מחשבת עץ חיים 4
ביאור ספר עץ חיים לאר"י הקדוש
מבוסס פירושים מלוקטים ממקובלים קדושים.
ליקט שחאל.
היכל א ,שער א ,ענף ב תחילת האצילות
ספר עץ חיים שחיבר הרב האלהי מו' רבי חיים ויטאל זלה"ה (זכרונו
לחיי העולם הבא) כפי מה ששמע מרבו מובהק הרב האלהי בוצינא
קדישא מוהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה אשר דבר בקדשו כפי
הקבלה האמתית שקיבל מפי אליהו זלה"ה.
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
תוכן
תוכן 1
ענף ב' ,תחילת האצילות 2
פירוש כרש שלמה ובלבבי משכן אבנה 2
קושיית המקובלים שלמדו מן הזהר – כרם שלמה 9
פירוש התע"ס ,חלק א' ,פרק א :ביאור ענין הצמצום שנצטמצם אא"ס 14
פרק א ,סעיף א) לפני הצמצום היה אא"ס ממלא כל המציאות – 14
פרק א ,סעיף ב) סיבת הבריאה היתה כדי לגלות שמותיו וכינויו – 17
פרק א ,סעיף ג) צמצום האור מסביבות הנקודה האמצעית – 19
פרק א ,סעיף ד) החלל שנשאר אחר הצמצום היה עגול – 24
פרק א ,סעיף ה) לפי שארא"ס הוא בהשואה היה הצמצום ג"כ בהשואה שהוא סוד העיגול 25
ענף ב :הצמצום – סיכום ופירושים שונים 28
הכרם שלמה ,הצמצום הוא גילוי הכלי 28
הצמצום הוא כפשוטו אך אלא דברים שאין שם ונאמרים רק להבנתנו28 .
מ"ב ענין הצמצום הזה הוא לגלות שורש הדינין – (כרם שלמה אות יא ע' לו) 28
כ"ש -צמצם את האור ,האור נצטדד בצדדים( ,ענף ב אות ט) 29
כ"ש ,הצמצום הוא התרחקות מהמרכז לצדדים( ,ענף ב אות י) 29
כ"ש ,טעם הצמצום( ,ענף ב אות יא) 30
האשלג ,תע"ס :בצמצום ד' בחינות ליצירת כלי 30
צמצום פירושו שהמלכות דא"ס מיעטה הרצון לקבל שבה 32
הצמצום מאפשר המשכת הקלקול ליד המשכת השפע 32
הרמח"ל – הצמצום הוא דרך פעולה מוגבלת 34
פתח כד – המשכת הפעולה לחוץ ממנו 34
פתח כה – הצמצום עשה שיראה האור והזיו35
הרש"ש ,ר' שלום שרעבי – הצמצום אינו כפשוטו 37
בעל התניא – צמצום הוא גילוי הכלי והסתר האור 37
הפתח שערים ,למה היה צמצום 38
בלבבי משכן אבנה -למה אמצע ,שהוא סוד האין (ע' לב) 38
ענף ב ,מ"ב -מהדורא בתרא :ראש תוך סוף בספירות וביאור היושר 40
ענף ב :מהדורא תנינא הקדמה אחת כוללת מן הא"ס עד הזעיר אנפין66 .
עמוד 1מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
ענף ב' ,תחילת האצילות
פירוש כרש שלמה ובלבבי משכן אבנה
ע"ח – [במ"א א] 1בענין א"ס ב"ה[ .כ"ש א] 2איך היה התחלת אצילות העולמות הנאצלים ממנו וגם
חקירה גדולה ומחלוקת עצום נחלקו בו כל המקובלים כולם כי יש מי שכתב כי [כ"ש ב] 3הי"ס הם
1במ"א – בענין א"ס -ג' שיטות בצורת מבנה הי"ס :קו אחד ,ג' קוים ,עיגולים
2כ"ש א – בענין א"ס ב"ה – המורח"ו מבקש בענף זה את תחילת ההשתלשלות אא"ס בעולמות כי זה דבר רחוק מן
השכל לומר כי העולמות קיבלו אא"ס ממנו שלא ע"י אמצעיות ,כי איך יקבל זה מזה? בהכרח הוא שתהיה מדרגה אמצעית
בין המאציל לנאצל כי יש הרחק היניהם כרחוק השמים מן הארץ .ובירור הדבר ע"י שנצתמצם האור ונשאר מקופ פנוי
מן האור ,כדי שיוכלו העולמות להברא.
איך היה התחלת ההשתלשלות אא"ס בעולמות -כי זה הדבר רחוק מן השכל לומר שהעולמות קיבלו אא"ס ממנו שלא
ע"י אמצעיות ,כי איך יקבל זה מזה ואיך יברא זה מזה .הכ"ש מביא מדברי המורח"ו בשער מ"פ :כי יש הרחק ביניהם
כרחוק השמים מן הארץ .ואיך יאיר זה בזה ואיך יברא זה את זה שהם שני קצוות ".והתשובה היא חייבת להיות בהכרח
מציאות אמצעית ביניהם ,המשמשת כמדרגה אמצעית והתשובה היא " :שנצטמצם האור ונשאר מקום פנוי מן האור כדי
שיוכלו שם העולמות להבראות .אח"כ המשיך ממנו קו אחד דק וע"י זה הקו שהוא כמו האמצעי נבראו העולמות".
וגם חקירה גדולה ומחלוקת – ר"ל כי מחלוקת שנחלקו בה תלויה בביאור ההשתלשלות .באא"ס השוואה מוחלטת
אם תכונה ההשוואה עוברת לי"ס איך מבדילים ביניהן? בסדר עמידתן של הי"ס ג' צורות :א .בצורת קו ,ב .בצורת ג'
קווין ,ג .בעיגולים .אז מה הנכון? בקו אחד היו הי"ס קודם תיקונם ,מכאן הקילקול ושבירת הכלים ואחרי התיקון היו ג'
קווין.
3כ"ש ב -הי"ס הם כסדר י' מדריגות זו אח"ז וזו למטה מזו – למה כפל? זו אחר זו בקבלת השפע והעברתו.
כי הרב רומז לסוד אחד שכתב בהמשך ,הוא הבדל בסדר עמידת הספירות לפני ואחרי התיקון והסיבה לקלקול :לפני
התיקון ספירת החסד מנסה להעביר לספירת הגבורה שמתחתיה את האור שקיבלה עבורה ספירת הגבורה – שהיא כולה
דין -איננה מסוגלת לסבול את אור החסד הזה לכן הספירה נשברת ,כלי לא מספיק מפותח .וכן על דרך זו כל הספירות
הבאות אחרי גבורה ,הם תפארת ונהי"ם .כי בג' הראשונות לא היה קלקול ,שמרו על כח הנהגתם ואילו ז' תחתונות ניטל
מהם כח ההנהגה .שבירת כלים זו הייתה בעולם הנקודים ,הוא עולם התוהו – הממוקם בהשתלשלות לפני האצילות .כאן
כל ספירה הופיעה במלא עצמתה ולא נתנה מקום להופעת שאר הספירות אחרות .כמעין התנפצות משפטים למילים ומילים
לאותיות בלי אפשרות לחיבור .התנגשות רוחנית המכונה גם אורות מרובים לכלים מועטים ,שגרמה לאורות נפילה ממקום
קדושתם למקומות נמוכים יותר ,כך נוצרו קליפות וכוחות ההסתר .מהאצילות נפלו רפ"ח ניצוצות 288מז' מלכין קדמאין
דמתו נפלו בשברי כלים ,שהלכו והתפרטו בנפילתם בעולמות בי"ע העתידים לבא בזמנם.
ואילו אחרי התיקון – כשהספירות הסתדרו בג' קווין ,ספירת החכמה מעבירה לספירת החסד שמעבירה לספירת הנצח
וזהו קו החסד הנקרא חח"ן – חכמה ,חסד נצח ,שלושתן רחמים וימין לכן נתקיימו ונתרנו .וכן בשמאל בקו בג"ה -הגבורה
והדין וכן במרכז בקו כתי"ם -הרחמים הממוצעים .לכן התקיימו ,כי כעת כל אחד מקבל ממינו( .כ"ש ענף ב אות א)" .
ויש מי שכתב כי סדר עמידתן דרך קוים ימין ושמאל ואמצע" הכ"ש מסביר כי המורח"ו מבחין בין סדר אצילותן – בקו
אחד זו אחר זו -אך סדר עמידתן ,הוא סדר העברת השפע -הוא דרך ג' הקוין כפי באיור לעיל ( .כ"ש ענף ב אות ב).
רבים יחכמו ויאמרו כי הם בצורת גלגלים עגולים זה תוך זה וזה מקיף וסובב לזה ( ".כ"ש ענף ב אות ג).
עמוד 2מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
כסדר י' מדריגות זו אח"ז וזו למטה מזו[ .כ"ש ב] 4ויש מי שכתב כי סדר עמידתן דרך קוים ימין
ושמאל ואמצע והם ג"ס חח"ן זו ע"ג זו בקו ימין וג"ס בג"ה זו ע"ג זו בקו שמאל וד"ס כתי"ם זו ע"ג
זו בקו האמצעי [כ"ש ג] 5ורבים יחכמו ויאמרו כי הם בצורת גלגלים עגולים זה תוך זה וזה מקיף
וסובב לזה.
[כ"ש ד] 6והנה מי [במ"א ב] 7שיסתכל בדברי רשב"י בס' הזוהר והתיקונים וכן בספר הבהיר (לר'
נחוניא בן הקנה) ימצא בדבריהם מאמרים שונים ומחולפים נוטים לכאן ולכאן והמקובלים האחרונים
(נבוכו בזה)
4כ"ש ב -ויש מי שכתב – סדר עמידתן הוא סדר אצילותן ,בקו אחד ,כתר אחריו חכמה וכו' עד המלכות .וסדר
עמידתן הוא דרך ג' קוין :חח"ן ,כתי"מ ובג"ה .ולא חשב את ספירת הכתר שהיא מתחת לכתר ומעל לתפארת ,שכבר חשב
את הכתר .מפני שהדעת היא נטל חיצוניות הכתר ,הוא ממלא מקום הכתר.
5כ"ש ג – רבים יחכמו ויאמרו – כי הם בצורת גלגלים עגולים זה תוך זה וזה מקיף וסובב לזה :אין להבין כי עיגול
החכמה הוא בתוך עובי עיגול הכתר ,האמת אינו כך ,כי יש חלל בין עיגול החכמה לעיגול הכתר .לזה סיים ואמר זה מקיף
לזה.
6כ"ש ד -והנה מי שמסתכל בדברי רשב"י -ר"ל גם מי שמסתכל שם ימצא כסברותיהם ,ר"ל הדברים נמצאו
בדברי הזוהר ,כך כתוב בשער ההקדמות .כך כתוב בשער ההקדמות .והמקובלים האחרונים נבוכו – המקובלים שבאו
אחר הזוהר ודקדקו מדבריו בכל שלושת הסברות ,רצו לתרץ וליישב את המאמרים האלה הנראים בעיניהם כחולקים זה
על זה ולא יכלו .כי קושיה גדולה וחזקה הולכת ומסתערת עליהם – לא יכלו ליישב את הסברות מפני שיש להם קושיא
אחרת גדולה אשר היא המערבבת דעתם .ומה שכתוב באמרם מאחר והא"ס שוה – זאת היא הקושיה שלהם שלא יכלו
לתרץ :מאחר והא"ס שוה והאור שלו גם כן שוה ,ומקבלים ממנו בהשוואה כולם שיעור אחד,וכל ספירה היא מלאה מן
האור שלו בין מבפנים ובין חוצה לה ,ואין הפרש ביניהן ,לא שייך מעלה -מטה ,ימין – שמאל ,פנים ואחור .כי כל הכינויים
האלה מורים היות קצבה וגבול ותחום ומידה באא"ס .והתשובה היא אע"פ שהא"ס שוה בהשואה אחת אעפ"כ נוכל לכנות
בספירות מעלה ,מטה וכו' ,הואיל והאא"ס מאיר להם ע"י קו אחד .ועי"כ יהיה מידות בספירות ,כי הם מקבלים מה הצריך
להם .וכל זה נפורש במבא שערים .כוונת המאציל היתה שישתלשלו העולמות זה למטה מזה ועולם התחתון יתרחק הרחקה
יתירה מהא"ס יותר מהעולם העליון אשר עליו ,וד"ז עולם אחר עולם .ויוכל הדין להתגלות ולהתעבות מדריגה אחרי
מדריגה עד שיתברר פסולת הסיגים באחרון שבכולם בעולם העשיה.
תהליך גילוי הדינין היה כך :האור של הקו נכנס אל תוך ספירה ממלא אותה פורץ החוצה ממנה ומקיפה מסביבה ושוב
חודר לספירה הבאה אל תוכה ממלא אותה וכו .זהו שאמרו בזהר שהוא ממלא כל עלמין וגם סובב כל עלמין .כך נאמר
כי א"ק מלביש לקו ועולם האצילות מלביש לא"ק .ועל דרך זו כל שאר העולמות ,כל הפנימי מחברו מעולה מחברו ,כי
יונק הוא את אא"ס דרך הקו ההוא בקירוב ובדיבוק גדול יותר מחברו הסובב עליו .כך כל הי"ס נמשכים מדרגה אחר
מדרגה לגילוי הדין והסיגים ,הם הפסולת הם הרוע .כמו בנביא (ישעיה כ"ב) כספְך היה לסיגים מסביר רש"י :שהיו
עושין מעות נחושת ומצפין אותן בכסף ( .כ"ש ענף ב אות ד).
7במ"א – והנה מי שיסתכל בדברי רשב"י -ההשתוות היא בערכו ובאי השגתנו בו ולא בא"ס עצמו ח"ו ,מפני
היות מהות הא"ס נעלמת מנבראיו ,לכך אי אפשר להגדיר בו שום הגדרה .לכן בכל הבחינות יש השתוות באי השגתנו בו.
לכן השתוות היא בערכו וביחס לאי השגתנו בו ולא בא"ס עצמו חלילה.
עמוד 3מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
נלאו יותר לחקור ולא יכלו כי [כ"ש ד] 8קושיא גדולה וחזקה הולכת ומסערת עליהם באמרם מאחר
שהא"ס שוה בכל בחי' השוואה גמורה לא יצדק בו מעלה ומטה פנים ואחור כי כל [כ"ש ה] 9הכינונים
האלו מורים הם היות קצבה וגבול ותחום ומדה באור א"ס העליון ח"ו .
[במ"א ג] - 10שאור א"ס נוקב ועובר בעובי כל ספי' וספי' [כ"ש] 11ומלגאו כל ספי' וספי' ואסחר לון
מלבר לכל ספי' וספי' כנזכר בספר הזוהר פ' בהר בר"מ דק"ט וז"ל אנת נשמה לנשמה כו' ובפ'
פנחס דרכ"ה ורכ"ו וכן בהקדמת התיקונים ד"ד וז"ל ולעילא על כלא עלת על כל העלות לית אלהא
8כ"ש ד -קושיא גדולה וחזקה -וגם האור שלו שווה ומקבלים בהשוואה כולם שיעור אחד ,וכל ספירה מלאה מן
האור שלו מבפנים ומחוצה לה ,ואין הבדל בין ספירה אחת לשנייה .הואיל וכן הוא לא שייך כינויים כמו מעלה ומטה ופנים
ואחור וימין ושמאל .וכך הוא בתוך הספירות עצמן .ואם כך איך נמצא בספר הזהר והתיקונים שמלאים מאלו הכינויים?
כי כל הכינויים האלה מורים על קצבה ותחום וגבול ומדה באא"ס חו"ש .וא"ת באא"ס אין ,אך בספירות יש ,הרי שכתוב
בזהר כי אא"ס ממלא את הספירות מכל הצדדים ,לכן גם בספירות לא שייך כינויים אלה ( .כ"ש ענף ב אות ד) .בעצם
נשאלת השאלה :אם יש השוואה גמורה של האור הא"ס הממלא את הכל גם מבפנים וגם מבחוץ [ ,דבר שלמדו מן הזהר,
ראה להלן זהר בהר ופנחס ותיקונים] איך אפשר לדבר על הדרגה? מאחר שהא"ס מאיר סביב סביב כולם ובתוך כולם
ובהשוואה אחת ,במה תתעלה כל ספירה וספירה על חברתה ותקרא זו מעלה וזו מטה וזו דרום וזו צפון וזו מזרח וזו
מערב? עצם ההדרגה מכתר ועד למלכות איך תתכן אם יש השוואה של אא"ס? בגלל שלא התגברו על הבעיה הזו טענו
המקובלים את כל שלושת הטענות של סידור הספירות ( " .כ"ש ענף ב אות ד).
תירוץ הקושיה הוא כך :אומנם אא"ס מאיר בהשוואה אך אא"ס מאיר אל תוך החלל דרך קו דק ,הנכנס רק מצד אחד
ואינו נוגע בצד השני של החלל ,לכן נעשו בעולמות כיוונים .שאם אא"ס היה נוגע היה ממלא את החלל והיה עושה אותו
שווה לאא"ס המקיף את החלל .ונעשו בהן מידות רק כדי לקבל את הצריך להם בלבד ,קרי כמות ואיכות האור הנדרשת
להם .וכל הקרוב לשורש הוא רחמים וגדול ממי שלמטה ממנו .וע"י הדרגה זו נעשו מידות וקוים ועיגולים .דרך סדרתית
מודרגת זו ,של עולם אחרי עולם ,באה כדי שיתרחקו מהא"ס הרחקות נוספות וחלוקות זו מזו ויוכל הדין להתגלות
ולהתעבות מדריגה אחר מדריגה עד שיתברר פסולת הסיגים באחרון שבכולם בעולם העשייה .לו הא"ס היה מאיר
בהשוואה לכולם הדין לא היה מתגלה .וכל העולמות היו חשובים כעולם אחד ( .כ"ש ענף ב אות ד).
9כ"ש ה -הכינויים האלו הם מורים היות קצבה וגבול – קצבה שניתנה לכל ספירה לפי הראוי לה .גבול
שלא יערבבו כל ספירה בחברתה .תחום שלא יצאו מתחום שנקבע להן .מידה מורה שכל ספירה נמדדת ,חד קצר חד
אריך וחד בינוני .באא"ס העליון – הדגיש עליון כי מכנים גם את הקו וגם את א"ק כאא"ס .לשון הזוהר :אא"ס נוקב ועובר
בכל ספירה וספירה וכו' – נוקב ועובר בעובי כל ספירה וספירה ,ר"ל האור הפנימי הואיל והוא מצומצם בתוך הכלי הוא
עובר מצד פנימיותו של הכלי ומזכך חצי עובי הכלי מצד פנימיותו ועובר ונמשך עד סוף חציו הפנימי .וכן הארה של אור
מקיף ג"כ עובר ומזכך חצי עובי החיצון .כל אלה הם הארות של אוה"פ ואה"מ.
10במ"א -וכן נודע ,שאא"ס -נמצא לפנינו ב' שאלות :א .מהו מבנה הספירות שמצינו ג' אופנים .ב .איך הספירות
נבדלות זו מזו אם מקבלים כולן אותו אור א"ס .להסבר הרב בעל בלבבי משכן אבנה מביא יסוד בו שורש הישוב לכל
הסתירות כולן :בפשיטות כל הויה יש בה צורה אחת והרואה אותה רואה את צורתה .אך בעומק הווית הנבראים כולם,
אמיתת הווייתם לא נודעה וכל אחד משיג ורואה בה לפי ערכו .כך דבר אחד נתראה בצורות רבות .כמאמרם ז"ל על אסתר
המלכה ,כל אחד ואחד נדמה לו כאומתו .זהו סוד כל הנבראים שיש רק הוויה אחת וכל אחד רואה אותה לפי ערכו .לכן
אין סתירה כלל כי הוויה זו יש לה התראויות רבות ואף סותרות זו את זו .אלא שיש לדרג את המראות לפי סדרי
ההשתלשלות ,ולהבין מקום כל מראה ומראה .כלומר בערך דמקבל דאותו עולם נראה הדבר( .דף כח).
11כ"ש ה – ומלגאו כל ספ' וספ' -פירוש על האור הפנימי העיקרי שהוא מונח בתוך הספירה בפנימיותה .ואסחר
לון מלבר לכל ספי' וספי' -הוא על אור מקיף דיושר שהוא מקיף אפילו מתחת רגליה של הספירה .הואיל ויש או"מ לכל
ספירה וספירה בפני עצמה נמצא שאו"מ יושב בין כל ספירה וספירה גם כן ( .כ"ש ענף ב אות ה).
עמוד 4מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
עליה ולא תחותיה ולא לד' סטרי עלמא והוא ממלא כל עלמין ואסחר לון מכל סטרא כו' .וא"כ
מאחר שכל הי"ס קרובות בהשוואה אל הא"ס וכולם מקבלים ממנו אור בעצמו א"כ מה הפרש בין
זה לזה ובמה תתעלה כל ספי' מחברתה כיון שמדרגות כולם שוים כנ"ל (מבו"ש ש"א ח"א פ"ד).
[במ"א ד][ 12כ"ש ו] 13והנה האמת הוא שאלו ואלו דברי אלהים חיים וכולם נכוחים למבין וישרים
למוצאי דעת אמנם ההפרש שבין ב' הסברות הנ"ל אם הם כסדרן י' מדרגות זו למעלה מזו אם הם
בדרך קוים .זה הענין יתבאר לקמן בעז"ה בענין עולם הנקודים איך קודם תיקונם היו כסדרן זה
למעלה מזה אבל אחר התיקון היו כסברא האחרת והיו בציור ג' קוים כנ"ל.
[במ"א ה] 14ואמנם ההפרש שיש בין ב' הסברות אם הם בדרך קוים או בעגולים זה תוך זה נבאר
בעז"ה בענף זה ושים לבך בדברים שיתבארו עתה ומהם תשכיל כל מוצא דבר כי ב' הסברות נכוחות
ואמיתיים כי ב' בחי' היו בענין הי"ס א' הוא בחי' היותם עגולים בציור י' עגולים זה תוך זה וגם
היה בהם בחי' אחרת והוא היותם י"ס ביושר דרך ג' קוים [כ"ש ו] 15כמראה אדם בעל ראש וזרועות
ושוקיים וגוף ורגלים כמו
12במ"א ד -והנה האמת בכל דבר יש בחינת כמות ואיכות .מבחינת הכמות ,קרי גודל ההארה ,מוגדרת
הספירה זו תחת זו ,שככל שהספירה קרובה אל השורש כך רוב אורה .מה שאין כן מבחינת האיכות ,קרי מהות ההארה,
בזה נחלקות הספירות לג' קווים.
13כ"ש ו – והנה האמת הוא – הרב בא לתרץ על יישוב מאמרי הזוהר ,האמת היא אלו ואלו דברי אלהים חיים ,כל שלושת
הסברות נמצאים בספירות :זו של קו אחד נמצאה לפי שעה בלבד ,ושתיים האחרות ,ג' קוין ועיגולים הם קבועים ונמצאים
תמיד.
14במ"א ה -ואמנם ההפרש שיש בין ב' הסברות -עיגולים ויושר הן הוויה אחת .ומעתה בכל דבר יש יושר
ועיגולים .באדם היושר הוא הבחירה .ובעיגולים ג' בחינות :הנהגה כללית ,ידיעה שלמעלה מן הבחירה ,אור הסובב כל
עלמין .כבר הובהר כי אין שתי מערכות ספירות אלא זו הוויה אחת בעלת ב' התראויות .ומעתה יש להבין כי בכל דבר
בחינה אחת לפי יושר ובחינה שנייה לפי עיגולים .באדם היושר הוא בחינת בחירתו החופשית ,כפי שהאריך בזה הפתחי
שערים .מבחינת העיגולים ,יש בה ב' הבחנות :שיטת הפתחי שערים ועוד ,שהם בסוד הנהגה כללית שלמטה מהנהגת
הבחירה ,כי הבחירה מנהגת את ההנהגה הכללית .ובחינה ב' היא כי בחינת העיגולים עניינם סוד הידיעה שלמעלה מן
הבחירה .ונקרא עיגולים מפני שבמהותם עניינם הוא השתוות .ומצד הבחירה יש מנהיגים רבים כי כל אחד לו בחירה .מה
שאין כן מצד הידיעה ,אין מנהיג אלא אחד .ובזה כולם שווים .לכן על האדם להביט תמיד הן מצד הידיעה והן מצד
הבחירה .כי סוד הבחירה הוא בצורת אדם צורת יושר .משא"כ מצד העיגולים אין צורת אדם ,כי ההנהגה אינה לפי הנהגת
האדם .למעלה מכך יש הבחנה בעיגולים שאין בהם צורת אדם ,מצד היות שורשם למעלה מא"ק שצורתו אדם ,ושרשם
באור הסובב על עלמין ,הוא אור השתוות ,גילוי ההוויה הלא נודעת ,שלמעלה מן ההנהגה .נמצא לפנינו ג' בחינות עיגולים:
א .הנהגה כללית .ב .ידיעה שלמעלה מן הבחירה .ג .אור הסובב כל עלמין .ובכל דבר על האדם להביט בו הן מצד היושר
– בחירה ,והן מצד העיגולים ,כפי ג' המדרגות שהוזכרו( .מתוך בלבבי משכן אבנה ,דף כח -כט)
15כ"ש ו -כמראה אדם בעל ראש וזרועות ושוקיים וגוף ורגלים -כי האדם התחתון נברא בצורת סדר
העשר ספירות של הקווים שיש בו ימין ושמאל ואמצע כמו שנאמר :בצלם אלוקים עשה את האדם ,ע"פ הפסוק " :ויאמר
אֹלהים נעשה אדם בצלמנּו כדמּותנּו " (בראשית א כו) .שהכח"ב שלו נקראים ראש והחסד והגבורה שלו נקראים זרועות,
והתפארת נקראת גוף ,והנצח וההוד נקראים שוקיים .כך הוא הסדר של הי"ס של בחינת צורת היושר של העולמות
העליונים הם נקראים כך כמו אברי האדם .ואל יתמה האדם על כינוי שמות האלו על עולמות עליונים כי צריכים להיקרא
באלו השמות ע"ש ההנהגה שלהם אף על פי שאין צורתם בכך חו"ש .כמו אצל האדם ,נקרא ראש כי הוא מנהיג את
מחשבותיו ופעולותיו ,כך הכח"ב נקראים ראש כי הם משפיעים לז' התחתונות .וכו' .ואל יחשוב האדם כי בעולמות
עמוד 5מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
הרוחניים הבלתי נתפסים בשכל אנושי ,יש כדמיון צורת האברים של האדם חו"ש ההנהגה .אלא כל זה דמיון לצורך הבנת
העניין של עליונים לצורך התחתונים( .כ"ש ענף ב אות ו)" .זרוע ימין נקרא חסד" להזהר מלחשוב חלילה כי הזרע ימין
הוא החסד ,הזרע ימין רק מורה על הנהגת החסד .הרשב"י בזהר מדבר בגוף האדם המוכר לבני האדם שלא מכירים את
העולם הרוחני ,ע"פ הפסוק "ומבשרי אחזה אלוה" (איוב יט כו) .כי הצורה הגשמית של האדם מלבישה את הצורה
הרוחנית שלו ,ע"פ " ייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (בראשית
ב ז).
עמוד 6מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
איור 2סדר הי"ס קודם התיקון איור 2י"ס דיושר -העברת השפע
כ
חב
חג
ת
נה
י
חח"ן בג"ה
מ
כתי"מ
עמוד 7מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
איור 3התהוות י"ס דא"ק
בתיאור הצורה השלישית של סדר עמידת הספירות שואל הכ"ש למה הרב נקט בשתי הלשונות :זה תוך זה
וגם מקיף וסובב לה .ומשיב הכ"ש לו היה כותב רק זה תוך זה הינו מפרשים כי עיגול החכמה בתוך עובי
עיגול הכתר ,והאמת אינו כך כי יש חלל המפריד בין עיגול כתר לעיגול חכמה ,לכן אמר וזה מקיף לזה .ואם
היה כותר רק זה סובב לזה הינו מבינים כי החכמה נאצלה לפני הכתר וזה לא נכון .לכן ב' הלשונות צריכים
להיאמר :שהם זה תוך זה כדי לומר הקטן בתוכו של הגדול וטפל לו והואיל והוא טפל לו בודאי שהוא נאצל
אחריו
עמוד 8מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
קושיית המקובלים שלמדו מן הזהר – כרם שלמה
כי כל ספירה וספירה מקבלת מאא"ס ולכן לא תתכן הדרגה ביניהן התקשו להבין את היחסיות שהזהר מדבר בנושא זה:
קב"ה ושכינתו אומנם הם נשמה לגבי הכסא שהוא הגוף המלביש אותם .אך קב"ה ושכינתה הם עצמם גוף המלביש את
ָָוָָָָּּעּסבּהּּהָָָילָּוּוָּפּרָָּליָָוּּמ'ּאּאָָָָָּּתָּּךָּּטוָּנָָָָּּהסּשּּהָָָָשּּהָָָּּפעָּמּוָָָּּייָּמּּי'מָָָּּאלָָָָּּּחהּווּּהָָָָּוָָּּדּאּתּכָָָלָָָּּּ.סלּנּשָָָָָּּּ.אָּּחָּכָָּהָּּוָּשיָּּוָרדָָּּנָָּתּמָּאּרָָוָּתלּיָּםָּגּןוָוָָָּּתּּ,ןָָּהָּ,וָָָָָָּּּּּּּאָָָּמּוּמָהּאָָּלָָָּּלָּקָףּמאּוָָָָּּּיּבָָּרָּתּןהָָָּּרָעּּּבָבָּּנָָּלָָּּקָלּאָָָָּּשָּּאכּגָָּּחשּּוָָלָָּמּבּרּתָָָּתָָּּּהָָּסָָּּםּלָּמָָָשּּּ,פָָָָּעּעָיָּּמָָּּ'ָָּהּּוּלָּצָָּעָָָּיּוםּלָָָּּםָָּלָּּּּךסָָכָָָּּּ,ןָּכּּהפָָָהָּּּנָּיּּוָ'ָָהָּוָָָּּּאּלָּּשּלכשָָָמָּּּאָנמָָָּמּוּתּזָָוּּּנָָָָלָּכּטּאָּּתָתָָָּרָּשלהָָָָּּּּךּוּּלּלָָָָּבּוָּוגָָּּהָָָָָּּּּבסּתּמּבָָָָָָָּּּ.יּפעָּהּּכָָָָּּורָּלּלּּםָָָָיּהּּּ,כָָָָָָָּּןּהָּכּךָָּּּצָזּוָָָָּּ.נוסּּּּדָָָואָָּּּ,הָָּאאּּּדָָָָָתּּרּּוָָָּעּתוָָָּּהּּמָָָּפָהּּּה'ָָָָּשּּתָָָָּּּאּּמָּוָָאּבָּמיָָָּּּלוּןךָָָּהָּחָָּּּרָאָּוָּנּרָָָּּּעָּכּּץָָָאָיּּשּבָָָּּש"ָָָּּּםרּלּמָָָּ,רּסָָָּ"ָּכּּהָָָָּנָּמּּּלָּכָָוהָָָָָּּּּּ,עָּּּךָדקָּסָָָּוּּּּלָָָָףבּּפָיָָּּּבָּיהָּּוּךָָָָקרתּּּּ,םָָעָָּווּ"ָָּּוָָָָּּטּךּלּּתָָָבָּשּּּ,גָָָוָּרָָָּּּתּזּהבָָָָָָּּּּיָּ"שָּכּבּהָָָָָּּּלּךיָּלּעָָמָָָּ,ּּ:וָּהָָָּּּּהָּעבּּוָָָעָָּיָָּּּלםּּלאָָָּּבָָָָּּכּתּכָּּתָרָּהּלָלָָּיָָָּּּהּכּּהָָָָָּּּסָתָּלּצָָּעּ:ּ,כָָּפָָָּּדָּלגּיָָָּ'ָּ,וָּּוּוָָּּּכָָָָָּּּוףָוּבָתָָָּּּךָָּּּּּ,לָָסָָהָָָָָּּּּּּאּיּפָָָּמָּּםּכָּיָָָּלָּ'חָּּגּעָָָּיָּּוּּוָָָּוּּלָהָָָּהּףּּדָָָָָּּ,מּ,כּהָָָָָּּּּּלּּלָָָָָהּּּּגָָָָּּמּּשָשָָָָּּקָּאָָָּּּּתהּואּּאָָָדָָָָּּלָָּּּּכָוּתּתּוָּכָָּלּּיָָָָָלּ,ההּשָָָָָּּּּּּּּ,
ָָּּוָָּאָָּּתּ ָּה ָָָּּבָָּּכּ ָלּ ָָָּּּסָָּּפָָּיָּרּ ָהָָָָּּּ ּ,בָָּּאָּּרָָּכָָּּּה ָָָָּּּוָּרָָּּחָָּּבָָּּּהָָָָּּּּ ,לָָּמָָּּּעָָּּל ָהּ ָָּּוָָּּלָָּמָָּּּט ָּהָָָּּ ּ,וָָּבָּּיָןּ ָָָּּּכ ָּל ָָָּּסָָּּפָָּּיָּרּ ָּה ָָּוָָּּּסָָּפָָּיָּּּר ָהָָָּּּּ ,וָָּּבָָּעָָּּבָּּי ָָָּּּכ ָלּ ָָָּּּסָָּפָָּיָּּּר ָהּ ָָּּוָָּסָָּּּפָָיָּּּר ָּהָ....ּ.
שאתה הוא נשמה לנשמות ,ואין נשמה עליך ,ולא אלוה עליך .אתה מחוץ לכל ,ובתוך הכל ,ולכל
צד ,ולמעלה מהכל ,ולמטה מהכל .ואין אלוה אחר למעלה ולמטה ומכל צד ,ומתוך עשר הספירות,
שמהם הכל ,ובהם הכל תלוי ,ואתה בכל ספירה ,בארכה ורחבה ,למעלה ולמטה ,ובין כל ספירה
וספירה ,ובעבי כל ספירה וספירה(" .זהר בהר ק"ט/ב) .ובפ' פנחס דף רכ"ה ורכ"ו וכן בהקדמת התיקונים
ד"ד וז"ל" :ולעילא על כלא עלת על כל העלות לית אלהא עליה ולא תחותיה ולא לד' סטרי עלמא
והוא ממלא כל עלמין ואסחר לון מכל סטרא כו' " .ומעל לכל -עלת על הכל שאין אלוה עליו
ולא תחתיו ולא לארבעת צדדי העולם ,והוא ממלא כל העולמות והוא מקיף( " ,הקדמת תיקוני
הזהר דף ה/א) .וא"כ מאחר שכל הי"ס קרובות בהשוואה אל הא"ס וכולם מקבלים ממנו אור בעצמו ,א"כ מה הפרש
בין זה לזה ובמה תתעלה כל ספי' מחברתה כיון שמדרגות כולם שוים כנ"ל (מבו"ש ש"א ח"א פ"ד).
הסבר לדברי הזהר
אחר שידעו שא"ס משפיע בעולמות כפי המידה ולכל אחד כפי שיעורו ואינם מקבלים כולם בהשוואה אחת מה הם אלו
הלשונות דנקט הזהר שאא"ס נוקב ועובר בכל ספירה וספירה ואסחר לון וכו .וממלא לון וכו .אלא מה שכתוב נוקב ועובר
בעובי כל ספירה וספירה :ר"ל הואיל ואור הפנימי מצומצם בתוך הכלי הוא עובר מצד פנימיותו של הכלי ומזכך חצי
עובי הכלי מצד פנימיותו ועובר ונמשך עד סוף חציו הפנימי ,וכן הארה של האור מקיף ג"כ עובר ומזכך חצי עובי החיצון,
וכל אלו הם הארות של או"פ וא"מ – אור פנימי ואור מקיף.
עמוד 9מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
-י"ס ביושר דרך ג' קוים כמראה אדם בעל ראש וזרועות ושוקיים וגוף ורגלים -
עמוד 10מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
[במ"א ו][ 16כ"ש ז 17]1דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים ,היה אור עליון פשוט ממלא
כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחי' אויר ריקני וחלל אלא הכל היה ממולא מן אור א"ס
פשוט ההוא ולא היה לו בחי' ראש ולא בחי' סוף אלא הכל היה אור א' פשוט שוה בהשוואה א'
והוא הנק' אור א"ס.
[במ"א ח][ 18כ"ש ז 19]2וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא
לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכנוייו אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות כמבואר אצלינו בענף
הא' בחקירה הראשונה.
16במ"א ו -דע כי טרם שנאצלו -אין לשון טרם בערכין של זמן ,אלא ביאורו מהות שונה .הגדרת פשוטו אינה
הגדרה חיובית אלא שלילית ,כי כל ההשגה האנושית היא בהרכבה וחיבור והדבקה וההויה בה הכל נמצא באחדות שלמה
ובהשוואה ,הנקראת פשוטה היא בלתי מושגת ,ולא שהיא פשוטה ממש ,כי הא"ס לא יודעין מהותו כלל .לכן אין להגדיר
בו לא פשיטות ולא הרכבה .וכל הגדרות הן בערכין .כי הנבראים הם בסוד מקום ,כי אין דבר שאין לו מקום שהוא כלי
קיבולו ,ונשמת הנברא אינה יכולה להשיג הויה שאין לה מקום .לכן מוגדר הדבר בא"ס שאין בו שום מקום פנוי .ר"ל
א"א להגדיר שלהווייתו יש מקום .ועוד שסוד הנבראים הוא סוד התנועה ולתנועה נצרך מקום חלל פנוי .ואל תסבור
להבין כפשוטו ,שאא"ס תפס את כל המקום ,כי זוהי תפיסת הנבראים ,אלא זהו לשון מושאל בלבד .וסוד המקום הוא
בסוד ההדרגה ,לכך באור פשוט שאין בו הדרגה אין לו מקום( .בלבבי משכן אבנה דף ל) .
17כ"ש ז - 1דע כי שנאצלו הנאצלים – בא לומר כי המקום הזה בו יושבים עתה העולמות( ,הם הנאצלים
והנבראים הם הבריות שבעולמות) ,בהתחלה היה ממולא מן אורו ית' ,אא"ס פשוט ,לכן לא יכול היה לימצא שם העולמות.
ממלא כל המציאות – סוד גדול ראוי להעלימו :כל הנמצאים של עתה ושל העולמות היו כמוסים אתו ית' בבחינה תכלית
העלם והדקות שאי אפשר להם להתגלות שם מרב העלמם ודקות מכח חוזק אורו ית' שהיה מתפשט שם ,וכולם כמוסים
עמו .זהו פירוש ממלא כל מציאות ,העתידים להמצא מכח אל הפועל ,כי עי"ז נקרא שלם כמבואר בענף א .להוציא לאור
שלמות פעולותיו -שלמות דייקא ,מכח אל הפועל כך נקרא שלם .אור עליון פשוט – פירוש של אא"ס פשוט ,שהכמוסים
בתוכו היו בהעלם עד שכולם היו אור פשוט ואחדות אחד .ולא היה לו בחינת ראש ולא בחינת סוף – ר"ל כי עתה הראש
של מקום העולמות הוא א"ק והסוף שלו הוא עולם העשיה .אבל אורו אין לו שום בחינה מהבחינות האלה .שהרוחני יותר
נקרא ראש והפחות רוחני נקרא סוף .אור אין סוף – ולא אמר אור של א"ס ,שלא חו"ש ,הוא לבד וארו לבד ,אלא הכל
באחדות אחת ,הוא ואורו אחד בתכלית האחדות ,לכן כתב אא"ס ולא אור של א"ס .ומה שנקרא בשם א"ס ולא בשם אחר,
אל תחשוב כי זה שמו חו"ש ,כי אין לו שם וכינוי .כי מתן שם נותנת גבול לאורו ית' ,כי השמות מורים על קצבה.
18במ"א ח -וכאשר עלה ברצונו – יש לידע שהא"ס אי אפשר לומר בו רצון ,אלא שהוית הנבראים היא הויה של
רצון ,בסוד ספירת הכתר ,שהיא שורש כל הנבראים כולם ,והיא נקראת רצון .א"כ עלה ברצונו הוא תחילת הנבראים
ותחילת בריאתם .ולשון הרב ,רצון פשוט ,עניינו בלתי מושג ,ביאורו רצון שמצד תכליתו בלתי מושג .יש לידע שהא"ס
אין לומר בו רצון .אלא שהוית הנבראים ,היא הויה של רצון ,בסוד ספירת הכתר שהיא שורש הנבראים והיא נקראת
רצון .א"כ עלה ברצונו הוא תחילת הנבראים ,תחילת בריאתם .ולשון הרב "רצון פשוט" הם דברים הסותרים זה את זה,
כי הרצון איננו בבחינת פשוט והפשוט אינו בסדר רצון .ביאור פשוט עניינו בלתי מושג( .בלבבי משכן אבנה ד' לא).
19כ"ש ז – 2וכאשר עלה ברצונו הפשוט – אי אפשר לומר על המאציל מלת רצון ,מפני שחו"ש נוכל לטעות
ולחשוב הוא לחוד ורצונו לחוד .כי הרצון ושאינו רצון הם פשוטים אצלו כי הכל הם דבר אחד .כל בחינותיו הם רצון וכן
הם רחמים ,הכל הוא רצון והכל הוא רחמים וכן בשאר המידות .בגשמיות אי אפשר לומר על דבר והיפוכו כי הם אחד,
אבל אצל המאציל העליון ,הוא הא"ס ,כל המידות הן אצלו כאחד .ברצונו הפשוט ,קרי אינו הוא לחוד ורצונו לחוד ,אלא
כולו מלא רצון וזה פירוש מלת פשוט.
עמוד 11מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
[במ"א ט][ 20כ"ש ח] 21והנה אז צמצם את עצמו א"ס [במ"א י] 22בנקודה האמצעית אשר בו באמצע
אורו ממש (אמר מאיר בערכינו אמר הרב זה וק"ל).
[כ"ש ט] 23וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי
ואויר וחלל רקני מנקודה אמצעית ממש כזה <ציור :עיגול עם נקודת במרכזו<
[במ"א יא][ 24כ"ש י] 25והנה הצמצום הזה היה בהשואה א' בסביבות הנקודה האמצעית ריקנית
ההוא באופן שמקום החלל ההוא היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה ולא היה בתמונת מרובע
20במ"א ט -והנה אז צמצם -בפשטות לשון צמצם הוא לשון פעולה .א"כ פעולת הצמצום קודמת לצמצום שהוא
תולדתו וא"כ הפעולה היא למעלה מן הצמצום ,פעולה בא"ס וזה לא יאמר ,כי הא"ס לא מושג כלל .והא"ס נעשה מצומצם,
זה לא יאמר .ביאור המושג צמצום אינו פעולת צמצום ,אלא שהוית הנבראים היא הויה מצומצמת .כיצד נתהוה ,לא ידעינן.
אמונתנו היא כי הצמצום נמצא מאמיתת המצאו .מאן שכל הפולמוס על הצמצום אינו קיים.
21כ"ש ח – והנה אז צמצם את עצמו – הקושיה היא מה שייך אמצע לבלתי בעל תכלית? כי אם יש אמצע יש
בהכרח ראש וסוף .ופירושו הוא כל מה שאנו מדברים אמצע שם הוא לגביו ולגבי עצמו ולא לגבינו ולא כמו האמצע שלנו.
מבוסס על כלל "ואל תדמיוני ואשוה יאמר קדוש" (ישעיהו מ כה) ,על עצמו נאמר ,זה כלל גדול שאין דבר שלמטה
מהא"ס דומה לו" .ומה דמות תערכו לו"(ישעיהו מ יח) זהו על מידותיו ושמותיו וכינוייו הכמוסים אצלו בתכלית הדקות
והעלם והרוחניות .נמצא שנוכל לומר ולכנות דברים בא"ס אפילו שאינם כך כמו שאנו מכנים אותם ,אלא כדי לשכך את
האוזן שיובנו הדברים בשכל החומרי של האנושי .כמו במידות ותארים וכינויים שלנו ולגבינו הם בדרך ממשות ,כך הוא
שם ,שהכל נמצא שם בתכלית ההעלם.
22במ"א י -בנקודה אמצעית -אין שייך אמצע לא"ס ,דברי הרב משל הם .והנמשל שהנקודה האמצעית הוא בסוד
נקודה בלתי אורך ורוחב והוא סוד האין ,שהוא ראשית הכל ואחרית הכל .בסוד שהבריאה מאין ליש ותכליתה מיש לאין.
נמצא שהוית כל הנבראים הינה בסוד האין ,זולת התדבקותנו באין ,אין לנו שום השגה בבריאה .ומה שנראה שיש לנו
השגה ביש ,אינו כן ,שהרי סביבות הנקודה האמצעית שהוא סוד היש ,אורך ורוחב ,לשם נסתלק הא"ס בלשון משל,
ובלשון נמשל ,שבנקודת אורך ורוחב שהוא סוד היש אין לנו השגה כלל ,והוא נקרא א"ס .אלא שיש לנו אמונהביש שהוא
סוד גדרי תורה ,אולם אין לנו השגה ביש לחבר .נמצא שאנו מביטים על היש מתוך מבט של אין ,של אמונה .מתגלה
מידת ההשתוות בצמצום בסוד נקודה האמצעית ,בהיותה כל נקודה בעיגול רחוקה בשוה מן המרכז.
23כ"ש ט – וצמצם האור ההוא והתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית – צמצום כאן אינו קיבוץ
מה שהיה מפוזר בצדדים והתקבץ כאן במרכז כמו צמצם את שכינתו בין בדי הארון ,אלא כאן הוא ההפך מזה ,פירשו
הצטדד בצדדים( ,פנה לצדדים) והתקבץ במרכז ,ונשאר אויר ריקם וחלל בו נאצלו כל העולמות .הנקודה האמצעית נעשתה
חלל בתורת עיגול .ולא שהאור נתקבץ באמצע.
24במ"א יא -והנה הצמצום הזה היה בהשואה -אא"ס שוה בהשואה גמורה – אור של השתוות הוא הויה
בלתי מושגת כלל ,הוא אור הלא ידע ,וזה אנו העדר אלא אור .לא ניתן לדבוק בו באופן של השגה ,אלא ע"י כח של אי
השגה שבנפש .בכדי לדבוק בו נצרך כלי שוה לאור ,של אי השגה וע"י יתדבקו באור הבלתי מושג .הבן שבסוד היש אין
השתוות גמורה ,כי כשם שפרצופהם שוים כך דעותיהם שונות ,והדעת שורש היש הוא .וסוד ההשתוות השלם אינו נגלה
אלא ע"י כח השלילה .וזהו הביאור "שיצמצם עצמו בהשוואה" ר"ל ע"י כח הסילוק ,כח השלילה ,שייך השתוות גמורה.
25כ"ש י – והנה הצמצום הזה – צמצום ,התרחקות האור מן המקום האמצעי אל הצדדים של החלל בהשוואה
אחת ונוצר עיגול בשווי אחד .המקום צמצם את עצמו בבחינת עגול ,בהשוואה אחת מכל הצדדים .כדי שיקבלו שפעם
בשיקול אחד :ר"ל כל עיגול ועיגול שהוא נקרא נאצל בענין שקיבל השפע שלו מן הא"ס הסובב מכל צדדיו בשיקול אחד,
כל עיגול ועיגול כפי מדרגתו והתרחקותו מן הא"ס הסובב .כך היא הארת הבאה לנאצלים מן אא"ס הסובב .אך בעת שחזר
עמוד 12מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
בעל זויות נצבת לפי שגם א"ס צמצם עצמו בבחי' עגול בהשוואה א' מכל צדדים והסיבה היתה
לפי שכיון שאור הא"ס שוה בהשוואה גמורה הוכרח גם כן שיצמצם עצמו בהשוואה א' מכל הצדדים
ולא שיצמצם עצמו מצד א' יותר משאר הצדדים.
[במ"א יב] 26ונודע בחכמת השיעור שאין תמונה כ"כ שוה כמו תמונת העיגול משא"כ בתמונת
מרובע בעל זויות נצבת בולטות וכן תמונת המשולש וכיוצא בשאר התמונות וע"כ מוכרח הוא
להיות צמצום הא"ס בבחי' עיגול והסיבה הוא בעבור שהוא שוה בכל מידותיו כנ"ל .גם בפ' בא
דמ"ב איתא מנא בעיגולא דאיהו י' ועיין בפ' פקודי דרנ"ח דקאמר כי היכלות ומה שבהם הם
עיגולים.
[במ"א יג] 27עוד יש סיבה אחרת והוא בעבור הנאצלים אשר עתיד להאצילם אחר כך בתוך המקום
החלל ההוא הריק ופנוי כנ"ל .והענין הוא כי בהיות הנאצלים בתמונת העגולים הנה אזי יהיו כולם
קרובים ודבוקים בא"ס הסובב אותם בהשוואה א' גמורה והאור והשפע הצריך להם יקבלום מן א"ס
מכל צדדיהם בשיקול א' משא"כ אם היו הנאצלים בבחי' מרובע או משולש וכיוצא בשאר תמונות
כי אז היה בהם זויות בולטות קרובות אל הא"ס יותר משאר צדדיהם ולא היה מקבלים אור א"ס
בהשוואה אחת[ .כ"ש יא] 28ובסוף ענף ג' יתבאר טעם למה הוצרך ענין הצמצום הזה ומה ענינו:
ונתלבש קצתו תוך עולמות ,היה מוכרח שיתפשט וימשך קו אחד דק מאוד .ע"י כך נמצאו מעלות חלוקות ונבדלות
בעולמות שברא ואין כולם שוים במעלה אחת.
26במ"א יב -ונודע בחכמת השיעור -תמונת העיגול ,ב' בחינות לעיגול :בסוד יוד כדברי הזה"ק ,ובבחינת קוצו
של יוד .הרב הסמיך לדבריו את דברי הזה"ק הללו ,הרי שקאי באין דחכמה ולא באין המוחלט שהוא אין דכתר.
27במ"א יג -עוד יש סיבה אחרת -הרב ביאר תחילה הטעם של הצמצום בהשוואה מפני היות האור אור של
השתוות ,לכך נצרך לו כלי של השתוות .והשתא מוסיף הרב טעם נוסף ,שלא רק חלק מן הכלים יהיו של השתוות אלר
כל הכלים יהיו של השתוות .ויקבלו מן א"ס מכל צדדיהם בשיקול אחד .והבן שהבחנה זו שיהיו הכלים שוים וכולם יקבלו
אור אחד בשוה ,היא דוקא בסוף האלף העשירי ,שאז כל הנבראים יהיו בסוד פלא ,ואין הדרגה במהות הכלים .משא"כ
טרם לכך ישנו אור הדרגה בנבראים ,לכך קבלתם אינה שוה .ואז אין קבלתם "מן הא"ס בכל הצדדים בשיקול אחד" אלא
רק בסוף האלף העשירי.
28כ"ש יא -ובסוף ענף ג' יתבאר טעם למה הוצרך ענין הצמצום הזה -למה הוצרך שיהיה צמצום
שצמצם אורו .שהרי בסוף הצמצום הוא מאיר להם בין מצדדיהם ובין מפנימיותם ,ואם לעשות מקום חלל לצורך העולמות,
היה אפשר לברא לו עולמות שם באותו מקום האמצעי מבלי צמצום .אלא מפרש מה שהרחיק אורו לצדדים ,לקמן הטעם
הואכדי שיהיה מקום מפני סיבת התגלות הכלים שיוכלו להתגלות ולךהתהוות .כי בריבוי האור מתבטל הכלי ולא יוכל
להתגלות ,לכן צמצם אורו ,כדי שיהיה מקום הזה פנוי מן האור ויוכלו הכלים להתגלות.
עמוד 13מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
פירוש התע"ס ,חלק א' ,פרק א :ביאור ענין הצמצום שנצטמצם אא"ס
דע כי [א] טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים ,היה [ב] אור עליון פשוט [ג] ממלא כל המציאות
[ד] ולא היה שום מקום פנוי בבחי' [ה] אויר ריקני [ו] וחלל אלא הכל היה [ז] ממולא מן אור א"ס
פשוט ההוא ולא היה [ח] לו בחי' ראש ולא בחי' סוף אלא הכל היה [ט] אור א' פשוט [י] שוה
בהשוואה א' והוא הנק' [כ] אור א"ס.
פרק א ,סעיף א) לפני הצמצום היה אא"ס ממלא כל המציאות –
[הקדמה] הבחינה הרוחנית לא תופסת לא מקום ולא זמן ואין העדר ותמורה נוהגים בהם .העדר = אי היות ,אי הימצאות.
תמורה = תחליף ,תגמול ,כמו מצוות תמורה :התורה אוסרת להעביר קדושה מבהמה קדושה אחת לאחרת :ואם־בהמה
אשר יקריבּו ממנה קרבן ליהוה כל אשר יתן ממנּו ליהוה יהיה־קדש׃ י לא יחליפנּו ולא־ימיר אתֹו טֹוב ברע אֹו־רע בטֹוב
ואם־המר ימיר בהמה בבהמה והיה־הּוא ּותמּורתֹו יהיה־קדש׃ (ויקרא כז ,ט-י) .כלומר ,אסור (לנסות) להעביר קדושה
מבהמה אחת לאחרת שאינה קדושה .אם בכל זאת ,אדם עבר על האיסור ,שתי הבהמות קדושות .הבהמה הראשונה לא
יצאה לחולין ומאידך ,הבהמה השנייה שהייתה חולין ,נתקדשה .כך הדבר ברוחניות ,אין תמורה כמדליק נר מנר ,שניהם
מתקיימים ,אין לא העדר ולא תמורה.
ברוחניות ,שינוי אינו מבטל את הקודם לו אלא מתווסף לו .דוגמת נר ראשון מדליק נר שני ,ושניהם מתקיימים .מתקיימת
תוספת צורה חדשה שונה והצורה הראשונה ממשיכה להתקיים ,שהרי אין העדר ואין שינוי ברוחניים אלא רק בגשמיים.
כך מאא"ס מתקיים צמצום ,שני הפכים השוללים אחת את השני בגשמיות .ואילו ברוחניות זה מתקיים ליד זה.
[א] טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים -משמעות המילה "טרם" " -טרם" אינו מודיע על מועד וזמן מסוים
ואו שלב קודם לשלב הבא ,שבמציאות של א"ס אין זמן ולא העדר .איך להבין את המילה טרם? – " כשמדברים מיחסי
סיבה ומסובב של הנאצלים ,מבטאים הסיבה במלה "טרם" ,ואת מסובב הסיבה ההיא מבטאים במלה
אח"כ .היינו המסובב מכח בחינה הקודמתו ,עי' אות כ'( " .פירוש המילות כ) והזמן = "הוא סכום
מסוים של בחינות המשתלשלות זו מזו ומסובכות זו בזו בסדר סיבה ומסובב ,כגון ימים חדשים
ושנים ".פירוש המילות טז) .זמן הווה הוא המציאות הנוכחית שהאדם חווה .זמן עתיד הוא הפנימיות הנמצאת
בפוטנציאל שטרם התגשמה .זמן עבר הוא רושם החוויות שנרשמו בנשמת האדם ובעולם ובזמן .ג' הבחינות האלה
מתקיימות ופועלות בכל רגע במציאותנו ,בשלשת הרבדים :במחשבה ,ברגשות ובמעשה .כך הבורא פועל בכל מקום ובכל
אדם .מהיבט זה הצורה הרוחנית הקודמת נשארת ופועלת בהסתר לעומת הצורה החדשה שהייתה נסתרת ויוצאת כעת
לפעול בגלוי .בדרך זו יש להבין קיום ב' מציאויות במקביל ,למרות היותן סותרות זו את זו ,הא"ס במקביל למציאות
הצמצום .כי ברוחניות אין מציאות מתמעטת ,כי היא נמצאת כל הזמן .ועלנו להתרגל להבין ולהטמיע כי הרוחניות היא
המציאות האמתית .כל רגש ,כל מחשבה וכל מעשה נמצא כל הזמן בנפש האדם ובפנימיות העולם ובפנימיות הזמן.
(תע"ס ,ח"א הסת"פ לד) .כל פעולת אדם משאירה רשימו בנפשו בפנימיות העולם והזמן .ככל שנשמת האדם מקושרת
לבורא לתורה ולישראל כך היא תופסת יותר את הא"ס מתוך אחדות זו וככל שהיא מנותקת מהם כך מטמעטת תפיסתה
וגדל ריחוקה מבא"ס.
מה פשר מציאות נמצאת? יש להבחין בין נמצא ולא פועל -כגון גלי רדיו או מחשבת אדם ,הנמצאים בכל מקום אך
אינם פועלים -לבין נמצא במקום אך גם פעיל .אירועי העבר שנרשמו בנפש האדם בעבר נמצאים בנפש האדם גם בהווה
ואף משפיעים על פעילויותיו בהווה .זמן עבר נשאר רשום בנפש וזמן עתיד הוא הכח הנשמתי המוציא מן הכח אל הפועל.
כך לגבי הבורא הנמצא בכל מקום ,הכוונה שהוא פועל בכל מקום.
"הבחינה הראשונה נעדרת ,ומקבלת צורה אחרת ,אלא השינוי האמור ,הוא ענין תוספת הצורה לבד ,וצורה
הראשונה אינה זזה ממקומה ".התשובה הרוחנית למשל המבוצעת מאהבה ,הופכת הזדונות לזכויות ,ככתוב :גדולה
תשובה שזדונות נעשות זכויות (יומא פו/א) ,כאן הזדונות לא נעלמות רוחנית .הם נבעו מהתלבשות של פעולה רעה וכעת
מתחלף הלבוש הגשמי ללבוש של פעולה טובה ,שמעלה כלפי מעלה בקדושתו.
אז מה זה ממלא כל המציאות? מכאן שהוא ממלא את כל המציאות שבא"ס ,היינו אותה מציאות שהיא כעת כמוסה
וצריכה להתגלות באותם עולמות.
עמוד 14מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
[ב] אור עליון פשוט ממלא כל המציאות – הוא אא"ס המתפשט מהבורא ית' .לפני הצמצום היה א"ס ממלא כל
המציאות ,קרי לא היה חלל של מקום פנוי .מציאות אין סוף ,ע"פ הכלל שכל מה שלא נשיג לא נגדירהו בשם ,השם הבורא
אינו נגדיר אותו אלא את פעולתו המוחשית לנו ,מכאן ששם מוענק לדבר רק ע"י המשיג אותו .מושג א"ס מבטא מציאות
שלפני הצמצום ,שהצמצום עושה סוף ,ומה שלפניו הוא ללא סוף ,לכן הכינוי א"ס אינו כינוי לעצמותו.
הכל היה ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא -המילה א"ס לשיטת בעל הסולם איננה מכוונת לעצמות הבורא אלא
לפעולה ראשונית שלו בה ,כבר נמצאים כלים ונבראים .שאם אין כלי ואין נברא! "כלי הוא הרצון לקבל שבנאצל
הוא הכלי שלו( ".תע"ס ,חלק א מילות) .ומי הקורה לו א"ס? רק נברא! כלל אצל בעל הסולם הוא שכל מה
שלא נשיג לא נגדירו בשם .באומרנו א"ס אין הכוונה לעצמותו אלא למציאות של בריאה בעיבור בנקודת א"ס .המילה
א"ס מכוונת לנקודה ראשונית של הבריאה שהייתה כולה מלאה מאור .היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות
– להזכיר כי מציאות זו בעיבור בבריאה ,קרי קיים כבר כלי אך טרם התגלה .נבחין בין מציאות כפי שהיא ערוכה
במציאות א"ס ובמציאות המתקיימת בא"ק ואבי"ע( .אור פנימי ,א ,א ,א) .כלל הוא :כל מה שלא נשיג לא נגדירו בשם.
אור לא מלובש בכלי אינו ניתן להשגה .ניתן להשיג רק אור מלובש .הלבן שבספר תורה למשל כולל הכל אך לא ניתן
להשגתנו כי הוא אור ללא לבוש .אותיות הכתובות עליו מלבישות את האור וניתנות להשגתנו .דוגמת הנשמה ,כחלק
אלוקה ממעל ,הגלויה לנו רק בהתלבשותה בגוף .כל דבר בבריאה בנוי מאור וכלי חוץ מהבורא שכולו אור .ברא בריאה
יש מאין ,ברא רצון לקבל ממציאות שאין בה רצון לקבל .היא הנקודה של השלמות שאין בה חיסרון.
איזה מציאות היתה קיימת אז לפני הצמצום? צריך להבחין בין מציאות א"ס בה הכל העתיד מתקיים ככמוס ומציאות
העתידית המוציאה את הכח לפועל את הכמוס במציאות א"ס ,היא הכוללת הה' עולמות א"ק ,ואבי"ע .כי במציאות א"ס
יש כבר כלי של נברא ,אחרת מי קורא לו א"ס ,רק מי שחיצוני לו וקורא לו ע"פ פעולתו .ומהו נברא הזה שכולו ממולא
באור? הוא מציאות האא"ס .מסבירים ע"י דוגמת העובר בבתן אימו ,הנמצא בנקודת עיבור שלא מתגלה בשם .כך מציאות
הבריאה הזו ,מציאות א"ס הזו ,האא"ס הזה ,היא מציאות בעיבור במציאות א"ס.
[ג] ממלא כל המציאות – אם אא"ס הוא בריאה של מציאות שאין בה לא חלל ולא מקום למציאות אז איזה מציאות
כאן ממלא האא"ס? ומשיב ע"י הבחנה בין ב' עיקרים :עיקר א :לפני הצמצום כל העולמות והנשמות העתידים להבראות
הם כבר כלולים בא"ס ב"ה .עיקר ב' :אחרי הצמצום כל העולמות והנשמות האלה כמות שהם ערוכים ומשתלשלים
ומתחדשים לפנינו ב ה' העולמות ,א"ק ,אצילות ,בריאה ,יצירה ,עשיה .יוצא כי טרם הצמצום ,האא"ס היה ממלא את אותו
מקום בו אמורה להופיע המציאות העתידית של ה' עולמות.
[ד] ולא היה שום מקום פנוי בבחי' אויר ריקני וחלל – לפני הצמצום אמרנו מציאות רוחנית ,אז מה משמעות
של מקום רוחני המדובר כאן ? תשובה :מקום רוחני הוא רצון ,ובהשתשלות הוא הכלי המקבל את האור .לא היה מקום
פנוי קרי לא היה רצון פנוי ר"ל כל הרצונות היו ממולאים באא"ס .פירוש :לא היה מקום פנוי במציאות הזו שלפני
הצמצום משמע לא היה בה שום חיסרון שיהיה ראוי לקבל בו תיקונים .כי אור העליון שהיה לפני הצמצום לא הניח מקום
לתחתונים להוסיף על שלמותו .רק עם הצמצום נתחדש בחינת חיסרון ונתהוה מקום פנוי לתיקונם .דוגמת עובר שאין לו
יכולת להוסיף מה שהוא הנמצא כבלי רצון .בבריאה הבורא כן נתן מקום לתחתונים להתגדר בו ,קרי לבטא רצונם בתיקון
ושיפור הבריאה.
[ה] אויר ריקני – אין הכוונה לאויר גשמי חו"ש אלא יש בחינת אור רוחני המכונה כן .כי הנה יש ב' בחינות אור בכל
פרצוף [= קומה שלמה] שלם :אור דחכמה ואור דחסדים [ .אור = תענוג] אור דחכמה הוא עצמות הפרצוף ,בחינת
החיות שבו .אור דחסדים הוא המלביש אותו שלפני התלבשותו בפרצוף .ניקח דוגמת האהבה כאור דחכמה ,היא החיות:
האהבה חייבת להתלבש במסגרת של זוגיות ,כך מוצאת היא ביטויה ופריחתה ,עטיפה זו של הזוגיות היא בדוגמה זו אור
דחכמה .מסגרת זו מעניקה שגרה ויציבות המהווים קרקע חזקה במקרה של נפילות רוחניות .כך הטקסים של ביצוע
המצוות פועל כקרקע חזקה.
אור יחד עם תענוגים שונים :להדגיש כי מלמעלה מגיע רק אור אחד ,המוגדר כתענוג ,אם כך מהם שני אורות אלה ,דחכמה
ודחסדים? הכל מצד הכלי .פעילות שהאדם עושה כדי להנות את עצמו ממנה נקראת אור עם כלי דחכמה ,קרי המספק
תענוג עצמי .וכשהאדם מבצע פעולה העושה טובה לאחר נקראת כלי עם אור דחסדים ,קרי מעניקה לעצמי תעוג עקב כך
שעשיתי טובה לזולת .מכאן הגדרה :אור דחכמה הוא קבלת תענוג בתוך הרצון לקבל ואילו אור דחסדים הוא קבלת
התענוג בתוך רצון להשפיע .לכאורה הגדרה מבחינה ביניהם אך דבר אחד הם .דוגמת ההנאה מקבלה ולעומתה ההנאה
מנתינה .בדרגה הראשונה היה תענוג של לקבל על מנת לקבל ובדרגה שמעליה נקראת תענוג להשפיע על מנת לקבל.
עמוד 15מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
השלב הבא נקרא משפיע על מנת להשפיע .הנאה עצמית נובעת מהנאה של הזולת .הנברא נהנה בהכרח כי מוגדר הוא
כרצון לקבל .לעומת הבורא שהוא מוגדר כרצון להשפיע ללא כל רצון לקבל .ובכל הנאה שהאדם נהנה הבורא שמח כי
לכך נברא הנברא ,לקבל תענוג והנאה ,וקבלת התענוג ע"י האדם מגשימה את רצון הבורא.
ומה הוא אויר רקני? לעיתים כשהפרצוף הוא בעת קטנות[ ,קטנות = מצב של הכנה שהוא הבסיס לגדלות .בזמן גדלות
מאיר אור דחכמה המלובש באור דחסדים] אין בו אלא אור דחסדים בלבד .בהיותו בלבד ללא אור דחכמה הוא מכונה
אויר ריקני ,ר"ל ריקן מחכמה ומצפה ע"כ שאור דחכמה יתפשט בתוכו וימלאנו .משמיענו האריז"ל כי באא"ס ב"ה לא
היתה בחינת אויר רקני זה במציאות בכלל ,קרי לא היתה קטנות ,משום שאין שום חסרון.
[ו] וחלל – נדרש להסביר תחילה כלי רוחני[:לרב מתיחסים לרוחניות כאור ולגשמיות ככלי ,אך המקובלים
מסבירים כי כל דבר במציאות גם הרוחנית וגם הגשמית מורכב מכלי ומאור .אור שלא מלובש בכלי אין בו השגה ,דוגמת
ספר ספר לא מגלה את תוכנו ,אורו מתלבש באותיות הספר .אור לא מלובש לא ניתן לכנותו בשם .לדוגמה נשמה ,היא
רוחנית ,אך נקראת נשמה כי האור מתלבש בכלי הקרוי נשמה .והיא מתלבשת בגוף שאף הוא כולל אור וכלי הנקראים
גוף .ליחס שבין הנשמה לגוף מקובל לקרא לנשמה אור ולגוף כלי].
היות והנאצל מקבל שפע חיותו מן המאציל סימן שיש לו בהכרח רצון והשתוקקות לקבל את שפעו ממנו ית'[ ,ע"פ הכלל
שאין כפיה ברוחניות] ומידת השתוקקות זו ורצון זה היא בעצם כללות כל החומר [=רצון לקבל] שבנאצל[ .כל הבריאה
כולה היא רק רצון לקבל ,ובבורא אין רצון לקבל ,שהרי כל השלמויות בו ואילו הנברא הוא חסר] וכל מה שיש בו זולת
החומר הוא בחינת השפע המועבר לו מן המאציל[ .יוצא כי הנברא מורכב משני חלקים מחומר ,הוא הרצון לקבל ומאור
הבורא שממלא אותו .באדם החשק הוא צד הנברא וממלא את החשק הוא אור הבורא .אם איך יתכן שנברא נהנה מאוכל
כלומר מנברא ולא מאור הבורא? התשובה היא שאני נהנה מהאור של הנברא שיש בתוכו ולא מהכלי שעוטף אותו .כך
יש להבין את דרישת המקובלים בזמן אכילת מזון להתחבר לניצוצות של הקדושה שבמזון ,על משקל על כל מוצא פי ה'
יחיה האדם .הבעש"ט מסביר כי האור האלוקי הוא המעניק טעם למזון].
חומר הזה מודד את גדלותו ושיעור קומתו של הנאצל ושל כל פרצוף ושל כל ספירה[ .לא האור הוא המודד את גדלות
האדם אלא הרצון שבו הוא המדד ,יבקש להשיג דברים קטנים יגלה אור קטן ,יבקש לגלות דברים גדולים ישיג אור גדול,
שיש לו השתוקקות .אדם בקבר מפסיק להרגיש תחושות גשמיות ,קור צפיפות ,אך נשארים בו כל הרצונות והחשקים
הנפשיים ,קנאה ,תאוות] .שהרי התפשטות אור העליון מן המאציל היא ודאי בלי שיעור ומידה ,אלא רק הנאצל
הוא העושה שיעור על השפע מכח עצמו ,מפאת היותו מקבל לא פחות ולא יותר מכפי שיעור חשקו ורצונו לקבל ,שזו
היא אמת המידה הנוהגת ברוחניות ,משום ,שאין ענין הכפיה נוהג שם ,והכל תלוי ברצון .ולפיכך אנו מכנים את
"הרצון לקבל" הזה ,שהוא כלי קבלה של הנאצל .והוא נבחן לבחינת החומר שלו ,שמחמתו יצא מכלל מאציל [ממיאות
של השוואה למציאות של חסר] להקרא בשם נאצל ,מטעם היותו מוגדר [מלשון גדר ,ללא כלי המגדר את האור
אין אפשרות לתפוס את האור] במין חומר כזה ,שאינו מצוי במאציל אף משהו ח"ו ,כי הרצון לקבל אינו נוהג ח"ו
במאציל בהחלט ,שהרי ממי יקבל ,והבן :בנאצל ,רצון לקבל = חומר שלו = כלי קבלה שלו ,מידתו נקבעת ע"י רצונו
לקבל שפע חיות מן המאציל .עצם קבלתו חומר זה מפרידה אותו מהמאציל ומגדירה אותו כנאצל.
השינוי אינו באור אלא בכלי המקבל -וצא ולמד מאוכלי המן ,שהמן נקרא לחם מן השמים ,משום
שלא נתגשם בהתלבשותו בעוה"ז ,ואמרו חז"ל שכל אחד ואחד היה טועם בו כל מה שרצה ,ונמצא
שהיה בו בהכרח מן הצורות ההפוכות ,דהיינו אחד טעם בו טעם מתוק ,והשני טעם בו טעם חריף
ומר ,אשר המן בעצמו ,היה בהכרח ,כלול משני ההפכים יחד ,כי כלום יש לך נותן מה שאין בו ,וא"כ
איך אפשר שיהיו ב' הפכים בנושא אחד ,אלא על כרחך ,שהוא פשוט ומופשט מב' הטעמים ורק כלול
הוא מהם ,באפן ,שהמקבל הגשמי יכול להבדיל לעצמו ,הטעם הזה שרוצה .ועל דרך זה תבין כל
דבר רוחני ,שהוא בעצמו יחיד ופשוט ,אמנם כלול מכל ריבוי הצורות שבעולם ,ובביאתו ליד מקבל
הגשמי והמוגבל ,אז יעשה בה המקבל צורה נבדלת אחת ,מכלל ריבוי הצורות ,המתיחדות במהות
הרוחנית ההיא( .תע"ס ,הס"פ ח 1/פ'א אות ב) .ולפ"ז יש להבחין תמיד בהשפעתו יתברך ,ב' בחינות:
הא' היא צורת מהות השפע העליונה ,טרם ביאתה לכלל קבלה ,שעדיין הוא אור פשוט וכולל .הב',
היא אחר שהגיע השפע לכלל קבלה ,שעי"ז קנה צורה נבדלת אחת וחלקית ,לפי תכונת המקבל.
(תע"ס ,הב"פ ח 1/אות ב).
עמוד 16מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
הרוחני נבדל בכח שינוי צורה ,כמו הגשמי שנבדל ע"י גרזן – (תע"ס ,הסת"פ חלק א ד) .כמו דבר
גשמי ,מתחלק ונחתך ונבדל ,בגרזן ,ותנועה בהרחקת מקום בין חלק לחלק ,כמו כן דבר רוחני,
מתחלק ונחתך ונבדל ,בסיבת שינוי צורה מחלק לחלק ,ולפי השיעור של ההשתנות ,כן ישוער המרחק
מחלק לחלק ,וזכור זאת היטב.
במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות -צריכים להבין ,במחשבתו ית' ,בבריאת העולמות
והמציאות שלפנינו ,שלא יצאו פעולתם לפניו ,בדרך ריבוי מחשבות ,כמו דרכינו .כי הוא ית' ,אחד,
יחיד ומיוחד ,כנ"ל ,וכמו שהוא פשוט ,כך אורותיו הנמשכים הימנו ,פשוטים ומיוחדים ,בלי שום
ריבוי צורות ,כמ"ש ,לא מחשבותי מחשבותיכם ,ולא דרכיכם דרכי וגו' .ועל כן תבין ותשכיל,
שכל השמות והכינויים ,וכל העולמות העליונים והתחתונים ,הכל אור פשוט א' ,יחיד ומיוחד ,שאצל
השי"ת ,האור הנמשך ,והמחשבה ,והפעולה ,והפועל ,וכל מה שהלב יכול לחשוב ולהרהר ,המה
אצלו דבר אחד ממש .ועל פי זה תשפוט ותשכיל ,שבמחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות
הזו ,עליונים ותחתונים יחד ,עד ככלות הכל בגמר התיקון .אשר אותה המחשבה היחידה ,היא
הפועלת את הכל ,והיא עצם כל הפעולות ,והיא מקבלת התכלית ,והיא מהותה של היגיעה ,והיא
עצמה מציאות כל השלימות והשכר המקווה .כמו שפי' הרמב"ן ז"ל ,בסוד אחד יחיד ומיוחד כנ"ל.
(תע"ס ,הס"פ ,חלק א אות ח).
ולהלן נבאר ,שיש בחומר הזה ד' מדרגות ,מקטנות עד גדלות הקבלה ,שהמדרגה הרביעית ,שהיא בחינת גדלות הקבלה,
המצויה על שלימותה רק בא"ס ,מטרם שנבראו העולמות ,הנה רק עליה נעשה סוד הצמצום .ויתבאר להלן ,כי
נתרוקנה מכל שפע שהיה לה מיחס א"ס ,ונשארה בבחינת "חלל" פנוי .וזו היא כוונת הרב באמרו ,מטרם שנברא
העולם ,דהיינו בא"ס ב"ה ,לא היתה שם בחינת "חלל" הפנוי הזה ,כמבואר.
[ז] ממולא ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא -כלומר שאין כלל מה להוסיף עליו על-ידי מעשה התחתונים.
[ח] לא היה לו בחי' ראש ולא בחי' סוף -ענין ראש וסוף יתבאר להלן.
[ט] אור א' פשוט – פירוש ,שאין בו מדרגות של קטן וגדול ,אלא הכל שוה כמ"ש לקמן.
[י] שוה בהשוואה א' – כלומר שאין שם זכות ועביות ,שהמדרגות נערכות ונבחנות על ידיהן .כי הבחנות אלו
נתהוו בעולמות רק עם חידוש הצמצום ,שיתבאר להלן.
[כ] הוא הנקרא אור א"ס -ויש להקשות ,כיון שאין לנו שום השגה בא"ס ,א"כ איך נדעהו בשם ,שהרי כל שם
מורה על השגה ,אשר אנו משיגים בו על פי הוראתו ומשמעותו של אותו השם ,כנודע .ואין לתרץ כי השם א"ס מורה רק
על שלילת השגה ,דא"כ היה לנו לכנותו בשם "בלתי מושג"[ ,הפילוסופיה מאמנה בשלילת השגת הבורא דך החיוב אך
חושבת כי ניתן להשיגו דרך השלילה ,ואילו המקובלים שוללים על השגה חיובית וגם שלילית] והענין הוא ,כי השם הזה
מורה לנו את כל ההבחן שיש בין א"ס אל כל העולמות שמתחתיו ,והוא כי בחינת הצמצום שנעשה אחר הא"ס ,הנה
בכל מקום שהכח הזה מתעורר הוא מצמצם שם את האור ,שעל ידי זה מסתיימת ההארה ההיא ומגעת לסופה.
ולפיכך כל סוף וסיום ,שישנו בכל הארה ,ובכל פרצוף ,אינו נמשך רק מכח הצמצום .ולא עוד אלא ,שמסיבת הסוף וסיום
ההוא יוצאים ומתחדשים כל ההויות ומילואיהן וכל מיני השינויים ,שאך נמצאים בעולמות .ומתוך שענין הצמצום הזה
אינו שם בא"ס ,ע"כ ,אין ענין סוף וסיום נוהג שם ,וע"כ נקרא בשם "אין סוף"[ ,כי במציאותו אין צמצום ולא
סיום] להורות ,שאין שם בחינת סוף וסיום כל עיקר ,ומובן עם זה ,שהאור הזה ,הוא פשוט ושוה בהשואה א' ,כי זה תלוי
בזה ,כמ"ש.
השם א"ס מורה לנו את כל ההבחן שיש בין א"ס אל כל העולמות שמתחתיו .שבעולמות שמתחתיו הצמצום מצמצם את
האור ומתקין סוף וסיום בישויות הרוחניות ואילו השם א"ס בא להורות כי במציאות זו אין סיום ואין סוף לכן נקרא פשוט
ובהשואה גמורה.
פרק א ,סעיף ב) סיבת הבריאה היתה כדי לגלות שמותיו וכינויו –
עמוד 17מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
ע"ח – וכאשר [ל] עלה ברצונו הפשוט ,לברא העולמות ולהאציל נאצילים ,להוציא לאור שלמות
פעולותיו ושמותיו וכינויו ,אשר זאת היתה סיבת בריאת העולמות.
[ל] וכאשר עלה ברצונו הפשוט –
ומה עלה ברצונו? התכלית עלתה ברצונו ,הוא הרצון להטיב לבריותיו( .תע"ס ,ח"א ,הסת"פ,י) :שסוף מעשה
במחשבה תחילה .והנה סוף המעשה ,שהיא הקוטב והתכלית ,שבשבילם נבראו כל אלה ,היינו ,כדי
להנות לבריותיו ,כמו"ש בזוהר[ .תפקיד האדם הוא לגלות את טובו של הבורא כי כך היא תכלית
הבריאה].
וכאשר עלה ברצונו כל הבריאה היתה גמורה תכף ומיד( :תע"ס ,ח"א ,הסת"פ ,י) :ונודע ,שמחשבתו ית' ,נגמרת
ופועלת תיכף ,שלא אדם הוא ,להיות מחוייב לכלי מעשה ,אלא המחשבה לבדה ,גומרת כל הפעולה
תיכף ומיד .ולפי זה מובן ,שתיכף בחשבו ית' על דבר הבריאה ,להנות לנבראיו ,תיכף נמשך ונתפשט
האור הזה הימנו ית' ,בכל צביונו וקומתו וכל גבהם של התענוגים שחשב בהם ,שכל זה ,נכלל
באותה המחשבה ,שאנו מכנים אותה מחשבת הבריאה ,והבן זה היטב ,כי מקום שאמרו לקצר הוא.
ודע שאת מחשבת הבריאה הזאת אנו מכנים אור א"ס ב"ה .כי בעצמותו ית' ממש ,אין לנו שום הגה
ומלה להגדירו באיזה שם שהוא .וזכור זאת.
שואל איך אפשר לומר בא"ס כי עלה ברצונו? [שהרי רצון מצביע על חיסרון] ומשיב אין לתמוה ,כי בהכרח נמצא
בכל נאצל רצון לקבל את שפעו מהמאציל[ .כי בכל נאצל יש רצון לקבל .וכבר בא"ס נמצא כלי ,ע"פ הכלל שאין מציאות
ללא כלי ,מכאן שגם במציאות א"ס חייב להיות כלי ,קרי רצון לקבל .וזהו חידושו של האשלג] אלא שבא"ס ב"ה הוא
"רצון פשוט" בסוד הוא ושמו אחד ,כמ"ש בפד"א (פרקי דר' אליעזר) פ"א ,וכן בדברי הרב לקמן .כי "האור" שבא"ס
מכונה "הוא" ו"הרצון לקבל" שבא"ס מכונה "שמו" ,והם שניהם בסוד האחדות הפשוטה שאין פירוד כל שהוא
ביניהם[ .הוא=אור .שמו=רצון בגמטריה" .ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד ט) כפי שהוא כיום אחד לעתיד
לבא יתגלה לנברא כאחד ורש"י מסביר שיהיה מקובל ע"י כל העמים .השם של האדם הוא רק הגילוי שלו כלפי חוץ ,הוא
משמש את האחרים ולא את עצמו .כך בבורא נבחין בין הוא לבין שמו ,לפיו הוא מתגלה בחוץ ,קרי שזה לא הוא .הוא
קרי המהות שלו ,היא הטוב והמטיב ,ושמו שזה רצונו להטיב לנברא ,שזה גילויו כלפי חוץ ,הם אחד .לכן כתוב שם הויה
אך נקרא בשם אדנות ,מלשון דין כאשר האלף מצביע על נוכחותו אלופו של עולם .בפרקי דר' אליעזר מוסבר כי במציאות
א"ס הוא ושמו אחד ,ללא פירוד .במציאות שלנו הוא מתגלה לנו כפירוד ובעתיד לבא יתגלה כאחד כאחד .בהלכה ,באירוע
לא טוב הנופל האדם הוא עקב הרגשתו הרעה חייב לברך דיין האמת .קורא לו דבר טוב מברך הטוב והמטיב .קורא לו
דבר טוב שהוא גם רע ,יברך את שניהם ,דוגמת איש שמת עליו אביו העשיר .מרגיש רע עקב המות וטוב עקב הירושה
השמנה.].
חידוש הבריאה :האור התפשט מהמאציל ,יצא מלפניו ככלי מקבל שפעו :מכח הרצון להשפיע שבמאציל ,נולד
בהכרח הרצון לקבל בנאצל .והוא הכלי ,שבתוכו מקבל הנאצל את שפעו( .תע"ס ,ח"א ,הסת"פ ,יא):
וזהו ,שאמר הרב ז"ל ,שמתחילה היה אור א"ס ב"ה ממלא את כל המציאות .פי' ,כיון שחשב השי"ת,
להנות את הנבראים ,והאור התפשט ממנו ,ויצא מלפניו ,כביכול( ,תע"ס ,ח"א ,הסת"פ ,יא).
אור א"ס ב"ה יצא מכלל עצמותו ית' ,שאין לנו בו שום הגה ומלה ,להיות מוגדר בשם אור א"ס כנ"ל ,שהוא בסבת
ההבחן הזה הנ"ל ,אשר באור הזה ,כלול בו הרצון לקבל מעצמותו ית' ,שהוא צורה חדשה ,שאינה כלולה ח"ו כלל וכלל
בעצמותו ית' ,כי ממי יקבל ח"ו .וזו הצורה ,היא ג"כ כל גדלו של האור הזה ,כנ"ל ,ודו"ק[ ,ודייק בזה כמו התבונן
היטב] כי אי אפשר להאריך כאן( .תע"ס ,ח"א ,הסת"פ ,יב).
טרם הצמצום לא היה ניכר שינוי הצורה דרצון לקבל ( . -תע"ס ,ח"א ,הסת"פ ,יג) :לא היתה נבחנת הצורה
החדשה הזו ,לבחי' שינוי מאורו ית' .שז"ס [שזה סוד] שאיתא בפדר"א[ ,בפרקי דר' אליעזר] שטרם שנברא העולם,
היה הוא אחד ושמו אחד ,הוא ,מורה האור שבא"ס ב"ה ,ושמו ,מורה על המקום ,שה"ס הרצון לקבל מעצמותו
ית' ,הכלול באור א"ס ב"ה .ומשמיענו ,שהוא ושמו אחד ,כלומר ,ששמו שה"ס מלכות דא"ס ,שה"ס הרצון ,דהיינו
הרצון לקבל ,שנטבע בכל המציאות שהיתה כלולה במחשבת הבריאה ,מטרם הצמצום ,לא נבחן בו שום שינוי צורה והבדל
עמוד 18מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
מן האור שבו ,והאור והמקום ,אחד הם ממש ,שאם היה שם איזה שינוי וגרעון בתוך המקום ,בערך אור של א"ס ב"ה,
אז ודאי היו שם ב' בחינות כנ"ל ,ודו"ק[ .ודייק והתבונן הטב].
יש להבחין בין דבקות בין דומים ,כאן אור וכלי דומים ומשלימים ,לבין דבקות בין הפכים ,שלאחר
הצמצום אור וכלי נפרדים .לפני הצמצום ,בא"ס היתה דבקות של השוואת צורה מתוך השלמה ולא
מתוך רצון להדמות .מלכות דא"ס שהיא בחינת הכלי שבא"ס ,קרי רצון לקבל לעומת האור בעל
רצון להשפיע ,בהתאם לכלל הוא ושמו אחד ,היו דבוקים אחד בשני ללא הבחן .הבדל צורה ללא
הפרדה שהגיעה עם הצמצום שהפריד ביניהם .ואת הצמצום הזה ,קרי אי קבלת השפע האלוקי ,עשה
הכלי בא"ס שהרי רק בו היה רצון לקבל ומאידך באור ,לא יתכן כל שינוי .כל השינויים שבעולמות
מתרחשים אך ורק בכלים .ואם תשאל איך הנברא יכול לצמצם את מהותו ,משיבים כי הצמצום אינו
מצב מוחלט אלא זמני לשעה בלבד .כלל הוא שכל מהלך שעושה הנברא כנגד מהלך האור השופע
להטיב הוא בהכרח מהלך זמני .אך צמצום הרצון ליהנות משפע הבורא של הכלי הוא בהכרח לשעה
בהיותו כנגד תכלית הבריאה .שכל מהות הנברא היא ליהנות משפעו הטוב .צורה רוחנית זו של
הכלים ,קרי "הרצון לקבל" היא זמנית ותוחלף בעתיד לצורה רוחנית של הרצון לקבל על מנת
להשפיע.
מלכות דא"ס – פירושה שהמלכות איננה עושה שם בחינת סוף( .תע"ס ,ח"א ,הסת"פ ,כג ) :יובן ,המובא בתיקוני זוהר
מבחי' המלכות דא"ס ב"ה ,שע"ז נרעשו הספים מקול המתמיהים ,דהיתכן לכנות שם מלכות בא"ס ב"ה ,דא"כ יש גם שם
ט' ספירות ראשונות וכו' .ובדברינו מתבאר היטב ,דענין הרצון לקבל הכלול באור א"ס ב"ה בהכרח ,כנ"ל ,הוא נקרא
מלכות דא"ס ב"ה ,אלא ששם לא עשתה המלכות בחי' סוף וגבול על האור א"ס ב"ה ,משום שעוד לא נגלה בה שינוי צורה
מחמת הרצון לקבל ,לכן נק' א"ס ב"ה ,כלומר שהמלכות אינה עושה שם בחי' סוף וכו' ,לאפוקי מאחר הצמצום ולמטה,
נעשה בכל ספירה ופרצוף בחי' סוף בכח המלכות.
אחדות הפשוטה -ועתה תבין את סוד הוא ושמו אחד הנזכר לעיל ,וענין האחדות הפשוטה שאנו מדייקים כל כך
בא"ס ב"ה ,כי האחדות הזו היא מפליאות כל יכלתו ית' .....ואע"פ שיש ביניהם :בין "הוא" ובין "שמו" איזה שינוי צורה
בהכרח ,כמבואר ,מ"מ אין זה פועל שם כלל וכלל .ואע"פ שאין אנו מבינים זאת ,מ"מ כן הוא בלי שום ספק .וע"ז
אמרו ,שבא"ס ב"ה לית שום מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל ,להיות ענין זה למעלה משכלנו .להדגים אחדות פשוטה,
מספר הבעש"ט שהיה המלך שהתקין מסביב לארמונו גדרות ומחיצות והכריז כל המבקש לראותני יצטרך לעבור את
הגדרות .רשעים מיד הגיבו מי צריך אותך בכלל ואת התענוג שלך ונשארו במקומם .גיבורים הצליחו במאמצים להתקרב
לארמון אך התעייפו וישבו במקומם .וחכמים השיגו בעוברם גדרות רבים את אור התורה .נרגעו וחשבו שהגיעו .ישבו
שם כי הבינו שזה הטוב הצפון להם .רק בן המלך ישב בחוץ לגדרות וצעק לעבר בוראו כי כל הגדרות האלה הם שקריים
שהרי לא יתכן מפריד בין בורא לנברא .מהמקום הזה התחבר אליו ואכן המלך יצא לפגוש את בנו וביחד הפילו את כל
הגדרות בתנועה מבחוץ אל הפנים .כך מדגישים את החיבור האחדותי כי אין מחיצות כלל .הבן בא מבפנים החוצה ולא
מבחוץ לבפנים ,זוהי התנועה הנכונה ע"פ החסידות .זה הפירוש המובא בנתיבות שלום 29על פסוק מתהילים הנאמר
מתפילת ראש השנהַ " :אַ ַשַַרַיַַ ַהַ ַעַםַַַיַַדַַעַיַַַתַ ַרּוַַעַהַַַיַהַוַהַַַַבַ ַאוַרַ־ַ ַפַַנַיַָךַַַַי ַהַ ַלַַכַּוַַןַ׃" תרועה בארמית פירושה שער
ומה השער? השער הוא שאין מחיצות .תרועה גם מלשון רעות והתחברות .מסביר המלב"ים" :והוא שיתחברו עם ריעם
ודודם העליון ,כמ"ש ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו ,עד שימשכו השפע מאתו בלא אמצעי ,כי אז" באור פניך יהלכון ",
לא ע"י צבא השמים ,ולא ע"י סוד קדושים שהם המלאכים ,רק מונהגים ע"י ה' בעצמו בבלי אמצעי." :
פרק א ,סעיף ג) צמצום האור מסביבות הנקודה האמצעית –
29נתיבות שלום היא סדרת ספרים שכתב הרב שלום נח ברזובסקי ,מאדמו"רי חסידות סלונים .חמישה כרכים מתוך
הסדרה כוללים פרשנות חסידית על חמישה חומשי תורה,
עמוד 19מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
ג) והנה אז [מ] צמצם את עצמו א"ס [נ] בנקודה האמצעית ,אשר בו באמצע ממש ,וצמצם האור ההוא[ ,ס] ונתרחק אל [ע]
צדדי סביבות הנקודה האמצעית.
[מ] והנה אז צמצם את עצמו א"ס – כאשר רצה להוציא לאור שלמות פעולותיו צמצם את עצמו – לומדים מכאן
כי המבקש להוציא מחשבה שלמה הכמוסה בתוכו עליו תחילה לצמצם את עצמו.
פירוש ,כבר ידעת סוד "הוא ושמו אחד" ,שאע"פ שיש שינוי צורה בבחינת הרצון לקבל הכלול בא"ס ב"ה ,מכל מקום
אין זה עושה שם שום הבדל בינו ובין האור העליון ,אלא הם באחדות פשוטה .ועם כל זה נעשה ענין הצורה הזו האמורה
לסיבה ולגורם לבריאת העולמות ולהוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינוייו [ .הוא מסמל עצמותו ושמו הוא הגילוי
שלו לנבראים .בא"ס הוא ורצונו הטוב והמטיב היו באחדות אחת שלמה .מה שינוי הצורה? הוא כולו הטבה ושמו שזה
הכלי הוא הרצון לקבל .למרות שינוי צורה זה היו מאוחדים בשלמות כך שלא היה הבדל כלל .אחדות פשוטה שאיננה
אחדות מורכבת].
שע"י הבריאה אז מסוגלות הנשמות להפך צורת הרצון לקבל שבהן .על-ידי בריאת העולמות והשתלשלותם עד לעוה"ז,
שנעשתה ונתחדשה כאן אותה האפשרות של נתינת מקום לעבודה בתורה ובמצות ,שלא על מנת "לקבל" אלא רק "להשפיע"
נחת רוח ליוצר ב"ה[ ,תחילה נתנה הטבה שלמה הנקראת א"ס ,כעת היא צריכה להתגלות לנברא קמעא קמעא ע"י
תהליך התפרטות המגלה כל פעם עוד פרט נוסף עד לגילוי אותה כללות הטבה שקבע הבורא .כלומר יש כללות
ההאבה שהיא בבחינת א"ס והיא המתגלה בפרטים לנבראים].
וז"ש הרב ,כשעלה ברצונו הפשוט לברוא וכו' .עלה :פירושו שנתעלה בזיכוך ודביקות ע"י שהקטין וצמצם את שיעור
הרצון לקבל הטבוע בו כדי להשוות צורתו לאור העליון ,ואע"פ שהרצון לקבל שבא"ס ,הנקרא מלכות דא"ס או "שמו"
כנ"ל ,לא היה לו שום חסרון בדביקות עם אור העליון מחמת שינוי הצורה שבו ,כאמור ,עכ"ז קישט את עצמו להשוות
צורתו אל אור העליון ,ולהסתלק עכ"פ מגדלות הרצון לקבל הזה הנקרא בחי"ד שבו ,כדי להדבק יותר באור העליון .כי
קירוב הצורה עושה דביקות ,כנ"ל ד"ה אמנם ,וזהו שמתבטא במלת "עלה" ,כלומר ,שעלתה המלכות דא"ס ,שה"ס "הרצון
הפשוט" ,ונתדבקה אל האור העליון ,דהיינו שמיעטה את הרצון לקבל שלה ,כמבואר.
וז"ש הרב ,והנה אז צמצם את עצמו וכו' :כי כבר נתבאר (לעיל אות ו') ,שכל מידת שפעו ואורו ושיעור קומתו
של הנאצל נמדדים בשיעור הרצון לקבל שיש בו ,עש"ה ,ולפיכך ,מאחר שהמלכות דא"ס הנ"ל צמצמה את עצמה ,ומיעטה את
הרצון לקבל שבה ,הנה ממילא הסתלק האור והשפע מחמת מיעוט הרצון .וזה הוא ענין הצמצום .אשר התעלות הרצון
גרמה להסתלקות האור והשפע משם.
[נ] בנקודה האמצעית ,אשר בו באמצע ממש – וזה תמוה לכאורה ,דמאחר ,שאין שם ראש וסוף ,איך יש
לך אמצע ,והענין הוא ,כי כבר נתבאר ,אשר גם בא"ס ב"ה נבחנת בהכרח בחי' הרצון לקבל[ ,נאמר לעיל כי כבר בא"ס
יש כלי קרי מציאות נברא ובו היה צמצום בכלי לכן האור הסתלק] .אלא בסוד "רצון פשוט" שפירושו שאין בו [בא"ס]
הבחן מדרגות קטן וגדול כנ"ל ,משום שהרצון לקבל שיש שם ,אינו נבחן לבחינת שינוי צורה העושה איזה פירוד ח"ו,
וע"כ אין בו שום פחיתות כלפי אור העליון .וצריך שתדע ,שד' מדרגות מחויב אור העליון להתפשט עד שמגלה בנאצל את
הרצון לקבל הזה על שלימותו הקבועה וקיימת.
וטעם החיוב של ד' המדרגות [חכמה ,בינה ,תפארת ומלכות] הוא ,כי הרצון לקבל הנ"ל ,הנה הוא נכלל תיכף עם
התפשטות האור מהשורש[ ,מהכתר] שהרי בזה נבחן ,שיצא האור מהמאציל וקנה לו שם בפני עצמו ,דהיינו התפשטות
מהמאציל ,וכל עוד ,שלא נכלל בו שינוי הצורה הזו של הרצון לקבל ,הנה ודאי ,שעדיין בחינת מאציל הוא ,ולא בחי' התפשטות
הנעתקת ויוצאת מהמאציל .כי ברוחני לא יצוייר שום הבדל ,זולת ע"י שינוי צורה[ .הופעת הכתר מגלה את רצונו להטיב
לנבראים ,כלומר שאם יש הופעת רצון להשפיע סימן שיש כבר שורש כמוס של הרצןן לקבל ,כמין זרע של רצון לקבל
– והופעתו מתגלה עם הופעת ספירת חכמה הכוללת אור וכלי יחד" ,אור רצונו להטיב" ו"אור רצון לקבל" כוללים את
כל הבריאה כולה .ככתוב (בתהילים קד,כד ) כולם בחכמה עשית .גם בכתר יש את הכל אך הכל נמצא שם במצב של
שורש ,ואילו בספירת החכמה הכל נמנצא במצב יש אצל הנברא].
אמנם כל כמה ,שאין גילוי לרצון הזה מכח הנאצל עצמו ,אינו עדיין קבוע בנאצל ,כי נדרש שהנאצל ישתוקק לקבלת
השפע ,שאז עם ההשתוקקות מתגלה הרצון לקבל מכח הנאצל עצמו[ .כתר מכריח את החכמה ומעביר לו את אור רצון
לקבל מבלי לשאול אותה .הכלי קיבל את האור בצורת זרע ,אך בכדי שהאור ישתקע בחכמה כרצון לקבל צריך שהנברא
מעצמו ישתוקק לכך .מכאן בא מעבר מספירת חכמה לספירת בינה .במעבר זה מתעורר בנאצל הרצון להדמות לשורשו.
עמוד 20מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
ספירת בינה לאחר קבלת אורה "רצון לקבל" מבקשת לסלק ממנה את האור שקיבלה עקב רצונה להדמות לבורא והיות
אף משפיעה].
והנה ההשתוקקות הזו ,אי אפשר שתהיה ,אלא רק בעת שאין בו השפע ,כי רק אז יתכן שישתוקק אחריו באופן שיתגלה בו מכוחו
עצמו "הרצון לקבל" .ואז ,נשלמים כלי הקבלה בקביעות[ .להבנת ענין ההשתוקקות נביא דוגמה :אדם רגיל נושם אוטומטית
מבלי להפעיל רצון לנשום .אדם חולה ריאות עם קשיי נשימה רציניים מוכן לשלם כל הון בכדי להצליח לנשום באופן
רגיל .ההשתוקקות בעל קשיי נשימה לאויר מתגלה רק כעת כשהוא נמצא במצב של חוסר אויר לנשימה .השתוקקות
אותה לא הרגיש כשיהי אויר בשפע .ברגע שהאויר נעשה נדיר וקשה להשגה מתעוררת ההשתוקקות לו .והנמשל הוא
שבכדי שרצון לקבל יהיה שלם בחכמה חייבת להיות השתוקקות אליו מצד ספירת החכמה .והשתוקקות נוצרת רק לאחר
הסתלקות האור .כי כל זמן שהאור ממלא אותה הספירה רוצה את האור אך ללא השתוקקות ,שהרי נמצא הוא אצלה
בשפע.
עד כאן ההשתקקות ,כעת כלל ברוחניות בענין הכלים" :התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו".
מה המשמעות? בנושא שלנו ,ביצירת הכלי ,התפשטות היא הירידה מכתר לחכמה ,המעבירה לחכמה את הרצון לקבל,
העברה המתבצעת מבלי שהכתר ישאל את הכלי ,את ספירת החכמה .אך התפשטות זו אין בה כח מספיק כדי שהאור
ישתקע בנאצל ,בכדי שהרצון לקבל ישתקע בספירת החכמה ,על שלמותו .מכאן בא שלב הבינה המבקש להיות משפיע
ולא רק מקבל ,דבר הגורם להסתלקות אור רצון לקבל שזרם מכתר לחכמה ,שהרי אין כפיה ברןחניות .התנגדות זו לרצון
לקבל וביטוי לרצון להשפיע נקרא שלב ספירת בינה .הוא השלב המייצר את ההשתוקקות לרצון לקבל שעזב ועושה את
הכלי שלם ...שואלים ,יכל היה הכתר מלכתחילה להאציל כלי חסר ,למה היה צריך למלא את כלי תחילה באותו אור
שלם? ומשיבים כי במצב זה הכלי לא היה יודע מה הוא רוצה ,בשיטה שתוארה הכלי זוכר בזכות הרשימו שבו המוליד
את ההשתוקקות] .
עוד אחת צריך שתדע ,שכל התפשטות אור מהמאציל ,כמו שהיא כלולה מבחינת רצון הקבלה כאמור ,הנה היא
מוכרחת להכלל גם כן מבחינת רצון להשפעה[ ,העברת אור רצון לקבל מכתר לחכמה כולל גם זרע אור רצון להשפיע.
כי אם לא היה זרע זה אז בין הכתר לחכמה היתה מתקיימת השואת צורה ,ואז לא היתה אפשרות להפרד מהבורא .נדמיין
צינור ארוך של השואת צורה ,שבקצו הראשון דבקות מוחלטת אל הבורא ובקצה השני הפרדות מוחלטת ממנו ,מה שנקא
שער הנון ,בו אין חיות יותר מועברת מהבורא לנברא ,הוא גבול סופי להתרחקות מהבורא .כשרשע מגיע לנון מתקיים
כח המושך אותו חזרת לכיוון הדבקות ,על תגובה זו חז"ל אמרו "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם
עומדים" (ברכות לד) ].
ובשעה שמתגלה בנאצל הרצון להשפיע הזה ,הנה נמשך לו אור גדול מהמאציל ,המיוחס להתעוררות הרצון הזה ,והאור
הזה מכונה בכל מקום אור דחסדים .אמנם התפשטות הא' [מכתר לחכמה] מהמאציל ,אשר הרצון לקבל כלול בה כמבואר
לעיל ,היא נקראת בכל מקום אור דחכמה או אור חיה או אור העצמות .וזכור היטב ,ב' מיני אורות הללו [ .בכל נברא
אור אחד אך כשמתעורר בנברא פעם רצון לקבל ופעם רצון להשפיע .בתי הפעמים הוא מקבל תענוגי אך מסוג אחר.
כשהנברא מעורר בתוכו את הרצון לקבל הוא מרגיש אור שנותן לו חיות הוא אור דחכמה .וכשהנברא מעורר בתוכו את
הרצון להשפיע הוא מרגיש בתוכו אור דחסדים .כמשל אדם נהנה מאוכל עצמו ,זה נקרא אור חכמה והוא גם נהנה כשהוא
מאכיל את האחר ,נקרא אור דחסדים .מכאן שלא האור מסתלק ,הוא ללא שינוי ,הכלי סילק את הנאתו ,כך יש להבין
הסתלקות ,שהכלי הסתלק מהקבלה ,כדוגמת הריס של החלון שחוסם את אור השמש .הכלי קובע איזה תענוג להפיק
מהאור ,זה של לקבל וזה של להשפיע ,כלומר תפיסת הכלי את האור .האור הוא תמיד אחד ואינו משתנה כלל כל שינוי
הוא אך ורק בכלי].
ותדע ,שהאור הב' שהוא אור דחסדים ,שפל הרבה מהאור הא' שהוא אור דחכמה ,משום שנמשך עם התגברות
והתעוררות הנאצל ,מכח עצמו ,להיותו רוצה להשוות צורתו עם המאציל ,כי על כן מתגבר ומתעורר לבחינת הרצון
להשפיע ,כמבואר .משא"כ ההתפשטות הא' ,שהוא אור דחכמה ,הנה הוא נמשך ישר מהמאציל ,ואין לנאצל שום חלק
בהמשכתו ,וע"כ הוא נעלה ממנו לאין ערוך ,וע"כ "אור החכמה" נבחן לעצמותו וחיותו של הנאצל ,ו"אור דחסדים" נבחן
רק לבחינת אור של תקונים להשלמת הנאצל.
עתה תבין ד' בחינות והמדרגות המחויבות להמצא בכל נאצל כנ"ל[ .ד' בחינות לבניית הנאצל ,ולבניית ההשתוקקות
בכלי ,הוא הרצון לקבל בפרצוף] בחינה א' :כי מתחילה מתפשט האור ויוצא מהמאציל [ספירת כתר ,היא השורש] כנ"ל
בבחינת אור דחכמה ,אשר "הרצון לקבל" בלבד כלול בו ,וזו היא בחינה א'[ .אור מתפשט בתוך הכלי ,ויחד שניהם
נמצאים באיחוד מלא ,כמו עובר במעי אמו .הכלי שבתוכו מתפשט האור הוא הרצון לקבל ,אך נמצא גם -אומנם עדיין
עמוד 21מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
ללא ביטוי -הרצון להשפיע] .בחינה ב' :ואחר כך מתגבר באור הזה שהתפשט בחינת הרצון להשפיע ,וממשיך אור
דחסדים כנ"ל ,והתגברות זו נבחנת לבחינה ב'[ .בבחינה ב' מגיעה בחינת בינה ,ומבקשת להשפיע כמו הכתר -כלומר רצון
להשפיע -נקראת הבינה התגברות כי היא מתנגדת לרצון לקבל] .בחינה ג :ואחר כך מתפשט אור דחסדים הזה התפשטות
גדולה ,שענינה יתבאר לקמן ,וזו היא בחינה ג'[ .בחינה ג' ,בחינת התפשטות ,נקראת ספירת תפארת היא ז"א .הבינה
מרגישה כי בכדי להמשיך להשפיע חייבת היא גם להמשיך לקבל ,כדוגמת המספק אוכל חייב אף הוא לאכול בעצמו.
שם ז"א = זעיר אנפין :זעיר משמעות קטן ,ואנפין = פנים הוא כינוי לאור חכמה ,מכאן ז"א משמעותו קצת מחכמה
או חכמה קטנה .בחינה ג' הבאה אחרי ההתגברות ,בונה בעצם את ההשתוקקות ברצון לקבל .גם האור שהיא מקבלת
בבחינה ג' הוא אור קטן ,ז"א ,וזה מגביר ההשתוקקותה ].בחינה ד :ואחר שיצאו ונתגלו ג' הבחינות הנ"ל במילואן,
אז חוזר ומתעורר כח הרצון לקבל הכלול בהתפשטות א' ,וחוזר וממשיך אור החכמה[ .ג' אלה הן חכמה ,בינה ותפארת .מגיעה
בחינת המלכות היא בחינה ד' ומושכת כל האור של רצון לקבל שהיה בבחינה א' ,אך כעת יש לה רצון לקבל עם השתוקקות .כעת
יש כלי רצוי לתפקידו] .
וזו היא תכלית השלימות של קביעות הרצון לקבל בפרצוף ,להיותו נגלה בבחינת השתוקקות ,כלומר ,בשעה שלא היה אור
החכמה בפרצוף אלא אור דחסדים ,דהיינו אחר בחי' ג' הנ"ל ,שהיתה לו לנאצל מציאות להשתוקק לקבלת אור החכמה,
אשר ההשתוקקות הזו קובעת בו הרצון לקבל ,ומשלימה לו כלי הקבלה ,מה שלא היה כן בהתפשטות הא' .ולפיכך,
אין כלי הקבלה נשלמים ,אלא בבחינה הד' הזאת ,המכונה ג"כ התגברות ב' [ ,מכאן עובר האשלג לתהליך ההשתלשלות,
יש השתוקקות לקבל את האור בכלי ואז מתרחש הצמצום .הנברא צמצם את כלי הקבלה שלו כדי לקנות יכולת להשפיע
שאז הוא מגיע להשוואת צורה וחיבור ודבקות עם הבורא ,כי כך הוא מרגיש שיקבל את ההטבה] ואחר שלימותה של
הבחינה ד' הזאת בא"ס ב"ה ,נתהוה בה הצמצום ,שפירושו הסתלקות הרצון לקבל מן בחינה הד' הזאת ,שזה גרם
להסתלקות אור א"ס ב"ה משם (כנ"ל דף ד' ד"ה וז"ש הרב והנה ,עש"ה).
והנה נתבארו ,ד' הבחינות המחויבות להמצא בכל נאצל ,אשר בחינה א' ,מכונה התפשטות ראשונה או חכמה.
ובחינה ב' ,מכונה התגברות ראשונה או בינה .ובחינה ג' ,מכונה התפשטות שניה או זעיר אנפין .ובחינה ד' [ ,בבחינה
ג' קבלת האור היהת על ההכרח ואילו בבחינה ד' קבלת האור נבחרת כי אין יותר הכרח] מכונה התגברות שניה או מלכות.
[התפשטות = העליון מכריח את התחתון לקבל את אור .התגברות = תנועה היזומה מצד התחתון .כתר ,מחייב את בחינה
א' לקבל את ההטבה ,לכן נקראת התפשטות .בחינה ב' המבקשת להסתלק מן הקבלה נקראת התגברות .בינה ג' נקראת
שוב התפשטות עקב ההכרח לקבלה ובחינה ד' בוחרת מה לקבל לכן מכונה התגברות] אשר ב' ההתפשטויות נבחנות
לזכרים ,להיותן בחינת השפע הנמשך מהמאציל :כי התפשטות א' היא שפע אור החכמה ,והתפשטות ב' היא שפע אור
דחסדים .וב' התגברויות ,הן ב' נוקבין ,להיותן בחינת התעוררות של הנאצל והתגברות הרצון מכח עצמו ,אשר התגברות
א' היא ההתעוררות שבנאצל אחר ה"רצון להשפיע" ,הנעשה שורש אל האור דחסדים כנ"ל .והתגברות ב' היא ההתעוררות
שבנאצל אחר ה"רצון לקבל" ,הנעשה לבחינת כלי קבלה לפרצוף בכל השלימות הרצויה .והוא שנקרא בכל מקום בחינה
ד'.
והנה בחינה ד' זו ,היא הנקראת נקודה אמצעית שבא"ס ב"ה ,ועליה כיוון הרב באמרו "צמצם את עצמו בנקודה
אמצעית אשר בו" .ונקראת כן ,להיותה כלי הקבלה לאור א"ס ב"ה ,שהוא בלי שיעור ובלי גבול כלל[ .זה הכלי שהיה
שם בלי גבול] וע"כ נבחנת מציאותה כדוגמת נקודה בפנימיותו ובאמצעו של האור ההוא ,והאור מסבב אותה ודבוק
בה סביב סביב עד אין שיעור .כי רק באופן זה יתכן שתחזיק אור עליון בלי מידה ובלי שיעור כלל[ ,אם האור האא"ס
הכרח שהנקודה תהיה אף היא כא"ס בכדי להחזיק את האא"ס] משא"כ בכלי הקבלה שמאחר הצמצום ולמטה ,דהיינו
בנאצלים התחתונים ,אשר בהם נבחנים כלי הקבלה שמחזיקים אורם בפנימיותם ותוכיותם[ ,נקודה מסמלת בהנדסה כי הדבר
נמצא אך אין לו מימדים ,משמע לכלי הזה אין תוכיות ,כי כל תוכיות שנעניק לו תגביל אותו .דוגמת משאל חננינ ומיכאל
שבקשו את כבשן האש למרות ידיעה כי ישרפו .בנו כלי קבלה ,רצונם לא להשתחוות לצלם אך לא בנו אותו ללא גבלות,
כנקודה ,שהבורא יחליט הוא בעצמו את טובתם ,להשרף או להנצל] כלומר ,שדפנות הכלים שהוא סוד ד' הבחינות שבהם,
המה עושים גבול ומידה על האור שבתוכם ,והוא מפני העביות שבכלים ,כמו שיתבאר להלן ,משא"כ בא"ס ב"ה ,ששם
האור והכלי באחדות הפשוטה בסוד הוא ושמו אחד ,וע"כ אין הכלי מגביל את האור שמחזיק ,כלל ,וע"כ האור שבו הוא
בבחינת אין סוף [ .שבתוך הנקודה ,באור הוא א"ס וגם הכלי מסוגל לתפוס אותו כא"ס .כי אא"ס מאיר גם לנו רק
שהכלים שלנו תופסים אותו כמוגבל ,כי האור נבחן לפי הכלי] והנה נתבאר היטב סוד הנקודה האמצעית שבא"ס ב"ה,
שאין המדובר ח"ו בבחינת מקום ושטח גשמי בשיעורים מוחשיים ,אלא הבחינה הד' הכלולה בא"ס מכונה כן ,על שם
עמוד 22מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
קביעות הרצון לקבל בפרצוף ע"י ד' בחינות והמדרגות המחויבות להמצא בכל נאצל
בחינה ד' בחינה ג' התפשטות בחינה ב' -התגברות בחינה א' התפשטות התפתחות הנאצל
ב' או קבלת קצת א' – או הסתלכות - א' – חכמה
התגברות ב' או
משיכת אור אור– ז"א בינה
בהשתוקקות ,כי יש
לה אפשרות בחירה
כעת – מלכות
התעוררות הנאצל שפע של אור זה באור זה מתעורר שורש מכתר התפשטות/
והתגברות רצון מתפשט התפשטות בנאצל נמשך התגברות
לקבל וממשיך אור מהתגברות אור המאציל יוצא שפע,
דחכמה ונעשה כלי גדולה .דוכרא. בינה –הוא הרצון
קבלה לפקצוף .הוא להשפיע .תוספת אור דחכמה הכולל
אור זו נקראת מים
מלכות .נוקבא. עליונים או אור רק רצון לקבל במצב
דחסדים .נוקבא. כמוס .דוכרא.
התפתחות מציאות נברא :כזרע שלב ראשון :כעובר התגברות רצון הכלי התפתחות הכלי
ההשתוקקות להשפיע
רצון התפתחות רצון בעל רצון לקבל התפתחות רצון סילוק הרצון לקבל התפתחות
לקבל עם
לקבל במצב עובר והתגברות רצון להשפיע במצב זרע
השתוקקות
להשפיע
הפרדת צורה הפרדת צורה הפרדת צורה השוואת צורה ללא הפרדת צורה
הפרדה
כעת שפע בשלב של ז"א אור לאחר הסתלקות בשלב החכמה ,יש בניית ההשתוקקות
להשתוקקות, השפע ,ונמנעת אור וכלי יחד .אך בכלי :בשלב זה של
דחכמה זעיר נותן הקבלה ,אז גילוי העובר אינו מרגיש הכתר ,יש בורא
מאפשר בחירה. אלא מה שמרגישה
ובכדי שתיווצר בלבד. טעם ההשתוקקות הרוצה להטיב.
תנועה ,יש לדעת כי אמו.
השתוקקות מתוך
הרצוי בהישג יד.
הכרח ולא בחירה.
-----------------------------------------------------
[ס] ונתרחק אל – [מרחק רוחני = שינוי צורה ומרחק רוחני= השואת צורה ] נתבאר שבא"ס ב"ה לא היה שום ריחוק
ח"ו בין הנקודה האמצעית שהוא סוד הכלי ובין האור[ ,בא"ס לא היה ריחוק בין האור לכלי אך] אמנם אחר שצמצם האור
מתוך הנקודה האמצעית ,הנה נתגלה בזה ,שינוי הצורה שבה מן האור ,שהרי האור העליון אין בו מבחינת הרצון לקבל
עמוד 23מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
ולא כלום ,אבל הנקודה היא בבחינת "רצון לקבל" המשונה מן האור כנ"ל ,וכיון שנשתנתה צורתם זה מזה ,הרי המה
רחוקים זה מזה במידת ההפרש של השינוי הזה[ ,כיוון שנגלה שנשתנתה צורתם זה מזה ,גם קודם היתה צורתם שונה רק שרק כעת
התגלה] כנ"ל ,וז"ש הרב "ונתרחק" וכו'.
[ע] צדדי סביבות הנקודה האמצעית – [צדדי סביבות = ד' בחינות התפתחות הנאצל מכונות ד' צדדים] ד' הבחינות
הנ"ל ,מכונות גם ד' צדדים .ומשמיענו הרב ,שאף על פי ,שהצמצום לא היה אלא רק בנקודה האמצעית כנ"ל[ ,היא
בחינה ד' ,היא בחינת המלכות ,וכאן האור מסתלק מכל הכלים ,לא רק ממלכות אלא גם מבינה וגם מחכמה והסיבה
ע"פ הכלל אין כנין מקצת נוהג ברוחני .כי הגשמיות נתנת לחילוק ,ברוחניות יש הכל ואו לא כלום] שהיא בחינה ד',
מ"מ נסתלק האור מכל ד' הבחינות ,מטעם ,שאין ענין מקצת נוהג ברוחני ,וע"כ נסתלק גם מג' בחינות.
פרק א ,סעיף ד) החלל שנשאר אחר הצמצום היה עגול –
ואז נשאר[ :פ] מקום פנוי ,ואויר ,וחלל ריקני ,מנקודה האמצעית ממש .והנה [צ] הצמצום הזה ,היה בהשואה א' בסביבות
הנקודה האמצעית ריקנית ההיא ,באופן שמקום החלל ההוא ,היה [ק] עגול מכל סביבותיו בהשואה גמורה ,ולא היה
בתמונת מרובע בעל זוית נצבת ,לפי ,שגם א"ס צמצם עצמו בבחינת עגול ,בהשואה א' מכל הצדדים.
[פ] ואז נשאר :מקום פנוי ,ואויר ,וחלל ריקני ,מנקודה האמצעית ממש -כבר נתבאר לעיל באות ד' ובאות ה'
ע"ש[ .הוסבר שם שמקום=רצון ,דוגמת תוכל עוד מה שהוא ,לא תודה אין לינ יןתר מקום .הכוונה היא אין לי רצון לאכול
עוד] .
[צ] והנה הצמצום הזה ,היה בהשואה א' -פירוש ,בלי הבחן מדרגות של קטן וגדול[ .בא"ס היתה הארה אחת
שהאירה בהשוואה והצמצום המסלק אור מכולם משפיע על הכל בהשוואה אחת ,שאין מקצת ברוחני] ואין להקשות,
מאחר שכבר נגלה שינוי הצורה[ ,נתרחק קרי התגלה שינוי צורה בין הכלי ,הנקרא נקודה אמצעית ,הוא המלכות בד'
בחינות ,הוא כל כולו רצון לקבל ,לבין האור העליון שהוא כולו רצון להשפיע] שישנו בנקודה האמצעית על ידי
הסתלקות האור ממנה ,א"כ בהכרח ,שהוכרו משום זה גם המידות הקטנות ,זו קטנה מזו ,שבשינוי צורה בתוך ג' המדרגות
הקודמות .... ,משום שמידת הרצון לקבל שבה היא פחותה יותר מבבחי' ד' ,וכן בחינה ב' היא זכה יותר מבחינה ג' ,כי
מידת הרצון שבה פחותה יותר מבחינה ג' ,ובחינה א' היא זכה יותר מכולן ,כי מידת הרצון לקבל שבה פחותה מבכולן,
וע"כ ,שינוי צורתה אינו ניכר כמו בהן .הרי שיש כאן הבחן מדרגות של קטן וגדול[ ,האשלג לוקח את הרצון לקבל
כקריטריון לזכות ,ככל שהוא קטן כך הוא זך יותר .אקווילנטי גם להיפוכו ,הוא הרצון להשפיע ,ככל שהוא גדול כך
הבחינה זכה יותר .נשאלת השאלה זכות זה טוב או עביות הכלי הוא הטוב .מבחינת זכות בחינה א' היא הזכה ביותר שם
הכלי הרצון לקבל הוא הכי קטן .ומבחינת העביות ,בחינה דר הוא הכלי המושלם עם ההשתוקקות ורצון לקבל .עדיפות
היא פונקציה של המקום בו אתה נמצא ביחס למסך :תלוי באיך אדם משתמש בכשרונו המוצלח ,יכול להחריב או לגאול].
ואיך אומר הרב ,שהצמצום היה בהשואה א' בסביבות הנקודה[ .שואל האשלג ,איך הצמצום יתכן בהשוואה אחת
כאשר תהליך ד' בחינות הוא תהליך הדרגתי? ] והתירוץ הוא ,כי הצמצום לא עשה את הנקודה האמצעית לבחינת "סוף".
כלומר ,אם היה האור מסתלק מהנקודה מסיבת שינוי הצורה שיש בה ,אז ודאי היתה נעשית משום זה לבחינת "סוף",
שפירושו ,הדרגא הפחותה ביותר שאין למטה הימנה בפחיתות ,אשר אז יצא לנו להבחין גם כן ,את ג' הבחינות הקודמות
ליותר חשובות מהנקודה האמצעית ,על דרך זו למעלה מזה[ .אם הצמצום היה קורא בגלל שהמלכות לא יכולה לקבל
את האור ,אך הצמצום לא היה מסיבה זו ] אכן לא היה כן ,כי הצמצום לא נעשה מחמת שינוי הצורה שיש בנקודה,
שזה לא יתכן ,שהרי עדיין במלכות דא"ס אנו עוסקים ,אשר שם אין שום שינוי צורה בינה לבין האור ,שהם שניהם
באחדות הפשוטה בסוד הוא ושמו אחד כנ"ל[ .הצמצום נעשה במלכות מרצון המלכות לתוספת שלמות ודבקות ולא מתוך
אי יכולת עמידה .הסיבה של צמצום במלכות לא בא מטעם פחיתות ,לכן אי אפשר לומר שנעשה בבחינת סוף] אלא
הצמצום נעשה ,רק בסוד שעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות וכו' כנ"ל (אות מ' ד"ה פירוש ,עיין שם) ,שפירושו,
שחשק לאותה השואת הצורה ,אשר עתידה להתגלות על ידי בריאת העולמות ,דהיינו ,צורת הקבלה על מנת להשפיע נ"ר
ליוצר ,שיש בזה מעלה יתירה מאד נעלה :כי מצד אחד ,הוא השפעה גמורה ,כי כל הרצון הוא ,רק להשפיע נחת רוח
ליוצר ב"ה ולא לצרכי עצמו כלום ,ועל כן שוה צורתו לגמרי עם האור העליון של המאציל ,ונמצא דבוק בו ית'
בתכלית הדביקות[ .על משקל "אשר ברא אלוקים לעשות" מה לעשות? הבורא התחיל את הבריאה והאדם מצווה להשלים
אותה ,מה היא היתר שלמות הזו? לקבל ע"מ להשפיע .זו הצורה שלא הופיעה בא"ס ,אותה האדם מייצר וכך מגלה שלמות
נוספת .כאן יש להתיחס ע"פ שתי נקודות בסיס :אחד הכל קיים בשורש ,בא"ס עצמו ,כי כל מה שעתיד להיות בבריאה
כבר קיים וכמוס בא"ס כדוגמת העובר המקבץ בתוכו את כל עתידו בהיותו שורש לו .מאידך היה כמוס אך לא גלוי לאחר,
לכן תהליך ההשתלשלות מגלה את הרצון של הכלי להשוואת צורה היא לקבל ע"מ לעשות נ"ר לבורא] שכל עיקר סיבת
עמוד 24מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
הצמצום היתה ,רק לסיבת החשק לצורה החדשה של ה"קבלה על מנת להשפיע" העתידה להגלות על ידי בריאת העולמות
(כנ"ל אות מ' ד"ה פירוש) ,אבל לא כלל משום איזו עביות שהרגיש בנקודה האמצעית ,כי לא היו שם שום עביות ושום
שינוי ח"ו כנ"ל ,ולפיכך לא נעשתה הנקודה האמצעית לבחינת "סוף" ,מחמת הצמצום .ולפיכך לא יתכן כלל להבחין
ענין קטן וגדול ,וז"ש הרב שהצמצום היה בהשואה גמורה.
[ק] היה עגול מכל סביבותיו בהשואה גמורה – [שואל האם יש עיגול למעלה? ומסביר ]:פירוש ,כי בהכרח
נעשתה פה איזו תמונה מחמת הצמצום ואף על פי שהצמצום היה בהשואה ,ולא משום שינוי צורה ,אמנם אחר הצמצום
והסתלקות האור מאותה הנקודה האמצעית ,הרי נגלה ,שאין האור העליון ראוי להתדבק בה משום הצורה של גדלות
הקבלה הנמצאת בה[ ,שכל רצונה לקבל לעצמה ,שאם הבעל הרצון החזק מוכן לקבל מעליו את רוכבו ,את הבורא -כפי
שהאבות היו מרכבה לבורא -ולעשות רצונו ולהיות מונהג על ידו ,אז היותך חזק ובעל רצון גדול הוא דבר טוב .ואם בעל
רצון גדול אך לא מונהג על ידי הבורא הרי שלא ראוי לאור א"ס להאיר בו .ולמה כל רצונו הוא לקבל לעצמו ,שהתיקון
מסתיים רק עם ביאת המשיח ורק באלף העשירי תהיה הארה בהשוואה .השלב הראשון במהלך תיקון האדם הוא מצב
עיבור ,אין רצון משלו לעובר ,הוא מקבל את התורה כפי שהיא .בשלב שני הוא מתחיל לרצות להעניק מה שהוא מעצמו,
ובשלב השלישי מבקש רב הזמן להיות משפיע ורק מעט מאוד לקבל וגם קבלה זו ע"פ ההכרח .בשלב ד' ,מתפתח מצב
של להיות מקבל על מנת להשפיע ,דוגמת חיי שבת ] וכיון שזה נגלה ,הנה נפלה ממדרגה שהיתה לה בא"ס .ואם כן היא
[ אותה בחינה ד'] כבר חשובה לבחינת "סוף"[ ,כאשר מתקיים שינוי הצורה] שפירושו עביות כזו שאין למטה הימנה :כי
על כן רק הנקודה האמצעית הזאת נשארה חלל פנוי ואינה ראויה עוד להתלבשות האור (כנ"ל אות ו' ד"ה כדי) ,וג'
הבחינות הקודמות במעלה ובזכות ,עדיין הן ראויות להתלבשות האור בהן גם לאחר הצמצום .ועם כל זה ביארנו לעיל
(בדיבור הסמוך) שלא נעשית לבחינת "סוף" ,מטעם הנ"ל ע"ש [ .אחרי הצמצום היה תמונה חדשה מתוך הקיים כמובן.
ותמונה חדשה זו היתה עגולה .היה מהלך הצמצום שהיה מהלך פנוי אך לא מכל הבחינות ,רק המלכות היתה במצב פנוי
לגמרי ואילו ג' הבחינות הקדמות חוזרים לקבל אור ,אומנם בצורה מצומצמת עם הרבה הלבשות ,שנקרא דרך הקו.
והמלכות נעשת סוף ,רק כשימשך הקו ולא יגיע אליה האור ישירות] וזהו שמדייק הרב ואומר "שמקום החלל ההוא היה
עגול מכל סביבותיו" ,רוצה לומר ,לא "סוף" ממש[ ,כי סוף ממש הוא בחינת קו שיש לו התחלה בראש ויש לו סוף המסיים
אותו] אלא כמו הסוף שיש ב"תמונה עגולה" ,אשר סופה במרכזה[ .מבקש לומר שמתחיל להצטייר הסוף והוא עדיין לא
נחשב כסוף שלם – לכם משתמש במילה עגול שאין לה מעלה מטה אך יש לה נקודת סוף שהיא במרכז העיגול ] באופן,
שתצייר לך את ד' הבחינות ההן ,כמו ד' עיגולים זה בתוך זה כגלדי בצלים ,שהעיגול המרכזי הוא בחינה ד' ,ואותה מקיפה
בחינה ג' ,ואותה מקיפה בחינה ב' ,ואותה מקיפה בחינה א' [ .ואותה מקיפה כתר בחינת שורש] ובאופן זה ,אין בחינת
מעלה ומטה ימין ושמאל נבחנת ביניהם [ .אין הפרש או מעלה אצל אף אחד ,שאחד זך יותר מהשני ,יש כאן השוואה] כי
בחינה א' למשל ,שהיא בחציה [בזוית ראיה מלמעלה] הא' מקפת למעלה מכולן ,בחציה הב' [בזוית ראיה מלמטה] היא
נמצאת מקפת למטה מכולן ,וכן שאר הבחינות ,וא"כ אין כאן מעלה ומטה ,ועד"ז ימין ושמאל .באופן ,שאין ביניהן שום
מעלה זה מזה ,וכולן שוות בהשואה אחת .והטעם ,כבר נתבאר (בדיבור הסמוך) מפני שסיבת הצמצום לא היתה משום
שינוי הצורה עש"ה .וזהו שמדייק הרב "עגול מכל סביבותיו בהשואה גמורה" ,והבן.
פרק א ,סעיף ה) לפי שארא"ס הוא בהשואה היה הצמצום ג"כ בהשואה שהוא סוד העיגול
והסבה היתה ,לפי שכיון שאור הא"ס שוה בהשואה גמורה הוכרח ג"כ ,שיצמצם עצמו בהשואה א' מכל
הצדדים ,ולא שיצמצם עצמו מצד א' יותר משאר צדדים .ונודע בחכמת השיעור שאין תמונה כל כך שוה
כמו [ר] תמונת העיגול ,משא"כ[ ,ש] בתמונת מרובע בעל זוית נצבת בולטת ,וכן [ת] תמונת המשולש
וכיוצא בשאר התמונות .וע"כ מוכרח הוא להיות צמצום הא"ס בבחינת עיגול.
[התחלת הבריאה או השורש הוא הנקודה בא"ס שהיא ללא ממדים ,היא המלכות בא"ס .ממהלך
הצמצום נוצרת תמונה הנקראת עיגול .אז מתגלה החלל של הכלי ,הוא התוך של הנקודה ההיא.
כי כל עוד האור מילא אותה לא היתה לכלי תוכיות ,היה במצב כמוס ,עם הסתלקות האור מהכלי
מתגלה המציאות הפנימית של הכלי ....להזכיר כי האא"ס נקרא אא"ס כי הכלי המלביש אותו
לא עושה סוף אז מתגלה אא"ס .אם הכלי עושה סוף יתגלה אור מוגבל .כאשר הכלי בהשוואה אחת
אז א"ס לכלי .כך בנחום גמזו שמחליפים לו את היהלומים בעפר והוא לא עושה סוף ואומר גם זו
לטובה .... .האו"ס האיר בהשוואה אחת כעת עם סילוקו אין הוא יכול להסתלק לשיעורים אלא רק
בהשוואה אחת .כי הוא לא מאיר דרך לבושים ומסכים .הוא האור הראשי של הבריאה ,כשהכלי
מסלק מתוכו את ההארה הזו הסתלקות מהכלי אף היא בהשוואה .אור פשוט הוא אור המתפשט
עמוד 25מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
מהאור אל תוך הכלי שלו שאף הוא א"ס .ואין כלי איך מעיזים לקרא לו בשם? .....ומה הוא
"הוכרח שיצמצם את עצמו" שכותב האריז"ל ,מי מכריח את הא"ס? אומר הרמח"ל ,כשהבורא ברא
את העולם היו לו א"ס מציאויות שיכול היה להתגלות לעולם .נבחרה צורה הזו המוכרת לנו ונשללו
כל שאר המציאויות .וכשכתוב בכתבים מוכרח יש להבין שהמצב שהוא בחר להתגלות על פיו הוא
המצייר את ההכרח הזה .למשל להתגלותו בעולם העשיה נבחר הטבע כמנעול להראותו ,לכן
התגלותו מתבצעת אך ורק דרך הטבע בלבד .וגם כשיש נסים הם מתבצעים על דרך הטבע .במשל
של "שרה נפקדה" אומר המדרש כי כל העקרות בעולם נפקדו ,כך כל אדם יכול לומר כי לא היה
נס לשרה .הנס יורד תמיד עם הסתר ע"י הטבע .אומרים חסידים כשאדם מבקש פרנסה הוא צריך
להכין לבוש מתאים לעולם העשייה .צריך לפרט את הסכום הנחוץ לו ולמצא עבודה מותאמת
לסכום המבוקש .להסתיר שזה יראה שזה לא בא מלמעלה אלא בדרך הטבע כי כך קבע הבורא
בקובעו כי הכל עובר דרך הטבע].
[ר] תמונת העיגול -כבר נתבאר לעיל בדיבור הסמוך.
[ש] בתמונת מרובע – פירושו ,אם היה שם הבחן מעלה ומטה ימין ושמאל ,היה זה מתבאר בתמונת המרובע ,שיש
שם ד' הצדדים הללו ,שהם הכינויים של ד' הבחינות הנ"ל .אמנם לא היה כן ,אלא בתמונת העיגול ,שאין בה ההבחנות
הללו ,כנ"ל בדיבור הסמוך.
[ת] תמונת המשולש – מורה על מדרגה שיש בה רק ג' בחינות ,שחסרה שם בחינה ד' .דהיינו ג'
צדדים :מעלה ,ימין ,ושמאל .וחסר שם צד מטה וזה נקרא תמונת המשולש.
עמוד 26מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
עמוד 27מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
ענף ב :הצמצום – סיכום ופירושים שונים
הכרם שלמה ,הצמצום הוא גילוי הכלי
הצמצום הוא כפשוטו אך אלא דברים שאין שם ונאמרים רק להבנתנו.
והנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית אשר בו ( -ענף ב אות ח) .אנו אומרים לגביו ית' דברים
למרות שאינם כך ,רק כדי לשבר את האוזן ולהבנת הדברים .כך לגבי הנקודה האמצעית ששם צמצם את אורו .האר"י
כותב "באמצע אורו ממש" פירושו הוא כל מה שאנו מדברים באמצע שם הוא לגביו ולגבי עצמו ולא לגבינו .שלא כמו
האמצע שלנו.
הקושיא שהקשו כל המפרשים היא :איך בבלתי בעל תכלית שייך לומר אמצעי ,שהרי בכל מקום שיש אמצע ,יש ראש
וסוף וכל אחד תירץ לפי דרכו .ומהר"ם פאפרש 30תירץ כי בערכנו אמר הרב זה וכו' .וכתב המורח"ו כתב לקמן בשער
מ"ב פ"א ,ולהלן מלשונו :ותכלית מה שאנו יכולים לדבר בו הוא כי הכתר הוא בחינת ממוצע ממציל ונאצל .הוא הבחינה
האחרונה מכל האפשר בא"ס אשר הוא האציל .היא הבחינה אשר בה שורש כל הי"ס בהעלם ודקות גדול שאי אפשר
להיות לנאצל יותר דקות ממנו ,כי למעלה ממנו רק אפס מוחלט .נמצא כי בבחינה זו ב' מדרגות :א .היא התחתונה והשפלה
ביותר מכל בחינות א"ס – כאילו נאמר דרך משל כי היא בחינת המלכות שבמלכות ,אע"פ שאינו כך כי אין שום דמות
וספירה חו"ש כלל ,רק לשכך את האוזן .ב .בבחינה זו יש בה כללות כל שלמעלה ממנה ומקבלת מכולם כנודע שהמלכות
מקבלת מכולם .עד כאן מלשונו.
נמצא שנוכל לומר ולכנות דברים בא"ס אפילו שאינם כך כמו שאנו מכנים אותם ,אלא כדי לשכך את האוזן שיובנו
הדברים בשכל החומרי של האנושי .כמו במידות ותארים וכינויים שלנו ולגבינו הם בדרך ממשות ,כך הוא שם ,שהכל
נמצא שם בתכלית ההעלם( .ענף ב אות ח)
יוצא כלל גדול :הוא עצמו יכול להגיד על עצמו כי הצמצום היה באמצעו ממש ואין אנו מבינים את הפירוש לכינוי אמצע
שלו ,כי אין דוגמה כמוה למטה ממנו ,כי האמצע שלו אינו כמו האמצע שלנו .הוא יכול לומר זאת על עצמו אך לא אנחנו,
כי באמרתנו אנו מגבילים חו"ש .ואם תומר כך ,שהאמצע שלנו דומה לשלו חו"ש ,איך הכתוב אומרְ:וְ ְאְלְ־ְְמְְיְְתְְדְְְמְיְוְְנְיְ
ְוְ ְְאְשְְו ְהְיְאְְמְ ְרְְקְְדְְוְ ְש׃ְְ(ישעיהוְמְכה)ְְ.וְ ְאְלְ־ְְמְיְְְתְְ ְדְמְְיוְןְְ ְאְלְְוְְְמהְ־ְְְְדְְמְו ְתְְְתְְְעְ ְרכְוְְְלְוְְ׃ְ(מְיח)ְ.יְאְְמְרְְ
ְקְְדְוְְשְ – הוא על עצמו .וְְמְ ְהְ־ְְדְְְמְו ְתְְְתְְעְְ ְרכְוְְְלְְו – הוא על מידותיו ושמותיו וכינוייו הכמוסים אצלו בתכלית הדקות
וההעלם והרוחניות.
וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ( -ענף ב אות ט) .לשיטתו :הבחנה בין
מאציל לאא"ס אך הם מאוחדים באחדות מוחלטת .הבחנה בין אמצע של א"ס שלו שלא כפי האמצע שלנו .דברים הנאמרים
להבנתנו ושאינם כך שם כפי שאנו אומרים אותם .והצמצום הוא התרחקות האור מהנקודה המרכזית ולא התרכזות אל
תוך הנקודה האמצעית" .א"ס צמצם אורו בהשוואה אחת" כי לשיטתו אין הבדל בינו ית' לבין אורו .צמצום באא"ס
לשיטתו הוא צמצום שלו .רק שאנו מדברים בלשוננו ואין הדברים שם כך.
מ"ב ענין הצמצום הזה הוא לגלות שורש הדינין – (כרם שלמה אות יא ע' לו)
30מהר"מ פאפרש – מורנו הרב מאיר הכהן פופרש ,מאה ,)1662-1624 ( 17מקובל ,מפיץ תורת האר"י ,מחשובי גורי
האר"י .ערך כתבי האר"י בעקבות רבו ר' יעקב צמח בשלושה ספרים ע"פ רמזים שמצא בכתב יד של המורח"ו :דרך ע"ח
כולל עיקרי קבלת האר"י ,פרי ע"ח הכולל טעמי המצוות וענייני הכוונות ,ונוף ע"ח הדן בענייני הגלגולים ופירושים
לזוהר.
עמוד 28מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
עיקר הצמצום כדי להתגלות הכלים ולהקריש ע"י הסתלקות האור הגדול וגם כדי לגלות שורש הדין כדי שיקבלו העולמות
שפע כפי המידה הצריך להם ולא יותר מדי ,כי החסד מתפשט יותר מן הצריך להן ולכן נגלה שורש הדין בהעלם רק הרבה
ע"י הצמצום.
כ"ש -צמצם את האור ,האור נצטדד בצדדים( ,ענף ב אות ט)
בראיה ראשונה מילה צמצום פירושה הוא מה איור 4צמצום -צדד אורו לצדדים מנקודה מרכזית
שהיה מפוזר בצדדים נתקבץ באמצע ונצטמצם
שם ,כמו הפירוש של צמצם שכינתו בין בדי אא"ס
הארון .אבל בכאן אדרבא הוא ההפך מזה ,כי מסביב
מה שהיה באמצע נצטדד בצדדים ,ופירוש לחלל
נצטמצם נתקבץ ,לכן כתב הרב הצמצום ללא גבול
התחיל מנקודה האמצעית של הא"ס ,פירוש
התקבצות ,הצטדדות של האור התחיל מנקודה חלל
האמצעית ,וממילא נשאר מקום האמצע אשר צמצום
ממנו התחיל הצטדדות של האור ,אויר ריקם לצדדים
וחלל אשר בו נאצלו העולמות כולם .ואל
תטעה בציור הזה של המדפיסים .כי הוא מורה
לנו שהנקודה נעשתה חלל ,היא הטבעת
העגולה והנקודה האמצעית מצביעה על
התחלת הצמצום לצדדים באופן הזה:
ובסוף ענף ג' יתבאר טעם למה הוזכר ענין הצמצום הזה ומה עניינו – האר"י מבאר לקמן למה הוצרך שיהיה
צמצום אשר צמצם א"ס אורו כאשר הוא מאיר לנראים הן מצדיהן והן מפנימיותם ,ומפרש הכ"ש את דברי האר"י שבהמשך .הטעם
הוא "מה שהרחיק אורו לצדדים מפני סיבת התגלות הכלים שיוכלו להתגלות ולהתהוות ,כי בריבוי
האור מתבטל הכלי ולא יוכל להתגלות ,לכן בהתחלה צמצם האור לצדדים כדי שיהיה המקום הזה
פנוי מן האור ויוכלו הכלים להתהוות( ".ענף ב אות יא) .ומקשה עוד בהמשך למה החזיר את אור
הקו לאחר הצמצום ,יכול היה להשאירו ולצמצום מסביב לקו .ומתרץ כי אין אפשרות לכלים
להתגלות ולהתהוות עד שיסולק האור לגמרי .רק לאחר התהוותם מחזיר את האור בתוך הקו ע"י
מידה ומשקל באופן שלא יתבטלו הכלים .יוצא כי כל ענין הצמצום לשיטתו הוא להעניק כול
לכלים להתגלות.
מב -מהדורה בתרא -ענין הצמצום הזה הוא לגלות שורש הדינים כדי לתת מידת מידת הדין אח"כ בעולמות וכח
ההוא נקרא בוצינא דקרדנותא" .כך הוא לשון הזהר ,בוצינא דקרדנותא הוא הדינין התקיפים .כל מקום
שרוצה הזהר להזכיר שם גבורות זוכרם בלשון בוצינא דקרדנותא ,וכאן בא לתת לנו הפירוש של
קרדנותא מה עניינו ואמר שהוא לשון חוזק כמו חטי דקרדנותא .ופירש אותם רש"י לענין החטים
שנתבקעו בספינה לצורך הפסח .שקרדנותא לשון חזקים וגם כאן לשון חוזק .ובוצינא הוא לשון
ניצוצות ,אם כך בוצינא דקרדנותא הוא לשון ניצוץ חזק והם הגבורות( " .ענף ב אות יא).
כ"ש ,הצמצום הוא התרחקות מהמרכז לצדדים( ,ענף ב אות י)
הצמצום הוא התרחקות האור בהשוואה אחת[ ,כי האא"ס שוה בהשוואה גמורה בכל מידותיו ,לכן
מוכרח שיצמצם עצמו בהשוואה אחת מכל צדדיו ] לכן ממילא החלל נשאר עגול בהשוואה אחת,
כי זה תלוי בזה .תמונת מרובע במקום עיגול לא הייתה מניבה השוואה .לכן סיים :לפי שגם א"ס
צמצם עצמו בבחי' עגול בהשוואה א' מכל צדדים.
מקום החלל נעשה עגול ושווה כדי שיבא לנאצלים השפע מן הצדדים בהשוואה אחת ולא שיבא להם מצד אחד יותר מן
שאר הצדדים או פחות ,לכן נעשה המקום עגול .לא השפע הוא השווה ,אלא אדרבא השפע המגיע לנאצלים אינו שווה.
אלא על כל עיגול ועיגול הנקרא נאצל ,כי מקבל את שפעו מן הא"ס הסובב מכל צדדיו בשיקול אחד .העיגולים לא מקבלים
עמוד 29מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
כולם אותו שפע אלא כל עיגול ועיגול לפי מדרגתו והתרחקותו מן הא"ס הסובב .השפע בא לו משם ע"י העיגול הקודם
לו ,שווה מכל הצדדים של העיגול ההוא ,כדי שלא יבא מצד אחד יותר משאר הצדדים.
מדגיש הכ"ש כי הרב מדבר כאן על ההארה של האא"ס הסובב הבאה על הנאצלים ולא על האור הבא להם מן הקו של
א"ס הנזכר אח"כ בסמוך .כי באור של הקו יש בו חילק מצד מעלה של עיגול לצד מטה שלו .סמכינן כאן כי יהיה בהארות
מן הקו שינוי בין צד מעלה וצד מטה .ובמבוא שערים 31כך לשונו :העולם החיצון מכולם היותר דבוק בא"ס לא
היה שינוי בחלקו לא למעלה ולא למטה וכו' .כי הא"ס מאיר בו בעיגול בהשוואה אחת מכל צדדיו,
וכן בכל שאר העולמות האור שלהם של כל אחד ואחד היה בהשוואה אחת בכל חלקיו ולא היו
ניכרים בהן חילוקי י"ס וכו' .והנה בעת אשר חזר ונתלבש קצתו תוך עולמות ,היה מוכרח שיתפשט
וימשך קו אחד דק מאוד וכו' .וע"י כן נמצאו מעלות חלוקות ונבדלות בעולמות שברא ואין כולם
שווים במעלה אחת.
ובסוף ענף ג' יתבאר טעם למה הוצרך ענין הצמצום הזה ומה ענינו:
כ"ש ,טעם הצמצום( ,ענף ב אות יא)
למה הוצרך שיהיה צמצום ,שהרי הוא מאיר להם בין מצדדיהם בין מפנימיות .ואם לעשות מקום חלל לצורך העולמות
הלא אפשר היה לו לברוא העולמות שם באותו המקום האמצעי בלי שיצמצם אורו וירחיקו לצדדים וייתן להם הארה כפי
הצריך להם .אלא מפרש הטעם הוא :מה שהרחיק האור שלו לצדדים ,מפני סיבת התגלות הכלים שיוכלו להתגלות
ולהתהוות .כי בריבוי האור מתבטל הכלי ולא יוכל להתגלות ,לכן בהתחלה צמצם לצדדים כדי שיהיה המקום הזה פנוי מן
האור ויוכלו הכלים להתהוות .צורך הצמצום הוא כדי לתקן מקום חלל לצורך העולמות שישבו כאן .ומה עניינו ,פירוש
כי על ידו ניתן כח לכלים להתגלות ולהתהוות.
ומה שכתוב הכוח ההוא נקרא "בוצינא דקרדנותא" פירוש ,כי זה לשון הזוהר .פירוש בוצינא דקרדנותא הוא הדינין
התקיפין ,כך הזוהר זוכר את הגבורות .בוצינא הוא לשון ניצוצים וקרדנותא הוא לשון חוזק ,בוצינא דקרדנותא משמע
ניצוץ חזק והם הגבורות .הוא שורשו של כח הצמצום.
האשלג ,תע"ס :בצמצום ד' בחינות ליצירת כלי
ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית -ד' הבחינות הנ"ל[ ,חכמה ,בינה ,תפארת ומלכות ] מכונות גם ד'
צדדים .ומשמיענו הרב ,שאף על פי ,שהצמצום לא היה אלא רק בנקודה האמצעית כנ"ל ,שהיא בחינה ד' ,מ"מ [ מכל
מקום] נסתלק האור מכל ד' הבחינות[ ,הצמצום היה על הנקודה האמצעית ,הרצון לקבל הגדול ,במלכות ,לכאורה האור
היה אמור להסתלק רק ממנה ,אך האור הסתלק מכל ד' הבחינות ].מטעם ,שאין ענין מקצת נוהג ברוחני ,וע"כ נסתלק גם
מג' בחינות[ .מטעם שאין ענין מקצת נוהג ברוחניות – קרי לא יתכנו חלקים ושיעורים כמו בגשמיות .ברוחניות זה הכל
או כלום .כך זה במציאות זמן המשכית .וכך גם בענייני המקום ] (תע"ס ,חלק א' ,אור פנימי ,אות ע').
ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל רקני מנקודה אמצעית ממש – כבר נתבאר לעיל באות ד' ובאות ה' ע"ש.
[שם הוסבר כי לפני הצמצום לא היה מקום פנוי ,דהיינו מקום חיסרון .קרי לא היה רצון לקבל היה רק רצון להשפיע
בלבד .מקום=רצון .וכעת עם הצמצום והתרחקות האור לצדדים מהנקודה האמצעית ,התגלה בה רצון לקבל ,שינוי צורה
והסתלקות האור הוא הרצון להשפיע( ].תע"ס ,חלק א' ,אור פנימי ,אות פ').
31רבי חיים ויטאל כתב את דרושיו של רבו האר"י לפי סדר שמיעתו אותם ,במה שכינה "קונטרס הקיצור" .ואחר כך היה נוהג לסדרם ולהרחיבם.
כתיבתו מסווגת לשלוש :הכתיבה הראשונה ,נקראת על ידו עץ חיים כוללת את קונטרס הקיצור ,אותו היה כותב מיד עם השמיעה; הכתיבה
השנייה נקראת ברוב המקומות "מבוא שערים" ,ובה כתב ויטאל מסכת מסודרת של כל סדר האצילות ,סדר הנבואה ורוח הקודש ,וסדר
הגלגולים ,על פי עיונו בדברי רבו והכרעותיו .הכתיבה השלישית כוללת עריכה מקיפה יותר :ויטאל קיצר בה דרושים ששמע מהאר"י ,וכתב
דרושים שונים שבהם ביאר עניינים מוקשים בקבלה .כתיבה זו נערכה בספרים אוצרות חיים ,קהילת יעקב ,אדם ישר א ,עולת תמיד וזוהר הרקיע.
עמוד 30מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
חלל רקני -פירוש ,בלי הבחן מדרגות של קטן וגדול .ואין להקשות ,מאחר שכבר נגלה שינוי הצורה,
שישנו בנקודה האמצעית על ידי הסתלקות האור ממנה ,בעל הסולם מציין בשינוי בצורה הבחנה
בעלת שתי פנים :המאציל בעל רצון להשפיע והנאצל בעל רצון לקבל .כך הוא מסביר את אמרת
האר"י כי היה חלל ריקני .אך בשינוי זה הכרח הוא להבחין בשינויים הקטנים כפי שהוא מתאר
אותם בד' מדרגות הבאות בהדרגה :א"כ [אם כן] בהכרח ,שהוכרו משום זה גם המידות הקטנות ,זו
קטנה מזו ,שבשינוי צורה בתוך ג' המדרגות הקודמות ,אשר הבחינה הג' למשל זכה מהנקודה
האמצעית ,משום שמידת הרצון לקבל שבה היא פחותה יותר מבבחי' ד' ,וכן בחינה ב' היא זכה
יותר מבחינה ג' ,כי מידת הרצון שבה פחותה יותר מבחינה ג' ,ובחינה א' היא זכה יותר מכולן ,כי
מידת הרצון לקבל שבה פחותה מבכולן ,וע"כ ,שינוי צורתה אינו ניכר כמו בהן .זכות קרי רצון
להשפיע וככל שהוא קטן זכות קטנה.
בעל הסולם שואל בתמיהה איך האר"י אומר כי הצמצום היה בהשוואה מסביב לנקודה האמצעית?
זה היה נכון לומר לו הצמצום היה נובע עקב שינוי צורה של הנאצל .כי אז הנקודה האמצעית
מסלקת ממנה את הרצון להשפיע ומאמץ את הרצון לקבל .שינוי צורה זה יזום ע"י הנאצל גורם
מיד להסתלקות האור בעל רצון להשפיע .אך מסביר בעל הסולם לא הנאצל ,במקרה שלנו הוא
מלכות דא"ס ,לא היא יזמה את הצמצום אלא המאציל ,כי עלה ברצונו .מה עוד שלא היה שם
שינוי צורה שיחייב היפרדות :הרי שיש כאן הבחן מדרגות של קטן וגדול ,ואיך אומר הרב ,שהצמצום
היה בהשואה א' בסביבות הנקודה .והתירוץ הוא ,כי הצמצום לא עשה את הנקודה האמצעית לבחינת
"סוף" .כלומר ,אם היה האור מסתלק מהנקודה מסיבת שינוי הצורה שיש בה ,אז ודאי היתה נעשית
משום זה לבחינת "סוף" ,שפירושו ,הדרגא הפחותה ביותר שאין למטה הימנה בפחיתות ,אשר אז יצא
לנו להבחין גם כן ,את ג' הבחינות הקודמות ליותר חשובות מהנקודה האמצעית ,על דרך זו למעלה
מזה .אכן לא היה כן ,כי הצמצום לא נעשה מחמת שינוי הצורה שיש בנקודה ,שזה לא יתכן,
שהרי עדיין במלכות דא"ס אנו עוסקים ,אשר שם אין שום שינוי צורה בינה לבין האור ,שהם שניהם
באחדות הפשוטה בסוד הוא ושמו אחד כנ"ל.
אלא הצמצום שאינו גורם לשינוי צורה נעשה מצד המאציל בהתאם למטרת הבריאה לברוא בריאה
בעלת רצון לקבל להנאת הנברא אך לאחר התיקון יתהפך אצלו לרצון לקבל ע"מ להשפיע נחת רוח
ליוצרו .וזה רצון לקבל בעל מעלה גבוהה שאינו למען הנאה עצמית :אלא הצמצום נעשה ,רק בסוד
שעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות וכו' כנ"ל (אות מ' ד"ה פירוש ,עיין שם) ,שפירושו ,שחשק
לאותה השואת הצורה ,אשר עתידה להתגלות על ידי בריאת העולמות ,דהיינו ,צורת הקבלה על
מנת להשפיע נ"ר ליוצר ,שיש בזה מעלה יתירה מאד נעלה :כי מצד אחד ,הוא השפעה גמורה ,כי
כל הרצון הוא ,רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה ולא לצרכי עצמו כלום ,ועל כן שוה צורתו
לגמרי עם האור העליון של המאציל ,ונמצא דבוק בו ית' בתכלית הדביקות .ומהצד הב' ,אפשר
לו להעמיק ולהגדיל את כלי הקבלה שלו עד אין סוף ואין תכלית ,כי עתה אין צורת הקבלה
עושה שום שינוי צורה ,כי היא באה מתוך הרצון להשפיע .וע"ד שאמרו חז"ל (במסכת קידושין דף
ז' ע"א) ,שבאדם חשוב" ,נתנה היא את כסף הקידושין ואמר הוא ,הרי את מקודשת לי ,הרי זו
מקודשת ",ואע"פ שכתוב בתורה ונתן בידה ,שהבעל מחויב ליתן את כסף הקידושין ,מ"מ כיון שאדם
חשוב הוא ,הנה האי הנאה דמקבל מינה ,זה חשוב כמו נתינה ממש ,עש"ה .הרי ,ש"הקבלה על מנת
להשפיע" ,היא נתינה ולא קבלה .כי על כן אדם חשוב המקבל ממנה כסף ,דומה ,כמו שנותן לה כסף,
והוי כמ"ש בתורה ,ונתן בידה ,מטעם שהוא מקבל רק כדי להשפיע נ"ר [נחת רוח] אל האשה,
שתתכבד על ידי קבלתו( .תע"ס ,חלק א' ,אור פנימי ,אות צ').
ונמצא לפי המבואר ,שכל עיקר סיבת הצמצום היתה ,רק לסיבת החשק לצורה החדשה של ה"קבלה
על מנת להשפיע" העתידה להגלות על ידי בריאת העולמות (כנ"ל אות מ' ד"ה פירוש) ,אבל לא
כלל משום איזו עביות שהרגיש בנקודה האמצעית ,כי לא היו שם שום עביות ושום שינוי ח"ו כנ"ל,
עמוד 31מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
ולפיכך לא נעשתה הנקודה האמצעית לבחינת "סוף" ,מחמת הצמצום .ולפיכך לא יתכן כלל להבחין
ענין קטן וגדול ,וז"ש הרב שהצמצום היה בהשואה גמורה( .תע"ס ,חלק א' ,אור פנימי ,אות צ').
והנה הצמצום הזה היה בהשואה א' בסביבות הנקודה האמצעית ריקנית ההוא באופן שמקום החלל ההוא היה עגול מכל סביבותיו
בהשוואה גמורה ולא היה בתמונת מרובע בעל זויות נצבת לפי שגם א"ס צמצם עצמו בבחי' עגול בהשוואה א' מכל צדדים
צמצום פירושו שהמלכות דא"ס מיעטה הרצון לקבל שבה
עלה ברצונו
וז"ש הרב ,כשעלה ברצונו הפשוט לברוא וכו' .עלה :פירושו שנתעלה בזיכוך ודביקות ע"י שהקטין
וצמצם את שיעור הרצון לקבל הטבוע בו כדי להשוות צורתו לאור העליון ,ואע"פ שהרצון לקבל
שבא"ס ,הנקרא מלכות דא"ס 32או "שמו" כנ"ל[ ,כנזכר למעלה] לא היה לו שום חסרון בדביקות
עם אור העליון מחמת שינוי הצורה שבו ,כאמור ,עכ"ז קישט את עצמו להשוות צורתו אל אור
העליון ,ולהסתלק עכ"פ [על כל פנים] מגדלות הרצון לקבל הזה הנקרא בחינה ד' שבו ,כדי להדבק
יותר באור העליון .כי קירוב הצורה עושה דביקות ,כנ"ל ד"ה [ דיבור המתחיל] אמנם ,וזהו שמתבטא
במלת "עלה" ,כלומר ,שעלתה המלכות דא"ס ,שה"ס [הוא סוד] "הרצון הפשוט" ,ונתדבקה אל
האור העליון ,דהיינו שמיעטה את הרצון לקבל שלה ,כמבואר( .תע"ס ,א ,א ,מ).
ואז נעלם האור ,כי אין אור בלי כלי( .תע"ס ,ח"א ,הסת"פ ,יד) :וזהו דבר הצמצום ,אשר הרצון לקבל ,הכלול באור
א"ס ב"ה ,המכונה מלכות א"ס ,שה"ס מחשבת הבריאה שבא"ס ,כנ"ל ,הכוללת כל המציאות ,קישטה בעצמה להתעלות,
ולהשוות צורתה ביותר ,לעצמותו ית' .וע"כ ,מיעטה את רצונה מלקבל שפעו ית' ,בבחי' הד' שברצון ,כמו"ש זה לקמן,
בכוונה ,שעל ידי כן יתאצלו ויבראו העולמות עד לעוה"ז ,שבאופן זה תהיה מותקנת צורת הרצון לקבל ,ותשוב אל צורת
ההשפעה ,ובזה תבוא בהשואת הצורה אל המאציל .והנה אחר שמיעטה ,ברצון לקבל ,ממילא נסתלק משם האור,
שכבר נודע ,שהאור תלוי ברצון ,והרצון ,הוא המקום של האור .כי אין כפיה ברוחניות.
היתה הטבה שלמה בא"ס .עם הצמצום החלה התפרטות ההטבה קמעא קמעא האמורה להסתיים
באלף העשירי .הבריאה איננה מסוגלת לעכל את ההטבה השלמה הרוחנית אלא בהתחלקותה
לחלקים קטנים אותה החל הצמצום של מלכות דא"ס .הנברא נהנה מהשפע האלוקי באמצעות
הגשמיות המגבילה ולא ע"י תכונת האין סופיות שברוחניות .הנאת הנברא ללא גבול מורגשת
כסבל ,היא חייבת להיות בעלת גבול ומידה בהיותה במהותה שייכת לגשמיות .ורק כאשר היא
מורגשת לסירוגין ,הנאה – אי הנאה – רק בצורה זו היא יכולה להמשך לאורך כל חיי האדם .לכך
אומרים כי סוד ההנאה בגשמיות הוא דרך הגבול .לדוגמה :אכילה ללא גבול גורמת לסבל ,לעומתה
אכילה במידה מעניקה הנאה .כך גם רעיון השבת העוצר את שגרת חיי היום יום השוטפים .הוא
מבצע הרפיה מהחול וע"י כך מאפשר הנאה מהחול ומהשבת .כך גם באיסור התורה של האישה
על בעלה בעת נידתה ,אמרו חז"ל כך נעשת חביבה עליו כמו בשעת כניסתה לחופה.
הצמצום מאפשר המשכת הקלקול ליד המשכת השפע
והנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית אשר בו באמצע ממש –
ענין הצמצום ,מבאר איך יצאה מהפועל השלם ,פעולה בלתי שלמה ( -תע"ס ,ח"א ,הסת"פ ט) .מציין בעל הסולם את
התמיהה איך רעיון הרע שהוא הפוך לחלוטין מהטוב והמטיב נמשך ומגיע ממנו לעולמנו במטרה להדגיש את שלילת
הדעה שהן שתי מחשבות שונות חלילה ,שהרי הכל כלול ברצונו בשלמות ואחדות תמימה אחת :והיינו שהאריך הרב ז"ל
32היא בחינת הרצון לקבל הנמצא בהכרח שם( .תע"ס חלק א מילות).
עמוד 32מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
בפרקים ראשונים שבספר הזה ,בענין הצמצום הא' ,להיות הענין הזה החמור שבחמורות ,כי הכרח הוא ,אשר גם הקלקולים
וכל מיני החסרונות ,המה נמשכים ובאים הימנו ית' ,וכמוש"כ יוצר אור ובורא חושך ,והנה הקלקולים והחושך המה הפך
אמיתי לו ית' ,ואיך אפשר שימשך זה מזה ,ואיך באים ביחד עם האור והעונג שבמחשבת הבריאה .ואין לומר ,שהם ב'
מחשבות מיוחדות זו מזו ,שח"ו לומר ולהרהר כזאת ,כנ"ל .וא"כ איך כ"ז נמשך הימנו ית' ,עד לעולם הזה ,המלא חלאה
יסורין וזוהמא גדולה ,ואיך הם מתכלכלים יחד במחשבה היחידה.
וז"ש הרב ,והנה אז צמצם את עצמו וכו' :כי כבר נתבאר (לעיל אות ו') ,שכל מידת שפעו ואורו ושיעור קומתו
של הנאצל נמדדים בשיעור הרצון לקבל שיש בו ,עש"ה[ ,עיין שם הטיב] .פירוש :רצון לקבל שיש באדם הוא הערך החשוב
ביותר שיש בו ,הוא חיותו המאפשרת הוויתו ומציאותו .הוא המעניק לאדם כשרון בתחום שנבחר על ידו ומאפשר לו
הצלחה בו .רצון לקבל גדול יכול לשרת את הבורא אך גם יכול להשתעבד לס"א .נקרא שהקומה השלמה נופלת לקליפות.
רצון לקבל אפסי מקרב האדם למות .חז"ל ציינו תמריצים המעוררים את הרצון לקבל" :אלעזר הקפר
אומר ,הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" ) אבות ד ,כא) .משמעות עולם הוא
העלם .התמריצים מוציאים מן העלם ומגלים את האדם .אך נדרשת שליטה בהם של האדם והכוונתם
לקדושה ולא לטומאה .דצמ"ח הוא גם מושג חברתי :דומם מייצג את ההמון העם ,והתאווה מוציאה
את הפרט ממצב של אנונימי ומגלה אותו ,קרי התאווה מעבירה אותו ממדרגת דומם למדרגת צומח.
ומן הצומח לחי האדם עובר בזכות הכבוד .הקנאה מעבירה ממדרגת החי למדרגת המדבר .הכוזרי
מוסיף מדרגת היהודי שהמעבר אליה מן החי הוא באמצעות הזכות .עבודה זכה מגלה את מלכות
האלוקים ע"י הכוונת שלושת הנדבכים האלה ,תאווה ,כבוד וקינאה .כך המקובלים מבקשים להדגים
כי במהות הצמצום הוא זמני ולא יתכן במהות .הרחבת הרצון רצויה בתנאי שהתאוות המתעוררות
יכוונו נכון .רעיון הסיגופים לא רצוי כלל בהיותו מצמצם את הרצון .בתפיסה הזאת לחיות זה
לרצות .הפסקת הרצון היא המוות.
ולפיכך ,מאחר שהמלכות דא"ס הנ"ל [ הנזכרת למעלה] צמצמה את עצמה ,ומיעטה את הרצון לקבל שבה ,הנה ממילא
הסתלק האור והשפע מחמת מיעוט הרצון .אין כפיה ברוחניות ,האור הממלא את הכלי אינו כופה את עצמו .רק הרצון
לקבל קרי הכלי ,קובע מידת הקבלה או אי קבלת האור .לא האור קובע כמה ישפיע אלא הכלי המקבל מגדיר כמה הוא
מבקש לקבל .מה עושה האור כאשר הכלי דוחה אותו? הוא מסתלק .כך עם הצמצום ברצון לקבל של המלכות דא"ס האור
שהעניק לה שפע ,הסתלק .צמצום הכלי ברצונו לקבל גרם להסתלקות האור ,שהרי ללא כלי אין האור יכול להופיע.
כדוגמת מי הים האין סופיים ורק הכלי המכיל אותם מגבילם ועושה אותם סופיים.
וזה הוא ענין הצמצום .אשר התעלות הרצון גרמה להסתלקות האור והשפע משם( .תע"ס ,א ,א ,מ)[ .להבנה ראה
הסבר באות נ' להלן .].להבנת המהלך מביאים דוגמת לימוד ילד את משחק השחמת .בהתחלה המלמד משחק שני תפקידים,
שלו עצמו ושל הילד .כך הבורא נוהג עם הבריאה ,בהתחלה גם כמשפיע וגם כמקבל .מלמעלה למטה שפע אין סופי מוענק
לבריאה אך מלמטה למעלה הכלי מצמצם כדי לעקל את השפע ולהגביל אותו לממדיו .כך מלכות דא"ס צמצמה את רצון
לקבל עקב רצונה להשוות צורה ולהיות אף היא בעלת עם רצון להשפיע .כך נגרמה הסתלקות האור שאיננו כופה את
עצמו.
וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל רקני מנקודה אמצעית ממש
כזה .
סיבת הצמצום
וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית -מרחק הרוחני נתבאר באות ל'
ד"ה [דיבור המתחיל] אמנם ע"ש [ .שם התבאר כי שינוי צורה מבדיל ומרחיק והשוואת צורה
מטשטשת הבדלים ומקרבת] גם נתבאר שבא"ס ב"ה לא היה שום ריחוק ח"ו בין הנקודה האמצעית
שה"ס [ שהוא סוד] הכלי ובין האור ,ע"ש ,אמנם אחר שצמצם האור מתוך הנקודה האמצעית ,הנה
נתגלה בזה ,שינוי הצורה שבה מן האור ,שהרי האור העליון אין בו מבחינת הרצון לקבל ולא כלום,
אבל הנקודה היא בבחינת "רצון לקבל" המשונה מן האור כנ"ל ,וכיון שנשתנתה צורתם זה מזה,
[עכשיו השינוי צורה התגלה .קודם היה שינוי צורה כמוס .כשהכלי פעל וצמצם את עצמו אז התגלה
עמוד 33מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
השינוי ביניהם .והריחוק ביניהם הולך וגדל ].הרי המה רחוקים זה מזה במידת ההפרש של השינוי
הזה ,כנ"ל ,וז"ש הרב "ונתרחק" וכו'( .תע"ס ,חלק א' ,אור פנימי ,אות ס').
הרמח"ל – הצמצום הוא דרך פעולה מוגבלת
פתח כד – המשכת הפעולה לחוץ ממנו
פתח כד –הקדמה :לקח לו דרך פעולה מוגבלת
"בענין המשכת הפעולה לחוץ ממנו -רצה הא"ס ב"ה ועזב את בלתי -תכליתו ,ולקח לו דרך פעולה
מוגבלת ,וזה נקרא צמצום א"ס ב"ה:
אחר שידענו מה שתלוי בהבנת הספירות ,וידענו שהם מחודשות( ,ניתנות להראות מה שלא ניתן
לאא"ס) צריך עתה לדעת דרך השתלשלותם (דרך יציאתם זה מזה) אחרי שנתחדשו .הנה כבר שמעת,
שיש בצפית המרכבה -מראה ופתרון ,דהיינו הבנה וראיה .והנה עתה שאני מפרש לך הפתרון של
המראה ,שפרשתי לך כבר במקום אחר ,הנה היית צריך להבין למפרע מהו הנראה במראה ,שזה
פתרונו .ולמען הקל מעליך מכאן ולהבא ,אציין לך כל ידיעה -מה היא במראה:
חלקי המאמר הזה ג' .ח"א ,בענין המשכת הפעולה וכו' ,שהוא הידיעה במה היה הצמצום .ח"ב,
רצה הא"ס ב"ה וכו' ,והוא ידיעת מה היה הצמצום .ח"ג ,ולקח לו דרך פעולה ,והוא ידיעת איך היה
הצמצום( ":פתח כד הקדמה)
הקדמה ,מתוך פתח ז -מרכבה
" והנה כל ההרכבה והאריגה הזאת נראית לנביאים או לנשמות ,והוא הנקרא מרכבה .אך כחות
המחשבה אי אפשר לראות ,כי הם פשוטים ,ואינם ניתנים ליראות לפי עצמן .אבל רצה רצון העליון
שיראו בדרך אורות ,ובדמיון נבואי ,נראים בכל מה שאנו מזכירים בהם ,פירוש ,פרצופים ,עולמות,
הלבשה ,עליות ,וירידות ,וכל הדברים האלה .אך כבר ידענו שאין הכחות האלה כך ח"ו ,אלא נראים
כך בדמיון הנבואי ,שכן כתיב בהדיא" ,וביד הנביאים אדמה" ,שהוא ית"ש מסתיר עניני מחשבתו
העמוקה באותם המשלים הנבואיים .אבל האמת -שהם רואים כך ,וגם זאת הראיה אינה כראיה
גופית וכדלקמן ,אבל הם רואים ענינים רוחניים שענינם הלבשה עליה וירידה .אך גם זאת הראיה
אינה אלא ראיה נבואיית ודמיונית ,שר"ל כל אותו עומק המחשבה והעצה העמוקה והרחבה שזכרנו.
נמצא שאין הדרושים הנאמרים משל כלל ,כי העליה וירידה והלבשה ,וכל הדברים שאמרנו ,ישנם
באמת בחזון ובנבואה ,אלא שאותו החזון עצמו ואותה הנבואה אינו אלא דמות נבואי ,ויפה כח
הנביאים שרואים החזון ,ומבינים הענין ,וכדלקמן .נמצא ,שהענין הוא סדר עצה עמוקה ,שכשרצה
המאציל העליון להראותו -מראה אותו בסדר המרכבה ,והושם לפרקי המרכבה הזאת שמות ,כל
פרק בפני עצמו ,והם שמות הספירות והפרצופים .והחזיונות מראים כל המצבים והתכונות .כי הנה
כשיש מציאות זה של החזון הנבואי ,יכולים לראות במינים רבים של זה הסוג ,פירוש -בכמה מיני
ציורים ודמיונות ,בכל מה שאנו מזכירים בכל העולמות והפרצופים( ":פתח ז סוף חלק א)
פתח כד – חלק א :המשכת הפעולה חוץ ממנו
"בענין המשכת הפעולה לחוץ ממנו ,ר"ל כי הרצון העליון ,שהוא א"ס ב"ה ,כולל מיני כחות לאין
קץ ותכלית .אך אין אנו מדברים מן הבלתי -תכלית ,שאין לנו שייכות בו ,אלא מן הכח אשר בין
כחותיו הבלתי נספרים ,שהוא סיבה לנו .הכח שהוא סיבה לנו הוא כח המשכת הפעולה חוץ ממנו,
שענינו בריאת נבראים והנהג אותם .אם כן אין אנו מדברים אלא בענין המשכת הפעולה חוץ ממנו.
עוד מן הצמצום עצמו יתאמת לך כן .וזה ,כי הנה הצמצום לא היה אלא לצורך הבריאה .כי אם
היה לטעם אחר -היה נראה ממנו תולדה אחרת .וכיון שאין אנו רואים לו תולדה אחרת ,והבריאה
עמוד 34מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
היא תולדה לו באמת ,אם כן נאמר שהוא לצורך הבריאה .ועוד ,פעולתו בעצמה אינה אלא הכנה
לברוא לפי מהות הנבראים ,אם כן הצמצום הוא לצורך הבריאה .אך מה שנעשה בכל שאר הכחות,
חוץ מן הכח שהוא סיבה לבריאה -אינו לצורך הבריאה .אם כן אין הצמצום אלא במה שהוא לצורך
הבריאה ,שהוא כח המשכת הפעולה חוץ ממנו .ענין זה במראה ,נראה הצמצום במקום אחד ,וכל
סביביו א"ס ב"ה ,והיינו שלא הוסר הבלתי -תכלית אלא ממקום אחד שהוא המצומצם":
פתח כד – חלק ב
"רצה הא"ס כ"ה ועזב את בלתי תכליתו ,כי הנה ברור לנו ,שהרצון העליון מצד עצמו הוא בלתי
-תכלית .ועל כן לא נחשוב שברא מה שהיה יכול לברוא ,ויותר מזה לא היה יכול לברוא ח"ו .אלא
ודאי היה יכול הרבה יותר ,אלא שלא רצה .ולא פעל בדרך כל יכולתו ובלתי -תכליתו ,אלא
באותו כח ששיער היות שלמות נאה לפעול בו ,לפי המכוון בפעולה עצמה .נמצא שאף על פי שהוא
בלתי -תכלית מצד עצמו ,עזב את בלתי תכליתו בדבר הבריאה .על כן נאמר שהכח הזה שהוא
הסיבה ,כבר נעזב מן הבלתי -תכלית ,שסר ממנו ".
פתח כד – חלק ג
"ולקח לו דרך פעולה מוגבלת ,וזה נקרא צמצום א"ס ב"ה ,ר"ל שאין הצמצום העדר לבד ,אלא
קיום .הבלתי תכלית נעדר בענין זה ,אבל הגבול מתקיים ,והוא שורש הדין שנתגלה .יש להקשות,
אם הצמצום הוא רק הסתלקות -איך שייך בו קיום ומציאות .תשובה ,הרצון הרוצה לגלות הדברים
אל הפועל -הוא העושה כל זה .אך מה שהוא רוצה לגלות -הוא הכח המוגבל ,שעל כן שולל
ממנו הבלתי -תכלית .אם כן מעשה הצמצום הוא קיום לגבול המתגלה ,שהרצון מגלה אותו.
וההעדר לבלתי -תכלית .ענין זה במראה ייראה ,במקום הנשאר מצומצם -היות שורש הדין מתגלה
שם .שהוא מה שנתקיים במעשה הזה":
פתח כה – הצמצום עשה שיראה האור והזיו
פתח כה –הקדמה :אור הנראה הוא אור הקדום שנתמעט
הצמצום הזה עשה שיראה ממנו ב"ה -האור והזיו .מה שקודם לכן -ומה שגם עתה אין הצמצום
מגיע לו -אינו ניתן להיות נראה ומושג כלל .וזה האור שניתן ליראות ,נקרא אור נאצל ,כי הוא
נראה כמו אור שנתחדש .אך באמת אינו אלא איזה בחינה מן האור הקדום ,שנתמעט כחו בסוד
הצמצום:
אחר שנתפרש מציאות הצמצום ,צריך לפרש מה נולד מזה ,וזה מן הנולד בראשונה:
חלקי המאמר הזה ב' .ח"א ,הצמצום הזה עשה וכו' ,לדעת שהיראות הספירות הוא תולדת הצמצום.
ח"ב ,וזה האור ,לדעת התולדה הזאת מה היא ועניניה:
פתח כה –חלק א:
א .הצמצום הזה עשה שיראה ממנו ב"ה ,כי הלא כבר ידעת ושמעת שהבלתי -תכלית הוא
הבלתי נראה( .הוא האין סופיות) ואמנם הדרך המוגבל שהיה כלול בא"ס ,היה גם הוא
בלתי נראה ,מפני שליטת הבלתי -תכלית עליו( ,שליטת האין סופיות על הגבוליות)
שהיה הופכו אליו .כשבא הצמצום ,והסיר מן הדרך הזה הבלתי -תכלית ,נשאר דרך הזה
נראה( :הסרת האין סופיות גלתה את הגבול)
ב עשה שיראה ממנו ב"ה האור ,ר"ל האור שאמרנו למעלה שרצה הא"ס שימצא ,והיינו הראות
מדות החק העליון בדרך הארה .ותבין בזה ,שאין זה לבדה תולדת הצמצום ,וגם לא יוצא בהכרח
מן הצמצום ,כנמשך מן הקודם .אלא הצמצום הוא רק שיסיר הא"ס ב"ה את בלתי -תכליותו מן
המשכת הפעולה חוץ ממנו .ומן אז והלאה יהיה לפעולה חק מסודר .אלא שבהצטרף לזה רצונו ית'
עמוד 35מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
שהחק יראה ,אז נמצא ענין זה של היראות אור .נמצא ,שלא זה לבד תולדות הצמצום ,ולא דבר
נמשך מן הצמצום לבדו .אבל עד שלא היה הצמצום ,לא היה מציאות לדבר זה .אם כן נאמר
שהצמצום עשה הדבר הזה ,לא לפי שהוא [סיבה] לדבר ,אלא לפי שהוא סיבה למציאות:
ג האור והזיו -ענינו מה שמזהיר מן העצם המאיר ,וסובב עליו .ר"ל אין ההארה דבר בלתי מתיחס
באלקות ,שיורה אותו רק על צד ההסכמה ורצון ,אלא דבר מתיחס ומורה עליו ביושר .וזה ,כי הנה
כל מה שאנו רואים באלקות -הוא הספירות ,אך הספירות הם דרך אחד שרצה הרצון העליון
להראות בו חוקיו ,שאינו דרך עצמי אליו ,אלא רצוי ממנו .אם כן אין אנו רואים מן האלקות שום
דבר עצמי ,אלא נרצה ממנו יתע אם כן ,לא תוכל לקרוא לספירות אלקות ,אלא הוראת אלקות.
דרך משל ,השם בכתב מורה על בעל השם ,ואין באותיות השם דבר עצמי ומתיחס אל בעל השם,
אלא על דרך ההסכמה ורצון מורה עליו .אין האותיות אלא הוראת בעל השם ,לא חלק או שום צד
ממנו ,שיהיה להם שום מהות ממה שיש בו.
אך הספירות קראנום אלקות ,אם כן צריך שבהארה תהיה דבר מתיחס אל האלקות .אלא כן הוא
האמת -הארה מתיחסת אל האלקות .ואיך מתיחסת? האלקות נסתר מן הנבראים ,אך עם כל זה
צריך שיהיה להם גילוי ממנו בשעה שמתגלה עליהם .הא למה זה דומה? משה רבינו ע"ה היה לו
קירון אור ,מי שעומד לפני משה ויבוש מלהסתכל בפניו -ישפיל עיניו למטה ,אבל יראה את זיוו.
כך האלקות מתגלה על הנבראים ,ואינם רואים בו .ומה יראו? רק הזיו המתנוצץ ממנו ,וזה הזיו הם
הספירות.
הזיו מתיחס אל בעליו ,והוא גילוי הוד העצם הנכבד המסתתר ,וזה מתגלה ממנו .ההארה ההיא,
שהיא הספירות ,היא זיו של א"ס ב"ה ,דהיינו גילוי הודו .אם כן מתיחסים הם לא"ס ב"ה ,שהוא
בעל ההארה הזאת .יש להקשות ,הזיו לפי שהוא מתיחס -הוא עצמי לבעל הזיו .אך "הארה" אמרנו
שהיא בדרך רצון ,ולא עצמית .אם כן אינה זיוו? תשובה ,רצון היה שיהיו הספירות מושגות אל
הנבראים באיזה דרך שיהיה .ההארה בספירות היא התמשכם בהשגה אל הנבראים .אם כן ההארה
היא רצונית ,ולא עצמית .וגם הרצון היה -שהתמשכות זה יהיה בדרך הארה .והיה יכול להיות
בדרך אחר ,כל דרך שהיה .והוא שיהיה להמשיך השגתם אל הנבראים -היה כמו הזיו המתיחס
לבעליו ,שנותן השגה מהם בלי ראיית עצמותם .אם כן ההארה היא רצונית ,ועם כל זה היא זיו
מתיחסת לבעליו ,רצונית מצד צורתה ,אך מתיחסת מצד ענינה .על דרך זה אמרו חכמים -ונהנים
מזיו השכינה -אותה אינם רואים ,אבל כבודה משיגים ,שעומד עליהם:
ד מה שקודם לכן -ומה שגם עתה אין הצמצום מגיע לו -אינו ניתן להיות נראה ומושג כלל,
והיינו שזהו אותו האור שאמרנו ,שהוא ההפרש שבין הספירות המצומצמות ובין כל המציאות קודם
הצמצום ,וכן בין א"ס ב"ה גם אחר הצמצום:
פתח כה –חלק ב:
א .וזה האור שניתן ליראות ,נקרא אור נאצל .שזהו מה שקוראים המקובלים אור נאצל .וזה שיכולים
לטעות בלשון הזה -לפרש שהספירות הם אור חדש ,שהמשיך והאציל ממש הא"ס מעצמו ,ועדיין
הוא אלקות ,כי הוא דבק בו .וזה טעות ודאי ,כי המשך דבר מדבר הוא מקרה גופני .אם כן אי אפשר
לומר באלקות -המשיך דבר מדבר ,שהדבר הנמשך יהיה גם כן אלקות .אלא אור נאצל נקרא ,מפני
הטעם הכתוב כאן:
ב .כי הוא נראה כמו אור שנתחדש ,ר"ל אין צריך שיהיה נאצל מחדש עצם האור ,אלא שיתחדש
להיות במציאות אור .וזה ,כי כל מציאות שניתן לנושא ,שלא היה לו מתחלה ,נקרא חידוש מציאות.
אך במציאות ניתן מציאות אחד ,שהוא המצא אור נראה ,שלא היה כן מתחלה .אם כן הוא אור
מחודש המציאות .שאף על פי שהעצם הוא הראשון ,מציאות האור הוא מחודש ,וזה ר"ל אור נאצל:
עמוד 36מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
ג .אך באמת אינו אלא איזה בחינה מן האור הקדום ,שנתמעט כחו בסוד הצמצום ,כי הדרך המוגבל
כלול היה בא"ס ב"ה ,אלא שהבלתי -תכלית היה מגדיל אותו האור לבלי גבול .הוסר ממנו הבלתי
-תכלית -נשאר בכחו הקטן .אם כן אור מהא"ס ב"ה עצמו הוא ,אלא שהצמצום הקטין כחו והגבילו.
ענין זה במראה יראה ,התאצל אור מחודש מן השורש הנעלם ,שהוא א"ס ב"ה:
הרש"ש ,ר' שלום שרעבי – הצמצום אינו כפשוטו33
ענין הצמצום אינו כפשוטו שהאור נצטמצ ונשאר חלל וכו' ,ועל זה באה האזהרה :ולא תחללו את שם קדיש (אצור כב
לב) ,שלא תדמו שיש חלל באא"ס חו"ש ,רק הכוונה היא העדר הגילויכמו שהוא בבחינת א"ס לגבי המקבלים ,שלגבי
המקבלים אינו נגלה רק במידה ושיעור לפי ערך הכלי שלהם שזה בחינת הקו וחוט שנקרא בשם קו דק להיותו מצומצם
לפי ערך המקבלים .אבל מצד עצמות האור הוא ממלא כל חללגם עכשיו לאחר הצמצום כמו קודם הצמצום בלי שום שינוי
כלל .כמו שכתוב אני הוי"ה לא שניתי בין קדם האצילות והבריאה ובין אחר שהאציל וברא .ויובן ע"פ משל מרב משפיע
שכל לתלמידו :שאם היה משפיע לו גלוי אור שכלו כמו שהוא ,לא היה יכול לקבלו ,לכן מעלימו ומסתירו באותיות אחרים,
והם מגבילים אור השכל ומצמצמים אותו באופן שיוכל להתגלות בכלי המקבל .נמצא כי לגבי הרב אין האותיות מצמצמים
כלל ,כי אצלו נגלה אור שכלו הרחב גם באותיות אלו שהשפיע למקבל.
וכן הוא שצמצום זה וחלל זה אינם אמיתיים ,רק לגבי המקבלים שהם בחינת כל העולמות הנמצאים .ךהם נראה ומורגש
הסתלקות ,רק הארה בעלמא מאירה בה שנקראת רשימו וגם מרגישים את עצמם למציאות דבר מה ,אבל באמת לגבי
הא"ס ,אין הצמצום מעלים כלל ואין חלל ומקום פנוי כלל ,כח הוא במהותו ואורו וזיוו ממלא כל החלל אחר הצמצום כמו
קודם הצמצום בלי שום שינוי כלל.
בעל התניא – צמצום הוא גילוי הכלי והסתר האור
והנה אז צמצם את עצמו א"ס -בעל התניא מפרש בשער הייחוד והאמונה (פרק ז( כי הצמצום אינו כפשוטו
והמלומדים שהבינו שוגגים הם .עבורו מציאותנו איננה אמתית שכן רק מציאותו קיימת .ומציאותו שבכל מקום האין
סופית היא נסתרת עבורנו ולא ניתנת לגילוי :אין עוד מלבדו קרי שאין כל דבר אחר אלא רק הוא ית' " .דהיינו שמהותו
ועצמותו יתברך ,הנקרא בשם אין סוף ברוך הוא ,מלא את כל הארץ ממש בזמן ומקום ,כי בשמים
ממעל ובארץ ולד' סטרין -הכל מלא מאור א"ס ב"ה בשוה ממש .....והנה מכאן יש להבין שגגת
מקצת חכמים בעיניהם ה' יכפר בעדם ,ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל והבינו ענין הצמצום
המוזכר שם כפשוטו ,שהקב"ה סילק עצמו ומהותו ח"ו מעוה"ז ,רק שמשגיח מלמעלה בהשגחה
פרטית על כל היצורים כולם אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת " (שער הייחוד והאמונה פרק
ז(.
אופן צמצום אא"ס הוא לשיטתו אינו כמו צמצם שכינתו בין בדי הארון .בצמצום אא"ס העלים את מציאותו מהנבראים
ובבית המקדש הוא גילה את אורו מציאותו הנעלמת .צמצום שכינתו בבית המקדש משמע גילוי אורו " :ונודע דהכתר
נקרא אצילות שבאצי' והיינו שמה שאצל הא"ס נק' אצילות וגילוי זהו באמת בחינת העלם אצלו
ית' מטעם הנ"ל שלהיות גילוי זה הוא ע"י העלם עיקר האור כו' .ועד"ז ארז"ל צמצם שכינתו בין
שני בדי הארון .דלכאורה אינו מובן מהו הפי' צמצם שכינתו בין שני בדי הארון .הלא לית אתר
פנוי מיני' ומלא כל הארץ כבודו .את השמים ואת הארץ אני מלא .ופי' המגיד נ"ע כי הנה בכל
33מתוך ספר תבואות השמש ,ליקט ש.ב.ן ,הוצאת מכון ים החכמה .ע' יג.
עמוד 37מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
העולם עם היותו מלא כל הארץ הוא בבחי' העלם מהעולם שלכן נקרא סתימו דכל סתימין .רק בין
בדי הארון היה אור ויתברך מתגלה בבחינת גילוי .אך זה הגילוי גופא הוא בחינת צמצום אצלו
יתברך .שהוא יתברך בעצמו הוא סתימו דכל סתימין .ואי אפשר להתגלות רק הארה בעלמא .לכך
כל בחינת גילוי הוא בחינת צמצום אצלו יתברך( .ליקוטי תורה פרשת אמור).
ואף ע"פ שהוא ית' למעלה מהמקום ומהזמן ,אעפ"כ הוא נמצא גם למטה במקום ובזמןוזהו יחודא
תתאה – שילוב הוי"ה באדנות ב"ה .דהיינו שמהותו ועצמותו ית' הנקרא בשם א"סב"ה מלא את כל
הארץ ממש בזמן ומקום ,כי בשמים מעל ובארף לד' זטרין הכל מלא מאא"ס ב"ה בשוה ממש ,כי
כך בארץ מתחת כמו בשמים ממעל .רק שמידת מלכותו היא מידת הצמצום וההסתרלהסתיר אא"ס
ב"ה ,שלא יבטלו הזמן והמקום ממציאותם לגמרי ,ולא יהי שום בחינת זמן ומקום במציאות אפילו
לתחתונים .וכתוב אני הוי"ה לש שניתי .ככתוב אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה הוא לאחר
שנברא ,בלי שום שינוי בעצמותו ולא בדעתו.
הפתח שערים ,למה היה צמצום
תכלית מציאות הצמצום ובריאת העולם היה בשביל הבחירה שיהיה נמצא באדם וע"י זה יהיה מקום
לרע בעולם ,ושיהיה נמצא יצה"ר וס"א המתנגדת לקדושה ,והאדם בבחירתו הטוב יתדבק בטוב
וברצונו ית' .ע"י זה יתרבה שכרו ע"י שיוחזר לטוב גם הרע – ר"ל שהרע לא רק יעלם אלא ייהפך
לטוב .ככתוב :ואת־רוח הטמאה אעביר מן־הארץ (זכריה יג ב) וכן :והיה יהוה למלך על־כל־
הארץ ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד׃ (זכריה יד ט) (פתחי שערים ,נתיב הצמצום פתח ד).
תכלית הצמצום היא ליצור אפשרות שיהיה האדם למטה בעל בחירה ורצון .על ידי שסילק והעלים
הבורא ית' את שלמות הבלתי בעל תכלית ,בזה נעשה מקום וסיבה לנבראים שיהיו בגדר מציאות.
(פתחי שערים ,נתיב הצמצום פתח ה).
בלבבי משכן אבנה -למה אמצע ,שהוא סוד האין (ע' לב)
והנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית -והנה אז – בפשטות הלשון צמצם ,הוא לשון של פעולה .אילו כן הוא ,א"כ
פעולת הצמצום הינה קודמת לצמצום שהוא תולדתו ,א"כ הפעולה היא למעלה מהצמצום ,פעולה בא"ס וזה לא יאמר ,כי הא"ס
לא מושג כלל ,ולא שייך להגדיר בו פעולה .ועוד כמו שהקשו רבים ,שא"כ הא"ס נעשה מצומצם ,וזה לא יאמר.
אלא ביאור המושג צמצום אינו פעולת צמצום ,שהווית הנבראים הינה הוויה מצומצמת .וכיצד הצמצום נתהווה ,לא ידעינן ,אלא
שאמונתנו שהצמצום נמצא מאמיתת המצאו ,ולא ידעינן שורש הווית המצאו כיצד הווה .נמצא שהצמצום הינה הוויה מצומצמת,
ולא ביטוי של פעולה שברא צמצום .ולפי זה כל הפולמוס בענין הצמצום אינו קיים.
בנקודה האמצעית -אין שייך אמצע לא"ס ,דברי הרב משל הם והנמשל ,שנקודה אמצעית הוא בסוד נקודה בלתי
אורך ורוחב והוא סוד האין ,שהוא ראשית הכל ואחרית הכל .בסוד שהבריאה היא מאין ליש ושתכליתה מיש לאין .שהרי
באלף השביעי העה"ז חרב וחוזר למקורו הבלתי נראה לנו .נמצא שהוית כל הנבראים הינה בסוד האין .וזולת התדבקותנו
באין אין לנו שום השגה בבריאה .ומה שנראה שיש לנו השגה ביש ,אינו כן ,שהרי סביבות הנקודה האמצעית שהוא סוד
היש ,אורך ורוחב ,לשם נסתלק הא"ס בדרך משל ,ובלשון נמשל ,שבנקודה אורך ורוחב שהוא סוד היש אין לנו השגה
כלל ,והוא נקרא א"ס .אלא ישי לנו אמונה ביש שהוא סוד גדרי תורה .נמצא שאנו מביטים על היש מתוך מבט של אין,
של אמונה.
והנה הצמצום היה בהשוואה אחת -הגדרת "אור אין סוף שוה בהשוואה גמורה" הוא ,שהוא הוויה בלתי מושגת
כלל ,ולכך בכדי לדבוק בו נצרך כלי שוה לאור ,וכשם שהאור הוא של השתוות ,אור בלתי ניתן להשגה אור הלא ידע,
[וזה אינו העדר אלא אור] לכך לא ניתן להדבק בו באופן של השגה ,אלא ע"י כח של אי השגה שבנפש .ולכך נצרך גם
כן שיהיה כלי הנבראים של השתוות ,של אי השגה ,וע"י יתדבקו באור הבלתי מושג ,וזהו ביאור דברי הרב ז"ל" ,שכיון
עמוד 38מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
שאור הא"ס שוה בהשוואה גמורה ,הוכרח גם כן שיצמצם עצמו בהשוואה גמורה מכל הצדדים" ,כלומר נצרך שהאור
והכלי להדבק באור יהיו שווים זה לזה ,אור של השתוות וכלי של השתוות .והבן שבסוד היש אין השתוות גמורה ,כי
"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (ברכות נח ע"ב) ,והדעת שורש היש הוא .וסוד ההשתוות
השלם אינו נגלה אלא ע"י כח השלילה ,וזהו הביאור "שיצמצם את עצמו בהשוואה" ,כלומר ע"י כח הסילוק ,כח השלילה,
שייך השתוות גמורה( .בלבבי משכן אבנה לב)
עוד יש סיבה אחרת ,והוא בעבור הנאצלים ,אשר עתיד להאצילם אחר כך – והבן ,שתחילה נתבאר הטעם של הצמצום
בהשוואה מפני היות האור אור של השתוות ,ולכך נצרך כלי של השתוות .והשתא (כעת) מוסיף הרב טעם נוסף ,שלא רק
חלק מן הכלים (בחינת יחידה) יהיו כלים של השתוות ,אלא כל הכלים יהיו כלים של השתוות" .יקבלו מן א"ס מכל
צדדיהם בשיקול אחד" והבן שהבחנה זו שיהיו הכלים שווים וכולם יקבלו אור אחד בשווה ,היא דוקא בסוף האלף העשירי,
שאז כל הנבראים יהיו בסוד פלא ,ואין הדרגה במהות הכלים .משא"כ טרם לכך ישנו אור ההדרגה בנבראים ,ולכך קבלתם
אינה שוה .ואזי אין קבלתם "מן הא"ס מכל צדדיהם בשיקול אחד" ,אלא רק בסוף האלף העשירי( .בלבבי משכן אבנה
לג-לד)
עמוד 39מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
ענף ב ,מ"ב -34מהדורא בתרא :ראש תוך סוף בספירות
וביאור היושר
ע"ח -ענין הצמצום הזה [במ"א יד] הוא לגלות שורש הדינין כדי לתת מדת הדין אח"כ בעולמות
וכח ההוא נקרא בוצינא דקרדינותא כמו חטי קרדינותא.
[כ"ש ע' לז הקדמה] -ענין הצמצום הזה – עיקר הצמצום כדי לגלות הכלים ולהקרש ע"י הסתלקות האור האור
הגדול .וגם לגלות שורש הדין כדי שיקבלו העולמות שפע כפי המידה הצריך להם ,כי החסר מתפשט יותר מן הצריך להם
ולכן נגלה שורש הדין בהעלם דק הרבה ע"י הצמצום .כמ"ש ַַמַיַ־ַַמַַַדַדַַַבַ ַשַעַַלַוַַַמַַיַםַַַוַ ַשַַמַַיַםַַַבַַזֶַַַּ֣רַתַַַתַ ַכַןַַַוַַכַלַַַבַ ַשַַַלַשַַעַַפַרַַ
ַהַַאַַרַץַַַוַ ַשַַַקַלַַַבַ ַפַַלַסַַ ַהַַַרַיַםַַּוַַגַ ַבַ ַעַוַתַַַבַמַַאַַזַַנַַָֽיַ ַםַ׃ (ישעיהו מ יב) כי המים שהוא השפע נעשה ע"י מדידה שהוא המידה.
וכח ההוא נקרא בוצינא דקרדינותא .מפני שזה הלשון הוא מורגל תמיד בלשון הזהר .ופירושו הוא הדינין התקיפין ,וכל
מקום שרוצה הזהר להזכיר שם גבורות הוא זוכרם בשם זה .ואמר שהוא לשון חוזק .אם כן פירושם הוא ניצוץ חזק והם
הגבורות .ובא לומר שכח הזה של הגבורות הוא שורשו ובכאן בכח הצמצום ,אלא שכאן הוא בתכלית העלם ואינו מתגלה
כאן.
[במ"א יד] -ענין הצמצום הזה :סוד הבריאה הוא בסוד רך וקשה .וקשה שורשו ק"ש .וכאשר תצרף ק"ש עם רך
תמצא מנין כתר ,שהוא שורש הנבראים .וביאור הדברים :כי הבריאה בסוד יש ואין .והקשה – בחינת יש ,שאינו חפץ
להתבטל ,כמו קשה עורף ,שהוא הפך הביטול .הרך – בסוד אין ,סוד הביטול .ותכלית הדינים ,ששורש שורשם בצמצום,
ושורשם בבוצינא דקרדנותא ,הוא מיתוקם ,כלומר הפיכתם מקשה לרך .ובעומק ההפיכה מקשה לרך היא הפיכה מיש
לאין .והבן ,שבעומק סוד היש מושרש הצמצום ,וסוד האין בקו א"ס שנכנס לחלל .והנה אחר – הבן שיש כאן ג' בחינות.
א .מקום החלל .ב .אויר פנוי ורקני .ג .אור הא"ס .ובעומק זה מגביל לעש"ן .מקום בבחינת עולם .אויר – רוח ,בבחינת
זמן שבו עיקר התנועה ,ג .בחינת נפש-אור ,והוא בסוד נר"ן.
ע"ח [ -כ"ש יב] והנה אחר הצמצום הנ"ל [תע"ס א,א,ע'ט] אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי
וריקני באמצע אור הא"ס ממש כנ"ל הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים
ויצורים והנעשים[ .במ"א טו] ואז המשיך מן אור א"ס קו א' ישר מן האור העגול שלו מלמעלה
למטה ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא כזה < .ציור :עיגול וקו חודר>
[כ"ש יב] -והנה אחר הצמצום – בא לבאר מה נעשה לאחר הצמצום ,האם האור ההוא שהצטמצם לצדדים חזר
למקום אמצעי כמו בתחילה ,או נשאר המקום האמצעי בבחינת חלל ואויר פנוי .ואת"ל שנשאר אויר פנוי וחלל ,היאך
מקבלים העולמות שבאותו מקום ההארה מן הא"ס? כי אם מקבלים מחיצוניותם הרי שאין יתרון לעולם הזה על חברירו.
לזה אמא הנה "אחר הצמצום הנ"ל אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנויורקני באמצע הא"ס ממש כנ"ל" השמענו כאן
שהמקום נשאר בבחינת חלל ולא חזר האור לתוכו כמו בתחילה.
34בתרא = אחרונה .והנה נודע לכל מי שבא בשערי החכמה הרמה הזאת כי הרב הקדוש לא היה אומר להם דברים כסדרן כי היה יושב ודורש
מפלאי החכמה העליונה אשר עין לא ראתה (נ"א אשרי עין ראתה) כל אלה ואזן שמעה והבן לה ולפי המשך הדרושים וקשורים הנחמדים מזהב
ומפז רב היו מתפרשים מאליהן דרושים ויחודים וכוונת וטעמי המצות ותקוני עונות ופי' זהר ורמזים במאמרי רז"ל אגב גררא ולפעמים היה מבאר
להם דרוש האחרון באצילות ולפעמים היה מבאר להם דרוש התחלת עולם אצילות וכן היה מוהרח"ו זלה"ה כל מה שהיה שמע היה כותב לפעמים
פשט לפעמים דרוש לפעמים כונה ובזה גרם לנו הבלבול הגדול הזה בחכמה זאת עד אחר פטירת מורינו אור שבעת הימים פעה"ק צפת ת"ו לחיי
עלמין אז התחיל מוהרח"ו ז"ל לעשות סדר למה ששמע מרבו וכן היה עושה לפחות כ' שנה או יותר ומזה נמצא לפעמים סותרים כמעט זא"ז
וכפולים ומכופלים ומהדורות (ממהדורות) שונות עד אשר חיבר מהדורא בתרא (הקדמה לספר דרך עץ חיים להרב המקובל מהר"ר מאיר פאפרוש
כץ אשכנזי).
עמוד 40מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
[כ"ש יב] -ומה שכפל בלשונו לומר החלל ואויר ,הוא ע"ד מ"ש המורח"ו בסוף פ"ב דמבוא שערים וז"ל" :כי
הנקודה האמצעית העלם שורש הדין נשאר שם במקומו ואור החסד הוא אשר נסתלק ונצטמצם אל הצדדים והנקודה
האמצעית היא נשארה וכו' .ואז בהיותה יחידה בלתי החסד אז נתגשמו שם הכלים ".אז נמצא שאחר הצמצום ,מקום
האמצעי נשאר בבחינת אויר שאינו נתפס כנדרש ,כי אם האויר נברא הוא והוא ממשי ואינו נפרד בלתי ית' ואז נמצא
שמקום האמצע מה שנשאר חלל אינו חלל ממש אלא מקום העלם של הכלים שהיה נעלם שם מהתחלה .עכשיו נתגלה
בשם הנקרא אויר ,אחר כך נתגשם ונעשה כלים לצורך העולמות .כמש"כ במבוא שערים.
[כ"ש יב] -מש"כ "הנה כבר היה מקום" ר"ל הואיל ואור החסד העיקרי שהיה מחפה זה השורש של הכלים אשר
הם באמצע ,עכשיו נצטרך והלך אל הצדדים ,עכשיו נעשה הכנה של מקום שהוא שורש הכלים של עולמות כולם וכל מה
שבהם .ויוכלו להיות נתגלים שם הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים.
[כ"ש יב] -ומש"כ "המשיך מן אא"ס קו אחד ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה ומשתלשל
ויורד תוך החלל ההוא" בא להראות לנו שלא ידענו איך מקבלים העולמות הפנימיים שהם באמצע החלל הארת א"ס,
לזה בא לומר לנו כי אח"כ המשיך קו אחד במקום החלל ואותו הקו הוא משפיע לעולמות שבמקום החלל כל מה שצריך
להם .בזה נמצא שכל העולמות הקרובים לא"ס והרחוקים לו ,כולם מקבלים הארת א"ס דרך פנימיותם וחיצוניותם .דרך
חיצוניותם מקבלים מן הארת הסובב ודרך פנימיותם מן הארת הקו שהוא האור הממשי העיקרי .וב' אורות אלו נחוצים
לעולמות כי כך שקלה דעתו ית'.
[כ"ש יב] -ואז המשיך מן אור א"ס קו א' -להשמיענו שעכשיו המשיכו ,שלא נבין שהקו הזה של האור הוא
נשאר כאן מבתחילה ולא נסתלק לצדדים .וא"ת למה סילקו ואח"כ החזירו לאמצע ,מפני שאי אפשר להתהוות הכלים עד
סילוק האור לגמרי .אחר התגשמו הכלים אז החזירו במידה ובמשקל ,לכן כתב אחר שנעשה החלל אז המשיך את הקו
הזה.
[כ"ש יב] -מן האור העגול שלו מלמעלה למטה – אא"ס שהיה באמצע קודם הצמצום ,ואח"כ בעת הצמצום
נצטמצם ונעשה בחינת עיגול אחד וישב סביב מקום החלל ,מן האור ההוא המעוגל נמשך הקו הזה .אבל עדיין לא ידענו
מאיזה צד ,כי אין שייך כאן מעלה ומטה רק עם המשכת הקו קורא אותו מעלה ונישה צד מעלה של החלל.
[כ"ש יב] -ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא – נקט לשון השתלשלות ,ר"ל לא נמשך ונתפשט תכף עד למטה,
אינו יורד בבת אחת ,אלא משתלשל ויורד דרך השתלשלות ,פירושו לאט לאט .וקו זה דרכו יורד השפע המחייה העולמות
ולא הקו הוא המחייה .אך הוא חו"ש אינו כלי ,הואיל והוא נמשך מן הא"ס .הוא אור אחד כמין צינור בו נמשך מימי אור
העליון לצורת העולמות תמיד בכל עת ובכל זמן.
[במ"א טז] -ואז המשיך מן אור א"ס קו א' :סוד הקו ע"פ הרמח"ל הוא סוד התקוה ,היא והציפיה אליו ית' ,היא
הכח להתדבק בו ולמשוך ממנו שפע ית' .ומה שכתב הרב" ,קו אחד ישר" יש בזה כמה הבחנות .ראשית שהדבקות בו
ית"ש היא דיקא "אחד" ע"י סוד האחדות-האחד ,משא"כ ע"י פירוד אין דבקות בא"ס .ועוד בחינה יש בקו זה זולת היות
אחד" ,ישר" בסוד "האלוקים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים" (קהלת ז כט) ונמצא שסוד הדבקות בו
ית"ש ,הוא דוקא בסוד הישר ,ולא בבחינת חשבונות רבים ,הן מצד היותם רבים ,והן מצד היותם חשבונות.
ע"ח [ -תע"ס א,ב,ע' יא] [במ"א יז] וראש העליון של הקו נמשך מן הא"ס עצמו ונוגע בו .אמנם
סיום הקו הזה למטה בסופו אינו נוגע באור א"ס ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס למטה.
[תע"ס א,ד ,ע'יא] ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם.
[תע"ס,א,ב ,ע' יא]
[ה]– וראש העליון של הקו -ראש הקו נוגע באין סוף ולא סיומו .היינו בחינה ראשונה מד' הבחינות הנ"ל בדיבור
הסמוך.
[ו] -ונוגע בו -כי בחינה א' ,שהיא הראש העליון ,היא הקרובה ביותר לא"ס ,כלומר למאציל ,וע"כ נחשבת כמו
שנוגעת בו ,כי אין הפרש שבשינוי הצורה דבחינה א' ניכר כל כך עד להפרידו מהמאציל ,כנ"ל..
עמוד 41מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
[ז] -למטה בסופו אינו נוגע בא"ס -למטה בסופו מורה על הבחינה הד' ,שהיא רחוקה יותר מכולם ותחתונה
יותר מכולם ,כנ"ל (פרק ב' אות ד') ,שאינה מקבלת עתה את האור העליון ,ונמצא שאינה נוגעת באור א"ס ,אלא נפרדת
הימנו.
[ח] -האציל וברא -רומז בזה ,לד' העולמות הנקראים :אצילות ,בריאה ,יצירה ,ועשיה .שהם כוללים כל העולמות,
שהם בפרטיות בלי מספר .וד' העולמות הללו ,נמשכים מד' הבחינות הנ"ל :מבחינה א' אצילות ,מבחינה ב' בריאה ,מבחינה
ג' יצירה ,מבחינה ד' עשיה.
[ט] -קודם ד' עולמות אלה היה הא"ס -שנקראים :אצילות ,בריאה ,יצירה ,עשיה ,כנ"ל (בדיבור הסמוך),
אשר המה כוללים כל העולמות כולם ,הנה קודם כל אלה ,דהיינו מטרם הצמצום ,לא היו ד' בחינות אלו נבחנות בזו למעלה
מזו ,כנ"ל (פרק ב' אות ד') ,אלא בסוד האחדות הפשוטה כנ"ל (פ"א אות ל' ד"ה ולפי המבואר) בלי שום הבדל בין
המדרגות ובין אור לכלי ,אלא בסוד הוא ושמו אחד ,כנ"ל עש"ה.
[י] -הוא אחד ושמו אחד " -הוא" מורה על האור העליון ,ושמו מורה על בחינת הרצון לקבל הנמצא בהכרח שם,
כנ"ל (פ"א אות ל' ד"ה אין לתמוה עש"ה)" .שמו" הוא בגי' "רצון" ,רומז על ה"רצון לקבל".
[במ"א יז] -וראש העליון של הקו נמשך מן הא"ס עצמו ונוגע בו – תחילתו בא"ס ,והבן שכל הגדרה הינה
ביחס להשגת המקבל .לפי זה יתבאר שהקו נמשך מן הא"ס .ר"ל מי שנמצא במדרגת נפשו בשורש הקו ,הרי הוא דבק
בא"ס .אולם הבחנה זו אינה נגלית בכל העולמות ,שאם כן כולם היו דבקים בו ,ועבודת הבחירה איה? לכך במקום הבחירה,
הנפש תופסת עצמה כלא מקושרת לא"ס .וזוהי כוונת הרב שהקו אינו נוגע באא"ס הוא מקום הבחירה ,שם אינו חש את
הא"ס .והדבק בו נראה שגם ז"ל ,שסיים הקו הזה למטה בסופו ,אינו נוגע באא"ס ,וביאורו ,שמי שנמצא שם בסופו שהוא
מקום הבחירה אינו חש שם את הא"ס .אולם מצד מבט העליון הדבק בו ית"ש ,נראה שגם בסופו נוגע באא"ס ,והוא בסוד
"לית אתר פנוי מיניה" גם בסוף המדרגות ,ומצד כך הא"ס מבריח מן הקצה אל הקצה .ובזה מיושבת הסתירה בין לשונות
שהקו אינו נוגע בסופו התחתון של קומת הנבראים ,ולשונות שהקו כן יורד עד סופו ,וביאורו כנ"ל ,שהכל בערכין דמקבל,
ולמי שנמצא בסופו נראה שהקו אינו נגלה שם .וזהו שורשם של כל הסתירות ופתרונם ,שהכל הוא בערכין דמקבל ,ולאחד
נגלה כך ולחבירו אחרת.
[במ"א יח] -ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור א"ס למטה – יש אור ויש כלי :האור הוא אא"ס והכלי הוא
הקו סוד התקוה ,היא הכלי להמשכת אא"ס בקרבו .זוהי "ציפית לישועה" (שבת ,לא ,עא) ,שע"י הציפיה והתקוה,
ממשיכים בקרבם אור הישועה.
[במ"א יט] -ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות – מקום הבריאה הוא החלל,
כלומר העדר אא"ס .ואל תבין רק בפשטות כי ההעדר הוא הנותן מקום לקיום הנבראים ,אלא עומק יש כאן :סוד מקום
מלשון קיים ,הוא המקיים כל דבר ,שהוא סוד חלל – העדר – שלילה ,הוא סוד הוויתן שהוא באין כאשר המקום מגלה
את מהות הויתם .וקו זה -עד כה נתבאר אור וכלי ,והאור הוא אא"ס והכלי הוא בבחינת קו-תקוה .מוסיף הרב ז"ל ומבאר
שיש בחינה נוספת לכלי ,והוא הצינור .ןביאור מהות הצינור ,צינור אותיות רצון .ומעתה הבן שישנם שני סוגי כלים
לאא"ס .א .תקוה .ב .רצון .ומהותם הפנימית היא שלעולם ישנם שני קוים לדבקות בו ית"ש ,קו בלתי גבולי וקו גבולי.
וסוד התקוה הוא בבחינת הקו הבלתי גבולי ,שכל עניינה שך התקוה הוא לפרוץ את הגבול הקיים ,את המצב הקיים,
ולהתדבק באור עליון .וכבר נודע שכל אור עליון ביחס לתחתון נקרא אא"ס בערכין .ולעומת סוד הרצון ,בסוד הרצ-צר
סוד הגבול .ושתי בחינות אלו מקבילות לבחינת אור ומאור שבתורה .אור הוא סוד גדרי תורה ,שהם גילוי רצונו ית"ש.
ובבחינת מאור שבתורה ,הוא סוד האין ,אא"ס שבתורה .ואל תסבור שישנם שני כלים נפרדים תקוה ורצון ,אלא הם כלי
אחד בעל שתי פנים .כשם שהאור והמאור שבתורה אינם חו"ש שתי תורות אלא תורה אחת עם עומק לפנים מן העומק.
כן הדבר הזה ,שאיו יש אלא כלי אחד – והוא בסוד העקודים שאין יש בהם אלא כלי אחד ,ה שאין כן בסוד הנקודים –
ובו ב' פנים.
ע"ח [ -תע"ס ב,א,ע'לז] וקו זה כעין צנור דק אחד אשר בו מתפשט ונמשך מימי אור העליון של
א"ס אל העולמות אשר במקום האויר והחלל ההוא.
[תע"ס ב,א,ע'לז]
[א] – וקו זה -היינו הקו הנמשך מאור א"ס ב"ה לתוך החלל לאחר הצמצום
עמוד 42מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
[ב] – צנור דק -הכלים של עשר הספירות דיושר נקראים בשם "צנור" או צנורות ,מטעם שמגבילים בשליטה גדולה
ובדיוק גדול את דרכי האור הנמשך בהם ,שלא יתפשט אלא בדרכים המסוימים בכלים ההם .כדוגמת הצנור המגביל
בדיוק נמרץ את המים העוברים בתוכו ,ונמשכים ויוצאים ממנו באותה הצורה שבצנור ,אם דק ואם בהרחבה בלי שינוי
כל שהוא לעולם .ומאותו הטעם ,נקראים האורות העוברים דרך הצנורות ההם ,בשם עשר ספירות דיושר ,להיותם נמשכים
לפי החוקים של הצנורות האלו ביושר וצדק ,דהיינו בכלי הזך יותר מתלבש האור החשוב יותר וכדומה ,בלי שינוי כל
שהוא ,מטעם השראת שליטתם החזקה של הצנורות עליהם.
וכח שליטה זו הנמצאת בצנורות האמורים ,הוא ,משום דכל מה שהוא רצון במדרגה העליונה ,הוא כח מחייב במדרגה
תחתונה הנאצלת בסיבתה .ולפיכך אותו הצמצום שעל בחינה ד' הנמצא בכלים דעגולים מבחינת רצון חפשי ,נעשה בכלים
דיושר המסובבים על ידיהם ,לבחינת כח ושליטה המחייבת אותם כן ,וכח זה נקרא בשם "מסך" ,כמ"ש להלן.
וז"ס מ"ש בתקונים הפוך "רצון" ותשכח "צנור" עכ"ל ,והיינו כדאמרן שה"צנור" בהיותו בבחינת מסך ,שפירושו צמצום
בשליטה ,דהיינו שמעכב רצונו מלקבל בבחינה ד' מכח העליון השולט עליו ,הריהו ההפך מן חומר הכלי עצמו ,דהיינו
"הרצון לקבל" ,כי מעכב את עצמו מלהפיק את רצונו זה ,וע"כ רמזו הפוך "רצון ותשכח צנור" ,כלומר ,שענין הצנור
הוא הפוך מהרצון ,שהרי כופה רצונו ועושה ההיפך ממה שרוצה .ולכן תמצא בכל הדרושים והכתבים ,כשאנו רוצים
לכנות ולהדגיש ענין הסתלקות האור מבחי"ד ,אנו מכנים זה בשם צמצום .וכשאנו רוצים להדגיש כח הצמצום הנוסף
מצד אור הקו שלא נתפשט לבחי"ד ,אנו מגדירים אותו בשם "מסך" שהוא כח מעכב של האור שלא יתפשט לבחינה ד'.
וכשאנו מדברים על כללות הכלי ,דהיינו הכלי והמסך ביחד ,מגדירים אותו בשם "צנור" ,וכשמדברים על אור וכלי
והמסך ביחד ,דהיינו באור המלובש במידת הצנור מגדירים אותו בשם "קו" .וכשמדברים על כלי שאין בו מסך מגדירים
אותו בשם עיגול.
[ג] – אחד – מה שמדייק הרב במלת "אחד" ,הוא להוציא את תיקון שלושת הקוים שנעשו בעולם האצילות .ומשמיענו,
שבעולם אדם קדמון ,עדיין אין כאן תיקון זה של ג' קוים ,אלא רק "קו אחד" בלבד .וטעם הדבר הוא ,מפני שענין
תיקון של ג' הקוים נעשה לאחר זה בעולם האצילות ,והוא נמשך מדבר השיתוף של מידת הרחמים בדין ,כמ"ש במקומו,
וכאן אנו עוסקים בעולם אדם קדמון ,שעדיין לא נעשה השיתוף הזה ,ועל כן אין כאן אלא קו אחד בלבד .וביאת האור
לכלי הקבלה של הנאצל ,מכונה בשם "התפשטות" (עי' לוח התשובות ח"א אות י"ד) .וכבר נתבאר לעיל ,שכלי הקבלה
שבנאצל הזה מכונה בשם צנור (עש"ה דבר בטעמו).
[ד] -של א"ס – יש ערך ידוע להבחין במדרגות של לידת פרצוף ,ששם מכונות ארבע הבחינות שברצון ,בשמות :אור,
מים ,רקיע ,מאה ברכות ,או מאה שערים .והוא מטעם התחלפות האורות שלא במקומם ,שמשום החילוף הזה מקבל האור
צורת מים ,כמ"ש במקומו .ומשמיענו הרב ,ששורש דבר זה נעשה כאן עם ביאת הקו ,שהאור המתפשט בבחינת הקו,
נבחן כלפי האור העליון לבחינת "מים" ,וע"כ מדייק "מימי אור העליון של אור א"ס" ,שעם התפשטות האור אל הצנור
הדק ,נגרע האור מאד מערכו שבא"ס ,ונבחן לבחינת מים בערך הקודם.
ע"ח [ -במ"א כ] ונבאר עתה קצת ענין חקירת המקובלים לדעת איך יש ראש תוך סוף בספירות
הנ"ל .אמנם בהיות כי הקו ההוא ראשו נוגע באור א"ס מצד העליון וסופו אינו נמשך למטה עד
מקום אור הא"ס הסובב תחת העולמות ואינו דבוק בו לכן אז יצדק בו ראש וסוף כי אם דרך ב'
הקצוות היה מקבל שפע הא"ס היו ב' הקצוות בחי' ראשים שוים זה לזה ולא היה אז בחי' מעלה
ומטה .וכן אם היה הא"ס נמשך מכל סביבות צדדי המקום [כ"ש יב] החלל ההוא לא היה לא מעלה
ולא מטה לא פנים ולא אחור לא מזרח ולא מערב וצפון ודרום אך בהיות אור א"ס נמשך דרך קו א'
וצינור דק בלבד יצדק בו מעלה ומטה פנים ואחור מזרח ומערב וכמ"ש בע"ה בענף זה בכלל דברינו:
[במ"א כ] -ונבאר עתה קצת ענין חקירת המקובלים לדעת איך יש ראש תוך סוף בספירות הנ"ל –
ב' בחינות :א :לית אתר פנוי מיניה ,מצד כך אין ראש וסוף ומעלה ומטה ופנים ואחור ,כך היא הסתכלות מעולמות אצילות
ומעלה .ב :סוד ההדרגה ,מצד כך יש ראש וסוף ,ובמקום של בחירה אין נגלה אא"ס ,והרי שלפי מדרגת נפשו יש ראש
וסוף .זה סוד הערכין = הכל הוא לפי השגת נפש המקבל ,לכן להוויה אחת פנים הרבה ,כפי ערך מדרגת כל מקבל.
כותב הרב כי הקו אינו נמשך עד אא"ס אך כותב שהקו עובר ויורד ונמשך מעיגול לעיגול עד סיום כולם .היא סתירה,
שהקו נמשך עד סוף העולמות או לא? פתרון :בימי הבחירה של שית אלפי שנין ,שניתנת בחינת עוברי רצונו ,שהוא העלם
הרצון ,הרי שהקו שהוא הרצון ,אינו נמשך עד הסוף כל העולמות .אטולם בימות המשיח שיתגלה יחודו שהכל רצונו
עמוד 43מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
ית"ש ,הרי שמצד כך הרצון נוגע עד סוף כל העולמות .סתירת הדברים תלויה בין ימות הבחירה לימות המשיח .הבן שיש
לקו מתתא לעילא ג' בחינות :א :רצון ,צינור ב :תקוה ,קו .ג :אא"ס .בכלות הכלי נגלה האא"ס בלי לבוש של רצון ובלא
לבוש של תקוה .סוד רצון וסוד התקוה הוא בחינת המשכת שפע ,מה שאין כן בסוד אא"ס בלי הכלי ,שהיא בחינת דבקות
והתכללות .מעתה הבן שיש לית אתר פנוי מיניה בסוד הרצון ,ויש בחינת לית אתר פנוי מיניה בסוד התקוה ,ויש לית
אתר פנוי מיניה בסוד אא"ס בלי לבוש וכלי ,ומהותו עצם הידיעה "שיש מצוי" שתכלית כל הנבראים לחדי שיש מצוי.
וכל הידיעות בנבראים אינם אלא כלים ושבילים להביא לידיעה זו ....ומעתה נמצא שאין יש אלא ידיעה אחת" ,שיש
מנצוי" .שורש אמונתנו "שיש מצוי" והיא ראשית הכל ,והיא אחרית הכל .ובראשית ישנה התפרטות בסוד מאין ליש,
אולם אחר כך ישנה החזרת הענפים לשורש ,בסוד מיש לאין ,והוא כלילת כל הידיעות בידיעה השורשית" ,שיש מצוי".
והרי שהעוץ האחרית בראשית ,שכשם שהראשית ידיעה פשוטה ולו לא ,כן האחרית ממש ,ידיעה בעצם העצמיות הנפש
שיש מצוי.
[כ"ש יב] -כי אם דרך ב' הקצוות היה מקבל שפע הא"ס היו ב' הקצוות בחי' ראשים שוים זה –
משמע מדבריו שאם היה נמשך הקו כמו שהוא עתה דהיינו אינו נוגע בצד התחתון והיו נמשכים קוים רבים .אומנם היה
נעשה מעלה ומטה בעולמות אך לא היה נעשה ב' מזרח ומערב פנים ואחר צפון ודרום .עכשיו שנמשך רק קו אחד עד
למטה ולא נמשכים קוים רבים ,נעשה ב' מעלה מטה ,מזרח ומערב וצפון ודרום .ופירוש אלו הכינויים הם כי מעלה הוא
הכתר אשר נאחז בראש הקו נקרא מעלה .והחכמה הנאחזת בקו למטה ממנו נקרא מעט מטה ,עד שהמלכות שהיא נאחזת
בסוף הקו נקראת מטה ממש .ופנים ואחור ,פנים של הספירה ואחור של הספירה ,כי לכל אחד נמשך מן אור אחד ,פירוש
הוא על החב"ד –חכמה בינה דעת -שהם הג"ר – ג' ראשונות ,כח"ב -הם נקראים פנים .ובחינת הו"ק נקראים אחור
כנודע בדרושים .ומה שכתוב :מזרח ומערב – הספירות של הת"ת ודעת נקראת מזרח והיסוד והמלכות הוא בחינת מערב.
והחסד נקרא דרום והגבורה נקראת צפון.
[כ"ש יב] -החלל ההוא לא היה לא מעלה ולא מטה לא פנים ולא אחור לא מזרח ולא מערב וצפון
ודרום אך בהיות אור א"ס נמשך דרך קו א' וצינור דק בלבד יצדק בו מעלה ומטה פנים ואחור מזרח
ומערב – ביאור מתוך מתוך מבא שערים 35שער א' פרק ב' ,סיכום רעיונות עיקריים שלא כלשונו :אחר שהא"ס האציל
ופנה מקום לברא בתוכו עולמות ,ראה כי אם ישאיר את האור המקיף בלבד שיאור להם חוצה להם ,בהשוואה אחת ,היה
חו"ש גרעון בעולמות .וכוונת הא"ס היתה שישתלשלו העולמות זה למטה מזה והעולם התחתון יתרחק הרחקה יתירה מן
הא"ס יותר מן העולם העליון אשר עליו ,וד"ז עולם אחר עולם כדי שיתרחקו מהא"ס .ויוכל הדין להתגלות ולהתעבות
מדרגה אחר מדרגה עד שיתברר פסולת הסיגים באחרון שבכולם ,בעולם העשיה .ובראשיתו של הקו מעלה ובסופו יקרה
מטה .דרך אותו הקו מאיר הא"ס בעולמות אור פנימי .הא"ס מקיף את העולמות וחוזר אח"כ ומתלבש בתוכם בתוך הקו.
– בחינת מעלה ומטה יצדק על הספירה או הפרצוף שהוא בראש הקו או בסוף הקו .וב' פנים ואחור ר"ל אורות הנמשכים
לפרצופי הפנים כשחוזרים פב"פ [פנים בפנים] ואורות הנמשכים לפרצופי האחוריים ר"ל כשהם אב"א [אחור באחור] ,
והם נקראים לפעמים אורות פנים ואורות חיצוניים ,והם נקראים אורות פנימיים ומקיפים ,וכל זה הם נעשים ע"י הקו.
אחר אשר נצטמצם האור ולא חזר למקום האמצעי ,וממילא מקום האמצעי נשאר חלל – בחינת אויר
משמע שורש העלם הדין שהוא שורש הכלים ,אז נעשה מקום להכיל עולמות ,היו נעלמים בו מיני כלים של כל עולם
ועולם ,בתוך האויר הזה שהוא במקום החלל הזה .וגלמו ונעשו אח"כ כל אחד בזמנו הראוי לו.
ע"ח [ -כ"ש יג] [תע"ס ב,ע'לח] והנה בהיות [במ"א כ] אור הא"ס נמשך בבחי' קו ישר תוך החלל
הנ"ל לא נמשך ונתפשט [תע"ס ב,ו ,ע'לח] תכף עד למטה .אמנם היה מתפשט לאט לאט ,ר"ל [במ"א
כא] כי בתחלה התחיל קו האור להתפשט ,ושם תכף בתחילת התפשטותו בסוד קו ,נתפשט ונמשך
וניעשה כעין גלגל אחד ,עגול מסביב.
35מבוא שערים הוא ספר שכתב רבי חיים ויטאל על פי תורתו של האר"י ז"ל .הספר מובא בספרי רבותינו נשיאינו מאות פעמים .הספר מהוה
כעין הקדמה לשמונה שערים שכתב רבי חיים ויטאל ,ביניהם :שער ההקדמות ,שער הגלגולים ,שער הכוונות ,שער מאמרי רז"ל ועוד.
עמוד 44מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
[כ"ש יג] – בהיות אור הא"ס נמשך בבחי' קו ישר – לא נמשך ונתפשט תכף עד למטה והא"ס סובב ומקיף עליו.
-היה מתפשט לאט לאט – כי לא נתפשט תכף ומיד עד למטה ,כי כך היה סדר ההשתלשלות ,כך נבראו העולמות זה
אחר זה ,וזה תחת זה ,בזמנים שונים ומאוחרים . ,וכל העולמות נבראו ע"י הקו הזה ,לכן נמשך הקו לאט לאט שיבראו
העולמות זה אחר זה ולא בבת אחת ובזמן אחד - .כי בתחלה התחיל קו האור להתפשט – התחיל לברא העולמות
לא מתחילת התפשטותו אלא רק לאחר שהגיע עד למטה אז התחיל לברא עולמות .לזה אמר התחיל להתעגל ולברא
עולמות .ולא המתין עד שהגיע בסוף מקומו אלא תכף אחר שנתפשט מעט התחיל לצייר עיגול הכתר דא"ק .ובמבא שערים
אמר כי הכלים היו נמצאים ולא נעשו ע"י הקו כמו האורות .הכלים נעשו מהרשימו של האור שהיה שם.
[תע"ס ב,ה,ע'לח]
[ה] – קו ישר תוך החלל הנ"ל -אור המתפשט בחוקים של ד' הבחינות בהדרגה ,דהיינו מזך אל העב ,ונפסק על
בחינה ד' נקרא "קו ישר".
[ו] – תיכף עד למטה – אל תטעה לפרש התכיפות והלאט לאט הנאמרים כאן ,על סדר זמנים ,כי הרוחניות היא למעלה
מזמן ,כנודע ,אלא "תיכף עד למטה" פירושו ,בלי שינוי של מדרגות .ולאט לאט פירושו ,על פי ההשתלשלות של המדרגות.
ורצונו לומר ,על השתלשלות הסדר של ד' הבחינות הנודעות ,כמו שהולך ומפרש להלן.
[ז] – בתחילת התפשטותו בסןף הקו -פירוש "השורש" של ההתפשטות שנתחדש שנקרא קו ,כי להיותו נאצל
חדש ,נבחן בו שורש מיוחד המאיר אליו בבחינת חידושו ,שהוא נקרא ספירת הכתר של הקו .ומן הכתר הזה ,מתפשט
אור א"ס אל הקו ,על ד' הבחינות הנודעות ,אשר בחינה א' נקראת חכמה ,ובחינה ב' נקראת בינה ,ובחינה ג' נקראת זעיר
אנפין ,ובחינה ד' נקראת מלכות .ועל הסדר הזה אומר הרב לעיל" ,שנתפשט לאט לאט" ,שמתחילה נתפשט הכתר ,ואח"כ
החכמה ,ואח"כ הבינה ,אח"כ הזעיר אנפין ,וכו' (עי' לוח התשובות ח"א אות ח' פירוש המלה של אח"כ).
[ח] – גלגל אחד עגול סביב -פירוש המלה "עגול" עיין בלוח התשובות ח"א אות מ"א .ועי' בחלק א' פ"א אות ק'.
ובהיות אור הקו מתלבש בעיגול נקרא גלגל.
[במ"א כ] -והנה בהיות אור הא"ס נמשך בבחי' קו – כבר נתבאר שסוד היוית הקו הוא בסוד הדרגה ,לכך לא
נתפשט תכף עד למטה אלא לאט לאט ,שזהי הוית ההדרגה .ובעומק בהגדרה זו ישנן ב' תפיסות :א .שהדבר נשתלשל
ונתפשט באופן של תנועה .ב .עצם הויתו הויה הדרגתית ,הרי שזה מוגדר בלשון מושאל השתלשלות והתפשטות .ושורש
ב' הסתכלויות אלו נעוץ בכך האם להסתכל על כל דבר בסוד התנועה או בסוד ההויה .והבן החילוק ,כי בסוד התנועה הרי
שיש כאן תנועה בפועל ,מה שאין כן בסוד ההויה ,זו הויה שנראת כתנועה .והנפק"מ כיצד נדבקים בתנועה .האם ע"י
תנוע ,או ע"י הויה ,שהיא אמונה.
[במ"א כא] -כי בתחלה התחיל קו האור להתפשט :כבר ביארנו כי סוד הקו הוא סוד הבחירה וסוד העיגולים
(אחד מן האופנים) הוא סוד הידיעה שלמעלה מן הבחירה ,והנה מצד תפיסת שית אלפי שנין הבחירה מנהגת את הידיעה,
ומצד כך הקו קודם לעיגולים ומנהיגם ,משא"כ מצד תפיסת ימות המשיח ואילך ,הידיעה מנהגת את הבחירה ,ומצד כך
העיגולים קודמים לקו ומנהיגים את הקו.
ותכף בתחלת התפשטותו בסוד קו נתפשט ונמשך ונעשה כעין גלגל א' עגול מסביב [תע"ס ב,ג,ע'לט] והעגול הזה [במ"א
כב] היה בלתי דבוק עם אור הא"ס הסובב עליו מכל צדדיו שאם יתדבק בו יחזור הדבר לכמות שהיה ויהיה מתבטל באור
א"ס ולא יתראה כחו כלל ויהיה הכל אור א"ס לבד כבראשונה לכן העיגול הזה סמוך אל עיגול הא"ס ובלתי מתדבק בו.
ע"ח [ -תע"ס ב,ה,ע'לט] והעיגול הזה היה בלתי דבוק עם אא"ס הסובב עליו מכל צדדיו ,שאם
יתדבק בו ,יחזור הדבר לכמות שהיה ,ויהיה מתבטל באא"ס ,ולא יתראה כחו כלל ,ויהיה הכל אא"ס
לבד ,כבראשונה .לכך העיגול הזה ,סמוך אל עיגול הא"ס ,ובחתי מתדבק בו.
[כ"ש יג] – והעיגול הזה היה בלתי דבוק עם אא"ס – נתרחק העיגול הזה מאא"ס כשיעור אשר לא יתבטל מן
רב ההארה של א"ס הסובב ,סמוך דייקא כדי שיקבל מאורו השיעור הראוי לו אבל בלתי מתדבק בו.
[תע"ס ב,ג,ע'לט]
עמוד 45מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
[ט] -העיגול הזה היה בלתי דבוק – כלומר ,שכל האור שיש בעגולים אינו אלא ממה שמקבלים מהקו ,שהארתו
היא בחינת הארה חדשה ,שאין בו אלא ג' בחינות כנ"ל ,ולפיכך הריהו משונה מן אור א"ס הסובב בבחינת אור עגול (עי'
ח"א פ"ב אות ג') ,וז"ש הרב שהוא "בלתי דבוק" באור א"ס ,כלומר שאין צורתו של אור עגול של הכתר דעגולים ,שוה
לאור שבא"ס ,כי השואת הצורה היא הדביקות שברוחניים (עי' לוח התשובות ח"א אות י"ב ועי' או"פ ח"א פ"ב אות א'
ד"ה ומהאמור) .וסובב ,פירושו גורם מסבב.
[י] – שאם יתדבק בו – כלומר ,אם היתה הארתו ג"כ בכל ד' הבחינות כמו אור א"ס ,שאז היתה צורתו שוה ודבוקה
בא"ס ,וא"כ היה מתבטל בא"ס ובלתי ניכר לגמרי.
[במ"א כב] -והעגול הזה היה בלתי דבוק עם אור הא"ס הסובב עליו – כידוע שיש הויה ויש תנועה.
ובכללות הא"ס הוא בסוד הויה הבלתי מתנועעת ,והנבראים כולם הויתם בסוד התנועה ,ועצם הויתם היא תנועה .שלילת
התנועה מהם עושה אותם כלא היו .לפי זה תבין עומק הגדרת הרב ז"ל ,שהעיגול בלתי דבוק עם הא"ס ,וביאורו ,שאם
הוא בלתי דבוק בו ,אם כן הוא נע ממנו ומתרחק ממנו .ואין הכוונה כפשוטו שהוא מתרחק ממנו ,אלא זהוא ביטוי לחילוק
בין אא"ס לאור העיגולים .שאא"ס אין בו תנועהואור העיגולים יש בו תנועה.
ע"ח [ -במ"א כג] [תע"ס ב ,ד ,ע'לט] וכל עיקר התקשרות ודביקות העגול הנאצל ההוא עם א"ס
המאציל הוא ע"י הקו ההוא הנ"ל אשר דרך בו יורד ונמשך אור מן א"ס ומשפיע בעיגול ההוא והא"ס
סובב ומקיף עליו מכל צדדיו כי גם הוא בבחי' עגול סביב עליו ורחוק ממנו כנ"ל [כ"ש יד] כי הוא
מוכרח שהארה א"ס בנאצלים תהיה דרך קו ההוא לבד.
[במ"א כג] -וכל עיקר התקשרות ודביקות העגול הנאצל ההוא עם א"ס המאציל – לשם מה כתב הרב
שהא"ס סובב ומקיף ,ומה השייכות לענייננו? אולם ביאורו שהעיגולים יש להם ב' בחינות קבלה מן הא"ס :א .ע"י
הקו ב .ע"י אא"ס הסובב שהוא בבחינת עיגול .והקבלה מן הא"ס היא בסוד התקוה והרצון והיא בסוד הארת א"ס ע"י
לבוש של תקוה ורצון ,שהוא אור בלבוש של גבול .ובנוסף לכך ישנה הארה של הא"ס בלא לבוש ,ע"י אא"ס שהוא
בבחינת עיגול – השתוות ,שמאיר בעיגולים שבתוך החלל .זו הארה בבחינת התבטלות הכלי ,כלי מלשון כלות ,הארה
ללא כלי .והיא הארת אור הבלתי בעל גבול ,בבחינת לית אתר פנוי מיניה ממש ,אין עוד מלבדו כפשוטו .אולם אילו היתה
רק הארה זו ,לא היה קיום לנבראים ,לכן מוכרח שתהיה הארה בלבוש של קו בבחינת תקוה ורצון.
[תע"ס ב ,ד ,ע'לט]
[כ] – וכל עיקר התקשרות ודביקות -האור המתפשט מהא"ס אל הנאצל ,נקרא בשם אור ישר ,והאור הזה מתקשר
בנאצל ,על ידי מלבוש של אור חוזר העולה מהמסך ולמעלה בכח זווג דהכאה ,שענינו יתבאר להלן ונקרא בשם
"התקשרות" ,משום שאור חוזר זה העולה מהמסך דבחי"ד מהקו הישר הוא מחזיק ומתפיס את האור העליון בעיגול.
באופן ,שבמקום שהאו"ח אינו מלביש את האור העליון ,נחשב אותו האור כלפי הנאצל כמו שאינו ,כי אינו משיג אותו
בלי המלבוש הזה שנקרא אור חוזר .ויתבאר עוד להלן .וזה דומה להבדיל ,לנר של חלב ,שאע"פ שעיקר כח ההארה נמשך
ממידת החלב שבו ,עכ"ז אין האור מתקשר בחלב אלא בפתילה ,ובמקום שנגמרת הפתילה מתכבה הנר ,אע"פ שנשאר
עוד שם חלב מרובה.
[ל] – הוא ע"י הקו ההוא הנ"ל -והטעם הוא ,מפני שאין מסך בעגולים שיעלה או"ח ,וזולתו אין התקשרות לנאצל
עם האור העליון ,כנ"ל בדיבור הסמוך (עי' לעיל אות ה') .ונתבאר שם שהכלי של הקו מכונה בשם צנור ,והוא שפל הרבה
מהכלים העגולים שנגלו עם צמצום א' בטרם ביאת הקו ,ע"ש הטעם .וע"כ משמיענו הרב ,שאע"פ שהכלים דעגולים
גבוהים בהרבה מן הקו ,מכל מקום אינם מקבלים על ידי עצמם שום אור ,ואת כל האור שבהם המה מוכרחים לקבל ,על
ידי הקו הזה השפל מהם הרבה ,מהטעם האמור.
[מ] -והא"ס סובב ומקיף עליו מכל צדדיו -בכל ספירה אנו מבחינים ב' מיני אורות ,שהם נקראים :אור פנימי,
ואור מקיף ,כי האור המתלבש בתוך הספירה בתוכה ,נקרא בשם :אור פנימי ,והאור שאינו יכול להתלבש בפנימיותה,
מחמת הגבול שישנו שם ,נבחן שנשאר בשורש שלה ,ומקבלת ממנו הארה מרחוק ,הנקראת בשם "אור מקיף" .ומשמיענו
הרב שאף על פי שהעיגולים רחוקים מא"ס ,כלומר ששינוי הצורה שביניהם גדול מאד ,עם כל זה המה מקבלים בחינת
הארה ממנו מרחוק ,שנקרא אור מקיף ,המאיר בב' בחינות ,בבחינת כלל ובבחינת פרט" .וסובב" מורה על או"מ הכללים,
"ומקיף" מורה על או"מ הפרטים.
עמוד 46מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
[נ] -סביב עליו ורחוק ממנו -משמיענו ,אשר או"מ זה ,שהעיגולים מקבלים מאין סוף ,מאיר וסובב עליהם מכל
צדדיו ,כלומר ,מכל ד' הבחינות ,דהיינו אפילו בבחינה ד' ,אשר אור פנימי אינו מאיר שם ,מ"מ מקבלת הארה מרחוק על
ידי אור מקיף מא"ס .ומפרש הטעם ,משום שהא"ס "גם הוא בבחינת עגול" ,כלומר שאור א"ס נקרא אור עגול ,על שום
שאינו מבחין בין הבחינות ,ומאיר וממלא גם את הבחינה ד' (כנ"ל ח"א פ"ב אות ג' ,ע"ש) ,ולפיכך ,הארתו מגיעה גם
לבחינה ד' של העיגולים ,אלא מרחוק ,כמבואר.
[כ"ש יד] – כי הוא מוכרח שהארה א"ס בנאצלים תהיה דרך קו ההוא לבד – הוקשה לו כי אם לא התדבק
העיגול הזה הנאצל עם העיגול הא"ס מפני הפחד שלא יתבטל באא"ס ,לפחות היה לו להמשיך לו להארתו ע"י קוים רבים
מכל צדדיו ולא בקו אחד .לכן אמא מוכרח כי היו קוים רבים הנאצלים היו בבחינת מאציל עצמו .והקו דק על מנת שיהיה
מידה וקצבה לנאצלים ,להמשיך לכל ספירה כמידתה.
ומה שהביא מזהר פנחס על דכל ס' יש לה מידה וגבול ותחום והוא לטעם שהשפעתם ע"י הקו להגדול משפיע לו לפי גודלו
והקטן משפיע לו לפי קטנו ולא יותר מדי .מה שאין כן בא"ס הואיל והוא מקור השפע והאור.
ע"ח [ -במ"א כד] [תע"ס ב ,ד ,ע'מ] כי אם היה האור נמשך להם דרך גם מכל סביבותיהם היו
הנאצלים בבחינת המאציל עצמו בלתי גבול וקצבה ולא עוד אלא אפי' גם הקו ההוא דק מאד ולא
בהתרחבות גדול כדי שיהיה האור הנמשך אל הנאצלים במדה וקצבה אשר לסיבה זו נקרא הנאצלים
י' מדות וי"ס להורות שיש להם מדה וקצבה ומספר קצוב משא"כ בא"ס וכמ"ש בס"ה פ' פנחס פקודא
תליסר דא ק"ש כו' אבל דלא אית ליה מדה ולא שם ידיע כגוונא דספירן כו' .דכל ספי' אית לה שם
ידיע ומדה וגבול ותחום ובהיות הקו דק ימשיך להם שפע כדי צרכם בלבד בערך היותם נאצלים
ולא יותר מדאי בערך היותם מאצילים.
[במ"א כד] -כי אם היה האור נמשך להם – כותב כאן הרב דבר עמוק :הנבראים הם מחד בעלי גבול ושיעור
וקצבה ומידה והם הם גדרי תורה ,חק ולא יעבור והם מקבלים שפע מהמאציל ,כאן כל הוית הנברא היא ידיעת בוראו.
ומאידך ישנה בחינה נוספת בהיותם כלולים בנאצלים שם אין להם הויה עצמית ושם אין הבחנה שהם מקבלים שפע א"ס
מן המאציל .ומה שכתב הרב כי "הקו ההוא דק מאד ולא בהתרחבות גדול" ביאורו ,שבחינת התקוה והרצון אין להם גילוי
רחב בבריאה ,שהרי רובא דבני עלמא אין עיקר מחשבתם בציפיה לגאולה ,וכן עושה רצונו מעטים הם ,וזה נקרא שהקו
דק מאוד ,כלומר גילוי מועט .וכל זה לצורך הבחירה הגמורה בעולם העשיה שרובו רע ומיעוטו טוב ,ובלשון אחר רוב
העלם ומיעוט גילוי.
[תע"ס ב ,ד ,ע'מ]
[ס] – היו הנאצלים -עי' לעיל אות י' :.שאם יתדבק בו – כלומר ,אם היתה הארתו ג"כ בכל ד' הבחינות כמו אור
א"ס ,שאז היתה צורתו שוה ודבוקה בא"ס ,וא"כ היה מתבטל בא"ס ובלתי ניכר לגמרי.
[ע] – גבול וקצבה -הצמצום והמסך שנעשה על בחינה ד' ,שלא תקבל בתוכה אור ,הוא העושה "גבול" על האור,
שהרי מגבילו עד היכן שיתפשט ,שהוא נפסק על הגבול של בחינה ד' .וכללות קבלת הנאצל ,שנתמעט מחמת הצמצום,
הוא מכונה בשם "קצבה".
ע"ח [ -במ"א כה] [תע"ס ב,ה,ע'מ] והנה העגול הזה הראשון היותר דבוק עם הא"ס הוא הנקרא
כתר דא"ק[ .תע"ס ב,ה,ע'מא] ואחר כך נתפשט עוד הקו הזה ונמשך מעט וחזר [תע"ס ב,ה,ע'מב]
להתעגל ונעשה עגול ב' תוך עיגול הא' וזה נק' עיגול החכמה דא"ק[ .תע"ס ב,ה,ע'מג] עוד מתפשט
יותר למטה וחזר להתעגל ונעשה עיגול ג' תוך העיגול הב' ונק' עיגול בינה דא"ק ועד"ז היה הולך
ומתפשט ומתעגל עד עגול יוד הנק' עיגול מלכות דא"ק.
[במ"א כה] – והנה העגול הזה הראשון :מבאר הרב שלא רק העיגול העליון ,כתר דא"ק ,נעשה ע"י קו היושר,
אלא כל עיגול ועיגול נעשה מן הקו המתפשט בערכו .נמצא שעצם הוית העיגול היא ע"י הקו .ונוסף לכך ההבחנה שכח
העיגול להתדבק בא"ס הוא ע"י הקו .ובחינה שלישית יבארה הרב להלן ,שגם הקשר של כל העיגולים בינם לבין עצמם
הוא ע"י הקו .נמצא לפנינו ג' בחינות :א .עצם היות העיגולים כולם מן הקו .ב .התדבקות העיגולים בא"ס ע"י הקו .ג.
עמוד 47מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
חיבור העיגולים כולם בינם לבין עצמם ע"י הקו .וכבר נתבאר שתפיסה זו ,היא בסוד תפיסת שית אלפי שנין שהאדם הוא
העיקר בכח בחירתו .מה שאין כן מצד אור דלעתיד ,העיגולים הם אלו שמהווים את הקו ומנהיגים אותו .והבן כי
הוא סוד גדול מאוד[ .הקו במהותו מעניק לבריאה גבול ושיעור וקצבה ומידה בעוד שהעיגולים במהותם מתדבקים
באא"ס].
[תע"ס ב ,ד ,ע'מ]
[פ] – העגול הזה הראשון – צריכים להבין ההבחנות ,שבשמות של עשר הספירות ,כי פעם אנו מכנים אותן בשם ד'
בחינות ,כנ"ל ,ופעם אנו מכנים אותן בשם יחידה חיה נשמה רוח נפש ,ופעם מכנים אותן בשם כתר חכמה בינה זעיר אנפין
(הכולל בעצמו שש ספירות) מלכות .והענין הוא ,כי בשעה שאנו מדברים על בחינת הכלים ביחוד ,כלומר מבחינת החומר
של הנאצל בלבד ,אנו מגדירים שמותיהן של עשר הספירות שבהם ,בשם ד' בחינות שברצון לקבל כנ"ל .וכשאנו מדברים
ביחוד מבחינת האור המתלבש בכלים ההם ,הרי אנו מכנים אותם בשם :נפש ,רוח ,נשמה ,חיה ,יחידה .וכשאנו מדברים
על הכלים בלבד ,אלא שאנו צריכים להדגיש את רשימות האורות ,שיש בהם בעת שהם ריקנים מהאור המיוחס להם ,אז
מכנים אותם בשם :כתר ,חכמה ,בינה ,זעיר אנפין ,מלכות.
ומקורם של עשרת הכלים הנ"ל ,המכונים כתר חכמה וכו' ,הם נבחנים תיכף בעולם הצמצום בטרם ביאת הקו ,אחר
הסתלקות אור א"ס מעשר הספירות ,שנשארו הכלים ההם ריקנים מאור ,שהמה מכונים עשרה עגולים כנ"ל .ונודע,
שאע"פ שהאור נסתלק מהם ,עם כל זה ,נשאר בכל עגול ועגול ,בחינת רשימה מהאור שהיה בו ,כלומר ,הארה קטנה מאד
מכללות כל האור הקודם ,נשארה בכל כלי ,שהארה זו גורמת השתוקקות אל הכלי ,שלא תשקוט ולא תנוח ,עד שתחזור
ותמשיך כל האור ,שהיה לה מקודם ,בכמותו ואיכותו .והארה זו מכונה בשם "רשימו" .ותדע ,שתוכן השמות של ע"ס,
כתר חכמה וכו' ,הם מגדירים בעיקר את הרשימות של האור שנשארו בעשרת הכלים.
ומכאן תדע ,שלא יצוייר שום רצון בעולמות ,או אפילו התעוררות קלה של רצון ,הן בעליונים והן בתחתונים ,ואפילו
בדצח"מ הגשמיים ,שלא יהיו מושרשים בעשר ספירות העגולים האלו ,ויחד עם זה ,מובן גם כן ,שאי אפשר כלל שיתעורר
איזה רצון במהות ,אם לא נתגלה פעם מקודם ,מילוי מספיק לרצון ההוא.
והענין ,כי כבר נתבאר היטב בחלק הראשון של הספר ,אשר הרצון לקבל אינו הסיבה הראשונה אל האור ,או אל המילוי
שלו ,כמו שבני העולם חושבים ,אלא להיפך ממש ,כי האור והמילוי הוא סיבה לרצון ,אשר הרצון להשפיע הכלול בהכרח
באור העליון ,הוליד בתכונתו את הרצון לקבל שבנאצל ,משום ,שמה שהוא רצון בעליון ,נעשה כח וחיוב בתחתון ,עש"ה.
הרי ,שהאור העליון נעשה סיבה ,לגילוי ד' הבחינות שברצון אצל הנאצל ,שהמה השרשים לכל הרצונות המתגלים
בעולמות .ולפיכך ,איך אפשר שיופיע איזה רצון מבלי סיבה ,דהיינו מבלי האור העליון הזה המוליד אותו ,שזה דומה כמו
שתאמר שיש איזו בריה בעולם בלי אב ואם שהולידו אותה .גם כבר ידעת ,אשר בא"ס כבר קבועים וקיימים ,כל המציאות
וכל הבריות הראויים שיבואו בעולמות ,עם כל הרחבתם ותכלית תפארתם ושלימותם ,העתיד להתגלות בעולמות בשבילם
(כמ"ש היטב בהסת"פ ח"א אות י"א ,עיין שם הכל) ,והרי לך בעליל ,אשר עוד בא"ס ,כבר יצאו ונגלו כל הרצונות
העתידים להתגלות ,וגם נתמלאו על שלימותם ומילואם הסופי ,והשלימות והמילוי ,שהוא בחינת האור העליון ,הוא שהוליד
וגילה את הרצונות הללו .באופן ,אשר המילוי של הרצון ,הוא קודם וגורם לגילוי אותו הרצון המיוחס למילוי ההוא,
כמבואר.
עתה תבין היטב ,את דבר הרשימות ,שנשארו בעשר הספירות דעגולים ,אחר הצמצום והסתלקות כל השלימות והמילואים,
שהיו בד' הבחינות הללו שנקראות עשרה עגולים .שפירושן של הרשימות הללו הוא ,ש"נתרשמו" ונחקקו בהם היטב ,כל
מיני הרצונות ,שהיו מלאים מהם בהיותם בא"ס ועתה נאבדו מהם ,ונשארו ע"כ ,בהכרח ,תאבים ומשתוקקים לכל אותם
המילויים והשלימות ,שהיה להם וזהו המכונה בשם רשימות.
וזהו שאמרנו לעיל ,שלא יצוייר שום גילוי רצון של איזו מהות ,הן בעולמות העליונים והן בעולם הגשמי ,שלא יהיה
מושרש בעשר ספירות דעגולים ההם .באופן ,שיש ב' שרשים המוקדמים למציאות של כל העולמות שמאחר הצמצום:
האחד הוא ,כשכל רצון כבר מצוי מושלם בכל תפארתו ומלואו ,וזוהי המציאות שהוא קיים בא"ס ב"ה .והשני הוא ,כשכל
הרצונות עומדים ריקים לגמרי מהמילוי המיוחס להם מקודם מא"ס ,והוא נקרא עולם הצמצום .וכל הכלים והחומר של
הבריות נמשכים מעולם הצמצום ,דהיינו ודאי ,רק כלים ריקנים ,ורצונות שאבדו את מילואיהם כנ"ל .וכל המילויים לאותם
הרצונות ,נמשכים מא"ס ב"ה .וזכור היטב ב' הידיעות הללו ,שהן מהנחוצות ביותר ,לזכרן בהמשך העסק בחכמה הזאת.
[תע"ס ב ,ד ,ע'מא]
עמוד 48מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
מחשבת עץ חיים – היכל א ,ענף ב'
[צ] – ונמשך מעט -אל תטעה לפרש ,שנמשך במקום ושטח ח"ו ,אלא כל דבר ההולך ומתעבה מכונה המהלך הזה בשם
המשכה ,ממעלה למטה ,כי הזך נבחן שהוא למעלה .והעב נבחן שהוא למטה .וזה משוער בקרבת הצורה ל ב ח י נ ה
ד ' ,כ י כ ל ה ק ר ו ב ב י ו ת ר אל בחינה ד' ,נבחן לעבה יותר ,וכל הרחוק ממנה נבחן לזך יותר" .ונמשך מעט",
פירושו ,שהלך ונתעבה מעט .והמלה "נמשך" סובבת על אור הקו.
וענין ההמשכה הזו הוא ,כי בכל ספירה וספירה נמצאות עשר ספירות ,שזה נבחן הן בספירה של ע"ס דעגולים ,והן
בספירה של ע"ס דיושר .וכשיצאו עשר הספירות של ספירת הכתר ,יצא מתחילה הקו בבחינת ג' הספירות הראשונות
שלו ,שנקרא הראש דכתר דיושר ,והארתו התפשטה לספירת הכתר דעגולים ,הכולל ג"כ עשר ספירות ,כנ"ל .ועשר
ספירות אלו דכתר של העגולים ,מסבבות רק את ג' הספירות הראשונות של ע"ס דכתר של הקו .ואחר זה ,דהיינו אחר
שנשלמו ע"ס דכתר דעגולים לגמרי ,אז "נתפשט עוד הקו" הזה "ונמשך מעט" ,כלומר ,שהוציא את ז' הספירות התחתונות
שלו להשלים את הכתר בע"ס דיושר ,באופן ,שז' ספירות תחתונות אלו של הכתר דקו ,נמשכו למטה ,כלומר שנתעבו
ביותר מכל ע"ס דכתר של העגולים ,וע"כ על ז"ס תחתונות אלו ,אין סובבות עוד שום בחינות עגולים ,להיות העגולים
עליונים מהן ,כלומר זכים מהן .וכבר ידעת שהעליון מחברו ,פירושו ,זך מחברו.
וטעם הדבר תבין על פי המתבאר לעיל (אות ל') ,שהספירות דעגולים קודמות וחשובות הרבה מהספירות שבקו ,משום
שאין בעגולים בחינת מסך כלל .והנה המסך הזה הנמצא בספירות הקו ,עומד באמצעה של הספירה ,דהיינו בבחינה
האחרונה שבראש הספירה ,כלומר בבחינה האחרונה שבג' הספירות הראשונות דע"ס דיושר ,שנמצאות בכל ספירה
וספירה דיושר ,כנ"ל ,שנקראות ג"כ הראש דאותה ספירה .באופן ,שמה שאמרנו ,שהמסך נכלל בספירות הקו ,הרי זה
בז' הספירות התחתונות דכל ספירה ,הנמצאות למטה מהמסך ,מה שאין כן בג' הראשונות של הספירה ,שנקרא ראש ,אין
בהן עוד מבחינת מסך ,שהרי נמצאות למעלה מהמסך .וע"כ ג' ראשונות אלו ,דומות לגמרי לכל עשר הספירות דעגולים,
כי אלו ואלו אין בהן עוד מבחינת מסך ,וע"כ הן עומדות בבחי' אחת ,ונבחן שע"ס דכל ספירה של העגולים מסבבות את ג'
הראשונות דכל ספירה של הקו .אמנם ז' הספירות התחתונות של כל ספירה של הקו ,הנמצאות כבר למטה מהמסך ,והמסך
כבר נכלל בהן ,הן גרועות הרבה מבחינת העגולים ונודע ,שכל הגרוע מחברו נבחן שהוא למטה מחברו ,ע"כ הן נבחנות
שנמצאות למטה מכל ע"ס דעגולים ,ואין שום בחינה של עגולים יכולה להמצא במקום ז' ספירות אלו ,להיות העגולים
חשובים ומעולים מהן ,כמבואר.
והנה נתבאר היטב ,שיש מקום פנוי בין כל ספירה וספירה דעגולים ,כמידת ז' ספירות של הספירה דיושר הנמצאות
שם ,כי כל ע"ס דעגולים של הספירה דכתר ,מסבבות רק על ג' ספירות ראשונות דכתר של הקו ,אמנם ז' הספירות
התחתונות דכתר הקו ,נמשכות למטה מכל ע"ס דכתר העגולים .ואחר שנסתיימו ז"ס דכתר הללו של הקו ,מתחילות לצאת
ג"ס ראשונות של ספירת החכמה של הקו שעליהן מסבבות כל ע"ס דספירת חכמה דעגולים .הרי ,שבין בחינה אחרונה של
הכתר דעגולים ,עד בחינה ראשונה של החכמה דעגולים ,יש מקום פנוי ביניהן ,שבמקום הזה נמצאות ז' הספירות התחתונות
מהכתר של הקו ,שאין בחינות עגולים סובבות עליהן .ועד"ז ,בין חכמה לבינה ,וכל הספירות.
[תע"ס ב,ה,ע'מב]
[ק] ונעשה עגול ב' תוך עגול א' -וצריכים להזהר כאן מאד ,שלא להתבלבל בתיאורים הדמיוניים של שטח ומקום
ביושר ועגול ,הנופלים לרעיון מתוך מרוצת הלשון ,ותזכור בכל ההמשך הזה ,שההארה הישרה ,פירושה ,שהאור בא בכלים,
שיש בהם מסך על בחי"ד ,וההארה המתעגלת ,פירושה שהאור בא בכלים שאין בהם מסך על בחינה ד' .אמנם תזכור ,שאע"פ,
שאין בכלים דעגולים שום מסך על בחינה ד' ,עם כל זה ,אין בחינה ד' משם ,יכולה לקבל שום הארה אחר הצמצום הא',
מטעם ,שאת כל האור הנמצא בעגולים ,מוכרחים לקבל מהארת הקו ,שהוא הארה ישרה (כנ"ל אות ל') ,ואור הקו אינו
מאיר בבחינה ד' כל עיקר ,להיותו נמשך מכח מסך ,כמבואר .באופן ,שחסרון האור בבחינה ד' של העגולים ,אינו מחמת
הכלים ,שהרי אין בהם שום מסך ,אלא מחמת צמצום א' השורה עליהם ,וכיון שהצמצום הא' אינו נבחן לחסרון (עי' לה"ת
ח"א פ"ג) ,ע"כ כל ד' הבחינות דכלים דעגולים שוות במעלתן ,בלי הפרש כלל של קטן וגדול (כנ"ל בח"א אות ל') ,וכל
החושך שיש בבחינה ד' ,הוא מחמת האור המקובל מהקו ,שאינו מאיר שם כמבואר.
ועם זה תבין ,אשר אחר שהעגולים קיבלו האור על ידי הקו ,נעשה בהם משום זה ,הבחן מדרגות של קטן וגדול ,גם בע"ס
של העגולים .שהז"א ,חשוב וגדול יותר מבחינה ד' ,שהיא מלכות ,שהרי במלכות אין אור ,ובזעיר אנפין יש אור בהיותו
בחינה ג' ,ובספירת הבינה דעגולים ,האור יותר גדול מבזעיר אנפין ,להיותה רחוקה מן בחי"ד ,יותר ממנו .שהרי היא
בחינה ב' ,וכו' .אמנם כל המדרגות הללו ,אינן מחמת הכלים ,אלא מחמת אור הקו שמקבלות ,וזכור זאת.
עמוד 49מתוך 66 לימוד שחאל תשע"ז
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
מחשבת עץ החיים 4 היכל א - ענף ב
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search