ליקוטי שושנים

‫ליקוטי שושנים • מתורת תלמידי הישיבה קצא‬

‫‪ ‬ד‪ ‬ע‪ :‬‬ ‫ישראל פיינר‬

‫בענין מי שאחזו קורדייקוס‬

‫הכח עדיין נשאר אצל השליח‪ ,‬והפסול‬ ‫בגמ' )ע‪' :(:‬ור"ל מ"ט לא אמר כר"י‬
‫הוא רק דרבנן שמא אנשים יאמרו‬
‫לשוטה לית ליה סמא בידו האי‬
‫ששוטה יכול למנות שליח‪.‬‬ ‫אית סמא בידו'‪.‬‬

‫ואולי יש להוסיף שכל הסברא שאמרנו‬ ‫וקשה‪ ,‬אחרי שהוא כשוטה מה החילוק‬

‫שכשיש תרופה הוא בתורת‪ ,‬זה‬ ‫אם יש תרופה‪ .‬ואולי אפשר לומר‬
‫שייך רק לטור שהפסול מדאו'‪ ,‬אבל לפי‬ ‫שהכוונה שמצד שיש תרופה זה אומר‬
‫הרמב"ם קשה‪ ,‬שהרי לפי הרמב"ם הוא‬ ‫שהחולי הוא פחות והוא פחות שוטה‪.‬‬
‫באמת שליח והשליחות קיימת כבר‬ ‫וקשה על זה שכ' התוס' )ד"ה ומי( בשם‬
‫מההתחלה‪ ,‬וא"כ לכאורה לא מהני שהוא‬ ‫הרב ר' אלחנן שהק' שהשאלה מצלוב זה‬
‫בתורת‪ ,‬שהרי הפסול הוא מדרבנן שמא‬ ‫גם על ר"ל שהרי אין לו תרופה‪ ,‬ולפי"ז‬
‫יאמרו‪ ,‬ומה ההבדל אם יש תרופה או לא‪.‬‬ ‫הו"ל למימר אסור‪ ,‬שגם לר"ל כל ההיתר‬

‫ואולי אפשר לומר שהחשש שיתבלבלו‬ ‫זה משום שיש תרופה‪.‬‬

‫וימנו מיד אדם זה שייך רק‬ ‫וצריך להסביר )בשם הרב קרני(‪ ,‬שהפסול‬
‫בשוטה שהוא שוטה עכשיו ולעולם‪,‬‬
‫אבל כשיש תרופה זה משהו זמני‪ ,‬ולא‬ ‫לר"ל בקורדייקוס זה שהוא לא‬
‫בתורת גט‪ ,‬וכשיש תרופה הוא כן בתורת‬
‫יטעו לומר בכל מקום‪.‬‬
‫גט‪ ,‬ולכן הוא יותר קל משוטה‪.‬‬
‫האבי עזרי מבאר‪ ,‬שבמשנה משמע יותר‬
‫הרמב"ם פוסק כר' יוחנן שהגט פסול‬
‫כמו הטור‪ ,‬שכתוב אינו כלום‪,‬‬
‫ולפי הרמב"ם היה משמע לומר שרבנן‬ ‫מדרבנן‪ ,‬והטור כתב שפסול‬
‫מדאורייתא‪.‬‬
‫פסלו וזה חידוש שפסול‪.‬‬
‫האור שמח מסביר שמחלוקתם היא‬
‫הכסף משנה הק' שדין שוטה‬
‫האם שליחות זה ידא אריכתא או‬
‫שמתבטלת שליחותו‪ ,‬וא"כ למה‬ ‫מסירת כח‪ ,‬שלטור שליחות זה ידא‬
‫לר"י שמדמה קורדייקוס לשוטה הוא‬ ‫אריכתא‪ ,‬ולפי"ז ברגע שהבעל נשתטה‬
‫יכול לתת את הגט כשיבריא‪ ,‬והרי‬ ‫השליחות בטלה‪ .‬ולרמב"ם שליחות זה‬
‫מסירת כח‪ ,‬וגם אחרי שנשתטה המשלח‪,‬‬

‫מתורת תלמידי הישיבה • ליקוטי שושנים‬ ‫קצב‬

‫והתי' שבתוך ההגדרה של קורדייקוס‬ ‫השליחות התבטלה‪] .‬ואולי החילוק‪ ,‬שזה‬
‫דווקא בשוטה שלא יכול להתרפאות‪,‬‬
‫יש גם שוטה וגם ישן‪ ,‬ולפי"ז ר"י‬ ‫שהשליחות התבטלה שאין מתי להמשיך‬

‫דימה אותו יותר לשוטה אבל יש דינים‬ ‫את השליחות[‪.‬‬

‫של ישן שלא מתבטלת שליחותו‪.‬‬

‫•••‬
‫‪ ‬ד‪ ‬עא‪ .‬‬

‫שמחה הופקוביץ‬

‫בעניין עדות הכתובה בשטר‬

‫וחותמים אלא שבעל השטר מספר והם‬ ‫הקצוה"ח בסי' כח ס"ק ו מקשה איך‬
‫נותנים כח לסיפור‪.‬‬
‫מועיל עדים מתוך השטר הרי‬
‫תירוץ שלישי בשם הרמב"ן שעדות‬ ‫דרשינן מפיהם ולא מפי כתבם‪ .‬ומביא‬

‫הכתובה על דף יש בעיה בהגדה‬ ‫ארבעה תירוצים מהראשונים‪.‬‬
‫כיון שזה עדות שא"א לחקור אותה‪,‬‬
‫משא"כ עדות שחתומה על שטר זה‬ ‫תירוץ ראשון בשם ר"ת ביבמות )לו‪(:‬‬
‫כמי שנחקרה עדותן בבי"ד ולכן אין‬
‫מתרץ שכל עד שיכול להעיד‬
‫פסול בהגדה‪.‬‬ ‫בפה יכול להעיד בכתב‪ ,‬וכל עד שלא‬
‫יכול להעיד בפה לא מהני מתוך הכתב‪.‬‬
‫והביאור הרביעי מהרמב"ם לשיטתו‬
‫ומקשה המילואי חושן על ביאור ר"ת‪,‬‬
‫דס"ל דעדות בשטר אינו אלא‬
‫מדברי סופרים ובאמת מהתורה לא‬ ‫שהרי כל שיטת ר"ת זה‬
‫מועיל משום דהוי מפי כתבם‪ .‬ומקשה‬ ‫שהעדים זוכרים את עדותם ואם שכחו‬
‫הרמב"ן על הרמב"ם דלפי דבריו היאך‬ ‫לא מהני ובעדות רגילה של שטר מהני‬
‫מועיל גט אשה בעדים הרי זה דאורייתא‪,‬‬ ‫גם אם שכחו‪ ,‬אלא ע"כ שר"ת בא‬
‫ואת"ל שהרמב"ם פסק כר"א שעדי‬ ‫לחדש שגם בכה"ג שאין שטר אם‬
‫מסירה כרתי ואז הוי דרבנן עדיין יקשה‬ ‫העדים זוכרים את עדותם מספיק‪,‬‬
‫שהרי לר"א העדים חותמים מפני תיקון‬
‫העולם ואיך מהני להתגרש ע"י‬ ‫וצ"ע‪.‬‬
‫החתימות כשאין ע"מ הרי מדאורייתא‬
‫תירוץ שני מביא הקצוה"ח בשם בעל‬
‫לא כשר‪.‬‬
‫המאור וכן שי' רש"י‪ ,‬שגדר שטר‬
‫זה לא שהעדים מספרים את הסיפור‬

‫ליקוטי שושנים • מתורת תלמידי הישיבה קצג‬

‫לראיה‪ ,‬והרמב"ם באמת גם סובר כמו‬ ‫וביאור מחלוקתם‪ ,‬דהנה שי' הרמב"ם‬
‫הרמב"ן ששטר מועיל בעצם משום‬
‫גזיה"ת אלא סובר שרק שטר שעושה‬ ‫בשורשי המצוות שורש שני שגם‬
‫קנין יש על זה שם שטר אבל בשטר‬ ‫דבר שנלמד מי"ג מידות שהתורה נדרשת‬
‫ראיה אין על זה שם שטר וזה מועיל רק‬ ‫בהם זה לא בהכרח בתוך הפסוק אלא‬
‫מדרבנן‪ .‬והנתה"מ חילק שבעצם בשטר‬ ‫רבנן סמכו את זה על הפסוק‪ ,‬וזה גם‬
‫קנין העדות של העדים לא מעידה על‬ ‫נקרא דאורייתא כי חז"ל בכוחם קבעו‬
‫גמר הדבר שהרי חותמים על גט לאיש‬ ‫שזה דאורייתא‪ ,‬אבל מה שרבנן לא סמכו‬
‫אע"פ שאין אשתו עמו )וכן בהלואה ומכר(‪,‬‬ ‫בפסוק אפי' שנלמד מי"ג מידות זה לא‬
‫ורק מעידים שהיה פה ציווי המתחייב‬ ‫דאורייתא ולא דרבנן אלא דברי סופרים‪.‬‬
‫וזה לא עדות על גמר הדבר‪ ,‬בזה אין‬ ‫אבל הרמב"ן חולק וסובר שכל מה‬
‫בעיה של מפי כתבם וכשר‪ ,‬וממילא לא‬ ‫שכתוב בתורה נביאים כתובים או נלמד‬
‫צריך שזה יהיה בבי"ד ולא צריך שזה‬ ‫מי"ג מידות לא נחשב דברי סופרים כי‬
‫רבנן קיבלו שזה דאורייתא‪ .‬ואפשר‬
‫יהיה עדות שאתה יכול להזימה‪.‬‬ ‫להקשות על הרמב"ם שהרי בגמ' לקמן‬
‫)לו‪ (:‬מבואר שעדים שמעידים בשטר‬
‫מקשה הגר"ש שקאפ שאם היה ענין‬ ‫נלמד מפסוק וכתוב בספר וחתום‪ ,‬משמע‬
‫שזה דאורייתא ולא מדברי סופרים‬
‫העדות שחתמו בציווי הבעל‪,‬‬ ‫כהרמב"ם‪ .‬ועוד מקשה הפנ"י על‬
‫היה ראוי שיכתבו בשטר שהם חתמו‬ ‫הרמב"ם שהרי הגמ' שואלת משיטת‬
‫בציווי הבעל‪ ,‬ולא רק את שמותיהם‬ ‫ת"ק‪ ,‬אי ת"ק אפי' שאר שטרות נמי‪ ,‬והרי‬
‫כ"שהעיקר חסר מן הספר"‪ ,‬ולא שמענו‬ ‫אם זה דרבנן הכותים לא מודים בזה‪.‬‬
‫וכתבו נתה"מ ור"ח והתומים ליישב‬
‫כך בכל עדות‪.‬‬ ‫בשיטת הרמב"ם שהרמב"ם מודה‬
‫שבשטר קנין זה מהני מדאורייתא‪ ,‬וכל‬
‫ועוד מקשה הגרש"ש שהרי בעדים על‬ ‫מה שדיבר היינו בשטר ראיה שלא מועיל‬

‫השטר ונמצא אחד מהם קרוב או‬ ‫מדאורייתא אלא מדרבנן‪.‬‬
‫פסול לעדות כולה בטלה‪ ,‬ואם זה כעין‬
‫עדות שבאיסורים דאיתחזק איסורא הרי‬ ‫וטעם החילוק‪ ,‬התומים כתב שבשטר‬
‫שם אין את הדין של קרוב או פסול‬
‫שפוסל‪ ,‬ומה הפשט בנתה"מ‪ ,‬אלא מבאר‬ ‫קנין צריך את העדות שיהיה ע"ז‬
‫הגרש"ש שעדים החתומים על השטר‬ ‫שם חלות שטר ושיהיה לשטר לפעול‬
‫מעידים שהבעל מגרש את אשתו‪ ,‬ובעצם‬ ‫קנין גירושין או קידושין‪ ,‬וזה מהני‬
‫כשהעדים חותמים הם מקיימים את מה‬ ‫מדאו' משא"כ הראיה שהעדים באים‬
‫שכתוב למעלה‪ :‬אני פלוני בן פלוני‬ ‫לתת זה לא מועיל משום מפי כתבם‪.‬‬
‫מגרש את פלונית וכו' וע"י שחותמים‬ ‫מוסיף הגר"ח על זה שבשטר קנין הוי על‬
‫גורמים לקיים את הוכחת השטר והבעל‬ ‫זה שם שטר וממילא עדותם מועילה גם‬
‫גומר את שטר הגט ע"י העדים שבעצם‬

‫מתורת תלמידי הישיבה • ליקוטי שושנים‬ ‫קצד‬

‫בעצם השטר‪ ,‬שזה מובנה בתוך כוונת‬ ‫הם שלוחי הבעל להוכיח הוכחה ניכרת‪,‬‬
‫החתימה וזה מובן‪.‬‬ ‫ולפי"ז באמת העדים מעידים על עיקר‬
‫הגירושין אבל זה לא כמו שאר עדויות‬
‫ועל השאלה השניה יש ליישב‪ ,‬שבעדות‬ ‫שהעדים מעידים על מה שהיה או על מה‬
‫שראו‪ ,‬אלא בשטר קנין וגירושין לא‬
‫יש שני חלקים‪ :‬א‪ .‬העדות בפועל‬ ‫מעידים כלום ממה שהיה אלא שע"י‬
‫על ציווי הבעל‪ ,‬ב‪ .‬שהאישה תחזיק את‬ ‫חתימתם נגמר הכתב שהם מעידים עליו‬
‫השטר ותרצה להתגרש בו‪ ,‬כי העדים‬ ‫]שהרי בלי חתימתם לא היה הוכחה מן‬
‫חתמו בציווי הבעל אז כנראה זה הגיע‬ ‫הכתב וע"י חתימתם הם מעידים שפלוני‬
‫לה מהבעל‪ .‬הפסול של מפי כתבם שייך‬ ‫מגרש את אשתו[‪ .‬ונמצא שהחתימה היא‬
‫רק על החלק הראשון‪ ,‬ובזה אין בעיה כי‬ ‫בלי העדות שמעידה על עצמה ועל כל‬
‫זה באיסורים‪ ,‬ובחלק השני זה לא הגדה‬
‫של העדות אלא פועל יוצא וזה לא‬ ‫מה שאמור בשטר זה‪.‬‬
‫סיפור‪ ,‬וע"ז אין פסול של מפי כתבם‪,‬‬
‫אבל פסול של קרוב או פסול יש ]על‬ ‫ולענין קושיות הנתה"מ‪ ,‬על השאלה‬

‫החלק השני[‪.‬‬ ‫הראשונה אפשר ליישב שזה‬

‫•••‬

‫אלעזר הרשקוביץ‬

‫בענין מפי כתבם בשטר‬

‫שי' ראשונה היא שי' רש"י ובעה"מ‪,‬‬ ‫איתא בגמ' )עא‪ (.‬דחרש אינו יכול‬

‫דעניין השטר הוא גילוי דעת‬ ‫להעיד‪ ,‬משום דדרשינן "על פי‬
‫המתחייב שהתחייב על הדבר הכתוב‬ ‫שניים עדים" מפיהם ולא מפי כתבם‪,‬‬
‫בשטר‪ ,‬והעדים חותמים לחזק את השטר‬ ‫ולכן חרש אינו יכול להעיד מתוך הכתב‪.‬‬
‫לגלות שהדברים אמיתיים ובזה אין את‬
‫וקשה דא"כ כל השטרות איך כשרים‬
‫הפסול של מפיהם ולא מפי כתבם‪.‬‬
‫ע"י חתימות העדים‪ ,‬והרי אין‬
‫]וכוונתו שברש"י בגיטין עא‪ .‬ד"ה ולא‬ ‫יכולים להעיד מתוך הכתב‪ ,‬דאיך יכולים‬

‫מפי כתבם מבואר דלא דמי‬ ‫לקיים את השטר ע"י החתימות‪.‬‬
‫לשטר שחתמו ביומו דאורחיה להכי‪,‬‬
‫ופירושו עפ"י האבני נזר )אה"ע סי' קצח(‬ ‫והנה בקצוה"ח )סי' כח סק"ו( מובא‬
‫דכותב דכוונת רש"י דפסול בעדות מפי‬
‫ארבע תשובות‪.‬‬

‫ליקוטי שושנים • מתורת תלמידי הישיבה קצה‬

‫שיטה רביעית היא שיטת הרמב"ם‬ ‫הכתב הוא דאין דרך לדבר כך ולכן‬
‫במקרה שבו יהיה הדרך לכתוב כגון‬
‫בהלכות עדות )פ"ג ה"ד(‪ ,‬שכותב‬ ‫לחבירו הנמצא במדה"י שיכול לכתוב‬
‫דהשטר מועיל מדברי סופרים ולכן אמרו‬ ‫כתבו גט ותנו לאשתי דדרכו לכך‪ ,‬ולכן‬
‫שאפשר לחתום עליו כדי שלא תנעל דלת‬ ‫גם בשטר כשרה העדות מפי כתבם דיון‬
‫דהדרך לחתום בשטרות‪ .‬וא"כ צריך‬
‫בפני לווין‪.‬‬ ‫ביאור מהיכן הביא קצה"ח דרש"י‬

‫ושיטתו תמוהה דהרי מצינו הרבה‬ ‫סובר כבעה"מ[‪.‬‬

‫שטרות מדאורייתא כגון גט‬ ‫שי' שניה היא שיטת הרמב"ן‪ ,‬דטעם‬
‫אישה‪ ,‬ואפי' לר"א דאמר עדי מסירה‬
‫כרתי הרי מודה דאחר שנמסר בפני‬ ‫הפסול של מפיהם ולא מפי כתבם‬
‫עדים דיכולים לחתום עליו עדים‬ ‫הוא דאין עדותם טובה שא"א לחקור‬
‫ולאחר זמן שתלך לבי"ד יסמכו על‬ ‫אותם מכיון שהם לא נמצאים בבי"ד‪,‬‬
‫החתימות‪ ,‬וא"כ מצינו דסומכים עליהם‬ ‫וא"כ בשטר דאמרינן עדים החתומים על‬
‫גם בדינים דאורייתא‪ ,‬ועוד קשה‬ ‫השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבי"ד‪,‬‬
‫דמצינו מקור מהתורה לדין שטר‪,‬‬
‫שכתוב "וכתוב בספר וחתום"‪ ,‬וא"כ‬ ‫אין פסול של מפיהם ולא מפי כתבם‪.‬‬
‫שטר הוא דאורייתא‪ .‬וכן קשה מסוגיא‬
‫דלעיל י' ע"א לגבי מצת כותי דלת"ק‬ ‫שיטה שלישית היא שיטת ר"ת ביבמות‪,‬‬
‫כותים מדקדקים היכא דכתיבא‪ ,‬והגמ'‬
‫מדמה מצות כותים לשטרות‪ ,‬דלת"ק‬ ‫דפסול מפיהם ולא מפ"כ שייך רק‬
‫כמו שמדקדקים במצה דכתיבא כן‬ ‫על מי שאינו ראוי להעיד בפה כגון חרש‬
‫נאמנים גם בשטרות‪ ,‬וא"כ מצינו‬ ‫דאז אינו יכול להעיד בכתב‪ ,‬אבל הראוי‬
‫להעיד בפה יכול להעיד בכתב‪ ,‬ולפי"ז‬
‫דשטרות הם דאורייתא‪.‬‬ ‫בשטר דחתומים בו עדים הראויים להעיד‬

‫וביאר הגר"ח דאיכא ב' סוגי שטרות‪,‬‬ ‫בפה השטר כשר‪.‬‬

‫האחד שטר קנין והשני שטר‬ ‫ונראה דגם לשיטת ר"ת יש נפק"מ בין‬
‫ראיה‪ ,‬ומה ששטר קנין פועל מדאורייתא‬
‫ומועיל בחתימות העדים יתכן לפרש‬ ‫עדות רגילה בכתב לבין עדות‬
‫כדעת בעה"מ שהשטר הוא מדעת‬ ‫בשטר‪ ,‬דבעדות רגילה בכתב גם כשראוי‬
‫המתחייב‪ ,‬או כדעת הרמב"ן שהעדים‬ ‫להעיד בפה צריך דבשעת קיום השטר‬
‫החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה‬ ‫שהעדים יזכרו באותה שעה את העדות‪,‬‬
‫עדותן בבי"ד‪ ,‬והא דאמר הרמב"ם‬ ‫כי אם לא למה לא נחשבים ראויים‬
‫ששטר מועיל מדברי סופרים מדובר‬ ‫לדיבור באותה שעה ואינם יכול להעיד‬
‫בשטרי ראיה דאין עליהם דין שטר מאחר‬ ‫בשטר‪ ,‬משא"כ בשטר דאע"ג דבאותה‬
‫ואינם פועלים כלום‪ ,‬ועליהם לא היה‬ ‫שעה של קיום השטר העדים לא זוכרים‬

‫את העדות או שמתו‪ ,‬עדותם מועילה‪.‬‬

‫מתורת תלמידי הישיבה • ליקוטי שושנים‬ ‫קצו‬

‫ובנתה"מ מבואר הסבר נוסף‪ ,‬דבשטר‬ ‫מועיל עדים בכתב לולא התקנה דרבנן‬
‫שלא תנעל דלת בפני לווין‪ ,‬ואע"ג דכל‬
‫קניין העדות אינה על המקרה‬ ‫שטר קנין פועל ע"י העדות שבו מכיון‬
‫אם היה גירושין או לא דהרי אפשר‬ ‫דעיקר עדות השטר היא לצורך פעולת‬
‫לכתוב גט לאיש אפי' שאין אשתו עמו‬ ‫הקנין מועילים אף לעדות שבו‪ ,‬ואפי'‬
‫והעדות היא רק שהיה כאן ציווי‬ ‫לסמוך עליהם לאחר זמן דעכשיו נשאר‬
‫המתחייב‪ ,‬וזה לא נחשב עדות על גמר‬
‫רק העדות שבו בלי חלות קניין‪.‬‬
‫הדבר ולכן כשר מפי כתבם‪.‬‬

‫•••‬
‫‪ ‬ד‪ ‬עא‪ :‬‬

‫פנחס שילה‬

‫בענין אמרו לו נכתוב גט‬

‫יחזור בו‪ ,‬כיוון ששואלים הר"ן וריטב"א‬ ‫שנינו במשנה‪ :‬אמרו לו נכתוב גט‬
‫כת"י את שאלת תוס' מדף כב‪ ,‬והר"ן‬
‫לאשתך וכו'‪.‬‬
‫הקשה גם מב"ב‪.‬‬
‫רש"י מפרש‪ ,‬שמדובר בבריא ובשכיב‬
‫תוס' בדף כט ע"א ועוד ראשונים‬
‫מרע‪ .‬והמאירי מפרש‪ ,‬שהבריא‬
‫מבארים‪ ,‬שלפי רבא לכו"ע מילי‬ ‫הוא היה מפרש או יוצא בשיירה‪ .‬ומפרש‬
‫לא נמסרין לשליח והמחלוקת של ר'‬ ‫המאירי שמה שהוא לא אומר לתת זה‬
‫מאיר ור' יוסי האם יש כוח יותר חזק‬ ‫כלול בדבריו במפרש ושכיב מרע בשונה‬
‫לבי"ד או לא‪ ,‬כך גם כתוב בר"ן על‬
‫מאיניש דעלמא‪.‬‬
‫הרי"ף‪.‬‬
‫רש"י כתב בדף כט ע"א מפרש‪,‬‬
‫הק' הר"ן )סו‪ (:‬למה לא הקשו גם מר'‬
‫שמדובר שלא היה גט מוכן‪ .‬עוד‬
‫מאיר כי בשניים ודאי ממסרן‪.‬‬ ‫כתב רש"י שסברת אביי שהוא רוצה‬
‫והתוספות בדף כט ע"א בתרוץ הראשון‬ ‫שלא ידעו שהוא לא יודע לכתוב‪ .‬וכמו‬
‫והרשב"א )סו‪ (:‬מפ'‪ ,‬ששמואל אמר‬ ‫רש"י משמע גם בתוספות‪ ,‬וגם ברשב"א‬
‫במפורש‪ .‬ומקשים מזה תוס' ועוד‬
‫ראשונים שאולי הטעם הוא ביזיון ויש רק‬ ‫וגם בפסקי רי"ד‪.‬‬
‫בחתימה כי יש יותר קול‪ ,‬וההסבר‪ ,‬בגלל‬
‫שיטת הר"ן‪ ,‬רבינו חננאל והריטב"א‬
‫שבכתיבה זה רק הסופר ואין פרסום‪.‬‬
‫)כתבים ישנים( בדף כט ע"א‪ ,‬שהוא‬
‫מקפיד שלא ידעו שהוא מגרש אם הוא‬

‫ליקוטי שושנים • מתורת תלמידי הישיבה קצז‬

‫והתוספות הרא"ש וספר התרומות וגם‬ ‫והפסקי רי"ד הביא מקור לרש"י שכתוב‬

‫רש"י בתשובה כתבו‪ ,‬שהוא‬ ‫וכתב ונתן‪ .‬והר"ן כתב בזה‬
‫מודה בעצם לרב חסדא שלא מצינו‬ ‫סברא שרק בחתימה יש את הטעם של‬
‫שחולקים עליו‪ .‬והבעל המאור כתב‬ ‫הביזיון‪ ,‬שהם יודעים שהבעל מסכים‬
‫לגרש‪ .‬והר"ן לשיטתו שסובר שביזיון זה‬
‫שעדיף להקשות ממשנה‪.‬‬
‫כשיודעים שהוא מגרש‪.‬‬
‫הרמב"ן כתב על התירוץ של רש"י שזה‬
‫תוספות )סו‪ (:‬והראשונים שואלים הרי‬
‫תירוץ לא מחוור‪ .‬והר"ן‬
‫בתירוץ א' והרשב"א והריטב"א תירצו‬ ‫שמואל בדף פו סובר לא כמו‬
‫ששמואל לא בא להוציא חתם סופר אלא‬ ‫ר' ירמיה‪ ,‬וכתב סופר שנינו שהוא‬
‫אפילו כתב סופר‪ .‬והרמב"ן כתב שזה‬ ‫מובהק שאז תינשא לכתחילה‪ ,‬בגלל‬
‫תירוץ רעוע‪ .‬ועי' ברמב"ן מה מתרץ‪,‬‬ ‫שרש"י בדף יא ע"א והרשב"ם בגט‬
‫והרשב"א דחה אותו והריטב"א תירץ‬ ‫פשוט פי' שהכל נעשה ע"י החתימה‪,‬‬

‫אותו‪.‬‬ ‫ולכן יש את הכול בחתימה‪.‬‬

‫•••‬
‫‪ ‬ד‪ ‬עה‪ .‬‬

‫ישעיה צוויג‬

‫בענין ע"מ שתניקי את בני וכו’‬

‫והתוספתא כרשב"ג שמיקל בתנאי‪ ,‬וכמו‬ ‫מבואר במשנה )עה‪ (.‬שאם אמר לה ע"מ‬
‫שראינו במשנה‪ ,‬ולרבנן באמת צריך‬
‫שתניקי או תשמשי‪ ,‬לת"ק היינו‬
‫שתניק ב' שנים‪.‬‬ ‫שנתיים ולר"י זה י"ח חודש‪.‬‬

‫ומפרש רש"י על מת הבן וכו'‪ ,‬שאם‬ ‫והגמ' הק' מהתוספתא שכתוב שאפי'‬

‫מדובר שלא הניקה ושימשה‬ ‫יום אחד‪ ,‬ואילו במשנה אמרו זמן‬
‫כלל אינו גט‪ ,‬אך אם כן הניקה ושימשה‬ ‫רב‪ ,‬ומתרצת הגמ' שהתוספתא זה לפי‬

‫חלק מהזמן ודאי שיהיה גט‪.‬‬ ‫רבנן והמשנה כרשב"ג‪.‬‬

‫ולשיטת תוס' אפי' במקרה שמת הבן או‬ ‫והקשתה הגמ' שהרי הסיפא כרשב"ג‬

‫האב לפני שהניקתו או‬ ‫ואם כן הרישא זה רבנן‪.‬‬
‫שימשתו ה"ז גט‪ ,‬כי רק רצה שיהיה להם‬ ‫ומתרצת הגמ' שבאמת הרישא זה רבנן‪,‬‬

‫מתורת תלמידי הישיבה • ליקוטי שושנים‬ ‫קצח‬

‫רבנן שאמר שתניק בזה אפי' שעה אחת‪,‬‬ ‫טוב להרווחה ולא בשביל לצער אותם‬
‫וכתב שכך פי' רש"י ונכון הוא‪.‬‬ ‫ולכן זה גט‪.‬‬

‫ומחדש החת"ס פירוש אחר על כל‬ ‫והמח' של רש"י ותוס' זה שלא‬

‫המשנה‪ ,‬שהאב והבן זה שני‬ ‫הניקתו כלל‪ ,‬לרש"י לא‬
‫תנאים‪ ,‬ואמר לה שתניק את הבן ותשמשי‬ ‫מגורשת ולתוס' מגורשת‪.‬‬
‫את האב שזה שני תנאים שחיבר אותם‬
‫לתנאי אחד‪ ,‬ולשניהם זה אותו זמן‪ .‬וכתב‬ ‫ושיטת הריטב"א כשיטת התוס'‬
‫שאם זה היה הפירוש במשנה היה‬
‫מתיישב‪ ,‬כי לכן כתוב מת הבן או האב‬ ‫שמגורשת‪ .‬והריטב"א מביא את‬
‫ה"ז גט‪ ,‬וגם אם מתו שניהם מגורשת‪,‬‬ ‫הרמ"ה שאומר שמדובר ששימשתו יום‬
‫ומהסיפא רואים שאם מתו שניהם לא‬ ‫אחד או שעה אחת ואז מת ה"ז גט‪ ,‬אבל‬
‫מגורשת‪ ,‬מזה שכתוב אם מת אחד מהם‬ ‫שלא שימשתו כלל אינו גט כי לא קיימה‬

‫אינה מגורשת‪.‬‬ ‫את התנאי וחולק על תוס'‪.‬‬

‫ויש להעיר למה שואלת הגמ'‬ ‫ומחדש רבינו קרשקש‪ ,‬שרשב"ג שכתוב‬

‫מהתוספתא‪ ,‬שאולי חולקת על‬ ‫במשנה זה כמו רשב"ג‬
‫המשנה‪ ,‬ועוד צ"ע למה השאלה דוקא‬ ‫באיצטלית‪ ,‬שגם כאן וגם שם רוצה‬
‫להרויח משהו איצטלית או את הצרכים‬
‫מהשיטה של ר"מ‪.‬‬ ‫של האבא‪ ,‬והולכים אחרי הלשון של‬

‫•••‬
‫‪ ‬ד‪ ‬פב‪ .‬‬

‫איתמר שטיבל‬

‫ביאור שיטת רש"י ותוס’ בגט קרח‬

‫וכותב בהדיא שהיו שם עדים‪ ,‬והטעם‪,‬‬ ‫רש"י ותוס' נחלקו האם כשמחתימים‬
‫מכיון שצריך זה בפני זה‪ ,‬ולתוס' אי"צ‬
‫צא והשלם עליו עבד מן השוק לאחר‬ ‫את העד החסר בגט קרח צריך‬
‫שחתמו הראשונים‪ ,‬תוס' דימה את העד‬ ‫שיהיה בפני שאר העדים‪ ,‬רש"י פי'‬
‫החסר לסתם אדם שרוצה להחתים עוד‬ ‫בסוגי' 'כי אתא לקמיה דרבי אמי וכו' צא‬
‫עדים על השטר לאחר חתימתם דלתוס'‬ ‫והשלם עליו עבד מן השוק ‪ -‬גט מקושר‬
‫אין צריך בפני הראשונים ולרש"י צריך‪.‬‬ ‫שלא הזמין לו עדים כמנין קשריו והסופר‬
‫והעדים בפנינו ועדיין לא נמסר לה'‪,‬‬

‫ליקוטי שושנים • מתורת תלמידי הישיבה קצט‬

‫בתפארת יעקב ביאר כוונת רש"י דהא‬ ‫וסברת התוס' היא מכיון שכבר נגמר‬

‫דאמר שהסופר והעדים בפניו‪,‬‬ ‫הדבר ע"י הראשונים ולא היה‬
‫רצה לומר דשמא תאמר למה צריך עבד‬ ‫אז בדעתו להחתים יותר‪ ,‬וכשהחתים את‬
‫שיחתמו העדי מסירה‪ ,‬ולכן ביאר רש"י‬
‫שהעדים בפנינו ועדי מסירה הם העדי‬ ‫השלישי אינו נפסל בכך‪.‬‬
‫חתימה‪ ,‬ואם תאמר שהסופר יחתום –‬
‫ורש"י סבר‪ ,‬שכשבא להחתים שלישי‬
‫קיי"ל דהסופר פסול‪.‬‬
‫מגלה בדעתו שלא יהיה גט עד‬
‫והקשה התפארת יעקב דמ"מ לא גרע‬ ‫שיחתים שלישי‪.‬‬

‫סופר מפסול ועבד‪ ,‬אלא‬ ‫הר"ן תלה מחלוקתם במח' אמוראי לעיל‬
‫שהסופר והעדים בפנינו ואומרים שלא‬
‫הזמין יותר מהם דאין חשש של 'כולכם'‪,‬‬ ‫)לב‪ (.‬בכתב גט ומסרו לשליח‬
‫וקשה דבכל מקרה אין פה גזירת כולכם‬ ‫ובאמצע ביטלו‪ ,‬שנחלקו שם האם אפשר‬
‫לבטל את הגט או שביטל רק את השליח‪,‬‬
‫כיון שחותמים זה בפני זה‪.‬‬ ‫והמח' האם אפשר לבטל גט לאחר‬
‫שנגמר‪ ,‬דלמ"ד דא"א לבטל את הגט‬
‫באילת השחר תי' באופ"א‪ ,‬דהעד צריך‬ ‫אחר שנגמר לא יועיל גילוי דעתו וכתוס'‪,‬‬
‫ומ"ד שאפשר גילוי דעת ס"ל שלא נגמר‬
‫לראות על מה חותם ומה יש‬
‫בתוך הכפל שעליו חותם ולכן צריך‬ ‫הדבר‪ ,‬וכרש"י‪.‬‬
‫שיהיה הסופר שם‪ ,‬וזה מה שרש"י‬
‫ויש להקשות על זה דפסקינן התם בגמ'‬
‫הדגיש שהסופר בפנינו‪.‬‬
‫כמ"ד שנגמר הדבר וא"א לבטל‪.‬‬
‫ובביאור שי' תוס' מדוע אין גזירה‬
‫ויש לתרץ עפמ"ש הפורת יוסף שם‪,‬‬
‫משום כולכם‪ ,‬תי' תוס' שכבר‬
‫נגמר הדבר ע"י העדים הראשונים‪.‬‬ ‫דסברת מ"ד שנגמר הדבר היא דלא‬
‫הרא"ש תי' דגזירה משום כולכם זה‬ ‫אתא דיבור ומבטל מעשה‪ ,‬וכאן בגילוי‬
‫דוקא השניים שצריכים אותם‪ ,‬שבזה‬ ‫דעת של מעשה חתימה אתא מעשה‬
‫גזרינן אטו כולכם‪ ,‬אבל במה שלא‬
‫ומבטל מעשה‪.‬‬
‫צריכים אותו אין גזירה‪.‬‬
‫ובביאור שי' רש"י יש להבין‪ ,‬מדוע‬
‫ובגמ' בדף י ע"ב שמביאה את הגזירה‬
‫רש"י כתב שעדיין לא נמסר‬
‫משום כולכם‪ ,‬נח' רש"י והראב"ד‪,‬‬ ‫לה‪ ,‬ולכאו' זה פשוט דלא גרע מגט‬
‫לרש"י הגזירה גם היכא שלא אמר כולכם‬
‫שתיקנו שכולם יהיו בשעת החתימה‪,‬‬ ‫פשוט דצריך חתימה קודם נתינה‪.‬‬
‫אבל הראב"ד סובר דרק בשניים צריכים‬
‫ועל מה שכתב רש"י ש'הסופר בפנינו'‪,‬‬
‫זה בפני זה‪.‬‬
‫הקשה תוס' על רש"י למה צריך‬
‫שיהיה בפנינו‪.‬‬

‫מתורת תלמידי הישיבה • ליקוטי שושנים‬ ‫ר‬

‫החסר חותם שלא בפניהם צ"ל שסברו‬ ‫ולרש"י מובן למה אין גזירה משום‬
‫כהראב"ד דגזירה משום כולכם היינו‬
‫כולכם דבאמת חותמים זה בפני‬
‫בשניים ראשונים‪.‬‬
‫זה‪ ,‬אבל בשיטת תוס' והרא"ש שהעד‬

‫•••‬

‫אלחנן גרתי‬

‫בענין תנאי בגט‬

‫לשמעון אחיו של ראובן‪ ,‬ולשמעון יש‬ ‫מבואר במשנה )פב‪ ,(.‬שאדם שגירש את‬
‫עוד אשה ואין לו בנים‪ ,‬ומת שמעון‬
‫ועכשיו שניהם נפלו לייבום אצל ראובן‪,‬‬ ‫אשתו ואמר לה הרי את מותרת‬
‫ובעצם הגרושה אסורה על ראובן משום‬ ‫לכל אדם אלא לפלוני‪ ,‬לר"א מגורשת‬
‫אשת איש דלגביו לא מגורשת‪ ,‬וכשם‬ ‫וחכמים אומרים אינה מגורשת‪ ,‬וצריך‬
‫שאסורה לראובן כך גם צרתה‪ ,‬או בגלל‬ ‫לחזור ולתת לה את הגט ולומר הרי את‬
‫שגירש הבעל הראשון ע"מ שלא לראובן‬
‫אז אם ייבמנה ראובן ואז ייצא שלא‬ ‫מותרת לכל אדם‪.‬‬
‫התקיים תנאו של הראשון והרי לא‬
‫נתגרשה‪ ,‬ואז גם קידושי אחיו לא היו‬ ‫והגמ' מסתפקת האם אלא זה חוץ או‬
‫קידושין נמצא שהיא לא הייתה אשת‬
‫אחיו‪ ,‬ואז מותרת הצרה להתייבם ]לא‬ ‫ע"מ‪ ,‬אם זה חוץ בע"מ רבנן‬
‫מודים לר"א‪ ,‬ואם זה ע"מ בחוץ ר"א‬
‫שישאנה אלא בודקים אם ישאנה[‪.‬‬
‫יודה לרבנן‪ ,‬ולמסקנא אלא זה חוץ‪.‬‬
‫בשו"ע )אבן העזר סי' קמ"ג( פסק בע"מ שלא‬
‫הריטב"א והר"ן מבארים שבעת שלוקח‬
‫תנשאי לפלוני‪ ,‬שאין תקנה‬
‫להתיר אותה אלא אם יקדש אותה עוד‬ ‫ממנה את הגט ונותן לה‬
‫בחזרה לא מספיק שיאמר הא גיטך‪ ,‬אלא‬
‫פעם ויגרש סתם שאז מותרת לפלוני‪.‬‬ ‫צריך לומר הרי את מותרת לכל אדם‪,‬‬
‫דמסתמא אם לא מפרש‪ ,‬עדיין זה חוץ‬
‫הט"ז )סקכ"א( הקשה בשם הב"ח על מה‬ ‫מפלוני‪ ,‬אולם שיטת הרמב"ם שמספיק‬
‫להגיד הא גיטך‪ ,‬משום שאם לקח והחזיר‬
‫שכתב השו"ע בע"מ שלא לפלוני‬
‫זמן מסויים שיש שאומרים שלא הוי גט‬ ‫מוכח שזה לא כמו מקודם‪.‬‬
‫עד שימות הפלוני משום דלא גרע מחוץ‬
‫דהוי שיור‪ ,‬ויש שאומרים שמותרת‬ ‫האור זרוע )הלכות יבום וקידושין סי' תקצו(‬

‫הסתפק במקרה שאמר ע"מ שלא‬
‫תנשאי לראובן שבעצם רבנן מודים לר"א‬
‫שיכולה להינשא‪ ,‬והלכה ונישאה‬

‫ליקוטי שושנים • מתורת תלמידי הישיבה רא‬

‫שאולי מותר לה להינשא לאחרים אבל‬ ‫להינשא מיד משום דבידה לקיימו שהרי‬
‫לא התיר הגט לכולם‪ ,‬ובאמת צ"ע‬ ‫יכולה להינשא רק מדעתה‪.‬‬
‫שהרי גם חוץ וגם ע"מ לדעת האו"ז זה‬
‫שיור‪ ,‬ומאי שנא חוץ דלאו בני כריתות‬ ‫ומתוך כך הקשה הב"ח על מה שפסק‬
‫ולא מגורשת‪ ,‬מע"מ שגם יש שיור‬
‫השו"ע שאין תקנה להתירה‬
‫ואינה מגורשת‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫לפלוני‪ ,‬שאפי' בע"מ עד זמן פלוני יכול‬
‫לבטל את התנאי ותהיה מותרת לאלתר‬
‫ויש לדון בגדר התנאי בע"מ‪.‬‬ ‫לדעת האוסרים עד שימות הפלוני‪.‬‬
‫ותירץ שכיון שכוונתו לצער אותה לא‬
‫הגמ' בכתובות )נו‪ (.‬מביאה 'תניא האומר‬ ‫יכול לבטל את התנאי כמו שלמדנו‬
‫לעיל גבי מחולין לך בע"מ שתתני‬
‫לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאין‬ ‫מאתיים זוז שאינה מגורשת משום שלא‬
‫לך עלי שאר כסות ועונה מקודשת ותנאו‬ ‫ציער אותה‪ ,‬אבל במקרה שאמר ה"ז‬
‫בטל משום דמתנה על מה שכתוב בתורה‬ ‫גיטך אם לא אבוא תוך שנתיים ה"ז גט‪,‬‬
‫דברי ר"מ‪ ,‬ור"י אומר בדבר שבממון‬
‫תנאו קיים'‪ .‬ותוס' שם מפ' שמדובר ע"כ‬ ‫שהרי עושה לטובתה‪.‬‬
‫בתנאי כפול דאל"ה תנאו בטל גם בממון‬
‫אלא שהיה תנאי כפול‪ .‬ומקשה רעק"א‬ ‫והט"ז תירץ‪ ,‬שכיון שאסר משעת הגט‬
‫מה שייך דין זה לתנאים הרי לא באנו‬
‫לבטל את המעשה‪ ,‬ומתרץ שמקדש ללא‬ ‫על פלוני‪ ,‬היא אסורה כיון שהיא‬
‫התחייבות שאר כסות ועונה והתקדשה‬ ‫כאשת איש גמורה וגם לא יעזור שיבטל‬
‫לו ע"מ זה‪ .‬והגרי"ז )הלכות נזירות( מבאר‬ ‫התנאי שהרי לא יכולה להינשא לפלוני‬
‫דברי התוס'‪ ,‬שכיון שאנו באים לעשות‬ ‫עד שיביא גט שני‪ ,‬אבל בשאר הדברים‬
‫דין בנישואין שאין בהם את החיוב של‬ ‫כיון שלא שייכא בעיה של אשת איש‬
‫שכו"ע‪ ,‬זה אפשרי רק מדין תנאים‪,‬‬
‫שבתנאים זה גזיה"כ שנעשה חלות בעצם‬ ‫יכול לבטל תנאו‪.‬‬
‫המעשה שהמעשה מתקיים בתנאי זה‬
‫שבעצם מתקדשת רק אם אין שכו"ע‪,‬‬ ‫ולכאורה צ"ע על מה שכתב שהתנאי‬
‫כמו שמבואר ברמב"ם )פ"ט מהלכות גירושין(‬
‫שבעצם יסוד הדין של תנאים שנעשה‬ ‫שלא תנשאי לפלוני נאסרה‬
‫כבר גוף המעשה ויש דין שתלוי בתנאי‪,‬‬ ‫עליו כאשת איש‪ ,‬שהרי מבואר ברא"ש‬
‫וזה מה שסובר תוס' שבתנאי הזה צריך‬ ‫שהתנאי מילתא אחריתא הוא ולא‬
‫שיהיה כל מה שצריך בשאר התנאים‬ ‫קשור לעצם הגט ואז זה דומה לשאר‬
‫שרק ע"י דין תנאים באים לתת דין‬ ‫התנאים כגון ע"מ שתתני מאתיים זוז‪,‬‬
‫וקשה שוב מה שונה תנאי זה משאר‬
‫בנישואין שלא יהיה חיוב שכו"ע‪.‬‬ ‫התנאים‪ ,‬ומה שמוכח מהט"ז כדעת‬
‫האו"ז שע"מ זה שיור בגט משום‬
‫שאומר ביחד שלא תנשא לפלוני‪ ,‬נמצא‬

‫מתורת תלמידי הישיבה • ליקוטי שושנים‬ ‫רב‬

‫התיר הגט איסור אשת איש לגבי האיש‬ ‫ומבואר שיש ב' סוגים של תנאים‪:‬‬
‫פלוני ובמקרה זה א"א לומר תנאי מילתא‬
‫אחריתא וא"א לבטל‪ ,‬ואז יתיישב הצ"ע‬ ‫א‪ .‬שעצם המעשה כבר נעשה‪ ,‬אלא שיש‬

‫דלעיל על הרא"ש‪.‬‬ ‫עוד דין שתלוי בקיום התנאי‪.‬‬

‫ועדיין צ"ע‪ ,‬שהרי התבאר לעיל שגם‬ ‫ב‪ .‬חלות דין בקיום המעשה שע"י התנאי‬

‫בע"מ יש שיור‪ ,‬ואיך חל השיור‬ ‫ישתנה הדין‪ ,‬כמו בתנאי שכו"ע שאי‬
‫בעלמא ולא דומה לשכו"ע שהתנאי‬ ‫אפשר לעשות דין שלא יהא חיוב שכו"ע‪,‬‬
‫קיים‪ ,‬ששם התנאי קיים משום שזה‬ ‫ורק ע"י תנאי מגזה"כ אז נעשה חלות‬
‫ממון אבל בע"מ שלא תנשאי זה‬ ‫הדין במעשה שמתקיים בתנאי זה‪ ,‬ולכן‬
‫חיסרון בכריתות וזה לא ממון ואפי'‬ ‫בממון תנאו קיים משום שהמעשה‬

‫הכי התנאי קיים‪.‬‬ ‫מתקיים ע"י התנאי‪.‬‬

‫החת"ס מבאר שבע"מ שלא תנשאי‬ ‫לפי"ז נראה לבאר כוונת הט"ז שכתב‬

‫כתב הרא"ש בפשיטות שלא‬ ‫לחלק בין תנאי ע"מ שתתני לי‬
‫יכול למחול‪ ,‬וכך גם נפסק בשו"ע )סי'‬ ‫מאתיים זוז לשאר תנאים‪ ,‬משום דגדר‬
‫קמג( וכן כתבו האחרונים‪ ,‬ומ"מ במבי"ט‬ ‫התנאי זה שעצם המעשה כבר נעשה אלא‬
‫)ריש חלק ב'( כתוב שע"מ לא הוי כריתות‬ ‫שיש עוד דין שתלוי בקיום התנאי‪.‬‬
‫מדאורייתא משום דלא דמי לשאר‬ ‫ולפי"ז מיושב הרא"ש שכתב דתנאי‬
‫תנאים‪ ,‬וגם שקיי"ל שבחוץ פליגי‬ ‫מילתא אחריתא הוא ויכול לבטל בדיבור‬
‫ובע"מ מודו רבנן אבל האשה נכרתה‬ ‫את התנאי‪ ,‬משא"כ בתנאי שקשור לאשת‬
‫ממנו לגמרי ]למרות שלמעשה היא לא‬ ‫איש שאז אינו יכול למחול ולבטל‬
‫יכולה להנשא לפלוני[ וממילא הבעל לא‬ ‫בדיבור‪ ,‬שבעצם גדר התנאי זה שחל דין‬
‫בעצם המעשה‪ ,‬כמו בע"מ שאין עלי‬
‫יכול לבטל‪.‬‬ ‫שכו"ע שהמעשה מתקיים בתנאי זה‪,‬‬
‫וה"ה לכאן דבע"מ שלא תינשאי לפלוני‬
‫ונמצא שלרא"ש בתנאי בע"מ אסורה‬ ‫חלות הדין תלוי במעשה‪ ,‬שעצם המעשה‬
‫גירושין תלוי בתנאי‪ ,‬ומאחר שכך לא‬
‫לפלוני באיסור א"א‪.‬‬

‫•••‬

‫ליקוטי שושנים • מתורת תלמידי הישיבה רג‬

‫‪ ‬ד‪ ‬פב‪ :‬‬ ‫אברהם קידורף‬

‫בענין ריח הגט‬

‫והנה בגמ' בדף פא ע"א איתא‪ :‬כתב‬ ‫דרשו בברייתא )פב‪" (:‬ואשה גרושה‬

‫לגרש את אשתו ונמלך‪ ,‬ב"ש‬ ‫מאשה לא יקחו" ‪ -‬אפי' לא‬
‫אומרים פסלה מן הכהונה וב"ה אומרים‬ ‫נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה‪.‬‬
‫אע"פ שנתנו לה על תנאי ולא נעשה לא‬ ‫]ולכאו' זה פסול דאו' כמו שדייקו כמה‬

‫פסלה מן הכהונה‪.‬‬ ‫ראשונים מזה שהביאו פסוק[‪.‬‬

‫ובשו"ע שם סעיף א‪ :‬נפסק כב"ה נתן‬ ‫וכן נפסק בשו"ע אה"ע סי' ו' סעיף א‬

‫לאשתו גט על תנאי ולא התקיים‬ ‫שאפי' לא גירשה אלא מאישה‬
‫לא פסלה לכהונה‪.‬‬ ‫פסלה לכהונה‪.‬‬

‫ובגמ' בדף פח ע"ב‪ :‬אר"נ אמר שמואל‬ ‫הגמ' )כד‪ - :‬כה‪ (.‬מביאה ד' שיטות בעניין‬

‫גט המעושה בישראל כדין כשר‬ ‫האם גט שנכתב לא לשמה אי‬
‫שלא כדין פסול ופוסל‪ .‬ופירש רש"י‪:‬‬ ‫פוסל בכהונה‪.‬‬

‫משום ריח הגט‪.‬‬ ‫א‪ .‬שיטת רב‪ :‬שגט שנכתב שלא לשמה‬

‫ושם בגמ'‪ :‬העכו"ם כדין פסול ופוסל‬ ‫פוסל לכהונה‪ ,‬אא"כ לא נכתב לשם‬
‫גט כלל )אלא להתלמד(‪.‬‬
‫שלא כדין אין ריח גט‪ .‬ומפרש‬
‫רש"י‪ ,‬שלא גזרו בשלא כדין בעכו"ם כיון‬ ‫ב‪ .‬שיטת שמואל‪ :‬שאפי' לא נכתב לשם‬
‫שכל מה שפוסל בלא כדין אצל ישראל‬
‫זה משום גזירה‪ .‬וא"כ מבואר כאן ברש"י‬ ‫גט‪ ,‬תמיד פוסל לכהונה‪.‬‬

‫שריח הגט מדרבנן‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שיטת זעירי‪ :‬שגט שנכתב שלא‬

‫ויש להקשות שיש סתירה בין הסוגיות‪:‬‬ ‫לשמה לא פוסל לכהונה‪ ,‬אא"כ א"ל‬
‫לכתוב לאיזו שארצה שאז פוסל לכהונה‬
‫בדף כד‪-:‬כה‪ .‬משמע שאין ריה"ג‪.‬‬
‫בדף פח‪ :‬משמע שרה"ג דרבנן‪ .‬בדף פב‪:‬‬ ‫מספק אי יש ברירה או אין‪.‬‬

‫משמע שריה"ג מדאו'‪.‬‬ ‫ד‪ .‬שיטת ר' יוחנן‪ :‬שברי לו שאין ברירה‬

‫וי"ל שיש ג' דרגות בריה"ג‪ ,‬ובכל‬ ‫לכן תמיד לא פוסל‪.‬‬

‫דרגה ריח הגט פוסל בצורה‬ ‫בשו"ע שם סק"נ סע' ג פסק כר' יוחנן‬
‫אחרת‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬
‫שבגט שלא לשמה אין ריח הגט‪.‬‬

‫מתורת תלמידי הישיבה • ליקוטי שושנים‬ ‫רד‬

‫ריח הגט כיון שסוף סוף היה נתינה‪ ,‬ולא‬ ‫בדף כה שהפסול הוא בגוף הגט‪ ,‬אין‬
‫כמו שפסק השו"ע )סי' ק"נ ס"ג( שגט פסול‬
‫שום ריח הגט )עי' רד"ה זעירי(‪.‬‬
‫אין בו ריח הגט‪.‬‬
‫וכן בדף פא‪ .‬שהפסול בעיקר הגט‬
‫ומעתה אפשר לומר שרב ושמואל סברו‬
‫שהפסול בגוף הגט אין שום ריה"ג‪.‬‬
‫כהצד הראשון שכיון שהיה‬ ‫וכן מוכח בדף פו‪ :‬בר' יוחנן 'לרבנן אפי'‬
‫נתינה אע"פ שהגט פסול יש בו ריח הגט‪,‬‬
‫ולכן פוסלים בכהונה בגט שלא לשמה‪,‬‬ ‫ריח הגט אין‪ ...‬ע"ש‪.‬‬
‫ור' יוחנן סבר כהצד השני שזה חלק‬
‫מחלות הגט‪ ,‬וכיון שבגט פסול ]שלא‬ ‫ובדף פח‪ :‬שהגט כשר אבל הפסול הוא‬
‫לשמה[ אין שום חלות ממילא גם אין‬
‫בנתינה‪ ,‬מדאו' אין ריה"ג אבל‬
‫ריח הגט‪.‬‬ ‫רבנן גזרו אטו כדין שתפסל לכהונה‪.‬‬

‫ואולי יש להוסיף שר' יוחנן שסובר את‬ ‫ובדף פב‪ :‬שאף הנתינה כשרה והחיסרון‬

‫הצד השני של חלות עדיין מדרבנן‬ ‫היחיד הוא החלות שלא חל לכל‬
‫גם בגלל שיש עליה שם של אישה‬ ‫העולם‪ ,‬לכן שם ריה"ג הוא מדאו'‪.‬‬
‫שקיבלה גיטה ]שהיה נתינה[‪ ,‬ולפי"ז אם‬
‫היה את שניהם ]כגון שנתן לה גט כשר‬ ‫ובגדר ריח הגט‪ ,‬נראה שיש שני צדדים‪:‬‬
‫ואסרה על כל העולם[ שם יש ריח הגט‬
‫מדאו'‪ ,‬אבל אם יש חלות אבל אין נתינה‬ ‫צד א‪ ,‬שכיון שהיה נתינת ]וקבלת[ גט‬
‫כגון שהגט כשר אבל הנתינה פסולה‬
‫)המקרה של דף פח‪ ,(:‬מדאו' אין ריח גט אבל‬ ‫אע"פ שהגט פסול מטעמים שהובאו‬
‫רבנן גזרו כיון שסוף סוף היה חלות גט‪,‬‬ ‫לעיל ]פסול בחלות או בנתינה או בגוף‬
‫וזה הכוונה שר' יוחנן סובר את הטעם‬ ‫הגט לרב ושמואל[‪ ,‬אבל כיון שהיה‬
‫של חלות שזה הטעם הבסיסי ובלי זה‬ ‫נתינה נפסלת לכהונה‪ ,‬כיון שיש עליה‬
‫אפי' מדרבנן לא גזרו‪ ,‬ולפי"ז אם היה‬
‫נתינה ולא היה חלות אפי' רבנן לא‬ ‫שם של אישה שקיבלה גיטה‪.‬‬
‫פסלוה לכהונה וכמו שאמר ר' יוחנן בדף‬
‫כה ע"א שגט שלא לשמה שניתן לא‬ ‫צד ב'‪ ,‬שהגירושין חלו‪ ,‬אבל כיון שהיה‬
‫פוסל לכהונה ]וע"ז נחלקו עליו רב‬
‫ושמואל שסברו שהטעם הבסיסי הוא‬ ‫כמה בעיות טכניות שהובאו לעיל‬
‫נתינה‪ ,‬ולפי"ז אם יש נתינה אפי' בלי‬ ‫הגירושין לא חלים באופן מושלם‪,‬‬
‫חלות )דף כד‪ (:‬רבנן גזרו שם שפוסל )מדוייק‬ ‫כלומר כלפי הכל‪ ,‬אלא באופן חלקי רק‬

‫שם שזה מדרבנן([‪.‬‬ ‫לגבי ריח הגט‪.‬‬

‫ויותר מסתבר לומר שהטעם הוא משום‬

‫שהגירושין חלו לגבי ריח הגט‬
‫]כצד ב'[‪ ,‬דאת"ל שהטעם בגלל מעשה‬
‫הנתינה יש ריח הגט‪ ,‬אם כן היה הדין‬
‫שגם גט שלא לשמה וכל גט פסול יהיה‬

‫•••‬

‫הערות‬
‫וביאורים‬
‫מתלמידי‬
‫הישיבה‬



‫ליקוטי שושנים • הערות וביאורים רז‬

‫לעדות‪ ,‬אלא בין נאמנות ללשמה‪ ,‬דהיינו‬ ‫‪ ‬ד‪ ‬ג‪ .‬‬
‫שבנאמנות הוא פוסל את כולם כיון‬
‫שחסר בעדות עצמה‪ ,‬אבל בלשמה זה לא‬ ‫אברהם ברוך פלדר‬
‫בעדות עצמה אלא שאחרי שיחתמו לא‬
‫לשמה הגט יהיה פסול מהלכות הגט ולא‬ ‫חילוק בין פסול בלשמה לפסול‬
‫בעדות‬
‫מהלכות העדות‪.‬‬
‫בגמ' )ג‪ :(.‬ולרבה דאמר לפי שאין‬
‫‪ ‬ד‪ ‬ד‪ .‬‬
‫בקיאין לשמה‪.‬‬
‫אהרון יאיר מירסקי‬
‫הקשה רעק"א שלכאו' היה אפשר לתרץ‬
‫שיטת ר"א שע"מ כרתי‬
‫את הקושיא על רבה "מאן האי‬
‫שיטת התוס' בדף ד‪ .‬ד"ה דקיי"ל הלכה‬ ‫תנא" ולפרש שרבה סובר כמו שמואל‬
‫שאומר שכתב סופר ועד כשר‪ ,‬וא"כ אם‬
‫כר"א בגיטין שלשיטת ר"א ע"מ‬ ‫הסופר כתב את הגט שלא לשמה הרי‬
‫כרתי ולא מועילים כלל ע"ח‪ .‬והרי"ף‬ ‫הוא פוסל את כל שאר העדים‪ ,‬כיון‬
‫חולק על תוס' וסובר שאף לר"א‬ ‫שלמדנו שברגע שאחד נפסל פוסל את‬
‫מועילים ע"ח בלא ע"מ‪ .‬ובביאור שיטתו‬ ‫כולם‪ ,‬אז יצטרכו לומר בפ"נ ובפ"נ כי‬
‫נחלקו הראשונים‪ :‬הרמב"ן ביאר שאכן‬ ‫אם לא יאמרו גם על הכתיבה אז שאר‬
‫הרי"ף סובר שלר"א מועילים גם ע"ח‬ ‫העדים יהיו פסולים‪ ,‬וא"כ זה כמו רבה‬
‫ולא רק ע"מ‪ .‬אך הר"ן ביאר שבאמת גם‬
‫הרי"ף סובר שלר"א רק ע"מ כרתי‪,‬‬ ‫שאומר שצריך גם בפ"נ וגם בפ"נ‪.‬‬
‫ואמנם מועילים גם ע"ח כיון שנחשב‬
‫כאילו הע"ח מעידים על המסירה‪ .‬וטעם‬ ‫ומתרץ רעק"א‪ ,‬שכל הדין שאם אחד‬
‫הדבר מבאר הקצה"ח‪ ,‬שכיון שיש ע"ח‬
‫ברור שהבעל כתב את הגט‪ ,‬ועכשיו‬ ‫העדים פסול נפסלו כולם זה רק‬
‫רואים שהגט ביד האשה ובודאי שהבעל‬ ‫במקום שהפסול בגוף העד כמו קרוב‬
‫נתן לה את זה‪ .‬ולפי"ז הר"ן שאמר‬ ‫שהפסול בגוף העד עצמו ולא כשהפסול‬
‫שנחשב כאילו הע"ח מעידים על‬
‫המסירה כוונתו כיון שיש כאן ע"ח זה‬ ‫בעדות של העד‪.‬‬

‫הוכחה על המסירה‪.‬‬ ‫ושואל הקה"י שיש להעיר שלכאו'‬

‫ולפי"ז ניתן לבאר את עיקר מחלוקת‬ ‫מצינו בסנהדרין שאם שלושה‬
‫עדים באו לבי"ד ושנים נחקרו ונמצאו‬
‫התוס' והרי"ף‪ ,‬שתוס' סבורים‬ ‫דבריהם אמת ואחד נפסל‪ ,‬מבואר‬
‫שצריך שיהיה עדות גמורה של ע"מ‬ ‫בתוס' שכיון שעד אחד נפסל בחקירה‬
‫ול"מ הוכחה בעלמא שכיון שחתמו‬
‫כולם פסולים‪.‬‬

‫ויש להסביר אחרת מדברי רעק"א‪,‬‬

‫שהחילוק הוא לא בין גוף העד‬

‫הערות וביאורים • ליקוטי שושנים‬ ‫רח‬

‫ודאי מספיק דנותנו בפני ב'‪ ,‬וכל מה‬ ‫הע"ח והגט אצל האשה אז מוכח שהוא‬
‫שאמרנו שנותנו בפני ג' זה דווקא למ"ד‬ ‫כתב ונתן‪ .‬אבל הרי"ף סובר שצריך‬
‫שסובר שהבעיה מצד שאין עדים‬
‫שבסה"כ יהיה הוכחה על המסירה‪.‬‬
‫מצויים לקיימו‪.‬‬
‫ולכאורה לפי פי' זה קשה על תוס'‪,‬‬
‫וקשה‪ ,‬מדוע הביאה הגמ' את השיטה‬
‫שהרי תוס' סוברים שמועיל‬
‫שנותנו בפני ג'‪ ,‬הרי לרבה הטעם‬ ‫הודאת בע"ד אף בלא ע"מ ול"צ שיהיה‬
‫שאין בקיאין לשמה‪ ,‬ולקמן מבואר דאם‬ ‫עדות גמורה‪ .‬וי"ל שהודאת בע"ד‬
‫הבעיה דאין בקיאין לשמה ודאי מספיק‬ ‫נחשבת בעצמה כמאה עדים ומשא"כ‬

‫דנותנו לה בפני ב'‪.‬‬ ‫בע"ח שזה רק הוכחה בעלמא‪.‬‬

‫ואפשר לתרץ שאמנם המ"ד שסובר‬ ‫ולכאו' קשה לפי הרי"ף שאמר שלר"א‬

‫שנותנו לה בפני ג' אינו ענין‬ ‫מועיל גם ע"ח‪ ,‬מדוע לא נקטנו‬
‫לכאן‪ ,‬אבל הגמ' ציטטה מימרא והביאה‬ ‫שלר"א מועילים אף ע"מ‪ .‬ולפי הר"ן‬
‫הנ"ל הכל מיושב‪ ,‬כיון שהע"ח הם‬
‫את כולה כלשון הגמ' 'כיון דאמר'‪.‬‬ ‫נחשבים כע"מ לא שייך לומר אף ע"מ‬
‫כרתי‪ ,‬שא"כ משמע שהע"ח כרתי‪ ,‬וזה‬
‫והדברים מוכרחים‪ ,‬דהרי למסקנא‬ ‫לא נכון כי הע"ח הם מעידים על‬
‫המסירה‪ .‬אך לרמב"ן שמבאר בשיטת‬
‫מחלוקתם האם השליח יכול‬ ‫הרי"ף לפי שלשי' ר"א מועילים אף‬
‫להצטרף לדיין‪ ,‬וא"כ להו"א שרבה לית‬ ‫ע"ח ולא רק ע"מ כרתי‪ ,‬עדיין קשה‬
‫ליה דרבא בכלל קשה מה זה קשור‬ ‫מדוע לא נקט ר"א אף ע"מ כרתי‪ .‬ויתכן‬
‫לרבה‪ ,‬כי הרי לרבה תמיד נותנו לה רק‬ ‫ליישב בשני אופנים‪ :‬א‪ .‬כי אז היה‬
‫בפני ב'‪ ,‬אלא ע"כ אפי' שזה לא קשור‬ ‫משמע שצריך גם ע"ח וגם ע"מ‪ .‬ב‪ .‬כי‬
‫לכאן הגמ' ציטטה מימרא והביאה את‬ ‫מעיקר הדין צריך ע"מ ואם היינו‬
‫נוקטים 'אף' היה משמע שזה לא העיקר‬
‫כולה כלשון הגמ' 'כיון דאמר מר'‪.‬‬
‫והעיקר זה ע"ח‪.‬‬
‫‪ ‬ד‪ ‬ז‪ .‬‬
‫‪ ‬ד‪ ‬ה‪ :‬‬
‫מנחם מרלטקו‬
‫רובי פרוינד‬
‫שיטות הראשונים באיסור ’זמרא’‬
‫טעם שהביאו למ"ד שנותנו בפני ג’‬
‫איתא בגמ' בגיטין )דף ז‪ (.‬שזמרא אסור‬
‫בגמ' )ה‪' (:‬איתמר בפני כמה נותנו לה'‬
‫בגלל חורבן ביהמ"ק ממה‬
‫שכתוב "אל תשמח ישראל"‪ ,‬והגמ'‬ ‫וכו'‪ .‬מבואר בסוגיא דלמ"ד‬
‫שואלת שנלמד מ"בשיר לא ישתו יין"‪,‬‬ ‫דהבעיה היא מצד דאין בקיאין לשמה‬
‫והגמ' מתרצת שמ"בשיר לא ישתו יין"‬
‫הייתי אומר ש"שיר" הכוונה דווקא‬

‫ליקוטי שושנים • הערות וביאורים רט‬

‫וראייתו – שרק בהו"א הייתי אומר‬ ‫בכלי אבל בפה מותר‪ ,‬לכן אנחנו‬
‫לומדים מ"אל תשמח ישראל" וגם שיר‬
‫ש"בשיר לא ישתו יין" זה רק‬
‫בכלי‪ ,‬אבל אחרי שלמדנו מ"אל תשמח‬ ‫בפה זה שמחה‪.‬‬
‫ישראל" נכלל בזה אפי' ללא יין אבל רק‬
‫בכלי‪ ,‬דאם זה מרבה גם בפה אז בכלל‬ ‫ועוד איתא בפ' בתרא דסוטה )דף מח‪(.‬‬
‫ל"צ להביא את "בשיר לא ישתו יין"‪.‬‬
‫ומה שהגמ' בסוטה אומרת דווקא 'בבית‬ ‫שמשבטלה סנהדרין בטל שיר‬
‫המשתאות'‪ ,‬דהגמ' שם נקטה דבר‬ ‫בבית המשתאות שנא' "בשיר לא ישתו‬

‫שאסור תמיד ואפי' בפה‪.‬‬ ‫יין"‪.‬‬

‫שי' הרמב"ם בתשובות שבין בכלי ובין‬ ‫בטור בסי' תק"ס מצינו ג' שיטות בעניין‬

‫בפה בין ביין ובין לא יין תמיד‬ ‫איסור זמרא‪:‬‬
‫אסור‪ ,‬וכן פסק הב"ח והמ"ב‪ ,‬וכל‬
‫הראיות הנ"ל הם לאו דוקא אלא אורחא‬ ‫שי' רש"י ותוס' שאין הבדל בין כלי לפה‬

‫דמילתא נקט‪.‬‬ ‫ואסור דווקא במשתה היין או ברגיל‬
‫אפי' ללא יין )הב"ח שם מבאר שאיסור "רגיל"‬
‫ויה"ר שיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו‬
‫הוא בין בכלי ובין בפה‪ ,‬אבל מהרמ"א בסי' תק"ס‬
‫ונשיר ונזמר בביהמ"ק‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫ס"ג מדויק שאיסור "רגיל" שייך רק בכלי‪ ,‬דהרמ"א‬
‫‪ ‬ד‪ ‬ז‪ :‬‬
‫כתב שאסור דווקא ברגיל על דברי השו"ע לעניין כלי‬
‫אריה לייב רוזן‬
‫ולא לעניין פה(‪ ,‬וכן פסק הרמ"א‪.‬‬
‫בענין מחלוקת ר"י ורבנן בעפר חו"ל‬
‫הבא בספינה‬ ‫וראיית התוס' היא מזה שהגמ' שאלה‬

‫רש"י בדף ז‪ :‬ד"ה ותניא אידך כתב‬ ‫שנלמד מ"בשיר לא ישתו יין"‬
‫והגמ' לא דחתה שא"כ הייתי לומד‬
‫'שהנהר אין לו תורת יבשה לכל‬ ‫משם שרק במשתה היין אסור‪ ,‬משמע‬
‫תורת הארץ'‪ .‬משמע לכאורה שהנידון‬ ‫שזה לא הוקשה לגמ' אלא באמת כל‬
‫הוא האם הנהר עצמו נחשב כא"י או לא‪,‬‬ ‫האיסור הוא רק במשתה היין‪ .‬וכן כתוב‬
‫וזה מחלוקת ר"י ורבנן‪ .‬וכך גם משמע‬ ‫מפורש בפ' בתרא דסוטה שבטל שיר‬
‫ברש"י בד"ה חייבת במעשר ובשביעית‪,‬‬ ‫בבית המשתאות‪ .‬ואיסור 'רגיל' התוס'‬
‫שכתב 'שהנהרות שבא"י הרי הם כא"י'‪,‬‬ ‫למדו מירושלמי שמביא שריש גלותא‬
‫וגם כאן משמע שבזה הם חולקים‪ ,‬כי‬ ‫היה קם ושוכב מתוך זמרא ומר עוקבא‬
‫הרי לשיטת רבנן שכן חייב הסיבה משום‬
‫פסק לו שאסור‪.‬‬
‫שזה כא"י‪.‬‬
‫שי' הרמב"ם בהלכותיו שבכלי אסור‬

‫בכל עניין ובפה אסור דווקא על‬
‫היין‪ ,‬וכן פסק השו"ע‪.‬‬

‫הערות וביאורים • ליקוטי שושנים‬ ‫רי‬

‫‪ ‬ד‪ ‬ח‪ :‬‬ ‫אבל לכאורה קשה‪ ,‬הרי לענין ר' זירא‬

‫שמשון היימן‬ ‫שדימה לעציץ נקוב את המחלוקת‬
‫של ר"י ורבנן‪ ,‬רש"י כותב על זה‬
‫טעם שהתירו אמירה לעכו"ם משום‬ ‫'לרבנן אוירא כמאן דמנחא דמי ולר"י‬
‫ישוב א"י ולא בשאר מצוות‬ ‫לא מיחייב במעשר מדאורייתא עד‬
‫דמנחא אארעא'‪ ,‬וכאן מוכח שאין‬
‫מבואר בתוס' )ח‪ :‬ד"ה אע"ג דאמירה לעכו"ם‬ ‫המחלוקת האם הנהר נחשב כא"י אלא‬
‫משמע שנחלקו האם הנהר נחשב‬
‫וכו'(‪ ,‬שהתירו אמירה לעכו"ם‬
‫משום ישוב ארץ ישראל‪ ,‬אבל משום‬ ‫כקרקע או לא‪.‬‬
‫מצוה אחרת לא היינו מתירים אמירה‬
‫ואפשר אולי לתרץ שרש"י סבר שיש‬
‫לעכו"ם באיסור דאורייתא‪.‬‬
‫בעדים מחלוקת בין ר' ירמיה‬
‫וקשה מאי שנא ישוב א"י משאר‬ ‫לבין ר"ז מה מחלוקת ר"י ורבנן‪ ,‬שר"י‬
‫סבר שמחלוקתם היא האם הנהר כתורת‬
‫המצוות כגון מצות מילה‪.‬‬ ‫א"י או לא‪ ,‬ולכן במה שדימה ר' זירא‬
‫לא שייכים לפי המח' הנ"ל‪ ,‬אבל ר'‬
‫ומבאר החזון איש )או"ח סי' מ"ו סק"ד(‬ ‫זירא למד שלכו"ע הנהר אין לו תורת‬
‫א"י‪ ,‬ונחלקו האם האויר נחשב כמאן‬
‫בשם הרשב"א‪ ,‬שחז"ל שקלו כל‬ ‫דמנחא או לא ולכן כיון שהספינה‬
‫דבר האם יביא זלזול בשמירת שבת או‬ ‫למעלה מן הארץ לכן יש כאן את‬
‫מחלוקת ר"י ורבנן‪ .‬וכן לגבי רנב"י‬
‫לא‪ ,‬ואנחנו לא בקיאים בדבר‪.‬‬ ‫שאומר שבא"י לכו"ע לא פליגי ורש"י‬
‫כותב שזה בודאי כא"י 'דטעמא דגט לא‬
‫עוד הסביר שחז"ל התירו שבת לצורך‬ ‫משום יניקה כמעשר וכשביעית' –‬
‫ומבואר שלגבי מעשר ושביעית נחלקו‬
‫מצוה ואנחנו לא בקיאים איזה‬ ‫האם יש יניקה מן הקרקע או לא‪ ,‬וגם‬
‫מצוה יותר חמורה‪ .‬והביא ראיה שהתרנו‬ ‫כאן צריך לומר שהכל מחלוקת‬
‫הוצאת מת דרך כרמלית מפני החמה‪,‬‬
‫למרות שלא נחשב מת מצוה לגבי כהן‬ ‫אמוראים‪.‬‬
‫נזיר וההולך לשחוט פסחו ולמול את בנו‪,‬‬
‫אמנם זה דוחק‪ ,‬כי אם זה כל המחלוקת‬
‫ולא התרנו במילה‪.‬‬
‫לכאורה רש"י היה צריך לכתוב‬
‫עוד הביא ראיה שלגבי צינור שעלו בו‬ ‫את זה‪.‬‬

‫קשקשים )עשבים קשים שעוצרים את‬
‫הזרימה של המים( התרנו שבות להוציא עם‬
‫הרגלים‪ ,‬ולא התרנו אמירה לנכרי לכבות‬
‫שריפה‪ ,‬ואולי שבות של קשקשים לא‬

‫נראה לאנשים כמלאכה‪.‬‬

‫ליקוטי שושנים • הערות וביאורים ריא‬

‫דמלכותא דינא‪ ,‬שמכיון שבני נח נצטוו‬ ‫עוד תירץ‪ ,‬שחז"ל לא רצו להכביד על‬
‫על הדינים‪ ,‬המלך יכול לעשות דינים‬
‫לטובת המדינה‪ ,‬וכמ"ש הרמב"ן‬ ‫הציבור יותר מדאי‪ ,‬ואנחנו לא‬
‫בבראשית שמצווים בני נח לעשות‬ ‫יכולים לדמות‪.‬‬
‫משפטים כעין הדינים שנצטוו ישראל‪.‬‬
‫אולם הר"ן חילק בין שבות ע"י שינוי‬
‫משה פוסטבסקי‬
‫לכל שבות‪ ,‬ומכל מקום גם לר"ן‬
‫ביאור המחלוקת בקידושין ע"ג‬ ‫לא כל השינויים שוים וא"א לדמות‪.‬‬
‫מחובר‬
‫‪ ‬ד‪ ‬ט‪ :‬‬
‫מבואר בגמ' )ט‪ (:‬שלא מנינו דין מחובר‬
‫חנוך קרקובסקי‬
‫ששוו בו גיטי נשים לשחרורי‬
‫עבדים כי דין זה ישנו גם בקידושין‪,‬‬ ‫שטרי עכו"ם‬
‫ומבואר שיש דין פסול מחובר בקידושין‪.‬‬
‫מבואר בגמ' )ט‪ (:‬שכל השטרות העולים‬
‫השו"ע )אה"ע לב ד( כתב ששטר קידושין‬
‫בערכאות של עכו"ם אפי' שמי‬
‫שכתבו במחובר יש אומרים‬ ‫שחתם היה עכו"ם כשרים‪ ,‬חוץ מגיטי‬
‫שפסול וי"א שכשר‪ .‬והקשו הח"ק‬ ‫נשים ושחרורי עבדים‪ .‬רש"י מפרש שכל‬
‫והב"ש שבגמ' שלנו מבואר שקידושי‬ ‫השטרות כשר בעכו"ם מכיון שעל‬
‫הדינים נצטוו בני נח‪ .‬ויש להקשות על‬
‫מחובר פסול‪.‬‬ ‫ביאורו‪ ,‬כי לקמן בדף י ע"ב מבואר בגמ'‬
‫ב' טעמים להכשיר בערכאות של עכו"ם‪,‬‬
‫ואולי יש להסביר שהשו"ע פוסק שכל‬ ‫במכר הטעם מכיון שע"י כסף קונה‬
‫והשטר זה רק ראיה בעלמא ולא מרעי‬
‫קידושי שטר שפסולים אם יש‬ ‫נפשייהו‪ ,‬ובשטר מתנה מפרש שמואל‬
‫בהם שוה פרוטה כשרים מדין קידושי‬ ‫שמועיל משום שדינא דמלכותא דינא‪.‬‬
‫כסף‪ ,‬והנה הר"ן בקידושין מסתפק האם‬
‫היקש ויצאה והיתה זה רק בקידושי שטר‬ ‫והטעם של רש"י לא מוזכר בגמ' שם‪.‬‬
‫או גם על שאר סוגי קידושין‪ ,‬והר"ן רוצה‬
‫להוכיח ממטבע שכשר‪ ,‬ולכאו' ההטבעה‬ ‫ומרן הגרא"ז מלצר מבאר שדינא‬
‫לא היתה לשמה ואפ"ה זה כשר‪ ,‬ומבואר‬
‫שכל ההיקש זה רק על קידושי שטר‪ ,‬אך‬ ‫דמלכותא דינא נאמר דוקא‬
‫הר"ן דוחה שלא מקדש בהטבעה אלא‬ ‫בדברים מסוימים‪ ,‬וא"א שדינא דמלכותא‬
‫דינא יהיה בכל התורה דא"כ אם יגידו לא‬
‫בשווי ולכך לא צריך הטבעה לשמה‪.‬‬ ‫ללמוד תורה לא יהיה אפשר ללמוד תורה‬
‫ח"ו‪ ,‬אלא רק בדברים שמצווים בהם‪.‬‬
‫ועפי"ז יש להסביר כאן שזה לא פועל‬ ‫ולפי"ז מה שרש"י אומר שעל הדינים‬
‫נצטוו בני נח זה אותו טעם עם דינא‬
‫בתורת שטר אלא בתורת כסף‬

‫הערות וביאורים • ליקוטי שושנים‬ ‫ריב‬

‫למ"ד משום פירי ומדוע תוס' ביבמות‬ ‫ומדובר בעוד השטר מחובר‪ ,‬והי"א‬
‫פירשו שזה טעם שונה‪ .‬וצריך לומר שזה‬ ‫הראשון שפוסלין ס"ל שההיקש הולך גם‬
‫רק למ"ד משום בת אחותו‪ ,‬ותוס' כאן‬ ‫על שאר קנינים כהתשובה בר"ן‪ ,‬ולכן‬
‫כתבו התירוץ הזה ולא כמו ביבמות כי‬ ‫מחובר בקידושי כסף פסול‪ ,‬אך הי"א‬
‫כאן זה גם למ"ד משום פירי וגם למ"ד‬ ‫השני שמכשירין ס"ל שכל ההיקש זה רק‬
‫על קידושי שטר כשאילת הר"ן‪ ,‬ולכן‬
‫משום בת אחותו‪.‬‬
‫מחובר בקידושי כסף כשר‪.‬‬
‫אולם עדיין קשה כאן שגיטי נשים‬
‫‪ ‬ד‪ ‬י‪ .‬‬
‫ושחרורי עבדים‪ ,‬הזמן הוא זה‬
‫חובה ואם אין זמן פוסל‪ ,‬ולא רק מצד‬ ‫ישראל סלומנוס‬
‫שרגילין‪ .‬וגם בתשובה של הגמ'‬
‫למסקנא‪ ,‬זמן בקידושין זה לא חובה‪ ,‬כי‬ ‫מפני מה לא שנינו ששוו גיטין‬
‫תוס' אומר שרגילים לכתוב זמן בכל‬ ‫ושחרורי עבדים לענין זמן‬
‫השטרות אז בכלל זה גם קי'‪ ,‬ועדיין‬
‫קשה‪ .‬ומתרץ הפנ"י שתשובת תוס' היא‬ ‫הקשו בתוס' )ד"ה כי קתני וכו'(‪ :‬והאיכא‬
‫שבמכר אם אין זמן מביאים עדי מסירה‬
‫מתי זה היה‪ ,‬וכיון שרגילים לכתוב בכל‬ ‫זמן ששוו גיטי נשים לשחרורי‬
‫שטרות זמן ישכחו לשים לב לזמן‪ ,‬ולכן‬ ‫עבדים כדאמרינן בפרק ד' אחין וכו'‪,‬‬
‫למעשה גם בשאר שטרות פסול אם אין‬ ‫ומתרצים‪ :‬ויש לומר דכיון שרגילין‬
‫זמן‪ ,‬וממילא זה לא שוו כי גם שאר‬ ‫לעשות זמן בכל שטרות לא תניא הכא‪.‬‬

‫שטרות פסול‪.‬‬ ‫וקשה‪ ,‬שאפשר לומר ששוו בזה שגם‬

‫‪ ‬ד‪ ‬יא‪ .‬‬ ‫בגיטי נשים וגם שחרורי עבדים‬
‫חובה לכתוב זמן‪ ,‬ולא רק מצד שרגילין‪.‬‬
‫אברהם הלוי‬
‫ובחת"ס הביא‪ ,‬שבתוס' ביבמות )לא‪(:‬‬
‫ביאור בדין שטר שאינו יכול להזדייף‬
‫שאלו כמו תוס' כאן ששוו‬
‫הגמ' בדף יא‪ .‬שואלת שהשטר יכול‬ ‫לענין זמן‪ ,‬ומתרצים שזמן בגיטי נשים זה‬
‫מטעם אחד וזמן בשחרורי עבדים זה‬
‫להזדייף‪ ,‬ומתרצת שמדובר‬ ‫מטעם אחר‪ ,‬ועל כן לא שוו‪ ,‬ומשום הכי‬
‫בדאפיצן‪ .‬תוס' )ד"ה והא יכול להזדייף( מביא‬ ‫לא תני‪ .‬ושואל החת"ס שלקמן בדף יז‬
‫את הגמ' בדף כב‪ :‬שטעם הפסול של‬ ‫ע"א בסוף תוד"ה מפני וכו' מבואר טעם‬
‫יכול להזדייף מהפסוק "למען יעמדו‬ ‫שיש זמן בשחרורי עבדים‪ ,‬כי אולי רבו‬
‫ימים רבים"‪ .‬וק"ק שהרי במכר צריך‬ ‫ימכור אותו ושוב נותן לו גט בלי זמן‪,‬‬
‫חזקה ג' שנים ואיזה ימים רבים יש כאן‬ ‫והעבד טוען כבר נשתחררתי קודם‬
‫מכירה )עיי"ש(‪ .‬וא"כ זה הטעם בגיטין‬

‫ליקוטי שושנים • הערות וביאורים ריג‬

‫יש להסתפק האם פסולה לכהונה‪ ,‬כיון‬ ‫הרי לכאו' משמע שימים רבים זה הרבה‬
‫יותר ג' שנים‪.‬‬
‫דתרי דרבנן הוי‪ :‬א‪ .‬חליצה פוסלת‬
‫מדרבנן לכהן‪ .‬ב‪ .‬שפה זה לא חליצה‬ ‫וי"ל שכל מה שחוששים בשטר שמא‬

‫ממש אלא חליצה פסולה‪.‬‬ ‫יזייף היינו שיוכל לזייף גם בזמן‬
‫קצר‪ ,‬ולכן גם בג' שנים יש פסול של יכול‬
‫ויש לפשוט עפ"י השאגת אריה שכותב‬
‫להזדייף וגם נחשב ימים רבים‪.‬‬
‫שריח הגט פסול מהתורה‪ ,‬וכך גם‬
‫ריח חליצה זה כמו חליצה עצמה‬ ‫ועוד קשה‪ ,‬שרש"י )דף כב‪ (:‬חושש לטעם‬
‫שמדאורייתא‪ ,‬ומסתבר שחליצה פסולה‬
‫זה יותר מריח חליצה‪ ,‬ואם כן הוי רק‬ ‫שמא ישכחו העדי מסירה ולכן‬
‫צריך שיהיה שטר שאינו יכול להזדייף‪,‬‬
‫דרבנן אחד‪ ,‬ולכן פסולה לכהן‪.‬‬ ‫והרי קודם צריך לבדוק אם העדי מסירה‬
‫צריכים לדעת מה כתוב בשטר‪ .‬והתוס'‬
‫‪ ‬ד‪ ‬כה‪ .‬‬ ‫בדף ג‪) .‬ד"ה ורבנן הוא דאצרוך( מביא שלפי‬
‫ר"א צריך שהע"מ ידעו שהבעל שלח את‬
‫זאב הינמן‬ ‫השליח לגרש את אשתו ומשמע שלא‬

‫סוגיית ברירה‬ ‫צריך שידעו מי האשה המתגרשת‪.‬‬

‫בגמ' )כה‪ (.‬הביאו ששאל רב הושעיא את‬ ‫ויש לחלק‪ ,‬שבשטר שאינו יכול להזדייף‬

‫רב יהודה אם כתב על איזה שתצא‬ ‫הע"מ לא צריכים לדעת מה כתוב‬
‫בפתח תחילה מהו‪ ,‬והשיב לו ר' יהודה‬ ‫בשטר‪ ,‬ובמקום שבאמת יכול להזדייף‬
‫שבמקרה שאמר ללבלר כתוב לאיזה‬ ‫צריכים לדעת מה כתוב בשטר‪ ,‬ואכן‬
‫שארצה פסול לגרש בו‪ .‬והקשה אביי‪ ,‬קא‬ ‫התוס' בדף ג מדבר בשאינו יכול להזדייף‬
‫בעי מיניה תולה בדעת אחרים וקא פשיט‬ ‫ולכן לא צריך שידעו מה כתוב בו‪ ,‬ורש"י‬
‫ליה תולה בדעת עצמו‪ ,‬והדר מותיב ליה‬ ‫בדף כב מדבר בשטר שיכול להזדייף‬
‫וממילא צריכים לדעת מה כתוב בשטר‬
‫תולה בדעת אחרים‪.‬‬ ‫וע"ז שואל רש"י שהע"מ צריכים לזכור‬

‫ומפרשים התוס' שאביי שואל רק על ר'‬ ‫מה כתוב בשטר‪.‬‬

‫יהודה‪ ,‬שר' הושעיא שואל‬ ‫‪ ‬ד‪ ‬כד‪ :‬‬
‫אותו על תולה בדעת אחרים שיש‬
‫ברירה‪ ,‬והוא עונה לו בתולה בדעת עצמו‬ ‫דניאל פייט‬

‫שאין ברירה‪.‬‬ ‫אם חליצה פסולה פוסלת לכהונה‬

‫אולם הרשב"א ביאר‪ ,‬שאביי שואל על‬ ‫בגמ' )כד‪' :(:‬שמואל לטעמיה‪ ...‬שחליצה‬

‫שניהם‪ ,‬שהוקשה לו על ר' יהודה‬ ‫פסולה ופוסלתה מן האחים'‪.‬‬
‫למה עונה בתולה בדעת עצמו‪ ,‬והוקשה‬
‫לו על רב הושעיא שממה שלא שאל את‬

‫הערות וביאורים • ליקוטי שושנים‬ ‫ריד‬

‫וקשה שהרי א"כ מה עוזר לו התקנה‬ ‫ר' יהודה למה ענה לו בתולה בדעת‬
‫עצמו‪ ,‬רואים שאף הוא סבר שאין הבדל‬
‫שיכתוב טופס הרי לא מצא את‬ ‫בין דעת עצמו לאחרים‪ ,‬אז למה שאל‬
‫הסופר כדי לקחתו‪ .‬והיה מקום לומר‬ ‫שוב פעם מפסחים שזה גם בדעת‬
‫שמדובר שכיון שיש את התקנה יכול‬
‫לקחת את הטופס שהיה לו כבר‪ ,‬וצריך‬ ‫אחרים‪.‬‬
‫רק טופס‪ .‬אלא שישוב זה לכאו' לא‬
‫מועיל‪ ,‬כי החלקת מחוקק באבן העזר‬ ‫הריטב"א ביאר‪ ,‬שאביי שואל או על ר'‬
‫סימן קב כותב שאותו סופר שכותב את‬
‫הטופס צריך לכתוב את התורף שנאמר‬ ‫יהודה או על ר' הושעיא‪,‬‬
‫"וכתב לה ספר כריתות" בלשון יחיד‬ ‫כלומר‪ ,‬או שביאורו כפי' התוס'‬
‫ומשמע דווקא אחד )וגם קשה מהטור‬ ‫שהשאלה היא על ר' יהודה‪ ,‬או שאפשר‬
‫להסביר שר' יהודה ענה לו תולה בדעת‬
‫שהזכרנו בדף ד‪ .‬שאומר שאסור שיהיה הפסק בין‬ ‫עצמו אין ברירה שיבין מזה שתולה‬
‫בדעת אחרים יש ברירה וכשר‪ ,‬אבל ר'‬
‫הכתיבה לחתימה(‪.‬‬ ‫הושעיא לא הבין אותו וטעה ושאל שוב‬

‫וא"כ חוזרת הקושיה הרי לא אשכח‬ ‫על תולה בדעת אחרים‪.‬‬

‫ספרא ואז לא יעזור שיש לו טופס‪,‬‬ ‫‪ ‬ד‪ ‬כו‪ .‬‬
‫וע"כ צ"ל שהחת"ס סובר כהבית שמואל‬
‫שכל אחד יכול להשלים את התורף וזה‬ ‫ישראל מאיר מזוז‬
‫מתקנת עגונות שהסופר יכול לכתוב‬
‫טופס והוא יקנה את זה לפני‪ .‬והבית‬ ‫ביאור בדברי החת"ס‬
‫שמואל הוסיף שאם לא כן מה התקנת‬
‫עגונות‪ ,‬ונראה שהתקשה בשאלה הנ"ל‪,‬‬ ‫כתוב במשנה בדף כו‪' .‬מפני התקנה'‪,‬‬
‫והוסיף שראיית החלקת מחוקק מוכתב‬
‫לה ספר כריתות לגבי התורף שצריך‬ ‫ובגמ' מבואר שלמ"ד ע"מ כרתי‬
‫החשש הוא שמא לא אשכח ספרא ואזיל‬
‫שאחד יכתוב‪.‬‬ ‫למדינת הים‪ ,‬וביאור הדברים שלא ימצא‬
‫סופר שיכתוב לו מיד לכן תיקנו שיהיה‬
‫‪ ‬ד‪ ‬כו‪ .‬‬
‫טופס שיוכל לגומרו מהר‪.‬‬
‫בנימין וינר‬
‫אולם החת"ס ביאר שלא אשכח ספרא‬
‫הערה בלשון המשנה‬
‫כפשוטו שלא מצא‪ ,‬והוכיח זאת‬
‫שנינו במשנה )כו‪' :(.‬הכותב טופסי גיטין‬ ‫שאם מצא סופר אז הוא יכול להגיד‬
‫לסופר שיהיה שליח לכתוב אח"כ וילך‬
‫צריך שיניח מקום התורף'‪.‬‬ ‫כמבואר בגמ' ביבמות‪ .‬אבל אם לא מצא‬
‫ומבואר בגמ' שלפי ר"מ שעדי חתימה‬ ‫את הסופר אז לא יכול להגיד לאחרים‬
‫כרתי אפי' תורף נמי לכתוב‪ ,‬ומפני‬
‫להגיד לסופר שיכתוב‪.‬‬

‫ליקוטי שושנים • הערות וביאורים רטו‬

‫ותי' הראב"ד והר"ן בתירוצו השני‪,‬‬ ‫התקנה צריך להניח מקום התורף‪ .‬ולפי‬
‫ר"א שעדי מסירה כרתי ובענין כתיבה‬
‫שהרי"ף סובר שאם עבר שם אדם‬ ‫לשמה אפי' טופס נמי לא נכתוב‪,‬‬
‫זה לא נחשב כשיירות מצויות‪ ,‬ולכן אם‬ ‫ומפני התקנה התירו לו לכתוב את‬
‫לא הוחזקו אין פוסלים את הגט‪ ,‬ולכן‬
‫כאן הרי"ף סבר שהיה צ"ל שמדובר‬ ‫הטופס‪.‬‬
‫שהוחזקו שני יוסף בן שמעון ועבר שם‬
‫אדם כיוון שלא מחמירים שצריך גם‬ ‫ויש לשאול לפי ר"א מה הלשון 'צריך‬
‫הוחזקו וגם שיירות מצויות‪ ,‬ולכן או‬
‫שיש שיירות מצויות אע"ג שלא הוחזקו‬ ‫שיניח‪ ,‬הרי לפי ר"א הנחת התורף‬
‫או הוחזקו אע"ג שאין שיירות מצויות‬ ‫הוא מדין תורה‪ ,‬והחידוש שטופס א"צ‬
‫להניח מפני התקנה‪ ,‬וא"כ לשון המשנה‬
‫אבל רק בעבר אדם שם‪.‬‬ ‫היה צריך להיות להיפך‪ :‬הכותב גיטין‬
‫מותר לכתוב את הטופס‪ ,‬ולשון המשנה‬
‫והר"ן בתי' הא' תי'‪ ,‬שכנראה שהרי"ף‬
‫משמע להיפך‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫לא רצה להחמיר גם את הדין של‬
‫ר' זירא וגם את החומרא שלא עבר שם‬ ‫‪ ‬ד‪ ‬כח‪ .‬‬
‫אדם כיון שיש מ"ד שסובר שהלכה שלא‬
‫שהה שם אדם‪ ,‬ומה שר' זירא חולק על‬ ‫יאיר שמאי‬
‫רבה בשיירות מצויות ולא הוחזקו בזה‬
‫הרי"ף לא רצה להחמיר בעבר שם אדם‬ ‫שיטת הרי"ף ושיטת הרמב"ם בגט‬
‫אלא רק במקום שהשיירות מצויות‬ ‫שאבד‬
‫והוחזקו‪ ,‬שבזה מחמיר הרי"ף שלא עבר‬
‫נחלקו בגמ' )כח‪' :(.‬הלכה שלא שהה‬
‫שם אדם‪.‬‬
‫אדם שם וכו' שלא עבר אדם שם'‪.‬‬
‫הרמב"ם כתב )הלכות גירושין פ"ג ה"ט(‪,‬‬
‫הרי"ף מביא את דעת הגאון שפסק‬
‫שאם אבד במקום שהשיירות‬
‫מצויות אם מצאו מיד ועדיין לא שהה‬ ‫הלכה כמ"ד שלאלתר זה זמן‬
‫שם אדם מן העוברים וכו' תתגרש בו‪,‬‬ ‫שלא שהה אדם שם‪ .‬והרי"ף חולק עליו‬
‫ואילו בה"י כתב שאם הוחזקו באותו‬ ‫ופוסק שלא עבר שם אדם‪ ,‬ואם עבר‬
‫מקום שני יוסף בן שמעון חוששים שזה‬ ‫שם אדם והוחזקו שני יוסף בן שמעון‬
‫של האחר הואיל ועבר שם אדם‪ ,‬ואפי'‬
‫הגט פסול‪.‬‬
‫לא שהה הגט פסול‪.‬‬
‫והקשה עליו הראב"ד‪ ,‬שהרי הרי"ף‬
‫והקשה עליו הראב"ד 'רואה אני בלבול‬
‫בעצמו פסק בב"מ שחוששים‬
‫כאן' כיון שבהתחלה כתב‬ ‫גם בלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון‪,‬‬
‫שלאלתר זה שלא שהה אדם שם‪ ,‬ואח"כ‬ ‫וא"כ למה כאן הרי"ף פוסל רק בהוחזקו‪.‬‬

‫הערות וביאורים • ליקוטי שושנים‬ ‫רטז‬

‫אפשרות למנות צריך שיהיה לו בעצמו‬ ‫כתב שלא עבר שם אדם‪ ,‬ולכאו' יש‬
‫כח לגרש‪.‬‬ ‫סתירה ברמב"ם‪ .‬וא"א לתרץ שיש‬
‫חילוק אם הוחזקו או לא‪ ,‬כיון שלא‬
‫‪ ‬ד‪ ‬מח‪ :‬‬ ‫ראינו בגמ' שחלקו בזה אלא במצאו‬
‫לאחר זמן‪ ,‬אבל בלאלתר אין בזה שום‬
‫נתנאל פורטנוי‬
‫חילוק‪.‬‬
‫מעלת הניזקין שגובין מעידית‬
‫ותי' המגיד משנה‪ ,‬שהרמב"ם סובר‬
‫רש"י )מח‪ :‬ד"ה בעידית( כותב שהמעלה‬
‫שרק אם יש שיירות מצויות‬
‫של ניזקין בעידית משום שנח‬ ‫והוחזקו בזה מחמירים בשלא עבר שם‬
‫לאדם קרקע קטנה בעידית מקרקע‬ ‫אדם‪ ,‬אבל אם לא הוחזקו אין מחמירים‬
‫שצריך שלא יעבור שם אדם אלא שלא‬
‫גדולה בזיבורית‪.‬‬ ‫שהה שם אדם‪ ,‬ומה שכתב הרמב"ם‬
‫בה"י שאם הוחזקו פסול‪ ,‬כוונתו‬
‫והק' הפנ"י למה רש"י לא פירש‬ ‫שהוחזקו ויש שיירות‪ ,‬שבזה מחמירים‬

‫שהמעלה בכך שיכול לגבות מאיזה‬ ‫שצריך שלא יעבור אדם שם‪.‬‬
‫קרקע שרוצה לעומת בע"ח שלא יכול‬
‫‪ ‬ד‪ ‬כט‪ :‬‬
‫לגבות מאיזה קרקע שרוצה‪.‬‬
‫בנימין ליפקה‬
‫ומוכיח מזה הפנ"י שרש"י סובר כמו‬
‫הערה בקושית הגמ’‬
‫הרא"ש בב"ק‪ ,‬שכמו שבע"ח‬
‫גובה מבינונית ולא גובה מעידית כך גם‬ ‫הגמ' )כט‪ (:‬מביאה את הסיפור של אבא‬
‫ניזקין גובים מעידית דווקא ולא‬
‫בר מניומי ורבי אבהו ורבי חנניא‬
‫מבינונית וזיבורית‪.‬‬ ‫בר פפא ורב יצחק נפחא ורב ספרא‪,‬‬
‫והגמ' שואלת 'והא שליח שלא ניתן‬
‫ולכאו' א"א לומר כך‪ ,‬שמבואר ברש"י‬ ‫לגירושין הוא'‪ ,‬וצריך להבין מה הוקשה‬
‫לגמ'‪ ,‬הרי אע"פ שהוא לא שליח‬
‫בב"ק שיכול לגבות מבינונית‪,‬‬ ‫לגירושין הוא יכול למנות שליח אחר‬
‫הרי שחולק על הרא"ש‪ .‬אלא צ"ל‬
‫שרש"י כאן כתב את האמת שנח לאדם‬ ‫אע"פ שאין לו את הכח לגרש‪.‬‬
‫לגבות קרקע קטנה וזה לא סותר את זה‬
‫שיש בזה מעלה שיכול לגבות איזה‬ ‫ותירץ הריטב"א בשם רבינו פנחס הלוי‬

‫קרקע שרוצה‪.‬‬ ‫חידוש גדול‪ ,‬שאע"פ שיש לו‬

‫ליקוטי שושנים • הערות וביאורים ריז‬

‫‪ ‬ד‪ ‬נה‪ .‬‬ ‫‪ ‬ד‪ ‬נב‪ :‬‬

‫נתנאל זקש‬ ‫הלל לוין‬

‫היאך תקנו שחטאת גזולה מכפרת‬ ‫הערה בדברי הלח"מ‬

‫שנינו במשנה )נה‪ (.‬שהעיד ר' יוחנן בן‬ ‫הגמ' בדף נב ע"א אומרת 'משוך פירי‬

‫גודגודא על אדם שגזל בהמה‬ ‫מיתמי איקור היינו דרב חנילאי'‬
‫והביא אותה לקרבן חטאת‪ ,‬שאם לא‬ ‫והלקוחות צריכים לשלם לפי המחיר‬
‫נודעה לרבים שהבהמה גזולה מכפרת‪,‬‬
‫היקר‪.‬‬
‫והטעם מפני תיקון המזבח‪.‬‬
‫והקשה הלחם משנה‪ ,‬למה הגמ' לא‬
‫ובגמ' מבואר בשם עולא שמהתורה בין‬
‫שואלת שהרי זה רע ליתומים‬
‫נודעה לרבים ובין אם לא נודעה‬ ‫שהלקוחות לא ירצו לקנות‪.‬‬
‫לרבים שהבהמה גזולה‪ ,‬הבהמה לא‬
‫מכפרת לגזלן‪ ,‬ואפי' שנתייאשו הבעלים‪,‬‬ ‫ומתרץ הלחם משנה שכל מה שאנחנו‬
‫והטעם שיאוש לבד לא קונה אלא אם‬
‫כן היה גם שינוי רשות וממילא הגזלן‬ ‫רוצים שללקוחות לא יהיה‬
‫לא יכול להקריב את הבהמה שאינה‬ ‫פסידא‪ ,‬היינו שהם לא משלמים מיד‪,‬‬
‫שלו‪ ,‬והטעם שאמרו חכמים שאם לא‬ ‫אבל בלקוחות שמשלמים מיד אין‬
‫נודעה לרבים מכפרת כדי שלא יהיו‬ ‫פסידא‪ ,‬והיתומים מקבלים כסף וממילא‬

‫כהנים עצבים‪.‬‬ ‫יש מי שיקנה מהיתומים‪.‬‬

‫והקשה רש"י )בד"ה נמצא המזבח בטל(‬ ‫וא"כ יש להבין את המשך הגמ'‪ ,‬שהגמ'‬

‫היאך יש לבי"ד כח לעקור‬ ‫אומרת 'אמשכו פירי ליתמי'‪ ,‬ואם‬
‫דבר מן התורה ולפטור את הגזלן‬ ‫זה הוזל שהיתומים לא יכולים לחזור‪ ,‬כי‬
‫מלהביא חטאת‪ .‬ותירץ רש"י ע"פ הגמ'‬ ‫אם הם יחזרו יהיה להם רע שאף אחד‬
‫ביבמות שאמנם אין לחכמים כח‬ ‫לא ירצה למכור להם פירות עד שיביאו‬
‫לעקור דבר מן התורה לגבי קום ועשה‪,‬‬ ‫כסף‪ .‬ולכאו' קשה שעדיין ימכרו להם‬
‫אבל לגבי שב ואל תעשה יש כח‬ ‫אם יתנו כסף כמו שפירשנו‪ ,‬אלא ששם‬
‫לחכמים לעשות כן‪ ,‬וכל תקנתם זה‬ ‫היתומים צריכים כסף ולכן הם ימכרו‬
‫לפטור את הגזלן מלהביא קרבן נוסף‪,‬‬ ‫למי שמביא כסף‪ ,‬ופה הם צריכים‬
‫פירות‪ ,‬ואנחנו לא רוצים שיתעכבו בלי‬
‫וזה שוא"ת‪.‬‬
‫פירות‪.‬‬

‫הערות וביאורים • ליקוטי שושנים‬ ‫ריח‬

‫ומתרץ הבן יהוידע שהמקשן הבין‬ ‫והקשו הראשונים שאם כל תקנת חכמים‬
‫שדווקא בשאול ושמואל יש לתרץ כך‪,‬‬
‫שהרי שאול נפטר זמן קצר לאחר שמואל‬ ‫היא לפטור את הגזלן מלהביא‬
‫ודוקא שם זה לא נחשב‪ ,‬כי אף ששמואל‬ ‫קרבן נוסף אבל עדיין זה נחשב כחולין‬
‫נפטר לפניו‪ ,‬רוב שניו של שאול היה‬ ‫בעזרה‪ ,‬אם כן עדיין יהיו הכהנים עצבים‬
‫שמואל עמו‪ ,‬ולכן הקשה גם גבי דוד‪.‬‬ ‫שהרי הביאו חולין בעזרה‪ .‬ועוד הקשו‬
‫והמשיך המקשן והקשה גבי שלמה‪,‬‬ ‫שאם התרת לכהנים לאכול את הבשר יש‬
‫מכיון שדוד ציוה להרוג את שמעי בן‬ ‫כאן עקירת דבר מן התורה בקום ועשה‪.‬‬
‫גרא‪ ,‬והיה הו"א שנחשב שנהרג עוד‬
‫בזמן דוד והיה חשוב כמת בזמן שלמה‬ ‫ולכן פי' הראשונים שחכמים הקנו לגזלן‬
‫ובכל שנותיו של שלמה‪ .‬ובכולהו תירצה‬
‫את הבהמה מכח הפקר בי"ד‬
‫הגמ' כולהו שני אמרינן‪.‬‬ ‫הפקר‪ ,‬וממילא יכול הגזלן להקדישה‬
‫ולעלות אותה כמחטאת והכנים יכולים‬
‫והמשיך המקשן ושאל גם גבי חזקיה כי‬ ‫להקריבה ולאכול את הבשר מהתורה‪,‬‬
‫שהרי אחר התקנה הבהמה שייכת לגזלן‬
‫אחרי שסנחריב הרג את שבנא‬ ‫ואין כאן עקירת דבר מן התורה‪ ,‬והכהנים‬
‫נתגלה שכל תורתו היתה שלא לשמה‬
‫ואולי לא היה נחשב ראש ישיבה אמיתי‬ ‫לא יהיו עצבים‪.‬‬
‫וחזקיה נחשב לבדו ולכן הקשה המקשן‬
‫ותירצו לו שעדיין זה נחשב שהיה איתו‬ ‫‪ ‬ד‪ ‬נט‪ .‬‬

‫עוד מישהו וכולהו שנין אמרינן‬ ‫עזרי גראזי‬

‫‪ ‬ד‪ ‬ס‪ .‬‬ ‫ביאור קושית הגמ’ לגבי שמואל דוד‬
‫ושלמה‬
‫נתן רוטמן‬
‫אמרו בגמ' )נט‪' (.‬מימות משה ועד רבי לא‬
‫ביאור שיטת הרי"ף בהיתר כתיבת‬
‫מגילה לקטן‬ ‫מצינו תורה וגדולה במקום אחד'‪.‬‬

‫בגמ' )ס‪ (.‬הביאו שאביי הסתפק לפני רבה‬ ‫ומקשה הגמ' שהרי היה גם את שאול‪,‬‬

‫האם מותר לכתוב מגילה לקטן‪,‬‬ ‫ומתרצת שהיה את שמואל‪.‬‬
‫ורבה פשט לו שאסור‪.‬‬ ‫ושואלת הגמ' שהרי נח נפשיה דשמואל‪,‬‬
‫ומתרצת שכולהו שני אמרינן‪ .‬וכן מקשה‬
‫הטור )יו"ד סי' רפג ס"ב( מביא את דעת‬ ‫הגמ' ומתרצת גבי דוד שהיה את עירה‬
‫היאירי‪ ,‬וכן גם שלמה ושמעי בן גרא‪ ,‬וכן‬
‫הרמב"ם והרא"ש שאסור לכתוב‬
‫מגילה לקטן‪ ,‬והרי"ף סובר שמותר‪.‬‬ ‫גבי חזקיה ושבנא‪.‬‬
‫וקשה שהרי בגמ' מפורש שאסור‪ ,‬ותי'‬
‫הרא"ש שהרי"ף היקל בזה בגלל שעני‬ ‫וצ"ב למה מנינו את כולם‪ ,‬הרי בכולם‬

‫התירוץ דומה שכולהו שני אמרינן‪.‬‬

‫ליקוטי שושנים • הערות וביאורים ריט‬

‫בעלה שיבקש ממנו שישלח לה איתו גט‬ ‫לא יכול לכתוב ספר תורה שלם‪.‬‬
‫]שימנה אותו לשליח הולכה[‪.‬‬ ‫והרא"ש תי' עוד תירוץ שהרי"ף סובר‬
‫כמו ר' יוחנן שאמר תורה מגילה מגילה‬
‫הר"ן מביא את הרמב"ם שהאשה יכולה‬ ‫ניתנה‪ ,‬ואפי' שזה נדבק אח"כ לא‬
‫חוששים לזה כי א"כ נחשוש שיהיה‬
‫למנות שליח הולכה ]והר"ן הקשה‬
‫עליו[‪ .‬ומסביר שהוא ממנה שליח קבלה‪,‬‬ ‫אסור לכתוב אפי' חומש‪.‬‬
‫וכיון שאמרה 'הבא' זה כמו תנאי שלא‬
‫והקשה הבית יוסף על התירוץ השני‪,‬‬
‫יחול אם לא יביא‪.‬‬
‫שהרי רבה אומר לעיל שלא‬
‫ולפי' הר"ן יש להקשות מהגמ' 'הבא לי‬ ‫כותבים חומש ולא נחלקו עליו‪ ,‬וחוזרת‬
‫השאלה איך הרי"ף התיר‪ .‬ועוד הקשה‬
‫גיטי ואשתך אמרה התקבל והוא‬ ‫הב"י על התי' הראשון שזה צד אחד‬
‫אומר הילך כמו שאמרה‪ ,‬אמר ר"נ אפי'‬ ‫בספק של אביי ובכל זאת רבה פסק‬
‫הגיע לידה אינה מגורשת ואומרת הגמ'‬ ‫שאסור‪ .‬ותירץ הבית יוסף שבזמן‬
‫כי אדיבורא דידיה סמיך'‪ .‬וקשה לפי' ר"ן‬ ‫האמוראים עדיין היה אפשר שחמש‬
‫ש'הבא' זה שליח קבלה למה לא מגורשת‬ ‫ילדים ילמדו בס"ת אחד‪ ,‬ובזמן הרי"ף‬
‫]הרי הבעל נתן לו בתורת קבלה והאשה‬ ‫אפי' עשר לא היו יכולים‪ .‬ואומר הבית‬
‫יוסף שיותר נראה לתרץ‪ ,‬כהא דלעיל‬
‫מינתה אותו לשליח קבלה[‪.‬‬ ‫שרבה ורב יוסף אמרו שאסור לקרוא‬
‫בספר אפטרתא בשבת‪ ,‬והגמ' אמרה‬
‫ומתרצים‪ ,‬שהאשה מינתה שליח קבלה‬ ‫שמותר כי כתוב עת לעשות לד' הפרו‬
‫תורתך‪ ,‬והוא הדין בדין מגילה לקטן‬
‫שלא תתגרש מיד‪ ,‬אבל הבעל‬ ‫שאע"פ שרבה פסק שאסור‪ ,‬משום עת‬
‫סבר שמינתה אותו לשליח קבלה רגיל‬
‫והקפיד שיחול מיד ולא הסכים לגרושין‬ ‫לעשות לד' מותר‪.‬‬

‫עם תנאי‪.‬‬ ‫‪ ‬ד‪ ‬סא‪ :‬‬

‫‪ ‬ד‪ ‬סב‪ .‬‬ ‫חמי פפר‬

‫יוסי כהן‬ ‫ביאור בדברי הר"ן‬

‫אימתי התירו גניבת דעת‬ ‫איתא בגמ' )סא‪ :(:‬הבא לי גיטי ואשתך‬

‫מבואר בתוס' בדף סב ע"א )ד"ה שלמא(‪,‬‬ ‫אמרה התקבל והוא אומר הילך‬
‫כמו שאמרה‪ .‬ומפרש רש"י‪ :‬הבא לי‬
‫שאין לומר שלום למר פעמיים‬ ‫גיטי‪ ,‬היא מבקשת ממנו שאם יראה את‬
‫לעכו"ם ולהתכוין על רבו‪ ,‬כדי 'שלא‬

‫יהיה בזה גונב דעת הבריות'‪.‬‬

‫וקשה לי שהרי נתבאר בגמ' שע"ה לא‬

‫מטמא את החלה משום דאמרינן‬

‫הערות וביאורים • ליקוטי שושנים‬ ‫רכ‬

‫שמעו קול מן הבור או השדה או החורבה‬ ‫ליה חזי אי נגעת בה הדרא לטיבלא‪ ,‬ובזה‬
‫אין משיאין על פי הקול משום דחיישינן‬ ‫לכאו' גונבים דעת הע"ה‪ ,‬שהרי אם הוא‬
‫שמא שד הוא' ]היינו במקומות שהשדים‬
‫יגע בזה זה לא יחזור להיות טבל‪.‬‬
‫מצויין שם[‪.‬‬
‫ונראה די"ל שבשביל שע"ה לא יטמא‬
‫ומקשה החלקת מחוקק‪ ,‬מדוע אסורה‬
‫את החלה אפשר לגנוב דעתו‪ ,‬אך‬
‫לינשא והרי ראינו בגיטין )סו‪(.‬‬ ‫לומר לעכו"ם 'שלום למר' א"א בזה‬
‫שמתי שחזו ליה בבואה דבבואה לא‬ ‫לגנוב דעתו משום שיש פתרונות אחרים‬
‫חיישינן שמא שד הוא‪ ,‬ומלשון השו"ע‬ ‫כגון לומר לו שלום למר רק פעם אחת‪,‬‬
‫ולכן מפני דרכי שלום אין לגנוב דעת‬
‫משמע שתמיד אסורה להינשא‪.‬‬
‫הע"ה‪ ,‬ויש לדון עוד‪.‬‬
‫ומבאר החלקת מחוקק שחש לסברת‬
‫‪ ‬ד‪ ‬סב‪ :‬‬
‫גאון )הביאו הטור בסימן זה ס"ו(‬
‫שמכיון שלא עבדינן בה עובדא החמירו‬ ‫חיים כאהן‬
‫שאסורה להנשא‪ .‬אבל בירושלמי )יבמות‬
‫פד‪ (.‬כתוב 'ששמעו בת קול מצווחת‬ ‫הערה בדין שליח‬
‫איש פלוני מת משיאין את אשתו'‬
‫ומסביר הירושלמי 'והוא דחזו ליה‬ ‫כתוב במשנה )סב‪ (:‬שלפיקח אם אמר‬
‫בבואה'‪ ,‬ומשמע שאפי' חזו בבואה‬
‫א"א שתתקבל לה אלא הולך ותן‬
‫בלבד יכולה להינשא‪.‬‬ ‫לה אם רצה לחזור חוזר‪ .‬ולכאו' קשה‬
‫לדעת הרמב"ם שסובר ששליח עומד‬
‫ובפני משה נדחק לבאר שהכוונה שחזו‬ ‫במקום הבעל‪ ,‬איך יכול לחזור אחרי‬
‫שמסרו‪ .‬וצריך לבאר לפי מה שאמרנו‬
‫ליה בבואה דבבואה כדאמרינן‬ ‫בגמ' שלמסקנא הולך כזכי‪ ,‬ממילא בזכין‬
‫בבבלי‪ ,‬אבל לכאו' הכוונה בירושלמי‬ ‫חל רק אם אין בזה שום צד חובה‪ ,‬וברגע‬
‫דחזו ליה בבואה בלבד ויכולים על פי‬ ‫שחוזר יש צד חובה ולכן לא יכול לזכות‬
‫כך להשיא את אשתו‪ .‬ועל פי זה‬
‫לכאורה איכא נפק"מ לדינא במח' בין‬ ‫אם חוזר בו‪.‬‬
‫הבבלי לירושלמי‪ ,‬שלשיטת הבבלי שלא‬
‫עבדינן עובדא ]בבואה דבבואה[ שצריך‬ ‫‪ ‬ד‪ ‬סו‪ .‬‬
‫בבואה דבבואה‪ ,‬במקרה ששמעו קול‬
‫ממקום שהשדים מצויים שם תהיה‬ ‫חיים סלומון‬
‫אסורה להינשא‪ ,‬ומשום שצריך בבואה‬
‫דבבואה ולא בקיאין בכך‪ .‬אבל ע"פ‬ ‫אם יש אופן שמשיאין על פי הקול‬
‫הירושלמי שמספיק שחזו ליה בבואה‪,‬‬
‫זה לא משנה שבבואה דבבואה לא‬ ‫השו"ע )אה"ע סי' יז ס"י( פוסק 'שמעו קול‬
‫עבדינן בה עובדא‪ ,‬ובמקרה ששמעו קול‬
‫איש פלוני מת והלכו ולא מצאו‬
‫אדם שם משיאין את אשתו‪ ,‬אבל אם‬

‫ליקוטי שושנים • הערות וביאורים רכא‬

‫מקום כרעי‪ ,‬הרי המיטה גבוהה י'‬ ‫ממקום שהשדים מצויים שם יש אופן‬
‫וזוהי מציאות‪ ,‬ואולי נגיד ששאר‬ ‫שתוכל להנשא במקרה שחזו ליה‬
‫החנות לא מקנה ולכן לא קנתה את‬ ‫בבואה ]אבל ע"פ ההסבר של הפני משה‬
‫באמת אין שום נפק"מ ואף לפי‬
‫המיטה‪.‬‬
‫הירושלמי תהיה אסורה להנשא[‪.‬‬
‫ונראה ליישב שאם המיטה גבוהה י'‬
‫‪ ‬ד‪ ‬עד‪ :‬‬
‫ומקנה לה הכל‪ ,‬אז יש כאן י'‬
‫טפחים שלה‪ ,‬אבל אם כרעי המיטה לא‬ ‫ישראל אלחרר‬
‫מקנה יוצא שהמיטה גבוהה רק ט'‬
‫טפחים ואז אינה רשות בפנ"ע ואינו‬ ‫הערה בקושית הגמ’‬
‫מקנה לה‪ ,‬ותי' הגמ' שבאמת מקנה לה‬
‫הגמ' מסתפקת בדין אדם שאמר הרי את‬
‫משום שלא קפיד‪.‬‬
‫מגורשת על מנת שתיתני לי‬
‫יעקב וייס‬ ‫מאתיים זוז ואמר מחולים לך‪.‬‬

‫זכייה בד"א ברה"ר לבעל‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬מדוע הגמ' הסתפקה רק‬

‫מביאה הגמ' )עח‪ (.‬דין המשנה 'מחצה‬ ‫בזה ולא באבדה איצטליתי‪.‬‬

‫על מחצה ברה"ר'‪ ,‬ומבאר‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שמכיון שאיצטלית זה בעין‬
‫שמואל בר רב יצחק כגון שהיו שניהם‬
‫בתוך ד' אמות‪ ,‬שכאן הדין ספק מגורשת‪.‬‬ ‫אז לא שייך בזה מחילה‪ ,‬מה שאין‬
‫ושואלת הגמ' 'וליחזי הי מינייהו קדים'‬ ‫כן במאתיים זוז שכיון שזה לא אצלה זה‬
‫שאם האשה קדמה היא תזכה ואם הוא‬
‫לא בעין ושייך מחילה‪.‬‬
‫קדם לא תזכה מכיון שהוא כבר זכה‪.‬‬
‫‪ ‬ד‪ ‬עח‪ .‬‬
‫והנה כל זה שפיר לתוס' בע"ב שסובר‬
‫שמחה אריה מנדל‬
‫שמה שכתוב רה"ר אין הכוונה‬
‫רה"ר אלא סימטא או צידי רה"ר‪ ,‬א"כ‬ ‫ביאור קושית הגמ’ האיכא מקום‬
‫ניחא שלשניהם יש זכות בד"א‪ .‬אולם‬ ‫כרעי‬
‫הרשב"א סובר שמה שכתוב רה"ר‬
‫הכוונה דווקא‪ ,‬ומבאר שאע"פ שברה"ר‬ ‫בגמ' בדף עח ע"א העמידו 'לא צריכא‬
‫אין דין ד"א‪ ,‬מ"מ כאן יש דין ד"א כי זה‬
‫תקנת רבנן משום עיגונא‪ .‬וא"כ קשה‬ ‫דגבוה עשרה'‪ ,‬שלכן זו רשות‬
‫שלכאו' יש לומר שכל מה שתיקנו זה רק‬ ‫בפנ"ע והבעל מקנה לה את המיטה‪ ,‬והק'‬
‫לאשה וא"כ אף שהבעל יגיע קודם אינו‬ ‫'והאיכא מקום כרעי – אמקום כרעי לא‬

‫מעכב כי לבעל אין דין ד"א‪.‬‬ ‫קפדי אינשי'‪.‬‬

‫ולכאו' הרי מיירי שהמיטה גבוהה י'‪,‬‬

‫ואם כן מהו שהקשו והאיכא‬

‫הערות וביאורים • ליקוטי שושנים‬ ‫רכב‬

‫‪ ‬ד‪ ‬עח‪ :‬‬ ‫ותירץ לי מורנו ראש הישיבה שליט"א‪,‬‬

‫שלמה ארליכמן‬ ‫שצריך לומר שלאחר שתיקנו‬
‫רבנן נחשב דין זה כמו דין סימטא‪,‬‬
‫הערה בדברי התוס’‬
‫וממילא יש לשניהם דין ד"א‪.‬‬
‫איתא בגמ' )עח‪' (:‬אמר רב אסי לגיטין‬
‫ישראל פרויליך‬
‫אמרו ולא לדבר אחר' וכו'‪.‬‬
‫ולענין חוב נאמר בגמ' שמדובר שאמר‬ ‫ב’ עניינים בדין ונתן בידה‬
‫זרוק לי חובי והיפטר‪ .‬ומקשה הגמ'‪ ,‬אי‬
‫בגמ' )עח‪ :(.‬ואמר רבא טלי גיטך מע"ג‬
‫הכי מאי למימרא‪.‬‬
‫קרקע לא אמר כלום‪ ,‬אימא‬
‫והקשו התוס'‪ ,‬שיש להקשות אמאי‬ ‫ששלפתו מאחוריו‪ ,‬שלפתו נמי הא בעינן‬
‫ונתן בידה וליכא‪ ,‬לא צריכא דערק לה‬
‫קרוב ללווה חייב‪ .‬ותרצו תוס'‪,‬‬
‫שמפרש לו מקום שיוכל לשומרו‪.‬‬ ‫חרציה ושלפתיה‪.‬‬
‫לכאורה תי' תוס' מתיישב רק לר' יוחנן‬
‫שאמר מימרא זו שזה תלוי בשמירה‪,‬‬ ‫וקשה‪ ,‬הרי הגמ' שאלה שהמקרה של‬
‫אבל לאמוראים האחרים שלא תולים‬
‫טלי גיטך מע"ג קרקע לא אמר‬
‫בשמירה לא שייך תי' זה‪.‬‬ ‫כלום‪ ,‬ומפרש רש"י דבעינן ונתן‪ ,‬וא"כ‬
‫מה הגמ' עונה ששלפתו מאחוריו הרי גם‬
‫‪ ‬ד‪ ‬עט‪ .‬‬
‫כאן אין "ונתן בידה"‪.‬‬
‫ישראל עמר‬
‫ומתרץ החשק שלמה שבדין "ונתן‬
‫הערה בקושית הגמ’‬
‫בידה" יש שני חלקים‪ ,‬חלק‬
‫איתא בגמ' )עט‪ :(.‬במאי עסקינן אילימא‬ ‫אחד שהבעל יתן וחלק שני שיצא‬
‫מהבעל‪ ,‬וא"כ הגמ' שאלה בטלי גיטך‬
‫בגג דידה וחצר דידה למה לי‬ ‫שאין בזה לא את החלק הראשון ולא את‬
‫אויר הגג‪ ,‬ומתרצת הגמ'‪ ,‬שקונה כבר‬ ‫החלק השני‪ ,‬והגמ' עונה ששלפתו‬
‫מאחוריו שזה יצא ממנו‪ ,‬ואז שאלה‬
‫בחצר מתי שמשתחרר מידו‪.‬‬ ‫הגמ' שמכל מקום אין את החלק הראשון‬
‫שהבעל יתן‪ ,‬וע"ז עונה הגמ' דערק ליה‬
‫לכאו' קשה מה שאלת הגמ'‪ ,‬הרי ודאי‬ ‫חרציה ושלפתיה‪ ,‬שיש בזה את שני‬
‫החלקים גם שהבעל נותן וגם שזה יוצא‬
‫שקונה רק שמגיע לאויר הגג כי‬
‫רק כך זה דרך ירידה‪ ,‬והגמ' לעיל אומרת‬ ‫מהבעל‪.‬‬

‫שדרך עליה לא קונה‪.‬‬

‫ליקוטי שושנים • הערות וביאורים רכג‬

‫ויש להקשות בפשט השני של המאירי‪,‬‬ ‫והרשב"א כתב לתרץ‪ ,‬ששאלת הגמ'‬

‫שהרי למדנו )עח‪ (:‬שאם לבעל יש‬ ‫שאמנם זה עכשיו דרך עליה‬
‫איזשהו אחיזה בגט‪ ,‬הגט פסול כיון‬ ‫בחצר אבל אם זה היה דרך ירידה גם‬
‫שחסר בכריתות‪ ,‬והרי לפי מה שאמרנו‬ ‫בחצר היה קונה‪ ,‬ועדיין קשה על‬
‫החצר החיצונית היא גם של האישה כיון‬ ‫המשנה שאומרת שכיון שהגיע לאויר‬
‫שזה שומר על חצירה והיא עוברת שם‪,‬‬
‫והרי יש לשניהם חלק בזה וחסר‬ ‫הגג מגורשת‪.‬‬
‫בכריתות‪ ,‬ולכאורה הגט אמור להיות‬
‫‪ ‬ד‪ ‬עט‪ :‬‬
‫פסול מלכתחילה‪.‬‬
‫ברוך פולק‬
‫ונראה לתרץ שכיון שהוא השאיל לה‬
‫ביאורי הראשונים בענין מחיצות‬
‫חלק בחצר לקנות את הגט‪,‬‬ ‫החיצונות‬
‫החצר לא נחשבת משותפת‪.‬‬
‫מבואר בגמ' )עט‪ (:‬שאם זרק לה הגט‬
‫‪ ‬ד‪ ‬פ‪ :‬‬
‫והגיע לאויר מחיצות החיצונות‬
‫יעקב אבא שאול‬ ‫מגורשת‪ .‬רש"י מפרש )ד"ה במחיצות‬
‫החיצונות וכו'( שבמחיצות החיצונות רגילה‬
‫שיטות הראשונים במחלוקת רב‬ ‫להשתמר בהם ולכן משועבדות לה‬
‫ושמואל בשלום מלכות‬
‫וקנוי לה‪.‬‬
‫בגמ' )פ‪' (:‬אמר רב זו דברי ר"מ אבל‬
‫תוס' מפרשים כוונת רש"י שמחיצות‬
‫חכמים אומרים הולד כשר'‪ .‬פי'‬
‫רש"י‪' ,‬אשלום מלכות קאי'‪ .‬ומבואר‬ ‫החיצונות גבוהות מהמחיצות‬
‫שרב חולק על שמואל בשלום מלכות‪,‬‬ ‫הפנימיות והגט הגיע לאויר מחיצות‬
‫שרב סובר‪ :‬לר"מ תצא והולד ממזר‪,‬‬ ‫הפנימיות בגובה של החיצוניות‪ .‬וכן‬
‫ולרבנן תצא והולד כשר‪ .‬ושמואל‬ ‫כותבים הראשונים )רש"י תוס' הריטב"א‬
‫סובר‪ :‬לר"מ תצא והולד ממזר‪ ,‬ולרבנן‬
‫והרשב"א(‪.‬‬
‫תינשא לכתחילה‪.‬‬
‫והריטב"א מדמה את זה לחצר המשכן‪,‬‬
‫ברי"ף נראה כשיטת רש"י שמביא רק‬
‫שחצר המשכן זה כמו‬
‫את שיטת רב‪ .‬ולכאו' סבר שהם‬ ‫החיצונות‪ ,‬והמשכן זה כמו הפנימיות‪.‬‬
‫חולקים והביא רק את רב כי הלכה‬
‫והמאירי כותב ב' ביאורים בדבר‪ :‬א‪.‬‬
‫כמותו באיסורים‪.‬‬
‫כפי שהבאנו מהראשונים‪ .‬ב‪.‬‬
‫ולכאו' יש ראיה לרש"י בגמ' בפרק‬ ‫שהגט הגיע לאויר החיצונות ואפ"ה‬
‫מגורשת‪ ,‬כיון שהחצר שומרת על חצירה‬
‫המגרש )פו‪ (.‬שאמרו 'ג' גיטין‬
‫)הפנימית( והיא מהלכת בה )החיצונית(‪.‬‬

‫הערות וביאורים • ליקוטי שושנים‬ ‫רכד‬

‫תצא והולד כשר‪ .‬והר"ן מוסיף שאולי‬ ‫פסולים ואם נשאת הולד כשר' ומקשה‬
‫לכן הביא הרי"ף רק את רב‪ ,‬אבל בימינו‬ ‫הגמ' והאיכא שלום מלכות‪ ,‬ומתרצת‬
‫הגמ' התם תצא הכא לא תצא‪ ,‬ומקשה‬
‫לא מקפידים על שלום מלכות‪.‬‬ ‫הגמ' הניחא למ"ד הכא לא תצא אבל‬
‫למ"ד תצא מאי איכא למימר‪ ,‬ומתרצת‬
‫‪ ‬ד‪ ‬פא‪ .‬‬ ‫הגמ' התם הולד ממזר הכא בולד כשר‪.‬‬
‫ומקשה הגמ'‪ ,‬הניחא לר"מ אלא לרבנן‬
‫נתנאל שפירא‬ ‫מאי איכא למימר‪ .‬ורואים מפורש‬
‫כשיטת רש"י שרב סובר כרבנן שתצא‬
‫אימתי גט פסול יש בו משום ריח‬
‫הגט‬ ‫והולד כשר‪.‬‬

‫במשנה )פא‪ (.‬נחלקו ב"ש וב"ה בכתב גט‬ ‫שיטת ר"ת ש'זו דברי ר"מ' וכו' נאמר‬

‫לאשתו ונמלך ולא נתן לה‪ ,‬ב"ש‬ ‫על היה במזרח וכתב במערב היה‬
‫סברי פסלה מן הכהונה דהוי ריח הגט‪,‬‬ ‫במערב וכתב במזרח‪ ,‬שע"ז אמר רב‬
‫ב"ה סברי דאינו ריח הגט ומותרת‬ ‫תצא והולד כשר‪ .‬ושמואל דיבר על‬
‫לכהונה‪ ,‬ואפי' נתן לה גט עם תנאי ולא‬ ‫שלום מלכות‪ .‬ונמצא שרב ושמואל לא‬

‫נתקיים התנאי אין בו משום ריח הגט‪.‬‬ ‫חולקים כלל‪.‬‬

‫ולכאו' קשה דהרי לרב ולשמואל )לעיל‬ ‫ולשיטת רש"י יש לבאר שהיה במזרח‬

‫כד ע"ב( באופן שאדם כתב גט‬ ‫וכו' גם רבנן יודו שבזה הדין‬
‫לאשתו ונמלך ובא בן עירו ורוצה לגרש‬ ‫שהולד ממזר‪.‬‬
‫בו אינו יכול לגרש בו‪ ,‬ואם גרש פסל את‬
‫אשתו מן הכהונה משום ריח הגט‪ .‬והרי‬ ‫ובעצם קשה מאד על פי' ר"ת מהגמ'‬
‫ק"ו דאם במקום שנתן גט פסול לאשה‬
‫בכל אופן יש בו משום ריח הגט‪ ,‬כ"ש‬ ‫בהמגרש שהבאנו‪ .‬והרשב"א‬
‫כשנתן לה גט כשר ]אע"פ שהוא עם‬ ‫מתרץ שאפשר לומר שהגמ' שם מדברת‬
‫על היה במזרח וכתב במערב ומה שהיא‬
‫תנאי‪ ,‬שיהיה בו משום ריח הגט[‪.‬‬ ‫אמרה 'שלום מלכות' לישנא דרישא נקט‪.‬‬

‫ונראה דצ"ל דלב"ה יש כמה דרגות‬ ‫שיטת הר"ן‪ ,‬ששמואל דיבר על שלום‬

‫בריח הגט‪ ,‬דבר שהוא דומה‬ ‫מלכות‪ ,‬ואם כתב לשם סנטר אז‬
‫ממש ל'הרי את מגורשת ממני ואינך‬ ‫לר"מ דמחמיר טפי בשלום מלכות אומר‬
‫מותרת לכל אדם' זהו גט מדאורייתא‪,‬‬ ‫שתצא והולד ממזר‪ ,‬אבל רבנן אומרים‬
‫ושאר הדברים יש בהם ריח הגט מדרבנן‬ ‫שאם כתב אפי' לשם סנטר שבעיר תינשא‬
‫שגזרו שמא יאמרו שהיה גט ויצא לעז‬ ‫לכתחילה‪ .‬אבל רב דיבר על מקרה שלא‬
‫על הבנים‪ ,‬ולכך אם הוא נתן גט לא‬ ‫כתב כלום אפי' שלא לשם סנטר‪ ,‬שאז‬
‫לשמה אנשים שומעים שהיה גט ואינם‬ ‫ר"מ אומר שהולד ממזר ורבנן אומרים‬
‫בודקים לפרטים‪ ,‬אבל בגט עם תנאי כיון‬

‫ליקוטי שושנים • הערות וביאורים רכה‬

‫להעיד לא נקבל עדותם אע"פ שהדבר‬ ‫שהתנאי הוא דבר חיצוני לגט זה‬
‫אמת כך גם כאן אע"פ שהדבר אמת‬ ‫מתפרסם‪ ,‬ואם לא קיימו את התנאי לא‬
‫אינו כשר‪ .‬אבל באמת יש לחלק שזה‬ ‫יסברו שהיה גט‪ ,‬ולכן דווקא בפסול‬
‫שלא מקבלים את משה ואהרון כי‬ ‫לשמה נחשב ריח הגט‪ ,‬משא"כ אצלנו‪.‬‬
‫לתורה יש כלל שעדים קרובים לא‬
‫יכולים להעיד ובי"ד יודע את זה‪ ,‬אבל‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬שבמקרה של 'מצאו בן‬
‫כשמקיימים שניים קרובים אינו דומה‪,‬‬
‫שבי"ד חושב שזה כשר וזה באמת‬ ‫עירו'‪ ,‬הוא נותן לה גט פסול אבל‬
‫כשר‪ ,‬ואולי התורה פסלה את מי שבי"ד‬ ‫אצלנו אם התנאי לא התקיים זה לא גט‪,‬‬

‫יודע שזה פסול‪.‬‬ ‫ולכן אין בזה משום ריח הגט‪.‬‬

‫ובאמת הש"ך נחלק על מש"כ הטור‬ ‫‪ ‬ד‪ ‬פא‪ :‬‬

‫שאין להביא לבי"ד עדות‬ ‫שלמה וינטרוב‬
‫פסולה והבי"ד חושבים שזה אמת וזה‬
‫באמת אמת‪ ,‬והש"ך חולק על דין זה‪,‬‬ ‫טעם שצריך קיום בעדות כשרה‬
‫וכתב שאין בעיה להטעות את בי"ד אם‬
‫מבואר בגמ' )פא‪ (:‬שגם אם התרנו קרוב‬
‫זה אמת‪.‬‬
‫ושני כשרים בגט מקושר זה רק‬
‫ויש להעיר על הש"ך מהגמ' אצלינו‬ ‫קרוב אחד ולא שניים‪ ,‬דילמא כשיקיימו‬
‫שלוש חתימות יקיימו שני קרובים שזה‬
‫)פא‪ (:‬שמשמע מפורש שלהטעות את‬
‫בי"ד אע"פ שזה אמת אסור‪ ,‬וכן מהגמ'‬ ‫עדות פסולה‪.‬‬

‫שתוס' הביא לראיה‪.‬‬ ‫והיה מקום לומר שגם שניים יהיו‬

‫‪ ‬ד‪ ‬פב‪ :‬‬ ‫כשרים‪ ,‬כי אם בי"ד חושב שזה‬
‫אמת וזה באמת אמת שהרי חתומים‬
‫שלום צבי כי טוב‬ ‫שניים כשרים‪ ,‬יהיה כשר גם בשניים‪,‬‬
‫ובכל זאת הגמ' פסלה‪ ,‬וצריך להבין‬
‫ביאור קושית הגמ’ עפ"י רעק"א‬ ‫מדוע‪ ,‬שהרי זה לא עדות פסולה אלא‬
‫קיום ע"פ עדות לא טובה‪ ,‬אבל באמת‬
‫הגמ' )פב‪ (:‬מסתפקת האם מח' רבנן‬
‫חתומים עוד שניים כשרים‪.‬‬
‫ור"א זה רק לגבי גירושין‪' ,‬או‬
‫דילמא ויצאה והיתה' וממילא נחלקו‬ ‫ובאמת תוס' בדף ד ע"א )ד"ה מודה ר"כ(‬

‫גם בקידושין‪.‬‬ ‫כתבו שכל קיום 'אע"פ שהדבר‬
‫אמת אין לעשות אלא בעדות כשר'‪ ,‬וזה‬
‫נשאלת השאלה מה הכוונה דילמא‬
‫צריך ביאור‪.‬‬
‫ויצאה והיתה‪ ,‬הרי אין היקש‬
‫ור' אלחנן מבאר שהוא דין פשוט‪,‬‬

‫דהרי כמו שמשה ואהרון יבואו‬

‫הערות וביאורים • ליקוטי שושנים‬ ‫רכו‬

‫שבכסף קידושין לא צריך לשמה‪,‬‬ ‫לחצאין‪ ,‬ואם יש היקש ויצאה והיתה זה‬
‫והחילוק הוא בין דברים שהם בעצם‬ ‫לגבי כל הדברים ומה הסתפקה הגמ'‪.‬‬
‫הדבר לבין דינים חיצוניים‪ ,‬וזה מה‬
‫שהסתפקה הגמ' אצלינו האם זה מגוף‬ ‫וצ"ל כמו שרעק"א מפרש‪ ,‬שמוכח שיש‬

‫הדבר או לא‪.‬‬ ‫דברים שאין עליהם היקש‪ ,‬כמו‬