101
מזקפת הבוקר והם עסוקים במאמצים קדחתניים להסוות ולהסתיר את הגלוי,
מה שגורם לצחקוקים שנבלמים לנוכח פניהם הזועמים של המפקדים ,שגם כך
קשה להם לבלום את פרץ ההיסטריה הפנימית.
אחד ,בכינוי חומל ,שלא שלט בפרץ הצחוק שתקף אותו ,נצטווה לרוץ
במעגלים לאורך הצריף כמו רץ באצטדיון אולימפי ,כשהוא מדקלם בקול רם
במנגינה" :צחוק צחקת ,זיין קיבלת!" .כל אותו אירוע יכול היה לעבור ללא
תגובה ,אלא שחומל זה הצטיין בחבילה גדולה וצהובה המיטלטלת בכבדות
בכל תנועה שלו ,למרות שהיה קטן קומה בעל פני גורילה ואהוד ,הפתיע אולי
אפילו את עצמו אל נוכח התצוגה שהציג לעיני הטירונים ומפקדיהם .ברגע
מסוים פרץ המ"כ אלי בצחוק לא נשלט ,דבר שגרם להיסטרית צחוק כללית
של הפלוגה כולה והמ"מ התורן .מיד יצאה פקודה כי על חומל להתלבש
ולצאת למעגלים סביב כיכר השמוק .במרכז המחנה הייתה צומת דרכים
ובמרכזה כיכר ועמוד זקוף צבוע בסיד ופסים באדום.
אחד העונשים החביבים על המפקדים היה להקיף כיכר זאת תוך ריצה
וקריאות בסגנון וכושר יצירה של המפקדים עצמם .לאחר שנבדקו תחתונינו,
למדנו להחליף ולהתכונן למסדר פעם בשבוע .מסדר נוסף היה מסדר נעלים
וגרביים .התייצבנו בגרביים גם הפעם אל מול המיטה הסדורה היטב ,השמיכות
מקופלות בזוויות חדות באותם קיפולים שלימדו אותנו לקפל ולסדר .בתרמיל
הגדול דחפנו דיקטים רבועים מנוסרים על פי מידות התרמיל ,שהקנו לו צורה
רבועה כמו קופסה ,אבל הבוקר זה מסדר גרביים ונעלים" .הקשב!" קורא
הראשון בפתח ,שעה שנכנס הרס"פ מטיל אימה בעצם נוכחותו" .נעליים
הרם!" שואג הרס"פ עוד לפני שברך אותנו בבוקר טוב" .חזור ,כולם נעליים
הרם!" .שוב זה לא נראה תקין והרס"פ פוקד" :כיוון שאינכם מסוגלים לבצע
פעולה פשוטה כמו להרים נעלים בצורה מסודרת ואחידה ,נבצע את זה
בשלבים .שלב א' כפוף ,שלב ב' זקוף לפקודה שלי" ושוב שואג הרס"פ " :שלב
א' ,כפוף! שלב ב' זקוף!" וכך אנו מוצאים עצמנו מרימים את נעלינו הצבאיות
בשלבים .המ"כ נכנס עובר ופוקד על אלה שגרביהם גורמות לו להטות גופו
לאחור כהלום אגרוף ,שעה שמגיע אל נחיריו ריחם הקשה של גרביים
משומשות" :להחליף מיד ולכבס בערב!".
כמעט כל יום עשינו את מסלול הכושר הגופני ,מה שגרם לי לתסכול
עמוק ולייסורי מצפון ,מכיוון שגיליתי כי מה שקשור באומץ לא פוגע בי ,אבל
102
כל דבר שגורם לי לאימוץ שרירי הידיים ,איני עומד בו לבושתי ,גם לאחר
שהמ"כ משקיע בי זמן רב .האויב העיקרי שלי הוא קיר בגובה 2.5מטר שכל
הטירונים מדלגים מעליו כאילו לא היה ועבורי הוא מהווה מחסום לא עביר,
אפשר היום יעזרו לי ידידיי הטירונים ,אלא שעד שאני מגיע אל אותו מחסום
הם כבר הרחק משם .לפעמים קורץ אלי אחד המ"כפים בעינו ומורה לי להקיף
את הקיר ,אך לעיתים מגיע לשם עקשן שכופה עלי להשקיע ולנסות את כוחי
להתמודד .סופו של דבר שבסיוע המ"כ אני עף ,נוחת אפרקדן ,מתעפר בחול
וממשיך דרכי עד שהמסלול מסתיים ,שם פוגשים בי ידידיי שנחו כבר דקות
ארוכות בצל האקליפטוסים.
במסע הרגלי דווקא חשתי קל כנוצה וצעדתי ללא שום קושי .כמה
מידידיי הטירונים מתקשים היו דווקא בהליכה ,דומה מעט לקשיים שלי עם
מכשול הקיר .אחד מהם זכה מצידי לכמה הערות לגלוג כששמעתי אותו מלין
בפני חבריו והמ"כ .חשתי עצמי חזק ובוטח בעצמי .כמו לאורך מסלול
המכשולים צעדנו רתומים אל חגורים מנדטוריים מצחיקים .לפתע שמעתי
מאחוריי קולות ריצה ,כשסובבתי מבט לאחור ראיתי את האיש שתקפתי
מילולית ולגלגתי עליו מסתער עלי ,תופף בכעס רב על קסדתי המגוננת על
ראשי ,כשהוא פורץ בבכי של חוסר אונים .למדתי מכך ומעולם יותר לא חזרתי
לפגוע בחלשים ממני.
כשהגענו לניצנים הקמנו שניים שניים את אוהלי הסיירים שלנו .מראש
ידעתי מי יהיה שותפי לאוהל .לבסוף ניצבו האוהלים בשורות ישרות ואפשר
היה לנוע בשלשות נושאים את המסטינגים שלנו אל ארוחת הערב .באוהל
הודי גדול על גבי שולחן רעוע ,ניצבה ערימה גדולה של חבילות ארוזות היטב
בנייר חום .עברתי שם וקבלתי חבילה שנארזה על ידי ועדת קשר וטמנתי
אותה עמוק בתוך האוהל תחת שמיכות הקוץ .בלילה בלילה ,כשכל הנשימות
נשמעו קצובות ,פתחתי בלאט את ניירות האריזה .הקשה מכל היה להתגבר על
רשרושי הצלופן העוטפים מיני מתיקה .בשקט ,רק לא להעיר את השכן ,רבצו
להם קיבוצניקים ובדממה לעסו דברי מתיקה ,כשהם נמנעים מלכבד או
להעניק לשותפם לאוהל או לכל שותף אחר .זמן רב חלף עד שלמדתי כמה טוב
ונעים לשתף ולהשתתף בטוב ובקשה לעזור ולהיעזר בטוב וברע ,אך כמה זמן
לקח עד שהשכלתי.
103
בלילה בשעה מאוחרת קרעו את שנתי בעיטות עזות בכפות הרגליים,
קפצתי וראיתי כי רוב שוכני האהלים נמצאים נעולים בנעליהם ,זקופים אל
מול פתח האוהל .צרור שנורה גרם לזינוק מהיר של כל לוחמי הפלוגה.
המפקדים נראו מתרוצצים ,חולפים לפני החיילים ,צועקים פקודות סותרות,
שמותירים את הטירונים נטועים כשפניהם לחזית מגרש המסדרים .בחלפי על
פני אחד המפקדים ,הכה בפני ריח ויסקי שנדף מפיו של שיכור .כולם ,כל
הצוות היה שתוי עד קצה גבול היכולת .יכולתי לראות אותם מתנודדים ,אינם
שולטים במהלכים עד שהופיע הסמ"פ וצעק" :חזור לאוהלים כולם! דממה
מוחלטת ,הסגל אליי!" .עוד הבחנתי בהם תוך שאני חולץ את נעליי בפאתי
אוהל הסיירים ,מתכנסים בתוך אוהל הודי וצוחקים בקול גדול ,שיכורים כלוט.
הציבו אותי לחיל הקשר .הפרידו בינינו ,כל אחד נשלח למקום שהוחלט
שיתאים לאישיותו ולכישוריו .הוחלט שמקומי בקורס חי"ק מחסנאים פקידים
טכניים ,כשהכוונה המרכזית כפי שהוסבר לי ,היא לשלוח אותי לקורס קציני
אפסנאות .ריכוז כוחות האנוש שהופנו לקורס הרשים אותי ביותר .היה שם
מוריס שלמדתי עוד בטירונות שעליי לרחוק ממנו אם ברצוני לצאת ללא פגע.
האיש הזה ניחן בתוקפנות פיזית כלפי מפקדים וחיילים כאחד ואלה גם אלה,
פחדו ממנו ולא ידעו כיצד להתמודד איתו.
במסדר הבוקר עבר לאורך השורה ובסכין גילוח שסע את כל הסוודרים
של הניצבים לפניו בשורה מבלי שאיש יחוש בזה בזמן הפעולה .פניו נראו
תמיד מגולחים למשעי ,שערו שחור סרוק לאחור מגלה מצח גבוה ,גבות
עיניים שחורות מצלות על מבט תכול תמים.
נהג להופיע בזקפה גלויה במכנסיו ,תוך שהוא מלטף עטרתו מבעד לבד
ומציג לראווה את התלולית הבולטת במכנסיו .הוא נהג לשאול את מפקד
המסדר" :ואתה ,איך קוראים לך? יש לך דבר כזה?" .לא עזרו תלונות ,לא עזרו
בקשות ,הצוות ,המפקד ,כולל המ"פ ,פשוט פחדו מהאיש הזה.
אבל היה שם בחור אחד בגובה מטר ותשעים ,איש חזק גופנית וגם בכל
יתר התחומים ,מילר שמו ,שבכל מבחני הידע בקורס הוציא מאה נקודות
וראה עצמו כבר בקורס האפסנאים קצין קשר ואפסנאות .נזהר בכל דבר וגם
מוריס בחושו המיוחד נמנע מכל מגע פוגע במילר ,אלא להפך ,עזר לו להרים
משאות כבדים ונראה "מלקק פינחתו ומתחנף עליו כגור כלבים" ,עד לאותו
104
יום שבשגגה שלח ידו אל מעיל הבטלדרס ובסכין גילוח שסע שסע גדול וארוך
לאורך עמוד השדרה במעילו הירוק.
כשגילה מילר את כל הצרה הזאת לא יכל היה להבליג ,פניו אדמו
כסלק ,ללא מילה יצא את אולם חדר האוכל שם התרחש הכל והמתין בחוץ.
כשיצא מוריס מלכה עוד לפני שהחליפו ביניהם מילה נמצא מוריס שכוב על
המדרכה הבוצית מיילל כילד קטן לקול מצהלות החיילים סביבו .מילר חבט בו
כאילו אינו אלא שק אגרוף ורק כשתפסו בזרועותיו חדל .הרכיב את משקפי
הראייה וחזר לקינוח הסעודה .אותו מילר ,כולנו חיבבנוהו .המפקדים ניצלו
את המצב והעיפו את המוכה מהקורס והצבא בכלל ,בעוד מילר הפך לחניך
מצטיין וידוע לי שעבר מיד מהקורס לקורס קציני אפסנאות קשר וכך נסללה
דרכו לקריירה צבאית.
זמן רב לאחר סיום הקורס קיבלתי זימון לקורס קציני קשר .הופתעתי
ולא רציתי לחתום ולו ליום אחד נוסף בצבא .רב סרן אחד בחיל הקשר
שראיין אותי קרא לי" :בני מדוע לא תצטרף אלינו ותהיה אחד מאיתנו?"
הופתעתי מהפנייה האבהית ,אך בכל זאת אמרתי לו כי איני רואה עצמי איש
צבא ומספיק לי שנתיים וחצי ,תודה!
מיום זה הפכתי לאחראי על ציוד קשר של חטיבה אחת והשתדלתי
למלא את תפקידי כמיטב יכולתי .מדי פעם נערכו בדיקות ציוד ובקרה שעברו
בשלום ואילו מפקדי הישירים העריכו את פועלי ,אלא שחל מפנה שעה
שהודיעו לנו שמחליפים את מפקד החטיבה במי שהיה לוחם מפורסם ועתיר
אותות ,מוטה גור .ביום שהגיע הכניס לכלא את הש.ג .על שום שלא הצדיע לו
בשער המחנה ,דבר שגרם ללחש ,בחש ,רחש בקרב כל השוכנים באותו מחנה.
עוד יותר גרועה הייתה הפקודה להיות מוכנים לביקורת ביום שישי בבוקר.
צחצחנו את כל המחסן והציוד ,את המעבדה וציודה וביום שישי בבוקר ניצבנו
נכונים בשעה שיועדה לכך .בדיוק בזמן הופיע מפקד הפלוגה וסגנו ,מלווים את
מפקד החטיבה החדש ,כשסביבם מתרוצצת כלבה גולדן רטריבר סוערת רוח.
ניצבתי בפתח דלת הפח ,כולי מגולח ומצוחצח למשעי .הצדעתי למח"ט
כפי שלימדו אותי ולהפתעתי השיב המח"ט הצדעה מזולזלת והכלבה קפצה
באותו רגע משעינה אל חזי את כפותיה המבוצבצות ,מותירה על חולצתי
המגוהצת שני פסים מבוצבצים מטביעת רגליה .פניי ,שגם כך היו חיוורות
מהתרגשות ,חוורו עוד יותר וסדירות הדופק הופרה לחלוטין" .עזבי אותו,
105
חמודה" היו שלוש המילים היחידות שפלט הלוחם הנועז דווקא כלפי כלבתו.
כשככנס למחסן והחל לשאול שאלות על מספרים וכמויות וקיבל תשובות
מגומגמות (אני מודה) ,עשה לי סימן עם האצבע ואמר" :בוא הנה סמלון,
תתייצב אצלי בשבוע הבא עם כל המספרים המדויקים" .סבב על עקבותיו
ועזבני המום ונכלם .אני סמלון? לא השקעתי וטרחתי עד שהוענקה לי דרגתי.
לאחר שנסתיימה הביקורת באתי אל מפקדי ,סגן אילן ,סיפרתי לו ואמרתי:
"לא אהסס ללכת לכלא ,אבל לא אתייצב אל המח"ט" .המ"פ הצדיק אותי
ולאחר ימים מספר ריכך את המח"ט ,ומעולם לא דיבר אליי ולא נפגשנו יותר.
כשסיכמתי את ימי שרות החובה שלי בחיל הקשר ,נוכחתי לדעת
שההיתקלות במוטה גור והכלבה עזית ,הייתה הפעולה המלחמתית ביותר
שנטלתי בה חלק ויצאתי בשלום ,על אף אש כוחותינו.
ניבי מרקם
106
תאומות זהות
אם זכרוני אינו מטעה הרי אנו דור עשירי של קצבים ,לא שזיכרוני
מוביל עשרה דורות ,אלא כך נמסר מפי אבי ומפי סבי טרם הפכו הם עצמם
לצאן לטבח .תמיד ,סיפרו לי ,עמסו על שולחננו את חלקי הבשר הנחשבים
כמו צלעות כבש ,כתף בקר ,שוקיות פרגית וחזה עוף ,אך יותר מכל מאכלים
מתמוססים ,ניזכר ומספר ,עוד רגע יפרוש קיר ריר מבין שפתיו ועיניו נוצצות
בחיוך מאושר מושך חזרה בילעו ,גורם ללוע אכזבה.
שם משפחתם פיינמסר ,גם הוא מלווה את המשפחה דורות ורק
לאחרונה ביקשו הבנות לעברת אותו לקראת נסיעה שלהן בשליחות חו"ל
חשובה .הבנות תאומות זהות בתואר ובצורה עד כי נוצר צורך בינקות ובילדות
לקבוע בהן סימנים מיוחדים ולהלבישן בבגדים בעלי צבע שונה כדי שלא
לשגות .אחיהן הבכור עזר עוד מילדותו בעסק והפך מכוח ההרגל אף הוא
לקצב .האב ,שיער ראשו דל מאפיר ,לחייו שקועות אינן מגולחות ,נראה כמו
חסרות בפיו שיניים .למרות שמונים שנותיו מבקר הוא בוקר בוקר באיטליז
לבוש בגופיה נקובה לעורו הלבן ,כפוף ,חגורת עור מהדקת גבוה מדי ,מכנסי
חקי שלושת רבעי המותירים רק רווח צר בין שוליהן הרחבים לשולי מגפי גומי
שחורים כבדים הנראים גדולים גם הם על קלונסאות רגליים דקות.
על אנקולי ברזל מחודדים תלויים בתרי בשר של בקר .אחמד שוטף
בזרם מים שרידי שחיטה מרצפת קרמיקה ירוקה ,את משור השרשרת החשמלי
והגרזן .אל עגלת אשפה משליך קרעי בהמה וחלקים פנימיים שאינם ראויים.
ענני זבובים ירוקים ואחרים מתרוממים ומיד אחריהם פוגע בנחיריים גל צחנה
עולה מבחיל כשמתרומם מכסה האשפה" .אחמד ! בעדן ג'יב אל לחמה ללבית
תנסאש'" (אחמד ! אחר כך תביא את הבשר לבית ,אל תשכח !) .לפי העין,
הדלת ,הכף והחת ניכר בו כי הערבית המדוברת שגורה בפיו.
עטופים בנייר עיתון בערבית ובתוך שקית פלסטיק צהובה הביא אחמד
חלקי בשר משובחים ומסרם לפיינמסר אז נפתחה דלת האיטליז בסערה ,פנחס
נכנס עוזב אחריו דלת קפיצית נוקשת ,פנה אל אביו באידיש" :ווס הרצך? וי
גיסט?" (מה נשמע? איך הולך?) בזריזות אחז בסכין בעלת ידית צהובה
שהייתה קבועה בין אחיותיה במיתקן מיוחד בשופין השחזה השחיז את הסכין
ובדק על גב ציפורן האגודל ניגש אל אחד הרבעים המאונקלים פתח חתך
107
אלכסונית בבשר השוק קרב את חוטמו פעם ועוד פעם והתחיל מוריד נתחים
מניח שכבות בארגז פלסטיק אדום שכבה ,נייר פרגמנט ועוד שכבה כשהארגז
נראה כבד דיו ביקש את אחמד לשקול אותו ולהכניס לקירור.
פיינמסר יצא לגינה בדלת האחורית השתין מאחורי שיח היביסקוס
מתקשה לשחרר טיפות אחרונות שמותירות עיגולים לחים על מכנסיו ניגש אל
עורגת גרניום בין פרחים ורודים צמחו עשבי נענע יפים הוריד מספר עלים
ומזג שלוש כוסות תה מתוק" .בינחס הולך לאכול ארוחת פוקר" צעק אחמד,
ספק מודיע ,ספק מבקש אישור מהבן.
למקרר ישן הכניס הזקן את השקית לבית אפילו בימים קשים אצלנו
אכלו את השופרא דשופרא ,אני לא מדבר על פילה או בשר חזה ,צלעות או
שוק .מביט בי במבט חורץ יודע ,מחייך ,מבליט שיני חרסינה לבנות ממצמץ
בשפתיו" :שופרא ,דשופרא!".
נכנס פנחס בהמולה יושב ליד מסך המחשב משחק ב"עכבר" ובקלידים
מתעלם מנוכחות של זר" .מוח של טלה טעמת כבר?" אחמד צועק לעבר
הסועד בחדר הסמוך" :עכלת מוח אל חרופ?"
אחמד" :וולה מה אכלת'ש?" צועק תשובה מוכנה בפה פקוק בביצה
קשה" .פלחי עטין מבכירה בתנור או פטמות על האש חה ,חה" נסחט ממעמקי
גרונו צחוק צרוד שנשמע כגרירת רהיט כבד על גבי רצפת חדר "חה ,חה" נושך
שפתיו מחייך ,לוגמים תה מתוק בנענע.
התאומות עיברתו את שמן לפני שנסעו לשליחות מטעם התנועה
לחו"ל .שהו שלוש שנים בבלגיה ,חזרו לארץ לוהטות יותר וטעונות מכפי
שהיו ,לוחמנות הדעתנית הקשה בשנות השליחות לבשה כיוון פמיניסטי חסר
פשרות ,כל התארגנויות נשים שצצו לאחרונה כפטריות זכו לתמיכתן אם
בהשתתפות פעילה או בתכתובת בלתי נלאית ובלבד שיוקיעו את השוביניזם
הגברי הוולגרי הדוחה מעורר שאת הנפש אותו שוביניזם שפשה כמגפת
אבעבועות שחורות בקרב חברות תרבויות מערביות כפי שנהגו להתבטא
בפורומים שונים.
הבנות האלה כמעט ולא ידעו חלב בינקותן ,דורי דורות קצבים היטו
אצלן את חוקי הגנטיקה והשפיעו עליהן מהבחינה הזאת שהרי אי אפשר יהיה
להסביר תאוות בשר שוקקה שהיו נתונות בה מינקותן .יודעי דבר אומרים
108
שגידלו שיני בשר ,דילגו מעל שלב נשירת שיניים וכל עיסוק של פעוטות
בשיניים נושרות ומתחלפות משיני חלב לבשר זרה ומוזרה בעיניהן.
אשכים! הבאתי להן אשכים צעירים ,בלוטות צמד אלו ביתרתי על
יותרותיהם בעדינות לחלקים קטנים זעירים במעבד מזון העברתי אותם
בתחילה לאט אחר כך מהר יותר ולבסוף יצרתי כעין קציפה קטיפתית ואת
הקרם המוקצף הזה מזגתי לבקבוקים.
שוב מצחקק חורק .זאת רק דוגמא אמר ,מגישים את זה טרי כמעט נא
ובהמשך כשגדלו הבנות אפיתי אותם וטיגנתי ,צליתי וייבשתי בשמש פלחי
אשכים דקים ללעיסה זה מחזק את השיניים .לגם ארוכות משמיע קולות
שאיבה ולחייו צמקו עוד יותר.
כך הן גדלו לא פסקו להניע כה וכה את אבריהן הבשרניים ,וכבר מלאו
להן שלושים בכל מקום נעו בזוג לא ניתן להבדיל ביניהן כצמד שוורים בחריש
גבוהות קומה שערן שחור עבות כתפיים ושדיים אקסטרה ,אקסטרה לארג'
ועכוזי ענק תלויים במותניים מוצקות כל כך ניזונו מחלקים משובחים:
עטינים ,פיטמות ואשכים על יותרותיהם עד שהפכו נשים דעתניות ונפשם
בחלה באשכי גברים נושאות את בתוליהן עליהן באושר לוחמות נועזות
בשוביניזם גברי ונושאות דגל פמיניזם נאור וצודק .בקלילות נושאות את
בתוליהן כאילו אינם אלא נוצות ברוח.
"אחמד ,אחמד ,כשתגמור תכין מנה רגילה לחנות של הרשקוביץ" ,צועק
פנחס הבן מעבר למסך המחשב" ,בטח ,בינחס ,בטח!".
109
תירס
מדי בוקר ,או כשנעשה צונן מעט ,תפגוש בערב צועדים וצועדות חובבי
טבע ,ספורט ובריאות ,פוסעים במסלולים קבועים .מלווים את תהליך הגדילה
של תבואות החורף עד הקציר והדיש ובקיץ את גדילת החימצה כשהיא ירוקה.
פריה החמצמץ טעים וישנם טיילים הנהנים מצעידה תוך תלישת הפרי ואכילת
החמוץ ,החמוץ הזה.
הכותנה גדלה ,טפטפות נפרשות .בכל שורה שניה ,קומביין "פטמה"
בראשות חג' פאדל משאיר גלי אבנים קטנים בקצה השורות כסימון גמר
העישוב להיום וערימת אשפת ארוחות בוקר בצל הברושים .זה עתה נגמר
לקט האבוקדו וכבר חנטים ממלאים את מקום הלקט וצוברים גודל לקראת
סוף הקיץ .בקיץ התאנים מבשילות והתירס גובה במהירות ואל תחמיץ יום ,כי
כל יום חל בו שינוי מופלג בתפיחת הקלחים ,בפריחה ובצבירת הגובה .את
התירס משקים גם כן בטפטוף.
נער הייתי ועבדתי בהשקיית תירס בצינורות אלומיניום ,שלשוה
וארבעה צול וממטרות פטיש גדולות שמשקות מעל הנוף .זה היה עוד בתקופת
האוליבר הכרסתן והג'ון-דיר דק הגזרה ופאק-פאק בעל גלגלים קדמיים
צמודים .את הצינורות יש להציב אנך להניף כשיד ימין אוחזת בקצה הצינור
ושמאל תומכת ולעבור כך בין שורות התירס ,כעשרים שורות בערך ,שם
מחברים את הקו מחדש על קרקע יבשה .אלא כשמתארים זאת בכתב זה נראה
קל ופשוט .עבדנו יחפים ,בתחילה הקרקע הייתה בוצית ונעימה ,עיסה רכה של
בוץ החליקה בין אצבעות הרגליים .קשה היה לזקוף את הצינורות משום שהיו
מלאים במים וצריך היה להציבם בזווית עד שנתרוקנו ואז להעמידם ולשמור
על שיווי המשקל שלך ושל הצינור ואז אתה נשתל עוד סנטימטרים בתוך הבוץ
הנעים והרגל ממאנת להיעקר .צעד ראשון עיקש לא למוטט את הצינור עברתי
שורת תירס אחת לשמור את שיווי המשקל שורה שניה וכה הלאה .הבוץ הופך
לאדמה נוקשה גרומסולית בעלת גרגירים שרק סוליה דביקה מונעת את
הדקירה בכפות וחזרה בריצה לצינור הבא לזכור הכל נעשה בריצה .פוקת
היחפנים ,שהפכה בפינו מכת היחפנים ,ננעצת בכאב.
צינור בעובי שלושה צול אינו כצינור ארבעה צול שאין בכוחי לזקוף
אותו ,לייצבו ולהעביר את הצינור ולמרבה החרפה והתסכול הדבר עולה
בידיהם של יתר העובדים השרירנים .חם ולח .עלי התירס חותכים בבשר.
110
בעל-המשמר התפרסם מדי תקופה קצרה אודות עובד השקיה מאחד
הקיבוצים או המושבים שצינור שהניף פגע בכבל חשמל והנ"ל התפחם והפך
לז"ל .כאן במחוזותינו זכור לי רק מקרה אחר דווקא במטע א' של עצי התפוח,
שם חצה קו חשמל אלכסוני והמשקים הוזהרו שלא להציב את הצינורות אנכי,
אלא שאחד מבני הגרעין לא שת ליבו הציב את הצינור ועוד טרם נגע הצינור
קיבל הצעיר מכה עזה ורק בנס יצא בכוויות קלות.
לאחרונה בשלו שדות התירס ופוסעי הספורט ,הטבע והבריאות ,התרבו
כבמטה קסם .שקיות מקופלות תופחות את כיסיהם בדרכם הלוך ואותן שקיות
מתמלאות קלחי תירס בדרכם אל מול השמש השוקעת .משום מה נראה לי
כאילו צעיף של הצנעה והתנצלות מלווה את בעלי השקיות המלאות ,או שמא
זאת שאלה סובייקטיבית ביותר .לאכילת התירס הצעיר המבושל במלח
ומרגרינה ,יש ערך הנאה בפני עצמו .הישיבה בצוותא בקילוף תוך שיחת רעים
עם הנכדים והנכדות והאישה ,או אפילו כשעושים מלאכה זאת לבד ,ואז באים
הרהורים על מה שהיה ומה שיהיה ,ומה שעכשיו .עולה הריח מהירוק והזהוב,
מסיבי החום והלבנבן שבוקע מזקן התירס ,שדגדוגיו נשלחים במגע עדין אל
קרסוליך.
אחר הקציר בקומביין המשוכלל ומילוי הרמפות באים השכנים מאום-
אל-קוטוף ומלקטים בצנעה שלא להינזף ולהימנע מהעלבונות .את התירס,
מסבירים לי ,מגרדים מהקלחים אל שקיות ניילון ומקפיאים בפריזר וכך אפשר
לאכול מרק תירס תקופה ארוכה וזה "אחסן מן קוויס" (יותר טוב מטוב).
לאחרונה התרוקן בית המועצה החדש מעובדיו ונראו לפתע כל הפקידים
והפקידות ממחלקת הארנונה ,מס רכוש ,בריאות הציבור ,התרבות ,תברואה
וכו' .כולם היו שם בשדה ,מלקטים פאה ונהנים משכחה ,ככתוב.
ניבי מרקם.
111
תפוח אדמה לוהט
הקדים לישון עם ערב ומרוב התרגשות התעורר בקפיצה מדי שעה
דווקא כשנרדם לבסוף באחריתו של לילה העירו אותו תנועות בהולות של
נערות ונערים שותפיו לחדר השינה .כל המתח הזה נבע בגלל גיוס לאיסוף
תפוחי אדמה .בחוץ שררה אפלה גמורה של טרם יום האוויר צונן ,לובשים
בגדי קיץ קצרים מתוך ידיעה ברורה איזה יום מחכה להם .רק כמה בנות לבשו
חולצה ארוכה על הקיצית .רחץ וציחצח במהירות .השירותים היו תפוסים
והשתין בשיחים בחוץ.
הטנדר האפור של גן הירק המתין הומה נכון לזינוק ליד הדלת הצפונית.
טנדר מנדטורי פורד רבוע קבינה הגה בצד ימין שריד השלטון הבריטי את
האיתות לפנייה ביצעו בעזרת ידית מיוחדת המושכת חוט ברזל וזה נמתח
ומניף זרוע מאותת לימין או לשמאל .הנוסע ליד הנהג יכל לפתוח את מכסה
הגג ולירות במקלע M.G.אל אויב נסתר .כל עשרים הנערים והנערות
הצטופפו באחורי הטנדר הפתוח כשהם עומדים דבוקים זה לזה ואל סולמות
הטנדר נאחזים בחוזקה .הנהג "שלמה גזר" ידוע בנסיעה פראית במיוחד
שמאלצת את הנוסעים לאחוז כובעים ביד ולהיאחז היטב בסולמות .קור דוקר
תוקף אותם בחמה שפוכה בשעת הדהירה הפראית המלווה בסיבובים על קצה
גבול היכולת של הפורד .אפשר לחשוב שמצויים הם בקרב לפריצת דרך
והמקלען מפעיל את ה M.G. -היורה צרורות.
באפילה נסע הטנדר באורות מלאים עמדו דחוקים כשהקיצונים מלפנים
מגינים בגופם מפני הרוח הקרה .שד רך נדחק לשכם שמאל גרם לו לרגשה
רבה הפנה ראשו והיא חייכה .נעבוד בזוג ,הסכימו בקצרה .היא נחשבה
לאיטית בין הבנות והוא גם כן לא נמנה על הזריזים .החלוקה לזוגות נעשתה
אוטומטית .הזריזות ביותר נצמדו אל הזריזים .הייתה לזה חשיבות רבה.
כשהגיעו לשדה העיר השחר בזוהר בהיר מעל גבעות השומרון במזרח.
חיש גלשו מהטנדר מצומררים ועוטים "עור ברווז" .פרמל סופר Aמשך אחריו
מכונה להוצאת תפוחי אדמה .מאיר מהנוער הפולני נהג בפרמל ,ומרדכי פליט
מילדי הגולה ,ישב על מושב הצד במכונה ושלט בעזרת ידיות בלהבי הכלי
החודרים באדמה מעלים על גבי מסוע מיוחד את שיחי תפוחי האדמה מנערים
את התפודים מאדמה ומצניחים אותם על גב הערוגה אחרי הקומביין .כל זוג
קיבל קטע לאיסוף היבול .את האיסוף ביצעו בפחים רבועים מיוחדים שחוברו
112
בהם ידיות עץ כשהפח התמלא רוקנו את תפוחי האדמה אל שקים שחוברו אל
מסגרות ברזל עגול בעלות חודים מיוחדים לאחיזת השק.
בעודם עובדים בערוגה אחת היה הפרמל חושף ערוגה ממול .כשסיימו
את קטע עליהם לעבור לקטע הזהה .הזוגות הזריזים הצליחו לנוח עד
שהטרקטור הגיע אל הקטע שלהם .אבירם ונילי שטוץ נותרו תמיד מאחור לא
מסוגלים אפילו לישר מעט את הגב .נאבקים להדביק את חבריהם .כשגבר
מעט החום החלו הברחצ'ים תוקפים אותם ללא רחמים חודרים לפתחים:
באוזניים נחיריים ועיניים .רק תקלה בקומביין או בטרקטור הביאה לפחות
זריזים מנוחה קלה" .גזר" עבר בין הזוגות משתדל לסייע כמידת יכולתו היה לו
קלשון חפירה ביד שבעזרתו חילץ מהאדמה איי יבול קטנים שהותירה אחריה
המכונה.
כבר מזמן שכח את אותה צריבת שד רך בשכם .כאב כל כך שאפילו
ויתר על הצצה אל תוך מחשוף חולצתה הדקה של נילי .שבוע הגיוס הזה נגמר
כל יום בנסיעה מיוזעת לקיבוץ .צנח למיטה מבלי לרחוץ ,כואב ודואב כולו.
כשהתעורר ממנוחת הצהריים היה רטוב כולו מזיעה ונוזלי ריגשה בתחתוניו
האפורים תגובה מאוחרת לצריבה ההיא בשכם בטרם שחר.
נילי שטוץ נקראה למעשה שתוק ,רק אצלם כינו אותה שטוץ מסיבות
שלא ירד לפשרן .נאמר כבר שזריזות לא הצד החזק אצלו בכל הזדמנות
שנזדקק לתכונה זאת נמצא בסוף השורה של נערים ונערות .במיוחד זה בא
לידי ביטוי בשיעורי הספורט שם מצא עצמו בסוף התור בכל תחום רק לקראת
אחרית הלימודים כשהמורה לספורט נקרא כבר מורה לחינוך גופני ,החליט
לעשות שיעור בכיתה עקב גשם עז מצא עצמו אבירם להפתעת כולם בראש
הקלעים למטרה בהטלת חיצי אינדיק נתקעים .גם בתחום המין והאהבה נשרך
הרבה מאחור ולכן יש להניח פירש את שם משפחתה של נילי שטוץ משום
שאינה שותקת אלא ההיפך הגמור ,מפריזה בדיבור ולהג.
נילי שתוק הייתה מכוערת ,היו לה מה שקראו אז שיני סוס דומה
לשחקן הקולנוע הצרפתי פרננדל ,שיניים עליונות בולטות ,עיניים צרות
מכווצות לא סימטריות ,אוזניים גדולות ואף כפוף צומח מהמצח ללא אוכף.
אך לומר את האמת מי מסתכל על פי הפנים כשיש זוג שדיים מפוארים,
מזמינים ,לומר את האמת גם שאר חלקי גופה לא הצטיינו בחיטובים מיוחדים
113
לבד מאותו זוג עופרים תואם שרבים וטובים נפלו שבי ברשתם .רחץ מהר לבל
תיחשף חרפתו הלחה.
עם ערב נמצא אורב ליד הכיור והמראה ממתין לנילי שתבוא לצחצח
שיניים ,המתין ארוכות בטוענות שונות .היו שם שני כיורים נמוכים ושתי
מראות .כשהגיעה לבסוף בשעה מאוחרת לצחצח שיניים תפס עמדה ליד
המראה ,היא לבשה פיז'מה קצרה תפורה מבד פרחוני דק שלא הותיר הרבה
לדמיון כשגילה את צלילתם של הפטמות הזקורות מעט וניצני שער שחור
הציצו מבעד למכנסיים הקצרצרים .מיד כופפה גופה לשפשף שיני הסוס שלה
מעל הכיור בעוד הוא סוקר את שדיה בעד מחשוף הפיז'מה מחזה הנשקף
במראה מעליה ,מעמיד פנים כעושה מלאכת קוסמטיקה כל שהיא וכל הפאר
הזה ריגש אותו מאוד ,האיץ את פעימות הלב ומרוץ הדם בעורקים עד
שהתיישרה מחייכת בחיוך סוסי ואמרה" :נהיה גם מחר בזוג" .לפתע הסמיק
עד שורשי שערותיו כשנראה לו כי ידעה כשהציגה לפניו תפארתה.
למחרת התקלקלה המכונה והלכו לאסוף בצל יבש בערוגות ארוכות היו
שש שורות בצל יבש ,אלה נלקטו וסודרו בארגזים שטוחים .הידיים התמלאו
קוצים זעירים כואבים שרק בעזרת מחט דקה אפשר לעקור אותם מהבשר.
מדי פעם חדרו האצבעות המלקטות אל תוך בצל שרקב וצחנה דבקה בהן
והוסרה רק לאחר שפשוף ארוך בפלח עגבנייה ירוקה או לימון .את ארגזי
הבצל העמיסו על גב פלטפורמה סידרו בקומות סדורות היטב והעבירו את
הכבודה הזאת אל מקום מוצל בחורשת האקליפטוס שם אחסנו את הכל בתוך
ערימות קש.
חלק אחר מקבוצתם גויס לאיסוף עגבניות .חלקה לא גדולה אך מניבה
הרבה .חדווה מההשלמה ניהלה את האיסוף הסלקטיבי רק עגבנייה בעלת לחי
אדומה נקטפת מוכנסת בזהירות לפח המרובע שיש בו ידית ברזל .כדי לא
לפספס עגבנייה עבדו כפופים כל העת וחדווה שעבדה בקצה השורה שאגה
בקול על זה שהרהיב למתוח אבריו או ליישר את גבו .לא היה בה איום
במראה החיצוני ,שהייתה קטנת קומה רזה אולי אפילו שברירית אולם הקול
שבקע מגרונה הטיל בו אימה רבה ,זאת גם הייתה הסיבה לכישלונה הגדול
בתחום החינוך שמימנו פרשה אל עבודתה בגן הירק כדי לחמוק מזעמה ולנוח
מעט היו החבר'ה כורעים בצל שיחי העגבנייה אך אוי להם לו הבחינה בהם
חדווה שעברה סוקרת את השורות כקלגס מצרי ועבדיו העברים .כולם רצו
114
לעבוד בבצל שם היה האחראי "שלמה סלק" ,חייכן טוב לב בעל הומור מתעלם
מקטנות.
בכניסה לקיבוץ ליד השער המזרחי עמד "מחסן הגן" מבנה פח גלי
וסככה למזרח .בסככה החנו את הפרמל ואת מכונת תפוחי האדמה .ליד מחסן
הגן במזרח לא רחוק מהגדר והשער על משטח בטון ניצבה המכונה לשטיפת
גזר .גם את הגזר אספו בידיים לאחר שהוציאו מהאדמה בעזרת קלשוני חפירה
אחר כך סידרו בארגזים והובילו אל מכונת השטיפה.
קיר הפח המזרחי במחסן הגן משך אליו את כותבי הגרפיטי שהנציחו
את שמם ואת מאוויי ליבם .על גביו למעלה על קורת העץ כתוב :דדו ותלמה
ומצוייר לב אדום וחץ מפלחו .יותר נמוך :פלמ"ח ,1948מעט לימין :אלישע
אלון ,אחריו משמאל :במבולו ,אח"כ :גרעין בולגרי .הכתובות נעשו בשלושה
צבעים :כחול שחור ואדום .מגן דוד בצבע כחול ,נזילות וניתזי צבע .אברם,
נוער ,ישראל ,אורי .כל הקיר כוסה כתובות וגרפים שעם השנים הפכו למוצג
ארכיוני ועגלת התיירים שבאים לבקר ב"חצר הישנה" עוצרת שם .כולם
יורדים וקוראים את השם של דדו ובמבולו שנהרג במלחמת השחרור ,את שמו
של ישראל שגם הוא נהרג בדרך לירושלים והמדריך מספר להם קטע
היסטוריה שכתוב על פח גלי .בתוך המחסן איחסנו חומרי ריסוס ודשנים,
מרסס ישן ,מגשים מרושתים נושאים תפוחי אדמה לזרעים ,קרצרים ,מעדרים,
קלשוני חפירה פחי איסוף ועוד .עד שבסוף בא בולדוזר ורק משטח הבטון של
מכונת הגזר נותר בשיממונו.
נילי שתוק הגיעה אלינו מסקוטלנד ,צירפו אותה רק משום שהייתה
קירבת משפחה בינה ובין משפחה אחת בקיבוץ .בבואה לא ידעה לדבר עברית
וכל התנהגותה נראתה מוזרה ,צבעה את ציפורני רגליה וידיה ואת שפתיה,
גידלה ציפורניים ארוכות שרק עבודת עישוב הבצל שברה אותן .לא הבינה מה
רוצים ממנה .כשנתבקשה לעשב את הבצל הצעיר בערוגה השאירה אחריה
אדמה חרוכה ובחריצות עישבה עד הבצלצל האחרון ואחרון העשבים השוטים
איתו.
למחרת המדורה והקומזיץ וצליית תפוחי האדמה לכבוד סיום הגיוסים
לא ראה יותר את נילי שתוק אף שחיפשה בעיניו לא יכול לשאול אודותיה
אלא רק לבקשה במבט .מקץ ימים מספר הגיע לאוזניו סיפור מוזר שנשזר
היטב במחרוזת ההתרחשויות .באותו שבוע גיוסים מונה לסדרן העבודה.
115
מירקה המטפלת אמרה לו שנילי שתוק לא תצא היום לאיסוף תפוחי אדמה.
מה זאת אומרת ,היא חייבת לצאת! כולם יוצאים וגם היא תצא! הייתה
תשובתו הנחרצת .אלא שהמטפלת הסבירה לו שיש לנילי מחזור ובמחזור היא
משוחררת מעבודה .לא הבין כל כך מה זה ובמה מדובר אך בחוש שישי ידע כי
מדובר בדבר רציני הנבצר מבינתו.
הניד ראש בהבנה וויתר על בת זוגו הקבועה .שעה שרשם את שמות
המתגייסים בפנקס קטן גילה שגם ידידו אברי נעדר באותו בוקר עד כמה
שידוע לי לאברי אין מחזור בכל אופן מרקה לא דיווחה על כך .אברי ידיד בן
קיבוץ אלא נחשב גדול ובקי מכפי גילו והוקפץ כיתה אל כיתתנו לאחר שנאמר
כי השתעמם כאן כונה ֶאברי ,בסגול תחת לאלף .מיד לאחר שצפו בנפלאותיו
במקלחת המשותפת .אברי הוא בנה היחיד של מירקה המטפלת שדאגה לו
ופינקה אותו בדביקות רבה.
באחד הימים נאמר לו שנילי נתקפה מינית .אה ,ומה ,מה קרה? הוציאו
אותה מהקיבוץ ,מהמוסד החינוכי .לא הבין בדיוק מה הקשר ומדוע אם היא
נתקפה דווקא אותה הוציאו? אחר כך אמרו שזה לא היה כל כך גרוע רק ניסיון
שלא צלח .זמן רב עבר ,אז נודע שהיה זה ֶאברי בזמן הגיוס לתפוחי אדמה
ניתפס בשעת מחדל בידי אימו המטפלת הדואגת ,תוקף את ילדת החוץ
מהגולה שמיהרו להרחיקה לתמיד.
ניבי.