Yohanan

1

‫יוחנן מספר‪ :‬בשנות השמונים המוקדמות השתתף‬
‫חברי אשר רודניצקי‪ ,‬שהפך מאז היותו מורה לנהיגה‬

‫לצייר‪ ,‬בתערוכה בבית האמנים בצלאל‪ .‬ביקרנו‬
‫בתערוכה ואמא וגם אני התלהבנו מציור יפה‪ .‬ניגשתי‬
‫לאשר ואמרתי לו שבמידה ולא ימכור את הציור אקנה‬
‫אותו ממנו בביתו‪ .‬וכך היה‪ .‬היות ולא היה לנו מספיק‬
‫מעות לקנית התמונה הגענו להסכם שהתמונה תהיה‬

‫אצלו ואני אשלם אותה בתשלומים‪ .‬כאשר אגמור‬
‫לשלם אקבל את הציור‪ .‬הציור בינתיים נדד בתערוכות‬

‫שונות גם בחו"ל‪.‬‬
‫הבאתי את היצירה הביתה והודעתי לאמא שזו מתנה‬

‫לימי ההולדת ‪ ... ,42 ,41‬וכו'‪.‬‬
‫היום הציור מוצג בפינת האוכל להנאתנו‪.‬‬

‫רודניצקי‪,‬‬
‫בובות על הבמה‬

‫שמן בשכבות‪.‬‬

‫משפחה היא תוצר של צורך בסיסי‪ :‬חיבור של יחידים לכלל‬
‫מבנה חברתי חזק מהפרט הבודד והקמת דור המשך‪ .‬נקודת‬

‫המוצא הזו מכילה רבדים‪ ,‬שנותנים לנו בסיס לדיון עשיר‪.‬‬
‫העושר הזה הוא הסיפור של כל אחד מאתנו‪ .‬יוחנן שטרן ‪-‬‬
‫אבא ‪ -‬ביטא במלים רתיעה מחיפוש אחר הסיפור הזה‪" :‬אתה‬
‫מדבר יותר מדי גבוה בשבילי‪ ".‬במעשים‪ ,‬כל הווייתו הוקדשה‬

‫לו‪ .‬ספר זה משקף מעט מאהבת החיים של יוחי‪ .‬אהבה‬
‫שפיזר בנדיבות ולקח חזרה מעט אם בכלל‪.‬‬

‫הסיפור שלמעלה מהווה סיכום קצר ששיתף אותי יוחי על‬
‫הציור בעמוד ממול‪ .‬בהמשך מובאות מספר עבודות אליהן‬
‫מצורף סיפור בהתאמה‪ .‬חיבורי החברים והמשפחה בספר זה‬
‫נאספו בתהליך מרתק שימשיך ויעסיק אותנו מעבר לדפים‬

‫המכילים אותם‪ .‬כל פרט מעלה תהיה חדשה‪ ,‬שאלה‬
‫וסקרנות‪ .‬בכל יום עומדת בפנינו ההזדמנות לשאול‪ ,‬לספר‬

‫ולעורר השראה‪.‬‬
‫קריאה מהנה‪.‬‬

‫ירון‬
‫‪2‬‬

3

‫ממכחולה של איילה שטרן ז"ל‪ ,‬אחות יוחנן‬ ‫"המקצוע שהכי אהב ‪ -‬מכניקה עדינה"‬ ‫יוחי נולד על הר הצופים שבירושלים‪ ,‬בערב ראש‬
‫השנה ‪ .1940‬צחוק הגורל‪ ,‬שעל תעודת הלידה שלו‬
‫‪4‬‬ ‫כתוב פלשתינה‪ .‬הוא גדל תחת המשטר הבריטי עד‬

‫גיל ‪ .7‬הוא גדל בבית של יוצאי הונגריה‪ ,‬שהגיעו‬
‫לארץ עוד בתחילת שנות השלושים (של המאה‬
‫העשרים)‪ .‬ההורים‪ ,‬מנחם וויטה (סבתא ויצה)‬
‫שטרן‪ ,‬חלקו את הדירה עם שוצי ורלה ‪ -‬אחיה של‬
‫ויטה ואשתו‪ .‬בהמשך נולדה רותי‪ ,‬הבת דודה‪ ,‬שגרה‬
‫היום בבודפשט‪ .‬בחדר השלישי גרה עוד משפחה‬
‫של זוג חברים‪ ,‬הונגרים גם הם‪ ,‬ונדמה לי שגם להם‬
‫כבר היה ילד‪ ,‬כך שבטח השמחה היתה רבה‪...‬‬

‫כך אפשר להבין את העובדה שיוחי ידע את השפה‬
‫על בוריה‪ ,‬והיא היתה שגורה בפיו כל השנים‪ .‬נוסף‬

‫על כך‪ ,‬סבתו‪ ,‬אם אביו‪ ,‬שעלתה לארץ מרומניה‪,‬‬
‫גרה אצלם ‪ 12‬שנים ארוכות‪ ,‬אחרי ששני הזוגות‬

‫האחרים עזבו את הדירה‪.‬‬

‫את ימי הילדות שלו למד בבתי הספר בית הילד ובית‬
‫הכרם‪ ,‬עד סוף כתה ח׳‪.‬‬

‫הכרתי את יוחי עוד בתחילת לימודי בתיכון‪ ,‬ברנדייס‪-‬‬
‫סליגסברג המהוללים‪ .‬שם למד את המקצוע שהכי‬
‫אהב ‪ -‬מכניקה עדינה‪ .‬כל חייו אהב להתעסק עם‬

‫מתכות וברזלים‪ ,‬וגם אסף הביתה כל מיני מטחנות‪,‬‬
‫מאזניים ‪ -‬שגם סימל את המזל שבו נולד ‪ -‬מכתשים‬
‫ועלי‪ ,‬באנרים וכו׳‪ .‬אהב לתקן‪ ,‬ולעשות כל מיני צורות‬
‫מכל מיני ברגים ואומים שמצא אפילו על הכביש‪ .‬שמתי‬
‫עין עליו כבר מאז ימי התיכון‪ ,‬אך הוא היה עסוק עם‬

‫בנות אחרות‪.‬‬

‫בצבא שירת בחיל האויר יחד עם כל הכיתה שלו‪ ,‬שהיו‬
‫כשירים להיות מכשירנים של המטוסים (של אז)‪ .‬רק‬
‫אחרי הצבא‪ ,‬נסענו כל החבורה‪ ,‬יום פורים אחד לתל‬
‫אביב לבילוי‪ ,‬וציפה הציעה ליוחי‪ ,‬שכבר היה בעל‬
‫מכונית‪ ,‬כלומר “‪ ,”a good catch‬שיקח אותי‪.‬‬

‫מיד אחרי השרות הצבאי‪ ,‬נפטר מנחם האב‪ ,‬והוא‬
‫נאלץ להיכנס לנעליו כדי לעזור לשקם את בית‬

‫המלאכה המשפחתי‪ ,‬בעזרתה הנהדרת של אמו ‪-‬‬
‫ויצה‪.‬‬

‫ליוחי היתה מכונית‪ ,‬ירושה מאבא שלו‪ ,‬וכך יכולנו‬
‫לנסוע ולהתנייד‪ .‬ערב אחד הגענו להר שעל יד מלון‬
‫הולילנד‪ ,‬שעוד לא היה בנוי‪ .‬משם היה נוף יפה הצופה‬

‫על כל העיר‪ .‬ישבנו במכונית‪ ,‬קצת דיברנו‪ ,‬והרבה‬
‫התנשקנו‪ .‬פתאום עברה מכונית שניה והנהג צעק‬

‫לעברנו‪ :‬אל תאמיני לו!!!!!‬

‫עד היום אני זוכרת את הצעקה הזו‪ ,‬וכמה שהנהג הזה‬
‫טעה‪ .‬היה מה להאמין ליוחי‪ ,‬האיש הכי ישר שהכרתי‪.‬‬

‫נישאנו בגיל הצעיר המקובל בזמנו‪( 22 ,‬מי היה מעז‬
‫לעבור לגור יחד לפני החתונה????)‪ .‬לא נפרדנו‬

‫לאורך יותר מחמישים ושלוש שנים‪ .‬אלו השנים היפות‬
‫ביותר‪ .‬יוחי היה אדם כל כך אוהב‪ ,‬מלא במחמאות כל‬

‫הזמן‪ ,‬מפנק ומתחשב‪ ,‬ולמדתי ממנו הרבה‪ ,‬דברים‬
‫קטנים כגדולים‪ .‬והעיקר ‪ -‬ההתחשבות בשני‪ .‬בזכותו‬

‫גדלנו להיות זוג מופלא ואוהב‪.‬‬

‫מטחנות שונות מאוסף האמנות של יוחנן וירדנה‬ ‫החיים המשותפים התחילו‪ ,‬נולדו מנחם וירון‪ ,‬ואז נסענו‬
‫יוחנן‪ ,‬ליצן המחלקה האונקולוגית וירדנה‪ ,‬שערי צדק ‪2015‬‬ ‫לארה"ב בניסיון של דוד אמריקאי לעזור ולהתפתח‪ .‬זו‬
‫היתה חוויה משל עצמה‪ .‬שרון נולדה שם‪ ,‬כך שיש לנו‬
‫‪5‬‬ ‫במשפחה גם ינקית‪.‬‬

‫נשארנו שם שלוש שנים וחזרנו‪ ,‬הפעם לרחובות‪ ,‬כי יוחי‬
‫קיבל עבודה ב״אלתא״ באשדוד‪ .‬שם נולד ארז‪ ,‬בן הזקונים‬
‫והשמחה בבית היתה גדולה‪ .‬הוא אהב בכל ליבו את כולם‪,‬‬

‫אהב לתת להם כמה שיותר‪ ,‬ואם היה לו עוד‪ ,‬היה נותן‬
‫יותר‪ .‬שמח עם כל תוספת של כלה שהגיעה עם הבנים‬
‫והבת וכולן יחד הביאו לו עוד נחת והנאה‪ ,‬בעיקר כשהביאו‬

‫נכדות מקסימות‪.‬‬

‫ברחובות גרנו ארבע שנים וחזרנו ‪ -‬עדיין הזוג הצעיר ‪-‬‬
‫לצור מחצבתנו‪ ,‬לירושלים‪ .‬יוחי חזר לעבוד בתעשיית‬
‫ניפלים‪ ,‬המפעל המשפחתי עד שהאינפלציה הגדולה‬

‫הכריעה אותו‪ .‬הוא סגר את העסק‪ ,‬ונכנס לעסקי המזון‪.‬‬
‫הוא פתח מסעדה עם חברים‪ ,‬אך מהר מאד ראה שלא היה‬

‫מוצלח כמו שחשב שיהיה‪ ,‬התפטר‪ ,‬ועשה קורס לנהגי‬
‫מוניות‪ ,‬ומאז זה היה העיסוק שלו‪ .‬לדעתי‪ ,‬היה הנהג הישר‬
‫ביותר‪ ,‬וגם הכי חביב שהכרתי‪ ...‬לחברים הוא התייחס בכל‬

‫הכבוד‪ ,‬אהב להזמין תמיד לארוחות‪ ,‬והכי אהב להכין‬
‫בעצמו את המאכלים המיוחדים‪ .‬היה לו הרבה דמיון‬
‫לבישול‪ ,‬מה שעשה כל ארוחה למעדן‪ .‬זו היתה האהבה‬

‫הגדולה שלו‪.‬‬

‫היה לו חוש מיוחד לאמנות‪ ,‬ובכל פעם שנוספה תמונה‬
‫הביתה‪ ,‬הביאה לנו שמחה והנאה‪.‬‬

‫אהבה נוספת היתה הריקוד‪ .‬יוחי היה מוביל בריקוד‬
‫במומחיות רבה‪ ,‬והיה תענוג לרקוד איתו‪ .‬בכל יום כשאכלנו‬

‫ארוחת צהריים‪ ,‬היינו קמים באמצע‪ ,‬לקול המוזיקה‬
‫לריקודים‪ ,‬ורוקדים מעט במטבח‪ .‬לצערנו‪ ,‬בשנה וחצי‬
‫האחרונות לחייו‪ ,‬הוא חלה במחלת הסרטן‪ ,‬שהכריעה אותו‬
‫לבסוף‪ ,‬עם כל האומץ‪ ,‬התקווה והאמונה שלו שהכריז‬
‫שהוא הולך להילחם על חייו‪ .‬תמיד התבדח ואהב לצחוק‬
‫ולשמוח‪ ,‬אפילו בביקורים במחלקה האונקולוגית עם הצוות‬

‫הרפואי הנפלא‪.‬‬

‫אני אוהבת אותו בכל נשמתי והוא חסר לי כל רגע‪ .‬מקווה‬
‫שהוא יודע שכולנו אוהבים אותו לתמיד‪ ,‬והוא לא יישכח‪.‬‬

‫וכמו שאומר השיר הידוע‪ ,‬עוד מצעירותנו‪:‬‬

‫‪Don't they know it's the end of the world‬‬
‫‪It ended when you said goodbye‬‬
‫)‪(Arthur Kent and Sylvia Dee‬‬

‫אוהבת תמיד‪,‬‬

‫ירדנה‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫חודשים לא פשוטים עברנו‪,‬‬

‫אך כאן‪ ,‬נשוב ונזכור את היוחי האמתי שכולנו אהבנו‪.‬‬

‫יוחי האבא שגולש במזחלת שלג אתנו הילדים‪ ,‬כילד בעצמו‬

‫יוחי הסבא‪ ,‬שרוכבים על גבו ומשחקים בשערו‬

‫יוחי החבר שתמיד עוזר‬

‫יוחי שיש לו קוצים בתחת‪ ,‬וחייב‪ ,‬אבל חייב לקפוץ לחו"ל‪,‬‬
‫אחרי שבועיים ברצף בארץ‬

‫יוחי שנכנס למטבח ומוציא משם ריחות ניחוח וטעמים‬
‫נפלאים‬

‫יוחי הרקדן‪ ,‬יוחי הליצן‬

‫ובמיוחד‪ ,‬יוחי הבעל שלא יכול בלי ירדנה‪ ,‬שלעולם תשמור‬
‫אותו כהווה‪ ,‬בליבה‬

‫נזכור אותך תמיד‬

‫מני‪ ,‬נובמבר ‪2015‬‬

‫יוחנן מני וירדנה מצטלמים‪ ,‬מפלי הניאגרה ‪1969‬‬

‫יוחנן והמשפחה בחולות ניצנים‪2013 ,‬‬

‫ַה ַב ִית ֶׁש ָּל ֶׁהם ָּה ָּיה ְּכמֹו ִמ ְּק ָּלט ְּל ָּכל‬ ‫סבא יוחי‬
‫ַה ְּש ֵכ ִנים‪ִ ,‬כי ָּל ֶׁהם ָּה ָּיה ֶׁאת ַה ְּמ ָּק ֵרר‬
‫ָּהִראשֹון ַב ִב ְּנ ָּין‪ְּ ,‬ו ָּהיּו ָּל ֶׁהם ֶׁט ֶׁלפֹון ְּו ִכי ַר ִים‪.‬‬

‫מתוך עבודת השורשים של שירי‪6 2010 ,‬‬ ‫יוחנן‪ ,‬מני וירון על המזחלת המיתולוגית‪ ,‬פיטסבורג ‪1969‬‬

‫ליצנים מאוסף האמנות של יוחנן וירדנה‬ ‫יוחנן‪,‬‬

‫אז באמת החומוס נגמר בערך ביום האחרון שלך‪ .‬כמו איזה‬
‫נס חנוכה שבו אתה שימשת כקורבן‪ .‬ואנחנו נמשיך לעשות‬
‫חומוס ולאפות פיתות ולחשוב על שער שכם‪ ,‬על הפלאפל‬

‫שהיה צריך להביא מהדוכן ליד והקפה שההוא מזג מתוך‬
‫הרתיחה‪ .‬הרבה ממה שיכולתי לדעת עליך הגיע‬

‫מהתרשמות עקיפה‪ .‬כמו תצפית מהצד‪ .‬משהו שאמרתי לך‬
‫בדרך אגב‪ ,‬הסתבר חדשים אחרי כן שהיה עבורך משמעותי‬

‫ביותר‪.‬‬

‫באהבת החיים שלך תמיד הייתה שזורה איזו דאגה‬
‫מבוהלת‪ ,‬ילדותית משהו‪ .‬גם כשידעתי לבטא את‬

‫ההתרשמות שלי במלים‪ ,‬הצורך שלך לתת ולספק התגבר‬
‫על כל עלבון‪ .‬אני שמח על ההזדמנות ללמוד מזה משהו‪.‬‬
‫החיים שלנו במבט מבפנים מרגישים כמעט משעממים‪.‬‬
‫עובדה‪ ,‬הניסיון להפיק מבני המשפחה סיפורים לקראת יובל‬

‫הנישואין נתקל בהסתייגויות בסגנונות מגוונים‪.‬‬

‫אבל החיים ממשיכים והזיכרון יעשה את שלו‪ .‬הרבה ממה‬
‫שאשמע עליך ימלא את החסר‪" .‬אני האבא החזק בעולם‪",‬‬

‫אמרתי לילד שהתפעל ממני יום אחד‪ .‬באותה נשימה‬
‫המשכתי “ואבא שלי אפילו חזק יותר‪ ".‬בתוך כל בדיחה יש‬

‫מרכיב של אמת‪ .‬אני שמח על ההזדמנות להמשיך את‬
‫הבדיחה‪.‬‬

‫ירון‪ ,‬נובמבר ‪2015‬‬

‫יוחנן‪ ,‬מהדי ושייקה בחומוסית שער שכם‪ ,‬ירושלים ‪2011‬‬

‫‪7‬‬

‫לפני כ‪ 14-‬שנה נפטר סבא חיים שלי‪ .‬הוא נפטר באותו‬
‫הגיל של יוחי ובדיוק מאותה מחלה‪ .‬על קברו קראתי את‬
‫שירו של נתן זך ״אני רוצה תמיד עיניים״‪ ,‬שסימל בעיניי‬

‫את כל מה שסבא שלי היה‪.‬‬

‫סבא שלי ויוחי היו מאוד דומים‪ .‬שניהם לא אהבו יותר מדי‬
‫דיבורים (אבל אהבו לספר ולשתף)‪ ,‬שניהם אהבו את‬

‫החיים‪ ,‬היו אופטימיים‪ ,‬אהבו את המשפחה‪ ,‬היו בעלי חוש‬
‫הומור‪ ,‬נדיבים‪ ,‬דאגנים ואהבו מאוד להכין אוכל ‪ -‬להחמיץ‬

‫חמוצים‪ ,‬לקלות פקאנים בתנור‪ ,‬לאפות עוגות שמרים‪,‬‬
‫לקלף פומלה לנכד‪ ,‬להביא חומוס מהפגישה הקבועה ביום‬

‫שישי עם שייקה‪ ,‬לקנות ערימות של פירות וירקות בשוק‬
‫אליו הלכו עם העגלה שלהם ולהכין מהם מטעמים לכולם‪.‬‬

‫כיוון שיוחי לא היה איש של דיבורים ארוכים וכיוון‬
‫שלתמצת את מי שהוא היה בשבילי במשך שלוש וחצי‬
‫שנים קצרות של היכרות זה כל כך לא אפשרי שמדובר‬
‫ביוחי‪ ,‬שהיה איש מיוחד ואהוב‪ ,‬הדרך היחידה שחשבתי‬
‫לנכון לעשות את זה‪ ,‬זה פשוט לקרוא את השיר הזה‪,‬‬
‫שמשקף את כל מהותו של יוחי ‪ -‬להלל את יופי העולם‪,‬‬

‫לכלוא רגעים קסומים ולחיות את החיים באומץ‪.‬‬

‫יוחי האהוב שלי ‪ ,?who is this -‬תודה על כול מי שהיית‬
‫בשבילי ובשבילנו‪ ,‬תודה על הדאגה‪ ,‬האהבה‪ ,‬העוגות‬

‫הנפלאות‪ ,‬הבישולים הטעימים‪ ,‬על החיבוק‪ ,‬על החוכמה‬
‫ועל השיחות הנהדרות שהיו לי אתך ושלמדתי מהן כול כך‬

‫הרבה‪.‬‬

‫עכשיו אתה באמת יכול לנוח מהמחלה הארורה הזאת‬
‫שעד הרגע האחרון לא גזלה ממך את החיוך‪ ,‬האופטימיות‬

‫והאהבה הבלתי נגמרת שלך לעולם ולחיים‪.‬‬

‫אוהבת תמיד והמון‪,‬‬

‫איילה‪ ,‬נובמבר ‪2015‬‬

‫פסלון מתכת מעשה ידי יוחנן‬

‫״אני רוצה תמיד עיניים״‪ -‬נתן זך‬

‫אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות‬
‫את יפי העולם ולהלל את היופי‬
‫המופלא הזה שאין בו דופי ולהלל‬
‫את מי שעשה אותו יפה להלל‬
‫ומלא כל כך מלא יופי‪.‬‬

‫ואינני רוצה לעולם להיות עיוור ליפי‬
‫העולם כל עוד אני חי‪ .‬אני אוותר‬
‫על דברים אחרים אבל לא אומר די‬
‫לראות את היופי הזה שבו אני חי‬
‫ושבו ידי מהלכות כמו אניות וחושבות‬
‫ועושות את חיי באומץ‪ ,‬ולא פחות‬
‫מכן‪ ,‬בסבלנות‪ ,‬סבלנות בלי די‪.‬‬

‫ולא אחדל מהלל‪ .‬כן‪ ,‬להלל לא אחדל‪.‬‬
‫וכשאפול עוד אקום ‪ -‬ולו רק לרגע ‪ -‬שלא יאמרו‬
‫הוא נפל‪ .‬אלא הוא קם עוד לרגע להלל‬
‫בעיניים אחרונות‬
‫את שלהלל לא יחדל‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫יוחי‪,‬‬ ‫מגהץ מאוסף האמנות של יוחנן וירדנה‬

‫איש יקר‪ ,‬עם חום אנושי בלתי רגיל‪ ,‬נתינה‪,‬‬
‫אהבת אדם‪ ,‬ילדותיות‪ ,‬צחוק‪ ,‬הומור מלא‬
‫רבדים ומלא תובנות על החיים‪.‬‬

‫יצירתי‪ ,‬ייחודי ומיוחד‪.‬‬

‫חלל גדול השארת ‪ -‬חלל של חיוך‪ ,‬של‬
‫עיניים טובות מביטות‪ ,‬של ראיית האחר‪,‬‬

‫מציאת הטוב בכול דבר והיכולת לא‬
‫להתעכב על הפחות טוב‪.‬‬

‫חלל בזוגיות‪ ,‬אור גדול שכבה ורק הזיכרון‬
‫כול כך מחיה ולא מנחם‪.‬‬

‫כאב שבחלל הזה שמעלה המון זיכרונות‬
‫וכאב גדול‪.‬‬

‫של ארוחות חג‪ ,‬חגיגות‪ ,‬ריקודים‪ ,‬קריאת‬
‫ברכות והמון משפחתיות‪ ,‬מסורת ומורשת‪,‬‬
‫שהן חלקן שייכות להיסטוריה שבהיעדרך‪,‬‬
‫וחלקן הן המורשת שאתה הורשת והשארת‬

‫אחריך לכול מי שנגעת בו‪ ,‬ולכול מי‬
‫שהשארת בו חיוך‪ ,‬מבט‪ ,‬צחוק‪ ,‬זיכרון‪.‬‬

‫יהי זכרך ברוך‪ ,‬מתוק ובהיר לעוד הרבה שנים‪.‬‬

‫אוהבת תמיד‪,‬‬

‫רינת לוי‪-‬מיטלמן‪ ,‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫פסלון מתכת מעשה ידי יוחנן ‪9‬‬

‫ליצן מאוסף האמנות של יוחנן וירדנה‬

‫ליצנים מאוסף האמנות של יוחנן וירדנה ‪10‬‬

‫יוחנן וירדנה (ירון בשולי התמונה)‪ ,‬פיטסבורג ‪1968‬‬ ‫יוחי שלי‬

‫לא הלכת מאתנו‪ .‬רק הגוף נעלם‪ .‬אתה נשארת בתוכי‬
‫וסביבי בלי יכולת לקלוט שאינך כאן‪ .‬פתאום נדמה שהנה‬

‫אתה חוזר הביתה‪ ,‬פותח את הדלת ושואל‪ :‬מה אוכלים‬
‫היום? אני מת מרעב‪...‬‬

‫אני יודעת שזו הזיה‪ ,‬חלום באספמיה‪ ...‬אבל כך אני זוכרת‬
‫אותך‪.‬‬

‫וכמובן עוד המון זיכרונות משותפים שהיו לנו‪ .‬שנינו אהבנו‬
‫את אותם דברים‪ .‬כמה טוב היה לשוטט בשווקי‬

‫הפשפשים‪ .‬אי אפשר היה להפסיק לחטט‪ ,‬לחפש‬
‫ולהתלהב מאותם הפריטים‪ .‬עד שכבר ראיתי שאין מקום‬
‫בבית ואתה ממש התאפקת לא לקנות יותר‪ .‬ממש היה לך‬

‫קשה‪.‬‬

‫ותמונות של כל מני ציירים ישראלים‪ ,‬בעיקר‪ .‬בזכות העין‬
‫החדה שלך יש לנו אוסף נחמד ששנינו אוהבים אפילו‬
‫שמנחם אומר שהוא מקבל קלסטרופוביה כשהוא נכנס‬

‫אלינו‪ .‬אך אתה הכנסת אותי לתוך היופי הזה‪ ,‬ואני חושבת‬
‫שהצלחת להכניס צבע ואופי לבית שלנו‪ .‬כל פעם כשעברנו‬
‫דירה‪ ,‬ואלו היו הרבה‪ ,‬דבר ראשון תלית תמונה או שתיים‬

‫על הקיר‪ .‬אחרת זה לא בית חם‪.‬‬

‫יוחנן וירדנה‪ ,‬עין השופט ‪2008‬‬ ‫אתה לימדת אותי להיות יותר סבלנית‪ ,‬אפילו על הכביש‬
‫לתת גם לאחרים להשתלב בתנועה‪ .‬ההתחשבות‬
‫‪11‬‬
‫והנדיבות שלך כלפי כל מי שביקש ממך עזרה או הלוואה‬
‫(שלא תמיד קיבלת חזרה)‪ ,‬אמרת שלא נורא‪ .‬זה יחזור‬
‫בסופו של דבר‪.‬‬

‫תמיד התחשבת‪ ,‬נתת מעצמך‪ ,‬אהבת בחום ובחיוך‪.‬‬
‫עובדה שהחזקת מעמד אתי ‪ 53‬שנים‪ .‬אני היא זו שזכתה‬
‫בחבר מקסים‪ ,‬טוב לב‪ ,‬תמיד עוזר בבית‪ .‬וכשהגיע לבישול‬

‫‪ -‬המעדנים שלך היו הכי טעימים לחיך‪ .‬כולם אהבו לבוא‬
‫אלינו ממש בזכותך‪.‬‬

‫היית אבא נפלא‪ .‬תמיד דאגת לרווחת הילדים‪ .‬מה יהיה?‬
‫מתי כבר יהיו מסודרים? כל התקדמות בחייהם עשתה‬
‫אותך מאושר ושמח‪.‬‬

‫היית חבר בלי לעשות חשבון‪ .‬אז מה יהיה עכשיו עם‬
‫החומוס של יום ששי? עם מי שייקה ילך?‬

‫כל מחשבה קטנה מעוררת עוד ועוד געגועים‪ ,‬והעיניים‬
‫נמלאות דמעות שמסרבות להיעלם‪.‬‬

‫כולם אוהבים אותך בלי חשבון או גבול‪.‬‬

‫תחסר לכולם ובמיוחד לי‪ ,‬שאמשיך לאהוב אותך לתמיד‪.‬‬

‫ירדנה‪ ,‬דצמבר ‪2015‬‬

‫המשפחה בחולות ניצנים‪2013 ,‬‬

‫ֵהם ָּל ְּמדּו ְּב ֲח ַדר ְּכ ִבי ָּסה ֶׁשל‬ ‫סבא יוחי‬
‫ַה ְּש ֵכ ִנים ְּו ַההֹוִרים ָּהיּו ְּמ ַל ְּמ ִדים‬
‫אֹו ָּתם ֶׁאת ָּמה ֶׁש ֵהם ַי ְּדעּו‪.‬‬

‫מתוך עבודת השורשים של גלי‪12 2005 ,‬‬

‫המפגש הראשון שלי עם יוחי היה בכניסה למעלית בבית‪,‬‬
‫בחזרה מקייטרינג‪ ,‬ואני שבאתי לפגוש לראשונה את חמי‬
‫וחמותי לעתיד‪ ,‬הושטתי ידיים לערימה של תבניות והשתתפתי‬

‫בהתארגנות‪.‬‬

‫במטבח הכרנו‪ ,‬בצורה טבעית ונינוחה וזה הרגיש חמים וטעים ‪-‬‬
‫ממש כמו יוחי‪.‬‬

‫במהלך השנים גיליתי כי ליוחי תכונות יקרות של יושר‪ ,‬נדיבות‪,‬‬
‫מסירות ואהבה לכל הסובבים אותו‪ :‬קרובים בדם‪ ,‬קרובים‬

‫מההיסטוריה האישית ורחוקים שהפכו לקרובים בזכות הנתינה‬
‫האינסופית‪ ,‬האכפתיות והמגנטיות של יוחי‪.‬‬

‫כתפיו נשאו את כולנו יחד‪ ,‬עם כל העול‪ ,‬כל ימות השנה וכל‬
‫שעות השינה והאוזניים היו מכוונות כל הזמן לתדר של הקשבה‬

‫ועניין בכל אחד ובכל דבר‪ .‬בדאגה ובחשיבה על כל מי שצריך‬
‫עזרה‪.‬‬

‫יוחי חיה חברתית‪ ,‬מתעניין בכל אדם ולומד מכל שיחה‪ ,‬מי‬
‫שקרב אליו‪ ,‬נשבה לעולם בלב הזהב הגדול והאכפתי‪.‬‬

‫יוחנן מסביר ומדגים לגלי‪ ,‬בדירה בירושלים‬ ‫נהניתי משהותך אתנו בארוחות שישי שהפכו לשגרה משותפת‬
‫ונעימה‪ ,‬מטיולים משותפים למקומות רחוקים‪ ,‬מגידול ילדות‬

‫לצד סבים מעורבים ומשקיענים ומכך שאף פעם לא התעצלת‬
‫לבוא אלינו‪ ,‬לארח ולהזמין ולהיות חלק מחיינו‪.‬‬

‫כשגלי נולדה וגרנו במרכז‪ ,‬היית עוצר אצלנו בכל הזדמנות‪,‬‬
‫נשכב על הספה עם התינוקת שישנה על הבטן שלך‪ ,‬עולה‬

‫ויורדת עם נשימותיך ואתה נרדם יחד אתה‪.‬‬

‫היית נכנס אל ביתנו תמיד‪ ,‬בידיים מלאות בכל מיני מטעמים‬
‫והפתעות‪ ,‬בקריאה רמה של שלום ומציף את הבית בשמחתך‪.‬‬
‫כסבא היית ילדותי ומשעשע את הבנות‪ .‬ידעת להשתולל עמן‪,‬‬
‫להצחיקן‪ ,‬להאכילן בדיוק במה שהן אוהבות וללמד אותן לרקוד‪.‬‬

‫כשאני מדמיינת אותך אני רואה שפע‪ ,‬שפע של אנשים‬
‫המקיפים אותך‪ ,‬שפע של אמנות ואוספים‪ ,‬המון כלי נגינה‬
‫ומנגינות וריקודים‪ ,‬מטבח מבעבע ומנות ריחניות שאתה מייצר‬

‫וממציא‪.‬‬

‫כל כך הרבה כישרונות ויצירתיות‪ .‬אני רואה את התכונות האלו‬
‫גם בילדיך ונכדותיך ושמחה שהיה להם ממי לקבל וממי ללמוד‪.‬‬

‫בשנה האחרונה‪ ,‬עם המחלה שהחלישה ועייפה אותך כל כך‪,‬‬
‫לא התלוננת‪ ,‬השתדלת להמשיך בשגרת עבודה וחיים‬

‫חברתיים‪ ,‬לקדש בימי שישי‪ ,‬לערוך את חג פסח ואפילו בראש‬
‫השנה האחרון הקפדת להיות שותף מרכזי‪ .‬לאורך החיים היית‬

‫מוקף בחברים‪ ,‬במשפחה ובזוגיות נפלאה‪ .‬כך היה עד יומך‬
‫האחרון וכך גם היום אתה בליבי‪ ,‬בזיכרונותיי ובסיפור חיי‪.‬‬

‫תמר‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫‪13‬‬

‫סבא שלנו היה איש מאוד מיוחד בעל הרבה תכונות וכישורים‪.‬‬ ‫יוחנן וירדנה בגינת ניטובה בוונקובר‪2009 ,‬‬
‫כל מי שהכיר את סבא שלנו אהב אותו‪.‬‬

‫סבא היה איש נדיב באופן יוצא דופן‪ .‬כשהיינו קטנות הוא היה‬
‫מביא לנו המון צעצועים‪ ,‬תכשיטים ומתנות‪ .‬בכל פעם שהוא‬
‫וסבתא היו חוזרים מחו"ל והיו באים לבקר אותנו‪ ,‬הוא היה‬
‫שולף מהכיס כסף זר ונותן לנו אותו‪ .‬מיד אחר כך היה מציע‬
‫להחליף לנו את הכסף לשקלים‪ ,‬וכמובן שהוא מציע את שער‬
‫ההמרה הכי טוב‪.‬‬

‫סבא היה איש מלא שמחת חיים וצחוק‪ .‬הוא וסבתא היו‬
‫רוקדים בחוג‪ ,‬אתנו ובכל הזדמנות אחרת‪ .‬סבא היה מנסה‬
‫ללמד אותנו לרקוד ואלס‪ ,‬צ'ה צ'ה צ'ה‪ ,‬סלסה‪ ,‬ועוד כל מני סוגי‬
‫ריקוד שהיו מסובכים מידי בשבילנו‪ .‬בטיול בת המצווה של‬
‫נועה‪ ,‬נסענו עם סבא וסבתא לגרמניה ואוסטריה‪ .‬ערב אחד‬
‫הגענו לפסטיבל אופנועים‪ ,‬ואפילו שם‪ ,‬לצלילי מוזיקת הרוק‪,‬‬
‫הוא וסבתא קפצו לרקוד עם כל הצעירים על רחבת הריקודים‪.‬‬

‫הוא היה סבא נפלא‪ .‬הוא נתן לנו לעשות לו קוקיות בשיער‪,‬‬
‫התחפש בפורים והשתתף בכל המסיבות‪ ,‬הוא היה מחביא את‬

‫האפיקומן ומביא מתנות גם למי שלא מצא אותו ואפילו למי‬
‫שלא היה הנכד שלו‪.‬‬

‫הוא בישל לנו כל מה שהיינו אוהבות לאכול‪ ,‬ומפנק אותנו‬
‫כשבאנו לבקר‪.‬‬

‫הוא אהב לטייל ולכן היו נוסעים המון לחו"ל והיינו צוחקות‬
‫שסבא בא לביקורים בארץ ולא הפוך‪ .‬בכל מדינה בה ביקר‪,‬‬

‫היה מצליח לדבר את השפה באופן שוטף ולהתחבר עם‬
‫המקומיים‪ .‬נהנינו מאוד להיות אתו ועם סבתא בחו"ל‪.‬‬

‫אנחנו זוכרות את סבא כבן אדם מלא בכוונות טובות‪ ,‬שרצה‬
‫שלכולם יהיה טוב‪ .‬מעבר לזה שהיה בן אדם טוב הוא היה‬
‫סבא חם‪ ,‬אוהב ותומך ותמיד נזכור אותו ככה‪.‬‬

‫מתגעגעות ונמשיך להתגעגע‬

‫גלי‪ ,‬שירי ונועה‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫גלי‪ ,‬שירי ונועה נזכרות ביוחנן סביב שולחן האוכל בלכיש‪ ,‬אוגוסט ‪14 2016‬‬

‫יוחנן‪ ,‬ירדנה‪ ,‬מני‪ ,‬גלי ונועה (שרוול הסוודר של שירי מציץ עבורה)‪ ,‬ונציה ‪2005‬‬ ‫עשרים וחמש שנות היכרותי עם יוחי‬

‫כשאדם הולך לעולמו מה הוא משאיר אחריו? רגשות‬
‫וזיכרונות‪ .‬הרבה זיכרונות שמחיים את דמותו‪,‬‬
‫תכונותיו ומעשיו‪ .‬וכך אחרי עשרים וחמש שנות‬

‫היכרותי עם יוחי אני שב ורואה אותו לפני כאדם‬
‫שלם‪ ,‬עליז ושמח‪ ,‬אב ובעל דואג‪ ,‬אוהב חיים ונהנה‬

‫מהם‪.‬‬

‫הכרתי את יוחי לראשונה בעת ההכנות לחתונת מני‬
‫ותמר בברכת השחייה שבמושבנו ומאז הצטלבו‬
‫דרכינו‪ .‬דינה ואני אהבנו את יוחי וירדנה מהרגע‬

‫הראשון ושמחנו בהם כבני משפחה‪ .‬יחד ליווינו את‬
‫הזוג הצעיר בבניית ביתם והתערותם בקהילת לכיש‪.‬‬

‫יחד עקבנו אחרי גידול הבנות ‪ -‬נכדותינו ‪-‬‬
‫והצלחותיהן בלימודים ויחד התגאינו בשירות גלי‬
‫כלוחמת בגדוד הקרקל וכך פתחנו מעין אחוות סבים‪.‬‬
‫פגישותינו היו לרוב בארוחות ערב שבת בביתה של‬
‫תמר‪ .‬יוחי וירדנה היו מביאים את מיטב המאכלים על‬
‫פי המסורת הירושלמית ותמר הייתה משלימה גם‬
‫מבישוליו של מני והארוחה סביב השולחן העמוס‬
‫מכל טוב הייתה חוויה גם בשל החברותא‪ .‬לאחר‬
‫הארוחה היינו יושבים על הנדנדה שבמרפסת ויוחי‬
‫היה מפליג בסיפוריו על אפיזודות מעבודתו‪ ,‬מטיוליו‬

‫ומחיי המשפחה‪ .‬היה מתעניין בנעשה במשק‬
‫ומתעניין מאוד במצב בריאותה של דינה ועד מהרה‬

‫גלש לביקורת על השחיתות בצמרת המדינה‪ ,‬על‬
‫קשרי ההון עם השלטון ועל תופעות אחרות ממציאות‬

‫חיינו שהכעיסו אותו מאוד ואני‪ ,‬יש לומר‪ ,‬הסכמתי‬
‫עמו והוספתי משלי כהנה וכהנה‪.‬‬

‫" יוחי היה קופץ בזריזות פנימה ומושך"‬

‫הּוא ְּו ָּס ְּב ָּתא ְּמ ֹאד אֹו ֲה ִבים‬ ‫סבא יוחי‬ ‫נזכרנו יחד בטיול שערכנו בהונגריה כשהוא תפקד‬
‫ִלְּר ֹקד ּו ְּל ַב ֵשל‪ֵ .‬הם ְּמ ַב ְּש ִלים‬ ‫כ"מדריך טיולים" מנוסה והוביל אותנו לכל הפינות‬
‫ְּמצּו ַין ְּו ֶׁנ ֱה ִנים ֵמ ֹא ֶׁכל טֹוב‪.‬‬ ‫המעניינות בבודפשט כולל אכילת העוגה "המיוחדת"‬
‫בבית הקפה רב השנים שבמרומי העיר‪ .‬זכור לי גם‬
‫תרגיל העלייה לקרון הרכבת הקלה שהייתה עוצרת‬
‫בתחנות רק לזמן קצר וחששנו שדינה שכבר הייתה‬

‫מתקשה בתנועה במקצת לא תספיק לעלות‪ ,‬ואז‬
‫כשהרכבת עצרה והדלתות נפתחו יוחי היה קופץ בזריזות‬

‫פנימה ומושך את דינה בידיה ואני הייתי דוחף אותה‬
‫מאחור וכך העלייה לקרון הושלמה בהצלחה‪.‬‬

‫בשנתיים האחרונות ליוויתי בדאגה וחרדה את מחלתו‪.‬‬
‫בפגישתנו האחרונה כשכבר הלך ודעך לחץ את ידי עדיין‬
‫בלחיצה איתנה וחזקה כאומר "חכה עוד מוקדם להספיד‬

‫אותי" והאמין בטוב‪ .‬כששמעתי על דבר מותו אף שזה‬
‫היה קץ ברור מראש הרגשתי צביטה בלב וצער עמוק‪.‬‬
‫תמיד אזכור אותו כחבר להורות וסבאות‪ .‬בשעותיו היפות‬

‫שמח‪ ,‬טוב לב אוהב חיים ואיש משפחה מסור‪.‬‬

‫אסא אורן‪ ,‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫מתוך עבודת השורשים של גלי‪15 2005 ,‬‬

‫כשאבא ואמא ביקרו אותנו בוונקובר ב ‪ ,2009‬יצא לי להבין בכלל‪ ,‬לרוב האנשים הרבה יותר קל לדבר על אחרים מאשר‬

‫בהפתעה קלה משהו‪ ,‬שהטריד את יוחנן בתור אבא לילדים לתעד את עצמם‪ .‬אז את המשפחה כולה? שכח מזה‪.‬‬

‫בכל זאת‪ ,‬כשהעליתי את רעיון עבודות האמנות התלויות על‬ ‫שגדלו בבית דובר עברית‪ .‬באחד מטיולי הבוקר הוא ציין את‬
‫הקיר‪ ,‬הוא נרתם לעניין‪ .‬הצלחנו לשבת מדי פעם ולהעלות על‬ ‫תחושת היתרון שיש לנו בהשוואה אליו‪ ,‬שגדל אצל הורים‬
‫הכתב נקודות ספורות על כמה מהציורים‪ .‬כיוון שבזה נעשה‬ ‫דוברי שפות זרות‪ .‬בשיתוף הזה מצדו‪ ,‬היה משהו מעורר‬
‫צעד ראשוני בלבד ולא הספקנו הרבה‪ ,‬נשארו העבודות‬ ‫מחשבה‪ .‬זו אמירה שמכילה רבדים של תחושות כמו תסכול‪,‬‬
‫שמעידות על אהבת האמנות של אבא‪ .‬חלק מהעבודות שכן‬ ‫קנאה והערכה‪ .‬לפעמים אנחנו עיוורים למכלול המציאות בה‬
‫צירפנו להן סיפור מובאות בעמודי הספר השונים‪ ,‬לצד חיבורי‬ ‫אנחנו חלק‪ ,‬עד שמי שאתנו חולק מה שאצלו‪ .‬את יכולת‬
‫הזיכרון‪ .‬הוא הלך בדרך כל חי בשביעות רצון מהמחויבות‬ ‫ההבעה והכתיבה אני ממילא מנסה לשפר ולזקק בלי קשר‪.‬‬
‫שנשארה אצלנו ליצירה ותרבות‪ .‬וכך בתחומי חיים אחרים‪,‬‬ ‫אבל היכולת הזו מיועדת גם לקהל‪ ,‬שבלעדיו אין לה הרבה‬
‫עבודה‪ ,‬פרנסה‪ ,‬אוכל ובילויים‪ .‬מה שזה לא יהיה‪ .‬הרצון או‬ ‫תכלית‪ .‬אף פעם לא הבחנתי אצל אבא במגבלה ביכולת‬
‫היכולת לדבר עליהם‪ ,‬לספר את הסיפור‪ ,‬עומד בצל העשייה‬ ‫ההבעה‪ .‬אבל השיחה שבה הוא הצליח להביע את ההכרה שלו‬
‫עצמה‪ .‬גם אם ארחיב את היריעה או אקצר בכתיבה‪ ,‬נשאר‬ ‫באותה מגבלה‪ ,‬ממשיכה להעסיק אותי במפגשים עם אנשים‬
‫האמון בכוונה לחיות‪ .‬וזה‪ ,‬אני מרגיש‪ ,‬קיים במשפחת שטרן‬
‫אחרים‪.‬‬

‫במהלך הימים סביב המוות‪ ,‬חוויתי רגשי קרבה גדולה ליוחנן‪ .‬וממשיך עם יוחנן‪ .‬במחשבה‪ ,‬בדיבור‪ ,‬בבדיחה ובהרהור‪.‬‬

‫יש יופי בתהליך הבנייה שהולך לאיבוד כשמורידים את‬ ‫משם אני מדפדף אחורה בהכרה‪ ,‬בזיכרון‪ .‬גם הזיכרונות‬
‫הפיגומים‪ .‬לפעמים אפילו המבנה עצמו נותר מכוער לעומת‬ ‫שנחשבים פחות טובים‪ ,‬לא טובים‪ ,‬אפילו רעים‪ ,‬מהווים עבורי‬
‫השלד שהלך והתהווה‪ .‬השלד אמנם מוגן במעטפת אבל‬ ‫חלק מבורך של החיים‪ .‬סיפור החיים מכיל הכל‪ .‬אני בסך הכל‬
‫למעשה נשאר חבוי‪ ,‬מוסתר‪ .‬תהליך הכתיבה מרגיש דומה‪ .‬אני‬ ‫חלק ממנו‪ .‬סיפור החיים‪ ,‬עוד לפני שסוכמו כל הסיכומים‪,‬‬
‫חושב על הניסיון להשאיר משהו מאותו שלד חשוף‪ .‬במחשבות‬ ‫מסתמך על ליבה שמזינה תפיסה של הקיום‪ .‬למרות הריחוק‪,‬‬
‫על מה לכתוב עוברות גם מחשבות על מה שהכתוב מעלה‪.‬‬
‫אני מכיר בקווי הדמיון‪ ,‬בתחושת השייכות‪.‬‬

‫ליוחנן היו מחשבות ורעיונות שאת‬ ‫יום אחד אמרתי לו בלהט הוויכוח‬
‫חלקם מימש וחלקם נשארו‬ ‫שאם אין לו אמון בכוונות החיוביות‬
‫כמשפטים חצי מנוסחים‪ .‬מדי פעם‬ ‫שלי‪ ,‬אם אין לו אמון בכוונות‬

‫אני קולט את זה גם על עצמי‪ .‬אני‬ ‫החיוביות של ירדנה‪ ,‬אין בינינו‬
‫נהנה מהיכולת הזו ‪ -‬להפיק רעיונות‬ ‫תקשורת‪ .‬לכולנו כוונות חיוביות‪:‬‬
‫ולחבר קצוות לכדי מערך שלם של‬ ‫ליוחנן‪ ,‬בתוקף מי שאני מכיר‬
‫כאבא; לירדנה ‪ -‬אמא‪ ,‬ואופס‪,...‬‬
‫חזון‪.‬‬

‫את היכולת הזו אפשר היה להרגיש‬ ‫מה לעשות‪ ,‬גם לי‪ ,‬אחד הצאצאים‪.‬‬
‫על יוחנן עד הימים האחרונים‪.‬‬ ‫את האיש יוחנן‪ ,‬אני נושא אתי‬
‫הקרבה אליו‪ ,‬שהרגשתי בימים‬ ‫בהרהור‪ ,‬בבדיחה‪ ,‬בדיבור‬
‫שסביב המוות‪ ,‬מעוררת בי תחושת‬ ‫ובמחשבה‪ .‬במותו ציווה לי את‬
‫המשכיות נעימה‪ .‬זה מתחבר‬ ‫החיים‪ .‬בחייו העניק לי הרבה ממה‬
‫להבנות שהתגבשו אצלי במהלך‬
‫שיש לי עכשיו‪.‬‬

‫החיים‪ .‬יש סיפורים שמתחילים‬ ‫משני ההורים‪ ,‬אלה שפסו מן‬
‫ומסתיימים במקומות מוגדרים‪.‬‬ ‫העולם ואלה שנותרו‪ ,‬ספגתי‬
‫הסיפור של יוחנן שטרן נראה לי‬ ‫ציפיות ותקוות גבוהות‪ .‬אחד‬
‫הרבה יותר מפוזר מזה‪ ,‬מחפש‪,‬‬ ‫מהדימויים שעולים לי ביחס‬
‫למשפחה הוא זה של הגוף‪ :‬כל עוד‬
‫בודק‪ ,‬סקרן ואולי אפילו הרפתקני‪.‬‬

‫ירון‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬ ‫אנחנו לא מרגישים אותו סימן‬
‫שהכל בסדר‪ ,‬אני בריא‪ .‬לקראת יום‬

‫הנישואים החמישים של יוחנן‬

‫וירדנה ניסיתי לארגן אסופה של‬

‫סיפורים מבני המשפחה‪ .‬אחת‬

‫הבדיחות שנשארו לי מהחוויה היא‬

‫נאקת הביטול האופיינית לאבא‬

‫במהלך החיים‪ ,‬צליל שמתחיל‬

‫בבאריטון קצר ומתהדק במהירות‬

‫למיתרי קול מכווצים‪" :‬נאאה!" על‬

‫רקע הדימוי שלמעלה אני מבין את‬

‫ההסתייגות הרווחת במשפחה‬

‫למשימת הסיפור‪ .‬הכל בסדר‪ ,‬מה‬

‫יוחנן וירון באתר ארכיאולוגי ליד לכיש‪2011 ,‬‬ ‫יש לספר‪" ,‬את מי זה מעניין"‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫ליובל הנישואין של יוחנן וירדנה יצר ירון פסיפס המרכב מעשרות תמונות קטנות‪ .‬תמונות אלה סיכמו עשר שנות‬
‫נישואין של ענת וירון‪ .‬תמונת הרקע צולמה בביקורם של הסבים בוונקובר כשלוש שנים קודם‪ .‬הקובץ נשלח‬
‫אלקטרונית מוונקובר לבית הפקה בישראל ששלח את היצירה הממוסגרת לדירה בירושלים‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫ירדנה‪ ,‬יוחנן‪ ,‬ענת וענבל‪ ,‬נמל התעופה בן גוריון ‪2011‬‬ ‫ההיכרות שלי עם יוחי התחילה בטלפון\סקייפ והמשיכה‬
‫בביקורים הספורים שלנו בארץ ושל יוחי וירדנה אצלנו‬

‫בוונקובר‪ .‬ההתרשמות הראשונית שזכורה לי היא העליצות‬
‫שתמיד נשמעה בקולו (הרם‪ ,‬בדרך כלל) והסיום של כל‬
‫שיחה‪ ,‬שגם אם לא כללה תמיד דברים נעימים‪ ,‬הסתיים‬
‫ב"יהיה טוב"‪" ,‬נסתדר" וכדומה‪ .‬אופטימיות ושמחה ללא‬
‫גבולות ‪ -‬לפחות כלפי חוץ‪.‬‬

‫בביקור הראשון של ירדנה ויוחי בוונקובר‪ ,‬אחרי‬
‫התאוששות מהטיסה המתישה והבדלי השעות‪ ,‬יוחי‬
‫הפשיל שרוולים ויצא במרץ לירקן הקרוב להביא מצרכים‬
‫להכנת מרק ירקות‪ .‬לא הספקנו ליהנות מהמרק וכבר‬
‫נשמעו קולות של מיקסר שמערבב בלילה להכנת בלינצ'ס‬
‫(שבסופו של דבר נאכלו כמו קרפים משובחים)‪ .‬באותו‬
‫ביקור‪ ,‬במסעדה הודית שאכלנו בה יחד עם גייב ופיליס‪,‬‬
‫יוחי דאג כבר בתחילת הארוחה שהחשבון יגיע ישירות אליו‬
‫(שחס וחלילה אף אחד לא ישלם על הבילוי לפניו!)‪ .‬וכל זה‬

‫מלווה בחיוך של טוב לב‪ ,‬עם קריצה‪.‬‬

‫הביקור השני בוונקובר כבר היה בצל הסרטן ובכל זאת‬
‫ירדנה ויוחי הספיקו ליהנות מטיול של מספר ימים בהרי‬
‫הרוקיז ואפילו לטוס לפורטלנד לחגוג יחד עם גייב ופיליס‬

‫בחתונתם של חנה ודניאל‪ .‬הירידה באנרגיות של יוחי‬
‫ניכרה לעין‪ ,‬בעיקר בימים הראשונים‪ ,‬אם כי כמו תמיד‬

‫הייתה בו השמחה והאופטימיות ("אני בסדר"‪" ,‬יהיה‬
‫טוב")‪.‬‬

‫זה יוחי שתמיד יישאר איתי ‪ -‬שמח‪ ,‬אופטימי‪ ,‬מלא מרץ‪,‬‬
‫נדיב‪ ,‬איש משפחה ואוהב אדם‪ ,‬מבשל ואופה‪.‬‬

‫ענת‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫ענבל‪ ,‬ירדנה ויוחנן‪ ,‬וונקובר הצפונית ‪2014‬‬

‫ַב ֶׁד ֶׁרְך ְּלביה''ס הּוא ָּה ָּיה‬ ‫סבא יוחי‬
‫עֹו ֵבר ְּב ַמ ָּט ֵעי ֵזי ִתים‬
‫ּו ֵמ ִביא ֵזי ִתים ַה ַב ְּי ָּתה‪.‬‬

‫מתוך עבודת השורשים של גלי‪18 2005 ,‬‬

‫יוחנן ואירית ינאי‪ ,‬עין השופט ‪2008‬‬ ‫הבזקי זיכרון מדמותו המקסימה של יוחי‬

‫שמענו על יוחי השף המעולה‪ ,‬על הרקדן המיוחד ועל נהג‬
‫המונית הבלתי נלאה‪ .‬וגם‪ ...‬שהוא בעלה של ירדנה ואביו של‬

‫ירון‪.‬‬

‫אז מה נחרט חזק בזיכרון? חודש מאי שנת ‪ .2008‬הזוג‬
‫ה"צעיר" (ירדנה ויוחי) רוקד להפליא בקצב ובתנועה מותאמים‬
‫למוזיקה בחתונה של מיכי ואייל ליד האסם בעין השופט‪ .‬וואו‪,‬‬

‫כמה שאירית קנאה בירדנה (כי גיורא ממש לא יודע לרקוד)‪.‬‬

‫אז רק הבנו למה הם הולכים לערבי ריקודים בירושלים‪.‬‬

‫סיפורים על המקצועיות בבישול‪ ,‬אפיה‪ ,‬טיגון‪ ,‬ערבוב ובעצם כל‬
‫הנחוץ להכנת מטעמי מזון שמענו הרבה‪ .‬אבל לשמחתנו זכינו‬

‫גם לטעום‪ ,‬לאכול וליהנות בדירתם של המחותנים (לעומת‬
‫הטוסט עם הגבינה אצלנו זה פשוט היה פנטסטי)‪.‬‬

‫נהג המונית הבלתי נלאה הוכיח לי שכשרציתי להביא אורח‬
‫מנתב"ג לאי שם בצפון בשעות לא שגרתיות‪ ,‬הוא התייצב בלי‬

‫בעיות‪.‬‬

‫על איש כמו יוחי כתב ביאליק "אחרי מותי ספדו ככה לי‪ .‬היה‬
‫איש וראו‪ ,‬איננו עוד‪ .‬קודם זמנו מת האיש הזה ושירת חייו‬
‫באמצע נפסקה" ‪.‬‬

‫זוכרים באהבה‬

‫אירית וגיורא ינאי‪ ,‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫תרגיל שענבל כתבה בכיתה ה' (‪)2014‬‬

‫‪My Hero is my grandfather; He is my hero because he‬‬
‫‪had a tumor in his pancreas but in the summer he came‬‬
‫‪to Canada to spend time with my mom, dad and me.‬‬

‫‪19‬‬

‫אבא איתי בכל פעם שאני מבשלת‪ ,‬ובמיוחד בבישולים לשבת‪.‬‬ ‫אבא נפטר לפני כמעט שנה‪ ,‬אבל אני מוצאת שהוא עדיין איתי‬
‫בין אם זה לתכנן לפני כן מה לבשל ‪ -‬להתחשב בכל הרגישויות‬ ‫בכל כך הרבה רגעים‪.‬‬
‫של הסועדים העתידיים‪ ,‬מבלי לוותר על כך שהמאכלים יהיו‬
‫מספיק מיוחדים וחגיגיים‪ .‬לוודא שיהיה די מבחר‪ .‬לקנות כמה‬ ‫אבא איתי בכל פעם שאני נכנסת למכונית שלו‪ ,‬שהיתה‬
‫ימים מראש (וגם בספונטניות של הרגע האחרון‪ ,‬מחשש‬ ‫המונית שלו‪ .‬הריח שלו עדיין טבוע בה‪ .‬החפצים שלו עדיין‬
‫שמשהו יתפספס)‪ .‬כל זה כדי להבטיח שהארוחה תהיה‬ ‫בתוכה‪ ,‬וכך הוא עוטף אותי בכל פעם שאני משתמשת בה‪.‬‬
‫נעימה וטעימה כדי ליצור את המפגש המשפחתי המגבש‬ ‫בעשור האחרון יצא לי פחות ליסוע איתו‪ ,‬אבל אני נזכרת‬
‫והחם‪ .‬ומיד אפשר לשוחח על האוכל עצמו ‪ -‬מה הכנו‪ ,‬למה‬ ‫בפעמים בהן באתי לבקר כשגרתי בירושלים או קפצתי‬
‫הכנו ואיך צריך להכין‪ .‬כמוהו‪ ,‬בבישולים עצמם ‪ -‬אני מעדיפה‬ ‫לביקור מת"א ואפילו מבנימינה‪ ,‬אבא בנדיבותו היה אומר‬
‫להיות לבד במטבח (רק לאמא היה מותר להצטרף אליו)‪,‬‬ ‫בספונטניות‪" :‬אמא בואי‪ ,‬נוסעים"‪" .‬לאן נוסעים?"‪ ...‬לוקחים‬
‫ובשנה האחרונה אני מסתגלת ונהנית מנוכחותה של עינב‪,‬‬
‫את שרון הביתה‪.‬‬
‫מבשלת לצדי‪.‬‬
‫לאחר פטירתו‪ ,‬בנסיעה מירושלים לבית‪ ,‬עצרתי אצל חברתנו‬
‫אבא חסר לי בחגים‪ .‬אם אני בוחרת אחד אז יום העצמאות ‪-‬‬ ‫מיכאלה לצהרים‪ .‬מיכאלה הכינה רגל קרושה‪ ,‬המאכל האהוב‬
‫שבו על פי המסורת היינו צופים בטקס הדלקת המשואות בהר‬ ‫עליו ‪ -‬רגל קרושה עם חרדל‪ ,‬וסלט קצוץ קטן לידה עם פרוסת‬
‫הרצל‪ .‬אבא ואמא הלכו כמה וכמה פעמים לטקס עצמו ‪-‬‬ ‫לחם שיפון‪ .‬אבא אהב לאכול רגל קרושה ואהב לבשל רגל‬
‫הודות לכרטיסים שארגן להם חבר טוב שעבד כטכנאי שידור‪.‬‬ ‫קרושה‪ ,‬אבל לא בישל אותה הרבה ‪ -‬כי אנחנו הילדים ואמא‬
‫אבל עם השנים אהבו לשבת בבית עם כוס קפה חם ועוגה‬ ‫שלי לא ממש אהבנו‪ .‬זה היה מאכל שבינו לבין סבתא‪ ,‬אמא‬
‫טובה (במקום לשבת בטקס ולקפוא מהקור הירושלמי)‪,‬‬
‫לצפות בטקס בטלביזיה‪ ,‬להתרגש ממנו ולצלצל לכל אחד‬ ‫שלו‪ ,‬שהיתה מכינה לו רגל קרושה כל כמה שבועות‪.‬‬

‫מאתנו לאחל עצמאות שמח‪.‬‬ ‫אבא איתי כשאני נותנת עצה או מלמדת אחרים‪ ,‬ואני נזכרת‬
‫בכל הדברים שאבא לימד אותי ואותנו כילדים ‪ -‬לדפוק מסמר‪,‬‬
‫זוכרת את הנסיעה המשותפת לגרמניה לתערוכת המזון‬ ‫לשים פלס ולבדוק שהכל ישר עוד לפני שתולים‪ ,‬לקדוח‪,‬‬
‫הגדולה ‪ ,Anuga‬ואיתה טיול נפלא של שיחות קצרות וארוכות‬ ‫להקיש על קיר לפני שקודחים בו‪ ,‬כדי לוודא שאין שם נקודת‬
‫על החיים‪ ,‬העתיד‪ ,‬רגעים שקטים‪ ,‬עצירות לקפה ועוגה‪,‬‬ ‫חשמל‪ ,‬לצבוע נכון כך שלא יראו את סימני המברשת (הוא‬
‫הליכה ביער‪ ,‬פליאה מהגרמנית הקולחת בפיו ‪ -‬למרות שלא‬ ‫אפילו רצה ללמד אותי לרתך ‪ -‬אבל אמא שמה על זה וטו)‪.‬‬
‫היתה לאבא סבלנות ללמד אותנו באווירה נעימה‪ ,‬והיתה לו‬
‫למד אף פעם מסודר‪ ,‬ארוחות טובות‪ ,‬התנסויות חדשות‪.‬‬ ‫האמונה שאנחנו יכולים ללמוד ויכולים לעשות עבודה טובה‪.‬‬

‫חסרות לי שיחות הטלפון מאבא ‪ -‬שהיה מתקשר ובאופן‬ ‫עם הנתינה הגדולה הזו באה גם יכולת הקשבה נדירה‪.‬‬
‫ספונטאני מזמין אותנו‪ ,‬או מזמין אותם לבוא אלינו‪" .‬באים!"‬
‫חסרה לי האפשרות להתקשר אל אבא לבקש עצה ‪ -‬איך‬ ‫אבא איתי בכל פעם שאני מתרגזת‪ ,‬וחושבת (או אומרת‪ ,‬כמו‬
‫לתבל תבשיל מסויים‪ ,‬מה לעשות כשנדלקת הנורה האדומה‬ ‫אבא) "תעזבו אותי!"‪ ,‬ובתוך דקות נרגעת כמו שהוא היה‬
‫במכונית‪ ,‬איך לפתור את בעיית המסגרות במעקות בבית‬ ‫נרגע‪ .‬בכל פעם שעמוס לי ואני צריכה להתאוורר אני מוצאת‬
‫החדש שבנינו בבנימינה‪ .‬להתקשר משוק פשפשים או לשלוח‬ ‫את עצמי ‪ -‬כמו אבא ‪ -‬ניגשת למחשב ומשחקת סוליטייר או‬
‫תמונה של מאזניים או מטחנה שתמצא חן בעיניו‪ ,‬לשתף‬ ‫מרכיבה פאזל‪ ,‬כמו שאבא היה משחק סוליטר או קורא‬
‫חדשות או מסתכל באתרים פיננסיים‪ .‬לחילופין‪ ,‬כמו אבא‪,‬‬
‫בזכרונות מתערוכה‪ ,‬טיול ביער‪ ,‬טעימה של משהו טוב‪.‬‬ ‫ברגעים של רעש ממשי או רגשי‪ ,‬אני לפעמים יוצאת לסיבוב‬
‫בבנימינה‪ ,‬כמו שאבא היה יוצא לסיבוב של כמה דקות‬
‫מכירה ומוקירה את האהבה‪ ,‬הקבלה‪ ,‬הנתינה העצומה‪,‬‬
‫המוסיקליות‪ ,‬הנדיבות‪ ,‬החיוך‪ ,‬הצחוק והיצירתיות שלך‬ ‫בשכונה וחוזר רגוע‪.‬‬

‫שמלווים אותי גם היום‪.‬‬ ‫אבא (ואמא) איתי בכל פעם שאני נופלת במקרה על "רגעי‬
‫קסם" ברשת א' ‪ -‬ואני נזכרת בהם מתיישבים לארוחת צהריים‬
‫בכל הרגעים הללו אבא איתי‪ ,‬אבל גם כל כך חסר לי‪.‬‬ ‫לצלילי המוסיקה‪ .‬כשהיה שיר שדיבר אליהם במיוחד ‪ -‬אבא‬
‫היה קם ואומר לאמא‪" :‬בואי‪ ,‬רוקדים!" כך כשהיינו ילדים‪ ,‬כך‬
‫שרון‪ ,‬ספטמבר ‪2016‬‬ ‫כשבגרנו וכך המשיכו לרקוד אחרי ארוחת צהריים גם‬

‫כשהייתי מגיעה לבקר אותם (וגם כשלא)‪.‬‬

‫‪Fly me to the moon, Singing in the rain,‬‬
‫‪ That's Amore, New York, NY, Unforgettable,‬שירים‬
‫של אריק איינשטיין‪ ,‬התרנגולים ‪ -‬הצלילים האלה ישר מעלים‬

‫בעיני רוחי את אבא ואמא רוקדים ושרים‬

‫ָּה ִיינּו יֹו ְּר ִדים ְּל ַמ ָּטה ְּואֹו ְּס ִפים ְּצנֹו ָּבִרים‬ ‫סבא יוחי‬
‫ֵמ ַה ַקְּר ַקע ַב ְּשכּו ָּנה ֶׁשל ַס ָּבא ְּו ַס ְּב ָּתא‪ְּ .‬ב ָּכל‬
‫ְּי ִצי ָּאה ְּל ָּח ֵצר ָּה ִיינּו חֹו ְּזִרים ִעם ַש ִקּיֹות ְּמ ֵלאֹות‪.‬‬

‫שיחה עם ענבל במסגרת תרגולי כתיבה בעברית‪20 2016 ,‬‬

‫החוברת המדהימה הזו מתארת את יוחנן כפי שהכרנו ‪ -‬צנוע‪,‬‬
‫רגיש‪ ,‬נדיב ואוהב ‪ -‬אך האם היא מבטאת את מה שיוחנן חשב‬

‫על עצמו?‬

‫שלושה שבועות לפני מותו‪ ,‬יוחנן סיפר לי שקשה לו לקבל את‬
‫היותו במוקד תשומת הלב של אחרים‪ ,‬ואת האהבה של‬

‫האנשים שבאו לבקרו ‪ -‬ומכל העולם באו‪ .‬הוא התעצבן ‪ -‬על‬
‫הזמן שלהם והכסף והטרחה‪ .‬אלא שבעשרת הימים האחרונים‬

‫זה השתנה‪.‬‬

‫הרגשתי שמשהו בו נרגע ושהוא קיבל באופן מלא ושלם את כל‬
‫האהבה וההערכה שלכולם היה כה חשוב להעביר לו‪ .‬אני‬
‫מוצאת בזה נחמה‪.‬‬

‫עינב‪ ,‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫יוחנן מספר‪ :‬עינב בצד היותה עו"ד רשמת פטנטים הינה‬
‫צלמת אמנותית‪ .‬יום אחד הוזמנו לתערוכה קטנה של‬

‫צילומיה במספרה ברח' העליה בת"א‪ .‬רכשנו צילום של‬
‫בניינים ורחוב סואן בחשכה‪ .‬הזזת המצלמה תוך צילום‬
‫נותנת אפקט של משיכת צבע והרגשת כוח‪ ,‬מעין צונאמי‬
‫הפורץ לעבר הבניינים שברקע‪ .‬הצילום השני ‪ -‬קקטוס‬

‫האלוורה בתנועה מתמדת‪.‬‬

‫עינב זילבר‬
‫דפוס דיגיטלי‬

‫עינב‪ ,‬שרון ויוחי במועדון עין השופט‪ ,‬ינואר ‪2005‬‬

‫‪21‬‬

‫הניסיון‪ ,‬העלות והחוויה שהוריי התנסו במסעדה הכעיסו את‬ ‫זה לא קל לאבד אדם‪ ,‬בטח לא בשיעור קומתו של אבא כמו‬
‫יוחנן והביאו אותו לנסות בעצמו לשחזר בבית‪ ,‬מתכון שהכיר‬ ‫יוחנן גם ועל אף שהיה תמיד מאלה שנחבא אל הכלים (כלי‬
‫מבית הוריו‪/‬סבתו‪" .‬אם הם יכולים ‪ -‬גם אני יודע ויכול" אמר ‪-‬‬ ‫המטבח‪ ...‬כמובן)‪ .‬אבל מהסיפורים ששמעתי ושמענו אחיי‬
‫וביצע‪ .‬צחוק הגורל הביא אותו להתחרות עם אותה מסעדה‬ ‫ואמי מאין ספור חברים ובני משפחה שבאו לנחם אותנו‬
‫דלת אל דלת כשפתח עם שותפים את מסעדת "שלוש‬ ‫באבלנו ברור היה לנו שמשהו מהאיש המיוחד והנדיר הזה‬
‫הצליח לנגוע בכל כך הרבה אנשים שונים באופנים כל כך‬
‫המעלות"‪ ,‬ממש באותו רחוב איפה ששכנה אגס ותפוח‪.‬‬
‫מגוונים‪ .‬כך שהוא עודנו וימשיך להיות אתנו‪.‬‬
‫כילד‪ ,‬זכורים לי ערבים רבים‪ ,‬הן משפחתיים והן ביקורים של‬
‫חברים ‪ -‬שבהם אבא (ממש בנונשלנט) הכין את הבלינצ'ס‬ ‫מישהו פעם כתב ״השקט שאחרי מוצרט זה עדיין מוצרט״‪ .‬כי‬
‫הידועים (כן‪ ,‬כך אנחנו קוראים להם עד היום ‪ -‬אצל‬ ‫גם אחרי שנדם הצליל האחרון אנחנו נשארים עם ההשראה‬
‫השטרנים)‪ .‬לפעמים המלוחים (שדרשו רכש של כלי קרמיקה‬
‫אובליים אישיים ייחודיים ‪ -‬שאבא‪ ,‬כמי שחושב גם על בטיחות‬ ‫והצליל הפנימי הנמשך‪.‬‬
‫‪ -‬דאג להכין להם מעמד מיוחד מבודד כדי שלא ימיסו את‬
‫מפת השולחן או חלילה ישאירו סימן שרוף על השולחן בעת‬ ‫כך גם השקט שאחרי אבא שהלך‪ ...‬זה עדיין אבא יוחנן‪,‬‬
‫ועזיבתו היא רק במישור הפיזי‪ ,‬כי הוא‪ ,‬מורשתו לאהבת‬
‫האכילה) ותמיד גם מתוקים (מיט שלאגזנה)‪.‬‬ ‫האדם וקבלת האחר ‪ -‬באשר הוא‪ ,‬ממשיכים וימשיכו ללוות‬

‫בכל הסיפורים שבספרון זה‪ ,‬מורגשת החזרה על מספר‬ ‫אותנו‪.‬‬
‫דברים באישיותו של אבא‪ .‬אך יש משהו שמקשר בין כל‬
‫הסיפורים האישיים של כל אחד ואחת מהכותבים והכותבות‬ ‫אם יש משהו שלמדתי בבית הוריי ועל אחת כמה מאבי ‪ -‬היו‬
‫כאן‪ .‬נושא האכפתיות‪ ,‬האחריות‪ ,‬ההכלה וההכפפה של‬ ‫מתכוני בישול קלאסיים‪ .‬ברבות השנים למדתי כי הם נכסי‬
‫צאן ברזל של המטבח הצרפתי‪ ,‬והמטבח הקלאסי‪ .‬החל‬
‫החמלה של יוחנן כלפי האחר‪ ,‬באשר הוא‪.‬‬ ‫מרוטב בשמל ומיונז (שהוכנו באופן שוטף בבית)‪ ,‬ועד המתכון‬
‫לסופגניות של חנוכה (מתכון שלמעשה עבר דרך סבתא ויצה‪,‬‬
‫בלימודי ניהול יש סוג של שאילתה המלמדת על המכנה‬ ‫אמו של יוחנן) הדומה כל‪-‬כך למתכון הבריוש הצרפתי‪ .‬אך‬
‫המשותף בין אסיר בבית כלא‪ ,‬לבין מנכ"ל חברה‪ .‬התשובה‬ ‫אולי גולת הכותרת מבין כל המתכונים הוא של הקרפ (הלא‪-‬‬
‫למכנה המשותף ביניהם היא האחריות‪ :‬האחד לא יודע להיות‬ ‫הוא הפלצ'ינטה של ההונגרים)‪ .‬שאבא בכישרון רב‪ ,‬הפליא‬
‫אחראי על מעשיו (פשעיו) ועל כן לא מוכן להתמודד עם עונשו‬ ‫להתמקצע ולהביא אותו לדרגת שלמות כזו‪ ,‬שלמרות ‪44‬‬
‫(והוא מפנה תמיד את האחריות אל האחר)‪ .‬השני‪ :‬לא רק‬ ‫שנותיי ‪ -‬טרם ראיתי בשום מקום ואצל אף אחד‪ ,‬מישהו שיוכלו‬
‫שהינו אחראי למעשיו‪ ,‬הוא גם נוטה להכפיף את הכפופים לו‬ ‫להתחרות באלה של יוחנן‪ .‬מי שלא מכיר את הסיפור על‬
‫ההתפתחות של הבלינצ'ס של אבא‪ ,‬בטח יתפלא לשמוע כי‬
‫תחת מטריית האחריות שלו‪.‬‬ ‫הוא למעשה תוצר של אכזבה לאור ביקור במסעדת הבלינצ'ס‬
‫הירושלמית האגדית "אגס ותפוח"‪ ,‬כנראה איפה שהוא אי שם‬

‫בסוף שנות השבעים‪.‬‬

‫ליצנים מאוסף האמנות של יוחנן וירדנה‬

‫יוחי שלי‪ ,‬החי‪ ,‬המתוק‪ ,‬המצחיק והאהוב‪,‬‬
‫כמעט שנה‪ ,‬והכל כל כך טרי עדיין עבורנו‪ .‬אני חושבת עליך‬
‫כמעט כל יום‪ ,‬האבא השני שלי‪ ,‬הנוכח בחיי תמיד‪.‬‬
‫תשמח לשמוע שהמשפחה והחברים התגייסו כדי לכתוב‬
‫עבורך ספר שמאגד את כול הזיכרונות היפים ומתאר את‬
‫דמותך בצורה מדויקת וכואבת‪ .‬מכול החיבורים עולה יוחי‬
‫החבר‪ ,‬עם הנתינה האינסופית‪ ,‬האהבה לבישול‪ ,‬לריקוד‪,‬‬
‫לטיולים‪ ,‬למשפחה היפה שלך‪ ,‬לירדנה האהובה שלך ולעולם‪.‬‬
‫עמוד תווך אמתי ‪ -‬שצמח מתוך ירושלים‪ ,‬איש עבודה ברוך‬
‫כישרונות ויכולות שידע לעשות פשוט הכול‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫סביב כיתה ב' או ג' הייתי מספיק קטן וגמיש שאבא ישחק‬ ‫לאורך השנים ‪ -‬זו הדוגמא וצורת הניהול שלמדתי בבית‬
‫איתי בשבת בבוקר‪ .‬כאשר אני קופץ עליו במיטה‪ ,‬והוא מרים‬ ‫וראיתי אצל אבא‪ :‬כמי שלוקח אחריות במיוחד במצבים‬
‫אותי באיטיות על כפות רגליו בעודו שוכב‪ .‬אני הייתי מושך את‬ ‫שאחרים לא ידעו או לא יכלו להיות בעצמם אחראים‪ .‬אני לא‬
‫ידיי הצידה ומיישר את רגליי כמו אקרובט‪ .‬אז אבא היה פותח‬ ‫פסיכולוג‪ ,‬אך ניתן לראות אולי את סיבת גישתו לניהול החיים‬
‫את רגליו בפתאומיות כדי שאני אפול עליו לכיוון הבטן לחיבוק‬ ‫בתיקון לעול האחריות שנפל על כתפיו בגיל צעיר יחסית עם‬
‫לכתו של אביו מן העולם‪ .‬סבא מנחם (שעל שמו נקרא הנכד‬
‫גדול‪ ...‬וחוזר חלילה‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬מני)‪ ,‬הותיר אחריו עסק שחייב את אבא להיכנס‬
‫בזריזות לנעליו ולפתור בעיות מהותיות כדי להבריא את‬
‫במשפחתנו היה ידוע שאבא ‪ -‬כתעשיין‪ ,‬הוא איש חזק‪ .‬כמה‬ ‫מפעל הניפלים‪ .‬עול החיים הבוגרים לא הותיר לאבא‪ ,‬אלא‬
‫חזק? זה היה אפשר לבחון לפי לחיצת ידו כשבגרתי ולחצתי‬ ‫להיות אחראי על גורלו שלו וגורל המשפחה המצומצמת‪ .‬והכל‬
‫את ידו‪ ...‬היה מתלונן ‪ -‬חצי מתלוצץ‪-‬מגחך‪ ,‬שתש כוחו והוא‬
‫לא מסוגל עליי‪" .‬מה יהיה עם הידיים שלי? אתה כבר יותר‬ ‫בלי נהי ובלי בכי‪.‬‬

‫חזק ממני!"‪ ...‬היה מצחקק‪.‬‬ ‫בבלוג שבאתרי )‪ (www.erez-stern.co.il‬ישנו סיפור אנלוגי‬
‫לסיפורו של ש"י עגנון (בדמי ימיה) בו אבא למעשה מימש‬
‫ביומולדתו ה‪ 40-‬הייתי בן ‪ 7‬לערך‪ .‬אמא החליטה לעשות לו‬ ‫דרכי ‪ -‬את חלומותיו הקולינריים‪ .‬כל מכריו ומוקיריו יודו כי היה‬
‫הפתעה עם מספר חברים ולהזמין הביתה קייטרר שיכין להם‬ ‫גסטרונום‪ ,‬ידען בתחום המזון ואוהב מושבע של אוכל‪ .‬ככזה‪,‬‬
‫ארוחה סינית‪ .‬שיא האקזוטיקה של אותם ימים‪ .‬את סיפור‬ ‫היה זה אבא שדחף אותי ללימודי מקצועות המטבח בביה"ס‬
‫ההפתעה אני זוכר דרך סיפוריה של ירדנה‪ .‬כילד סקרן וכזה‬ ‫ע"ש פול בוקוז ‪ -‬בו למדתי שנתיים בליון‪ .‬הרבה בזכותו ואולי‬
‫שאולי חיפש קצת תשומת לב‪ ...‬הלכתי להיפרד מהחברים‬ ‫משום שהוא לא הצליח לממש את חלומותיו בצורה מלאה‬
‫ומהוריי לפני השינה‪ ,‬בעודם יושבים כבר סביב לשולחן‪ .‬כן‬ ‫(אע"פ שהיה בעלים של מסעדה ושירות קייטרינג)‪ .‬אבא‬
‫זכור לי‪ ,‬במעורפל שהיו שאריות ביום למחרת‪ .‬כאלה שלא‬ ‫השכיל לנתב את דרכי המקצועית ועזר לי להתפתח בתחום‬

‫שוכחים כל החיים‪.‬‬ ‫המסעדנות אף על פי שהוא עצמו לא צלח בעסקי המזון‪.‬‬

‫מכל הסיפורים‪ ,‬הזיכרונות והגעגועים שהבאתי כאן‪ ,‬אני סוגר‬ ‫כילד ונער מתבגר (וכבן זקונים) זכורים לי כמה רגעי חסד‬
‫את כתיבתי בצורה מעוגלת ואומר שאם יש משהו שלמדתי‬ ‫ורגעי איכות עם אבא שלא יחזרו‪ .‬אלו הם בפירוש געגועים‬
‫מאבא זה האהבה‪ ,‬הנדיבות האין סופית והדאגה לילדיו‪ .‬אני‬ ‫למי שהיה ומה שהותיר בנו ‪ -‬ילדיו‪ .‬זאת למרות ואע"פ שעבד‬
‫מאחל לעצמי שאצליח בתפקידי זה ולו בזעיר אנפין ממה‬ ‫קשה במפעל והיה חוזר הביתה יחסית מאוחר‪ .‬את לימודיי‬
‫הרכיבה על אופניים אבא עשה לי (וממש רדף אחרי בהחזיקו‬
‫שהוא נתן לנו כילדים‪ ,‬לתת לילדיי שלי ‪ -‬כשיגיעו‪.‬‬ ‫את האופניים כיוון שלא היו גלגלי עזר לאופניים) במגרש‬
‫החניה שליד מאגרי המים‪ .‬עד שפידלתי בכוחות עצמי ובלי‬
‫ארז‪ ,‬ספטמבר ‪2016‬‬ ‫עזרה ממנו‪ .‬לא היו לי דודים שיעשו זאת במקומו‪ .‬אחיי‬
‫הגדולים היו טרודים כל אחד בענייניו‪ .‬ולכן אבא היה שם כדי‬

‫ללמד אותי לרכב על אופניים‪.‬‬

‫ואולי הספר הזה לא רק מחיה את דמותך בעינינו‪ ,‬אלא גם‬
‫משמש נר זיכרון לדורות הבאים ‪ -‬לכל מי שלא הכיר אותך‪,‬‬
‫ליהנות מהמיוחדות‪ ,‬מהשובבות‪ ,‬מהחיות‪ ,‬ומאהבת העולם‬

‫שלך ובזה אני מתנחמת‪.‬‬

‫אני יודעת שאתה שומר עלינו מלמעלה תמיד ויודעת‬
‫שמארגן עבורנו ניסים כול יום‪.‬‬

‫נוח בשלום יוחי האהוב‪.‬‬

‫בשביל כוס קפה אתך (ועוגת שמרים) הייתי שמה גם אלף‬
‫דולר‪.‬‬

‫אוהבת תמיד‪,‬‬

‫איילה‪ ,‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫איילה וארז מתחתנים‪ ,‬תל אביב ‪23 2013‬‬

‫ירון ויוחנן‪ ,‬טורונטו ‪2004‬‬ ‫יוחי !‬

‫אני כותב לך מגעגוע‪ ,‬כותב עם דמעות‪.‬‬

‫כותב גם מתוך עונג ‪ -‬העונג שבזיכרונות עליך‪.‬‬

‫אני זוכר את השיחות שלנו‪ ,‬תמיד אדם שמח אופטימי‬
‫ומאושר בחלקו‪ ,‬שמח שזכה בפיס בירדנה אהובתו‪.‬‬

‫יוחי היית גדול אבל הלב נשאר של ילד‪ ,‬מתי תתבגר כבר‬
‫יוחי? שאלתי לפעמים‪ ,‬ותשובתו‪ ,‬אז זהו שהתבגרתי כבר או‬

‫כך לפחות אומרים‪.‬‬

‫ואני רוצה לצעוק ולזעוק למרומים‪ ,‬כמה שהייתי רוצה לראות‬
‫אותך שוב‪.‬‬

‫עוד בילדותי בימי החופשה כשעבדתי לצדך במפעל לניפלים‬
‫תמיד היית לי כמורה דרך ודוגמא לאדם חרוץ‪ ,‬ישר‪ ,‬שעושה‬

‫את המוטל עליו בלי שאלות ובלי תלונות‪ .‬השקעת את כל‬
‫כולך בעבודה ופרנסה למשפחתך‪ ,‬חייך לא היו קלים ולמרות‬
‫שהמשפחה לא תמיד ידעה לפרגן‪ ,‬תמיד ידעת להתגבר על‬

‫הקשיים ולהראות לכולם כי הכל יהיה בסדר ואתה תתגבר‬
‫וכל זה בשמחה וחיוך‪ ,‬לא נתת לאחרים להרגיש כמה קשה‬

‫לך‪.‬‬

‫על מורשת זו שלך גדלתי לצדך ולמדתי אותך ובהתאם‬
‫גידלתי את משפחתי ‪ -‬משפחת השתיל‪.‬‬

‫יוחי יקירי‪ ,‬אומנם עזבת אותנו אך רוחך תישאר אתנו לנצח‪,‬‬
‫בטח אתה במקום כל שהוא למעלה‪ ,‬צופה ומחייך וכזה היית‪.‬‬

‫תמיד חייכן‪ ,‬מצחיקן‪ ,‬תומך במשפחתך ובעיקר בירדנה‬
‫אהובת ליבך‪ .‬הזוגיות שהייתה בינכם מהווה דוגמא לכל‬

‫משפחתנו‪.‬‬

‫מילדות הייתם יחד ותמיד הראית עד כמה שמח אתה שזכית‬
‫באהבתה אליך‪.‬‬

‫בלכתך השארת חלל שנפער בלב והוא אין סופי והזמן עובר‬
‫ואינו מרפא‪ ,‬רק מחדד את האמת‪.‬‬

‫אוהבים אותך ומתגעגעים‬

‫בני וברוריה ניות והילדים‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫ָּכל ָּשבּו ַע ָּהיּו בֹו ְּד ִקים לֹו ּו ְּל ָּכל ַה ַת ְּל ִמי ִדים ֶׁאת‬ ‫סבא יוחי‬
‫ַה ִצ ָּפְּר ַנ ִים‪ָּ ,‬א ְּז ַנ ִים‪ֶׁ ,‬את ַה ֵֹש ַער ִאם ֵיש ִכ ִנים ְּו ִאם ָּהיּו‬
‫רֹו ִאים ֶׁש ַמ ֶׁשהּו לֹא ְּב ֵס ֶׁדר ָּהיּו מֹו ְּסִרים ַלהֹוִרים‪.‬‬

‫מתוך עבודת השורשים של נועה‪24 2012 ,‬‬

‫פגשתי את יוחי לפני כ ‪ 25‬שנים‪ ,‬במוניות הגבעה הצרפתית‬
‫בירושלים‪ .‬נפגשתי אתו כשעה ודיברנו על ההיסטוריה שלנו‪.‬‬

‫כבר אז ראיתי שעסק המוניות עומד בפני בעיה‪ .‬ואף על פי כן‪,‬‬
‫יוחי היה ותרן‪ ,‬מנומס‪ ,‬תמיד לבוש מסודר‪ .‬היה מוותר על תשלום‬
‫מלא‪ .‬מאז התיישבנו ודיברנו כל יום פעמיים שלוש‪ ,‬ומתייעצים על‬

‫העבודה‪.‬‬

‫אם יוחי שומע אותי עכשיו‪ ,‬הוא בוודאי מסכים איתי‪ .‬נתנו גיבוי‬
‫אחד לשני עם כל מיני לקוחות קבועים‪ .‬הוא היה מיוחד ושונה‬
‫מיתר הנהגים‪ ,‬כמובן בצורה החיובית‪ .‬אם אני‪ ,‬אבי‪ ,‬נחשב לנהג‬

‫שונה‪ ,‬הרי שיוחי על אחת כמה וכמה‪.‬‬

‫יצאנו‪ ,‬לפעמים עם אבי השני‪( ,‬סוסו)‪ ,‬לקפה או חומוס‪ ,‬ותמיד‬
‫החלפנו חוויות ובדיחות מהעבודה‪ .‬לפעמים הזמין אותי לאכול‬
‫את ההרינג הכבוש שהכין במו ידיו‪ .‬כמובן שקיבלתי מדי פעם‬

‫מהריבות השונות שהוא רקח‪.‬‬

‫לזכותו ייאמר ששמר ממני את מחלתו‪ ,‬עד שהיה ניכר עליו‬
‫שמשהו קורה לו‪ .‬תמיד עשה מאמץ להיפגש ולעבוד‪ ,‬עד שאפסו‬

‫כוחותיו‪ .‬מעולם לא התלונן‪ ,‬והיה אופטימי‪.‬‬

‫יוחי ייזכר תמיד לטובה‪ .‬יוחי‪ ,‬אתה אחד האנשים הטובים‬
‫שהכרתי‪ .‬היית גיבור‪.‬‬

‫אבי מילברג‪ ,‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫יוחנן מספר‪ :‬בר"ח העמק‪ ,‬שם שכן מפעלנו הקטן‬ ‫יום אביבי אחד‪ ,‬אפריל ‪ ,93‬אני חונה בלובי של מלון הייאט‪ ,‬עם‬
‫היה ממסגר תמונות‪ ,‬חתנו של מר אנגל שהיה קצב‬ ‫המונית‪ .‬לפתע מגיח משום מקום‪ ,‬איש עם קוקו לבן! נדיר ביותר‬
‫במקצועו והפך להיות סוחר אמנות‪ .‬בדרך כלל בהרבה‬ ‫השילוב הזה‪ ,‬ואכן כזה היית‪ ,‬יוחנן‪ .‬איש טוב‪ ,‬נעים הליכות‪ ,‬נדיב‪.‬‬
‫בתי מלאכה של מסגור היו תלויות עבודות של אמנות‬
‫למכירה‪ ,‬אחד מהם היה צייר (?) בשם בן דב‪ .‬ציור זה‬ ‫היית חלק ממשולש חברים‪ ,‬אבי מילברג ואנוכי‪.‬‬
‫נפגשנו יחד‪ ,‬בקפה‪ ,‬בחומוסיות‪ ,‬סתם כך בחניות ביניים‪ .‬תמיד‬
‫רכשנו עוד שגרנו בסן מרטין ‪ .6‬ציור זה הוסיף גוון‬
‫לקירות העירומים למחצה של דירתנו‪.‬‬ ‫עם בדיחה טובה‪ ,‬צנצנת ריבה‪ ,‬וקיטורים על החיים‪ .‬גם‬
‫בשמחות‪ ,‬ובאזכרות נפגשנו‪.‬‬
‫הצייר בן דב‬
‫שמן על קנבס‬ ‫וכעת‪ ,‬נותרנו צלעותיים מהמשולש החברי הזה‪ ,‬זוכרים‬
‫ומתגעגעים‪.‬‬

‫חבר‪ ,‬אתה חסר!‬

‫אבי (סוסו) ביטון‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫המשולש‪ :‬אבי מילברג (מעיל כחול וחולצת פסים)‪ ,‬אבי (סוסו) ביטון ויוחנן‪25 2015 ,‬‬

‫לאימרה ואווה להודיע להם שהנה אתה כאן‪ ,‬הגעת לעיר‬ ‫יוחנן יקר‪ ,‬אני תמיד קוראת לך באותו שם‪ ,‬פעם בעברית‪:‬‬
‫הגדולה‪ .‬דבר שהנו מובן מאליו (לפחות בגיל צעיר) כאן‬ ‫יוחנן ופעם בהונגרית‪ :‬יוהאנן‪ .‬עכשיו מותר לגלות‪ ,‬אני עושה‬
‫בארץ‪ ,‬לא היה ממש מקובל שם‪ ,‬בארץ הרחוקה‪ .‬ועוד סיפור‬ ‫זאת בעיקר עם שרון כחלק מהדיבור שלנו בעברית במיבטא‬
‫קטן‪ ,‬שאולי אתה סיפרת לי‪ ,‬על נסיעה בסאבווי בה הקשבת‬
‫לזוג שהיו להם דברים להגיד עליך‪ ,‬בינם לבין עצמם‪,‬‬ ‫הונגארי‪( .‬נא לקרוא באינטונציה המתאימה)‪.‬‬
‫בהונגרית‪ .‬לא נשארת חייב‪ .‬מיד הסתבר להם שגם לך יש‬
‫הייתי בת שמונה כשפגשתי בך לראשונה‪ .‬זה היה בדירת‬
‫דברים לומר להם בתשובה‪ ,‬כמובן‪ ,‬בהונגרית‪.‬‬ ‫השיכון של סבתי אלה דויטש‪ ,‬האחות הבכורה במשפחת‬
‫שטרן‪ .‬היא הייתה האחרונה בין האחיות‪/‬ים להגר לכאן‬
‫כשאני חושבת עליך‪ ,‬אני חשה באנרגיה החברותית ואוהבת‬ ‫ב ‪ .1961‬אני ואמי באנו שנה לאחר מכן‪ .‬שלג כבד ירד‬
‫החיים שלך‪ .‬בשלן‪ ,‬נדיב‪ ,‬רקדן‪ ,‬גומע את העולם יחד עם‬ ‫בירושלים לקראת סוף פברואר ‪ .1962‬משנפתחו הדרכים‪,‬‬
‫משפחתו‪ .‬את החלקים הפנימיים שלך לא הכרתי‪ .‬את הכאב‬ ‫יומיים‪-‬שלושה לאחר שנחתנו בלוד‪ ,‬שמנו פעמינו לירושלים‬
‫שמתחת לאיכויות הניבטות מתוכנו כלפי חוץ‪ .‬אינטימיות‬ ‫לאוממה (סבתא)‪ ,‬אוטטה (סבא) וארנו‪ .‬עוד באותו אחר‬
‫החושפת את העולם הפנימי‪ ,‬אני לא מכירה ביחסים‬ ‫הצהריים‪ ,‬הוצפה הדירה הקטנה בקבוצה של א‪/‬נשים‪ ,‬בני‬
‫המשפחתיים שלנו אלא עם אלו שהפכו‪ ,‬במשך השנים‪,‬‬ ‫ובנות המשפחה של אוממה‪ .‬אני משערת שהיו שם אולגה‪,‬‬
‫שרי‪ ,‬גוסטי ואולי גם שרה‪ ,‬גזה‪ ,‬ארמין ואחרות‪/‬ים‪ .‬אין לי‬
‫להיות גם חברות‪.‬‬
‫מושג‪ .‬אתה היחיד שאני זוכרת‪.‬‬
‫אני מתוודה שבשגרת היום יום אני לא חושבת עליך הרבה‬
‫אולי כי לא היית חלק מהיום יום שלי‪ .‬היית חלק מפגישות‬ ‫פנית אלי בהונגרית‪ ,‬פרשת לפני את כף ידך ושאלת אם אני‬
‫משפחתיות שהרבה מהן אתה בעצמך יזמת‪ .‬כבר בהלוויה‬ ‫יכולה לצבוט אותה במרכזה‪ .‬ניסיתי וניסיתי ‪ -‬אך לשווא‪ .‬זה‬
‫שלך היה לי קשה להאמין‪ ,‬תוך שאני מתבוננת בהתכנסות‬ ‫היה המפגש הראשון שלנו‪ .‬זיכרון ילדות מתוק אשר הרחיב‬
‫המשפחתית ‪ -‬שאתה נ ע ד ר‪ .‬איך יתכן ש א ת ה איננו?‬ ‫לי את הלב ועדיין מעורר בי חיוך‪ .‬תוך כתיבת שורות אלו‪,‬‬
‫הגוף אשר מתקיימת בו נשימה ותודעה לא היה שם‪.‬‬ ‫אני מבינה שפעולה פשוטה זו‪ ,‬שארכה אולי דקה ולכל היותר‬
‫שתיים‪ ,‬יצרה הכרות ראשונית ומפגש ידידותי בעת שהייתי‬
‫בנשמתך‪ ,‬אני משערת‪ ,‬שעוד היית אתנו‪.‬‬ ‫במסע כואב ומפרך רגשית של הגירה‪ .‬אולי רגע זה‪ ,‬כשבוע‬
‫לאחר העקירה הכואבת שלי מחיק משפחת אמי‪ ,‬הכיל‬
‫אני מכירה מעט מן הסיפורים והדינמיקה של היחסים בתוך‬ ‫תקווה שהזרות שהרגשתי בקרב אלו שזה עתה פגשתי‬
‫המשפחה‪ .‬בילדותי לא גדלתי בחיק משפחת אבי‪ .‬יחד עם‬ ‫ממשפחתו של אימרה‪ ,‬אבי שגר במרחקים‪ ,‬תיעלם ואכן‬
‫זאת‪ ,‬בבגרותי‪ ,‬מן ההתנסות האישית רבת השנים שלי‪,‬‬
‫ברור לי שאתה היית הדמות אשר חיברה בין הא‪/‬נשים תוך‬ ‫ארגיש בקרבם כחלק מן המשפחה‪.‬‬
‫שארגנת‪ ,‬בישלת ואירחת ‪ -‬יחד עם ירדנה ‪ -‬התכנסויות‬
‫משפחתיות אצלכם בבית‪ .‬ואני‪ ,‬תמיד שמחתי לקחת חלק‬ ‫אני מדמיינת אותך עכשיו לנגד עיני וחיוך עולה בי‪Mi van .‬‬
‫במפגשים אלו‪ .‬אמנם שיחות נפש לא קיימנו ואף פעם לא‬ ‫(מה קורה) היית שואל אותי‪ ,‬בקולך הרם‪ ,‬כאשר היינו‬
‫יכולתי לדעת איך באמת אנחנו מרגישות‪/‬ים עם החיים אבל‬ ‫נפגשים‪ .‬מה שלום ארנו? תמיד שמרת אתו על קשר‪ ,‬אם‬
‫עצם המפגש היה תמיד משמעותי עבורי‪ .‬אתה וירדנה‬ ‫במפגשים בתל אביב או בירושלים או בטלפון‪ ,‬תוך תשומת‬
‫חיברתם‪ ,‬לאורך השנים‪ ,‬בין בני ובנות המשפחה‪ .‬לקחתם‬ ‫לב ודאגה‪ .‬כשנודע לך שאמי אהבה ‪- kaposztas kocka‬‬
‫על עצמכם להיות היוזמים‪ ,‬המארגנים והמזינים של הקשר‬ ‫ריבועי פסטה בכרוב ‪ -‬הבאת לה לבית מוזס מן המטעם‬
‫המשפחתי‪ .‬אתה דאגת לחבר בינינו לבין עצמינו וכן בינינו‬ ‫שבישלת‪ ,‬שהיה הטוב ביותר שאכלתי מעודי‪ .‬לב גדול היה‬
‫לך‪ .‬כשאנדרה ואני ארגנו‪ ,‬עבור אמי‪ ,‬מסיבה לכבוד לידתו‬
‫לבין קרובי משפחה בחו"ל‪.‬‬
‫של תומר ‪ -‬כדי שתהיה לה שמחת‬
‫עם מותך הסתיים פרק בחיי צאצאי‬ ‫חגיגה עקב היעדר טקס נישואין ביני‬
‫ענף שטרן במשפחת מנהיים‪.‬‬ ‫לבין אנדרה ‪ -‬אתה וירדנה בישלתם‬
‫בילדותי‪ ,‬מנקודת מבטי‪ ,‬שרי ואולגה‬ ‫אוכל הונגרי למסיבה‪ .‬שרון וארז עזרו‬
‫החזיקו את המפגשים‪ .‬בבגרותי‪,‬‬ ‫בהגשה‪ .‬ולי היה טוב שאלו אתם‬
‫אתה ‪ -‬יחד עם ירדנה ‪ -‬יצרתם את‬ ‫שעוסקים במלאכה‪ .‬זה הרגיש בית‪.‬‬
‫המכל אשר החזיק אותנו לעתים‬
‫ביחד‪ .‬ימים יגידו אם ‪ -‬לאחר לכתך ‪-‬‬ ‫כמובן‪ ,‬גם האוכל‪.‬‬
‫נדע למצוא דרך להמשיך ולהחזיק‬
‫איזה יחד‪ ,‬איזה קשר משפחתי בעל‬ ‫הזיכרונות המועטים שיש לי ממך‬
‫מחממים לי את הלב‪ .‬מילדותי אני‬
‫משמעות‪.‬‬ ‫זוכרת ביקורים ספורים בדירתכם בסן‬
‫מרטין ואת אוסף הפעמונים שלכם‬
‫איבון דויטש‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬ ‫שהרשים אותי מאד‪ .‬בניו יורק סיפורים‬
‫קטנים נקשרו בשמך‪ .‬באחד הביקורים‬

‫שלך בעיר ב ‪ 6.00 -‬בבוקר צלצלת‬

‫מאזניים מאוסף האמנות של יוחנן וירדנה‬

‫‪26‬‬

‫יוחנן וירדנה מטבח שייקה ומרגלית רזנבלום‪ ,‬מבשרת ציון ‪2015‬‬‫עומדים (מימין לשמאל)‪ :‬דפנה וינהולץ‪ ,‬גזה גרגלי‪ ,‬אפרים אבא‪ ,‬ארמין גרגלי‪ ,‬סבתא ויצה וסבא מנחם‪ ,‬שרה וגוסטי‪ ,‬חנה שטרן‬
‫יושבים‪ :‬דודה אולגה‪ ,‬גיזלה (הידועה בשמה סבתא גדולה)‪ ,‬אמיל באצ'י ואילונקה‪ ,‬ודודה שרי‬
‫על הדשא‪ :‬יוחנן‪ ,‬ליאורה‪ ,‬דורית ואילה‬

‫כשסיפרתי לאמי על הספר העתיד לצאת‪ ,‬ועל כך שעברה‬
‫כמעט שנה מאז שיוחי נפטר‪ ,‬היא הסתכלה עלי בעצב רב‬
‫ואמרה לי "תכתבי שזה כבר לא אותו דבר העולם בלי יוחי!‬

‫תכתבי גם שאהבתי אותו מאוד ושהוא היה מאוד מאוד‬
‫מיוחד עבורי"‪ .‬עוד היא הוסיפה‪" ,‬כשיוחי הגיע לאזורינו‬
‫היה תמיד נכנס אלי לכוס קפה במצב רוח נהדר שאפיין‬
‫אותו מאוד ומספר על משפחתו‪ ,‬כך התעדכנתי על מה‬

‫שקורה"‪.‬‬

‫בילדותי יוחי היה הבן דוד הזה של אמא שהצחיק אותי‬
‫ואת כולם‪ ,‬אהב להתבדח ולדאוג לסובביו‪ ,‬אך את חלקו‬

‫היה דורש ‪ -‬נשיקה על הלחי שחס וחלילה לא יפספס‪.‬‬
‫מרתק היה לראות את היכולת שלו לתת לכל אחד מאתנו‬

‫הרגשת שייכות וחברות‪ .‬יוחי הצליח לאחד את כל‬
‫המשפחה ולחבר בין הדורות "המבוגרים" יותר‬

‫ו"הצעירים" ‪ -‬אנחנו‪ .‬זאת‪ ,‬גם בזכות בישולים ומאכלים כל‬
‫כך טעימים‪ ,‬מעשה ידיו‪ ,‬שהעצימו כל מפגש ומפגש‬
‫משפחתי וחיברו את כולנו‪ ,‬ברגע הזה‪ ,‬למשפחה עם‬
‫טעמים וריחות הונגריים‪.‬‬

‫זוכרת בכל פעם את שאגת ה"מי אוישאג" בכניסה‬
‫פתאומית ומלאת אנרגיות לסטודיו שלי‪ ,‬עם התעניינות‬
‫בכל מה שאני עושה ותוך חלוקת רעיונות וטיפים מעוררי‬

‫מחשבה‪ .‬וכמובן עם הרבה צחוקים "על הדרך"‪.‬‬

‫יוחי תמיד יישאר בליבי‬

‫עירית אבא‪ ,‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫‪27‬‬

‫יוחנן על רקע בית פונר‪ ,‬שדר' בן‪-‬מימון ‪ ,30‬רחביה‪ ,‬ירושלים‬ ‫את יוחנן הכרתי מגיל צעיר מאד מאחר שגרנו במרחק פחות‬
‫‪1951‬‬ ‫מ‪ 100-‬מטר זה מזה‪ .‬ברשותי צילום משותף שלנו מאוגוסט‬
‫‪ 1944‬כשהייתי בן ‪ 3‬ויוחנן כבן ‪ .4‬בביתו היו בני משפחה של‬
‫יוחנן בגינת בית פונר‪ ,‬שדר' בן‪-‬מימון ‪ ,30‬רחביה‪ ,‬ירושלים‬
‫הוריו של יוחנן‪ ,‬כלומר סבתו ודודותיו‪ .‬לי הדבר היה ייחודי‬
‫‪28 1955‬‬ ‫מאחר שכלל לא הכרתי את סבי וסבתותיי‪ .‬משמעות הדבר‬
‫הייתה‪ ,‬אם כי לא הבנתי זאת אז‪ ,‬שלפחות חלק ממשפחתו‬
‫של יוחנן שרדה את השואה על אף מקורה ההונגרי‪ .‬הבית‬

‫זכור לי כבית שמח ופעיל‪.‬‬

‫פרט לאמו של יוחנן‪ ,‬קרובותיו היו בריאות בשר‪ .‬אולי הדבר‬
‫נבע גם מכך שככל שזכור לי‪ ,‬תמיד היו בבית שטרן עוגות‬
‫שנאפו בסיר פלא‪ .‬סיבה נוספת לכך יכולה להיות ההנאה‬
‫ההונגרית‪ ,‬ככל הידוע לי‪ ,‬מאוכל‪.‬‬

‫יוחנן בוודאי ירש את גישתו לאוכל ואהבתו לבישול מהבית‪.‬‬

‫משפחת שטרן גרה בקומת הקרקע בבניין הדירות בו שכנה‬
‫דירתה‪ .‬ליד הדירה‪ ,‬בחדר המדרגות של הבניין‪ ,‬היו מחסנים‪.‬‬

‫בתקופת מלחמת הקוממיות‪ ,‬בעת שבתי הספר והגנים לא‬
‫פעלו‪ ,‬שימש אזור זה כמקלט וכמקום התכנסות למשחק‬
‫וללימוד לילדי הסביבה הקרובה‪.‬‬

‫עם חזרתי מכ‪ 5-‬שנים בחו"ל בה שהיתי עם הורי‪ ,‬התחדש‬
‫הקשר עם יוחי‪ .‬בין השאר ביקרתי שוב בבית שטרן והוא‬

‫ביקר אותי בפנסיון גרטה אשר בו שהינו‪ .‬יוחי סייע לי לחזור‬
‫להיות ישראלי בכך שלקח אותי לפעולות הצופים בשבט‬
‫מודיעין‪.‬‬

‫במשך השנים נפגשנו מדי פעם‪ .‬קשר יותר קרוב התחדש‬
‫החל בסוף שנות ה‪ .'60-‬גם משפחת שטרן וגם אני שהינו‬
‫משך כמה שנים בחו"ל‪ .‬כשכולנו חזרנו לירושלים‪ ,‬כשגילינו כי‬
‫יש לנו גם חברים משותפים‪ ,‬ובמיוחד כשמשפחתי ואני עברנו‬

‫לצמרת הבירה‪ ,‬נפגשנו לעתים קרובות יותר‪.‬‬

‫"ביליתי" זמן ארוך יחסית עם יוחי כאשר ניצלתי את היותו‬
‫בעל מונית‪ .‬נסענו יחד לעתים קרובות מירושלים לנתב"ג‬
‫וחזרה‪ ,‬בשעות שונות של היממה‪ .‬יוחי תמיד המתין לפני‬
‫הזמן‪ .‬בעת הנסיעות הוא סיפר על החיים הלא קלים כנהג‬
‫מקצועי‪ ,‬כולל הצורך לפעמים לעצור בדרך לתנומה קלה‪ .‬יוחי‬
‫סיפר על חוויותיו עם נוסעים קבועים ואקראיים‪ .‬והוא ידע‬
‫לספר‪ ...‬כשהיה לו משהו חיובי לספר‪ ,‬במיוחד על לקוחותיו‬
‫שלפחות את שמם הכרתי‪ ,‬לא היסס לנקוב בשמות‪ .‬לא כך‬
‫כשסיפר דברים פחות חיוביים‪ .‬הוא שמר לחלוטין על פרטיות‬

‫נוסעיו‪.‬‬

‫כמו בכל דבר אחר‪ ,‬גם כבעל מונית היה יוחנן יסודי ומדויק‪.‬‬
‫יש להניח שזו הייתה הן מורשת מהבית והן מההתנהגות‬
‫שנדרשה ממי שלמד בבית הספר ברנדייס‪.‬‬

‫יוחי היה גאה במשפחתו‪ .‬החל בירדנה ועבודתה הקשה בבית‬
‫ובחנות שלה ברח' בן‪-‬יהודה והמשך בילדיו ונכדיו‪ .‬הוא נעצב‬
‫מאד על כך שירון ומשפחתו בחרו להשתקע בקנדה‪ .‬יוחי‬
‫שמח תמיד לספר על בילוייו שלו ושל ירדנה עם הילדים‪,‬‬
‫ובמיוחד עם הנכדים‪ .‬הם גם מצאו זמן להשתתף משך שנים‪,‬‬
‫בחוגי ריקודים‪ .‬יוחנן גם הקדיש את שעות הבוקר המוקדמות‬
‫של ימי שישי למפגש עם חברים על צלחות חומוס במסעדה‬
‫מול שער שכם‪ .‬לכך יש להוסיף את הדאגה של יוחי לאחותו‬
‫איילה‪ ,‬ולא רק משחלתה‪.‬‬

‫אחד הדברים שהרשימו אותי היה ששמר על קשר עם‬
‫משפחתו בהונגריה‪.‬‬

‫בעניין עיסוקה של ירדנה‪ ,‬היה יוחי מעורב מאד‪ .‬הוא סיפר לי‬
‫על המסעות שלהם לאירופה לצורכי התעדכנות באופנה‬
‫שהתאימה לסוג הלקוחות שפקד את החנות‪ ,‬ולקניית‬
‫הסחורה עבורן‪.‬‬

‫עדנה רעייתי ואני נהנינו מהאירוח של ירדנה ויוחנן‪ ,‬במיוחד‬
‫מהלטקס והסופגניות בחנוכה‪ .‬אצלם גם אכלנו את מנת כתף‬

‫הטלה הטובה ביותר הזכורה לנו‪ .‬נהנינו גם מהריבות‬
‫המצוינות ושאר המרקחות שהכינו‪.‬‬

‫לסיכום‪ ,‬יוחי ידע להתגבר על חיים לא תמיד קלים‪ .‬הוא לא‬
‫ויתר‪ ,‬גם אם הדבר חייב עיסוק בתחומי פרנסה רבים יחסית‪.‬‬

‫נראה כי כמעט עד יומו האחרון נשאר אופטימי‪.‬‬
‫דוד הימן‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫ילדת השכנים (?) עומדת מאחורי דוד הימן ויוחנן היושבים ‪1944‬‬

‫יוחנן‪ ,‬פנסיון גרטה אשר‪ ,‬רחוב אבן עזרא‪ ,‬רחביה‪ ,‬ירושלים‬ ‫בנג'י הימן מימין‪ ,‬יוחנן ואיילה שטרן במרכז‪ ,‬דוד הימן משמאל ‪1950‬‬

‫‪29 1955‬‬

‫חודשיים אחרי עלייתנו ארצה‪ ,‬ביום הולדתי החמישי‪ ,‬פגשתי לראשונה‬
‫את יוחי‪ ,‬המבוגר ממני במספר שנים ואיילה שהייתה בגילי‪ .‬הוזמנו‬

‫להשתתף בחגיגה שנערכה בבית הדודים של יוחי‪ ,‬הדודה אולגה והדוד‬
‫גזה גרגלי‪ .‬דודה אולגה הייתה אחות של בובי‪ ,‬אבא של יוחי‪ .‬כמו כן הם‬
‫היו דודים של אמי‪ .‬הדוד גזה היה אחיו של האבא המאמץ של אמי וגם‬

‫הסנדק שלי‪.‬‬

‫המפגש הזה הותיר עלי את חותמו לשנים רבות‪ ,‬לחוויות משותפות‪,‬‬
‫הערכה ואהבה הדדית‪.‬‬

‫מצעד יום העצמאות המצומצם של שנת ‪ 1951‬התקיים ברחוב רמב"ן‪,‬‬
‫שדירת ילדותם של יוחי ואילה‪ .‬הוזמנתי לצפות במצעד בחברתם‪.‬‬

‫הזיכרון הכי חזק עבורי מאירוע זה הוא יוחי מושיב אותנו על המדרכה‪,‬‬
‫לשמור מקום משעות הבוקר המוקדמות‪ .‬המצעד היה אמור לצעוד‬
‫בשעה ‪ 10:00‬בבוקר‪.‬‬

‫יוחנן בסיום התיכון‪1958 ,‬‬ ‫לאבא של יוחי היה מפעל לייצור ניפלים בממילא וכך גם לדוד גזה היה‬
‫מחסן לחומרי בניין ובלוקים‪ .‬מידי קיץ בשנים הראשונות‪ ,‬באתי "לעזור"‬

‫במחסן ויוחי עזר במפעל הניפלים‪ ,‬מידי יום בשעה ‪ 9:00‬נאספו בצל‬
‫אחד הבניינים של ממילא כחמשה בעלי מלאכה ממוצא הונגרי ביניהם‬

‫בובי‪ ,‬אבא של יוחי‪ ,‬והדוד גזה וכמובן אנחנו‪ ,‬הילדים לארוחת בוקר‬
‫משותפת‪ .‬במרכז נפרס על קרטון לחם שחור ונקניק‪ ,‬בצל וקומקום תה‬

‫מהביל‪ .‬אחד המשתתפים הוציא אולר חד מכיסו‪ ,‬הניח את הכיכר על‬
‫החזה ופרס את הלחם‪ .‬משתתף אחר‪ ,‬בעזרת האולר שלו‪ ,‬פרס את‬
‫הנקניק וכך הוצמדה פרוסת נקניק לפרוסת הלחם עליו הונחה פרוסת‬
‫בצל וכך חולק בין המשתתפים‪ .‬וגם אנו הילדים זכינו להשתתף בחגיגה‪.‬‬

‫המפגש היה חברתי‪ ,‬עם המון פולקלור‪ ,‬בדיחות וסיפורים‪.‬‬

‫לימים נפרדו דרכינו‪ ,‬כל אחד מאתנו פנה להקים משפחה ועתיד משלו‪.‬‬
‫היינו נפגשים לעיתים באירועים משפחתיים‪.‬‬

‫באחד המפגשים סיפר לי יוחי שהם חוזרים לירושלים ומחפשים לשכור‬
‫דירה‪ .‬למזלנו הרב נמצאה דירה בשכונת הגבעה הצרפתית‪ ,‬שזו הייתה‬

‫גם שכונת מגורינו‪ .‬מאז ועד היום היינו למשפחה גדולה‪.‬‬

‫יוחי‪ ,‬ירדנה‪ ,‬מנחם‪ ,‬ירון‪ ,‬שרון וארז הוו עבורנו משפחה קרובה‪ ,‬אהובה‬
‫ומוערכת‪ .‬במהלך השנים בילינו יחד בפיקניקים‪ ,‬בשמחות (בר מצווה‪,‬‬

‫חתונות) ולפעמים גם בעצב ובלוויות‪.‬‬

‫ברצוני להזכיר את ההתנדבות המשותפת של יוחי ושלי במשמר האזרחי‬
‫בגבעה הצרפתית בה "בילינו" שעות בסיורים רגליים‪ .‬מאוחר יותר‬

‫קודמנו לסיורים ממונעים‪ ,‬שעות של שיחות נפש‪ ,‬התייעצות וקיטורים‬
‫(כמובן שגם השגחנו שלא יכנסו מחבלים); ביקורים הדדיים במקומות‬

‫העבודה‪ ,‬במסגרייה‪ ,‬במעבר לתלפיות ולבסוף במונית‪.‬‬

‫יוחי יקר‪ ,‬תמיד היית לי מקור לגאווה‪ ,‬דוגמה לאיש עבודה מסור וחרוץ‪,‬‬
‫מודל להסתגלות‪ ,‬חברות נאמנה‪ ,‬לזוגיות טובה ומאושרת‪ ,‬מארח‬

‫למופת‪ ,‬ערבי סופגניות כל שנה בחנוכה‪ ,‬ערבי בלינצ'ס לחברים וידידים‬
‫וגיבוש חברתי‪.‬‬

‫היית לי כאח בוגר‪ ,‬חבר קרוב וידיד נפש ללא תנאי‪ .‬אהבתי ואוהב אותך‬
‫ואת המשפחה הנפלאה שלך‪ ,‬אין לך תחליף‪.‬‬

‫ַב ֲח ֻת ָּנה ֵהם ָּש ְּכרּו אּו ָּלם ֶׁש ָּה ָּיה‬ ‫יוחי‪ ,‬חבר יקר‪ ,‬אתה חסר !‬
‫ֵבית ָּק ֶׁפה‪ .‬זֹו ָּה ְּי ָּתה ֲח ֻת ָּנה‬ ‫תנוח על משכבך בשלום‪ .‬אתה לעולם בליבנו‪.‬‬
‫ְּצנּו ָּעה‪ְּ ,‬ש ֵמ ָּחה ְּו ָּי ָּפה‪.‬‬ ‫יוסי (ארבין) וורדה שגיא‪ ,‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫סבא יוחי‬

‫מתוך עבודת השורשים של נועה‪30 2012 ,‬‬

‫ספסל גינה בבית חיים ואירית ניות‪ ,‬טורונטו ‪2004‬‬ ‫יוחנן‪ ,‬יוחי‪ ,‬דוד יוחי‬

‫יוחנן מספר‪ :‬את שני הציורים רכשנו בצפת‬ ‫הייתי ילד כשיוחי הצטרף למשפחה‪ ,‬ולמדתי עליו מסיפורים של‬
‫בביתו של הצייר‪ .‬היינו בטיול וצפת היא עיר‬ ‫הדודה ליביה‪ .‬היא לא כל כך ראתה את התכונות הנפלאות שהיו‬

‫של דת ואמנות‪ .‬הרבה אמנים קבעו את‬ ‫לו‪ ,‬את האהבה הגדולה וההערכה בינו לירדנה‪ ,‬את המסירות‪,‬‬
‫ביתם בעיר זו‪ .‬בין ביקורנו בגלריות הגענו‬ ‫החברות ובמיוחד האבהות‪ .‬הוא היה אבא עם כל הנשמה לילדים‪.‬‬
‫לביתו של האמן‪ .‬ראינו מספר ציורים ונהנינו‬
‫אהבתי אותו כמו בן דוד אמיתי‪.‬‬
‫משניים‪ .‬לאחר מיקוח ושכנוע הצלחנו‬
‫להגיע לקניה של ‪ 2‬תמונות שנמכרו לנו‬ ‫בשנת ‪ 1974‬עזבתי את הארץ ובכל ביקורי לראות את ההורים‬
‫בהנחה גדולה‪ .‬הציור הראשון ‪ 3 -‬נשים‬ ‫דאגתי גם לראות את הבת דודה האהובה שלי‪ ,‬ודרכה למדתי‬
‫בחורשה ליד הבית‪ .‬משרה אוירה נינוחה‬ ‫להכיר את יוחי יותר‪ .‬ראיתי את האנרגיה שעצורה בו‪ ,‬שום דבר לא‬
‫ושקטה‪ .‬הציור השני ‪ -‬שוב נוף צפתי שבד"כ‬
‫היה קשה‪ ,‬אם לארח ולבשל למשפחה והחברים‪ ,‬אם לנסוע‬
‫אני אוהב‪.‬‬ ‫מרחקים לראות את הילדים‪ .‬הוא היה אדם עם יכולות רבות טכניות‬
‫יהודה רודן‬
‫שמן על קנבס‬ ‫וכשרון לבישול ואפיה‪ .‬בנוסף לאלה הייתה לו נפש של אמן ואהב‬
‫לראות ולאסוף אמנות‪ .‬גם חוש הומור היה לו ובחברה היה מסמר‬

‫הערב‪.‬‬

‫אני זוכר כנער עבדתי קיץ אחד במפעל יציקת ברזל של פלדש ‪-‬‬
‫חבר של אבא שלי‪ .‬זה היה בממילא ליד המפעל של יוחי‪ .‬באתי‬
‫לבקר אותו והוא לימד אותי איך מייצרים ניפלים‪ .‬בתקופה אחרת‬
‫הוא הקדיש את זמנו לעסק הקשה של קיטרינג והפך את הבית‬
‫למטבח מסחרי‪ .‬הוא כל כך נהנה לבשל אך יותר נהנה לראות איך‬
‫אנשים נהנים מהאוכל שהכין‪ .‬היה לו כשרון ‪ -‬אני תמיד אהבתי‬

‫לבוא לאכול אצל דודה ירדנה ודוד יוחי‪.‬‬

‫בזמן אחר יוחי עבד כנהג מונית‪ .‬אחת המוניות שלו‪ ,‬אני שלחתי לו‬
‫מקנדה כיבוא אישי‪ .‬כנהג מונית הוא עבד מאוד קשה‪ ,‬ימים ולילות‪.‬‬

‫הוא אהב לדבר עם הלקוחות ועם רבים הוא פתח יחסי חברות‬
‫ואמון‪ .‬היו לו הרבה לקוחות שעמדו על כך שרק הוא יסיע אותם‪,‬‬

‫אם לשדה התעופה או למקום עבודתם‪ .‬הוא כמעט היה הנהג‬
‫הפרטי שלהם‪ .‬זו מחמאה גדולה שהראתה על היותו אמין‪ ,‬אחראי‪,‬‬

‫מסור ודייקן‪.‬‬

‫יוחי היה אדם צנוע עם לב רחב ‪ -‬זה כלל את ירדנה‪ ,‬הילדים‪,‬‬
‫הנכדים‪ ,‬קרובי משפחה קרובים ורחוקים וחברים‪ .‬הוא דאג לשמור‬

‫על קשר עם כולם בארץ ובחו"ל‪.‬‬

‫פגישתנו האחרונה הייתה בחתונה בפורטלנד‪ .‬בילינו שם כמה ימים‬
‫וטיילנו בסביבה‪ .‬יוחי כבר היה חולה אבל נאבק במחלה בגבורה‪.‬‬

‫דאג לא להראות את סבלו או להיות לנטל‪ .‬היה כיף להיות בחברתו‬
‫ולטייל אתו‪.‬‬

‫לצערי זה היה המפגש האחרון אבל הזיכרונות הטובים והאישיות‬
‫שלו הם מודל לחיקוי ודוגמא לחיי משפחה מאושרים לכולנו‪.‬‬

‫חיים ואירית ניות‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫‪31‬‬

‫יוחי עולה אצלי בקנה אחד עם אהבת אדם‪ .‬משפחתיות‪ ,‬שמחת‬
‫חיים ואהבת החיים‪ ,‬בישולים ואירוח‪.‬‬

‫זכור לי מקרה אחד‪ ,‬לפני מספר שנים‪ .‬היינו בירושלים בבית‬
‫החולים על הר הצופים‪ .‬יוחי וירדנה הופיעו עם אוכל וללא אמירה‬

‫נוספת הסיעו אותנו לרמת גן‪ .‬כאשר ניסינו למחות יוחי אמר‪,‬‬
‫אנחנו ממילא צריכים לבקר את הילדים בתל אביב‪.‬‬

‫אירוע קטן אבל לא מובן מאליו ומצביע על האיש אוהב האדם‬
‫שהיה‪.‬‬

‫זכרו וחיוכו שמורים עמי‪.‬‬

‫רוני יחזקאלי‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫ירדנה ויוחנן באוסטריה‪2012 ,‬‬ ‫מבעד לכפות רגליה‪ ,‬דבריה‪ ,‬חיוכה ודמעותיה של ירדנה שלי‪,‬‬
‫נפרש עולם מלא באהבה‪ ,‬דבקות‪ ,‬הערכה ומסירות‪ ,‬עולם‬
‫יוחנן מספר‪ :‬עובדובסקי צייר מוכר בארץ‪ .‬באחת‬ ‫שהוא כמו פאזל ענק‪ ,‬שקוראים לו יוחי‪.‬‬
‫המכירות הפומביות של גלריה גורדון מצא חן בעיננו‬
‫הציור של הנערה הצעירה עם הסרט האדום לראשה‪.‬‬ ‫ואני מכירה ויודעת את יוחי של ירדנה שלי‪.‬‬
‫היות ובמסגרת ההערכה המוקדמת יכולנו לעמוד עד‬
‫לרמה מסויימת במחירה‪ ,‬הרמנו יד עד שזכינו במספר‬ ‫כמו בחתיכות פזורות על השולחן‪ ,‬אני מתחילה להרכיב את‬
‫הפאזל ויודעת שראשית עליי להרכיב את המסגרת‪ ...‬אהבה!‬
‫ציורים בתערוכות שונות שלה‪.‬‬
‫עובודובסקי (או עובדיהו בעברית)‬ ‫זו המסגרת של יוחי וירדנה‪.‬‬

‫שמן על קנבס‬ ‫זהו יוחי עבורי‪ :‬אהבה‪ .‬אהבה ונתינה אינסופית‪.‬‬

‫‪32‬‬ ‫בפאזל הזה אני מוצאת קלילות ושמחה‪ ,‬תאווה לחיים‬
‫ולהנאותיהם‪ .‬זה יוחי של ירדנה שלי‪ .‬והנה בפאזל מתעצבת‬

‫לה תמונה‪ ,‬של חתן וכלה ביום התרגשותם ושימחתם‪,‬‬
‫בשימלה שאמה תפרה‪ .‬חגיגה!‬

‫בצד השני בפינה רחוקה‪ ,‬ברכב על פסגות הולילנד הישנה‪,‬‬
‫הבטיח בחיוך ובאהבה‪ ,‬שתאמין לו!‬

‫יוחי של ירדנה שלי‪ ,‬הוא גם אבא‪ ,‬חבר; הוא טעמים וצלילים‪,‬‬
‫הוא ריקוד של חיים ויד מושטת‪ .‬הוא חסר והוא כאן‪.‬‬

‫הוא כאן בחיוכה ובזיכרונותיה‪ .‬הוא כאן בליבה‪ .‬הוא כאן‬
‫בביחד וביצירה המשותפת‪.‬‬

‫פעם הוא שאל אותי‪ :‬ראית אותה? היא נראית כמו ילדה!‬
‫התרגשותו נגעה בי בזמן שעיניי התרוצצו למצוא את ילדתו‬

‫נכנסת למרפאה‪( .‬טיפול רפלקסולוגיה)‬

‫או כמו שנהג לומר‪ ,‬מיזמוזולוגיה‪...‬‬

‫יוחי של ירדנה שלי‪ ,‬את ריבותיו אכלתי‪ ,‬עד לא מזמן‪...‬‬
‫יוחי של ירדנה‪ ,‬לא נגמר‪...‬‬

‫יוחי של ירדנה שלי‪ ,‬הוא האיש מלא החיים‪.‬‬
‫יוחי של ירדנה שלי‪ ,‬עכשיו הוא מלים‪...‬‬

‫מלים שמספרות לי כפות רגליה‪ ,‬צחוקה‪ ,‬דמעותיה ומילותיה‪,‬‬
‫מלאות האהבה‪ .‬אישה שידעה אהבה‪.‬‬
‫יוחי של ירדנה שלי‪ ,‬הוא אהבה‪.‬‬

‫אני אוהבת את ירדנה שלי‪ .‬מתמוגגת מכושרה ויכולתה לחיות‬
‫ולהחיות את היופי‪ ,‬השמחה‪ ,‬החיות‪ ,‬האהבה‪ ,‬הריגוש‬
‫וההרפתקאה‪ ,‬כשיוחי בלב אתה‪.‬‬

‫סימה שלום‪ ,‬ירושלים ‪2016‬‬

‫ריבה בהתהוות‪ ,‬בסיר של שרון פיקר‪2016 ,‬‬ ‫הכרתי את יוחי ‪ -‬ואת ירדנה תיבדל"א‪ ,‬בערך בשנת ‪1994‬‬
‫דהיינו לפני ‪ 22‬שנים‪.‬‬

‫מהרגע הראשון הקשר היה בלתי אמצעי ובלתי מסוייג‪ ,‬שהרי‬
‫יוחי תמיד עם חיוך ועיניים צוחקות‪ ,‬וכל ארשת פניו אומרת‬
‫טוב לב‪.‬‬

‫מאד קשה לי לכתוב בלשון עבר על יוחי‪ .‬לעתים קרובות אני‬
‫רואה אותו בדמיוני עומד מולי‪ ,‬מחייך‪ .‬את הכאב והצער‬

‫לעתים‪ ,‬תמיד ידע להסתיר‪ ,‬אם באמצעות אמירה כלשהי או‬
‫בפתגם לא מחייב או בחצי בדיחה‪.‬‬

‫החברות ביננו עברה כברת דרך לא קטנה‪ ,‬וארועים שונים‪,‬‬
‫אשר במקרים "רגילים "היו אמורים לגרום לנו לפנות כל אחד‬

‫לדרכו‪ .‬אך החיבור היה חזק ונשארנו ידידים‪ .‬ירדנה ואני‬
‫נפגשות מדי שבוע‪ ,‬ולעיתים היה יוחי מצטרף לקפה של ‪10‬‬

‫דקות‪ ,‬ומיד ממהר הלאה‪ .‬תמיד ברוח טובה‪ ,‬בשמחה‪.‬‬

‫בפעם האחרונה שהצטרף אלינו לקפה‪ ,‬כבר היה בעיצומם‬
‫של טיפולים והתקשה ללכת‪ .‬למרות זאת התעקש‪ ,‬עם מקל‪,‬‬

‫לסדר כל מה שתכנן באותו יום‪" .‬התמונה" האחרונה שלי‬
‫מיוחי היא לראותו מתרחק לאט מאתנו‪ ,‬אבל אני "רואה" אותו‬

‫אחרת‪.‬‬

‫הזמן לא מרפא‪ ,‬בשונה ממה שאומרים‪ ,‬הוא רק גורם‬
‫להתגעגע יותר לאנשים כמו יוחי‪.‬‬

‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬

‫איטה פיקר‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫ספורות הפעמים שבאמת עמדתי על ידך במטבח והצצתי‬
‫לסירים‪.‬‬

‫הייתי צעירה‪ ,‬ובכל זאת רוב תשומת ליבי הייתה נתונה לגבוה‬
‫בלי השיער*‪.‬‬

‫אבל טעמים‪ ,‬ריחות‪ ,‬טקסטורות‪ ,‬זיכרונות של ארגזי פירות‬
‫חמימים היישר מנסיעה לפה ולשם‪ ,‬גולות מקפצות בתחתית‬

‫הסיר וצנצנות נאטמות ‪ -‬כנראה חלחלו ועשו את שלהם‪.‬‬

‫ועכשיו כבר כל החברות יודעות שכשמבשיל הפרי על העצים‬
‫בגינותיהן‪ ,‬אני אוספת אלי בשמחה ומכינה ריבה‪.‬‬

‫מעזה מדי פעם להוסיף תבלין‪ ,‬לשחק עם כמות הסוכר‪ ,‬כולי‬
‫פליאה מהצבע הנפלא שמבעבע בסיר ומציורי הקצף‪.‬‬

‫עוד לא הגעתי לדרגת השלמות שנדרשה במפעל הריבות‬
‫שלך ושל דנה‪ ,‬וודאי חסר לי איזה מרכיב סודי‪,‬‬

‫אבל כבר יש מזווה ראוי והלוואי ויכולתי להביא לך צנצנת‬
‫לטעום‪...‬‬

‫שרון פיקר‪ ,‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫‪---------------‬‬

‫* שרון פיקר חיתה עם ירון בזוג במשך ארבע שנים וחצי‬

‫שרון פיקר נותנת יד ליוחנן להשתולל‪33 2014 ,‬‬

‫מאזניים מאוסף האמנות של יוחנן וירדנה‬ ‫בכל פעם שנשמעה בקול רם הסיסמה "יש א ּו ג ה?"‬
‫בחיקוי של מבטא הונגרי כבד‪ ,‬אנחנו (וגם השכנים) ידענו‬
‫יוחנן מספר‪ :‬אווה שליט היא קרובת משפחה ואולי‬
‫קרובה יותר‪ .‬אבא שלה היה בעלה של אחות אמי טרצ'י‬ ‫שיוחנן הגיע לביקור‪ .‬בכל פעם שהייתה ליוחנן נסיעת‬
‫עבודה לאזורנו‪ ,‬הוא קפץ לביקור‪.‬‬
‫שנספתה בשואה עם שלושת ילדיהם בהפצצה של‬
‫הגרמנים על הונגריה‪ .‬לאחר המלחמה לכשהתאפשר‪,‬‬ ‫ביקוריו היו רגעי חסד של הומור‪ ,‬סיפורים‪ ,‬ידענות‪ ,‬תרבות‬
‫התחתן אבא של אווה עם אמה וכשהגיעה אווה לבגרות‬ ‫ואמנות ולקינוח צנצנת ריבה שרקח במו ידיו‪ .‬ביתם היה‬
‫שלח אותה לישראל‪ .‬בתחילה גרה אצל אמא שלי מספר‬
‫חודשים ולאחר מכן התחתנה עם ג'ּורי (דיורי)‪ .‬על כל פנים‬ ‫ועדיין מלא ביצירות אמנות‪ ,‬בעיקר ציורים שהקירות בבית‬
‫אווי‪ ,‬היא אווה‪ ,‬עבדה בבנק לאומי ולצד זה ציירה‪ .‬ציוריה‬ ‫לא היו מספיקים לקלוט‪ .‬למרות זאת הוא המשיך לחפש‬
‫השתתפו בהרבה תערוכות‪ .‬וכשהוזמנו לתערוכה ברמת גן‬ ‫ולרכוש עוד ועוד‪.‬‬
‫מיד ביקשנו את התווית האדומה להדביקה על הציור של‬
‫נוף צפתי‪ .‬מאז רכשנו מספר ציורים בתערוכות שונות‬ ‫הוא טיפל במסירות אין קץ באמו ובאחותו ז"ל‪ ,‬לקח על‬
‫עצמו למלא את מקומו של אביו שהלך לעולמו בטרם עת‪.‬‬
‫שלה‪.‬‬
‫אוה שליט ‪ -‬נוף צפתי‬ ‫אהב לטייל ובמיוחד אהב את הביקורים התכופים‬
‫בבודפשט שאותה הכיר כמו את עיר הולדתו ירושלים‪ .‬גם‬
‫שמן על קנבס‬
‫לאחר שחלה לא ויתר על הביקורים בבודפשט‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫היה מלא אופטימיות‪ ,‬מעולם לא שמענו אותו מתלונן על‬
‫מחלתו ותמיד קיווה שיהיה בסדר‪.‬‬

‫יוחנן חי את חייו עם הרבה חיוניות‪ ,‬שמחת חיים‪,‬‬
‫אופטימיות ואהבה גדולה לשותפתו המושלמת לחיים‪,‬‬
‫ירדנה וכל משפחתו היקרה וחבריו הרבים‪ .‬כך תמיד נזכור‬

‫אותו‪.‬‬

‫באהבה רבה‪,‬‬

‫אוה וצבי שליט‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫יוחנן עם מנחם (לימים מני)‪1963 ,‬‬ ‫הכל החל בתחילת שנות השישים‪ ,‬כאשר הגעתי לממילא‬
‫והקמתי מסגריה‪ .‬את שעות הצהרים הייתי מבלה במסעדת‬
‫יוחנן מספר‪ :‬תבליט זה קיבלתי בביקורי בארה"ב‪ .‬הייתי‬
‫אצל דודה קיטי לביקור‪ .‬בדיעבד מספר חודשים לפני‬ ‫״הגפן״ שבמורד רחוב העמק‪ .‬שם‪ ,‬לראשונה נחשפתי‬
‫מותה‪ .‬תוך כדי שיחה אמרה לי דודה קיטי‪ ,‬לך לחדר‬ ‫ל״מפעל הניפלים״ הצצתי פנימה וקראתי‪ .‬יצא בחור חתיך‬
‫העבודה של דוד הרולד ז"ל ותיבחר אחד מכל דברי‬
‫האמנות הנמצאים בחדר‪.‬‬ ‫וסימפטי‪ ,‬שהציג את עצמו ‪...‬״ אני יוחנן‪ ,‬בעל המפעל‪...‬״‬
‫החלפנו כמה מילים‪ ,‬קיבלתי הסברים וקבענו שאשוב‬
‫בחרתי בתבליט הזה א‪ .‬כי מצא חן בעיני‪ .‬ב‪ .‬כי זה דבר‬
‫אמנות רציני של אמן מעמודי התווך של האמנות‬ ‫לבקר‪ .‬יום רדף יום‪ ,‬וארוחת הצהרים הפכה למקום מפגש‬
‫יום יומי‪.‬‬
‫בישראל‪ .‬ואם כבר מזכירים את קסטל‪ ,‬אז יום אחד‬
‫בביקורו של דוד הרולד ז"ל בארץ‪ ,‬ביקש ממני שאצטרף‬ ‫חלקנו דעות‪ ,‬שמחות‪ ,‬שיתופי פעולה ולעיתים גם צער‪.‬‬
‫אליו לביקור אצל האמן קסטל‪ .‬דוד הרולד לא ידע עברית‬ ‫ההרגל הפך לטבע‪ ,‬והחברות לקבע‪ .‬בשנות השבעים‬
‫או צרפתית וקסטל לא שלט באנגלית כך שהפכתי להיות‬ ‫הופקעה ממילא ע״י הממשלה‪ ,‬ואולצנו לפנות את בתי‬
‫מתורגמן לשניהם‪ .‬בסופו של ביקור זה קיבלתי הדפס של‬ ‫העסק שלנו‪ .‬אחרי מו״מ מפרך‪ ,‬הוקצו לנו אולמות חלופיים‪,‬‬
‫בשכונת תלפיות הרחוקה מהמרכז‪ ,‬והחשש מהמיקום‬
‫קסטל עם הקדשה‪ .‬ברגע זה איני זוכר היכן אחסנתי‬ ‫החדש היה משותף לשנינו‪ .‬אזרנו אומץ‪ ,‬הפעלנו לחץ כי‬
‫אותו‪.‬‬ ‫היה חשוב לנו לשמור על השכנות‪ .‬וכך היה‪ .‬יוחנן קיבל שני‬

‫משה קסטל ‪ -‬תבליט מבזלת טחונה‬ ‫אולמות ואני זכיתי וקיבלתי אולם עבודה צמוד אליו‪.‬‬
‫האולמות שקיבלנו היו ריקים‪ ,‬ללא חיבור לחשמל ומים‪.‬‬
‫דבר שלכאורה יכול היה להעכיר את מצב רוחנו‪ ,‬אבל‪ ,‬כמו‬
‫תמיד‪ ,‬בכוחות משותפים‪ ,‬לקחנו על עצמנו את הפרוייקט‪.‬‬
‫מתחנו קווי חשמל‪ ,‬מתגים‪ ,‬סיידנו‪ ,‬ניקינו‪ ,‬והעמדנו מקום‬

‫למופת‪ .‬מכאן ואילך החברות העמיקה‪ .‬את ארוחות‬
‫הצהריים נהגנו לבלות במטבח הקטן שהקמתי במסגריה‪,‬‬
‫ויוחנן‪ ,‬כמובן‪ ,‬היה אמון על מלאכת הבישול‪ .‬לימים‪ ,‬יוחנן‬
‫החליט על ״הסבת מקצוע״‪ ,‬ובשל אהבתו לבישול הוא פנה‬

‫לעסקי הקייטרינג‪ .‬מאוחר יותר אף התעלה על עצמו‪,‬‬
‫והקים מסעדה בשם ״שלוש המעלות״ ‪.‬‬

‫בשנים שלאחר מכן‪ ,‬התמקד בהכנת ריבות‪ ,‬חמוצים‪,‬‬
‫זיתים‪ ,‬איסוף דברי אמנות וכלי בית עתיקים‪ ,‬מאזניים‬
‫ומטחנות‪ ,‬וכל זאת בנוסף לעבודה כנהג מונית לנסיעות‬
‫מיוחדות‪ .‬השנים חלפו‪ ,‬וגם אני סגרתי את העסק שלי‪,‬‬
‫מפאת גילי‪ .‬וההיסטוריה חזרה מחדש‪ ,‬וכל הזדמנות‬
‫למפגש נוצלה עד תום‪ .‬שתינו תה‪ ,‬אכלנו מתוקים‪ ,‬ריכלנו‪,‬‬
‫החלפנו רפליקות בהונגרית ותמיד דאגנו לשמור על קשר‪.‬‬
‫בכל שיחת טלפון התלונה הראשונה היתה‪ ..." :‬מוגן ראם‬

‫שה פישיל (בתרגום חפשי‪ :‬אתה אפילו לא משתין‬
‫לעברי)‪ "...‬שלצערי הרב התאמת‪.‬‬

‫חברי הטוב נלקח בטרם עת אחרי חמישים שנות חברות‪.‬‬

‫אוהב ומתגעגע‪ ,‬יהי זכרו ברוך‪,‬‬

‫שמוליק ויעל בניאן‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫‪35‬‬

‫יוחנן מספר‪ :‬יום אחד‪ ,‬בבואי לבקר את שייקה‬ ‫לכתוב כמה דברים שמאפיינים‪ ,‬בעינינו‪ ,‬את יוחי‪ ,‬למען האמת‬
‫במעבדה ברח' עם ועולמו‪ ,‬היתה תערוכה של‬ ‫זו משימה קשה‪ ,‬מכיוון שבשבילנו להתייחס ליוחי בלשון עבר‬
‫הצייר שלמה בר ציון באכסדרת הבניין‪ .‬כחובב‬ ‫היא משימה בלתי נתפשת‪ .‬בכל זאת נעשה כמיטב יכולתנו‪.‬‬

‫תערוכות ודברים יפים עברתי לאורך התערוכה‬ ‫ההיכרות האמיתית שלנו עם יוחי הולכת אחורה כ ‪49 ,48‬‬
‫ונתקלתי בציור הליצן‪ .‬היות ויש לנו בין השאר‬ ‫שנים בערך כשנפגשנו ב ‪ ,Shady Ave 1655‬ליד הבית של‬
‫אוסף ליצנים חשבתי שיהיה יפה לצרף את הליצן‬
‫הזה לאוסף‪ .‬צלצלתי לאמן‪ ,‬קבענו מחיר ולאחר‬ ‫דודה שלכם קיטי רוטנברג בפיטסבורג בארה"ב‪.‬‬

‫שהתערוכה הסתיימה תלינו אותה גם בחדר‬ ‫ההיכרות של שולה עם יוחי היא יותר ארוכת שנים‪ ,‬מימי‬
‫האוכל‪.‬‬ ‫התיכון‪ ,‬כאשר יוחי למד בבית ספר ברנדייס שבו למד גם‬

‫שלמה בר ציון‪ .‬הליצן‪.‬‬ ‫אחיה יצחק זיטמן ז״ל‪.‬‬

‫יוחי וירדנה השתלבו מהר מאד בקהילה הישראלית ונוצרה‬
‫חברות הדוקה בינינו‪.‬‬

‫יוחי הצטיין תמיד בעבודת כפיים‪ ,‬וידע לתקן כל דבר‪ .‬עד כדי‬
‫כך ‪ -‬וזאת אנקדוטה ששמעתם ‪ -‬ולמען ההיסטוריה אנו‬
‫מעלים אותה על הכתב‪.‬‬

‫ערב אחד חזרנו במכונית ממונרוביל לסקוורל היל‪ ,‬ובננו‬
‫שחר‪ ,‬שהיה אז בן שלוש‪ ,‬הסתכל מבעד לחלון וראה את‬
‫הירח החרמש‪ .‬בדאגה רבה ובהתפעלות אמר‪mommy :‬‬
‫‪ .mommy look, the moon is broken‬שאלנו מה נעשה?‬

‫אז הוא ענה‪ :‬אין מה לדאוג‪ ,‬יוחי ‪ .will fix it‬כששאלנו‪ :‬איך‬
‫יוחי יגיע לירח? הוא ענה‪ :‬אין בעיה‪ ,‬יוחי ייקח סולם ארוך‪...‬‬

‫דבר אחר היה כשירדנה היתה בהריון וילדה את שרון‪ ,‬יוחי‬
‫בא בהתרגשות גדולה‪ ,‬נעמד על הכביש מול הבית וקרא‪:‬‬

‫יחד‪ ,‬יש בת! ועשה תנועה עם האצבע עם הבוהן‪ ,‬היום‬
‫קוראים לזה " ‪ ." like‬ובכך הקדים את ‪.Facebook‬‬

‫כשחזרנו לארץ חידשנו את היחסים עם יוחי שעכשיו כבר היה‬
‫תעשיין ‪ -‬יוצר ניפלים‪.‬‬

‫מצאנו את עצמנו בשכנות בגבעה הצרפתית‪ .‬הקשרים בינינו‬
‫נמשכו עד יומו האחרון‪ ,‬וליווינו אותו בכל מהלך חייו האישיים‬

‫והעסקיים‪.‬‬

‫אהבנו את יוחי החבר‪ ,‬האומן‪ ,‬האספן‪ ,‬הטבח‪ ,‬מטגן‬
‫הסופגניות הטוב ביותר‪ ,‬הבעל‪ ,‬האבא‪ ,‬האח המסור‪.‬‬
‫האישיות האופטימית והדרך שבה התמודד עם בעיות‬

‫וקשיים‪.‬‬

‫במילה אחת‪ ,‬הוא היה מענטש‪.‬‬

‫יוחי חסר לנו‪.‬‬

‫אוהבים ‪ -‬שולה ושלמה ברובנדר‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫‪36‬‬

‫ירדנה ויוחי מתחתנים‪ .1962 ,‬דוד ישראל משמאל‪.‬‬ ‫לזכרו של חבר יקר‬

‫יוחנן מספר‪ :‬את בת שבע החרמוני ובעלה ז"ל הכרנו‬ ‫בשנת ‪ 1955‬נרשמתי לבית הספר המקצועי ע"ש ברנדייס‬
‫בטיולנו לסין‪ .‬זוג תוסס עם ידע מעמיק יותר משלנו לגבי‬ ‫למגמת מכניקה עדינה מחזור י"ב‪.‬‬
‫סין ואורחות החיים בה‪ .‬בת שבע קנתה בכל פינה צבעים‪,‬‬
‫מסורת ידועה בבית הספר הזה שהביתיכים (כיתות ב)‬
‫מכחולים‪ ,‬חרוזים וכל דבר שאפשר לייצר ממנו משהו‬ ‫משתלטים על התלמידים החדשים מכיתה א‪ ,‬ונוהגים בהם‬
‫אמנותי‪ .‬בינתיים חזרנו לארץ‪ ,‬ביקרנו בתערוכות שהוזמנו‬
‫אליהן‪ .‬עברה כשנה והזוג החרמוני נסעו לסין אבל מטיול‬ ‫כמשרתים‪.‬‬

‫זה חזרה בת שבע לבד‪ .‬בעלה עמיקם נפטר בבייג'ין‪.‬‬ ‫אני מאוד חששתי מהבאות כיוון שהייתי נמוך קומה ורזה‬
‫באחת התערוכות שהיו בבית מורשת בגין רכשנו את‬ ‫והייתי זקוק לעמוד על דרגש כדי להגיע לכלי העבודה ולבצע‬
‫הציור שנראה לנו‪ .‬הנושא ללא מלים גורם לי בכל פעם‬
‫שאני מסתכל עליה לראות משהו אחר‪ :‬פעם עצים לאורך‬ ‫את העבודה כראוי‪.‬‬
‫ואדי יבש; פעם גבעות; פעם ערוץ בלב המדבר שמתאים‬
‫והיה ריב יום יומי מי ישיג את הדרגש המיוחל‪.‬‬
‫לטיול וכו'‪.‬‬
‫בת שבע החרמוני ‪ -‬תמונת המדבר‬ ‫מסתבר שחששתי לריק‪ ,‬החברה מכיתה ב היו אחלה נערים‬
‫ועזרו לנו רבות‪ ,‬בראשם עמד איך לא ‪ -‬קסם של בחור‪ ,‬עלם‬
‫שמן על קנבס‬
‫יפה‪-‬תואר אדיב נדיב ותמיד מוכן לעזור יוחי שטרן כמובן‪,‬‬
‫אני מהר מאוד הבנתי שזה בן אדם שאפשר לסמוך עליו‬
‫בעת הצורך‪ .‬עם סיום בית הספר שירתנו יחד בצבא בחיל‬

‫האויר בבסיס תל נוף‪.‬‬

‫עקב תפקידנו במחלקה לבדיקת תקינות מכשירים היינו‬
‫בקשר יום יומי‪.‬‬

‫עם סיום השרות הצבאי נפרדו דרכינו אבל הגורל הפגיש‬
‫אותנו שוב כעבור עשרות שנים בחוג לריקודים סלוניים של‬

‫מוטי קוצר‪.‬‬

‫מיד נוצרה כימיה בינינו עם יוחי וירדנה המקסימים וקשר זה‬
‫הלך והתהדק לידידות עמוקה‪.‬‬

‫נהגנו להיפגש אחת לשבוע והצטרפו אלינו עוד חברים בוגרי‬
‫ברנדייס והפכנו להיות חבורה‪.‬‬

‫קטי ואני זכינו ליהנות מנועם הליכותיו מרוחב ליבו ומנפלאות‬
‫מטבחו וחווינו יחד טיול בלתי נשכח לברלין שמעבר למראות‬

‫המעניינים נהנינו מהביחד‪.‬‬

‫ואז התבשרנו בשורת איוב ‪ -‬יוחי שלנו חולה מאוד‪ ,‬לווינו‬
‫אותו במהלך הטיפולים והוא שמר על אופטימיות וחוש‬
‫הומור עד הסוף המר‪.‬‬

‫אנו נפרדנו מחבר בלב ונפש שהשאיר אחריו חלל גדול‬
‫בקרבנו‪ ,‬ומכאן אנו מחזקים את ידה של ירדנה‪ ,‬חברה יקרה‬

‫שלנו לעד‪.‬‬

‫באהבה קטי ואיזי ברפי‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫‪37‬‬

‫עומדים מימין‪ :‬ירדנה‪ ,‬יוחנן‪ ,‬רעיה‪ ,‬אשר‪ ,‬ליוש‪ ,‬תמר‬ ‫לזכר ידידי היקר‪ ,‬יוחי‪.‬‬
‫יושבים‪ :‬ליביה‪ ,‬ישראל‪ ,‬רותי‬
‫עולמנו המוזר הפגיש אותי עם יוחי ז"ל‪ ,‬כבן כיתתי במרכז‬
‫ברנדייס‪ ,‬בארבע שנות לימוד ביחד‪ ,‬בשנים ‪1954-1958‬‬
‫שהיא שנת העשור למדינת ישראל‪ .‬בנושא לימוד "מכניקה‬
‫עדינה" בבית הספר שהיה ידוע כבית הספר הטוב ביותר‬

‫בארץ לנושאים שאותם למדנו‪.‬‬

‫כבר בימים הראשונים היה לי קשר חברי מיוחד עם יוחי‪,‬‬
‫אותו הערכתי כחבר כלבבי‪ ,‬בעל מזג נוח ומלא שמחת‬

‫חיים‪ .‬בשלב הבא היינו יחד בשירות חיל האוויר באחזקת‬
‫המעבדות לתיקון מכשירי המטוס‪ ,‬שהייתה עבודת קודש‬
‫חיונית וחשובה‪ .‬מאוחר יותר לאחר השחרור נשאתי לתמי‬
‫ז"ל‪ ,‬ויוחי מאוחר יותר נשא לאישה את ירדנה שהייתה בת‬
‫דודתה של תמי‪ .‬בקצרה‪ ,‬הגורל הטוב גרם לכך שנעשינו‬
‫קרובים מבחינה משפחתית‪ ,‬דבר שהוסיף לנו שמחה‪ .‬מאוד‬
‫שמחנו שיוחי וירדנה כיבדו אותנו בהשתתפותם באירוע‬
‫מדהים לכבוד שנת היובל לנישואינו‪ ,‬שילדינו ונכדינו ערכו‬

‫לנו‪.‬‬

‫למזלי הרב הייתה לי הזכות הגדולה לדבר עם יוחי‪ ,‬בשיחה‬
‫ארוכה מאוד‪ ,‬ומתוך השיחה הבנתי שמטפלים בו מבחינה‬
‫רפואית במסירות מקסימלית‪ ,‬והבנתי ממנו שהוא אופטימי‬
‫ביחס לעתיד הטיפול הרפואי והאנושי המסור הניתן לו‪.‬‬

‫לצערי הרב‪ ,‬הוא נקטף ממשפחתו היקרה‪ ,‬ומכל מי שהכיר‬
‫אותו‪ ,‬בטרם עת‪ .‬ומה שנותר לומר‪ ,‬שבזכות טוב ליבו יהיה‬
‫זכרו ברוך וזכותו תגן עלינו‪ .‬ובזכות מעשיו הטובים במשך‬

‫כל חייו‪ ,‬זכרו ישכון בליבנו לנצח‪.‬‬

‫חברו הנאמן והאוהב‬

‫יוסי פוירליכט‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫ְּכ ֶׁש ִה ְּש ַת ְּח ֵרר ֵמ ַה ָּצ ָּבא ָּע ַבד ְּב ִמ ְּפ ָּעל ִליצּור‬ ‫סבא יוחי‬
‫דּו ֶׁדי ֶׁש ֶׁמש‪ָּ ,‬ד ָּבר ֶׁש ֶׁנ ְּח ַשב ִל ְּמ ֻש ְּכ ָּלל ָּאז‪.‬‬
‫ַא ֲח ֵרי ֶׁזה הּוא ָּע ַבד ְּב ִמ ְּפ ָּעל ִליצּור ֲאלּו ִמי ְּניּום‪.‬‬

‫מתוך עבודת השורשים של שירי‪38 2010 ,‬‬ ‫יוחנן‪ ,‬שירי‪ ,‬מני ונועה באיטליה‪2005 ,‬‬

‫*‪CARPE DIEM‬‬

‫יוחי היקר שלנו איננו כבר שנה שלמה‪.‬‬

‫בגופו הוא איננו‪ ,‬אך אישיותו החיובית‪ ,‬נועם הליכותיו ושפע‬
‫האופטימיות שלו‪ ,‬אתנו תמיד‪ .‬מדי יום‪ ,‬כאשר עולה תכנית‬

‫הרדיו המתקתקה "רגעי קסם"‪ ,‬בשעה שתיים בצהריים‪,‬‬
‫עולות מחשבות על יוחי וירדנה‪ ,‬הרוקדים חבוקים באהבה‪,‬‬

‫סתם כך‪...‬‬

‫כזה היה יוחי‪ .‬מצא שמחה בכל דבר קטן‪ ,‬נהנה מהרגעים‬
‫הנעימים של החיים‪ ,‬ובטוב ליבו הבולט ונכונותו לעזור‬

‫ולסייע העניק הרבה אושר לסביבתו ‪ -‬למשפחתו‪ ,‬לחבריו‪,‬‬
‫ולמכריו‪.‬‬

‫כך היה גם עבורנו‪.‬‬

‫תמיד שמחנו להתראות‪ ,‬למרות שהפגישות לא היו‬
‫תכופות‪ ,‬בעיקר בשל חוסר האיזון שלנו בין עבודה (יותר‬
‫מדי מצדנו) לזמן פנאי‪ ,‬ולהנאות החיים‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬מיוחי‬

‫וירדנה למדנו שגם בנסיעת עבודה אפשר‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫"להשחיל" ביקור באיזה שוק פשפשים‪ ,‬ולחזור עם חוויה או‬

‫מזכרת‪.‬‬

‫יוחי וליאורה ביום הולדת ‪ 70‬לקרוינקרית‬ ‫וכך‪ ,‬התמונות החרוטות בלבנו מיוחי הן תמונות של שמחה‬
‫והנאה מהחיים‪ .‬יוחי ידע לחיות‪ ,‬ליהנות ולמצות גם כאשר‬
‫המחלה הארורה "ניסתה" לעצור אותו‪ .‬הוא המשיך באותה‬
‫חיוניות נפלאה שלו‪ ,‬ולא וויתר על נסיעה לחו"ל‪ ,‬השתתפות‬

‫בשמחת חתונה בקנדה (בה בוודאי גם רקד) וכמעט עד‬
‫סוף חייו עשה דברים שאהב‪ .‬הוא השאיר לנו הרבה טעם‬

‫של "עוד" ‪ -‬מהחיים‪ ,‬משמחה ומאהבה‪ ,‬ובמקרר שלנו‬
‫שמורות הריבות של יוחי ‪ -‬הנוצרות את טעם המתיקות‬

‫שהיה בו‪.‬‬

‫ליאורה ודוד קרוינקר‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫‪---------------‬‬

‫*קרפה דיים מלטינית ‪ :carpe diem‬הוא ביטוי הלקוח מתוך שיר של הורטיוס‪ ,‬שפירושו המקובל הוא "נצל את היום"‪ .‬הביטוי מהווה‬

‫מעין מוטו הקורא לבני האדם לנצל היטב כל יום ויום‪ .‬על אף שבדרך כלל משמעות המילה ‪ carpe‬היא "הרם" או "לקט"‪ ,‬ועל כן גם‬
‫מקובל הנוסח "קטוף את היום‪ ".‬בהקשר זה הכוונה במילה היא דווקא במובן מעט שונה של "תהנה מ‪ "-‬או "נצל את‪ "...‬בשירו של‬
‫הורטיוס הביטוי הוא חלק מהמשפט המלא ‪ “Carpe diem quam minimum credula postero” -‬נצלי את היום וסמכי כמה שפחות על‬

‫העתיד‪ .‬כשהשיר ממליץ להפיק את המרב מן היום הנוכחי‪ ,‬ולנצל את ההזדמנויות כעת ולא לדחות זאת למועד מאוחר יותר‪.‬‬

‫‪39‬‬ ‫יוחי‪ ,‬ירדנה‪ ,‬דוד ועדנה הימן במסיבה שלמעלה‬

‫יוחנן מפזז עם תמי שוב (כשעדיין קראו לזה כך)‬ ‫החבר שכל כך חסר‪,‬‬

‫כל אחד צריך ורוצה חברים‪ ,‬אבל לא כל‬
‫אחד מבורך בכאלה‪.‬‬

‫לנו הייתה הזכות הנפלאה שהיית חבר‬
‫שלנו‪ .‬ומה זה חבר? חבר זה יוחי! זה‬
‫שתמיד כל כך נעים לשבת בחברתו‪,‬‬

‫תמיד מוכן לכל ובוודאי לעזור‪ .‬אחד‬
‫שמתארח ומארח בחיוך‪ ,‬אהבה וביד כל‬
‫כך רחבה ‪ -‬שבה תמיד יש עוגת שמרים‬

‫נהדרת! לא נשכח את צניעותו הרבה‪,‬‬
‫כולנו זוכרים מה עשה עם מתנות יום‬

‫הולדתו ה ‪.70‬‬

‫יוחי ‪ -‬תמיד מוקף ביפי תמונותיו‪ ,‬ליצניו‬
‫המקסימים ובגרוטאות שאסף כל כך‬
‫באהבה‪.‬‬

‫יוחי ‪ -‬מבין גדול בגורמה אבל נהנה לא‬
‫פחות מחומוס פשוט בעיר העתיקה! יוחי‬

‫היה כל אלה!‬

‫לעולם לא נשכח (אנחנו אישית) את הריקוד המקסים של דנה‬
‫ויוחי בכיכר המרכזית ‪ -‬בטיביליסי ‪ -‬בלילה נפלא כשהכל היה‬

‫עוד יפה וטוב ‪ -‬כך נזכור אותך!‬

‫גם בתקופת המחלה הקשה ראינו רק רוח אופטימית ללא‬
‫תלונות ואנחנו השתדלנו להאמין ולקוות רק לטוב‪.‬‬

‫מחבורתנו הקטנה חסר עכשיו חלק כל כך מיוחד שאנחנו‬
‫זוכרים בשקט ובהרבה אהבה‪.‬‬

‫תמי ואיציק שוב‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫מה בעצם אפשר לכתוב על יוחי‪ ,‬חבר שליווה אותנו כל החיים‪.‬‬
‫אפשר לספר על שמחת החיים והאושר שהדביקו את כל שסבבו‬

‫אותו‪ .‬אפשר גם לספר על הלב הרחב והחם‪ ,‬או שאולי על‬
‫האירוח‪ ,‬והבישול שכל כך אהב‪.‬‬

‫אבל מעבר לכל אלו‪ ,‬והחשוב מכל הסיפורים הוא שיוחי היה‬
‫בשבילנו קודם כל ובעיקר‪ ,‬איש יקר‪ ,‬חבר אמיתי ואהוב‪.‬‬

‫מתגעגעים‪,‬‬

‫ציפה וגדעון זילברברג‪ ,‬ספטמבר ‪2016‬‬

‫מגהץ מאוסף האמנות של יוחנן וירדנה ‪40‬‬

‫יוחי יקר ואהוב‪.‬‬
‫הפרידה קשה והלב מסרב להאמין‪.‬‬
‫היית לב‪-‬ליבה של חבורה שלא נפרדה‪ ,‬מאז ימי התיכון של‬

‫בית ספר "ברנדייס"‪.‬‬
‫לאורך כל השנים היה חשוב לך כל‪-‬כך‪ ,‬וכמובן לירדנה‬
‫היקרה‪ ,‬לשמור על הקשר המופלא הזה‪ .‬ואתה היית המנוע‬

‫שהפעיל והזין (תרתי משמע) את הקשר הזה‪.‬‬
‫פתחתם את ביתכם ואת ליבכם הגדול !‬

‫תמיד חשבת על משהו מיוחד להפתיע את החברים‪ .‬דבר‬
‫לא היה קשה לך להכין כדי שיהיה לכולם טעים ונעים‪ ,‬ולא‬
‫די בכך‪ ,‬תמיד יצאנו מצוידים במתנות‪ ,‬מעשי ידיך להתפאר‪:‬‬

‫הריבות המיוחדות של יוחנן !‬
‫הנתינה והרצון לעזור למשפחה ולחברים היו בראש‬
‫מעייניך‪ .‬עוד לפני שמישהו אמר מילה וביקש משהו‪ ,‬היית‬
‫הראשון להגיע ולעזור‪ .‬שום דבר לא היה קשה לך‪ ,‬והכל‬

‫בחיוך ומכל הלב !‬
‫והדוגמאות מרובות מיכולתו של הנייר לקלוט אותן‪.‬‬
‫זאת הייתה דרך חייך‪ ,‬חבר ורע אמתי בכל רמ"ח איבריך !‬
‫ירדנה יקרה‪ ,‬ירון מנחם‪ ,‬שרון וארז וכל בני המשפחה‪,‬‬

‫האובדן גדול וקשה מנשוא‪.‬‬
‫והיטיב נתן אלתרמן לומר זאת בשירו "קץ האב"‬
‫דפנה זיו‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫יוחנן‪ ,‬בנצי שחר‪ ,‬שוע אגמון‪ ,‬אשר רודניצקי‪ ,‬משה זיו‪ ,‬אלי וסרמן‪ ,‬גדעון זילברברג ‪41‬‬

‫באירועים שונים אצלנו בבית‪ ,‬למרות כל העזרה שהכנו‪ ,‬מי‬ ‫כשהכרנו בשנה הראשונה בביה"ס ברנדיס היית "ילד טוב‬
‫מפנה את הצלחות ושוטף את הכלים ‪ -‬יוחק'ה‪ ,‬אלא מי?‬ ‫ירושלים"‪ ,‬נחמד‪ ,‬ביישן‪ ,‬נחבא אל הכלים וחבר בצופים‪.‬‬
‫וזאת‪ ,‬למרות כל הבקשות שתתנהג כמו אורח ולא כמו‬
‫מארח!‬ ‫לאט‪-‬לאט "השתפרת"‪ ,‬נהיית שחקן כדורסל מצטיין ורקדן‬
‫ריקודי עם מעולה‪ .‬בסוף השנה הרביעית השתתפת כבר‬
‫שיחות ארוכות לתוך הלילה על בעיות המיסוי של נהגי מוניות‬ ‫ב"השאלת" בחינות הגמר ממזכירות בית הספר ‪ -‬מי היה‬
‫ועל עוותים במספר חוקים סוציאליים‪ ,‬היו רק חלק מהנושאים‬ ‫מאמין שזה קרה לך?‬

‫בהם דנו‪ .‬הפוליטיקה לא הייתה ה ‪ Cup of Tea‬שלך‪.‬‬ ‫עם השנים‪ ,‬למרות שלא שרתי יחד אתך ועם כל הכיתה‬
‫בח"א‪ ,‬נפגשו דרכינו שוב‪ ,‬דווקא בארה"ב‪ ,‬שם למדתי‪ .‬לשם‬
‫כשחלית ונראה היה כי המחלה פגעה בך בלבלב‪ ,‬סיפרת לי‬
‫על כך והודעת לי‪ ,‬שכאחד ששרד את המחלה הזו‪ ,‬אני אהיה‬ ‫הגעת לעבוד במפעל מתכת משפחתי‪ .‬ומאז‪ ,‬הקשרים‬
‫המשפחתיים שלנו התהדקו ועברנו יחד אירועים שמחים‬
‫המודל לחיקוי שלך‪ .‬אז‪ ,‬הקשר בינינו התחזק עוד יותר‪.‬‬
‫עדכונים שוטפים על מצבך הרפואי היו הנושא העיקרי של‬ ‫ושמחים פחות‪.‬‬
‫שיחותינו היומיות‪ .‬כאשר הרופאים "הרימו ידיים"‪ ,‬ניסיתי‬
‫לעזור לך על ידי השגת שמן המריחואנה האסור‪ ,‬שהוכיח את‬ ‫ליוויתי אותך בניסיונותיך הקשים ליצר ולשווק "מופות"‪ ,‬לייצר‬
‫יעילותו ברפוי מחלתך‪ ,‬אותו דאגתי להשיג תוך יום אחד וללא‬ ‫עגלות לסופרמרקטים‪ ,‬להריץ מסעדה בירושלים ועד להיותך‬

‫תשלום כלשהוא‪ .‬כצחוק הגורל‪ ,‬כאשר טופלת במחלתך‬ ‫נהג מונית‪.‬‬
‫הממאירה‪ ,‬היית מודאג‪ ,‬בעיקר‪ ,‬מרמת הסוכר שלך בדם‪.‬‬
‫את פגישות החברים אצלכם בבית‪ ,‬את הסופגניות כל שנה‬
‫ממחלת הסרטן היית בטוח שתיפטר בקרוב‪...‬‬ ‫בחנוכה ואת הריבות "תוצרת יוחק'ה"‪ ,‬לא אשכח לעולם‪.‬‬
‫הסורגים לחלונות בביתנו שייצרת עבורנו ועדין תלויים‬
‫אולם‪ ,‬לדאבוני הרב‪ ,‬המחלה הכריעה אותך‪ .‬עד היום אני לא‬
‫סולח לעצמי על שלא השגתי את השמן הרבה זמן קודם‬ ‫במקומם‪ ,‬לא נותנים לי לשכוח אותך ולא יתנו לי לשכוח אותך‬
‫כל עוד הבית קיים‪.‬‬
‫ולשכנע אותך להשתמש בו‪ ,‬כי אז היינו‪ ,‬אולי‪ ,‬עדיין יחד היום‪.‬‬
‫כנהג מונית‪ ,‬נפגשנו לעיתים תכופות יותר‪ ,‬בעיקר בנסיעותיך‬
‫ביקרתי אותך קצת לפני שעזבת אותנו וגם אז אמרת לי‬ ‫לנתב"ג מירושלים‪ ,‬בין ההגעה לחזרה הביתה‪ ,‬כשקפצת‬
‫שהכול יהיה בסדר‪.‬‬
‫אלינו בנוה מונוסון‪ ,‬ליד נתב"ג‪ ,‬למנוחה קצרה ולקפה‪ .‬פעם‬
‫יוחק'ה ‪ -‬חברי היקר‪,‬‬ ‫אחת‪ ,‬אפילו‪ ,‬נתקעת עם אתי‪ ,‬אשתי‪ ,‬בזמן אזעקה באחת‬
‫נוח בשלום על משכבך‪,‬‬
‫לעולם לא אשכח אותך !‬ ‫המלחמות וישבתם יחד במקלט שלנו‪.‬‬
‫בני (ימבו) ואתי עירון‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫עומדים מימין‪ :‬אשר ועקנין‪ ,‬משה דולין‪ ,‬שוע אגמון‪ ,‬יוסי פויירליכט‪ ,‬המדריך יהושע‪ ,‬בני עירון‪ ,‬משה לוי ‪42‬‬

‫כורעים‪ :‬אברהם מינס‪ ,‬יוחנן שטרן‪ ,‬עזרי אובל‪ ,‬אשר רודניצקי‪ ,‬משה זיו‬

‫לכל מקום שנכנס ובכל זמן שהיה‬
‫מלא סיפורים עסיסיים מהדרך ללא בעיה‬
‫שכן היה לו קל להתחבר לכל אדם שבדרכו נקרה‬

‫בקלות קשר ביניהם קשירה‬ ‫ומילה פה מילה שם נשלפה‬

‫חברה נעימה היווה‬ ‫לנוסעים במונית בחום וקרבה‬

‫ואת ירדנה אשתו האהובה לא שכח לציין בכל שיחה‬

‫את זמנם הקפידו השניים לבלות בנעימים‬
‫במפגשי החברים‪ ,‬בטיולים ולא מעט גם בריקודים‬

‫ירדנה ידעה כמו תמיד גם בשעות הקשות לשמש ליוחנן משענת‬
‫שהרי מאז ומתמיד ובכל אירוע הצטיירתם והייתם זוג לתפארת‬

‫ידעתם לפרגן זה לזו וזו לזה בכל מסגרת‬
‫ובכל עת התנהגותכם הייתה מעוררת קנאה כך או אחרת‬

‫יוחנן היה איש רוח ולא חסך ביקורים במכירות פומביות ותערוכות אמנות‬
‫והעומק שברגישותו בא לידי ביטוי באספנות יצירות משלו‬

‫לקראת שנה חדשה טרח ועמל להכין אחלה ריבה‬
‫ואת הצנצנת שבה מילא חלק לרבים גם אם ללא קרבה‬

‫ואם להגיע למשרד לא מעט מדרגות לטפס נאלץ‬
‫הקפיד להודיע שלמרות העדר המעלית עשה זאת ללא מאמץ‬

‫יוחנן היה לנו לא סתם עוד לקוח אצלנו במשרד‬
‫הוא היה חבר מעניין‪ ,‬נעים ובהחלט מיוחד‬

‫כשתקפה אותך זו מחלה הארורה‬
‫לא נתת לה בקלות להכריע אותך במהרה‬

‫וגם כשהידרדרו הדברים והפכו לקשים‬
‫לא רצה שעם הנתונים הלא נעימים יתמודדו החברים‬

‫אבל כשלחצנו והתעקשנו לראותך‬
‫רק עשר דקות כפי שביקשו ירדנה ושרון‬

‫עם חוש הומור ובכישרון‬ ‫אספת עצמך‪ ,‬צלול ורהוט‬

‫ביתרת הכוחות בה קבלת אותנו‪ ,‬השעה אתך נשמרת בזיכרון‬

‫שלמה בן משה‪ ,‬ספטמבר ‪2016‬‬ ‫חנוכיה מעשה ידי יוחנן‬

‫‪43‬‬

‫יוחנן במלחמת יום כיפור‪1973 ,‬‬ ‫חברנו יוחנן‪,‬‬

‫‪44‬‬ ‫שנה חלפה מאז אותו יום בו נדם ליבו של חברנו יוחי‪ ,‬הזמן‬
‫חולף ועדיין אנחנו המומים והכאב הוא רב‪.‬‬

‫את יוחנן הכרתי בצעירותי והוא היה אחד מהחברים‬
‫הקרובים שהיו לי‪ .‬אהבתי את תכונותיו העיקריות שבלטו‬
‫כבר אז‪ ,‬טוב ליבו‪ ,‬נאמנותו לחברים וחריצותו‪ .‬עם השנים‬
‫בזכות תכונותיו המיוחדות ואהבת הבריות צבר יוחי מספר‬
‫רב של מכרים וחברים שהתקבצו סביבו וליוו אותו תמיד‪.‬‬

‫אני נזכר בגעגועים לאותם ימים שהיינו נפגשים במפעל‬
‫בממילא‪ ,‬נהגנו לשבת ולשוחח בבית קפה קטן שהיה צמוד‬
‫לבית המלאכה ותמיד הזמן היה קצר מידי‪ .‬יוחי היה חרוץ‬

‫בצורה יוצאת דופן‪ ,‬מתחיל את יום העבודה לפנות בוקר‬
‫בנסיעות לספקים ולקוחות ונמצא במפעל עד מאוחר‪ ,‬מרגש‬

‫היה לראות את יחסו לעובדים‪ ,‬אליהם התייחס כפי‬
‫שמתייחסים לבן משפחה‪.‬‬

‫יוחי הפגין בקיאות בנושאים רבים כגון אמנות‪ ,‬כלכלה‪,‬‬
‫עסקים ופוליטיקה‪ ,‬והוא העשיר אותנו בידע שלו בתחום‬

‫הקולינרי שכה אהב‪.‬‬

‫תמיד אהבנו לפגוש את יוחי שבורך במנה גדושה של טוב‬
‫לב‪ ,‬אהבת הזולת‪ ,‬תקווה‪ ,‬שובבות ושמחת חיים‪.‬‬

‫בערגה אנו נזכרים בארוחות הערב שיוחנן וירדנה טרחו‬
‫לבשל באהבה ובשמחה‪ ,‬ואת הבלינצס והסופגניות שהכינו‬

‫לכל החברים‪ .‬את הריבות המגוונות שהכין בצנצנות יפות‬
‫וחילק לכולם‪ ,‬את עוגות השמרים המיוחדות ואת החיוך‬
‫וההנאה ממעשה ידיו‪.‬‬

‫החברות הייתה חלק מאישיותו ובשילוב עם ירדנה ראינו‬
‫בהם את החברים המושלמים‪ ,‬שתמיד קיבלו אותנו בלבביות‬
‫ובאירוח מושלם‪ .‬חסרה לנו שיחת הטלפון שבה הודיעו לנו‪,‬‬
‫מבלי שקבענו מראש‪ ,‬שהם בסביבה ויגיעו בעוד מספר דקות‬

‫לביתנו‪.‬‬

‫גם בתקופה האחרונה לחייו‪ ,‬בשיחותינו הארוכות יוחי היה‬
‫תמיד אופטימי ומלא תקווה ומעולם לא התלונן‪ .‬ניסה‬

‫להמשיך בשגרה‪ ,‬לעבוד וליהנות מהמשפחה התומכת‬
‫והחברים‪.‬‬

‫התפעלנו מכך שגם בתקופה הקשה של המחלה דאג‬
‫לפרטים כמו סידור כלי העבודה במחסן כך שכל כלי יעמוד‬

‫במקומו‪ ,‬ואף המשיך לעבוד במונית בשעות הלילה‬
‫המאוחרות‪ .‬יוחי פשוט לא ידע להתבטל ותמיד היו לו‬

‫רעיונות חדשים בתחומים שונים‪.‬‬

‫בשעות הקשות לחייו נלחם יוחי בגבורה ולא רפו ידיו לרגע‬
‫במלחמה במחלה‪ ,‬בטיפולים ובמכאובים כשהחיוך והצחוק‬

‫מלווים אותו‪.‬‬

‫איבדנו חבר יקר ובעיקר אדם במלוא מובן המילה‪.‬‬

‫נזכור אותך לעד‪.‬‬

‫אוהבים ומתגעגעים‪,‬‬

‫חנה ואלי וסרמן‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫יוחי‬
‫כאשר אנחנו מטיילים בשווקים ורואים חפצים מעניינים‪,‬‬

‫אנחנו חושבים עליך‪ ,‬יוחי‪.‬‬
‫היתה לך אהבה לאסוף חפצים מעניינים‪ ,‬שהיו מסודרים‬
‫בארונות הוויטרינה בסלון‪ .‬על כל פריט באוסף ידעת לספר‬

‫את תולדותיו ‪ -‬איפה ראית אותו ואיך הגיע אליכם‪.‬‬
‫בעיקר התפעלנו מאוסף מטחנות הבשר שעמדו על הארון‬

‫במטבח‪ .‬אצלכם בבית נחשפנו לראשונה לאוסף כה‬
‫מיוחד‪.‬‬

‫כאשר אנו פוגשים במסעותינו ובשיטוטינו מטחנות בשר‪,‬‬
‫מיד אנו נזכרים בהורינו‪ ,‬שכך טחנו את הבשר‪ ,‬וכמובן אנו‬

‫חושבים עליך‪.‬‬
‫לפני ימים אחדים היינו במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב‬
‫(מוז"א) ופגשנו בתערוכה "רטוב‪/‬שרוף" את היצירה הזו‪.‬‬
‫חשבנו עליך‪ .‬כי בין שתי מטחנות הבשר האלה מחוברים‬

‫סיפורי חיים ואהבת האדם‪ .‬ואתה‪ ,‬יוחי יקר‪ ,‬היית אדם‬
‫אוהב חיים‪ ,‬אוהב חברים‪ ,‬אוהב משפחה‪.‬‬

‫היית אדם עדין ורגיש‪ ,‬אספת סביבך חברים וסיפורים‪.‬‬
‫אתה חסר לנו‪ ,‬לחברים‪.‬‬

‫שרית ומשה רביד‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫רונן ימין ‪ -‬תכלית‪ .‬מתוך הביאנלה לקרמיקה‪ ,‬מוזיאון ארץ ישראל ‪( 2016‬צילום‪ :‬נועה גז)‬
‫טכניקה וחומרים‪ :‬רדי מייד (מטחנות בשר)‪ ,‬חימר לא שרוף‪ ,‬עבודה באקסטרודר‪ ,‬חומר איטום אקרילי‬

‫דבר האמן‪ :‬כקדר החומר ועבודת האובניים הפכו לחלק משמעותי‬
‫ממי שאני‪ .‬בכל עשייה חומרית עולה בי השאלה על שום מה??‬

‫לשם מה?? ואף על פי שאין לי תשובה אני לא יכול להפסיק לקדר‪.‬‬
‫הכלים נוצרים ונמכרים‪ ,‬נערמים ומצטברים ונראה שלעשייה יש‬

‫קיום משלה והיא אינה תלויה בשום תכלית או מטרה ‪45‬‬

‫יוחנן והנכדות נועה וגלי‪ ,‬מרגלית ושייקה רוזנבלום‬ ‫את יוחנן הכרתי כשהפכנו לשכנים לפני למעלה מ ‪25‬‬
‫שנים‪ .‬הסבל שהעביר את חפצינו אמר לי‪" :‬אתה עובר לגור‬

‫בבניין הזה? יש לך כאן שכן יוחנן‪ ,‬בנאדם חבל על הזמן‪".‬‬
‫ובאמת במשך כל תקופת חברותנו חבל על הזמן‪ ,‬איזה‬
‫בנאדם היה יוחנן‪.‬‬

‫אומרים "אחרי מות קדושים אמור"‪ ,‬אבל יוחנן היה קדוש‬
‫עוד בחייו‪ .‬ובאמת אפשר לומר שביוחנן לא הייתה טיפה‬

‫אחת של רוע‪ .‬ג'יזוס כרייסט היה ילד לידו‪ .‬במהלך כל‬
‫תקופת היכרותנו היינו בקשר יומיומי‪ .‬לא היינו מכרים‪ .‬היינו‬

‫חברים‪.‬‬

‫שנים ארוכות נהגנו ללכת השכם בבוקר לאכול חומוס‬
‫"בעתיקה"‪ .‬פעמים רבות שאלו אותנו מה אתם מוצאים‬
‫בחומוס הזה ששווה לקום בשבילו כל כך מוקדם‪ .‬חייבים‬
‫ב‪ ?7‬אי אפשר ב‪ ?8‬באשר לחומוס ‪ -‬זה לא היה החומוס‪,‬‬
‫זו הייתה החברותא‪ .‬ובאשר לשעה המוקדמת ‪ -‬בשעה זו‬
‫העולם בקושי התעורר וזו הייתה שעה של חברות נטו‪.‬‬

‫מאז מותו של יוחנן לא ביקרתי שוב באותה חומוסיה‪.‬‬
‫חומוס ניתן למצוא בכל מקום‪ .‬יוחנן ‪ -‬לא‪.‬‬

‫הקשר שלי עם יוחנן לא נפסק‪ ,‬הוא פשוט לבש צורה‬
‫אחרת‪ .‬בכל פעם שאני תקוע בפקק הקבוע ביציאה‬
‫מירושלים אני מדווח לאשתי‪:‬‬

‫"אני תקוע בפקק‪".‬‬

‫"לפני יוחנן‪ ,‬אחרי יוחנן?"‬

‫"עברתי את יוחנן מזמן‪".‬‬

‫אם כבר מדברים‪ ,‬אולי יש למישהו כמה צנצנות ריבה ריקות‬
‫של יוחנן להשאיל לי? בעצם זו שאלה טיפשית‪ ,‬שהרי יוחנן‪,‬‬
‫לא רק שאהב לעשות ריבה‪ .‬לא פחות מכך היא אהב לחלק‬
‫אותה לידידיו ועשה זאת באהבה רבה‪ .‬זיכרונות אלה ורבים‬
‫אחרים עולים בראש מפעם לפעם בשעה שאני נזכר ביוחנן‬

‫ידידי וכולן מחשבות של דבש‪ .‬אין בהן ולו טיפה אחת של‬
‫עוקץ‪.‬‬

‫שייקה ומרגלית רוזנבלום‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬

‫יוחנן ושייקה בעיר העתיקה‬

‫‪46‬‬

‫את צוות המחלקה האונקולוגית בשערי צדק צילמו יוחנן וירדנה לבקשת ירון ושלחו את הקבצים אליו לוונקובר‪.‬‬
‫במקרה נשלחה גם תמונת המטריות שנתלו באותה שנה כמיצג בירושלים‪ .‬העבודה שיצר‪ ,‬נשלחה אלקטרונית‬
‫להדפסה ומסגור בישראל‪ .‬כשהגיעו ענת‪ ,‬ענבל וירון לביקור והמפגש האחרון עם יוחי‪ ,‬נמסרו שני העותקים‬
‫הממוסגרים‪ ,‬אחד למשרדו של פרופ' צ'רני‪ ,‬הרופא המטפל ואחד לצוות כולו‪.‬‬

‫‪47‬‬

“I see the moon and the moon sees me.” These are 1970 ‫ ארה״ב‬,‫הזוג הצעיר בביתם בפיטסבורג‬
the words that will always remind our family of the
warm hearted endearing Yochi. From the beginning of ‫ משהו כמו‬.‫ הציור הזה הוא עבודה בהתהוות‬:‫יוחנן מספר‬
our relationship with Yochi and Yardena, we were ,‫ חציו התחתון צבעוני – הדרקון‬.‫הדרקון בתל אביב‬
impressed with Yochi’s ability to make us feel at ease,
to be welcomed and to make us laugh. He loved ‫ הרקע עוד לא‬.)‫הלוחמים בו (אנשים לוחמים בדרקון‬
children and they loved him. The above words were ‫ איך לצבוע ואיך‬,‫ ובתוך האלמנטים רשום בכתב יד‬,‫צבוע‬
from the song that he sang to our children as he ‫ הציור נקנה במכירה פומבית בגלל שמו‬.‫לסיים את הציור‬
entertained them and had them laughing too. He had ‫ הוא אחד מהאוסף שעיקרו‬,‫של הצייר וכמו ציורים אחרים‬
a serious side, certainly as he cared for his wife,
children, sister and mother. He worked hard to .‫ציירים ישראליים ויהודים‬
provide for them and was always looking for new ‫שוובל‬
ideas and ways to provide financial support.
‫צבעי מים‬
Yochi was a delight to have at a party. He was a
talented and dashing dancer with his life partner
Yardena. Together, they had many yearning to be able
to do the same. He radiated his love, respect and
affection for Yardena. Our children have said that
Yochi and Yardena are the role models for marriage.

We miss Yochi, the occasional phone calls and the
chance to visit when we could. He was always the
perfect host, meeting us at the airport and taking us
to see sights in Israel. We loved going out for hummus
and pita with him and his friend Shyka.

We are left with rich memories of our time with
him. Yochi and Yardena’s children, are his gift to us.
They reflect his spirit, generosity, creativity, wit and
warmth. We count ourselves lucky to have known
him.

Phyllis Berg, July 2016

In her writing, Phyllis took the words right out of my
mouth but I would like to add:

"I was an only child from October, 1942 until
November, 1978 when Phyllis and I first visited Israel
and met Yochi and Dena, who immediately became
more like my siblings than just 2nd cousins. As a
slightly older brother, Yochi set the standard for what
I wanted to be like as a friend, parent, and husband
not to mention being able to tell a joke. HIs
exuberance and sparkling personality were
unmatched. I loved him."

Gabe Berg, July 2016

48

I loved Yochi very much and have so many memories of 2014 ‫ וונקובר‬,‫יוחנן בסיור מסלולים תלויים ביער‬
him, despite living so far away most of the time. 2000 ,‫פורים בלכיש‬

The thing that I want to convey more than anything is
what Yochi meant to my father Gabe. Yochi was the
brother my father never had and his best friend. Yochi
was his favorite relative and someone he always looked to
for guidance and perspective. We all cherished him.

When Yochi and Dena came to my sister Hannah's
wedding a few years ago my sweet boyfriend (now
husband) Matt, who loves helping out but was also trying
to earn some points with my family, drove Yochi and Dena
to various family gatherings and meals around town. Matt
always remarks that he felt honored to be the taxi driver
for a taxi driver. Like being a doctor's doctor, this was no
small task and Matt was happy when Yochi told him Matt
he had done a good job! For a man who was so talented in
so many areas I always appreciated that Yochi chose to
drive people, to usher them from place to place, telling
them jokes and stories, making their days a lot better.

Finally Yochi and Dena's love and devotion to each other
was an inspiration, especially as a newly married person. I
can only hope to nurture that kind of love for so long.

Marta Berg & Matt, November 2015

Yochi was an inspiring man who I always thought of as full
of life, full of jokes, laughs, good food from his cooking,
interesting stories, and endless entertainment. My first
memories are from my first trip to Israel when I was eight
and sitting at the table listening to his jokes. I have very
happy memories from my time living in Israel when Yochi
and Yardena took such good care of me, letting me sleep
for hours on Shabbat recovering from my week, feeding
me delicious food, and always sharing interesting,
challenging, and funny conversations. Yochi is a cousin
who I think of with many positive memories and I feel so
blessed that you Yardena and Yochi could celebrate with
us at our wedding. I will miss him and continued to be
inspired by his vivacious spirit in living my life.

Another memory I could add are of two jokes he told
when I was little that I still remember today. One is how
does a fish sing, and then he put his lips together and
moved them like a fish with no noise. And the second I
can’t recall the question, but the answer was “dirty-too”
and it was supposed to be someone with a Hebrew accent
saying 32. It was the first time I heard someone make fun
of how 32 sounds with a Hebrew accent.

Hannah Berg & Danny, November-August 2015

49