שמחות בהגדה סדר נשים תשפ"ב

‫בשהמגחדוהת‬

‫תבשגפו"לבן‬

2

‫התחלה חדשה‬

‫מילים‪ :‬יעקב גלעד‬
‫לחן‪ :‬יהודה פוליקר‬

‫זה הוא הזמן זה היום זה הרגע‬
‫החופש קורא לי מכל הכבישים‬

‫זה הזמן זה היום זה הרגע‬
‫החופש קורא לי לצאת לחיים חדשים‬

‫איך יודעים שבא אביב?‬

‫מילים ולחן‪ :‬דתיה בן דור‬

‫איך יודעים שבא אביב?‬
‫מסתכלים סביב סביב‬

‫ואם רואים שאין עוד בוץ בשבילים‬
‫ואם רואים שנעלמו המעילים‬
‫ואם פרג וגם חרצית‬
‫לכבוד החג קישטו ארצי‬
‫אז יודעים (אז יודעים)‬
‫שבא אביב (שבא אביב)‬
‫אז יודעים שבא אביב‪,‬‬
‫אז יודעים שבא אביב‬
‫איך יודעים שבא אביב?‬
‫מסתכלים סביב סביב‬
‫ואם רואים המון ידים חרוצות‬

‫נושאות סלים כבדים עם יין ומצות‬
‫ואם שרים "שמחה רבה" ‪-‬‬
‫"אביב הגיע‪ ,‬פסח בא"‬
‫אז יודעים (אז יודעים)‬
‫שבא אביב (שבא אביב)‬
‫אז יודעים שבא אביב‪,‬‬
‫אז יודעים שבא אביב‪.‬‬
‫ ‬

‫‪3‬‬

‫הקדמה‬

‫זמן‪ .‬מהו זמן אם לא הציר האוסף את רגעי חיינו? אם לא השנים‬
‫הנמנות?‬

‫והנה‪ ,‬אנו חוגגות ‪ 7‬שנים(!) את סדר הנשים כאן בגולן‪ .‬שבע שנים‬
‫שאנחנו שמחות בהגדה ומשלבות יצירה‪ ,‬שמחה ואחווה נשית‪.‬‬

‫כיאה לזמן נמשך‪ ,‬התהוותה פה כבר מסורת‪ ,‬מסורת של קריאה‬
‫שלנו בהגדה שלנו‪ ,‬של כתיבת הנשים‪ ,‬מסורת של ברכות ייחודיות‬
‫על ארבע הכוסות‪ ,‬חגיגת אחת מי יודעת ועוד ועוד כשפעת הערב‬

‫המתרגש עלינו לבוא‪.‬‬
‫כיאה לזמן מתחדש‪ ,‬התרחבנו והתברכנו במימדים נוספים וחיברנו‬

‫עוד נשים‪ ,‬שהסדר הזה הוא להן‪ ,‬ליצירתן ולסיפורן במה‪.‬‬
‫בסדר אנו מספרות יחד את סיפור יציאת מצרים‪ ,‬משמיעות את קולן‬
‫המשמעותי של הנשים בסיפור‪ :‬יוכבד‪ ,‬מרים‪ ,‬בת פרעה‪ ,‬שפרה‪,‬‬
‫פועה‪ ,‬ציפורה והמיילדות‪ ,‬ומשמיעות את קולנו אנו‪ ,‬בנות העת הזו‪.‬‬
‫השנה הסדר וההגדה הם בסימן 'זמן'‪ ,‬זמן עבדות וזמן חירות‪ ,‬זמן‬
‫יציאת מצרים וזמן נדודים במדבר‪ ,‬זמן חניה וזמן נסיעה‪ ,‬זמן חיפזון‬

‫וזמן המתנה‪ ,‬כשברקע מרחף מעל כולנו זמן הקורונה‪.‬‬
‫יהיה הנושא המרכזי אשר יהיה‪ ,‬החירות היא תמיד ה‪-‬נושא הראשי‪,‬‬
‫אליה אנו מפנות כל שנה את הזרקור‪ ,‬ובכל שנה חוגגות אותה ובגדול!‬

‫וגם זוכרות את אלו שנמנעה מהן חירות כזו או אחרת‪.‬‬
‫סדר הנשים יוצא לאור בשיתוף פעולה של עיינות ‪ -‬יהדות ישראלית‬
‫במרכז קהילתי גולן ושל המרכז לזהות יהודית בקצרין‪ .‬השותפות הזו‬

‫היא חגיגה בפני עצמה‪ .‬כן ירבו!‬
‫אנו שמחות בסדר הנשים ושמחות בהגדה!‬

‫הגיע זמן קריאת ההגדה‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫הדלקת‪-‬נרות‬

‫אני מדליקה נרות אלו ומברכת ‪-‬‬
‫על הפצת האור לכל אחת ואחת מאיתנו פנימה‬

‫על פתיחת הלבבות לקיום מפגש משמעותי‬
‫על הסרת המחיצות המגבילות‬

‫ועל יציאתנו לדרך החרות בכל שנה‪ ,‬בכל יום‪ ,‬ובערב הזה!‬

‫הצבת כסא ריק‬

‫עבור אותן נשים שנמנעה השתתפותן הערב‪ ,‬שלא ברצונן‪.‬‬

‫עבו ֵרך ‪ -‬שנמנעה השתתפותך‪,‬‬
‫לשנה הבאה ‪ -‬כולנו בנות חורין!‬

‫ָע ַבר ֶח ֶסד‪ֵ -‬אל ָּב ָא ֶרץ‬ ‫קומי צאי אחותי כלה‬
‫ַעל ְּכ ַנף‪-‬אֹור‪ַ ,‬על ְּכ ַנף‪-‬אֹור –‬
‫מילים‪ :‬חיים נחמן ביאליק‪ ,‬לחן‪ :‬עממי‬
‫ּו ַבְּפ ָל ִגים ָנ ְפ ָלה ִרָּנה‪:‬‬
‫ִל ְב ְלבּו ַבָּגן ָה ֵע ִצים‪,‬‬ ‫קּו ִמי ְצ ִאי‪ֲ ,‬אחֹו ִתי ַכָּלה‪,‬‬
‫ָא ִביב ָּבא! ָא ִביב ָּבא!‬ ‫קּו ִמי ְצ ִאי‪ ,‬קּו ִמי ְצ ִאי –‬
‫ַה ֻּד ְב ִּד ְב ִנָּיה ִה ְלִּבי ָנה‪.‬‬ ‫ְּבׂשֹו ַרת ָא ִביב ָלְך ֵה ֵבא ִתי‪:‬‬

‫ַּגם‪ַּ-‬בֵּלב ָׁשב ַוְי ִחי‬ ‫ֵמ ֲאחֹו ֵרי ֶג ֶדר ַּגִּני‬
‫ֶּפ ַרח ּדֹו ַדי‪ָ ,‬נ ַתן ֵריחֹו –‬ ‫ִנ ְר ָאה ִציץ‪ִ ,‬נ ְר ָאה ִציץ‪,‬‬
‫ְצ ִאי ָב ְר ִכיהּו ַּב ֲא ִבי ֵבְך;‬ ‫ִנְׁש ַמע קֹול ַה ְּדרֹור ַעל‪ֵּ-‬בי ִתי‪.‬‬

‫ַאף ֲא ִני‪ַ ,‬אף ֲא ִני‬ ‫ִמן ַהּ ֹב ֶקר ׁשֹו ְמ ִרים ִסֵּפְך‬
‫ֶאת‪ֲ -‬א ִבי ִבי ָּבְך ַאְׁשִּכי ָנה‬ ‫ָז ֳה ֵרי ִגיל‪ָ ,‬ז ֳה ֵרי ִגיל‪,‬‬

‫ַו ֲא ָב ְר ֵכְך ַו ֲא ִני ֵבְך‪.‬‬ ‫נֹוְׁש ִקים ְמזּוזֹות ְּפ ָת ָחִיְך;‬
‫ְצ ִאי ֲא ֵלי ֶהם‪ַּ ,‬תָּמה‪ָּ ,‬ב ָרה‪,‬‬

‫ּוְׁש ָטפּוְך ְו ִח ְּדׁשּוְך‪,‬‬
‫ְו ִה ְק ִרינּו ֶאת‪ֵ -‬עי ָנִיְך‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫כוס ראשונה‪ :‬זמן יצירה‬

‫כוס זו נרים לכבוד הנשים היוצרות‪ ,‬הרואות את הפאר שבתוך הרגע‪,‬‬
‫המדמיינות את הצורה בתוך החומר‪ ,‬היוצקות משמעות ליסודות‬

‫ומפיחות רוח חיים גם בדומם‪.‬‬
‫נרים לכבוד המציירות‪ ,‬הרוקעות‪ ,‬המקדרות‪ ,‬המנפחות‪ ,‬המכיירות‪,‬‬
‫הכותבות‪ ,‬השרות‪ ,‬המלחינות‪ ,‬הרוקדות‪ ,‬הקולעות‪ ,‬האופות‪,‬‬
‫השוזרות‪ ,‬הרוקמות‪ ,‬הצורפות‪ ,‬העורכות‪ ,‬המבשלות‪ ,‬המציירות‪,‬‬
‫הרושמות‪ ,‬הסופרות‪ ,‬המשבצות ולכל אלו שיוצרות משהו חדש מהיש‬

‫הקיים ומוסיפות גוונים מיוחדים וייחודיים לעולמנו‪.‬‬
‫נרים כוס זו לזמן היצירה‪ ,‬שהוא זמן של אפשרויות ושל חירות!‬

‫לחיים!‬

‫כוס מרים‬

‫מרים הנביאה היא אחת הדמויות המרגשות בסיפור יציאת מצרים‪ .‬מרים‬
‫נותרת מאחורי הקלעים במשך רוב הזמן‪ ,‬חבויה מאחורי קני הסוף‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬כדרכה‪ ,‬היא משכילה להופיע ברגע הנכון‪ ,‬ותמיד בהקשר של מים‪:‬‬
‫בצעירותה משגיחה מרים על תיבת משה ביאור ומשכנעת את בת פרעה‬
‫לקחת את אמה יוכבד כמינקת‪ .‬בשעת קריעת ים סוף סוחפת מרים את‬
‫נשות ישראל לשיר ומחול והודיה לה'‪ .‬אך רק עם פטירתה של מרים‪,‬‬

‫באמצע המסע במדבר‪ ,‬מתגלה לנו תרומתה העמוקה‪:‬‬
‫"כל ארבעים שנות הנדודים במדבר עמד לבני ישראל באר המים בזכות‬
‫מרים‪ .‬מתה מרים ‪ -‬בטלה הבאר‪ ,‬כמו שכתוב (במדבר כ‪ ,‬א‪-‬ב)‪' :‬ותמת שם‬
‫מרים‪ ...‬ולא היה מים לעדה'" (על פי תלמוד בבלי‪ ,‬תענית ט‪ .).‬בארה של‬
‫מרים סיפק מים לבני ישראל לאורך מסעם הארוך במדבר הצחיח‪ .‬המדרש‬
‫מספר גם ש ֵמי בארה של מרים היו בעלי סגולות רפואיות‪ .‬בליל הסדר‬
‫אנו נזכרות במנהיגותה של מרים ומתפללות שבארה יוסיף ללוות אותנו‬

‫במסענו גם השנה‪.‬‬
‫לורי לפקוביץ‪ ,‬חוקרת ספרות ומיגדר‪ ,‬ארה"ב‬

‫‪6‬‬

‫טקס מילוי כוס‪-‬מרים במים‬

‫ְְ ֶייזמֹאִִווההזלייגּכי ָָֹוםמרר ּוסצצמֹֹלויוִןןמםְַׁׁהרִֶלֶָּנישכשִִִּּוּנסנםְ ְסזילֶַּכַהם ְמּ ׁנה ִֶדבִשילִׁלָ ְמא ּשִ ַ ּמחהְ ֵתּ‪.‬יֹרוָיית ַםה ִּיּוֹמוִֵּממםָּיכ‪ֵ-‬לימ ֹיו ַ ְהםּ ָבּנְֵׁו ִאָשלׁריִשִםימ ְ ָררלָי ֵַצלםאה ִ'ל ְת ְּרב ְָּפבכ ֻּולָת ִּא ֶפרהיַג ְםו ִעל‪ּ.‬וְגִבאְ ּמו ָלח ֹוה‪.‬ל ֹות‬

‫מתוך ההגדה "בין אי סדר לסדר"‪ ,‬מיכאל קגן‬

‫ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה‬

‫רק אהבתי‬ ‫אל בורות המים‬
‫בנתה לי עיר ובית‬
‫מילים ולחן‪ :‬נעמי שמר‬
‫היא חיי‪ ,‬והיא‬
‫מותי מדי שעה‬ ‫מאהבתי‬
‫הלכתי אל בורות המים‬
‫אל בורות המים‪...‬‬
‫בדרכי מדבר‬
‫שם התאנה‬ ‫בארץ לא זרועה‬
‫ושם שתילי הזית‬
‫ופריחת הרימונים המופלאה‬ ‫מאהבתי‬
‫שכחתי עיר ובית‬
‫שם אהבתי‬
‫השיכורה ולא מיין‬ ‫ובעקבותיך ‪-‬‬
‫את עיניה תעצום לאט לאט‬ ‫בנהיה פרועה ‪-‬‬

‫אל בורות המים‪...‬‬ ‫אל בורות המים‪ ,‬אל בורות המים‬
‫אל המעין אשר פועם בהר‬
‫שם אהבתי תמצא עדין‬
‫מי מבוע‬
‫מי תהום‬
‫ומי נהר‬

‫רק אהבתי‬
‫נתנה לי צל בקיץ‬
‫ובסערת החול הנוראה‬

‫‪7‬‬

‫ָא ִׁשי ָרה ַלה' ִּכי ָג ֹאה ָּג ָאה‪ ,‬סּוס ְו ֹר ְכבֹו ָר ָמה ַבָּים‬
‫מיילדות‬

‫ַו" ְַּותִּ ַתחיֶ ֶּירי ָןא ָןֶא ַתה ְ ַמהַ ְיי ְָּלל ִ ֹדדיתם ֶ"א(תש ָהמ ֱואתלֹ ִהאי‪,‬םיזְו)‪.‬לֹא ָע ׂש ּו ַּכ ֲאׁ ֶשר ִ ּד ֶּבר ֲא ֵלי ֶהן ֶמ ֶל ְך ִמ ְצ ָר ִים‬
‫" ַו ִּתי ֶרא ָן ַה ְמ ַי ְּלדֹת ֶאת ָה ֱאלֹ ִהים" (שמות א‪ ,‬יז)‬
‫ותיראנה את אלוהים‬
‫נשקפה להם דמותו של אלוהים‬
‫מבין אצבעותיו הקטנטנות של הרך הנולד‬
‫מבין פיו המפהק‬
‫מבין שער ראשו הרך והמשיי‪.‬‬
‫לראות תינוק חדש‬
‫לראות אלוהים‪.‬‬
‫לראות אלוהים‬
‫לדעת מה נכון‪,‬‬
‫ל ַילד את האמת בשעת משבר‬
‫ל ַילד את הצדק על האבנים‬
‫להביא חיים‬
‫באומץ‪ ,‬באמונה‪ ,‬בתקווה‪.‬‬
‫לראות תינוק חדש‬
‫לאחוז בו ביד‬
‫רגע אלוהי קסום‬
‫לראות‬
‫לדעת‬
‫להאמין‪.‬‬
‫בעולם כל כך גברי‬
‫כשנמצאים‬
‫בתחתיות מצרים‬
‫כבר אין אפילו יוסף‬
‫שהיה יפה כמו בת‬
‫חייבות להתייצב‬
‫מיילדות‬
‫שיביאו ספור חדש לעולם‬
‫ספור נשי על גאולה‪,‬‬
‫על חיים‪ ,‬ועל אלוהים‪.‬‬
‫נעמה אלדר (תשס"ז)‬

‫‪8‬‬

‫לידת בתי הצעירה‬
‫עברה בי כמו קרן‬

‫מהירה‬
‫כמו מים קולחים‬

‫מן הצינור‬
‫כאב חד פילח את גופי‬

‫ציר אחד‬
‫לחיצה אחת‬
‫וקרן אור סנוורה את עיניי‬
‫כך‪ ,‬בלי להתמהמה‬
‫יצרתי חיים ברגע‬
‫כך החליקה ממני‬

‫קרן שלי‬
‫עליזה פוליצ'ק‬
‫" ְאֹו ָתכ ֹ ָוכ ְּהב ִ ּחתָֹּפאזְֹכוןל ּוֶּפ ַ ֹאסתחֹו ָהמּו ְתא ֵנ ַיל ֶכה'ם" ֲח( ֻג ִשרימום ַתנ ֲיע ֵבל‪,‬י ֶיכאם) ְּב ַר ְג ֵלי ֶכם ּו ַמ ֶּק ְל ֶכם ְּב ֶי ְד ֶכם ַו ֲא ַכ ְל ֶּתם‬

‫"ואכלתם אותו בחיפזון‪"...‬‬
‫והלוא החיפזון מהשטן?‬
‫יש רגעים שהחיפזון טוב להם‬
‫ואינם‬ ‫שאם נתמהמה בהם‪ ,‬יחלפו‬ ‫"ר ַגק ְרע ֶּיפםה‪,‬‬
‫ִד ֶיים" אמרו הרומאים‬

‫‪Ceize the moment‬‬
‫תפסי את הרגע‬
‫נצלי את השעה‬
‫אל תתני לה לחמוק ממך‬
‫היא לא תחזור‬
‫צאי כעת‬
‫מתניך חגורות‬
‫נעליך ברגליך‬
‫מקלך בידך‬
‫ברגע זה‪ ,‬עכשיו‪ ,‬ממש‬
‫מן העבדות‬
‫מן החושך‬
‫אל עצמך‬
‫אל אורך‬
‫אל חייך‪ ,‬שזה עתה החלו‬
‫לכי לך‬
‫אליך‬

‫שמחה שמש‬

‫‪9‬‬

‫שמחה שמש‬

‫‪10‬‬

‫מגיד‬

‫ָהא ַל ְח ָמא ַע ְנ ָיא ִּדי ֲא ָכלּו ַא ְב ָה ָת ָנא ְּב ַא ְר ָעא ְד ִמ ְצ ָר ִים‪.‬‬
‫ָּכל ִּד ְכ ִפין ֵיי ֵתי ְו ֵייכֹול‪ָּ .‬כל ִּד ְצ ִריְך ֵיי ֵתי ְו ִי ְפ ַסח‪.‬‬
‫ָהַׁש ָּתא ָה ָכא ְלָׁש ָנה ַהָּב ָאה ְּב ַא ְר ָעא ְד ִיְׂש ָר ֵאל‪.‬‬
‫ָהַׁש ָּתא ַע ְב ֵּדי‪ְ ,‬לָׁש ָנה ַהָּב ָאה ְּב ֵני חֹו ִרין‪.‬‬

‫ִּב ְב ִהילּו ָי ָצאנּו ִמ ִּמ ְצ ַר ִים‪ֵ ,‬הא ַל ְח ָמא ַע ְנ ָיא‪ְּ ...‬ב ֵני חֹו ִרין‪.‬‬

‫ַוּ ֹיאפּו ֶאת‪ַ -‬הָּב ֵצק ֲאֶׁשר הֹו ִציאּו ִמ ִּמ ְצ ַר ִים ֻע ֹגת ַמּצֹות ִּכי ֹלא ָח ֵמץ ִּכי‪-‬גֹ ְרׁשּו‬
‫ִמ ִּמ ְצ ַר ִים ְוֹלא ָי ְכלּו ְל ִה ְת ַמ ְה ֵמַּה ְו ַגם‪ֵ -‬צ ָדה ֹלא‪ָ -‬עׂשּו ָל ֶהם‪ְ .‬ו ַגם‪ֵ -‬צ ָדה‪ֹ ,‬לא‪ָ -‬עׂשּו‬

‫ָל ֶהם" (שם‪ ,‬לט)‬

‫ולא יכולנו להתמהמה‬

‫יצאנו ממצרים‬
‫אחרי שבועות של מחשבה ותכנון‬
‫אספנו את מטלטלנו ועזבנו בחיפזון‬

‫לא יכולנו להתמהמה‬
‫מזוודה אחת לנפש‬

‫אבי‪ ,‬אמי ההרה ואני‬
‫שבועיים ארוכים‬

‫דרך הים הגענו לישראל‬
‫ולא יכולנו להתמהמה‬
‫והנה אנחנו כאן‬
‫עליזה פוליצ'ק‬

‫לא יכולתי להתמהמה‬

‫לא יכולתי להתמהמה‬
‫הייתי חייבת לצאת ממצרים שלי‬

‫לעבור בין המיצרים בחורבה‬
‫לעשות את הצעד הראשון כנחשון‬

‫צעד שיובילנו עד הלום‬
‫בת חורין המכירה ביכולותיה‬

‫וגאה על סגולותיה‬
‫תמי קבלו‬

‫‪11‬‬

‫כוס שניה‪ :‬זמן עשייה‬

‫נרים כוס לזמן ההופך את הדיבורים למעשים‪ ,‬לזמן המתרגם את‬
‫החלומות לממש‪ ,‬לזמן של הקמה‪ ,‬של תחזוקה‪ ,‬של אחזקה‪ ,‬של‬

‫חיבורים ושל נוכחות‪.‬‬
‫נרים כוס לכל הנשים שחורשות תלמים‪ ,‬זורעות רעיונות וקוצרות‬
‫מיזמים‪ ,‬עמותות‪ ,‬מפעלים‪ ,‬חברותות והופכות את העולם שלנו לטוב‬

‫יותר הלכה למעשה!‬
‫נרים כוס זו לזמן העשייה‪ ,‬שהוא זמן של הזדמנויות ושל הגשמה!‬

‫לחיים!‬

‫ַמה ִּנְׁש ַּתָּנה ַהַּל ְי ָלה ַה ֶּזה ִמָּכל ַהֵּלילֹות‬
‫ֲע ָב ִדים ָה ִיינּו ְל ַפ ְר ֹעה ְּב ִמ ְצ ָר ִים‪ַ ,‬וּיֹו ִצי ֵאנּו ה' ֱאֹל ֵהינּו ְּב ָיד ֲח ָז ָקה ּו ִב ְז ֹר ַע ְנטּו ָיה‪.‬‬

‫עבדי זמן‬

‫מילים ‪:‬רבי יהודה הלוי‬
‫ַע ְב ֵדי ְז ָמן ַע ְב ֵדי ֲע ָב ִדים ֵהם –‬

‫ֶע ֶבד ֲא ֹד ָני הּוא ְל ַבד ָח ְפִׁשי‪:‬‬
‫ַעל ֵּכן ְב ַב ֵּקׁש ָּכל‪ֱ -‬אנֹוׁש ֶח ְלקֹו‬

‫" ֶח ְל ִקי ֲא ֹד ָני!" ָא ְמ ָרה ַנ ְפִׁשי‪.‬‬

‫עבדי זמן ‪-‬עבדי עבדים הם…‬

‫עבד כבול ברצועות ברגליו בידיו‬
‫רצועות עור שחותכות בבשרו‬
‫בכל תנועה של גופו‬
‫מרגיש את כאב אחיזתו‬

‫מנסה לצמצם תנועתי‬
‫כדי לצמצם כאבי‬

‫קולות מאיצים בי לנוע‬
‫לא להרפות לרגע מעבדותי‬

‫לא לנוח לרגע בבחירתי‬
‫לא לזכור לרגע כי‬

‫בת חורין אני בנשמתי‬
‫שפחה של זמן ‪ -‬בליבה חופשיה‬

‫ענת כנען‬

‫‪12‬‬

‫ֵיׁש ָי ִמים ָי ִפים ֶׁש ַה ְּד ָר ִכים ָּב ֶהם ְּגדֹולֹות‬ ‫חופשי ומאושר‬
‫ֵיׁש ְּד ָב ִרים ָי ִפים ַּגם ַּבֵּלילֹות‬
‫ְו ָכל ַמה ׁ ֶּשעֹוד נֹו ָתר‬ ‫מילים‪ :‬דודו ברק‪ ,‬לחן‪ :‬בועז שרעבי‬
‫ַרק ִל ְהיֹות ָח ְפִׁשי ּו ְמ ֻאׁ ָּשר‬ ‫ֵּתן ֶאת ַהׁ ָּש ַמִים ְו ַהׁ ֶּש ֶמׁש ַה ַחָּמה‬
‫ִׁשיר ָלנּו ִׁשיר‪...‬‬ ‫ֵּתן ִל ְראֹות אֹו ָתם ִמן ַהְּנָׁש ָמה‬
‫ֵּתן ַלֶּנ ֶפׁש ֶׁשִּת ְב ַער‬
‫עֹוד ְּת ִפָּלה ַא ַחת ֲא ַנ ְחנּו ְנ ַב ֵּקׁש ִמְּמָך‬ ‫ֵּתן ִל ְהיֹות ָח ְפִׁשי ּו ְמ ֻאׁ ָּשר‬
‫עֹוד ְּת ִפָּלה ָנ ִרי ַע ְלִׁש ְמָך‬
‫ְז ֹכר אֹו ָתנּו ַּגם ָמ ָחר‬ ‫ִׁשיר ָלנּו ִׁשיר ּוְׁש ַלח ָלנּו אֹור‬
‫ֵּתן ִל ְהיֹות ָח ְפִׁשי ּו ְמ ֻאׁ ָּשר‬ ‫ֵּתן יֹום ָּב ִהיר ְו ֶע ֶרב ָטהֹור‬
‫ִׁשיר ָלנּו ִׁשיר‪...‬‬ ‫ְצ ַחק ְּב ַנ ְפִׁשי‪ָ ,‬ל ָבן ּומּו ָאר‬
‫ּבֹו ָאה ָח ְפִׁשי ְו ֵלְך ְמ ֻאׁ ָּשר‬

‫תן לזמן ללכת‬ ‫תן לזמן ללכת‬
‫תחלוף גם השלכת‬
‫ותשוב תראה אביב חדש‬ ‫מילים ולחן‪ :‬אביהו מדינה‬

‫שמח לקראתך‬ ‫כך נשב נשירה‪ ,‬עד בוקר יתעורר‬
‫נוסיף נשירה יחד‬ ‫מחשבות על המחר‪ ,‬הלילה נוותר‬
‫רב עייפנו רב דווינו‪ ,‬די לנו והותר‬
‫יחד עם כולם‬
‫נגביה עוף כיונה‪ ,‬אל ענן‬ ‫להשכיח סוד מלב‪ ,‬יין לא חסר‬
‫מקרוב נראה הכל‪ ,‬ידוע וברור‬ ‫אם עייפה בך הנפש‪ ,‬והמזל חדל‬
‫אך עתיד רחוק באופק‪ ,‬בערפל קבור‬ ‫להאיר פניו אליך‪ ,‬פה ושם נכשל‬
‫ואתה ללא מנוח‪ ,‬את היום שוכח‬ ‫לא תדע בין צחוק ודמע‪ ,‬מי מהם‬
‫במרדף אחר האופק‪ ,‬שממך בורח‬ ‫תבחר והכל נתון לפתע‪ ,‬ביד הגורל‬

‫‪13‬‬

‫"כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה…"‬

‫כי גורשה אימי ממצרים‬
‫ולא יכולתי עוד להתמהמה‬
‫כי גורשתי מליבו של מולידי‬
‫כי חלפו יובלות מאז אחז בגופי‬

‫חיבק נישק קרא לי בתי‬
‫כי לא נותר זיכרון או געגוע‬

‫כי התעננו התחושות בגוף‬
‫כי הגיע לפתחי העוז לפוגשו‬

‫ומרגע שעלתה המחשבה‬
‫והלב ניפתח והדרך נראתה בהירה‬

‫ובה בעת מאיימת ומפחידה‬
‫כי ניעור בי ניצוץ של מחילה וריפוי‬

‫כי לא יכולתי עוד להתמהמה‬
‫כי מקץ חמש ושלושים שנה‬

‫שמתי פעמי אליו‬
‫ליבי אל ליבו‬

‫ושבתי מלאה בחיבוקו‬
‫ויצאתי ממצרים‬
‫ענת כנען‬

‫קצב החירות‬

‫(שלוש עשרה מילים)‬
‫כשהקישה חירותי‬

‫נלחאפיזכותיל‪,‬תישלעואדָי לת ּוהםת ֻמע ִ ּזהימה‪.‬‬
‫לפני שתושלם יציאתי‬
‫רוחמה מטלון‬

‫ְּב ָכל ּדֹור ָודֹור ַחָּיב ָא ָדם ִל ְראֹות ֶאת ַע ְצמֹו ְּכ ִאּלּו הּוא ָי ָצא ִמ ִּמ ְצ ָר ִים‪.‬‬

‫" ְו ִהַּג ְד ָּת ְל ִב ְנָך" ‪ָ -‬יכֹול ֵמ ֹראׁש ֹח ֶדׁש?‬
‫ַּת ְלמּוד לֹו ַמר "ַּבּיֹום ַההּוא"‪.‬‬

‫ִאי "ַּבּיֹום ַההּוא"‪ָ ,‬יכֹול ִמְּבעֹוד יֹום?‬
‫ַּת ְלמּוד לֹו ַמר "ַּב ֲעבּור ֶזה" –‬

‫"ַּב ֲעבּור ֶזה" ‪ֹ -‬לא ָא ַמ ְר ִּתי‪ֶ ,‬אָּלא ְּבָׁש ָעה ֶׁש ֵיׁש ַמָּצה ּו ָמרֹור ֻמָּנ ִחים ְל ָפ ֶניָך‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫ַמ ֲעֶׂשה ְּב ַרִּבי ֱא ִלי ֶע ֶזר ְו ַרִּבי ְיהֹוֻׁש ַע ְו ַרִּבי ֶא ְל ָע ָזר ֶּבן ֲע ַז ְר ָיה‬
‫ְו ַרִּבי ֲע ִקי ָבא ְו ַרִּבי ַט ְרפֹון‪ֶׁ ,‬ש ָהיּו ְמ ֻסִּבין ִּב ְב ֵני ְב ַרק‬
‫ְו ָהיּו ְמ ַסְּפ ִרים ִּבי ִצי ַאת ִמ ְצ ַר ִים ָּכל אֹותֹו ַהַּל ְי ָלה‪,‬‬
‫ַעד ֶׁשָּבאּו ַת ְל ִמי ֵדי ֶהם ְו ָא ְמרּו ָל ֶהם‪:‬‬
‫ַרּבֹו ֵתינּו‪ִ ,‬הִּגי ַע ְז ַמן ְק ִרי ַאת ְׁש ַמע ֶׁשל ַׁש ֲח ִרית‪.‬‬

‫מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי‬
‫טרפון‬

‫שהיו מסובין בבני ברק‪.‬‬
‫ורק‬

‫היא שעמדה‪...‬‬
‫אודיה מלצר (תשע"א)‬

‫ְּכ ֶנ ֶגד ַא ְרָּב ָעה ָב ִנים ִּדְּב ָרה תֹו ָרה‪:‬‬
‫ֶא ָחד ָח ָכם‪ְ .‬ו ֶא ָחד ָרָׁשע‪ְ .‬ו ֶא ָחד ָּתם‪ְ .‬ו ֶא ָחד ֶׁש ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ִלְׁשאֹול‪:‬‬

‫כנגד ארבע בנות דיברה התורה‬
‫אחת חכמה‬

‫אחת מאתגרת‬
‫אחת תמה‬

‫ואחת שאינה יודעת לשאול‪.‬‬
‫החכמה ‪ -‬חוקרת מהי חירות?‬
‫המאתגרת ‪ -‬בוחרת לבדוק את השעבוד מול החירות האישית‪.‬‬
‫התמה‪ -‬מחפשת את החירות‪.‬‬
‫וזו שאינה שואלת ‪" -‬את פתחי לה"‪.‬‬

‫אורית סורוקה (תשע"ז)‬

‫ ‬
‫ ‬

‫ְו ִהיא ֶׁש ָע ְמ ָדה ַל ֲאבֹו ֵתינּו ְו ָלנּו‪.‬‬
‫ֶׁשֹּלא ֶא ָחד ִּב ְל ָבד ָע ַמד ָע ֵלינּו ְל ַכּלֹו ֵתנּו‪,‬‬
‫ֶאָּלא ֶׁשְּב ָכל ּדֹור ָודֹור עֹו ְמ ִדים ָע ֵלינּו ְל ַכּלֹו ֵתנּו‪,‬‬

‫ְו ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ַמִּצי ֵלנּו ִמָּי ָדם‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫כוס שלישית‪ :‬זמן חסד‬

‫הזמן האחרון לימד אותנו כמה חסד נדרש ביום יום‪ ,‬ברגעים הפשוטים של‬
‫החיים‪.‬‬

‫נרים כוס לנשות החסד ברחבי העולם‪ ,‬בארץ וכאן בגולן‪ ,‬נשים שמפנות‬
‫מזמנן ומקדישות ממרצן ומכוחן כדי לעשות מעשה למען הזקנים שהתקופה‬

‫הזו מגבירה את מצוקתם‪.‬‬
‫נשים שראו את הפניה ומיד עשו כל שביכולתן להגיע ולגעת ביד שהזמן‬
‫חרץ בה חריצים ושתל בה כתמים‪ .‬נשים שמגיעות אל הזקן‪ ,‬רואות אותו‬
‫ומפיגות ולו לשעה קלה את בדידותו‪ ,‬שפוגשות את הזקנה פנים אל פנים‪,‬‬
‫משמשות עבורה אוזן קשבת ומחממות את לבה במילות עידוד‪ .‬נשים‬
‫ששומעות את סיפור חייה ומזכירות לה כמה היא חשובה לנו ולעולם‬
‫ואיך בזכותה קורים לנו היום דברים‪ ,‬שעוזרות בשיחת וידיאו עם הנכדים‬

‫ובשמירת הקשר עם העולם‪.‬‬
‫רגעי החסד הללו מעניקים לבאים בימים זמן של משמעות וכך משנים להם‬

‫ולנו את התפיסה שזמנם עבר‪.‬‬
‫נרים כוס גם לנשים הרבות שנמצאות ברקע‪ :‬במחלקת ותיקים‪ ,‬בישובים‪,‬‬
‫לעובדות הסוציאליות ולמנהלות קהילה‪ ,‬כל אלו שמחפשות (ומוצאות) את‬

‫זמן החסד הבא‪.‬‬
‫לחיים!‬

‫מרים דהן‪,‬‬
‫רכזת תחום התנדבות של ולמען ותיקים ביחידה להתנדבות ובמחלקת ותיקים‬

‫היי טובה אלי‪,‬‬ ‫היה נא טוב אלינו‬
‫נשמתי‪,‬‬
‫ילדתי‪,‬‬ ‫היה נא טוב אלינו?‬
‫מי אתה?‬
‫התמלאי רחמים עלי‪,‬‬
‫הימים והלילות אינם עושים עמי‬ ‫הלוא אתה הוא אני‬
‫הטוב שבי‬
‫חסד‬
‫הם נוגסים‪ ,‬לא נראים‬ ‫הרוח האוהבת‬
‫החומלת‬
‫אט אט‬
‫מכוחי‪ ,‬מיופיי‪ ,‬מזכרוני‪ ,‬מצלילותי‬ ‫הרואה אני אותי באהבה?‬
‫החומלת אני אותי ברכות?‬
‫מקלילות רגלי‬
‫מזריזות אצבעותי‬ ‫או‬
‫מצמקים את לבי האוהב‬ ‫המכה אני אותי בשבט חובלים‬

‫ומצרים אופקי‬ ‫על כל מעידה‬
‫אט אט‬

‫כשעון חול‬
‫גרגר אחר גרגר‬

‫שמחה שמש‬

‫‪16‬‬

‫זמן מעבר‬

‫אחזתי בידה והובלתי אותה לביתי‪,‬‬
‫ביתה החדש‬

‫פניה נשארו חתומות‬
‫מנסות לא לחשוף את החשש והתוגה‬

‫דלת חדשה נפתחה לה והיא‬
‫בכלל רצתה להתכנס בעברה‬

‫עת אחז הוא בידה‬
‫תמי קבלו‬

‫ְּב ֵצאת ִיְׂש ָר ֵאל ִמ ִּמ ְצ ָר ִים ֵּבית ַי ֲע ֹקב ֵמ ַעם ֹל ֵעז‪:‬‬
‫ָה ְי ָתה ְיהּו ָדה ְל ָק ְדׁשֹו ִיְׂש ָר ֵאל ַמ ְמְׁשלֹו ָתיו‪:‬‬
‫ַהָּים ָר ָאה ַוָּי ֹנס ַהַּי ְר ֵּדן ִיּ ֹסב ְל ָאחֹור‪:‬‬

‫ֶה ָה ִרים ָר ְקדּו ְכ ֵאי ִלים ְּג ָבעֹות ִּכ ְב ֵני ֹצאן‪( :‬תהילים קי"ד)‬

‫יוצאת ממצרים‬

‫ְְְְְְְְִֶּּּּּּּוּוווווווּּגנכלבבבֹֹפְְְִאּווְִללללָבבבבֹֹֹֹּנִרְִֹצלאמַהֵַֹפיׂכָּדדְאאאאוואשֵָךּיְֵּאוַענּיֲִָבבלְְְִִּהיּּּּאונָ ְַדבבבביָּק ְהבַקתביּזְהקתגּּדִִאממומְֹֹֹהרמהםוׁווִֵֹעֲָּוֹחְתְׁטסּרסחגְַפתֶשָייֹּּוִעקוזוַּשָאַָתַתַמְְסֶקעטךיִתּנָהּנִנּ‪ְ,‬גינּזהי‪.‬םטיַהד ֹּומ‪,‬וָםםין‪,‬ל ְהָקה ַטעִֹּנויֵבםר ְו ִח ּל ּו ֵפי ע ֹונ ֹות‪,‬‬
‫י ֹו ֵצאת ִמ ִּמ ְצ ַר ִים‪.‬‬

‫חגית אקרמן‪ ,‬מתוך‪" :‬והיא שעמדה הגדה של פסח עם מדרש נשי חדש"‬

‫‪17‬‬

‫זמן חירות‬

‫תני לזמן לזרום בך בחופשיות‬
‫לחוכמת הלב להשמיע קולה‬
‫תני לרכות להבשיל בך עוד‬
‫לחום רג ֵעי הטוב להתפשט‬

‫הניחי לזמן ללטף את ראשך‬
‫לקצב הנכון להתנגן בך‬

‫הניחי את הגדרות בשולי הדרך‬
‫את ההתניות שמכופפות קומתך‬

‫קחי את הזמן הנחוץ ליציאתך‬
‫את מבטך הנבון לכוון דרכך‬

‫קחי את עצמך במלוא הווייתך‬
‫תני לעצמך את מתנת חירותך‬

‫רוחמה מטלון‬

‫ְל ִפי ָכְך ֲא ַנ ְחנּו ַחָּי ִבים ְלהֹודֹות ְל ַהֵּלל‪..‬‬
‫ְו ֹנא ַמר ְל ָפ ָניו ִׁשי ָרה ֲח ָדָׁשה ַה ְללּו ָיּה‪:‬‬

‫ברך‬

‫ִׁשיר ַה ַּמ ֲעלֹות‪ְּ ,‬בׁשּוב ה' ֶאת ִׁשי ַבת ִצּיֹון ָה ִיינּו ְּכ ֹח ְל ִמים‪.‬‬
‫ָאז ִי ָּמ ֵלא ְׂשחֹוק ִּפינּו ּו ְלׁשֹו ֵננּו ִרָּנה‪,‬‬

‫ָאז ֹיא ְמרּו ַבּגֹו ִים ִה ְג ִּדיל ה' ַל ֲעשֹ ֹות ִעם ֵאֶּלה‪ִ .‬ה ְג ִּדיל ה' ַל ֲעשֹ ֹות ִע ָּמנּו‪ָ ,‬ה ִיינּו‬
‫ְׂש ֵמ ִחים‪ׁ .‬שּו ָבה ה' ֶאת ְׁש ִבי ֵתנּו ַּכ ֲא ִפי ִקים ַּבֶּנ ֶגב‪.‬‬

‫ַהּ ֹז ְר ִעים ְּב ִד ְמ ָעה ְּב ִרָּנה ִי ְק ֹצרּו‪ָ .‬הלֹוְך ֵי ֵלְך ּו ָב ֹכה ֹנֵׂשא ֶמֶׁשְך ַה ָּז ַרע‪,‬‬
‫ּ ֹבא ָי ֹבא ְב ִרָּנה‪ֹ ,‬נֵׂשא ֲא ֻלּ ֹמ ָתיו‪( :‬תהילים קכו‪ ,‬ברכת המזון)‬

‫ְי ֹה ָוה ִיְׁש ָמ ְרָך ִמָּכל ָרע‬ ‫ִהֵּנה ֹלא ָינּום ְוֹלא ִייָׁשן‬ ‫ִׁשיר ַלַּמ ֲעלֹות‬
‫ִיְׁש ֹמר ֶאת ַנ ְפֶׁשָך‪:‬‬ ‫ׁשֹו ֵמר ִיְׂש ָר ֵאל‪:‬‬
‫ְי ֹה ָוה ִיְׁש ָמר ֵצא ְתָך‬ ‫ֶאׂ ָּשא ֵעי ַני ֶאל ֶה ָה ִרים‬
‫ּובֹו ֶאָך‬ ‫ְי ֹה ָוה ׁ ֹש ְמ ֶרָך ְי ֹה ָוה ִצְּלָך‬ ‫ֵמ ַאִין ָי ֹבא ֶע ְז ִרי‪:‬‬
‫ֵמ ַעָּתה ְו ַעד עֹו ָלם‪:‬‬ ‫ַעל ַיד ְי ִמי ֶנָך‪:‬‬ ‫ֶע ְז ִרי ֵמ ִעם ְי ֹה ָוה‬

‫תהילים קכ"א‬ ‫יֹו ָמם ַהׁ ֶּש ֶמׁש ֹלא ַיֶּכָּכה‬ ‫ֹעֵׂשה ָׁש ַמִים ָו ָא ֶרץ‪:‬‬
‫ְוָי ֵר ַח ַּבָּלְי ָלה‪:‬‬ ‫ַאל ִיֵּתן ַלּמֹוט ַר ְג ֶלָך‬

‫ַאל ָינּום ׁ ֹש ְמ ֶרָך‪:‬‬

‫‪18‬‬

‫הלל‬

‫כוס רביעית‪ :‬זמן רוח‬

‫ַקח אֹותֹו ְל ַאט ֶאת ַהְּז ַמן‬ ‫‪ִּ...‬כי ַּבָּמקֹום ּבֹו ַהִּת ְק ָוה ָע ְצ ָרה לנּו ַח‬
‫ָהעֹו ָלם עֹוד ְי ַחֶּכה ַּבחּוץ‬ ‫ָּב ָאה ְו ָנ ְש ָבה ִּבי רּו ַח‪,‬‬
‫ַקח עֹוד ְש ִאי ָפה ִמן ַהְּז ַמן‬ ‫רוח ָה ָא ָדם‪.‬‬
‫ְשֵּתי ַּדּקֹות ִל ְפ ֵני ַה ִה ְתַּפְּכחּות‪.‬‬
‫ל ִה ְת ַמֵּכר ַלֵּלב ַהִּמ ְתָּפ ֵר ַע‬ ‫היא ִּג ְלתה ִלי ֶאת ַע ְצ ִמי‬
‫ְו ִל ְכבֹו ָדּה ֲא ִני עֹו ֵמד ְוֹלא נֹו ֵפל‬
‫ַל ִּד ְמיֹון ַהִּמ ְתַּפ ֵּק ַע‬
‫ו ָל ֹא ֶשר ַהּנֹו ֵג ַע‬ ‫ִל ְכבֹו ָדּה ֲא ִני ָשר ְו ַקָּים‬
‫ְּב ֹע ֶמק ַהְּכ ֵאב‪.‬‬ ‫ַעל ַהָּכבֹוד ֶשֹּלא ִיַּתם‬

‫ַאָּתה עֹוד ְּת ַגֶּלה ֶאת ָהעֹו ָלם‬ ‫ַעל ְּגדּו ַלת ַהֶּנ ֶפש‬
‫ִאם ִּת ְר ֶצה אֹו ֹלא ִּת ְר ֶצה‬ ‫ְורּו ַח ָה ָא ָדם‪...‬‬
‫ֵיש עֹוד ְז ַמן ְל ִה ְשַּתּנֹות‬
‫ִמן ַה ָּק ֶצה ֶאל ַה ָּק ֶצה‪.‬‬ ‫סי היימן‬

‫ ‬

‫אהוד מנור‬

‫על זמן והזדמנות‪..‬‬

‫הזמן הזה‪ ...‬בין גשמי החורף‪ ,‬האפרים הירוקים והפורחים‪ ...‬לבין חומו של‬
‫ההלמנשועמג ִיהלְזיםַ ּו‪,‬ד ְּתמהנו ּוחהותמםחלוזהוהברצייוהטותבֶאללבשיצןהוזהבמחעןי‪,‬דם‪-‬לכיראואותוניתּמויתא‪,‬שיוךמריאהפהחגשיורבלוןלרנוותהיֻּלמלביפוחל‪.‬ו‪..‬רא‬ ‫הקיץ‪ ,‬תכלת‬
‫בעת הזו יש‬
‫והייחודי בין‬
‫את המקום שלנו בעולם‪ .‬וגם את הדרך – זאת שעשינו וזו המונחת לפנינו‪...‬‬
‫וובהששלעדיממוַתםרכ ְ ּאדותךנהפעוּכלשֹתשותרערוסללתשחהליהבתנלרוהבנעבווואילולתדעיליתםנשפותמֹ‪.‬עתהוחנלפחאובמחעמלצלומבק‪,‬וקתלוםעלתבצפנשוהמקהִונעגוִּלחתעכינושועוםןיב‪ָ ,‬ןעכ ָלדלאויהלותנ‪.‬תהקגוהטבודברתהחיעברֹאלוזזןתמפןילתשוקשילרלינינוואה‪,‬וי–ותנומזיכהואלאםתנ;לוהההשביררויוותטחח‬
‫‪...‬במסע שלא נגמר‬
‫בין שדות הצל ושדות האור‪,‬‬
‫יש נתיב שלא עברת‬
‫ושתעבור‪..‬‬
‫שעון סמוי מן העין‬
‫מצלצל לך ‪-‬‬
‫לא נשלמה אהבתך‪...‬‬

‫נעמי שמר‬ ‫לחיים!‬

‫בינה פבזנר‪ ,‬מחנכת‬

‫‪19‬‬

‫ואילו פי מלא שירה כים‪,‬‬
‫ולשוני רינה כהמון גליו‪,‬‬
‫ושפתי שבח כמרחבי רקיע‪,‬‬
‫ועיני מאירות כשמש וכירח‪,‬‬
‫וידי פרושות כנשרי שמים‪,‬‬

‫ורגלי קלות כאילות‪,‬‬
‫איני מספיקה להודות‬

‫לפניך ולך‬
‫על החסד והזכות‬
‫לחגוג את חג חרותי‪,‬‬

‫עם בני ביתי‪,‬‬
‫עם בני עמי ועם ארצי‪,‬‬
‫ועם כל העולם והאדם‬

‫אשר בראת‪.‬‬
‫ומתפללת‬

‫שכל אותם אלו‬
‫שעדיין לא השיגו את חרותם‬

‫בעזרתך ובעזרת כולנו‬
‫יוכלו לחגוג אותה‬
‫איתנו‬
‫בשנה הבאה‪.‬‬
‫תמר ינון (תשע"ז)‬

‫אחד מי יודעת‬

‫ׁׁׁׁׁׁׁ ְְְְְֲֲִִִֶַַּאאאחעתׁשששששששְׁ ְְִֵַַָָּרָננחחׂמללבִֹֹׁׁׁמשַשּיישָָָָָֹּבָודדרָעשששעהםםנע ִָהההההה ִמעִָה ִממעיִִִִִָָמ ִׂיימָמשממעמיׂמיישיֹיייָריייו ֹֹׂיַשרווֹיייייַוִַֹדֹיֹֹֹוַורֹווודַמִדַַוַַַדַַעַמידדדִַדדעדעיַַַַַמע ַתיעעעֹעעי‪.‬עתתיותַֹ‪..‬ותת‪.‬תתתיֶַדתׁׁ‪....ֹ.‬ואַ‪.‬דְִַַָׁׁעֲַׁששִּאִׁדְֲחְַעעְּחַָתנשׁשתרִשְִָעדשיְ‪ַ.‬תּׂבמשלֹׁׁבש‪ָ.‬מָּהתםֲַָָָֹׁרועא‪.‬אעששעְִָ ֲׁנֲַנהשהאאְהחההיֲִִֵהנאננשֲֲִדייֲיאֲיֲנאֹלִֹאֲׁאאִוינִִִאָנַםָיניננִיֹֹעידנשויוייי ַַַָָֹיויׂעידעהדַֹשיֹייוֹֹֹוַַָידַוווַֹרׂעַָתעַַשַודדַ‪.‬עדדעדַַרֲדתתַַַָעאעֶ‪.ַׂ.‬עעעתִשאֲנעׁׁ‪.‬תאתָריִתתְתִ‪..‬חתנ‪..ַ.‬ששׁ ׁ‪ֵ.‬יֲיאְֲָֹּׁדנאִִּׁוֲעְִשריַשחיְנתׁשְֱַָֹּדִוישְׂבאהשבַַמלָֹׁלׁשָעדּלֹּימָרוָעִָעֵַֹֹוושסשעתעַָהְהִחהנ‪ֹ.‬ידדהאההוִֵתְַָּנהיַר‪.‬דַעּמָויתֵאְיְְּׁחאיׁבמַ ּרתְַהוֵֶַחֹיִֵב‪.‬שרוְהֹמָשמֵׁחּׁוְׁימּדׁניַַּביְְתבִֵיׁשתש‪.‬אשִָּרשֵַָָ‪.ּ.‬ענםמלייבשלֹׁיָָּיַ ָָׂהָָתשתמל‪.‬שִדע‪.‬תיֹראָוההָהׂ‪.‬שם‪ּ..‬רכ‪ָֹ:‬רּוועה ְָׁ‪ָ.‬כִב ׂ ַשָשבאְֶָּריבר ַ ִאטץָמ‪ּ.‬יַ‪ּ:‬ד ָאּי‪.‬א‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫יום אחד זה יקרה‬ ‫מחכה‬
‫בלי שנרגיש‪ ,‬משהו ישתנה‬
‫משהו יגע בנו‪ ,‬משהו ירגע בנו‬ ‫מילים‪ :‬ריטה‬
‫לחן‪ :‬עידן רייכל‬
‫ולא יהיה ממה לחשוש‬
‫וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד‬ ‫יום אחד זה יקרה‬
‫בלי שנרגיש‪ ,‬משהו ישתנה‬
‫זה יבוא בטוח בעצמו‬ ‫משהו ירגע בנו‪ ,‬משהו יגע בנו‬
‫כאילו היה שם תמיד‬
‫ולא יהיה ממה לחשוש‪.‬‬
‫וחיכה שנבחין בו‬ ‫וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד‬
‫וזה יבוא‪ ,‬אתה תראה‪...‬‬
‫וזה יבוא‪ ,‬אתה הרי יודע‬ ‫זה יבוא בטוח בעצמו‬
‫לא הכל יטלטל אותנו‬ ‫כאילו היה שם תמיד‬

‫לא הכל יכה‬ ‫וחיכה שנבחין בו‬
‫ומה שייפתח לנו‬ ‫וזה יבוא‪ ,‬אתה תראה‬
‫הידיים הקפוצות יתארכו‬
‫מחכה‬ ‫והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל‬
‫זה יבוא‪ ,‬כמו שהטבע רגיל‬
‫להיות שלם עם עצמו‬

‫פינה לשבת‬ ‫תודה‬
‫אישה אוהבת‬
‫שבזכותם אני קיים‬ ‫מילים ולחן‪ :‬עוזי חיטמן‬
‫תודה על כל מה שבראת‬
‫תודה על מה שלי נתת‬ ‫תודה על כל מה שבראת‬
‫על יום של אושר‬ ‫תודה על מה שלי נתת‬
‫תמימות ויושר‬ ‫על אור עיניים‬
‫על יום עצוב שנעלם‬ ‫חבר או שניים‬
‫תשואות אלפיים‬ ‫על מה שיש לי בעולם‬
‫על שיר קולח‬
‫וכפיים‬ ‫ולב סולח‬
‫שבזכותם אני קיים‪.‬‬ ‫שבזכותם אני קיים‬

‫תודה על כל מה שבראת‬
‫תודה על מה שלי נתת‬
‫על צחוק של ילד‬
‫ושמי התכלת‬
‫על אדמה ובית חם‬

‫‪21‬‬

‫נרצה‬

‫חסל סדר ניגון נשים תשפ"ב‬
‫סדר גולני שביעי שחגגנו בשמחה כעת‬
‫כאשר זכינו לסדר אותו כן ימשיך ויתקיים‬
‫כן מחלקים טובים יבנה את הסדר השלם‬
‫כאשר זכינו להשמיע קולנו כן יהדהד הוא ברמה‬
‫כאשר זכינו להגיד כן תרחב לנו הבמה‬
‫כאשר זכינו השנה – כן נזכה עוד לצעוד‬
‫עוד ני ַשמע‪ ,‬עוד נשמיע‪ ,‬עוד נשתף‪ ,‬ועוד‪...‬‬

‫רוחמה מטלון‬

‫‪22‬‬

23

‫סדר נשים בגולן הינו חלק מפעילות עיינות בגולן‪ ,‬לקידום יהדות ישראלית‬
‫במרחב החינוכי והקהילתי‪ ,‬במרכז הקהילתי גולן‪ .‬ובשיתוף המחלקה לזהות‬

‫יהודית במתנ"ס קצרין‬