עתירה - חתום כולל נספחים

‫בית הדין הארצי לעבודה‬

‫עב"ל ‪61198-02-20‬‬
‫עב"ל ‪68069-02-20‬‬
‫עב"ל ‪63009-02-20‬‬

‫‪(350‬א)(‪ )6‬לחוק דיבידנד זה‪ ,‬במובחן מדיבידנד בחברה שאינה משפחתית (או חברת‬
‫בית או חברה שקופה)‪ ,‬חייב בתשלום דמי ביטוח‪ .‬לטענת המוסד‪ ,‬עמדת המערערים‬
‫משמעה "הרמת מסך" בין הנישום המייצג לבין החברה המשפחתית וזו אינה‬
‫מעוגנת בלשון החוק ומנוגדת להלכת וייס וכן לפסיקה המאוחרת‪ ,‬לרבות בעניין‬
‫לובינסקי שם שב בית דין זה וקבע כי הכנסת החברה המשפחתית אינה לצורך דמי‬
‫ביטוח הכנסת המבוטח‪ ,‬ובעניין דהוקי שם נקבע כי מוסד החברה המשפחתית "לא‬
‫אומץ בשלמותו בחוק אלא בחלקו בלבד כך שההכנסות תיוחסנה לבעלי המניות‪,‬‬

‫יחויבו כהכנסה שלא מעבודה בשיעורים נמוכים"‪.23‬‬
‫המוסד אף טען – טענה שלשיטת המערערים היא טענה חדשה וגם לא נכונה ‪ -‬כי‬
‫במסגרת "השקלא והטריא" בכנסת נקבע במסגרת סעיף ‪(348‬א‪ )1‬לחוק – שגם הוא‬
‫הוסף במסגרת תיקון ‪ - 103‬כי דמי ביטוח ישולמו רק מ"הכנסה אחרת" העולה על‬

‫‪ 25%‬מהשכר הממוצע ולא כפי שהוצע בהצעת החוק (החל משיעור של ‪.)5%‬‬
‫לעניין השיהוי והמניעות נטען כי יש לאשר את קביעות בית הדין האזורי לפיהן לא‬
‫קם שיהוי מאיין גבייה‪ ,‬ובכל מקרה אין לסטות מהמתווה הדיוני שנקבע בתחילת‬

‫ההליך ואף צד לא השיג עליו‪.‬‬
‫‪.39‬בתום הדיון הראשון בערעור הסכימו הצדדים להצעת בית הדין לפיה המוסד יבחן‬
‫אם בידיו מסמכים הנוגעים לרקע לתיקון ‪ 103‬לחוק ולישיבות שהתקיימו עם עו"ד‬

‫נאור וכי תבחן משמעות קבלת עמדת המערערים‪.‬‬
‫‪.40‬ביום ‪ 2.10.20‬הודיע המוסד מהם המסמכים שאיתר והנוגעים לסוגיה‪ .‬המוסד ציין‬
‫כי חלקם ממילא מסמכים פומביים‪ .‬המוסד צרף את חלקם תוך שמירה על טענותיו‬

‫הדיוניות‪ ,‬לרבות טענת חסיון‪ ,‬שלא מצאנו מקום לפרטן‪.‬‬
‫בהמשך הודיע המוסד כי לאור עמדת גורמי המקצוע במוסד (שתפקידם לא פורט‪,‬‬
‫אך לכאורה הם שייכים למינהל ביטוח וגביה במוסד) קבלת עמדת המערערים יהיו‬
‫לה משמעות בשני מישורים‪ :‬האחד‪ ,‬חיוב הנישום המייצג בלבד בדמי ביטוח ולא‬
‫של יתר בעלי המניות בחברה המשפחתית; והשני‪ ,‬מאחר והכנסות החברה‬
‫המשפחתית מצורפות להכנסות הנישום המייצג לא יהיה אפשרי לחלץ מההכנסה‬
‫הסופית את החלק שמקורו אך בחברה המשפחתית משהמידע האמור אינו אגור‬

‫בצורה ממוכנת‪.‬‬

‫‪ 23‬סעיף ‪ 12‬לסיכומי המוסד‪.‬‬

‫‪ 22‬מתוך ‪31‬‬
‫‪24‬‬

‫בית הדין הארצי לעבודה‬

‫עב"ל ‪61198-02-20‬‬
‫עב"ל ‪68069-02-20‬‬
‫עב"ל ‪63009-02-20‬‬

‫‪.41‬המערערים טענו כי אין יסוד לטענות הדיוניות שעלו מצד המוסד וקבלו על כך‬
‫שהמסמכים שצורפו להודעת המוסד צורפו באופן חלקי וחלקם אף בצורה פגומה‪.‬‬
‫אשר לעמדת גורמי המקצוע טענו המערערים כי אין לה יסוד‪ ,‬שכן למוסד יש את‬
‫היכולת לבחון את הרכב ההכנסה החייבת של החברה המשפחתית‪ .‬לטענתם בדו"ח‬
‫של הנישום המייצג אמנם מופיעה ההכנסה החייבת של החברה המשפחתית ללא‬
‫פירוט מקורות מרכיביה‪ ,‬אך לדו"ח של הנישום המייצג מצורף‪ ,‬בין היתר‪ ,‬דו"ח‬
‫התאמה שנערך על ידי רואה חשבון ותפקידו לשלב את הכנסות החברה המשפחתית‬
‫בהכנסות הנישום המייצג לפי המקורות הרלוונטיים‪ .‬בנוסף טענו המערערים כי‬

‫הלכה למעשה המוסד בחן בפועל הרכב של הכנסות נישום מייצג‪.‬‬
‫‪.42‬בתום הדיון הנוסף הוחלט כי החלטה או פסק דין ישלחו‪ .‬משלא מצאנו הצדקה‬
‫עניינית או דיונית להרחיב את היריעה לראיות החדשות שהוצגו ‪ -‬שעל פני הדברים‬
‫אין בכוחן לסייע בפירוש החוק‪ ,‬או להרחיב את הדיון במחלוקת הנוגעת לאפשרותו‬
‫של המוסד לבחון את הרכב ההכנסה החייבת של החברה המשפחתית – מחלוקת‬
‫שאפשר שהיא טעונה בירור עובדתי‪ ,‬אך בכל מקרה לא ראינו כי יש בה כדי להשפיע‬

‫על פירוש החוק – הגענו למסקנה כי בשלה העת להכריע בערעור‪.‬‬

‫הכרעה‬
‫‪.43‬לאחר שבחנו את כלל חומר הערעורים שלפנינו ואת טענות הצדדים לפנינו בכתב‬

‫ובעל פה הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעורים להידחות‪.‬‬
‫תחילה נדרש למחלוקת על פירוש סעיפי החוק הרלוונטיים מתיקון ‪ 103‬לחוק‪ .‬אחר‬
‫זאת נפנה לבחון את טענות השיהוי והמניעות ואת משמעות שינוי עמדת המוסד‬

‫בפירוש החוק‪.‬‬

‫פירוש תיקון ‪ 103‬לחוק‬
‫‪.44‬בקליפת אגוז נציין כבר עתה כי לטעמינו בית הדין האזורי פרש נכונה את הוראות‬
‫תיקון ‪ 103‬לחוק‪ .‬פירוש זה מתחייב מלשון החוק‪ ,‬ומהגיונו של תיקון ‪ .103‬להלן‬

‫נבאר את עמדתנו‪.‬‬
‫‪.45‬את התשובה למחלוקת הפרשנית יש להתחיל במילות החוק‪ ,‬שעליהן איננו רשאים‬
‫"להוסיף‪ ...‬או לגרוע‪ ...‬אלא באותם מקרים יוצאי דופן שבהם מביא הנוסח‬

‫‪ 23‬מתוך ‪31‬‬
‫‪25‬‬

‫בית הדין הארצי לעבודה‬

‫עב"ל ‪61198-02-20‬‬
‫עב"ל ‪68069-02-20‬‬
‫עב"ל ‪63009-02-20‬‬

‫לתוצאה אבסורדית שאין הדעת סובלתה'"‪ .24‬על מלאכת הפרשנות עמד בית דין‬
‫זה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בעניין גוטמן‪ ,25‬כך‪:‬‬

‫"'פרשנות החוק עניינה מתן מובן לחוק‪ ,‬כלומר ‪ -‬קביעת תוכנו של החוק‬
‫והיקף התפרסותו'‪ .‬לעולם נקודת המוצא היא הלשון של דבר החקיקה‪,‬‬
‫ו'מטרת הפרשנות היא להבין את הלשון וגבול הפרשנות הוא גבול הלשון'‪.‬‬
‫מלאכת הפרשנות מוטלת על בית הדין והיא נעשית בהליך דו שלבי‪:‬‬
‫'בשלב הראשון ‪ -‬יש לאתר "את כל המשמעויות שלשון הטקסט יכולה‬
‫לאצור‪ ,‬קרי אלה שיש להן נקודת אחיזה ‪ -‬ולּו מינימאלית ‪ -‬בלשון‬
‫החקיקה"‪ ,‬ובשלב השני ‪ -‬יש לאתר את תכליותיו של דבר החקיקה‬
‫"ולבחור מבין כל האפשרויות הפרשניות שאותרו את הפרשנות אשר‬
‫מגשימה תכליות אלה באופן המיטבי ביותר"‪ ...‬המעבר מהשלב הראשון‬
‫לשלב השני יעשה רק כאשר לשון הטקסט יכולה לסבול כמה‬

‫משמעויות'‪( ...‬הדגשה הוספה ‪ -‬א‪.‬א‪.").‬‬

‫ויובהר‪ ,‬המעבר בין השלבים אינו תמיד חד וברור ולעיתים קיים ביניהם היזון הדדי‬
‫וכמעין "מקבילית כוחות"‪ .26‬על איתור תכלית החקיקה נאמרו הדברים הבאים‪:27‬‬

‫"על ידי בחינת ההקשר של דבר החקיקה שאותו יש לפרש; הן ההקשר‬
‫הפנימי‪ ,‬כלומר 'הפסוקים האחרים המצויים "בקרבת" הפסוק‬
‫המתפרש'‪ ,‬והן ההקשר החיצוני‪ ,‬הכולל‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את ההיסטוריה‬
‫החקיקתית של דבר החקיקה ואת עקרונות היסוד של השיטה‪ .‬הקשרים‬
‫אלה מסייעים לחשיפת תכליתו של דבר החקיקה‪ ,‬ובכך לסייע להגשמתו‪,‬‬

‫וזוהי מטרת הפרשנות במשפט‪".‬‬

‫בעניין עיריית חיפה‪ 28‬נכתב כי "את תכלית החקיקה למדים מהתכלית‬
‫הסובייקטיבית של המחוקק ומהתכלית האובייקטיבית של החקיקה‪."...‬‬
‫התכלית הסובייקטיבית "נלמדת מההיסטוריה החקיקתית של החיקוק‪ ,‬כגון‬
‫דברי ההסבר שלצד הצעת החוק‪ ,‬פרוטוקולים של ועדת הכנסת הרלוונטית שדנה‬
‫בהצעת החוק וכיו"ב"‪ .29‬התכלית האובייקטיבית של החקיקה נלמדת "מעקרונות‬

‫ע"ע (ארצי) ‪ 20139-09-15‬מכבי שירותי בריאות ‪ -‬קוצ'ינסקי‪ )26.6.2018( ,‬בסעיף ‪ 64‬לעמדת הח"מ (להלן ‪ -‬עניין‬ ‫‪24‬‬
‫קוצ'ינסקי)‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫ע"ע (ארצי) ‪ 4333-11-19‬מדינת ישראל ‪ -‬גוטמן‪ )29.3.2020( ,‬בסעיף ‪ 42‬לפסק הדין (להלן ‪ -‬עניין גוטמן; מהציטוט‬
‫הושמטו ההפניות להערות שוליים)‪ .‬ראו גם עניין קוצ'ינסקי‪ ,‬בסעיפים ‪ 67 - 64‬לעמדת הח"מ‪.‬‬ ‫‪26‬‬

‫ע"א ‪ 9559/11‬מנהל מיסוי מקרקעין נ' שעלים ניהול נכסים (‪ ;)30.9.2013‬עב"ל (ארצי) ‪ 44545-02-20‬ענבל דגא ‪-‬‬ ‫‪27‬‬
‫המוסד לביטוח לאומי (‪ ,6.5.2021‬הותר לפרסום לפי החלטה מיום ‪( )3.6.2021‬להלן – עניין דגא)‪.‬‬ ‫‪28‬‬
‫עניין גוטמן‪ ,‬בסעיף ‪ 42‬לפסק הדין‪.‬‬ ‫‪29‬‬

‫עע"מ ‪ 4105/09‬עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה‪ )2.2.2012( ,‬בסעיף ‪ 24‬לפסק הדין‪.‬‬
‫עניין קוצ'ינסקי‪ ,‬בסעיף ‪ 67‬לפסק דינו של הח"מ‪.‬‬

‫‪ 24‬מתוך ‪31‬‬
‫‪26‬‬

‫בית הדין הארצי לעבודה‬

‫עב"ל ‪61198-02-20‬‬
‫עב"ל ‪68069-02-20‬‬
‫עב"ל ‪63009-02-20‬‬

‫היסוד של השיטה"‪ 30‬ועליה יש לשים את "הדגש הפרשני‪ ,...‬אם כי ניתן משקל‬
‫גם לתכליתו הסובייקטיבית"‪.31‬‬

‫‪.46‬תחילה נפנה להוראת סעיף ‪373‬א לחוק שקובעת כך (חלוקת הסעיף לפסקאות‬
‫נעשתה מטעמי נוחות)‪:‬‬

‫"הפיקה חברה מהחברות המנויות בסעיפים ‪ 64‬עד ‪64‬א‪ 1‬לפקודת מס‬
‫הכנסה‪ ,‬לפי העניין‪ ,‬הכנסה חייבת כהגדרתה בסעיף ‪ 1‬לפקודת מס‬

‫הכנסה‪ ,‬בשנת מס פלונית‪,‬‬
‫יראו את ההכנסה האמורה כאילו חולקה בסוף אותה שנת מס לחברי‬
‫החברה או לבעלי המניות בה‪ ,‬לפי העניין‪ ,‬והכל בהתאם לזכאותם היחסית‬

‫ברווחי החברה במועד האמור‪( ".‬הדגשות הוספו – א‪.‬א‪).‬‬

‫‪.47‬הפיסקה הראשונה של הסעיף עוסקת ב"הכנסה החייבת" של החברה המשפחתית‬
‫(וגם של חברת הבית והחברה השקופה – אך לא נעסוק בהן)‪ ,‬ולא ב"הכנסה‬
‫החייבת" של הנישום המייצג או של מי מבעלי מניותיה‪ .‬על פי הקבוע בפיסקה זו יש‬
‫לבחון מהי ההכנסה החייבת של החברה בשנת מס פלונית‪ .‬ה"הכנסה החייבת" היא‬
‫זו שהוגדרה בסעיף ‪ 1‬לפקודה כ"הכנסה לאחר הניכויים‪ ,‬הקיזוזים והפטורים‬
‫שהותרו ממנה לפי כל דין"‪ .‬דהיינו‪ ,‬יש לאתר את "ההכנסה" של החברה‬
‫המשפחתית ואז לבדוק מה נותר ממנה לאחר ניכויים‪ ,‬קיזוזים ופטורים‪ .‬המונח‬

‫"הכנסה" מוגדר כאמור בסעיף ‪ 1‬לפקודה כך‪:‬‬

‫"סך כל הכנסתו של אדם מן המקורות המפורשים בסעיפים ‪ 2‬ו‪ ,3-‬בצירוף‬
‫סכומים שנקבע לגביהם בכל דין שדינם כהכנסה לענין פקודה זו;"‬

‫מן המקובץ עולה כי בגדרה של "הכנסה" באים בחשבון תקבולים מן המקורות‬
‫המנויים בסעיפים ‪ 2‬ו‪ 3 -‬לפקודה‪ ,‬אך לא רק‪ ,‬אלא גם תקבולים שלגביהם נקבע‬

‫"בכל דין" כי דינם כדין הכנסה לפי הפקודה‪.‬‬
‫בגדרי ההליכים שלפנינו אין בפי מי מהמערערים טענה כי הכנסה מסויימת של‬
‫החברה המשפחתית אינה באה בגדרה של ההכנסה החייבת של החברה‬
‫המשפחתית‪ .‬טענתם היא אחרת‪ .‬לטענתם סכומים מסויימים הנכללים בהכנסה‬
‫החייבת של החברה המשפחתית אין לחייב בגינם את בעלי מניותיה בדמי ביטוח‬

‫שם‪ ,‬שם‪ .‬ראו גם עניין גוטמן‪ ,‬בסעיף ‪ 43‬לפסק הדין; עניין דגא בסעיפים ‪ 39 - 37‬לפסק הדין; עס"ק (ארצי) ‪50062-‬‬ ‫‪30‬‬
‫‪ 06-17‬ההסתדרות הרפואית בישראל ‪ -‬מדינת ישראל‪ )23.9.2020( ,‬בסעיף ‪ 58‬לפסק הדין וההפניות שם‪.‬‬ ‫‪31‬‬
‫ע"פ ‪ 2149/20‬מרזן נ' מדינת ישראל‪ )22.7.2021( ,‬בסעיף ‪ 15‬לפסק הדין‪.‬‬

‫‪ 25‬מתוך ‪31‬‬
‫‪27‬‬

‫בית הדין הארצי לעבודה‬

‫עב"ל ‪61198-02-20‬‬
‫עב"ל ‪68069-02-20‬‬
‫עב"ל ‪63009-02-20‬‬

‫מאחר והמקור שלהם הוא כזה שלו היה מלכתחילה הכנסה בידי היחיד הוא היה‬
‫פטור מדמי ביטוח‪.‬‬

‫‪.48‬הפיסקה השניה של סעיף ‪373‬א לחוק קובעת מה עושים עם אותה "הכנסה חייבת"‬
‫של החברה המשפחתית ("ההכנסה האמורה")‪ .‬בפיסקה זו נקבע כי ההכנסה‬
‫החייבת תראה "כאילו חולקה" לבעלי המניות (או החברים – נתייחס מטעמי נוחות‬
‫לבעלי מניות בלבד) לפי זכותם היחסית ברווחי החברה‪ .‬על פי פשוטה של לשון ושעה‬
‫שעסקינן בזכות המוענקת (רעיונית) לבעלי המניות מכוח זכותם לרווחי החברה‪,‬‬
‫הרי שמבחינה מהותית הסכום שנראה כאילו חולק לבעל מניות הוא למעשה‬
‫דיבידנד גם אם הוא דיבידנד רעיוני‪ .‬הדבר מתיישב גם עם הוראת סעיף ‪ 1‬לחוק‬
‫החברות שקובע כי "דיבידנד" הוא נכס הניתן על ידי החברה לבעל מניה מכוח‬

‫מעמדו ככזה‪.‬‬
‫‪.49‬חיזוק למסקנה הנוגעת למשמעות הלשונית של הפיסקה השניה בסעיף ‪373‬א לחוק‬
‫ניתן למצוא בהוראת סעיף ‪(350‬א)(‪ )6‬לחוק כנוסחו לאחר תיקון ‪ 103‬לחוק‪ .‬כאמור‪,‬‬
‫סעיף ‪(350‬א) לחוק מפרט מהן אותן הכנסות הפטורות מדמי ביטוח‪ .‬אחת מהן‬

‫פורטה בס"ק (‪ )6‬שבו נקבע כך‪:‬‬

‫"הכנסה החייבת במס לפי הוראות סעיף ‪125‬ב לפקודת מס הכנסה [בו‬
‫נקבע שיעור המס על הכנסה מדיבידנד – א‪.‬א‪ ,].‬שאינה הכנסה לפי סעיף‬
‫‪373‬א‪ ,‬וכן הכנסה החייבת במס לפי הוראות סעיף ‪125‬ג(ב) או (ג) לפקודת‬

‫מס הכנסה;"‬

‫בסעיף זה נכללו שני סוגי הכנסות פטורות מדמי ביטוח‪ :‬האחד – הכנסה מדיבידנד‪,‬‬
‫והשני – הכנסה מריבית‪ .‬בכל הנוגע לסוג הראשון – הכנסה מדיבידנד‪ ,‬קובע הסעיף‬
‫כי הפטור לא יחול אלא על דיבידנד שאינו "הכנסה לפי סעיף ‪373‬א" לחוק‪ .‬דהיינו‪,‬‬
‫נוכח לשון סעיף ‪(350‬א)(‪ )6‬לחוק ברי כי המחוקק התייחס להכנסה שכאילו חולקה‬
‫לבעלי המניות של החברה המשפחתית – קרי‪ ,‬להכנסה כאמור בסעיף ‪373‬א לחוק ‪-‬‬
‫כאל דיבידנד‪ .‬ודיבדנד שכזה אינו פטור מדמי ביטוח לאור הוראתו המפורשת של‬

‫הסעיף‪.‬‬
‫‪.50‬מן המקובץ עולה כי לפי הלשון הטבעית והפשוטה של סעיפים ‪373‬א ו‪(350 -‬א)(‪)6‬‬
‫לחוק ההכנסה החייבת של החברה המשפחתית‪ ,‬יהיה אשר יהיה הרכב מקורותיה‬
‫– כולה אקטיבית‪ ,‬כולה פסיבית או מורכבת משני סוגי ההכנסות כאמור – הופכת‬

‫‪ 26‬מתוך ‪31‬‬
‫‪28‬‬

‫בית הדין הארצי לעבודה‬

‫עב"ל ‪61198-02-20‬‬
‫עב"ל ‪68069-02-20‬‬
‫עב"ל ‪63009-02-20‬‬

‫בידי בעלי המניות של החברה להכנסה שמקורה (לגבי בעל המניות שמקבל אותה‪,‬‬
‫גם אם רעיונית) בדיבידנד ‪ -‬הכנסה לפי סעיף ‪ )4(2‬לפקודה‪.‬‬

‫‪.51‬למעשה‪ ,‬המערערים מבקשים לקרוא את המונח "הכנסה חייבת" שבסעיף ‪373‬א‬
‫לחוק ככולל סייג‪ .‬לשיטתם‪ ,‬יש לפרשו כאילו פועלו הוא אך להכנסה חייבת‬
‫ממקורות הכנסה שלו היו הכנסה ישירה בידי היחיד היו משתלמים בעדם דמי‬
‫ביטוח‪ ,‬ולכן לשיטת המערערים הכנסה חייבת ממקורות אחרים כלל אינה באה‬
‫בגדרו של סעיף ‪373‬א לחוק‪ .‬ולימים‪ ,‬כאשר תחולק (רעיונית) כרווחים לבעלי‬
‫המניות‪ ,‬יחול עליה סעיף ‪(350‬א)(‪ )6‬הקובע פטור מדמי ביטוח לדיבידנד שאינו בא‬

‫בגדרו של סעיף ‪373‬א לחוק‪.‬‬
‫‪.52‬מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי כי אין עוגן לשוני סביר לסייג האמור‪ .‬יתרה‬
‫מזאת‪ ,‬סייג זה אינו מתיישב עם ההיסטוריה החקיקתית ועם תכליתה‬
‫הסובייקטיבית והאובייקטיבית‪ .‬ולבסוף סייג זה יוביל לתוצאות לא פחות קשות‬

‫מאלה שעליהן הצביעו המערערים‪ .‬ונסביר‪:‬‬
‫‪.53‬אשר להיסטוריה החקיקתית ולתכליות התיקון – תיקון ‪ 103‬נועד להתמודד עם‬
‫השלכות הלכת וייס אשר קבעה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כנקודת מוצא כי הוראת סעיף ‪64‬א‬
‫לפקודה חלה בכל הנוגע למס הכנסה אך לא בכל הנוגע לדמי הביטוח הלאומי וכי‬
‫אין בכוחו של הסעיף הנ"ל לגבור על ההפרדה הקיימת לצורך הביטוח הלאומי בין‬
‫האישיות המשפטית של החברה המשפחתית לבין האישיות המשפטית של הנישום‬
‫המייצג‪ .‬נוכח נקודת המוצא האמורה‪ ,‬כך נקבע באותה הלכה‪ ,‬הכנסה חייבת של‬
‫חברה משפחתית תהיה חייבת בדמי ביטוח בידי היחיד בעל המניות רק שעה שזו‬
‫(כולה או חלקה) תחולק בפועל בין בעלי המניות‪ .‬או אז תהפוך ההכנסה החייבת של‬
‫החברה המשפחתית (או החלק שחולק) לדיבידנד בידי בעל המניות‪ .‬לא חולקה‬
‫ההכנסה החייבת‪ ,‬לא ישולמו בעדה דמי ביטוח (שכאמור דמי ביטוח משולמים בעד‬

‫יחיד ולא בעד תאגיד)‪.‬‬
‫על רקע הלכה זו נוצרו בחברות המשפחתיות רווחים כלואים שלא שולמו בעדם דמי‬
‫ביטוח‪ .‬לבעלי המניות לא היה צורך לחלק את הרווחים שיצרה החברה המשפחתית‪,‬‬
‫וכמצויין בהצעת החוק מועד תשלום דמי הביטוח בגינם נדחה "למועד בלתי ידוע"‪.‬‬
‫נוכח המצב שנוצר‪ ,‬באה הצעת החוק במטרה "לקבוע כי הוראות סעיפים ‪ 64‬עד‬
‫‪64‬א‪ 1‬לפקודה‪ ,‬לעניין מועד החיוב במס‪ ,‬יחולו גם לגבי מועד החיוב בתשלום דמי‬
‫ביטוח לאומי" (הדגשה הוספה – א‪.‬א‪" .).‬מועד החיוב" נאמר‪ ,‬ולא מנגנון המיסוי‬

‫‪ 27‬מתוך ‪31‬‬
‫‪29‬‬

‫בית הדין הארצי לעבודה‬

‫עב"ל ‪61198-02-20‬‬
‫עב"ל ‪68069-02-20‬‬
‫עב"ל ‪63009-02-20‬‬

‫הקבוע בסעיף ‪64‬א‪ .‬דהיינו‪ ,‬תיקון ‪ 103‬לא נועד לשנות את ההלכה לפיה כוחו של‬
‫סעיף ‪64‬א לפקודה הוא אך בכל הנוגע למס הכנסה ולא בכל הנוגע לדמי הביטוח‪.‬‬
‫יושם אל לב‪ ,‬שבעוד סעיף ‪64‬א לפקודה מייחס את כל ההכנסה החייבת של החברה‬
‫המשפחתית לנישום המייצג‪ ,‬סעיף ‪373‬א לחוק קובע כי זו תחולק בין כלל בעלי‬

‫המניות כפי חלקם בחברה‪.32‬‬
‫‪.54‬לאור המקובץ עד כה‪ ,‬זה המקום לצטט בהסכמה את הנפסק בעניין דהוקי ולפיו‪:‬‬

‫"העולה מן המקובץ הוא‪ ,‬כי כל פועלו של סעיף ‪373‬א לחוק הביטוח‬
‫הלאומי הוא הקדמת העיתוי של החיוב בדמי ביטוח הנובעים מחלקו של‬
‫בעל מניות בחברה משפחתית ברווחי החברה‪ ,‬באופן שהתייחסות‬
‫להכנסה חייבת שהופקה על ידי חברה משפחתית בשנת מס מסוימת‪,‬‬
‫היא כאל הכנסה שחולקה בפועל כדיבידנד בין כל בעלי המניות של אותה‬
‫חברה משפחתית‪ ,‬כפי חלקם במניות החברה‪ ,‬והטלת חיוב בדמי ביטוח‬
‫על ההכנסה הרעיונית המיוחסת לכל אחד מבעלי המניות בגין הדיבידנד‬

‫הרעיוני שנמשך על ידו‪".‬‬

‫‪.55‬ביסוד תיקון ‪ 103‬לחוק עומדת ההנחה כי נקודת המוצא של הלכת וייס אודות פועלו‬
‫של סעיף ‪64‬א לפקודה שרירה וקיימת ומשקפת את המצב המשפטי‪ .‬תיקון ‪103‬‬
‫לחוק לא נועד לשנות נקודת מוצא זו‪ .‬לא רק תיקון ‪ 103‬לא ביקש לשנות את נקודת‬
‫המוצא האמורה‪ ,‬גם המערערים לא ביקשו להשיג עליה‪ .‬המערערים לא טענו‬
‫שמכוח סעיף ‪64‬א לפקודה ההכנסה החייבת של החברה המשפחתית היא הכנסתו‬
‫החייבת של הנישום המייצג‪ .‬לו זה היה המצב המשפטי‪ ,‬הרי שמקורות ההכנסה‬
‫החייבת המועתקת לנישום המייצג היו נשמרים והוא היה משלם דמי ביטוח לפי‬
‫המקורות‪ .‬נעיר כי המערערים אמנם מעוניינים בחלקה האחד של המשוואה‪ :‬פטור‬
‫מדמי ביטוח בגין הכנסה שלו היתה בידי היחיד לא היו משולמים בגינה דמי ביטוח‪.‬‬
‫אך למשוואה זו‪ ,‬כמו כל משוואה יש צד שני והוא אותם מקורות הכנסה שלו היו‬
‫בידי היחיד היו מחויבים בדמי ביטוח בגין הכנסה אקטיבית ולא בשיעור הנמוך‬
‫יותר ששולם לפני תיקון ‪( 103‬וגם לאחריו בנסיבות מסויימות) בעד הכנסה פסיבית‪.‬‬
‫המערערים מנסים להגיע תוצאה דומה (כי עדיין לפי סעיף ‪373‬א הכנסה זו מחולקת‬
‫בין כלל בעלי המניות) בדרך של פירוש מוקשה לתיקון ‪ 103‬לחוק על אף קיומה של‬
‫נקודת המוצא האמורה‪ .‬לטעמינו‪ ,‬מדובר בהנפת הכתוב אל מעבר ליכולותיה של‬

‫נקודת המשען הארכימדית‪.‬‬

‫ראו גם‪ :‬דהוקי‪ ,‬סעיף ‪ 30‬לפסק הדין הפיסקה בנוגע להבדל השני‪.‬‬ ‫‪32‬‬

‫‪ 28‬מתוך ‪31‬‬
‫‪30‬‬

‫בית הדין הארצי לעבודה‬

‫עב"ל ‪61198-02-20‬‬
‫עב"ל ‪68069-02-20‬‬
‫עב"ל ‪63009-02-20‬‬

‫‪.56‬המערערים מפליגים בהצגת "עיוותים"‪ ,‬כך על פי עמדתם‪ ,‬כלפי היחידים דוגמת‬
‫המערערים הנוצרים בשל פירוש תיקון ‪ 103‬לחוק כאמור‪ .‬לטענתם למרות הרצון‬
‫להרמוניה ולהאחדה בין מס ההכנסה לבין דמי הביטוח נוצרת סיטואציה‬
‫"מעוותת" המביאה לחיובם בדמי ביטוח בגין הכנסות שלאור מקורן היו פטורות‬
‫מדמי ביטוח לו היו מתקבלות ישירות בידי היחיד‪ .‬אכן הצדק עימם בעניין זה‪ ,‬אולם‬
‫רק באופן חלקי‪ .‬כאמור ל"עיוותים" כלפי יחידים דוגמת המערערים אלה יש גם צד‬
‫שני והוא "עיוותים" לקופה הציבורית באותם מקרים של יחידים המשלמים דמי‬
‫ביטוח בשיעור המופחת (התואם הכנסה פסיבית) חרף העובדה שהמקורות של‬

‫ההכנסה החייבת הם מהכנסה אקטיבית של משלח יד‪ ,‬עסק או עבודה‪.‬‬
‫‪.57‬מבלי להדרש לכלל ההנמקות של הלכת וייס‪ ,‬די אם נעיר שתי הערות‪ :‬האחת‪ ,‬כפי‬
‫שהובהר בעניין דהוקי מוסד החברה המשפחתית "לא אומץ בשלמותו על ידי"‬
‫החוק; השניה‪ ,‬מוסד החברה המשפחתית ניתן ליישום במס הכנסה כיוון שמבחינת‬
‫תכלית גביית המס‪ ,‬אין חשיבות לזהות משלם המס או לזהות זה שמיוחסת לו‬
‫ההכנסה – הנישום המייצג או כלל בעלי המניות‪ .‬ובנוסף‪ ,‬לא אחת עושה המחוקק‬
‫שימוש במס ההכנסה כדי להניע תהליכים‪ ,‬ובמקרה זה ביטול התמריץ השלילי‬
‫לשימוש בחברות‪ .‬אלא שמה שעשוי להיות נכון למס הכנסה מעורר קושי כאשר‬
‫עוברים למגרש של הביטוח הלאומי‪ .‬מבחינת החוק מעמדו של מבוטח לא נקבע לפי‬
‫בחירתו העצמית‪ ,‬אלא בעיקרו של דבר לפי מבחנים מהותיים‪ .‬נציג דוגמא אחת‬
‫בלבד של קושי שהיה עשוי להתעורר לו סעיף ‪64‬א לפקודה היה מוחל כלשונו לתוך‬
‫החוק‪ .‬קושי עשוי להתעורר שעה שמי שפועל מטעם החברה המשפחתית הוא בעל‬
‫מניות מסויים והוא פועל בכובעו ככזה‪ ,‬אך הנישום המייצג שלה הוא מבוטח אחר‬
‫– בן משפחה אחר שיכול למזער את החיוב במס‪ .‬הראשון‪ ,‬אם יפגע בעת פעילותו‬
‫לא יהיה מבוטח מבחינה מעשית בענף נפגעי עבודה‪ ,‬שכן יהיה קושי עם מעמדו‬
‫כמבוטח ובנוסף לא תהיה לו הכנסה קובעת‪ .‬לעומת זאת אם יפגע האחר בעת‬
‫הפעילות גם אם יש לו הכנסה קובעת‪ ,‬הרי שיהיה קושי לסווגו במעמד של עובד או‬
‫של עצמאי (ואם יסווג כעצמאי לא מן הנמנע שלא יהיה זכאי לגמלאות בהעדר‬

‫רישום)‪.‬‬
‫‪.58‬מעבר לאמור‪ ,‬התוצאות הנ"ל שמבחינת חלק מהמבוטחים הם "עיוות" הם גזירת‬
‫החוק‪ .‬שעה שאין טענה וממילא קביעה כי הוראות אלה בחוק אינן חוקתיות אין‬
‫אלא לפעול על פיהן‪ .‬כאמור בעניין דהוקי‪ ,‬דיני המס מורכבים ולעיתים הם אינם‬

‫‪ 29‬מתוך ‪31‬‬
‫‪31‬‬

‫בית הדין הארצי לעבודה‬

‫עב"ל ‪61198-02-20‬‬
‫עב"ל ‪68069-02-20‬‬
‫עב"ל ‪63009-02-20‬‬

‫מצליחים להגיע ל"צדק הכלכלי" האינטואיטיבי בכל מקרה ומקרה‪ .‬לעיתים דיני‬
‫המס צריכים לשקף פשרות שהן כורח המציאות‪ .‬הוא הדין בכל הנוגע לדמי ביטוח‬
‫שגבייתם מצריכה לא אחת התמודדות עם מבנים כלכליים מורכבים דוגמת החברה‬
‫המשפחתית‪ .‬לכאורה‪ ,‬זהו הנתיב שבו הלך המחוקק בכל הנוגע לתשלום דמי ביטוח‬
‫מהכנסות החברה המשפחתית שעה שהוא ראה לנכון לגבות בגין הכנסותיה‬
‫המשוייכים רעיונית לבעלי מניותיה כולם דמי ביטוח בשיעור מופחת מכלל הכנסתה‬

‫החייבת ללא אבחנה בין מקורות הכנסותיה‪.‬‬
‫‪.59‬נוסיף כי לא מצאנו בטענות הנוספות של המערערים בדבר אפליה או אי הכללת‬
‫ההכנסה מהחברה המשפחתית בגדר הגמלאות מחליפות השכר כדי לשנות‬
‫מהוראתו הברורה של המחוקק‪ .‬בעניין זה נימוקי בית הדין האזורי מקובלים עלינו‪.‬‬
‫‪.60‬לסיכום‪ ,‬מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי בכל הנוגע לפירוש סעיפים ‪373‬א‬
‫ו‪(350 -‬א)(‪ )6‬לחוק כך שהם חלים על הכנסתה החייבת של החברה המשפחתית‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬בשלב הראשון יש לבחון מהי לפי הפקודה הכנסתה החייבת של החברה‬
‫המשפחתית‪ .‬בשלב השני‪ ,‬הכנסה חייבת זו‪ ,‬יהיו אשר יהיו מקורותיה‪ ,‬הופכת בידי‬
‫בעלי מניות החברה המשפחתית שעה שהיא נראית כמחולקת להם כהכנסה‬

‫שמקורה בדיבידנד שאינה פטורה מתשלום דמי ביטוח‪.‬‬

‫שיהוי ומניעות והתנהגות המוסד‬
‫‪.61‬מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי כי בנסיבות העניין הכלליות לא נוצרו שיהוי‬
‫או מניעות מאיינים גביה‪ .‬זאת מן הטעם שכלל לא הוכחו נסיבות מהן עולה כי טרם‬
‫לשנות המס הרלוונטיות (עד ‪ )2013‬יצר המוסד כלפי "השוק" או כלפי המערערים‬
‫מצג כללי של ויתור על תשלום דמי הביטוח בגין ההכנסות מושא הליך זה‪ .‬כן‬
‫מקובלת עלינו עמדת בית הדין האזורי לפיה אין בכוחה של העמדה המשפטית‬
‫השגויה של המוסד כפי שקיבלה ביטוי במכתבים משנת ‪ 2015‬ביחס לשנים ‪2014‬‬
‫ואילך כדי להקים הצדקה לפטור מתשלום דמי ביטוח לשנים שקדמו – עד לשנת‬

‫‪.2013‬‬
‫‪.62‬אשר לנסיבות האישיות של כל מערער‪ ,‬ככל שישנן כאלה‪ ,‬הרי שבית הדין האזורי‬
‫לא סגר את הדלת והותיר פתח לבחינת אותן נסיבות‪ .‬המערערים לא תקפו את‬

‫ההחלטה שקבעה כי נסיבות אלו ככל שקיימות יתבררו במסגרת תובענה נפרדת‪.‬‬

‫‪ 30‬מתוך ‪31‬‬
‫‪32‬‬

‫בית הדין הארצי לעבודה‬

‫עב"ל ‪61198-02-20‬‬
‫עב"ל ‪68069-02-20‬‬
‫עב"ל ‪63009-02-20‬‬

‫‪.63‬נעיר כי בגדרי הליך זה לא התבררה שאלת שיעור החיוב של מערער זה או אחר‬
‫ושאלת הקנסות והפרשי ההצמדה אם הוספו לדמי הביטוח‪ .‬בעניין זה טענות‬
‫הצדדים שמורות להם וחזקה כי המוסד יפעל בעניין זה בהתאם להוראות הדין‪.33‬‬
‫‪.64‬לבסוף‪ ,‬קשה שלא להביע מורת רוח מהתנהלות המוסד בכל הנוגע למחלוקת מושא‬
‫הליך זה‪ .‬המוסד נקט בעמדה משפטית שאת עקבות תהליך ביסוסה הסדור התקשה‬
‫לאתר‪ .‬מן הראוי שעמדה משפטית עקרונית של רשות ציבורית תתגבש לאחר הליך‬
‫סדור‪ .‬לא זו אף זו‪ ,‬תוך כדי הליך שנועד להחיל לאחור את העמדה המשפטית‬
‫האמורה‪ ,‬המוסד מצא לנכון לשנות עמדתו וגם זו הפעם מבלי שהוצג התהליך‬
‫הסדור לכך‪ ,‬לרבות פניה ללשכת רואי החשבון שהיתה בעל הדין ודברים של המוסד‬
‫טרם גיבוש העמדה הקודמת‪ .‬יש לקוות כי הלקחים יופקו על ידי המוסד‪ .‬לא מצאנו‬
‫כי מורת הרוח האמורה יש בה כדי לגבור על הוראות התיקון‪ ,‬אך בהחלט יש בה‬

‫כדי להצדיק אי חיוב המערערים בהוצאות משפט‪.‬‬
‫‪.65‬סוף דבר – הערעורים נדחים‪ .‬בנסיבות העניין אין צו להוצאות‪.‬‬

‫ניתן היום‪ ,‬כ"ט תשרי תשפ"ב (‪ 05‬אוקטובר ‪ )2021‬בהעדר הצדדים ויישלח אליהם‪.‬‬

‫רועי פוליאק‪,‬‬ ‫סיגל דוידוב‪-‬מוטולה‪,‬‬ ‫אילן איטח‪,‬‬
‫שופט‬ ‫שופטת‬ ‫סגן נשיאה‪ ,‬אב"ד‬

‫גברת ברכה סמו‪,‬‬ ‫גברת חיה שחר‪,‬‬
‫נציגת ציבור (מעסיקים)‬ ‫נציגת ציבור (עובדים)‬

‫השוו‪ :‬עב"ל (ארצי) ‪ 57587-03-19‬המוסד לביטוח לאומי ‪ -‬מגן דוד אדום (‪ ;)24.8.2020‬עב"ל (ארצי) ‪26486-10-19‬‬ ‫‪33‬‬
‫יפית מנגל‪ ,‬חברת עו"ד ‪ -‬המוסד לביטוח לאומי (‪[ )20.12.2020‬עתירה לבג"צ נדחתה‪ :‬בג"ץ ‪ 7973-20‬עו"ד יפית‬

‫מנגל נ' מנהל מחלקת עררים בפרקליטות המדינה (‪.])7.6.2021‬‬

‫‪ 31‬מתוך ‪31‬‬
‫‪33‬‬

‫נספח ‪2‬‬
‫פסק‪-‬הדין של כב' בית‪-‬הדין האזורי‬

‫‪2‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫‪1‬‬

‫לפני‪:‬‬
‫כב' הנשיאה הדס יהלום‬

‫נציג ציבור (עובדים) מר משה כהנא‬

‫נציג ציבור (מעסיקים) מר ערן בסטר‬

‫רפאל נחושתן ו‪ 49 -‬אחרים‬ ‫התובעים‬
‫ע"י ב"כ עוה"ד שפירא‪ ,‬שטרן‪ ,‬אדלשטיין‪ ,‬כדר‪,‬‬

‫שנהב‪ ,‬אלתר‪ ,‬גרין‬

‫‪-‬‬

‫המוסד לביטוח לאומי‬ ‫הנתבע‬

‫ע"י ב"כ עו"ד וידנה‬ ‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬

‫פסק דין‬

‫‪4‬‬

‫התובעים בתיק כאן הם כולם בגדר "הנישום המייצג בחברה משפחתית" ‪5‬‬
‫כמשמעו בסעיף ‪64‬א(א) לפקודת מס הכנסה‪6 .‬‬

‫‪7‬‬

‫עניינו של ההליך‪ ,‬בהחלטת הנתבע לחייב את התובעים בתשלום דמי ביטוח ‪8‬‬
‫לאומי‪ ,‬בגין ההכנסות השנתיות של החברה המשפחתית‪ ,‬כפי שדווחו בשומת ‪9‬‬
‫המס‪ ,‬זאת אף אם סוג ההכנסה היה פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי אילו ‪10‬‬
‫מדובר היה בהכנסה בידי יחיד‪11 .‬‬
‫הנתבע פעל בעניין זה מכח סעיף ‪373‬א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב]‪12 ,‬‬
‫תשנ"ה ‪13 .1995 -‬‬

‫‪14‬‬

‫רקע עובדתי ‪15‬‬
‫א‪ .‬כל אחד מהתובעים הינו בעל מניות בחברה משפחתית המשמש כ"נישום ‪16‬‬
‫המייצג" של החברה המשפחתית על פי האמור בסעיף ‪64‬א(א) לפקודת ‪17‬‬
‫מס הכנסה (להלן – הפקודה)‪18 .‬‬

‫‪35‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫‪1‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫במהלך השנים ‪ 2016‬ו‪ 2017 -‬שלח הנתבע לתובעים הודעות בדבר חיובם ‪2‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫בדמי ביטוח‪ ,‬בגין הכנסות שהתקבלו בחברה המשפחתית‪ ,‬כפי שפורטו ‪3‬‬
‫בשומות מס הכנסה לשנים ‪ 2009‬עד ‪4 .2013‬‬ ‫ה‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫כפי שפורט בכתבי התביעה‪ ,‬מדובר בהכנסות מסוג רווח הון על סוגיו ‪6‬‬
‫השונים ובכלל זה רווחי הון; הכנסות מדיבידנד; הכנסות מריבית; רווח ‪7‬‬
‫הון עקב מכירת מקרקעין וכן הכנסות מהשכרה ומכירה של מקרקעין‪8 .‬‬

‫‪9‬‬

‫פניות והשגות שהגישו התובעים לנתבע כנגד הודעות החיוב‪ ,‬נדחו‪10 .‬‬
‫כך‪ ,‬במכתב הדחייה שנשלח לתובע בתיק ב"ל ‪ ,64018-11-16‬נכתב‪11 :‬‬

‫‪12‬‬

‫"הנדון‪ :‬הכנסות חברה משפחתית ‪13 .2010‬‬

‫‪14‬‬

‫על פי חוות דעת משפטית הוחלט לראות את ההכנסות החל משנת ‪15 2008‬‬
‫ועד ‪ 2013‬כהכנסות דיבידנד מחברה משפחתית החייבות בדמי ביטוח ‪16‬‬
‫גם אם מקור ההכנסות מרווח הון"‪17 .‬‬

‫‪18‬‬

‫מכתבי דחייה שקיבלו התובעים האחרים‪ ,‬נכתבו בנוסח דומה‪19 .‬‬

‫‪20‬‬

‫בין הנתבע לבין לשכת רואי החשבון התקיימו דיונים ותכתובות בנושא ‪21‬‬
‫זה‪22 .‬‬
‫ביום ‪ 22.4.15‬כתבה עו"ד כרמית נאור ‪ -‬סגנית היועץ המשפטי במוסד ‪23‬‬
‫לביטוח לאומי‪ ,‬למר עופר מנירב ‪ -‬יו"ר ועדת המיסים והקשר עם רשויות ‪24‬‬
‫המס בלשכת רואי החשבון‪ ,‬מכתב בו נאמר‪25 :‬‬

‫‪26‬‬

‫"הנדון‪ :‬חיוב בדמי ביטוח בגין הכנסה מחברה משפחתית ‪27‬‬

‫‪28‬‬

‫‪29 ...‬‬
‫‪ .2‬בהמשך לדיונים בנושא שבנדון‪ ,‬אנו מסכימים לקבל את ‪30‬‬
‫טענותיכם בדבר הפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי לגבי ‪31‬‬
‫הכנסות חברה משפחתית אשר הועברו ליחיד‪32 .‬‬

‫‪33‬‬

‫‪ .3‬החלטתנו זו תהיה בתוקף לגבי שנת המס ‪ 2014‬ואילך‪34 ".‬‬

‫‪35‬‬

‫‪ 2‬מתוך ‪31‬‬
‫‪36‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫‪1‬‬

‫ו‪ .‬ביום ‪ 27.4.15‬שלחה עו"ד נאור מכתב נוסף בו נכתב‪2 :‬‬

‫‪3‬‬ ‫ז‪.‬‬

‫"בהמשך למכתבנו שבסימוכין ולמען הסר כל ספק נציין שמכתבנו ‪4‬‬
‫מתייחס אך ורק למצב בו מדובר בהכנסה שאם היתה מיוחסת ליחיד‪5 ,‬‬
‫היתה פטורה מתשלום דמי ביטוח לפי החוק‪ ,‬ולכן אותה הכנסה תהיה ‪6‬‬
‫פטורה גם לחברה המשפחתית"‪7 .‬‬

‫‪8‬‬

‫במכתב מיום ‪ 10.5.15‬השיב מר מנירב לעו"ד נאור כי הוא מברך על ‪9‬‬

‫החלטת הנתבע‪ ,‬אך אינו מבין מדוע ההחלטה תהיה בתוקף משנת המס ‪10‬‬

‫‪ 2014‬ואילך‪ ,‬ולא באופן רטרואקטיבי‪11 .‬‬

‫כך נכתב‪12 :‬‬

‫‪13‬‬ ‫ח‪.‬‬

‫"‪ ...‬לא יעלה על הדעת שאישרתם מחד את עמדתנו ומנגד אתם מחילים ‪14‬‬
‫את החלטתכם רק משנת ‪ 2014‬ואילך‪ ,‬שכן‪ ,‬אין מדובר בשינוי שחל ‪15‬‬
‫בשנת ‪ 2014‬אלא בשינוי חקיקה (תיקון ‪ 103‬לפקודת מס הכנסה)‪16 ,‬‬
‫שפשוט פורש על ידכם בצורה לא נכונה ואם וככל שגביתם דמי ביטוח ‪17‬‬
‫על הכנסות מסוג זה‪ ,‬הרי שהגביה נעשתה בניגוד לחוק ומן הראוי היה‪18 ,‬‬
‫וכך אני מצפה שתנהגו‪ ,‬שתחזירו את דמי הביטוח שגביתם שלא כדין ‪19‬‬
‫ולא תכתבו כאילו פרשנות זו בתוקף מ – ‪ 2014‬ואילך‪20 "....‬‬

‫‪21‬‬

‫ביום ‪ 22.7.15‬השיבה עו"ד נאור למכתבו של מר מנירב‪ .‬בתשובתה חזרה ‪22‬‬

‫והבהירה כי החלת הפרשנות החדשה של הנתבע‪ ,‬תחול ממועד קבלת ‪23‬‬

‫ההחלטה ואילך‪ ,‬דהיינו – משנת ‪ 2014‬בלבד‪24 .‬‬

‫‪25‬‬

‫ההליכים ‪26‬‬ ‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫בהליך זה אוחדו ‪ 50‬תביעות אשר הוגשו בבתי הדין האזוריים לעבודה בחיפה‪27 ,‬‬ ‫‪.5‬‬

‫תל אביב וירושלים‪28 .‬‬

‫‪29‬‬

‫ביום ‪ 16.7.17‬ניתנה החלטה בבית הדין הארצי (המ"ד ‪ )56350-06-17‬לפיה ‪30 13‬‬

‫התביעות הראשונות‪ ,‬שהוגשו בבתי הדין האזוריים השונים‪ ,‬תתבררנה במאוחד ‪31‬‬

‫בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‪32 .‬‬

‫‪33‬‬

‫בהמשך הוגשו תביעות נוספות שצורפו לתיק המאוחד‪ ,‬על פי בקשות התובעים ‪34‬‬

‫וההחלטות שניתנו בתיקים‪35 .‬‬

‫‪ 3‬מתוך ‪31‬‬
‫‪37‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫‪1‬‬ ‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫על פי החלטת הנשיאה דאז‪ ,‬השופטת אפרת לקסר‪ ,‬התיקים המאוחדים הועברו ‪2‬‬ ‫‪.8‬‬
‫לטיפול הח"מ‪3 .‬‬

‫‪4‬‬

‫במסגרת ההליכים התקיימה ישיבת קד"מ בפניי ביום ‪ .28.10.18‬בדיון הובהר ‪5‬‬
‫כי הסוגיות בתיק זה הן סוגיות משפטיות ונשמעו עמדות הצדדים ביחס להגדרת ‪6‬‬
‫הפלוגתא‪7 .‬‬

‫‪8‬‬

‫על פי החלטה מיום ‪ ,28.10.18‬נדרש המוסד לביטוח לאומי להגיש תעודת עובד ‪9‬‬
‫ציבור בה תנתן התייחסות לשאלות אלה‪10 :‬‬

‫‪11‬‬

‫"א‪ .‬כיצד בכוונת הנתבע לנהוג בהתייחס לחיוב בדמי ביטוח משנת ‪12 2014‬‬
‫ואילך והאם הנתבע ממתין להכרעה בתיק כאן וככל שהתביעות כאן ‪13‬‬
‫ידחו‪ ,‬יגבה דמי ביטוח לשנים ‪ 2014‬ואילך‪14 .‬‬

‫‪15‬‬

‫ב‪ .‬התייחסות לחוות הדעת המצוינת במכתבה של עו"ד כרמית נאור‪16 ,‬‬
‫כמצוין בפרוטוקול לעיל ומסירת העתק ממנה‪ .‬ככל שלא קיימת חוות ‪17‬‬
‫דעת כאמור‪ ,‬תינתן לכך התייחסות מפורשת‪18 ".‬‬

‫‪19‬‬

‫‪ .9‬הנתבע הגיש תעודת עובד ציבור בה נאמר‪20 :‬‬

‫‪21‬‬

‫"‪ .1‬הואיל והמוסד הודיע בעבר כי משנת ‪ 2014‬ניתן לייחס פטורים אישיים ‪22‬‬
‫למייצג הנישום‪ ,‬אין בכוונת המוסד לחזור בו מהודעה זו‪ ,‬באופן ‪23‬‬
‫רטרואקטיבי‪ ,‬אלא ממועד שנת המס ‪24 .2018‬‬

‫‪25‬‬ ‫‪.2‬‬

‫אין בידי המוסד לביטוח לאומי חוות דעת משפטית כתובה בנוגע לנשוא ‪26‬‬
‫מכתבה של עו"ד כרמית נאור"‪27 .‬‬

‫‪28‬‬

‫‪ .10‬ביום ‪ ,8.1.19‬בהמשך לדיון שהתקיים ונוכח האמור בתעודת עובד הציבור‪ ,‬ניתנה ‪29‬‬

‫החלטתי כדלקמן‪30 :‬‬

‫‪31‬‬

‫"נוכח האמור‪ ,‬אין צורך לדון בשאלת זכאות הנתבע לגבות דמי ביטוח בהתייחס ‪32‬‬
‫לשנים ‪ 2014‬ואילך‪ ,‬שנים שבגינן ניתן פטור מחיוב בדמי ביטוח‪33 ".‬‬

‫‪34‬‬

‫‪35‬‬

‫כן‪ ,‬הוגדרו ארבע שאלות המשותפות לכלל התיקים המאוחדים‪36 :‬‬

‫‪37‬‬

‫‪ 4‬מתוך ‪31‬‬
‫‪38‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫‪1‬‬ ‫א‪.‬‬

‫האם הכנסות‪/‬רווחים שאינם נחשבים כהכנסה לעניין תשלום דמי ‪2‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫ביטוח לאומי בידי יחיד (מכח סעיף ‪(350‬א) לחוק) הופכים לחייבים ‪3‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫בדמי ביטוח לאומי בידי יחיד‪ ,‬אם יוחסו לאותו יחיד מאת חברה ‪4‬‬ ‫ד‪.‬‬
‫משפחתית (או חברה מהמנויות בסעיפים ‪ 64‬עד ‪64‬א‪ 1‬לפקודת מס ‪5‬‬
‫הכנסה) שהיחיד הינו בעל מניות או חבר בה‪ ,‬וזאת נוכח הוראות סעיף ‪6‬‬
‫‪373‬א לחוק הביטוח הלאומי‪7 .‬‬

‫‪8‬‬

‫האם פעל הנתבע כדין כאשר חייב את בעלי המניות בחברות משפחתיות ‪9‬‬
‫(כל אחד מהתובעים) בדמי ביטוח‪ ,‬בגובה ההכנסה החייבת אותה ‪10‬‬
‫הפיקו מהחברה המשפחתית בשנה מסויימת‪ ,‬כאילו חולקה בסוף אותה ‪11‬‬
‫שנת מס‪12 .‬‬

‫‪13‬‬

‫שיהוי ומניעות ‪ -‬האם משלוח דרישות לתשלום דמי ביטוח בגין ‪14‬‬
‫הכנסות של החברות המשפחתיות כאמור‪ ,‬וזאת שלוש שנים ויותר ‪15‬‬
‫מהמועד שבו קיבל הנתבע את המידע בעניין הכנסות אלה מפקיד ‪16‬‬
‫השומה‪ ,‬מהווה שיהוי והאם יש בשיהוי זה כדי להביא לבטלות ‪17‬‬
‫הדרישות האמורות‪18 .‬‬

‫‪19‬‬

‫האם יש השלכה‪ ,‬לעניין טענת השיהוי‪ ,‬לפטור מדמי ביטוח שעליו ‪20‬‬
‫הוחלט במוסד לביטוח לאומי בהתייחס לשנת ‪ 2014‬ואילך‪21 .‬‬

‫‪22‬‬

‫‪23‬‬

‫בסעיף ‪ 4‬להחלטה מיום ‪ 8.1.19‬הובהר‪24 :‬‬

‫‪25‬‬

‫"התיקים המאוחדים עוסקים בשאלה משפטית בלבד‪ ,‬כמוגדר לעיל‪ .‬לאחר ‪26‬‬
‫שיינתן פסק דין וככל שיוותרו מחלוקות‪ ,‬יהיה על הצדדים או מי מהם לנקוט ‪27‬‬
‫בהליך נפרד‪ ,‬שבו יתברר ההיבט העובדתי"‪28 .‬‬

‫‪29‬‬

‫‪ .11‬הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב בשאלות שלעיל‪ .‬כן הוגשו סיכומי תשובה ‪30‬‬

‫מטעם התובעים‪31 .‬‬

‫‪32‬‬

‫‪ .12‬לאחר הגשת סיכומי הצדדים‪ ,‬הוגשו לתיק הודעות כדלקמן‪33 :‬‬

‫‪34‬‬

‫א‪ .‬ביום ‪ 1.12.2019‬הוגשה "הודעת עדכון" מטעם התובע בתיק ב"ל ‪35 32885-‬‬

‫‪ .11-17‬ההודעה מפנה להודעות שפרסם הנתבע ביום ‪ 10.11.2019‬וביום ‪36‬‬

‫‪ 25.11.2019‬בהן נכתב‪37 :‬‬

‫‪38‬‬

‫‪ 5‬מתוך ‪31‬‬
‫‪39‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫"כידוע‪ ,‬בשנת ‪ 2014‬ניתנה חוות דעת משפטית שקבעה שניתן לייחס ‪1‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫את הפטור הניתן ליחיד על הכנסותיו‪ ,‬גם להכנסתו מחברה משפחתית‪2 .‬‬

‫‪3‬‬

‫לאחרונה מתנהלים הליכים בבית הדין לעבודה בדבר חיוב בדמי ביטוח ‪4‬‬
‫על הכנסות שמקורן בחברה משפחתית‪5 .‬‬

‫‪6‬‬

‫בעניין זה‪ ,‬הודענו לבית הדין כי לאחר בחינה נוספת של הנושא בלשכה ‪7‬‬
‫המשפטית‪ ,‬הוחלט לחזור בנו מחוות הדעת שניתנה בשנת ‪8 .2014‬‬

‫‪9‬‬

‫לפיכך‪ ,‬החל משנת המס ‪ 2018‬לא יינתן הפטור האמור ואין להחיל את ‪10‬‬
‫חוות הדעת הקודמת"‪11 .‬‬

‫‪12‬‬

‫‪13‬‬

‫ביום ‪ 16.12.19‬הוגשה הודעה נוספת מטעם קבוצת ‪ 42‬תובעים‪ ,‬המפנה ‪14‬‬

‫להודעה שפרסם הנתבע ביום ‪ .15.12.19‬מדובר בנוסח זהה לזה שפורסם ‪15‬‬

‫ביום ‪ ,10.11.19‬בצירוף פסקה נוספת בה נכתב‪16 :‬‬

‫‪17‬‬

‫"יחד עם זאת‪ ,‬לאור העובדה כי בימים אלו הסוגיה נדונה בבית הדין‪18 ,‬‬
‫הוחלט כי הליכי הגביה כנגד חיובי דמי הביטוח בגין שנת ‪ 2018‬ואילך ‪19‬‬
‫שמקורם בהכנסות מחברה משפחתית‪ ,‬יוקפאו‪ ,‬בכפוף להמצאת ‪20‬‬
‫מסמכים תומכים שמדובר בהכנסות יחיד הפטורות מתשלום דמי ‪21‬‬
‫ביטוח לאומי (בהתאם לחוות הדעת המשפטית משנת ‪22 .)2014‬‬

‫‪23‬‬

‫זאת עד אשר תתקבל החלטת בית הדין בסוגיה‪24 ".‬‬

‫‪25‬‬

‫‪26‬‬

‫‪ .13‬הנתבע הגיש תגובה להודעות התובעים‪ .‬כן הוגשה תגובה לתגובה מטעם חלק ‪27‬‬

‫מהתובעים‪28 .‬‬

‫‪29‬‬

‫‪ .14‬המסגרת הנורמטיבית ‪30‬‬

‫אופן קביעת ההכנסה המשמשת כבסיס לחישוב דמי הביטוח‪ ,‬קבוע בסימן ב' של ‪31‬‬

‫פרק ט"ו לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה‪32 .1995-‬‬

‫‪33‬‬

‫סעיף ‪ 342‬קובע את סוגי החייבים בדמי ביטוח‪34 :‬‬

‫מבוטח שהוא עובד עצמאי ומבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי‪ ,‬חייבים ‪35‬‬

‫בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם (סעיף ‪(342‬א) לחוק)‪ ,‬ומעביד חייב בתשלום דמי ‪36‬‬

‫ביטוח בעד עובדו (סעיף ‪(342‬ב) לחוק)‪37 .‬‬

‫‪38‬‬

‫‪ 6‬מתוך ‪31‬‬
‫‪40‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫‪ .15‬חוק הביטוח הלאומי קובע‪ ,‬לעניין ההכנסה החייבת בדמי ביטוח‪ ,‬כי חישוב ‪1‬‬

‫הכנסתו של עובד ייעשה "מהמקורות המפורטים בסעיף ‪ )2(2‬לפקודת מס ‪2‬‬

‫הכנסה" (סעיף ‪(344‬א) לחוק)‪ .‬חישוב הכנסתו של עובד עצמאי ייעשה ‪3‬‬

‫"מהמקורות המפורטים בפסקאות (‪ )1‬ו‪ )8(-‬של סעיף ‪ 2‬לפקודת מס הכנסה"‪4 .‬‬

‫לגבי מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי‪" ,‬יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו ‪5‬‬

‫מהמקורות המפורטים בסעיף ‪ 2‬האמור" (סעיף ‪(345‬א) לחוק)‪6 .‬‬

‫‪7‬‬

‫בסעיף ‪ 2‬לפקודת מס הכנסה נקבע‪8 :‬‬

‫"מס הכנסה יהא משתלם‪ ,‬בכפוף להוראות פקודה זו‪ ,‬לכל שנת מס‪ ,‬בשיעורים ‪9‬‬
‫המפורטים להלן‪ ,‬על הכנסתו של אדם תושב ישראל שהופקה או שנצמחה ‪10‬‬
‫בישראל או מחוץ לישראל ועל הכנסתו של אדם תושב חוץ שהופקה או ‪11‬‬
‫שנצמחה בישראל‪ ,‬ממקורות אלה‪12 :‬‬

‫‪13‬‬

‫(‪ )1‬השתכרות או ריווח מכל עסק או משלח‪-‬יד שעסקו בו תקופת זמן ‪14‬‬
‫כלשהי‪ ,‬או מעסקה או מעסק אקראי בעלי אופי מסחרי; ‪15‬‬

‫‪16‬‬

‫(‪( )2‬א) השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו ‪17‬‬
‫לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו‪ ,‬לרבות ‪18‬‬
‫תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון‪ ,‬נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ‪19‬‬
‫ספרות מקצועית או ביגוד‪ ,‬אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד ‪20‬‬
‫כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו ‪21‬‬
‫של העובד; והכל ‪ -‬בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף‪ ,‬בין שניתנו לעובד ‪22‬‬
‫במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו; ‪23‬‬
‫(ב) שר האוצר‪ ,‬באישור ועדת הכספים של הכנסת‪ ,‬יקבע את שוויו של ‪24‬‬
‫השימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד כאמור לרשות העובד; ‪25‬‬

‫‪26‬‬

‫(‪( )3‬בוטלה); ‪27‬‬

‫‪28‬‬

‫(‪ )4‬דיבידנד‪ ,‬לרבות דיבידנד המשתלם מתוך רווחי הון של חברה‪ ,‬ריבית‪29 ,‬‬
‫הפרשי הצמדה או דמי נכיון; ‪30‬‬

‫‪31‬‬

‫(‪ )5‬קיצבה‪ ,‬מלוג או אנונה; ‪32‬‬

‫‪33‬‬

‫(‪ )6‬דמי שכירות‪ ,‬תמלוגים‪ ,‬דמי מפתח‪ ,‬פרמיות ורווחים אחרים שמקורם ‪34‬‬
‫באחוזת‪-‬בית או בקרקע או בבנין תעשייתי‪ :‬בנה אדם אחוזת‪-‬בית והשכירה ‪35‬‬
‫וקיבל בעד ההשכרה דמי מפתח או פרמיה ואחר ההשכרה מכר אותה ‪36‬‬
‫אחוזת‪-‬בית לאחר‪ ,‬במישרין או בעקיפין‪ ,‬על פי הסכם שנעשה בשעת ‪37‬‬
‫ההשכרה או לפני כן‪ ,‬יראו את הקונה כאילו קיבל הוא ביום הקניה דמי ‪38‬‬
‫מפתח או פרמיה באותו סכום; נעשתה הקניה תוך שנה לאחר ההשכרה ‪39‬‬
‫יראו זאת כראיה לכאורה שאמנם היה הסכם כאמור; ‪40‬‬

‫‪41‬‬

‫‪ 7‬מתוך ‪31‬‬
‫‪41‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫(‪ )7‬השתכרות או ריווח שמקורם בכל נכס שאינו אחוזת‪-‬בית ולא קרקע ולא ‪1‬‬
‫בנין תעשייתי; ‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫(‪ )8‬השתכרות או ריווח שמקורם בחקלאות‪ ,‬בעבודת אדמה‪ ,‬בייעור או ‪4‬‬
‫בגידולי קרקע‪ ,‬לרבות שוויה של תוצרת המתקבלת בשל השימוש בהון‪5 ,‬‬
‫בנכס‪ ,‬בזרעים או בחיות‪ -‬בית לצרכי מקורות ההכנסה האמורים בפסקה זו‪6 ,‬‬
‫ולרבות חלק ברווחים המתקבלים מן השימוש כאמור; ‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫(‪ )9‬תמורה המתקבלת בעד מכירת פטנט‪ ,‬מדגם או עיצוב על ידי הממציא‪9 ,‬‬
‫או בעד מכירת זכות יוצרים על ידי היוצר‪ ,‬אם הומצאה האמצאה או נוצרה ‪10‬‬
‫היצירה שלא בתחום עיסוקם הרגיל של הממציא או היוצר; ‪11‬‬

‫‪12‬‬

‫(‪ )10‬השתכרות או ריווח מכל מקור אחר שאינו כלול בפסקאות (‪ )1‬עד (‪13 ,)9‬‬
‫אך לא הוצא מהם בפירוש ולא ניתן עליו פטור בפקודה זו או בכל דין אחר‪14 ".‬‬

‫‪15‬‬

‫‪ .16‬סעיף ‪(345‬ב) לחוק הביטוח הלאומי קובע זיקה בין ההכנסה שעליה משולם מס ‪16‬‬
‫הכנסה‪ ,‬לבין הכנסה לצרכי דמי ביטוח‪ .‬דהיינו ‪ -‬ההכנסה לעניין חובת תשלום ‪17‬‬
‫דמי הביטוח תהא מבוססת על נתוני מס הכנסה‪18 .‬‬
‫דב"ע נה‪ 234-0/‬אביד ‪ -‬המוסד לביטוח לאומי‪ ,‬פד"ע ל"א‪19 .528 ,518 ,‬‬

‫‪20‬‬

‫‪ .17‬ההוראות הנוגעות לחברה משפחתית ‪21‬‬
‫בסעיף ‪64‬א לפקודה נקבע‪22 :‬‬

‫‪23‬‬

‫"(א) הכנסתה החייבת של חברה שחבריה הם בני משפחה שלפי סעיף ‪24‬‬
‫‪(76‬ד)(‪ )1‬רואים אותם כאדם אחד (להלן ‪ -‬חברה משפחתית) והפסדיה ‪25‬‬
‫ייחשבו‪ ,‬לפי בקשתה שתומצא לפקיד השומה לא יאוחר מחודש לפני ‪26‬‬
‫תחילתה של שנת מס פלונית‪ ,‬או תוך שלושה חודשים לאחר התאגדותה‪27 ,‬‬
‫הכל לפי הענין‪ ,‬כהכנסתו או הפסדו של החבר שהוא בעל הזכות לחלק ‪28‬‬
‫הגדול ביותר ברווחים בחברה או של החבר שהחברה ציינה בבקשתה ‪29‬‬
‫שהוא אחד מבעלי הזכויות לחלקים השווים והגדולים ביותר ברווחים בה ‪30‬‬
‫ואשר הסכמתו בכתב צורפה לבקשה (בסעיף זה ‪ -‬הנישום)‪ ,‬ויחולו ‪31‬‬
‫הוראות אלה‪32 ."... :‬‬

‫‪33‬‬

‫‪ .18‬בית הדין הארצי לעבודה קבע בעניין וייס כי הוראות סעיף ‪64‬א לפקודה‪34 ,‬‬
‫מיוחדים לתחום דיני מס הכנסה בלבד‪35 .‬‬
‫משכך‪ ,‬נקבע כי כל עוד לא חולקו הכנסות החברה‪ ,‬הרי שאין אפשרות לייחס ‪36‬‬
‫אותם לחבר הנישום וכי אין לחייב את החבר הנישום בתשלום דמי ביטוח לאומי ‪37‬‬
‫על הכנסתו מחברה המשפחתית‪ ,‬זאת למעט אם חולק דיבידנד בפועל‪38 .‬‬

‫‪ 8‬מתוך ‪31‬‬
‫‪42‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫דב"ע (ארצי) מט‪ 0-98/‬המוסד לביטוח לאומי – מתתיהו וייס‪ ,‬פד"ע כג ‪1 320‬‬
‫(‪2 .)1991‬‬

‫‪3‬‬

‫בפסק הדין בעניין יוסף הסתמך בית הדין הארצי על הלכת וייס ביחס "לחברת ‪4‬‬
‫בית" שהנה חברת מעטים‪ ,‬שכל רכושה ועסקיה הם החזקת בניינים בהתאם ‪5‬‬
‫לסעיף ‪ 64‬לפקודת מס הכנסה‪ ,‬וקבע כי הכנסות מבוטח מרווחים בלתי מחולקים ‪6‬‬
‫בחברת בית‪ ,‬הן הכנסות שאינן חייבות בתשלום דמי ביטוח למוסד לביטוח ‪7‬‬
‫לאומי‪8 .‬‬
‫נקבע‪ ,‬כי לעניין תשלום דמי הביטוח‪ ,‬שנת המס בה יחולקו ההכנסות לבעלי ‪9‬‬
‫המניות‪ ,‬תיחשב לשנה בה היתה להם הכנסה ממקורות המפורטים בסעיף ‪10 2‬‬
‫לפקודת מס הכנסה‪ ,‬זאת אף כי בעלי המניות חויבו בתשלום מס הכנסה על ‪11‬‬
‫הכנסות אלה‪ ,‬עוד בשנים עברו‪ ,‬בטרם חולקה אותה הכנסה‪12 .‬‬
‫ע"ע (ארצי) ‪ 1117/01‬ברק יוסף – המוסד לביטוח לאומי‪ ,‬מיום ‪13 .3.2.03‬‬

‫‪14‬‬

‫‪ .19‬ביום ‪ ,26.12.2007‬לאחר פסק הדין בעניין יוסף‪ ,‬התקבל בכנסת תיקון ‪ 103‬לחוק ‪15‬‬
‫הביטוח הלאומי ‪16 .‬‬
‫במסגרת התיקון‪ ,‬הוסף סעיף ‪373‬א שכותרתו "מועד חיוב מיוחד בדמי ביטוח"‪17 .‬‬
‫להלן הוראות הסעיף‪18 :‬‬

‫‪19‬‬

‫"הפיקה חברה מהחברות המנויות בסעיפים ‪ 64‬עד ‪64‬א‪ 1‬לפקודת מס הכנסה‪20 ,‬‬
‫לפי העניין‪ ,‬הכנסה חייבת כהגדרתה בסעיף ‪ 1‬לפקודת מס הכנסה‪ ,‬בשנת מס ‪21‬‬
‫פלונית‪ ,‬יראו את ההכנסה האמורה כאילו חולקה בסוף אותה שנת מס לחברי ‪22‬‬
‫החברה או לבעלי המניות בה‪ ,‬לפי העניין‪ ,‬והכל בהתאם לזכאותם היחסית ‪23‬‬
‫ברווחי החברה במועד האמור‪24 ".‬‬

‫‪25‬‬
‫‪26‬‬

‫למען השלמת התמונה‪ ,‬סעיף ‪ 1‬לפקודת מס הכנסה קובע‪27 :‬‬

‫‪28‬‬

‫"הכנסה חייבת" ‪ -‬הכנסה לאחר הניכויים‪ ,‬הקיזוזים והפטורים שהותרו ‪29‬‬
‫ממנה לפי כל דין"‪30 .‬‬

‫‪31‬‬

‫"הכנסה" ‪ -‬סך כל הכנסתו של אדם מן המקורות המפורשים בסעיפים ‪ 2‬ו‪32 ,3-‬‬
‫בצירוף סכומים שנקבע לגביהם בכל דין שדינם כהכנסה לענין פקודה זו; ‪33‬‬

‫‪34‬‬
‫‪35‬‬

‫‪ 9‬מתוך ‪31‬‬
‫‪43‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫במסגרת תיקון ‪ 103‬תוקן גם סעיף ‪(371‬ב) לחוק‪ ,‬הקובע הוראות מיוחדות לגבי ‪1‬‬
‫הכנסות נוספות של עובד שכיר או עצמאי‪ ,‬שנצמחו מהמקורות הנוספים ‪2‬‬
‫שקבועים בסעיף ‪ 2‬לפקודה ואשר מחויבות אף הן בדמי ביטוח‪3 :‬‬

‫‪4‬‬

‫"על אף האמור בסעיף קטן (א) ובהוראות שנקבעו לפיו‪ ,‬מבוטח שהוא עובד‪5 ,‬‬
‫עובד עצמאי או עובד ועובד עצמאי‪ ,‬שיש לו גם הכנסה מהמקורות המפורטים ‪6‬‬
‫בסעיף ‪ 2‬לפקודת מס הכנסה אשר אינה הכנסה מעבודתו כעובד ואינה הכנסה ‪7‬‬
‫מעבודתו כעובד עצמאי (בסעיף זה – הכנסה אחרת)‪ ,‬ישלם דמי ביטוח גם בעד ‪8‬‬
‫הכנסתו האחרת‪ ,‬בשיעור החל על הכנסה אחרת של מי שאינו עובד ואינו עובד ‪9‬‬
‫עצמאי‪ ,‬וזאת אף אם הכנסתו האחרת פחותה ממחצית סך הכנסותיו‪10 ".‬‬

‫‪11‬‬

‫‪ .20‬סעיף ‪(350‬א) לחוק הביטוח הלאומי שכותרתו "הכנסה פטורה מדמי ביטוח" ‪12‬‬

‫קובע סוגי תגמולים ותשלומים אשר לא יחשבו כהכנסה לצורך תשלום דמי ‪13‬‬

‫ביטוח‪14 .‬‬

‫במסגרת תיקון ‪ 103‬הוחלף נוסחם של סעיף ‪(350‬א)(‪ )6‬ו – (‪ )7‬ונקבע בהם כך‪15 :‬‬

‫‪16‬‬

‫"(‪ )6‬הכנסה החייבת במס לפי הוראות סעיף ‪125‬ב לפקודת מס הכנסה‪17 ,‬‬
‫שאינה הכנסה לפי סעיף ‪373‬א‪ ,‬וכן הכנסה החייבת במס לפי הוראות ‪18‬‬
‫סעיף ‪125‬ג(ב) או (ג) לפקודת מס הכנסה (ההדגשה הוספה – ה‪.‬י)‪19 .‬‬

‫‪20‬‬

‫הכנסה מדמי שכירות שחלות עליה הוראות סעיף ‪ 122‬לפקודת מס ‪21‬‬ ‫(‪)7‬‬
‫הכנסה‪ ,‬הכנסה מדמי שכירות מחוץ לישראל שחלות עליה הוראות ‪22‬‬
‫סעיף ‪122‬א לפקודת מס הכנסה והכנסה שאינה הכנסה מעבודה כעובד ‪23‬‬
‫או כעובד עצמאי‪ ,‬הפטורה ממס לפי כל דין‪ ,‬למעט הכנסה מפנסיה ‪24‬‬
‫מוקדמת כהגדרתה בסעיף ‪345‬ב(א)‪ ,‬ולמעט הכנסה שיקבע שר האוצר‪25 ,‬‬
‫בהסכמת שר הרווחה‪ ,‬באישור ועדת הכספים של הכנסת;" ‪26‬‬

‫‪27‬‬

‫סעיפים ‪125‬ב' ו – ‪125‬ג' לפקודת מס הכנסה‪ ,‬עוסקים בשיעור המס על דיבידנד ‪28‬‬

‫ובשיעור המס על הכנסה מריבית ומדמי ניכיון‪ ,‬בהתאמה‪29 .‬‬

‫סעיפים ‪ 122‬ו‪122 -‬א' לפקודת מס הכנסה עוסקים בשיעור המס בגין השכרת ‪30‬‬

‫דירת מגורים ובהכנסה מדמי שכירות מחוץ לישראל‪31 .‬‬

‫‪32‬‬

‫‪ .21‬טענות התובעים ‪33‬‬
‫א‪ .‬על פי חוק ביטוח לאומי ופקודת מס הכנסה‪ ,‬רווחי הון וכן הכנסות המנויות ‪34‬‬
‫בסעיף ‪(350‬א) לחוק הביטוח הלאומי‪ ,‬הן הכנסות שאינן חייבות בדמי ‪35‬‬
‫ביטוח‪ ,‬אם הן נצמחות בידי יחיד‪36 .‬‬

‫‪ 10‬מתוך ‪31‬‬
‫‪44‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫הכנסות הוניות ממוסות בהתאם לפרק ה' לפקודת מס הכנסה‪ ,‬ואינן ‪1‬‬
‫נכללות במקורות המפורטים בסעיף ‪ 2‬לפקודה‪ .‬לפיכך‪ ,‬הן אינן חייבות ‪2‬‬
‫בדמי ביטוח‪3 .‬‬
‫הוראות סעיפים ‪(350‬א) (‪ )6‬ו‪ )7( -‬לחוק הביטוח הלאומי מפרטות את סוגי ‪4‬‬
‫הכנסות‪/‬רווחים שאינם חייבים כלל דמי ביטוח בידי היחיד‪5 :‬‬
‫דיבידנדים‪ ,‬הכנסות ריבית לפי סעיפים ‪125‬ג(ב) או (ג) לפקודת מס הכנסה‪6 ,‬‬
‫הכנסה מהשכרת דירה למגורים בישראל לפי סעיף ‪ 122‬לפקודה‪ ,‬הכנסה ‪7‬‬
‫מהשכרת מקרקעין מחוץ לישראל לפי סעיף ‪122‬א לפקודה והכנסה שאינה ‪8‬‬
‫הכנסה מעבודה כעובד או כעובד עצמאי‪ ,‬הפטורה ממס לפי כל דין‪ ,‬למעט ‪9‬‬
‫הכנסה מפנסיה מוקדמת כהגדרתה בחוק; ‪10‬‬

‫‪11‬‬

‫ב‪ .‬חברה משפחתית הינה בעלת אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה ‪12‬‬
‫ואולם לצרכי מס היא נחשבת כ"שקופה"‪ ,‬תוך ייחוס הכנסותיה לבעלי ‪13‬‬
‫המניות‪ ,‬בהתאם לסעיף ‪64‬א לפקודת מס הכנסה‪14 .‬‬
‫על פי סעיף ‪64‬א‪ ,‬הכנסתה החייבת והפסדיה של חברה משפחתית‪ ,‬נחשבים ‪15‬‬
‫מיום התאגדותה לרווחיו והפסדיו של הנישום המייצג‪16 .‬‬
‫משמע‪ ,‬ככל שקיימת זהות לצרכי מס‪ ,‬בין הנישום המייצג לבין החברה ‪17‬‬
‫המשפחתית‪ ,‬הרי שהכנסות הפטורות ממס או מדמי ביטוח בידי יחיד‪18 ,‬‬
‫תחשבנה ככאלה גם כאשר הכנסות אלה מיוחסות לו מחברה משפחתית‪19 .‬‬
‫בעניין זה הפנו התובעים לפסיקת בית המשפט העליון בע"א ‪20 306/88‬‬
‫פלזנשטיין נ' פקיד שומה חיפה‪ ,1999 ,‬ע"א ‪ 896/90‬פקיד שומה חיפה נ' ‪21‬‬
‫יהושע הלוי‪ 1995 ,‬ופסקי דין נוספים‪22 .‬‬

‫‪23‬‬

‫ג‪ .‬הוראת סעיף ‪373‬א שהוספה לחוק הביטוח הלאומי במסגרת תיקון ‪24 103‬‬
‫לחוק‪ ,‬קבעה הסדר חדש לגבי החבות בדמי ביטוח בגין הכנסות החברה ‪25‬‬
‫המשפחתית‪ ,‬חברת בית וחברה שקופה‪26 .‬‬
‫לפי הסדר זה‪ ,‬הכנסתה החייבת של חברה משפחתית תיחשב כאילו חולקה ‪27‬‬
‫בסוף השנה לחבריה‪/‬בעלי מניותיה וכל חבר ייחשב כאילו קיבל חלק יחסי ‪28‬‬
‫מההכנסה האמורה‪ ,‬כיחס זכויותיו‪29 .‬‬

‫‪ 11‬מתוך ‪31‬‬
‫‪45‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫מדובר בהסדר מקביל מבחינת עקרון השקיפות‪ ,‬להסדר הקבוע בפקודת ‪1‬‬
‫מס הכנסה ביחס למועד החיוב‪2 .‬‬

‫‪3‬‬

‫ד‪ .‬תכליתו של תיקון ‪373‬א לחוק הביטוח הלאומי היה להקדים את מועד ‪4‬‬
‫החבות בדמי ביטוח לאומי בגין ההכנסה החייבת שהפיקה החברה ‪5‬‬
‫המשפחתית‪ ,‬ולא לדחות את מועד החיוב למועד חלוקת הרווחים כפי ‪6‬‬
‫שנעשה עד לתיקון ‪ .103‬זאת‪ ,‬כפי שעולה מחוזר המוסד לביטוח לאומי ‪7‬‬
‫מיום ‪( 13.5.2008‬חוזר ‪8 .)52/08‬‬
‫על פי תכלית הוראות החוק ועל פי ההיגיון‪ ,‬הפרשנות הנכונה והראויה ‪9‬‬
‫למילים "שאינה הכנסה לפני סעיף ‪373‬א" היא הפרשנות המגבילה את ‪10‬‬
‫תחולת הסעיף להכנסה החייבת מלכתחילה בדמי ביטוח‪ ,‬בהתחשב ‪11‬‬
‫בפטורים החלים על הכנסתו של יחיד‪ .‬דהיינו‪ ,‬פרשנות המבחינה בין ‪12‬‬
‫המקורות השונים של ההכנסות‪13 .‬‬

‫‪14‬‬

‫ה‪ .‬אזכור סעיף ‪373‬א בסעיף ‪(350‬א)(‪ )6‬בא רק על מנת להבהיר כי אם אכן ‪15‬‬
‫מדובר בהכנסה חייבת בידי חברה משפחתית‪ ,‬כמו ממשלח יד או עבודה‪16 ,‬‬
‫ייחוסה ליחיד שהוא בעליה אינו פוטר אותה או את בעליה מתשלום דמי ‪17‬‬
‫ביטוח לאומי על פי סעיף ‪(350‬א)(‪18 .)6‬‬

‫‪19‬‬

‫ו‪ .‬עמדת הנתבע לפיה יש לחייב בדמי ביטוח את מלוא ההכנסה המופיעה ‪20‬‬
‫בדו"ח המס של החברה‪ ,‬ללא הבחנה בסיווג מקורותיה‪ ,‬מהווה חריגה ‪21‬‬
‫מסמכות ויוצרת השלכות מרחיקות לכת של חיוב חדש של מגזרי פעילות ‪22‬‬
‫שלמים בדמי ביטוח לאומי‪ ,‬ובכלל זה שוק ההון ושוק הנדל"ן‪23 .‬‬

‫‪24‬‬

‫ז‪ .‬ייחוס הכנסות החברה המשפחתית לנישום המייצג‪ ,‬כלל לא מהווה חלוקת ‪25‬‬
‫דיבידנד כהגדרתו בחוק החברות‪26 .‬‬

‫‪27‬‬

‫ח‪ .‬עקרון ההרמוניה החקיקתית מוביל להעדפת פרשנות זהה לחוק הביטוח ‪28‬‬
‫הלאומי ולפקודת מס הכנסה‪ .‬זאת‪ ,‬במיוחד על רקע העובדה שהחיוב בדמי ‪29‬‬

‫‪ 12‬מתוך ‪31‬‬
‫‪46‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫ביטוח מבוסס ממילא על סיווג ההכנסות בהתאם להוראות פקודת מס ‪1‬‬
‫הכנסה‪2 .‬‬

‫‪3‬‬

‫ט‪ .‬פרשנות הנתבע מביאה להפליה לא מוצדקת בין יחידים שהם בעלי מניות ‪4‬‬
‫בחברה משפחתית‪ ,‬לבין יחידים שאינם כאלה‪5 .‬‬

‫‪6‬‬

‫י‪ .‬בהתייחס לפלוגתא השנייה‪ ,‬מאחר והכנסתן החייבת במס של החברות ‪7‬‬
‫המשפחתיות בתיקים המאוחדים‪ ,‬כוללת רווחי הון לרבות שבח מקרקעין ‪8‬‬
‫וכן הכנסות המנויות בסעיפים ‪(350‬א) (‪ )6‬ו‪ )7(-‬לחוק‪ ,‬הרי שהנתבע פעל ‪9‬‬
‫שלא כדין עת חייב את בעלי המניות בדמי ביטוח בגין הכנסות אלה‪10 .‬‬

‫‪11‬‬

‫יא‪ .‬הנתבע שלח את דרישות התשלום לתובעים בשיהוי‪ .‬כך למשל‪ ,‬נשלחו ‪12‬‬
‫דרישות תשלום בחודש מאי ‪ 2017‬בהתייחס להכנסות שהופקו על ידי ‪13‬‬
‫החברות המשפחתיות בשנת ‪ 2013‬ואף לפני כן‪14 .‬‬
‫בהתאם לפסיקה‪ ,‬כללי המנהל התקין מחייבים את הנתבע לפעול במהירות ‪15‬‬
‫הראויה בדרישתו מן האזרח לקיים את חובותיו‪16 .‬‬
‫השיהוי בו נקט הנתבע מהווה ויתור מצדו ומאיין את דרישות התשלום‪17 ,‬‬
‫בשל הסתמכות של התובעים‪ ,‬שסברו כי הכנסות החברות פטורות מתשלום ‪18‬‬
‫דמי ביטוח‪19 .‬‬
‫בנסיבות אלה‪ ,‬קיימת הצדקה לביטול דרישות התשלום שנשלחו בשיהוי ‪20‬‬
‫רב‪ ,‬ומשכך הינן בלתי סבירות‪ ,‬בלתי מידתיות ומהוות פגיעה ממשית ‪21‬‬
‫בתובעים וביכולם לכלכל את תקציבם והתנהלותם הכלכלית‪22 .‬‬
‫הדברים נכונים ביתר שאת‪ ,‬שעה שהנתבע הכיר בטענות התובעים אך קבע ‪23‬‬
‫כי הכרתו זו חלה לגבי שנת ‪ 2014‬ואילך‪24 .‬‬

‫‪25‬‬

‫יב‪ .‬הימנעותו של הנתבע מלחשוף את חוות הדעת המשפטית משנת ‪ ,2014‬מבלי ‪26‬‬
‫שסיפק הסבר לכך‪ ,‬פועלת כנגדו ומעידה על כך שיישם את המצב המשפטי ‪27‬‬
‫לו טוענים התובעים‪28 .‬‬

‫‪29‬‬

‫‪30‬‬

‫‪ 13‬מתוך ‪31‬‬
‫‪47‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫‪ .22‬טענות הנתבע ‪1‬‬
‫א‪ .‬חברה משפחתית‪ ,‬כאישיות משפטית‪ ,‬אינה עונה על הגדרת "מבוטח" ‪2‬‬
‫שבחוק הביטוח הלאומי והיא אינה חייבת בתשלום דמי ביטוח‪ .‬לפיכך‪3 ,‬‬
‫לא ניתן לפטור מבוטחים בגין הכנסות של אישיות משפטית נפרדת‪4 .‬‬

‫‪5‬‬

‫ב‪ .‬לא ניתן לייחס לחברה משפחתית פטור מדמי ביטוח‪ ,‬מן הטעם שייחוס ‪6‬‬
‫הכנסה מסוג זה אפשרי בהתאם לפקודה‪ .‬שכן‪ ,‬על פי הפסיקה‪ ,‬לא ניתן ‪7‬‬
‫להיבנות מהזכויות הקיימות בפקודה לעניין זכויות בביטוח לאומי‪8 .‬‬

‫‪9‬‬

‫ג‪ .‬עובר לתיקון ‪ 103‬אשר במסגרתו הוסף סעיף ‪373‬א‪ ,‬קבעה פסיקת בית ‪10‬‬
‫הדין הארצי לעבודה כי ייחוס ההכנסות של חברה משפחתית לנישום ‪11‬‬
‫המייצג‪ ,‬נועד לצרכי מס הכנסה בלבד וכי מועד החיוב של רווחי חברה ‪12‬‬
‫משפחתית‪ ,‬יקום רק כאשר יחולקו הכספים בפועל לבעלי המניות ‪13‬‬
‫ובשיעור שניתן בפועל למבוטח‪14 .‬‬
‫עוד נקבע כי במקרה זה‪ ,‬דין ההכנסות מדיבידנד כדין הכנסת מבוטח ‪15‬‬
‫שאינה הכנסת עובד ואינה הכנסת עובד עצמאי‪16 .‬‬
‫הנתבע הפנה לפסק הדין בעניין וייס ופסק הדין בעניין יוסף‪17 .‬‬

‫‪18‬‬

‫ד‪ .‬לטענת הנתבע‪ ,‬לפני תיקון ‪ ,103‬בעל המניות חוייב בגין רווחי החברה ‪19‬‬
‫המשפחתית‪ ,‬בדמי ביטוח‪ ,‬כהכנסה ש"לא מעבודה"‪20 .‬‬
‫זאת‪ ,‬רק במקרה בו החליטו בעלי המניות של החברה כי יחולק דיבידנד ‪21‬‬
‫וזה שולם בפועל‪ .‬דהיינו‪ ,‬הכנסות של החברה שלא חולקו‪ ,‬לא חויבו בדמי ‪22‬‬
‫ביטוח‪ ,‬ללא אבחנה מהו מקור הכספים אשר התקבלו אצל החברה ‪23‬‬
‫המשפחתית‪24 .‬‬

‫‪25‬‬

‫ה‪ .‬תיקון ‪ 103‬מיום ‪ 1.1.08‬התקבל בעקבות פסק דין יוסף וכפי שעולה ‪26‬‬
‫מלשון סעיף ‪373‬א שהוסף במסגרת התיקון ומדברי ההסבר להצעת ‪27‬‬
‫החוק‪ ,‬מטרתו היתה להשוות בין מועד חיוב הנישום במס הכנסה‪ ,‬לבין ‪28‬‬
‫מועד חיובו בדמי ביטוח‪ .‬נקבע כי יראו את רווחי החברה כאילו חולקו ‪29‬‬
‫באותה שנת מס‪ ,‬ללא קשר אם חולקו בפועל‪ ,‬כפי שקובעות הוראות ‪30 64‬‬

‫‪ 14‬מתוך ‪31‬‬
‫‪48‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫עד ‪64‬א‪ 1‬לפקודת מס הכנסה‪ .‬משמע‪ ,‬בין אם חולק דיבידנד בפועל ובין ‪1‬‬ ‫ו‪.‬‬
‫אם רעיונית‪2 .‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ט‪.‬‬
‫סעיף ‪(350‬א)(‪ )6‬אשר תוקן במסגרת תיקון ‪ ,103‬מחריג במפורש את ‪4‬‬
‫חלוקת רווחי החברה המשפחתית מההכנסות של מבוטח הפטורות מדמי ‪5‬‬
‫ביטוח‪6 .‬‬
‫המחוקק ביקש לראות ברווחים הנותרים בחברה המשפחתית‪ ,‬בתום ‪7‬‬
‫שנת המס‪ ,‬כהכנסה של בעלי המניות (המבוטח) אף אם לא חולק בפועל ‪8‬‬
‫דיבידנד ובאופן מפורש החריג הכנסות אלה וציין כי הם אינן פטורות ‪9‬‬
‫מדמי ביטוח‪10 .‬‬

‫‪11‬‬

‫מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק החליט לחייב את בעל ‪12‬‬
‫המניות בגין רווחי החברה המשפחתית‪ ,‬באותה שנת מס בהם הופקו‪13 ,‬‬
‫והיא אינה דנה במקור הכנסותיה של החברה המשפחתית‪14 .‬‬

‫‪15‬‬

‫החיוב בדמי ביטוח נובע ממועד חלוקת רווחי החברה המשפחתית ולא ‪16‬‬
‫מעצם קבלתם של הכספים על ידי החברה המשפחתית‪17 .‬‬
‫מבוטח בעל הכנסה‪ ,‬שמקורה בהכנסות חברה משפחתית‪ ,‬הינו בגדר ‪18‬‬
‫מבוטח שיש לו הכנסה "שלא מעבודה" שלגביה חלות הוראות סעיף ‪19‬‬
‫‪373‬א לחוק‪20 .‬‬
‫כפועל יוצא‪ ,‬המבוטח מחויב בתשלום דמי ביטוח בהתאם לשיעור דמי ‪21‬‬
‫הביטוח החל על פי דין על הכנסתו עד לתקרת ההכנסה המירבית (זאת ‪22‬‬
‫בשונה ממס הכנסה ששם שיעור המס שחל על הכנסות חברה משפחתית ‪23‬‬
‫זהה לשיעור המס החל על ההכנסות ממשלח יד)‪24 .‬‬

‫‪25‬‬

‫אין בתיקון החוק כדי לשנות את מעמד רווחי החברה המשפחתית אשר ‪26‬‬
‫חולקו לבעל המניות כהכנסה ש"לא מעבודה" וככזו היא מחויבת בשיעור ‪27‬‬
‫דמי ביטוח הנמוך מהשיעור בו מחויבת הכנסה ממשלח יד או הכנסה ‪28‬‬
‫מעבודה והיא אף אינה מבוטחת לגמלאות מחליפות שכר‪29 .‬‬

‫‪30‬‬

‫‪ 15‬מתוך ‪31‬‬
‫‪49‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫י‪ .‬יש לדחות את טענת ההסתמכות של התובעים‪ ,‬כיוון שמעולם לא הוצג ‪1‬‬
‫כלפי התובעים מצג לפיו רווחי החברה המשפחתית או חלקם‪ ,‬פטורים ‪2‬‬
‫מתשלום דמי ביטוח‪3 .‬‬

‫‪4‬‬

‫יא‪ .‬טענת השיהוי הנטענת על ידי התובעים הינה טענה מוקדמת ועליה ‪5‬‬
‫להתברר באופן פרטני ועובדתי ביחס לכל תובע‪ ,‬ביחס למועד בו הוגשו ‪6‬‬
‫דיווחי המס לנתבע והמועד בו פעל הנתבע לגביית דמי הביטוח‪7 .‬‬
‫כמו כן‪ ,‬יש לבחון את טענת השיהוי בהתאם לפסיקה‪ ,‬לצורך בעריכת ‪8‬‬
‫איזון האינטרסים בין הנזק שנגרם לפרט נוכח חלוף הזמן‪ ,‬אל מול הנזק ‪9‬‬
‫שייגרם לציבור כתוצאה מאי מימוש המטרה הציבורית שביסוד הפעולה ‪10‬‬
‫המנהלית אותה בוחנים וההלכות הקובעות שהוראות חוק ההתיישנות ‪11‬‬
‫אינן חלות על חוב גמלאות ולא על חוב דמי ביטוח‪12 .‬‬

‫‪13‬‬

‫יב‪ .‬ההחלטה המנהלית של הנתבע להחיל את הפטור‪ ,‬היתה בתוקף בין ‪14‬‬
‫השנים ‪ 2014-2018‬והיא בוטלה‪15 .‬‬
‫אף אם תתקבל התביעה‪ ,‬אין מקום להשבת דמי ביטוח ששולמו בגין ‪16‬‬
‫התקופה שלפני ‪ 2014‬בשל "הצפת תביעות" והצורך להקים מנגנון ‪17‬‬
‫החזרה‪ ,‬באופן שיגרום לפגיעה בקופה הציבורית‪18 .‬‬

‫‪19‬‬

‫יש להחיל החלטות מנהליות אשר משנות מצב משפטי קיים‪ ,‬באופן ‪20‬‬
‫פרוספקטיבי‪ ,‬בדומה להחלת הלכה אשר קובעת מצב משפטי חדש‪ .‬זאת ‪21‬‬
‫במיוחד לאור המאפיינים הייחודיים החלים בעניינו בהקשר של דיני ‪22‬‬
‫הביטחון הסוציאלי‪23 .‬‬

‫‪24‬‬

‫‪ .23‬תמצית טענותיהם הנוספות של התובעים בסיכומי התשובה ‪25‬‬
‫א‪ .‬במועד מתן פסקי הדין בעניין וייס ובעניין יוסף‪ ,‬המצב המשפטי ביחס ‪26‬‬
‫לחבות בדמי ביטוח על הכנסות פאסיביות (דיבידנד‪ ,‬ריבית‪ ,‬דמי שכירות ‪27‬‬
‫וכו') היה שונה מהמצב לאחר תיקון ‪ ,103‬על כן לא ניתן להסיק מפסקי ‪28‬‬
‫דין אלה כי לפני תיקון ‪ 103‬רווחי חברה משפחתית חויבו בדמי ביטוח ‪29‬‬
‫לאומי באופן גורף‪30 .‬‬

‫‪ 16‬מתוך ‪31‬‬
‫‪50‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫‪1‬‬

‫ב‪ .‬בפסקי הדין בעניין וייס ובעניין יוסף‪ ,‬לא נדונה ולא הוכרעה שאלת מקור ‪2‬‬
‫ההכנסה שנצמחה לחברה המשפחתית‪ ,‬לעניין חיובו של בעל מניות בדמי ‪3‬‬
‫ביטוח‪4 .‬‬

‫‪5‬‬

‫ג‪ .‬במסגרת תיקון ‪ 132‬לפקודת מס הכנסה והתיקון לתיקון זה‪ ,‬הוקטן ‪6‬‬
‫שיעור המס המוטל על רווחי הון (לרבות שבח מקרקעין)‪ ,‬ריבית ודיבידנד ‪7‬‬
‫בידי יחידים‪ ,‬תוך שכוונת המחוקק היתה ששעורי המס המוקטנים יהוו ‪8‬‬
‫את שיעורי המס הסופיים‪ ,‬דהיינו‪ ,‬לא יושתו עליהם דמי ביטוח‪9 .‬‬

‫‪10‬‬

‫ד‪ .‬העובדה שההכנסות אותן מבקש הנתבע לחייב בדמי ביטוח אינן מובאות ‪11‬‬
‫בחשבון לעניין גמלאות‪ ,‬משמיטה את הקרקע מהטענה שלא חל על ‪12‬‬
‫הכנסות אלה‪ ,‬הפטור‪13 .‬‬

‫‪14‬‬

‫ה‪ .‬בעוד שלפי עמדת הנתבע‪ ,‬בעל מניות בחברה משפחתית נושא בחובות ‪15‬‬
‫(תשלום דמי ביטוח בגין רווחי החברה בהתעלם מסוגם) הוא אינו זכאי ‪16‬‬
‫לזכויות כלשהן‪ ,‬בהיעדר זכאות לחישוב גמלתו על בסיס רווחים אלה‪17 .‬‬

‫‪18‬‬

‫‪ .24‬ומכאן להכרעתנו ‪19‬‬

‫‪20‬‬

‫סעיף ‪(350‬א) קובע‪21 :‬‬

‫‪22‬‬

‫"לענין תשלום דמי ביטוח לא יראו כהכנסה ‪23 -‬‬

‫‪24‬‬

‫‪25 ...‬‬
‫(‪ )6‬הכנסה החייבת במס לפי הוראות סעיף ‪125‬ב לפקודת מס הכנסה‪26 ,‬‬
‫שאינה הכנסה לפי סעיף ‪373‬א‪ ,‬וכן הכנסה החייבת במס לפי הוראות ‪27‬‬
‫סעיף ‪125‬ג(ב) או (ג) לפקודת מס הכנסה" ‪28‬‬

‫‪29‬‬
‫‪30‬‬

‫סעיף ‪373‬א לחוק קובע‪31 :‬‬
‫"הפיקה חברה מהחברות המנויות בסעיפים ‪ 64‬עד ‪64‬א‪ 1‬לפקודת מס הכנסה‪32 ,‬‬
‫לפי העניין‪ ,‬הכנסה חייבת כהגדרתה בסעיף ‪ 1‬לפקודת מס הכנסה‪ ,‬בשנת מס ‪33‬‬
‫פלונית‪ ,‬יראו את ההכנסה האמורה כאילו חולקה בסוף אותה שנת מס לחברי ‪34‬‬

‫‪ 17‬מתוך ‪31‬‬
‫‪51‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫החברה או לבעלי המניות בה‪ ,‬לפי העניין‪ ,‬והכל בהתאם לזכאותם היחסית ‪1‬‬
‫ברווחי החברה במועד האמור‪2 ".‬‬

‫‪3‬‬

‫ביסוד המחלוקת שבין הצדדים עומדת שאלת פרשנותה הראויה של התיבה ‪4‬‬

‫"שאינה הכנסה לפני סעיף ‪373‬א" שבסעיף ‪350‬א(‪ )6‬העוסק בהכנסות הפטורות ‪5‬‬

‫מדמי ביטוח‪6 .‬‬

‫‪7‬‬

‫‪ .25‬בפסק דין שניתן לאחרונה‪ ,‬סיכם בית הדין הארצי את עקרונות הבחינה ‪8‬‬

‫הפרשנית של הוראת חוק‪ ,‬כפי שהובאו בפסיקת בית המשפט העליון ובספרות‪9 :‬‬

‫‪10‬‬

‫"פירוש דבר חקיקה נעשה בהליך דו שלבי‪ .‬בשלב הראשון ‪ -‬יש לאתר "את כל ‪11‬‬
‫המשמעויות שלשון הטקסט יכולה לאצור‪ ,‬קרי אלה שיש להן נקודת אחיזה – ‪12‬‬
‫ולּו מינימאלית – בלשון החקיקה"‪ ,‬ובשלב השני ‪ -‬יש לאתר את תכליותיו של ‪13‬‬
‫דבר החקיקה "ולבחור מבין כל האפשרויות הפרשניות שאותרו את הפרשנות ‪14‬‬
‫אשר מגשימה תכליות אלה באופן המיטבי ביותר"‪15 .‬‬

‫‪16‬‬

‫המעבר מהשלב הראשון לשלב השני יעשה רק כאשר לשון הטקסט יכולה ‪17‬‬
‫לסבול כמה משמעויות‪ .‬וכך נקבע לעניין זה בבג"ץ עיריית הרצליה‪18 :‬‬

‫‪19‬‬

‫כאשר לשונה של הוראת דין הינה ברורה וחד משמעית אין מקום ליתן לה ‪20‬‬
‫משמעות שאין היא יכולה לשאת‪ .‬אכן‪ ,‬כאשר הלשון אינה מאפשרת מתחם ‪21‬‬
‫אפשרויות מילולי כלשהו‪ ,‬ומחייבת פרשנות לשונית אחת ויחידה‪ ,‬על בית ‪22‬‬
‫המשפט לחדול ממלאכת הפרשנות ואין הוא אמור להידרש לבחינת תכלית ‪23‬‬
‫החוק‪24 ".‬‬

‫‪25‬‬

‫אשר לתורת השלבים כאמור‪ ,‬ראוי לשים נגד עינינו את "הערת האזהרה" ‪26‬‬
‫שניתנה מפי השופט עמית בע"א שעלים‪27 :‬‬

‫‪28‬‬

‫"תורת השלבים עשויה לעורר את הרושם כי ענייננו בתרשים זרימה לפיו שלב ‪29‬‬
‫אחד מוביל לשלב שאחריו‪ ,‬ולאחר שעברנו שלב אחד אנו ממשיכים בדרכנו ‪30‬‬
‫מבלי להסב ראשנו לאחור‪ .‬אלא שהגבול בין השלבים אינו כה ברור וחד כפי ‪31‬‬
‫שעשוי להשתמע‪ ,‬ובחינת כל אחד מהשלבים לא נעשית באופן 'סטרילי' ‪32‬‬
‫במנותק מהשלבים האחרים‪ .‬הפרשן עובר מהלשון אל התכלית ומהתכלית אל ‪33‬‬
‫הלשון במעין תנועת מטוטלת‪ .‬הפרשן יפתח בלשון החוק אך גם יסיים בלשון ‪34‬‬
‫החוק‪ ,‬ויש יחסי גומלין בין השלבים השונים‪ ,‬מעין 'מקבילית כוחות' או 'כלים ‪35‬‬
‫שלובים'‪ .‬ככל שעוצמתו של הלשון מטה את הכף לטובת פרשנות מסוימת‪ ,‬כבד ‪36‬‬
‫יותר הנטל על הטוען כי הפרשנות התכליתית מביאה לתוצאה אחרת‪37 ".‬‬

‫‪38‬‬

‫עב"ל ‪ 28017-10-18‬המוסד לביטוח לאומי –קרפלוב‪ ,‬מיום ‪ 15.1.20‬וההפניות ‪39‬‬
‫שם‪40 .‬‬

‫‪41‬‬

‫‪ 18‬מתוך ‪31‬‬
‫‪52‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫‪ .26‬בע"א (עליון) ‪ 306/88‬פלזנשטיין נ' פקיד שומה חיפה פד מה(‪ )1991( 542 )3‬בעמ' ‪1‬‬
‫‪ )546‬דן בית המשפט בשאלת חיובו של נישום מייצג‪ ,‬בהיטל על‪-‬פי חוק היטל על ‪2‬‬
‫בעלי הכנסות גבוהות (הוראת שעה)‪ ,‬תשמ"ד ‪ 1984, -‬ביחס לסכומים המהווים ‪3‬‬
‫את רווחי החברה המשפחתית‪4 .‬‬

‫‪5‬‬

‫בית המשפט עמד על כך שחברה משפחתית היא יציר כלאיים המעורר שאלות ‪6‬‬
‫לעניין חבות במיסוי – האם הדין החל הוא הדין החל על יחיד או הדין החל על ‪7‬‬
‫חברה‪8 .‬‬

‫‪9‬‬

‫"‪ ...‬דמות המפתח במיסויה של החברה המשפחתית הוא הנישום‪ ,‬שהוא אותו ‪10‬‬
‫בעל מניות‪ ,‬אשר לפי סעיף ‪64‬א(א) לפקודה מייחסים לו את הכנסותיה ‪11‬‬
‫והפסדיה של החברה‪ .‬תכונותיו "המיסיות" האישיות של אותו נישום ‪12‬‬
‫מולבשות על הכנסתה החייבת של החברה‪ ,‬ולפיהן מחושב שיעור המס בו ‪13‬‬
‫מתחייבת החברה המשפחתית‪ .‬המדובר איפוא בחברה הנישומה כיחיד‪14 .‬‬
‫שעטנז זה מעורר שורה של שאלות בענייני מסים‪ ,‬אשר המכנה המשותף להן ‪15‬‬
‫הוא ברירת הדין החל ‪ -‬דין היחיד או דין החברה‪ .‬העניין שלפנינו מביא אך ‪16‬‬
‫אחת השאלות המתעוררות בהקשר זה (ראה לדוגמה‪:‬נ עמ"ה (חי') ‪17 ,]6[ 39/89‬‬
‫לעניין היותה של הכנסה חייבת בחברה משפחתית בגדר הכנסה מיגיעה ‪18‬‬
‫אישית לצורר הפטור הקבוע בסעיף ‪ )5(9‬לפקודה; עמ"ה (י‪-‬ם) ‪19 ,]7[ 57/87‬‬
‫לעניין תשלום מקדמות בגין הוצאות עודפות על‪-‬ידי חברה משפחתית; תב"ע ‪20‬‬
‫מז‪ ,]8[ 0/296/‬לעניין חיוב החבר הנישום בתשלום דמי ביטוח לאומי בגין ‪21‬‬
‫הכנסות החברה המשפחתית שיוחסו לו; ‪22‬‬

‫‪23‬‬

‫בהמשך נקבע כך‪24 :‬‬

‫‪25‬‬

‫"יש להשיב על כל אחת מן השאלות הנ"ל ‪ -‬ובהן השאלה שלפנינו ‪ -‬על‪-‬פי ‪26‬‬
‫ההקשר החקיקתי הספציפי ועל‪-‬פי תכליתן של ההוראות שפרשנותן ‪27‬‬
‫מתבקשת בכל עניין ועניין‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬אין מקום לקבוע מסמרות בדבר ‪28‬‬
‫איפיונה של הכנסת החברה המשפחתית לכל דבר ועניין‪ ,‬אלא יש לבחון כל ‪29‬‬
‫שאלה לגופה‪ ,‬לאור נסיבותיה ורקעה המיוחדים (וראה‪:‬ב ע"א ‪ ]1] 738/86‬בעמ' ‪30‬‬
‫‪ ;167‬בג"צ ‪ ,]3[ 441/86‬בעמ' ‪31 ".)795‬‬

‫‪32‬‬

‫‪ .27‬הפרשנות העולה מלשון סעיפי החוק ‪33‬‬
‫סעיף ‪373‬א על פי לשונו‪ ,‬קובע כי ככל שחברה משפחתית הפיקה הכנסה חייבת‪34 ,‬‬
‫משמע‪ ,‬הכנסה מכל אחד מן המקורות המפורטים בסעיף ‪ 2‬לפקודה‪ ,‬יראו את ‪35‬‬
‫ההכנסה כאילו חולקה בסוף אותה שנת מס לבעלי המניות‪36 .‬‬

‫‪37‬‬

‫‪38‬‬

‫‪ 19‬מתוך ‪31‬‬
‫‪53‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫סעיף ‪(350‬א)(‪ )6‬קובע‪1 :‬‬

‫‪2‬‬

‫"לענין תשלום דמי ביטוח לא יראו כהכנסה – ‪3‬‬

‫‪4 ...‬‬

‫הכנסה החייבת במס לפי הוראות סעיף ‪125‬ב לפקודת מס הכנסה‪5 ,‬‬ ‫(‪)6‬‬
‫שאינה הכנסה לפי סעיף ‪373‬א‪ ,‬וכן הכנסה החייבת במס לפי הוראות ‪6‬‬
‫סעיף ‪125‬ג(ב) או (ג) לפקודת מס הכנסה;" ‪7‬‬

‫‪8‬‬

‫מקריאה לשונית של הסעיף עולה‪ ,‬כי המחוקק החריג מרשימת ההכנסות ‪9‬‬

‫הפטורות‪ ,‬הכנסה לפי סעיף ‪373‬א‪ ,‬דהיינו ‪ -‬הכנסה המופקת בחברה משפחתית ‪10‬‬

‫אשר רואים אותה כאילו חולקה לחבריה‪11 .‬‬

‫‪12‬‬

‫החרגה זו‪ ,‬המופיעה לאחר פירוט הפטור שניתן על הכנסה החייבת במס לפי ‪13‬‬

‫הוראות סעיף ‪125‬ב לפקודת מס הכנסה (העוסק בשיעור המס על דיבידנד)‪14 ,‬‬

‫מלמדת כי המחוקק ראה בהכנסת חברה משפחתית אשר רואים אותה "כאילו ‪15‬‬

‫חולקה" כדיבידנד החייב בדמי ביטוח לאומי‪16 .‬‬

‫‪17‬‬

‫‪ .28‬התובעים טוענים כי משמעותו הנכונה של הסייג הקבוע בסעיף ‪(350‬א)(‪18 )6‬‬

‫"שאינה הכנסה לפני סעיף ‪373‬א" היא זו המגבילה את סוג ההכנסה מחברה ‪19‬‬

‫משפחתית‪ ,‬להכנסה מסוג שלא חל עליו פטור מדמי ביטוח‪ .‬כך‪ ,‬לטענתם‪ ,‬כאשר ‪20‬‬

‫לחברה משפחתית יש הכנסה הונית‪ ,‬כגון הכנסה מרווחי הון או מריבית‪ ,‬אשר ‪21‬‬

‫ככזו אינה חייבת בדמי ביטוח‪ ,‬הרי שאין מקום לחייב את הנישום המייצג בדמי ‪22‬‬

‫ביטוח בגין הכנסות אלה‪ ,‬מכח סעיף ‪373‬א‪23 .‬‬

‫‪24‬‬

‫אלא שפרשנות זו אינה עולה מלשון החוק ואינה משתמעת ממנו‪ ,‬אף לא ‪25‬‬

‫במרומז‪ .‬כאמור‪ ,‬הסעיף מדבר על "הכנסה" וזו מוגדרת בסעיף ‪ 1‬לפקודה‪ ,‬כקשת ‪26‬‬

‫רחבה של הכנסות‪ .‬לו היה המחוקק מבקש לחייב בדמי ביטוח רק בגין הכנסות ‪27‬‬

‫מסוימות‪ ,‬היה מציין זאת במפורש‪28 .‬‬

‫‪29‬‬

‫לשון הסעיף מטה את הכף לטובת הפרשנות שמבקש לייחס לו הנתבע‪30 .‬‬

‫‪31‬‬

‫‪ 20‬מתוך ‪31‬‬
‫‪54‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫‪1‬‬

‫‪ .29‬בחינת תכלית החקיקה כפי שהיא עולה מהצעת החוק ומהדיונים שהתקיימו ‪2‬‬
‫בעניינו‪ ,‬תומכת אף היא בפרשנות שבה נוקט הנתבע‪3 .‬‬
‫נבאר דברינו להלן‪4 .‬‬

‫‪5‬‬

‫על פי פסקי הדין בעניין וייס ובעניין יוסף‪ ,‬יתכן כי למבוטח יהיה יותר מ"מעמד" ‪6‬‬
‫אחד‪ .‬אפשר שהוא יחשב למשל לעובד בעל הכנסה משכר עבודה ובמקביל יחשב ‪7‬‬
‫גם לעובד עצמאי וכן כי יחשב לעובד בעל הכנסה משכר עבודה ובמקביל למי ‪8‬‬
‫שאינו עובד ואינו עצמאי‪ ,‬בעל הכנסה על פי סעיפי המשנה של סעיף ‪ 2‬לפקודה‪9 .‬‬

‫‪10‬‬

‫על פי שני פסקי הדין‪ ,‬במצב המשפטי ששרר קודם לתיקון ‪ ,103‬הכנסות החברה ‪11‬‬
‫אשר נכללו בשומתו של נישום מייצג לא נחשבו לחלק מהכנסתו אך נקבע כי ניתן ‪12‬‬
‫יהיה לראות הכנסה מחברה משפחתית כהכנסה מדיבידנד וזאת – ‪13‬‬

‫‪14‬‬

‫"אך ורק כאשר מתחלק דיבידנד בפועל‪ ,‬ובגין הסכום שכך חולק‪ ,‬ולאו דווקא ‪15‬‬
‫בגין ההכנסה המיוחסת לחבר הנישום‪ .‬כמובן שבמקרה זה דין ההכנסות ‪16‬‬
‫מדיבידנד כדין הכנסת מבוטח שאינה הכנסת עובד ואינה הכנסת עובד עצמאי" ‪17‬‬

‫‪18‬‬

‫(סעיף ‪ 25‬לפסק הדין בעניין וייס)‪19 .‬‬

‫‪20‬‬
‫‪21‬‬

‫משמע‪ ,‬על פי המצב המשפטי בתקופה שקדמה לתיקון ‪ ,103‬במועד חלוקת ‪22‬‬
‫ההכנסות מדיבידנד בפועל‪ ,‬בחברה משפחתית‪ ,‬יש לגבות דמי ביטוח לאומי‪23 .‬‬

‫‪24‬‬

‫מדובר בהכנסה שמקורה בסעיף ‪ )4(2‬לפקודה‪25 :‬‬
‫"(‪ )4‬דיבידנד‪ ,‬לרבות דיבידנד המשתלם מתוך רווחי הון של חברה‪ ,‬ריבית‪26 ,‬‬
‫הפרשי הצמדה או דמי נכיון;" ‪27‬‬

‫‪28‬‬

‫הכנסה זו מחוייבת בדמי ביטוח לאומי באשר רואים אותה כהכנסת מבוטח ‪29‬‬
‫שאינה הכנסת עובד ואינה הכנסת עובד עצמאי‪30 .‬‬

‫‪31‬‬

‫‪ .30‬במסגרת חקיקתו של תיקון ‪ 103‬לחוק הביטוח הלאומי הוסף סעיף ‪373‬א לחוק ‪32‬‬
‫והוחלף נוסחו של סעיף ‪(350‬א)(‪33 .)6‬‬

‫‪ 21‬מתוך ‪31‬‬
‫‪55‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫‪1‬‬

‫על ההקשר החקיקתי בו נחקק תיקון ‪ 103‬ניתן ללמוד מדברי ההסבר לחוק‪2 .‬‬
‫דברי ההסבר להצעת החוק מופיעים בהצעת חוק ההסדרים במשק המדינה ‪3‬‬
‫(תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים ‪4 )2008‬‬
‫התשס"ח – ‪5 :2007‬‬

‫‪6‬‬

‫"סעיפים ‪ 64‬עד ‪64‬א‪ 1‬לפקודת מס הכנסה (להלן – הפקודה) מסדירים את ‪7‬‬
‫החיוב במס החל על בעליהן של חברות מיוחדות כגון חברות בית‪ ,‬חברות ‪8‬‬
‫משפחתיות וחברות "שקופות"‪ ,‬אשר בהן מיוחסות הכנסות החברה במישרין ‪9‬‬
‫לאחר או יותר מבעליה‪10 .‬‬
‫לפי הוראות הפקודה‪ ,‬מועד החיוב במס במקרים אלה הוא שנת המס שבה ‪11‬‬
‫הפיקה החברה את ההכנסה החייבת‪ .‬ברם‪ ,‬בית הדין הארצי לעבודה קבע‪12 ,‬‬
‫בע"ע ‪ 1117/01‬ברק יוסף נגד המוסד לביטוח לאומי (דינים ארצי‪ ,‬כרך לג (‪13 ,)51‬‬
‫‪ ,)36‬כי הוראות הסעיפים האמורים אינם חלים לעניין החובה לשלם דמי ‪14‬‬
‫ביטוח לאומי‪ .‬בכך נדחה החיוב בתשלום דמי הביטוח הלאומי למועד בלתי ‪15‬‬
‫ידוע‪ ,‬שבו מחלקת החברה את רווחיה בקרב חבריה‪16 .‬‬

‫‪17‬‬

‫לפיכך‪ ,‬מוצע לקבוע כי הוראות סעיפים ‪ 64‬עד ‪64‬א‪ 1‬לפקודה‪ ,‬לעניין מועד ‪18‬‬
‫החיוב במס‪ ,‬יחולו גם לגבי מועד החיוב בתשלום דמי ביטוח לאומי‪19 ".‬‬

‫‪20‬‬
‫‪21‬‬

‫הצעות חוק ‪ ,335‬מיום ‪ 15.10.2007‬בעמ' ‪22 .118‬‬

‫‪23‬‬

‫‪ .31‬מדברי ההסבר עולה כי‪ ,‬אכן‪ ,‬כעמדת התובעים‪ ,‬לא היתה כוונה לשנות סדרי ‪24‬‬
‫עולם בנוגע לסוגי ההכנסות המחוייבות בדמי ביטוח לאומי‪ ,‬אלא ליצור הקבלה ‪25‬‬
‫בין פקודת מס הכנסה לבין חוק הביטוח הלאומי‪ ,‬לעניין המועד בו יראו את ‪26‬‬
‫הכנסת החברה המשפחתית כחייבת בדמי הביטוח הלאומי‪27 .‬‬

‫‪28‬‬

‫‪ .32‬כאמור‪ ,‬על פי המצב המשפטי כעולה מפסקי הדין בעניין וייס ויוסף‪ ,‬חלוקת ‪29‬‬
‫הכנסות החברה המשפחתית נחשבו כ"דיבידנד" כמשמעו בסעיף ‪ )4(2‬לפקודת ‪30‬‬
‫מס הכנסה‪ ,‬החייב בדמי ביטוח לאומי בשל מעמד מקבלו (מבוטח שאינו עובד ‪31‬‬
‫ואינו עצמאי)‪32 .‬‬

‫‪33‬‬

‫‪ .33‬התובעים הפנו לדיונים בוועדות הכנסת שקדמו לקבלת הצעת החוק‪ .‬לא מצאנו ‪34‬‬
‫בדברים האמורים תמיכה לטענות התובעים אלא להיפך‪35 .‬‬

‫‪36‬‬

‫‪ 22‬מתוך ‪31‬‬
‫‪56‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫מפרוטוקול הדיונים שהתקיימו בוועדת הכספים של הכנסת יום ‪1 29.11.2007‬‬
‫וביום ‪ 11.12.2007‬בתיקונים המוצעים לחוק הביטוח הלאומי במסגרת הצעת ‪2‬‬
‫חוק ההסדרים‪ ,‬עולה כי על סדר יומה של וועדת הכספים הונחו מכלול של ‪3‬‬
‫שינויים מוצעים בנושא גביית דמי ביטוח לאומי‪4 .‬‬
‫תיקון ‪ 103‬כלל מספר שינויים באופן הגבייה‪ ,‬לרבות הפחתת שיעור דמי ביטוח ‪5‬‬
‫לאומי מהכנסה פסיבית‪ ,‬ביטול פטור מדמי ביטוח בתקופת דמי פגיעה ודמי ‪6‬‬
‫לידה והחלת פטור על הכנסות מדיבידנד שנקבע לגביהן שיעור מס מוגבל‪7 .‬‬

‫‪8‬‬

‫בעניין חיוב הכנסות חברה משפחתית בדמי ביטוח‪ ,‬הבהיר נציג אגף התקציבים ‪9‬‬
‫במשרד האוצר‪ ,‬מר משה בר‪-‬סימנטוב‪10 :‬‬
‫"אני לא חושב שיש כאן פגיעה אלא יש כאן יצירת הרמוניה בבסיסי המס‪11 ,‬‬
‫שזאת המטרה הראשית‪ .‬חייבנו בחברות משפחתיות‪ ,‬שם הלכנו על העיקרון ‪12‬‬
‫של מס הכנסה ואף אחד כאן הוא לא מסכן‪ .‬בחברה משפחתית מס הכנסה עובד ‪13‬‬
‫לפי כלל בו מחייבים כל אחד על פי השכר ששולם לו‪ .‬אם יש הכנסה לא ‪14‬‬
‫מחולקת‪ ,‬רווחים לא מחולקים‪ ,‬מס הכנסה זוקף את זה לרשות הנישום ‪15‬‬
‫המייצג‪ ,‬לרשות הנישום הראשי‪ .‬אנחנו הלכנו כאן על פי הכלל הזה‪ .‬כלומר‪16 ,‬‬
‫לחייב‪ ,‬כמו שמס הכנסה מחייב את אותה הכנסה‪ ,‬גם אם היא לא חולקה ‪17‬‬
‫כמשכורת לחברים בחברה‪ ,‬אנחנו זוקפים אותה לבעלי מניות בחברה לפי ‪18‬‬
‫השיעורים השוליים שלהם והם ישלמו על זה ביטוח לאומי‪ ,‬כאשר הרעיון הוא ‪19‬‬
‫שאם אנחנו לא נעשה את זה‪ ,‬יהיה אפשר לקחת את אותן הכנסות‪ ,‬לא לחלק ‪20‬‬
‫אותן‪ ,‬ולהיות פטורים מתשלום ביטוח לאומי"‪21 .‬‬

‫‪22‬‬

‫ובדיון ההמשך בוועדת הכספים מיום ‪ 11.12.2007‬אמר‪23 :‬‬

‫‪24‬‬

‫"הדבר האחרון שאמרנו הוא שבחברות משפחתיות נמסה את הדיבידנד ‪25‬‬
‫בביטוח לאומי ששם יכולת המשחק בין דיבידנד לבין הכנסה שכירה לא ‪26‬‬
‫קיימת‪ .‬בכל מקרה לוקחים את הדיבידנד הזה וזוקפים אותו כהכנסה לטובת ‪27‬‬
‫נישומים בחברה ומשלמים על זה מס לפי המס השולי‪ .‬השארנו את אותו עקרון ‪28‬‬
‫גם בביטוח לאומי‪ .‬בחברה משפחתית יהיה צריך לשלם מס ביטוח לאומי גם ‪29‬‬
‫על הדיבידנד‪ .‬עוד אמרנו שאנחנו נותנים ‪ 5%‬על אותן הכנסות ועליהן לא ישלמו ‪30‬‬
‫מס הכנסה‪ .‬אנחנו מתחילים לשלם רק מעבר ל‪ 5% -‬מהשכר הממוצע על ‪31‬‬
‫ההכנסות האלו"‪32 .‬‬

‫‪33‬‬

‫ובהמשך הדברים‪34 :‬‬

‫‪35‬‬

‫"הכלל שקבענו הוא הרחבת בסיס הפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי‪ ,‬למעט ‪36‬‬
‫דיבידנדים בחברה משפחתית‪ .‬אותן חייבנו‪ .‬אנחנו הרחבנו את בסיס הפטור ‪37‬‬
‫באופן גורף‪ ,‬למעט החיוב של דיבידנדים בחברות משפחתיות שהיו חייבות ‪38‬‬
‫קודם ובפועל לא שילמו‪ .‬עכשיו הן יהיו חייבות לשלם‪39 ".‬‬

‫‪ 23‬מתוך ‪31‬‬
‫‪57‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫‪1‬‬
‫‪2‬‬

‫מר יגאל ברזני‪ ,‬סמנכ"ל גבייה במוסד לביטוח לאומי‪ ,‬הבהיר באותו דיון כי ‪3‬‬
‫מדובר בתיקון מצומצם המתייחס רק לחברה משפחתית‪4 .‬‬

‫‪5‬‬

‫עוד הובהר על ידי מר משה בר‪-‬סימנטוב ‪6 :‬‬
‫"מצד אחד אנחנו מרווחים ומצד שני מפסידים‪ .‬בכך שאנחנו פוטרים פה ‪7‬‬
‫דיבידנד באופן גורף אנחנו מטיבים לעומת המצב היום"‪8 .‬‬

‫‪9‬‬

‫‪10‬‬

‫‪ .34‬מהאמור עולה כי התיקון לחוק עסק במכלול שינויים‪ ,‬חלקם במטרה להגדיל ‪11‬‬
‫את חיובי ביטוח הלאומי ומשמעות חלקם היא הקלה למבוטחים‪12 .‬‬
‫מהפרוטוקולים לא עולה כי ביחס להכנסות חברה משפחתית היתה כוונה לבצע ‪13‬‬
‫אבחנה בין מקורות ההכנסה לחברה‪ .‬מהדיונים עולה כי המחוקק מצא לנכון ‪14‬‬
‫לראות בכל הכנסות החברה כאילו חולקו‪ ,‬כדיבידנד‪ ,‬ולחייבן בדמי ביטוח לאומי ‪15‬‬
‫בהתאם‪ ,‬זאת ללא התייחסות למקור ממנו נצמחה ההכנסה‪16 .‬‬

‫‪17‬‬

‫לאור האמור‪ ,‬לא שוכנענו כי תכליתו של תיקון ‪ 103‬תומכת בעמדת התובעים ‪18‬‬
‫לעניין פרשנות הוראות החוק‪19 .‬‬

‫‪20‬‬

‫‪ .35‬טענה נוספת של התובעים היא כי ייחוס הכנסות החברה המשפחתית לנישום ‪21‬‬
‫המייצג‪ ,‬אינה עונה על הגדרת "דיבידנד" שבסעיף ‪ 1‬לחוק החברות‪ .‬ומכאן שלא ‪22‬‬
‫ניתן להתייחס להכנסתה של חברה משפחתי ש"כאילו חולקה" לבעלי המניות‪23 ,‬‬
‫כאל דיבידנד‪24 .‬‬
‫בחוק החברות‪" ,‬דיבידנד" הוא – ‪25‬‬

‫‪26‬‬

‫"כל נכס הניתן על ידי החברה לבעל מניה מכוח זכותו כבעל מניה‪ ,‬בין במזומן ‪27‬‬
‫ובין בכל דרך אחרת‪ ,‬לרבות העברה ללא תמורה שוות ערך ולמעט מניות הטבה" ‪28‬‬

‫‪29‬‬

‫נטען‪ ,‬כי ייחוס הכנסות החברה המשפחתית לצורך חישוב דמי הביטוח הלאומי ‪30‬‬
‫אינו "נכס הניתן על ידי החברה לבעל מניה מכוח זכותו כבעל מניה"‪ ,‬אלא הוא ‪31‬‬
‫ייחוס‪ ,‬פיקציה משפטית‪ ,‬אשר נוצרה מכח חוקי המס וחוק הביטוח הלאומי ‪32‬‬
‫בלבד‪33 .‬‬

‫‪ 24‬מתוך ‪31‬‬
‫‪58‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫‪1‬‬

‫טענה דומה נטענה בב"ל (י‪-‬ם) ‪ 25413-08-11‬אחים בדריאן בע"מ נ' המוסד ‪2‬‬
‫לביטוח לאומי‪ ,‬מיום ‪ 30.9.13‬בתביעה שהוגשה כנגד החלטת הנתבע לחייב את ‪3‬‬
‫התובעים בדמי ביטוח בגין דיבידנד שנרשם בדוחות הכספיים של חברה ‪4‬‬
‫משפחתית לשנים ‪5 .2005-2007‬‬
‫בענין אחים בדריאן טענו התובעים כי רווחי החברה נבעו מרווחים עצמאיים של ‪6‬‬
‫בעל המניות ומעסקת מקרקעין אולם הכנסות אלה אינן בגדר חלוקת רווחים או ‪7‬‬
‫דיבידנד‪ ,‬כיוון שאין מדובר ברווחים שחולקו בפועל לנישום המייצג וכי ממילא ‪8‬‬
‫אין מדובר בדיבידנד כמשמעותו בחור החברות כיון שלא התקבלה בחברה ‪9‬‬
‫החלטה על חלוקתו‪10 .‬‬

‫‪11‬‬

‫בפסק הדין בעניין האחים בדריאן הפנתה כב' השופטת בר"ג‪-‬הירשברג לפסיקת ‪12‬‬
‫בית המשפט העליון‪ ,‬לפיה נקודת המוצא בדיני המס היא כי משיכת כספים על ‪13‬‬
‫ידי בעלי מניות בחברה‪ ,‬תסווג כדיבידנד‪ ,‬גם אם לא התקיימו כל ההליכים ‪14‬‬
‫הדרושים לכך בדין‪ .‬משכך‪ ,‬יש לסווג את הסכום שחולק מרווחי החברה ‪15‬‬
‫כדיבידנד ולחייבו בהתאם בדמי ביטוח לאומי‪16 .‬‬
‫עמדה זו מקובלת אף עלינו‪17 .‬‬

‫‪18‬‬

‫ערים אנו לכך שפסק הדין בעניין האחים בדריאן עסק ברווחי החברה ‪19‬‬
‫המשפחתית אשר נצמחו טרם נכנס לתקפו תיקון ‪ 103‬אולם הדברים יפים גם ‪20‬‬
‫לענייננו‪21 .‬‬

‫‪22‬‬

‫‪ .36‬סיכומו של דבר‪ ,‬טענת התובעים‪ ,‬כי ייחוס הכנסות החברה המשפחתית לנישום ‪23‬‬
‫המייצג אינה יכולה להיחשב כדיבידנד כיוון שאינה עומדת בהגדרת דיבידנד ‪24‬‬
‫שבחוק החברות‪ ,‬נדחית‪25 .‬‬

‫‪26‬‬

‫‪ .37‬לטענת התובעים‪ ,‬העובדה שההכנסות אותן מבקש הנתבע לחייב בדמי ביטוח‪27 ,‬‬
‫אינן מובאות בחשבון לעניין גמלאות‪ ,‬משמיטה את הקרקע מהטענה שלא חל על ‪28‬‬
‫הכנסות אלה הפטור‪ ,‬מכיוון שבעוד בעל מניות בחברה משפחתית נושא בחובות ‪29‬‬

‫‪ 25‬מתוך ‪31‬‬
‫‪59‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫(תשלום דמי ביטוח בגין רווחי החברה בהתעלם מסוגם) הרי שרווחים אלה אינם ‪1‬‬
‫באים בחישוב גמלתו‪2 .‬‬

‫‪3‬‬

‫לא ניתן לקבל את טענת התובעים בעניין זה‪4 .‬‬
‫על פי הפסיקה‪ ,‬לא מתחייבת זיקה בין גובה דמי הביטוח המשתלמים למוסד‪5 ,‬‬
‫לבין גובהן של הגמלאות המשולמות לזכאים‪6 :‬‬

‫‪7‬‬

‫"התכלית הסוציאלית הניצבת ברקע פעולתו של המוסד לביטוח לאומי מביאה‪8 ,‬‬
‫בין היתר‪ ,‬לתוצאה כי לא נדרשת בהכרח זיקה‪ ,‬בין מלאה ובין חלקית‪ ,‬בין דמי ‪9‬‬
‫הביטוח הנגבים על‪-‬ידי המוסד לביטוח לאומי וגובהם‪ ,‬לבין הגמלאות ‪10‬‬
‫המשתלמות לזכאים בגין עילות הזכאות השונות וגובהן‪ .‬הטעם לכך הוא כי ‪11‬‬
‫הביטוח הלאומי – בתורת ביטוח סוציאלי – נועד להבטיח קיומה של רשת ‪12‬‬
‫ביטחון סוציאלית מינימאלית זהה לכל המבוטחים‪ ,‬וזאת בהבדל מ"ביטוח" ‪13‬‬
‫במובנו החוזי‪-‬כלכלי המקובל‪ ,‬הבנוי על זיקה ישירה בין שיעורי דמי הביטוח ‪14‬‬
‫המשולמים על‪-‬ידי המבוטח לבין היקף זכותו לתגמולי ביטוח‪ .‬הרעיון הטמון ‪15‬‬
‫בביטחון הסוציאלי הוא כי כלל תושבי המדינה יתרמו על‪-‬פי יכולתם לכינונו ‪16‬‬
‫של מאגר תקציבי שממנו תשולמנה הגמלאות לזכאים על‪-‬פי מידת נזקקותם‪17 .‬‬
‫הביטחון הסוציאלי בישראל‪ ,‬הבנוי על תפיסה של סולידריות ועזרה ‪18‬‬
‫הדדית‪ ,‬נשען על ההנחה כי המבוטח ישלם על‪-‬פי יכולתו בהתאם לרמת ‪19‬‬
‫הכנסתו‪ ,‬ויקבל על‪-‬פי מידת נזקקותו ברף המינימאלי הנדרש לסיפוק הצרכים ‪20‬‬
‫הבסיסיים לקיום בכבוד‪ .‬מעצם רעיון זה נגזרת התוצאה כי לא מתחייבת זיקה ‪21‬‬
‫בין גובה דמי הביטוח המשתלמים למוסד‪ ,‬לבין גובהן של הגמלאות המשולמות ‪22‬‬
‫לזכאים – שהראשון בנוי על מימד היכולת הכלכלית‪ ,‬והשני נשען על סיפוק ‪23‬‬
‫צרכים בסיסיים לקיום בכבוד"‪24 .‬‬

‫‪25‬‬

‫בג"צ ‪ 6304/09‬לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל נ' היועץ ‪26‬‬
‫המשפטי לממשלה‪ ,‬מיום ‪27 .2.9.10‬‬

‫‪28‬‬

‫על כן‪ ,‬אף אם ההכנסות אותן מבקש הנתבע לחייב בדמי ביטוח אינן מובאות ‪29‬‬
‫בחשבון לעניין גמלאות‪ ,‬אין בכך כדי לתמוך בעמדת התובעים לעניין תחולת ‪30‬‬
‫הפטור מדמי הביטוח‪31 .‬‬

‫‪32‬‬

‫‪ .38‬טענת התובעים להפליית יחידים שהם בעלי מניות בחברה משפחתית אל מול ‪33‬‬
‫יחידים שאינם כאלה‪ ,‬אף היא אינה מתקבלת‪34 .‬‬
‫על פי סעיף ‪64‬א לפקודה‪ ,‬הגדרתה של חברה כמשפחתית וייחוס הכנסותיה לבעל ‪35‬‬
‫מניות‪ ,‬נתון לבקשתה‪36 .‬‬

‫‪ 26‬מתוך ‪31‬‬
‫‪60‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫מהוראות הפקודה עולה כי מעמד של חברה משפחתית מקנה יתרונות בתחום ‪1‬‬
‫המס‪ ,‬כגון – ייחוס וקיזוז הפסדי החברה להכנסתו של בעל המניות המייצג וכן ‪2‬‬
‫ניצול זיכויים והקלות מהם נהנה בעל המניות‪ .‬עניין פלזנשטיין המובא לעיל‪3 .‬‬

‫‪4‬‬

‫על כן‪ ,‬קיימת אבחנה עניינית בין יחיד שהוא בעל מניות בחברה משפחתית לבין ‪5‬‬
‫יחיד שאינו בעל מניות בחברה משפחתית‪ .‬מאחר ומדובר ביחידים בעלי ‪6‬‬
‫מאפיינים שאינם זהים‪ ,‬הרי שגם לצורך הוראות החוק בנוגע לגביית דמי ביטוח ‪7‬‬
‫לאומי‪ ,‬לא מצאנו כי האבחנה בין יחידים אלה הינה בלתי צודקת או מפלה‪8 .‬‬

‫‪9‬‬
‫‪10‬‬

‫‪ .39‬סוף דבר – פלוגתא ראשונה ושניה ‪11‬‬
‫סיכומו של דבר‪ ,‬הנתבע פעל כדין כאשר חייב את בעלי המניות בחברות ‪12‬‬
‫משפחתיות בדמי ביטוח‪ ,‬בגובה ההכנסה החייבת אותה הפיקו מהחברה ‪13‬‬
‫המשפחתית בשנה מסויימת‪ ,‬כאילו חולקה בסוף אותה שנת מס‪ ,‬זאת מבלי ‪14‬‬
‫להתחשב בסוגי ההכנסות ובפטור החל על יחיד‪15 .‬‬

‫‪16‬‬

‫‪ .40‬שיהוי ומניעות ‪17‬‬
‫בהתאם להחלטה שניתנה לעניין הפלוגתאות המשותפות לכלל התובעים‪18 ,‬‬
‫סוגיית השיהוי במקרה שלפנינו מתמקדת בהקשר אחד בלבד והוא – משלוח ‪19‬‬
‫דרישות התשלום לתובעים‪ ,‬שלוש שנים ויותר מהמועד שבו קיבל הנתבע את ‪20‬‬
‫המידע אודות הכנסותיהם‪ ,‬מפקיד השומה‪21 .‬‬

‫‪22‬‬

‫נדון להלן בטענת השיהוי בהקשר זה ובו בלבד‪23 .‬‬

‫‪24‬‬

‫המוסד לביטוח לאומי אמון על הביטחון הסוציאלי של כלל מבוטחיו וככזה הוא ‪25‬‬
‫נדרש לגביית דמי ביטוח‪ ,‬על מנת לשמור על קופת המוסד ממנה משולמות כלל ‪26‬‬
‫הקצבאות למבוטחים הזכאים‪27 .‬‬
‫על הנתבע‪ ,‬כרשות מנהלית‪ ,‬לעשות שימוש בסמכותו לגביית חוב ‪" -‬במהירות ‪28‬‬
‫הראויה" כחלק מעקרונות המנהל התקין‪29 .‬‬

‫‪30‬‬

‫‪ 27‬מתוך ‪31‬‬
‫‪61‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫על פי פסיקת בית הדין הארצי במקרה של שיהוי בהתנהלות הנתבע‪ ,‬יש לקבוע ‪1‬‬
‫האם מדובר בשיהוי המונע את גביית החוב‪ ,‬קרי שיהוי מאיין גבייה‪ ,‬או שמא ‪2‬‬
‫עסקינן בהשתהות פגומה‪ ,‬שתוצאותיה אינן מאיינות את עצם גביית החוב‪3 .‬‬

‫‪4‬‬

‫"אמנם‪ ,‬שיהוי (בתוך מגבלות התקופה שהותרה בדין לגבייה) עשוי לאיין את ‪5‬‬
‫הגביה‪ ,‬ואולם הפסיקה קבעה בהקשרים שונים (אך בעלי קווי דימיון ‪6‬‬
‫מסוימים) תנאים מחמירים להחלת הדוקטרינה של שיהוי מאיין גביה בתוך ‪7‬‬
‫התקופה המותרת לגבייה‪ .‬בין התנאים שנקבעו ניתן למנות קיומן של נסיבות ‪8‬‬
‫מהן ניתן להסיק כי הרשות זנחה את סוג החוב וויתרה על גבייתו‪ ,‬קרי מדיניות ‪9‬‬
‫ברורה ומובהקת של אי אכיפה‪ ,‬להבדיל מ"שיהוי גרידא" כמינוחו של השופט ‪10‬‬
‫שוהם בענין סער – וכן שינוי מצבו של החייב לרעה עקב השיהוי‪ ,‬ואף אז כפוף ‪11‬‬
‫היישום לשיקול דעתו של בית הדין‪ .‬נציין כי לא בכדי התנאים לקבלת טענת ‪12‬‬
‫השיהוי מאיין גבייה בגדריה של תקופת ההתיישנות מחמירים‪ ,‬ו"נסיבות ‪13‬‬
‫החלתה נדירות"‪ ,‬כמינוחה של השופטת פרוקצ'יה בעניין תלמוד תורה הכללי‪14 .‬‬
‫החמרה זו נובעת מתפיסת ההתיישנות והשלכותיה על ציפיות הצדדים בכל ‪15‬‬
‫הנוגע לגבייה במהלך תקופה זו‪ .‬את המקרים בהם קיים שיהוי בגבייה‪ ,‬אולם ‪16‬‬
‫לא מתקיימים התנאים לשיהוי מאיין גבייה נכנה להלן "השתהות פגומה"‪17 ,‬‬
‫וזאת על מנת להבחינה מהשיהוי מאיין הגביה‪18 ".‬‬

‫‪19‬‬

‫עב"ל ‪ 10820-09-17‬המוסד לביטוח לאומי – אריה מיזל‪ ,‬מיום ‪20 .30.7.19‬‬

‫‪21‬‬

‫בפסק הדין בעניין חג'ג' נקבע כי יש לבחון אם המדובר בשיהוי החורג מגדר ‪22‬‬
‫הסבירות תוך שהותוו אמות מידה לכך‪23 .‬‬

‫‪24‬‬

‫" שאלה אם מדובר בשיהוי החורג מגדר הסביר צריכה להיבחן בנסיבותיו של ‪25‬‬
‫כל מקרה ומקרה‪ ,‬וכפי שנפסק בבג"צ אמיתי‪" :‬אין למצוא תשובה גזורה או ‪26‬‬
‫חד‪-‬משמעית לשאלה זו‪ ,‬והכול תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה"‪ ...‬יש ‪27‬‬
‫לבחון‪ ,‬בין היתר‪ ,‬באיזה מועד היה למוסד לביטוח לאומי המידע הדרוש ‪28‬‬
‫לנקיטת הליכי הגבייה ופרק הזמן שחלף מאותו מועד עד לנקיטת הליכי גבייה ‪29‬‬
‫או קיזוז; המשאבים שעמדו לרשות המוסד בתקופה הרלוונטית שהשפיעו על ‪30‬‬
‫יכולתו של המוסד לעשות שימוש במידע שהיה בידיו לצורך נקיטת הליכי ‪31‬‬
‫גבייה או קיזוז; הפעולות שנקט המוסד מהמועד בו המידע הגיע לידיעתו עד ‪32‬‬
‫למועד בו נקט פעולות לגביית החוב‪ ,‬דהיינו האם שלח הודעות למבוטח‪ ,‬פנה ‪33‬‬
‫למבוטח בהצעה להסדיר את חובו וכיו"ב; תרומתו של המבוטח ליצירת החוב‪34 ,‬‬
‫לרבות אי מסירת מידע ו‪/‬או אי דיווח בזמן אמת למוסד לביטוח לאומי; הנזק ‪35‬‬
‫הראייתי שנגרם למבוטח בשל חלוף הזמן; שיעור החוב; אחריותו ו‪/‬או תרומתו ‪36‬‬
‫של המוסד ליצירת החוב‪ ,‬ועוד‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש לשקול את האינטרס הציבורי‪ ,‬הנזק ‪37‬‬
‫הנגרם לציבור כתוצאה מביטול הליכי הגבייה או הקיזוז‪ ,‬בהתחשב בחשיבות ‪38‬‬
‫גביית דמי ביטוח להגשמת תכליתו של חוק הביטוח הלאומי ובקשר ההדוק ‪39‬‬
‫שבין דמי הביטוח שחייב המבוטח לשלם לבין זכויותיו"‪40 .‬‬

‫‪41‬‬

‫‪ 28‬מתוך ‪31‬‬
‫‪62‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫עב"ל ‪ 1844-09-10‬המוסד לביטוח לאומי – לבנה חג'ג'‪ ,‬מיום ‪1 .1.4.15‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪ .40‬לטעמנו‪ ,‬ניתן לקבוע‪ ,‬על סמך העובדות והטענות כפי שהובאו על ידי הצדדים ‪4‬‬
‫בהליך כאן‪ ,‬כי אין מדובר בשיהוי המבטל הגבייה‪5 .‬‬

‫‪6‬‬

‫ראשית‪ ,‬תשלום דמי הביטוח הוא בגדר תשלום חובה‪ .‬התובעים לא הצביעו על ‪7‬‬
‫מדיניות של אי אכיפה ביחס לתקופה הקודמת לשנת ‪8 .2014‬‬

‫‪9‬‬

‫שנית‪ ,‬מעקרון השוויון נובעת החובה לגבות את דמי הביטוח מכלל המבוטחים ‪10‬‬
‫החייבים בכך‪11 .‬‬

‫‪12‬‬

‫שלישית‪ ,‬לא עולה מהראיות כי הרשות "זנחה את החוב או ויתרה על גבייתו"‪13 .‬‬

‫‪14‬‬

‫‪ .41‬בנסיבות העניין‪ ,‬השיהוי במשלוח דרישות התשלום‪ ,‬אינו מצדיק קביעה כי ‪15‬‬
‫המוסד מנוע מלגבות את החוב בשל חלוף הזמן‪16 .‬‬
‫יובהר כי בהליך כאן לא נדרשנו לטענות פרטניות של התובעים או מי מהם‪17 ,‬‬
‫ביחס לטענות שיהוי ספציפיות‪18 .‬‬

‫‪19‬‬

‫על אף האמור‪ ,‬היה ומי מהתובעים סבור כי עומדות לו טענות אחרות‪ ,‬המהוות ‪20‬‬
‫לטענתו‪ ,‬שיהוי המצדיק ביטול החבות‪ ,‬רשאי לפעול בהתאם לסעיף ‪ 4‬להחלטה ‪21‬‬
‫מיום ‪22 .8.1.19‬‬

‫‪23‬‬

‫‪ .42‬פטור מתשלום לשנים ‪24 2014-2017‬‬
‫בהתאם למכתביה של עו"ד נאור שהובאו לעיל‪ ,‬ניתן פטור מתשלום דמי ביטוח ‪25‬‬
‫בגין הכנסה של חברה משפחתית שאילו היתה מיוחסת ליחיד‪ ,‬היתה פטורה ‪26‬‬
‫מתשלום דמי ביטוח לפי החוק‪ .‬זאת‪ ,‬בגין שנת המס ‪ 2014‬ואילך‪27 .‬‬

‫‪28‬‬

‫פטור זה בוטל‪ ,‬על פי ההודעות שפרסם הנתבע בחודש נובמבר ‪ 2019‬כמובא לעיל ‪29‬‬
‫ממועד שנת המס ‪30 .2018‬‬

‫‪31‬‬

‫‪ 29‬מתוך ‪31‬‬
‫‪63‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫‪ .43‬על פי הפסיקה‪ ,‬המוסד מחוייב לפעול על פי הוראות החוק‪ .‬התנהגות או מצג ‪1‬‬
‫הסותרים את הוראות החוק‪ ,‬אינם יכולים להצמיח זכויות למבוטחים‪2 :‬‬

‫"מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו נקבעה על‪-‬פי חוק‪ ,‬ומשכך החוק בלבד ‪3‬‬
‫הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך ‪4‬‬
‫הביטחון הסוציאלי‪ .‬לפיכך‪ ,‬לא תשמע טענה לפיה יצר המוסד‪ ,‬בהתנהגותו‪5 ,‬‬
‫זכויות או מניעות‪ ,‬וכעת אינו יכול לטעון כי מבוטח אינו זכאי לביטוח אבטלה‪6 .‬‬
‫בית‪-‬דין זה אימץ את ההלכות שנקבעו בבית‪-‬המשפט העליון ולפיהן התנהגותו ‪7‬‬
‫של גוף ציבורי דוגמת המוסד לביטוח לאומי‪ ,‬אינה יכולה ליצור עילה לזכות ‪8‬‬
‫אשר אינה קיימת בחוק‪9 .‬‬

‫על‪-‬כן אין מקום לקבל טענת השתק כנגד המוסד‪ .‬על המוסד מוטלת החובה ‪10‬‬
‫לפעול על‪-‬פי הוראות החוק ואף מקום בו המוסד הטעה מבוטח – דבר שלא קרה ‪11‬‬
‫במקרה דנן – אין הוא רשאי להעניק לו זכויות בלי שהן מעוגנות בחוק‪12 ".‬‬

‫עב"ל ‪ 20105/96‬יהלום – המוסד לביטוח לאומי‪ ,‬פ''ד לו(‪13 .603 )2001‬‬

‫‪14‬‬

‫‪ .44‬לטענת הנתבע‪ ,‬הפטור מתשלום דמי הביטוח לשנים ‪ 2014-2017‬מקורו בטעות‪15 .‬‬
‫התובעים טענו כי הנתבע משנה את עמדתו בסוגיה וכי עובדה זו תומכת ‪16‬‬
‫בפרשנות של התובעים להוראות סעיפי החוק‪17 .‬‬

‫‪18‬‬

‫ראשית‪ ,‬התנהגותו של הנתבע אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת ‪19‬‬
‫בחוק‪ .‬על כף נוסיף כי על פי הפסיקה‪ ,‬טעות מצד הנתבע אינה יכולה להצמיח ‪20‬‬
‫לתובעים זכויות יש מאין‪21 .‬‬
‫ע"ע (ארצי) ‪ 39/99‬אסרף – מדינת ישראל‪ ,‬מיום ‪22 .1.11.2001‬‬

‫‪23‬‬

‫שנית‪ ,‬הנתבע הדגיש‪ ,‬בזמן אמת‪ ,‬כי הודעתו מחודש אפריל ‪ 2015‬מתייחסת ‪24‬‬
‫לשנת המס ‪ 2014‬ואילך ולא רטרואקטיבית‪25 .‬‬

‫‪26‬‬

‫שלישית וזה העיקר – כפי שמובא לעיל‪ ,‬בשנת ‪ 2018‬חזר בו הנתבע מהודעתו ‪27‬‬
‫מחודש אפריל ‪28 .2015‬‬
‫במה דברים אמורים‪29 .‬‬
‫בישיבת קד"מ מיום ‪ 28.10.18‬הצהיר הנתבע כי ככל שתדחה התביעה‪ ,‬בכוונתו ‪30‬‬
‫לנקוט בהליכי גביה בהתייחס לשנת ‪ 2014‬ואילך‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בסיכומים‪ ,‬חזר ‪31‬‬
‫בו הנתבע מכוונתו זו‪ .‬על פי האמור בסעיף ‪ 69‬לסיכומים‪ ,‬הנתבע הבהיר כי ‪32‬‬

‫‪ 30‬מתוך ‪31‬‬
‫‪64‬‬

‫בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‬

‫ב"ל ‪64018-11-16‬‬
‫ו‪ 49 -‬אחרים‬

‫החלטתו משנת ‪ 2018‬תיושם אך ורק משנת המס ‪ ,2018‬משמע לא ישלחו ‪1‬‬
‫דרישות תשלום לשנים ‪2 .2014-2017‬‬

‫‪3‬‬

‫מאחר ועמדתו העדכנית של הנתבע מקובלת גם עלינו‪ ,‬כמפורט בפסק דין זה‪4 ,‬‬
‫הרי שממילא אין בכוחה של הודעת הנתבע מחודש אפריל ‪ ,2015‬לבטל את ‪5‬‬
‫דרישות התשלום ביחס לתקופה שעד שנת ‪6 .2013‬‬

‫‪7‬‬

‫‪ .45‬סוף דבר ‪8‬‬
‫לאור כל האמור לעיל‪ ,‬התביעות נדחות‪9 .‬‬

‫‪10‬‬

‫היה ומי מהתובעים מבקש להעלות טענות פרטניות לגבי גובה החוב או טענת ‪11‬‬
‫שיהוי שלא נדונה בתיק כאן‪ ,‬רשאי לפנות למוסד לביטוח לאומי בעניין זה תוך ‪12‬‬
‫‪ 30‬יום מהיום (כאמור בסעיף ‪ 4‬להחלטה יום ‪13 .)8/1/19‬‬

‫‪14‬‬

‫‪ .46‬בשים לב לשינוי בעמדת הנתבע‪ ,‬כמובא בהרחבה לעיל‪ ,‬אנו קובעים שכל צד ‪15‬‬
‫ישא בהוצאותיו‪16 .‬‬

‫‪17‬‬

‫ניתן היום‪ , 27/1/20 ,‬בהעדר הצדדים ויישלח אליהם‪18 .‬‬

‫‪19‬‬

‫נציג ציבור מעסיקים מר‬ ‫הדס יהלום‪ ,‬נשיאה‬ ‫נציג ציבור עובדים מר כהנא‬
‫בסטר‬

‫‪20‬‬
‫‪21‬‬

‫‪22‬‬

‫‪23‬‬

‫‪ 31‬מתוך ‪31‬‬
‫‪65‬‬

‫נספח ‪3‬‬

‫ההתכתבות בין המל"ל לבין לשכת‬
‫רו"ח‬

3

67

68

69

70

71

‫נספח ‪4‬‬

‫החלטת בית‪-‬הדין האזורי מיום‬
‫‪28.10.2018‬‬

4

73