קראט דחוס (1)

לניאדו מס’ 1 בציבור החרדי מרכז רפואי צאנז לפרטים ניתן לפנות למועדון יולדות: [email protected] | 09-8609500 בס"ד תהיי בטוחה! בעיתות שמחה והתרגשות את רוצה שקט ובטחון אתן מוזמנות לפגוש אותנו ב-12 החדרים החדשים והממוגנים בלניאדו החזר נסיעהאוירה חרדיתיחס אישימקצוענות ותומכת מחלקת אשפוז ברמה גבוהה יותר ימי שהייה

03-5782784 עוצמה 03-921-16-11 לקביעת פגישה בנגרייה: עיצוב ספריות בהתאמה אישית רח׳ בזל 3 פתח תקוה )מאחורי הקניון הגדול( זוטביעת שלנו אצבעכבר 50 שנה

03-5782784 עוצמה

‰פסח ‰ז‰ חו‚‚ים עם מ‚וון פרלינים בל‚יים מ˘ובחים לכם ולי˜ירכם

צילום: ריצ'ל קלמן פמלי שוז רח' אהרונוביץ 16 ב"ב שעות פתיחה: ימים א'-ה' 30:20-00:10 רצוף! יום ו' 30:12-00:10 newcollection מתכוננים לפסח בפמילי שוז

מלכות וקסברגר גאה להשיק את קולקציית 'מלכות פרימיום' סטנדרט חדש של יוקרה טוב להודות בכריכה מהודרת בשילוב קטיפה והבלטה בציפוי זהב בס"ד מלכות וקסברגר גאה להשיק את קולקציית 'מלכות פרימיום' סטנדרט חדש של יוקרה טוב להודות בכריכה מהודרת בשילוב קטיפה והבלטה בציפוי זהב בס"ד 1599-500-830 :לקוחות שרות בני ברק: הלפרין 18 ⋅ רבי עקיבא 112 | ירושלים: מלכי ישראל 2 ⋅ ירמיהו 36 | il.co.waxb@r

חוויית המותגים שלך נפתחת בקרוב! COMMING SOON COMMING SOON COMMING SOON COMMING SOON COMMING SOON COMMING SOON COMMING SOON COMMING SOON המותגים האהובים וחווית קניה שעוד לא הכרת בקרוב בחנות הדגל החדשה של קבוצת רחלי ברית בירושלים רחוב שמגר 14

פותחת אני מוצאת מענה מיידי ומדויק, בכל עמוד בו אני שנותנות לי לבטים שמלווים אותי. מילים לשאלות או " " כמורה, אני נעזרת רבות בספר במסירת שעורים והרצאות במרחב הקולי. האמהות המאזינות לקו, מבקשות שאוסיף במסירת שיעורים כמו אלו שנשענים על הספר... " " הקריאה בספר ממלאת את חיי בשמחה, שלווה, וחיבור אמיתי ופנימי לה'. " " הספר הוא מרפא לנפש, עזר לי להגיע לאיזון נפלא שטרם חוויתי עד היום. " " הספר מונח ליד מיטתי, הקריאה בו מידי ערב מסייעת לי לסיים את היום בצורה נעימה ורגועה. " " ספר שערכו מוסיף והולך, תמיד מוצאים בו חידוש והעמקה! " " אשת חינוך מבני ברק: קנינו כ-40 ספרים לכל בנות המשפחה המורחבת, כולנו תמימות דעים שזהו ספר חובה לכל אישה ובחורה, ומכיל מסרים נחוצים וברורים. אנו מודות לה' על המתנה ששלח לנו! " " גיליתי שכל אחד יכול למצוא בספר את הרבדים המתאימים מגיל 12עד 120... לכן זו המתנה שאני מעניקה לבנות המצווה ויודעת שזו מתנה שגדלה עם הגיל... " " כשהענקנו למסיימות התיכון את הספר כמתנת פרידה, הענקנו להן 75 שיחות מחזקות ומעצימות שתיקחנה איתן לעתיד, במחיר הרצאה אחת... " " שמחתי לקרוא את השיחות האהובות על הכתב... כשאני רוצה להיזכר ברעיונות מעצימים שהתחברתי אליהם במיוחד, אני נעזרת ב"תוכן העניינים" כדי למצוא אותם בקלות, ולהתענג בכל פעם מחדש! " " המתנה היפה ביותר שקיבלתי בחיי! " " "המתנה היפה ביותר שקיבלתי בחיי! " "המתנה היפה ביותר שקיבלתי בחיי! " ספר שהוא ספר "מוסר" מונגש לדורנו, בשפה קולחת ונעימה, משלים והדגמות מחיי היום יום. קבעתי לי לימוד משותף לקריאה בתוכו עם חברה, ואנו מרגישות בכל פעם מחדש שהספר מדבר אלינו בדיוק. " " המתנה היפה ביותר שקיבלתי בחיי! " " כשנתתי את הספר כמתנה לבנותיי הרגשתי שאני מעניקה להן בבת אחת מטריית הגנה, צעיף לחימום, תיק מלא וגדוש, ויטמינים לחיזוק, תכשיט רב ערך ומשקפיים נכונים לחיים " " הבת שלנו מוצאת עניין רב בתכנים העמוקים, ושאבה מהספר כח רב. " " הפצה: 'ספרים' 8026622-02 בשמחה מרבים הספר הוא מרפא לנפש, עזר לי להגיע לאיזון נפלא שטרם חוויתי עד היום. " " גב' מלכה וגנר: ספר מאיר עיניים ומרחיב לב. יוצר תובנות עמוקות לעצמנו ולעולמם של האחרים מסביבנו ומעצים את הקשר בינינו לבין בורא עולם. " " צלצלו והספר בדרך אליכם מרגישה שהספר משמש לי פשוטות אני הסערות הלא זו. עוגן בתוך העוברות עלינו בתקופה " " אני אוהבת להעניק מתנות בעלות ערך נצחי, ולכן הזמנתי השנה מראש כמות ספרים נכבדת, עבור מתנות לפורים לכל מי שאני חפצה ביקרה. " " >>> מהדורה רביעית בחנויות <<<

להשיג בבתי המרקחת ובבתי הטבע ברחבי הארץ קו הבריאות 803.802.1800 נשמח להקשיב לך בקו הבריאות של מקסי הלט

בס"ד תמונות כלי הכסף באדיבות הצורפים

להשיג בבתי המרקחת ובבתי הטבע ברחבי הארץ מה זה? מקסי הלט Complete Two הינו מוצר ייחודי בסדרת מוצרי מולטי ויטמינים המיוחדת של מקסי הלט. כשמו כן הוא: טו - שניים, קומפליט - שלימות. עם רק שתי כמוסות ליום תקבלו את הטוב שמולטי ויטמין מציע. בנוסף הוספנו תרכובת עוצמתית של מזון על בשילוב של נוגדי חמצון עם חומצות אמינו הכוללים בין השאר: ל-טאורין, לוטאין, תמצית רימון 40p ,™תמצית תה ירוק, תמצית קינמון, פיקנוגנול, אבקת אסאי ולקטובציאלוס אסידופילוס! משולבים באיזון נכון ומדויק שמטרתם לספק השלמה תזונתית ולתמוך בבריאות הגוף. שם המוצר: מקסי הלט טו קומפליט למה זה טוב? הגוף שלנו זקוק למגוון רחב של ויטמינים ומינרלים על מנת לגדול, להתפתח ולהישאר בבריאות. הנכון ביותר הינו לצרוך את כל אותם רכיבים חיוניים באמצעות תזונה נכונה ומותאמת הכוללת את כלל המזונות שהגוף שלנו צריך, כמו: פירות וירקות, דגנים מלאים, חלבונים ושומנים בריאים. בפועל אורח החיים המודרני, העמוס והמלא בטרדות מפריע לנו פעמים רבות לצרוך את כל רכיבי התזונה החשובים לנו כל כך. כמו כן מוצרי המזון היום פחות מזינים מבעבר עקב תהליכים של שימור, הדברה ועוד. מולטי ויטמין מספק שלל ויטמינים ומינרלים חיוניים שיכולים לעזור למלא פערים בתזונה ולתמוך בבריאות הכללית שלנו וכך מתאפשר לגוף לחפות על החסרונות שמתרחשים כאשר הוא אינו מקבל את החומרים שהוא צריך באמצעות התזונה. המידע איננו המלצה רפואית | מקסי הלט מחויבת להביא לך את המידע האמין והמקצועי ביותר 1800.802.803 הבריאות קו נשמח להקשיב לך בקו הבריאות של מקסי הלט כמה? בהעדר הוראת רופא המנה המומלצת היא שתי כמוסות ביום עם הארוחה

הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע היה מספר על עני אחד שהתפרנס מכריית טיט. באחד הימים חפר העני בטיט, ומצא אבן טובה ויקרה מאוד. הלך העני לאומן מומחה, כדי שיעריך את שוויה. אמר לו האומן כי האבן יקרה כל כך, עד שאין בכל המדינה מי שיוכל לשלם עבורה, לכן עליו לנסוע ללונדון, עיר המלוכה, שבה יוכל למכור את המרגלית שמצא. אבל האיש היה עני, ולא היה לו כסף לנסוע ללונדון. הלך ומכר את כל אשר לו, וקיבץ נדבות עד שהיה בידו סכום מספיק לנסוע עד הים. כשהגיע אל הנמל רצה לעלות על ספינה, אך לא נשארו בידו מעות. מה עשה? הלך אל רב החובל והראה לו את המרגלית. מיד לקח אותו הקפטן אל הספינה בכבוד גדול ואמר לו: "בטוח אני שאתה אדם גדול". ונתן לו חדר מיוחד ומהודר. בחדר היה חלון הפונה אל הים, והעני היה מתענג ומשמח את נפשו עם המרגלית, בעיקר בעת האוכל. היה מניח לפניו את המרגלית, כדי שעל ידי השמחה והתרחבות הלב ממנה יוכל לעכל את המאכלים ללא קושי. פעם אחת ישב העני לאכול, המרגלית היתה מונחת לפניו על השולחן, והוא התנמנם. בינתיים, בא המשרת ולקח את המפה עם הפירורים. הוא לא ידע על המרגלית המונחת שם, והשליך הכל אל הים. כשהתעורר העני מן השינה והבין מה אירע, הרגיש צער גדול עד שכמעט יצא מדעתו. וכי מה יעשה? הלוא הקפטן אינו אדם הגון, והוא יפגע בו בשל כך שלא שילם את מחיר הנסיעה. לכן עשה העני את עצמו שמח, כאילו לא אירע דבר. הקפטן נהג לשוחח עמו בכל יום. באחד הימים אמר לו: "אני יודע שאתה אדם חכם, הגון וישר, ואני רוצה לקנות הרבה תבואה ולמכור אותה בלונדון, כדי שאוכל להרוויח כסף רב. אלא שאני חושש כי יאמרו שגנבתי אותה מאוצר המלך. על כן אבקש ממך כי הסחורה תהיה רשומה על שמך, ואני אשלם במיטב כספי". הדבר היה טוב בעיני האיש העני, ועשו כן. מיד כשהגיעו אל לונדון, מת הקפטן, ונשארה כל הסחורה אצל העני, והיה שוויה כפל כפליים משוויה של המרגלית. כאן סיים הרה"ק מברסלב את סיפורו ואמר: המרגלית לא היתה שייכת לאיש העני, והראיה לכך – שהיא אבדה לו. אבל התבואה היתה שייכת לו, והראיה – שנשארה בידו. וכיצד הגיע לכל זאת? רק בגלל שאחז את עצמו והחזיק את עצמו שלא ליפול". ⋅ בחז"ל מובא, שכאשר המן בא לקחת את מרדכי להרכיבו על הסוס כמצות המלך ביום הצום השלישי, ט"ז בניסן, הוא ראה אותו מלמד תשב"ר את הלכות קמיצה שבבית המקדש, לקראת יום הנפת העומר שחל באותו תאריך, כדי שיידעו את ההלכות לקראת השנה הבאה. מפרשים רבים מסבירים, כי כשראה זאת, חלחלה בו ההבנה שהיהודים חדורי אמונה שהם יחיו אחרי חודש אדר הבא גם אם כלתה אליהם הרעה, וכי מחצית השקל של בית המקדש היא שתדחה את העשרת-אלפים-כיכר- כסף שנתן לאחשוורוש כדי להשמידם. בנקודה זו הבין, שיש ליהודים כח כזה, שידחה את כל התוכניות שלו. חסיד – צהלתו בפניו ואבלו בלבו. זו היתה כנראה משימה לא פשוטה בכלל בימים אלו. זאת משימה לא קלה בנקודות שונות בחיים. יום הפורים לפנינו, וגליון קראט חוגג אתו בטורה של הרבנית רוטנברג ובמדור "קוראים לך", המעמיקים בגדלותו של היום, בכתבות מחויכות, וגם ב"צלחת מעופפת" שהפעם מביא היבט פורימי, אחר לחלוטין מהרגיל. שנזכה לשמחה פנימית ולבשורות טובות! שישאר בינינו י. שניידר דבר העורכת עורכת: י. שניידר עורכת משנה: י. שרייבר סמנכ"ל שיווק: א. הנדלר ריכוז שיווק ומכירות: י. טאוב הפקה: ש. רוטבלט מכירות: ג. זילברברג, מ. קנופף, ש. קובלסקי, א. אירנשטיין, א. מילר קשרי לקוחות: ת. פוטאש י. קליין ריכוז יח"צ: נ. שולדינר עיצוב ועימוד: א. שבתאי, ד. קלוגמאן, ר. פרוש, ר. בינעט עיצוב מודעות: ר. שיליץ מזכירות מודעות: ש. שוומנפלד, ל. פריינד, ח. נוסבוים, ד. פרידמן, ח. פלוטשעניק, א. וייס הפצה ומנויים: 6363222-02 02-6363200 :מערכת פקס מערכת 'קראט': 2160-470-077 מו"ל: יהודה המכבי 5 ירושלים ת.ד. 1306 לוחות והדפסה: הדפוס החדש 14 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד

טינקו - שוטף שואב החדשני בעולם, מעניק חוויית שימוש מושלמת לשמירה על ניקיון והיגיינת הבית להשיג בחנויות החשמל הנבחרות חוויית שימוש מתקדמתטכנולוגיה מהפכניתהיגיינה מושלמת חיטוי המים ע“י אלקטרוליזה מערכת לסחיטת המברשת בזמן אמת עד 40 דקות של זמן עבודה תצוגת LCD חדשנית חיישן תנועה דו-כיווני בגלגלים טינקו PRO S7 ONE FLOOR -זה פשוט מבריק שיא הניקיון. שיא הטכנולוגיה. נבחר כשוטף-שואב המצטיין לשנת 2023 מברשת ניקוי קצוות דו צדדית עם תאורה

מסיבת התחפושות של קראט | ט. פרידמן לא נעים לי | ח. לייזר 34 46 לפי שעון חורף! מדורים: 18 יהלום של שבת | ח. קוריץ 22 למעלה מזה | הרבנית ר. רוטנברג 24 קוראים לך | ר. מורגנשטרן 28 שבת היא מלזעוק | ר. גולדווסר 30 הייתי כותבת לך | ר. שור 56 עובדת עם לב | ה. אייזנר ומ. זיכרמן 62 מילים עם כח | ח. וקסלמן 64 תקוה ומרקר | נ. ליבוביץ 80 מי יתן | ר. שיינברג 82 שווה | צ. דינר סיפורים: 58 את לא באמת | ח. לוברבום 60 חלומות של אחרים | ג. ספרין 70 סיפור שבועי | ה. אירנשטיין סדרות: 66 טיפה לפני הגשם | ג. ספרין 68 מכאן תמשיכו הלאה | ב. בלומנברג במטבח: 72 פינה חמה | י. הורוביץ 74 גורמה בבית | ב. קופטייל 76 מתכון פיקס | ד. פוקס 78 צלחת מעופפת | ש. גרוס ערב עיר שבת מוצאי שבת מוצאי שבת לר"ת ירושלים5:146:287:10 אביב תל5:326:327:07 חיפה5:236:317:09 שבע באר5:346:327:10 16 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד

PURE ONE S12 PRO EX - טינקו ₪2,490במחיר מיוחד שנתיים אחריות י ב וא ן ר ש מ י ’טינקו‘ - השואב המהפכני המתקדם משתלט על כל הלכלוך היבש והאבק בבית, בקלות ובעוצמה גבוהה, עם סוללה כפולה לשאיבה ללא הפסקה להשיג בחנויות החשמל הנבחרות טינקו S12 - לכל מי ששואף ליותר משואב אבק 2 סוללות נשלפות נטענות ומוכנות לפעולה אביזר לניקוי הסנן מאבק עוצמת שאיבה גבוהה במיוחד כולל אביזרים לניקוי כל אזור בבית תחזוקה קלה בלחיצת כפתור

יהלום של שבת ח. קוריץ רבי שלמה הלוי אלקבץ בעל ה'לכה דודי' היה בחור למדן ועצום, ישב בצפת של מעלה עם גדולי עולם והתעלה עמהם. בהמשך קירב אף את גיסו רבי משה קורדובירו ללימוד חכמת הנסתר, וערך עמו גלות כדי לזכות להתקדש. הרמ"ק התפרסם ביותר, ובהמשך אף היה לרבו של הארי הק' בתורת הנסתר. מחותנו שהיה נרגש ביותר לזכות בחתן כזה, שלח אליו ביום הפורים משלוח מנות שעשה רושם רב בעיר צפת, הגיעו כרכרות מפוארות עם מאכלים יקרים ומאכלים משובחים, ואף מתנות לרוב. בתמורה לכך שלח החתן את מחברת חידושיו אשר כתב על מגילת אסתר, ובהיותו לוי קרא לכך את השם 'מנות הלוי', לאמור; משלוח מנות מאת שלמה הלוי אלקבץ. בהתרגשות הרבה, מיד כשקיבל את כתב היד, נטל על עצמו להדפיס את החידושים, המפורסמים כיום כפירוש 'מנות הלוי' למגילת אסתר. בספרו הוא כותב, שהמלחמה של עמלק היא מלחמה בנצח ישראל. וכיון שמשה רבינו, הוא אשר הביא לנו את תורת הנצח, לכן המן מזרע עמלק הפיל פור על חודש אדר בו נפטר משה רבנו, להילחם עם עם ישראל, במטרה לקעקע את הנצחיות. וברחמיו הרבים הופרה עצתו ומחשבתו, וליהודים היתה אורה – זו תורה! המגילה נקראת 'מגילת אסתר', כי היא מגלה את ההסתר. ההסתר הגדול של המגילה, שלא מוזכר בה שם השם במפורש. אמנם בי"ג מקומות נרמז שם ד' בצירופי ה-ו-י-ה שבפסוקים, כמו בפסוק: "י'בוא ה'מלך ו'המן ה'יום", ועוד. ולימוד גדול הוא, להרבה מאורעות היסטוריים, שצריך לחפש שם שמים בתוך כל מה שנעשה בעולם. עוד מבאר רבי אברהם אבן עזרא בטעם שלא מוזכר שם שמים, שמגילת אסתר מיד לאחר כתיבתה התפרסמה ביותר, ותורגמה לשפות ברחבי מאה עשרים ושבע מדינות. כי יש בסיפור הזה את השתלשלות אחד ממלכי פרס, ובוודאי ירצו להשתמש במסמך אותנטי שנכתב בעת ההתרחשות שלו. ואילו היה נזכר שם שמים, היו הגויים מתרגמים זאת למשהו משמות הטומאה חלילה. הבן איש חי קרא את שם ספריו על שם הפסוק "ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל'. בשעה שהיה בארץ ישראל והתפלל בציוני הצדיקים בגליל, זכה לקבל השפעות בציונו של בניהו בן יהוידע, ונשאר לשהות שם במשך ימים, ומאז השתית את חכמת הפנימיות של חכמי ספרד על פי שיטת האר"י הק', לכן קרא את שמות ספריו הרבים לפי הנאמר על בניהו בן יהוידע. בספרו 'רב פעלים' קובצו כל השאלות ותשובות שהופנו לבן איש חי במשך שנים. ויש גם הסבר לתשובותיו על פי פנימיות התורה, אשר נקרא 'בסוד ישרים'. באחד המקומות היא משיב לשאלה למה שם ה-ו-י-ה לא מופיע במגילת שיר השירים ובמגילת אסתר. ומבאר שם, שבכל חלקי התורה יש פשט ורמז דרש וסוד. וכשיהודי לומד את החומש בדרך הפשט, הוא גם יזכה לאור גדול, כי עדיין ילמד מזה שהקב"ה ברא את העולם, וקידש את יום השביעי. שאברהם אבינו מסר את נפשו בעקידת בנו, על ניסי יציאת מצרים, ועל כל המצוות שהתורה מצווה את עם ישראל. וגם אם לכל פסוק יש סודות מופלאים ומאירים, עדיין, גם אם למד רק כפשוטו, יזכה להארות גדולות. אבל מגילת אסתר היא כולה סוד. כי איך ניתן ללמוד אותה כפשוטה? וכי יעלה על הדעת שכל המגילה היא סיפור של מלך שמחפש להעמיק ממלכתו, מחפש מלכה ועושה משתאות?! לכן לא נכתב שם שמים במפורש, כדי שיהיה ברור שאין המעשה כפשוטו! וכשאין להבין בדרך הפשט והכל סוד, גם שם הק' מופיע רק ברמז. על כך נאמר "כי לא דבר ריק הוא מכם" – ואם ריק הוא הרי זה 'מכם', שאם הדברים לא מובנים – מכם הוא, כדי שנדע שיש עומקים וסודות ונתעמק בם. כמו שכתוב בתחילת הפרשה 'ויקרא' באות א' קטנה, כדי שנלמד מזה ענוותנותו של משה רבינו ודרכי עבודת השם הרצויות בשמים. ואחרי כל ההסתר שבתוך ההסתר, מתגלה האור העצום של יום הפורים, כפי שמובא בתיקוני זוהר "פורים אתקריאת על שם יום הכפורים", ולא עוד, אלא שכל מה שביום הכיפורים בעינוי – ביום הפורים הוא בעונג. ביום הכיפורים הראשון זכה עם ישראל ונתכפר להם על חטא העגל. באותו יום זכו שמשה רבינו הביא לוחות שניים מן השמים. ועתה, היתה בהם יראת שמים יוקדת וקיבלו את התורה לנצח נצחים. וביום הפורים דרשו חז"ל "קיימו וקיבלו" – "קיימו מה שקבלו כבר", שקיבלו את התורה מאהבה, ונטעה בעם ישראל שמחת וחביבות לכל המצוות. ושתי המלכה דורשת להבטיל את עם ישראל ממלאכת בניית בית המקדש. מאז הצהרת כורש שחז"ל אומרים "מלך כשר היה", נמצאים העולים הראשונים בירושלים; יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, זרובבל בן שאלתיאל המלך, ונלחמים במסירות נפש על זכות עבודת בית ד' בירושלים, כי בשעה שיש בית מקדש בעולם, יש הארת המלכות דקדושה. אלא שבניית ההיכל וקודש הקדשים, לא הושלמה, בגלל גזירתה של ושתי, ומתי היא מוצאת להורג בידי אחשוורוש? בסיום המשתה הנורא, ביום הכיפורים. גם בהמשך כאשר אסתר לובשת בגדי מלכות ומגיעה אל המלך לבקש, ובעצם היא מתכוונת על בנין בית המקדש שהוא המלכות בהארתה, אומר לה אחשורוש – "עד חצי המלכות"... שהרי אחשוורוש הרשע הוא 'אח לראש', לאותו נבוכדנצר שהחריב את הבית, ואוסר את המשך המלאכה. אף הכרעתו של המן, נחשבת כמו עבודת השעיר המשתלח ביום הכיפורים. בבית המקדש, בחומה המזרחית של הר הבית, נקרא שער היציאה 'שער שושן', הנקרא על שם צורת העיר שושן שהיתה מעליו. בגמרא מובא שתי דעות, האם חקיקת העיר שושן היתה לשם הוקרה למלכות שהיטיבה איתם, או שמא מאימת המלכות, שדרשו זאת כדי שלא ימרדו בפרס. שער זה הוא היחיד לכיוון הר הזיתים – הר המשחה, ומכוון בצורה מדויקת אל מול בית המקדש וקודש הקדשים, כדי שהכהן השורף את הפרה האדומה יוכל לראות את פתח ההיכל בשעת הזאת הדם של הפרה. דרך שער זה הוציאו גם את השעיר המשתלח לעזאזל. שער שושן היה אחד מתוך חמישה שערים המכוונים זה כנגד זה ממזרח למערב מהר הבית עד ההיכל, כפי שמובא בראשונים, שיש חמשה שערים למזרח: הראשון – שער שושן בחומת הר הבית, השני – שער התחתון בחומת החיל, וממנו נכנסים לעזרת נשים. השלישי – שער נקנור בחומת העזרה, הרביעי – שער האולם, והחמישי – שער ההיכל, וכולם מכוונים זה לזה'. ]יש אומרים ששער שושן הוא 'שער המזרח' הכתוב במשנה, שעליו נאמר: "לא יקל אדם ראשו כנגד שער המזרח"[. משער זה היה כבש ]גשר[ עד להר המשחה, וכתבו הראשונים: "כבש ]גשר[ היו עושים מהר הבית להר המשחה, שבו כהן השורף את הפרה ופרה וכל מסעדיה ]המסייעים[ יוצאין להר המשחה. הגשר המיוחד נבנה פורים כח התפילה בפורים כל הפושט יד – נותנים לו >> 18 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד

לה ספציה לנשים ונערות ייחודיות 10.00-12.30 ו׳ יום , 10.00-21.30 ה׳-א׳: פתיחה שעות 02.6458339 ירושלים 20 מלאכי Shtanz

>> מעל עמק יהושפט והיה בנוי בצורה מופלאה כיפין על גבי כיפין, קשתות על גבי קשתות, באופן הלכתי מופלא, ככה שההולכים בו לא יקבלו טומאה, מטומאת התהום שאינה ידועה. גם להוצאת שעיר המשתלח עשו כבש, שעליו מוציאין את השעיר המשתלח לכיוון המדבר. כי בתקופת בית שני, יהודים רבים התגוררו בחוצה לארץ, והיו מגיעים לחגים לירושלים. רבים מהם הקדימו לבוא ליום הכיפורים, כך שהיו בירושלים רבבות אורחים. בשעה הגדולה והעצומה, לאחר שהפיל הכהן את הגורלות, לברר איזה שעיר הוא לד' ואיזה שעיר נשלח ביד איש עתי לעזאזל, היתה התרגשות גדולה. ובעת שהשעיר יצא עם האיש העתי, היו מהאורחים שתלשו את שערות השעיר ואומרים לו 'טול וצא, טול וצא', כלומר טול את העוונות של ישראל וצא לדרך... הסנהדרין לא רצו שאיזה יהודי יגע כך בשעיר ויעשה כמעשה הזה, עמדו ובנו את הגשר הזה, שיצא משער שושן. הרי לנו פורים וכיפורים כאחד, שביום העצום והנשגב, היו מוציאים את השעיר המשתלח, דרך שער שושן, לכפרת עם ישראל. בכך מאירים עד מאוד דברי רשב"י, שהמן הוא כנגד השעיר המשתלח. )בני היכלא מגילת אסתר( דרכו של האיש העתי בדרכו המדברה מופלאה היא. עשר סוכות היו עושים, בכל סוכה המתינו לו מאנשי ירושלים המלווים אותו לסוכה. הבאה ובשעה שהיה זורק את השעיר מראש ההר, לא היה מגיע לחצי ההר עד שמתפורר לאברים אברים, ולא מפני הסלעים והאבנים, אלא מפני שלא היה לו יותר אחיזה בקדושה. כי השעיר מסמל 'עלמא דפרודא', ולכן הוא מתפורר, כי כל זמן שהיה לו איזה אחיזה של קדושה, כלומר חטאים שהיה בהם איזה שייכות לעם ישראל, היתה לו שלימות מסוימת, אבל ברגע שכל ישראל מתוודים ומשלחים מעליהם את כל החטאים הנוראים, הרי שמיד אין לו חיים. • בדיוק כך גם היה בפורים. הקטרוג הגדול ושם הקוד להצלחת הגזרה שהמן הביא לאחשוורוש היה "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", השם ירחם. הפירוד, הוא אשר נותן כח לסט"א; המן ועשרת בניו – שהם ההפך הגמור מהקדושה. אבל ברגע שעם ישראל שב בתשובה, שוב אין חיים להמן ולעשרת בניו, ולכל הרשעים שנילוו אליהם, כולם עומדים להיכלות. ואם כל כך שמחים על מיגורו של המן בן המדתא, מדוע אפוא קבעו חז"ל "חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"? וכי יש מקום להשוואה או לבלבול בין שתי אלו, בין הקדוש הנשגב, לבין אותו רשע אשר דינו כשעיר לעזאזל? אלא שהבקשה שלנו היא שיהיו לנו את הכלים של המן והאורות של מרדכי. מהמן צריכים ללמוד את גודל הכלים. כשהמלך שואל אותו באמצע הלילה, איזה יקר עושים לאדם שהמלך חפץ ביקרו? הוא מיד יודע מה צריך ואיך זה יראה, והוא מבקש לא פחות מאשר את כתר המלך! הוא גם לא מסתפק בכך, אלא יורד עד לפרטי פרטים, אפילו ל'סוס אשר רכב עליו המלך' ביום המלכו. אלו היכולות של המן, רצונות כבירים שאין להם גבולות. בפורים, כשאפשר לקבל משמים כל מה שמבקשים, צריכים ללמוד מה לבקש. ועל אחת כמה וכמה ברוחניות, כשנפתחים מנעולים ושפע רוחני עצום יורד, צריך להיות ברצונות עצומים ולבקש ביותר על שגב המעלות. לכן אומרים 'עד דלא ידע', שנגיע למצב של כלים גדולים, ואז זוכים גם לשפע עצום. האור העצום של ימי הפורים, הוא למעלה מהאור שמתגלה ביום הכיפורים! כיצד זכו חכמי הדור לתקן יום כה גדול? מכוח 'דברי הצומות וזעקתם', מכוח עבודת הקודש של מרדכי היהודי, אשר נמשך בכל שנה ושנה, כפי שנאמר "ומרדכי יושב בשער המלך – בלשון הווה, עד היום הוא יושב וממשיך השפעות לטובה. לכן בערב פורים וביום הפורים, צריכים אנו לתפילות עצומות, לפחות כמו של יום הכיפורים, תפילות הנאמרות מתוך מתינות והארת הלב עד קצה. טאצ מנצח על האפייה טאצ׳ קטן והבית מושלם כל משתה - כל שמחה סדרת תבניות אלומיניום עבות וקשיחות במיוחד לאפייה, צלייה והקפאה לפורים שמח במינימום מאמץ!

מרדכי היהודי זכה לפתוח שערים נעולים, ולהביא השפעת האורות שלא כסדר, אורות אשר עתידים להיגלות רק בגאולה. 'מרדכי' אותיות 'מור-דכי', על כך אמר שלמה המלך "מור עובר על כפות המנעול", שאף שיש מנעול ונעילה – שמן המור פותח מנעולים, ומאיר אף 'דכי' - דכדוכה של נפש. בזכות עבודת הצדיק, זוכים ישראל לאור העצום, ויש לנו אפשרות לזכות מאוצר הגנזים, ביום בו נפתחים שערי עליון וניתן לכל אחד מתת. כי כל הפושט יד – נותנים לו, הרי שהדברים תלויים בתפילה, ועל האדם לפשוט את היד כדי לקבל. • שני תאריכים יהודיים מאירים קבעו חז"ל, ימים המסוגלים בשנה: ימי חנוכה וימי פורים. מצוות הימים בנרות חנוכה ובקריאת מגילה, נמנים בין שבע המצוות שתיקנו חז"ל. גזירות יוון, שבגינם נקבעו ימי החנוכה, היתה על כלייה רוחנית, כפי שאומרים בתפילת 'ועל הניסים' "בימי מתתיהו... כשעמדה מלכות יוון הרשעה, להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". ואילו בימי המן, הסכנה היתה על כלייה פיזית כפי שאומרים בתפילת 'ועל הניסים' "בימי מרדכי ואסתר... ביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים". בחנוכה, כשהיוונים דרשו להשכיחם תורתך, הוכרעה המלחמה כאשר יצאו מתתיהו ובניו למלחמה בחילות יוון, מלחמה פיזית וניסית, אשר בה נצחו החשמונאים. בפורים כשריחף הסיכון הפיסי, ניצחו על ידי התענית, התפילה והזעקה – "דברי הצומות וזעקתם". מלאכים מן השמים מסייעים לנצחונם. במגילת אסתר נאמר "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית... והמלך יושב... נוכח פתח הבית". אחשורוש בנה את ביתו כתעתיק של בית המקדש, שהרי זה לעומת זה עשה האלקים – ארמון הטומאה אל מול הקדושה. אסתר הולכת ובאה במסירות נפש, שהרי היה זה ביום השלישי לתענית, חלישותה רבה, ומלאכים משמים תומכים ואוחזים בה שלא תיפול, בשעה שעומדת מול מקום מושבו של אחשוורוש שהיה בית הצלמים, מקום מלא כשפים ושמות טומאה, ועליה לעבור דרך שם, כדי להגיע נוכח פתח הבית, ובמסירות ובעזרת שמים מגיעה עד שם. אסתר שומעת את כל השומרים משוחחים ביניהם בפליאה: איך העיזה לבוא? הוא בוודאי יהרוג אותה. בהמשך היא שומעת, שהם כבר מתחלקים בבגדיה ובתכשיטיה, ומלאכים מחזיקים בה שתמשיך בדרכה. בשעה שעורכת אסתר את המשתה השני, היא מגוללת בפני אחשורוש את גזירת המן "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד" – כליה על עם שלם! אחשורוש נדהם לשֵ מַ ע הדברים – "מי הוא זה ואי זה הוא", ובכעסו כי רב קם ממקומו ויצא אל גינת הביתן, לשכך את כעסו. ואל מול עיניו הנדהמות רואה אנשים שנראים כבניו של המן הרשע עומדים וקוצצים את כל אילנות הגינה המטופחת. אז הוא מבין שהמן חורש לו רעה. ואמנם היו אלו מלאכי השרת מן השמים, שירדו ונראו כדמות בני המן, כדי שיקצוף המלך על אותו אכזר. באותה עת, מגיע חרבונה, אחד מסריסי המלך. בתחילת המגילה נכתב חרבונא בא', וכאן נכתב חרבונה בה', לפי שאותו חרבונא, הוחבא במרחבי הארמון, ובמקומו מופיע אליהו הנביא שהתחפש בדמות חרבונה, ואמר למלך שיש עץ שהכין למרדכי... כך בלא שהשחיזו חרב אחת, הוכרעה המערכה. מגילת אסתר שופכת אור על ימי הגלות, ועל המשכה של אורה ושמחה. כי ארור המן וגם ברוך מרדכי - שניהם בגימטריא 205 ,ללמדך שבגמר התיקון נזכה לראות עין בעין איך הכל מתהפך לטובה. בימי הפורים נתפלל לישועתם של ישראל ולבנין בית עולמים, כי גדולה תפילת יום הפורים כתפילת יום הכפורים, ויתקיים "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר – כן תהיה לנו", אמן. טאצ׳ קטן והבית מושלם טאצ מנצח על הסדר כל משתה - כל שמחה חדש! סדרת שקיות פסגור עם סגירה כפולה לאחסון, הקפאה ושמירה על טריות המזון לפורים שמח במינימום מאמץ!

מילות אמונה | הרבנית ר. רוטנברג, נשיאת ארגון 'זה לזה' ימים קדושים הולכים ובאים עלינו. ואיזו השפעה עצומה ואדירה יש להם. בואי נעשה הכל. הכל. כדי לנצל כל דקה וכל רגע. הצדיק רבי חיים פלאג'י, בספרו 'מועד כל חי', כותב כי ראוי להדליק שני נרות לפני סעודת פורים לעילוי נשמתם של מרדכי ואסתר. וכמו בהדלקת נרות של שבת, תוכלי גם עכשיו לשטוח כל בקשותיך. שערי השמיים פתוחים אז, וכל התפילות עולות ומתקבלות. כמה גיוואלדיג. גם בברכת המזון, הוא מוסיף, יכול כל אחד להוסיף ל'הרחמן' כל בקשה ואיחול. אין כאן הפסק. והבקשות תתקיימנה - כך הוא מבטיח. שאלו פעם את רבי חיים קנייבסקי זצ"ל, האם אפשר בהזדמנות זו לבקש כמה בקשות. "מאבא מבקשים הכל!" הייתה התשובה, "בלי חשבונות, ולא משנה מה לפני ומה אחרי". אז בואי, אחות יקרה, ננצל את היומיים שבהם השערים פתוחים לרווחה. נבקש על ילדים בריאים וצדיקים. נבקש זיווגים טובים, זרע של קיימא, פרנסה ברווח. מאבא אפשר לבקש הכל, הכל. • שושן הבירה, שנת ג' אלפים ת"ה. ייאוש קודר. אפס תקווה. גזירת הכליה כבר נכתבה ונחתמה בחותמת המלך, אין להשיב. עם ישראל עומד להפוך לאבק ההיסטוריה. להיכלות מן העולם ר"ל. ואז, פתאום... עולה זעקה נרגשת מארמון המלוכה. בוקעת רקיעים - - - והופכת את הימים מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב. מסביר הגאון רבי גמליאל רבינוביץ: בזכות אישה אחת ניצל עם שלם! מנהמת ליבה זעקה אסתר המלכה: "...איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי". אוי. הייליגער באשעפער, כל משפטיך אמת וצדק... לילדים שלך מגיע עונש חמור... אני לא מתווכחת... אבל אני לא מסוגלת... לא יכולה לראות ברעה שתמצא אותם... זעקה אחת מול השמים הפתוחים, והצלה מופלאה מתגלגלת. כי פורים הוא זמן מסוגל. זו הזדמנות שאסור להחמיץ. כמה כוח יש לאישה... איזו עוצמה יש לתחינה שלה... הכוח הזה, אומר רבי גמליאל שליט"א, ניתן דווקא לאישה שהיא בעלת רגש עמוק ורצון טהור. כך היא מסוגלת לחולל את הבלתי אפשרי והבלתי הגיוני. שנות התש"י, פורים. בית קטן, אי שם ברוסיה. שקט ודומם הוא הבית, אין איש הדופק על הדלת ומגיש משלוח מנות. גם בני הבית לא מידפקים על דלתות השכנים. מנודים הם מכל מכריהם. לפני שנתיים העליל סטאלין על הרופאים היהודיים כי מבקשים הם להרעיל אותו. אבי המשפחה שהיה רופא נמלט על נפשו. מני אותו יום, לא ידעו בני המשפחה היכן הוא ואם שלום לו. השכנים חששו לדבר אתם מעינא בישא, והם נותרו מבודדים. והנה הגיע יום הפורים. "אמא, למי נשלח מנות? מה נעשה???" שואל הילד הקטן. "יש לנו למי לשלוח", אומרת אמא ועיניה בורקות. הילדים פוקחים עיניים. "נשלח לקדוש ברוך הוא!!!" דממה של רגע. "אבל למשלוח מנות נדרשות שתי מנות", אומר הבן הגדול, "ולנו אין אלא מנה אחת – עוגייה?!" "יש לי רעיון!" קופץ הילד הקטן, "אנחנו כל כך דואגים לאבא... כל כך בודדים... אז נרטיב את העוגייה עם הדמעות שלנו.... ואז, אז נקבל מאכל שמברכים עליו שתי ברכות: 'בורא מיני מזונות' ו'שהכל נהיה בדברו'"... אמא שולחת מבט נרגש בילד שלה. העיניים שלה זולגות דמעות. מרטיבות את העוגייה. והלב שלה - הוא מלא בתחינה. בתפילה. בלי מילים היא שולחת זעקה לשלום בעלה, לשלום הילדים, לשלומו של עם ישראל. רגעים גדולים. השמים פתוחים, ופתאום - - - דפיקות בדלת. הילדים עוצרים את נשימתם מול הדלת הנפתחת אט אט. אבא! אבא חזר! עוד קודם שניגשה האם לקדם את פני בעלה, היא קראה בהתרגשות: "אנו שלחנו משלוח מנות להקדוש ברוך הוא, והנה לפנינו משלוח המנות שהוא יתברך שלח לנו בחזרה". וכך היה רבי שמשון פינקוס זצ"ל מסיים את סיפורו המרטיט בדמעות ואומר: ברגעים אלו לכולנו יש את היכולת והזכות למשוך עלינו את משלוח המנות השמיימי, כל אחד והמתנות שאליהן הוא מייחל ומצפה, ומי לא מכיר את השיר שנשמע בהרבה בתי ישראל בפורים: "שומר ישראל האב שוין אויף אונז רחמנות, שיק אונז משיח אויף משלוח מנות". )"שומר ישראל רחם עלינו ושלח לנו משיח כמשלוח מנות"( • קאשוי, סלובקיה. בבית החולים המרכזי 'מאושפז' הרבי הקדוש מטאהש זי"ע. שוחד רב נתן הרבי לרופאים כדי שיחתמו על 'מחלתו הקשה'. כך יכול היה להתחמק מגיוס למלחמה ברוסים, שהיה אז גזר דין מוות כמעט ודאי. ערב יום הפורים. רבי משולם פייש סוקר את חדר בית החולים. את המסדרון הארוך ואת החלונות. הוא חייב לצאת מכאן בהקדם. קריאת מגילה! מן החלון הגדול הוא מגלה כי מתחם בית החולים כולו מרושת בגדר תיל אימתנית. אין סיכוי לברוח. על קריאת המגילה לא יוותר הרבי. אי לכך, הוא גולש מן המיטה. יוצא מן הבניין ומתחיל לסקור את גדר התיל. עיניו אורו מול פרצה קטנה שהתגלתה, תחתיה זרם אגם כחול של מים. מביט הרבי אנה ואנה. רואה כי אין איש ו... הופ. צולל אל תוך האגם. בתוך דקה הוא כבר בחוץ, רטוב ומאושר. הוא נושם עמוקות ופותח בריצה לעבר העיר. באמצע הדהירה קופאת נשימתו. מישהו דולק בעקבותיו. הוא שומע את נקישות המגפיים. את הקריאות לעצור. מסתובב לרגע לאחור ונתקל בעיניים מזרות אימה. קצין סלובקי. שועט לקראתו. עוד רגע וייתפס. "הי... אתה שם, עצור!" הוא אינו עוצר לרגע. מגביר מהירות, רץ כל עוד נשמתו בו. כמעט בלי נשימה מגיע אל קצה העיר ומידפק על בית עם מזוזה. היהודי המופתע שפותח לו, מבין עניין ומגלגל אותו במהירות שיא אל מתחת למיטה. אחת. שתיים. שלוש. מהלומות על הדלת. "איפה הצעיר שברח, אהה?" נוהם קצין מתנשף. למעלה מזה השמיים פתוחים 22 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד

י"א באדר-ב' תשפ"ד | קראט 23 מה אנחנו צריכות בדור הזה יותר מעוד כמה טיפות של כח? מה אנחנו מבקשות היום יותר מטפיחה של 'חיזוק'? בטור הזה, אחת לשבוע אם ירצה ה', נתחזק יחד. בטור הזה נאסוף לנו אנרגיות רוחניות אינסופיות, שאובות ממאגר הנצח. מילים של אמונה, נקודות של בטחון. דווקא מתוך השטח החסר - נתמלא קרבת ה'. טובה ומרגשת. "לא היה כאן אף אחד", פורש בעל הבית ידיו לצדדים. הקצין מודד אותו במבטו וממשיך בחיפושים. אבל לא לזמן ארוך. כעבור כמה רגעים הוא חוזר. פניו חמורות סבר. "אני בטוח שהנמלט מסתתר כאן, בבית הזה. תדע שאתה משחק בחיים שלך. אם אמצא את העריק בעוד רגע רע ומר יהיה גורלך". מתחת למיטה שומע רבי משולם פייש את המילים וחיש קל מתגלגל ויוצא. הוא לא יסכן את בעל הבית. "אהה... מצאנו אותך", מתמוגג הקצין. "יצאתי מבית החולים כי רציתי לכבס את הבגדים שלי", מנסה הרבי להסביר. הקצין לא מתרשם מהנימוק הקלוש. הוא תופס בידיו של הרבי ומבקש לאזוק אותם. הרבי ביקש ללכת בלי אזיקים. הוא ילך מרצונו. הקצין נענה. כך חזר הרבי אל בית החולים. הקצין דיווח בפרוטרוט על הפציינט שנמלט, והרבי הוכנס אל מחלקה סגורה ומאובטחת היטב, מכאן שוב לא יוכל להימלט. המחלקה סגורה. בית החולים מוגף. המתחם כולו מוקף. אבל השמים... השמים פתוחים לרווחה, וכל הפושט יד נותנים לו. נושא הרבי עיניו אל השמים ומבקש. מתחנן על נפשו: ריבונו של עולם, מסרתי נפשי כדי לשמוע מקרא מגילה, עזור לי להגשים את שאיפתי... חמש דקות חולפות, ואל החדר נכנס פרופסור בכיר. "קיבלנו בקשה מקצין בכיר כי הוא זקוק לשני פועלים עבור חטיבת עצים. האם תרצה להיות אחד מהם?" "בתנאי אחד", אומר החולה-העציר. "רק אם אקבל אישור פורמלי המתיר לי להיכנס אל העיר". הפרופסור מהנהן בראשו. יוצא הרבי אל היער, מעמיד פנים של חלוש וחסר כוח, ומבקש להיכנס אל העיר. בנפש כמהה נכנס הרבי אל בית המדרש סטרופקוב ומגלה כי תהילה לה', אוחזים עוד לפני מנחה. קריאת מגילה! הבקשה שלו התקבלה - - - אין כמוהו מאושר. • פורים. פראג. בביתו של הרב הקדוש רבי נפתלי הכהן כ"ץ, בעל ה'סמיכת חכמים' זי"ע - שמחה וששון. בקושי אפשר לשמוע את הדפיקות שעל הדלת. בפתח עומדים שליחי המלך. הם מספרים כי המלך מבקש ישועה בעניין דחוף-דחוף-דחוף. רבי נפתלי מבטיח להתפלל. השליחים עומדים בצד, ממתינים. מול עיניהם הקרועות עולה השמחה וגואה. הסעודה נמשכת ואחריה שירים וריקודים שנמשכים אל תוך הלילה. כאשר הם שבים לארמון בסוף, מתגלה כי הישועה הגיעה. המלך הנרגש מבקש לדעת איך... איך משך אותה רבם של היהודים. מה בדיוק עשה? השליחים מביטים זה בזה, מתקשים להסביר. "הוא... אכל ושתה ושמח. וגם ריקד ופיזז. זה מה שהוא עשה". המלך ההמום זימן אליו את רבי נפתלי. "אני מאמין שבזכותך נושעתי, אבל איך יתכן? מתוך סעודה וריקודים מגיעה ישועה?" "כך מבקש מאיתנו בורא העולם, מלכנו", נענה הרב. "לאכול ולשתות ולהיות בשמחה גדולה. כאשר מקיימים רצונו הוא ממלא את בקשותינו..." • פורים ה'תשפ"ד. אוי, לכמה ניסים אנו זקוקים עכשיו. לכמה תפילות ותחינות. מזמן לא היה עם ישראל בכזה סיכון. עכשיו זה הרגע. השמיים פתוחים. מטים אלינו אוזן. מחכים שנבקש... אני רוצה להביא לכאן מכתב מפעים שכתב המשגיח הבלתי נשכח, רבי מתתיהו סלומון זצ"ל מלייקווד. ידוע לכל, כי בענייני צדקה צריכים לבדוק את מי שמבקש האם הוא באמת נצרך או לא. זאת מלבד יום הפורים, שהוא הזמן שכל הפושט יד נותנים לו ואין בודקים אחריו בכלל... עניין זה הולך גם על התפילה! כל מי שפושט ידו בתפילה, נותנים לו שאלתו ובקשתו. ואף על פי שהקב"ה עונה בכל עת צרה ומצוקה. ידוע שיש הרבה דברים שמעכבים את התפילה. פעמים שחסר בכוונת הלב או דברים אחרים, ואז בודקים אחריו אם הוא ראוי או לא. אבל כשבא הזמן הקדוש של פורים, שהוא יותר מיום הכיפורים, לא בודקים. מיד נותנים. החידוש הנפלא שאנו שומעים כאן הוא - שהכול תלוי בדבר אחד! פשט ידו - יקבל. לא פשט - לא יקבל. והמכתב ממשיך: לכל אחד יש דברים שמציקים וטורדים את מנוחתו. עניינים שנוגעים בנפשו. והנה ביום הפורים כל אחד יכול להקל את משאו ויבקש אשר על לבבו ברוחניות ובגשמיות. בעיני ראיתי, תהילה לקל, זה כמה שנים גם על עצמי וגם על אחרים. כי יהודים שהתחננו והרבו באמירת תהילים, וכן התפללו בשפתם )כל אחד בשפתו שלו( לפני ה' יתברך כמו שמבקשים מאב קרוב - כל אלו ראו ישועות אמיתיות. פה בעירנו יש כאלו שיכולים להעיד על עצמם, שתפילתם בפורים הפכה את מצוקתם לישועה גדולה. אני רוצה לספר לכן על קבוצת נשים לא קטנה, שכבר שנים רבות החליטה להשכים קום ביום הפורים. ולא משנה מתי תהיה שעת השינה. אם בשתיים או בארבע. בשש בבוקר, כשהשמים נקיים והעולם רחוץ והשטן עוד לא התעורר, מתחילה כל אישה בס"ד בבית הפרטי שלה, בחדר שלה, לשפוך ליבה כמים. לפעמים עם נגן במנגינות שפותחות את הלב, ועם דמעות ושירים אומרים את ספר התהילים. את ההרגשה העילאית אי אפשר לתאר. אחר כך ממשיכים את היום מתוך שמחה גדולה והרגשת חיבור. כל היום נראה כבר משהו אחר. הרי זוכים להתחבר כבר מהתחלת היום הקדוש. אמרו לי נשים שהן מחכות ומצפות לתפילה מעצימה זו כל השנה, שהשפעתה מלווה אותן במהלך השנה כולה. אומר אחד מגדולי המוסר: בפרשת תרומה כתוב הפסוק: ועשית את הקרשים למשכן. קרשים - אותיות קשרים. אנא, עם ישראל קדושים, עשו קשרים עם מי שיכול לעזור לך. עם מי שרוצה ומסוגל. ואל תתפתו לכל מיני בורות נשברים ומשענות רצוצות. כי אז תגיעו ל... שקרים. הקשרים האמיתיים הם עם בורא העולם. והנה עכשיו השמים פתוחים... מלך רחמן מבקש להשפיע ישועות עליך. על הבית שלך. על כל המשפחה. על עם ישראל כולו. רק תפשטי את הלב... רק תבקשי.

קוראים לך ר. מורגנשטרן הצלופנים והרעשנים עושים לי הרבה רעש באוזניים. רעש שמח, מתוק, אבל ממלא אותי עד אפס מקום. ואני רוצה למצוא טיפ'לה מקום גם לנשמתי הנרגשת מן היום הגדול הקרב ובא אלי. יום הפורים הזה. עסוקה עד למעלה ראש במלאי מסכות קסומות של פטיפורים וקישוטים; הכרת הטוב לכל אשר אנו חפצים ביקרם; ופריטי התחפושת שכבר הספיקו להעלם כאן אלף פעמים. ומחפשת, נואשת, פיסה של אמה על אמה כדי להתייחד בה עם קוני ועם עצמי: לקלוט, להכיל, למלא את המצברים. לזהות את ההזדמנות, לפני שתחמוק לי מתחת לאצבעות, שמלאות עכשיו בבצק פריך לאוזני המן ממולאות בכל כך הרבה טוב. כמה טובה יש בימים הללו, כמה. וגם אני, רוצה רגע טוב כזה, מיטיב. הנה לי שבת שנותנת לי רווח להתבונן ביום הגדול העומד לפתחי, ואני בשער. מגיעה ורוצה להכנס, לפרוץ, לקחת מהאוצרות הגנוזים שם. עשרים וארבע שעות יש לי למלא את השקים, ואיך אבוא אל המלך בלבוש שק? מתעודדת מהמילים הגדולות שמביא הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זי"ע, בשם זקנו הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע, שהנה גדולה מעלת יום הפורים מיום הכיפורים. יום הכיפורים מכפר בחטאי בין אדם לחברו - רק לשבים. רק אם הלכתי אצל האחר וביקשתי סליחתו, רק אם הפצרתי פעם-פעמיים ואף שלוש, רק אם עזבתי את החטא, התחטאתי לפני קוני, וקיבלתי על עצמי שלא אשוב לזה החטא לעולם. רק אם שאגתי לפניו בתפילה, רק אם ניצלתי כדת וכדין עשרה ימים של תשובה שירדו לעולם, רק אם התוודיתי, רק אם הכיתי על חטא - אז תשובתי רצויה ומקובלת, ויאמר לי ה': סלחתי כדבריך. היום אני במציאות אחרת, עולה על כל דמיון. ממשיך ואומר הרה"ק מטשורטקוב, כי בפורים אמרו חז"ל במסכת מגילה 'קיימו למעלה מה שקיבלו למטה', ומכיון ש'למטה' קיבלו על עצמם להעניק ולתת לכל דורש - אף למי שאינו ראוי, שהרי 'אין מדקדקים במעות פורים, אלא כל מי שפושט ידו ליטול - נותנים לו', ומשום הכי אף למעלה 'קיבלו' לקיים הלכה זו, והקב"ה מוחל וסולח לעוונות כל חד וחד מבני ישראל באיזה מצב שיהיה. למטה קיבלו לתת מתנות לכל דורש בלי הבדל, וכן קיימו למעלה לכפר לכל בין ראוי בין שאינו ראוי. בדיוק מפתח כזה אני מחפשת, שלא יבדקו בציציותי יתר על המידה. אני לא כשירה לבידוק בטחוני עכשיו, אולי יש עלי אי-אילו חפצים ומתכות שעלולים לצפצף בכניסה, ואני משתוקקת לבוא בהיכל ה'. גם אם לא עשיתי את ההכנה הראויה. גם אני נכנסת, ויש עוד מקום - לכל מי שפושטת יד, נותנים לה. ובלבד שנפשוט את היד. ובלבד שתתן ידך עמנו. פושטת את ידי הפשוטה, שרק אתמול עסקה בכל כך הרבה חולין. פושטת את הפה הפשוט, שכל כך הרבה פעמים רוצה לברך בקול רם ובכוונה, ושוכח; שלפעמים יוצאות לו מילים מרוגזות מהפה; שחפץ להיות מעודן הרבה יותר, זך, נקי וטהור. אבל עכשיו כולם יכולים לבוא בשערים; הכל פתוח, הכל פתוח! הרשב"א נשאל פעם על דברי המדרש המביא כי אפילו אם כל המועדים בטלים ימי הפורים לא יהיו נבטלים שנאמר 'וימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם' - מי הוא זה שיאמר שיבטל אות אחת מן התורה, אפילו לא קוצו של יוד - מה פירושם של דברים? ענה לו על כך רבינו, כי בהמשך הדברים מובא "אמר רבי אף יום הכיפורים אינו בטל לעולם שנאמר 'והיתה זאת לכם לחוקת עולם'" - אם כך יש כאן קושי נוסף, כי גם על פסחים כתוב חוקת עולם? אלא שכל המועדים לא הבטיח עליהם הבורא ית' שמו שלא יגרום החטא ביטולם באחד מן הזמנים, אבל בימי הפורים הבטיח דכתב 'לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם' - זו הבטחה ולא אזהרה. הבטחה הקיימת לעולם. כי ענין הפורים אינו נמדד לפי מעשיהם של ישראל באותו הדור, אלא כבימים ההם כן ממש בזמן הזה. עומֶ דֶ ת בַ דֶ לֶ ת, בְ יָ דַ יִ ם פְ שוטות מְ חַ כָ ה לְ קַ בֵ ל עוד מָ נָ ה, נְ טולַ ת צֵ לופָ נִ ים, אֲ רִ יזות לָ ה - פְ שוטות רְ גָ עִ ים וְ דַ קות לִ י מונָ ה. יודַ עַ ת הֵ יטֵ ב מִ י הַ מועֵ ן מְ בַ קֶ שֶ ת כָ ל כָ ך, בְ לִ י נִ ימוס, שְ לַ ח לִ י מִ שְ לוחַ , בְ חֶ סֶ ד וְ חֵ ן: לא: רולָ דָ ה, רַ ק קַ צֶ פֶ ת ומוס. כִ י אַ תָ ה הַ מועֵ ן, אַ תָ ה הוא יוצְ רִ י וְ אַ תָ ה גַ ם יודֵ עַ יִ צְ רִ י, רַ ק אַ תָ ה תוכַ ל לְ בָ רֵ ך אוצָ רִ י הוסֵ ף לְ סַ לִ י מוצָ רִ ים. עומֶ דֶ ת בַ דֶ לֶ ת, תולָ ה אֶ ת עֵ ינַ י בַ מְ זוזָ ה שֶ עַ ל הַ מַ שְ קוף, וְ יודַ עַ ת שֶ הַ יום זֶ ה כָ ל מַ עְ יָ נַ י: יְ שועות לְ הָ רִ ים וְ לִ זְ קֹף. מְ סִ יטָ ה לַ צְ דָ דִ ים סַ לְ סִ לות אֲ חֵ רות עולָ ם הַ זֶ ה מְ קֻ פָ ל בְ תוכָ ן, מְ בַ קֶ שֶ ת מִ מֶ נו: אֲ חֵ רות, נִ בְ חָ רות שֽ לַ ח בִ רְ כָ תְ ך עַ ד לְ כָ אן. 24 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד

S p r i n g - s u m m e r 2 0 2 4 Fr e e Tax -

לא משנה בתוך כמה צלופנים את, לא משנה כמה כיסויים את עוטה על עצמך. אין בודקים אילו מסכות חבשת בשנה החולפת, אין מתבוננים כמה ממתקים ללא ערך תזונתי גרפת לחכך. את כאן ועכשיו רצויה ומקובלת לפני המקום. כמו בימים ההם, גם בזמן הזה. היום הגדול הזה לא בטל לעולם, ואת תמיד מוזמנת לקבל משפע מנותיו ומתנותיו. ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש? בדיוק כפי הכתוב בספרים הקדושים: יום הכיפורים הוא כמו יום הפורים, גם כאן: עיצומו של יום מכפר, עיצומו של יום מבער את העמלק שבקרבי. ומה אני צריכה לזכור? שזה היום ואלו כוחותיו, ומה אני לא מוכנה לעשות – כדי לנצל את המומנט הזה. ובטח, ברור שלא היה לי מספיק זמן להכין כלים. לא, לא כלים מכלים שונים, בזה עסקתי די והותר. כן כלי קיבול, כן כלי להכיל את השפע. לא סיפק בידי השעות הקצרות והימים החולפים. ולא הכנתי מספיק. לא. הרי אני יודעת שבכל חג ומועד ויום טוב, שכפי הכלים שיש לי בבית, כך השפע היורד לי ממרום. מה יש לך בבית? מה עוד מבטיחים לי? כמה שפע, כמה. כתוב בספרי חסידות, שהיום, היום הזה, אני מקבלת עוד משהו לסל המתנות המרהיב - גם אם לא הכנתי כלים, זה בסדר, אני יכולה להיות רגועה, השפע מגיע עם הכלי. בונוס כזה. לחברי מועדון. ומנין? זה רמוז במילים 'כל הפושט - יד נותנים לו'. כל מי שפושט, שרק רוצה להיות טוב, שרק מראה על כוונה ועל רצון ועל נכונות פנימית כזו, לעשות רצונך אלוקי חפצתי - מקבל אפילו - יד! גם את זה נותנים לו. לא הספקתי לומר את סדרי התהלים שכל כך השתוקקתי, דילגתי על כמה מאמרים יפים בגודל היום וכוחותיו, קיוויתי להכין כמה משלוחים לכאלו שנשכחו קצת מלב - והזמן לא עמד לרשותי. אפילו רק הכוונה, אפילו רק הרצון - יתנו לי נאדות נאדות ושפע של מקום להכיל את כל הברכה הזו לתוך ביתי. גם אני, פשוטה שבפשוטות, פושטת יד, וקיבלתי הבטחה שגם לפשוטי העם כמוני - נותנים! ואני רוצה כל כך הרבה, לבקש, לדפוק על דלתות, כי פנה יום. כמו אותם גבאי צדקה מסורים שמניחים עיסוקים אחרים בצידי הדרך, ומידפקים דלת אחר דלת, משקוף אחר משקוף, ומכניסים לכיס הצדקה שלהם, ומצמיחים ישועות. גם אני קולטת שזה היום שבו 'עושים קופה' לכל השנה כולה. הרבה גמ"חים וקרנות צדקה יודעים שביום הזה הם 'עושים' את הכסף הגדול שלהם. גם אני רוצה כסף גדול גדול. ואני הולכת על כל הקופה: בריאות ונחת ושלום ובטחה ופרנסה טובה ושפע והרווחה ובשורות טובות וכל מילי דמיטב. עד בלי די. ואם כבר לקחנו כח מיום הכיפורים, אז הנה לנו עוד מכפיל כח. אומר הרה"ק רבי יחזקאל משינווא זי"ע, שביום הזה יש ביד כל יהודי את הכח שיש לכהן גדול לפני ולפנים בקודש הקדשים. ומביאים על כך צדיקים, שביום הכיפורים כתוב 'ואל יבא בכל עת אל הקודש', ואילו לגבי פורים כתוב 'ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת'. לפני ולפנים, אל ההיכלות הכמוסים ביותר, גם לפושטת יד כמוני - מותר לבוא ולהכנס בקודש הקדשים. ושם לשאוג, ושם להפציר, ושם להתעקש, לבקש. קלי קלי למה עזבתני? אנא, אנא, אנא ה', אנא ה' הושיע נא! מבקשת גאולה, מפצירה ישועה, מתחננת להארת פנים ולבנין ביתך כבתחילה. "וקיבלנו, שבימי הפורים יוכל לעלות נשמה קטנה להיכל של צדיק מופלא בלי שום מעכב, וכן עולין כל התפילות ל'כתר' בלי שום מעכב", כה אמר הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמרנא זי"ע. הנני, עני ממעש, נשמה קטנה שכל היכלות הצדיקים פתוחות בפניה, היום הזה. שערי שמים פתח, ואוצרך הטוב לנו תפתח, תושיענו וריב אל תמתח, והושיענו אלוקי ישענו.

[email protected] 7 08.955.7878 20:00-22:00 | 11:00-14:00 USA 20:00 N NANCY by Harriet & Mary להכיר New face !USבקI GכG כיבוד ופינוקים! כיבוד ופינוקי !ם כ יבוד ופינוקים!

ר. גולדווסר מתחילת השבת לא הסרתי את עיני מהמשפחה ברוכת הילדים מקרית ארבע. הילדים בשחור-לבן שבתי, הבנות בשמלות העדינות, ואמא אפרת. ששבתה את לבי בצניעות ובשקט שלה. ״בראש השנה האחרון איתן שהה אתנו בחג", היא מספרת לי, בעוד שיחה שהתחילה מ'מה שלומך' ושצמחה לשיחה מלב אל לב. "בשלב מסוים הוא ׳זרק׳ לנו כבדרך אגב: 'אבא, אמא, אולי לא שמתם לב, אבל העברתי לכם לחשבון אלף ש״ח, תרומה לבית הכנסת שלנו'... "היינו בשוֹק! שתביני, מה שאנחנו קוראים לו ׳בית הכנסת שלנו׳, הוקם בימי הקורונה ומאז הוא במבנה זמני. רוב הזמן הוא היה בתוך אוהלים, ממש. בימי החורף המושלגים היינו עושים כל שעתיים ׳תורנות מגבים׳, כדי לפנות את השלג מהגג... סבלנו מטפטופים לתוך בית הכנסת, וכל הזמן היה לנו חלום שיהיה לו מבנה קבע. ״אלף ש״ח זה די הרבה לצעיר שמפרנס את עצמו לבד... כל כך היה חשוב לו בית הכנסת...״ עיניה של אפרת מצטעפות, אני מקשיבה בדומיה. היא מספרת לי על איתן שלה, הבכור מבין שמונת ילדיה, כ״י. מתארת איך בערב שבת הוא שם לב שהיא כבר מותשת מההכנות ואמר: 'זהו, אמא, עכשיו אני כאן, את יושבת ולא קמה יותר'. "ומאותו רגע הוא לא נח לשניה, סידר וניקה והכין וערך, איזה כיבוד הורים מופלא היה לו. יש לו, אני מתכוונת...״ משהו נצבט לי בלב. אני מתבוננת בה, באור שקרן ממנה, מקיף ברכות את מבטה העצוב, בילדיה השקטים והחייכניים שנצמדים אליה. ״ידעתם מיד שמשהו קרה?״ אני מעזה לשאול, מקווה שלא אתחרט על כך בלילה. ״בשמחת תורה איתן לא התארח אצלנו, ולא ידענו אפילו שהוא בתוך התופת הזאת... שמענו את האזעקות והבנו שמדובר באירוע גדול, אבל לא הרבה מעבר לזה. במוצאי החג התקשר אלינו גיסי. 'יש לכם מושג איפה איתן?' הוא שאל. ״לא הבנו. מסתבר שמיד כשהתחילה המתקפה, איתן וחבריו, שהיו באזור העוטף, חטפו את נשקיהם ורצו להציל את מי שאפשר. תוך כדי פעילות, איתן יצר קשר עם גיסי, שלצערי לא שומר שבת, וקרא לו להשיג תגבורת. שעות לאחר מכן הקשר עמו אבד. ״באותו רגע סגרתי את הטלפון ופרצתי בבכי נורא. חוסר הידיעה והבלבול ששררו בשעות הראשונות היו קשים כל כך. איתן הוכרז כנעדר, ואנחנו לא מצאנו לעצמנו מקום. התרוצצנו וחיפשנו בדל של חוט. המידע הגיע מניצולים שמיהרו לאתר אותנו, סיפרו שאיתן מצא טרקטורון בצד הדרך והתחיל לפנות באמצעותו פצועים. הוא נסע שוב ושוב, מתרחק וחוזר למקום הסכנה, בשביל להציל עוד. "בהמשך, סיפרו לנו מאבטחים שחברו אליו, הם הגנו יחד על קבוצת תושבים גדולה, תוך כדי שהם רצים למקום מבטחים. בשלב זה איתן נתקל בשני קדושים, ה' יקום דמם, ועצר מלכת. "הוא וחברו הטוב אליקים ליבמן פרשו מהחבורה, צועקים להם שימשיכו בלעדיהם. "חבריו סיפרו שהתעורר שם ויכוח, ניסו לשכנע אותם שהם תחת אש, וממילא אין פה את מי להציל, אבל איתן ואליקים התעקשו. אמרו שהם מוכרחים לשמור על כבוד המת, שלא יגיע לידי המרצחים. בכוחות עצומים הם רצו יחד והצליחו להחביא את הראשון בתוך בור. לאחר מכן הם רצו לטפל בקדוש השני, אבל משם כבר לא חזרו...״ לרגע אני נזכרת בדיווח ההוא - איתן מור ואליקים ליבמן, שני החטופים, חברי הילדות מקרית ארבע. אני מתנערת וחוזרת להביט באפרת. היא מלטפת את ראשה של הקטנה, מסתירה את הכאב שבפניה. ״את קולטת שהמעשה האחרון שהוא עשה רגע לפני היה כל כך אצילי, כל כך יהודי... כל כך מתאים לאיתן שלי״. חיוך של אמא מאיר לרגע את עיניה. אני לוחצת את ידיה, מוצפת רגשות מכדי לדבר. אנחנו מתקדמות יחד פנימה לאולם ונבלעות ברעש הקהל. מילותיה מהדהדות לי בראש. • אחר הצהריים המשכנו לשוחח, הפעם ישובות על הספה הנוחה. אני מנסה להבין מה עומד מאחוריה, איך היא נשארת זקופה ומתפקדת. ״לאורך כל האירוע הזה הרגשתי כמה אני אפסית, כמה הקב"ה ענק, ואיך הכל מדויק. ויותר מזה, אני יכולה לספר לך על כל כך הרבה חסדים שאנחנו רואים בדרך... "זה נכון שנבחרנו בעל כרחנו, אבל נבחרנו להיות משפחה של חטוף. אני בטוחה שזה לא סתם. ה' מנסה לומר לנו משהו. ״אני אישית עוד מנסה לדייק מה הוא רוצה ממני, אבל אני ממש מרגישה את זה״. היא לוקחת נשימה, ואני מקווה שהשיחה לא תגמר, מרגישה מבפנים איך אני צמאה לשמוע עוד, לספוג את הכח שהמילים שלה מחלחלות בי. ״והילדים? איך הילדים מגיבים? מה אומרים להם בכזה מצב?״ ״כל ילד בדרך שלו״, היא עונה לי בכנות שלה. ״יש ילדים יותר מופנמים ששומרים בפנים, ויש ילדים מוחצנים שמביעים את זה בבכי או לפעמים בכעס. זה בסדר ולגיטימי שכל אחד מקבל את המצב אחרת. אנחנו מאוד משתדלים לזמן לנו רגעי משפחה, לעשות יחד דברים מקרבים ומזמינים שיח״. ״ומה נותן לך כח?״ אני סוף סוף מעזה לשאול. ״זה נראה לי בלתי אפשרי מה שאתם עוברים פה...״ היא מחייכת אלי ואנחה בוקעת ממנה. ״כשאני שומעת על עוד אמא יהודיה ששומרת שבת בזכותי, שמדליקה נרות, שמתחזקת בצניעות. כשאני מקבלת דרישות שלום על הפרשות חלה, על קבלות טובות של ילדים קטנים לזכותו של איתן, וגם כשהאמונה שלנו מצליחה להשפיע על אנשים אחרים, מצליחה לתת להם כח ודווקא בתוך ההסתרה... לא מזמן שמעתי על מישהי שהסיפור שלנו גרם לה לקום מהדכאון שהיתה בו, היא רצה לחבק את הילדים שלה וחזרה לעבודה... "זה חשוב לי. ואני יודעת שחשוב גם לאיתן, שנתחזק, שנחפש את הסיבות לשמוח ולהמשיך. ״ואת יודעת״, שוב הניצוץ הזה מהבהב מעיניה, ״גם אני נשברת לא אחת״... • במוצאי השבת היא מספרת לי, שהיא בדרך להגשים חלום. חלום? כן. הם התחילו לגייס תרומות מיהודים מכל העולם, והולכים לבנות בית של קבע לבית הכנסת שלהם. לזכותו של איתן אברהם בן אפרת. ״את מבינה, התקווה שלי לראות את איתן עומד שם, הוא וכל החטופים, מעוטרים בטלית ופניהם יאירו. הוא יברך, וכולם אחריו ״הגומֵ ל לחייבים טובות שגמלני כל טוב“, ואנחנו נענה אמן. ממש שם, באותו בית הכנסת שהוא כל כך רצה לבנות״. שבת היא מלזעוק 28 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד

תכשיטי הכיכר מובילה עם מוניטין של 30 שנות תכשטינות. מבחר ענק ובלעדי של תכשיטי כסף ביבוא בלעדי מבית KC. תכשיטי זהב - כסף - יהלומים - פנינים 9.30-21.00 - 02.5376933 - ירושלים 3 שערים מאה COLLECTION KC שרשרת כסף מבית הפצה ו שי ו ו ק לחנ ו י ו ת של המו תג KC

30 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד הייתי כותבת לך ר. שור מגירת המכתבים של כולנו העתיד שלנו "אמא, ריבי התקשרה". הלב שלי צונח. מנסה לאפס את עצמו, לחזור לפעילות. אני חושקת שפתיים. והקול של בת השש עשרה שלי נלהב. "יש מכירה של נעלים ממותגות. חמישים שקל, אמא. פעם בשנה זה קורה. משהו לא נורמלי. זה חסכון של מאות, אם לא אלפי שקלים", מתרוננת הנערה, כאילו זה עתה היא ממששת וחשה בשטרות העודפים שחסכתי. "ממתי אנחנו קונים נעלים באלפי שקלים?" אני עונה בשקט. "חסרות לך נעליים?" "את אמרת שנלך מחר לקנות". אויש. זה נכון. "בסדר, אז אני אצא אתך ונבחר יחד. באיזו חנות מדובר?" נחמי שלי מתגמגמת קצת. "נוסעים באוטובוס. לא ממש כאן. זה כמה דקות מבני ברק. ממש חמש תחנות, ואז יורדים והולכים לאוטובוס אחר, ועוד כמה תחנות, ויורדים בדיוק בחנות. התחנה היא מול החנות. לא מסתובבים בתל אביב. יורדים. קונים. חוזרים". "טוב, אין לי מה לומר לך. תגידי לריבי לבד את התשובה", אני כולאת את שפתי. "ובבקשה, בלי הצעות כאלו יותר. אני מבקשת". אולי בגלל הטון השקט, אולי בגלל העדר מוחלט של הכעס, אולי בגלל הנחישות, אבל לנערונת מובן שאין כל נושא לוויכוח. חמש דקות אחרי כן את מתקשרת. "ריבי שלי שמעה על חנות ש..." "כן, כן. אני יודעת. נחמי סיפרה לי". "היא כל כך רוצה לנסוע, ולא מתחשק לי שתסע עם חברות שלה. עד ששיכנעתי אותה לנסוע עם נחמי", את אומרת לי. ואני מכירה אותך מהרגע שבו נולדת. אחזתי אותך בזרועותי, הייתי בת ארבע ואמרתי – "יש לי אחות-חברה הכי הכי טובה". וכולם צחקו. מאז גדלנו, התבגרנו, הפערים טושטשו. בתים הוקמו. ילדים נולדו. כבר לא היתה משמעות לפער הזה. מספר ילדים שלך הם חברים טובים של ילדי באותו הגיל. וגם ריבי. וריבי שלך היא סיפור. "חבל שלא שאלת אותי קודם. עקרונית אנחנו לא יוצאים בכלל לקניות מחוץ לבני ברק, המקסימום זה ירושלים, וגם זה רק באירועים חגיגיים". "כן, אבל חשבתי... את יודעת, ריבי..." אני יודעת. לא פעם ניסית לרמוז לי שאת מעונינת בעזרה של נחמי. ריבי שלך מרשה לעצמה. לא בצורה קיצונית, אבל השם שנוצר בסמינר, בחברה – לא נוצר מהאוויר אלא ממעשים. יש לה את הדעות הבלעדיות שלה, אלו שנוצרות משחור/לבן של גיל הנעורים, ויש לה את חוסר החשבון שלה. נחמי שלי ילדה טובה, ערכית, מעניינים אותה דברים אחרים. היא יודעת שריבי שונה, אבל לא מבינה כמה השוני הזה הוא מדרון חלקלק שעלול לחצות קווים ברגע אחד. את מנסה לגייס את נחמי שלי לעזור לריבי לחזור לנורמות, ואני מנסה להרחיק את נחמי מריבי. דואגת לבת שלי. יש דברים שאת לא יודעת, ואני חוששת שריבי תמצא מסילות ללבה, ואז נצטרך לרדוף אחר שתיהן ביחד. את משוכנעת שנחמי היא גלגל ההצלה, ואני לא מוכנה לתת לה לשקוע בביצה של ריבי שלך. אני נושמת אוויר חזק. העובדה שאני לא אומרת לך ברור: "הייתי מעדיפה שריבי תשמור מרחק מנחמי" - זה רק בגלל מצות כיבוד הורים. כי אמא שלנו עומדת מול עיני. אמא שתצטער לשמוע. שיכאיב לה. אז אני אומרת לך דברים אחרים: "נחמי בכיתה נמוכה יותר, וחשוב לי שהיא תשקיע בחברות שלה ותבנה בסיס חברתי בכיתה שלה". "אבל ריבי..." את אומרת לי, ואני שומעת את הדמעות הכבושות. "את יודעת שהיא צריכה..." "אז אולי את תסעי אתה", אני מייעצת, אף שלא התבקשתי. "היא מעדיפה חברות. אני לא חברה. אני אמא. זו לא חוויה בשבילה". נידבת את נחמי שלי לטפל בבעיה של ריבי שלך, בלי שבכלל שאלת אותה או אותי. ואני פוחדת. לא רוצה לדבר נגד ריבי בצורה ברורה, הכל עדין ורגיש כל כך. אלא שתפקידי להגן על הבת שלי. את נעלבת מהשתיקה שלי, אני שומעת את הטלפון שלך נסגר, ומבינה שהשיחה מתנתקת. אני צריכה לבחור. את והקשר המשפחתי אתך - או הילדה שלי. או שזה בכלל דמיון שלי. נחמי ניגשת אלי. "אמא, הודעת לריבי שאני לא נוסעת אתה, אז אני יכולה לצאת לסמינר? מתכננים את המחנה הבא וקראו לכל מי שרק יכולה לבוא". "בטח", אני אומרת לנחמי ומרגישה הקלה גדולה. יודעת שעשיתי את הדבר הנכון. כשאני רואה את נחמי הולכת לחברות שלה, כשאני שומעת אותן מתכננות, כשהנושא המרכזי של המחנה הוא קונפליקט: עתיד או הווה – ובסמינר מתהפכות הרוחות, ותוכניות, ומחזות, ושירים ולחנים ומה לא – אני מרגישה פתאום שזה העתיד וההווה שלך ושלי ביחד. ואני בוחרת להתקשר אליך. את נענית לשיחה וזה מרגיע אותי. אנחנו מסכמות שנצא היום להליכה. נתאורר קצת. ושם, בשביל צר, בין בנין לבין שיחים כהים, שם אספר לך אחת ולתמיד את האמת. האמת שהיא בין עתיד לבין עבר. "הייתי שמחה מאד לעזור לריבי, וגם לנדב את נחמי לעזור. אבל חשבנו על זה הרבה וגם התייעצנו עם רב, והחלטנו כרגע שזה לא נכון. תצטרכי לחשוב על עזרה אחרת לריבי".

"מה פירוש?" את מבוהלת. לא רוצה לנקוב בתקרית, לקרוא לריבי בשם, לא רוצה להכיר בבעיה. רוצה רק להיות אחרי הפתרון. אבל ההווה הזה, השיחה שלנו, היא גם העתיד. "תראי, ריבי אוהבת לבדוק את הגבולות. לפעמים זה מה שקורה לבנות הנעורים, והן צריכות עזרה. אבל נחמי שלי היא לא עזרה, והיא גם לא תוכל להיות עזרה אם ריבי לא תקבל עזרה אמיתית, מקצועית. אני חשבתי שכדאי שתדעי את זה, כדי לא להסתמך עליה הלאה". את שותקת. אחרי רגע את אומרת לי: "טוב שעידכנת אותי. אני באמת אדע לא לקחת את נחמי יותר בחשבון. יש כאלו שמוכנות לעזור לי ומבינות. אבל טוב שאמרת לי". אולי את כועסת. אבל אני יודעת שאחרי חשיבה מעמיקה מספיק את מבינה. אולי זה רגע לא נעים, אבל למחרת אנחנו מדברות שוב כמו חברות, מתכננות מה להכין יחד לסעודת פורים והאם לנסוע לחתונה של בת דודה שניה, אבל עדיין קרובה. חמש שנים אחר כך, כשריבי הקימה בית ואין זכר להתמודדויות ההן - ידעת להודות לי דווקא על ההבהרה. "יש דברים שאת לא יודעת שקרו", אמרת. "הפסקתי לפתח ציפיות, וממילא לא כעסתי יותר. זה הדבר הטוב ביותר שעשית בשבילנו. חבל שלא עשית את זה קודם..." אמרת לי בתוכחה. ואת צודקת. כי שנה שלמה בזבזתי בחירוק שניים. זו לא שנה שהלכה לאיבוד. היא הלכה לעיבוד. הוצאתי ממנה תובנה והצלתי את קשרי המשפחה שלנו. וגם זה משהו. תכשיטי משוש הבחירה הנכונה הרב קוטלר 18 - ר' עקיבא 115 קומה א' ב"ב • טל': 5799010.03 שעות פתיחה: א-ה: 00:14-30:10 אחה"צ: 00:22-00:17 יום ו': סגור החזר מע"מ לתיירים • ניתן להחליף זהב ישן

החורף מביא איתו אתגרי בריאות מגוונים. במדורים הקודמים הצגנו את מילון מושגי החורף בהקשר בריאותי, לצד שלל המלצות וטיפים חשובים לשמירה על תזונה בריאה ומאוזנת ובריאות איתנה גם בחורף. במדור זה נתמקד באתגרי הבריאות העולים בחורף מול ילדינו, לצד גורמים ודרכי התמודדות. בכל שנה, אנו מתחילים לפגוש את תחלואת החורף העולה. נתון זה נכון לכל השנים, ובפרט לעשור האחרון. כך גם בשנה הנוכחית, החלו הווירוסים, הנגיפים והחיידקים של עונת החורף לפקוד את העולם, כאשר הם פוגשים גם את הילדים הצעירים, במסגרות הלימוד, בבית או בגינה השכונתית. מחלות ילדים נפוצות שפעת שפעת היא מחלה מוכרת הכוללת, בדרך כלל, תסמינים כמו: חום, שיעול, נזלת, כאבי שרירים ועייפות. לרוב, זו מחלה אשר האדם יודע להתמודד מולה בכוחות עצמו ולהחלים. עם זאת, קיימות קבוצות סיכון, ביניהן קשישים לצד תינוקות, פעוטות וילדים קטנים, אשר חיסון נגד שפעת מומלץ מאד בעבורם. בכל שנה תקופת מתן החיסון נגד שפעת מתחילה כבר 'אחרי החגים' ובמהלך חודשי החורף עדיין ישנם חיסונים בכל קופות החולים. למעשה, התחסנות נגד שפעת, זו הפעולה המומלצת ביותר כדי להתמגן בפני הנגיף. החיסונים השנה כוללים 4 זני וירוסים. הידע לגבי הווירוסים הצפויים בחורף בישראל מגיע מיבשת אוסטרליה, שם עונת החורף מתרחשת כמחצית השנה לפני ישראל. הרכב החיסון נגד שפעת משתנה בכל שנה בהתאם למידע המתקבל, כדי להרכיב את שילוב הווירוסים הטוב ביותר, בעזרתו ניתן בס"ד להגיע למקסימום ההגנה הנדרשת נגד מחלת השפעת והשלכותיה. חשוב לציין, שהחיסון לילדים יכול להנתן דרך האף, בתרסיס ידידותי לגיל הרך, ללא כאב ואף ללא צורך בדקירה. בדרך כלל, תלמידי כיתות ב', ג', ד' מתחסנים במסגרות הלימודיות. על יתר הילדים להגיע לקופות החולים ולהתחסן בזריזות, כדי שהחיסון יהיה אפקטיבי למשך עונת החורף. RSV RSV הוא וירוס נשימתי. בקבוצת הסיכון לווירוס זה נכללים תינוקות, או המתמודדים עם מחלה כרונית לבבית או ריאתית. כל מי שבקבוצת הסיכון זכאי לקבל חיסון נגד RSV .החיסון הינו פסיבי, ומתבצע באמצעות מתן נוגדנים אשר התינוק המתחסן מקבל אחת לחודש במשך כל חודשי החורף מדי שנה בשנה. מעניין לציין, כי בשנת נגיף הקורונה, שנה של בידודים רצופים ואף מספר סגרים, לא אובחן בישראל אף לא מקרה אחד של וירוס RSV. דלקת ריאות דלקת ריאות עלולה להיות ויראלית או חיידקית. אם מדובר בדלקת חיידקית, הרופא יבדוק וימליץ על טיפול אנטיביוטי. תסמיני דלקת ריאות בילדים: חום גבוה, שיעול, נזלת, כאבים אחרי השיעול בבית החזה, תאבון נמוך עד להתייבשות. אצל קשישים וילדים מתחת לגיל שנתיים, התחלואה עלולה להיות קשה יותר עד לסיבוכים. אנו רואים ביטוי לכך בעליה בכמות הפניות למרפאות ילדים, בתורים ארוכים, בעליה בפניות למיון ילדים ובאשפוזים במחלקות ילדים. דלקת גרון כ-%80 מדלקות הגרון נגרמות מווירוסים. בכאבי גרון ניתן ליטול כדורי מציצה לשיכוך כאב. במקרים של חיידק סטרפטוקוקוס בגרון אשר הוכח בבדיקת משטח גרון, ימליץ הרופא על טיפול באנטיביוטיקה. טיפול בחום בילדים חום גבוה יש להבין כי החום לכשעצמו אינו מסוכן. החום הוא חלק ממנגנוני התמודדות האדם במחלות זיהומיות. למעשה, הגוף מעלה חום כדי לייצר סביבה בה הווירוסים והחיידקים יתקשו להתמודד ולא ישרדו. עם זאת, ילד עם חום לא ירגיש טוב, לא ירצה לאכול ולשתות ועלול להתייבש בהמשך. לילדים מומלץ לסייע בהורדת החום באמצעות מתן תרופות להורדת חום בהתאם לגיל ולמשקל. לרוב, יש לשים לב ולעקוב, אם הילד נראה טוב, חיוני, אנרגטי, אוכל ושותה, והחום אינו גבוה מדי, לא חייבים להוריד את החום. במקרה של עליית חום בתינוק מתחת לגיל חודש, יש להגיע מיד לבדיקת רופא. בשעות שמרפאת הילדים מידע רפואי, אמין ומעודכן המומחים ברפואה בטוח זה כללית ד"ר דיתי מכנס מעין, מומחית ברפואת ילדים, רכזת רפואת הילדים של כללית במחוז דן-פ"ת. בריאות ילדינו מול אתגרי החורף 9 ש. אורבך

סגורה, יש לפנות למיון. במקרה של תינוק בין גיל 3-1 חודשים עם עליית חום - יש לפנות לבדיקת רופא בהקדם. מעבר לגיל 3 חודשים, במידה ויש חום מעל 72 שעות- יש להגיע לבדיקת רופא. ילד אשר מתייבש בעקבות מחלה ממנה סובל, וניכר אחד מהתסמינים הבאים: לא אוכל ולא שותה, מקיא, הלשון יבשה, החיתול יבש, המרפס שקוע, אפאטי - יש להגיע לרופא בדחיפות. מניעת הדבקה מניעה כל הורה המתמודד עם ילד שלא מרגיש טוב, יש להשאיר אותו בבית בהשגחת מבוגר אחראי ולא להביא אותו למסגרת הלימודית. הבאת ילד חולה למעון, לגן או לבית הספר, תגרום להדבקת ילדים ששוהים באותה המסגרת עם הילד החולה. אצל ילדים צעירים - אחוזי ההדבקה הינם גבוהים, כיון שהם מריירים, מכניסים חפצים לפה, ושוהים בחלל סגור במשך רוב שעות יום הלימודים. בנוסף, גם הילד החולה שנשלח למסגרת, סובל. הוא יוכל לקבל טיפול טוב ומסור, כאשר הוא נמצא בבית עם הורה או בן משפחה, ולא בשעה שהוא אחד מתוך עוד ילדים נוספים. דלקת עיניים דלקת עיניים היא מחלה מידבקת מאד, בפרט בילדים קטנים. אין לשלוח ילד עם דלקת עיניים למסגרת הלימודים, עד לשלב בו אין אודם בעיניים ואין הפרשות מהעיניים. שיעול ונזלת שיעול ונזלת הם תסמינים של הצטננות המתרחשים לרוב בעונת החורף. כדי למנוע התפשטות והדבקה של נגיפים או חיידקים, יש להתנהל באיכפתיות חברתית. אם הילד משתעל מאד או מנוזל מאד, הוא עלול להדביק את שאר חבריו לכיתה ולכן יש להשאירו בבית לטיפול מסור ולהחלמה מלאה. מזג אוויר בעונת החורף שורר בדרך כלל מזג אוויר קר. צינון או נזלת עלולים לקרות כתגובה לקור או בעקבותיו, ולעתים זו אלרגיה עונתית. יש הסבר תאורטי הסובר כי בשעה שלאדם קר, ההתגוננות שלנו מפני זיהומים - נפגעת, והוא עלול לחלות יותר ולהדבק בווירוסים או בחיידקים בתחלואת חורף. מאידך יש לציין, כי בתקופת החורף דווקא חשוב לאוורר את החללים הסגורים, כאשר הרבה אנשים שוהים יחד במקום אחד, ופחות יוצאים החוצה כי קר וגשום. כדאי לפתוח חלונות ולהפחית כך את אחוזי ההדבקה. בנוסף, חשוב להלביש את הילדים בבגדים נעימים ולא 'חונקים' מדי, בדיוק באופן הסביר בו אנו לבושים. סיוע והקלה על תסמינים תרופות סבתא תרופות סבתא הן אפשרות סיוע או השלמה לרפואה הקונבנציונאלית, באמצעות טיפול טבעי ועממי שעובר מדור לדור ומפה לאוזן. כמעט לכל אתגר פיזי או רגשי, יש תרופת סבתא המציעה הקלה לקראת ריפוי. את מרבית המצרכים לתרופות הסבתא כל אחד יכול למצוא במקרר בבית, במכולת או בסופר וללא צורך במרשם רופא. בין התרופות השונות אפשר למצוא תרופות למצבי חולי קיימים, כמו כאבי גרון, כאבי שיניים ומערכת העיכול, לצד מתכונים למניעת מחלות ולחיזוק. בתקופה האחרונה מכירה גם הרפואה הקונבנציונאלית בהמלצות אשר הסבתות שלנו ידעו מימים ימימה. מחקרים מוכיחים עובדתית כי הם יעילים כגון: דבש: מחקרים רבים מוכיחים, כי צריכת דבש מועילה להקלה על תסמיני שיעול. ניתן למצוא בבתי המרקחת סירופים טבעיים על בסיס של צמחים ודבש, שניתן לרכוש ללא מרשם. חשוב לזכור ולשים לב, כי לתינוקות מתחת לגיל שנה אסור לאכול דבש. מרק עוף: צריכת מרק עוף עשיר עשויה להקל על תסמיני החורף. אחד היתרונות הבולטים של מרק העוף הוא, השילוב של בישול העוף ביחד עם הירקות ועשבי התבלין. יש ירקות שהספיגה שלהם משתפרת כאשר הם עוברים חימום או בישול כמו במרק. כך למשל, ויטמין A נספג יותר טוב באדם כאשר הוא עובר בישול. יתרון נוסף של המרק הוא, העובדה שחלק גדול מהמינרלים עוברים מן הירקות לנוזלי המרק ואז גם מי שלא חובבים ירקות במיוחד ייהנו מערכים תזונתיים רבים אפילו בעת שתיית המרק הצח בלבד. מי מלח, אינהלציה ומשאף לילדים קטנים המתמודדים עם נזלת - לרוב ימליץ הרופא על שימוש בתרסיס או בטיפות מי מלח להקלה. תינוקות מתחת לגיל שנה, במקרים בהם בבדיקת הרופא יימצאו חרחורים בריאות, תנתן המלצה למתן אינהלציה במי מלח. בד"כ הרופא ימליץ על מי מלח בריכוז של 9.0 אחוז. ההחרגה היחידה היא במקרי זיהומים של וירוס RSV או ברונכיליטיס, אז ההמלצה הרפואית היא אינהלציה של %3 מי מלח. במקרים של צפצופים בריאות ורגישות של דרכי הנשימה - אז ימליץ הרופא על טיפול באינהלציה או משאפים עם מרחיבי סמפונות כמו ונטולין, או סטרואידים כמו בודיקורט או פליקסוטייד. טיפול במשאפים הרבה יותר קל, קצר ונגיש לילדים, ואף הטיפול בו נמצא יעיל יותר. מכשיר אדים חשוב להדגיש, שלא הוכח מחקרית כי מכשיר אדים מקל על תסמיני תחלואת החורף. לפני מספר שנים היו מספר מקרי ילדים שהסתבכו ולקו בזיהום, כי מכשיר האדים בהם השתמשו הוריהם - לא נוקה היטב. מאז יצאה הנחיה של איגוד רופאי הילדים לא להשתמש במכשירים אלה. XXX בשיתוף כללית

מסיבת של קראט התחפושות 34 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד

כל השנה הן עובדות בתחום מסוים. משקיעות בו את נשמתן. התעניינתי אם היו רוצות, לכבוד פורים, לשנות תחום. הן השיבו בכנות. שיתפו בחלום שלא התממש או באתגר שהיו רוצות לטעום. יצאנו לדרך. תיווכנו להן מקום לחוות את הדמיון, להתנסות בו לשעה קלה. שש נשים יצאו לעבוד בתחום חדש ושונה, התאתגרו בעיסוק שאין להן בו נסיון. שש נשים שבו אלינו עם תיעוד יוצא דופן. סוחף, משעשע, מלא תובנות. מסוקרנות? הדלת פתוחה. המסיבה מתחילה! אהבה ללא תנאי גב' גיטי בייגל היא הראשונה שמשתפת אותי בחלומות שלה. היא מטפלת רגשית אינטגרטיבית, ובמהלך לימודיה ביצעה משימה שבה נדרשה 'לשפוך' על הדף לאיזה תחום עיסוק לבה מושך אותה. כעת נותר לה רק לשלוף את הדף ההוא ולהקריא לי מתוכו רשימת עיסוקים מגוונים להפליא. אחות בתינוקיה. כמה שנים עברו מאז הן בחרו תחפושת. כמה זמן חלף מאז הפעם האחרונה שחפרו בשקית התפוחה ושלפו משם מסכה משונה, פריט לבוש מצחיק או כובע עצום ממדים • הן הכריזו אז, כך הן נזכרות היום, "לזה אני מתחפשת!" והיו מאושרות מאד. מאושרות, כי הן עומדות להיראות אחרת. לטעום תחושה של אישיות קצת שונה. 'ונהפוך הוא' ליום אחד • הזמנו אותן שוב, ממרומי גילן, לדמיין למה ירצו להתחפש. הן גילו לנו בסוד, ואנו תפרנו להן תחפושת מושלמת, מציאותית • זה קרה באמת! במסיבה כזו לא השתתפת מעולם! ט. פרידמן י"א באדר-ב' תשפ"ד | קראט 35

קדימה, אני מסתערת על האתגר. מתקשרת לאחד מבתי החולים, האם אוכל לשלב אצלכם מתנדבת לזמן קצר? מפנים אותי אל המרכזיה. משם אל רייצ'ל, אחראית המתנדבות בתינוקיה. היא מקשיבה בתשומת לב, שואלת מספר שאלות ומגדירה כי איני מבקשת לשלב מתנדבת אלא נסיינית. נכון. אני מחייכת. נו, תסכים או לא? היא מפנה אותי לורד, אחות אחראית בתינוקיה. אני מספרת לה אודות המיזם שנובט לו ברגעים אלו. מתארת בפליאה מספר נשים שהכריזו מידית כי חולמות לעבוד בתינוקיה. גב' בייגל, לדוגמה, אני מגלה לה, מטופלת בתינוק קטן. מה גורם לה לרצות לטפל בעוד כמה? "זה לא אותו הדבר", היא מגיבה ממקום מנוסה. "לעבוד בתינוקיה זה עולם אחר. כשאמא מטפלת בתינוק שלה היא מאושרת, רוצה להעניק, אך מקיימת זאת ממקום של חובה. כאן זו נתינה שונה לגמרי, התמסרות לתינוקות שאינם שלך בזמן המשמעותי להם - הימים הראשונים לחייהם, זו תחושת סיפוק מיוחדת, וכיון שאני זוכה לעשות זאת באופן יומיומי אני מבינה את הנשים שחולמות על כך. יש נשים רבות שרוצות לבוא ולהתנדב אצלנו, אך אני צריכה לשמור על התינוקות ולוודא כי הם מקבלים את הטיפול הטוב ביותר, ולכן אני מקבלת רק מתנדבות קבועות בתנאים מסוימים". ולמרות המשפט האחרון, היא מוכנה לקבל את גב' בייגל לביקור. ממליצה שתבוא בשעה עשר וחצי כדי לסייע לאחיות בעת שחרור התינוקות. אני מתקשרת לגב' בייגל, נרגשת. "את מוזמנת לבוא ביום ראשון בעשר וחצי, לשעה הקסומה של שחרור התינוקות!" 'שלחתי' אותה. כעת ממתינה לדו"ח סיכום האתגר. מכתב שחרור, מחלקת ילודים אבחנות רקע: כבר בתור נערה אהבתי לשמור על תינוקות. עד היום כשאני רואה תינוק, אף שאינו שלי, תמיד הוא יוציא ממני חיוכים, פרצופים ומצמוצים כאלו. אך החלום עצמו נוצר כשהפכתי לאמא. כאשר חוויתי את אווירת הרוך, המסירות והמתיקות בתינוקיה, חשבתי על האחיות שנמצאות שם באופן קבוע תמיד תיכננתי שבפנסיה אשלב התנדבות בתינוקיה, לא חשבתי שאזכה לכך כבר בעודי צעירה... בבוקר ביצוע המשימה שלנו שיתפתי את הילדים כי אני הולכת לעבוד בתינוקיה. הם הגיבו בהתרגשות נלהבת ובתחקיר עמוק. הבטחתי כי כשאשוב יהיו לי תשובות להכל, והם יצאו מחויכים אל מוסדות הלימוד. את דודי התינוק הנחתי אצל המטפלת. הייתי סקרנית להבין איך נראית הפעילות עם תינוקות שאינם שלי. אכן, גיליתי כי זו חוויה שונה לחלוטין. מהלך השהות במחלקה: אני נכנסת אל התינוקיה. הפעם לא כאמא עייפה לתינוק צרחן, אלא כמבצעת משימה מרתקת. מבקשת לפגוש את לואיזה, שאליה הפנתה אותי ורד. "זו היא", מסמנים לי. כעת היא עורכת בדיקות דם לתינוקות. אני נושכת שפה, נזכרת ברגעים הללו, ברחמי על הפיצפון התורן. מתי כבר ימצאו אופציה חדשה לבדיקות ערכים בדם ללא דקירות מכאיבות? לואיזה מסיימת ומקבלת אותי באדיבות נפלאה. מעניקה לי הסבר על אופן הטיפול בילדים. מדגישה את חשיבות חיטוי הידיים לאחר כל מגע בהם. "אפשר בבקשה מוצץ?" אשה גוררת עריסה. ניגשת אל האחות שלידי. "בבקשה", היא מגישה לה מוצץ ורדרד. "מה פתאום ורוד?" האשה מתחלחלת. "עד שיש לי כבר בן! רק תכלת!!!" אנחנו צוחקות. האחות ממהרת לחפש מוצץ תכול. "את מתנדבת חדשה כאן?" אחות אחרת מתקרבת בחיוך. אני שוללת, זהו רק יום של אתגר. כולן מתלהבות. וואו, איזה רעיון של ניסוי! ומה? ככה נשים חולמות לעבוד בתינוקיה? "תני לגיטי להלביש אותו", לואיזה זוכרת אותי, מבקשת להעביר אלי את הבא בתור. יו. הוא מתוק! אני מטפלת בו בתנועות רכות, נרגשות. מקבלת לידי חליפה חמודה. מלבישה אותו. היא עומדת עליו יפה כל כך. בגזרה מדויקת. איזה נסיך! "איך כאן?" כעת זו ורד שנכנסה, מוודאת שנחמד לי. מזכירה שוב: חיטוי ידיים. זיהוי ידונים, העברת מידע אך ורק להורים. זו הדרכה מקצועית וגם מרתקת. גילה מכח העזר גם עורכת עמי היכרות. מראה לי את מגירות הציוד ומדגימה לי איך היא ממלאה אותן, שואלת תוך כדי את חברותיה לצוות אם לצייד גם את העמדות שבאחריותן. אני מתרשמת מהעזרה ההדדית. הזמן חולף במהירות. היום זו שעה שקטה ורגועה. אני מסייעת מעט, מפטפטת אתן, נהנית משהיה במקום הקסום בעולם. מסיימת. נכנסת להודות לוורד וללואיזה שיושבות בחדר הפנימי. ורד מתעניינת במה אני עוסקת, מספרת לה. תמיד תיכננתי שבפנסיה אשלב התנדבות בתינוקיה 36 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד

052.762.1210 052.769.2684 הלפגוט. ח גיטי גליקסון, פאנית מומחית מאסטרית בעיצוב עדכני עם טאצ' אומנותי מזמינה אותך למכירת פאות ייחודית ליין פאות בעיצוב קליל וטרנדי איכות אירופאית משובחת התאמה מושלמת יחס אישי שירות מעולה לימי המכירה בלבד! ₪5000-7000 המכירה הקרובה: ירושלים רביעי-חמישי / יז-יח אדר רח' מנחת יצחק 16 קומה 1 20:00-22:30 השעות בין תקבלי פאה עדכנית וטרנדית במחיר אטרקטיבי תהני ממעטפת שירות מורחבת ותצאי עם תוצר מושלם ומותאם עד הפרט האחרון +חבילת סירוקים מתנה! כל הפאות

"אל תעזבי לעולם את העבודה הזו!" היא מזהירה אותי. במקצועה, היא נחשפה לצורך הגדול של סיוע רגשי לנערות, ועוד יותר כעת, בשעת המלחמה. הלב שלי מקפץ. זה מדהים לבוא לכאן כדי לשוב בחיבור עמוק יותר אל הנישה שלי. מאמינה כי יגיעו ימים שבהם אשלב התנדבות, כעת זהו הזמן להשקיע את השעות שאינן בבית במשימה מיוחדת ואחרת – להעניק לנערות כח לגדול באמת. נוטלת את התיק. ממהרת הביתה, שם ממתינה לי תעסוקה משמחת. גם בבית אני חשה לפעמים בתינוקיה; פעם ביומיים אחד הילדים נשכב על הרצפה, מסביר כי הוא ה'בייבי' שלי. דודי חוזר מן המטפלת. אני עוטפת אותו בחיבוק גדול. מכל התינוקות שראיתי היום, אתה החמוד מכולם! סיעוד ושחרור: נראה לי כי הבקשה שלי לעבוד בתינוקיה באה למלא את המקום שצמא לתת לילדים. לפעמים אני חשה כי אמהות מלפני מאתיים שנה, ששהו עם ילדיהן לאורך כל היום והלילה, מימשו את האמהות שלהן במקסימום, ואני, לעומתן, עסוקה ועובדת, פוגשת את ילדי בשעות אחר הצהריים, כששבו מהצהרון. זו נקודה שצפה בי בעקבות האתגר הזה, והיא מדרבנת אותי לנצל יותר את הזמן שבו אני נמצאת עם הילדים, למקסם אותו ככל האפשר בקשר ישיר ואוהב עם כל ילד. יחד עם זאת, המשימה הוכיחה לי כי אני מחוברת אל עולם התינוקות וזהו לא 'חלום באספמיה' שאעבוד בתחום בעתיד. דבר שמשמח אותי מאד. סיכום אבחנות: גם אם נראה לך כי החלום רחוק מלהתגשם. כדאי לך למצוא דרך לממש אותו לפחות באופן חלקי. רוצה להיות ציירת? אולי תרכשי חומרי ציור וצביעה איכותיים ותיהני, לפחות באופן אישי. ממליצה לכל אחת למצוא מקומות בחיים בהם תוכל לטעום את החלום שלה. ניסוי רפואי: טיפול רגשי, טיפול בתינוקיה – מה תהיה התוצאה של שילוב ביניהם? תוצאה מושלמת. מן התינוקיה הייתי מייבאת את הרוך והאהבה הראשונית, ללא תנאי, ישירות אל חדר הטיפול. התינוק צורח כל הלילה, את עייפה ואולי מעט עצבנית, אך השמש מפציעה, הוא משגר אליך חיוך ואת נמסה, מחבקת אותו בחום. הלוואי שנחוש כך גם כלפי מתבגרות ונערות. תמונה מלאת צבע גב' פריידי ליכטנשטיין, צלמת מקצועית, חולמת על תרפיה באמנות. אני יוצאת במסע חיפושים אחר קליניקה מתאימה להגשמת החלום. מרימה טלפונים, מבררת, מעלה בחכתי את גב' לאה זולדן, מטפלת רגשית. כן, היא משלבת בתהליכי הטיפול גם תרפיה באמנות ומסכימה לארח את גב' ליכטנשטיין לשעה קלה. חוזרת אל גב' ליכטנשטיין. היא מקבלת ממני פרטי התקשרות לגב' זולדן, מעדכנת אותי כי קבעו לעוד מספר ימים. לא נותר לי אלא להמתין בקוצר רוח לשמיעת תוצאות האתגר. דו"ח סיכום מפגש רקע ואבחון: כשאני רואה ילד, אני רואה עולם. זאת נקודת המבט שלי גם כאמא וגם בתחום העיסוק שלי כצלמת. אני אוהבת את הילדים, אוהבת להתעמק בעולם הפנימי שלהם ומתייחסת אליהם כמו מבוגרים קטנים. מבינה כי הנשמה שבתוכם מחייבת אותי להתייחס אליהם כראוי. אף פעם לא אכריח ילד לעשות דבר-מה נגד רצונו, לא כאמא ולא כצלמת. כאשר מגיעים אלי ילדים לסדרת צילומים, איני מנחיתה עליהם 'תעמדו כאן. תעשו כך', אלא מספרת להם כי היום 'יהיה נחמד ביחד', מסבירה מה התוכנית ושואלת במה היו רוצים להתחיל... לאחרונה שוחחתי עם בת משפחה. סיפרתי לה כי אני חולמת על חדר משחקים ענק בביתי, עם ארונות גדושים בחדרי יצירה. שם, דמיינתי לי, אשב עם ילדי בכל שעות אחר הצהריים וניהנה לנו. אולי, הוספתי לה, אזמין מטפלת באמנות כדי שתמקסם את זמן השהות שלנו יחד. "ולמה לא תהיי את בעצמך המטפלת באמנות?" היא שאלה. "נכון", הגבתי. קדימה! תמיד אהבתי את נושא הטיפול הרגשי וקיבלתי תגובות מן הסביבה כי התחום מתאים לי. מאד מדבר אלי המשולש של - אני, ילד וטיפול טוב. לפעמים ילד מסתובב עם מצוקה פנימית, והטיפול מעניק לו מענה. מסוגל להקל ולקדם אותו. לשפר לו את איכות החיים. זה מדהים בעיני. התחלתי 'לגשש באפילה', לברר מעט אודות אפשרויות למידה. התקשרתי לבית ספר לברר פרטים ובדקתי עם עצמי אם אני בשלה לענין. כאשר שאלת אותי איזה עיסוק מדבר אלי, לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים, התשובה קפצה כמו מאליה. וכששבת אלי עם אפשרות לנסות את האתגר, התרגשתי. היתה זו סיעתא דשמיא מפעימה. מהלך שמימי ממש. חשתי כי הקב"ה מוביל אותי אל הכיוון, פותח לי שער חדש. גם אם החלום רחוק מלהתגשם, כדאי לך לממש אותו לפחות באופן חלקי 38 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד

במנהרות האמונה אמא במסע אישי מצמרר לנשים בלבד 6956589@gmai l.com כץ הפקות. משרד: 3878-670-055

תהליך המפגש: לאה היתה מקסימה. היא קיבלה אותי בקליניקה ופינתה מזמנה עבורי. שידרה לי כל הזמן - תרגישי בבית. בני היה הנסיין שלנו, ולאחר משחק בפליימוביל, שהעניק לי תובנה עצומה אודותיו, הוא בחר לעבור לצביעה בגואש. נלחצתי, לא רציתי ללכלך את הקליניקה היפה. אך לאה זרמה אתנו, איפשרה לו לבחור במה שירצה. ליהנות ולחוות. בסוד אגלה, כי גם אני די נהניתי להתלכלך מגואש... בנוסף, לאה נתנה לי הכוונה וטיפים כיצד לייעל את התרפיה. כאשר הוא צבע עם לורדים, סגרתי אחריו את פקקי הלורדים. היא הסבירה לי כי חשוב שהוא יבצע פעולה עד הסוף ויסגור את פקקי הלורדים ולא כדאי לעשות זאת במקומו. זוהי למידה שאקח אתי לחיים. באופיי אני מהירה, ופעמים רבות מעדיפה לסיים פעולות במקום הילדים. כעת אני מבינה כמה חשוב להותיר להם את סגירת הקצוות ולא 'לחטוף' להם את הפעולה טרם סיימו אותה. כשהוא עירבב צבעים בגואש, הסברתי לו כי הצבע הלבן נעלם בתוך הצבע החדש שנוצר. היא החמיאה לי שאני 'עובדת טוב' ומשקפת לו היטב את התהליך. כך גרמה לי לחוויה טובה, קיבלתי פידבק על דבר שלא חשבתי כי הוא מיוחד. סיכום והמלצות: בכל זמן האתגר בקליניקה, הבטתי על עצמי כמו מבחוץ. בעין מסוקרנת ובמבט בוחן. האם אני אכן מתחברת אל התחום? מה זה דורש למעשה? האם אני רואה את עצמי עוסקת בכך? העמידה באתגר, אף שהיתה טעימה כטיפה מן הים, פתחה לי ערוצים חדשים והכירה לי את התחום מקרוב. גרמה לי להבין שהחלום אינו רחוק מן המציאות. ראיתי כמה עושה לי טוב לראות ילדים מאושרים ואם ה' מוביל אותי אל הנישה הזו, אולי היא באמת מתאימה לי. אני בהחלט לוקחת את הענין ברצינות וניגשת לבדוק איך אוכל להתמקצע. ולך, חברה שחולמת מעבר לעיסוק הקבוע. תתפללי על כך. ספרי לה' על החלומות הכמוסים שלך. כדאי לך לשתף גם חברה או כל דמות קרובה. כאשר אשה מספרת על רגשות פנימיים, היא כך גם מקשיבה לעצמה, מעלה מן התת מודע את מה שלא העזה אפילו לחשוב, והופכת את החלום לממשי ומציאותי יותר, לבר השגה. צילום. תרפיה באומנות – איזו תמונה תפיקי מן השילוב ביניהם? תמונות עולמיות. אין לי ספק שזה יכול להיות שילוב נהדר! כשאני מצלמת, אני אוהבת לראות את הילד נהנה באמת. את האושר שלו בעיניים הזוהרות. לכן אני מכינה לו פינוקים שעמם הוא מצטלם תוך כדי אכילה או קישוט; פנקייק, קאפקייק, גלידה. לפעמים אני מגוונת ומביאה לו להתלכלך מגואש ולהרים את כפות ידיו הצבעוניות אל על. זוהי החוויה שלי, להגיש לילד תעסוקה סוחפת ובמקביל להפיק לו תמונות פוטוגניות. השאיפה שלי אינה רק להוציא 'קטלוג' אלא להוציא ילד מאושר. אם ניצור נקודת ממשק בין הצילום לתרפיה, ודאי אתפוס תיעוד מתוק של הילד בשעת פעילות, האמא תקבל אלבום מתוק, בתוספת אבחנות והמלצות כיצד להנציח את אושרו של בנה גם בחיי היום-יום. חלומות שרים גב' מירב בן עבו מתלבטת בין יצירה בחימר לבין עבודה באולפן. אולפן. אחד החלומות הבולטים, בפופולריות משנית להתנדבות בתינוקיה. כך על פי הסקר שנוצר מן הפניות שהגיעו אל המיזם שלנו. אני מרשה לעצמי לבחור באופציה הזו, ולחפש לה אולפניסטית נחמדה ולאו דווקא יוצרת בחימר )זה עיסוק או תחביב? האם ניתן ליצור בחימר כלים שיועדו למכירה? נקודות מעניינות למחקר, לכתבה נפרדת(. מוצאת לה את גב' רינה פינקל, בעלת אולפני "קול רינה". היא זורמת עם הרעיון ומזמינה את גב' בן עבו אליה. מאפשרת לה לבחור בין האולפן בבני ברק לבין האולפן בבית שמש. הן מתאמות ביניהן, ואני מנסה לדמיין את גב' בן עבו מרחפת לה בין הכתלים האקוסטיים. תהליך יצירת השיר פלייבק: גב' בן עבו: "מגיל צעיר אני מאזינה המון למוזיקה ונהנית להתעמק בעיבודים. זוכרת את עצמי 'סופרת את הקולות', שמה לב לקול הראשון, לקול השני והשלישי, לקול הרודף, משתוקקת להבין כיצד כל זה מתרחש בין כתלי האולפן. כתלמידת סמינר הפקתי מקהלות וכתבתי שירים, ביקרתי לא פעם באולפנים, אך כאשר רציתי להכנס אל התחום וללמוד אותו, לא מצאתי מקום לימודי שענה על צרכי מבחינת מיקום ושעות. נאלצתי להקפיא את החלום. מן המקום הזה זכיתי בחסדי ה' להגשים חלומות אחרים עם 'פרודקשיין', במסגרתו אני מלווה הפקת תוכניות משלב הרעיון ועד לתוצר הסופי, תוך משיכת החוטים כולם – תכנון, כתיבה, עיצוב ועריכה. כששמעתי על האתגר שלנו, אמרתי לעצמי, את חייבת לעשות את זה! שנים אני רוצה כל כך, וזו ההזדמנות להתנסות ולטעום באמת. התרגשתי כשתיווכת לי את האפשרות להגיע אל רינה. לקראת היציאה אליה התערבלו בלבי תחושות מגוונות יחד עם זכרונות וחלומות ישנים. הציתו בי ציפיה מתוקה. הקלטה: האולפן מקבל אותי בשלל קולות ואורות. אני יושבת עם רינה, מקשיבה להסבר על תוכנת ההקלטות. היא מדגימה לי, מכוונת כרטיס קול ומיקרופון, מפרטת אודות ערוצי הקלטה; מקור, פלייבק, סולו ומקהלה. ואז היא יוצאת ומשאירה אותי לבד. אני מלכת האולפן. משחקת עם הכפתורים, מקליטה בשלל הערוצים, משלבת ביניהם. הקול שלי משכפל את עצמו באינספור וריאציות. אני מתחדשת עם ידע מרתק, מלהיב. צורת העבודה מזכירה לי 40 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד

את תוכנת 'פרמייר' המוכרת לי, ולכן אני קולטת הכל במהירות רבה יחסית. זו חוויה עבורי. הצורך הפנימי שלי קיבל את רצונו, נרגע במעט. במקביל, מתעוררת בי שוב השתוקקות ללמוד את התחום באופן יסודי, לקבל כלים כדי לעסוק בו בפועל. דיליי: המסקנה שלי היא – אל תדחיקי את החלום שלך. אל תוותרי, חפשי את הדרך להגשים אותו! הקריאה הזו מופנית בעיקר לנשים שעובדות בתחום שאינו מעניק להן סיפוק. להן יותר חשוב להתאמץ ולנסות להגיע לעיסוק שהלב נוטה אליו. כי כשעובדים בתחום מספק, הלב מלא, וכל מהלך היום נעים יותר ושמח יותר. ואם זהו חלום בלתי אפשרי כרגע, לפחות מצאי לו מענה חלקי ואפילו קטן. זה חשוב כל כך לבריאות הגוף והנפש. מאסטרינג: גיליתי כי האולפן הוא מקום מתאים עבורי. באופיי אני יצירתית ואומנותית, אוהבת ציור, שירה ותוכניות. גם אם לא אהפוך לאולפניסטית, עדיין יש סיכוי לחלום הזה. בתכנון פורץ הדרך הבא: מדמיינת הקמת סטודיו ענק להפקות. הוא יכיל חדר עריכה וגרפיקה, חדר אולפן הקלטות, חדר פגישות ותכנון, וחדר צילום ומסך ירוק. הסטודיו ישלב את שלבי ההפקה לפרטי הפרטים - הכל במקום אחד, באופן מסודר ומקצועי ועם צוות נשים איכותיות. הלוואי שאגשים גם את החלום הזה ובקרוב. ערכי אמת "רגע", מגיבה לי גב' מירי שורקין. "הייתי רוצה לנסות תכנות. אפשרי? רק כדי לדעת כמה זה לא מתאים לאופי שלי". אהממ... למצוא מתכנתת כבר לא קשה מדי. רק לשלוף אחת מתוך ההיצע הרחב, לבקש שתעניק לגב' שורקין הסבר קצר, חלף לימודי שנתיים, ותתן לה התנסות כלשהי, אתגר לפיצוח. אני מוצאת, וגם מקשיבה לשיחה ביניהן ולא מפסיקה לצחוק. שרי, המתכנתת, מפרטת, יורה מושגים, מכוונת את גב' שורקין לשלבי הפעולה. "תקשיבי", עונה לה גב' שורקין, "מעולם לא היו לי בעיות קליטה, עכשיו אני לא מבינה מילה!" שרי מלאת סבלנות. גב' שורקין מלאת עקשנות. הן עוברות שלב אחר שלב. גב' שורקין שואלת, שרי מבארת. גב' שורקין מנסה וגם מצליחה. כן? היא הצליחה? שרי מאשרת. כן, לזאת היתה הכוונה. טעמת חלקיק ממהלך העבודה היומיומית שלי. אני מבקשת מגב' שורקין לסכם את החוויה. תהליך כתיבת הקוד צד לקוח: גב' שורקין: כשעמדתי בצומת הדרכים לקראת בחירת התמחות, הציע לי הסמינר לימודי תכנות. "אין על מה לדבר", אמרתי לכולן. "זו לא אני, לשבת שעות רבות בעיסוק טכני. פניתי להוראה והתפתחתי לתחום הפקת תוכניות והנחיית אירועים. בשנים החולפות, תוך כדי עיסוק מלא גיוון ומרץ, לא פעם חלפה בי מחשבה אודות חברותי המתכנתות, גיסות, בנות דודות. אלו יושבות להן בנחת על כסא מסתובב, הרהרתי לעצמי, ומקבלות משכורת שווה למדי. בעוד אני מתרוצצת בין אולמות, מתזזת בין אלפי משימות. לחוצה אימים ממקרן שלא עובד, מהגברה ששובתת. שבה לביתי סחוטה פיזית. אי שוויון מוחלט! לו הייתי מתכנתת. לו הייתי. אז היה לי יום יום קבוע. סדר הגיוני. רגוע. לא רציתי זאת באמת. לא חיפשתי משרת תשע שעות כמעט ללא חופשות. וכאמור, לא את אופי העבודה. אך המחשבה התעלמה מכל זה ופלשה אלי מפעם לפעם, בוזקת בי גם סקרנות אינטלקטואלית; מה קורה שם, בתכנות, מה הן עושות לאורך שעות העבודה הרבות? כששאלת אותי איזה תחום הייתי רוצה לנסות, המחשבה הזו קפצה לי מידית. דורשת תשובות לשאלות עתיקות, ותיקות. חברות שאלו אותי: "משעמם לך? מדוע לקחת על עצמך אתגר נוסף?" אכן, אין לי רגע פנוי. אך השתוקקתי לפצח את סוד התכנות, לראות אם אני מצליחה לעמוד באתגר ואיזה טעם הוא מותיר בי. סביבת פיתוח: בתחילה, הכל נראה לי תורכית. שרי מגדירה לי משימה, ואני לא מבינה את פשרה. מובכת. אך היא סבלנית, הולכת אתי צעד אחר צעד. זו חידה מרתקת עבורי, הנאה אינטלקטואלית. בהדרגה אני קולטת את המושגים, מתנסה בתהליך. מגלה כיצד זה עובד, מצליחה לכתוב קוד ולהריץ אותו. את המשך התהליך אני מותירה לאלו שהשקיעו בלימודים. ערכים: תודה, ה'! המילים פורצות מלבי כאשר אני חווה מעט את עולם התכנות. תודה, אבא, שלא הושבת אותי מול הזנת ערכים יום- יומית, אלא אני זוכה לעסוק בהחדרת ערכי טוהר בלבן של בנותיך. לא יושבת מול באגים, חסרת אונים, אלא מול אישונים. מדליקה בהם ניצוצות. מחברת עמוק-עמוק לאמונה, לתפילה, לשבת. רואה בהם דמעה שקופה. שווה הון. איני 'מקבלת דרישות', אלא מלהיבה רגשות, מחממת לבבות. ביני לבין הקהל נוצרת דינמיקה משמעותית, יקרה מכל. עכשיו אני חשה קשר חזק יותר אל העבודה שלי, זו שמכוונת לקרבת ה', למטרות ולמסרים של אמת. בהפעלה הבאה שלי, על במה, מול מאות תלמידות, התרגשות פועמת בי. שום פיצוח ואתגר מתוכנת לא ישווה אל דמעות ציפיה לגאולה שעלו מכאן ישירות אל כסא הכבוד. ערך מוסף ממלא את לבי באושר. כי כאן נטיית הלב שלי נמצאת. ואם נטיית הלב נמצאת בטכני או תכנות, ודאי גם שם תגלי את ה', תתחברי אליו בפנימיות של אמת. בעדכון גירסה של מטרה ויעד. י"א באדר-ב' תשפ"ד | קראט 41

סוף גירסה: אין כמו לנסות בפועל. אם גם את מתלבטת וחולמת על עיסוק אחר, קחי לך יום של ניסוי. לבדוק מקרוב. 'לגלגל על הלשון את הטעם'. להבין יותר מפעם. כל זאת טרם את שוקעת בלימודים יקרי שעות ומעות. שילוב בין תכנות לתוכנית – זוהי אופציה? כעת אני שואפת להריץ קוד שאינו יכיל באג לעולם... לא בתכנות, אלא בתכנים. להעשיר אותם, לסנן, למלא אותם באור. לזכור כי בפעילות סוחפת יש כח אדיר להחדיר מסרים ועוצמות מעבר. אוכל - נפש "תמיד חלמתי לעסוק במקצועות מגוונים", מחייכת גב' מלכה דיאמנט, מטפלת רגשית. "אשמח ממש אם תתני לי טעימה בעבודה באולפן, בקייטרינג או בסטודיו לאמנות. והאמת שגם בחוגי דרמה או משחק..." אני מתרשמת מהמעוף והרצון להתפתח. בוחרת לחפש לה אתגר במסגרת קייטרינג. טעימה תרתי משמע. "אני עובדת בבני ברק ובעפולה, תוכלי לאתר קייטרינג באחד משתי הערים?" היא שואלת. הזוי, אך החיפושים ממשיכים, מסתלסלים. והקייטרינג עדיין לא נמצא! זו טרודה עם תינוק קטנטן, אחרת עובדת במטבח קטן מדי, השלישית נרתעת מהרעיון לעבוד תחת מבטי צפיה. ייאוש. מה כבר ביקשתי, קייטרינג בבני ברק המעטירה. לבסוף מנסה, רק מנסה, לאתר גם בעפולה. גב' דיאמנט מציעה לי את גב' אפרת מרק מקייטרינג 'מרקם', וזו נענית בשמחה. "הייתי, היה מקסים!" גב' דיאמנט מתקשרת אלי, מרוצה. "נו?" ריח קלוש עולה באפי. ניחוח דמיוני של בישולי גורמה. "ספרי מה". תפריט ארוחה מנת פתיחה: גב' דיאמנט: אולי אפתח קייטרינג? מאז שאני זוכרת את עצמי, המטבח ואני ידידים קרובים. הכנת תבשיל זו יצירה. בניגוד לאפיה – היא צורכת דיוק על פי מתכון. בבישול יש מרחב של טעם אישי, ואופי האשה משפיע עליו ומשבח אותו. תהליך הבישול קל יותר, ומעניין אותי עד לרובד הכימיה. לאחר נישואי שמתי לב כי אני טובה בבישול, והתוצרת מוצלחת ועריבה לחיך. כך העזתי לחלום על פתיחת קייטרינג. בשנים האחרונות עברנו דירה מהמרכז אל הצפון, כחלק מן השינוי חשבתי לממש את הרצון הישן. נתחיל עם אוכל מוכן לשבת, תיכננתי, ומשם נתרחב להפקת ארוחות אירוע. אך בעפולה גילינו קייטרינג איכותי, והתייתר הצורך באחד נוסף. ויתרתי על החלום והתמקדתי בשביל הנוסף בו השקעתי והשתבחתי. כיום אני מטפלת רגשית לנשים ולנערות, נהנית מאד מדינמיקה עם אנשים, אך ללא שום זיקה אל המטבח... את האכזבה הקלה מול החלום שלא התגשם אני טומנת בתוך הסירים הגדולים שעומדים לי על הגז, מתנחמת בקייטרינג הביתי שלי, מכניסה בו את הלב, משביעה את משפחתי. אך הנה, תיווכת לי אפשרות להגיע לביקור גסטרונומי, הצתת לי שוב את החלום. מה ה'מצב רוח' הזה, שאלתי את עצמי באותו בוקר. סדר היום שלך עמוס מאד, ואת עומדת להשקיע שעה ממנו עבור אתגר משעשע... ידעתי כי אני יוצאת למין תרפיה, לצפות בתחום שמדבר אל לבי, לחוות סוף סוף פעילות במטבח קייטרינג. מנה עיקרית: "את זו שהגשמת את החלום שאני רקמתי..." צחקתי לעברה של אפרת כשפגשתי אותה במטבח הפנימי של חנות האוכל המוכן. בחוץ היה הכל מאובזר ונעים, מנות אוכל, פיצוחים, מתוקים, שתיה. אך בפנים, מאחורי הקלעים, התרחשו הדברים האמיתיים. והכל שם דיבר אלי. כל פרט קרא לעברי בדממה כובשת; המדפים, התבניות, סירי הענק, שפע הכלים. התנור המוסדי, המקרר התעשייתי. בלעתי הכל באישונים מוגדלים. לא שבעה מלבדוק אותם, בכמות, בגודל, באיכות. הקליניקה שלי מעוצבת בחן, אך כעת היה נראה לי המטבח, הפחות פוטוגני מעצם היותו, מדהים ביופיו. אפרת היתה מרוכזת בעבודה. הריצה שלב אחר שלב בפרקטיקה של מומחיות, והקפידה לנקות בין לבין בזריזות מעוררת השתאות. עמדתי בשקט, חוששת להפריע לה ברצף המשימות. רק לאחר מספר דקות נוצרה בינינו שיחה מרתקת שבה התעניינתי בהתנהלות הקייטרינג, על שלל ההיבטים המרכיבים אותו. "אולי בכל אופן אסייע במשהו?" שאלתי לבסוף. נזכרתי בעצמי בחמישי בלילה במטבח, זקוקה לשקט שלי, לעבודה עם עצמי בלבד, לזוג הידיים הבלעדי שחנן אותי ה', שיודע להריץ את התבשילים בקצב ובטעם המתאים לי. אך היא העניקה לי תחושה נעימה כשביקשה כי אכין את הבטטות לסלט. אני עובדת בקייטרינג! בתחושת סיפוק ערמתי הר של בטטות מקולפות וחתוכות, מתרגשת לשהות בחוויה. שעה הייתי שם, במטבח הענק בגודלו. לא מסוגלת לעזוב אותו לפני כן. תוספות: ההשתתפות בניסוי העניקה לי סיפוק מתוק, טעם של הגשמת חלום. מעניין שאני, למרות החיבה לעיסוק שלי, נשאבתי כל כך אל הבישול המוסדי ועמדתי שם מרותקת שעה ארוכה. עם כל זאת, איני רואה את עצמי מסבה מקצוע. כשצפיתי מקרוב בצורת העבודה השקטה והסטטית, הבנתי כי היא אינה מתאימה לי. גם איני רואה את עצמי עומדת במאמץ הפיזי. 42 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד

מה ה'מצב רוח' הזה, שאלתי את עצמי באותו בוקר אני מודה לה' שזימן לי את האתגר. מרגישה שהוא השלים לי את המקום הזה בחיים. 'סגר לי פינה' בלב, בצורה מיטבית. כעת ברור לי יותר שאני עובדת במה שנכון עבורי כרגע. למחרת, כשעמדתי במטבח שלי והכנתי את מאכלי השבת, אמרתי לעצמי: כעת אני בקייטרינג האישי שלי, אלו לא סתם רצף פעולות, אלא יצירה של ממש. היתה זו השפעה נוספת, חייכנית וחיובית של האתגר - על ההתנהלות שלי. קינוח: כיום חל שינוי בעולם התעסוקה. אם פעם התמידו בעבודה במשך שנים רבות, היום למדו שמותר ונכון לפעמים לערוך שינוי. אם הלב מושך לכיוון אחר, אף פעם אל תגידו לו 'לא', אלא כדאי לצאת אל החלום ולמשש אותו מקרוב, ואולי, אם מתאים, גם לממש אותו. היית רוצה למקם את הקליניקה שלך במטבח קייטרינג...? תרפיה בבישול! הברקה! אבדוק זאת בעולם הטיפול. יהיו אלו מפגשי 'אחד על אחד'. התפריט שיוכן יותאם ברמתו למבוגר או לילד וינתן בחירה בין בישול לאפיה, בין מתוק למלוח. מאמינה שכבר צורת ההחלטה ומהותה תספר לי על עולמו הפנימי של המטופל. וכמובן, בתהליך הכנת האוכל, תתבשל לה שיחה משוחררת, כנה ופתוחה, עם ניחוחות של גילוי לב אישי. סיפור של חזון "החלום שלי הוא להיות ספרנית בספריה", גב' שיינדי וינברגר ברורה בעצמה. נשמע פסטורלי. להכנס אל תוך בועה מרהיבה של סיפורים, לגלוש בה אל עולם הדמיון. רק מאוחר יותר יתוודע לי, כי מוחה הריאלי של גב' וינברגר עובד אחרת מראש של כתבת, והמטרה שלה ב'אתגר הספריה' שונה לחלוטין ממה שחשבתי. ספריה. ספריה. היכן אני מוצאת אחת כזו. משוחחת עם מנהלת בית ספר. היא צריכה לברר. חוזרת אליה למחרת, מסכימה לארח את גב' וינברגר ביום שישי ירושלים - רח' אהרון ברנד 12 הר נוף, א'-ה' -00:14 02-6519252 גקלין | 22:00 בני ברק - הושע 20( מתחם אוסם לשעבר(, א'-ה' פתוח בתאום מראש | רבקה גרוסמן 7646168-052 בורסת היהלומים - חנות המפעל רח' היצירה 16 רמת גן, א'-ה' פתוח בתאום מראש | בנימין 6519252-02 תכשיטים שעוברים מדור לדור! כלבחאנו מטאין אככללוכן אטבעת יהלום 64.0 קרט יהלומים צבע - E ניקיון - VS2 100 אחוז יהלומים טבעיים 14 קרט , עבודת יד 3,990 ₪ 6,750 במקום₪ מתנה על כל קנייה! קופסת תכשיטים לנסיעות

הקרוב. גב' וינברגר מאוכזבת מעט. לא דמיינה ספריית בית ספר. חשבה יותר על כיוון של – הספרייה הגדולה במתנ"ס 'גוונים' בבית שמש. מה שתגידי. אני מתקשרת אל המתנ"ס. משוחחת עם המרכזנית. היא מפנה אותי אל גב' ציפי גולד, אחראית הספריה. היא נחמדה. נהנית מהמיזם. מפרטת אודות ימי הפעילות של הספריה ומקשרת אותי אל רחל פנינה, הספרנית, לתיאום ההגעה. גב' וינברגר 'משוגרת' אל הספריה. אני מכינה דף ועט לרשמים. עדכון ספר חדש פרולוג: בתקופת הקורונה היו לי שעות רבות ופנויות למחשבה. ובבוקר אחד הגעתי למסקנה כי השילוב בין כישורי הסדר והארגון שלי, לבין נסיון רב שנים במזכירות, יכול להוות פתרון מושלם לתפקוד עסקי נכון. מכאן היתה הדרך קצרה לפרסום אודות ליווי מקצועי לבניית תשתיות לעסקים, זה הנוטל מבעלי העסקים, שרובם בעלי אופי 'יזמי' יותר, את העול הטכני המתיש. לפני תקופה ישבתי לכתיבת חזון עסקי. אחד הסעיפים הבולטים היה – הקמת ספריה, עם יעד של חמש שנים קדימה. השיקול היה, כי במהלך חמש השנים הקרובות, בעזרת ה', העסק שלי יתבסס באופן שאוכל להאציל סמכויות ולקפוץ אל הפרויקט הבא – הקמת הספריה. מאז הספקתי לברר על הצורך הזה בבית שמש ולדמיין היטב את סעיפי הגשמת החזון. לתדהמתי, פנית אלי עם ההצעה להצטרף אל האתגר. מרגש לראות בעיניים כיצד ה' מסדר לנו את הענינים! אגלה לך בכנות, כששאלת אם ארצה לנסות ספריית בית ספר, התחרטתי על ההצטרפות לאתגר. אמרתי לעצמי, למה נכנסת לזה, למה זה חסר לך... אך כשהשגת לי אופציה להיות בספריה של מתנ"ס "גוונים", שבה אלי המוטיבציה ויצאתי לשם בסקרנות ובציפיה. עלילה: רחל פנינה מקבלת אותי באדיבות מופלאה. שואלת אם ארצה להתנסות במיון הספרים במדפים או בעבודה מול הלקוחות. אני בוחרת לסדר את הספרים, ליהנות מן החוויה האהובה עלי - ארגון וקטלוג. תוך כדי מבררת אצל רחל פנינה לעומק אודות הקמת ספריה: תקציב, רכישת ספרים ומספר העותקים הנדרשים, ניהול ולקוחות. היא משתפת אותי, מסבירה, היה לה חלק משמעותי בהקמת הספריה, ומידע יקר באמתחתה. אני מתמוגגת לגלות את הסודות מן הכריכה האחורית של עולם הספר. לאחר מכן אני מגלה מתנדבות מסורות מפנות ספרים אל מדפיהם. מבקשת להתאתגר גם מול הלקוחות. רחל פנינה מדגימה לי מהלך תיעוד ההשאלות וההחזרות. המומה לראות את הקליטה המהירה שלי, היא מחמיאה לי: "נראה שאת ספרנית ותיקה במקום". שולחת אלי לקוחות. אני נשאבת אל המשימה, מתקתקת אותה בזריזות. מתפלאת לגלות משפחות מוכרות מגיעות גם הן אל הספריה. לא ידעתי שהיא פופולרית כל כך, אולי ארשום גם את ילדי. שעה וחצי חולפת לה בספריה, בניגוד לתכנון שלי לשהות בה עד חצי שעה, לא יכולה להפסיק. הנאה וסיפוק ממלאים את כולי. "תחזרי לכאן מדי פעם", נפרדת ממני רחל פנינה בחיוך. יש סיכוי. גם כשאגיע עם ילדי, בטח אשתלט לה שוב על עמדת שירות הלקוחות... תפנית: כאופי יוזם שאוהב לעבוד על מספר פרויקטים במקביל, ברור לי כי האתגר היווה לי קרש קפיצה אל הפרויקט הבא. חוויתי במשהו את טעם ניהול הספריה ומכאן ארצה להתקדם בפועל עד לביצוע החזון. היכונו לפתיחת הספריה שלי בעוד כחמש שנים. קרובת משפחה ששמעה אודות כך, ביררה אם תוכל להעביר אלי ספרים שאין לה בהם צורך עוד. אז התשובה שלי היא כן. בהחלט. מוכנה לשגר שליח לאיסוף ספרים כדי לפתוח מאגר. מתכננת ללמד את בני בן העשר לכרוך ספרים ובכך לשלב אותו בעסק המשפחתי... אפילוג: נשים רבות הן בבחינת "חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא". ממליצה להן לנסות, כמוני, לחוות מקרוב ולהתרשם ממידת ההתאמה שלהן להגשמת החלום. וגם אם לא בפועל, לפחות להציב את המטרה מול העיניים, ולחתור אל היעד והחזון. כמו אמא לתינוק שרואה ברחוב רק עגלות... - כך מדהים לראות כי כאשר מתמקדים במטרה, היא נעה אלינו מכל כיוון ואנו מצליחים לבסוף להשיג אותה. לנבור בארגז התחפושות המסיבה הסתיימה. צלילי המוזיקה נדמו. ארזנו את הכיבוד שנותר, אך את ארגז התחפושות, ובכן, אותו השארנו פתוח. מזמינות אותך לנבור בו, למצוא לעצמך תחפושת אהובה, לפורים הקרוב ואולי לתמיד. • 44 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד

יש מי שיקרה לך - ואת רוצה לקבל בשבילה איכות, מקצועיות ואנושיות-בהגשת VIP. כזה הוא בית חינוך מעלות - שנוצר עבור נסיכות יקרות. מיד עם כניסתכם לבוטיק החמים והמקצועי, תחושו את האהבה הנושבת בין הקירות ואת הרף הגבוה מבחינה ערכית ומקצועית שהציב לעצמו צוות בית חינוך מעלות. בהענקת מעטפת מקצועית לבנות חסידיות )באידיש( בתפקוד גבוה, עד שהתלמידות עצמן חשות ומדגישות את ההנאה להיות חלק בממלכה. בנושא השנתי של פעילות בית הספר הושם דגש על העצמת כל בת מלך אשר נמצאת בארמון המלוכה ומבינה את הזכות בהיותה - מלכה. זאת הבשורה בקונספט הייחודי של בית הספר: כבוד והעצמה לכל תלמידה! המשלב בתוכו למידה וחוויה בית ספרית, יחד עם מענים מקצועיים נרחבים. במטרה להעפיל גבוה בסולם המעלות - לתת לתלמידות את התמיכה כדי שיוכלו לממש את הפוטנציאל שלהן להתקדם ולהשתלב לפי היכולת האינדיבידואלית של כל אחת בס"ד. הממלכה מתנהלת בתיאום מושלם בין נשות החינוך, מקצוע וטיפול. איך אנו מדייקים יחד? המעטפת החינוכית עובדת בשיתוף פעולה וסינכרון מלא עם המערכת המקצועית: צוות חינוכי - מחנכות מנוסות ומסורות, נשות חינוך איכותיות, מנוסות בתחום. צוות מקצועי - בעלות התמחות מקצועית, תואר ורשיון בתחום, דוברות אידיש. צוות מדריך - מהשורה הראשונה, בגישות טיפול והתערבות מערכתיות וחדשניות. ההשקעה של הצוות לכל אורך השנה באה לידי ביטוי במסיבת- סידור המושקעת והמיוחדת של תלמידות כיתה א', בו כל בת הביאה את יכולותיה וכישוריה על הבמה במחזה מרגש ומעורר השראה. המטרה שהצוות ביקש לתת במסיבה זו היא, החוויה היהודית המרגשת שכל בת חווה בעת קבלת הסידור. בתכנית היפה שהבנות הציגו על הבמה, ניכרה השקעת הצוות לכל אורך החורף בתכניות חינוכיות ומקצועיות לקידום הבנות. בהתרגשות רבה הביאו האורחות את הרשמים וההתפעלות מכל ההשקעה בתוכן ובהפקה שלא נפלה מרמת כיתה גדולה, וכל זה עבור קבוצה נבחרת המקבלת מעטפת VIP מושלמת!! השירה והריקודים בהם ליווה הצוות את הבנות בעת המסיבה, מלווים בתפילות להמשך הצלחת כל תלמידה בדרך העולה, שיקפו את הקשר הקרוב והעמוק שנוצר בינם, ואף בין ההורים שנפגשו לקבוצות הדרכה, ונמצאים בקשר רצוף עם הצוות על מנת ליצור עבודה מחוברת ומשותפת, להעניק כלים ולחבר תהליכים כדי למקסם כל תהליך. אנו תפילה, כי תפילת האמהות ותינוקות של בית רבן תעמוד להצלחתן לכל אורך הדרך בס"ד. ברוכות הבאות לממלכה! תוכן שיווקי

נעים לי! לא 46 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד

את כבי פגשתי בפינת החד-פעמי ברשת מזון גדולה, כשהיא מחפשת שקיות אשפה ענקיות כדי להבלע בתוכן. "אל תשאלי מה קרה לי", התנשפה באי נעימות. כמעט חרחרה. הצעתי לה את מכשיר האינהלציה שלנו. "הכנסתי במרץ מוצרים לעגלת הקניות והעברתי אותם במסופון, העמסתי עופות ודגים, פירות וירקות, וערימות של ממתקים שחגגו במבצע. כשמדובר בקניות חודשיות לבית שלנו, אני נעשית צעירה ונמרצת בעשרים שנה לפחות... ענין של 'הובי'. "ופתאום מאחד הטורים של הקטניות או הדגנים", היא החווירה כאורז הפרסי ואחר כך הסמיקה כעדשים הכתומות. "הופיע בעלי עם עגלת הקניות שלנו)!(, ובתוכה שכן בנחת המסופון. נחרדתי לגלות, שאימצתי בחום עגלה אחרת של מאן דהוא, ותרמתי ללקוח האנונימי שורה ארוכה של פריטים שונים, חלקם אף הפשירו על הסחורה היבשה שהיתה שם בעוד מועד. עכשיו, תארי לעצמך", היא נברה בכל סוגי האשפתונים ומפות האל-בד האטומות, להסוואה מושלמת. "נגזר עלי להתבייש בשלוש חזיתות שונות: "גם להוציא מהעגלה המלאה את כל המזווה שלנו, גם למחוק מהמסופון של בעלי העגלה הזו את כל מה שקודדתי שם בעקביות וגם להתנצל בפני הלקוחה ההמומה שהגיחה פתאום, ברגע הכי לא נכון מבחינתי, נדהמה לגלות שאשה זרה השתלטה על עגלת הקניות שלה". רוכשת מבוכה מסתבר, שחנויות הן קרקע פוריה לכפרת עוונות מושלמת. הנה המונולוג המשעשע של נחמי: "היֹה היה פעם משחק מאד פופולארי מצאצאיו של משפחת ה'מונופול' הענפה, ויקרא שמו בישראל 'לגמור את החודש'. המוטו שלו היה, ששחקן המצליח לגמור את החודש באפס חובות הוא המנצח הראשון. רציתי מאד את המשחק הזה לילדי, אבל הוא נעלם מן המדפים. נסעתי לאחת החנויות המוכרות ברמת-גן, קיוויתי שאולי שם המשחק הזה עדיין קיים. החנות יש רגעים כאלו בחיים, שבהם אמרנו מילה לא מבריקה במיוחד, התבלבלנו בעובדות, החלפנו בין הדמויות. נפלנו. הסמקנו. החוורנו. צחקנו בשקט או צחקו מולנו בקול, ואז הרגשנו את הקרקע נשמטת מתחת לרגלינו או שרק היה נדמה לנו כך • בכתבה הזו תקבלו לגיטימציה להיות נבוכים לפעמים, לשוחח על כך בפתיחות, ולקבל את עצמכם בהשלמה • מבוכה לצורך עליה ח. לייזר י"א באדר-ב' תשפ"ד | קראט 47

היתה עמוסה בעשרות קונים. רובם, או כולם בעצם, לא היו שומרי תורה ומצוות. המוכר הטרוד ראה אותי על הסף, אשה חרדית בני ברקית, סוקרת בעיון את מדפי החנות. "'כן, גברת', הוא שאל אותי מעל ראשי הקונים. 'מה את רוצה?' "'לגמור את החודש!' עניתי לו בקול בוטח, מעם הפתח. "פרץ של צחוק עסיסי עלה מפיות הקונים. מיעוטם נעצו בי עיניים מלאות חמלה. דקות ארוכות לקח לכולם להתאפס, ולחזור לשיגרה. אח! עשיתי ממש קידוש ה'. אשה חרדית וכזו מבריקה?! יצירתית ממש! "במבוכתי כי רבה, התחלתי להסביר לקהל המשועשע במה מדובר, ומסתבר שלא, גם המוכר וגם הקונים, ואפילו איש המזגנים שהתנדנד על הסולם, לא הכירו את שם המשחק הזה. כולם ללא יוצא מן הכלל היו בטוחים שיש לי חוש הומור בריא או שאני מצטטת סלוגן לקמפיין התרמה". כשהדסה שומעת על הסיפור בחנות הצעצועים, היא מבטיחה שזהו רק קדימון לסצנה שאירעה לה בחנות הבגדים, והבושה שחוותה גרמה לה להחמיץ חגיגת מחירים אטרקטיבית במיוחד. "יום בהיר אחד 'תפסה אותי' מודעה מושכת על חיסול טוטאלי בחנות בזאר. נסחפתי כמו כולן ל'בהלה לזהב', והתחלתי לנבור בערימת גרביונים שירדו למחירי רצפה. הבעיה היתה, שאחת הבנות הקטנות שהצטרפה אלי באותו הבוקר, לא הפסיקה להרים גרביונים מהערימה ולדחוף לתוך הפנים שלי ולהפציר: 'מאמי, בבקשה, תקני את זה ואת זה, וגם את זה ואת זה'... מיהרתי מאד, השעה היתה בעוכרי, והייתי מוכרחה להתרכז במידות ובצבעים, להחליט בצורה ממוקדת מה אני צריכה ומה לא. "ברגע של תכליתיות, כשקיצצה סבלנותי את כנפיה, תפסתי לה את היד בחוזקה והודעתי בצליל שאינו משתמע לשתי פנים 'די! תפסיקי!' "ופתאום הרגשתי שזו יד בשרנית ויבשה... יד של גברת זרה שפערה מולי עיניים גדולות. מבועתות. והסתכלה עלי המומה. כן, גם אני הייתי מזועזעת. מרוב הלם נשארתי בתנועה קפואה. אחר כך אינפפתי 'סליחה' או משהו כזה, נטשתי את ערימת הגרביונים במחירי הרצפה, לקחתי את בתי, סוכנת המכירות הפוטנציאלית, והסתלקתי מהר מהשטח". גם אחותה של שיפי היתה נבוכה מול שורת לקוחות בחנות עמוסה. וכיוונה שתהיה החרפה הזו למירוק עוונות, מעתה ועד עולם. "כשהיתה אחותי גננת צעירה וירקרקה, היא השקיעה מאד. לפני אחת המסיבות, רצתה לעשות למינציה לצרור דפים לקישוט הגן. היא הגיעה בערב לחנות צילום קטנטנה באזור, והתור בלי עין הרע השתרך עד אל מחוץ לחנות, כמעט עד למעבר החציה. בבית חיכה לה כאוס של סוף יום, ובחנות - ג'ונגל של תחילת שבוע. "היה לה צר על הזמן שתצטרך להמתין, ורק כאשר יגיע תורה תוכל לבקש מהמוכרת להפעיל את המכשיר ואז תצטרך להמתין שוב עד שיתחמם. מה עשתה? שרבבה ראשה בתוך כל הקהל הקדוש, וזעקה למוכרת בעיניים עייפות המצפות לקורטוב של הבנה: 'סליחה, את יכולה אולי לעשות לי טובה...? איכפת לך בבקשה להפעיל עבורי את מכשיר האינהלציה?' "הקול שלה היה מלא תחינה וזעקה, והיא לא הבינה מדוע כל החנות צהלה ושמחה... עד שידידה אחת אי שם מתחילת התור צחקה אליה בחזרה: 'שיפי את רוצה גם סטרואידים אולי?! או מזרק אפיפן?' אחותי הנבוכה ויתרה על האינהלציה, והסימולציה, וגם על הלמינציה, ונמלטה חזרה לביתה. אם את שואלת אותי, זה היה רגע מכונן, שבעקבותיו הפסיקה להתעסק כל כך הרבה עם הפיצ'עפק'ס בגן". ומחנות לבדחנות, אבל הפעם אולי הומור קצת שחור. הנה הסיפור הטראומתי של אפרת. "בהיותי נערה צעירה, הלכתי לקניות עם אחי התינוק בעגלה. קניות היו התחביב שלי, ואמי השתדלה לתת לי אותו בכל עת שעלה הצורך. באחת החנויות העמוסות, התבקשתי להשאיר את הינוקא בחוץ. )במאמר מוסגר, ברוך ה' שהיום כבר יש מודעות שאסור לעשות כדבר הזה.( סיימתי את הקניה בהצלחה, יצאתי מהחנות ולקחתי את העגלה. התחלתי לצעוד במרץ אל היעד הבא. חיכינו ברמזור. עברנו מעבר חציה. קראתי בלוח מודעות, פגשתי חברה, רק ברחוב המקביל קלטתי שמשהו מוזר קורה כאן. "הי, רגע! יצאתי עם העגלה התכלת. איך אני פתאום עם העגלה האדומה? הצצתי לתוך הכבודה האנושית, והנה אני רואה בפנים תינוק ישן שאינני מכירה. תינוק זר. נבהלתי כמו שלא נבהלתי מעולם. עשיתי סיבוב חד, אצתי-רצתי במהירות, וברוך ה' לרווחתי מצאתי שם את העגלה התכלת מונחת באותה זווית ואחי הקטן רגוע ומתבונן סביבו בהנאה. כמובן, החזרתי את העגלה האדומה למקום המשוער שעמדה קודם... שניה אחר כך יצא מהחנות אברך ממהר, נטל בידיו את ידיות העגלה האדומה והלך לו. "דקות ארוכות לקח לי לחזור לעצמי. ואם את שואלת אותי, הסיפור המביך הזה מתאים גם למדור השגחה פרטית, תשמרי אותו לשם, פעם כשתכתבי אותו..." לכובע שלי שלוש פינות "חמותי סוחבת על לבה סיפור מביך כבר שנים", משתפת פייגי. "אי שם, כשהבית היה מלא ילדים קטנים וצפופים, והכביסות היו התוכניות ברגע של תכליתיות, כשקיצצה סבלנותי את כנפיה, תפסתי לה את היד בחוזקה והודעתי בצליל שאינו משתמע לשתי פנים 'די! תפסיקי!' 48 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד

להשיג בחנויות המובחרות לבירור הסניף הקרוב חייגו 072-3969411 מגוון מתנות מיוחדות עד %70 בסניפי הסייל

הפופולאריות ביותר בסדר היום שלה, תלתה חמותי מצעים בחבלי הכביסה, וממול - בדיוק אותה הפעולה - עשתה שכנה חביבה ונכבדת. היא חייכה אל חמותי וציינה בקורת רוח, 'יפה לך!' "חמותי היתה מרוצה מהמחמאה על כלי המיטה, והודתה בנימוס: 'תודה! זה לא חדש'. הן המשיכו לתלות ולפטפט, כשהשכנה שופעת אור וחיוכים וחמותי מחזירה לה שבעתיים. סך הכל היתה אינטראקציה טובה בין השתיים. "כשסיימה חמותי את המלאכה, סיימה גם השכנה, הן נפרדו לשלום ברוח טובה מאד וסגרו את התריסים כדי להסתער הלאה על הגיגית הבאה. "ופתאום מגלה חמותי לזוועתה, את כתר השושנים החמוד מתנוסס על ראשה. שש שושנים מקרפ אדום, וברכת מזל טוב בנצנצים מוזהבים. כתר חגיגי בהחלט שקיבלה בתה, גיסתי, ביום- הולדת שחגגה עם הריתמיקאית בגן. חמותי היקרה, כאמא טובה ומשקיענית, הסכימה לעטות אותו כי הילדה ביקשה, אלא שאירע רק פנצ'ר קטן, היא פשוט שכחה להוריד אותו". ואל תחשבו שרק כתרים עם שושנים יכולים לגרום למבוכות כאלו או רק אמהות משקיעניות זוכות לרגעי תקלה מן הסוג הזה. הנה חשיפה אישית ואמיצה של מרגלית: "באחת השבתות הגשומות יצא בעלי לבית המדרש הגדול ופתאום צץ והופיע בבית אחרי חצי שעה. האמת שנבהלתי כהוגן, לא העזתי לשאול מה קרה. תסריטי אימה טסו לי בראש, ידעתי שה'טיש' אמור להסתיים בעוד שעה וחצי לפחות, ובעלי מעולם לא החמיץ אפילו 'פאל' אחד בניגון. "כשהבחין בעלי בחיוורוני, הוא הצביע על הכיפה שלראשו וצחק: 'חיימקה' היה רקום שם, בפייטים שחור-נחושת, באפליקציה מיוחדת שהזמנתי לכבוד החג. זו היתה הכיפה של בן שבע שלנו, שבעלי השתעשע אתו במהלך הסעודה, הם החליפו כיפות באווירה מדוע אנו חוששים מרגעי מבוכה? "מבוכה היא רגש אינסטינקטיבי לקשיים חברתיים או אישיים, המשפיעים על הדימוי העצמי שלנו או מערערים אותו", מבהירה גב' נורית ירושלמי, פסיכותרפיסטית, יועצת משפחתית וקינסיולוגית מוסמכת, ומרחיבה מבט. "המבוכה יושבת על המקום ההישרדותי האנושי. במקום המדויק הזה שבו שואל האדם את עצמו: 'רגע, איך אני מצטייר בעיני הבריות? איך אני מצטייר כעת בעיני עצמי?' כשהמקום הזה מתנדנד לו פתאום, בגלל אמירה מטופשת, תקלה שהתרחשה, טעות שאירעה על ידו וכדומה, זה הרגע שתשתית דימויו העצמי כבר אינה בטוחה בעיניו ולכן הוא חש מבוכה ונענוע פנימי דק. 'איך יכול להיות שיש לי כאלו נפילות? איך יתכן שיש לי מצבים כאלו מביכים?' תקלות וטעויות מביאות את האדם למקום של ספק עם האמת הפנימית שלו. "גורם נוסף הוא, החשיבה השלילית על עצמנו, פגיעה באמון שלי בעצמי. 'איך איכזבתי ככה? איך טעיתי? איך נפלתי? איך כשלתי? מה יגידו עלי בעקבות התקלה המביכה הזו?' נקח לדוגמה מורה נכבדה שהיתה לה תקלה מול כיתה של תלמידות, נפלה מן הקתדרה, מסרה אותו השיעור פעמיים, החליפה לאורך תקופה בין השמות והפנים וכו', השאלה המהותית שיכולה להלך עליה אימים היא: 'מה התלמידה תאמר עלי?' 'איך תסתכלנה עליה הבנות?' רגע אחד של מבוכה, עלול לתת תחושה של קרקע הנשמטת מתחת לרגליים. "הפחד מהמבוכה, הוא הפחד מהבדידות: 'איך יקבלו את הטעות שלי?' הוא הפחד מהתדמית: 'מה יאמרו עלי מעכשיו?' 'איך אני אצטייר כעת?' החשש שלנו מסיטואציות מביכות, הוא תוצאה ישירה של היצר ההישרדותי, שרוצה חיבור, שייכות, בטחון, מקום בטוח, אהבה וערך עצמי הפועם בנו מראשית חיינו". איך נכון לנהל את עצמנו בשעת צוקה שכזו? "רגעים כאלו של נפילות, טעויות, תקלות, הם רגעים מובהקים שמזכירים לנו את חוסר השליטה שלנו, לעומת מאה אחוזים של שליטה אלוקית על חיינו. "נפילה ובושה הן הזדמנות מעולה לחיבור עצמי, לתפילה, לחשיבה, להתבוננות פנימית, לתחושה מתוקה של 'כגמול עלי אמו'. שום דבר איננו באחריותנו הבלעדית, לא הנפילות ולא התקומות, לא ההצלחות ולא הכשלונות. מבחינה רוחנית ואמונית, ההתנהלות שלנו צריכה להיות בגזרה של אמונה והרפיה, כך רצה מסובב הסיבות, כך טווה עבורנו הקדוש ברוך הוא, וזו היתה תכלית שהיינו צריכים לחוות אותה. נקודה. ידיעה כזו אוספת אותנו ולא נותנת לנפש להתפרק. "מבחינה נפשית ומנטלית, הניהול הרצוי הוא יכולת ההסתגלות, זרימה והשלמה עם שינויים. לזכור כי הפתעות, חידושים, תקלות וכו' לא מחשיכים לנו את השמש. הסתגלות אינה מפציעה פתאום ברגע אחד של מבוכה, אלא היא נרכשת, ונדרשת להיות בתודעה שלנו באופן יומיומי, כך שכאשר מגיע 'גל' או 'בור' או כל דימוי אחר שגורם לנו למבוכה, היציבות הנפשית לא מתערערת, אין בהלה, אין היסטריה. קרה מה שקרה... ממשיכים הלאה. "בשפה עסקית קוראים לזה", היא סוגרת קצוות, "להיות צפויים בלתי צפויים. המוכנות הזו, תשאיר אותנו רגועים, גם כאשר נבוכנו מול עצמנו, או מול סביבתנו..." גן המבוכה החרדה מן המבוכה 50 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד

מחויכת ושכחו להחזיר אותן אחר כך. חיימק'ה נרדם עם הכיפה של אבא, וזה לא היה נורא. אבל אבא הלך עם הכיפה של חיימק'ה לטיש. אמנם השטריימ'ל חיפה על המראה הסוריאליסטי הזה, אבל כשביקש בעלי לרגע לנגב את מצחו וצדעיו מן הזיעה, התגלתה התקלה באמצע הפארנצ'עס... "מאז הוא לא מחליף עם הילדים", מחייכת מרגלית, "אפילו לא כף של מרק..." "אמי שתחי", מספרת תמר, "ביקשה לשעשע פעם אחת את אחי הקטנים וחבשה כיפה גדולה על המטפחת שלה. אחי היו מבושמים מאושר, וכרכרו סביבה. פתאום היו דפיקות בדלת, אמי פתחה בהתלהבות, ואת מבטי ילדי השכנים ההמומים - היא לא תשכח לעולם...!" וברכי טוענת בלהט שהבושות של אברימי שלה, אז בן תשע, היו נוראות פי כמה. "כל השבוע אני מנסה 'לגרד' את אברימי מהמיטה 'בשפכטל', העייפות גדולה יותר ממנו. שבת אחת הוא החליט לעשות לי הפתעה, לקפוץ מהמיטה ולהזדרז לבית הכנסת. הוא דפק על דלת חדרי ואמר לי 'גוט שבת', ואני ציל"שתי לו על היוזמה, והבטחתי גם ממתק. רבע שעה אחר כך הוא חזר היסטרי, מתמוגג בדמעות. מרוב מהירות הוא שכח להחליף כיפה, ונכנס לבית הכנסת עם כיפת שינה. עכשיו דמיינו לעצמכם, ילדון חמוד, בחולצה בוהקת, אפודה תואמת ופאות מסולסלות, חובש כיפת שינה עם פונפון קטן, נכנס להתפלל ומתיישב בחינניות בספסל הראשון. אם זה לא היה הילד שלי, כנראה גם אני הייתי משועשעת..." ולא רק כיפת שינה מביאה לציבור שמחה וששון, גם נעלי בית נוחות עם פס ורוד בצד ופרפר צהוב למעלה, יכולים לעשות 'פריילעך' בשכונה. טובה לא תשכח לעולם את הבוקר המעונן, שבו נכנסה בשער בית הספר בלבוש מלכות וסוודר וילקוט, אה, וגם נעלי בית נוחות, ו-הופ! הסתלקה מהר הביתה מבלי לסלוח לעצמה על הרגע שבו החליטה להפתיע את הוריה ולהתארגן הבוקר באופן עצמאי. "בשבת האחרונה דפקה אצלנו אשה חביבה ובלתי מוכרת שהתארחה כאן באזור", מתוודה י. ל. ומוציאה ממני הבטחה שלא אפתח את ראשי התיבות בכתבה, כי די היה לה בבושות ההן. "האורחת האלמונית ביקשה לשאול מפות מהגמ"ח שלנו. בתי קיבלה אותה והביאה לה את מבוקשה בשמחה. כשעברתי בסלון וסגרתי אחריה את הדלת, פתאום הבחנתי בחלקיק שניה, שמתחת לסוודר של הגברת מציץ טיקט לבן של בגד חדש ומתנופף ברוח הבני-ברקית. ריחמתי עליה שכך תסתובב ברחובות העיר, ובוודאי תהיה לה אי-נעימות מכך, אולם האשה החלה להתרחק לעבר קו האופק ואני בושתי ונכלמתי להעיר למי שאיני מכירה. "אלא שמשום כבוד הזולת הכרחתי את עצמי לאזור אומץ, לצאת למדרגות ולנסות להשיג את הקצב שלה. ורק ללחוש לה באוזן: 'הטיקט של הבגד החדש השתרבב החוצה'. לא נעים, פחות מאפיין אותי, אבל משום 'ואהבת לרעך כמוך' הרגשתי שאין לי דרך אחרת. "בקיצור, רצתי אחריה, דפקתי לה על הכתף, מתנשפת כולי. היא נבהלה מאד. ובעצם גם אני. ואז המהמתי בזהירות ובשקט את המשפט שלשמו יצאתי: 'לא נעים לי, אבל הטיקט שלך...' בקושי נשמתי מהריצה. "ואז היא צחקה והסתובבה, והצביעה על סינר לבן שהיא חוגרת בליל שבת, כמנהג בית אבותיה, הסתבר שהחלק הלבן שהתנופף ברוח היה של חגורת הקשירה... )היא לבשה מעל הבגדים סוודר, לכן לא הבחנתי בחגורה.( "הייתי פטריית עשן אדומה, גמגמתי התנצלות בעברית רצוצה. ריחמתי על עצמי שאחרי שבת אפגוש אותה מן הסתם, כשתחזיר את המפות לגמ"ח, ושוב תצוף המבוכה שהרגשתי כעת". תקלה, מי יודע? "בשבת הראשונה שהתארחו אצלנו בני ורעייתו לאחר נישואיהם, הגיעה כלתי מרוגשת מכף רגל ועד ראש, מכווצת ודרוכה", מחייכת חנה, סבתא צעירה-ותיקה, שגם כלתה כבר הפכה מאז לשוויגער בעצמה. "לא הייתי צריכה שלושה ניחושים כדי להבין את הסטטוס שהיא נמצאת בו - מתח ולחץ. שכן שפת הגוף שלה היתה שקופה יותר מדי. בזמן הקידוש היא דווקא היתה בסדר. גם בנטילת הידיים היא היתה יחסית נינוחה. אבל אחר כך, כשהורידה את הג'קט, כנראה היה לה חם מדי - לחרדתה וגם לחרדתנו, יחד עם השרוול השמאלי שפשטה, התעופפו כל הנרות שעמדו על המגש המוכסף, היישר אל הרצפה. שמן, אש, שעווה ופיח. יותר מביך מזה", היא קובעת מסמרות, "כבר לא יכול להיות..." ואם חשבתם ששבת ראשונה אחרי החתונה אצל השוויגער יכולה להיות קטסטרופה של ממש, מתברר שהיא רק משל, לעומת שבת ראשונה אחרי האירוסין... הנה סיפורה המביך של ציפי: "כשהבת שלי היתה כלה נאה וחסודה, והתארחה בשבת הראשונה אצל המחותנים, היא הורידה כהרגלה בזמן הסעודה את נעליה הבלתי נוחות והזיזה אל מתחת לכסא. אחד האחיינים חמד לצון והעלים אותן. "בשלב מסוים, הכלה העייפה רצתה לקום ולצאת, אבל לא מצאה את נעליה. בהתחלה חיפשה בעדינות, התכופפה בהסוואה לעבר רגלי השולחן כאילו סופרת את שקדי המרק שהשתרבבו על הרצפה, אחר כך, כשכלו כל הקיצין, שיתפה את חמותה לעתיד בענוות חן... כל המשפחה המורחבת נרתמה למבצע חיפושים קדחתני. כך, עד שסוף כל סוף נמצאו הנעליים ספונות באחד החדרים. כעת יכולה היתה בתי הנבוכה להודות למארחיה ולצאת בושתי ונכלמתי להעיר למי שאיני מכירה. אלא שמשום כבוד הזולת הכרחתי את עצמי לאזור אומץ, לצאת למדרגות ולנסות להשיג את הקצב שלה 52 קראט | י"א באדר-ב' תשפ"ד