עבודת שורשים ליאור

‫‪ .1‬גלגולו של חפץ‪:‬‬

‫‪50‬‬

‫לאבי יש מספר חפצים שהם מזכרות מסבו‪:‬‬
‫‪ .1‬ספר מחזור שכולל את כל תפילות החגים ועובר בירושה מאב לבן ‪ -‬סבו של אבי העביר לו‬

‫בירושה את סידור התפילה‪ .‬כשאבי הולך לבית הכנסת בחגים‪ ,‬הוא מתפלל עם ספר זה‪.‬‬
‫‪ .2‬מוסיקה יוונית ‪:‬‬

‫היהודים הסלוניקאים שעלו לארץ התגעגעו לארץ מולדתם ‪ ,‬וכשהגיעו כל מיני מוזיקאים‬
‫יוונים לארץ ישראל הם שרו את המוזיקה בארץ ‪ ,‬וכך הרגישו היהודים את המוזיקה ששמעו‬

‫בבית אבא ‪.‬‬
‫המוזיקה היוונית מאפיינת רק עדה זו‪ .‬במשך השנים התאהבו במוזיקה הזו דוברי לדינו‬

‫נוספים כמו הבולגרים והתורכים ‪.‬‬
‫כיום יש המון שמחה עם הלחנים של המוזיקה היוונית ‪ ,‬כיוון שזו מוזיקה שמחה שגורמת‬

‫לאנשים לשכוח מעט מחיי היום יום ולהנות ‪ .‬את הקלטות האלה הם שומרים ומעבירים‬
‫אותם מדור לדור ‪ .‬לסבתי יש מספר קלטות‪ ,‬שהיא לקחה מבית אביה כשהוא נפטר‪.‬‬

‫‪ .3‬אוסף שטרות כסף‪ :‬סבו של אבי נהג לאסוף שטרות כסף החל משנת ‪ .1960‬בין השטרות‬
‫יש לירות ושקלים‪ .‬כשסבו נפטר‪ ,‬קיבל אבי מסבתו את אוסף השטרות‪ .‬מצ"ב חלק מן‬
‫השטרות‪.‬‬
‫מזכרות במשפחתה של אמי‪:‬‬
‫לסבתא של אמי יש מבחר גלביות וכפתנים‪ ,‬הלבוש המרוקאי המסורתי‪ ,‬אותו הביאו הוריה‬
‫ממרוקו‪ .‬את הכפתנים נוהגים ללבוש באירועים מסורתיים‪ ,‬כגון חינה ומימונה‪.‬‬

‫אני בטקס החינה של בת דודתי שני‬

‫‪51‬‬

‫חמישים לירות‬
‫משנת ‪1960‬‬

‫מאה לירות‬
‫משנת ‪1960‬‬
‫חמש לירות‬

‫משנת ‪1960‬‬
‫עשר לירות משנת ‪1973‬‬

‫ומשנת ‪1968‬‬

‫והמעבר לשקלים‪...‬‬

‫‪52‬‬

53

‫‪ .2‬א"ב משפחתי‪:‬‬
‫א ‪ -‬ארוחות שישי אצל סבתא וסבא עם כל הבני דודים‪ .‬המפגש המשפחתי הקבוע שלנו בבית‬

‫משפחת אביטל‪ ,‬בו אנו נפגשים כל בני המשפחה‪ ,‬אוכלים‪ ,‬צוחקעם ונהנים‪.‬‬

‫ב ‪ -‬בורקס פיצה של סבתא ריקי‪ .‬הבורקס הכי טעים בעולם‪.‬‬
‫ג ‪ -‬גפרורים ‪ -‬משחק שאהבנו לשחק עם סבא דני כשהיינו קטנים (עם קופסת גפרורים)‪.‬‬

‫ד ‪ -‬דמי כיס מסבא ומסבתא‬
‫ה ‪ -‬הורים ‪ -‬הורי האהובים ‪ -‬מיכל ואמיר‬
‫ו ‪ -‬ורדים ‪ -‬אמי וסבתי נוהגות לשים ורדים על שולחן החג‪.‬‬
‫ז ‪ -‬זום ‪ -‬כך חגגנו את ליל הסדר בצל הקורונה‪.‬‬
‫ח ‪ -‬חגים ‪ -‬אנו נוהגים לחגוג עם המשפחה המורחבת וממש נהנים‪.‬‬
‫ט ‪ -‬טורקיה ‪ -‬החופשה האחרונה שבילינו כל המשפחה המורחבת לפני הקורונה‪.‬‬

‫י ‪ -‬ירין ויהלי ‪ -‬שני האחים שלי‪.‬‬
‫כ ‪ -‬כיפור ‪ -‬ארוחה מפסקת אצל סבא וסבתא והעוגות של סבתא אחרי הצום‪.‬‬

‫ל ‪ -‬ליאור ‪ -‬הבת היחידה הגדלה עם שלושה בנים במשפחת ליבוביץ‪.‬‬
‫מ ‪ -‬מימונה ומופלטה ‪ -‬מנהג מרוקאי שאנו נוהגים לחגוג עם המשפחה מצד אימי בצאת חג‬

‫הפסח בו אנו נפגשים כל המשפחה ואוכלים מופלטה‪.‬‬

‫נ ‪ -‬נוי ‪ -‬אחי הגדול והבכור‪.‬‬
‫ס ‪ -‬סבא וסבתא שלי ‪ -‬מאחלת להם בריאות ואריכות ימים‪.‬‬
‫ע ‪ -‬עוגיות ‪ -‬סבתא שלי אוהבת מאוד לאפות‪ .‬כל שבוע היא דואגת לשלוח לנו עוגיות תמרים‬

‫ועוגיות שמרים עם קינמון‪ .‬אהבה זו עברה לאימי גם אמא שלי אוהבת לאפות וגם אני מאוד‬
‫אוהבת לאפות‪.‬‬

‫פ ‪ -‬פזואלה ‪ -‬עוגיות הכי טעימות שיש‪ ,‬שסבתא מכינה לפני כיפור‪.‬‬
‫צ ‪ -‬צרפת ‪ -‬המדינה הראשונה שהייתי בה בחו"ל עם בני משפחתי‪.‬‬
‫ק ‪ -‬קבוצת ווטסאפ משפחתית ‪ -‬שולחים תמונות‪ ,‬הודעות ומרגישים קרובים כל הזמן‪.‬‬
‫ר ‪ -‬רב טולדנו ‪ -‬רק בבית הכנסת שלו בחולון סבא שלי ואבא שלי מתפללים ואחים שלי עלו‬

‫לתורה בבר המצווה‪.‬‬

‫ש ‪ -‬שעועית ‪ -‬המאכל שאני הכי אוהבת שסבתא שלי מכינה‪.‬‬
‫ת ‪ -‬תאילנד ‪ -‬הטיול הכי כיף ומהנה שנסעתי עם בני משפחתי המצומצמת והמורחבת‪ .‬חופשה‬

‫חלומית בקוסומוי וטראק מדהים בצ'אנג מאי‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫‪ .3‬קישור משפחתי לאירוע היסטורי‪:‬‬

‫בפרק זה אתמקד בשני אירועים היסטוריים‪ :‬האחד סיפורי העליות לארץ ישראל‪ ,‬השתלבותם של‬
‫העולים בארץ והתמודדותם עם הקשיים הרבים והשני הוא הצונמי שהתחולל בשנת ‪2004‬‬
‫בתאילנד‪.‬‬

‫‪ .1.3‬סיפורי העליות לארץ ישראל‪:‬‬

‫סיפורי העליות לארץ ישראל של בני משפחתי לדורותיהם הרשימו אותי מאוד‪ .‬שוחחתי אף עם‬
‫סבא רבא שלי וסבתא רבתא שלי מצד אימי כדי לשמוע אודות סיפור עלייתם לארץ ישראל‪ .‬סבי‬
‫וסבתי מצד אבי‪ ,‬סיפרו לי על סיפור עלייתם של הוריהם לארץ ישראל‪ .‬הנחישות והדבקות במטרה‬

‫היו בעל ערך עליון עבור כל אחד ואחת מן העולים‪ .‬סבא רבא עמרם למשל‪ ,‬שהעז לעלות לבד‬
‫ארצה על אף כל הקשיים‪ .‬נער בן ‪ ,17‬אשר לא ידע כלל ממה יתפרנס‪ ,‬והעיקר החזון לעלות לארץ‬

‫ישראל‪ .‬כך גם סבא שלמה‪ ,‬אביה של סבתא בת שבע‪ ,‬שהיה אדם דתי מאוד‪ ,‬והכמיהה לארץ‬
‫ישראל הייתה בעיניו הדבר החשוב ביותר‪ ,‬גם במחיר שלוותר על כל רכושו במרוקו ולעלות לארץ‬
‫הקודש‪ .‬וכמובן גם סבתא רבתא נונה‪ ,‬שהיא ומשפחתה היו דבקים במטרה לעלות לארץ ישראל‪.‬‬
‫סיפורי העליות לארץ הן כנר לרגלינו‪ .‬היה חשוב להם לספר את כל התלאות שעברו בדרך ארצה‬

‫שהרי "אין לנו ארץ אחרת"‪ .‬לפיכך אספר את סיפורי העליות של סבי וסבתותיי‪ ,‬אשר מייצגים‬
‫את העליות לארץ ישראל בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל‪:‬‬

‫סבתא רבתא בת שבע אביטל‬

‫סבתא בת שבע היא סבתּה של אימי מצד אבי‪ .‬היא נולדה ב‬
‫‪ 7/12/1932‬בקזבלנקה שבמרוקו‪ .‬באוקטובר ‪ 1948‬עלתה סבתא בת‬

‫שבע עם הוריה וששת אחיה לארץ ישראל‪ .‬היא מספרת‪:‬‬
‫"במרוקו לא הרשו ליהודים לעלות לארץ ישראל‪ ,‬לכן הוצאנו‬
‫דרכונים‪ ,‬ואמרנו שאנחנו נוסעים לצרפת עם אמא כדי שהיא תעבור‬
‫טיפולים במעיינות של מים חמים‪ .‬בצרפת היו לנו חברים‪ ,‬וקיבלנו‬

‫מהם ייפוי כוח שאנחנו מגיעים להתארח אצלם‪ .‬בערב שבת‬
‫השארנו את הבית שלנו עם כל התכולה והריהוט שלנו כדי שלא‬
‫סבתא בת שבע בגיל ‪ 12‬במרוקו‬

‫ירגישו שאנחנו בורחים‪ .‬הלכנו לסבתא שלי ומשם הפלגנו לצרפת באונייה "קוטבייה"‪ .‬כשהגענו‬
‫לצרפת טיפלה בנו הסוכנות היהודית‪ .‬שמו אותנו בבניין נטוש שהיה בעבר של הגרמנים‪ .‬שהינו שם‬

‫שלושים יום ומשם הפלגנו באונייה איטלקית במשך שמונה ימים עד שהגענו לארץ ישראל‪ .‬לקחו‬
‫אותנו בהסעות לרעננה‪ .‬ברעננה גרנו באוהלים קטנים‪ .‬היה חורף וגשמים‪ ,‬האוהלים כל הזמן נפלו‪.‬‬

‫מפני שהיה לנו תינוק (אחי דוד היה תינוק בן עשרה חודשים) העבירו אותנו לצריף מפח ביחד עם‬
‫עוד שתי משפחות‪ .‬אחרי חודש אבא נסע צפונה כדי לבקר את אחיו שגר בראש פינה ולקברי‬

‫צדיקים בטבריה‪ .‬הוא הוקסם מכל קברי הצדיקים‪ ,‬ולכן השכיר בית ובא לקחת אותנו‪ .‬הבית היה‬
‫בן שני חדרים בבניין‪ .‬הוא שילם שכר דירה לכמה חודשים ולקח אותנו‪ .‬אחר כך עברנו לבניין אחר‬

‫שקיבלנו דרך עמידר‪.‬‬

‫‪55‬‬

‫במרוקו היינו מסודרים מאוד‪ .‬לאבא הייתה מספרה‪ ,‬אני למדתי בתיכון‪ ,‬הייתי בכיתה י'‪ .‬אהבתי‬
‫מאוד ללמוד וכל הזמן הקפיצו אותי כיתה‪ .‬לא רציתי לבוא לארץ‪ ,‬כי רציתי לסיים את לימודי‪.‬‬

‫אבא שמע שאפשר לעלות לארץ ישראל‪ ,‬ומטעמים דתיים ואידיאולוגיים הוא התעקש ורצה זאת‬
‫בכל מאודו‪ .‬בנוסף הייתה במרוקו את שנאתם של הערבים כלפינו‪ ,‬ואבא אמר שיהיה לנו טוב יותר‬

‫בארץ ישראל‪.‬‬
‫בארץ היה לנו מאוד קשה‪ .‬בהתחלה אבא עבד בסלילת כבישים‪ ,‬שירת במילואים ולבסוף עבד‬
‫כ ַס ָּפר בקיבוץ אופקים‪ .‬החיים היו מאוד קשים בארץ‪ :‬אין עבודה‪ ,‬הכל היה בתלושים‪ ,‬הייתה‬
‫תקופת צנע‪ .‬חיים קשים ביותר‪ :‬אנחנו הילדים בכינו המון‪ :‬באנו משפע‪ ,‬למדנו בבתי ספר‪ ,‬עזבנו‬

‫את חברינו והגענו למקום זר ומנוכר‪ ,‬בלי משפחה ובלי חברים‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1950‬בגיל ‪ ,17‬התחתנתי וחודשיים לפני גיל ‪ 18‬נולד בני הבכור דני‪ ,‬שהוא סבא שלך‪ .‬בשנת‬

‫‪ 1952‬נולדה רבקה ובשנת ‪ 1973‬נולד בן הזקונים רון‪.‬‬
‫אהבתי ללימודים לא הרפתה ממני‪ .‬לא יכולתי לשכוח את העובדה שבגלל החלום של אבי להגיע‬

‫לארץ ישראל אני נאלצתי לעזוב את לימודי‪ .‬לכן בשנת ‪ 1960‬התחלתי את לימודי בבית הספר‬
‫לאחיות בפורייה שבטבריה‪ .‬כשסיימתי את לימודי עבדתי כאחות בבית החולים פורייה‪ .‬בשנת‬
‫‪ 1966‬עזבנו את טבריה והגענו לבת‪-‬ים‪ .‬אז קיבלתי העברה ממשרד הבריאות לבית החולים דונולו‬

‫ביפו‪ .‬שם עבדתי עד שנת ‪ ,1973‬כשנולד רון‪ .‬בין השנים ‪ 1978-1981‬גרנו בדימונה ועבדתי שם‬
‫במרפאה של כיתן כאחות‪ .‬בשנת ‪ 1981‬חזרנו לבת‪-‬ים‪ .‬חזרתי לעבודה בשנת ‪ 1983‬לבית החולים‬

‫וולפסון‪ ,‬ושם עבדתי עד שפרשתי לגמלאות בשנת ‪.1994‬‬
‫בשנת ‪ 1986‬עברנו לגור בעיר חולון‪ ,‬ופה אנו גרים עד היום‪ .‬יש לי ‪ 3‬ילדים‪ 8 ,‬נכדים ו ‪ 12‬נינים‪" .‬‬

‫סבא רבא עמרם אביטל‬

‫סבא עמרם נולד ב ‪ 16/9/1931‬בקזבלנקה שבמרוקו‪ .‬למדתי‬
‫בבית ספר אליאנס בקזבלנקה‪ .‬בערבים הייתי הולך לחוגים של‬

‫ילדים יהודיים בעברית כגון‪ :‬מכבי‪ ,‬קרל נטר‪ ,‬בית"ר ולשם‬
‫קיבלנו עיתונים מהארץ ושליחים שהגיעו מהארץ וסיפרו לנו‬

‫כל מה שהתרחש בארץ‪ .‬בנוסף הייתי חבר בלהקה "נעים‬
‫זמירות" ‪ -‬מקהלה לפיוטים שהופיעה בבתי כנסת ובאירועים‬
‫דתיים של היהודים כגון‪ :‬בריתות‪ ,‬בר מצווה וחתונות‪ .‬לפני כן‬
‫הייתה מלחמת העולם השנייה‪ ,‬הגרמנים כמעט נכנסו למרוקו‪,‬‬
‫השלטונות הגרמנים קיבלו רישום על כל היהודים שבמרוקו‪.‬‬
‫בתקופה הזאת הייתה הפצצה ואז נצלנו ע"י הצבא האמריקאי‬

‫סבא עמרם בגיל ‪ 17‬כשעלה לארץ‬
‫שנכנס למרוקו‪ .‬במצב כזה הערבים התנכלו ליהודים‪ ,‬הם התחילו להרביץ‪ ,‬היה פחד לצאת לרחוב‬

‫ואז אני קיבלתי החלטה לעלות לארץ ישראל בכל מצב שהוא בגיל ‪ 17‬למרות התנגדות הוריי‪.‬‬
‫באותה התקופה הגיעו למרוקו ידיעות על בחורים צעירים שהגיעו לארץ‪ ,‬ונהרגו בקרבות‪ .‬למרות‬

‫זאת ולמרות התנגדות הוריי החלטתי לעלות לבדי לארץ ישראל‪ .‬זאת בגלל שנאת הצרפתים‬
‫והערבים את היהודים במרוקו ובזכות אותם שליחים שעודדו אותנו לעלות לארץ ולעזור בבנייתה‪.‬‬

‫אז החל מסע ההברחות שלי לארץ ישראל‪:‬‬

‫‪56‬‬

‫הערבים והצרפתים התנגדו שהיהודים יעלו לארץ‪ .‬הם היו עולים לרכבות‪ ,‬תופסים אותנו‪,‬‬
‫מכניסים אותנו למשטרה‪ ,‬חוקרים אותנו‪ ,‬נותנים לנו מכות וכשנודע באחד ההרים שנתפסנו‬
‫משמר הגבול הצרפתי היו מורידים אותנו מהרכבות‪ .‬כשנודע לקהילה היהודית בעיר שאליה הגענו‬
‫שתפסו אותנו‪ ,‬הם היו משחררים אותנו‪ .‬כך הסיפור חזר על עצמו במשך שמונה פעמים‪ ,‬עד‬
‫שהצלחתי להגיע לאחד הגבולות אּו ְג' ָּדה‪ ,‬עיר גבול בין מרוקו לאלג'יריה‪ ,‬ושם בשעה ‪ 2:00‬לפנות‬
‫בוקר בערב שבת תפסנו ערבי‪ ,‬נתנו לו כסף והוא הוביל אותנו לבית הקברות היהודי‪ .‬שם השומר‬
‫פתח לנו את בית הקברות ואחסן אותנו במחסן של כלי עבודה עד שבת בצהריים‪ .‬בבוקר הגיעו‬
‫מספר יהודים‪ ,‬לקחו אותנו לדירותיהם והסתירו אותנו‪ .‬במוצ"ש בא שליח שמסר אותנו לידי‬
‫מבריחים והלכנו בדרך ‪ 28‬ק"מ ברגל עד שהגענו לעיר שהיא בשלטון צרפתי‪ .‬משם הגענו לאלג'יר‪.‬‬
‫הייתי לבד ושם היה בית ספר יהודי שקלט משפחות יהודיות שבאו כדי לעלות לישראל‪ .‬היה מלא‬
‫עד אפס מקום ורוב העולים ישנו ברחוב ללא מוצא‪ .‬איש לא טיפל בנו‪ ,‬איש לא ידע עלינו‪ .‬גרנו‬
‫ברחוב ללא מקלחת וללא שירותים‪ .‬ערב אחד תפסו אותי השלטונות הצרפתיים‪ ,‬הם הכניסו אותי‬
‫לבית סוהר יחד עם הפושעים ועם ערבים שיכורים‪ .‬הערבים הרביצו לי‪ .‬נשארתי שם עד הלילה‪.‬‬
‫מפקח המשטרה חקר אותי ושחרר אותי‪ .‬נקלטתי על ידי אנשי העלייה ולאחר סידורים של‬
‫אישורים העבירו אותי למרסיי שבצרפת‪ .‬במרסיי הסוכנות היהודית נתנה לנו שתי אפשרויות‪:‬‬
‫לקבל תשלום עבור מחייתנו או לעלות לארץ ישראל‪ .‬באותה התקופה אבי הגיע לצרפת‪ .‬פגשתי‬
‫אותו בבית מלון והוא רצה שאני אחזור איתו למרוקו‪ .‬התנגדתי בתוקף והחלטתי לעלות ארצה‪.‬‬
‫הגעתי למחנה קליטה במרסיי ומשם שלחו אותנו לישראל באונייה במשך שמונה ימים‪ .‬האונייה‬
‫נקראה "העצמאות"‪ .‬היא הייתה שייכת לצבא האמריקאי‪ .‬באונייה היו ‪ 2000‬איש‪ .‬באונייה‬

‫הייתה צפיפות‪ ,‬ישנו במיטות בנות ‪ 5‬קומות עם שמיכה אחת דקה‪ .‬הגענו לחיפה‪ .‬כשירדנו‬
‫מהאונייה התחושה הייתה נפלאה‪ :‬באהבה ובשמחה ובשירה של "הבאנו שלום עליכם"‪ .‬קבלת‬

‫הפנים בחיפה הייתה ריסוס של ‪ D.D.T‬ריסוס נגד כינים‪ .‬הושפלנו מאוד והעלו אותנו באוטו‬
‫משא למחנה צבאי בבית ליד‪ .‬אחרי כל מה שראיתי בדרכי למחנה‪ :‬מכוניות שרופות‪ ,‬בתים‬

‫הרוסים מהמלחמה‪ ,‬לא רציתי להתגייס לצבא‪ .‬היות ולא הייתי בגיל צבא שחררו אותי‪ .‬העבירו‬
‫אותי לבית העולה בנתניה‪ .‬שם נשארתי מספר ימים ואז נסעתי לטבריה לבקר את דוד שלי‪ ,‬אח של‬

‫אבא שלי‪ .‬נשארתי שם מספר ימים ואז הלכתי לחפש דירת מגורים‪ .‬מצאתי מסתור בבית שהיה‬
‫שייך לערבים‪ ,‬אך הצבא הרס אותו כדי שהערבים לא יחזרו חזרה‪ .‬שם התגוררתי תקופה ארוכה‪.‬‬

‫הייתי פונה ללשכת העבודה כדי לבקש עבודה ושם כל יום היו כאלף איש שחיפשו עבודה‪ ,‬אך‬
‫עבודה לא הייתה‪ .‬תשובת מנהל לשכת העבודה הייתה‪ :‬קודם נספק עבודה למשפחות מרובות‬
‫ילדים‪ ,‬לכן לא נתנו לי עבודה‪ .‬הייתי עובד פה ושם עבודות מזדמנות בכדי להתקיים‪ .‬אז התחלתי‬
‫לעבוד בבית קפה על שפת הכינרת משמונה בבוקר עד הסגירה ‪ 12:00‬בלילה‪ ,‬במשך שבעה ימים‬

‫בשכר של ‪ 11‬לירות‪ ,‬בשנת ‪ .1948‬זהו השכר עבור שבוע שלם‪ .‬אין חופש!!! זכור לי יום אחד‬
‫שהייתי חולה עם שפעת ומלריה‪ 42 ,‬מעלות חום כשעדיין גרתי בבניין ההרוס‪ ,‬לא רצו לקבל אותי‬

‫לקופת החולים‪ ,‬כי לא הייתי מבוטח‪ .‬זרוק במקום נטוש‪ .‬רק בזכות אשתו של בעל בית הקפה‬
‫שהביאה לי תה וכריך הצלחתי לשרוד‪ .‬היחס של היהודים בטבריה היה משפיל כלפי העולים‪.‬‬
‫כעסו עלינו שדיברנו בצרפתית‪ ,‬כי רובם דיברו בערבית‪ .‬זכור לי פעם אחת שהייתי בטבריה‪ ,‬ראיתי‬
‫נערים שרבו עם עולה חדש‪ .‬הם זרקו אותו למים ורגמו אותו באבנים בלי רחמנות וזאת בגלל‬

‫היותו עולה‪ .‬מחזה זה חרוט בראשי עד היום‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫רצה הגורל והלכתי לבקר את הדוד שלי‪ ,‬אח של אבי‪ ,‬שלמה‪ .‬שם "הצצתי ונפגעתי"‪ ,‬הכרתי את‬
‫בת דודי‪ ,‬שלימים הפכה להיות רעייתי‪ .‬ב ‪ 4/1/1950‬התחתנו וכל זאת עדיין לבד ללא משפחה‪,‬‬
‫הורים ואחים‪ .‬בחסכונותיי מבית הקפה חסכתי מאה לירות ובכסף זה השכרתי דירת חדר בדמי‬
‫מפתח‪ .‬המצב היה קשה מאוד בארץ‪ .‬הכל במנות בהקצבה של שתי ביצים לשבוע עבור הילדים‪.‬‬
‫בשר עיזים היה רק ‪ 100‬גרם למשפחה ורק בחגים‪ .‬אפילו בגדים קיבלנו בהקצבה‪ .‬באוקטובר ‪1950‬‬
‫נולד בני הבכור דני‪ ,‬שזהו סבך‪ ,‬ובשנת ‪ 1951‬קיבלתי צו קריאה ללכת לצבא‪ .‬כשבזמנו נולדה בתי‬
‫השנייה רבקה בשנת ‪ .1952‬אשתי קיבלה מהצבא ‪ 16‬לירות עבור המחייה שלה ושל הילדים‪ ,‬ואילו‬
‫אני קיבלתי מהצבא ‪ 4.10‬לירות‪ .‬שוחררתי מהצבא‪ ,‬אבל קראו לי למילואים‪ .‬בכל החגים ביליתי‬

‫במילואים‪ .‬בזמנו גם עבודה לא הייתה‪ .‬אחרי השחרור מהצבא ניסיתי את מזלי בכל עבודה‪:‬‬
‫עבודות אפר‪ ,‬סיקול אבנים‪ ,‬סולל בונה‪ ,‬עבודות ציבוריות‪ ,‬בניין וכו'‪ .‬כל זה רק לימים קצרים‪ ,‬בכל‬

‫פעם העסיקו אדם אחר‪ ,‬בכדי שכולם יוכלו להתפרנס‪ .‬אני זוכר שבאחד הימים בטבריה בעבודות‬
‫ציבוריות בכבישים‪ ,‬בחום לוהט של ‪ 42‬מעלות עברו שני דודים שלי שהגיעו לארץ כעולים וראו‬

‫אותי רק עם מכנסיים‪ ,‬טורייה ומריצה עובד בכבישים‪ .‬הם שאלו אותי האם אני נורמאלי??? בוא‬
‫איתנו חזרה למרוקו‪ .‬הם אכן חזרו למרוקו‪ ,‬אך אני נשארתי כאן‪ .‬התנגדתי שוב בתוקף‪.‬‬
‫הוריי הגיעו ארצה רק בדצמבר ‪.1969‬‬
‫בזמנו כשהייתה אפלייה גזענית נשלחתי‬
‫ע"י פרוטקציה לעבוד בבית החולים‪.‬‬
‫בלשכת העבודה אמר לי הפקיד לומר‬
‫שבמרוקו עבדתי בבית חולים‪ ,‬רחצתי‬
‫חולים‪ ,‬מדדתי לחץ דם וחום וכל זאת‬
‫ככוח עזר‪ .‬אף עפ"י שלא היה ולא נברא‪.‬‬
‫קיבלתי בלשכת העבודה פתק הפנייה‬
‫לבית חולים פורייה‪ .‬התייצבתי בפני‬
‫האחות הראשית‪ .‬מסרתי לה את הפתק‪.‬‬
‫היא שאלה אותי האם אני אח‪ ,‬אמרתי‬
‫לה שלא‪ .‬היא שאלה מה אני עושה פה‬
‫אמרתי שבאתי לעבוד‪ .‬כמו כן אמרתי‬
‫לה מה שאמרו לי להגיד שעשיתי‬
‫במרוקו ככוח עזר‪ ,‬ולכן התקבלתי‪.‬‬
‫הציבו אותי בחדר מיון ללא ניסיון ותוך‬
‫כדי עבודה התחלתי לעבוד וללמוד עד‬
‫כדי כך שעשיתי תורנות של ‪ 16‬שעות‬
‫ביום‪ .‬סמכו עליי מאוד‪ .‬לאחר שרכשתי‬
‫ניסיון וידע למדתי בפורייה בבית ספר‬
‫לאחיות‪ .‬התחלתי לעבוד כאח כללי‬
‫בפורייה‪ .‬לאחר מכן למדתי באסף‬
‫הרופא במשך שנה להיות אח בחדר‬

‫בבת המצווה שלי עם סבתא בת שבע וסבא עמרם‬

‫‪58‬‬

‫ניתוח‪ .‬בסיום לימודיי תפקדתי כאח בחדר ניתוח בפורייה‪ .‬שם החתימו אותי על התחייבות למשך‬
‫ארבע שנים‪ .‬בתקופה ההיא המצב הביטחוני היה קשה מאוד‪ .‬רמת הגולן הייתה בידי הסורים‪,‬‬

‫הגדה הייתה בידי הירדנים‪ ,‬כשבן גוריון היה ראש הממשלה ושר הביטחון כל פעולה מצד הערבים‬
‫שבה קבלנו פצועים והרוגים‪ ,‬בן גוריון היה עושה פעולת תגמול‪ ,‬כך שכל הזמן הייתה לנו עבודה‬
‫של פצועים והרוגים‪ .‬הירדנים היו יורים בסביבה בתותחים שלהם שהגיעו עד אלינו‪ .‬כך שקיבלנו‬

‫גם פצועים אזרחים‪ .‬בתום ארבע שנים רציתי שילדיי ילמדו ויתפתחו בתל אביב‪ ,‬ולכן עברנו לבת‪-‬‬
‫ים למרות בקשתו של מנהל בית החולים שאשאר בפורייה‪ .‬החלטנו לעבור לבת‪-‬ים ושם קיבלתי‬
‫העברה דרך משרד הבריאות לבית החולים דונולו כראש צוות‪ .‬אחר כך נתבקשתי ללכת לאזורי‬
‫פיתוח כעובד נדרש‪ .‬בין השנים ‪ 1978-1981‬גרנו בדימונה ועבדתי שם במד"א‪ .‬בשנת ‪ 1981‬חזרנו‬
‫לבת‪-‬ים‪ .‬התחלתי לעבוד בוולפסון בחדר ניתוח כראש צוות עד שפרשתי לגמלאות בשנת ‪.1996‬‬
‫ביקשו ממני שאמשיך לעבוד ובהמלצתה של הנהלת בית החולים‪ ,‬קיבלו אישור מיוחד שאמשיך‬
‫לעבוד עד שנת ‪."2002‬‬

‫‪59‬‬

‫סבתא רבתא סימי בן דיין ז"ל וסבא רבא מסעוד בן דיין ז"ל‬

‫סבתא סימי נולדה בשנת ‪ 1926‬וסבא‬
‫מסעוד נולד בשנת ‪ .1913‬סבא מסעוד‬

‫עבד בטנג'יר כנגר וסבתא סימי לא‬
‫עבדה‪ .‬היא גידלה את ששת ילדיה‪ .‬את‬
‫סיפור עלייתם ציינתי בסיפור עלייתה‬

‫של סבתי‪.‬‬
‫סבתי מספרת שיום אחד הם ישבו‬
‫בארוחת ערב ואביה שמע רעש של‬
‫מים‪" .‬גרנו בבניין בקומת הקרקע‬
‫ובאמצע ארוחת הערב‪ ,‬אבי שמע רעש‬
‫של מים‪ .‬הוא הבין שיש משהו מאחורי‬
‫בבת המצוה של אימי (סבתא סימי ז"ל השמאלית בתמונה)‬

‫הקיר‪ .‬הוא הזמין אנשי מקצוע‪ ,‬שעשו חור בקיר וגילו שם המון מים‪ .‬במשך שבוע שלם שאבו את‬
‫כל המים וחיברו את כל החלק הזה לבית שלנו‪ .‬זה היה שטח ענקי‪ ,‬משהו כמו כל הקניון‪ .‬שם אבא‬

‫שלי בנה את הנגרייה שלו‪".‬‬
‫סבתא הייתה חולת כליות ולב‪ .‬היא עברה ניתוח לב פתוח ונהגה ללכת לבית החולים לטיפולי‬

‫דיאליזה שלוש פעמים בשבוע בגלל מחלת הכליות שלה‪ .‬היא נפטרה צעירה מאוד‪ ,‬בגיל ‪,62‬‬
‫ב ‪ .16/4/1988‬שנה לאחר מכן נפטר אביה של סבתי‪.‬‬

‫אמי זוכרת את סבתּה כאישה מאוד חמה ולבבית‪ .‬הם היו נוהגים כילדים לנסוע לטבריה ולישון‬
‫אצל סבתּה‪ .‬סבתא סימי נפטרה כשאמי הייתה בת ‪ .13‬היא זכתה להיות בבת המצווה של אמי‪.‬‬

‫סבתא רבתא רוזה לוי ז"ל‬

‫סבתא רבתא שלי היא סבתו של אבי ששמה רוזה או שושנה לוי‪ .‬כל‬
‫סובביה נהגו לכנות אותה בשם נונה שהפירוש למילה בספרדית היא‬

‫סבתא ‪ .‬נונה נולדה ב‪ 1924 -‬בסלוניקי ביוון ‪.‬‬
‫לצערי‪ ,‬סבתא נונה לא בין החיים‪ .‬היא נפטרה בפברואר ‪.2008‬‬

‫לדברי אבי‪ ,‬היא הייתה סבתא מדהימה שלא היה ולא תהיה‬
‫כמותה‪ .‬היא תמיד הייתה קשובה ועוזרת לכולם‪ ,‬ולא מכבידה על‬
‫אף אחד‪ .‬נהגנו לבקר אותה מידי שבת ובכל מוצאי כיפור ואת ימי‬
‫ההולדת של כולנו היא תמיד זכרה ולא פסחה על אף אחד מניניה‬

‫ומנכדיה‪.‬‬
‫נונה ז"ל בבריתה שלי‬

‫‪60‬‬

‫שאלתי את סבתי על אמּה והיא סיפרה לי שלנונה היו שתי אחיות ושלושה אחים ‪.‬‬
‫בילדותה היו שולחים את נונה להביא אוכל לאביה שעבד בחנות פיצוחים אצל נוצרים‪ .‬נונה למדה‬

‫שם בבית הספר של היהודים בשפה ספרדית‪ .‬עברית לא למדו שם‪ .‬בילדותה היא הרבתה לשחק‬
‫עם אחיה ‪ .‬היא הייתה השנייה מבין אחיה ‪.‬‬

‫בגיל ‪ 10‬בשנת ‪ 1934‬עלתה נונה לארץ באוניה שנקראה "רומנו"‪ .‬משך ההפלגה לקח כשלושה ימים‪.‬‬
‫באוניה היו משחקים לילדים‪ .‬הסיבה לעליה הייתה סיבה אידיאולוגית ואף כלכלית‪ :‬ביוון לא‬

‫הייתה מספיק עבודה ופרנסה לפרנס משפחה בת שמונה נפשות‪ .‬לביתם של סבתי נונה הגיע איש‬
‫שנקרא אבא חושי‪ ,‬שהציע להם ולמספר משפחות נוספות לעלות לארץ ואמר להם שתהיה להם‬

‫עבודה בנמל חיפה ‪.‬‬
‫ואכן כך קרה‪ :‬המשפחה עלתה ארצה‪ ,‬ומכיוון שלאונייה לא היה מקום לעגון‪ ,‬הורידו אותם‬
‫באמצע הים ובאמצעות סירות קטנות הביאו אותם לחוף‪ .‬כשהם הגיעו קיבלו כולם חיסונים‪,‬‬
‫הכניסו את כל העולים לטכניון למספר שבועות ומשם עברו לשכונה שנקראת " יארד אל יהוד "‬

‫בחיפה ‪.‬‬
‫שם גרו בשני חדרים שתי משפחות‪ .‬הם סבלו מהצפיפות ולא היה נעים‪ .‬אב המשפחה היה עובד‬
‫בנמל בתור סבל ‪ .‬לפעמים בימי שישי המשפחה הייתה מחכה עד שעות מאוחרות כדי שהוא יחזור‬

‫מהעבודה על מנת לערוך קידוש שבת ‪.‬‬
‫בארץ הלימודים היו בתשלום ולא היה מספיק כסף כדי לשלם תשלום חודשי‪ ,‬לכן הם הפסיקו‬
‫ללמוד‪ .‬נונה עזרה בעבודות הבית וגם טיפלה בילד בתמורה לשכר כדי לעזור למשפחה בפרנסת‬

‫הבית‪ .‬המצב הכלכלי היה מאוד קשה‪ ,‬ולכן הילדים עזרו בפרנסת המשפחה סבתי עבדה גם‬
‫בתפירה‪.‬‬

‫בשנת ‪ 1938‬הכירה את סבא רבא נונו זכרונו לברכה (שלמה לוי ז"ל)‪ .‬זה היה הסבא היחיד‬
‫והמיוחד שאבי מאוד אהב ויש לו ממנו זיכרונות רבים וטובים‪ :‬כשאבי היה קטן‪ ,‬סבו דאג לאסוף‬
‫עבורו בולים‪ .‬באוסף הבולים יש בולים מקום המדינה ועד שנונו נפטר בנוסף הוא אסף שטרות של‬

‫כסף מקום המדינה (ראה פרק ט'‪ ,‬גלגולו של חפץ)‪ .‬כשנפטר נונו דאגה נונה להעביר לאבי את‬
‫האוספים‪ .‬כמו כן זכור לאבי סדר הפסח שסבו נהג לשיר בחלקו בספרדית‪ .‬הוא נהג לכנותו נסיך‬

‫(אמיר בערבית משמעו נסיך)‪ ,‬הוא שמע שירים ביוונית‪ ,‬מכיוון שנולד בסלוניקי שביוון‪ ,‬ומכאן‬
‫אהבתו של אבי למוזיקה היוונית וכשאבי היה חייל‪ ,‬הוא נהג לבקר אותו‪ ,‬ותמיד דאג לתת לו דמי‬

‫כיס‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1942‬התחתנו נונו ונונה‪ .‬אבא של נונה ואבא של נונו היו חברים עוד ביוון‪.‬‬
‫יום אחד הגיע נונו עם קבוצת הכדורגל בה שיחק לחיפה לבית ספר אלגונס וראה שם בחיפה את‬
‫נונה והוא ביקש את ידה ‪ .‬נונו היה סנדלר והיה להם עסק משפחתי בענף זה‪ .‬אחרי שנתיים נולד‬

‫בנם הבכור יוסף ב‪.1943-‬‬
‫אחרי ארבע שנים נולדה סבתי רבקה ב‪. 1947 -‬‬
‫ואחרי חמש שנים נולד בנם הקטן דוד ב‪. 1952 -‬‬

‫‪61‬‬

‫סבא רבא שלמה לוי ז"ל‬

‫סבא רבא שלמה לוי נולד בסלוניקי שביוון בשנת ‪ .1920‬כולם נהגו‬
‫לכנותו נונו‪ ,‬שפירוש הכינוי הוא סבא בספרדית‪ .‬נונו שימש כנער‬
‫מקהלה וחזנות בבית הכנסת בסלוניקי‪ .‬כמו כן הוא היה בתנועת‬
‫בית"ר בסלוניקי שביוון יחד עם עוד ילדים יהודים‪ .‬בשנת ‪1933‬‬
‫החליטה המשפחה לעלות ארצה מטעמים אידיאולוגיים‪ .‬נונו עלה‬

‫לארץ יחד עם הוריו ושני אחיו‪ .‬הם עלו ארצה באוניה והתמקמו בתל‬
‫אביב‪ .‬אביו הקים בעיר תל אביב בית חרושת לייצור נעליים בהזמנה‬

‫נונו ז"ל בשנת ‪ 1938‬בתל אביב‬
‫אישית ברחוב הקישון שבתל אביב‪ .‬הילדים עזרו לאביהם בעסק המשפחתי‪ .‬כנער בארץ ישראל‬

‫הצטרף נונו לתנועת הנוער בית"ר‪ .‬הוא לא שירת בצבא‪ ,‬מכיוון שבקום המדינה הוא היה נשוי עם‬
‫שני ילדים‪ ,‬ובזמן ההוא לא גייסו לצבא אנשים נשואים‪.‬‬

‫סבא רבא נונו נפטר בערב פסח באפריל ‪ .1998‬אני לא הכרתי את נונו‪ ,‬מכיוון שהוא נפטר לפני‬
‫שנולדתי‪.‬‬

‫‪ .2.3‬סיפור הצונמי‪:‬‬

‫סיפור נוסף הוא הצונמי שהתחולל ב ‪:26/12/2004‬‬
‫ב ‪ 26/12/2004‬הייתה רעידת אדמה באוקיינוס ההודי‪ .‬זו הייתה רעידת האדמה השלישית‬
‫בעוצמתה שנמדדה בעולם ואחת מהקטלניות ביותר בזמן המודרני והיא עוררה גלי צונמי אדירים‪.‬‬
‫גלים אלו גבו את חייהם של מעל ל‪ 280-‬אלף בני אדם על פי הערכות ופצעו רבבות אחרים‪ .‬למעלה‬
‫ממיליון וחצי אנשים נותרו ללא קורת גג בעקבות האסון‪ .‬יש הסבורים שמספר הנספים היה גדול‬

‫מ‪ 300-‬אלף‪.‬‬
‫באותה תקופה נסעו דודתי קרן (אחותה של אמי) ואילן בעלה לחופשה בתאילנד‪ .‬הם נפשו באי‬
‫קופיפי וחוו את כל אסון הצונמי‪ .‬למזלם הגדול‪ -‬הם ניצלו בנס‪ .‬דודתי מספרת כי באותו הבוקר‬
‫הם ירדו כבכל יום לאכול ארוחת בוקר על חוף הים‪ .‬הים נראה להם קצת משונה‪ ,‬מאחר והיה‬
‫שפל מאוד‪ .‬לפתע החל להתקרב אליהם הים עוד ועוד ובתוך מספר שניות שטף הים את המקום‬

‫כולו‪ .‬הם ניסו להיאחז בעצים ובעצמים כבדים וניסו שלא להיסחף עם הים‪ .‬כשהגל חלף הם‬
‫החלו לטפס גבוה ככל שניתן על ההר‪ ,‬וכך כשהם לבושים בבגדי ים בלבד העבירו את כל היום וכל‬

‫הלילה על ההר‪ .‬רק למחרת היום‪ ,‬החליטו לרדת מההר‪ ,‬ואז ראו את ההרס המוחלט של האי‪,‬‬
‫וכמובן גם את ההרוגים‪ .‬רק אז הבינו כמה מזל היה להם‪ .‬הם עלו על ספינה של המשטרה‬
‫התאילנדית וכך יצאו מן האי‪ .‬בכל הזמן הזה‪ ,‬כמובן‪ ,‬שלא היה להם איך ליצור קשר עם‬
‫המשפחה‪ ,‬כיוון שכל רכושם וגם הטלפונים הסלולארים אבדו‪.‬‬

‫אמי מספרת‪ ,‬כי במשך שלושה ימים הם חיו בחוסר וודאות מה קורה עם קרן ואילן‪ .‬קשר עם האי‬
‫לא היה‪ ,‬במשרד החוץ אמרו להם כי האי נחרב‪ ,‬והם לא רצו לחשוב כלל על הגרוע מכל‪ .‬רק לאחר‬

‫יומיים שלמים מדירי שינה מעיניהם‪ ,‬הם קיבלו שיחת טלפון מאדם זר שנמצא בארץ‪ ,‬שטען כי‬
‫קרוב משפחה שלו נמצא עם קרן ואילן בספינה בתאילנד‪ ,‬ושהם בסדר‪ .‬קרן מספרת‪ ,‬כי אכן האי‬

‫נחרב‪" .‬לאחר הגל הראשון‪ ,‬אמרו לנו לברוח להרים‪ ,‬כדי שלא יגיע גל נוסף‪ .‬רצנו מהר להר‪,‬‬

‫‪62‬‬

‫מחוסרי כל‪ ,‬מכיוון שהכל נשאר בחדר‪ .‬לאחר מכן ירדנו למטה‪ ,‬לקחנו אוכל ממכולות שהיו‬
‫פתוחות ופרוצות וחזרנו לחדר שהיה שלנו‪ .‬כמובן‪ ,‬שלא הצלחנו להציל דבר‪ .‬למזלי‪ ,‬הדבר היחיד‬

‫שהיה עליי זה הכסף שלנו והדרכונים‪ ,‬וכך הצלחנו לחזור ארצה‪".‬‬
‫סיפור זה הרשים אותי מאוד‪ ,‬מכיוון שהם אכן ניצלו בנס‪ .‬צפיתי בסרט "הבלתי אפשרי" שמתאר‬

‫את סיפור הצונמי‪ .‬קרן מספרת‪ ,‬כי הם אכן עברו את כל מה שהיה בסרט‪ .‬אכן מדהים ובלתי‬
‫אפשרי!!!‬

‫‪63‬‬

‫‪ .4‬המקורות ההיסטוריים שלי‪:‬‬

‫‪.4‬א‪ .‬שמות המשפחה של סבי וסבתי מצד אימי‪:‬‬
‫המשפחה מצד סבתי‪:‬‬

‫שם המשפחה של סבתי‪ :‬בן דיין‬
‫מוצאו של שם המשפחה הוא יהודי‪ -‬מרוקאי‪ .‬לטענת סבתי‪ ,‬השם עבר אליהם מהדורות הקודמים‪.‬‬

‫לא ידוע לה מהי משמעות השם‪.‬‬

‫המשפחה מצד סבי‪:‬‬

‫שם המשפחה‪ :‬אביטל (אבוטבול)‬
‫פירוש שם המשפחה‪ :‬מתופף‪ ,‬מייצר תופים או מוכר תופים‪.‬‬
‫מוצאו של שם המשפחה ‪ -‬יהודי‪ -‬מרוקאי‪ .‬השם אביטל עוברת‪ ,‬כאשר סבי היה נער בעיר טבריה‬
‫ע"י סבא רבא שלי‪ .‬השם המקורי היה אבוטבול‪ .‬לדברי סבי‪ ,‬זהו שם שעבר אליהם מדורי דורות‪.‬‬
‫לא ידוע לו מה המשמעות‪ .‬אביו החליט לשנות את השם‪ ,‬כדי שלא יצחקו עליהם‪ ,‬וכדי שהשם‬
‫יהיה יותר ארצישראלי‪ .‬הוא סיפר לי על תחושת קיפוח של העולים החדשים שעלו ממרוקו לעומת‬
‫העולים שהגיעו ממזרח אירופה‪ .‬מסיבה זו החליט אביו לעברת את השם‪ ,‬כדי שלא יקפחו את‬
‫ילדיו וכדי שהם בעצמם יצליחו למצוא עבודה במקום ראוי ומכובד‪.‬‬

‫שמות המשפחה של סבי וסבתי מצד אבי‪:‬‬
‫המשפחה מצד סבתי‪:‬‬

‫שם המשפחה של סבתי‪ :‬לוי‬
‫פירוש שם המשפחה‪ :‬אחד משנים עשר שבטי ישראל‪ .‬מוצאו מהתנ"ך‪.‬‬

‫המשפחה מצד סבי‪:‬‬

‫שם המשפחה של סבי‪ :‬ליבוביץ‪ ,‬שהרי זהו גם שם המשפחה שלי‪.‬‬
‫פירוש שם המשפחה‪ :‬בן לייב (אריה)‬

‫מוצאו של שם המשפחה מרומניה ומקורו באידיש‪.‬‬

‫‪.4‬ב‪ .‬שם המשפחה של סבתי מצד אימי‪:‬‬

‫שם המשפחה בן דיין הגיע מטנג'יר שבמרוקו‪ .‬בגיל ‪ 14‬עלתה סבתי לארץ עם שם משפחה זה‪.‬‬
‫באותה תקופה העיר טנג'יר היתה בשלטון ספרדי‪ ,‬ולכן שפת האם של סבתי היא ספרדית ולא‬

‫ערבית מרוקאית‪.‬‬
‫שם המשפחה של סבי מצד אימי‪:‬‬
‫שם המשפחה אביטל‪ ,‬עוברת כאשר סבי היה נער במדינת ישראל‪ .‬הוריו של סבי עלו לארץ ישראל‬
‫ממרוקו עם השם אבוטבול‪ .‬השם אבוטבול הגיע לארץ ממרוקו‪ .‬שם זה הופיע לראשונה בקרב‬

‫יהודי מרוקו במרוקו‪.‬‬

‫שם המשפחה של סבתי מצד אבי‪:‬‬

‫‪64‬‬

‫שם המשפחה הוא לוי‪ .‬מקורו של השם בתנ"ך והוא היה נפוץ בקרב יהדות במערב אירופה‪.‬‬
‫משפחתה של סבתי הגיעו מסלוניקי שביוון עם שם זה לארץ ישראל‪ .‬סבתי נולדה בארץ ישראל‪.‬‬

‫שם המשפחה של סבי מצד אבי‪:‬‬
‫שם המשפחה ליבוביץ‪ ,‬הופיע לראשונה ברומניה ומשם עלה סבי כילד מהעיר בקאו לישראל‪.‬‬

‫‪.4‬ג‪ .‬רקע היסטורי לעיר טנג'יר ‪ -‬העיר ממנה הגיעה סבתי מצד אימי‪:‬‬

‫היא נוסדה ככל הנראה על ידי הפיניקים‪ .‬זו הייתה עיר חופשית תחת שלטון הרומאים‪ ,‬הנמל‬
‫הראשי והמרכז המסחרי של מרוקו עד לבנייתה של העיר פס‪ ,‬בשנת ‪ .808‬עד למאה ה‪ 19-‬הפכה‬
‫טנג'יר למרכז הדיפלומטי של מרוקו‪ .‬בזמן מלחמת העולם השנייה שלטה באיזור ספרד‪ .‬בסוף‬

‫המלחמה חזרה העיר לשליטה בינלאומית ובשנת ‪ 1956‬חזרה לידיים מרוקניות‪.‬‬
‫בטנג'יר יש כ ‪ 10,000‬יהודים‪ ,‬רובם ספרדים‪ .‬הם מיוצגים ע"י הוועד היהודי‪ .‬ישנה הגירה מטנג'יר‬

‫במיוחד של צעירים‪ .‬עלייתם ארצה היא עצמאית‪ ,‬כשהיא מלווה בדרך כלל על ידי הסוכנות‬
‫היהודית‪ .‬יש בטנג'יר כ ‪ 1200‬תלמידים יהודיים וכעשרים בתי כנסת‪.‬‬

‫תולדות הקהילה היהודית במרוקו ‪ -‬מוצאו של סבי מצד אימי‪:‬‬

‫ראשיתה של יהדות מרוקו הייתה עוד בתקופת בית ראשון‪ .‬לאחר הקמת המדינה ועד שנת ‪1967‬‬
‫עלו לארץ ישראל למעלה מ ‪ 250,000‬מבני יהדות מרוקו‪ .‬כיום נותרו במרוקו כ ‪ 3,500‬יהודים‪.‬‬
‫עליית יהודי מרוקו נחלקת לשתי תקופות‪ :‬האחת‪ ,‬חמישים שנה שקדמו לעליות הראשונות‬
‫מאירופה ולתקופת העלייה השנייה‪ .‬בעלייה זו עלו בודדים‪ ,‬בעיקר רבנים וראשי קהילה שרצו‬

‫לקיים מצוות העלייה לארץ ישראל‪ .‬השנייה בתקופה שלפני עליית המנדט הבריטי בה עלו בעיקר‬
‫משפחות מסורתיות שהושפעו מהרצון להתאחד עם יהודים שבונים את הארץ‪ ,‬לומדים עברית‬
‫וצרפתית ונתמכים ע"י ראשי אליאנס וחברת כל ישראל חברים‪.‬‬
‫אחרי השואה הופנו הזרקורים של התנועה הציונית בארץ ישראל את יהדות צפון אפריקה‬
‫ובמיוחד אל היהדות המרוקאית‪ ,‬שהייתה הגדולה מבין הקהילות בצפון אפריקה‪ .‬גל העלייה‬
‫הגדול של יהודי מרוקו הגיע ארצה בין השנים ‪ , 1954-1956‬עם קבלת העצמאות המרוקאית‬

‫מצרפת‪ .‬העלייה המשיכה עד לשנת ‪ .1967‬בסך הכל עלו ארצה עד היום ממרוקו קרוב לרבע מיליון‬
‫יהודים‪ ,‬וזהו המספר הגדול ביותר של עולים שהגיע לישראל ממדינה מוסלמית‪.‬‬

‫העלייה ממרוקו לישראל נתקלה בקשיים שאפיינו אותה‪ .‬פערי תרבות ויחס מפלה הביאו‬
‫להתעוררות מחאה ציבורית‪ ,‬שהביאה בהמשך לשינוי המפה הפוליטית בישראל‪ .‬בעיה נוספת‬
‫בקרב קהילת העולים ממרוקו הדתיים הסתכמה בכך שהרבנות הראשית באותה תקופה דרשה‬

‫מהם להפסיק את מנהגיהם ולנהוג כמנהגי ארץ ישראל‪ .‬כתגובה לכך יצאו כמה ספרים‪,‬‬
‫המשמרים את הלכותיהם ומנהגיהם של יהדות מרוקו המפוארים‪.‬‬

‫כיום נותרו במרוקו כ ‪ 3,500‬יהודים‪ .‬רובם חיים כיום בקזבלנקה‪ ,‬בעוד שבכמה ערים אחרות‪,‬‬
‫כגון‪ :‬רבאט הבירה‪ ,‬אגדיר‪ ,‬מרקש‪ ,‬מקנס ופס‪ ,‬שרדו כמה עשרות מעטות של משפחות‪ .‬מספרם של‬

‫יהודי מרוקו פוחת משנה לשנה והאוכלוסייה מזדקנת‪ ,‬שכן רבים מהצעירים המשכילים עוזבים‬
‫ללימודים בחו"ל או עולים לישראל‪ .‬ברחבי העיר קזבלנקה פזורים יותר משלושים בתי כנסת‪ ,‬אך‬

‫‪65‬‬

‫מרביתם אינם נפתחים לתפילה בגלל מיעוט המתפללים‪ .‬רשת אליאנס מפעילה בית ספר יסודי‬
‫ושני תיכונים‪ ,‬בהם לומדים יהודים‪ ,‬אך גם מוסלמים‪.‬‬

‫רקע היסטורי ליהדות סלוניקי‪ -‬מוצאה של סבתי מצד אבי‪:‬‬

‫הקהילה היהודית בסלוניקי הייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר ביוון ערב מלחמת העולם‬
‫השנייה ובתקופות מסוימות אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם‪.‬‬

‫בסלוניקי‪ ,‬שנקראה בפי היהודים שאלוניקי או שלוניקא‪ ,‬התקיימה במשך מאות שנים קהילה‬
‫יהודית גדולה‪ .‬קהילה זו הייתה הגדולה בקהילות היהודיות ביוון‪ .‬הקהילה הוקמה כבר בימי‬

‫התקופה ההלניסטית‪ ,‬בשנת ‪ 140‬לפנה"ס וישנם אזכורים להתיישבות יהודים במקום כבר‬
‫בימים ההם‪.‬בסוף המאה ה‪ 18-‬הייתה קהילת סלוניקי בין הגדולות שבקהילות היהודיות‬

‫בעולם‪ .‬במחצית השנייה של המאה ה‪ 19-‬היוו היהודים למעלה ממחצית מתושבי העיר‪,‬‬
‫והקהילה נחשבה לאחת הקהילות החשובות ביותר בין קהילות הבלקן ואף כונתה "ירושלים‬

‫דבלקן"‪ .‬הנוכחות היהודית בעיר הייתה כה ניכרת עד כי עסקי המסחר בה‪ ,‬לרבות הנמל‪,‬‬
‫הושבתו ממלאכה בשבתות ומועדי ישראל‪.‬יהודי העיר פיתחו מאוד את הפעילות הכלכלית‬
‫בה‪ ,‬ובכלל זה מסחר‪ ,‬תעשייה‪ ,‬בנקאות וכדומה‪ .‬בין היתר היו בבעלות יהודית בתי מלאכה‬

‫גדולים שבהם עבדו חלק מבני הקהילה באריגה וצביעת בדים‪.‬‬
‫ביום שבת ל' באב ה'תרע"ז (‪ 18‬באוגוסט ‪ )1917‬כילתה שריפה גדולה את הרובע היהודי ומאז‬
‫חלה שקיעה במצבם של היהודים בעיר‪ .‬בזמן מלחמת העולם הראשונה רבים מהיהודים עזבו‬

‫את העיר הן בשל תוצאות השריפה של ‪ 1917‬אשר הותירה יהודים רבים חסרי קורת גג‪ ,‬והן‬
‫בשל הגירת פליטים יווניים רבים מאנטוליה בעקבות הכיבוש הטורקי‪ .‬בקרב הפליטים הללו‬
‫התפתחה תנועה אנטישמית פשיסטית‪ ,‬שחבריה פרעו ביהודים בשנות ה־‪ 30‬הראשונות ובנוסף‬
‫נחתו גזרות על תושבי סלוניקי היהודים‪ ,‬כגון איסור פתיחת עסקים בימי ראשון‪ ,‬הגבלה על‬

‫לימודי בתי הספר היהודיים ועוד‪.‬‬
‫בשנות ה‪ 30-‬עלו כעשרת אלפים יהודים מסלוניקי לארץ ישראל‪ .‬העולים התיישבו בשכונות‬
‫כמו שכונת פלורנטין ושפירא בתל אביב‪ ,‬שכונת בן ציון בנתניה והמושב צור משה‪ .‬העולים‪,‬‬
‫שרבים מהם היו קשורים לעסקי הימאות עוד בסלוניקי‪ ,‬תרמו תרומה מכרעת לפיתוח ענף‬
‫הימאות בארץ‪ .‬רבים מהם עבדו בנמל חיפה‪ ,‬והם היו מעורבים באופן בולט בפתיחת נמל תל‬

‫אביב בעקבות השבתת נמל יפו במהלך המרד הערבי הגדול‪.‬‬
‫הגרמנים נכנסו לסלוניקי ב‪ 9-‬באפריל ‪ .1941‬בינואר ‪ 1943‬זימן אייכמן את עוזרו דיטר‬
‫ויסליצני לברלין והטיל עליו את המשימה של חיסול יהודי סלוניקי‪ .‬ב‪ 25-‬בפברואר ‪1943‬‬
‫פורסמו חוקי הגזע בסלוניקי‪ :‬על כל היהודים היה לענוד כוכב צהוב ובו המילה "יהודי";‬
‫היהודים חויבו לסמן את דירותיהם וחנויותיהם; נאסר עליהם להופיע ברחובות‪ ,‬בכיכרות‬
‫הציבוריות‪ ,‬או באירועים פומביים לאחר שעות החשיכה‪ ,‬לנסוע בחשמלית‪ ,‬להיות חברים‬

‫באיגודים מקצועיים ועוד‪.‬הגרמנים ריכזו את היהודים בשלושה גטאות צפופים‪.‬‬
‫ב‪ 15-‬במרץ ‪ 1943‬יצא המשלוח הראשון של ‪ 2,800‬יהודים‪ .‬בקרונות שיועדו ל‪ 8-‬סוסים‬
‫העמיסו מעל מאה איש‪ .‬הימלר היה מקבל דו"ח על כל משלוח‪ .‬המשלוח ה‪ 19-‬והאחרון יצא‬
‫מסלוניקי ב‪ 10-‬באוגוסט ‪ 1943‬והגיע לאושוויץ ב‪ 18-‬באוגוסט ‪ .1943‬עדויות מספרות שיהודי‬

‫‪66‬‬

‫יוון סבלו באושוויץ‪ ,‬יותר מהאחרים‪ ,‬מכיוון ששפתם הייתה שונה‪ ,‬תרבותם שונה ותנאי‬
‫האקלים שונים‪ .‬סה"כ הוגלו מסלוניקי ‪ 46,061‬יהודים‪ ,‬ואך מעטים מהם שרדו‪ .‬הקהילה‬
‫הגדולה הושמדה כמעט לגמרי‪ ,‬ורוב הניצולים מהשואה עלו למדינת ישראל לאחר המלחמה‬
‫בשנים ‪ .1945-1948‬הקהילה כיום הינה קהילה קטנה ומזדקנת‪ .‬עיריית סלוניקי קבעה את יום‬
‫ה‪ 27-‬בינואר כיום זיכרון לשואת יהודי הקהילה‪ .‬בנוסף‪ ,‬בכיכר מרכזית בעיר הוצבה אנדרטה‬

‫לזכר ‪ 50,000‬הקרבנות‪.‬‬

‫תולדות הקהילה היהודית ברומניה ‪ -‬מוצאו של סבי מצד אבי‪:‬‬

‫יהדות רומניה היא קהילה יהודית עתיקה‪ ,‬מפוארת וחשובה‪ .‬חלקים גדולים ממנה הושמדו‬
‫בשואה ואחרים עלו לישראל‪ ,‬אך שרידיה קיימים עד ימינו באזור צפון הבלקן‪ ,‬באזור רומניה‬

‫של היום‪.‬‬
‫בתקופות שונות בהיסטוריה חלקים מרומניה נשלטו על ידי מדינות שונות ואפילו שפת‬
‫המקום שונתה ויהודי המקום הושפעו בהתאם‪ .‬היווצרותה של עדה יהודית אחידה‪ ,‬בעלת‬

‫מוסדות מרכזיים ומנהיגות משותפת‪ ,‬הייתה תהליך מקביל לתהליך איחוד רומניה‬
‫והתרחבותה למחוזות בהם חיו דוברי רומנית‪.‬‬

‫ערב מלחמת העולם השנייה היו ברומניה כ‪ 850,000-‬יהודים‪ ,‬כ‪ 4.5% -‬מאוכלוסיית המדינה‪.‬‬
‫במפקד של שנת ‪ 2002‬נמצאו ברומניה ‪ 6,179‬יהודים‪.‬‬

‫יהודים חיו בדאקיה (לימים רומניה) עוד בטרם נכבשה על ידי הרומאים‪ .‬ברומניה נמצאו‬
‫מצבות מתקופת הכיבוש הרומי שקושטו בסמלים יהודים ונחרטו עליהן אותיות עבריות‪.‬‬
‫בשנת ‪ 397‬הוזכר שהרומאים ערבו לביטחון היהודים ובתי הכנסת שלהם בדאקיה‪ 400 .‬שנה‬
‫מאוחר יותר מוזכרים היהודים שחיו בקהילות בערים גאלאץ וטקוץ'‪ .‬בהיסטוריה של רומניה‬
‫יש אזכור על כך ששבט יהודי לוחם (כנראה כוזרים) חדר לארץ זו ולמשך מספר שנים הדת‬
‫היהודית הייתה הדת השלטת באזור‪ .‬מאוחר יותר‪ ,‬עם היווצרות הנסיכויות הנוצריות‪ ,‬הורע‬

‫מצב היהודים והם סבלו מרדיפות מצד שכניהם עד כיבוש השטח על ידי האימפריה‬
‫העות'מאנית במאה ה‪ .15-‬תחת שלטון הטורקים הגיעו לרומניה יהודים מגירוש ספרד וגם‬
‫פליטי גזירות ת"ח ות"ט מאוקראינה השכנה‪ .‬במאה ה‪ 16-‬התקיימו כבר כמה קהילות בשטח‬

‫הזה‪ ,‬ובשנת ‪ 1740‬התקיימו ריכוזים יהודים בערים בקאו‪ ,‬גאלאץ ורומאן‪.‬‬
‫במאה ה‪ ,17-‬בנסיכות מולדובה‪ ,‬השליט וסילה לופו (‪ )1634-1653‬נהג בסובלנות ביהודים עד‬
‫הופעת הקוזקים‪ .‬בשנת ‪ 1648‬הקוזקים צעדו למלחמה נגד הפולנים ותוך כדי חציית המחוזות‬

‫הרומניים רצחו ושדדו יהודים רבים‪.‬‬
‫במאה ה‪ 19-‬הייתה הגירה יהודית אל הנסיכויות הרומניות‪ ,‬מולדובה וולאכיה ובמיוחד אל‬
‫מולדובה‪ .‬בשנת ‪ 1803‬חיו במולדובה כ‪ 30,000-‬יהודים ובשנת ‪ 1848‬מספרם הוכפל ל‪60,000-‬‬

‫ועל פי המפקד של שנת ‪ 1859‬מספרם הגיע ל‪.118,922-‬‬
‫כאשר קיבלה רומניה עצמאות החלו היהודים לסבול מפרעות קשות ופגיעות ביהודים‪ ,‬למרות‬
‫שרומניה חויבה להעניק שוויון זכויות לאזרחיה תמורת הכרה בעצמאותה בשנת ‪ .1878‬יהודי‬
‫רומניה היו מחוסרי אזרחות (גם ילידי המקום)‪ ,‬סבלו אפליה קשה‪ ,‬והיו כ‪ 200-‬חוקים שכוונו‬
‫נגדם‪ .‬בין השנים ‪ ,1906-1900‬הרדיפות והאנטישמיות אילצו כ‪ 70,000-‬מיהודי רומניה (מתוך‬

‫מספר כולל של כ‪ )270,000-‬לעזוב אותה ולהגר‪ .‬בסוף המאה ה‪ 19-‬ותחילת המאה ה‪ 20-‬עזבו‬
‫יהודים רבים את רומניה לארצות הברית וארץ ישראל‪ .‬בין העולים לארץ ישראל‪ ,‬בראשית‬

‫העלייה מרומניה‪ ,‬היו גם רבים שהתיישבו במושבות החדשות וסייעו להקמת היישובים‬

‫‪67‬‬

‫החדשים בארץ ישראל ותחילת פיתוחי התשתית בה‪ .‬במלחמת העולם הראשונה השתתפו‬
‫יהודים רבים בלחימה בחזית ומספר הנופלים בקרב היה גדול משמעותית מחלקם היחסי של‬

‫היהודים באוכלוסיית רומניה‪.‬‬
‫אחרי מלחמת העולם הראשונה אולצה רומניה להעניק זכויות אזרח למיעוטים‪ ,‬כולל‬
‫היהודים‪ ,‬אך אווירת הרדיפה לא נפסקה ואף גברה ההתמרמרות על הזכויות שקיבלו‬
‫היהודים‪ .‬לאחר המלחמה היו ברומניה כ‪ 700,000-‬יהודים בשטחי רומניה המורחבת‪ .‬בין‬
‫מלחמות העולם גדלה הקהילה בצורה ניכרת‪ ,‬ומספר היהודים בה גדל פי שלושה לערך‪ .‬בשנת‬
‫‪ 1930‬היו כבר ברומניה ‪ 756,400‬יהודים‪ .‬אחת הסיבות לגידול המהיר במספר התושבים‬
‫היהודים היא הוספת השטחים הנרחבת לרומניה‪ ,‬במיוחד מהאימפריה האוסטרו‪-‬הונגרית‪,‬‬
‫והאימפריה הרוסית לשעבר‪ .‬הקהילה היהודית בין מלחמות העולם הייתה פורה ביותר‪ .‬היה‬

‫בה מספר רב של מרכזים רבניים חשובים‪ ,‬וחיי הקהילה בה היו עשירים מאוד‪.‬‬
‫ערב מלחמת העולם השנייה היו ברומניה כ‪ 850,000-‬יהודים‪ ,‬שמהם נותרו לאחר השואה רק‬

‫כ‪ .425,000-‬במהלך המלחמה שיתפה רומניה פעולה עם גרמניה הנאצית וכמוה שמה לה‬
‫למטרה לסלק את היהודים מרומניה‪ ,‬תוך שדידת רכושם‪ .‬בשנת ‪ 1941‬נערכו פרעות יאשי‪ ,‬בהן‬

‫וברכבות המוות נהרגו כ‪ 15,000-‬מיהודי רומניה‪ .‬לאחר הטבח נערכו גירושים המוניים של‬
‫יהודי בוקובינה ובסרביה לטרנסניסטריה‪ .‬במהלך הגירושים נרצחו יהודים רבים ורבים‬

‫מהמגורשים מתו כתוצאה מחיי המצוקה אליהם נדחקו‪ .‬יהודי צפון טרנסילבניה הועברו יחד‬
‫עם השטח לריבונות הונגרית ומרביתם נשלחו למחנות המוות‪.‬‬

‫עם סוף המלחמה ועד סגירת שערי רומניה עזבו אותה כ‪ 200,000-‬יהודים לארץ ישראל‪ ,‬כ‪-‬‬
‫‪ 100,000‬מהם עזבו בין השנים ‪ ,1952-1950‬ועוד מספר אלפים היגרו למדינות אחרות‪ .‬עם‬
‫הצטרפות רומניה לגוש המזרחי היו הגבלות על יהודי רומניה והם לא הורשו לעזוב אותה עד‬

‫לשנות ה‪ .60-‬במפקד של שנת ‪ 2002‬נמצאו ברומניה ‪ 6,179‬יהודים‪.‬‬

‫‪.4‬ד‪ .‬דברים שלמדתי על משפחתי‪:‬‬

‫במהלך העבודה גיליתי פרטים חדשים על המקורות של משפחתי‪ .‬חקרתי על ארצות המוצא‬
‫של משפחתי ואפילו שמעתי את סיפור עלייתם של הסבים והסבתות שלי‪ .‬היה מעניין לגלות‬
‫את המניעים של המשפחות בימים ההם לעלות לארץ ישראל‪.‬בנוסף הסתקרנתי מאוד לשמוע‬

‫סיפורים חדשים על ראשית הקמת המדינה‪.‬‬
‫המידע החדש מעצים את החיבור של משפחתי לארץ ישראל‪ ,‬וכעת אני מבינה מדוע סבי‬
‫וסבתי אוהבים כל כך את המדינה שלנו‪ ,‬כל כך מעריכים אותה‪ ,‬כי לטענתם החיים בארץ‬
‫ישראל במדינה משלנו‪ ,‬שונים מאוד מהחיים בגלות‪ .‬מכיוון שהם והוריהם חיו בגלות‪ ,‬הם‬
‫יודעים להעריך את המולדת שלנו‪ .‬כעת אני יכולה להבין מדוע סבי אוהב כל כך לטייל בארץ‬

‫ישראל ושהוא תמיד אומר לי שאין כמו המדינה שלנו‪.‬‬

‫‪68‬‬

‫הורי גדלו והתחנכו במדינת ישראל‪ .‬הם שירתו בצה"ל וקיוו כי ביום שבו יקימו בית‪,‬‬
‫וכשילדיהם יגדלו הם לא יצטרכו לשרת בצבא ולהילחם במלחמות ישראל‪ .‬כשהורי היו בני ‪16‬‬
‫הם חוו את מלחמת המפרץ הראשונה שארכה כ ‪ 30‬שבועות‪ .‬הם הלכו לבית הספר עם מסיכות‬

‫אב"כ ואמרו שזו הייתה תקופה קשה מאוד‪ .‬הטילים שהם חוו בשגרת היום יום והאיום‬
‫שישראל תותקף בנשק כימי היה מלחיץ מאוד‪ .‬התקווה שלהם הייתה להקים בית במדינת‬

‫ישראל ללא מלחמות וללא איומים מצד מדינות ערב‪.‬‬
‫לצערי‪ ,‬חווינו בשנה האחרונה גם אנו טילים‪ ,‬ולכן נאלצנו להישאר בבית‪ .‬כששמענו אזעקות‬

‫נכנסנו לממ"ד וטיל נפל בשכונה שלנו‪ .‬זו הייתה תקופה מאוד מלחיצה‪ ,‬להתעורר כשאנו‬
‫שומעים את האזעקות‪ ,‬רצים לממ"ד ומיד אחר כך נשמע בום אדיר שהרעיד את הבית‪ .‬בנוסף‬

‫בחודש האחרון אנו חווים אי שקט אחר בגלל נגיף הקורונה‪ .‬מאז חופשת פורים מהתאריך‬
‫‪ 13/3/2020‬אנו לא הולכים לבית הספר ואנו כלואים בבתים מחשש שנידבק בנגיף‪ .‬שגרת‬

‫החיים שלנו הופרה והדברים הפשוטים ביותר שהיו בשגרת היום יום שלנו‪ ,‬כמו‪ :‬ללכת לבית‬
‫הספר‪ ,‬להיפגש עם חברות‪ ,‬להיפגש עם בני משפחה וללכת לקניון פתאום נראים כמו געגוע‬
‫רחוק‪ .‬אני מתגעגעת מאוד לשגרת החיים הרגילה ומייחלת לרגע שבו נחזור אליה‪.‬‬

‫במהלך ימי הקורונה למדתי להנות מדברים אחרים שאולי לא כל כך שמתי לב אליהם בחיי‬
‫היום יום‪ ,‬כמו לשבת לראות סרט עם בני משפחתי המצומצמת‪ ,‬לשבת ולצחוק עם האחים‬

‫שלי בשעות הקטנות של הלילה כשהורי הלכו לישון וסתם לשחק ולראות סרטונים‪.‬‬
‫אני מאחלת לי‪ ,‬לבני משפחתי ולכל חברותיי שנחזור במהרה לשגרה‪ .‬שנחייה חיים רגילים עם‬

‫הנאות קטנות וגדולות ולפני הכל שכולנו נהיה בריאים ונעבור את התקופה הקשה הזו‬
‫במהירות‪ .‬אני מאחלת שימצא חיסון לנגיף כדי שלא ימותו כל כך הרבה אנשים ממנו‪.‬‬
‫למדינה שלי אני מאחלת להגיע סוף סוף לשלום עם כל מדינות ערב הסובבות אותנו‪ ,‬כדי‬
‫שיהיה שקט לכל התושבים בכלל‪ ,‬לתושבי הדרום בפרט וכמובן לכל חיילי צה"ל‪ .‬מאחלת‬

‫שכולם יחזרו בשלום לבני משפחותיהם‪.‬‬

‫‪69‬‬

‫פרויקט שורשים הינו פרויקט‪ ,‬אשר במסגרתו כל תלמיד בכיתה ז' חוקר אודות משפחתו‬
‫הקרובה והמורחבת וחושף פרטים שיסייעו לו בהגדרת זהותו האישית‪.‬‬

‫לשם כך קראתי חומר ביבליוגרפי‪ ,‬ערכתי שיחות וראיונות עם בני משפחה‪ ,‬אספתי תמונות‬
‫ומסמכים הקשורים בבני המשפחה ולבסוף גם כתבתי ותיעדתי‪.‬‬

‫המשימה לא הייתה פשוטה כלל‪ ,‬אך בסיומו של התהליך העשרתי את ידיעותיי בכל הנוגע‬
‫למשפחתי‪.‬‬

‫במהלך כתיבת העבודה ראיינתי את בני משפחתי‪ .‬במיוחד התרשמתי מסיפוריהם של הסבים‬
‫והסבתות שלי אודות ילדותם‪ .‬על התקופה שבה הם חיו‪ ,‬על עלייתם ארצה ועל דבקותם‬

‫במטרה לעלות לארץ ישראל בכל מחיר‪ .‬כמו כן על ההיכרות ביניהם ועל נישואיהם והולדת‬
‫ילדיהם‪.‬‬

‫בעזרת כתיבת העבודה למדתי דברים רבים על משפחתי שלא ידעתי קודם ואלמלא כתיבת‬
‫עבודה זו לא הייתי חוקר את תולדות משפחתי‪.‬‬

‫כמו כן בכתיבת עבודה זו התפתח בי הרצון לדעת עוד ועוד דברים אודות משפחתי המורחבת‬
‫בכלל והמצומצמת בפרט‪ .‬בעקבות חקר משפחתי הגעתי למספר מסקנות‪:‬‬

‫‪ .1‬באמצעות עבודת החקר למדתי דברים חדשים ומעניינים כאחד על משפחתי‪ .‬על העלייה‬
‫ארצה‪ ,‬שהייתה מלווה בקשיים רבים‪ .‬ידעתי מסיפורים‪ ,‬כי בתקופת קום המדינה היו‬

‫קשיים רבים‪ ,‬אך בזכות עבודה זו שמעתי ממקור ראשון על הקשיים שליוו את העולים‪,‬‬
‫ואת העוינות שהייתה כלפיהם בגולה‪.‬‬

‫‪ .2‬עבודת החקר גרמה לי להתקרב יותר לבני משפחתי‪ ,‬להכירם היטב ולהעריכם בעבור‬
‫תכונות ומאפיינים שלא הכרתי קודם לכן‪.‬‬

‫‪ .3‬לשמר מסורת וערכים‪ .‬הערכים על פיהם מחנכים אותי הורי‪ ,‬יהיו אלה שארצה להנחיל‬
‫לילדיי בבוא היום‪.‬‬

‫ברצוני להודות לכל אלה שעזרו לי בעבודה זו‪ :‬ראשית לסבי ולסבתותיי‪ ,‬שסיפרו לי את‬
‫סיפוריהם והיו מאוד סובלניים כלפי‪ ,‬כאשר שאלתי כל כך הרבה שאלות‪ .‬בראיונות הם‬
‫שמחו מאוד לספר את סיפוריהם ואני הופתעתי לגלות כל כך הרבה דברים חדשים‪ .‬אני‬

‫מאחלת להם בריאות ואריכות ימים‪ .‬ושנית‪ ,‬לאמי שעזרה לי באיסוף המידע ובעריכת‬
‫העבודה‪.‬‬

‫לפי דעתי‪ ,‬רצוי וכדאי‪ ,‬שבכל משפחה תהיה עבודת "שורשים"‪ ,‬שתעבור מדור לדור כמזכרת‬
‫וכדי שנדע "מאין באנו ולאן אנו הולכים‪"...‬‬

‫‪70‬‬