חוברת הנער איתנו קל

‫ולהתאמץ עוד יותר‪.‬‬ ‫שמישהו פתח אחרי שניער היטב‪...‬‬

‫לא לאבד את המשגיח‪.‬‬ ‫בכול אופן‪ ,‬ביום הראשון עוד שרדתי‪.‬‬
‫ביום השני עוד איכשהו‪ .‬אבל אחרי שבוע‬
‫לא לפספס את המהלך של הרב בשיעור‪.‬‬ ‫הרגשתי שאני לא מסוגל יותר‪ .‬את‬
‫השעות הראשונות אני עוד סוחב אבל‬
‫אם אפספס משהו‪ ,‬עם ראש כמו שלי‬ ‫משבע עד תשע אני כבר לא מסוגל‪.‬‬
‫אני לא יודע מתי אצליח להשלים אותו‪.‬‬ ‫אלו שעות התסכול שלי‪ .‬אני עייף‪ ,‬אני‬
‫ובלימוד‪ ,‬דבר אחד שלא הבנת יכול‬ ‫רעב‪ ,‬אני רוצה הביתה‪ .‬אני רוצה לצאת‪,‬‬
‫נגמר לי הכוח‪ ,‬איך אפשר עוד? שבע זה‬
‫ליצור לך מפולת‪.‬‬
‫זמן להיות בבית‪ ,‬אם אתה‬
‫מילה של מומחי 'בינו'‪:‬‬ ‫גומר בתשע‪ ,‬מגיע הביתה‬
‫בעולם הישיבות ישנם‬ ‫בעשר וצריך לקום מחר‬
‫נערים רבים הנמצאים‬ ‫בשבע גג‪ ,‬אין לך דקה‬
‫במצב דומה לזה של‬ ‫ליהנות בה‪ ,‬פשוט ליהנות‪.‬‬
‫אלחנן‪ .‬בחורים שהלימוד‬
‫עולה להם בקושי רב‪,‬‬ ‫לחזור הביתה‪ .‬להכין לך‬
‫והבנת הסוגיה דורשת‬ ‫סנדוויץ' (להסתכל על‬
‫לא מעט כוחות‪ .‬בחורים‬ ‫הסירים המלוכלכים בכיור‬
‫אלו‪ ,‬אם לא ניתן עליהם‬ ‫ולקנא באלו שאכלו כאן‬
‫את הדעת‪ ,‬נחזקם‬ ‫ארוחת צהרים טעימה‪,‬‬
‫ונבנה בהם את האימון‬ ‫למה לא חושבים לשים לי‬
‫בעצמם‪ ,‬עלולים למצוא‬ ‫בצד מנה?) לאכול אותו‪,‬‬
‫את עצמם מהר מאוד‬
‫נדחקים לשוליים‪ .‬בשבע‪,‬‬ ‫להתקלח ולישון‪.‬‬
‫כאשר המנוע שלהם מתחיל לקרטע‪,‬‬
‫אם לא נמצא דרך לעוררם‪ ,‬הם עשויים‬ ‫אני רוצה גם קצת‬
‫לקום וללכת‪ .‬לעזוב את הישיבה‪ ,‬למצוא‬ ‫ליהנות‪ .‬בישיבה אני מתמודד‪ .‬בבית אני‬
‫מתמוטט‪ .‬איך אפשר בלי רגע של כיף?‬
‫חברים אחרים ולהיגרר חלילה‪.‬‬
‫בתלמוד תורה עוד היו לי בכל ערב‬
‫עלינו לדעת כי הסיבה שבחורים רבים‬ ‫שעתיים לרכב בהם על אופניים‪ ,‬בישיבה‬
‫מגיעים אל הרחוב נעוצה בעובדה‬
‫שהרחוב לא שופט‪ .‬ברחוב מקבלים כל‬ ‫אין לי גם אותן‪.‬‬
‫אחד איך שהוא ובלי טענות‪ .‬אם ההורים‬
‫שופטים‪ ,‬באים בטענות ולא מעריכים‬ ‫יש לי בה רק דבר אחד‪,‬‬
‫את ההישגים הקיימים‪ ,‬הקרב עלול‬ ‫להתאמץ!‬

‫להיות מוכרע מראש‪.‬‬ ‫להתאמץ יותר‪.‬‬

‫ואהינתענור עמוד ‪44‬‬

‫התורה לתוך אי ההבנה ולהאשים את‬ ‫לגיטימית בבית‪ .‬הורים שכועסים על‬
‫רצונו של הנער ב'חוסר כיבוד הורים'‪.‬‬ ‫הילד‪ ,‬הורים שאומרים משפטים בסגנון‪:‬‬
‫אני התמודדתי‪ ,‬תתמודד גם אתה‪ ,‬או –‬
‫בחורים בגיל ההתבגרות מגבשים את‬ ‫אתה אוכל לחם חסד בבית הזה‪ ,‬תגיד‬
‫זהותם רוצים עצמאות ורוצים שיכירו‬ ‫תודה על המיטה שלך‪ ,‬או – לא שאלתי‬
‫בהם כגדולים‪ ,‬אנו ההורים מודעים לכך‬ ‫אם אתה רוצה ללכת לישיבה‪ ,‬אמרתי‬
‫שהם עוד לא גדולים‪ ,‬אבל אין צורך‬ ‫שתלך‪ ,‬אלו הורים שילדיהם עשויים‬
‫לשדר להם זאת‪ .‬תנו להם להביע את‬
‫הצרכים שלהם ולהגשים כל צורך אפשרי‬ ‫להיות בסיכון גדול יותר‪.‬‬
‫בגבולות הנכונים‪ .‬כאשר בחור מגשים‬
‫את רצונותיו הוא מרגיש שהוא מבטא‬ ‫כאשר נער מרגיש שלא "סופרים"‬
‫את העצמאות שלו וכבר אינו רואה צורך‬ ‫אותו‪ ,‬שדעותיו אינן חשובות ולכל ניסיון‬
‫להוכיח אותה במקומות אחרים‪ ,‬בהם‬ ‫שלו להביע את עצמו קוראים וויכוח‪ ,‬או‬
‫היא עלולה להיות מסוכנת‪ .‬יש לדעת‬ ‫שמקומו בבית אינו מוגן‪ ,‬הרחוב עשוי‬
‫כי הבחור אינו חייב להיות העתקה של‬ ‫לקרוץ לו‪ ,‬כל עוד הבית אוהב ותומך הוא‬
‫ההורים‪ ,‬יש לו רצון שונה‪ ,‬טעם שונה‬
‫והעדפות שונות ועל ההורים לכבד אותם‬ ‫לא יצא החוצה‪.‬‬

‫כמה שאפשר‪.‬‬ ‫אז מה עושים?‬

‫הכירו את יוסף חיים‬ ‫אין כאן שלבים וגם לא תורות מסובכות‪.‬‬
‫לאורך כל הדרך נזהרים מאוד לא לרדת‬
‫מספר‪ :‬יוסף חיים צ‪ .‬בן שש עשרה‪.‬‬ ‫על בחורים בגיל העשרה (ולא לרדת‬
‫על אף ילד בכלל)‪ ,‬לא ללעוג להם‪ ,‬לא‬
‫כבר חצי שנה שאני ללא מסגרת‪ ,‬ישן‬ ‫לכעוס עליהם בצורה של איבוד שליטה‬
‫ביום ומשוטט בלילה‪.‬‬ ‫ולא לגרום להם באף צורה שהיא להרגיש‬
‫התנצלות על קיומם בבית‪ .‬ילד שביטחונו‬
‫עם אבא ואמא אני לא מדבר כבר ארבעה‬ ‫העצמי במקום שלו בבית מעורער הוא‬
‫חודשים‪ .‬מאז הודיעו לי שעל הפלאפון‬
‫החדש הם לא מתכוונים לשלם‪ ,‬אנחנו‬ ‫ילד בסכנה‪ .‬זכרו זאת‪.‬‬
‫לא מדברים‪ .‬ולא‪ ,‬לא מאוד קשה לי‪,‬‬
‫התרגלתי‪ .‬כבר שנתיים שהיחסים שלנו‬ ‫לצד כל ה'לא תעשה' יש גם 'עשה'‪.‬‬
‫הורים לבחורים מתבגרים צריכים לשים‬
‫במצבי 'אין' ו'אאוט'‪.‬‬ ‫לב שכאשר הנער גדל אי אפשר להחליט‬
‫עוד על כל צעדיו ורצונותיו‪ .‬לנער ישנם‬
‫פעם זה היה לי אכפת‪ .‬עד שהכל התחיל‬ ‫רצונות וצרכים משלו והם חייבים לשמוע‬
‫דווקא היה לי קשר טוב עם אמא‪ .‬נכון‪ ,‬היא‬ ‫אותם ולהתעניין בהם‪ .‬צריך להיזהר‬
‫ידעה לכעוס מהר וכאשר לא מילאתי את‬ ‫מאוד שלא להפוך כל בקשה לוויכוח‪,‬‬
‫התפקידים שלי בשבת היא גם כעסה‬ ‫וודאי וודאי שלא להכניס את מצוות‬

‫עמוד ‪47‬‬

‫אני רוצה להיות המטרה – ה'חשוב מאוד'‬ ‫להתווכח?"‪" ,‬מתי תלמד להוריד ראש?"‪,‬‬
‫הזה‪ ,‬ולא משהו על הדרך‪.‬‬ ‫ושאלת מיליון הדולר‪" :‬גם עם האישה‬

‫בכל פעם שאני רוצה משהו שטיפה‬ ‫שלך תתווכח ככה?"‪.‬‬
‫חורג ממה שרגילים אצלינו אומרים לי‬
‫'לא'‪ .‬אף פעם לא חושבים אפילו רגע‬ ‫זאת אפילו לא בדיחה‪ .‬סתם דיבור‬
‫נוסף‪ .‬וכאשר אני מתווכח‪ ,‬כאשר אני‬ ‫שחוק‪ .‬אבל אבא‪ ,‬אם היית שואל בכנות‬
‫עומד על מה שאני רוצה אומרים שזו‬ ‫הייתה לי הפתעה בשבילך‪ .‬כרגע אני‬
‫חוצפה‪ ,‬אומרים שזה ווכחנות‪ .‬לא מוכן‬ ‫עוד לא חושב על חתונה‪ ,‬אבל כשנגיע‬
‫יותר‪ .‬אני רוצה שמישהו ישמע מה אני‬ ‫אל הזמן‪ ,‬אין לי ספק שהדבר הראשון‬
‫רוצה ולא ישלול מיד‪ ,‬אני‬ ‫שאחפש אצל הכלה שלי תהיה צורת‬
‫רוצה שמישהו ירצה לשמח‬
‫אותי ולא יגיד 'לא' על הסף‪,‬‬ ‫דיבור שמתאימה לי‪.‬‬
‫ואם הראש ישיבה המשגיח‬
‫והצוות הם לא כתובות וגם‬ ‫לא מתאים לי שירדו עלי‬
‫אבא לא‪ ,‬אני מרפה‪ .‬בטוח‬ ‫כמו שאבא שלי והצוות‬
‫שאפשר למצוא בעולם‬ ‫בישיבה יורדים עלי כל‬
‫אוזניים אחרות‪ ,‬אני אמצא‬
‫אותן ואגיע למקום בו‬ ‫הזמן‪ .‬סבלתי מספיק‪.‬‬
‫ישמעו אותי לפני שאומרים‬
‫לא מתאים לי שעל כל‬
‫לי 'לא' ולשתוק‪.‬‬ ‫דבר שאבקש יגידו לי‬
‫לא ! ואצטרך להתחנן‬
‫מילה של מומחי בינו‪:‬‬ ‫בשבילו‪ .‬אכלתי מזה‬

‫חלק רב מהבחורים שמגיעים אל הרחוב‬ ‫קש כל החיים‪.‬‬
‫הם בחורים שאין להם תקשורת טובה עם‬
‫ההורים‪ .‬כל עוד יש לבחור ערוץ טוב עם‬ ‫לא מתאים לי שכאשר‬
‫ההורים הוא מוגן מהשפעה זרה‪ .‬בדרך‬ ‫אני מנסה לעמוד על‬
‫כלל בחור בעל קשר חזק עם הבית לא‬ ‫שלי ייקראו לזה וויכוח‬
‫יגיע לרחוב‪ ,‬וגם אם כן‪ ,‬יזהר מאוד לא‬ ‫ויעקמו פה במורת רוח‪ .‬מותר לי לרצות‬
‫משהו למרות שמגיל אפס הרצונות‬
‫לעשות דברים שיאכזבו את ההורים‪.‬‬ ‫האלו מדוכאים אצלי‪ .‬לא יכול להמשיך‬
‫ככה‪ .‬אני צריך שישמעו אותי‪ .‬שיכבדו‬
‫מרבית הבחורים שמוצאים את עצמם‬ ‫אותי‪ .‬שיספרו את מה שיש לי לומר‪.‬‬
‫ברחוב הם אלו שמעולם לא האמינו בהם‪,‬‬
‫אלו שתמיד ירדו עליהם או אלו שלהורים‬ ‫אני רוצה שיראו אותי ולא יתייחסו אלי‬
‫שלהם מעולם לא הייתה סמכות הורית‬ ‫כמו איזה אבן שמפריעה‬
‫בדרך למקום חשוב‬

‫מאוד‪.‬‬

‫ואהינתענור עמוד ‪46‬‬

‫אתם שואלים מה יש לי היום ברחוב שאין‬ ‫בשבת החופשית הבאה‪ ,‬כשאבא שוב‬
‫לי בבית? למה אני מוצא ת'עצמי צועד‬ ‫'ירד' עלי‪ ,‬לא חיכיתי לסוף הסעודה כדי‬
‫לצאת ליער‪ .‬ידעתי היכן הם מסתובבים‬
‫לשם בכל ערב?‬ ‫וחיכיתי להם‪ ,‬בועט בכמה אבנים ומבריח‬

‫לא‪ ,‬לא בגלל הנרגילות (למרות שהן‬ ‫שתי חתולות מבוהלות‪.‬‬
‫בהחלט קיימות)‪ ,‬וגם לא בגלל דוכני‬
‫האוכל והבגדים‪ ,‬אני שם בשביל הכיף‪,‬‬ ‫מהר מאוד הם הגיעו‪" .‬הי‪ ,‬כבר ראינו‬
‫בשביל הביחד‪ ,‬בשביל הקבלה‪ ,‬בשביל‬ ‫אותך כאן פעם‪ ,‬מה 'ניינים איתך?"‪ ,‬שאל‬
‫אחד מהם ובעיניים שלו ראיתי שאני‬
‫הסחבקיות‪ .‬את זה אין לכם להציע לי‪...‬‬
‫באמת מעניין אותו‪.‬‬
‫מילה של מומחי 'בינו'‪:‬‬
‫ככה נהיינו חברים‪ .‬תוך‬
‫פעם זאת הייתה אולי רק‬ ‫כמה שבועות הכרתי‬
‫העיר והמדרחוב‪ ,‬היום כל‬
‫האזור‪ ,‬כמעט בכל רחוב‬ ‫אותם לעומק‪.‬‬
‫ובעצם‪ ,‬כל גדר ברזלים‬
‫בכל שכונה שהיא ‪ -‬מלאה‬ ‫לא הייתי צריך יותר‬
‫מכמה חודשים כדי‬
‫בנערים‪.‬‬ ‫להכיר גם את החברים‬

‫הם מופיעים בלילות‪ .‬יוצאים‬ ‫שלהם‪.‬‬
‫מבין ערימת השמיכות‬
‫לאחר שינה עמוקה במהלך‬ ‫היה להם את כל מה‬
‫היום או מסיימים עוד יומית‬ ‫שלא היה לי ‪ -‬עוז רוח‪,‬‬
‫ב'פיצריה' ומתלקטים לשם‪.‬‬ ‫ידע‪ ,‬כסף ובעיקר –‬
‫חבורות חבורות‪ ,‬נערים‬ ‫הרבה אהבה ואפס‬
‫מסכנים עם לב רגיש‪ ,‬ילדים שאיבדו את‬ ‫תלונות‪ .‬הם אהבו אותי‬
‫כמו שאני‪ ,‬לא ניסו‬
‫הבית‪.‬‬ ‫לשנות אותי כל הזמן‬
‫כמו אבא‪ .‬וגם לא כמו המשגיח בישיבה‪,‬‬
‫מה יש להם לחפש שם?‬ ‫שהיה מרבה להעיר לי‪...‬‬

‫מה הם מחפשים? שום דבר !‬ ‫פ'סדר‪ ,‬לא ממש התרשמתי כשהוא‬
‫איים עלי בזריקה מהישיבה‪ .‬רוצה‬
‫שום דבר מלבד קבלה‪ ,‬שייכות ואפס‬
‫שפיטה‪.‬‬ ‫לזרוק? שיזרוק!‬

‫זה הדבר היחיד שיש לרחוב להציע להם‪.‬‬ ‫אבא דווקא כן התרשם מהשיחה של‬
‫ברחוב אדם לאדם זאב‪ .‬ברחוב גניבות‬ ‫המשגיח‪ ,‬חבל שהוא לא קלט שאיתי לא‬
‫זה עניין שבכל יום‪ .‬ברחוב אין שום דבר‬ ‫הולך לו בכוח‪ .‬מה‪ ,‬אני בן שתים עשרה‬
‫שהוא חושב שאפחד ממנו? כבר מזמן‬
‫עמוד ‪49‬‬
‫לא שם‪.‬‬

‫הלכתי לקדש‪ ,‬ליטול ידיים‪ ,‬לגלות שלא‬ ‫בקול ופעמים שהיא ואבא הפנו מילים‬
‫נשאר לי כמעט שום דבר מהחמין‬ ‫מזלזלות לעברי‪ ,‬אבל מתחת ומעל כל‬
‫שאני אוהב‪ ,‬ולהתיישב ליד השולחן עם‬
‫המשפחה שעסוקה בדיון סוער ולא‬ ‫הכעס אהבנו זה את זה‪.‬‬

‫חושבת לשתף אותי‪ .‬תענוג‪...‬‬ ‫חבל שאבא מעולם לא הבין אותי‪...‬‬

‫בסעודות האלו למדתי לראשונה בחיי‬ ‫זה התחיל בשבתות החופשיות‪ .‬אחרי‬
‫לשתוק‪ .‬לא רוצים אותי? לא צריך‪ .‬לא‬ ‫שבוע של "עבודה" בישיבה הייתי עייייייף‬
‫מדבר איתכם ואתם אל תדברו איתי‪.‬‬ ‫ולא היה לי שום חשק לקום למניין של‬
‫אחרי הסעודה‪ ,‬כשכולם ישבו להם עם‬ ‫אבא בשבע בבוקר‪ .‬בקצה הרחוב יש‬
‫הפיצוחים‪ ,‬אני לקחתי לכיס חופן גרעיני‬ ‫לנו 'שטיבל' שם מתפללים בתשע ולא‬
‫אבטיח‪ ,‬ויצאתי‪" .‬יוצא לטיש?"‪ ,‬אמר‬ ‫ראיתי שום סיבה להשכים למניין של‬
‫בזלזול אבא לא פעם‪,‬‬
‫ואני שתקתי‪ .‬סיכמנו כבר‬ ‫אבא אם אני יכול ללכת‬
‫אליו‪.‬‬
‫שאין מה לדבר איתו‪.‬‬
‫אבל אבא לא הסכים‪ .‬הוא‬
‫למטה חיכו לי החברים‪.‬‬ ‫רצה שאעמוד לידו‪ ,‬דוגמן‬
‫יפה לאורך התפילה‪.‬‬
‫הכרתי אותם באחת‬ ‫הוא העיר אותי‪ ,‬משך‬
‫לי את ה'פוך' בחורף‬
‫היותר‬ ‫השבתות‬ ‫ופעמים שאף שפך עלי‬
‫מים בקיץ‪ ,‬אבל אני לא‬
‫מתוסכלות שלי‪.‬‬ ‫וויתרתי‪ .‬סליחה?! הוא לא‬
‫יגיד לי איפה להתפלל !!‬
‫כשהרחקתי לכת עד‬ ‫בשלב מסוים אבא הבין‬
‫את זה והוויכוח נגמר‪.‬‬
‫היער בקצה השכונה‬ ‫אבל הוא בהחלט לא‬
‫התכוון לשתוק‪ .‬בכל פעם‪ ,‬כשחזרתי‬
‫פגשתי אותם‪ .‬הם הלכו‬ ‫הביתה אחרי התפילה‪ ,‬מצאתי את כל‬
‫המשפחה יושבת סביב השולחן ועסוקה‬
‫להם‪ ,‬מפצחים‪ ,‬צוחקים‬ ‫בחמין‪" .‬נו‪ ,‬היית בקידוש של החסידים?‬
‫אכלת קיגל והרינג?"‪ ,‬שאל אותי אבא‬
‫ונהנים‪" .‬מה עניינים‪,‬‬ ‫בזלזול ואני סתמתי‪ .‬אין‬
‫מה להגיב כמישהו יורד‬
‫אחי?"‪ ,‬הנחית אחד מהם‬ ‫עלייך‪ ,‬בטח שלא כאשר‬
‫מדובר באבא שלי‪.‬‬
‫מכה ידידותית על גבי‪.‬‬
‫ואהינתענור עמוד ‪48‬‬
‫התכווצתי‪ ,‬לא רציתי לדבר‪ .‬הוא לא‬

‫הכביד‪ ,‬המשיך הלאה‪ .‬אני עצרתי שם‪,‬‬

‫עקבתי אחריהם מרחוק‪ .‬לא אומר מילה‪.‬‬

‫מקנא‪.‬והיה במה‪.‬‬

‫בין הבחורים הייתה ידידות אמתית‪ .‬כזאת‬
‫שלא שופטת‪ ,‬לא באה בטענות ובחיים‬
‫לא משתמשת בכינויי גנאי‪ .‬מהרגע‬
‫הראשון אהבתי אותה‪ .‬מהר מאוד הפכתי‬

‫חלק‪.‬‬

‫הוא כבר שלח אותי שאלך מהבית‪ .‬יותר‬ ‫מאפשרים לו לצאת ולבוא בלי להעיר‪,‬‬
‫מפעם אחת אמרתי לו מילים שלא היו‬ ‫ובאופן כללי מנסים להיות משקל נגד‬
‫צריכות להיאמר ואני מודע לזה‪ .‬תכל'ס‪,‬‬ ‫לאפשרויות הרחוב ולהעניק לנער חום‪,‬‬
‫אני חושב שאין אדם בעולם שאני באמת‬ ‫אהבה ואפס שפיטה‪ ,‬ממקום טוב ואוהב‪.‬‬
‫חשוב לו חוץ מאולי הרב לוי‪ ,‬מאז שהוא‬
‫אסף אותי מן המגלשה עליה ישנתי‬ ‫שלב שלישי – מומלץ מאוד לפנות‬
‫באיזה לילה קר במיוחד (ואל תשאלו‬ ‫לקבלת עזרה‪ .‬להורים אין את כל הכלים‬
‫אותי עכשיו מה היה הסיפור בדיוק באותו‬ ‫כדי לאסוף נערים במצב שבירה‪ ,‬לאנשי‬
‫לילה‪ ,‬עברו מאז כל כך הרבה לילות שאני‬ ‫מקצוע כלים רבים יותר‪ .‬במצב של‬
‫חיים ומוות אין מקום לבושה‪ .‬מחפשים‬
‫לא יכול לזכור)‪ ,‬אני בישיבה שלו‪.‬‬ ‫את איש המקצוע האולטימטיבי ומנסים‬

‫מעשר בבוקר ועד ארבע אחר הצהרים‬ ‫לגבש יחד איתו תוכנית פעולה‪.‬‬
‫אנחנו נפגשים‪ ,‬שמונה עשרה בחורים‪,‬‬
‫ונמצאים ביחד‪ .‬לפעמים אנחנו לומדים‬ ‫הכירו את רועי‬
‫ככה משהו קטן‪ ,‬בכל יום אנחנו גם‬
‫משוחחים והרבה פעמים אנחנו יוצאים‬ ‫מספר‪ :‬רועי ח‪ .‬בן שבע עשרה‪ ,‬תלמיד‬
‫לסיבוב קטן בשכונה‪ .‬הראש ישיבה‬ ‫ישיבה לא פורמלית‬
‫שלנו עושה הכל בשבילנו אבל הוא איש‬
‫הצוות היחיד בישיבה‪ ,‬אשתו הרבנית‬ ‫מסביב חושבים שאני 'מקרה אבוד'‪.‬‬
‫מבשלת לנו את ארוחת הבוקר והבנות‬ ‫בחור רחוב ששום דבר לא יצא ממנו‪ .‬לא‬
‫שלו מנקות את האולם של עזרת נשים‬
‫אכפת לי‪.‬‬
‫בו אנחנו לומדים‪.‬‬
‫פעם הייתי אומר 'לא אכפת' ומתקפד‬
‫ב'ישיבה' שלנו יש לכל בחור תיק רחב‬ ‫מבפנים‪ ,‬היום באמת לא אכפת לי‪ .‬למה‬
‫על הגב‪ .‬לי‪ ,‬מלבד קשר הרוס עם הבית‪,‬‬ ‫שיהיה לי אכפת מה אומרים כשיש לי‬
‫יש לי לקות למידה ואבחון של ‪. ADHD‬‬
‫הרב לוי יודע מכל העניינים האלו ומה‬ ‫את הישיבה?‬
‫יש לומר‪ ,‬הוא גם יודע איך להתייחס‬
‫אליהם‪ ,‬אבל לאורך כל הזמן היה חסר לי‬ ‫בתחילת שנה מצאתי אותו‪ .‬האמת‪ ,‬יכול‬
‫איש מקצוע שילמד אותי להתמודד עם‬ ‫להיות שהוא מצא אותי ולא להיפך‪ ,‬אבל‬
‫זה לא משנה‪ .‬הרב לוי הוא האדם היחיד‬
‫הקשיים שלי‪.‬‬ ‫שלעולם אינו שופט אותי‪ .‬הוא אוהב אותי‬
‫אהבה אמתית ומשמש לי אבא הרבה‬
‫טוב‪ ,‬מה יש לפטפט‪ ,‬כל מה שאני מספר‬
‫שייך לאורח החיים שלנו עד לפני חודש‪.‬‬ ‫יותר מאבא שלי‪.‬‬
‫עד אז הרב לוי היה איש הצוות היחיד‬
‫בישיבה‪ ,‬עד אז לא היה מישהו מקצועי‬ ‫אבא שלי‪ ...‬טוב‪ ,‬זה בכלל סיפור עצוב‪.‬‬
‫הקשרים ביננו הרוסים‪ .‬איך אומרים על‬
‫הכביש – טוטאלוסט‪ .‬יותר מפעם אחת‬

‫עמוד ‪51‬‬

‫קבוע של גמרא ולאחר מכן במידת‬ ‫משמח‪ ,‬רק דיכאון עמוק‪ .‬ובכל זאת הוא‬
‫הצורך גם קורס מקצועי בנושא שמעניין‬ ‫מושך אליו רבים משורותינו‪ .‬כי יש לו דבר‬
‫את הבחורים‪ .‬הרעיון שלנו אחד – לתת‬ ‫אחד להציע‪ ,‬ואת הדבר הזה בחורים‬
‫את כל מה שיש לרחוב להציע‪ ,‬בצורה‬
‫מחפשים – אפס שפיטה‪.‬‬
‫מקיפה יותר ובאופן מבוקר ויהודי‪.‬‬
‫הבחורים שמגיעים לרחוב כבר אינם‬
‫מחפשים הבנה‪ ,‬הכלה ואפס שפיטה?‬ ‫מחפשים הצלחה‪ ,‬שייכות או תכלית‪,‬‬
‫יש לנו‪.‬‬ ‫הם מחפשים רק אהבה‪ ,‬קבלה ואפס‬
‫שאלות‪ .‬הם מחפשים שיראו אותם ולא‬
‫מחפשים לבלות? יש לנו דרך להעניק‬ ‫את מה שהם מצליחים או לא מצליחים‪,‬‬
‫לכם את זה בצורה כשרה‪.‬‬ ‫וזהו הדבר היחיד שיש לחברים שם‬
‫להציע‪ .‬בשבילו הם מוכנים לשרוף‬
‫מחפשים ללמוד‪ ,‬אבל רק את מה‬
‫שמעניין אתכם ובלי לשלם בכלל? יש‬ ‫גשרים ולעזוב את הכל‪.‬‬

‫על מה לדבר איתנו‪.‬‬ ‫אז מה עושים?‬

‫***‬ ‫כאשר הבחור כבר נפלט לגמרי מכל‬
‫מקום של חברה ומסגרת המצב כבר‬
‫בשלב שהבחור כבר רחק מן הבית אנחנו‬ ‫לא ממש פשוט‪ .‬בשלב זה מומלץ‬
‫ממליצים להורים רק לקחת נשימה‬ ‫להיוועץ במומחים בתחום ולהיות עם יד‬
‫עמוקה ולעצום עיניים מול כל הרע‪ .‬אלף‬ ‫על הדופק בכל פעולה שהיא‪ .‬בשביל‬
‫הערות לא יוכלו לפעול חצי מפעילותה‬ ‫ללקט את הבחורים גם מהמקום הזה‬
‫של מילה טובה‪ ,‬אבל מילה טובה תוכל‬ ‫הוקם מרכז 'בינו'‪ .‬המרכז שולח פעילים‬
‫אל מקומות ההתכנסות של הבחורים‬
‫לבנות עולמות‪.‬‬
‫ומנסה לעניין אותם בשפה שלהם‪.‬‬
‫ולמעשה‪:‬‬
‫לפעילים שלנו יש אהבה גדולה‪ .‬יש‬
‫בשלב הראשון – עורכים בירור בין ההורים‬ ‫הכלה ויש גם תקציב לעריכת מסיבות‬
‫לבין עצמם ובודקים איך ניתן לסדר‬ ‫עם כל האוכל שהבחורים אוהבים‪.‬‬
‫שהבחור יוכל לחזור הביתה בלי לפגוע‬ ‫במקום שיערכו מסיבות באיסור‪ ,‬נערוך‬
‫ביתר ילדי הבית‪ .‬בשלב זה מומלץ מאוד‬ ‫אותם בהיתר וביד רחבה‪ .‬מן המפגשים‬
‫מנסים הפעילים למשוך‬
‫להיעזר באנשי מקצוע‪.‬‬ ‫בחור‪-‬בחור למסגרת‬
‫לימודית כלשהי‪ .‬לימוד‬
‫שלב שני – הופכים את הבית למקום‬
‫מוגן‪ .‬מקום שנעים לנער לחזור אליו והוא‬ ‫ואהינתענור עמוד ‪50‬‬
‫לא חושש מקבלת הפנים העוקצנית‬
‫או מן הכעס המופגן‪ .‬דואגים לו לאוכל‬
‫חם גם בשעות ההזויות בהן הוא חוזר‪,‬‬

‫אותו אלא רואה אותו במקום שלו‪ .‬כדי‬ ‫שאני רוצה‪ .‬לא חייב‪ ,‬לא מוכרח‪ ,‬רוצה‪.‬‬
‫לעזור לנער 'נושר' יש לשמוע את כאביו‪,‬‬ ‫מישהו יודע מה זה?‬
‫להזדהות עם קשייו ולהעניק לו עזרה‬
‫במקומות שהוא מבקש‪ .‬שימו לב‪ ,‬אסור‬ ‫אז נכון‪ ,‬אני לובש עדיין בגדים צבעונים‬
‫לכפות עליו עזרה‪ ,‬צריך להושיט לו יד רק‬ ‫ובשתיים עשרה בלילה יכול להיות‬
‫במקומות שהוא רוצה ובדברים שהוא‬ ‫שתראו אותי מעשן סיגריה על הגדר‬
‫הגדולה‪ .‬ונכון‪ ,‬כשתראו אותי בטח תנידו‬
‫מבקש‪.‬‬ ‫ראש ותצטערו על 'המקרה האבוד'‪ ,‬אבל‬
‫כבר סיכמנו‪ ,‬לא אכפת לי מה חושבים‬
‫אז מה עושים?‬
‫עלי‪ ,‬אכפת לי מה שקורה באמת‪...‬‬
‫קודם כל מנסים לבנות לנער סדר יום‪.‬‬
‫לומד או עובד‪ ,‬במסגרת כזאת או אחרת‪,‬‬ ‫מילה של מומחי בינו‪:‬‬
‫העיקר שיהיה לו בשביל מה לקום בבוקר‬
‫(ובשביל מה לישון בלילה ולא לבלות אותו‬ ‫אנשים חושבים שהבחורים שהגיעו‬
‫בבטלה ברחובות‪ .)...‬חשוב שלא להכריח‬ ‫לרחוב כבר לא מתעניינים בכלום‪ .‬הם‬
‫את הנער ללכת למקום שבחרנו אנחנו‬ ‫מחוספסים כאלו‪ ,‬אדישים‪ ,‬ישנים‪ ,‬לא‬
‫עבורו (זה לא ילך)‪ ,‬אלא ללכת בראש‬ ‫רוצים כלום ואין מה לעשות איתם‪ .‬זו‬
‫שלו ולחפש יחד איתו מקום בו יהיה לו‬ ‫טעות פטאלית‪ .‬בחורים ברחוב נמצאים‬
‫טוב‪ .‬במידה ומותאם לנער מקום עבודה‬ ‫במקום שמתחנן לעזרה‪ ,‬אם רק נושיט‬
‫יש להשגיח שהמקום יהיה מקום בונה‬
‫ולא להיפך‪ ,‬מקום שיקדם אותו ולא מקום‬ ‫להם יד הם ייקחו‪.‬‬

‫שישייך אותו לבחורים הפחות טובים‪.‬‬ ‫אלא שעלינו להושיט את היד הזאת‬
‫בדרך נכונה‪ .‬הושטת יד נכונה היא כזאת‬
‫מעבר לזה‪ ,‬יש להתאים לנער טיפול‬ ‫שרואה קודם כל את צרכיו של הבחור‬
‫מקצועי מלווה ותומך‪ ,‬שיאפשר לו לבנות‬ ‫ואת כאבו‪ .‬היא זו שלא דורשת ממנו‬
‫להיכנס למסגרת שלנו כדי שנראה‬
‫את עצמו ולהיבנות מחדש‪.‬‬

‫עמוד ‪53‬‬

‫ההבטחה‪ .‬כיום‪ ,‬אני מטופל רגשית אצל‬ ‫שילווה אותי‪ ,‬עד אז לא היה תקציב לכל‬
‫מטפל שהוא סידר לי‪ ,‬בנוסף הרב חיים‬ ‫מני דבירם שהיינו צריכים‪ ,‬אבל לפני‬
‫הכיר לי את הרב דוד הוא אחראי על‬ ‫חודש השתנה הכל‪ .‬זה קרה כש'בינו'‬
‫ההכשרות והתעסוקה במרכז שסידר לי‬
‫עבודה אחר הצהרים אני עובד בעבודה‬ ‫נכנסו לישיבה שלנו‪.‬‬
‫שמתאימה לי‪ ,‬ולא‪ ,‬אני לא מוכר בפיצרייה‬
‫כמו שהייתי פעם‪ ,‬אני עובד בהתאמת‬ ‫יום אחד‪ ,‬ביום חמישי בלילה ביקש ראש‬
‫משקפיים ללקוחות ברשת חנויות גדולה‬ ‫הישיבה ‪ -‬הרב לוי שנגיע לישיבה‪ .‬זה לא‬
‫ומוכרת‪ .‬בד בבד התחלתי ללמוד מקצוע‬ ‫היה מוזר‪ ,‬כבר היו לילות שישי בהם ישבנו‬
‫ואחרי חודש של עבודה‪,‬‬ ‫על סיר של חמין עד הבוקר‪ ,‬גם הפעם‬
‫רק אמש‪ ,‬שמעתי מהרב‬
‫אלירן סומך שהוא המנכ"ל‬ ‫כולנו התייצבנו‪ .‬התיישבנו‬
‫של כל הדבר הנפלא הזה‪,‬‬ ‫לנו סביב השולחן ואז‬
‫שהורי נרשמו לסדנא‬ ‫נכנסו לחדר כמה אנשים‬
‫שלא הכרנו‪' .‬תכירו‪ ,‬אלו‬
‫מיוחדת בירושלים‪.‬‬ ‫האנשים של 'בינו'‪ ,‬אמר‬
‫הרב לוי והסביר לנו מעט‬
‫הישיבה שלנו היא כבר לא‬ ‫על האורחים‪ .‬לא ממש‬
‫הישיבה שהייתה קודם‪ .‬יש‬ ‫התרגשנו‪ .‬אנחנו כבר‬
‫בה היום עוד שני אנשי צוות‬ ‫יודעים לא לתלות תקוות‬
‫מקצועיים שעוזרים לרב‬ ‫בזרים‪ ,‬אבל האנשים של‬
‫לוי‪ ,‬יש טיול בכל שבועיים‪,‬‬ ‫'בינו' הוכיחו את עצמם‬
‫יש תקציב לפעילות ויש‪...‬‬ ‫כראויים לאימון‪ .‬הם‬
‫יש בה הרבה יותר חיים‪.‬‬ ‫הביאו איתם סיר של חמין‬
‫אגב‪ ,‬גם הערבים שלי‬ ‫ופחיות קולה ישבו ודיברו‬
‫קיבלו שינוי רציני‪ .‬הכירו‬ ‫איתנו כמו חברים ובכלל‪,‬‬
‫לי גם דרך המרכז גם את הרב אוריאל‬ ‫נתנו את ההרגשה שהם‬
‫שאחראי על הפעילות של החונכים בכל‬ ‫כאן בשבילנו‪ .‬בשלב מסוים ניגש אלי‬
‫רחבי העיר‪ ,‬הוא הכיר לי חונך בשם יצחק‬ ‫אחד האנשים‪ ,‬הרב חיים שמו הוא יועץ‬
‫בשכונה בה אני מתגורר‪ ,‬יצחק מכנס‬ ‫חינוכי במקצועו‪ .‬מיד נוצר ביננו קליק‪.‬‬
‫אותנו כל יום בשעות הערב המאוחרות‪.‬‬ ‫האיש סיפר לי על עצמו ואני סיפרתי לו‬
‫יצחק הוא אדם מענטש‪ ,‬כיף לשוחח‬ ‫על הקשיים שלי ועל המקומות שהייתי‬
‫איתו והוא ממש כמו אח גדול שלא היה‬
‫לי‪ .‬התחלתי להשתתף בכינוסים האלו‬ ‫רוצה לקבל בהם עזרה‪.‬‬
‫במרכז השכונתי של הארגון ולראשונה‬
‫מזה שנים אני מוצא את עצמי לוקח‬ ‫במבט לאחור‪ ,‬זו הייתה‬
‫לפעמים ספר ליד ומרפרף בו רק בגלל‬ ‫נקודת מפנה בחיים‬
‫שלי‪ .‬הרב חיים הבטיח‬
‫לעזור לי וגם קיים את‬

‫ואהינתענור עמוד ‪52‬‬

‫הרב חיים זאיד | הרב חנוך דרורי | הרב אשר יחיאל קסל‬

‫פאנל‬

‫להושיט יד ולא לשים רגל‬

‫תנחומא אומר כי לכל אדם יש שלוש‬ ‫קשה לנו לקבל את העובדה שהנערים‬
‫שמות‪ .‬השם שניתן לו על ידי הוריו‪ ,‬השם‬ ‫שלנו מתבגרים‪ .‬אנחנו מעדיפים לטמון‬
‫שהחברה מעניקה לו והשם שהוא נותן‬ ‫ראש בחול‪ ,‬להתעלם משינוי הקול‬
‫לעצמו‪ .‬השם השלישי הוא בעצם הזהות‬ ‫ומחתימת הזקן‪ ,‬להתכחש לגיל‪ ,‬להתנער‬
‫שהנער מגבש לעצמו מגיל שלוש עשרה‬ ‫מן הצרכים ולחשוב שאנחנו באותו בית‬
‫והלאה‪ .‬אם נבין שהתהליך מבורך ויפה‬ ‫בראשיתי‪ .‬בית בו אבא ואמא מחליטים‬
‫וניתן לו יד‪ ,‬הילד יוכל לגדול לאדם בוגר‪,‬‬ ‫על הכל‪ ,‬קובעים הכל ומכתיבים הכל‪.‬‬
‫אבל אם חלילה נתנגד ונתעקש להשאיר‬ ‫התבגרות? צורך בעצמאות? אל תגידו‬
‫אותו עם השם שלנו‪ ,‬הגבולות שלנו‬
‫והשליטה שלנו‪ ,‬אנחנו עלולים למצוא‬ ‫את המילים הללו‪ ,‬הן מפחידות אותנו‪.‬‬
‫אותו בועט או גדל למבוגר חסר אישיות‪.‬‬
‫אין לו משלו‪ .‬הוא לא מאמין ביכולותיו‪ .‬כל‬ ‫אבל ההתבגרות כאן ואיתה גם צורכיהם‬
‫כולו אלה אבא ואמא ומה שהם אומרים"‪.‬‬ ‫המשתנים של הנערים‪ .‬בני השלוש‬
‫עשרה והארבע עשרה מגבשים את‬
‫אנחנו לא רוצים לראות את הילדים שלנו‬ ‫זהותם מחדש‪ ,‬בודקים את הגבולות‬
‫גדלים ובועטים חלילה וגם לא רוצים‬ ‫ומבקשים את אמוננו‪ ,‬האם נמלא את‬
‫לראות אותם חסרי אישיות‪ .‬כדי לסייע‬
‫להם לגבש את זהותם העצמית אנחנו‬ ‫צורכם?‬
‫צריכים להושיט להם יד ולא לשים רגל‪.‬‬
‫אנחנו חייבים‪ .‬בשבילם וגם בשבילנו‪.‬‬
‫כמו שאומר הרב חנוך דרורי‪“ :‬המדרש‬

‫עמוד ‪55‬‬

‫ואהינתענור עמוד ‪54‬‬

‫שלך משפיעות ישירות על החיים שלך‪.‬‬ ‫שמגיל שלוש עשרה הבן חייב בדיני‬
‫אם תבחר ברע ‪ -‬את התוצאה הגרועה‬ ‫אדם אבל בדיני שמים הוא נענש רק‬
‫אתה תשלם ולא אני‪ ,‬ואם תבחר בטוב ‪-‬‬ ‫בגיל עשרים"‪ ,‬מחדד הרב קסל‪“ .‬בכל‬
‫העניינים שקשורים לדיני שמים‪ ,‬מי‬
‫את הרווחים תקבל אתה ולא אני"‪.‬‬ ‫בעצם אחראי עליו מגיל שלוש עשרה עד‬
‫עשרים? התשובה פשוטה‪ ,‬בורא עולם‬
‫הרפיה היא שם המשחק‬ ‫לוקח עליו אחריות‪ .‬הקב"ה כאילו אומר‬
‫‪ -‬אני יודע מהו גיל ההתבגרות והשטויות‬
‫בשני מקומות בתורה מדומה השגחת‬ ‫שלו ואני נותן לך את הזמן להתארגן‬
‫בורא עולם על עמו ישראל לנשר‪" .‬כנשר‬ ‫על עצמך‪ .‬בוא‪ ,‬תתקרב מבחירה‪ ,‬עם‬
‫יעיר קינו על גוזליו ירחף"‪ .‬פעם אחת‬ ‫העונש אני מחכה לך לסיום ההפכפך‬
‫מובא הפסוק בפרשת יתרו ובפעם‬
‫השנייה בפרשת האזינו‪" .‬בפרשת יתרו‬ ‫הזה ‪ -‬לגיל עשרים"‪.‬‬
‫מפרש רש"י את הדימוי ואומר‪ :‬כמו נשר‬
‫שנושא את גוזליו מעל הכתפיים ואומר‬ ‫נער מתבגר‪ ,‬כלומר כל נער מגיל שלוש‬
‫'מוטב ייכנס החץ בי ואל ייכנס בבני'‪ ,‬כך‬ ‫עשרה והלאה‪ ,‬חייב ללמוד לקחת על‬
‫בורא עולם‪ .‬ובפרשת האזינו מוסיף רש"י‬ ‫עצמו אחריות‪ .‬ואחריות‪ ,‬אם תרשו לנו‬
‫פירוש נוסף ואומר ‪ -‬כמו הנשר שמדלג‬ ‫לציין‪ ,‬אינה מתחלקת לשניים‪" .‬אם‬
‫מׂשוכה לשוכה ומחכה עד שיהיה בידי‬ ‫אנחנו‪ ,‬ההורים‪ ,‬ניקח אחריות על הנער‪,‬‬
‫בניו כוח לקבלו‪ ,‬כך בורא עולם לעם‬ ‫הוא ירגיש שיש ביכולתו לעשות שטויות‬
‫‪ -‬ממילא ההורים אחראים לו ולתיקון‬
‫ישראל‪.‬‬ ‫מעשיו‪ ,‬אבל אם ניתן לו את האחריות‬
‫ונאמין בו‪ ,‬הוא ייקח אותה‪ .‬ילד שגדל‬
‫"למה יש שינוי בין הפירושים של‬ ‫בבית שלנו במשך שלוש עשרה שנים‬
‫הפסוקים? בפרשת יתרו עם ישראל היו‬ ‫כבר יודע מה טוב ומה רע‪ ,‬וברגע‬
‫רק רגעים קצרים לאחר שהפכו לעם‪ .‬הם‬ ‫שנשאיר את הבחירה בידיו ולא ננסה‬
‫היו כמו ילד קטן‪ ,‬ועם ילד קטן ההנהגה‬ ‫לבחור במקומו ‪ -‬הוא יגיע לבחירה בטוב‪,‬‬
‫של ההורים היא הנהגה של 'מוטב ייכנס‬ ‫גם אם במהלך הדרך נראה אותו בוחר‬
‫החץ בי'‪ .‬אבל פרשת האזינו נאמרה‬
‫בערב כניסתם לארץ ישראל ושם עם‬ ‫לפעמים ברע"‪.‬‬
‫ישראל כבר הגיעו ל'גיל ההתבגרות'‪.‬‬
‫שם הנשר כבר צריך לחכות‪ .‬לדפוק על‬ ‫כלל אצבע‪ :‬בגיל ההתבגרות צמצמו‬
‫הדלת לפני שהוא נכנס אל החדר‪ ,‬ולהיות‬ ‫למינימום את ההתערבות בחיי הילדים‬
‫בהמתנה"‪ .‬הרב חנוך דרורי‪ ,‬יועץ חינוכי‬ ‫שלכם‪ .‬תאמינו בהם ותנו להם את‬
‫ומנהל חינוכי בחיידר 'אחיעזר' בבית וגן‪,‬‬ ‫האחריות על עצמם‪ .‬אמרו להם בפה‬
‫מלא‪" :‬אתה ילד גדול‪ ,‬אני סומך עליך‪.‬‬
‫מתמצת רעיון גדול למילים קטנות‪.‬‬ ‫אתה יודע מה טוב ומה רע והבחירות‬

‫עמוד ‪57‬‬

‫"הצורך החזק ביותר שיש לנער בגיל‬ ‫מה פירוש להושיט יד? כדי לענות על‬
‫ההתבגרות הוא להיות עצמאי"‪ ,‬אומר‬ ‫שאלה בסיסית זאת כינסנו שלושה‬
‫הרב אשר יחיאל קסל‪ ,‬רב כפר הנוער‬ ‫אנשי חינוך מן השורה הראשונה לפאנל‬
‫'זוהרים'‪ ,‬יועץ ומרצה בענייני חינוך‪.‬‬
‫משתתפי הפאנל מהנהנים בהסכמה‪.‬‬ ‫מקצועי‪.‬‬
‫כן‪ ,‬כולם חושבים כך‪“ .‬ככל שנאפשר‬
‫לו להיות עצמאי ואחראי לעצמו באמת‪,‬‬ ‫הרב אשר יחיאל קסל‪ ,‬רב כפר הנוער‬
‫הגדילה תתנהל בצורה נכונה ותהליך‬ ‫'זוהרים'‪ ,‬יועץ ומרצה בענייני חינוך‪ ,‬מביא‬
‫גיבוש הזהות שלו ייעשה באופן נכון‪.‬‬ ‫את כללי הנוער המתמודד‪ ,‬הרב חיים‬
‫לעיתים‪ ,‬אנו כהורים מבקשים לגונן על‬ ‫זאיד‪ ,‬ר"מ בישיבת 'נחלת שלמה'‪ ,‬רב‬
‫הילד ולהציל אותו מן הטעויות של עצמו‪.‬‬ ‫בתיכוני 'בית יעקב אור יהודה' ו'שירת‬
‫אנחנו מסתכלים עליו ואומרים‪ :‬חבל‪,‬‬ ‫ברוריה אשדוד' ויועץ חינוכי‪ ,‬נוקב בכללי‬
‫למה לך לעשות שטויות? אני אאסור‬ ‫כל מתבגר ‪ -‬גם הטוב ביותר‪ ,‬והרב חנוך‬
‫עליך לעשות אותן וכך לא תצטרך‬ ‫דרורי‪ ,‬יועץ חינוכי ומנהל חינוכי בחיידר‬
‫לטעות וגם לא לשאת בתוצאות הטעות‪.‬‬ ‫'אחיעזר' בבית וגן‪ ,‬נותן מענה לנערים‬
‫אני אחייב את הבת ללכת לפעילות‬ ‫מתקשים הנמצאים בתוך המסגרת >‬
‫החברתית של הסמינר או אשמור על‬
‫הבן שילמד בחברותא עם מי שטוב לו‪,‬‬ ‫דע מה שתפעל‬
‫וכך הוא לא ייפול ולא יצטרך לקבל את‬
‫תהליך בהתגבשות‬
‫המכה ולעמוד במחיר‪.‬‬
‫הוא נכנס הביתה‪“ .‬שלום‪ ,‬למה אין‬
‫"זו טעות! גם אם לפעמים נראה לנו‬ ‫אוכל?" רוטן קולו המחוספס‪.‬‬
‫שהנער עושה שטויות וחבל שיידרש‬
‫לשלם את המחיר עליהן‪ ,‬אסור לנו‬ ‫סליחה?! אני משרת שלך?‬
‫להתערב לו בבחירות‪ .‬שייפול‪ ,‬שיטעה‪,‬‬
‫שישלם מחירים וילמד לקחת אחריות‬ ‫הוא דורש שנרד לו מן הוורידים וניתן לו‬
‫על החיים‪ .‬אם לא נאפשר לו להתנסות‬ ‫לעשות מה שהוא מבין‪ .‬מדבר בצורה‬
‫בנפילה‪ ,‬איך ירכוש לעצמו את היכולת‬ ‫עזה שמאיימת להוציא אותנו מן הכלים‬
‫ורוצה ללכת לישיבה אחרת מזו שתכננו‬
‫להחזיק את עצמו למעלה?"‬
‫לו‪.‬‬
‫לפי חלק ניכר מן המנהגים צריך אב‬
‫לברך בבר המצווה של בנו 'ברוך שפטרני‬ ‫נעים להכיר‪ .‬זו רק טעימה קלה מן‬
‫מעונשו של זה'‪ ,‬כיוון שמגיל מצוות האב‬ ‫הביטויים של שלב גיבוש הזהות של‬
‫כבר אינו נענש על מעשיו של בנו‪ .‬הבן‬ ‫הנער‪ .‬מהו תפקידנו‬
‫יכול ליפול ולקום ומי שישלם על כך את‬
‫המחיר יהיה הוא ורק הוא‪“ .‬מעניין לראות‬ ‫כהורים בשלב זה?‬

‫ואהינתענור עמוד ‪56‬‬

‫המתבגר רוצה מאוד להרשים‪ .‬פתאום‬ ‫כשהילד רוצה הכל הוא חייב ללמוד‬
‫הוא יקנה חולצות מסוימות ויסתפר‬ ‫להתכופף‪ .‬הרצונות שלו מבקשים הרבה‬
‫בצורה אחרת ‪ -‬לאו דווקא גרועה אבל‬ ‫מאוד פעמים לברר איפה מוצבים לו‬
‫שונה‪ .‬הוא יעשה הכל כדי לבקש מאיתנו‬ ‫קירות‪ .‬כאן זה הגבול? אה‪ ,‬לא? גם על‬
‫זה מוותרים לי? אז איפה הגבול ‪ -‬במקום‬
‫לשים לב אליו‪.‬‬
‫הזה או הזה?‬
‫הפתרון הוא למלא את הבקשה שלו‬
‫לפני שהוא יצטרך לדרוש אותה בכוח‪.‬‬ ‫"מצד אחד המתבגר רוצה להיות עצמאי‬
‫לשים לב אליו‪ .‬לתת לו להביע את‬ ‫‪ -‬לעשות מה שבא לי‪ ,‬להחזיק איזה‬
‫עצמו במקומות בהם הוא טוב‪ .‬להעניק‬ ‫טלפון שבא לי‪ ,‬לדבר עם מי שבא לי ‪-‬‬
‫לו עצמאות בכל מקום‬
‫שאפשר‪ .‬כי אם ניתן לו‬ ‫וזה בסדר‪ ,‬כי זה הגיל‪.‬‬
‫להיות עצמאי במקום‬ ‫ומצד שני‪ ,‬דווקא בגלל‬
‫מוגדר‪ ,‬הצורך שלו להפגין‬ ‫הרצונות האלו הנער חייב‬
‫עצמאות במקום אחר ‪-‬‬ ‫את הגבולות הכי חזקים‪,‬‬
‫מה שיוצר קונפליקט חזק‬
‫ייעלם‪.‬‬ ‫מאוד בין הנער למסגרת‬

‫עצור‪ ,‬גבול חדש לפניך‬ ‫ובינו לבין הבית"‪.‬‬

‫"אין לי כוח לקום עכשיו‪,‬‬ ‫מה קורה בסוף? “כאשר‬
‫אני אוכל מאוחר יותר"‪.‬‬ ‫הנערים מגיעים לגיל‬
‫ההתבגרות אנחנו רואים‬
‫"לא רוצה ללכת למניין‬ ‫תופעה אחידה כמעט‬
‫הזה‪ ,‬תעזבו אותי"‪.‬‬ ‫אצל כולם‪ :‬כיוון שקיים‬
‫אצל הנער הבלבול הוא‬
‫"אל תגידו לי מה לעשות‪,‬‬ ‫מחפש במה להתבלט‬
‫אני יכול להחליט לבד על החיים שלי!"‬ ‫שהוא גדל‪ .‬הוא חייב‬
‫להוכיח לעצמו ולעולם שהוא גדל‪ ,‬יש לו‬
‫משפטים חדשים נכנסים הביתה עם‬ ‫זהות עצמית‪ ,‬רצון עצמי ויכולת לעשות‬
‫הגעת הילדים לגיל העשרה‪ .‬ההורים‬
‫נדרשים לנשוך את הלשון ולהבליג‪ .‬לא‬ ‫ולבחור בעצמו"‪.‬‬
‫להיכנס לוויכוח ולא להיגרר לעימות‪.‬‬
‫להרחיב את הגבולות ולסדר אותם‬ ‫כלל אצבע‪ :‬לנער מתבגר לא אכפת‬
‫להישאר תחת המסגרת‪ ,‬להפך‪ ,‬הוא‬
‫מחדש עבור הילדים‪.‬‬ ‫רוצה בה ומבקש שהבית ייתן לו התוויה‬
‫מה לעשות ואיך‪ ,‬אבל הוא גם רוצה‬
‫מהם הגבולות החדשים המתאימים‬
‫לגיל ההתבגרות‪ ,‬כיצד נכון להציב אותם‬ ‫להראות לכולם את העצמאות שלו‪.‬‬

‫והיכן?‬

‫עמוד ‪59‬‬

‫לכן‪ ,‬ההקשבה שלנו אליו צריכה להיות‬ ‫בגיל העשרה ההורים צריכים להיות‬
‫ברורה יותר וההכלה שלנו צריכה להיות‬ ‫בעיקר בעמדת הקשבה ולא רק לומר‬
‫גדולה יותר‪ ,‬ולצד זאת‪ ,‬עלינו לשמור‬ ‫דברים או לתת הוראות‪“ .‬לילד קטן אני‬
‫שהסמכותיות שלנו לא תיפגע‪ .‬מדובר‬ ‫צריך לעזור לבחור ולתווך לו את החיים‪,‬‬
‫בגבול דקיק שעלינו לתת את הדעת‬ ‫אך נער ונערה צריכים סגנון תיווך שונה ‪-‬‬
‫שלא ייחצה‪ .‬אנחנו מוכנים לשמוע‬ ‫תיווך של הסבר והכוונה‪ ,‬אבל לא בחירה‬
‫את הנער‪ ,‬מוכנים לתת לו לבחור‬
‫את בחירותיו‪ ,‬ועדיין נשארים ההורים‬ ‫בשבילם‪.‬‬
‫הסמכותיים של הבית‪ ,‬לא נבהלים מכל‬
‫סערה ולא נענים לכל טלטול של האנייה‪.‬‬ ‫"הרב יצחק הוטנר זצ"ל היה אומר‬
‫כי גיל ההתבגרות דומה לספינה‬
‫שימו לב‪ ,‬בגיל העשרה עלינו לאפשר‬ ‫המיטלטלת על גלי הים כקליפת אגוז‪.‬‬
‫לנער או לנערה לקבל מרחב גדול יותר‬ ‫הם מבולבלים‪ ,‬הם מיטלטלים‪ ,‬הם נעים‬
‫ולבחור בתוכו את בחירותיהם‪ .‬אם נהיה‬ ‫ונדים גם מבחינה פיזיולוגית וגם מבחינה‬
‫עסוקים במלחמה יומיומית על כל בחירה‬ ‫מחשבתית‪ ,‬תדמיתית וחברתית‪.‬‬
‫(גם אם המלחמה הזאת תגיע מרצון‬ ‫נערים מתבגרים מתמודדים בהרבה‬
‫לגונן עליו ולהיות לו לעזר) הילד עלול‬ ‫מאוד חזיתות משתנות‪ ,‬אך בכל זאת‬
‫הספינה המתמודדת והנטרפת היא‬
‫לבעוט או לאבד את זהותו העצמית‪.‬‬ ‫הספינה שלהם‪ ,‬לא שלנו‪ .‬אנחנו כהורים‬
‫צריכים להיות עבורם עוגן יציב ומקשיב‪,‬‬
‫הרבה בלבול מעט ידיעה‬
‫המאפשר להם לנווט נכון את הספינה‪.‬‬
‫"בגיל ההתבגרות ניתן לזהות תופעה‬
‫מעניינת מאוד ‪ -‬המתבגר או המתבגרת‬ ‫"מנגד‪ ,‬לצד גיבוש הזהות של המתבגר‪,‬‬
‫פשוט מבולבלים"‪ ,‬אומר הרב חיים זאיד‪,‬‬ ‫בתוך הבית תפקיד ההורים נשאר‬
‫ר"מ בישיבת 'נחלת שלמה'‪ ,‬רב בתיכוני‬ ‫התפקיד המנהיג‪ .‬עלינו לזכור שלא‬
‫'בית יעקב אור יהודה' ו'שירת ברוריה‬ ‫לשמוט את המושכות מידינו ולאפשר‬
‫אשדוד' ויועץ חינוכי‪ ,‬ומסביר‪“ .‬למה? כיוון‬ ‫לנער לעשות ככל העולה על רוחו‪ .‬לבית‬
‫שמצד אחד הנער מתבגר ורוצה להיות‬ ‫שלנו יש הכללים שלו ויש אבא ואמא‬
‫עצמאי מאוד‪ ,‬והרצון הזה טבעי‪ ,‬נורמלי‪,‬‬ ‫שלוקחים סמכות ברורה וממשיכים‬
‫טוב ונדרש‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬גיל ההתבגרות‬ ‫להתוות ערכים וגבולות (תואמי גיל‬
‫הוא גיל מאוד פראי‪ ,‬גיל עם המון רצונות‪,‬‬
‫המון תשוקות והרבה מאוד קושי לכבד‬ ‫כמובן!)"‬

‫את המסגרת"‪.‬‬ ‫כלל אצבע‪ :‬בשלב גיבוש הזהות של‬
‫הנער תפקידנו כהורים‬
‫עם זאת ודווקא בגלל זה‪ ,‬בגיל העשרה‬
‫חשובה המסגרת הרבה יותר מתמיד‪.‬‬ ‫להבין היכן הוא נמצא‪.‬‬

‫נער מתבגר נמצא‬
‫בשלב של חיפוש זהות‪.‬‬

‫עמוד ‪58‬ואהינתענור‬

‫“הרבה פעמים אנחנו טועים לחשוב‬ ‫הרחוב נותן לו אהבה‪ ,‬אומנם מזויפת‬
‫שהסמכות נמדדת על פי היכולת שלנו‬ ‫אבל מורגשת‪ ,‬בלי לבוא חשבון על כלום‪.‬‬
‫להציב גבולות"‪ ,‬אומר הרב דרורי ומסביר‬ ‫ברגע שהאהבה שלי תהיה על תנאי‪,‬‬
‫את הטעות‪“ .‬סמכות היא מערכת שלמה‬ ‫התחרות לא תהיה הוגנת ורק טבעי‬
‫המורכבת קודם כל מקרבה לעולמו של‬ ‫הדבר שהוא יבחר במקום שיכול להביא‬
‫הנער‪ .‬אני מקבל סמכות ממי שאני‬
‫סומך עליו‪ .‬על מי אני סומך? על מי‬ ‫אותו לאבדון חלילה"‪.‬‬
‫שרוצה בטובתי ומי שסמוך אלי‪ .‬כדי‬
‫שאוכל לומר על מישהו שהוא סמוך אלי‪,‬‬ ‫כלל אצבע‪ :‬בגיל ההתבגרות מותר‬
‫הוא צריך להכיר אותי‪ ,‬את האישיות שלי‪,‬‬ ‫להורים להתעניין בחייו של הילד אך‬
‫את קצב ההתפתחות שלי‪ ,‬את הגיל בו‬ ‫חשוב מאוד להביא את ההתעניינות‬
‫אני נמצא ואת היכולות הקוגניטיביות‬ ‫ממקום של שאלה ולא של קביעה‪.‬‬
‫“מותר להורים לשאול נער שאלות‬
‫והרגשיות שלי‪.‬‬ ‫המגיעות ממקום של אהבה ואכפתיות‪,‬‬
‫כמו שהייתי שואל את אח שלי‪ ,‬אבל‬
‫"שמעתי ממנהלים על מציאות עצובה‬ ‫אנחנו חייבים ללמוד לדבר בסימן שאלה‪.‬‬
‫בה הורה הגיע לאספת הורים בתלמוד‬
‫התורה ועצר בחדרם כדי לברר איפה‬ ‫הדבר הכי משפיל לנער בן שלוש‬
‫לומד הילד שלו‪ .‬הוא בד' או בו'? בכיתה‬ ‫עשרה‪-‬חמש עשרה‪ ,‬בטח ובטח לנער‬
‫הראשונה או החמישית? איך אתה יכול‬ ‫בן שש עשרה‪-‬שמונה עשרה‪ ,‬זאת‬
‫לומר שאתה סמוך אל הנער אם אין לך‬ ‫ההרגשה שמישהו מנסה לשלוט על‬
‫החיים שלו ולנהל אותו בתוכם‪ .‬מול גישה‬
‫מושג אפילו בן כמה הוא?"‬ ‫כזאת הוא יתמרד‪ .‬מול גישה המגיעה‬
‫בשאלה הוא ישמח לשתף‪ .‬לעולם אל‬
‫לאחר שבונים את הקרבה ומשקיעים‬ ‫תגידו לילד 'אני לא מרשה לך להסתובב‬
‫בחלק של ה'סמוך'‪ ,‬ניתן לעבור לבניית‬ ‫איתו'‪ ,‬אמרו לו‪' :‬כאשר אתה מסתובב‬
‫הסמכות‪" .‬כחלק מתוך מערך הסמכות‬ ‫עם החבר ההוא אני מפחד‪ .‬אתה רוצה‬
‫יש כמה נתונים שאם אינני מודע להם אני‬ ‫לספר לי מה אתם עושים ביחד ואיפה‬
‫עלול למצוא את עצמי עובר מהר מאוד‬
‫אתם מסתובבים?'"‬
‫מסמכות לגיטימית לסמכות כוחנית"‪.‬‬
‫סמכות לגיטימית וסמכות כוחנית‬
‫מה רע בסמכות כוחנית?‬
‫אנשים מדברים על גבולות‪ ,‬הרחקתם‬
‫שהיא משאירה את הבחירה האם לקבל‬ ‫ושינויים בגיל ההתבגרות‪ ,‬ושוכחים‬
‫אותה או לא ‪ -‬בידי הנער‪.‬‬ ‫לגמרי שהגבולות הם רק חלק קטן‬
‫מתוך מערכת שלמה של סמכות‪.‬‬
‫"אם אבא מגיע ואומר 'אני לא מרשה‬
‫לשמוע בבית שלנו את השירים האלו‪,‬‬
‫תביא לי את הנגן ואני אמחק לך אותם‪.‬‬
‫הילד עלול לומר ‪ -‬אה‪ ,‬זה העונש שבחרת‬

‫עמוד ‪61‬‬

‫האם התפללת במניין או ביחידות ‪ -‬אבל‬ ‫"עלינו לקחת ברצינות את האמירה‬
‫אני בהחלט מציב את גבולות הבית‪ .‬כשם‬ ‫'ברוך שפטרני' ולעזוב את הילדים בגיל‬
‫שאני לא אנהל לך את החיים ‪ -‬כך גם‬ ‫ההתבגרות"‪ ,‬אומר הרב קסל ומדגיש‪:‬‬
‫אתה‪ ,‬מתבגר יקר‪ ,‬לא תנהל את החיים‬ ‫“להמשיך להחזיק בילד אחרי גיל שלוש‬
‫עשרה‪ ,‬זה כמו לא לעזוב את ידו של ילד‬
‫שלי או של בני הבית"‪.‬‬
‫בן שנתיים כדי שילמד ללכת!"‬
‫הגבולות ברורים מאוד‪ .‬יש אותי ואת הבית‬
‫אותם אני מנהל‪ ,‬ויש את החיים שלך‬ ‫מה גורם לנו לאחוז למתבגרים חזק חזק‬
‫בתוך המרחב שלך‪ ,‬אותם אתה מנהל‪.‬‬ ‫ביד ולא לשחרר? הרבה מאוד פעמים‬
‫במפגש בין החיים שלך לבית אתה צריך‬ ‫אין זה נובע מהמחשבה על טובתו של‬
‫לכבד את הדרישות שלי כיוון שאני מנהל‬
‫את הבית ולא אתה‪ .‬זו דרישה הגיונית‪,‬‬ ‫הילד אלא מהרצון שלנו לשלוט בו‪.‬‬
‫בריאה ואנושית והיא יוצרת למתבגר‬
‫מקום ותיחום ברורים מאוד בין הדברים‬ ‫אז מה‪ ,‬האם עלינו לאפשר לילד בן‬
‫שלוש עשרה לעשות ככל העולה על‬
‫שבשליטתו לאלו שאינם‪.‬‬ ‫רוחו? להעלים עין מכל וכל ולאפשר לו‬

‫"שימו לב‪ ,‬כאשר אני מציב בבית גבול‬ ‫להתנהג כראות עיניו?‬
‫בו אפשר לאכול עד השעה עשר בבוקר‬
‫נניח‪ ,‬אני לא מחליט לנער מה לעשות‬ ‫"לא‪ .‬הגבולות שעלינו להציב למתבגרים‬
‫עם חייו‪ .‬הוא יכול לקום בשמונה ולאכול‬ ‫אלו גבולות הבית‪ .‬אני לא יורד לו לחיים‪,‬‬
‫בנחת‪ ,‬הוא יכול לקום בתשע ולהזדרז‬ ‫לא בודק עם מי הוא מתחבר ולא רץ‬
‫עם הארוחה והוא יכול גם להחליט‬ ‫אחריו לבית הכנסת לבדוק האם הוא‬
‫שהבוקר הוא מוותר על הארוחה וישן‬ ‫הניח תפילין‪ .‬אני סומך עליו שיבחר בטוב‬
‫עד מתי שמתחשק לו‪ .‬הבחירה בידיו‪,‬‬ ‫ויעשה טוב‪ ,‬אבל כן מציב את גבולות‬
‫לא שללתי אותה‪ ,‬אבל בהחלט תחמתי‬ ‫הבית; אצלנו אוכלים סעודת שבת‬
‫בעשר ואני לא מחכה; אצלנו אוכלים‬
‫אותה למסגרת ברורה ובהירה מאוד"‪.‬‬ ‫ארוחת בוקר בין שמונה לתשע ואני לא‬
‫מרשה לפתוח שולחן באחת עשרה;‬
‫עם זאת‪ ,‬שימו לב‪“ :‬אני מדבר על נערים‬ ‫אצלנו חוזרים הביתה עד שעה איקס‬
‫שבסופו של יום נורמטיביים‪ .‬אצל נער‬ ‫ובשעה וואי אני נועל את הדלת; אצלנו‬
‫שכבר גלש החוצה אין לנו תפקיד לחנך‬ ‫חושך בבית עד השעה שקבענו; אצלנו‬
‫או לקבוע גבולות אלא רק לאהוב‪ .‬לפתוח‬ ‫לא מחזיקים במכשיר כזה או אחר; אני‬
‫את הדלת של הבית ולמלא אותו אהבה‬ ‫לא קובע לך אם תלך לישון או תקרא‬
‫במיטה; אני לא קובע‬
‫גדולה"‪.‬‬ ‫לך אם תתפלל במניין‬
‫הזה או באחר ואפילו לא‬
‫החשבון המתמטי העומד מאחורי‬ ‫מתכוון לבדוק אחריך‬
‫הדברים פשוט‪“ .‬אם אגביל את הילד שלי‬
‫בגבולות כאלו ואחרים הוא יעזוב אותי‪.‬‬ ‫ואהינתענור עמוד ‪60‬‬

‫"בגלל דבר אחד ‪ -‬היא לא הייתה סמוכה‬ ‫לבוא למניין שלנו ולא מכריחים אותם‬
‫אליו‪ .‬לא היה לה מושג מהן היכולות‬ ‫להצטרף אליו‪.‬‬
‫האמיתיות של הבן שלה ובהתאם לכך‬
‫מהן הדרישות הלגיטימיות שאפשר‬ ‫האם הוא באמת סמוך אל הנער‪ .‬האם‬
‫להציב לו ומהי הסמכות הלגיטימית‬ ‫הוא מכיר את הגיל? האם הוא מכיר את‬
‫הדור ודרישותיו (מה שעבר עלינו בגיל‬
‫שאפשר להפעיל עליו"‪.‬‬ ‫ההתבגרות אינו רלוונטי בעומדנו מול‬
‫הילדים)? האם הוא בדק מה מקובל‬
‫כלל אצבע‪ :‬כדי לשמר את הסמכות‬
‫הלגיטימית עלינו להעניק למתבגר‬ ‫ספציפית בישיבה של הנער?‬
‫חוויית הצלחה ויכולת לבחור בחירות‬
‫משל עצמו בתוך הגבולות‪ .‬הגבולות‬ ‫"אני זוכר מתקופת היותי בישיבה יום בו‬
‫אינם בבחינת גדר אלא קו‪ .‬קו שסומך‬ ‫אמא של אחד הבחורים הגיעה לבקר‬
‫את גבו של הילד ומאפשר לו לחיות בתוך‬ ‫אותו‪ .‬האם הגיעה מחוץ לעיר‪ ,‬עמוסה‬
‫הגבולות אך אינו מתקיל אותו שוב ושוב‪.‬‬ ‫סלים ואוכל והייתה נרגשת מאוד‪ .‬מדובר‬
‫בנער שהתקשה בישיבה ובלימוד‬
‫"בהיותי נער צעיר יצא לי לשבת עם‬ ‫אך האם כלל לא ידעה מכך ובהגיעה‬
‫נערים חולים ב'הדסה עין כרם' ולפעמים‬ ‫ביקשה רק לרוות א‪-‬אידישע נחת‪ .‬היא‬
‫הייתי גם זה שהחזיק בידם בעת שעברו‬ ‫עלתה לעזרת הנשים ורצתה לראות‬
‫לעולם האמת‪ .‬אני זוכר שיחה שהייתה‬ ‫את בנה לומד‪ .‬והבן אכן ישב והתנועע‬
‫לי עם ילד אחד‪ .‬מדובר בילד שלא שמר‬ ‫מעל הגמרא הפתוחה‪ .‬היא ראתה אותו‬
‫מצוות‪ ,‬שהמחלה פגשה אותו כשהיה‬ ‫שקוע בלימוד ועיניה זלגו דמעות‪ ,‬אבל‬
‫בן שתים עשרה וחצי‪ .‬השיחה שלנו‬ ‫אני שמעתי אותו מתנדנד ואומר לעצמו‪:‬‬
‫'אמא‪ ,‬מתי תלכי? אמא‪ ,‬אני לא מבין פה‬
‫התנהלה שבועיים לפני שהוא נפטר‪.‬‬ ‫מילה מהגמרא! אמא‪ ,‬העיניים שלך כמו‬
‫שיפודים בגב שלי‪ .‬אמא‪ ,‬אני מתחנן‪,‬‬
‫'אתה יודע‪ ,‬אני הולך למות'‪ ,‬הוא אמר‬
‫לי‪ .‬לא ידעתי מה לענות‪( .‬גם לא הייתי‬ ‫תלכי כבר‪'...‬‬
‫הרבה יותר מבוגר ממנו‪' )...‬כולנו בדרך‬
‫לשם ואף אחד לא יודע מתי ימסור דין‬ ‫"לאחר זמן מה‪ ,‬האם אכן הלכה‪ ,‬לא‬
‫וחשבון'‪ ,‬השבתי‪' .‬אתה יודע למה אני‬ ‫לפני שהעניקה לו חיבוק גדול בתוככי‬
‫מתכוון'‪ ,‬אמר הילד והוסיף‪' :‬יש לי גם‬ ‫חצר הישיבה‪ .‬הבחור התבייש מאוד‪,‬‬
‫הוכחה‪ ,‬עד לפני כמה זמן היו דברים‬ ‫כמובן‪ .‬חיבוק הוא דבר כל כך לא מקובל‬
‫שאבא ואמא שלי הרשו או לא הרשו לי‪,‬‬
‫אבל בשבועות האחרונים הכל מותר‪.‬‬ ‫בישיבה‪.‬‬
‫אני יודע למה ‪ -‬הם התייאשו ממני‪ ,‬הם‬
‫יודעים שאני הולך למות‪ "...‬זאת הייתה‬ ‫"ואני שואל אתכם‪ ,‬במה טעתה האם?‬
‫הפעם הראשונה שהבנתי שגבול הוא גב‪.‬‬ ‫כל המעשים שלה נעשו מתוך אהבה‬
‫כשהגבולות מגיעים ממקום של סמכות‬ ‫אמיתית ולגיטימית מאוד‪ ,‬אז למה‬
‫במקום לשמח את בנה היא הכאיבה לו?‬

‫עמוד ‪63‬‬

‫תפקיד‪ ,‬מכבדים ולא נוגעים‪ .‬אם ניגש‬ ‫לתת לי? בסדר‪ ,‬אז אני בוחר לא להביא‬
‫אליכם אדם ללא חלוק ואומר לכם 'אל‬ ‫את הנגן ולצאת מהבית‪.‬‬
‫תיגעו'‪ ,‬ייתכן שתישמעו לו וייתכן שלא‪,‬‬
‫הבחירה בידכם‪ .‬אבל אם ייגש אליכם‬ ‫"ברגע שאבא עובר לסמכות כוחנית הוא‬
‫אדם בחלוק לבן ויאמר 'אני מבקש שלא‬ ‫שומט תחת רגליו את הלגיטימיות שלו‬
‫תיגע‪ ,‬אם תיגע אקרא למשטרה'‪ ,‬אנשים‬ ‫ומשאיר את הדברים לבחירת הנער‪.‬‬
‫רבים ייגעו‪ .‬למה? כיוון שהוא לא היה‬ ‫לעיתים הנער יירתע וייענה ולעיתים לא‪.‬‬
‫בטוח בסמכות של עצמו וניסה להפעיל‬ ‫כשהנער לא ייענה האב יצטרך להגדיל‬
‫עלינו מניפולציות של‬ ‫את הסמכות ואת הענישה אך גם הנער‬
‫כוח‪ .‬מה אמרת‪ ,‬תקרא‬
‫למשטרה? אדרבה‪,‬‬ ‫עלול להתרגל ולהעלות‬
‫את ההתנהגות הכוחנית‬
‫נראה אותך‪...‬‬ ‫בהתאם‪ .‬מה שעלול לקרות‬
‫בסופו של דבר הוא שידו של‬
‫"בשביל הנער‪ ,‬גם‬ ‫האב תישאר על התחתונה‪.‬‬
‫המתבגר‪ ,‬אנחנו האיש‬
‫עם החלוק הלבן‪.‬‬ ‫הוא יצא החלש"‪.‬‬
‫ברגע שנהיה בטוחים‬
‫בסמכות שלנו הוא‬ ‫אז מה צריך לעשות כדי‬
‫יקבל אותה‪ .‬אם נפעיל‬ ‫לבנות סמכות לגיטימית?‬
‫מניפולציות כוח הוא‬
‫עלול דווקא לנסות‬ ‫"קודם כל להעניק אותה‬
‫אותנו‪ .‬לבדוק האם‬ ‫לעצמנו‪ .‬להתבונן על‬
‫המעשה של הנער ולהיות‬
‫נממש את האיום"‪.‬‬ ‫בטוחים בינינו לבין עצמנו‬
‫שאנחנו רוצים להעיר‬
‫כדי להציב סמכות לגיטימית על האב‬ ‫ושההתערבות שלנו‬
‫לבדוק עם עצמו שני דברים לפני כל‬ ‫לגיטימית‪ .‬כל עוד לא נהיה אנחנו‬
‫בטוחים בלגיטימיות של עצמנו‪ ,‬הנער‬
‫דרישה שהיא‪:‬‬ ‫לא יקבל אותה‪ .‬רק כאשר יהיה ברור‬
‫לנו מעל לכל ספק שהמעשה שאנחנו‬
‫האם טובת הילד עומדת מול עיניו ולא‬ ‫עושים עכשיו אכן הגיוני ולגיטימי ‪ -‬הנער‬
‫טובתו הוא‪ .‬הרבה מאוד פעמים אנחנו‬
‫דורשים מן הילדים דברים שאינם באים‬ ‫יקבל את הדברים"‪.‬‬
‫אלא לשמירה על התדמית האישית‬
‫שלנו או התועלת העצמית שלנו‪ .‬אי‬ ‫קחו למשל את המקרה הבא‪ .‬נכנסתם‬
‫אפשר לשקר לנערים‪ .‬אנחנו לא יכולים‬ ‫לסופר‪-‬פארם ואדם‬
‫למשוך אותם בכוח להתפלל במניין שלנו‬ ‫בחלוק לבן ניגש אליכם‬
‫'בשבילם'‪ .‬לו היינו רוצים בטובתם באמת‬ ‫ואומר‪' :‬אל תיגעו כאן'‪.‬‬
‫היינו הולכים לבדוק למה הם מתקשים‬ ‫אתם מבינים שהוא נושא‬

‫עמוד ‪62‬ואהינתענור‬

‫במי ובמה מדובר‪ .‬לא המלצתי להסיר‬ ‫למצוא עשרות רעיונות נוספים‪“ .‬החכמה‬
‫אחריות‪ ,‬ביקשתי לתת את מקסימום‬ ‫היא לזהות מה משמח את הילד ולא‬
‫מה יקל עלינו‪ .‬לא למנות את הילד‬
‫המרחב בתוכה‪.‬‬ ‫כאחראי על בישול כי אין לנו זמן וכוח‪,‬‬
‫אלא להעניק לו את התפקיד רק אם הוא‬
‫יש לך כוח!‬ ‫מתאים לו ורק בזמנים שמתאימים לו"‪.‬‬
‫וכמובן‪ ,‬לא לשכוח לציין לשבח את תוצר‬
‫"אני לא צריך לספר הכל כל הזמן!" הוא‬ ‫האחריות‪ .‬המילים הטובות הן אלו שייתנו‬
‫מטיח בהתרסה‪ .‬מתחתיה קל לזהות את‬
‫הכאב‪ .‬אני גדל‪ ,‬אבא‪ ,‬הוא מבקש לומר‪.‬‬ ‫לנער את הכוח והרצון להמשיך הלאה‪.‬‬

‫בבקשה תכיר בכך ותיתן בי אמון‪.‬‬ ‫כלל אצבע‪ :‬ככל‬
‫שנאפשר לנערים יותר‬
‫אמון? איך אפשר לתת‬ ‫מרחב בתוך המסגרת‬
‫בנער אמון אם אך אמש‬ ‫המותרת הם ירגישו פחות‬
‫צורך לחפש דברים מעבר‬
‫הפר אותו?‬ ‫לה‪ .‬הבחור רוצה לערוך‬
‫שבת עם חברים במירון‪,‬‬
‫איך אפשר לתת אמון‬ ‫למה להתנגד? תנו לו‪.‬‬
‫בנער שעם כל הכבוד‬ ‫אל תתערבו היכן שלא‬
‫התבקשתם‪ .‬הם רוצים‬
‫לרצונו הוא רק ילד?‬ ‫להכין את האוכל לבד?‬
‫בשמחה‪ .‬לבחור את‬
‫והאם באמת נכון לתת‬ ‫הצימר לבד? למה לא‪.‬‬
‫בנער אמון מוחלט‬ ‫לבחור את החברים לבד?‬

‫וטוטלי?‬ ‫ברור‪.‬‬

‫נתינת אמון היא המקום‬ ‫שבת כזאת יכולה לתת לבחור כוח‬
‫בו נבחנים הורים‪ .‬האם‬ ‫לשנים! הוא גדול‪ ,‬הוא מסוגל‪ ,‬הוא היה‬
‫הם יכולים לתת אותו בלי‬ ‫עצמאי ועשה הכל לבד‪ ,‬הוא הוכיח את‬
‫לחכות שהנער יצדיק את עצמו קודם‪ ,‬או‬ ‫הבגרות שלו בהיתר ולא באיסור ומה‬
‫שהם ידרשו שיוכיח את עצמו קודם כל‪,‬‬
‫יכול להיות טוב יותר?‬
‫ויפסידו במערכה?‬
‫ובכל זאת‪ ,‬מאחורי הגב ובלי ידיעתו של‬
‫"ככל שההורים ייתנו בנער אמון גבוה‬ ‫הבחור ניתן להרים טלפון לראש הישיבה‬
‫יותר הוא יעבוד קשה יותר כדי להוכיח‬ ‫ולוודא שהנסיעה היא על דעתו‪ ,‬וחשוב‬
‫שהוא זכאי לו"‪ ,‬אומר הרב קסל ומדגים‪:‬‬ ‫להרים טלפון להורי החברים ולוודא‬
‫“הגיע אלי פעם נער שההורים לא האמינו‬
‫בו בשום דבר בכלל‪ .‬לאורך כל הדרך הם‬
‫חשדו בו ללא הרף ועקבו אחריו בשבע‬
‫עיניים‪ .‬לצערנו הוא הגיע למחוזות‬
‫אפלים ממש‪( .‬תחת עינם המשגיחה של‬

‫ההורים‪)...‬‬

‫עמוד ‪65‬‬

‫"זה כל כך לא נכון‪ ,‬הנער לא חוצפן וגם‬ ‫לגיטימית והם תואמי גיל ‪ -‬הנערים רוצים‬
‫לא יורד מהדרך‪ .‬אלו משפטים שיופיעו‬ ‫אותם‪ ,‬הם מעניקים להם חיים‪.‬‬
‫אצל כל מתבגר‪ ,‬אפילו אם הוא הבחור‬
‫הכי טוב והכי צדיק בעולם‪ .‬המשפטים‬ ‫"ועוד מילה‪ ,‬כדי שהגבול יחזיק מעמד‪,‬‬
‫האלו מביאים תגובה טבעית של ילד‬ ‫מחובתנו לא רק לומר למתבגרים מה‬
‫שרוצה להראות כמה הוא גדול‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫לא‪ ,‬אלא גם מה כן‪ .‬בתוך כל הדברים‬
‫לחשוב איך להעניק לו את הגדלות שלו‬ ‫שנמצאים בשטח האפור עלינו לומר‬
‫בבירור מה אנחנו מרשים לנערים‬
‫במקומות אחרים"‪.‬‬ ‫לעשות‪ ,‬מהם הדברים שאנחנו נותנים‬
‫להם כי הם גדלו‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬מהם הדברים‬
‫לרב זאיד מספר דוגמאות איך אפשר‬ ‫שדורשים שיקול מחודש בהתאם לזמן‬
‫להעניק לילד עצמאות במקום אחד על‬ ‫ולשעה‪ ,‬פעמים שנתיר אותם ופעמים‬
‫מנת שלא יצטרך להביא אותה בכוח‬ ‫שנאסור‪ .‬כאשר הנערים והנערות‬
‫למקומות אחרים‪“ .‬כל הורה יפעיל את‬ ‫שלנו יודעים שמצד אחד יש גבולות‬
‫החשיבה העצמית שלו כדי למצוא את‬ ‫ומצד שני אבא ואמא מוכנים לשמוע‬
‫אותם ולהתגמש במידת האפשר‪ ,‬ויש‬
‫הצורה הטובה ביותר עבור בנו‪.‬‬ ‫גם דברים שמותרים להם מראש‪ ,‬הם‬

‫"לבן שלי‪ ,‬למשל‪ ,‬קניתי מחשב מוגן ללא‬ ‫מכבדים"‪.‬‬
‫שום חיבור לרשת‪ ,‬כדי שבכל יום‪ ,‬כשהוא‬
‫חוזר הביתה‪ ,‬יוכל לכתוב את מה שלמדו‬ ‫אל תזהו מלחמה‬
‫במהלך היום ולהדפיס לו‪ .‬תוך כמה‬
‫ימים הוא הפך לשם דבר בישיבה‪ .‬כולם‬ ‫נערים מתבגרים אינם מחפשים להילחם‪,‬‬
‫הבינו שהבן של הרב זאיד כותב את כל‬ ‫הם מחפשים להראות את עצמם‪ ,‬להוכיח‬
‫השיעורים ואפשר להשיג אצלו כל סיכום‪.‬‬ ‫לכולם שהם גדולים‪" .‬כל המשפטים מזן‬
‫לילד זה עשה טוב‪ ,‬הוא נהיה אחראי על‬ ‫'שלום‪ ,‬באתי‪ .‬למה אין מה לאכול?' 'למה‬
‫מפעל הסיכום של עצמו‪ ,‬דבר שנתן לו‬ ‫אין לי חולצה מגוהצת?' או 'אסור לך‬
‫מקום גם בבית מול אבא שקרא בכל‬ ‫להרביץ לו‪ ,‬תעזוב אותו מיד!' ‪ -‬לא באים‬
‫יום את סיכומי השיעורים וגם הדפיס לו‬ ‫להכריז מלחמה אלא לומר ‪ -‬אני כאן‬
‫אותם בחוברת‪ ,‬וגם בישיבה מול החברים‬ ‫ויש לי מילה‪ .‬זה כל העניין"‪ ,‬מסביר הרב‬
‫זאיד‪“ .‬אך כאן טמונה אבן הנגף‪ .‬ההורים‬
‫שהתחילו לבקש סיכומים‪.‬‬ ‫מזהים את המשפטים האלו כחוצפה‬
‫והתחלה של ירידה מהדרך ומשיבים‬
‫"במקרה אחר אני יודע על שני נערים‬ ‫על ההנכחה העצמית‬
‫שהעובדה שהם קיבלו את האחריות‬
‫על הכנת החמין לשבת הצילה אותם‬ ‫במלחמה‪.‬‬

‫מירידה מהדרך‪ .‬כפשוטו"‪.‬‬ ‫ואהינתענור עמוד ‪64‬‬

‫אפשר למנות ילד לאחראי על המנה‬
‫האחרונה‪ ,‬אפשר להעניק לו אחריות‬
‫בענייני התספורת לבני הבית ואפשר‬

‫הביאו אותן לידי מיצוי‪ ,‬ואחרי שהנער יבנה‬ ‫מהנהנים לו בראשם ואומרים לו 'אתה‬
‫את הביטחון העצמי ואת האמון העצמי‬ ‫יכול' ‪ -‬הוא באמת יכול‪ .‬כמו אצל ילדים‬
‫שלו בנקודות אלו‪ ,‬יהיה 'גב' להישען עליו‬
‫בבואו להתמודד מול נקודות החולשה‬ ‫כך אצל מתבגרים‪.‬‬

‫שלו"‪.‬‬ ‫אמון זה לא תפילה‬

‫כלל אצבע‪ :‬בעניין האמון ‪ -‬אימהות אינן‬ ‫"יש הבדל בין אמון לתקווה"‪ ,‬מחדד‬
‫יודעות כמה כוח יש דווקא בידן‪ .‬אמא היא‬ ‫הרב דרורי את הדברים‪“ .‬אמון הוא‬
‫מי שמתפללת ודומעת על ילדיה והיא זו‬ ‫ידיעה ברורה שהנער מסוגל‪ ,‬תקווה‬
‫שנמצאת רוב הזמן בבית‪ .‬היא הנותנת‬ ‫היא תפילה ורצון ‪ -‬לא ביטחון‪ .‬כאשר‬
‫את שפת האם‪ ,‬ואם שפה זו תיתן אמון‬ ‫אבא מסתכל על נקודות החולשה של‬
‫בנקודות החוזק של הנער ‪ -‬יהיה לו הכוח‬ ‫הנער ואומר 'אני נותן בך אמון שלא‬
‫תיפול בעזרת ה''‪ ,‬הוא לא נותן אמון אלא‬
‫להתמודד במקומות אחרים‪.‬‬ ‫מביע תקווה‪ .‬אבל כאשר הוא מסתכל‬
‫על הידיים הטובות שלו ואומר 'אני יודע‬
‫"לפני כמה שנים הגיע אלי הורה לילד‬ ‫שאני יכול להפקיד בידך בלב רגוע את‬
‫בכיתה א' ואמר לי‪' :‬אני חותם לך‪ ,‬הילד‬ ‫בניית הסוכה של סבא'‪ ,‬הוא נותן בו אמון‪.‬‬
‫שלי יגדל וירד מהדרך‪ .‬אני רואה את זה‬
‫כבר עכשיו'‪ .‬הזדעזעתי‪ .‬ילד קטנטן‪.‬‬ ‫שמים לב להבדל?"‬
‫בכיתה א'‪ .‬ממשפחה טובה‪ .‬איך יוכל‬
‫לגדול בסביבה שמשדרת לו כל כך הרבה‬ ‫הבעיה היא שבנקודות החוזק של‬
‫חוסר אמון? 'אתה יודע'‪ ,‬אמרתי לאבא‪,‬‬ ‫הנערים הורים שוכחים לתת אמון‪ .‬למה‬
‫'אני חותם לך שאם תאמין בדברים שלך‪,‬‬ ‫לתת שם אמון‪ ,‬זה מובן מאליו‪ .‬מובן‬
‫מאליו שיש לו ידיים טובות‪ ,‬מובן מאליו‬
‫זה בדיוק מה שיצא מהילד'‪.‬‬ ‫שהוא יודע להרגיע את האח הקטן‪ ,‬מובן‬

‫"אבל אם לא‪ ,‬אם רק ניתן אמון בילדים‬ ‫מאליו שהוא טוב בשירה מדויקת‪.‬‬
‫ובנערים שלנו‪ ,‬אם רק נראה כמה טוב‬
‫יש בהם ונשים אותו על השולחן‪ ,‬נזכה‬ ‫מובן מאליו?‬
‫לראות אותם הולכים‪ ,‬בעזרת ה'‪ ,‬בדרך‬
‫"המציאות בה הדברים הטובים הופכים‬
‫ה'"‪.‬‬ ‫מובנים מאליהם והחלקים המתמודדים‬
‫נמצאים כל הזמן על השולחן‪ ,‬מקטינה‬
‫תעשו הליכה‬ ‫את המקום בנתינת אמון‪ ,‬למינימום‪.‬‬
‫במקום לראות במה הנער מתקשה‬
‫לא מספיק לתת אמון בנער‪ ,‬צריך גם‬ ‫שימו את הפוקוס כל הזמן על נקודות‬
‫לדבר עליו ולהראות אותו במילים‪ ,‬סובר‬ ‫החוזק שלו‪ .‬העלו אותן‪ ,‬תנו לו אמון בהן‪,‬‬

‫עמוד ‪67‬‬

‫לך אותו'‪ ,‬לא יעמוד במשימה‪ ,‬אבל ילד‬ ‫"כאשר הוא הגיע אלינו ישבנו עם ההורים‬
‫שניתן בו אמון ‪ -‬יילחם מלחמת עולם לא‬ ‫וכמו תמיד עזרנו להם לרכוש אמון בילד‪,‬‬
‫להאמין שהוא מסוגל ולהחליט שהם לא‬
‫לאבד אותו‪.‬‬ ‫מתערבים ומאמינים שהוא יעשה את‬
‫הטוב ביותר‪ .‬ההורים לקחו את ההדרכה‬
‫"כאשר אני אומר לתת אמון בנער אני‬ ‫לעומק ובאמת בנו אמון אמיתי בנער‪.‬‬
‫מדבר על אמון טוטלי‪ ,‬מוחלט‪ .‬אם אבא‬ ‫עברה רק שנה עד לשינוי הבולט‪ .‬הילד‬
‫לא נותן בנער אמון במקומות שקשה לו‬ ‫בנה את עצמו לתלפיות‪ ,‬ממש לקח את‬
‫הוא בעצם אומר לו‪ :‬אני לא סומך עליך‪,‬‬ ‫עצמו בידיים‪ ,‬הפסיק לעשות שטויות‬
‫אין לך כוח לעמוד בפני הפיתוי‪ ,‬וכך בדיוק‬ ‫והתחיל להתייחס לחיים ברצינות‪ .‬כשהוא‬
‫הילד מרגיש ‪ -‬חלש ובלתי מסוגל‪ .‬אם‬ ‫הבין שהאחריות נמצאת בידיים שלו‬
‫אבא נותן אמון הוא משדר לנער שהוא‬ ‫וההורים מאמינים בו באמת‪ ,‬הוא עשה‬

‫מסוגל וגם אם ייכשל יש לו כוח לקום‪.‬‬ ‫הכל כדי להצדיק את האמון שלהם‪.‬‬

‫"מכאן אנחנו מגיעים ישר אל הכלל הבא‪:‬‬ ‫"אני זוכר איך פעם אחת‪ ,‬מאוחר בלילה‪,‬‬
‫אסור להרפות מן האמון גם אם הנער‬ ‫הוא צלצל אלי וביקש עזרה‪' .‬הרב‪,‬‬
‫שבר אותו‪ .‬נתת בילד אמון טוטלי והוא‬ ‫הפסדתי את האוטובוס האחרון ונתקעתי‬
‫לא עמד בו? הנפילה דומה לתאונה‪ .‬כל‬ ‫בירושלים'‪ ,‬הוא אמר לי‪' .‬אני יודע שאם‬
‫מי שנהג ברכב עשה פעם תאונה‪ ,‬וכולם‬ ‫אשאר כאן לילה אני יכול לסיים את‬
‫יודעים מה אומר איש מקצוע לנהג יום‬ ‫הלילה לא בצורה שמתאימה לי‪ .‬הסיפור‬
‫למחרת התאונה ‪ -‬תעלה על הרכב‪,‬‬ ‫הזה יכול להגיע לאוזני ההורים שלי ואני‬
‫תיסע בו‪ ,‬זה שעשית תאונה אתמול לא‬ ‫לא מוכן לאכזב אותם‪ .‬הם מאמינים בי‬

‫אומר שהיא תקרה גם היום‪.‬‬ ‫שאני חזק‪ ,‬אני לא מוכן ליפול'"‪.‬‬

‫"אותו דבר בדיוק עם הנער‪ .‬הוא נפל?‬ ‫בואו נשים את הדברים על השולחן‪ .‬אין‬
‫לא הצדיק את האמון? אפשר לדבר על‬ ‫לילד בעיה להפסיד הבטחות אבל הוא‬
‫הנפילה‪ ,‬אפשר לנתח אותה או לכעוס‬ ‫לא יהיה מוכן בחיים לוותר על מה שנמצא‬
‫בעקבותיה‪ ,‬אבל יום למחרת האמון חוזר‬ ‫לו בכיס‪ .‬אם נעשה לו מבצע ונבטיח לו‬
‫במלואו‪ .‬ביום הבא אבא שוב סומך על‬ ‫מיליון דולר בעוד חודש‪ ,‬לא בטוח שהוא‬
‫הנער שהוא יצליח ויש לו כוח להתמודד‪.‬‬ ‫יצליח‪ ,‬אבל אם ניתן לו מיליון דולר ונגיד‬
‫לו שאם לא יעמוד בכללים יפסיד אותם‪,‬‬
‫רק כך הנער ידע שבאמת יש לו כוח"‪.‬‬
‫הוא יעשה הכל כדי לא להיכשל‪.‬‬
‫כלל אצבע‪ :‬איך מלמדים ילד ללכת?‬
‫מעמידים אותו‪ ,‬מתרחקים וקוראים‬ ‫ילד שנגיד לו 'תוכיח לנו‬
‫לו 'בוא! אתה מסוגל! אתה יכול!' ואיך‬ ‫שאתה ראוי לאמון וניתן‬
‫ילד יודע לאחר הנפילה האם להישאר‬
‫להתפלש בבכי על הרצפה או לקום‬ ‫ואהינתענור עמוד ‪66‬‬
‫ולהמשיך לצעוד? לפי ההורים‪ .‬אם הם‬

‫מרכז בינו ‪ -‬מרכז כולל ומדויק‬ ‫מרכז בינו ‪ -‬המחזיר נשמות‬

‫מרכז ‘בינו’ מאחד תחתיו אנשי מקצוע‬ ‫מרכז 'בינו' הוקם על מנת לענות‬
‫מכל התחומים‪ :‬החל מיועצים בתוככי‬ ‫להורים ולילדיהם תחת קורת גג‬
‫עולם הישיבות וכלה במטפלים‪,‬‬ ‫אחת‪" .‬אני מתפעל מאוד מן המרכז‬
‫הנפלא 'בינו'‪ ,‬שאני קורא עליכם את‬
‫מדריכים להורים ועוד היד נטויה‪.‬‬ ‫הברכה‪' ‬המחזיר נשמות לפגרים‬
‫מתים'"‪ ,‬אומר הרב זאיד‪" .‬העצות‬
‫“אני רואה חשיבות רבה בכך שהורים‬ ‫להורים‪ ,‬התקווה לשינוי והסיכוי המחודש‬
‫יקבלו הדרכה בגיל המתבגר של‬ ‫שהם נותנים לכל אחד כדי להצליח‪ ,‬הם‬
‫ילדיהם‪ ,‬ורצוי שהדרכה זו תהיה בסביבה‬
‫המאחדת תחתיה אנשים מכל תחומי‬ ‫דבר נפלא‪ .‬אשריהם"‪.‬‬
‫השטח; אנשי מקצוע; אנשים מתוך‬
‫הישיבות; ויועצים המומחים בהכוונה‪.‬‬
‫כמה טוב שנפתח מרכז כמו מרכז ‘בינו’‬
‫הנותן את המענה הכולל והמדויק לכל‬

‫התמודדות”‪.‬‬

‫עמוד ‪69‬‬

‫מרכז בינו ‪ -‬מקום של ראייה הוליסטית‬ ‫הרב זאיד‪“ .‬התורה אומרת לנו 'שמע‬
‫בני מוסר אביך'‪ ,‬כיוון שלחינוך יש מוטיב‬
‫מרכז 'בינו' הוקם כדי לתת מענה לכל‬ ‫מילולי‪ .‬לא מספיק לתת בנער אמון‪,‬‬
‫הורה או נער שמבקשים עזרה‪" .‬המרכז‬ ‫צריך לדבר איתו‪ .‬ילד חוזר הביתה (אם‬
‫החדש הוא דבר גדול ומדהים"‪ ,‬אומר‬ ‫הוא פנוי ולא עייף)‪ ,‬למה שאבא ואמא‬
‫הרב קסל‪" .‬המציאות הזאת בה הורה‬ ‫לא יעשו איתו הליכה? לכו לטייל‪ ,‬הטיול‬
‫מתמודד או נער מתמודד‪ ,‬או הורה‬ ‫פותח את הלב ובמהלכו תוכלו גם‬
‫ונער המתמודדים יחד‪ ,‬יכולים לפנות‬ ‫לשמוע מהנער על מה שעובר עליו‪.‬‬
‫למקום אחד שמרכז תחת גגו את כל‬ ‫אבא לא צריך לחפש לשמוע מהנער מה‬
‫אנשי המקצוע מכל סוג שהוא‪ ,‬היא דבר‬ ‫קרה כדי להיות המשגיח שלו‪ ,‬מזה יש‬
‫מדהים‪ .‬העובדה שאבא‪ ,‬אמא ובן יכולים‬ ‫לו מספיק בישיבה‪ .‬הוא צריך להתעניין‬
‫להגיע למקום אחד והוא יהיה מקובל על‬ ‫ממקום של אמון קרוב‪ .‬גם מקומות של‬
‫כולם ‪ -‬לא מקום בו אמא סידרה לילד‬ ‫כעסים אפשר להחליק בצורה כזו‪ .‬הנער‬
‫טיפול כדי להשיג את המטרות שלה או‬ ‫נפגע? אין צורך להתנצל אבל אפשר‬
‫נער שסידר פגישה להוריו כדי להשיג‬ ‫להסביר‪ .‬להראות את הצד השני של‬
‫את מטרותיו הוא ‪ -‬כבר משיגה חצי‬ ‫אבא ואמא‪ .‬להסביר שלא היה כאן אי‬

‫מהטיפול‪.‬‬ ‫אמון אלא שיקולים נוספים"‪.‬‬

‫"בשונה ממקומות שקמים על מנת‬ ‫כלל אצבע‪ :‬בשעת שיחה עם מתבגר‬
‫לפתור התמודדויות נקודתיות‪ ,‬למרכז‬ ‫אין צורך לאבד מן הסמכותיות של‬
‫ההכוון 'בינו' יש ראייה הוליסטית שרואה‬ ‫ההורה‪ ,‬אבל אפשר בהחלט להסביר‪ .‬אם‬
‫את ההורים‪ ,‬את הנער‪ ,‬את הקהילה ואת‬ ‫הנער ביקש חוג שחייה וההורים אמרו‬
‫השילוב ביניהם‪ .‬נער אינו יכול לחיות‬ ‫'לא'‪ ,‬הוא חווה חוויה של אי אמון ‪ -‬אבא‬
‫בלי משפחה ובלי קהילה‪ ,‬אבל הקהילה‬ ‫ואמא לא מאמינים שהוא באמת צריך‬
‫והמשפחה אינן יכולות להתעלם‬ ‫את החוג‪ ,‬ולכן אינם מאפשרים לו ללכת‬
‫מהאינדיבידואל הפרטי ולהפוך אותו‬ ‫אליו‪ .‬בשעה של הליכה אפשר להסביר‬
‫לו שאין כאן אי אמון אלא עניין אחר ‪-‬‬
‫למספר בסטטיסטיקה‪.‬‬ ‫הקורס יקר לנו מדי עכשיו‪ ,‬השעות שלו‬
‫מאוחרת מדי או שהבריכה רחוקה מדי‪.‬‬
‫"מרכז 'בינו' קם כדי לענות על הצורך‬ ‫מעט הידברות יכולה להסיר הרבה מאוד‬
‫הזה ‪ -‬לראות את הצורך האינדיבידואלי‬ ‫מחיצות של אי אמון ולהשיב לב נערים‬
‫של כל נער‪ ,‬לראות את הצרכים של‬
‫בני הבית והקהילה ולמצוא את הדרך‬ ‫אל אבותם‪.‬‬
‫לאפשר גם את קיומו של הפרט וגם את‬
‫זה של הכלל‪ .‬זהו הדבר הכי גדול שיכול‬

‫להיות בעולם"‪.‬‬

‫ואהינתענור עמוד ‪68‬‬

‫הרב חיים ולדר סופר ויועץ חינוכי‬

‫צומת ימי הנעורים‬

‫חברים רעים‪ ,‬דברים שחווה בילדותו‪,‬‬ ‫הדבר המעסיק כל אחד אחד מאיתנו‪,‬‬
‫מצב משפחתי‪ ,‬חברתי‪ ,‬רגשי או שמא‬ ‫יותר מכל דבר אחר זה לראות בנים ובני‬
‫בנים‪ ,‬אוהבי השם יראי אלוקים אנשי‬
‫אופי כזה או אחר‪.‬‬ ‫אמת הדבקים והולכים בדרך התורה‬

‫וכן להפך‪ ,‬יכול להיות ילד שמוגדר כ"פרא‬ ‫והמצוות‪.‬‬
‫אדם" ובימי הנעורים תופס את עצמו‬
‫כל הורה ייתקל לפחות עם אחד מילדיו‪,‬‬
‫והופך לנער רציני צדיק יר"ש ולמדן‪.‬‬ ‫ובדרך כלל עם כמה מהם‪ ,‬במהמורות‬
‫חינוכיות‪ .‬זו עובדה‪ .‬וכפי שהגדיר לי זאת‬
‫משם‪ ,‬כמעט אין דרך יציאה ואני מדגיש‬ ‫מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל "זה אפילו‬
‫"כמעט" מפני שכל עוד הנר דולק עדיין‬ ‫לא "צער גידול בנים" כי אם "גידול בנים"‪.‬‬

‫ניתן לתקן‪.‬‬ ‫ימי הנעורים הם המהמורה הכי‬
‫משמעותית בחיי האדם‪ .‬הם צומת‬
‫וכמו "כביש אדום" שהרשויות משקיעות‬
‫הון עתק כדי להרחיבו‪ ,‬ליישרו‪ ,‬לתקנו‬ ‫הדרכים שיקבע לאן פניו מועדות‪.‬‬
‫ולהציב גדרות הפרדה ‪ -‬וכשהן עושות‬
‫זאת הן מצילות חיים כך הדבר גם‬ ‫יכול ילד להיות חלק חרוץ וצדיק‪ ,‬ובימי‬
‫בצומת הנעורים‪ .‬חייבים להשקיע‬ ‫הנעורים ליפול במהמורה ‪ -‬אם בגלל‬
‫באינספור אופנים כדי לסייע לאלה‬

‫עמוד ‪71‬‬

‫ואהינתענור עמוד ‪70‬‬

‫וכדו') אין בכוחה להשקיע ולהנות‬ ‫האדיר של זוג הורים‪ ,‬שמצליחים לשמר‬
‫מסיפוקים עם תוכן (נחת‪ ,‬הערכה‬ ‫מוסד (משפחתי) שפעמים צי שלם של‬
‫עוסי"ם‪ ,‬פסיכולוגים‪ ,‬מטפלים ועדות‬
‫עצמית‪ ,‬קידום רוחני ואישי)‪.‬‬ ‫השמה‪ ,‬מתקשים לבנות מחדש כאשר‬

‫המעניין הוא ‪ -‬שבדרך כלל‪ ,‬כשילד מכור‬ ‫הוא 'קורס'‪.‬‬
‫לסיפוקים מיידיים מאכזב את הוריו‬
‫למרות (ובעצם בגלל) מה שהם העניקו‬ ‫עלינו להבין‪ -‬אם בעלי משפחות‬
‫לו בלי סוף ‪ -‬מגיע שלב הדריסה‪ .‬ההורים‬ ‫"קורסים"‪ ,‬למרות שהם מבינים מה‬
‫שהתייאשו מהדרך הטובה מתחילים‬ ‫"קורס "איתם‪ ,‬מה נאמר על נער שקורס‬
‫להטיח בו את כל המרירות שנצברה‬ ‫לתוך עצמו ואין לו כמעט שיקולים אחרים‬
‫בהם בגללו כל השנים ‪ -‬מדובר במטען‬
‫קשה ופוגע‪ .‬כך יוצאים ילדים שאין להם‬ ‫כמו ילדים ומשפחה?‬
‫לא כוח נפשי ולא אחריות‪ ,‬כמובן שאין‬
‫לכלול את כל המקרים לפי התבנית‬ ‫הכוח הזה לעמוד מול קשיים‪ ,‬להתמיד‬
‫הזו‪ .‬ישנם הורים נפלאים שהשקיעו את‬ ‫ולעולם לא לברוח מוקנה לאדם בילדותו‬
‫כל חייהם בילדיהם‬ ‫‪ -‬בדוגמא האישית של הוריו ובחינוך‬
‫ואלה "אכזבו" אותם‪,‬‬
‫לעיתים בגלל חבר‬ ‫שהם מעניקים‬
‫אחד רע‪ ,‬או מקרה רע‬ ‫לו‪ .‬בעבר היו‬
‫שאיש אינו יודע עליו‪,‬‬ ‫אנשים חזקים‬
‫הילדים נושאים את המטען איתם‪ .‬ועל‬ ‫יותר‪ .‬התמודדו‬
‫עם קשיים בלתי‬
‫כך ראוי לייחד מאמר משל עצמו‪.‬‬ ‫רגילים ויכלו להם‪ .‬זאת משום ‪ -‬שהחינוך‬
‫שלהם היה ספרטני (משמעתי)‪ .‬להורים‬
‫השילוב הנכון ביותר הוא לטפח את‬ ‫הייתה שליטה מוחלטת על ילדיהם‪.‬‬
‫הילד מצד אחד‪ ,‬להעניק לו חום אהבה‬ ‫הם ידעו לדרוש מהם‪ ,‬בדרך כלל יותר‬
‫ותשומת לב‪ ,‬להחמיא לו ולעודד אותו‪.‬‬ ‫מכפי שיכלו‪ .‬העמידה בקשיים יצרה‬
‫אך מצד שני לדרוש ממנו (טיפ טיפה‬ ‫אצל הילדים כוח התמודדות‪ .‬וגם‪,‬‬
‫יותר מכפי שנראה לנו שהוא מסוגל)‪,‬‬ ‫תתפלאו לשמוע‪ ,‬אהבה גדולה להורים‪.‬‬
‫להעמיד לו גבולות ולדאוג בתוקף שאלה‬ ‫הם יצאו בריאים בנפשם והחשוב מכל ‪-‬‬
‫יישמרו‪ .‬לשמור על סמכויות ההורה‪ ,‬לא‬
‫לאפשר חוצפה וערעור הסמכויות‪ ,‬ליצור‬ ‫מאושרים‪.‬‬
‫הירארכיה ברורה ולא שוויון בין הורים‬
‫לילדיהם‪ .‬לשמור בכל מחיר על כבודם‬ ‫הרעה שפשטה בשנים האחרונות‪ ,‬בה‬
‫של הילדים וחלילה לא להשפילם‪ .‬לגלות‬ ‫הורים נמנעים מלדרוש מילדיהם כדי‬
‫אכפתיות למצוקותיהם ולא להתעלם‬ ‫שלא להכביד עליהם גרמה לכך שילד‬
‫ובוודאי שלא ללעוג לדברים שהילדים‬ ‫לא ילמד להתמודד בחייו‪ .‬נפש חלשה‪,‬‬
‫שמופעלת בדרך כלל על ידי רצונות‬
‫וסיפוקים רגעיים‪( ,‬משחקים‪ ,‬ממתקים‬

‫עמוד ‪73‬‬

‫רבות שהחמורה מהם היא פרישה‬ ‫שעוברים בצומת הזו‪ ,‬לעבור אותה‬
‫מהמסגרת‪.‬‬ ‫בשלום ולהמשיך אל החיים בצורה‬

‫יציאה ממסגרת היא סוג של בריחה‪.‬‬ ‫המיטבית ביותר‪.‬‬
‫בריחה מהתמודדות‪ ,‬מקשיים‪ ,‬ממצוקה‪.‬‬
‫כמובן שמי שרוצה להבטיח שהילד שלו‬
‫בדרך כלל הפרישה מתקבלת בחיפזון‬ ‫יעבור את "צומת ימי הנעורים בבטחה"‬
‫ברגע של חולשה‪ ,‬משבר ומתוך לחץ‬ ‫חייב להשקיע בחינוך המקדים מימי‬
‫הילדות עד לימי הנעורים‪ ,‬בעיקר לעיצוב‬
‫רגעי‪.‬‬
‫נפשו של הנער‪.‬‬
‫גם אנשים שהקימו משפחות‪ ,‬ולכאורה‬
‫מצאו 'פינה' בחייהם‪ ,‬מוצאים עצמם‬ ‫ההשקעה החשובה ביותר היא "תפישת‬
‫ברגעי חולשה ומשבר‪ .‬רגעים בהם רוצים‬ ‫עתיד" שהיא היפוך הגמור מ"סיפוקים‬
‫לפרוש‪ ,‬לעזוב הכל‪,‬‬
‫לנוח‪ ,‬לברוח‪ .‬רובם‬ ‫מיידים"‪.‬‬
‫אינם עושים זאת‪.‬‬
‫מדוע? סיבות רבות‬ ‫אם כי‪ ,‬מי‬
‫לדבר‪ ,‬שהמרכזית‬ ‫שמשקיע רק‬
‫בהן היא מידת‬ ‫ב"תפישת עתיד"‬
‫האחריות הטבועה‬ ‫ומונע מילדים‬
‫בכל אחד‪ .‬הדאגה‬ ‫סיפוקים ולצורך‬
‫למשפחה‪ ,‬לילדים‪,‬‬ ‫העניין‪ ,‬סיפוק ‪-‬‬
‫לעתידם‪ ,‬מחזיקה‬ ‫אינו רק ממתקים‬
‫אותם‪ ,‬באותם רגעי‬ ‫וצעצועים אלא‬
‫חולשה‪ .‬הנפש רוצה לנוח אך החינוך‬ ‫אהבה‪ ,‬הערכה‪,‬‬
‫לאחריות והאישיות מספקים את הכוח‬ ‫כבוד‪ ,‬יציבות‪ ,‬מניעת מצב של חוסר‬
‫שליטה מצד ההורים וזוגיות נאותה‪ ,‬יהיה‬
‫החלופי‪.‬‬ ‫חסר גם ב"עתיד" הבריא של המתבגר‪.‬‬

‫ועדיין‪ ,‬יש מהאנשים סביבנו‪ ,‬הכושלים‪,‬‬ ‫"לבנות אופי" מצריך קונסטרוקציה‬
‫מרימים ידיים ופורשים‪ .‬אם זכו‪ ,‬יש להם‬ ‫מאד רחבה‪ .‬וכמו בניין שיסודותיו חזקים‬
‫בת זוג שלוקחת על עצמה את העול‪.‬‬ ‫לא ייפול גם ברעידת אדמה‪ ,‬ואילו מבנה‬
‫אם לא זכו‪ ,‬הבית קורס ומתמוטט‪,‬‬ ‫ללא יסודות יתמוטט ממכת טרקטור‪ ,‬כך‬
‫וככל שיש בו יותר נפשות כך רעש‬
‫הקריסה גדול יותר‪ .‬כאיש רווחה אני‬ ‫גם נפש הילד‪/‬הנער‪.‬‬
‫רואה לעיתים ‪ -‬שכשהורים קורסים‪,‬‬
‫פעמים שאגף שלם מתקשה לאחות‬ ‫חוסר יציבות של נער‬
‫את השברים (זה אומר לי מה הכוח‬ ‫מעמיד אותו בסכנות‬

‫ואהינתענור עמוד ‪72‬‬

‫הרב נח פלאי‪ -‬יועץ חינוכי‬

‫אחריות עצמית בגיל הנעורים‬

‫לעוף‪ ,‬בשלב ראשון הוא יקבל מזון‪ ,‬חום‪,‬‬ ‫בכל גיל ובפרט בגיל הנעורים אחד‬
‫ביטחון והגנה וכאשר הוא כבר בוגר‪ ,‬הוא‬ ‫החלקים הקשים והמורכבים ביותר‬
‫מתחיל להתאמן לצאת ולעוף‪ .‬בהתחלה‬ ‫בחינוך הילדים קשור לאיזון שלי כהורה‪,‬‬
‫למרחקים קצרים ובסוף כשהוא כבר‬ ‫מחד ‪ -‬להיות מעורב אקטיבית בעולמו‬
‫עצמאי הוא פורש כנפיים ויוצא לדרכו‪.‬‬ ‫של הילד‪ ,‬ומאידך ‪ -‬החובה שלי לדעת‬
‫אבוי לו לאותו גוזל שהוריו ישאירו אותו‬ ‫להרפות‪ ,‬לסגת אחורה ולתת לילד‬
‫בקן מוגן ועטוף לנצח‪ .‬כשהוא קטן זה‬ ‫להתמודד עם ההשלכות של המעשים‬
‫פינוק כשהוא גדול זה כבר יהפוך להיות‬ ‫שלו לטוב ולרע‪ .‬היכולת הזאת לדעת‬
‫נכות‪ .‬בדיוק אותו דבר מתרחש אצל‬ ‫מתי לשחרר ומתי לקצר היא אומנות‬
‫כל ילד בשלב הראשון‪ ,‬הוא עטוף ומוגן‪,‬‬ ‫של ממש‪ ,‬שקצת קשה לסכם אותה‬
‫בשלב השני הוא מתחיל לחוות ולהרגיש‬ ‫בטור אחד אבל העקרון של הדבר נצרך‬
‫את העולם האמתי עם כל הצדדים שבו‪,‬‬ ‫מאוד ואנסה בסייעתא דשמייא לגעת בו‬
‫אלו הנעימים ואלו שפחות‪ ,‬וככל שהוא‬
‫מתבגר הוא חייב לצאת לחוות בעצמו‬ ‫בשורות הבאות‪.‬‬
‫את החיים ולהפנים את דברי חז"ל "חייב‬
‫אדם לומר בשבילי נברא העולם"‪ ,‬זאת‬ ‫הדבר הזה דומה מאוד לעולם החי‪ .‬ממש‬
‫כמו שלבי ההתפתחות של גוזל קטן‬
‫שבוקע מהביצה עד השלב שהוא לומד‬

‫עמוד ‪75‬‬

‫לא נלאה אתכם בפרטים‪ .‬לפני מספר‬ ‫רוצים להתבלט בהם‪ .‬להחדיר להם יום‬
‫חדשים‪ ,‬הוקם "מרכז בינו" שהוא מעין‬ ‫יום ושעה שעה את הדברים הכי חשובים‬
‫"חדר מיון חינוכי" שעומד בקשר עם‬ ‫בחיים ‪ -‬תורה‪ ,‬יראת שמים ודרך ארץ‪.‬‬
‫כל הגורמים החינוכיים‪ :‬הורים‪ ,‬מחנכים‪,‬‬ ‫להדגיש זאת לעיתים במתכוון ולעיתים‬
‫רבנים‪ ,‬מסגרות‪ ,‬רכזי נוער‪ ,‬פעילי שטח‪,‬‬ ‫מבלי משים‪ .‬שהילד יחוש על בשרו מהם‬
‫הציפיות של הוריו ממנו ואיזוהי הדרך בה‬
‫מטפלים ויועצים‪.‬‬
‫יביא להם נחת‪.‬‬
‫כמובן שמהלך חינוכי שכזה אינו יכול‬
‫לבוא בלי פיקוח רוחני‪ ,‬ואכן למרכז 'בינו'‬ ‫חשוב להדגיש‪ :‬כמו שאינך יכול לנסוע‬
‫ברכב בלי לצנן את המנוע במים‪ ,‬כך‬
‫יש ועדת הרבנים‪.‬‬ ‫אינך יכול לדרוש מילד בקפדנות לעמוד‬
‫במשימות בלי שתיתן לו עידוד וחום‪.‬‬
‫המרכז‪ ,‬שלפרט את יכולותיו האדירות‬ ‫המנוע פשוט נשרף‪ .‬הנפש נשרפת‪.‬‬
‫יש צורך בכתבה בת כמה עמודים זכה‬ ‫כאשר זוהי הגישה שלאורה גדל והתחנך‬
‫לברכתם של גדולי הדור והוא כתובת‬ ‫הילד‪ ,‬ויגיע לפרשת דרכים לפחות יהיה‬
‫לכל הורה או איש חינוך שנתקל בבעיה‬ ‫לו ברור לאן הוא אינו הולך‪ .‬גם אם יהיו‬
‫לו רגעי חולשה הוא אפילו לא יחשוב‬
‫עם גיל הנעורים‪.‬‬ ‫על כיוון של פרישה מהמסגרת‪ ,‬וגם‬
‫אם חלילה יתרחשו אירועים שמאיימים‬
‫רישמו את המספר ‪ 02-5333335‬בזיכרון‬ ‫לדחוף אותו אל מחוץ למסגרת‪ ,‬עדיין יש‬
‫שלכם‪ ,‬לכל בעיה שלא תבוא אי"ה‬ ‫כבלים חזקים המקשרים והקושרים בינו‬

‫עליכם‪ ,‬או על ידידיכם‪.‬‬ ‫ובין הוריו‪.‬‬

‫טור זה מהווה קריאה לכל העיריות‬
‫להקים מוקד כזה‪ .‬אשר יביא אור להורים‪,‬‬

‫לאנשי חינוך ונוער מתמודד‪.‬‬

‫ואהינתענור עמוד ‪74‬‬

‫כישוריו הוא גייס למתקפה על התרבות‬ ‫חשוב להדגיש‪ :‬זה כמובן משתנה בין‬
‫החרדית ממנה הוא יצא‪ ,‬הוא נרתם‬ ‫ילד לילד ובין מקרה למקרה‪ .‬הורה יכול‬
‫להתנדב בארגונים אנטי דתיים ופרס את‬ ‫להתעקש למשל‪ ,‬שהוא לא מוכן בשום‬
‫פנים למצב של בטלה וחוסר עשייה‪,‬‬
‫משנתו מעל כל במה שניתנה לו‪.‬‬ ‫שהוא לא מוכן לאלימות וחוצפה בבית‪,‬‬
‫ועוד כללים שהוא שברור לו שיוכל לאכוף‬
‫הוריו היו שבורים ורצוצים‪ ,‬הם מסרו נפש‪,‬‬ ‫אותם בהצלחה ושהילד יעמוד בהם‪ .‬אם‬
‫כפשוטו‪ ,‬לילד הזה‪ .‬הוא היה ילד שעטוף‬ ‫הורה הולך לאסור משהו כשהוא יודע‬
‫בכל טוב בגשמיות וברוחניות‪ .‬הוא אכן‬ ‫שזה לא יחזיק‪ ,‬בדיוק על זה נאמר "כשם‬
‫מילא אותם בהרבה כבוד ונחת‪ .‬ופתאום‪,‬‬ ‫שיש מצווה לומר דבר הנשמע‪ ,‬כך‬
‫הוא יושב להם בסלון הבית ומשמיע‬ ‫מצווה לא לומר דבר שאינו נשמע"‪ .‬ילד‬
‫דיבורי הבל וכפירה‪ .‬ההורים בכו‪ ,‬התחננו‪,‬‬ ‫צריך לדעת שיש גבולות בעיקר כאלו‬
‫ניסו להציע לו צ'ופרים ופרסים שיחזור‬
‫בו‪ .‬הם ארגנו לו מפגשים עם מרצים‬ ‫שנוגעים לבית‪,‬‬
‫בכירים וכשזה לא‬ ‫שאני כהורה‬
‫הועיל הגיע שלב‬ ‫לא יאפשר‪ .‬יש‬
‫האיומים אבל‬ ‫הרבה דברים‬
‫כלום לא עזר‪.‬‬ ‫הנוגעים‬
‫כשפגשתי את‬ ‫לרוחניות של‬
‫המקרה הזה‪ ,‬זה‬ ‫הילד שאני‬
‫היה אחרי כמעט‬ ‫מעביר אליו‬
‫שנה של צער ועוגמת נפש נוראיים‪ .‬מצבו‬ ‫את האחריות‪ .‬זה החיים שלו והבחירה‬
‫הרפואי של האבא התדרדר והילד מצידו‬ ‫שלו‪ ,‬במידה והוא רוצה עזרה‪ ,‬בוודאי‬
‫התבצר והתעקש בעמדותיו‪ .‬שמע לי‬ ‫שאתן לו‪ ,‬אבל ככל שהוא מתעקש שהוא‬
‫אמרתי לאבא‪" ,‬מהיום הכל משתנה‪ ,‬זה‬ ‫יודע יותר מכולם אני אומר לו– "בבקשה‬
‫יהיה קצת קשה אבל אתה תראה איך‬ ‫חמוד שלי לך על זה אני סומך עליך‪ ,‬ואם‬
‫הדברים ישתנו‪ ,‬עד היום הייתם עסוקים‪,‬‬ ‫זה מה שטוב לך‪ ,‬גם אם פחות מתאים‬
‫לרוץ אחריו‪ ,‬להתחנן‪ ,‬להתרפס או לאיים‪.‬‬ ‫לי‪ ,‬לא אעמוד בדרכך" ‪.‬‬
‫מהיום אתם מודיעים לו בצורה קצרה‪,‬‬
‫שמע נא בנינו היקר אנחנו אוהבים אותך‬ ‫אני מודע לכך שזה נשמע להורים רבים‬
‫והבית הזה הוא הבית שלך‪ .‬בכל מה‬ ‫מפחיד מאוד‪ ,‬אבל הנה סיפור שיעזור‬
‫שנוגע לבית‪ ,‬אנחנו אלו שקובעים ויש לנו‬ ‫טיפה להמחיש איך דווקא הגישה הזאת‬
‫כמה כללים בסיסים שאתה חייב לכבד‪.‬‬
‫כל השאר‪ ,‬זה עניין שלך אתה יכול להיות‬ ‫פועלת בהפוך על הפוך‪.‬‬
‫מוסלמי‪ ,‬בודהיסטי ומתנדב בכל ארגון‬
‫שתבחר‪ ,‬אתה ילד גדול‪ ,‬אלו החיים שלך‪,‬‬ ‫בנימין קראו לו‪ ,‬בחור ישיבה מבריק‬
‫זו הבחירה שלך ותעשה עם זה כל מה‬ ‫בישיבה למצוינים‪ .‬משבר אישי שעבר‬
‫גרם לו בבת אחת לעזוב את הישיבה‬
‫ולצאת הכי רחוק שאפשר‪ .‬את כל‬

‫עמוד ‪77‬‬

‫לדף כתוב ומוכן שמתחיל לגבש לעצמו‬ ‫לא אמרה שקוראת לאגו וריכוז עצמי של‬
‫דעות וזהות‪ ,‬מה שמוביל גם לניצני מרידה‬ ‫האדם‪ .‬אלא קריאה לכל יהודי להפנים‬
‫והתנגדות כלפי כל מי שיאמר לו מה‬ ‫שיש לו חלק פרטי ואישי בעולם הזה‪.‬‬
‫לעשות‪ .‬אפשר לומר שהחלק של החינוך‬ ‫שיש לו את השליחות בעולם שרק הוא‬
‫האקטיבי מסתיים איפשהו בסביבות גיל‬ ‫יכול לעשות אותה‪ ,‬זה לא עבור ההורים‬
‫‪ 12-13‬מה שהספקנו הספקנו‪ .‬מכאן‬ ‫והרבנים וכמובן לא עבור השידוכים של‬
‫ואילך כאשר הילד הופך לנער‪ ,‬זה‬
‫לשמור על הקיים‪ ,‬לחבק‪ ,‬לאהוב ולתת‬ ‫האחיות‪ ,‬זה רק עבורו ורק לטובתו!‬
‫עזרה בכל מה שנצרך‪ .‬מי שחושב שהוא‬
‫יוכל להמשיך כל החיים לחנך ולהכתיב‬ ‫טוב‪ ,‬עכשיו יגיעו הזעקות של רגע מה‬
‫לילד כל דבר‪" ,‬כי אני אמרתי ואתה חייב‬ ‫אתה כותב בעצם? לתת לילד חופש‬
‫לשמוע בקולי" ‪ -‬טועה‪ .‬זה נכון שיש‬ ‫ושחרור!? מה עם כיבוד הורים ומה עם‬
‫לילד חובת כיבוד‬
‫אב ואם והוא חייב‬ ‫גבולות וסמכות!?‬
‫לשמוע בקולם‪,‬‬
‫אבל השאלה‬ ‫הוא אשר אמרתי‬
‫איך משיגים את‬ ‫העסק הזה הוא‬
‫זה? יש שיגידו‪,‬‬ ‫מורכב מאוד‪ .‬אין‬
‫שאפשר להשיג‬ ‫כאן חלילה כוונה‬
‫משהו בדרך‬ ‫לחינוך מערבי‬
‫הזאת של – "קבלו‬ ‫ליברלי ללא שום‬
‫דעתי"‪ .‬לפחות‬ ‫גבולות‪ ,‬אלא הצורך‬
‫מהזווית שלי אני‬ ‫בחכמה ורגישות‬
‫יכול לומר בוודאות‪ ,‬שמתוך אלפי מיקרים‬ ‫רבה לדעת לתמרן‬
‫שפגשתי‪ ,‬לא ראיתי אחד שהצליח‬ ‫בין הצורך בגבולות‬
‫בגישה הזאת‪ .‬אולי עובד פעם פעמיים‬ ‫לבין השחרור שהיא‬
‫אבל כשזה מתפוצץ זה מתפוצץ בענק‪.‬‬ ‫בעצמה מייצרת גבולות הרבה יותר‬
‫חשוב להדגיש שזה לא אומר שההורה‬ ‫חזקים‪ .‬אפשר לומר שגבולות בבית‪ ,‬זה‬
‫הופך לסמרטוט‪ ,‬ממש לא‪ .‬בוודאי שילד‬ ‫סוג של תשובה מיראה וגבולות שילד‬
‫חייב להכיר ולדעת שיש קווים אדומים‪.‬‬ ‫לומד להציב בעצמו הם סוג של תשובה‬
‫אך יחד עם זאת‪ ,‬צריך לדעת שיש‬ ‫מאהבה‪ .‬ערכם של גבולות שילד לומד‬
‫לכל הורה מספר מצומצם של לאווים‬ ‫להציב בעצמו שוות הרבה הרבה יותר‪,‬‬
‫(בעיקר בגיל הנעורים) שהוא יכול להציג‬ ‫מגבולות הבאים מפחד ויראה‪.‬‬

‫ולהתעקש עליהם‪.‬‬ ‫כדאי לדעת ולהפנים שבזמנינו גיל‬
‫ההתבגרות מתחיל בגיל‬
‫צעיר מאוד‪ .‬הילד הופך‬
‫ממצב של נייר חלק‬
‫שמוכן וכשיר לקלוט הכל‪,‬‬

‫ואהינתענור עמוד ‪76‬‬

‫הרב אוריאל בלמס‬

‫יועץ חינוכי מנחה הורים‪ ,‬קבוצות וצוותי חינוך‬

‫אל תחטאו בילד‬

‫בתוך שגרת הקורונה המורכבת‪ ,‬עומדים‬ ‫משבר הקורונה ובחורי הישיבה‬
‫הורים מול משימה לא פשוטה‪ .‬שמירה‬
‫על שגרת לימודים בהתאם להנחיות‬ ‫משבר הקורונה פרץ אל תודעתנו‬
‫המתפרסמות מעת לעת‪ .‬המשימה‬ ‫בשנה שחלפה ומאז מסרב להניח‪.‬‬
‫מסתבכת שבעתיים כאשר מדברים‬ ‫בעקבותיו‪ ,‬צצו לפתחנו אתגרים רבים‪,‬‬
‫על בני נוער ומתבגרים‪ .‬בשכבת גיל‬ ‫רוחניים וגשמיים (ואולי כולם אינם אלא‬
‫זו הדברים נראים אחרת‪ .‬יותר ויותר‬ ‫התמודדות אחת המשליכה מצידה‬
‫מתבגרים נשארו בימי הסגר בבית ולא‬ ‫האחד של התמונה אל הצד השני‪)...‬‬
‫שבו עד היום אל מסלול הלימודים‪,‬‬ ‫משפחות רבות מצאו את עצמן‬
‫אם מצד עצמם ואם מצד ההנחיות‬ ‫בהתמודדויות כלכליות המשליכות‬
‫באופן ישיר על הניהול השוטף של הבית‬
‫המגבילות של המוסדות‪.‬‬ ‫ותפקודו התקין‪ ,‬ואחרות מתמודדות עם‬
‫בעיות חינוכיות כבדות משקל שהביא‬
‫הזמן עשה את שלו ונערים רבים התרגלו‬ ‫המשבר לפתחנו‪ ,‬ועליהן אני רוצה‬
‫לשגרה הזו‪ .‬אצל חלק מהם צצו קשיי‬
‫התנהגות ומתחים פנימיים המעידים‬ ‫להרחיב‪.‬‬

‫עמוד ‪79‬‬

‫אבל התוצאה הייתה מדהימה ועם הזמן‬ ‫שאתה רוצה‪ ,‬אותנו זה כבר לא מעניין"!‬
‫גם הבחור מצא את דרכו חזרה לתורה‬
‫התגובה של הילד הייתה מיידית‪ ,‬הוא‬
‫ולמצוות‪.‬‬ ‫היה המום הוא לא האמין שזה קורה לו‪.‬‬
‫מה שההורים לא הבינו‪ ,‬שהרדיפה הזאת‬
‫כדאי שוב להדגיש כמה הנושא הזה‬ ‫אחריו הייתה המזון והדלק העיקרי עבורו‬
‫טעון ומורכב‪ .‬קשה לקבוע בו כללים‬ ‫ופתאום כאשר הוא מצא את עצמו בודד‬
‫ברורים‪ .‬בכל מקרה בחינוך הבנים‬ ‫בזירה ואין לו במי למרוד זה ערער את כל‬
‫והבנות המתבגרים כדאי להתייעץ ולדון‬ ‫הבטחון שלו‪ .‬זה היה תהליך ארוך ומייגע‬
‫לגופו‪ .‬כמה טוב שהנה קם לו מרכז 'בינו'‬
‫‪ -‬מקום נחוץ וחשוב שיכול לתת את‬ ‫להורים שעמדו מהצד אך גם לילד‪.‬‬
‫המענה הנכון לכל הורה שמתמודד עם‬

‫כל סוג של מצוקה בחינוך הילדים‪.‬‬

‫ואהינתענור עמוד ‪78‬‬

‫בליווי אישי צמוד ובדרך המתאימה לו‪ .‬בלימודים ובתעסוקה‪ ,‬עשו זאת ללא‬

‫אל תוותרו לו ואל תיכנעו לשיגיונותיו‪ ,‬כי תיאום ומכורח המציאות‪ .‬בין כך ובין כך‪,‬‬

‫היציאה מעם ספסלי בית המדרש היא‬ ‫לוותר לו זה לוותר עליו‪.‬‬

‫הצד השווה שבהם‪ .‬חלקם מחוברים‬

‫עדיין בהווייתם אל עולם התורה‪ ,‬אך‬

‫בהיעדר יד אישית מכוונת הם נאלצים‬ ‫תהליך מדורג‬
‫להתמודד עם חיפוש דרך לבדם‪ .‬ואוי‬
‫תהליך עזיבת ספסלי בית המדרש אינו‬
‫לחיפוש שכזה‪.‬‬ ‫מתרחש בפתע פתאום‪ .‬נערים ובחורים‬

‫שלא שבו אל היכל הישיבה עקב משבר‬

‫הקורונה‪ ,‬עשו זאת לאחר תקופה ארוכה יש מה לעשות‬
‫של התחבטות פנימית והתמודדות עם‬

‫מגוון חוויות וקשיים‪ .‬המשבר האחרון הורים יקרים‪ ,‬זכרו; בשנות ההתבגרות‬

‫אינו הגורם היחיד לתופעה‪ ,‬אם כי נפשו של הנער מתעצבת אט אט‬

‫הוא אחד הטריגרים שאפשרו לאותם על רבדיה השונים‪ .‬לנוכחות ההורית‬

‫המתלבטים לקום ולעשות מעשה‪ .‬בתהליך זה קיימות משמעות ותרומה‬

‫יש למתבגרים הסברים שונים על כך‪ ,‬אדירות‪ .‬המתבגר זקוק להוריו גם אם‬

‫אינו מראה או מבטא‬ ‫חלקם מבוססי מציאות‬

‫זאת! למעשה‪ ,‬גם אם‬ ‫אסמכתא‬ ‫ובעלי‬

‫הוא משדר את ההפךכל מתבגר עובר‬ ‫וחלקם בגדר מס‬

‫הגמור‪ ,‬הוא משווע‬ ‫תהליך ארוך‬ ‫שפתיים בעלמא‪ .‬כולם‬
‫ליד הורית מכוונת‪ .‬אל‬ ‫בגיבוש זהותו‬ ‫מסבירים מדוע הם‬
‫תתפתו להאמין למילים‬ ‫צודקים בהישארותם‬

‫ולמעשים המשדרים‬ ‫האישית‬ ‫בבית‪.‬‬
‫את ההפך‪ .‬למתבגרים‪,‬‬ ‫וההורים?‬
‫וודאי אלו הנמצאים‬

‫בגילאי ישיבה קטנה‪ ,‬אין עדיין הבשלות‬ ‫צופים במתרחש ועיניהם כלות מדמעות‪.‬‬
‫הראויה לקבל החלטות מהותיות לעצמם‬ ‫הם רואים את בן טיפוחם פושט צורה‬
‫ובוודאי שלא החלטות החורצות את גורל‬ ‫ולובש צורה‪ ,‬מתרחק מחבריו לספסל‬
‫הלימודים ומתחבר לחברים מזדמנים‬
‫עתידם‪.‬‬

‫הלחץ בו נמצאים כעת ההורים מובן‬ ‫שטיבם אינו ברור וידוע‪ .‬הם מתקשים‬
‫ומתבקש אך עלינו להיות מודעים לו‬ ‫לעמוד אדישים מול התנהלות מבלבלת‬
‫ולא לפעול מתוכו‪ .‬עלינו להיזהר מאוד‬ ‫וחסרת סדר יום יציב ועקבי‪ .‬מול חוסר‬
‫שהלחץ לא יגרום לנו 'לבצע הקלות'‬ ‫מעש ושעמום הגוררים התנהגויות‬
‫כלפי המתבגר מתוך מחשבה שכל‬ ‫המעידות על איבוד שליטה ורסן‪.‬‬
‫דבר שהוא‪ ,‬עדיף על פני המצב בו הוא‬ ‫גם אותם נערים שהצליחו להשתלב‬

‫עמוד ‪81‬‬

‫על מצוקה והתערערות אישית ורוחנית‪ ,‬ממש על ההורים והבית ומאיץ בהם‬

‫והאחרים כבר אינם רוצים כלל לחזור לקדם תהליכים מול הבן היושב בבית‪.‬‬

‫אל ספסל הישיבה‪ .‬מול אלו כמו אלו‪ ,‬קידום שפעמים רבות פוגע בבחור ולא‬

‫עומדים ההורים חסרי אונים‪ .‬מנסים בונה אותו‪.‬‬

‫אנו עדים לשינוי מגמה אצל חלק‬ ‫בכלים חינוכיים מוכרים לשנות את‬
‫ממתבגרים שעד היום ישבו על ספסלי‬ ‫המצב‪ ,‬אך בהיעדר הכוונה ובאין כלים‬
‫הישיבות‪ ,‬וכעת‪ ,‬כאשר מנסים להחזיר‬ ‫תואמי זמן ומצב‪ ,‬פעמים רבות העסקים‬
‫אותם לתלם לאחר הקורונה‪ ,‬הם‬
‫מסתבכים‪.‬‬

‫אחת התופעות הכאובות שאני פוגש משתלבים במסגרות לימוד לחצאים‪,‬‬

‫בשנה האחרונה מדי יום היא נשירה לשליש ולרביע‪ .‬מסגרות המשלבות‬

‫לימודי קודש וחול‬ ‫גלויה של מתבגרים‬

‫ומיועדות במהותן‬ ‫חובה!‬ ‫מתוך הישיבות‪ .‬סגנון‬
‫לנוער מתמודד‪.‬‬ ‫למנוע את מעבר בני‬ ‫הפניות שאני מקבל‬
‫חוזרות על עצמן‬
‫למען הגילוי הנאות‪,‬‬ ‫הישיבות למוסדות‬ ‫שוב ושוב והן‪" :‬מה‬
‫באחד מתפקידיי‬ ‫אני עושה עם הבן‬
‫אלו אם כלו כל הקיצין אני משמש‬ ‫שלא מעוניין לחזור‬
‫למעלה מעשור‬ ‫לישיבה? הוא משתגע‬
‫בבית ומשגע את כולם"‪.‬‬
‫חינוכי‬ ‫כיועץ‬

‫במסגרת תורנית תיכונית‪ .‬ממקומי שם‬

‫אני יודע היטב עד כמה מסגרות אלו‬

‫נחוצות וחיוניות ופעילותן היא בגדר‬ ‫לוותר לו‪ ,‬זה לוותר עליו‪.‬‬
‫הצלת נפשות כפשוטו‪ .‬מעבר לכך‬

‫שהן מסייעות בהתמודדות הכללית‬ ‫לפני שאתמקד בשאלה 'איך' ניתן‬
‫עם תופעת הבחורים המתמודדים‪ ,‬הן‬ ‫להתמודד‪ ,‬ארחיב מעט על 'למה'‪.‬‬
‫גם משתדלות לתת מענה לכל אחד‬ ‫למה כדאי להתמודד? למה לא לשמוע‬
‫ואחד מן הבחורים בצורה אינדיבידואלית‬ ‫לבקשתו של הנער ולשלוח אותו‬
‫ועושות מלאכת קודש‪ .‬עם זאת‪ ,‬דווקא‬ ‫למסגרת משולבת לימודים ועבודה או‬
‫ממקומי בתוך הצוות אני יכול לפנות‬
‫להורים ולהתחנן; זהירות! חובה למנוע‬ ‫מקום מתאים לבחורים מתמודדים?‬
‫את מעבר בני הישיבות למוסדות אלו‬
‫אם לא כלו כל הקיצין‪ .‬אל תוותרו לו‪ ,‬אל‬ ‫אכן‪ ,‬במבט ראשוני אין הורה שמוכן‬
‫תיתנו לו לעבור לישיבה משולבת‪ ,‬אל‬
‫תתייחסו אליו כאל נער מתמודד‪ ,‬אם לא‬ ‫לוותר באמת על הבן‬
‫שברור לכם מעל לכל ספק כי אין שום‬
‫דרך להחזירו למסגרת רגילה‪ ,‬גם לא‬ ‫שלו‪ ,‬אך אם נתעמק‬

‫מעט במבחן התוצאה‬

‫נבחין כי תהליך החיפוש‬

‫של‬ ‫לחץ‬ ‫העצמי משרה‬ ‫ואהינתענור‬
‫עמוד ‪80‬‬

‫בשאלות מזן ה'מה' ולא ממשפחת‬ ‫הבחורים המתמודדים יכולים להסתדר‬
‫ה'למה' (שאלה הפותחת ב'למה'‬ ‫ולחזור אל ספסל הלימודים‪.‬‬
‫מזמינה התגוננות‪ ,‬שאלה הפותחת‬
‫ב'מה' מזמינה שיתוף)‪ ,‬בקשו לדעת‬ ‫עם זאת‪ ,‬הורים רבים אינם יכולים‬
‫מה מתחולל בתוך ליבם של הבחורים‬ ‫להתמודד לבדם מול המערכה‪ ,‬בוודאי‬
‫וזכרו כי הם זקוקים ליחס וכבוד לדעות‬ ‫לא במצבים בהם אין לבנם להיכן לשוב‪,‬‬
‫ולרגשות שלהם‪ .‬היו קשובים לכל מילה‬ ‫וכדי שיוכלו לעזור לילדיהם מומלץ כי‬
‫היוצאת מפיהם ובעיקר לאותן מילים‬ ‫יפנו לעזרת אנשי מקצוע‪ .‬כיום הציבור‬
‫שלא נאמרות‪ .‬הביעו אכפתיות ודאגה‬ ‫החרדי משופע באנשי חינוך מהשורה‬
‫לעתידם‪ .‬דברו מלב אל לב‪ .‬גם אם נראה‬ ‫הראשונה‪ .‬החל מרבנים ואנשי מקצוע‬
‫שאין לכם פרטנר‪ ,‬יש מי ששומע אתכם‪.‬‬ ‫וכלה בפעילי נוער ונאמני קהילות‪ .‬מרכז‬
‫'בינו'‪ ,‬למשל‪ ,‬מאגד סגל חינוכי מלווה‬
‫מהן שאלות פתוחות ואיך מנהלים‬ ‫ותומך הכולל את כל הפעילים ואנשי‬
‫שיחה בלי 'למה'? הנה דוגמה משיחה‬ ‫הקשר בתוככי עולם הישיבות‪ ,‬ונמצא‬
‫אמיתית בין חונך למתבגר‪ ,‬תלמיד‬ ‫כאן על מנת לעזור לכם‪ .‬פעיליו ערוכים‬
‫ונכונים לסייע בסוגיות החינוכיות ולעמוד‬
‫ישיבה קטנה שיעור ב'‪:‬‬ ‫לעזר ולאחיסמך לכל דורש‪ ,‬כאשר‬
‫לרשותם עומדים אפיקי סיוע והתערבות‬
‫מתבגר‪ :‬לא טוב לי בישיבה‪ ,‬לא רוצה‬ ‫מתוך הקהילה ומחוצה לה‪ .‬אל תהססו‬
‫לחזור לשם‪.‬‬ ‫לפנות לעזרה ולבקש סיוע בעצה‬

‫מבוגר‪ :‬חשוב לי להבין אותך‪ ,‬האם תוכל‬ ‫ותושייה‪ ,‬כי בידכם הדבר‪.‬‬
‫להרחיב יותר למה התכוונת כשאמרת‬
‫הורים יקרים‪ ,‬משבר הקורונה דורש‬
‫שלא טוב לך שם?‬ ‫מאיתנו פעילות חדשה ועלינו להיענות‬
‫לבקשה‪ .‬ברגישות ובנחישות‪ ,‬אך ללא‬
‫מתבגר‪ :‬לא משנה‪ ,‬לא טוב לי וזהו‪.‬‬ ‫חשש‪ ,‬האזינו לבחור שלכם או עזרו‬
‫לו להגיע אל אדם נבון שיוכל לעשות‬
‫מבוגר‪ :‬לא משנה לך שאני לא מבין‬ ‫זאת‪ .‬הכילו את מכלול לבטי ההתבגרות‬
‫לגמרי מה עובר עליך?‬ ‫שלו ורגשותיו הסוערים‪ .‬שמרו עליו‬
‫בתוככי הישיבה הקדושה ועמדו לצידו‬
‫מתבגר‪ :‬משנה לי‪ ,‬בטח שאני רוצה‬ ‫לכל אורך הדרך‪ .‬הוו לו עוגן יציב‪ ,‬תומך‬
‫שתבין אבל אין לי עכשיו כוח לפרט‪...‬‬
‫ואוהב בסערת התקופה‪.‬‬
‫מבוגר‪ :‬מה אני יכול לעשות עבורך כדי‬
‫נסו להגיע אל תוך ליבו של הבחור דרך‬
‫שתתמלא בכוח?‬ ‫התעניינות כנה‪ .‬שאלו אותו שאלות‬
‫פתוחות המאפשרות ומזמינות דו שיח‪.‬‬
‫מתבגר‪ :‬תעזור לי לחפש מקום אחר‪.‬‬

‫עמוד ‪83‬‬

‫ברורים בדעתם והביעו רצון לעזוב את‬ ‫נמצא‪ .‬זה לא נכון‪ .‬בהתייעצות‪ ,‬ולאחר‬
‫היכל הישיבה‪ ,‬ולמרות זאת‪ ,‬רוב הפניות‬ ‫בירור מצבו האמיתי של הבחור‪ ,‬אל‬
‫הסתכמו בחזרה מאוזנת לישיבה‪ ,‬מתוך‬ ‫תחששו לעמוד על שלכם‪ .‬אתם יודעים‬

‫בחירה‪.‬‬ ‫טוב ממנו מה נכון לו‪.‬‬

‫לא אמרתי לעשות דברים בכוח‪ ,‬ביקשתי לאורך כל השעות שישבתי עם הנערים‬

‫רק לא להרפות‪ .‬לשוחח עם הילד‪ ,‬להבין הרגשתי כי מה שהיה חסר להם הן אוזן‬

‫מה מפריע לו ולנסות לפתור יחד איתו קשבת וכתף תומכת‪ .‬מבוגר משמעותי‬

‫את ההפרעות על מנת שיוכל לשוב אל שיהיה מוכן לשבת ולהקשיב להם בלי‬

‫ספסלי בית המדרש‪ .‬תהיו שם‪ .‬אל תיתנו לשפוט ובלי לבקר אותם‪ .‬כזה שיוכל‬

‫לרעשי הרקע לשבש לכם את האחריות‪ .‬לעזור להם לעשות סדר בבלגן שנוצר‬

‫ולקבל החלטות‬ ‫בתהליך זה‬ ‫אל תילחצו מסדר יום‬

‫באופן מושכל‬ ‫משובש‪ ,‬משוטטות‬

‫ושקול‪ .‬רבים‬ ‫המתבגר זקוק‬ ‫בלילות ומחברים‬
‫מהפונים אמרו לי‬ ‫חדשים‪ .‬יש מה‬
‫לעשות מול הדברים להוריו גם אם הוא בפה מלא כי אינם‬
‫מעוניינים לעזוב‬ ‫בדרך מושכלת‬
‫ושקולה‪.‬‬
‫את היכל הישיבהמשדר את ההפך‬
‫הגמור!‬
‫באמת‪ .‬משבר‬ ‫נכון‪ ,‬זה לא קל בלשון‬
‫הקורונה והיעדר‬
‫המעטה ופעמים‬
‫הלימודים בלבלו‬
‫רבות אתם דואגים ובצדק‪ .‬עם כל זאת‪ ,‬וסחררו אותם‪ .‬הם לא היו ערוכים נפשית‬
‫עדיין לא מאוחר‪ .‬הבן שלכם לא התנתק למצב כזה ומשזה בא אליהם‪ ,‬ניסו‬
‫מהעולם ממנו הוא גדל וצמח‪ .‬ניתן לתעל להעסיק את עצמם במגוון עיסוקים‪ ,‬גילו‬
‫את המשבר הנוכחי לכינון להתקשרות את טעמו של הכסף והתחילו להתרגל‬
‫חדשה‪ .‬אל תוותרו! אל תאפשרו לו למציאות החדשה‪ .‬לכל אלה מצאנו‪,‬‬
‫ללכת בקלות מהיכל התורה רק כדי במעט מחשבה ותושייה‪ ,‬פתרונות‬
‫שלא ישב בבית‪ .‬תעשו כל שביכולתכם מתאימים בתוך עולם הישיבות‪.‬‬
‫לשמור שלא יתנתק ממקור חיותו‪.‬‬

‫למעט מקרים חריגים ומורכבים במאפייני‬ ‫מאז פרוץ משבר הקורונה פגשתי‬
‫הנערים והרקע המשפחתי שלהם‪ ,‬רוב‬ ‫עשרות בחורים ונערים‪ .‬חלקם הופנו‬
‫הבחורים שרצו לעזוב את בית המדרש‬ ‫אלי כמתנדנדים‪ ,‬חלקם‬
‫חזרו בהם לאחר ליווי מתאים‪ .‬אני מוכן‬ ‫כמתמודדים וחלקם כמי‬
‫לחתום קבל עם ועולם כי בקבלת עזרה‬ ‫שלא יודעים מה לעשות‬
‫מתאימה וליווי נכון‪ ,‬רובם המוחלט של‬ ‫איתם‪ .‬חלק מהם היו‬

‫ואהינתענור עמוד ‪82‬‬

‫הרב יצחק אבוחצירא‬

‫מאבחן ומטפל רגשי‪ ,‬מנהל תוכנית היל”ה לנוער חרדי‬

‫לפני שיהיה מאוחר מידי‬
‫סיפור קטן וכאב גדול מהשטח‬

‫שלהם‪ ,‬ואת אמירת ההלל החליפו קולות‬ ‫לפני כמה שנים‪ ,‬בבוקרו של חג‬
‫פיצוח גרעינים‪ .‬היה קשה להתעלם‬ ‫השבועות‪ ,‬זכיתי להתפלל עם רבבות‬
‫מהם‪ .‬לבושם המתריס‪ ,‬הבלורית‬ ‫בני ישראל בכותל המערבי‪ .‬מול מקום‬
‫המעטרת את ראשם כשכיפת כותל‬ ‫המקדש הצטופפו אלפים אלפים‪ ,‬בני‬
‫לבנה מתנוססת עליה‪ ,‬אמרו דבר אחד‪,‬‬ ‫עלייה עם פשוטי עם‪ ,‬זקנים עם ילדים‪,‬‬
‫ואילו פניהם היהודיות ועיניהם הטהורות‪,‬‬ ‫מכל שבטי ישראל ועדותיו‪ .‬זה היה עסוק‬
‫עיניים שזה לא מכבר הביטו על שורות‬ ‫בתפילתו וזה מתבודד עם קונו‪ .‬כולם‬
‫שואבים רוח הקודש משמחת וקדושת‬
‫הגמרא‪ ,‬אמרו דבר אחר לגמרי‪.‬‬
‫הרגל‪ ,‬כולם מחוברים כל כך‪.‬‬
‫עמדתי לידם מספר דקות‪ ,‬מנסה לפצח‬
‫את תעלומת חייהם‪" .‬איכה יועם זהב?"‬ ‫כולם אמרנו?‬
‫כיצד זה החליפו חיי עולם בחיי שעה?‬
‫מדוע החליפו את הישיבה ליד הסטנדר‬ ‫נדייק‪ .‬אלה שתפסו את תשומת ליבי היו‬
‫בישיבה על הברזלים? מדוע הוחלפו‬ ‫אותם עשרות נערים שהיו ולא היו שם‪.‬‬
‫לילות הזהב של 'משמר ליל שישי'‬ ‫שרצו להתפלל אך כבר זמן רב תפילתם‬
‫בבטלה ורדיפה אחרי תאוות ברחובות‬ ‫אינה שגורה על פיהם‪ .‬שרצו לקום‬
‫העיר? כיצד הצליח היצר הרע להטעות‬ ‫ולרקוד אך לא זזו ממקומם‪ .‬אלה שאת‬
‫אותם ולספר להם שיש מתיקות נעימה‬ ‫אמירת ה'תיקון' החליף עשן הסיגריות‬

‫עמוד ‪85‬‬

‫הנה שיחה שנוכל להגדיר ככזאת‬ ‫מבוגר‪ :‬חשוב לי שתלמד במקום שיהיה‬
‫שעלולה להיות 'קשה'‪ ,‬אך מתנהלת‬ ‫לך טוב‪ .‬אני יודע שאתה בחור נבון ומה‬
‫באופן נכון‪ ,‬מכבד ומזמין פתיחות מצד‬ ‫שאתה מרגיש משנה מאוד‪ .‬בוא תאמר‬
‫לי מתי נוכל לשוחח שוב וללבן יחד מה‬
‫הנער‪.‬‬
‫הכי נכון לעשות עבורך‪.‬‬
‫בימים אלה אנו מציינים בשיר והלל את‬
‫הניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו‬ ‫מתבגר‪ :‬אתה רוצה לשכנע אותי‬
‫בימים ההם‪ .‬וכדברי חכמים‪ ,‬בכל שנה‬ ‫להישאר בישיבה‪ ,‬נכון?‬
‫בזמן הזה מתחדשת ומתעוררת אותה‬
‫הנהגה ניסית של בורא עולם אל עמו‪.‬‬ ‫מבוגר‪ :‬אני מבקש לחשוב איתך יחד מה‬
‫ימי החנוכה ידועים כמסוגלים לתחינה‬ ‫הכי טוב עבורך‪ .‬מקובל עליך?‬
‫ובקשה וראוי להרבות בהם בתפילה‬
‫על חינוך הבנים אל מול הנרות‪ .‬יהי רצון‬ ‫מתבגר‪ :‬כן‪ ,‬תודה‪.‬‬
‫שנראה ברכה בעמלנו ונזכה לגדל בנים‬
‫ובני בנים חכמים ונבונים‪ ,‬אוהבי ה' ויראי‬

‫אלוקים‪.‬‬

‫ואהינתענור עמוד ‪84‬‬

‫"לאורך כל השנים בהן למד נתן בתלמוד היו שם תיעודים מאספות שנערכו איתנו‬
‫התורה הראשון שלו‪ ,‬ואפילו לאחר סילוקו ומחוסר הטיפול שלנו בנושאים שהועלו‪.‬‬
‫ומעברו לתלמוד התורה השני‪ ,‬היינו היו שם עשרות מכתבים שנשלחו לאורך‬
‫שקועים בתרדמת‪ .‬התעוררנו מעט רק השנים והם סיפרו הכל‪ .‬הם היו אות קלון‬
‫כשנתן לא התקבל כמעט לאף ישיבה בשבילנו‪.‬‬

‫"נזכרתי בכל ההתראות והשיחות של‬ ‫בה נבחן‪ .‬בלית ברירה רשמנו אותו‬
‫המורים‪ .‬נזכרתי בזימונים למפקח‬ ‫לישיבה בינונית והתחלנו לעקוב אחר‬
‫ובאספות ההורים‪.‬‬ ‫המתרחש‪ .‬לצערנו היה מעט מאוחר‬
‫נזכרתי גם באדישות‬
‫מדי‪ .‬נתן לא החזיק‬
‫שלנו לכל מה שקרההיום אני מבין‬ ‫מעמד בישיבה ואחרי‬
‫עם נתן עד שהוציאושהייתי צריך‬ ‫פסח עבר לישיבה‬
‫אחרת‪ .‬משם הדרך‬
‫אותו מתלמוד התורה‪.‬‬ ‫החוצה הייתה קרובה‪...‬‬

‫אז הייתי מנופחלנשק את ידו של‬

‫מגאווה והאשמתי את‬ ‫המנהל כאשר‬ ‫"היום נתן מחוסר ישיבה‪.‬‬
‫כולם‪ .‬היום אני יודע‬ ‫ניסה להעיר‬ ‫הוא נמצא כבר חצי‬
‫את האמת ‪ -‬הפקרתי‬ ‫שנה בבית‪ .‬לא מתפלל‪,‬‬

‫את הילד שלי לרוחות‬ ‫לא לומד ובקושי מניח‬
‫תפילין‪ .‬כשהוא מתעורר‬
‫הזמן!! היום אני מביןאותנו כשנתן עוד‬ ‫בצהריים ואמא שלו‬
‫שהייתי צריך לשלםהיה בכיתה ג'‬
‫למלמדים שלו שיגידו‬
‫לי את האמת‪ .‬שרק לא‬ ‫והיה אפשר‬ ‫מתחננת אליו‪' :‬נתן‪,‬‬
‫ישתקו‪ .‬שיתקשרו אלי‬ ‫להצילו‬ ‫נשמה שלי‪ ,‬לפחות‬
‫תניח תפילין‪ .‬אם לא‬
‫בכל יום ויספרו לי איך‬
‫בשבילך ‪ -‬בשבילי'‪ ,‬הוא‬
‫'עושה לה טובה' ומניח אותם‪ .‬הלב שלנו נתן (לא) לומד‪ .‬שיעדכנו אותי אם קשה‬
‫לו משהו ואם הוא לא מסתדר חברתית‪.‬‬
‫נקרע‪ ,‬כבר לא נשארו לנו דמעות‪.‬‬
‫היום אני מבין שהייתי צריך לנשק את ידו‬
‫של המנהל כאשר ניסה להעיר אותנו‬ ‫"בתחילה חיפשתי אשמים למצבו של‬
‫כשנתן עוד היה בכיתה ג' והיה אפשר‬ ‫נתן‪ .‬באחד הימים נסעתי לתלמוד התורה‬
‫הראשון שנתן למד בו במשך שבע שנים‪.‬‬
‫להצילו‪.‬‬ ‫צעקתי שם את כאבי ואמרתי למנהל‬

‫שזו אשמתו ואשמת המלמדים שלו‪ ,‬והם "אבל אז לא ידעתי זאת‪ ,‬אז לא רצינו‬
‫ייתנו על כך את הדין בשמים‪ .‬המנהל‪ ,‬לשמוע‪ .‬הו‪ ,‬כמה בכיתי שם‪ ,‬ליד שולחנו‬
‫בתגובה‪ ,‬פתח בפניי את התיק אישי של של המנהל‪ .‬כמה כאב ליבי כשגיליתי‬
‫הילד‪ ,‬הוציא צרור דפים ומכתבים ונתן שבסיפור של נתן אין אשמים‪ .‬אני עצמי‬
‫לי לקרוא‪ .‬הייתה שם היסטוריה שלמה זה שלא שמע את זעקות העזרה שלו‪.‬‬
‫של בעיותיו של הילד וההתנהגויות שלו‪ .‬אני זה שלא רציתי להקשיב‪.‬‬

‫עמוד ‪87‬‬

‫עוסק בחינוך נערים ועזרה להורים לנוער‬ ‫יותר מדף גמרא? כיצד זה נתחלף בן‬
‫מתמודד‪ ,‬ואם יסכים לשתפני בסיפורו‬ ‫המלך בבן השפחה?‬
‫אולי יוכלו ללמוד ממנו הורים רבים‪ ,‬מה‬
‫לידנו אצו רצו בחורי חמד ופרחי חסידים‬
‫שיהיה להצלחת בנו‪.‬‬ ‫שפאותיהם מתבדרות ברוח ועיניהם‬
‫מביטות ברצפה שלא להיכשל חלילה‬
‫אבא של נתן הסכים‪ ,‬ונפגשנו אחרי החג‪.‬‬ ‫במראות אסורים‪ ,‬והבחורים לידי ישבו‬
‫להלן תמליל דבריו‪ .‬כמעט לא נגעתי‪.‬‬

‫"נתן הוא נער בן חמש עשרה וחצי‪.‬‬ ‫ופטפטו ביניהם קולנית‪ .‬מחשבות‬
‫התרוצצו לי בראש‪' :‬אנחנו רצים והם‬
‫בשנים האחרונות הוא הספיק לעבור‬ ‫רצים‪ .‬אנחנו רצים לחיי העולם הבא והם‬

‫ישיבות‪.‬‬ ‫ושלוש‬ ‫לאהיהלנוהשכלתורה‬ ‫תלמודי‬ ‫שני‬ ‫רצים לבאר שחת‪'...‬‬

‫לשמוע את הצעקות‬
‫השקטות שלו‬

‫האמת‪ ,‬לא האמנתי שזה יקרה לנו‪.‬‬

‫אומנם מאז תחילת‬ ‫"נתן‪ ,‬אתה פה‬

‫התלמוד‪-‬תורה היה‬ ‫לא היה לנו השכל‬ ‫חשבתי‬ ‫בכותל?‬
‫נתן תלמיד בינוני‬ ‫לישון"‪,‬‬ ‫שהלכת‬

‫והמורים ניסו לדבר‬ ‫לשמוע את הצעקות‬ ‫התקרב אב אחד‬
‫איתנו פעמים רבות‪,‬‬ ‫כשהוא מזהה את בנו‬

‫אבל אנחנו תלינו‬ ‫השקטות שלו‬ ‫בתוך קבוצת הנערים‬
‫את בקשותיהם‬ ‫שעמדו בכניסה‬

‫בניסיונם להשיג‬ ‫לכותל‪" .‬אתה רוצה‬

‫להתפלל איתי? עוד מעט מתחילים‪' .‬שקט תעשייתי' ולא לקחנו את הדברים‬

‫בוא‪ ,‬אשמור לך כיסא"‪ ,‬ספק שאל ספק לתשומת לב מיוחד‪ .‬היו לנתן גם מעט‬

‫בעיות חברתיות אבל תמיד תלינו את‬ ‫ביקש בעדינות‪.‬‬

‫התנהגותו בסיבות מסיבות שונות‪.‬‬ ‫"עוד מעט אבוא‪ ,‬אל תחכה לי"‪ ,‬ענה‬

‫אותו נתן כשהוא לא טורח כלל לשאול "בבית נתן היה ילד רגיל והשתדלנו‬

‫היכן אביו יושב‪ .‬האב המתין כמה רגעים לא להחסיר ממנו כלום‪ .‬היום אני יודע‬

‫וכשראה שנתן אינו מצטרף אליו פסע שלאורך כל השנים טמנו את הראש‬

‫באדמה‪ .‬לא היה לנו השכל לשמוע את‬ ‫לכיוון הכותל‪.‬‬

‫הצעקות השקטות שלו‪ .‬חשבנו שכל‬
‫רדפתי אחריו‪ .‬הייתה לי הזדמנות לקבל הילדים שווים ולמה לחקור הרבה אם‬
‫תשובה על השאלה שהעסיקה את אין משהו מיוחד‪ .‬היום אנחנו מבינים‬
‫מוחי‪ .‬על אף שהתביישתי‪ ,‬אזרתי אומץ ש'רעידת האדמה' של נתן התבשלה‬
‫ואחרי שיחת נימוסין במשך שנים ארוכות מתחת לאף שלנו‬
‫קצרה‪ ,‬שאלתי! סיפרתי אך אנחנו היינו עסוקים מכדי לשים לב‬
‫לאבא של נתן שאני לקריאות ההצלה שלו‪.‬‬

‫ואהינתענור עמוד ‪86‬‬

‫לכו כל היום לבית הספר של הילד שלכם‬ ‫אחת ואמרתי לו שאם הוא חוזר מחברים‬
‫וטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי‪ .‬תלמדו‬ ‫לאחר חצות אני לא פותח לו‪ ,‬הוא נעלם‬
‫ממני‪ ,‬אל תיתנו לילד שלכם למות לכם‬ ‫מהבית ליומיים‪ .‬מאז אני לא עושה‬
‫תנאים‪ .‬מעדיף שלפחות יישן בבית ולא‬
‫בידיים‪.‬‬
‫בחוץ‪.‬‬
‫"כל אותם חברים של נתן‪ ,‬ויש לצערי‬
‫אלפים כאלה ברחובות‪ ,‬היו פעם ילדים‬ ‫"היום אני יודע שלאורך כל הדרך טעיתי‪,‬‬
‫קטנים שלא טיפלו בהם‪ .‬בעיות לא‬ ‫ואני משלם את המחיר‪ .‬אוהו‪ ,‬איזה מחיר!‬
‫פותרות את עצמן וקשיים אינם מטפלים‬
‫בעצמם‪ ,‬זה לא קורה‪ .‬מה שכן קורה‬ ‫"תכתוב לכל ההורים"‪ ,‬פנה אלי אבא‬
‫הוא שיום אחד הכל מתפרץ‪ .‬תלמדו‬ ‫של נתן וביקש בלב שבור‪" ,‬אם אצלכם‬
‫מהטעויות שלי‪ .‬אל תטמנו ראש בחול‪,‬‬ ‫עוד לא מאוחר ואתם נתקלים בקשיים‬
‫העניקו לילד עזרה מול כל קושי‪ ,‬היו איתו‬ ‫עם הילד‪ ,‬עצרו את הכל ותעזרו לו‪ .‬אין‬
‫עבודה‪ ,‬אין סידורים‪ ,‬אין כולל‪ ,‬אין כלום‪.‬‬
‫היום לפני שיהיה מאוחר מדי"‪.‬‬

‫עמוד ‪89‬‬

‫"לפני שנה בערך‪ ,‬כשנתן חזר בליל שבת התורה שלא ידעו לטפל בבעיות שלו‪,‬‬

‫ב‪ 4-‬לפנות בוקר עם ריח של סיגריות והשליכו אותן אלינו חזרה‪.‬‬

‫"בשנים הכי קשות של הילד שלנו‪,‬‬ ‫בבגדיו‪ ,‬נשברתי‪ .‬לא יכולתי להסתכל‬
‫לא היינו שם בשבילו! אני הייתי עסוק‬ ‫עליו‪ .‬לא דיברתי איתו שלושה חודשים‪.‬‬
‫מאוד בעבודה ובקושי היה לי קשר‬ ‫לא יכולתי להאמין שהבן שלי התדרדר‬
‫עם המלמדים שלו‪ ,‬ואשתי לא מספיק‬ ‫עד כדי כך‪ .‬יכולתי להבין שקשה לו‬
‫הרגישה בשינוי‪ .‬ההבדל היחיד שראינו‬ ‫ללמוד‪ ,‬שהוא לא רוצה ללבוש חליפה‬
‫אצלו היה העובדה שנתן לא אהב‬ ‫וכובע‪ ,‬אבל מה עשתה לו השבת?‬
‫להיות בבית וניצל כל‬ ‫למה??? אשתי הייתה סבלנית יותר‪ .‬היא‬
‫הזדמנות כדי לצאת‬
‫נפגשה עם רב חשוב‬
‫ממנו‪ .‬היום אני מביןיכולתי להבין‬ ‫שמטפל בנוער נושר‬
‫ובזכותה קיבלנו כמה‬
‫שהוא הרגיש אשמה‬ ‫שיחות מאנשי מקצוע‬
‫ואפילו התיידדנו עם‬
‫ולא היה נעים לושקשה לו ללמוד‪,‬‬ ‫שתי משפחות שגם‬
‫להן ילד במצב דומה‪.‬‬
‫להיפגש איתנו‪ .‬הוא‬

‫רצה רק לברוח‪ ,‬ואנחנושהוא לא רוצה‬
‫לא השכלנו לתפוסללבוש חליפה‬
‫אותו בזמן‪ ,‬להסיר את‬ ‫"לאחר תקופה הבשיל‬
‫מחיצות אי הנעימות‬ ‫וכובע‪ ,‬אבל מה‬ ‫היום בו נתן הסכים‬

‫להיפגש עם אחד עשתה לו השבת? ולעזור לו‪.‬‬
‫הרבנים‪ .‬שעתיים‬
‫"היום אני מודה שאני‬ ‫של שיחה ארכו עד‬
‫שנפרץ סכר בן כמה‬
‫אשם‪ .‬נתן גדל אצלנולמה???‬ ‫שנים ונתן בכה שם‬
‫כמו ילד קטן וסיפר לרב כל מה שעבר‬
‫בבית אבל כמעט ולא‬ ‫עליו עוד מכיתה א'‪ .‬הוא לא שכח שום‬
‫הכרתי אותו‪ .‬השיחות שלנו היו מסתכמות‬‫פרט! דיבר בלי להפסיק ופשוט תלה‬
‫ב'מה שלומך‪ ,‬איך היה בכיתה' ועוד כמה‬‫אותנו ואת המלמדים שלו על חבל‬
‫קשקושים‪ .‬כשהתחילה התדרדרות‬ ‫התלייה‪ .‬כששמענו את נתן מהחדר‬
‫מסוימת בלימודים לא רציתי לראות‪,‬‬ ‫השני הבנו שהוא עבר משבר ארוך של‬
‫לא היה לי כוח לכל הבלגן של המורים‬

‫וההנהלה והעדפתי להתעלם‪.‬‬

‫כמה שנים‪ .‬נראה לי שהמשבר היה "שנים רבות עצמתי עין והיום אני משלם‬

‫מורכב מההתעלמות על כך‪ .‬היום אני כבר לא נרדם בלילות‪,‬‬

‫שלנו בבית למצוקותיו מחכה לנתן שיחזור‪ .‬לפעמים הוא עושה‬

‫ומיחס המורים בתלמוד איתי חסד ומגיע לפני חצות אך לפעמים‬

‫אני נרדם רק בכניסתו בעלות השחר‪,‬‬

‫ואין לי מה לעשות‪ .‬כשרבתי איתו פעם‬ ‫ואהינתענור עמוד ‪88‬‬

‫להסביר למה קרה מה שקרה‪ .‬רק לאחר‬ ‫אותם לנצח ונצא‪ ,‬בסופו של תהליך‪ ,‬עם‬
‫שתקבלו את התמונה המלאה תוכלו‬ ‫נכס ביד‪.‬‬
‫לענות‪ ,‬וגם אז‪ ,‬בזהירות‪ .‬מילים רעות‬
‫יש למתבגרים עצמם למכביר‪ ,‬מכם הם‬ ‫אז מהו הפתרון ליומיום המשגע? מה‬
‫רוצים פתרונות ואמון בכך שיוכלו לצאת‬ ‫יאפשר לבית של מתבגרים להתמלא‬
‫אווירה נעימה ומקבלת? מה יגרום לכם‪,‬‬
‫מן הדייסה שבישלו לעצמם‪.‬‬ ‫ההורים‪ ,‬לגעת בליבם של המתבגרים?‬
‫מה יעזור להפוך את התקופה מקשה‬
‫שאלו ואל תחקרו‬ ‫ומייגעת לכזו המצמיחה פירות מתוקים?‬
‫נערים ונערות בגיל ההתבגרות אוהבים‬ ‫קבלו חמישה טיפים מעשיים שתוכלו‬
‫לשמור דברים לעצמם ולא לשתף את‬ ‫ליישם החל ממחר‪ .‬ובעצם‪ ,‬כבר מרגע‬
‫הוריהם בכל פרט קטן‪ .‬אם אתם חשים‬
‫חוסר שיתוף מצד המתבגר אל תערכו‬ ‫זה‪...‬‬
‫לו 'תחקיר' עם אינסוף שאלות‪ ,‬אלא‬
‫יזמו איתו שיחה ושוחחו בה בנעימות‬ ‫הכלה היא שם המשחק‬
‫כפי שאם משוחחים עם אנשים אחרים‪.‬‬ ‫הילד שלנו הוא פיקדון שקיבלנו מאת‬
‫כאשר הנער ירגיש מספיק בטוח הוא‬ ‫בורא עולם‪ .‬כמו בכל פיקדון‪ ,‬גם בילד‬
‫ישתף אתכם במה שעובר עליו מעצמו‪.‬‬ ‫אסור לנו למעול‪ ,‬הגם שהתקופה קשה‪,‬‬
‫ואם לא? לא נורא‪ ,‬המתבגר כשמו כן‬ ‫ובמשחק עם נפשות‪ ,‬הכלה מלאה היא‬
‫הוא ‪ -‬בדרך להיות בוגר‪ .‬ובדרך הזאת אין‬
‫המשימה‪.‬‬
‫חובה לשתף את ההורים בכל פרט‪.‬‬ ‫כיצד תצליחו להכיל את המתבגר‪/‬ת?‬

‫זכות הבחירה‬ ‫התאימו את התגובה‬
‫הילד רוצה להתנסות במשהו חדש ולא‬ ‫כשהמתבגרים משתפים אתכם בבעיה‪,‬‬
‫אות הוא שהם סומכים עליכם שתעזרו‬
‫מוכר?‬ ‫להם‪ ,‬וצל"ש על כך‪ .‬אל תיפלו לבור‪,‬‬
‫תקופת ההתבגרות מביאה איתה‬ ‫הנערים אינם מבקשים לשמוע מכם‬
‫הרבה 'פעמים ראשונות'‪ .‬כל אותם‬ ‫דברים שליליים‪ .‬הם כבר חשבו עליהם‬
‫פעמים‪ ,‬ניסיונות‪ ,‬רצונות ובדיקות‪,‬‬
‫מסיימים למתבגר להפוך בסופו של‬ ‫בעצמם‪ .‬הם רוצים עזרה‪.‬‬
‫דבר לבוגר אמיתי‪ .‬למרות הבנתכם כי‬ ‫עזרו לנערים לפתור את הבעיה‬
‫חלק ממעשיהם של המתבגרים יגרמו‬ ‫הנקודתית וגרמו להם במהלך השיחה‬
‫להם נזק‪ ,‬תנו להם לטעות בעצמם‬ ‫להרגשה נוחה כדי שיוכלו לשוב ולפנות‬
‫את הטעויות שלהם‪ .‬זכרו כי גם אם‬ ‫אליכם בעתיד‪ .‬חשוב לא להגיב בחומרה‬
‫תגידו לנערים שהניסיונות שלהם אינם‬ ‫גם אם המעשה שיצר את הבעיה היה‬
‫טובים בעיניכם‪ ,‬הם ירצו להתנסות בהם‬ ‫שלילי‪ .‬אל תצעקו ואל תתערבו לפני‬
‫שהמתבגר מסיים את דבריו‪ .‬תנו להם זמן‬
‫עמוד ‪91‬‬

‫הרב בניהו דביר‪ ,‬יו’’ר מרכז ‘תלם’‬
‫והרב אלעזר אצור‪ ,‬מנהל מערך ההכשרות‬

‫מתגברים על הקורונה‬

‫והסבלנית‪ .‬מחייכת‪ ,‬מגישה‪ ,‬מבשלת‬ ‫השעון מורה על השעה ‪ 12:30‬בצהריים‪,‬‬
‫ומטגנת‪ ,‬בלי לתת להר הגעש הפנימי‬ ‫אבל המתבגר בעיצומו של חלום מתוק‪.‬‬
‫להתפוצץ בקול נפץ עז‪ .‬ואבא כמעט‬ ‫רק אתמול התעקש לצאת לסיבוב קצר‬
‫אובד עצות משלל תפקידי החינוך‬ ‫בשכונה וחזר לאחר שעתיים‪ ,‬כעת הוא‬
‫שנחתו על ראשו בדיוק בזמן בו כל‬ ‫עייף‪ ...‬אחיו‪ ,‬בגיל ההתבגרות‪ ,‬נתקף‬
‫העסקים מתנדנדים על כרעי תרנגולת‬ ‫מצבי רוח מנוגדים‪ ,‬רגע נראה מכונס‬
‫ומהורהר ולמשנהו מתפרץ בכעס על‬
‫כתוצאה מן הקורונה‪.‬‬ ‫אחיו‪ .‬הנדנדה בין המסגרת להיעדרה‬
‫בימים אלה כולנו מתמודדים עם‬ ‫מאיימת להוציא את כל בני הבית‬
‫סיטואציה כמעט בלתי אפשרית‪ .‬קרוב‬
‫לשנה של בלגן שהביא את כולנו אל‬ ‫משלוותם‪.‬‬
‫הקצה‪ .‬אומנם‪ ,‬ממקומנו בתוך הכאוס‬ ‫וההורים?‬
‫נראה כי המצב לא ישתנה לעולם‪ ,‬אך‬ ‫הם המתמודדים העיקריים‪.‬‬
‫בסופו של דבר התקופה תעבור בעזרת‬ ‫אמא ניצבת בתווך‪,‬‬
‫ה'‪ ,‬ואם נצלח אותה כמו שצריך‪ ,‬נצא‬ ‫עמלה‪ ,‬מקרצפת ובעיקר‬
‫ממנה מחוזקים‪ .‬אם ננצל את הזמן‬ ‫משתדלת להישאר אמא‬
‫ונלמד להשתמש בכלים הנכונים‪ ,‬נרכוש‬ ‫טובה‪ ,‬זאת הנעימה‬

‫ואהינתענור עמוד ‪90‬‬

‫וסביר להניח שהוא לא ימצא צורך לחזור‬ ‫תנו מקום לחלומות‬
‫על הפעולה פעם נוספת‪.‬‬ ‫בתקופת ההתבגרות בני העשרה‬
‫מנסים לגבש את זהותם ואת עתידם‪.‬‬
‫השקעה משתלמת!‬ ‫לפעמים הניסיון הזה גורם להם לדמיין‬
‫בימי המשבר בכלל ובימי החנוכה‬ ‫דברים הנראים להורים בלתי אפשריים‬
‫בפרט‪ ,‬אנו יכולים למנף את הקשר‪,‬‬ ‫כלל‪ .‬לא נורא‪ .‬גם אם הרעיון נשמע הזוי‪,‬‬
‫לתת מעצמנו ולהשקיע במתבגרים‬ ‫אל תפסלו אותו על הסף‪ .‬כבדו אותם‬
‫מתוך אהבה‪ .‬בזמנים אלו עלינו להשקיע‬ ‫ושמחו שיש משהו שמעורר במתבגר‬
‫תשומת לב‪ ,‬אהבה והכלה מתוך שמחה‬ ‫חדווה‪ ,‬גם אם הוא נשמע לכם מנותק‪.‬‬
‫ובלי להמתין לתמורה‪ .‬הנערים לא ישיבו‬ ‫התמיכה ההורית מסייעת לנערים‬
‫על אהבתנו כאן ועכשיו‪ ,‬אך ההשקעה‬ ‫להרגיש בטוחים ובסופו של דבר להגיע‬

‫לטווח ארוך היא המשתלמת במיוחד‪.‬‬ ‫רחוק‪.‬‬

‫נזכור תמיד‪ :‬אנו ההורים היננו הבריח‬ ‫תנו מקום לטעויות‬
‫התיכון בתהליך גיבוש האישיות של‬ ‫אם המתבגרים מבקשים לעשות פעולה‬
‫הילדים‪ .‬בידינו כוח רב להובילם לבניין‬ ‫שאינה נראית לכם‪ ,‬נסו לא לאסור אלא‬
‫אישיות שלם ובריא‪ ,‬ועלינו לנהוג בתבונה‬ ‫להדריך‪ .‬אם תאסרו על מתבגר לעשות‬
‫משהו שחשוב לו מאוד‪ ,‬ייתכן שהוא‬
‫כדי להביאם לשם‪.‬‬ ‫ימצא דרך לעסוק בו ללא ידעתכם ובלי‬
‫לבקש את רשותכם‪ .‬אם תדריכו אותו‬
‫בשם ה’ חזקו ונתחזקה!‬ ‫איך לעשות את הדברים בלי להגיע‬
‫לסכנה ותסבירו לו מה לעשות במצבי‬
‫התמודדות‪ ,‬הדברים יחלחלו לתוכו‪,‬‬

‫עמוד ‪93‬‬

‫באוזניהם את חשיבות שמירת ההנחיות‬ ‫בעצמם‪ .‬מתבגר חייב לחוות חוויות‬
‫וההקפדה על כללי ההיגיינה‪ ,‬וכמובן‬ ‫חדשות ולמתוח את הגבול של עצמו‬
‫שניתן לדרוש מהם לכבד את כללי הבית‬ ‫ואת גבולותיכם‪ ,‬כדי להרגיש קיים‪.‬‬
‫ולשטוף ידיים היטב בכניסתם וביציאתם‪.‬‬ ‫בחרו להעניק לו את זכות הבחירה‬
‫אגב‪ ,‬כדי לסייע למתבגר להישמע‬ ‫במה שקשור אליו‪ .‬עם הגיע המתבגר‬
‫להוראות מומלץ להסביר לו על המחלה‬ ‫למצוות מעיד בורא עולם שיש לו את‬
‫ועל התפשטותה בעולם‪ .‬לאחר שתניחו‬ ‫זכות הבחירה וגם את החובה בה‪ ,‬מי‬
‫בפניו את כל המידע תוכלו להותיר את‬
‫הבחירה בידיו וסביר להניח כי הוא יבחר‬ ‫אנחנו שנשלול ממנו אותה?‬
‫להישמע להוראות‪ .‬המתבגרים אינם‬ ‫כדאי לדעת כי ההתנסות של המתבגר‬
‫טיפשים‪ ,‬הם רק מבקשים לשקול כל‬ ‫הינה התנסות בלבד‪ ,‬ואם לא נהפוך‬
‫אותה למלחמת כוחות‪ ,‬סביר להניח‬
‫החלטה בכליהם הם‪.‬‬ ‫כי לאחר שייפול ויחווה את המכה לא‬
‫נשים לב‪ ,‬מעורבות בחיי הילדים הינה‬ ‫ישוב ויחזור על הניסיון פעם נוספת‪ .‬איך‬
‫חיונית בהחלט ומשדרת אכפתיות‪,‬‬ ‫אומרים‪ ,‬לא חוזרים על טעות פעמיים‪...‬‬
‫אך יש להימנע מהתערבות מעיקה‬ ‫כל עוד ההתנסות לא מהווה סכנה‪,‬‬
‫ומרחיקה‪ .‬מעורבות היא דאגה‪,‬‬ ‫אפשרו למתבגרים להתנסות‪ .‬אם יטעו‪,‬‬
‫התערבות היא התעקשות לשמירה‪.‬‬
‫כאשר דאגת ההורים כנה‪ ,‬המתבגר‬ ‫ילמדו על החיים ועל עצמם‪.‬‬
‫יחוש בכך וירצה לשמח את ההורים‪,‬‬
‫כאשר ההורים מנסים לנווט את הילד‬ ‫מעורבות ולא התערבות‬
‫באמצעות מילים טובות‪ ,‬הוא ירגיש גם‬ ‫כל מתבגר תופס את עצמו כאדם בעל‬
‫בכך ועלול להפעיל תגובת נגד לכיוון‬ ‫ישות עצמאית ויכולת התבוננות פנימית‬
‫(מה שבאמת נכון)‪ .‬בשל כך המתבגרים‬
‫השני‪.‬‬ ‫מאמינים שהם יכולים לבחור בעצמם‬

‫הקול הפנימי‬ ‫בעניין ערכיהם והתנהגותם‪.‬‬
‫פיתוח אישיות עצמאית אצל המתבגרים‬ ‫בימים אלה‪ ,‬בעיצומו של משבר‬
‫הינו כלי הכרחי לפיתוח גבולות פנימיים‬ ‫הקורונה‪ ,‬עלינו להישמע לכללים‬
‫יציבים ואיתנים‪ .‬במקום להריח את‬ ‫ולהנחיות המשתנים מעת לעת‪ .‬אנחנו‬
‫היווצרות האישיות נפתח אותה ונעודד‬ ‫יכולים לשמור על עצמנו בעניין ההנחיות‬
‫אך אין ביכולתנו להכריח את המתבגרים‬
‫את הקול הפנימי אצל המתבגר‪.‬‬ ‫להישמע להן‪ .‬בחיי עצמם הם הבוחרים‪.‬‬
‫לצד זאת‪ ,‬אפשר לשנן‬

‫ואהינתענור עמוד ‪92‬‬

‫צורכיהם של הנערים המתמודדים‬ ‫צריכה להישאר זהה‪ .‬אוהבים את עשיו‬
‫ולתת להורים כלים להתנהג איתם לפני‬ ‫כמו שאוהבים את יעקב‪.‬‬
‫שייווצרו קרעים‪ .‬אנשי המקצוע שבארגון‬
‫יודעים לתת כלים גם לאחר שהנער‬ ‫בדור המתמודד שלנו קל מאד לאהוב‬
‫רחוק ויכולים להשיב לב אבות על בנים‬ ‫את מי שהולך בתלם‪ ,‬לומד טוב‪ ,‬מביא‬
‫ולב בנים על אבותם‪ .‬זמן רב‪ ,‬מחשבה‬ ‫ציונים טובים ועושה נחת‪ ,‬אבל כאשר‬
‫ומשאבים‪ ,‬הושקעו בהקמת ארגון ‘בינו’‬ ‫נער מתמודד‪ ,‬מתקשה ומתחיל לפזול‬
‫כדי שגם ההורים וגם בני הנוער יוכלו‬ ‫החוצה‪ ,‬האהבה מתעמעמת‪ .‬לצערנו‬
‫לקבל מענה מקיף הכולל גם יעוץ‪,‬‬ ‫הגדול‪ ,‬כאשר מגיע הניסיון הקשה‬
‫הכוונה והתאמת מסגרת‪ ,‬וגם עזרה‬ ‫והמורכב הזה‪ ,‬פעמים רבות ההורים‬
‫טיפולית והדרכתית‪ .‬נשכיל להשתמש‬ ‫פועלים מתוך כאב ורגש ועלולים להגיב‬
‫בשירותי ארגון קדוש זה ובשם ה’ נעשה‬ ‫בתגובות לא נכונות וחסרות שיקול דעת‪.‬‬
‫כתוצאה מכך הנער המתמודד‪ ,‬שגם כך‬
‫ונצליח‪.‬‬ ‫קשה לו‪ ,‬מרגיש לא רצוי‪ .‬ההרגשה הלא‬
‫רצויה גורמת לו לבנות לעצמו חומות של‬
‫כמה מילים על הורים מתמודדים‬ ‫ריחוק וניכור‪ ,‬וכאשר הגיע הזמן וההורים‬
‫מתעשתים ומנסים להתקרב אליו חזרה‪,‬‬
‫כאשר הורים עומדים מול נער מתמודד‪,‬‬ ‫הוא עשוי להתרחק‪ .‬לעיתים הנער כל‬
‫התפקיד שלהם הוא קודם כל לשמור על‬ ‫כך מפחד שמא יפגע שוב‪ ,‬שקשה מאד‬
‫קשר‪ .‬לאהוב אותו כשם שאוהבים את‬ ‫לפרק את החומות אותם יצרו ההורים‬
‫הילדים האחרים‪ .‬מעבר לזאת עליהם‬
‫להכיל את הנער כמה שיותר‪ ,‬למעט‬ ‫בהתנהגותם‪.‬‬
‫בהטפות מוסר‪ ,‬להרבות בחום ואהבה‪,‬‬
‫לתת תמיכה ועזרה למרות הקושי האישי‬ ‫עלינו להבין כי הריחוק והניכור הנגרמים‬
‫שלהם ולהוות משענת איתנה לגב הנער‪.‬‬ ‫מהתנהגות לא נכונה אינם מסוכנים רק‬
‫לגרום לו להרגיש שיש לו בית שאוהב‬ ‫בפני עצמם‪ ,‬יש בהם גם סכנה חינוכית‬
‫ידועה‪ .‬שכן‪ ,‬כאשר נער מרגיש לא רצוי‬
‫אותו ורוצה בהצלחתו‪.‬‬ ‫ההורים לא יוכלו לנהוג איתו בשמאל‬
‫דוחה וימין מקרבת‪ ,‬שתי הידיים שלהם‬
‫מעבר לכך‪ ,‬יש לבחון את מקומו של‬ ‫הופכות דוחות‪ ,‬ואז מה יחזיר את הנער‬
‫הנער בזכוכית מגדלת‪ ,‬להתייחס אליו‬
‫ולתת לו את ארגז הכלים המתאים עבורו‬ ‫הביתה?‬

‫כדי שיצליח בחייו‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬את אחי אנכי מבקש‪ .‬נציגי הציבור‬
‫ששלחנו לייצג אותנו נאמנה‪ ,‬הקימו‬
‫עמוד ‪95‬‬ ‫תכנית נפלאה אשר יכולה לתת מענה‬
‫וכלים שטרם היה לציבור שלנו‪ .‬ארגון‬
‫‘בינו’ הוקם במיוחד בכדי לענות על‬