זכרונות מבית סבא וסבתא

‫לזכור‪ ,‬לא רק את מה שהיה‪ ,‬אלא בעיקר בשביל מה שיהיה‪ ,‬כי כשנדע מאין באנו נבין הרבה יותר טוב מי אנחנו‪,‬‬
‫לאן אנחנו שייכים ומה המטרה שלעברה אנחנו צועדים‪.‬‬

‫" ַה ִּביטּו ֶאל צּור ֻח ַצ ְב ֶתם" מצווה אותנו הנביא (ישעיהו נ"א‪ ,‬א')‪ .‬העמידו אותם‪ ,‬את הוריכם‪ ,‬לנגד עיניכם כדי‬
‫שחלילה לא תשכחו‪ ,‬אותם‪ ,‬את מורשתם‪ ,‬את מפעלם‪ ,‬ומתוך כך גם לא תשכחו את תפקידכם ‪ -‬הפרק הבא‬

‫בסיפור‪ ,‬החוליה הבאה בשרשרת הנצח‪.‬‬
‫לקחנו על עצמנו‪ ,‬יחד כמשפחה‪ ,‬משימה לא פשוטה‪ .‬לחשוף‪ ,‬ולו במעט‪ ,‬את שורשינו שבהחלט ראויים לשמם‬

‫‪ -‬נסתרים‪ ,‬מתחת לפני השטח‪ ,‬אוצר חיים עשיר שזורם בכל אחד ואחת מאיתנו‪ ,‬ענפיהם ופירותיהם‪.‬‬
‫"כי האדם עץ השדה" – נשאלת השאלה‪ :‬איך אילן מחזיק מעמד כל כך הרבה שנים? מה מחזיק אותו? איך‬

‫הוא מתפקד במשך כל הזמן הזה?‬
‫והתשובה ידועה‪ :‬הכל תלוי בשורשים שלו‪ .‬אם יש לאילן שורשים חזקים וטובים‪ ,‬שום רוח לא תזיז אותו ממקומו‪.‬‬
‫כך האדם‪ ,‬אם האדם יש לו שורשים טובים‪ ,‬משפחה טובה‪ ,‬ערכים מכוונים לחיים שקיבל מהוריו‪ ,‬שום מצב‬

‫בעולם לא ישבור אותו ולא יזיז אותו ממקומו‪.‬‬

‫ואנחנו ב"ה זכינו בשורשים חזקים וטובים‪ .‬שורשים שמחזיקים אותנו ומהווים לנו מקור חיות וכוח להמשיך‬
‫ולצעוד באותה הדרך שאותה התוו לנו סבא וסבתא היקרים בעדינות האופיינית להם‪ ,‬בשקט ובאצילות‪ ,‬דרך‬

‫של תורה‪ ,‬של ערכים‪ ,‬של אחדות משפחתית‪ ,‬עזרה לזולת ונתינה‪.‬‬
‫הזיכרונות מסבא ומסבתא היקרים נמצאים בלבבות של כולנו‪ .‬במהלך השבעה והשלושים לפטירת סבא ז"ל‪,‬‬
‫ליקטנו זיכרונות מבני המשפחה‪ .‬זו היתה הזדמנות לחלוק זה עם זה את הרגעים המיוחדים שלעולם לא נזכה‬

‫לחוות שוב‪ ,‬על מנת שכולנו נצליח לינוק מהשורשים ולקבל כוחות להמשיך הלאה בדרכם‪.‬‬
‫יהי זכרם ברוך!‬

‫‪1‬‬

2

‫סבא שמואל ז"ל‬ ‫סבתא מרים ז"ל‬

‫אייר תרפ"ח‪ -‬ד' באלול ה'תשע"ח‬ ‫אב תרצ"ג‪ -‬י"ב בטבת ה'תשס"ד‬
‫‪4031 - 3341‬‬ ‫‪4002 - 3311‬‬

‫‪3‬‬

4

‫זה היה לפני כ‪ 09-‬שנה כשאבא שמואל נולד ביזד שבפרס לסבא יצחק וסבתא שרה‪ .‬הוא‬

‫היה הילד הרביעי מתוך שישה אחים ואחיות‪ .‬הם חיו בפרס בדוחק רב‪ ,‬באותם הימים הלימודים‬
‫בבית הספר לא היו מנת חלקם של כולם‪ ,‬ולכן אבא שמואל לא למד יותר משנה בבית ספר‪.‬‬
‫בהיותו בן ‪ 21-‬נפטר אביו‪ ,‬יצחק‪ ,‬והוא נאלץ לעזוב את ספסל הלימודים ולצאת לעבוד‪ ,‬בכדי‬
‫לעזור בנטל פרנסת המשפחה‪ .‬אבא עבד בטוויית חוטים מבוקר עד ערב‪ .‬בהגיע אבא לגיל ‪21‬‬
‫התגייס לצבא הפרסי‪ .‬מעטים‪ ,‬הצליחו להתחמק מהצבא ע"י תשלום שוחד‪ ,‬אך לאבא לא‬
‫הייתה היכולת לשלם שוחד‪ ,‬ובלית ברירה הוא התגייס לצבא הפרסי‪ ,‬והפך לחייל בצבא שרובו‬
‫היו גויים‪ .‬במשך שנתיים לא ביקר בבית‪ ,‬גם מכתבים לא ניתן היה לשלוח‪ .‬כשהיה מקבל‪ ,‬אחת‬
‫לזמן רב‪ ,‬חופשה קצרה לסופי השבוע‪ ,‬היה מתארח אצל משפחות יהודיות שגרו באזור בו‬
‫שירת‪ .‬אחרי יותר משנה וחצי נשאל אבא על ידי מפקדיו אם הוא רוצה להפוך לשוטר צבאי‪,‬‬
‫ולצאת ללכוד עריקים‪ .‬הייתה זו הזדמנות לחזור ליזד ולהיות שוב קרוב למשפחה‪ .‬אבא שמח‬
‫מאוד‪ ,‬והסכים לוותר על משכורתו בכדי לקבל את התפקיד החדש‪ ,‬ויצא בדרכו חזרה ליזד‪.‬‬
‫כשהגיע קרוב לביתו‪ ,‬זיהה אותו אחד השכנים ורץ לבשר לאמו ששמואל חזר‪ .‬סבתא שרה‬
‫יצאה בריצה החוצה ולא האמינה למראה עיניה‪" :‬משי‪ ,‬זה אתה בעצמך??" שאלה‪ .‬ואבא ענה‬
‫לה‪" :‬כן‪ ,‬כן‪ ,‬זה אני!"‪ .‬בגלל שירותו בצבא קיבל אבא את כינוי 'סרבאז'‪ -‬חייל בפרסית‪ .‬הרבה‬
‫מאוד אנשים הכירו את אבא בכינוי הזה והיו שואלים אותנו‪" :‬אתם הילדים של 'סרבאז'?" זה‬

‫היה סימן ההיכר שלו‪.‬‬
‫אחרי השירות הצבאי חזר אבא הביתה והמשיך בעבודת טוויית החוטים באופן מורחב‪ .‬כעבור‬

‫‪ 3-4‬שנים הכיר את אמא מרים‪ ,‬ונשא אותה לאישה‪.‬‬

‫‪5‬‬

6

‫אמא מרים נולדה לסבא שמעון וסבתא חנה‪ ,‬והייתה בתם השנייה מתוך ארבעת ילדיהם‪.‬‬

‫גם בביתה של אמא מרים שרר עוני וסבא שמעון עבד קשה לפרנסת המשפחה‪ .‬לרוע המזל‪,‬‬
‫סבתא חנה התקשתה בלידתה החמישית ונפטרה‪ .‬התינוקת שנולדה לא שרדה‪ ,‬ונפטרה גם היא‬
‫חודשיים לאחר מכן‪ .‬הטרגדיה לא פסקה‪ ,‬ושבוע ימים לאחר פטירתה של סבתא חנה‪ ,‬נפטר גם‬
‫סבא שמעון והשאיר את ילדיהם יתומים מאב ומאם‪ .‬אמא ואחיה הגדול אראי חיו לבדם בבית‬
‫ועבדו בטוויית חוטים‪ .‬שני אחיה הקטנים‪ ,‬שרה ודוד‪ ,‬נלקחו וגדלו בבית הדודים‪ .‬כעבור מספר‬
‫שנים שבו‪ ,‬וארבעת האחים חיו יחד ותמכו האחד בשני‪ .‬כמובן‪ ,‬שללמוד הם לא זכו בגלל‬

‫המצב הקשה‪.‬‬

‫אבא‪ ,‬בן ה‪ 13-‬הציע לאמא בת ה‪ 21-‬נישואין‪ ,‬ובחנוכה ‪ 2092‬נישאו השניים‪ .‬אבא‪ ,‬כמובן‪ ,‬הביא‬
‫את אמא לבית אמו ושם חיו יחד כמשפחה גדולה‪ ,‬יחד עם שאר האחים ונשותיהם באותו‬
‫החדר‪ .‬כולם עבדו יחד בטוויית החוטים‪ .‬כעבור שנה‪ ,‬נולדה ביתם הבכורה‪ -‬חנה‪ .‬סבתא שרה‪,‬‬
‫הייתה עדיין בחיים‪ .‬כעבור שנתיים‪ ,‬נולד בן וקראו את שמו יצחק‪ ,‬ואבא החליט שהוא רוצה‬
‫לעלות לארץ ישראל יחד עם אחיו יוסף‪ .‬התור לעלייה לארץ היה ארוך מאוד‪ ,‬והמשפחה‬
‫נאלצה להמתין במחנה המעבר 'באשתיה' ושם נולד הבן השלישי‪ ,‬שמו בישראל‪ -‬משה‪ .‬כשמשה‬
‫תינוק‪ ,‬יצחק בן שנתיים וחנה בת ארבע הם עולים‪ ,‬אחרי תלאות‪ ,‬למטוס לארץ ישראל‪ .‬בחודש‬
‫אוגוסט‪ ,‬בשנת ‪ ,2091‬נחתו על אדמת ארץ ישראל‪ .‬משם מעבירים את כולם למעברה בהר‪ -‬טוב‪,‬‬
‫היום בית שמש‪ .‬הם הגיעו; לצריפונים עשויים פח ביום שמש יוקדת‪ ,‬הצריפונים להטו במשך‬
‫היום ובערב היה קר מאוד‪ ,‬אך כולם היו מרוצים ושמחים שהגיעו לארץ ישראל‪ .‬למרות קשיי‬
‫העלייה‪ ,‬לא מדברים עברית‪ ,‬האוכל בחלוקת תלושים בהקצבה‪ ,‬גם עבודה לא הייתה לאבא‬
‫עדיין‪ .‬אבא לא מתייאש ויוצא לעבוד בקרן הקיימת ואמא נשארת בבית ומגדלת את הילדים‬

‫בצריף קטן לבד בלי עזרה ובלי שפה אך עם הרבה חום‪ ,‬אהבה וסבלנות‪.‬‬

‫‪7‬‬

8

‫אבא חדור מטרה "אני פה לא נשאר‪ ,‬אין לנו הרבה כסף אך אנחנו נעבור מפה"‪ .‬על אבא אפשר‬
‫לומר "אם תרצו אין זו אגדה"‪ .‬אבא עשה את כל המאמצים‪ ,‬לקח הלוואה מדוד דוד וקנה דירת‬
‫חדר קטנה ברחוב דוד‪ ,‬לא היה מאושר ממנו‪ .‬החיים לא קלים‪ ,‬משפחה לא הייתה בארץ מלבד‬
‫דוד יוסף אח של אבא‪ ,‬ודוד דוד ואשתו‪ .‬החיים לא קלים לכולם‪ ,‬מדינת ישראל בראשית ימיה‪.‬‬
‫אבא עובד כפועל בניין ואמא מגדלת את הילדים בבית‪ ,‬בינתיים נולד אח נוסף למשפחה‪-‬‬

‫גדעון‪.‬‬
‫משם עברו לגור ברחוב אברהם תלמודי‪ .‬אבא‪ ,‬בעקבות העבודה בבניין‪ ,‬קיבל אקזמה בידיים‬
‫והרופאים אסרו עליו לעבוד בבניין‪ ,‬ואבא הופך מובטל‪ .‬כעבור שנתיים בבית‪ ,‬אבא מוצא חנות‬
‫בשערי חסד ונכנס בשותפות עם דטנר החתן של אחיו והם פותחים חנות ירקות‪ .‬גם שם‬
‫העבודה לא קלה‪ ,‬דטנר לא מחזיק מעמד ומבקש למכור את החנות‪ .‬אבא לוקח הלוואה ומשלם‬
‫לדטנר את מחיר חצי החנות וממשיך לנהל את החנות בעזרת אמא שהולכת מדי פעם משכונת‬

‫הבוכרים עד שערי חסד ברגל יחד עם גדעון‪.‬‬

‫‪9‬‬

11

‫המשפחה מתרחבת ושרה נולדת‪ ,‬אחות חדשה‪ .‬מרחוב אברהם תלמודי עוברים לגור במקור‬
‫ברוך שם גרים כארבע שנים‪ ,‬אך עדיין יש מרחק רב לחנות‪ .‬במקור ברוך נולדים אלי ומינה‬
‫ומשם עוברים לרחוב הרן‪ .‬ברחוב הרן הבית והחנות קרובים ואמא יוצאת לעזור לאבא בחנות‬
‫ובין ולבין ממשיכה בעבודות הבית‪ -‬בישולים‪ ,‬כביסות‪ ,‬ניקיון‪ .‬גם ברחוב הרן המשפחה‬
‫מתרחבת ונולדים עוד אחים‪ -‬אילנה‪ ,‬טלי‪ ,‬איריס וחגית‪ .‬ויש גם חתונות‪ ,‬חנה‪ ,‬יצחק‪ ,‬משה ושרה‬
‫מתחתנים ברחוב הרן‪ .‬משם עוברים לקריית משה‪ ,‬שם ההורים ממשיכים את החיים‪ ,‬מחתנים‬
‫ילדים נוספים‪ ,‬מקבלים בשמחה את הנכדים והנכדות שנולדים‪ .‬אבא ואמא גידלו משפחה של‬
‫אחד‪-‬עשר ילדים לתפארת‪ .‬למרות שהורינו לא זכו ללמוד מסיבות שלא היו תלויות בהם‪ ,‬הם‬
‫דאגו שאנחנו נלמד וכל אחד ילמד מקצוע שמכבד את בעליו‪ .‬אבא ואמא תמיד היו שם‬
‫בשבילנו‪ ,‬נתנו‪ ,‬עזרו‪ ,‬תמכו‪ ,‬במה שיכלו‪ .‬אמא בחכמת החיים שהייתה לה‪ ,‬ותמיד תהינו‬
‫מאיפה?! הרי אמא גדלה כיתומה מגיל חמש‪ .‬אמא עשתה את הכול באהבה ובצניעות‪ ,‬אף‬
‫פעם לא התלוננה למרות שהיו ימים קשים‪ .‬לאמא הייתה נתינה בלי די‪ ,‬למרות שלא תמיד בבית‬
‫המצב הכלכלי היה טוב‪ ,‬אמא תמיד נהגה לתת מהמעט שהיה לה לעוד אנשים‪ ,‬שלא היה להם‪.‬‬
‫תמיד הייתה אומרת‪" :‬תסתכל על האנשים שיותר מסכנים ממך"‪ .‬כשהמשפחה התרחבה‬
‫והילדים התחתנו היינו מגיעים להתארח בבית הורינו בשבתות ובחגים‪ ,‬יחד עם הילדים שלנו‪-‬‬
‫הנכדים‪ .‬אמא דאגה לתבשילים מיוחדים‪ ,‬לאוכל טעים‪ ,‬לעוגות‪ ,‬לפיצוחים‪ ,‬ואף לשקיות‬
‫לנכדים עם הפתעות לבית הכנסת‪ .‬האווירה הייתה נעימה וכיפית‪ .‬השינה בלילה‪ ,‬על מזרנים‬
‫והשטיח שנפרס בסלון‪ ,‬כשהזיזו את השולחן האוכל‪ ,‬הייתה מקור לחוויות ותענוג גדול לנכדים‪.‬‬
‫הבית היה קטן‪ ,‬אך בעלי הבית היו עם לב רחב‪ .‬במוצאי שבתות תמיד נהגנו לקפוץ לביקור‬
‫אצל סבא וסבתא‪ ,‬כולם ישבו בסלון ואימא הגישה מכול טוב לשולחן‪ ,‬רק תאכלו‪11 .‬‬

12

‫בהגיעה אימא לגיל ‪ 19‬חלתה במחלה הארורה‪ ,‬אלצהיימר‪ .‬מחלה קשה מאוד‪ ,‬שלא הייתה קלה‬
‫לאף אחד‪ ,‬ובמיוחד לאבא ולאחיותיי איריס וחגית‪ ,‬שהיו עדיין בבית יחד עם אמא‪ .‬עשר שנים‬
‫אמא הייתה חולה‪ ,‬תקופה לא קלה עברה על כולם‪ .‬אבא‪ ,‬כמובן‪ ,‬תמך באמא כל השנים הללו‪.‬‬
‫מה שהחזיק את אבא בתקופת המחלה הייתה האופטימיות שלו‪ ,‬תמיד ראה את חצי הכוס‬
‫המלאה‪ ,‬האמונה וההומור שלו‪ .‬אבא מאוד דאג לאמא ולא עזב אותה לבד‪ .‬ביום שאמא הלכה‬
‫לעולמה הכאב היה גדול מאוד‪ .‬אבא המשיך עם הכאב שלו והוא לא רצה ליפול לנטל על‬
‫מישהו‪ ,‬הפך לעקר בית והחל לבשל ולהכין דברים ולטפל בבית‪ .‬תמיד כשצלצלת לאבא‬
‫לשאול מה שלומו תמיד היה אומר "אצלי הכול בסדר‪ ,‬מה שלום הילדים? מה שלום כולם?‬
‫כולם בסדר?"‪ .‬אבא היה אדם שתמיד העניק חום ואהבה‪ ,‬אדם חברותי שהיה פותח בשיחה‬
‫עם כל אדם שהיה פוגש‪ ,‬לא משנה באיזה גיל‪ .‬תמיד היה חיוך על פניו‪ ,‬בעל חוש הומור מפותח‪,‬‬
‫שכולם אהבו‪ ,‬אפילו הקטנים אהבו‪ ,‬להיות בחברתו‪ .‬אבא היה בעל לב רחב‪ ,‬מי שהיה בא‬
‫לבקר‪ ,‬או אפילו אדם זר שנכנס לבית‪ ,‬אבא לא הסכים שייצא מבלי שישתה או יתכבד במשהו‪.‬‬
‫תמיד היה כיף לבקר את אבא בביתו‪ .‬בשבתות שהיה מגיע להתארח אצל ילדיו כולם חיכו לו‬
‫בשמחה‪ ,‬אהבו להיות בחברתו‪ ,‬הקטנים והגדולים‪ .‬תמיד היה מוצא נושא לשיחה עם כל אדם‪.‬‬

‫בחברת אבא תמיד יצאת מעודד ומחוזק‪.‬‬

‫אשרינו שזכינו להורים כאלה‪ ,‬שגידלו משפחה לתפארת‪ ,‬וברוך ה' היה לנו מה ללמוד וממי‬
‫ללמוד‪ .‬יהי זכרם ברוך!‬

‫(הדברים נכתבו על ידי חנה)‬
‫‪13‬‬

14

‫אבא יקר‪,‬‬

‫אנו עומדים פה להיפרד ממך ולא מעכלים זאת‪ .‬לא איש מילים אנוכי אבל חשוב לנו לשתף ולספר קצת עליך‪ ,‬על מה‬
‫שעשית והקמת בעשר אצבעות ומה הקרנת לסובבים אותך ובעיקר למשפחתך‪.‬‬

‫עוד כשעלית לארץ יחד עם אמא זיכרונה לברכה‪ ,‬לאחר שעזבת את מה שהיה לך בפרס‪ ,‬מתוך אמונה שאתה רוצה‬
‫לגור ולחיות בארץ ישראל‪.‬‬

‫באמצעים דלים התחלת‪ ,‬ובעבודות קשות עבדת ופרנסת את משפחתך‪ ,‬כאשר הדאגה לילדים היתה במקום גבוה‪,‬‬
‫שיקבלו השכלה טובה ויצליחו‪.‬‬

‫הדאגה לילדים‪ ,‬שלך ושל אמא‪ ,‬היתה לנגד עינכם יותר מאשר דאגתם לעצמכם‪.‬‬
‫יש ‪ 2‬משניות במסכת אבות‪" -‬הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרון‪ ,‬אוהב שלום ורודף שלום" וכן "רבי מתיא בן חרש‬

‫אומר‪ :‬הוי מקדים בשלום כל אדם"‪.‬‬
‫וכך היית אבא‪ ,‬מחפש את השלום ומקדים לברך בשלום כל אחד ושואל לשלומו‪ ,‬גם אם לא בהכרח הכרת אותו‪.‬‬
‫כך היה גם בשנים האחרונות לאחר התאונה והפציעה‪ ,‬בדרך לבית הכנסת בשבת‪ ,‬היית עוצר ומברך בשבת שלום‬

‫במאור פנים את האנשים שפגשת‪.‬‬
‫מצאת שיחה משותפת עם אנשים בכל הגילאים‪ ,‬נער זקן וטף‪ .‬תמיד בחיוך ובהומור‪.‬‬
‫הנכדים והנכדות אהבו לשבת ולשמוע את סיפור החיים שלך‪ .‬ידעת לרתק לשחק וללמד את הנכדים והנכדות‪.‬‬

‫הקרנת את מידותיך הטובות‪ ,‬עזרה‪ ,‬צניעות והסתפקות במועט‪.‬‬
‫תכונות של פשטות שמשאירות רושם רב‪ .‬לא בכדי‪ ,‬לא פעם בחרו בך הנכדות כאשר נתבקשו לבחור דמות שהם‬

‫מעריצות ושהשפיעה עליהם‪.‬‬
‫כל הילדים והנכדים מכירים את המשפט שלך "ברוך השם‪ ,‬לא חסר כלום"‪ ,‬משפט שמבטא הרבה מדרך החיים שלך‪.‬‬

‫יחסר לנו מאוד המשפטים שהיית מסיים כל שיחת טלפון ‪" -‬תודה שהתקשרת‪ .‬שיהיה לך יום טוב"‬
‫יחסר לנו מאוד החיבוקים והנשיקות לנכדים בכל הזדמנות ואת אוצר המילים שלימדת אותם‪.‬‬
‫יחסר לנו מאוד השבתות המשותפות איתך‪.‬‬
‫תחסר לנו מאוד בחום והאהבה שהקרנת‪.‬‬

‫היית איש עם הכשרה פורמלית מועטה אבל עם חוכמת חיים אדירה‪ ,‬שאותה ראו הסובבים אותך‪.‬‬
‫אבא‪ ,‬בשנים האחרונות במיוחד לאחר פציעתך‪ ,‬השתדלנו כולנו לעזור ולסייע‪.‬‬

‫כל מה שעשינו היה באהבה רבה ורצון להחזיר ולא במעט על מה שקיבלנו ממך ומאמא‪.‬‬
‫אם חלילה פגענו בכבודך במשהו‪ ,‬אנו מבקשים את סליחתך‪.‬‬

‫אבא‪ ,‬תחסר לכולנו מאוד‪15 .‬‬

16

‫בחודש אלול שמים וארץ מתקרבים‪.‬‬
‫לאחר שמשה רבינו שבר את הלוחות בי"ז בתמוז והכל היה נראה חסר תקווה‪ ...‬ואז בראש חודש אלול שוב עלה משה‬

‫רבינו להר סיני למשך ארבעים יום והקב"ה נתן לו את התורה מחדש‪.‬‬
‫אחרי שהלוחות נשברו ועם ישראל עשה תשובה‪ ,‬כשמשה רבינו שוב עלה להר סיני המרחק בין שמים לארץ כבר לא‬

‫היה כל כך גדול‪ .‬הייתה יותר קירבה‪.‬‬
‫סבא שלנו בלילה האחרון בתחילתו של חודש הרחמים והסליחות חיבר בין ארץ ושמים ועלה לשמי מרומים‪.‬‬
‫סבא שמואל היה איש אמונה‪ ,‬חרוץ ומסור בעל אוהב ואבא דואג עם חכמת חיים וניסיון חיים שמעטים זוכים לה‪.‬‬

‫היה לו חוש הומור מיוחד‪,‬חום וחביבות‪ ,‬שכל הנכדים והנינים בשנים האחרונות זכו להכיר‪.‬‬
‫עם סבתא מרים ז"ל לצידו בעבודה קשה בעשר אצבעות הם הקימו משפחה לתפארת‪ -‬ילדים‪ ,‬נכדים ונינים מוכשרים‬
‫ומצליחים תלמידי חכמים ואנשי הייטק אנשי התיישבות ולומדי תורה כשברכת השם על כולם‪ .‬כל כך רצינו והתפללנו‬

‫שגם יזכה לראות בני נינים‪...‬‬
‫אתמול בערב נפגשנו בפעם האחרונה בחתונה של יהודה ומיכל‪ .‬העייפות ניכרה על פניו והוא ביקש לישון‪..‬‬
‫לפני כמה ימים באיזה פרץ של נוסטלגיה אמר לי אריאל שזה מדהים ומעורר השראה מה שסבא הצליח לעשות‬
‫בשישים ושתים שנה בארץ‪ .‬איך עולה חדש בארץ חדשה וצעירה מצליח כמעט מאפס לבנות ולהיבנות‪ ,‬לגדל משפחה‬

‫אוהבת מחבקת דואגת עם ערבות הדדית ועזרה אינסופית‪.‬‬
‫סבא נולד לפני למעלה מ‪ 09‬שנה בעיר יזד שבפרס‪ .‬בן רביעי למשפחת כוהנים אח לשלושה אחים ושתי אחיות‪.‬‬
‫בבגרותו אולץ להתגייס לצבא השאה וזה לא היה כדי לעשות קריירה צבאית‪ ...‬לא היו לו הרבה זכויות והחיילים‬
‫הגויים יכלו להתעלל בו‪ ,‬להכות‪ ,‬לצוות עליו אבל סבא עבר את הניסיון הזה‪ ,‬והתקופה הזאת בגבורה גדולה‪ .‬תקופה‬

‫שזיכתה אותו בכינוי "החייל" ואותנו בסיפורי החוויות מאותה תקופה‪.‬‬
‫לאחר שחרורו מהצבא פגש את סבתא מרים ובמהרה נישאו השניים‪ .‬בשנת ‪ 6091‬עלו לארץ עם שלושה ילדים קטנים‬

‫היישר למעברת הר‪-‬טוב ליד בית שמש‪.‬‬
‫סבא עבד קשה בסלילת כבישים וכפועל בנין‪ ,‬ולאחר זמן לא רב עברה המשפחה הצעירה לשכונת הבוכרים לדירת חדר‬

‫וחצי‪.‬‬
‫עברו השנים נוספו עוד בנים ובנות‪ ,‬ולבסוף השתכנה המשפחה ברחוב הרן סמוך לחנות הירקות של סבא בשכונת‬

‫שערי חסד‪.‬‬
‫וכך עשרות שנים בימות החמה ובימות הגשמים השכים קום לפני זריחת השמש לצעוד ברגל לתנובה כדי להביא‬
‫סחורה לחנות הירקות‪ .‬בחריצות רבה ובמסירות אין קץ כדי לטפל ולגדל את המשפחה ושלאף אחד לא יחסר מאומה‪.‬‬
‫סבא התחבב על קהל לקוחותיו שהיו מכל גווני החברה הישראלית שופטים מבית המשפט העליון עם רבני העדה‬
‫החרדית אנשי אקדמיה לצד אנשים קשיי יום‪ .‬הוא למד לתקשר עם כל אחד ואחת לדעת בדיוק איזה דלעת הם אוהבים‬
‫או איזה גודל אבטיח‪ .‬באמצעות הטלפון מחוגים שהיה מצרך נדיר באותה עת קיבל הזמנות לחנות בכל השפות אפילו‬
‫ביידיש ובאמצעות אופנים גדולות עם שלושה גלגלים עשה משלוחים ברחבי השכונה‪17 .‬‬

18

‫קשה לי לתאר במילים מה היה סבא בשבילי‬
‫מקור לגאווה‪,‬‬

‫מקור להשראה‪ ,‬לחריצות‪ ,‬לאמונה‪,‬‬
‫מודל לחיקוי כיצד עם הרבה אמונה ועבודה קשה אפשר להגיע רחוק מאוד‬

‫כנכד ראשון זכיתי לחוויות משותפות שאולי לא כולם זכו להם‪.‬‬
‫בחופשות כשבאתי לחנות לקייטנת עזרה במשלוחי הירקות‪ ,‬סבא היה מעמיס את ארגזי הירקות נותן בידי את הפתק‬
‫בכתב ידו עם החשבון ומסביר לי בדיוק מי הלקוח ומה הוא אוהב‪ ,‬במשחקים האינסופיים בגינה בבית ברחוב הרן‬
‫כשסבא יושב במרפסת שכילד נראתה לי כאולם עצום‪ ,‬לקטוף מעצי המישמש והרימון‪ ,‬הקציצות של סבתא מרים ביום‬

‫שישי‪ ,‬המפגשים המשפחתיים במוצאי השבת‪ ,‬טיולים לעין פשחה‪ ,‬חגים שמחות ומסיבות‪.‬‬
‫זכיתי גם לגור בסמוך אליך בקרית משה ולהתפלל לצידך כשדביר הקטן בזרועותיי‪.‬‬
‫סבא תמיד היה אומר בחצי חיוך " כל שנה צריך לעלות כיתה‪"..‬‬

‫כוונתו המקורית הייתה שכל שנה צריך לצרף ילד נוסף למשפחה ושיחד עם הילד הקב"ה שולח כוח ומשאבים‪ ,‬כאבא‬
‫אני ידע היום כמה זה נכון וכמה שמחה כל ילד מוסיף בבית‪.‬‬

‫אבל אני לקחתי את האמירה הזאת של "כל שנה צריך לעלות כיתה" כציווי לא רק לגבי הילדים אלא לכל דבר בחיים‪.‬‬
‫כל שנה צריך להתקדם צריך לעלות צריך לקבל תעודה ולעבור שלב‬

‫בלימוד התורה שלנו‪ ,‬באמונה שלנו‪ ,‬בחיים האישים והמקצועיים‪ ,‬בעבודה ובבית‬
‫אסור לנוח אסור להישאר כיתה צריך להמשיך או כמו שסבא היה אומר לעבוד קשה כל הזמן ביום ובלילה‪.‬‬

‫רק ככה אפשר להצליח‪ ,‬רק ככה אפשר לבנות וליצור משפחה אוהבת ושמחה שלא חסרה דבר‪.‬‬
‫אחד מזיכרונות הילדות שלי היא בערב ראש השנה בקריאת הסימנים סבא תמיד היה אומר את ה"יהי רצון" על‬
‫הסלק‪ ,‬כילד זה היה נראה לי מוזר למה סבא לא אומר את ה"יהי רצון" הראשון על התמר‪ ,‬אבל ככל שעברו השנים‬

‫ולמדתי להכיר את סבא הבנתי כמה הסלק מתאים דווקא לו‪.‬‬
‫"שיסתלקו" – סבא אמר בכוונה עצומה והתכוון לכל מילה ככה פשוטו כמשמעו שיסתלקו‬
‫בעוד כשלושה שבועות לא נזכה לשמוע את סבא אומר את ה"יהי רצון" אבל אני יודע שכולנו נגיד ביחד ונזכור אותו‪.‬‬
‫"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיסתלקו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו"‬

‫‪19‬‬

21

‫ברוך דיין האמת‪ ,‬ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך‪.‬‬

‫אין אני ראוי ומסוגל לדבר לפניכם במעמד זה‪ ,‬אבל מחובתי לתאר את רגשותי כלפי הסבא היקר סבא שמואל‪.‬‬
‫סבא! רק אתמול זכינו שהשתתפת בחופתו של נכדך היקר יהודה‪ ,‬אך לא זכינו שתשתתף בשבעת ימי המשתה שלו‪,‬‬
‫סבא! רק אתמול התבשרת בהולדת נין כהן נוסף למשפחה‪ ,‬אך לא זכינו שתראה בהיכנסו בבריתו של אברהם אבינו‪,‬‬

‫ההפסד והחיסרון הוא רק שלנו‪ ,‬סבא נסע למנוחות‪ ,‬ועזב אותנו לאנחות‪.‬‬
‫כמה ניתן ללמוד מסבא שבנה את עצמו ואת ביתו יחד עם סבתא מרים ז"ל בעשר אצבעות‪ ,‬ביתמות ובחוסר כל‬
‫הצליחו סבא וסבתא לטפס אט אט ולהקים משפחה לתפארת‪ ,‬משפחה עם ערכים נעלים של ערבות הדדית אחדות‬

‫מרקיעה שחקים יחד עם אצילות ועדינות של בני מלכים‪.‬‬
‫וכאן הנכד הקטן שואל מהו סוד ההצלחה?‬

‫כיצד ניתן להקים משפחה כזו מיוחדת בכאלה תנאים?‬
‫נראה שהתשובה לכך היא שסבא הציב לעצמו מטרה להגיע לשלמות‪ ,‬הוא רצה משפחה מלאת שמחה‪ ,‬משפחה מאוחדת‬

‫המלאה חום ואהבה‪ ,‬ומרגע שהמטרה הוצבה סבא לא הרפה מלהגיע אליה‪ ,‬וכבר למדונו חז"ל ׳אין דבר העומד‬
‫בפני הרצון׳ וברוך ה׳ סבא זכה‪ ,‬סבא זכה שמיטתו שלמה וכל אחד עשר ילדיו הולכים בדרך התורה והמצוות‪ ,‬סבא‬

‫זכה שכל ילדיו ממשיכים את דרכו המיוחדת‪ ,‬דרך של חום ואהבה ושמחת חיים ללא הפוגה‪.‬‬
‫ולכן לא פלא היה לראות את הכיבוד הורים המיוחד של בניו ובנותיו‪ ,‬אשר ליוו אותו בשנותיו האחרונות בכל עת‪ ,‬ערב‬
‫ובוקר וצהרים‪ ,‬ילדיו שכבר הם עצמם במרוצת השנים זכו להיקרא ׳סבא׳ ׳סבתא׳ לא משו מתוך אוהלי ביתו יומם‬

‫ולילה‪ ,‬במסירות שאין לתארה‪.‬‬
‫וכל כך למה? משום ש"מידה כנגד מידה לא בטלה" וכנגד כל מה שסבא טרח ויגע למען בניו‪ ,‬ניסו הם ולו במעט‬

‫להשיב לו כגמולו הטוב‪.‬‬
‫סבא! עמוד בתפילה עלינו שנזכה להמשיך את דרכך המיוחדת‪ ,‬ונזכה בקרוב לראותך שוב בראש השולחן יחד עם‬

‫סבתא במהרה בימינו אמן!‬

‫‪21‬‬

22

‫סבא שמואל שלנו‪ ,‬סבא שמואל שלנו היה אדם גדול ומיוחד‪ ,‬גדול במלא מובן המילה‪.‬‬
‫לדבר עליך סבא זה לא דבר פשוט בכלל‪ ,‬כי כל מה שנגיד יגמד את האדם המיוחד שהיית‪ ,‬אדם שכבר לא נמצא‬

‫כמוהו‪ ,‬מיוחד כל כך ישר ואמיתי‪.‬‬
‫אבל בכל זאת סבא‪ ,‬בכל זאת אדבר עליך מעט‪ ,‬בעיקר בשבילנו‪ ,‬שנספוג מהמידות המיוחדות שלך ושכל כך יחסרו‬

‫לנו‪.‬‬
‫לפני הכל זה השמחה‪ ,‬השמחה שהייתה לך תמיד ובכל מצב‪ ,‬לא משנה מה קרה או לקראת מה אתה הולך‪ ,‬אתה‬

‫תמיד היית שמח‪.‬‬
‫ואת השמחה שלך כולם היו רואים‪ ,‬כי החיוך המזמין שלך תמיד היה שם‪ ,‬החיוך שגורם לכל אחד להרגיש לידך בנוח‪,‬‬

‫לא משנה אם זה סתם אדם שפגשת לרגע ברחוב או אחד מהנכדים או הנינים שכל כך אהבת‪.‬‬
‫הנתינה הייתה חלק ממך‪ ,‬תמיד שאפת להעניק ולתת לכולם‪ ,‬לתת את כל מה שיש לך‪ ,‬אפילו לא חשבת על עצמך‪ ,‬הנתינה‬

‫הייתה חלק מאורח חייך‪.‬‬
‫הפשטות שלך סבא ממש מעוררת השראה‪ ,‬אדם‪ ,‬שהקים את כל מה שיש לו בעשר האצבעות הפשוטות שלו‪ ,‬הכל שלך‪,‬‬
‫כל המשפחה היקרה שעומדת כאן היא שלך‪ ,‬כולה שלך ושל סבתא מרים ע"ה שאתה כל כך אהבת‪ ,‬ואליה אתה עכשיו‬

‫מצטרף‪.‬‬
‫כל הילדים המוצלחים‪ ,‬הנכדים המיוחדים והנינים המתוקים‪ ,‬כולם פרי עמלך‪.‬‬
‫אתה דאגת לכולם וזה מתוך ענווה גדולה ונתינת כבוד לכל הסובבים אותך אפילו לילד הקטן‪.‬‬
‫הסתפקות במועט‪ ,‬סבא אתה היית תמיד אומר כשהיית בא להתארח‪ ,‬אני לא רוצה להפריע‪ ,‬אל תטרחו בשבילי‪,‬‬

‫ואנחנו רק רצינו להחזיר מעט ממה שהענקת לנו‪.‬‬
‫סבא יקר שלנו‪ ,‬תודה על כל מה שנתת והענקת לנו‪ ,‬סליחה שלא עשינו מספיק בשביל לכבד אותך ולתת לך מעט‪ ,‬ממה‬

‫שנתת לנו‪.‬‬
‫נוח בשלום על משכבך ותעמוד מתחת לכסא הכבוד ותהייה מליץ יושר‬

‫על כל עם ישראל‪ ,‬שאותו כל כך אהבת לברך בברכת הכהנים‪,‬‬
‫על משפחתך‪ ,‬שתישאר מאוחדת ומלוכדת ושתתמיד ללכת בדרכך‪.‬‬

‫תהא נשמתך צרורה בצרור החיים‪.‬‬

‫‪23‬‬

24

‫סבא‪ ,‬סבא שלי‪ ,‬אף פעם לא היית איש של דיבורים‪ ,‬ברחת מהכבוד כמו מאש‪ ,‬הגיע הזמן שהכבוד ישיג אותך‬
‫במרדף הזה‪.‬‬

‫רק לפני יומיים ישבתי אצלך בבית‪ ,‬לא יכולתי להיות אצל אבא ואמא בשבת כשבאת אלינו‪ ,‬סליחה שלא הייתי‪.‬‬
‫אני עומד פה ורוצה לספר עליך‪ ,‬רוצה וביחד עם זאת יודע שאתה לא היית רוצה שאדבר עליך‪ ,‬אז סליחה מראש אבל‬

‫אני רוצה שידעו איזה סבא מיוחד היה לי‪.‬‬
‫סבא שראה את הטוב בכל דבר‪.‬‬

‫סבא שראה חיילת בשוק וכל מה שעניין אותו היה למה היא לא מחייכת‪.‬‬
‫סבא שתמיד רצה להעניק ולתת‪.‬‬

‫סבא‪ ,‬שמה שעניין אותו היה שנשמח‪ ,‬ולא חשוב ממה‪ ,‬מקמח צהוב‪ ,‬וופל לימון או כל דבר אחר‪.‬‬
‫סבא שאני יושב ולא מצליח להעלות על הכתב קמצוץ מהטוב שהוא היה‪.‬‬
‫סבא היית בשבילי מודל הטוב בעולם‪.‬‬
‫המודל לחיקוי שלי‪,‬‬
‫סבא אתה זוכר איך קוראים לי??? כמוך!!!‬
‫מקווה לא לבייש את השם שלך כאן למטה‪.‬‬
‫אוהב אותך ושבור מכאב‪.‬‬

‫‪25‬‬

26

‫אלו"ל ‪ -‬אני לדודי ודודי לי‪ ,‬ודודי ירד לרעות בגנים וללקוט שושנים‪.‬‬
‫בתהילים (כ"ב‪ ,‬ב') מופיע הפסוק‪ָ" :‬רחֹוק ִמישּׁוָע ִתי ּדִ ְבֵרי שֲַׁאָג ִתי"‪ ,‬ובמילים פשוטות‪" :‬מה ביקשתי ומה קיבלתי"‪ .‬כמו‬
‫בכל שיר טוב‪ ,‬גם בספר תהילים משמעות הפסוקים תלויה במנגינה‪ ,‬חשוב מאוד לשים לב לא רק ל'מה' נאמר‪ ,‬אלא‬
‫גם‪ ,‬ואולי אף בעיקר‪ ,‬ל'איך' זה נאמר‪ .‬גם את הפסוק הזה ניתן לנגן בשני ניגונים שונים לגמרי ‪ -‬מתוך כאב מר‬

‫ואכזבה‪ ,‬או מתוך התפעלות והכרת תודה‪.‬‬
‫סבא‪ ,‬מה ביקשת? כלום! לא רצית להטריח והסתפקת במועט‪ ,‬אבל בכ"כ הרבה מצבים בחייך לא ביקשת יותר מדי‬
‫כי האופק ההגיוני היה צר ומצומצם‪ .‬במשאית של צבא ה"שאה"‪ ,‬בתור יהודי בודד בגוב האריות‪ ,‬רק ביקשת לא‬
‫לחטוף מכות‪ ,‬ובאחד מרגעי השיא‪ ,‬שעליו חזרת וסיפרת לנו שוב ושוב בגאווה‪ ,‬אף העזת לבקש להישבע על התנ"ך ולא‬

‫על הקוראן‪ .‬גם לאחר שעלית עם סבתא לארץ‪ ,‬עם שלושה ילדים‪ ,‬ונשלחתם למעברת הר‪-‬טוב‪ ,‬רק ביקשת לגור‬
‫בירושלים‪ ,‬בדירת חדר קטנה‪ .‬אלו היו הבקשות הצנועות שלך‪ ,‬בכך הם הסתכמו‪ .‬אבל סבא‪ ,‬תראה מה קיבלת ‪-‬‬
‫בשנה האחרונה זכית ללוות שני נינים לחופה‪ ,‬ואתמול בערב‪ ,‬שעות בודדות לאחר שנולד לך עוד נין‪ ,‬הספקת להשתתף‬
‫בעוד חתונה של אחד מנכדיך‪ .‬הקמת עם סבתא‪ ,‬בעשר אצבעות‪ ,‬משפחה לתפארת‪ ,‬אימפריה‪ ,‬כל זה‪ ,‬כולנו‪ ,‬שלך‪.‬‬
‫כשחנה‪ ,‬אמו של שמואל הנביא‪ ,‬עמדה בתפילה והתחננה לזכות בפרי בטן היא ביקשה מה' יתברך שיחון אותה ב"ֶזַרע‬
‫ֲאָנשִׁים" (שמואל א' א'‪ ,‬י"א) ‪" -‬זרע שמובלע בין אנשים"‪ ,‬ילד סטנדרטי‪ ,‬ממוצע‪" ,‬לא ארוך ולא גוץ‪ ,‬ולא קטן ולא‬
‫אלם‪ ,‬ולא צחור ולא גיחור‪ ,‬ולא חכם ולא טפש" (ברכות ל"א‪ ,‬ב')‪ .‬וכזה היית גם אתה‪ ,‬סבא שמואל‪ ,‬לא הצטיינת או‬
‫בלטת במיוחד בשום תחום‪ ,‬אבל דווקא בגלל זה יכולת להיות הכל‪ ,‬להיות שייך לכולם ‪ -‬ילדים ומבוגרים‪ ,‬שופטים‬
‫ונשיאים מרומים מעם‪ ,‬אנשים פשוטים וקשי‪-‬יום‪ ,‬גדולי ישראל ואחים רחוקים‪ .‬בפשטות ובענווה עמוקה ידעת להלך‬

‫כנגד רוחו של כל אחד ואחד‪ ,‬להביט בעיניו של האחר‪ ,‬כשצריך לחוש את צערו וכשצריך לשמוח בשמחתו‪.‬‬
‫סבא‪ ,‬לך עכשיו לסבתא‪ ,‬תעמדו לפני ה' יתברך ותגידו בפה מלא‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬מה ביקשנו ומה קיבלנו"‪ .‬אנחנו‬

‫מכאן נשתדל להמשיך יחד‪ ,‬באחדות שכ"כ הייתה חשובה לכם‪ ,‬את המפעל הגדול שלכם‪.‬‬
‫בבניין ירושלים ננוחם!‬

‫‪27‬‬

28

‫רחוב קריית משה ‪ 61‬דירה ‪.0‬‬
‫אבא לא גר פה יותר‪.‬‬

‫אני רואה אתכם‬
‫אני מרגיש יותר‬

‫טוב‬

‫אכלתי ובאתי‬

‫‪29‬‬

31

‫לאבא היקר והאהוב‪ ,‬שאין כמוהו בעולם!‬

‫אבא אתה חסר לי‪ ...‬אני מתגעגעת עם תחושה של ריקנות‪.‬‬

‫מהרגע שחזרתי הביתה אחרי השבעה‪ ,‬אני יושבת ומקשיבה להקלטות של שיחות שהיו לי איתך בטלפון‪ ...‬לשיחות של‬
‫שמוליק איתך בטלפון‪ ,‬אני מתבוננת בתמונות – ובוכה‪.‬‬

‫בשבת האחרונה‪ ,‬היית אצלנו‪ .‬זכיתי! אני לא יודעת למה‪ ,‬אבל ביקשתי מהילדים שלא יבואו למרות שידעתי שאתה‬
‫מאוד אוהב את הילדים ורוצה שהם יבואו‪ .‬האנוכיות שלי גברה‪ ,‬מושיקו רצה להגיע ואמרתי לו שאני רוצה להיות‬

‫איתך שבת שלמה לבד‪ ,‬להקדיש את כל כולי לך‪.‬‬
‫ביום שישי‪ ,‬כשבאתי לקחת אותך ראיתי שאתה מרגיש מאוד לא טוב‪ ,‬היה לי קשה לראות אותך במצבך‪ ,‬ואפילו חשבתי‬
‫שנעשה אצלך את השבת‪ ,‬אבל כשאמרתי לך שהיום שבת‪ ,‬הרמת את עצמך ובאת איתי‪ .‬לא התלוננת‪ .‬רק בדרך כשמאוד‬

‫כאב לך ולא הצלחת להחזיק את עצמך – התלוננת‪.‬‬
‫במהלך השבת הייתה לי תחושה שחלה הטבה במצבך‪ ,‬צחקת קצת‪...‬שרת לנו‪...‬אבל לא אכלת כלום‪ ,‬דיברתי איתך בשבת‬
‫ושאלתי אותך כמה ילדים יש לך‪ ,‬איך קוראים להם‪ ,‬וענית לי‪ .‬שאלתי אותך מי הכי טוב? וענית לי – כולם טובים‪ .‬כזה‬

‫היית אבא‪.‬‬
‫ביום ראשון בבוקר הצלחתי לתת לך כמה קוביות של נבט‪ ,‬שגם את זה לא רצית בימים האחרונים וחשבתי‪ ,‬הנה הוא‬

‫מתאושש‪ ...‬אבל טעיתי!!‬
‫אבא‪ ,‬אני רוצה לבקש ממך סליחה‪ ,‬במידה ובמהלך השבת הכאבתי לך‪ ,‬כשביקשת לישון ומשכתי אותך עוד קצת שתשב‪,‬‬

‫ואתה מרוב שהיית כאוב אמרת לי "אבל היום שבת‪ ,‬ובשבת צריך לישון‪"...‬‬
‫אבא‪ ,‬סליחה סליחה סליחה!‬

‫אם לא כיבדתי אותך‪ ,‬הכאבתי לך‪ ,‬לא הקשבתי לך‪ ...‬במהלך השבת ובכלל‪ ,‬הכל היה מתוך דאגה לך‪ ,‬אבא‪.‬‬
‫בערב החתונה של יהודה ומיכל‪ ,‬הגעת והיית נראה סובל‪ ,‬ביקשתי ממך לחייך וכמובן שנתת לי חיוך‪ ...‬זה החיוך‬

‫האחרון ממך‪.‬‬
‫שפכתי את ליבי מעט ועתה אני רוצה לספר על האישיות שלך‪.‬‬
‫לא פעם אמרתי שאתה מודל לחיקוי בשבילי – אדם שתמיד רואה את חצי הכוס המלאה‪ ,‬גם כשקשה ולא טוב‪ ,‬היית‬
‫אדם‪ ,‬שלא מתלונן‪ ,‬מתנצל שהוא מפריע‪ ,‬מכניס אורחים למופת‪ ,‬עניו‪ ,‬שמח בחלקך‪ ,‬אדם טוב עם לב ענק‪.‬‬
‫הרבה פעמים כשהגעתי אליך היית משרה עליי רגיעה‪ .‬אם הייתי מגיעה בלי מצב רוח‪ ,‬הייתי נכנסת אליך ומיד מצב‬

‫הרוח היה משתנה‪.‬‬

‫‪31‬‬

32

‫תמיד היית מכבד בכוס תה ובעוגיות‪ ,‬היית יושב‪ ,‬ומנסה לנהל שיחה על העבר‪ ..‬איך היה בצבא‪ ,‬איך היה לפני‬
‫הנישואים‪ ,‬ואת מי הציעו לך לנישואין‪(...‬והמבין יבין)‬
‫אבא‪ ,‬הלוואי ואקח ממך רק חלק ממה שהיית‪ ,‬דייני‪.‬‬

‫אדם עם דרך ארץ‪ ,‬בורח מהכבוד‪ ,‬צנוע‪ ,‬עניו‪ ,‬שמח ושמח בחלקו‪ ,‬משמח אחרים (גורם למי שמדבר איתו לחייך‬
‫ואפילו לפעמים להתפקע מצחוק)‪ ,‬מכניס אורחים‪ ,‬נדיב‪ ,‬לא מעיק‪ ,‬לא מציק‪ ,‬עוזר ותומך‪ ,‬דואג לכולם!!‬
‫אלה רק חלק מתכונותיך‪...‬‬
‫אבא‪ ,‬השארת לנו מורשת נכבדה‪ .‬אנחנו מאוחדים – בזכותך ובזכות אמא‪.‬‬

‫נדאג להיות תמיד מאוחדים‪ ,‬לדאוג אחד לשני בשמחה ובעצב‪ ,‬כמו שאתה ואמא תמיד רציתם שנהיה ביחד‪.‬‬
‫אבא‪ ,‬הרבה פעמים אמרת‪ ,‬שאתה רוצה ללכת לאמא‪ ,‬והנה הלכת‪ ...‬אני בטוחה שפגשת אותה בגן עדן‪ ,‬כי גם אמא‬

‫הייתה משהו מיוחד כמו שאתה היית – נשמה מיוחדת ולכן הקב"ה הפגיש ביניכם‪.‬‬
‫נוחו על משכבכם בשלום‪ ,‬אני בטוחה שמקומכם בגן עדן‪.‬‬
‫אבא אהוב!‬
‫אני כבר מתגעגעת‬
‫מבתך האוהבת‪,‬‬
‫שרה אימנו (כמו שתמיד קראת לי)‪.‬‬

‫כשאתה עושה‬
‫לבד כואב לך היד‬

‫כשמבקשים‬
‫ממישהו כואב לך‬

‫כל הגוף‬

‫‪33‬‬

34

‫אבא‪,‬‬

‫זו לא סתם מילה‪ ,‬אלא מילה קצרה הטומנת בתוכה משמעויות רבות ‪:‬‬
‫אבא זו משענת‬

‫אבא זו דמות לחיקוי והערצה‪.‬‬
‫אבא זה אדם שאפשר להתייעץ איתו‪.‬‬
‫אבא תמיד נמצא במקום הנכון ובזמן הנכון‪.‬‬
‫לפני שבוע אבא היינו בדרך לחתונה הראל חזר מהצבא וידענו שלא יספיק להגיע הביתה להתארגן‪ ,‬בלי לחשוב‬
‫פעמיים היה ברור שהראל עולה לסבא להתארגן ואנחנו אוספים אותו משם‪.‬‬
‫הגענו לקרית משה‪ ,‬יאיר עולה להראל כדי לתת לו את הבגדים ואחרי כמה דקות טלפון "אמא חגית מבקשת שתעלי"‬
‫הבנתי שמשהו לא בסדר ‪ ..‬עליתי ומצאתי אותך יושב על הכורסא‪...‬היה ברור לפי המראה שאתה לא מרגיש טוב אבל‬
‫אתה‪ ,‬כרגיל פקחת עיניים ומיד דרשת בשלומי ובשלום ילדיי ביקשת‪ ,‬שאשב על הספה לידך‪....‬הזכרנו לך שיש חתונה‬
‫אבל אתה אמרת‪ ,‬שאתה עייף ולא יכול להגיע‪...‬דבר שהוא בהחלט לא אופייני לך‪ .‬ניסינו לשכנע ואתה בשלך‪....‬בשלב‬
‫מסויים ראינו שאתה כבר נושם קצת יותר טוב‪ ,‬וניצלנו את ההזדמנות ‪,‬עזרנו לך להתארגן עם הבגדים היית מאד‬
‫עייף ולא הצלחת להחזיק את עצמך ולכן גם ביקשת‪ ,‬שנניח לך ללכת לישון‪ ,‬אבל אנחנו התעקשנו‪.‬‬
‫העברנו אותך לכסא ומשם לאוטו של חגית‪ ..‬היית עייף ובכל זאת שיתפת פעולה ודיברת איתנו‪.‬‬
‫בדרך לא התלוננת‪ ,‬למרות שאני בטוחה שלא היה לך נוח וכאב לך‪ ....‬הגענו בדיוק לחופה‪.‬‬
‫אבא בשבילי זו היית מעין פרידה‪ ,‬כי בתקופה האחרונה לא הספקתי להגיע אליך בגלל מעבר הדירה ‪..‬דירה גדולה‬
‫יותר כמו שתמיד אמרת לי‪ ,‬כשבאת לבקר‪" ...‬את צריכה בית גדול יותר‪ ....‬זה כבר לא מספיק‪ ".....‬אני עדיין שומעת‬
‫את קולך‪ .....‬אבא עברתי דירה אבל אתה אפילו לא הספקת לראות אותה‪.....‬רצה הקב"ה לתת לי עוד קצת זמן איתך‬
‫וגרם לכך‪ ,‬שהראל יצא מאוחר מהבסיס‪....‬‬
‫אבא אם הכאבתי לך באותו הערב‪ ,‬כי הכרחנו אותך לצאת לחתונה‪ ,‬אני מבקשת סליחה וסליחה על כל הפעמים‪,‬‬
‫שאולי לא הבנתי מה אתה רוצה אבל אתה לא התלוננת ולא אמרת מילה‪ ,‬סליחה על הפעמים בהם ביקשת ממני‬
‫להשאר איתך ואני מיהרתי הביתה ולעבודה‪....‬תודה על הימים היפים שישבנו ביחד וששיתפת אותי בכל מיני סיפורים‬
‫מהעבר תודה על התמיכה‪ ,‬הדאגה והחיוך התמידי‪ ,‬שאיתו נזכור אותך‪...‬‬

‫מתגעגעת‬

‫כואב‪ ...‬כואב‪...‬‬
‫כ‬

‫ככה זה כשמתזקנים‬

‫‪35‬‬

36

‫אבא‪,‬‬

‫אליה שלנו שתבדל"א שנולדה בחודש אב חוגגת השנה בת‪-‬מצווה‪.‬‬

‫הגענו אליך שבוע‪ ,‬לפני שהלכת מאתנו לצלם אותך לסרטון שאנחנו מכינים לה‪,‬‬

‫היית חלש ובכל זאת שיתפת פעולה‪ ,‬עם חיוך על הפנים‪...‬‬

‫היום‪ ,‬כשאני מסתכלת על התמונה‪ ,‬אני שואלת את עצמי איך מכל השיר ‪,‬המשפט‪ ,‬שהכי מתאים לך‪ ,‬מאפיין אותך‬

‫"הגיע" אליך? הרי חילקנו את המשפטים ללא כל כוונה‪ ,‬באופן אקראי‪...‬‬

‫"אם רק תחייכיי‪"..‬‬

‫אתה‬ ‫זוהי מבחינתי צוואתך‪.‬‬
‫אשכנזי?‬

‫תוצרת‬
‫שלך???‬
‫משהו משהו‬

‫‪37‬‬

38

‫אבא‬
‫עברו כבר עשרה ימים מאז הלכת‪ ,‬והלב מתקשה לעכל‪.‬‬

‫זה מתחיל לחלחל‪...‬‬
‫‪ -‬בשיחות הטלפון החסרות‪ ,‬שכללו תמיד את השאלות‪" :‬מה שלומך? מה שלום רוני? מה שלום הילדים? כולם‬

‫בסדר?‪...‬תודה שהתקשרת‪ .‬שתהייה לך נסיעה טובה‪".‬‬
‫‪ -‬בשאלות החוזרות שלך על יום מותה של אמא‪" :‬את היית איתה‪ ,‬כשהיא הלכה‪ .‬מה קרה לה? כשאני עזבתי אותה‬

‫בבוקר היא היתה בסדר‪ ,‬אז מה קרה לה?"‬
‫‪ -‬בשבתות שלא תבוא אלינו יותר (ביומן שלי רשום שאתה אמור להגיע בשבת הקרובה‪ )...‬כמה‪ ,‬שהילדים שמחו בכל‬

‫פעם שהגעת אלינו לשבת‪ .‬הם שינו תוכניות כדי להיות איתך‪.‬‬
‫‪ -‬בהבנה שלא תהייה איתי בחתונה של נתנאל‪..‬‬

‫אנחנו במשפחה אף פעם לא היינו חזקים במילים‪( ,‬אתה ואמא הייתם חזקים הרבה יותר במעשים) הגיע הזמן‬
‫לומר לך שתי מילים‪:‬‬

‫א‪ .‬תודה‪.‬‬
‫תודה – על מה שנתת לילדים‪ .‬אני לא הבנתי כמה הם ספגו ממך כל השנים עד ללוויה והשבעה‪ .‬מסתבר שהם קיבלו‬

‫ממך כל כך הרבה‪.‬‬
‫תודה – שנתת לנו שעור באיך להתייחס לבן‪/‬בת הזוג גם בימים קשים‪ .‬והיו לך לא מעט ימים קשים בשנים‬

‫האחרונות עם אמא‪.‬‬
‫תודה ‪ -‬על כל מה שעשית כדי להקל עלינו‪ ,‬הילדים‪.‬‬

‫תודה ‪ -‬על שהראית לנו איך מזדקנים בכבוד‪.‬‬
‫תודה ‪ -‬שהתייחסת לכל אחד ואחד מאתנו‪ ,‬מבכור בניך ועד צעיר ניניך בכבוד ואהבה‪.‬‬

‫ב‪ .‬סליחה‪.‬‬
‫סליחה – שלא התייחסנו לכאבים שלך בשנים האחרונות ובמיוחד בשבועיים האחרונים‪ .‬היום ברור לי שבשבועיים‬

‫אלו כאבת מאוד וסבלת בשקט כמו שרק אתה יודע כדי לא ליפול עלינו למעמסה‪ ,‬עד שהרמת ידיים‪.‬‬
‫סליחה – על כל הפעמים שביקשת שאשאר איתך ואני הלכתי‪.‬‬

‫סליחה – אם הייתי חסרת סבלנות כלפיך או שאמרתי מילה שלא במקום‬
‫חזרת ואמרת בשנים האחרונות שאתה רוצה ללכת לאמא‪.‬‬
‫הלכת ואני בטוחה ששניכם יחד נמצאים במקום טוב‪.‬‬

‫תחסרו לנו מאוד‪39 .‬‬

41

‫סבא שמואל!!‬

‫"לתת כמו הפרחים‪ ,‬מפיצים ריח לכולם‪ ,‬בלי חשבונות בלי תמורה‪ ,‬סתם משום שהם פרחים" (אסתר קל)‪.‬‬
‫רבות ניתן לכתוב על סבא ומידותיו הרבות‪ -‬השמחה‪ ,‬הצניעות‪ ,‬אהבת הזולת ועוד ועוד‪ ,‬אולם מה שבלט לי כמי‬
‫שנכנסה למשפחה והחלה לבנות זוגיות בעצמה‪ ,‬היה הקשר הזוגי והיחס שהעניק סבא לסבתא וסבתא לסבא‪.‬‬
‫אחד הזיכרונות החרוטים היטב בזיכרוני‪ ,‬מחזיר אותי שנים אחורה לאחד מחגי תשרי‪ ,‬בדרכנו מבית הכנסת חזרה‬

‫לביתם של סבא וסבתא בקריית משה‪.‬‬
‫בהליכה איטית הגענו לקומת הכניסה בבניין‪ ,‬כשלפנינו שלוש קומות לעלות‪ ,‬כולנו התעכבנו מספר דקות לא מבוטל בשל‬

‫ה"ויכוח" בין סבא לסבתא‪ ,‬מי יוביל‪ ,‬קרי יעלה ראשון במדרגות‪ ,‬האם זו תהיה סבתא או סבא??‬
‫לכאורה בעיני אנשי "דורנו"‪ ,‬הרי אין לכך חשיבות (חבל שכך) אולם ה"ויכוח" הנ"ל נבע מתוך ביטוי לאהבה וכבוד‬

‫הדדי‪.‬‬
‫זו הייתה דרכם לבטא או אם אדייק להמחיש ולהעביר מסר לכולנו גם אם לא לגמרי במודע לגבי חשיבות הכבוד‬

‫ההדדי בבניית בית וזוגיות‪.‬‬
‫רבות נכתב ונאמר על הבסיס של נתינה והשפעה המהווים בסיס בין בני אדם בכלל ובין בני זוג בפרט‪ ,‬על התנועה‬

‫הכללית של בני זוג שצריכה לבוא מנתינה ולחפש לעשות טוב לאחר‪.‬‬
‫סבא וסבתא בדרכם המיוחדת ידעו להראות ולהמחיש לכולנו מהו כבוד הדדי‪ ,‬הרי חינוך נובע בעיקרו מדוגמא‬

‫אישית ולא מדיבורים וכתבים‪.‬‬
‫אשרינו שזכינו לראות ובעיקר בעז"ה שנצליח ליישם!!‬

‫יהי זכרם ברוך‪.‬‬

‫‪41‬‬

42

‫סבא‪.‬‬
‫כמה מהמילים‪ ,‬שהיה חוזר עליהם לא מעט היו "אני מפריע לכולם"‪ ,‬וכשאמר את זה ראו בהבעת הפנים שלו כמה‬
‫הוא מתכוון לזה‪ .‬התשובה של הילדים שלו בטח היתה "לא אבא‪ ,‬מה פתאום‪ "..‬ואני אולי בתור אשכנזי הייתי עונה לו‬

‫"נכון"‪ ,‬הוא היה מסתכל צוחק ואומר "אתה מנהל גדול‪"..‬‬
‫הקשר שלי מולו היה קצת שונה‪ ,‬במסגרת העבודה שלי והשעות הפנויות‪ ,‬הייתי עולה אליו לביקור פעם בשבוע‪ -‬עשרה‬
‫ימים‪ .‬הוא לא תמיד ידע מי אני אבל הייתי נותן לו לחשוב‪ ,‬עד שבסוף ידע שאני גר בפסגת זאב‪ ..‬ישר שלח את‬
‫'שושנה' להביא לשתות‪ ,‬תמיד שאל אם אני רוצה תה‪ ,‬היה פותח עוגיות בעיקר של חנה‪ ..‬ואם לא הסכמתי לקחת היה‬

‫שואל "שביתה?"‬
‫לפני שלושה שבועות כשהבאתי לו מוט של אינפוזיה מיד שרה‪ ,‬הוא שאל איפה אני עובד‪ .‬בהתחלה הייתי מסביר לו‪,‬‬
‫ולפעמים לא היה מבין או שלא שמע מה שאמרתי‪ .‬לכן בתקופה האחרונה עניתי לו שאני בפנסיה‪ ,‬הוא היה מסתכל‬
‫עלי וצוחק ואומר לי‪"-‬לא נכון‪ ,‬אתה צעיר" וששאלתי אם אני משקר אמר "כן" וכמובן הכול תוך כדי צחוק וחיוך‪,‬‬

‫וכמובן הוא‪ ,‬שעבד קשה כל החיים שלו‪ ,‬זה לא נראה לו הגיוני שמישהו צעיר כמוני נמצא בפנסיה‪.‬‬

‫בשבתות‪ ,‬כשהיה מתארח אצלנו הייתי מגיע ביום שישי להביא אותו ואת 'סלק' אלינו‪ .‬הרבה אנשים מבוגרים וגם‬
‫יותר צעירים‪ ,‬היו אומרים שהם לא הולכים לשום מקום‪ ,‬כואב להם‪ ,‬קשה להם‪ ,‬לא נוח להם והיו גם אומרים‬

‫לילדים שלהם שיבואו להתארח אצלהם‪ .‬אבל מסבא לא שמענו מילה‪ ,‬תמיד היה מוכן ליציאה‪ .‬היה מתעצבן שסלק‬
‫מתרחץ כל כך הרבה זמן‪ .‬סללללק‪ ..‬הוא היה צועק לו‪ .‬ולמרות הכאבים וחוסר הנוחות הוא היה יוצא מהבית לשבת‪,‬‬

‫כי הוא לא רצה להטריח ולהפריע ולגרום למישהו לארוז את כל הבית שלו כדי להגיע לשבת לקריית משה‪.‬‬
‫וכשהייתי מחזיר אותו ביום ראשון תמיד היה מאחל שתהיה לי נסיעה טובה‪.‬‬

‫עכשיו סבא "נסע לטיול בשמים" אבל אנחנו לא נשכח ונמשיך לחכות אולי "משיח" יצלצל‪..‬‬

‫עצוב‪43 ..‬‬
‫אוהב מכל הלב‬

44

‫איגרת הרמב"ן – הלכה למעשה‬
‫הרמב"ן הרב משה בן נחמן שלח לבנו איגרת זו בה הרמב"ן מדריך את בנו כיצד לרכוש מידות נכונות‪ ,‬שיקנו לו‬
‫יראת שמיים‪ ,‬יחס הולם לכל אדם‪ ,‬ענווה והתרחקות ממידות רעות‪ :‬רדיפת כבוד‪ ,‬גאווה וכעס‪ .‬האיגרת הינה מכתב‬

‫מוסר‪ ,‬שאב חפץ לחנך את בנו ומצווה אותו ללמוד אותה בע"פ‪ ,‬וללמוד אותה עם בניו‪ ,‬מעין צוואה רוחנית‪,‬‬
‫שהרמב"ן מוריש לבניו‪ ,‬לנכדיו ולדורות הבאים וכיום היא מקובלת בכל קהילות ישראל‪.‬‬

‫אני מניח כי סבא שמואל ז"ל לא הכיר את האיגרת ולא למד אותה‪ ,‬אך מהסתכלות באורח חייו ניתן לראות כי קיים‬
‫את תוכן האיגרת באופן מופלא והייתה טבועה באישיותו‪.‬‬

‫"תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם בכל עת ובזה תנצל מן הכעס" – סבא שהיה עובד עם קהלים שונים‬
‫היה צריך להתאים עצמו אליהם ושרת אותם בנחת ובאורך רוח‪ ,‬וכך זכה לאמונם ולאהדתם‪ .‬גם בבית לא זכור שהיה‬

‫כועס או מתעצבן‪ ,‬ומקבל כל דבר בשלווה ובאורך‪-‬רוח‪.‬‬
‫"וכאשר תנצל מן הכעס תעלה על לבך מדת הענווה" ‪ -‬הענווה של סבא הייתה תכונה בולטת בשום מקום סבא לא‬
‫ניסה להבליט את עצמו‪ ,‬תמיד כיבד את האחרים ולא משנה מי הוא ומה הוא‪ ,‬מה גילו והתייחס לכולם בכבוד גם‬

‫לנכדיו לניניו ולאנשים זרים‪.‬‬
‫"ובעבור הענווה תעלה על לבך מדת היראה‪ ...‬ובמידות האלה תהיה שמח בחלקך‪" – "...‬ברוך השם לא חסר כלום"‬
‫משפט שגור על לשונו של סבא‪ .‬אני סמוך ובטוח כי כך התבטא גם בתקופות הלא קלות‪ ,‬שעבר עם משפחתו‪ ,‬ולא זכור‬

‫שהתלונן על קושי או מחסור‪ ,‬אבל כן זכר וסיפר על מצבים קשים שעברו עליו ועל המשפחה כדי לספר לילדים‬
‫ולנכדים בבחינת "כי תתן אל לבך מאין באת ולאן אתה הולך"‪.‬‬

‫"ועתה בני דע וראה כי המתגאה על הבריות מורד במלכות שמיים" – הגאווה הייתה מסבא והלאה‪ .‬סבא לא החשיב‬
‫את עצמו ואת שהקים וזכה והיה לו במה להתגאות‪ .‬ברוך השם הקים משפחה גדולה במובנים שונים ומאוחדת‬

‫בתנאים קשים ובמושגים של היום אפשר להגדיר כמשפחת עוני אך בעבודה קשה ובהסתפקות במועט וצעד צעד זכה‬
‫להגיע למנוחה ולנחלה‪ .‬ילדיו הקימו משפחות גדולות וטובות זכה לנכדים ונכדות שהולכים בדרך ה' השוקדים על לימוד‬
‫התורה ועל קיומה‪ ,‬והתקיים בו הפסוק "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך"‪45 .‬‬

46

‫"וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך"‪ -‬הפשטות של סבא הייתה אחת מתכונותיו‪ ,‬גם כשהיה מדבר עם אנשים‪ ,‬שהכיר‬
‫או אנשים זרים‪ ,‬ולא הייתה לו בעיה לקשור שיחה עם כל אחד וגם עם ילדים‪ ,‬ידע לומר מילה טובה להחמיא ולשמח‬

‫את בן‪-‬שיחו ולהעלות חיוך על פניהם‪ .‬ולהתייחס לכל אחד בכבוד‪ .‬היחס המכבד של סבא בא לידי ביטוי ביחס של‬
‫הנכדים והנינים אליו‪ ,‬שהחזירו לו אהבה וכבוד‪ .‬זה היה מענג לראות את התינוקות יושבים בחיקו ברוגע ובשלווה‬

‫ולא ניתן היה לדעת מי נהנה יותר‪.‬‬
‫בסוף האיגרת הרמב"ן כותב לבנו‪" :‬ולא תפחת לקיימה‪ ...‬למען תצליח בכל דרכיך‪ ...‬יענוך מן השמים כאשר יעלה על‬

‫לבך לשאול" – ניתן לראות כי הברכה הזו של הרמב"ן התקיימה בסבא‪ .‬בתחילת דרכו של סבא לא ניתן היה לשער‬
‫שיזכה‪ ,‬למה שזכה ובזכות ברכת ה' עליו זכה סבא למה שהגיע והתקיים בו "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח‬

‫המקום נוחה הימנו"‪.‬‬
‫כאשר מדברים על סבא לא ניתן לשכוח גם את סבתא מרים ששניהם יחד בשיתוף פעולה ובזוגיות מיוחדת וניתן‬

‫היה לראות מן הצד את הכבוד ההדדי ביניהם את ההתחשבות זה בזו‪ ,‬את ההבנה שהייתה ביניהם דרך מבטי‬
‫העיניים את הדאגה שהייתה להם אחד לשני כל אחד מהם ידע את מקומו וכיבד את השני‪ .‬ושניהם יחד כנשמה אחת‬

‫פעלו בתיאום מעורר השראה‪.‬‬
‫אנו משפחתם וצאצאיהם צריכים לאמץ את תכונותיהם ולהמשיך את מפעלם ומורשתם‪.‬‬
‫אני יכול להעיד על משפחתי הוריי אחיי ואחיותיי שמתחילת ההיכרות ביניהם לבין חמי וחמותי ז"ל ולאורך השנים‬
‫התרשמו מהם והתפעלו מאצילותם ומתכונותיהם והיה בין הוריי לבין חמי וחמותי כבוד הדדי‪.‬‬

‫יהי זכרם ברוך‪.‬‬

‫ַוא ְח ֶטה קּו ִּצ'יק‪ .‬בּו ִּדי חּוב‬
‫בּו ִּדי‪ָ ,‬א ָלה ָבאד ׂשֹו ִּדי‪.‬‬

‫(כשהיית קטן היית טוב‪,‬‬
‫עכשיו‪)...‬‬

‫‪47‬‬

‫ָנא ָׂשִּׂשי ִּדי‪ ,‬שֹואֹו בֹו ַל ְנ ֶדה‪.‬‬
‫(אל תתגאה שלא עשית‪,‬‬

‫הלילה עוד ארוך)‬

‫‪48‬‬

‫חתן וכלה‪ ,‬חופה לבנה‪ ,‬קדושה‪ ,‬טהרה‪ .‬רגע לפני שכולם דוהרים קדימה בשמחה עוד מספיקים להתפלל על עולם טוב‬
‫יותר‪ ,‬שלם‪ ,‬לשיר בכיסופים שייתן אחרית לעמו‪.‬‬

‫נוחתים חזרה ומהר מאוד מתרגשים מחדש‪ ,‬הפעם מעובדה פשוטה שבדיוק הערב הפכה בהפתעה לדרמה‪ ,‬סבא פה‪.‬‬
‫"שלום סבא"‪ ,‬ואתה לא מרגיש טוב‪ ,‬בקושי מצליח להרים את העיניים‪ ,‬רק תופס לי את היד ושואל בקושי‪" :‬של מי‬

‫אתה?"‪ ,‬וכשאני אומר לך‪ ,‬שאני של מינה‪ ,‬אתה מאשר שזה בסדר‪ ,‬מושך אותי אליך‪ ,‬מזכיר לי שבכל שנה צריך לעלות‬
‫כיתה וחוזר לתפוס את הראש שכואב לך‪.‬‬

‫בבוקר אמא מתקשרת‪" ,‬המצב קשה‪ ,‬רק תהיה זמין"‪ .‬ובינתיים בישיבה‪ ,‬אלול‪ ,‬זמני תשובה‪ ,‬משתדל להתרכז‬
‫כשהפלאפון על השולחן‪ ,‬עד שהמסך מהבהב והלב רוטט‪ ,‬מהר מדי‪ ,‬כואב מדי‪.‬‬

‫רץ לקריית משה‪ ,‬אל הבית שלך‪ ,‬שבו תמיד דאגת לארח ולהרעיף עלינו בשפע את אהבתך הגדולה‪ ,‬שנשפכה ממך בלי‬
‫גבול ומידה‪ ,‬עוד במבה לולו‪ ,‬עוד וופלים בטעם לימון‪ ,‬תערובת פיצוחים ונאבט‪ ,‬וכשסיימנו התעקשת לקום ולמלא שוב‬

‫את הצלחת‪ ,‬גם בתקופות שבהם כבר היה קשה לך ללכת‪.‬‬
‫יוצא למרפסת‪ ,‬מסתכל על הרחוב מלמעלה ונזכר באותן שבתות שבהם הייתי יושב על הברכיים שלך‪ ,‬ילד קטן ותמים‬
‫שלא מבין למה יש מכוניות בכביש‪ .‬ואתה עם העין הטובה שלך‪ ,‬שפשוט לא הייתה מסוגלת לקלוט פגמים וחסרונות‪ ,‬היית‬
‫מסביר לי‪ ,‬שהם רק התבלבלו‪ ,‬הם לא יודעים‪" ,‬דיבונה"‪ ,‬צריך לבקש מה' שיעזור להם להבין‪ ,‬לרחם עליהם ולא לכעוס‪.‬‬
‫מסתובב בשכונה לתלות מודעות‪ ,‬לא מאמין שזה השם שלך שכתוב שם‪ ,‬לא מבין מה אתה עושה שם‪ ,‬איך נדחסת גם‬
‫אתה למסגרת העצובה הזאת שצריך להדביק על הקיר‪ ,‬ומה הקשר בין הפנים המאירות והקורנות שלך לאותיות השחורות‬

‫שמנסות לספר עליך קצת‪.‬‬
‫בית החיים‪ ,‬הסכר נפרץ‪ ,‬מבול של דמעות‪ .‬לא עליך סבא‪ ,‬אלא עלינו‪ ,‬אתה התקדמת לשלב הבא‪ ,‬הגעת למקום‪ ,‬שאליו‬
‫אתה שייך באמת ‪ -‬עולם שכולו טוב‪ ,‬כמוך‪ ,‬המקום‪ ,‬שבו רקחו את נשמתך המיוחדת‪ ,‬ושממנו נשלחת לכאן‪ ,‬אלינו‪ ,‬כדי‬

‫להיות מגדלור ומורה דרך‪ ,‬יסוד איתן לכל המפעל האדיר שאתה וסבתא בניתם בעשר אצבעות‪.‬‬
‫מחכים בחוץ‪ ,‬כהנים‪ ,‬ופתאום אתה יוצא אלינו‪ .‬רוצה לרוץ‪ ,‬לחבק‪ ,‬לנשק‪ ,‬שתשאל שוב‪" :‬כמה עולה נשיקה?"‪ ,‬אבל אי‪-‬‬
‫אפשר‪ ,‬רק לומר שלום‪ .‬מרחוק רואים בקושי איך אתה נטמן כאוצר בחצרות בית ה'‪ ,‬בתוככי ירושלים‪ ,‬העיר‪49 ,‬‬

‫שכ"כ אהבת ושבשביל לחונן את עפרה‪ ,‬שעכשיו עוטף אותך חזרה בחיבוק‪ ,‬היית מוכן לעשות הכל‪.‬‬

51