שיר של יום-תשפא בנים

‫שיר של יום‬

‫שיר של יום‬

‫נחכה לך ‪26‬‬ ‫לו יהי ‪4‬‬
‫דרך ארוכה ‪27‬‬ ‫עננו ‪5‬‬
‫היום ‪28‬‬ ‫תתן אחרית לעמך ‪6‬‬
‫עץ הכוכבים ‪29‬‬ ‫אחת שאלתי ‪7‬‬
‫מישהו הולך תמיד איתי ‪30‬‬ ‫בנה ביתך ‪,‬ותבנהו ‪8‬‬
‫פרי גנך ‪31‬‬ ‫ואני בחסדך ‪9‬‬
‫תודה ‪32‬‬ ‫תיקון הגשם ‪10‬‬
‫לשוב הביתה ‪33‬‬
‫דרך בית לחם ‪12‬‬
‫אור וירושלים ‪34‬‬ ‫אין כבר דרך חזרה ‪13‬‬
‫השר משה מונטיפיורי ‪35‬‬ ‫לצפון באהבה ‪14‬‬
‫לדוד שיר ומזמור ‪37‬‬ ‫כאן ‪15‬‬
‫האורח ‪16‬‬
‫‪39‬‬ ‫כשהנשמה מאירה‬ ‫בארץ אהבתי ‪17‬‬
‫‪40‬‬ ‫ניצחצי ואנצח‬
‫‪41‬‬ ‫יותר‬ ‫שלום לבן דודי ‪19‬‬
‫‪42‬‬ ‫אנשים טובים‬ ‫דרור יקרא ‪20‬‬
‫‪43‬‬ ‫לולי תורתך‬ ‫י‪-‬ה אכסוף ‪21‬‬
‫‪44‬‬ ‫עזרני אל חי ‪22‬‬
‫‪45‬‬ ‫אביהם של ישראל‬ ‫לקראת שבת ‪23‬‬
‫אמת מה נהדר‬ ‫שושנת יעקב ‪24‬‬
‫‪2‬‬

3

‫'לו יהי" מסמל את מלחמת יום הכיפורים‪ .‬ראשית‬ ‫לּו ְי ִהי‬
‫דרכו של השיר הייתה לפני המלחמה‪ ,‬כשביקשה‬
‫נעמי שמר להתאים לעברית את ”‪ “Let it be‬של‬ ‫נעמי שמר‬

‫לנון ומקרתני‪ ,‬ולקרוא לשיר "לו יהיה"‪.‬‬ ‫עֹוד ֵיׁש ִמ ְפ ָרׂש ָל ָבן ָב ֹא ֶפק‬
‫בימיה הראשונים של המלחמה כתבה שמר מילים‬ ‫מּול ָע ָנן ׁ ָש ֹחר ָכ ֵבד‬
‫לשיר‪ ,‬מילים שהיו הבעה של תקווה ותפילה אישית‬ ‫ֹכל ׁ ֶש ְנ ַב ֵקׁש לּו ְי ִהי‪.‬‬
‫לשובם בשלום של החיילים‪ .‬בתוך זמן קצר‪ ,‬הוצפה‬
‫נעמי שמר בתגובות מהציבור‪ .‬השיר היה לתפילה‬ ‫ְו ִאם ַב ַחּלֹונֹות ָה ֶע ֶרב‬
‫אֹור ֵנרֹות ַה ַחג רֹו ֵעד‬
‫שנישאה בפי כל‪ .‬המלים והלחן פרטו על מיתרים‬
‫עמוקים בלבם של רבים‪.‬‬ ‫ֹכל ׁ ֶש ְנ ַב ֵקׁש לּו ְי ִהי‪.‬‬

‫‪4‬‬ ‫לּו ְי ִהי‪ ,‬לּו ְי ִהי‪,‬‬
‫ָא ָנא לּו ְי ִהי –‬
‫ָכל ֶׁש ְנ ַב ֵּקש לּו ְי ִהי‪.‬‬

‫ִאם ַה ְמ ַב ֵשר עֹו ֵמד ַב ֶד ֶלת‬
‫ֵתן ִמָּלה טֹו ָבה ְב ִפיו‪,‬‬
‫ָכל ׁ ֶש ְנ ַב ֵקׁש לּו ְי ִהי‪.‬‬

‫ִאם ַנ ְפְׁשָך ָלמּות ׁשֹו ֶא ֶלת‬
‫ִמ ְפ ִרי ָחה ּו ֵמ ָא ִסיף –‬
‫ָכל ׁ ֶש ְנ ַב ֵקׁש לּו ְי ִהי‪.‬‬

‫לּו ְי ִהי לּו ְי ִהי‪...‬‬

‫ָמה קֹול ֲענֹות ֲא ִני ׁשֹו ֵמ ַע‪,‬‬
‫קֹול ׁשֹו ָפר ְוקֹול ֻּת ִפים‬
‫ָכל ׁ ֶש ְנ ַב ֵקׁש לּו ְי ִהי‪.‬‬

‫לּו ִת ָש ַמע ְבתֹוְך ָכל ֵאֶּלה‬
‫ַגם ְת ִפָּלה ַא ַחת ִמ ִפי‬
‫ָכל ׁ ֶש ְנ ַב ֵקׁש לּו ְי ִהי‪.‬‬

‫לּו ְי ִהי לּו ְי ִהי‪...‬‬

‫ְבתֹוְך ְׁשכּו ָנה ְק ַט ָנה מּו ֶצ ֶלת‬
‫ַב ִית ָקט ִעם ַגג ָא ֹדם‬
‫ָכל ׁ ֶש ְנ ַב ֵקׁש לּו ְי ִהי‪.‬‬

‫ֶזה סֹוף ַה ַק ִיץ סֹוף ַה ֶד ֶרְך‪,‬‬
‫ֵתן ָל ֶהם ָלׁשּוב ֲהלֹום‪,‬‬
‫ָכל ׁ ֶש ְנ ַב ֵקׁש לּו ְי ִהי‪.‬‬

‫ֲעֵננּוּ ֱאלֹוקי ַא ְב ָר ָהם ֲעֵננּוּ‬
‫ֲעֵננּוּ ּוּ ַפ ַחד ִי ְצ ָחק ֲעֵננּוּ‬
‫ֲעֵננּוּ ֲא ִביר ַי ֲע ֹקב ֲעֵננּוּ‬
‫ֲעֵננּוּ ָמֵגן ָדִוד ֲעֵננּוּ‬

‫ֲעֵננּוּ ָהעֹוֶנה ְב ֵעת ָרצֹון ֲעֵננּוּ‬
‫ֲעֵננּוּ ָהעֹוֶנה ְב ֵעת ָצ ָרה ֲעֵננּוּ‬
‫ֲעֵננּוּ ָהעֹוֶנה ְב ֵעת ַרֲח ִמים ֲעֵננּוּ‬
‫ֲעֵננּוּ ֱאלֹו ֵהי ַה ּמ ְר ּכ ָבה ֲעֵננּוּ‬

‫ֲעֵננּוּ ַרחּוּם ְו ַח ּנּוּן ֲעֵננּוּ‬

‫אחד מפיוטי הסליחות הידועים ביותר‬
‫במנהג הקהילות הספרדיות‪ ,‬המושר‬
‫במהלך חודש אלול ובעשרת ימי תשובה‪,‬‬

‫כולל יום הכיפורים עצמו‪.‬‬
‫הפיוט מושר כשירת מענה בין החזן ובין‬

‫הקהל‪.‬‬
‫במהלך השנים התרחב הפיוט כאשר‬
‫המתפללים הוסיפו דמויות מופת כמו ר'‬

‫מאיר בעל הנס ור' שמעון בר יוחאי‪,‬‬
‫כדמויות שעליהן נשענים ומבקשים‬
‫שזכותם תעמוד לעם ישראל‪5 .‬‬

‫תתן אחרית לעמך הוא פיוט הנאמר‬ ‫ִת ֵתן ַא ֲח ִרית ְל ַע ֶמָך‪.‬‬
‫במסגרת הפיוטים הנאמרים לאחר‬ ‫ָתִׁשיב ִמ ְק ָדׁש ְלתו ֵכנּו‪.‬‬
‫סדר העבודה בתפילת יום הכיפורים‬ ‫ְתרֹו ֵמם ַהר ְמרום ָה ִרים‪.‬‬
‫ְתקו ֵמם ֶק ֶרן ְגדּו ָעה‪.‬‬
‫על פי נוסח אשכנז‪.‬‬ ‫ַת ְצ ִהיר ַמ ֲחׁ ַש ֵכי ִאּוּוי‪.‬‬
‫הפיוט בנוי ממשפטים של בקשות‬ ‫ְת ָפ ֵאר יוׁ ֶש ֶבת ָב ָדד‪.‬‬
‫מהקב"ה שיגאל את עמו‪ ,‬את ארץ‬ ‫ַת ֲע ֶטה ָבּה ְמלּו ָכה ְל ַב ֶדָך‪.‬‬
‫ישראל ואת העיר ירושלים‪ .‬כל משפט‬
‫מתחיל בבקשה בלשון עתיד נוכח תתן‪-‬‬ ‫ָת ִסיר ֶח ְר ָפה ֵמ ִעיר‪.‬‬
‫ְת ַנ ֵער ֵז ִדים ִמ ְזבּו ֶלָך‪.‬‬
‫תשיב‪-‬תרומם וכו'‪.‬‬ ‫ַת ְמ ִציא ְצ ָד ָקה ַל ֲע ָד ֶתָך‪.‬‬
‫סך הכל ‪ 22‬משפטים‪ .‬מכיוון שמדובר‬
‫במשפטים שמתחילים בזמן עתיד וגוף‬ ‫ְת ַל ֵבב ֶאת ַר ְע ָי ֶתָך‪.‬‬
‫ִת ְכרת ָלּה ְב ִרית ֲח ָדׁ ָשה‪.‬‬
‫נוכח‪ ,‬כל משפט מתחיל באות תי"ו‪.‬‬
‫האות השנייה היא על פי סדר האלף‪-‬‬ ‫ִתי ַקר ַנ ְפׁ ָשּה ְב ֵעי ֶניָך‪.‬‬
‫ְת ַט ֲה ֶר ָנה ְב ַמ ִים ְטהֹו ִרים‪.‬‬
‫בית מהסוף להתחלה (תשר"ק)‪.‬‬
‫ַת ֲח ֶנה ְב ִעיר ָח ָנה ָד ִוד‪.‬‬
‫‪6‬‬ ‫ִת ְז ֹקף קֹו ַמת ְת ָמ ָרה‪:‬‬
‫תֹו ִדי ַע ַל ֹכל ַא ֲה ָב ֵתנּו‪.‬‬

‫ְת ַהֵּלְך ְב ֶק ֶרב ַמ ֲחנֹו ֵתינּו‪.‬‬
‫ִת ְדרׁש ְג ֻּאָּלה ְל ָגלּו ֵתנּו‪.‬‬

‫ְת ַגֶּלה ֵקץ ִל ְקנֹו ֵתנּו‪.‬‬
‫ָתבֹוא ְמ ֵה ָרה ְל ַר ֲח ֵמנּו‪.‬‬
‫ַת ֲא ִמי ֵרנּו ְלָך ְו ַנ ֲא ִמי ְרָך ָלנּו‪.‬‬

‫האחים 'רזאל' ואביהם מיכה– מציגים שיר‬
‫מיוחד "אחת שאלתי"‪ .‬השיר מהווה ביטוי‬

‫מוזיקלי לחוויה רוחנית שמלווה את‬
‫המשפחה לקראת סיום הש"ס‪ .‬את השיר‬
‫הלחין פינקי וובר ואת העיבוד המיוחד כתב‬

‫יונתן‪ .‬סיפור ההתמדה של לימוד הדף‬
‫היומי הוא אתגר משפחתי של ממש‪.‬‬
‫"הסיום שלי"‪ ,‬מגלה יונתן‪" ,‬הוא לא סתם‬
‫מרגש‪ ,‬מסלול של ‪ 7‬וחצי שנים‪ ,‬זה הדבר‬
‫הכי יפה ומדהים שנחשפתי אליו בחיי‪.‬‬
‫כמה יופי חכמה ואור‪ ,‬כל יום אני משתאה‬
‫לגמרי מול היופי והעומק והעושר הרוחני"‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬מהפכת הדף היומי מקיפה את‬
‫העולם היהודי‪ ,‬בכל נקודה על הגלובוס‬
‫לומדים את אותו דף‪ ,‬מה שמאפשר לכל‬
‫הלומדים להישאר מסונכרנים‪ ,‬פתרון מצוין‬
‫למוזיקאי שיוצא להופיע בעולם ‪ .‬יש לי‬
‫סיפורי ניסים מדהימים שמסייעים לי‬
‫להתמודד עם נסיעות להופעות‪ ,‬כמו למצוא‬
‫חברותות בברוקלין‪ ,‬במנהטן‪ .‬יצא לי פעם‬
‫להיות בדנוור ולצאת באמצע השיעור בנץ‬
‫להגיע לפגישה ב‪ 5‬וחצי בבוקר‪ ,‬להגיע לניו‬
‫יורק ולמצוא שיעור שממשיך את אותה‬
‫משנה שהפסקתי בבוקר‪ .‬זה קיים בכל‬
‫העולם‪ .‬זה הדבר הכי מדהים והכי קשה‬

‫שעשיתי בחיים שלי"‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫ֵבי ְּתָך ְּכ ַב ְּת ִחילה ְּוכו ֵנן ִמְּקד ְּשָךְּב ֵנה‬

‫ַעל ְּמכונו‪ְּ .‬ו ַהְּר ֵאנּו ְּב ִב ְּנינו ְּוש ְּמ ֵחנּו‬
‫ְּב ִתּקּונו‪.‬‬

‫ְּושם ַנ ֲע ֶלה ְּו ֵנר ֶאה ְּו ִנ ְּש ַת ֲחוֶוה ְּלפ ֶניָך‬
‫ְּבשלוש ַפ ֲע ֵמי ְּרג ֵלינּו‪ְּ ,‬ו ִנ ְּש ַת ֲחֶווה שלוש‬

‫ְּפע ִמים ַבשנה‪.‬‬

‫תפילת מוסף שלושה גלים‬

‫ו ִת ְּב ֵנהּו ְּמ ֵהרה ּו ְּת ַג ֵדל‬ ‫חורבנו של "הבית"‪ -‬בית המקדש לא‬
‫היה חורבן של עצים ואבנים אלא של‬
‫ְּכבֹודֹו‪.‬‬ ‫תוכן עמוק וקדוש יותר‪ ,‬וכן בניינו של בית‬
‫א ִבינּו ַמ ְּל ֵכנּו ַג ֵלה ְּכבֹוד‬ ‫המקדש אינו רק בנין של עצים ואבנים‬
‫ַמ ְּלכּו ְּתָך ע ֵלינּו ְּמ ֵהרה‪:‬‬ ‫אלא בניין קומה רוחנית‪-‬מוסרית‪-‬ערכית‬
‫ראויה‪ ,‬כך כולנו מבינים שהבית הפרטי‬
‫‪8‬‬ ‫שלנו אינו אוסף של לבנים ומלט‪ .‬אלא‬
‫תוכן עמוק של חיים מלאים‪ .‬כולנו‬
‫תפילה ותקווה שבניין בית המקדש‬

‫יבנה בקרוב‪.‬‬

‫ואני בחסדך בטחתי יגל לבי"‪ ,‬גדר "הגיל" ששמח‬ ‫ו ֲא ִני ְב ַח ְס ְד ָך‬
‫על דבר טוב שלא קוה עליו מעולם ובשורה טובה‬ ‫ָב ַט ְח ִתי‬
‫ָיֵגל ִל ִבי‬
‫פתאומית‪ ,‬עפ"ז יאמר שהגם "שאני בטחתי‬
‫בחסדך" עד שהתשועה אינה דבר חדש אצלי כי‬ ‫ִבישּׁוּ ָע ֶת ָך‬
‫בטחתי ע"ז‪ ,‬מ"מ "יגל לבי בישועתך" כשמח על‬ ‫ָא ִשי ָרה ַלה'‬
‫דבר שלא קוה עליו‪ ,‬כי אני בטחתי רק בחסדך‪,‬‬ ‫ִכי ָג ַמל ָע ָלי׃‬
‫שתעשה לי מצד החסד לא מצד הגמול כי איני ראוי‬
‫לזה‪ ,‬ועתה "אשירה לה' כי גמל עלי" מצד הגמול‪,‬‬
‫בטובו חשב לי כאלו אני ראוי לזה מצד מעשי וזה‬

‫שמחה חדשה‪ ,‬שלא קויתי עליה‪( :‬מלבי"ם)‬

‫להקת מזמור שיר ביצעה את השיר המדהים הזה‬
‫של ר' שלמה קרליבך‪.‬‬

‫הקליפ צולם בישוב מבוא מודיעים (מקום מושבו‬
‫של ר' שלמה) כחודשיים לאחר השריפה של‬
‫המושב‬
‫‪ .‬מרגש!‬

‫על הרב קרליבך‪:‬‬
‫הידוע בכינוי 'הרבי המרקד' חי בעיקר בארה"ב‬
‫התאפיין באהבה‪ ,‬כנות ופשטות‪ ,‬וקרא ללימוד‬
‫זכות‪ ,‬לאהבת אדם ובייחוד אהבת כל יהודי‪ .‬הרב‬
‫עבר ממקום למקום ניגן והלחין שירים בגיטרה שלו‬

‫ובכך קירב יהודים לתורה ולקב"ה‪.‬‬
‫לאחר מותו הותיר אוסף רחב של לחניו המושרים‬

‫בבתי כנסת רבים ברחבי הארץ והעולם‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫פיוט זה הוא אחד מהפיוטים המושרים‬ ‫תיקון הגשם‬
‫בקהילות הספרדיות כחלק מפיוטי "תיקון‬
‫מילים‪ :‬תפילת מוסף שמיני עצרת‬
‫הגשם"‪ ,‬הנאמר לפני תפילת מוסף של‬ ‫לחן‪ :‬יונתן רזאל‬
‫שמיני עצרת (שמחת תורה)‪ .‬תיקון‬
‫ֵאל ַחי ִי ְּפ ַתח אֹו ְּצרֹות ש ַמִים‬
‫הגשם‪ ,‬הנאמר לקראת התחלת אמירת‬ ‫ַי ֵשב רּוחֹו ִיְּזלּו ַמִים‬
‫ברכת "משיב הרוח ומוריד הגשם"‬
‫ְּב ִג ְּש ֵמי רצֹון ְּתבֵרְך ֵעדה‬
‫בתפילת העמידה (עד לחג הפסח שם‬ ‫ְּב ַפ ֵחי יגֹון ְּכ ִצפֹור ְּלכּודה‬
‫מתחלפת הברכה ל"מוריד הטל") הוא‬ ‫ְּב ִצ ְּדַקת ַאב המֹון ֵה ִכין ְּסעּודה‬
‫סדרה של פיוטים שונים המושרים ברצף‪,‬‬ ‫ְּוא ַמר ֻיַּקח נא ְּמ ַעט ַמִים‬

‫ובהם נזכר עניין הגשם‪.‬‬ ‫ַי ֵשב רּוחֹו ִיְּזלּו ַמִים‬

‫‪10‬‬ ‫ֵאל ַחי ִי ְפ ַתח אֹו ְצרֹות ָׁש ַמִים‬
‫ַי ֵשב רּוחֹו ִיְזלּו ַמִים‬

‫ְּזכֹּר ַר ֲח ֶמיָך יֹו ֵצר ְּמאֹורֹות‬
‫ְּו ַצֵּוה ע ֶביָך ְּיִריקּון אֹורֹות‬
‫ְּב ִצ ְּדַקת ֶמ ֶלְך ְּנ ִעים ְּז ִמירֹות‬
‫ֲא ֶשר א ַמר ִמי ַי ְּשֵק ִני ַמִים‬

‫ַי ֵשב רּוחֹו ִיְּזלּו ַמִים‬

‫ֵאל ַחי ִי ְפ ַתח אֹו ְצרֹות ָׁש ַמִים‬
‫ַי ֵשב רּוחֹו ִיְזלּו ַמִים‬

‫ְּב ִג ְּש ֵמי ְּברכה ‪ְּ .‬תבֵרְך ֲאדמה‪:‬‬
‫ְּב ִג ְּש ֵמי ִז ְּמרה‪ְּ .‬תַז ֵמר ֲאדמה‪:‬‬

‫ְּב ִג ְּש ֵמי ַחִיים‬
‫ְּב ִג ְּש ֵמי ְּברכה‬
‫ְּב ִג ְּש ֵמי ְּישּועה‪.‬‬

11

‫בס"ד‬

‫השיר מתוך אלבומה הראשון של משפחת ואך‪.‬‬
‫האלבום עוסק בנושאים שונים‪ .‬נושא אהבת‬
‫המשפחה לעיר חברון מודגש בו מאוד‬
‫שם גרו בתחילת דרכם‬
‫השיר נכתב בתקופה בה היו באזור פיגועים‬
‫רבים‪.‬‬
‫בשיר יש בקשה מרחל אימנו שתשמור על‬

‫בניה‪12 .‬‬

‫ְּכ ֶׁש ַה ְּגדּוד‪ִּ ,‬עם ְּפ ֹרץ ִּמ ְּל ֶׁח ֶׁמת ָהע ֹו ָלם‪,‬‬ ‫ְּכ ֶׁש ָעלּו ַה ִּבּלּו ִּיים ְּמ ֵל ֵאי ִּת ְּקו ֹות‬
‫ֶׁאל ַה ְּק ָרב ָי ָצא ִּל ְּש ֹמר ַעל ְּכב ֹוד ָה ָעם‬ ‫ְּו ַי ֵתד ָת ְּקעּו ְּב ֶׁא ֶׁרץ ָהָאב ֹות‬
‫ְּב ַק ַד ַחת ֵהם ָחלּו ֹפה‬
‫ָאז ָה ִּעיר ְּבק ֹול ָר ֲע ָדה ‪-‬‬ ‫ֵמ ַח ְּמ ִּסי ִּנים ֵהם ָס ְּבלּו ֹפה‬
‫ָמה ִּי ְּק ֶׁרה ל ֹו ַב ְּב ִּרי ָג ָדה?‬ ‫ֲא ָבל ַמ ֶׁשהּו ָל ַחש ַבְּּל ָבב ֹות‬
‫ַאְך ַה ְּגדּוד ֻּכּל ֹו ְּכ ִּאיש ֶׁא ָחד ַר ַעם‪:‬‬
‫ִּאם ֶׁזה ט ֹוב ְּו ִּאם ֶׁזה ַרע‬
‫ִּאם ֶׁזה ט ֹוב ְּו ִּאם ֶׁזה ַרע‬ ‫ֵאין ְּכ ָבר ֶׁד ֶׁרְך ֲח ָז ָרה‪.‬‬
‫ֵאין ְּכ ָבר ֶׁד ֶׁרְך ֲח ָז ָרה‪.‬‬ ‫ֵאין ְּכ ָבר ֶׁד ֶׁרְך ֲח ָז ָרה!‬
‫ֵאין ְּכ ָבר ֶׁד ֶׁרְך ֲח ָז ָרה!‬
‫ַעל סּו ִּסים ָר ְּכבּו ִּעם ֶֹׁוח ֶׁרב ּו ַמ ֵקל‬
‫ְּכ ֶׁשהּו ְּק ָמה ַה ְּמ ִּדי ָנה ְּב ֵאש ְּק ָרב ֹות‬
‫ע ֹוד ַה ְּב ִּרי ִּטים ֹלא ָנ ְּטשּו ֶׁאת ַה ִּת ְּקו ֹות‬ ‫ְּל ָג ֵרש ָכל ִּמ ְּת ַנ ֵקש ּו ִּמ ְּת ַנ ֵכל‬
‫ִּב ְּרח ֹוב ֹות ּו ִּב ְּג ֵד ָרה‬
‫ֵהם ִּב ְּקשּו‪ַ :‬נ ֲח ֹזר ְּל ֶׁר ַגע‬ ‫ֶׁפ ַתח ִּת ְּק ָוה ְּו ָח ֵד ָרה‬
‫ְּנ ַח ֵסל ֹפה ֶׁאת ַה ֶׁנ ַגע‬
‫ֵהם ָק ְּראּו ְּל ָפ ֶׁל ְּש ִּתי ָנה ‪ִּ -‬י ְּש ָר ֵאל‪.‬‬
‫ַאְך ֲא ַנ ְּחנּו ַרק ָק ָראנּו‪ְּ " :‬ב ִּלי ט ֹוב ֹות"‪.‬‬
‫ִּאם ֶׁזה ט ֹוב ְּו ִּאם ֶׁזה ַרע‬
‫ִּאם ֶׁזה ט ֹוב ְּו ִּאם ֶׁזה ַרע‬ ‫ֵאין ְּכ ָבר ֶׁד ֶׁרְך ֲח ָז ָרה‪.‬‬
‫ֵאין ְּכ ָבר ֶׁד ֶׁרְך ֲח ָז ָרה‪.‬‬ ‫ֵאין ְּכ ָבר ֶׁד ֶׁרְך ֲח ָז ָרה!‬
‫ֵאין ְּכ ָבר ֶׁד ֶׁרְך ֲח ָז ָרה!‬

‫השיר מנסה לתאר בחמישה בתים‬
‫את ההיסטוריה הציונית‬

‫מהביל"ויים ועד מלחמת ששת‬
‫הימים‪ ,‬המלחמה שאחריה נכתב‬

‫השיר‪ .‬המסר‪ :‬תמיד היה קשה‬
‫ותמיד המשכנו הלאה‪13 .‬‬

‫י ֹום ָיב ֹוא ְּו ַה ֶׁש ֶׁמש ָי ִּציץ ַח ְּיי ָכ ִּני‪,‬‬ ‫ְּכ ֶׁש ַה ֶׁש ֶׁמש ִּחיּוך ַא ֲחר ֹון ַל ֶׁח ְּרמ ֹון‬
‫ֵי ְּרדּו ַה ְּש ַל ִּגים ֵמ ָה ִּרים‪,‬‬ ‫ִּת ְּש ַלח ְּבי ֹום רּו ַח ֶׁשל ְּס ָתו‪,‬‬

‫ו ְּפ ָל ִּגים ִּי ְּז ְּרמּו ֵבין ִּפ ְּר ֵחי ִּצ ְּבע ֹו ִּני‬ ‫ְּי ַצ ְּל ֵצל ֶׁט ֶׁלפ ֹון ְּב ִּפיקּוד ַה ָצפ ֹון‪,‬‬
‫ַב ְּש ִּבי ִּלים ַה ְּכחּו ִּלים‪ַ ,‬ה ָק ִּרים‪.‬‬ ‫ֶׁזה ֲא ַנ ְּחנּו ֵמ ֵע ֶׁבר ַל ַקו‪.‬‬

‫ַאת‪ֲ ,‬א ִּני ְּו ַהח ֹו ֶׁרף ַה ָב ְּי ָתה ח ֹו ְּז ִּרים‬ ‫ַא ְּת‪ֲ ,‬א ִּני ְּו ַהח ֹו ֶׁרף ַנ ְּז ִּמין ָשם ַא ְּרמ ֹון‬
‫ָשל ֹום ָלְך‪ַ ,‬מ ְּמ ֶׁל ֶׁכת ַה ְּכפ ֹור‪,‬‬ ‫ַעל ַהר ֲע ָר ֶׁפל ְּו ָע ָנן‪,‬‬
‫ֲח ָיי ֵלי ַה ָצפ ֹון ִּנ ְּת ָר ֶׁאה ֶׁב ָה ִּרים‬
‫ַב ָש ָנה ַה ָבָאה ַנ ֲחז ֹור‪.‬‬ ‫ָשם ָח ָצב ְּו ַכ ְּרכ ֹום ִּי ְּפ ְּרחּו ְּב ֲהמ ֹון‬
‫ִּחּיּו ִּכים ִּי ְּש ְּלחּו ְּב ָל ָבן‪.‬‬
‫אלף שיר לצפון מגולן עד חרמון‪...‬‬
‫ֶא ֶלף ִׁשיר ַל ָּצפ ֹון ִׁמּג ֹו ָּלן ַעד ֶח ְרמ ֹון‬
‫בשיר מתוארים לנו הנופים‬ ‫ַעד ִׁכי ֶנ ֶרת ְו ַעד ַל ָּר ָּמה‪,‬‬
‫המדהימים של הצפון‬
‫ְנ ַז ֵמר ְו ַה ִׁשיר ַי ֲע ִׁפיל ְל ַעּמ ֹון‪,‬‬
‫השיר קצבי וקליט ונראה כי‬ ‫ְי ַה ְד ֵהד ַעד ִׁמ ְד ָּבר ַה ְש ָּמ ָּמה‪.‬‬
‫מטרתה של המלחינה היא להביא‬
‫אותנו לטייל בצפון ולהנות מהנופים‬ ‫ְּב ִּמ ְּז ֶׁח ֶׁלת ֶׁשל ֶׁק ַרח ִּל ְּצ ִּליל ַפ ֲעמ ֹון‬
‫ִּשי ֵרנּו ע ֹו ֶׁלה ְּב ַש ְּל ָווה‪,‬‬
‫הקסומים‬
‫השיר ‪14‬‬ ‫ְּנ ַט ֵפס ַעל ִּג ְּלב ֹו ַע ָתב ֹור ְּו ַע ְּצמ ֹון‬
‫ְּו ִּשי ַרת ֲחּ ָיי ִּלים ְּמ ָל ָווה‪.‬‬

‫ְּמ ַלָּווה ֶׁאת ִּשי ַרת ַה ָצפ ֹון ַה ָרח ֹוק‬
‫ֶׁשל ֶׁא ֶׁרץ נ ֹו ֶׁש ֶׁבת ְּוק ֹור‬

‫ְּת ַח ֵמם ְּו ַת ְּד ִּליק ֶׁאת ִּלי ֵבנּו ִּל ְּצח ֹוק‬
‫ְּו ַת ִּמיס ָמ ַצב רּו ַח ָאפ ֹור‪.‬‬

‫אלף שיר לצפון מגולן עד חרמון‪...‬‬

‫ַכאן ֶׁאת ָכל ִּשי ַרי ֲא ִּני ִּני ַג ְּנ ִּתי‬ ‫ַכאן ֵבי ִּתי ֹפה ֲא ִּני נ ֹו ַל ְּד ִּתי‬
‫ְּו ָה ַל ְּכ ִּתי ְּב ָמ ַסע ֵלי ִּלי‬ ‫ַב ִּמיש ֹור ֲא ֶׁשר ַעל ְּ ֹש ַפת ַהּ ָים‬

‫ַכאן ְּבנעּו ַרי ֲא ִּני ֵה ַג ְּנ ִּתי‬ ‫ַכאן ַה ֲח ֵב ִּרים ִּאי ָתם ָג ַד ְּל ִּתי‬
‫ַעל ֶׁח ְּל ַקת ַהא‪ֹ-‬ל ִּקים ֶׁש ִּלי‪.‬‬ ‫ְּו ֵאין ִּלי שּום ָמק ֹום ֲא ֵחר ָבע ֹו ָלם‬

‫פזמון‪:‬כאן נולדתי‪...‬‬ ‫ַכאן ֵבי ִּתי ֹפה ֲא ִּני ִּ ֹשי ַח ְּק ִּתי‬
‫ַכאן ֶׁאת שּו ְּל ַח ִּני ֲא ִּני ָע ַר ְּכ ִּתי‬ ‫ַב ְּש ֵפ ָלה ֲא ֶׁשר ַעל ַגב ַה ַהר‬
‫ַכאן ִּמן ַה ְּב ֵאר ָש ִּתי ִּתי ַמ ִּים‬
‫ַפת ֶׁשל ֶׁל ֶׁחם ֶׁפ ַרח ַר ֲע ָנן‬
‫ֶׁד ֶׁלת ַל ְּש ֵכ ִּנים ֲא ִּני ָפ ַת ְּח ִּתי‬ ‫ְּו ָש ַת ְּל ִּתי ֶׁד ֶׁשא ַב ִּמ ְּד ַבר‪.‬‬
‫ּו ִּמי ֶׁש ָבא ֹנא ַמר ל ֹו "ַא ֲה ָלן"‪.‬‬
‫ַכאן נ ֹו ַל ְד ִׁתי ַכאן נ ֹו ְלדּו ִׁלי ְי ַל ַדי‬
‫פזמון‪:‬כאן נולדתי‪...‬‬ ‫ַכאן ָּב ִׁני ִׁתי ֶאת ֵבי ִׁתי ִׁב ְש ֵתי ָּי ַדי‬
‫ַכאן ַגם ַא ָּתה ִׁאי ִׁתי ְו ַכאן ָּכל ֶא ֶלף ְי ִׁדי ַדי‬
‫ְוַא ֲח ֵרי ָּש ִׁנים ַא ְל ַפ ִׁיים ס ֹוף ִׁל ְנדּו ַדי‪.‬‬

‫את השיר כתב והלחין הזמר עוזי חיטמן‬
‫השיר מביע את הזיקה החזקה שיש לעם‬
‫ישראל לארץ ישראל ‪-‬לבית שלו – הן הבית‬
‫הפרטי הן הבית הלאומי ‪.‬השיר מתאר את‬
‫הילד שגדל בארץ לאורך כל שנות ילדותו‬
‫בשיר פעולות רבות‪-‬נולדתי‪,‬גדלתי‪ ,‬שיחקתי‬
‫‪,‬שתיתי וכו‪ ..‬פעולות אלה מבטאות את‬
‫הקשר הנפשי והפיזי של הילד בארץ‬

‫ישראל‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫ְגדֹו ָלה ַה ְכ ָנ ַסת אֹו ְר ִחים‪ ,‬יֹו ֵּתר ִמ ַק ָב ַלת ְפ ֵּני‬ ‫ִּאם ַב ַש ַער ֵיש א ֹו ֵר ַח‬
‫ְש ִכי ָנה‪( .‬תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת שבת‪ ,‬דף קכ"ז‪ ,‬ע"א)‬ ‫ֶׁש ָנ ַחת ֵמ ֶׁע ֶׁבר ָים‬
‫ָמה ַנ ִּצי ַע ְּלא ֹו ֵר ַח‬
‫ַפת – חתיכת לחם‪ ,‬פרוסה‪.‬‬ ‫ְּבב ֹוא ֹו ִּמ ָשם?‬
‫ֵּה ֶׁלְך – נווד‪ ,‬חסר בית‬
‫ֶט ֶנא ָּי ֹרק‪ֶ ,‬פ ַרח ָּל ָּבן‬
‫ֵּבן ַב ִית – אדם רצוי ומקובל בבית (אפילו שאינו‬ ‫ַי ִׁין ָא ֹדם‪ַ ,‬פת ַבֶּמ ַלח‬
‫שלו)‬
‫ֶזה ָּמה ֶש ֵיש‬
‫ֶׁפ ִתי – מי שמאמין לכל דבר‪ ,‬תמים‬ ‫ֵשב ִׁא ָּתנּו ָּכאן‪.‬‬
‫הרי ַע – קרא בקול‪ ,‬מלשון תרועה‬
‫ָנעּור – מנוער (ניערו אותו) משאריות האוכל‬ ‫ֵשב ִּא ָתנּו‪ֶׁ ,‬זה ַה ַב ִּית‬

‫אודות השיר‬ ‫ְּ ֵת ִּשרביסִּא ָָתפנּותּו ְַּכח ֶׁבןַל ִּ ַמבְּ ִּיד ָבתֹור‬
‫שם השיר "אורח"‪ ,‬והוא עוסק בערך‬
‫ֹלא ְּכ ֵה ֶׁלְך ָזר‪.‬‬
‫'הכנסת אורחים'‪.‬‬
‫ֶט ֶנא ָּי ֹרק‪...‬‬
‫‪16‬‬
‫ְּו ַהּ ֵלב ַה ֶׁזה ַה ֶׁפ ִּתי‬
‫ֶׁשַאף ַפ ַעם ֹלא ַי ְּח ִּכים‬
‫שּוב ִּנ ְּד ַלק ְּושּוב ֵה ִּרי ַע‬

‫ֶׁאל ַה ֶׁמ ְּר ַח ִּקים‪.‬‬

‫ֶט ֶנא ָּי ֹרק‪...‬‬

‫ָהא ֹו ְּר ִּחים ה ֹו ְּל ִּכים ַה ַב ְּי ָתה‬
‫ְּת ִּריס ָפתּו ַח שּוב ִּנ ְּס ַגר‬
‫ַה ֻּש ְּל ָחן ָנעּור ָו ֵריק‬
‫ְּו ֶׁזה ָמה ֶׁש ִּנ ְּשַאר‪.‬‬

‫את השיר "בארץ אהבתי" כתבה המשוררת‬ ‫ְּב ֶׁא ֶׁרץ ָא ַה ָב ִּתי ַה ָש ֵקד פ ֹו ֵר ַח‬
‫לאה גולדברג ‪ .‬בשיר ביטוי מטאפורי של הנפש‬ ‫ְּב ֶׁא ֶׁרץ ָא ַה ָב ִּתי ְּמ ַח ִּכים ְּלא ֹו ֵר ַח‬

‫האוהבת (הארץ של אהבתי)‪ ,‬געגוע לאהבה‬ ‫ֶׁש ַבע ַע ְּלמ ֹות ֶׁש ַבע ִּא ָמה ֹות‬
‫וציפייה לגאולה‪.‬‬ ‫ֶׁש ַבע ָכל ֹות ַב ַש ַער‪.‬‬

‫מילון‪:‬‬ ‫ְּב ֶׁא ֶׁרץ ָא ַה ָב ִּתי ַעל ָצ ִּרי ַח ֶׁד ֶׁגל‬
‫עלמות ‪ -‬בחורות‪ ,‬נערות לא נשואות‬ ‫ֶׁאל ֶׁא ֶׁרץ ָא ַה ָב ִּתי ָיב ֹוא ע ֹו ֵלה ֶׁר ֶׁגל‬
‫צריח – מגדל שמירה מבוצר המתנשא מעל‬
‫חומה של עיר למטרות תצפית‪ ,‬הגנה ושליטה‪.‬‬ ‫ְּב ָש ָעה ט ֹו ָבה ְּב ָש ָעה ְּברּו ָכה‬
‫עולה רגל ‪ -‬מי שמגיע למקום קדוש למטרות‬ ‫ַה ַמ ְּש ִּכי ָחה ָכל ַצ ַער‪.‬‬
‫דתיות (תפילה‪ ,‬טקס)‪ .‬במסורת היהודית ידוע‬
‫מנהג העלייה לרגל לירושלים שלוש פעמים‬ ‫ַאְך ִּמי ֵעי ֵני ֶׁנ ֶׁשר ל ֹו ִּוי ְּר ֵאנּו‬
‫ּו ִּמי ֵלב ָח ָכם ל ֹו ְּו ַי ִּכי ֶׁרנּו‬
‫בשנה‪.‬‬
‫עיני נשר ‪ -‬עיניים הרואות היטב ולמרחוק‪.‬‬ ‫ִּמי ֹלא ִּי ְּט ֶׁעה ִּמי ֹלא ִּי ְּש ֶׁגה‬
‫ויראנו ‪ -‬יראה אותו‪ ,‬את האורח‪ ,‬את עולה‬ ‫ִּמי ִּי ְּפ ַתח ל ֹו ַה ֶׁד ֶׁלת?‬

‫הרגל‪.‬‬ ‫ְּב ֶׁא ֶׁרץ ָא ַה ָב ִּתי ַעל ַה ְּצ ִּרי ַח ֶׁד ֶׁגל‬
‫ויכירנו ‪ -‬יכיר אותו‪ .‬ובהקשר של השיר‪ :‬ידע‬ ‫ֶׁאל ֶׁא ֶׁרץ ָא ַה ָב ִּתי ָיב ֹוא ע ֹו ֵלה ֶׁר ֶׁגל‬

‫לזהות שאכן זהו הגואל‪ ,‬מי שציפו לו‪.‬‬ ‫ְּב ָש ָעה ט ֹו ָבה ְּב ָש ָעה ְּברּו ָכה‬
‫ישגה ‪ -‬יטעה‬ ‫ַה ַמ ְּש ִּכי ָחה ָכל ַצ ַער‪.‬‬

‫‪17‬‬ ‫ַאְך ִּמי ֵעי ֵני ֶׁנ ֶׁשר ל ֹו‪...‬‬

18

‫שלום לך דודי‬

‫ר' שלמה אבן גבירול‬

‫ׁ ָשלֹום ְלָך דֹו ִדי ַה ַצח ְו ָה ַא ְדמֹון‬
‫ׁ ָשלֹום ְלָך ֵמ ֵאת ַר ָקה ְכמֹו ִרמֹון‬

‫ִל ְק ַראת ֲאחֹו ְתָך רּוץ ֵצא ָנא ְלהֹוִׁשי ָעּה‬
‫ּו ְצ ַלח ְכ ֶבן ִיׁ ָשי ַר ַבת ְב ֵני ַעמֹון‬

‫ַמה ָּלְך ְי ֵפה ִפ ָיה ִכי ְתעֹו ְר ִרי ַא ֲה ָבה‬
‫ּו ְת ַצ ְל ְצ ִלי קֹו ֵלְך ַכ ְמ ִעיל ְבקֹול ַפ ֲעמֹון‬

‫ָה ֵעת ֲאׁ ֶשר ַת ְחפֹוץ ַא ֲה ָבה ֲא ִחיׁ ֶש ָנה‬
‫ִע ָתּה ְו ָע ַל ִיְך ֵא ֵרד ְכ ַטל ֶח ְרמֹון‬

‫פיוט שנכתב ע"י ר' שלמה אבן‬
‫גבירול‪ ,‬מגדולי פייטני ספרד‬
‫במאה ה‪ .11-‬השיר מצוי כמעט‬
‫בכל עדות ישראל השונות ‪-‬‬
‫אצל יהודי מרוקו הוא מופיע‬
‫בשירת הבקשות של שבת‬
‫וירא‪ ,‬ואצל יהודי בבל בסדר‬
‫השירים לליל הושענא רבה‪,‬‬
‫אולם בפועל זהו שיר המושר‬
‫בכל העדות ובכל עת‪ ,‬שכן זהו‬
‫שיר אהבה וגעגועים של‬
‫הרעיה‪ ,‬כנסת ישראל‪ ,‬אל‬

‫דודה‪ ,‬הקב"ה‪,‬‬

‫‪19‬‬

‫דרור יקרא‬

‫דונש בן לברט‬

‫ְדרֹור ִי ְק ָרא ְל ֵבן ּו ְל ַבת ְו ִי ְנ ָצ ְר ֶכם ְכמֹו ָב ַבת‬
‫ְנ ִעים ִׁש ְמ ֶכם ְול ֹא יְֻּׁש ַבת ְׁשבּו נּוחּו ְביֹום ׁ ַש ָבת‬

‫ְד ֹרׁש ָנ ִוי ְואּו ָל ִמי ְואֹות ֶיׁ ַשע ֲעׂ ֵשה ִע ִמי‬
‫ְנ ַטע ׂשֹו ֵרק ְבתֹוְך ַכ ְר ִמי ְׁש ֵעה ׁ ַש ְו ַעת ְב ֵני ַע ִמי‬

‫ְד ֹרְך ָב ֶבל ְבתֹוְך ָב ְצ ָרה ְו ַגם ֱאדֹום ֲאׁ ֶשר ָג ְב ָרה‬
‫ְנ ֹתץ ָצ ַרי ְב ַאף ֶע ְב ָרה ְׁש ַמע קֹו ִלי ְביֹום ֶא ְק ָרא‬

‫ֱאֹל ִהים ֵתן ַב ִמ ְד ָבר ַהר ֲה ַדס ִׁש ָטה ְברֹוׁש ִת ְד ָהר‬
‫ְו ַל ַמ ְז ִהיר ְו ַל ִנ ְז ָהר ְׁשלֹו ִמים ֵתן ְכ ֵמי ָנ ָהר‬

‫‪.‬‬ ‫ֲהדֹוְך ָק ַמי ֵאל ַק ָנא ְבמֹוג ֵל ָבב ּו ִב ְמ ִג ָנה‬
‫מחבר הפיוט הוא דונש בן לברט‪,‬‬ ‫ְו ַנ ְר ִחיב ֶפה ּו ְנ ַמֶּלא ָנה ְלׁשֹו ֵננּו ְלָך ִר ָנה‬
‫משורר ובלשן בן המאה העשירית‬
‫בספרד‪ ,‬תלמידו של ר' סעדיה גאון‬ ‫ְד ֶעה ָח ְכ ָמה ְל ַנ ְפׁ ֶשָך ְו ִהיא ֶכ ֶתר ְלר ֹאׁ ֶשָך‬
‫שעבר לספרד ובה פעל‪ .‬השיר עצמו‬ ‫ְנ ֹצר ִמ ְצ ַות ְק ֹדׁ ֶשָך ְׁש ֹמר ׁ ַש ַבת ְק ֹדׁ ֶשָך‬
‫עוסק ביום השבת כיום של חופש‬
‫וגאולה רוחנית לאדם ולעולם‪.‬‬
‫המדרשים השונים ממשילים את עם‬
‫ישראל לחתן ואת השבת לבת זוגו‪,‬‬
‫הכלה‪ .‬כך עם ישראל והשבת‬
‫שומרים זה על זה‪ .‬השבת גואלת‬
‫את האדם מן הנטל של שיגרת‬
‫החיים ומאפשרת לו טעימה קטנה‬
‫של העולם הבא ושל הגאולה‬

‫העתידה‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫יָ‪ּ -‬הָ ֶא ְכ ֹסף ֹנ ַעםָשבת‬

‫ְמׁ ֹשְך ֹנ ַעם ִי ְר ָא ֶתָך ְל ַעם ְמ ַב ְקׁ ֵשי ְרצֹו ֶנָך‬

‫ַק ְדׁ ֵשם ִב ְק ֻּד ַשת ַה ַש ָבת ַה ִמ ְת ַא ֶח ֶדת ְבתֹו ָר ֶתָך‬

‫ְפ ַתח ָל ֶהם ֹנ ַעם ְו ָרצֹון ִל ְפתֹו ַח ׁ ַש ֲע ֵרי ְרצֹו ֶנָך‪.‬‬

‫ָה ָיה ֹה ֶוה ְׁשמֹור ׁשֹו ְמ ֵרי ּו ְמ ַצ ִפים ׁ ַש ַבת ָק ְדׁ ֶשָך‬

‫ְכ ַא ָיל ַת ֲע ֹרג ַעל ֲא ִפי ֵקי ָמ ִים‬

‫ֵכן ַנ ְפׁ ָשם ַת ֲע ֹרג ְל ַק ֵבל ֹנ ַעם ׁ ַש ָבת ַה ִמ ְת ַא ֶח ֶדת ְבׁ ֵשם ָק ְדׁ ֶשָך‬

‫ַה ֵצל ְמ ַא ֲח ֵרי ִל ְפרׁש ִמן ַה ַש ָבת‬

‫ְל ִב ְל ִתי ִת ְה ֶיה ָסגּור ֵמ ֶהם‬

‫ְו ִי ְהיּו ַר ֲח ֶמיָך ִמ ְתגֹו ְל ִלים ַעל ַעם ָק ְדׁ ֶשָך‬ ‫ִׁש ָשה ָי ִמים ַה ְמ ַק ְב ִלים ְק ֻּד ָשה ִמ ַש ַבת ָק ְדׁ ֶשָך‬
‫ְו ַט ֵהר ִל ָבם ֶב ֱא ֶמת ּו ֶב ֱאמּו ָנה ְל ָע ְב ֶדָך‬

‫ְל ַהְׁשקֹות ְצ ֵמ ֵאי ַח ְס ֶדָך ִמ ָנ ָהר ַהיֹו ֵצא ֵמ ֵע ֶדן‬ ‫ָי‪-‬ה ֶׁא ְכסֹוף‪...‬‬
‫ְל ַע ֵטר ֶאת ִיְׂש ָר ֵאל ְב ִת ְפ ֶא ֶרת‬

‫ַה ְמ ָפ ֲא ִרים אֹו ְתָך ַעל ְי ֵדי ׁ ַש ַבת ָק ְדׁ ֶשָך‬

‫ָכל ִׁש ָשה ָי ִמים ְל ַה ְנ ִחי ָלם ַנ ֲח ַלת ַי ֲע ֹקב ְב ִחי ֶרָך‪.‬‬

‫ָי‪ּ-‬ה ֶׁא ְכסֹוף‪...‬‬

‫ַה ַש ָבת נֹו ַעם ַה ְנׁ ָשמֹות‬

‫ְו ַה ְש ִבי ִעי ֹע ֶנג ָהרּוחֹות ְו ֵע ֶדן ַה ְנ ָפׁשֹות‬ ‫את הפיוט חיבר רבי אהרון הגדול מקרלין‬
‫ְל ִה ְת ַע ֵדן ְב ַא ֲה ָב ֶתָך ּו ְב ִי ְר ָא ֶתָך‬ ‫בהוראת רבו המגיד ממזריטש‪ ,‬כאשר ישב‬

‫ׁ ַש ָבת ֹק ֶדׁש ַנ ְפִׁשי חֹו ַלת ַא ֲה ָב ֶתָך‬ ‫אצלו בשולחן השבת‪.‬‬
‫ׁ ַש ָבת קֹו ֶדׁש ַנ ְפׁשֹות ִיְׂש ָר ֵאל ְב ֵצל ְכ ָנ ֶפיָך ֶי ֱח ָסיּון‬
‫השבת עצמה מתוארת כאן כבת זוגו של עם‬
‫ִי ְר ְויֻּן ִמ ֶדׁ ֶשן ֵבי ֶתָך‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬וכמתאחדת בא‪-‬ל‪ ,‬בתורתו ובשמו‪.‬‬
‫ָי‪ּ-‬ה ֶׁא ְכסֹוף‪...‬‬ ‫ושומריה מבקשים למשוך ממנה ומן הא‪-‬ל‬
‫ברכה‪ ,‬חסד ונועם הן ביום השבת עצמו‪ ,‬הן‬
‫‪21‬‬
‫בהשפעתה על ששת ימי המעשה‪.‬‬

‫פיוט זה מושר בחצרות החסידים וזכה‬
‫לביצועים רבים‪.‬‬

‫פיוט פופולרי מאד‪ ,‬שחובר ע"י ר'‬ ‫עזרניָאלָחיָ‬
‫רפאל ענתבי‪ ,‬מפייטני חאלב‪ ,‬על פי‬
‫לחן של שיר ערבי‪ .‬הכותרת לצד השיר‬ ‫ר'ָרפאלָענתבי‬
‫מציינת אמנם ‪" -‬לעשרת ימי תשובה"‪,‬‬
‫ָע ְז ֵר ִני ֵאל ַחי ְל ַה ְכ ִני ַע‬
‫אולם חרף העובדה הזאת ועל אף‬ ‫ֶאת ֵי ֶצר ַה ְמ ַפ ֶתה ַה ֵמ ִרי ַע‬
‫המלים המדברות על התמודדות עם‬ ‫ִמ ִב ְל ְתָך ֵאי משֹ ִִי ַע ְלהשִִֹׁי ֵע ִני‬

‫היצר הרע ובקשה מהקב"ה לסייע‬ ‫ַד ְל ֵתי ְתִּׁו ָבה ַחי ְפ ַתח ִלי‬
‫לאדם בהתרחקות מהרע ובשיבה אל‬ ‫ִכי ִַׁ ְב ִתי ֵמ ֶח ְט ִאי ּו ַמ ֲע ִלי‬
‫ה'‪ ,‬השיר הוא שיר שמושר בכל עת‪,‬‬
‫ָא ָנא צּו ִרי ְִׁ ַמע קשֹ ִלי ַמ ֵהר ֲע ֵנ ִני‬
‫בשבתות ובשמחות‪ .‬אולי בשל לחנו‬ ‫אשֹ ֶדה ֲע ֵלי ְפִָׁ ַעי ַא ָתה ִת ָשא ֲעוֹ ִני‬
‫העליז והמשמח‪ ,‬או אולי בשל‬
‫סשֹד ְי ִמי ְנָך ַה ְפִּׁו ָטה‬
‫התחושה העולה מן השיר שה' סולח‬ ‫ְל ַק ֵבל ֶאת ֶנ ֶפִׁ ַה ִמ ְת ָח ְר ָטה‬
‫ומוחל בעת שהאדם מתוודה ומתחרט‬ ‫ְוֹלא תשֹ ִסיף ֶת ֱח ָטא ֵא ֶליָך קשֹ ִני‬
‫ַה ְר ֶחק ָנא ֵמ ָע ֶלי ָה ֶח ְב ַרת ַכת ַה ְצפשֹ ִני‬
‫על עוונותיו‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫לפנינו שיר המתאר את כניסת השבת‬ ‫ִל ְק ַראתָשבת‬
‫בבית מסורתי‪ .‬המספר מתבונן על‬
‫אביו‪ ,‬אב המשפחה‪ ,‬ועל הדרך בה‬ ‫ִי ְגאלָ ּבשן‬
‫ִמ ּלִים‪ָ:‬א ִביָק ֹו ֵרן‬
‫הוא מקבל את השבת באופן מסורתי‪:‬‬ ‫ַל ַחן‪ָ:‬נדבָ ְמ ִדינהָ ְו ַא ְבֵנרָצד ֹוק‬
‫הנרות‪ ,‬החלה‪ ,‬השירים והזמירות‪,‬‬
‫המשפחה‪ ,‬עבר והווה – נפגשים‬ ‫ְל ָכה דֹו ִדי ִל ְק ַראת ַכָּלה‬
‫ְפ ֵני ׁ ַש ָבת ְנ ַק ְב ָלּה‪...‬‬
‫בקבלת השבת בבית‪ .‬השיר‪ ,‬המצטט‬
‫את התחלת הפיוט “לכה דודי"‪ ,‬זכה‬ ‫ְו ַא ָבא ְמ ַס ְל ֵסל קֹולֹו ְבִׁשי ֵרי ׁ ַש ָבת‪:‬‬
‫במקום הראשון בפסטיבל הזמר של‬ ‫" ְדרֹור ִי ְק ָרא ְל ֵבן ִעם ַבת"‬
‫עדות המזרח לשנת ‪1973‬‬
‫ּו ָמ ָפה ְצ ֹח ָרה ִנ ְפ ֶרׂ ֶשת‬
‫‪23‬‬ ‫ְודֹו ְל ִקים ֵנרֹות‬

‫ְו ַכ ֵהד ִמן ֶה ָע ָבר ַה ַמ ְנ ִגינֹות חֹו ְזרֹות‬
‫ּו ָמ ֵלא ִפ ְתאֹום ַה ַב ִית ְבאֹו ָתן‬
‫ְז ִמירֹות‬

‫ְל ָכה דֹו ִדי ִל ְק ַראת ַכָּלה‬
‫ׁ ַש ָבת ַמ ְל ָכה ִה ֵנה עֹו ָלה‬
‫ַעל ַה ֻּש ְל ָחן ָח ָלה‪ְ ,‬ועֹו ָלה ְת ִפָּלה‬
‫ׂ ָש ִרים ָכל ְב ֵני ַה ַב ִית ְב ַמ ְק ֵה ָלה‬

‫ְגדֹו ָלה‬

‫לֹו ֲחׁשֹות ְׂש ָפ ָתיו ׁ ֶשל ַא ָבא‬
‫ְו ֵעי ָניו אֹורֹות‬

‫ְו ַכ ֵהד ִמן ֶה ָע ָבר ַה ַמ ְנ ִגינֹות חֹו ְזרֹות‬
‫ּו ָמ ֵלא ִפ ְתאֹום ַה ַב ִית ְבאֹו ָתם‬
‫ְז ִמירֹות‬

‫ׁשֹו ַשַנת ַי ֲע ֹקב‬

‫מתוך מגילת אסתר‬

‫'שושנת יעקב' אלו שני הבתים‬
‫האחרונים מתוך הפיוט 'אשר הניא'‬

‫המסכם את סיפור המגילה‪.‬‬
‫דומה שבביטוי 'שושנת יעקב' מקופל‬

‫סיפור הנס כולו‪ .‬את הפיוט קוראים‬
‫בסוף קריאת מגילת אסתר בנימה של‬

‫שמחה‪.‬‬
‫סיפור המגילה כולו הוא תוכנית גדולה‬

‫של הקב"ה להכות באויבי ישראל‪.‬‬

‫‪24‬‬

25

‫ְז ַמן עֹו ֵבר‪ֻּ ,‬כָּלם ְמ ַמ ֲה ִרים‬ ‫נחכה לך‬
‫דֹור ֵמ ִחיׁש ֶאת ְפ ָע ָמיו‬
‫רֹו ֶצה ַה ֹכל ַע ְכׁ ָשיו‬ ‫ישי ריבו‪ ,‬נתן גושן‬
‫ׁ ֶש ֶמׁש ְב ָש ַמ ִים ֲא ֹפ ִרים‬
‫ַעם ְב ֶא ֶרץ ֲאבֹו ָתיו‬ ‫ֵרי ַח ַה ְק ָרבֹות עֹוד ָב ֲא ִויר‬
‫ִנ ְל ָחם עֹוד ַעל ַח ָייו‪.‬‬ ‫ַעם ָע ֵיף חֹו ֵבׁש ְפ ָצ ָעיו‬
‫פזמון‪...‬‬ ‫יֹוׁ ֵשב‪ ,‬סֹו ֵפר ָי ָמיו‬

‫הזמרים נתן גושן וישי ריבו בביצוע‬ ‫ַצ ֲעקֹות בּוׁ ָשה ְב ָכל ָה ִעיר‬
‫משותף לשיר שכתב והלחין גושן‪ ,‬השיר‬ ‫דֹור רֹו ֶצה ְתׁשּו ָבה ַע ְכׁ ָשיו‬
‫"נחכה לך" על מצוקות הדור ועל הקריאה‬
‫ַז ַכאי ְול ֹא ַחי ָיב‬
‫לאבא שירחם ויושיע‪.‬‬
‫ְבגּוף ָע ֵיף ִמ ִכְׁשלֹונֹות‬
‫ְב ֵלב ׁ ָשבּור ַל ֲח ִתיכֹות‬
‫ְנ ַח ֶכה ְלָך ׁ ֶש ְת ַק ֵבל ָפ ֵנינּו‬

‫ְלָך ָק ָראנּו ַבֵּלילֹות‬
‫ְועֹוד ִנ ְצ ָעק ַב ְרחֹובֹות‬
‫ָר ֵחם ָע ֵלינּו ַא ָבא‪ ,‬הֹוִׁשי ֵענּו‬

‫הֹוִׁשי ֵענּו‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫ציפור היא סמל לתנועה‪ ,‬להעדר‬ ‫ֶדר ְך ֲאֻר ָכה‬
‫קביעות‪ ,‬לנדידה‪ ,‬למעוף ‪ ,‬למשיכה‬
‫כלפי מעלה‪ ,‬לחוסר יציבות‪ ,‬לבדידות‬ ‫מילים‪ :‬תלמה אליגון‪-‬רוז‬
‫לעיתים‪ .‬הדוברת בשיר “דרך ארוכה”‬ ‫לחן‪ :‬קובי אשרת‬
‫משווה עצמה לציפור נודדת המחפשת‬
‫את דרכה בהעדר כיוון בטוח ‪“ :‬אני‬ ‫ֶּד ֶּר ְך ֲא ֻר ָּכה‬
‫ֲא ִני ְכעֹוף ִב ְנדּו ָּדיו‬
‫כעוף בנדודיו”‪“ ,‬אני ציפור בליל‬ ‫ֲא ִני ְכרּו ַח ֶּח ֶּרׁש‬
‫סגריר”‪“ ,‬אני ציפור תלויה על בד”‬
‫בסוף המסע האדם המשול לציפור‬ ‫ָּי ִמים עֹו ֶּב ֶּרת‬
‫ָּׁש ָּרה ָּלּה ִמ ְס ָּתו ֶּאל ְס ָּתו‪.‬‬
‫מוצא את מנוחתו‬
‫במקום הבטוח והנכון לו‪.‬‬ ‫ֶּד ֶּר ְך ְרחֹו ָּקה‬
‫ַו ֲא ִני ִצּפֹור ְב ֵליל ַס ְג ִריר‬
‫‪27‬‬
‫ִצּפֹור ְב ִלי ַבִית‬
‫ָּמה ִהיא‬

‫ֶּאל מּול ָּׁש ַמִים‬
‫ְכֶּׁשָא ַבד ָּלּה סֹוף ַה ִשיר‪.‬‬

‫ִׁשיר ָּהרּו ַח ַעל ַה ַמִים‬
‫ְולֹו ַה ְר ֵבה ְגָּו ִנים‬
‫ִמי ֲא ִני ַהּיֹום ּו ָּמה ֲא ִני‬
‫ַב ְצ ִלי ִלים ַה ִמְׁש ַת ִנים ַב ִשיר?‬
‫ְכֶּׁש ָּהאֹור ַעל ְּפ ֵני ַה ַמִים‬
‫ֵיׁש ֶּקֶּׁשת ֶּׁשל ְצ ָּב ִעים‬

‫ִמי ֲא ִני ַהּיֹום‬
‫ָּמה ַהּיֹום‬
‫ִמי ֲא ִני ַב ִשיר‪.‬‬

‫ֶּד ֶּר ְך ְרחֹו ָּקה‬
‫ּו ְבסֹו ָּפּה ַא ָּתה ִנ ָּצב‬
‫ָאבֹוא ֵא ֶּלי ָּך ֶּח ֶּרׁש‬

‫ְכרּו ַח ֶּע ֶּרב‬
‫ֵנ ֵל ְך ִא ָּתּה ַעד תֹּם ַי ְח ָּדו‪.‬‬

‫ֶּד ֶּר ְך ֲא ֻר ָּכה‬
‫ַו ֲא ִני ִצּפֹור ְתלּוָּיה ַעל ַבד‬

‫הֹוֵׁשט ָּי ְד ָּך ִלי‪,‬‬
‫ְק ָּרא ִלי‬
‫ִכי ַב ָּש ַמִים‬

‫ָּכל ַה ִשיר ֶּׁש ִלי ָא ַבד‪.‬‬

‫היום‬

‫מילים‪ :‬דודו ברק‬
‫לחן‪ :‬מוני אמריליו‬

‫המשורר דודו ברק כתב את השיר בין‬
‫שתי המלחמות הנוראות‪ ,‬מלחמת‬
‫ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים‪.‬‬
‫"'תן לנו לחיות היום מהתחלה' כך‬

‫זועקים דמי אחינו מן האדמה‪ ."...‬הד‬
‫לדבריו ניתן לשמוע בלחן שהעניק‬
‫לשיר מוני אמריליו‪ :‬לחן שיש בו גוון‬

‫מינורי בבתים לצד גוון מז'ורי בפזמון‪,‬‬
‫וממחיש את התקווה הזהירה הצומחת‬

‫מתוך אימת המלחמה‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫ֵעץ ַה ּכֹו ָכ ִבים‬

‫ִמ ּלִים‪ֵ :‬לי ּב מּו ְר ּגָָנטֹוי‬
‫ַל ַחן‪ :‬נּו ִרית ִהי ְרׁש‬
‫ּתַ ְר ּגּום‪ :‬יֹו ָרם ְט ַה ְר ֵלב‬

‫השיר נכתב בשנת ‪ ,1938‬במקור ביידיש‪,‬‬ ‫ְל ָס ִבי ֶיְׁש ָנּה ָח ֵצר ְו ֵעץ ֶא ָחד ִנ ְפ ָלא ָבּה‬
‫על ידי המשורר לייב מורגנטוי (שם‬ ‫ֵאין ָכמֹוהּו ָבעֹו ָלם ָכְך אֹו ֵמר ִלי ַס ָבא‬
‫ל ֹא ֵפרֹות ָע ָליו צֹו ְמ ִחים ִכי ֲה ֵרי ִמ ֵמי ָלא‬
‫ספרותי)‪ ,‬יליד העיירה פינסק שבברית‬ ‫ַה ֵפרֹות סֹו ָפם ִל ְר ֹקב ִמי ָצ ִריְך ֶאת ֵא ֶלה?‬
‫המועצות‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ֶזהּו ֵעץ ׁ ֶשל כֹו ָכ ִבים ְמ ִאי ֵרי ֵעי ַנ ִים‬
‫ׁ ָשם צֹו ְמ ִחים ֵהם ּו ְג ֵד ִלים ְכמֹו ַעל ַה ָש ַמ ִים‬
‫גיבור השיר הוא הסבא‪ ,‬המגדל עץ שאינו‬ ‫ְכׁ ֶש ַמ ְר ִאים לֹו ַתפּו ִחים‪ָ ,‬כל ַתפּו ַח ֹדב הּוא‪,‬‬
‫נותן פרי גשמי‪ ,‬ויוצא אל היריד בו הוא אמור‬ ‫הּוא ַמ ְר ֶאה ֶאת כֹו ָכ ָביו ְואֹו ֵמר‪ָ :‬מה טֹובּו‪.‬‬
‫למכור את מרכולתו‪ .‬אין לו דבר גשמי אותו‬
‫הּוא אֹו ֵסף ֶאת כֹו ָכ ָביו ְויֹו ֵרד ָה ִעי ָרה‬
‫הוא יכול למכור ולכן הוא מנסה למכור‬ ‫ַב ָי ִריד ִל ְמ ֹכר אֹו ָתם ֲעׂ ָש ָרה ְב ִלי ָרה‬
‫כוכבים הנמצאים בשמים‪.‬‬
‫בֹואּו‪ ,‬בֹואּו ֲא ָנִׁשים זֹו ִהי ְׁש ַעת ַה ֹכׁ ֶשר‬
‫ברמה המטאפורית ‪ -‬הגיבור של השיר הוא‬ ‫כֹו ָכ ִבים ִת ְקנּו ְבזֹול ְו ִת ְזכּו ְב ֹאׁ ֶשר‪.‬‬
‫אדם השמח בחלקו‪ ,‬המנסה להתקיים‬
‫ְו ָק ָהל ָגדֹול ְס ִביבֹו צֹו ֵחק ּו ִמ ְת ַב ֵד ַח‬
‫מהרוחניות שבו משום שאין לו דבר חומרי‬ ‫ַס ָבא‪ָ ,‬ל ָמה ל ֹא ִת ְמ ֹכר ַגם ֲח ִצי ָי ֵר ַח?‬
‫להתקיים ממנו‪ .‬דמות הסבא‪ ,‬האיש הפשוט‪,‬‬ ‫ְו ֻּכָּלם קֹו ִנים חֹו ְט ִפים ֶג ֶזר ְצנֹון ְו ֹא ֶרז‬
‫מסמלת את עם ישראל לדורותיו בגולה‪ ,‬ואת‬ ‫ֲא ָבל ֹח ֶפן כֹו ָכ ִבים? ל ֹא‪ ,‬תֹו ָדה‪ֵ ,‬אין ֹצ ֶרְך‪.‬‬

‫הממד הרוחני שהחזיק את עם ישראל‬ ‫ִמ ְס ַת ֵכל ָב ֶהם ַה ָסב ְו ַנ ְפׁשֹו ִנ ְר ֶגׁ ֶשת‬
‫בגלות‪ ,‬את המסורת ואת שרשרת הדורות‪.‬‬ ‫ֵעי ֵני ֶהם ַו ַדאי ִעְּורֹות ְו ָא ְז ָנם ֵח ֶרׁ ֶשת‬
‫ַה ַב ְי ָתה ׁ ָשב הּוא ִעם ַסּלֹו ְבל ֹא ִט ָפה ׁ ֶשל‬
‫מילון‬
‫מאירי עיניים – משמחים‪ ,‬או מסבירים דבר‬ ‫ֶע ֶצב‬
‫ָהאֹו ָצר ִנְׁש ַאר ֶא ְצלֹו ְו ֶא ְצ ָלם ַה ֶכ ֶסף‪.‬‬
‫מה‪ ,‬גורמים לנו להבין דבר מה‬
‫מה טובו – כמה טובים ומשובחים‬

‫(הכוכבים)‬
‫יריד – שוק‬
‫שעת הכושר – הזמן הנכון‪ ,‬הזדמנות‬
‫לעשות משהו‬
‫חופן – נפח של כף יד קמוצה ‪ -‬כל מה‬
‫שיכולה להכיל כף היד‬

‫ְל ָס ִבי ֶיְׁש ָנּה ֲח ַצר ְו ֵעץ ֶא ָחד ֻּמ ְפ ָלא ָבּה ‪29‬‬
‫ֵאין ָכמֹוהּו ָבעֹו ָלם ָכְך אֹו ֵמר ִלי ַס ָבא‪.‬‬

‫האדם מתאר מצוקות וכאב המלווים‬ ‫מישהו הולך תמיד איתי‬
‫אותו‬
‫מילים‪ :‬רמי קידר‬
‫אך בד בבד הוא תמיד מרגיש עטוף‬ ‫לחן‪ :‬אפי נצר‬
‫ומושגח‬
‫ָהיּו ָי ִמים ַח ִמים ְי ֵמי ַב ֹצ ֶרת‬
‫מישהו הולך תמיד איתי‬ ‫ָפ ַני ָי ְבׁשּו ְכ ֶס ֶדק ֲא ָד ָמה‬
‫הקב"ה מלווה את האדם בימים טובים‬
‫ׂ ַש ִדי ָק ֵמל ְול ֹא נֹו ַתר ִל ְק ֹצר ֶאת‬
‫ובימים קשים אך תמיד נמצא לצידו‪.‬‬ ‫ׁ ָש ַא ְל ִתי‪ָ ,‬ל ַחְׁש ִתי‪ִ ,‬בְׁש ִביל ָמה?‬

‫‪30‬‬ ‫ַה ֹח ֶרף ׁשּוב ִהי ָכה ִבי ָקר ְכ ֶח ֶרב‬
‫ְו ַה ַמ ָבט ֹכה ַס ְג ִרי ִרי ִבְׁש ֵתי ֵעי ַני‬

‫ִו ִמ ִס ְד ֵקי ִקירֹות ִני ַבט ָה ֶע ֶצב‬
‫ׁ ָש ַא ְל ִתי‪ָ ,‬ל ַחְׁש ִתי‪ַ ,‬עד ָמ ַתי?‬

‫ַאְך ְל ֵעת ֶע ֶרב ִעם רּו ַח ֶע ֶרב‬
‫ָע ֶלה נֹוׁ ֵשר לֹו ַעל ַגג ֵבי ִתי‪,‬‬
‫ֲא ִני יֹו ַד ַעת ֲא ִני ׁשֹו ַמ ַעת‬
‫ִמיׁ ֶשהּו הֹו ֵלְך ָת ִמיד ִא ִתי‪.‬‬

‫ֲא ִני זֹו ֶכ ֶרת ְב ִדידּו ִתי זֹו ֶע ֶקת‬
‫ֲא ִליט ָפ ַני ִבְׁש ֵתי כפֹות ָי ַדי‬
‫ֶאת ַצ ֲע ִרי ִחי ַל ְק ִתי ִעם ַפת ֶל ֶחם‬
‫ׁ ָש ַא ְל ִתי‪ַ ,‬האּו ְמ ָנם ְו ִאם ְכ ַדאי‬

‫ֶאת ְת ִפי ָל ִתי ֶאׁ ָשא ָכְך ַה ְל ָאה ַה ְל ָאה‬
‫עֹוד לֹו ֲחׁשֹות ְׁש ָפ ַתי ִמתֹוְך עֹו ִני‬
‫ֲא ִני יֹו ַד ַעת ִמיׁ ֶשהּו ְל ַמ ְע ָלה‬
‫רֹו ֶאה אֹור ֲעׁ ָשִׁשית ַב ֲחלֹו ִני‪.‬‬

‫שיר ליום הזיכרון‬ ‫פרי גנך‬
‫העוסק בבן שהלך ולא חזר‪ ,‬בעוד אמו יושבת‬
‫ומחכה לו‪ .‬היא משתוקקת שיחזור בחזרה כפי‬ ‫אביבה אבידן ואלי לוזון‬
‫שהבטיח לה‪ ,‬כואבת‪ ,‬בודדה ולמרות הזמן הרב‬ ‫מילים‪:‬יוני רועה‬

‫שחלף‪ ,‬היא מתקשה להאמין שלא ישוב‪.‬‬ ‫ֵליל כֹו ָכ ִבים ַה ַס ַהר ָע ָלה‬
‫השיר נכתב בשנת ‪ 1989‬בעקבות פגישה של‬ ‫ֶאת ׁ ֵשם יֹוׁ ֶש ֶבת בֹו ָהה ָב ֲא ֵפ ָלה‬
‫היוצר יוני רועה עם אימו של חבר ילדות חן ברוד‬
‫ׁ ָש ָעה חֹו ֶל ֶפת יֹום ְוׁ ָש ָנה‬
‫שנהרג בתאונה מבצעית‬ ‫ְו ַא ְת ֲע ַד ִין לֹו ְמ ַח ֶכה‬
‫יוני שהרגיש את הכאב של האמא חזר לביתו‬
‫התיישב ליד הפסנתר והשיר יצא במכה אחת‪.‬‬ ‫ׁ ָש ָעה חֹו ֶל ֶפת יֹום ְוׁ ָש ָנה‬
‫עּו ְדָך אֹו ֶב ֶדת ְׁשבּו ָיה ֶב ֱאמּו ָנה‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫ֶאת ְפ ִרי ַג ֵנְך ֶאת ְת ַב ְקִׁשי‬
‫ִמי ְלָך י ֹא ַמר ּו ִמי ְלָך ָיִׁשיב‬
‫ַמר ְכ ֵא ְבָך רֹו ְד ִפים ַה ָי ִמים‬
‫נֹו ֶת ֶרת ְל ַב ְדָך רֹו ָצה ְל ַה ֲא ִמין‬
‫ׁ ֶש ִה ֵנה ִק ְר ָבה אֹו ָתּה ַה ָש ָעה‬
‫ׁ ֶש ָבּה ִה ְב ִטי ַח ָלׁשּוב ַב ֲח ָז ָרה‪.‬‬
‫ׁ ֶש ִה ֵנה ִק ְר ָבה אֹו ָתּה ַה ָש ָעה‬
‫ׁ ֶש ָבּה ִה ְב ִטי ַח ָלׁשּוב ַב ֲח ָז ָרה‪.‬‬

‫ְבדּו ִמ ָיה עֹו ֶט ֶפת ַהתּו ָגה‬
‫ּו ְב ִל ְבָך נֹו ְת ָרה ַה ִמְׁש ָא ָלה‬

‫ׁ ָש ָעה חֹו ֶל ֶפת יֹום ְוׁ ָש ָנה‬
‫ְו ַא ְת ֲע ַד ִין לֹו ְמ ַח ֶכה‬

‫ׁ ָש ָעה חֹו ֶל ֶפת יֹום ְוׁ ָש ָנה‬
‫עּו ְדָך זֹו ֶכ ֶרת ְול ֹא ַמ ֲא ִמי ָנה‪.‬‬

‫ֶאת ְפ ִרי ַג ֵנְך ֶאת ְת ַב ְקִׁשי‬
‫ִמי ְלָך י ֹא ַמר ּו ִמי ְלָך ָיִׁשיב‬
‫ַמר ְכ ֵא ְבָך רֹו ְד ִפים ַה ָי ִמים‬
‫נֹו ֶת ֶרת ְל ַב ְדָך רֹו ָצה ְל ַה ֲא ִמין‬
‫ׁ ֶש ִה ֵנה ִק ְר ָבה אֹו ָתּה ַה ָש ָעה‬
‫ׁ ֶש ָבּה ִה ְב ִטי ַח ָלׁשּוב ַב ֲח ָז ָרה‪,‬‬
‫ׁ ֶש ִה ֵנה ִק ְר ָבה אֹו ָתּה ַה ָש ָעה‬
‫ׁ ֶש ָבּה ִה ְב ִטי ַח ָלׁשּוב ְול ֹא ׁ ָשב‬

‫תודה‬

‫עוזי חיטמן‬
‫לחן‪ :‬יווני עממי‬

‫תֹו ָדה ַעל ָכל ַמה ֶש ָב ָרא ָת‬

‫תֹו ָדה ַעל ַמה ׁ ֶשִּלי ָנ ַת ָת‬

‫תֹו ָדה ַעל ָכל ַמה ֶש ָב ָרא ָת‬ ‫ַעל אֹור ֵעי ַנ ִים‪,‬‬
‫תֹו ָדה ַעל ַמה ׁ ֶשִּלי ָנ ַת ָת‬ ‫ָח ֵבר אֹו ְׁש ַנ ִים‬
‫ַעל יֹום ׁ ֶשל ֹאׁ ֶשר‪,‬‬ ‫ַעל ַמה ֶש ֵיׁש ִלי ָבעֹו ָלם‪.‬‬
‫ְת ִמימּות ְויׁ ֶשר‬ ‫ַעל ִׁשיר קֹו ֵל ַח‬
‫ַעל יֹום ָעצּוב ׁ ֶש ֶנ ֱע ַלם‪.‬‬
‫ְתׁשּואֹות ַא ְל ַפים‬ ‫ְו ֵלב סֹו ֵל ַח‬
‫ׁ ֶש ִב ְזכּו ָתם ֲא ִני ַק ָים‪.‬‬

‫ְו ַכ ַפ ִים‬ ‫תֹו ָדה ַעל ָכל ַמה ֶש ָב ָרא ָת‬
‫ׁ ֶש ִב ְזכּו ָתם ֲא ִני ַק ָים‬ ‫תֹו ָדה ַעל ַמה ׁ ֶשִּלי ָנ ַת ָת‬

‫ַעל ְצחֹוק ׁ ֶשל ֶי ֶלד‬

‫ּוְׁש ֵמי ַה ְת ֵכ ֶלת‬

‫זהו 'שיר תפילה' המעלה על נס את ערך ההודיה‬ ‫ַעל ֲא ָד ָמה ּו ַב ִית ַחם‪.‬‬
‫על הטוב‪ .‬יש רגעים בחיים שעלינו לעצור את‬ ‫ִפ ָנה ָלׁ ֶש ֶבת‪,‬‬
‫ִא ָשה אֹו ֶה ֶבת‬
‫העשייה היומיומית‪ ,‬להסתכל סביב ולהודות על‬
‫מה שיש בחיינו‪ ,‬מן הדברים השגרתיים ביותר‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ִב ְזכּו ָתם ֲא ִני ַק ָים‪.‬‬
‫שאנו נוטים לקבל כמובנים מאליהם ("אור עיניים"‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫"בית חם" וכד')‪ ,‬ועד לדברים המיוחדים שבהם‬

‫זכינו‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫"המחפש תמיד מוצא‪ ,‬גם אם הוא נמצא‬ ‫ָלִּׁוב ַהבי ָתה‬

‫אי שם הרחק בקצה"‬ ‫ִמיִּלים‪ִ :‬יׁ ַשי ִריבֹו‬
‫הגיע הזמן להתעורר‪ .‬לקחת את‬
‫המחשבות הטובות קדימה‪ ,‬להעיף את‬ ‫ִה ִגי ַע ַה ְז ַמ ְל ִה ְתעשֹ ֵרר‬
‫האכזבות מעצמי אחורה‪ ,‬ולקבל כוחות‪.‬‬ ‫ַל ֲעזֹב ַהכֹל ְל ִה ְת ַג ֵבר‬
‫הכל אפשר‪ ,‬אם רק ארצה‪ ,‬וגם אם‬ ‫ָלִּׁוב ַה ַב ְי ָתה‪ֹ ,‬לא ְל ַח ֵפׂש ָמקשֹם ַא ֵחר‬
‫פספסתי בדרך כמה תחנות‪ ,‬ולא עמדתי‬
‫ביעדים‪ ,‬אני רוצה לחזור‪ .‬אבא עדיין שם‪.‬‬ ‫ִה ִגי ַע ַה ְז ַמ ְל ִהְִׁ ַתנשֹת‬
‫ַגם ִאם ִפ ְס ַפ ְסנּו ַת ֲחנשֹת‬
‫תמיד בבית‪ ,‬מחכה לי ורק לי‪.‬‬ ‫ֶא ְפִָׁר ָל ֶר ֶדת‪ֵ ,‬יִׁ ַר ֶכ ֶבת ֲח ָז ָרה ַלְִׁכּונשֹת‬

‫לא לשכוח‪ ,‬לזכור להאמין שגם אם‬ ‫ַהכֹל ֶא ְפִָׁר ַרק ִאם ִנ ְר ֶצה‬
‫עשיתי משהו רע‪ ,‬לא נורא‪ .‬ה‪-‬כ‪-‬ל אפשר‬ ‫ַה ְמ ַח ֵפׂש ָת ִמיד משֹ ָצא‬

‫לתקן‪ .‬יש תשובה‪ ,‬והיא אהובה ויקרה‬ ‫ַגם ִאם הּוא ִנ ְמ ָצא ֵאי ִָׁם ַה ְר ֵחק ַב ָק ֶצה‬
‫לפני בורא עולם‪ .‬תאמינו‪ .‬הוא מוחל‬ ‫ַד ְלתשֹת ִָׁ ַמ ִים ֹלא ִנ ְנ ֲעלּו‬
‫וסולח‪ ,‬רק צריך לרצות לשפר ולתקן‪.‬‬ ‫ְכִֶׁ ַה ֵב קשֹ ֵרא‪ֲ :‬ה ִצילּו!‬

‫להתקדם צעד אחר צעד כתינוק שנופל‬ ‫ָאז ַא ָבא ִֶׁ ַב ָש ַמ ִים ַמ ִגי ַע ֲא ִפּלּו‬
‫וקם‪ ,‬מועד ולבסוף מתרומם‪ ,‬ובמקביל‬
‫ֲא ִפּלּו ִֶׁ ָעִׂשינּו ַמ ֶשהּו ַרע‬
‫לנפילות חש את האמון של אביו בו‪,‬‬ ‫הּוא משֹ ֵחל ְוסשֹ ֵל ַח‪ ,‬משֹ ֵחל ְוסשֹ ֵל ַח‬
‫ויודע – יש לו את הכוחות להתמודד‪.‬‬
‫משִִֹׁיט ָידשֹ ְל ֶע ְז ָרה‬
‫מוריה חן‬ ‫ְונשֹ ֵת ְב ַר ֲח ָמיו ֶאת ַהכֹ ַח ְל ַת ֵק‬

‫‪33‬‬ ‫ְו ָלִּׁוב ֵא ָליו‪.‬‬

‫ִה ִגי ַע ַה ְז ַמ ְל ִה ְת ָח ֵרט‬
‫ִאם ְכ ָבר ִל ְברֹ ַח ָאז ֵמ ַה ֵח ְטא‬
‫ִאם ְכ ָבר ָל ַק ַחת‪ָ ,‬אז ָל ַק ַחת ִבְִׁ ִביל ָל ֵתת‪.‬‬

‫ְו ֶזה ַה ְז ַמ ְל ִה ְת ָק ֵרב‬
‫ֹלא ְל ַפ ֵחד ֵמ ַה ְכ ֵאב‬
‫ְו ִאם ָל ֵתת ָאז ְכ ָבר ָל ֵתת ִמ ָכל ַהֵּלב‪.‬‬

‫ַהכֹל ֶא ְפִָׁר ַרק ִאם ִנ ְר ֶצה‪....‬‬

‫ִה ִגי ַע ַה ְז ַמ ְל ִה ְתעשֹ ֵרר‬
‫ַל ֲעזֹב ַהכֹל ְל ִה ְת ַג ֵבר‬

34

‫ַה ֶש ֶקט ׁשּוב צֹו ֵנ ַח ָכאן ִמ ְש ֵמי ָה ֵע ֶרב‬
‫ִכ ְד ִא ַית ַד ָיה ֵמ ַעל ַה ְתהֹומֹות‬

‫ְוׁ ֶש ֶמׁש ֲא ֻּד ָמה נֹוׁ ֶש ֶקת ַל ַהט ֶח ֶרב‬
‫ֶאת ַה ְפ ָסגֹות‪ַ ,‬ה ִמ ְג ָד ִלים ְו ַהחֹומֹות‬

‫ָר ִאי ִתי ִעיר עֹו ֶׁט ֶׁפת אֹור‬
‫ְו ִהיא עֹו ָלה ִב ְש ַלל ִצ ְב ֵּעי ַה ֶׁק ֶׁשת‬

‫ְו ִהיא נֹו ֶׁג ֶׁנת ִבי ְכ ֵּנ ֶׁבל ֶׁה ָעׂשֹור‬
‫ָר ִאי ִתי ִעיר עֹו ֶׁט ֶׁפת אֹור‬

‫ִה ֵנה זֹו ֵחל ַה ֵצל ִמ ֵבין ִג ְבעֹות ָה ֹא ֶרן‬
‫ָק ֵרב ַב ֵס ֶתר ְכאֹו ֵהב ֶאל ַה ְשכּונֹות‪.‬‬
‫ּומּול ָפ ָניו ְק ִריצֹות‪ִ ,‬רבֹוא ֵעי ֵני ָהאֹור ֵהן‬

‫ְל ֶפ ַתע ִנ ְפ ְקחּו ֵא ָליו ְכ ִנ ְפ ָעמֹות‬

‫יוסף שריג היה בן קיבוץ בית השיטה‪.‬‬ ‫ָר ִאי ִתי ִעיר ‪...‬‬

‫אימו סיפרה כי ביום חורף גשום וסוער נסעה‬ ‫ְבדּו ִמ ַית ַאְׁש ֹמ ֶרת ַא ֲחרֹו ָנה נֹוׁ ֶש ֶמת‬
‫המשפחה ללוות למנוחות את הסבתא שהיתה בת‬ ‫ּו ִב ְק ִטי ַפת ְׁש ָח ִקים ְר ִסיס ַא ֲחרֹון ַמ ְח ִויר‬
‫ַאְך ׁ ַש ַחר ְכ ָבר‪ִ ,‬כ ַפת ָז ָהב ׁ ֶשָּלּה אֹו ֶד ֶמת‬
‫למשפחה ירושלמית ותיקה‪.‬‬
‫ְל ַמ ָגעֹו ַה ַחם‪ָ ,‬ה ַרְך ׁ ֶשל אֹור ָצ ִעיר‪.‬‬
‫בשער הגיא‪ ,‬התפזרו לפתע העבים קשת ענקית‬
‫נראתה בשמיים‪ ,‬וקרני השמש הפציעו והשתקפו‬ ‫ָר ִאי ִתי ִעיר ‪...‬‬
‫באלפי הטיפות שנתלו בעצי האורן‪ .‬האם‪ ,‬שהביטה‬
‫בעיני הבן הבינה שהרגע הזה לא יישכח‪ .‬לאחר שבע‬
‫שנים נתבקש יוסף לכתוב שיר חדש למקהלת‬

‫הגבעטרון‪ ,‬וכך נולד השיר הזה‪.‬‬

‫לאחר שנה נפל יוסף במלחמת יום הכיפורים‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫ָא ְמרּו לֹו‪ְ :‬כבֹודֹו ַרק ָיבֹוא ְו ִי ְס ַת ֵכל‬
‫ָצ ִריְך ִל ְבנֹות עֹוד ֶח ֶדר ַל ֶק ֶבר ׁ ֶשל ָר ֵחל‬

‫ּו ְל ַה ְג ִביּ ַה ֶאת ַה ֹכ ֶתל ַה ַמ ֲע ָר ִבי‬
‫ִל ְנ ֵוה‪ַ ׁ-‬ש ֲא ַנ ִנים ְיהּו ִדים ֵיׁש ְל ָה ִביא‬
‫ו ִמי ִאם ל ֹא ַא ָתה‪ָ ,‬יא מֹו ִרי‪ָ ,‬יא ְל ָב ִבי‬

‫פזמון‪...‬‬ ‫ּו ְכׁ ֶש ָה ָיה ַה ַשר מֹו ְנ ִטי ְפיֹו ִרי ֵבן ְׁשמֹו ִנים‬
‫ָאז ָבאּו ְל ֵביתֹו ַה ַמ ְל ָא ִכים ַהְּל ָב ִנים‬
‫ּו ְכׁ ֶש ָה ָיה ַה ַשר ֶבן ֵמ ָאה ְועֹוד ׁ ָש ָנה‪,‬‬ ‫ָע ְמדּו ַעל ִמ ָטתֹו ְו ָכְך ָא ְמרּו ֵא ָליו‪,‬‬
‫ִנְׁשקּוהּו ַמ ְל ָא ִכים ַב ְנִׁשי ָקה ָה ַא ֲחרֹו ָנה‪.‬‬
‫ַה ָקדֹוׁש ָברּוְך הּוא רֹו ֶצה אֹו ְתָך ֵא ָליו‪.‬‬
‫ְו ָכְך ֶאת ָה ֵעַי ַנ ִים ָע ַצם הּוא ְב ַב ְקׁשו‪,‬‬ ‫ְו ָכְך ָע ָנה ַה ַשר מֹו ְנ ִטי ְפיֹו ִרי ְב ִדיּוק‪:‬‬
‫ַרק ֶא ֶבן ְירּוׁ ַש ְל ִמית ִמ ַת ַחת ְלר ֹאׁשו‪.‬‬
‫ָעטּוף ַטִּלית ׁ ֶשל ֶמִׁשי ְו ָנח ְבתֹוְך ֲארֹון‪,‬‬ ‫ִס ְלחּו ִלי ַר ֹבו ַתי ַאְך ֶב ֱא ֶמת ֲא ִני ָעסּוק‪,‬‬
‫ָג ַמר ַה ָשר ֹמׁ ֶשה ֶאת ַמ ָסעֹו ָה ַא ֲחרֹון‪.‬‬ ‫ִכי ֵיׁש ַה ְר ֵבה ָצרֹות ְל ַא ֵחינּו ָבעֹו ָלם‪,‬‬
‫ַאְך ֵיׁש עֹוד ֲא ָנִׁשים ַהמּו ָכ ִנים ְל ִה ָש ַבע‪,‬‬
‫ׁ ֶשִּל ְפ ָע ִמים ַבַּל ְי ָלה ְכׁ ֶש ֹחׁ ֶשְך ַב ְס ִבי ָבה‪,‬‬ ‫ִה ֵנה פֹו ְגרֹום ְברּו ְס ָיה‪ֵ ,‬איְך ל ֹא ָאבֹוא ֶא ְצ ָלם‪,‬‬
‫ָראּו ֶאת מֹו ְנ ִטי ְפיֹו ִרי ַעל ַיד ַה ֶמ ְר ָכ ָבה‪.‬‬ ‫ִכי ִמי ִאם ל ֹא ֲא ִני י ֲע ֹזר ֹפה ְל ֻּכָּלם‪.‬‬

‫פזמון‪...‬‬ ‫פזמון‪:‬‬

‫ְוהּוא ָע ָלה ַל ֶׁמ ְר ָכ ָבה‪,‬‬

‫ו" ִדּיו" ַלּסּו ִסים ָא ַמר‪,‬‬

‫ּו ֹפה ַמ ָתן ַבּ ֵּס ֶׁתר ְו ָש ָמה ְנ ָד ָבה‪,‬‬

‫ּו ֹפה ְצ ִבי ָטה ַב ֶׁל ִחי אֹו ִלּטּוף ֶׁשל ַא ֲה ָבה‪,‬‬

‫ּו ְל ָכל ַהְּיהּו ִדים ִׂש ְמ ָחה ְו ַג ֲא ָוה‪,‬‬

‫ְו ָכל ַה ָכבֹוד ַל ַשר‪.‬‬

‫ּו ְכׁ ֶש ָה ָיה ַה ַשר מֹו ְנ ִטי ְפיֹו ִרי ֵבן ִתְׁש ִעים‪,‬‬
‫ָא ְמרּו לֹו ַת ֲע ֶלה‪ִ ,‬כי ׂ ָשם ְל ַמ ְע ָלה ְמ ַב ְקִׁשים‪.‬‬

‫ׁ ָש ַאל אֹו ָתם ַה ָשר‪ַ :‬ת ִגידּו ֵאיְך ֻּא ַכל?‬
‫ֵאיְך ֲע ִלי ַלת ַה ָדם ְב ָד ֶמׂ ֶשק ְת ֻּב ַטל?‬
‫ַהּל ֹא ָצ ִריְך ָל ֶל ֶכת ַל ֶפ ָחה ַה ִנ ְב ֶזה‪,‬‬

‫ְל ַה ִגיד לֹו ִת ְת ַב ֵיׁש ְו ֵאיְך ַמ ְרִׁשים ָד ָבר ָכ ֶזה‪.‬‬
‫ְו ִאם ָצ ִריְך ָלִׂשים לֹו ַב ָיד ֵאי ֶזה ַב ְקִׁשיש‪,‬‬

‫ִמין ַמ ָת ָנה ְגדֹו ָלה ַאְך ׁ ֶש ִאיׁש ָבּה ל ֹא ַי ְר ִגיש‪,‬‬
‫ָאז ִמי ִאם ל ֹא ֲא ִני ַל ֻּת ְר ִכי ֶאת ֶזה ַי ִגיש‪.‬‬

‫השיר מספר על השר משה מונטיפיורי‬
‫שהאריך ימים עד גיל ‪ 100‬ופעל רבות‬
‫למען עם ישראל בארץ ומחוצה לה‬

‫בתקופת השלטון העותומני‪35 .‬‬

‫זהו פיוט געגועים לימי הפאר הרחוקים של‬ ‫ְל ָד ִוד ִׁשיר ּו ִמ ְזמֹור‬
‫ירושלים כמרכז יהודי רוחני ומדיני ותפילה‬ ‫ְב ֹתף ּו ִב ְמ ִצ ְל ַת ִים‬
‫לגאולת העיר‪ ,‬בנייתה מחדש ושיבת העם‬
‫ְיסֹו ָדתֹו ַעל ַהר ַהמֹור‬
‫מן הגלות‪ .‬פיוט זה נתחבר ע"י‪ ,‬ר' דוד‬ ‫ְצ ִבי ְירּוׁ ָש ַל ִים‪:‬‬
‫חסין‪ ,‬מגדולי הפייטנים במרוקו במאה ה‪-‬‬
‫‪ .18‬והוא חלק מ"שירת הבקשות"‪ ,‬אחד‬ ‫ִדי ַרת ֹק ֶדׁש ִנ ְב ָח ָרה‬
‫המאפיינים הבולטים והייחודיים במסורת‬ ‫ִמ ֶמ ָנה ֵת ֵצא אֹו ָרה‬
‫זֹו תֹו ָרה ְמ ֹפ ָא ָרה‬
‫התפילה והמוזיקה של יהודי מרוקו‪.‬‬ ‫ַה ַבת ְירּוׁ ָש ַל ִים‪:‬‬
‫ביאורי מילים‪:‬‬
‫ּו ָבּה ַי ַחד ִנ ְמ ָצאֹות‬
‫ְיסֹו ָדתֹו ַעל ַהר ַהמֹור – ירושלים נוסדה על‬ ‫ָכל ִמדֹות טֹובֹות ָנאֹות‬
‫הר המוריה‬
‫ִכי ֱאֹל ִהים ְצ ָבאֹות‬
‫ְצ ִבי ְירּו ָש ַל ִים – תפארת ירושלים‬ ‫בֹו ֵחר ִבירּוׁ ָש ַל ִים‪:‬‬
‫ִדי ַרת ֹק ֶׁדש – כינוי לבית המקדש‬
‫ִמדֹות טֹובֹות ָנאֹות – תכונות טובות‪,‬‬ ‫ִד ְרׁשּו ָל ֵאל ַקּוּו לֹו‬
‫ָכל ֵבית ִיְׂש ָר ֵאל ֻּכּלֹו‬
‫מעלות‬
‫ׂ ֶׁשה ְפזּו ָרה – עם ישראל שהתפזר בגלות‬ ‫ִה ְת ַפְּללּו ׁ ַש ֲאלּו‬
‫ְׁשלֹום ְירּוׁ ָש ַל ִים‪:‬‬
‫ַס ְנ ֶׁה ְד ִרין ַב ֲה ֻמ ָלה – בית הדין שפעל‬
‫בירושלים בימי בית המקדש השני‬

‫ִפ ְצחּו ַי ְח ָדו ַר ְננּו‪ָ ,‬רנּו ִפ ְצחּו ַז ְמרּו – שירו‬
‫ִנין ְל ִי ַשי ַה ַל ְח ִמי – רמז למשיח שהוא מבית‬

‫דוד בנו של ישי‬
‫ְפ ָרזֹות – עיר ללא חומה‪ ,‬שאיננה זקוקה‬

‫להגנה‬
‫ִנ ְד ֵּחי ִיְׂש ָר ֵּאל – עם ישראל שהודח‪ ,‬הוגלה‪,‬‬

‫מארצו‬

‫‪37‬‬

38

‫מרן הרב קוק זצ"ל כותב על חודש מר‪-‬‬ ‫" ְּכ ֶש ַה ְּנ ָש ָמה‬
‫חשוון את משפטו הנודע "כשהנשמה‬ ‫ְּמ ִאי ָרה ַגם‬
‫ָש ַמ ִים‬
‫מאירה גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור‬ ‫עֹו ֵטי‬
‫נעים"‪ .‬כלומר‪ ,‬השמחה תבוא מהארת‬ ‫ֳע ָר ֶפל‬
‫ְּמ ִפי ִקים‬
‫הנשמה‪ ,‬מכך שאדם יתחדש באופן רוחני‪,‬‬
‫יחדש את הדבקות בה'‪ ,‬את ההבנה שה'‬ ‫אֹור ָנ ִעים"‬

‫מלווה אותו‪ ,‬תומך בו ומשגיח עליו באהבה‬
‫עצומה בכל רגע ורגע‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫הרב אברהם יצחק הכהן קּוק מכונה גם‬
‫הראי"ה אחת הדמויות המשמעותיות ביותר‬

‫בעולם היהודי של הדורות האחרונים‪.‬‬
‫היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ‬

‫ישראל‪ ,‬פוסק‪,‬איש הלכה‪,‬משורר מקובל‬
‫והוגה דעות‪ .‬נחשב לאחד מאבות הציונות‬

‫הדתית‪.‬‬
‫קדושתו‪ ,‬ואישיותו המאירה היו לשם דבר‬

‫בפי כל ‪ -‬חילונים כדתיים‪ .‬כל מי שנפגש‬
‫עמו חש כי איש קדוש ומיוחד עומד לפניו‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫רבי נחמן מברסלב היה‬ ‫ִנ ַּצ ְח ִתי ְו ֶא ְנ ַּצח‬
‫מייסד חסידות ברסלב והאדמו״ר‬
‫היחיד שלה‪ .‬הוא הדגיש את הערך‬ ‫מקור‪ :‬ר' נחמן מברסלב‪,‬‬
‫של התפילה ההתבודדות‪ ,‬האמונה‬ ‫לחן‪ :‬ישראל דגן‬

‫התמימה והפשוטה והדגיש את‬ ‫ִנ ַצ ְח ִתי ַו ֲא ַנ ֵצח ָג ַמ ְר ִתי ְו ֶא ְג ֹמר‬
‫חשיבות השמחה והפשטות‪.‬‬ ‫ֲא ִני ָנ ָהר ַה ְמ ַט ֵהר ִמכֹל ַה ְכ ָת ִמים‬
‫ֲא ִני ִאיִׁ ֶפ ֶלא ְו ִנְִׁ ָמ ִתי ִהיא ֶפ ֶלא ָגדשֹל‬
‫את השיר הזה כתב בימיו האחרונים‬
‫והוא מזמין כל אחד מאיתנו‬ ‫ִחדּוִׁ ָכמשֹ ִני ֹלא ָה ָיה ֵמעשֹ ָלם‪.‬‬

‫להשתמש באמירה זו כלפי עצמו‪.‬‬
‫"נצחתי ואנצח" ‪-‬‬

‫התמודדויות רבות בחיי נצחתי‬
‫דהיינו התגברתי על הקושי ‪.‬‬

‫ואנצח ‪ -‬ויש אתגרים שעדיין לפני‬
‫ובעז" ה אוכל לנצח במובן של‬
‫התגברות‬

‫"אני איש פלא ונשמתי פלא גדול"‬
‫עוצם עיניים ושואל עצמי‬

‫האם אני מסכים לראות בי איש פלא‬
‫‪.‬‬

‫לראות את פלאי הבורא‬
‫את פלא הייחודיות האלוהית‬

‫המתבטאת דרכי‪.‬‬
‫"חידוש כמוני לא היה מעולם"‬

‫ההתחדשות הבאה לידי ביטוי‬
‫כשמסכים להתחדש שוב ושוב‬

‫להניח בצד את שהיה‬
‫ולבחור בטוב המתאפשר עכשיו‬
‫"אני נהר המטהר מכל הכתמים"‬
‫יש בי דעת שמאפשרת לשחרר‬

‫את האחיזה בטעות ובשגיאה‬
‫אני מאמץ אלי את הדעת‬

‫שמאפשרת לתקן ‪40‬‬
‫(הר' מיכי יוספי)‬

‫ִנ ְל ַמד ִל ְחיֹות ִעם ָמה ֶׁש ֵיש‪,‬‬ ‫יֹו ֵתר‬
‫ֹלא ְנ ַח ֵפׂש ָד ָבר ַא ֵחר‪,‬‬
‫ֲא ָבל ַנ ְמ ִשיְך ּו ְנ ַב ֵקש‬ ‫יהונתן גפן‬
‫לחן‪ :‬יצחק קלפטר‬
‫ִמ ַלת ְת ִפ ָלה ַא ַחת יֹו ֵתר‪.‬‬
‫יֹו ֵתר ִׂש ְמ ָחה‪ֶׁ ,‬ש ִלי‪ֶׁ ,‬ש ְלָך‪,‬‬ ‫ִנ ְל ַמד ִל ְחיֹות ִעם ָמה ֶׁש ֵיש‪,‬‬
‫ַה ְר ֵבה יֹו ֵתר ִמ ִלים ַחּמֹות‪,‬‬ ‫ֹלא ְנ ַח ֵפׂש ָד ָבר ַא ֵחר‪,‬‬
‫ָפחֹות ְש ָק ִרים‪ָ ,‬פחֹות ְד ָמעֹות‪,‬‬ ‫ֲא ָבל ַנ ְמ ִשיְך ּו ְנ ַב ֵקש‬
‫ָפחֹות ָלמּות‪ ,‬יֹו ֵתר ִל ְחיֹות‪.‬‬
‫ִמ ַלת ְת ִפ ָלה ַא ַחת יֹו ֵתר‪.‬‬
‫יֹו ֵתר ַא ֲה ָבה‪...‬‬ ‫ָמ ַתי ִנ ְה ֶׁיה יֹו ֵתר ְקרֹו ִבים‬

‫ר' אריה נודע בכינויו "רב האסירים"‬ ‫ַעד ֶׁש ַנ ְר ִגיש ּו ְנ ַו ֵתר?‬
‫מפני שהיה נוהג במשך כעשרים‬ ‫ֻּכ ָלם רֹו ִצים ִל ְהיֹות טֹו ִבים‪,‬‬
‫וחמש שנה‪ ,‬בתקופת המנדט‬
‫ֲא ָבל ֶׁא ְפ ָשר ָה ָיה יֹו ֵתר‪:‬‬
‫הבריטי‪ ,‬ללכת לאסירים בבתי הכלא‪,‬‬
‫לעודד את רוחם‪ ,‬ולכתוב להם‬ ‫יֹו ֵתר ַא ֲה ָבה‪,‬‬
‫יֹו ֵתר ַה ְק ָש ָבה‪,‬‬
‫מכתבים‪.‬בפרט נודעו ביקוריו אצל‬ ‫יֹו ֵתר ֱאמּו ָנה ֵבין ָא ָדם ְל ָא ָדם‪.‬‬
‫אסירי המחתרות‪ .‬ר' אריה ביקר‬ ‫יֹו ֵתר ָשלֹום‪ ,‬יֹו ֵתר ִת ְק ָוה‪,‬‬
‫ָפחֹות ִק ְנ ָאה ְוִׂש ְנ ַאת ִח ָנם‪.‬‬
‫בקביעות גם בבית החולים למצורעים‬ ‫יֹו ֵתר ְנ ָש ָמה‪,‬‬
‫על מנת לעודד את יושביו‪.‬‬ ‫יֹו ֵתר ֱאֹל ִקים‪,‬‬
‫יֹו ֵתר ֲה ָב ָנה ֵבי ִני ְל ֵבי ְנָך‪,‬‬
‫מידותיו הטובות‪ ,‬צניעותו‪ ,‬אהבתו‬ ‫יֹו ֵתר ִׂש ְמ ָחה‪,‬‬
‫את כל ברואי ה' וגמילות החסד‬
‫שנהג עם כל נצרך היו מן‬ ‫יֹו ֵתר ַח ִיים‪,‬‬
‫המפורסמות בירושלים‬ ‫ָפחֹות ְל ַבד‪,‬‬
‫פניו היו מאירות בייחוד כשהיה‬ ‫יֹו ֵתר ִא ְתָך‪.‬‬
‫פוגש בילדים‪.‬‬
‫אין מתאים יותר לבחור את השיר‬
‫הזה כשיר המסמל את אשיותו‬
‫המיוחדת של רבי אריה לוין אשר‬
‫במידותיו הטובות הרבה אהבה‬

‫ושלום בעולם‪41 .‬‬

‫"הרב קאפח היה מופת לגדלות‬ ‫ֲא ָנִִׁים טשֹ ִבים‬
‫בתורה ובחכמה‪ .‬כל חייו שקד להציל‬
‫ָר ִמי ְק ַל ְי ְנְׁש ֵטיין‬
‫את תורת ישראל וחכמת התורה‬ ‫ִמִּלים‪ֹ :‬נ ַעם ֹח ֵרב‬
‫ולהפיצה‪ ,‬לכל בני דורו ולדורות‬
‫ֹלא צִריְך ְּל ַח ֵפׂש ַמ ְּלא ִכים ַבש ַמִים‬
‫שיבואו‪ .‬הרבנית קאפח הייתה מופת‬ ‫ֵהם ִמ ְּת ַה ְּל ִכים ֵבי ֵנינּו‪ַ ,‬על ְּפ ֵני ה ֲאדמה‬
‫למפעלי החסד המרובים שלה למען‬ ‫נֹו ְּג ִעים ִבְּק ֵצה ה ֶע ֶצב‪ַ ,‬מ ְּס ִתיִרים ֶאת ַה ְּכנ ַפִים‬
‫נזקקים רבים ומגוונים‪ .‬כל אחד מהם‬ ‫נֹו ְּׂש ִאים ַעל ַג ֵבי ֶהם ַתְּר ִמי ִלים ֶשל ֶנחמה‬
‫הוא מודל לחיקוי לכל בני עמנו‪.‬הם‬
‫ֵהם יֹו ְּד ִעים ְּל ַה ִגי ַע ְּב ִדּיּוק ַבְּז ַמן‬
‫מהווים מודל לחיקוי לעקרון‬ ‫לֶר ֶדת ִבְּז ִהירּות ַב ַמ ְּדֵרגֹות ה ֲא ֵפלֹות‬
‫ההשלמה ההדדית של בני הזוג‬ ‫ְּלהִרים שם ֶאת ַה ֶמ ֶתג‪ִ ,‬ל ְּצבֹּ ַע ְּבלבן‬
‫ִל ְּפתֹּ ַח ְּב ַמבט ֶאת ַה ְּדלתֹות ַה ְּנעּולֹות‬
‫לחיים של שלימות"‪.‬‬
‫בשיר מופיעות מילים המתארות את‬ ‫ֲאנ ִשים טֹו ִבים‪,‬‬
‫ִנ ְּש ֲארּו עֹוד ֲאנ ִשים טֹו ִבים‬
‫הרב והרבנית‬ ‫ַגם ְּכ ֶש ַהש ַמִים ֲע ִנִּיים ְּבכֹוכ ִבים‬
‫אנשים טובים‬ ‫ֵהם ִי ְּש ְּלחּו ֵא ֶליָך יד‪ֵ ,‬הם ַי ִגיעּו ִב ְּמֻיחד‬
‫הם ישלחו לך יד‪,‬הם יגיעו במיוחד‪42...‬‬ ‫ְּל ַהְּז ִכיר ְּלָך ֶשֵּיש עֹוד טֹוב בעֹולם‬
‫ֵהם ַי ִגיעּו ִאם ַרק ַת ֲא ִמין ֶש ֵהם שם‪.‬‬

‫ֹלא צִריְך ְּל ַח ֵפׂש ַמ ְּלא ִכים ַבש ַמִים‬
‫ֵהם ִמ ְּת ַה ְּל ִכים ֵבי ֵנינּו‪ֵ ,‬בי ִני ּו ֵבי ְּנָך‬

‫ֵהם יֹו ְּד ִעים ֵאיְך ְּלַר ֵפא ַגם ְּבכֹו ַח ה ֵעי ַנִים‬
‫ְּלהֹו ִביל ֶאת ַה ְּכ ֵאב ֶאל ְּׂשדֹות ַה ִש ְּכחה‬

‫ֲאנ ִשים טֹו ִבים‪,‬‬
‫ִנ ְּש ֲארּו עֹוד ֲאנ ִשים טֹו ִבים‬
‫ַגם ְּכ ֶש ַהש ַמִים ֲע ִנִּיים ְּבכֹוכ ִבים‬
‫ֵהם ִי ְּש ְּלחּו ֵא ֶליָך יד‪ֵ ,‬הם ַי ִגיעּו ִב ְּמֻיחד‬
‫ְּל ַהְּז ִכיר ְּלָך ֶשֵּיש עֹוד טֹוב בעֹולם‬
‫ֵהם ַי ִגיעּו ִאם ַרק ַת ֲא ִמין ֶש ֵהם שם‬
‫ִתְּזכֹּר ֶשֵּיש עֹוד טֹוב בעֹולם‬
‫ֵהם ַי ִגיעּו ִאם ַרק ַת ֲא ִמין ֶש ֵהם שם‬

‫ְּו ִאם ֱאֹלקים נ ַגע ְּלָך ב ֹּראש‬
‫ְּו ִאם ַה ֵלב ַהֶזה ֶש ְּלָך עֹוד ֹלא ִה ְּת ַעֵּור‬

‫בֶר ַגע ַהנכֹון‪ֵ ,‬ת ַדע ִמ ְּב ִלי ַל ֲחשֹּש‬
‫ִל ְּהיֹות ַמ ְּלאְך כֶזה ִב ְּש ִביל ִמי ֶשהּו ַא ֵחר‬

‫לּו ֵלי‬
‫ת ֹו ָר ְת ָך‬
‫ַׁש ֲע ֻׁש ָעי‬
‫ָאז ָא ַׁב ְד ִּתי‬
‫ְב ָע ְנ ִּיי‪.‬‬

‫הרב יצחק אייזק הלוי הרצוג (‪ ,)1959 – 1888‬נולד‬
‫בפולין והתחנך באנגליה ובצרפת‪ .‬בשנת ‪ 1908‬הוסמך‬

‫לרבנות‪ .‬היה בעל תואר דוקטור לספרות‬
‫מהאוניברסיטה של לונדון‪ .‬בשנים ‪ 1915‬עד ‪1936‬‬
‫כיהן כרב באירלנד‪ ,‬תחילה כרבה של בלפסט‪ ,‬ומשנת‬

‫‪ 1925‬הפך לרב הראשי של אירלנד‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1936‬הוזמן לכהן כרב ראשי של ארץ ישראל‪,‬‬
‫ובתפקידו זה פעל פעילות ציבורית מדינית‪ :‬השתתף‬

‫בוועידת השולחן העגול בלונדון בשנת ‪ ,1939‬והיה‬
‫נשיא ועד הישיבות בארץ ישראל ‪.1940 -‬‬

‫בתקופת השואה פעל רבות להצלת יהודים‪ ,‬ובייחוד‬
‫להוצאת ילדים יהודים מן המנזרים‪ ,‬בהם הוסתרו על‬

‫מנת להציל את חייהם‪.‬‬

‫אחרי קום המדינה היה לרב האשכנזי הראשי לישראל‪,‬‬
‫ונשיא בית הדין הרבני הגדול‪.‬‬

‫על שמו נקרא היישוב "משואות יצחק"‪.‬‬
‫פרסם עשרות מחקרים בעברית ובאנגלית‪ .‬מספריו‪:‬‬
‫דבר יצחק‪ ,‬תורת האוהל‪ ,‬היכל יצחק‪ .‬עסק בהשלטת‬

‫משפט התורה על החוק בישראל‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫אביהם ִל יִראל‬

‫מילים‪ׁ :‬שּו ַל ִּמית אּו ְר ָּבְך וְ ִּאי ִּציק ֶאֶׁשל‪.‬‬
‫ַל ַחן‪ִּ :‬אי ִּציק ֶאֶׁשל‪.‬‬

‫ִּעבּוד וַ ֲה ָּפ ָּקה מּו ִּזי ָּק ִּלית ‪ :‬יֹו ֵא ִּלי ְדִּי ְק ֵמן‬

‫הרב מרדכי צמח אליהו היה הראשון לציון והרב‬ ‫ַמ ְל ָאְך ָיַרד ִמן ַה ָש ַמִים‬
‫הראשי לישראל בין השנים תשמ"ג‪ -‬תשנ"ג‪ ,‬ונשיא‬ ‫ֶאל ּדֹור ֶש ְמיּו ָתם‪,‬‬

‫כולל דיינות "דרכי הוראה לרבנים"‪ .‬בקיאותו‬ ‫ָל ֵתת ָלנּו ָמאֹור ּו ַמִים‬
‫בהלכה ובתורת הנגלה היתה יוצאת דופן‪ .‬כמו כן‬ ‫ִה ְט ִבי ַע ֹּפה חֹו ָתם‪,‬‬
‫היה בקיא גדול בתורת הקבלה עד שנעשה לאחד‬
‫ַמ ְל ַאְך ָה ֲע ָנָוה ְו ַה ָג ְדלּות‬
‫מגדולי המקובלים בדורנו‪ ,‬ונהג לקבל קהל‬ ‫ַמ ְל ָאְך ָטהֹור ָש ֵלם‪,‬‬
‫לברכות‪ ,‬עצות וכד'‪.‬‬
‫ַחִיים ְקדֹו ִשים ֶשל ִה ְת ַעּלּות‬
‫היה מקובל ואהוב על כל שכבות העם‪ ,‬בלי הבדלי‬ ‫ֶה ֱע ִניק ְלדֹור ִאֵּלם‪..‬‬
‫מגזר‪ ,‬השקפת עולם או מעמד‪.‬‬
‫ִפ ְזמֹון‪:‬‬
‫על הרב אליהו ישנם סיפורי אותו ומופתים רבים‪.‬‬ ‫ֲא ִבי ֶהם ֶשל ִי ְשָר ֵאל קֹוְר ִאים‬
‫מומלץ לקרוא בספרים הרבים שנכתבו על הרב‬
‫ְב ִש ְמָך ַעם ָמְר ְּד ַכי‪,‬‬
‫כגון‪' :‬אביהם של ישראל'‪44 .‬‬ ‫ִב ְזכּות ַצ ִּדיק ֵמ ִליץ ָע ֵלינּו יֹּ ֶשר‬

‫ַעם ִי ְשָר ֵאל ַחי‪,‬‬
‫ִב ְד ָמעֹות ִמ ְת ַח ְנ ִנים‬
‫עֹוד ָש ָנה ָח ְל ָפה ָלּה ִבְר ָג ִעים‪,‬‬
‫ְת ֵהא ַה ָש ָעה ֵעת ֶשל ַר ֲח ִמים‪...‬‬

‫ַמ ְל ָאְך ֶש ָכל ַחָייו ֵהם ָלנּו‬
‫ָנ ִתיב ַב ֶּדֶרְך ָהעֹו ָלה‪,‬‬
‫ְו ָכל ֶש ְנ ַק ֵבל ִמ ֶמנּו‬

‫ַרק ִניצֹוצֹות ֵמ ַה ְגדּו ָלה‪,‬‬
‫ַמ ְל ַאְך ָה ֱאמּו ָנה ְו ַה ַפ ְשטּות‪,‬‬

‫ַמ ְל ָאְך ִנ ְס ָתר ִנ ְג ָלה‪,‬‬
‫ַנ ֲע ָנה ִמ ֶכ ֶתר ּו ַמ ְלכּות‬

‫ְכ ֵא ִלָיהּו ַב ִמ ְצ ָפה‪..‬‬

‫ַמ ְר ֵאה ֹכ ֵהן הוא פיוט המושר על ידי‬ ‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬ ‫ֱא ֶמת ַמה ֶנ ְה ָדר ָה ָיה כֹ ֵה ָגדשֹל‬
‫ְב ֵצאתשֹ ִמ ֵבית ָק ְדִֵׁי ַה ָק ָדִִׁים‬
‫קהילות אשכנז ביום הכיפורים כחלק‬ ‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬
‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬ ‫ְבִָׁלשֹם ְב ִלי ֶפ ַגע‬
‫מהזכרת סדר העבודה של הכהן בבית‬ ‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬
‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬ ‫ְכאֹ ֶהל ַה ִנ ְמ ַתח ְב ָד ֵרי ַמ ְע ָלה‬
‫המקדש ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬ ‫ִכ ְב ָר ִקים ַהּישֹ ְצ ִאים ִמ ִזיו ַה ַחּישֹת ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬
‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬ ‫ְכגֹ ֶדל ְג ִדי ִלים ְב ַא ְר ַבע ְק ָצושֹת ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬
‫הפיוט מתאר את מראהו של הכהן הגדול‬ ‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬
‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬ ‫ִכ ְדמּות ַה ֶקִֶׁת ְבתשְֹך ֶה ָע ָנ‬
‫אשר עבד בבית המקדש ואת סדר עבודתו‬ ‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬ ‫ְכהשֹד ֲאִֶׁר ִה ְל ִביִׁ צּור ִליצּו ִרים‬
‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬
‫ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬ ‫ְכֶו ֶרד ַה ָנתּו ְבתשְֹך ִג ַנת ֶח ֶמד‬
‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬ ‫ְכ ֵזר ַה ָנתּו ַעל ֵמ ַצח ֶמ ֶלְך‬
‫הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא היה‬ ‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬ ‫ְכ ֶח ֶסד ַה ִנ ָת ַעל ְפ ֵני ָח ָת‬
‫אחד מגדולי מנהיגי הציבור הדתי‪ .‬לימד‬ ‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬ ‫ְכטֹ ַהר ַה ָנתּו ְב ָצ ִניף ָטהשֹר‬
‫תורה למעלה מחמישים שנה בישיבת‬ ‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬
‫מרכז הרב‪ ,‬בה ראה את מרכז חייו‪ ,‬ועמד‬ ‫ְכישִֵֹׁב ְב ֵס ֶתר ְל ַחּלשֹת ְפ ֵני ֶמ ֶלְך‬
‫בראשה מאז פטירת הרב צבי יהודה קוק‪.‬‬ ‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬ ‫ְככשֹ ַכב ַהנֹ ַגּה ִב ְגבּול ִמ ְז ָרח‬
‫בשנת תשמ"ג נבחר לכהן כרב הראשי‬ ‫ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬
‫לישראל וכנשיא בית הדין הגדול‪ ,‬לצד‬ ‫ִכ ְלבּוִׁ ְמ ִעיל ּו ְכִִׁ ְר ַי ְצ ָד ָקה‬
‫הראשון לציון הרב מרדכי אליהו‪ .‬בשנות‬ ‫ְכ ַמ ְל ָאְך ַה ִנ ָצב ַעל רֹאִׁ ֶד ֶרְך‬
‫כהונתו פעל רבות להעמדת התורה‬
‫למקומה הראוי לה והגנה על‬ ‫ְכ ֵנר ַה ֵמ ִציץ ִמ ֵבי ַה ַחּלשֹנשֹת‬
‫שלמות הארץ‪.‬‬ ‫ְכָׂש ֵרי ְצ ָבאשֹת ְברֹאִׁ ַעם קֹ ֶדִׁ‬
‫היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות‬ ‫ְכעֹז ֲאִֶׁר ִה ְל ִביִׁ ָטהשֹר ַל ִמ ַט ֵהר‬
‫ומתייחס לכל אדם מישראל אם בשאלה‬
‫תורנית‪ ,‬עצה‪ ,‬ברכה ועוד‪ .‬ידוע היה בחיוכו‬ ‫ְכ ַפ ֲעמשֹ ֵני ָז ָהב ְבִּׁו ֵלי ַה ְמ ִעיל‬
‫ושמחת חייו‪ ,‬והרבה לומר "מילתא‬ ‫ְכצּו ַרת ַה ַב ִית ּו ָפרֹ ֶכת ָה ֵעדּות‬
‫דבדיחותא" ודברי שנינות לשמח את‬ ‫ִכ ְק ִהָּלה ְמ ֻכ ָסה ְת ֵכ ֶלת ְו ַא ְר ָג ָמ ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬
‫סובביו‬ ‫ְכרשֹ ֵאי ְז ִרי ַחת ִֶׁ ֶמִׁ ַעל ָה ָא ֶרץ ַמ ְר ֵאה כֹ ֵה‬
‫ר' אברום שפירא היה כהן ועד שנתו‬
‫האחרונה היה חזן בתפילת נעילה‪.‬‬ ‫ְכִׁשִַֹׁ ַנת ַג ֵבי ַהחשֹ ִחים‬
‫בתפילת כהן גדול במוסף היו שרים את‬ ‫ְכ ַת ְב ִנית ְכ ִסיל ְו ִכי ָמה ִמ ֵתי ָמ‬
‫הפיוט הזה בעוצמה וברגש‪.‬‬ ‫ָכל ֵאֶּלה ִב ְהישֹת ַה ֵהי ָכל ַעל ְיסשֹדשֹ ָתיו‬
‫מידי שנה במוצאי יוהכ"פ היו מלווים אותו‬ ‫ּו ִמ ְק ַדִׁ ַהקֹ ֶדִׁ ַעל ְמכשֹנשֹ ָתיו‬
‫תלמידיו לביתו בריקודים ובשירת‪45‬הפיוט‬
‫'מראה כהן'‬ ‫ְוכֹ ֵה ָגדשֹל עשֹ ֵמד ּו ְמִָׁ ֵרת‬
‫דשֹרשֹ ָראּו ְוָׂש ָמחּו‬