זכרון משה

‫‪ 47‬משה‬ ‫זכרון‬

‫הרב שלום רייך‬

‫בן דוד‬

‫דברי הספד על בן דודנו משה מושקוביץ ז"ל‬

‫בסיומה של שנה קשה נפגשים אנו כל בני המשפחה להעלות זיכרונות ותובנות‬

‫ממעשיו של בן דודינו האהוב והיקר ר' משה מושקוביץ ז"ל‬

‫‪.‬‬
‫ראשית אני רוצה לספר כמה סיפורים‪:‬‬

‫א‪ .‬לפני מספר שנים למדתי חברותא עם בחור בשם זאבי וינרוט (הבן של‬
‫העו"ד הידוע) יום אחד הוא אומר לי‪" :‬אתה מרעננה‪,‬אתה מכיר אחד‬

‫בשם מוישי מושקוביץ?" ואני עונה לו‪" :‬ודאי הוא בן דודי"‬
‫הוא שואל אותי "מה איתו היום" ואני סיפרתי לו‪.‬‬

‫התעניינתי "למה אתה שואל" והוא מספר לי שכשהם למדו בישוב הוא‬
‫היה שנתיים מעליו ויום אחד ניגש לזאבי ראש הישיבה הרב קולודצקי ז"ל‬
‫ואומר לו "יש פה בחור בשם מוישי מושקוביץ בכיתה א' אני מבקש ממך‬
‫שתעשה הכל שהוא יישאר בישוב החדש דבר זה היה נדיר אצל הרב‬

‫קולדצקי ז"ל‪ ,‬למי שהכיר אותו‪.‬‬
‫והשאלה היא מה הוא מצא במוישי שכ"כ היה חשוב לו שיישאר!‬

‫ב‪ .‬באירוסין של שאול ויהודית לפני ‪ 19‬שנה היה דבר מוזר שמשך כל‬
‫האירוסין במושב גימזו‪ ,‬בחצר המשפחה‪ ,‬ראש הישיבה הרב נחום‬
‫רוגוזנציקי שיחי' עשה רק דבר אחד‪ ,‬ישב ודיבר עם מוישי כל האירוסין‪.‬‬

‫גם כאן נשאלת השאלה מה הוא מצא בו שכ"כ התאמץ בשבילו?‬

‫ג‪ .‬סיפר לי החברותא של סדר ג' הרב קפלן תושב טלזסטון שהוא היה‬
‫מקבל ממוישי טלפונים "השבת אנחנו נוסעים האם אתם צריכים את‬

‫הדירה" (כי יש להם הרבה זוגות נשואים)‪.‬‬

‫ד‪ .‬וגם אנחנו באופן אישי קיבלנו הרבה פעמים טלפון "יש לי מקום ברכב‬
‫לבר מצוה‪ ,‬לברית‪ ,‬אפשר בשמחה להצטרף"‬

‫מה פשר הדברים?‬
‫"אמר להם צאו וראו "איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם"?‬

‫‪ 48‬משה‬ ‫זכרון‬

‫ר' אליעזר אומר‪ :‬עין טובה‬
‫ר' יהושע אומר‪ :‬חבר טוב‬

‫ר' יוסי אומר‪ :‬שכן טוב‬
‫ר' שמעון אומר‪ :‬הרואה את הנולד‬

‫ר' אלעזר אומר‪ :‬לב טוב‪.‬‬
‫אמר להם רואה אני את דברי ר' אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו‪-‬‬

‫דבריכם‪.‬‬

‫מבאר ה"תפארת ישראל" מה זה לב טוב –"שליבו תמיד שמח ומזומן להיטיב‬
‫לכל"‬

‫עוד הוסיף "שלב טוב נמצא בגוף שהתרגל כך‪ ,‬עד שנעשה לו לטבע שני‪.‬‬
‫מה שאין כן עין טובה היינו שמתנהג במידות הטובות מכח השכל‪ ,‬ומחמת שרק‬

‫מחמת השכל‪ ,‬מכריע יצרו‪ ,‬אינו עושה הטוב בשמחה ובהשלמה כראוי‪.‬‬
‫ההגדרה הקולעת ביותר לאישיות של מוישי זה היה לב טוב כמו שאומר‬
‫התפארת ישראל שליבו טוב תמיד שמח ומזמין להיטיב ועל זה אמר שבכלל‬

‫דבריו דבריכם‪.‬‬
‫נקודה שניה "והאיש משה ענו מאד" ענווה היא המפתח לקבל ולשמוע מאחר‪,‬‬
‫זוהי "התכונה השנייה" המרכזית שהייתה אצל מוישי וזה מבאר לנו את שני‬

‫הספורים הראשונים‪.‬‬
‫והלב הטוב זה ההסבר לספורים האחרים‪.‬‬

‫מדוע זה חשוב כ"כ להזכיר זאת?‬
‫ידוע שבן מזכה את אביו במעשיו הטובים‪ ,‬ושמעתי שהרבה יותר מזכה כשילדיו‬

‫עושים את מעשיו הטובים מחמתו‪ ,‬שזה ממש כאילו שהוא פועל בזה‪.‬‬
‫וזו התמונה האחרונה שמלווה אותי‪ -‬אני רואה ביום שישי האחרון לפני פטירתו –‬
‫שהוא בונה ביחד עם חננאל נ"י את בית הכנסת החדש "בית אברהם" בשמחה‬

‫של מצווה‪.‬‬

‫יהי זכרו ברוך!‬

‫‪ 49‬משה‬ ‫זכרון‬

‫הרב נתנאל רייך‬

‫בן דוד‬

‫"צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה"‬

‫פסוק זה מאוד תמוה האם הצדיק כתמר או כארז וכן יש לבאר מה הפירוש‬
‫"יפרח" ומהו "ישגה"‬

‫בספר "הפלאה" בהקדמתו ביאר‪:‬‬

‫שהארז הוא גבוה וחזק מפני שהוא דואג לעצמו ואינו מוציא פירות‪ ,‬ולכן הוא‬
‫חזק ומיתמר לגבהים‪ ,‬אבל התמר כיון שנותן פירות הוא יותר חלש ולוקח לו‬

‫יותר שנים להתחזק ולגבוה‪.‬‬

‫וזהו הפשט ב״צדיק כתמר יפרח" ‪ -‬הצדיק נותן ותורם לכל סביבתו וזאת הכוונה‬
‫"יפרח"‪ ,‬על פניו זה נראה שזה על חשבונו ־ שהוא לא מתחזק יותר‪ ,‬אבל‬
‫ההבטחה היא "כארז בלבנון ישגה" ־ שהוא יזכה לסייעתא דשמיא שלא יינזק‪,‬‬
‫ואדרבה יהיה חזק כארז‪ ,‬וזהו הצדיק כתמר יפרח דהיינו הצדיק שייתן לזולת‪,‬‬

‫בכל אופן יתחזק כארז‪.‬‬

‫מוישי המתוק שכל כך אנחנו מתגעגעים אליו‪ ,‬היה סמל ודוגמא לחשיבה על‬
‫הזולת ולאכפתיות לכולם‪ ,‬ותמיד מצא איך לפרגן לכל אחד ולחשוב מה השני‬

‫צריך והכל תמיד בחיוך שכ"כ היה אופייני לו‪.‬‬

‫אני זוכר בשמחת תורה לפני כמה שנים‪ ,‬שאנו משפחת רייך היינו כולם‪ ,‬ויחד‬
‫קנינו לאבינו את אחד החתנים‪ ,‬מוישי לא נח ולא שקט עד שקנה לאביו אבי‬
‫יבלחט״א עליה על חשבונו‪ ,‬ולא בסכום מועט‪ ,‬והכל בפשטות ובטבעיות ובלי‬
‫שאף אחד ידע מכך‪ ,‬כאשר שמעו מכך אחיו‪ ,‬לא הסכים בשום פנים להתחלק‬

‫עם העלות ואמר "אני רוצה זכות זאת לעצמי"‪.‬‬

‫כזה היה מוישי חשב כל העת מה ישמח את הוריו‪ ,‬מה יכבד אותם‪ ,‬והשתדל‬
‫בכל מאודו לשים את האני שלו בצד ולדאוג לזולת‪.‬‬

‫אבל דאגתו לזולת לא הייתה להוריו בלבד אלא לכולם‪ ,‬זוכר אני שבכל מפגש‬
‫משפחתי תמיד היה מוצא לכל אחד את המילה שתפרגן לו ותשמח אותו‪,‬‬
‫לאחד היה מפרגן על עבודתו ולשני על ילדיו כמה חמודים שהם‪ ,‬אני חשבתי‬
‫שמויש׳ מאוד משפחתי {וזה נכון} ולכן הוא ככה מפרגן‪ ,‬אולם בימי השבעה‬
‫ולאחריהם כאשר פגשתי חברים של מוישי הן "מבית הספר" והן מ״הישוב‬
‫החדש" כולם אמרו שהיו מחכים כל בוקר למילה הטובה של מוישי ולחיוך שלו‬

‫שתמיד היה כ"כ במקום וכ"כ מלא בטוב שהקרין לכולם‪.‬‬

‫‪ 50‬משה‬ ‫זכרון‬

‫כמו״כ המסירות שלו לילדיו ובמיוחד לחינוכם לתורה ויראת שמיים היה‬
‫דבר מיוחד במינו‪.‬‬

‫זוכר אני ששולם אחי עשה ברית אצל הגר״ח קניבסקי שליט״א בבני ברק‪,‬‬
‫ומוישי השתתף ביחד עם ילדיו‪.‬‬

‫תמהתי מדוע טרח כ"כ להגיע מטלזסטון לבני ברק?הרי זה לא ברית של גיס זה‬
‫ברית של בן של בן דוד ואז הוא אמר ל׳ "יש ליהזדמנות לקבל ברכה ולהראות‬
‫לילדים גדול בישראל‪ ,‬אני אפספס! ואכן הוא נדחק יחד עם חננאל נייי כדי‬
‫לזכות לקבל ברכה‪ ,‬כן ‪ -‬מוישי היה אכפת לו מחינוכם של ילדיו ולכן היה מוכן‬
‫לטרוח עד בני־ברק למרות שמדובר במרחק והרבה זמן‪ ,‬העיקר לקבל ברכת‬

‫הגדול ולהראות להם איך נראה גדול בישראל‪.‬‬

‫כמו״כ שמעתי מאנשים בטלזסטון שבשכונה ‪ -‬הדוגמא לשותפות וזוגיות היה‬
‫מוישי‪ .‬לראות אותו כל בוקר לוקח את הילדים לחיידר‪ ,‬ביחד אם בצי שתחי'‪,‬‬
‫בכזו שותפות ואכפתיות‪ ,‬וכשהיו שכנים מנסים לומר לו אנחנו הולכים בכל מצב‬
‫לחיידר ‪ -‬לא ויתר‪ ,‬אלא יום יום הולך ולא עד הכניסה לחיידר‪ ,‬אלא יורד את‬

‫המדרגות עד תוך החיידר‪ ,‬בכזו שמחה ומאור פנים‪.‬‬

‫בטוח אני שמוישי בטוב ליבו ימליץ טוב בשמיים על הוריו היקרים אבי וחיה‬
‫יבדלט"א שיהיה להם כח להמשיך הלאה‪ ,‬על בצי שתחי'‪ .‬ועל חננאל ‪,‬חיים‬

‫וצביקי המתוקים‪ .‬שימשיכו הלאה בדרכו המיוחדת ושל כל המשפחה כולה‪.‬‬

‫יעזור ה' ובמהרה יקומו שוכני עפר ונזכה ל ״בילע המוות לנצח ומחה הי דמעה‬
‫מעל כל פנים"‪.‬‬

‫‪ 51‬משה‬ ‫זכרון‬

‫הרב דוד סקלאר‬

‫בן דוד‬

‫דברים לזכרו של בן דודנו האהוב והבלתי נשכח‬

‫משה מושקוביץ זצ"ל‬

‫"והאיש משה עניו מאוד" זה מה שעולה בראשי בזכרי את מוישי‪.‬‬

‫אדם שכולו לב‪ ,‬כולו אהבת הבריות ‪,‬כולו אהבת תורה‪,‬‬

‫כולו התמסרות לביתו‪.‬‬

‫אדם שנתן את הכל ונתן הרגשה לשני כאילו הוא לא עשה כלום‪ ,‬ורק העומד‬
‫ממול עשה את הכל‪ .‬ידע את המטרה והקריב למענה‪.‬‬

‫חיוך שובה לב היה תמיד על פניו‪ ,‬תמיד חשב כיצד לפרגן‪ ,‬להעריך ולרומם‪ .‬ואף‬
‫לא היה כל פלא לשמוע על רבנים שקיבלו עידוד ממנו‪.‬‬

‫הכל היו חפצים בקרבתו‪ ,‬ידע לחנך באהבה והקריב הכל למען התורה‪.‬‬

‫זכה לבית מיוחד במינו‪ ,‬כיבד את הוריו ללא גבולות והיה ראש וראשון לכל דבר‬
‫שבקדושה‪.‬‬

‫תמך בלומדי תורה בשמחה‪.‬‬

‫זכות מיוחדת זיכנו הבורא להכירו ולהתבונן בדרכיו‪ ,‬שנדע לאן צריך לשאוף‬
‫ולחתור‪.‬אמנם זה קשה‪ ,‬אבל זה אפשרי‪.‬‬

‫ואמנם הוא איננו‪ ,‬אך מעשיו חיים וקיימים‪ .‬ושפתותיו דובבות בקבר‪.‬‬

‫וזה תפקידנו וחיובינו ‪,‬ללמוד מדרכיו וליישמם‪.‬‬

‫ובעל הנחמות החפץ ויודע טובותינו‪ ,‬ינחמנו ויתן כח למשפחתו ולאלמנתו‬
‫החשובה שתחי' "מנשים באוהל תבורך"‬

‫ולבניו היקרים שגידלם במסירות אין קץ ונתן להם בעשר שנים‪ ,‬מה שרבים לא‬
‫נתנו לילדיהם בחמישים שנה‪.‬‬

‫אשרינו שזכינו להיות במחיצתו והקב'ה ינחמנו ונזכה לראות בתחיית המתים‬
‫אמן‪.‬‬

‫‪ 52‬משה‬ ‫זכרון‬

‫חברים מהישיבה‬

‫ישיבת מאורות התורה‬

‫סיפורים על מוישי ז"ל מפי חבריו בישיבת "מאורות התורה"‬

‫אלעד ג'נח‬

‫בהזדמנות אחת ראיתי אותו באיזשהו מגרש משחק עם ילדיו בכדור והמראה‬
‫הזה היה מעורר קנאה‪ ,‬בחן שהרעיף על ילדיו‪.‬‬

‫הוא היה רגיל לקחת מאחיו שאול‪ ,‬את הרכב לנסיעות לירושלים במוצש"ק‪,‬‬
‫לשיחת המשגיח ר' דן סגל‪ ,‬ולזה היה תמיד מארגן עוד חברים שיסעו ויצטרפו‬

‫אליו לשיחת הרב דן סגל שליט"א‪.‬‬

‫בין השאר היה אחראי על הסעות של הרב נוייגרשל וכך נוצר קשר אישי ביניהם‪.‬‬

‫היה אחראי על גמ"ח הקלטות של הרב נויגרשל‪ ,‬והכיר היטב את תוכנם‪.‬‬

‫נדב ארן‬

‫פעמים רבות ביושבי בסדר שני בביהמ"ד היה נכנס בטבעיות ומתיישב ללמוד‬
‫כבימי בחרותו‪ ,‬כשפניתי לשאול בשלומו‪ ,‬היה משיב לי‪ ,‬שהזדמן לו זמן פנוי‬
‫מעבודתו או לימודיו‪ ,‬יש לו הזדמנות לשבת ללמוד בישיבה והוא שמח‬

‫להזדמנות זאת‪ ,‬לא פעם היה מביא את בניו ללמוד עמו בישיבה‪.‬‬

‫ידידיה ארן‬

‫הוא מעולם לא הסתכסך עם אף אחד‪ ,‬מה גם שרבים מאד רצו להצטרף‬
‫לנסיעה השבועית לכותל עם ראש הישיבה‪.‬‬

‫למוישי היה כשרון מיוחד לסדר את העניינים כך שכולם היו מרוצים‪.‬‬

‫למרות שאני צעיר ממנו הזמין אותי לאירוסין שלו‪ ,‬הרגיש צורך להזמינני והיו לו‬
‫הרבה מאד חברים ידידים ואוהבים‪.‬‬

‫עמית ארן‬

‫כשהגיע הורה – אב של אחד הבחורים‪ ,‬היה לו הרגל לגשת מיד לאבא של‬

‫הבחור ולשבח בפניו את בנו‪.‬‬

‫‪ 53‬משה‬ ‫זכרון‬

‫ארע פעם שהגיע אב של אחד הבחורים הברזילאים וכהרגלו ניגש מוישי אל‬
‫האב ושיבח את בנו‪ .‬האב לעומתו פנה אליו ושאלו‪ ,‬מי שלח אותך לשבח את‬
‫בני? מוישי היה מופתע ולא הבין פשר שאלתו‪ ...‬זה היה טבעי אצלו לתת מילה‬

‫טובה על האחר‪.‬‬

‫הייתה לו מידה כזו טובה לחפש רק את מעלת חברו‪ ,‬עד שהיה מזרז את חבריו‬
‫לשמח את נשותיהם על מעלותיהן‪.‬‬

‫אביגדור מאיר‬

‫כנהגו האישי של ראש הישיבה הצטיין במסירותו הרבה ובמיוחד בנסיעה‬
‫השבועית לכותל‪ .‬אף שהדבר היה כרוך במאמץ רב‪ ,‬הוא היה צריך לקחת את‬
‫הרכב מאחיו שאול‪ .‬שאול הורה שיכול להחזיר את הרכב למחרת‪ .‬אך מוישי ידע‬
‫ששאול יוצא לתפילת ותייקין והוא צריך את הרכב עם שחר‪ ,‬ולכן לא עלה‬
‫בדעתו להשאיר את הרכב אצלו‪ ,‬למרות השעה המאוחרת וההליכה הארוכה‪,‬‬
‫גם בימי שרב וגם בקור ובגשם החזיר לשאול את הרכב ועשה דרכו הארוכה‬
‫לבדו‪ ,‬לא לפני שהוריד את בני הישיבה בישיבה ועשה את דרכו חזרה לבדו‪ ,‬ולא‬

‫ראה בהליכה זו מאמץ מיוחד‪.‬‬

‫בועז אזולאי‬

‫כשאחי איתמר הביאני לגיבוש בישיבה‪ ,‬הפגיש אותו עם אחד הבחורים החזקים‬
‫בישיבה‪ .‬עלי זה לא עשה רושם ולא גרם לי להתחבר לישיבה‪..‬‬

‫ודווקא המפגש עם מוישי הוא זה שחיבר אותי לישיבה‪,‬‬

‫הוא הבהיר את המסר שלכל אחד יש את המקום שלו בישיבה‪ .‬והישיבה שייכת‬
‫גם לו‪.‬‬

‫בזמן הסתגלותי לישיבה מוישי ועוד מס' בחורים ישבו בחדר ועסקו בלימוד‪.‬‬
‫כשמוישי זיהה שאני לא בעניין‪ ,‬ניגש אלי‪ ,‬התענין ודיבר איתי לפי מה שעניין‬

‫אותי‪ .‬למעשה הוא זה שהיה הדמות שנתנה לי את הבטחון להישאר בישיבה‪.‬‬

‫אליהו צעירי‬

‫השתתפתי בבר מצוה של אחד השכנים‪ ,‬היה שם מעגל חוגגים של חברי הבחור‬
‫בר‪-‬מצוה‪ ,‬ואך ברור היה שמוישי שלבו שמח עם כל אחד‪ ,‬יצטרף למעגל‬
‫החוגגים בלב שמח למרות שהיה המבוגר היחיד הרגיש צורך לרקד ולשמח את‬

‫חתן הבר מצוה‪.‬‬

‫‪ 54‬משה‬ ‫זכרון‬

‫הרב עציון מזרחי‬

‫חבר חדר מהישיבה‬

‫מוישי‪ ,‬דברים שאני זוכר ממך‪ .‬ושאפשר אולי ללמוד מהם‬
‫דבר או שניים על איך להיות אדם טוב יותר‬

‫‪ .1‬בתור חבר חדר שלך בשנותינו בישיבה‪ .‬הייתי שומע אותך כל יום שישי‬
‫ובכלל מתקשר להורים שלך‪ .‬היית מדבר אליהם בכל כך הרבה כבוד ובנימה‬

‫כל כך נעימה‪ .‬מכבדת‪ ,‬מתוקה וחפה מציניות‪.‬‬

‫מאמי ופאפי היית קורא להם ואומר לאמא שלך איך העוגיות שלה טעימות‪.‬‬
‫ואיך היא גיהצה לך יפה את החולצות ומשבח ולא מחסיר דבר ולא רואה‬

‫שום דבר כמובן מעליו‪.‬‬

‫‪ .2‬אני לא זוכר‪ ,‬גם לא פעם אחת שראיתי אותך מתעצבן‪ .‬המון זיכרונות ואני‬
‫לא מצליח להיזכר בפעם אחת שראיתי אותך עצבני‪ .‬זה נשמע לי פתאום לא‬
‫אפשרי‪ ,‬אבל אני מכיר אותך בחישוב מהיר ‪ 12‬שנה ואני לא יכול להיזכר‬

‫בפעם אחת של עצבים‪.‬‬

‫יתרה מזו הכל היה בחיוך‪ .‬גם כשהיית חולה‪ .‬גם כשלא היה לך כח‪ ,‬איכשהו‬
‫בדרכך המיוחדת היית חיובי‪.‬‬

‫‪ .3‬תמיד היה לך מילה טובה להגיד‪ .‬תמיד היית אומר משהו טוב לאדם‬
‫שלמולך‪ ,‬משהו קטן ולכל אחד‪ .‬כאילו התעקשת למצוא טוב בכל אדם‪.‬‬

‫כל כך הרבה סיטואציות וחוויות חלקנו כחברי חדר וכחברים טובים בכלל‪.‬‬
‫שבתות‪ .‬חגים וימים טובים‪ .‬משיחות לתוך הלילה‪ .‬משבתות עם ישי בבית‬
‫חולים‪ .‬מהמרפסת של החדר שלנו וסיגריה של יום שישי‪ .‬מהגג של הישיבה‪.‬‬
‫מדיון על הפוסטרים שיקשטו לנו את החדר‪ .‬מהספרים שאפשר או אי אפשר‬
‫להביא לישיבה‪ .‬ביטאון חיל האוויר‪ .‬יוסיפון‪ .‬וכן גם אתגר קרת‪ .‬ימי הולדת‪.‬‬
‫מכתבי ״אל תשכח להעיר אותי לתפילה ולהדליק את הדוד כשאתה חוזר״‪.‬‬
‫מתח על הדלת‪ ,‬תמיד היית עושה מתח‪ .‬מתקופת השידוכים ותקופת היובש‬
‫מהדיונים הסוערים שלפעמים נגמרו בפיצוצים ולפעמים בשמחה גדולה או‬
‫בצחוק‪ .‬מסיגריה בצפון בנחל עמוד‪ .‬מהרשב"י‪ .‬מהכינרת‪ .‬סתם מארוחת‬
‫צהריים‪ .‬משנ״צ‪ ,‬מחתונות‪ .‬מהחתונה שלך‪ .‬של ישי‪ .‬שלי‪ .‬מהנסיעות לכותל‪.‬‬
‫מהשריקה שחייבים לשרוק כשנכנסים לדירה‪ .‬מפורים‪ .‬מזמן חורף‪ .‬מהקעמפ‪.‬‬

‫אני יכול להמשיך עוד ועוד‪....‬‬

‫‪ 55‬משה‬ ‫זכרון‬

‫ראש השנה האחרון היה לי קשה במיוחד‪ .‬הכיסא שלך נשאר ריק‪ .‬הקדיש של‬
‫חננאל הבן שלך סדק לי את הלב והעלה את הנשמה שלך עוד‪ ,‬למקום גבוה‬

‫אפילו יותר‪.‬‬
‫בדרך הביתה חשבתי על מה אני יכול לעשות לעילוי נשמתך‪ .‬התשובה היתה‬

‫ברורה לי‪ .‬לפרגן‪ .‬לאהוב‪ .‬להגיד מילה טובה ולראות את הטוב זו היתה דרכך‪.‬‬
‫לסיום חשוב לי לצטט בדברים הבאים את רבינו בחיי ‪:‬‬

‫בסוף חומש בראשית‪ ,‬בפרשת "ויחי" (חזק!) אומרת התורה‪:‬‬
‫״ויחי יעקב וגו׳ ויקרבו ימי ישראל״ (מז' כח') התורה מזכירה בפרשה זו פעם‬

‫בשם ״ישראל״ ופעם בשם ״יעקב״ והכל בהשגחה ובכוונה‪.‬‬

‫שם "יעקב" נקרא על מידות הגוף אשר הוא בעולם החומר‪ ,‬העולם הזה‪ .‬״וידו‬
‫אוחזת בעקב עשיו" ושם "ישראל" נקרא על מדות הנפש אלו הוא ״כי שרית עם‬

‫אלוקים״‬

‫וידוע הדבר כי העיקר הוא מידת הנפש אך מידת הגוף הוא החומר בו האדם‬
‫שקוע בחייו בעולם הזה‪ ,‬ואין אדם יכול לחיות בעולם ללא מידות אלו‪ .‬מכאן‬
‫שרצון השם הוא שיהיה הנפש עיקר‪ ,‬ורצון הגוף טפל וזה אשר אמרו חז"ל‪ :‬לא‬
‫שעיקר שם יעקב ממקומו אלא שישראל עיקר ויעקב טפל לו‪ .‬וכל המתבלבל‬

‫ושם את ענייני הגוף עיקר‪ ,‬ואת הנפש משנית לו‪ ,‬הרי הוא מחטיא את האמת‪.‬‬

‫מכאן שהרי תחילת הפרשה ״ויחי יעקב״ ״ויהי ימי יעקב״ כי בחיי העולם הזה‬
‫נמצא שם יעקב בהכרח‪ ,‬ושם ישראל במיתתו‪ .‬כי מיתת הגוף בעולם החומר‪,‬‬

‫היא חיי הנפש לעולם הבא‪.‬‬

‫כן יהיה רצון‪ ,‬שהכאב שאנחנו מרגישים עכשיו על זמניות החיים‪ ,‬תתחלף כהרף‬
‫עין‪ ,‬בנצחיות של ימות המשיח ותחיית המתים‪ .‬אמן!!!‬

‫אוהב ומתגעגע‬
‫עציון חברך לחדר בישיבה‬

‫משה‬ ‫‪56‬‬ ‫זכרון‬

‫נספחים‬

‫‪ 57‬משה‬ ‫זכרון‬

‫‪ 58‬משה‬ ‫זכרון‬

‫‪ 59‬משה‬ ‫זכרון‬

‫‪ 60‬משה‬ ‫זכרון‬

‫‪ 61‬משה‬ ‫זכרון‬

‫‪ 62‬משה‬ ‫זכרון‬