ספר יהודית איסרוב

‫‪51‬‬
‫חבורת הגדר‪1950 ,‬‬

‫פסח ‪ ,1954‬איזו אהבה‪...‬‬ ‫אריה וחבריו לקבוצת הכדורסל 'ברית מכבים עתיד'‪1947 ,‬‬

‫הוריו של אריה‪ ,‬מרים לפין ועזרא איסרוב‬ ‫שרה חיילת במלחמת העולם השניה‬ ‫אריה בפלמח במשגב עם‪ ,‬מרץ‪1948 ,‬‬
‫ביום נישואיהם‪1924 ,‬‬

‫‪52‬‬

‫לימודי ריפוי בעיסוק‬

‫בתחילת שנות החמישים‪ ,‬אז התחלתי ללמוד ריפוי בעיסוק‪ ,‬היה כל התחום בארץ עדיין בחיתוליו‪.‬‬
‫תכנית לימודים אקדמית בנושא היתה אז רק בירושלים‪ ,‬אנחנו היינו המחזור השלישי בסך הכל‪ .‬לא היה לנו בית ספר אחד‪ ,‬נדדנו בין כמה מקומות‪:‬‬

‫את המקצועות הרפואיים למדנו בבנין בית הספר לרפואה שהיה צמוד לבית החולים במגרש הרוסים‪ ,‬שם עבד אבי בזמנו‪.‬‬

‫כשהתאוששתי היו מזמינים אותי לאכול איתם ארוחת ערב‪.‬‬ ‫עבודות יד ‪ -‬סריגה‪ ,‬רקמה‪ ,‬נגרות וכדומה ‪ -‬למדנו במתנ"ס‪ ,‬את לימודי התאוריה‬
‫בתקופה הזו עבד אריה מדי פעם כשופט כדורסל‪ ,‬שפט במשחקים בסופי שבוע‪.‬‬ ‫‪ -‬פסיכולוגיה וכו'‪ ,‬למדנו בקומה השישית של הבנין העגול ברחוב קינג ג'ורג' פינת‬
‫למגרשים היה מגיע על האופנוע שלו‪ ,‬ובהקשר הזה אני נזכרת בקוריוז‪ :‬יום אחד נסע‬ ‫ז'בוטינסקי‪ .‬יום אחד היתה איזו אי הבנה כנראה‪ ,‬השומר חשב שהבנין ריק‪ ,‬נעל את‬
‫עם חברו נחום למשחק כדורסל בבת ים‪ .‬הקבוצה המקומית הפסידה במשחק‪ ,‬והמוני‬
‫האוהדים שלה רדפו אחריהם‪ ,‬השופטים‪ ,‬בקללות‪ ,‬איימו להכות אותם‪ .‬למרות שבאו‬ ‫כל הדלתות והלך הביתה‪ .‬מכונית מכבי אש הורידה אותנו עם מנוף מהקומה‬
‫לבת ים על האופנוע נאלץ אריה להשאיר אותו שם‪ ,‬המשטרה חילצה אותם בניידת‪.‬‬ ‫השישית – חוויה!‬

‫למחרת נסע באוטובוס להחזיר את האופנוע לתל אביב‪...‬‬ ‫למדתי עם כעשרים בחורות ובחור אחד‪ ,‬אליהו‪ .‬ארבע בנות‪ ,‬ואני בינהן‪ ,‬היינו צעירות‬
‫כפי שהוריו של אריה חיבבו אותי מאד מהרגע הראשון‪ ,‬כך גם אמי את אריה‪.‬‬ ‫טרום צבא‪ ,‬במסלול הדומה לעתודה ‪ -‬לימודים ואחר כך שירות בצה"ל כקצינות‪ :‬יעל‬
‫בהשפעתה גם החל אריה להשלים בגרויות בתיכון 'תלפיות' בתל אביב‪ .‬השכלה‬
‫תמיד היתה חשובה לה מאד‪ ,‬היא חשבה‪ ,‬ובצדק‪ ,‬שאין סיבה שבחור כשרוני‬ ‫בלבן היתה בת קיבוץ תל יוסף‪ ,‬גלילה גורן ורות לוי (לימים אלגבלי) היו ירושלמיות‬
‫ואינטליגנטי לא ישלים את לימודיו‪ .‬כך יצא שבערבים היינו שנינו מותשים קצת‪ ,‬אני‬ ‫כמוני (רות ואני‪ ,‬אגב‪ ,‬חברות טובות עד היום)‪ .‬כל שאר הבנות היו לאחר שירות צבאי‪,‬‬
‫אחרי ההתמחות והנסיעות‪ ,‬הוא לאחר העבודה בחנות והלימודים‪ ,‬בכל זאת יצאנו‬
‫לפעמים לבלות‪ ,‬לצעירים הרי יש הרבה כוח‪ ...‬בתום הבילוי אריה היה מלווה אותי‬ ‫בעיניים שלנו נראו ממש מבוגרות‪...‬‬
‫לרחוב ארנון‪ ,‬לעיתים נכנס אלי לחדר ואפילו נשאר לישון‪ ,‬לבעלי הדירה לא היה‬ ‫ביום הראשון בו נפגשנו כולנו‪ ,‬עוד טרם החלו הלימודים בפועל‪ ,‬לקחו אותנו לביקור‬

‫אכפת‪ .‬לא פעם הציל אותי כשגרש עכברים שהגיעו לחדרי מהחצר‪.‬‬ ‫בבית החולים לפגועי נפש של ד"ר ויניק‪ .‬אינני יודעת מה היתה מטרתו של יום‬
‫ההכנה הזה‪ ,‬אולי לחשוף אותנו לאחת האוכלוסיות איתה מקובל לעבוד בריפוי‬
‫חברותי ללימודים‪ ,‬טקס סיום לימודי ריפוי בעיסוק‬ ‫בעיסוק‪ .‬מכל מקום‪ ,‬המראות היו קשים‪ :‬בחדר אחד מטופל עמד ערום והשתין עלינו‪,‬‬
‫בחדר השני ראינו טיפול בשוק חשמלי‪ ,‬באמצעים הפרימיטיבים של אז‪ ,‬עד היום אני‬
‫רואה את התמונה של המסכן ההוא מול עיני‪ .‬כל החוויה הנוראית הזו גרמה לי‬

‫לסלידה מתחום העיסוק בנפגעי נפש‪ ,‬ואולי חבל‪.‬‬
‫הלימודים נמשכו כשנתיים‪ ,‬במהלכן גרתי בבית‪ .‬להבדיל מתקופת התיכון‪ ,‬נהניתי‬

‫ללמוד‪ .‬נדמה לי שבהשוואה ללימודי המקצוע היום‪ ,‬לא למדנו הרבה‪ .‬חברתית‬
‫הסתדרתי מצוין‪ ,‬האוירה היתה טובה‪ ,‬בילינו יחד גם בערבים‪ .‬לקראת סוף השנתיים‬
‫הללו הלכנו להתמחויות‪ ,‬כל פעם במקום אחר‪ :‬עבדתי במחלקה אורתופדית‪ ,‬עם חולי‬

‫נפש ב'גהה'‪ ,‬עם חולי שחפת בבאר יעקב‪ ,‬היה מענין‪.‬‬
‫בתום הלימודים נדרשנו לשנת התמחות‪ .‬אני עבדתי ב'מחנה ישראל' – מעברה‬
‫גדולה שהיתה ממוקמת מול שדה התעופה‪ ,‬צפונית ללוד‪ .‬במעברה טיפלתי בבני כל‬
‫הגילים‪ ,‬מכל העדות‪ .‬היה לנו חדר ציור‪ ,‬חדר לעבודות קרמיקה‪ ,‬חדר מלאכה; בחורה‬

‫מבוגרת ממני‪" ,‬ותיקה" יחסית‪ ,‬חנכה אותי‪.‬‬
‫מכיוון שלא רציתי לנסוע לירושלים מדי יום שכרתי לי חדר בקומת קרקע ברחוב‬
‫ארנון בתל אביב‪ ,‬בדירתם של זוג אופים מבוגר‪ .‬בעלי הבית היו נחמדים אלי‪ ,‬מדי‬
‫פעם כיבדו אותי בחלה טריה‪ .‬אריה גר אז עדיין בבית הוריו‪ ,‬למרות שהיינו חברים לא‬

‫היה מקובל לגור יחד לפני הנישואין‪.‬‬
‫הדרך למחנה ישראל מדי בוקר היתה ארוכה‪ :‬כל יום קמתי מוקדם בבוקר‪ ,‬לקחתי‬
‫קו ‪ 4‬לתחנה המרכזית‪ ,‬משם נסעתי בטנדר פתוח דרך יהוד‪ ,‬לא היה אז כביש סלול‬
‫לשם‪ .‬במעברה התנאים היו קשים ‪ -‬עבדתי בצריפים ישנים שהיו שיכים לבריטים‬
‫בזמנו‪ ,‬ברור שללא מזגן וגם לא מאוורר‪ .‬בערבים חזרתי‪ ,‬תשושה עם כאב ראש נוראי‪,‬‬

‫לבית הוריו של אריה‪ ,‬שם הסתגרתי בחדר חשוך עם מגבת רטובה על המצח‪.‬‬

‫‪53‬‬
‫אמי ואני בטקס סיום לימודי ריפוי בעיסוק‪ ,‬נובמבר ‪1955‬‬

‫תעודת סיום לימודי ריפוי בעיסוק‬ ‫קורס ריפוי בעיסוק‪1952 ,‬‬

‫‪54‬‬

‫הטיול הגדול ‪ -‬חצי שנה באירופה‬

‫בספטמבר ‪ ,1954‬עם סיום שנת ההתמחות שלי ב'מחנה ישראל'‪ ,‬קיבלתי מסבא אלפרד מתנה נדיבה ביותר ‪ -‬כסף לחצי שנה באירופה‪ ,‬מסע‬
‫המשלב טיול‪ ,‬ביקורי משפחה והשתלמות מקצועית‪ .‬ברור ששמחתי – מי לא רוצה לנסוע?? אני ודאי שרציתי‪ .‬לא התפלאתי שגם אריה היה בעד‪,‬‬
‫מאז ומעולם היה טיפוס מפרגן‪ .‬אמנם המסע היה כרוך בפרידה ארוכה אבל הבנו שנינו שזו הזדמנות לחוויה יוצאת דופן‪ ,‬הצעה שאין סיבה לסרב‬

‫לה‪.‬‬

‫לעשות אמבטיה לאחר כל הנסיעות בדרכים‪ .‬בערב הזמין אותי לארוחת ערב טובה‪,‬‬ ‫שנות החמישים בארץ היו תקופה של מחסור‪ ,‬מדינת ישראל הצעירה לא עודדה‪,‬‬
‫אולי גם נתן לי קצת כסף להמשך הנסיעה‪ .‬למחרת נפרדנו לשלום ואני המשכתי‬ ‫לשון המעטה‪ ,‬נסיעות לחו"ל‪ ,‬ופעלה להגביל אותן‪ .‬מהארץ יצאתי עם עשרה דולרים‬
‫בדרכי עד שהגעתי לקונסטנץ‪ ,‬גרמניה‪.‬‬
‫בקונסטנץ התאכסנתי בביתה של סטודנטית לשעבר של סבי‪ .‬ביתה היה ממוקם‬ ‫בלבד‪ ,‬זה מה שהיה מותר אז‪ .‬בנמל חיפה עליתי על האניה 'פיליפו גרימני'‪,‬‬
‫מעל פאב רועש‪ ,‬קריאות השיכורים משם הפריעו לי לישון כל הלילה‪ .‬בבוקר עליתי‬ ‫שהפליגה לאיטליה‪ .‬לשמחתי לא סבלתי ממחלת ים‪ ,‬הרגשתי מצוין‪ ,‬ההפלגה ארכה‬
‫על רכבת להיידלברג‪ ,‬שם פגשתי סוף סוף את סבא אלפרד‪.‬‬
‫סבא ואני שמחנו מאד להפגש‪ ,‬מאז שעזב את ישראל חלפו כחמש שנים בהן לא‬ ‫כמה ימים ואני נהנתי מאוירת החופש‪ ,‬פטפטתי עם הנוסעים‪ ,‬בערבים רקדתי‬
‫התראנו‪ .‬מיד כשירדתי מהרכבת קנה לי לחמניה עם נקניקיות‪ ,‬הסביר לי שאשתו‬ ‫בנשפים‪ .‬על הסיפון הכרתי אם ושתי בנות מרומא‪ ,‬התידדנו‪ ,‬הן הזמינו אותי ללון‬
‫טבעונית ( מה שהיה מאד לא מקובל‪ ,‬אגב‪ ,‬באותם זמנים) ושבשר לא אזכה לאכול‬
‫בזמן שהייתי אצלם‪.‬‬ ‫אצלן כשאגיע לעיר‪.‬‬
‫זמן קצר אחר‪-‬כך הגענו לעיירה וילהלמספלד בה גרו סבא ואשתו אליזבת‪ .‬אליזבת‬ ‫התחנה הראשונה היתה נפולי‪ .‬כשהגיעה האניה לנמל ראיתי מולי שלט גדול‪:‬‬
‫היתה עובדת סוציאלית גרמניה‪ ,‬רווקה ללא ילדים‪ ,‬בת חמישים פלוס‪ .‬היא היתה‬ ‫"ישראלי‪ ,‬באילת כבר היית?!" צחקתי‪ .‬באותו היום פגשתי בעיר שליח מטעם סבא‬
‫טיפוס לא סימפטי‪ ,‬קבלת האורחים שלה לא היתה נעימה במיוחד‪ .‬הארוחות על‬ ‫שלי‪ ,‬שנתן לי הרבה כסף להמשך הנסיעה‪ .‬את הכסף החבאתי בחגורת בד מתחת‬

‫טהרת הירקות‪ ,‬העשבים והגרעינים לא הפריעו לי‪ ,‬אף פעם לא עשיתי ענין מאוכל‪,‬‬ ‫לבגדים‪ ,‬בטוח הרבה יותר מלשים אותו בשתי מזוודות הקרטון שלי‪.‬‬
‫אבל כשביקשתי להתקלח ואמרה שאצלם מתקלחים רק בימי שבת‪ ,‬עניתי לה‬ ‫לאחר יום בנפולי לקחתי רכבת לרומא‪ ,‬שם פגשתי חברים מ"הגדר"‪ -‬דורון וחלוואלה‪,‬‬
‫וחבר נוסף של אריה‪ ,‬יוסל'ה מרימוביץ'‪ ,‬כדורגלן מפורסם מאד באותם ימים‪ .‬כולם היו‬
‫בתקיפות שאני מתקלחת כל יום‪ .‬מה היה לה לומר? שתקה‪ .‬וכך עשיתי כל ערב‪,‬‬
‫מלאתי מים בגיגית והתרחצתי; היה לי אומץ‪ ,‬או חוצפה‪ ,‬תלוי איך מסתכלים על‬ ‫ברומא בעיניני כדורגל‪ ,‬אבל היה גם זמן לבילויים‪ ,‬הסתובבנו‪ ,‬שטנו על הטיבר‪,‬‬
‫הדברים‪.‬‬ ‫בלילות חזרתי ללון בביתה של המשפחה הנחמדה שהכרתי על האניה‪ ,‬היה כיף‪.‬‬
‫מרומא המשכתי למילאנו‪ ,‬שם התארחתי אצל אחיה של אמא‪ ,‬ארנולד‪ .‬ארנולד היה‬
‫השבוע עבר בסך הכל בנעימים‪ ,‬סבא טייל איתי מדי יום‪ ,‬שכר רכב עם נהג‪ ,‬השויץ בי‬ ‫נשוי לאדריאנה‪ ,‬איטלקיה קתולית אותה הכיר כשלמד הנדסה בגרמניה‪ ,‬גם היא‬
‫בפני מכריו‪ ,‬הראה לי את אוניברסיטת היידלברג בה הרצה בזמנו‪ .‬ניכר היה‬ ‫היתה אז סטודנטית‪ .‬קרה מה שקרה אז ונכנסה להריון‪ ,‬ההורים לחצו להתחתן‪.‬‬
‫בזמן מלחמת השניה עברו לגור בכפר הקטן בו גדלה אדריאנה‪ ,‬וכך ניצל דודי‪ ,‬לאחר‬
‫שהחברים מעריכים אותו‪ ,‬היה דמות מכובדת מאד‪ .‬אני זוכרת שסיפר לי אז על‬ ‫המלחמה קבעו את ביתם במילאנו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הם היו זוג נחמד וכך ילדיהם‪ ,‬ריקרדו‬
‫המכתבים שהוא כותב לאדנאואר‪ ,‬אז קנצלר גרמניה ושר החוץ שלה‪ .‬אדנאואר וסבא‬
‫ומימה‪ ,‬ארחו אותי יפה מאד אצלם‪.‬‬
‫הכירו כשלמדו יחד משפטים באוניברסיטה‪ ,‬אינני יודעת האם היו חברים אבל סבא‬ ‫התכנון המקורי שלי היה להמשיך ממילאנו לקונסטנץ‪ ,‬טיול של כמה ימים המשלב‬
‫הרגיש מספיק בנוח כדי לשלוח לו רשמים‪ ,‬שבחים‪ ,‬עצות וביקורת על התנהלותו‬ ‫אוטובוסים ועצירות לינה מסודרות בדרך‪ ,‬זה היה מסלול מאורגן לתיירים‪ .‬לאכזבתי‬
‫הפוליטית‪.‬‬ ‫הסתבר לי שעונת התיירות הסתימה ואצטרך לנסוע ברכבת ולהסתדר ספונטנית‬
‫בדרך‪ .‬כך התחלתי מסע של כמה ימים ברכבות לגרמניה‪ ,‬דרך שוויץ‪ ,‬כשאני נסחבת‬
‫לאחר כשבוע בגרמניה נסעתי לפריז‪ ,‬שכרתי לי חדר צנוע במלון ליד שער הנצחון‪.‬‬ ‫לבדי בדרכים עם שתי מזוודות‪ .‬בציריך העברתי לילה בהוסטל שנוהל על‪-‬ידי נזירות‪,‬‬
‫חבר של הורי‪ ,‬פלגי‪ ,‬שימש כציר כלכלי בפריז‪ .‬הוא ואשתו הציעו לי להתקלח אצלם‪,‬‬ ‫הן פגשו אותי על הרציף ולקחו אותי תחת חסותן‪ .‬בן דוד רחוק של אמי‪ ,‬דן לוין‪ ,‬שלמד‬
‫כי במלון כדי להתקלח היה צריך לשלם‪ .‬נעניתי בשמחה להצעתם‪ .‬הזוג פלגי דאגו לי‬
‫שם רפואה‪ ,‬הזמין אותי לארוחת צהריים ולסיור בעיר‪.‬‬
‫יפה‪ ,‬בימים טיילנו בעיר‪ ,‬בערבים לקחו אותי למסעדה טובה‪ .‬בערב אחד‬ ‫באחת הרכבות קראתי ספר‪ ,‬כהרגלי; מישראל הבאתי לא מעט ספרים‪ .‬איש עסקים‬
‫הזמינו במסעדה שבלולים‪ ,‬ועוד כל מיני זוחלים‪ ,‬נדמה לי שאחד ממש זז על‬ ‫מבוגר שישב מולי זיהה את הכתוב בעברית על הכריכה‪ ,‬ופנה אלי‪ .‬הציג את עצמו‪,‬‬
‫הצלחת‪...‬התפלצתי‪ .‬בלי בושה שאלתי‪" :‬איך אתם אוכלים את השרצים האלה??"‬
‫הם צחקו‪ ,‬אני לא הסכמתי לנסות‪ ,‬הזמינו לי מנה אחרת‪ .‬עד היום בפירות ים ושאר‬ ‫אמר שהוא יהודי שגדל במצריים וחי בשוייץ‪ ,‬ושמאד מרגש אותו לפגוש מישהו‬
‫מישראל‪ .‬פטפטנו קצת באנגלית‪ ,‬הוא נראה לי אדם נחמד והגון‪ .‬כשהרכבת עצרה‬
‫רכיכות אני לא נוגעת‪.‬‬ ‫ליד איזו עיר שויצרית הציע לי להעביר את הלילה בבית המלון שבו גם הוא מתאכסן‪,‬‬
‫מצרפת עברתי לאנגליה‪ .‬בבית הספר לריפוי בעיסוק באוקספורד עברתי התמחות‬ ‫אמר שישכור לי חדר‪ ,‬הסכמתי‪ .‬הידיד החדש שלי אכן שכר לי חדר במלון‪ ,‬היה תענוג‬

‫‪55‬‬

‫סבא שלי‪ ,‬ד"ר אלפרד גלוקסמן‬ ‫של שבועיים‪ ,‬ישנתי במעונות‪ ,‬ביליתי בערבים עם סטודנטים שהכרתי שם‪ .‬אם הבית‬
‫גשר ווטרלו‪ ,‬לונדון‬ ‫לא היתה מרוצה‪ ,‬לטעמה חזרתי מאוחר מדי לחדרי‪ ,‬לא התרגשתי‪ .‬באוקספורד‬

‫הכרתי בחור אמריקאי נחמד‪ .‬הציע שיקח אותי ללונדון‪ ,‬התחנה הבאה בטיול‪ ,‬על‬
‫האופנוע שלו‪ ,‬ושאת המזוודות יביא חבר אחר ברכב‪ .‬ברור שהסכמתי ‪ -‬עוד‬
‫הרפתקאה! רכבנו כשעתיים‪ ,‬כל הדרך ירד גשם‪ ,‬הגעתי רטובה לגמרי אבל‬
‫מבסוטית מאד‪.‬‬

‫בלונדון שהיתי שלושה חודשים‪ ,‬עבדתי בבית החולים ‪ .Middlesex‬דודה של אמי‬
‫השכירה חדרים בביתה‪ ,‬אני גרתי באחד מהם‪ .‬מתחנת הרכבת התחתית לבית‬

‫הדודה הוביל שביל ארוך וחשוך‪ ,‬לאחר שראיתי בו סוטה מין ערב אחד מיהרתי לעזוב‬
‫את המקום‪ .‬שכרתי דירה עם סטודנטים ישראלים בקומה השישית של בנין דירות‪,‬‬
‫ברחוב ראשי בשכונת ‪.Bayswater‬‬

‫בלונדון היה חורף‪ ,‬קר וגשום‪ .‬כשיצאתי בבוקר לעבודה היה עדיין חושך ברחוב‪ .‬הקור‬
‫לא הפריע לי‪ ,‬בכל זאת ירושלמית‪...‬גם מהגשם לא נרתעתי‪ .‬בסוף כל יום עבודה‪,‬‬

‫בשעה ‪ ,16:00‬הלכתי לשוטט בעיר ולבקר אתרי תיירות מענינים‪ :‬מוזיאונים‪ ,‬כנסיות‪,‬‬
‫גנים‪ ,‬אתרים הסטורים‪ .‬היה לי מדריך קטן לתיירים אותו קניתי כשהגעתי ללונדון‪ ,‬עד‬
‫סוף השהיה שלי כבר סימנתי "וי" על כל ההמלצות כמעט‪ .‬ילדיהם של הזוג ורנר‪ ,‬עוד‬
‫משפחה ש"אמצה" אותי‪ ,‬התפעלו שהם‪ ,‬שגרים בלונדון כל חייהם‪ ,‬ראו פחות ממני‪...‬‬

‫גם בערבים ביליתי‪ :‬הדודה לקחה אותי להצגה בתאטרון המלכותי‪ ,‬אולם מפואר‪,‬‬
‫בהפסקה הגישו לנו כוס תה בספלי חרסינה‪ .‬במופע של רקדניות קאן קאן‪ ,‬אליו‬

‫הלכתי לבדי‪ ,‬התקרב אלי גבר קרוב מדי‪ .‬השתמשתי בטריק שלמדתי מאמי‪,‬‬
‫דקרתי אותו בברך בסיכת ראש ארוכה וחדה שהכנתי בדיוק למקרה כזה‪ .‬אמא סיפרה‬

‫לי שכך היתה מרתיעה בחורים לא רצויים כשנסעה כנערה בחשמליות בגרמניה‪,‬‬
‫רעיון מצוין‪ .‬בשלב מסוים הגיעו ללונדון גם אותם החברים מתל אביב אותם פגשתי‬

‫ברומא‪ ,‬איתם היה כיף ובטוח להסתובב‪.‬‬
‫את יום הולדתי העשרים דוקא חגגתי לבד‪ ,‬מבחירה‪ .‬עמדתי על גשר ‪,Waterloo‬‬
‫נזכרתי בסרט הרומנטי המפורסם‪ ,‬התרגשתי‪ .‬שמחתי על מזלי הטוב לחוויות כאלה‬

‫בגיל צעיר כל כך – אני רואה עולם! בצד השמחה היו גם קצת געגועים כמובן‪,‬‬
‫למשפחתי ולאריה‪ .‬בכל משך הטיול כתבתי לו כמעט כל יום מכתב של שישה‪-‬‬
‫שבעה עמודים‪...‬מספרת על קורותי בפרוטרוט‪ .‬גם לאמי כתבתי לא מעט‪ ,‬הייתי טובה‬
‫בכתיבת מכתבים‪ ,‬זה בא לי בקלות‪ .‬מדי פעם קיבלתי גם מכתבים חזרה‪ ,‬מאריה‬

‫וממשפחתי‪.‬‬
‫לאחר שהסתימה התקופה באנגליה התחלתי את המסלול חזרה‪ ,‬באותה הדרך‬
‫בערך‪ .‬ביקרתי בפריז‪ ,‬בגרמניה אצל סבא‪ ,‬באיטליה אצל דודי‪ .‬בונציה עליתי על‬
‫אניה המפליגה לישראל‪ ,‬ובסוף ינואר הגעתי לחיפה‪ .‬בנמל ירדתי עם שאר הנוסעים‪.‬‬
‫לפתע‪ ,‬משום מקום‪ ,‬הגיח אוטובוס לעומתי‪ ,‬עצר ממש לידי‪ .‬באוטובוס נהג "שפן"‪,‬‬
‫חבר שלנו מחבורת הגדר‪ ,‬לידו עמד אריה‪ ,‬נרגש ומחויך‪ ,‬הייתי קצת בהלם‪ ,‬איזו‬
‫קבלת פנים! שפן היה אז נהג "אגד" בקו חיפה‪-‬טירה‪ ,‬מסתבר שאריה והוא החליטו‬
‫להפתיע אותי ולאחר שהוריד את הנוסעים המשיך לתוך הנמל‪ .‬כך יצא שזכיתי‬

‫להסעה "ספיישל" באוטובוס‪ ,‬לביתו של שפן בחיפה‪ ,‬ממש לא יאומן‪.‬‬
‫קוריוז מצחיק לסיום‪ :‬באחד מסופי השבוע לאחר שחזרתי פגשתי בת"א את‬
‫חבורת הגדר‪ .‬ציונה‪ ,‬אחת מהחברות‪ ,‬סיפרה לי על מסיבה שהתקימה בביתו של‬
‫בעלי בנק 'אלרן'‪ ,‬משפחה עשירה‪ .‬בתו‪ ,‬המארחת‪ ,‬גרה בעבר שנתיים בלונדון‪.‬‬
‫למחרת הארוע פגשה אותה הבחורה את ציונה וסיפרה לה בהתלהבות על‬
‫הבחור איתו שוחחה במסיבה‪ ,‬איך הוא מכיר מצוין את לונדון‪ ,‬כמה סיפורים סיפר‬
‫לה‪...‬ציונה צחקה‪ ,‬מיד הבינה על מי היא מדברת‪ ,‬אמרה לה שהבחור מעולם לא יצא‬
‫מהארץ‪ .‬הוא שאמרתי‪ ,‬בלופר מארץ הבלופרים‪ ,‬פשוט דקלם את כל מה שרשמתי לו‬

‫במכתבים ‪):‬‬

‫אריה ושפן‬

‫‪56‬‬

‫עבודה‪ ,‬לימודים וחתונה‬

‫לאחר שנת ההתמחות ב'מחנה ישראל' שבתי לגור לתקופה קצרה בבית בירושלים‪ ,‬עם אמא וגדעון‪.‬‬
‫התחלתי לעבוד כמרפאה בעיסוק בבית החולים 'הדסה ג''‪ ,‬ברחוב הנביאים‪ .‬במחלקות ריאות טיפלתי בחולי שחפת‪ ,‬כיום לשמחתנו מחלה נדירה‬
‫בארץ אבל אז היו לא מעט חולים‪ .‬בין השעות ‪ 9‬ל‪ 11-‬בבוקר השכיבו את המטופלים במיטות עם גגון באויר הצח‪ ,‬כדי לספוג את אור השמש‪ .‬בזמן‬
‫הזה לא יכלו כמובן לעסוק במלאכת יד וכדומה אבל ניצלתי אותו בדרך אחרת ‪ -‬עברתי בין המיטות ושוחחתי עם החולים‪ ,‬אהבתי ואני עדיין אוהבת‬

‫מאד אנשים‪ .‬עבדתי גם במחלקת עצבים ובמחלקת עיניים‪.‬‬

‫שולחנות אוכל הוצבו בכל החדרים‪ .‬בשעה ‪ 19:00‬הגיעו כשבעים איש‪ ,‬בהם קרובי‬ ‫ההחלמה מניתוח קטרקט ארכה אז קרוב לשבועיים‪ ,‬במהלכם היו צריכים המטופלים‬
‫משפחתו העניפה של אריה משני הצדדים‪ ,‬חברים של הורי מזיכרון ומעין חרוד ועוד‬ ‫לשכב על הגב עם משקולת של חול משני צדי הראש‪ ,‬כדי שלא יזוז‪ .‬חלקם שמעו‬
‫כמה אנשים קרובים לנו‪ .‬הקייטרינג היה כשר‪ ,‬כי רב קרוביו של אריה היו דתיים מאד‪,‬‬
‫ועם זאת‪ ,‬אינני זוכרת שהקפידו על כל מיני הידורי כשרות‪ ,‬הכל היה באוירה נינוחה‬ ‫רדיו‪ ,‬בני המשפחה ביקרו בשעות הביקור אבל עדיין‪ ,‬אפשר היה למות משעמום‪ .‬אני‬
‫עזרתי כשהקראתי למטופלים עיתון או סתם פטפטתי איתם‪ ,‬זה שמר על קשר עם‬
‫ונעימה‪ .‬ריקודים לא היו‪ ,‬לא היה מקום‪ ,‬זה גם היה פחות מקובל אז‪.‬‬ ‫הסביבה והעביר את הזמן‪ ,‬אולי גם השכיח לכמה רגעים את חוסר הנוחות שבמצב‬
‫הארוע כולו היה מכובד אך צנוע‪ ,‬ברוח הימים ההם‪ .‬גם המתנות היו בהתאם – כסף‬ ‫הזה‪ .‬בסך הכל נהניתי מאד מהעבודה שם‪ ,‬גם הסתדרתי מצוין עם חברי לצוות‪.‬‬
‫באותו הזמן בערך סיים אריה את בחינות הבגרות בהצלחה והחליט להמשיך‬
‫לא היה מקובל לתת‪ ,‬קיבלנו סכו"ם‪ ,‬מגבות‪ ,‬כלי בית נוספים וגם סיפולוקס‪ ,‬מכשיר‬ ‫ללימודים אקדמים‪ .‬הוא בחר ללמוד עבודה סוציאלית‪ ,‬זה התאים לו מאד כטיפוס‪,‬‬
‫להכנת סודה שהיה אז פריט חובה בכל מטבח‪.‬‬ ‫תמיד רצה לעזור לכולם (כך‪ ,‬אגב‪ ,‬גם ילדינו ונכדינו‪ ,‬תמיד שמחים לעזור לזולת)‪.‬‬
‫כשהחל את לימודיו בירושלים‪ ,‬בבית הספר לעבודה סוציאלית בהנהלת ד"ר‬
‫בסוף הערב חזרנו לישון בדירתנו‪ ,‬עייפים‪ ,‬נרגשים ומרוצים‪ .‬לירח דבש לא נסענו‪ ,‬זה‬
‫לא הסתדר אז‪ ,‬היינו צריכים לחזור ללמוד ולעבוד‪ ,‬אבל למחרת הארוע פרגנו לעצמנו‬ ‫איציקוביץ'‪ ,‬קנה לנו אביו דירה בדמי מפתח בירושלים‪ .‬אמנם לא היינו נשואים עדיין‬
‫אך היה ברור שאנחנו "זוג רציני"‪.‬‬
‫יום אחד של חופש ‪):‬‬
‫ב‪ ,13.12.1955-‬כמה חודשים לאחר שעברנו לגור ביחד‪ ,‬התחתנו‪.‬‬
‫מועד החתונה נקבע בכוונה לשבוע של חנוכה‪ ,‬ידענו שזה יהיה נוח לכל המורות‬
‫במשפחתנו‪ :‬אחותו של אריה‪ ,‬בת דודתו שושנה ובעיקר לאמי‪ ,‬בביתה נערך טקס‬

‫הנישואין והארוע שלאחריו‪.‬‬
‫לכבוד הארוע קנה אריה חליפה ועניבה‪ ,‬בכל זאת חתן‪ .‬אני קניתי לי בחנות בירושלים‬
‫שמלה לבנה ועליונית תואמת‪ ,‬כדי לכסות את הכתפיים בזמן החופה‪ .‬את השמלה הזו‬

‫לבשתי עוד שנים בארועים שונים‪ ,‬היא לא היתה חגיגית מדי וחבל היה על הכסף‪,‬‬
‫מלכתחילה קניתי שמלה שתשמש אותי בעתיד‪.‬‬

‫לילה קודם לחתונה לא ישנתי‪ ,‬מהתרגשות‪ .‬בבוקר ראיתי שיצא לי פצעון על האף‪ ,‬זה‬
‫הציק לי‪ .‬מי שמע אז על "מייקאפ"‪ ?..‬בטח לא אני‪ ,‬עד היום אני לא יודעת להתאפר‪.‬‬

‫מילא‪ ,‬לא נתתי לזה להפריע לי‪.‬‬
‫בבוקר הגענו אריה ואני לביתה של אמי‪ ,‬לעזור לסדר‪ .‬ב‪ 15:00-‬נערכה החופה‪,‬‬
‫במרפסת היפה מלאת הצמחים‪ .‬הרב אריה לוין ניהל את הטקס‪ ,‬היה דמות מוכרת‪,‬‬

‫נודע בכינוי "רב האסירים"‪ ,‬על שם נוהגו לבקר את אסירי המחתרות ואסירים‬
‫פליליים‪ ,‬ובכלל היה צדיק רב פעלים‪ .‬הרב לוין היה חבר של עזרא‪ ,‬אביו של אריה‪,‬‬

‫והיה גם זה שהעלה את אריה לתורה‪ ,‬כך זכינו אנחנו שיחתן אותנו‪.‬‬
‫בקבלת הפנים הוגש כיבוד קל‪ ,‬פירות וכריכונים שהכנו קודם בבית‪ .‬מלבד בני‬
‫המשפחה המצומצמת הגיעו גם חברים שלנו מחבורת הגדר‪ ,‬כמה מחברותי לעבודה‬

‫וחברות מורות של אמי‪.‬‬
‫ב‪ 18:00-‬בערך הלכו רב המוזמנים והבית סודר לקראת ארוחת ערב חגיגית‪,‬‬

‫ההזמנה‬

‫‪57‬‬

‫חתן וכלה ‪13.12.55‬‬ ‫תעודת הנישואין‬
‫ביום החתונה במרפסת‬ ‫עם גדעון ואמא שלי בחתונתנו‬

‫‪58‬‬

‫דירתנו הראשונה ‪ -‬הפלמ"ח ‪23‬‬

‫לאחר החתונה עברנו לראשונה לגור יחד בדירה משלנו‪ .‬גרנו ברחוב הפלמ"ח ‪ ,23‬בדירת קרקע אליה הגיעו מצדו האחורי של בנין בעל שלוש‬
‫קומות‪ .‬הרחוב הוא רחוב ארוך וגובל בשכונת קטמון‪ ,‬אז גרו בה הרבה עולים חדשים‪ ,‬בעיקר ממרוקו ומפולין‪ .‬למרות שהיתה תחנת אוטובוס ממש‬

‫ליד ביתנו היה שקט למדי‪ .‬בקצה הרחוב שכן מוזיאון האיסלאם‪ ,‬הקים גם היום שם‪.‬‬

‫בדירה היו ‪ 2.5‬חדרים‪ :‬סלון‪ ,‬חדר שינה ו"הול" גדול‪ ,‬מעין מבואה‪ .‬המטבח היה מרווח‬
‫למדי ובעיקר מאובזר יפה‪ ,‬הודות לאביו של אריה‪ .‬מיד כשעברנו נתן לי את קטלוג‬

‫החנות שלו‪ ,‬שמכרה כלי בית‪ ,‬וביקש ממני לסמן כל מה שארצה‪ ,‬התיעצתי איתו ועם‬
‫אמי ו"הזמנתי" כמה וכמה דברים‪ .‬המחווה הזו היתה טיפוסית לו‪ ,‬כזה היה לאורך כל‬

‫השנים‪" ,‬לארג'"‪ ,‬תמיד אהב לתת‪.‬‬
‫כלי מיטה ומגבות קיבלנו מאמי ומבני משפחה‪ .‬שמיכות הכינו עבורנו באזור יפו‪,‬‬
‫שתי שמיכות כבדות (אף פעם לא אהבתי לחלוק שמיכה) מלאות בנוצות ובתוספת‬
‫כל מיני‪ .‬אלו שימשו אותנו יפה בלילות הקרים של ירושלים‪ .‬עשרות שנים לאחר מכן‬

‫העברתי אותן לנכדותי שירי ועדי‪ ,‬לבקשתן‪.‬‬
‫מקרר חשמלי כבר היה לנו‪ ,‬אבל מכונת כביסה עדיין לא‪ .‬אחת לשבוע הגיע עוזרת‬
‫מקטמון לשטוף את הרצפות‪ ,‬אחת לשבועיים גם כיבסה בפיילה בה הרתחנו מים את‬
‫כל הבגדים והמצעים‪ .‬לאחר מכן הייתי מגהצת ארבע‪-‬עשרה חולצות מכופתרות עבור‬
‫אריה; אהבתי לגהץ‪ ,‬עד היום אני אוהבת‪ .‬אגב העוזרת‪ ,‬קוריוז נחמד בו אני נזכרת‬
‫בהקשר אליה ‪ -‬לבנה קראה "חיים ויצמן"‪ ,‬כשם פרטי‪ ,‬על שם נשיא המדינה הראשון‪.‬‬

‫בסלון היתה ספה ושתי כורסאות‪ ,‬שולחן ומזנון גבוה עם מדפים‪ ,‬עליו היו ספרים‬
‫ומכשיר רדיו‪ .‬כמה חודשים לאחר שעברנו לדירה חסכנו כסף וקנינו גם פטיפון וכמה‬

‫תקליטים של מוזיקה לריקודים‪ ,‬מה ששמעו אז‪.‬‬
‫בסלון ארחנו מדי פעם בני משפחה וחברים‪ ,‬תמיד אהבנו לארח‪ .‬חבורת הגדר הגיעה‬

‫בדרך כלל בימי שישי בערב‪ :‬פטפטנו‪ ,‬צחקנו‪ ,‬שתינו‪ ,‬רקדנו‪ .‬בחג פורים אחד ערכנו‬
‫נשף פורים אצלנו – כולם לבשו פיג'מות וחלוקי בית‪ ,‬היה מצחיק!‬

‫בחדר האמבטיה היה דוד מים ופרימוס שעבד על נפט חימם אותם‪ .‬ערב אחד‪ ,‬אריה‬
‫התגלח ואני התקלחתי‪ .‬פתאום שמעתי את אריה יוצא בריצה החוצה‪ .‬מסתבר שדרך‬

‫החלון ראה פתאום מישהו שעומד ומסתכל עלי‪ ,‬בלי בושה‪ .‬לא יודעת מה עשה‬
‫למציצן בחוץ אבל הבריח אותו‪.‬‬

‫בצד הפונה לגינה‪ ,‬לכל אורך הדירה‪ ,‬היתה מרפסת‪ .‬אהבנו מאד את הגינה‪ ,‬עיבדנו‬
‫אותה ושתלנו תותים‪ ,‬ירקות ופרחים‪ .‬שני ילדים‪ ,‬שכנים שלנו‪ ,‬מצאו לאריה כינוי‪:‬‬
‫"הגנן של יהודית"‪ .‬כשבנה שער מעץ לכניסה לחצר קיבל עוד כינוי‪" :‬הנגר של‬
‫יהודית"‪.‬‬
‫בגינה היו גם שני שיחי גפן גדולים‪ .‬הסתבר שהשורשים גדלו ממש בתוך בור‬
‫שופכין שהיה בחצר‪ .‬הבור אמנם היה סגור במכסה אך מימיו והזבל האורגני שבו‬
‫הגיעו ישירות לגפנים‪ ,‬וכך גדלו לגובה של כמה מטרים והשתרגו על עץ האורן‬
‫הסמוך‪ .‬את העלים נתתי בשמחה לשכנות וגם לעוזרת‪ ,‬הן היו מכינות עלי גפן‬
‫ממולאים וכיבדו גם אותנו‪.‬‬

‫‪59‬‬
‫חבורת הגדר במסיבת פורים‪1958 ,‬‬
‫אריה ואני בפורים‬

‫‪60‬‬

‫שנים ראשונות לנישואין‬

‫השנים הראשונות לנישואינו עברו בנעימים‪ .‬אני הייתי צעירה מאד‪ ,‬גם אריה היה צעיר‪ ,‬היה ברור שאין לחץ להרחיב את המשפחה‪,‬‬
‫מה עוד שאריה טרם סיים את לימודיו‪.‬‬

‫החיים נכנסו למעין שגרה‪ :‬במשך השבוע אריה למד ואני עבדתי‪ ,‬סופי השבוע‬
‫הוקדשו לביקורי משפחה ולבילויים‪ .‬בשבת בצהריים אכלנו אצל אמי‪ ,‬עם סבא יוסף‬

‫(שגר אז בדיור מוגן בירושלים)‪ ,‬עם גדעון ועם רותי‪ ,‬אם חזרה לחופשה קצרה‬
‫מהפנימיה (ומאוחר יותר ‪ -‬מהצבא)‪.‬‬

‫מיום שהכרתי את אריה היה בינו ובין גדעון קשר מיוחד‪ .‬גדעון הרבה לשתף אותו‪,‬‬
‫להתיעץ איתו‪ ,‬אריה שימש לו כמעין אח בוגר – הקשיב לו‪ ,‬עזר לו בשיעורים‪ ,‬כשהיה‬

‫צריך ניסה "לחנך" אותו‪ ,‬גם זה התקבל באהבה ובהבנה‪.‬‬
‫היו שבתות בהן נסענו לתל אביב‪ ,‬לבקר את הוריו של אריה ולבלות עם חבורת הגדר‪.‬‬

‫לשמחתנו לא היינו תלויים בתחבורה ציבורית ‪ -‬אריה היה מרכיב אותי על האופנוע‬
‫שלו וכך הגענו במהירות לכל מקום‪ .‬טיילנו המון‪ ,‬לבד ועם חברים‪ .‬זכורים לי טיולים‬
‫לחוף באשקלון בקיץ‪ ,‬לעין חרוד‪ ,‬לכפר גלעדי‪ ,‬לאיפה לא‪" .‬חרשנו" את כל הארץ‪ ,‬מדן‬

‫ועד באר שבע‪.‬‬
‫אריה היה נהג מצוין‪ ,‬גם כשנהג מהר לא פחדתי – ממה יש לפחד?? להיפך‪ -‬אהבתי‬

‫את זה! סמכתי עליו במאה אחוז‪ .‬מתישהו הציע לי אריה ללמוד לרכוב בעצמי על‬
‫אופנוע‪ .‬בשיעור הראשון‪ ,‬בפינת רחובות קינג ג'ורג' ויפו ניסיתי לעצור‪ ,‬לא יכולתי‪ .‬אני‬

‫הייתי רזה מאד והאופנוע כבד‪ ,‬כמעט נפלתי‪ .‬החלטתי להמשיך לנסוע באוטובוסים‪.‬‬
‫בערבי שישי היינו נפגשים עם חברים‪ .‬מרים חברתי מילדות נישאה גם היא וגרה אז‬
‫עם בעלה אבנר בשכונת ניות‪ ,‬התראנו מדי פעם‪ .‬בביתם של ד"ר בְּרו ּ ֶד ְרמָן‪ ,‬שעבד‬

‫איתי בבית החולים‪ ,‬ואשתו‪ ,‬שיחקנו קלפים‪ָ ",‬קנַסְ ָטה" נדמה לי‪ .‬בפעמים אחרות‬
‫ביקרנו את אריה אִיסָר‪ ,‬בן דודו של אריה‪ ,‬לימים פרופסור מפורסם להידרולוגיה‪ ,‬ואת‬
‫אשתו מרגלית; בדירתם בבית הכרם אכלנו כולנו ארוחת ערב‪ .‬יכולנו לפטפט שעות‬
‫לאחר הארוחה אבל בחורף היתה לנו שעת סיום קבועה ‪ -‬בשעה ‪ 22:00‬בדיוק כיבו‬
‫את החימום המרכזי בבנין ונהיה קור כלבים‪ ,‬אנחנו חזרנו הביתה והמארחים נכנסו‬

‫למיטות‪...‬‬
‫בשנת ‪ 1958‬סיים אריה את לימודיו והתחיל לעבוד כעו"ס באגף השיקום של משרד‬

‫הבטחון בירושלים‪ .‬במסגרת תפקידו שם סייע רבות לפצועי צה"ל ולמשפחותיהם‬
‫וזכה להערכה רבה‪.‬‬

‫אריה מעשן מקטרת‬

‫‪61‬‬
‫אריה‪ ,‬גדעון ואני בירושלים‬

‫‪62‬‬

‫הולדת עפר והמעבר לתל אביב‬

‫לאחר כארבע שנות נישואין החלטנו שהגיע הזמן להרחיב את המשפחה‪ .‬לאריה כבר היתה משרה מסודרת‪ ,‬הרגשנו בשלים להיות הורים‪.‬‬

‫השרה עלי בטחון‪ .‬למרבית ההפתעה‪ ,‬כי מדובר בלידה ראשונה‪ ,‬ילדתי בקלות‬ ‫משקלי לפני ההריון היה ששים קילו‪ .‬לאחר שלושה חודשים ראשונים של בחילות‬
‫ובמהירות‪ ,‬שלוש לחיצות והתינוק היה בחוץ‪ .‬נולד לנו ילד ארוך – ‪ 60‬ס"מ‪ ,‬במשקל‬ ‫והקאות ירדתי שמונה קילו‪ .‬בבדיקה אמר הרופא‪ ,‬פרופסור בז'יז'ינסקי‪ ,‬ש"זה לא‬

‫מכובד – ‪ 3,750‬ק"ג‪.‬‬ ‫מפריע לו"‪ ,‬באלו המילים‪ ,‬והרגיע את כולנו‪ .‬גם דאגה נוספת שהייתה לי‪ ,‬שאדבק‬
‫שמחנו כולנו שהכל עבר בשלום‪ ,‬התרגשנו‪ .‬גם עזרא‪ ,‬למרות שהודיע מראש שהוא‬ ‫בשחפת ואעביר אותה לעובר‪ ,‬ביטל הפרופסור‪ ,‬אמר שקרוב לודאי שלא רק שהילד‬
‫"מזמין" בת‪ ,‬בימי טרום האולטרסאונד הרי לא ידענו מראש את מין העובר‪ ,‬היה כל כך‬
‫שמח ונרגש שהתחיל לדבר עם אריה בידיש‪...‬אגב‪ -‬למרות שזו לא היתה שפת אמו‬ ‫לא ידבק‪ ,‬אלא יוולד מחוסן‪ ,‬בזכותי‪.‬‬
‫של אריה הוא הבין כל מילה‪ ,‬כי למד את השפה מהחיילים בפלמ"ח בזמנו‪ ,‬חלקם היו‬ ‫לאחר השליש הראשון פסקו ההקאות וחזרתי לאכול אבל חליתי בטרומבופלביטיס‪,‬‬
‫דלקת בורידי הרגליים‪ .‬הרופא ציוה עלי לשכב ולנוח‪ ,‬אחרי שהשתפר המצב חזרתי‬
‫עולים חדשים‪.‬‬
‫עד הברית שהיתי בבית החולים‪ .‬עפר קיבל את הטיפול הרגיל שזכה לו כל תינוק‬ ‫לעבודה‪ ,‬לחצי יום בלבד‪ ,‬יותר מזה היה אסור לי‪ .‬האמת שזה היה הסדר מצוין כי‬
‫למעט חיסון ‪ bcg‬נגד שחפת‪ ,‬כי אכן נולד מחוסן‪ ,‬כפי שניבא הרופא‪ .‬ניסיתי להניק‬ ‫קיבלתי משכורת מלאה ולא התעייפתי יותר מדי‪ .‬מדי בוקר‪ ,‬עם הגיעי לעבודה‪,‬‬
‫אותו אבל לא היה לי חלב‪ ,‬תחליפים באבקה לא היו אז‪ ,‬תינוקות קיבלו פשוט חלב‬
‫פרה‪ ,‬בבקבוקי זכוכית‪ .‬החום היה בלתי נסבל‪ ,‬מזגן היה רק בחדר בו שכבו התינוקות‪,‬‬ ‫טלפנתי לאמי לשאול מה שלומה‪( .‬המנהג הזה‪ ,‬אגב‪ ,‬נמשך עד שנפטרה‪ .‬לשמחתי‬
‫את מיטות היולדות כיסו בסדינים רטובים כדי לצנן קצת את האוויר‪ .‬הברית נערכה‬ ‫אימצו אותו גם ילדי וחלק מנכדי‪ ,‬עד היום הם מטלפנים לי מדי יום‪ ,‬מסורת ברוכה)‪.‬‬

‫בבית החולים עצמו‪ ,‬על ידי הרב אריה לוין שחיתן אותנו בזמנו‪ .‬לתינוק החלטנו‬ ‫עד סוף ההריון החזרתי לעצמי את שמונת הקילוגרמים שירדתי בחודשים‬
‫לקרוא עפר‪ ,‬זה היה רעיון שלי‪ .‬רציתי שם שינציח את אבי ז"ל‪ ,‬שמו העברי היה צבי‪,‬‬ ‫הראשונים‪ ,‬זאת אומרת ‪ -‬חזרתי למשקל ההתחלתי שלי‪ ...‬גם בחודש התשיעי לא ראו‬

‫אבל לא אהבתי את הרעיון לקרוא לילד בשמו של מת‪ .‬עפר הוא הרי בנו של הצבי‪,‬‬ ‫בטן‪ ,‬באוטובוס אף אחד לא קם לפנות לי את מקומו‪ ,‬זה הרגיז אותי‪ ,‬אבל בסך הכל‬
‫וגם שם ישראלי יפה ללא קשר‪ ,‬גם אריה חשב כך‪.‬‬ ‫הרגשתי טוב‪ ,‬אריה ואני שמחנו בהריון וציפינו בהתרגשות ללידה‪ .‬באותה תקופה‬
‫הציע משרד הבטחון לאריה לעבור לתל אביב‪ ,‬החלטנו שזו הזדמנות טובה‪ .‬הוריו‬
‫לאחר הברית תכננו לנסוע לתל אביב‪ .‬ההמוגלובין שלי היה נמוך מאד‪ ,7.8 ,‬לא רצו‬ ‫עברו זמן קצר קודם לכן לרחוב ברטנורא ואביו קנה לנו דירה נחמדה לא רחוק מהם‪,‬‬
‫לשחרר אותי‪ .‬עזרא הבטיח לרופאים שידאג לזה‪ .‬יצאתי מבית החולים רזה מאד‪ ,‬מזל‬
‫שהיתה לי חגורה לשמלה‪ ,‬שלא תיפול ממני‪ .‬במכונית סטיישן שקיבל עזרא מהשותף‬ ‫ברחוב אלכסנדר ינאי‪ ,‬מה שהיום מוגדר כאזור "הצפון הישן"‪.‬‬
‫תאריך הלידה המשוער היה אמצע יולי‪ .‬הסתיים החודש וטרם ילדתי‪ .‬בתחילת‬
‫שלו חזרנו כולנו לתל‪-‬אביב‪ ,‬בחמסין נוראי‪ ,‬אבל שמחים ומרוצים‪.‬‬ ‫אוגוסט החל אריה לעבוד בתל אביב‪ ,‬אני נשארתי בירושלים‪ ,‬רציתי ללדת בהדסה‪,‬‬
‫בבית הוריו של אריה גרנו כמה חודשים‪ ,‬כי דירתנו החדשה לא היתה מוכנה עדיין‪.‬‬ ‫בית החולים בו עבדתי‪ .‬בערב ה‪ 11.8-‬הרגשתי צירים‪ ,‬נסעתי עם אמי לבית החולים‪.‬‬
‫אריה חזר מיד לעבודה‪ ,‬מטפלת מבוגרת ששכר עזרא טיפלה בבית ובעפר‪ ,‬האמת‬ ‫הצוות שקיבל אותי צחק עלי שאין לי בטן‪ ,‬הם לא בטוחים שאני עומדת ללדת‪ ,‬אבל‬

‫היא שלא סבלתי אותה‪ ,‬הכריחה אותנו לשבת בחלונות סגורים‪ .‬מדי יום נאלצתי‬ ‫כפרסונל יאשרו לי להעביר את הלילה במחלקה‪.‬‬
‫לאכול כבד עוף‪ ,‬כדי להעלות את ההמוגלובין‪ .‬לאחר חודש הלכה המטפלת‪,‬‬ ‫בשלב הזה אריה לא ידע עדיין שהתחילו צירים‪ ,‬טלפונים ניידים הרי לא היו‪ ,‬ברב‬
‫ההמוגלובין עלה‪ ,‬אני פתחתי לרווחה את חלונות הבית‪ ,‬לאוויר ולאור‪.‬‬ ‫הבתים גם מכשיר נייח לא היה‪ .‬בשש בבוקר התקשרתי לשכנים של הוריו של אריה‪,‬‬
‫להם היה טלפון‪ ,‬ביקשתי שיודיעו להם ולאריה שאני בהדסה‪ .‬תוך שעה התיצב עזרא‪,‬‬
‫כששבה אמו של אריה מארצות הברית‪ ,‬לאחר שלושה חודשים של ביקור משפחתי‬
‫(רק ההפלגה ארכה אז כשבועיים לכל כיוון) כבר היה עפר תינוק שהגיב וחייך‬ ‫אביו של אריה‪ ,‬ליד מיטתי‪ ,‬הסתבר שלקח מונית ברגע בו סיפרו לו השכנים‬
‫שהתקשרתי‪ .‬אמו של אריה לא הגיעה כי היתה אז בארצות הברית‪ ,‬לרגל בר המצווה‬
‫לסובבים‪ ,‬בן אדם קטן‪ .‬מדי פעם עזרה גם היא לטפל בו‪ ,‬אבל בעיקר אני זוכרת‬
‫שלימדה אותי לעשות ספונג'ה כמו שצריך‪ ,‬עם שני דליים‪ ,‬אחד עם סבון והשני עם‬ ‫של נכדה דוד‪ .‬אריה עצמו הגיע כמה שעות לאחר מכן‪.‬‬
‫בארבע אחר הצהריים‪ ,‬ה‪ 12.8.1960 -‬ילדתי‪ .‬ד"ר פלדמן היה הרופא המיילד‪ ,‬שולה‬
‫מים נקיים לשטיפה‪ .‬עד היום אני נוהגת כך‪.‬‬
‫ורנר הפיזיותרפיסטית היתה איתי בזמן הלידה‪ ,‬שניהם היו קולגות שלי לעבודה‪ ,‬זה‬

‫‪63‬‬
‫בכניסה לדירתנו‪ ,‬בחודש תשיעי (!) להריון עם עפר‬
‫הורים לעפר‬

‫‪64‬‬

‫משפחה צעירה‬

‫ב‪ 10.12.1960-‬קיבלנו את המפתח לדירתנו החדשה ברחוב אלכסנדר ינאי ‪ .4‬בדירה הזו‪ ,‬בת שלושה חדרים ומרפסת‪ ,‬גרנו כחמישים שנה‪.‬‬

‫כשגדל עפר והיה בן שנה בערך התחלתי להרכיב אותו על האופניים שלי‪ ,‬במושב‬ ‫הבנין היה בן שלש קומות‪ ,‬ללא מעלית‪ ,‬דירתנו היתה בקומה ראשונה על עמודים‪.‬‬
‫לילד שהיה מקדימה‪ .‬בבקרים נסענו לחוף "מציצים"‪ ,‬שם נפגשתי עם חברות‬ ‫את עפר‪ ,‬אז תינוק בן כמעט ארבעה חודשים‪ ,‬הנחנו במיטתו בחדר הילדים‪ .‬הוא היה‬
‫וילדיהן‪ .‬לא היו אז מסנני קרינה‪ ,‬בימים החמים השתדלתי להגיע מוקדם בבוקר‬
‫תינוק נוח מאד ומגיל חמישה שבועות ישן ברצף משש בערב ועד שש בבוקר (!)‪,‬‬
‫ולהלביש לעפר חולצה מיד כשיצאנו מהמים‪ ,‬עובדה שבדרך‪-‬כלל עורו לא נשרף (גם‬ ‫פלוס חצי שעה בצהריים‪.‬‬
‫עם ילדי האחרים נהגתי כך ועם נכדי)‪.‬‬
‫הדירה לא היתה גדולה אך לצרכינו אז היתה מרווחת בהחלט‪ .‬בנוסף לחדר שינה‬
‫בשנים האלה התרחבה החבורה שלנו כי החברים נישאו וכמונו ילדו ילדים‪ .‬חוץ‬ ‫וסלון היתה לנו מרפסת מקורה שפנתה לרחוב‪ ,‬שם העמדנו שולחן מלבני גדול‬
‫משפן ושרהל'ה שגרו בחיפה כולם נשארו באזור תל‪-‬אביב‪ ,‬הקפדנו להפגש לפחות‬ ‫וארבעה כסאות‪.‬‬
‫אחת לשבוע‪ .‬אחר הצהריים נפגשנו לעיתים עם הילדים בקפה 'שטרן'; בימי שישי‬ ‫טלפון לא היה בדירה‪ ,‬לרב האנשים לא היה‪ ,‬חיכו שנים לקו מ'בזק'‪ .‬כל יום‬
‫ב‪ ,23:00-‬לאחר שהשכבנו אותם לישון‪ ,‬נפגשנו באחד הבתים‪ ,‬את עפר השארנו עם‬ ‫התקשרה אמא שלי –לשכנה מעלינו‪ ,‬גברת שוורץ‪ ,‬לה היה כבר מכשיר טלפון‪.‬‬
‫בייביסיטר‪ .‬עם השנים התחלקנו לשתי קבוצות – שבעה זוגות נפגשו כל יום שישי‬
‫וגם באמצע השבוע למשחק רמי‪ ,‬ארבע‪-‬עשר זוגות‪ ,‬בינהם אריה ואני‪ ,‬לא שיחקנו‬ ‫הפרוצדורה היתה כזו‪ :‬לאחר שהתקשרה אמא שלי לשכנה היו מנתקות את השיחה‪.‬‬
‫גברת שוורץ היתה יורדת לקרוא לי‪ ,‬הייתי עולה לדירתה‪ ,‬אחרי כמה דקות אמי היתה‬
‫קלפים‪ .‬רק בחנוכה היתה לנו מסורת‪ ,‬נפגשנו למשחק "‪ ,"21‬על כסף קטן‪.‬‬
‫מדי פורים בילינו כולנו בנשף המסורתי שלנו‪ ,‬שהחל עוד בימי הרווקות‪ ,‬בכל פעם‬ ‫מתקשרת שוב‪ .‬היינו מנהלות שיחת חולין של כמה דקות‪ ,‬מתעדכנות‪.‬‬
‫נערך בבית אחר‪ .‬בשנה אחת התחפשנו אריה ואני לליצנים‪ ,‬באחרת לקאובויוס‪,‬‬ ‫עם הוריו של אריה‪ ,‬שגרו קרוב אלינו‪ ,‬יכולנו גם להפגש‪ ,‬לא רק לדבר בטלפון‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫כל יום ב‪ 16:00-‬היו מגיעים לביקור אצלנו‪ ,‬שתינו קפה ופטפטנו‪ ,‬בדרך כלל ישבנו‬
‫לרובוטים‪ ,‬ליפנים‪ ,‬לאסטרונאוטים ועוד‪ .‬חלק מחברינו היו יצירתיים הרבה יותר‬ ‫במרפסת‪ .‬עפר היה במרכז העינינים‪ ,‬תינוק ופעוט הוא תמיד אטרקציה‪ ,‬כל יומיים יש‬
‫מאיתנו‪ ,‬השקיעו ויצרו תחפושות מהממות ממש‪.‬‬
‫משהו חדש‪ :‬זוחל‪ ,‬עומד‪ ,‬הולך‪ ,‬מילים ראשונות‪...‬‬
‫בשבתות ובחופשות נפגשנו לפעמים לפיקניקים עם הילדים‪ .‬פיקניק קבוע נערך‬ ‫מרים‪ ,‬אמו של אריה‪ ,‬היתה נהנית לקפל את הגרבים לאחר הכביסה ואת חיתולי‬
‫בפארק הירקון בכל שנה‪ ,‬ביום העצמאות‪ :‬כל משפחה הביאה סלט או מאכל אחר‪,‬‬ ‫הבד‪ ,‬היא עשתה זאת בצורה מושלמת‪ ,‬היתה מאד פדנטית‪ .‬אני קיבלתי את עזרתה‬
‫צלינו בשר על גריל מאולתר‪ ,‬פרסנו מחצלות על הדשא וכסאות "ים" מתקפלים‪ ,‬כמה‬ ‫בברכה‪ ,‬היו ביננו יחסים מצוינים‪ .‬אגב חיתולים‪ ,‬לא היו אז חיתולים חד פעמיים אלא‬
‫שעות היו חולפות להן ביעף‪ .‬בקיץ יצאנו עם החברים גם לקמפינג; בחוף נווה ים‬ ‫חיתולי בד‪ ,‬את ה"תוצרת" היה צריך לזרוק‪ ,‬אחר‪-‬כך להשרות בפתיתי סבון‪ ,‬להרתיח‬
‫בעתלית בילינו כמה ימים נהדרים‪ :‬הקמנו אוהלים על החוף‪ ,‬שחינו בים‪ ,‬הבאנו אוכל‬ ‫ולכבס‪ .‬לאחר שהתיבש היה צריך למתוח את החיתול כדי שלא יתכווץ ויאבד צורה‪ .‬לי‬
‫היתה כבר מכונת כביסה חשמלית‪ ,‬שעמדה במטבח‪ .‬למכונה היו שני דודים‪ ,‬אחד‬
‫וקנינו בשר‪ ,‬הארוחות היו מצוינות; היה נעים מאד עם כולם‪.‬‬ ‫לכביסה‪ ,‬השני לשטיפה ולסחיטה‪ ,‬היה צריך להעביר מדוד אחד לשני‪ ,‬לא פעם‬
‫בסיום התהליך היתה רצפת המטבח מלאה במים‪ ...‬הכבסים הרטובים שקלו טון‪ ,‬אני‬
‫אריה‪ ,‬יוני‪1962 ,‬‬
‫הייתי קטנה ורזה‪ ,‬לפעמים ביקשתי עזרה מאריה או מאחד החברים שלנו‪ ,‬כדי‬
‫להעלות אותם שלוש קומות ברגל לגג‪ ,‬שם היו חבלים משותפים ליבוש‪ .‬מוזס היה‬

‫מתמרמר באופן קבוע‪" :‬שוב אני צריך להעלות לך את הכביסה??"‪ ,‬הכל בצחוק‬
‫כמובן‪.‬‬

‫בכל בוקר הייתי יוצאת עם עפר לטיול בעגלה‪ .‬חברתי שולה‪ ,‬מחבורת הגדר‪ ,‬ילדה‬
‫יחד איתי בערך את דפנה‪ ,‬טיילנו הרבה עם התינוקות‪ .‬שולה ודוד גרו ליד שדרות‬

‫קק"ל (כיום שדרות בן גוריון)‪ ,‬אני הייתי מגיעה עם העגלה מכיוון שדרות נורדאו‬
‫וחוברת אליה‪ ,‬היינו מטיילות עד כיכר דיזנגוף‪ ,‬לפעמים הלכנו לשפת הים‪ .‬בשבועות‬
‫הראשונים‪ ,‬כל בוקר לפני הטיול‪ ,‬הייתי מקפידה לנקות אבק מעל רהיטי הבית‪ .‬אח"כ‬
‫הפסקתי‪" ,‬מה זה השטויות האלה?"‪ ,‬הבנתי שלא צריך לנקות כל יום‪ .‬אחת לשבועיים‬

‫היתה לי עוזרת‪ ,‬בשאר הזמן אני ניקיתי וסידרתי‪ .‬אריה גם הוא עזר כשיכל‪ ,‬בעיקר‬
‫בבישולים ובאמבטיות לעפר‪ ,‬כי המתקן עליו הנחנו את אמבטית הפלסטיק לתינוק‬
‫היה מאד לא יציב ונטה להתקפל‪ .‬רק לאחר כמה שבועות הבנו שעדיף פשוט לרחוץ‬

‫את הילד באמבטיה שלנו‪ ,‬הרבה יותר בטוח‪.‬‬

‫‪65‬‬ ‫סבתא מרים ועפר‪1961 ,‬‬
‫עפר ואני בחוף מציצים‬

‫עפר‪ ,‬אני וסבא שלי‪ ,‬יוסף להרס‬

‫עם אמא שלי ואחי‪1962 ,‬‬ ‫מרכיבה את עפר על האופניים‬

‫‪66‬‬

‫הולדת דרור‬

‫כשהיה עפר בן שנתיים בערך הריתי שוב‪ .‬גם בתחילת ההריון הזה ירדתי במשקל בהתחלה‪ ,‬עד סופו לא העלתי הרבה‪ ,‬אבל הכל היה בסדר‪,‬‬
‫הרגשתי טוב‪.‬‬

‫תעודת הלידה של דרור ‪7.5.1963‬‬ ‫באותה שנה השלים אריה שנה של לימודים כדי לקבל תעודה רשמית של בוגר‬
‫תואר ראשון בעבודה סוציאלית‪ .‬משרד הבטחון אפשר לו לנסוע יומיים בשבוע‬

‫לאוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬שם למד‪.‬‬
‫ההריון התפתח יפה‪ ,‬בטן גדולה לא היתה לי‪ ,‬ידעתי כבר שאין לזה משמעות‪ .‬בערב‬
‫יום העצמאות‪ ,‬הייתי כבר בתחילת חודש תשיעי‪ ,‬עוד הרכיב אותי אריה על האופנוע‪.‬‬

‫היינו בדרכנו לחגיגות ברחוב דיזנגוף‪ ,‬מקדימה הושיב את עפר‪ .‬שוטר שעצר‬
‫אותנו נזף באריה שהוא מסכן את משפחתו‪ ,‬אבל שחרר אותנו ברוח טובה‪ ,‬לא נתן‬

‫לנו דו"ח‪.‬‬
‫התאריך המתוכנן ללידה היה השבעה במאי‪ ,‬יצא אז יום שלישי‪ .‬בשבת כבר היו לי‬
‫צירים‪ ,‬הגעתי ל'אסותא'‪ ,‬בית חולים פרטי‪ ,‬שאז שכן לא רחוק מביתנו‪ .‬לאחר בדיקה‬
‫שחררו אותי הביתה‪ .‬כך היה גם למחרת‪ ,‬וביום שני‪ .‬ביום שלישי בבוקר הביא אותי‬

‫אריה לבית החולים ונסע לירושלים לבחינה לסיום התואר‪.‬‬
‫בשעה אחת בצהריים‪ ,‬בדיוק בתאריך המשוער ללידה‪ ,7.5.1963 ,‬ילדתי בן נוסף‪,‬‬

‫במשקל ‪ 3,650‬ק"ג‪.‬‬
‫לא אגיד שלא כאב‪ ,‬ודאי שכאב‪ ,‬אז לא היתה זריקת אפידורל‪ ,‬אבל לעומת היולדות‬
‫שהתענו שעות בכאבים קשים לידי (עד היום אני זוכרת את הצרחות של בחורה אחת‬
‫ממוצא תימני) הלידה שלי היתה קלה ומהירה‪ .‬הרופא המיילד היה ד"ר פוקס‪ ,‬רופא‬
‫ששילמנו לו באופן פרטי‪ .‬מיד כשהסתימה הלידה התקשר למרצה של אריה וביקש‬
‫למסור לו שבן נולד לו במזל טוב‪ ,‬שהכל עבר בשלום ושכעת הוא יכול להבחן בראש‬

‫שקט‪.‬‬
‫לתינוק קראנו דרור‪ ,‬שם שהכנו מראש למקרה שיוולד בן‪ .‬ידענו שהתאריך יהיה סביב‬
‫יום העצמאות‪ ,‬המדינה היתה אז צעירה וממש לא דבר ברור מאליו‪ .‬אהבנו את הצליל‬

‫ואת המשמעות הכפולה –הציפור והחופש‪.‬‬
‫גם דרור‪ ,‬כעפר‪ ,‬נולד עם נוגדנים לשחפת שקיבל ממני‪ ,‬ולא היה זקוק לחיסון כשאר‬
‫התינוקות – הרוויח‪ .‬שלא כמו בלידה של עפר‪ ,‬הפעם חזרתי לאחר יום‪-‬יומיים הביתה‪.‬‬

‫עוד טרם עזבתי את בית החולים הלכתי למספרה הקבועה שלי שהיתה לא רחוקה‬
‫משם‪ ,‬עשו לי שם תסרוקת כרגיל‪ ,‬נדמה לי שמנופחת כזו‪ ,‬עם רולים וספריי‪ ,‬מה‬

‫שהיה אז במודה‪...‬אחר‪-‬כך אספנו את דרור והגענו הביתה‪ ,‬שם שמרה מרים על עפר‪,‬‬
‫היא סיפרה לנו שיש לילד אנגינה עם חום גבוה‪ .‬זה לא היה יוצא דופן‪ ,‬הוא הלך לגן‬
‫וחלה המון בתקופה הזו‪ .‬לא התרגשנו‪ ,‬רק הקפדנו שלא יתקרב לתינוק‪ .‬כמה ימים‬
‫אחר כך ערכנו בביתנו את הברית‪ ,‬ארוע צנוע‪ .‬היה מאד נעים ושמח‪.‬‬

‫‪67‬‬
‫דרור על הנדנדה‬

‫דרור משחק‬ ‫דרור בים‬

‫‪68‬‬

‫אמא לשניים‬

‫באביב ‪ 1963‬כבר הייתי אמא לשניים‪ .‬עפר קיבל יפה את דרור ואני נהנתי מהאמהות‪ ,‬היא באה לי די בקלות‪.‬‬
‫הלילות היו פחות נעימים ‪ -‬עד שהיה בן שלוש בערך דרור קם כל שעה בלילה‪ ...‬לצערי לא הנקתי‪ ,‬הייתי נותנת לו בקבוק בתקוה שירדם לזמן‬

‫קצת יותר ממושך‪ ,‬ברב הפעמים זה לא עזר‪ .‬אריה היה צריך לקום לעבודה למחרת‪ ,‬כך שלא הערתי אותו לעזור לי‪ ,‬אכשהו הסתדרתי‪.‬‬
‫בשבע וחצי בבוקר הייתי מביאה את עפר לגן וחוזרת הביתה‪ .‬בין ‪ 8:00‬ל‪ 10:00-‬היה דרור נרדם לשנת בוקר‪ ,‬ואז גם אני צנחתי לישון‪ ,‬מותשת‪.‬‬

‫אמי בדרך כלל‪ ,‬היה קשר טוב מאד בין כולנו‪ .‬כשנה לאחר שדרור נולד ילדה רותי את‬ ‫לאחר שקמנו שנינו מאוששים משנת הבוקר היינו יוצאים לטיול קצר עם העגלה‪,‬‬
‫אמיתי‪ ,‬ובתחילת יוני ‪ 1966‬ילדה גם בת‪ ,‬יעל‪ .‬בחגים ובחופשות הייתי מגיעה לכמה‬ ‫וב‪ 13:00-‬אוספים את עפר מהגן‪ ,‬צהרונים לא היו אז‪ .‬לאחר ארוחת צהריים‪ ,‬בין‬

‫ימים לאמי‪ ,‬גרתי אצלה עם הילדים‪ .‬בני הדודים שיחקו יחדיו‪ ,‬טיילנו בעיר‪ ,‬זה היה‬ ‫‪ 14:00‬ל‪ 16:00-‬דרור ישן ואני סידרתי את הבית‪ ,‬בישלתי קצת או שיחקתי עם עפר‪.‬‬
‫"זמן איכות" משפחתי‪.‬‬ ‫בחופש הגדול היה לנו סידור אחר בבקרים‪ :‬אריה היה מביא אותי ואת הילדים לחוף‬
‫פרישמן ב‪ ,8:00-‬דרור היה נרדם לשנת הבוקר שלו על כסא נוח ואני הייתי מוצאת‬
‫בחמישה ליוני ‪ 1967‬פרצה מלחמת ששת הימים‪ ,‬לאחר תקופת "המתנה" מורטת‬ ‫תמיד איזו גברת נחמדה ש"תשים עליו עין"‪ ,‬בעוד אני נכנסת עם עפר לים‪ .‬ב‪10:00-‬‬
‫עצבים‪ .‬אריה עבד מבוקר עד לילה באגף השיקום‪ ,‬לצערנו נוספו עוד הרבה חללים‬
‫ופצועים שהיה צריך לטפל בהם ובבני משפחותיהם‪ .‬ראובן גיסי גויס‪ ,‬כשחגגה יעל‬ ‫אריה היה מחזיר אותנו הביתה וחוזר לעבודה‪.‬‬
‫אפיזודה שזכורה לי בנושא חוף הים‪ :‬בוקר אחד‪ ,‬כשעפר היה בן ארבע בערך ודרור בן‬
‫בתו את יום הולדתה הראשון‪ ,‬ביום השני של המלחמה‪ ,‬הוא עסק בנטרול פצצות‬
‫בעיר העתיקה בירושלים‪ .‬בתל אביב לא היו קרבות אבל היו כמה וכמה אזעקות‪,‬‬ ‫כשנה וחצי‪ ,‬הלכנו לחוף גורדון‪ .‬נכנסתי עם הילדים למים‪ ,‬לעפר נתתי יד‪ ,‬דרור היה‬
‫לידי עם גלגל‪ .‬למרות שלא התרחקנו מהחוף הגיע לפתע גל גבוה מאד‪ .‬תוך שניה‬
‫ובביתנו לא היה מקלט‪ .‬טרום המלחמה בנינו‪ ,‬יחד עם שאר השכנים‪ ,‬קיר משקי חול‪,‬‬
‫בכניסה לחדר המדרגות של הבנין‪ .‬באחד הימים נשמעה אזעקה ואני ירדתי במהירות‬ ‫"הטבעתי" את הילדים וגם אני צללתי‪ ,‬אבי בזמנו הסביר לי שכך צריך‪ .‬אכן‪ ,‬הגל‬
‫עבר מעלינו ולא סחף אותנו‪ ,‬אבל כשיצאתי מהמים ראיתי את הרוחצים נועצים בי‬
‫למקלט המאולתר שלנו‪ ,‬יחד עם הבנים והכלב שלנו 'אלי'‪ ,‬שתמיד ירד איתנו‪ .‬איזו‬ ‫מבטים‪...‬לא התרגשתי‪ .‬שנים אחר כך לימדתי גם את נכדי לפעול כך במקרה של גל‬
‫גברת שהלכה ברחוב נכנסה במרוצה כדי להסתתר לידנו‪ .‬בחוצפתה דרשה שנסלק‬
‫גדול‪.‬‬
‫את הכלב‪ ,‬זה הרגיז אותי‪ ,‬אמרתי לה שהוא גר פה‪ ,‬חלק מהמשפחה‪.‬‬ ‫בתקופה הזו רציתי להיות ניידת יותר‪ ,‬פחות תלויה באריה ובאוטובוסים‪ .‬שני ילדים‬
‫למזל כולם המלחמה היתה קצרה מאד והסתימה בנצחון‪ ,‬אזורים חדשים בארץ‬ ‫כבר לא יכולתי להרכיב על האופניים שלי‪ ,‬החלטתי ללמוד לנהוג‪ .‬בשיעורי הנהיגה‬
‫נפתחו בפנינו‪ ,‬נסענו לטייל שם‪ .‬זכורות לי כמה חוויות‪ :‬בתל עזיזאת ברמת הגולן‬
‫היתה הדרך היתה מלאה סלעים ואבנים‪ .‬בזכות הסוסיתא שלנו‪ ,‬שהיתה מכונית‬ ‫התקדמתי מהר ונהגתי מצוין אבל בזמן הטסט נלחצתי פעם אחר פעם‪ ,‬עשיתי‬
‫גבוהה‪ ,‬עקפנו בקלילות את כל המכוניות החדשות הנמוכות שקרטעו שם‪ .‬ביריחו‬ ‫טעויות ונכשלתי‪ .‬לקראת הטסט הרביעי לקחתי כדור הרגעה‪ ,‬ואכן – עברתי!‬
‫עלינו בשביל למנזר שעל הר הקרנטל‪ .‬בפסח הראשון לאחר המלחמה נסענו‬
‫לראשונה לסיני‪ ,‬משרד הבטחון הזמין את משפחתנו ואת משפחתו של פינק‪ ,‬הבוס‬ ‫המרויחים העיקריים מהענין היו הוריו של אריה‪ ,‬בסוסיתא שלנו לקחתי אותם לכל‬
‫של אריה‪ ,‬לערוך את ליל הסדר בבסיס צבאי בשארם אל‪-‬שיח‪ .‬טסנו לשם במטוס‬ ‫מקום שרצו‪ .‬עזרא אמנם רכש פעם רכב‪ ,‬עוד בתקופת המנדט‪ ,‬אבל ללמוד בצורה‬

‫תובלה‪ ,‬בימים למחרת החג טיילנו בסיני‪ ,‬נופים מרשימים ביותר‪.‬‬ ‫מסודרת לא למד‪ .‬רשיון נהיגה "קנה" אצל הבריטים‪ ,‬היו קומבינות כאלה אז‪,‬‬
‫בכלל‪ ,‬לאורך כל השנים טיילנו המון עם הילדים‪ .‬בשבוע שלפני פסח נסענו באופן‬ ‫ובקיצור ‪ -‬ידע לנסוע רק ישר‪...‬לאחר שנתקע יום אחד ברחוב אלנבי כי לא ידע לנהוג‬
‫קבוע לחוף באילת‪ ,‬באוהל אחד ישנו כולנו‪ ,‬אוהל שני שימש כמטבח‪ .‬גם ליד הכנרת‬ ‫ב"רברס" והיה צריך לקרוא למישהו לחלץ אותו‪ ,‬הבין ש"זה לא עסק" ומכר את האוטו‪.‬‬
‫כשהוצאתי אני רשיון שמחתי להביא תועלת‪ ,‬עזרתי להם בסידורים ובכל מיני עינינים‬
‫הקמנו אוהל‪ ,‬באזור וילה מלצ'ט‪ .‬בחורף נסענו לחרמון או לירושלים‪ ,‬כדי שגם‬
‫הילדים התל‪-‬אביבים שלנו יזכו לשחק בשלג‪ .‬סיפור מצחיק שאני זוכרת‪ :‬נסענו לחמת‬ ‫שנדרש בהם רכב‪.‬‬
‫מלבד זאת‪ ,‬התראנו כרגיל בביתנו מדי אחר‪-‬צהריים‪ ,‬בשעה ‪ .16:00‬עכשיו כבר היו‬
‫גדר‪ .‬מישהו הסביר לנו שם שהמים במקום נחשבים סגולה לפריון‪ ,‬שהרבה נשים‬
‫מירדן מגיעות לשתות מהם כדי להכנס להריון‪ .‬שבנו מהטיול‪ ,‬הבנים היו נרגשים –‬ ‫שני נכדים להתפעל מהם‪ ,‬והיה ממה להתפעל – שני ילדים מתוקים שהתפתחו‬
‫סיפרו לסבא עזרא שאמא בהריון‪...‬סבא עזרא השתומם‪ ,‬שאל את אריה ואותי האם יש‬ ‫במהירות‪ .‬כשגדל דרור ועיניני השינה הסתדרו כבר היה תענוג לטפל גם בו‪ ,‬היה‬
‫ילד מקסים‪ ,‬חכם ויפה‪ .‬לפעמים נסענו כולנו עם אריה והוריו לטיולים בירקון‪ ,‬למבצר‬
‫בשורות שטרם סיפרנו לו‪):‬‬ ‫אנטיפטרוס‪ ,‬ל"שויצריה הקטנה" על הכרמל או לשדות הפרחים שליד ראש העין‪.‬‬
‫טיול אחד היה פחות מוצלח‪ :‬נסענו למצדה‪ ,‬ישנו באוהל באזור‪ .‬עפר היה בן שש‪-‬‬ ‫זכור לי שבחוף ליד קיבוץ שדות ים הקמנו אוהל ובו ישבה מרים עם כובע ובחולצה‬
‫שבע‪ ,‬דרור בן ארבע בערך‪ ,‬לקחנו איתנו גם את 'קו ֹקו ֹ'‪ ,‬כלב ה'פוינטר' שלנו‪ .‬בבוקר‬
‫עלינו כולנו בשביל הנחש‪ .‬למעלה אמר לנו עפר שהוא מרגיש לא טוב‪ ,‬גילינו שהוא‬ ‫עם שרוולים ארוכים‪ ,‬בכל זאת נשרפה‪...‬היה לה עור עדין מאד‪.‬‬
‫לוהט‪ ,‬ארבעים מעלות חום‪ .‬אריה נשא אותו על הכתפיים כל הדרך למטה בשביל‬ ‫מדי פעם ביקרנו גם את משפחתי בירושלים‪ .‬גדעון התגייס בתקופה הזו להנדסה‬
‫קרבית‪ ,‬אחותי רותי גרה עם בעלה ראובן מירקין בדירת שיכון בירושלים‪ .‬נפגשנו אצל‬

‫‪69‬‬

‫עם שרה‪ ,‬בנה דני וסבתא מרים‪ ,‬יולי ‪1964‬‬ ‫עפר נותן פרח לאמא‪1964 ,‬‬

‫עפר לכיתה א' ודרור לגן‪1966 ,‬‬

‫היינו מטגנים בצל‪ ,‬מערבבים עם הפטריות הטריות ומקפיאים ב"מנות"‪ ,‬אותן‬ ‫‪70‬‬
‫הפשרנו לפני שהכנו אומלט פטריות או מרק‪ ,‬היה טעים מאד‪.‬‬
‫התלול‪ ,‬השכבנו את הילד באוטו וחזרנו הביתה‪ .‬בשנים אחר כך ביקרנו במצדה עוד‬
‫ידי הזהב של אריה שימשו לעוד הרבה משימות‪ ,‬אריה שיפץ ותחזק כל דבר בבית‪,‬‬ ‫לא מעט‪ ,‬לבד ועם אחי ואחותי ובני משפחתם‪ .‬אפילו אמי טיפסה איתנו‬
‫תיקן את מכשירי החשמל שהתקלקלו‪ ,‬ביום כיפור היה מסייד וצובע את הקירות‪.‬‬
‫בשביל הנחש כמה וכמה פעמים; רק כשהיתה בגיל שבעים וחמש היה לה קצת‬
‫כשהתבלו הנעליים של הילדים‪ ,‬חיזק אותן בפיברגלס‪ ,‬גם את סירת הקאנו שהביאו‬ ‫קשה‪ ,‬אמרה שהיא חושבת שזו הפעם האחרונה שהיא עולה לשם ברגל‪...‬היתה‬
‫הורי מגרמניה שיפץ בצורה הזו‪ .‬בשבתות יפות לקח את הבנים לשיט בסירה‪ ,‬בירקון‬
‫טיפוס מאד ספורטיבי‪.‬‬
‫או בים‪ ,‬עד שהתנפצה על הסלעים יום אחד וכבר היה בלתי אפשרי לתקן אותה‪.‬‬ ‫גם עם החברים טיילנו פה ושם‪ ,‬אבל בעיקר נפגשנו בתל אביב‪ .‬כמונו‪ ,‬כולם בשנים‬
‫אגב‪ ,‬לכל הילדים שלנו וגם לנכדים יש ידיים טובות‪ ,‬ירשו את הכשרון לזה מאריה‬
‫האלה כבר היו עסוקים בטיפול בילדים‪ ,‬אבל עדיין הקפדנו להפגש כמעט כל סוף‬
‫כנראה; גם לדוגמא האישית שנתן בטח היתה השפעה‪ ,‬ראו אותו מתקן הכל‪.‬‬ ‫שבוע‪ .‬אריה‪ ,‬בעל ידי הזהב‪ ,‬בנה שולחן ביליארד שעמד אצלנו בסלון‪ ,‬במוצאי שבת‬

‫היו מגיעים אלינו לשחק‪ .‬הכיבוד התבסס לא פעם על פטריות שהיינו מלקטים עם‬
‫הילדים ביער בן שמן‪ ,‬לדרור היו עיני נץ והוא מצא גם את הנחבאות ביותר‪ .‬בבית‬

‫דרור ואני‬

‫‪71‬‬

‫שטים בירקון‪ ,‬בסירה שהביאו הורי מגרמניה‬ ‫אמא גאה לשניים‪ ,‬מאי ‪1964‬‬
‫עפר חותר בירקון‬ ‫דרור עם הכלב קוקו בים‬

‫‪72‬‬
‫דרור בפורים‬
‫דרור מחופש בפורים‬

‫‪73‬‬
‫עפר השוטר בפורים‪1964 ,‬‬

‫עפר ודרור קופצים לבריכה בקאנטרי‪ ,‬קיץ ‪1970‬‬

‫‪74‬‬

‫גדעון החתיך ואמי בירושלים‬ ‫אמא שלי בביתה‬

‫‪75‬‬

‫אריה בוגר עבודה סוציאלית ‪25.1.67‬‬ ‫אריה ואני בפורים‬

‫משחקים טניס‪1969 ,‬‬

‫‪76‬‬

‫טיולים משפחתיים בארץ‬

‫העיר העתיקה בירושלים‪ ,‬אחרי מלחמת ששת הימים‪1967 ,‬‬ ‫וילה מלצ'ט‪1970 ,‬‬

‫דרור בטיול למצדה‪1966 ,‬‬

‫‪77‬‬ ‫פסח באילת‪1967 ,‬‬
‫סיני‪1968 ,‬‬
‫דרור רוכב על חמור‪1968 ,‬‬
‫האוהלים לפיקניק באילת‪1969 ,‬‬

‫‪78‬‬
‫אריה מעשן מקטרת‪1967 ,‬‬

‫‪79‬‬

‫בטיול לאילת‬

‫טיול לאכזיב ‪ -‬אני עם עפר‪ ,‬דרור והכלב אלי‪1966 ,‬‬ ‫בפיקניק עם הכלב קוקו‪1964 ,‬‬

‫‪80‬‬

‫הולדת איה‬

‫כעשר שנים‪ ,‬מיום שילדתי את עפר‪ ,‬לא עבדתי; היה אז מקובל שאמהות נשארות בבית למשך כמה שנים וזה התאים לי‪ ,‬רציתי לגדל את הילדים‪,‬‬
‫וממילא מסגרות דוגמת משפחתונים כמעט ולא היו‪.‬‬

‫כל הלילה וגם אנחנו‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1970‬הציעה לי חברתי רותי אלגבלי לעבוד כמרפאה בעיסוק בבית החולים‬
‫שמחנו מאד בילדה שנולדה לנו‪ .‬כבר לא הייתי מאד צעירה אבל היו לי המון אנרגיות‪.‬‬ ‫הלפרין‪ ,‬במחלקה הפתוחה לחולי נפש‪ .‬התנאים היו טובים‪ :‬שלוש פעמים בשבוע‪,‬‬

‫אריה מצדו‪ ,‬הודיע שזו "נכדה" וכך יתיחס אליה‪ ,‬נראה לי שהתכוון בעיקר שנכדה‬ ‫ארבע שעות ביום בשעות הבוקר‪ ,‬מיקום קרוב יחסית ‪ -‬עיר גנים בפתח‪-‬תקוה‪ .‬זו‬
‫מותר לפנק בלי חשבון‪.‬‬ ‫היתה הזדמנות להשתלב שוב בשוק העבודה וגם להוסיף קצת כסף לכלכלת‬

‫המשפחה ‪ -‬נענתי להצעה‪ .‬העבודה היתה בסדר גמור‪ ,‬ובכל זאת לא הצטערתי כלל‬
‫כשהבנתי שאסיים לעבוד שם‪ ,‬כי גיליתי שאני בהריון שלישי‪ .‬לקראת סופו אכן עזבתי‬

‫את המקום‪.‬‬
‫ההריון עבר בסדר גמור‪ .‬הפעם ילדתי בבית החולים ליולדות 'הקריה'‪ ,‬שהיה צמוד‬

‫לבסיס הצבאי שנמצא גם היום שם‪.‬‬
‫ביום שישי בערב היו לי צירים‪ ,‬הלכתי עם אריה לבית החולים‪ .‬בכניסה פגשנו את‬
‫שרה‪ ,‬שכנה שלנו‪ ,‬בליוית בעלה‪ ,‬גם היא הגיעה כדי ללדת‪ .‬מכיוון שזה היה לאחר‬
‫כניסת השבת המעליות הרגילות לא פעלו‪ ,‬רק מעלית המשא עבדה‪ .‬השומר אפשר‬
‫לנו הנשים לנסוע בה אבל אסר על הבעלים שלנו‪ ,‬שלח אותם לעלות כמה קומות‬

‫במדרגות‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הצירים לא התפתחו ללידה‪ ,‬חזרנו כולנו הביתה‪.‬‬
‫ביום ראשון בבוקר‪ ,‬ה‪ ,3.1.1971-‬הגעתי שוב לבית החולים‪ ,‬ללא צירים‪ .‬הרופא אמר‬

‫לי שאם אני רוצה ללדת היום שאחכה‪ ,‬יש לו ‪ 26‬לידות לפני‪...‬חיכיתי בסבלנות‬
‫לתורי‪ ,‬מה יכולתי לעשות‪ .‬בשלב מסוים העלו אותי לחדר לידה‪ ,‬שאחכה על מיטה‪.‬‬

‫אמי הגיעה אז לבית החולים‪ ,‬אמרתי לה שקר לי‪ .‬צוות רפואי לא היה באזור‪ ,‬היא‬
‫חיטטה בארונות‪ ,‬מצאה שמיכה‪ ,‬הביאה לי‪ .‬אני‪ ,‬שהייתי רגילה לעבוד בבתי חולים‪,‬‬

‫התפלאתי ‪ -‬הכל היה מופקר‪ ,‬בטח ובטח לא סטרילי‪.‬‬
‫בצהריים הגיע הרופא‪ ,‬אמר שעכשיו יש לו זמן‪ .‬לאחר שפקע לי את המים התחילה‬

‫הלידה‪ ,‬מהירה כצפוי‪ .‬בשעה ‪ 17:00‬ילדתי‪ ,‬הפעם בת!! איזו שמחה‪ .‬התינוקת‬
‫נראתה מצוין‪ ,‬גם היא כאחיה נולדה במשקל מכובד ‪ 3.550 -‬ק"ג‪ .‬אמי‪ ,‬שחיכתה בזמן‬
‫הלידה מחוץ לדלת‪ ,‬נכנסה לראות את שתינו‪ ,‬נרגשת‪ .‬לאחר זמן גם אריה הגיע‪ ,‬כולם‬

‫היו מאושרים‪.‬‬
‫בחרנו לתינוקת את השם 'איה'‪ ,‬אהבתי את הצליל‪ .‬אברהם אחיו של עזרא אמר‬
‫שזהו שמו של עוף דורס‪ ,‬לא מתאים לקרוא כך לילדה‪ .‬אני‪ ,‬בהיותי שונאת מריבות‪,‬‬
‫מצאתי פשרה‪ :‬נרשום את השם 'איילה' בתעודת הזהות‪ ,‬אבל נקרא לילדה איה‪ ,‬וכך‬
‫היה (למעט אחותו של אריה‪ ,‬שרה‪ ,‬היחידה שהקפידה לקרוא לה איילה)‪ .‬שש‪-‬עשרה‬
‫שנה אחר כך הפך השם לרשמי‪ ,‬החלפנו במשרד הפנים את שם הילדה; בתעודת‬

‫הזהות כבר הופיע השם אליו היתה רגילה כל חייה‪.‬‬
‫למרות שאיה נולדה בינואר‪ ,‬שיא החורף‪ ,‬היום בו הוצאנו אותה מבית החולים היה‬
‫יום חמסין ממש‪ ,‬אפילו לא נזקקנו לשמיכה‪ .‬יומיים לאחר שחזרנו הביתה כבר לקחתי‬
‫אותה לטיול בעגלה‪ ,‬למורת רוחן של השכנות הדאגניות‪ ,‬חששו ש"הילדה תחלה"‪...‬‬
‫בלילות הראשונים איה התעוררה כמה וכמה פעמים‪ .‬למרות שאני זו שקמתי אריה‬
‫נזעק‪" :‬שוב לילות לא שקטים??"‪ .‬אבל למזלנו לאחר חודשיים החלה התינוקת לישון‬

‫‪81‬‬
‫איה ואני‪1971 ,‬‬

‫על רקע ביתנו באלכסנדר ינאי‬

‫‪82‬‬

‫תחילת שנות השבעים‬

‫בשנת ‪ ,1972‬כשאיה היתה בת שנתיים‪ ,‬נסע אריה לחו"ל בפעם הראשונה בחייו‪ .‬הנסיעה היתה ללונדון‪ ,‬לצורך השתלמות מקצועית‪ ,‬הוא ביקר‬
‫בכפר השיקומי ‪ Stoke Mandeville‬בו עברו פגועי גפיים תהליך שיקומי מורכב ומעמיק‪ .‬משרד הבטחון מימן את הנסיעה‪ ,‬אבל ללינה אריה היה‬
‫צריך לדאוג‪ ,‬מצא קרובת משפחה רחוקה ששמחה לארח אותו וגם פינקה אותו כל ערב בשוקולד משובח‪ ,‬בוויסקי ובבקבוק חם איתו נכנס למיטה‪.‬‬
‫אריה שהה בלונדון כמה שבועות‪ ,‬אני נשארתי בארץ עם הילדים‪ ,‬הוריו עזרו לי‪ ,‬הסתדרתי‪ .‬כשחזר הביא אריה לאיה בובה ענקית‪ ,‬שהיתה כמעט‬

‫בגודל שלה‪.‬‬

‫בשנת ‪ 1975‬הוא יצא לחו"ל‪ ,‬משום שהיה אחראי על ארגון טיול לקבוצת יתומי‬ ‫ב‪ 6.10.1973-‬פרצה מלחמת יום הכיפורים‪ .‬הדעה הרווחת בציבור היא שהמלחמה‬
‫צה"ל‪ ,‬כבני שתיים‪-‬עשרה‪ .‬היוזמה לטיול הזה היתה של קבוצת משפחות עשירות‬ ‫היתה הפתעה גמורה‪ ,‬אבל זה לא נכון‪ .‬בדרג המדיני והצבאי ידעו כבר מזה זמן‬
‫יהודיות מלונדון‪ ,‬שאהדו את ישראל ורצו לתרום לנפגעי המלחמה‪ .‬במשך שבועיים‬ ‫שמשהו קורה‪ ,‬רק שגולדה ושות' לא התיחסו ברצינות למידע‪ ,‬מסיבות שונות‪.‬‬
‫התארחו הילדים בבתי המשפחות‪ ,‬שארגנו להם גם סיורים‪ ,‬הצגות ופעילויות בעיר‪.‬‬
‫אריה ושני מדריכים ישראלים‪ ,‬היו האחראים "בשטח" על הילדים והקשר שלהם עם‬ ‫המלחמה פרצה ביום כיפור עצמו‪ ,‬שהיה אז יום שבת‪ .‬בבוקר כבר התקשר פינק‪,‬‬
‫המארחים‪ .‬הילדים עצמם הגיעו כולם ממשפחות מצוקה‪ ,‬היו גם צעירים יחסית ולכן‬ ‫הבוס של אריה‪ ,‬וביקש ממנו להגיע ב‪ 14:00-‬למשרד בקריה‪ .‬לא ידענו בדיוק מה‬
‫בקושי ידעו אנגלית ‪ -‬יחד עם כל הכוונות הטובות נדרש שם הרבה תיווך‪ .‬אריה עצמו‬ ‫קורה אבל היתה הרגשה של אי‪-‬שקט‪ .‬כבר ב‪ 13:00-‬לקח אריה את האופנוע ונסע‬
‫התארח בשבועיים הללו אצל דיויד וזלדה פומסון‪ ,‬אנשים מקסימים ופעילים מאד‬
‫למשרד‪.‬‬
‫לטובת ישראל‪ ,‬גם תורמים נדיבים‪.‬‬ ‫מול ביתנו היה אולם של התאחדות יוצאי רומניה‪ ,‬בחגים שימש המקום כבית כנסת‪.‬‬
‫כשנה לאחר מכן יצאה קבוצה נוספת של יתומי צה"ל ללונדון‪ .‬הפעם הצטרפתי גם‬ ‫בצהריים נשמעה אזעקה‪ ,‬ראינו מתפללים יוצאים בבהלה מהמקום‪ ,‬לבושי לבן‪ ,‬עם‬
‫אני לאריה‪ ,‬התלויתי לחלק מהפעילויות עם הילדים‪ .‬לאחר שחזרה המשלחת נשארנו‬ ‫טליתות עליהם‪ .‬אנשים נכנסו למכוניות ויצאו הביתה‪ ,‬לארוז תרמיל ומשם למלחמה‪,‬‬

‫שנינו עוד כמה ימים אצל משפחת פומסון‪ ,‬ששוב היו המארחים‪ ,‬בילינו יפה בעיר‪.‬‬ ‫פשוטו כמשמעו‪ ,‬זה היה נורא‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬בעקבות הביקור הזה נוצר קשר אמיץ בין המשפחות‪ ,‬שכלל ביקורים הדדיים‬ ‫למחרת ניסינו כולנו להערך‪ ,‬לפי הנחיות פיקוד העורף‪ .‬את פנסי המכוניות צבענו‬
‫בלונדון ובארץ‪ .‬לימים עלו שניים מילדיהם של הפומסונים לארץ‪ ,‬הם דתיים מאד‪.‬‬
‫לאחר שדיויד נפטר עברה גם זלדה לגור כאן‪ ,‬אני משוחחת איתה בטלפון וגם נפגשת‬ ‫בכחול‪ ,‬לצורך האפלה‪ ,‬זה הקשה על כוחות האויב לזהות מטרות בשעת הלילה‪.‬‬
‫אילנה‪ ,‬בת דודה של אריה מארה"ב‪ ,‬הגיעה לארץ בדיוק לפני המלחמה וגרה‬
‫אתה מדי פעם‪.‬‬
‫לאחר שנפרדנו ממארחינו עזבנו את לונדון בדרכנו לישראל‪ .‬בטיסה חזרה היתה‬ ‫באכסנית הנוער ברחוב בני דן‪ .‬במכונית שפנסיה צבועים בכחול נסענו לאסוף אותה‬
‫לאריה בשורה נוראה עבורי‪ :‬נמרוד‪ ,‬בנם התינוק של אחי גדעון ואשתו דינה‪ ,‬נפטר‬ ‫לביתנו‪ ,‬היא גרה איתנו כשלושה שבועות‪.‬‬
‫מ"מות בעריסה"‪ ,‬בן ארבעה חודשים היה בסך הכל‪ .‬הסתבר שכשבוע קודם לכן‬
‫גילתה דינה שהתינוק לא נושם‪ .‬גדעון בעלה היה במילואים‪ ,‬אמי בעיניני עבודה‬ ‫המלחמה היתה איומה‪ ,‬הקרבות היו קשים‪ ,‬למעלה מאלפיים בחורים נהרגו‪ .‬בימים‬
‫בצפון הארץ‪ ,‬אריה ואני היינו בלונדון‪ .‬היא הזעיקה את ראובן גיסי ולקחו את נמרוד‬ ‫הראשונים לא היה ברור כלל שישראל תנצח‪ ,‬הרגשנו ממש חרדה קיומית‪ .‬במשך‬
‫שבועות ארוכים‪ ,‬אריה כמעט ולא חזר הביתה‪ ,‬היתה לו הרבה מאד עבודה לצערנו‪...‬‬
‫להדסה‪ ,‬שם נפטר לאחר מאמצי החייאה‪.‬‬ ‫למרות שחברינו היו כבר בני ארבעים ושלוש‪ ,‬רבים מהבחורים יצאו להלחם‪ ,‬היתה‬
‫כל זמן הטיסה לא הפסקתי לבכות‪ ,‬איזה אסון‪ .‬בהתחלה גם כעסתי על אריה‬ ‫הרגשה שאין ברירה‪ ,‬חייבים להגן על המולדת‪ .‬לאחר המלחמה כולם שבו הביתה‪,‬‬
‫שהסתיר ממני את הידיעה הזו במשך הטיול‪ .‬אריה מצדו הסביר שלא רצה להרוס לי‬ ‫אבל חברנו הטוב עמוס‪ ,‬שלחם כטנקיסט וחזה במראות קשים‪ ,‬נפגע נפשית מהלם‬
‫את הנסיעה‪ ,‬וממילא ידע שלא אוכל להועיל‪...‬היה קשה לכעוס עליו‪ ,‬הבנתי‬ ‫קרב‪ .‬חלפו שנים עד שאובחן‪ ,‬אינני יודעת האם ואיך טופל‪ ,‬אבל עד יום מותו הוא‬
‫שכוונותיו היו טובות‪ ,‬וממילא‪ ,‬זה לא היה העיקר‪ .‬כשחזרנו לארץ מיהרנו לנחם את‬
‫גדעון ודינה‪ ,‬עד כמה שניתן לנחם במצב כזה‪ .‬כשנה לאחר מכן נולד להם בן ‪ -‬שחר‪,‬‬ ‫סבל מאד‪.‬‬
‫לאחר שתמו הקרבות מונתה ועדת אגרנט שחקרה את המחדל בהערכות המדינה‬
‫ובשנת ‪ 1979‬נולד בן נוסף – ליאור‪.‬‬ ‫והצבא‪ ,‬מבחינה מודיעינית וכו'‪ .‬מסקנותיה הובילו לכעס גדול בציבור על ההנהגה‪,‬‬
‫בעקבות הדו"ח התפטר דדו‪ ,‬הרמטכ"ל‪ ,‬וגולדה מאיר‪ ,‬ראש הממשלה‪ .‬התקופה הזו‬

‫היתה טראומטית לכל מי שחי אז בארץ‪ ,‬זה השפיע על רבים‪.‬‬
‫במסגרת עבודתו אריה טיפל לא רק בפצועי צה"ל אלא גם במשפחות החללים‪.‬‬

‫‪83‬‬

‫אריה בעבודה‪1972 ,‬‬

‫אריה ואני בלונדון‪1976 ,‬‬ ‫מבקרים את אריה במילואים בחניתה‪1972 ,‬‬

‫‪84‬‬

‫הילדים גדלים‪...‬‬

‫כשהצטרפה איה למשפחתנו בתחילת שנות השבעים‪ ,‬היו שני אחיה כבר ילדים גדולים ‪ -‬עפר היה כבן עשר‪ ,‬דרור כבן שמונה‪ .‬בהתחלה התפעלו‬
‫מ"הצעצוע" החדש‪ ,‬לאורך השנים היו פעמים ששמרו עליה‪ ,‬היו פעמים שקצת הציקו לה‪ ,‬יחסים נורמלים בין אחים גדולים לאחות קטנה‪.‬‬

‫עשו המון רעש‪ ,‬התנאים לבישול היו קשים‪ ,‬השירותים היו מלוכלכים‪ ...‬בשנים‬ ‫הרחוב שלנו‪ ,‬רחוב אלכסנדר ינאי‪ ,‬הפך פחות שקט משנה לשנה‪ .‬כשעפר ודרור‬
‫הבאות ויתרתי על התענוג‪.‬‬ ‫היו ילדים קטנים לא היו בו כמעט מכוניות‪ ,‬יכלו לשחק חופשי ברחוב עם שאר ילדי‬
‫השכונה‪" :‬פינות"‪ ,‬תופסת‪ ,‬כדורגל‪" ,‬סימני דרך"‪ ,‬מחבואים וכו'‪ - .‬היה מרחב‪ .‬כשאיה‬
‫איה הלכה לגן עירוני ברחוב 'חוני המעגל'‪ .‬כשעמדה לסיים גן טרום חובה הגננת‬ ‫נולדה היו הרבה יותר מכוניות ברחוב ועדיין ‪ -‬חלק גדול מהמשחקים אחר הצהריים‬
‫קראה לנו לשיחה‪ ,‬אמרה ש"אין לה מה ללמד יותר את הילדה" ויעצה לנו לפנות‬
‫התנהלו בחוץ‪ ,‬עם החברים וילדי השכנים‪.‬‬
‫דרור בנבחרת הכדורסל‬ ‫בנוסף להצטמצמות המרחב‪ ,‬עם השנים החל ופחת גם מספר הילדים בשכונה‪ :‬עפר‬
‫הלך לכיתה א' עם שנים‪-‬עשר מילדי הרחוב שלנו‪ ,‬דרור עם שבעה‪ ,‬כשאיה התחילה‬

‫את כיתה א' היו רק שלוש בנות מהרחוב איתה בשכבה‪.‬‬
‫בתקופה בה איה נולדה בערך הצטרף עפר לצופי ים‪ ,‬השבט היה ברחוב אוסישקין‬
‫על גדות הירקון‪ .‬ביום אחד היו אמורים לשוט ליפו‪ ,‬לישון שם ולחזור למחרת‪ .‬גל גדול‬
‫הפך את הסירה‪ ,‬עפר וכל החברים חזרו הביתה בעשר בלילה‪ ,‬רטובים לגמרי‪ ,‬כולל‬
‫כל החפצים‪...‬זה כמובן לא הרתיע אותו להמשיך בכל פעילויות השייט‪ :‬יצא להפלגות‬
‫עם בעלי יאכטות בתור שייט שני‪ ,‬עשה רשיון של סקיפר‪ ,‬לימד ימאות והדריך מטעם‬

‫העיריה תלמידים ב"זבולון"‪ .‬מאד אהב את הים‪ ,‬עדיין אוהב‪.‬‬
‫את הלימודים בבית הספר‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬עפר לא כל כך אהב‪...‬יש לו ראש מצוין‪ ,‬היה‬
‫מאד פופולרי בין החברים וגם יו"ר מועצת התלמידים‪ ,‬אבל התקשה ללמוד‪ .‬אז פשוט‬
‫קיבלנו את זה‪ ,‬לא התעמקנו יותר מדי‪ ,‬היום אנחנו יודעים שהיו לו בעיות קשב וריכוז‬

‫שמאד הקשו עליו‪.‬‬
‫את בר המצוה שלו החליט עפר לציין בארוע משפחתי בלבד‪ ,‬לא רצה לעלות לתורה‪,‬‬
‫לא התחבר לזה‪ .‬למרות שאבא של אריה מגיע ממשפחה דתית לא התעקשנו‪ ,‬כיבדנו‬

‫את רצונו של עפר וחגגנו לו בביתו של סבא עזרא בארוחה חגיגית‪ .‬אריה ועזרא‬
‫בישלו את רב הכיבוד‪ ,‬אני הכנתי את העוגות‪ ,‬היה טעים ונעים‪ .‬דרור כבר חגג בר‬
‫מצווה "כהלכתה"‪ ,‬התכונן ולמד במשך כשנה עם כמה ילדים בני גילו; הערכנו מאד‬

‫את ה"מלמד" המסור שלו שגם סירב לקחת תשלום‪ ,‬אפילו לא סמלי‪ .‬דרור עלה‬
‫לתורה בבית הכנסת 'שלום' של הרב לאו‪ ,‬אחר כך ערכנו ארוע צנוע אצלנו בבית‪,‬‬

‫חבר שלנו בישל ואפה‪ ,‬היה קצת צפוף אבל שמח‪.‬‬
‫דרור היה פעיל מאד בספורט‪ :‬כילד היה חלק מנבחרת ההתעמלות של מועדון הפועל‬

‫תל אביב‪ ,‬כשבגר קצת עבר לכדורסל‪ ,‬הצטרף לקבוצה במועדון בית"ר ת"א (זה היה‬
‫הכי קרוב לבית)‪ .‬במקביל לכדורסל היה חניך‪ ,‬מדריך ורשג"ד בשבט הצופים 'החורש'‬
‫שנמצא על גדות הירקון‪ ,‬במפגש הרחובות 'בני דן' ו'ויצמן'‪ .‬דרור מאד נהנה בצופים‪,‬‬

‫גם הכיר בשבט את החניכה שירלי‪ ,‬לימים אשתו המקסימה‪.‬‬
‫בהקשר הצופים אני זוכרת שפעם נסעתי כאמא מבשלת למחנה קיץ בעוספיא‪ .‬איה‬

‫היתה כבת חמש‪ ,‬לקחתי אותה איתי‪ .‬בתקופה הזו הורים היו מגיעים ליער לכל זמן‬
‫המחנה‪ ,‬לא כמו היום שיש תורנות ומגיעים ברכב פרטי ליום גג יומיים‪ .‬אמנם הייתי‬
‫רגילה ללינה באוהל ולא הייתי מפונקת‪ ,‬אבל החוויה לא היתה נעימה לי‪ :‬החניכים‬

‫‪85‬‬

‫דרור בן ‪ ,16‬כדורסלן צעיר‬ ‫עפר בצופי ים‬
‫בר מצווה לדרור‬ ‫עפר מפליג‬

‫באזורנו‪ ,‬איה ועוד כמה חברות עברו לבית הספר 'אוסישקין' שהיה בקצה הרחוב‬ ‫‪86‬‬
‫שלנו‪ .‬האמת שקבעו במקור שתעבור לבית ספר 'ארנון' הרחוק מאיתנו‪ ,‬אבל לא‬
‫הסכמתי לזה‪ .‬יחד עם שלוש אמהות נוספות הלכנו לעיריה‪ .‬כמובן שבהתחלה זה לא‬ ‫לפסיכולוגית של העיריה כדי שזו תראה אותה ותאשר "הקפצה" ישירות לכיתה א'‪.‬‬
‫הלך בקלות אבל לא ויתרנו‪ ,‬התעקשנו שהילדות תלכנה לבית הספר 'אוסישקין' וכך‬ ‫כך אכן היה‪ ,‬איה התחילה ללמוד בכיתה א' כשהיתה בת חמש ושמונה חודשים‪ .‬בסוף‬
‫כיתה א' רצו להעביר אותה לבית ספר למחוננים‪ ,‬אריה התנגד‪ ,‬אמר שעדיף שתהיה‬
‫היה‪ .‬איה השתלבה בקלות בבית הספר החדש‪ ,‬הכירה עוד חברים וחברות‪.‬‬
‫המצטיינת בכיתה בבית ספר רגיל‪ ,‬ולא בתחרות מתמדת בכיתה עם תלמידים מכל‬
‫בשנים בהן היתה איה נערה היא גדלה למעשה כבת יחידה בבית‪ ,‬עם היתרונות‬ ‫העיר‪ .‬הסכמתי איתו‪.‬‬
‫והחסרונות‪...‬היא היתה חברותית מאד‪ ,‬הלכה להרבה חוגים כולל החוג למצטיינים‬
‫של אריקה לנדאו במוזיאון הארץ וחוג לאנגלית שלימדה גברת שפירא‪ ,‬מורה טובה‬ ‫כמו אחיה לפניה‪ ,‬איה הלכה לבית הספר היסודי 'יהודה המכבי'‪ .‬בבית הספר היתה‬
‫כיתה של כבדי שמיעה‪ ,‬איה התחברה לאחת הבנות‪ ,‬הן נפגשו אחר הצהריים ושיחקו‬
‫אבל קשוחה‪ ,‬גם דרור למד אצלה בזמנו‪.‬‬ ‫ביחד‪ .‬בכיתה ד' הצטרפה לצופים והציעה גם לחברה כבדת השמיעה להצטרף‪ ,‬אבל‬
‫בגיל שתיים‪-‬עשרה בערך חגגה איה בת מצוה יחד עם עוד שלוש חברות מהכיתה‪,‬‬
‫שאר הילדים לא קיבלו אותה‪ ,‬זה כאב לכולנו‪ ,‬עובדה שעד היום אני זוכרת את‬
‫במסיבה שמחה שנערכה באולם הספורט של בית הספר‪ .‬הן תלו על בריסטול‬ ‫הסיפור‪ .‬איה המשיכה כמובן להפגש עם החברה‪ ,‬עד שהקשר התמוסס בשלב‬
‫תמונות שלהן‪ ,‬זה היה ה"בוק" של פעם‪ ...‬מראש גם הכינו "פנסים סינים" ‪ -‬מילאו‬
‫שקיות נייר חומות בחול ותקעו נר‪ ,‬זה היה שביל הכניסה‪ .‬הבאנו מפעילה עם גיטרה‪,‬‬ ‫מסוים‪.‬‬
‫אז זה נחשב מיוחד‪ .‬הכיבוד היה צנוע – אכלו במבה וביסלי‪ ,‬שתו טרופית‪ .‬למשפחה‬ ‫קוריוז שקשור אלי בהקשר בית הספר‪ :‬כשאיה למדה שם לא היה שומר בשער הבנין‪,‬‬

‫חגגנו אחר כך בארוחה בבית‪ ,‬איה כתבה ברכה מקסימה שתלויה אצלי עד היום‬ ‫היתה תורנות של ההורים‪ :‬היו צריכים לשבת בכניסה ולבדוק כל תלמיד וכל מבוגר‪:‬‬
‫בחדר ליד המחשב‪.‬‬ ‫מי יוצא‪ ,‬למה‪ ,‬מתי ולאן‪ ,‬פחדו ממחבלים או מכל מיני ביקורים לא רצויים אחרים‪ .‬אני‬

‫בתיכון איה למדה בעירוני ה'‪ ,‬היתה תלמידה מצטיינת‪ ,‬צחקנו שהתעודות שלה נורא‬ ‫ישבתי בשער כמה פעמים אבל ממש סבלתי מזה‪ ,‬לא התאים לי לשבת שעות ללא‬
‫משעממות‪ );...‬היא הדריכה בצופים בשבט 'דיזנגוף'‪ ,‬ובכלל היתה מאד פעילה‪.‬‬ ‫מעש ולתחקר אנשים‪ .‬דרור‪ ,‬שהיה אז בתיכון‪ ,‬התנדב לעשות זאת במקומי‪ .‬הוא היה‬

‫תלמיד מצוין ואיכשהו הסתדר עם בית הספר‪ ,‬המורים אפשרו לו להפסיד שיעורים‪,‬‬
‫לא הענישו אותו‪.‬‬

‫כשהיתה איה בכיתה ה' נסגר בית הספר 'יהודה המכבי' בגלל מיעוט תלמידים‬

‫דרור בראש מגדל המגן דוד במחנה קיץ‬ ‫דרור ושירלי במחנה הקיץ בו הפכו להיות חברים‪1981 ,‬‬

‫‪87‬‬

‫פיקניק באכזיב‬ ‫עפר‪ ,‬דרור ואיה‬
‫עם סבא עזרא ואמי‬

‫אילת‪1976 ,‬‬ ‫דרור עטוף בדגל שכבת 'מחץ'‪ ,‬טיול צופים לשארם אל שיך‪1981 ,‬‬

‫‪88‬‬

‫איה ואני בפורים‪1976 ,‬‬ ‫שלושת הילדים בים‪1979 ,‬‬

‫איה עולה לכיתה א'‬ ‫אריה עם ראש הממשלה מנחם בגין ועם שר הבטחון עזר ויצמן‪ ,‬סוף שנות ה‪70-‬‬

‫‪89‬‬

‫דרור ואיה במרפסת ביתנו‪1977 ,‬‬

‫טיול לסנטה קטרינה בסיני‪1979 ,‬‬

‫בני הדודים יחד‬ ‫חוף מציצים‪ ,‬עם סבא עזרא‪1978 ,‬‬

‫‪90‬‬

‫בת‪-‬מצוה לאיה‬ ‫דרור בן ‪20‬‬
‫בת‪-‬מצוה לאיה‬ ‫פסח‪1983 ,‬‬

‫‪91‬‬
‫אריה והילדים‬

‫איה באלכסנדר ינאי‪1983 ,‬‬

‫‪92‬‬

‫הילדים מתגייסים‬

‫שלושת הילדים שלנו שירתו שירות משמעותי בצה"ל‪ ,‬זו לא היתה שאלה בכלל‪ .‬למזלי לא היה להם שירות מסוכן במיוחד ואני גם לא דאגנית‪.‬‬
‫שלחנו להם חבילות‪ ,‬כתבתנו מכתבים‪ ,‬שמחתי מאד לפנק אותם בסופי השבוע כשחזרו הביתה‪.‬‬

‫עפר התחיל בקורס חובלים‪ ,‬השירות המתבקש לאור אהבתו את הים וכל הנסיון‬
‫בשייט‪ .‬אני זוכרת שהוא וחבריו השתתפו בטקס לרגל בואו של הנשיא המצרי סאדאת‬
‫לארץ‪ ,‬לבשו מדים לבנים‪ ,‬ראינו אותם בטלויזיה‪ ,‬היה יפה מאד ומרגש‪ .‬לאחר שמונה‬
‫חודשים גילו שעפר עיור צבעים והוא נאלץ לעזוב את הקורס ולעבור לשרת במודיעין‪,‬‬

‫הערבית שלמד בתיכון שימשה אותו‪.‬‬
‫בהקשר הזה אני זוכרת סיפור הזוי קצת‪ :‬עפר עבר קורס כלשהו בגלילות‪ .‬בערבים‬
‫היינו מבקרים אותו לא פעם כדי להביא לו אוכל או סתם לראות אותו‪ .‬היום הבסיס‬
‫מאובטח מכל כיוון ואין כמעט גישה לשם‪ ,‬אז היה די פתוח‪ ,‬פשוט עברנו דרך איזו‬

‫פרצה בגדר‪...‬‬
‫את רב השירות העביר עפר בסיני‪ .‬את החיילים היו מעבירים לבסיס במסוקים‪ ,‬כך‬
‫שלמעשה שירת כל הזמן על מדי ב'‪ ,‬זה מצא חן בעיניו‪ ,‬מאד נוח‪ .‬כשחזר מדי פעם‬
‫הביתה היה מספר חוויות‪ ,‬אני זוכרת שסיפר שמקפידים מאד בנושא המים שכמעט‬
‫לא היו בנמצא‪ .‬עפר השתחרר באוקטובר ‪ ,1981‬בדיוק בשבוע בו נרצח סאדאת‪,‬‬

‫מנהיג אמיץ ששילם בחייו על נכונותו לעשות שלום עם ישראל‪.‬‬
‫בערך בתקופה בה עפר השתחרר דרור סיים את התיכון והלך מטעם הצופים לשנת‬
‫שירות‪ .‬הוא גר עם עוד חמישה חברים בקומונה בשכונת תל כביר בדרום תל אביב‪,‬‬
‫היו פעילים בשבט ובקהילה שם‪ .‬אחר כך היה צריך להתגייס‪ .‬יעצו לו לבקש לשרת‬
‫במשטרה הצבאית‪ ,‬מה שיאפשר לו להמשיך להתאמן בכדורסל‪ .‬בפועל זה היה שקר‬
‫גמור‪ ,‬לא היה לו זמן‪ .‬מה שכן‪ ,‬בצבא לימדו אותו לגהץ "פיקס" את המדים‪ ,‬עד היום‬

‫הטכניקה הזו משרתת אותו בעת הצורך‪ .‬בהתחלה היה דרור אחראי על לכידת‬
‫עריקים‪ ,‬לא סבל את זה‪ ,‬אבל היה מספר סיפורים מענינים ומצחיקים על כל מיני‬

‫מקומות מסתור שמצאו להם ותרוצים מופרכים‪ .‬בהמשך השירות יצא לקורס‬
‫קצינים וסיים אותו כקצין מצטיין‪ ,‬כמובן שהיינו בטקס הסיום‪ ,‬נרגשים ומאד גאים‪.‬‬

‫בזמן ששירת בקבע פיקד דרור על מחנה חנן ביריחו ועל תחנת מ"צ בצריפין‪.‬‬
‫רק בשנים האלה היה לו סוף סוף קצת זמן להתאמן בכדורסל‪.‬‬

‫איה שירתה בצבא כמשקית חווי"ה (חינוך וידיעת הארץ) בבסיס חיל האויר בחצור בו‬
‫שירת אריה בזמנו‪ .‬לאחר כשנה יצאה לקורס קצינות חינוך וחזרה לשרת באותו‬
‫הבסיס‪ ,‬מאד אהבו והעריכו אותה שם‪.‬‬

‫עפר ודרור החייל‬

‫‪93‬‬

‫עפר חייל בסיני‬ ‫עפר בקורס חובלים‬

‫דרור בקורס קצינים‬ ‫דרור החייל‪1981 ,‬‬

‫‪94‬‬

‫דרור והמשפחה הגאה‪25.1.84 ,‬‬

‫איה בטירונות‬ ‫עדי ואני מבקרות את איה הקצינה‬

‫‪95‬‬

‫עבודות זמניות‬
‫לאורך כל השנים היה אריה המפרנס העיקרי במשפחתנו‪ ,‬אבל גם אני תרמתי את חלקי בעבודות זמניות ואחר כך בעבודה קבועה‪ .‬למרות‬
‫שמעולם לא חסר לנו דבר‪ ,‬בשנים בהן היינו משפחה צעירה תמיד היינו זקוקים לעוד קצת כסף‪ ...‬אני גם אהבתי את התעסוקה‪ ,‬הגיוון והענין‬

‫שהעבודה סיפקה לי‪.‬‬

‫ותצהירים ל"בית הדין" של 'דן'‪ ,‬בסוף הבלאגן כמובן יצא שפעלתי כנדרש‪ .‬חוויה‬ ‫בשנות השישים בדקתי מבחנים בנושא תזונה וכלכלת בית‪ ,‬אמי השיגה לי את הג'וב‬
‫אחרת שאני זוכרת‪ :‬ביקשו ממני להחליף נהג חסר בקו ‪ 18‬לבת ים‪ .‬לא ידעתי היכן‬ ‫הזה‪ ,‬גם ציידה אותי בספרי הלימוד הרלבנטים‪ .‬לעבודה הזו היה יתרון גדול כי יכולתי‬
‫התחנות‪ ...‬גם לא היה לי זמן ללמוד אותן‪ .‬ביקשתי מנוסע קבוע שישב מאחורי לומר‬ ‫לבצע אותה בזמני הפנוי בבית‪ ,‬לאחר שהילדים הלכו לישון‪ ,‬או בשעות בהם היו בגן‬

‫לי בכל פעם היכן לעצור‪ ,‬הסתדרתי‪.‬‬ ‫ובבית הספר‪ .‬את חומר הלימוד‪ ,‬עליו נבחנו התלמידים‪ ,‬ידעתי‪ ,‬ומה שלא – למדתי‪.‬‬
‫יחד איתי עבדו עוד כמה נהגות‪ .‬לחברת 'דן' היה נוהג קבוע ומקומם ‪ -‬כל עשרה‬ ‫שאלות בנושאים שעדיין לא הייתי בטוחה בהם שאלתי את אמא‪ ,‬זה היה הרי‬
‫חודשים היו מפטרים אותנו ולאחר חודשיים מחזירים לעבודה‪ ,‬על מנת שלא נוכל‬ ‫המקצוע שלה‪.‬‬
‫לקבל קביעות‪ .‬עבורי זה לא שינה הרבה‪ ,‬עבדתי מעט והמשכורת היתה שולית בכל‬
‫הענין; את חברתנו שולה פז‪ ,‬אשתו של עמוס‪ ,‬שהיתה נהגת במשרה מלאה‪ ,‬זה‬ ‫באותה תקופה בערך‪ ,‬כבר אינני זוכרת אם לפני‪ ,‬אחרי או במקביל‪ ,‬התחלתי לעבוד‬
‫בעבודה זמנית נוספת‪ ,‬מטעם משרד המסחר והתעשיה‪ :‬כמה פעמים בשבוע‪,‬‬
‫הכעיס מאד‪ ,‬ובצדק‪.‬‬
‫"הקריירה" שלי כנהגת אוטובוס הגיעה לקיצה בהוראת הרופא‪ ,‬לאחר כשמונה שנים‬ ‫בשעות הבוקר‪ ,‬נשלחתי לעסקים שונים‪ ,‬לפגישה עם מנכ"ל החברה‪ .‬בפגישה היה‬
‫עלי למלא שאלון ארוך ומפורט אודות העסק‪ :‬במה עוסק‪ ,‬איך משיג עובדים‪ ,‬תנאי‬
‫בערך‪ ,‬לאחר שעברתי ניתוח בגב‪.‬‬ ‫ההעסקה שלהם וכדומה‪ .‬עבדתי בעיקר באזור שמול מפעלי 'עלית' ברמת גן‪ ,‬היום‬
‫יש שם ביניני משרדים רבי קומות ופעם היה שטח פתוח גדול מאד ובו הרבה‬

‫מפעלים ועסקים קטנים‪ .‬נהניתי מהעבודה‪ ,‬למדתי לא מעט על העולם העסקי שלא‬
‫היה מוכר לי‪ .‬מלבד זאת היתה העבודה כרוכה בקשר עם מנהלי החברות‪ ,‬ואני‬
‫אהבתי מאז ומעולם לשוחח עם אנשים‪ ,‬היה לי קל ליצור איתם קשר‪.‬‬
‫בסוף שנות הששים‪ ,‬בחודשים מאי ויוני‪ ,‬עבדתי מדי יום כמורה לשחיה בבריכת‬

‫'ספיבק' ברמת גן‪ .‬הדרכתי תלמידי כיתה ה'‪ ,‬שש שעות רצוף במים‪ ,‬לא קל‪ .‬אמנם‬
‫היו מדריכים שעמדו מחוץ לבריכה ונתנו הוראות אבל אני הרגשתי שנכון ובטוח יותר‬

‫לעמוד ליד התלמידים‪ .‬בסוף היום‪ ,‬לאחר שסיימתי ללמד‪ ,‬היה אריה מביא את עפר‬
‫ודרור וכולנו שיכשכנו במים‪ ,‬את החודשיים הללו סיימתי שזופה במיוחד ‪):‬‬

‫בשנת ‪ ,1979‬הייתי בת ארבעים וחמש‪ ,‬טלפן אלי עפר יום אחד‪ ,‬הודיע לי שרשם‬
‫אותי לקורס נהגי אוטובוס מטעם מל"ח – משק לשעת חרום‪ .‬הרעיון היה להכשיר‬

‫נשים נהגות כדי שתוכלנה למלא את מקום הנהגים אם חלילה יצאו למלחמה‪.‬‬
‫הקורס היה נהדר‪ ,‬נסענו עם המדריך להרבה מקומות מענינים בארץ שלא הכרתי‪,‬‬

‫מהגולן ועד לנגב‪.‬‬
‫גיליתי שאני נהנית לנהוג ברכב גדול כל כך‪ ,‬את הטסט עברתי בנסיון הראשון‪.‬‬
‫לאחר שקיבלתי רשיון התחלתי לעבוד כנהגת אוטובוס בחברת 'דן'‪ ,‬קיבלתי שתיים או‬
‫שלוש משמרות בחודש‪ .‬זו לא היתה ממש פרנסה‪ ,‬המשמרות נועדו בעיקר כדי‬

‫"לשמור על הכושר"‪.‬‬
‫הקו בו נהגתי היה קו ‪ ,5‬מהשכיחים והמוכרים בעיר‪ ,‬חוצה אותה מצפונה לדרומה‪,‬‬

‫וההיפך‪ .‬בשנים האלה‪ ,‬טרום ה"רב‪-‬קו"‪ ,‬קנו כרטיס נייר בעליה לאוטובוס‪ .‬מכיוון‬
‫שבקו ‪ 5‬היו המון נוסעים היה כרטיסן שישב בחלק המרכזי של האוטובוס והוא שמכר‬

‫את הכרטיסים‪ .‬במשמרות שלי תמיד נסע כרטיסן קבוע‪ ,‬אילון‪ ,‬איש נחמד שגם גר‬
‫ברחוב שלנו; היתה הרגשה טובה לדעת שיש איתי מישהו נוסף‪ ,‬לכל מקרה‪.‬‬

‫הנהיגה באוטובוס היא לא קלה‪ ,‬בטח לא בעיר צפופה כמו תל אביב‪ ,‬אבל אהבתי‬
‫את זה‪ .‬לנוסעים אמרתי תמיד לא לקום לפני שהאוטובוס עוצר בתחנה‪ .‬אנשים כמו‬

‫אנשים‪ ...‬חלקם לא שמעו לי‪ .‬בפעם אחת נאלצתי לבלום בלימת חרום‪ ,‬נוסעת‬
‫שעמדה למרות מה שביקשתי "עפה" קדימה ונחבלה‪ .‬התחיל סיפור של גבית עדויות‬

‫‪96‬‬

‫הילדים לומדים‪ ,‬מקימים בית ומשפחה‬

‫לאחר הצבא המשיכו כל הילדים ללימודים גבוהים‪ ,‬התחתנו והקימו משפחה‪.‬‬

‫הקטנות מהפעוטון‪ .‬אז לא שיערתי שיום אחד תהיה כלתי‪):...‬‬ ‫עפר למד שנה מדעי המחשב ואחר כך עבר ללימודי כלכלה באוניברסיטת תל אביב‪,‬‬
‫החתונה של דרור ושירלי היתה נהדרת‪ .‬אני רקדתי כל הערב בנעלי עקב גבוה‪ ,‬הייתי‬ ‫בהמשך למד מנהל עסקים לתואר שני‪ .‬במשך כל השנים לא זנח את אהבתו לים‬

‫כל כך נרגשת שלא שמתי לב שהגזמתי‪ .‬למחרת הרגשתי כאבים גדולים‪ ,‬בדקו וגילו‬ ‫והמשיך להפליג בכל זמן פנוי‪ .‬קיץ אחד נסע מטעם הסוכנות היהודית כמדריך שיט‬
‫פריצת דיסק‪ ,‬החליטו שאני חיבת ניתוח בעמוד השדרה‪ .‬בערב ראש השנה עברתי‬ ‫למחנה 'רמה' בהרי הפוקנוס שבמדינת ניו יורק‪ .‬במחנה הכיר את נאוה‪ ,‬בחורה‬
‫ישראלית שהיתה אחראית על כל פעילויות הספורט שם‪ .‬עפר ונאוה התאהבו‬
‫את הניתוח‪ ,‬להפתעת כולם לא היו לי כמעט כאבים‪ .‬למחרת כבר קמתי מהמיטה‬
‫ואחרי חמישה ימים שבתי הביתה‪ ,‬רק לחזור לנהוג לקח לי זמן‪.‬‬ ‫וכעבור כשנה החליטו להתחתן‪ ,‬בנישואים אזרחיים בארצות הברית‪ .‬בשלב מסוים‬
‫דרור ושירלי גרים ברמת גן‪ .‬נולדו להם בת ובן‪ :‬מאיה ואורן‪.‬‬ ‫גילינו שאמה של נאוה‪ ,‬עליזה וירץ‪ ,‬היתה בזמנו מורתי לשחייה בירושלים ‪ -‬עולם קטן‪.‬‬

‫דרור המשיך עוד הרבה שנים לעסוק בכדורסל שהוא כל כך אוהב (ואגב‪ ,‬גם מאיה‬ ‫בהקשר הזה קוריוז‪ :‬אריה ואני ידענו שעפר ונאוה מתכוונים להנשא‪ ,‬אבל לא ידענו‬
‫בתו שיחקה בצורה מקצועית עד שהיתה בת שלושים)‪ .‬במשך כעשרים שנה אימן‬ ‫מתי בדיוק‪ .‬היה ברור שזו תהיה חתונה אזרחית‪ ,‬הם הודיעו לנו מראש שזו בחירתם‬

‫בבית הלוחם את נבחרת נכי צה"ל ובמקביל את נבחרת ישראל בכדורסל כסאות‬ ‫וכיבדנו אותה‪ .‬ביום שישי‪ ,‬ה‪ ,24.7.1987-‬ארחנו חברים בביתנו‪ .‬בשעה ‪23:00‬‬
‫גלגלים‪ .‬היום הוא מנהל את בית הספר 'עירוני י"א' ואפילו נבחר באיזו שנה כמנהל‬ ‫אמרתי לחברים שכעת זה קורה‪ .‬קשה לי להסביר אבל ממש הרגשתי את זה‪ .‬ובאמת‪,‬‬

‫המצטיין בתל אביב‪ .‬כולנו גאים בו מאד‪ ,‬זו עבודה קשה ובפרט בבית הספר הזה‪,‬‬ ‫חצי שעה אחר כך צלצל הטלפון ועפר התקשר להודיע לנו שבדיוק הסתיים הטקס‬
‫שקולט תלמידים שנפלטו מתיכונים אחרים ועוזר להם לסיים את הלימודים ובחינות‬ ‫והתחתנו במזל טוב‪ ,‬היינו מאושרים‪.‬‬

‫הבגרות‪ ,‬צריך השקעה גדולה וסבלנות‪.‬‬ ‫לעפר ולנאוה נולדו ששה ילדים‪ ,‬שלוש בנות ושלושה בנים‪ :‬עדי‪ ,‬דור‪ ,‬שני‪ ,‬שירי‪ ,‬עוז‬
‫שירלי עובדת כשלושים שנה כמנהלת משרד מהנדסים גדול‪ .‬היא דואגת לכל מה‬ ‫וגל‪ .‬נאוה מגיעה ממשפחה עם חמישה ילדים‪ ,‬רצתה משפחה גדולה וגם עפר היה‬
‫שקשור בעובדים‪ ,‬מטפלת בכל עיניני הרווחה והארועים‪ ,‬יש לה רעיונות טובים ויכולת‬
‫בענין‪ .‬כולנו הרווחנו‪.‬‬
‫ארגון מצוינת‪.‬‬ ‫הרבה שנים‪ ,‬במשך כל קיץ‪ ,‬נסעה כל המשפחה למחנה רמה‪ .‬נאוה עבדה‪ ,‬הילדים‬
‫היו חניכים במחנה‪ ,‬חלקם גם הפכו למדריכים‪ ,‬בזכות זה יש לכולם אנגלית מצוינת‪.‬‬
‫איה למדה בתכנית המצטיינים באוניברסיטת תל אביב‪ ,‬סיימה שני תארים במקביל ‪-‬‬
‫משפטים וכלכלה‪ .‬לאחר סיום הלימודים עבדה כעורכת דין בתחום המסחרי שתמיד‬ ‫עפר היה "על הקו"‪ ,‬בין המחנה לעבודתו בסוכנות היהודית‪ .‬הוא עבד בסוכנות‬
‫מאד ענין אותה‪ .‬במקביל לעבודה למדה גם לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת‬ ‫במגוון תפקידים‪ ,‬עד שיצא לפנסיה בשנת ‪ .2015‬במקביל היו לו הרבה תחביבים‬
‫תל אביב‪ .‬במסגרת הלימודים נחשפה לעולם השיווק והחלה לעבוד בחברות הייטק‬ ‫מלבד השיט‪ ,‬מלמידת השפה הגרמנית ועד הכנת סושי‪ ,‬עד היום הוא מכין‪ ,‬למד‬
‫בתפקידי ניהול השיווק‪ .‬לאחר כעשר שנים עברה לעבוד באוניברסיטת ת"א כמנהלת‬
‫בזמנו בקורס מקצועי ביפן‪.‬‬
‫יחידת השיווק של הפקולטה לניהול‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1999‬נסעה כל המשפחה לשליחות של שנתיים בטורנטו‪ ,‬אריה ואני ביקרנו‬
‫בזמן לימודי התואר השני הכירה איה את יואב‪ ,‬הם התאהבו והחליטו להנשא‪.‬‬
‫החתונה נערכה בגן ארועים מקסים בצומת בני דרור‪ ,‬עוז וגל הביאו את הטבעות‪,‬‬ ‫אותם‪ .‬בדצמבר נסעתי גם עם איה‪ ,‬בילינו על שפת הנהר בקור של מינוס ‪15‬‬
‫עדי‪ ,‬שני‪ ,‬מאיה ושירי היו השושבינות המתוקות‪ .‬הארוע כולו היה מאד שמח ומרגש‪.‬‬ ‫מעלות‪ ,‬למרות זאת נהננו מאד כולנו‪ ,‬היינו שם בחגיגות המילניום‪.‬‬
‫לאיה ויואב נולדו שני בנים ובת‪ :‬רון‪ ,‬שי ואור‪ .‬המשפחה גרה ברמת השרון‪ ,‬לאחר מכן‬
‫הילדים גדלו בישוב הקהילתי 'מכבים'‪ .‬לאחר שבגרו ועזבו את הקן קנו נאוה ועפר‬
‫עברו לבית בהרצליה‪.‬‬ ‫מגרש ביפו ושם בנו את ביתם‪ .‬בשנת ‪ 2019‬פתח עפר בית קפה בשם 'הגלריה‬

‫בשנת ‪ 2015‬נסעה המשפחה לתקופה של כשנתיים לקנדה‪ ,‬במסגרת עבודתו של‬ ‫לקפה' ברחוב צ'לנוב בדרום תל אביב‪ ,‬לא רחוק מהבית‪ ,‬מקום מיוחד עם קפה‬
‫יואב‪ ,‬ביקשו ממנו לנהל את הסניף של חברת "פלייטיקה" במונטריאול‪ .‬כשחזרו‬ ‫מעולה‪ ,‬הפולים נטחנים במקום‪ .‬נאוה ממשיכה לעבוד כל קיץ ב'רמה' ובמהלך‬
‫החליטה איה לממש את החלום שהיה לה ‪ -‬להשפיע בתחום החינוך‪ ,‬ובתור‬
‫התחלה ‪ -‬להיות מורה‪ .‬לאחר שלמדה הוראה בסמינר הקיבוצים החלה לעבוד‬ ‫השנה גם מתנדבת במשטרה‪.‬‬

‫כמחנכת כיתה ה' וכמורה לאנגלית בבית הספר היסודי באזורי חן בתל אביב‪ ,‬ולאחר‬ ‫דרור סים את שירותו כקצין בקבע בגיל ‪ ,24‬לאחר מכן למד חינוך גופני בוינגייט‪.‬‬
‫מכן עברה לחנך כיתה ז'‪ ,‬ללמד אנגלית ולרכז את נושא ההכלה בבית הספר 'שמיר'‬ ‫בתור אמא מותר לי להשוייץ שגם בלימודים דרור הצטיין‪ ,‬המורה שלו לאנטומיה‬
‫בצפון תל אביב‪ .‬העבודה לא קלה אבל חשובה‪ ,‬ואיה מוצאת בה סיפוק והנאה‪ .‬יואב‬ ‫אמרה אז שמעולם לא נתקלה בתלמיד שקיבל ‪ 100‬עגול במבחן ‪ .):‬בהמשך למד‬

‫מנהל חברת משחקים גדולה הממוקמת באנגליה‪ ,‬כמה פעמים בשנה הוא נוסע‬ ‫דרור גם לימודי תואר שני בניהול מערכות חינוך‪ ,‬במכללה האקדמית‪.‬‬
‫לשם לנסיעות קצרות בעיניני עבודה‪ ,‬איה והילדים מגיעים לבקר אותו‪.‬‬ ‫כששה שבועות לאחר שעפר ונאוה התחתנו בארה"ב נישאו גם דרור ושירלי‪ ,‬לאחר‬

‫כמה שנות חברות‪ .‬את הוריה של שירלי‪ ,‬אגב‪ ,‬הכרנו מזמן – אביה מונו גדל‪ ,‬כמו‬
‫אריה‪ ,‬בת"א הקטנה‪ ,‬פה ושם הצטלבו דרכיהם כנערים‪ .‬את האם מלכה ראיתי‬
‫כשהיתה אוספת את אחיותיה הצעירות של שירלי‪ ,‬פזית ומיכל‪ ,‬מהפעוטון בו היתה‬

‫גם איה‪ .‬האמת שאפילו את שירלי הכרתי כילדה‪ ,‬כשבאה לאסוף את אחיותיה‬

‫‪97‬‬ ‫צעירי איסרוב‪1987 ,‬‬
‫בחתונת דרור ושירלי‪8.9.1987 ,‬‬

‫בחתונת איה ויואב‪2001 ,‬‬

‫עם איה בטקס ההסמכה לעורכת דין‬ ‫‪98‬‬
‫דרור מקבל תואר שני‬

‫עפר בבית הקפה שלו ‪' -‬הגלריה לקפה'‬ ‫עפר נפגש עם חוסין מלך ירדן במסגרת עבודתו בסוכנות היהודית‪ ,‬מאי‪1996 ,‬‬

‫‪99‬‬
‫דרור מאמן את נבחרת נכי צה"ל‬

‫דרור מנהל בית הספר‪ ,‬נואם בטקס‬ ‫טקס קבלת מנהל מצטיין‪2018 ,‬‬

‫‪100‬‬

‫עפר ונאוה עם עדי הבכורה ‪5.4.88‬‬ ‫איה המורה‪ ,‬בכיתה‪ ,‬בתקופת מגיפת הקורונה‬

‫נאוה והילדים במחנה רמה‪ ,‬קיץ ‪1999‬‬ ‫איה עם רון ושי התינוק‬