Yohanan

I first met Yochi when I made my first trip to Israel in 1990 ,‫על רקע העיר המזרחית‬
1965.

That was a long time ago and memories fade, but I
do remember him trying to teach me how to ride his
motor bike. We didn't have enough time to make
much progress, but he was patient and good
humored.

Through the years, since then and until his passing, I
was always impressed with his warmth, genuine
friendliness and unbelievable generosity of spirit and
time. There were so many acts of kindness toward
my parents both in the U.S. and in Israel.

An example of his many acts of generosity: when we
were last in Israel he offered to drive me and Sara
from Jerusalem to Balfuria so we wouldn't have to
take the bus, an offer we couldn't refuse. Yochi was
just an all-around good person: dedicated to family,
immediate and extended; loving husband, and loving
father.

Yochi, we miss you!

May you forever rest in peace…

Eddie & Sara Ruttenberg, August 2016

‫ בציורו של מוטקה בלום סירות יש משהו‬:‫יוחנן מספר‬
‫ המצויות בלב ים‬,‫ סירות או אולי ספינות קטנות‬.‫סוער‬
‫ אני לא זוכר‬.‫ זה ציור קטן ומסעיר‬.‫ שמיים קודרים‬,‫סוער‬
‫אם קניתי את הציור או החלפתי בדבר מה שהיה לי לתת‬

.‫ אבל בסופו של דבר הציור תלוי בביתנו‬,‫לו‬

‫ סירות‬- ‫מוטקה בלום‬
‫שמן על קנבס‬

‫ֲא ִני חֹו ֶׁש ֶׁבת ֶׁש ַס ָּבא יֹו ִחי הּוא ַס ָּבא ִנ ְּפ ָּלא‬ ‫סבא יוחי‬
‫ ָּי ַר ְּש ִתי‬,‫ִעם ִשיִרים ְּו ִספּוִרים ַמ ְּד ִהי ִמים‬
.‫ִמ ֵמנּו ֶׁאת חּוש ַההּומֹור ְּו ֶׁאת ַהמּו ִזי ָּק ִלּיּות‬

50 2012 ,‫מתוך עבודת השורשים של נועה‬

Yochy loved life ‫ עם ירדנה ויוחי‬,‫אלן באחד מביקוריה הרבים בישראל‬

A recollection springs to mind from one of our many ‫ הרופא‬,‫מתוך המכתב שנשלח מטעם פרופ' נתן צ'רני‬
visits to Israel. It was the late 80’s when the hit song ‫ צוות המכון האונקולוגי משתתף‬:22.11.2015 ,‫המטפל‬
“Don’t Worry, Be Happy” had gained international ‫ היינו עדים לטיפול‬.‫בצערכם עם פטירתו של מר יוחנן ז”ל‬
popularity and was played on the radio and heard
everywhere. Yochy took to the refrain of the song .‫המסור שהענקתם ליקירכם במשך כל תקופת מחלתו‬
with gusto, dancing to the tune, making up his own ! ‫שלא תדעו עוד צער‬
funny verses, always returning to the song’s theme
with evident joy and enthusiasm, bringing all of us
together with smiles and laughter, and with a twinkle
in his eye playfully reminding us: “Don’t Worry, Be
Happy.”

A cousin of mine, Yochy was more of a brother. Time
spent together with Yochy and Yardena, whether in
Israel, the States or elsewhere, was always a lot of
fun. My husband Harold loved Yochy as much as I
did.

In the winter of 2014, Yochy and Yardena were in
Toronto for the wedding of one of Yardena’s cousins.
Harold and I took the opportunity to drive up from
Pennsylvania to spend a few days together with
Yochy and Yardena, sightseeing and enjoying one
another’s company. We negotiated snow, ice and
frigid Canadian winds that week, but what I
remember most is the loving warmth of our
friendship, our conversations, our shared
experiences.

Later that spring, Yochy was diagnosed with cancer.
Since his passing last fall, I, too, have been diagnosed
with a life-threatening illness. The courage and
dignity - and yes, jokes and laughter, too - with
which Yochy faced his struggle remain an inspiration
for me.

We love you, Yochy, with life-affirming solidarity of
spirit.

“Don’t Worry, Be Happy.”

Ellen Ruttenberg Rabin, September, 2016

51

YOCHANAN was like my Many of characteristics of

brother and much more… Yochanan reminded me to my

My first memories are of him. father’s characteristics. His smile,
We lived together with our his good heart, his sense of
parents in Jerusalem, Ramban humor, his drawing talent… Love
25. My parents wanted me of beautiful things, especially
because Yochanan was so pictures.

wonderful, sweet baby. We He was a very good brother of

went together to the Ayala, loving her and solving all

kindergarten. I remember the the problems around her with love

feeling that I admired him and and patience.

also envied him because he Yochi was an excellent cook, we
was the boy and also he had enjoyed very much everything he
grandmother. did and gave a familiar

Ramban 25 saved the life of my atmosphere of being together

aunt Dora, sister of my mother around the table.

in the Shoa. This was in her Yochi and Yardena were like Yin
mind; she knew she must arrive
there by all means. A lot of and Yang. Once we travelled to
years later we went together to
see the house. We did a lot of things together, we two with my Debrecen with Yochanan to seek
mother, Rella. the origins of the family. But

without Yardena Yochanan was sad.

I was 5 years old when we moved to another place, and Here are some pictures of the cheerful family reunion in
10 when we moved to Hungary and then we could not my mother’s house, with Shiri and Noa, grandchildren of
meet for a lot of years. But my father and Vica, my aunt, Yochanan and Yardena, Jutka, my cousin and her
mother of Yochanan corresponded all the time. We knew husband, Karcsi.
the news in the family here and there.
Anti and Yochanan also loved each other and liked to be
Then the borders have opened. First Vica, came. Later we together.
met a lot of times. Yochi and Yardena came to Budapest,
and this was always a feast. As if we never would have He gave exemplary of humanity when he had to struggle
separated. It was joyful and we could continue talking with illness. He never complained, he retained his humor
about everything. Yochanan was here at home, solved all and did what he could do. Together with Yardena they
the problems with good humor, talked to people with took naturally every day as it came.

excellent Hungarian. He found the common language and We with Kati could take farewell from him. We feel as if
interest with our children and grandchildren and loved he kept waiting for us.
my mother. I learned a lot of Yochi and Yardena about life
and about our relations with our children. Dear Yochanan, life is poorer without you. You are always
in our heart.
In Israel we felt as we were at home in the home of
Yochi and Yardena. Yochanan was also our excellent Ruti and Anti Bars, August 2016

guide, showing Jerusalem and the country. I remember

our travel to Masada at the beginning of January,

where a biblical storm caught us, and Yochi did the

right decisions how to go further. Also he explained the

situations in Israel in the past and present.

Yochi and Yardena were open to host our friends from
the delegations from the Budapest University and from
the National Committee for Technical Development,
who still remember their hospitality.

52 Yardena, Yochanan, Péter, Bálint, Eszter and Liza, Jerusalem, 2014

In the kindergarten, I touch his shoulder, we are the last in I got to know Yohi quite late, when I was 48, and he was
the row. 54. He is my second cousin. My father and his mother,
Vica, were cousins.
Anti and Yochanan also loved each other and liked to be
together. I think, I gained a lot with knowing him. It would have
been really good to grow up together, From the time we
met first, he kept coming to Hungary from time to time.
He became very friendly with my husband, Karcsi, who is
almost the same age. Karcsi accompanied him to
markets, cafés, business trips, and so.

In 1998 we visited Israel. We visited relatives and friends
who all were very kind. Yohi's hospitality and care was
excellent. He offered us Sharon's flat to stay which was
empty that time, and waited us with a full fridge, with
self-made jams and bottled fruit. He was ready to pick us
up with his taxi anywhere in Jerusalem where we felt
tired. One day he took us to the Dead Sea on a trip. His
(and Yardena's) hospitality is really fabulous.

Yohi and Yardena hosted my cousin, Gyuri, last year,
when they visited Israel. When they got to know that it
was Gyuri's birthday, they made a birthday cake for him!
In 2014 My daughter, Eszter and her family were in
Israel. Then Yohi and Yardena had them as well as their
friends for dinner.

Yohi was a really good man who was easy to be with.
Now that he passed away, without him, the world has
become a worse place.

Jutka

Judit Billitzer-Kovács, & Károly, September 2016

Vita always wrote letters about the family and about
Yochi, and I felt as if we never have been far from each
other.

Later when I had the opportunity to go to Israel and I
met Yochi I felt the same. He always was cheerful and
funny and we laughed a lot.

And he was very helpful. Just came and helped for
everybody; for my mother when she was ill, for me as
well.

I miss him very much. I feel that he is with us, and only
travelled somewhere.

With love:

Kati Bars, September 2016

Standing from left: Noa, Kati, Yochanan, Jutka, my cousin
and her husband, Karcsi and Yardena. At Rella’s house in
Budapest, sitting on the left with Ruti

53

‫ובמחנה העבודה בקיבוץ "גשר הזיו"‪ ,‬שהצטרפת אליו‬ ‫נתבקשתי לכתוב על זיכרונותיי אתך ועליך לציון יום השנה‬

‫מאוחר יותר והפתעת אותי בשעה שתליתי כביסה בחצר‬ ‫למותך‪ ,‬אשר הגיע יותר מדיי מוקדם לכולנו‪ .‬בתחילה לא‬

‫הצריף‪...‬‬ ‫ידעתי מה לכתוב והיכן להתחיל‪ ,‬אך כמו שירדנה אמרה לי‪:‬‬

‫זוכרת את ליל יום העצמאות בשנת ‪ 1956‬איך שהשתוללנו‬ ‫"שבי לפני המחשב וכתבי"‪ ,‬וכך אני עושה‪ .‬והזיכרונות‪,‬‬
‫ברחובות העיר ורקדנו עד אפיסת כוחות‪.‬‬ ‫למרות שמאז עברו בדיוק ‪ 60‬שנה‪ ,‬מתחילים לעלות‬
‫ולהישפך כמו מעצמן על גבי נייר המסך הווירטואלי ולפני‬
‫וכשהגיע השלג הכבד‪ ,‬נפגשנו כמה חברה וטיילנו במגפי‬
‫שרשרת ארוכה של חוויות ראשוניות‪ ,‬חד פעמיות וייחודיות‬
‫הגומי מקפיאי הרגליים יום שלם ברחובות ירושלים‬
‫מאותה תקופה‪...‬‬
‫המושלגים והריקים מתחבורה‪.‬‬
‫והתפללתי שהבחינה במתמטיקה‬ ‫בת ‪ 15‬הייתי ולא ידעתי (כמעט)‬
‫למחרת תתבטל‪ ...‬וכך היה‪.‬‬ ‫כלום על "דרך עלם בעלמה"‪ ...‬עד‬
‫ויומיים לאחר מכן‪ ,‬חליתי במחלת‬ ‫שהגעתי למפגש הראשון שלי אל‬
‫דלקת פרקים קשה‪ ,‬שריתקה אותי‬ ‫צריף הקן של תנועת ה"צופים"‪,‬‬
‫למשך כמה חודשים למיטה‪ ,‬ואתה‬ ‫שעמד ברחוב עזה‪ ,‬לא הרחק‬
‫באת כמעט כל יום להביא ולעדכן‬ ‫מבית מגורי‪ .‬כמעט כולם היו חבריי‬
‫אותי בנוגע לשיעורי הבית‪ .‬הפכת‬ ‫לכיתת בית הספר‪ ,‬חוץ מכמה בנים‬
‫להיות בן בית יקר לכולנו‪ .‬בין אם‬ ‫שלמדו ב"ברנדייס" (או ב"אורט")‪.‬‬
‫הלכת לקניות בשביל אמי‪ ,‬או‬
‫שנעמדת בשעת הצורך לפני קרש‬ ‫אחד מהם היה ‪ -‬יוחי‪ .‬אינני זוכרת‬
‫הגיהוץ וגיהצת במקומה‪ ,‬ולפעמים‬ ‫כיצד הכול באמת התחיל‪ .‬נראה לי‬
‫תפקדת כשמרטף בשבילי ואחותי‪,‬‬ ‫שזה כאילו פשוט קרה מעצמו‪.‬‬
‫כשאמי הייתה צריכה לצאת‬ ‫במשך מיני הפעילויות והמפגשים‬
‫בהם העבירו המדריכים הרצאה‪,‬‬
‫מהבית‪ ,‬ואבי שהה אז בחו"ל‪.‬‬ ‫ערבי שירה‪ ,‬או ריקודיי עם‪,‬‬
‫הצטלבו המבטים בין יוחי וביני‪,‬‬
‫אחרי כמעט שלושה חודשים בהם‬
‫ובבטני חגיגה של פרפרים‬
‫הייתי מרותקת למיטתי‪ ,‬ביקשתיך‬
‫מתעופפים‪...‬‬
‫לבוא אלי יום לפני שאבי חזר‬
‫לארץ‪ ,‬מכיוון שלא רציתי לקבל את‬ ‫ואז‪ ,‬באחד מלילות הקיץ‪ ,‬מתחת‬
‫פניו בשכבי במיטה‪ .‬וכך‪ ,‬במשך‬ ‫לכיפת השמיים‪ ,‬הזרועים בכוכבים‬
‫שעות תרגלת איתי בסלון הקטן‬ ‫מנצנצים‪ ,‬חוויתי את הקומזיץ‬
‫בדירתנו‪ ,‬לעמוד על שתי רגלי‬ ‫הראשון בחיי‪ .‬כולנו יישובים במעגל‬
‫מסביב לאש‪ ,‬תפוחי אדמה וקלחיי‬
‫ושוב להתחיל ללכת‪...‬‬ ‫תירס חבויים בין גחלים הלוחשות‪,‬‬

‫וליום הולדתי ה ‪ 16‬קיבלתי ממך‬ ‫כשלפתע מתיישב יוחי מאחורי גבי‪.‬‬

‫את הצמיד הראשון בחיי‪ ,‬עשוי‬ ‫יוחנן‪ ,‬ונורית‪ ,‬גשר הזיו ‪1956‬‬ ‫שוקיי רגליו מוגבהות‪ ,‬כאילו‬
‫ממטבעות כסף של אז‪ ,‬וזוג עגילים‬ ‫מזמנים לי משענת נוחה‪ ...‬אבל‬

‫עם טבעת תואמת‪ ,‬שעיצבת וייצרת במו ידיך‪.‬‬ ‫איני מעיזה‪ ...‬רק אחר כך‪ ,‬אחרי שהוא מביא לי תפוח אדמה‬

‫ואז עזבתי את הארץ‪ ...‬אך הקשר בינינו לא ממש ניתק‪.‬‬ ‫חרוך וקלח תירס לוהט‪ ,‬וכולנו פוצחים במחרוזת שירים‬
‫הגעת עם רינה לחתונה שלי שנערכה בחיפה‪ .‬וגם לאחר מכן‪,‬‬ ‫הסוחפת חושים‪ ,‬אני מרשה לעצמי להשעין את גבי לאחור‪,‬‬
‫במשך שנות שהותי בגרמניה התהדק הקשר‪ ,‬והפעם ביחד‬
‫נגד ברכיו‪...‬‬

‫עם ירדנה אשתך‪ ,‬שנהייתה לי כאחות‪.‬‬ ‫בלכתנו כולנו דרך שבילי עפר בחזרה הביתה‪ ,‬יוחי צועד‬

‫תודה לך יוחי‪ ,‬חברי הראשון והיקר‪ ,‬על שניתנה לי הזכות‬ ‫לצדי‪ ,‬ודוחף את האופניים שלו‪ .‬לא זוכרת איך הגיעה יד‬
‫לחוות את החברות היפה ביותר בנעוריי‪ ,‬והכול כך מיוחדת‪,‬‬ ‫שמאל שלי להחזיק בידית הכידון‪ ,‬והיא מכונסת תחת כף ידו‬
‫הימנית‪ ...‬ואני פוזלת בחושך לכל עבר‪ ,‬שמא מישהו‬
‫מעשירה ורבת השנים אתך ועם ירדנה!‬ ‫מהחברה יבחין ויגלה‪ ...‬כי באותם הימים התנהגות שכזאת‪,‬‬
‫ללכת יד ביד בגילנו‪ ,‬לא הייתה בשגרה‪ .‬על אחת כמה וכמה‬
‫כמה חבל לי היום‪ ,‬שלא אמרתי לך זאת אף פעם מקודם‪...‬‬
‫אך מקווה שהרגשת זאת‪ .‬איזה חבר נפלא שהיית לי!!! איזו‬ ‫בירושלים?!!!‬
‫נשמה טהורה וטובה שררה בתוכך! כולך נתינה ללא תנאי‪.‬‬
‫בלי אגו מתחשבן‪ .‬תמיד חיובי‪ ,‬רואה את חצי הכוס המליאה‪,‬‬ ‫אבל איכשהו‪ ,‬מאילך והלאה‪ ,‬היה לכולם ברור‪ :‬יוחי ונורית‬
‫שמח בחלקך‪ .‬חרוץ ומלא מרץ‪ ,‬ישר דרך‪ ,‬בלי התחכמויות‪,‬‬ ‫זוג חברים‪.‬‬

‫חבר נאמן ואמין‪.‬‬ ‫ועוד זיכרון מהטיול הארוך באחת השבתות‪ ,‬כשהלכנו ביום‬

‫אתה חסר לי מאוד‪ .‬לנו‪ .‬לכולנו‪.‬‬ ‫חם ביחד עם מינס וחיה‪ ,‬מרחביה עד רמת רחל ברגל‬
‫ובחזרה‪ .‬הוא לא חזר על עצמו‪ .‬וכזה גם לא יחזור‪.‬‬
‫לעולם לא אשכחך!!!!!‬
‫נזכרת בנסיעה עם כל החברה‪ ,‬מהכיתה ומהשבט שלנו‬
‫נורית ירון‪ ,‬אוגוסט ‪2016‬‬
‫לבריכה ב"שורש"‪ ,‬שם בילינו יום כייפי נהדר ומושלם‪ ,‬וחזרתי‬

‫אדומה כסרטן מבושל מרוב השהייה במים ובשמש‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫בני ניות מצלם‪ :‬ירושלים‪ ,‬נובמבר ‪ .2016‬שורת העומדים מימין לשמאל‪ :‬עינב‪ ,‬ירון‪ ,‬תמר‪ ,‬ארז‬
‫שורה אמצעית‪ :‬ירדנה‪ ,‬יוחנן‪ ,‬גלי‪ ,‬מני‪ ,‬איילה‪ ,‬נועה‪ ,‬שירי‬
‫על הרצפה‪ :‬ענבל‪ ,‬ענת‪ ,‬שרון‬

‫שמחתי על ההיענות הנפלאה של החברים שהתקבצו‬ ‫המקבץ הזה הוא לא סיכום‪ .‬הוא נקודת פתיחה להמשך‪.‬‬
‫מסביבו ומסביבנו‪ .‬מרגש לראות כמה אנשים העריכו את‬
‫יוחי ואהבו אותו‪ .‬כל אחד בדרכו‪ ,‬ידע לספר על יוחי‪ ,‬החבר‬ ‫מצד אחד אני לא מקדיש כל יום לשיחה או תכתובת‪ .‬מצד‬
‫שני‪ ,‬אני בוחן בהתמדה את התקשורת עם המשפחה‪.‬‬
‫והאיש המופלא‪.‬‬
‫על כך אני מברכת ומודה לכל מי ששם יד במפעל הקטן‬ ‫ההפקה של מסמך זיכרון ליוחי היא הזדמנות מצוינת לקדם‬
‫הזה להנצחת האיש‪ ,‬הבעל‪ ,‬האבא והחבר‪ ,‬שאין שני לו‪.‬‬ ‫את אותה תקשורת למישור של עשייה‪.‬‬
‫אוהבת תמיד‪ ,‬ירדנה‬
‫סיפורי חיים הם נכס חברתי‪ .‬החיים עצמם מרתקים‪ ,‬מלאים‬
‫‪55‬‬ ‫ומספקים‪ .‬פעמים רבות הם גם משונים‪ ,‬מאתגרים‬

‫ומתסכלים‪ .‬רעיה‪ ,‬המורה שלי לעבודה באובניים‪ ,‬נוהגת‬
‫להצהיר "איך אני מקנאה בעצמי‪".‬‬

‫כמוה‪ ,‬גם אני מקנא בעצמי על היכולת להודות למי שתמך‬
‫באיסוף החיבורים שכאן כמו גם למי שהסתייג‪ .‬למי שחי‬
‫ולמי שחי בכל אחד מאתנו‪ ,‬יוחנן שטרן‪.‬‬

‫בכולנו נמצאת היכולת לעורר השראה לכתוב‪ ,‬לשתף‪,‬‬
‫לבנות ולהבנות‪.‬‬

‫חיבוקים רמים‪ ,‬ירון‬

‫ירושלים‬ ‫חנה ואלי וסרמן‬ ‫השתתפו ותרמו לעשיית ספר זה‬ ‫ירושלים‬ ‫יוחנן שטרן‬
‫בודפשט‪ ,‬הונגריה‬ ‫יודית וקרצ'י ביליצר קובאץ'‬ ‫ירושלים‬ ‫ירדנה שטרן‬

‫ירושלים‬ ‫יוסי וורדה שגיא‬ ‫לכיש‬ ‫מני שטרן‬
‫פורטלנד‪ ,‬אורגון‬ ‫מרתה ברג‬ ‫לכיש‬ ‫תמר שטרן‬
‫נורית ירון‬ ‫לכיש‬
‫שורש‬ ‫ניסים לוי‬ ‫לכיש‬ ‫גלי שטרן‬
‫תל אביב‬ ‫נירה עופר‬ ‫לכיש‬ ‫שירי שטרן‬
‫קיבוץ בית השיטה‬ ‫סימה לוי‬ ‫וונקובר‪ ,‬בריטיש קולומביה‬ ‫נועה שטרן‬
‫הרצליה‬ ‫סימה שלום‬ ‫וונקובר‪ ,‬בריטיש קולומביה‬ ‫ירון שטרן‬
‫ירושלים‬ ‫עירית אבא‬ ‫וונקובר‪ ,‬בריטיש קולומביה‬
‫ירושלים‬ ‫פיליס ברג‬ ‫בנימינה‬ ‫ענת ינאי‬
‫פורטלנד‪ ,‬אורגון‬ ‫בנימינה‬ ‫ענבל הרים‬
‫בי"ח שערי צדק ירושלים‬ ‫צוות אונקולוגית‬ ‫תל אביב‬ ‫שרון שטרן‬
‫מבשרת ציון‬ ‫ציפה וגדעון זילברברג‬ ‫תל אביב‬ ‫עינב זילבר‬
‫ירושלים‬ ‫ירושלים‬ ‫ארז שטרן‬
‫בודפשט‪ ,‬הונגריה‬ ‫קטי ואיזי ברפי‬ ‫ירושלים‬ ‫איילה לוי‪-‬שטרן‬
‫קתי בארש‬ ‫דאלאס‪ ,‬טקסס‬
‫רמת גן‬ ‫רעננה‬ ‫אבי ביטון‬
‫רמת גן‬ ‫רוני יחזקאלי‬ ‫ירושלים‬ ‫אבי מילברג‬
‫בודפשט‪ ,‬הונגריה‬ ‫רונן ימין‬ ‫ירושלים‬ ‫אדי ושרה רוטנברג‬
‫גני תקווה‬ ‫קיבוץ עין השופט‬ ‫אוה וצבי שליט‬
‫מבשרת ציון‬ ‫רותי ואנתי בארש‬ ‫למוין‪ ,‬פנסילבניה‬ ‫איבון דויטש‬
‫מבשרת ציון‬ ‫רינת לוי‪-‬מיטלמן‬ ‫לכיש‬ ‫איטה פיקר‬
‫ירושלים‬ ‫שולה ושלמה ברובנדר‬ ‫נוה מונוסון‬ ‫אירית וגיורא ינאי‬
‫ירושלים‬ ‫שייקה ומרגלית רוזנבלום‬ ‫טורונטו‪ ,‬אונטאריו‬ ‫אלן והרולד רבין‬
‫מבשרת ציון‬ ‫שלמה בן משה‬ ‫פורטלנד‪ ,‬אורגון‬
‫תל אביב‬ ‫שמוליק ויעל בניאן‬ ‫ירושלים‬ ‫אסא אורן‬
‫נווה ירק‬ ‫פורטלנד‪ ,‬אורגון‬ ‫בני ואתי עירון‬
‫באר שבע‬ ‫שרון פיקר‬ ‫טורונטו‪ ,‬אונטאריו‬ ‫בני וברוריה ניות‬
‫תל אביב‬ ‫שרית ומשה רביד‬
‫גבריאל ברג‬
‫תמי ואיציק שוב‬ ‫דפנה זיו‬
‫יוסי פויירליכט‬
‫האנה ברג‬
‫ליאורה ודוד קרוינקר‬ ‫חיים ואירית ניות‬

‫תל אביב‬ ‫דוד ועדנה הימן‬

‫ִב ְּש ִביל לֹא ְּל ַב ְּז ֵבז ַמ ִים ֵהם ָּהיּו ְּמ ֲמ ְּח ְּזִרים ֶׁאת ַה ַמ ִים;‬ ‫סבא יוחי‬ ‫הספר הופק ע"י משפחת שטרן‬
‫ַה ַמ ִים ֶׁשל ַה ִמ ְּק ַל ַחת ָּהיּו ַמ ִגי ִעים ִלְּר ִחי ַצת ָּהִר ְּצ ָּפה‪ַ ,‬ה ַמ ִים‬ ‫ליצירת קשר ניתן לשלוח אימייל‬
‫ֶׁשל ְּר ִחי ַצת ָּהִר ְּצ ָּפה ָּהיּו ַמ ִגי ִעים ַל ֵשרּו ִתים‪ְּ ,‬ו ָּכְך ַה ֵל ָּאה‪...‬‬ ‫ירדנה‪[email protected] :‬‬

‫מתוך עבודת השורשים של שירי‪56 2010 ,‬‬ ‫ירון‪[email protected] :‬‬
‫אוקטובר ‪2016‬‬