הדבש והעוקץ
בדרך כלל ,אין אנו שוללים את הדבש בגלל העוקץ .בראש השנה נוהגים מנהגי
אכילה שונים .המחבר מביא את הסימנים רוביא ,כרתי ,סילקא ,תמרי וקרא.
הרמ"א מוסיף :ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש ...וכן נוהגין.
הדבש נעשה ע"י הדבורים .היות והדבורים הן אסורות באכילה ,מתעוררתמאורות הכשרות
מהפדניבששממוכנתירסו?תלפאיותהודילוגןופבןגומאירןאמ)במכצוורתותאוזתוב(:מגוגמיפןל.תייבהיוו:אןדדבאמשמרס'לליבון נושאי הכשרות
3 השאלה :מדוע מדעית הלכתית במה
דבורים מותר,
בס"ד • יו"ל ע"י בד"ץ מאור הכרכ' ישעקרבו ,דתאמ•ר :דותבששארריחמנתאששרעיי"ה,טדתניא ר' יעקב אומר :אך את זה
תאכלו מכל שרץ העוף .זה אתה אוכל ואי אתה אוכל שרץ העוף טמא).הגמרא
מה אוכל אתה אבל אוכל, העוף אי אתה לוינגרששושאשרלץלתי(עוטשףר"טץאמהאעומףשבריהץד,יואאיכזתהיבז?ה?שזרהץ מאיר ישראל רבי הגאון
דבש דבורים.
ראב"ד באזל לשעבר ומייסד וראש בד"ץ "מאור הכשרות"
לפיכך יש שתי סיבות להתיר את הדבש :א .אינו בא מגוף הדבורים ,וב .יש
בדרך כלל ,אין אנו שוללים את הדבש בגלל העוקץ .בראש השנגזהירנותהגיהכםתומנבהלגיהאתיכירול.ה שונים .המחברהדבש והעוקץ דבר העורך
תמרי וקרא .הרמ"אדמבושסיףט:בועיישמינווצהרגיןמצלואףכוהלפרתחפיוםח ,מע"תיוקהדבורה המעבירה את האבקנים מהפרח כרתי ,סילקא, מביא את הסימנים רוביא,
הן אסורות באכילה,המאתחעודרלרפתרהחשהאשלנהי .:דמדבושע זההדבבושודמאויתמרו?תר .מה עיאםהיחדרירבצוששןתהשקנרתעאחושדהאשתעעללהייענדוליוןשדנהבוהמריתטווקבההזוהמתתובקינהו. היות והדבורים בדבש ...וכן נוהגין.
הדבש נעשה ע"י הדבורים.
ללהמשגפפערוייוץפכףןה.ךהדאייעיהוווןשףאא.בשתזגדהתהמיאראאמוסאריתכ(בהלכוב,רכאת'וואירכלבועלהלתקותזיבאא,ירתב)דה:אאאתתאממויהרהכ:תיאלדודבבכוימ:שלבה:דששאבש.ארששץרארידחהץנבומעווענרובףיאףאםטשטמממרגומיואי.אתףהר(,,מההדגדשמרמבתפיוננרייץר,איאבאשוםהר,שרתמאוד'ויוכזבאיצהבנו.להיערדריזסתקעבהוו)השבשת?ת.מג,שאוזזואריצבוההרץמצתתמרודתוי:תהיבסעלהצואאפגשכרוךףותתפתדןובתאצבאוובוהתנדרףאדזליזיייבןההםהאמש.י.תמפכיתםירמירתאוציח.הוכתיבכלמתם?ןוו ופאשמושמרירכתחשוץלשילםקהיבעהדללפירדביחהןלעביממ.גלמםםתלושההאלאקתשאביממינוהםשוינטפהדגתאהבלסיברםיזא,לאושיבהוואתאםסצבבתלהפגלאבאבללתמד,הרלהיתשביצאההשרהתימיהתעור,אותוהוותלולתהכקמיאי,דיךשומבצבההררשסושמעו.לכתתלכזיוןרהק,יודושובתתללשרפמאנגיכיהוכרועלקאוהם
דבש טבעי מיוצר מצוף הפרחים ,ע"י הדבורה המעבירה את האבקהניתםהלמיהךפרשוחוהה?א יחידתכלןפוראחינוהשבנדיי.וקדבאושתזוההתהליך.שכגאדןוישוכלבחליהדיווושיצרתאוירסהורו.ביארםורים הלכתיים
בשידבשריהםבדנולסבפייןם,שתהןי דמבשש.תימיתשכתן המיהיצצררועתה וצרעות, בר דבורי ידי על הנעשה בוודאי מותר .מה עם דבש
עצוליפוי.םי.ש מבדהבפשר ושנותפהת ההומואצמא ותוהקן בחומר הסיבות להיתר הדבש.
ברצוני להודות לרבנים הגאונים שהואילו הדבורה מוצצת את צוף הפרחים ומחלקי הפרחים שהיא אוספת ,הימאקרמיייםצרשתבוואדתאיהדהבתש.הלביךתוסשופנתה.אנזימים
להקדיש מזמנם ולכתוב ולמסור ולפרסם
את הדברים בבמה המכובדת הזו .לגאון הרב המופרשים על ידה .האם גם אצל הצרעות התהליך שווה? ייתכן
ואינו בדיוק אותו התהליך .כאן יוכל להיווצר איסור .אם הצרעה
יוסף אפרתי שליט"א על גנוזות דברי אביו
משתמשת בדברים נוספים ,הן בחומר המוצא והן בהפרשתה
והרב זוין בנושא 'מזון מלכות' ,להגאון הרב
עליו .יש מקרים שבוודאי התהליך שונה.
פנחס לייבוש פדווא שליט"א מבד"ץ בעלזא
מחזיקי הדת על נושא 'טל דבש' ,להגאון חלת דבש
הרב רייכנברג שליט"א ,ולרבנים מבד"ץ ידוע לנו היום שדבורים מסוגלות לייצר דבש ,גם ללא פרחים.
העדה החרדית שליט"א ולרבנים חברי בד"ץ דבש זה נקרא דבש עצים .במקרה זה ,הדבורים אוכלות הפרשת
מאור הכשרות. כנימות ,כשהכנימות אוכלות את תוכן העלים ומפרישות נוזל
מתוק .נוזל זה נקרא טל דבש .הוא מופרש על הצמחים – עלי או
בבמה שלפניכם ידונו הרבנים בסוגית גבעולי העצים -הדבורים אוכלות את הטל דבש הזה ומייצרות
הדבורה והחומרים שהיא מפרישה מה ממנו דבש .כאן יש חומר שנוצר מגוף הכנימה ,שהיא חרק בעל
כשר ומה לא ,ואיך מייצרים דבש כשר .לא חיים ,ומייצרת ממנו דבש .כאן יש כנראה חומר ביניים שאינו
הספקנו לגעת בנושא הכשרותי של חלת כשר ,שאותו אוספת הדבורה .התהליך שעושה הדבורה אולי
דבש ,עוד חזון למועד. אינו מפריע מבחינת הכשרות ,אך אינו עושה את החומר שאינו
שנה טובה ומתוקה מדבש ונופת צופים. כשר לכשר .על דבש כזה אין היתר אכילה.
דבש רגיל על פי רוב נקי מחומרים זרים .ייתכן ומעורב בו גם דונג,
יהודה לוינגר שהוא החומר ממנו בונות הדבורים את התאים המשושים ,בהם הן אוגרות את הדבש .על כשרות הדונג
נכתבו תשובות שונות .יש אוסרים ,כי הוא נעשה ע"י דבורים עצמן ולא מהצוף :ויש מתירים ,כיון שהוא
נעשה ע"י הדבורים ,והרי התורה התירתו .יש חצרות חסידים ,הנוהגים להטביל את התפוח בליל ר"ה ,לא
בדבש טהור ,אלא בחלות דבש ,כך שחלק מהדבש הוא הדונג של התאים.
הכמבדשא"צורורת הדבש ידוע כחומר משמר .דבש אינו מתקלקל ודברים הנכנסים לדבש ,אם הדבש מגיע לכל מקום ,הם
לא יתקלקלו .ידוע המדרש לגבי המלך הורדוס ,ששימר את אשתו ,מרים החשמונאית ,במשך שנים בדבש.
למרות האמור ,ההלכה בשולחן ערוך (יו"ד פא ח) שדבש דבורים מותר (אפילו) אף על פי שגופי הדבורים
(עפ"ר רק חלקים מהם) מעורבים בו כשמפרידים הדבש מהם מחממין ומרתיחין אותן עמהן מותר ,משום
דהוי נותן טעם לפגם .היום ניתן
לקבל דבש שלא יהיו חלקי דבורים
בפנים.
המו"ל: דרך אגב ,אצל הדבורים יש זכרים, מימין ובאמצע הנקבות – הפועלת והמלכה ומשמאל הזכר
ונקבות -אחת בכל כוורת והיא
בד"ץ "מאור הכשרות" נקראת מלכה ומין שלישי היא
הפועלת ,שהיא נקבה שאינה
רח' הרוא"ה ,20רמות ירושלים מושלמת .רק לפועלות יש עוקץ
טלפון02-6571111 : ויכולות לעקוץ.
עיצוב :צ.בלס לקבלת העלון ,הערות והארות ,בקשות [email protected] -
מאורות הכשרות ׀ תשרי תשע"ט
1
הגאון רבי ישראל גואלמן שליט"א
רב קהילת "שערי תבונה" והרב הפוסק בד"ץ "מאור הכשרות"
דבש בראש השנה
שמאכלים כאלו נחשבים לדברים יבשים ,ואפילו יחממו אותם [לא נוהגים בראש השנה לאכול דבש ,לסימן טוב ,כמ"ש הרמ"א באו"ח
ע"ג האש] ויגיעו לחום שהיס"ב כאשר יהיו נוזלים ,אין בזה משום סימן תקפ"ג וז"ל ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש ואומרים
בישול אחר בישול .ולדעת הט"ז שם נחשב דבר זה לדבר לח שיש בו
משום בישול אחר בישול .והמשנה ברורה שם הכריע כדברי המ"א, תתחדש עלינו שנה מתוקה .ויש כמה ענינים לעורר בדבר זה.
להתיר לחממם אפילו בכלי ראשון ,אבל להניח את צנצנת הדבש בכלי
רדיית דבש בשבת -מקומות שהדבש ניתן בצורה של חלת דבש בתוך
שני מותר לכו"ע. צנצנת דבש .ולהשתמש בדבש שצף מסביב ודאי שמותר ,אבל להוציא
דבש מתוך החלה עצמה יש לעיין בדבר ,דמבואר בהלכות שבת ,סימן
אלא שכל זה באם הדבש היה עובר תהליך בישול ,אבל כיון שהדבר שכ"א סעיף י"ג "אסור לרדות חלות דבש מהכוורת מפני שדומה
ברדייתו עובר רק תהליך פיסטור ,שי"ח אות ל' .והאחרונים נחלקו לתולש וכו'[ .כי מקום גידול הדבש הוא בכוורת ,וחשבוהו כמחובר
בדבר האם פיסטור נחשב בישול ראשוני לענין בישול אחר בישול לקרקע] .אבל אם נתלשו מבעוד יום או שנתרסקו מבעוד יום והדבש
בשבת ,בשו"ת מנח"י ח"ה קכ"ז ,ובשו"ת שבה"ל ח"י סימן ס"ד נקטו צף בכורת מותר לרדותו בשבת" .וכתב המשנה ברורה בשם האחרונים
להקל לענין נתינת חלב מפוסטר בכלי שני ,ולהחשיבו לענין כלי שני וז"ל אבל בשבת אסור לרסקו ולהוציא הדבש מן השעוה דזהו בכלל
כמבושל ,וכ"ד כמה פוסקים נוספים ,מאידך גיסא דעת הגריש"א זצ"ל מפרק דדמי למוציא התבואה מקשיה[ .ואם חיובו מהתורה או מדרבנן
[הביאו בשבות יצחק מבשל] שאין מעשה הפיסטור נחשב כבישול האריכו האחרונים ותלוי אם מלאכת דש מהתורה היא רק בגידולי
לעניננו וכל זמן שלא רתח החלב מערב שבת שייך בו איסור בישול
וא"כ ה"ה לענין דבש ,כיון שברדייתו מהכוורת לא עבר הרתחה אלא קרקע או לא ,כמו שהאריך בזה בשביתת השבת במלאכת הדש].
פיסטור בלבד ,שייך בחימומו משום מבשל .ויש לדון האם דבש נחשב
וביאר בשו"ע הגר"ז וז"ל אסור להוציא הדבש מהחלות מפני שהוא
כקלי הבישול או לא. מפריד אוכל מפסולת ,דהיינו הדבש הראוי לאכילה מהשעוה שאינה
ראויה לאכילה ,ויש בזה משום מפרק ,וגם משום בורר אוכל מפסולת,
אלא שכל זה אם היה מחממו לחום שהיד סולדת בו ,אבל אם אין היד ואע"פ שמרסק כדי לאכול מיד אסור [כמ"ש בסימן שי"ט בדין סחיטת
סולדת בו אין בזה איסור בישול כלל .אלא דהח"א בכלל ט' בנשמ"א בוסר לאוכל וז"ל שלא התירו לברור אוכל מפסולת בידו כדי לאכול
סק"ו הביא בשם הכלבו שהממסס את הדונג ומרככו חייב משום מבשל לאלתר אלא מפני שדרך אכילה כך הוא ליטול האוכל בידו מהפסולת
תמיד ואין בו פטור של אין בישול אחר בישול ,ובשש"כ פ"א הערה ולאכול ,ואינו מעין מלאכה ,אבל לסחוט ולאכול אינו דרך אכילה אלא
קע"ג כתב בשם הכלכלת שבת מלאכת האופה דהממס שעוה או חמאה דרך מלאכה] .וכן רמז לדברים אלו הבה"ל בסימן שכ"א שם .ורק
חייב משום מבשל ,וכתב בשבה"ש מלאכת המבשל סעיף י"ג בבאר ליטול את הדבש שצף מבעוד יום מעל חורי החלות מותר ,שהוא אינו
רחובות סקל"א בשם הפמ"ג דאפילו אם אין היד סולדת יהיה חייב, בתערובת ,ואין בו משום מלאכת דש ,ולענין בורר מותר הדבר כמו כל
ולפ"ז אפילו בכלי שני יהיה איסור .אלא דנראה מהאחרונים דאיסור
זה הוא רק בדבר שהיה קשה מתחילתו שהוא קפוא בטבע ,אבל לא בורר לאלתר.
בשמן או שומן שנקרשו בקור שאותם מותר להתיך כמבואר בשו"ע
סימן שי"ח סט"ז .ולפ"ז דבש שהתיכו אותו ואח"כ נקרא במקרר אין ולפ"ז באותן מקומות שמטבלים את פרוסת המוציא בדבש שנמצא
איסור בישול בהמסתו ,או בנתינתו בכלי שלישי[ .בכלי שני צ"ע אם בחלות הדבש[ ,כמו שהביא בשע"ת בסימן תצ"ה סק"א ,אם נוטלים
מהדבש מעל החלות וממה שנפרש מבעוד יום מותר הדבר .ואם
נחשב קלי הבישול]. ממשיך לצאת דבש בראש השנה ומתערב בדבש שיצא מבעוד יום
נולד -ונשאר עוד הערה אחת בריכוך יש לדון שאין כאן איסור מצד דבר שיש
הדבש ,שאע"פ שמשום בישול אין לו מתירים כיון שקמא קמא בטיל במה
בהנחתו [בכלי שלישי ,או בכלי שאין היד שהיה לפני כן ,אמנם בעינן שיהיה ששים
סולדת בו] ,מ"מ להמס דבר קרוש נחלקו בדבש שהיה מבעו"י [כמבואר במ"ב
הראשונים והפוסקים אם יש בו איסור בסימן ש"כ סעיף ג'] ,וזה אינו מצוי כ"כ.
משום "נולד" כמבואר בסימן שי"ח אבל ברור לכאורה שלהוציא דבש בכפית
סט"ז ,והרמ"א מחמיר בדבר לכתחילה, מתוך השעוה הדבר אסור .ואם מטבלים
ולפ"ז יש לדון בנותן דבש קרוש לכוס את פרוסת המוציא ולוחצים אותה לתוך
מים חמים יהיה חשש איסור של נולד כמו נקבי חלת הדבש לכאורה אף דבר זה
בנתינת שומן על האש .אלא שאם נימוח אסור ,אמנם כבר האריך בשו"ת שבט
מאליו מותר הדבש ,כמבואר באחרונים הלוי ח"א סימן פ"ה האריך ליישב מנהגן
שם ,ואף אם מרסקו תוך עירבוב המים
החמים מותר הדבר אע"פ שיש מחמירים של ישראל בזה ,יעו"ש.
בזה בשלג וברד ,אבל לא בדבש שהוא
חומרא להחשיבו כנולד ,כיון שראוי בישול הדבש -הערה נוספת בענין
להאכל כמות שהוא ,כמבואר בשכ"כ הטיבול בדבש בראש השנה ,לפעמים
הדבש נקרש היטב במקרר ,וזה סימן
בהלכות שומן ונולד. עד כמה הוא דבש טבעי ,וכדי לאפשר
את שימושו צריכים לחממו ולהפשירו.
וכ"ז בשבת ,אבל בראש השנה שהוא יו"ט ויש לעיין בזה משתי נקודות .אחת מדין
אין לחוש בו משום בישול ונולד ,אלא רק בישול ואחת מדין נולד .לענין בישול,
משום הענין שהתחלנו בו משום רדיית נחלקו הפוסקים לענין מאכלים מבושלים
הדבש מתוך השועה ,ובזה נכון להזהר כל צרכן ,שהם יבשים או קרושים ,אבל
בתהליך חימומם הם מפשירים ונהפכים
לכתחילה. לנוזל .דעת המ"א בסוף סימן שי"ח
לקבלת העלון ,הערות והארות ,בקשות [email protected] -
מאורות הכשרות ׀ תשרי תשע"ט 2
הגאון הרב שמעון אפרתי ז"ל
ראש בית המדרש להלכה בהתיישבות
נמסר על ידי בנו הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א ראש בית המדרש להלכה בהתיישבות
מזון מלכות
הגמ' שם ברייתא שאיתא שגם דבש צרעין מותר באכילה ודלא כר' יעקב. נשאלנו ע"י רבים בדבר כשרותו של 'מזון מלכות' ["ג'לה רויאל"] .מזון
המלכות אינו נאכל בפני עצמו בדרך כלל אלא מערבים אותו בדבש [עפ"י
בפשטות מסקנת הגמ' כך היא דבר המתמצה מדבר טמא אסור ,דבש לכו"ע רוב 3אחוז ,ז"א שאין בדבש פי ס' כנגד המזון מלכות] אם התערובת מותרת
מותר ,ודבש צרעין מחלוקת רבנן ור' יעקב .ולפ"ז אם מזון מלכות מתמצה
באכילה.
מגוף הדבורה הוא אסור באכילה לכו"ע.
הג'לה רויאל הוא לכאורה מיץ טבעי הנובע מבטן הדבורים ,ומאחר שהדבורה
אמנם נראה שאין כן הדברים שהרי הקשה הב"י <יור"ד סי' פ"א> וק"ל מנין היא שרץ טמא ,הרי ג'לה זה הוא לפ"ז בכלל 'כל היוצא מן הטמא ,טמא'
לר' יעקב למעט דבש גזין וצרעין ,דהא בקרא לא מידכר דבש אלא מדיוקא [בכורות ה] ואסור באכילה .משא"כ דבש הדבורים מותר באכילה ,כי
'אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ' ובכלל דרשה זו גם דבש צרעין וגזין הדבורים אינם ממצות אותו מגופן אלא הוא מיוצר מנופת צוף הפרחים ,ומה
ומנין לנו להוציא דבש שיש לו שם לווי. שהן מכניסות בגופן הרי הן מוציאות לאחר מכן בתוך הכוורת.
וע"כ נראה דביאור דברי הגמ' דחלוק מהות דבש דבורים ממהות דבש צרעין ברור שנעשה עם דבוראים מקבוץ אלונים שהם יצרנים של 'מזון מלכות'
דדבש צרעין וגזין מתמצה בגופן ולכן יש להם שם לווי משא"כ הדבש דבורים מעלה את הממצאים הבאים:
אין לו שם לווי משום שאינו מתמצה מגוף הדבורה. כל המזון הנצרך לדבורית [משפחת הדבורים החייה בכוורת שהרכבה
מורכב מדבורים בשלב היותן רימות ,דבורים פועלות ,זכרים ,ומלכה
וכן משמע מפירוש ר"ת בספר הישר שכתב דדבש הגזין והצרעין כיון שנקרא שהיא בעצם נקבה שפעולתה רק להוליד עוד דבורים] נוצר על ידי שני
על שם השרץ הוי כאבר ובשר שרץ עצמו .וכן בהגהות המשנה למלך ספ"א חומרים גולמיים שהן מוצאות בפרחים :צוף ואבקת פרחים .הצוף הוא
ממאכלות אסורות כתב :אבל דבש גיזין וצרעין דיש לו שם לווי היינו ע"כ בעצם תמיסת סוכרים שהינה דלילה בהרבה מן הדבש ,את הצוף מוצצות
הדבורים ומוסיפות לכך אנזימים שמפרקים את הסוכרים ,והם מעבירות
משום שממצות אותו מגופן. מאחת לשניה את הצוף גם בשביל פעולת האידוי של הנוזלים ,עד שהדבש
נהיה 'בשל' כלשון הדבוראים .הדבש שונה מן הצוף לא רק בריכוז הסוכר
נמצא לפ"ז שלדעת סתם משנה דמכשירין <פ"ו מ"ד> דס"ל דאף דבש גיזין בלי מים אלא גם בהרכבו הכימי ,כתוצאה מן האנזימים .הדבש הוא המזון
וצרעין מותר ס"ל שגם אם ממצות אותו מגופן גם מותר. של הדבורים הבוגרות הפועלות והזכרים .אין להם שום שימוש באבקת
פרחים גם כאשר מצויה להם אבקת פרחים בשפע אבל יחסר להם דבש הם
וכך פסק הרמב"ם <פ"ג ממאכ"א ה"ג> שפסק דגם דבש צרעין מותר ,והיינו ימותו ברעב .את האבקה הן אוגרות רק בשביל הזנת המלכה שלהם שהיא
משום שפסק כסתמא דמשנה וכל"ב דבכורות ,ואל תתמה מש"כ הרמב"ם בעצם הנקבה היחידה שמסוגלת להטיל ביצים ,וגם להזנת הדור הצעיר
דטעמא דדבש צרעין מותר מפני שאין מתמצות מגופן לפי שנקט לישנא העובר גלגול :מהביצה מתבקעת רימה ההופכת אח"כ לגולם אשר ממנו
דברייתא אבל אליבא דאמת אין לחלק בין מתמצות מגופן לבין אין מתמצה בוקעת לבסוף דבורה בוגרת .המלכה וכן הרימות מזונם היחיד הוא האבקה
שהדבורים מביאות אל הכוורת ברגליהן ובכוורת עצמה כאשר המלכה או
מגופן. הרימות צריכות לאכול הן אוכלות את האבקת פרחים ומוציאות מגופן את
החומר במצב נוזלי הנקרא 'מזון מלכות' .זהו מזונה היחיד וגם אם יהיה לה
ולפ"ז גם הסוגיא בבכורות מתבארת יפה ,ואכמ"ל מצבורים של דבש היא לא תוכל להטיל ביצים בלי המזון מלכות .ולפי דעתם
ההבדל בין דבש לבין מזון מלכות אינו גדול אלא שזה עובר תהליך עיבוד
לאור האמור יש להתיר גם "ג'לה רויאל" אף אם נניח שהדבורים ממצות
אותו מגופן מכיון דהוי דבש צרעין וכפסק השו"ע <יור"ד פא ,ט> 'דבש כבר בלקיחת הצוף וזה עובר עיבוד רק אחר שהביאו את האבקה לכוורת.
הצרעין והגיזין מותר". לדעת פרופסור שובין מצרפת אחד החוקרים הידועים של דבש בכלל ומזון
מלכות בפרט שטען שגם דבש רגיל מכיל על פי רוב אחוז קטן של מזון
אמנם על דברים אלו טוען הגרש"י זווין זצ"ל שמסקנה זו היא לכאורה נגד
הפוסקים הראשונים והאחרונים .וכתב שלא מיבעיא לפוסקים שס"ל שהלכה מלכות.
כר' יעקב ,וא"כ כל דבר שאינו דבש אסור ,אלא אף לפוסקים שס"ל שהלכה
שדבש צרעין מותר הוא מפני שאינו מתמצה מגופו ,ואין אף אחד שיאמר לאור המתברר מתיאור זה נמצאנו למדים לכאורה שאין הבדל בין דבש לבין
אחרת וגם אם משמע כן במגיה של המשנה למלך אינו כן אפי' צל צילו של מזון מלכות וכמו שדבש מותר גם ג'לה רויאל יהיה מותר .אך אין ברצוננו
לבסס את דברינו על מסקנה זו בלבד כי לאחר ברור עם מומחים שונים
ספק אין כאן. התברר כי קשה לברר דבר כזה כי מאחר שהג'לה רויאל הוא מריר כלענה,
א"כ יש מקום לחשוש שהוא איננו כולו ממיץ פרחים בלבד -כמו הדבש עצמו.
שהרי ברמב"ם מפורש ההיתר משום שאינו מתמצה מגופן ,וכן בר"ש אלא אף אם ישאר לנו ספק במהותו של המזון מלכות גם כן ישנה סיבה
במכשירין וברע"ב שדבש צרעין אינו מתמצה מגופן ,וכן בסמ"ג וכן ברבינו
ירוחם ובקרית ספר ועוד ועוד כולהו ס"ל שהטעם משום שאינו מתמצה מרכזית להתיר את הג'לה רויאל ,וכפי שיבואר לקמן.
מגופן ,וכן בצמח צדק ,ובשפת אמת בבכורות. בתחילה עלינו לברר את הסוגיא בבכורות ז .בה מתברר גדר הדין של היוצא
מן הטמא ,ומקור היתר אכילת הדבש למרות היותו יוצא מן הטמא.
וליישב דברי המגיה נראה
שאמנם לרבי יעקב מתמצה בגמ' שם איתא ששאלו את רב ששת האם מי רגלים של חמור מותרים,
מגופן ולכן אסור ,אבל לרבנן ובביאור הספק ישנם ב' ביאורים בגמ' לביאור הראשון הספק הוא האם המי
מותר משום שאינו מתמצה רגלים נוצרים בגוף החמור או שנכנס מים ויצא מים .ורב ששת פשט שכיון
מגופן. שזה מין טמא אסור באכילה .לפי הביאור הב' בגמ' רב ששת פשט להם
שאע"פ שלא נוצר בגוף החמור כיון שיצא מגופו של החמור אסור באכילה
זהו תחילתה של התכתבות שהרי שנינו היוצא מן הטמא -טמא .מקשה הגמ' הרי שנינו שדבש דבורים
בין הרבנים החשובים ,היה מותר משום שאינם מייצרות אותו בגופן אלא רק עובר דרך גופן ,הרי לנו
לזה המשך ...אבל אין כאן שכל איסור יוצא מן הטמא זה רק דבר שנוצר בגוף הטמא .מתרצת הגמ' שרב
ששת סובר כדעת רבי יעקב שהסיבה שדבש מותר מפני שהתורה התירה דבש
המקום. – והגמ' מביא לימוד שיש פסוק 'אך את זה תאכל מכל שרץ העוף' <ויקרא
יא> ומכח דרשה הגמ' לומדת שהפסוק בא להתיר דבר שיצא משרץ עוף
הערת בנו הגאון הרב יוסף טמא שמותר ,ואיזהו 'דבש' שיצא משרץ עוף טמא ומותר ,וממשיך רבי יעקב
אפרתי שליט"א הגרש"ז בברייתא יכול מותר גם דבש גזין וצרעין ,זה לא ,ומה ראית ,מרבה אני דבש
דבורים שאין לו שם לווי ומוציא אני דבש צרעין שיש לו שם לווי .ומביאה
אוירבך
והגרי"ש
אלישיב נקטו
שלאדם
בריא יש
להמנע
ולחולה
לצורך
בריאות
מותר.
לקבלת העלון ,הערות והארות ,בקשות [email protected] - 3
מאורות הכשרות ׀ תשרי תשע"ט
ודהבקשש ורכבישנריוהתם הגאון הרב פנחס לייבוש פאדווא שליט"א
מה יש להשגיח בדבש ,הרי מדובר סה"כ בדבש גולמי בלבד ללא שום תוספות. ראש מערכת הכשרות קהילת מחזיקי הדת בעלזא
הפנינו את השאלה למערכת ההשגחה של בד"ץ העדה החרדית ,ואכן הבד"ץ עשו לנו טל דבש [מן]
סדר בדברים ,החלק הראשון של ההשגחה הוא לוודא שאכן מדובר בדבש מאה אחוז
טבעי ,ואינו מחומרים או חיקויים שונים ,היות והדבש הוא חומר יקר למדי ,הפיתוי כדי לייצר דבש הדבורים חייבות לאסוף נוזל מתקתק בשם צוף ,מהפרחים .דבורה
פועלת מגיעה אל הפרח ומוצצת את הצוף ומזה מייצרת הדבש ,אך בתוך יערות
לעגל פינות ...הוא גדול. שאין הרבה פרחים כמו מקומות מסויימים באירופה והדבורים לא מוצאים די צוף
ובמה זה מתקשר לכשרות כדי לעשות הדבש הם מוכרחים למצוא תחליף לצוף פרחים וזהו "טל דבש".
דבר ראשון מערכת הכשרות לא נותנת יד לזיופים ושקרים .דבר נוסף הוא שבחיקויים טל דבש הוא נוזל מתוק המופרש מכנימות שמוצצות מוהל צמחים ומפרישות נוזל
משתמשים בדרך כלל בגלוקוזה שהוא לפעמים קטניות ואולי אפילו חמץ ואינו כשר על העלים ונוזל ההיא יש לו תכולה סוכר גבוהה ,והדבורים אוספים טל ההוא
לפסח .וכן כאשר המוצר הוא אינו טבעי לחלוטין אינך יודע מה הוא מכיל ויכולים כתחליף לצוף ומזה הדבורים מייצרים דבש .דבש ההוא נקרא דבש יער ,בניגוד
להיות בעיות נוספות. לדבש פרחים השכיח בארץ ,ונמצא בצרפת וגרמניה .
באיזו דרך מגלים אם מדובר בזיוף או בדבש טהור הרה"ג ר' יחייה טובול שליט"א אב"ד ליאון – צרפת ,העיר דלכאורה דבש זה
אסור היות דבתחלתה היא הפרשה משרץ טמא ,וכפי המבואר בגמ' [בכורות ז]:
התשובה היא כמובן בשביל זה יש את ההשגחה ,לוודא שאכן בדבש טהור עסקינן ,וכן ההיתר של דבש ,אף שהדבורה היא שרץ טמא והכלל הוא היוצא מן הטמא טמא,
נעשים בדיקות מעבדה מיוחדות שהן בקלות מבחינות האם מדובר בדבש טבעי טהור הוא שהצוף רק עובר דרך הדבורה והדבורה לא מוסיף כלום מגופה להדבש ,ועל
או בחיקוי .בדיקות מעבדה אלו נצרכות בכפל כפליים במיוחד כאשר מדובר בדבש כן הצוף שנכנס כשר ולכן יוצא כשר ,ולפי זה נמצא שמה שנכנס טמא יוצא גם
כן טמא ,ולכן טל דבש שהוא הפרשה של שרץ טמא ועל שרץ ההוא אין קבלת
מיובא מחו"ל שאז הבדיקות הם כפולות. חז"ל של מוסיף כלום מגוף השרץ נשאר הכלל של היוצא מטמא טמא ,ולכן כאשר
והיכן מתבטא חלק ההשגחה בפועל על הדבש הדבורה מיצר דבש מטל דבש הדבש אסור.
ההשגחה בפועל היא על שלושה חלקים והגר"ש וואזנר זצ"ל הסכים לדבריו וחשש לאיסור דאורייתא בדבר ההוא.
א .שלא יישארו שום שאריות בדבש לא של דונג ובעיקר לא שאריות של הדבורה כגון ומצאתי סמך לזה בדברי המלבי"ם שופטים י"ד פסוק ט' על הפסוק אצל שמשון
רגליים או כנפיים וכדו'. ' ַו ָיּ ָ ׁשבְ ...ל ַק ְח ָ ּתּה ַו ָיּ ַסר ִל ְראֹות ֵאת ַמ ֶ ּפ ֶלת ָה ַא ְר ֵיה ְו ִה ֵ ּנה ֲע ַדת ְ ּדבֹו ִרים ִ ּב ְג ִו ַיּת ָה ַא ְר ֵיה
ּו ְד ָבׁשַ ,ו ִיּ ְר ֵ ּדהּו ֶאל ַכּ ָפּיו ַו ֵיּ ֶלְך ָהלֹוְך ְו ָא ֹכל ַו ֵ ּי ֶלְך ֶאל ָא ִביו ְוִ ...אּמֹו ַו ִיּ ֵ ּתן ָל ֶהם ַו ֹיּא ֵכלּו ְוֹלא
איך מוציאים את השאריות האלו ִה ִ ּגיד ָל ֶהם ִכּי ִמ ְ ּג ִו ַיּת ָה ַא ְר ֵיה ָר ָדה ַה ְ ּד ָבׁש' ,וכתב המלבי"ם בשם חז"ל בעבור שהלך
לקחת אשה מפלישתים נכשל לאכול דבר טמא וכמש"כ חז"ל הוא נתאוה לדבר
הוצאת כל הפסולת של הדבש נעשית בשני שלבים .השלב הראשוני והעיקרי הוא
נעשה בתוך מכלי שיקוע ,דהיינו בתחילה מכניסים את חלת הדבש לתוך מכונה טמא ולכן נכשל בדבר טמא.
שמסתובבת במהירות של 2000סל"ד [סיבובים לדקה] ואז כל הדבש יוצא מהחלות,
ומועבר אל מכלי שיקוע שבהם הדבש עומד עד כשבועיים כדי שכל הפסולת יצוף וכל וכנראה מדבריו שהדבורים מצצו הדבש או הסוכר מגוית הארי ולכן הי' הדבש
הפסולת שהיא קלה יותר צפה ועולה למעלה ,תהליך זה מלבד הצורך בדבש נקי ,ישנו אסור וטמא לאכילה מחמת איסור היוצא מן הטמא -אריה טמא ,ומפרש מילת
צורך כשרותי טהור שלא להכשל באכילת איבר מן הדבורה שהיא שרץ העוף[ .עי' טמא על איסור אכילה ולא מדין טומאת נבילה שהלא נזיר מותר בטומאת נבילה
שו"ע יו"ד סי' פא' ח' ,ועיין בפוסקים בני זמננו הגבלה בהיתר] פסולת זו מסולקת
עם סיום התהליך הזה .......לשם כך ישנו צורך במשגיח שידאג שהכל יתבצע כהלכה. ואינו אסור אלא בטומאת מת.
השלב השני המומלץ על ידי ההשגחה הוא תהליך של סינון בלחץ של הדבש בדרכו אל ובאמת מה שהביא מחז"ל הוא נתאוה לדבר טמא קצת קשה ,דבגמ' סוטה דף ט'
הדוד ,תהליך זה מצריך מקצועיות רבה בשל סמיכותו החזקה של הדבש .אופן נוסף ע"ב אי' ויבקע אלי' את המכתש אשר בלחי ,א"ר יצחק דברי רבי אמי הוא איוה
הוא סינון על ידי חימום ,החימום מעכב את תהליך ההתגבשות ,וכן לחסל את השמרים לדבר טמא לפיכך נתלו חייו בדבר טמא ,וברש"י איוה לדבר טמא לישא בת אל
שנמצאים בדבש ויכולים להתסיס את הדבש ולקלקלו .החימום יכול אגב להגיע קרוב נכר ,בדבר טמא ,לחי החמור ,אלמלא הוא היה מת מצמא ,ואם כן פירש רש"י הגמ'
ל 60מעלות הוא הורס חלק מן המינרלים שקיימים בדבש ,התקן בישראל מאשר
חימום של עד 55מעלות .אגב המסננת בהשגחת הבד"ץ היא בצפיפות של 250מיקרון. דרשה זו על לחי החמור ולא על הדבש בגוית הארי'.
ב .כמובן צריך לבדוק את כשרותן של הכלים שמשתמשים בהם בכל חלק הייצור אך עיין במהרש"א ח"א שכתב על רש"י דהלשון תמוה דאיוה לדבר טמא נמצא על
מקערות וכפות וכו' שהכל מפוקח ולא משתמשים בהם לדברים אחרים. הרוב במקרא בדבר אכילה עיי"ש ולכן פירש המלבי"ם שאיוה לדבר טמא דהיינו
ג .השלב העיקרי והבסיסי הינו הבטחת שמירת שבת של כל המכוורת על כל שלביה לאכילת דבש מתוך גווית נבלת הארי' שהיא דבר טמא.
וזה מעשה של מסירות נפש לדאוג שכל הטיפול בדבורים וכן הזזת הכוורות לתוך
הוראת כשרות
השדות לא תהיה בשבת ,וכמובן שהמפעל לא יעבוד בשבת.
הרב שליט"א הוסיף הערת כשרות לגבי נותני דבש בחו"ל שיש חברות בעיקר
וזהו בחו"ל שממלאות דבש בתוך שפופרת דוגמת השפופרת של מיונז 'טומי' כדי
שיוכלו למרוח על לחם וכן יותר קל למזוג לעוגות וכדו' ,האופן היחיד להכניסו
לא ,בבד"ץ העדה החרדית גם ביין וגם במכוורות הם נקיים לפסח כל השנה ,מקור לתוך השפופרת הוא ע"י חימום מעט של הדבש וכך יכולים להכניסו ולעשותו
ההוראה מגיע ממרן המנחת יצחק זי"ע והוכיח את יעילותו באין ספור דרכים לשם כך נוזלי ,יש ליתן את הדעת על צלחת החימום זאת שלא תשמש לחימום של דברים
נדרשים בעלי הכוורת על כל פועליהם לשמור על נקיון מוחלט בכל תהליך הייצור .יש
לציין שכל זה לעת עתה במכוורות בארץ ,אבל בחו"ל עדיין אנו לא מאשרים את כולם שאינם כשרים ,ואם השתמשו שיעשו הגעלה.
לפסח ויש לשים לב .דבר נוסף בהוראת הבד"ץ לחשוש מגילוי -ולכן דבש שבהשגחת
הבד"ץ מכסים את הדבש בכל מקום שיש חשש גילוי.
מסהעברביפאלהאי תהליך ייצורו המופלא של הדבש
הראשונית הדבורה פעילה בחיפוש והבאת דבש. כל הניסיונות לערוך שינויים בייצור הדבש נחלו כישלון
הזו תהיה בעתיד חרוץ .אנו ניגע מעט בתהליך ייצורו של הדבש ונראה
מלכה .מה שמעיד על המלכה מטילה סכום עצום של ביצים לקראת עונת כמה מופלא העולם הקטן הזה של הדבורה וזה צועק 'מה
עושר הרכיבים שבמזון הדבש ,לדוגמא בכוורת שיש בה כ 5000דבורות בחורף,
המלכות הוא אורך חייה של המלכה שיכול להגיע עד בזמן השיא באביב ובקיץ יהיו בתא המשפחתי של רבו מעשיך ה'.
12שנה כשהממוצע 3-6שנים .לעומת זאת אורך חייה הכוורת 70,000דבורות ,בימי העונה המלכה מטילה
של דבורה רגילה נעה בין חודש – חודשיים בקיץ שאז ממלכת הכוורת
הן עובדות 24\7ובחורף יכול להגיע לשמונה חודשים. בערך 3000ביצים ביום!.
אגב מלכה איכותית מאוד שמיובאת ממקומות כמו הכוורת בנויה משתי חלקים החלק התחתון הוא החלק
אוסטרליה וכדו' יכולה להגיע למחיר של כ.₪ 15,000 הביצים כשהם בוקעות הם ניזונים מ'מזון מלכות' עד המשפחתי שבו המלכה מטילה את הביצים לתוך חלת
שהם נהיות דבורים ,ואח"כ הדבורים ניזונות מדבש דבש שעשויה מדונג ומהווה כעין מדגרה ,ושם הביצה
ואבקת פרחים ישירות ,וכאשר הדבורים בוחרות בוקעת ונעשית זחל ואח"כ דבורה פעילה שבעיקר
להזין אחת מן הביצים במזון מלכות גם לאחר התקופה מנפנפת ואח"כ נהיית שומרת ואח"כ נכנסת לעבודה
לקבלת העלון ,הערות והארות ,בקשות [email protected] - 4
מאורות הכשרות ׀ תשרי תשע"ט
מנהג
הרב אריה הכהן פלשניצקי שליט"א
דבש בראש השנה
ובספר לקט יושר (מנהגים ופסקי תשובות מבעל התרומת הדשן ,מתלמידו רבי אמרו חכמינו זכרונם לברכה (הוריות יב' ע"א .כריתות ה' ע"ב) :סימנא -מילתא
יוסף ב"ר משה) כתב :דבש חי סימן טוב לאכול בר"ה .ודבש דבורים מן המובחר, היא (הסימן -ממש יש בו) .ולפיכך עושים בראש השנה סימנים המראים לטובה,
כי הדבורים דמי למשפט ,כי עושים נקמה לפעמים ,כמו שמוכח מן הפסוקים ,ומה שנזכה ביום הדין ,ושתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה ,הגמ' מביאה סוגי מאכלים
שיוצא מהן מתוק .וסימן לדבר שאנו יוצאין ממידת הדין למדת הרחמים ,ודוקא חי שנאכלים בראש השנה לסימן טוב .יש הנוהגים לאכול בראש השנה את המאכלים
שהובאו בגמ' ,וכן עוד מיני מאכלים הנאכלים לסימן טוב שהוסיפו בספרי הגאונים
סימן לחיים ,וראייה ממה שאנו מבקשים ומתפללים בר"ה רק בשביל חיים. הראשונים והאחרונים .וכמו שכתב הטור (סי' תקפ"ג) ,אחר שהביא את המאכלים
המוזכרים בגמ' שאוכלים בר"ה וז"ל :ומזה רבו המנהגים כל מקום ומקום לפי
המהרי"ל נתן טעם לאכילת דבש ומיני מתיקה בראש השנה ,מתורה נביאים
וכתובים ,וז"ל (הלכות ראש השנה ד"ה ומנהגא .עי' בספר הרוקח שהבאינו לעיל): מנהגו ,ע"ש .ויש אמנם שאין מקפידין אלא על מקצת ממיני המאכלים.
וטעם דאוכלין דברים מתוקים לומר שיגזור הקב"ה עלינו שנה טובה ומתוקה.
וכן באשכנז רגילין בתחילת הסעודה לאכול תפוח מתוק בדבש לומר תתחדש אמנם ישנו מאכל אחד שאינו מוזכר בגמ' שהבאינו לעיל ,וכולם (כמעט – עי' בספר
עלינו שנה טובה ומתוקה .ומהר"י סג"ל דרש דטעמא ,כתוב בתורה ושנוי בנביאים מועד לכל חי ,לרבי חיים פלאג'י ,פי"ב טז' .וע"ע בספר יפה ללב ,לבנו רבי אברהם,
ומשולש בכתובים ,כתוב בתורה' :שם שם לו חק ומשפט' (שמות טו' כה') ,וראש סי' תקפ"ג ,מה שביאר בזה) ללא יוצא מן הכלל מקפידים שיהא על השולחן בראש
השנה הוא יום המשפט ,וסמיך ליה 'וימתקו המים' .רצה לומר ביום המשפט יאכלו השנה (מהמ"ב סי' תקפ"ג ס"ק ג' ,משמע שרק בראש השנה מטבלים את פרוסת
מתוקים .בנביאים שנוי גבי אביגיל כתיב :ויהי בעשרת הימים וימת נבל (שמואל א' המוציא בדבש .אמנם בספר אורחות רבינו ,ר"ה ו' ,מבואר שהחזו"א ובעל הקה"י,
כה' לח') ,וכתיב בתריה :ונבל יין ומתוקים .ועשרת הימים היו עשרת ימי תשובה. נהגו כך מר"ה עד שמיני עצרת בשבתות ויו"ט) ולאכול ממנו ,והוא ה'דבש' ,שבו
אי נמי מהכא דכתיב :על יום טוב באנו (שם' ח') ,וארז"ל דהוי ראש השנה ,וסמיך טובלין ראשית את פרוסת המוציא (מט"א סי' תקפ"ג .ומ"ב שם ,).וכן את התפוח
ליה דהביאה לדוד דבילה וצימוקים שהם מיני מתיקה .משולש בכתובים ,בספר (טור שם) ,וכמו"כ כתב בספר מנהגי מהרי"ל (הל' ר"ה) ,דרש מהר"י סג"ל,
תהלים כתיב :משפטי ה' אמת צדקו יחדיו (יט' י' יא') ,וסמיך ליה ומתוקים מדבש דמצוה לאכול בליל ר"ה ,ראש של איל זכר לעקידה ,ולמען שנהיה לראש ולא לזנב.
ונופת צופים ,משפט ר"ל יום דין דראש השנה .אי נמי מהכא דכתיב :תקעו בחדש והוא נהג לאכול בשר הראש עם דבש .וכ"כ בספר המנהגים (לר"א טירנא) ,ומה
שופר וגו' (תהלים פא' ד') ,וסמיך ליה :ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך שאוכלים הראש כדי שנהיה לראש ולא לזנב ,ומטבילין את הראש בדבש .וכבר
(שם יז') ,וכתיב גביה :אלקים נצב בעדת א-ל בקרב אלקים ישפוט (שם פב' א'). קדם להם בהגה' האשר"י (ריש מס' ר"ה) וז"ל :ואנו רגילין לאכול ראש של איל
כל זה מורה על ר"ה יום המשפט .וכן בספר עזרא כתיב :בחדש השביעי אכלו ודבש חי ,ומטבילין את הראש בדבש .במאמר שלפנינו נשתדל בעז"ה להבין מהיכן
משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו. המקור לדבש בר"ה ,ומה הטעם לכך.
וכ"כ בספר מטה משה (לרבי משה מפרעמסלא ,תלמיד המהרש"ל .סי' תש"צ) ענין הדבש בראש השנה מסתבר שהוא כבר מנהג עתיק יומין ומוזכר בדברי
וסיים בזה"ל :לכן נוהגין העולם לאכול דבש בראש השנה ונכון הוא .וכך היה מנהג הגאונים ,וז"ל רב נוטרונאי גאון :ומה שאנו אוכלין טיסני (גרגרי שעורה) ושותים
דבש ,הוא כדי שתבוא השנה הבאה עלינו לטובה .ובאור זרוע (ריש הלכות ראש
קדמונים. השנה) כתב :דבש כדי שתהא השנה הבאה עלינו שמינה ומתוקה ,וכן כתוב בספר
עזרא (נחמיה ח' י') :אכלו משמנים ושתו ממתקים .וכן במרדכי (ריש יומא) כתב:
טעם נוסף כתב בספר יעטה מורה (עמ' נז') :על כן נהגו לאכול דבש בריש שתא ומה שאנו אוכלין טיסני ,ובשר שמן ,ושותין דבש וכל מיני מתיקה ,כדי שתהא
(ראש השנה) ולהורות נתן ,כי יש תקנה לשבים אל ה' בלב שלם ,כי כמו שהדבש השנה הבאה עלינו לטובה מתוקה ושמינה ,וכתוב כן בספר עזרא :אכלו משמנים
מהפך את האיסור הגמור (פי' דאיתא במתני' בכורות (ה' ע"ב) :היוצא מן הטמא ושתו ממתקים (אפשר שהמרדכי למד את ענין הדבש בראש השנה מהפסוק 'שתו
– טמא .ואמרינן שם בגמ' (ז' ע"ב) :מפני מה אמרו דבש דבורים מותר? מפני ממתקים' ,ודו"ק) .ובטור (שם) כתב :יהא איניש רגיל למיכל בריש שתא (יהא אדם
שמכניסות אותו לגופן ,ואין ממצות אותו מגופן .הוא דאמר כר' יעקב ,דאמר: רגיל לאכול בראש השנה) וכו' ,כל מקום ומקום לפי מנהגו כמו באשכנז שרגילין
דובשא רחמנא שרייה ,ע"ש - .עי' תוס' ע"ז סט' ע"א ,וברא"ש שם פ"ה סי' יא',
ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' פ') להיתר ,כן אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, לאכול בתחילת הסעודה תפוח מתוק בדבש לומר תתחדש עלינו שנה מתוקה.
ע"ש. בספר הרוקח (הלכות ראש השנה סימן רא' – באה"ד) כתב ,במזמור (תהלים
פא') :הרנינו לאלקים עוזנו תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל
מנהג אכילת הדבש בימים הללו נרמז גם בדרך נוטריקון וגימטריא" :דבש" שמנינו הוא משפט לאלקי יעקב .ובסיום המזמור נאמר :ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש
,306סגולה הוא שבזכות היוצר ( )306שבתפילות ,וה'מוסר' ( )306שבלב ,ישמע אשביעך .רמז לאכילת דבש בליל ראש השנה כדי שתהא לו השנה מתוקה דסימנא
אב הרחמן ( )306לתפילותינו ויירצו לפניו כקרבן וכ'אשה' ( )306ונזכה לסליחה
מלתא הוא.
ומחילה ו'כפור' ( )306על כל עוונותינו.
תהליך ייצור הדבש /המשך
הדונג הוא חומר דביק ושומני בגוון צהבהב הנוצרת לעשיית הדבש. החלק העליון הוא הכוורת עצמה ששם בונים הדבורים
בגוף הדבורה ובוקע מתחתית בטנן בצורת לוחיות תאי דונג בשביל הדבש ,בין התא המשפחתי לבין
דקיקות מהן הדבורים בונות את התאים תוך הידוקן בדרכה הביתה היא מפרישה לתוך קיבת הדבש חומרים מחסן האוכל ישנה רשת צפופה המאפשר מעבר רק
כימים שגורמים להפרדת הסוכרים .כידוע הצוף מכיל לדבורים ולא למלכה שהיא יותר רחבה מעט ויותר
אחת לאחת עם רגליהן ולסתותיהן. כמה סוכרים גלוקוז שהוא בעצם סוכר ענבים פרוקטוז ארוכה ,כדי שהמלכה לא תעבור אל תאי הדבש ותטיל
שהוא סוכר פירות וסוכר פשוט יחד והחומר שהדבורה
בשלב זה הדבש עדיין נוזלי ,להקות אחרות של מכניסה הוא גורם לתהליך כימי של הפרדת הסוכרים, שם את הביצים והדבש לא יהיה ראוי.
דבורים ומאווררות את הכוורת על ידי נפנוף ובגלל זה מעלתו של הדבש גדולה שכך גוף האדם יכול
הכנפיים ,אוורור זה מאדה את הנוזלים שבצוף והוא לעכל את הסוכר בצורה מייטבית ,וכן בגלל המינרלים ועכשיו ...לעבודה.
הופך לאיטו למרוכז יותר ויותר עד שהוא מקבל
את הצורה שאנו מכירים כדבש ,אילולי תהליך זה ועושר הויטמינים מהטבע שיש בו. הדבורה בעונה הפריחה שזה מתחיל באביב ,וממשיך
של ייבוש הדבש עלול להתחיל תהליך של תסיסה בקיץ ,וגם קצת בסתיו ,יוצאת כל הזמן לעבודתה
ולהתקלקל במהרה ,ואחרי התהליך של הייבוש הדבש אחרי שחזרה עם השלל של הדבש היא מריקה את הדבש להביא צוף – דבש ,כשהיא מגלה צוף עסיסי היא חוזרת
יכול להתקיים אלפי שנים ,ולקיים את מה שבתוכו גם לתאי שעווה המשושים מדונג שהכינו הפועלות האחרות אל הקן ,ואז קורה דבר מדהים ,היא מספרת לחברותיה
לאורך זמן .אחרי הייבוש הדבש מוכן ,ואז הדבורים בצורה סימטרית ומדודה שלושת אלפי תאים בכל צד היכן יש צוף ,הסיפור שלה מורכב מריקוד מדהים 'ריקוד
חותמות את החורים בדונג ,כדי שיישמר להם לבוא השמינייה'[ .מצווה גדולה להיות בשמחה ]...מהו ריקוד
העת ,הדבורים מייצרים את הדבש בשביל החורף כדי ובזוית מדויקת לשם החזקת הדבש שלא יזלוג החוצה. השמינייה – אם הדבורה מצאה צוף קרוב היא עושה
שבזמן שאין פריחה יהיה להם מזון ואוכל ,האדם לוקח ריקוד מעגלי פעם בכיוון אחד ופעם בכיוון השני ובכך
את הדבש ובעצם לוקח לדבורים את האוכל ,ובמקום זה מסמנת לחברותיה שהפרחים נמצאים עד 50מטר
מביא לדבורים מים עם סוכר ענבים .בכל חלת דבש יש מהכוורת .זהו 'ריקוד המעגל' .ובאם הצוף נמצא רחוק
יותר מרדיוס של 50מטר הדבורה עושה ריקוד בצורה
כ 4 -קילו בממוצע. של מספר 8הזוויות מסמנות את המרחק המדויק ואת
הכיוון של הפרחים ,ריקוד עז וממושך מסמן מקור מזון
וכאן מתחיל תהליך הרדייה מגיע ה'דבוראי' מפזר עשן עשיר יותר .הדבורות יכולות להרחיק ולנווט את עצמן
על הכוורת כדי שהדבורים יתבלבלו ולא יעקצו אותו ,ואז עד מרחק של 8ק"מ! הן מנווטות את דרכת בעזרת קרני
לוקח את חלת הדבש אל המפעל .במפעל הוא מכניס את השמש כשבעזרתן הן גם מזהות מקורות מים שהן זקוקות
החלה עם עוד הרבה חלות יחד לתוך מכונה שמסתובבת
לקבלת העלון ,הערות והארות ,בקשות [email protected] -
מאורות הכשרות ׀ תשרי תשע"ט 5
דבש מפרחי בר וישנם סוגי דבש שהגלוקוז דהיינו סוכר ענבים הוא תהליך ייצור הדבש /המשך
מרובה ,והסיבה לגיבוש הסוכר הוא מגיע בעיקר מסוכר
ישנם הטועים לחשוב שזהו דבש שלקחו ישירות הענבים ,ואגב כששמים דבש בקירור הוא נוטה להתגבש במהירות של 2000סיבובים לדקה כדי שהדבש ייצא
מהפרחים ,וכמובן שהכוונה שמקור הצוף של הדבורים כולו מהדונג ,הדבש נשפך לתוך מיכל ומהמיכל עובר
הוא מפרחי בר ,ישנם סוגי צוף נוספים כגון פרחי הדרים, מהר יותר. לבריכות השקעה ,בריכות אלו נועדו לשקע את הדבש
פרחי אקליפטוס ,ופרחי אבוקדו .יש דבש שהוא אינו וכל הפסולת כמו שאריות דונג וכן רגלי דבורים צפים
דבש טהור מפרחי בר ,וזהו הדבש שהדבורים אוכלים ואז מגיע אל הצנצנות .ומשם לחנויות.... למעלה ,אחרי יום או יומיים מסירים את הפסולת
במקום צוף ,הם אוכלים מים עם סוכר ואז נהיה ייצור שהצטברה למעלה והדבש עובר סינון נוסף בפילטרים
מהיר וקל של דבש ,אבל כאן מפסידים את המינרלים
והטעמים המיוחדים של הטבע .וכמובן יש דבש מזויף או במסננות ,לרוב הדבש מחומם מעט כדי
שיוכל לעבור במסננת וגם כדי שלא יתגבש
שהוא כלל אינו דבש מדבורים אלא סוכר מקורמל.
אחרי זמן קצר.
תודה רבה רבה לכל אשר סייעוני במלאכת איסוף
החומר ,דבר ראשון לבד"ץ העדה החרדית ירושלים, אגב 'גיבוש' ,שוחחתי עם ר' מאיר ברקו
להרב אברהם שריידמן ,ולהרב שמואל חיים ממכוורת ברקו והוא שיבר את אוזני בנושא
סולביצ'יק ,וכן להרב מנדל דוידוביץ ולהרב הופמן הגיבוש ,דבר ראשון דבש שמתגבש מראה על
מבד"ץ קהל מחזיקי הדת בעלזא ,לר' מאיר ברקו איכותו של הדבש ,משום שאם הוא היה זיוף
ממכוורת ברקו האיכותית ,ולר' ישראל פוכוטוונגר. של דבש שעשוי מסוכר מקורמל הוא לא היה
מתגבש ונהיה צהוב ,דבר נוסף הגיבוש תלוי
יהי רצון שיזכו לשנה טובה ומתוקה. ברמת סוכר הענבים שיש בדבש ,ישנם סוגי
דבש שיש בהם כמות גדולה של פרוקטוז
הגאון הרב זמיר כהן שליט"א
יו"ר הדברות ורב שכונת אתרוג בביתר
מה בדיוק מכיל דבש הדבורים?
כמות האנזימים הנדרשת מלכתחילה לצורך ביצוע פעולה זו הינה מזערית ביותר, דבש הדבורה וחלב הפרה ,דומים במשהו זה לזה :שניהם נוצרים בגופם של בעלי
ואף הם ,רובם ככולם מתפרקים ונעלמים לאחר סיום פעולתם]. החיים הללו ממזון שאכלו ,ומופרשים מגופם החוצה .לפיכך סביר להניח שבעת
העתיקה ,אדם שהתבונן באורח חייה של הדבורה היה סבור כי תהליך ייצור
שרובם ככולם מתפרקים לאחר שהפכו את הצוף לדבש וכמעט לא נשאר מהם הדבש בגוף הדבורה דומה פחות או יותר לתהליך ייצור החלב .כשם שהמזון
זכר! הנכנס למערכת העיכול של הבהמה מתעכל וממנו נוצר החלב ,כך גם מן הסתם
נוצר הדבש אצל הדבורה מצוף הפרחים שהיא אוספת ובולעת ,על ידי עיכול
מתברר אפוא שהדבורה פולטת מהקיבה המיוחדת לייצור הדבש אל הכוורת את ושינוי מוחלט ,או לכל הפחות באמצעות ערבוב הצוף בחומרים המופרשים מגוף
הצוף הטהור שהפך לדבש ,מבלי שהצוף יעבור דרך מערכת העיכול וכלי הדם הדבורה והופכים אותו לדבש .שהרי כיצד משתנה הצוף לדבש ללא עיבודו בגוף
של הדבורה .והאנזימים שהפכו את הצוף לדבש ,אינם בגודל שהעין מסוגלת
לראותם ללא כלי הגדלה ,ולכן דינם כחיידקים שאין איסור באכילתם .ובפרט הדבורה?
שלאחר הפיכת הצוף לדבש רוב ככל האנזימים מתפרקים ונעלמים ,והכמות
שנותרת מהם בדבש ביחס לצוף הטהור הינה פחות מאחוז אחד! 1דבר המוגדר אך אם כן יש לתמוה לכאורה ,כיצד אוכלים אנו ,וכיצד אכלו אבותינו את דבש
הדבורים?! והלא אחד הכללים היסודיים בהלכות כשרות הוא הכלל" :היוצא מן
בהלכה כבטל בשישים2. הטמא [מגופו של בעל חיים האסור באכילה .כגון ביצים וחלב] ,טמא .והיוצא מן
מובן מעתה מדוע מותרים אנו באכילת דבש הדבורים. הטהור ,טהור".
אך הרי מסתבר שאילו הייתה אוניברסיטה בתקופת התלמוד ומדעניה היו ואם כך ,כשם שהעשב הנאכל על ידי הנאקה (נקבת הגמל) והופך לחלב לאחר
נשאלים אם על פי תורת ישראל יש להתיר את דבש הדבורים לאכילה ,ללא ספק עיבודו בגופה ,אסור באכילה משום "היוצא מן הטמא -טמא" ,כך בדיוק היה על
תשובתם הייתה נחרצת לאסור ,וכדין חלב בהמה טמאה .שהרי אין שום היגיון הדבש להיות אסור באכילה מאותה סיבה ממש! שהרי הדבורים עצמן אסורות
לחלק בין צוף ההופך לדבש בגוף הדבורה לבין עשב ההופך לחלב בגוף הבהמה.
באכילה.
והנה' ,למרבה הפלא' ,בתורה שבעל פה קיבלו חז"ל את המשפט הקצר והנמרץ
הבא המופיע בתלמוד3: *
"דבש דבורים ,מותר .מפני שמכניסות אותו לגופן ,ואין ממצות אותו מגופן". והנה ,מחקרים מאוחרים גילו שתי עובדות מפליאות:
כלומר ,חז"ל ידעו כי דבש הדבורים אינו דומה לחלב בהמה טמאה! הוא נוצר לדבורה שתי קיבות .הצוף ממנו נוצר הדבש אומנם נכנס מפי הדבורה .1
בתהליך השונה לחלוטין מייצור החלב .הדבורים אינן מעכלות וסופגות את הצוף פנימה במסלול זהה למסלול בו עובר מזונה ,אך אינו נכנס לקיבת העיכול
לגופן וחוזרות וממצות אותו מגופן ,אלא רק מכניסות אותו למערכת נפרדת אלא לקיבה מיוחדת ,קיבת הדבש ,שיש בה שסתום חד-כיווני המונע
בגופן ,מעבדות אותו שם לדבש ללא מעורבות של מיצי עיכול וללא תהליך עיכול, לחלוטין מהצוף ומהדבש הנוצר ממנו כל סוג של מגע עם חומרים ממערכת
וחוזרות ופולטות אותו מגופן כפי שהוא! העיכול של הדבורה .בקיבה מיוחדת זו אין מיצי עיכול כלל!
לחז"ל היה גם ברור שחומרי העיבוד המופרשים מגוף הדבורה אינם כאלה שיש . 2הדבורה הופכת את הצוף לדבש על ידי ערבובו עם אנזימים,
בהם בכדי לאסור את הדבש באכילה .דבר שאינו מובן מאליו כלל ,שהרי ללא
הידע של חז"ל היה מקום לחשוש שגם אם הצוף אינו מתעכל ,עדיין ייתכן שחומרי [ייצור הדבש באמצעות אנזימים
העיבוד הלא-כשרים המופרשים מגוף הדבורה הינם בגודל ובכמות האוסרים את
האנזימים הינם חלבונים המיוצרים בגופם של בעלי חיים וצמחים ,אשר תפקידם
הדבש באכילה. הוא לזרז פירוק מולקולות גדולות למולקולות קטנות ובניית קטנות למולקולה
גדולה .האנזים פועל על ידי שהוא נקשר למצע וכתוצאה מכך מבצע בו שינוי.
מי יכול היה לדעת לפני אלפי שנים סוד טבע זה ,אודות שתי הקיבות הזעירות בסיום הפעולה משתחרר התוצר החדש מהאנזים ,והאנזים הפנוי ממלאכה עובר
בגוף הדבורה ותהליך עיבוד הצוף לדבש באופן שאינו נבלע בגוף הדבורה וגם
אינו נוצר מחומרים האוסרים אותו באכילה ,ולהכריז על כך בביטחון גמור על כעת לפעול את אותה פעולה על מצע נוסף עד לסיום תפקידו.
אף המשמעות ההלכתית הנגזרת מכך ,אם לא שבורא העולם הוא אשר גילה זאת
לצורך ייצור הדבש ,האנזימים המופרשים בפי הדבורה ובקיבת הדבש מפרקים
לצורך ידיעת ההלכה? את המולקולות של הצוף לחומרים העיקריים מהם מורכב הדבש :גלוקוזה (סוכר
ענבים) ופרוקטוזה (סוכר פירות).
Jonathan white, 'The Composition of honey', Bee World 38(3): 57-56, (1957(1.
2.שלחן ערוך יורה דעה ,סימן צח ,א.
ואף על פי שדבר המעמיד אינו בטל (כגון דבר טמא שנתן בחלב והעמידו לגבינה .ראה רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה יג; שלחן ערוך סי' קטו סעיף ב) ,זהו דוקא כשהדבר
האסור נותן טעם בהיתר (כלומר ,טעמו של האיסור מורגש בהיתר) ,אבל אם אינו נותן בו טעם ,מדין תורה הוא בטל אף על פי שהוא מעמיד ,ורק מדרבנן אינו בטל ,גזירה משום נותן
טעם .וכמו שכתב הפרי מגדים בפתיחתו להלכות תערובות (שער התערובות חלק שלישי סוף פרק א) .אולם גזירה זו אינה אלא בדבר שניכר לכל שהאיסור ניתן בהיתר והעמידו ,כגון
שנעשתה פעולת ההעמדה בידי אדם ,לפי שבזה יש לחשוש שיבואו להתיר גם מעמיד שנותן טעם .אבל בדבש לא גזרו חכמים ,לפי שייצורו על ידי הדבורה הוא מטבעו של עולם ללא
התערבות אדם (ואינו נותן טעם בהיתר ,וכפי שהתברר שהאנזימים רק פועלים לזירוז פירוק המולקולות של הצוף) ,ואין חשש שיתחלף לבני אדם ויבואו להתיר מעמיד אסור שנתן
טעם בהיתר .ועוד יש להוסיף טעמים בזה ואכהמ"ל.
3.בכורות ז ,ב .וכן פסק הרמב"ם (פרק ג מהלכות מאכלות אסורות הלכה ג)" :דבש דבורים ודבש צרעים מותר ,מפני שאינו מתמצית גופן ,אלא כונסין אותו מן העשבים בתוך פיהן
ומקיאין אותו בכוורת" .ומה שהתיר גם דבש צרעים ,עיין שם בדברי המגיד משנה ,ובשלחן ערוך סימן פא סעיף ט ,ובמקור דבריו בבית יוסף שם.
לקבלת העלון ,הערות והארות ,בקשות [email protected] -
מאורות הכשרות ׀ תשרי תשע"ט 6
הגאון הרב שאול רייכנברג שליט"א
מח"ס משפטי ארץ
האם יש בדבש קדושת שביעית,
וביותר האם יש איסור 'שמור ונעבד' בדבש.
בשביעית וכן עבדו את השדה בשביעית שיהיה אסור. מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל כשהיה שותה מים הוא חשש לברך שהכל על
המים כי אולי אינו צמא ובהלכה מבואר שעל מים מברכים רק 'לצמאו',
כלפי איסור שמור מצאנו שיטת ר"ת <תוס' סוכה לט >.שילפינן מ'את ענבי לכן מרן היה לוקח מעט דבש ומברך עליו שהכל וכך פוטר את המים ,ואחד
נזירך לא תבצור' שאם שמרת מבני אדם [שמרת= היזרת = נזירך] אסורים מבאי ביתו הרב מ .מירושלים מספר שגם בדבש היה למרן הידורים וחומרות,
באכילה ,ולכאורה כאן יהיה אסור הצוף ,אבל מסתבר שכל זה רק בדבר כגון שמרן היה מקפיד כדעת הגר"א שלא לשתות משקים שהיו מגולים בלי
שקדוש בקדושת שביעית אז אסור לשמור אותו אבל דבר שאינו קדוש כיסוי ובלי השגחה אפי' לזמן מועט ביותר ,וגם בדבש נתעוררה בעיה שרוב
הייצורים הרגילים בד"כ יש מעט גילוי בתהליך הרדיה וההשקעה ,וא"כ כיון
בקדושת שביעית יהיה מותר לשומרו. שהקפיד על גילוי לא יכל לאכול דבש ,עד שאחד מבאי ביתו פנה לרב ישראל
פווכטוונגר מ'מכוורת פווכטוונגר' שתחת ההשגחה המהודרת של בד"ץ העדה
וכלפי דין 'נעבד' ,דעת הרמב"ם שגם שדה שעבדו אותה בשביעית החרדית ור' ישראל נענה לאתגר ,וייצר כמות מצומצמת של דבש ללא חשש
פירותיה מותרים< ,כמבואר פ"ד הט"ו> ודעת הרמב"ן בפרשת בהר וכן גילוי לאורך כל התהליך[ ,בשיחה עמו פירט לנו יותר ואמר שהגרי"ש אלישיב
הרשב"אוהריטב"א ביבמות קכ"ב .שנעבד אסור מדרבנן משום קנס ,ואם חשש לגילוי גם כשהדבש עדיין היה בתוך חלות הדבש ,ולכן כאשר הדבש
כל האיסור הוא רק מדרבנן מסתבר שכל הקנס זה רק על עיקר הגידול ולא הגיע למחסן אפי' לפני שהפרידו את הדבש מהדונג היה על זה כיסוי ,אמנם
על כל מה שיוצא מן השדה ,ועל האוסר להביא ראיה .אמנם הראב"ד על הגראי"ל לא חשש לגילוי אלא רק אחרי שהופרד מן הדונג ,ואז ישנם אופציות
התורתכהנים כתב שנעבד אסור שנאמר והייתה שבת הארץ לכם לאכלה ,מן שהדבש יהיה מגולה ושמח על זה מרן זצ"ל] ,וכשהגיע שנת השמיטה ,לא היה
השבות אתה אוכל ולא מן מה שאינו שבות ,וכן הראב"ד בסוכה מ .וכן הר"ש דבש בלי חשש גילוי,וחשש מרן זצ"ל שאולי יש בדבש חששות של שביעית,
משאנץ בתורת כהנים ,ואם זה דאורייתא לכאורה כל הגידול שיצא מן השדה בעיקר חששו היה שאולי הדבש אסור באכילה משום 'נעבד' והיינו שאולי
שנעבדה בשביעית אסורה ולא רק מה שקדוש בקדושת שביעית אלא כל מה בשדה של הפרחים ,או העצים עשו עבודות בשביעית וחלק מן הראשונים
שיצא מפעולות שאסורות בשביעית אסור ,ואז כל מה שצמח מ'לא שבות' סוברים שאם השדה נעבדה בשביעית הפירות אסורים באכילה ,ולכן חשש
יהיה אסור וגם הפרח וגם הצוף יהיו אסורים[ .ואולי בתורת אפשר יש מקום שאולי הפרחים היו משדה שנעבדה בשביעית ואסורים הפרחים ,וממילא
לדון ולומר שכל מה שנאסר זה רק מה שבכלל 'לכם לאכלה' והיינו קדוש הדבש שיוצא מהפרחים גם אסור באכילה .ואל ישאל השואל וכי בגלל
שהדבורה אוכלת איסור ,יהיה אסור מה שיוצא ממנה הרי יצא משהו אחר ,זה
בקדושת שביעית .י.ל]. אינו שהטעם שדבש מותר אע"פ שיוצא מן הטמא ,הרמב"ם והשו"עהכריעו
שדבש מותר מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן ,הרי לנו
היוצא מן הדברים הרמב"ם מתיר לגמרי נעבד לראשונים ביבמות ולרמב"ן שהסיבה שמותר מפני שנחשב אותו חומר גלם שהיה בפרח ואין כאן ייצור
נראה שהדבש מותר ,כל השאלה היא לדעת הראב"ד. של הדבורה וא"כ אם הצוף שעל הפרח אסור באכילה גם הדבש יהיה אסור
באכילה .חשש נוסף שאולי הדבש קדוש בקדושת שביעית וממילא יהיה לו
והיו הדברים למראה עיניו של מרן זצ"ל ונהנה מן הדברים. דיני שביעית ונפק"מ שצריך להיזהר בו ויהיה אסור לסחור בו ,ועוד ועוד ,וכן
כששוחחנו עם ר' ישראל פוכטוונגר התפעלנו מעמידתו האיתנה נגד אם שמרו את הדבש הוא בכלל שמור ויהיה אסור באכילה.
הפיתויים ,וכך סיפר לנו שישנם מגדלי פרחים ועצים שצריכים את הדבורים
כדי שיאבקו את הפירות ,והיינו כשהדבורה מגיעה אל פרח אחד נדבק הגאון הרב שאול רייכנברג שליט"א בעל מח"ס משפטי ארץ על שביעית ועוד
בשערותיה אבקת פרחים וכשמגיעה אל פרח אחר נושרת חלק מהאבקה כתב תשובה למרן זצ"ל והיו הדברים למראה עיניו ומאוד נהנה מהם ,וכך
ומפרה את הפרח האחר ,ומשלמים לו כסף בשביל זה ,וכשמגיע שנת השמיטה
ישנם חקלאים שלצערנו עושים פעולות אסורות בשביעית ,ומבקשים שיביא הם דבריו:
את הכוורות אל השדה ,כדי שיעזור להאביק את הפרחים ,והפיתוי הוא גדול
משום שמפסיד את הכסף על עצם העמדת הכוורת ומפסיד שעכשיו המגדל פתח כל דבר לא מצינו בשום מקום בפוסקים שהזכירו חשש זה שבדבש יהיה
לוקח כוורת אחרת ,בשאר השנים ,אבל כיון שהוא בעצם מסייע לאיסורים חששות דשביעיתומדלא הזכירו דבר זה ,על הרוצה לאסור עליו להביא ראיה.
בשביעית הורו לו הרבנים לא לתת יד למחללי שמיטה. קדושת שביעית מצינו בפירות ,בפרחים של הפירות אין קדושת שביעית,
והראיה מדברי הרמב"ם <פ"ה מהלכות שביעית הל' יז ,יח> שכתב שמותר
אמנם רוב ההדרים אינם צריכים את הדבורים וגם בד"כ אינם צריכים לעשות לקוץ אילנות בשביעית אבל כאשר האילן מוציא פרי ואפי' הוא בוסר אסור
פעולות בשביעית כדי שהעצים יתנו פרי אלא בד"כ רק דברים של לאוקמי לקוץ את האילן שהרי מפסיד את הפירות ואמרה התורה לאכלה ולא להפסד,
כגון השקייה בסיסית וכן ריסוס בסיסי וממילא בדבש הדרים לכאורה לא והיינו הרי רוב הפירות מוציאים פרח לפני הפרי ובכ"א מותר לקוץ את האילן
תהיה בעיה ,ומצד זה שמביא את הדבורים בשביל להאביק את הפירות שיש מבואר שאין איסור להפסיד את הפרחים ,והטעם כי אינם קדושים בקדושת
לדון שאולי נחשב כעושה פעולות בשדה על זה הורו לו שלא ייקח כסף על שביעית ,ואמנם בגמ' משמע שכבר משהוציא סמדר דהיינו פרי יותר קטן
בשמיטה ואז יוצא שבעצם אינו עושה את זה בשביל להאביק אלא בשביל מבוסר גם אסור אבל עדיין כל זה כאשר יצא חלק מן הפרי אבל אם יצא רק
הדבורים וממילא מותר. הפרח מותר לקוץ ,הרי לנו שאין קדושת שביעית בפרחים.
אמנם פרחים של אבטיח וכדו' כן צריכים גידול ממש ולכאורה בזה לא יועיל אמנם ברש"י בפסחים כתב שאסור לקצוץ את האילן משיוציא עלים וכן
ההיתרים שלפנ"כ .ויש הבדל מבחינת זמן הפריחה שבהדרים הפריחה היא משמע ברמב"ם בפיה"מ ,ומבואר שבפרח יש קדושת שביעית ולכן אסור
בפסח והרדייה היא בראשון למאי [למניינם לפי השמש] וממילא הביאו למרן לקצוץ את האילן כאשר יצאו פרחים ,כבר תמהו על זה הרבה מן האחרונים,
הגראי"ל דבש מאותה תקופה ולא הייתה שאלה[ .יכלו להביא גם משנים ואפשר לומר שאי"ז מצד איסור של לאכלה ולא להפסד ,אלא משום גזל
קודמות אבל זאת הייתה השנה הראשונה שעשו דבש ללא חשש גילוי ולכן הרבים שמפסיד את הרבים מלקבל את הפירות שיצמחו אח"כ .וכעין זה כתב
היה מעוניין דוקא בדבש הזה ולכן התעוררה השאלה]. החזו"א בסי' יטס"ק כ"א .עיי"ש.
אגב שאלנו את ר' ישראל האם יש חשש ערלה בדבש ,וע"ז הוא אמר שעץ וכיון שאין קדושת שביעית בפרחים ממילא גם בצוף אין קדושה ,אע"פ
פחות מד' שנים אינו נותן צוף על פי רוב. שהצוף ראוי לאכילה ע"י הדבורה ,כמו שמצינו שהקשה הר"ש מדוע שרף
אין בו קדושת שביעית הרי הנאתו וביעורו שווה ,וכתב שבטל אגב העץ ,כ"ש
נ.ב .הדברים נכתבו מעט מקופיא ,ואם נפלה טעות מקצועית ,אשמח לקבל בצוף שבדרך רגילה אדם לא יכול להוציא את הצוף שיהיה בטל אגב הפרח
הערות.
וכמו שבפרח אין קדושה גם בצוף לא יהיה קדושה.
יצא לנו שאין קדושת שביעית בפרח ,אך עדיין יש לדון אם שמרו את השדה
לקבלת העלון ,הערות והארות ,בקשות [email protected] - 7
מאורות הכשרות ׀ תשרי תשע"ט
הרב הכימאי יהודה שרשבסקי שליט"א
ראש מחלקת חומרי גלם -בד"ץ "מאור הכשרות"
בין דבש לפרופוליס
שבנוזל המתרחש בתוך חלות הדבש בטרם נחתמו בשעווה ע"י הדבורים .אידוי לצדו של מוצר הכוורת העיקרי הנאכל ע"י בני האדם מזה אלפי שנים –דבש
זה מתרחש בסיוען של הדבורים המנפנפות בכנפיהן מעל חלות הדבש. הדבורים -מנוצלים גם חומרים אחרים המופקים בכוורת לצרכים אנושיים
שונים .שעוות הדבורים שימשה בעבר כחומר העיקרי לייצור נרות .כיום
היתרו של הדבש באכילה נעשה בה שימוש תעשייתי בייצור קרמים ומשחות וכן היא משמשת כחומר
ציפוי בתעשיית המזון .הפולן (אבקת הדבורים) ומזון המלכות נחשבים למוצרי
בגמרא במס' בכורות (דף ז' ע"ב) איתא" :מפני מה אמרו דבש דבורים מותר בריאות וכן גם הפרופוליס – חומר דביק המשמש את הדבורים לסתימת חריצים
מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן .מאידך מובאת דעת ר'
יעקב שלמד מגזירת הכתוב שרק שרץ העוף נאסר אך לא מה שעוף טמא משריץ. בכוורת ולצרכים נוספים.
אמנם ,גזירת הכתוב הזאת חלה רק על הפרשות שרץ העוף שאינן נקראות בשם
השרץ שהפריש אותן ולכן לשיטת ר' יעקב דבש גזין וצרעין אסור באכילה משום הרפואה הטבעית עושה שימוש רב בפרופוליס כחומר אנטיביוטי וכחומר
שנקרא "דבש גזין" או "דבש צרעין" ולא סתם "דבש" כמו דבש הדבורים .לדעה המונע מחלות קשות בזכות החומרים נוגדי החמצון שבו (פלאבונידים) .החומר
קמייתא ,מאידך ,גם דבש גזין וצרעין מותר מפני שאף הוא אינו מתמצה מגוף נחשב לכשר ותכשירים רבים של הרפואה הטבעית המכילים פרופוליס נושאים
הכשרים .בעיה כשרותית יחידה המיוחסת לפרופוליס הינה בשל הצורך למצות
השרץ. ממנו חומרים רעילים ,מיצוי הנעשה במקרים רבים באמצעות אלכוהול .אלכוהול
עלול להיות חמץ ולעיתים רחוקות יותר עלול הוא להיות מופק מיין ואף מחלב.
הרמב"ם (פרק ג' מהל' מאכ"א הל' ג') פסק" :דבש דבורים ודבש צרעים
מותר מפני שאינו מתמצית גופן אלא כונסין אותו מן העשבין בתוך פיהן". מקור היתר אפשרי לחלק ממוצרי הכוורת הינו היתר דבש הדבורים הנזכר
הרא"ש(בכורות פרק ראשון סימן ז') מביא את שיטת ר"ת שאף הוא פסק דלא בתנ"ך והנשנה מפורשות בדברי חז"ל .במאמרנו ננסה לעמוד על המשותף
כר' יעקב ואולם מסקנת הרא"ש שבשל תורה הלך אחר המחמיר ולכן דבש והשונה בין דבש דבורים לפרופוליס ונבחן את השאלה האמנם ניתן להתיר את
צרעין אסור ואולם הרא"ש לא התיר הפרשת שרץ העוף שאין לה שם של השרץ-
אכילת הפרופוליס בדומה להיתרו של הדבש.
כעולה משיטת ר' יעקב שהפרשה שכזאת התמעטה מאיסור.
הרכב הפרופוליס
לאור התיאור דלעיל על דרך ייצורו של הדבש יש להקשות דאף שהחומרים
המרכיבים אותו מקורם מן הצומח ,שינויים הנעשים בהם הגורמים להיווצרות הפרופוליס מורכב מחומרים צמחיים רבים ומגוונים הנאספים ע"י הדבורים
הדבש במרקמו ובתכונותיו האופייניות ,נעשים באמצעות אנזימים המתמצים משרפי עצים ,עלים וחלקי פירות .ואולם התערובת הצמחית עדיין אינה
מגוף הדבורה וא"כ מדוע לא אסרו חז"ל את הדבש בהיות חומר גוף הדבורה פרופוליס מושלם .הדבורה לשה את התערובת עם הרוק שבפיה ומוסיפה לעיסה
חומרים המופרשים מבלוטות שבפיה .עם החומרים הללו נמנים חומרים בעלי
דבר המעמיד בו .הנראה לתרץ זאת בשתי דרכים: אופי שומני המצטרפים אל כלל החומרים הצמחיים שבפרופוליס וכן אנזימים –
חומרים המפרקים ובונים חומרים אחרים .האנזימים יוצרים שינויים בחומרים
א .כמתואר לעיל ,תהליך האינוורסיה ,בו הופך דו סוכר לשני חד סוכריים צמחים שבפרופוליס והופכים אותם לחומרים הממלאים את המטרות שבגינן
תוך פירוק מים ,עדיין אינו הופך את הצוף לדבש המוכר .השלמת התהליך
הינו באידוי של מי הדבש המתרחש בכוורת בסיוע דבורה המנפנפות בכנפיהן נחשב הפרופוליס לחומר בעל תועלת רפואית.
ויוצרות משבי אויר המסייעים לאידוי .יש מקום אפוא להגדיר את פעילות
האנזימים ואת תהליך האידוי כזה וזה גורם בייצור הדבש .אמנם באם האידוי עפ"י אחד המקורות הספרותיים שבידינו שיעור החומרים שמקורם מהפרשות
יתרחש בסופו של דבר גם ללא נפנוף הכנפיים יש מקום לדון שאין האידוי הדבורה בפרופוליס עומד על .10%
שהינו תהליך טבעי נחשב לגורם היתר בדומה לאנזימים שהינם גורם חיצוני.
עוד יש לדון שמא החד סוכרים שבדבש שכשלעצמם נוצרו באמצעות האנזימים דוגמא לאנזים שמקורו מבלוטה שבפי הדבורה המעצב את חומרי הפרופוליס
הצמחיים הינו האנזים 13גליקוזאד .אנזים זה גורם להפרדה בין פלאבונים
דינם כשל חומרים שהועמדו ע"י איסור. צמחיים לבין סוכרים הצמודים אליהם .בזכות הפרדה זאת הפלאבונים פועלים
ב .דבר המעמיד (אליבא דרוב השיטות) אסור מדרבנן .מצינו בדברי התוס' כחומרים מונעי חמצון.
בב"מ (ס"ד ע"ב ד"ה "לא ישכור הימנו בפחות") שחכמים לא אסרו מדין ריבית
דרבנן לקנות בית בעיר חומה ולהחזירו בתוך י"ב חודש תמורת דמי המקח מבלי בנוסף לרכיבי רוק הדבורה ,הפרופוליס כולל עשרות אחוזים של שעוות הדבורה
לנכות מהם את שווי מגורי הקונה בבית מהקניה ועד לגאולתו של הבית .זאת שאף היא מופרשת מגוף הדבורה ,ואולם מקדמא דנא פשיט היתרא של השעווה
",לפי שהתורה התירה בהדיא ולא רצו להעמיד שם חכמים דבריהם" .כן איתא
גם בט"ז (יור"ד סימן קי"ז ס"ק א') אודות איסור סחורה במאכלות אסורות, ואכמ"ל.
שלא אסרו חכמים למכור נבילה שנתבלה ברשות ישראל כיון דכתיב בתורה
להדיא (דברים י"ד כ"א) "או מכור לנכרי" .היתר אכילתו של דבש דבורים הדבש מהו
לא נזכר בתורה ואולם הוא נזכר מפורשות בדברי הנביאים .בספר שופטים
פרק י"ד מסופר על שמשון שאכל דבש דבורים שהצטבר על גוויית האריה ואף מקורו של הדבש בצוף הפרחים – נוזל המכיל מים בהם מומס סוכר מסוג
האכיל את הוריו מדבש זה .אם הכלל שאין חכמים מעמידים דבריהם על שהותר סוכרוז (סוכר הקנה המוכר) וחומרים נוספים.הדבורה אוספת את הצוף הנוזלי
במפורש בתורה אמור גם על שהותר במפורש בנביאים הרי לנו מדוע לא אסרו ומכניסה אותו לכיס בבטנה הנקרא "קיבת הדבש" .בקיבת הדבש עובר הצוף
חז"ל את הדבש המועמד ע"י אנזימים שהתמצו מגוף הדבורה. שינוי הנקרא אינוורסיה באמצעות אנזימים שמקורם מגוף הדבורה.
דין הפרופוליס השינוי אותו עובר הסוכר הינו בהפיכתו מדו סוכר לחד סוכר .יחידותיו
הבסיסיות של הסוכרוז (מולקולות שלו) מורכבות כל אחת משתי יחידות של
הפרופוליס שונה מן הדבש בראש ובראשונה משום שמעורב בו חומר סוכר הצמודות זו לזו .בתהליך האינוורסיה הופכת כל יחידה של דו סוכר לשתי
המתמצה מגוף הדבורה בשיעור של כ 10%-שכמובן אינו בטל בשישים. יחידות נפרדות של חד סוכר כל אחת.תהליך זה מלווה בפירוק של יחידת מים
ניתן עם זאת לדון להקל בתכשירי בריאות אשר שני חלקיה מצטרפים לשתי יחידות חדשות החד סוכריות .בכך מצטמצמת
בהם מעורב פרופוליס בכמות שאינה בטלה כמות המים שבצוף לעומת כמות הסוכר והנוזל נהיה סמיך יותר .במצב שכזה
בשישים אשר החלק של הפרופוליס שמקורו יוצא הוא מקיבת הדבש דרך פיה של הדבורה לחלות הדבש שבכוורת .פרט
מגוף הדבורה בטל בשישים במוצר הסופי.
ואולם כל זאת רק אם לא אמרינן דין חנ"נ לאנזימים היוצרים בצוף אינוורסיה לא מדווח
בשאר איסורים ,כפסק המחבר יור"ד סימן בספרות אותה סקרנו על חומרים נוספים
צ"ב סעיף ב' .הרמ"א אסר זאת .מ"מ אף
אם נבוא להתיר את התערובת הסופית שמוצאם מגוף הדבורה המעורבים בדבש.
משום שיש בה שישים כנגד רכיבי האיסור
שבפרופוליס עדיין יש לאסור מפני החומרים הנוזל המימי הסמיך המגיע לחלות הדבש
הצמחיים שבפרופוליס שהועמדו ע"י עדיין אינו סמיך דיו ואינו דומה למוצר
הדבש הסופי .במצבו זה אף אין הוא יכול
האנזימים שהופרשו מן הדבורה. לשרוד זמן רב כמוצר ראוי למאכל שכן המים
המכילים סוכר בריכוז גבוה יחסית הינם
כאמור למעשה נתפשט היתרו של הפרופוליס קרקע גידול אידיאלית למיקרואורגניזמים
ואולם לענ"ד הדבר צריך עיון גדול. (חיידקים ,שומרים ,עובשים וכיו"ב) ההורסים
מזון שבתוכו הם מתרבים .המרקם המוכר
של הדבש ,נוזל סמיך ביותר ,כמו גם תכונתו
הידועה כמוצר עמיד לאורך שנים רבות,
מושגים בעקבות אידוי של חלק מהמים
לקבלת העלון ,הערות והארות ,בקשות [email protected] -
מאורות הכשרות ׀ תשרי תשע"ט 8