ספר יהודית איסרוב

‫‪101‬‬

‫רק בנות! ‪2001‬‬

‫שמונה מהנכדים‪2003 ,‬‬ ‫דרור עם מאיה ואורן‬

‫‪102‬‬

‫מלחמת המפרץ‬

‫בינואר ‪ 1991‬חוותה מדינת ישראל כמה שבועות יוצאי דופן‪ ,‬בשל התקופה המכונה כיום בשם "מלחמת המפרץ"‪ .‬שליט עיראק אז‪ ,‬דיקטטור‬
‫מטורף בשם סדאם חוסין‪ ,‬השתולל בכל אזור המפרץ הפרסי‪.‬‬

‫כפועל יוצא של הקרבות מול האמריקאים נורו טילים על מדינת ישראל‪ .‬להבדיל‬
‫ממלחמות קודמות‪ ,‬תל אביב וסביבותיה היו דוקא בחזית הלחימה‪ ,‬כי רב הטילים כוונו‬
‫למרכזי האוכלוסיה האזרחית‪ .‬הפחד הגדול היה מנשק כימי‪ ,‬גז עצבים וכדומה‪ ,‬שהיה‬

‫ברשות העיראקים‪ .‬כדי לנסות ולהגן על אזרחי המדינה מפגיעות נשק כזה חילקו‬
‫לכולנו מזרקי אטרופין וערכות מגן‪ :‬המבוגרים קיבלו מסיכות עם פילטר‪ ,‬הילדים‬
‫הקטנים קיבלו ברדסים ‪ -‬מעילים עם מסיכה לראש‪ ,‬את התינוקות הכניסו למעין‬

‫קופסה גדולה שקופה עם מסנן‪ ,‬כמו לול קטן‪ .‬בתל אביב נשמעו לא מעט אזעקות‪,‬‬
‫בדרך כלל בשעות הלילה‪ .‬בזמן אזעקה היינו אמורים להכנס לאחד החדרים בבית‪,‬‬
‫לאטום את החלונות עם יריעות ניילון ומסקנטייפ ולחכות לאישור המרגיע מנחמן שי‪,‬‬

‫דובר צה"ל‪ ,‬שאפשר לצאת מהחדר האטום ולהוריד את המסיכה‪.‬‬
‫הרבה אנשים היו בחרדה בתקופה הזו‪ ,‬חלקם טסו לחו"ל‪ ,‬חלקם עברו לגור‬
‫זמנית בנגב ובגליל‪ ,‬באזורים מרוחקים אליהם כמעט ולא ירו‪ .‬אריה ואני לא התרגשנו‬
‫במיוחד‪ .‬ליתר דיוק ‪ -‬אריה לא התרגש בכלל‪ ,‬כשנשמעה אזעקה הוא אפילו לא טרח‬
‫לשים עליו את המסיכה‪ .‬היו לו גם קצת קשיי נשימה בגלל העישון‪ ,‬וממילא חשב שזה‬
‫מיותר‪ ,‬לא התווכחתי איתו‪ ,‬שיעשה מה שהוא רוצה‪ .‬אני צייתתי להנחיות ושמתי עלי‬

‫את מסיכת הגז אבל האמת היא שגם אני לא פחדתי‪.‬‬
‫ב‪ , 29.1.91-‬תוך כדי המלחמה‪ ,‬נולדה לי נכדה חדשה‪ .‬נאוה ילדה בבית החולים‬

‫'משגב לדך' בירושלים ואני נסעתי לבדי באוטו מתל אביב כדי לראות אותה ואת‬
‫התינוקת‪ .‬אריה היה אז במשרד הבטחון‪ ,‬בעבודה‪ ,‬האמת שלא פחדתי‪ .‬בלילה ישנתי‬

‫אצל הוריה של נאוה בשכונת בית הכרם‪ .‬למחרת הבאתי את האחות והאח‬
‫הנרגשים‪ ,‬עדי ודור‪ ,‬לביקור בבית החולים‪ ,‬רצו לראות את אמא והאחות החדשה‪.‬‬
‫בנסיעה הזו דוקא כן פחדתי‪ ,‬הרגשתי אחריות‪ ,‬מזל שעבר בשלום‪ .‬לתינוקת קראו‬
‫עפר ונאוה בשם היפה 'שני' וגם נתנו לה שם שני ‪' -‬שרה'‪ ,‬על שם אחותו של אריה‬

‫שנפטרה כחודש קודם‪ ,‬עשו לה כבוד‪ .‬מאד ריגש אותנו‪.‬‬
‫ערב אחד בתקופת המלחמה זכור לי ספציפית‪ :‬היינו אצל עפר ונאוה באפקה‪ ,‬היתה‬
‫אזעקה‪ .‬היינו צריכים להלביש את הברדסים לעדי ודור‪ ,‬לרדת מהר מקומה שלישית‬
‫במדרגות למקלט‪ ,‬כי אסור היה להשתמש במעלית‪ ,‬וכל זאת עם שני בת השבועיים‬
‫על הידיים‪ .‬ניסינו למהר אבל בכל זאת לקח קצת זמן‪ .‬כשהגענו למקלט הדלת כבר‬
‫היתה אטומה‪ .‬דפקנו ובהתחלה לא רצו השכנים לפתוח לנו‪ ,‬פחדו מהגז‪ ..‬אחרי כמה‬

‫שניות פתחו בכל זאת ונכנסנו‪ ,‬חוויה לא נעימה‪.‬‬
‫לאחר כחודש הסתימה התקופה המוזרה הזו‪ .‬בדיעבד הסתבר שעל ישראל ירו "רק"‬
‫טילי סקאד עם ראש נפץ קונבנציונלי‪ ,‬לא כימי‪ ,‬כך שכל נושא המסיכות והאיטום היה‬
‫מיותר‪ ,‬אבל לא יכולנו לדעת את זה מראש כמובן‪ .‬הנזקים לרכוש היו גדולים‪ .‬אבידות‬
‫בנפש היו מעט‪ ,‬בעיקר אנשים שמתו מהתקפי לב וכתוצאה מחנק מהמסיכות‪ .‬עוד‬

‫שנים אחרי המלחמה היו שמורות אצלנו בבית ערכות המגן‪.‬‬

‫עדי בברדס‬

‫‪103‬‬
‫דרור ושירלי עם מסיכות הגז‬

‫אריה ואני במלחמת המפרץ‪1991 ,‬‬

‫‪104‬‬

‫ריפוי בעיסוק ‪ -‬הרבה יותר מ"עבודה"‬

‫לאחר כעשור בו עבדתי מדי פעם בעבודות זמניות‪ ,‬תוך כדי גידול הבנים‪ ,‬החלטתי לשוב ולעבוד במקצוע אותו למדתי ‪ -‬ריפוי בעיסוק‪.‬‬
‫בזמן שהייתי בהריון עם איה קיבלתי הצעה מאגף השיקום של משרד הבטחון ‪ -‬הציעו לי לטפל בנכי צה"ל קשים‪ ,‬כאלה שמצבם אינו מאפשר‬

‫להם לצאת לעבוד‪ ,‬לעיתים גם בקושי יכלו לצאת מהבית‪.‬‬

‫העבודה נכנסה למעין שגרה‪ ,‬בכל זמן נתון היו לי כשלושה עד חמישה מטופלים‪.‬‬ ‫באותה תקופה עבדתי בפתח תקוה בבית החולים 'הלפרין' לחולי נפש‪ ,‬אבל כבר‬
‫הביקור עצמו ארך כשעה‪-‬שעה וחצי אבל הנסיעות לקחו הרבה זמן‪ .‬נסעתי‬ ‫החלטתי שלא אמשיך לעבוד שם לאחר שאלד‪ .‬הטיפול הפרטני בנכים ובבני‬

‫להרצליה‪ ,‬לפתח תקוה‪ ,‬לגבעתיים‪ ,‬לבת ים ועוד‪ ,‬בהתאם למקום בו גר המטופל‪.‬‬ ‫המשפחות שלהם מצא חן בעיני‪ ,‬מאז ומתמיד היה חשוב לי היחס האישי‪ .‬אמנם‬
‫אהבתי את העבודה‪ ,‬היא התאימה לי‪ .‬מדי שבוע המשכתי לטפל בארמונד וגם‬ ‫השתדלתי גם בבתי החולים להעניק אותו למטופלים‪ ,‬אבל שם יש פחות זמן‪ ,‬אנשים‬
‫באים והולכים‪ ,‬מצא חן בעיני לטפל במטופל בביתו‪ ,‬בסביבה המשפחתית שלו‪ ,‬שם‬
‫בנירה‪ ,‬שהועברה לשמחתי למוסד מתאים לנכים צעירים בדורה‪ ,‬נתניה‪( .‬באותו‬
‫מוסד‪ ,‬אגב‪ ,‬הכירו אותי היטב‪ ,‬ידעו שאני דואגת לה‪ .‬בכלל‪ ,‬תמיד חשוב שמישהו‬ ‫יכולתי באמת להכיר אותו ולאורך זמן‪.‬‬
‫מקצועי "תופס פיקוד"‪ ,‬אז גם אנשי סגל המוסד מתיחסים טוב יותר למטופל‪ ,‬יודעים‬ ‫המטופל הראשון שלי היה ארמונד בוז'ו‪ ,‬בקושי יכל היה ללכת‪ .‬הגעתי לטפל בו בביתו‬

‫שמישהו מפקח ‪ -‬גם בבתי חולים זה כך)‪.‬‬ ‫ברמת גן‪ ,‬מהרגע הראשון נקשרתי אליו‪ .‬לארמונד היו ידי זהב‪ ,‬עשינו ביחד עבודות‬
‫תוך כדי ביקוריי אצל נירה הכרתי נכים רבים אחרים‪ ,‬גם להם שמחתי לעזור‪ ,‬לבצע‬ ‫מוזאיקה‪ ,‬קרמיקה‪ ,‬גובלנים‪ ,‬תכשיטים‪ .‬דאגתי שמשרד הבטחון יממן עבורו קנית‬
‫תנור לצורך שריפת יצירות החימר הנהדרות שהכין‪ .‬העיסוק במלאכות יד סייע‬
‫עבורם שליחויות בתל אביב למשל‪ .‬אגב‪ ,‬אמני הפה והרגל‪ ,‬אלו שמציירים ציורים‬
‫נפלאים שלא באמצעות הידיים‪ ,‬הגיעו משם‪ .‬לא פעם הזמינו אותי לארועים שלהם‪,‬‬ ‫לתחושת המסוגלות שלו‪ ,‬מילא את הזמן בצורה משמעותית‪ .‬תוך כדי עבודתי אצל‬
‫ארמונד הכרתי את אשתו‪ ,‬טרז‪ ,‬גם היא היתה אז בהריון כמוני‪ ,‬עם בנם הבכור שלומי‪,‬‬
‫תמיד מרגשים‪.‬‬
‫בתחום בו עבדתי ‪ -‬הריפוי בעיסוק אינו מסתים‪ :‬מצבו של המטופל בשאיפה‬ ‫התידדנו מאד‪.‬‬
‫משתפר‪ ,‬אך הטיפול נמשך לאורך שנים ארוכות‪ .‬עם ארמונד עבדתי כשלושים שנה‪,‬‬ ‫לא חלפו כמה שבועות והפנו אותי אל מטופלת נוספת – נירה אופנהיים‪ ,‬בחורה‬
‫עד שחלה ונפטר‪ .‬עם טרז אשתו אני בקשר עד היום‪ ,‬מכירה ואוהבת גם את ארבעת‬ ‫יתומת צה"ל‪ ,‬סבלה משיתוק מוחין‪ .‬מכיוון שלא היה אז מוסד שיקומי מתאים עבורה‬
‫ילדיהם המקסימים‪ ,‬אנחנו מזמינות זו את זו לשמחות‪ ,‬זה באמת מרגיש כמו משפחה‪.‬‬ ‫שיכנו אותה בבית אבות ברעננה‪ ,‬למרות שהיתה רק בת עשרים ושש‪...‬הגעתי אליה‬
‫גם ילדי מכירים אותם‪ ,‬איה היתה משחקת עם ילדיהם בחופשים‪ ,‬עד היום אנחנו‬ ‫לשם‪ .‬נירה ישבה בכסא גלגלים והיתה מוגבלת מאד‪ ,‬למרות זאת ניסינו לעבוד יחד –‬
‫מגיעים לכל הארועים המשפחתיים שלהם ושל הילדים והנכדים‪ .‬גם עם נירה עבדתי‬ ‫ברקמה ובציור‪ .‬האמת היא שאני בעיקר עבדתי‪ ,‬החזקתי לה את היד‪ ,‬אבל בכל זאת‬
‫עשרות שנים‪ ,‬עד שיצאתי לפנסיה‪ ,‬בשנת ‪ .2004‬אצל משפחתה של נירה בקיבוץ‬ ‫יצרנו דברים‪ ,‬עצם ההתיחסות חשוב‪ .‬נקשרתי מאד גם לאמה האלמנה של נירה‪,‬‬
‫גינוסר היינו מתארחים בחופשים‪ ,‬נהנים לבלות על שפת הכנרת‪ .‬לפני כעשור‬ ‫עזרתי לנירה ככל יכולתי‪ ,‬לקחתי אותה לרופא עיניים ולסידורים נחוצים אחרים‪.‬‬

‫נפטרה‪.‬‬ ‫כשילדתי את איה יצאתי לחופשת לידה‪ ,‬אבל לאחר כמה שבועות כבר חזרתי‬
‫לאורך השנים עבדתי במצטבר עם לא מעט מטופלים‪ ,‬בקשת רחבה של גילאים‬ ‫למטופלים שלי ‪ -‬לא רציתי להשאיר אותם ללא טיפול למשך תקופה ארוכה‪ ,‬האמת‬
‫ומצבי תפקוד‪ ,‬עם כולם הסתדרתי מצוין‪ .‬ילדי אומרים תמיד שכשאני פוגשת מישהו‬ ‫היא שגם התגעגעתי אליהם‪ .‬עבדתי במשרה חלקית‪ ,‬בשעות הבוקר‪ .‬אמו של אריה‬
‫תוך רבע שעה כבר אדע את כל קורות חייו‪ ):...‬הם אולי צוחקים אבל משהו מזה נכון ‪-‬‬ ‫שמרה על איה במסירות‪ ,‬הייתי שקטה שהיא בידיים טובות‪ .‬במקביל המשכתי לטפל‬
‫אני אוהבת אנשים והם אוהבים אותי‪ .‬זה גם העיקר לדעתי בתחום בו בחרתי לעבוד‪:‬‬ ‫בבית ובילדים‪ .‬המשכורת היתה צנועה‪ ,‬אבל הסתדרנו‪ ,‬הורינו היו נדיבים ואם חסר‬

‫הקשר האנושי‪ ,‬הפיזי ובעיקר הנפשי ‪ -‬חשוב יותר מכל טכניקה‪.‬‬ ‫דבר מה ‪ -‬תמיד עזרו לנו בשמחה‪.‬‬

‫‪105‬‬

‫עם נירה בנתניה‪1981 ,‬‬

‫עם ארמונד וטרז בוזו‪ ,‬בחתונה של דרור ושירלי‬ ‫אריה וטרז בוזו בחגיגות המימונה‪2001 ,‬‬

‫‪106‬‬

‫עזרה לזולת‬

‫בזמן שעבדתי בהדסה במחלקת ריאות הכרתי שני חולי שחפת שאריה ואני לקחנו תחת חסותינו‪ .‬הראשונה היתה יהודית אנגל‪ .‬לפני שאושפזה‬
‫היתה יהודית אחות בבית החולים 'סורוקה' בבאר שבע‪ ,‬ושם נדבקה‪ .‬בעלה של יהודית‪ ,‬אגב‪ ,‬נקרא אריה‪ ,‬צרוף מקרים כפול‪ .‬הוא גם נולד באותו‬

‫החודש ובאותה השנה בו נולד אריה "שלי"‪.‬‬

‫אני המשכתי להיות בקשר עם השכנה הנחמדה‪.‬‬ ‫מכל מקום‪ ,‬כאשר רצתה להגר לאמריקה עם בעלה ושני בניה התברר שהיא חולה‪.‬‬
‫את האכפתיות והדאגה לזולת ראו הילדים שלנו בבית‪ ,‬זה עבר אליהם ולנכדים‪ :‬דרור‬ ‫הם נסעו כמתוכנן לוושינגטון והיא‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אושפזה במחלקת ריאות בהדסה‪,‬‬
‫אז הכרתי אותה‪ .‬במחלקה שהתה כמה חודשים‪ ,‬עד שהבריאה‪ .‬בזמן שנותרה לבדה‬
‫עבד שנים עם נכי צה"ל‪ ,‬איה טיפלה בהתנדבות בילד עם צרכים מיוחדים‪ ,‬עדי‬
‫מתנדבת בהוסטל לפגועי נפש‪ ,‬שירי בהוסטל לנערות במצוקה‪ ,‬עוז עובד עם בעלי‬ ‫בארץ "אמצנו" אותה אריה ואני‪ ,‬הבאנו אותה לשבתות בביתנו‪.‬‬
‫השחפת היא מחלה מדבקת אם נמצאים במגע קרוב מאד עם החולה‪ ,‬נחשפים לרוק‬
‫מוגבלויות‪ ,‬מאיה התנדבה ב"גדולים מהחיים" עם ילדה שאחותה חלתה בסרטן‪,‬‬
‫ובהוסטל של בריאות הנפש‪ .‬בנוסף היא נפגשת עם ניצולת שואה בודדה‪ .‬רון ושי‬ ‫שלו וכדומה‪ ,‬אבל האמת היא שאני אף פעם לא חששתי להדבק ‪ -‬אולי כי הייתי‬
‫רגילה לזה מעבודתי במחלקת הריאות ואולי כי הנחתי שאני כבר מחוסנת‪ .‬בנוסף‬
‫השקיעו את הנשמה בהדרכה בצופים‪ ,‬תמיד עושים הרבה מעבר למה שנדרש‪.‬‬
‫אפילו אור הצעירה מכולם כבר הראתה שהלב שלה נמצא במקום הנכון‪ .‬כשהיתה‬ ‫לזה‪ ,‬מאז ומעולם הייתי פטליסטית‪ ,‬אני מאמינה שמה שצריך לקרות – קורה‪...‬‬
‫בגן הצטרפה לשם ילדה מאומצת עם עבר קשה שהרביצה לכולם‪ .‬אור התחברה‬ ‫בקיצור ‪ -‬לא פחדתי‪ ,‬גם אריה לא פחד‪.‬‬

‫אליה והפכה לחברה היחידה של הילדה‪ ,‬העלתה אותה על דרך המלך‪ ,‬וכל זאת‬ ‫לאחר שיהודית אנגל הבריאה נסע איתה אריה לשגרירות האמריקאית ועזר לה בכל‬
‫כשהיתה רק בת חמש! לכל בני משפחתי יכולת נתינה ולב פתוח‪.‬‬ ‫סידוריה עד שטסה להתאחד עם משפחתה‪ .‬דאגנו גם להעביר לה את הפיצויים‬
‫שקבלה מבית החולים סורוקה‪ .‬כמה שנים אחר כך ביקר אריה בארה"ב במסגרת‬
‫עם יהודית אנגל ובתה‪ ,‬הגיעו מאמריקה לביקור בארץ‪1980 ,‬‬ ‫העבודה ונסע לבקר את משפחת אנגל‪ ,‬הם ארחו אותו יפה מאד‪ .‬בשנת ‪1980‬‬

‫ביקרה המשפחה בארץ‪ ,‬בנתיים גם נולדה להם בת‪ ,‬הכרנו בין הילדים שלנו‪ ,‬היה לי‬
‫מאד מרגש להפגש אחרי כל כך הרבה שנים‪ .‬בשנת ‪ 1989‬נסע אריה שוב לארה"ב‪,‬‬
‫לשני קורסים מקצועים‪ ,‬אני התלויתי אליו‪ .‬בשבוע בו היה בקורס הראשון נסעתי אני‬
‫ליהודית ואריה אנגל ושהיתי אצלם‪ .‬חוויה שזכורה לי‪ :‬באותה תקופה היתה לי בארץ‬

‫מכונית קטנה שירשתי מאמי ‪ -‬פיאט 'ריתמו'‪ .‬ליהודית ובעלה היו מכוניות קדילאק‬
‫ענקיות‪...‬הם נתנו לי לנהוג בהן‪ ,‬חוויה מדהימה‪ .‬ביקרתי באתרים מענינים בזמן‬

‫שהותי אצלם‪ ,‬היה שבוע נעים מאד‪ .‬הקשר הטלפוני עם משפחת אנגל נשמר עוד‬
‫הרבה שנים אחר כך‪.‬‬

‫חולה שחפת נוסף בו תמכנו אריה ואני היה זרח טמיאנסקי‪ .‬זרח היה ילד במלחמת‬
‫העולם הראשונה‪ ,‬אמו מסרה אותו לאיזו דודה ולאחר המלחמה עלתה עם אחיו‬

‫לארץ‪ .‬זרח עלה ארצה לבד עם קבוצה ולעולם לא דיבר יותר עם אמו ואחיו שנידו‬
‫אותו‪ .‬אני הכרתי אותו כשהיה כבר גבר כבן חמישים‪ ,‬הוא אושפז בהדסה ואני טיפלתי‬

‫בו שם‪ .‬לאחר כמה חודשים טס זרח למוסד רפואי בדנבר‪ ,‬קולורדו‪ ,‬שם הבריא‬
‫מהשחפת‪ ,‬אחר כך שב לארץ‪ .‬לאורך כל הזמן היינו בקשר‪ ,‬שנמשך גם לאחר‬
‫שעברנו לתל אביב‪ .‬זרח גר ליד קולנוע 'פאר' (שאיננו קים כבר) וכל יום שישי הלכתי‬
‫עם ילדי‪ ,‬בעיקר עם איה‪ ,‬לבקר אותו‪ .‬פעם בשבוע אכלנו צהריים יחד במסעדה‪,‬‬
‫ארחתי לו לחברה‪ .‬כשהזדקן הסעתי אותו לרופאים‪ ,‬דאגתי לכל מה שהיה צריך‪.‬‬
‫כשזרח חלה בסרטן ואושפז באיכילוב בקרתי אותו לעתים קרובות‪ .‬כאשר נפטר‬
‫טילפנו אלינו מבית החולים‪ ,‬אריה ערך את כל הסדורים הנדרשים‪ ,‬הודיע לחברים‬
‫המעטים שעוד היו בחיים וגם לאחיו של זרח‪ .‬אחרי מותו התברר שזרח הוריש את‬
‫דירתו לנו ולשכנה‪ ,‬אלמנת חברו הטוב‪ ,‬שדאגה לו גם היא וכל יום שישי הכינה לו‬
‫מרק עוף‪ .‬אחיו ש"התעורר" רצה לערער על הצוואה אך הבין שלא יצליח וירד מזה‪.‬‬

‫‪107‬‬

‫סבתא!‬

‫זכיתי לאחד‪-‬עשר נכדות ונכדים מקסימים ולנינה מתוקה‪ .‬הסבתאות היא אושר גדול‪ .‬לכל נכד יש אצלי פינה בלב וגם על המדף בארון‪...‬מדויק‬
‫יותר ‪ -‬קלסר‪ .‬בקלסרים האלה אני שומרת כל מה שקשור אליהם‪ :‬ציורים מהגן‪ ,‬תעודות‪ ,‬מכתבים או ברכות שכתבו לי‪ ,‬לפעמים העתקים של‬

‫ברכות או מכתבים שכתבתי אני אליהם‪ ,‬שיהיה למזכרת‪.‬‬

‫פונפון‬ ‫כשהיו הנכדים קטנים‪ ,‬היה לי יום קבוע עם כל נכד‪/‬ה‪ .‬לחלק הגעתי בבוקר‪ ,‬חלק‬
‫אספתי בצהריים מהגן‪ ,‬אצל עפר ונאוה שגרו במכבים הייתי גם נשארת לישון‪.‬‬
‫לפעמים אריה הצטרף אלי‪.‬‬

‫השעות עם הנכדים הסבו לי הרבה שמחה‪ ,‬עשינו הרבה דברים ביחד‪ :‬שיחקנו‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬במשחקי קופסה‪ ,‬בהתאם לגיל‪ :‬מונופול‪ ,‬רמי קוב‪ ,‬סולמות וחבלים‪ ,‬רברסי‪,‬‬

‫שש‪-‬בש ודמקה‪ ,‬חלק מהמשחקים שמורים אצלי עד היום בארון‪ .‬הרכבנו המון‬
‫פאזלים‪ ,‬אחת האהבות שלי מאז ומעולם – התחלנו בפאזל של ‪ 4‬חלקים וסיימנו‬
‫ב‪ . ):1000-‬הקראתי לנכדים סיפורים‪" :‬איה פלוטו"‪" ,‬יהושע הפרוע"‪ ,‬ועוד רבים‪ ,‬כל‬
‫ביקור שלי בחנות ספרים הניב גם ספר עבורם‪ .‬אהבנו להכין כל מיני מלאכות יד‬
‫ויצירה‪ .‬לצערי לא ירשתי את הכשרון לציור מסבתי אבל לא חייבים כשרון גדול כדי‬
‫לצייר עם הנכדים‪ .‬ציירנו בצבעי אצבעות כשהיו ממש קטנים‪ ,‬אחר כך בצבעי פנדה‪,‬‬
‫גואש‪ ,‬מים וטושים‪ .‬מחוטי צמר הכנו פונפונים – גוזרים שני "חישוקים" מקרטון‪,‬‬
‫מלפפים את הצמר וגוזרים‪ .‬בתוך מסגרת מיוחדת שהיתה לי מתחנו סרטים צבעונים‬

‫של בד טריקו והכנו מעמדים לסירים חמים‪.‬‬
‫בילינו הרבה גם מחוץ לבית‪ :‬עם הילדים של עפר הלכתי קבוע ל'מכביס'‪ ,‬מסעדה‬

‫במכבים‪ ,‬הישוב בו גרו‪ ,‬אני כהרגלי התידדתי עם סבטה המבשלת‪ ...‬הלכתי עם‬
‫הנכדים לים‪ ,‬לבריכה‪ ,‬להסתובב או לשוט בירקון‪ ,‬להצגות ולסרטים‪ .‬עם אורן היה לי‬
‫בילוי קבוע‪ :‬כשישן אצלנו בסופי שבוע היינו הולכים בשבת בבוקר ברגל‪ ,‬מרחק של‬

‫כשלושה ק"מ‪ ,‬לבקר את סבא וסבתא מהצד השני‪ ,‬הוריה של שירלי‪ .‬מדי פעם‬
‫פינקתי את הנכדים בממתקים‪ ,‬אם לא מגזימים זה ממש לא נורא‪ ,‬לסבתא מותר‪,):‬‬

‫עד היום אני מפנקת בממתקים כשהם באים אלי‪.‬‬

‫מתקן לאריגה בחוטי בד‪ ,‬מלאכת יד עם‬
‫הילדים והנכדים‬

‫ספרים שהקראתי לילדים ולנכדים‬ ‫המשחקים בהם שיחקתי עם הנכדים‬

‫‪1998‬‬ ‫‪108‬‬

‫לאורך כל השנים הגעתי בשמחה לכל הארועים בהם השתתפו הילדים (כשלאריה‬
‫היה זמן גם הוא הצטרף אלי) ‪ :‬חגיגות בגני הילדים ובבתי הספר‪ ,‬תחרויות ספורט‪,‬‬

‫הופעות במסגרת החוגים‪" ,‬פורימונים" וטקסי אש בצופים‪ ,‬וכמובן ‪ -‬מסיבות ימי‬
‫הולדת‪ .‬לקראת כל יום הולדת קנינו מתנה לפי מה שביקש הנכד‪/‬ה‪ ,‬כשגדלו פשוט‬

‫נתנו כסף‪ ,‬כך עד היום‪.‬‬
‫בהקשר המתנות יש במשפחה שלנו מסורת בת עשרות שנים – המשולשים!‬
‫מקורו של המנהג בגרמניה‪ ,‬אז נתנו לכל ילד שעלה לכיתה א' מעין קונוס מקרטון‬
‫עם ממתקים וכלי כתיבה‪ ,‬כמו משלוח מנות גדול‪ .‬הורי דוקא לא נתנו לי כזה‪ ,‬עד כמה‬
‫שאני זוכרת לפחות‪ ,‬אבל כנראה ששמעתי על המנהג היכן שהוא והחלטתי לאמץ‬
‫אותו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬כעפר עלה לכיתה א' הוא קיבל מאריה וממני "משולש" ומאז‬
‫המשכנו כך בכל שנה‪ ,‬לכל הילדים ולכל הנכדים‪ .‬המנהג המקורי מיועד לילדי כיתה‬
‫א' בלבד‪ ,‬אצלנו במשפחה כולם מקבלים‪ ,‬גם מי שסיימו את כיתה א' לפני יותר‬

‫מחמישים שנה‪ .): ...‬באחת השנים גם אני קיבלתי משולש‪ ,‬היה רשום עליו‬
‫"לתלמידה סבתא"‪ ,‬מאד התרגשתי‪ ,‬מחווה מתוקה‪.‬‬

‫את המשולשים אני מחלקת בתחילת ספטמבר‪ ,‬כנהוג‪ ,‬אבל מתחילה להערך כבר‬
‫באוגוסט‪ ,‬קונה מתנות לכל ילד‪/‬ה‪ ,‬נכד‪/‬ה ונינה‪ ,‬בהתאם לגיל ולסגנון‪ .‬בדרך כלל‬
‫אני יודעת מי אוהב מה‪ :‬ממתקים‪ ,‬נרות‪ ,‬מוצרי קוסמטיקה‪ ,‬גרביים‪ ,‬כלי כתיבה – אני‬
‫מתאימה לכל אחת ואחד אישית את המשולש שלו וגם מוסיפה סכום כסף‪ ,‬אחיד‬
‫לכולם‪ .‬המנהג הזה לא זול בכלל‪ ,‬אבל הודות לאריה שהשאיר לי פנסיה יפה אני‬

‫יכולה להמשיך בו בהנאה רבה עד היום‪ ,‬מאד כיף לי לתת‪.‬‬

‫גם הנינה אלבה מקבלת משולש‬ ‫נעה‪ ,‬אשתו של דור‪ ,‬מקבלת משולש‬

‫‪109‬‬

‫אני עם עדי‪ ,‬דור‪ ,‬שני ושירי ‪1992‬‬ ‫כיף גדול אחר הוא טיולים עם הילדים והנכדים‪ .‬נסענו יחד הרבה פעמים‪ ,‬לגליל‪ ,‬לים‬
‫המלח‪ ,‬לחרמון‪ ,‬לעוד הרבה מקומות‪ .‬עם חלק מנכדי יצא לי לנסוע לטיול בחו"ל‪:‬‬

‫בשנת ‪ 2011‬נסעתי עם שני לברצלונה‪ ,‬שנה אחר כך הצטרפתי לקרוז עם עדי‪ ,‬היא‬
‫היתה קב"טית על אניה מפוארת‪ ,‬הפלגנו לאורך חופי הים התיכון‪ .‬בטוניס‪ ,‬אגב‪ ,‬זה‬
‫היה הביקור האחרון של ישראלים‪ ,‬אחר כך לא הרשו יותר להכנס לשם – הרווחנו‪.‬‬
‫כעבור שנה לקחתי איתי ארבעה נכדים‪ :‬דור‪ ,‬עוז‪ ,‬גל ואורן‪ ,‬לטיול במינכן‪ ,‬עם שני‬

‫נסעתי שוב‪ ,‬לפריז‪ ,‬עם שירי נסעתי בטיול מאורגן לדרום אמריקה‪ .‬בשנת ‪ 2015‬חגג‬
‫רון בר מצוה‪ ,‬נסעתי איתו ממונטריאול‪ ,‬שם גרו אז‪ ,‬לניו יורק‪ ,‬לראות משחק כדורסל‪.‬‬

‫במאי ‪ 2017‬נסעתי עם עדי ועוז ללונדון‪ ,‬ב‪ 2019-‬נסעתי עם שי לטיול בר מצוה‬
‫ללונדון ולמנצ'סטר‪ ,‬היינו במשחק כדורגל‪ ,‬ואפילו את מסי ראינו ‪ .):‬באותה השנה‬
‫טסתי עם עדי למדריד‪ .‬בסתיו ‪ 2021‬נסעתי עם נכדתי שני לברלין‪ .‬הטיול הזה היה‬
‫מרגש במיוחד כי אז פגשתי לראשונה את הנינה שנולדה לי! בילינו ימים מקסימים‬
‫עם אלבה המתוקה ועם הוריה ‪ -‬נכדי דור ואשתו נעה‪ ,‬כיף גדול שבזכותם הפכתי גם‬
‫לסבתא‪-‬רבתא‪ .‬באביב ‪ 2022‬נסעתי שוב לגרמניה‪ ,‬הפעם עם עדי‪ .‬באוגוסט ‪2022‬‬
‫נסעתי לקפריסין‪ ,‬לטיול בת‪-‬מצווה מאוחר לאור (נדחה בגלל מגיפת הקורונה)‪ .‬איה‬
‫ושני הצטרפו אלינו ובילינו שבוע באי‪ :‬טיילנו בהרים‪ ,‬רחצנו בחופים מקסימים‪ ,‬היה‬

‫נהדר‪.‬‬
‫השנים עוברות והנכדים גדלים‪...‬אני שמחה לראות אותם מתבגרים‪ ,‬מתגייסים‪,‬‬

‫לומדים ועובדים‪ .‬דור ומאיה כבר נישאו‪ ,‬גם את בנות הזוג אני מאד אוהבת‪.‬‬
‫לפני כמה שנים חויתי חוויה מרגשת עם שי וכמה שנים אחר כך גם עם אור‪,‬‬
‫כשהשתתפנו בתוכנית "הקשר הבין דורי"‪ .‬במסגרת הפעילות הכנו מצגת על‬
‫ההיסטוריה המשפחתית שהוצגה בבית התפוצות בתל אביב‪ .‬כמובן שנשארתי בקשר‬
‫עם סבתות אחרות שהשתתפו בתכנית ואפילו פתחנו קבוצת וואטסאפ לסבתות‬

‫ולנכדות מהרצליה‪.‬‬
‫גם היום הנכדים מרבים להתקשר אלי וגם באים‪ ,‬הבית שלי תמיד פתוח בפניהם‪ ,‬וגם‬
‫האוטו זמין‪...‬אני משאילה אותו ברצון כשיש צורך‪ .‬לשמחתי‪ ,‬נראה שהנכדים אוהבים‬

‫לבקר‪ :‬בזמנו היו מגיעים הרבה בסופי שבוע ובחופשים‪ ,‬גם ישנים כאן‪ ,‬רון אפילו גר‬
‫אצלי כמה חודשים כשאיה ויואב גרו בקנדה‪.‬‬

‫כיף לי עם הנכדים‪ :‬לפעמים הם קופצים רק לומר שלום‪ ,‬לשתות קפה או לאכול את‬
‫מרק העגבניות הקר שאני מכינה‪ ,‬לפעמים באים לביקור ארוך יותר‪ ,‬או שהולכים יחד‬

‫למסעדה‪ .‬האמת היא שזה לא משנה ‪ -‬העיקר להיות ביחד‪.‬‬
‫כל תמונות בני משפחתי במגנטים שעל המקרר‪ .‬אני מסתכלת עליהם באהבה כל יום‬

‫ומברכת‪ ,‬הרבה נחת יש לי מכולם‪.‬‬

‫בני משפחתי האהובים‪ ,‬המגנטים שעל המקרר‬ ‫סבא אריה משחק עם דור‪1990 ,‬‬

‫מתגלשת עם מאיה בפארק‪1992 ,‬‬ ‫‪110‬‬
‫בבריכה במכבים‪1992 ,‬‬ ‫על השטיח עם שני‪1992 ,‬‬

‫חופשה משפחתית בים המלח‪1998 ,‬‬ ‫בים עם אורן ומאיה‪1995 ,‬‬

‫‪111‬‬ ‫גולשים בחרמון‪ ,‬עם שני ועוז‪1998 ,‬‬
‫אור ואני‬ ‫מקריאה לעדי סיפור‪1989 ,‬‬

‫עם הנכדים במפלי הניאגרה‪2000 ,‬‬

‫בחוות יענים עם אורן‪2001 ,‬‬ ‫מאיה מלמדת אותי להחליק‪ ,‬מטולה‪1999 ,‬‬

‫סבתא שתמיד מצלמת‪...‬‬ ‫‪112‬‬
‫אריה חוגג בטורונטו‪2000 ,‬‬

‫שני ואני‬ ‫בספארי עם רון‪2006 ,‬‬

‫‪113‬‬ ‫שי ואני‬
‫עם אורן בפארק הירקון‪2002 ,‬‬

‫עם שי בקנדה‬ ‫עם עדי ועוז‬

‫עוז ואני בפסח‪2002 ,‬‬ ‫‪114‬‬
‫בקפריסין‪ ,‬טיול בת מצוה (מאוחר) לאור‪2022 ,‬‬ ‫גל ואני‬
‫רון ואני‬

‫‪115‬‬

‫בחתונתן של מאיה ואנה‬ ‫אלבה ואני‬
‫עם איה והילדים בקנדה‬ ‫עם רון‪ ,‬שי ואור בחנוכה‬
‫מימין‪ -‬שני‪ ,‬שירי‪ ,‬עוז‪ ,‬עדי ואני‬

‫‪116‬‬

‫שנים אחרונות עם אמי‬

‫בשנת ‪ 1981‬טסתי לאי קורפו‪ .‬הנסיעה הזו היתה מאד לא מתוכננת‪ ,‬נסעתי כי אמי קיבלה שטף דם בכבד בזמן שטיילה שם עם חברתה גברת‬
‫פיליפ (שאגב‪ ,‬המשיכה בטיול שלה עוד לפני שהגעתי‪ ...‬לא היתה מופת לחברות ולמסירות כנראה)‪ .‬לאחר כמה ימים לחוצים בבית חולים‬
‫מקומי ותרומת דם שהשגנו בזכות קבוצת מטיילים ישראלים הצליחה אמא להתאושש מספיק כדי לחזור לארץ‪ ,‬על אלונקה‪ .‬בשדה התעופה‬
‫בישראל חיכה לה אמבולנס שלקח אותה לאשפוז של שבוע בעין כרם‪ ,‬אחריו חזרה הביתה‪ .‬היה ברור שלא הבריאה לגמרי אבל במצבה ברכנו על‬

‫כל חודש נוסף בו יכלה לחיות חיים טובים יחסית‪.‬‬

‫אמא שלי בצעירותה‬ ‫גם אמא עצמה היתה בגישה הזו‪ .‬אני זוכרת שעוד כשהיתה מאושפזת בקורפו אמרה‬
‫שלמעשה "הרוויחה" כבר ששים שנות חיים‪ ,‬מאז מחלת הצהבת שתקפה אותה‬
‫כשהיתה בת שש‪-‬עשרה‪ .‬זו היתה הגישה שלה לאורך כל חייה‪ ,‬לראות את הצד‬
‫המלא של הכוס‪ ,‬לא להתלונן‪ ,‬לשמוח במה שיש ולהסתגל לכל מצב‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1984‬נסענו אמא ואני לטיול ביחד‪ ,‬הבנו שזה יהיה כנראה הטיול האחרון‬

‫שלה‪ .‬לבקשתה נסענו לדרך "הרומנטית"‪ -‬מקובלנץ עד וינה‪ ,‬מסלול יפהפה שכבר‬
‫עשתה בצעירותה ורצתה לעשות שוב לפני מותה‪ .‬טיילנו כחודש‪ ,‬טיול רגוע‪ ,‬נופים‬

‫מקסימים‪ .‬נהננו מאד מזמן האיכות יחד‪.‬‬
‫בסוף אפריל ‪ 1985‬קיבלה אמא שטף דם נוסף ואושפזה בבית חולים‪ .‬במשך‬
‫כשבועיים הגעתי מתל אביב כמעט כל יום כדי לבקר אותה ולעקוב אחרי הטיפול‬
‫בה‪ .‬בשלב מסוים נראה היה ששוב הצליחה להתאושש‪ ,‬באחד הימים באתי על מנת‬
‫לשחרר אותה הביתה‪ .‬נכדה אמיתי‪ ,‬בנם של רותי וראובן‪ ,‬גר איתה באותה תקופה כך‬

‫שהייתי רגועה שלא תשאר לבדה‪ .‬לקראת השחרור מבית החולים דאגתי‬
‫לספרית שתסדר לאמא את השיער ותצבע את הציפורניים‪ ,‬תמיד היה לה חשוב‬
‫להיות מטופחת‪ .‬כבר עמדנו לצאת מהחדר כשקיבלה במפתיע שוב שטף דם ואיבדה‬

‫את ההכרה‪ .‬שבוע ישבנו לידה‪ ,‬ראינו אותה ממש נלחמת כדי להתעורר‪ ,‬ללא‬
‫הצלחה‪ .‬ב‪ 14.5.1985-‬נפטרה אמא‪ ,‬היא נקברה ליד אבי‪ ,‬בהר הזיתים‪ .‬ישבנו‬

‫שבעה בביתה בירושלים‪.‬‬
‫לאחר שנפטרה אמא היינו צריכים לחלק את חפציה ביננו לקראת פינוי הדירה שלה‪.‬‬

‫אריה הגה פתרון יצירתי וחכם‪ :‬הציע שאחי‪ ,‬אחותי ואני נערוך מעין מכירה פומבית‬
‫ביננו – כל אחד יגיד מה הוא רוצה לקחת ובכמה הוא מעריך את עלות החפץ‪,‬‬

‫והסכום ירד מחלקו בירושה‪ .‬אכן כך עשינו והכל התנהל בצורה מכובדת ונעימה‪.‬‬
‫מאז מותה של אמי אין כמעט יום שאני לא מהרהרת בה‪ .‬העציצים בדירתי מזכירים‬
‫לי את אהבתה לגינון ואת המרפסת הפורחת אצלה בבית‪ .‬סיר הברזל הותיק שלה‪,‬‬
‫בו אני מבשלת צלי לפעמים מזכיר לי את המאכלים שלה‪ ,‬התמונות באלבום כמובן‪,‬‬

‫נופים באירופה שאהבה מאד‪.‬‬
‫את הקבר של אמא אני מבקרת מדי פעם‪ .‬לא מזמן‪ ,‬בדצמבר ‪ ,2021‬חיכתה לי‬
‫הפתעה‪ :‬מסתבר שעץ אורן זרע עצמו ממש צמוד לקברה‪ ,‬ומחטים ירוקים ורעננים‬
‫מכסים כבר מחצית מהמצבה‪ .‬חשבתי בלבי שודאי היתה שמחה לראות זאת‪ ,‬אפילו‬

‫בבית העלמין חיים מתחדשים‪.‬‬

‫‪117‬‬

‫קלפי משחק בגרמנית שהיו שיכים לאמי‬

‫המצבה של אמי בהר הזיתים‪2021 ,‬‬

‫מכונת הכתיבה של אמי‪ ,‬שמורה אצלי עד היום‬

‫‪118‬‬

‫על כלבים‪ ,‬חתולים ושאר בעלי חיים‬

‫בבית שלנו היו כמעט תמיד בעלי חיים‪ .‬הראשון היה כלב פוינטר חום בשם קוקו‪ ,‬שאריה קיבל ממקום שאימן כלבי נחיה לעיורים‪ .‬קוקו לא התאים‬
‫להם‪ ,‬כי בכל פעם שראה חתול היה חייב לרדוף אחריו‪ ,‬לא נח עד שלא תפס והרג אותו‪ .‬עם אנשים היה קוקו כלב נוח מאד‪ ,‬מעולם לא נשך אף‬
‫אחד‪ ,‬הוא התלווה אלינו לטיולים וגם לים‪ ,‬לא פחד להכנס למים‪.‬‬

‫אבל בשלב מסוים נמסרו ‪ -‬כי מי יכול ורוצה לגדל תרנגולות בתוך דירה של שלושה‬ ‫לאחר שנתיים נגנב קוקו ואנחנו אימצנו כלב פוינטר נוסף וקראנו לו אלי‪ .‬לאחר כמה‬
‫חדרים‪);?...‬‬ ‫שנים נעלם בזמן שטיילנו בירקון‪ ,‬חיפשנו אותו כמה ימים ולא מצאנו‪ ,‬הילדים היו‬
‫עצובים מאד וגם אנחנו‪ .‬אריה סרב לקחת כלב נוסף אבל הסכים לחתול‪.‬‬
‫כשגדלו הילדים ובוני החתול נפטר בשיבה טובה‪ ,‬הפסקנו לגדל חיות אצלנו בבית‪,‬‬
‫אבל הילדים המשיכו לאהוב בעלי חיים גם כשבגרו‪ :‬איה אימצה חתול וקראה לו‬ ‫עשיתי כמה ברורים‪ ,‬הסתבר שחתולה של מכרה שלי המליטה ארבעה גורים‪ ,‬נסעתי‬
‫עם איה‪ ,‬אז כבת עשר‪ ,‬לראות אותם ברשפון‪ .‬איה בחרה את הגור הכי מסכן‪ ,‬אמרה‬
‫חסוס‪ ,‬הוא גר איתה בדירתה במעוז אביב כשהיתה סטודנטית‪ ,‬אפילו נסעו יחד לכמה‬
‫חודשים לסן פרנסיסקו‪ .‬עפר אימץ כלב זאב וקרא לו אלי‪ ,‬כשם כלבו האהוב שנעלם‬ ‫שהוא‪ ,‬יותר מכולם‪ ,‬צריך בית חם‪ .‬חזרנו עם הגור האפור הביתה‪ ,‬אז הוא באמת נראה‬
‫בירקון‪ .‬לצערנו היה צריך להרדים אותו כשהיה בן ארבע בגלל הסתבכות במעיים‪.‬‬ ‫קצת עלוב‪ .‬כשגדל בוני‪ ,‬כך קראה לו איה‪ ,‬הפך לחתול גאה ויפה‪ ,‬עם זנב מפואר‬
‫לאחר שהכלב מת התעוררה בעיה‪ :‬את כל בעלי החיים שמתו קברנו היכן שהוא‪,‬‬
‫לא עלה בדעתנו סתם לזרוק לפח האשפה‪ .‬אבל איפה קוברים כלב גדול? עפר מצא‬ ‫במיוחד‪ .‬בוני נקשר אלינו‪ ,‬כשהייתי חוזרת מהעבודה הביתה היה רץ לקראתי מקצה‬
‫פיתרון‪ .‬באמצע הלילה נסע עם שק ובו גופתו של אלי לאזור בו אני גרה היום‪ ,‬אז לא‬ ‫הרחוב‪ ,‬לא מאד טיפוסי לחתולים‪.‬‬

‫היה בנוי‪ ,‬וקבר אותו בחולות‪ .‬רק אחר כך חשבנו שזה נראה קצת חשוד‪ ,‬אם משטרה‬ ‫בנוסף לכלבים ולחתול גידלו הילדים חיות נוספות בבית‪ ,‬כמעט בכל זמן נתון היה‬
‫עוצרת אותו יכלו לחשוב שהרג בנאדם‪...‬‬ ‫מלבדנו מישהו שעופף‪ ,‬זחל‪ ,‬שט‪ ,‬או סתם הסתובב ביננו על ארבע‪ ...‬היו אוגרים‪ ,‬היו‬
‫צבים שמצאו הילדים בגינה ‪ -‬אמנם שמו אותם בארגז קרטון אבל הצבים יצאו ממנו‬
‫בדירה בלוי אשכול כבר לא גדלים בעלי חיים‪ ,‬אבל אני עדיין מאד אוהבת‪ ,‬גם ילדי‬ ‫ושוטטו חופשי‪ .‬בקופסת נעליים גידלו הילדים תולעי משי‪ ,‬אריה היה מביא להן עלים‬
‫ונכדי‪ .‬נכון לשנת ‪ 2022‬יש לנו במשפחה שבעה כלבים ושלוש חתולות‪.‬‬ ‫שקטף מעץ התות שהיה ליד משרדו בקריה‪ .‬בחדר השינה היה לנו כלוב עם תוכונים‪,‬‬
‫באקווריום גדול היו המון דגים‪ .‬כשהביאה איה מהגן אפרוחים מהגן גידלנו גם אותם‪,‬‬

‫אלי ‪ 2‬ואני בגינת ביתנו באלכסנדר ינאי‬ ‫עפר ואלי‪1966 ,‬‬

‫‪119‬‬

‫אמי‪ ,‬אחי‪ ,‬אני ואיה‪ ,‬עם צב שמצאה בגינה‬

‫עפר ואלי ‪2‬‬

‫בים עם לונה‪ ,‬הכלבה של איה‪2021 ,‬‬ ‫החתול בוני‬

‫‪120‬‬

‫עוז ויזה‪2005 ,‬‬ ‫חסוס‪ ,‬החתול של איה‪2001 ,‬‬
‫אור וג'ינג'ר‬ ‫מאיה עם יולי וניקי‬

‫‪121‬‬

‫אוספים‬

‫כשהייתי ילדה בתל אביב היה לי אוסף מפיות יפות‪ .‬אספתי גם "פרסים"‪ ,‬מעין מדבקות עם מגוון דמויות וציורים‪ ,‬שקניתי במכולת או בחנות כלי‬
‫כתיבה‪ .‬אבל גולת הכותרת היתה אלבום בו אספתי והדבקתי כרטיסים עם דגלי מדינות העולם‪ .‬את הכרטיסים קיבלתי מאבא שלי‪ ,‬הם צורפו‬
‫לחפיסות הסיגריות שקנה ‪ -‬אבא עישן ואני קיבלתי את הכרטיסים‪ .‬חלק גדול מהכיף שבאוסף היה ה"החלפות" עם החברות‪ ,‬המטרה של כל‬
‫אחת היתה ליצור אוסף יפה ומגוון‪ ,‬או להשלים את אלבום הדגלים כך שלכל מדינה יהיה הדגל שלה‪ .‬עד היום שמור האלבום אצלי‪ ,‬גם את‬
‫ה"פרסים" שמרתי‪.‬‬

‫האוסף‪ ,‬בה' הידיעה‪ ,‬בו אני גאה‪ ,‬הוא אוסף ה"מלח‪-‬פלפל"‪ ,‬סטים של מלחיות‬ ‫אוסף נוסף‪ ,‬אם ניתן לקרוא לזה אוסף‪ ,‬היה של פרחי בר מיובשים‪ .‬בימי ילדותי‬
‫ופלפליות‪ .‬האוסף מפאר את קירות המטבח שלי‪ ,‬יש לי להערכתי כ‪ 130-‬זוגות!‬ ‫ונערותי בירושלים יצאתי להרבה טיולים‪ ,‬עם ההורים‪ ,‬עם החברים‪ ,‬במסגרת‬
‫מרשים למדי בהתחשב בזה שהוא אוסף צעיר יחסית‪ ,‬התחלתי לאסוף רק בשנת‬
‫הגימנסיה והצופים‪ .‬בטיולים האלה היינו קוטפים לפעמים פרחי בר‪ ,‬הייתי מייבשת‬
‫‪ ,2009‬כשעברנו לגור בלוי אשכול‪.‬‬ ‫אותם בין דפים של ספר כבד‪ ,‬אנציקלופדיה נניח‪ ,‬זה היה מקובל אז‪.‬‬
‫גם האוסף הזה התחיל מנסיעות לחו"ל‪ .‬כשראיתי "מלח‪-‬פלפל" שמצאו חן בעיני‪,‬‬
‫בחנויות‪ ,‬בשווקים‪ ,‬אצל אמנים – קניתי‪ .‬קניתי מלח‪-‬פלפל מקסימים במוזיאון דאלי‬ ‫בדירתנו באלכסנדר ינאי היה לאריה ולי אוסף גדול של בובות קטנות‪ ,‬מכל העולם‪.‬‬
‫בשנים האלו היה מנהג שכל מי שחוזר מחו"ל מביא מתנות ומזכרות לחברים‪ .‬המתנה‬
‫בספרד‪ ,‬במוזיאון פיקאסו בפריז‪ ,‬ביפן ועוד‪ ,‬רבים ושונים וממגוון מדינות‪ .‬בשנים‬
‫האחרונות אני מקבלת הרבה "חברים" לאוסף מבני משפחה וממכרים‪ ,‬כולם יודעים‬ ‫הקלאסית היתה בובה כזו‪ ,‬עם תלבושת לאומית של המדינה ממנה הגיעה‪ .‬גם אני‬
‫שאני אוספת‪ ,‬קונים ומביאים לי‪ .‬לאחר חתימת הסכם השלום עם האמירויות נסעה‬ ‫בטיולים שלי בעולם קניתי בובות כאלה‪ ,‬לאוסף שלנו ולאחרים‪ .‬את הבובות הנחנו‬
‫טניה‪ ,‬המסאז'יסטית הקבועה שלי‪ ,‬לדובאי‪ ,‬קיבלתי ממנה גם זוג חדש לאוסף משם‪.‬‬ ‫על מדפי כוננית בחדר השינה שלנו‪ ,‬צברו המון אבק‪...‬בשלב מסוים מסרתי אותן‪,‬‬
‫אולי גם זרקתי‪ .‬היום יש לי מחו"ל אוסף של מגנטים על המקרר‪ ,‬מערים ומדינות בהן‬
‫בזמן האוכל אגב‪ ,‬אני משתמשת במלחיה ופלפליה הכי פשוטות מזכוכית‪ ):‬‬ ‫ביקרתי וביקרו אחרים‪ .‬המגנט חשוב פחות‪ ,‬חשובים הזיכרונות היפים שהוא מעלה‪,‬‬

‫מכל טיול ומקום‪ ):‬‬

‫כריכת אלבום הדגלים‬ ‫אלבום הדגלים‬

‫‪122‬‬
‫אוסף "מלח‪-‬פלפל"‬
‫"פרסים"‬

‫‪123‬‬

‫שעות הפנאי‬

‫סריגה‬
‫כשהייתי בת שתים‪-‬עשרה לקחה אותי אמי לדירתה של איזו גברת סרגנית‪ ,‬בירושלים‪ ,‬כדי שתלמד אותי לסרוג‪ .‬אמי אמנם ידעה לסרוג אבל לא‬

‫היה לה זמן לעסוק בזה ‪ -‬תמיד היתה פעילה מאד בעבודה‪ ,‬בבית‪ ,‬בחוג עברית‪ ,‬התעמלות‪ ,‬וכו'‪ .‬מכל מקום‪ ,‬רצתה שאלמד בצורה מקצועית‪.‬‬
‫הסרגנית אכן לימדה אותי לסרוג‪ ,‬בשתי מסרגות וגם במסרגה אחת‪ ,‬וגם הראתה לי טכניקה של סריגת סוודר בחתיכה אחת – הכל‬
‫"יוצא" מהצווארון‪ .‬למדתי במהירות‪ ,‬זה היה נחמד‪ .‬עבודתי הראשונה היתה אפודה שסרגתי לאמי‪ ,‬הייתי מאד גאה‪.‬‬

‫שחיה‬ ‫מאז לא הפסקתי לסרוג‪ ,‬זה תחביב נהדר‪ ,‬תמיד זמין; אני סורגת תוך כדי האזנה‬
‫לרדיו‪ ,‬צפיה בטלויזיה‪ ,‬לפעמים גם בנסיעה ברכבת‪ .‬בזמנו סרגתי הרבה סוודרים‬
‫תמיד אהבתי את הים‪ ,‬גם לשחות אהבתי ואני עדיין אוהבת‪ .‬כשהייתי בת שש לימד‬ ‫לילדי וגם לאריה‪ .‬מאוחר יותר סרגתי לנכדים‪ ,‬אפודות וסוודרים‪ ,‬גם שמיכות‪ ,‬בדרך‬
‫אותי אבי את הבסיס‪ ,‬כמה שנים אחר כך‪ ,‬בבריכה המוכרת של ‪ Y.M.C.A‬בירושלים‪,‬‬ ‫כלל בדוגמת רבועים צבעוניים‪ .‬סרגתי ואני עדיין סורגת שמיכות ונעלי בית לתינוקות‬
‫רכים‪ ,‬אוהבת לתת גם כמתנות להורים צעירים שאני מכירה – חברים של הנכדים‪,‬‬
‫למדתי לשחות בצורה מסודרת‪ ,‬סגנון חזה וגב‪.‬‬
‫למרות שהים יכול להיות מסוכן לעיתים‪ ,‬לא פחדתי לשחות בו‪ .‬שחיתי היטב ובטחתי‬ ‫לחברותי כשנולדים להן נינים‪ ,‬תמיד כיף לשמח מישהו‪.‬‬
‫בעצמי‪ ,‬גם את ילדי לקחתי לשחות איתי‪ .‬פעם אחת שחיתי עם איה‪ ,‬כשהיתה נערה‬ ‫בשנת ‪ 2021‬זכיתי לסרוג שמיכה לנינתי הראשונה אלבה‪ .‬כשהיו הוריה‪ ,‬דור ונעה‪,‬‬

‫צעירה‪ ,‬מחוף גורדון לפרישמן‪ .‬איש נחמד אחד ששחה גם הוא במים העמוקים‬ ‫בביקור מולדת בארץ טרום הלידה‪ ,‬כבר מסרתי להם את השמיכה וזוג נעלי בית‬
‫התעניין לאן אנחנו שוחות‪ .‬עניתי שלחוף פרישמן‪ ,‬אמר שגם הוא‪ ,‬וכך התלווה אלינו‪.‬‬ ‫קטנטנות‪ .‬אלבה נולדה באוקטובר בברלין‪ ,‬כבר קר שם בתקופה הזו‪ ,‬שלחו לי צילום‬

‫בדיעבד אני מבינה שרצה לשמור עלינו‪ ,‬אולי חשש שיקרה לנו משהו‪.‬‬ ‫שלה כשיצאו מבית החולים‪ ,‬עטופה בשמיכה שסרגתי לה‪ .‬כחודש לאחר מכן כבר‬
‫כשהילדים גדלו קצת הלכתי לשחות בים‪ ,‬בחוף גורדון‪ ,‬כל שבת בבוקר‪ ,‬אריה בזמן‬ ‫נסעתי לבקר אותה ואת הוריה‪ ,‬נהנתי לראות את המתוקה הזו‪ ,‬הבאתי לה גם סוודר‬
‫הזה הלך לשחק טניס‪ .‬שחיתי לאורך כל השנה‪ ,‬רק בחודש פברואר לקחתי לי חודש‬
‫שסרגתי לה‪.‬‬
‫חופש‪ ,‬לא פעם הגעתי בימי חורף קרים וגשומים‪ .‬כמוני התקבצו על החוף עוד‬
‫כשלושים משוגעים לדבר‪ ,‬נהיינו מעין חבורה‪ .‬לאחר השחיה היינו יושבים על החוף‪,‬‬ ‫אלבה עם השמיכה שסרגתי לה‬

‫מפטפטים‪ ,‬לפעילות הספורטיבית נוסף בילוי חברתי‪ ,‬זה היה נחמד מאד‪.‬‬
‫גם את הבריכה אהבתי‪ .‬כשהילדים היו קטנים בילינו קבוע בשבתות בתקופת הקיץ‬

‫בבריכה הלימודית ברמת אביב‪ ,‬בדרך כלל גם עם חברים ומשפחותיהם‪.‬‬
‫בגיל חמישים וארבע עברתי ניתוח בגב‪ .‬חבר שלנו הציעה לי להתחיל לשחות‬
‫בבריכה על בסיס קבוע וכך עשיתי‪ .‬במשך שלושים ושתיים שנה שחיתי כחמש‪-‬שש‬
‫פעמים בשבוע‪ .‬הייתי קמה כל יום בחמש בבוקר‪ ,‬נוסעת לבריכה הלימודית ברמת‬
‫אביב‪ ,‬שוחה חמש‪-‬עשרה בריכות‪ ,‬מתקלחת ושבה הביתה לפני ‪ ,7:00‬רעננה‪.‬‬
‫השחיה הפכה לטבע שני עבורי‪ ,‬נהנתי ממנה מאד‪ .‬לצערי היום כבר אינני שוחה‪,‬‬
‫אבל עדיין אוהבת מאד לשבת ליד הים‪ ,‬בבית קפה או סתם כך‪ ,‬זה מרגיע אותי‪.‬‬

‫פאזלים‬

‫מאז ומעולם אהבתי להרכיב פאזלים‪ .‬כשהייתי ילדה הרכבתי פאזלים בבית‪ ,‬גם עם‬
‫בני המשפחה שלי‪ ,‬עם אמי הרכבתי ביחד עד שנותיה האחרונות‪ ,‬גם היא אהבה‬

‫את זה מאד‪ .‬כשהכרתי את אריה אימץ גם הוא את התחביב הזה‪ .‬פעם נסענו לשבוע‬
‫נופש בחיפה‪ ,‬ישנו במלון קטן ובילינו הרבה עם "שפן" ואשתו שרה'לה שגרו שם‪.‬‬
‫כשהגענו לבקר אותם ראינו בביתם פאזל של הרבה חלקים‪ .‬בין לבין‪ ,‬בעוד אנחנו‬
‫מפטפטים‪ ,‬ישבנו סביב לשולחן והרכבנו קצת‪ .‬בבוקר למחרת הגענו אליהם שוב‬
‫והנה הפאזל מורכב כולו! הסתבר ששפן לא יכל היה להתאפק‪ ,‬ישב כל הלילה עד‬

‫גינון‬ ‫‪124‬‬

‫בילדותי היו תמיד פרחים וכל מיני צמחים אצלנו‪ :‬בתל אביב היתה חלקת דשא לפני‬ ‫שסיים אותו ‪ ):‬‬
‫דירתנו מגודרת בשיחים‪ .‬בירושלים‪ ,‬המרפסת הארוכה בדירתנו היתה מלאה כולה‬ ‫כשנולדו הילדים הרכבתי גם איתם‪ ,‬וגם עם הנכדים‪ .‬בשנים האחרונות כמעט תמיד‬

‫עציצים ובאדניות‪ .‬אמי התמחתה בשתילי פוקסיות וגם קיבלה מחברים זנים מיוחדים‬ ‫יש בבית פאזל בשלב הרכבה זה או אחר‪ .‬ששה פאזלים שהרכבתי הפכו לתמונות‬
‫שהביאו מחו"ל‪ ,‬נדמה לי שהגיעה לכשישים זנים‪ .‬עוד היו במרפסת פרחים אחרים‪,‬‬ ‫ממוסגרות והם תלויים בחדרי הבית‪ .‬קירות פנויים כבר לא נשארו אז אני מרכיבה‬
‫קקטוסים ושיח אגבה שגדל לגובה שני מטר‪ .‬היום קונים בכל חנות טבע בקבוקים‬ ‫ומפרקת‪ ,‬מחליפה עם רותי חברתי או מוסרת‪ .‬לפעמים אני קונה פאזל לעצמי בחנות‬
‫עם הנוזל שמפיקים מהשיח הזה‪ ,‬ממתיקים איתו מאכלים‪ .‬אמי טיפחה כל חייה את‬
‫המרפסת‪ ,‬כשנפטרה אספתי את רב הצמחים שלה לדירתנו בתל אביב‪ .‬הקקטוסים‬ ‫"פאזל לנד" בדיזנגוף סנטר‪ ,‬לפעמים גם הנכדים והילדים מביאים לי‪ ,‬זו מתנה‬
‫ושתילים אחרים התאקלמו‪ ,‬אבל הפוקסיות‪ ,‬שאוהבות את אקלים ההרים הקריר‪,‬‬ ‫שימושית ביותר‪.‬‬

‫לצערי לא שרדו‪ .‬באלכסנדר ינאי היו לנו גם אדניות תלויות מחוץ למרפסת עם פרחים‬
‫וקצת ירקות ‪ -‬חסה ועגבניות‪ .‬כל שנה בסביבות חנוכה קניתי עציצי רקפות אותם‬

‫הנחתי בשני החלונות הצפוניים בדירה‪ .‬עד אחרי פסח פרחו הרקפות‪ ,‬לשמחת כל מי‬
‫שראה אותן‪.‬‬

‫גם בדירתי ברחוב לוי אשכול יש בכל חדר עציצים ‪ -‬קטנים וגדולים‪ .‬אני מקפידה‬
‫לטפח אותם‪ ,‬להשקות‪ ,‬לגזום קצת אם מתחילים "להתפרע"‪ ,‬כיף לי כשאני רואה‬
‫פתאום ענפים ירוקים צעירים נובטים וצומחים‪ .‬במרפסת יש לי אדניות עם פרחים‬
‫וקקטוסים‪ .‬יום אחד טמנתי חצאי עגבניות שרי באדמה באחת האדניות‪ ,‬להפתעתי‬

‫ולשמחתי גדלו לשיחי עגבניות שנתנו הרבה פרי‪.‬‬
‫מראה צמחיה תמיד משמח אותי‪ ,‬עושה לי טוב‪ .‬אני נהנית ממנו אצלי וגם בגינות‬

‫בבתי ילדי ונכדי‪.‬‬

‫מרכיבה פאזל‪ -‬תחביב אהוב עלי‬

‫אמי במרפסת הפורחת בביתה בירושלים‪ ,‬שנות השמונים‬

‫תמונת פאזל שהרכבתי‬

‫‪125‬‬ ‫קריאה‬

‫הרצאות‬ ‫אף פעם לא ויתרתי על קריאה‪ ,‬גם לא בשנים העמוסות של גידול הילדים‪ .‬גם היום‪,‬‬
‫בכל זמן נתון תמיד יהיה לי ספר‪ ,‬אחד בכל פעם‪ ,‬עד שאסיים לא אתפנה לקרוא ספר‬
‫שלוש פעמים בשבוע אני הולכת לשמוע הרצאות בסינמטק‪ .‬בעבר במסגרת‬ ‫אחר‪ .‬בבית אני קוראת במיטה‪ ,‬בזמן מנוחת הצהריים או לפני השינה‪ ,‬אבל קוראת גם‬
‫"השחר"‪ ,‬בשנים האחרונות במסגרת תוכנית לגמלאי משרד הבטחון‪ .‬המון נושאים‬ ‫מחוץ לבית‪ :‬באוטובוס‪ ,‬ברכבת‪ ,‬במטוס‪ ,‬בתור לרופא‪ ,‬בכל מקום כמעט‪ ,‬ומה שמעניין‬

‫מענינים אותי‪ :‬אמנות‪ ,‬ארכיאולוגיה‪ ,‬גנטיקה‪ ,‬תרבות‪ ,‬פוליטיקה‪ ,‬היסטוריה‪ .‬אני‬ ‫– לא זקוקה למשקפי קריאה‪.‬‬
‫אוהבת מאד הרצאות על מסעות בחו"ל‪ ,‬הן מלוות בסיפורים ותצלומים נפלאים‪.‬‬ ‫שנים הייתי מנויה בספרית בית אריאלה‪ ,‬לפעמים החלפתי בספריות אחרות בתל‪-‬‬
‫בתקופת מגיפת הקורונה התחילו לשדר‪ ,‬בלית ברירה‪ ,‬הרצאות דרך ה"זום"‪ .‬גיליתי‬ ‫אביב‪ ,‬תושבי העיר יכולים להחליף בכולן‪ .‬אני לא נקשרת לספרים‪ ,‬ללא קושי משאילה‬
‫שזה מאד נוח‪ ,‬גם היום ממשיכים להעביר כך הרצאות אבל פחות יוצא לי להתחבר‬ ‫ומחליפה עם חברות ובני משפחה‪ .‬גם לקנות אני קונה מדי פעם‪ ,‬אין מצב שאכנס‬
‫ולשמוע‪ .‬להרצאות אני הולכת לבדי בדרך כלל‪ ,‬זה לא אכפת לי‪ ,‬עם הזמן מתחילים‬
‫גם לראות את אותן פנים מוכרות‪ ,‬אני מתידדת בקלות‪ .‬אגב‪ ,‬לא פעם יוצא לי לפגוש‬ ‫לחנות ספרים ולא אצא עם ספר אחד לפחות‪.‬‬
‫מישהו שעבד או הכיר את אריה‪ ,‬מאד אהבו אותו‪ ,‬לפעמים מספרים לי איזה סיפור‬ ‫כשהייתי נערה קראתי ספרי הרפתקאות וגם רומנים ‪ -‬אני זוכרת את "כמעיין‬
‫המתגבר" ואת "מרד הנפילים" של הסופרת איין ראנד‪ ,‬מאד התרשמתי מהם‪ .‬קראתי‬
‫נחמד עליו‪.‬‬ ‫גם שירה‪ :‬רחל‪ ,‬נתן אלתרמן‪ ,‬טשרניחובסקי‪ ,‬לאה גולדברג‪ .‬למדנו שירי משוררים‬
‫בתיכון‪ ,‬קראנו בתנועה‪ ,‬הם היו חלק בלתי נפרד מהתרבות אז‪ .‬אהבתי מאד גם את‬
‫שומרת על כושר‬ ‫שירת רבנידרנת טאגור‪ ,‬הפילוסוף והמשורר ההודי‪ ,‬התחברתי למסרים של השלום‬
‫והאחווה שהיו בהם‪ .‬חלק מספרי השירה שקניתי בנערותי עדיין אצלי‪ ,‬חלק נתתי‬
‫כדי לשמור על הכושר הגופני אני הולכת לחוגי התעמלות‪ .‬במשך עשרים וחמש שנה‬
‫הלכתי לחוג פלדנקרייז אותה העבירה יונה‪ ,‬מורה מצוינת‪ .‬אגב‪ ,‬את משה פלדנקרייז‪,‬‬ ‫לנכדותי‪.‬‬
‫בעבר קראתי גם באנגלית‪ ,‬את ספרי מרי סטיוארט למשל‪ ,‬היום אני קוראת בעיקר‬
‫מייסד השיטה המפורסמת היום בכל העולם‪ ,‬היינו רואים לעיתים קרובות כשגרנו‬ ‫בעברית‪ ,‬אלא אם אשאיל ספר מנכדותי‪ ,‬הבנות של עפר‪ ,‬שקוראות באנגלית‪ .‬משום‬
‫באלכסנדר ינאי‪ ,‬הוא הדריך באולם התאחדות יוצאי רומניה שהיה מול ביתנו‪.‬‬ ‫מה אני פחות מתחברת לסופרים ישראלים‪ ,‬קוראת בעיקר ספרות מתורגמת‪ :‬רומנים‪,‬‬
‫בתקופת הקורונה היה קשה להתעמל‪ ,‬בפרט בזמן הסגר‪ ,‬אז אסור היה לצאת‬ ‫ספרי מתח‪ ,‬אוהבת מאד ספרים על תקופה מסוימת‪ ,‬עם רקע היסטורי‪ .‬קורה ואני‬

‫מהבית‪ .‬נכדי עוז‪ ,‬שהיה אחראי על המתנ"ס בשכונת גילה בירושלים‪ ,‬קישר אותי‬ ‫חוזרת לספר כדי לקרוא אותו פעם שניה‪ ,‬נזכרת במה ששכחתי‪ ,‬מגלה דברים‬
‫לשיעורי ההתעמלות שהועברו דרך הזום‪ .‬ארבע פעמים בשבוע התעמלתי מול‬ ‫נוספים‪.‬‬
‫המסך‪ ,‬הסתגלתי לזה במהירות‪ ,‬נהניתי‪ .‬כשחלפה המגיפה‪ ,‬חזרתי לשיעורי‬
‫בבית באלכסנדר ינאי היתה לנו ספריה בסלון‪ .‬כשעברתי ללוי אשכול העברתי את רב‬
‫התעמלות במתנ"ס רוזין‪ ,‬ברמת אביב ג' פעמיים בשבוע‪ ,‬מדי פעם אני גם יוצאת‬ ‫הספרים איתי‪ ,‬אבל בשנים האחרונות אני מוסרת הרבה‪ ,‬אין טעם שיעלו סתם אבק‬
‫לצעדה קלה בשכונה‪ 1.5-2 ,‬ק"מ‪ .‬יחסית לגילי אני בכושר טוב בהחלט‪):‬‬
‫על המדף‪ ,‬פחות עבודה לקראת פסח‪):‬‬
‫לפני כמה שנים קנה לי עפר "קינדל"‪ ,‬כדי שאוכל להזמין ספרים ולקרוא על מסך‪.‬‬
‫אני יודעת שהמגוון גדול‪ ,‬אומרים שזה נוח יותר‪ ,‬לי בנתיים זה פחות מתאים‪ ,‬קשה לי‬

‫לוותר על מגע הנייר‪ ,‬אוהבת לדפדף‪ ,‬להרגיש את הספר‪ ,‬אולי פעם‪...‬‬

‫אני עם חברותי לשיעור ההתעמלות‬

‫‪126‬‬

‫רואה עולם‬

‫לקראת סוף שנות השבעים התחלתי לנסוע לא מעט לחו"ל‪ .‬הבנים כבר היו גדולים‪ ,‬גם איה לא היתה תינוקת‪ ,‬השתדלתי לנסוע אחת לשנה‬
‫לטיול‪ .‬מדי פעם גם אריה הצטרף אבל העבודה שלו היתה תובענית יותר משלי‪ ,‬לא יכל להעדר להרבה‪ .‬למען האמת‪ ,‬היה לו הרבה פחות חשוב‬

‫לטייל‪ ,‬אני מאד אהבתי‪ ,‬עד היום מאד אוהבת‪.‬‬

‫ביערות‪...‬מכל מקום הנופים היו נפלאים‪ ,‬שטנו בין איים‪ ,‬היה מקסים‪ .‬שנה לאחר מכן‬ ‫בספטמבר ‪ 1978‬נסעתי לטיול של חודש עם אמי‪ .‬היא כבר היתה בפנסיה‪ ,‬היה לה‬
‫טיילתי שוב עם עפר באירופה‪ ,‬הוא הפליג עם חניכים מצופי ים לאזור צפון גרמניה‬ ‫זמן לטייל‪ ,‬לאריה לא היתה בעיה להשאר בבית עם הילדים‪ ,‬הודות לו נסעתי בראש‬
‫ודנמרק‪ ,‬אני פגשתי אותו באמסטרדם‪ .‬טיילנו כמעט שבועיים ברכב‪ ,‬באזור הולנד‪,‬‬
‫שקט‪ .‬התחלנו בגרמניה‪ ,‬שם פגשנו שני דודים שלי – אנזלם בברלין המזרחית‬
‫גרמניה‪ ,‬צרפת ולוקסנבורג‪ .‬לאחר שנפרדנו המשכתי אני לכמה ימים נוספים ללונדון‪,‬‬ ‫וקורט‪ ,‬אחי אבי‪ ,‬בדיסלדורף‪ .‬מגרמניה המשכנו לטיול נהדר בארצות סקנדינביה‪.‬‬
‫שוב למשפחת פומפסון‪.‬‬ ‫שנה לאחר מכן הזמינה אותי אמא להצטרף אליה ואל גברת פיליפ‪ ,‬חברה ייקית‬
‫שלה‪ ,‬לטיול בארצות הברית – לאס וגאס והפארקים הגדולים בחוף המערבי‪ .‬גם‬
‫בשנת ‪ 1993‬הצטרפה אלי איה לטיול מאורגן בברית המועצות‪ .‬הטיול היה לא‬ ‫הטיול הזה היה מוצלח‪ ,‬הסתדרנו מצוין‪ .‬שכרנו רכב‪ ,‬הרבה מההרפתקאות שחוינו היו‬
‫שגרתי‪ ,‬אני זוכרת אוירה סובייטית בכל מקום‪ .‬לדוגמה‪ :‬בבית המלון במוסקבה הציבו‬ ‫בדרכים‪ :‬ביציאה מפארק ה"יילו סטון" גילינו שאין לנו כמעט דלק‪ .‬עברנו כמה תחנות‬
‫דלק‪ ,‬כולן היו סגורות‪ ,‬זו היתה כבר סוף עונת התיירות‪ .‬האמת היא שנכנסנו קצת‬
‫שומרת בקומה שלנו‪ ,‬נעלו את כל הדלתות בלילה‪ .‬לשני בחורים בחדר לידנו גנבו‬ ‫ללחץ‪ ...‬מראש ההר "גלשתי" עם הרכב בלי ללחוץ על הגז‪ ,‬בסוף הירידה היה בית‬
‫כסף בכל זאת‪ ,‬לא אתפלא אם השומרת שיתפה פעולה עם מישהו‪...‬באחד הירידים‬ ‫פרטי ולצדו משאבה של דלק‪ .‬ליד המשאבה היה שלט ובו רשום שפתוח עד ‪,16:00‬‬
‫השעה כבר היתה מאוחרת יותר‪ .‬דפקתי על דלת הבית‪ ,‬ממש התחננתי שימכרו לנו‪,‬‬
‫לחפצים משומשים איה קנתה בחמישה דולר כובע מצחיה אדום אותנטי של חייל‬
‫רוסי‪ .‬השרותים הציבוריים היו מתחת לכל ביקורת‪ ,‬נהג האוטובוס עצר לנו בצדי‬ ‫הצליח לי‪ .‬ביום אחר פספסתי את היציאה מהכביש המהיר‪ ,‬נתקענו בפקק של‬
‫קילומטרים‪ ,‬וזאת רק על מנת להסתובב לכיוון ההפוך‪ .‬בשלב מסוים ירדתי לשוליים‪,‬‬
‫הדרכים הכפריות‪ ,‬עשינו בטבע‪ ...‬אבל היה מאד מעניין‪ ,‬טיול מוצלח‪ .‬עם איה נסעתי‬ ‫כמה שניות אחר כך ראיתי שעומדת שם ניידת‪ .‬במזל גדול השוטר היה נחמד ופטר‬
‫לעוד טיולים‪ :‬נסענו לירדן‪ ,‬לוינה‪ ,‬פראג ובודפשט‪ ,‬לגרמניה‪ .‬טיילנו יחד בקנדה‬
‫אותנו בלא קנס או עונש‪ ,‬הבטחנו להיות "ילדות טובות" בהמשך הנסיעה‪ .‬חוויה‬
‫כשביקרנו את עפר ומשפחתו‪ ,‬ושנים אחר כך ‪ -‬כשביקרתי אותה ואת משפחתה‪.‬‬ ‫נוספת מהטיול הזה‪ :‬היינו כמה ימים בערים הגדולות‪ :‬לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו‪.‬‬
‫בלוס אנגל'ס הלכתי לבדי לדיסנילנד‪ .‬לאמא ולגברת פיליפ זה לא התאים‪ ,‬לי דוקא‬
‫כמה פעמים נסעתי לאירופה כדי לבקר קרובי משפחה‪ ,‬שלי ושל אריה‪ ,‬וגם לארצות‬ ‫התחשק‪ .‬בתורים התידדתי עם בחור אירי‪ ,‬צעיר ממני בהרבה שנים‪ ,‬עלינו על כל‬
‫הברית ‪ -‬נסענו לא פעם לשרה אחותו ומשפחתה‪ .‬קוריוז מאחד הביקורים אצל שרה‬ ‫המתקנים‪ ,‬היה כיף! להפתעתי‪ ,‬פגשתי אותו אחר כך במלון שלנו בסן פרנסיסקו‪,‬‬
‫וברט בניו יורק‪ ,‬בשנת ‪ :1989‬אריה היה בקורס מקצועי‪ ,‬אני הגעתי לבדי ממונטריאול‬
‫ברכבת לעיר‪ .‬בתחנת ‪ 42‬הגדולה התחלתי לרדת במדרגות הנעות‪ .‬גבר שחור גדול‬ ‫צרוף מקרים‪ .‬המלון אגב‪ ,‬שכן באזור ראוי לשמצה ובו הרבה חנויות מין‪...‬בקושי‬
‫בא לקראתי‪ ,‬לקח מידי את המזוודה הגדולה שלי ושאל לאן אני צריכה להגיע‪ .‬היתה‬ ‫הבנתי על מה אני מסתכלת‪...‬הייתי מאד תמימה‪ ,‬עוד חוויה‪ ):‬‬
‫לי ברירה‪ ?...‬אמרתי בלבי ש"מה שיהיה ‪-‬יהיה"‪ .‬הלכנו יחד ובאמת עזר לי‪ ,‬היה פשוט‬
‫כשגדלו הילדים נהנתי לנסוע גם איתם לחו"ל‪ .‬ב‪ 1982-‬נסעתי עם איה לטיול בת‬
‫איש נחמד‪ ,‬הביא אותי לרכבת התחתית לברוקלין‪ .‬אגב‪ ,‬גם לאחר ששרה נפטרה‬ ‫מצוה באירופה "הקלאסית" ‪:‬הולנד‪ ,‬גרמניה‪ ,‬בלגיה ואנגליה‪ .‬בהולנד נסענו לאסתר‬
‫המשכנו לבקר את ברט‪ ,‬שעבר לגור ליד ילדיו בפניקס‪ ,‬אריזונה‪ .‬הוא היה איש‬
‫מקסים‪.‬‬ ‫ווס‪ ,‬שבנה הוא בגיל של איה‪ ,‬טיילנו יחד‪ .‬בבריסל היתה לנו חוויה מיוחדת‪:‬‬
‫כשקנינו מצרכים בסופרמרקט פנה אלינו מישהו‪ ,‬אמר שהוא יהודי‪ ,‬הציע לעזור‪.‬‬
‫נסעתי להרבה סיורים מודרכים "לימודיים" בחו"ל‪ .‬מטיילים ומשכילים – מבחינתי זה‬ ‫כשהבין שאנחנו מישראל הזמין אותנו לארוחת ערב בביתו‪ ,‬אמר שבתו בגיל של‬
‫שילוב מנצח‪ .‬הייתי למשל בחמישה טיולים באיטליה ובסיציליה שהדריך ד"ר אפי זיו‬ ‫איה‪ .‬כך היה‪ ,‬ארחו אותנו יפה‪ ,‬חבל רק שאשתו כל הזמן רק שירתה אותנו ולא ישבה‬
‫הנהדר‪ ,‬שילב הסברים מאלפים על כל אתר שביקרנו בו‪ .‬עם "שופטי" חברתי נסעתי‬ ‫לדקה לאכול איתנו‪ ,‬כאב לי הלב עליה‪ .‬למחרת הראה לנו את בריסל‪ ,‬איה והבת גם‬
‫לטיולים מאורגנים בהדרכת ארנון סלע‪ :‬לדרום אמריקה‪ ,‬לאלבניה‪ ,‬למרוקו‪ ,‬לצרפת‬ ‫בילו יחד בלונה פארק שם ונהנו מאד‪ .‬המשכנו ללונדון‪ ,‬שם התארחנו אצל משפחת‬
‫פומפסון‪ ,‬חזרנו לארץ אחרי כחודש‪ ,‬מרוצות‪ .‬שנה לאחר מכן נסענו שתינו שוב לטיול‪,‬‬
‫ועוד‪ .‬בהדרכת ארנון יצאנו גם לשייט על הדנובה והריין‪ .‬בנוסף להדרכה המצוינת‬
‫הכל היה מאורגן על הצד הטוב ביותר‪ ,‬מאד נהננו‪ .‬לצערי ארנון יצא לפנסיה‪ ,‬אבל‬ ‫לספרד ופורטוגל‪ ,‬גם הוא היה מאד מוצלח‪.‬‬
‫קשרי הידידות שנוצרו לאחר כל כך הרבה טיולים נשארו לשמחתי‪ ,‬אנחנו משוחחים‬ ‫בשנת ‪ 1984‬נסענו טיילנו אריה ואני עם עפר וחברו הטוב שוקי באנגליה‬
‫ובסקוטלנד‪ .‬עפר הגיע ברכב שקנה במינכן‪ ,‬הוא למד שם גרמנית‪ .‬כששוקי נהג‬
‫מדי פעם‪ ,‬מאחלים חג שמח וכו'‪ .‬גם עם אפי זיו אני שומרת על קשר‪.‬‬ ‫אריה שקשק מפחד‪ ,‬הוא נסע במהירות אוטוסטרדה גם בדרכים צרות ומפותלות‬
‫עם חברתי רותי קלפמן נסעתי לטיולים מודרכים בנושא ארכיאולוגיה‪ .‬בזכות רותי‬
‫התוודעתי לכל התחום הזה‪ :‬אחת לשבוע‪ ,‬במשך שמונה עשרה שנה‪ ,‬הלכנו יחד‬
‫לחוג ארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב‪ ,‬חוג שהתקיים באנגלית‪ .‬בנוסף להרצאות‬

‫‪127‬‬ ‫היו טיולים‪ ,‬בארץ ובחו"ל‪ .‬נסענו למלטה‪ ,‬לדרום ספרד‪ ,‬למצריים‪ .‬בכל אתר התלוו‬
‫אלינו מדריכים מקומיים‪ ,‬ההסברים היו מאלפים‪ ,‬מאד מעניין‪ .‬אמא שלי אגב‪ ,‬היתה‬
‫בתאילנד רכבנו על פילים‪ .‬את המופע התיירותי שהראו לנו‪ ,‬פילים משחקים‬ ‫גם היא חובבת ארכיאולוגיה בזמנו‪ ,‬אפילו השתתפה בחפירות בכמה מקומות בארץ‪.‬‬
‫כדורגל ועושים עוד כל מיני פעלולים – לא אהבתי‪ ,‬נראה לי התעללות מיותרת בחיות‪.‬‬
‫לפני כמה שנים‪ ,‬בשנת ‪ ,2017‬נסעתי לטיול מודרך באודסה בעקבות סופרים‬
‫ב‪ 2003-‬נסעתי ליפן עם איילה דנון‪ ,‬מדריכה נהדרת‪ ,‬היתה שכנה של עפר ונאוה‪.‬‬ ‫ומשוררים שהגיעו מהאזור‪ .‬הזמר חנן יובל הצטרף אלינו‪ ,‬ניגן ושר משירי ביאליק‪,‬‬
‫איילה ומשפחתה גרו שלוש שנים ביפן‪ ,‬היא לקחה אותנו להרבה מקומות מענינים‪,‬‬
‫היה מאורגן למופת‪ ,‬מאד התרשמתי מהמדינה המיוחדת הזו‪ .‬אז לא זכור לי שאכלתי‬ ‫טשרניחובסקי ועוד‪ ,‬ליד הבתים בהם גרו בזמנו‪.‬‬
‫היו גם טיולים מאורגנים שהיו יותר קלילים‪ ,‬לא בנושא ספציפי‪ .‬אמנם יש חסרונות‬
‫מהאוכל המקומי‪ ,‬היום אני אוכלת בשמחה סושי‪ ,‬מאד אוהבת‪.‬‬ ‫בטיול מאורגן‪ ,‬התכנית קבועה וגם הלו"ז‪ ,‬פה ושם גם איזה מישהו‪ /‬מישהי מעצבנים‬
‫המשכתי לטייל גם בשנים האחרונות‪ ,‬לאחר שאריה נפטר‪ ,‬למקומות בהם ביקרתי‬
‫ולמקומות חדשים‪ .‬עם חברתי שופטי נסעתי לטיול מאורגן בארמניה וגרוזיה‪ ,‬ב‪2016-‬‬ ‫בקבוצה‪ ,‬אבל אני מסתדרת מצוין עם כל אחד ובכל מצב‪ ,‬ומהמעצבנים פשוט‬
‫נסעתי עם גמלאי משרד הבטחון למרוקו ושנתיים אחר‪-‬כך בטיול מאורגן לאוזבקיסטן‪.‬‬ ‫מתעלמת‪...‬היתרונות עולים בדרך כלל בהרבה על החסרונות‪ :‬מאד נוח שהכל נקבע‬

‫כולן מדינות מרתקות עם נופים יפים ותרבות שונה‪ ,‬מאד מענין לטייל שם‪.‬‬ ‫עבורך ויש מישהו שדואג לכל הסידורים‪ ,‬אפשר לטרוח פחות ולהתרכז בנופים‪,‬‬
‫במראות ובחוויות מהמקומות החדשים שמבקרים בהם‪ .‬יש גם ארצות שבהן לא קל‬
‫לפני כמה שנים הכנתי לעצמי טבלה בה אני רושמת את כל נסיעותי בעולם‪ ,‬שנה‪,‬‬ ‫להסתדר לבד‪ ,‬במזרח הרחוק‪ ,‬בדרום אמריקה וכדומה‪ .‬בשנת ‪ 2001‬למשל‪ ,‬נסעתי‬
‫יעד‪ ,‬עם מי ובאיזו מסגרת נסעתי‪ .‬נכון לעכשיו‪ ,‬קיץ ‪ ,2022‬רשומים בטבלה ‪83‬‬ ‫עם רותי אחותי לטיול מאורגן לסין ולתאילנד‪ .‬היום נוסעים לשם לא מעט אבל לפני‬
‫טיולים (!!)‪ .‬לא כולל הטיול שלי כתינוקת לגרמניה והטיול הגדול לאירופה בגיל‬
‫למעלה מעשרים שנה נחשבו עדיין מדינות "אקזוטיות"‪ ,‬הרבה פחות מתויירות‪.‬‬
‫עשרים‪ .‬במקומות רבים ביקרתי כמה וכמה פעמים‪ .‬בכל מדינה או עיר אני מוצאת‬
‫שינויים מהפעם הקודמת בה ביקרתי בה‪ ,‬תמיד יש מוזיאון חדש או מוזיאון ותיק עם‬

‫תערוכה חדשה‪ ,‬אתר מענין שפתחו‪ .‬אפילו סתם עונת שנה שמשתנה‪ :‬לא דומה‬
‫ברלין בסתיו לברלין בחורף‪ ,‬או בקיץ‪ ,‬המראה אחר וגם האוירה‪ .‬הייתי בהרבה ארצות‬

‫ובכל היבשות למעט אוסטרליה‪ ,‬אולי גם לשם עוד אגיע‪...‬‬

‫איה ואני בפורטוגל‪1983 ,‬‬

‫סנטה קטרינה בסיני‪( ,‬היום מצריים‪ ,‬אז היה בשטח מדינת ישראל‪1979 ,)...‬‬ ‫מנהטן‪ ,‬ניו יורק‪1989 ,‬‬

‫‪128‬‬

‫עם אמא בגרנד קניון בארה"ב‪1989 ,‬‬ ‫ארצות הברית‪1989 ,‬‬
‫חברתי רותי קלפמן ואני ביוון‪1999 ,‬‬

‫ארכיאולוגיה בכרתים‪1999 ,‬‬

‫עם חברתי רחל גלובניה בפורטוגל‪1998 ,‬‬

‫‪129‬‬
‫עם אחותי רותי בתאילנד‪1996 ,‬‬

‫בסין‪2001 ,‬‬ ‫האבירים במבצר סנט אלמן במלטה‪2000 ,‬‬

‫‪130‬‬
‫החומה הסינית‪2001 ,‬‬

‫שופטי ואני בגירונה‪ ,‬ספרד‪2006 ,‬‬

‫סבינה‪ ,‬בת דודתי‪ ,‬ואני בברלין‪2021 ,‬‬ ‫גולשת באומגה בקוסטה ריקה‪2004 ,‬‬

‫‪131‬‬

‫המשלחת לפולין‬

‫ביוני ‪ 2017‬נסעתי עם משלחת של עובדי וגמלאי משרד הבטחון למסע מאורגן לפולין‪ .‬המשלחת מנתה כחמישים איש ואישה‪ ,‬רובם צעירים ממני‬
‫בהרבה שנים‪ ,‬אני הייתי המבוגרת מכולם‪ ,‬אבל זה לא הפריע לי‪ ,‬כולם היו נחמדים‪.‬‬

‫לטרבלינקה יצאנו רגלית ל"נתיב הגבורה" וסיימנו באנדרטה המפורסמת לזכר מורדי‬ ‫לפני הטיסה קיבל כל אחד מאיתנו כובע ומטריה ושני סטים של מכנסיים כחולים‬
‫גטו ורשה‪.‬‬ ‫וחולצה לבנה‪ .‬הגברים קיבלו גם עניבה כחולה והנשים צעיף כחול‪ .‬את ה"מדים"‬

‫משם המשכנו לטיקוצ'ין‪ ,‬דוגמה ל"שטייטל"‪ ,‬עיירה יהודית שהייתה ואיננה עוד‪.‬‬ ‫האלה לבשנו מדי יום‪ ,‬כי היינו למעשה נציגים של המדינה‪ .‬בהרבה מהאתרים‬
‫היהודים אינם אבל המבנים נשארו וגם בית הכנסת הגדול שהפך למוזיאון‪ .‬משם‬ ‫אליהם הגענו ערכנו טקס עם קטעי קריאה וגם שירים‪ ,‬שרנו את "אלי אלי"‪ ,‬פיוטים‬
‫נסענו ליער לופוחובה‪ ,‬שם הושלכו היהודים חיים לתוך בורות ונרצחו בדם קר‪ ,‬זוועה‪.‬‬
‫את היום השני סיימנו במחנה ההשמדה טרבלינקה‪ ,‬נרצחו בו מאות אלפי יהודים‪.‬‬ ‫ושירים נוספים‪ ,‬היו כמה חברים במשלחת עם קול נהדר‪ .‬הכל התנהל בצורה יפה‬
‫מהמחנה לא נותר זכר‪ ,‬הצמחיה מכסה את הכל‪ .‬ראינו את תחנת הרכבת שנראתה‬ ‫ומכובדת‪.‬‬

‫כמו תחנה אמיתית‪ ,‬היהודים לא יכלו לדעת שזוהי התחנה הסופית‪...‬‬ ‫את המסע התחלנו בסיור בוורשה‪ :‬המוזיאון לתולדות קהילת יהודי פולין‪ ,‬אזור הגטו‬
‫בערב הגענו למלון בלובלין והתכנסנו לשיחה מנקודת מבט אישית‪ .‬החברים בקבוצה‬ ‫לשעבר‪ ,‬ובית הקברות היהודי אוקופובה‪ ,‬יש בו למעלה מ‪ 200,000-‬קברים מסומנים‬

‫סיפרו את סיפור בני משפחתם והציגו לכולם חפצים שונים שלקחו איתם‪ :‬שרשרת‬ ‫ועוד קברי אחים למתי גטו ורשה‪ .‬מהכיכר בה רוכזו היהודים לפני שנשלחו‬
‫של סבתא רבתא ששרדה את אוושויץ‪ ,‬עבודת יד‪ ,‬מכתבים‪...‬אני סיפרתי מה‬
‫דודה הילדה ובנה אורי שנרצחו בשואה‬
‫שידעתי על קרובי משפחתי מצד אמי‪ ,‬שנספו בשואה‪ :‬אחותה הילדה‪ ,‬בעלה נתן‬
‫קוטנר‪ ,‬שהיה מורה לעברית ולתנ"כ‪ ,‬ושני ילדיהם הקטנים ‪ -‬אורי ומיכאל‪.‬‬

‫למחרת סיירנו בלובלין בה היתה קהילה יהודית כבר במאה ה‪ ,15-‬ראינו את הבנין‬
‫המרשים של ישיבת חכמי לובלין‪ .‬בזמן המלחמה שרפו חברי תנועת הנוער‬

‫ההיטלראית את אלפי ספרי הקודש העתיקים והכריחו את התלמידים לצפות במחזה‬
‫הנורא‪ .‬בקצה העיר נמצא מחנה ההשמדה מיידנק‪ ,‬יש אנדרטת בטון ענקית‪ ,‬ערכנו‬

‫גם שם טקס הנצחה‪.‬‬
‫ביום הרביעי נסענו לעיירה דז'אלושיצה‪ ,‬בבית הכנסת שם שרנו‪ ,‬בהתחלה בשקט‪,‬‬

‫אח"כ בקול גדול‪ ,‬הדלקנו נרות נשמה ויצרנו איתם מגן דוד ענק‪ .‬הרגשנו לרגע‬
‫שאנחנו מחזירים חיים יהודיים למקום‪ .‬משם נסענו לעיירה קזיימיש ולגטו קרקוב‪,‬‬

‫ראינו את פסל הכסאות בככר העיר‪ .‬מקרקוב המשכנו למחנה הריכוז פלאשוב‪,‬‬
‫שמענו עדות ממקור ראשון של ניצולת שואה ששרדה את המחנות‪ ,‬היה מאד מרגש‪.‬‬

‫ביום החמישי למסע הגענו לאוושויץ‪-‬בירקנאו‪ .‬ברחבה בין שתי משרפות השתתפנו‬
‫בטקס מרשים ועצוב עם קציני צה"ל ועוד נוכחים‪ .‬במוזיאון הקטן שהקימו במקום יש‬

‫מעין ספרים ענקיים עם שמות הנרצחים‪ .‬חיפשתי ומצאתי את שמות בני משפחתי‬
‫שהושמדו שם‪ .‬הביקור היה מרגש מאד וגם מעייף‪ ,‬הלכנו קילומטרים ברגל‪ ,‬קצין‬
‫בטחון צעיר שהתלווה אלינו מאד עזר לי‪.‬‬

‫ביום השישי שבנו לארץ‪ .‬היה מסע לא קל‪ ,‬רגשית ופיזית‪ ,‬אבל מאורגן מצוין ובעיקר‬
‫חשוב מאד ומשמעותי‪ ,‬בפרוש לא עוד טיול בחו"ל‪ .‬לאחר זמן קצר גם קיבלנו חוברת‬

‫יפה שמסכמת את המסע‪.‬‬

‫‪132‬‬

‫מצביעה על שמות בני משפחתי שנספו באוושויץ‬

‫ליד הכתובת המצמררת "העבודה משחררת" בפתח אוושויץ‪-‬בירקנאו‬

‫בכיכר 'הכסאות' באזור בו שכן גטו קרקוב‬

‫‪133‬‬

‫סגירת מעגל ‪ -‬הביקורים בגּוּבֶּן‬

‫בספטמבר ‪ 2017‬נסעתי לטיול מאורגן לאלבניה‪ ,‬טסנו דרך וינה‪ .‬לידי במטוס ישב גבר נאה‪ ,‬התחלנו לנהל שיחה קלה באנגלית‪ ,‬אמר ששמו פרנק‪.‬‬
‫מהמבטא שלי הבין שמשפחתי מוצאה בגרמניה‪ ,‬סיפרתי לבקשתו קצת פרטים עליה‪ .‬בין היתר אמרתי שסבי מצד אמי‪ ,‬ד"ר אלפרד גלוקסמן‪ ,‬היה‬

‫בזמנו ראש עיר קטנה על גבול פולין‪ .‬שאל איזו ועניתי שבטח לא יכיר – גּוּ ּבֶן‪ .‬פרנק קפץ ממקומו בהתרגשות‪ ,‬מסתבר שזו העיר בה נולד וגדל‪,‬‬
‫איזה צרוף מקרים‪ .‬גם אני התרגשתי‪ ,‬סיפרתי לו שסבי היה ראש העיר במשך שתים עשרה שנה‪ ,‬בין ‪ 1912‬ל‪ ,1924-‬היהודי היחיד בתפקיד הזה‪.‬‬

‫כפרים ועיירות קטנות‪ .‬אצה‪ ,‬בעלה של סילקה‪ ,‬נסע לפנינו יותר משעה‪ ,‬עד שהגענו‬ ‫פרנק מצדו סיפר לי על עצמו שגר בגובן עד נפילת חומת ברלין‪ ,‬אז עזב לשטוטגרט‪.‬‬
‫לכביש המהיר‪ ,‬כדי להיות בטוחים שלא נתעה בדרך‪ .‬זה היה נחוץ ומאד יפה מצדו‪.‬‬ ‫הוא עובד כמנהל בכיר בחברת בוש‪ ,‬במסגרת התפקיד מגיע לפעמים לישראל‪.‬‬
‫נפרדנו כידידים‪ ,‬סיכמנו שאסע לבקר שם ושנהיה בקשר‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬כאשר ישבתי עם נעה בביתם צלצל הטלפון‪ ,‬על הקו היתה מישהי שביקשה‬
‫בגרמנית שנפתח ב‪ 16:00-‬את הרדיו‪ ,‬משמיעים את הראיון איתי‪ .‬לאחר מכן עדכנו‬ ‫לאחר כמה שבועות הגיע פרנק שוב לארץ‪ ,‬נפגשנו ושוחחנו‪ .‬פרנק סיפר לי שגילה‬
‫אותנו שב‪ 18:00-‬תשודר בטלויזיה המקומית הכתבה שעשו עלי‪ .‬שמענו וצפינו‪.‬‬ ‫שיש בגובן רחוב על שם סבי‪ ,‬מאד התרגשתי‪ .‬סיפרתי לו שאסע בתחילת נובמבר‬
‫לאחר כמה ימים שלחה לי ביאנקה צילום מעיתון גרמני שפרסם כתבה שלמה על‬
‫לבקר את דור ונעה בברלין (נכדי דור ונעה אשתו גרו שם במסגרת עבודתו של דור)‪.‬‬
‫הסיפור והביקור שלי בגובן‪ .‬בהמשך התברר שגם שני עיתונים נוספים פרסמו כתבות‬ ‫קבענו שאסע גם לגובן ופרנק יתכנן את הביקור שלי שם‪.‬‬
‫בנושא‪ .‬הרגשתי כמעט סלבריטי‪ . ‬חזרתי לארץ עמוסת חוויות‪ ,‬סיפרתי עליהן‬
‫בהתרגשות לבני משפחתי ולחברים‪.‬‬ ‫בנובמבר ‪ 2017‬אכן טסתי לגרמניה‪ ,‬לאחר כמה ימים בברלין שכר דור רכב ונסענו‬
‫כולנו לגובן – אני‪ ,‬דור‪ ,‬נעה והכלב החמוד שלהם ג'וטו‪ .‬בגובן פגשו אותנו שני זוגות‬
‫במאי ‪ 2018‬נסעתי שוב לברלין‪ ,‬הפעם לקחתי מלון קרוב לבת דודי סבינה ובעלה‬
‫דלפט הגרים בעיר‪ .‬למחרת שטנו על הנהר היפה‪ ,‬בערב הלכנו לקונצרט מצוין של‬ ‫חברים של פרנק‪ :‬ביאנקה ואדי‪ ,‬סילקה ואצה‪ .‬הם קיבלו אותי בחביבות רבה‪ ,‬היו‬
‫מקסימים‪ .‬האנגלית שלהם היתה בסיסית מאד‪ ,‬מצאתי עצמי משלימה מילים‬
‫הפילהרמונית‪ .‬למחרת בערב נפגשנו עם עוד שתי בנות דוד שלי‪ ,‬קרולה וקתרין‬
‫ובעליהן‪ ,‬כולם הגיעו במיוחד לברלין‪ ,‬בילינו כמה שעות נעימות מאד ביחד‪.‬‬ ‫בגרמנית‪ ,‬היה נחמד לתרגל את השפה אחרי כשלושים שנה בה לא דיברתי בה‪.‬‬
‫יחד הלכנו לראות רחוב ארוך שקרוי על שם סבי (השם ניתן לרחוב לאחר התקופה‬
‫גם בביקור הזה נסעתי לגובן‪ ,‬פרנק ואשתו סילבנה באו לקחת אותי‪ .‬הפעם ביקרנו‬ ‫הקומוניסטית‪ ,‬עד אז נקרא אחרת)‪ .‬הצטלמתי ליד שלט הרחוב‪ ,‬היה מאד מרגש‪.‬‬
‫בבית הקברות היהודי‪ ,‬השומר האוונגליסטי במקום סייר איתנו והסביר‪ .‬בערב בילינו‬ ‫מסתבר שבגובן ידעו על בואי ומצאו ענין בסיפור האישי שלי‪ ,‬ברחוב חיכו לי כתבת‬
‫כולנו עם שאר החברים‪ ,‬למחרת לקחו אותי לברלין‪ ,‬נפגשנו עם דור ונעה לקפה‪ ,‬הם‬ ‫מהרדיו וכתבת מהטלויזיה המקומית‪ ,‬הן ראיינו אותי במקום‪ ,‬הופתעתי שדיברתי לא‬

‫חזרו ואני נשארתי עד למחרת ואז חזרתי ארצה‪.‬‬ ‫רע בכלל‪ ,‬אפילו די שוטף‪.‬‬
‫בדצמבר אותה שנה טסתי בפעם השלישית לגובן‪ ,‬הפעם עם איה‪ .‬התחלנו בכנס‬ ‫משם הלכנו לקבלת פנים בעיריה‪ .‬כשהגענו קיבל את פני ראש העיר‪ ,‬מסתבר שחזר‬
‫שהתקיים בברלין לרגל ‪ 150‬שנה להולדת פריץ הבר‪ ,‬קרוב משפחתי המדען שזכה‬
‫בזמנו בפרס נובל‪ .‬האמת שלא הבנו הרבה מתכני הכנס אבל היה מענין‪ ,‬וגם נפגשנו‬ ‫מחופשתו במיוחד כדי לפגוש אותי ‪ -‬איזה כבוד‪ .‬ראש העיר נתן לי ספר על גובן ועט‬
‫עם קרובי משפחה רחוקים שהגיעו מאנגליה‪ .‬למחרת הכנס נסענו לגובן‪ ,‬שם פגשנו‬ ‫אדום יפה‪ ,‬היה צלם שצילם את כל הביקור‪ .‬אחר כך נפגשנו עם מנהלת הארכיב‪,‬‬
‫את כל החברים‪ .‬סיירנו שוב בכל האתרים כדי שגם איה תראה את כל מה שקשור‬ ‫היא נתנה לי ספרים על העיר ומאמרים שכתב סבי ושנכתבו עליו‪ ,‬התרגשנו מאד‬
‫כולנו‪.‬‬
‫בסבא‪-‬רבא שלה‪.‬‬ ‫מהארכיב עברנו למסעדה בת מאה שנה בבניין העיריה‪ ,‬הזמינו אותנו לארוחת‬
‫הביקורים בגובן השאירו עלי רושם גדול‪ .‬הרגשתי שסגרתי מעגל‪ .‬היה לי חבל שאמי‬ ‫מלכים‪ .‬משם יצאנו לבקר בעיר‪ ,‬חצינו את הנהר על גבי גשר‪ ,‬הגענו לאזור שעבר‬

‫כבר לא איתי‪ ,‬אבל שמחתי שיש לי משפחה גדולה ואוהבת שיכולה לחלוק‬ ‫לשטח פולין בתום מלחמת העולם השניה‪ .‬היסטוריון שחיכה לנו שם הראה לנו את‬
‫בהתרגשות‪.‬‬ ‫הבית בו גר סבי עם משפחתו כשהיה ראש עיר‪ .‬מהבית המקורי כבר לא נשאר כלום‬
‫חוץ מהמרפסת‪ ,‬כל השאר שופץ וחודש‪ ,‬אבל בכל זאת היה משמעותי עבורי ‪ -‬כאן גרו‬
‫מלבד הזיכרונות המשפחתיים שלי הרווחתי עוד שלושה זוגות חברים‪ ,‬מאז אנחנו‬ ‫בני משפחתי‪ .‬המשכנו לשתי אנדרטאות שהקימו במקום בו היה בעבר בית הכנסת‬
‫בקשר רציף‪ .‬עד לתקופת מגיפת "הקורונה" הגיעו פרנק וסילבנה וסילקה ואצה גם‬
‫כמה וכמה פעמים לארץ‪ ,‬הכירו את בני משפחתי‪ .‬נסענו יחד לסיור בירושלים‪ ,‬בדרום‬ ‫היהודי‪ .‬בית הכנסת נשרף בליל הבדולח‪ ,‬ב‪ ( 9.11.1938-‬ה‪ 9.11‬הוא במקרה גם‬
‫יום ההולדת שלי‪ .)...‬על אחת האנדרטאות‪ ,‬לזכר הנרצחים היהודים בשואה‪ ,‬חקוקות‬
‫ים המלח‪ ,‬במצדה‪ ,‬בשדה בוקר‪ ,‬בבת גלים‪ .‬במסיבת יום הולדתי ה‪ 85-‬הגיעו שוב‬
‫לארץ‪ ,‬בהפתעה‪ .‬לאחר שהתכנסו כל בני המשפחה והחברים במסעדה ברמת החייל‬ ‫מילים בעברית‪.‬‬
‫בסוף היום הארוך‪ ,‬הגדוש והמרגש הזה חזרנו לברלין‪ .‬הדרך הראשית היתה חסומה‬
‫הם צצו פתאום (התחבאו לפני כן מאחורי איזה עמוד) ‪ -‬מאד התרגשתי‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ 2021‬ביקרתי בברלין כדי לפגוש לראשונה את הנינה שנולדה לי‪ ,‬אלבה;‬ ‫בגלל עבודות בכביש‪ ,‬היינו צריכים לנסוע בכבישים עוקפים וחשוכים דרך כל מיני‬

‫‪134‬‬

‫ניצלתי את ההזדמנות כדי לבקר את פרנק וסילבנה בשטוטגרט‪ ,‬הם ארחו אותי יפה‬
‫מאד בביתם‪ .‬סיירנו בעיר העתיקה ביום ובלילה‪ ,‬הלכנו למופע אקרובטים ולמחזמר‬

‫'אלאדין'‪ .‬באחד הערבים חגגנו לפרנק ולי יום הולדת‪ ,‬הלכנו למסעדה טובה‪,‬‬
‫סילבנה הכינה לנו עוגה יפה‪ .‬פרנק נולד יומיים אחרי‪ ,‬מבחינת התאריך‪ ,‬והרבה‬
‫הרבה שנים לפני‪...‬הוא קרוב בגילו לילדי‪ ,‬זה לא מפריע‪ ,‬לפעמים אני מרגישה קצת‬
‫כמו אמא שלו‪ ,‬היחסים קרובים וטובים‪ .‬את הביקור בשטוטגרט חתם יום טיול נהדר‬
‫שערכנו שלושתנו‪ :‬נסענו לבקשתי מרחק של ‪ 300‬ק"מ (!) לעיירה מקסימה בשם‬
‫‪ Oberammergau‬שזכרתי לטובה מהטיול עם אמי בזמנו‪ .‬סיירנו ברחובות שבהם‬
‫על כל בית יש ציור צבעוני‪ ,‬מאגדות ילדים וממקורות אחרים‪ .‬העיירה הזו‪ ,‬אגב‪,‬‬
‫מפורסמת בעיקר בגלל קונצרט הפסיון שנערך בה אחת לעשר שנים‪ ,‬מכל העולם‬

‫מגיעים אליה‪.‬‬
‫ביוני ‪ 2022‬נסעתי שוב לברלין ולגובן‪ ,‬הפעם עם נכדתי עדי‪ .‬בברלין נפגשתי עם‬
‫בת דודתי סבינה‪ ,‬היא גילתה לי שמצאה יומן שכתב סבא אלפרד בזמנו‪ ,‬טרם הגיע‬
‫לידי אבל מעניין מה כתב שם‪ ,‬ודאי התיחס לחוויותיו כראש עיר‪ .‬מברלין המשכנו‬
‫לגובן‪ ,‬שהינו כמה לילות עם פרנק וכל החברים בבית קיט שיש להם בעיירה הסמוכה‬
‫‪ .Pinnaw‬קוריוז מצחיק בהקשר הזה ‪ -‬באחד הימים שחינו באגם שם‪ ,‬כל החברים‬
‫נכנסו ערומים לגמרי‪...‬כך מקובל אצלם כנראה‪ .‬עדי ואני כמובן שלבשנו בגדי ים‪.‬‬
‫סיפור קצת פחות מצחיק – חליתי בקורונה בטיול הזה‪ ,‬לא הייתי במיטבי‪ ,‬חבל‪ .‬אבל‬
‫זה ודאי לא העיקר‪ ,‬שמחתי על ההזדמנות לנסוע שוב לחו"ל‪ ,‬להראות לנכדתי את‬

‫גובן‪ ,‬להציג לה כמה מחבריי ולנפוש קצת בחו"ל‪ ,‬לא ברור מאליו בגילי‪.‬‬

‫קרוב משפחתי‪ ,‬פרופסור פריץ הבר‪ ,‬חתן פרס נובל לכימיה‪ ,‬עם ילדיו‬

‫סבי אלפרד גלוקסמן עם בתו הילדה בגרמניה‬

‫החברים שהכרתי בזכות פרנק‬

‫‪135‬‬

‫בגובן‪ ,‬עם נכדי דור וראש העיר‬ ‫גובן בימי ראש העיר גלוקסמן‬

‫ליד שלט הרחוב על שם סבי בגובן‬ ‫כתבה בעיתון שהתפרסמה בעקבות הביקור שלי בעיר‬

‫‪136‬‬

‫עדי ואני וכל החברים‪ ,‬גובן‪2022 ,‬‬

‫פרנק ואני בגרמניה‬ ‫עדי ואני ליד מרפסת הבית בו גר סבי ומשפחתו‬

‫‪137‬‬

‫סבא עזרא וסבתא מרים‬

‫זכיתי בחם ובחמות שהיו קרובים אלי מאד‪ .‬הקשר ביננו היה קשר חם ואוהב‪ ,‬יחסים המבוססים על נתינה‪ ,‬ללא התחשבנות‪.‬‬

‫ביום ה‪ ,4.4.73-‬שעה בלבד לאחר שמרים נפטרה‪ ...‬שרה לא הספיקה להפרד‬ ‫מתחילת דרכנו כזוג‪ ,‬ואחר כך כמשפחה צעירה‪ ,‬הוריו של אריה תמכו ופינקו אותנו ‪-‬‬
‫ממנה‪ ,‬כאב לב גדול‪.‬‬ ‫כל מה שהיינו צריכים ואפילו חצי צריכים‪ ,‬מיד קנו‪ ,‬לנו ולנכדים‪ .‬לאריה‪ ,‬שאהב לבשל‪,‬‬

‫לאחר השבעה על מרים חזרנו כולנו לשגרה‪ .‬לא היה קל אבל החיים ממשיכים‪...‬סבא‬ ‫עזרא קנה סיר מיוחד להכנת טשולנט‪ ,‬אני זוכרת שעלה ‪ 200‬לירות‪ ,‬המון כסף אז‪.‬‬
‫עזרא המשיך לקום כהרגלו מוקדם בבוקר‪ ,‬לקרוא עיתונים‪ ,‬להקשיב לרדיו ולצפות‬ ‫עוד דוגמה קטנה‪ :‬מלפפונים לא היו זמינים תמיד בחדשי החורף‪ ,‬ואם היו‪ ,‬אז רק‬
‫בטלויזיה‪ ,‬נפגשנו לא מעט‪ .‬הוא בישל מצוין‪ ,‬לפעמים אכלנו יחד‪ ,‬בחגים תמיד היה‬
‫איתנו‪.‬‬ ‫בכמות קטנה ובמחיר גבוה מאד‪ .‬אני אהבתי לאכול מלפפונים כל השנה‪ ,‬עזרא היה‬
‫קונה ומביא לנו קילו מהם‪ ,‬במיוחד עבורי‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1980‬חלה עזרא ואושפז בבית החולים איכילוב למשך שלושה שבועות‪ .‬שרה‬
‫הגיעה מארה"ב‪ ,‬ביקרנו אותו שלוש פעמים ביום‪ ,‬עשינו תורנות ביננו כך שתמיד‬ ‫הנתינה היתה הדדית‪ ,‬גם אנחנו מבחינתנו דאגנו לכל מה שעזרא ומרים היו צריכים‪:‬‬
‫יהיה מי שיעזור לו לאכול‪ ,‬יצא איתו לגינה ויארח לו לחברה‪ .‬לצערנו נותר סיעודי‪,‬‬ ‫הסעות‪ ,‬סידורים כאלה ואחרים‪ ,‬אריה עזר בתיקונים בבית‪ .‬כשהתגלתה אצל שניהם‬
‫הביתה לא יכל היה לחזור‪ ,‬העבירו אותו למוסד מתאים בפרדס כץ‪ .‬חיים לא חיים‪,‬‬
‫אבל לא היה מה לעשות‪ ,‬הרופאים אמרו שבמצבו זה הוא יכול "למשוך" גם כמה‬ ‫סכרת התחלתי לאפות להם מדי שבוע עוגת גבינה או שוקולד ללא סוכר‪.‬‬
‫שנים‪.‬‬ ‫מכיוון שגרנו קרוב אליהם‪ ,‬התראנו כמעט כל יום‪ ,‬הם ביקרו אותנו בשעה ‪16:00‬‬

‫לאחר כחודש בו שהתה שרה בארץ היא היתה חייבת לחזור לעבודה‪ .‬עוד לא הספיק‬ ‫בדרך כלל‪ .‬לפעמים בשבתות היה לנו "סידור" שכולם נהנו ממנו‪ :‬עפר ודרור‪,‬‬
‫שכדרכם של ילדים קמו מוקדם‪ ,‬הלכו לבית של סבא וסבתא‪ ,‬ואריה ואני זכינו לישון‬
‫עוד שעה‪-‬שעתיים‪ .‬אינני יודעת בדיוק מה עשו הילדים בביתם של עזרא ומרים‪ ,‬אני‬
‫מניחה ששיחקו בדמקה או במשחקים אחרים‪ .‬מה שאני כן יודעת הוא שעזרא תמיד‬

‫נהג לתת לילדים לנצח‪ ...‬אני אישית‪ ,‬אגב‪ ,‬לא מסכימה עם העיקרון הזה‪ ,‬לדעתי‬
‫ילדים צריכים ללמוד גם להפסיד‪ ,‬אבל לא התערבתי‪ ,‬ענין פעוט‪.‬‬

‫קוריוז בו אני נזכרת בהקשר של סבתא מרים‪ :‬את קוקו‪ ,‬הכלב שהיה לנו בשנות‬
‫השישים‪ ,‬לא "הוצאנו" לטיולים בשכונה‪ ,‬הרשנו לו להסתובב חופשי ברחובות‪ .‬מרים‬
‫לא אהבה כלבים‪ ,‬אבל כשהיה קוקו מגיע אליהם הביתה היתה מכבדת אותו בעוגיות‪.‬‬

‫תוך יומיים‪-‬שלושה הכלב קלט את הפרניציפ‪ ,‬היה מבקר שם קבוע כל יום לפני‬
‫הצהריים‪ ):‬‬

‫ב‪ ,1971-‬כשאיה נולדה‪ ,‬שמחנו כולנו כמובן‪ ,‬אבל סבא עזרא היה מאושר במיוחד‬
‫– שנים רצה שתהיה לו גם נכדה בארץ‪ ,‬קרובה אליו – לבסוף זכה בזה‪ .‬גם סבתא‬
‫מרים שמחה מאד והתגיסה ברצון לטיפול באיה‪ ,‬היא שמרה עליה בשעות בהן יצאתי‬

‫לעבוד‪.‬‬
‫בימי החופש הגדול היה הפורום המשפחתי שלנו מתרחב‪ :‬שרה‪ ,‬אחותו של אריה‪,‬‬
‫היתה מגיעה לביקור ארוך בארץ עם בנה הצעיר דני ומתאכסנת אצל הוריה במשך‬
‫כמה שבועות טובים‪ .‬בין בני הדודים היו יחסים מצוינים‪ ,‬דני ודרור הם בני אותו גיל‪,‬‬
‫הלכנו ביחד לים ולבריכה‪ ,‬טיילנו בארץ‪ ,‬ארגנו ארוחות משותפות‪ ,‬בילינו בנעימים‪.‬‬

‫בסוף מרץ ‪ 1973‬הרגישה מרים כאב חזק בחזה‪ ,‬עזרא הזמין אמבולנס‪ ,‬היא‬
‫התעקשה לרדת על רגליה‪ ,‬לא הסכימה שיורידו אותה על כסא‪ .‬אשפזו אותה בבית‬
‫החולים שהיה ברחוב בלפור‪ ,‬הגעתי לשם מהר‪ .‬אבחנו שעברה התקף לב‪ ,‬השאירו‬

‫אותה להשגחה שם‪ .‬לאחר יומיים חטפה התקף לב שני‪ .‬למרות זאת הרופאים‬
‫לא שידרו לחץ ועזרא החליט שלא לבקש משרה שתגיע מארה"ב‪ ,‬חשב שמרים‬

‫תתאושש‪ ,‬רק כמה ימים אחר כך הודיע לה שאמה מאושפזת‪ .‬שרה התארגנה‬
‫במהירות ועלתה על טיסה‪ ,‬אך לצער כולנו זה כבר היה מאוחר מדי‪ .‬המטוס נחת‬

‫סבתא מרים עם עפר‬

‫‪138‬‬

‫המטוס לנחות בארה"ב ועזרא נפטר‪ ,‬בתאריך ה‪( 15.8.80-‬אגב‪ ,‬בדיוק יום הולדתה‬
‫של אמי)‪ .‬הפעם שכנע אריה את אחותו לשבת שבעה בביתה ולא לטוס שוב לארץ‪.‬‬
‫מותו של עזרא לא היה צפוי‪ ,‬אבל אולי טוב בשבילו שנפטר‪ ,‬נחסך ממנו הרבה סבל‪.‬‬
‫את דירתם של עזרא ומרים החלטנו להשכיר‪ ,‬במשך ימים ארוכים פינינו את תכולתה‪.‬‬

‫שרה לא רצתה דבר מחפצי ההורים למעט "סרויס" (סט כלי אוכל) יפני‪ .‬גם אנחנו‬
‫לקחנו סרויס‪ ,‬לבן עם פס מוזהב‪ ,‬בזמנו השתמשו בו בפסח‪ ,‬הוא שמור אצלי עד‬
‫היום‪ .‬את הרהיטים השארנו בדירה לשוכרים‪ ,‬את שאר החפצים ואת הבגדים‬
‫והנעליים תרמנו או זרקנו‪.‬‬
‫תהליך הפינוי היה קשה מאד לאריה‪ ,‬הייתי אומרת שהיה ממש טראומה עבורו‪.‬‬

‫כשהשלמנו את המשימה נסענו שנינו ליוון לשבועיים‪ ,‬במהלך החופשה התאוששנו‬
‫שנינו‪ ,‬זה היה נדרש כדי "לעבור שלב" ולהתקדם הלאה‪.‬‬

‫הוריו של אריה קבורים בבית העלמין בחולון‪ ,‬זה לצד זו‪ .‬למעט בזמן ההלויה וגילוי‬
‫המצבה ב"שלושים" אריה לא ביקר במקום‪ ,‬זה היה ענין עקרוני אצלו‪ ,‬תמיד אמר‬
‫שהזיכרונות נמצאים בלב‪ ,‬ולא באבן‪ .‬אכן‪ ,‬הרבה זיכרונות חמים וטובים מעזרא ומרים‬

‫נמצאים בלב‪ ,‬של כולנו‪.‬‬

‫סבא עזרא עם נכדיו דוד ודני התינוק‬

‫צלחת מסט האוכל של עזרא ומרים‬

‫סבא עזרא‬

‫‪139‬‬

‫אריה ‪ -‬חבר לחיים‬

‫אריה נולד ב‪ 26.5.1930-‬בבית‪ ,‬כי אמו מרים חששה שיחליפו לה את הילד בבית החולים‪ .‬לא רק זאת‪ ,‬אלא ישן במיטת הוריו במשך כמה‬
‫חודשים‪ .‬בוקר אחד קמה מרים והנה הילד איננו! חיפשו וחיפשו עד שמצאו את אריה ישן בשלווה מתחת למיטה‪ ...‬גם כמבוגר יכל היה אריה‬

‫להרדם מיד ובכל מקום‪ ,‬אפילו רק לעשר דקות‪ ,‬תכונה מצוינת‪ .‬אני לא הייתי מסוגלת לזה‪ ,‬כמה קינאתי בו על כך‪.‬‬

‫לנהוג על האוטובוס בלילות‪ ...‬האמת היא שהנהיגה באוטובוס‪ ,‬כמו העבודה בחנות‬ ‫משפחת איסרוב גרה על הגבול בין ת"א ויפו ואריה שמע הרבה ערבית באזור מגוריו‪,‬‬
‫של אביו‪ ,‬לא התאימה לאריה‪ .‬הוא חיפש ומצא לימודים ומקצוע שיש בהם "נשמה"‬ ‫הוא הבין לא רע את השפה וגם למד לדבר קצת‪ .‬כשעברה המשפחה לגור בתל אביב‬

‫והרבה עזרה לזולת‪ ,‬שהתאימו לו מאד‪.‬‬ ‫התחיל אריה ללמוד בבית הספר הדתי 'בילו'‪ ,‬הקרוב לבית‪ .‬המנהל ידע שבני‬
‫מיום שסיים את לימודיו ועד שיצא לפנסיה בגיל שישים וחמש‪ ,‬כפי שהיה נהוג אז‪,‬‬ ‫המשפחה אינם דתיים ושאריה מוריד את הכיפה מיד בצאתו מבית הספר אבל לא‬
‫עבד אריה באגף השיקום של משרד הבטחון‪ .‬בשנת ‪ ,1985‬כשקיבל מינוי לסגן ראש‬
‫עשה מזה ענין‪ .‬כשהיה בן עשר נשלח אריה למוסד הנוער 'בן שמן'‪ ,‬הוריו חשבו‬
‫אגף‪ ,‬החלטנו לערוך לכבודו מסיבת הפתעה בדירתו השכורה של עפר ליד כיכר‬ ‫שמסגרת הלימודים שם תתאים לו‪ .‬אריה לא אהב את המקום‪ ,‬לאחר שנה חזר לבית‬
‫המדינה‪ .‬שברנו את הראש באיזה תרוץ יקרא לו עפר לשם‪ ,‬היינו חייבים סיבה טובה‬
‫שתגרום לאריה להגיע באותו הרגע‪ .‬עפר החליט לספר שיש תקלה רצינית בחשמל‪,‬‬ ‫הוריו בתל אביב ולמד בבית הספר 'גאולה'‪.‬‬
‫כזו שלא יוכל לטפל בה בעצמו ושגם לא סובלת דיחוי ‪ -‬זה עבד‪ .‬אריה לקח את ארגז‬ ‫כשהיה בן שש‪-‬עשרה רצה אריה להתגייס לפלמ"ח אך דחו אותו בגלל גילו הצעיר‪,‬‬
‫רק שנה לאחר מכן התגייסו הוא וחבריו לפלמ"ח‪ .‬שלא כמו המתגיסים יוצאי תנועות‬
‫כלי העבודה שלו והגיע מיד‪ ,‬לבוש בטרנינג‪ ...‬בבית חיכינו לו כולנו – בני משפחה‬
‫וחברים‪ .‬אריה היה מופתע ונרגש‪ ,‬היה שמח! כמתנה לתפקיד החדש קנינו לו ג'קט‬ ‫הנוער והקיבוצים‪ ,‬היו כולם עירוניים מתל אביב‪ ,‬ולכן ניתן להם שם בהתאם ‪-‬‬
‫"הכשרת ברוקלין"‪ ,‬על שם גלידריית "ברוקלין" בה בילו הרבה‪ .‬בתקופה מסוימת שהו‬
‫מחויט‪ ,‬לבוש שאריה לא אהב אבל התפקיד והמעמד לעיתים מחייב‪.‬‬
‫אגב טרנינג‪ ,‬זה היה הבגד האהוב על אריה‪ ,‬ביגוד נוח; זה גם התאים לעיסוקי הפנאי‬ ‫בקיבוץ אשדות יעקב לצורך אימונים‪ ,‬שילבו גם עבודה במפעל שם‪ ,‬בלילות שמרו‬
‫שלו‪ ,‬היה טיפוס ספורטיבי‪ :‬בנעוריו היה חבר במועדון השייטים בירקון‪ ,‬בשבתות יצאו‬ ‫בפרדסים‪ .‬אריה סיפר לי שהיה כל כך עייף‪ ,‬שהגיע למצב בו הוא הולך לאורך שורת‬
‫לחתור בקיאקים ובשאר סירות משוטים מהירות‪ .‬יחד עם חבריו מחבורת הגדר‪ ,‬שיחק‬
‫עצים‪ ,‬מנמנם‪ ,‬מתעורר לרגע בסוף השורה‪ ,‬מסתובב‪ ,‬הולך שוב תוך כדי נמנום‪,‬‬
‫כדורסל במועדון 'ברית מכבים‪-‬עתיד'‪ .‬חוויה מענינת היתה להם כששיחקו מול‬ ‫וחוזר חלילה‪ ...‬במלחמת השחרור שויכו החברים לגדוד השלישי של חטיבת יפתח‬
‫אסירים בכלא רמלה‪ ,‬יותר מפעם אחת הגיעו לשם‪ .‬בשנות השישים התחיל אריה‬ ‫ולחמו בכל האזורים בארץ כמעט ‪ -‬בצפון‪ ,‬במרכז ובדרום‪ .‬למזלנו אף אחד לא נהרג‪,‬‬
‫לשחק טניס‪ ,‬משחק שאהב מאד‪ ,‬גם השתתף בתחרויות‪ .‬בשנים הראשונות שיחק‬ ‫כולם שבו לשירות צבאי של שנתיים לאחר שהמלחמה הסתיימה‪ .‬אריה הלך לחיל‬

‫בקאנטרי גלילות‪ ,‬לכל משפחתינו היה מנוי שם‪ ,‬אחר‪-‬כך עבר ל'מכבי צפון'‪ ,‬שם‬ ‫האוויר ושירת בתור נַ ׁ ָּשק מטוסים‪ ,‬מקצוע שבו המשיך במילואים‪.‬‬
‫שיחק כמעט עד יומו האחרון‪.‬‬ ‫בהקשר המילואים אני נזכרת בשני סיפורים‪ :‬בזמן מבצע קדש היה אריה בדיוק‬
‫בקורס במסגרת הצבא‪ ,‬למד לתפעל את פצצות המטוסים החדשים שהגיעו במבצע‬
‫בכלל‪ ,‬אריה היה טיפוס פעיל‪ ,‬גם אחרי שיצא לפנסיה‪ :‬על הבוקר היה קורא את‬ ‫חשאי לצה"ל‪ .‬הקרבות פרצו בפתאומיות‪ ,‬לאריה לא היתה יחידה או הצבה מסודרת‪.‬‬
‫'הארץ'‪ ,‬מאז ומעולם היה לנו מנוי‪ .‬אהב לבשל‪ ,‬כולל אוכל יהודי מזרח אירופאי‪:‬‬ ‫הוא לא חיכה הרבה‪ ,‬עזב את הקורס‪ ,‬חזר הביתה‪ ,‬ארז תרמיל ונסע מיד לחצור‪ ,‬כדי‬
‫טשולנט‪ ,‬גפילטע פיש‪ ,‬כבד קצוץ‪ .‬אפילו הכין רגל קרושה‪ ,‬שאני אישית לא אוהבת‪,‬‬ ‫לתפקד שם בזמן המלחמה‪ .‬זה מאפיין את הטיפוס – מחליט ופועל‪ ,‬אקטיבית‪ .‬סיפור‬
‫אבל עזרא ועפר אהבו מאד‪ .‬היו לו ביטויים מיוחדים שקשורים לאוכל‪ :‬כל שניצל היה‬ ‫נוסף מזמן המילואים‪ :‬יום אחד נפלה לאריה פצצה על הבהן בכף הרגל‪ ,‬החובש‬
‫"שניצל מארץ השניצלים"‪ ,‬אוכל טעים היה אוכל ש"המלך אכל ולא השאיר למלכה"‪.‬‬ ‫בבסיס רצה להוציא את הציפורן‪ .‬אריה לא הסכים‪ ,‬לקח את האופנוע וחזר הביתה‪,‬‬
‫טיפל בעצמו עד שהבריא‪ .‬בפלמ"ח הוא היה גם חובש‪ ,‬כך שידע מה לעשות‪ .‬פעם‬
‫ארוחה עם החברים‪ ,‬אגב‪ ,‬היה נהוג לסיים קבוע בכוסית של וודקה‪.‬‬ ‫סיפר לי שעוד לפני שהכרנו נכווה דוד האחיין שלו ממים רותחים‪ ,‬והוא היה היחיד‬
‫תמיד היו לאריה הרבה "פרויקטים" בבית‪ :‬מתיקוני חשמל ואינסטלציה (לעיתים‬ ‫שהחליף לו תחבושות מדי יום‪ .‬לימים‪ ,‬כשנולדו לנו ילדים‪ ,‬אריה טיפל גם בהם בכל‬
‫רחוקות הזמנו איש מקצוע‪ ,‬כמעט תמיד תיקן בעצמו) ועד התקנת מדפים ובנית‬
‫שידות וארונות‪ .‬בדירתנו באלכסנדר ינאי אפילו "הוריד"‪ ,‬בעזרת הבנים‪ ,‬את הקיר‬ ‫פעם שנפצעו או נחבלו‪.‬‬
‫הגובל במרפסת‪ ,‬הכל הוא ידע לעשות‪ .‬מדי פעם היו גם "יצירות" – אני זוכרת שקנה‬ ‫מתישהו בתקופת נעוריו של אריה עברה משפחת איסרוב שוב דירה‪ ,‬הפעם ממש‬
‫לוחות של עץ זית‪ ,‬שייף אותן וחיבר מנגנון של שעון‪ ,‬אחר כך חילק את השעונים‬
‫למרכז תל אביב‪ ,‬רחוב דיזנגוף ‪ ,86‬פינת רחוב בר כוכבא‪ .‬בבית שהיה מולם גרה‬
‫הדקורטיבים מתנה‪.‬‬ ‫משפחת צ'רניאקוב‪ .‬בנם יחיאל‪ ,‬שזכה לכינוי 'שפן'‪ ,‬היה חבר טוב של אריה‪ ,‬הם בילו‬
‫היו לו עוד תחביבים‪ :‬אהב מאד לטפל באקווריום הגדול שהיה לנו‪ .‬אהב ללכת‬
‫לקולנוע‪ ,‬לתאטרון ולקונצרטים‪ .‬הוא ידע גם לנוח‪ :‬היה יושב על כורסת ה"ארצ'י‬ ‫הרבה זמן ביחד‪ .‬כשרצו לקרוא אחד לשני השתמשו ב"טלפון" שחיבר ממרפסת‬
‫בנקר'" שלו בסלון‪ ,‬רואה טלויזיה או מקשיב לתוכניות ברדיו‪ ,‬לפעמים שומע מוזיקה‬ ‫למרפסת – שתי קופסאות שימורים וחוט בינהן‪ ,‬זה נשמע פרימיטיבי אבל עובד‪.‬‬
‫כשבגרו התחיל שפן לעבוד כנהג אוטובוס ב'אגד'‪ ,‬תפקיד נחשק ביותר באותם ימים‪,‬‬
‫משכורת טובה ובטוחה‪ .‬שפן רצה "להכניס" גם את אריה לאגד‪ ,‬אפילו לימד אותו‬

‫ואהבה‪ ,‬העלאת זיכרונות וגם רגעי צחוק‪ ,‬שאבתי מהימים האלה קצת נחמה‪ ,‬הם‬ ‫‪140‬‬
‫חממו את לבי‪.‬‬
‫קלאסית‪ .‬תחביב פחות מומלץ‪ :‬עישון‪ .‬אריה היה מעשן כבד‪ ,‬עישן סיגריות ומקטרת‬
‫בשנים הראשונות היינו מארגנים מפגש משפחתי ביום השנה‪ ,‬מעלים זיכרונות‪.‬‬ ‫וגם אסף מקטרות‪ ,‬שאני שומרת עד היום‪ .‬עד שעברנו לגור בלוי אשכול אריה היה‬
‫היתה תקופה שלא נפגשנו‪ ,‬עכשיו שוב מציינים את היום‪ .‬האמת היא שאף אחד‬
‫מעשן גם בבית‪ ,‬כשעברנו החלטתי שבדירה הזו יעשנו רק במרפסת‪ ,‬וממילא גם‬
‫מאיתנו לא זקוק לציון רשמי כדי להיזכר באריה ‪ -‬מספיק שמישהו יגיד "תל חי"‬ ‫המצב הבריאותי של אריה חייב הפחתה דרמטית בעישון – הוא ירד לחמש סיגריות‬
‫(הברכה הקבועה של אריה‪ ,‬משהו בסגנון "עלה והצלח") – כדי שדמותו תעלה‪ ,‬חיה‬
‫ביום‪.‬‬
‫וקיימת‪ ,‬וכך עם עוד המון אמירות‪ ,‬מחוות וסיפורים הקשורים אליו‪ .‬אני אישית‬ ‫קטנועים ואופנועים היו עוד חלק בלתי נפרד מאריה‪ ,‬מאז שהיה נער‪ .‬גם אני רכבתי‬
‫נזכרת באריה הרבה‪ ,‬כמה וכמה פעמים ביום‪ ,‬תוהה מה היה חושב על החלטות שאני‬ ‫על קטנוע (שקיבלתי מאיה כשקנינו לה אוטו) עד שאריה החליט שהביטוח יקר מדי‬
‫ומכר אותו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬האהבה לרכב דו גלגלי עברה גם לילדים ‪ -‬כולם למדו לרכוב‬
‫עושה‪ ,‬אם היה מסכים או מסביר לי למה כדאי לדעתו לעשות אחרת‪ .‬במובן מסוים‬ ‫על קטנוע‪ /‬אופנוע‪ .‬כשדרור למד נהיגה על קטנוע לקח אותו אריה לתרגל בנמל תל‬
‫הוא נוכח כל הזמן בחיי‪.‬‬
‫אביב‪ ,‬שוטר תפס אותם‪ .‬דרור נשפט ויצא "בזול"‪ ,‬הרשיון של אריה נשלל;‬
‫עם כל הכאב על לכתו עדיין אני שמחה בשבילו שלא הגיע למצב סיעודי ‪ -‬לכל אחד‬ ‫למעשה אני זו שנענשתי‪ ,‬הייתי צריכה להסיע אותו לכל מקום במשך שלושה‬
‫זה קשה אבל אם אריה היה צריך להשאר נכה בכסא גלגלים‪ ,‬תלוי בעזרה יומיומית‪,‬‬ ‫חודשים‪ ...‬לאחר שהסתימה השלילה אריה חזר כמובן לרכוב על הקטנוע שלו‪ ,‬היה‬
‫זה היה עבורו סבל נורא‪ .‬אני אמנם נשארתי לבד אבל החיים ממשיכים‪ ...‬אני פעילה‪,‬‬ ‫מרכיב גם את הילדים ולאחר שנים ‪ -‬את הנכדים‪ .‬עד היום‪ ,‬אגב‪ ,‬זה נוכח במשפחה‪:‬‬
‫יש לי משפחה תומכת‪ ,‬ילדי ונכדי מטלפנים אלי כל יום‪ ,‬מוכנים לעזור לי בשמחה בכל‬ ‫לאיה היה קטנוע‪ ,‬ליואב יש אופנוע‪ ,‬גם לעפר יש אופנוע כבד ולנאוה אופניים‬
‫חשמליים‪ .‬לדרור היה קטנוע עד גיל ארבעים‪ ,‬אז החליט שמספיק‪ .‬גם חלק מהנכדים‬
‫דבר טכני או אחר‪ .‬החיים‪ ,‬גם כעת‪ ,‬טובים אליי‪.‬‬ ‫מתנידים על דו‪-‬גלגלי‪ ,‬אמנם לפעמים קצת מסוכן אבל בתכל'ס הכי נוח‪ ,‬בטח בעיר‪.‬‬

‫כמוני‪ ,‬אריה אהב אנשים‪ ,‬היה טיפוס חברותי‪ .‬עם חבריו מחבורת הגדר ואחרים‬
‫נשמרו קשרים הדוקים כל השנים‪ ,‬היה לו קל להתחבר ולנהל שיחה גם עם אנשים‬
‫שלא פגש מעולם‪ :‬כשטיילנו בחו"ל ביחד אני אהבתי ללכת למוזיאונים‪ ,‬את אריה זה‬
‫שעמם‪ ,‬היה מוצא בית קפה ליד ומחכה לי‪ .‬לא אחת חזרתי ומצאתי אותו מפטפט עם‬

‫המקומיים באנגלית‪ ,‬בטיול בירדן גייס את מעט הערבית שידע כדי לפטפט עם מי‬
‫שפגש‪.‬‬

‫לא רק חברותי‪ ,‬היה גם מאד אכפתי‪ .‬אנשים היו חשובים לו‪ ,‬תמיד ניסה לעזור‪ ,‬אפשר‬
‫היה לסמוך עליו במאה אחוז‪ .‬מקרים של חוסר צדק הוציאו אותו משלוותו‪ ,‬קוממו‬

‫אותו‪ ,‬היה לו קשה לעבור לסדר היום כשנתקל במקרה כזה‪ .‬במסגרת העבודה שלו‬
‫עשה ככל יכולתו לתקן עוולות‪ ,‬להקל על הבירוקרטיה‪ ,‬בדרך כלל הצליח וגם זכה‬
‫להוקרה והערכה‪ .‬בכלל‪ ,‬היה אדם מרשים‪ ,‬חכם‪ ,‬מאד מוערך על ידי כל מי שהכיר‬
‫אותו‪ .‬תמיד ידע מה לעשות‪ ,‬לנהל דברים‪.‬‬

‫אריה איסרוב הנער‬ ‫בשנים האחרונות לחייו אריה לא היה אדם בריא‪ :‬הוא עבר כמה התקפי לב‪ ,‬ניתוח‬
‫מעקפים‪ ,‬היו לו בעיות בכליה וסרטן בריאות‪ .‬בקיץ ‪ 2010‬עבר בבית החולים איכילוב‬
‫ניתוח להוצאת הגידול הסרטני‪ ,‬אחריו היה אמור לחזור הביתה‪ .‬יומיים לאחר הניתוח‬

‫איבד אריה את ההכרה‪ ,‬כשבועיים שהה בטיפול נמרץ‪ .‬התקופה הזו היתה קשה‬
‫מאד‪ :‬רק שלוש פעמים ביום יכולנו להכנס לזמן קצר לבקר אותו‪ ,‬הוא לא שב להכרתו‪,‬‬

‫למעשה לא יכולנו לתקשר איתו‪ ,‬רק לקוות לנס‪.‬‬
‫ב‪ 21.6.2010 -‬אריה נפטר‪ .‬כמה שעות קודם לכן שלחו אותי הילדים הביתה לנוח‪,‬‬

‫הם היו ליד מיטתו‪ .‬בחצות באו לספר לי‪...‬‬
‫כמה שנים לפני מותו העלה בפני אריה את הרעיון שלאחר מותנו נתרום את גופנו‬
‫למדע‪ .‬זה מצא חן בעיני‪ ,‬גם אני נגד בתי קברות‪ ,‬לדעתי זה בזבוז מקום‪ ,‬הזיכרונות‬
‫נמצאים בלב‪ .‬השלמנו שנינו את הפרוצדורות הנדרשות‪ ,‬סיפרנו לילדים‪ ,‬קיבלו את‬

‫החלטתנו בהבנה‪ .‬אז הלוויה לא היתה לו‪ ,‬אבל שבעה היתה‪ ,‬ואיזו‪ :...‬אני זוכרת‬
‫המוני אנשים‪ :‬בני משפחה קרובים ורחוקים‪ ,‬הרבה חברים שלנו ושל הילדים‪ ,‬כמעט‬

‫כולם גם הכירו את אריה‪ .‬איה ילדה כשנה לפני כן את אור‪ ,‬הגיעו חברות שלה עם‬
‫עגלות תינוק‪ .‬מכיוון אחר‪ ,‬הרבה חברים על כסאות גלגלים מבית הלוחם באו לנחם‬

‫את דרור‪ ,‬מאמן הכדורסל שלהם לשעבר‪ .‬רק הנכדים עצמם הם כבר חבורה לא‬
‫קטנה‪...‬גם חברים שלהם הגיעו‪ .‬אני זוכרת תחושה של עצב גדול עם הרבה קירבה‬

‫‪141‬‬

‫ועם אותה הגלאביה‪ ,‬בשנת ‪2000‬‬ ‫אהבנו להתחפש בפורים‪1982 ...‬‬

142

‫‪143‬‬

‫עם כוסות ובקבוק וודקה‪ ,‬לסיום ארוחה‬ ‫אריה בים‬
‫יום הולדת ‪ 62‬לי‪9.11.96 ,‬‬ ‫אריה מרכיב את רון‪1999 ,‬‬

‫‪144‬‬

‫שעון מעץ זית שאריה בנה‬ ‫אוסף המקטרות של אריה‬

‫‪145‬‬

‫חברות וחברים‬

‫לכל אורך החיים אני שומרת על קשר עם אנשים ‪ -‬חלקם קרובי משפחה‪ ,‬חלקם חברי ילדות‪ ,‬את חלקם "אספתי" לאורך השנים‪ ,‬קל לי מאד ליצור‬
‫קשרים חברתיים וגם להתמיד בהם‪.‬‬

‫אנחנו נפגשות לפחות אחת לשבוע ובדרך כלל יותר‪ .‬אילנה גרה ברמת השרון‪ ,‬אני‬ ‫בשנים בהן חייתי עם אריה היו החבר'ה מחבורת "הגדר" מאד דומיננטים בחיינו‪.‬‬
‫נוסעת אליה או שאנחנו נפגשות בבית קפה או מסעדה לארוחת צהריים‪.‬‬ ‫היינו נפגשים בחבורה גדולה וגם בקבוצות אינטימיות יותר‪ .‬עם חלק מהם התפתחה‬

‫בזכות אילנה צורפתי לחבורה נחמדה של כשמונה נשים‪ ,‬בנות גילי בערך‪ .‬בימי‬ ‫חברות קרובה יותר‪ :‬רותי קלפמן למשל‪ ,‬הפכה להיות חברה טובה מאד שלי‪ ,‬דיברנו‬
‫שלישי ב‪ 17:00-‬אנחנו נפגשות קבוע בבית קפה בגן העיר‪ .‬נפגשנו פעם בקפה‬ ‫בטלפון פעמיים ביום‪ ,‬היינו יחד בחוג לארכאולוגיה וגם נסענו כמה פעמים לחו"ל‬
‫דובנוב ולאחר תקופת הקורונה עברנו מקום‪ .‬לחבורה הזו‪ ,‬אגב‪ ,‬צרפתי אני את רותי‪.‬‬
‫לא מזמן נרשמנו כולנו לסדרת קונצרטים בימי שישי בבוקר‪ ,‬תחל בשנה הבאה‪ .‬שנים‬ ‫ביחד‪ .‬הייתי חברה טובה גם של אורה אודוין‪ ,‬אשתו של "פנטלה" (עמנואל)‪ ,‬לפעמים‬
‫רבות חשבתי שאני פחות מתחברת למוזיקה קלאסית‪ .‬אריה אהב מאד‪ ,‬היה לו מנוי‬ ‫נפגשנו ברביעיה‪ :‬אריה ואני‪ ,‬פנטלה ואורה‪.‬‬
‫להיכל התרבות‪ ,‬הלך עם חברים‪ .‬לאחר שאריה נפטר הלכתי עם רותי לסדרה של‬
‫אנסמבל קולי במוזיאון תל‪-‬אביב‪ ,‬נהננו מאד‪ ,‬גם בשני קונצרטים של הפילהרמונית‬ ‫לצערי רב בני ובנות חבורת הגדר‪ ,‬ובכלל זה גם רותי ואורה‪ ,‬כבר אינם‪ .‬היום אני‬
‫נהניתי‪ ,‬פתאום הבנתי מה הפסדתי בכל השנים בהן כמעט ולא שמעתי מוזיקה‬ ‫בקשר טלפוני בעיקר עם החברות המעטות שנותרו ועם "שפן"‪ ,‬מדי פעם אני גם‬

‫קלאסית‪ .‬עכשיו אני מתכוונת להשלים את החסר‪):...‬‬ ‫באה לבקר אותו בדיור המוגן ברמת השרון‪.‬‬
‫במקביל לחבורת הגדר תמיד שמרתי על קשר עם חברותי מתקופת הילדות‬
‫חבורת הגדר בפיקניק ביער בן שמן‪1990 ,‬‬ ‫והנעורים‪ .‬בראש ובראשונה עם מרים שופטן‪" .‬שופטי" ואני גרנו קרוב זו לזו‬
‫בירושלים כשהיינו נערות‪ ,‬בילינו אז הרבה ביחד‪ .‬בסוף שנות התשעים התהדק‬
‫הקשר ביננו‪ :‬שמונה פעמים נסענו לחו"ל ביחד‪ ,‬הסתדרנו מצוין‪ .‬הלכנו להרבה‬
‫סרטים‪ ,‬שתינו אהבנו מאד קולנוע‪ ,‬אני עדיין אוהבת‪ .‬אני נזכרת שכבר כשהיינו‬
‫נערות בירושלים הלכנו לא פעם לסרט‪ ,‬להצגה "יומית"‪ ,‬כמו שקראו לזה אז‪ ,‬בשעות‬

‫אחר הצהריים‪,‬‬
‫או להצגה "ראשונה" – בשעה ‪ .19:30‬לפעמים הבאנו איתנו סנדויצ'ים‪ ...‬כסף‬

‫לקנות משהו בקיוסק לא תמיד היה לנו אבל זה לא פגם בחוויה‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬לאחר שאבנר‪ ,‬בעלה של שופטי‪ ,‬נפטר‪ ,‬ולאחריו גם אריה‪ ,‬הקשר ביננו‬
‫הפך ליומיומי ממש‪ :‬נפגשנו בביתה‪ ,‬או בבתי קפה‪ ,‬דיברנו על הכל‪ -‬משיחות חולין‬
‫ועד שיחות נפש‪ .‬בזכות שופטי גם התוודעתי לאופרה‪ ,‬היה לה מנוי זוגי והיא הזמינה‬
‫אותי להצטרף אליה‪ ,‬היתה מאד נדיבה‪ .‬מכיוון שלא הסכימה אף פעם שאשלם‪ ,‬הייתי‬

‫אני מזמינה אותה לארוחת ערב‪ ,‬במסעדה ליד המוזיאון‪ .‬גיליתי שאני נהנית מאד‬
‫מאופרות קלאסיות‪ ,‬אופרה מודרנית ראינו פעם ולא אהבנו‪ .‬לצערי הרב שופטי‬

‫נפטרה לפני כשנתיים‪ ,‬אבידה גדולה עבורי‪ .‬מאז אני שומרת על קשר עם בתה‪.‬‬
‫חברה יקרה אחרת היא רותי אלגבלי‪ .‬רותי ואני למדנו ריפוי בעיסוק ביחד‪ .‬מדי פעם‬

‫נפגשנו עם הבעלים שלנו‪ ,‬אריה וטוביה חיבבו זה את זה‪ .‬אחרי שנפטרו הדקנו‬
‫רותי ואני את הקשר בין שתינו ובשנים האחרונות אנחנו מדברות כל יום ונפגשות‬
‫כמה פעמים בשבוע‪ .‬לרותי יש הרבה חברות שעדיין פעילות‪ ,‬זה כיף‪ .‬אחת מהן היא‬
‫רופאת העיניים דוקטור מישורי‪ ,‬בת למעלה מתשעים ועדיין מקבלת פציינטים! וגם‬
‫שוחה בבריכה‪ .‬אנחנו מגיעות לבקר אותה אחת לשבוע‪ .‬בימי שבת אני מגיעה לקפה‬
‫אצל רותי בבית‪ ,‬פה ושם אנחנו הולכות להסתובב בתל אביב‪ ,‬שתינו מאד אוהבות‬

‫תאטרון‪ ,‬הולכות מדי פעם להצגה או לארועי תרבות אחרים‪.‬‬
‫חברה טובה אחרת שלי היא אילנה מילר‪ .‬הכרתי אותה בטיול מאורגן בקוסטה ריקה‪,‬‬

‫אליו נסעתי עם נכדתי שירי‪ .‬אחר כך נסענו ביחד לטיול מודרך "ספרותי" באודסה‪.‬‬

‫‪146‬‬

‫החבר'ה שלנו ‪ -‬חבורת "הגדר"‬

‫בטיול לגרמניה‪ ,1999 ,‬דוחפים את האוטו שנתקע‪...‬‬ ‫בנות הגדר בכנס חטיבת יפתח בתפן‪1988 ,‬‬

‫אריה וחלאולה (חליבנר)‪1997 ,‬‬ ‫מוזס‪ ,‬אריה ודון‪1996 ,‬‬

‫‪147‬‬

‫בדרך בורמה‪ ,‬בעקבות מלחמת השחרור‪ ,‬החברים בני ‪2000 ,70‬‬ ‫"שפן" ואני‪ ,‬בחתונת דרור ושירלי‬

‫אריה והחבר'ה מ"הגדר"‬

‫‪148‬‬

‫עם אריה וזלדה פומפסון‪1995 ,‬‬ ‫עם יהודית ואריה אנגל‪ ,‬וושינגטון‪1989 ,‬‬

‫בעתיקות אשקלון עם חברותי רותי קלפמן ורחל גלובניה‪2000 ,‬‬ ‫"שופטי" ואני בברצלונה‪2006 ,‬‬

‫‪149‬‬

‫חברתי אילנה מילר ואני‪2022 ,‬‬ ‫חברתי רותי אלגבלי ואני‪2022 ,‬‬

‫חבורת 'גן העיר'‪-‬רותי‪ ,‬אני‪ ,‬אילנה‪ ,‬זהבה וסטלה‪2022 ,‬‬

‫‪150‬‬

‫בני משפחה וקרובים יקרים‬

‫משפחת ריכרדו בן דודי‪1991 ,‬‬

‫ברט ובתו עדנה בפיניקס‪ ,‬אריזונה‪1992 ,‬‬

‫איה ובנות הדודה‪ ,‬בנותיה של אחותי רותי‪1988 ,‬‬