מקצה-הארץ

‫מקצה בסדרי ברכות אירוסין ונישואין הארץ שעה‬

‫בסדרי ברכות אירוסין ונישואין‬

‫מי מברך ברכת אירוסין‬
‫מי טועם מכוס של ברכה‬

‫ברכות הנישואין‬

‫‪###‬‬

‫הרא"ש(‪ ,‬וכן נוהגים במדינות אלו( ואחר‬ ‫מי מברך ברכת אירוסין‬
‫שיגמור הברכה‪ ,‬יקדש‪ ,‬עכ"ל השו"ע‬
‫ורמ"א יחדיו‪ .‬והגר"א בביאורו הביא סמך‬ ‫ברכה ראשונה היא 'ברכת האירוסין'‬
‫לדבר מהפסוק "ויברכו את רבקה" שממנו‬
‫למדנו את ברכת אירוסין )ע"פ תוס' כתובות‬ ‫ונהגו בכל תפוצות ישראל‬
‫ז‪ :‬ד"ה שנאמר( והרי יש לדייק 'ויברכו'‬ ‫להסדירה על הכוס‪ ,‬ולכן המברך ברכת‬
‫אירוסין מקדים ומברך הגפן‪ ,‬ואחריה‬
‫אחרים בירכו ולא החתן‪.‬‬ ‫ברכת אירוסין ]כ"כ הטור בסימן ס"ב‪,‬‬
‫אמנם מצינו בראבי"ה הוב"ד בד"מ אות‬
‫ומצינו בזה כמה טעמים בראשונים‪:‬‬ ‫ב' שבין ברכות אירוסין ובין ברכות‬
‫נישואין מברכים הגפן באחרונה[‪ ,‬וברוב‬
‫א‪ .‬שלא ייראה כיוהרא )מרדכי כתובות סי'‬ ‫קהלות ישראל נהגו שלא יברך החתן‬
‫המקדש וזאת ע"פ הוראת הרמ"א )אבן‬
‫ל"א בשם רב שר שלום(‪.‬‬ ‫העזר סימן לד ס"א( וז"ל השו"ע ורמ"א‪ :‬כל‬
‫המקדש אשה‪ ,‬בין ע"י עצמו בין ע"י‬
‫ב‪ .‬ע"מ שלא לבייש את מי שאינו יודע‬ ‫שליח‪ ,‬מברך‪) ,‬הוא או השליח(‪) ,‬טור( ]וי"א‬
‫דאחר מברך )סמ"ג והגהות מיימוני( וכן‬
‫)הגהות סמ"ק מצוה קפ"ג‪ ,‬דרישה סי' ל"ד(‬ ‫נוהגין[ אקב"ו על העריות ואסר לנו‬
‫הארוסות והתיר לנו הנשואות ע"י חופה‬
‫ג‪ .‬מתוך טירדת החתן יש לחוש שלא‬ ‫בקידושין ברוך אתה ה' מקדש ישראל‪.‬‬
‫)וי"א נוסח הברכה בלשון אחר‪ ,‬כי‬
‫יכוין ליבו לברכות )המנהיג סי' ק"י(‬ ‫אומרים‪ :‬והתיר לנו הנשואות ע"י חופה‬
‫וקידושין )טור(‪ ,‬וחותם‪ :‬בא"י מקדש עמו‬
‫אלא שמצינו לרס"ג בסידורו שנקט‬ ‫ישראל על ידי חופה וקידושין )כ"כ‬

‫בפשיטות שהמקדש הוא המברך‪,‬‬
‫ויש לדון לשיטתו אם בדוקא החתן צריך‬
‫לברך שהרי מצוה בו יותר מבשלוחו או‬
‫שמא אין חסרון כלל בהא דמברך אחר‬
‫ומצינו לרב שרירא )תשובות הגאונים שערי‬

‫מקצה בסדרי ברכות אירוסין ונישואין הארץ‬ ‫שעו‬

‫שהרי נשאל בתשב"ץ ‡ )ח"ג סי' ס"ה וסי'‬ ‫צדק חלק ג שער א סימן מה( וז"ל‪ :‬וברכת‬
‫ע"ט( על המנהג הנ"ל וחידש כי כיון‬ ‫אירוסין ‪ -‬אף על גב דבעי למימר ואסר‬
‫שהמצוה נעשית לצורך החתן והכלה‬ ‫לנו את כל הקרובות ואת כל הרחוקות‬
‫שפיר שהם יהיו הטועמים‪ ,‬ויש שביארו‬ ‫ארוסות והתיר לנו את הפנויות הרחוקות‬
‫)כך כתב הגאון האדר"ת לשדי חמד( שאין ראוי‬ ‫וצונו לישא על ידי חופה וקידושין‪ ,‬כי‬
‫שאדם ישתה מכוס ויתן לחבירו ודין זה‬ ‫קאמר שליח הכין‪ ,‬ע"י ארוס ועל ידי‬
‫נפסק בשו"ע שולחן ערוך אורח חיים‬ ‫אותו צבור‪ ,‬קאמר ושפיר דאמי‪ .‬ולא צריך‬
‫הלכות בציעת הפת‪ ,‬סעודה‪ ,‬וברכת המזון‬ ‫ארוס עצמו לברך‪ ,‬מידי דהוה אשליח‬
‫סימן ק"ע סעיף ט"ז וז"ל‪ :‬לא ישתה‬ ‫צבור הפורס על שמע והיורד לפני‬
‫מהכוס ויתן לחבירו‪ ,‬מפני סכנת נפשות‪,‬‬ ‫התיבה‪ ,‬בכל מקום קאמרינן שלוחו של‬
‫וכתב ע"ז המפרשים דאיכא הכי תרי‬ ‫אדם כמותו‪ ,‬וכמאן דקא מברך ארוס‬
‫טעמי לאיסורא האחד שמא מחמת‬ ‫דאמי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וא"כ נראה לומר שלכ"ע‬
‫המיאוס ישתה וימות או שמא מחמת‬ ‫אפשר וראוי לכבד אדם אחר בברכת‬
‫החולי שיש בגוף השותה הראשון‪ ,‬אבל‬
‫ג"ז צ"ב דמי הצריך את החתן והכלה‬ ‫הגפן וברכת אירוסין‪.‬‬
‫לשתות והא די בטעימת המברך ותו לא‪,‬‬
‫וא"כ היה ראוי שרק המברך ישתה ולא‬ ‫ומצינו מנהג בכמה קהילות בישראל‬
‫שיטלו החתן והכלה את השתיה מן‬
‫המברך‪ ,‬ועוד שמצינו בסעי' כ"ב וז"ל‪:‬‬ ‫שהחתן מברך שתי ברכות אלו‪,‬‬
‫אחר ששתית ונשאר יין בכוס לשתיית‬ ‫וכך נהגו בתימן )שו"ע המקוצר(‪ ,‬בג'רבא‪,‬‬
‫חבירך‪ ,‬קנח מקום נשיקת הפה משום‬ ‫ובתוניס‪ ,‬אלא שבתימן היו נוהגים‬
‫מיאוס‪ ,‬ולא תשפוך משום בל תשחית‬ ‫להקרות את החתן את נוסח ברכת‬
‫אבל אחר שתיית מים שפוך מהם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫האירוסין בין בקי ובין שאינו‪ ,‬ונראה‬
‫הרי שטעם איסור שתיה מכוס ששתו בו‬
‫דחשו שמא יתבייש מי שאינו יודע‪.‬‬
‫יין הוא רק משום מיאוס‪ ,‬ובקינוח סגי‪.‬‬
‫מי טועם מכוס של ברכה‬
‫ב‪ .‬מנהג הספרדים בירושלים‪ ,‬וכ"כ‬
‫ועתה יש לטעום מן הכוס‪ ,‬ולגבי מי הוא‬
‫בשד"ח )ברכות סי' ג' אות ה'( שהיו‬
‫נוהגים הספרדים בזמנו וכך נוהגים‬ ‫הטועם‪ ,‬מצינו בזה ארבע דרכים‪:‬‬
‫התימנים שמי שבירך הוא שותה מהכוס‬
‫א‪ .‬מנהג בני אשכנז שאין המברך טועם‬

‫מן הכוס‪ ,‬אלא מטעים לחתן והכלה‪,‬‬
‫ומצינו שגם בספרד כך היה לפנים המנהג‬

‫א‪ .‬רבי שמעון בן צמח דוראן‪ ,‬הרשב"ץ‪ ,‬בעל ספר התשב"ץ )תשובות רבי שמעון בן צמח( על שלושת‬

‫חלקיו המכיל למעלה מתשע מאות תשובות ועוד ספרים רבים‪ ,‬נולד באי מיורקה )ע"י ספרד( בשנת‬
‫ה"א קכ"א ונפטר בעיר אלג'יר בשנת ה"א ר"ד‪ ,‬בעקבות המהומות ורדיפות היהודים של שנת ה"א קנ"א‪,‬‬
‫ברח הרשב"ץ לצפון אפריקה והתיישב באלג'יר‪ ,‬ושם שימש כדיין בבית דינו של הרב הראשי‪ ,‬הריב"ש‪,‬‬

‫אחר גניזת הריב"ש שימש הרשב"ץ בתפקיד הרב הראשי לאלג'יר‪.‬‬

‫מקצה בסדרי ברכות אירוסין ונישואין הארץ שעז‬

‫דמ"מ עיקר היין לאו ליהנות מכוין חשיב‬ ‫ראשון‪ ,‬אלא שיש שנהגו להטעימו אח"כ‬
‫שפיר כברכת המצות ועדיין צ"ע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לחתן והכלה‪ ,‬וכך נוהגים היום הספרדים‪,‬‬
‫]ופשוט שהנוהגים שהחתן מברך ‪ -‬הוא‬
‫ד‪ .‬ובאפיקי ים· )ח"ב סימן ב'( תמה מאד‬ ‫שותה[ ויש שנהגו להטעימו רק לחתן‪,‬‬
‫ובתימן יש שנהגו להטעימו גם לעדים‪.‬‬
‫על המנהג שהמברך אינו טועם‬
‫ומטעים לחתן והכלה וטען מחמת‬ ‫ג‪ .‬שיטת הפני יהושע )כתובות דף ז‪:(:‬‬
‫שהחתן והכלה אינם מכונים לצאת‬
‫בברכת הגפן ממילא יוצא כי שתים רעות‬ ‫בברכת אירוסין המברך שותה אך‬
‫איכא הכא‪ ,‬האחת ‪ -‬שהחתן והכלה‬ ‫בברכת נישואין אינו צריך לשתות‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫שותים ללא ברכת הגפן כיון שלא‬ ‫וראיתי להזכיר מילתא דקשיא לי טובא‬
‫התכוונו לצאת‪ ,‬והשנית ‪ -‬שהמברך בירך‬ ‫על מה שנהגו דאחר מברך ברכת היין על‬
‫ברכה לבטלה שהרי לא שתה‪ ,‬וע"ז כתב‬ ‫הכוס והחתן והכלה שותין ממנו וא"כ‬
‫וז"ל‪ :‬ובאשר הדבר הי' מאד מוזר בעיני‪,‬‬ ‫היאך מברך בפה"ג כיון דאין המברך‬
‫שאלתי בזה את כבוד ידידי הרב הגאון מ'‬ ‫שותה ממנו ואיך יוצאין החתן והכלה‬
‫שמחה זעליג שליט"א הראב"ד בבריסק‪,‬‬ ‫בברכתו של המברך הא קיי"ל בסוף פ"ג‬
‫למען דעת אולי שמע וידע בזה מעשה רב‬ ‫דראש השנה ]כ"ט ע"א[ כל הברכות אם‬
‫מרבנן קשישאי‪ ,‬ואעתיק בזה מכתבו אלי‬ ‫יצא מוציא חוץ מברכת הנהנין ומיבעיא‬
‫בנידון זה המענין מאד וז"ל‪ :‬מה שכתב‬ ‫לן התם ברכת הכוס של קידוש וברכת‬
‫כבוד גאונו נ"י אודות ברכת הכוס של‬ ‫המוציא של מצה מהו מי אמרינן כיון‬
‫אירוסין ונשואין‪ ,‬שמעתי מפי אדמו"ר‬ ‫דחובה נינהו מברך או דלמא ברכות לאו‬
‫הגאון מהו' חיים הלוי זצ"ל‪ ,‬כי הרב ר'‬ ‫חובה נינהו ומסקינן דמוציא וכתבו התוס'‬
‫יעקב מאיר ז"ל מו"צ במינסק היה מנהגו‪,‬‬ ‫שם דהנך דוקא‪ .‬ובאמת כתבו כל‬
‫כי היה לו בצלחתו יין וכוס ולאחר שגמר‬ ‫הפוסקים הטעם דבכל ברכת המצות אדם‬
‫ברכת נשואין ]נראה שהרב זכרונו לברכה‬ ‫מוציא חבירו היינו משום דכל ישראל‬
‫החמיר גם בברכת נשואין וחשש לברכה‬ ‫ערבים זה בזה והו"ל כמחוייב בדבר‬
‫לבטלה וכמש"ל[ הריק מן הצנצנת אשר‬ ‫משא"כ ברכת הנהנין‪ .‬וא"כ הכא נמי כיון‬
‫בצלחתו יין לתוך הכוס שלו ושתה‪ ,‬ואמר‬ ‫שאין הכוס מעכב לאו דבר שבחובה נינהו‬
‫הלא ברכתי ברכת בורא פרי הגפן‪ ,‬והי' זה‬ ‫והאיך מוציא חבירו דהא הו"ל ברכת‬
‫בהתנגדות להגאון המד"א זצ"ל שהי' גם‬ ‫הנהנין‪ .‬בשלמא ברכת נשואין אפשר כיון‬
‫כן באותו מעמד ובירך ברכת אירוסין‪,‬‬ ‫דטעונין כוס הדר הו"ל כדבר שבחובה‬
‫וכו'‪ .‬ואדמו"ר הגאון זצ"ל בעצמו הי'‬ ‫משא"כ בברכת האירוסין‪ .‬ואפשר כיון‬

‫ב‪ .‬הרב יחיאל מיכל רבינוביץ נולד סביב שנת תר"ל בסלוצק שבליטא‪ .‬למד בישיבות ליטא והתפרסם‬

‫כלמדן חשוב‪ .‬משנת תרפ"ו שימש כרבה של העיירה שטוצ'ין‪ .‬התפרסם בעיקר בזכות ספרו 'אפיקי‬
‫ים'‪ ,‬שחלקו הראשון נדפס בוילנה‪ ,‬תרס"ה נרצח בשואה בשנת תש"ג‬

‫מקצה בסדרי ברכות אירוסין ונישואין הארץ‬ ‫שעח‬

‫לנפשו בזה‪ ,‬אם לא נתקן תקנה כללית‪ ,‬וגם‬ ‫מנהגו‪ ,‬כי הי' נשפך קצת מהכוס על ידו‪,‬‬
‫באפשר לשום לב‪ ,‬וסוף מעשה במחשבה‬ ‫והי' טועם לאחר הברכה מהנשפך על ידו‪,‬‬
‫תחלה‪ ,‬ולעשות כעצת הגאון החסיד מוה'‬ ‫באופן שלא הרגישו הרואים‪ ,‬ומה טוב אם‬
‫הי' מי מתחזק‪ ,‬והי' שותה את הכוס‬
‫ר"ח סאלאווייציק זצ"ל כנ"ל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬ומה להם להחתן והכלה לטעום‬
‫מהכוס‪ ,‬אך מי ישנה את המנהג‪ ,‬יתברך‬
‫הרי שהציע לנהוג כמנהג הספרדים‬ ‫בכל טוב וכו' עד כאן לשון ידידי הנ"ל‪,‬‬
‫ואחרי כל הדברים האלה‪ ,‬מה טוב ונחוץ‬
‫לטעום המברך או לכל הפחות‬ ‫הי' לתקן‪ ,‬שהמברך בעצמו יטעום מכוס‬
‫לשתות משיירי היין שבצלוחית או מה‬ ‫של ברכה‪ ,‬למען לצאת מחשש ברכה‬
‫שנותר בידו‪ ,‬ובאמת שעיצה זו מצאנוה‬ ‫לבטלה‪ ,‬וכדחשו לה רבנן קשישאי ז"ל‪,‬‬
‫כבר במחזור ויטרי ‚ )סימן תע"ה( וז"ל‪:‬‬ ‫ועוד יותר טוב הי' שלא להטעים כלל‬
‫והמברך ברכת אירוסין או ברכת מילה‬ ‫להחתן והכלה‪ ,‬דברוב פעמים ספינן להו‬
‫צריך לומר בורא פרי הגפן‪ .‬וליטעום‪.‬‬ ‫איסורא וכנהנה מהקדש‪ ,‬ואם אין באפשר‬
‫ויהביה לחתן ולכלה ולמאן דבעי למשתי‪.‬‬ ‫לתקן כזאת‪ ,‬לפחות‪ ,‬יראה כל אחד ויחוש‬
‫ואי איסטניס הוא ההוא חתן לישדיה מן‬
‫חמרא בידיה ולטעום כסא למריה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫ברכות הנישואין‬

‫ומצינו בברכות אלו כמה דרכים‪:‬‬ ‫ואחר מעשה הקידושין והכתובה באות‬

‫א‪ .‬אדם שלא בירך ברכת אירוסין עתה‬ ‫ששת ברכות הנישואין‪ ,‬וקודמת‬
‫להם ברכת הגפן ויחד עמה הם 'שבע‬
‫מברך את כל ברכות נישואין‪ :‬אדם‬ ‫ברכות' ]וראה לעיל שהזכרנו את דעת‬
‫אחר שלא בירך עד עתה מתכבד לברך‬ ‫הראבי"ה הסובר שמברכים הגפן בסוף‬
‫את כל הברכות‪ ,‬ובזה יהיה הדין כמו‬ ‫ששת הברכות‪ ,‬ויש גם את דעת רבינו‬
‫בנידון הקודם לגבי ברכת הנישואין שיש‬ ‫משולם )הוב"ד בספר הישר לר"ת בסי' תרכ"א‬
‫שיורו למברך לשתות‪ ,‬ויש שיתירו לחתן‬ ‫ובב"י בסי' ס"ב( הסובר כי את כל הברכות‬
‫והכלה לשתות‪ ,‬ויש שייעצו למברך‬ ‫בין אירוסין ובין נישואין סומכים על כוס‬
‫לשפוך מעט יין לידו ולטעום‪ ,‬אלא שכאן‬ ‫אחת והכוונה שמברכים את כולן ברצף‬
‫הפנ"י יורה שודאי שאין חשש שלא‬
‫אחד ולא מפסיק בינהם כלל[‪.‬‬

‫ג‪' .‬מחזור ויטרי' הוא מהספרים המכונים 'דבי רש"י' וחיברו ר' שמחה מויטרי מתלמידיו של רש"י‪ ,‬והוא‬

‫כתב פירושים ופסקים על התפילה שרוכזו בספר שכונה 'מחזור ויטרי'‪ .‬הספר כולל מנהגים העוסקים‬
‫בסדר התפילה וקריאת התורה‪ ,‬וכן פיוטים רבים‪ .‬הוא מכיל קבצים הלכתיים של קדמונים בנושאי‬

‫התפילה‪ ,‬ומשתמש הרבה בתורתו של ר' שמעיה‪ ,‬תלמידו הקרוב של רש"י‪.‬‬

‫מקצה בסדרי ברכות אירוסין ונישואין הארץ שעט‬

‫ועכ"ז אינו נחשב כהפסק‪ ,‬ואפילו לדעת‬ ‫ישתה המברך דברכות אלו נסדרו על היין‬
‫הגר"א דבשעת אמירת ההגדה שאסור‬ ‫מדינא ולא ממנהגא‪.‬‬
‫לשתות ]לדעת הר"ן הוב"ד בביה"ל‬
‫תע"ג ד"ה הרשות יש לאסור מיד אחר‬ ‫ב‪ .‬אדם שלא בירך על האירוסין מברך על‬
‫מזיגת כוס שני ולדעת הרמב"ן יש לאסור‬
‫אחר שפותח לומר הגדה‪ ,‬ובשעת ההלל‬ ‫היין דנישואין ולא מברך 'ברכת אשר‬
‫יורו התוס' פסחים )קג‪ .‬ד"ה רב אשי(‬ ‫ברא'‪ :‬כמה אנשים מכובדים בברכות‬
‫שמעתה אסור לשתות אך קודם לכן‬ ‫אלו‪ ,‬וגם כאן יש שיורו למברך על היין‬
‫מותר[ וזה גורם ברכה לכוס שני עכ"ז‬ ‫לטעום ויש שיסתפקו בטעימת החתן‬
‫אינו דומה לכאן שהרי ודאי דמותר‬ ‫וכנ"ל‪] ,‬אבל ברור שלא ישתה המברך‬
‫לשתות תו"כ סידור חופה וקידושין‪,‬‬ ‫האחרון אלא מחזיר את הכוס לראשון‬
‫וא"כ יש להבין מדוע יש לברך ובאמת‬ ‫שבירך או לחתן וכמשנ"ת[ אלא שיש‬
‫הורה היד אהרון שכדאי שלא לזמן‬ ‫לדון אם המברך על היין יכובד בעוד‬
‫לברכה הגפן של הנישואין את אותו אדם‬ ‫ברכה או אפשר לפצל את שבע הברכות‬
‫שבירך ברכת הגפן של אירוסין‪ ,‬וראיתי‬
‫שקדמני בקושיא זו במנחת שלמה ח"א‬ ‫לשבעה כיבודים שונים‪.‬‬
‫סי' י"ח‪ ,‬ומתוקף הקושיא נראה לי לחדש‬
‫שבאמת הוי הכא נמלך דאין האדם‬ ‫ג‪ .‬המברך על האירוסין ממשיך ומברך‬
‫שבירך ברכת אירוסין יודע אם יכבדוהו‬
‫בברכת נישואין וכמעט שאינו מצוי דבר‬ ‫על גפן דנישואין‪ :‬המברך את ברכת‬
‫זה‪ ,‬ואפילו במידה והוא עצמו מסדר את‬ ‫האירוסין ממשיך ומברך עתה על הגפן‬
‫הקידושין ויודע שיברך ברכת נישואין‬ ‫ואח"כ מברך הוא או אחרים את כל ששת‬
‫י"ל דלא מיגמר בדעתיה דהא מצוי מאד‬ ‫הברכות‪ ,‬וכאן נקלענו לבעיה דהא‬
‫שיבוא אדם חשוב והוא עצמו יכבדו‬ ‫המברך הזה כבר בירך לפני זמן קצר על‬
‫בברכת הגפן דנישואין‪ ,‬וממילא אחר‬ ‫הגפן ומדוע נצריכו בעוד ברכה ]ואולי‬
‫שתית הכוס הראשונה הרי הוא בגדר‬ ‫זוהי באמת יסוד טענת רבינו משולם‬
‫'נמלך'‪ ,‬וממילא יש לברך על כל כוס‬ ‫הנ"ל שהצריך רק ברכה אחת בתחילה על‬
‫וכוס אך טענה זו יפה כוחה באדם שהוא‬ ‫כוס אחת[ וראיתי שצידדו להתיר משום‬
‫עצמו שותה את הכוס אך מה יענו‬ ‫שהיה הפסק גדול בשל מעשה הקידושין‬
‫הנוהגים להשקות החתן והכלה והא לית‬ ‫וקריאת הכתובה אבל סברא זו קשה‬
‫לגבייהו נמלך דודאי יכבדו אותם בשתיה‬ ‫להולמה‪ ,‬שהרי מצינו בכמה מקומות‬
‫וגם אם אינם יודעים את סדר הברכות‬ ‫שאין שיהוי זמן כזה נחשב כהפסק‪,‬‬
‫ולא אסיקו אדעתייהו אם תהיה עוד כוס‬ ‫וגדולה מזו מצינו בשו"ע סימן קע"ח‬
‫או לא‪ ,‬הרי סמכא דעתייהו על הרב‬ ‫סעיף ו' וז"ל‪ :‬מי שנזכר בתוך הסעודה‬
‫שלא התפלל ועמד והתפלל‪ ,‬אפי' אם אין‬
‫המסדר ואינם 'נמלכים'‪.‬‬ ‫שהות לגמור סעודתו ולהתפלל‪ ,‬שחייב‬
‫להפסיק ואי אפשר לו לאכול עד‬
‫שיתפלל‪ ,‬עם כל זה לא הוי הפסק‪ ,‬הרי‬
‫שאף שיש שיהוי ובו חלה מניעה מלאכול‬

‫מקצה בסדרי ברכות אירוסין ונישואין הארץ‬ ‫שפ‬

‫בדף ראשון( וידעתי שגדול אחד בירך ז'‬ ‫ד‪ .‬חתן בירך על האירוסין ואחר מברך‬
‫ברכות לעצמו‪ .‬ואני בעניי אמרתי דנעלמו‬
‫ממנו דברי הרמב"ם ז"ל ושהוא ז"ל‬ ‫על נישואין‪ :‬הנוהגים שהחתן עצמו‬
‫הקפיד על זה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ואפשר ליתן טעם‬ ‫מברך על היין דברכת אירוסין‪ ,‬פתרו את‬
‫נכון בזה ע"פ יסודו של הגר"א שביאר‬ ‫הבעיה לחלוטין‪ ,‬משום שלעולם לא‬
‫דבברכת אירוסין לא יברך החתן בעצמו‬ ‫יחזור אותו אדם על ברכת הגפן דהא לכל‬
‫משום שנאמר 'ויברכו את רבקה' ובא‬ ‫הדיעות אין החתן מברך ברכות נישואין‬
‫לרמוז דאחרים בירכו ולא החתן‪ ,‬וגם כאן‬ ‫שהרי הן ברכה לעצמו ואין ראוי שיברך‬
‫מצינו סמך לברכת חתנים במדרש‬ ‫אדם את עצמו‪ ,‬דכך כתב החיד"א בספרו‬
‫בראשית רבה )פרשה ח סימן י( וז"ל‬ ‫חיים שאל )חלק ב סימן לח אות נ"ו( וז"ל‪:‬‬
‫המדרש‪ :‬א"ר אבהו נטל הקדוש ברוך‬ ‫צריך לברך ברכת חתנים וכו' אין ראוי‬
‫הוא כוס של ברכה וברכן‪ ,‬אר"י ברבי‬ ‫שיברך החתן עצמו ז' ברכות לפי שז'‬
‫סימון מיכאל וגבריאל הם היו שושבינין‬ ‫ברכות הם שבח לשם יתעלה וברכה לחתן‬
‫של אדם הראשון‪ ,‬אמר רבי שמלאי מצינו‬ ‫והכלה וישראל ולכן הראוי שיברך אותם‬
‫שהקב"ה מברך חתנים ומקשט כלות וכו'‬ ‫הגדול שבנמצאים ואין ראוי שיברך אותם‬
‫מברך חתנים מניין‪ ,‬ויברך אותם אלהים‪,‬‬ ‫החתן לפי שהם ברכה לו ואין ראוי‬
‫ומקשט כלות מניין‪ ,‬ויבן ה' אלקים את‬ ‫שיברך אדם ברכה כזו לעצמו והרמב"ם‬
‫הצלע‪ ,‬ע"כ‪ .‬ואף אנו נאמר 'ויברך אותם‬ ‫כעס על החתן שבירך ברכות אלו לעצמו‪.‬‬
‫כן כתב רבינו אברהם בן הרמב"ם משם‬
‫אלקים' ולא האדם את עצמו‪.‬‬ ‫מר אביו )חידושים שבס' מעשה רקח בתחילתו‬

‫מקצה נטילת בקבוקים ממיחזורית הארץ שפא‬

‫נטילת בקבוקים ממיחזורית‬

‫עמידת המקנה בצד החצר‬
‫שני צדדים להקל גם לדעת הרמ"א‬

‫בירור המציאות כיום‬

‫‪###‬‬
‫שאלה‪ :‬האם מותר ליטול בקבוקי פלסטיק מתוך מיכלי המיחזור‪.‬‬

‫לתוכה בתוכה כדין המפורש בשולחן‬ ‫תשובה‪ :‬מיכלי המיחזור שייכים‬
‫ערוך חושן משפט הלכות אבידה ומציאה‬
‫סימן רס"ח וז"ל‪ :‬חצירו של אדם קונה לו‬ ‫לרשויות או לתאגידי המיחזור‬
‫שלא מדעתו‪ ,‬ואם נפלה בה מציאה הרי‬ ‫ומוצבים ברשיון מלא לטובת העולם‬
‫היא של בעל החצר‪ .‬במה דברים אמורים‬ ‫ונוחות התושבים‪ ,‬וממילא נחשבים‬
‫בחצר המשתמרת אבל בשדה וגנה וכיוצא‬ ‫כחצירו של בעל הבית כדמצינן בשולחן‬
‫בהן‪ ,‬אם היה עומד בצד שדהו ואמר‪:‬‬ ‫ערוך חושן משפט הלכות מקח וממכר‬
‫זכתה לי שדי‪ ,‬זכה בהם; ואם אינו עומד‬ ‫סימן ר' וז"ל‪ :‬כליו של אדם‪ ,‬כל מקום‬
‫שם‪ ,‬או שהיה עומד ולא אמר‪ :‬זכתה לי‬ ‫שיש לו רשות להניחו‪ ,‬קנה לו‪ ,‬ע"כ‪ .‬וא"כ‬
‫לכאורה י"ל שמיד באותו הרגע שהושלך‬
‫שדי‪ ,‬כל הקודם זכה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הבקבוק למתקן ‪ -‬קנאו התאגיד‪ ,‬אך מצד‬
‫שני יש להבחין כי הכלים נחשבים כחצר‬
‫עמידת המקנה בצד החצר‬ ‫שאינה משתמרת שהרי הם מוצבים‬
‫ברה"ר ויש בהם פתחים מכמה כיוונים‬
‫והעירני גיסי הגאון ר' יהודה חבשוש‬ ‫שאפשר ליטול בשופי בקבוקים בכל‬
‫שעות היממה‡‪ ,‬וממילא אין כח בחצר‬
‫שליט"א שכל זה באבידה שאין‬ ‫גרועה כזו לקנות את הבקבוקים הניתנים‬
‫כאן קונה ומקנה אלא אך ורק בעל השדה‬
‫הקונה וזוכה באבידה אבל במעשה‬

‫א‪ .‬והעירני גיסי הגאון ר' יהודה חבשוש שליט"א דעוד יש לעיין בגדרי משתמר ואינו משתמר‪ ,‬דלא‬

‫ברירא מאי חשיב שימור דהא הנתה"מ דרש רק מוקף מחיצות וא"צ קירוי ומנעול‪ ,‬אך אולי דיבר‬
‫רק בחצר ממש שיש רתיעה לבני אדם להכנס לתוכה אבל הכא במתקני המיחזור אין תחושה של‬

‫'מקום פרטי'‪.‬‬

‫מקצה נטילת בקבוקים ממיחזורית הארץ‬ ‫שפב‬

‫ולא בצידה וא"כ הכא מניח הבקבוקים‬ ‫הקנאה שיש זוכה ומזכה כגון הכא שבעל‬
‫אינו נמצא בתוך המתקן אלא מחוצה לו‪.‬‬ ‫הבקבוקים מתכוין לתתם במתנה לתאגיד‬
‫נחלקו בזה השו"ע והרמ"א בסימן ר'‬
‫ולסיכום‪ :‬בהקנאת נותן המתנה העומד‬ ‫וז"ל‪ :‬היו מטלטלין ברשות הלוקח‬
‫המשתמר לדעתו או שהוא עומד בצד‬
‫בתוככי חצר שאינה משתמרת‬ ‫אותו רשות וכו' קנה הלוקח‪ ,‬הגה‪ :‬ויש‬
‫נחלקו הראשונים ואחריהם השו"ע‬ ‫חולקין וסבירא להו דבמכר או מתנה אם‬
‫והרמ"א‪ ,‬השו"ע הורה כי אין כוח בידו‬ ‫משומר לדעת המוכר או הנותן‪ ,‬סגי וקנה‪,‬‬
‫של נותן המתנה להקנות לבעל החצר‪,‬‬ ‫וכן נראה להורות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬נמצינו למידים‬
‫אך הרמ"א הכריע כי יש כוח בידו‬ ‫שבנותן מתנה דעת הרמ"א שבעצם‬
‫להקנות‪ ,‬ונראה שהש"ך ג"כ ס"ל‬ ‫נוכחותו של הנותן בחצר שאינה‬
‫דהעיקר כדעת השו"ע בזה )עי' בנתה"מ‬ ‫משתמרת סגי אך השו"ע דורש שהקונה‬
‫סק"ב(‪ ,‬וא"כ יש צד גדול לומר שלא נקנו‬ ‫עצמו יעמוד בצד הרשות ולא מהני בהא‬
‫הבקבוקים כלל לתאגיד כיוון שהם‬ ‫דהמקנה עומד שם‪ ,‬ואם כן הכא יאסור‬
‫עצמם אינם עומדים כאן כיוון שהעיקר‬ ‫הרמ"א ליטול את הבקבוקים משום‬
‫כדעת השו"ע‪ ,‬ואפילו לדעת הרמ"א‬ ‫שהוקנו לבעלים ע"י עמידת מפקידי‬
‫שהחמיר עדיין אפשר לצדד להקל דהא‬
‫הוא עצמו דרש עמידה בתוך החצר ולא‬ ‫הבקבוקים בצד המיחזורית‪.‬‬
‫מצידה וא"כ ממה נפשך עליך להקל בזה‬
‫דאי ס"ל כהשו"ע לא נקנו הבקבוקים‬ ‫שני צדדים להקל גם לדעת‬
‫כיוון שבקונה צריך לעמוד בצד החצר‬
‫ואי ס"ל כהרמ"א שדי בעמידת המקנה‬ ‫הרמ"א‬
‫הרי הוא צריך לעמוד בתוך החצר‪ ,‬ועוד‬
‫יש להוסיף שחלק מהבקבוקים הנמצאים‬ ‫אבל נראה שעדיין אפשר להקל בזה‬
‫במיחזורית הושלכו ע"י אינשי דלית בהו‬
‫דעת להקנות ומנא לך דהאי בקבוק‬ ‫אפילו להולכים אחר פסקי הרמ"א‬
‫שהרי הש"ך האריך לברר דין זה שהוא‬
‫הוקנה לתאגיד‪.‬‬ ‫מחלוקת הרי"ף והרמב"ם כנגד הרא"ש‬
‫והביא חבל ראשונים שאוחזים בשיטת‬
‫אך יש לעורר שעדיין יאסר ליטול את‬ ‫השו"ע‪ ,‬ולבסוף כתב בזה"ל‪ :‬והוי ספיקא‬
‫דדינא אבל להורות לכתחלה וכמ"ש הרב‬
‫הבקבוקים מהמיחזורית משני‬ ‫]הרמ"א[ ודאי לא נהירא שכבר בררתי‬
‫כיוונים‪:‬‬ ‫שדעת רוב הפוסקים כהרי"ף והרמב"ם‬
‫ושכן עיקר‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ואפשר עוד לצדד‬
‫א‪ .‬יש קנין לתאגיד בגלל שמחשיבים את‬ ‫שרבים הפעמים שילדים נשלחים‬
‫להשליך את הבקבוקים למיחזורית‬
‫המיחזורית כחצר המשתמרת‪ :‬מצינו‬ ‫וממילא אין בידם להקנות אפילו לרמ"א‪,‬‬
‫בגמרא ב"מ ק"ב‪ .‬דאף בחצר שאינה‬ ‫ואף להרמ"א שם מצינו שהחמיר חומרא‬
‫משתמרת אי יצא לה מציאה בעיר תקנה‬ ‫אחריתא שדרש עמידה בתוך אותה שדה‬
‫החצר‪ ,‬ותמהה הגמרא כי יצא לו שם‬
‫מציאה בעיר מאי הוי? ‪ -‬כיון דיצא לו שם‬

‫מקצה נטילת בקבוקים ממיחזורית הארץ שפג‬

‫ופורש מצודה ובא אחר ונטלה ועני‬ ‫מציאה בעיר ‪ -‬מיבדל בדילי אינשי מינה‪,‬‬
‫המנקף בראש האילן של הפקר ונפלה‬ ‫והויא לה כחצר המשתמרת‪ ,‬הרי שאין לנו‬
‫הפירי לארץ ולא באה לידו עדיין ובא‬ ‫צורך ממשי בגדר ומנעול אלא די בהא‬
‫אחר ונטלה‪ ,‬והגוזל נחיל של דבורים וכל‬ ‫דבדילי אינשי מינה‪ ,‬וכתב בשיטה‬
‫גזל דדבריהם אין מוציאין ממנו את הגזל‬ ‫מקובצת בשם רבינו חננאל‪ :‬בדילי אינשי‬
‫בדיינים כיון שמן התורה אין זה גזל‬ ‫מינה‪ .‬ומתיראין להכנס בתוכה שמא יאמר‬
‫ונפסל לעדות עי"ז כמ"ש בסי' ל"ד‬ ‫להן השלטון אתם שנכנסתם בחצר‬
‫ונפסל לשבועה כמ"ש בסי' צ"ב דאחרי‬ ‫לקחתם המציאה לפיכך הויא לה כחצר‬
‫שמפני תאות ממון עובר על איסור חשוד‬ ‫המשתמרת‪ ,‬וכן פסק הטור בסימן רס"ח‬
‫ג"כ להעיד שקר ולישבע בשקר מפני‬ ‫אך העיר הב"י בזה"ל‪ :‬והרי"ף השמיט כל‬
‫ממון וכבר נתבאר בסי' ע"ר דמציאת‬ ‫זה וגם הרמב"ם בפי"ז מהלכות גזילה‬
‫חרש שוטה וקטן אף שאין להם זכייה מן‬ ‫השמיטו ולא ידעתי למה‪ ,‬והשמיט דין‬
‫התורה כשאין דעת אחרת מקנה אותם‬ ‫יצא שם מציאה בעיר בשו"ע‪ ,‬והרי ידוע‬
‫מ"מ מדרבנן הוי שלהם והנוטל מהם הוי‬ ‫שמיבדל בדילי אינשי מליקח את‬
‫גזלן דרבנן ולמה תקנו חכמים באלו‬ ‫הבקבוקים ואף לרשוית יש זכות לקנוס‬
‫הדברים שיש בהם גזל מפני דרכי שלום‬ ‫את נוטל הבקבוקים ]ושמעתי שבפועל‬
‫כדי שלא יריבו זה עם זה· ]לבד‬ ‫קנסו רק על משאית שנטלה תכולה‬
‫במשחקי בקוביא יש טעם אחר מפני‬
‫שאינו עוסק בישובו של עולם[ ומפני מה‬ ‫שלימה של מתקן[‪.‬‬
‫אין באלו דברים גזל מדין התורה מפני‬
‫שכל אלו הדברים אין בהם תפיסת קנין‬ ‫ב‪ .‬יש לאסור את הלקיחה בגלל חשש‬

‫כאשר יתבאר‪:‬‬ ‫קטטה‪ :‬מצינו בגמרא ב"מ קב‪ .‬מושג‬
‫הנקרא 'גזל משום דרכי שלום' והורה כן‬
‫סעיף ב‪ :‬מפריחי יונים כיצד יש יונים‬ ‫השו"ע בסימן רע"ג סעיפים י"ג – ט"ז‪,‬‬
‫וביאר בהרחבה ערוך השולחן סימן ש"ע‬
‫מלומדים להביא עוד יונים לשובך‬
‫זה שמשלח זכר ומביא עמו נקבה או‬ ‫כל יסוד זה וז"ל‪:‬‬
‫נקבה ומביאה זכר ושולח היונים שלו‬
‫שיביאו יונים מן המדבר ולפעמים מביאין‬ ‫סעיף א‪ :‬יש דברים שמדין התורה אין‬
‫מן הישוב ואין בזה גזל מן התורה שהרי‬
‫בזה גזל וחכמים אסרום משום‬
‫גזל והעובר עליהם ה"ז גזלן מדבריהם‬
‫כמו מפריחי יונים ומשחקי בקוביא‬

‫ב‪ .‬ומצאתי שטעם זה של 'קטטה' או 'אתי לאינצויי' בכל הדברים שנאסרו במשנה 'מפני דרכי שלום'‬

‫פירש גם בהון עשיר לרבי עמנואל חי ריקי וז"ל‪ :‬מצודות חיה וכו' מציאת חרש וכו' עני המנקף וכו'‪.‬‬
‫בכל אחד מהם יש מחלוקת וכשיש מחלוקת אין שלום וכשאין שלום אין אחדות‪ ,‬משום הכי לא יחדם‬
‫וכללם יחד בבבא אחת להראות כח המחלוקת‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אך בדין מצודות חיה ועופות מצאתי לתוס' רי"ד‬
‫שכך פירש דינא דדרכי שלום וז"ל‪ :‬אבל מפני דרכי שלו' דלא ליתו לאינצויי תיקנו חכמים שיהא בהן‬

‫גזל וקנה אותם בעל המצודה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫מקצה נטילת בקבוקים ממיחזורית הארץ‬ ‫שפד‬

‫ולסיכום‪ :‬מצינו כמה דברים שאינם‬ ‫גם בעל השובך אין לו בהם קנין גמור אף‬
‫שהשובך שלו הוא אם אינו מגדלן בביתו‬
‫שייכים מדין תורה לאדם אך‬ ‫או ברפתו ונותן להם מזונות אלא שמגדלן‬
‫חכמים אסרו ליטול ממנו אותם מפני‬ ‫בשובך העומד מחוץ לחצירו ונזונין מן‬
‫שהאדם חש שהם שייכים לו אף שדינית‬ ‫השדה ואינו קונה אותם בדמים אלא‬
‫לא נקנו לו ומפני 'דרכי שלום' אסרו‬ ‫מתאספין להשובך יונים ממקומות הפקר‬
‫ומתגדלין בשם ולפעמים יוצאין משם‬
‫חכמים לנוטלם ממנו‪:‬‬ ‫ולא סמכה דעתא דבעל שובך עלייהו‬
‫ולכן אין בזה מן התורה גזל ומ"מ מדרבנן‬
‫א‪ .‬מציאת חרש שוטה וקטן‪.‬‬ ‫יש בזה גזל מפני דרכי שלום מפני שכל‬
‫אחד תופס את היונים הנמצאים בשובכו‬
‫ב‪ .‬אדם שטיפס על אילן של הפקר‬ ‫לשלו ויבואו למריבות וקטטות ויונים‬
‫שחוזרים תמיד לשובכן יש בהם גזל גמור‬
‫ומנענע את הענפים והפירות נופלים‪.‬‬ ‫מן התורה כבכל העופות שברשותו של‬
‫אדם ]כ"מ מב"מ ק"ב‪ .‬ומסוף חולין‬
‫ג‪ .‬יוני הפקר הבאות לגור בחצר פרטית‬ ‫מרש"י ד"ה ואב"א וטעם דדרכי שלום‬
‫הוא בסנהדרין כ"ה‪ .‬ובגיטין נ"ט‪ :‬כלול‬
‫ואוכלות מן ההפקר‪.‬‬ ‫זה במשנה עם מצודות חיה ועופות דגם‬

‫ד‪ .‬נחיל דבורים‪.‬‬ ‫זהו כעין מצודה[‪:‬‬

‫ה‪ .‬ולכאורה גם בקבוקי מיחזורית אף‬ ‫סעיף ג‪ :‬ולא יונים בלבד אלא כל‬

‫שייתכן שמדין תורה לא נקנו לתאגיד‪,‬‬ ‫העושה כן בשארי עופות וחיות‬
‫גם הם ייכנסו תחת הגדרת גזל מדרבנן‬ ‫ובהמות שאינן מן הישוב כמו שור הבר‬
‫ה"ז גזלן מדבריהם וכתב הטור שאסרו‬
‫ככל הנ"ל‪.‬‬ ‫לצוד יונים בישוב מפני שהן של אחרים‬
‫ואין פורשין רשתות ליונים אא"כ הרחיק‬
‫וא"כ יוצא שייתכן שעל פי יסוד 'יצא שם‬ ‫לתוך המדבר ד' מילין ובמקום כרמים‬
‫אפילו הרחיק מאה מילין לא יפרוש לפי‬
‫מציאה בעיר' יש כח בידי‬ ‫שהולכין למרחוק ע"י הכרמים וכן אם‬
‫המיחזורית לקנות כחצר המשתמרת‪,‬‬ ‫יש שובכין אפילו הן שלו או של כותי‬
‫ואפילו אם תדחה ותאמר שכיוון שהרי"ף‬ ‫לא יפרוש אפילו ברחוק מאה מיל לפי‬
‫ורמב"ם ואחריהם השו"ע לא פסקו את‬ ‫שהולכין למרחוק ע"י השובכין עכ"ל‬
‫הדין הזה ממילא אינה כחצר המשתמרת‪,‬‬ ‫ומרחיקין את השובך מן העיר כשיעור‬
‫עדיין ייאסר ליטול בקבוקים מפני דרכי‬ ‫המפורש בסימן קנ"ה‪ ,‬עכ"ל ערוך‬
‫שלום דהיינו שכיוון שהתאגידים אוחזים‬
‫בדיעה שהבקבוקים שייכים להם אף‬ ‫השולחן‪.‬‬
‫שדינית אינם שייכים להם הנוטל הרי הוא‬

‫גוזל גזל מדרבנן מפני דרכי שלום‪.‬‬

‫בירור המציאות כיום‬

‫אך יש להוסיף דשמעתי ממקור מהימן‬

‫ששאל את החברות ואת הפקחים ויש‬

‫מקצה נטילת בקבוקים ממיחזורית הארץ שפה‬

‫שיש אינשי קפדני כאלו וחוששים בני‬ ‫שאמרו שאין להם בעיה כלל שיטלו כמה‬
‫אדם ליטול מאימתם יש צד לומר שעדיין‬ ‫בקבוקים ע"מ להחזיר דהרי הכל ימוחזר‬
‫ייכנס בגדר 'בדילי אינשי' וממילא תקנה‬ ‫ומה לי עתה או בעוד כמה שבועות‪ ,‬ואם‬
‫כן נמצא שאין החברות מקפידות על כמות‬
‫המיחזורית כחצר המשתמרת[‪.‬‬ ‫מועטת‪ ,‬וממילא לית הכא איסור משום‬
‫דרכי שלום דהא לא יתקוטטו על כך‬
‫העולה מן האמור‪ :‬במידה והרשויות‬ ‫]ונראה שאף אם יאמר בעל התאגיד שאינו‬
‫מסכים ליקח אפילו בקבוק אחד יש לטעון‬
‫והתאגידים אינם מתירים ליקח‬ ‫שאין בכך חשש קטטה כיוון שבפועל אינו‬
‫שום בקבוק ואף קונסים על כך ]ואולי אף‬ ‫נמצא כלל בשטח המיחזוריות ולא שייך‬
‫במקום שיש אנשים הזועמים על‬ ‫בו קטטה[ ואף אין לאסור מדין 'יצא שם‬
‫הנטילה[ ברור שאסור משני צדדים‬ ‫מציאה' משום שלגבי בקבוקים מועטים‬
‫לא יצא שם מציאה ולא בדילי אינשי כיוון‬
‫ליטול בקבוקים‪:‬‬ ‫שלא קונסים על כמות קטנה ]ויש עוד‬
‫לעיין בחשש קטטה משאר אינשי‬
‫א‪ .‬שהמיחזורית קונה בגלל שבדילי‬ ‫שיקפידו על הנוטל בטענה שהרי אנו‬
‫טורחים ליתן בקבוקים דוקא במיחזורית‬
‫אינשי‪.‬‬ ‫ואתה נוטל את הבקבוקים האלו‪ ,‬אך לא‬
‫מצינו גזירה כזו משאר אינשי‪ ,‬אך במקום‬
‫ב‪ .‬שיש בדבר איסור מפני דרכי שלום‪.‬‬

‫אך מהמצב כיום נראה שאין קפידא‬

‫משום גורם ליטול כמות מועטת‬
‫וממילא לא בדילי אינשי ולית חשש‬

‫קטטה‪.‬‬

‫הארץ‬ ‫ברירת תאנים‬ ‫שפו מקצה‬

‫ברירת תאנים‬

‫ברירה במין אחד‬

‫איסורא הוא דרביע עליה‬

‫בתר מעיקרא או בתר לבסוף‬

‫'העולה מן המדבר'‬

‫‪###‬‬

‫שאלה נשאלה באדם שכלכלת תאנים לפניו וחפץ לברור את התאנים‬
‫המתולעות מתוך היפות אך כיוון שאינו יודע איזוהי התאנה היפה‬
‫ואיזו גרועה הרי הוא נוטל אחת בכל הבא בידו ובודקה היטב‪ ,‬אי ישרה‬
‫בעיניו הרי הוא מניחה בצלחת נפרדת ואי לא הרי הוא משליכה לקערת‬
‫הפסולת‪ ,‬ויש לדון האם פעולה זו נחשבת כברירת פסולת מאוכל שהרי‬
‫לעיתים נוטל בידו מתוך התערובת תאנה מתולעת ומסלקה‪ ,‬או אוכל‬
‫מפסולת שהרי ברוב פעמים נוטל מתוך התערובת גם תאנים נקיות‬

‫לחלוטין הנחשבות כאוכל‪.‬‬

‫חשיבא ברירא‪ ,‬ודוגמא לדבר אדם שיש‬ ‫ברירה במין אחד‬
‫לו עשר חתיכות בשר מאותו מין וסוג‬
‫מעורבות זו בזו וחשקה נפשו בחתיכה‬ ‫תשובה‪ :‬ראשית עלינו לברר אי איכא‬
‫גדולה ושמנה משאר חתיכות אין בזה‬
‫כלל דין בורר דהא כולהו שוות וכולם‬ ‫ברירה בכה"ג שבורר תאנים‬
‫חתיכות בשר הם ומאי מעליותא של זו‬ ‫מתאנים דהא כלל גדול לימדונו רבותינו‬
‫מזו‪ ,‬אלא מאי כבר כתב המשנ"ב בס"ק‬ ‫הראשונים 'אין ברירה במין אחד' כך כתב‬
‫ט"ו שאפילו במין אחד אם חתיכה אחת‬ ‫רבינו המגיד משנה בהלכות שביתת עשור‬
‫נשרפה מעט ואינה כ"כ ראויה לאכילה‬ ‫)פ"ג ה"ג( ופסק כוותיה הרמ"א בסעיף א'‬
‫אלא ע"י הדחק הרי יש בה ברירה‬ ‫בענין ברירה בקינוב ירק‪ ,‬וכן כתב התה"ד‬
‫והבוררה משאר חתיכות עובר על איסור‬ ‫בסימן נ"ז ופסק כמוהו הרמ"א בסעיף ג'‬
‫בורר מדרבנן ]ויסוד זה שיש 'ברירה‬ ‫בדין ברירת דגים‪ ,‬ולכאורה בבורר תאנים‬
‫מתאנים הרי זו ברירה במין אחד ולא‬

‫הארץ שפז‬ ‫ברירת תאנים‬ ‫מקצה‬

‫ללא בדיקה בעודה בכפו יבלענה ואי לאו‬ ‫מדרבנן מקורו במגיד משנה הנ"ל שכתב‬
‫איסורא אף אנן היינו אוכלים תאנים ללא‬ ‫כן לגבי עלים מעופשים הנאכלים ע"י‬
‫הבחנה‪ ,‬ולכן ברור שאין לדמות תילוע‬ ‫הדחק[ ועל אחת כמה וכמה שאם נשרפה‬
‫תאנים לזבוב בכוס שהסכמת הפוסקים‬ ‫החתיכה עד שאינה ראויה לאכילה‬
‫שחשיב פסולת דאורייתא שהחילוק ברור‬ ‫שהבוררה עובר על ברירה דאורייתא‪,‬‬
‫דאין שום אדם בעולם שיאכל זבובים‬ ‫שהרי הפכה להיות פסולת גמורה‪ ,‬ואם כן‬
‫ולכן אין לומר שיאמר דזבוב אוכלא הוא‬ ‫לכאורה בתאנה מתולעת בודאי שנחשבת‬
‫אלא שאיסורא הוא דרביע עליה‪ ,‬מלבד‬ ‫כפסולת דהא איכא איסורא דאורייתא‬
‫הא שהכא אין הברירה נעשית בסילוק‬
‫התולעת מתוך התאנה‪ ,‬אלא הברירה‬ ‫באכילתה ואין לך פסולת גדולה מזו‪.‬‬
‫נעשית בתאנה מתולעת מתוך שאר תאנים‬
‫וצידד ביסוד זה בנשמת אדם כלל ט"ז‬ ‫איסורא הוא דרביע עליה‬
‫סק"ה שצידד להתיר סינון משקים‬
‫מתולעים ואפילו ע"י מסננת וז"ל‪ :‬די"ל‬ ‫אך בהלכות יו"ט סימן ת"ק כתב המג"א‬
‫אף על פי שאי אפשר לשתות מחמת‬
‫התולעים מ"מ אי לאו משום איסור דרביע‬ ‫בס"ק י"ב שניקור החלב מעל הבשר‬
‫עליו היה יכול לשתותו דומה לקסמין‪,‬‬ ‫נחשבת כברירה ממין אחד דהא החלב‬
‫ובשעת הדחק יש לסמוך על דעה ראשונה‬ ‫מיסודו ראוי לאכילה אלא שהתורה‬
‫שבש"ע דאפילו במשמרת מותר‪ .‬ואמנם‬ ‫אסרתו ולכן נחשב רק כמין בשר ואיסורא‬
‫מתשובת הרא"ש כלל כ"ב וכ"כ בש"ע‬ ‫הוא דרביע עליה‪ ,‬וכ"כ הפר"ח ואחריהם‬
‫סעיף ט"ז דמים שיש בו תולעים מותר‬ ‫האג"ט התיר לנקר בשר בשבת אם רצונו‬
‫לשתות ע"י מפה דלא שייך בורר ומשמר‬ ‫לאכלו חי‪ ,‬וכן מצינו בדברי המשנ"ב‬
‫בשעת שתיה ע"ש שמוכח דאם לא בשעת‬ ‫בסימן שי"ח סק"י שהתיר להדיח בשר‬
‫שתיה אסור‪ ,‬ואפשר דיש לחלק דמיירי‬ ‫מהדם שעליו ]ואין לומר שהתיר משום‬
‫מתולעים כמו זבובים וכיוצא בהם דהם‬ ‫דס"ל דהדחה ושריה אינה פעולת ברירה‬
‫אפילו בלא איסור הם מאוסים ומקרי‬ ‫דהא מפורשות הורה המשנ"ב בסימן‬
‫פסולת גמור משא"כ אלו תולעים קטנים‬ ‫שי"ט ס"ק כ"ח וכ"ט לאסור שרייה‬
‫הגדלים בשכר ומשקין שאלולי האיסור‬ ‫וברירה בעזרת מים כגון תפו"א מהעפר‬
‫היו שותין אותן‪ ,‬והראיה שהגוים שותים‬
‫אותו כך אפשר דדומין לקסמין‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫הדבוק בהם[‪.‬‬
‫הר"ן בשם רמב"ן דעז בשבת לא מקרי‬
‫פסולת אף על גב דאינו ראוי לאכילה מ"מ‬ ‫ונמצא שאין ברירה בהרחקת חלב‬
‫כיון שאינו אלא מחמת איסורא דרביע‬
‫עליה‪ .‬ונראה דכיון שהש"ע לא הכריע‬ ‫מבשר‪ ,‬פירות ערלה וטבל משאר‬
‫בסי' ש"ך סעיף ז' וא"כ ה"ה הכא אסור‪.‬‬ ‫פירות מתוקנים‪ ,‬וכן לא יהיה איסור‬
‫לברור מצות חמץ ממצות כשרות‪ ,‬ולפי‬
‫יסוד זה הרי התאנה הבעייתית אינה‬
‫נחשבת כפסולת ממש אלא כשאר‬
‫התאנים הנקיות מתולעים‪ ,‬שהרי פוק חזי‬
‫וכל בני עממי הארץ אוכלים לתאנה כך‬

‫הארץ‬ ‫ברירת תאנים‬ ‫שפח מקצה‬

‫בתר מעיקרא או בתר לבסוף‬ ‫ומצאתי בכלבו דף כ"א וז"ל ומסננין יין‬
‫שאין בו שמרים כדי שיהיה צלול מפני‬
‫אלא שיש לדון הכא שאינו יודע מהי‬ ‫הקמחים שבו וכן הדין מפני היבחושין‬
‫שבו אם אפשר לשתותו בלא סינון‬
‫התאנה המתולעת ואיזו תאנה נקיה‬ ‫עכ"ל‪ ,‬ונראה דיש להשוותו עם מש"כ‬
‫ולכן הרי הוא נוטל מכל הבא לידו בלא‬ ‫הרא"ש בתשובה וכמו שכתבתי‬
‫שום ידיעה אי בירר אוכל או שמא בירר‬ ‫שהרא"ש מיירי בתולעים ממש וצ"ע‪,‬‬
‫פסולת‪ ,‬ואם נדון לפי מעשיו דמעיקרא‬ ‫עכ"ל‪ .‬והמעיין יראה דהנשמ"א הסתפק‬
‫נאמר דלא ברר כלל אבל אם נדון לבתר‬ ‫בבורר את התולעים ממש מתוך‬
‫בסוף הרי כל התערובת ברורה וממוינת‬ ‫המשקין אך בנידון דידן נראה שיתיר‬
‫ובודאי שבירר‪ ,‬ובכה"ג כבר הורו פוסקי‬ ‫אף הוא דהא אין הברירה נעשית‬
‫זמננו‡ שבכה"ג אזלינן בתר לבסוף‬ ‫בסילוק תולעים אלא הברירה נעשית‬
‫ונחשב בורר ודבר מצוי הוא באדם הנוטל‬ ‫בתאנה מתולעת מתוך תאנים‪ ,‬ובר מן‬
‫בידו ערימת סכו"ם בתערובת ונוטל מכל‬ ‫דא והרי אפילו תאנה מתולעת ממש‬
‫הבא לידו ומציבו בתא המיועד לו עד‬ ‫אית בה חלקים שראוים לאכילה ונמצא‬
‫שבסוף התהליך הכל נברר‪ ,‬וכן מצוי‬ ‫א"כ שהמוציא תאנה מתולעת בוודאות‬
‫הדבר במשחקי ילדים כגון 'קלפים'‬ ‫הרי הוא כבורר פסולת עם חלקי אוכל‬
‫שאוחז בידו חבילה לא ממוינת ומוציא‬ ‫שהתיר בזה הט"ז בדין ברירת הזבוב עם‬
‫אחד ומציבו במקומו ועוד אחד ומניחו‬
‫במקום שונה עד שנמצאת כל התערובת‬ ‫מעט משקה‪.‬‬

‫ברורה ומאורגנת כל מין על דגלו‪.‬‬ ‫אלא שבשביתת השבת )בורר ס"ט( נקט‬

‫אלא שחילקו‪ ,‬שאם יעשה פעולה‬ ‫לאסור ניקור בשר מחלבים‬
‫האסורים בשבת‪ ,‬ובסעיף י' כתב לענין‬
‫חשובה באמצע כגון ניגוב הכלים‬ ‫ברירת פירות ערלה שהוא איסור דרבנן‪,‬‬
‫שלא יחלידו‪ ,‬מוציא אחד ומנגבו ואז‬ ‫והסכימו עמו כמה אחרונים )הוב"ד באיל‬
‫מניחו במקומו אין הפעולה נחשבת‬
‫כפעולת ברירה ומיון אלא כנטילה ללא‬ ‫משולש פ"ו סי"ט‪ ,‬ובמנחת חינוך נסתפק בדבר(‬
‫הבחנה לצורך פעולת הניגוב ואז יכול‬
‫להניחו במקום המיוחד לו‪ ,‬ולכן אף‬ ‫ולפ"ד יש לחוש לאסור את ברירת‬
‫בנידון דידן פעולת הברירה באמצע‬ ‫התאנים‪ ,‬ואפילו שיש בה חלקים ראויים‬
‫נחשבת כפעולה חשובה בין הנטילה לבין‬ ‫לאכילה עכ"ז בד"כ המדקדקים מתעבים‬
‫המיון‪ ,‬וממילא אף שבסוף כל התהליך‬ ‫את המאכל המתולע וחשיב בעיניהם‬
‫אנו מוצאים ומתברר למפרע שכל‬ ‫כפסולת וא"כ לא יהא אלא כברירת‬
‫התערובת נבררה אין איסור בדבר‪ ,‬כיוון‬ ‫איסטניס ]שנתפרש דינו בביה"ל ד"ה‬
‫הואיל[ שנחשבת ברירתו כברירה דרבנן‪.‬‬

‫א‪ .‬כ"כ באיל משולש פי"א סק"ח בשם הגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבאך והגר"נ קרליץ ועוד גדולים‪.‬‬

‫הארץ שפט‬ ‫ברירת תאנים‬ ‫מקצה‬

‫אדם‪ ,‬אלא שיש לחוש לדעת הסוברים‬ ‫שלא נעשתה כאן פעולת ברירה אלא‬
‫שיש בדבר איסור ברירה מדרבנן‪ ,‬אך כיוון‬ ‫בדיקת תאנים‪.‬‬
‫שהבורר בנידון דידן אינו בורר ממש אלא‬
‫נוטל מכל הבא בידו ואז פותח בפעולה‬ ‫'העולה מן המדבר'‬
‫משמעותית היוצרת 'הפסק' בין תחילת‬
‫למעשה‪ :‬אפילו ברירת תאנה מתולעת‬
‫המלאכה לסיומה בזה נתיר בשופי‪.‬‬
‫הניכרת כבר לפני הברירה יש‬
‫להלכה‪ :‬מותר ליטול בידו תאנה‬ ‫לצדד בה לקולא שנחשב 'ברירה במין‬
‫אחד' ואין כאן פסולת כלל אלא אוכלא‬
‫ולבודקה ואי יפה ונקיה ‪-‬‬ ‫הוא‪ ,‬ואיסורא הוא כאריה דרביע עליה‬
‫להניחה בצלחת‪ ,‬ואי גרועה ומתולעת ‪-‬‬ ‫ע"פ סברות המג"א והפר"ח‪ ,‬האג"ט וכך‬
‫להשליכה ולית בזה חששא דברירה כלל‬ ‫נראה מדברי המשנ"ב‪ ,‬וכן צידד בנשמת‬

‫שרי אפילו בדעביד לאחר זמן‪.‬‬

‫הארץ‬ ‫’עריס’ ע"ג סבכה‬ ‫מקצה‬ ‫שצ‬

‫’עריס’ ע"ג סבכה‬

‫ונפרוש השמלה ותתברר ההלכה‬
‫כותל‪ ,‬גדר‪ ,‬אפיפירות‬

‫שלש חומרות בעריס משאר כרמים‬
‫בין ד' אמות לח' אמות‬

‫ארבע אמות מעיקרי הגפנים לגדר‬
‫קנים ואפיפירות מהגפנים לגדר יותר מד"א‬

‫חמש גפנים מודלות‬
‫מי זאת עולה‪:‬‬

‫‪###‬‬

‫ונפרוש השמלה ותתברר‬ ‫בהיותנו בחוות 'נווה ארז' לצורך‬

‫ההלכה‬ ‫זריעת חיטים בחלקת השדה‬
‫'ארעא דרבנן' ‡ אשר קנה אברהם‪,‬‬
‫לכאורה שורת גפנים אינה נחשבת כלל‬ ‫התעוררה שאלה נוגעת למעשה בהלכות‬
‫כלאיים‪ ,‬כיוון שראינו שסמוך לשדה‬
‫ככרם אלא כגפן יחידית שצריך‬ ‫המיועדת לזריעה היתה נטועה שורת‬
‫להרחיק ממנה לכל צד אך ורק ששה‬ ‫גפנים ]כשבע גפנים[ וביניהם לבין השדה‬
‫טפחים‪ ,‬וכמש"כ הרמב"ם בהלכות‬ ‫היה מתוח כבל מתכת ע"מ שהגפנים יהיו‬
‫כלאים פ"ז ה"א וז"ל‪ :‬הבא לזרוע בצד‬ ‫מודלות ונסמכות על הכבל ]והגפנים‬
‫הכרם מרחיק ממנו ארבע אמות מעיקרי‬ ‫עדיין לא הגיעו אל הכבל עצמו אלא‬
‫הגפנים וזורע‪ ,‬ואם גפן יחידית היא‬ ‫נמתחו ע"ג חוטי מתכת המחוברים‬
‫מרחיק ממנה ששה טפחים וזורע‪ ,‬היתה‬ ‫לכבל[ ויש לעיין האם מותר לזרוע‬
‫שורה אחת של גפנים זו בצד זו אפילו הן‬ ‫בסמוך לכבל‪ ,‬או שמא עלינו להרחיק‬
‫מאה אין זה כרם אלא כגפן יחידית‬
‫ומרחיק מן השורה ששה טפחים וזורע‪,‬‬ ‫שיעור גדול וכמה‪.‬‬

‫א‪ .‬ע"פ קידושין נט‪.‬‬

‫הארץ שצא‬ ‫’עריס’ ע"ג סבכה‬ ‫מקצה‬

‫אדלה ואשעין אותן ע"ג דבר כלשהו‬ ‫היו שתי שורות הרי אלו כרם וצריך‬
‫כגון א‪ .‬כותל מרוחק וזמורות הגפנים‬ ‫להרחיק ארבע אמות מכל צד ואחר כך‬
‫מוגבהות מע"ג הקרקע‪ ,‬ב‪ .‬חריץ באדמה‬
‫והגפנים מעל חלל הבור‪ ,‬ג‪' .‬אפיפירות'‬ ‫יזרע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫– שהם רשת העשויה מקנים או חומר‬
‫אחר ועל הרשת הזו משתרגות זמורות‬ ‫אלא שכאן ישנו דין הנקרא 'עריס'‪ ,‬והיא‬
‫הגפנים באויר‪ .‬בכל הנ"ל תחשב השורה‬
‫ככרם ונצטרך להרחיק ממנה ארבע‬ ‫הגדרה מיוחדת ויוצאת דופן‬
‫בכלאי הכרם שאף שמדובר רק בשורת‬
‫אמות כדין כרם‪.‬‬ ‫גפנים שאין לה את המעלה של 'צורת‬
‫כרם' עכ"ז מחמת חשיבות ההדליה ע"ג‬
‫ולסיכום‪ :‬אין להקל כאן משום שאין לנו‬ ‫סמוכות ותמוכות הגפנים מקבלות שם‬
‫של כרם ]ולכן נקראו 'עריס' מלשון‬
‫שתי שורות גפנים‪ ,‬אלא אף‬ ‫עריסה שעתה זמורות הגפן עומדות כעין‬
‫שישנה רק שורה אחת יש להחשיבה‬ ‫מיטה גדולה[ ויש בדיני עריס שינויים‬
‫משאר דיני כרם בין לחומרא ובין לקולא‬
‫ככרם מכח ההדליה‪.‬‬ ‫וכ"כ הרמב"ם בפרק ח' ה"א וה"ב וז"ל‪:‬‬
‫הגפנים שגדלו כברייתן והרי השריגים‬
‫שלש חומרות בעריס‬ ‫והאשכולות שלהן מושלכין בארץ הן‬
‫הנקראין כרם‪ ,‬אבל העושה כמו מטה או‬
‫משאר כרמים‬ ‫כמו שבכה גבוהה מעל הארץ כדי שיהיו‬
‫האשכולות והשריגים נמשכין עליה‬
‫ומצינו כמה חומרות בעריס משאר דיני‬ ‫והגביה נוף הגפנים מעל הארץ על אותה‬
‫המטה והדלה אותו הרי זה נקרא עריס‪,‬‬
‫כרם‪ ,‬ונמנה שלש מהן‪:‬‬ ‫ואותם הקנים וכיוצא בהן שעשה מהן‬
‫מטה או שבכה והדלה עליהן את נוף הגפן‬
‫א‪ .‬בכל כרם נדרש תנאי של שתי שורות‬ ‫הן הנקראים אפיפירות‪ ,‬ודינים אחרים יש‬
‫בעריס‪ ,‬הנוטע שורה אחת של חמש גפנים‬
‫לפחות וכאן די בשורה אחת‪.‬‬ ‫או יתר וערסן על גבי כותל גבוה עשרה‬
‫וכיוצא בו או שנטען בצד חריץ עמוק‬
‫ב‪ .‬בכרם רגיל או אפילו בגפן יחידית‬ ‫עשרה ורחב ארבעה הרי אלו נקראין‬
‫עריס‪ ,‬וצריך להרחיק מן העריס ארבע‬
‫מודדים מעיקר הגפן ולא מהנוף‬ ‫אמות ואחר כך יזרע‪ ,‬כדרך שמרחיק מן‬
‫כדכתב הרמב"ם בפ"ז ה"א וז"ל‪ :‬הבא‬
‫לזרוע בצד הכרם מרחיק ממנו ארבע‬ ‫הכרם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אמות מעיקרי הגפנים וזורע‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן‬
‫בהי"א וז"ל‪ :‬הרי זה מרחיק מעיקרי‬ ‫כותל‪ ,‬גדר‪ ,‬אפיפירות‬
‫הגפנים ארבע אמות לכל רוח‪ ,‬ע"כ‪ .‬ואילו‬
‫בעריס מרחיק אפילו מהגדר שנוף הגפנים‬ ‫הרי שלמדנו מדברי הרמב"ם שאם יהיו‬

‫נשען עליה‪.‬‬ ‫חמש גפנים בשורה אחת‪ ,‬אם‬

‫ג‪ .‬בכרם רגיל וכן בכל הלכות כלאים כלל‬

‫גדול בידינו שהגדר חוצצת בין מין‬
‫למין כדכתב הרמב"ם בהלכה ט"ו וז"ל‪:‬‬
‫גדר שהוא גבוה עשרה טפחים וכן חריץ‬

‫הארץ‬ ‫’עריס’ ע"ג סבכה‬ ‫שצב מקצה‬

‫לשניה פחות מארבע אמות ]שבמרחק‬ ‫שהוא עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה‬
‫כזה הגפן מזיקה לחבירתה ואחת מהן‬ ‫הרי זה מותר ליטע כרם בצדו מכאן‬
‫עתידה להיעקר וממילא רואין אותה כבר‬ ‫וירקות בצדו מכאן‪ ,‬אפילו מחיצה של‬
‫עתה כאילו אינה[·‪ ,‬וא"כ בנידון דידן יש‬ ‫קנים אם אין בין קנה לחבירו שלשה‬
‫להבחין שהיו גפנים סמוכות פחות מד"א‬ ‫טפחים הרי זו מובדלת בין הכרם והירק‬
‫בגדר‪ ,‬ע"כ‪ .‬ואילו בעריס אע"פ דאיכא‬
‫אך עכ"ז עדיין היו שם שבע גפנים‪.‬‬ ‫גדר אינה חוצצת‪ ,‬וז"ל הרמב"ם בפרק ח'‬
‫ה"ג וז"ל‪ :‬ומהיכן מודדין מעיקר הגדר‬
‫אלא שיש לדון אם בנידון דידן יש‬ ‫שערסן עליו‪ ,‬כיצד הרחיק את השורה‬
‫של גפנים מן הכותל אמה ונמצא העריס‬
‫להרחיק מן הכבל הסמוך לשדה‬ ‫מן הגפנים ולכותל מודד מן הכותל‬
‫ד"א‪ ,‬או כיוון שהגפנים עצמן קטנות‬ ‫ארבע אמות וזורע‪ ,‬ונמצא בין הזרע ובין‬
‫ועדיין לא הגיעו אליו ]וזה אמור לקרות‬ ‫עקרי הגפנים חמש אמות‪ ,‬ואם בא לזרוע‬
‫רק עוד שנתיים בערך[ אולי אין להחשיב‬ ‫מצד הגפנים מרחיק מעיקרי הגפנים‬
‫לעת עתה את השורה כעריס‪ ,‬וכאשר יגיעו‬ ‫ארבע אמות שנמצא רחוק מן הכותל‬
‫הגפנים אל כבל המתכת המרוחק אז‬ ‫חמש אמות‪ ,‬ועל דרך זו דנין בכל עריס‪,‬‬
‫ייחשבו שהודלו ע"ג גדר וייקראו עריס‪.‬‬ ‫ע"כ‪] .‬אבל בזה חלק עליו הראב"ד‬
‫בתוקף וז"ל‪ :‬א"א מעולם לא עלה על‬
‫ארבע אמות מעיקרי הגפנים‬ ‫דעת שום מפרש שיהא צריך הרחקה‬
‫מאחורי הכותל שהרי הכותל מפסיק בין‬
‫לגדר‬
‫הגפנים והזרע[‪.‬‬
‫ועוד צ"ב כמה יהיה שיעור המרחק שבין‬
‫בין ד' אמות לח' אמות‬
‫הגפן לגדר‪ ,‬וכי אם אמתח זמורות‬
‫מהגפנים ועד גדר המרוחק עשר אמות גם‬ ‫ומלבד התנאי של 'חמש גפנים' מצינו‬
‫ייחשב כל המקום ככרם‪ ,‬או שמא יהיה‬
‫שיעור למרחק שבין הגפן לגדר‪ ,‬ובשאלה‬ ‫עוד כמה תנאים בגדרי 'שורה'‪,‬‬
‫זו האחרונה ביקשתי וחיפשתי ולא‬ ‫שלימד אותנו הרמב"ם בפ"ז ה"ב כלל‬
‫מצאתי שיעור מפורש בזה במשנה‬ ‫גדול בגדרי כרם שהגפנים צריכות להיות‬
‫וברמב"ם‪ ,‬אבל שמחתי שמחה גדולה‬ ‫סמוכות אך לא צמודות מדי‪ ,‬והיינו‬
‫בראותי את דברי החזו"א שנכנס לעובי‬ ‫שהמרחק בין גפן לגפן לא יעלה על‬
‫הקורה וכתב )כלאים סי' י"ב סק"י( וז"ל‪ :‬יש‬ ‫שמונה אמות ]שאז אין כל קשר בין הגפן‬
‫להסתפק אם יש דין עריס בגפנים רחוקים‬ ‫לחבירתה[ ולא יהיו קרובות הגפנים אחת‬
‫ד"א מן הגדר ומודלים עליו‪ ,‬ונראה‬
‫דברחוק ד"א בטל דין עריס וכדתנן 'בצד‬

‫ב‪ .‬ובחזו"א טרח להוכיח שגם בדיני עריס כללים אלו נכונים‪ ,‬והובאו ציוני המקומות בדרך אמונה פ"ח‬

‫ציון ההלכה י"א‪.‬‬

‫מקצה ’עריס’ ע"ג סבכה הארץ שצג‬

‫שישנה תשתית מובנית שעליה יטפסו‬ ‫הגדר' ואמרינן בעלמא )ע"ז נ‪ (.‬מאי בצד‚‪,‬‬
‫הזמורות הרי אנו רואים את הזמורות‬ ‫בצד ד"א‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכך הורה החזו"א‬

‫כאילו הם מושענות על הכותל‪.‬‬ ‫מפורשות בדיני כלאי הכרם ס"ק כ"ב‪.‬‬

‫קנים ואפיפירות מהגפנים לגדר‬ ‫וא"כ לשיטת החזו"א אם תהיה הגדר‬

‫יותר מד"א‬ ‫שעליה מודלות הגפנים מרוחקת‬
‫יותר מד"א מעיקרי הגפנים‪ ,‬אין על‬
‫ולגבי הספק השני שהרי עיקרי הגפנים‬ ‫השורה שם עריס ודינה כסתם שורה‬
‫שצריך להרחיק מעיקר הגפנים ששה‬
‫מרוחקות מכבל המתכת יותר‬
‫מד"א ואולי לא ייחשב כלל כעריס‪ ,‬נראה‬ ‫טפחים ותו לא‪.‬‬
‫שיש לדייק מדברי החזו"א הנ"ל שכתב '‬
‫היו קנין בולטין מן הגדר והגפנים מודלות‬ ‫ולכאורה בנידון דידן לפי יסוד החזו"א‬
‫עליהן הרי זה כמודלות על הגדר' וא"כ‬
‫נראה שעצם היותן על האפיפירות והקנים‬ ‫היו עיקרי הגפנים מרוחקות‬
‫די בכך וחשיב הדליה ואפילו הכותל‬ ‫מכבל המתכת המתוח הרבה יותר מד"א‬
‫מרוחק יותר מארבע אמות‪ ,‬ונראה לדייק‬ ‫ויש לטעון שאין כאן דין עריס‪ .‬אלא‬
‫כך מדברי הרמב"ם שנקט בביאור עריס‬ ‫שכאן היו את חוטי המתכת שעליהן‬
‫שהוא כעין מיטה או סבכה וכאן לא שייך‬ ‫זוחלות ונכרכות הזמורות וחוטי המתכת‬
‫'גדר' אלא צ"ל שעצם ההדליה ע"ג‬ ‫מחוברים לכבל הראשי‪ ,‬וא"כ תרתי‬
‫תשתית יוצרת עריס ונמדוד את שיעור‬ ‫לריעותא איכא‪ ,‬האחת‪ :‬שהגפנים אינן‬
‫ההרחקה מסיום המקום שהגיעו אליו‬ ‫מגיעות 'לגדר' דהיינו כבל המתכת‪.‬‬
‫הזמורות ולא מהגדר שהרי כאן הוא‬ ‫והשנית‪ :‬שמעיקרי הגפנים ועד 'הגדר'‬
‫כאילו אינו והקנים הם היוצרים את העריס‬ ‫דהיינו כבל המתכת יש יותר מד"א‪ .‬ובזה‬
‫ובזה באמת לא מהני שיעור ארבע אמות‬ ‫ג"כ חידש החזו"א )כלאים סי' י"ב סק"ט(‬
‫אלא בשעה שפרשתי רשת מהשורה‬ ‫דאפשר שאין צורך שהזמורות יגיעו לגדר‬
‫והלאה והיא מודלת על הרשת לא איכפת‬ ‫עצמו אלא די באפיפירות‪ ,‬ובכלאי הכרם‬
‫לן כמה יתארך משך הזמורות ועד מקום‬ ‫אות כ"ד הורה מפורשות בזה"ל‪ :‬היו קנין‬
‫שיגיעו יחשב כרם‪ ,‬ובהמשך הרשת שלא‬ ‫בולטין מן הגדר והגפנים מודלות עליהן‬
‫הגיעו אליה עדיין הזמורות לא ייחשב‬ ‫הרי זה כמודלות על הגדר‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וא"כ‬
‫כרם‪ ,‬ונתחדש הכא דאף שאין לנו גדר‬ ‫נפשט הספק הראשון‪ ,‬ודי בהא שחוטי‬
‫כלל עכ"ז יש דין עריס‪ ,‬אלא שמלשון‬ ‫המתכת מחוברים לכבל המתכת‪ ,‬וא"צ‬
‫שהזמורות יגיעו לגדר וצ"ל דכיוון‬

‫ג‪ .‬רבי ישמעאל אומר‪ :‬שלש אבנים זו בצד זו בצד מרקוליס ‪ -‬אסורות‪ ,‬וקצת יש לחלק בין נידון זה‬

‫לנידון דידן שהרי התם כתב המאירי שאין לומר דיתר מד"א חשיב סמוך דאין לדבר סוף וכי כל אבנים‬
‫שבעולם יאסרו אבל כאן ישנה סברא לומר שכל שמודלות ע"ג כותל יש חשיבות כרם ומנא לן לומר‬

‫שיש גבול דעד כאן יהיה כרם ומכאן לא‪.‬‬

‫הארץ‬ ‫’עריס’ ע"ג סבכה‬ ‫שצד מקצה‬

‫יהיה לפנינו עריס שדינו ככרם וכ"כ‬ ‫הדרך אמונה בפ"ח סק"ז משמע שאפילו‬
‫הרמב"ם בפ"ח ה"ד וז"ל‪ :‬אחד הבונה את‬ ‫הקנים מרוחקים יותר מד"א מהגדר יש‬
‫הגדר ואחר כך נטע או שנטע ואחר כך‬ ‫למדוד את ההרחקה מהגדר‪ ,‬וזה צ"ב‬
‫עשה הגדר הואיל וערסן הרי זה עריס‪,‬‬ ‫דמנא לן לחדש דאם הקנים מגיעין לגדר‬
‫עכ"ל‪ .‬ואם לא נרחיק כעת הרי עלול‬ ‫יהיה דינן יותר חמור מזמורות המגיעות‬
‫היבול להיאסר דהא בימי ניסן עדיין יהיו‬ ‫לכותל‪ ,‬ובעניותי לא מצאתי לדבריו מקור‬
‫החיטין הנזרעות בתהליך גדילתן עד‬ ‫בדברי החזו"א ודי לבאר דברי החזו"א‬
‫כמש"כ שאף אם יהיו הקנים מרוחקין מן‬
‫שבועות שהוא זמן 'קציר חיטים'‪.‬‬ ‫הגדר הרי יש להחשיב את הזמורות‬
‫כמודלות ויש בזה חשיבות עריס אבל‬
‫מי זאת עולה‪:‬‬ ‫הכותל הוא חסר משמעות הכא כיוון‬

‫למעשה בנידון דידן כעת אין כאן עריס‬ ‫שתפקידו רק להעמיד את הקנים‪.‬‬

‫משום שבפועל אין חמש גפנים‬ ‫חמש גפנים מודלות‬
‫מודלות‪ ,‬אך ישנו חשש קרוב לודאי‬
‫שייוצר כאן עריס דהא יש לנו את כל‬ ‫אלא שבשעת מעשה הבחין הרב ר'‬
‫התנאים ליצירתו‪ ,‬שהם חמש גפנים‬
‫במרחק בין ד"א לח"א ויש לפניהם‬ ‫גבריאל טאובר שליט"א בנתון‬
‫תשתית להדליה‪ ,‬וברור שעלינו להתיחס‬ ‫חשוב ועורר הערה גדולה‪ ,‬שיש להבחין‬
‫להנ"ל כדין עריס ולהרחיק כבר מעתה‬ ‫בנידון הגפנים הנ"ל שלא כולן היו‬
‫ד"א‪ ,‬אלא שיש לעיין מהיכן נתחיל‬ ‫מכורכות ע"ג חוטי המתכת‪ ,‬וא"כ ברור‬
‫למדוד‪ ,‬לדעת הדרך אמונה נראה שיש‬ ‫שאין להחשיב את השורה כעריס אם אין‬
‫למדוד מהכבל המתוח למול הגפנים‬ ‫חמש גפנים מודלות‪ ,‬ודבריו נכונים וכ"כ‬
‫]שהוא קצה גבול היכולת של הדליית‬ ‫בפשיטות בדרך אמונה סק"ז‪ ,‬וא"כ ברור‬
‫הגפנים[ אך יש לצדד לקולא ולומר שיש‬ ‫שמותר כעת לזרוע חיטים וא"צ לחוש‬
‫למוד רק מהשטח שאליו יכולות להגיע‬ ‫משום עריס‪ ,‬אבל 'החכם עיניו בראשו'‬
‫הגפנים בתקופה הקרובה ע"ג הסבכא‪,‬‬ ‫והרי בימי ניסן יחלו הגפנים להוציא‬
‫ואילו כבל המתכת או גדר אילו היתה כאן‬ ‫קנוקנות זריזות וזמורות ארוכות ויכרכו‬
‫ע"ג חוטי המתכת ולפתע מבלי משים‬
‫כאילו אינן‪.‬‬

‫מקצה ברכה על ’קבלת המפתח’ לדירה הארץ שצה‬

‫ברכה על ’קבלת המפתח’ לדירה‬

‫שיטת המשנ"ב – 'דרוש תיקון' לא יברך‬
‫חידוש עצום‪ ,‬חילוק בין קונה 'חומר גלם' לבגד 'דרוש תיקון'‬

‫אינו ראוי או איסורא דרביע‬
‫מה בין יד חבירו לחסרון מזוזה‬
‫חילוק בין שתי סוגי ברכות 'שהחיינו'‬
‫טענה מחודשת‪ ,‬יכול להשכיר‬

‫שהחיינו או הטוב והמטיב‬
‫דירה פרטית‪ ,‬הנאה למשפחה או לא‬

‫דירה להשקעה והרווחה כלכלית‬
‫הרווחת אשתו ובניו‬

‫ירידת גשמים בשדה – אשתו ובניו חשיבי שותפים‬
‫יורש ירושה – יש לחוש שאשתו ובניו לא חשיבי שותפים‬

‫'עולה מן המדבר'‬

‫‪###‬‬

‫שאלה‪ :‬אדם שרכש דירה 'בפרוייקט' ועתה מקבל לידיו את המפתח‪,‬‬
‫ברור שעליו לשבח ולהודות לה' אך יש לדעת ולברר‪:‬‬
‫א‪ .‬האם עליו לברך‪.‬‬
‫ב‪ .‬איזו ברכה‪.‬‬
‫ג‪ .‬ומתי‬

‫רשות להכנס אל הדירה עד שיעברו אי‬ ‫תשובה‪ :‬ברור שבשעת הקניה אין לאדם‬
‫אלו תהליכי אישור‪ ,‬וא"כ ברור שעד עתה‬
‫לברך משום שהדירה עוד לא‬
‫לא נתחייב בברכה‪.‬‬ ‫נבנתה ואפילו בשלבי הגמר עדיין אין לו‬

‫מקצה ברכה על ’קבלת המפתח’ לדירה הארץ‬ ‫שצו‬

‫אינו יכול לאכול בו וא"כ אין שמחה‬ ‫אך עתה בשעת קבלת המפתח שהוא‬
‫בקנין שעדיין אינו ראוי למלאכתו‪ ,‬וכן‬
‫בקונה בית ולא קבע בו מזוזות אינו יכול‬ ‫הזמן שהדירה עוברת ממש לרשותו‬
‫יש לברר את כל הנ"ל האם הגיע הזמן‬
‫לדור בו וא"כ אינו יכול לברך‪.‬‬
‫לברך‪ ,‬ואיזו ברכה עליו יברך‪.‬‬

‫שיטת המשנ"ב –‬ ‫בשולחן ערוך סימן רכ"ג ס"ג נפסק‪:‬‬

‫'דרוש תיקון' לא יברך‬ ‫בנה בית חדש‪ ,‬או קנה כלים‬
‫חדשים‪ ,‬אפילו היה לו כיוצא באלו תחלה‪,‬‬
‫ויסוד זה שחידש רע"א שצריך אפשרות‬ ‫או קנה וחזר וקנה‪ ,‬מברך על כל פעם‪,‬‬
‫שהחיינו‪ ,‬ולאו דוקא חדשים דהוא הדין‬
‫שימוש בחפץ ואי ליכא יכולת‬ ‫לישנים‪ ,‬אם הם חדשים לו‪ ,‬שלא היו אלו‬
‫להשתמש אין לברך הובא בשעה"צ ס"ק‬ ‫שלו מעולם‪ ,‬ולא אמרו חדשים אלא‬
‫כ"א ונראה שהראה פנים לסברא זו‪ ,‬ואף‬ ‫לאפוקי אם מכרן וחזר וקנאן‪ ,‬בשעת‬
‫חידש המשנ"ב חידוש גדול בס"ק י"ז‬ ‫הקנין יש לו לברך אף על פי שעדיין לא‬
‫וז"ל‪ :‬ודוקא אם קנה בגד שראוי ללובשו‬ ‫נשתמש בהם‪ ,‬שאין הברכה אלא ע"י‬
‫תיכף אבל אם קנה שום דבר שאינו ראוי‬ ‫שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ללובשו או להשתמש בו כמו שהוא רק‬
‫שצריך ליתן לאומן לתקן לא יברך‬ ‫ולמדנו מדבריו שיש לברך ברכת‬
‫שהחיינו עד שעה שילבש הבגד או‬
‫ישתמש בהכלי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וציין מקור לסברא‬ ‫שהחיינו בשעת הקניה‪ ,‬וכאן‬
‫זו מדברי המג"א בסק"ו ועוד אחרונים‪.‬‬ ‫בקנית הדירה ודאי שלא היה שייך לברך‬
‫כיוון שלא היתה דירה ואף בשלבי הבניה‬
‫חידוש עצום‪ ,‬חילוק בין קונה‬ ‫עדיין לא היה לקונה רשות להתגורר‬
‫בדירה‪ ,‬ועלינו לברר מתי חלה על הקונה‬
‫'חומר גלם' לבגד 'דרוש תיקון'‬
‫חובת ברכה‪.‬‬
‫אך לא זכיתי להבין ראייתו מדברי‬
‫ולכאורה היה נראה שכעת בשעת קבלת‬
‫המג"א וז"ל המג"א‪ :‬דוקא כשקנה‬
‫כלי כמו שהיא אבל אם קנה כסף ונתן‬ ‫המפתח‪ ,‬אך רבי עקיבא איגר‬
‫לאומן לעשות כלי אינו מברך אלא‬ ‫בהגהותיו כתב וז"ל‪ :‬בכלים שצריכים‬
‫כשישתמש בו כנ"ל דהא קי"ל אומן קונה‬ ‫טבילה יש לדון דאינו מברך בשעת הקניין‬
‫בשבח כלי וכ"מ סי' ת"ר‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וצריך‬ ‫כיון דעדיין אינו יכול להשתמש בהם‬
‫להבין‪ ,‬שהרי ברור שאדם קונה חומרי‬ ‫קודם טבילה גם בבנה בית חדש הא אינו‬
‫גלם ומביאם לאומן אין כאן שמחה כלל‪,‬‬ ‫יכול לדור בו קודם שיקבע בו מזוזה ע'‬
‫אך אדם הקונה חליפה הצריכה תיקון יש‬
‫כאן שמחה אך אינה מושלמת‪ ,‬ובאמת‬ ‫מג"א סיכ"ב וצ"ע לדינא‪:‬‬
‫כ"כ הט"ז בסק"ג וז"ל‪ :‬נ"ל דהיינו משעה‬
‫שקנה בגד אף על פי שצריך ליתן אותו‬ ‫וכוונתו ברורה שהרי כל זמן שאין הכלי‬
‫לחייט לעשות ממנו מלבוש אף על גב‬
‫או הבית ראוי למגורים מסיבה‬
‫כלשהיא כגון כלי מתוקן אך אינו טבול‬

‫מקצה ברכה על ’קבלת המפתח’ לדירה הארץ שצז‬

‫שום הכרח לומר שחולקים מג"א וט"ז‬ ‫דרחוק עדיין מן ההנאה שהרי באשר"י‬
‫בקונה בגד מתוקן שצריך עוד להתאימו‬ ‫מדמה אותו לירידת גשמים אף על פי‬

‫למידתו ע"י חייט‡‪.‬‬ ‫שאין הנאתן ניכרת מיד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫אינו ראוי או איסורא דרביע‬ ‫ומצאתי בברכי יוסף שהסכים שלא‬

‫ועתה נאמר כי אמת שדינו של הגרעק"א‬ ‫יברך על קניית חומר גלם וז"ל‪:‬‬
‫דוקא קנה כלים חדשים אבל קנה דבר‬
‫מבוסס על הנחה שכלי‪ ,‬בית או‬ ‫הראוי לעשות ממנו כלי אינו חייב‪ ,‬דכלים‬
‫בגד צריך להיות מתוקן לגמרי ורק אז‬ ‫דוקא קאמר‪ .‬הרב מהר"ר זרחיא גוטא‬
‫נברך עליו ודלא כהט"ז‪ ,‬אבל אפילו על פי‬ ‫בכ"י‪ .‬ומ"כ לאחד קדוש שאין הברכה‬
‫הנחה זו נראה לחלק חילוק בין דין‬ ‫אלא על השמחה שהוא שמח בקנייתם‬
‫המג"א ]לפי הבנת המשנ"ב[ שהרי בגד‬ ‫ולאו דוקא כלים‪ .‬ולי הדיוט נראה עיקר‬
‫אינו ראוי ללבישה בפועל ומה הנאה אית‬ ‫בדברי הרב מהר"ז גוטה‪ .‬וכן עמא דבר‪.‬‬
‫לי כשאינו ראוי למידתי אך כלי שלא‬ ‫ועמ"ש במגיני ארץ‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והניף ידו‬
‫הוטבל הרי הוא ראוי ומושלם ואיסורא‬ ‫שנית במחזיק ברכה וז"ל‪ :‬דוקא כלים‬
‫הוא דרביע עליה‪ ,‬ואולי הבין רע"א‬ ‫עשויים וכן טלית עשוי אבל אם אינם‬
‫שלענין שמחת הלב אין לחלק בין‬ ‫כלים נגמרים וכן יריעה לעשות טלית אין‬
‫הדברים וכל שלא יכול להשתמש בחפץ‬ ‫לברך בשעת קנייתם קונטריס ישן‬
‫מחידוש דינים מרבני ירושלים עה"ק תו'‬
‫מאיזו סיבה שתהיה‪ ,‬לא יברך‪.‬‬ ‫הקדמונים משנת הרס"ט וכן כתב הרב‬
‫מגן אברהם וכן המנהג ועמ"ש בספרי‬
‫מה בין יד חבירו לחסרון מזוזה‬ ‫הקטן ברכי יוסף‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אך בדברי‬
‫שעה"צ מוכח שהבין דפליגי מג"א וט"ז‬
‫וטען בשעה"צ שאין להקשות מדין‬ ‫ולשיטת מג"א קנה כלי שעדיין צריך‬
‫תיקון לא יברך ולהט"ז יברך‪ .‬ולפענ"ד יש‬
‫שהחיינו בפרי חדש המובא בסימן‬ ‫לחלק חילוק גדול ‪ -‬המג"א דיבר רק‬
‫רכ"ה ס"ג וז"ל‪ :‬הרואה פרי חדש‬ ‫בקונה חומרי גלם כדוגמת כסף לעשות‬
‫מתחדש משנה לשנה‪ ,‬מברך שהחיינו‪,‬‬ ‫ממנו כלים ובד לתפור ממנו טלית אך‬
‫ואפילו רואהו ביד חבירו או על האילן‪,‬‬ ‫בקונה בגד תפור אך נדרש בו תיקון‬
‫עכ"ל‪ .‬הרי שאם רואה ביד חבירו אינו‬ ‫להתאימו למידת האדם לא דיבר ואין‬
‫יכול לאכלו דהא אינו שייך לו ובכ"ז‬
‫יכול לברך‪ ,‬ולכאורה גם כאן יש חסרון‬
‫של יכולת של הנאה מהפרי ומדוע‬

‫א‪ .‬אבל נראה שיחלקו המג"א והט"ז בקונה חומר גלם לצורך עשיית חפץ דהט"ז עדיין יצריך לברך‬

‫שהרי תוקף ראייתו מדברי הגמרא שחייבה לברך על ירידת גשמים והרי עדיין אין בידי האדם הנאה‬
‫ממשית אלא רק בשעת קטיף הפירות‪ ,‬והרי ירידת גשמים דמיא לקונה חומר גלם כפיסת בד לתפור‬
‫ממנה בגד‪ ,‬ועדיין אין זה דומה לקונה דירה 'על הנייר' בפרוייקט שהרי הדירה עדיין איננה בעולם ועל‬

‫מה יברך‪.‬‬

‫מקצה ברכה על ’קבלת המפתח’ לדירה הארץ‬ ‫שצח‬

‫יכול לדור שם וממילא לא יברך אבל‬ ‫מברך‪ ,‬ותירץ שיש לחלק ששם יש חסרון‬
‫עדיין יש להבין מדוע לא יברך ובשלמא‬ ‫בגברא שאינו יכול לאכול את הפרי אך‬
‫לא נתיר לברך אם ליכא מעקה שאז‬ ‫כאן החסרון הוא בחפצא ממש והחפץ‬
‫הדירה מסוכנת ואינה ראויה למגורים‪ ,‬אך‬ ‫בעצם אינו ראוי לברכה‪ ,‬ודבריו צ"ב‬
‫כעת כשדירתו לפניו מוגמרת וללא‬ ‫דאם אין יכולת בידי ליהנות ממנו הנאה‬
‫מזוזות הרי טובה גדולה איכא שהרי יכול‬ ‫שלימה מדוע שרי לברך עליו‪ ,‬ועוד מאי‬
‫להשכירה לאחר והוא יקבע בה מזוזה‬ ‫ביאור 'או באילן' שדיבר בו השו"ע‬
‫דהא חובת הדר היא ועוד יכול להשכירו‬ ‫ולכאורה מדלא חילק מיירי אף בשבת‬
‫לגוי‪ ,‬ובכלי שלא הוטבל יכול להשתמש‬ ‫והא בשבת יש איסורא דאורייתא לתלוש‬
‫בו לאחסון חפצים או לנוי ומדוע לא יברך‬ ‫את הפרי‪ ,‬וא"כ מדוע התרנו לברך‬
‫והא איכא שמחה וכי ברכה על בניית בית‬ ‫שהחיינו והא כל זמן שהפרי מחובר הרי‬

‫חדש תליא במגורי הבעלים בתוכו‪.‬‬ ‫יש חסרון בחפצא עצמו‪.‬‬

‫ולסיכום‪ :‬הגרעק"א הסתפק אם נתיר‬ ‫חילוק בין שתי סוגי ברכות‬

‫לברך על קניית דירה כל זמן‬ ‫'שהחיינו'‬
‫שלא קבע מזוזות כיוון שדמדינא אסור‬
‫לדור בבית זה וא"כ אינו ראוי למגורים‪,‬‬ ‫ויותר היה נראה לבאר כדביאר המשנ"ב‬
‫אך צידדנו בשלש דרכים לומר שנתיר את‬
‫בעצמו בסימן רכ"ה סק"י שמברך‬
‫הברכה ואף שלא קבע מזוזות‪:‬‬ ‫על פרי שביד חבירו משום שברכת‬
‫שהחיינו על פרי המתחדש נתקנה על‬
‫א‪ .‬יש לחלק בין חוסר תיקון בבית המונע‬ ‫השמחה בראיית פרי חדש המבטאת‬
‫צמיחה והתחדשות‪ ,‬ולא שייכא להנאה‬
‫את אפשרות המגורים כגון אי חיבור‬ ‫ממשית ותועלתית של האדם שעליה‬
‫למים לאיסור המונע את המגורים כגון‬ ‫נתקנה ברכת שהחיינו בקנית בית וכלים‬
‫חדשים‪ ,‬ואף ששתי ברכות אלו נתקנו‬
‫חסרון מזוזות‪.‬‬ ‫במטבע אחד 'שהחיינו וקיימנו והגיענו‬
‫לזמן הזה' שונות הן בתכלית דאחת על‬
‫ב‪ .‬יש לומר שאפילו חסרון צדדי המונע‬ ‫שמחת הלב בראיית הפרי שהתחדש‬
‫בעולם‪ ,‬והשנית על שמחת הלב ביכולת‬
‫את התחלת המגורים אינו מגביל את‬
‫הברכה וכשיטת הט"ז ואין שום הכרח‬ ‫השימוש וההנאה בכלי‪.‬‬
‫לומר שהמג"א וכן הברכ"י שנקט כסברא‬
‫זו יחלקו על הט"ז בזה ]ודלא כהבנת‬ ‫טענה מחודשת‪ ,‬יכול להשכיר‬

‫המשנ"ב בדברי המג"א[‪.‬‬ ‫ונמצינו למידים מדברי רע"א שכל זמן‬

‫ג‪ .‬יש לטעון כי עדיין ישנה הנאה עצומה‬ ‫שלא קבע מזוזות בדירה אינו‬

‫בהא שיכול לעשות בנכס כרצונו כגון‬
‫השכרה ושאר דברים שאינם דורשים‬

‫חיוב מזוזה‪.‬‬

‫מקצה ברכה על ’קבלת המפתח’ לדירה הארץ שצט‬

‫שהחיינו או הטוב והמטיב‬

‫ד‪ .‬ובסעיף ב' חזר על הוראה זו וז"ל‪ :‬מת‬ ‫ויש עוד לברר מהי הברכה שנתחייב בה‬

‫אביו מברך דיין האמת היה לו ממון‬ ‫בקניית דירה‪ ,‬דכתב בשולחן ערוך‬
‫שירשו‪ ,‬אם אין לו אחים מברך גם כן‬ ‫בסימן רכ"ג ס"ג וז"ל‪ :‬בנה בית חדש‪ ,‬או‬
‫שהחיינו ואם יש לו אחים‪ ,‬במקום‬ ‫קנה כלים חדשים‪ ,‬אפילו היה לו כיוצא‬
‫שהחיינו מברך‪ :‬הטוב והמטיב‪ .‬הגה‪:‬‬ ‫באלו תחלה‪ ,‬או קנה וחזר וקנה‪ ,‬מברך על‬
‫שאין מברכין הטוב והמטיב אא"כ יש לו‬ ‫כל פעם שהחיינו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי שעל קניית‬
‫דירה מברכים שהחיינו‪ ,‬אך מינו בכמה‬
‫שותפות באותה טובה )טור(‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מקומות שישתנה מטבע הברכה להטוב‬
‫והמטיב‪ ,‬ומצינו מספר מקומות שדיבר‬
‫ה‪ .‬וכן מצינו בסעיף ה' וז"ל‪ :‬קנה כלים‬
‫השו"ע בחילוק הברכות‪:‬‬
‫שמשתמשין בהם הוא ובני ביתו‪,‬‬
‫מברך הטוב והמטיב‪ ,‬אם נתנו לו במתנה‬ ‫א‪ .‬פסק השו"ע בסימן רכ"א ס"ב בענין‬
‫מברך הטוב והמטיב‪ ,‬שהיא טובה לו‬
‫מי שרואה את ירידת הגשמים‬
‫ולנותן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בשדהו וז"ל‪ :‬ואם יש לו שדה‬
‫בשותפות עם אחר‪ ,‬מברך הטוב‬
‫ו‪ .‬ומפורשות ביאר את מטבע הברכה‬ ‫והמטיב‪ ,‬ואם אין לו שותף בשדה‪,‬‬
‫מברך שהחיינו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי שברכת‬
‫בשולחן ערוך סימן קע"ה ס"ד לגבי‬ ‫שהחיינו והטוב והמטיב שתיהן נתקנו‬
‫ברכת 'הטוב והמטיב' על יין נוסף שהובא‬ ‫על אותו שפע אלא שברכת שהחיינו‬
‫לשלחן וז"ל‪ :‬אין לברך הטוב והמטיב‬ ‫יברך אדם הנהנה מן הטובה לבדו‬
‫אא"כ יש אחר עמו‪ ,‬דהכי משמע הטוב לו‪,‬‬ ‫וברכת הטוב והמטיב יברך מי שיש לו‬
‫והמטיב לחבירו וה"ה אם אשתו ובניו‬
‫עוד שותפים בטובה‪.‬‬
‫עמו‪ ,‬אבל אם הוא יחידי‪ ,‬לא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬וכן הורה השו"ע בסימן רכ"ב ס"א‬
‫העולה מכל ההלכות הללו שבזמן‬
‫וז"ל‪ :‬על שמועות שהם טובות לו‬
‫שאדם נהנה מן הטובה לבדו‬ ‫לבדו‪ ,‬מברך שהחיינו‪ ,‬ואם הן טובות לו‬
‫מברך שהחיינו אך בזמן שיש עמו עוד‬
‫שותפים בטובה זו מברך הטוב והמטיב‪,‬‬ ‫ולאחרים‪ ,‬מברך הטוב והמטיב‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכך יהיה ביאור המילים של מטבע‬
‫הברכה‪ :‬הטוב – הודאה לה' שהטיב לי‪,‬‬ ‫ג‪ .‬והמשיך ללמדנו השו"ע יסוד זה‬
‫והמטיב – הודאה לה' שהטיב לשותפי‪.‬‬
‫בסימן רכ"ג ס"א וז"ל‪ :‬ילדה אשתו‬
‫דירה פרטית‪ ,‬הנאה למשפחה‬ ‫זכר‪ ,‬מברך הטוב והמטיב‪ ,‬וגם היא‬
‫צריכה לברך כן‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וטעמו ברור‬
‫או לא‬ ‫דאיכא בבן זכר הנאה לאיש ושותף‬

‫ובאמת שלגבי כלים חדשים חילק‬ ‫בטובה זו עם אשתו‪.‬‬

‫השו"ע במפורש בין קנייה‬

‫מקצה ברכה על ’קבלת המפתח’ לדירה הארץ‬ ‫ת‬

‫שהיה יכול בעלה לשכור ע"מ לקיים את‬ ‫באדם יחידי שמברך שהחיינו לבין קנייה‬
‫חיובי כתובתה‪.‬‬ ‫משפחתית שעליה נברך הטוב והמטיב‬
‫ולכאורה גם בקניית דירה יהיה חילוק בין‬
‫דירה להשקעה והרווחה‬ ‫אדם יחידי הקונה לעצמו שיברך שהחיינו‬
‫ובין בעל משפחה שיברך הטוב והמטיב‪,‬‬
‫כלכלית‬ ‫ובביאור הלכה באמת הביא את דברי‬
‫הלחם חמודות וא"ר דכך ס"ל דבית הרי‬
‫אך אם דירה זו נועדה רק לשם השכרה‬ ‫הוא ככלים‪ ,‬אך אחר הביא את דברי‬
‫החיי"א שחילק בין בית לכלים וז"ל‬
‫והרווחה יש לעיין האם בהא שאיכא‬ ‫הביה"ל‪ :‬והנה בח"א מחלק דבקנה כלים‬
‫הרווחת ממון בבית יברך בעל הבית הטוב‬ ‫חשובים שישתמשו בהם הוא וב"ב אין זה‬
‫והמטיב בגלל שותפות אשתו ובניו‬ ‫מצד החיוב ונקרא בזה טובה משא"כ‬
‫בהנאת הממון‪ ,‬ומצאנו נידון דומה בדין‬ ‫הכא הוא מחויב ליתן בית לאשתו ובניו‬
‫ברכה על ירידת גשמים בשדהו שהורה‬ ‫ולא נהירא דעבור בניו הזכרים משהגיעו‬
‫השו"ע בסימן רכ"א ס"ב וז"ל‪ :‬ואם יש לו‬ ‫לכלל שש מזונות שנותן להם הוא רק‬
‫שדה בשותפות עם אחר‪ ,‬מברך הטוב‬ ‫בכלל צדקה ובודאי הבית שקנה עבורם‬
‫והמטיב; ואם אין לו שותף בשדה‪ ,‬מברך‬ ‫הוא טובה גמורה ואפילו עבור אשתו‬
‫שהחיינו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וברור שהצריך השו"ע‬ ‫הלא היה יכול לשכור דירה עבורה ואינו‬
‫שותפות ממשית בשדהו ולא די בכך שכל‬ ‫מחוייב לקנות בית בשביל זה וכשקונה‬
‫איכרי העולם שמחים יחד עמו בטובה‪,‬‬ ‫בית בודאי יש להם שמחת הלב עי"ז והוא‬
‫ויש לברר מה מעמד שותפות אשתו ובניו‬ ‫הטבה גמורה ושייך בזה ברכת הטוב‬
‫ומטיב‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ותורף דבריו שהחיי אדם‬
‫בטובת ירידת הגשמים‪.‬‬ ‫טען כי בדוקא נקט השו"ע את החילוק‬
‫בין ברכת שהחיינו לברכת הטוב בכלים‬
‫הרווחת אשתו ובניו‬ ‫חשובים שבהם יש חשיבות ושותפות‬
‫בטובה לבעל הבית יחד עם בני משפחתו‬
‫ובמגן אברהם סימן רכ"א סק"ב יצא‬ ‫שהרי אינו מחוייב מדינא לקנות להם‬
‫כלים חשובים כאלו‪ ,‬אך בדירה אין לבני‬
‫לחלק בין שותפות בשדה לבין‬ ‫ביתו של אדם הרגשת שמחה מיוחדת‬
‫שותפות בולד או בקנית חפצים משותפים‬ ‫בהא דראש המשפחה טרח וקנה דירה‬
‫וז"ל‪ :‬אלא ע"כ לא מהני אשה ובנים דהרי‬ ‫משום שמכל מקום היה מחוייב‬
‫אין להם חלק בשדה ושמא לא יתן להם‬ ‫למשפחתו מקום מגורים אך דחה הביה"ל‬
‫כלום מפירותיה משא"כ בסימן רכ"ג ס"א‬ ‫דבריו בטענה שאפילו לאשתו שנתחייב‬
‫דיש לה חלק בולד דג' שותפין באדם‬ ‫לה בכתובתה מגורים יש שמחה בעצם‬
‫ומ"ש שם ס"ה נמי שיש להם הנאה‬ ‫המגורים בבית משלה ולא בבית שכור‬

‫שמשתמשין בו מיד‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫הרי שחילק לכמה סוגי שותפות‪:‬‬

‫א‪ .‬שותפות בשדה‪ :‬אשתו ובניו לא‬

‫יחשבו שותפין מחמת שהנייתן‬

‫מקצה ברכה על ’קבלת המפתח’ לדירה הארץ תא‬

‫שפע משותף‪ ,‬אך אין צורך בשותפות‬ ‫רחוקה וייתכן שלא יטלו חלק ולכן 'רמת‬
‫ממונית‪ ,‬אבל יש חובה בקשר בין‬ ‫השותפות' אינה שווה‪.‬‬
‫השותפים ועוד תנאי שהטובה תהיה‬
‫מיידית וודאית‪ ,‬ולכן חילקו בין מצב‬ ‫ב‪ .‬שותפות בילד שנולד‪ :‬כאן אמו ואביו‬
‫שישנה זכיה לראש המשפחה ולגביו הרי‬
‫זוהי טובה מיידית אך לאשתו ובניו שאין‬ ‫שוין לחלוטין בוולד שהרי שלשה‬
‫הכרח שייהנו בוודאות מהשפע‪ ,‬שאולי‬ ‫שותפין בו באדם‪ ,‬ונראה שטעם זה יספיק‬
‫בשעת גידול הפירות ימכור האב את‬
‫הפירות ויחסוך את הריווח‪ ,‬וכן בירושה‬ ‫אפילו לגבי מת אחד מההורים‪.‬‬
‫שמא לא יתן להם כלום‪ ,‬אך במצב שעתה‬
‫כולם נהנים יחדיו כגון ברכישת כלים‬ ‫ג‪ .‬שותפות בחפצים‪ :‬כאן אנו רואים‬
‫חדשים שהנאתם מיידית לכל בני‬
‫המשפחה בשווה‪ ,‬מי יותר בכמות ומי‬ ‫שאם הנאתם מובטחת ועכשווית‪,‬‬
‫פחות בשיעור השימוש בחפץ‪ ,‬וכן‬ ‫הרי אשתו ובניו נחשבים שותפים‬
‫בשתית יין משותפת שזה שותה יותר או‬ ‫לענין הברכה‪ ,‬ואף שאינם שותפים‬
‫פחות במצבים כאלו נחשבים כשותפים‬
‫מבחינה ממונית‪.‬‬
‫ויברכו הטוב והמטיב‪.‬‬
‫ד‪ .‬שתיית יין‪ :‬ובמקרה של שתיית יין‬
‫ירידת גשמים בשדה –‬
‫משותפת הורה המג"א בסעיף קע"ה‬
‫אשתו ובניו חשיבי שותפים‬ ‫סק"ד שאשתו ובניו ייחשבו כשותפין‪,‬‬
‫ונראה שיאמר את דינו אע"ג שאינו‬
‫למעשה הורה במשנ"ב )רכ"א סק"ד(‬ ‫מזכה להם את הקנקן ואפילו באינו‬
‫מעמיד את הקנקן על השולחן מחמת‬
‫ששותפות אשתו ובניו חשיבא‬
‫שותפות לגבי ברכת הטוב והמטיב‬ ‫שיש שותפות משפחתית‪.‬‬
‫בירידת גשמים וביאר בשעה"צ )סי' רכ"א‬
‫סק"ב( שזה שלא כדברי ההלכות קטנות·‬ ‫וכן מצינו בדברי בן דורו רבי יעקב‬
‫והמג"א שקבעו כי אין חשיבות לשותפות‬
‫אשתו ובניו בהנאת ירידת גשמים‪ ,‬וא"כ‬ ‫ישראל חאגיז בשו"ת הלכות‬
‫לכאורה גם בנידון דידן של קניית דירה‬ ‫קטנות )חלק א סימן קצ"ו( וז"ל‪ :‬נראה‬
‫להרווחה נורה להלכה שלא לברך דהא‬ ‫דלא סגי בשותפות אשתו ובניו גבי‬
‫מאן מפיס אם ראש המשפחה יחלוק‬ ‫גשמים שהשדה היא שלו וכל הטובה‬
‫מהריווחים לבני משפחתו‪ ,‬אבל המעיין‬ ‫היא לו לבדו אלא שאח"כ מאכיל בני‬
‫ביתו ולא דמי ליין שהטובה לכולן בבת‬

‫אחת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫ונראה מדבריהם כי אף שסוברים‬

‫כהשו"ע שאין די בהנאה מקבלת‬

‫ב‪ .‬ועיין בשעה"צ דמוכח ששגגה נזדקרה שם שצירף את ההלק"ט עם המצריכים לברך הטוב והמטיב‬

‫בגלל שותפות אשתו ובניו בירידת גשמים והמעיין בהלק"ט ימצא כדברינו‪.‬‬

‫מקצה ברכה על ’קבלת המפתח’ לדירה הארץ‬ ‫תב‬

‫שנחוש לשיטתם ונורה שלא לברך על‬ ‫היטב בשעה"צ יבחין כי הוראת המשנ"ב‬
‫הנאה שאינה וודאית‪.‬‬ ‫מבוססת על שני יסודות האחת – שיטת‬
‫הרבה ראשונים והם רש"י והרא"ש‪,‬‬
‫יורש ירושה – יש לחוש‬ ‫הרא"ה‪ ,‬הרשב"א והריא"ז דכולהו ס"ל‬
‫דעל ירידת גשמים מברך כל איכר ואיכר‬
‫שאשתו ובניו לא חשיבי‬ ‫הטוב והמטיב דהא איכא שותפות איכרי‬
‫העולם יחד עמו דכולהו ששים ושמחים‬
‫שותפים‬ ‫בטובה המשותפת ששופעת עליהם‬
‫ממרום‪ ,‬אך הרי"ף והרמב"ם וכן הר"ן‬
‫אך בביאור הלכה בסימן רכ"ג )ד"ה אין לו‬ ‫פליגי והתנו תנאי של שותף ממשי בשדה‬
‫וכן פסק בשו"ע‪ ,‬והשנית – דעת הסוברים‬
‫אחים( הביא את דברי המור וקציעה‬ ‫שאשתו ובניו חשיבי כשותפים ואפילו‬
‫שהורה לברך בנפלה לו ירושה ויש לו‬ ‫בהנאה שאינה ודאית ]והיא דעת הש"ך‬
‫אישה ובנים – הטוב והמטיב‪ ,‬וציין‬ ‫שהובא במג"א ריש סי' רכ"א ולקמן לגבי‬
‫בביה"ל שלדברי המג"א הנ"ל בדין ברכת‬ ‫יורש יתבאר כי זוהי גם סברת היעב"ץ‬
‫גשמים לא יברך דחד טעמא איכא שאין‬
‫הנאת אשתו ובניו וודאית או מיידית‪,‬‬ ‫במור וקציעה[‪.‬‬
‫ולכאורה רצונו לומר כהבנתנו בדבריו‬
‫בשעה"צ שכאן ביורש ירושה עלינו‬ ‫וא"כ נמצא שהמג"א וההלק"ט הלכו‬
‫להחמיר כשיטת המג"א וההלק"ט ולא‬
‫לברך הטוב והמטיב ומה שהורה בברכת‬ ‫בדרך השו"ע שהצריך תנאי‬
‫גשמים שלא לחוש למג"א והלק"ט‬ ‫שותפות ממש אך הוסיפו להחמיר‬
‫ולברך הטוב והמטיב על שותפות אשתו‬ ‫ולדרוש עוד תנאי של 'הנאה וודאית' ולכן‬
‫ובניו זה מכוח צירוף דיעות הראשונים‬ ‫לא החשיבו את שותפות אשתו ובניו בהא‬
‫דס"ל דאין צורך בשותפות ממשית כדי‬ ‫ועתה כיוון שרוב ראשונים ס"ל דמברכים‬
‫בלא שותפות כלל‪ ,‬מיסתייא דנצריך‬
‫לברך הטוב והמטיב על רוב גשמים‪.‬‬ ‫שותפות ממש אבל לא נחמיר כדעת‬
‫המג"א וההלק"ט‪ ,‬וכך הכריע במפורש‬
‫'עולה מן המדבר'‬
‫באליה רבה‪.‬‬
‫למעשה נראה שנורה להלכה‪:‬‬
‫ונמצא אם כן‪ ,‬שכעת אין בידינו ראיה‬
‫א‪ .‬קונה דירה למגורים לו ולמשפחתו –‬
‫ששותפות אשתו ובניו חשיבא‬
‫יברך הטוב והמטיב‪ ,‬ולא נחוש‬ ‫לשותפות מהא דהכריע המשנ"ב והורה‬
‫לחיי"א בזה‪.‬‬ ‫לברך בגלל שותפות משפחתו דלא‬
‫כהמג"א וההלק"ט‪ ,‬דהתם הכריע כנגדם‬
‫ב‪ .‬קונה דירה להשקעה – אף שמשפחתו‬ ‫רק בצירוף מחלוקת הראשונים הנ"ל‪ ,‬אך‬
‫ברכישת דירה להשקעה בהחלט ייתכן‬
‫מרוויחה מקניית הדירה‪ ,‬נחוש למג"א‬
‫ולהלק"ט ולא נברך הטוב והמטיב אלא‬
‫רק שהחיינו ]ועי' בביה"ל רכ"ג ד"ה‬

‫מקצה ברכה על ’קבלת המפתח’ לדירה הארץ תג‬

‫ג‪ .‬זוג שקנו דירה להשקעה והדירה‬ ‫שהיא טובה דברכת שהחיינו נכללת‬
‫בברכת הטוב והמטיב ואין בזה חשש‬
‫רשומה על שם שניהם – ברור ופשוט‬
‫שיברכו הטוב והמטיב‪.‬‬ ‫ברכה לבטלה[‪.‬‬