929 - תיקון בסלון

‫תיקון בסלון‬

‫תוכן העניינים‬

‫דף לימוד הפרק היומי ‪4‬‬
‫״אנכי ה׳״ | ישראל מאי ר לאו ‪8‬‬
‫״לא יהיה״ | דב אלבוים ‪10‬‬
‫״לא תשא״ | יוב ל שרלו ‪ 12‬‬
‫״זכור את״ | שלי יחימוב יץ' ‪14‬‬
‫״כבד את״ | נאו ה סמל ‪16‬‬
‫״לא תרצח״ | א סא כשר ‪18‬‬
‫״לא תנאף״ | מירון איז קסון ‪19‬‬
‫״לא תגנוב״ | יהודית רו תם ‪20‬‬
‫״לא תענה״ | אליקים רובינשטיין ‪21‬‬
‫״לא תחמוד״ | מוקי צור ‪23‬‬
‫ריתוך או היתוך במעמד הר סיני | א"ב יהושע ‪24‬‬
‫עם‪ ,‬תורה‪ ,‬ארץ | יואל בן נון ‪28‬‬
‫נעשה ונשמע? לא תמיד | יוכי ברנדס ‪32‬‬
‫האם יכולנו לחבר את עשרת הדיברות בעצמנו? | אפרת שני‪-‬שטרית ‪33‬‬
‫מגילת רות ‪34‬‬

‫חג שמח למשתתפי‬
‫"תיקון בסלון" ב‪300-‬‬
‫מוקדים ברחבי הארץ‬

‫כבר שנה וחצי שאנחנו‪ ,929 ,‬פוסעים יום יום בשבילי התנך‪ .‬כל יום פרק אחד במגוון קולות‬
‫אין סופי ובמספר הולך וגדל של משתתפים‪.‬‬

‫במהלך השגרתי של השנה פועל המיזם בשני מרחבים‪ :‬במרחב הווירטואלי (אפליקציה ואתר)‬
‫שבו כל אחד מאתנו חווה את הקריאה והלימוד באופן עצמאי‪ ,‬ובמרחב הציבורי‪ ,‬שבו מוזמנים‬

‫אנשים לאירועים שונים ולחוגים המתקיימים בכמאה נקודות ברחבי הארץ‪.‬‬

‫כעת‪ ,‬ערב חג השבועות‪ ,‬אנחנו מבקשים להגיע למרחב נוסף‪ ,‬ולהתארח בבתים הפרטיים‬
‫שלכם לקריאה משותפת בחוגי בית אינטימיים‪.‬‬

‫כדי להעשיר את חוויית הקריאה והלימוד הכנו לכם את החוברת המצורפת שכוללת מפגש עם‬
‫מעמד קבלת התורה ושמיעת עשרת הדיברות‪ ,‬כפי שנקלטו בראשם ובמקלדתם של אנשים‬
‫שונים ברחבי הארץ‪ .‬כל הקולות נמצאים זה לצד זה בשווה‪ ,‬בלי מגזר ובלי מגדר‪ .‬העיקרון‬
‫המכונן את המהלך הגדול של המיזם שלנו הוא שהתורה שייכת לכל החפץ בה‪ .‬ובלשון המדרש‪:‬‬

‫״וכן התורה מתחילתה ועד סופה קרויה מתנה‪,‬‬
‫לפי שנתנה במדבר במקום הפקר כל הרוצה ליטול יבוא ויטול״‬

‫(פסיקתא זוטרתא‪ ,‬פרשת תרומה)‪.‬‬

‫אל חוברת הקריאות הוספנו גם דף מקורות שאתו אנו מציעים לפתוח את התיקון‪ .‬במוקד הדף‬
‫עומד הפרק היומי – ישעיהו פרק נב‪ .‬הלימוד המשותף של אותו פרק במאות בתים בישראל‪,‬‬
‫השונים זה מזה באמונתם ובאורחות חייהם‪ ,‬משמש עבורנו מקור לתקווה‪ .‬זהו עמוד השדרה‬
‫של חברה רבת דעות אך מחוברת אל ירושתה העתיקה‪ .‬הנצי"ב מוולוז'ין‪ ,‬מראשי "חובבי ציון"‬
‫של סוף המאה ה–‪ ,19‬כתב על כך‪" :‬ועסק התורה בקבוץ בעלי בתים יהא גורם למעט מחלוקת‬

‫בישראל"‬

‫בסוף החוברת תוכלו למצוא את מגילת רות‪.‬‬

‫מברכים אתכם בברכת חג שמח‪ ,‬לימוד מעורר ומלא השראה והזמנה פתוחה להמשיך אתנו‬
‫את המסע הגדול לכל אורכו של שביל התנך‪.‬‬

‫ברכת אור וטוב‪,‬‬
‫בני לאו וגל גבאי‬
‫ראשי המיזם‬

‫לימוד הפרק היומי‪ ,‬ישעיה נב ‪#ch386‬‬

‫עּו ִרי עּו ִרי‬
‫לעורר להתנער להתעורר‬

‫המסע של ‪( 929‬מיזם קריאת פרק יומי בתנך) חונה בחג השבועות בספר ישעיהו פרק נב‪.‬‬
‫הפרק הוא אחת מהנבואות שנאמרו ליושבים בבבל בראשית ימי שיבת ציון‪.‬‬

‫כחמישים שנה לאחר חורבן בית המקדש הראשון ולאחר שגלו יושבי ירושלים לבבל‪ ,‬חל שינוי‬
‫דרמטי בפוליטיקה הבינלאומית‪ .‬כורש מלך פרס הכניע את האימפריה הבבלית‪ .‬כורש הנהיג‬
‫מדיניות סובלנית לעמים שכבש‪ .‬בשנת ‪ 538‬לפנה"ס‪ ,‬פרסם כורש הצהרה‪ ,‬אישור מלכותי‬

‫ליהודים לשוב לארץ ישראל ולשקם את המקדש ההרוס‪.‬‬
‫לכאורה מדובר בהזדמנות היסטורית‪ .‬אבל בפועל לא קל לצאת מבבל ולחזור לירושלים‪ .‬הילדים‬
‫קטנים‪ .‬העבודה החדשה דווקא נוחה והדרך ארוכה מסוכנת‪ ,‬מה יש לירושלים החרבה‬

‫להציע? ובכלל ‪ -‬מי אמר שזו הגאולה?‬
‫אל האתגר הזה נכנס הנביא‪ .‬הוא מבקש להעיר את בני עמו ולגרום להם לעשות מעשה‪.‬‬
‫איך הוא עושה את זה? מה מהאתגרים שעומדים בפניו דומים לאתגרים בני ימינו? איך‬

‫מעוררים? איך מתעוררים לא רק במישור הציבורי אלא גם בחיים האישיים?‬
‫בסוגיות האלו ואחרות עוסק הלימוד שלפניכם‪.‬‬
‫בהנאה!‬

‫‪4‬‬

‫פירוש הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ‪:‬‬ ‫ ‬ ‫עּו ִרי עּו ִרי ‪ /‬מתוך ישעיה נב‬
‫ ‬
‫(א) עו ּ ִרי עו ּ ִרי‪ ,‬לִבְ ׁשִי ֻעז ֵ ּך ְ‪ ,‬צִיוּ ֹן‪ ,‬לִבְ ׁשִי בִּגְ ֵדי ִתפְאַ ְר ֵּתך ְ‪,‬‬ ‫א‬
‫י ְרו ּׁ ָשלִַם עִיר ַהקּ ֹ ֶד ׁש‪ .‬הנביא מעורר ומעודד אותה בניצחונה‬ ‫עּו ִרי עּו ִרי‬
‫ובנצחיותה‪ ,‬כ ִּי ל ֹא יו ֹסִיף י ָב ֹא בָך ְעו ֹד ָע ֵרל ו ְ ָטמֵא‪( .‬ב) ִה ְתנַעֲ ִרי‬ ‫ִל ְבׁ ִשי ֻע ֵּזְך ִצּיֹון‬
‫מֵעָפָר‪ ,‬קו ּמִי מהעפר ו ׁ ְּשבִי‪ ,‬י ְרו ּׁשָלִָם‪ ,‬הִ ְתפַּ ְּת ִחי‪ ,‬פתחי את‬ ‫ִל ְבׁ ִשי ִּב ְג ֵדי ִת ְפַא ְר ֵּתְך ְירּוׁ ָש ַל‍ִם ִעיר ַה ּקֹ ֶדׁש‬
‫מו ֹסְ ֵרי‪ ,‬העול אשר על צַו ָ ּא ֵרך ְ‪ׁ ,‬שְבִי ָ ּה‪ ,‬שבויה בַּת צִיוּ ֹן‪ ,‬כלל‬ ‫ִּכי לֹא יֹו ִסיף ָיבֹא ָבְך עֹוד ָע ֵרל ְו ָט ֵמא‪.‬‬

‫העם‪ .‬הגיעה העת שתשתחררי‪.‬‬ ‫ב‬
‫ִה ְת ַנ ֲע ִרי ֵמ ָע ָפר‬
‫(ז) מַה נָּאוו‪ ּ,‬כמה יפות ַעל הֶ ָה ִרים ַרגְלֵי מְבַ ּשֵ ׂר‪ .‬כמה יפה‬ ‫קּו ִמי ׁ ְּש ִבי ְירּוׁ ָש ָל‍ִם‬
‫יהיה כאשר יופיעו הרצים על ההרים להודיע את בשורות‬ ‫ִה ְת ַּפ ְּת ִחי מֹו ְס ֵרי ַצ ָּוא ֵרְך‬
‫הגאולה העתידה‪ .‬בניגוד למבשרי מלחמה‪ ,‬פורענות‬ ‫ׁ ְש ִב ָּיה ַּבת ִצּיֹון‪.‬‬
‫ושבי‪ ,‬מבשר זה יהיה מַ ׁ ְשמִי ַע ׁשָלו ֹם‪ ,‬מְבַ ֵּש ׂר טו ֹב‪ ,‬מַ ׁ ְשמִי ַע‬ ‫ ז ‬
‫י ְ ׁשו ּ ָעה‪ ,‬א ֹמֵר לְצִיוּ ֹן‪" :‬מָלַך ְ אֱל ֹ ָהי ִך ְ"‪( .‬ח) הנה קו ֹל – צ ֹפַי ִך ְ‪,‬‬ ‫ַמה‪ָּ-‬נאוּו ַעל‪ֶ -‬ה ָה ִרים ַר ְג ֵלי ְמ ַבֵּׂשר‬
‫נביאייך‪,‬שחזו לך נחמה ועתה הם רואים בהתגשמותה‪,‬‬ ‫ַמְׁש ִמי ַע ָׁשלֹום ְמ ַבֵּׂשר טֹוב ַמְׁש ִמי ַע ְיׁשּו ָעה‬
‫נָשְ ׂאו‪ ּ,‬הרימו קו ֹל‪ .‬י ַ ְח ָד ּו י ְ ַרנֵּנו‪ ּ,‬כ ִּי עַי ִן בְּעַי ִן‪ ,‬ראייה מוחשית‬ ‫אֹ ֵמר ְל ִצּיֹון ָמ ַלְך ֱאלֹ ָה ִיְך‪ .‬‬
‫י ִ ְראו ּבְּ ׁשו ּב ה' צִיוּ ֹן‪( .‬ט) פִּצְחו ּבשיר ַרנְּנו ּי ַ ְח ָד ּו‪ ,‬אפילו ָח ְרבו ֹת‬
‫ ‬
‫י ְרו ּׁשָלִָם‪ ,‬כ ִּי נִ ַחם ה' ַעמּו ֹ‪ ,‬גָּאַל את י ְרו ּׁשָלִָם‪.‬‬ ‫ ח ‬
‫קֹול צֹ ַפ ִיְך ָנְׂשאּו קֹול‬

‫ַי ְחָּדו ְי ַרֵּננּו‬
‫ִּכי ַע ִין ְּב ַע ִין ִי ְראּו ְּבׁשּוב ה' ִצּי ֹון‪ .‬‬

‫ ‬
‫ ט ‬
‫ִּפ ְצחּו ַרְּננּו ַי ְחָּדו ָח ְרבֹות ְירּוָׁש ִָלם‬

‫ִּכי‪ִ -‬נ ַחם ה' ַעּמֹו ָּגַאל ְירּוָׁש ִָלם‪.‬‬

‫לדיון ולמחשבה‬

‫‪ .1‬הנביא פונה אל ירושלים 'עו ּ ִרי עו ּ ִרי'‪ .‬הוא מזהה תרדמה ומנסה לעורר‪ .‬מה גורם לקהילה‪ ,‬לציבור‪ ,‬לעם‪,‬‬
‫להעדיף לישון? מה במסרים של הנביא יכול להצליח להביא להתעוררות?‬

‫‪ .2‬בפסוק א קורא הנביא‪' :‬עורי‪ ,‬עורי'‪ .‬בפסוק ב‪' :‬התנערי מעפר'‪ .‬איך מתעוררים‪ ,‬איך מתנערים? מה קשה‬
‫יותר להתעורר או להתנער?‬

‫‪5‬‬

‫לימוד הפרק היומי‪ ,‬ישעיה נב ‪#ch386‬‬

‫במנהרת הזמן‬
‫מהנביא למשורר‬

‫כמעט ‪ 2,500‬שנה אחרי שיבת ציון של ימי הבית השני‪ ,‬כותב אהוד מנור לישראל שלנו את‬
‫השיר "אין לי ארץ אחרת" ומבקש ש"תפקח את עיניה"‪ .‬לפניכם קטע מתוך השיר‪:‬‬

‫לֹא ֶאְׁשּתֹק‬ ‫אין לי ארץ אחרת‪ /‬אהוד מנור‬
‫ִּכי ַא ְר ִצי ִׁשְּנ ָתה ֶאת ָּפ ֶני ָה‪,‬‬
‫ֵאין ִלי ֶא ֶרץ ַא ֶח ֶרת‬
‫לֹא ֲא ַוֵּתר ָלּה‪,‬‬ ‫ַּגם ִאם ַא ְד ָמ ִתי ּבֹו ֶע ֶרת‬
‫ַא ְזִּכיר ָלּה‪,‬‬ ‫ַרק ִמָּלה ְּב ִע ְב ִרית חֹו ֶד ֶרת‬
‫ֶאל עֹו ְר ַקי ‪ֶ ,‬אל ִנְׁש ָמ ִתי‬
‫ְוָאִׁשיר ָּכאן ְּבָא ְז ֶני ָה‪,‬‬ ‫ְּבגּוף ּכֹו ֵאב‪ְּ ,‬ב ֵלב ָר ֵעב‪,‬‬
‫ַעד ֶׁשִּת ְפ ַקח ֶאת ֵעי ֶני ָה‬
‫ָּכאן הּוא ֵּבי ִתי‬
‫‪...‬‬
‫ֵאין ִלי ֶא ֶרץ ַא ֶח ֶרת‬
‫ַעד ֶׁשְּת ַחֵּדׁש ָי ֶמי ָה‬
‫ַעד ֶׁשִּת ְפ ַקח ֶאת ֵעי ֶני ָה‬

‫לדיון ולמחשבה‬

‫‪ .1‬השיר פותח בהצהרה 'אין לי ארץ אחרת'‪ .‬הפתיחה הזו מזמינה שאלה ‪ -‬ואם הייתה לך ארץ אחרת‪ ,‬מה‬
‫היית עושה? מה מפריע לך ללכת לארץ אחרת‪ .‬מהי תשובת המשורר? ואכן זו הזדמנות להרהור ‪ -‬מה‬

‫קושר אותנו לכאן?‬
‫‪" .2‬עד שתפקח את עיניה"‬
‫ ‪ -‬מהו העיוורון שבו לוקה הארץ?‬
‫ ‪ -‬איך אפשר לפקוח את עיניה של הארץ?‬

‫‪6‬‬

‫משער העיר אל‬
‫חדרי הלב‬

‫שינה וערות כמצבי תודעה ונפש (ולא רק מנוחת הגוף) הם חלק מהחיים של כל אחד ואחת‪.‬‬
‫המשוררת רבקה מרים משתפת ביחס האמביוולנטי שלה לשנת ילדיה‪.‬‬

‫צוואת האם הישנה לילדיה‪ /‬רבקה מרים‬

‫ְי ָל ַדי‪,‬‬
‫ַאל ִּת ְּפלּו ֶאל ּתֹוְך ַהֵּׁש ָנה ‪-‬‬

‫ֵהָא ֲחזּו ְּבּׁשּו ֶלי ָה‪.‬‬
‫ֲא ִני ֶׁשִּלַּמ ְדִּתי ֶא ְת ֶכם ִליׁשֹן‬
‫ֶׁשְּבִׁשי ֵרי ֶע ֶרׂש ֶאל ַהַּת ְרֵּד ָמה ֶא ְת ֶכם ָא ַר ְגִּתי‬

‫אֹו ֶמ ֶרת‪:‬‬
‫ְי ָל ַדי‪ַ ,‬אל ִּת ְּפלּו ֶאל ּתֹוְך ַהֵּׁש ָנה ‪-‬‬

‫ֵהָא ֲחזּו ְּבּׁשּו ֶלי ָה‪.‬‬
‫ֲא ִני ֶש ִלַּמ ְד ִּתי ֶכם ֶאת ַהֵּׁש ָנה‬
‫רֹו ָצה ְל ַלֵּמד ֶא ְת ֶכם ְל ָה ִקיץ‬
‫ַו ֲא ִני ְל ָה ִקיץ ֵאי ֶנִּני יֹו ַד ַעת‪.‬‬

‫(מתוך הקולות לקראתם‪ ,‬עמ' ‪)50‬‬

‫לדיון ולמחשבה‬

‫‪ .1‬המשוררת מציבה שתי 'שינות' זו מול זו‪ .‬האחת רצויה‪ ,‬השנייה מסוכנת‪ .‬מה רצוי בראשונה‪ ,‬מה מסוכן‬
‫בשנייה?‬

‫‪ .2‬מאיזה סוג של שינה אנחנו רוצים להזהיר את ילדינו? איך (אם בכלל) אפשר לעשות זאת?‬

‫© כל הזכויות על השירים שמורות למחברים ולאקו"ם‬

‫‪7‬‬

‫"ָאנֹ ִכי ה' ֱאלֹ ֶהיָך ֲאׁ ֶשר‬
‫הֹו ֵצא ִתיָך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַר ִים"‬

‫אחד ויחיד‬

‫הרב ישראל מאיר לאו‬ ‫לחצו להאזנה למאמר אשר הוקלט ע"י הספרייה‬
‫המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה‬

‫הפרסים שקדמו ליוון ורומא‪ ,‬אל האור ואל החושך‪.‬‬ ‫אתם מתארים לעצמכם את החשיבות של הדיבר הראשון‬
‫מעשרת הדברות‪" :‬אנוכי השם אלוקיך‪ ,‬אשר הוצאתיך‬
‫בא ישעיהו בפרק מה ואומר‪" :‬כה אמר השם‪ ,‬אני יוצר אור‬ ‫מארץ מצרים‪ ,‬מבית עבדים"‪ .‬זה הראשון‪ ,‬וזה היסוד‪ ,‬וזה‬
‫ובורא חושך"‪" ,‬עושה שלום ובורא רע"‪ ,‬אני השם עושה‬ ‫הבסיס לאמונה‪ .‬לא רק של היהדות‪ ,‬נבעה מכאן אמונה‬

‫כל אלה‪.‬‬ ‫לכל הדתות המונותאיסטיות‪.‬‬

‫בא הדיבר הראשון ואומר "אנוכי השם אלוקיך"‪ .‬אמונה‬ ‫תחשבו רגע‪ ,‬מה היה לפני שהדיבר הזה נשמע בהר סיני‪,‬‬
‫מונותאיסטית‪ ,‬יש אחד ויחיד‪ ,‬וכך מתחיל הרמב"ם את‬ ‫בעת מתן תורה‪ ,‬לפני ‪ 3,320‬שנה‪ .‬היו עבודות אלילים‪.‬‬
‫שלושה עשר עיקרי האמונה‪ :‬אני מאמין באמונה שלמה‬ ‫איך מתאר ירמיהו? ״האומר לעץ – ׳אבי אתה׳‪ ,‬ולאבן – ׳את‬
‫שהוא לבדו‪ .‬הוא עשה‪ ,‬עושה ויעשה לכל המעשים‪ ,‬הוא‬
‫ילידתני׳"‪ .‬זה אבא‪ ,‬זו אמא‪ ,‬והשמש והירח‪ ,‬והכוכבים‪.‬‬
‫ברא את כל הברואים‪.‬‬
‫ריבוי האלים של יוון ורומא‪ ,‬פוליתאיזם‪ .‬נפטון – אל הים‪,‬‬
‫וכאן מתייצב הקדוש ברוך הוא‪ ,‬לא בכרטיס הביקור של‬ ‫בכחוס – אל היין‪ ,‬מארס – אל המלחמה‪ .‬יש אפרודיטי ויש‬
‫"אנוכי השם אלוקיך" אשר בראתי את העולם‪ ,‬או את הים‬ ‫הלני‪ ,‬ויש פה זאוס ושם יופיטר‪ ,‬והם רבים‪ ,‬ומתחתנים‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬

‫"אנוכי השם אלוקיך"‪ .‬בלשון יחיד‪ .‬לא "אלוקיכם"‪ ,‬אל תסתתר מאחורי הכלל‪.‬‬
‫לכל אחד ויחיד‬

‫"אנוכי השם אלוקיך"‪ .‬בלשון יחיד‪ .‬לא "אלוקיכם"‪ ,‬אל‬ ‫ואת היבשה‪ ,‬או את השמים ואת הארץ‪ .‬״אנוכי השם אלוקיך‬
‫תסתתר מאחורי הכלל‪ .‬לכל אחד ויחיד‪ .‬לכן מופיע פה‬ ‫אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪ ,‬מבית עבדים״‪ ,‬כי את זה‬
‫"השם אלוקיך"‪ .‬אם לא כרטיס ביקור של בורא עולם‪ ,‬זה‬ ‫חשתם על בשרכם‪ .‬זהו כרטיס ביקור הרבה יותר מוחשי‪,‬‬
‫קצת רחוק מאיתנו‪ .‬אבל "הוצאתיך מארץ מצרים"‪ ,‬את זה‬
‫אתה זוכר? לצאת מבית עבדים‪ ,‬מעבדות לחירות‪ ,‬את זה‬ ‫הרבה יותר ממשי‪ .‬הרבה יותר נוגע‪ ,‬הרבה יותר נגיש‪.‬‬
‫אתה מבין? ומרגיש? זה אני‪ .‬ולכן כל יתר הדברים שאומר‬
‫כאן‪ ,‬נובעים מההיכרות שלך באמונה הבסיסית הזאת של‬ ‫הנה היום‪ ,‬ו' בסיון‪ ,‬אנחנו עומדים פה על הר סיני‪ .‬משה‬
‫יורד עם הלוחות בידו והוא מדבר אל עם שרק לפני שבעה‬
‫אמונה בבורא עולם אחד ויחיד ואין בלתו‪.‬‬ ‫שבועות יצא ממצרים‪ .‬רק לפני שישה שבועות עמד אחרי‬
‫נס קריעת ים סוף ואמר "אשירה להשם כי גאה גאה‪ ...‬מי‬

‫כמוך באלים השם‪ ,‬מי כמוך נאדר בקודש"‪.‬‬

‫הרב ישראל מאיר לאו הוא רבה הראשי של תל‪-‬אביב‪ ,‬ולשעבר‬ ‫אז לכן הדיבר הזה‪ ,‬וכרטיס ביקור כזה של הקדוש ברוך‬
‫הרב הראשי לישראל‬ ‫הוא הוא הרבה יותר חורט בלבבות את ההטבעה הבלתי‬

‫תומלל מתוך דבריו‪ ,‬אשר פורסמו באתר המיזם לספר שמות‬ ‫נשכחת‪.‬‬
‫פרק כ‬

‫‪9‬‬

‫"לֹא ִי ְה ֶיה‪ְ -‬לָך ֱאלֹ ִהים ֲא ֵח ִרים‬
‫ַעל ָּפ ָני"‬

‫מלחמת אלוהי הפנים‬
‫באלוהי המסכה‬

‫לחצו להאזנה למאמר אשר הוקלט ע"י הספרייה‬
‫המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה‬

‫דב אלבוים‬

‫רבי שמעון בר יוחאי התלמודי על הפסוק בישעיה‪'" ,‬ואתם‬ ‫מה משמעות המילים "על פני"? למוטיב הפנים יש הדגשה‬
‫עדי ואני אל' – אם אתם עדי‪ ,‬אז אני אל ואם אין אתם עדי‬ ‫נוספת גם בדברי משה בספר דברים‪ ,‬כאשר הוא מזכיר‬
‫לישראל כ"פנים בפנים דיבר ה' עמכם מתוך האש"‪ .‬גם כאן‪,‬‬
‫– כביכול אינני אל"‪.‬‬ ‫ארצה לטעון‪ ,‬הדימוי הוויזואלי הוא המוקד שסביבו צריכה‬
‫לנוע ההקשבה למילים‪ .‬ואם כן‪ ,‬הסיבה לכך שהפנים הם‬
‫לפי קריאה זו‪ ,‬בעיית האלילות איננה רק ההגשמה בחומר‬ ‫אחד האלמנטים החשובים ביותר בהתגלויות סיני‪ ,‬נעוצה‬
‫של האלוהות‪ ,‬או ריבוי האלוהויות בפולחן האלילי‪ ,‬הבעיה‬ ‫ככל הנראה בהבדל העמוק והמשמעותי בין פנים למסכה‪.‬‬
‫של האלילות היא בהיותה מקפיאה את הדמות‪ ,‬מקפיאה‬ ‫שהרי המסכה גם היא הופכת להיות דימוי חשוב למצב‬
‫את הפנים‪ ,‬ובכך חותרת נגד מהותו העקרונית ביותר של‬ ‫האלילי‪ ,‬כאשר בני ישראל פונים לעבודת עגל הזהב ויוצקים‬
‫אהיה אשר אהיה – הדינמיות הנצחית שבחירות המוחלטת‪.‬‬
‫אותו כ"עגל מסכה"‪.‬‬
‫אין כאן איסור לדמיין או לחשוב את אלוהים בכל דרך‬
‫שנרצה‪ .‬אתה יכול לדמיין את אלוהים איך שאתה רוצה‪ ,‬אבל‬ ‫ההבדל בין פנים למסכה הוא ההבדל בין עבודת 'אהיה‬
‫אל תהפוך את זה למסכה – למשהו מקובע‪ ,‬כי בכך אתה‬ ‫אשר אהיה' לעבודת האלילים‪ .‬הפנים האנושיות הן דינמיות‬
‫מסתיר את הפנים‪ ,‬ומחליף בעצם את פני האל במסכה‬ ‫ומשתנות תמיד‪ ,‬הן בה‪-‬בעת שער הכניסה של החושים אל‬
‫קבועה‪ .‬שהרי מכאן עד לאבדן חירותו של האדם ויכולתו‬ ‫תודעתנו וגופנו‪ ,‬וגם מוקד מבע של רגשותינו ותחושותינו‬
‫הפנימיים חוצה‪ .‬הפנים הן משדר דו‪-‬כיווני‪ ,‬קולט ופולט‬
‫להשתנות‪ ,‬הדרך כבר קצרה מאוד‪.‬‬ ‫ומשתנה תמיד‪ .‬בפנים אנו נחשפים‪ ,‬מגלים מי אנו ואיך אנו‬
‫משתנים לאורך הזמן ‪ -‬לפעמים‪ ,‬כתוצאה מהתבוננותם של‬
‫דיבר זה מבקש גם לשנות ולעדכן במקביל את דמות‬
‫האלוהים הפנימית שבאדם‪ ,‬כאשר האדם עצמו משתנה‪.‬‬ ‫הקרובים לנו בפנינו שלנו ומהתבוננותנו בהם‪.‬‬
‫זוהי הערובה שהתרבות עם החירות תתקיים‪ ,‬שהיא תהיה‬
‫דינמית ותתפתח‪ ,‬שהאדם עצמו יהיה דינמי ויתפתח‬ ‫ברגע שאדם מקים חיץ של מסכה בינו לבין פניו של אהיה‬
‫ובמקביל יפתח וישנה את אלוהיו‪ ,‬כאשר שנוי זה גורר אחריו‬ ‫אשר אהיה‪ ,‬וזאת על ידי הגדרה קפואה כזו או אחרת של‬
‫אלוהים‪ ,‬הוא הורס בבת אחת את הדינמיות האדירה‬
‫בתהליך ספיראלי את שינוי האדם וחוזר חלילה‪.‬‬ ‫שמתחוללת ביחסים שבין פני האל ופני האדם‪ .‬מערכת‬
‫יחסים שבה השתנותו של כל צד היא הערובה גם להשתנותו‬
‫של הצד האחר‪ .‬פניו של אלוהים תלויות בפנים של האדם‬
‫המתבונן בו ומעיד עליו‪ .‬כמה יפה בהקשר זה מדרשו של‬

‫‪10‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬

‫כאן גם מגיע המקרא לנקמה האלוהית על עבודת אלילים‪,‬‬ ‫ההקשבה לדברות מכיוון זה‪ ,‬מציירת תקנון חירות עמוק מאוד‪,‬‬
‫שבה יש קנאה ופקידת עוון מתמשכת לארבעה דורות‪" :‬אֵל‬ ‫שככל הנראה היה חידוש מוחלט בעולם המקראי ובאתגר‬
‫ַקנָּא פּ ֹ ֵקד עֲ‍ֹון אָב ֹת עַל בָּנִים עַל ׁשִלֵּ ׁשִים ו ְעַל ִרבֵּעִים לְש ֹׂנְאָי"‪.‬‬ ‫שבו הוא עומד ומתנשא‪ ,‬אפילו בימינו‪ .‬אין אף אומה שחרתה‬
‫מילים קשות‪ ,‬האל מצטייר כמגביל החופש של הבנים בשל‬ ‫את ההשתנות הדינמית של אלוהים כתקנון הייסוד שלה‪.‬‬
‫חטאי האבות‪ ,‬פוקד עוון אבות על בנים? אבל כיוון שאני‬ ‫זהו תקנון הקובע איך להיות חסר תקנון‪ .‬אני קובע כללים‬
‫לא קורא את הדברות כחוקים‪ ,‬אני גם לא קורא פסוק זה‬ ‫שיגנו עלי מהשעבוד של הכללים‪ ,‬שישחררו אותי ממרותם‬
‫כעונש על הפרת חוק איסור האלילות‪ .‬לא מדובר בעונש‬
‫חמור הנשלף ממערכת תורת הגמול המקראית‪ ,‬אלא בסיבה‬ ‫של דימויים שמעצבים את חיי באופן נוקשה מדי‪.‬‬
‫ובתוצאה ישירה בעולם המעשים‪" :‬כ ִּי אָנ ֹכ ִי י ְהו ָה אֱל ֹ ֶהיך ָ אֵל‬
‫ַקנָּא פּ ֹ ֵקד עֲ ֹ‍ון אָב ֹת עַל בָּנִים עַל ׁשִלֵּ ׁשִים ו ְעַל ִרבֵּעִים לְש ֹׂנְאָי‪:‬‬ ‫הכלל השני בדיבר זה נוגע לצורך של האדם להיעזר בייצוגים‬
‫קונקרטיים של האלוהות המשתנה תדיר והדינמית‪ ,‬משהו‬
‫ו ְע ֹשֶ ׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְא ֹהֲבַי ו ּלְ ׁש ֹמְ ֵרי מִצְ‍ֹותָי"‪.‬‬ ‫שיוכל להעביר בבירור לילדיו אחריו‪ .‬משהו שיכלא את הרגע‬
‫של האור שהתגלה לך‪" .‬ל ֹא תַעֲשֶ ׂה לְך ָ פֶסֶל ו ְכ ָל ּתְמו ּנָה" ‪-‬‬
‫כשתרבות יוצרת מסכה‪ ,‬כשאדם יוצר מסכה‪ ,‬באופן טבעי‬ ‫כאשר אני יוצר אלוהי תמונה או פסל‪ ,‬אני מונע מהפנים‬
‫המסכה הזו עוברת בירושה הלאה גם לילדיו ונכדיו‪ ,‬ומעצבת‬ ‫להתגלות מחדש בכל רגע נתון‪ .‬הדיבר לא בא ללחום נגד‬
‫ומקפיאה את פניהם שלהם‪ .‬זה עצוב‪ ,‬אבל אין מה לעשות‬ ‫הגשמה של האל ‪ -‬נגד התפישה שאי אפשר לדמיין את‬
‫– כולנו נושאים את עוון הורינו‪ .‬כאשר אנו מסתכלים בכנות‬ ‫אלוהים‪ .‬להיפך‪ ,‬אפשר לדמיין את אלוהים באינסוף צורות‪,‬‬
‫על חיינו ‪ -‬נראה שכן‪ ,‬שעם כל חוסר הנעימות שבדבר‪ ,‬כל‬ ‫אך יש להיזהר ולא להפוך את הדימוי למסכה – למקובעת‬
‫אדם נושא בקרבו את עוון אבותיו‪ .‬כאשר ההורים מנחילים‬ ‫מדי‪ .‬משום כך‪ ,‬יש אזהרה על הנכחת התגלות בחומר –‬
‫דרך מסוימת היא עוברת הלאה אל הדור הבא‪ .‬אין צורך‬ ‫בחפץ‪ .‬לחפץ חומרי אין את היכולת להשתנות מתמדת‪ .‬לכן‪,‬‬
‫להיכנס לשאלות של צדק‪ ,‬או מושגים של שכר ועונש ‪ -‬זהו‬ ‫הניסיון לכלוא את האינסופי בתוך הסופי יוצר אלוהים מוקפא‪,‬‬
‫וכאשר האלוהים קופא‪ ,‬האדם עצמו קופא‪ .‬הרעיון המרכזי‬
‫מצב נתון‪.‬‬ ‫הוא לשמור על ה'אהיה אשר אהיה'‪ ,‬הקפאת הדמות לתוך‬

‫דב אלבוים הוא סופר‪ ,‬תלמיד ומורה לתרבות יהודית‬ ‫פסל או תמונה מאבדת את הגמישות של מושג האלוהים‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫"לֹא ִת ָּ ׂשא ֶאת ׁ ֵשם ה' ֱאלֹ ֶהיָך‬
‫ַלׁ ָּש ְוא"‬

‫זה לא יכול להיות‪ ,‬יש‬
‫לו כיפה על הראש‬

‫לחצו להאזנה למאמר אשר הוקלט ע"י הספרייה‬
‫המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה‬

‫הרב יובל שרלו‬

‫עניין אישי בלבד‪ ,‬ולו היה אישי לא היה מטריח את הציבור‬ ‫חכמינו זכרונם לברכה הציעו פירושים שונים לעניין זה‪.‬‬
‫להתייחס לדבריו‪ .‬אולם מכיוון שמדובר בכבוד שמיים – יש‬ ‫בראש ובראשונה מדובר בשבועה‪ ,‬שכן שבועה היא זו‬
‫להתייחס לדבריו במלוא המשקל הראוי לכבוד שמים‪ .‬לעתים‬ ‫הנשענת על שמו של הקב"ה‪ ,‬במשמעות הפשוטה ביותר‬
‫נכונים הדברים‪ ,‬אולם פעמים רבות זו נשיאת שם שמים‬ ‫של המונח‪ .‬שהרי מהו ההבדל בין אמירה רגילה ובין שבועה‬
‫לבטלה‪ .‬לפעמים הוא אף אומר דברים הדומים לשבועה‬ ‫בשם ה'? בשבועה האדם נוטל את שמו של הקב"ה כערב‬
‫– והוא לוקח את הקב"ה כעד לצדקת דבריו‪ ,‬ושוב‪ :‬אם‬ ‫לדבריו‪ ,‬וכאילו אומר לאדם המקבל את השבועה‪ :‬אין אלו‬
‫הדברים נכונים הדבר אינו איסור‪ ,‬אולם אם אינם נכונים‪,‬‬ ‫מילים שלי בלבד‪ ,‬אלא אמיתותם זהה לכבוד שאני רוחש‬
‫דבריו חמורים לא רק מצד השקר שבהם אלא בעיקר מצד‬ ‫כלפי הא‪-‬לוהים‪ ,‬וכאילו הוא ערב לדבריי‪ .‬לפיכך‪ ,‬הפרת‬
‫שבועה או אמירת שבועת שווא‪ ,‬משמעם חילול שמו של‬
‫חילול שמו של הקב"ה‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ .‬שכן‪ ,‬על אף ההישענות על ריבונו של עולם‪ ,‬דבריו‬
‫של האדם נחשפים ככאלה שאינם אמיתיים‪ .‬גם שבועת‬
‫יותר מכל הם אלה הנושאים את שמו של הקב"ה לשווא‪,‬‬ ‫שווא – שבועה מיותרת – כלולה באיסור זה‪ ,‬שכן מדובר‬
‫בכך שהם מצהירים על עצמם שהם עובדי ה'‪" ,‬דתיים"‪,‬‬
‫אולם בהתנהגותם האישית הם למעשה מחללים שם‬ ‫בשימוש בשמו של הקב"ה לעניינים שאינם ראויים‪.‬‬
‫שמים‪ .‬בתחומים סוציולוגיים שונים הם אכן מתנהגים בקוד‬
‫ההתנהגות החברתית של אנשים דתיים‪ ,‬אולם למעשה הם‬ ‫ברם‪ ,‬הרמב"ן הרחיב איסור זה לעניינים אחרים המשפיעים‬
‫נושאים את שמו לשווא‪ .‬הם אנשים לא ישרים‪ ,‬לא הוגנים‪,‬‬ ‫על סדר היום שלנו‪ .‬עמדתו הכללית של הרמב"ן היא שכל‬
‫פועלים בדרכים המרחיקות את עולמם של האנשים מעולמו‬ ‫מצווה היא למעשה "אב" להרבה תולדות היוצאים ממנה‪,‬‬
‫ואין לראות אותה במשמעות הממוקדת בלבד‪ .‬על כן כתב‬
‫כי איסור זה כולל בתוכו גם דברים על דרך הפשט‪ ,‬כגון‪ :‬לא‬
‫לומר את שם ה' לחינם אלא להיזהר בכבודו‪ ,‬ולא לחלל את‬

‫כבודו של ריבונו של עולם בשימוש מיותר בשמו‪.‬‬

‫דומה שדבריו של הרמב"ן יכולים להיות מורחבים עוד יותר‪,‬‬
‫אולי לומר כי האיסור כולל בתוכו להשתמש בשם שמים‬
‫בצורה מניפולטיבית‪ .‬אנו נתקלים לעתים בתופעה כי האדם‬
‫מבקש לשכנע בצדקותו ופונה לכבוד שמים כדי להוכיח את‬
‫דבריו‪ .‬הוא טוען‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬כי הנושא שבו הוא עוסק אינו‬

‫‪12‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬

‫לשווא‪ .‬הכוונה היא כמובן למצבים שאינם נובעים מכישלון‪.‬‬ ‫החמור מכל הם אלה הנושאים‬
‫לא ניתנה תורה למלאכי השרת‪ ,‬ולעתים נכשלים‪ .‬במצבים‬ ‫את שמו של הקב"ה לשווא‪,‬‬
‫שכאלה עומדת בפנינו התשובה הגדולה המאפשרת לתקן‬
‫את מעשינו ולהשיב אותם למסלול הנכון‪ .‬ברם‪ ,‬בשעה‬ ‫בכך שהם מצהירים על עצמם‬
‫שאנשים הופכים התנהגויות אלה לנורמות התנהגות‪ ,‬ואין‬ ‫שהם עובדי ה'‪" ,‬דתיים"‪ ,‬אולם‬

‫הם מבקשים לתקן אותן ‪ -‬הם עוברים על הדיבר השלישי‪.‬‬ ‫בהתנהגותם האישית הם‬
‫למעשה מחללים שם שמים‬
‫מובן כי החמור מכולם הוא זה שבשם שמים עושה עוולות‬
‫אלה‪ ,‬כאילו ריבונו של עולם מבקש שייעשו עוולות בשמו‪.‬‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬עושים מעשים שעובדי אלוקים אמיתיים לא‬
‫אין חילול ה' גדול יותר מאשר לטעון שאין לטהר כביסה‬ ‫עושים‪ ,‬ומנצלים את האמון המסוים שאנשים נותנים‬
‫מלוכלכת כלפי חוץ כיוון שהדבר יביא לחילול השם‪ ,‬שכן זה‬
‫עצמו חילול השם היותר גדול‪ :‬כאילו חפץ ריבונו של עולם‬ ‫בנושאי שמו של הקב"ה לצרכים אישיים ופרטיים‪.‬‬
‫בכבודו יותר מאשר בהצלת עשוק מיד עושקו‪ .‬נושאי שמו‬
‫של הקב"ה שואפים בכל עת להיות ישרים יותר‪ ,‬צדיקים‬ ‫אין מושג כזה "דתי רמאי" או "דתי רוצח" או "דתי אלים כלפי‬
‫משפחתו"‪ ,‬או כל מונח אחר הנושא את שמו של הקב"ה‬
‫יותר וטובים יותר למקום ולבריות‪.‬‬

‫הרב יובל שרלו הוא ראש ישיבת אורות שאול‬

‫‪13‬‬

‫" ָזכֹור ֶאת יֹום ַהׁ ַּש ָּבת ְל ַק ְּדׁשֹו"‬

‫המתנה היהודית שלא‬
‫השכלנו לשמור‬

‫לחצו להאזנה למאמר אשר הוקלט ע"י הספרייה‬
‫המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה‬

‫שלי יחימוביץ'‬

‫יותר מחצי מליון איש לפחות‬ ‫לפני יותר משלושת אלפים שנה נחקק החוק הסוציאלי‬
‫נאלצים לעבוד בשבת‪ .‬הפרה‬ ‫המתקדם ביותר בתולדות האנושות‪ .‬יום מנוחה שבועי‪.‬‬
‫המונית כזאת של זכויות אדם‬ ‫ציווי נאור באופן בלתי נתפס‪ ,‬על רקע תקופה של עבדות‪,‬‬
‫בערות ועבודת אלילים‪ .‬זו הייתה קרן אור זוהרת ומסנוורת‬
‫ושל החוק‪ ,‬היא לא פחות‬ ‫בעוצמתה המוסרית‪ .‬ציווי אלוקי המחייב אדם לנוח מעמלו‬
‫מתבוסה עמוקה לחילוניות‬ ‫ביום שבת‪ ,‬להכניס שפיות בחייו שלו עצמו‪ ,‬ומעניק‪ ,‬באופן‬
‫ההומניסטית שוחרת השוויון‬ ‫מהפכני‪ ,‬זכות זהה גם לעבדיו‪ ,‬גם למי שאינו בן דתו‪ ,‬ואפילו‬

‫לבהמה‪.‬‬

‫חוק שעות עבודה ומנוחה נחקק בישראל הצעירה מקץ‬
‫אלפי שנים‪ ,‬כחוק חילוני סוציאלי‪ ,‬נבון ופרגמטי‪ .‬הוא התיר‬
‫החרגות‪ ,‬ובלבד שיהיו בשל כורח‪ ,‬היגיון‪ ,‬או נחיצות כלכלית‬
‫ומשקית גבוהה‪ .‬הוא העניק לעובד בשבת תשלום גבוה‬

‫כדי לפצותו ולהרתיע את מעסיקו‪ ,‬ויום מנוחה חלופי‪.‬‬

‫הדיון החילוני בסוגיית השבת‪" .‬חופש הבחירה"‪" ,‬להחליט"‬ ‫את מתנת השבת המופלאה העניק העם היהודי לאנושות‬
‫אם לבלות את השבת במנוחה בחיק המשפחה או לנסוע‬ ‫כולה‪ .‬כל הדתות המונותאיסטיות לקחו אותה בחדווה‪.‬‬
‫לקנות כורסה חדשה‪ .‬האדם כישות צרכנית‪ .‬כך נפקדת‪,‬‬ ‫והנה כאן‪ ,‬במדינה היהודית והדמוקרטית שהקמנו‪,‬‬
‫למרבה הצער והאבסורד‪ ,‬זכותו של האדם‪ ,‬לפעמים אותו‬ ‫נרמסת השבת‪ ,‬ומאות אלפי בני אדם נאלצים בעל כורחם‬
‫לעבוד בה‪ .‬זכותו של הצרכן החילוני לעשות (ובעיקר‬
‫אדם‪ ,‬כעובד‪.‬‬ ‫לצרוך) כעולה על דעתו בשבת‪ ,‬עומדת לצערי במרכזו של‬

‫‪14‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬

‫לזה תוסיפו את הרס העסקים הקטנים והבינוניים במרכזי‬ ‫שהרי לרוב המכריע של העובדים בשבת אין כל זכות‬
‫הערים‪ ,‬הנמקים נוכח התחרות הבלתי הוגנת עם הרשתות‬ ‫בחירה‪ .‬אם יסרבו – יפוטרו‪ .‬רבים מהם אינם מקבלים פיצוי‬
‫הפתוחות בשבת‪ ,‬ותגלו כי מי שניצח כאן באמת‪ ,‬הם כוחות‬ ‫כחוק בגין העבודה בשבת‪ ,‬וגם לא יום מנוחה חלופי‪ .‬מה‬
‫ההון שהניעו את מפלצת המסחר בשבת מטעמי רווח‪ .‬הם‬ ‫שקיבל העבד לפני אלפי שנים‪ ,‬לא מקבלת היום הקופאית‬
‫גובו בידי "מאבק חילוני" קצר ראות‪ ,‬היעדר אכיפה‪ ,‬תאוות‬ ‫המבוגרת ממגדל העמק‪ ,‬לא הצעירה עגומת המבט‪ ,‬בדרך‬
‫צריכה שהם עצמם ליבו בעזרת שליטה גבוהה בתודעה‪ ,‬וגם‬ ‫כלל ממוצא אתיופי‪ ,‬שמשרתת את החבר'ה ב'‪'AM-PM‬‬
‫בשל העובדה ששעות העבודה התארכו לבלי די – ורבים‬ ‫וגם לא עובד ההייטק שמשתכר "שכר גלובלי" והפנאי שלו‬
‫נדחקו בעל כורחם להקדיש את יום המנוחה שלהם לקניות‪.‬‬
‫הופקע ממנו מזמן‪.‬‬

‫זה לא מאבק חילוני‪-‬חרדי‪ .‬זה לא על חופש‪ .‬זה רק על‬ ‫יותר מחצי מליון איש לפחות נאלצים לעבוד בשבת‪ .‬הפרה‬
‫כסף‪ .‬חבל כל כך שוויתרנו לטובתו על זכות בסיסית וקדומה‬ ‫המונית כזאת של זכויות אדם ושל החוק‪ ,‬היא לא פחות‬
‫מתבוסה עמוקה לחילוניות ההומניסטית שוחרת השוויון‪.‬‬
‫שהוענקה לזולתנו ולעצמנו‪.‬‬ ‫גם מי שלכאורה מרצונם גודשים את מרכזי הקניות הם‬
‫קרבן לא מודע‪ .‬היום היחיד שבו יכלו לנקות קצת את‬
‫שלי יחימוביץ' היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני‬ ‫הראש‪ ,‬להירגע ממירוץ המטלות והלחץ הנפשי של‬
‫מתוך ספרה ״אנחנו״‪ ,‬הוצאת עם עובד‪.‬‬
‫השבוע‪ ,‬הפך ליום של צרכנות אינטנסיבית‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫" ַּכ ֵּבד ֶאת ָא ִביָך ְו ֶאת ִא ֶּמָך"‬

‫לא תמיד ישנה אהבה‬

‫לחצו להאזנה למאמר אשר הוקלט ע"י הספרייה‬
‫המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה‬

‫נאוה סמל‬

‫מיהו שחקק בלוח את הדיבר החמישי?‬

‫אם על פי המקורות נכתבו עשרת הדיברות באצבע‬
‫אלוהים‪ ,‬אזי מדובר בכותב שהמושג "הורים" זר לו‪ .‬זהו‬
‫אלוהים שלא טעם חיבוק של אבא או אמא‪ ,‬ולא שמע שיר‬

‫ערש בתוהו ובוהו שבין חושך לאור‪.‬‬

‫גם האל יודע כי ההורות –‬ ‫לוחות הברית הם חלק ממעשה הבריאה‪ ,‬טענו חכמי‬
‫לכאורה התגלמות של שלמות‬ ‫המשנה‪ ,‬והאל ברא אותם ממש בסוף מפעלו‪ ,‬בשעת בין‬
‫יחסים – אף היא אינה תמיד‬ ‫השמשות‪ ,‬יחד עם עוד עצמים פלאיים‪ .‬אכן הלוחות הם‬
‫ערובה למסירות אין קץ‪ ,‬ויש‬ ‫מחוללי נ ‏ס‏ מוסרי ותודעתי‪ ,‬ולא חשוב אם הם עשויים‬
‫מסלע גרניט קשיח‪ ,‬האופייני להרי מדבר סיני‪ ,‬או מאבן‬
‫בעולמו גם הורים שנוטשים‬ ‫ספיר יקרה שאת שבביה‪ ,‬על פי המסורת‪ ,‬ליקט משה‬
‫את ילדיהם או מתעמרים בהם‬ ‫בעצמו‪ .‬כך או כך‪ ,‬הדיבר החמישי יצא מידו ומלבו של‬

‫הוא חשוך הורים ויהיה ערירי לעולמי עד‪ ,‬ולכן ניסח את‬ ‫יתום‪.‬‬
‫הדיבר החמישי כפי שניסח‪ .‬וכי מנין י ֵדע אהבה מהי?‬
‫לעומת המושג "כבוד" שאותו הוא מכיר היטב בהיותו‬ ‫מדוע אנו נדרשים דווקא לחלוק כבוד לאב ואם‪ ,‬ולא‬
‫נאמר "אֱה ֹב את אביך ואת אמך"? אולי מפני שלאהבה‬
‫שליט יחיד של העולם והכול נהיה בדברו‪.‬‬ ‫אין צו והיא אינה מצייתת להוראה מגבוה‪ .‬ואולי מפני‬
‫שהאל יודע כי ההורות – לכאורה התגלמות של שלמות‬
‫על פי הרמב"ם‪ ,‬שורשי הדיבר הם בהכרת התודה שכל‬ ‫יחסים – אף היא אינה תמיד ערובה למסירות אין קץ‪,‬‬
‫צאצא חייב להרגיש כלפי הוריו‪ ,‬בשל הבאתו לעולם‬ ‫ויש בעולמו גם הורים שנוטשים את ילדיהם או מתעמרים‬
‫וגידולו‪ .‬ואילו המהר"ל הסביר כי ההורים הם מעין‬ ‫בהם‪ .‬ויהיו גם ילדים שהטינה והחשבון יצרבו את נפשם‬
‫"אלוהים פרטיים" של ילדיהם‪ .‬שהרי הם אלה שנתנו‬ ‫(ויפרנסו בכבוד לא מעט מטפלים)‪ ,‬והחסך באהבה‪ ,‬גז ֵרה‬
‫להם קיום והם מטמיעים בהם את זהותם ואת האמונה‬ ‫שנגזרה מבלי שלבורא הייתה יד בדבר‪ ,‬תעבור מדור לדור‪.‬‬

‫באל אחד‪.‬‬ ‫עול כבד לאהוב – אולי זו הסיבה לשורש הזהה ולקרבה‬
‫המילולית בין "כ ַּבֵּד" ו"כ ָבֵד"‪ .‬ואפשר שמפני שהאל עצמו‬

‫‪16‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬

‫כאשר חוזר הדיבר החמישי בלוחות השניים בספר דברים‬ ‫בתלמוד מסופר על מופת של כיבוד הורים‪ .‬דמא בן נתינא‬
‫(בפרק ה‪ ,‬פסוק טו) מוסיף האל עוד תמורה למצוות כיבוד‬ ‫ישב עם נכבדי רומא כשהוא לבוש בבגד מיוחד‪ ,‬מעוטר‬
‫אב ואם – "למען ייטב לך על האדמה"‪ .‬אולי זו בקשתו‬ ‫בזהב‪ .‬אמו שלקתה בנפשה‪ ,‬קרעה את בגדו וירקה בפניו‬
‫קבל עם ועדה‪ .‬למרות ההשפלה הפומבית‪ ,‬שתק דמא‬
‫הכמוסה של הגלמוד הנצחי‪ .‬למען ייטב גם לו בשמים‪.‬‬
‫ואפילו לא גער באם‪ ,‬כדי שלא לבזותה‪.‬‬
‫ימים ספורים לפני מותו של אבי‪ ,‬יצחק‪ ,‬כתבתי‪:‬‬
‫בניגוד לדיברות האחרים‪ ,‬שבהם אין שכר על קיום הצו‪,‬‬
‫אֲנִי בִּ ּתו ֹ‬ ‫בדיבר החמישי טורח האל אף לציין את התמורה – "למען‬
‫ל ֹא י ְכו ֹלָה לְ ָהג ֵן‬ ‫יאריכון ימיך" (יב)‪ .‬הוא שברא את המוות‪ ,‬מפתה את בן‬

‫מִפְּנ ֵי‬ ‫האנוש בסוכרייה של תוחלת חיים‪.‬‬
‫מו ֹתו ֹ‪.‬‬
‫או ֹז ְלִים ַחי ָיּו‪.‬‬ ‫אם יגיע מכבד הוריו לשיבה טובה‪ ,‬לא זו בלבד שיזכה‬
‫עו ֹד מְעַט בִּלְעָ ָדיו‪.‬‬ ‫להיות הורה בעצמו‪ ,‬אלא גם יראה את בניו מולידים‬
‫מִי עו ֹז ֵר לִי עַכ ְ ׁשָו‪.‬‬ ‫צאצאים בשרשרת הדורות‪ .‬וכאשר ייאסף אל אבותיו –‬
‫ל ֹא י ִהְי ֶה לִי ׁשו ּם אָב‪.‬‬ ‫לשון התנך למוות‪ ,‬זה יהיה בידיעה כי איננו לבד בעולם‪.‬‬
‫או ֹמֵר לִי – בִּ ּתִי‪ ,‬בִּ ּתִי‬
‫אֵיך ְ ל ֹא הֵג ַנְ ּתְ עָלַי‬ ‫גופו אמנם לא יהיה כאן‪ ,‬אך מורשתו תתגלגל הלאה‪.‬‬
‫מִפְּנ ֵי‬
‫מו ֹתִי‪.‬‬ ‫ואולי הדיבר החמישי הוא דווקא העדות לבדידותו של‬
‫האל‪ .‬הוא אמנם בורך בחיי נצח‪ ,‬אך נשללה ממנו מתנת‬
‫נאוה סמל היא סופרת‪ ,‬מחזאית ומתרגמת‬ ‫המשפחה – המקום היחיד שבו יש סיכוי לאהבה בלי‬

‫תנאי‪ .‬כאן‪ ,‬דווקא כאן‪ ,‬מפריד הגבול בינו ובין צלמו‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬ ‫"לֹא ִת ְר ָצח"‬

‫הקש בגג קודם‬

‫עד כדי כך חשוב לי רצוני‪ ,‬חשובים‬ ‫לחצו להאזנה למאמר אשר הוקלט ע"י הספרייה‬
‫לי רגשותיי‪ ,‬חשובות לי התכניות‬ ‫המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה‬
‫שלי‪ ,‬עד שאני מרשה לעצמי‬
‫להחריב כליל את עולמו של אדם‬ ‫אסא כשר‬
‫אחר‪ ,‬להביא את חייו אל ִקצם‬

‫דרושה כאן הבנת המקרא‪ .‬רצח של אדם הוא לא רק פגיעה‬ ‫לכאורה‪ ,‬אין ביטוי פשוט ומובן מאליו יותר מצירוף שתי‬
‫מוסרית באותו אדם‪ ,‬במשפחה‪ ,‬בחברה‪ .‬הרוצח אדם מבטא‬ ‫המילים הללו‪ ,‬רבע פסוק בלוח השני של עשרת הדברות‪.‬‬
‫במעשה הרצח שלו תפיסה מובהקת של חשיבות עצמית‪:‬‬ ‫לאמיתו של דבר זהו ביטוי מורכב ועמוק‪ .‬ההבנה הרווחת‬
‫עד כדי כך חשוב לי רצוני‪ ,‬חשובים לי רגשותיי‪ ,‬חשובות לי‬
‫התכניות שלי‪ ,‬עד שאני מרשה לעצמי להחריב כליל את‬ ‫שלו נראית לי חלקית ומוטעית‪.‬‬

‫עולמו של אדם אחר‪ ,‬להביא את חייו אל ִקצם‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬הציווי "לא תרצח" הוא נורמה מוסרית מקובלת‪.‬‬
‫אסור לגרום למותו של אדם ללא הצדקה מיוחדת ומכרעת‪,‬‬
‫זוהי תפיסה שהדת היהודית מתנגדת לה‪ ,‬מבקשת לעקור‬ ‫במקרים חריגים‪ ,‬יוצאים מן הכלל‪ .‬לא רק הריגה שרירותית‬
‫אותה ‪ -‬בתורה‪ ,‬בדברי חכמים‪ ,‬בספרי הוגים ועד עצם‬ ‫היא אסורה‪ ,‬אלא גם הריגה על יסוד הנמקה מוטעית היא‬
‫היום הזה‪ .‬האלילות הרווחת ביותר‪ ,‬המסוכנת מכל שאר‬ ‫כזו‪ .‬הכלל המפורסם "הקם להורגך‪ ,‬השכם להורגו" מתיר‬
‫האלילויות‪ ,‬היא עבודת האדם את עצמו‪ ,‬כאילו הוא מעל‬ ‫להרוג רק בלית בררה‪ .‬הוא קם להורגך‪ ,‬ועכשיו זה או‬
‫שהוא יהרוג אותך או שאתה תהרוג אותו‪ .‬לעתים קרובות‬
‫הכול‪ .‬הרוצח משול למי ששם את עצמו אליל‪.‬‬ ‫אתה יכול להתגונן מפניו מבלי להרוג אותו‪ .‬אתה יכול‬
‫לפצוע אותו‪ ,‬לדוגמה‪ .‬במצב כזה אסור להרוג‪ .‬במצב כזה‬
‫ברוח זו נאמר ב'מכילתא'‪" :‬כיצד ניתנו עשרת הדברות‪ ,‬ה'‬
‫על לוח זה וה' על לוח זה‪ .‬כתיב אנכי ה' אלהיך‪ ,‬וכנגדו לא‬ ‫להרוג ‪ -‬פירושו לרצוח‪.‬‬

‫תרצח"‪.‬‬ ‫כל זה טוב ויפה‪ ,‬ראוי וחשוב‪ ,‬אבל עדיין אין כאן תשובה‬
‫לתהייה – מה עניין נורמות מוסריות כאלה אצל עשרת‬
‫אסא כשר הוא פרופסור אמריטוס לאתיקה מקצועית‬ ‫הדיברות‪ ,‬אצל מתן תורה למשה מסיני? לשם הבנת הנקרא‬
‫ולפילוסופיה‪ ,‬אוניברסיטת תל‪-‬אביב‬

‫‪18‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬ ‫"לֹא ִת ְנָאף"‬

‫המשפחה נראית כמצב‬ ‫קודם כול‪ ,‬עשה‬
‫טבעי וראשוני‪ ,‬אולם בעומק‬ ‫לביתך‬

‫הדברים יש כמעט פעולה‬ ‫לחצו להאזנה למאמר אשר הוקלט ע"י הספרייה‬
‫חתרנית‪ ,‬ובוודאי מאבק‬ ‫המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה‬
‫חיוני ומתמיד‪ ,‬כדי לשמר‬
‫מירון איזקסון‬
‫את המשפחה‬

‫כאשר העם "בוכה למשפחותיו" או להבדיל‪ ,‬כאשר מצוות‬ ‫הדיבר "לא תנאף" מופיע כחלק "משלישייה" המקיימת את‬
‫הפסח והפורים מתקיימות במסגרת משפחתית‪ ,‬יש כאן‬ ‫המעשה המשפחתי‪" :‬כבד את אביך ואת אמך"‪" ,‬לא תנאף"‪,‬‬
‫קביעה שלפיה המשפחה היא מקום המבחן העיקרי‬ ‫"לא תחמוד אשת רעך"‪ .‬נראה לי שהקיום המשפחתי הופך‬
‫למימוש האמונה‪ .‬לא פעם אנשים מצטיינים בפעולתם‬
‫בחוץ‪ ,‬או אפילו מרבים להצהיר הצהרות על "צדק עולמי"‪,‬‬ ‫כאן ממציאות חברתית למשימה אמונית יסודית‪.‬‬
‫ובאותה עת נכשלים ביחסים עם בני משפחתם‪ .‬במובן זה‬
‫במידה רבה היהדות היא סיפור משפחתי‪ .‬חומש בראשית‬
‫אדם משבש את הסדר ובוגד בחיוביו היסודיים‪.‬‬ ‫עוסק ללא הרף ביחסים שבתוך המשפחה ובהתפתחותה‬
‫של משפחת אברהם‪ .‬המהלך של הפיכת משפחה לאומה‬
‫מכשפים‪ ,‬מנאפים‪ ,‬נשבעים לשקר ועושקי שכר שכיר‬ ‫אמו ּר ללמדנו שאין טעם לדבר על עם‪ ,‬כל עוד אין אנו‬
‫מוזכרים בנשימה אחת (ראו בספר מלאכי פרק ג) בגלל‬ ‫מקדשים את המבנה המשפחתי‪ .‬במובן זה עם ישראל אינו‬
‫שהם משבשי החיוב היסודי של הגינות כלפי הזולת‪.‬‬ ‫רק התפתחות מיחידים לקהל‪ ,‬אלא קיומו נותר מותנה‬
‫מבחינה רגשית וספרותית הדרמה האנושית העיקרית היא‬ ‫ביסוד המשפחתי‪ .‬כפי שהבריאה "מסדירה" את הכאוס‬
‫בתוך המשפחה‪ ,‬ואכן גם היצירות הספרותיות המרתקות‬ ‫אך לא מאיינת אותו‪ ,‬כך בניית העם מפתחת את המסגרת‬
‫ביותר בעיניי הן אלה המבטאות את הפלא ואת הקושי‬
‫המשפחתית‪ ,‬אך ממשיכה להיתלות בה‪.‬‬
‫המשפחתיים‪.‬‬
‫הספורנו מתייחס לניאוף כאל כל ביאה פסולה‪ ,‬גם אם עיקרו‬
‫הקשר הזוגי המחייב אינו פשוט‪ ,‬ועם זאת יש כאן אפשרות‬ ‫באשת איש‪ .‬כך גם המשמעות במסכת "סוטה" בגמרא בכל‬
‫יחידה לבנות עולם בתוך עולם‪ ,‬שכל מה שחיצוני לו‪ ,‬מקבל‬ ‫הנוגע לגבר שאינו נאמן לאשתו‪ ,‬ולפיכך אינו ראוי לבדוק את‬
‫נאמנותה בפני הכוהן במקדש‪ .‬המשפחה נראית כמצב טבעי‬
‫את פירושו המחודש בתוך הבית המוקם במאמץ רב‪.‬‬ ‫וראשוני‪ ,‬אולם בעומק הדברים יש כמעט פעולה חתרנית‪,‬‬

‫מירון איזקסון הוא משורר ופרופ' לספרות‪ ,‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‬ ‫ובוודאי מאבק חיוני ומתמיד‪ ,‬כדי לשמר את המשפחה‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬ ‫"לֹא ִת ְגנֹב"‬

‫ושאלתי את עצמי מהיכן‬ ‫גנבים חכמים‬
‫הסתנן השורש ג‪.‬נ‪.‬ב ללב‬ ‫ועדכניים במיוחד‬
‫השפה היום‪-‬יומית‪ ,‬ומנין‬
‫צצו המילים‪ ,‬העקשניות‬ ‫לחצו להאזנה למאמר אשר הוקלט ע"י הספרייה‬
‫המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה‬
‫כיבלת "מגניב" ‪",‬גנוב"‬
‫ו"נגנבתי"‬ ‫יהודית רותם‬

‫והטעמת מלעיל "מאגניב")‪ ,‬ו"גנוב" ו"נגנבתי"‪ .‬ותהיתי אם‬ ‫כה פשוט ותמציתי הוא הדיבר השמיני‪" ,‬לא תגנוב"‪ .‬שתי‬
‫יש להן קשר לאביזרים הטכנולוגיים שגונבים לנו את הזמן‬ ‫מילים‪ ,‬ומה אפשר להוסיף עליהן? הצצה קלה ברש"י‬
‫ואת הדעת ואת הנפש‪ ,‬ועולה באוזניי זעקתם של הורים‬ ‫מגלה כי "בדיני נפשות הכתוב מדבר"‪ .‬רבי אברהם‬
‫המתחננים לילדיהם להניח לרגע את מכשיר הטלפון‬ ‫אבן עזרא מרחיב ואומר "וזאת המילה (גנֵבה)‪ ,‬גם היא‬
‫ולהישיר אליהם מבט‪ ,‬ואם אפשר גם לדבר אִתם מדי פעם‪.‬‬ ‫כוללת מי שיגנוב לב אחר‪ ,‬כמו שעשה אבשלום"‪ .‬ואילו‬
‫רבי עובדיה ספורנו טוען ש"בכלל גניבה – גניבת נפשות‬
‫מישהו גנב לנו את הילדים‪ .‬ומי שלא ראה אותם מרותקים‬ ‫וגניבת ממון וגניבת דעת הבריות‪ ,‬אף על פי שעיקר‬
‫אל האייפון והאייפד‪ ,‬מסמסים באצבעות דקיקות מיומנות‬
‫או מתמכרים למשחקי מחשב‪ ,‬לא ראה גנֵבת נפשות‬ ‫(הדיבר) באזהרה על גניבת נפשות"‪.‬‬

‫מימיו‪.‬‬ ‫ושאלתי את עצמי‪ ,‬ולא בפעם הראשונה‪ ,‬מהיכן הסתנן‬
‫השורש ג‪.‬נ‪.‬ב ללב השפה היום‪-‬יומית‪ ,‬ומנין צצו המילים‪,‬‬
‫יהודית רותם היא סופרת‬ ‫העקשניות כיבלת "מגניב" (והמהדרים מוסיפים א'‬

‫‪20‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬ ‫"לֹא ַת ֲע ֶנה ְב ֵר ֲעָך‬
‫ֵעד ׁ ָש ֶקר"‬
‫הערך החברתי הכפול‬
‫של אמירת אמת כיסוד‪,‬‬ ‫מה כל כך נורא‬
‫בלשקר לזולת?‬
‫ומכוחה אי פגיעה‬
‫בזולת על ידי אמירת‬ ‫לחצו להאזנה למאמר אשר הוקלט ע"י הספרייה‬
‫אי‪-‬אמת‪ ,‬הוא שביסוד‬ ‫המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה‬

‫הדיבר התשיעי‬ ‫אליקים רובינשטיין‬

‫המעמד המיוחד ועז הרושם של קבלתם בסיני‪ ,‬ומן השילוב‬ ‫מקומם של עשרת הדיברות בתולדות התרבות היהודית‬
‫בין הלאומי‪ ,‬האוניברסלי והאינדיבידואלי‪ .‬כך ראה זאת‬ ‫והאנושית הוא נצחי‪ .‬הם הפכו בתודעה ובלשון‪ ,‬לא רק‬
‫בוויכוח על החוקה לישראל בכנסת הראשונה פרופ' בן‪-‬‬ ‫בעברית ולא רק בתרבות היהודית‪ ,‬סמל אוניברסלי לחוק‬
‫ציון דינבורג (דינור)‪ ,‬שר החינוך הראשון‪ ,‬אך חלק עליו‬ ‫חרות בלוחות‪ ,‬חרות באבן‪ .‬רבים מאתנו‪ ,‬בדברם בנושא‬
‫מסוים‪ ,‬עובדתי או משפטי‪ ,‬הניתן לשינוי לשיטתם‪ ,‬אומרים‬
‫ראש הממשלה המייסד דוד בן‪-‬גוריון‪.‬‬ ‫"אין אלה עשרת הדיברות"; קרי‪ ,‬הם נתפסים‪ ,‬אם נרצה‪,‬‬
‫כבלתי ניתנים לערעור‪ .‬ועוד‪ ,‬יש שיראו בהם מעין חוקה‬
‫נתבקשתי להידרש לדיבר התשיעי "לא תענה ברעך עד‬ ‫– מיצוי האתוס היהודי‪ ,‬עיקרי האמונה‪ ,‬המידות והאידאל‬
‫שקר"‪ ,‬אשר בנוסחו בספר דברים (בפרק ה‪ ,‬פסוק טז)‬ ‫החינוכי – שממנה משתלשלים החוקים הפרטניים‪,‬‬
‫לשונו היא "ולא תענה ברעך עד שוא"‪ ,‬ובמקום אחר‪ ,‬בעניין‬
‫עד זומם‪ ,‬נקרא "עד חמס" (בספר דברים פרק יט‪ ,‬פסוק‬ ‫המוצאים בחלקם ביטוי בפרשת משפטים‪.‬‬
‫טז)‪ .‬הביטויים 'שווא' ו'שקר' בשני נוסחי עשרת הדיברות‬
‫נרדפים‪ ,‬ולכך סימוכין במקרא (ספר תהלים פרק קמד‪,‬‬ ‫יש לעשרת הדיברות קסם "חוקתי" הנובע מהיותם טקסט‬
‫מתוחם‪ ,‬בעל מסרים חדים בקיצורם ובבהירותם‪ .‬וכן מן‬
‫פסוק יא) "אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר"‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬

‫ברי‪ ,‬כי האפשרות שעלילת הדברים תחרוץ גורלו של נאשם‬ ‫מדוע עדות שקר כנגד הזולת היא חמורה עד כדי היכללות‬
‫שעד השקר העיד נגדו‪ ,‬והוא יורשע ואף ייכלא – מדירה‬ ‫בעשרת הדיברות? אולי התשובה לכך מצויה בספר החינוך‬
‫שינה‪ ,‬ומסבירה את יחסו המחמיר של המחוקק‪ .‬אכן‪,‬‬ ‫מימי הביניים‪ ,‬האומר "כי השקר נמאס ונאלח לעיני כל‬
‫מדובר בדיבור ולא במעשה‪ ,‬אך הדיבור הוא מסוג "המלים‬ ‫משכיל‪ ,‬גם כי בעדות אמת העולם עומד‪ ,‬שכל דברי ריבות‬
‫ההורגות"‪ .‬מכאן גם חומרת התייחסותו הפרטנית של‬ ‫בני אדם מתבטלים בעדות אנשים‪ ,‬אם כן עדות שקר סימן‬
‫המקרא (בספר דברים פרק יט‪ ,‬פסוק יט) לעדים זוממים‪,‬‬ ‫לחורבן היישוב" (מצוה לז)‪ .‬דברים כדרבנות‪ ,‬וקשה למצוא‬

‫כאלה שזממו להמיט אסון על הזולת בעדותם השקרית‪.‬‬ ‫ביטוי הולם יותר למרכזיותה של האמת ואמירתה‪.‬‬

‫הערך החברתי הכפול של אמירת אמת כיסוד‪ ,‬ומכוחה‬ ‫תובנה ערכית זו מסבירה את הימצאותו של דיבר זה בין‬
‫אי פגיעה בזולת על ידי אמירת אי‪-‬אמת‪ ,‬הוא שביסוד‬ ‫חמשת הדיברות החמורים של לא תרצח‪ ,‬לא תנאף‪ ,‬לא‬
‫הדיבר התשיעי‪ ,‬בעולם המועד לאי אמת והמכונה בתורת‬ ‫תגנוב ולא תחמוד‪ ,‬שהם מיסודות הקיום האנושי המתוקן‪,‬‬
‫החסידות "עלמא דשקרא" (עולם השקר); וכדברי בעל‬ ‫ואשר הפרשן ספורנו רואה אותם כמכוונים לכך "שלא נזיק‬
‫חוות יאיר סימן ט‪" :‬כתב ראש הפילוסופים היווני‪ ,‬אהוב‬ ‫לאדם בגופו‪ ,‬בכבודו ובממונו‪ ,‬במעשה‪ ,‬בדיבור ובמחשבה";‬
‫סקראט (סוקרטס) אהוב אפלטון‪ ,‬רק האמת אהוב יותר"‪.‬‬ ‫זאת – בשונה מחמשת הדיברות הראשונים שעניינם –‬
‫לא בכדי‪ ,‬בעולמנו המורכב נאמר (בבלי שבת י‪ ,‬א) מפי‬ ‫לשיטתו – "כולו אומר כבוד לאל יתברך" (אך בהם גם "כבד‬
‫האמורא רב חייא בר רב מדפתי "כל דיין שדן דין אמת‬
‫לאמיתו אפילו שעה אחת – מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫את אביך ואת אמך")‪.‬‬
‫נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית"‪ .‬עד‬
‫בדין הישראלי‪ ,‬עדות שקר בהליך שיפוטי מצויה בסוג החמור‬
‫כדי כך כוחה של האמת‪.‬‬ ‫של עבירות המוגדרות כפשע‪ ,‬ועונשה מאסר עד שבע‬
‫שנים‪ ,‬ואם נעשה הדבר בעד טובת הנאה – תשע שנים; זה‬
‫"לא תענה ברעך עד שקר" נוגד אפוא את החיפוש המתמיד‬ ‫לשונו של סעיף ‪ 237‬לחוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪ ,1977-‬בחלקו‬
‫אחר האמת‪ ,‬מיסודות הקיום האנושי‪ .‬על כן זכה להיכלל‬ ‫העיקרי‪" :‬המעיד בהליך שיפוטי‪ ,‬ביודעין‪ ,‬עדות כוזבת בדבר‬
‫מהותי לגבי שאלה הנדונה באותו הליך‪ ,‬הרי זו עדות שקר‪,‬‬
‫בעשר הדיברות‪.‬‬ ‫ודינו – מאסר שבע שנים; עשה כן בעד טובת הנאה‪ ,‬דינו –‬

‫אליקים רובינשטיין הוא שופט בית המשפט העליון‬ ‫מאסר תשע שנים"‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫"לֹא ַת ְחמֹד"‬

‫כשהאישה‬
‫הופכת לקניין‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬ ‫לחצו להאזנה למאמר אשר הוקלט‬
‫ע"י הספרייה המרכזית לעיוורים‬
‫ולבעלי לקויות קריאה‬

‫מוקי צור‬

‫האם הדיבר "לא תחמוד" ניצב מול משאלתו של המשורר‬ ‫"לא תחמוד" הוא דיבר המכוון לענייני קניין וכוח‪ .‬לאיסור‬
‫'הכניסיני תחת כנפך'? אני מערער על כך‪ .‬בתוך תוכו של‬ ‫שלטון האדם על רעהו באמצעות הרכוש‪ .‬אין הוא מכוון‬
‫הדיבר האוסר‪ ,‬מצויה התקווה לשחרר את הנשים מבית‬ ‫לתשוקה מורדמת‪ ,‬אלא למעשה של השתלטות והפיכת‬
‫כלאן ההיסטורי‪ ,‬שלפעמים נתפס כבית כלאן הביולוגי‪ .‬בתוכו‬ ‫החפצים והקניינים לביטויים של יצר השלטון‪ ,‬שעמו חייבים‬
‫מצויה השאלה וגם האתגר של המשורר כשהוא שואל 'האם‬ ‫להיאבק‪ .‬הדיבר מצווה עלינו לא להשתמש בקניינו של זולתנו‬

‫יש אהבה בעולם'‪.‬‬ ‫ובוודאי לא לראות באישה קניין‪.‬‬

‫יהיה הדיבר "לא תחמוד" תפילה לקשר בין בני האדם‪ ,‬קשר‬ ‫מה נורא הדבר שהאישה המופיעה בדיבר הזה היא חלק‬
‫המבוסס על פגישת אמת‪ ,‬המגלה את היחד‪ .‬תהפוך שאלת‬ ‫בלתי נפרד מחפצי האדם‪ ,‬מכשיר בין המכשירים‪.‬‬
‫המשורר 'האם יש אהבה בעולם' לתפילה של 'הכניסיני תחת‬
‫אין זה סיפור של ימים עברו‪ .‬בימים אלו ממש אלפי נשים‬
‫כנפך'‪.‬‬ ‫נאנסות בעולם על ידי חולים המכורים לכוח‪ ,‬כביטוי של יצרי‬
‫שלטון פרועים‪ .‬כיצד הפכה האישה לעדות לאבדן האנושיות?‬
‫מוקי צור הוא היסטוריון‪ ,‬סופר וחבר קיבוץ עין גב‬

‫‪23‬‬

‫ריתוך או היתוך‬
‫במעמד הר סיני‬

‫א"ב יהושע‬

‫בדבקות את חג מתן תורה על מלוא משמעויותיו‪ ,‬ועל פי‬ ‫אינני יודע מה בדיוק עומד מאחורי הכוונה שהתפרסמה‬
‫המסורת עוד מקדיש לחג עצמו ליל שימורים של לימוד ועיון‪,‬‬ ‫לאחרונה להרחיב את לימודי התנך בבתי ספר ולהרבות‬
‫מוכיחה לנו שהאירוע התודעתי הזה חזק ויציב ומשמעותי‬ ‫בקורסים עממיים בנושאים תנכיים בעבור הקהל הרחב‪.‬‬
‫אם הכוונה במגמה זו היא רק לחזק את האמונה הדתית‪,‬‬
‫מהרבה אירועים היסטוריים אמתיים‪.‬‬ ‫המיסטית או הלאומנית‪ ,‬הרי זו מגמה שלא תביא ברכה‬
‫לזהות הישראלית ההולכת ומתעצבת במדינתה הצעירה‪.‬‬
‫כשל מוסרי‬ ‫אבל אם המגמה היא להעשיר את הלשון העברית ולהעמיק‬
‫בהיסטוריה הקדומה של עם ישראל‪ ,‬הרי יש במגמה זו‬
‫וייאמר כבר עכשיו‪ .‬הבירור שייעשה להלן לגבי מהותו של‬ ‫ברכה‪ ,‬בתנאי שהיא תיעשה מתוך בדיקה ביקורתית של‬
‫הצירוף הזה אינו נעשה לשם לימוד אינטלקטואלי בלבד‪,‬‬ ‫יסודותיה הראשוניים של תשתית הזהות היהודית‪-‬ישראלית‪,‬‬
‫אלא לשם מטרה מעשית‪ ,‬שהייתי קורא לה מתוך יומרה‬
‫מוסרית – תיקון (לא "תיקון עולם"‪ ,‬אלא "תיקון עם ישראל")‪.‬‬ ‫כפי שעוצבה בתנך‪.‬‬
‫מתוך הנחה‪ ,‬שאותה הבעתי פעמים רבות‪ ,‬שבצירוף המיוחד‬
‫הזה בין דת ספציפית לעם ספציפי‪ ,‬טמונים כמה וכמה בעיות‬ ‫ההנחה המקובלת שסיפורי התנך ודברי הנביאים משמשים‬
‫יסוד‪ ,‬מוסריות וקיומיות‪ ,‬של התנהלותו של העם בהיסטוריה‬ ‫באופן גורף כבסיס לציונות היא לא מדויקת‪ ,‬למרות הדגש‬
‫הרב שבן גוריון וחבריו העניקו ללימוד התנך‪ .‬סיפורי התנך‬
‫האנושית עד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫הם רבי פנים‪ ,‬ואין בהם א‪-‬פריורי‪ ,‬לא אחידות אידאולוגית‬

‫ולא רמה מוסרית שווה‪.‬‬

‫אבל כיוון שהתנך הוא מקור רב עוצמה ומתמיד לזהות‬
‫היהודית‪ ,‬יותר מהקוראן למוסלמים או הברית החדשה‬
‫לנוצרים – כי התנך אינו רק מקור השראה והכוונה דתי‬
‫אלא גם‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬לאומי – הרי בדיקה מדוקדקת שלו יכולה‬
‫לחשוף את המקור וגם את ההבנה‪ ,‬לכמה כישלונות קשים‬
‫ביותר שפקדו את העם היהודי בהתנהלותו ההיסטורית‪,‬‬

‫ולכמה כישלונות שעוד חלילה ממתינים לו בעתיד‪.‬‬

‫לא רק בגלל הפורענויות הקשות והנוראות שנפלו עליו משחר‬ ‫כל ניסיון להבין את מבנה היסוד של הזהות היהודית חייב‬
‫לידתו‪ ,‬ששיאן היה בשואה‪ .‬אלא גם בגלל העובדה שלמרות‬ ‫להתחיל מאותו צירוף ראשוני של דת ספציפית (בעלת‬
‫גילו המופלג של עם בן יותר משלושת אלפי שנים‪ ,‬הוא נותר‬ ‫השראה וחזון אוניברסליים) לעם ספציפי‪ ,‬עם ישראל‪.‬‬
‫עם זעיר בגודלו‪ .‬לפיכך הבירור של הצירוף הזה שנעשה בהר‬ ‫מבחינה זו חג השבועות‪ ,‬חג מתן תורה הוא אירוע מכונן‬
‫סיני יעזור לנו להבין משהו בתשתית של הזהות היהודית‪,‬‬ ‫להבנת הצירוף הזה‪ .‬ואין משמעות לשאלה האם מדובר כאן‬
‫שמאז כמובן נוספו לה דברים רבים‪ .‬אם ננסה להיעזר במשל‬ ‫באירוע היסטורי אמִתי שהתקיים במדבר סיני לפני אלפי‬
‫מתחום המחשבים‪ ,‬ונתבונן בזהות היהודית כמו בקרביו של‬ ‫שנים‪ ,‬או רק באירוע תודעתי‪-‬מיתולוגי בעל משמעות דתית‬
‫מחשב נייד (ואכן היהודים הם אלופי הניידות)‪ ,‬הרי במרכזו‬ ‫נרחבת‪ .‬העובדה שבמשך אלפי שנים חוגג העם היהודי‬

‫‪24‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬

‫שייכות לאומית אינה יכולה להיות מותנית באמונות‪ ,‬דעות‬ ‫של הבירור להלן ננסה להבין את מנגנון ההפעלה שלו‪,‬‬
‫ורעיונות אלא היא ללא תנאי‪ .‬כמו שייכות משפחתית‪ .‬גם‬ ‫את החומרה‪ ,‬לפני שאנו פונים לתוכנות ולקבצים שנשתלו‬
‫בן רוצח הוא בן לאביו ולאמו‪ ,‬והם אינם יכולים לעקור אותו‬
‫ולטעון שהוא אינו בנם‪ .‬גם הרוצח ברוך גולדשטיין הוא בן‬ ‫ונאספו בזהות הזאת במשך הדורות‪.‬‬
‫לעם ישראל‪ ,‬ואיננו יכולים להדיר אותו בגלל מעשיו הנתעבים‬
‫מהלאומיות שלנו‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬חובתנו לדאוג גם לאלמנתו‬ ‫והשאלה שתעמוד במרכז הבירור הזה יכולה‪ ,‬באופן מטפורי‪,‬‬
‫להתנסח כך‪ :‬האם בהר סיני‪ ,‬בעת מתן תורה‪ ,‬הותכו הדת‬
‫ולילדיו במסגרת הדאגה שאנו דואגים לכל אלמנה ויתום‪.‬‬ ‫והעם יחדיו‪ ,‬או רק רותכו זה לזה‪ .‬או במילים אחרות‪ ,‬האם‬
‫הטמפרטורה בסיני בעת תהליך מתן תורה הייתה גבוהה‬
‫מאידך‪ ,‬דת המבטיחה גאולה ומורה על הדרך המעשית‬ ‫מספיק כדי להתיך את התורה שניתנה על ידי משה או‬
‫והמוסרית להתנהגות האדם אינה יכולה להיעצר על הגבול‬ ‫האלוהים למקשה אחת‪ ,‬עם הלאומיות או העמיות של בני‬
‫הלאומי‪ ,‬והיא בעצם צריכה להיות פתוחה לכל אדם‪ .‬כך הן‬ ‫ישראל‪ ,‬באופן שלא ניתן יהיה עוד להפריד בין שני המרכיבים‬
‫כל הדתות המונותאיסטיות הגדולות – האיסלאם‪ ,‬הנצרות‬ ‫האלו‪ ,‬או שהטמפרטורה במדבר סיני לא הייתה מספיק‬
‫הבודהיזם‪ .‬אם האלוהים לפי הדת היהודית הוא אלוהי העולם‪,‬‬ ‫גבוהה ותורת ישראל (הדת) רק רותכה ללאומיות או לעמיות‬
‫קונה שמים וארץ‪ ,‬הוא אינו יכול להיעצר בגבול הלאומי של‬ ‫של העם היהודי ולכן אפשר יהיה‪ ,‬אמנם במאמצים רבים‪,‬‬
‫ובטמפרטורה נגדית‪ ,‬לא רק להפריד בין שני האלמנטים‬
‫עם מסוים ולהיות נגיש לעם אחד בלבד‪.‬‬
‫הללו אלא גם לצרף ללאומיות הישראלית גם דתות אחרות‪.‬‬
‫זהו עניין עקרוני‪ ,‬משני צדדיו‪ .‬והפרויקט השאפתני והיחידי‬
‫שנעשה בהר סיני אכן נכשל‪ ,‬ההיתוך לא הצליח ונותר רק‬ ‫כותב שורות אלו מאמין שבהר סיני‪ ,‬למרות מאמציהם‬
‫של משה והאלוהים (אם היו בממשות או רק משל היו)‬
‫ריתוך‪.‬‬ ‫לא הצליח מעשה ההיתוך‪ ,‬ונעשה רק ריתוך בין הדת‬
‫הספציפית ללאומיות הספציפית‪ .‬הסיבות לכישלון הן‬
‫מולדת‬ ‫רבות‪ ,‬אבל בראש ובראשונה נבע הכישלון מכשל מוסרי‬

‫אין עם בלא מולדת‪ .‬מולדת היא תשתית הזהות של עם‪ .‬זאת‬ ‫עקרוני בהיתוך מסוג זה‪.‬‬
‫הטריטוריה שמגדירה את תושביה והופכת אותם לעם‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫מולדת הוא המושג החשוב ביותר בזהות הלאומית‪ .‬בעברית‬
‫וגם בשפות אחרות היא מקבלת מעמד חשוב כמו אב או אם‬
‫שנותנים לילוד את זהותו‪ ,‬וממשיכים לתת לו אותה לכל חייו‪.‬‬
‫במילה העברית 'מולדת' טמונה הולדה‪ .‬אין עם יכול להגדיר‬
‫את זהותו בלי להעמיד את המולדת‪ ,‬על כל משמעויותיה‪,‬‬
‫כראשונה במעלה‪ .‬מנהגיו והרגליו‪ ,‬השקפותיו‪ ,‬דתו ותרבותו‬
‫ואפילו שפתו יכולים לעבור שינויים‪ ,‬אבל המולדת היא‬

‫הבסיס הקבוע הלא משתנה‪.‬‬

‫גם לבני ישראל צריכה להיות מולדת‪ ,‬כי אין עם ללא מולדת‪,‬‬
‫אבל כיוון שאמורה להיצמד אליו דת מונותאיסטית חזקה‬
‫ועשירה‪ ,‬ולהפוך אותו לעם האלוהים‪ ,‬על מרכיב המולדת‬
‫להיות חלוש יותר במבנה הזהות‪ ,‬ותחת פיקוחו ותנאיו של‬
‫האלוהים‪ .‬לכן מתחילת הופעתו של היהודי הראשון על‬
‫במת ההיסטוריה‪ ,‬אברהם אבינו (ואין זה משנה אם אכן‬
‫הוא היה קיים או רק משל היה)‪ ,‬הדבר הראשון שנעשה בו‬
‫הוא פגיעה או חבלה בשייכות הטבעית שלו למולדת‪" .‬לך‬
‫לך מארצך וממולדת ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"‬

‫(בראשית פרק יב‪ ,‬פסוק א)‪.‬‬

‫ולכן לקראת כניסתם לארץ היעודה שאיננה מולדת‪ ,‬אלא‬ ‫שלוש מהויות חזקות נשברות במחי פסוק אחד – ארץ‪,‬‬
‫ארץ קודש שנמצאת תחת פיקוחו ותנאיו המחמירים של‬ ‫מולדת‪ ,‬בית אבא‪ .‬ותמורתם ניתנת ארץ שאיננה מולדת‬
‫האלוהים‪ ,‬הם חייבים להשמיד את כל העמים שיושבים בארץ‬ ‫אלא ארץ קודש‪ ,‬ארץ תחת פיקוחו של אלוהים‪ .‬אין פלא‬
‫הזאת ואשר היחס שלהם לטריטוריה הוא יחס טבעי של בני‬ ‫שהעולה הראשון הוא גם היורד הראשון‪ ,‬וכאשר יש רעב‬
‫אדם למולדתם‪ .‬הוראה משונה ואכזרית זו ניתנת זמן מועט‬ ‫בארץ הוא עוזב את המקום (שאינו מולדת) ויורד למצרים‬
‫לאחר ההוראה 'לא תרצח'‪ .‬היא נובעת מן העובדה שכדי‬ ‫ושם משקר לגבי זהותו – אשתי איננה אשתי אלא אחותי‪ .‬כי‬
‫להבטיח את עליונותו הזהותית על מקומה הטבעי והראשוני‬
‫של המולדת‪ ,‬האלוהים צריך להשמיד את כל בני האדם שיש‬ ‫אכן הגלות תמיד קשורה בשקר לגבי מהות הזהות‪.‬‬
‫להם יחס טבעי מולדתי לארץ ישראל‪ ,‬כדי שהם לא "יחטיאו"‬
‫את בני ישראל ביחס הטבעי למולדת שמנוגד או נחות ליחסים‬ ‫הרעב הזה גם מבריח את נכדו יעקב ואת כל בניו מהארץ‬
‫למצרים ושם הוא גם מת‪ ,‬ורק מבקש שאת גווייתו יעבירו‬
‫עם האלוהים שאמור מכאן ואילך לשלוט בהם‪.‬‬ ‫לקבורה בארץ ישראל‪ .‬בזה הוא יוצר כלל שטני לגבי ייעודה‬
‫של הארץ הזאת‪ ,‬לקבל ולקבור בה את היהודים המתים‬
‫כאן אפשר להעיר שבני ישראל התגלו כהומניים יותר‬
‫מאלוהיהם‪ ,‬וכאשר הם כבשו את ארץ ישראל הם לא ביצעו‬ ‫בחוץ לארץ‪.‬‬
‫את הג'נוסאייד שנקבע להם כמשימה‪ ,‬אם מתוך חולשה או‬
‫מתוך חמלה‪ .‬וכך מאז כניסת בני ישראל לארץ ישראל נשארו‬ ‫עם ישראל לא נולד במולדת שלו‪ ,‬אלא בארץ לא לו‪ ,‬מצרים‪.‬‬
‫בה גם בני עמים או סתם בני אדם אחרים שלא מבני ישראל‪,‬‬ ‫הקשר הראשוני בין עם למולדתו לא קיים בעם ישראל‪ .‬גם‬
‫התורה‪ ,‬תעודת הזהות הרוחנית של העם לא ניתנת במולדת‬
‫שרואים בטריטוריה הזאת מולדת עד עצם היום הזה‪.‬‬ ‫אלא באזור ביניים‪ ,‬במדבר‪ ,‬באין‪-‬מקום‪ ,‬כדי שהמולדת לא‬
‫תפריע לתהליך ההטמעה‪ ,‬לתהליך ההיתוך או הריתוך של‬
‫רישיון לגלות‬
‫הדת המיוחדת הזו לעם‪.‬‬
‫אבל אין די בכך‪ .‬העיקור וההפחתה ביסוד המולדת בזהות‬
‫ממשיך להתברר בתיאור החזון הקשה‪ ,‬שבו הובטח כבר‬ ‫לפיכך‪ ,‬כבר בעשרת הדיברות שאמורות להיות רק ציווים‬
‫במדבר‪ ,‬עוד לפני הכניסה לארץ‪ ,‬שאם העם יחטא לאלוהים‬ ‫מוסריים‪ ,‬מקדים האלוהים בדיבר הראשון להביע את‬
‫נוכחותו ואת פועלו בזהות העם‪ ,‬הוא זה אשר שחרר‬
‫את העם מעבדותו‪ .‬לא בני העם שחררו את עצמם‬
‫אלא האלוהים‪ .‬לו הם צריכים להודות על עצמאותם‪ ,‬על‬

‫לאומיותם‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬

‫הוא יהיה מועמד ראוי להתכה הזאת בין דת ולאום‪.‬‬ ‫וייענש קשות‪ ,‬עד כדי גירוש מארצו ופיזור בקרב העמים‪,‬‬
‫עדיין תישמר זהותו וקיומו כעם האלוהים גם מחוץ למולדת‪,‬‬
‫משה לא נכנס לארץ‪ ,‬ומת ונקבר עם הדור שחוסל במדבר‪.‬‬ ‫בגולה‪ .‬כלומר‪ ,‬בזמן שכל עם שגורש או איבד את מולדתו‬
‫וטוב שכך‪ ,‬כי אם הוא היה נכנס לארץ ישראל‪ ,‬הוא היה רואה‬ ‫מאבד את לאומיותו‪ ,‬הרי לבני ישראל הובטח‪ ,‬עוד בטרם‬
‫איך הפרויקט השאפתני שלו קורס מיד‪ .‬העם שהגיע סוף סוף‬ ‫מימוש דקה אחת במולדת היעודה‪ ,‬קיום לאומי גם מחוץ‬
‫למולדתו היעודה‪ ,‬ועד מהרה יצר אִתה יחסים טבעיים של עם‬ ‫למולדת‪ .‬שהרי המולדת אינה תנאי הכרחי לקיום הלאומי‬
‫לטריטוריה שלו‪ ,‬החל להשיר מעצמו את הדת שרותכה אליו‪,‬‬ ‫אלא רק תנאי נוסף‪ ,‬לפעמים רק תאורטי‪ .‬ולפיכך כבר מאז‬
‫ואכן אז מתברר שזה היה רק ריתוך‪ ,‬ולא החזק ביותר‪ .‬ומכאן‬ ‫חורבן בית ראשון‪ ,‬העדיפו רבים מבני ישראל לצאת לגולה‬
‫ואילך עד חורבן בית ראשון וגלות ישראל חוזר ושב המשפט‬ ‫מרצונם‪ ,‬ולא להסתבך ולהיכשל בארץ שעומדת תחת תנאים‬
‫אלוהיים קשים‪ .‬זאת סיבת הגלות‪ ,‬שהסתיימה בקטסטרופות‬
‫"ויעשו הרע בעיני ה'"‪.‬‬
‫כה נוראות‪ .‬הרישוי האלוהי לקיומה ניתן כבר בהר סיני‪.‬‬
‫הלאומיות אכן נשמרת במולדת שלה‪ ,‬אבל הדת מתחלפת‬
‫או פלורליסטית‪.‬‬ ‫אבל כל העבודה המתוכננת הזאת להתיך את הדת בתוך‬
‫הלאומיות לא צלחה‪ .‬ומפעם לפעם אלוהים מתייאש‬
‫אבל הרע האמִתי כבר נעשה בעצם הזלזול‪ ,‬והפיחות‬ ‫מהחומר הלאומי הזה שקיבל ממצרים בעבור הפרויקט‬
‫במולדת כמרכיב יסודי הכרחי וראשוני בכל הזהות הלאומית‪.‬‬ ‫השאפתני שלו‪ ,‬ומציע למשה להחליף את העם‪ ,‬בפירוש‬
‫היהודים שלא הבינו את המשמעות הקרדינלית והעליונה‬ ‫כך‪ ,‬או לפחות לקצץ בו חלקים עיקשים ובלתי ראויים‪ .‬ואכן‬
‫במושג מולדת‪ ,‬ובקשר למולדת ובמשמעות המולדת בזהותם‬ ‫במדבר אנו רואים כמה וכמה פעמים מלחמות אזרחים‬
‫שלהם‪ ,‬זלזלו גם במשמעות ובקדושת המולדת בזהותם של‬ ‫שותתות דם‪ ,‬הורגים זה בזה‪ ,‬גוזמים זה בזה‪ ,‬עד שלבסוף‬
‫עמים אחרים‪ .‬והם החלו לנדוד בין מולדות של עמים אחרים‬ ‫מחליטים להחליף את כל הדור‪ ,‬דור המדבר‪ ,‬בדור חדש‪,‬‬
‫שלידתו תהיה רק במדבר‪ ,‬ושלא ידע בעצם טעמה של‬
‫כמו נדודים בין בתי מלון‪.‬‬ ‫מולדת בכלל‪ .‬אפילו אם זאת מולדת העבדות במצרים‪ .‬ורק‬
‫אז לאחר ארבעים שנה‪ ,‬נדודים ומוות‪ ,‬קם דור חדש‪ ,‬שאולי‬
‫א"ב יהושע הוא סופר‬

‫‪27‬‬

‫עם‪ ,‬תורה‪ ,‬ארץ‬

‫יואל בן נון‬

‫עמים נולדים ומתים‪ ,‬גם אם הם חיים מאות שנים‪ .‬כמו‬
‫אנשים‪ .‬לבסוף‪ ,‬נבלעים באדמה‪ .‬גם תרבויות וגם דתות‬
‫נוצרות ומתות‪ ,‬נבלעות באדמה‪ ,‬או בתרבויות אחרות‪ .‬עם‬
‫טבעי נוצר במולדתו – ומת במולדתו או בגלותו‪ ,‬כשגוברים‬

‫עליו עמים אחרים‪.‬‬

‫מוצאים קשר בין פסוקי תנך ובין כתובות שעלו ונחשפו מן‬ ‫ממשפחת אברהם הנודדת נוצרו עמים טבעיים רבים‬
‫האדמה‪ ,‬מתעורר בצדק רעש גדול‪ .‬כך היה כשנתגלתה‬ ‫שהשאירו את חותמם במולדתם ונעלמו – העם המואבי‪,‬‬
‫בעיר דיבון שבמואב‪' ,‬כתובת מישע' – המלך המואבי‬ ‫העם העמוני‪ ,‬שבטי מדיין‪ ,‬העם האדומי‪ ,‬זאת נוסף על‬
‫שמרד באחאב מלך ישראל‪ .‬וביתר שאת‪ ,‬כשנתגלתה‬ ‫שבטי ערב הישמעאלים – נְבָיו ֹת ו ֵק ָדר וי ָטו ּר‪ ,‬ועוד‪ ,‬ומבלי‬
‫כתובת 'בלעם בר בעור' בבקעת הירדן המזרחית‪ .‬שתיהן‬ ‫לציין את עמי האמורים והכנענים והפלִשתים‪ .‬רוב העמים‬
‫כתובות בעברית עתיקה‪ ,‬דומה לעברית מקראית עם כמה‬ ‫האלה דיברו עברית הדומה ללשון המקרא‪ .‬לא השפה ולא‬

‫השפעות ארמיות‪.‬‬ ‫המולדת הצילו את העמים האלה ממוות בלתי נמנע‪.‬‬

‫אבל כל אלה הם שרידים מתים‪ ,‬קברי עמים‪ ,‬דתות‬ ‫גם באירופה‪ ,‬לפני אלף שנה‪ ,‬לא היה כמעט אף אחד‬
‫ותרבויות‪ .‬העמים האלה מתו כשם שנוצרו‪ ,‬לא רק מפני‬ ‫מעמי אירופה המוכרים לנו‪.‬‬
‫הרוע וההשחתה שאכלו אותם מבפנים‪ ,‬שהרי אלה‬
‫אכלו גם בנו‪ ,‬ואולי אף ביתר שאת; ולא רק מפני הכיבוש‬ ‫תמיהה גדולה יש לי על כל המבקשים טוטליות של מולדת‬
‫האשורי‪ ,‬הבבלי‪ ,‬הפרסי‪ ,‬ההלניסטי והרומי‪ ,‬כל אלה שהיו‬ ‫במקום טוטליות של א‪-‬לוהים‪ ,‬טוטליות פגנית‪ .‬ומציעים לנו‪,‬‬
‫חזקים מהם וגם החריבו אותנו‪ .‬אלא‪ ,‬בראש ובראשונה‪,‬‬
‫כי הם נוצרו כעמים טבעיים‪ ,‬ומתו באופן טבעי‪ ,‬יחד עם‬ ‫אחרי אלפי שנות חיים‪ ,‬לחזור ולעצב עם מואבי או אדומי‪.‬‬

‫האלים הפטרונים שלהם סגדו‪ .‬בכולם שולט המוות‪.‬‬ ‫להיות "נורמלי"‬

‫הם לא התגבשו בכור היתוך של גלות‪ ,‬ולא נצרפו ביציאה‬ ‫אפשר לאתר בקרקע מולדתם של רוב העמים הטבעיים‬
‫מגלות‪ .‬הם גם לא ראו את עצמם כנושאי שליחות מוסרית‬ ‫שמתו‪ ,‬שרידים ארכאולוגיים‪ ,‬מבנים ואף כתובות‪ ,‬חומר‬
‫מוזאוני מעניין‪ .‬נותרו מהם גם שרידי זיכרון בתנך‪ ,‬ואם‬

‫‪28‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬

‫להיעלם‪ ,‬מפני שרוצים לחיות חיים 'נורמליים'‪ ,‬בלי משא‬ ‫לעולם‪ .‬הם לא שמעו 'עשרת הדיברות'‪ ,‬ולא הנחילו אותם‬
‫של שליחות‪ ,‬ובלי פחד קיומי‪ ,‬אישי וגם קיבוצי‪ .‬בבחירה‬ ‫לעמים‪ ,‬לתרבויות ולדתות כבסיס של תרבות מוסרית‪ .‬גם‬
‫להתבולל הם משלימים עם צו הטבע ומשלמים את המחיר‬ ‫הררי הפולחן שלהם‪ ,‬כמו האלים שלהם‪ ,‬שקעו בתהום‬
‫הבלתי נמנע – כל אדם הוא בן תמותה‪ ,‬ואם אין לו מורשת‬
‫אמהות ואבות שבנותיו ובניו ימשיכו אותה – מותו הצפוי‬ ‫הנשייה‪.‬‬

‫הוא תחילת מחיקתו גם מכל זיכרון חי‪.‬‬ ‫מכור הברזל של הגלות במצרים‪ ,‬ומן הצריפה באש של‬
‫יציאת מצרים‪ ,‬נוצר 'עם סגולה' שלא מת על אדמתו‪ ,‬וגם‬
‫אולם אנו היהודים ששרדו‪ ,‬בחרנו בחיים‪ ,‬עם כל הסבל‬ ‫שרד בגלויותיו‪ .‬אין עוד עם ששרד בגלויות‪ ,‬וגם חוזר לארצו‬
‫והאמונה האנומלית‪ .‬שרדנו מפני שבנפשנו וברוחנו‪,‬‬ ‫העתיקה בקיבוץ גלויות‪ .‬אנחנו לבדנו‪ .‬קשה לעכל זאת‪,‬‬
‫בזהותנו ובתודעתנו‪ ,‬כבר נצרפנו בכור הברזל של גלות‬ ‫קשה להיות חריג במשפחת העמים – מי לא רוצה להיות‬
‫מצרים והיציאה ממנה‪ .‬ושום גלות או חורבן לא יכלו לחסלנו‬
‫כליל‪ ,‬לא החורבנות שהיו בארץ‪ ,‬ולא החורבנות שבגולה‪.‬‬ ‫'נורמלי'?‬
‫אפילו השואה‪ ,‬שהחריבה כליל את הגלות היהודית בת‬
‫אלף השנים‪ ,‬לא יכלה להשמידנו כי עם ישראל קם מחדש‪,‬‬ ‫המוני ישראלים ויהודים לאורך הדורות‪ ,‬תחת לחץ נורא‬
‫או מתוך פיתוי או אשליה‪ ,‬המירו את דתם כדי להיות‬
‫בנס קיבוץ גלויות‪.‬‬ ‫'נורמלים' – חלק הצליחו ונעלמו בתוך העמים הטבעיים‪,‬‬
‫הדתות והתרבויות הזורמות‪ ,‬ורבים אחרים עלו על המוקד‪.‬‬
‫חופש הבחירה כמטרה נשגבת‬
‫בתרבות המודרנית אפשר להתבולל הרבה יותר בקלות‪,‬‬
‫בקונגרס הציוני הראשון אמר בנימין זאב הרצל – "אנו‪ ,‬יש‬ ‫כי אין צורך בהמרת דת – אכן‪ ,‬רבים מאחינו בוחרים‬
‫לומר‪ ,‬שבנו הביתה‪ .‬הציונות היא שובנו אל היהדות עוד‬

‫‪29‬‬

‫ממצרים העצימה את חירותו‪ ,‬ואת יכולתו לבחור בין גלות‬ ‫לפני שובנו אל ארץ היהודים‪ .‬אנו הבנים שיצאו – וחזרו"‪.‬‬
‫ובין עצמאות בארץ‪.‬‬
‫הרצל גם חזר ואמר שהכול תלוי ברצון היהודי – "ביהודים‬
‫הפירוש של מעמד הר סיני כאילו מטרתו 'היתוך' טוטלי‬ ‫תלוי אפוא הדבר‪ ,‬אם חיבור מדיני זה יהיה לפי שעה רק‬
‫של העם עם התורה‪ ,‬היא פרשנות מוטעית‪ ,‬כמו 'כפיית‬ ‫רומן מדיני‪ .‬אם דור זה לא הוכשר עוד‪ ,‬יבוא דור אחר‪,‬‬
‫הר כגיגית'‪ ,‬כאילו היא אידאל תלמודי‪ .‬מתוך ההבנה‬ ‫נעלה וטוב ממנו‪ .‬היהודים הרוצים בכך ישיגו את מדינתם‪,‬‬
‫המוטעית של שאיפת 'היתוך' טוטלית‪ ,‬נגזרת גם‬ ‫והם יהיו ראויים לה" (מתוך המבוא ל'מדינת היהודים')‪.‬‬
‫המסקנה התמוהה של 'כישלון'‪' ,‬ריתוך'‪' ,‬טמפרטורה‬ ‫בכך ביטא הרצל את הספק שלו במידת הרצון של היהודים‬
‫נמוכה מדי'‪ ,‬ועוד ביטויים אחרים‪ .‬מה שנדמה לעיניים‬ ‫לצאת מן הגלות‪ ,‬יחד עם הדגשת השיבה אל היהדות‬
‫טוטליות ככישלון‪ ,‬איננו אלא חופש הבחירה – המטרה‬ ‫עוד לפני השיבה לארץ (מעין 'מתן תורה מחודש')‪ ,‬ועם‬
‫פרשנות מרתקת ל'דור המדבר' – "יבוא דור אחר נעלה‬
‫העליונה של נותן התורה‪.‬‬
‫וטוב ממנו"‪ ,‬ברצונו בעצמאות‪.‬‬
‫תמיהה גדולה יש לי על כל‬
‫המבקשים טוטליות של‬ ‫בחרנו לחיות כעם חופשי בארצנו‪ ,‬וידענו‪ ,‬שחיים אלה הם‬
‫חלק מחיי עולם‪ ,‬והם מעבר לחייו ומותו של כל יחיד‪ .‬לכן‪,‬‬
‫מולדת במקום טוטליות של‬ ‫מוכנים צעירים ישראלים‪ ,‬שבוחרים בעצמאות ולא בגלות‪,‬‬
‫א‪-‬לוהים‪ ,‬טוטליות פגנית‪.‬‬ ‫להתנדב ולסכן את חייהם האישיים למען תחיית העם‪.‬‬
‫ומציעים לנו‪ ,‬אחרי אלפי‬
‫שנות חיים‪ ,‬לחזור ולעצב‬ ‫אבל זה נובע מבחירה חופשית‪ ,‬ולא מהיתוך כפוי‪.‬‬

‫עם מואבי או אדומי‬ ‫הכוכבים לא בוחרים במסלוליהם‪ .‬הצמחים ובעלי החיים‬
‫פועלים על פי טבעם הגנטי‪ ,‬ורמת הבחירה שלהם‬
‫מעמד הר סיני העצים עוד יותר את הבחירה‪ ,‬מפני שבני‬
‫ישראל למדו והבינו דווקא מתוך חרדת המוות‪ ,‬שהא‪-‬לוהים‬ ‫מוגבלת‪ .‬בני אדם יכולים לבחור‪ ,‬וזה יתרונם מבריאתם‪.‬‬
‫לא בא להרוג אותם‪ ,‬אלא לתת להם תורת חיים‪" :‬היום הזה‬
‫ראינו כי ידבר א‪-‬להים את האדם‪ ,‬ו ָחָי‪ .‬ועתה למה נמות‬ ‫האם ה' הוציא את ישראל "מכור הברזל ממצרים להיות‬
‫כי תאכלנו האש הגד ֹלה הזאת‪ ,‬אם י ֹספים אנחנו לשמ ֹע‬ ‫לו לעם נחלה כיום הזה" (ספר דברים פרק ד‪ ,‬פסוק כ)‪,‬‬
‫את קול ה' א‪-‬להינו עוד‪ ,‬ו ָמָתנו‪ ּ.‬כי מי כל בשר אשר שמע‬ ‫כדי לצרוף אותם עד כדי 'היתוך' כפוי‪ ,‬עד שלילת הבחירה‬
‫קול א‪-‬להים חיים מדבר מתוך האש כמ ֹנו‪ ,‬ו ַי ֶחי‪ .‬קרב אתה‬
‫ושמע את כל אשר יאמר ה' א‪-‬להינו ‪( "...‬דברים פרק ה‪,‬‬ ‫החופשית?‬

‫פסוקים כ‪-‬כג)‪.‬‬ ‫לבורא העולמות יש המוני יצורים חסרי בחירה וחופש‬
‫בחירה‪ ,‬עד בלי די – בריאת האדם כבר היה בה סיכון‬
‫על ההבנה הזאת ועל הבחירה הזאת (לשלוח את משה‬ ‫בחופש שניתן בידו‪ .‬עם היוצא לחירות "מכור הברזל"‪ ,‬גם‬
‫לקבל את התורה בעבורם)‪ ,‬אמר ה' למשה – "שמעתי את‬ ‫חופש הבחירה שלו יתעצם – "שמע ישראל ‪ ...‬והיה אם‬
‫כל דברי העם הזה אשר דברו אליך‪ ,‬היטיבו כל אשר דברו‬ ‫שָמ ֹע תשמעו" – אפילו השיבה למצרים עלולה לעלות‬
‫– מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה א ֹתי (=לא יראת מוות‪,‬‬ ‫כאפשרות‪ .‬גם הארץ נכנסת לבחירה החופשית‪ ,‬וגם‬
‫הגלות‪ .‬לכן אנחנו חיים וקיימים גם בארץ‪ ,‬גם בכל הגלויות‬
‫אלא יראה בחירית)‪ ...‬למען ייטב להם ולבניהם לע ֹלם"‪.‬‬
‫ובתנאים הקשים ביותר‪ ,‬וגם בשיבה לציון‪.‬‬
‫כמה גדולה ההפתעה‪ ,‬שא‪-‬לוהים אומר – "מי יתן"‪ .‬הלוא‬
‫בידיו החיים והמוות‪ ,‬ובידיו ליצור 'היתוך' כזה‪ ,‬ששום אדם‬ ‫רבים הבינו (בטעות) את חרדת המוות במעמד הר סיני‬
‫מישראל לא יוכל להינתק מן התורה אפילו אם ירצה‪ ,‬ולמה‬ ‫ככפיית 'הר כגיגית'‪ ,‬ובלשון התלמוד (שבת פח עמוד א)‬
‫לשחרר אותם‪ ,‬ולו במעט‪ ,‬מפחד המוות? כדי שיוכלו להיות‬ ‫– "אם אתם מקבלים התורה‪ ,‬מוטב‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬שם תהא‬
‫עם חצוף? עם קשה עורף? עם שלא מפסיק להתווכח עם‬ ‫קבורתכם"‪ .‬אבל משפט זה בתלמוד אינו אלא קושיה‬
‫ותמיהה‪" ,‬שאם יזמינם לדין‪ ,‬למה לא קיימתם מה שקבלתם‬
‫עצמו ועם א‪-‬לוהיו?‬
‫עליכם‪ ,‬יש להם תשובה ש ִקבלוה באונס" (רש"י)‪.‬‬

‫התשובה בתלמוד‪ ,‬כמו בתורה‪ ,‬היא שמעמד הר סיני נועד‬
‫לשחרר את בני ישראל אפילו מפחד המוות‪' .‬כור הברזל'‬
‫לא היה בסיני אלא במצרים‪ ,‬והצריפה של העם היוצא‬

‫‪30‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬

‫ברוך השם א‪-‬לוהינו אשר נתן לנו תורת חיים‪ ,‬שחצי עולם‬ ‫כל אדם פוחד למות מעצם בריאתו כ'בן תמותה'‪ ,‬ואין‬
‫חפץ בה‪ ,‬בדרך "מכור הברזל" אל ארץ הבחירה‪.‬‬ ‫שום צורך ולא טעם במעמד הר סיני של 'היתוך' והפחדה‬
‫וכפייה‪ .‬בלשון חז"ל – "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"‬
‫הרב יואל בן נון מלמד ומפרש תנך‬ ‫(ברכות לג עמוד ב) – ה' הוציא משליטתו את יראת השמים‪,‬‬
‫במיוחד במעמד הר סיני‪ ,‬כדי שיהיה ערך ומשמעות לקיום‬

‫התורה מתוך "נעשה ונשמע"‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬ ‫נעשה ונשמע?‬
‫לא תמיד‬
‫צר לי‪ ,‬רבי יהודה היקר‪,‬‬
‫אבל אני לא מקבלת את‬ ‫יוכי ברנדס‬
‫הכאילו שלך‪ .‬אלוהים אכן‬
‫התחרט על הציווי שלו‪ .‬או‪,‬‬
‫בעצם‪ ,‬הוא לא באמת רצה‬
‫שיצייתו לו בעניין הזה‬

‫למה אלוהים תובע ממשה לרדת מהר סיני בעיצומו של טקס‬ ‫משהו מוזר קורה בפרק יט בספר שמות‪ .‬כל כך מוזר‪ ,‬עד‬
‫מתן תורה ולהזהיר את העם פעם נוספת? כאמור‪ ,‬פרשנינו‬ ‫שהפרשנים מעדיפים להתעלם‪ ,‬והמעטים‪ ,‬שבכל זאת‬
‫שותקים‪ ,‬או לחלופין מתייצבים בשורה אחידה ואומרים שאין‬ ‫מנסים‪ ,‬מותירים אותנו עם פירוש חמקמק שבכלל לא‬
‫כאן שום קושי וכי מדובר בחזרה דידקטית‪ .‬אזהרות חשובות‬
‫צריך להגיד שוב ושוב ושוב‪ .‬רק רבי יהודה הנשיא‪ ,‬מכל‬ ‫מתמודד עם הקושי‪.‬‬
‫פרשנינו וחכמינו‪ ,‬מעז ללחוש שהציווי השני מעיד שהקב"ה‬
‫אולי חזר בו מהציווי הראשון‪ .‬אבל מיד הוא מזדרז לטשטש את‬ ‫לפני מעמד הר סיני‪ ,‬אלוהים מצווה על משה שיזהיר את בני‬
‫ישראל לבל יעזו לעלות אל ההר‪" :‬ו ְהִג ְבַּלְ ּתָ אֶת ָהעָם סָבִיב‬
‫הפירוש הנועז שלו ומסביר שזה רק בכאילו‪.‬‬ ‫לֵאמ ֹר הִ ׁ ּשָמְרו ּלָכ ֶם עֲלו ֹת בָּהָר"‪ .‬בני ישראל נשמעים לאזהרה‬
‫בחרדת קודש ומתייצבים בתחתית ההר‪ .‬הרגע הגדול מגיע‪.‬‬
‫צר לי‪ ,‬רבי יהודה היקר‪ ,‬אבל אני לא מקבלת את הכאילו שלך‪.‬‬ ‫העשן‪ ,‬הענן‪ ,‬השופר‪ ,‬האש וכל יתר האפקטים כבר פועלים‬
‫אלוהים אכן התחרט על הציווי שלו‪ .‬או‪ ,‬בעצם‪ ,‬הוא לא באמת‬ ‫במלוא הרושם‪ .‬משה עולה אל ההר‪ .‬אלוהים פוצה את פיו‪.‬‬
‫רצה שיצייתו לו בעניין הזה‪ .‬אלוהים קיווה שבני ישראל יגידו‬ ‫והנה‪ ,‬איזה מפח נפש‪ ,‬במקום עשרת הדיברות המיוחלות‪,‬‬
‫למשה‪ :‬התורה של כולנו‪ ,‬אתה לא תקבל אותה ותפרש אותה‬ ‫אלוהים משגר את משה בחזרה למטה ומצווה עליו‪ֵ " :‬רד ָהעֵד‬

‫בשבילנו‪ ,‬אנחנו עולים להר סיני יחד אתך‪.‬‬ ‫בָּעָם פֶּן י ֶהֶ ְרסו ּאֶל ה' לִ ְראו ֹת"‪.‬‬

‫אבל בני ישראל לא נאבקו ולא מרדו ולא מחו‪ .‬הם ויתרו‪.‬‬ ‫משה נדהם מהציווי המיותר‪ ,‬שניתן ברגע הכי פחות‬
‫ואלוהים‪ ,‬שכנראה התאכזב לא רק מהם‪ ,‬אלא גם ממשה‪,‬‬ ‫מתאים‪ ,‬ומזכיר לאלוהים שהאזהרה כבר מיושמת‪" :‬ל ֹא יו ּכ ַל‬
‫ציווה עליו להצטרף אליהם שם למטה‪ .‬ככה זה‪ .‬עם שמוותר‬ ‫ָהעָם לַעֲל ֹת אֶל ַהר סִינָי כ ִּי אַ ּתָה ַהעֵד ֹתָה בָּנו ּלֵאמ ֹר ַהג ְבֵּל‬
‫ומפחד‪ ,‬לא יזכה לעלות אל ההר‪ .‬ומנהיג שמוותר ומשאיר את‬ ‫אֶת ָה ָהר ו ְ ִק ַד ּ ׁשְ ּתו ֹ"‪ .‬אבל אלוהים לא מוותר ומאלץ את משה‬

‫עמו מאחור‪ ,‬מעיד על עצמו שגם הוא אינו ראוי לעלות‪.‬‬ ‫לרדת‪ .‬משה מציית‪ .‬וכי יש לו ב ֵררה? ודווקא אז‪ ,‬לפני שאנחנו‬

‫יוכי ברנדס היא סופרת‬ ‫שומעים על עלייתו החוזרת אל ההר‪ ,‬אלוהים מחליט שהגיע‬

‫הזמן לתת את התורה ופוצח בהקראת עשרת הדברות‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫איור‪ :‬מיכל בן חמו‬ ‫האם יכולנו‬
‫לחבר את עשרת‬
‫מדוע מערכת הכללים‬ ‫הדיברות בעצמנו?‬
‫והחוקים הבסיסית הזו צריכה‬
‫להינתן מגבוה‪ ,‬כצו אלוהי‪ ,‬ולא‬ ‫אפרת שני‪-‬שטרית‬
‫להיווצר באופן טבעי ופשוט‬
‫מעם ישראל‪ ,‬מתוך התנהלות‬

‫החיים עצמם?‬

‫שהיא תלויה במערכת היחסים בין האב לילדיו‪ .‬וכידוע‪,‬‬ ‫בפרק ה בספר דברים אנו נפגשים בפעם השנייה עם‬
‫יחסים עם ההורים יכולים להיות כואבים‪ ,‬מלאי כעס‬ ‫עשרת הדיברות‪ .‬רוב הדיברות‪ ,‬בטח אלה המתייחסות‬
‫וחבורות‪ ,‬ובעיקר מורכבים‪ .‬מאידך‪ ,‬על אף המורכבות‪,‬‬ ‫להתנהגות בן אדם לחברו‪ ,‬הן לכאורה מובנות מאליהן‬
‫אנו נזעקים זעקה פשוטה אל מול אב הזקוק לקביים ואולי‬ ‫בכינון סדר חברתי‪ .‬ברור לגמרי שחברה בה רוצחים‪,‬‬
‫גונבים‪ ,‬נואפים‪ ,‬חומדים וכו'‪ ,‬היא חברה שהמשתייכים‬
‫בעיקר לאוזן קשבת‪ ,‬ולא מקבל אותה מילדיו‪.‬‬ ‫אליה יתקשו לחיות חיים תקינים ולתפקד בתוכה‪ .‬מדוע‬
‫מערכת הכללים והחוקים הבסיסית הזו צריכה להינתן‬
‫"רבי חנינא סגן הכהנים אומר‪ ,‬הוי מתפלל בשלומה של‬ ‫מגבוה‪ ,‬כצו אלוהי‪ ,‬ולא להיווצר באופן טבעי ופשוט מעם‬
‫מלכות‪ ,‬שאלמלא מוראה‪ ,‬איש את רעהו חיים בלעו"‪ .‬בגלל‬
‫המעורבות הרגשית שלנו‪ ,‬הפגיעות שלנו‪ ,‬או לחילופין‬ ‫ישראל‪ ,‬מתוך התנהלות החיים עצמם?‬
‫האינטרסים הממשיים שלנו‪ ,‬אנו יכולים לבלוע אחד את‬
‫השני‪ .‬אין לנו באמת יכולת להצמיח באופן אישי‪-‬וולונטרי‬ ‫לפני זמן מה אחותי שהתה בבית החולים וסיפרה לי על‬
‫שיחה שהייתה עדה לה‪ .‬האב המאושפז דיבר בטלפון‬
‫התנהלות לא דורסנית ללא מערכת חוקים חיצונית‪.‬‬ ‫ברמקול עם ילדיו‪ ,‬סיפר שהוא משתחרר למחרת מבית‬
‫החולים וביקש מהם להביא לו קביים מיד שרה‪ .‬כל ילד‬
‫ואין זה אומר שלהתפלל בשלומה של מלכות הוא לא לבקר‬ ‫מארבעת ילדיו התחמק מהמטלה בטענה של חוסר זמן‪,‬‬
‫אותה‪ ,‬להיפך ‪ -‬דווקא משום שהמלכות כה נצרכת לתיקון‬ ‫וכולם התאמצו לקצר את השיחה איתו‪ .‬האב נותר ללא‬
‫עוולות חברתיות‪ ,‬אנו מחויבים לבקר אותה כמשרתת את‬
‫מענה‪ ,‬תרתי משמע‪.‬‬
‫העם‪.‬‬

‫אפרת שני‪-‬שטרית היא מנתחת מערכות מידע ופעילה חברתית‬ ‫מחד‪ ,‬אין לנו יכולת אמתית להעריך את הסיטואציה משום‬

‫‪33‬‬

‫מגילת רות‬

‫רות א‬

‫א ַו ְי ִהי ִּבי ֵמי ְׁשפֹט ַהּׁשֹ ְפ ִטים ַו ְי ִהי ָר ָעב ָּבָא ֶרץ ַוֵּי ֶלְך ִאיׁש ִמֵּבית ֶל ֶחם ְיהּו ָדה ָלגּור ִּבְׂש ֵדי‬
‫מֹוָאב הּוא ְו ִאְׁשּתֹו ּוְׁש ֵני ָב ָניו‪ .‬ב ְוֵׁשם ָה ִאיׁש ֱא ִלי ֶמ ֶלְך ְוֵׁשם ִאְׁשּתֹו ָנ ֳע ִמי ְוֵׁשם ְׁש ֵני‪ָ -‬ב ָניו‬
‫ַמ ְחלֹון ְו ִכ ְליֹון ֶא ְפ ָר ִתים ִמֵּבית ֶל ֶחם ְיהּו ָדה ַוָּיבֹאּו ְׂש ֵדי‪-‬מֹוָאב ַוִּי ְהיּו‪ָׁ-‬שם‪ .‬ג ַוָּי ָמת ֱא ִלי ֶמ ֶלְך‬
‫ִאיׁש ָנ ֳע ִמי ַוִּתָּׁש ֵאר ִהיא ּוְׁש ֵני ָב ֶני ָה‪ .‬ד ַוִּיְׂשאּו ָל ֶהם ָנִׁשים ֹמ ֲא ִבּיֹות ֵׁשם ָהַא ַחת ָע ְרָּפה ְוֵׁשם‬
‫ַהֵּׁש ִנית רּות ַוֵּיְׁשבּו ָׁשם ְּכ ֶעֶׂשר ָׁש ִנים‪ .‬ה ַוָּי ֻמתּו ַגם‪ְׁ-‬ש ֵני ֶהם ַמ ְחלֹון ְו ִכ ְליֹון ַוִּתָּׁש ֵאר ָה ִאָּׁשה‬
‫ִמְּׁש ֵני ְי ָל ֶדי ָה ּו ֵמ ִאיָׁשּה‪ .‬ו ַוָּת ָקם ִהיא ְו ַכּלֹ ֶתי ָה ַוָּתָׁשב ִמְּׂש ֵדי מֹוָאב ִּכי ָׁש ְמ ָעה ִּבְׂש ֵדה מֹוָאב‬
‫ִּכי‪ָ -‬פ ַקד ְיה ָוה ֶאת‪ַ -‬עּמֹו ָל ֵתת ָל ֶהם ָל ֶחם‪ .‬ז ַוֵּת ֵצא ִמן‪ַ -‬הָּמקֹום ֲאֶׁשר ָה ְי ָתה‪ָּׁ-‬שָּמה ּוְׁשֵּתי‬
‫ַכּלֹו ֶתי ָה ִעָּמּה ַוֵּת ַל ְכ ָנה ַבֶּד ֶרְך ָלׁשּוב ֶאל‪ֶ -‬א ֶרץ ְיהּו ָדה‪ .‬ח ַוּתֹא ֶמר ָנ ֳע ִמי ִלְׁשֵּתי ַכּלֹ ֶתי ָה‬
‫ֵל ְכ ָנה ּׁשֹ ְב ָנה ִאָּׁשה ְל ֵבית ִאָּמּה יעשה ( ַי ַעׂש) ְיה ָוה ִעָּמ ֶכם ֶח ֶסד ַּכ ֲאֶׁשר ֲעִׂשי ֶתם ִעם‪ַ -‬הֵּמ ִתים‬
‫ְו ִעָּמ ִדי‪ .‬ט ִיֵּתן ְיה ָוה ָל ֶכם ּו ְמ ֶצא ָן ְמנּו ָחה ִאָּׁשה ֵּבית ִאיָׁשּה ַוִּתַּׁשק ָל ֶהן ַוִּתֶּׂשא ָנה קֹו ָלן‬
‫ַוִּת ְבֶּכי ָנה‪ .‬י ַוּתֹא ַמ ְר ָנה‪ָּ-‬לּה ִּכי‪ִ -‬אָּתְך ָנׁשּוב ְל ַעֵּמְך‪ .‬יא ַוּתֹא ֶמר ָנ ֳע ִמי ׁשֹ ְב ָנה ְבנֹ ַתי ָלָּמה‬
‫ֵת ַל ְכ ָנה ִעִּמי ַהעֹוד‪ִ -‬לי ָב ִנים ְּב ֵמ ַעי ְו ָהיּו ָל ֶכם ַל ֲא ָנִׁשים‪ .‬יב ׁשֹ ְב ָנה ְבנֹ ַתי ֵל ְכ ָן ִּכי ָז ַק ְנִּתי‬
‫ִמ ְהיֹות ְל ִאיׁש ִּכי ָא ַמ ְרִּתי ֶיׁש‪ִ -‬לי ִת ְק ָוה ַּגם ָה ִיי ִתי ַהַּל ְי ָלה ְל ִאיׁש ְו ַגם ָי ַל ְדִּתי ָב ִנים‪ .‬יג‬
‫ֲה ָל ֵהן ְּתַׂשֵּב ְר ָנה ַעד ֲאֶׁשר ִי ְגָּדלּו ֲה ָל ֵהן ֵּת ָע ֵג ָנה ְל ִב ְלִּתי ֱהיֹות ְל ִאיׁש ַאל ְּבנֹ ַתי ִּכי‪ַ -‬מר‪ִ -‬לי‬
‫ְמאֹד ִמֶּכם ִּכי‪ָ -‬י ְצָאה ִבי ַיד‪ְ -‬יה ָוה‪ .‬יד ַוִּתֶּׂש ָנה קֹו ָלן ַוִּת ְבֶּכי ָנה עֹוד ַוִּתַּׁשק ָע ְרָּפה ַל ֲחמֹו ָתּה‬
‫ְורּות ָּד ְב ָקה ָּבּה‪ .‬טו ַוּתֹא ֶמר ִהֵּנה ָׁש ָבה ְי ִב ְמֵּתְך ֶאל‪ַ -‬עָּמּה ְו ֶאל‪ֱ -‬אלֹ ֶהי ָה ׁשּו ִבי ַא ֲח ֵרי ְי ִב ְמֵּתְך‪.‬‬
‫טז ַוּתֹא ֶמר רּות ַאל‪ִּ-‬ת ְפְּג ִעי‪ִ -‬בי ְל ָע ְז ֵבְך ָלׁשּוב ֵמַא ֲח ָר ִיְך ִּכי ֶאל‪ֲ -‬אֶׁשר ֵּת ְל ִכי ֵא ֵלְך ּו ַב ֲאֶׁשר‬
‫ָּת ִלי ִני ָא ִלין ַעֵּמְך ַעִּמי ֵואלֹ ַה ִיְך ֱאלֹ ָהי‪ .‬יז ַּב ֲאֶׁשר ָּתמּו ִתי ָאמּות ְוָׁשם ֶאָּק ֵבר ּכֹה ַי ֲעֶׂשה ְיה ָוה‬
‫ִלי ְוכֹה יֹו ִסיף ִּכי ַהָּמ ֶות ַי ְפ ִריד ֵּבי ִני ּו ֵבי ֵנְך‪ .‬יח ַוֵּת ֶרא ִּכי‪ִ -‬מ ְתַאֶּמ ֶצת ִהיא ָל ֶל ֶכת ִאָּתּה‬
‫ַוֶּת ְחַּדל ְל ַדֵּבר ֵא ֶלי ָה‪ .‬יט ַוֵּת ַל ְכ ָנה ְׁשֵּתי ֶהם ַעד‪ּ-‬בֹוָא ָנה ֵּבית ָל ֶחם ַו ְי ִהי ְּכבֹוָא ָנה ֵּבית ֶל ֶחם‬
‫ַוֵּתהֹם ָּכל‪ָ -‬ה ִעיר ֲע ֵלי ֶהן ַוּתֹא ַמ ְר ָנה ֲהזֹאת ָנ ֳע ִמי‪ .‬כ ַוּתֹא ֶמר ֲא ֵלי ֶהן ַאל‪ִּ-‬ת ְק ֶרא ָנה ִלי ָנ ֳע ִמי‬
‫ְק ֶרא ָן ִלי ָמ ָרא ִּכי‪ֵ -‬ה ַמר ַׁשַּדי ִלי ְמאֹד‪ .‬כא ֲא ִני ְמ ֵלָאה ָה ַל ְכִּתי ְו ֵרי ָקם ֱהִׁשי ַב ִני ְיה ָוה ָלָּמה‬
‫ִת ְק ֶרא ָנה ִלי ָנ ֳע ִמי ַויה ָוה ָע ָנה ִבי ְוַׁשַּדי ֵה ַרע ִלי‪ .‬כב ַוָּתָׁשב ָנ ֳע ִמי ְורּות ַהּמֹו ֲא ִבָּיה ַכָּל ָתּה‬

‫ִעָּמּה ַהָּׁש ָבה ִמְּׂש ֵדי מֹוָאב ְו ֵהָּמה ָּבאּו ֵּבית ֶל ֶחם ִּב ְת ִחַּלת ְק ִציר ְׂשעֹ ִרים‪.‬‬

‫רות ב‬

‫א ּו ְל ָנ ֳע ִמי מידע (מֹו ָדע) ְל ִאיָׁשּה ִאיׁש ִּגּבֹור ַח ִיל ִמִּמְׁשַּפ ַחת ֱא ִלי ֶמ ֶלְך ּוְׁשמֹו ּבֹ ַעז‪ .‬ב‬
‫ַוּתֹא ֶמר רּות ַהּמֹו ֲא ִבָּיה ֶאל‪ָ -‬נ ֳע ִמי ֵא ְל ָכה‪ָּ-‬נא ַהָּׂש ֶדה ַו ֲא ַלֳּק ָטה ַבִּׁשֳּב ִלים ַא ַחר ֲאֶׁשר ֶא ְמ ָצא‪-‬‬
‫ֵחן ְּב ֵעי ָניו ַוּתֹא ֶמר ָלּה ְל ִכי ִבִּתי‪ .‬ג ַוֵּת ֶלְך ַוָּתבֹוא ַוְּת ַלֵּקט ַּבָּׂש ֶדה ַא ֲח ֵרי ַהּקֹ ְצ ִרים ַוִּי ֶקר‬
‫ִמ ְק ֶר ָה ֶח ְל ַקת ַהָּׂש ֶדה ְלבֹ ַעז ֲאֶׁשר ִמִּמְׁשַּפ ַחת ֱא ִלי ֶמ ֶלְך‪ .‬ד ְו ִהֵּנה‪-‬בֹ ַעז ָּבא ִמֵּבית ֶל ֶחם ַוּיֹא ֶמר‬
‫ַלּקֹו ְצ ִרים ְיה ָוה ִעָּמ ֶכם ַוּיֹא ְמרּו לֹו ְי ָב ֶר ְכָך ְיה ָוה‪ .‬ה ַוּיֹא ֶמר ּבֹ ַעז ְל ַנ ֲערֹו ַהִּנָּצב ַעל‪ַ -‬הּקֹו ְצ ִרים‬

‫‪34‬‬

‫ְל ִמי ַהַּנ ֲע ָרה ַהּזֹאת‪ .‬ו ַוַּי ַען ַהַּנ ַער ַהִּנָּצב ַעל‪ַ -‬הּקֹו ְצ ִרים ַוּיֹא ַמר ַנ ֲע ָרה מֹו ֲא ִבָּיה ִהיא ַהָּׁש ָבה‬
‫ִעם‪ָ -‬נ ֳע ִמי ִמְּׂש ֵדי מֹוָאב‪ .‬ז ַוּתֹא ֶמר ֲא ַלֳּק ָטה‪ָּ-‬נא ְוָא ַס ְפִּתי ָב ֳע ָמ ִרים ַא ֲח ֵרי ַהּקֹו ְצ ִרים ַוָּתבֹוא‬
‫ַוַּת ֲעמֹוד ֵמָאז ַהּבֹ ֶקר ְו ַעד‪ַ -‬עָּתה ֶזה ִׁש ְבָּתּה ַהַּב ִית ְמ ָעט‪ .‬ח ַוּיֹא ֶמר ּבֹ ַעז ֶאל‪-‬רּות ֲהלֹוא‬
‫ָׁש ַמ ַעְּת ִּבִּתי ַאל‪ֵּ-‬ת ְל ִכי ִל ְלקֹט ְּבָׂש ֶדה ַא ֵחר ְו ַגם לֹא ַת ֲעבּו ִרי ִמֶּזה ְוכֹה ִת ְדָּב ִקין ִעם‪ַ -‬נ ֲערֹ ָתי‪.‬‬
‫ט ֵעי ַנ ִיְך ַּבָּׂש ֶדה ֲאֶׁשר‪ִ -‬י ְקצֹרּון ְו ָה ַל ְכְּת ַא ֲח ֵרי ֶהן ֲהלֹוא ִצִּוי ִתי ֶאת‪ַ -‬הְּנ ָע ִרים ְל ִב ְלִּתי ָנ ְג ֵעְך‬
‫ְו ָצ ִמת ְו ָה ַל ְכְּת ֶאל‪ַ -‬הֵּכ ִלים ְוָׁש ִתית ֵמ ֲאֶׁשר ִיְׁש ֲאבּון ַהְּנ ָע ִרים‪ .‬י ַוִּתּפֹל ַעל‪ָּ-‬פ ֶני ָה ַוִּתְׁשַּתחּו‬
‫ָא ְר ָצה ַוּתֹא ֶמר ֵא ָליו ַמּדּו ַע ָמ ָצא ִתי ֵחן ְּב ֵעי ֶניָך ְל ַהִּכי ֵר ִני ְוָאנֹ ִכי ָנ ְכ ִרָּיה‪ .‬יא ַוַּי ַען ּבֹ ַעז ַוּיֹא ֶמר‬
‫ָלּה ֻהֵּגד ֻהַּגד ִלי ּכֹל ֲאֶׁשר‪ָ -‬עִׂשית ֶאת‪ֲ -‬חמֹו ֵתְך ַא ֲח ֵרי מֹות ִאיֵׁשְך ַוַּת ַע ְז ִבי ָא ִביְך ְו ִאֵּמְך ְו ֶא ֶרץ‬
‫מֹו ַל ְדֵּתְך ַוֵּת ְל ִכי ֶאל‪ַ -‬עם ֲאֶׁשר לֹא‪ָ -‬י ַד ַעְּת ְּתמֹול ִׁש ְלׁשֹום‪ .‬יב ְיַׁשֵּלם ְיה ָוה ָּפ ֳע ֵלְך ּו ְת ִהי‬
‫ַמְׂשֻּכ ְרֵּתְך ְׁש ֵל ָמה ֵמ ִעם ְיה ָוה ֱאלֹ ֵהי ִיְׂש ָר ֵאל ֲאֶׁשר‪ָּ-‬באת ַל ֲחסֹות ַּת ַחת‪ְּ-‬כ ָנ ָפיו‪ .‬יג ַוּתֹא ֶמר‬
‫ֶא ְמ ָצא‪ֵ -‬חן ְּב ֵעי ֶניָך ֲאדֹ ִני ִּכי ִנ ַח ְמָּת ִני ְו ִכי ִדַּב ְרָּת ַעל‪ֵ -‬לב ִׁש ְפ ָח ֶתָך ְוָאנֹ ִכי לֹא ֶא ְה ֶיה ְּכַא ַחת‬
‫ִׁש ְפחֹ ֶתיָך‪ .‬יד ַוּיֹא ֶמר ָלה בֹ ַעז ְל ֵעת ָהאֹ ֶכל ּגִֹׁשי ֲהלֹם ְוָא ַכ ְלְּת ִמן‪ַ -‬הֶּל ֶחם ְו ָט ַב ְלְּת ִּפֵּתְך‬
‫ַּבחֹ ֶמץ ַוֵּתֶׁשב ִמַּצד ַהּקֹ ְצ ִרים ַוִּי ְצָּבט‪ָ -‬לּה ָק ִלי ַוּתֹא ַכל ַוִּתְׂשַּבע ַוּתֹ ַתר‪ .‬טו ַוָּת ָקם ְל ַלֵּקט ַו ְי ַצו‬
‫ּבֹ ַעז ֶאת‪ְ -‬נ ָע ָריו ֵלאמֹר ַּגם ֵּבין ָה ֳע ָמ ִרים ְּת ַלֵּקט ְולֹא ַת ְכ ִלימּו ָה‪ .‬טז ְו ַגם ׁשֹל‪ָּ-‬תׁשֹּלּו ָלּה‬
‫ִמן‪ַ -‬הְּצ ָב ִתים ַו ֲע ַז ְבֶּתם ְו ִלְּק ָטה ְולֹא ִת ְג ֲערּו‪ָ -‬בּה‪ .‬יז ַוְּת ַלֵּקט ַּבָּׂש ֶדה ַעד‪ָ -‬ה ָע ֶרב ַוַּת ְחּבֹט ֵאת‬
‫ֲאֶׁשר‪ִ -‬לֵּק ָטה ַו ְי ִהי ְּכ ֵאי ָפה ְׂשעֹ ִרים‪ .‬יח ַוִּתָּׂשא ַוָּתבֹוא ָה ִעיר ַוֵּת ֶרא ֲחמֹו ָתּה ֵאת ֲאֶׁשר‪ִ -‬לֵּק ָטה‬
‫ַוּתֹו ֵצא ַוִּתֶּתן‪ָ -‬לּה ֵאת ֲאֶׁשר‪-‬הֹו ִת ָרה ִמָּׂש ְב ָעּה‪ .‬יט ַוּתֹא ֶמר ָלּה ֲחמֹו ָתּה ֵאיפֹה ִלַּק ְטְּת ַהּיֹום‬
‫ְוָא ָנה ָעִׂשית ְי ִהי ַמִּכי ֵרְך ָּברּוְך ַוַּתֵּגד ַל ֲחמֹו ָתּה ֵאת ֲאֶׁשר‪ָ -‬עְׂש ָתה ִעּמֹו ַוּתֹא ֶמר ֵׁשם ָה ִאיׁש‬
‫ֲאֶׁשר ָעִׂשי ִתי ִעּמֹו ַהּיֹום ּבֹ ַעז‪ .‬כ ַוּתֹא ֶמר ָנ ֳע ִמי ְל ַכָּל ָתּה ָּברּוְך הּוא ַליה ָוה ֲאֶׁשר לֹא‪ָ -‬ע ַזב‬
‫ַח ְסּדֹו ֶאת‪ַ -‬ה ַחִּיים ְו ֶאת‪ַ -‬הֵּמ ִתים ַוּתֹא ֶמר ָלּה ָנ ֳע ִמי ָקרֹוב ָלנּו ָה ִאיׁש ִמּגֹ ֲא ֵלנּו הּוא‪ .‬כא‬
‫ַוּתֹא ֶמר רּות ַהּמֹו ֲא ִבָּיה ַּגם ִּכי‪ָ-‬א ַמר ֵא ַלי ִעם‪ַ -‬הְּנ ָע ִרים ֲאֶׁשר‪ִ -‬לי ִּת ְדָּב ִקין ַעד ִאם‪ִּ-‬כּלּו‬
‫ֵאת ָּכל‪ַ -‬הָּק ִציר ֲאֶׁשר‪ִ -‬לי‪ .‬כב ַוּתֹא ֶמר ָנ ֳע ִמי ֶאל‪-‬רּות ַּכָּל ָתּה טֹוב ִּבִּתי ִּכי ֵת ְצ ִאי ִעם‪-‬‬
‫ַנ ֲערֹו ָתיו ְולֹא ִי ְפְּגעּו‪ָ -‬בְך ְּבָׂש ֶדה ַא ֵחר‪ .‬כג ַוִּת ְדַּבק ְּב ַנ ֲערֹות ּבֹ ַעז ְל ַלֵּקט ַעד‪ְּ-‬כלֹות ְק ִציר‪-‬‬

‫ַהְּׂשעֹ ִרים ּו ְק ִציר ַה ִחִּטים ַוֵּתֶׁשב ֶאת‪ֲ -‬חמֹו ָתּה‪.‬‬

‫רות ג‬

‫א ַוּתֹא ֶמר ָלּה ָנ ֳע ִמי ֲחמֹו ָתּה ִּבִּתי ֲהלֹא ֲא ַבֶּקׁש‪ָ -‬לְך ָמנֹו ַח ֲאֶׁשר ִיי ַטב‪ָ -‬לְך‪ .‬ב ְו ַעָּתה ֲהלֹא בֹ ַעז‬
‫מֹ ַד ְעָּתנּו ֲאֶׁשר ָה ִיית ֶאת‪ַ -‬נ ֲערֹו ָתיו ִהֵּנה‪-‬הּוא זֹ ֶרה ֶאת‪ּ-‬גֹ ֶרן ַהְּׂשעֹ ִרים ַהָּל ְי ָלה‪ .‬ג ְו ָר ַח ְצְּת‬
‫ָו ַס ְכְּת ְוַׂש ְמְּת שמלתך (ִׂש ְמלֹ ַת ִיְך) ָע ַל ִיְך וירדתי ( ְו ָי ַר ְדְּת) ַהּגֹ ֶרן ַאל‪ִּ-‬תָּו ְד ִעי ָל ִאיׁש ַעד‬
‫ַּכּלֹתֹו ֶל ֱאכֹל ְו ִלְׁשּתֹות‪ .‬ד ִוי ִהי ְבָׁש ְכבֹו ְו ָי ַד ַעְּת ֶאת‪ַ -‬הָּמקֹום ֲאֶׁשר ִיְׁשַּכב‪ָׁ-‬שם ּו ָבאת ְו ִגִּלית‬
‫ַמ ְרְּגלֹ ָתיו ושכבתי ( ְוָׁש ָכ ְבְּת) ְוהּוא ַיִּגיד ָלְך ֵאת ֲאֶׁשר ַּת ֲעִׂשין‪ .‬ה ַוּתֹא ֶמר ֵא ֶלי ָה ּכֹל ֲאֶׁשר‪-‬‬
‫ּתֹא ְמ ִרי ( ֵא ַלי) ֶא ֱעֶׂשה‪ .‬ו ַוֵּת ֶרד ַהּגֹ ֶרן ַוַּת ַעׂש ְּככֹל ֲאֶׁשר‪ִ -‬צַּוָּתה ֲחמֹו ָתּה‪ .‬ז ַוּיֹא ַכל ּבֹ ַעז‬
‫ַוֵּיְׁשְּת ַוִּיי ַטב ִלּבֹו ַוָּיבֹא ִלְׁשַּכב ִּב ְק ֵצה ָה ֲע ֵר ָמה ַוָּתבֹא ַבָּלט ַוְּת ַגל ַמ ְרְּגלֹ ָתיו ַוִּתְׁשָּכב‪ .‬ח ַו ְי ִהי‬
‫ַּב ֲח ִצי ַהַּל ְי ָלה ַוֶּי ֱח ַרד ָה ִאיׁש ַוִּיָּל ֵפת ְו ִהֵּנה ִאָּׁשה ׁשֹ ֶכ ֶבת ַמ ְרְּגלֹ ָתיו‪ .‬ט ַוּיֹא ֶמר ִמי‪ָ-‬אְּת ַוּתֹא ֶמר‬
‫ָאנֹ ִכי רּות ֲא ָמ ֶתָך ּו ָפ ַרְׂשָּת ְכ ָנ ֶפָך ַעל‪ֲ -‬א ָמ ְתָך ִּכי גֹ ֵאל ָאָּתה‪ .‬י ַוּיֹא ֶמר ְּברּו ָכה ַאְּת ַליה ָוה ִּבִּתי‬
‫ֵהי ַט ְבְּת ַח ְסֵּדְך ָהַא ֲחרֹון ִמן‪ָ -‬ה ִראׁשֹון ְל ִב ְלִּתי‪ֶ -‬ל ֶכת ַא ֲח ֵרי ַהַּבחּו ִרים ִאם‪ַּ-‬דל ְו ִאם‪ָ -‬עִׁשיר‪.‬‬
‫יא ְו ַעָּתה ִּבִּתי ַאל‪ִּ-‬תי ְר ִאי ּכֹל ֲאֶׁשר‪ּ-‬תֹא ְמ ִרי ֶא ֱעֶׂשה‪ָּ-‬לְך ִּכי יֹו ֵד ַע ָּכל‪ַׁ-‬ש ַער ַעִּמי ִּכי ֵאֶׁשת‬

‫‪35‬‬

‫ַח ִיל ָאְּת‪ .‬יב ְו ַעָּתה ִּכי ָא ְמ ָנם ִּכי אם גֹ ֵאל ָאנֹ ִכי ְו ַגם ֵיׁש ּגֹ ֵאל ָקרֹוב ִמֶּמִּני‪ .‬יג ִלי ִני ַהַּל ְי ָלה‬
‫ְו ָה ָיה ַבּבֹ ֶקר ִאם‪ִ -‬י ְגָא ֵלְך טֹוב ִי ְגָאל ְו ִאם‪-‬לֹא ַי ְחּפֹץ ְל ָג ֳא ֵלְך ּו ְגַא ְלִּתיְך ָאנֹ ִכי ַחי‪ְ -‬יה ָוה ִׁש ְכ ִבי‬
‫ַעד‪ַ -‬הּבֹ ֶקר‪ .‬יד ַוִּתְׁשַּכב ַמ ְרְּגלֹו ָתו ַעד‪ַ -‬הּבֹ ֶקר ַוָּת ָקם בטרום (ְּב ֶט ֶרם) ַיִּכיר ִאיׁש ֶאת‪ֵ -‬ר ֵעהּו‬
‫ַוּיֹא ֶמר ַאל‪ִ -‬יָּו ַדע ִּכי‪ָ -‬בָאה ָה ִאָּׁשה ַהּגֹ ֶרן‪ .‬טו ַוּיֹא ֶמר ָה ִבי ַהִּמ ְטַּפ ַחת ֲאֶׁשר‪ָ -‬ע ַל ִיְך ְו ֶא ֳח ִזי‪ָ -‬בּה‬
‫ַוּתֹא ֶחז ָּבּה ַוָּי ָמד ֵׁשׁש‪ְׂ-‬שעֹ ִרים ַוָּיֶׁשת ָע ֶלי ָה ַוָּיבֹא ָה ִעיר‪ .‬טז ַוָּתבֹוא ֶאל‪ֲ -‬חמֹו ָתּה ַוּתֹא ֶמר‬
‫ִמי‪ַ-‬אְּת ִּבִּתי ַוַּתֶּגד‪ָ -‬לּה ֵאת ָּכל‪ֲ -‬אֶׁשר ָעָׂשה‪ָ -‬לּה ָה ִאיׁש‪ .‬יז ַוּתֹא ֶמר ֵׁשׁש‪ַ -‬הְּׂשעֹ ִרים ָה ֵאֶּלה‬
‫ָנ ַתן ִלי ִּכי ָא ַמר ( ֵא ַלי) ַאל‪ָּ-‬תבֹו ִאי ֵרי ָקם ֶאל‪ֲ -‬חמֹו ֵתְך‪ .‬יח ַוּתֹא ֶמר ְׁש ִבי ִבִּתי ַעד ֲאֶׁשר‬

‫ֵּת ְד ִעין ֵאיְך ִיּפֹל ָּד ָבר ִּכי לֹא ִיְׁשקֹט ָה ִאיׁש ִּכי‪ִ -‬אם‪ִּ-‬כָּלה ַהָּד ָבר ַהּיֹום‪.‬‬

‫רות ד‬

‫א ּובֹ ַעז ָע ָלה ַהַּׁש ַער ַוֵּיֶׁשב ָׁשם ְו ִהֵּנה ַהּגֹ ֵאל עֹ ֵבר ֲאֶׁשר ִּדֶּבר‪ּ-‬בֹ ַעז ַוּיֹא ֶמר סּו ָרה ְׁש ָבה‪ּ-‬פֹה‬
‫ְּפלֹ ִני ַא ְלמֹ ִני ַוָּי ַסר ַוֵּיֵׁשב‪ .‬ב ַוִּיַּקח ֲעָׂש ָרה ֲא ָנִׁשים ִמִּז ְק ֵני ָה ִעיר ַוּיֹא ֶמר ְׁשבּו‪-‬פֹה ַוֵּיֵׁשבּו‪ .‬ג‬
‫ַוּיֹא ֶמר ַלּגֹ ֵאל ֶח ְל ַקת ַהָּׂש ֶדה ֲאֶׁשר ְלָא ִחינּו ֶל ֱא ִלי ֶמ ֶלְך ָמ ְכ ָרה ָנ ֳע ִמי ַהָּׁש ָבה ִמְּׂש ֵדה מֹוָאב‪.‬‬
‫ד ַו ֲא ִני ָא ַמ ְרִּתי ֶא ְג ֶלה ָא ְז ְנָך ֵלאמֹר ְק ֵנה ֶנ ֶגד ַהּיְֹׁש ִבים ְו ֶנ ֶגד ִז ְק ֵני ַעִּמי ִאם‪ִּ-‬ת ְגַאל ְּגָאל‬
‫ְו ִאם‪-‬לֹא ִי ְגַאל ַהִּגי ָדה ִּלי ואדע ( ְו ֵא ְד ָעה) ִּכי ֵאין זּו ָל ְתָך ִל ְגאֹול ְוָאנֹ ִכי ַא ֲח ֶריָך ַוּיֹא ֶמר ָאנֹ ִכי‬
‫ֶא ְגָאל‪ .‬ה ַוּיֹא ֶמר ּבֹ ַעז ְּביֹום‪ְ -‬קנֹו ְתָך ַהָּׂש ֶדה ִמַּיד ָנ ֳע ִמי ּו ֵמ ֵאת רּות ַהּמֹו ֲא ִבָּיה ֵאֶׁשת‪ַ -‬הֵּמת‬
‫קניתי ( ָק ִני ָת) ְל ָה ִקים ֵׁשם‪ַ -‬הֵּמת ַעל‪ַ -‬נ ֲח ָלתֹו‪ .‬ו ַוּיֹא ֶמר ַהּגֹ ֵאל לֹא אּו ַכל לגאול‪ִ ( -‬ל ְגָאל)‪-‬‬
‫ִלי ֶּפן‪ַ-‬אְׁש ִחית ֶאת‪ַ -‬נ ֲח ָל ִתי ְּגַאל‪ְ -‬לָך ַאָּתה ֶאת‪ְּ-‬ג ֻאָּל ִתי ִּכי לֹא‪-‬אּו ַכל ִל ְגאֹל‪ .‬ז ְוזֹאת‬
‫ְל ָפ ִנים ְּב ִיְׂש ָר ֵאל ַעל‪ַ -‬הְּג ֻאָּלה ְו ַעל‪ַ -‬הְּתמּו ָרה ְל ַקֵּים ָּכל‪ָּ-‬ד ָבר ָׁש ַלף ִאיׁש ַנ ֲעלֹו ְו ָנ ַתן ְל ֵר ֵעהּו‬
‫ְוזֹאת ַהְּתעּו ָדה ְּב ִיְׂש ָר ֵאל‪ .‬ח ַוּיֹא ֶמר ַהּגֹ ֵאל ְלבֹ ַעז ְק ֵנה‪ָ -‬לְך ַוִּיְׁשלֹף ַנ ֲעלֹו‪ .‬ט ַוּיֹא ֶמר ּבֹ ַעז‬
‫ַלְּז ֵק ִנים ְו ָכל‪ָ -‬ה ָעם ֵע ִדים ַאֶּתם ַהּיֹום ִּכי ָק ִני ִתי ֶאת‪ָּ-‬כל‪ֲ -‬אֶׁשר ֶל ֱא ִלי ֶמ ֶלְך ְו ֵאת ָּכל‪ֲ -‬אֶׁשר‬
‫ְל ִכ ְליֹון ּו ַמ ְחלֹון ִמַּיד ָנ ֳע ִמי‪ .‬י ְו ַגם ֶאת‪-‬רּות ַהּמֹ ֲא ִבָּיה ֵאֶׁשת ַמ ְחלֹון ָק ִני ִתי ִלי ְל ִאָּׁשה ְל ָה ִקים‬
‫ֵׁשם‪ַ -‬הֵּמת ַעל‪ַ -‬נ ֲח ָלתֹו ְולֹא‪ִ -‬יָּכ ֵרת ֵׁשם‪ַ -‬הֵּמת ֵמ ִעם ֶא ָחיו ּו ִמַּׁש ַער ְמקֹומֹו ֵע ִדים ַאֶּתם ַהּיֹום‪.‬‬
‫יא ַוּיֹא ְמרּו ָּכל‪ָ -‬ה ָעם ֲאֶׁשר‪ַּ-‬בַּׁש ַער ְו ַהְּז ֵק ִנים ֵע ִדים ִיֵּתן ְיה ָוה ֶאת‪ָ -‬ה ִאָּׁשה ַהָּבָאה ֶאל‪ֵּ-‬בי ֶתָך‬
‫ְּכ ָר ֵחל ּו ְכ ֵלָאה ֲאֶׁשר ָּבנּו ְׁשֵּתי ֶהם ֶאת‪ֵּ-‬בית ִיְׂש ָר ֵאל ַו ֲעֵׂשה‪ַ -‬ח ִיל ְּב ֶא ְפ ָר ָתה ּו ְק ָרא‪ֵׁ-‬שם ְּב ֵבית‬
‫ָל ֶחם‪ .‬יב ִוי ִהי ֵבי ְתָך ְּכ ֵבית ֶּפ ֶרץ ֲאֶׁשר‪ָ -‬י ְל ָדה ָת ָמר ִליהּו ָדה ִמן‪ַ -‬הֶּז ַרע ֲאֶׁשר ִיֵּתן ְיה ָוה ְלָך‬
‫ִמן‪ַ -‬הַּנ ֲע ָרה ַהּזֹאת‪ .‬יג ַוִּיַּקח ּבֹ ַעז ֶאת‪-‬רּות ַוְּת ִהי‪-‬לֹו ְל ִאָּׁשה ַוָּיבֹא ֵא ֶלי ָה ַוִּיֵּתן ְיה ָוה ָלּה‬
‫ֵה ָריֹון ַוֵּת ֶלד ֵּבן‪ .‬יד ַוּתֹא ַמ ְר ָנה ַהָּנִׁשים ֶאל‪ָ -‬נ ֳע ִמי ָּברּוְך ְיה ָוה ֲאֶׁשר לֹא ִהְׁשִּבית ָלְך ּגֹ ֵאל‬
‫ַהּיֹום ְו ִיָּק ֵרא ְׁשמֹו ְּב ִיְׂש ָר ֵאל‪ .‬טו ְו ָה ָיה ָלְך ְל ֵמִׁשיב ֶנ ֶפׁש ּו ְל ַכ ְלֵּכל ֶאת‪ֵׂ-‬שי ָב ֵתְך ִּכי ַכָּל ֵתְך‬
‫ֲאֶׁשר‪ֲ -‬א ֵה ַב ֶתְך ְי ָל ַדּתּו ֲאֶׁשר‪ִ -‬היא טֹו ָבה ָלְך ִמִּׁש ְב ָעה ָּב ִנים‪ .‬טז ַוִּתַּקח ָנ ֳע ִמי ֶאת‪ַ -‬הֶּי ֶלד‬
‫ַוְּתִׁש ֵתהּו ְב ֵחי ָקּה ַוְּת ִהי‪-‬לֹו ְלאֹ ֶמ ֶנת‪ .‬יז ַוִּת ְק ֶרא ָנה לֹו ַהְּׁש ֵכנֹות ֵׁשם ֵלאמֹר ֻיַּלד‪ֵּ-‬בן ְל ָנ ֳע ִמי‬

‫ַוִּת ְק ֶרא ָנה ְׁשמֹו עֹו ֵבד הּוא ֲא ִבי‪ִ -‬יַׁשי ֲא ִבי ָד ִוד‪{ .‬פ}‬

‫יח ְו ֵאֶּלה ּתֹו ְלדֹות ָּפ ֶרץ ֶּפ ֶרץ הֹו ִליד ֶאת‪ֶ -‬ח ְצרֹון‪ .‬יט ְו ֶח ְצרֹון הֹו ִליד ֶאת‪ָ -‬רם ְו ָרם הֹו ִליד‬
‫ֶאת‪ַ -‬עִּמי ָנ ָדב‪ .‬כ ְו ַעִּמי ָנ ָדב הֹו ִליד ֶאת‪ַ -‬נ ְחׁשֹון ְו ַנ ְחׁשֹון הֹו ִליד ֶאת‪ַׂ-‬ש ְל ָמה‪ .‬כא ְוַׂש ְלמֹון‬
‫הֹו ִליד ֶאת‪ּ-‬בֹ ַעז ּובֹ ַעז הֹו ִליד ֶאת‪-‬עֹו ֵבד‪ .‬כב ְועֹ ֵבד הֹו ִליד ֶאת‪ִ -‬יָׁשי ְו ִיַׁשי הֹו ִליד ֶאת‪ָּ-‬ד ִוד‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫תם ולא נשלם‪.‬‬

‫מקווים שנהניתם מחוויית הלימוד המשותף וממגוון המקורות שהבאנו לכם בחוברת‪.‬‬
‫אתם מוזמנים להמשיך בלימוד משותף של פרקי התנך בקצב מיזם ‪ .929‬אפשר לעשות זאת‬

‫במסגרת של קבוצות לימוד קיימות או להקים קבוצת לימוד אצלכם בבית‪.‬‬
‫מוזמנים לפנות אלינו דרך אתר ‪ ,929‬עמוד הפייסבוק שלנו או במייל לכתובת‪[email protected] :‬‬
‫בברכת חג שמח‪.‬‬
‫צוות ‪929‬‬

[email protected]