הקיבוץ כיום הינו צורת התיישבות שלא שמה דגש ולא מאזנת בין השטח הפרטי לשטח הציבורי. מהתיישבות שקמה על אידיאולוגיה של שיתופיות מלאה ואפס אחוז פרטיות הפכה להיות התיישבות בה הפרטיות תופסת את סדר היום. מטרת העבודה היא לבחון ולהבין את ההיסטוריה של התפתחות הקיבוץ, לראות היכן, כיצד ומתי נעשה השינוי הדרסטי ואילו תהליכים חברתיים, כלכלים ואולי אף תרבותיים גרמו לשינוי זה. על מנת לבחון את תהייה זו, נחקרו הקיבוצים בכלל אך נבחר קיבוץ אחד בפרט כמקרה בוחן והבנה יותר מדויק לאיך נעשו השינויים. המחקר התיאורטי עסק בשני מישורים במישור הפיזי והמישור החברתי, כלומר, בחינה של התפתחות הקיבוץ ברמה האידיאולוגית, התרבותית והבינוי המשתנה ומנגד את התהליכים החברתיים שהובילו לשינויים שקרו בקיבוץ. על מנת להבין יותר טוב את המחקר יש להבין קודם מספר מושגי יסוד של הקיבוץ ושל המחקר הספציפי הזה. ראשית "תא", מדובר על יחידת בסיס המגדירה חלל מגורים אחד, הגדרה מראשית הקיבוץ עבור חדר בעל 4 קירות המכיל חלל למגורים. שנית, המושג קבוצה אשר פירושו המילוני הינו גוף שכולל כמה פרטים. מכאן משתמע כי מדובר במקבץ של אנשים שלהם מכנה משותף שמאגד אותם יחדיו. ומנגד יש את המושג יחיד, אשר הגדרתו המילונית הינו שאין יותר מסוגו, בודד, אחד. כלומר, יש אחד כזה והוא יחיד ומיוחד. שני המושגים האחרונים הם אומנם ניגודים אך בכדי להבין את נושא העבודה צריך להבין כי מדובר בנוסף במושגים שיכולים להסביר אחד את השני. כלומר, קבוצה מאוחדת ואחידה יכולה להיקרא כיחידה ויחיד לעולם יהיה חלק מקבוצה. העבודה והמחקר נעשו בסדר כרונולוגי, כלומר, הבנה של מבנה הקיבוץ, הקבוצה והיחיד לאורך ההיסטוריה כאמור בהיבטים פיזיים והביטים חברתיים. כל זה בהתבסס ראשית על העובדה שאדם מעצם היותו בן אנוש אינו נועד לחיות לבד, כלומר, הוא יצור חברתי. שכן עפ"י היררכיית הצרכים של אברהם מאסלו טענה כי הצורך בהשתייכות הינו הצורך הפסיכולוגי החשוב ביותר לאדם. כל זה נעשה על מנת לנתח יותר טוב את מה שקיים כיום בקיבוץ ולהבין איך העבודה הזו לוקחת את זה והופכת את היחס בין פרטי לציבורי בדרך לדעתי תיהיה יותר נכונה עבור קיבוץ במאה 21.
