קונטרס
לזמר
לשמך
עליון
נגינה ו'מוזיק'
בהלכה ובהשקפה
מיוחד לתלמידים
החרדים לדבר השם
לקטתי וסדרתי בחמלת ה' עלי
יחזקאל שרגא ווייס
מנהל רוחני דישיבה גדולה
אור תורה – מאנסי נ.י .יצ"ו
אדר שנת תשע"ו לפ"ק
הערות והארות
יתקבלו ברצון אצל המחבר
יחזקאל שרגא ווייס
6 Laura Place
Spring Valley, NY 10977
(845) 356-8002
(845) 709-2181
Layout designed by:
HIGHSKY
C R E AT I V E
845-637-2190
תוכן הקונטרס
הכרת הטוב
הסכמה
למען יזמרך כבוד12 :
פרקי מבוא והקדמה
פרק א'18 :
נגינה ו'מוזק' הכשרים מצד עצמם
איסור לשיר מחמת זכר לחורבן /הנהגה לבעל נפש /כשאין הכוונה לשיר /שמחת
חתן וכלה – סעודת מצוה /שירות ותשבחות להשי"ת /האיסור לשיר מחמת בזיון
התורה /עיקרא דדינא /היתר ע"פ שלחן ערוך /לימודי זכות /ללמוד חכמת השיר
– לרכוש כלי זמר /הנהגה לבן ישיבה /קאנצערט – קומזיץ.
פרק ב'34 :
מקומות וזמנים מסיומים שאסורים לנגן בהם 'מוזיק'
ימי הספירה – וימי בין המצרים /כלי שיר בביהכנ"ס וביהמ"ד /חזנים
בביהכנ"ס /חתונה בירושלים.
סיכום לדינא39 :
פרק ג'44 :
נגינה ו'מוזיק' האסורים מצד עצמם
הקדמה /שירים של ע"ז /גוי'שע 'מוזיק' /החויב מחאה – מוטב שיהיו
שוגגין /זמר יווני /ליצנות /השומע בעל כרחו /מנגן שאינו הגון /
העתקות האסורים /הנהגות למי שיש לו כשרון לשיר ולזמר.
פרק ד'58 :
מאמרים בנגינה ו'מוזיק עפ"י פנימיות התורה
מאמר א' ביאור שורש וכחה של 'מוזיק' ונגינה כפי המבואר בספרי קודש /
מאמר ב' לבאר הצורך של נגינה להרחבת הדעת בלימוד התורה /
מאמר ג' ביאור בניגון בקול רם וקול נמוך – וניגון של שמחה וניגון של תוגה /
מאמר ד' כשצדיק מנגן יש עליה גם להניגון והכלי זמר עצמן.
פרק ה'70 :
והשב כהנים לעבודתם ,ולוים לשירם ולזמרם
הקדמה /הדרגא של ה'מוזיק' /שיר של יום /אופן וסדר השיר /שמחת בית
השואבה /שירה בהבאת הביכורים /חטאת /שירה לכבוד ארון ברית השם.
לזכרון בהיכל ה'
תהא זאת למזכרת נצח לנשמת אמי מורתי
מרת רבקה יענטל בת
ר' דוד לוי געשטעטנער ע"ה
כל מגמת נפשה היתה לנטוע
בלבות של ילדי ישראל
אמונה טהורה בה' על דרך ישראל סבא,
ורוב ימי חי' עלי אדמת היתה מקודשת
למען החינוך והגידול של יוצאי חלצאיה,
ושל כמה מאות תלמידות.
כפה פרשה לעני ,וידי' שלחה לאביון
ברוח נדיבה
נפטרה מתוך הכנה דרבה ותשובה נפלאה
כ"ד תמוז תשס"ח לפ"ק
ת .נ .צ .ב .ה.
הכרת הטוב
נה בזה להכיר טובה לאכסניא של תורה ישיבה אור תורה – ה
שאץ בעיר מאנסי נא יארק יצ"ו העומד תחת נשיאות הרה"ג
ר' יצחק אלעזר מאסקאוויטש שליט"א ובהנהלת בנו ידידי
מאז ומקדם הרה"ג ר' משה מאסקאוויטש שליט"א אשר זכיתי
לעמוד ולשרת זה רבות בשנים בתור מנהל הישיבה ולהיות עבד לעובדי
השם ,ובפרט שלאחרונה נתברר ונתלבן שם ההלכות המובאים בקונטרס הלז.
ובפרט אני אסיר תודה רב למו"ר הרב הגאון המפורסם ר' משה קעסלער
שליט"א ,ראש כולל אמת ואמונה וויזניץ ,אשר משמש בתור נושא ונותן
בסדר הלכה בישיבה אור תורה ,שהאיר עיני בכמה הלכות וסברות ,והדריך
אותי על דרך האמת והישר.
ולא אמנע מלהזכיר את ידידי ובן משפחתי הרה"ג ר' יעקב יוסף ווינקלער
שליט"א אשר טרח ועמל בהלכות אלו והוציא לאור ספר יקר וחשוב בשם
'פנינת המקדש' בכל עניני זכר לחורבן ממקור ההלכה עד הלכה למעשה
והוא מעשה אומן מסודר ,והספר היה לי לעזר בכמה ענינים ,ובכמה מקומות
העתקתי פסקי הלכות בשם גדולי הפוסקים המובאים בספר הנ"ל.
וכאן המקום להכיר טובה להרבה תלמידים הגונים מכתה ג' דישיבה
גדולה אור תורה שעמדו לימינו לעזר שיצא הקונטרס לעולם ברוב פאר והדר
כראוי לכבוד התורה ,ובפרט להב' מרדכי פריעדמאן נ"י והב' זאב דזשאסעף
נ"י ,ישלם השם שכרם שיזכו לישב באהלה של תורה ולהתגדל ממדרגה
למדריגה לבני תורה ויר"ש.
כבד את אביך ,משפע ברכה עליונה יתברך כבוד אבי מורי ר' משה שמואל
שליט"א אשר גידל אותי מעודי והשקיע בתוך יוצאי חלציו השקפת התורה
משולב במדות טובות וישרות על דרך אשר המקובל מרבותינו ואבותינו
הכרת הטוב
נבג"מ ,ומה גם שלאחרונה משמים קא זכי לו להעמיד ביתו מחדש עם זוגתו
החשובה מרת שולמית רבקה תחי' על אדני אמונה התמימה בבורא כל
עולמים ובתורתו הקדושה ,והם אשר כל מגמת לבם להיות עיניהם צפוים
לנו ולכל בני המשפחה בעידוד ובסיוע בעין יפה ובנפש חפיצה ,ויזכו לראות
חן וחסד ונחת דקדושה מכל יוצאי חלציהם שיחיו לאורך ימים ושנים טובים,
ולא ימוש התורה מפי זרעם עד עולם.
חייב אדם בכבוד חמיו ,בבואי עם הספר אשא כוס ברכה ותהלה לכבוד
מורי חמי הרב ר' בן ציון בייער שליט"א מיושבי באהלה של תורה בעירנו
מאנסי וברכה אחת לכבוד חמותי זוגתו נוות ביתו האשה החשובה בת
גדולים מרת חי' שרה תחי' אשר כבן אהוב נוטים אלי יחדיו חיבה יתירה,
ועושים יותר מיכולתם להסיר ממנו ומכל יוצאי חלציהם כל מכשול וטירדא
ומאז באתי אל ביתם החזוקני בדרך כבוד והדרוכני על דרך התורה והמצוה
בסבר פנים יפות ובנעימה יתירה ,יזכו לראות נחת דקדושה מאתנו ומכל בני
משפחתינו מתוך בריות דגופא ונהורא מעליא.
נשים במאי זכיין ,באתנוויי גברייהו בי רבנן ,ברכה מיוחדת לכבוד זוגתי
החשובה האשה הצנועה וחסידה מרת לאה ריזל תחי' ,העומדת בכל עת
בימיני ובפרט אשר עינה פקוחה למנוע ממני טירדות רבות כדי שאוכל
לעסוק בתורה בהרחבת גבולי בתלמידים ובהוצאת הספרים לתועלת הרבים,
ומפעלות חשובות כגון מדידת תחומין ,ומוסרת נפשה על חינוך בנינו שיחיו,
יזכנו ה' שנזכה גם יחד לחנך צאצאנו שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טוב
ולראות מהם נחת דקדושה מתוך הרחבת הדעת מעתה ועד עולם אמן.
יחזקאל שרגא ווייס
הסכמה
יצחק אלעזר מאסקאוויטש
אבדק"ק שאץ – נשיא ישיבת אור תורה
הנה ראיתי את הקונטרס שחיבר ידידי עוז הרה"ג מוה"ר יחזקאל שרגא ווייס
שליט"א מנהל רוחני בישיבתינו אור תורה מאנסי יצ"ו – והוא לבאר היטב את
ההלכה של נגינה ומוזיק ונקרא בשם לזמר בשמך עליון.
וכמו כל מעשיו וספריו עד הנה בסידור נכון ,ובעיון וישרות ,כן מעשהו כאן לברר
הלכה זו שכמעט נשתכחה בזמנינו – ובפרט בין הבחורים ,ואפילו יראים ושלימים
מבקשי השם החרדים על דברו (אשר להם מיוחד הקונטרס) אינם יודעים באיזה
אופנים יש איסור גמור ,ובאיזה אופנים יש מחלוקת הפוסקים ,ובאיזה אופנים יש
היתרים דחוקים ,ומה שמותר – והכל מסודר ומבואר היטב .וברור הוא שהקונטרס
זה יזכה את הרבים ויוציא מכשול מבין זרע ישראל הקדושים.
וראיתי להוסיף נקודה בהשקפה מלבד אשר דיבר הרה"ג המחבר שליט"א כמה
זה משחית את הנפש ומוציא את האדם מסולם הדביקות לתורה ,ונפלא הוא לשון
הרמב"ם שהביא המחבר בפ"א שזה פוגם בקדושת ישראל.
ויש בזה עוד נקודה שאפילו לשם שמים יש מדרגות שאם מזמרין 'ערליכער
ערענסטער ניגון' שנתחבר ע"י יראי השם והוא מחובר על איזה פסוק או מאמר
חז"ל ,ומעורר הרגש וה'געפילן' להתדבק בהפסוק זה ודאי נקרא לש"ש [ואפי' בלא
פסוק אם מעורר האדם לעניני יר"ש וענינים קדושים ג"כ הוא דבר מאוד נכון וקדוש].
אבל עיקר ענין שיר וזמר שנראה מפסוקים תהלים שעצם עומק השיר היה
דיבור של דביקות הלב להקב"ה ,והרב בעל התניא כתב כן שהוא ענין של צעקה
אל השם באופן סודי ,וזה הדרך האמיתי של שירה וזמרה שהיא תפילה עמוקה אל
ה' ,או הילול אל ה'.
וצורת הנגינה בזמנינו הוא ר"ל מלא גוי'שע טעם ,מלא הוללות ,ודבר מפורסם
מצדיקים ששמחה בלא יראה הוא הוללות.
ויעזור השי"ת לשלוח עלינו רוח טהרה ובפרט לקראת הימים הבאים לקראתינו
שנזכה לקדש ש"ש.
ר"ח אדר א' תשע"ו
הק' יצחק אלעזר מאסקאוויטש
למען
יזמרך
כבוד
פרקי מבוא והקדמה
12לזמר לשמך עליון
דברים אחדים
בהלכות הנוגע לנגינה ו'מוזיק' נפסק שאין להוכיח אנשים השוגגים בענין זה
כשיודע שדבריו לא יתקבלו ,שאמרו חז"ל שמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ,אמנם
מבואר בפלא יועץ (ערך שיר) דלאותן אנשים שיודע שיקבלו דבריו חייב להזהירם
ולהודיעם האיסורים השייכים בענין זה ,ובכן באתי בכאן להבהיר שקונטרס זה נכתב
רק לתלמידים החרדים לדבר ה' ,ומבקשים האמת ,דהיינו כשלומדים איזה הלכה
המה מוכנים לשנות דרכם ,להיות נזהר באיסור ,ואין המטרה של הקונטרס למחות
כנגד אלו שאין דרכם לשמוע ,שעליהם נאמר מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.
הכח של נגינה ו'מוזיק'
ידוע ומפורסם שהנגינה פועל על נפש האדם הן לטוב והן להיפך ,כמו שאמר
אלישע הנביא קחו לי מנגן ,והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה' (מלכים ב' ג' ט"ו) ,ואומר,
ולקח דוד את הכנור ונגן בידו ְו ָרַוח לשאול וטוב לו (שמואל א' ט"ז כ"ג).
בתוס' מס' סוכה (דף נ' ):בד"ה חד תני שואבה כתב בזה"ל "בירושלמי מפרש
שמשם שואבים רוח הקודש שהשכינה שורה מתוך שמחה דכתיב והיה כנגן המנגן
ותהי עליו רוח ה' ,ומייתי עובדא שיונה בן אמיתי שהיה מעולי רגלים ובשמחת בית
השואבה שרתה עליו שכינה" ,ע"כ.
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 13
וז"ל הרמב"ם (יסודי התורה פ"ז ה"ד) "כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו,
אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים ,שאין הנבואה שורה לא
מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך שמחה ,לפיכך בני הנביאים לפניהם נבל
ותוף וחליל וכנור והם מבקשים הנבואה" וכו'.
אמנם לאידך גיסא אם הנגינה שלא כהוגן מביא את האדם לדברים שאינם
הגונים ,כמו שמבואר בחז"ל (חגיגה ט"ו ):שאלישע בן אבויה יצא לתרבות רעה משום
שזמר יווני לא פסיק מפומי' (עי"ש ברש"י ובמהרש"א ,ועי' בדברינו להלן בפרק ג').
והנה קצת אנשים מרגישים כ"כ תענוג כששומעין איזה ניגון או 'מוזיק' שנאבד
מהם כל החושים ,וכתב בספר מנות הלוי (אסתר א' ח') דמשו"ה לא הזמין אחשורוש
לסעודתו מנגנים בכלי זמר משום דיש קצת אנשים כשוממעים ל'מוזיק' נתבטלו
חושיהם לגמרי לבל ידעו איפה הם ,והוא רצה להחטיאם במאכלות אסורות וביאות
אסורות וחשש שאצל קצת אנשים ה'מוזיק' יגרום שיסתלק מהם החושים לגמרי
ויתבטל מטרתו ,עי"ש.
והנה דבר זה החוש מעיד עליו ,שהרי יכולין לראות אצל חתונות בשעה
שהמזמרים מנגנים בכליהם יש אנשים שעומדים סביבם ומסתכלין עליהם ובפעולתן,
ואינם יודעים כלל איפה הם.
ומבאר שם דהסיבה שיש ל'מוזיק' כח גדול כ"כ להסיר מאדם כל חושיו הוא
משום שהנפש היתה מורגלת בהם בעוד היותה במרום כמבואר בהפסוק ומלאכי
מרום פותחים את פיהם בקדושה וטהרה ומברכין ומשבחין ומפארין וכו' בשפה
ברורה ונעימה ,ואשמע שת קול כנפיהן וכו' ולכן כששומע הנפש בעוה"ז דבר שהיה
מורגל בכך מהיות עוד למעלה הנפש תתבודד מהגוף לשמוע אל קול הרנה ,עי"ש.
עוד נכון להדגיש שיש לנגינה ו'מוזיק' כח חזק המושך את האדם להיות להוט
אחרי' ,ויש אנשים שהם אדוקים בה כ"כ שלפעמים עושים דברים מוזרים שהם חוץ
מגדר הנימוס ואנושי ,לדוגמא :שכיח שבחור האדוק ב'מוזיק' יסע עם ה'באס לעיר
אחרת לחתונה שאין לו שום קרבה ואינו יודע שום אדם מהשמחה ,אבל הוא הולך
שם משום שיודע שמנגן מסיום יופע שם בהדרתו והוא 'צריך' להינות משיריו.
הנה בחור החרוד לדבר ה' ומתבונן בכל הנ"ל ,עד כמה כח של נגינה וה'מוזיק'
מגעת ,הן לטוב והן למוטב ,והן הסכנה הכרוך בה להיות אדוק ומקושר וכרוך אחרי',
מכיר שצריך לעשות לו רב ומורה דרך להדריך אותו האיך להתיחס באחריות הראוי
לבן תורה בסוגיא מבוכה זו ,ותקותינו אמיץ שהקונטרס הלז יהי' לו לכה"פ לקצת עזר
בזה ,ואם עדיין יש לו ספיקות יתעץ עם מורה דרך ת"ח ו'חסידישער איד'.
14לזמר לשמך עליון
הקדמה
הנה יש אופנים שיש איסור מדינא דגמ' לזמר בכלי שיר ,או לשיר בפה – יש
אופנים שאסור משום זכר לחורבן ,ויש שאסור משום בזיון התורה ,ויש שאסור
משום מושב ליצים ,ויש שאסור משום מגרה יצר הרע ,ותקותינו לפרט ולפרש דבר.
דבר על אופניו בהמשך דברינו.
ומבואר בחז"ל חומר עונש המזלזל באיסור שמיעת נגינה וזמרה ,דאיתא בסוטה
(מ"ח) אמר רב אודנא דשמעא זמרא תעקר ,אמר רבא זמרא בביתא חורבא בסיפא,
וכתב היעב"ץ בסידור (דיני ט' באב) וז"ל "בעו"ה נתקיים לעינינו בימינו בבעלי בתים
רבים וגדולים כפלטין של מלכים שהיו כל ימיהם כחגים והיה תוף וחליל משתיהם,
ונסבו לנכרים בתיהם אע"פ שהיו בידם מעשים טובים ,כי גדלה קנאת ה' על הדבר
הזה" עכ"ל.
ולדאבונינו אצל המון עם שורה בלבול הדעת בהלכה חמורה זו ,ובפרט אצל
הדור הצעיר שלאחרונה נתקדם ה'טעכנעלאגי' ונתפתח הענין של נגינה ו'מוזיק' פי
כמה ממה שהיה מאז ומקדם ,והתלמידים החרדים לדבר ה' צמאים לליבון הדברים
בהלכה ובהשקפה ,כדי שידעו את הדרך אשר ילכו בה.
והיות כי ירא אנכי לקבוע הלכה למעשה האסור והמותר ,ובפרט בעסקינו בענין
נגינה ו'מוזיק' שעלי' כתב המהרש"ג (ח"ב סי' קכ"ה) שאיסורם אינם איסור מוחלט,
והרבה דברים תלוי בסוג האדם לפי מה שהוא (ויבואר בעזה"י בהמשך דברינו) ,לכן לא
קבענו להכריע הלכה למעשה לא לאיסור ולא להיתר אלא להביא הדברים ממקורן
ושרשן לסדר כל הדיעות הן האוסרות והן המתירות ,כל ענין וענין דבר דיבור על
אופניו.
ויהי' זה חלקינו בעמלינו שהתלמידים החרדים לדבר ה' שמגמתם לחיות עפ"י
השו"ע ולא לעבור על שום נדנוד איסור במה שנוגע ל'מוזיק' ולנגינה ,יבינו החילוקי
דעות בהענין ,ויקבעו לעצמם גדרים וסייגים בהענין לפי מצבם ,ובאם ירגישו שהם
מסובכים בהענין יבקשו הדרכה ממורה מובהק.
וגם הרווחנו בזה שיתודע נחיצות הענין לבני תורה ,עד כמה דקדקו הפוסקים
ונזהרו גדולי ישראל באיסור זה.
הנה כדי שיהא הסוגיא המבוכה מתיישב יפה על לב התלמידים ראינו לנכון
לחלק הענין לשני סוגים ,בפרק א' וב' יבואר אופני האיסור ששייך אצל הנגינה
ו'מוזיק' הכשרים מצד עצמם ,ובפרק ג' יבואר הגדר של נגינה ו'מוזיק' שאינם כשרים
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 15
מצד עצמם ,וגם הוספנו פרק ד' לבאר עניני נגינה ו'מוזיק' ע"פ פנימיות התורה
מלוקט מפי ספרים וסופרים ,ועוד הוספנו פרק ה' לתאר ציור של שירה וזמרה
שהיתה בבית מקדשינו ותפארתינו שיבב"א.
וכדי שיפיק מדברינו התועלת הנרצה ,להוציא להלכה למעשה ,ראינו שיש
להגדיר האיסורים לתשעה דרגות ,ובזה הרוחנו שאף מי שיש לו צורך להקל כפי
איזה דרגא השייך אצלו ,לא יבא לזלזל באיסור חמור באופן שאינו צריך ולא ידמה
בנפשו כי בזמנינו הותר הרצועה ח"ו.
דרגה א' :ניגונים שמצד הלכה המה מותרים אף למהדרין ,מ"מ חסידים ואנשי
מעשה הקפידו שלא לנגנם – דאצל חסידים כל הענין של נגינה וזמרה
הוא חלק מעבודת הש"י.
דרגא ב' :הנהגה לבעל נפש המדקדק בהלכה.
דרגא ג' :הנהגה למקיים עיקר הדין המבואר בשו"ע.
דרגא ד' :הנהגה להסומך על שיטת המקילים המובא בשו"ע.
דרגא ה' :מנהג העולם ,ע"פ לימודי זכות שהמציאו גדולי פוסקי זמנינו זצוק"ל.
דרגא ו' :אופנים שיש למצוא לימוד זכות ,אמנם יש להתיעץ מראש עם מורה
הוראה ומחנך שיודע ומבין המצב.
דרגא ז' :אופנים האסורים ,שהם מתדמה להיתר ,וכמה פעמים דומים למצוה ,ויש
לבן תורה להיזהר שלא להחליף האסור במותר.
דרגא ח' :נגינה האסורים בזמנים ומקומות מסיומים.
דרגא ט' :נגינה שאסור בהחלט ,ויש חיוב להזהיר במי שיודע שישמע לדבריו.
פ ר קא'
נגינה ו'מוזק'
הכשרים מצד עצמם
• איסור לשיר מחמת זכר לחורבן • הנהגה לבעל
נפש • כשאין הכוונה לשיר • שמחת חתן וכלה –
סעודת מצוה • שירות ותשבחות להשי"ת • האיסור
לשיר מחמת בזיון התורה • עיקרא דדינא • היתר
ע"פ שלחן ערוך • לימודי זכות • ללמוד חכמת
השיר – לרכוש כלי זמר • הנהגה לבן ישיבה
• קאנצערט – קומזיץ.
18לזמר לשמך עליון
איסור לשיר מחמת זכר לחורבן
הנה מבואר בשו"ע (סי' תק"ס סעי' ג') שבאופנים מסיומים אסרו חז"ל לנגן בכלי
זמר וגם לשיר ניגון בפה ,ויש בזה איסור משום זכר לחורבן ,וידוע שכל מה שאסור
מחמת זכר לחורבן עון חמור הוא.
ובאמת לשון המחבר הוא לשונו של הרמב"ם בה' תענית (פ"ה הל' י"ד) ,ומבואר
בכ"מ דהמקור לדברי הרמב"ם הוא המשנה במס' סוטה (דף מ"ח) ,אמנם בהמשנה
איתא משבטלה סנהדרין בטלו שיר מבית המשתאות שנאמר בשיר לא יישתו יין,
ובגמ' איתא דכתיב זקנים משער שבתו ,בחורים מגנגינתם (איכה ה') בזמן שבטלו
הזקנים היושבים בשער שהם הסנהדרין בטלו הבחורים מנגינתם.
הרי מבואר מזה דאין טעם האיסור משום זכר לחורבן שהרי הסנהדרין בטלו
כמה שנים לאחר החורבן ,ובירושלמי (סוטה פ"ט הל' י"ב) איתא אמר רב חסדא
בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהן ולא היו אומרים דברי נבלה בשיר ,אבל עכשיו
שאין אימת סנהדרין עליהן הן אומרים דברי נבלה בשיר ,ומבואר שם שזהו הביאור
בהמשנה משבטלו סנהדרין בטל השיר.
ובתשובת הרמב"ם כתב לאמר "וסיבת זה מבוארת מאד ,לפי שזה הכח החשקי
ראוי להכניעו ולהשיבו אחור ולמשוך ברסנו ,ולא שישלח ויספה הרוה את הצמאה",
ועוד כתב שם ,וז"ל" ,הנה נתבארה במופת ,והיא ,שהמכוין בנו שנהיה גוי קדוש,
ולא יהיה לנו פועל ולא דיבור אלא בשלימות ,או במה שיביא לשלימות ,לא בשילוח
הכוחות המונעים מכל טוב ,ולא בהתפקרות לשעשועים ולשחוק" ,וכו' ,עכ"ל.
הרי שנתן הרמב"ם הטעם שאסרו היא משום שע"פ רוב הבני אדם המזמרים
כוונתם אינם לשם השם אלא למלא תאותם ,וזה דבר שאינו הגון וראוי לאיש יהודי.
וכעין זה כתב הרבינו בחיי בספרו כד הקמח (ערך זנות הלב והעין) ,וז"ל" ,וה"ה
שאסור לשמוע מיני הזמר והניגון והשחוק ,שכל זה אסור מדין התורה ,שטבע הבשר
קל להתפתות בענינים אלו ומטרידים האדם מן התורה והמצות ומלעשות הפעולות
הרצויות והנבחרות" ,ע"כ -אמנם נקיטת הפוסקים היא כפי הטעם המובא בשו"ע
שאסור משום זכר לחורבן.
וכתב הכף החיים (ס"ק ל') דמי שנכשל ושמע קול זמרה באיסור ,כשיצום נפשו
בפרט בג' תעניתים אלו עשרה בטבת י"ז תמו"ז וט' באב יכוין שע"י עינוי נפשו תכפר
עליו התענוג שלקח מהניגון ,והיא תשובת המשקל.
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 19
הנהגה לבעל נפש
בטור מובא שיטת הרמב"ם בתשובתו שס"ל שאסרו חז"ל לזמר בכל אופן
שהוא ,הן בכלי שיר ,והן לנגן שיר בפה אסור .והב"ח בסי' תק"ס נקט להלכה כדברי
הרמב"ם בתשובתו ,ומשמע במג"א (ס"ק ט') שחושש לדברי הב"ח (וכן מבואר במאמר
מרדכי) ,וכן משמע שכן נקט המשנ"ב להלכה כהב"ח ,וכתבו האגר"מ (ח"א סי' קס"ו)
והשבט הלוי (ח"ו סי' ס"ט) שבעל נפש יחמיר כהב"ח.
ומבואר בגמ' דהאיסור הוא אף לשמוע השיר ,כדאיתא בגמ' אודנא (אוזן) דשמע
זמרא תעקר ,וכן מבואר ברמ"א ,ונקטו הפוסקים שאסור לשמוע השירים או 'מוזיק'
אף שהוקלטו בכלי 'טייפרעקארדער' או שאר כלים המיוחדים לזה (ועי' עוד מזה
לקמן בעיקרא דדינא).
הנה יש לדעת שאף לבעל נפש יש ג' אופנים שיש להתיר האיסור עפ"י
המבואר בגמ' ובשו"ע דבאלו אופנים לא אסרו חז"ל כלל ,ואלו הן :א' כשאין
הכוונה לשמחה אלא לצורך דבר אחר ,ב' בשעת שמחת חתן וכלה ,וי"א בכל
סעודת מצוה ,ג' כשמזמר שירות ותשבחות לכבוד השי"ת.
כשאין הכוונה להשיר
איתא בגמ' סוטה (דף מ"ח ).אמר רב הונא זמרא דנגדי ודבקרי שרי ,דגרדאי
אסור .פרש"י דנגדי מושכי הספינות בחבל שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם.
ודבקרי שמזמרין בשעה שחורשין ואינו אלא לכוין השוורים לתלמיהם שהולכין
לקול השיר דערב עליהם .דגרדאי אינו אלא לשחוק (ומובא להלכה במג"א ס"ק ט'
ובמשנ"ב ס"ק י"ג).
והב"ח מבאר טעם היתר בשיר במסייע בעבודתו הוא משום שאז אין מחשבתו
על הניגון אלא לעבדתו ,אמנם הגרדי העוסק בעבודה קלה וכוונתו לשמחה ,אסור.
ועפי"ז כתב המאמר מרדכי והשעה"צ (ס"ק כ"ה) שמותר לנשים לזמר בשביל
התינוק שישן וכדומה.
וכן מי שמנהיג 'קאר' וחושש שיפול עליו תרדימה או נמנום קל מותר לו
לשמוע 'מוזיק' שלא יתנמנם וירדום [ופשוט שאין להתיר לו לשמוע 'ראדיו' משום
שיש שם קול אשה ,ושאר דברי תועבה].
וכן אין להקפיד אם ה'סלפון' משמיע צלצול של נגינה וכן אין להקפיד אם יש
למורה שעות המעורר קול של זמרה ,כיון דבכל אלו אינו מכוין להשיר.
20לזמר לשמך עליון
וכתבו הפוסקים שה"ה כשנכנס למקום שמזמרים שם והוא אינו מכוין ליהנות
מהשירה מותר אף אם המזמר מכוין לשירה ,ולכן מותר לנסוע ב'קאר' או
'באוטובוס' או ליכנס בחנות או במשרד שמשמיעין שם שירה וזמרה ,כיון דאינו
מכוין ליהנות בשמיעת השיר (עי' פנינת המקדש פ"ה סעי' ע"ח דברי הפוסקים בזה) – וה"ה
שמותר לו לשמוע ה'מוזיק' שמשמיעין ב'טעלפון' בהמתנתו על הדיבור עמו.
שמחת חתן וכלה – סעודת מצוה
מבואר ברמ"א דבבית חתן וכלה מותר שירה בפה וגם שירה בכלי זמר – ופשוט
שדוקא בשעת שמחת חתן וכלה הותר ,אבל אם הוקלט השירים של החתונה בתוך
כלים אין להשמיעם אח"כ – עוד פשוט שבעת שמחת חתן וכלה מותר לשמוע
השירים אף לאדם שאין לו שייכות להשמחה ,שהרי השירים נאמרים בעת השמחה.
אמנם יש מקום לדון אם ההיתר לזמר בשמחת חתן וכלה הוא דוקא תוך הסעודה
או אף לאחר שנגמר הסעודה וכבר ברכו ברהמ"ז ושבע ברכות ,וכן כשהחתן וכלה
יושבים בחדר 'יחוד שטוב' האם אז שייך היתר להמסובים לשמוע לשיר ,וברמ"א
משמע קצת להקל ,דלשון הרמ"א הוא לצורך מצוה כגון בבית חתן וכלה ,הרי משמע
מזה ד'בבית' חתן וכלה מותר ,ועדיין יש לדון בזה.
יש שחששו לומר שהיתר זה לא נאמר אלא בשמחת חתן וכלה ,אבל לא בשאר
סעודת מצוה (כן משמע בב"ח ,וכן כתב הכף החיים ס"ק ל"ד בשם היעב"ץ) ,וראוי לבעל נפש
ליזהר בזה (וכן נהוג אצל כ"ק אדמו"ר מוויזניץ מאנסי שליט"א ,ועוד בעלי נפש מדקדקים שאף אצל
הכנסת ס"ת אין מנגנים בכלי זמר).
אמנם רוב גדולי פוסקי זמנינו נקטו להלכה שבכל סעודת מצוה מותר לשיר הן
בפה והן בכלי שיר ,כגון בברית מילה ופדיון הבן וכן נוהגין (כף החיים הנ"ל).
ובערוך השלחן (סעי' ז') כתב שמותר לזמר בכלי שיר בסעודת סיום ,ובליקוטי
תשובת מנח"י (סי' מ"ז) כתב להתיר בסעודת פורים וחנוכה ,ועפ"ז נהגו להתיר לשיר
בכלי זמר אף בסעודת בר מצוה ,ובסעודת הודאה ,ובסעודת אירוסין ותנאים ,ואצל
הכנסת ס"ת.
אמנם כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זצוק"ל הקפיד שלא יזמרו בכלי שיר בסעודת
ההודאה שעורכין ביום 'כ"א כסליו' ,ולא התיר אלא אם היה ג"כ סעודת שבע ברכות
לחתן וכלה (ובפשטות הוא משום שהקפיד לנהוג כהבעלי נפש ולא רצה להקל בכל סעודת מצוה).
סעודה שעורכים בישיבות לכבוד בחור שנתחתן בקשר שידוכין ,אין זה סעודת
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 21
מצוה ,ונכון שלא לשיר באותו סעודה ,אלא יש להמתין עד שיזדמן להם סעודת
מצוה ואז יזמרו גם לכבודו של חתן ,ובפרט כשרוצין לשיר בכלי זמר.
ראיתי (בספר פנינת המקדש פ"ה סעי' ל"ט ,מ') ,שסעודת מלוה מלכה וסעודת ר"ח ג"כ
בכלל סעודת מצוה – אמנם לכאורה סעודה שעורכין באסרו חג אינו סעודה של
מצוה (דברמ"א סי' תכ"ט לא הזכיר סעודה אלא ריבוי אכילה ושתי').
הנה ביום י"ד ויום ט"ו של אדר א' הנקרא בלשונינו פורים קטן מבואר ברמ"א
(סי' תרצ"ז סעי' א') דיש אומרים (הטור בשם הרי"ף) שחייב במשתה ושמחה ואין נוהגין
כן ,מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים וטוב לב משתה תמיד ,ועי"ש
בשערי תשובה שיש לדמות לסעודה שעושין בחנוכה דאם אומרים שירות ותשבחות
וד"ת הוי בודאי סעודת מצוה ,אמנם שמעתי ממורה הוראה כיון שאין אנו נוהגין בזה
לא יקיל לזמר בכלי שיר אלא יהדר לעשות ג"כ סיום מסכת.
בשו"ת אגר"מ (ח"א סוף סי' קס"ו) נסתפק במסיבה שעושין לנדיבי עם שתורמים
צדקה אם הוי סעודת מצוה ,דאפשר כיון שאין עצם הסעודה מצוה אלא הוא סעודה
לצורך מצוה אין זה בגדר סעודת מצוה ,ומסיק שאין למחות ביד המקילים( ,ומו"ר ר"י
שערי יושר שליט"א הקפיד שלא להתיר אלא כשעשו סיום מסכת) ,אבל הגרי"ש אלישיב ז"ל
התיר (פנינת המקדש פ"ה ס"ק ס').
שירים ותשבחות להשי"ת
מבואר במחבר שכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאה
וזכרון חסדי הקב"ה.
ומבואר באשל אברהם (תנינא) שגם המשורר ניגונים סתם (פי' בלא חיתוך תיבות
ומילות) ומחשבתו שבח השי"ת או יראתו או בושת מפניו ,או לאיזה פסוק שבו בחינת
התלמדות מצוות או הלכה או יראה או מוסר אין חשש קפידא על השיר ,וכן כתב
החרדים בשם קדמונים דלזה ודאי אמרו הרהור כדיבור דמי.
ומותר לשיר בתוך טעיפ פסוקים בניגון כדי שיקל לתלמידים צעירים ללמוד
הפסוקים (שו"ת אגר"מ חיו"ד ח"א סי' קע"ג).
הנה דעת הדברי חמודות על הרא"ש (מס' ברכות ס"ק ה') דשירים ותשבחות להקב"ה
הוי היתר רק לשיר בפה ,אבל בכלי זמר אסור אף לכבוד השי"ת ,וכן הורו הבעל
אבן ישראל ז"ל ,ובשו"ת דברי יציב (סי' רמ"ו) כתב דבעל נפש ודאי ראוי להקפיד ע"ז.
אמנם בשבט הלוי (ח"ו סי' ס"ט) כתב בזה"ל אלו השומעים כלי שיר שמשמיעין
22לזמר לשמך עליון
זמר קודש וזמר מצוה לעורר הלבבות ומכ"ש בעת סעודת מצוה מותר ,ולפי"ז מעיקר
הדין יש להתיר לשמוע ה'טעיפס' של ניגוני חב"ד ,קארלין ,מאד'זיץ ,וסקולען ,וגם
ה'טעיפס של ר' יו"ט עהרליך ז"ל.
ויש שרצו להתיר מטעם אחר גם לבעל נפש לשמוע פרקי חזנות עתיקים כגון
טעיפ של ר' יוסל ראזענבלאט ז"ל וכדומה ואף שמתלוה עמה קול זמר של 'מוזיק'
אבל כיון שאין ה'מוזיק' העיקר ואינו מכוין לזה מותר [פשוט שהוא רק כשאינו
מזמר פסוקים או פיוטים ,משום דבהני צריך היתר שאין ראוי לבעל נפש].
והני 'טעיפס' שנתחברו ע"י יראים ושלמים כגון הרב ר' משה גאלדמאן ז"ל,
ויבלחט"א הרב אביש בראדט שליט"א ,והרב ירמי' דמן שליט"א ,והרב יונתן
שווארץ שליט"א ,והרב אייזיק האניג שליט"א ,והרב יוסף משה כהנא שליט"א,
והרב ישראל ווערדיגער שליט"א ושאר חזנים ומנגנים הכשרים שמחברים טעיפס
המלאים בשירות ותשבחות להשי"ת או דברי מוסר וכדומה ,אף שמעיקר הדין יש
להתיר לשומעם שיש לנקוט כהפוסקים שס"ל ששירות ותשבחות להשי"ת מותר
אף ע"י 'מוזיק'.
אמנם היות דבזמנינו נתקדם מאוד ה'טעכנעלאגיע' וה'מוזיק' נעשה בדרגא
גבוה מאוד ,כדי שיהא תענוג בשמיעת ה'מוזיק' ,לכן הדין תלוי בכוונת השומע,
אם שומע אותן בשביל התוכן ואינו שומעו להתענוג מה'מוזיק' אז מותר לשומען
מעיקר הדין כנ"ל ,אבל אם כוונתו גם להתענוג מה'מוזיק' אז צריך לסמוך על
ההיתר שהבאנו לקמן בשם גדולי הפוסקים ז"ל.
האיסור לשיר מחמת בזיון התורה
בגמ' במס' סנהדרין (דף ק"א ).איתא ת"ר הקורא פסוק של שיר השירים ועושה
אותו כמין זמר ,והקורא פסוקים בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם ,מפני
שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו רבש"ע עשאוני בניך ככנור
שמנגנין בו ליצים.
ומבואר ברש"י ובנמק"י דשיר השירים לאו דוקא אלא לרבותא נקטי ,שאף
ששיר השירים כולו שיר ,אעפ"כ אסור לשוררו בניגון שאינו מן הנכון לאותו פסוק.
ומבואר יוצא מדברי טו"ז (ס"ק ה') ומג"א (ס"ק י') ושאר פוסקים (עי' שו"ת אגר"מ
חיו"ד ח"ב סי' קמ"ב ,וצ"ע שלא ציין לדברי המג"א) דפסוקים לאו דוקא אלא אף תפילות
ופיוטים אם מזמרים אותם באופן שאינו נכון עובר על איסור חמור שמבזה התורה.
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 23
הנה מבואר מתוך הגמ' שיש שני אופנים שיש לאסור לזמר פסוקים מחמת
בזיון התורה ,א' כשמזמר הפסוק שלא כדרך הנכון ,ב' אף כשמזמר הפסוק באופן
הנכון מ"מ אם מזמר אותו בזמן שאינו נכון ג"כ אסור.
לזמר באופן שאינו נכון :מבואר בהפוסקים דכל פסוק שמזמרין אותו עם ניגון
או תנועות שאינם מתאימים לכבוד הפסוק הרי זה בגדר בזיון התורה (עי' פנינת
המקדש פ"ה ס"ק ל"ג).
וכן אם הניגון הוא העיקר ,והפסוק אינו אלא להטעים הניגון הרי זה בגדר שורה
פסוק בלא זמרא (עי' בשו"ת להורות נתן ח"ד סי' מ"ה).
לזמר במקום שאינו נכון :הנה מבואר במג"א (ס"ק י') בשם המהרי"ל דלזמר פסוק
בסעודת מרעים אסור והוסיף המג"א דה"ה בשבת מותר לשיר מה שנוגע לשבת
אבל שירים אחרים אסור – ופשטות כוונת המג"א שאין לשיר בסעודת שבת פיוט
השייך ליו"ט (וכן ציוה כ"ק אדמו"ר מסקווירא שליט"א הרב ר' יהושיע ברויער שליט"א (המלחן
לבית סקווירא) לשיר אצל ה'טיש' רק פיוטים השייכים לאותו יום).
בשו"ת שבסוף ספר אמרי נועם על המועדים כתב שאף לדברי המג"א מותר
לשיר ברכי נפשי בסעודת ר"ח ,ואף שלא נתקנה לשיר ברכי נפשי אצל סעודת ר"ח,
מ"מ לא אסר המג"א אלא לזמר פיוט לשם תענוג ,כגון המזמרים הפיוט 'ונתנה
תוקף' באמצע השנה כדי להתענג מהתנועות ,אבל לשם שבח להשי"ת מותר אף
כשאינו זמנו.
ולפי"ז פשוט שאין לשיר פסוק או פיוטי קודש אצל מסיבות של צדקה וכדומה
– וכן פשוט שלפי"ז אסור לשיר פסוקים ופיוטים בעת שרוקדין .Horah
אמנם אם רוצה להכין עצמו קודם הימים נוראים מותר לו לשיר הפיוטים ,וכן
מותר לשיר שירי שבת בליל שישי בתורת הכנה לשבת.
שמעתי מאיש נאמן שפעם ישב הרה"ק ר' יחזקאל שרגא מערץ זצ"ל במסיבה
של צדקה ,והכריזו שם שחזן פלוני ישמיע פרקי חזנות ,והצדיק הנ"ל היה לו כלי
'הערינג עיד' לסייע לו בשמיעה ,ותיכף כששמע שמכריזין שהחזן ינגן פרקי חזנות
סיבב הכפתור על הכלי הנ"ל כדי שלא ישמע מה שהחזן מנגן.
הנה בשו"ת אגר"מ (חיו"ד ח"ב סי' קמ"ב) כתב שאין העולם נזהרין באיסור זה ,ולא
מיחו בהם רבנן קשישאי ,והדבר צריך טעם [לקמן העתקנו ההתירים מאת גדולי
פוסקי דורינו ז"ל] אמנם מסיק דבעל נפש יזהר באיסור זה.
24לזמר לשמך עליון
עיקרא דדינא
שיטת הרמב"ם ביד החזקה (הלכות תענית פ"ה הל' י"ד) הוא דבכלי זמר אסור
שישיר בכל אופן ,ובפה אינו אסור אלא שירה על היין ,וכן נקט המחבר להלכה,
וכמה פוסקים כתבו דאף שהרמ"א מקיל בזה מ"מ העיקר ההלכה בזה כהמחבר
(שו"ת אגר"מ ח"א סי' קס"ו וח"ג סי' פ"ז ,שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' ס"ט ,וכן הורה הגרי"ש אלישיב
ז"ל).
וכתב השעה"צ (ס"ק כ"ג) בשם הגהות מרדכי דזה דאסרו שירה בפה על היין
הוא דוקא על יין גרידא ,אבל במסיבה שאוכלים שם וגם שותה יין מותר.
וכמו"כ נקטו הפוסקים שיין דוקא אבל שאר משקין חריפים מותר ,וכן מותר
שיר בפה על שכר או על יי"ש (ספר פנינת המקדש פ"ה סעי' י"ד בשם בעל מחזה אליהו
שליט"א).
אמנם יש מדקדקים שלא לשיר בפה בכל משתה (של רשות) שיש שם יין (דס"ל
דמה שכתב השעה"צ בס"ק כ"ג בשם הגהות מרדכי אינו אלא שאין חייב למחות ,אבל לכתחילה
יש להחמיר).
דעת כמה פוסקים שניגונים שהוקלטו ב'טעיפ' או ב'סידי דינו כמו ששומע
מהזמר עצמו ,ולפי"ז אסור לשמוע 'טעיפ' וכדומה שיש עליו 'מוזיק' (אם לא בא' מג'
אופני ההיתר הנ"ל) ,אבל מותר לשמוע ניגון שאדם שר בפה והוקלט ב'טעיפ' שאינו
אסור שירה בפה אלא על היין.
אבל דעת בעל שבט הלוי (ח"ב סי' נ"ז וח"ח סי' קכ"ח) הוא שאם הוקלט בכלי
דינו כשומע מכלי זמר ,ולפי"ז אסור לשמוע אלו ניגונים אף שלא על היין (בשו"ת
אגר"מ חיו"ד ח"ב סי' קמ"ב דן בזה משום האיסור עשאני בניך ככנור ,ועי' מ"ש עוד מזה בפ"ב
בדיני ספירה).
היתר ע"פ שלחן ערוך
שיטת רש"י והתוס' הוא דאף בכלי זמר לא אסרו לשיר אלא בבית המשתה על
היין ,אבל שלא על היין מותר ,ומובא דבריהם ברמ"א להלכה ומבואר בהפוסקים
דהמקיל בזה כהרמ"א יש לו על מי לסמוך.
אמנם הרמ"א הוסיף (ע"פ המבואר בתוס') דמי שהוא רגיל בשיר אסור אף שלא
על היין ,ומבואר בשו"ת אגר"מ (חאו"ח ח"א סי' קס"ו ,חיו"ד ח"ב סי' קל"ז) לבאר שי'
התוס' דס"ל דאסרו חז"ל תענוג יתירה ,ובמי שאינו רגיל בכך לא מיקרי תענוג
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 25
יתירה אלא אם שורה בבית המשתה בקיבוץ בני אדם על היין ,אבל להרגיל בכך
הוה תענוג יתירה אף שלא על היין.
ואם יש לו תענוג יתירא כגון אצל מסיבת וסעודות גדולות אסור לשמוע כלי
זמר או שירה בפה אף מי שאינו רגיל בכך (אגר"מ חיו"ד הנ"ל).
ומבואר ברמ"א שהגדר של 'רגיל בכך' הוא כל מי שדרכו בקביעות בכל יום
בזמן קבוע לשמוע שירה כגון המלכים ששוכבים ועומדים בכלי שיר ,ע"כ .וכתבו
הפוסקים שכהיום שנתחדש הכלים 'פאנאגראף' והוא ה'רעקארד פלעיאר' רוב
העם הם בגדר רגיל בכך ,וק"ו בן בנו של ק"ו שמאז עד היום שכבר נתקדם הענין
עשרות מונים כולנו נחשבים רגילים ב'מוזיק' ,וא"א לסמוך על דברי הרמ"א אלא
מי ששומע אותן לזמנים רחוקים ,כגון אלו הנזהרים לשומען רק בר"ח וכדומה.
תמצית היוצא מדברינו שעדיין אנו צרכים למצוא מקור ההיתר לשני איסורים,
א' האיסור לשמוע 'מוזיק' או שירה (אף בפה) מחמת זכר לחורבן ,דהרי מי שרגיל
בכך אין לו היתר ע"פ הפוסקים המובא בשו"ע.
ואף לשמוע 'טעיפ' שיש בו שירות ותשבחות להשי"ת ,שזהו היתר להאיסור
של זכר לחורבן ,מ"מ אם שייך לשמוען כדי להתענג מה'מוזיק' אסור לשומען
מעיקר הדין ,וגם יש בזה עוד איסור של עשאוני בניך ככנור.
אמנם רובם נוהגים להקל ,ויש צורך גדול למצוא לנו לימוד זכות ,ושמעתי
מתלמיד ששאל את כ"ק אדמו"ר מפאפא זצוק"ל בדין שמיעת 'טעיפ' של 'מוזיק',
והראה לו האדמו"ר בשו"ע סי' תק"ס סעי' ג' ואמר כאן מבואר דאסור ,אמנם
הוסיף דביומא דפגרא דהיינו יום שאין אומרים בו תחנון עפ"י שו"ע יש להתיר
לשמוע.
וז"ל השבט הלוי (ח"ו סי' ס"ט) "ולמעשה לבושתינו ולצערינו כמעט נשכח הלכה
פסוקה הזאת ,ואין לנו למוד זכות גמור".
לימודי זכות
הנה בדברי גדולי הפוסקים זצוק"ל ,יש ד' היתירים ללמד זכות להמנהג העולם,
הבהרה :הפירוש של 'לימוד זכות' הוא שמעיקר הלכה יש למנוע עצמו מדבר
זה ,מ"מ יש למצוא צד היתר עפ"י הלכה ,והסומך על זה אינו בגדר עבריין ח"ו,
ומי שצריך להיתר יש לו לסמוך ע"ז.
26לזמר לשמך עליון
ואף שקשה לסמוך לכתחילה על לימוד זכות במקום איסור המפורשת בש"ס
ופוסקים ,מ"מ יש להזהיר למי שקיים אצלו חשש שאם לא יסמוך על 'לימודי זכות'
של גדולי הוראה ,בהמשך הזמן לא יעמוד בנסיון ויבא להקל בכל הענינים של
'מוזיק' שטוב לו לקיים עצת שלמה המלך ע"ה (קהלת ז' ט"ז) "אל תהי צדיק הרבה,
ואל תתחכם יותר ,למה תשומם".
לימוד זכות הא' :המשנ"ב בשעה"צ (ס"ק כ"ג) כתב שאין למחות באותן ששומעין
לשירה בפה בשעת הסעודה אף שהן רגיל בכך ,משום דלפי המחבר ליכא איסור
אלא כששר על היין ,ובהגהות רמ"א על המרדכי מבואר דדוקא במשתה של יין בלא
אכילה אסור ,א"כ יש מקום להקל בזה כהמחבר.
וזהו לימוד זכות גדול למה שנהוג כהיום במסיבות גדולות שחברת משוררים
מזמרים בפה ,והפרמ"ג כתב דברגיל בכך אסור (עי' משנ"ב ס"ק י"ב) ,אמנם להאמור יש
ללמד עליהם זכות.
אבל אין לימוד זכות הנ"ל אלא להמזמרים בפה ,ובכלי שיר האיסור במקומה
עומדת ,וכן לשיר פסוקים ופיוטים לשם תענוג אסור משום עשאנו בניך ככנור.
לימוד זכות הב' :בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' קכ"ה) כתב לבאר דהאיסור של עשאוני
בניך ככנור אינו איסור מוחלט כשאר האיסורים ,אלא האיסור תלוי לפי המקום
והזמן ,וגם בכל אדם כפי מה שהוא ,דהיינו אדם שלפי מזגו עלול לבא לידי בטלה
והיתול אסור לו לנגן פסוקים ואצלו האיסור של עשאוני בניך ככנור במקומו עומד,
אבל אדם שמזגו הוא שבנקל הוא בא לעצבון ,אדרבה מוטל עליו להסיר מסך
העצבות ולחזק עצמו בשירים של פסוקים ופיוטים.
וכמה מורי הוראה נקטו דבזמנינו שהרבה צריכים עידוד וחיזוק יש להתיר עפ"י
המרהש"ג הנ"ל לשמוע 'טעיפס' או שאר אופני העתקות של פסוקים אף כשעיקר
כוונתו על ה'מוזיק',
ואף שהמהרש"ג כתב דבריו לענין האיסור של עשאוני בניך ככנור ,מ"מ נקטו
הפוסקים שכוונתו היתה אף משום האיסור של זכר לחורבן (וכן מבואר בשו"ת שבט
הלוי ח"ח סי' קכ"ז אות ב').
לימוד זכות הג' :בשו"ת להורות נתן (ח"ד סי' מ"ה) כתב ע"פ המאירי דמס'
סוטה שלא אסרו לנגן זכר לחורבן אלא אם הוא מתוך הוללות וקלות ראש ,אבל
להשתעשע בכלי שיר לא אסרו ,וכן מה שכתב המג"א לאסור בסעודת שבת פיוטים
אחרים אין הכוונה לפיוטי קודש שלא בזמנו ,אלא כוונתו פיוטים שנעשו בפסוקים
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 27
באופן ליצנות ,אבל כל ששוררים אותם בדרך כבוד מותר אפי' כשהוא שלא בזמנו.
והביא ראי' לדבריו שבשדי חמד (אסיפת דינים מערכת ז' אות י"ב) כתב בשם ספר שמן
המשחה שהתיר לנגן בסעודת ברית הפסוק אודך דכוונת המהרי"ל לא היה אלא
לאסור אם מנגנים בדרך בזיון והיתול ,אבל אם שר בדרך כבוד מותר.
ויש לציין שמה שפוחז אחד חיבר ניגון ידוע על המשנה בן בג בג אומר ,דרך
ליצנות והיתול בשמו של תנא קדוש ,אסור לנגנו לכו"ע ,וכן הדין בשאר הניגונים
שנתחברו עד"ז.
לימוד זכות הד' :בשו"ת להורות נתן (ח"ד סי' מ"ו) כתב בזה"ל "כהיום נשמעים ברוב
כל חוצות שיר של תיפלות מבעלי ה'ראדיו' השפילים אשר כל מגמתם להפיץ ארס
של זוהמא בלבות השומעים ,ולרבים מעמי הארץ ונשים קשה לעמוד בנסיון שלא
לשומעם ,ולכן מוטב שישמעו שירים המיוסדים על הפסוקים כדי למנעם מאיסורא
רבה לשמוע קול זמר סטרא דמסאיבתא ,ועל דרך שהתיר החת"ס שחוק 'קוויטליך'
כדי למנוע מהמון עם להכשל באיסורים חמורים" (כעין זה בתשובות והנהגות ח"א סי' של"ג).
בספר פנינת המקדש (פ"ה ס"ק ס"ה) כתב שכן הורה גם הבעל מחזה אליהו שליט"א
אלא שהוסיף שאין ביד כל אחד להכריע לעצמו אימת לסמוך ע"ז ,ויש להתיעץ עם
מורה דרך.
סניף להתירא :הנה דעת רוב גדולי הפוסקים דשמיעת שירה וזמרה שהוקלטו
בכלים טעיפרעקארדער דינם כמו ששומע בהמזמר בעצמו ,ויש שהחמירו שאף שירה
בפה אסור דזה גופא שהוקלט בכלי נחשב כשירה בכלי ,אמנם בשו"ת חלקת יעקב
(ח"א סי' ס"ב) מצדד בדרך אפשר לומר דלא אסרו אלא לשמוע מהמנגן בעצמו אבל לא
אסרו לשמוע שיר שהוקלט בכלי.
ואף שההיתר של החלקת יעקב הוא רק על דרך אפשר ,מ"מ יש בזה קצת סניף
לההיתרים הנ"ל במה שיש ליישב מנהג העולם ששומעין זמרא שהוקלטו בכלים.
ניגוני תענוג :ידועה ומפורסם שכחה של נגינה הוא כח המעורר רגשי הנפש
(כיבואר בפרטות בפרק ג') ,אמנם כהיום שרוח בטלה שורה בחוצות ,עשתה הבטלה דרכי'
גם בעולם הנגינה ויש ניגונים שנתחדשו בימינו שהם רק לתענוג להאוזן ואינם פועלים
בהרגשים שבנפש האדם ,ובאלו ניגונים אין שייך ההיתר של המהרש"ג ,ושייך רק
ההיתירים של הבעל להורות נתן ,ודו"ק.
ההיתירים הנ"ל אינם לת"ח :הנה מבואר בשו"ת מהרש"ג הנ"ל שכל מי שבכוחו
שלא להפריע את עצמו מלהגות בתורה ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא אין לו
28לזמר לשמך עליון
לעסוק בכל אלו ,אלא ינצל כל זמנו היקר רק ללימוד התורה ,והעתיק בעל להורות
נתן דברי המהרש"ג אף מה שנוגע לההתירים שלו.
תענוג יתירה :הנה ההיתרים הנ"ל אינם אלא לשמוע ה'טעיפס' ושאר כלים של
שירה וזמרה ,אבל לא התירו להיות דבוק ב'מוזיק' ,ופשוט מי שהוא דבוק ב'מוזיק'
צריך להתיעץ עם ת"ח האיך לנתק עצמו מזה.
ויש שנוהגין ליזהר שלא לישן מתוך שמיעת 'מוזיק' ,והוא משום שבירושלמי
המובא בתוס' וברמ"א איתא דהמלכים הוא בגדר רגיל ב'מוזיק' כיון שהיה מזמרים
להם בעת שהיו הולכין לישן הרי מזה שהוא דרך תענוג יתירה של דרך המלכים,
ובכן יש להמנע מזה אף מי שהותר לו לשמוע 'מוזיק' איזה פעמים במשך היום.
השתמשות בכלי :MP3הנה כהיום שנתחדש הכלי MP3וגם יכול להוסיף ע"ז
הכרטיס SDהמכיל כמה 'גיג' ,ונמצא שמחזיק בכיסו כלי של אצבעים על אצבעים
ובתוכה שירה וזמרה הרבה מכל הסוגים ,שמל פני כעשר שנים לא נכנסו סך כזאת
רק בחדר גדול מאוד .ע"כ החוב מוטל ביותר על כל בן ישיבה לעשות לעצמו איזה
גדר וסיג בשמיעת 'מוזיק' שלא יתפס לגמרי ברשת היצר של ביטול זמן ,שהרי אף
שמצאו היתר לשמוע שיר וזמר מ'טעיפ' או משאר כלי מ"מ כתבו הפוסקים שלא
הותרה הרצועה לגמרי ,אלא כמה שצריך לו לעידוד ולחיזוק ,אבל יותר ממה שצריך
אין שום היתר.
אשרי למי שמשיב נפשו בתורה ה' תמימה ,ואין צריך לכ"ז לעידוד וחיזוק ,ויש
ביכולת לנתק עצמו לגמרי מ'מוזיק' ,אמנם אף מי שאין לו עדיין ההתגברות להנתק
לגמרי מ"מ ישים נפשו בכפו שלא להתגרר בעצת היצר של ביטול זמן ע"י התדבקות
בעולם הנגינה וה'מוזיק' ,ובתחבולות יעשה מלחמה ע"י גדרים וסייגים בהשתמשות
עם כלי הנ"ל ,כפי כחו ומזגו.
אזהרה מצד הדין :יש להזהיר לאותן הרגילים לשמוע להכלי MP3שאסור מצד
הדין לשמוע דברי תורה או מוסר בביהכ"ס (שו"ת אגר"מ חיו"ד ח"א סי' קע"ג ,וח"ב סי'
קמ"ב).
ללמוד חכמת השיר – לרכוש כלי זמר
בשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סוף סי' שס"ח) נשאל אם מותר ללמוד חכמת ה'מוזיק'
בכלי שיר ליוצ"ח בימי אבלם ,והשיב בזה"ל "שכל לימוד ה'מוזיק' הוא רק שחצנות
ולא לפרנס את עצמו ,ובזה אדרבה איסורא איכא ,דכבר אמרו חכז"ל משעה שחרב
הביהמ"ק גזרו חכז"ל שלא לנגן בכלי שיר ,ובכל מיני כלי זמר אסור ,וכמבואר באו"ח
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 29
סי' תק"ס סעי' ג' ,וא"כ אם לומדים הוי איבוד ממון וגם עבירה ,וכו' אם לומדים
איכא ב' עבירות" ,עי"ש.
וכן בשו"ת אגר"מ (ח"ג סי' פ"ז) לא התיר ללמוד מוזיק אלא לצורך פרנסה ,וכן הוא
בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' ס"ט) שכתב ופשיטא דאין זה (ההיתר של המהרש"ג) נותן היתר
ללמוד כלי שיר ולהחזיק סתם על מנת לשורר סתם.
וז"ל השבט הלוי (ח"ו סי' ס"ט) "והנה אין בידינו לבער בבת אחת הפרצה הזאת,
ואשרי אדם שומע לי לא לפרוץ בזה – ועכ"פ חלילה להחזיק בבית הכלי שיר
שקוראים 'אורגאן' ( )Keyboardשכולל כמה כלי שיר ,ורבותינו ואבותינו הקפידו מאוד
ע"ז ,ומי יתן שדורינו יבין שכל החיים שלנו וכל הנהגת הבית ,בית חרדי ויראי ה' צריך
שיהי' משוער ע"פ הלכה ושו"ע ,ובכלל זה ענין הנ"ל ובזכות זה נזכה לראות בשמחת
גאולתינו ופדות נפשינו".
אמנם באופן שנראה למחנכים שאצל בחור מסיום שייך ההיתר הג' של בעל
להורות נתן ז"ל דהיינו שאם לא נתיר לו האיסור יש לחשוש שיתרשל ביהדות או
בלימוד התורה ,או ח"ו יבא להתקשר בכלים שאינן הגונים ,יש מקום להתיר לו ללמוד
חכמת השיר ,ולהחזיק כלי שיר בבית (ועי' בתשובות והנהגות ח"א סי' של"ג) ,אבל פשוט
שאין לעשות זה בלי התיעצות עם מורה הוראה ומחנך (כמבואר בפסר פנינת המקדש ס"ק
ס"ה בשם בעל מחזה אליהו שליט"א).
הנהגה לבן ישיבה
בן ישיבה שאין לו צורך ללימוד 'מוזיק' ירחיק עצמו מזה לגמרי כפי האפשר,
בחובת הלבבות שער הפרישות (פ"ה) מזהיר שיש לפרוש מלשמוע 'מוזיק' שלא
לצורך שזה מטריד מלעסוק בתורה ומצות ,וכתב בזה"ל" ,והשתדל אח"כ לאטום
אזניך משמעך מה שאינך צריך לו ,ופרוש ממותרי השמע כפי יכלתך ,ואל תאזן
לשמוע מה שלא יועילך שמעו ,ממותרי הדברים והכזב והרכילות ולשון הרע,
ופרוש ממה שמביאך להמרות האלוקים ולעזוב מצותיו ,ממיני הזמר והניגון
והשחוק והרנה ,הטרודים אותך מן המצות והמעשים טובים" ,ע"כ.
והנני להעתיק שני מאמרי חז"ל (מס' ע"ז י"ח ):בענין החיוב להיות נזהר שלא
יקל לעצמו יותר ממה שצריך לו באמת ,ובפרט מי שאין לו קשר ל'מוזיק' יזהר
שלא יתפס בזה הענין שלא יצטרכו לחפש אח"כ התירים ,אלא ינצל זמנו ללימוד
התורה.
א ) אמר להו רבא לרבנן מטותא בעינא מינייכי לא תתלצצו ,דלא ליתי עליכו
30לזמר לשמך עליון
יסורין .ראיתי מפרשים שבודאי לא הוצרך רבא להזהיר תלמידיו שלא ילוצצו,
אלא שהכוונה שאם בן תורה אינו מתנהג בכל פרטיו בהדרגא שהיה ראוי לו
ומתרשל קצת בלימודו ,ועוסק בדברים שאין מתאים לפי הדרגתו הרי זה בגדר
ליצנות.
ב ) דרש ר' שמעון בן פזי מאי דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים,
ובדרך חטאים לא עמד ,ובמושב ליצים לא ישב ,וכי מאחר שלא הלך היכן עמד,
ומאחר שלא עמד היכן ישב ,היכן לץ ,אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד,
ואם עמד סופו לישב ,ואם ישב סופו ללוץ ,ואם לץ עליו הכתוב אומר אם
חכמת חכמת לך ,ואם לצת לבדך תשא.
הרי דהגמ' מזהיר דדברים אלו אינם באים לאדם בבת אחת אלא הם מתגדלים
במעט מעט ,מתחילה הוא רק בגדר הולך דהיינו ששומע ל'מוזיק' מפעם לפעם
ובהמשך הזמן נתרחב אצלו הידיעות וההתקשרות ונעשה בבחינת עומד שם
בקביעות יותר ,ובהמשך הזמן נעשה התקשרות בבחינות יושב ,ובהמשך הזמן הוא
אדוק כ"כ עד שהוא הלץ בעצמו ,וחז"ל באים להזהיר לנו שלא ליפול ברשת היצר
בדברים חמורים כאלו.
בן ישיבה שהתירו לו להתלמד חכמת הכלי שיר :הנה בן ישיבה שנקבע
בהתיעצות של מורה מובהק שלפי המצב שלו צריך ללמוד חכמת 'מוזק' ,יש לו
ליזהר מאוד שיעשה הכל בצניעות ,דהיינו שיזהר בדברים אלו:
א ) אין לו להיתיהר בזה שהוא יודע לנגן על כלי שיר ,אדרבה עליו להתאונן על
מצבו שאין בכחו לנצל זמנו ללימוד התורה ,וע"ז אמר הכתוב אל יתהלל חכם
בחכמתו ,וגו' ,כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל ויודע אותי.
ב) פשוט שאין לו להביא לישיבה שום כלי זמר או ספרים המלמדים חכמת הנגינה
או קונטרסים שהמוכרי כלי זמר מציגים שם כליהם וכל כיוצא באלו.
ג ) וכן פשוט שיש לו ליזהר מאוד מלדבר מזה לשאר בחורים שלא לגרות יצרם
בהם שגם הם יבקשו להתלמד אומנות הכלי שיר.
ד) בדרך כלל נכון לבן ישיבה למנוע עצמו מללמוד על הכלי הג'טאר או התוף,
שאף שדוד המלך ע"ה הזכירם כמה פעמים בתהילים ,מ"מ בזמנינו בדרך כלל
יש בכלים האלו שחצנות ,והתדמות לאנשים פחותים (כידוע שכן נהג החסיד ר' יו"ט
עהרליך ז"ל שהטמין את ג'טאר שלו בעת שהפחותים התחילו להשתמש בהם בקביעות) .ועי'
מ"ש לעיל בשם השבט הלוי אודות להחזיק 'אורגאן' בבית.
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 31
קאנצערט – קומזיץ
קאנצערט :בשו"ת להורות נתן (ח"ד סי' מ"ו) כתב שאף שמצא קצת לימוד
זכות להיתר שירה בכלי שיר ,ולשמוע 'טעיפס' אף מי שרגיל בכך מטעמים הנ"ל,
אבל בשום אופן אין לסמוך על היתר זו להקהל קהילות ברבים (כוונתו ל'קאנצערט')
להשמיע שירים בפה ובכלי ,וכן הורה בשו"ת באר משה (ח"ז סי' א' אות ג') ,והגרשז"א
ז"ל (הליכות שלמה סי' תק"ס).
וכן מבואר בשו"ת אגר"מ (חיו"ד ח"ב סי' קל"ז) דכתב שנגינה בקיבוץ מרעים לשם
שמחה יתירה אסור אף לרמ"א אף למי שאינו רגיל שלא בבית המשתה ,ופשוט
שבכלל זה הוא מה שקורין 'קאנצערט'
והוסיף בעל להורות נתן לבאר שאף שמלבשים אותן באיצטלא של יראת ה'
אסור .ואפי' אם עושה לתכלת הכנסה לצדקה ה"ז מצוה הבאה בעבירה ,ושומר
נפשו ירחק מהם.
ויש בזה עוד איסור של מושב לצים ,כמובאר במג"א בסי' ש"ז (ס"ק כ"ב) ע"פ
הגמ' בע"ז (דף י"ח) שכל מה שקובעים עצמן ברבים למשך זמן לצורך שחוק או
לתענוג אסור מדינא משום האיסור במושב ליצים לא ישב עי"ש (עי' בכור שור מס'
תענית דף ט"ז.):
קומזיץ :הנה לאחרונה שנתחדש קיבץ מרעים 'קומזיץ' ,ומהותה שמתכנסין
ביחד אנשים לשם שירה וזמרה וגם יש שם משפיע המדבר עם המון עם איזה
השקפות ודבר זה הוא כעין תערובות של 'חסידישער זיץ' ביחד עם דברים שאינם
מתאים להתוועדות חסידית ,ואם משמיעים שם 'מוזיק' בודאי אסור מדינא ,ואף
אם מנגנים שם רק בפה שלפי דברי המשנ"ב יש מקום להקל אף לרגיל בכך (ולסמוך
שלהמחבר אסור רק במשתה יין) מ"מ מסתבר דבקיבוץ מרעים לשם שמחה יתירה אסור
(כעין מה שכתב בשו"ת אגר"מ חיו"ד ח"ב סי' קל"ז).
אמנם בכמה אופנים קשה לקבוע הנפק"מ בין 'חסידישער פארברענג' שיש בזה
תועלת גדולה בעבודת ה' ,ובין 'קומזיץ' שאסור ע"פ הלכה ,שהרבה פעמים החילוק
ביניהם הוא כחוט השערה ,שהרי אף שיש כמה פעמים שמשמיעים שם דברים
קדושים המובאים בספרן של צדיקים (ע"פ רוב הם מעתיקים מספה"ק של ר' צדוק הכהן
ז"ל ,או מספה"ק של ר' נחמן ברסלב ז"ל) ,ואעפ"כ אינו בגדר של 'חסידישער פארברענג'
מפני שדברים היוצאים מפי המשפיע הם רק דברי הרגש מן השפה ולחוץ ,והם
סכנה לשומעם ,ויש להתרחק מזה וכיו"ב.
32לזמר לשמך עליון
וראוי לבן תורה שיראת ה' נוגע ללבו לחקור מראש מי הוא מנהיג של האסיפה,
אם הוא צדיק או חסידישע'ר איד במלוא מובן המלה אז יש להשתתף באסיפה
זו ,אבל אם הוא איש פשוט ,וכ"ש אם הוא מקלי הדעת יש להתרחק מזה ,וכ"ש
אם ההתכנסות מתלווה בשירה .וידוע שכל הענין של 'קומזיץ' נתחדש ע"י אדם
שנחמץ ,שהיה מראה עצמו בחוצות בדיבורו אודות אהבת ה' ואהבת ישראל
לאדם כשר ,ובאמת היה מלא קלות ואכמ"ל ,ועל זה הדרך מתנהגים רוב ה'קומזיץ'ן
עד היום ,ושומר נפשו ירחק מזה.
הבהרה :הנה כתבנו לעיל שרוב פוסקים ס"ל שמותר לזמר בכלי שיר בסעודת
מצוה ,וכתבנו דסעודת מלוה מלכה וסעודת סיום הוי סעודת מצוה ,מ"מ יש לדעת
שאין לעשות 'קאנצערט' אצל סעודת מצוה ,ולא התירו רק לזמר לכבוד הסעודת
מצוה ,אבל כשה'קאנצערט' הוא העיקר ואסור ע"פ הלכה להשתתף שם אין
להתיר מחמת שיש שם סעודת מצוה ,ואפשר ששייך בזה מוטב שיהיו שוגגין ואל
יהיו מזידין ,אבל מ"מ השומר נפשו שלא לעבור על הלכה פסוקה לא ישתתף בזה,
ויזהיר רק למי שישמע לו.
ריקודין בישיבות :ומה שנהוג בכמה ישיבות שהבחורים רוקדים בתופים
ובמחולות במוצאי שבת התוועדות ,יש לזכור שמצד הדין הדבר צ"ע אם יש להתיר,
וסומכין רק מחמת שקבעו המחנכים שיש בזה צורך גדול [יש לזכור דהראשי
הישיבה מדור הקודם לא התירו אלא אם היה רוקדין באמצע סעודת מלוה מלכה
או כשעשו סעודת סיום מסכת שאז מותר מצד הדין של סעודת מצוה] ,ופשוט
שיש לשמור על הריקודין שישאר בגדר 'חסידישע' ריקוד ,ולא להפוך הקערה על
פיה להוללות.
הנה יש מקום לדון באם מותר לשמוע בכלים ,העתקה מ'קאנצערט' ,דאפשר
דלא גרע מסתם 'טעיפ' שיש עליו 'מוזיק' ,או אפשר שאסור דיש בזה משום ולפני
עור ,או משום מחזיק ידי עוברי עבירה ,וצ"ע לדינא.
פ ר קב'
מקומות וזמנים מסיומים
שאסורים לנגן בהם 'מוזיק'
ימי הספירה – וימי בין המצרים • כלי שיר בביהכנ"ס
וביהמ"ד • חזנים בביהכנ"ס • חתונה בירושלים.
סיכום לדינא
34לזמר לשמך עליון
ימי הספירה -וימי בין המצרים
ימי הספירה :במג"א (סי' תצ"ג ס"ק א') כתב דנהגו איסור לעשות ריקודין ומחולות
בימי הספירה – ומבואר בפוסקים דהמנהג המקובל בכל תפוצות ישראל הוא שלא
לשמוע נגינה מכלי זמר ,אפי' בלא ריקודין.
ובשו"ת מנח"י (ח"א סי'
קי"א) כתב להכיח שאף
שכפי הנראה אינו מבואר
בדברי הפוסקים הקדמונים
שנהגו כן ,מ"מ אין להקל
בזה משום דכיון שקבלו
אבותינו עליהם מנהג זה,
הרי הוא בגדר של נדר,
אמנם אח"כ מוכיח שאכן
מרומז המנהג אף בדברי
פוסקים הקודמים ,ע"ש
(ובאמת שכן נראה מדברי ערוך
השלחן סעי' ב') ,ואסור לשמוע
כלי זמר אף מי שאינו רגיל
בכך ,ואסור אף לשומען
ביחידי בביתו (שו"ת אגר"מ
חיו"ד ח"ב סי' קל"ז ,ובכמה
מקומות).
דעת שבט הלוי (ח"ב
סי' נ"ז ,ח"ח סי' קכ"ז) הוא,
שניגונים שהוקלטו בכלי ,דינם ככלי זמר ,ואסור לשומען בימי ספירה אף בלי ליווי
של 'מוזיק' ,ובודאי שראוי להחמיר בזה עכ"פ שלא לשמוע אותן 'טעיפס' הנקראים
'ספירה טעיפס' שנעשו באופן שקולם מלוה השיר כמו 'מוזיק'.
המנהג שלא לשיר בכלי זמר אינו אלא באותן ימים שאין מסתפרים בהם,
ובימים שמסתפרים בהם [כל אחד לפי מנהגו] מותר אף לשמוע 'מוזיק' (וצריך ליזהר
בדיני זכר לחורבן הנ"ל בפרק א').
י"א שאף בסעודת מצוה אסור לזמר בכלי שיר ,ולפי"ז חתונה שהתחילה בל"ג
בעומר צריך ליזהר לגמור הסעודה מבעו"י כדי שלא ישמע כלי זמר בליל ל"ד
בעומר (דע"ק ,מובא בשו"ת מנח"י ח"א סי' קי"א).
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 35
אמנם הרבה נוהגין להקל לשמוע כלי זמר בסעודת מצוה (כן מבואר במחצה"ש ,וכן
נקט בשו"ת אגר"מ אבה"ע ח"א סי' צ"ז) ויש שצידדו שמותר להכניס ס"ת בימי הספירה
בתופים ומחולות (שו"ת קרן לדוד סי' קי"ט אות ב').
ימי בין המצרים :המג"א (סי' תקנ"א ס"ק י') כתב דנהגו שאין עושין ריקודין
ומחולות מי"ז תמוז עד ט' באב – ונקטו הפסקים דגם לשמוע כלי זמר אסור באלו
הימים (עי' פרמ"ג שם).
ישראל מנגן המושכר לא"י מותר לנגן בכלי זמר עד ר"ח אב ,אבל מר"ח אב עד
אחר התענית אסור ,וימי י"ז תמוז ועשרה בטבת דינם כדין ט' ימים מר"ח אב (פרמ"ג
הנ"ל) ,וכתבו הפוסקים דה"ה שלצורך פרנסה מותר ללמוד האומנות לנגן בכלי שיר
מי"ז תמוז עד ר"ח אב (שו"ת מנח"י ח"א סי' קי"א בשם כמה פוסקים).
אסור להכין שיר חדש לכבוד חתן מי"ז תמוז עד אחר התענית ,אף שהחתונה
הוא לאחר התענית ,אבל מותר להכין מליצות כגון 'גראמען' וכדומה (כף החיים
ס"ק מ"א).
יש מחמירים אף שלא לנגן בפה בימי בין המצרים ,מ"מ נהגו לזמר דברים
המשברים הלב ודברי ציפוי לגאולה ,וגם לא הקפידו שלא לשורר בפה בדרך
לימודו או תפילה.
נחלקו הפוסקים אם מותר לזמר בכלי שיר בסעודת מצוה כגון בסעודת ברית
וסעודת סיום (היעב"ץ בסידור וא"ר אוסרים ,ושירי כנה"ג מתיר).
כלי שיר בביהכנ"ס וביהמ"ד
בשנת תקע"ט העיזו המתחדשים בעיר 'ברלין' ועיר 'האמבורג' לפרוץ גדר בהיכל
ה' ,ולעשות שינוים בעניני ביהכנ"ס ,והכניסו לביהכנ"ס הכלי שיר הנקרא ארגיל
( ,)Organשינגנו בהם בשבת בשעת התפילה ,ע"י נכרי ,ושאל אב"ד 'האמבורג'
זצוק"ל מאת רבן של ישראל מרן החת"ס זצוק"ל שיברר לו עפ"י דינא טעם האיסור
בזה.
והשיב החת"ס (שו"ת ח"ו סי' פ"ד) שמלבד שאסור לנגן בביהכנ"ס ע"י נכרי ,ומלבד
שאסור לשיר בכלי שיר בשבת אף ע"י נכרי ,אסור לשיר תפילת בכלי זמר ,עי"ש.
וז"ל מרן החת"ס בסי' קצ"ב" ,לנגן בבהכ"נס בכינור ועוגב לפענ"ד הוא מנוע
מפסוק על נהרות בבל ,כי בודאי לשורר בפני הכשדים החשובים לבד היה די
באומרם איך נשיר שיר ה' לפני בני נכר ,מאי על אדמת נכר ,אע"כ היו רוצים
36לזמר לשמך עליון
שישוררו לה' בהודות והלל על ישיבתם בבבל בהשקט אחר החרבן ,כדכתיב בנו
בתים ונטעו כרמים ,ובמדרש איכה (סוף פתיחה כ"ד) כשירד וכו' וגלותו של צדקיהו
בידו היה גלותו של יכניהו יוצאים לקראתו ומקלסין בחדא ידא וכו' ,יע"ש שנראה
שהיו צריכין להראות לפני המלך יאוש מלחזור לירושלים ,וכאילו מודים לה' שזכו
לחסות בצלו ,ומ"מ לא רצו לזמר בתפילתם כדרך שעשו בביהמ"ק ,כאלו שכחו
ירושלים ונתיאשו ממנה ,וזהו שאמר שם ישבנו בהשקט ,ואפ"ה גם בכינו בזכרינו
את ציון ,כי אפילו אם הותר לשמחת חתן וכלה לשמח לב עגומי הגלות ,אבל
במקדש מעט אין נכון להראות שמחה לפניו כעין שמחת ציון ,כי אין שמחה ואין
שחוק לפניו ית"ש עד יושב בשמים ישחק כמבואר פ"ק דע"ז".
ואח"כ כתב (בסי' פ"ו ,ובסי' פ"ט) שיש למנוע מלנגן בביהכנ"ס בכלי שיר 'אורגיל'
גם מטעם אחר ,והוא משום שה'אורגיל' הוא העוגב המוזכר בתנ"ך ,ולא מצאנו
שהשתמשו עמו בביהמ"ק ,והוא משום שהיה קבוע לשיר לצורך ע"ז ,ואסרה
התורה לשיר עמו לצורך השי"ת ,א"נ משום דשמא קגרים לי' שעוגב ע"ש שירי
עגבים ,וכמו שכתב הכלבו מובא בט"ז או"ח סי' קל"ב שאין מכניסין מי רגלים מפני
הכבוד הכוונה שהיה מעיין ששמה מי רגלים ומחמת שאין כבוד בשם זה אסור
להכניסו לביהמ"ק מים השואבין מהמעיין הזה ,ה"ה שאין להשתמש במקום קדוש
בכלי ששמה עוגב.
ואף שבבית מותר להשתמש בעוגב כמ"ש דוד המלך ע"ה הללוהו במינים
ועוגב ,אמנם בביהמ"ק וה"ה במקדש מעט אסור.
ובשנת תרכ"ט אצל האסיפה הגדולה בעיר 'מיהאלאוויץ' קבלו עליהם בני
הקהלות ה'אטארדאקסי' אף שלא ליכנס בביהכנ"ס שהכניסו ה'אורגיל' ,ואף שיהא
מוכרח להתפלל ביחידות בימים הנוראים וכדומה (עי' שו"ת בצל החכמה ח"ב סי' פ"ה).
ואף להחזיק כלי שיר בעזרת נשים כדי שיהא מוכן להשתמש בהם בעת שמחת
חתן וכלה אסור ,ולא רק ה'אורגיל' אסור אלא כל כלי שיר אסור (שו"ת הנ"ל ,שו"ת
מנח"י ח"ה סי' צ"ו ,שו"ת שבט הלוי ח"א סי' כ"ו).
ולפי הטעם שכתב בתשובות חת"ס אסור להתפלל בכלי שיר אף אם אינו
מתפלל בביהכנ"ס ,וגם נראה שאסור לומר הסליחות בכלי שיר ,ולדאבונינו יש
איזה אנשים מקצה המחנה שמזלזלים באיסור חמור זו ,וה' הטוב יכפר.
ויש לדון בביהכנ"ס שאין שם כלי שיר בקביעות ,אלא מפעם לפעם ביומא
דפגרא מתפללים שם בליווי של כלי שיר ,כגון בליל א' דסליחות ובהושענא רבה,
אם מותר ליכנס לשם בשאר ימות השנה.
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 37
תפילה בניגון שלא בכוונה :הנני בזה להעתיק דברי החת"ס בדרשות של שבת
שובה על הפסוק (תהילים ע"א) גם אני אודך בכלי נבל ,אמתך אלוקי אזמרה לך
בכנור ,קדוש ישראל ,שכתב החת"ס בזה"ל ,יאמר כמה רב עון המתפלל בלא כוונת
הלב ,גם כי יהרהר בעונות וחטאים ופיו ידבר תהלות ה' ועושה דעת של מעלה
כאילו אינו יודע וכאילו יקבל ממנו עבודה מזיופת ח"ו ,וכו' והנה המתפלל בכונה
מזמר ומכרית כל החוחים והקוצים בעלי השקר והכזב ,ובהיפך המתפלל בזיוף
כאילו מכרית ומזמר ח"ו אמתתו ית"ש ועושהו זייפן חלילה.
והנה אנו רגילין לנגן התשבחות בקול ניגון או בכלי שיר כי גדול אדודינו ית"ש,
אמנם כשתהיה התפלה ההיא לבזיון ולא לכבדו איך נשיר בזה ויהיה כמורד
במלכות בכלי זמר לשיר על אפו וחמתו ,ויותר רע מזה אם יהיה זה בשעה שהמלך
יושב ומצפה שיבואו לעובדו ,והנה הם באים למרות עיני כבודו ,וכו' והם מהפכים
זמורה על אפיו ח"ו וכו' עי"ש.
ויש לעי' בדבריו הקדושים ,על איזה אופן נאמרו "והנה אנו רגילין לנגן
התשבחות בקול ניגון או בכלי שיר" ,אם נאמרו בשעה שמתפלל בביהכנ"ס הרי
מבואר בתשובתיו דאסור עפ"י דין להתפלל בכלי שיר ,ואפשר שנאמרו כשמנגן
סתם לשבח ה' אבל לא משמע כן מרהיטת דבריו ,וצ"ע.
חזנים בביהכנ"ס
בשו"ע או"ח סי' נ"ג סעי' י"א איתא בזה"ל" ,ש"ץ שמאריך בתפילתו כדי
שישמעו קולו ערב אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להשי"ת
בנעימה תבא עליו ברכה ,והוא שיתפלל בכובד ראש ועומד באימה וביראה ,אבל
אם מכוין להשמיע קולו ושמח בקולו הרי זה מגונה" ,ע"כ.
והרבה כתבו ספרי המוסר לעורר על דבר החזנים שמנגנים וכוונתם שלא לשם
שמים ,ובפרט מעת שקמו המתחדשים שהפכו החזנים את כל התפילה להראות
כחם בנגינה ונעשה דוגמת 'קאנצערט' עם משוררים (שו"ת בן פורת להגאון ר' יוסף ענגל
זצ"ל סי' ז' ,ובכור שור מס' תענית דף י"ז).
בשו"ת דברי חיים (או"ח ח"ב סי' י"ז -י"ח) כתב דמהאי טעמא נהגו אצל חסידים
להקפיד שלא ירד לפני התיבה חזנים ומזמרים במומחיות 'פראפעשענאל' ,אלא
בוחרים בש"ץ היודע לשפוך שיחו לפני ה' (ועי"ש שהאריך בחומר הענין שלא לזלזל בשום
ענין המקובל מרבותינו ואבותינו נבג"מ).
38לזמר לשמך עליון
חתונה בירושלים
בשנת תרכ"ה שרתה מגיפה בירושלים ,ובעל אמרי בינה זצוק"ל עשה שאלת
חכם ונתגלה לו כי סיבת המגיפה מחמת זלזול בכבוד הכותל המערבי ,ובצער חורבן
הבית כשמזמרים ושמחים ביותר בחתונה ,וכתיב אם לא אעלה את ירושלים על
ראש שמחתי ,ולכך גזר האמרי בינה זצ"ל שלא לשיר אצל חתונות שבירושלים
בכלי זמר (כפי שמסופר בספר ירושלים של מעלה).
ובשו"ת שלמת חיים (להגרי"ח זאנענפעלד זצוק"ל) מבואר ששמע כעין זה מהמהרי"ל
דיסקין זצ"ל דטעם התקנה מכיון שירושלים סמוך ונראה למקום המקדש ע"כ
מחיובת ביותר להתאבל על חורבן בית אלוקינו מכל העולם ,דירושלים בגדר מתו
מוטל לפניה.
אמנם יש שכתבו (עי' פנינת המקדש פ"ו ס"ק ג') בשם זקני ירושלים דעיקר הטעם
של הגזירה היתה משום דבעת ההוא לא היה מצוי כלי זמר בירושלים ,ופעם אחת
נזדמן שהיה אצל חתונה כלי זמר והתאספו ציבור גדול ובתוכם גם הערביים שטופי
זימה ,ונתערבו בין ההמון ובאו לידי תערובות ופריצות ,וראו הגדולים דאז שיש
לקבוע תקנה לגדור גדר שלא יבאו לידי כך ,והצטרפו לעיקר התקנה למנוע מכלי
שיר ,גם משום זכר לחורבן.
חומר האיסור :בשו"ת שלמת חיים כתב בזה"ל "הגאון בעל אמרי בינה ז"ל כפי
ששמעתי עשה האיסור ,ואחד שלא חשש וזלזל בו נענש קשה רח"ל" ,ע"כ.
אופנים שלא תיקנו התקנה :הנה לא תיקנו לאסור בירושלים אלא לנגן בכלי
שיר ,אבל מותר לנגן בפה בליווי של תוף או כמה תופים ,שאין התוף עיקר בכלי
זמר שאין משמיע תנועת זמר אלא קצב גרידא.
ולא תיקנו אלא בשמחת חתן וכלה ,אבל בשאר שמחות של מצוה כגון שמחת
בית השואבה או אצל סעודת ברית ,וסיום מס' ,והכנסת ס"ת לא גזרו.
התקנה נתקבל אצל קהילות יוצאי אשכנז ,אבל אצל קהילות יוצאי ספרד לא
נתקבל ,וא' מבני ספרד המזמן כלי שיר לחתונה אינו בגדר פורץ גדר ,ומותר לבן
אשכנז להשתתף בחתונה כזו ,ואף מותר לבן אשכנז לנגן בכלי זמר בשמחת חתן
וכלה מבני ספרד.
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 39
סיכום לדינא
הננו לקבץ הדינים העולים להלכה ממה שנתברר עד הלום ,והוא שיש ח' דרגות
בדיני נגינה ו'מוזיק' ,ואלו הן:
דרגא א' :בעל נפש המדקדק בהלכה אין לו לנגן אף בפה ,אמנם אם אינו מכוין
להשיר אלא לדבר אחר כגון להרדים התינוק וכדומה מותר ,וכן מותר לשיר לשבח
והודאה להשי"ת ,ואז מותר אף אם משורר בפסוקים ,אמנם בכלי זמר לא ישיר אלא
בבית חתן וכלה.
דרגא ב' :הנוהג לדקדק על עיקר הלכה מותר לו לשיר בכלי זמר בכל סעודת
מצוה ,ואף בסעודת הודאה וסיום מסכתא .וגם מותר לו לזמר בכלי זמר כשעיקר
כוונתו הוא לשבח והודאה להשי"ת ,ולכן מותר לשמוע ל'טעיפס' של ניגוני חב"ד,
קארלין ,מאדז'יץ ,וסקולען וטעיפס של הרה"ח ר' יו"ט עהרליך ז"ל וכדומה.
אמנם אם עיקר כוונתו למוזיק שנעתק על ה'טעיפ' אסור למדקדק לשומען ,ולכן
אין לשמוע 'טעיפס' ששרים פסוקים אף שאין עיקר הכונה לה'מוזיק' מטעם שעשאנו
בניך ככנור.
ושירה בפה מותר ורק על היין אסור ,ויש מדקדקים שלא לשיר בפה במשתה
של אכילה שיש שם גם יין (אם אינו סעודה של מצוה).
40לזמר לשמך עליון
דרגא ג' :הנוהג להקל כשיטת המקילים בשו"ע מותר בכל הנ"ל ,ומותר לו
אף לשמוע 'טעיפס' עם 'מוזיק' ,אבל רק מזמן לזמן ,אבל ברגילות אסור [אם לא
באחד מהאופנים המותרים המובאים לעיל].
לזמר פסוקים ופיוטים :לכל הג' הדרגות הנ"ל מותר לזמר פסוקים ופיוטים
רק אם הניגון בא לתבלין להפסוק ,וכן אם מזמרם במקום הראוי ,דהיינו שאסור
לזמר פיוטי יו"ט בסעודת שבת ,וכמו"כ פיוטים של שבת ויו"ט אצל מסיבת צדקה
וכדומה ,שאין לשיר פסוקים ופיוטים דרך תענוג.
דרגא ד' :יש מקום לסמוך להתיר לשיר בפה אף במסיבת שאינן של מצוה אף
להרגיל בכך ,כ"ז שאין המסיבה קבוע לשתיית יין לחוד ,אבל לשיר בכלי זמר ,או
לשיר פסוקים ופיוטים לשם תענוג אין לסמוך על היתר זו.
אבל מנהג העולם לסמוך על המהרש"ג ועל סברת בעל להורות נתן ,שהם
למדו זכות על מה שנוהגים לשמוע ולזמר אף להרגיל ב'טעיפס' ,וכן לזמר פסוקים
או פיוטים דרך תענוג.
אבל לא התירו לזמר פסוקים או פיוטים לתבל הניגון .וכן לא התירו לשמוע
ולזמר לשם תענוג יתירה ,ויש הנזהרים שלא לשמוע 'טעיפס' בעת שכיבה וקימה
ויש סמך לזה מדברי הרמ"א.
דרגא ה' :יש אופנים מסיומים שיש להתיר לבחור ללמוד חכמת הנגינה,
ומחמת שאין ההיתר ברור בכל זמן ולכל אדם ,אין להתיר לעצמו מבלי להתיעץ
עם מורה הוראה ומחנך היודע מצבו.
ומי שנצרך להתיר לו להתלמד אומנות הכלי שיר יזהר שלא יתגאה בזה ,ולא
יביא כלי זמר ושאר ספרי זמר לישיבה ,ולא ישפיעו על תלמידים אחרים שיעשו
גם הם בכשרונותיהם כן.
דרגא ו' :נגינה שיתדמה לפעמים לנגינה של היתר או של מצוה ,ומ"מ אסורים
מטעמים המבוארים.
אסור עפ"י דין להשתתף ב'קאנצערט' או ב'קומזיץ' ,והאיסור גם משום
מושב ליצים – ולא יתפעל שמשמיעין שם קצת דברי התעוררות ,ורק אם
מנהיגי ההתוועדות יראתם קודמת לחכמתם ,וכונתם לשם שמים ועיקר מהות
ההתוועדות הוא להתעוררות בעבודת ה' ,מותר להשתתף.
האיסור השתתפות ב'קאנצערט' הוא אף אם נעשה כדי לקבץ ממון לצורך צדקה,
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 41
ואחריות גדול מוטל על הגבאים שעורכין מסיבות לשם צדקה לפקח שלא יתהפך
המסיבה ל'קאנצערט'.
האיסור לערוך 'קאנצערט' נוהגת אף בסעודת מצוה כגון סעודת סיום ,וסעודת
מלוה מלכה ,ולא התירו אלא לשיר בכלי שיר לכבוד המצוה אבל אין לערוך סעודת
מצוה לכבוד ה'קאנצערט' ,ופשוט הוא.
חזנים ומשורריהם צריכים לכוין להתפלל לשם שמים ולא כדי שיהא קולם נשמע
יפה ,ולא יעשו מביהמ"ד והתפילות כמו 'קאנצערט'.
אצל חסידים הקפידו שלא למנות חזנים ומשוררים במומחיות 'פראפעשאנעל'
לש"ץ שכן דרך המתחדשים לעשות מהביהכ"נ והתפילות כעין 'קאנצערט'.
דרגא ז' :האסור בהחלט ,הזמירות בפסוקים ופיוטים כדי לתבל הניגון ,וכ"ש דרך
בזיון כגון הניגון 'בן בג בג' וכדומה אסור ואין שום היתר.
וכן לא התירו 'מוזיק' כשיש תענוג יתירה ,היינו כל קשר ודביקות ב'מוזיק' שאין
בהם צורך לעידוד אסור (ומיהו אין כל אדם שוה בזה).
דרגא ח' :נגינה האסורים בזמנים ומקומות מסיומים ,בימי הספירה וימי בין המצרים
אסור לזמר בכלי שיר ולשמוע 'טעיפ' של נגינה אף למי שאינו רגיל בכך ,ואף ביחיד
בביתו ,ואין להקל בזה – ולצורך פרנסה מותר ,ומר"ח אב אסור אף לצורך פרנסה.
תפילות ופיוטים אסור לזמר בכלי שיר משום שאין לזמר בשעת העבודה לה' אלא
בביהמ"ק.
אסור להכניס שום כלי שיר לביהמ"ד כדי להחזיקם שם למשך זמן ,ואף אין ליכנס
לביהכנ"ס שיש שם כלי זמר ,אף אם יצטרך להתפלל ביחידות.
בירושלים אסור לבן אשכנז לסדר כלי זמר בסעודת חתונה ,ורק להכות בתוף
מותר.
פ ר קג'
נגינה ו'מוזיק'
האסורים מצד עצמם
הקדמה • שירים של ע"ז • גוי'שע 'מוזיק' •
החויב מחאה – מוטב שיהיו שוגגין • זמר
יווני • ליצנות • השומע בעל כרחו • מנגן
שאינו הגון • העתקות האסורים • הנהגות
למי שיש לו כשרון לשיר ולזמר.
44לזמר לשמך עליון
הקדמה
הנה עד הנה כתבנו דיני שירה וזמרה השייך בשירי חול ,מטעמים צדדיים ,אבל
יש אופנים שעצם הזמר אסור כגון שירים שיש בהם קול אשה ,או שירים שיש בהם
דברי נבלה וגירוי היצר ,כל אלו אסורים בהחלט ,ואין מקום להתירן כלל.
אמנם יש נגינה ו'מוזיק' שדנו הפוסקים אם איסרן מצד עצמן ,ומן הנכון לבאר
הדיונים והצדדי האיסור וההיתר בזה ,ויותר מהצורך לפרט ההנהגה ששייך לבן תורה
ובעל נפש ,וגם לרבות ההתנהגות של חסידים ואנשי מעשה בדברים חמורים כאלה.
שירים של עבודה זרה
שירים שמזמרים לכבוד ע"ז :אסור לשמוע כלי שיר של ע"ז ,בעת שמזמרים להע"ז
(יור"ד סי' קמ"ב סעי' ט"ו).
ניגון המיוחד לע"ז אסור לזמרם ולשומען אף אם רוצה לשירן לשם הש"י (בית לחם
יהודא בשם הרבינו ירוחם) ,ומבואר ברמ"א (או"ח סי' נ"ג סעי' כ"ה) שש"ץ הרגיל בזה והתרו
אותו ולא שמע להן מעבירין אותו ,ובבאר היטיב בשם תשובת הב"ח כתב דדוקא אם
הניגון הוא מיוחד להע"ז ,אבל שאר ניגונים שמזמרים בבית ע"ז אינם בכלל זה.
ואסור לזמר ולשמוע ניגון שהיו מזמרים לע"ז בשנים קדמניות אף אם כהיום אין
מזמרים אותן לע"ז – אבל לשמוע מאדם המזמר ניגון של ע"ז ואין כוונתו לשם ע"ז אינו
אסור ,מ"מ ראוי להמנע מזה שהדבר מכוער (אגר"מ חיו"ד ח"ב סי' נ"ו).
וצריך ליזהר בהנ"ל בימי החגאות שלהם שמצוי ששומעים מננגינתם ,וכמו"כ יש
במשחקים מיוחדים לתינוקות המשמיעין נגונים שמזמרים לע"ז.
ניגון שחיברן נכרי שלא לשם ע"ז :הברכ"י (סי' תק"ס) אוסר שיר של נכרים והביא
בשם המעשה רקח על הרמב"ם (פ"ח מהל' תפילה) שאסור אף בניגוני קודש וזמרוהו
נכרי כי הנכרים יפסידוהו ,אמנם הברכ"י מסיק בשיטת המהר"ם די לוזאנו ז"ל שהתיר,
וכן מבואר להלכה בפרמ"ג (סי' נ"ג א"א ס"ק י"ד).
ובשו"ת אגר"מ (חיו"ד ח"ב סי' קל"ז) כתב אם שומע זמר של נכרי יש לחשוש
שנתחבר לשם הע"ז ואסור לשמען ולשוררן ,ואף אם הנכרי אומר עם הניגון פסוק
מספר תהילים אסור לשומען כי כן דרכם לחבר ניגונים עם פסוקי נ"ך להע"ז שלהם.
ובמק"א (ח"ב סי' נ"ו) כתב שאם יודע בברירות שהזמר לא נתחבר לשם ע"ז מותר
לשומען ,ואינו נאסר במה שמחברו נכרי.
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 45
ולפי שיטת המתירין נמצא שמותר לשמוע ולזמר הניגונים London Bridge
Happy Birthdayוכדומה.
גוישע מוזיק
הנה כהיום עיקר נסיון של דור הצעיר בנגינה ו'מוזיק' הוא באותן נגינה שקורין
'גוישע מוזיק' ,ואין הכוונה על ניגונים שחיברן נכרים ,אלא על מה שנקרא בדברי
הפוסקים 'שירי עגבים' שזה אסור לשמען בהחלט ,ואין שום מקום היתר אף אם
ישראל שומר תורה חיבר הניגון.
'שירי עגבים' הכוונה לאותן נגינה ו'מוזיק' ששוררים בתנועות שמעורר פריקת
עול והפקירות ,ואף שאין בתוכם ענין נבלה ,מ"מ עצם הנגינה באופן כזה מאוס
בעיני ה' ואסור לזמרן ולשמען ,וצריכים להתחזק מאוד שלא להכשל באיסור
חמור של שיר עגבים.
באמת היה ראוי להגדיר שירי עגבים בשם 'פראסטע ניגונים' ,ולא בשם 'גוישע
ניגונים' שאין האיסור מחמת שנכרי חיברם ,שהרי ניגון שאינו שירי עגבים שחברו
נכרי לדעת הרבה פוסקים מותר ,מ"מ ראוי להגדירם בשם 'גוישע ניגונים' שבדרך
כלל אם ניגון מצא חן בעיני נכרי הרי זה סימן מובהק שהניגון הוא בגדר שירי
עגבים.
ודבר זה החוש מעיד עליו שאדם שמרגיש תענוג בנגוני 'סקולען' וכדומה ,או
בניגוני של החסיד ר' יו"ט ערליך ז"ל (המקורי) מואס בשירי עגבים ,וכן להיפך מי
שמרגיש טעם ומתיקות בשירי עגבים אינו מרגיש כלום בשירי קודש ,ולכן ראוי
לקוראם בשם 'גוישע ניגונים' להורות שזה ראוי לאנשים כהם.
ובספר מנות הלוי (אסתר א' ח') כתב בשם מהר"ם עראמה ז"ל דמשו"ה לא הזמין
המלך אחשורוש מנגנים בכלי זמר להסעודה שעשה ,משום שא"א לנגן ניגון שכל
אדם נהנה מזה ,דמי שנהנה מסוג אחד שונא הסוג השני עי"ש.
מהות של אלו הניגונים :היות שאצל כמה תלמידים יש נסיון גדול בזה ,והרבה
נכשלים בהאיסור החמור ,אמרתי שמן הראוי לבאר סדר הדברים האיך נתדרדר
המצב שהצליח מעשה שטן להכניס שירים אלו לתוך מחנינו ,ותקותינו שיבנו
התלמידים הדופי וההשחתה הנטמנים בתוכם ,וכמה מאוסים הם בעיני ה' ,ויקל
להם לעמוד בנסיון.
מקודם יש לדעת כחה של נגינה ,שהנגינה וכ"ש 'מוזיק' בכחם לגלות הרגשים
46לזמר לשמך עליון
הגנוזים בתוך עומק מטמוני נפש השומען וכ"ש המזמרן .כמו שהתבטא הבעל
התניא זי"ע כי דיבור קולמוס הלב ונגינה קולמוס הנפש ,והנה דבר העמוק זה
לגלות מטמוני הנפש נתחלק לג' מטרות ,ואלו הן:
מטרה א :לעורר רגשי נפש הצמאה להתדבק בשמו יתברך ,וגם רגשים של
שבח והודאה לכבודו יתברך ,וזהו עבודת השם בדרגה אילעא ,ועבודת של הלוים
בשיר בבית המקדש ,והנביאים זכו עי"ז לרוח הקודש.
מטרה ב :לעורר רגשי שלות הנפש ורגשי שמחה להשתשע ולהתענג ,כדרך
מלכים ושרים ,ויש המתענוג מעצם הדבר שהרגשי נפשו מתעוררים ומתגלים.
ושירה כזה אינו עבודת השם בעצם ,אלא אם מכוין לשם שמים דהיינו שעוסק
בשירה כדי להסיר מסך העצבות שבקרבו ,או כדי לקבל עידוד לצורך עבודת ה',
אז ג"כ למצוה יחשב ,אבל אם הוא לתכלית של קיבל תענוג בלבד הרי זה כשאר
דברים גשמיים המותרת ,ולא עוד שיש בהם סכנה שימשוך אבתרייהו ,ויתדבק
להם ויפרעו מעבודת ה'.
מטרה ג :לעורר רגשי נפש הבהמי של פריקת עול וכדו' כדרך שעושים
הרוצחים והנואפים ,והמכשפים.
עוד יש לדעת שניגון ששוררים למטרה אחד אינו דומה במהותה לניגון
ששוררים למטרה אחרת ,ואינם מסוג אחד כלל ,ושונים הם זו מזו ממקורם
ומשורשם
בדרך כלל התנועות וניגונים הגרועים מקורם ושרשם מבני חם הדרים בהדז'נגל
שבמדינת 'אפריקא' ,ששם כל ה'מוזיק' הוא ענין של פריקת עול ,אמנם הניגונים
היותר חשובים שמטרתם לעורר רגשי שמחה ותענוג בדרך כלל באים ממדינות
'אירופא' וראוים לשוררן לפני מלכים ושרים.
ועוד ראוי לדעת שהנגינה שיש בהם עבודת ה' ולהבדיל גם הניגונים של
'אירופא' הגם שהם פחותים יותר מ"מ הצד השוה שביניהם שהעיקר הוא הניגון,
והתוף בא ליתן פעימה ( )Beatלתבל הניגון ,משא"כ נגיני 'אפריקא' העיקר הוא
הפעימה ,והניגון הוא רק לתבל הפעימה.
והנה הניגון מעורר השכל שבאדם ,והפעימה מעורר נפש הבהמי שבאדם –
והדבר ניכר בהתנועות שאדם עושה מעת שנתעורר ע"י הניגון ,נגיני קודש יעוררו
תנועות קדושות ,ולהבדיל נגיני 'אירופא' יעוררו תנועות של מנוחת הנפש ,וניגוני
'אפריקא' מעוררים תנועות מוזרות של הפקרות המפרכות כל הגוף ,ושם של
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 47
הפעימה Rock & Rollיוכחו ,שפירושו באידיש כך' ,ווארף זיך און דריי זיך'.
השתלשלות של ניגונים אלו :עוד יש לדעת שמלפני מאה שנים היה 'מוזיק'
משמש אצל המון עם לצורך תענוג ושעשוע ,ולכן לא היה נשמע במדינת
'אמעריקא' רק 'מוזיק' של איירופא.
ויוצאי 'אפריקא' היו משועבדים ב'אמעריקא' לעבדים ,ואין איש שם על
לב מה שהם מזמרים ,ולאחר שנשתחררו נתקבצו בעיירותיהם כגון בעיר 'ניו
ארליענס' שבדרום ארה"ב ,ושם היו משמיעים השירים המכוערים שלהם ,אבל
חוץ מבעירם לא היה איש נימוסי שומע לשירם שהיה מכוער בעיני הכשרים
שבאומות.
אמנם לאחר מלחמת העולם השני' נתדרדר מצב הרוחני אף אצל אומות
העולם ,שהנהגת פריקת עול שהיה מבוזה אצל ההמון עם נתהפך שאדרבה עי"כ
יגיע האדם וישיג חיים מאושרים ,ומתוך השקפה זו קם התנועה הארורה 'היּפיס'
והצליחו להשריש ולהחדיר השקפתן הטמאה של פריקת עול ולחיות כבהמה
אצל הדור הצעיר.
ועיקר האמצעי שהקדישו לעצמם מנהיגי התנועה להחדיר השקפתם הארורה
ע"י שעשו מהפכה גדול בעולם ה'מוזיק' ,ובהצגת הגדולות של 'מוזיק' ,הציגו
מזמרים יוצאי 'אפריקא' בקיאים בשירי עגבים ובתנועותיהם .ובזה הצליחו להפוך
הנוער של מדינת 'אמריקע' לזמר שירי 'אפריקא' שהם שירי עגבים במקום שיזמרו
ניגוני 'אירופא' הנכבדים שהיה נהוג אצלם מאז מקדם ,והכל כדי לקדם שיטתם
של פריקות עול וזמה אצל ההמון עם.
וכל המתבונן בהנ"ל מבין ומכיר שמתועב ומאוס אצל יהודי השומר תורה
ומצות וכ"ש אצל בן ישיבה ניגונים כאלו ,ותגעל נפשו אותן התנועות המזוהמות.
חומר האיסור :כתב הפלא יועץ (ערך נבלות הפה) בזה"ל "שבכלל נבלות הפה הן
שירי נכרים שכל דבריהם דברי עגבים ונבלות הפה ,ומטמאים את הפה ונעשית
חתיכה דנבילה ,ואיך יקרב לשרת את ה' בכלי מטונף מלא צואה ע"ז נאמר ולרשע
אמר אלוקים מה לך לספר חקי ח"ו" ,ע"כ.
ומבואר בשעה"צ (ס"ק כ"ה) בשם השל"ה ושאר ספרי מוסר דאף אין להשמיע
שירי עגבים לתינוק להרדימו מפני שמוליד טבע רע בתינוק השומען – וגם צריך
ליזהר בדבר זה בעת שקונים משחקים לתינוק שיש מהם המשמיעים ניגונים
שאינם ראוים לנפש התינוק.
48לזמר לשמך עליון
פרטי דינים :כבר ביארנו שיש פעימות ( )Beatsשכל מגמתם הוא להפך הניגון
לשירי עגבים והם התנעות המשוקצים שקורין בזמנינו Rock & Rollאו Rappוכל
כיוצא באלו ,אסור לשיר אותן או לשומען משום מגרה יצר הרע ,ואין שום מקום
להתירן.
פשוט שאסור לשמוע מה שקוראין ,DJשאין לך דבר גרוע כזה.
ויש ניגונים שמצד עצמם אינם בגדר שירי עגבים אמנם אם מזמרים אותם
בסגנון דומה לשירי עגבים ,הרי גם הם בכלל שירי עגבים ,ואסורים לזמרם
ולשומען .ולכן יש ליזהר שלא להגבות הקול ,Bassוכן לא לסלסל התנעות למה
שקורין 'סווינג' ,דדברים אלו מהפכים ניגון הכשר להיות בגדר שירי עגבים.
הפעימה ( )Beatהנקרא Jazzע"פ רוב משתמשים בהם לצורך שירי עגבים,
ופשוט שאסור להשתמש בהם או לשומען ,אמנם לפעמים באופנים מיוחדים
מותר להשתמש בהם כדי לזמר ניגון שכשר למהדרין.
ולא יתכשר בעיני
האדם כשמנגנים בתנועות
המכוערים אלו פסוקים או
שאר דברים קדושים ,כגון
הניגון ה' מלך שלדאבונינו
יש מי שמזמרים אותה
בתנועות של ,Rappכי
אדרבה בזה יש עוד איסור
של עלבון התורה ,ואף
גרוע ממה שאמרו חז"ל
עשאוני בניך ככנור.
הנה כבר יצאו גדולי
הרבנים באר"י בקול
קורא להזהיר שלא לשיר
בחתונות ניגונים שיש בהם
חשש של 'שירי עגבים',
ומי יתן ויבינו דור הצעיר
שאי אפשר לבנות בית
נאמן בישראל בקדושה רק
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 49
אם בקדושה ייסדנה בקבלת עומ"ש ולא מדברים הפכיים ח"ו.
וכן יש להזהיר שאסור לנגן או להקליט אותן הניגונים שפוחזים וקלים מחדשים
לכבוד שמחת חתן וכלה פרטיים ,וקורין אותן ,Wedding Songsשהם שירי עגבים
הן מצד התנועות של הניגון והן מצד התוכן שמזמרים עם הניגון.
המשתמשים עם הכלי Keyboardעליהם ליזהר ביותר שלא ישתמשו באותן
פעימות ( )Beatsשהם בגדר שירי עגבים.
החיוב מחאה /מוטב יהיו שוגגין
בגמ' מס' סוטה (מ"ח) מבואר דרב הונא גזר על בני דורו שלא יזמרו בביתם
ובבית משתאות ,ובזכות זה נתברכו בני דורו בשפע ,ורב חסדא לא הקפיד על כך
ונענשו בני דורו בשביל זה ונתהוה יקרות ,הרי דיש חיוב למחות אף על איסור
זמרא בזמן הזה ,וכ"ש שיש חיוב למחות במזמרים שירי עגבים.
וכדי להבין למה נמנעו גדולי תורה מלמחות ע"ז ,ונכון להעתיק דברי הפלא
יועץ (ערך שיר) שאף בזמנו כתב בזה"ל "אך מה יעשו מנהיגי הדור שאין דורם
דומה יפה ,שאם ידרשו אלפי אלפים דרושים ששירי נכרים ושירי עגבים אסורים,
הנשים והבחורים לא משגחי בהו ,אי משום שלא יאמינו וישחקו למו ,או משום
שאינם יכולים לכוף את יצרם להניח מנהגם הרעה".
עוד נכון להעתיק אריכת דבריו בביאור הקושי שיש לגדולי הדור בחיוב מחאה,
שכתב בזמנו ,ושייך גם לזמנינו ,וז"ל" ,וזו רעה חולה שיש באלו דברים שדשו בהם
רבים ונעשה להם כהיתר גמור ,כגון זה האיסור של שירים רעים ,ואיסור דברים
בטלים ,ואיסור ביטול תורה אפי' רגע שהיא פנוי וכדומה ,כשידרוש להם החכם
ויאמר זה עון פלילי ,יאמר כמה מכביד עלינו זה החכם ,ורוצה לעשות אותנו
פרושים מזה העולם כמלאכי השרת ,ומי יכול עמוד לקיים דבריו ,כך מצינו את
העולם מימי קדם ושנים קדמוניות וכך נהגו ,כך מנהג כל העולם ,מה שיהיה מהם
יהיה ממנו.
אבל מי יתן והיה שתבא נשמה מאותו עולם כמו שבאה לרבינו יחיאל וספרה
לו כיצד מדקדקים וכיצד דנים באותו עולם כל דהוא דבר פשע אפילו כחוט
השערה ,וכ"ש איסורים כאלו ,שכל המאמין בדברי רז"ל הקדושים שהם אמת ידה
יודה שהם עון פלילי וענשם חמור רע ומר ,עכלה"ק.
וכתב שיש ללמד זכות על הרבנים במה שאינן מוחים ע"ז בכל התוקף וז"ל
50לזמר לשמך עליון
"ובראות חכמי הדור שאין דבריהם פשע כמאמר רז"ל הנח להם לישראל מוטב
יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" עכ"ל.
אמנם מסיק שם שיש חיוב לכל אחד למחות בבני משפחתו ,ולאנשים
השומעים לקולו ,וז"ל "אבל איש הידוע באשתו ובני ביתו שהם יראי ה' ושומעים
לדבריו יזהיר אותם בשבע אזהרות שלא ישמע על פיהם שירי נכרים ושירי עגבים
בשום מקום ,וכ"ש שלא יניח בשום אופן לשוררם בביתו" עכ"ל.
ובכן יש לחזק התקנה שהתקינו בכמה ישיבות שלא להשתמש בכלי MP3אלא
בהכשר של האירגון TAGוכדומה כדי שהכלי לא יהיה אפשרות לשמש כ'ראדיו',
ובשמיעת 'ראדיו יש כל איסורים הנ"ל רח"ל ,ופשוט שצריך לעשות גדר לפנים
מגדר שלא לבא לידי כך.
זמר יווני
בגמ' בס' חגיגה דף ט"ו :איתא אחר מאי ,זמר יווני לא פסק מפומי' ,פירש"י,
אחר מאי ,מפני מה בא לידי כך ולא הגינה תורתו עליו ,זמר יווני לא פסק מביתו,
והיה לו להניח בשביל חורבן הבית דכתיב בשיר לא ישתו יין.
והמהרש"א בחידושי אגדות הקשה על פירש"י דאם הטעם משום זכר לחורבן
לא הול"ל זמר יווני אלא זמר סתם ,ועוד שאינו מסתבר שהחטא של זלזול באיסור
זה יגרום מינות ,ולכן כתב המהרש"א דהכוונה בזמר יווני הוא דהיה מינות בזמר
גופי' (ועי' שו"ת אגר"מ חיו"ד ח"ב סי' נ"ו).
ושמעתי מהגה"ח הרב ר' אביגדור מיללער זצ"ל פירוש אחר ,דזמר יווני הכוונה
שהתפעל מחכמת יוונית ומיופי של הזמר שלהם ועשה רושם בנפשו היופי שלהם,
ואח"כ כשראה היסורים הקשים שסבל ר' חוצפית התורגמן לא היה אומץ בלבבו
ויצא לתרבות רעה.
היוצא מכל הפירושים הנ"ל שאין לפרש זמר יווני שירי עגבים ,ופשוט שאין
לחשוש שקודם שיצא לתרבות רעה היה לו אף מגע משא קטן בזה.
כתבתי כל הנ"ל שראיתי רבנים חשובים כשרוצים לעורר אודות 'פראסטע
מוזיק' מביאים ראי' מגמ' זה לחומר האיסור של שירי עגבים ,אמנם לדעתי אין
ראי' מגמ' זו לחומר האיסור של שירי עגבים ,אלא מה שיש להביא ראי' מגמ' זו
הוא שנגינה כחה רב ועושה רושם על נפש האדם ונגינה שאינה מתאים לנפש
האדם יכול לגרום שיצא לתרבות רעה.
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 51
ליצנות
מפעם לפעם סובב במחנינו ניגונים ששומעים שם דברי ליצנות על ת"ח ומרביצי
תורה כגון הניגון שהיתה נקראת בשם Track 5ואסור לשמען מעיקר הלכה ,ויש
ליזהר בזה מאוד דהמבזה ת"ח או מרביצי תורה נקרא אפיקורס.
וכן מצוי מפעם לפעמם איזה ניגונים של ליצנות מנימוסי בני אדם כגון 'ווי איז
די דעקל פון די גרעיפ דזשוס' או 'א געלע באס' וכל כיוצא כאלו אסור לשומען
עפ"י הלכה.
וכאן המקום להחזיק טובה להבדחנים היראים ושלמים כגון הרב יעקב מיללער
(אבדק"ק יארמע) שליט"א וכדומה שזה כמה שנים לטובה שמשמחים אלוקים
ואנשים ,וכבר השמיעו דברי בדחנות שלהם לפני כמה גדולי ישראל ,מ"מ יש
להזהיר דלשמוע דברי בדחנות שלא בזמן של שמחה או שלא במקום צורך גדול
הרי זה בגדר ליצנות ואסור עפ"י הלכה.
השומע בעל כרחו
הנה נפסק בשו"ע (רמ"א ביור"ד סי' קמ"ב סעי' ט"ו) דהשומע זמר של ע"ז שאסור
לשומען אם אינו מכוין ליהנאות ממנו מותר – דין זה נוגע גם כששומע קול באשה
[וה"ה שירי עגבים] ,אמנם בעל נפש יחמיר על עצמו לילך משם כשאפשר (שו"ת
תורה לשמה להבן איש חי ז"ל סי' שצ"ד).
דוגמא :הנוסע ב'טעקסי של נכרי ו'הראדיו' פועל ומשמיע שירי עגבים וקול
באשה ,מעיקר הדין יש לו להסיר מחשבתו שלא יכוין ליהנות מזה ואין צריך
למחות ,מ"מ נכון לבעל נפש ['חסידישער בחור'] לבקש ממנו להסגירו [בדרכי
נועם].
הנה יש לדעת שהדין שומע בעל כרחו נתחלק לשני אופנים ,א' לאחר שבא
למקום מסיום שמע זמר האסור ,ב' קודם שהלך ידע שבמקום ההוא שומעין זמר
האסור ,והנני לבאר.
הש"ך (ס"ק ל"ד) כתב דאף דהשומע בלא מתכוין מותר מ"מ במקום שהוא פס"ר
שישמע שם שירי ע"ז אסור ,וביאור החפץ חיים (הלכות לשון הרע כלל ו' ס"ק י"ד) ,דאם
לאחר שהגיע לאיזה מקום אירע שש שם שיר ע"ז מותר לאינו מתכוין לישאר שם
אף שהוא פס"ר שישמע השיר ,דאין בשמיעת השיר מעשה שיאסר עליו השמיעה
משום פס"ר כשלא ניחא לי' בהשמיעה.
52לזמר לשמך עליון
וזה שכתב הש"ך דבפס"ר אסור לשמוע השיר ,הוא אם ידע בעת הליכתו ששם
שומעין קול שיר של ע"ז אסור לילך לשם ,דההליכה אסור משום פס"ר אף שלא
ניחא לי' .אמנם אם השיר אינו ברעש גדול כ"כ ,ומי שאוטם אוזנו אינו יכול לשמוע
השיר ,מותר לילך לשם אף אם בפועל אינו אוטם אוזנו ,דכיון דיש בידו אפשריות
לאטום אוזנו שוב לא הוי הליכתו פס"ר שישמע השיר.
אמנם שיטת החכמ"א הוא דאף בשיר שקולו נמוך חייב לאטום את אוזנו (עי"ש
בהגהות הח"ח מ"ש ע"ז).
הפועל בבית חרושת ויש שם ששומעים לקול הראדיו ,או הבא למשרד של
רופא וכדומה ,או שצלצל בטלפון למשרד של נכרי וקול הראדיו נשמע על הטלפון
עד שהנכרי עונה הקריאה ,שבאלו וכיוצא בהן א"א לו למחות ,יאמץ בחשבתו
שאין לו נחת רוח מהשירים האסורים ,והוה דבר שאינו מתכוין ומותר ,ואף אם
ידע מקודם ששומעין שם שירים האסורים אינו חייב לאטום את אזנו (והמחמיר
כהחכמ"א חייב לאטום את אזנו).
תורה ותפילה במקום שיש קול באשה :והנה במקום ששומעין קול באשה [אף
באופן שאין בו איסור כנ"ל ,מ"מ] אסור להתפלל שם ולקרות קר"ש ,אמנם הרבינו
יונה מחדש שאם יכול לסלק מחשבתו שלא יתן לבו להקול אשה מותר להתפלל
שם ,ומובא להלכה בשו"ע הרב (או"ח סי' ע"ה סעי' ו') ,אמנם המשנ"ב (י"ז) כתב לסמוך
על הרבינו יונה רק אם אינו יכול למחות.
יש פוסקים דס"ל דאף אם איכא דרכא אחרינא מותר לילך למקום ששומעין
שם קול באשה [או שירי עגבים] כל זמן שאינו מתכוין ופס"ר ,אמנם יש מקום
לפרש דברי החפץ חיים (הנ"ל) דס"ל דאם יש דרכא אחרינא אסור לילך למקום
ששומעין שם קול באשה [או שירי עגבים] אף אם הוא אינו מתכוין ופס"ר.
מנגן שאינו הגון
בשו"ת אגר"מ (חאהע"ז ח"א סי' צ"ו) דן בבן תורה שלבסוף נותקלקל שהיה מקהיל
ונשים ומזמר לפניהם (מיסד ה'קומזיץ' המקורי) ,אם מותר לנגן ניגון שחיבר בהיותו בן
תורה ,או אפשר שיש לאסור מחמת החיוב שלא להניח שם לבעל עבירה ,כמבואר
ברמב"ם הטעם שיש חיוב לשרוף ס"ת שכתבו מין הוא משום שאסור להניח שם
למינים ואפיקורסים.
ומסיק האגר"מ ז"ל דאלו ניגונים שחיבר בהיותו עדיין בן תורה בודאי מותר
לזמרן ,דהרי ס"ת שכתבו מין קודם שנעשה מין אינו טעון שריפה ,והוסיף להתיר
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
Music Book new.pdf
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search