סיפורי מקום - ניבי מרקם

‫‪51‬‬

‫לא עוד לא אותם צלילים ערבים בוקעים מגרמופון עתיק אל חלל החדר‪ ,‬והזוג‬
‫אל‪-‬ישוב פרח הקטנה ואהרון הגדול‪ ,‬רובצים אישה בחיק בעלה קשובים אל‬
‫קולות הגוף ורחשי הנשמה‪ .‬שוב לא נשמע קול אהרון הקורא בספר הספרים‬
‫ומפרש פירושים מקוריים אל תוך אוזנה של פרח‪ ,‬עדי כי נתלהטו התנוכים‪,‬‬
‫סמקה אפרכסת ונצטמרר העורף‪ ,‬הגחלים הפכו אט לשלהבת וכפות החקלאי‬
‫הגדולות של אהרון רחפו מלטפות גבעול ועלעל עלה גביע וכותרת‪ .‬עד כי‬

‫ביקש המוהל לפרוץ מבעד לאפידרמיס העדין‪ .‬לאחר אותו עינוג היה נסלח לו‬
‫לאהרון כל חטא‪ :‬עקבות אדמה על המרפסת‪ ,‬ריח זבל חצרות שדבק בנעלים‬
‫וחדר לבית‪ ,‬המיית מעיים רוגשת עקבות צ'ולנט של שבת‪ ,‬גם טיפות סוררות‬
‫הנושרות בשולי אסלה‪ ,‬הכל נסלח ליום אחד של חסד לאחר לילה של אהבה‪.‬‬

‫עוף הזהב‪ .‬עוף הזהב‪ ,‬עוף התרפים‪ ,‬הוא שטרף הוא שערער את השלווה‬
‫והשלום "סר אהרון מן הדרך עשה לו עוף מסכה וישתחווה לו"‪.‬‬

‫כאילו חש את רחשי ליבה של פרח ואת שנאתה המחלחלת הגואה כלפיו‪ ,‬כל‬
‫אימת שפגע בו מבטה היה משמיע עוף הזהב קול צעקה עז‪ ,‬קול אנוש צונח‬
‫אל תהום‪ .‬שעה שהייתה רוחפת מאחורי גבו של אהרון‪ ,‬משמיעה צקצוקי לשון‬
‫של זעם‪ ,‬אז הייתה צעקת העוף‪ ,‬קורעת את דממת הבית ואת דממת הרחוב‪.‬‬

‫לילה אחד בעוד אישה מוטל מותש אל מול עוף הזהב והתרפים המשוקצים‪,‬‬
‫ספרי אורניטולוגים פגניים פרועים בערמה גדולה על השולחן‪ ,‬לא יכלה שאת‬

‫את הכאב הזה‪ ,‬בלאט קמה נואשת נדודי‬
‫שנתה הערירית‪ ,‬הטילה שמיכה עבה על הכלוב‪ .‬עמוק בין קפלי שמלתה טמנה‬

‫המאכלת‪ ,‬פרצה אל‬

‫השדות‪ ,‬לא האלון‪ ,‬אל העץ של אהרון‪ .‬שעונה אל גזע עבות‪ ,‬קשובה לקול‬
‫זעקות חנוקות המבקשות לפרוץ אל האוויר מתוך המעטפת‪ ,‬ישבה שוקטת‪,‬‬
‫כאישה עזובה ועצובת רוח‪ ,‬ממתינה‪ .‬בא הבוקר‪ ,‬בוקר ערב יום כיפור היה‪,‬‬
‫המתינה לאור שמש כי יבוא החום מלוא עוזו‪ .‬אז במשיכה אחת שלפה את עוף‬
‫הזהב מכלאו והעוף זועק‪ .‬אחזה ברגלי הזהב‪ ,‬ובכוחות לא לה זעקותיה נבלעות‬

‫‪52‬‬

‫בצעקות העוף‪ ,‬סובבה בתנופה מעל ראשה אחוזת טירוף‪ ,‬עיניה מבקשות‬
‫לפרוץ מהחלונות‪ :‬עוף זהב זה כפרתי‪ ,‬זה חליפתי‪ ,‬זה ילך למיתה‪ ,‬ואני ואהרון‬
‫נלך לחיים טובים‪ ,‬ארוכים ולשלום‪ .‬שבע סובבה זועקת פסוקיה כאילו אחזתה‬
‫רוח משחית‪ ,‬עד כלות הכוח והסער‪ .‬מבין הקפלים ממחבוא שמלתה הוציאה‬

‫את הלהב‪ ,‬ושחטה על האבן‪ .‬טבלה בדם הציפור השחוטה והדם אל שורשי‬
‫האילן ניגר לו‪ .‬עננת נוצות זהב ריחפה נעלמת בין בהרות השמש החודרות‬
‫מבעד לעפאי האלון‪ .‬זה קורבן אהרון ובניו‪ ,‬לחשה‪ .‬זה קורבן אהרון ובניו‪,‬‬

‫שנתה שוב ושוב‪ ,‬ידיה טובלות בדם‪.‬‬

‫בשעת בין ערביים נאספו בני אל‪-‬ישוב לסעודה מפסקת‪ .‬השולחן ערוך היטב‪,‬‬
‫ניכר בו מגע ידיה של פרח‪ .‬ריח מרק עוף זהוב ועשיר נישא באוויר פורץ‪ ,‬גולש‬

‫מבעד לחרכים ולפתחים מגרה כל חיך לטעום מהעסיס‪.‬‬

‫אהרון כאילו לא ידע‪ ,‬ישב בראש שרוי בהגיגיו‪ ,‬שקוע בשרעפיו מנותק‬
‫מהסובב‪ .‬ממלמל‪ :‬אתה ידעת חרפתי‪ ,‬אתה ידעת כלימתי‪ .‬ופרח‪ ,‬צמחונית בת‬

‫צמחונים‪ ,‬רק טיפונת‪ ,‬רק לטעום ולא עצרה‪ .‬בולמוס דבק בה וגם הילדים‬
‫סביב רואים‪ ,‬יודעים‪ .‬מרק זהב בקעריות זכוכית‪ ,‬בהנאת שפתיים ולשון‬
‫ממצמצים‪ ,‬נוקשים עבדי בטן‪ .‬הטעם הזה דבר לחיכם‪ ,‬גם הבשר והעצם‬

‫נימוחו ירדו דומם לתהומות איצטומכא‪ ,‬דבר לא נותר‪ ,‬רק ליקוק אצבעות‪ ,‬רק‬
‫טעם עוף זהב אשר דבק אל החיך לעולם‪ .‬לא עזבם יום‪ ,‬לא עזבם ליל‪ ,‬דבק‬

‫באצבעות‪ ,‬דבק בבגד‪ ,‬דבק בעור‪ ,‬אינו מרפה‪ ,‬היה להם לחטוטרת ולאות קלון‬
‫לעולם‪ ,‬לעולם‪ .‬לא עוד אישה בחיק איש‪ .‬לא עוד חכמת חז"ל‪ ,‬לא אוצר זהב‬
‫ולא דבר אהבה‪ .‬עוכר ביתו בוצע בצע הי החוזר אהרון בכאב‪ ,‬מכה על חטא‪.‬‬

‫‪53‬‬

‫מאי ‪2001‬‬
‫על חתולי בית וחתולים אחרים‬

‫חתול הבית‪ ,‬מגדלים אותו לשם השמדת עכברים‪ .‬מחבב חום ואוהב ליטוף‪.‬‬
‫פרוותו נעימה ונקיה‪ .‬כשמגדלים אותו כחיית מחמד נוהג הוא להתרפק על‬
‫האדם‪ ,‬לתופף בכפותיו הקידמיות על ירכו של בעליו בפעולת יניקה‪ .‬האדם‬
‫רואה עצמו כבעל החתול‪ ,‬אלא שצייד מכרסמים זה מחניף ככל שיהיה שומר‬
‫נאמנותו למקום ולטריטוריה ואין לו לאדם כל חשיבות בעיניו מלבד היותו‬
‫מקור מזין ומושך מכרסמים ודרורי בית אל מעונו‪ .‬לבד מחתולי אשפתות‬
‫שמהווים רוב ובמגוון צבעים צר‪ ,‬כגון‪ :‬שחור‪ ,‬אפור‪ ,‬צהוב ולבן ויש ביניהם‬
‫בעלי צבעים מעורבים אך ישנם גם מיני פרסיים ואנגורה שפרוותם שעירה‬
‫ומשאירה סיבים דקים רבים בכל מקום רביצה‪ .‬אחרים שנקראים סיאמיים‬
‫משום מה צבעם לבן ורק קצות האוזניים‪ ,‬הזנב והחוטם חומים הם‪ .‬ישנם גם‬

‫סוגי בר וביצה אך אותם נעזוב כרגע‪.‬‬
‫החתול נע על כפות רגליו המרופדות בכריות רכות כשטפריו החדים מכוונים‬

‫כלפי מעלה‪ .‬פוסע הוא רכות על קצוות אצבעותיו לבל יפגעו חס וחלילה‪,‬‬
‫אותם כלי נשק חדים בשעת תנועה באזורים שמצעם נוקשה אך בעת צייד או‬

‫לוחמה נשלפים הטופרים הללו וננעצים מספיק עמוק בבשר האויב‪ .‬כדי‬
‫להכאיב או למחוץ קורבן למלתעות‪.‬‬

‫פעמיים בשנה ממליטות החתולות כחמישה גורים‪ .‬הן אמהות נאמנות‪ ,‬אלה‬
‫מנמנמות ברוב שעות היום‪ .‬הגורים תלויים בפטמות ורודות‪ ,‬ואימם משמיעה‬
‫טירטור של הנאה‪ ,‬פתע הופכות הן מסוכנות אפילו אל כלבים גדולים החודרים‬

‫בשוגג אל טריטוריית המשפחה‪.‬‬
‫פעמיים בשנה נשמעים ברחבי הנקודה קולות הייחום והקרב של זכרים מוזנים‬

‫הלוחמים לפעמים עד מוות בכדי לזכות בחסדיה של חתולה‪ .‬קרבות‬
‫שמותירים זכרים פצועים ונכים כאלה שלא זכו‪ .‬וזאת זוקפת את זנבה מטה‬

‫מענטזת ומעכסת וזה האחרון‪ ,‬עט עליה נושך בעורפה ומחדיר פין שקצהו‬
‫בצורת קלשונו של נפטון‪ ,‬קלשון זה מכאיב לחתולה כאב קורע‪ ,‬זעקותיה‬
‫כצעקת תינוק כואב וכל הכאב הזה בא כדי להביא לתהליך ביוץ תקין ולהוסיף‬

‫עוד חמישה צאצאים למשפחת החתולים השורצת בקיבוץ‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫נושא זה עלה במוחי שעה שראיתי את חתולו האפור של ידידי סובב ליד ביתו‬
‫ועציץ הפוך קשור לצווארו‪ ,‬מונע ממנו מבט לצדדים ואפשרות להגיע בשיניו‬

‫אל תפרים שנעשו בעורו העדין עת כרת וטרינר את אשכיו או בשפה‬
‫המקובלת סירס אותו‪ .‬סיפר לי ידידי שלא בלבד שסירס את אותו זכר אלא‬
‫גבה עבור פעולה אכזרית זאת ממון רב‪ .‬וכל זאת למנוע פציעה וכאב בקרבות‬

‫רחוב ולזכות בחיית מחמד שקטה‪.‬‬
‫שלא כמו הכלב הנחשב לידידו הנאמן של האדם וסר לפקודותיו‪ :‬שב‪ ,‬ארצה‪,‬‬
‫רגלי‪ ,‬לך הביתה‪ ,‬בוא הנה‪ ,‬תפוס‪ ,‬ועוד פקודות כיוצא באלו‪ .‬מעטים מספר‪ ,‬אם‬
‫בכלל‪ ,‬החתולים הנשמעים לפקודה כל שהיא‪ ,‬לרוב רובצים הם במקום נעים‪.‬‬
‫די להם בפעולת צייד זריזה לספק את מזונם כך יכולים הם לרבוץ רוב שעות‬

‫היום ולא תעזור לו לאיש פקודה או ניסיון אילוף החתול בן חורין יעשה‬
‫כרצונו‪.‬‬

‫בראשית ימיו של הקיבוץ לא נמצאו בו חתולים כלל עד כמה שידוע לי החתול‬
‫הראשון שהגיע לקיבוץ הוא חתול ממוצא פולני והגיע בשייט באוניית טיולים‬
‫לבנה ארוז בכלוב מיוחד מלווה משפחת שליחים שחזרה אל בסיס האם מארץ‬

‫המקור‪ ,‬פולין‪ .‬הייתה זאת חתולת בית שעירה ואצילית שחייה שנים רבות‬
‫בחדרם של השגרירים‪ ,‬ניזונה משארים‪ ,‬דרורים ועכברי שדה אלא שאותה‬
‫חתולה פולניה הייתה מדיפה את גלי הפרומונים שלה אל על ואלו נישאו על‬
‫גבי הרוח אל כל כנפות הארץ‪ .‬או נכון יותר הגיעו אל נחיריים רגישים של‬
‫חתולים זכרים ששכנו שנים רבות קודם במחנות צבא של אנגלים ואותם‬
‫חתולים צבאיים שניזונו מאשפתות ומצייד מכרסמים הלכו בעקבות הריח וכך‬
‫נקבצו ובאו חתולי הקאמפים ומצאו להם מקום עשיר בעכברי בית ושדה‬
‫ובנשמות טובות ואשפה ריחנית ולאחר שדבק אחד מהם בפולניה האצילית‬
‫שחמקה לה מחדרם של השגרירים על מנת להשביע רעב ביציותיה וזמן קצר‬
‫אחר כך הביאה אל אוויר העולם שגר חתלתולים צבאיים למחצה ומכאן קצרה‬
‫פריצת הדרך ושיטפון גדול של הולכי על ארבע גמישים אלה‪ .‬פרצו החתולים‬
‫ורבו כל כך עד שהקימו החברים ועדה מיוחדת שכל תפקידה היה להחליט‬
‫להשמיד אותם את הולכי הארבע הגמישים שפשעם היחיד הוא חייהם אצל‬
‫חביות האשפה‪ ,‬במטבחים ובגינות‪ .‬קול צעקת הזכרים הנלחמים פעמיים‬
‫בשנה‪ ,‬קריאות הכאב של הנקבות הנגזרות מעוצמתם של מגרפות הקלשונים‪.‬‬

‫‪55‬‬

‫מאז ומתמיד מקפיד בעניינים של בריאות היה סובב בין הבריות ונמנע‬
‫להתחכך בהם ללא צורך‪ ,‬הקפיד על ניקיון גופו‪ ,‬ידיו ובלוריתו הזוהרת‪ ,‬עיניו‬
‫תכולות מחייכות‪ ,‬אוזני מניפה‪ .‬מזונו מזון בריאות מיוחד שאמור היה להעניק‬
‫לו חיי נצח היה זהיר מאין כמוהו דייקן כמו שעון שוויצרי‪ .‬לימים הרבה אחר‬
‫אותו דבר שברצוני לספר עליו היה עובד בהשחזת משורים שן‪ ,‬שן היה משייף‬
‫סוקר אותה בזכוכית מגדלת וחוזר בשופין המתאים‪ .‬עד אשר צלחה המלאכה‬
‫בידו‪ .‬כשרכב על אופניו האפורים הקפיד לאותת בידו שעה שפנה לשמאל או‬
‫לימין‪ .‬בימי מאבק איש לא ידע כי הוא העקשן הדייקן הקפדן המסור עד קצה‬
‫הנשמה היה זה שארז והטמין במקומות מיסתור סליקים של נשק שלא נמצאו‬

‫מעולם‪ ,‬סימן לו מקום ובלילה לאור לוקס חפר באדמה על שק יוטה הניח‬
‫אדמת גינה עם הרבה רקבובית ועשבים‪ ,‬על שק אחר את שכבת האדמה‬

‫החומה‪ .‬עד שהגיע אל אדמת הנזז האדומה וגם לה הקצה שק מיוחד וכך חפר‬
‫עד העומק הנכון‪ .‬גילגל חבית ריקה תואמת אל פי הבור ושם בתוכה כלי נשק‬

‫מגורזים היטב‪ .‬אז נטש את המקום מטשטש עקבות‪ .‬איש לא ידע את הסוד‬
‫מלבדו ומקומות מסתור אחדים סודם נשמר עד שהלך לעולמו ועמו הסוד‪.‬‬
‫מצוי היה בביתו מוסתר בארון ברזל מיוחד בעל מנעול תליה תוצרת בית‬
‫מיוחד אף הוא‪ ,‬מצוי היה רובה בעל קליבר זעיר וטלסקופי לצליפה במטרות‬
‫קטנות שריד מימי הסליקים ואותו רובה יועד לו תפקיד כמוציא לפועל של גזר‬
‫הדין שנגזר על החתולים וכיוון שאותו רובה היה נעול בארון בעליו‪ ,‬נבחר‬

‫הבעלים ורובהו ברוב קולות חברי הוועדה להיות המוציא לפועל‪.‬‬
‫ימים שלמים היה פוסע בחשאי בוחר את הקורבן מבין קהילת פוסעי הארבע‬

‫ואלו‪ ,‬שחשו עצמם בטוחים לא ידעו בכלל מה מצפה להם‪ .‬בגינה בשכונה‬
‫תחת פרחי ציניות צבעוניים נצפה רובץ חתול צהוב ונבחר‪ .‬זקוף פסע לא מניע‬
‫ראש‪ ,‬נע על כפות רגליו כאילו הוא עצמו חתול אלא שחסרה לו אותה גמישות‬

‫שידועים בה ציידים שבלי דעת הפכו ניצודים‪ .‬רק עיניו התכולות נעות תחת‬
‫גבות שעירות מכאן לשם ובחזרה נמנע מלהביט במטרה‪ .‬עלה על אחת‬

‫המרפסות אט אט כיוון את הכלי אל הצהוב המנמנם שאינו יודע כלל מה‬
‫מצפה לו ובוטח בטחון מלא באמירה הידועה על תשע נשמות של החתולים‪.‬‬

‫מבעד לטלסקופ ניראו שפתיו וחוטמו שצבע ורדרד בשר להם ונראה היטב‬
‫הרטט המטרטר המעיד על הנאה שלמה ולפתע הך ! ירייה מפצחת‪ ,‬החתול‬

‫‪56‬‬

‫מזנק מטר באוויר באינסטינקט אחרון של חתולים ועוד בטרם נחת ממעופו‬
‫לקרקע הייתה כבר נשמתו האחת והיחידה במקום אחר‪.‬‬

‫באותה תנועה איטית מדוייקת נטל את שק הקנבס הנתון בחגורתו הכניס‬
‫לתוכו את הגופה החמה נשא מטענו אל בור האשפה שנחפר במיוחד למטרה‬

‫זאת ובור זה קלט אל תוכו עשרות רבות של חתולים שאיתרע מזלם ולא‬
‫צויידו בתשע נשמות כשאר אחיהם‪ .‬איני יודע איך פסק העניין הזה או‬

‫שהייתה זאת החלטה של ועדה אחרת או שאזלה התחמושת או שפשוט מאס‬
‫העושה במלאכת הצייד‪ ,‬בסוג זה של פרנסה‪.‬‬

‫דווקא הוא מזונו זרעונים וגלעינים ואפילו באוהל הרווקים הותיר כוס מיץ של‬
‫תפוזים או גזר או כל שורש או פרי אחר שהיה משמש סימן לשותפו האחר‬

‫באוהל הרווקים שיידע כי עליו לבושש לבוא‪ .‬כוס משקה זה נשתה עד תום רק‬
‫אחר מעשה שם על מיטת הברזנט המתקפלת‪ .‬רק אז שב השותף אל מיטת‬
‫הברזנט הקרה‪.‬‬

‫את הבקרים פתח במקלחת צוננת והתעמלות בוקר וכל נוהגו נוהג של אוהב‬
‫חיים טובים ושעשועים ראשון רצי השדות וצועדי הבריאות‪.‬‬

‫רצה הגורל ובדיוק בשעת פניה מסובכת לצד ימין ואיתות נמרץ ביד עולה‬
‫ויורדת למען יהיה ברור לכל התנועה הדחוסה מאחוריו על כוונת הפניה‬

‫החדה‪ ,‬מעבר מדרך ראשית רחבה אל מדרכה צרה בדיוק במקום המסעף היה‬
‫גישרון מוליך מים ברגע הפניה בבהלה ותוך טישטוש חושים‪ ,‬חלפה חתולה‬
‫שחורה נחפזת מתחת לגישרון‪ ,‬ביקשה לחצות את המדרכה ובשלומיאליות‬

‫נדירה החדירה ראשה ישר בין השפיצים של הגלגל הקידמי‪ ,‬מה שגרם בהכרח‬
‫לבלימת פתע של אופניים ולגילגול לפנים של הרוכב‪ .‬גם הטוב שברוכבי טור‬
‫דה פראנס היה מתמוטט מתקלה כזאת ונגיחת החתולה השחורה הייתה כה‬

‫רבת השפעה עד כי חדל כמעט כליל מרכיבה על אופניים‪ .‬כמה עצמות צלע‬
‫שבורות‪ ,‬במהלך בדיקות נילוות ניגלו פגמים בריאותיים שונים עד שהלך ודעך‬

‫ונמוג ונקבר בחורשה‪ .‬החתולה השחורה הוכיחה פעם נוספת שבכל זאת יש‬
‫דבר מה בקשר לריבוי הנשמות של חתולים‪ ,‬וכמה מסוכן כאשר חתול שחור‬

‫חולף לפנים‪.‬‬

‫ניבי‬

‫‪57‬‬

‫‪2001‬‬
‫על פחדים ומעשי גבורה‬

‫במקומות אחרים וגם במקומותינו לא חסרות סיבות לפחד‪ ,‬אך אם מתברר‬
‫לפעמים שנגמרו או נעלמו להן הסיבות הרגילות‪ ,‬ישנם כאלה היודעים היכן‬
‫למצוא אותן ואיך להמציא אותן‪ .‬ואם אינן אמיתיות אותן סיבות לפחד‪ ,‬יש‬
‫היודעים להטות ולכוון אותן כך שייראו אמיתיות מאין כמוהן‪ ,‬כי אצלם כנראה‬

‫זה מין צורך מולד‪.‬‬
‫סבתא שלי הייתה אישה כזאת‪ ,‬למרות שלא הכרתי אותה‪ ,‬יש באפשרותי‬
‫לנחש שכל כישורי הפחד‪ ,‬ההפחדה‪ ,‬ההמצאה‪ ,‬הכוונון והלהטוט עברו מדור‬
‫לדור במשפחתי במשך אלפיים שנות גלות כנראה מחמת אסונות שפקדו‪,‬‬
‫גויים‪ ,‬פריצים‪ ,‬קוזאקים‪ ,‬ז'נדרמרים‪ ,‬אנשי חוק ופורעי חוק‪ ,‬שטפונות נהר‬
‫שריפות‪ ,‬ועוד סיבות אין קץ‪ .‬בגאווה רבה סיפרה לי אימי אודות גבורתה החד‪-‬‬
‫פעמית של סבתי שעשתה לה כנפיים ונפוצה בגליל וילנה כולו‪ ,‬כשבא אל‬
‫ביתם קצין פולני אחד בימי השליט פילסוצקי והקצין ביקש לרכוש כובע‬
‫קצינים‪ .‬סבא היה כובען‪ ,‬ושמו יצא למרחקו כמומחה שאחת מהתמחויותיו‬
‫לכובעי קצינים פולניים וכולם באזור ידעו כי כאן בעיירה אפשר לרכוש כובע‬
‫טוב ובזול‪ .‬נכנס הקצין‪ ,‬כדרכם של קצינים פולניים זקוף גאה ומשופם‪ ,‬נעשו‬
‫הכל קטנים ונחותים עוד יותר‪ .‬הביט הקצין סביב‪ ,‬דממה מתוחה ששררה‬
‫בבית‪ ,‬ביקש כובע של קצינים וכוס מים‪ ,‬כי היה צמא‪ .‬סבתא שבאמת הייתה‬
‫קטנה קומה וקומתה קטנה עוד יותר לידי הקצין הגברתן הגישה לו כוס מים‪.‬‬
‫היסס הקצין לאחוז בכוס ושאל‪" :‬את בטוחה שהמים לא מורעלים?" שתתה‬
‫סבתא את מלוא הכוס והשיבה אותה למטבח ובאומץ לב נמנעה מלהגיש‬

‫לגברתן מים‪.‬‬
‫דורות סבתות הורישו לנו שקים גדושים פחדים כמו אותו כר מלא נוצות אווז‬

‫שהייתה נוהגת למרוט ולמלא‪ ,‬למרוט ולמלא‪.‬‬
‫זה לא כבוד גדול ולא גבורה גדולה להודות בפחדנות‪ ,‬אך דומה שלא מעט‬
‫מנוצות פחדים אלה דבקו גם בי‪ .‬אחד הפחדים הגדולים שנדבקו בי הוא הפחד‬
‫מפני נחשים‪ .‬זה נראה לי כאילו טבעי לפחד מנחשים שרבים מהם ארסיים או‬

‫‪58‬‬

‫לפחות כך כולנו סבורים וכבר מבראשית הוא ידוע כמכיש עקב ונושך ערום‬
‫מאין כמוהו‪.‬‬

‫המורה לטבע היה שכן מועיל ביותר שעה שנזעק לקול צעקות האימה של‬
‫אימי כשגילתה להפתעתה נחש מגולגל במרכז החדר‪ .‬נכנס השכן בקור רוח של‬
‫מבין והשמיע קולות עם הרבה שה‪ ,‬שה ושו שו ארוך ומרגיע עד שנרגעה מעט‬

‫הזעקה‪" :‬זעמן זיתוני צעיר!" אמר אוחז בקלות בעורפו ומשחררו לגינת‬
‫השיחים הרחוקה‪" .‬נס שהוא לא היה ארסי!" אמרה אמי מתנשפת וסיפור‬
‫הגבורה שגילתה כשהזעיקה עזרה היה למקור גאוותה‪ .‬היה לו מזל לאותו‬
‫זעמן‪ ,‬שלא נלכד על ידי אבי שהיה בן קצב וספק אם היה יוצא שלם כי אבי‬
‫דווקא אינו חושש מנחשים ונוהג בהם במתינות ובקור רוח‪ ,‬באם זה צפעוני‬
‫הוא חובט בראשו‪ ,‬פושט את העור ויודע לייבש אותו על גבי לוח עץ‪ ,‬ממליח‬
‫את העור במלח בישול ולאחר שבוע של יבוש בשמש‪ ,‬מעבד אותו כשהוא‬
‫משייף בעדינות בעזרת שבר זכוכית‪ .‬פעם אפילו לכד צפע בעזרת מכפתיים‬

‫והביאו להראות לילדים לאחר שנתנו חי לתוך פיה של בקבוק שקוף‪.‬‬
‫לעיתים כששמר לילה או בתקופות מתיחות ביטחונית קיבל לאחריותו רובה‬
‫צ'כי גדול‪ .‬במקום חצר צר ארבע על ארבע מטר בטוח ביותר היה לשמור את‬
‫הרובה במשך היום בארון הבגדים או תחת המיטה ואימי פחדה להישאר עם‬

‫הרובה לבד‪" ,‬ואם פתאום זה יירה? מה יהיה אז?"‪ ,‬כאשר התכוננו לאחת‬
‫המלחמות ריעננו את הידע ולימדו נשק את החברות שהתחלקו לקבוצות‪.‬‬
‫למידה ותירגול לימד אותן את הקבוצה‪ ,‬האדם הזהיר‪ ,‬הדקדקן‪ ,‬הקפדן ביותר‬
‫בנקודה‪ .‬שעה שאחזו את הרובה ארבעים וחמש מעלות לבדיקה השתחררה‬
‫לפתע ירייה מהדהדת מאחד הקנים והכדור חדר אל התקרה‪ ,‬קבוצת הנשים‬

‫עם המורה נשכבה על הרצפה ומרוב בהלה נשמט רובה וברכיים שקשקו‬
‫ברעדה‪ .‬שיא האומץ היה סיכום הקורס כשיירתה שלושה כדורים אל המטרה‪,‬‬
‫שלושה ברובה ושלושה בסטן וזה היה מעשה כה אמיץ שהזכירה אותו במשך‬

‫שנים וגם זקפה לזכותה את היותה לוחמת מגינה‪ ,‬אולי דומה לגבורתה של‬
‫סבתא במפגש עם הקצין הפולני‪.‬‬

‫באחד מערבי האפייה אפתה אימי עוגת טורט ב"וונדרטופ" (סיר פלא)‪ .‬תריסר‬
‫ביצים סדוקות שנאספו בימי השבוע והוצנו גם הן במקום קריר תחת המיטה‬

‫עד שנצברה הכמות הנחוצה‪ ,‬בללה קמח ושמן‪ ,‬הקציפה חלבונים במקצף‪,‬‬
‫הדליקה אש נמוכה כחולה בפתיליה‪ .‬אז יצאתי החוצה‪ ,‬השתרעתי על כסא‬

‫‪59‬‬

‫הנוח המתקפל שחילקה ועדת חברים על פי התור‪ .‬כל חלל החדר מתמלא‬
‫בריח עוגת הטורט וריח נפט של פתיליה‪ ,‬וילונות‪ ,‬קירות‪ ,‬בגדים ובמצעים‬
‫נספג בם הריח‪ .‬שקעתי בכיסא הנוח ובחלומות בהקיץ‪ ,‬מצמצם עיניים ורואה‬
‫את אותם חלקיקים שקופים שטים באוויר ולא אדע פשרם שקעתי במחשבות‬
‫כשלפתע שמעתי קול רשרוש מהשיח ותחתיי זחל צפע ענק לוחש על משטח‬
‫הבטון‪ ,‬התאבנתי ולא יכולתי לזוז או לדבר‪ ,‬חולשה אחזה בי שוקיי וברכיי‬
‫רפסו רעדו להם כגבעולים‪ .‬הדם אזל בפניי וכשהצלחתי לבסוף להיכנס לחדר‬

‫המעושן‪ ,‬הביטה בי אימי אומרת בחיוך‪" :‬מדוע אתה חיוור כל כך?" ולא‬
‫יכולתי לענות‪.‬‬

‫במרכז בסיר הפלא חור והטורט התופח ביקש לצמוח מעל לדפנות ואל פתח‬
‫החור בגפרור שדחפה פנימה קבעה שזה כבר אפוי ולא נידבק ואפשר לצנן‬
‫תחת המיטה שאיש לא ידרוך בטעות‪ .‬אחרי שהוצנה העוגה הפרידה בסכין‬
‫מהדפנות ובתנועה אחת הפכה על מגש מוכן מראש ועיניה נצצו משמחה‬
‫ומעשן כשנחלצה העוגה שלמה וגבוהה‪ ,‬אמרה לי‪" :‬אגיזונט ער אין קופ‪,‬‬
‫זונהלה" (בריאות בראש‪ ,‬בן – באידיש) ולא הבחינה כלל שעדיין נטוע ואני‬
‫עומד מסומר‪ ,‬לבן כקיר‪.‬‬

‫על שרפרף זינקתי ברגע ששמעתי את האזעקה‪" :‬עכבר!" ועמדתי על שרפרף‬
‫מוגן מפני החיה הרעה שהסתתרה מבוהלת מקול הצעקה היא עומדת ניצבת‬
‫על שרפרף חום שני ורק מאוחר יותר כשבא הגואל בן הקצב ובמכת מטאטא‬

‫חיסל את מקים המהומה‪ ,‬נשרנו מהשרפרפים כמו זוג עלים מעץ‪.‬‬
‫ידועים מיני פחדים שונים ומשונים כמו הפחד המסורתי מפני פליטת כדור‬
‫אצל שומר הלילה‪ .‬או הפחד ממחלות של ילדים והכי טוב בבית הייתה סיסמה‬
‫קבועה כשחזרנו בשלום אחרי נסיעה מקרית פשוטה שנחשבה בעינה הרפתקה‬

‫מסוכנת ביותר‪.‬‬
‫בימים ראשונים מצאה עבודה ככובסת‪ .‬מכבסת הייתה עבור משפחות‬
‫מהמושב השכן ותמורת עבודתה השתכרה גרושים בודדים‪ ,‬שהייתה להם‬
‫חשיבות לכלכלה הקיבוצית‪ .‬הקושי בעבודה זאת היה כיצד לגבור על מחסום‬
‫הפחד מפני כלבי השמירה של האיכרים שאימצו להם מנהג כלבי לנבוח לעבר‬
‫עוברים בדרך העפר המקצרת אל צומת ינקלביץ ומי שהעז לחדור לתחום‬
‫החצר קרוב לוודאי היה מסכן את נפשו‪ .‬משפחה אחת במושב הבינה היטב את‬
‫הדבר הזה ומתוך התחשבות אספו את כל הזקוק כביסה בגיגית והציבו אותה‬

‫‪60‬‬

‫בפתח החצר כך יכלה להתגבר על החשש מפני הכלבים‪ .‬המשפחה הזאת‬
‫מתגוררת בפאתי המושב ולא קשתה הגישה אל ביתם תוך סיכון מזערי‪ .‬ביום‬
‫המיועד שסוכם עליו מראש הביאו בחמור ועגלה את הכביסה אל הקיבוץ וכאן‬

‫בעזרת גיגית מגולוונת ולוח כביסה עשוי פח גלי קרצפה וכיבסה‪ ,‬שטפה‬
‫וייבשה את כל הנחוץ והכל קיפלה יפה וסידרה את המלבושים הריחניים לפי‬
‫הסוגים‪ ,‬עליונים לחוד‪ ,‬תחתונים לחוד‪ ,‬נשים לחוד וגברים והכל נראה בסדר‪,‬‬
‫אלא שאיכרים מתוחכמים אלה ידעו לקבל את הכביסה הנקייה עד פתח ביתם‬

‫פשוט נמנעו מלשלם את שכר הטרחה וכמעט נשכח הדבר‪ ,‬אך הציק לה‬
‫מצפונה על שטרחה לחינם והנהנים מפועלה היו איכרים יקים‪ .‬עזרה עוז‬
‫והלכה בין הפרדסים תוך סכנת נפשות עד שהגיעה בשלום לפשפש בחצר‬
‫ביתם‪ .‬ברגע שקרבה פרצו הכלבים בנביחות‪ ,‬הבעלים הציצו מחייכים בסיפוק‬
‫מלא מאחורי סדקים של וילונות ובאופן קבוע הלינו את שכרה עד שנשכח‬

‫הדבר‪.‬‬
‫לימים עבדתי כמחנך קבוצת ילדים והיו בקבוצה הזאת ילדים מהמושב השכן‬

‫והיו שם גם נכדים של אותה משפחה שעד היום קשור דור נוסף של אותם‬
‫כלבים אל כבל פלדה בחצרם‪ .‬ידעתי את סיפור הכביסה וכתבתי פתק אל‬
‫הורי הילדה הנכדה ובפתק הערכתי שבהתחשב בריבית והלנת השכר‪ ,‬בצער‬

‫ועוגמת נפש ועוד כיוצא בזה‪ ,‬הם חייבים להחזיר שכר שלא שולם באלפי‬
‫שקלים חדשים‪ .‬הורי הילדה נזעקו ובאו אליי‪ ,‬כמובן שלא היו מודעים למה‬
‫שקרה בעבר הרחוק ולא היה מקום להקהות שיני בנים על חטאי אבות‪ ,‬אך‬
‫באתי על סיפוקי המלא שעה שראיתי את הבהלה שאחזה בהם כשבאו אלי‬
‫בהולים ואני חמדתי לצון והעמדתי פני תובע בדיוק עד שנמתחו המיתרים‬
‫וחוט הסבלנות והדאגה עמד לפקוע‪ ,‬רק אז מזגתי להם כוס מיץ ואמרתי כי‬
‫חמדתי לצון ורציתי ללמוד דבר על סגירת מעגל ולא יאונה כל רע לביתם שאני‬

‫מחבב אותה כמו את שאר הילדים ללא הפליה כל שהיא‪.‬‬
‫יכולנו להמשיך ולספר במעשי הגבורה ומעשים אחרים שלא דורשים אומץ רב‬
‫וכאלה שנחשבים למסמרי שיער‪ ,‬אך דומה כי ניטיב לעשות כאשר ננצור אותם‬

‫בתוכנו ויאבדו עמנו לעולמים‪.‬‬

‫ניבי‬

‫‪61‬‬

‫אוקטובר ‪1995‬‬
‫ערב יום הכיפורים‬

‫מסע כומתה‬

‫לפני שאודה לכל החברים הצעירים יותר ופחות‪ ,‬לכוחות הביטחון‪ ,‬שירותי‬
‫הבריאות וכפרי הסביבה‪ ,‬על עזרתם הרבה בחיפושים אחר שאול שאבד לנו‬
‫לפתע בשבת אחת שרבית; לפני התודה ‪ ,‬ברצוני להסביר ולהציג בפני חברי‬
‫הקיבוץ את הדברים כפי שאני רואה אותם ולאחר מכן אודה גם לאותם שיעצו‬
‫לשאול ובני משפחתנו‪ :‬מה מותר לעשות ומה צריך וכיצד לנהוג ביום שרבי‬

‫ובאיזה שעה לנוע ומתי בשמש… בקיצור‪ ,‬לכל דורשי טובתנו‪.‬‬
‫בזיכרונות ילדותי‪ ,‬שהזמן רק מזכך ומצליל אותם כיין‪ ,‬למעשה מאז שאני זוכר‬

‫את עצמי ואת אבי (להלן שאולי)‪ ,‬רואה אני אותו הולך ופוסע צועד בשדות‬
‫ארץ ישראל – וזאת הייתה משאת נפשו עוד בגלות דוקשיץ‪ .‬וכאשר העירו לו‬
‫אחיו ואביו כי עבודת הרועה אין מלאכה נחותה ממנה‪ ,‬ולראייה‪ :‬רועי עיירתנו‬
‫ורועי העיירות השכנות – כולם‪ ,‬ללא יוצא מהכלל‪ ,‬אינוולידים הם או מפגרים‬

‫בשיכלם או חולי נפילה‪ ,‬רחמנא ליצלן‪.‬‬
‫היה משיב להם שאולי בכתב יד רהוט בעברית של שבת – כי אין מכובדת ואין‬

‫נפלאה ואין טובה ומועילה מעבודת רעיית הצאן‪ .‬כלום דוד המלך זצ"ל לא‬
‫רעה את צאן ישי אביו בנעוריו בשדות בית לחם?‬

‫כשהלכנו יד ביד לימדני להשליך אבנים כדרך הרועים וקולות גרון וציקצוקי‬
‫לשון לזירוז הצאן וגם להטוטי רועים המתעתעים מקלם בין אצבעות יד אחת‪.‬‬

‫וכשהגענו לוואדי הרטוב‪ ,‬היינו טובלים רגליים במים זכים וצוננים וחוזרים‬
‫דרך חירבת כרכור וחורשת האקליפטוסים הריחנית‪ .‬וזכורות לי בבדידות‬
‫הקרירה מצבות אבן – זאת של אנטול (אלימלך) ושל דוב ודוד‪.‬‬

‫בבית לוגמים מים צוננים מג'רה שהייתה מונחת לה בפינה מוצלת במרפסת‬
‫הדירה; לוגמים מבלי לגעת בשפתיים‪ ,‬ישר אל הגרון‪ .‬אני מביט אל הגרגרת‬
‫שהפכה לפימה‪ .‬שאולי מוציא מכיסו את קופסת הפח הקטנה שבה הוא נושא‬
‫וזלין לשפתיים צרובות‪ ,‬ואני יודע שבכיס השני יש מטפחת אף ואולר שחור‬

‫אנגלי בעל ידית בקליט מחוספסת וקופסת הווזלין והאולר עוד מתקופת‬
‫האנגלים‪ ,‬עדיין באותם כיסים ובאותו הסדר מונחים היום‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫בעבודת המטעים שאולי נוטע שדרות ארוכות של ברושים והוא הולך לאורכן‬
‫ומשקה‪ ,‬מעשב‪ ,‬מעשב ומשקה‪ ,‬תומך נופלים ונוטע מילואים‪ .‬והברושים‬

‫צומחים מוריקים לאורך הוואדיות ולפעמים נדמה לי שבשביל שאולי השדרה‬
‫עצמה היא העיקר‪ .‬היא המטרה עוד לפני תפקידה הרשמי‪ :‬לשבור רוחות שרב‬
‫וסערות חורף‪ .‬משאת נפשו צל עצים לאורך וואדיות ודרכים‪ ,‬ולו ניתן לו היה‬

‫נוטע אותם לאורך פיתולי הוואדי הרטוב והיבש ולאורך הדרכים הראשיות‬
‫והשבילים הנסתרים‪ .‬וכשעקרו את העצים והברושים – שאולי כבר בעסקי‬

‫הגומי‪ ,‬אבל ממשיך הוא לפסוע לאורך אותן תעלות ניקוז וואדיות ומנחם‬
‫עצמו בנטיעת שדרה האהבה לאורך הדרך עין שמר –‬
‫גלעם‪.‬‬

‫את השדרה נטע כשרונן נולד‪ ,‬אך מן הסתם שדרת הפקאנים המצלה נימצא גם‬
‫לה כורת במאוחר או במוקדם‪.‬‬

‫כל השנים האלה שאולי צועד בשדות "במסע כומתה"‪ ,‬בימי חורף חוצה ערוצי‬
‫נחלים ומכשולים אחרים במעברות נסתרות שבנה במו ידיו‪ ,‬תוך שהוא סוחב‬

‫על גבו קורות עץ גדולות‪ ,‬משטחי תעשיה‪ ,‬צינורות ברזל נעזבים או אבנים‬
‫כבדות וגישרונים נעלמים אלה נסחפים להם מידי חורף עם בוא השיטפונות‪,‬‬
‫והזרמים אוספים אותם אל הסכרים והמאגרים בשדות הדרום‪ ,‬וגשרים אחרים‬

‫מחליפים את אחיהם הסחופים‪.‬‬
‫כל אחד שיוצא בשעות אחרי הצהריים לשדות המזרח עשוי לפגוש בשאולי;‬
‫פוסע לו לאט‪ ,‬לפעמים תרמיל לקט אבוקדו תחת ידו‪ ,‬כבד כבד התרמיל‪ .‬לא‬

‫כל כך מתוך הצורך‪ ,‬אלא מתוך תחושה שחבל להשאיר פרי על הארץ‪.‬‬
‫בשנים האחרונות כשהתנאים מתאימים מבחינה משפחתית‪ ,‬אוהב שאולי‬

‫לצאת אל המאגרים‪ ,‬הוא עוקב אז מקרוב אחר שלבי המדידה‪ ,‬החפירה‬
‫והבינוי‪ .‬אהבה רבה יש לו אל הציפורים והוא צופה במשקפתו הקטנה בציפורי‬

‫הביצה ובעופות המים‪.‬‬
‫כל השנים האלה של הליכה בשדות ב"מסע כומתה" או אולי מוטב "מסע‬
‫קסקט"‪ ,‬מלווים תמיד בחרדה קלה שמא‪ ,‬חס וחלילה‪ ,‬יקרה לו דבר רע בהיותו‬
‫לבד ורחוק מהבית‪ .‬פעמים רבות הוזעקתי אזעקות שווא ולאחר זמן כבר‬

‫הסתגלתי‪.‬‬

‫‪63‬‬

‫היום‪ ,‬לאחר האירוע הקשה של שבת‪ ,‬ברור לי ששאולי‪ ,‬נשמות רבות לו‪.‬‬
‫יום אחד הביא לי מגלן פצוע שמצא באחת הביצות‪ ,‬אך כדי להציל את נפש‬
‫המגלן האומלל‪ ,‬שם נפשו בכפו ולא רחוק היה מטביעה בבוץ הטובעני‪ ,‬אך‬

‫המגלן בידנו והבחור חי‪.‬‬
‫"הבחור"‪ ,‬כפי שאמר קצין מג"ב בקשר‪ ,‬נראה לאחרונה ליד הפרדס‪ ,‬והבחור‬
‫שאולי שלא רוצה לחזור באותו מסלול שממנו הגיע‪ ,‬מחפש לו במסעיו דרכים‬

‫חילופיות‪ :‬כשיש גדר הוא זוחל תחת הגדר או מטפס גבוה על שער ברזל‬
‫מרושת‪ ,‬נופל וקם ולאט חוזר לו אל אהובתו‪.‬‬

‫אז אני שואל אתכם‪ :‬אחרי כל כך הרבה מסעות וטיולים‪ ,‬לא מותר לו פעם‬
‫אחת ביום סתיו חם מן הרגיל לעונה‪ ,‬לשבוק מתשישות וחוסר נוזלים ולהזות‬
‫בחושים מעורפלים ברעייתו האהובה שדואגת והוא רובץ חסר אונים בין קוצי‬
‫לכיד הנחלים‪ ,‬דטורה וטיון דביק על אבנים חדות; מוצא מעט צל תחת עשבי‬

‫הסוף‪ ,‬והוא לכוד בין סוללת המאגר החדש הגדורה היטב והוואדי הרטוב‬
‫שמימיו בעונה זאת של השנה צהובים ומורעלים והוא מקשיב לשאון מפל‬
‫המים בסכר הישן וניזכר אולי‪ ,‬ביובלי הברזינה בדוקשיץ הרחוקה‪ ,‬ותוך כדי כך‬
‫עולים בראשו רעיונות סרק – עולים ובטלים בעודם באיבם; אווירון גורר דאון‬
‫נראה לו כמסוק התר אחריו… ושוב‪ ,‬בכוחות שאגר לאחר נימנום ממושך‪ ,‬הוא‬
‫מושך עצמו על סוללת האבנים ואל הגדר עד שכלים כוחותיו והוא מדרדר‬

‫עצמו חזרה אל צילם של הקוץ והדרדר‪.‬‬
‫שוב הוא זוחל כמו חייל והקוצים ואויבי טבע אחרים קורעים פצעים בעור‬
‫וכבר אינו חש בכאב ותנועה מטושטשת וזחילה‪ ,‬הצמא מציק‪ ,‬יבש הגרון‪ ,‬יבש‪.‬‬
‫שאולי לא לוקח מים – זאת דרכו ונימוקיו העקשניים עמו‪ .‬סוף סוף הוא מגיע‬

‫אל קצה הבור‪ .‬נגלה לו האור בקצה מערה‪ ,‬הקוצים וסבך הסוף והקנה‪.‬‬

‫האוויר נעשה קריר מעט ושאולי שלנו קם על רגליו כולו פצוע והמקל נשאר‬
‫אי‪-‬שם מאחור נטוש עם כמה וכמה רעיונות לא מוצלחים‪ ,‬כגון‪ :‬לנסות‬

‫ולחצות את הנחל או לדלג בשיווי משקל על הסכר החדש‪ .‬אולי אפשר לגלגל‬
‫חביות ולבנות עוד איזה גישרון סתרים שיקל על המעבר אל בריכות החימצון‪.‬‬

‫‪64‬‬

‫ו"מסע הקסקט" או‪-‬טו‪-‬טו מגיע אל קיצו‪ ,‬כששאולי הולך בקצב איטי מעט‬
‫בדרך המלך ושם הוא נגלה לפתע לכוחותינו‪ .‬מבוייש ומיובש אך שמח וטוב לב‬

‫ובהומור הידוע הוא מבקש הביתה אל האהובה הדואגת‪.‬‬
‫אז תאמרו בעצמכם – אחרי כל כך הרבה מסעות במשך שנות דור ויותר‬
‫בשדות עין‪-‬שמר ומענית‪ ,‬עין‪-‬עירון וגן‪-‬השומרון – לא מותרת לו תקלה אחת‬
‫קטנה? ולא חישבתי את אלפי הקילומטרים לאורך מסלול הצינורות בבית‬

‫החרושת‪.‬‬

‫מגיע לו קסקט !!!‬

‫תודה לכולכם שעזרתם ודאגתם‬
‫ולהתראות להולכים בשדות‪.‬‬

‫ניבי מרקם‬

‫‪65‬‬

‫‪2001‬‬
‫פצ'רניה קמנדה (מכבי אש)‬

‫על אף שדיה הגדולים היה חלבה דל ופחות ולא יכלה לספק רעבתנותו של‬
‫תינוקה‪ .‬רצה הגורל וימים אחדים לפני שהוסעה היא בציריה אל בית היולדות‬
‫בפתח‪-‬תקווה ממש באותו רעש ובאותה משאית הוסעה גוצ'ה חברתה שילדה‬

‫אף היא את ביתה הבכורה וגוצ'ה שדיה דווקא הצדיקו את תפארתן ושפען‪.‬‬
‫ועדת החינוך התכנסה ושמעה מפי המטפלת האחראית על התינוקות דין‬

‫וחשבון מלא פרטים אודות זוג שדיים דלים ושניים נובעים‪ ,‬ודבר נוסף אודות‬
‫תינוק צורח ותינוקת שבעה וחייכנית‪ .‬פה אחד הוחלט שג'וצה תשלים את‬
‫החסר אצל תינוקה של ברונקה וההחלטה הועברה אל הנוגעות בדבר ללא‬
‫שנועצו בבעלות הדדיים‪.‬‬

‫וכך במרירות הולכת וגדלה התחילה גוצ'ה להיניק את שני הפעוטות בקבלה‬
‫את דין התנועה וברונקה בנה צורח בזרועותיה‪ ,‬הייתה יושבת סמוך סמוך אל‬
‫המינקת הנובעת חלב משביעה את תינוקותיה‪ ,‬ומבטה מבקש לנתק כבר את‬
‫התינוקת משדי אימא וכל אותה חווית הנקה נגזלה מהמינקת בקלות שאינה‬
‫מתקבלת על הדעת והפכה לה לסיוט כואב רצוף צעקות תובעניות‪ .‬בסל הניחה‬

‫את התינוקת המנומנמת בתענוג‪ ,‬ברגיעה שבעה‪ ,‬משמיעה המיה קלה של‬
‫שובע וחיוך מתוק‪ .‬רק לאחר שהשביעה רעבתנות של תינוק לא לה שהיה‬
‫מכאיב בפטמותיה ואחזה בו כאילו היה חרק מאוס או מכרסם מאוס עוד יותר‪.‬‬
‫הנקה זאת נמשכה זמן רב והייתה לה לזרא שנמשכה גם לאחר שיבשו שדיה‬
‫של ברונקה כליל‪ .‬כשינק בכורה ממעיינות זרים את חלב רעותה ואת שפיות‬
‫דעתה גם‪ ,‬ישבה האם החרבה אל מול צרתה קרוב קרוב על שרפרף עץ נמוך‬
‫ובגאווה סיפרה על מעשי גבורה של פסח שהיה ידיד נעורים של שתיהן‪ ,‬איך‬
‫הוא נעדר ימים ולילות ארוכים תוקף בחשכה מחנות של אנגלים‪ ,‬גונב מהם‬
‫נשק לצורכי הגנה על הישוב היהודי‪ ,‬איך הוא מקריב את חייו הפרטיים ואת‬
‫אהבתו למען המולדת ואיך נפצע וחילץ עצמו וכיצד הוא מארגן עולים לא‬
‫לגליים‪ ,‬כל כך הרבה סיפרה בקול מונוטוני חודר ואפילו לא ראתה דמעה‬
‫מתגלגלת על לחי צרתה והיה לה לגוצ'ה כמו עינוי סיני עתיק כל המלל הזה‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫הימים האלה חרצו גורל רעות קרעו קרע גדול שלא אוחה לעולם בין שתיים‬
‫שגדלו בעיירה קטנה אחת‪ .‬החלטה אסרה הולדה של יותר משני ילדים‪.‬‬

‫דווקא ברונקה הייתה זאת שקיבלה את דין הקיבוץ והתנועה ולא ילדה יותר‬
‫ואילו גוצ'ה ילדה וילדה‪ ,‬מסרבת לקבל את הדין‪ .‬אלא שמאותם ימים חדל‬
‫להישמע קול צחוקה המתגלגל והתכנסה בתוך עצמה ממענת לקבל את‬

‫הסובבים אותה ורק יולדת מפירה את החלטת התנועה ושומרת ילדיה כלביאה‬
‫על גוריה‪.‬‬

‫כתריאל בעלה של גוצ'ה ליבו נטה אל אמנות ואומנות‪ .‬מנעורים נטה ליבו‬
‫אחר אמנות פלסטית והיה יוצר פיסלונים קטנים מחומר שכרה במחצבה ישנה‬

‫בגבעות המזרח מזקק היה באנליזות את חומר הגלם עד שהפך חרסית דקה‬
‫בעלת צמיגות מתאימה ומחימר צהבהב יצר צלמיות קטנות בשעות שלאחר‬
‫העבודה ישב לו על המרפסת שקוע ביצירתו עד חושך‪ ,‬כיסה במטלית לחה את‬

‫הצלמיות ולאחר שיובשו בשמש צבע אותן בצבעים מיוחדים ושרף בתנור‬
‫שבנה במיוחד‪ ,‬בגזרי עצים שקושש הסיק אותו‪ .‬ביום עבד לפרנסתו בפרדס‬
‫וכל אותם עניינים של מולדת ולמען המולדת וביטחון והגנה כאילו לא נגעו בו‬

‫ולא נדבקו‪.‬‬
‫רדומים היטלטלו על עגלת החמור וזה הובילם מנומנמים על הפרדס הגדול‬
‫שם ליד שדרת האקציות הוטמנו הטוריות‪ .‬אספו את הכלים ופתחו גומות‬
‫ורשת תעלות מדופנות היטב‪ .‬אלמלא דקירה מציקה בגב התחתון סביר להניח‬
‫שהיה עובד קבוע בפרדס הוא אהב במיוחד את שעות ההפוגה כשמיישרים את‬
‫הגב ויושבים על גבי טוריה הפוכה שידיתה נעוצה בחול ובשעה זאת דנים‬
‫בנושאי רוח ומצטטים דברים שנכתבו בעיתון "משמר" של יום שישי ומנסים‬
‫לפרש את פשר השיר שפורסם בדף לספרות‪ .‬אחרי זה רבצו בחול בצל השדרה‪,‬‬
‫סעדו כריך‪ ,‬בגבעול יבש חפר חצץ בחריצי השיניים עוקר שיירים מאתמול‬

‫ונהנה מקפה פושר שנמזג מהטרמוס‪ .‬יום אחד כשעבדו ב"בחר" (הוצאת‬
‫יבלית) הרחק בחלקה האחרונה שיועדה לנטיעת תפוזי שמוטי והאוויר נעשה‬
‫הביל ודביק בחלקה שכנה שרפו גזם או קוצים והיה ריח של עשן‪ ,‬לפתע נשמע‬
‫קול מרחוק‪ ,‬כתריאל הזדקף‪ ,‬בקושי מתגבר על מחושים קשים שסחטו אנחה‬
‫מגרונו הקשיב לקול צעד מהוסס לעברו‪" :‬חברים!" אמר‪" :‬שמעתם?" נשמטו‬

‫הטוריות וכל הקבוצה יצאה בעקבות כתריאל שפתח בצעדים גדולים לכיוון‬
‫גבול החלקה וכולם רצים ואין איש יודע בוודאות פשר ריצה זאת מלבד החלוץ‬

‫‪67‬‬

‫הרץ בראש‪ .‬כשהגיעו מתנשפים אל גדרת האקציות ומצאו בה את הפירצה‪,‬‬
‫הדביקו את כתריאל הרץ בחוד עייף מיוזע‪ ,‬כפות ידיו הגדולות שעונות על‬
‫ברכיו‪ ,‬קומתו שפופה הוא מתנשם בכבדות‪ .‬שיירת גמלים עברה בראשה חמור‬
‫מסורס והגמלים נושאים זיפזיף אל כיוון העיירות במזרח ועל פני שיירה זאת‬

‫עברה שיירת אתונות מובילים אבטיחים וטבק למערב לכיוון הנמל‪.‬‬
‫החמור המסורס השמיע קול נעירה שבור של צער על מר גורלו‪ .‬האתונות‬
‫החולפות על פניו השמיעו קולות נעירה של תיסכול ורק כתריאל חשב שאלו‬
‫קולות שופר של "פצ'רניה קמנדה" שזכר היטב מימי העיירה והאווירה והאוויר‪,‬‬
‫ריח העשן וקול הנעירה המוזר כל כך הזכירו לו את הקולות ההם כשפרצה‬
‫שריפה שעה שגץ מאחת הארובות התלקח בבתי העץ‪ .‬אותה ריצה ואותו יום‬

‫של ריצה היה גם יומו האחרון בפרדס‪.‬‬
‫בחלוק רחצה משובץ ישב למחרת ממתין לתורו על ספסל העץ אצל חדר‬
‫האמבט‪ .‬בכתב יד כתוב היה על הדלת‪" :‬טבריה בבית"‪ .‬כשהגיע תורו אחר‬
‫שאר בעלי חלוקי הרחצה נשכב ממושמע באמבט בחדר מלא אדים ומאחורי‬
‫פרגוד לבן על דרגש עץ עמדה צעירה מההשלמה שבידיה העדינות משכה את‬
‫גופו המעורטל בבוץ מיוחד שהביאו מחמי טבריה‪ .‬בתחילה נתקל בחרדת‬
‫בושה קלה אך אט התמכר גופו למשיחות הבוץ החם‪ .‬גם הפעם הייתה זאת‬
‫ועדה כלכלית שהכריעה לטובת "טבריה בבית" על פני נסיעות שהפכו תכופות‬

‫יותר ויותר אל חמי טבריה על שפת הכינרת‪.‬‬
‫אחרי זה עבר לעבודת הלול‪ .‬בלול המטילות החדש התקין במו ידיו מתקן‬
‫מיוחד המאפשר לאוספי הביצים להשעין תא הדלת המתרוממת על מוט עץ‬
‫שיועד לכך ולהימנע מלהשעינה על ראשם שעה שאספו את הביצים‪ .‬כשסיים‬
‫את התקנת המתקן האחרון ובתוך הלול רחשו כבר מאות אפרוחים צהובים‬
‫מצייצים שהתפטמו להם מתלתן קצוץ דק‪ ,‬מעורב בשמן דגים שחור ותערובת‬
‫דקה של סובין‪ ,‬גריסי חרובים‪ ,‬חיטה וקמח תירס‪ .‬האפרוחים הצטופפו להם‬
‫תחת גגוני האימום המחממים והכל סביב מצע ריפוד שבבי עץ ריחניים וצחים‬
‫חש סיפוק רב בעבודתו‪ .‬ברונקה פגשה בו כשגמר להתקין תומך בתא טלפון‬
‫אחרון‪ ,‬הביטה בו בחיוך גם היא שטופת זיעה ושמחה‪ ,‬שתקו‪ ,‬הושיטה אליו‬
‫ידה וכשנגע‪ ,‬בא הרטט המוכר בשיפולים והחיוך במבטים הפך רציני תחת‬
‫כובד המצח עד שמצאו עצמם חובים זה את זו על מצע השבבים תחת ארגז‬

‫ההטלה החדש בין עשרות אפרוחים צהובים מצייצים‪.‬‬

‫‪68‬‬

‫שתיהן היה בהן דימיון מסויים‪ ,‬אלא שאחת שתי רגליה מוצקות על קרקע‪,‬‬
‫שחורה קטנת קומה מלאת אברים‪ ,‬ורעותה צרתה בהירה יפת תואר גם גופה‬

‫היה מוצק ואבריה מלאים‪ ,‬שערה גולש עד גומות ויש בה יופי של דוגמנית‬
‫עירום "רנאורית"‪ .‬כמו מרחפת היא במקום ולא מוצאת מינחת לרגליה וכל‬
‫תנועת אוויר גורמת לערעור יציבותה האוורירית כאילו הייתה עלה אקליפטוס‬
‫סחרחר המנסה לגבור על כוח המשיכה ומגובה בהישמטו מצמרת‪ ,‬מצטרף אל‬

‫מרבד העלים על האדמה‪.‬‬
‫יחדיו נפגשו שעה שהוזעקו עם הכבאים ושאר תושבים על ידי שופרות‬
‫הפצ'רניה קמנדה בעיירה אשר בתיה עץ וניצבו בשורת מעבירי הדליים מיד אל‬
‫יד‪ ,‬פסח אל ברונקה‪ ,‬ברונקה אל גוצ'ה‪ ,‬גוצ'ה אל כתריאל והלאה ואחר כך‬
‫יצאו אל מחנות "השומר הצעיר" ביערות גליל וילנה לאוהלים‪ ,‬אל הידידות‬
‫הרחק מהבית עד שהקימו את הנקודה ורק נסיבות החיים גרמו לחייהם‬

‫להשתבש ולאהבתם להתערבב‪.‬‬
‫באותו יום חדל מפסלוני הצלמיות ומאנליזות של חימר בימים שקע בעבודה‬

‫ובברונקה‪ ,‬בערבים אהב את ילדיו ובלילות היה כר לדמעותיה של גוצ'ה‪.‬‬
‫וברונקה ישנה שינה עמוקה במיטה קרה שעה שפסח רק הוא לחם באומץ‬

‫למען המולדת‪ ,‬החירות ושאר האידיאלים‪.‬‬

‫ניבי‪.‬‬
‫דצמבר ‪2000‬‬
‫קורבן חטאת‬

‫על גל אבנים אפורות‪ ,‬אלה אשר ניבנו ערימות ערימות על ראשי‬
‫טרסות עתיקות ומעל גבה של תלולית סיקול‪ ,‬יכולתי להשקיף‪ .‬בין קירות‬
‫הטרסה צמחו להם עצי פרי צעירים‪ .‬הרחק יותר חלקות מעובדות קצורות‬
‫אשר במרכזן ערימות תבן שנותרו לאחר הדיש‪ .‬עוד מעט תבואנה נשים למלא‬

‫שקי שזרן גדולים שיעמיסו אותם אחרים על עגלות ויישאו אל הדירים‬
‫והרפתות בכפר‪ .‬טרסות אבן בנויות היטב תוחמות גבולן של חלקות ואחרות‬
‫בנויות במדרונות הר למנוע סחף קרקע‪ .‬בטלאי בּור אפורים שולטת הסירה‬

‫הקוצנית‪ ,‬עגלגלה אפורה מאובקת מסתירה בקרבה סלעי גיר קשה סלעי‬
‫"קנומן"‪ ,‬אפורים גם הם‪.‬‬

‫‪69‬‬

‫במעלה הגיא שביל צאן עולה מן הכפר דרך כרמי זיתים אל האזור‬
‫הטרשי‪ ,‬מוביל חוצה אוכף רחב‪ ,‬מסתעף כמזלג זרוע אל 'עין קקוב'‪ ,‬הממוקם‬

‫על מדרגת סלע מעל 'ואדי אברד' ו'מחנה עסכר'‪ ,‬זרוע אחת אל העיר 'שכם'‬
‫הקרובה‪ ,‬זרוע אחרת במעלה ההר שפולסה והותאמה לצורכי ג'יפ‪ .‬רוכב בודד‬
‫ישוב על אתון קטנה‪ ,‬אדיש לטלטלה‪ ,‬מוביל בעקבותיו קבוצת כבשים שנגזזה‬

‫זה לא כבר‪.‬‬
‫למטה שרוי באפלולית בוקר‪ ,‬שוכן הכפר 'עסירה א‪-‬שמליה'‪ ,‬מוצל על‬

‫ידי הרכס הגבוה‪ .‬ממול על כתף מוגבהת עץ חורש ויער‪ ,‬גלמוד ניסמך אל‬
‫תבנית אבן ישנה‪ ,‬שריד ואלי עתיק‪' ,‬סג'ארת זאכי' נקרא המקום והעץ בודד‬

‫חשוף לרוחות דרום מערביות שגוברות על זקיפות קומתו ומאלצות אותו‬
‫להישכב בזווית חדה‪ ,‬כל כולו מוכה רוח עד כדי עלבון‪ .‬הרחק מעל אותה‬

‫שלוחה ואותו עץ ניצב מחנה צבאי‪ ,‬זקיפי אנטנות קורעות את הרקיע‪,‬‬
‫קולטות ומשדרות קולות רעשים ולחשים סמויים‪.‬‬

‫כאשר יורדים בדרך מעקשים עקלקלה נחבט הג'יפ והעוקב הנגרר אחריו‬
‫בגחון המוגן ע"י פח פלדה מרוקע‪ ,‬אדמת בלייה וסלעים פזורים דורשים‬
‫עירנות חושים בתנועה במורד‪ .‬שעות הבוקר קרירות עדיין‪ ,‬עדרי צבאים‬
‫נסתרים וצאן פוסעים בצל המצוק הגדול‪ ,‬מקיצים למרעה עם קרני שמש‬

‫ראשונה‪ ,‬שיחים ובני שיח פזורים בשדות הבור‪ ,‬סירה קוצנית נאחזת בשורשיה‬
‫ברגבי 'טרה רוסה'‪ ,‬מסרבים למחרשת ה'עּוד' וה'נחרור'‪( .‬זהו כלי לשימוש‬
‫החורש בעזרתו מסלקים שורשים ואדמה נדבקת‪ ).‬אזנב מצוי מפיץ זרעיו‬

‫המעופפים כמצנחים פלומתיים קטנים‪ .‬באזורים נמוכים יותר שולטים צמחי‬
‫'עוקץ העקרב' הזיפניים‪.‬‬

‫עטופים בשמיכות "קוץ" צבאיות יורדים החופרים מפסגת ההר אל‬
‫מקום האתר העתיק‪ ,‬למטה ב'עמק מכמתת' ו'סהל בית דג'ן'‪ ,‬עטופים גם הם‬

‫שמיכת ערפילי בוקר‪ ,‬מצע ריפוד מוך צמרי‪ ,‬לרכסים נטועים‪ .‬הג'יפ עמוס‬
‫לעייפה‪ ,‬עוקף את הצללים המהלכים אט‪ ,‬מחליק על דרדרת אבנים הניגפות‬
‫בפני צמיגים שחוקים‪ .‬נשימה עמוקה משתחררת בהגיעי לישורת‪ .‬שם פסעה‬
‫בסנדלים וגרביים צחורות צועדת בטוחות‪ ,‬בגדי חקי וחצאית ארוכה הרבה‬

‫מתחת הברכיים‪ ,‬כאפיה לבנה דקה על הצוואר‪.‬‬
‫לאחר שחניתי קרוב ככל האפשר למקום האתר התחלנו לפרוק את‬
‫הציוד הרב‪ .‬מפויחת‪ ,‬בנויה אבן ניצבת מהעונה הקודמת כירת שדה‪ ,‬סיר‬

‫‪70‬‬

‫אלומיניום גדול חצי מים נח על שתי יתדות צבאיות‪ ,‬כלב הגז משמיע נהמה‬
‫ארכנית מבטיחה‪.‬‬

‫נאווה הציגה את עצמה והציעה עזרתה‪" :‬תזכור!‪ ,‬דגש על האלף!"‪ ,‬זכרתי‪.‬‬
‫בערב ביישוב הנחתי גוף יגע על מיטת הסוכנות לתנומה רגעית‪ ,‬אז‬
‫שמעתי קול רחוק של שירה נוגה‪ ,‬לחנים מוכרים רחוקים‪ .‬יצאתי בעקבות‬
‫הקול שבקע מבעד קירות דקים של צריף סמוך‪ .‬פרטה בקלילות על ארבע‬
‫זוגות מיתרים‪ ,‬מצמידה מנדולינה סגלגלת אל חיקה‪ ,‬כמיהה וכיסופים בקולה‪.‬‬
‫הקשתי בדלת שנפתחה מעליה ואמרתי‪" :‬נאווה‪( ,‬אלף מודגשת) את שרה יפה‪.‬‬
‫אם תשירי על הדשא נצטרף אליך בשמחה‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬תבואי מחר נעולה בנעלי‬
‫עבודה‪ .‬לילה טוב!"‪ ,‬פניתי מתעלם מהסומק שעטף פניה‪ .‬למחרת ישבה מולי‬
‫תחת סככת הצל באתר‪ ,‬פניה יפים‪ ,‬עיני עופר‪ ,‬ריסים ארוכים‪ ,‬סמוקת לחיים‬
‫ורודים בגוון אבטיח טרם בשלות‪ .‬שוחחנו על דיני קורבן ואלוהים שבשמיים‬
‫ובכל מקום וזה שמצוי בתוכנו‪ .‬הייתה משפילה עפעפיים וריסים ארוכים‬
‫בדברה‪ .‬סעדה בתאבון רב‪ .‬כשיצאה מסככת הצל אל השמש ראיתיה נעולה‬

‫בנעליים חומות וגם טופוגרפיה מוסתרת בבגדי חקי‪ ,‬עקרה אנחה כבדה‬
‫מקרבי‪ .‬בערב שרה על הדשא‪ .‬רבים נאספו סביב‪ .‬בטרמולו פורטת במפרט על‬
‫גבי מיתרים‪ .‬פעמים הקישה בטנבור על קלף מתוח ורשרשה צלצולים עדינים‬

‫בטבליות הנחושת הדקות על חישוק העץ‪ .‬המתנדבים היו קשובים‬
‫והסטודנטים שרו בהתלהבות‪ .‬שרה את שירי רחל המשוררת ושירי רחל‬
‫שפירא שאהבה במיוחד‪ ,‬ידעה את המילים שיצאו בהירות‪ ,‬כל הברה בתו שלה‪,‬‬
‫כל מילה בטון‪ .‬חושניות בורקות בלחלוחית ורודה נראו שפתי הנערה‪ .‬מילות‬

‫השיר מתוך תוכה נבעו כעפרונים שוחרי דרור מרפרפים‪.‬‬
‫כששוחחנו בפעם הבאה עלה הנושא‪" :‬קול באישה ערווה" ושוב סמקה‬
‫עד שורשי הצוואר ושביל הגיא הגולש שהציץ מבעד לכפתור הפרום בחולצת‬

‫החקי‪ .‬אחרי השיחה הזאת לא שרה בערב ובערב הבא כשסרתי אל חדרה‬
‫אמרה כי אסור לי לשהות איתה ביחידות בחדר אחד כשהדלת נעולה ולמרות‬
‫זאת התירה לי להישאר ושרה כמה שירים רק לי‪ ,‬מקישה בזרועות זקופות על‬
‫שתי לוחיות עץ שחורות קעורות באמצעיתן‪" .‬ערמונית‪ ,‬קוראים לזה" אמרה‪,‬‬

‫מקישה בקצב‪.‬‬
‫למחרת לא באה לעבוד ועל מיטתי מצאתי במעטפה מכתב בכתב עגול‬
‫של נערה‪ ,‬מכתב אהבה שלא השאיר שום ספק לגבי הפח שנפלתי בו ולקורי‬

‫‪71‬‬

‫העכביש שלכדוני כחרק‪ .‬בערב פסעתי נסער בשבילי היישוב האפלים‪ ,‬חוכך‬
‫בדעתי את הצעד הבא איך לא לפגוע ולהבהיר דברים כשלפתע בין גינות‬

‫רוזמרין ריחני ושיחי הרדוף צצה נאווה‪ .‬המקום היה אפל מאוד‪ .‬אמרתי לה‬
‫מייד‪" :‬נאווה‪ ,‬זה לא יילך!"‪ .‬סיפרתי על הילדים והאישה וכל מירקם היחסים‬
‫במשפחה ופער הגילים ונשמעתי לפתע מתנצל‪ ,‬הרגשתי עלוב כל כך מבוהל‬

‫ובוש להיות סדן דל לקורנס עמלים זה‪ .‬ידעתי שבכתה בחשכה‪.‬‬
‫נותרו עוד שני לילות לסוף וכבר רציתי שייגמר השבוע‪ ,‬חלק מהחופרים‬
‫עזב והתפנו חדרים‪ ,‬רחקתי מחדרי עושה דרכי בחשכה‪ ,‬נושא מצעים‪ ,‬מצאתי‬

‫לי חדר פנוי ונפלתי על מזרון הספוג‪ ,‬יגע‪ ,‬מותש‪.‬‬
‫לפתע ידעתי עוד טרם נעורתי לחלוטין‪ .‬לופתת רגליה כמלקחי ברזל‬
‫נצמדת אלי מדיפה תום נעורים וניחוח פרחי שדה‪ ,‬טמנה ראשה בשקע בין‬
‫כתף לצוואר‪ ,‬מזילה דמעות חמות רגע ערגה הפך לתאווה וחשק ושנינו היינו‬

‫כטובע בשיבולת הנאחז בשיבולת‪.‬‬
‫ידה זחלה בלאט במורד אל "עין הסערה"‪ .‬באחת אחזתי בכתפיה‪ ,‬מרחיק גופה‪.‬‬

‫מאליה שבה היד‪ .‬חיבקתני חרש בוכייה ואני לבושתי בין זרועותיה נרדמתי‪.‬‬
‫בבוקר זה לא באה לאתר‪.‬‬

‫אישה אחת רכילאית מתושבות ההתנחלות עקבה אחריה‪ ,‬התנכלה לה‪,‬‬
‫שלחה מברק בהול לאימה‪" :‬בתך יוצאת לשמד‪ ,‬הצילו!!!"‬

‫שקעתי בעבודתי הארכיאולוגית בתחתית המזבח עמוק במסד הבהיר‪,‬‬
‫קרני השמש נחתו ללא רחמים אל תוך ארגז האבן שחפרתי בתוכו‪ .‬בשעת‬
‫צהריים הבחנתי לפתע בטיפות לחות הנושרות נספגות בעפר הבהיר‪ .‬זהיר‬

‫הזדקפתי‪ ,‬על קיר ארגז האבן‪ ,‬כפופת ברכיים ישבה מעלי‪ ,‬דמעותיה נושרות‬
‫עלי‪ ,‬לא נשלטות‪ .‬טיפסתי לקראתה על סולם קצר לצאת לנחמה‪" .‬אני עוזבת"‪,‬‬

‫אמרה‪" ,‬חוזרת הביתה‪ ,‬באתי להיפרד"‪ .‬הפניתי ראשי וכמעט שמטתי אחור‬
‫שעה שראיתי בסמוך אישה חרדית בפיאה ולידה אברך ישיבה חיוור לבוש‬
‫שחורים בפיאות מסתלסלות ומשקפי ראייה עגולים תחת מגבעת שחורה‪.‬‬

‫"אלה אימי ואחי" אמרה‪ ,‬מצביעה על האברך החיוור ואימו‪.‬‬
‫במהירות שקעתי המום אל מסד המזבח‪ .‬בקול צלול שמעתיה אומרת‪:‬‬

‫"קורבן חטאת אני‪ ,‬קורבן עולה"‪ .‬קפאתי במקומי‪ ,‬ראשי קודח‪" :‬אוי לקורבן‬
‫ולמקריבו"‪.‬‬

‫‪72‬‬

‫מאוחר יותר נודע לי כי השיאוה בדחיפות לרופא שיניים בוגר שהוטס‬
‫במיוחד מברוקלין ונולדו להם שם ילדים‪ ,‬וילדים וילדים‪.‬‬

‫כשחזרתי להתנחלות מצאתי על הכרית שני גלילי בריסטול קשורים‬
‫כמגילה בסרט משי אדום‪ .‬על גבי גיליון אחד היה ציור יפה‪ :‬רכסים חדים‬

‫קורעים את השמיים צבועים צהוב‪ ,‬במרכז ספר תנ"ך כחול גדול‪ ,‬אליו כפותה‬
‫בעבותות דמות נערה דקה סימבולית‪ :‬ללא שער וללא פנים‪ ,‬ללא אברים‪ ,‬רק‬
‫גפיים משולבות ורדיד בד דק מתנופף ברוח‪ ,‬עוטף את גופה‪ .‬שבילים מזוגזגים‬

‫קשים בקוויהם ושחורים מובילים אל הפסגות‪.‬‬
‫על גיליון הנייר השני ציור של נערה יושבת בעיני עופרים‪ ,‬יפה‪ ,‬עטורה‬

‫סרט ראש‪ .‬גבעות שומרון עגולות ברקע‪ ,‬כפר ערבי וקבר שיח עם עץ אלון‬
‫ובאותיות סת"ם גדולות כתובות מילות השיר של רחל שפירא שאהבה לשיר‪:‬‬

‫לו ידעת איך כל נים‬
‫שבי ירא‬

‫אני רואה את השדות סופגים גשמים‬
‫אני שואלת את עצמי‬
‫מתי מתי יבוא יומי‬
‫להיקרא‪.‬‬

‫על מצע האדמה‬
‫תשוקה שלי הונחה‬
‫אני שואלת את נפשי להיות ברוכה‬
‫נותר גופי בצמאונו‬
‫אתה יודע את חומו ותמהונו‬

‫ועוצם עלבונו‪.‬‬

‫מכל מבט ועלעל‬
‫נוטף הטל‬

‫ובתוכי ממתין לו בכי מיוחל‬
‫אני נמשכת לתלמים‬

‫אני הופכת רחמים ותחנונים‬

‫‪73‬‬

‫חיים שלמים‬
‫כל נים שבי ירא‪.‬‬

‫רחל שפירא‪.‬‬

‫ישנם סוגים שונים של אהבה‪ :‬יש אהבת בשרים ואהבה אפלטונית‬
‫וסטוץ ויש פנטסיה שגם בה יש יופי מיוחד‪ ,‬אהבת בוסר ואהבה ממבט ראשון‬

‫ואהבת אמת ואהבה לנצח ואהבה נכזבת‪.‬‬
‫עלה בזיכרוני סיפור זה כשביקרתי במערת הנטיפים בהרי ירושלים ושם‬

‫בתוך המערה הצביעה המדריכה "מהגנת הטבע" בפנס סימון מיוחד על זקיף‬
‫גיר מבריק מחודד‪ ,‬שאליו יורד נטיף גם הוא מחודד בורק ושניהם ניגשים זה‬
‫אל זה מבקשים לגעת ורק טיפה אחת של מים זכים טהורים מפרידה ביניהם‪.‬‬
‫זאת אמרה המדריכה באנגלית‪ - Disappointment love :‬אהבה נכזבת‪.‬‬
‫רק מאוחר‪ ,‬ימים רבים אחר כך ראיתי בצידו השני של גיליון הבריסטול בכתב‬

‫זעיר מיקרוסקופי כמעט‪" :‬לך‪ ,‬באהבה!"‪.‬‬

‫ניבי מרקם‬

‫‪74‬‬

‫‪1994‬‬

‫"על ההרים אשא בכי ונהי‬
‫ועל נאות מדבר קינה‪".‬‬

‫(ירמיהו ט' – ‪)9‬‬

‫קינה לט"ו בשבט‬

‫בימים רחוקים בכל יום הולדת שלשלנו פרוטות אל קופסת התכלת‪.‬‬
‫פרוטה אל פרוטה‪ ,‬רגב אל רגב‪ ,‬ויער ניטע אדמה נגאלת‪.‬‬

‫בימים רחוקים כשעוד נטעו בשדותינו‪ :‬כרמים‪ ,‬עצי‪-‬פרי והדר‪.‬‬
‫ואלון התבור הזקן המסועף נחשב היה לספר‬

‫ושכונת חממה ודרום לא היו אלה פרדסי לימון‪.‬‬
‫ופרדס ד' עטור ברשים גבוהים עוטף בצלו סודות אפלים‪.‬‬
‫בימים רחוקים מטע א' ו‪ -‬ב' ושלושה עצי תות פורים ובוסתן‬

‫ושיזף אחד בודד בדרך אל "מנשיה" ו"חמדן"‪.‬‬
‫נדיר בצורתו ומסתורי‪ ,‬ניצב שריד ליער "פארק"‪ :‬אלון נבוב אחד‪.‬‬

‫וילדים גדלים ומגדילים את טווח הנדודים‪:‬‬
‫מעץ לעץ‪ ,‬מפרי לפרי‪ ,‬מצל לצל‪ ,‬מעונה לעונה‪ ,‬עד יער מענית‪.‬‬
‫הרקפות בפריחתן משכרות את החושים וריח קריר של אורניות וכלנית‪.‬‬

‫בחורף שקוף רואים עד המוחרקה שבכרמל והכל צלול‬
‫ואת הרי שומרון הכחלחלים רואים מהפרדס הגדול וזה יפה כמו בחו"ל‪.‬‬

‫עוד לפני העקירות‪ ,‬בימים של "פרדס" החמור וגם לאחריו‪,‬‬
‫"פרדס גדול" קראנו לו‪ ,‬אך מה עכשיו?‬

‫כשעקרו את חלקת הלימונים בשכונת "החממה" ו"הדרום"‬
‫אספנו פירות גדולים צהובים‪ ,‬סחטנו מיץ המון‪,‬‬

‫עד שהחשיך והורים דואגים אספו אותנו אל חדרים קטנים‬
‫והכל נישכח‪ :‬בקבוקי המיץ והלימון והמקום‪.‬‬

‫לאט לאט‪ ,‬ביחד עם האמונה‪ ,‬עקרנו מסביבנו את הפרדסים והמטע‬
‫ואת שוברי הרוח‪.‬‬

‫הלכו ודי! גפן‪ ,‬שזיף‪ ,‬אגס‪ ,‬חבוש ותפוח‬
‫הלכו הברוש והאקציה‪ ,‬שמוטי‪ ,‬תפוח דם‪ ,‬פקאן‬

‫‪75‬‬

‫"פרדס גדול" הפך פרדס קטן‪.‬‬

‫הלכו אתם גם ניחוחות של פרדסי אביב‬
‫כלים כבדים בונים ]פרוייקט בדרך תל‪-‬אביב‪.‬‬

‫ברור לכל שהפיתוח הוא נעוץ וגם חשוב‬
‫לילדנו אוטוסטרדה יש‪ ,‬אז מה לעומתה שוקל אלון אחד נבוב?‬

‫במזרח‪ ,‬מעבר לחלקות המטעים‪ ,‬הכרם‪ ,‬הפקאנים ז"ל‬
‫מוקמת עיר‪ .‬ואותה הקרן הקיימת עוקרת יערות קק"ל‬

‫וגם אלות וחרובים ויערות קדומים והפיתוח הזוחל‬
‫צודק ומשתולל‬

‫וכביש ענק בין לאומי את המזרח חוסם‪ ,‬כמו נחש ענק שחור אפל‬
‫חוצה את ישראל‪.‬‬

‫בימים רחוקים בכל יום הולדת שלשלנו פרוטות אל קופסת התכלת‬
‫ואפילו עברנו עם אותה הקופסה‪ ,‬למען העץ‪ ,‬מדלת לדלת‪.‬‬
‫אותם יערות‪ ,‬נאות מדבר למען המולדת‬
‫הופכים תוך יום‪ ,‬מדבר אספלט למען המולדת‪.‬‬
‫ולקינוח ולשיפור מצב הרוח והביטחון‬
‫בדרום עומד לקום שדה תעופה‪ ,‬זוכרים? "אוירודרום"!‬
‫זה טוב אומרים ביהירות‬
‫לכלכלה בכלל ובפרט לתיירות‪.‬‬
‫בט"ו בשבט בחג האילנות‬
‫כדאי אולי לזכור את העצים הנ"ל‬
‫ולהתבונן באלבום תמונות שחור לבן שמעבר רחוק‬
‫וזיכרון חלום ישן ירוק ירוק‪.‬‬

‫ניבי מרקם‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫קללת קניאס – הוקרא בכנס ס‪.‬ה‪.‬מ – ‪1990‬‬

‫מכל ארבעת השותפים לשוד קניאס רק פינו נשאר שלם וללא פגע‪ .‬הוא גם‬
‫היה זה שנרתע כל הזמן ולא נתן ידו לנבירה הפראית בגלי העצמות‪ .‬כל‬

‫השתתפותו במסע הייתה לו לטורח‪ ,‬כנאנס עשה דרכו עמנו מהתחלה ועד‬
‫הסוף‪.‬‬

‫קניאס הוא בית קברות מהתקופה ההלניסטית השוכן מערבית לבלוזה בצפון‬
‫סיני ומזרחית לתל‪-‬אל‪-‬חיר‪ ,‬שני תילים גדולים ומרשימים שופעי ממצאים‪ ,‬גן‬

‫עדן לחובבי חפצים עתיקים‪ .‬בית הקברות משתרע על כ‪ 4-5 -‬דונם באדמת‬
‫מליחה דביקה‪ .‬הבדואים מכנים את המקום "מקברת א' דהב" (בית קברות‬

‫לזהב)‪.‬‬
‫מעטים ידעו על קיומו של בית קברות זה‪ ,‬אך לא העזו לפגוע בו‪ .‬את אש‬
‫התאווה לשד האתר הדליק ידידי זאב‪ .‬זה היה במסע שוד שנערך חודשים‬
‫מספר קודם לכן בתל‪-‬אל‪-‬חיר שם אספנו מאות מטבעות תוך שעות ספורות‬
‫בילקוט רגיל וגוויות מצומקות של חיילים מיצריים היו מוטלות בחול‪ .‬מדי‬
‫נתקלנו בגוויה תוך חיפוש המטבעות הייתי ניבהל‪ ,‬מתאבן לשניות מספר בגרון‬
‫ניחר והולם דופק‪ .‬באחת הפעמים שזאב הרים ראשו ממלאכת הקודש וראה‬
‫אותי המום אל מול האסון ניגש אלי ואמר‪ :‬גם לו הייתה מונחת לה מטבע‬
‫בתוך הפה או על המצח הייתי לוקח אותה‪ .‬אל תשכח ניבי‪ ,‬יש לי ‪ B.A.‬אמר‬

‫בצחוק מריר‪ ,‬בוגר אושוויץ אני‪ ,‬ואני ידעתי‪.‬‬
‫הוא הודיע לי שיש מקום שנקרא קניאס ושם איפה שדורכים הרגל שוקעת‬

‫בתוך קנקן קבורה או כלי מנחה‪.‬‬
‫לא נזקקתי לדחף נוסף‪ .‬ידענו שצנחנים שלנו נמצאים לא רחוק מבלוזה‬

‫וקבענו לנו שבסיסם יהיה בסיסנו לשניים שלושה לילות‪.‬‬
‫היינו מסגרת של ארבעה‪ ,‬פינו ואני‪ ,‬זאב וגדעון‪ .‬גדעון היה בעבר חניך של זאב‬

‫והיה לו כבן טיפוחיו‪.‬‬
‫לבשנו מדי צבא ויצאנו לסינרמה בת"א משם היו יוצאות כל יום הסעות לכל‬

‫חלקי סיני‪ .‬מצאנו את האוטובוס לבלוזה‪ ,‬ציינו את מספר היחידה של‬
‫הצנחנים‪ ,‬ללא שאלות נוספות עלינו לאוטובוס וישבנו לשם ביטחון בספסל‬

‫האחורי נחבאים מעט‪ .‬בשעות הצהריים היינו במחנה הצנחנים ונתקבלנו‬
‫בשמחה ע"י עמית שדאג לנו לאוהל לינה ולטרמפ בבוקר אל הנקודה הקרובה‬

‫‪77‬‬

‫לקנאיס‪ .‬סיקס צבאי נעצר כ‪ 3-4 -‬ק"מ מערבית לאתר מכאן עלינו לצעוד‬
‫רגלית‪ .‬למרות שהייתה שעת בוקר מוקדמת כבר ניתן היה לחוש בלחות‬

‫המחניקה העולה מאדמת המליחה‪.‬‬

‫לבד מכלי המים האישיים נשאנו ג'ריקן צבאי שחור ‪ 20‬ליטר תוך שאנו‬
‫מתחלפים בנשיאתי‪ .‬פסענו בדממה‪ .‬השקט נעם לי וחשתי ביטחון‪ .‬לא היה‬
‫כוח שיכול לעצור בעדנו בלהט שדבר בנו למציאת האוצרות‪ .‬פינו התאונן מדי‬

‫פעם וניסה בשארית כוחותיו להטות אותנו מהמזימה‪.‬‬
‫לפתע הרגשתי שרגלי כושלת‪ ,‬צליל פיצוח רך‪ ,‬צונחת כ‪ 30 -‬ס"מ אל תוך פיטס‬

‫גדול שהבחנתי בצורתו רק כשהייתי כבר תקוע בתוכו‪.‬‬
‫במבטאו האוסטרו‪-‬הונגרי הכבד הודיע זאב קניאס ועיניני כדרכו‪ ,‬ללא מילה‬
‫נוספת ניגש בלהט רב לחפירה‪ .‬גם אני לא התבטלתי‪ .‬פינו היחיד שהסתובב‬

‫בינינו נדהם מנסה להאיט אבל גם הוא לאט לאט נסחף אל המעשה‪.‬‬
‫בית הקברות היה רצוף בפיטסים בדרך כלל שכבו זוגות זוגות פתח אל פתח‬
‫כשבתוכם מונחות העצמות וסביבם כלי המנחה מהתקופה ההלניסטית‪ ,‬פכיות‪,‬‬

‫דמויות‪ ,‬כישור קעריות אדמדמות וצלחות שטוחות‪ .‬כל הכלים היו נגועים‬
‫ומעוכלים על ידי המלח הרב שנמצא באדמה‪ .‬היה שם סוג נוסף של קברים‬

‫בנוי כארון מלבנים אדומות‪.‬‬
‫המראה מסביב היה מוזר‪ :‬כעין פטה‪-‬מורגנה‪ ,‬לכל כיוון שתיפנה‪ ,‬הבל האוויר‬
‫העולה מהמליחה נתן את התחושה כאילו אנו נמצאים על אי בלב ראי ענק‬

‫במרחקים ניראו שטים על אדוות החום סיקסים ומכונים צהליים‪ .‬הנשימה‬
‫הייתה קשה והלחות מעיקה‪ .‬שעת צהריים וכבר הג'ריקן ריק ממימיו‬
‫הפושרים‪ .‬כלי המינחה השונים נאספו בצל תלולית קטנה‪.‬‬

‫לאחר שחפרתי ונברתי בשלושה פיטסים ולא העליתי דבר ניגשתי אל הפיטס‬
‫הרביעי שנמצא באיזור מעט לח יותר‪ .‬ברגע שדחפתי אצבעותי אל תוך הבוץ‬

‫הדביק בפיטס חשתי בצחנת הביצה יכולתי לחוש באצבעותי את מיתאר‬
‫גולגולת המת השוכן כ‪ 2,500 -‬שנה בפיטסו‪ .‬בזהירות רבה ניקיתי סביב‬

‫הגולגולת בתקווה למטבעות או תכשיטים‪ .‬לפתע התפוררה הגולגולת בידי‪.‬‬
‫מעדתי ואצבעותי נדחפו עמוק אל תוך המוח הבוצי‪ .‬צעקה קלה נפלטה‬

‫מגרוני‪ ,‬הסתכלתי סביב‪ .‬איש מהחבורה אינו רואה‪ ,‬הוצאתי ידי ולא יכולתי‬

‫‪78‬‬

‫יותר‪ ,‬הריח הרע ותחושת החטאת בגווית המת ואולי גם התייבשות קלה‬
‫הביאו לתחושת בחילה קשה‪ .‬שדדתי את שארית המים מהג'ריקן ורחצתי את‬

‫שרידי ה"מוח" מאצבעותי אך הרוח דבק בקצות האצבעות ובבגדים‪.‬‬
‫שנ עלי זהב קטנים ועליהם חריטה בצורת עיני אדם מצאתי באקראי נהוג היה‬

‫באותם ימים לכסות את עיני המת בעלי זהב או מטבעות ואפשר היה להבין‬
‫שהשם‪ :‬קברת אל דהב נובע כנראה מהעובדה הזאת‪.‬‬

‫גדעון וזאב לא פסקו ממלאכתם והיו מתבדחים ביניהם כממתיקי סוד‪ .‬חשדתי‬
‫שהם מסתירים ממני מציאה יקרה כל שהיא‪ .‬פינו היה נפעם ונרעש מהחריש‬

‫העמוק שהשארנו בשטח הקבורה‪ .‬אחר כך באו חגי והחיילים וליו אתנו חזרה‪.‬‬
‫חילקנו שלל ושכחנו‪.‬‬

‫חודשים רבים לאחר מכן נשרף גדעון ואני לא ידעתי‪ .‬הוא שכב שלושה‬
‫חודשים בבילינסון‪ ,‬מתייסר בכאבים ומת ולא ידעתי‪.‬‬

‫רק מאוחר יותר אולי ששנתיים לאחר השוד כשחזרתי מימי החורף משיטוט‬
‫או מסע אחר בשער הקיבוץ המתין פינו וסיפר‪ :‬הלילה מת זאב מהתקף לב‬
‫במיטה‪ .‬בן ‪ 42‬מת‪ .‬ואז נודע לי בלוויה שגדעון כבר מזמן קבור באדמה‪.‬‬
‫עברו שנתיים והוכיתי ע"י סרטן ובפעם השנייה בבית החולים לאחר ניתוח‬
‫שני קראתי ספר על קללת הפרעונים וניזכרתי לפתע בשוד קניאס ועלה‬
‫בדמיוני סיפור קללתו של קניאס שהיכה בנו ורק פינו ממשיך בדרכו צדיק‬
‫ובוטח‪.‬‬

‫‪79‬‬

‫שביל של הקאות‬

‫ללא שיחי הפפסיפלורה שעטפו את צריף המחסן ודאי שלא עמד לו‬
‫שלד הקירות‪ ,‬גג הפח וקורות העץ המכורסמות ומזמן קרס והתמוטט אל סופו‪,‬‬

‫אלא שקנוקנות השעונית וסבך שריגים שאחזו בו הותירו בצריף את אותה‬
‫נשמה שחסרה בגופו הרעוע‪ .‬לא שאחסנו בו באותו מחסן מיני אחסון נדירים‬

‫או שימושיים במיוחד אך נראה שכוח ההתמדה ביקש לשמרו‪.‬‬
‫בצד מערב הייתה דלת עץ צרה ונמוכה גם אדם קטן קומה לאחר שהדף‬
‫אותה בכוח נאלץ לכפוף על מנת להשתחל פנימה‪ .‬תחילה הסירו את המפתח‬

‫הרבוע שתלוי על מסמר כפוף אנקול אל המזוזה‪ ,‬דחפו את המפתח אל נקבו‬
‫כשהכתובת ‪ TITAN‬מופנית כלפי מעלה אל נקב המנעול ורק אז חצי סיבוב‬

‫איפשר בנקישה לפתחו‪ .‬בפנים‪ ,‬לאחר שנהדפה הדלת בכוח מכיוון שהייתה‬
‫לחוצה מכל העברים‪ .‬ונזקקה לדחיפות מספר כדי להיפתח‪.‬‬

‫לא יכול ַת לראות לבד מאפלולית כשאישוני העיניים צריכים להתרגל‬
‫אליה‪ ,‬אך ריח שתן חולדות וחומרי הדברה כימיים הלם בנכנס‪ ,‬קולות טפיפת‬
‫המכרסמים נשמעה כשעטת פרסות‪ .‬מזמן נואשו ממאבק ביונקים אלו ודומה‬

‫אפילו זעמנים שחורים לא הרהיבו עוז לחדור אל תוכו של מעוז זה‪.‬‬
‫על מדפים רעועים שבכרסם שמוטה עשרות צנצנות בגדלים שונים‬
‫ובתוכן פירות חנוטים בפורמלין‪ ,‬או איזה כימיקל אחר מתאים לחניטה‪ .‬תוויות‬
‫דבוקות לצינצנות ציינו את תוכנן אלא שצינצנות ותוויות אלה צופו כבאין‬
‫"גלזורה" של הפרשות מכרסמים‪ ,‬עד כי לא ניתן לקרוא ולנחש מה צפון בהן‬

‫באותן צינצנות ומה כתוביות ההסברה הדבוקות אל הדופן‪.‬‬
‫בתוך מקרר גלידה ישן ששימש כארון הרמטי שאפילו חולדות בית‬
‫בגודל אקסטרה לארג' לא יכלו לחדור אל תוכו נמצא פרימוס מותקן בפח‬
‫מיוחד בעל ידית נשיאה‪ ,‬כמות גדולה של רפיה ודונג להרכבת עצים וכן טנא‬
‫בתוכו ציוד הרכבה‪ :‬סכינים‪ ,‬אבני משחזת‪ ,‬מזמרות וכל הנחוץ לעבודה זאת‪.‬‬

‫בצד ערימת שקים מלאים דשן‪ ,‬חומרי ריסוס‪ ,‬די‪ .‬די‪ .‬טי ארסנט עופרת‪,‬‬
‫ניקוטין ועוד חומרים אשר מזמן ספגו רטיבות ולחות והפכו לערימה חסרת‬
‫תועלת ומאובנת מלחות וחוסר שימוש‪ .‬זה הכל אך המחסן הזה לא היה אלא‬
‫נקודת ציון לכניסה אל מטע א' שבו צמח בוסתן עצי פרי ובוסתן עצי פרי זה‬

‫‪80‬‬

‫במטע א' עד כמה שהיה קסום גם הוא אינו הסיבה לציון מקום זה‪ .‬שלושה‬
‫עצי תות מפוארי גזע ונוף מרוחקים אך במעט מהבוסתן ומחסן השעונית‬

‫שהשתרעו על שטח רחב ובסמוך צפונה להם עברה דרך עפר תחומה בשדרת‬
‫קזוארינות מחטניות‪ ,‬בצמוד לגזע העץ הראשון בשדרה מוסתר מעט נמצא ברז‬

‫מים נמוך לשתיה‪ .‬מימיו קרירים כל כך עד כי הכהו את החזקות שבשיניים‬
‫אפילו בימי שרב וחום‪.‬‬

‫בשעות הבוקר המוקדמות כשאנשים וילדים ישנים עדיין עטו אל נוף‬
‫העצים ציפורים‪ ,‬אלה ניקרו במתק התותים הבשלים מצייצות בשמחה‬

‫בולבולים הפליאו בשירתם המסתלסלת ניקרו כשיכורים מבוסמים בשפע‬
‫הפרי‪ ,‬דרורים ניקרו תוך ניתורים‪ ,‬זרזירים‪ ,‬סיבכים שחורי כיפה ועלוויות‪,‬‬
‫ירקונים ואדומי חזה‪ ,‬פרושים‪ ,‬שפע של ציפורי שיר נדירות יותר ופחות‪,‬‬
‫לפעמים דומה היטו הציפורים את מועד נדידתן ובלבד לזכות ממתק התות‪.‬‬
‫זבובים רבים וחרקים אחרים שגם נפשם חשקה בטוב זה ריפדו את נשר‬
‫התותים הרב‪-‬גווני תחת הנוף כבעין שטיחים מעופפים כל פעם שהטריד אותם‬
‫צועד יחף או טרדה אחרת‪ ,‬התרוממו במסך ונחתו שנית במלוא כובדם על‬

‫שטיח השלל המתקתק ‪.‬‬
‫לאחר ששבעו‪ ,‬שבו שנית בשעות הערב המאוחרות לסעודת ערבית‪ .‬עם‬

‫בוקר כשהגיעו הילדים טיפסו אלה על הגזעים ומצאו מסתור בין העפאים‬
‫ללא קושי נאחזו וישבו כמו קופים קטנים בוחרים לעצמם איזה תות כדאי‬
‫לקטוף מהעץ זה שצבעו שחור סגול‪ ,‬וטעמו חמוץ מתוק‪ ,‬מהלבן המתוק או‬

‫מהאדמדם החמצמץ‪.‬‬
‫בתחילה בא ילד אחד ואחריו עוד אחד ומבלי שהבחינו בכך שלושת‬
‫העצים‪ ,‬המטפלות או ההורים מלאו העצים ברחש שמחה וצהלה של זאטוטים‬
‫שמבלי משים החלו מתחרים ביניהם בליקוט וזלילה עד מלאה כרסם וכשנטה‬

‫היום להעריב וכולם מעיהם רוחשות‪ ,‬רועשות‪ ,‬ירדו נושרים כמו עלים‬
‫מהצמרות גלשו על הגזעים שפעם היו מחוספסים ועתה חלקלקים מרוב‬
‫טיפוס וחיכוך‪ ,‬בברז הקטן שתחת הקזוארינה אפשר לשטוף אלא שדביקה‬

‫צבעונית של תות לא ממהר לרדת מלבנים ומעור פנים וידיים‪.‬‬
‫עתה עליהם לבחור בין שני שבילים שהובילו אל אזור בתי הילדים אחד‬

‫שביל ישר לאורך דרך העפר הראשית והשני שביל עקלתון שהקיף מדרום‬
‫לאורך פרדס ד' שדרות שוברי רוח של ברושים‪ ,‬שביל העקלתון שהקיף את‬

‫‪81‬‬

‫המחסן עבר לאורך הגדר נבחר על ידי ילדים שכרסם מלאה תותים תוססים‬
‫ובבולמוס האכילה לא הרגישו שגדשו את הסאה‪ ,‬אלא רק שעה שעמדו ליד‬

‫ברז המים והרוו צימאונם והוסיפו נוזלים אל התערובת‪ ,‬וזאת תוספת של‬
‫תותים ומיצי קיבה גרמו לה לזאת לאחרונה להתהפך וכבר ידעו בעלי הקיבה‬

‫שדרכם תעבור בדרך העקלתון בשביל שכונה בפי כל "שביל ההקאות"‪ .‬לא‬
‫מעטים הותירו מיצים ונוזלים מעובדים שפוכים ליד הברז עצמו אך רוב‬

‫העקבות הובילו בשביל שסומן בכתמים כשמדי פעם נראות שלוליות צבעוניות‬
‫שנמנעים לדרוך בדביקותן והן מסמנות את תוואי השביל והוא מוסיף ומתעקל‬

‫אל עבר בתי הילדים‪ ,‬שם כשהגיעו וטרחו להסתיר את הכתמים בלבנים‬
‫ולהתמודד עם כל גורמי החוק והחינוך שאין בכוחם להבין "בית ממתקים של‬
‫עמי ותמי" מתפשרו‪ )?(.‬כל עונת התות הבשל מסומנים היו בצבעים טבעיים‬
‫ומסמנים את השביל בסימני דרך של הקאות עד שתמה העונה והעלים נשרו‬
‫בסתיו ממתינים לעונה נוספת לדור הבא וחובבי עסיס התות תרו להם ומצאו‬

‫פירות אחרים בעלי עסיס‪.‬‬
‫כשהוחלט להרוס את מחסן הבוסתן התפוס בשיחי השעונית הוחלט גם‬
‫לעקור את עצי התות ולפנות מקום לבניית לול תרנגולות במקומם רק שדרת‬

‫הקזוארינות עדיין עומדת במקומה וברז המים הנמוך לרגלי עץ הקזוארינה‬
‫הראשון ששורשיו חנקו את צינור המתכת ואין יודע לאן נובעים מימיו‪.‬‬

‫‪82‬‬

‫‪29.7.00‬‬
‫שחיטה‬

‫היה יום חורף ואנו הילדים אלו שהיו אוהבים לשוטט‪ ,‬היינו קרוב לדיר‬
‫הכבשים‪ ,‬תרים אחר אירוע מעניין‪ ,‬כאלה לא חסרו בימי ילדותנו‪ .‬עבר זמן לא‬
‫רב וכבר נזדמן לנו מאורע מיוחד‪ ,‬גילינו זאת שעה שראינו פרה מובלת מהרפת‬

‫אל עבר דיר הכבשים‪ .‬רוב הכבשים היו במרעה באותה שעה‪ ,‬כך שהדיר היה‬
‫ריק‪ .‬מניין אנשים במגפיים נאספו סביב בהמה שהוצבה במרכז הדיר‪.‬‬

‫עיניים לוהטות של ילדים מתבוננים בסקרנות ניבטו בפרה האומללה‪ ,‬רגליה‬
‫נכפתו בחבל עבה אל גלגלת שהייתה קשורה לעמוד עץ זה התומך ‪ .‬משיכה‬
‫חזקה בחבלים‪ ,‬הפרה נפלה מובסת על קרקע הדשן בדיר הצאן‪ ,‬עיניה בולטות‬

‫מבקשות לחרוג ממסגרתן זועקת הייתה מרה כאילו יודעת את הצפוי לה‪.‬‬
‫הרף עין הופיע בעל המאכלת כתער חד בתנועה עזה אחת שיסף גרונה של‬
‫הפרה‪ .‬זאת פרפרה‪ ,‬מסרבת לגורלה האכזר‪ ,‬גרונה ניחר בחירחורי גסיסה‪ .‬זרם‬

‫עז גיזר אדום פרץ מהגרון‪ ,‬שטף את קרקע הדיר בקילוחים עד שנדמה‬
‫הטבוחה‪ .‬באתי שפיכה העמיסו על גבי מריצות דם קרוש מריצה ועוד אחת‬
‫ועוד‪ ,‬מגפיים מבוססות ברפש‪ .‬כמה הארבה מריצות של הדם האדום המשחיר‬

‫קרוש‪.‬‬
‫ואז נפתח בוקע העור העבדה ונגלה קרום דק לבן מכסה כרס תפוחה‪ ,‬אט‬
‫פשטו הבחורים את העור‪ ,‬החלו מבתרים חלקי בשר וחלקים פנימיים‪ ,‬מניחים‬

‫אותם בסירים גדולים מאלומיניום נתחים נתחים על פי הסיווג‪.‬‬
‫רק הראש נותר בוהה מנותק מכל‪ ,‬אינו יודע את אשר עוללו לגוף‪ ,‬אינו יודע‬

‫דבר‪ .‬הוא לבד מזכיר פרה בצורתו‪.‬‬
‫אז באה המטפלת צועקת משיבה את הסדר‪ .‬אתם יודעים שכבר מאוחר וכולם‬
‫נחים‪ ,‬רוצו מהר להתרחץ ולאכול ולמיטות‪ .‬להתרחץ‪ ,‬כן‪ .‬לאכול לא‪ .‬למיטות?‬

‫ככה ככה‪.‬‬

‫ניבי‪.‬‬

‫יוני ‪2003‬‬

‫שיעור מולדת‬

‫בוקר צונן הבטיח טובות במה שנוגע למזג האוויר לאורך היום‪ .‬גרב שני‬
‫זוגות גרביים אפורות כדי לרפד את הקרסוליים ואזורים רגישים אחרים ברגל‪.‬‬

‫לבש בגדי עבודה גרנט ובדק שוב את תכולת התרמיל‪ :‬מפה‪ ,‬משקפת‪ ,‬תנ"ך‪,‬‬
‫נייר טואלט‪ ,‬שקית מלפפונים‪ ,‬עגבניות‪ ,‬לחם‪ ,‬בצל‪ ,‬ארבעה תפוזים ובקבוקי‬

‫מים ‪ -‬נראה שזה הכל‪ .‬חגר את האקדח ההונגרי שלא נורה מלועו כדור זה‬
‫עשר שנים ואת סכין הטיולים הארוכה צמודה לירכו‪ .‬משקפי שמש לא לשכוח‪.‬‬

‫משח את פניו בקרם הגנה אל מול המראה וכשהיה מוכן העיר את הנער‬
‫משנתו‪ ,‬עזר לו ללבוש ולנעול ולהיות נכון‪.‬‬

‫יצאו למסע טובי לב‪ ,‬ניצלו את השעה הקרובה לתנועה מהירה יותר כפי‬
‫כוחו של הנער‪ .‬לאחר שעת הליכה חנו בצל עצי האורן למרגלות אום‪-‬אל‪-‬דיאב‬

‫– תל זאבים‪ .‬סיפר על זאבים ששכנו פעם במערות ובנקיקים והטילו מוראם‬
‫על רועים תושבי האזור‪ .‬הכפר מיסר שרוי בשנת בוקר‪ ,‬היום יום אג'ומאה‬

‫וכולם ישנים לבד ממשכימי קום שקבעו להם משימה מיוחדת לאותו יום‪ .‬שתו‬
‫מבקבוק הפלסטיק ולעסו כריך של בוקר‪ .‬השתינו בוחנים את צמרות העצים‬
‫ושלוליות מקציפות קטנות שנוצרו‪ .‬לא התבייש ושחרר נפיחה עזה‪ .‬רק שלא‬
‫ישמע המואזין‪ ,‬אמר ושניהם צחקו וכבר השתחררו מאותו מטען מה שבין אב‬
‫לבנו‪ .‬מטיילים בטבע חצו את עמק קפין‪ ,‬לרגלי תל נצ'ור‪ ,‬מטעי בננות הפכו‬
‫לכרם זיתים‪ ,‬פסעו ללא חשש מעבר לחוטי תיל שמוטים שסימנו את הגבול‬
‫בין הבננות לזיתים‪ ,‬ובין השרון לשומרון‪ ,‬בין ישראל לפלסטין או לשטחים‪.‬‬

‫הכפר קפין גם הוא שרוי בעילפון של בוקר יום שישי‪ .‬עשן כחלחל נראה‬
‫מרחוק כמעטה ערפל החל להסתמן מקורו מארובות נמוכות של טבונים ליד‬
‫הבתים‪ .‬לפתע הבחין בחבורת נערים נעה מולם בשביל הצר‪ ,‬משום מה נעור‬
‫בליבו חשש שמא פניהם לא לשלום‪ ,‬משך את בנו אחריו ופתחו במסע מהיר‬
‫במעלה הגיא לכיוון ח'רבת שמסין‪ .‬כשהגיעו אל מבנה נוטרה עתיק חנו‬

‫מתנשפים בקול והבן שאל בלחישה‪ :‬מה פשר המנוסה במעלה‪ .‬הסביר לו בדבר‬
‫הצורך לחמוק מהתגודדות נערים שאין אתה יודע פניהם וכוונתם ובדרך כלל‬
‫כשישנה חבורה כזאת רצוי להימנע ממנה שמא יתחשק להם להשליך אבנים‪,‬‬
‫לקרוא קריאות גנאי וכיוצא בזה‪ .‬נוכחו לדעת כי חמקו בשלום וצעדו בין‬

‫‪84‬‬

‫זיתים‪ ,‬חלקות מעובדות של פול ריחני ובצל‪ ,‬עד שהגיעו לדרך המובילה אל‬
‫ח'רבת שמסין‪ ,‬עברו בפאת החורבה‪ ,‬פגשו במעבדי אדמה שעל אף יום השישי‬

‫יצאו לעבד את חלקותיהם‪ .‬החליפו ברכות‪" :‬סבח אל חיר‪ ,‬סבח אל נור‪ ,‬אל‪-‬‬
‫עפי אללה יעפיק" (תצלח עליך המלאכה‪ ,‬שאלוהים יעזור לך)‪ .‬הבן שקודם‬

‫נרעש מהחמיקה ראה את אביו משוחח בשפתם ומתקבל במאור פנים‪ .‬הגיעו‬
‫לכביש המוביל לכפר קפין‪ .‬חצו אותו ואת שדרת הברושים הגבוהים בשני‬
‫צידיו‪ .‬סמוך למסעף הכבישים הבחינו בעשן תכול העולה מערמה סדורה‬

‫מכוסה אפר וקש וריח חריף של תעשיית הפחם פגע בנחיריהם‪" .‬לואן יא באב‬
‫אללה" (להיכן – לשערי אלוהים) פגש בהם פחמג'י מחויך‪ ,‬מבעד למסכה‬

‫השחורה שכיסתה את פניו‪ ,‬הבהיקו שיניים וברקו עיניים‪ .‬לחצו ידי המבוגרים‬
‫ואחר‪-‬כך הנער‪" :‬לואדי ג'יז‪ ,‬אינשאללה‪ ,‬תפדלו אשרבו שי" (בבקשה שתו תה)‬
‫הצביע על תרמוס כסוף גדול שניצב סמוך לגזע אחד העצים‪" .‬שוקרן"‪ ,‬הודו לו‬

‫והמשיכו לנוע לכיוון הכביש הראשי‪" ,‬בחתרק" (ברשותך)‪ ,‬אמרו במקהלה‬
‫"מאסלמה" (לכו לשלום)‪ .‬ירדו במורד הואדי והחלו נעים על קרקעית ואדי ג'יז‬

‫שכמעט ולא נמצא בו שביל כבוש‪ ,‬חלוקי נחל לבנים העידו על זרימות מים‬
‫בימי החורף‪ .‬החלוקים הבהיקו והיכו אותם בסנוורים‪ ,‬קרוב לכביש הצטברו‬
‫ערימות אשפה‪ .‬מזג האוויר הצונן המבטיח עם שחר לא עמד בהבטחתו והחל‬
‫לוהט בתחתית הואדי‪ ,‬אין משב רוח והזיעה ניגרת‪ .‬החל לחשוש לנערו הצעיר‪.‬‬
‫מצאו להם פיסת צל למרגלות קיר תלכיד של תשפוכת נחל והשתרעו לפוש‬

‫מעט‪.‬‬
‫היום להט‪ ,‬לא נראתה נפש חיה בחוץ‪ ,‬פסעו יחדיו לאורך נחל אכזב‬
‫לוהט ומכה בסנוורים‪ ,‬לעיתים סגרו עליהם גדות הנחל והפכו מצוקיים יותר‪,‬‬
‫חרדונים נסו בהולים מבקשים מסתור‪ ,‬שממיות סלע ציקצקו וציקדות השמיעו‬
‫ניסורי קיץ‪ .‬בקטע מסוים צפו בקבוצת שפני סלע משתעשעים‪ .‬פסעו בדממה‪,‬‬

‫לוגמים מים מהבקבוק‪ .‬הילד התחיל מגלה סימני עייפות‪ ,‬עוד מעט אולי‬
‫קילומטר או שניים נגיע אל עמק מוע'ע'קה (הטובעני)‪ ,‬שם גדלים בוסתני‬
‫הפרדסים‪ ,‬גינות ירק ואפילו חממה אחת או שתיים‪ .‬ברגע שהגיעו עדיו החלה‬
‫נושבת פתע רוח משיבת נפש‪ .‬לפתע עצר את הנער‪ ,‬ניצבו דוממים‪ ,‬מולם על‬
‫הדרך צועדת קבוצה קטנה של צבאים וצביות ארצישראליים‪ ,‬מפעם לפעם‬
‫עוצרים ומתבוננים ושוב נעים ומלחכים בצידי הדרך עשבים יבשים וקש‪ ,‬פתע‬
‫הבחינו בהם עצרו ופתחו במנוסה אל מסתור אחד הפרדסים‪ ,‬כשהם מדלגים‬

‫‪85‬‬

‫מעל גדרות אבן ומפרשים לבנים של עכוזיהם מסמנים את מסלול המנוסה‬
‫לבאים אחור‪.‬‬

‫הראה לילד את ח'רבת חמאם המתנשאת‪ ,‬אפשר להבחין בשרידי‬
‫המבנים העתיקים והקירות‪ ,‬מצפון להם הכיפה של אל‪-‬כלילה‪ .‬צעדו בדרך‬
‫החריבה ולאחר מאמץ הגיעו אל אוכף בין גבעות‪ ,‬ראו את הגלגלת שניצבה‬

‫שם מעונת החפירות השניה ונראתה עתה כמו פסל סביבתי זר ומרשים‪.‬‬
‫השמש עמדה במרכז השמיים חסרת רחמים‪ ,‬לא נראה ולו צל צלו של ענן‪.‬‬

‫בהשקיפם אחור אל עבר העמק "הטובעני" נראה האוויר נע גלים גלים‬
‫והאדמה שטה על גלי החום מסרבת לנוח‪ .‬מצד שני לרגלי האוכף שכנו‬
‫הצריפים וסככות הדירים של אבו מוסא‪ .‬ניגש אליהם‪ ,‬משך את הבן אחריו‬
‫וירדו לאיטם‪ ,‬קולות פעיית צאן‪ ,‬נביחות כלבים ונעירת חמור קיבלו את‬
‫פניהם‪ .‬בחוץ על המרפסת המוצלת ישבו חלק מבני המשפחה‪ ,‬אום מוסא‪,‬‬
‫אישה בעלת מימדים‪ ,‬קיבלה את פניהם בשמחה‪" :‬אהלן‪ ,‬אהלן‪ ,‬תפדלו‪ ,‬פוטו‬
‫תתריחו" (בבקשה‪ ,‬בואו תנוחו בצל קורתנו)‪ ,‬מיד זרקה סימנים ופקודות‬
‫לבנות‪ .‬השילו נעליהם וישבו בצלה הקריר של סככת הגפן והברוש‪ ,‬עשן‬
‫כחלחל דק עלה נצחי מטבון החימר הבנוי בפינה‪ .‬לחץ את ידי הבנים אצחק‬
‫וסמיר והתאומים הקטנים יאסר ואחמד‪ ,‬הבנות גם הן בהו בהם מחויכות ובאו‬
‫ללחוץ יד מבויישות‪ ,‬רדה ורפיקה סמירה‪ .‬כולם היו שם לבד ממוסא הבן‬
‫הבכור שגר בכפר רעי הסמוך ואבו מוסא שרכב על אתונו למסגד בנזלה‬
‫שרקיה לתפילת יום השישי‪" .‬הסא יג'" (עכשיו יבוא) אמרה אום מוסא‬
‫כשראתה את עיניו תרות אחר בעל הבית‪ .‬מגש נחושת ועליו כוסות וקומקום‬
‫מתכת כחול‪ ,‬מזגו להם תה מתוק בטעם סג'רי (מרווה משולשת) לגמו בדממה‪,‬‬
‫נהנים מהטעם והמתיקות ומהקרירות הנושבת קלות מפיחה חיים חדשים‬
‫באברים יגעים אחרי המסע הארוך‪ .‬צלחת פירות לחים‪ ,‬בננות‪ ,‬מלפפונים‪,‬‬
‫תפוחי עץ הוגשו לפניהם ואין סוף אהלן וסהלן וציחקוק בנות המכסות בכף‬
‫חיוכי שמחה ומבוכה‪" .‬הדה איבנק (הזה בנך) "קדש עומרו?" (בן כמה) "שו‬
‫אסמו?" (מה שמו)‪" ,‬כיף ג'יתום?" (איך באתם?)‪ ,‬ענה בסבלנות על השאלות‬
‫כולן‪" .‬באתם ברגל מהקיבוץ?"‪ ,‬עשו פנים שלא מאמינים הביטו בהערצה בילד‪,‬‬
‫פשטו רגליים‪ ,‬נתנו לרגליהם מנוחה‪ .‬מיד הביאו להם כפכפי פלסטיק להקל על‬
‫מצוקת רגליהם הדוויות‪ .‬נכנסו אל חדר הצריף וביקשו לנוח מעט‪ ,‬נשכבו על‬
‫מצע שהוכן עבורם‪ ,‬חייכו בן אל אביו ואב אל בנו‪ ,‬הניחו יד מלטפת זה על ידו‬

‫‪86‬‬

‫של זה ושקעו בשינה עמוקה ובוטחת‪ .‬כשניעור חש את ריח הסיגריה‬
‫המגולגלת של אבו מוסא‪ ,‬יצא אל הסככה‪ ,‬התחבקו והחליפו נשיקות לחי‬
‫ממוצמצות כנהוג במזרח‪ .‬בשעות אחר הצהריים האוויר נעשה קריר‪ ,‬ביקש‬
‫לקרוא לבנו ויחדיו עלו אל אוכף התל‪ ,‬נשאו עמם פח פלסטיק מלא מים‪ ,‬סבון‬
‫כביסה ודשדשה (גלבייה) צחה נקיה מבהיקה מקופלת‪ ,‬כל היום נשא בתרמיל‬
‫בגדים להחלפה עבור הנער ולבנים עבורו‪ .‬עלו אל האוכף‪ ,‬השמש האירה‬
‫בקרניים אחרונות את צלליתו ושל הכפר הקטן נזלה שרקייה‪ .‬מצאו להם סלע‬
‫רחב ומוגבה מעט מפני הקרקע המעובדים‪ ,‬התפשט כביום היוולדו‪ ,‬צרר את‬
‫בגדי הגרנט המיוזעים בתרמיל והנער אף הוא נהג כמוהו‪ ,‬זירזף על פדחתו‬
‫מהמים הצוננים ורעד עבר בו‪ .‬מזג מהמים על בנו המצווח‪ ,‬בשמחה הסתבנו‬
‫שניהם בסבון שכם הצהוב‪ ,‬רחצו ונתנו לגופם להתייבש ברוח הקלה‪ ,‬דממה‬
‫גדולה הייתה מסביב‪ .‬חשו אחווה ביניהם ואל הנוף מסביב ואל פסל הגלגלת‬
‫והזיתים וקירות החורבה העתיקים‪ .‬לבש את הדשדשה על לבניו הנקיים ועזר‬
‫לבנו בלבושו‪ .‬הייתה מין הרגשה של סיפוק‪ ,‬רוגע ואחווה‪ .‬החלו פוסעים אט‬
‫במורד האוכף אל בית אבו מוסא האב בגלימת השבת כמו כהן בית המקדש‬
‫ונערו מחריש לצידו‪ ,‬כשהגיעו עדי הסוכה לא יכלו בנות אבו מוסא לעצור‬
‫בהתפעלותן‪ ,‬ניצבו מחויכים כולם‪ .‬ישבו במעגל‪ ,‬אום מוסא עסקה במטבח‪.‬‬
‫הופיע שכן רכוב על חמור מכפר נזלה‪ ,‬אבו רזי‪" :‬אהלן אבו רזי"‪ ,‬לחצו ידיים‬
‫והחליפו ברכות‪ .‬ניסה לשובב את רוחו של הנער‪" :‬אני לעבוד בחדרה בניין"‪,‬‬
‫ניסה כוחו בשפה זרה‪ .‬עישנו בדממה סיגריות מגולגלות והקשיבו לסיפורי אבו‬

‫מוסא‪.‬‬
‫הלוקס הופיע ניתלה על כלונס בפינת הסככה והאיר את המקום כולו‪.‬‬

‫שתו אין ספור כוסות תה מקומקום כחול‪ ,‬קומקום קסמים שלעולם אינו‬
‫מתרוקן‪ ,‬כך סיפר לבנו שחייך בהבנה‪" .‬תפדלו‪ ,‬נתעשה" (בקשה‪ ,‬נאכל ארוחת‬
‫ערב)‪ .‬הוזמנו אל תוך חדר ישבו המארחים ואורחיהם במעגל סביב מגש עמוס‬
‫בכל טוב‪ ,‬כיכרות לחם הפיתה מטבונה של אום מוסא נתנו ריח מאפה ירקות‪,‬‬
‫זיתים‪ ,‬לבנה‪ ,‬גבינה מלוחה‪ ,‬ביצת עין מטוגנת "תפדל קול" כל העיניים ליוו את‬
‫תנועות ידיו כשבצע ע'ע'יף החובז (כיכר הלחם) פיתה ענקית ריחנית נתן לבנו‬
‫וניקב את חלמון הביצה הכתום‪ ,‬רק אז הצטרפו כל השאר והשתתפו בסעודה‪.‬‬
‫קינחו באריסה‪ ,‬בקלווה‪ ,‬בורמה ועש' אל בולבול (עוגה מתוקה מלאה בפיסטוק‬
‫חלבי בשם קן הציפור) נשמעו קולות סיפור ושיחה קולחים‪ .‬אבו מוסא סיפר‬

‫‪87‬‬

‫איך ביקר פעם בקיבוץ וראה את הפרות‪" .‬כמה פרות יש להם וי‪ ,‬וי‪ ,‬וי"‪ ,‬אמרה‬
‫האשה והנערות תופחות על לחייהן "ואיזה בקר יפה וכמה חלב ואיך המכונות‬

‫עובדות בחליבה"‪ .‬לאחר שקלחה שיחה והתחילו פיהוקים‪ ,‬לפתע נשמע קול‬
‫גיהוק אדיר של אום מוסא שבישר על טיב הסעודה וסיומה‪ ,‬ניסה אף הוא‬

‫לגהק ולא עלה בגרונו‪ .‬ביקש ללון על המרפסת בחוץ‪ ,‬פרסו מצעים לו ולבנו‬
‫ששכבו שבעים ויגעים ושבעי רצון אפרקדן לא הרחק מהטבון העשן‪.‬‬

‫הרחק במזרח עלה ירח עגול ובהיר‪ ,‬קולות כלבים נובחים‪ ,‬מייללים‪,‬‬
‫רבים ביניהם‪ ,‬נשמעו מכיוון בטן חנזיר‪" ,‬כ'לב ג'יבריל"‪ ,‬נשמע קולו של אבו‬

‫מוסא מתוך הצריף‪ .‬ג'יבריל הסביר לילדו שזה אחד מחברון שנטה כאן על‬
‫גבעת בטן חנזיר את אוהלו וגוזל מנתח המרעה של אבו מוסא‪ .‬יש לו הרבה‬
‫כלבים נבחנים מעצבנים‪ .‬אפילו את ילל התנים כבשו והוא אינו נשמע בח'רבת‬

‫חמאם‪ .‬אט שקעו הקולות נדמו‪ ,‬רק עשן הטבון הסמוך נישא ברחיפה‬
‫המזרחית‪ ,‬עבר מעליהם מאיים להפריע שנת יגעים‪.‬‬

‫עם אור ראשון נראתה אום מוסא טורחת ליד הטבון מפיחה אש בצפיעי‬
‫הבקר‪ .‬אין טעימה‪ ,‬ככיכר הלחם‪ ,‬כפי שמכנים את אותה פיתה הנאפית על ידי‬
‫אום מוסא בטבון החימר‪ .‬הבנות יצאו לחליבה קשרו את הצאן בלולאות החבל‬

‫הקבועות ביתדות וחלבו בכריעה מאחורי הצאן‪ .‬את החלב חיממו באש‬
‫פרימוס‪ ,‬מספר ארבע מסכו במלח וגלולות טוקסין‪ ,‬לאחר ההתגבנות ארזו את‬

‫התמיסה בפיסות בד לבן הניחו בין שני משטחי עץ והידקו באבנים כבדות‪.‬‬
‫הגבינה יצאה קשה מלוחה וטעימה להפליא‪ .‬אין כתה מתוק מקומקום כחול‬

‫וחריץ גבינה מלוח וקשה‪.‬‬
‫התאומים יאסר ואחמד מצאו גוזל של דרור מפרפר כנראה שנפל מהקן‬
‫על הברוש‪ ,‬אחד מהם הוציא אולר מכיסו ובתנועות מגושמות ניסו לשחוט את‬
‫הגוזל העירום‪ .‬כשהם משוחחים ביניהם בהתרגשות הילד היטה מבטו לא יכל‬
‫לראות את האכזריות‪ ,‬הדביקות במטרה והאולר הכהה‪ .‬הסביר לו פעם נוספת‬
‫שבשביל לאכול בשר צריך לשחוט ולשחוט‪ ,‬זאת מלאכה שכל רועה מתנסה בה‬

‫כולל סבא שלך שגם רעה צאן וגם שחט לפי הצורך‪.‬‬
‫סעדו את סעודת הבוקר והנה הגיעה מכונית מוכרת לאסוף אותם חזרה‬

‫הביתה‪ .‬שוב שתו תה מתוק מקומקום כחול‪ ,‬אום מוסה ארזה להם פיתה‬
‫גדולה‪ ,‬גבינה‪ ,‬זיתים דפוקים‪ ,‬נפרדו בלחיצות ידיים וחיוכים והבטחות לביקור‬
‫גומלין‪ .‬הג'יפ‪ ,‬ירד אל עמק מועע'קה‪ .‬חקלאים נראו יורדים בדרך הלבנה מכיוון‬

‫‪88‬‬

‫נזלה שרקייה‪ ,‬באר המים שאבה בתפוקה מלאה‪ ,‬זאת יכלו לראות על פי העשן‬
‫השחור שיצא במנות קצובות מצינור הארובה‪.‬‬

‫אבו רזי נראה רכוב על חמורו‪ ,‬נפנף לשלום‪ ,‬עבד אל אפו בעל הפרדס‬
‫הסתובב בחלקתו ידיו מאחורי הגב מהורהר נופף גם הוא‪ .‬סמיר עלה לגבעת‬
‫אל‪-‬כלילה בעקבי הצאן שנחלב ונופף‪ .‬אבו עדנן רכב על אתונו אל הכפר הגדול‬
‫יעבד לצורכי יומו‪ ,‬פגש בהם בהתרגשות סמוך לחלת עמוד‪ .‬מימינם עמק דותן‬
‫ומשמאלם ח'רבת סמארה‪ .‬הנה הכביש המנדטורי המתפתל‪ ,‬הג'יפ הרגיש טוב‬

‫לשוט עליו שתקו שבעי רצון אוחזים ידיים ישבו אב ובנו נושאים בליבם‬
‫חוויה משותפת‪ ,‬מיוחדת של מפגש עם נופי שומרון ותרבות שונה וכל כך‬

‫שורשית‪ .‬שיעור מולדת‪ ,‬חשב בליבו‪.‬‬

‫ניבי מרקם‬

‫שלג‬

‫כשירד השלג התכסו כל הדשאים בלבן‪ .‬הלכנו בשיירה על הדשא‬
‫מותירים עקבות בשלג עמוק בכעין תעלה‪ ,‬הברכיים רטובות‪ .‬מגג הפח של בית‬

‫הילדים רואים נטיפי קרח חדים‪ ,‬שקופים‪.‬‬
‫בניו נהג במק והרים את ההייבר לגובה‪ .‬איגנץ עמד על קצה ארגז המשאית‬

‫המורם ובעזרת מוט ניער את ענפי פיקוס השדרה מעומס השלג‪ ,‬לא פעם‬
‫נשבר ענף תוך כדי ניעור משמיע קול חריקה‪ ,‬זעקה וכאב ובום‪ .‬מטען השלג‬

‫מוטט את הזרוע‪ .‬פיקוסים לא רגילים לשלג‪ ,‬אמרו לנו‪ ,‬וצריך לפנות את‬
‫העלים ממשקל עודף טרם ישברו ואיגנץ הענק עמד על קצה ההייבר ניער‬
‫ונאחז שלא ייפול בעצמו‪ .‬בניו נהג במק החדש למרות שלא הוא הנהג הותיק‬
‫ולא לו מגיע לנהוג במשאית חדשה אלא שאפילו ותיק הנהגים ולא כל שכן‬
‫חדשים ההינו לאמור דבר שמא יבולע להם‪ .‬בשעות הפנאי ארב בניו ליד שער‬
‫הקיבוץ שם קיימת בריכה לטבילת גלגלי הרכב כנגד מחלת הפה והטלפיים‪,‬‬
‫שטיילה בארץ‪ .‬הולכי רגל חייבים לטבול בבריכה נפרדת‪ ,‬מי שלא טבל זכה מיד‬
‫לחבטה הגונה מבניו השרירן‪ ,‬בקול גס ציין‪" :‬לא טבלת רגליים!" עד שיום אחד‬
‫הגיע לקיבוץ איש "חשוב" מהנהגת השומר הצעיר העולמית שמטעמי צניעות‬
‫בא באוטובוס מתל אביב והלך ברגל מצומת ינקלביץ עד השער‪ ,‬שם טבל את‬
‫סנדליו בבריכה כנגד המגיפה אלא שלרוע מזלו באותו זמן עסק בניו בהשתנה‬

‫במסתור בשיחי הלומבגו ולא ראה את פעולת הטבילה בשעת ביצועה‪.‬‬
‫"טבלתי" ענה האורח בתשובה לדחיפה הגסה‪" ,‬לא ראיתי!" "טבלתי‪ ,‬אני‬
‫נשבע" "כולם שקרנים"‪ ,‬בום ניפח אותו האורב והפליא מכותיו באיש מבלי‬

‫שידע מיהו ומה הוא ומה מטרת בואו ושהוא כבר טבל‪.‬‬
‫בתחילה חשב האורח המכובד לסגת ולא לשאת את ההרצאה ולהנחות את‬
‫השיחה שיועדה לכיתה י'‪ ,‬בה גם למד אחד מבניו של בניו‪ ,‬נרגש נסוג הגיע‬
‫לבאר ‪ 36‬פוסע לאורך שדרת הברושים‪ ,‬מוחו קודח וצלעותיו דואבות‪ .‬החליט‬
‫שעליו להשיב מלחמה שערה וחזר במהירות על עקבותיו‪ ,‬הפעם טבל במופגן‪.‬‬

‫"אתה רואה" צעק למרות שלא ראה איש ידע שהאורב משקיף עליו מבין‬
‫השיחים או מעל גבי מסעף עצי האזדרכת הענפים‪ .‬הלך הפעיל ישר אל חדרו‬
‫של מזכיר הקיבוץ שלא האמין למראה עיניו אך בתנועת בזק ובהחלטה נחושה‬

‫מה שלא ציין את אופיו עבר על אופניו וגייס את חברי המזכירות אל צריף‬

‫‪90‬‬

‫המזכירות לפגישה דחופה‪ .‬החברים פגשו את פעיל התנועה הפגוע‪ .‬המזכיר‬
‫הנבחר הזמין את בניו אל צריף המזכירות לא רחוק מהשער‪" .‬הוא לא טבל!"‬

‫שאג בניו ברגע כניסתו לחדר‪" ,‬הוא לא טבל!" שנה‪ ,‬פניו סמוקות וחמתו‬
‫שפוכה‪" .‬באם לא יתנצל‪ ,‬התנועה תראה זאת בחומרה רבה" אמר הפעיל‪ ,‬ובו‬

‫במקום הוחלט להביא את בניו לברור בשיחת הקיבוץ‪.‬‬
‫נערי כיתה י' נפגשו בערב בפעולה השומרית אחרי "לדגל שור!"‪ ,‬חולצות‬
‫שומריות כחולות עם שרוך לבן‪ ,‬שורה ישרה ו"חזק ואמץ" בקול‪ ,‬הופיע השליח‬
‫החבול כמו עבר תאונה קשה‪ .‬ידו האחת תלויה ברצועת בד לצווארו‪ ,‬עזרה‬

‫ראשונה שקיבל במרפאת הקיבוץ‪.‬‬
‫הפעיל נשא דבריו ולא אמר מילה לגבי הסוד שהוא נושא משום שהוזהר לא‬

‫לחשוף את גודל הבושה בפני הילדים ובמיוחד בפני בן המכה‪.‬‬
‫למחרת כונס כל הקיבוץ לשיחה גורלית שלא מן המניין‪ ,‬שיחת קיבוץ באמצע‬
‫השבוע על חשבון הסרט השבועי‪ ,‬לדון בסעיף חסוי וסודי‪ .‬חדר האוכל רחש‪,‬‬

‫התמלא מפה לפה‪ ,‬מסרגות עצבניות התחילו ליפול ולהשמיע צלצוליהן על‬
‫הרצפה וכל הקיבוץ שמע את סיפור הטבילה והחבטות בפעיל התנועה ובייחוד‬

‫את האיום בניתוק הקשר עם גורמי השוה"צ בארץ ובעולם‪.‬‬
‫נערך דיון סוער ובשעת לילה מאוחרת הוחלט ברוב קולות להוציא את בניו‬
‫מהקיבוץ‪ .‬מזכירי הקיבוץ החרוצים כתבו עוד באותו לילה הודעה להנהגת‬
‫התנועה‪ ,‬ושלחו את המכתב‪ .‬לאחר ימים מספר הגיעה תשובה מקובלת שסגרה‬
‫את מעגל האיבה והשיבה דבר לתושבתו והארץ שקטה‪ ,‬רק בניו‪ ,‬איכפתניק‬
‫חסר תקנה‪ ,‬הקריב את תפקיד הצייד בשער ונשא את עונשו שלושה חודשים‬

‫שהורדו מנקודות הוותק המגיעות בגין חברות בקיבוץ‪.‬‬
‫פיקוסי השדרה בכניסה לקיבוץ שניתנו מתנה על ידי רומה ואנטול ונטעה‬
‫אותם ז'ניה הטילו מספר שנים צל כבד קריר בקיץ ובחורף‪ ,‬התחילו לשלוח את‬
‫שורשי האוויר שלהם וכבר נאלצו איגנץ ועובדי הנוי לגדוע בזרועות ובענפים‪,‬‬
‫דבר שלא עזר‪ .‬צמח הפיקוס לא יכל להתרגל והשדרה המצילה הפכה לשדרה‬
‫גדומה‪ ,‬אלא שהפיקוס רק הגביר והעצים‪ ,‬גידל שורשי אוויר ואחרי שנה אחת‬

‫כבר חזר להצל על דרך הכניסה הראשית‪.‬‬
‫מאותו הזמן ירד מינון החבטות ותגרות הידיים של בניו‪ .‬כשנרדם על ההגה‬
‫ביציאה מחדרה בדיוק בעיקול הדרך לפני נחל חדרה התהפך המק והטריילר‪.‬‬
‫אלה עמוסים גרעינים משדות משמר הנגב אל הגורן בקיבוץ ובסוף בנס יצא‬

‫‪91‬‬

‫ללא פגע‪ .‬אלא שפגעים לא חסר בחייו אך הוא עצמו חם‪ ,‬אוהב‪ ,‬ידיד ופגע רע‪.‬‬
‫בתור נהג הביא את הסוס הבלגי רם אל אורוות הקיבוץ ושעות רבות אילף‬
‫אותו‪" .‬רם סוס חזק מידי בשביל הקיבוץ" אמר יוז'ק כשרתמו אל הסוס את‬
‫המזחלת סובב אותה עד שהתרוממה באוויר הרתמות חשבו לבקוע לולא‬

‫גבורתו של בניו שהלם אגרוף כבד בין עיני הסוס‪ ,‬היה זה מכריע את הרתמות‬
‫והמזחלת הנגררת ואולי פוגע במספר צופים‪.‬‬

‫בניו בחר את רם בין חמישים וארבעה סוסים בלגיים שהגיעו לארץ ושרדו את‬
‫טלטלות המסע מבלגיה‪ .‬כיוון שברר והוביל במשאית לקח עליו גם את אילוף‬
‫הבהמה‪ .‬זה קרה באביב אחרי השלג ובקיץ שבא אחריו משך הסוס מחרשה בגן‬
‫הירק והוביל אותו בנג'ו מהמיצרים שהתלונן שהסוס חולה כי הוא מניע ראש‬

‫כל הזמן "אני חושב שהוא חולה"‪" ,‬סוסים מניעים את הראש למעלה ולמטה‬
‫כן ולא לצדדים" השיב בניו בלצון‪ .‬ובסתיו מת מפריס הפרסה ממחלת הפה‬
‫והטלפיים שדגרה ובשלה ובקעה בגופו מבלי שאיש יחוש‪ ,‬ומבלי שירגיש גם‬

‫מאלפו המסור‪.‬‬
‫בחורף הזה של השלג קפאו והשחירו עשבי הבננה וגם פניהם של העובדים‬
‫בענף זה‪ .‬ההשקיה מעל הנוף לא הועילה וגם הצמיגים הבוערים לא השכילו‬
‫לחמם‪ .‬באותם ימים עבד מיכקה בפלחה‪ .‬הוא נחשב לאיש החזק בקיבוץ על‬

‫אף קוטן קומתו ולשונו המסכסכת בין השין והסמך ולמרות בואו מעיירה‬
‫קטנה בפולניה‪ .‬כהוכחה לחוזקו ראיתי צילום בו נשא על גבו שק מלא חיטה‬

‫ועליו רוכב איגנץ הענק‪ .‬כשסיפרו לי סיפורי אגדות על ענקים כמו גוליבר‬
‫בארץ הגמדים‪ ,‬הענק בגנו‪ ,‬עוג מלך הבשן‪ ,‬שמשון הגיבור ועל גוליית‬
‫הפלישתי‪.‬‬
‫תמיד ראיתי בענק את דמותו של איגנץ‪ .‬כשתיארנו מרחק גדול אמרנו‬

‫מההרים ועד אמריקה‪ .‬הטנק של נורמן דוד של מוטקה היה גדול מההרים עד‬
‫אמריקה‪ ,‬מוטקה אמר‪ .‬מבנה גבוה היה טור אייפל בפאריס שבת דודתי הביאה‬

‫לי מתנה כעין גולת זכוכית שהופכים אותה ויורד שלג על דגם קטן של טור‬
‫אייפל‪ .‬ואיש גדול וענק זה איגנץ‪.‬‬

‫היום יש שחקני כדורסל וסתם ג'לובים אבל בתקופת השלג איגנץ הוא הגבוה‬
‫באנשים‪ .‬מיכקה ואיגנץ היו חברים‪ ,‬זה מעיירה קטנה וזה מלודז'‪ ,‬עיר‬

‫התעשייה הגדולה‪ .‬שניהם אהבו שיקסות‪ ,‬כמו שסיפר מיכקה שידע לספר‬
‫שהתהלכו בשמלות בלבד ללא תחתונים והוא חבק מראה קטנה אל החלק‬

‫‪92‬‬

‫העליון של נעלו וידע לדחוף את הרגל תחת לשמלה הנכונה‪ .‬ואיגנץ סיפר איך‬
‫בפאריס ניגשה אליו צעירה ולחשה אל אוזנו בצרפתית‪" :‬בוא אלי שועל כסף‬
‫שלי" ומעדות שמיעה שנים רבות לאחר מכן נודע לי שהשועל אכן נכנס אל‬

‫הכרם‪.‬‬
‫ביום אחד החליטו שני הרעים שמצב הילודה לא טוב וצריך להגביר את הקצב‪.‬‬

‫טיכסו עצה ונכנסו בחשאי אל מחסן החצר שם בתוך קופסת שימורים בגודל‬
‫בינוני שצבעו אותה אדום והצמידו במסמר אל אחד המדפים הייתה תחנת‬

‫החלוקה של קונדומים‪ .‬שני הרעים פתחו בגניבה את האריזות ובעזרת סיכת‬
‫תפירה ניקבו חור זעיר בכל קונדום‪ .‬קבוצה שלמה‪ ,‬דור שלם חב לשני הרעים‬

‫את חייו וקיומו‪ .‬רק מאוחר יותר התחרטו וחשפו את דבר העבירה‪.‬‬
‫תקופה שלימה נמדדה על פי השלג כך וכך שנים אחרי השלג גורש בניו‬

‫מהקיבוץ ועליזה מתה בשנת השלג‪ .‬המדינה קמה לפני השלג‪.‬‬
‫הגננת שלנו חנהלולו שנהרגה שנים אחר כך בתאונת דרכים מחרידה‪.‬‬
‫התייפחה במשך יום שלם כאילו אבד לה אדם אהוב והסבירה לילדים‬
‫שהמשורר הלאומי מת והיא נוסעת לאזכרה שלו מחר‪ .‬צעקות רמות עלו‬
‫משכונת שפירא‪ .‬בהתחלה חשבנו שזה גם כן בגלל המשורר וכבר כמעט פסקנו‬
‫עליו דין אלא שאז הסבירו לנו ברצינות רבה שלפסיה יש התקפות מיגרנה‬
‫ומיגרנה זה כאב ראש חזק‪ .‬לא התחשק לעשות כל מיני דברים בצל השדרה‬
‫הסמוכה לדירתה של הצועקת‪ .‬עד שזה נשכח והפחד עבר ושוב אפשר ללכת‬
‫ללא חשש בשדרת הפיקוסים לשפשף רגליים יחפות בחול נעים לראות את‬
‫אמא שנדרובסקי מאכילה את היונים סביב השובך ואבא שנדרובסקי שכבר‬
‫חדל מתיקון שעונים כיוון שראייתו נחלשה וידיו רועדות מאוד‪ .‬סמוך על מקל‬
‫ההליכה שלו בוהה במעשיה‪ .‬בינתיים חזרו היונים ובאו יונים אחרות אל‬
‫השובך‪ .‬את הדורות הראשונים תפסו אנשי הפלמ"ח שגרו באוהלים‪ .‬בימים‬
‫עבדו והתאמנו‪ ,‬בלילות סחבו יונים מהשובך‪ ,‬עשו קומזיצים סביב המדורה‬
‫ואהבה במסתור‪ .‬בשעות ההקמה כשהאוהלים היו ריקים פשטנו עליהם אנחנו‬
‫הילדים וסחבנו קונדומים וסיגריות‪ .‬שניהם לאימון ותירגול בשאיפה ונשיפה‬

‫ולהוציא עשן דרך האף‪.‬‬
‫אמרתי כבר שבשנת השלג מתה עליזה שהייתה תופרת וידעה לקלוע אל‬
‫המטרה ברובה צ'כי‪ ,‬היא מתה שעה שילדה תינוק‪ .‬נתקפה בשטף דם חזק‬
‫ונפחה נפשה‪ .‬אנו ילדי הקבוצה של בתה הבכורה נבהלנו כאילו אמנו שלנו‬

‫‪93‬‬

‫אבדה‪ ,‬כשראיתי ילדים קטנים צוהלים בדשא הגדול ניגשנו אליהם‪ ,‬אני וידידי‬
‫הטוב עמי ובפנים עגומות ולחישה ביקשנו אותם לא לשמוח כי אישה אחת‬

‫התקלקלה בקיבוץ‪ .‬לימדו אותי שכאשר נפטר חבר לא מפעילים רדיו ומדברים‬
‫בלחש‪ .‬עד שהוחלט שזה לא חינוכי שנשתתף בלוויה‪ .‬עברה הלוויה ואנחנו‬
‫היינו שם ולעולם לא אשכח‪ .‬מספר שנים אחר כך בנו את בית התינוקות‬

‫החדש והפסל נתן רפופורט עיצב תבליט של זוג ידיים אוחזות תינוק מגישות‬
‫אל על‪.‬‬

‫שלוש שנים אחרי השלג מת סטלין שמש העמים‪ ,‬סטלין אבינו רוסיה‪ ,‬הייתה‬
‫אימנו הרחק בגולה‪ ,‬עמדו ילדי בית הספר במסדר‪ ,‬לכולם עניבות אדומות‬
‫וחולצות לבנות‪ ,‬תלבושת אחידה ולודמילה‪ ,‬אחת משתי יהודיות יחידות‬

‫בבית הספר התמוטטה מתעלפת מרוב יגון‪ .‬באותו הזמן ממש שרויה הייתה‬
‫אמה יולדתה במחנה בסיביר‪ ,‬עובדת עבודת פרך כעונש על יהדותה‪ ,‬כיצד‬

‫העיזה להמיר תלושי מזון ממשלתיים בטובין אחר‪ .‬גויה שנתפסה בעבירה זהה‬
‫נידונה לשלושה חודשי מאסר‪.‬‬

‫לי נודע דבר האסון שעה שנסענו מגיוס הורדת עלים יבשים בבננות של קיבוץ‬
‫שכן‪ .‬היה ערב פורים וכולנו שרויים באבל כבד‪ .‬שרה אימא שלי כדרכה‬

‫התכוננה לפורים‪ ,‬חג שאהבה במיוחד משום שיכלה לבטא בו את כישוריה‬
‫הדרמטיים‪ .‬הנה היא באה אל פתח מחסן פורים לקחת תחפושת פוגשת‬

‫באחות הלה שפירא וזאת אומרת לה ללא הקדמה‪" :‬ברוך שפטרנו מצורר זה"‪.‬‬
‫ומבשרת לה את הסתלקותו של המנהיג‪ .‬בתחילה לא הבינה בדיוק למי‬
‫מתכוונת הלה אך כשהבינה סמקו פניה‪ ,‬תפחו ורידי צוואר ומצח ושצף‬

‫צעקות‪" :‬איך את מעיזה לדבר כך על אדם דגול כזה? תתביישי לך! שמש‬
‫העמים"‪ .‬שנים רבות נמנעה מלדבר עם הלה גם כשנזדקקה למרפאה פנתה‬
‫לאחות אחרת וגם זה באשמת יוסף ויסריונוביץ סטלין‪ .‬שעות אחדות לאחר‬

‫הגיעה הבשורה הרעה כינסה המזכירות את חברי הקיבוץ בבית התרבות‬
‫לישיבת אבל מיוחדת‪ .‬את חג הפורים ביטלו כמובן‪ .‬למחרת בערב כונס‬
‫הקיבוץ לשיחת אבלים בחדר האוכל‪ ,‬סרט שבועי שאמור להיות מוקרן כל יום‬
‫ראשון בוטל אף הוא ושרה אימי לא דיברה עם הלה במשך שנים רבות‪ .‬האבל‬
‫על סטלין שמת באביב פינה מקומו אחר שנתיים לאבל אחר קשה יותר‪,‬‬
‫תאונת צייד שהרגה את ליקו‪ .‬בלילות שבת נהגו לצאת בג'יפ של הפלחה‬
‫לשדות ולצוד ארנבות בעזרת ג'ופט דו‪-‬קני‪ .‬באותה שבת של קיץ נסעו בג'יפ‬

‫‪94‬‬

‫וירו בארנבת שהסתנוורה מאורות הג'יפ ונפגעה‪ .‬ליקו קפץ מהרכב ומיהר אל‬
‫צידו‪ .‬חבריו צעקו אחריו‪" :‬עצור!" אך הוא בלהט הצייד בחבטה אחת קטל את‬
‫הארנבת בקת הרובה אלא שבאותה חבטה קטל גם את עצמו שמעוצם המכה‬

‫נפלט הכדור הנותר בקנה הרובה ונורה הישר אל חזהו‪.‬‬
‫לא היה עוד כשלג הזה בלובנו בקור העז שבו ביופיו המיוחד ברטיבות ששלח‬

‫בכפות הרגליים למרות האירועים המשמחים והעצובים‪ .‬שנת השלג נשארה‬
‫תמרור וציון הזמן‪.‬‬

‫שלוש לוויות‬

‫דחוק עומד אני על שפת הבור‪ ,‬רגליי יחפות‪ ,‬נאחז באצבעות הרגליים‬
‫ברגבי קרקע אדמדמים לבל אפול אל הבור אל הנקע נשמט על הארון הצח‪.‬‬
‫קהל רב של מבוגרים‪ ,‬אנשים שלא כמוני‪ ,‬שהתנסו קודם לכן בטקסים מעין‬

‫אלו‪ ,‬קהל דוחקים‪ ,‬צפופים‪ ,‬נוגעים איש ברעהו‪ .‬אישה אחת בכתה מרה‪,‬‬
‫אוחזת בכתפי‪ ,‬ציפורניה מעיקות מעמיקות חדור כטפרים‪ .‬ליבי מפרפר‬
‫כעפרוני בכלוב‪ ,‬מנתר ניתורים‪ ,‬מבקש לפרוץ מבית החזה‪ ,‬לצאת לפרוח‪ .‬היא‬
‫דומה אינה מרגישה‪ ,‬מהדקת חזה אל עורפי‪ ,‬דמעותיה חמות נושרות על שער‬
‫קצוץ‪ ,‬גולשות סביב אוזני‪ ,‬נושרות על מצחי‪ ,‬לחיי‪ ,‬שפתיי מושחות בטעם‪.‬‬
‫כאשר ניתכו הרגבים הראשונים על הארון הנבוב‪ ,‬קולם נשמע כרעם עמום‪,‬‬
‫קול תופים קורע מבהיל‪ .‬עם גבור המטחים‪ ,‬גבר הנהי‪ ,‬בכי מרורים‪ ,‬זעקה‬
‫עולה של צעירים וזקנים אשר אבד להם יקירם‪ ,‬ככל שנערמה האדמה וכיסתה‬
‫על הארון והדממה ממעמקים הלכה ועבתה‪ ,‬כן גדל הפער המבודד‪ ,‬גדל‬
‫המרחק בין גוויית האישה המתה ומלוויה החיים‪ ,‬נרגעו הרוחות‪ ,‬שקט בכיים‪,‬‬
‫רק גבר צעיר נשאר עומד בין עצי אקליפטוס חובק את ביתו הקטנה אל חיקו‪,‬‬
‫עיניו דומעות‪ ,‬אדומות‪ ,‬נפוחות כואבות‪ .‬לבסוף כדרכם במקרים כאלה ערמו‬

‫אספרגוס ירוק רענן‪.‬‬
‫בכלל לא רציתי לבוא לשם ולא ידעתי לוויה מה היא ובמה מדובר‪.‬‬
‫אחרי שהחליטו על השתתפות ילדי הקבוצה כבר היה מאוחר מידי לחמוק‪.‬‬
‫כפות ואצבעות רגליי כאבו כשדבקו בכוח ברגבים הנוקבים‪ .‬ריח חריף של‬

‫אקליפטוס עלה מהיונקות והשורשים שנחתכו בבוקר בידי עובדי הנוי‬
‫והחופרים‪ .‬איש אחד שלא יכולתי לראות נשא דברים‪" :‬היא הייתה אישה‬
‫טובה‪ ,‬תופרת מעולה וחרוצה ואיך היטיבה לקלוע שעה שירתה ברובה צ'כי או‬
‫אנגלי על מטוס עירקי תוקף‪ ,‬וקליעתה כה טובה כי הרי עיני תופרת לה‪ ,‬ברורה‬
‫אל המטרה כמו קצה החוט אל קוף המחט‪" .‬בהירה וטובת עין" ציטט‪ .‬עכשיו‬
‫היא באדמה לבד בתוך ארון עץ אורן לבן‪ ,‬חלול‪ ,‬ויונקות אקליפטוס ריחניים‬

‫כבר מבקשים להם דרך סדק אל תוכו‪ .‬ימתקו לך הרגבים‪ ,‬נוחי בשלום!‬
‫ועדת החינוך התנגדה בהתחלה להשתתפות הקבוצה בלוויה‪ ,‬אולם‬
‫ויכוח ודיון חוזר בנושא עלה וחזר עד שהגיע לידיעה והכרעת המזכירות‪ ,‬זאת‬

‫דנה והחליטה שלא להחליט‪ ,‬אלא לשאול את מילק ממשמר העמק‪ ,‬הוא‬
‫"האורים והתומים" בענייני חינוך בכלל ולוויות חינוכיות בפרט‪.‬‬

‫‪96‬‬

‫הזמן רץ‪ ,‬הגופה התקררה אז הגיעה תשובתו השלילית של מילק שהגיע‬
‫מוסברת ומנומקת למחרת ההלוויה‪ .‬אחר כך קרה אסון‪ :‬ילדה קטנה טבעה‬

‫למוות בבריכת השחייה של הקיבוץ‪ .‬הוכיתי בכאב כה חזק וכה אמיתי למרות‬
‫שאני עצמי ילד קטן‪ ,‬אבל גדול ומבוגר יותר‪ .‬כבר אז קיננה בראשי מחשבה‬

‫מוזרה כי אחרי הלוויה הראשונה לא יקשה עלי להיות נוכח ולהתמודד בלוויה‬
‫נוספת‪.‬‬

‫הפעם נשאו ארון כה זעיר עד שהספיקו שני אנשים לשאתו‪ .‬גם הבור‬
‫היה בעל מידות קטנות וככל שהכל זעיר כן זעק לצמרות בכי וכאב גדול‪ .‬אם‬

‫הפעוטה הבקיאה בעברית‪ ,‬נהירים לה רזי השפה‪ ,‬שלחה ציפורניה לארון‬
‫האורן הלבן‪ ,‬מלטפת‪ ,‬מייללת‪ ,‬גונחת בקולות נהי שאינם מוכרים‪ ,‬כאב ושכול‪.‬‬

‫אנשים רצו להניח את הארון בבור‪ ,‬מעדנות ביקשו להרחיק מעט את האם‬
‫וזאת בשארית כוחה נאחזה בו כרעה אל הקרקע זועקת‪" :‬הניחוני! הניחוני!‬

‫הניחוני!" אז התעלפה אל חשכה גואלת‪.‬‬
‫עד היום מהדהד באוזני צער זעקת אם שכולה שאבד לה עולם ומלואו‪.‬‬

‫שנים מנעתי רגלי מאותה חורשה ארורה‪ ,‬אפופת צער‪ ,‬מצילה‪ .‬שנים רבות‬
‫עברו עד שלמדתי לאהוב אותה ואת עצי האקליפטוס הריחניים הקרירים‪.‬‬
‫כשקורה אסון היו הנגרים בין הראשונים לדעת‪ ,‬הרי תפקידם לבנות‬

‫ארון במידות הנכונות‪ ,‬מהעץ המיוחד המיועד לכך‪ .‬באוטובוס אגד נסעו‬
‫השניים לחיפה אל אזור מפרץ הקישון‪ ,‬שם נמצאו מחסנים גדולים של עץ‬
‫מיובא‪ .‬במשך שעות רבות תרו במחסנים עד שהגיעו להסכמה בדבר העץ‬
‫המתאים לארונות קבורה‪ .‬קנו כמות גדולה שיהיה מספיק לימים קשים‪ .‬את‬
‫עץ האורן הלבן הביא נהג משאית ה"פדרל" או ה"סופרוויט"‪ .‬כשהגיעה‪ ,‬פרקו‬

‫את "אוצר" העץ‪ ,‬הניחו אותו בפינה יבשה בנגרייה‪ ,‬פינה מיוחדת לחומר‬
‫מיוחד‪ .‬מכסים בזהירות ב"פלנדקה" המיועדת לכך‪ .‬כשהייתה מגיעה ידיעה‬
‫מרה אל הנגר הקפיד לנסר במידות הנכונות‪ ,‬טיפונת גדול לשם ביטחון‪ ,‬שלא‬
‫יהיו תקלות‪ .‬הקציע‪ ,‬שייף‪ ,‬יוצר קנטים‪ ,‬משייף פזות ושגמים‪ ,‬שבע מודד רק‬
‫אחר כך מנסר מתאים בדיוק‪ ,‬נעזר בזווית מדידה ממתכת‪ ,‬מחובר בברגים‬
‫מבריקים ודבק נגרים חם ועץ האורן הלבן נעים למגע‪ ,‬חלק ומהוקצע היטב‬
‫מכל צדדיו‪ ,‬ארון מלאכת מחשבת‪ ,‬חישוקי עץ מקיפים סביב תואמים‪ ,‬מקנים‬

‫חוזק ויופי‪ .‬עבד שעות‪ ,‬מסור‪ ,‬אוהב את המלאכה‪ ,‬שוקע במחשבות על‬
‫המושא‪ ,‬זה שעכשיו נתון עטוף סדין הרחק במקרר של מתים‪ .‬עשה הפסקת‬

‫‪97‬‬

‫עישון עד קצה בדל ה"סילון"‪ ,‬שריד נייר דק לבן דבוק לשפתו התחתונה‪ .‬רציני‪,‬‬
‫כבד מבט תחת עדשות משקפיים עבות‪ ,‬שקוע בהרהוריו‪ .‬הנה הגיע הבחור‬
‫הזה מההשלמה החדשה‪ ,‬כולו רוח עשייה ותזזית מבצע עבודה ביעילות‬
‫ומהירות וכבר זאת גמורה‪ ,‬חרוץ הוא ומסור‪ ,‬אלא שאינו נגר שהנגרות‬

‫אומנותו אלא נגר סתם‪ ,‬סתם נגר‪ .‬התייחסו אליהם אל השלמה זאת כיאות‪,‬‬
‫ולא מזלזלים בכושרם ובכשרונם של צעירים מבריקים ומצויינים‪ ,‬כנאמר‬
‫בהזדמנויות חגיגיות‪ ,‬ראשוני האנשים שעלו מערים גדולות בארץ הגולה‬

‫התייחסו אל השלמות וגרעינים קודמים אחרים כאילו היו עצי סרק או עשב‬
‫בר דל‪ ,‬נהגו כאילו הם יחיו צעירים לנצח מניבי פרי מוכשרים ואיש מהם לא‬

‫יזדקק לארונות עץ אורן לבן‪.‬‬
‫צמד הנגרים‪ ,‬אנשי השלמה קודמת ספגו לא מעט עלבון מהאליטה אלא‬

‫שידעו בהומור של בעלי מלאכה יוצאי עיירות קטנות היודעים לייצר ארונות‪,‬‬
‫להבליג‪ ,‬לדלג ולפסוח מעל מהמורות‪ .‬בהפסקת עשר שתו קפה ואכלו עוגיות‬
‫"פתי‪-‬בר" ישנות‪ ,‬פנה הנגר‪ ,‬אל אומני הנגרייה שנראו ישישים בעיניו "מדוע‬
‫בעצם לטמון באדמה עץ כל כך יקר‪ ,‬מתאים לרהיטים‪ ,‬הרי אפשר לקחת עץ‬

‫לבוד יעיל וזול‪ ,‬לתקוע כמה מסמרים במהירות והארון מוכן מהר וזול‪ .‬חוץ‬
‫מזה מי בכלל רואה אותו‪ ,‬הרי הוא מכוסה תמיד בבד שחור‪ ,‬דגל הקיבוץ‪,‬‬
‫אדמה ואספרגוס ולסוף לוח מצבה משיש"‪ .‬אמר מחייך כאילו לתומו‪.‬‬

‫מעל משקפיו במבט רציני זועף מעט‪ ,‬השיב הנגר האומן‪" :‬נושאי הארון‪,‬‬
‫לא התהלוכה‪ ,‬לא ההספד‪ ,‬לא האספרגוס‪ ,‬לא הפרחים‪ ,‬לא הקהל הרב‪ ,‬לא‪ ,‬לא‬

‫הם וגם לא צילם הכבד של עצי האקליפטוס מעניקים לנפטר את הכבוד‬
‫האחרון"‪ .‬מצץ ארוכות בסיגריה שלאחר הקפה משחרר אט עשן אפור "הכבוד‪,‬‬
‫ידידי הצעיר‪ ,‬הוא בארון!" אמר והוסיף שלא כדרכו כאן בחורשת האקליפטוס‬

‫שורר סוף סוף שיוויון מלא‪ ,‬אין אליטות של ערים‪ ,‬אין עיירות‪ ,‬אין השלמות‬
‫וגרעינים‪ .‬כולם שוכבים פרקדן על אותה שכבת טין באותו עומק‪,‬‬

‫למראשותיהם כרית מלאה שעות נוספות‪ .‬אפילו מצבת בזלת או שיש איטלקי‬
‫או פשוט שיש חברוני‪ ,‬לא פוגעת או משנה את רצונם או כבודם‪ ,‬שייכת היא‬
‫למסכת חייהם של הנותרים מאחור‪ .‬ובזה תמה השיחה‪ .‬כשנפטר הנגר האומן‬
‫מוקדם מידי‪ ,‬היה הוא ראשון הנטמנים בארון עץ לבוד זול ממוסמר במהירות‬

‫ויעילות‪.‬‬
‫ניבי‬

98

‫‪99‬‬

‫שרות חובה‬

‫בשנת ‪ 1958‬בחודש נובמבר בדיוק ביום הצהרת בלפור‪ ,‬גוייס כוח רב‬
‫משמעות לצבא ההגנה לישראל‪ .‬כדאי להתייחס להצהרה הזאת במלוא‬

‫הרצינות ולהימנע מזלזול‪ .‬גיוס זה נחשב לגיוס "טוב"‪ ,‬להבדיל מגיוס מאי‬
‫למשל‪ ,‬שבהגדרת המגויסים הייתה "מאו מאו"‪ ,‬על שם אותם לוחמים שחורים‬

‫בדרום אפריקה‪ .‬עד היום אין אפשרות לדעת בדיוק מדוע העניקו ללוחמים‬
‫הטריים פרופיל רפואי נמוך‪ ,‬אך עובדה שלכל המחזור של שניים בנובמבר נתנו‬

‫פרופיל נמוך מכ‪.‬ק‪( .1.‬כושר קרבי ‪.)1‬‬
‫על אף כל המאמצים שעשה המורה לספורט להטמיע בנו את החשק‪,‬‬
‫החיבה‪ ,‬הלוחמנות‪ ,‬הרצון להיות קצינים ולוחמים‪ ,‬דומה שהספורט עצמו לא‬

‫דבק בי‪ ,‬העניין ב"צבא" עד רגע הגיוס עבר הרחק ממני‪.‬‬
‫היו בין ידידיי הטובים בעלי כ‪.‬ק‪ .1.‬שידעו שהם יהיו צנחנים והיו‬
‫קופצים בהפסקות האוכל ובין השיעורים מגג המרפסת על הדשא‪ ,‬מבצעים‬
‫מיני גילגולים ושוב מטפסים על עמודי המתכת וברצינות אין קץ קופצים תוך‬
‫צעקות מפחידות‪ .‬אחרים החליטו שהם יהיו שריונרים ולא החמיצו הזדמנות‬
‫לעלות על רכב חקלאי‪ ,‬טרקטור או רכב השרות של המוסד שלמדנו בו‪,‬‬
‫משייטים בלילות‪ ,‬מאמנים עצמם לקראת תאריך היעד‪ .‬רק אנחנו הכ"למדים‬
‫(כושר לקוי) השתדלנו להמעיט בעצם הקיום ובלבד לא להיתקל בשאלות שאין‬
‫להן מענה‪ .‬הטייס היחיד שכבר בבר מצווה ברור היה שיטיס מטוסים‪ ,‬חתם על‬
‫כל דבר כתוב פרי עטו בציור מטוס קרב‪ ,‬גם כשנקרא אל הלוח בחזית הכיתה‪.‬‬
‫לגיוס נסענו באוטובוס לחיפה‪ ,‬היינו שלושה מהכיתה‪ ,‬נפגשנו בחיפה‬
‫עם מכר מקיבוץ אחר וזה חיזק את רוחנו וכך אוטובוס מלא בצעירים כמונו‪,‬‬
‫חלקם מעשנים חופשי‪ ,‬מה שהפתיע אותי‪ ,‬לתל השומר‪ ,‬לבקום‪ ,‬לבסיס קליטה‬
‫ומיון‪ .‬קיבלנו מדים‪ ,‬קסדות מנדטוריות שטוחות‪ ,‬מסטינגים מגורזים‪ ,‬חיסונים‬
‫וזריקות והצלחנו להוציא שלושה ימים עד ששלחו אותנו בהסעה מאורגנת‬

‫לבה"ד ‪ ,4‬פלוגה ה'‪ .‬בצריף ארוך מסודרות ‪ 50‬מיטות‪ 25 ,‬מכל צד‪.‬‬
‫הציגו לפנינו את הסגל‪ :‬מ"פ הקשב‪ ,‬סמ"פ‪ ,‬רס"פ‪ ,‬מ"מים‪ ,‬ומ"כפים‪.‬‬
‫הקריאו חלוקה לכיתות ומחלקות ותלו דף מודפס במכונת כתיבה בכניסה‬
‫למבנה‪ .‬מחוץ למבנה הצריף בפחון אחד מקלחת ותגלחת ובפחון אחד בתי‬

‫שימוש "בול קליעה"‪ .‬מעבר למתקנים חשובים אלה מגרש מסדרים גדול‬

‫‪100‬‬

‫שבשוליו הצפוניים היה עלינו להתייצב בשלשות תוך ‪ 20‬שניות‪ ,‬חזור‪ ,‬כולם!‪.‬‬
‫שוב מתייצבים בדום ליד המיטות ושוב עד שמשיגים את הקצב הרצוי‪.‬‬
‫חילקו באפסנאות הפלוגתית חבילות ענק‪ .‬בכל חבילה היה תרמיל גדול‬

‫מברזנט‪ ,‬תרמיל קטן זהה‪ ,‬חגור ופאוצ'ים‪ ,‬גם הם עשויים ברזנט עבה‪ ,‬קסדה‬
‫בריטית בצורת צלחת שטוחה‪ ,‬את חפירה מתקפל‪ ,‬ארבע שמיכות קוץ‪ ,‬שלושה‬

‫זוגות מדים ב' ליום יום‪ ,‬מסטינג וכלי אוכל יומיים‪ ,‬נדמה לי שזה הכל‪ .‬פרסנו‬
‫את החבילה לצד המיטה‪ .‬קובי המ"כ קרא מנייר וכל אחד הרים את הפריט‬
‫שבשמו נקב‪.‬‬

‫אחרי זה החלה מדידת המדים שבדרך כלל היו גדולים בכמה מספרים‬
‫מהטירון המודד‪ ,‬התחיל הליך של החלפות עד שהגיעו לפחות או יותר‬

‫התאמה‪ ,‬ורק אז השביעו אותנו בטקס שנערך בשעות הערב במגרש המסדרים‬
‫על רובה צ'כי וספר תנ"ך‪ ,‬שנהיה נאמנים ונכונים להקריב את נפשנו למען‬
‫מדינת ישראל‪.‬‬
‫כל בוקר צריך היה להספיק לצחצח נעליים‪ ,‬שיניים ולהתגלח‪ .‬למזלי‬
‫הטוב לא נזקקתי לגילוח‪ ,‬פניי היו חלקות‪ ,‬אפילו פלומה לא דבקה בהם‪.‬‬
‫בבוקר היה מסדר‪ ,‬הניפו את דגל המדינה ובדקו באם ניקינו טוב את הנשק‬

‫ואת עצמנו‪ .‬הרובה נבדק בקפדנות וכל גרגר חול נקרא "פיל"‪ ,‬יש לך פיל בקנה‬
‫כלומר‪ ,‬גרגר‪ .‬למ"כפים הייתה ציפורן אחת ארוכה בזרת כף היד ע"מ לבדוק את‬
‫ניקיון הנשק במקומות וחריצים נסתרים‪ .‬כמה שלא טרחתי להבריש ולהבריק‪,‬‬
‫תמיד‪ ,‬אבל תמיד‪ ,‬היה "פיל" או לכלוך אחר שנסתר מעיניי‪" .‬זה מטונף!"‪ ,‬שאג‬

‫המ"כ ושלח אותי לנקות פעם נוספת‪ .‬צחצוח הנעליים היה בסדר‪ ,‬המימייה‬
‫הייתה תמיד מלאה ולא שיקשקה כשפקדו עלי לקפוץ‪ .‬גילוח לא נחוץ‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫אך נצטוויתי להתגלח כדי להיות כמו כולם‪ ,‬וזה דווקא מצא חן בעיניי‪ ,‬אך גזל‬
‫ממני עוד מספר דקות כל בוקר ליד הברזיה‪ .‬בברזיה היו מים או קרים מאוד או‬

‫רותחים מאוד‪ ,‬כך שבפעם ראשונה ששטפתי בעודי אחוז קורי שינה את‬
‫מברשת השיניים‪ ,‬היא כפפה חיש בחום הלוהט וכל שערות הניילון שלה נשרו‬

‫אל תוך כיור המתכת‪.‬‬
‫מסדר בוקר‪ .‬כולם עומדים בתחתונים וגופיות לצד המיטות בדום‬
‫מתוח‪ .‬סמל המחלקה והמ"מ מצד שני‪ ,‬עוברים לאט ובוחנים את הצהוב על‬
‫התחתונים‪ ,‬שהרי לא מצפים מבחורים צעירים ותוססים אלה שימנעו מטיפות‬
‫צהובות או אחרות על תחתוניהם‪ .‬חלק מהטירונים לא השתחררו עדיין‬