כפפות משי- סוסיא 2019 (שמאל לימין)

‫העיר העברית‬ ‫קורסי‬
‫הקדומה‬ ‫מבוגרים‬

‫פעילויות‬ ‫טיולים‪ ,‬סיורים בית‬
‫ומסעות חינוכיים הארחה בחגים ובחופשות‬

‫מרכז סיור ולימוד סוסיא ‪ -‬הר חברון )ע“ר(‬

‫משרד‪ | 1-599-507-517 :‬פקס‪ | 02-9961245 :‬סוסיא‪ ,‬ד‪.‬נ הר חברון‪ ,‬מיקוד ‪90401‬‬
‫‪[email protected] | www.susya.org.il‬‬

‫חפשו אותנו בפייסבוק‬



‫הצטרפו אלינו לפרויקט השנתי ”מסעות הר‪-‬ציון“‪:‬‬

‫בעקבות המסיירס מעסופרתאחתהר ציון‬
‫–˜ ‡ƒ–‡‹ ƒŒƒ˜ •ƒ˜ ƒŠ‹ ‚‡‡–ƒ˜ ‬
‫ƒ’Šƒ —Š Œ~‡– ‚– ”‡ƒ ‡…‡‚ ‪101‬‬
‫‚–‰˜ ‡˜ ’– —‚ ƒ‡~ ƒŠ‡ƒƒ‡ …ƒ•–‡‹ ƒŠƒ…Œ‡‹ ‬

‫”Œ–‬ ‫ŽƒŒ–‬ ‫’†Œ–‬

‫…–ƒ ‬ ‫‡–ƒ—Š‡‹ ‬ ‫~ –‚ƒƒ‚‬
‫ ‡–‡…ƒ‬
‫’ƒŠ˜ ‰’’ƒ˜ Œ—‡‬

‫Œ–“‬ ‫’–ƒ~–‬ ‫‡Žƒ~–‬ ‫”‡Šƒ‹ ~‘ •ƒ†‡ ~–‰‡ƒ ”‚Š ”ƒ ~‡Š‚ •–Ž†‡‬

‫Œ– ‡‚ƒ‚ ‬ ‫Œ‰˜—‡‹‬ ‫’†–‚‬
‫€ƒŠ ƒ•†‬
‫Ž•Œ˜ ‚‹ —Š —ƒ—Ž‚‬

‫Œ~‡‬ ‫~’–‡Š‬

‫€<‡Ž‚‬ ‫„ƒ ‬

‫•ƒ˜ ‚Šƒ…‹ €‡<Š‡‬

‫לפרטים והרשמה‪:‬‬

‫‪www.susya.org.il | 1599-507-517‬‬

‫‪28‬‬

‫לצפייה בסרטון‬ ‫תיעוד ביקור קצ'ה במבנה הפעולה משנת ‪1989‬‬
‫יש לסרוק הברקוד‬

‫לצפייה בראיון‬ ‫קצ‘ה בראיון לחברי צוות בית‪-‬ספר שדה סוסיא‬
‫יש לסרוק הברקוד‬ ‫‪3.7.2019‬‬

‫‪27‬‬

‫צוות בי"ס שדה סוסיא עם קצ'ה – מגיבורי הפעולה‬

‫קצ‘ה מסמן את נתיב הפעולה על מפה במשרדו‬

‫‪26‬‬

‫סוף דבר‬

‫פעולת כפפות משי הסתיימה ולוחמי החוליה של מאיר הר‪-‬ציון פנו אל המבצע המודיעיני הבא שלהם )סיור איסוף‬
‫מודיעין( כשלמעשה פעולת כפפות משי הייתה פעולת התגמול האחרונה של יחידה ‪ 101‬בצורתה המקורית‪.‬‬

‫לאחר מספר שבועות‪ ,‬בהוראת הרמטכ"ל משה דיין‪ ,‬היחידה פורקה והוטמעה בתוך גדוד ‪ ,890‬דבר שיתרחש באופן‬
‫רשמי ב‪ ,6.1.1954-‬אך בפועל מספר ימים לאחר מכן‪.‬‬

‫מאיר הר‪-‬ציון‪ ,‬שמעון כהנר‪ ,‬איתן ברטוב וגיא כוכבא סיימו את תפקידם כלוחמים בחוליית יחידת גרילה מוקטנת‪,‬‬
‫ופנו כל אחד להמשך עתידו בצבא ובחברה הישראלית‪.‬‬

‫בחוברת זו עשינו מאמץ לחקור ככל הניתן בנקודת מבט של אחרי ‪ 66‬שנה מביצוע הפעולה‪ .‬פעולת "כפפות משי"‬
‫היתה הפעולה החשובה ביותר של יחידה ‪ 101‬בפיקודו של מאיר הר‪-‬ציון‪ ,‬וביטאה באופן נחרץ ובולט את תחומי‬

‫‪Historica‬הלוחם‪ -‬דביקות במשימה‪ ,‬רעות‪ ,‬חתירה למגע‪ ,‬כושר גבוה‪ ,‬עבודת צוות ולוחמת פרט‪.‬‬

‫ ‪ʸʷʡʤ‬לימים‪ ,‬כך משחזר הלוחם דוד בן‪-‬עוזיאל‪’ ,‬טרזן‘‪ ,‬בראיון למדריכי בית‪-‬ספר שדה סוסיא‪:‬‬
‫"הפעולה של כפפות משי מוכרת מאוד‪ .‬ארבעה אנשים סה"כ עם מאיר הר‪-‬ציון‪ ,‬אפילו לא‬
‫חמישה‪ ,‬בפיקוד סמל‪ ,‬חודרים מרחק של ‪ 46‬ק"מ בלילה‪ .‬כשהם מטפסים מנתיב הל"ה‪300 ,‬‬

‫מטרים מעל פני הים‪ ,‬לבמת ההר‪ ,‬בשלג‪.‬‬
‫פורצים פנימה‪ ,‬מהומת א‪-‬לוהים‪ ,‬צעקות‪ ,‬עצם הדבר הזה‪-‬זה מטורף‪ .‬הם מסתלקים מהבית‪,‬‬
‫והחברונים ממלאים את הסמטאות‪ ,‬צעקות ’אללה אכבר‘‪ ,‬והם היו ארבעה‪ .‬שלושה בורחים‬
‫דרך החצרות‪ ,‬מסתכלים לאחור‪-‬חסר אחד‪ .‬חוזרים חזרה‪ ,‬לוקחים אותו ומתפנים‪ .‬שמעתם‬
‫על דבר כזה? כשכל החברונים בסמטאות ועם כל הצעקות חוזרים לאחור? היה שם דמות‬
‫שאותה היה צריך לחסל‪ ,‬אבל היא לא הייתה לבד בבית‪ .‬קצ'ה סיפר לי‪ ,‬הוא היה בקשרים‬
‫מצויינים עם מוטה גור‪ ,‬וכשמוטה היה רמטכ"ל‪ ,‬הוא אמר לקצ'ה‪ ,‬אני עברתי על הרבה מאוד‬
‫פעולות מיוחדות‪ ,‬בחנתי‪ .‬הפעולה הזו בחברון היא האופטימלית‪ .‬תנאי הביצוע‪ ,‬מספר‬
‫האנשים‪ ,‬ללא קשר וללא חילוץ‪ .‬ארבעה אנשים לבד‪ .‬אין לו עם מי לדבר‪ ,‬אין לו עם מי‬

‫לחלוק‪ ,‬אין לו שום דבר‪ ,‬הוא מקבל את ההחלטות לבד – סמל‪ ,‬בביצוע כזה“‪19 .‬‬

‫‪--------------------‬‬
‫‪ 19‬ריאיון שנערך עם סא“ל )במיל'( דוד בן‪-‬עוזיאל )טרזן( ע"י צוות בית‪-‬ספר שדה סוסיא‪ .‬נתניה‪ 3 ,‬ליולי ‪2019‬‬
‫‪25‬‬

‫‪al Jewish Press (JPress) of the NLI & TAU‬‬

‫ ‪ SDJH‬‬

‫דו"ח מודיעין מתוך ארכיון צה"ל‪ ,‬תיק א"צ ‪ ,404/259/2014‬אמ"ן מחקר ‪ 179‬תיק מבצע "כפפות משי" ‪18-23/12/1953‬‬

‫מתוך כל החוליות אשר חדרו לשטח השליטה הירדני‪ ,‬חוליית מאיר הר‪-‬ציון פגעה בכמות הרבה ביותר של יושבי‬

‫חברון‪ ,‬חדרה לעומק העורף מרחק הגדול ביותר‪ ,‬ואף התעמת‪U‬ה‪TA‬עם& ‪I‬לו‪L‬ח‪N‬מ‪e‬י‪th‬ה ‪f‬ל‪o‬גי)ון‪s,s‬פ‪re‬ג‪P‬ע‪J‬ה( ב‪ss‬ה‪e‬ם‪ r‬ו‪P‬ל‪h‬ק‪is‬ח‪w‬ה‪e‬ע‪J‬י‪l‬מ‪a‬ה‪oric‬ש‪t‬ל‪is‬ל‪H‬‬
‫סימבולי לאין ערוך ‪ -‬האקדח אשר עוטר בחריטה של יחידת האס‪.‬אס הנאצית‪ .‬מדינת ירדן פנתה אל ועדת שביתת‬
‫ ‪ʸʷʡʤ SDJH‬‬
‫הנשק במטרה לברר מי הפוגעים ולבוא בחשבון מול מדינת ישראל על הפרת ההבנות‪.‬‬

‫‪Historical Jewish Press (JPress) of the NLI & TAU‬‬

‫ ‪ʸʷʡʤ SDJH‬‬ ‫בעולם הערבי החלו שתי תנועות הפוכות לאור פעולת‬
‫התגמול הזו והקודמות לה‪ .‬מצד אחד רצון עז מצד העם‬

‫לנקום את חדירת הישראלים לשטח ירדן והריגת יושבי‬

‫הכפרים‪ .‬כתוצאה מכך החלה תסיסה ברחוב באופן גלוי‬

‫בארץ‪ ,‬ואף הפגנות ספונטניות כנגד השגרירויות הזרות‬

‫בחו"ל‪ .‬מאידך גיסא השלטון הירדני בכלל ויושבי הכפרים‬

‫בפרט החלו להבין כי יש מחיר כבד להפקרות‬

‫ולההסתננויות לשטחי מדינת ישראל‪ .‬הערבים למדו כי‬

‫לביזה ולרצח יש מחיר כואב אף בצד השני‪ .‬מדינת ירדן‬

‫הגבירה את גיוס אנשי הכפרים ל'משמר הלאומי'‪-‬‬

‫כפריים העוברים סדרת אימונים בת ‪ 10-15‬שבועות‪,‬‬

‫מקבלים נשק ואספקה ואף אמצעי קשר על מנת‬

‫לתקשר עם יחידות צבאיות דומות להם‪ .‬התקן עמד על‬

‫‪ 10-20‬חמושים על כל כפר‪ .‬מטרת הגיוס היתה לייצר‬

‫אווירה של תנועת נגד לשלטון הישראלי אך גם ללכוד‬

‫מסתננים אשר במו ידיהם בונים את התגובה הישראלית‬

‫עיתון הבוקר‪ ,‬יום רביעי‪ ,‬י"ז בטבת תשי"ד‪,‬‬ ‫הבאה בתור‪.‬‬

‫‪ 23‬בדצמבר ‪1953‬‬

‫‪24‬‬

‫ב ֵק ֵרב היחידה הובעה שביעות רצון רבה מרצף פעולות מתוזמנות במקביל או בלילות רצופים‪ ,‬ללא נפגעים‬
‫לכוחותינו ועם יצירת פחד והרתעה בצד האויב‪ .‬על זאת גם מעיד גם הדו"ח המודיעיני הבא‪:‬‬

‫דו"ח מודיעין מתוך ארכיון צה"ל‪ ,‬תיק א"צ ‪ ,404/259/2014‬אמ"ן מחקר ‪ 179‬תיק מבצע "כפפות משי" ‪18-23/12/1953‬‬

‫‪23‬‬

‫תוצאות הקרב‬

‫לפי דיווחי התקשורת הערבית וצוות בדיקה מטעם וועדת שביתת הנשק‪ ,‬בקרב זה נהרגו ‪ 4‬אנשים‪ ,‬אישה הרה‬
‫ובעלה‪ ,‬וכנראה בעת הנסיגה עוד שני גברים שתקפו את החוליה בזמן נסיגתה‪ .‬כפי שתיארנו לפני מספר פרקים‪,‬‬
‫עד היום לא ברורה זהות ההרוגים בקרב‪ .‬ישנן דעות המצביעות על אנשי טרור שהיו קשורים לפעילויות ההסתננויות‬
‫וישנן דעות כי ההרוגים הם תוצאת ההתקלות ללא הגדרת יעד מראש‪ .‬לפי תיאור חברי החוליה‪ ,‬הנסיגה היתה חפוזה‬
‫והתנהלה ביתר קלילות ותחושת נצחון‪ ,‬יותר מאשר תחושת החשש בהגעה הלוך‪ .‬הלוחמים המשיכו בציר שונה‬
‫מהציר דרכו הגיעו‪ ,‬כשהם אוחזים בידיהם בשלל המפקד הירדני אשר חוסל בידי החוליה‪ .‬בעתונות הערבית אמנם‬
‫לא נראה כל זכר לפעולה הזו‪ ,‬ונראה שפעולת קיביה הטילה את צילה באופן בולט על אירועים יחסית קטנים‬
‫שכאלו‪ .‬בנוסף‪ ,‬מכיוון שהיה מדובר בפעולת גרילה‪ ,‬ככל הנראה לא הובהר באופן נחרץ מהתחלה מי הם הלוחמים‬
‫ומהיכן הגיעו‪ ,‬דבר שעכב את פרסום‬

‫התוצאות מצד הערבים‪.‬‬
‫עיתון פלסטין צוטט כי ”מבצעי‬
‫ההתקפות חדרו עד לעומק ‪ 17‬ק“מ‬
‫בפנים גבולות ירדן והיהודים חדרו עד‬
‫ללב חברון‪ ,‬ופוצצו בית“‪ -‬הודגש‬
‫בכותרת העיתון‪ .‬בתקשורת‬
‫הישראלית דווחו כל אירועי "כפפות‬
‫משי" כמקשה אחת ולא נעשתה‬
‫חלוקה ברורה מי פעל היכן ומהן‬
‫התוצאות‪ ,‬אך כן היה ברור כי מדינת‬
‫ישראל החליטה לפעול ביד קשה‬
‫כנגד הרצח האכזרי שאירע‬
‫בתאריך ‪ 16.12.1953‬כנגד שני‬
‫החיילים שנרצחו באכזריות במרחב‬

‫בית גוברין‪.‬‬

‫עיתון הארץ‪ ,‬יום רביעי‪,‬‬
‫י"ז בטבת תשי"ד‪ 23 ,‬בדצמבר ‪1953‬‬

‫קצ‘ה בשטח הפעולה במפגש אקראי עם אחיו‬ ‫עיתון הארץ‪ ,‬יום חמישי‪,‬‬
‫של אחד ההרוגים בקרב‬ ‫י"ח בטבת תשי"ד‪ 24 ,‬בדצמבר ‪1953‬‬

‫‪22‬‬

‫אמרתי למאיר – 'מאיר‪ ,‬פעם הבאה שהם יעצרו‪ ,‬אנחנו מתמקדים על המפקד‪ .‬אם נפגע‬

‫במפקד‪ ,‬החיילים שלו לא יסתערו בלעדיו‪ .‬הם ייקחו אותו ויברחו'‪ .‬אבל הם לא עשו ככה‪ .‬הם‬

‫ברחו בלי לקחת אותו‪ .‬הם השאירו אותו ככה‪ .‬אז אני רצתי אליו‪ .‬האקדח שהוא ירה – אצלי‪.‬‬

‫יש עליו נקודות לבנות‪ .‬ליד כל אחת מהנקודות הלבנות יש סמל של הנאצים ‪ .16‬נשר עם‬

‫צלב קרס‪ .‬זה ירדני שקיבל את זה מגרמני“‬

‫קצ'ה המשיך והדגיש "אתם יודעים מה זה אומר לנו‬

‫בשנת ‪ ,1953‬עשור לאחר השואה לחסל קצין ירדני‬

‫בהרי חברון ולגלות במקרה שהוא המשיך מבחינתו את‬

‫הדרך הנאצית ואנו פגענו בו? לא היתה תחושה נפלאה‬

‫מזו מעולם!" ‪17‬‬

‫מיד לאחר חיסול המפקד הירדני פנו הלוחמים לצאת‬

‫חזרה משטח הלחימה אל שטח מדינת ישראל‪ .‬החזרה‬

‫נוהלה במהירות ובאווירה משוחררת הרבה יותר מאשר‬

‫הדרך הלוך‪ .‬כך מתאר מאיר בפרקי יומן‪:‬‬

‫"שאגות מחרידות הולכות ומתרחקות‪ ,‬הולכות‬

‫ונחלשות‪ .‬הפעולה נסתיימה‪ .‬עתה עלינו לסגת‬

‫במהירות המקסימלית‪ .‬מרץ חדש מוזרם עתה‪ .‬שמחה‬

‫מציפה אותנו‪ .‬הצלחנו‪ .‬ביצענו! היכן החששות‪,‬‬

‫האקדח מדגם פרבלום‪ ,‬תוצרת גרמניה אשר‬ ‫הדאגות‪ ,‬היכן העייפות‪ ,‬הפחד? הרגשת נצחון וכוח‬
‫נלקח מהמפקד הירדני ועד היום משמש ללוחם‬ ‫משתלטת עלינו‪ .‬אנחנו חזקים‪ .‬איננו חוששים עכשיו‬
‫משום דבר‪ .‬ה‘טומים‘ מוכנים‪ ,‬אנחנו עוברים זקופי‬
‫קצ'ה סמל ומופת ללילה הלבן בהרי חברון‬

‫קומה בין הבתים‪ .‬יעז מישהו להפריע בעדנו! כל‪-‬כך‬

‫קלה היא הדרך עכשיו‪ .‬קילומטר רודף קילומטר‪ .‬שעה רודפת שעה‪ .‬הנה שני הכפרים‪ .‬האם נסתתר עכשיו בין‬

‫הטרסות? אני מורה לפתוח את הנצרות וכך אנו צועדים במהירות על הדרך המוארת באור הירח מוכנים לשכנע כל‬

‫אויב במהירות‪ .‬שעה ‪ 4:30‬בבוקר‪ .‬המטרים האחרונים‪ .‬הנה המכונית משחירה מולנו‪ .‬אריק פוגשנו בחיוך רחב ולוחץ‬

‫את ידינו בהתרגשות‪ .‬הגיעה שעת השילומים‪ .‬השילומים בעד הכל‪18 ".‬‬

‫לפי הדו"ח המודיעיני בשעה ‪ 04:00‬בבוקר הגיעה החוליה לידי אריק שרון‪ ,‬אשר לחץ את ידיהם של הלוחמים‬
‫וקיבלם בברכה‪.‬‬

‫פעולת "כפפות משי" בחברון‪ ,‬הסתיימה בהצלחה וללא נפגעים בקרב הלוחמים!‬

‫‪--------------------‬‬
‫‪ 16‬מדובר בעיט הרייך של המפלגה הנאצית‬
‫‪ 17‬ריאיון שנערך עם אל"ם )במיל'( שמעון כהנר )קצ'ה( ע"י צוות בית‪-‬ספר שדה סוסיא‪ .‬צומת בית שאן‪ 3 ,‬ליולי ‪2019‬‬
‫‪ 18‬הר‪-‬ציון‪ ,‬מאיר‪ .‬פרקי יומן‪ .‬תל אביב‪ :‬הוצאת א‪ .‬לוין אפשטיין בע"מ‪ ,1969 ,‬עמ' ‪172-173‬‬

‫‪21‬‬

‫סגירת מעגל מול האויב הנאצי‬

‫כשיצאו מהבית והחלו להתקדם בין חצרות הבתים‪ ,‬התרחשה דרמה‪ .‬הלוחמים שמו לב כי חברם איתן נעלם‪ .‬הם‬
‫זועקים לו ומחפשים אותו על רקע השלג הלבן אך איתן לא נמצא‪ .‬חשש כבד נכנס לליבם כי איתן נחטף או נהרג‪.‬‬
‫לפתע הם שומעים פיצוץ רימון מכיוון הבית בו לחמו‪ .‬בשל העובדה כי רק להם היו רימונים תקניים‪ ,‬הם מבינים כי‬

‫פיצוץ הרימון הוא סימן שאיתן בחיים וכי הוא שקוע בלחימה האישית שלו מול הירדנים‪.‬‬
‫הלוחמים ממהרים לאיתן ומזהים אותו עומד ליד גופת ערבי הרוג‪ ,‬נשקו האישי נתקל ב‘מעצור‘‪ ,‬וככל הנראה נכנס‬
‫איתן ל'הלם' שגרם לו לקפוא במקומו ללא הבחנה כי הוא בשיא הלחימה ומותקף מכל עבר‪ .‬הלוחמים לקחו את‬

‫נשקו‪ ,‬אחזו בידו ובכך למעשה החלה הנסיגה החפוזה לכיוון צפון מערב‪.‬‬
‫]רגע זה של חשש להשארת לוחם בשטח מדינת אויב ללא קשר אישי או חילוץ‪ ,‬יחזור על עצמו ביתר ְ ֹש ֵאת באירוע‬
‫קרב עזון‪ ,‬גם הוא בפיקוד מאיר הר‪-‬ציון‪ ,‬שם ג'יבלי נפגע אך לא יכול היה לנוע בכוחות עצמו ולכן בחר להישאר‬

‫בשטח הקרב עד שנתפס[‪.‬‬
‫במהלך הריאיון של קצ‘ה למדריכי בית‪-‬ספר שדה סוסיא‪ ,‬הוזכר על ידו התיאור המעניין הבא‪:‬‬
‫בשעה רבע לאחת‪-‬אחת בלילה‪ .‬עשינו טעות קטנה‪ .‬התקרבנו יותר מידי לבית‪ .‬אם תסתכלו‬
‫בלילה מחדר מואר לחושך‪ -‬לא רואים כלום‪ .‬פה בגלל השלג – הם ראו דמויות‪ .‬אחד ניגש‬
‫לחלון‪ .‬כיבו את האור‪ .‬ואז רצנו‪-‬התנפלנו על הבית‪ .‬הגענו לגדר אבן‪ .‬רצנו לאורכה‪ .‬עד‬
‫שהגענו לשער‪ .‬נכנסנו בשער לכיוון הבניין שראינו‪ .‬הגענו לדלת‪ .‬דלת פח כבדה‪ .‬נעולה‪.‬‬
‫שמנו שני מטענים של חומר שהיה לנו‪ .‬מטענים קטנים ‪ -‬קילו וחצי – היה פיצוץ אדיר‬
‫כשהפעלנו את החומר‪ .‬ענן שלג גדול מההדף‪ .‬הדלת לא נפרצה‪ .‬שמנו עוד שני מטענים של‬
‫שניים וחצי קילו כל אחד‪ .‬זה הכל שניות‪ .‬פיצוץ שני‪ .‬הדלת עפה‪ .‬תוך שניות פעלנו‪ .‬אמנם‬
‫היה חושך ואבק ועשן‪ .‬עובדה שהרגנו ארבעה ושניים פצועים מתוך השישה‪-‬שבעה‪ ,‬זה‬
‫סימן שעבדנו בסדר‪ .‬ואז ראינו את האשה‪ .‬נכנסתי לחדר עם האשה ושני הילדים‪ .‬יצאנו‬
‫החוצה‪ .‬זה היה רגע של תדהמה‪ .‬של עשרות מקומיים מתרוצצים‪ .‬יורים באוויר‪ .‬לא רואים‬
‫אותנו כי אנחנו מסתתרים‪ .‬אז אמרתי למאיר – 'מזל שהם שונאים אותנו' הם צעקו 'אטבח‬
‫אל יהוד‪ ,‬אטבח אל יהוד'‪ .‬אני לא שנאתי אותם לא אז ולא היום‪ .‬מי שדינו למות – צריך‬
‫למות‪ .‬אבל זה לא שנאה כי הוא ערבי או משהו כזה‪ .‬וזה שהם השתוללו וצעקו וירו באוויר‪,‬‬
‫זה נתן לנו את האפשרות לברוח מהם‪ .‬למצוא מסלול לא לעלות עליהם‪ .‬ועדיין‪ -‬ארבעה‬
‫חמישה עלו עלינו‪ .‬אנחנו ירינו‪ .‬שלושה נהרגו והשאר ברחו‪ .‬היה לנו יתרון רב בכך שהם לא‬
‫ידעו איפה אנחנו ואנחנו ידענו איפה הם‪ .‬ואז היה מקרה – זה הרגע הכי קשה – איתן פתאום‬
‫חסר‪ .‬וזה רגע הכי קשה‪ .‬כי מה אתה עושה? פתאום שמענו פיצוץ של רימון‪ .‬אז אני אמרתי‬
‫– חבר'ה‪ ,‬אם יש רימון זה אנחנו‪ .‬ערבי בבית מחזיק רובה ציד‪ ,‬תת מקלע‪ .‬רימון בנאדם לא‬
‫מחזיק בבית‪ .‬חתרנו לכיוון של הרימון‪ .‬בתים וחומות וזה‪ .‬הגענו לבחור‪ .‬היה לו הלם קל‪ .‬היה‬
‫לו מעצור בנשק‪ .‬ואז הגענו אליו‪ .‬שלג ָבּ ָפּ ִנים שלג בגב – לעורר אותו‪ .‬לקחנו את החגור‬
‫והנשק‪ .‬הוא התאושש קצת בשביל ללכת‪ .‬גררנו אותו‪ ,‬אבל הוא גם קצת הלך על הרגליים‬
‫שלו – לזכותו‪ ,‬שאחרי רבע שעה ‪ -‬עשרים דקות‪ ,‬הנשק שלו עדיין לא פועל‪ ,‬אבל הוא הלך‪.‬‬
‫ואז פתאום ראינו קבוצה של לוחמים ירדנים רצים עם מפקד בראשם‪ .‬המפקד עם אקדח‪.‬‬
‫ראינו על הרקע של השלג שהוא עוצר ומושיט יד קדימה ויורה‪ .‬והם מנסים לחתוך‪ .‬אז‬

‫‪20‬‬

‫מיקום הבית כפי שהוא היום )‪(2019‬‬ ‫בבירור מתצלומים עדכניים של הבית כיום‪ ,‬מתברר‬
‫]‪[GIS‬‬ ‫שהמבנה עבר שינוי משמעותי ביותר בגודלו ובקומותיו‪.‬‬
‫המבנה עבר הרחבה לגובה שתי קומות עם פתחים לרחוב‬
‫מבט מכיוון מזרח על המבנה עם תוספות בניה )‪(2019‬‬ ‫הראשי‪ ,‬וכיום יש שם חנות ריהוט בשם 'מפרושת אלהדא'‬
‫ﻣﻔﺮوﺷﺎت اﻟﻬﺪى שתרגומו 'רהיטי ַא ְל ֻה ַדא'‪ .‬לאחר איתור פרטי‬
‫בעל החנות ושיחה טלפונית עמו מסתבר שאינו מכיר את‬
‫בעל הבית המקורי‪ .‬הוא עצמו רכש את החנות בשנת‬
‫‪ 2000‬ובעל הבית הקודם )שכבר נפטר( היה אדם בשם‬
‫'עבדאללה חפז חמודי'‪ ,‬ועד כה‪ ,‬לא הכיר כלל לטענתו‬
‫פעולה ישראלית אשר נעשתה במקום בשנות החמישים‪.‬‬

‫מיקום הבית כיום )‪(2019‬‬

‫תצלום אוויר משנת ‪ 2019‬המציג את מרחב הקרב סביב הבית כיום‬
‫]‪[GIS‬‬

‫‪19‬‬

‫לאור כל הנ"ל התמקד החוקר בני גל במרחב הצפוני של העיר חברון אשר עבר שינויים רבים‪ ,‬כשנקודת החיפוש‬
‫המרכזית )לאור תיאור הלוחמים וסרטון הוידאו( היתה‪:‬‬
‫‪ .1‬המבנה אמור להיות מערבית לציר המרכזי‪.‬‬

‫‪ .2‬מדובר במבנה אבן חד קומתי עם זוג חלונות מעוגלים הפונים דרומה‪.‬‬
‫‪ .3‬פתח המבנה פונה מערבה לכיוון עמק שטוח אליו ברחו הלוחמים‪.‬‬

‫לאחר מספר ימי חיפוש התגלה בתצלומי ארכיון 'מרכז מיפוי ישראל' הבית המבוקש‪ .‬בתצלומים משנת ‪1969‬‬
‫ומשנת ‪ ,1990‬נראה המבנה המקורי מהסרטון‪ .‬צפונית לו במרחק של עשרות מטרים מבנה דו‪-‬קומתי‪ .‬ממערב העמק‬
‫השטוח‪ ,‬וממזרח לו ציר מקביל לציר הראשי )ציר חברון ירושלים( אותו מתאר מאיר ביומנו כחלק מהתנועה על‬

‫'כביש מכוסה קרח'‪ ,‬עליו החליק והקים רעש בנפילתו‪.‬‬

‫כיוון ההליכה אל היעד‬

‫כיוון הנסיגה אל ישראל‬

‫מרחב הקרב סביב הבית‬

‫תצלום אוויר משנת ‪ 1969‬המציג את מרחב הקרב סביב הבית‬
‫]המרכז למיפוי ישראל[‬

‫‪18‬‬

‫תצלום אוויר של חברון משנת ‪:1945‬‬

‫ציר ‪ 60-‬ירושלים באר שבע‬

‫מחנה הלגיון הירדני‬

‫מערת המכפלה‬

‫^צ‬

‫לבאר‪-‬שבע‬

‫תצלום אוויר משנת ‪1945‬‬
‫המציג את מרחב הפעולה בצפון חברון‬
‫]אוסף המפות על שם ערן לאור‪ ,‬הספריה הלאומית‪ ,‬גבעת רם‪ ,‬ירושלים[‬

‫‪17‬‬

‫בסרטון מצולם מבנה אבן חד קומתי‪ ,‬עם דלת חלופית לזו שפוצצה על ידי קצ'ה ומאיר‪ ,‬אשר פונה לוואדי הסמוך‪.‬‬
‫את הוואדי הזה מזכיר הלוחם כוכבא בריאיון עם משה גבעתי‪:‬‬

‫"על המרפסות עמדו אנשים‪ ,‬מאיר וקצ'ה טיהרו את הבית‪ ,‬ואז יצאנו לשטח הפתוח‪,‬זה היה‬
‫מין גיא לא עמוק‪ ,‬התחלנו לנוע מערבה ולפתע הגיעה כיתת כוננות של הלגיון הירדני‪15 "...‬‬
‫שאלת המחקר המרכזית שעניינה את צוות הכותבים‪ ,‬היתה ’היכן נערכה פעולת כפפות משי‪ ,‬ומהו הבית המתואר‬
‫בסרטון כיום‘‪ .‬קשה היה לאתר את המבנה בשל העובדה כי שינויים רבים נעשו בעיר חברון מאז הסרטון‪ .‬העיר חברון‬
‫מונה כיום כ‪ 220,000-‬תושבים ושינוי תדיר של פני העיר נעשה ללא הפסקה‪ .‬צוות הכותבים פנה למספר חוקרי‬
‫תצלומי אוויר במטרה לאיתור המבנה כיום‪ .‬בעזרת מאמץ רב של החוקר בני גל‪ ,‬המתמחה בפענוח תצלומי אוויר‪,‬‬

‫ובעזרת התיאור בסרטון‪ -‬אותר המבנה‪.‬‬
‫בעיני החוקר הנחת העבודה התבססה על הנתונים הבאים הידועים לנו‪:‬‬
‫‪ .1‬ציר התנועה של החוליה היה מצפון לדרום‪ ,‬תוך כדי עקיפת חלחול כשהיעד הוא העיר חברון עצמה‪.‬‬
‫‪ .2‬מאיר מעיד על כך ש“בתים גדולים בני קומתיים מתרוממים מתוך מעטה השלג'“‪ ,‬משמע שלא היתה חדירה‬

‫‪..‬‬

‫לעומק העיר ובטח שלא למרחב מערת המכפלה או הקסבה‪.‬‬
‫‪ .3‬בסרטון משנת ‪ 1989‬ניתן לראות את מרחב הציר הצפוני של חברון בין ’צומת הזכוכית‘ וצפון העיר‪ -‬המרחב מזוהה‬

‫בוודאות כ'ציר ירושלים חברון' הקדום )לפני סלילת עוקף חברון( של צפון העיר‪.‬‬

‫סימון על גבי מפת ‪ 1:50,000‬על ידי קצ‘ה‪ ,‬אשר תלויה במשרדו‬
‫וסייעה באיתור מרחב המבנה‬

‫‪--------------------‬‬
‫‪ 15‬גבעתי משה‪’ ,‬ויהי מה‘‪ ,‬כנרת זמורה דביר מוציאים לאור בע"מ‪ ,‬עמוד ‪240‬‬

‫‪16‬‬

‫הסמוך‪ .‬שריקתו לאזעקת הכפר גרמה למאיר לפרוץ בפעולה גלויה‪ .‬משמע‪ ,‬שהחוליה נחשפה‪ ,‬יתרון ההפתעה אבד‪,‬‬
‫ולכן הכניסה לבית וביצוע פעולת התגמול היתה אקראית ולא מתוכננת מראש למבנה הנ“ל‪ .‬הלוחם קצ'ה מעיד כי‬
‫ללוחמים היו תצלום אוויר מבעוד מועד והם קיבלו את תיאור האנשים האמורים להיפגע ואת שמותם‪ .‬כך או כך‪,‬‬
‫ניכר מתיאור שניהם כי לא הייתה מטרה לעורר טבח המוני בכפר‪ ,‬אלא לגרום לפגיעה ממוקדת בגברים בלבד‬

‫וכמובן פגיעה באלה המנסים לפגוע בהם‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬הלוחם ’טרזן‘ ‪ -‬דוד בן‪-‬עוזיאל‪) ,‬אשר השתתף באותו הלילה בפעולת תרקומיה( העיד בפני צוות בית‪-‬ספר‬
‫שדה סוסיא כי שמע מהלוחמים לאחר הפעולה‪ ,‬שבזמן החדירה אל הבית היה תינוק שבכה ומאיר פקד על קצ'ה‬
‫להרגיעו‪ .‬קצ'ה לקח את התינוק ממיטתו‪ ,‬הרגיעו והשיבו אל אימו‪ ,‬אשר התעוררה משנתה )את הסיפור מחזק מצידו‬

‫הלוחם קצ‘ה(‪.‬‬
‫"יש מעט מאוד פעולות שמאיר היה בהן ואני לא הייתי‪ .‬מאלה שהייתי היו שתיים שבלטו‬
‫במיוחד‪ .‬האחד זה "כפפות משי"‪ ,‬שהיה בחברון‪ ,‬מיוחד בהכרח‪ .‬פעולה בטווח גדול מאוד‬
‫וחשוב היה לפגוע באנשים מסוימים ולא לפספס‪ .‬כי אתה הולך לבתים שיש לך תצ"א ויש‬
‫לך ‪ 3‬בניינים שזה באחד מהם‪ ,‬אבל אתה לא בטוח ויכול להיות שיש שם נשים וילדים‬

‫ומאוד הקפדנו על הדבר הזה של טוהר הנשק‪.‬‬
‫ב"כפפות משי" נכנסתי לבית שבו חיסלנו את הששה שכן היה צריך לחסל‪ .‬נכנסתי לחדר‬
‫והייתה שם אישה ושני ילדים‪ .‬לא נגעתי בהם וכמובן רק הרגעתי אותם‪ .‬לימים פגשתי את‬
‫אחד הילדים ‪ -‬כאשר מפקדת קצין חינוך הלכה וצילמה את הפעולה הזו ‪ -‬הייתי שם ליד‬
‫הבניין‪ ,‬והיה שם בחור צעיר ששאל‪' :‬אתה היית פה? אתה הרגת את סבא שלי'‪ .‬זה היה לא‬
‫נעים‪ ,‬אבל הסברתי איך הגעתי לסבא שלו‪ ,‬שסבא שלו עשה דברים לא יפים וזה הגיע לו‪,‬‬
‫ואז עליתי פתאום על זה ואמרתי‪’ ,‬רגע‪ ,‬אם זה היה סבא שלך‪ ,‬אולי אתה היית הילד שבכה‪,‬‬
‫אתה לא זוכר?‘ הוא אמר‪’ :‬אני לא זוכר‪ ,‬אבל אמא שלי עד יומה האחרון סיפרה איך חייל‬
‫ישראלי שהיה פה עשה את הפעולה נגד הגברים‪ ,‬נכנס לחדר וראה אותי אית‪ ‬ועם האחות‬
‫שלך ולא עשה כלום‪ ,‬ואפילו הרגיע אותנו'‪ .‬חשוב לי לציין‪ ,‬שחילקו לנו באיזשהו שלב‬
‫פנסים כדי לראות שאתה לא פוגע בנשים וילדים‪ .‬קראנו לזה 'פנסי מין'‪ .‬כמובן שלפעמים‬

‫זה לא עובד‪ ,‬אבל השתדלנו מאוד בדברים האלה‪14 ".‬‬

‫מיקום הפעולה‬

‫לאור התיאור המיוחד‪ ,‬צוות בית‪-‬ספר שדה סוסיא החל‬

‫לשוטט בין ארכיון צה"ל לספריה הלאומית‪ ,‬בין מאגרי‬

‫סרטונים למחסני תמונות‪ ,‬אך לא מצא דבר‪ .‬במהלך‬

‫תיאום ערב העיון אודות פעולת ”כפפות משי“‪ ,‬נוצר‬

‫קשר עם ארכיון חיל חינוך של צה"ל‪ ,‬ולאחר מספר ימי‬

‫חיפוש נמצא הסרטון אשר אליו התייחס קצ‘ה‬

‫בתיאורו‪ ,‬וצולם בשנת ‪ 1989‬בצפון העיר חברון‪ .‬בסרטון‬

‫נראה קצ‘ה מתאר מבוא לפעולה‪ ,‬מצטלם בצפון העיר‬

‫וגבו אל חברון‪ ,‬ולאחר מכן מגיע אל הבית המשוער שבו‬

‫הלוחם קצה מצביע על הדלת שפוצצה בליל הקרב‬ ‫נלחמה החוליה‪.‬‬
‫]מתוך סרטון חיל חינוך‪[1989 ,‬‬ ‫‪--------------------‬‬

‫‪ 14‬ריאיון שנערך עם אל"ם )במיל'( שמעון כהנר )קצ'ה( ע"י צוות בית‪-‬ספר שדה סוסיא‪ .‬צומת בית שאן‪ 3 ,‬ליולי ‪2019‬‬

‫‪15‬‬

‫"אני שותק‪ .‬אני עייף כמו המציע עצמו‪ .‬כל חלקיק שבי זועק – להפסיק‪ .‬לחזור‪ .‬ברור לי‬
‫שאינני יכול יותר להמשיך‪ ,‬ברור לי שלא אצליח לבצע את המשימה‪ .‬העניין כולו נעשה‬
‫פתאום תפל וחסר טעם‪ .‬מדוע דווקא בחברון? איזה הגיון יש בשליחת ארבעה אנשים‬
‫למקומות כאלה? הכל נראה כל כך מיותר ולא נחוץ‪ ,‬כל כך טיפשי‪ .‬אינני פוחד עכשיו‪ ,‬אני‬
‫אדיש לכל‪ ,‬לאור היום השפוך מסביב‪ ,‬לשלג החורקני‪ ,‬לסכנות האורבות‪ ,‬לא אכפת לי בכלל‬
‫אם תיפתח כרגע איזו דלת מדלתות הבתים שאנחנו עוברים ביניהם ומישהו ייצא מולנו‪ .‬לא‬

‫אכפת לי אם לא נצליח בכלל‪ .‬ומדוע באמת לא לבצע ’נו‪ ,‬הר‪ ,‬ניגשים לחלחול?‘‬
‫ושוב העקשנות חסרת ההיגיון‪ .‬אנחנו לא הולכים לשום חלחול‪ ,‬אנחנו מבצעים‪ ,‬מבצעים‬
‫למרות כל הפיתויים‪ ,‬ההרגשות‪ ,‬המשברים‪ .‬מבצעים – וחסל‪ .‬בלי לברר לעצמנו ברגע זה‪,‬‬

‫למה ומדוע‪ ,‬ואיך אנחנו עושים זאת‪ .‬ושוב אנחנו צועדים קדימה" ‪.11‬‬
‫מאיר מתאר כאן‪ ,‬ברגעי הכרעה אלו‪ ,‬את אחד הרגעים שאולי הפכו את יחידה ‪ 101‬לאגדה שהיא עד היום‪.‬‬

‫שלבי הפשיטה והלחימה‬

‫רגע ההגעה ליעד מתואר ממספר מקורות שונים‪ ,‬הלוחמים‪ ,‬עדויות ערביי הכפר וממצאי השטח‪.‬‬
‫מאיר הר‪-‬ציון מתאר את הדבר הבא‪:‬‬

‫"הנה בתי העיר‪ ,‬בתים גדולים דו קומתיים‪ ,‬מתרוממים מתוך מעטה השלג‪ ,‬אורות של‬
‫עששיות מרמזים מתך החלונות‪ ,‬דממת מוות עומדת בחלל‪ ,‬רק חריקת השלג תחת רגלינו‪,‬‬
‫שוברת את הדממה‪ ,‬הגענו לכביש‪ ,‬אנו צועדים בזהירות עצומה‪ ,‬הכביש מכוסה קרח דק‬
‫וחלק‪ .‬עוברים בזהירות שכונה ראשונה של בתים‪ ,‬מגיעים לשניה‪ ,‬אולי נבצע פה? מקום‬
‫מתאים לחלוטין‪ ,‬עוד אני שוקל את הענין‪ ,‬ורגלי מחליקות‪ ,‬מועדות על הקרח ואני נופל‬

‫מלא קומתי ארצה"‪.‬‬
‫ככל הנראה נשק הטומיגן מחליק מידיו של מאיר הר‪-‬ציון ‪.12‬‬
‫"זוג כלבים התעורר מתרדמתו ופרץ בנביחות אימים‪ ,‬ערבי הוציא את חוטמו מתוך הבית‬
‫הסמוך ופתח בשריקות אזעקה‪ ,‬עתה עלינו לפעול במהירות‪ ,‬אין מקום לשום הרהורים‪ ,‬אני‬
‫בוחר בבית יפה בלב השכונה‪ ,‬כלב מקדם את פנינו בנביחת יללות‪ ,‬אנחנו מבחינים באדם‬
‫ניגש לחלון‪ .‬אני מכוון‪ ,‬צרור יריות מפלח את האוויר‪ ,‬הערבי זועק נוראות ונופל מיד‪ ,‬אנו‬
‫מזנקים‪ ,‬שניים נשארים בחיפוי‪ ,‬מפוצצים מטען פריצה ליד הפתח‪ ,‬דלת הברזל לא זעה‪,‬‬
‫מטען שני רועם‪ ,‬עתה נפתחה סוף סוף הדלת‪ ,‬ואני פורץ פנימה‪ ,‬מהומה וחשיכה מעובה‬
‫שוררים בחדר‪ ,‬אני מנסה לחפש את בעל הבית‪ ,‬ונמנע מ‘לטאטא‘ את החדר בכדורים כדי‬
‫לא לפגוע באישה‪ ,‬מבחוץ נשמעות זעקות נוראות‪ ,‬אני יוצא החוצה‪ ,‬השכונה התעוררה‬
‫כולה‪ ,‬אנשים מתרוצצים בין הבתים‪ ,‬יריות מפלחות את האוויר‪ ,‬יש למהר‪ ,‬אין זמן‪ ,‬אני נכנס‬
‫חזרה לחדר וממטיר אש‪ ,‬יוצא החוצה ופוקד על נסיגה" ‪13‬‬
‫לפי תיאורו של מאיר הר‪-‬ציון השיקול להיכנס לבית אליו פרצו נבע מתוך סכנה של חשיפתם על‪-‬ידי בעל הבית‬

‫‪--------------------‬‬
‫‪ 11‬הר‪-‬ציון‪ ,‬מאיר‪ .‬פרקי יומן‪ .‬תל אביב‪ :‬הוצאת א‪ .‬לוין אפשטיין בע"מ‪ ,1969 ,‬עמ' ‪171‬‬

‫‪ 12‬גבעתי משה‪’ ,‬ויהי מה‘‪ ,‬כנרת זמורה דביר מוציאים לאור בע"מ‪ ,‬עמוד ‪239‬‬
‫‪ 13‬הר‪-‬ציון‪ ,‬מאיר‪ .‬פרקי יומן‪ .‬תל אביב‪ :‬הוצאת א‪ .‬לוין אפשטיין בע"מ‪ ,1969 ,‬עמ' ‪171-172‬‬

‫‪14‬‬

‫בפניי‪ .‬אני רוצה להסתתר‪ ,‬להיעלם‪ ,‬להיות מוגן ודווקא עכשיו נראה לי אור הירח מלא‪ ,‬כל‬
‫כך בהיר‪ ,‬כל כך עוין‪ ...‬אני ממשיך לצעוד‪ .‬ידי לוחצת את הטומי ‪ .6‬אני מוכרח להתגבר על‬

‫המשבר‪ ,‬אני יודע שזהו רק משבר חולף‪ ,‬אנחנו נגיע!" ‪7‬‬
‫החוליה נאלצת לעזוב את השביל היושב על תוואי הדרך הרומית עליה הלכו‪ ,‬בשל בתים הסמוכים לו‪ .‬הלוחמים‬

‫מתבוססים בשלג‪ ,‬מטפסים על טרסות‪ ,‬ורגליהם שוקעות תוך כדי הליכה איטית המרגישה למאיר כ'סיוט'‪:‬‬
‫"שלג לבן וזך מכסה את ההרים‪ .‬רגלינו מתחילות לרמסו‪ ,‬כל צעד משמיע חריקה נוראה‬
‫הנשמעת למרחוק‪ .‬השביל פונה ונכנס לבין בתים הפזורים במדרון ההר‪ .‬אור הירח הנופל על‬
‫השלג זוהר שבעתיים‪ ,‬אפשר להבחין בדמות אדם ממרחק של שבע מאות מטרים לפחות‪.‬‬
‫אנו עוזבים את השביל‪ .‬עתה מתחיל הסיוט‪ .‬הרגליים טובעות בשלג עמוק‪ ,‬מטפסות‬
‫בטרסות זקופות‪ .‬ההליכה כבדה‪ ,‬קשה‪ .‬מתקדמים צעד צעד‪ .‬עייפות קשה מדכאת כל כוח‬
‫רצון‪ ,‬אין כוח ‪ -‬פשוטו כמשמעו‪ .‬אני מביט בפני היתר‪ ,‬מבטם עייף‪ ,‬כבד‪ ,‬אבד הברק‬
‫מהעיניים‪ ,‬אבדה ההתלהבות‪ .‬פניהם אומרות – די‪ ,‬מספיק‪ ,‬כבר עשינו די הלילה‪ .‬אי‪-‬אפשר‬
‫יותר“‪8 .‬‬

‫ההתלבטות וההכרעה‬

‫שעת ה‪‘-‬ש‘ מתקרבת‪ ,‬לפי דו"ח מבצעי "כפפות משי" שנשלח במכתב בסיווג 'סודי ביותר' מאריאל שרון לראש אגף‬
‫מבצעים במחלקת המודיעין של המטכ"ל‪ ,‬הלוחמים הגיעו למבואות חברון ב‪ .23:50-‬כלומר ‪ 10‬דקות לפני ה‪-‬ש‬
‫המיועד‪ .‬משם‪ ,‬לפי הכתוב בדו"ח‪ ,‬החוליה מתקדמת "לאורך כביש המיושב משני צדדיו"‪ .‬החוליה נתקלת בכלבים‬

‫שבעקבותיהם יצא גבר מזוין‪ ,‬ואז מתחילה ההיתקלות‪.‬‬
‫לפי עדויות הלוחמים קצ'ה וכוכבא‪ ,‬החוליה הגיעה סביב חצות לחלחול‪ ,‬כ‪ 4-‬קילומטר מהיעד‪ ,‬משמע הם באיחור‬
‫לשעת ה‪‘-‬ש‘‪ .‬בריאיון שנערך עם קצ‘ה במרץ ‪ 1968‬והתפרסם בעיתון "במחנה נח"ל'‪ ,‬מתואר כך‪" :‬ב‪ 00:00-‬בלילה‪,‬‬
‫שעת ה‪‘-‬ש‘‪ ,‬נמצאת החוליה כ‪ 4-‬ק"מ לפני היעד‪ .‬על פי ההוראות הם חייבים לשוב הביתה‪ .‬בתוך בוסתן מתקיימת‬

‫הצבעה קיבוצית קטנה בה מוחלט להמשיך אל היעד‪"...‬‬
‫במקור אחר‪ 9‬כוכבא מתאר שכאשר הגיעו בחצות לחלחול‪ ,‬מאיר אמר‪" :‬קודם כל יש פה בור מים‪ ,‬בוא נלך לראות‬

‫‪.‬‬

‫אותו"‪ .‬אחרי שראו את הבור‪ ,‬מאיר אמר‪" :‬אנחנו יכולים לתקוף בחלחול או שאנחנו יכולים להמשיך לחברון"‪. .‬לדברי‬
‫‪..‬‬

‫כוכבא – אחרי כמה דקות חזר מאיר עם ההחלטה שמבצעים בחברון‪.‬‬
‫לפי תיאורו של מאיר ב“פרקי יומן“‪ ,‬מפורט כיצד ההתלבטות עצמה מתחוללת גם בקרבו‪ -‬לבצע בחלחול או‬

‫להמשיך לחברון‪ .‬וכך אומר אחד מחברי החוליה למאיר‪:‬‬
‫"הר ‪ ,10‬השעה כבר מאוחרת‪ ,‬עזוב את זה‪ ,‬נבצע אותו דבר בכפר חלחול הקרוב"‪.‬‬

‫‪--------------------‬‬
‫‪ 6‬טומי גאן‪ -‬תת המקלע ששימש את לוחמי ה‪101-‬‬
‫‪ 7‬הר‪-‬ציון‪ ,‬מאיר‪ .‬פרקי יומן‪ .‬תל אביב‪ :‬הוצאת א‪ .‬לוין אפשטיין בע"מ‪ ,1969 ,‬עמ' ‪170‬‬
‫‪ 8‬הר‪-‬ציון‪ ,‬מאיר‪ .‬פרקי יומן‪ .‬תל אביב‪ :‬הוצאת א‪ .‬לוין אפשטיין בע"מ‪ ,1969 ,‬עמ' ‪171‬‬
‫‪ 9‬גבעתי משה‪’ ,‬ויהי מה‘‪ ,‬כנרת זמורה דביר מוציאים לאור בע"מ‪ ,‬עמוד ‪239‬‬
‫‪ 10‬כינויו של מאיר הר‪-‬ציון בקרב חבריו מיחידה ‪101‬‬

‫‪13‬‬

‫בדרך אל היעד‬

‫החוליה התחילה לנוע בבוץ ומהר מאוד התחברה לשביל סלול הנמצא בתוואי של דרך רומית במעלה נחל האלה –‬
‫’וואדי א‪-‬צור‘‪ .‬כדי להיות נסתרים ככל האפשר‪ ,‬החוליה צעדה דרך גאיות והמעיטה בחציית קווי רכס‪ .‬החוליה‬
‫המשיכה להתקדם ב‘וואדי זייתון ומשם ל‘וואדי אל ערב‘‪ ,‬העובר בין שני הכפרים נובא ו ַח‘א ַראס‪ .‬קצ'ה מתאר את‬

‫הצעידה כ'צעידה אדישה' – מתעלמים מכלבים נובחים ומקולות קרובים ורחוקים‪ .‬פשוט הולכים‪.‬‬
‫על כל אחד מחברי החוליה יש נשק ותחמושת רבה מאד‪ .‬בנוסף‪ ,‬הלוחמים לקחו איתם חומרי נפץ כדי לפוצץ את‬
‫הבית שבו יבצעו את פעולת התגמול‪ .‬קצ'ה משחזר "ע ֵלינו משא לעייפה‪ .‬נשק‪ ,‬תחמושת‪ ,‬חומר נפץ‪ .‬וע ֵלינו לטפס‬

‫‪.‬‬

‫את כל ה‪ 500-‬מטר גובה הללו )מגבעות עמק האלה לראש הר חברון( על פני ‪ 22‬קילומטר"‪ .‬ההליכה המהירה בעלייה‬
‫‪.‬‬

‫והמשקל הכבד מחממים מעט את הלוחמים‪ .‬מול עיניהם כל העת ראשי ההרים המכוסים בשלג הבוהק באור ירח‬
‫מלא‪ ,‬הזורח על ראשיהם‪ .‬לובן ההרים משדר להם כי בהמשך‪ ,‬הקור יהיה רב יותר והתנועה תהיה קשה‪.‬‬
‫כך מתאר מאיר ביומנו את הדרך אל היעד‪:‬‬
‫"לילה ליד בית נטיף‪ .‬המכונית נעצרת ליד הגבול‪ .‬קור נושב מכל עבר‪ .‬אנו נרעדים ומתקינים‬
‫עצמנו לדרך‪ .‬אריק לוחץ את ידי‪ ,‬בהצלחה! זזים‪ .‬הנעליים מתחילות לבוסס בבוץ‪ ,‬הגוף‬
‫מתחמם‪ ,‬החששות נעלמים‪ .‬אנו מתקדמים אל המטרה‪ .‬ירח גדול ועגול מטפס מאחורי‬
‫ההרים‪ .‬השמיים בהירים‪ .‬אי‪-‬שם על ההרים מלבין השלג‪ .‬אנו צועדים במרץ עצום‪ .‬שביל‬
‫דרך מצילנו מהבוץ הדביק ומובילנו בטוחות בכיוון הדרוש‪ .‬שעה עוברת‪ .‬השנייה מתחילה‬
‫להזדחל‪ ,‬אנו צועדים וצועדים‪ ,‬רגלינו מקישות באבני השביל‪ ,‬צללים מתמשכים משני‬
‫צדדינו‪ ,‬כלב פורץ בנביחה זרה‪ ,‬עויינת‪ .‬ההרים הולכים ומתקרבים‪ ,‬השלג שעל ראשיהם‬
‫מבהיק ומאיים‪ .‬קודרים נראים הגאיות‪ ,‬המצוקים הלוהטים בצללים‪ .‬הננצח בהתמודדות‬
‫עם כל אלה?‬
‫זהירות‪ .‬עלינו לעבור בין שני כפרים‪ .‬כלב מתחיל להריע בקולי קולות‪ .‬ערבי מזוין יוצא‬
‫מביתו‪ .‬אנו נדבקים לסלע ומחכים‪ .‬הערבי מתייאש וחוזר לביתו‪ .‬ממשיכים‪ .‬יש לעקוף מעט‬
‫את הבתים‪ .‬יורדים מהשביל ומבוססים בין חלקות ירקות וטרסות מעובדות‪ ,‬עוברים את‬
‫הכפרים ושביל מובילנו בואדי עמוק העולה לאיטו אל ראש ההר" ‪.5‬‬

‫החוליה ממשיכה להתקדם במעלה ’וואדי שייח יוסוף‘‪ .‬לאחר כשלוש שעות של הליכה רצופה‪ ,‬החוליה עוצרת‬
‫למנוחה קצרה וממשיכה בדרכה במעלה הנחל‪ .‬ההליכה נהיית תלולה וקשה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬המשקל הכבד אותו סוחב‬
‫כל לוחם‪ ,‬גורם לחוליה להאט את הקצב‪ .‬הריחוק מהגבול‪ ,‬העדר התקשורת עם מפקד בכיר‪ ,‬אור הירח והשלג‬
‫שמאירים את השטח והלוחמים כמעט כמו אור יום‪ ,‬נותנים תחושה שהלוחמים נראים מכל מקום‪ .‬כל אלו מכניסים‬

‫את מאיר למשבר תוך כדי ההליכה‪ .‬וכך הוא מתאר‪:‬‬
‫"העייפות מתחילה לתת אותותיה‪ .‬זה שלוש שעות שאנחנו צועדים ללא הפסקה‪ .‬המרץ‬
‫פוחת‪ .‬אנו מתיישבים למנוחה‪ .‬שוב צועדים במעלה הגיא‪ .‬הקצב עכשיו הרבה יותר איטי‪.‬‬
‫המטרה עוד רחוקה רחוקה‪ ,‬הרגשת זרות משתלטת עלי‪ ,‬כל כך זר פה הכל‪ .‬כל כך רחוקים‬
‫אנחנו ממשהו בטוח‪ ,‬קרוב‪ ,‬ממישהו הדואג לנו‪ .‬אני מביט אל החוליה הקטנה‪ .‬כל כך קטנים‬
‫וחלשים אנחנו! לפתע נופלת עלי אימה‪ ,‬אימה גדולה‪ .‬נדמה לי שכל עץ ושיח מביט בנו‪,‬‬
‫רואה אותנו‪ ,‬חורש עלינו מזימות‪ .‬אני מרגיש עצמי קטן וחלש‪ ,‬אין‪-‬אונים מול מה שעומד‬

‫‪--------------------‬‬
‫‪ 5‬הר‪-‬ציון‪ ,‬מאיר‪ .‬פרקי יומן‪ .‬תל אביב‪ :‬הוצאת א‪ .‬לוין אפשטיין בע"מ‪ ,1969 ,‬עמ' ‪170‬‬

‫‪12‬‬

‫מפת הרי חברון ומסלול הפעולה‪:‬‬

‫נקוחדר‘ת ינצקיראה‪:‬‬ ‫מפת אזור מערב הר חברון‪ ,‬שנת ‪.1952‬‬
‫נשתילבההחותנלויעהה‬ ‫באדיבות ארכיון צה"ל ומשרד הבטחון‬
‫מרצחפבוןהחפבערווןלה‪:‬‬

‫‪11‬‬

‫פקודת מבצע "כפפות משי" ’סודי ביותר‘‪:‬‬

‫בשל חוסר היעילות של‬
‫מכשיר הקשר מסוג ’מ‪.‬ק‪.‬‬
‫‪ ‘300‬השוקל קרוב ל‪20-‬‬

‫קילו ומשדר רק ל‪ 5-‬ק"מ‪,‬‬
‫החוליה בחרה לצאת ללא‬
‫מכשיר קשר כלל‪.‬‬
‫המשמעות היא‪ ,‬שכל‬
‫החלטה מתקבלת ע"י‬
‫מפקד החוליה והלוחמים‪,‬‬
‫ללא התייעצות עם ’רמה‬

‫ממונה‘‪.‬‬
‫‪ 17:00‬בערב‪ .‬שלוש החוליות‬
‫יוצאות עם ג'יפים ל ִח‘רבּת‬

‫נקר‪.‬‬
‫‪ .17:30‬החוליה בפיקודו של‬

‫מאיר חוצה את הגבול‪.‬‬

‫פקודת המבצע מתוך ארכיון צה"ל‪ ,‬תיק א"צ ‪,404/259/2014‬‬
‫אמ"ן מחקר ‪ 179‬תיק מבצע "כפפות משי" ‪18-23/12/1953‬‬

‫‪10‬‬

‫החוליה הרביעית שיצאה למבצע‪ ,‬היא החוליה בפיקודו של מאיר הר‪-‬ציון‪ .‬להלן מהלך הפעולה‪.‬‬

‫לאחר קבלת הפקודה‪ְ ,‬מ ַז ֵמן מפקד היחידה אריק )אריאל שרון( את מאיר )הר‪-‬ציון( למשרדו ואומר לו‬
‫"ובכן קיבלנו יד חופשית בהר חברון" ‪ .4‬כאשר אריק ומאיר מסתכלים במפת הר חברון רואים במרכז המפה את הגוש‬
‫הגדול של בתי העיר חברון‪ ,‬הם מבינים‪ -‬חברון זה הלב של האזור‪ .‬אם רוצים ליצור פעולה שתעורר הד ותטיל פחד‬
‫על מסתנני הפדאיון ועל ממלכת ירדן– חייבים לבצע אותה בחברון‪ .‬הם מתחילים לספור קילומטרים‪ .‬להערכתם‪,‬‬
‫תצטרך החוליה המבצעת לעבור בלילה אחד לפחות ‪ 21‬ק“מ לכל כיוון‪ ,‬הליכה של כ‪ 42-‬ק"מ בלילה אחד‪ .‬זאת מבלי‬

‫לחשב זמן לביצוע הפעולה עצמה‪] .‬הערכות שנעשו לאחר הפעולה נסובו על ‪ 44‬ו‪ 48-‬ק"מ בסך הכל[‪.‬‬
‫מאיר התלבט‪ ,‬זו נראתה משימה כמעט בלתי אפשרית‪" .‬מילא‪ ,‬ננסה" הוא אומר מול פניו המשתאות של אריק‪ .‬אריק‬

‫‪..‬‬

‫לא מאמין‪ ,‬ובכל זאת עונה "ובכן‪ ,‬מחר בערב אתם יוצאים"‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫כשמאיר מקבל פקודות‪ ,‬שאר חברי החוליה שלו – קצ'ה‪ ,‬כוכבא ו ַה ַנ ַבּט ‪ -‬לומדים את הציר היטב‪ .‬כל אחד מהם יודע‬
‫שהוא עלול להישאר לבד בשטח ועליו להכיר את השטח כולו ככף ידו‪ .‬קצ'ה‪ ,‬שמוגדר שני בשרשרת הפיקוד‪ ,‬רוכן‬
‫מעל המפות ומנסה 'לבלוע' בזיכרונו את השטח למקרה שמאיר ייפגע ולא יוכל להוביל אותם ברצף הלחימה‪ .‬שעת‬
‫ה‘ש‘ ַלביצוע נקבעה לשעה ‪ 00:00‬בלילה‪ .‬ההוראה של אריק הייתה נחרצת ‪“ -‬לא הגעתם לחברון עד חצות‪ ,‬תחזרו‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫בפקודה“‪.‬‬
‫בדומה למארב באזור בריכות שלמה‪ ,‬שבו השתתפו שלושה ימים קודם לכן‪ ,‬ידעו חברי החוליה שגם הלילה הולך‬
‫להיות קר מאוד בהרי חברון‪" .‬ליל הזוועות של נבי דניאל צף ועולה לפני"‪ ,‬כתב מאיר ביומנו‪ .‬כבר באזור בית נטיף‪,‬‬

‫‪..‬‬

‫הממוקמת בגובה של ‪ 300-400‬מ' מעל פני הים‪ ,‬הטמפרטורה עמדה באותו לילה על ‪ 3-4‬מעלות ובאזור חלחול‬
‫וחברון‪ ,‬הנמצאות ברום ‪ 900-1,000‬מטר מעל פני הים‪ ,‬יהיה קר לפחות כמו שהיה באותו מארב ליד בית לחם‪-2-0 ,‬‬

‫מעלות‪ .‬למרות הקור‪ ,‬חברי החוליה לובשים בגדי עבודה ואפודה אזרחית בלבד‪.‬‬

‫‪16.12‬‬ ‫‪20.12‬‬

‫שני החיילים‪,‬‬ ‫מאיר מקסובד‪-‬לי‪----‬ב‪-‬י‪-‬ו‪-‬תר‬
‫יצחק ילון ואבנר ספיר‬ ‫את פקודת המבצע‬
‫נרצחים על ידי מסתננים‬ ‫מאריאל שרון‬
‫ליד בית גוברין‬

‫‪18.12‬‬ ‫מבצע‬
‫כפפות משי‬
‫כוח בפיקודו של מאיר הר‪-‬ציון‬ ‫יוצא לדרך‬
‫הורג רופא מהלגיון הירדני‪.‬‬
‫‪21.12‬‬

‫‪-------------------‬‬
‫‪ 4‬הר‪-‬ציון‪ ,‬מאיר‪ .‬פרקי יומן‪ .‬תל אביב‪ :‬הוצאת א‪ .‬לוין אפשטיין בע"מ‪ ,1969 ,‬עמ' ‪169‬‬

‫‪9‬‬

‫למבצע שתי מטרות מרכזיות‪:‬‬
‫‪ .1‬תגובה על רצח שני החיילים ליד בית גוברין תוך פגיעה בגזרה ממנה יצאו המחבלים‪.‬‬
‫‪ .2‬יצירת פעולה בעומק שטח האויב על מנת לאותת לירדנים כי אם הם לא ימנעו מחוליות פדאיון להסתנן לשטח‬
‫ישראל – בכוחה של ישראל לפגוע בהם במקומות שהם לא דמיינו שנוכל להגיע אליהם‪.‬‬

‫לצורך ביצועו של מבצע "כפפות משי" אריק מארגן ארבע חוליות שבכל אחת מהן ‪ 3-4‬לוחמים מהיחידה‪ .‬חוליה‬
‫אחת נשלחת ל ִמ ְש ַלט הצופה על כביש חברון‪-‬באר שבע‪ ,‬במטרה לצאת לפעולה בדהריה‪ .‬חוליה שניה תצא‬
‫לתרקומיה‪ ,‬חוליה שלישית לאזור מחנה הלגיון שנמצא במנזר הרוסי‪ ,‬סמוך לקיבוץ כפר עציון שנפל בתש"ח‪ ,‬וחוליה‬

‫רביעית בפיקודו של מאיר הר‪-‬ציון תצא לחברון‪.‬‬
‫לפי הדו"ח ששלח אריאל שרון לאג"מ ממ"ן החוליה שיצאה לדהריה‪ ,‬שמנתה ‪ 5‬לוחמים בפיקודו של סמל אברהם‬
‫מאירי‪ ,‬התארגנה במשלט בצד הישראלי‪ ,‬בין דהריה לב"ש ומשם היא פנתה צפונה‪ .‬כדי לא להיתקל בבדואים בדרך‬
‫הראשית‪ ,‬הלכה החוליה בציר קשה ממזרח לכביש דהריה ב"ש‪ .‬בשל כך‪ ,‬החוליה הגיעה בשעה ‪ – 22:30‬לאחר שעת‬
‫ה‪-‬ש' שהוגדרה להם מאריאל שרון‪ .‬היעד של החוליה היה מבנה המשטרה בדהריה‪ .‬כשלא ראו אף תנועה במבנה‬
‫פנו לכפר עצמו וחיפשו אנשי משמר לאומי‪ .‬כשלא ראו גם כאלו‪ ,‬הבחינו בגבר שנכנס לביתו‪ ,‬פרצו פנימה ופגעו‬

‫בפרדה בלבד‪.‬‬
‫לתרקומיה יצאה חוליה בת ‪ 5‬אנשים‪ .‬אחד מלוחמי החוליה‪ ,‬דוד בן עוזיאל )"טרזן"( מספר על הפעולה‪:‬‬
‫"אני אתן לכם סיפור מה זה דבקים במשימה ‪ -‬שלחו את החוליה שבה הייתי אמור לתקוף‬
‫מחנה של הלגיון בתרקומיה‪ .‬כדי להגיע אליו צריך היה ללכת ‪ 15‬ק"מ בין יישובים‬
‫מאוכלסים‪ .‬בדואים וירדנים גילו אותנו‪ .‬אנחנו מסתתרים מתחת לטרסה‪ .‬הנשק ‪ -‬כבר חצי‬
‫לחיצה על ההדק‪ ,‬זה מצב לא נורמלי‪ ,‬ומפקד החוליה – יוסל'ה רגב מנהלל‪) .‬יוסל'ה וזאבל'ה‬
‫שנעמי שמר כתבה את השיר עליהם "אנחנו שנינו מאותו הכפר"( – אריק החליט שאם‬
‫הולכים לתקוף מחנה של הלגיון‪ ,‬אז כל סגן ישמש גם כמפקד‪ ,‬ויוסל'ה אומר בעברית ובקול‬
‫רם – לא לירות! כי מתבקש ללחוץ על ההדק ולגרש את הצרה הזו שיושבת מעל הראש‪.‬‬
‫יותר מאוחר הם חזרו למערות ושלחו חמושים‪ .‬כשהם שלחו חמושים‪ ,‬אז ירינו בחמושים"‪3 .‬‬
‫בדו"ח אריאל שרון מוסיף שמטרת החוליה היתה למקם מארב בכביש הגישה למחנה הלגיון ולפגוע ברכבים שיצאו‬
‫או ייכנסו למחנה‪ .‬אם לא תהיה תחבורה – עליהם לפגוע בשומר הכניסה למחנה ולחזור‪ .‬האירוע שטרזן מספר עליו‪,‬‬
‫התרחש כ‪ 2-‬ק"מ מצפון לתרקומיה‪ ,‬ובחילופי האש נפצע קשה אחד הערבים החמושים‪ .‬הכוח חזר לשטח ישראל‬

‫ללא פגע‪.‬‬
‫לעבר כפר עציון‪ ,‬יצא כוח בפיקודו של שלמה באום‪ ,‬סגנו של אריאל שרון‪ ,‬במטרה להגיע לצומת המחבר בין הכביש‬
‫של יישובי גוש עציון לבין הכביש הראשי – דרך בית לחם‪-‬חברון‪ ,‬להציב מארב בצומת ולפגוע ברכב שיצא או ייכנס‬
‫למחנה הלגיון‪ .‬החוליה יצאה לכיוון מזרח מחרבת ג'בל נקר )הסמוכה למושב אדרת היום( במקביל לשתי החוליות‬
‫שיצאו לתרקומיה וחברון‪ .‬לאחר שהגיעה לאזור בית אומר‪ ,‬החלה החוליה לפנות צפונה לכיוון הצומת והתגלתה‬
‫בשל הירח המלא והשלג‪ .‬הכוח התקדם לכיוון המנזר הרוסי‪ .‬בשטח המנזר‪ ,‬מחלקה של הלגיון‪ ,‬בליווי גששים‪ ,‬קראה‬

‫להם לעצור‪ .‬הכוח הצליח להימלט ללא יריות ולחזור לשטח ישראל‪.‬‬

‫‪-------------------‬‬
‫‪ 3‬ריאיון שנערך עם סא“ל )במיל‘( דוד בן‪-‬עוזיאל )טרזן( ע"י צוות בית‪-‬ספר שדה סוסיא‪ .‬נתניה‪ 3 ,‬ליולי ‪2019‬‬

‫‪8‬‬

‫התאריך ‪ .16.12.1953‬בשעה ‪ 22:00‬בלילה‪ ,‬קצין וחייל שהיו‬

‫בפטרול לאורך קו שביתת הנשק באזור בית גוברין‪ ,‬נרצחים‬

‫באכזריות‪ .‬מדינת ישראל הצעירה שוב מזועזעת מהרצח‬

‫ובאגף מבצעים שוב מתכננים פעולת תגמול‪ .‬חלופת‬

‫מברקים בין אריאל שרון לראש ענף מבצעים במטכ"ל ‪-‬‬

‫רחבעם זאבי גנדי ‪ -‬מובילה ליצירת פעולת תגמול‪ .‬הפעם‬

‫היה זה מארב בכביש בית לחם חברון‪ ,‬בפיקודו של שלמה‬

‫סג"מ יצחק ילון ז"ל‬ ‫באום‪ ,‬סגן מפקד יחידה ‪ .101‬לאחר מספר ימים‪ ,18.12.1953 ,‬רב"ט אבנר ספיר סיפיה ז"ל‬
‫]מתוך אתר ’יזכור‘[‬
‫]מתוך אתר ’יזכור‘[‬ ‫חוליה בפיקודו של מאיר הר‪-‬ציון מניחה מארב בבריכות‬

‫שלמה ומחסלת רופא של הליגיון‪.‬‬

‫מבחינת הפיקוד בצה"ל זה לא מספיק ולכן רחבעם זאבי ‪ -‬גנדי מוציא פקודה במברק בהול לאריאל שרון‪ .‬פקודה‬

‫זו נקראה "כפפות משי"‪ .‬במסגרת המבצע הזה יוצאת חוליה בפיקודו של מאיר לאחת הפעולות הנועזות ביותר של‬

‫צה"ל של אותה תקופה‪ .‬החוליה‪ ,‬בה חברים מאיר הר‪-‬ציון )המכונה 'הר'(‪ ,‬שמעון כהנר )המכונה קצ'ה(‪ ,‬גיא כוכבא‬

‫ואיתן ברטוב )המכונה ' ַה ַנ ַבּט'(‪ ,‬יוצאת בלילה‬

‫שבין ה‪ 21-‬ל‪ 22-‬לדצמבר ‪ 1953‬מחרבת נקר‪,‬‬

‫הסמוכה לנתיב הל"ה‪ ,‬למסע של ‪ 42‬ק"מ‬

‫בליל שלג‪ ,‬נכנסת לפאתי חברון‪ ,‬נתקלת‬

‫באזרחים חמושים‪ ,‬ולמרות זאת מצליחה‬

‫להרוג ‪ 4‬אנשים‪) ,‬לקחת אקדח שלל מאחד‬

‫מהם(‪ ,‬ולחזור את כל ה‪ 21-‬ק"מ לפני סוף‬

‫הלילה‪ .‬המבצע ייסקר בחוברת זו בהרחבה‪.‬‬

‫ידיעה בעיתון בעקבות רצח שני החיילים‪ ,‬עיתון הבקר‪,‬‬ ‫שלבי הפעולה‬
‫יום חמישי‪ ,‬י"א בטבת תשי"ד‪ 17 ,‬בדצמבר ‪1953‬‬

‫פעולת קיביה עוררה הדים פוליטיים ומדיניים רבים לכאן ולכאן ונושא טוהר הנשק שב לכותרות ולדיון פנימי‬
‫בצה"ל‪ .‬חשוב לציין כי מאז פעולת קיביה שרר שקט יחסי לכל אורך הגבול בין ישראל לירדן‪ ,‬מספר ההסתננויות‬

‫פחת משמעותית ולא בוצעה הסתננות בעלת אופי חבלני‪-‬עוין במשך חודש וחצי‪.‬‬
‫רצח שני החיילים באופן כה ברוטלי העלה מחדש את נחיצות פעולות התגמול‪ ,‬אך הפעם הוחלט במטכ"ל שמעתה‬

‫פעולות התגמול לא יופנו כלפי כפרים ואזרחים אלא כלפי מטרות ירדניות מובהקות בלבד‪.‬‬
‫התאריך הוא ‪ ,21.12.1953‬השעות הן שעות אחר הצהריים והמקום הוא מחנה בית נטיף‪ .‬שלוש חוליות של יחידה ‪101‬‬
‫עושות הכנות אחרונות לקראת יציאה למבצע "כפפות משי"‪ ,‬כשמגמת המבצע היא לפגוע בכוחות ירדניים בגזרת‬

‫הר חברון‪ .‬ההוראה היא לפגוע בכוחות של הלגיון או של המשמר הלאומי מחוץ לכפרים‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫מאיר‪ ,‬שהחל את שירותו הצבאי כחייל מן המניין‪ ,‬טיפס במהירות שיא אל מיצוב דמותו כסייר מספר אחת ביחידה‬
‫‪ -‬נווט‪ ,‬לוחם ואיש קר רוח‪ ,‬בעל שליטה עצמית במצבי לחץ קיצוניים‪ .‬ככזה‪ ,‬מאיר היווה מקור סמכות‪ ,‬אחריות‬

‫ושיקול דעת עבור כל לוחמי היחידה‪.‬‬

‫תקציר‬

‫בלילה שבין ה‪ 21-‬ל‪ 22-‬בדצמבר ‪ 1953‬יוצאת חוליה של ארבעה לוחמים בפיקודו של מאיר הר‪-‬ציון לפעולת תגמול‬
‫בחברון‪ .‬החוליה יוצאת בג'יפ מנתיב הל"ה לח‘רבת נקר‪ ,‬שם חוצה החוליה את הגבול לשטח הירדני ומתחילה טיפוס‬
‫של ‪ 500‬מטר גובה על פני ‪ 21‬ק"מ‪ .‬החוליה עוברת בין כפרים‪ ,‬הולכת בבוץ ובשלג וכשמגיעה שעת ה‪-‬ש' ‪-‬חצות‪ -‬היא‬
‫עוד לא מגיעה ליעד‪ .‬למרות הכל‪ ,‬החוליה ממשיכה ומגיעה לבית בפרבר של חברון‪ .‬החוליה פורצת פנימה‪ ,‬מחסלת‬
‫כמה מאנשי הבית ומתחילה לצאת‪ .‬השכונה מתעוררת מהרעש‪ ,‬החברונים יוצאים לסמטאות‪ ,‬וצעקות 'אטבח אל‬
‫יהוד' מתחילות למלא את האוויר‪ .‬החוליה מתחילה לנוע בין החצרות ולפתע מגלים חברי החוליה כי אחד הלוחמים‬
‫איננו‪ .‬נשמע פיצוץ של רימון‪ ,‬והחוליה חוזרת לחבר שנעלם ומחלצת אותו‪ .‬מתחילים בתנועה חזרה ונתקלים בכיתה‬
‫של הליגיון‪ .‬מחסלים את מפקד הכוח‪ ,‬שאר הליגיונרים נמלטים והלוחמים לוקחים מגופת המפקד אקדח פרבלום‬

‫שסמלים נאצים מעטרים אותו‪ .‬החוליה חוזרת במהירות את כל הירידה מחברון לעמק האלה‪.‬‬
‫לימים‪ ,‬רבים יגידו על פעולה זו‪ ,‬שהחוליה יצאה אליה ללא אמצעי קשר וחילוץ‪ ,‬ארבעה אנשים בלבד בפיקודו של‬

‫סמל‪ ,‬בליל ירח מלא‪ ,‬בבוץ ובשלג‪ -‬שהיא הייתה הנועזת ביותר בתולדות צה"ל‪.‬‬

‫מבצע ”כפפות משי“‪ -‬רקע לפעולה‬

‫בתאריך ‪ 12.10.1953‬הגיעו מחבלים לבית משפחת קניאס ביהוד וזרקו לתוכו רימון‪ ,‬שגרם למותם של סוזן קניאס‬
‫ושני ילדיה‪ .‬הרצח זעזע את מדינת ישראל כולה ובתגובה יצא כוח בפיקודו של אריק שרון לפעולת תגמול בכפר‬
‫קיביה ובכפרי הסביבה‪ .‬בפעולה זו לקח מאיר לראשונה חוליה בפיקודו לכפר שוקבא הסמוך וריתק את הכפר‬

‫במטרה למנוע הגעת תגבורת‪.‬‬
‫בפעולת התגמול בקיביה נהרגו ‪ 69‬ערבים‪ ,‬בהם נשים וילדים‪ .‬האירוע בקיביה גרר תגובות וגינויים מהעולם כולו‪,‬‬

‫כולל גינויים מבית‪ .‬עם זאת‪ ,‬האירוע גרם לשקט לתקופה הארוכה ביותר מאז החלו ההסתננויות‪.‬‬

‫ידיעה בעיתון למחרת הרצח ביהוד‬
‫עיתון דבר‪ ,‬יום רביעי‪ ,‬ה' בחשוון תשי"ד‪ 14 ,‬באוקטובר ‪1953‬‬

‫‪6‬‬

‫שחוזרות ריקם‪ .‬רוב הפעולות נכשלות‪ ,‬מה שנכשל מטויח‪ ,‬אין מעוף ואין יוזמה‪ ,‬אין הפקת לקחים ובטח שלא‬

‫הכשרה מראש‪ .‬סיירת מטכ"ל תיוולד רק כמה שנים מאוחר יותר על ידי אברהם ארנן‪ ,‬ומאיר הר‪-‬ציון שהחלים‬

‫באותה עת מפציעתו במשטרת א‪-‬רהווה יהיה חלק מצוות ההדרכה והחניכה ליחידה המוכרת לנו כיום‪ .‬הקש ששבר‬

‫את גב הגמל ‪ 1‬וגרם להקמת היחידה היה פעולת תגמול בכפר פלמה‪ ,‬מצפון לקיביה‪ .‬בפעולה זו יצאה פלוגה והגיעה‬

‫לגדרות הכפר‪ ,‬אך התגלתה על ידי אנשי המשמר‬

‫הלאומי ‪ 2‬שפתחו על הפלוגה באש‪ .‬מהאש נהרג‬

‫חייל‪ ,‬נפצעו חמישה והפלוגה כולה נסוגה‪ .‬תוצאות‬

‫הפעולה זעזעו מספר אישים במטכ"ל‪ ,‬וביניהם‬

‫משה דיין‪ ,‬והם אלה שדחפו לשליחת כוחות‬

‫מיוחדים לפעולות התגמול‪ .‬מאיר עתיד היה‬

‫להשתתף בזמן קצר בכ‪ 40-‬פעולות התגמול‬

‫המסוכנות‪ ,‬הנועזות והמשפיעות ביותר בתחום‬

‫הלוחמה הזעירה‪ .‬חייו של מאיר בתחום השטח לא‬

‫החלו כלל בצה"ל‪ .‬עוד בצעירותו היה יוצא לטיולים‬

‫נועזים שכללו רעיית צאן בהרי הגלבוע ביום וטיולי‬

‫בדד בלילה‪ .‬כשהנגב עוד נחשב ארץ לא נושבת‪,‬‬

‫בטרם היה לגביו שום מידע ולפני סימוני השבילים‪,‬‬

‫מאיר הר‪-‬ציון ולוחמי היחידה בתדריך לפני אימון לש"ב‬ ‫מאיר יצא לטיולים חוצי מדבר ממכתש גדול להר‬
‫ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון‪ ,‬אוסף ”במחנה“‪ ,‬צלם‪ :‬אסף קוטין‬ ‫סדום‪ ,‬והספיק לשבת בכלא הסורי לאחר טיול עם‬

‫אחותו שושנה בירדן ההררי והוא בן ‪ 17‬בלבד‪.‬‬

‫מאיר הר‪-‬ציון וחברי יחידה ‪ 101‬באימון מבצעי‬
‫ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון‪ ,‬אוסף ”במחנה“‪ ,‬צלם‪ :‬אסף קוטין‬

‫‪--------------------‬‬

‫‪ 1‬טבת שבתי‪ ,‬משה דיין ‪ -‬ביוגרפיה‪ ,‬ירושלים ותל אביב‪ :‬הוצאת שוקן תשל"ב‪ ,‬עמ' ‪382‬‬

‫‪ 2‬המשמר הלאומי הינו כוח ירדני אשר גוייס מתוך הכפרים ביהודה ושומרון במטרה‬

‫לערב את האוכלוסייה הערבית בשמירה על הביטחון מפני פעולות תגמול ישראליות‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫לדמותה של יחידה ‪101‬‬
‫ולדמותו של מאיר הר‪-‬ציון‬

‫בבוקרו של יום רביעי‪ ,5.8.1953 ,‬מאיר הר‪-‬ציון נקרא לריאיון קצר במבנה 'טיגרט' ששימש את המשטרה הבריטית‬
‫בכפר אבו גוש‪ ,‬על אם הדרך בין תל אביב לירושלים‪ .‬בשונה מהכביש המהיר של ימינו‪ ,‬הכביש עבר אז בשיא גובה‬
‫הכפר‪ .‬במרפסת המבנה המתין לו אריאל שרון‪ .‬הצדעה רשמית מצד מאיר הר‪-‬ציון נענתה בחיוך מרושל מצד אריאל‬
‫שרון הלא רשמי‪ .‬זהו יומה הראשון של יחידה ‪ .101‬כעת החל גיוס לוחמים קצר בשיטת חבר מביא חבר‪ ,‬שבסיומו‬
‫היחידה מנתה ‪ 50‬לוחמים‪ .‬בהמשך היחידה תעבור למבנים מעל הסטף‪ ,‬שם תתאמן בלוחמת שטח בנוי‪ ,‬פשיטה‪,‬‬
‫הסוואה‪ ,‬לוחמת פרט וחבלה‪ .‬איש לא ידע אז שתקופה זו הולכת להיות סוערת ומלאת אירועים מיוחדים‪ .‬איש לא‬
‫תיאר לעצמו שהיחידה תפעל פחות מחמישה חודשים‪ ,‬אך תספיק לחולל מהפכה תפיסתית ומבצעית של ממש‬

‫בצה"ל‪ ,‬בטרם השתלבה בגדוד ‪ ,890‬בפיקודו של המג"ד אריאל שרון‪.‬‬
‫מאיר‪ ,‬שעוד לא הבין לאן בדיוק הגיע‪ ,‬חש שהוא שותף ליום היסטורי‪ ,‬בו תשתנה התפיסה בצה"ל לגבי פעילות‬
‫חבלנית מצד ירדן ומצרים‪ ,‬פעילות שנותרה במשך מספר שנים ללא מענה הולם‪ .‬במהלך השנים שלאחר קום‬
‫המדינה‪ ,‬נפלו כ ‪ 120‬חיילים ואזרחים‪ .‬اﻟﻔﺪاﺋ ّﻴﻮن ‪ -‬אלפדאיון‪" ,‬הלוחמים"‪ ,‬כלשונם בערבית‪ ,‬הם אלו שהיו אחראים להרס‬
‫ולמוות בגבולות‪ .‬שיא האירועים היה כאשר מחבל שטני ומתוחכם בשם מוצטפא סמואלי מנבי סמואל התחייב‪ ,‬כך‬
‫מספרים‪ ,‬לרצוח ‪ 100‬יהודים כנקמה על כך שאחיו נהרג במהלך מלחמת העצמאות‪ ,‬התחייב וכך פעל‪ .‬לילה אחר‬
‫לילה הוא יצא לפעולות גניבה‪ ,‬רצח ושוד עד הנרצח ה‪ 22-‬שלו‪ .‬משאל שחם‪ ,‬מפקד חטיבה ‪ 16‬המופקדת על מרחב‬
‫ההגנה של ירושלים‪ ,‬הבין שלא ניתן לאפשר מציאות כזו שבה עשרות חיילים ואזרחים נרצחים מדי שנה ללא מענה‬

‫הולם‪ .‬אריאל שרון‪ ,‬שהיה בחופשת לימודים ללא תשלום מהצבא‪ ,‬נקרא אל משאל שחם‪.‬‬
‫שרון גוייס מיידית לפעולה הראשונה ‪ -‬פיצוץ ביתו של סמואלי וחדירה לילית‬
‫מצפון ירושלים לשטח הירדני )כידוע‪ ,‬בשנות ה ‪ 50‬שטחי איו"ש‪ ,‬ובכללם נבי‬
‫סמואל‪ ,‬היו בשליטה ירדנית(‪ .‬לאחר חדירה‪ ,‬פיצוץ חלקי של בית‪ ,‬התעוררות של‬
‫חלק מהכפר ואי פגיעה משמעותית ביעד‪ ,‬הבין שרון כי הפעולה הייתה‬
‫חובבנית למדי והיא הייתה חייבת להיראות אחרת‪) .‬ראוי לציין שבמועד מאוחר‬
‫יותר‪ ,‬כאשר סמואלי שב מפעולת רצח ושוד במושב נוחם‪ ,‬בה נהרג שלמה‬
‫צובארה‪ ,‬הוא נתקל במארב של כח מג"ב‪ ,‬אשר מפקדו היה איסמעיל קבלאן‪,‬‬
‫מראשוני הדרוזים במג"ב‪ .‬קבלאן חישב את צעדיו של מוצטפא חזרה לביתו‬
‫ושם הרגו(‪ .‬בנסיבות אלה אריאל שרון שלח מסמך מפורט למשאל שחם‪,‬‬
‫שעובר הלאה למטכ"ל ולבן גוריון ובו הוא מציין ש"יש להקים יחידת פשיטה‪,‬‬
‫תגמול וחבלה‪ ,‬שתגבה מחיר כבד מהאוייב‪ ,‬באופן של לחימת גרילה מחוליה עד‬

‫מחלקה"‪ .‬עוד הוסיף "יש לגייס לוחמים מיומנים‪ ,‬תקציב לציוד‪ ,‬בסיס נסתר שלמה סלימאן צובארה בן ניסים ז''ל‬
‫ואימונים מיוחדים"‪.‬‬

‫באותה תקופה מאיר הר‪-‬ציון שימש מדריך בקורס סיירים שהיה חלק מקורס מכי"ם של הנח"ל‪ .‬מאיר הרגיש‬
‫החמצה גדולה בשירות שלו ‪ -‬משמעת‪ ,‬מסדרים ועבודות סיזיפיות מעבירות את השירות ללא תכלית‪ .‬מאיר פרק‬
‫את מזוודת העץ שהביא מהקיבוץ‪ ,‬והתחיל פרק אישי חשוב בחייו‪ ,‬ופרק לאומי משמעותי מאד בהיסטוריה של‬
‫צה"ל‪ .‬הימים ימי כאוס בגבולות‪ 45 .‬פעולות 'מיני תגמול' מבוצעות על ידי יחידות שדה רגילות ולא מיומנות‬

‫‪4‬‬

‫הקדמה‪:‬‬

‫"אין בידנו להבטיח כל צינור מים מפיצוץ וכל עץ מעקירה‪ .‬אין בידנו למנוע רצח עובדים בפרדס ומשפחות בשנתן‪,‬‬
‫אך יש בכוחנו לקבוע מחיר גבוה לדמנו‪ ,‬מחיר יקר מכדי שכדאי יהיה לישוב הערבי‪ ,‬לצבא הערבי ולממשלות‬

‫הערביות לשלמו‪ ...‬הפגיעה אינה פעולת נקם‪ ,‬זו פעולת עונש והתרעה"‪.‬‬
‫]משה דיין‪ ,‬על פעולות התגמול[‪.‬‬

‫בתוך מציאות של חדירות הגבול של המסתננים וה'פדאיון'‪ ,‬על שלל סוגיו החבלנים והפליליים‪ ,‬משה דיין ראה‬
‫בפעולות הקומנדו פעילות חיונית לשמירה על בטחון מדינת ישראל‪.‬‬

‫השנה בחרנו להתמקד בדמותו של מאיר הר‪-‬ציון‪ ,‬כמנהיג‪ ,‬לוחם וסייר‪ ,‬אשר הקריב את מרצו ודמו למען אהבת ארץ‬
‫ישראל ונופיה‪ ,‬תוך שמירה על בטחונה באמצעות יצירתיות‪ ,‬חתירה למגע וירידה לפרטים‪ ,‬בשילוב רוח לחימה‬

‫ועיקשות מול האויב‪.‬‬
‫פעולת ”כפפות משי“‪ ,‬הנועזת והקשה מכל פעולות התגמול של יחידה ‪ ,101‬טרם זכתה לסיקור מעמיק ולחשיפה‬

‫של פרטי מידע נדירים ומיוחדים‪.‬‬
‫בחוברת זו עשינו מאמץ לחקור ולחדש על הקיים והמוכר‪ ,‬יחד עם חשיפת סיפורם של הלוחמים המופלאים ‪ -‬מאיר‬
‫הר‪-‬ציון‪ ,‬שמעון כהנר‪ ,‬איתן ברטוב וגיא כוכבא‪ .‬תודה לכל המסייעים בהפקת החוברת הנפלאה ובהפקת ערב העיון‬
‫ופרוייקט מסעות הר‪-‬ציון‪ .‬תודתנו המיוחדת מסורה לעמותת ’הר‪-‬ציון‘ אשר מלווה את הפרוייקט מראשיתו‪ ,‬ובתוכה‬

‫משפחת הר‪-‬ציון המופלאה‪.‬‬
‫בית‪-‬ספר שדה סוסיא‪.‬‬

‫לוחמי יחידה ‪ ,101‬מאיר הר‪-‬ציון עומד במרכז‬

‫‪3‬‬

‫תוכן העניינים‪:‬‬

‫הקדמה ‪3‬‬
‫לדמותה של יחידה ‪ 101‬ולדמותו של מאיר הר‪-‬ציון ‪4‬‬
‫תקציר ‪6‬‬
‫מבצע ”כפפות משי“‪ -‬רקע לפעולה ‪6‬‬
‫שלבי הפעולה ‪7‬‬
‫בדרך אל היעד ‪12‬‬
‫ההתלבטות וההכרעה ‪13‬‬
‫שלבי הפשיטה והלחימה ‪14‬‬
‫מיקום הפעולה ‪15‬‬
‫סגירת מעגל מול האויב הנאצי ‪20‬‬
‫תוצאות הקרב ‪22‬‬
‫סוף דבר ‪25‬‬

‫כפפות משי‬

‫‪2‬‬

‫חוברת עיון ומחקר‬

‫כפפות משי‬
‫פעולת חברון‬

‫מסעות הר‪-‬ציון‬

‫מאיר הר‪-‬ציון‪ ,‬עשור לאחר פעולת ”כפפות משי“‬

‫ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון‪ ,‬אוסף ”במחנה“‬
‫מאיר הר‪-‬ציון – פורטרט‪ 27.12.1963 ,‬צלם‪ :‬אברהם ורד‬

‫בס”ד‬

‫עורכים‪ :‬דוד קופלד ויפתח גץ‬
‫עיצוב גרפי‪ :‬אילה אפלבוים‪-‬קרסנטי‬

‫עריכת לשון‪ :‬שמעיה ברקוביץ‘‬
‫צילום השער‪ :‬אסף קוטין‪ ,‬ארכיון צה“ל‬
‫זכויות‪” :‬אתר עיתונות יהודית היסטורית“‪ ,‬מיסודם של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫ארכיון צה“ל ומערכת הבטחון‪ ,‬תל השומר‬
‫ארכיון חיל החינוך‪ ,‬תל השומר‬

‫עמותת הר‪-‬ציון‬
‫לרכישה ישירה‪1-599-507-517 :‬‬

‫ובאתר‪www.susya.org.il :‬‬
‫מחיר גליון‪₪ 20 :‬‬

‫לתיקונים‪ ,‬הערות ומידע חדש ניתן לפנות למרכז סיור ולימוד סוסיא‬
‫כל הזכויות שמורות למרכז סיור ולימוד סוסיא‬
‫נדפס בישראל‪ ,‬תש"ף‪2019 ,‬‬

‫כפפות משי‬
‫פעולת חברון‬

‫מסעות הר‪-‬ציון‬

‫כסלו התש"ף‬
‫דצמבר ‪2019‬‬