ביוגרפיה אמנון

-95-

-96-

-97-

-98-

-99-

-100-

‫שנת ‪ – 2019‬משפחת בן יהודה המצומצמת‬

‫‪-101-‬‬

‫המשפחה מספרת‬

‫שרה‬

‫ההיכרות עם אמנון‬
‫בסוף שנות ה‪ 70-‬בדיוק סיימתי לימודים במכללת 'אורנים' והייתה לי חברה מהלימודים ששאלה אותי "את‬
‫רוצה להצטרף אליי לנופש רווקים בנתניה?"‪ ,‬אמרתי לעצמי "טוב‪ ,‬בדיוק סיימתי לימודים‪ ,‬מה אכפת לי‬
‫להיות שבוע בבית מלון?‪ "...‬בסוף היא שכחה להגיד לי שהיא בכלל נרשמה לנופש באשקלון ולא בנתניה‪ ,‬אבל‬
‫כבר נרשמתי‪ ,‬אז 'על הדרך' לקחתי שבוע חופש‪ .‬באותה התקופה לקבל חופש של שבוע מהקיבוץ זה לא היה‬
‫פשוט וזו הייתה הפעם ראשונה שהלכתי לנופש כזה‪ .‬אחרי שהתמקמתי במלון‪ ,‬אני זוכרת שנכנסתי לכיתה‬
‫שהייתה מיועדת לנו‪ ,‬ואמנון ישב בפינה‪ .‬איך שנכנסתי היה לי נורא חם‪ ,‬רציתי לפתוח חלון ולא הצלחתי‪ ,‬אז‬
‫שאלתי "מי יכול לעזור לי לפתוח את החלון?" והוא ישר קפץ‪ .‬בדיעבד‪ ,‬הוא אמר לי שמבחינתו זו הייתה‬

‫אהבה ממבט ראשון‪...‬‬

‫במהלך הנופש כתבתי מכתב להורים שלי‪ ,‬אמא שלי שמרה אותו אבל היום אני לא מוצאת אותו‪ .‬במכתב‬
‫הזה כתבתי שיש איזה נודניק אחד שלא מפסיק לרדוף אחריי‪ ...‬בערב הראשון הוא הזמין אותי לסרט ובערב‬
‫השני היו ריקודים ורקדנו ביחד‪ ,‬אך פתאום הוא נעלם‪ .‬זה קצת הרגיז אותי‪ ,‬הוא אמר לי "רגע" ואז פשוט‬
‫נעלם! הלכתי לחפש אותו ומצאתי אותו בחדר שלו קורא עיתון‪ .‬קצת כעסתי על המקרה הזה‪ ,‬אבל אחרי זה‬

‫כבר השלמנו ומאז היינו ביחד כל השבוע‪.‬‬

‫כשנגמר שבוע הנופש כל אחד נסע לדרכו‪ .‬לא ידעתי אם יהיה המשך או לא‪ ,‬התקשורת לא הייתה כמו היום‬
‫בעידן הדיגיטלי‪ ...‬היה רק טלפון ציבורי שהופעל עם אסימונים – כל אסימון היה שווה לדקה‪-‬שתיים והיית‬
‫צריך בארנק ‪ 100‬אסימונים בשביל שיחה‪ .‬זה היה מסובך‪ .‬היית מתקשר מהטלפון הציבורי לחדר האוכל של‬
‫הקיבוץ‪ ,‬מישהו היה מרים ומשאיר הודעה או קובע באיזה שעה צריכים להגיע כדי לדבר… זו הייתה‬

‫תקשורת איומה‪.‬‬

‫הקשר 'התגלגל' ונהיינו זוג‪...‬‬
‫איכשהו הקשר 'התגלגל'‪ ,‬וכשקבענו שיבוא לבקר אותי ביסעור בפעם ראשונה‪ ,‬לפי דעתי זה היה בפורים‪,‬‬
‫חיכיתי וחיכיתי ואמנון לא הגיע… בסוף החלטתי להתקשר‪ ,‬אני לא זוכרת מה היה בדיוק‪ ,‬נראה לי שהוא‬
‫לא קיבל את הרכב בזמן – אבל הוא לא התקשר להודיע‪ .‬המשכתי לחכות 'על קוצים'‪ ,‬עד שבסופו של דבר‬
‫הוא הגיע‪ .‬גם בפעם הראשונה שאני באתי לכפר החורש‪ ,‬היה גשם נוראי‪ ,‬הייתי צריכה לעלות על אוטובוס‬
‫דרך שפרעם לנצרת ולחכות לטרמפים כדי להגיע לקיבוץ‪ .‬כשהגעתי‪ ,‬כמובן לא הכרתי אף אחד‪ ,‬פשוט ָנ ַח ִּתי‬
‫שם‪ ,‬ואיפה אמנון היה? בעבודה כמובן‪ .‬לא ידעתי לאן ללכת ואיפה לחכות‪ ,‬עד שהגיע הלל אבנרי ושאלתי‬
‫אותו אם הוא מכיר את אמנון בן יהודה‪ ,‬אז איכשהו הוא גרם לו להגיע‪ .‬קבענו שאבוא לשישי‪-‬שבת‪ ,‬וזה היה‬
‫יום שישי שלא אשכח‪ .‬הלכנו לחדר האוכל‪ ,‬ואני התרגשתי כי אני לא מכירה אף אחד‪ ,‬לא את ההורים שלו‬
‫ולא חברים… אך משהו באווירה הרגיש לי לא בסדר‪ .‬ואז שאלתי אותו "אמנון‪ ,‬משהו קרה פה? זה חדר‬

‫‪-102-‬‬

‫אוכל וכולם נמצאים‪ ,‬אבל נורא שקט‪ .‬זה לא הגיוני שתהיה דממה כזאת בחדר האוכל בקיבוץ ביום שישי"‪.‬‬
‫הוא כנראה נורא התרגש ולא הבין מה קורה‪ ...‬הוא התחיל לשאול‪ ,‬והתברר שבאותו היום הייתה תאונת‬
‫דרכים בה נהרגה מיכל בדאור שהייתה בת כיתה שלו‪ .‬זה עשה לו מצב רוח‪ ,‬אז זה היה סוף שבוע די מדכא‪.‬‬

‫אחר כך היו עוד סופי שבוע רגילים ונחמדים‪ ,‬אך זו הייתה החוויה הראשונה שלי בכפר החורש‪.‬‬

‫בין יסעור לכפר החורש‬
‫די מהר החלטנו לגור ביחד ואמנון החליט שהוא בא ליסעור‪ .‬הוא מיד הסתגל לחברה החדשה‪ ,‬הוא תמיד‬
‫היה בן אדם כזה‪ ,‬כמו חתול‪ ,‬איפה שאתה זורק אותו הוא מסתדר‪ ...‬היה לו טוב שם‪ ,‬הוא נכנס לעבוד בנגרייה‬
‫עם שמואל פסו והסתדר מצוין עם החבר'ה הצעירים מהקיבוץ‪ .‬אני באותה התקופה עבדתי בתור גננת‬
‫בקיבוץ‪ ,‬ותפקדתי ממש כמו אמא של הילדים הקטנים‪ ,‬הם התרגלו לבוא אליי עם כל דבר קטן שקורה להם‬
‫– גם בשבתות‪ .‬הייתה ממש 'תחנת רכבת' כי הילדים היו צריכים אותי‪ ...‬ככה היה בקיבוץ באותם זמנים‪.‬‬
‫אמנון‪ ,‬בצדק‪ ,‬התעצבן על זה‪ ,‬הוא אמר "אני לא מבין מה הקטע‪ ,‬אני בא אלייך ואת רק מטפלת בילדים כל‬
‫הזמן!" אז התחלנו לנעול את הדלת‪ ,‬מסכנים הילדים‪ .‬באופן כללי‪ ,‬היה לי קשה עם הלינה המשותפת‪ ,‬אני‬
‫גדלתי בעיר עד גיל ‪ 5‬וגם בגיל ‪ 12-10‬הייתי בעיר‪ ,‬כך שידעתי מה זה לגור עם ההורים‪ .‬היה לי ברור שאני לא‬
‫רוצה לגדל ככה את הילדים שלי‪ ,‬ובאמת אחרי שהתחתנו‪ ,‬כששמעתי שבכפר החורש עוברים ללינה‬

‫משפחתית‪ ,‬אמרתי לאמנון שאני לא נשארת ביסעור‪ ,‬ועברנו לכפר החורש‪.‬‬

‫חתונה וחיי משפחה‬

‫תוך שמונה חודשים‬

‫של היכרות התחתנו‪.‬‬

‫החתונה התקיימה‬

‫והייתה‬ ‫ביסעור‬

‫נפלאה‪ ,‬הזיכרון הכי‬

‫חזק שלי מהאירוע‬

‫הוא שהביאו אותנו עם‬

‫טרקטור לחופה! לא‬

‫‪ – 1979‬חתונה ביסעור‬ ‫רואים דברים כאלה‬

‫היום‪ ,‬החתן והכלה נוסעים על כף של טרקטור עם חבילת חציר… לאחר החתונה עברנו לכפר החורש – שם‬

‫נולדו חמשת ילדינו – גלי‪ ,‬שרון‪ ,‬שי‪ ,‬שגיא ודורון‪.‬‬

‫לידות בלתי נשכחות‬
‫את כל הלידות שעברתי אני לא אשכח‪ ,‬אך את הלידה הראשונה אי אפשר לשכוח‪ ...‬כשהייתי בשבוע האחרון‬
‫של ההיריון‪ ,‬אמנון בדיוק היה במילואים באיזשהו חור נידח ליד אילת‪ .‬לא היו אז אפילו טלפונים בבתים‪,‬‬
‫הוא רק הגיע לשישי־שבת‪ ,‬וכדי שלא אהיה בלחץ הוא השאיר לי את הטלפון של אחראי המשמרת של‬

‫‪-103-‬‬

‫המאפייה (זה היה טלפון ישן עם 'מנואלה' – ידית מסתובבת שבאמצעותה מחייגים)‪ .‬ביום ראשון הוא נסע‬
‫מוקדם בבוקר בחזרה לכיוון אילת‪ ,‬ושעה‪-‬שעתיים אחרי שהוא נסע התחילו לי צירים‪ ...‬ניסיתי לחייג עם‬
‫הטלפון‪ ,‬אבל לא הצלחתי‪ ,‬אז הייתי צריכה לצאת בחושך מהבית ולדפוק לשכנים בדלת‪ .‬ככה הזמינו את נהג‬
‫האמבולנס התורן של הקיבוץ שלקח אותי לבית החולים‪ .‬אף אחד לא ליווה אותי‪ ...‬יכול להיות שאחת‬
‫האחיות של הקיבוץ באה אחר כך‪ ,‬אך הייתי שם לבד רוב הזמן‪ .‬עד שתפסו את אמנון‪ ,‬ועד שהוא התחיל‬

‫לעלות מאילת‪ ,‬הוא הגיע רק להוציא אותי ואת גלי התינוקת מבית החולים‪...‬‬

‫לאחר ששרון נולדה היינו צריכים לנסוע לעשות לה בדיקת צהבת‪ ,‬ובאותה תקופה כל נסיעה הייתה פרויקט‪,‬‬
‫היה צריך להזמין במיוחד רכב מהקיבוץ‪ .‬עליזה‪ ,‬האחות‪ ,‬כבר סידרה לנו רכב והכול היה מוכן‪ ,‬אבל איפה‬
‫אמנון?! לא יודעים‪ ...‬אני לא יכולתי להתחיל לחפש אותו עם תינוקת בת כמה ימים‪ ,‬אז עליזה התחילה‬
‫להסתובב ולשאול אנשים "איפה אמנון?"‪ ,‬בסוף מצאו אותו על הגג של חדר האוכל של הקיבוץ מתקן איזה‬
‫משהו… לאמנון תמיד יש את הזמן שלו‪ ,‬גם כשכולם לחוצים‪ ,‬יש לו זמן‪ ...‬אחרי המקרה הזה החלטתי לקנות‬
‫לו שעון ליום ההולדת‪ ,‬אבל הוא שכח אותו באיזשהו מקום ולא זכר איפה‪ ,‬אז גם בשנה הבאה קניתי לו שעון‪,‬‬

‫אך גם אותו הוא שכח! ככה היה במשך כמה שנים‪ ,‬עד שהרמתי ידיים‪...‬‬

‫לאחר הלידה של שי הייתה לי טראומה‪ ,‬כי הביאו לי למחרת תינוקת אחרת‪ .‬באותה תקופה היו כמה מקרים‬
‫כאלה בארץ של החלפת תינוקות‪ ,‬מקרים שעלו לכותרות בעיתונות‪ .‬ממש באותה תקופה‪ ,‬למחרת הלידה‬
‫הביאו לי תינוקת‪ ,‬ואני אומרת לאחות "סליחה‪ ,‬מה הבאת? זה לא שלי!" לא היה לי ספק שזו תינוקת אחרת‪,‬‬
‫אחרי ששמים עלייך את התינוקת שלך אי אפשר להתבלבל‪ ,‬אמא יודעת להבחין‪ .‬אז היה שם כזה לחץ – "מי‬
‫ראה? מי יודע? של מי זה?…" – בסוף הכול הסתדר כי שמים פתקי זיהוי‪ ,‬האחות הייתה צריכה לבדוק את‬
‫הפתק ואת מי היא משייכת למי… זה היה מפחיד‪ .‬היום המקרים האלה פחות שכיחים אבל צריך כל הזמן‬

‫להיות מאוד עירניים‪.‬‬

‫בהיריון הרביעי עם שגיא התחילו לי צירים והייתי לילה שלם כמעט בבית חולים‪ ,‬אך לפנות בוקר אמרו לי‬
‫לחזור הביתה ולחכות‪ .‬אחרי עשרה ימים הגענו שוב לבית החולים‪ ,‬וכשבאנו‪ ,‬אני ידעתי שזו המשמרת של‬
‫ד"ר אבי טפר (שהיה שכן שלנו בכפר החורש) אז ביקשתי שהוא יגיע לחדר הלידה‪ .‬ובאמת הוא הופיע‪ ,‬אך‬
‫אחרי חמש דקות קראו לו לטלפון‪ ,‬הוא יצא לדבר בטלפון והצוות עוד לא היה מוכן‪ ,‬האחות דיברה עם אמנון‬
‫ועוד לא הספיקה להתארגן‪ ...‬פתאום היא ראתה מרחוק את הראש של התינוק בחוץ‪ ,‬אז היא אמרה לי "היי‪,‬‬
‫שרה‪ ,‬תעצרי‪ ,‬תעצרי" ואני אמרתי "סליחה‪ ,‬איך אני יכולה לעצור?!" היא קראה מהר לאמנון‪ ,‬שמה כפפה‬
‫אחת על היד והחזיקה את הראש של שגיא‪ .‬אמנון שם לה את הכפפה השנייה והביא את העגלה‪ .‬זה היה כל‬
‫כך מהר‪ ...‬ואז ד"ר טפר בא ואמר "אני לא מבין אותך‪ ,‬עד שאת כבר יולדת בן‪ ,‬את לא יכולה לחכות לי?‪"...‬‬

‫בתקופה בה גלי ושרון נולדו בכלל לא הסכימו לבעל להיות בלידה אך כששי נולדה כבר הסכימו‪ ,‬ובכל זאת‪,‬‬
‫למיטב זכרוני אמנון לא היה נוכח בחדר הלידה‪ ...‬ארבעת ילדינו הראשונים נולדו בעפולה אך עם דורון‬
‫החלטנו לנסוע למרכז הרפואי "בני ציון" כי שם הילד יכול היה להיות עם האמא עד הערב ולא רק לצורך‬

‫‪-104-‬‬

‫הנקה‪ .‬קטע מצחיק שיכול לקרות רק עם אמנון קרה לקראת הלידה של דורון – בזמן שהייתה לי 'ירידת‬
‫מים' הוא היה עסוק באיזה עניין וכשאמרתי לו שצריך לנסוע לחדר לידה הוא שאל אותי "את לא יכולה‬

‫לחכות עם זה?!‪"...‬‬

‫שנות ה‪ – 80-‬משמאל לימין‪ :‬גלי‪ ,‬שי ושרון‬ ‫אבא אמנון‬
‫כשהילדים היו קטנים‪ ,‬אמנון תמיד נתן‬
‫מעצמו ועזר הרבה‪ .‬יש אבות צעירים שקשה‬
‫להם להחליף חיתול או בכלל לעזור‪ ,‬להחזיק‬
‫ילד או לקלח‪ ...‬אף פעם לא הייתה לו בעיה‬
‫עם זה‪ ,‬מההתחלה הוא ידע בדיוק מה לעשות‬
‫ואיך לעזור (כשהוא היה בבית כמובן)‪ .‬במשך‬
‫הרבה שנים הוא היה עובד במשמרות לילה‪,‬‬
‫והרבה פעמים גם החליף אותי ב'שיבוצים'‬
‫במאפייה‪ .‬כל חברי הקיבוץ היו משתתפים‬
‫בתורנות עבודה בענפים השונים‪ ,‬וגם נשים‬
‫מניקות כחודשיים אחרי הלידה חזרו לעבוד‪,‬‬
‫אז אמנון היה מחליף אותי כשהיה צריך כי זה‬
‫מעייף מאוד לעבוד בלילה ובקושי לישון‪,‬‬
‫ואחר כך גם להניק ולטפל בתינוקות‪ .‬באחד‬
‫השיבוצים נקטעה לו האצבע‪ ,‬ומאז הוא לא‬
‫יכול לשיר לילדים ולנכדים "‪ 10‬אצבעות לי‬

‫יש"‪...‬‬

‫כששגיא היה בגן הייתה לו בעיה סנסו‪-‬‬

‫מוטורית והיה צריך לעשות איתו כל יום‬

‫תרגילים‪ ,‬אז אמנון‪ ,‬למרות כל העיסוקים‬

‫שלו‪ ,‬תמיד הקדיש לכך הרבה זמן ואנרגיה‪.‬‬

‫כל יום הוא היה לוקח אותו לעשות התעמלות‬

‫שנות ה‪ – 90-‬חגיגות ימי הולדת לשגיא ודורון‬ ‫בחדר 'ריתמיקה' או בבית‪ .‬יש אבות שבכלל‬

‫לא מוכנים לשמוע שיש בעיה עם הילד שלהם‪ ,‬לא מוכנים לנסוע לפסיכולוג ולא מוכנים לעשות כלום‪ .‬אך‬

‫בעניין הזה אמנון מאוד דאג ולחץ ועשה כל מה שאפשר‪ ,‬כדי שהכול יהיה טוב‪ .‬ובכלל‪ ,‬הוא תמיד היה אבא‬

‫כיף שדאג לילדים למשחקים ולעיסוקים – הוא בנה להם הרבה משחקים מעץ (למשל‪ :‬לוחות לכתיבה‬

‫ולציור‪ ,‬מטבחון‪ ,‬רכבת‪ ,‬לוח נגרות‪ ,)...‬שיחק איתם הרבה ובעיקר השתולל איתם בסלון ועל הדשא בחצר‬

‫האחורית של הבית‪ .‬בתור משפחה היינו גם מטיילים הרבה – בטיולים מאורגנים של הקיבוץ וגם סתם ככה‬

‫‪-105-‬‬

‫בשבתות‪ ,‬היינו יורדים לטיול ביער כפר החורש‪ ,‬יושבים ועושים פיקניק‪ ,‬ואמנון כמובן היה מביא את ה ֶער ָכת‬
‫קפה שלו‪ ...‬מדי פעם‪ ,‬כשהילדים כבר היו יותר גדולים‪ ,‬אהבנו לנסוע לים בימי שישי לעשות שם ארוחת ערב‬
‫'על האש'‪ ...‬כשהבנים גדלו הם תמיד עזרו לו להכין את המנגל באירועים משפחתיים‪ .‬ובאופן כללי‪ ,‬הוא‬

‫תמיד רצה לתת להם כלים וללמד אותם לעבוד‪ ,‬והם היו עוזרים לו בכל מיני עבודות‪.‬‬

‫ראש טוב וידיים טובות‬
‫כשהייתי בהיריון בחודש תשיעי עם דורון (שנת ‪ )1990‬הקיבוץ רצה להוסיף לנו חדר ילדים נוסף‪' ,‬אשקובית'‪,‬‬
‫אותה רצו להצמיד לחדר השינה שלנו‪ .‬אני לא הסכמתי שלא יהיה לי חלון בחדר השינה כי אני לא יכולה בלי‬
‫אוויר‪ ,‬ובאותו הזמן בדיוק התפנה בית בשכונה המזרחית של הקיבוץ והחלטנו שאנחנו עוברים אליו‪ .‬לאמנון‬
‫תמיד היה ראש טוב וידיים טובות‪ ,‬אז למרות שהבית לא היה בהכרח יותר גדול‪ ,‬כי בנו אותו בצורה לא טובה‬
‫לטעמנו‪ ,‬הוא סידר שם מקום לחמישה ילדים‪ .‬בבית הזה הייתה עליית גג עם דוד חשמלי‪ ,‬ובחכמתו‪ ,‬אמנון‬
‫החליט לעשות מעליית הגג הזאת חדר נוסף – הוא הוריד את הדוד למטה ופינה הרבה מקום‪ .‬זה פתר לנו‬
‫הרבה בעיות‪ ...‬ואם כבר הזכרתי את הידיים הטובות שלו‪ ,‬צריך להגיד שאת רוב הריהוט בבית הוא הכין‬
‫בעצמו – שולחנות‪ ,‬כסאות‪ ,‬מיטות‪ ,‬מכתבות‪ ,‬מזנון‪ ,‬ארונות מטבח‪ ...‬גם לבית שלנו וגם למשפחה הרחבה‬
‫הוא הכין הרבה דברים במו ידיו‪ ,‬ורוב הרהיטים האלה קיימים עד היום‪ .‬אז כולם הרוויחו מזה – גם אמנון‬

‫שנהנה מהתחביב ומהתעסוקה וגם אנחנו שזכינו לריהוט איכותי שנשמר לאורך זמן‪.‬‬

‫העקשנות משתלמת‬
‫באיזשהו שלב‪ ,‬כשהילדים התחילו לגדול ודרשו יותר מרחב לעצמם‪ ,‬אמנון החליט שהוא סוגר את המרפסת‬
‫הקדמית של הבית (שתפקדה כמחסן) ויוצר חדר נוסף‪ .‬אחר כך הוא גם בנה מחסן במרפסת האחורית‪ .‬את‬
‫הכול הוא עשה לבד ולא חיכה לאישורים‪ .‬אך בקיבוץ כמו בקיבוץ השמועות עוברות מהר‪ ,‬וכשגילו זאת‬
‫במזכירוּת – גינו אותנו‪ .‬אמרו "מה פתאום אתם מגדילים את הבית?! עשיתם לכם עוד חדר ילדים פה! לא‬
‫קיבלתם רשות! אתם צריכים לפרק…" אך אמנון לא הסכים‪ ,‬אמרנו שאין לנו מקום לילדים‪ ,‬אך זה לא עזר‪,‬‬
‫זה עורר קונפליקט וגינו אותנו על לוח המודעות של הקיבוץ‪ .‬אבל אמנון – כשהוא מתעקש על משהו וחושב‬
‫שהוא צודק – הוא הולך עם זה עד הסוף‪ .‬היו על זה קצת מריבות ודיונים אך העקשנות שלו השתלמה וככה‬
‫זה נשאר‪ .‬ומה קרה אחר כך? פתאום כל השכנים ראו שזה פתרון מצוין אז גם הם סגרו את המרפסת הקדמית‬
‫והפכו אותה לחדר‪ ...‬אמנון רואה נכון את החיים‪ ,‬יש לו מחשבות טובות וראייה לטווח רחוק‪ ,‬הוא חסכן‬
‫ושקול‪ ,‬וכשהוא רוצה משהו אז הוא מתעקש עליו‪ .‬הוא עושה הכול בשקט בשקט‪ ,‬אבל הוא פורץ דרך‪ .‬ואם‬
‫כבר מדברים על העקשנות שלו אז חשוב להזכיר את המאבקים הציבוריים בקיבוץ‪ .‬אמנון ושאולי אחיו‪,‬‬
‫החליטו להמשיך את המאבקים של אבא שלהם (סבא איצקי) למען הוותיקים בקיבוץ‪ ,‬ואחד המאבקים‬
‫החשובים שהם ניהלו היה בנושא הפנסיה‪ .‬הם היו מגיעים לבתים של אנשים ומסבירים להם כמה הפנסיה‬
‫חשובה‪ ,‬הם החתימו עצומות‪ ,‬היו באספות והסבירו ולחצו‪ ,‬עד שבאמת המאמצים עשו את שלהם‪ .‬בסופו של‬
‫דבר זה התקבל והפנסיה עלתה ל‪ ,₪ 4500-‬שזה סכום יפה מאוד‪ .‬כשאמנון חושב שמשהו הוא נכון וצודק אז‬

‫הוא נלחם על זה ולא מוותר‪.‬‬

‫‪-106-‬‬

‫‪ – 1999‬בטיול לחמת גדר‬

‫באירועים משפחתיים‬

‫עושים 'שיגועים' בפורים (בבית הישן בשכונה המזרחית)‬

‫‪-107-‬‬

‫שיישאר צעיר לנצח‬
‫כשהנכדים מגיעים או מתקשרים אלינו‪ ,‬מיד הם שואלים "איפה סבא? איפה סבא?"‪ ,‬הם אוהבים אותו‬
‫מאוד‪ .‬אמנון ממש נותן להם את הנשמה‪ ,‬כשהוא עם הנכדים הקטנים הוא כמו ילד בן ‪ ,18‬ולפעמים נראה‬
‫שיש לו יותר כוח ממה שיש להורים שלהם‪ ...‬משתולל‪ ,‬משחק‪ ,‬מקפיץ אותם באוויר‪ ,‬עושה להם קרקס (או‬
‫יותר נכון – הם עושים לו קרקס‪ )...‬למרות שלפעמים אני מרגישה שאני לא אטרקטיבית כמו סבא‪ ,‬אני מאוד‬
‫נהנית לראות אותם ככה איתו‪ ,‬הם כל כך שמחים והוא ממש פורח בסביבתם‪ .‬בנכדים הגדולים הוא משקיע‬
‫בעיקר בהסעות מפה לשם (לחוגים ולמסגרות השונות) ובכל עזרה שצריך‪ .‬הוא מאוד קשור לנכדים ונוכח‬
‫בחיים שלהם‪ ,‬מאוד רוצה שילמדו ויתפתחו ותמיד מחפש דרכים יצירתיות לעניין אותם ולהעסיק אותם‪.‬‬

‫הוא סבא טוב ומעניק ותמיד כיף להיות איתו‪.‬‬

‫גם בתור בעל‪ ,‬אמנון מאוד תומך‪ ,‬הוא אדם שאפשר לדבר איתו‪ .‬בכל השנים שאנחנו ביחד לא זכור לי שהוא‬
‫הרים עליי את הקול‪ .‬אמנם אם הוא לא מקבל משהו אז לפעמים הוא יודע 'לעקוץ'‪ ,‬אבל אף פעם לא בצעקות‪,‬‬
‫הכול במין רוגע כזה‪ .‬בסך הכול יש בינינו הבנה טובה ובאופן כללי אנחנו חיים כמו 'זוג יונים'… אני מאחלת‬
‫לרוב הנשים בעל כזה‪ .‬לפני שהוא יצא לפנסיה קצת חששתי שאולי הוא לא ימצא את עצמו‪ ,‬אבל איך אומרים‬
‫עליו‪" ,‬אדון עסוקי"‪ ,‬הוא כל הזמן מוצא לעצמו תעסוקות ואף פעם לא משתעמם‪ ...‬אז אני באמת מאחלת‬
‫לו שתמיד יהיה עסוק ולא ישתעמם‪ ,‬שיהיה לו כוח להמשיך לעשות עוד הרבה דברים למען הילדים שלו למען‬
‫הנכדים שלו‪ ,‬שהזוגיות שלנו תמשיך להיות טובה‪ ,‬ששנינו נישאר בריאים ועם כמה שיותר כוחות להמשיך‬
‫לעזור לכולם‪ .‬שיגשים את השאיפה הכי גדולה שלו בחיים שהיא לטייל לארה"ב (זה החלום שלו כבר במשך‬
‫הרבה שנים‪ ,‬אך תמיד הוא נדחה כי היו דברים חשובים יותר‪ )...‬אני מברכת אותו שהמחשבות שלו יהיו‬
‫תמיד חיוביות‪ ,‬שהראש שלו יהיה פתוח ושימשיך ללכת בדרכים הנכונות והנבונות בלי הרבה שטויות בדרך‪...‬‬

‫שיזכה לעוד נכדים כי הוא‬
‫מאוד מאוד אוהב ילדים‬
‫ושיהיה לו הרבה כוח‬
‫בשבילם (זה לא מובן מאליו‬
‫שבגיל ‪ 70‬הוא שוכב על‬
‫הרצפה ומשחק עם הנכדים‬
‫ומשתולל איתם‪ )...‬ובכלל –‬
‫בשביל כל המשפחה –‬

‫שיישאר צעיר לנצח!‬

‫מאשתך האוהבת‪ ,‬שרה‪.‬‬

‫‪-108-‬‬

‫במטבח בבית הישן‬

‫שנת ‪ – 2016‬בטיול לדרום אמריקה‬

‫שנת ‪2021‬‬

‫‪-109-‬‬

‫גלי ושלומי‬

‫שתי ידיים עובדות ולב אחד גדול‬

‫"לאבא שלי יש סולם מגיע כמעט‬

‫עד שמיים‪ "...‬זה שיר שכל ילד‬

‫יודע לשיר‪ ,‬אבל לא לכל ילד יש‬

‫אבא שבאמת יש לו סולם! לאבא‬

‫שלי באמת יש סולם ותמיד יש‬

‫לו כלי עבודה… אבא הוא 'הנדי‪-‬‬

‫מן' מופלא‪ ,‬הוא תמיד היה‬

‫ותמיד יהיה 'הידיים של‬

‫עם אבא בגיל שנתיים‬ ‫הבית'‪ ...‬מאז שאני זוכרת אותו‬

‫ועד היום הוא תמיד נמצא שם ברגע שצריכים אותו‪ ,‬אם צריך להתקין מזגן או מקרר או לתקן כל דבר‬

‫שנשבר‪ ,‬הוא תמיד מגיע לעזור‪ .‬לא משנה מי קורא לו ולמה‪ ,‬לא משנה אם זה בתמורה או בלי תמורה – הוא‬

‫תמיד יהיה שם בשביל האחר‪ .‬הוא עושה את זה באהבה גדולה ולא מתוך התנשאות‪ ,‬הכול אצלו בגובה‬

‫העיניים‪ ,‬בעממיות‪ ,‬והוא נותן את התחושה שיש לך תמיד על מי לסמוך‪ .‬זה אבא שתמיד יהיה שם בשבילך‬

‫בטוב וברע‪ ,‬גם בקושי וגם ברגעי אושר‪ .‬תמיד יש לו את הנכונות לעזור‪ ,‬גם אם זה לא מסתדר לו הוא תמיד‬

‫איכשהו ימצא את הכוח והזמן ויגיע‪ ,‬לא משנה מה ולא משנה איך‪ .‬אבא הוא כולו לב אחד גדול‪ ,‬נשמה‬

‫טהורה‪ .‬בשבילי הוא דמות לחיקוי במוסר העבודה שלו‪ ,‬ברצינות שלו‪ ,‬ביכולת לתת לכולם בלי רצון לקבל‬

‫בתמורה‪ .‬הוא כל הזמן נמצא בנתינה לזולת‪ .‬הדאגה שלו לכל הילדים שלו‪ ,‬למשפחה שלו וגם לאחרים זה‬

‫משהו שאני מעריצה בו‪.‬‬

‫"כשיש עלייה יש עלייה‪ ,‬וכשיש ירידה יש ירידה"‬
‫יש כל כך הרבה דברים שאבא נתן לנו במהלך חייו עד כה‪ ,‬מילדותנו ועד היום‪ ,‬והוא ממשיך להעניק מעצמו‬
‫עוד ועוד‪ ,‬אי אפשר לכתוב את כל החוויות והזיכרונות אבל יש כמה דברים שאפשר להזכיר‪ ...‬למשל בתור‬
‫ילדה אני זוכרת שאבא תמיד הגיע איתנו לכל מקום‪ ,‬אם זה לחוגים‪ ,‬אם זה לבתי הילדים‪ ,‬כל פעם קפץ‬
‫לבקר‪ ,‬הסתכל‪ ,‬ראה שהכול בסדר ואז השחיל איזו בדיחה מצחיקה והוסיף קריצה לבני הכיתה‪ .‬בבית הוא‬
‫היה משחק איתנו הרבה במשחקי קופסה ובעיקר השתולל עם הבנים‪ ...‬היינו יוצאים הרבה לטבע‪ ,‬לטיולים‬
‫ביערות‪ ,‬אבא היה מראה לנו איך לקטוף סברסים בלי להידקר‪ ,‬והיינו גם קוטפים פטריות ('אורניות')‪ ,‬הוא‬
‫תמיד הסביר לנו איזה פטריות מותר לאכול ואיזה אסור לאכול‪ ,‬וכשחזרנו הביתה היינו מכינים חביתות‬
‫נפלאות עם הפטריות שקטפנו‪ .‬אני זוכרת את המסיק זיתים‪ ,‬את הצעדות בהן הוא היה מפגין את יכולות‬
‫הניווט שלו‪ ,‬ובעיקר את הבדיחות ואת ה'יציאות באין כניסה' שלו‪ ,‬למשל‪" :‬כשיש עלייה יש עלייה‪ ,‬כשיש‬

‫ירידה יש ירידה"‪.‬‬

‫‪-110-‬‬

‫שנת ‪ – 2000‬עם אבא בסלון הבית הישן‬ ‫אי אפשר לשכוח את הכוס הגדולה המיוחדת של פסח שאבא‬
‫היה מכין בה קפה ובתוכו היה מפורר מלא‪-‬מלא מצות‪ ,‬את‬
‫ה'מצה ְב ַריי' שלו‪ ,‬ובכלל את ארוחות הבוקר המפנקות שהוא‬
‫היה מכין‪ ,‬הוא היה אלוף בזה‪ ...‬גם כשהתחילה ההפרטה‬
‫בקיבוץ‪ ,‬אני זוכרת שאבא לקח פיקוד על המטבח והכין ארוחות‬
‫ערב מגניבות וטעימות‪ 10 ,‬דקות והכול היה מוכן‪ .‬ויש עוד הרבה‬
‫זיכרונות ילדות בלתי נשכחים‪ ,‬למשל‪ ,‬אבא מגיע מהמילואים‬
‫ופורק את הפק"ל קפה שלו‪ ,‬יושב על המדרגות בסלון עם‬
‫התחתונים הגדולות שלו‪ ,‬ומשאיר גלעינים של זיתים בכל מקום‬
‫בבית‪ ...‬או כשבתור ילדה הייתי נכנסת למיטה של ההורים‬
‫בשבתות בבוקר ומתכרבלת איתם והיינו שומעים שירים של‬
‫פעם עם הרדיו הישן שלהם‪ .‬וכשהיה לי קר בגיל ‪ 6-5‬והייתי‬
‫אומרת "אבא‪ ,‬קר לי" אז במקום להדליק חימום הוא היה נותן‬
‫לי ליקר ואומר "ככה תתחממי‪ ,‬עם איזה ליקר טוב"‪ ...‬אני‬
‫זוכרת את אבא שהיה מלמד אותנו לרכוב על אופניים ולא היה‬
‫מוותר עד שנצליח‪ ,‬ואני גם זוכרת את אבא שכל הזמן היה אומר‬
‫לי "תלמדי‪ ,‬זה חשוב‪ ,‬צריך ללמוד‪ ,‬צריך להשקיע בלימודים‪,‬‬

‫הלימודים זה העתיד"‪...‬‬

‫אבא ב'פוזה' בלתי נשכחת על המדרגות‬ ‫'מר עסוקי'‬
‫כששואלים "איפה אבא?" אז בדרך כלל התשובה תהיה "מתקן‬

‫מקרר"‪" ,‬מתקן מזגן"‪" ,‬מעביר דברים"‪ ...‬הוא כל הזמן בתנועה ובפעילות‪ ,‬אבא ללא הפסקה‪ ,‬רץ ורץ כמו‬

‫השפן של 'אנרג'ייזר'‪ .‬כשהוא רוצה משהו אז הוא מאוד משימתי‪ ,‬כל פרויקט שנותנים לו הוא עושה במסירות‬

‫ו'הולך עם זה עד הסוף'‪ ,‬עושה הכול בשביל שהמשימה תושלם‪ ,‬בדרך כלל הוא גם מצליח‪ ,‬גם אם זה ב'כוח‬

‫עליון'‪ .‬מעבר לזה‪ ,‬הוא‬

‫תמיד מייצר לעצמו‬

‫עבודה‪ .‬אם אין בקיבוץ אז‬

‫הוא דואג ללכת לעבודות‬

‫בחוץ‪ .‬הוא פועל לא על‬

‫‪ 100%‬אלא על ‪ 200%‬וזה‬

‫גם מה שהוא משריש‬

‫לדורות הבאים‪ ,‬לא לוותר‪,‬‬

‫עם אבא וגאיה התינוקת על הדשא האחורי בבית הישן בשכונה המזרחית‬ ‫תמיד לרוץ קדימה‪ .‬מאוד‬

‫‪-111-‬‬

‫חשוב לו לקדם ולעודד את הילדים והנכדים שלו‪ ,‬תמיד היה חשוב לו שכולנו נלמד ונתפתח מבחינה אקדמית‬
‫וגם אם לפעמים זה התבטא באיזשהו לחץ‪ ,‬זה תמיד בא מכוונה טובה‪ .‬בשביל הנכדים‪ ,‬אבא הוא סבא של‬
‫כיף‪ ,‬כיף להיות איתו ולצחוק איתו‪ ,‬הוא תמיד מפנק ועושה את הדברים מכל הלב‪ .‬אבא תמיד יהיה שם‬
‫בשביל הנכדים‪ ,‬אם צריך משהו הוא תמיד מגיע‪ ,‬גם בשביל עזרה וגם בשביל כיף‪ ,‬גם בשביל טיולים וגם‬

‫בשביל לשמור על לולה (הכלבה)… תמיד יש את סבא‪ .‬הוא אף פעם לא מאכזב‪.‬‬

‫תלמיד מצטיין ב'אקדמיה של החיים'‬
‫לאבא אולי אין תארים אקדמיים אבל הוא תלמיד מצטיין ב'אקדמיה של החיים'‪ .‬בזכות היצירתיות‬
‫המדהימה שלו‪ ,‬הידיים הטובות והידע הטכני‪ ,‬ובזכות העבודה הקשה וההתמדה הוא עושה כל כך הרבה‬
‫דברים‪ ,‬נראה לי שהוא אפילו לא מודע לכמויות של הדברים שהוא עשה בחיים שלו ושהוא עדיין עושה‪ .‬הוא‬
‫הוכחה לכך שלא תמיד צריך את השכלתנות‪ ,‬צריך את העשייה‪ ,‬והוא תמיד עושה למען כולם‪ .‬למרות‬
‫שלפעמים נדמה שהוא קצת מנמיך את עצמו‪ ,‬אני חושבת שאבא בסופו של דבר מצליח להגשים את השאיפות‬
‫שלו ומגיע להרבה הישגים‪ .‬את הכול הוא עושה בשקט ובצניעות‪ ,‬כל הזמן אומרים "דרך ארץ קדמה לתורה"‬

‫– אז אבא הוא דמות שמראה מהי דרך ארץ‪.‬‬

‫אני רוצה לאחל לו שימשיך ללכת בדרך שלו‪ ,‬הוא יודע מה הכי טוב בשבילו‪ .‬שלא ייכנע לסביבה‪ ,‬כמו שעד‬
‫היום הוא המשיך עם ה'אני מאמין' שלו‪ .‬הוא גידל משפחה לתפארת ואני רואה היום כמה שאנחנו מאוחדים‪,‬‬
‫לעומת משפחות אחרות שאין להם את האחדות הזאת ויש הרבה תככים ועניינים בתוך המשפחה‪ .‬המשפחה‬
‫שלנו היא משפחה של כיף ושמחה ואהבה אינסופית‪ ,‬וזה הרבה בזכות אבא‪ ,‬הוא נותן את הטון‪ ,‬בשקט‪ ,‬אבל‬
‫בעוצמתיות מאוד גדולה‪ .‬אני מאחלת לו וגם לנו שנמשיך להיות משפחה כמו שאנחנו היום‪ ,‬ושהוא יזכה‬
‫לראות את הנינים שלו ולתת גם להם וגם לנכדים את מה שהוא נותן לילדים שלי‪ .‬אני מאחלת לו שיהיו לו‬
‫עוד הרבה הרבה שנים של כוח‪ ,‬הגשמה ובריאות‪ ,‬שתמיד יהיה בריא ושתמיד יוכל להרים את הנכדים שלו‪,‬‬

‫להקפיץ אותם גבוה ולהשתולל איתם כמו‬
‫שהוא עשה איתנו‪ .‬הוא עשה כל כך הרבה‬
‫בחיים שלו והלוואי ויהיה לו עוד הרבה כוח‬
‫להמשיך לעשות‪ ,‬שיגשים את כל החלומות‬
‫שלו‪ ,‬שיגשים את הטיול לארה"ב אליו הוא כל‬
‫כך שואף‪ ...‬גם האהבה שלו כלפי אמא מדהימה‬
‫בעיני‪ ,‬איך שהוא מכבד אותה ונותן לה את‬
‫המקום שלה‪ ,‬אני רואה איך הם מכילים אחד‬
‫את השני וזה ראוי לשבח‪ ...‬אז אני מאחלת לו‬

‫גם זוגיות טובה וארוכת שנים עם אמא‪.‬‬

‫באהבה‪ ,‬גלי‪.‬‬

‫‪-112-‬‬

‫שלומי‬

‫לפני ‪ 26‬שנים הכרתי את גלי‪ ,‬שלימים נהייתה אשתי היקרה‪ .‬ממשפחה עירונית הגעתי אל הקיבוץ ועם הזמן‬
‫גיליתי שכאשר אתה מתחתן זה בא עם חבילה‪ .‬הפעם הראשונה שהבנתי את זה הייתה כאשר גלי הזמינה‬
‫אותי להכיר את ההורים‪ ...‬זה היה מלחיץ‪ ,‬מפחיד‪ ,‬ודרש הכנה מראש‪ .‬באופן טבעי חששתי מאוד – בעיקר‬
‫מאבא של גלי! אך כשהגעתי‪ ,‬פגשתי את אמנון‪ ,‬אדם רגיל ופשוט‪ ,‬לא מפחיד כמו שחשבתי שיהיה‪ .‬כבר ברגע‬
‫הראשון מצאנו מכנה משותף – שנינו צנחנים גאים‪ .‬ומכאן כבר הרגשתי ביטחון‪ ,‬הרגשתי שאני במקום הנכון‪.‬‬

‫אז עוד לא ידעתי שזוג האנשים האלה‪ ,‬שרה ואמנון‪ ,‬לימים יהיו המשפחה שלי‪...‬‬

‫מאז אותו היום עברו ‪ 26‬שנים‪ .‬לא חשבתי ולא חלמתי שאזכה במה שזכיתי – במשפחה תומכת ואוהבת‪,‬‬
‫ובאמנון‪ ,‬אב המשפחה‪ ,‬אדם שקט ורגוע‪ ,‬ולפעמים גם קצת לחוץ ולוחץ‪ ,‬אבל עם לב ענק שתמיד אוהב‪ .‬היום‬
‫אני יכול להגיד בלב שלם שאני מרגיש ממש כמו בן‪ .‬אמנון תמיד מוכן לעזור אפילו בלי שנבקש‪ ,‬וכשאני חושב‬
‫על זה‪ ,‬הוא תמיד היה שם בשבילנו בכל מצב‪ .‬בין אם זה סתם להיות אוזן קשבת או אפילו לכעוס ולהגיד‬
‫את דעתו בלי לחשוב פעמיים ובין אם זה לבוא ולתקן מזגן מקולקל‪ ,‬מקרר שהפסיק לקרר‪ ,‬או לעשות‬
‫בייביסיטר לילדים‪ .‬תמיד כיף להיות עם אמנון – בטיולים משפחתיים שהוא כל כך אוהב ליזום‪ ,‬או אפילו‬

‫סתם לקשקש איתו ב'שיחות מסדרון'‪.‬‬

‫אמנון – אומרים שכשאתה מתחתן אתה לא מתחתן עם אישה אלא עם משפחה – ואני פה רוצה לכתוב לך‬
‫מכל הלב‪ :‬תודה‪ ,‬תודה‪ ,‬תודה! על שזכיתי להיות חלק ממשפחה מפוארת ומאושרת שאתה במו ידיך הקמת‪.‬‬

‫מדהים לראות איך אתה לא נח‬
‫ותמיד שומר על ה'דבק' של‬
‫המשפחה‪ ,‬והנה לדוגמא‪ ,‬לאור‬
‫גילך הצעיר ילדיך ומשפחתך‬
‫כותבים ספר לכבודך – ספר‬
‫שינציח את פועלך‪ .‬מחווה‬
‫קטנה זו מראה את איכות‬

‫משפחתך ואת פועלך‪.‬‬

‫אסיים במשפט קטן‪ :‬מי שלא‬
‫זכה להכיר את אמנון בן יהודה‬
‫– ראשית – הפסיד‪ ,‬שנית –‬

‫פספס!‬

‫מזל טוב אמנון‪ ,‬באהבה גדולה‬
‫ובכבוד רב‪,‬‬

‫החתן שלך‪ ,‬שלומי‪.‬‬

‫‪-113-‬‬

‫אוריאן‬ ‫גאיה‬

‫אני הנכדה השנייה של סבא אמנון‪,‬‬ ‫אני הנכדה הבכורה של סבא אמנון!‬

‫תמיד אמא סיפרה לי שהייתה מטיילת הרבה עם סבא‬
‫אני זוכרת הרבה דברים טובים עם סבא‪...‬‬

‫אחד הדברים שיחרטו לי בזיכרון הוא‬ ‫לסב ואהמשפחה‪ ,‬זה גרם לי להיזכר שכשהייתי קטנה יצאנו‬
‫הרבה לטיולים עם סבא‪ ,‬לצעדות כפר החורש ולטיולים‬

‫הטיול המשפחתי לדרום שבו טיילנו כל‬
‫משפחתיים שבהם סבא תמיד היה מכין לנו תה חם וטעים‪.‬‬

‫המשפחה וישנו באוהל גדול‪ .‬הזיכרון שלי‬
‫סבא אמנון תמיד נמצא כשצריך אותו‪ ,‬בעיקר כשאני‬

‫מהטיול חזק כי סבא לימד אותי בלי‬ ‫מבקשת שיסיע אותי לאימוני הרכיבה שלי והוא גם בא‬

‫להתכוון את חשיבות המשפחה והביחד‪,‬‬
‫לראות אותי מתחרה! סבא מאוד מפרגן לי ברכיבה על‬

‫באותו טיול ישנו כל המשפחה כיחידה‬ ‫סוסים ומעודד אותי להתמיד במה שאני אוהבת‪ .‬הוא‬

‫אחת וסבא דאג לנו לארוחה הכי טעימה‪,‬‬
‫מאוד רוצה שנשקיע בלימודים‪ ,‬אמא אמרה לי שהוא‬

‫'על האש'! אנחנו רגילים למפגשים של‬ ‫שתמיד היה אומר גם לה "קודם תלמדי"‪ .‬סבא תמיד‬

‫המשפחה אבל אחרי הטיול הבנתי עד כמה‬
‫מעודד אותי להצליח ואני יודעת שהוא תמיד נמצא שם‬

‫המשפחה חשובה ומעל לכל‪.‬‬

‫בשביל כולם‪(:‬‬

‫תודה על זה‪ ,‬סבא שלי‪.‬‬

‫סבא –‬

‫מאחלת המון מזל טוב ליום הולדתך!‬ ‫תודה על הכול והרבה מזל טוב ליום הולדתך ה‪!70-‬‬

‫אליאב‬
‫סבא היקר – לכבודך נכתב ספר ליום הולדת ‪!70‬‬
‫לכבוד זה אני נזכר בהרבה עשייה משותפת איתך‪ ,‬הרבה טיולים‪ ,‬ימי שישי בארוחות משפחתיות‪,‬‬
‫הרבה 'על האש' עם כל המשפחה כשסבא תמיד על המנגל‪ ...‬אני זוכר שלקחת אותי הרבה לאימוני‬
‫כדורגל ועזרת לי להרוויח כסף באיסוף בקבוקים‪.‬‬
‫סבא היקר – אני רוצה לומר שאני אוהב אותך וממש כיף שיש סבא כמוך‪,‬‬
‫ממך למדתי שאפשר לעזור ללא תמורה רק בשם אהבת המשפחה שלך‪ ,‬שאתה תמיד תשמור על‬
‫המשפחה ותהיה שם לעזרה בכל זמן ובכל מצב‪.‬‬

‫פה אני רוצה לאחל מזל טוב ולומר תודה!‬

‫‪-114-‬‬

-115-

‫שרון ויאיר‬

‫לאמנון פנית – לא טעית!‬
‫אבא הוא האיש המעשי והפרקטי במשפחה‪ ,‬זה שתמיד דוחף קדימה כל דבר‪ ,‬וכשהוא מחליט משהו אז הוא‬
‫פשוט חותר אל המטרה בכל דרך אפשרית‪ .‬הוא מוכן להקריב את הכול ולעבוד שעות על גבי שעות בשביל‬
‫המשפחה שלו וגם בשביל עצמו‪ .‬ואם צריך משהו – אז זה לא מחר אלא כאן ועכשיו‪ .‬רק זורקים לו רעיון‬
‫והוא‪ ,‬בלי לחשוב פעמיים‪" ,‬יאללה בוא נעשה!" ואיכשהו תמיד יש לו את הכול‪ ,‬אף פעם לא חסר לו שום‬
‫דבר‪ .‬אם יש משהו לתקן וצריך איזשהו חלק אז איכשהו תמיד יש לו את החלק הזה‪ ...‬למשל‪ ,‬פעם הייתי‬
‫צריכה איזה משהו לגינה‪ ,‬רק אמרתי את זה לאבא‪ ,‬והוא – "אה‪ ,‬כן‪ ,‬יש לי!" – יש לו מעין מחסן סתרים‬

‫כמוס‪ ,‬שם הוא תמיד מצליח למצוא את כל מה שצריך‪...‬‬

‫תמיד אפשר לסמוך עליו ולפנות אליו בכל דבר‪ .‬אם אני צריכה משהו בכל מה שקשור לבית‪ ,‬לתיקונים או‬

‫לכלי עבודה‪ ,‬אז הוא יהיה בדרך כלל האדם הראשון שאפנה אליו‪ ,‬תמיד זה היה וזה ככה עד היום‪ .‬בכל פעם‬

‫שיש לי איזושהי בעיה באוטו‪ ,‬הוא תמיד הראשון‬

‫שאפנה אליו‪ .‬אני יודעת שאם יהיה צורך הוא גם ייסע‬

‫רחוק כדי לעזור ולתקן פנצ'ר בגלגל‪ ,‬לקחת אותי כי‬

‫האוטו נתקע או כל דבר אחר‪ .‬פעם הייתה לי תקלה‬

‫באוטו ויאיר כבר היה בעבודה אז הרמתי טלפון לאבא‬

‫ובלי להסס הוא אמר "אין בעיה‪ ,‬תקחי את האוטו שלנו‪,‬‬

‫אני אדאג לתקן…" חזרתי הביתה מהעבודה והאוטו‬

‫כבר היה מתוקן! או למשל‪ ,‬כשהיינו צריכים לעשות‬

‫מחסום לגינה שלנו‪ ,‬רק פנינו לאבא והוא תוך זמן קצר‬

‫מצא כמה יריעות וסידר את הכול‪ .‬פעם היינו צריכים‬

‫איזה שולחן‪" ,‬אה‪ ,‬כן‪ ,‬יש לי"‪ ,‬ותוך שעה השולחן אצלנו‪.‬‬

‫שנת ‪ – 2002‬עם אבא בטיול 'שורשים' להונגריה‬ ‫הוא תמיד נמצא שם בשביל המשפחה ומוצא פתרון לכל‬
‫דבר‪ ,‬זה מדהים בעיני‪ ,‬וזה בכלל לא מובן מאליו‪.‬‬

‫תמיד ממשיך קדימה‬
‫אבא תמיד ממשיך קדימה‪ ,‬הוא לרגע לא עוצר‪ ,‬גם במאפיינים האישיים שלו אבל גם ברוח‪ ,‬במחשבה ובהוויה‬
‫שלו‪ .‬גם עכשיו‪ ,‬כש'סגרו בפניו את השערים' של המאפייה ונסגר לו איזה פרק בחיים‪ ,‬הוא לא בוכה על זה‪,‬‬
‫הוא ממשיך הלאה‪ .‬זו תכונה מדהימה שאני מאוד מעריכה אצלו‪ ,‬הוא לא בוכה על חלב שנשפך ולא על דברים‬
‫שהיו בעבר‪ .‬הוא גם לא מפחד להתנסות ולטעות וללמוד כל הזמן דברים חדשים‪ ,‬הוא אף פעם לא נשאר‬
‫במקום‪ .‬הוא תמיד נמצא בתזוזה – גם מבחינת העשייה שלו אבל גם מבחינה טכנולוגית‪ .‬אם יש טכנולוגיה‬
‫חדשה אז הוא מתנסה בה ולא מפחד‪ ,‬אפילו כשהוא לא מסתדר הוא ממשיך תמיד לנסות ולהתנסות‪ .‬עוד‬

‫‪-116-‬‬

‫דבר מדהים אצל אבא זה היצירתיות ויכולת האלתור המצוינות שתמיד עוזרות לו‪ ,‬גם בעבודה שלו אבל גם‬
‫ביכולת לצאת מכל מיני מצבים בחיים‪ .‬למשל‪ ,‬הוא לא יודע אנגלית‪ ,‬אבל אין לו בעיה להודות בזה וגם אין‬
‫לו בעיה להסתובב בחו"ל ולהסתדר עם זה‪ .‬אם זורקים אותו למים העמוקים הוא יסתדר בכל מצב‪ ,‬ממש‬
‫כמו חתול רחוב‪ ...‬גם עכשיו כשהוא יצא לפנסיה הוא לא נח לרגע‪ .‬הוא תמיד חושב קדימה ומתכנן את העתיד‪.‬‬

‫תורם בעצם נוכחותו‬
‫אבא הוא דמות שמאוד נוכחת בחיים שלנו‪ ,‬גם בתור אבא וגם בתור סבא‪ .‬הנכדים אוהבים אותו ותמיד‬
‫מחכים לראות אותו וללמוד ממנו‪ ,‬ולמרות שהוא יודע להציק לפעמים‪ ,‬זה תמיד מתוך מטרות טובות‪ .‬הוא‬
‫שומר על שמחת החיים ועל הרוח הילדותית שלו עם הנכדים‪ ,‬זה היה ככה כשהם היו קטנים וזה ככה גם‬
‫היום‪ .‬הוא תמיד משתולל איתם ומדרבן אותם להשתולל אפילו כשהוא כבר עייף ואין לו כוח‪ .‬הוא תמיד‬
‫מתגייס לעזרה כשצריך אותו ותמיד מנסה ללמד אותם לעשות דברים חדשים‪ .‬למשל‪ ,‬לפני שגפן נולדה ורק‬
‫עברנו לבית החדש‪ ,‬הוא עשה בשביל ינאי ואורי ערוגה קטנה בגינה בשביל להעסיק אותם ואת עצמו‪ ,‬הוא‬
‫זרע ושתל כל מיני ירקות וממש עקב איתם אחרי הגידולים‪ .‬היו לו גם תכניות להכין שולחן נגרות לאורי‬
‫ולינאי (בסוף זה ירד מהפרק אבל זה היה רעיון נפלא ויצירתי)‪ .‬היה לו גם פרויקט נפלא של איסוף בקבוקים‬
‫שהוא התחיל עם אליאב ואחר כך גייס את ינאי ואורי‪ .‬הם עזרו לו באיסוף בקבוקים לפיקדון‪ ,‬והוא נתן להם‬
‫את הכסף אחר כך‪ ...‬הוא כל הזמן מתעניין בהם ודוחף אותם ללמידה ועשייה והם גם מאוד אוהבים לשחק‬

‫איתו‪ ,‬לדבר איתו ולעשות איתו דברים‪.‬‬

‫אני חושבת שכל עוד אבא ימשיך במה שהוא עושה אז הוא ימשיך לתרום המון‪ ,‬עצם הנוכחות וההוויה שלו‬
‫מעניקות למשפחה ביטחון‪ ,‬שמחה והשראה‪ .‬הוא נותן תחושה שיש על מי לסמוך‪ ,‬ברמה הכי פשוטה הוא‬
‫באמת עוזר בכל דבר מתי שצריך‪ ,‬לא משנה במה‪ .‬הוא נותן הרבה אהבה וגם רוח שטות‪ ,‬והוא מראה שגם‬
‫בגיל מבוגר אפשר עדיין להיות ילד‪ .‬אני מאחלת לו שימשיך לחיות בצלילות ובאנרגטיות כמו שהוא היום‪,‬‬
‫שידע לשמור על עצמו‪ ,‬שימצא לעצמו תעסוקה שתספק אותו‪ ,‬לאו דווקא בשביל כסף אלא יותר בשביל הנפש‬
‫והרוח‪ ,‬ושתמיד ילמד ויתפתח‪ .‬שיחיה את החיים‪ ,‬שיהנה‪ ,‬ושתהיה לו המשכיות של זוגיות טובה עם אמא‬
‫שרק תתעצם עם הזמן‪ ,‬שימצאו לעצמם תמיד עוד חוויות ועוד דברים טובים ובונים (יש להם עכשיו מלא‬

‫זמן ביחד‪ )...‬שימשיך להיות כמו שהוא‬
‫ויהנה מהמשפחה שלו‪ ,‬מהנכדים שלו‪,‬‬
‫ושאולי ייכנס קצת יותר לרוגע (ואם‬
‫לא אז לא‪ ,‬כי לא בטוח שהוא יצליח‬
‫לעשות את זה…) שימשיך להיות אבא‬
‫וסבא נפלא ושיזכה ליהנות גם‬

‫מהנינים שיבואו‪...‬‬

‫באהבה והערכה‪ ,‬שרון‪.‬‬

‫‪-117-‬‬

‫יאיר‬
‫את אמנון‪ ,‬או בשמו המלא "סבא אמנון"‪ ,‬הכרתי לפני כעשור‪ ,‬בעת ששרון הביאה אותי בפעם הראשונה‬
‫לקיבוץ‪ .‬הוא היה נראה לי אז בחור חביב‪ ,‬לא מזיק בדרך כלל‪ ,‬שרק רוצה לעשות טוב‪ .‬נו‪ ,‬לפחות עד ש"אין‬

‫לו זמן‪ ,‬שרה"‪.‬‬
‫מאז עברו הרבה שעות שיחה‪ ,‬צחוק‪ ,‬עבודה‪ ,‬ארוחות משותפות‪ ,‬התייעצויות‪ ,‬בניית בית‪ ,‬עזרה עם הילדים‪,‬‬

‫ובעצם כמעט בכל עניין בחיי יוצא שהוא שותף‪ ,‬בדרך כלל פעיל‪.‬‬
‫לא באמת בחרתי באמנון בתור חמי‪ ,‬אבל אני חושב שזה החם הכי חם שיכולתי אי פעם לבקש‪.‬‬

‫אמנון יקר‪ ,‬אני מאחל לך חיי פנסיה עשירים בכל‬
‫טוב‪ ,‬בריאות וכושר‪ ,‬נכדים ונינים מקסימים לרוב‪,‬‬

‫טיולים בארץ ובעולם והרבה שמחה בלב‪.‬‬
‫חתנך האוהב‪,‬‬
‫יאיר‪.‬‬

‫‪-118-‬‬

‫שי וגיל‬

‫אנרגיות שיא‬
‫אבא הוא איש עם אנרגיות שיא של נער בן ‪ 18‬וכוחות בלתי נגמרים של עבודה‪ ,‬של עשייה‪ ,‬ושל נתינה‪ .‬גם‬
‫בגיל ‪ 70‬הוא עדיין משוכנע שהוא צעיר וממשיך להשתולל עם כל הנכדים‪ ,‬וזה נראה לי מה ששומר עליו‪ .‬אני‬
‫זוכרת אותו מאז ומתמיד מלא באנרגיה‪ ,‬גם כשהוא היה משתולל איתנו המון בתור ילדים‪ ,‬כשהיינו קופצים‬
‫עליו‪ ,‬מתגוששים איתו‪ ,‬יושבים עליו ומושכים לו בפטמות‪ ...‬יש לו נפש של ילד נצחי‪ .‬וכמו אז‪ ,‬גם היום הוא‬
‫משתולל באופן קבוע עם הנכדים‪ ,‬וזה ההווי שלהם איתו‪ .‬לירון ושיר מדברים עליו כל הזמן‪ ,‬סבא אמנון הוא‬
‫'האלוהים שלהם'‪ ...‬בכל יום שישי הם מחכים להגיע לכפר החורש‪ ,‬הם תמיד מסדרים מכוניות על המיטה‬

‫או על הספה ואז כששואלים אותם‬
‫"לאן אתם נוסעים?" אז המשפט‬
‫הקבוע שלהם הוא "אנחנו נוסעים‬
‫לכפר החורש לסבא אמנון וסבתא‬
‫שרה"‪ .‬הם כל הזמן מתגעגעים אליהם‬
‫ורוצים להיות בקרבתם וזה מראה את‬

‫כמות האהבה שלהם כלפי סבא‪.‬‬

‫לאבא יש 'קוצים בטוסיק'‪ ,‬הוא נמצא‬

‫שנת ‪ – 1986‬בגיל שנה עם אבא‬ ‫בעשייה מתמדת וכל הזמן רוצה לעזור‬
‫ולתת‪ ,‬הוא עושה את זה מלב ענק‬

‫ואהבה גדולה לכל אחד ואחת מאיתנו‪ .‬העזרה שלו מגיעה בכל צורה‪ ,‬אפילו הכי קטנה‪ ,‬בדברים שהם כביכול‬

‫שוליים‪ .‬בכל פעם שמישהו צריך משהו קטן אז ישר הוא מתייצב ועוזר‪ ,‬פעם זה היה בלעזור לנו להעביר‬

‫דירות‪ ,‬לתלות דברים‪ ,‬לתקן דברים‪ ,‬והיום זה בלשחק עם הנכדים‪ ,‬להשתולל איתם ולתת את כל כולו‬

‫בהתרגשות ובשמחה כשהוא רואה אותם‪ ...‬אם אנחנו צריכים איזשהו ייעוץ אז הוא תמיד שם בשביל לייעץ‪,‬‬

‫אם זה מבחינה כלכלית‪ ,‬אם זה מבחינת בניית הבית שלנו‪ ,‬הוא תמיד שם בשביל המשפחה ובשביל אנשים‬

‫שצריכים אותו‪ ,‬רק קוראים לו והוא מגיע‪.‬‬

‫"אין לי זמן!"‬
‫היו מקרים רבים שאני זוכרת‪ ,‬במיוחד כשהייתי נערה‪ ,‬שהיו לו תקופות של לחץ בחיים (בעיקר בתחילת‬
‫ההפרטה בקיבוץ)‪ ,‬בתקופות האלה לא ממש ראינו אותו כי הוא עבד המון ואחד המשפטים שהוא תמיד אמר‬
‫היה "אין לי זמן!" אבל איכשהו בסופו של דבר הוא כן היה תמיד מוצא את הזמן‪ ...‬גם כשהוא היה בלחץ‬
‫הוא היה מוצא את הרוגע להיות איתנו‪ ,‬אם זה בטיולים ואם זה במשחקי שולחן‪ ,‬או אם זה סתם כשהוא‬
‫היה יושב בבית ומפצח לנו גרעיני חמניה‪ ,‬שם את הקליפות בצד ועושה לנו ערימה של גרעינים… גם כשעשיתי‬
‫רישיון נהיגה למשל‪ ,‬למרות כל העומס הוא מצא את הזמן לקחת אותי לבית הספר בנהלל להתאמן איתי על‬

‫‪-119-‬‬

‫חניות‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬כמה שהוא תמיד היה לחוץ‪ ,‬הוא אף פעם לא פספס אותנו‪ ,‬ותמיד דאג לעשות איתנו‬
‫דברים ולהיות שם בשבילנו‪.‬‬

‫יש לי הרבה זיכרונות ילדות חיוביים מאבא‪ ,‬אני זוכרת המון דברים שקשורים לטבע – קטיף 'אורניות' ביער‬
‫של כפר החורש‪ ,‬קטיף 'פקאנים' מהעץ של סבא וסבתא‪ ,‬הרבה טיולים‪ ...‬זכורות לי בעיקר צעדות כפר החורש‬
‫בהן הוא תמיד מצא את עצמו כ'מאסף' כי הוא הבין שלמשפחת בן‪-‬יהודה יש את הקצב שלה‪ ,‬אנחנו תמיד‬
‫היינו אחרונים כי הלכנו לאט והיינו צריכים להתמקד בכל פרח ובכל חיה שזזה‪ ,‬להבין ולראות‪ ,‬ולדבר תוך‬
‫כדי… אז הוא כבר קיבל את תפקיד המאסף למרות שהוא איש מאוד נמרץ‪ .‬אני זוכרת את הנגרייה של‬
‫הקיבוץ‪ ,‬שם הוא בנה את המיטות שלנו‪ ,‬את המזנון של הטלוויזיה‪ ,‬את שולחן האוכל והכסאות ואת כל‬
‫הארונות של המטבח‪ ...‬כמעט את כל הבית הישן הוא בנה שם! ואני זוכרת שתמיד שמחתי שהוא היה יוצא‬
‫למילואים כי אהבתי את הקופסה הגדולה של הפק"ל קפה שלו‪ ,‬תמיד ִּסקרן אותי לראות מה יש בתוכה ואיך‬
‫הוא מסדר אותה לקראת הנסיעה‪ .‬אך בעיקר אהבתי שהוא חזר עם הסוכריות של 'מנות הקרב'‪ ,‬מבחינתי‬

‫רק בשביל הסוכריות האלה הוא היה צריך לצאת כל יום למילואים…‬

‫"מה שלא רואים – לא רואים"‬
‫אבא הוא איש מאוד משעשע ומעניק השראה בהרבה תחומים‪ ,‬ויש לו כל מיני 'משפטי מחץ' בלתי נשכחים‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬כשהיינו ביחד בטיול בסרי לנקה וחיפשנו נמרים במשך שעתיים ולא ראינו אף נמר‪ ,‬אז באיזשהו שלב‬
‫הוא התייאש ואמר "טוב‪ ,‬מה שלא רואים – לא רואים"‪ .‬ואז חשבתי לעצמי – איזה משפט גאוני! כי זה נכון‪,‬‬
‫מה שלא רואים באמת לא רואים… יש בו מין תמימות ופשטות כזאת‪ ,‬וזאת הגאונות שלו‪ .‬אבא הוא‬
‫חברה'מן‪ ,‬הוא יכול להיפגש עם זבוב ולנהל איתו שיחות שלמות! הוא תמיד מוצא עם מי לדבר ועל מה לדבר‪,‬‬
‫תמיד מוצא עניין בכל בן אדם שהוא פוגש‪ .‬אני זוכרת איך אמא הייתה לפעמים מתחרפנת מזה שהוא היה‬
‫יוצא לאנשהו בלי להגיד לאן וחוזר אחרי שעתיים‪ ,‬ואז הוא היה אומר "כן‪ ,‬דיברתי איתו ודיברתי עם ההוא‬
‫ודיברתי עם הזה…" או בחתונה שלי כשקראו לו כמה פעמים "אמנון בן יהודה‪ ,‬בוא לבמה" והוא לא שם‬

‫לב‪ ,‬הוא פשוט ישב שם ודיבר‬
‫עם מישהו‪ ...‬מה שמדהים‬
‫באבא שהוא עדיין מתלהב‬
‫מהחיים כמו ילד קטן‪ ,‬מבסוט‬
‫מכל דבר‪ ,‬גם מהדברים‬
‫הקטנים של החיים‪ ,‬וזה‬

‫מהמם‪.‬‬

‫עם הפשטות שלו הוא תמיד‬

‫בבית הישן בשכונה המזרחית‬ ‫מסתדר בכל מקום‪ ,‬הוא תמיד‬

‫מוצא את עצמו ויודע איפה למקם את עצמו‪ ,‬גם בפן החברתי הבין־אישי למרות שהוא בן אדם ביישן בסך‬

‫‪-120-‬‬

‫הכול‪ ...‬החוכמה שלו לא בולטת מעל פני השטח‪ ,‬הוא לא נואם דגול שמפגין את חכמתו לכל עבר‪ ,‬אבל מתחת‬
‫לפני השטח הוא עושה הרבה דברים‪ ,‬וכשהוא רוצה להשיג משהו הוא יודע לאן להגיע‪ ,‬למי להגיע‪ ,‬עם מי‬

‫לדבר‪ ,‬איך לדבר‪ ...‬הוא עושה את הדברים בקצב שלו‪ ,‬בחוכמה גדולה ועם הרבה פשטות‪.‬‬
‫קטן קטן – אבל חזק!‬

‫אבא הוא איש של עשייה‪ ,‬אדם פרקטי‪ .‬מעולם לא שמעתי אותו מתמרמר ומקטר‪ ,‬בשקט שלו הוא עושה‬
‫המון דברים עם הרבה מסירות‪ ,‬התמדה ועבודת כפיים‪ .‬הוא גם כל כך מוכשר ויצירתי‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬לפני כמה‬
‫זמן ביקשו מהגן של לירון לחפש בסיס לחנוכיה ולא היה לנו משהו בבית‪ ,‬אז תוך שנייה אבא הלך למחסן‪,‬‬
‫שלף מספר זיהוי של האוטו שלו ואמר "הנה הבסיס שלכם לחנוכיה"‪ .‬הוא תמיד מייצר פתרונות מעשיים‪.‬‬
‫עם הרבה עבודה קשה הוא ואמא בנו את עצמם מכלום‪ ,‬כשהתחילה ההפרטה בשנת ‪ ,2000‬עם חמישה ילדים‬
‫ובלי עבודות זוהרות שמכניסות הרבה פרנסה‪ ,‬לא היה להם הרבה אבל הם הצליחו להגיע למצב שהם בונים‬
‫בית‪ ,‬רוכשים רכב‪ ,‬טסים לחו"ל‪ ,‬וגם מצליחים לעזור לילדים ולנכדים שלהם‪ .‬בסופו של דבר יש להם – והם‬

‫נותנים‪ .‬הם לא מיליונרים אבל הם חיים טוב וכל זה מעבודה מאוד קשה ומהשותפות הטובה שלהם‪.‬‬
‫אני מאחלת לאבא שימשיך בעשייה ונתינה כמה שיותר‪ ,‬כי זה מה שנותן לו את החיוּת ואת החיוביות‪ .‬אם‬
‫הוא לא יהיה בעשייה אז הוא יכבה‪ ,‬אז שימשיך לעשות כמה שיותר דברים שהוא אוהב‪ ,‬ושישתדל גם לשמור‬

‫על עצמו תוך כדי ולא 'יקפוץ מעל הפופיק' כי‬
‫הוא גם יכול להשתגע ולעשות יותר מדי‬
‫דברים ממה שהוא באמת מסוגל‪ .‬ושישמור‬
‫תמיד על הרוח הצעירה והנפש ה ַי ְלדית‬

‫הנצחית שלו‪.‬‬
‫אוהבת תמיד‪ ,‬שי‪.‬‬

‫‪-121-‬‬

‫גיל‬
‫אמנון היקר‪,‬‬
‫מאחל לך המון מזל טוב בהגיעך לגיל ‪ !70‬אתה אדם משכמו ומעלה וסבא יותר טוב ממך לא יכולתי לבקש‬
‫עבור ילדיי‪ .‬בכל יום שישי מחכים‬
‫להגיע ולשחק איתך וכמובן המשפט‬
‫הקבוע‪" :‬סבא תקפיץ אותי"‪ ,‬ואתה‬
‫בלי לחשוב על עצמך‪ ,‬כאילו מדובר‬
‫בבחור בן ‪ ,20‬זורק ומקפיץ אותם‬
‫כמעט עד התקרה‪.‬‬
‫ולא אשכח גם את הנכדה בלו‬
‫שביקשה למסור שהיא מאוד נהנית‬
‫מהטיולים שאתה מוציא אותה‬
‫כשאתם באים לבקר אותנו בקיבוץ‪.‬‬
‫אתה אדם טוב‪ ,‬בעל ידע רב ועם הרבה‬
‫חוש הומור‪ .‬מאחל לך ש‪ 70-‬השנים‬
‫הבאות יהיו לא פחות טובות‬
‫מהקודמות‪.‬‬
‫בהמון הערכה ואהבה‪,‬‬

‫גיל‪.‬‬

‫‪-122-‬‬

‫שגיא ואפרת‬

‫'סופר‪-‬אמנון'‬

‫אבא‪ ,‬או בשמו השני 'סופר‪-‬אמנון'‪ ,‬הוא אדם עם הרבה כוחות‬

‫חיים שלא נח לרגע – תמיד פעיל‪ ,‬חיוני ונמרץ‪ ,‬ובכל זמן פנוי‬

‫שיש לו הוא מוצא לעצמו עיסוקים‪ .‬הוא אדם ריאלי עם רגליים‬

‫על הקרקע שתמיד מחפש פתרונות יצירתיים לסיטואציות‬

‫שונות‪ ,‬ותמיד נמצא שם בשביל לעזור למי שצריך – אם זה‬

‫בתיקון מזגנים ומקררים 'לכל דורש'‪ ,‬אם זה בהעברת דירה‪,‬‬

‫שיפוצים‪ ,‬התקנה של ציוד‪ ,‬טיפול ברכב‪ ...‬הוא איש טכני‬

‫ממדרגה ראשונה – שיפוצניק‪ ,‬מכונאי‪ ,‬טכנאי מזגנים‪ ,‬איש‬

‫שנת ‪ – 1988‬עם אבא בגיל כמה חודשים‬ ‫הובלות ועוד הרבה תוספות – והכל בחבילה אחת!‬
‫להתחבר לקרקע‬

‫כשגרנו בבית הישן אני זוכר שבקצה הדשא שמאחורי הבית תמיד עמדה שיירת מקררים המחכים לתיקון‪,‬‬

‫זה היה מחזה מרהיב שעם הזמן קיבל את השם "חוות המקררים של אמנון"‪ .‬במקביל‪ ,‬הוא גם השתמש‬

‫באחד המקלטים באזור כדי לאחסן בו דברים ששימשו אותו לעבודותיו השונות…‬

‫בצעירותנו אבא תמיד היה מעודד אותנו לבוא איתו‪ ,‬ללמוד‪ ,‬ולעשות דברים ביחד‪ .‬בתור ילדים היו לנו הרבה‬
‫חוויות משותפות של עבודה מחוץ לבית‪ .‬למשל‪ ,‬ליד הבית של הוריו (טובה ואיצקי ז"ל) היה עץ 'פקאנים'‬
‫גדול ובכל שנה היינו עושים שם קטיף אגוזים – אבא היה עולה על העץ ומנענע את הענפים ואנחנו היינו‬
‫אוספים את כל האגוזים מהרצפה‪ .‬כשהיינו כבר יותר גדולים עלינו על הגג של הבית ואספנו גם משם את כל‬
‫האגוזים‪ .‬בבית הישן אבא עשה גינת ירק ומאוד עודד אותנו לעזור לו לטפח אותה‪ .‬עשינו כל מיני ניסיונות‪,‬‬
‫שתלנו עשבי תיבול‪ ,‬צמחים לתה‪ ,‬חסה‪ ,‬צנוניות‪ ,‬דלעת… בתקופה מסוימת היה לנו אפילו שדה קטן של‬
‫תירס ליד הבית! אני זוכר את העבודה המשותפת עם אבא כחוויה משמעותית ומעצימה – מעבר לכך שבתור‬
‫ילד ונער זה כיף לעבוד עם אבא‪ ,‬גם עבודת האדמה עושה טוב לנפש‪' ,‬מחברת אותך לקרקע'‪ .‬יש לאבא אהבה‬

‫גדולה לטבע וזה היה מורגש מאוד בילדותנו‪.‬‬

‫הוא לקח אותנו כמה פעמים לקטוף סברסים ביער‪ ,‬הכין מקל שבסופו הייתה מחוברת פחית שימורים וככה‬
‫קטפנו את הסברס בלי להישרט מהקוצים‪ ,‬בשלב מאוחר יותר נוצרה גם מסורת של מסיק זיתים שנתי‬
‫(מסורת שדורון שותף לה ואני לצערי פחות)‪ .‬אי אפשר כמובן לשכוח את הטיולים המשפחתיים ליער‪ ,‬שם‬
‫קטפנו פטריות ('אורניות')‪ ,‬עשינו פיקניקים‪ ,‬נתקלנו בכל מיני בעלי חיים ולמדנו שמות של צמחים‪ ...‬אבא גם‬
‫היה שותף במשך הרבה שנים לתכנון ה'צעדות' השנתיות של כפר החורש והיה יוצא לתכנן את המסלול עם‬

‫‪-123-‬‬

‫שנת ‪ – 2000‬עם אבא ואמא בבר המצווה‬ ‫צביקה יבור (מדריך הצעדות‬
‫הנצחי)‪ .‬כשהייתי ילד הוא לקח‬
‫אותי כמה פעמים לטיול 'טרום‪-‬‬
‫צעדה'‪ ,‬וזו הייתה גאווה גדולה‬
‫בשבילי‪ .‬מעבר לזה‪ ,‬אני זוכר את‬
‫המיץ והצימוקים שקיבלתי בכל‬
‫פעם שירדתי איתו למאפייה‬
‫וכמובן את הלחם בצורת בובה‬
‫שהיה מכין לנו מדי פעם ומביא לנו‬
‫לגן‪ ,‬כל אלו זיכרונות ילדות‬
‫מאושרים שמלווים אותי עד‬

‫היום‪.‬‬

‫המשפחה מעל הכול‬
‫בתור ילדים‪ ,‬זכינו לגדול בסביבה משפחתית מלוכדת וזה דבר נפלא שניתן לזקוף לזכות סבא וסבתא איצקי‬
‫וטובה‪ .‬כיום‪ ,‬אבא עושה הרבה בשביל להמשיך את המסורת שקיבל מהוריו‪ ,‬ורואים שהמשפחה אצלו היא‬
‫תמיד בראש סדר העדיפויות – גם המשפחה המצומצמת וגם המשפחה המורחבת‪ .‬בכל עזרה שהוא יכול לתת‬
‫הוא נמצא שם בשביל לסייע ובכל אירוע משפחתי – הוא הראשון ליזום‪ ,‬לארגן‪ ,‬ולבצע‪ .‬ככה זה במשך שנים‬
‫ואני מאמין שעוד יהיה כך כל עוד כוחו במותניו‪" ...‬על האש" בדשא מאחורי הבית עם כל המשפחה‬
‫המורחבת‪ ,‬נסיעות לים‪ ,‬טיולים משפחתיים לרגל אירועים חשובים – רק צריך 'לזרוק' את הרעיון באוויר‬

‫ואבא כבר 'על זה' ומתחיל לארגן את הכל‪...‬‬

‫כשהייתי ילד היו לי בעיות סנסו‪-‬מוטוריות ו'בזכותן' זכיתי להרבה יחס ותשומת לב מההורים‪ ,‬ובמיוחד‬
‫מאבא שהשקיע הרבה מאוד מאמצים וזמן בשבילי‪ .‬הייתי צריך שיעשו איתי הרבה תרגילים לשיפור‬
‫המוטוריקה אז במשך תקופה ארוכה הוא היה לוקח אותי לחדר מיוחד בקיבוץ שקראו לו 'חדר ריתמיקה'‪.‬‬
‫בחדר הזה היה הרבה ציוד לפעילות לילדים – חבלים‪ ,‬דלגיות‪ ,‬חישוקים‪ ,‬גומי‪ ,‬כדורים‪ ,‬מזרנים‪ ,‬קורות מעץ‪,‬‬
‫טרמפולינה… הייתי מוציא שם הרבה מרץ ומשתולל עם אבא‪ ,‬לפעמים גם דורון או אחת האחיות היו מגיעים‬
‫איתנו וזה היה זמן איכות כיפי ביותר עם אבא‪ .‬חלק מהפעילויות שהיו צריכים לעשות איתי היו גם בבית‪,‬‬
‫אני זוכר למשל שנתנו לי למרוח קצף גילוח על השולחן כי זה עזר לי לחזק את התחושות‪ ,‬ו'על הדרך' זה‬
‫נהפך לפעילות כיפית שכל האחים והאחיות השתתפו בה‪ .‬ובכלל‪ ,‬היה לנו די הרבה זמן איכות עם אבא‬
‫במשחקים והשתוללויות בתוך הבית ובדשא מאחורי הבית‪ ,‬וכמו אז גם היום – עם הרבה שמחת חיים וכוחות‬

‫בלתי נגמרים‪ ,‬אבא מעניק הרבה יחס ואהבה לילדים ולנכדים‪...‬‬

‫‪-124-‬‬

‫מה אפשר ללמוד מאבא‬
‫לא כל סבא יכול להשתולל עם הנכדים שלו ולהתנהג איתם כמו ילד‪ ,‬במובן הזה אין כמו 'סבא אמנון'‪ .‬גם‬
‫בגיל ‪ 70‬הוא נשאר חיוני‪ ,‬פעיל ואופטימי‪ ,‬תמיד עם שמחה וחיוך על הפנים‪ .‬אחד הדברים הנפלאים שאפשר‬
‫ללמוד ממנו הוא היכולת שלו להתאים את עצמו לנסיבות‪ ,‬להיות תמיד בתנועה ו'לזרום' עם החיים‪ ,‬הוא כל‬
‫הזמן רוצה להתפתח וללמוד דברים חדשים‪ .‬תכונות בולטות ביותר שיש לו‪ ,‬שהן גם מקור להשראה‪ ,‬הן מוסר‬
‫העבודה‪ ,‬העקשנות וההתמדה שלו – אבא נלחם ועובד קשה בשביל להשיג את הדברים שחשובים לו ורואים‬
‫את התוצאות של העבודה הזו לטווח הארוך‪ ...‬את כל עבודתו הוא עושה בשקט‪ ,‬בצניעות ובמסירות ובאופן‬
‫טבעי הוא מכוון לעזור ולסייע לכל מי שצריך אותו‪ ,‬בעיקר למשפחה ולחברים‪ .‬בהקשר זה אני זוכר את‬
‫השנים האחרונות בחיי הוריו – כמה הוא סבב סביבם‪ ,‬דאג‪ ,‬השקיע‪ ,‬טיפל ותרם בכל מה שהוא היה יכול –‬
‫מסירות זו מעידה על הקשר העמוק והשורשי שהיה לו עם ההורים שלו ובכלל עם משפחתו‪ ,‬תכונה זו אולי‬

‫מבטאת את בסיס אישיותו בצורה הטובה ביותר‪.‬‬
‫לרגל שנתו ה‪ 70-‬אני רוצה לאחל לאבא עוד הרבה שנים של עשייה מבורכת למען משפחתו‪ ,‬וגם‪ ,‬לשם שינוי‪,‬‬
‫למען עצמו‪ .‬שיזכה להרבה בריאות ולהרבה כוחות להמשיך ולפעול – לממש כל מטרה שהוא עוד רוצה להשיג‬
‫וטרם הצליח‪ .‬שישמור תמיד על החיוך ושמחת החיים שמאפיינים אותו‪ ,‬שיזכה לראות את משפחתו גדלה‬
‫ומתרחבת ושיספיק לשחק ולהשתולל עם עוד הרבה נכדים ונינים‪ ,‬שיראה אותם גדלים ואף מקימים‬

‫משפחות משל עצמם‪...‬‬
‫בתודה והערכה על כל מה שחווינו עם אבא ועל כל מה שקיבלנו ממנו עד כה‪ ,‬ובציפייה לעוד הרבה שנים‬

‫טובות ומוצלחות‪ ,‬מבנך האוהב‪ ,‬שגיא‪.‬‬

‫שנת ‪ – 2021‬באירוע 'על האש' בגן‪-‬שמואל‬

‫‪-125-‬‬

‫אפרת‬
‫את אמנון ראיתי לראשונה כשהוא ושרה הגיעו לאירוע‬
‫של הקהילה שלנו ברמת גן‪ .‬שגיא ואני כבר נפגשנו מספר‬
‫פעמים אבל אף אחד עוד לא ידע על כך‪ .‬למרות זאת‬
‫הרשיתי לעצמי להציץ על המחותנים הפוטנציאליים‪...‬‬
‫התרגשתי והתרשמתי לראות שהיה חשוב להם לבוא‪,‬‬
‫להכיר‪ ,‬ללמוד ולכבד את העולם השונה ששגיא נכנס‬
‫אליו‪ .‬הפעם הבאה הייתה כשכבר הגעתי להיכרות‬
‫רשמית בכפר החורש אחרי שהחלטנו להתחתן ולא‬
‫ידעתי כל כך למה לצפות‪ .‬התקבלתי בחמימות ובמאור‬
‫פנים‪ ,‬עם אכפתיות גדולה ורצון לגרום לי להרגיש כמה‬
‫שיותר בנוח ובבית (כולל הדאגה לכשרויות ברגישות‬

‫רבה‪ ,)...‬וכך בכל פעם שאנו מגיעים‪ ,‬מאז ועד היום‪.‬‬

‫מהר מאוד הבנתי שאמנון הוא הרוח החיה של המשפחה‪ ,‬תמיד מתעניין‪ ,‬תמיד דואג לכולם‪ ,‬דוחף‪ ,‬יוזם‬
‫ומארגן‪ ,‬אם זה מפגש משפחתי או כל דבר אחר‪ .‬משקיע מעצמו ונותן את כל כולו‪ ,‬מכל הלב‪ .‬הבנתי מאיפה‬

‫שגיא קיבל את תכונת החריצות ומוסר העבודה הגבוה שלו‪.‬‬

‫מהר מאוד גם הבנתי שיש פה סבא 'לא רגיל'‪ ,‬סבא שנכדים אוהבים במיוחד‪' ...‬אנרג'ייזר' אמיתי שנהנה מכל‬
‫רגע של השתוללות עם הנכדים הרבים ברוך השם ונותן לכל אחד את תשומת הלב שלו‪ .‬תמיד כשאיתן ישראל‬
‫משתולל‪ ,‬אני אוהבת להזכיר לשגיא ש"זה לא מהצד שלי"‪ ...‬ושמחה לגלות שהבן שלי ממשיך את מסורת‬

‫האנרגיות הבלתי נדלות של הגברים למשפחת בן יהודה‪.‬‬

‫אני תמיד נהנית לראות את האהבה שאמנון מעניק לאיתן ישראל ואת השמחה של איתני מכל מפגש‪.‬‬

‫זכינו בסבא שכזה‪.‬‬

‫אמנון‪ ,‬אני רוצה לאחל לך שהחיוך‬
‫ימשיך תמיד להיות על פניך‪,‬‬
‫שהאופטימיות והשמחה שלך‬
‫ידביקו את כל הסביבה‪ ,‬שתזכה‬
‫לעוד שנים רבות בבריאות איתנה‪,‬‬
‫שהמשפחה תמיד תהיה כזאת‬
‫מלוכדת ומגובשת ושתזכה לראות‬
‫עוד הרבה נכדים וגם נינים בחייך‪.‬‬

‫אפרת‬

‫‪-126-‬‬

‫דורון‬

‫אמנון 'עשה זאת בעצמך' בן‪-‬יהודה‬

‫בתור ילדים‪ ,‬אני זוכר שהיינו יוצאים עם אבא‬

‫להרבה טיולים ביער‪ ,‬היינו עושים הרבה פיקניקים‬

‫משפחתיים‪ .‬תמיד הייתה התארגנות לפני‪ ,‬מכינים‬

‫צידניות מלאות באוכל – ירקות‪ ,‬פירות‪ ,‬לחמים‪...‬‬

‫הכול היה נורא 'מתוקתק'‪ .‬לקחו אותנו הרבה‬

‫לטבע‪ ,‬מדי פעם גם נסענו לים‪ ,‬לא זכורים לי הרבה‬

‫בילויים משפחתיים במקומות סגורים‪ .‬הרבה‬

‫פעמים עשינו 'על האש' על הדשא מאחורי הבית‪,‬‬

‫ועוד כשהיינו ילדים אבא לימד אותי ואת שגיא‬

‫להדליק את המנגל‪ .‬הוא לא קנה פחמים‪ ,‬היינו‬

‫מקוששים בעצמנו עצים ואצטרובלים ומדליקים‬

‫שנת ‪ – 1992‬על הכתפיים של אבא‬ ‫בעזרתם את האש‪ .‬מאוד היה חשוב לו לתת לנו‬

‫ללמוד לבד ולעשות דברים בעצמנו‪ ,‬להעביר את הידע שלו הלאה ולא רק לעשות בשבילנו‪.‬‬

‫אבא הוא אדם יצירתי‪ ,‬כל פעם שהוא נתקל בבעיה ישר המוח עובד ועולים כל מיני רעיונות‪" ,‬מה אפשר‬
‫לעשות? איך אפשר לעשות את זה‪ "...‬והוא תמיד מוצא פתרונות‪ .‬בגלל שהוא איש של ידיים אז הראש שלו‬
‫עובד בהתאם‪ .‬הוא מאוד אוהב לעבוד וכל הזמן מוצא לעצמו עיסוקים – תמיד יש לו איזה מקרר לתקן או‬
‫מזגן להתקין‪ ...‬כבר בתור ילד עברתי אצל אבא סדנאות 'עשה זאת בעצמך'‪ ,‬הוא לימד אותי הרבה עבודות‬
‫כפיים‪ .‬למשל‪ ,‬במחסן שהוא בנה מחוץ לבית היו לו כלי עבודה ושם הוא לימד אותי לבנות כל מיני דברים‪...‬‬
‫אני זוכר את עצמי בונה לבד חרב מעץ – חותך קרשים עם מסור ודופק מסמרים עם פטיש‪ .‬אני זוכר שהוא‬
‫עזר לנו לבנות 'מחנות' על עצים בקיבוץ‪ ,‬למשל על העץ מתחת לבית הישן של משפחת עתיר‪ ,‬הוא היה מביא‬
‫קרשים‪ ,‬מחבר אותם עם מסמרים ומייצר לנו משטח עליו יכולנו לעלות‪ .‬מול הבית הישן שלנו היה מקלט‬
‫שהוא הפך למין מחסן פרטי‪ ,‬הוא אחסן שם כל מיני דברים והיה לוקח אותי לצבוע איתו שם דברים‪ .‬הוא‬
‫היה לוקח אותנו לקטוף סברסים ביער וגם אגוזי פקאן מהעץ של סבא וסבתא‪ ,‬כשהייתי יותר גדול הוא‬

‫התחיל לקחת אותי כל שנה למסיק זיתים‪ ,‬וזה מנהג שאנחנו משמרים עד היום‪.‬‬

‫יש על מי לסמוך‬
‫הייתה תקופה בה שיחקתי כדורגל והוא הסיע אותי הרבה למשחקים‪ ,‬כל שבת בבוקר הוא היה לוקח אותי‬
‫ואת אבישי (חבר מהקיבוץ)‪ ,‬יצאנו לפעמים בחמש בבוקר בשביל להגיע לאיזשהו מקום רחוק‪ .‬הוא לא היה‬
‫משאיר אותי והולך‪ ,‬היה לו ממש אכפת‪ ,‬הוא כל הזמן היה שם והיה לו חשוב לדחוף אותי קדימה עם‬
‫הכדורגל‪ .‬וכך זה גם היום‪ ,‬חשוב לו שהילדים שלו יצליחו והוא יהיה שם לתמוך איפה שקשה‪ .‬עוד אני זוכר‬

‫‪-127-‬‬

‫שאבא תמיד היה מתנדב להסיע אותנו למסיבות‪ ,‬כשהיינו נערים צעירים ללא רישיון נהיגה‪ ,‬תמיד ידעתי‬
‫שלא משנה מה‪ ,‬אפשר לסמוך על אבא‪ ,‬גם אם זה שלוש‪-‬ארבע בבוקר אבא יקום‪ ,‬יעלה על הרכב ויחזיר אותך‬

‫מאיפה שלא תהיה… אבא ללא הפסקה‪.‬‬
‫אני ממש מרגיש שאבא העביר לי את הרוח של היצירתיות והנכונות לעבודה‪ ,‬הוא כל הזמן דחף אותי‪ ,‬היה‬
‫דואג שיהיו לי כלים ו"יאללה‪ ,‬לך תעבוד"‪ .‬למשל בגננוּת‪ ,‬הוא היה נותן לי לכסח את הדשא של הבית ולפעמים‬
‫נתן לי דמי כיס על העבודה‪ .‬אחר כך זה המשיך גם לעבודה בגינה של סבא וסבתא ומשם זה התגלגל לכל‬
‫שכונת הוותיקים‪ ...‬הייתי לוקח את כל הציוד מהבית ויוצא לעבוד תמורת כסף‪ ,‬ואבא תמיד היה שם ברקע‬
‫ונתן לי טיפים‪ .‬כל מה שהיה חסר הוא היה משיג לי – מזמרה‪ ,‬מסור‪ ,‬מגרפה‪ ...‬הוא היה נותן לי את המעטפת‬
‫התומכת‪ ,‬היה חשוב לו שאדע לעבוד בעצמי אז הוא גם היה עוזר לי הרבה‪ ,‬מראה לי איך עושים את הדברים‪,‬‬
‫איך משתמשים בכל כלי ואם הייתי נתקל באיזו בעיה תמיד הייתי מתייעץ איתו‪ .‬אם היו מביאים לי איזשהו‬
‫פרויקט גדול ושאלתי את עצמי "וואו‪ ,‬איך אני עושה את זה?‪ "...‬הייתי ישר מערב את אבא והוא בשנייה פתר‬
‫לי את זה – הביא את הטרקטור‪ ,‬הביא איזה כלי מהמאפייה ו"יאללה‪ ,‬עושים את זה‪ ,‬לא בעיה!" לפעמים‬
‫הייתי מלווה אותו בעבודות תחזוקה שהוא היה עושה‪ ,‬אני זוכר למשל שהייתי נוסע איתו לחדר האוכל של‬
‫קיבוץ גבת‪ ,‬הוא היה בודק מערכות קירור עם גז ומראה לי איך הוא מגלה שיש בריחת גז‪ .‬הוא היה מדריך‬
‫אותי "תביא לי את הכלי הזה‪ ,‬תביא לי את הכלי הזה‪ ,‬בוא תראה מה אני עושה…" תמיד נתן גם לי ללמוד‬

‫ולהבין ולא עשה את הכול רק בעצמו‪.‬‬

‫שנת ‪ 2003‬עם אבא במסיבת בר מצווה‬

‫‪-128-‬‬

‫עסוק בנתינה‬
‫אבא הוא בן אדם טוב‪ ,‬מלא בעשייה ומוסיף הרבה חיוניות לעולם‪ ,‬בן אדם אמין שתמיד אפשר לסמוך עליו‬
‫שיהיה שם בשבילך‪ .‬עצם זה שיש לך את הדמות הזאת בחיים – אתה ניצחת – אתה יודע שיש שם מישהו‬
‫שידאג לך ויעשה כל מה שהוא יכול בשביל להרים אותך‪ .‬חלק גדול מהאישיות שלו זה לעזור ולתת לאחרים‬
‫בלב שלם בלי לחשוב מה הוא ירוויח מזה‪ .‬לאבא יש שמחת חיים כזאת שלא נגמרת‪ ,‬תמיד אופטימי‪ ,‬תמיד‬
‫חושב איך לשפר ואיך לעשות שכל הצדדים יהיו שמחים ומרוצים‪ ,‬לפעמים אפילו אם זה בא על חשבונו‪ .‬הוא‬
‫אדם צנוע שמסתפק במועט‪ ,‬הוא לא צריך הרבה בשביל לשמוח וליהנות‪ ,‬הוא בעיקר עסוק בלשמח את‬

‫הסובבים אותו‪.‬‬
‫אני מאחל לו שיגשים את כל מה שהוא אי פעם חשק בו‪ ,‬שלא יחכה לשום דבר‪ ,‬שינצל את החיים האלה‪ ,‬את‬
‫כל מה שהם יכולים לתת‪ ,‬בלי לחשוב יותר מדי קדימה‪ ,‬בלי לחסוך יותר מדי‪' ,‬בלי לדפוק חשבון'… שימשיך‬
‫ליהנות מהנכדים‪ ,‬שתהיה לו עוד הרבה אנרגיה לצאת לטיולים‪ ,‬לעשות מסיק זיתים‪ ,‬לעבוד ולעשות כל דבר‬
‫שעושה לו טוב‪ ,‬שיגשים את כל מה שהוא אי פעם רצה להגשים ועוד לא השיג‪ .‬וחשוב גם שידע ליהנות מהנחת‪,‬‬
‫שידע שגם לנוח זה בסדר והוא יכול ליהנות מזה‪ .‬שישמור על הבריאות ושישמור על העשייה – כי זה מה‬

‫ששומר אותו בריא‪.‬‬
‫באהבה גדולה‪,‬‬
‫מדורון‪.‬‬

‫‪-129-‬‬

‫אוּרי‬

‫יש הרבה דברים לכתוב על אמנון – על העבר‪ ,‬על ההווה‪ ,‬ואולי גם על העתיד‪ ...‬אבל לא את הכול אפשר לזכור‬
‫ולא את הכול אפשר להגיד‪ ,‬אז העליתי כאן כמה נקודות מהעבר ומההווה‪ ,‬בניסיון לספק הצצה קטנה על‬

‫מיהו אמנון‪...‬‬

‫'מקופח' או 'מקפח'?‬
‫אמנון הוא ילד סנדוויץ' ואפשר להגיד שילד סנדוויץ' הוא תמיד קצת 'מקופח'‪ ,‬כי האח הגדול תמיד נשאר‬
‫הגדול והאח הקטן תמיד גונב מלמטה את תשומת הלב מההורים‪ ,‬אז האמצעי מוצא את עצמו ביניהם ונשאר‬
‫'מקופח'‪ ...‬כשהיינו ילדים‪ ,‬אמא נאלצה להיות איתי תקופות ממושכות בטיפולים מחוץ לבית ונעדרה הרבה‬
‫בגלל זה‪ ,‬אני לא יודע איך זה השפיע על אמנון‪ ,‬אך יש לי זיכרון אחד חזק ממנו מתקופת הילדות‪ .‬כשהייתי‬
‫בן ארבע‪ ,‬אבא ואמא גרו בבית קומתיים ובגלל הנכות שלי היו צריכים לקחת אותי על הידיים במדרגות‪.‬‬
‫אמנון שהיה בן שנתיים וכבר יכול היה ללכת‪ ,‬ראה שלוקחים אותי אז הוא כל הזמן אמר "גם אני‪ ,‬גם אני!"‬
‫יותר מזה הוא לא ידע להגיד אבל הוא עשה שם סקנדלים גדולים בגלל זה‪ ...‬לצערו‪ ,‬להורים לא הייתה ברירה‬
‫אז אני תמיד 'ניצחתי' והוא היה 'מקופח' בגלל הנכות שלי‪ ,‬אך אני חייב לציין שהוא תמיד ידע לתבוע את‬

‫זכותו‪.‬‬

‫אולי בתור ילד אמנון היה קצת‬

‫מקופח‪ ,‬אבל כשגדלנו הוא נהיה‬

‫ה'מקפח'! למה? כי הוא הראשון‬

‫שהתחתן‪ ,‬והוא הראשון שהביא‬

‫ילדים וגם נכדים‪ ...‬אמנון הוא איש‬

‫משפחה מסור ללא גבולות‪ .‬אין‬

‫שנת ‪ – 1953‬בלול התרנגולות בכפר החורש‬ ‫שיעור לתרומה שלו למשפחה שלו‪,‬‬
‫הוא אבא וסבא מסור מאוד‪ .‬אני‬

‫ראיתי באיזה מסירות הוא גידל את הילדים שלו‪ ,‬ואני רואה מה הוא מקדיש היום לנכדים שלו‪ ,‬ובטח יקדיש‬

‫לנכדים שעוד יהיו… במסירות עד אין גבול‪ ,‬הוא מקריב את הכול ובא לטפל ולעזור‪ .‬הוא מאוד מזכיר לי את‬

‫איציק ליכטמן (אבא של שרה) שגם אותו לא עניין שום דבר חוץ מהילדים והנכדים‪ .‬אני לא יודע איך אמנון‬

‫ירש חלק מהתכונות האלה של איציק אבל הוא קיבל אותן במנות גדושות‪ .‬ואני חושב שיש לו מסירות אפילו‬

‫יותר חזקה‪ ,‬הוא חוסך מעצמו מה שהוא יכול בשביל שיהיה לילדים ולנכדים‪.‬‬

‫לפרק בשביל לתקן‪...‬‬
‫כבר מגיל קטן היו לאמנון ידיים זריזות ותפיסה טכנית‪-‬מוטורית‪ ,‬בילדותנו אמנם לא קנו לנו הרבה צעצועים‪,‬‬
‫אבל כל מכשיר שהיה לנו‪ ,‬עוד לפני שהוא התחיל לעבוד כבר פירקנו אותו‪ ...‬למשל‪ ,‬אם היינו מקבלים אוטו‬
‫או אופנוע שזז קדימה עם קפיץ‪ ,‬אמנון ישר היה מתחיל לפרק אותו‪ ,‬לראות מה יש בפנים ואיך המנגנון עובד‪,‬‬

‫‪-130-‬‬

‫ואחר כך מבקש מאבא להרכיב‪ .‬לרוב אי אפשר היה כבר להרכיב את המשחקים אחרי שאמנון 'טיפל' בהם‪...‬‬
‫מאז ומתמיד היה לאמנון חוש טכני מצוין‪ ,‬זו תכונה שליוותה אותו ממש מגיל מוקדם ומלווה אותו עד היום‪,‬‬
‫והוא השכיל גם למצוא מזה פרנסה מצוינת‪ .‬במשך השנים הוא הפך לבעל מקצוע מוערך‪ ,‬ולפרנס משפחה‬

‫מעיסוק כזה זה הישג יפה מאוד‪ ,‬לא כל אחד מצליח בתחומים הטכניים‪ ,‬אבל הוא גם טוב וגם מצליח‪.‬‬

‫אם אני לא טועה‪ ,‬אמנון הוא חבר הקיבוץ שעבד במאפייה במשך הכי הרבה שנים ברצף‪ .‬מסוף שנות ה‪70-‬‬
‫ועד ‪ 2020‬הוא עבד במאפייה‪ ,‬התחיל כמסגר פשוט והתפתח אחר כך למערכות קירור ולחשמלאות ונהיה‬
‫מיומן מאוד‪ .‬בתור מנהל המאפייה לשעבר אני יכול להגיד שהוא היה איש צוות מעולה ותרם יותר ממה‬
‫שחבר קיבוץ ממוצע תורם‪ .‬אמנון הוא 'אכפתניק' מהמדרגה הראשונה‪ ,‬איש מקצוע מצוין‪ ,‬לפעמים פותר את‬
‫כל הבעיות לבד‪ ,‬לפעמים עוזר לאחרים‪ ,‬לפעמים נעזר באחרים‪ ...‬התחומים החזקים ביותר שלו הם‬
‫התחומים המכניים‪ ,‬המסגרוּת ומערכות החימום והקירור‪ ,‬וכל מפעל יכול להתברך באנשי אחזקה כמוהו‪.‬‬
‫הוא איש בקיא ביותר‪ ,‬הרבה פעמים נתן גם את העצות הנכונות כשהייתה בעיה‪ ,‬וגם כשאחרים לא ידעו‬
‫לטפל בבעיה אז הוא לא נעמד בצד ואמר "לא אכפת לי‪ ,‬תפתרו את זה…" אלא הוא עזר בכל מה שהוא היה‬

‫יכול‪ .‬ככה זה היה לאורך שנים‪ ,‬עד היום האחרון שלו במפעל‪.‬‬

‫זה דבר נפלא שעד היום הוא ממשיך עם העבודות האלה מחוץ למפעל‪ ,‬כל עוד יש לו כוח ועניין להתעסק בזה‪,‬‬
‫וגם הכנסה נוספת‪ .‬כל דבר שמתקלקל אצלנו בבית‪ ,‬אנחנו ישר קוראים לו והוא מתקן‪ .‬זה מעולה שיש אדם‬
‫כזה במשפחה‪ ,‬רק צריך לקרוא לו והוא מגיע‪ ,‬והרבה אנשים מהמשפחה ובכלל בקיבוץ נעזרים בו כל הזמן‪.‬‬

‫מלחמות ישראל ומלחמות החיים‬
‫ממש בתחילת השירות הצבאי שלו בשנת ‪ 1969‬אמנון נשלח למלחמת ההתשה‪ ,‬זו הייתה תקופה קשה מאוד‬
‫והיה לו מזל שהוא נשאר בחיים‪ ...‬מסיפורים ששמעתי כבר אז ממנו‪ ,‬למרות שהוא לא סיפר הרבה‪ ,‬כל‬
‫התפקיד שלהם היה להגן על הקו והיו תקופות שארטילריה מצרית שיגרה מאות או אלפי פגזים ביום‪ .‬נהרגו‬
‫שם לא מעט חיילים‪ ,‬והפחד היה מאוד גדול‪ .‬היום בעידן הדיגיטלי אנחנו לא מכירים את זה‪ ,‬אבל באותה‬
‫התקופה לא הייתה תקשורת מפותחת‪ ,‬לא היו טלפונים ניידים ואינטרנט והיה קשה להתעדכן‪ .‬לא היה לנו‬
‫שום קשר עם אמנון חוץ ממכתבים‪ ,‬ואני זוכר שהייתה חרדה גדולה מצד ההורים‪ ,‬לא שאלתי אותם אף פעם‬
‫על זה‪ ,‬אבל אני יודע שהם לא היו יכולים לישון מרוב חרדה‪ ,‬היה חשש כל הזמן‪ ,‬מה יביא אלינו המחר‪...‬‬
‫הדבר היחידי שהיה יכול להרגיע אותם זה שכך היה אצל כל המשפחות ששלחו חיילים לקרב‪ .‬למזלו של‬
‫אמנון‪ ,‬וגם למזלנו‪ ,‬הוא לא גויס למלחמת יום הכיפורים בשל פציעה שהייתה לו כמה חודשים לפני המלחמה‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬הוא שרד את תקופת הצבא בגבורה‪ ,‬ואפשר להגיד שעד היום יש לו כוחות התמודדות‬
‫והישרדות נפלאים אל מול מלחמות החיים‪ ,‬יש לו הרבה כוח להתקדם ולהמשיך הלאה תמיד‪ ,‬למרות כל‬

‫הקשיים שיש בדרך‪.‬‬

‫‪-131-‬‬

‫'שלושת המוסקטרים' – אז והיום‬
‫כשהיינו ילדים‪ ,‬הקיבוץ רצה לתת את החינוך הכי טוב גם מבחינה מוסיקלית‪ ,‬אז כל ילד שהגיע לכיתה ב'‬
‫או ג' קיבל חלילית ולמד לחלל‪ .‬אם היית טוב יותר היו מעלים אותך לדרגה של למידת כלי יותר רציני‪ ...‬אני‬
‫הפסקתי לנסות אחרי שני שיעורים‪ ,‬אמנון גם הפסיק אחרי כמה שיעורים‪ ,‬וכשהגיע התור של שאול ללמוד‬
‫חלילית‪ ,‬כל הבית סבל מזה‪ ...‬הבית של ההורים היה דירת חדר וחצי עם מקלחת‪ ,‬שירותים ומטבחון קטן‪.‬‬
‫אני הייתי בן ‪ ,14‬אמנון היה בן ‪ 12‬ושאול היה בן ‪ ,8‬הוא לקח את החלילית ועשה שלושים פעם את אותם‬
‫ארבע תווים וחזר על זה וחזר על זה פעם אחר פעם‪ ...‬ואנחנו בסלון‪ ,‬לא משנה מה עשינו‪ ,‬זה היה נורא! הוא‬
‫עשה לנו חור בראש‪ ...‬והוא ראה שזה מעצבן אותנו אז הוא המשיך‪ ,‬וכשאמרנו לו "תפסיק‪ ,‬תפסיק" הוא רק‬
‫המשיך עוד יותר‪ .‬אז אמרנו לו "אם אתה לא מפסיק אנחנו נשלח אותך ְל ַח ֵלל בשירותים!" אז אחרי כמה‬
‫זמן באמת עשינו את זה‪ ,‬והוא היה קטן ולא היה יכול להתנגד‪ .‬לקחנו אותו לשירותים ונעלנו אותו מבחוץ‪,‬‬
‫והוא חילל בשירותים‪ ...‬אחר כך הוא רצה לצאת אבל לא כל כך מהר שיחררנו אותו‪ .‬ומאז תמיד אמרנו‬
‫"אנחנו נשלח אותך לשירותים!" אני חושב שאני יזמתי את זה ואמנון היה המוציא לפועל… כולנו זוכרים‬

‫את זה עד היום‪.‬‬

‫למרות סיפור החלילית (ואולי עוד מקרים שהיו שאני כבר לא זוכר‪ )...‬היחסים במשפחה בין האחים תמיד‬

‫היו טובים‪ ,‬מעולם לא היו 'תקלים' ושנאות ודברים‬

‫כאלו‪ .‬את זה אני זוקף לזכות הבית החם של‬

‫ההורים‪ .‬אמנם אף פעם לא שמענו מההורים דיבור‬

‫ישיר כמו "אנחנו רוצים שתהיו בקשר טוב" אבל‬

‫ספגנו את זה‪ ,‬זה מה שהם שידרו‪ ,‬זאת האווירה‬

‫שהייתה בבית‪ .‬עד היום‪ ,‬גם כשכבר אין אבא ואמא‪,‬‬

‫יש יחסים מצוינים בין האחים‪ .‬יש לנו קבוצת‬

‫'ווטצאפ' של האחים שנקראת "שלושת‬

‫המוסקטרים" ואנחנו משתדלים כל הזמן להיות‬

‫בקשר‪ ,‬לעשות מפגשים בימי הולדת ובאירועים‬

‫מיוחדים ומדי פעם גם מתארגנים לאירועים של כל‬

‫המשפחה הרחבה‪ ,‬וזה שאנחנו ביחד באותו קיבוץ‬

‫‪" – 1964‬שלושת המוסקטרים" משמאל לימין‪:‬‬ ‫כמובן מאוד עוזר לשמור על הקשר הזה‪.‬‬
‫אורי‪ ,‬אמנון ושאול‬ ‫שימשיך בדיוק ככה!‬

‫לסיכום‪ ,‬אני מאחל לאמנון רק דבר אחד – שימשיך בדיוק ככה! שיהיה לו הכוח להמשיך‪ ,‬ולא לרצות יותר‬

‫מזה כי אי אפשר יותר מזה‪ ,‬ולתת עוד שנים רבות את כל מה שהוא מסוגל לתת‪ .‬שימשיך לחיות בכיף עם‬

‫שרה ועם השבט שהוא הקים שרק הולך וגדל‪ ,‬ושיזכה להרבה בריאות ונחת‪.‬‬

‫‪-132-‬‬

‫שאול‬

‫ההזדמנות המיוחדת והמרגשת שניתנה לי לקראת כתיבת הספר על אמנון אחי‪ ,‬אילצה אותי לחשוב על 'מה'‬
‫ו'כיצד' לכתוב על אמנון ועוררה זיכרונות על אודות פרטים שנשכחו ונדחקו במרוצת השנים‪ .‬ממספר‬
‫הדוגמאות שעליהן אספר‪ ,‬אני מקווה שניתן יהיה להתרשם היטב מיהו אמנון‪ .‬בזכות הזדמנות זו התבררו‬
‫והתחזקו התובנות אצלי על אודות הקשר החזק מאוד בינינו‪ .‬אמא‪ ,‬טובה‪ ,‬צילמה אותנו במשך כל השנים‬
‫מאז ילדותנו ועד לשנים האחרונות‪ .‬מצילומיה ניתן לראות תחילה בשחור‪-‬לבן ובהמשך גם בצבעים‪ ,‬שאמנון‬
‫הילד העגלגל‪ ,‬המתוק והאהוב אז‪ ,‬נשאר מתוק ואהוב גם היום והוא מקור אדיר לגאווה גדולה של כל‬

‫המשפחה‪.‬‬

‫אחי אמנון הוא דמות מופת של חריצות ועשייה מתמדת עם כוחות גוף ונפש בלתי נגמרים והכל בכיוון חיובי‬
‫של בנייה ויצירה‪ .‬איש של מחויבות לכל עבודה אותה הוא מבצע‪ ,‬המתנהל באופן מחושב ובמידה הנכונה‪,‬‬
‫רגליו תמיד על הקרקע‪ ,‬עם שורשים עמוקים וערכים אותם ירש משני הורינו‪ .‬הוא אדם מאוזן המודע‬
‫ליתרונותיו וחסרונותיו ואינו 'קופץ מעל הפופיק' כשהוא חושב ומרגיש שאינו יכול או מתאים‪ .‬במקביל הוא‬
‫פתוח ללמוד דברים חדשים ולהתמודד עם משימות שאותן הוא מציב לביצוע ואינו מוותר על השלמתן גם‬
‫כשהן מורכבות או קשות‪ .‬כך‪ ,‬בהתמדה מתקדם בצעדים מדודים אך בטוחים‪ ,‬בונה ומרחיב את בניין חייו‬

‫ומשפחתו‪.‬‬

‫זכרונות ילדות‪ ,‬נעורים ובגרות‬
‫גדלנו ב'צל הלינה המשותפת' (על יתרונותיה וחסרונותיה)‪ ,‬כל אחד בכיתה עם קבוצת הילדים והילדות בני‬
‫אותו הגיל‪ .‬באותן השנים הפעילות החברתית העיקרית נעשתה במסגרות הכיתה‪/‬כיתות (שהשתייכו לשכבת‬
‫גיל מסויימת) וכך גם עבודת בני הנוער בענפי המשק השונים לאחר הגעתנו בנפרד מבית הספר‪ .‬שנינו הרבינו‬
‫לעסוק בספורט בשעות אחה"צ ובערבים וכך לעתים קרובות היינו נפגשים במגרש הקט־רגל והכדורסל‪ ,‬או‬
‫על הדשא המרכזי ליד חדר האוכל‪ .‬המפגשים בבית ההורים בשעות אחר הצהריים והערב היו אך לזמן קצר‪,‬‬
‫עד לשעות שבהן חזרנו לבתי הילדים לקראת ההשכבה לישון‪ .‬עיקר המפגשים המשמעותיים והחשובים‬
‫מבחינה משפחתית היו בימי שישי בעת ארוחות ערבי השישי בחדר האוכל‪ .‬לאחריהן הקפדנו להתאסף מדי‬
‫ערב שישי בבית ההורים‪ ,‬שם השלמנו עד תום את פינוקי המנה האחרונה‪ ,‬שכללה את מגוון העוגות הטעימות‬
‫של אמא טובה‪ .‬בערבי השישי גם שמענו וספגנו מהורינו את מגוון 'סיפורי החיים' והתכנים הערכיים הרבים‪,‬‬
‫החל מבתי הסבים והסבתות בהונגריה‪ ,‬דרך מאורעות ההיסטוריה וכלה בענייני הקיבוץ (שבו אבינו יצחק‪,‬‬
‫היה דמות מרכזית)‪ .‬מאוחר יותר הצטרפו למפגשים המשפחתיים 'הנעימים‪ ,‬הטעימים והמאחדים' האלו גם‬
‫בנות הזוג שלנו‪ .‬גם בשבתות הרבינו להיפגש בבית ההורים‪ ,‬לעתים עם קרובי משפחה ומכירים שהגיעו לבקר‪,‬‬

‫ובטיולים ביערות היפים העוטפים את הקיבוץ‪ ,‬שנועדו לקטוף פטריות וגם לחפש הרפתקאות‪.‬‬

‫בשנות הנעורים האחרונות עסקנו בפעילות ספורטיבית משותפת הן בקבוצת הכדורסל של הקיבוץ ובעיקר‬
‫בקבוצת טניס השולחן‪ ,‬שבה שנינו שיחקנו‪ .‬היינו שחקנים טובים המ ַש ֲחקים ביחד עם שאר שחקני הקבוצה‬

‫‪-133-‬‬

‫בליגה א' ולעתים אף מתמודדים בהצלחה עם שחקנים מהליגה הארצית‪ .‬פעילות משותפת זו נמשכה גם‬
‫מספר שנים לאחר השירות הצבאי של כל אחד מאתנו‪ .‬למיטב זכרוני ידענו בהחלט לפרגן אחד לשני גם‬

‫כשהפסדנו ובעיקר כשניצחנו‪.‬‬

‫זכרון נעים נוסף היה בעת ביקורי אצל אמנון בקיבוץ חולית‪ ,‬שבו עשה 'שנת שירות' לאחר שירותו בצבא‪.‬‬
‫חשתי עניין וגאווה בעת שהסיע אותי ברכב הקיבוץ בכבישי עזה ובמרחבי הנגב‪ .‬אכן הזדמנות נוספת להסתכל‬

‫בעניין ובגאווה על אחי הבוגר מ'למטה כלפי מעלה'‪.‬‬

‫במלחמת יום כיפור הוא לא גויס בגלל ניתוח שעבר מספר חודשים לפני פרוץ המלחמה‪ .‬עקב הגיוס הפתאומי‬
‫של כל עובדי גידולי השדה‪ ,‬לא נשארו בענף עובדים לצורך קטיף הכותנה‪ ,‬שחל בדיוק בימים ובשבועות אלו‬
‫של המלחמה‪ .‬אמנון שבתקופה זו עבד במוסך וגם הכין את 'קטפות‪-‬הכותנה' לקראת הקטיף‪ ,‬נחלץ להצלת‬
‫יבול הכותנה‪ .‬בחוש הטכני יוצא הדופן שלו‪ ,‬הוא השתלט תוך שעות על ַק ֶט ֶפת הכותנה‪ ,‬ובמקביל תוך זמן‬
‫קצר לימד את מלאכת הקטיף גם אותי ואת בן כיתתי עותני (שהיינו שנינו שבועות ספורים לפני השירות‬
‫הצבאי והיציאה ל'שנת השירות')‪ .‬בתקופה זו הפעלנו בגאווה גדולה שתי קטפות במשך ‪ 14-12‬שעות בכל יום‪,‬‬
‫בשעה שאמנון מנצח על המבצע המרשים הזה‪ ,‬עד שסיימנו את קטיף הכותנה באלפי הדונמים שהיוו אז ענף‬
‫מרכזי בקיבוץ‪ .‬לאחר סיום הקטיף בהנחייתו התחלנו לעבד את השדות‪ ,‬בכיסוח‪ ,‬בחריש וביישור השטח‬
‫לקראת זריעת תבואות החורף‪ .‬מטבע הדברים נדחק לפינה סיפור מרתק זה‪ ,‬שבו אמנון היווה ציר מרכזי‬
‫ו'תותח על' (ע"פ הסלנג החברתי והצבאי)‪ ,‬גם משום שהיה בצל המלחמה הנוראית שניחתה על מדינת ישראל‬

‫וגם בשל צניעותו הרבה של אחי‪.‬‬

‫במהלך הזמן יצא לי לעבוד ביחד עם אמנון מספר שנים גם במאפייה‪ .‬במסגרת עבודתי בצוות הייצור של‬
‫המאפייה‪ ,‬שימשתי לעתים גם בתפקיד של מנהל משמרת בערבים ובלילות‪ .‬אמנון‪ ,‬שכבר אז היה איש אחזקה‬
‫ותיק ומנוסה‪ ,‬הקנה לי ביטחון רב במשך תקופה ארוכה בעת הלימוד וההכשרה להפעלת מערכת הייצור‬
‫המורכבת והמשוכללת במאפייה‪ ,‬ועזר לי לתפעל נכון את מה שנדרש‪ .‬ללא ספק הוא (כמו גם אחרים‬
‫במאפייה) אפשרו לי לעבוד בתפקיד זה‪ ,‬תוך שהוא עוזר לעתים קרובות לתפעל תקלות בלתי צפויות ומאפשר‬
‫את זרימת תהליך הייצור פעם אחר פעם‪ .‬הרשימו אותי גם כישוריו הנוספים (שאת חלקם לא הכרתי לפני‬
‫כן) כמו למשל יכולתו 'להשתלט' בשקט נפשי על תקלות ומכונות מורכבות מבחינה טכנולוגית‪ ,‬התמחותו‬
‫בענייני הקירור (אותם למד בקורסים יעודיים בתחום) ואף יצא לי להתרשם מהמקצועיות הרבה בעת התקנת‬
‫קוו פיתות חדשני ומספר מכונות חדשות בייצור ובאריזה‪ .‬ללא ספק אמנון מצטיין בחוש טכני מעולה (אותו‬
‫ירש מאבינו)‪ ,‬מהסוג שאותו בעלי ידיים שמאליות (כמוני) אינם מכירים‪ .‬הייתה לי חוויה גדולה לעבוד איתו‬
‫במאפייה וזו גם התעצמה במשך תקופה של כשנתיים שלמות ואף יותר‪ ,‬שבה כל משפחתנו‪ ,‬אבי‪ ,‬אמי‪ ,‬אורי‪,‬‬
‫אמנון ואני עבדנו במאפיה‪ .‬בשל כך‪ ,‬אני מרשה לעצמי לתת כינוי למשפחתי בתקופה הנ"ל 'משפחת המאפיה‬
‫של בני יהודה במאפייה'‪ .‬התמדתו של אמנון בעבודתו בצוות האחזקה של המאפייה במשך עשרות שנים‪,‬‬

‫אינה דבר מובן מאליו‪.‬‬

‫‪-134-‬‬

‫'אחי הכי קרבי'‬
‫אמנון שירת בצבא בצנחנים‪ַ ,‬ח ִּיל של אנשים שמוכנים ויודעים לעבוד קשה כשצריך וכשנדרש‪ .‬החברות‬
‫והעזרה ההדדית בין החיילים ביחידות הקרביות מהווים את הבסיס עליו בנויות יחידות העילית כמו זו שבה‬
‫שירת אחי‪ .‬אמנון הוא 'גבר גבר' ו'חבר חבר'‪ .‬לא יחסוך כל זמן ומאמץ לתרום לזולת ולחברים הקרובים‬
‫אליו‪ .‬התרגשתי והערכתי כל פעם מחדש את יציאותיו התכופות של אמנון למילואים‪ ,‬ובעיקר את עשרות‬
‫הפעמים שבהן ביצע עם חבריו את חידושי הצניחה הרבים‪ ,‬כי בצנחנים "ככל שאתה צונח יותר אתה גם‬
‫'צומח יותר'"‪ .‬בכל תקופת שירותו הסדיר בצבא ובהמשך במילואים לא שמענו ממנו כל קיטור וטרוניה‪.‬‬
‫הצטיינותו של אמנון כחייל‪ ,‬התבטאה להערכתי בעיקר בתקופת מלחמת ההתשה‪ .‬אמנון וחבריו ששהו‬
‫תקופה ארוכה במוצבים בסמוך לתעלת סואץ‪ ,‬חטפו הפצצות כבדות במשך שבועות ארוכים (שבהם גם לא‬
‫הגיעו לחופשות בבית)‪ ,‬ונמצאו גם בסכנת חיים מתמדת‪ .‬ממכתבים ששלח אמנון אלינו מתקופת שירותו‬
‫בצבא‪ ,‬שנשמרו בקפידה על ידי אמנון‪ ,‬לא ניתן היה לדעת על אודות הקושי העצום שאיתו התמודד‪ ,‬הן בשל‬
‫מגבלות הצנזורה הצבאית והן בשל רצונו שלא נדאג ושנדע ש'הכל איתו בסדר'‪ .‬ללא ספק חוסנו הנפשי של‬

‫אמנון אפשר לו לעבור תקופה קשה זו‪.‬‬

‫'להיכנס לנעליים של אמנון'‬
‫בהקשר הצבאי שלו זכור לי עוד סיפור מעניין‪ ...‬איכשהו‪ ,‬תמיד היו לאמנון נעליים‪ ,‬מדים וכומתה רזרביים‪,‬‬
‫וכך לעתים כשאבד לי פריט צבאי כלשהו – הוא השיג לי את מה שאני צריך‪ .‬באחת השנים הראשונות‬
‫ליציאתי למילואים‪ ,‬הוא ארגן לי נעליים צבאיות שנשארו ברשותו מהתקופה של שירותו כצנחן בתחילת‬
‫שנות ה‪ .70-‬לשנינו אותה מידת נעליים‪ ,‬דבר שאפשר לי לאמץ אותן לשירות המילואים‪ ,‬ולאחר מכן גם‬
‫להשתמש בהן כנעלי עבודה‪ .‬אף שצבע עורן דהה‪ ,‬ניתן לזהות בוודאות שהן נעליים אדומות מקוריות של‬
‫צנחן‪ .‬על מנת לשמור אותן כאספן ולזיכרון‪ ,‬הפסקתי אומנם לנעול אותן‪ ,‬אך הן נוסעות איתי במכונית בכל‬
‫רחבי הארץ כבר במשך ‪ 30‬שנה‪ ,‬ואני‪ ,‬תמיד אוכל להגיד שהצלחתי‪ ,‬באופן סמלי 'להיכנס לנעליים של אמנון'‪.‬‬

‫מעשים קטנים ומעשים גדולים‬
‫הודות לכישוריו הטכניים‪ ,‬ידי הזהב שלו וחריצותו הבלתי נגמרת‪ ,‬אמנון בנה חלקים גדולים מביתו באופן‬
‫עצמאי וממש במו ידיו‪ .‬בטוחני שפרט לחסכון המשמעותי בהוצאות הבניה (ואולי בהלצה גם להגדלת‬

‫הירושה)‪ ,‬עשייה זו היא מקור גאווה והשראה למשפחה‪.‬‬

‫ציינתי פעמים אחדות את הדוגמה האישית של אחי‪ .‬ערך זה היה אחד מהדברים המודגשים שביקשו הורינו‬
‫להנחיל לנו במעשיהם‪ .‬אבא ואמא דאגו וביקשו כל חייהם שלא להיות תלויים בנו‪ .‬למרות זאת יצא הגורל‬
‫ובתקופה קצרה מאוד לפני פטירתם הם הזדקקו לסיוע עקב מצבם הבריאותי‪ .‬זכות גדולה הייתה לי‪ ,‬כמו‬
‫גם לשני אחיי אמנון ואורי‪ ,‬נשותינו‪ ,‬שרה‪ ,‬אביטל ומרב‪ ,‬וילדינו ובעיקר ִּבתי ראומה‪ ,‬לסייע להוריי ולסעוד‬
‫אותם בתקופות חייהם האחרונות‪ .‬גם כאן אמנון היה תמיד במקום ובזמן לעזור ולתרום‪ ,‬לפתור כל תקלה‪,‬‬

‫ולתפעל כל מה שנדרש‪ ,‬ללא חשבון‪ ...‬כמו שצריך וכמו שמובן מאליו‪.‬‬

‫‪-135-‬‬

‫גם כיום הוא תורם מכישוריו ומחריצותו לתחזק את בית הורינו‪ ,‬דבר המאפשר את השכרת דירתם באופן‬
‫המוצלח ביותר‪ .‬המסירות והדאגה לשרה‪ ,‬לכל אחד מהילדים ולנכדים בכל דבר ועניין‪ ,‬מזכירים לי מאוד גם‬
‫את אביה של שרה איציק ליכטמן ז"ל‪ ,‬העוזר‪ ,‬המארגן‪ ,‬הקונה‪ ,‬הנושא את הילדים ומאוחר יותר את הנכדים‬

‫על הידיים‪ ,‬הכתפיים וב'קלנועית'‪.‬‬
‫אחיזה ודבקות בנורמות ערכיות וחברתיות‬
‫לאמנון הייתה‪ ,‬ועדיין יש‪ ,‬תרומה ציבורית עצומה וחשובה‪ ,‬שמרביתה נעשתה בשקט ובצנעה‪ .‬בשנים‬
‫האחרונות פעלנו שנינו רבות ובמשותף סביב מספר מטרות חשובות ברמה הציבורית‪ .‬שנינו (כמו גם אורי‬
‫אחינו) ספגנו מבית אבא ואמא את ערכי הקיבוץ ה'ישן' בראשיתו‪ ,‬את ערכי השוויון‪ ,‬הצדק החברתי והעזרה‬
‫ההדדית‪ .‬בשני העשורים האחרונים‪ ,‬עם התקדמות תהליכי ההפרטה במסגרת ה'קיבוץ המתחדש' בכפר‬
‫החורש חלה פחיתה בפועל בקיום חלק מהערכים האלו ונדרשה פעילות מורכבת לתיקון‪ .‬עיקר פעילותנו‬
‫המשותפת בתחום החברתי עסקה במספר רב של נושאים‪ .‬אציג בקצרה שניים מהם‪.‬‬
‫הסדרת הפנסיות לחברים הוותיקים והגדלתן‬
‫במשך שנים רבות פנסיית היעד בכפר החורש הייתה נמוכה מאוד‪ .‬לקראת ערוב יומו‪ ,‬אבינו יצחק בן יהודה‬
‫התריע בפני המנהלים וחברי הקיבוץ על היעד הפנסיוני הנמוך (‪ ,)₪ 3350‬שהוצע על ידי מנהלי הקיבוץ דאז‬
‫לאחר ההפרטה‪ .‬בעקבות מאבקו של אבינו יצחק ז"ל שסחף אחריו את מרבית חברי הקיבוץ עלה סכום‬
‫הפנסיה ל‪ ,₪ 3860-‬אך הביצוע עוכב על ידי המנהלים במשך מספר שנים‪ .‬אנחנו (אמנון‪ ,‬אורי ואני בשיתוף‬
‫עם חברים נוספים) המשכנו ב'מלחמתו' הצודקת של אבינו ולאחר פעילות עיקשת‪ ,‬שכללה החתמת עצומות‬
‫של חברים רבים שתמכו‪ ,‬הבאנו להעלאת סכום פנסיית היעד ל‪ .₪ 4500-‬באופן הזה‪ ,‬מתאפשר כיום לחברות‬
‫ולחברים הרבים שחיים בקיבוץ במשך עשרות שנים לחיות בכבוד את שארית ימיהם‪.‬‬

‫עם אבא בבית ההורים‬

‫‪-136-‬‬

‫תמיכה בחבר ותיק‬
‫דוגמה נוספת נקשרה בפעילות משותפת עם אמנון‪ ,‬אורי אחינו הבכור וחברים נוספים‪ ,‬שבה הצלחנו למנוע‬
‫את הפסקת עבודתו של חבר ותיק שהגיע לגיל פרישה (שאף הצטיין בעבודתו לשביעות רצון החברים) בשל‬
‫שיקולים מוטעים ואטימות לב של מנהלים‪ .‬באמצעות עצומה חברתית הבאנו את הנושא לדיון באסיפת‬

‫הקיבוץ ובסיוע חברים נוספים הצלחנו לשמר ערכי צדק חברתי‪.‬‬
‫בחודשים האחרונים יצאנו שנינו פעמים רבות להפגנות בכבישים ובקיסריה‪ ,‬במטרה לתרום ולסייע להחלפת‬
‫ראש הממשלה נתניהו הנאשם בפלילים ומצוי בניגודי אינטרסים‪ .‬לא קל היה לשנינו באופן עקבי להניח את‬
‫עיסוקינו הרבים ואת תנאי הבית הנוחים והנעימים לשם כך‪ .‬פרט למניע הערכי והחשוב לשמור על ערכי‬
‫הדמוקרטיה‪ ,‬המשפט והערכים עליהם גדלנו‪ ,‬חיזקנו מדי שבוע את רוחנו בשני דברים בסיסיים המאפיינים‬
‫מאוד גם את אמנון לאורך כל השנים‪ .1 :‬חשוב 'לעשות יותר מאשר לדבר'‪ .2 .‬חשוב לתת דוגמא אישית‬
‫לילדינו (משפט ששמעתי אותו מדגיש בפניי מספר פעמים במהלך נסיעותינו המשותפות)‪ .‬אכן זה העיקר‪:‬‬
‫איש של ערכים ומעשים שרוצה לתת דוגמא אישית לחברים הסובבים אותו‪ ,‬לילדיו ולנכדיו‪ ,‬ואת הכול הוא‬

‫עושה בהתמדה‪ ,‬בחוכמה ומחשבה‪ ,‬בשקט ובצניעות 'איש עבודה חרוץ ומוכשר‪ ,‬ללא לאות וללא הפסקה'‪.‬‬
‫ילדינו הקשורים כיום כולם בחינוך ובפעילות חברתית במגוון תחומים הן כמורים והן במוסדות וארגונים‬

‫חברתיים חשובים‪ ,‬הם מקור גאווה לנו ואף עוד להורינו בחייהם‪.‬‬
‫אמנון ושרה ‪' -‬אי של יציבות'‬

‫משפחתם של אמנון ושרה היא עובדת חיים מעוררת התרגשות‪ ,‬השראה וגאווה‪ .‬האם גם אתם נותנים‬
‫דעתכם כמוני שהיא בעצם 'עם ישראל במיטבו'! במשפחה ישנם קיבוצניקים‪ ,‬ועירוניים‪ ,‬אשכנזים ומזרחיים‪,‬‬
‫דתיים‪ ,‬מסורתיים וחילוניים‪ ,‬ואפילו אנשי שמאל ואנשי ימין‪ .‬אמנון ושרה 'מנצחים' על כולם כמו על‬

‫תזמורת המפליאה לנגן‪ ,‬ו'מכילים' את כולם באהבה‪ ,‬בסבלנות ובסובלנות‪.‬‬

‫שלושת האחים בעשור השני של שנות ה‪2000-‬‬

‫‪-137-‬‬

‫בטיול לגליל בשנת ‪2020‬‬

‫כמה מילים נוספות ואחרונות‪...‬‬
‫הורינו היו הבסיס‪ ,‬עמודי התווך ולב המשפחה‪ .‬לאחר פטירתם‪ ,‬הקשר של שלושתנו‪ ,‬אורי‪ ,‬אמנון ושאול‪,‬‬
‫כמו גם עם מרב‪ ,‬אביטל ושרה הלך והעמיק‪ .‬אנחנו משכילים לקיים מפגשים תכופים בטיולים ובמסעדות‬
‫בכל אחד ממועדי ימי ההולדת של אחד‪/‬אחת מאתנו‪ .‬לעתים גם עורכים פגישות משפחתיות רחבות באירועים‬
‫שונים‪ .‬כך לתחושתנו אנו מקיימים גם את רוחם ורצונם של הורינו‪ ,‬שראו במשפחה את עיקר החשיבות‪,‬‬
‫ובעקיפין גם את ההמשכיות של קרובי משפחותיהם הרבים שנספו בשואה וגם את של אלו שנפטרו לאחר‬
‫מכן‪ .‬דבר זה כפי שהודגש על ידם פעמים רבות‪ ,‬אינו מובן מאליו ומתחייב לטפחו ולשמרו‪' .‬אמנון הפקות'‬
‫הוא האמרגן והמנוע (שלא מתקלקל אף פעם)‪ ,‬שמאחורי האירועים המשפחתיים הגדולים‪ ,‬המסיבות‬

‫והפיקניקים בימי העצמאות ובשאר החגים ועוד‪.‬‬
‫מה מתאים וראוי יותר לאחל לאמנון‪ ,‬פרט לכך שימשיך בדיוק כפי שהוא‪ ,‬באותה הדרך הבטוחה‪ ,‬היפה‬

‫והבריאה עוד שנים רבות!‬

‫‪-138-‬‬

‫‪...‬הספר תם אך‬
‫הסיפור עוד לא‬

‫נשלם‪...‬‬

‫‪-139-‬‬