ספר פרויקט שירי גורדון
פרק 1 1.1 1.2 פרק 2 פרק 3 פרק 4 פרק 5 פרק 6 פרק 7 סטנדרטיזציה, שכפול והאינדיבידואל מה הבעיה? מסקנות ושאלת מחקר שדות ידע ההיבט החברתי חוק, וסדר? - רגולציה ומדיניות אין לנו שטח לבזבז - סביבה וטבע סיכום ומסקנות להמשך מחקר עיצובי תוכן עניינים
פרק 1 סטנדרטיזציה, שכפול והאידיבידואל
מה הבעיה? הביטו סביב צורות המגורים המקובלות בעידן המודרני נקבעות ממגוון כוחות: כלכליים, תרבותיים ואפילו פוליטיים. מראשית המודרניזם והתיעוש במאה ה- 19 ועד היום, תכנון המגורים נעשה על ידי סטנדרטיזציה של הדירה, ושכפולה באופן נרחב, וכך גם שכפול בניינים נהיה חזרתי וגורף. אלא ש"הסטנדרט" יוצר הכללות, מקבץ את הפרטים לקבוצות סטטיסטיות אחידות ו"משטיח" את הפרט שבבסיסם. יתר על כן – בשעה שהסטנדרט חותר לקביעות, לקיבעון, הרי החיים מנוגדים למגמה זו: תרבות ונורמות משתנים עם השנים, הרכב האוכלוסייה דינמי, מסגרות משפחתיות עוברות שינוי, ועימם משתנים גם הצרכים למגורים. בנוסף, מערכות שיווק מתוחכמות מקבעות בתרבותנו את 'חלום הדירה' לפי סטנדרטים אופנתיים של 'הדירה האידאלית' לכאורה, ולה 'חייבים להיות ' 3 כיווני אוויר', 'חדר שינה לכל ילד', 'שירותים לאורחים' 'מרפסת', 'חניה צמודה' ועוד.
מה הבעיה? דירות קטנות במחקרי ארצה לבחון את סוגיית הדירות הקטנות וכיצד ניתן להוסיף אותן ברקמה אורבנית קיימת. בקיץ האחרון חיפשתי דירה להשכרה לי ולבן זוגי ברמת גן-גבעתיים. לראשונה נחשפתי לביקוש העצום שיש לדירות קטנות )עד 3 חדרים( ולתחרות הרבה שיש בין המועמדים. איתנו היו עוד המוני זוגות ויחידים שחיפשו בשקיקה גם הם קורת גג בלב גוש דן. בעקבות התחרות הגדולה המתחרים למעשה הציעו עוד ועוד תוספות בשכ"ד החודשי רק כדי שבעלי הדירה יבחרו בהם. מבקשי הדירות הקטנות הם עצמם שמעלים את מחירי שוק הדירות הקטנות. במקביל אני שומעת סיפורים דומים מחברים שגרים ברחבי הארץ. כלומר הבעיה היא איננה בגוש דן בלבד. כל זה גרם לי לשאול - למה? למה יש קושי כל כך גדול בדבר כל כך בסיסי, ובצורת גורפת בכל רחבי הארץ? מי ומה הוביל את המדינה למצב זה, ומה ניתן לעשות בנידון?
יש מספר משמעויות למחסור זה: תחילה נוצרה בעיה חברתית רווחת המשפיעה על מגוון אוכלוסיה נרחב, מאיזורים גיאוגרפים שונים ברחבי הארץ. הסיטואציה הזו, מדירה אוכלוסיות שלמות משוק השכירות שכן הבקשים דירות קטנות הם בודדים, או זוגות לרוב ללא אמצעים כלכלים רבים. אלה נאלצים למצוא פתרונות והם מגוונים. יתכן וישארו בבית הוריהם עד גיל מבוגר ויצאו לחיים עצמאיים "מאוחר" מיתר האוכלוסיה. עוד "פיתרון" זה האילוץ לשכור דירות גדולה למידותיהם הן כלכליתו והן פיזית. לחלופין לגור באיזורים להם לא איחלו, שבדר"כ בעלי תחבורה ציבורית לא יעילה, ורחוקים יותר מאיזורי התעסוקה הגדולים בארץ. לאוכלוסיה זו אקרא במחקרי "אוכלוסיית משקי הבית הקטנים". הטרנד חוזר? " %30 מ ה א ו כ ל ו ס י ה מ ע ד י פ י ם ד י ר ו ת קטנות, המחסור פשוט אדיר"
אחוז משקי בית קטנים של 2-1 נפשות, מתוך כלל משקי הבית בשלוש הערים הגדולות ובישראל ) 2020) 44.8 70.3 39.5 64.6 חיפה ירושלים ת"א-יפו ישראל
מספר החדרים בדירה - כשיעור מכלל השוק
בעיה נוספת הנגרמת ממחסור זה, היא התאמת השוק לצרכי הלקוחות - בצורה לא חוקית. צצות יותר ויותר דירות לא חוקיות באופן רווח במרכזי ערים ואף בפריפריה. בין אם מפצלים דירות גדולות, הופכים מרתפים לדירות סטודיו, בונים על הגג תוספות בניה, הופכים חניות פרטיות בבתים צמודי קרקע ליחידות דיור וכו' וכו' - נוצרים בשטח מגוון "פתרונות" למצב. בעלי הדירות זיהו את המחסור הקיים בשור מצד אחד ואת הביקוש הרב שיש לדירות קטנות מן הצד השני, והם ממלאים )אמנם מתוך אינטרס אישי( את הצורך שנוצר - על דעת עצמם בלי אישור הממסד ונגד החוק. על פניו גם בעלי הדירות וגם המשכירים יוצאים מורווחים, מבחינה כלכלית, אלה מקבלים יותר כסף ואלה משלמים פחות על שכירות מאשר היו שוכרים דירת שני חדרים "רגילה" )לדוגמא(. אך העומס על התשתיות העירוניות גדל, אין פיקוח על הדירות המפוצלות ותוספי הבניה ותקנים לא חלים עליהן, כך היא למעשה עלולה לסכן את יושביה.
מסקנות פרויקט זה מבקש לעצור ולברר מחדש את נושא המגורים לנוכח המציאות הדינמית לאמור: מה האדם באמת צריך ב"בית", כלומר למגוריו? הפרויקט מציע חשיבה מחדש על יחידה המגורים הגרעינית והשתלבותה בעיר. במרכזו ניצבים פתרונות להוספת דירות קטנות לתוך מרקם אורבני קיים, שכן המחסור בדירות קטנות בישראל הוא החמור ביותר בשוק ואינו זוכה עדיין לפתרונות מספקים על ידי הממסד. אבקש לערער על הסטנדרטיזציה הקיימת ה"מוחקת" את הזהות האינדיווידואלית של הדירה ואת אופי הדרים בה. הפרויקט מציף את רעיון הזמניות שבמגורים ומציג מגורים כמוצר מדף גמיש ארכיטקטונית ורב חלופות תפקודיות.
שאלת המחקר מדוע ישנו מחסור חמור בדירות קטנות על אף הביקוש הגבוה ברחבי הארץ ואיך ניתן להתגבר עליו? כיצד ניתן לפתח מגורים קטנים, מותאמים אישית, ברקמות אורבניות קיימות?
פרק 2 שדות ידע
שדות ידע תחומי המחקר
פרק 3 היבט החברתי
היבט סוציולוגי מבוא האדריכלות מיועדת עבור בני האדם ומושפעת מהם. החל מנתונים טכניים כמו: הרכבי משק הבית, גודלם, ועד לרצון הלקוח, תרבות, והשקפת עולם. לכן יש תחילה לעמוד על השינויים הרבים שקרו בתפיסת המשפחה בעשורים האחרונים.
היבט סוציולוגי שינויים גלובליים משפחות פוסט-מודרניות המשפחה המודרנית בחברות פוסט-מודרניות איבדה את מרכזיותה מבחינה סטטיסטית ונורמטיבית )אב מפרנס, אם עקרת בית, נשואים כחוק...( ולכן דנים היום חוקרים במשפחות רבגוניות. ההגדרה מהי "משפחה" שנויה במחלוקת. השינויים שעברה המשפחה קשורים בשינויים רבים שקרו החל מסיום מלחמת העולם השניה ובשנים שלאחריה: שינויים טכנו-כלכליים: מסוף המאה ה- 20 החברה אחראית לא רק על ייצור מוצרים, סוציאליזציה וחינוך אלא גם על שירותים ביתיים בסיסיים שהפכו להיות נרכשים בחוץ: אוכל, כביסה, אחזקת בית וטיפול בחולים. שינויים טכנו-מדעיים: הטכנולוגיה הרפואית יצרה אפשרויות חסרות תקדים לשלוט ברבייה ובהקמת משפחות – אפשר לקיים יחסי מין בלי שהם יביאו להפריה וניתן להשיג הפריה ללא קיום יחסי מין.
שינויים ערכיים-פוליטיים: לאחר מלה"ע השנייה התגבר המאבק למען זכויות הפרט והאזרח ללא הבדל גזע, דת, לאום, עדה, מין ומעמד כבסיס של הסולידריות החברתית החדשה. במקביל לתהליך האינדבידואליזציה שעבר האדם = מוקד מוסדות החברה, עברה גם המשפחה תהליך של אינדבידואליזציה = מרכז התא המשפחתי הוא הפרט, רצונותיו ושאיפותיו. במקביל, מאחר והחברה הפטריארכאלית מבוססת על יחסי כוח ויחסי תלות )בין הגבר לאישה ולילדים, תלותם באב המפרנס, ראש המשפחה( ננקטה גישה כי על החברה להתערב ולחדור ל"מימד הפרטי" כאשר המערכת המשפחתית מדכאה וכופה על מנת להבטיח את זכויות הפרט החלש. עם תהליך האינדבידואליזציה חל גם תהליך של דמוקרטיזציה בחלק מהמשפחות וכך גוברת הלגיטימציה שניתנת למשפחות רבגוניות. היום מחזור חיי המשפחה אינו אחיד, כל השלבים נתונים לבחירה והפרדה ובאופן מעשי תכנון המשפחה לא נעשה על פי סדר קבוע מראש: 1 .ניתן להפריד בין נישואין לפריון – ישנה הפרדה בין מוסד הנישואין ומוסד ההורות 2 .ניתן לנתק את ההורות החברתית מן ההורות הביולוגית – המעבר להורות אינו קשור בהכרח לנישואין הטרוסקסואלים ולמגורים משותפים. 3 .ניתן לנתק שותפות לחיים משותפות למשק בית – ניתן לנתק את ההורות ממשק הבית המשותף
רבגוניות המשפחות: 1 .ההיבט המבני – מבנה הגיל של מקימי המשפחה משתנה: גיל הנישואין הממוצע עולה, גיל הנשים הממוצע בעת לידתן הראשונה עולה, שיעור הנישואין יורד, שיעור הילודה יורד ושיעור הגירושין עולה. במקביל מגורים משותפים ללא נישואין נעשים מקובלים בכל שכבות החברה. לצד המשפחה הנורמטיבית הקלאסית )אב מפרנס, אם עקרת בית, חיים תחת אותה קורת גג עם ילדיהם הביולוגיים או המאומצים( מתקיימות משפחות נוספות החיות יחד או בנפרד, על בסיס חוזה נישואין, חוזה משפטי אחר או על סמך הסכמה הדדית בלבד: o משפחות בהן שני בני הזוג מפרנסים o משפחות כפולות קריירה o משפחות חד הוריות o משפחות חד מיניות o משפחות שניות )נוצרות לאחר נישואין שניים/ החלפת השותף/פה לחיים(
2 .תפקוד, חלוקת סמכויות וחלוקת תפקידים – החלוקה המאפיינת את המשפחה המודרנית )האב הוא ראש המשפחה והמפרנס, בעל הכוח והסמכות במשפחה ונציג המשפחה כלפי מוסדות החברה, האם עקרת בית, כפופה לבעלה ובעלת סמכות ביחס לילדים( עדיין קיימת אך בצידה מתקיימות משפחות עם חלוקת סמכויות ותפקידים פחות היררכית ויותר שוויונית )הנשים מהוות ישות אוטונומית(. ע"פ הכותבת, בשנים האחרונות מוסדות החברה המרכזיים )בתי משפט, ביטוח לאומי, בתי ספר, שירותי הרווחה, בתי חולים, משטרה וכו'( משקפים את השינויים הללו ומכוננים אותם. 3" .עמימות הגבולות של המשפחה" – עמימות זו קשורה לחוסר ההסכמה על הגדרת ה"משפחה" מבחינה סוציולוגית ומשפטית. ב"משפחות שניות" או במשפחות שנוצרו ע"י טכנולוגיה רפואית, למשל, יש חוסר בהירות בהגדרת הקשר והמחויבות שבין ההורים, ההורים החורגים, האחים למחצה, האב הגנטי, האב החברתי וכו' לבין הילדים. לסיכום, ניתן לומר כי בסוף המאה ה- 20 מתחוללת "המהפכה של המשפחה הפוסט-מודרנית" שאחד ממאפייניה הוא "שבריריות מבנית" של המשפחה.
תופעת העיור והשלכותיה עיור )אורבניזציה( הוא תהליך המתאר מעבר אוכלוסייה מיישובים כפריים ליישובים עירוניים. התהליך מתאר את התפתחות הערים והתרחבותן הן מבחינת שטח והן אוכלוסייה. תהליך העיור הוא חדש יחסית והוא מאפיין מובהק של המאה ה- 20 ,ראשיתו באירופה ובארצות הברית. הוא מתאפיין במעבר מייצור חקלאי לייצור תעשייתי, למסחר ולשירותים, פיתוחם של אמצעי תחבורה משוכללים וטכנולוגיה מתקדמת. עם תהליכי התיעוש והפיתוח הטכנולוגי בעולם החלו הערים לגדול בקצב מהיר. יכולתן של הערים להתרחב מבחינה גאוגרפית התאפשרה כל עוד היה שטח מתאים לכך. כתוצאה מהתפתחות התחבורה והתקשורת ניתן היה להתגורר בסמוך לערים הגדולות מה שגרם לצמצום בגודלן של הערים ומרכזי המסחר הקטנים, הרבה יותר מכפי שזה היה בעבר, התוצאה שהתקבלה הייתה אזורי מגורים עירוניים חדשים מסביב לערים בצורת פרוורים.
תנועת המודרניזם הנהירה לערים הגדולות יצרה מצוקת דיור. בשילוב ההתקדמות הטכנלוגית הרבה באותה תקופה, התיעוש והסטנדרטיזציה החלו להיות רווחים גם בעולם הבנייה. הסיבות להתפתחות סגנון המודרניזם הן רבות ואף נתונות למחלוקת. הגורמים העיקריים הם: התפתחות טכנולוגית - המצאת הבטון המזוין, שיפור יכולות הייצור של פלדה וזכוכית ותיעוש הבנייה. הבטון המזוין איפשר לנתק את הקשר בין החזית לתוכניות הקומות וליצור חזית משוחררת ותוכניות קומות משתנות. תמורות חברתיות - בעקבות תהליך העיור שגרמה המהפכה התעשייתית והמעמדות החדשים של התקופה אשר הובילו גם לצורך במציאת פיתרונות אדריכליים לסוגיית הדיור ההמוני. השפעת התפתחויות בתחום האומנויות - כגון האר נובו, הפוטוריזם והקוביזם בתחילת המאה, בהם היו מעורבים גם אדריכלים רבים לצד אנשי רוח משפיעים נוספים.
האדריכל השוויצרי לה קורבוזיה היה אחד מהאדריכלים שתרם במיוחד לגיבוש הרעיון של האדריכלות המודרנית. קורבוזיה היה בין האדריכלים והמהנדסים הראשונים שלמדו לנצל את יתרונותיו של הבטון המזוין, שהומצא רק בסוף המאה ה- 19 ,כדי ליצור אדריכלות חדשנית ופחות מוגבלת. את רעיונותיו בנושא זה ישם בכמה ממבניו הראשונים ואף הגדיר את חמשת העקרונות הבסיסיים לתכנון הנובעים מהאפשרויות שנותן הבטון המזוין. חמשת עקרונות אלו באו לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בווילה סבואה הנחשבת ליצירת מופת באדריכלות המודרניסטית: את הבניין יש להרים על עמודים כך שאפשר להשתמש בחלל שמתחתם כקומה ראשונה פתוחה וזורמת. שלד הבניין צריך להיות מבוסס על עמודים היוצרים את החלוקה הגאומטרית הפנימית שלו, הם מוסתרים בתוך הקירות ומשחררים את הקירות מנשיאת המבנה. החלונות מתמשכים כקו אופקי רצוף המשמש כמוטיב במעטפת הבניין וכיוון שהקירות אינם משמשים עוד כקירות חלל הפנים חופשי לחלוטין מבחינה תכנונית. הגג השטוח מיועד לאזור בילוי ומרגוע לדיירים באוויר הפתוח, שימושי לחלוטין. העקרונות של לה קורבוזיה לא היו פנטזיות עיצוביות או גחמות אופייניות אלא הכתיבו דפוס חדש של בניה.
התפיסה האורבנית של לה קורבוזיה הייתה חדשנית לאותה תקופה והתבססה על הרכב כאלמנט מרכזי בעיר ובהתניידות בה. לה קורבוזיה האמין שהמצאת המכונית הפרטית )בעיקר שיכלול הייצור התעשייתי שלה( היא הזדמנות לחולל שינויים מרחיקי לכת גם במבנה העיר. עוד בטרם החל תהליך הפרבור בארצות המערב )ובעיקר בארצות הברית( חזה לה קורבוזיה את העיר המשתרעת על פני עשרות קילומטרים ומקושרת על ידי כבישים מהירים. לה קורבוזיה התייחס למכונית ואל הגישה מהבית אל המכונית ומשם העירה בכל תכנוניו. עוד הוא טען כי תכנון עירוני המבטל את המרחקים הגדולים בזכות הגישה המהירה והקלה לכל מקום על ידי מכונית פרטית, משחרר את מרכזי הערים מצפיפות מיותרת, מחלות ופשע הנובעים מהצפיפות הרבה וכי תכנון זה הוא בריא יותר לעיר ולחברה. תפישה זו, שהייתה מקובלת מאוד משנות ה- 50 ועד שנות ה- 80 בערך, סופגת היום )בדיעבד( ביקורת קשה מאוד על כך שהרסה את הערים וגם פגעה בחברה ובטבע. תפיסה אורבנית מפותחת אשר הביא לעולם ומבואת בפירוט רב בספרו לה גראנד ) GRAEND LA )היא ההפרדה המפלסית במדרכות בכרך האורבנית שבניגוד לתפישה המכונית במרחב הביא לשינוי מהפכני בתכנון הערים.
העיר האידיאלית ע"פ לה קורבוזיה: חזרתיות וסטנדטיזציה שהתיעוש מאפשר והרכב מקשר
גלובליזציה הגדרה: אִ ינְטֶ גְרַ צְ יָה ּכַ לְּכָ לִית ּכְ לַל עֹולָמִ ית. הַ ּמַ עֲ בָ ר ְ ּגְבּולֹותֶ יהָ מִ ּפְ עִ ילּות מִ ׁשְ קִ ית )ּולְעִ ּתִ ים ּגַם ּתַ רְ ּבּותִ ית( ּבְ תֹוך ׁשֶ ל מְ דִ ינָה ַאחַ ת לִפְ עִ ילּות הַ חֹוצָ ה ּגְבּולֹות ּומְ דִ ינֹות. הגורמים להתפתחות הגלובליזציה: 1 .התפתחות טכנולוגית בתחבורה ובתקשורת. המהפכה הטכנולוגית שינתה את משמעותם של המושגים "זמן" ו"מרחק". המרחק הפיזי בין 2 מקומות נשאר כשהיה, אך הזמן שלוקח כדי לעבור אותו מתקצר. אמצעי התחבורה בים ביבשה ובאוויר שוכללו והשימוש בהם הוזל מאד. בים: האוניות המתמחות השונות )ובכללן אונית המכולה המעבירות את הסחורה ביחידות אריזה גדולות( והרציפים המתמחים בנמלים, הוזילו וייעלו את התחבורה הימית. ביבשה: יותר אנשים משתמשים כיום ברכבת המהירה, ויותר חברות משתמשות במשאיות הארוכות המייעלות את הובלת הסחורה. באוויר: הוזלו מאד מחירי הטיסה ויותר אנשים משתמשים בה. אמצעי התקשורת: הרדיו, הטלוויזיה ובמיוחד האינטרנט, מספקים מידע ויזואלי עדכני זול בזמן אמת לכל רחבי העולם. כך נחשפים אנשים לתכנים משותפים, למגוון צורות חיים, לאפשרויות תעסוקה ותיירות. כל זה יוצר תהליכים גלובליים של האחדה תרבותית, הגירה וסחר עולמי. הם מאפשרים את קיומן של החברות הרב לאומיות ואת התעצמותן של ערי העולם.
2 .התפתחויות פוליטיות וכלכליות: א. סיום המלחמה הקרה .ב. נפילת בריה"מ. ג. ארה"ב נותרת מעצמה יחידה. ד. הקמת השוק האירופי. האירופים והאמריקאים מובילים את התפישה הכלכלית הקפיטליסטית התומכת בשוק חופשי – המנוהל ע"י כוחות השוק, בצמצום המעורבות של המדינה במשק – ע"י הפרטה, ובמתן אפשרות לזרימת הון חופשית ממדינה למדינה. כיום יותר ויותר מדינות בעולם מאמצות את התפיסה הכלכלית הזו, וכך הגלובליזציה התפשטת בעולם. מאפייני הגלובליזציה: 1 .התרחבות הסחר העולמי: הסחר העולמי כולל יצוא ויבוא של סחורות שירותים וכספים בין מדינות העולם בהתאם לכללים בין לאומיים וגם מקומיים של המדינות השונות. הקף הסחר העולמי הולך ומתרחב מדי שנה בקצב מואץ. הוא העלה את רמת החיים בעולם אך גם יצר תלות כלכלית בין המדינות בעולם. הבסיס לסחר העולמי הוא היתרון היחסי שיש לכל מדינה בשל המשאבים הטבעיים והאנושיים שבה. כל מדינה שיש בה משאב יכולה להתמחות ולייצר מוצרים מסוימים ביעילות גבוהה יותר ובזול יותר, לייצא אותם ולהרוויח יותר.
2 .הפעילות הכלכלית מרוכזת בידי חברות רב לאומיות: בעידן הגלובליזציה, חלק גדול מן הפעילות הכלכלית בעולם מנוהל ע"י חברות רב לאומיות. לכל חברה כזו מספר מפעלים במדינות שונות בעולם והם ממוקמים ומתניידים לפי כדאיות כלכלית: ההנהלות ומרכזי המו"פ )מחקר ופיתוח(, ממוקמים במדינות המפותחות ואילו מפעלי הייצור וההרכבה במדינות מתפתחות. יתרונות החברה הרב לאומית: א. מאגר גדול של מידע עדכני על מוצרים נדרשים, שווקים וכוח עבודה. ב. יתרון לגודל- הן ארגון גדול ועליותיהן נמוכות יותר. 3 .הגירה: בעולם הגלובלי אנשים מהגרים ממקום למקום במטרה להיטיב את חייהם. יש הגירה חיצונית: ממדינות מתפתחות למפותחות. בד"כ מהגרי עבודה המבקשים לפרוץ את מעגל העוני. יש הגירה פנימית: מן האזורים הכפריים אל הערים. בכלל זה יש "הגירה לצמיתות" ו"הגירה סיבובית" – לזמן מוגבל.
בישראל היבט סוציולוגי ישראל היא אחת מהמדינות ה"פמיליסטיות" )מונח שהגתה החוקרת פוגל ביז'וואי(. המשפחתיות היא אחת מהמאפיינים המרכזיים של החברה הישראלית. בהקשר כזה הילדים הם יסוד הנישואין, תפקידה הראשוני של האישה הוא ללדת ילדים ולטפל בבני הבית ועבודתה בשכר מתקבלת רק כתרומה לפרנסת המשפחה. קיימת הנחה מוקדמת לפיה יש עקרת בית שתלויה בבעלה המפרנס. זוהי משפחתיות המבוססת על חוסר שוויון בין המינים ועל חלוקת תפקידים ברורה ומובנת מאליה בחיי היומיום. במדינות אחרות התפתחו משטרים מגדריים המתייחסים לכל האנשים באופן שווה. לא קיימת הנחה שהנשים תלויות בגבר מבחינה פיננסית והמדינה מחזקת את זה ע"י שיטות מיסוי, חוקים ונורמות. כאשר המשפחתיות ממוסדת )כמו בישראל( המשפחה היא קודם כל עניין ציבורי-פוליטי ורק אחר כך עניין פרטי-אישי. השפעות דתיות חודרות לתוך ערכי המשפחה ואיך משפחה נורמטיבית אמורה להיראות. בתור מדינה שחוקיה והווייתה הינה יהודית, ערכים אלה משפיעים ישירות על מעמד האישה ותפקידה, מוסד המשפחה, ותפיסתו בחברה.
משפחות פוסט-מודרניות בישראל: מדינת ישראל שייכת למדינות המתועשות, בעלות ההכנסות הגבוהות ביותר. אחד המאפיינים של מדינות אלו משנות ה- 60 ואילך הוא העלייה העקבית והמשמעותית ברמת ההשכלה האקדמית של נשים והצטרפותן לשוק העבודה, במיוחד נשים מהמעמד הבינוני, נשואות ואמהות לילדים קטנים. היווצרות החברה הקפיטליסטית, הבתר-תעשייתית, דרשה כוח עבודה רב, מגוון וזול והנשים היוו את המאגר העיקרי לכוח העבודה הדרוש. בשנים בהם שיעור הנשים בכוח העבודה עלה, הלכה ופחתה שכיחותו של הדגם הנורמטיבי של משפחה בישראל במקביל, הפכו משפחות עם שני מפרנסים לדגם השכיח בקרב משפחות בישראל. שינויים אלו לוו בתהליכי דמוקרטיזציה ברמה המוסדית וברמה הנורמטיבית-תרבותית-חברתית והשתקפו בחקיקה, בפסיקות בית המשפט העליון ובמהפכה החוקתית. ישראל הפכה להיות יותר פלורליסטית וקבוצות שונות חברתית שוחררו מהפיקוח והשליטה של המדינה. שינויים אלו יצרו מצב חדש עבור הגברים והנשים: הנשים נעשו עצמאיות מבחינה כלכלית ואף נעשו מסוגלות לפרנס את עצמן ואת ילדיהן בעצמן, אך מצד שני גם מוסד המשפחה עבר אינדבידואליזציה והקשר הבין אישי בתוך המשפחה הפך להיות הדומיננטי ולא עצם קיום המסגרת. בעקבות מצב זה שיעור הגירושין עלה.
אחוז משקי בית קטנים של 2-1 נ פ ש ו ת , מ ת ו ך כ ל ל מ ש ק י ה ב י ת בשלוש הערים הגדולות ובישראל ) 2020) 44.8 70.3 39.5 64.6 חיפה ירושלים ת"א-יפו ישראל
תהליכי האינדבידואליזציה של מוסד המשפחה בישראל: • נישואין כעניינו של הפרט – בשני העשורים האחרונים ישנה מגמה של ירידה משמעותית בשיעור הנישואין. הנישואין בישראל אינם אזרחיים ויכולים לקרות רק כאשר שני בני הזוג שייכים לדת מוכרת. על כן ניתן לומר שהירידה בשיעור הנישואין קשורה בתופעות של בחירה בנישואין אלטרנטיביים )לא ע"פ הדין הדתי( ואי יכולת להינשא כדת וכדין )ממזר/ה, כהן המבקש לשאת גרושה, גיורת, חללה או חליצה, אזרחי ישראל חסרי דת או בני דת שונה המבקשים להינשא(. כך הנישואין הופכים להיות עניינו הפרטי של האדם ולא עניינו של הקולקטיב הדתי-לאומי. בישראל הולכת ונהיית שכיחה צורת החיים "ביחד אבל לחוד" – קשר המבוסס על עצמאות כלכלית, מאפשר ליהנות מקיומם של צאצאים, משפחה ומערכת יחסים וחברות פרטית עם בן הזוג. בישראל קיימת שורה של חוקים פרטיים המעניקים זכויות לבני זוג הקשורים בקשר יציב של חיים משותפים וההשפעה המצטברת שלהם יצרה מוסד משפטי של בני זוג "ידועים בציבור" כבעל ואישה על אף שאין ביניהם קשר נישואין תקף. מוסד הידוע/ה בציבור אפשר גם התחלה של הכרה משפטית בזוגיות חד-מינית )בישראל וברוב העולם אין הכרה של נישואין חד-מיניים(. עקיפת הדין הדתי-ממלכתי נהנית מלגיטימציה הולכת וגדלה בקרב הציבור בישראל.
הזכות להיות הורה לילדים רצויים בשני העשורים האחרונים מסתמנת ירידה בשיעורי הילודה מצד אחד ועלייה בלידות מחוץ לנישואין מצד שני. במקביל מתקיימים מאבקים של קבוצות שונות באוכלוסיה לממש את זכותן להורות גנטית או חברתית. לירידה בשיעור הילודה נלווה תהליך נוסף והוא עליית טווח הגילים הנורמטיבי של הנשים היולדות. תהליך זה קשור לעלייה ברמת ההשכלה של הנשים, הצטרפותן לשוק העבודה והישארותן בעבודה גם לאחר שילדו. מגמת העלייה בשיעור הלידות שמחוץ לנישואין ניכרת בעיקר בקבוצת הגיל +35 אך לא רק. דרך נוספת ללדת ילדים רצויים מספקת הטכנולוגיה הרפואית שמאפשרת שליטה בתהליך הטבעי של ההתעברות, ההיריון והלידה. גם דרך האימוץ עדיין קיימת ובין היתר, ב- 1996 התקבל בכנסת החוק לאימוץ בין-ארצי המרחיב את אפשרויות האימוץ העומדות בפני אזרחי המדינה ולהקל על פרוצדורת האימוץ. "האב החדש – "הגבר החדש" בקרב המשפחות השונות בישראל חל שינוי משמעותי אחד והוא קשור בהפיכתו של "האב החדש" לתופעה נורמטיבית. הגברים היום שותפים יותר בגידול ילדיהם ולוקחים חלק פעיל יותר מבעבר בטיפול בהם ובחינוכם. השינויים האלה מספיק משמעותיים בשביל לאיים על מעמדם המסורתי במשפחה ובחברה של חלק מהגברים.
חלוקת תפקידים בתוך המשפחות בישראל לתהליכי דמוקרטיזציה והאינדבידואליזציה של מוסד המשפחה אין השלכות רבות על חלוקת התפקידים בתוכו. על אף שיותר נשים נשואות בעלות השכלה גבוהה הצטרפו לשוק העבודה בשכר, רב הנשים המשיכו לשאת את מטלות הבית בעוד הבעלים תרמו אותו מספר שעות מוגבל למסגרת המשפחתית בין אם נשותיהם עובדות או לא. ההבדל המשמעותי בין ההווה לעבר הוא שהיום נשים מקדישות פחות זמן למטלות הבית הודות למכשור החשמלי, למזון קפוא ומוכן והודות לקניית שירותים )כמו ניקיון הבית(. רק אצל נשים שגרות עם שותף לחיים ללא מסגרת של נישואין קיימת חלוקת עבודה שוויונית יותר, אם כי לא שווה, בנושא חלוקת התפקידים מעמד הנישואין דווקא כן משנה. מעמדו של הילד ראיית הילד כאדם בפני עצמו היא ראייה חדשה יחסית שחדרה לתודעת הכלל רק בעשרות השנים האחרונות. המושג "טובת הילד" כאדם אוטונומי בפני עצמו הפך להיות חלק מרכזי בדיון הציבורי והמשפטי בכל הקשור לדיני המשפחה והמחויבות החברתית-מוסדית לשמור על זכויות הילד נעשית ברורה ומפורשת יותר ויותר.
עמימות הגבולות אחד המאפיינים המרכזיים של המשפחות הפוסט- מודרניות הוא שאין הגדרה ברורה של זכויות וחובות בין הפרט לרעהו בתוך המשפחה ובין הפרט לחברה, אין מחויבות מפורשת והכל ניתן למשא ומתן ולפירושים שונים. כתוצאה מכך נוצרים מתחים וקונפליקטים. הסיבה לעמימות הגבולות היא ריבוי המסגרות המשפחתיות, שינויים בחלוקת התפקידים והסמכויות בתוך המשפחה ומדינת הרווחה הלוקחת עליה את האחריות לרמת חיים סבירה ואיכות חיים סבירה לכל אזרחיה והתערבות החברה בחיי המסגרת המשפחתית כשהיא הופכת להיות מערכת מדכאה וכופה. משקי בית עם נפש אחת )2020) %38% 20 ת"א - יפו ישראל
משפחות חד-הוריות )2022) 17% חיפה ת"א-יפו %24 %7 י ור ש יל ם ישראל %14
מדדי משפחתיות - ישראל נותרה המדינה הפמיליסטית ביותר מבין המדינות הקפיטליסטיות-דמוקרטיות שנבדקו במחקרה של פוגל ביז'אווי. למרות זאת, קיימת ירידה משמעותית בשיעור הנישואין, עלייה צנועה בשיעור הגירושין וירידה משמעותית בפריון )אך בהשוואה למדינות בתר-תעשייתיות אחרות אלו שיעורים גבוהים(. נעשתה בדיקה המבדילה בין הקבוצות הדתיות-אתניות בישראל והתגלה כי ככלל, בקרב האוכלוסיה היהודית המשפחתיות מצטמצמת, וזאת לעומת האוכלוסיות הנוצריות, מוסלמיות ודרוזיות שנבדקו במחקר.
בתוך האוכלוסיה היהודית, המחברת הבדילה בין 3 סוגי משפחות יהודיות במחקרה: משפחות חרדיות אשר יצרו "חומת מגן כנגד העולם החדש", היבדלות פיזית וכלכלית מאותו עולם. משפחות ניאו-מודרניות – משלבות את הערכים והנורמות של דיני האישות במובנם הדתי-לאומי עם חלק מאיפיוני העולם הפוסט-תעשייתי. אלו המשפחות הנורמטיביות והשכיחות בישראל. בני הזוג נשואים כדת וכדין ובד"כ שניהם עובדים. "האם היהודייה" היא אם העובדת בשוק העבודה בשכר. משפחות פוסט-מודרניות – אשר חבריהן רואים במשפחה עניין פרטי ולא עניין קולקטיבי-לאומי. במרכזן עומד הפרט, רצונותיו וצרכיו. בני משפחות אלו מאופיינים בכך שהם אינם דתיים בדרך המקובלת בארץ. הם דתיים על פי דרכם כאשר הדת הופכת להיות עניין פרטי בינם לבין עצמם או שהם אתאיסטים במודע ומתוך בחירה. משפחות אלו חיות בד"כ במרכזים עירוניים אשר מאפשרים להם נגישות לכלכלה הקפיטליסטית, לשירותים שונים וגם לחיות רחוק מהפיקוח החברתי של הקהילה והמשפחה.
פרק 4 היבט רגולטורי ומדיני
הזכות לדיור היבט רגולטורי ומדיני אמנם, ההכרזה אינה מסמך מחייב, אך היא שימשה בסיס לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. האמנה אומצה במליאת האומות המאוחדות בשנת 1966 ונכנס לתוקף בשנת 1976 ,ישראל אשררה את האמנה רק ב- 1991 . הביטוי בפועל של הזכות לדיור יכול לבוא בשני אופנים: אוניברסלי או סלקטיבי. במדיניות סלקטיבית הזכות לדיור תבוא לידי ביטוי בכך שהמדינה תשאף לספק פתרונות דיור למשקי בית עם אמצעים פחותים מחוץ לשוק הדיור הכללי. במדיניות אוניברסלית זכות כזו תבוא לידי ביטוי בכך שהמדינה תתקן את שוק הדיור הכללי כך שהשוק יכול לספק דיור לכל סוגי משקי הבית, ללא קשר למצבם הכלכלי. הזכות לדיור נאות היא אחת מזכויות האדם המוכרות במשפט הבינלאומי. בסעיף כ"ה להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם מצוינת הזכות של כל אדם לרמת חיים נאותה, לרבות דיור: "כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם שלו ושל בני ביתו, לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש וזכות לביטחון במקרה של אבטלה, מחלה, אי כושר לעבודה, אילמון, זיקנה או מחסור אחר בנסיבות שאינן תלויות בו."
דיור בהישג יד? העיסוק במנגנונים המבטיחים מלאי סביר של יחידות דיור קטנות מוכר בעולם ונתפס כאחד הכלים המרכזיים להתמודדות עם עיוותים המביאים לעלייה במחירי הדיור. העיקרון הבסיסי העומד מאחורי כלי מדיניות זה הוא שמחיר הדירה נגזר בין היתר משטח הדירה, ולכן ככל שהדירה קטנה יותר מחירה נמוך יותר. בישראל, בקרב רשויות מקומיות רבות ניכרת הנטייה להעדיף דירות גדולות על פני דירות קטנות וזאת מתוך תפיסה הרואה בהקצאת דירות גדולות כלי למשיכת משפחות בעלות הכנסה יחסית גבוהה. כך נוצר תמריץ לרשויות מקומיות להגדיל את ההיצע של יחידות דיור גדולות ללא קשר לצורך המקומי, קיים או עתידי, לדירות מסוג זה, אלא ככלי באמצעותו יכולה הרשות להתחרות ברשויות מקומיות אחרות על משיכת פלח אוכלוסייה הנתפס כחיובי.
במהלך השנים, הלך וגדל שטח הדירה הממוצעת בישראל, משקלן של הדירות הקטנות החדשות הנבנות בישראל ירד בהתמדה, ובשנת 2012 רק %4.6 מסך הדירות שנבנו בישראל היו דירות בנות 3-1 חדרים. מגמה זו התקיימה במקביל לירידה מתונה בגודל הממוצע של משקי הבית מ־ 8.3 נפשות ב־ 1970 ל־ 34.3 נפשות ב־ 2012 . שילוב המגמות הללו מצביע מצד אחד על שיפור ברווחת הדיור של האוכלוסייה אך מצד שני על חוסר הלימה בין גודל הדירות הנבנות לבין הרכב משקי הבית הנפוצים בישראל אשר למעלה מ־ %40 מהם הם בני 2-1 נפשות. על רקע האמור בחרה המדינה להתערב בתחום זה ולאחרונה נקבע בחוק התכנון והבנייה, כי בכפוף לסייגים מסוימים, בכל תכנית הכוללת לפחות 100 יחידות דיור ואשר הצפיפות המוצעת במסגרתה עומדת לפחות על שבע יחידות דיור לדונם, לפחות %20 מיחידות הדיור יהיו יחידות דיור קטנות, כהגדרתן בחוק. מובן כי יש קשר בין גודל יחידת הדיור למחירה, ולפיכך כי יש בקביעה כאמור, ככל שתיושם, כדי ליצור יחידות דיור במחירים נמוכים מהמחירים בהן מוצעות כיום יחידות דיור חדשות. ואולם, מובן כי יחידות דיור אלו אינן מהוות בהכרח דיור בהישג יד כהגדרתו בפרק 1 לעיל — מחירי יחידות הדיור הקטנות עדיין יכולים להיות גבוהים ביותר, ודאי בהתחשב בהכנסותיהם של קהלי היעד — הנמנים על עשירון ההכנסה השביעי ומטה.
תדריך תמהיל יחידות דיור נובמבר 2022 היבט רגולטורי ומדיני לאחרונה )נובמבר 2022 )יצא מנהל התכנון בהכרזה חדשה כי יחייב להוסיף דירות קטנות עד %40 בכל פרויקט המתוכנן להיבנות החל מינואר 2023 .ההגדה של דירה קטנה - עד 80 מ"ר - לא שונתה. %30-20 מהדירות יהיו בין 80-56 מ"ר, ו- %10-5 מהדירות שייבנו יהיו עד 55 מ"ר. ב- 2014 התייחסות לראשונה לנושא הדירות הקטנות כאשר חייבו כל פרויקט להכיל מינימום %20 דירות קטנות. הדבר נעשה מתוך שיקולים כלכליים של הוזלת מחירי הדיור. רק עכשיו למעשה הגיעה התובנה כי ישנו פער בין כמות האנשים שזקוקים לדירות קטנות לבין ההיצע בשוק. ישנה גם התייחסות לטיפולוגיה החדשה: הדיורית:
הדיורית הינה טיפולוגיית דירה חדישה אשר אחד מחדריה ) 25 מ"ר( יכול להתפצל ליחידת דיור נפרדת ועצמאית. החדר הנפרד מכיל מטבח וחדר רחצה כנדרש בהגדרת "הדירה". לדיירי המקום ניתנת האפשרות להחליט אם הדיורית תשמש אותם או תושכר לאדם חיצוני במידה ואין בה צורך. אפשרות זו מקנה גמישות להתגוררות ארוכת טווח בדירה המתאימה לשלבים השונים בחיי האדם ותצורות המשפחה וגם מוסיפה לה אופציה לרווח כלכלי. שווי הדיורית יהיה במעט גבוה יותר מדירה סטנדרטית באותו הגודל, אך היא צפויה להחזיר את ההשקעה בזכות הגמישות שהיא נותנת. עם זאת, פטנט "הדיורית" איננו תנאי לבניית פרויקט אלא רק אופציונלי לפי מקרים נקודתיים.
ול- בהן הן די פנטסטיות, בערים אנו צפויים להגיע לרמות צפיפות לקילומטר רבוע, וזה מונח שיש להתרגל אליו. הצפיפויות שמדובר הצפופה ביותר. ”בשנים הקרובות נדבר יותר ויורת על הצפיפות ”ישראל בדרכה להיות אחת המדינות הצפופות בעולם, ואולי אף שינועו בין 40 אלף נפשות ואשר עשויות להגיע גם ל- 80 100 אלף נפש לקמ“ר, שזה פי 4-3 מרמת הצפיפות בערים כיום“ דלית זילבר, מנהלת מינהל התכנון ) 2022-2017)