נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 53
אף אותן ניגונים שחיבר לאחר שכבר יצא לתרבות רעה ,כיון שלא היה אפיקורס
אלא עבריין לתיעבון ,וס"ת שכתב אדם כזה אינו טעון שריפה ,שאין חיוב שלא
להניח זכרו על עניני קדושה .ואף אפיקורס שאסור להזכיר זכרונו על עניני קדושה,
מ"מ יש להתיר לזמר ניגון שחיבר משום דניגון אינן מדברים קדושים שאסור לזכור
שמו עליהם ,מ"מ אינו ראי לבן תורה ובעל נפש לשמען.
הנה באגר"מ הנ"ל לא כתב כלום אם מותר לשמוע העתקה של אותו מנגן
עצמו ,ובפשטות נראה ,דהיות שאותו אדם שדן עליו בעל האגר"מ היה משמיע בין
השירים שלו גם עניני דיעות ונעתק הכל על ה'קאסעט' ,בודאי שמצד הדין אסור
לשמען.
ולא נתברר לן בדעת האגר"מ במנגן שיצא לתרבות רעה ואינו משמיע שום
דעות ,ואינו מזמר אלא מזמר ניגונים הגונים ,אם מותר לשמוע העתקה של המנגן
עצמו.
אמנם בשו"ת באר משה (ח"ו חלק עלעקטריק סי' ע"ד) כתב דאין לשמוע שום שיר
של אדם שיצא לתרבות רעה ,וגם אסור לשיר הניגונים שלו ,וגרע מס"ת שכתבו
מין ,משום שדרך בנ"א לקלס מי שפרקו נאה ולשבחו ולרוממו ,וזה אסור גם מדין
שם רשעים ירקב.
העתקת האסורים
יש למנוע מלשמוע 'טעיפס' או העתקות של 'קארלבאך' ,ואף המקיל כדברי
הגאון האגר"מ ז"ל אין לו לשמוע העתקה שמשמיע עליו הדיעות שלו וצריך
להתרחק מזה מאוד ,ולשיר הניגון שחיבר 'קארלבאך' תלוי במח' הפוסקים הנ"ל,
ונכון להחמיר בדברים אלו ,שידוע שהניגנים שלו מושכים הלב ומקרב דעת השומע
להמנגן.
יש 'טעיפס' של מנגנים כשרים שמזמרים מפעם לפעם ניגון שחיבר 'אפיקורס',
לדעת בעל אגר"מ ז"ל מצד הדין מותר אלא שיש לבעל נפש ליזהר שלא לשומען,
וצ"ע אם לבעל באר"מ אסור אף מצד הדין ,דאפשר שבאם יודע לו מחבר הניגון
ישבחו.
יש לדון במנגנים שלא יצאו לתרבות רעה ח"ו ,אבל לדאבונינו הם נכשלים
בהאיסור שלא לזמר שירי עגבים ,שנפרץ בימינו ונעשה להם כהיתר ,אמנם כמה
פעמים הם מזמרים כהוגן ,לדוגמא כשהם משוררים ניגוני ר' יו"ט עהרליך ז"ל ,צ"ע
אם מותר לשמוען ,ומסתבר דמצד הדין מותר לשמוען.
54לזמר לשמך עליון
ה'טעיפס' של המנגנים
'מארקוס' האחים
הנקראים The Eighth
Dayוכן אותן של המנגן
'מתתיהו' אסורים לשומען
עפ"י הלכה ,שהם מלאים
בשירי עגבים ,ופשוט
שאין לבן ישיבה להחזיקן
ולהעתיקן – ובאמת יש
עוד כמה 'טעיפס' של
מחברים שונים בסוג זה
ואסור לשומען ,וכתבתי
הנ"ל רק בתורת דוגמא
אמנם על כלל כולו יצא.
ה'טעיפס' של המנגן
'ליפא שמעלצער' אסור לשומען מצד הלכה הן משום שכל מומחיות שיש לו היא
לשיר בשירי עגבים ,וגם הם מלאים זלזול על 'פארצייטישע אידן' ו'פשוטע אידן',
ומיתיחס בקלות והיתל להנהגה של גדולי דורינו כגון הרה"ק האדמו"ר מטאהש
זצ"ל ויבלחט"א הגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א [ובפרט שלאחרונה נתדרדר
המצב אצלו ,וברבים משמיע דיעותיו הפסולות לבוא בקהל ,שהם בגדר מגלה
פנים בתורה שלא כהלכה].
'טעיפס' או סי די שיש עליהם 'שירי עגבים' שאסור לשומען אסור גם להעתיקן
או למוכרן ,מדין מחטיא את הרבים (עפ"י מה שמבואר בסי' ש"ז סעי' ט"ז).
הנהגה לחסידישער איד :אף שיש אופנים שמצד הלכה מותר לזמר או לשמוע
ניגונים שאין מקורם קודש ,מ"מ הדרך של 'חסידישע אידן' מאז ומקדם להתרחק
מלשמוע ומלנגן ניגונים כאלו ,והיה מהדרים לזמר רק ניגונים שמקורם קדוש.
שהרי מבואר בספרי קודש שכח הפועל בנפעל ,וכח של המנגן טמון בהניגון,
ועי' בפרק ד' (מאמר ד') שהעתקתי לשה"ק של הספר אור המאיר (פרשת האזינו) מ"ש
בשם הבעש"ט ,וא"כ אף שהניגון נראה כהוגן ,מ"מ לא היה רוח חכמים נוחה
שיזמרו הניגון -ובספר עבודת עבודה להרה"ק מטאש זי"ע (אמרות קודש פרשת בשלח)
מאריך בזה ,והזהיר מאוד שלא לשמוע שום 'טעיפ' שיש אף ספק אם המנגן היא
שלא כהוגן.
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 55
ואף שידוע שכמה מגדולי האדמורי"ם נהגו לחבר זמירות קודש על ניגונים
ששמעו מנכרי ,אמנם כי היה בכחם הגדול להעלותן לצד הקדושה כידוע מהרה"ק
מקאלוב זי"ע ,ושאר צדיקי אמת.
וכ"ש שחסידישער איד אינו שומע 'טעיפס' ממנגן שלמד חכמת הנגינה אצל
הנכרים הגרועים ,שאף שמצד הדין הניגון כשר מ"מ אותו מנגן המשורר מטיל
בתוך הניגון תנועות ארסיות שאינו מתאים לפי רוח של 'חסידישער איד' [כדאמרי
אינשי שהניגון 'יאקאב' שחיבר החסיד ר' יו"ט עהרליך ז"ל (על ה'קאסעט' תורה)
לעינינו הציור של ישיבה בחור עם 'חאלאט' ,ויש מי שחילול (יו"ט) ומצייר לנו
בתנועותיו ישיבה בחור הלבוש בלבושי 'מודערן'].
הנהגות למי שיש לו כשרון לשיר ולזמר
במג"א סי' נ"ג ס"ק י"ד כתב בשם ספר חסידים בזה"ל "מי שיש לו קול נעים
ירנן להקב"ה ,ולא שאר רננות".
ובפלא יועץ (ערך שיר) כתב בזה"ל "דהרי זה דומה למי שכבדו המלך בלבוש
נאה כדי שיתגאה בו בבואו לפניו ,והוא מלבישו לכלבו ,כי יקצוף המלך מאוד ,ואם
יכתוב בפנקסו השירים הרעים ,כך יכתבו בפנקס של מעלה ויקראו לפניו בשעת
הדין" ,עכ"ל.
והוסיף הפלא יועץ להדריך בעלי כשרון האיך להשתמש בקולם ובכשרונתיהם
לכבוד השם:
א) בעת שמזמר ,ישיר מקירות לבו ,ויכוין לכבוד השי"ת ,ודבר זה קשה מאוד,
וצריך חוזק ואומץ שלא לכוין לכבוד עצמו ,וכמעט א"א לעמוד בה אלא אם
יתמיד לחשוב מה יתן לי ומה יוסיף אם ינעם לשומעים ,אמנם מבואר בפוסקים
שכל שתחילתו לשם שמים אף אם אח"כ יתגאה לבו במה שמשתעשעים
בקולו ליכא קפידא.
ב ) טוב שישים אל לבו לשיר דברים שיש בהם הזכרת חסדי השם או תחנונים על
בנין בית המקדש ,או כפרות עוונות.
ג ) טוב לגבר שישתדל לסדר בעצמו שירות ותשבחות ובקשות כאשר תשיג ידו
שאז יהיו חביבין עליו ,כי רוצה אדם בקב שלו ,ולא יעבור מלאמרן ,ואם יזכה
שיתפשטו זמירותיו לרבים אשריו ואשרי חלקו שתהא צדקתו עומדת לעד (ע"ש
שהוסיף הבעל פלא יועץ לבקש מה' שגם הזמירות שחיבר הוא ז"ל יתפשטו החוצה) ,ואם
מזמרים שירותיו לאחר שנפטר מן העולם הוא בבחינת שפותיו דובבת בקבר.
ד) כל אחד (אף מי שאין לו כשרון) יש לו לשורר שירים נאים בשבתות ובימים טובים
מעינינא דיומא ,וזה עבודת ה' חשובה מאד שכל מלאכי מרום משתמשים בה,
וזהו עבודתם וכולם פותחים את פיהם בשירה ובזמרה כמו שאומרים ביוצר
אור.
פ ר קד'
מאמרים בנגינה ו'מוזיק
עפ"י פנימיות התורה
מאמר א' ביאור שורש וכחה של 'מוזיק' ונגינה כפי
המבואר בספרי קודש • מאמר ב' לבאר הצורך של
נגינה להרחבת הדעת בלימוד התורה
• מאמר ג' ביאור בניגון בקול רם וקול נמוך – וניגון
של שמחה וניגון של תוגה • מאמר ד' כשצדיק מנגן
יש עליה גם להניגון והכלי זמר עצמן.
58לזמר לשמך עליון
מאמר א'
במאמר זו יבואר שורש וכחה של 'מוזיק' ונגינה כפי המבואר בספרי קודש.
בגמ' מס' ערכין דף י"ג איתא ,דתניא ר' יודא אומר כנור של מקדש של שבעת
נימין היה ,שנאמר שובע שמחות את פניך ,אל תקרי שובע אלא שבע ,ושל ימות
המשיח שמונה ,שנאמר למנצח על השמינית ,על נימא שמינית ,של עולם הבא
עשר ,שנאמר עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור ,ואומר הודו לה' בכנור בנבל
עשור זמרו לו ,שירו לו שיר חדש ,ע"כ.
בתורת האדם לרמב"ן כתב בזה"ל" ,ופירוש הענין הזה ,כי כנור וכלי הזמר
במקדש רמז להשגת המחשבה שהיא נתלית ברוח ,ואין בגשמיות דק כמוזיק"א,
כענין שאמרו קול ודבור ורוח ,וזהו רוח הקודש.
והנה בעולם הזה ישיגו החכמים ברוח הקודש שבע ספירות ,וידבק אורן במשכן
ובמקדש ונרמזת בשבע הנרות של מנורה ובקצת הקרבנות ,גם בלעם אמר את שבע
המזבחות ,הזכיר אותן בה"א הידועה ,ולפיכך ירמזו בכנור שבע כלי הקול בעוה"ז.
ולימות המשיח תושג ספירה שמינית וירמזו אותה ,ולעולם הבא תהיה ההשגה
שלימה לי' ספירות ,וירמוז אותן ,וזה ענין מופלא ונכבד" ע"כ.
והרבינו בחיי בספרו כד הקמח כשמבאר הח' נרות דחנוכה כתב בא"ד בזה"ל,
"ועוד יש בזה טעם אחר ,והוא ,כי חשבון שמונה רמז לזמן המשיח שהיא על מעלת
שמונה ,וידוע כי חשבון שמונה הוא אחר השבעה במעלת האחד ,ובזמן המשיח
יחזרו כל האומות לאמונתינו ,הוא שכתוב ,כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה
לקרוא כולם בשם ה' לבדו שכם אחד ,וכתיב והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו
אחד.
ולפי שהעולם הזה הוא על מעלת שבעה ומזה היתה מנורת המשכן והמקדש
בז' נרות ,חייבה החכמה להיות זמן המשיח על מעלת ח' ,כי בו תהיה מעלה יתירה
ותוספת השגה בידיעת הש"י על כל הזמנים שעברו ,הוא שכתוב כי כלם ידעו אותי
למקטנם ועד גדלם ,והנה הרז"ל הרחיבו הביאור בענין זה ,הוא שאמרו במס' ערכין
ר' יודא אומר כנור של מקדש של ז' נימין היה וכו'".
אמנם במהרש"א בחידושי אגדות כתב לאמר "מדכתיב שבע חסר וי"ו דריש
מלשון שבע דהיינו ז' נימין ,שכל אחד עושה שיר וזמרה ,והיינו מיוחדת בעוה"ז
לפי יצירת ז' ימי בראשית ,כל הקדושות הולכין בשבע ,השבת השביעית ,והיובל
והספירה ,ושל ימות המשיח שמונה נימין נוסף שיר א' ע"פ מ"ש אין בין עוה"ז
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 59
לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות ,נוסף נימא אחת לימות המשיח ,ושל עוה"ב
עשר נימין שנאמר עלי עשור ועלי נבל וגו' ,הכוונה בו שעוה"ב נברא בי' ,כי אז
יתעלה מכל י' קדושות שבעולם ,עשר קדושות למטה ,א"י קדושה מכל הארצות
וכו' כדאיתא במדרשות" ,ע"כ.
והמהר"ל בספר נצח ישראל (פרק י"ט) כתב בזה"ל "כי השיר מורה על שלימות,
כי על שלימות דרך לזמר ולשורר ,וכמו שהאבל הוא על ההפסד כן השיר מורה על
שמחה ,לכך אמרו כי שלימות של עולם הזה אינו רק עד ז' ,כי העולם הזה הוא
עולם הטבע שנברא בשבעת ימי בראשית.
ולימות המשיח של שמונה נימין כי השלימות שיהיה לימות המשיח יהיה על
הטבע ,ואפילו למ"ד אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות ,מ"מ
השלימות הוא מגיע אל מעלה עליונה יותר מן עוה"ז ,ולכך הכנור של ימות המשיח
של שמונה.
ולעתיד שלא יהיה טבע גשמיות כלל ,אבל השלימות יהיה נבדל לגמרי ,אז יהיה
הכנור של עשרה נימין ,כי העשרה נימין מורה על קדושת אלקית כי העשירי הו א
קודש ומורה על עוה"ב שהוא עולם קדוש ,ועולם הבא נברא בי'ו"ד ,ולכך כנור של
עולם הבא הוא של עשרה נימין ,ולכך המזמור שהוא נאמר ליום שכולו שבת נאמר
עלי עשור ועלי נבל" ,ע"כ.
עוד כתב המהר"ל (פרק ל"ב) וז"ל" ,ופרשנו זה למעלה כי עוה"ז שלימותו ומעלתו
שיש בו ריבוי שלם בלא חסרון ולכך ראוי שיהיה הכנור שהוא השמחה והשבח אל
הש"י כפי השלימות אשר היא בעולם ,ומספר שבעה תמצא בכל מקום על הריבוי
כמו (דברים כ"ח) בדרך אחד יצאו ובשבעה דרכים ינוסו( ,משלי כ"ד) כי שבע יפול צדיק
וקם ,וכן הרבה ,ולכך היה הכנור במקדש של שבעה נימין ,שהשמחה של עוה"ז
דהיינו מפני השלימות שיש בו הריבוי וזהו שלימותו ,ולפיכך הכינור שהוא השמחה
המורה על השלימות יהיה של שבעה נימין.
אבל לימות המשיח היא מדרגה יותר ע"ז כי לימות המשיח יתאחד הריבוי אשר
היא בעוה"ז ,ע"י המשיח ,ולכך הכינור היא של שמונה ,כי השמיני הוא נגד האחדות
אשר הוא לאלו השבעה אשר יש בהם הריבוי ,ולכך הכינור הוא של שמונה נימין.
ולעולם הבא שיהיה הסתלקות הגשמי ויהיה העולם קדוש ונבדל מן הגשמי ,ולכך
יהיה לכינור עשרה נימין ,כי העשירי הוא קודש ,מורה על מדריגה נבדלת לגמרי,
לכך יהיה לכינור לעוה"ב עשרה נימין" ,ע"כ.
והאדמו"ר הרה"ק ר' ישראל ממאדזיץ זצ"ל בספרו דברי ישראל בעניני חנוכה
60לזמר לשמך עליון
כתב מאמר רחב לבאר הענין הנ"ל והנני להעתיק קטעים מספרו הקדוש כפי הנצרך
להבין יסוד הענין ולשאר הדברים המתבארים בהמשך דברו עי"ש.
מתחילה נעתיק מה שכתב האדמו"ר זצ"ל לבאר יסוד בחכמת המוזיק"א וז"ל,
"והוא דידוע לחכמי הנגינה ,ומבואר מדברי המקובל אלקי הבעל משנת חסידים
ז"ל בספר הון ועושר שלו על המשניות (יומא פ"ג מי"א ד"ה פרק) היות חכמת הנגינה
והמוזיק"א חצבה עמודי' שבעה היינו שהיא בנוי' על שבע מדריגות הקול ,מנמוך
לגבוה ומגבוה לנמוך ,ויותר משבע אין ,היינו למשל כשהולך ועולה במדריגות קול
הנגינה מנמוך לגבוה ,אזי מאחת ועד שבע הם קולות משנין דא מדא ,כל קול הוא
מין אחר לגמרי ,וכשבא לקול דרגא השמינית הגבוה מכולם ,הוא עצם וגוון חד עם
הקול דרגא הראשונה הנמוכה מכולם שהתחיל בה ,ואין הפרש ביניהם כלל ,אלא
שהם 'אקטאוועס' חלוקים ,זו אקטאווע גבוה וזו 'אקטאווע' נמוכה.
וכן בהיפך כשהולך ויורד במדריגת קול הנגינה מגבוה לנמוך ,אזי מאחת ועד
שבע כל קול שהולך ויורד הוא מין אחר לגמרי ,עד שיורד ובא לקול דרגא השמינית
הנמוכה מכולם ,הוא עצם וגוון חד עם הקול דרגא השמינית הגבוה מכולם שהתחיל
בה ,ואין הפרש ביניהם כלל ,אלא שהם 'אקטאוועס' חלוקים כנ"ל.
ולכן למשל שני אנשים מנגנים נגינה אחת ,וזה תופס דרגא זו וחבירו דרגא
גבוה ממנו ,אזי אם השני דרגות המה מאחת ועד שבע ,הם תרתי דסתרי אהדדי
ומבלבלים את אוזן השומע כידוע ,אבל אם השני דרגות הם אחת והשמינית הם
עריבים לאוזן השומע ,מפני שהם עצם וגוון חד רק 'אקטאוועס' חלוקים ,זו 'אקטאווע'
גבוה ,וזו 'אקטאווע' נמוכה ,ובבת אחת הם עריבים לאוזן כי אחת הם כאמור",
ואח"כ המשיך בזה"ל "וכל זה הוא ידוע ומובן לכל חכמי הנגינה וה'מוזיקא',
אמנם יש עוד דבר בזה ,והוא כי לא זו בחכמת הנגינה וה'מוזיקא' בלבד שהיא בנוי'
משבע מדריגות הקול ולא יותר ,אלא כי אף אין כלל במציאות בעולם יותר משבע
קולות כי כל הקולות שבעולם מקול רעם ורעש גדול עד הקול הנמוך שבנמוך ,כולם
המה מכלל השבע מדריגות הקולות הללו לא יותר ,אלא שהם 'אקטאוועס' חלוקים
גבוה על גבוה עד אין מספר ,ולא זו שאין מציאות בעולם יותר משבע קולות ,אלא
אף אין שום תפיסה והשגה בשכל האנושי אפילו לצייר במוחו דרגא קול שמיני
יותר משבע קולות ,ודו"ק מאוד והבן" ,ע"כ.
לאחר שהעתקנו הביאור בחכמת הנגינה ,נעתיק מה שכתב דחכמת הנגינה
שורשו בעולם המאלכים ,ובהמדות שבספירות ,וז"ל" ,הן אמת שאין שום דבר
גשמי בעולם שאין לו שורש ברוחני למעלה כנודע (עי' שלה"ק בית נאמן ד"ה נמצא כל),
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 61
ובפרט חכמת הנגינה היא ידועה ששרשה למעלה בקדושה גבוה מאוד מאוד ,כנודע
מעבודת הלוים במקדש בשירה ובזמרה בכנורת ובנבלים ובכלי שיר אין מספר בכל
מיני חכמת הנגינה וה'מוזיקא' (ועי' בסידור אריז"ל בסוף תפילת שחרית) ,וכדאית בתיקוני
זוהר הק' (תיקון י"א כ"ו ב') דאית היכלא דלא מפתח אלא בנגינה ,ובגין דא דוד המלך
ע"ה מתקרב היכלא דנגינה וכו' עי"ש.
ובעבודת הקודש (חלק התכלת פ"י) וז"ל בגין דנשמתא אתגזרת מלעילא ורגילא
בניגונים ובשיר של מאלכי השרת והגלגלים ,על כן בהיותה בגוף ושומעת ניגון אז
מוצאת נחת רוח ונהנת כפי מה שהיתה רגילה בהיותה דבקה ביסודה ,ומריבוי
ההנאה והעריבות ראויה לשרות עלי' רוח אלוקים כפי הנהגתה ביסודה הראשון.
וביערות דבש (ח"ב דרוש ז') זה לשונו ,כל החכמות הם פרפראות וצורך לתורתינו,
ומחכמת ה'מוזיקא' אין לדבר ,כי היא חכמת השיר וכו' ומה רב כחו של חכמה זו,
אשר כל מלאכי מעלה וגלגלי שמים כולם ינגנו וישוררו כפי סדר טוב ,הקולות וחצי
קולות ,וכולם יש להם שורש בחכמת אמת וכו' עי"ש" ,ע"כ.
והנה כתב שם עוד אריכות בעניני הז' ספירות ,והוא דבעולם הזה אינו מאיר
רק ז' ספירות עי"ש ,וקצרנו שאין אנו עסק בנסתרות ,אבל המובן הפשוט הוא דכיון
שעולם הזה נברא בז' ימי הבנין לכך יש רק ז' ספירות ,ורק ז' דרגות של חכמה ,ולכך
יש רק ז' קולות ,דהרי גם הקולות של 'מוזיק' שורשם בעולם המלאכים ובהספירות.
ולאחר שביאור בארוכה דבר זה ,מבאר עוד דיש עולם השמיני שהוא מאחד
הז' הספירות והוא עולה על הז' ספירות ,וזה יתגלה רק כשיתגלה הכבוד שמים ע"י
משיח צדקינו ולכן גם הקול שמיני יתגלה אז.
וכתב בזה"ל" ,והשתא יבוא על נכון ,זהו שאמרו רז"ל כינור של מקדש של שבעה
נימין היה וכו' ,ושל ימות המשיח שמונה וכו' ,פי' שבעה נימין אין הכונה על מיתרי,
כי מהו הרבותא של שבעה או שמונה או עשר כנ"ל ,אלא הפירוש שבעה נימין
היינו שבע מדריגות הקול אשר חכמת הנגינה וה'מוזיקא' בנוי' עליהם והשמינית אין
עכשיו בזמן הזה תפיסה והשגה אפילו לצייר במוחו דרגא קול שמינית בעולם כנ"ל.
אמנם לימות המשיח שתתעורר קלא עילאה כמו שנאמר והיה ביום ההוא
יתקע בשופר גדול ,ותתגלה מדת השמינית עולם הבינה עלמא דחירות בסוד אם
הבנים שמחה לעומת זה תתגלה קול שמינית בעולם ויהיה שיר חדש ,זהו הפירוש
של ימות המשיח שמונה שנאמר למנצח על השמינית על נימא שמינית כאמור,
ויהיה זאת באמת אחת מנפלאות הבורא שלא היתה מעת בריאת עולם עד ימות
המשיח דרגא קול שמינית בעולם כנ"ל .וכן על דרך זה זהו הפירוש של כולם הבא
62לזמר לשמך עליון
עשר שנאמר בנבל כשור יזמרו לו שיר חדש" ,ע"כ .ועי"ש עוד בדברי ישראל שמבאר
עוד כמה דברים עד"ז.
והנה לפי דבריו הקדושים נתבאר שדברי רבותינו הראשונים הרמב"ן והרבינו
בחיי ,וגם דברי המהרש"א וגם דברי המהר"ל הכל לדבר אחד נתכונו .ודו"ק היטב
ודפח"ח ושפתים ישק ,ועפ"י דבריו יכול להבין קצת דברי הספה"ק אהב ישראל
פרשת בהעלותך עה"פ קח את הלוים עי"ש ודו"ק.
מאמר ב'
הנה בפרק א' הובאנו בשם שו"ת מהרש"ג שלימוד זכות על ההמון במה שיש
בנ"א שצריכים חיזוק ועידוד שלא יפלו ברשת של עצבות ,ולאנשים כאלו לא
אסרו לנגן פסוקים בכלי שיר וגם לא אסרו משום זכר לחורבן ,וכדי להסיר התלונה
ששמעתי מת"ח מובהקים על דבריו קדושים הלא פקודי ה' ישרים משמחי לב,
ואין לנו שמחה אמיתית אלא בדברי תורה וא"כ לשמחה של 'מוזיק' מה זו עושה,
אמרתי שיש להעתיק דבריו הקדושים של מרן החת"ס זצוק"ל שכבר דן בענין זה
בארוכה.
הנה ז"ל החת"ס (דרשות ,בדרוש הראשון לז' אדר) ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו
אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד ,ובילקוט פרשה זו ,להעלות נר
תמיד שתהיו מאירים לפני תדיר ,אמר דוד המלך ע"ה אור זרוע לצדיק ולישרי לב
שמחה .יש לפרש כך ,דהנה פקודי ה' ישירים משמחי לב ,ומצינו בהיפך והיה כנגן
המנגן ותהי עליו יד ה' ,והיה צריך שמחה מבחוץ לכשתשרה עליו רוח ה'.
אבל הענין כי שמעתתא בעי צילותא (מגילה כ"ח ,):ואמרו חז"ל (עירובין ס"ה) בצר
אל יורה ,ואמרו כי קריצנא כינה לא הוה גריסנא ,ולהיות כי אין השכינה שורה
אלא מתוך שמחה (שבת ל' ):ואי אפשר לשמוח עצמו בדברי תורה מפני שלא תמצא
הלכה ברורה עד שתתיישב דעתו עליו ,על כן צריך המצאה מבחוץ לשמוח עצמו
על ידי ניגון וכדומה ,אמנם הישרים ביותר והגיעו למדת ההשתוות ואין שום צער
נכנס בלבם שמחים בה' ובוטחים בו בתכלית הבטחון ,אותם אינם נפסקים מלימודם
אפילו רגע אחד ולא יטרידם שום טרדא ממנה ,לאותם אנשים היא משמחי לב.
וזהו הפירוש הפסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ,פירוש כי אור התורה
ושמחת הלב בה' שניהם נטועים בכח האדם ,וצריכים הוצאה להוציאם אל הפועל,
והנה אצל רוב הצדיקים ונביאים אור התורה נטועה רק בכח ,ולהוציאו לפועל צריך
עבודת השמחה כנגן המנגן ,נמצא שהשמחה בפועל ,והאור זרוע וצריך עבודה
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 63
להוציא פריו ,אמנם אצל יחידי סגולה הישרים בלבותם ואינם מתפעלים מצער
העולם הזה כלל ,להם הוא בהיפך ,כי האור של תורה הוא תמיד בפועל ואינו רק
בכח כי אם בפועל ממש ,ומשמחים עד שמוציא שמחת לבם מכח אל הפועל.
נמצא אצל צדיקים האור בכח ,ואצל ישרי לב השמחה בכח ,וזהו אור זרוע
לצדיק אמנם ולישרי לב שמחה ,פירוש כאילו אמר אור זרוע לצדיק ,ושמחה זרוע
לישרי לב.
והנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל שלא יופסקו מדברי תורה לעולם ,כי היא
המגינה מכל צרה ,על כן ציוה שירגילו את עצמם על כל צרה שלא תבוא מ"מ לא
יתבלבל דעתם ומחשבתם ותהיה עסק התורה זך ונקי ומצוחצח אצלם ,ולזה אמר
אצל המנורה המרמזת על אור התורה ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן
זית זך כתית למאור ,אעפ"י שהוא כתית מ"מ יהיה זך למאור ,וכן אמרו חז"ל להדיא
(מנחות נ"ג ):שלכן נמשלו לזית שכותשין אותו וחובטין אותו ואח"כ מביא אור לעולם
כך ישראל ,והיינו כנ"ל ,ומסיים שהתועלת לזה ההרגל הוא להעלות נר תמיד ,ועל
זה מפרש המדרש הנ"ל שיהיו מאירים לפני תמיד ,אפילו בעת צרותם ,ויהיו אז מן
כת הישירי לב ,ומייתי ע"ז דאמר דוד המלך ע"ה אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה,
כלל ,עכלה"ק.
והנה אני בעניי עפ"י דברי החת"ס הנ"ל פרשתי גמ' במס' עירוכין דף י"א כשדן
הגמ' מהיכן ילפינן החיוב לשיר בעת הקרבת הקרבן ,רב מתנא אמר מהכא תחת
אשר לא עבדת את ה' אלוקך בשמחה ובטוב לבב ,איזו היא עבודה שבשמחה
ובטוב לבב ,הוי אומר זה שירה ,ואימא דברי תורה דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי
לב ,משמחי לב איקרי טוב לא איקרי .ומקשה בתוס' והכתיב כי לקח טוב נתתי לכם,
טוב לי תורת פיך ,ומתרץ התוס' דמ"מ לא אשכחן בתורה פסוק שיכתוב טוב סמוך
לשמחה שיהא הכונה לשמחה.
ועפ"י דברי החת"ס הנ"ל אפ"ל דאף שהתורה משמח כדכתיב פקודי ה' ישרים
משמחי לב מ"מ זהו דוקא אם כבר יש לו לב טוב אבל אין בכח התורה לעשות
הלב טוב וגם השמחה ביחד ,וזה הביאור בתירוץ התוס' דלא מצינו בתורה טוב אצל
שמחה ,אבל בשירה כתיב בשמחה ובטוב לבב.
מאמר ג'
בו יבואר עפ"י פנימיות התורה מה ששכיח ניגונים ו'מוזיק' במדת הרום ,ולהיפך
גם במדות הנמוך ,וכן מה התועלת של ניגון של שמחה ,והתועלת של ניגון של יגון.
64לזמר לשמך עליון
בספה"ק קדושת לוי בפרשת ויצא על הפסוק ויקח מאבני המקום כתב בא"ד
לבאר החילוק בין נגינה בקול נמוך לנגינה בקול רום ,וזל"ק" ,נמצא הצדיקים מעוררים
במעשים טובים שלהם כרצונם לזה להשפיע ולזה שלא להשפיע ,וזה היה העבדות
של לוים שהיו מזמרים בכלי שיר לפעמים היו מגביהם קולם בשיר ולפעמים היו
נמוך קולם כמו שידוע לחכני המוזיק"א ,כי כשהיו מגביהם קולם בשיר היה נרמז
שרצונם לסלק השפע מרשעים שאינם עושים רצון הבורא ,וכשהיו מזמרים בקול
נמוך אדרבה כוונתם להמשיך השפע בתחתונים בכל הברואים דהיינו גם לרשעים
הגם שאין עושים רצון הבורא אע"פ כן יהיה השפע מצד הטוב והרחמנות" ,עי"ש
מה שהאריך בזה.
והרה"ק ר' ישראל ממודזיץ זצ"ל בספרו דברי ישראל (מקץ ר"ה) כתב לבאר
החילוק בין נגינה של שמחה ובין נגינה של יגון ,עפ"י דברי השלה"ק ,וז"ל ,דהנה
עוד ידוע לחכמי הנגינה אשר חכמת הנגינה והמוזיקא הוא בנוי' מן נגינות שלימות
במדת הרום מהמדרגא שלפני' ומן נגינות שבורות היינו חצי נגינות במדות הרום
מהמדרגא שלפני' ,והנגינות שלימות במדת הרום הם נגינות של שמחה ,והחצי
נגינות במדת הרום הם נגינות של תוגה ,כנודע זאת ומובן לחכמי הנגינה.
ובזה יבואר מקודם הענין שאמר דוד המלך ע"ה למנצח בנגינות ופעם אמר
למנצח על מחלת ,ופעם למנצח על ידותין ,שבודאי אין זה פשוט ,ופרש"י ידוע.
ולבאר זה י"ל היינו כדאיתא בשל"ה על הכתוב (שמות ט"ו כ') ותקח מרים את
התוף בידה ותצאן כל הנשים אחרי' בתופים ובמחולות ,והוא מאמר ארוך שם
בפרשת בשלח ובפרשת תצא עיין שם.
והקיצור היוצא לנו משם הוא זה ,ושים לבך היטב לדברים האלה כי הם דברים
עתיקים והצריך לעינינו ,זה לשונו ,כי בין שמים לארץ הוא מלא מקטריגים שלא
מניחים לעלות התפילה ,ורז"ל תקנו פסוקי דזמרה לחתך אותם שתוכל התפלה
לעלות ,והם שני מיני כחות הנקראות 'שתי נשים זונות' ,והם מחלת ולילית ,למחלת
יש תע"ח כחות כמנין מחלת ,ולילית יש ת"פ כחות כמנין לילית ,והם ממלאים חלל
העולם ,מחלת היא היכל מחולות ושמחה וממנה נמשכין אותן הליצים וכו' ,ולילית
היא להיפך לשון יללה וממנה נמשכין בעלי מרה שחורה ויגון ואנחה רח"ל ,מחלת
הולכין עמה תע"ח כחות וכולן מחוללות ומשוררת בחלילים ,ולילית הולכין עמה
ת"פ כחות והיא הולכות ומיללת וכולן עונים אחרי' ,אלו מיללים כשמה לילית ,ואלו
מחוללים במחולות כשמה מחלת.
והתיקון להכניע הקליפות ההם ,הוא מצד עשות טוב ובתפילה בדמעות וכו'
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 65
ולהכניע את מחלת הוא בשמחה של מצוה וכו' זהו סוד הענין ממרים הנביאה עם
שאר נשים צדקניות ותקח התוף בידה ותצאן כל הנשים אחרי' בתופים ובמחולות,
'תף' לבטל הת"פ כחותם הארורות ,והקליפות ההם נכנעו לגמרי לפני שלמה המלך
ע"ה שנאמר אז תבאנה 'שתי נשים זונות' עכלה"ק.
ויתכן זהו שעשה נעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה ,להכניע את הקליפות
ההם בעשות הטוב הרומז לפעולתם ,היינו בניגונות של שמחה ונגינה של תוגה
דקדושה ,וזה הפירוש 'למנצח בנגינות' היינו לנצח ולהכניע את קליפת ממחלת
ולילית בנגינות של שמחה ותוגה דקדושה כאמור.
וזהו שפעם אמר למנצח על מחלת ופעם אחר למנצח על ידותין ,פירוש למנצח
על מחלת היינו לנצח קליפת מחלת ,והיינו בנגינות שמחה דקדושה הרומז לפעולתה
שהיא הכל מחולות ושמחה כשמה מחלת ,והפירוש למנצח על ידותין ביו"ד הוא
עולה גימטריא ת"פ כמנין לילית ,וזהו שפירש"י שם (תהילים ע"ז ,א') על הדתות,
והדינין העוברים על ישראל ,היינו הכתות המקטריגים הנ"ל ,ור"ל למנצח על ידותין,
היינו לנצח ולהכניע את ת"פ כתות של לילית ,והיינו בניגינות תוגה דקדושה הרומז
לפעולתה שהולכת ומיללת כשמה לילית ,ופעל ועשה בזה להכניעם עד שבימי בנו
שלמה המלך ע"ה הכניעו לפניו לגמרי שנאמר אז תבאנה שתי נשים זונות וכו' כנ"ל
והבן ,ע"כ.
מאמר ד'
בו יבואר דכח הנגינה מוציא מטמוני הנפש מכח אל הפועל ,ואם אדם צדיק
מנגן יש עליה גם להכלי זמר עצמה וגם להמדות השמחה ,ואם אדם שאינו הגון
מזמר יש להם ירידה – והוספנו ההיתיחסות של הגר"א והחת"ס לנגינה.
בספה"ק אור המאיר רמזי האזינו כתב בזה"ל וכן בהוקרה לפניו איזה שמחה ,אל
יקל את ראשו לצאת מגבול הקדושה ,כי שם הנחש הוא היצר הרע מצוי' להקל את
ראשו כנרמז למעלה כי בשחמה תצאו ח"ו ,חוץ לגבול לקלות ראש ,אמנם זה נאמר
מקלי הדעת ,אבל אנשים המשכילים שיראת אלוקים נוגע על פניהם כאשר שש
לבם איזה שמחה משיבים האמרים אל לבם ,לא דבר ריק הוא בעולם ,והכתוב רומז
אשר ברא ששון ושמחה נמצינו למידים גם הששון והשמחה היתה להם בריאה
ממש ,הכל לתועלתו יתברך ,שיעבדו בני ישראל בני ישראל עמהם ,ואם כן איך
יתכן שישמח האדם את עצמו עם הששון והשמחה ,ושמחה בעצמה מה זה עושה
שאין לה שום הנאה ממנו.
66לזמר לשמך עליון
ובארתי מאמרם ז"ל (מס' כלה רבתי פ"א ,סנהדרין ק"א) שהתורה חוגרת שק ואומרת
רבונו של עולם עשאני בניך ככנור שמנגנים בו לצים ,והכוונה כי שמעתי מהמגיד
זצלל"ה שהיה אומר דרכים מבקשים תפקידם (איכה רבה א' ל') כי באמת כל עילה
רוצה בעילתו ,לקבל הערה מלמעלה הימנה ,וכל עצמה של הדרכים נבראו בעולם
בשביל הולכי דרכים ,וידרך הדרך בהם תמיד ,ומזה נמשך להם חיותם ,ומבקשים
תמיד דריסת רגלי בני אדם שתעשה תפקודתם שנבראו בשביל זה ודפח"ח.
ומזה ידמה המשכיל לפרטי הנבראים והדוממים ,וכן הענין בכנור ,כל עצמו
לא נתהוה רק שינגנו עליו בני אדם ,אמנם עיקר הכונה שבא יבא איש נלבב
ומיטב נגן ,והיה כנגן המנגן ויגיע הנאה ממנו להכנור ,להיות שיהא ממנו תועלת
לעבודת הבורא ברוך הוא ,ומשמח את האלוקים ואנשים ,ובזה יש עלי' להכנור,
ולהיפך ,כשמנגנים על הכונור ככותים ירידה הוא להכנור ,כי מה תועלת בשמחתם
שנתעוררים מקול הכנור ,וכל עצמה של הששון ושמחה לא נברא בעולם כי אם
לתועלת הבורא ,שאיש צדיק ישמח עמה וגורם שמחה להבורא ברוך הוא ,וגם
להשמחה בעצמה ,לא כן אם האדם משמח את עצמו לשחוק והוללות לעדן את
בשרו הכסיל הזה בחושך הולך ,ואין נוגה לו וגם להשמחה יש צער גדול ,שכל
חפצה ורצונה לשמח אלוקים ואנשים ,ולא שהאנשים ישמחו את עצמם.
וזה הרמז שוש אשיש בה' (ישעי' ס"א י') ,ירצה ,השוש בעצמה לית לי' מגרמי'
כלום ,וזה לך האות ,עינינו הרואות שאיש רשע נוטל השוש ומשמח לקליפות
עמה ,ושתי רעות עושה ,לו לעצמו וגם לשוש ,כנזכר ,ולזה רמז שוש אשיש בה',
אני מכניס שמחה בבחינת השוש ,להיות לה שמחה ותענוג ,דהיינו בשמחת מצוה
לשמח אלוקים ואנשים כמדובר ,וככה כל פרטי התענוגים ,כל עצמם ורצונם שאיש
צדיק וחכם יתענג עמהם ,והוא יודע מקום מוצאם עליון ,וישים לבו להעלותם
למקום מוצאם ושורשם.
והכלל ,הכל תולה ועומד לערך פנימיות מחשבות אדם ,לאנה פונה מחשבתו
בדחילו ורחימי ,לעשותם כתיקונם ,הכל בעבור תיקון עליון ,ואינו מרגיש מהנאת
עצמו כלום ,ואז כמו שערך דביקות נפשו ועומק מחשבתו אליו יתברך ,ככה מכניס
הארה עליונה באותיות לימוד תורתו ותפלתו ומעשה מצותיו ,ובאיזה המעשה אשר
יעשה מתענוגת בני אדם נגררים ונמשכים אחר עומק מחשבתו הטהורה באשר
הוא שם ,ואז טוב לו ,ולהם ,לפרטי פעולותיו שנהג בהם ,יש להם שמחה שגורם
להם עלי' ,ולהיפך גורם להם ירידה כנזכר ,והכלל ,פרטי הנבראים והתענוגים לית
להם כלום ,כי אם ממתינין עת בואו איש משכיל ,להכניס בהם הארה בטהרת
פנימיות מחשבתו.
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 67
והט למשל אזניך ,כנור נברא בעולם שינגנו עליו ומחמת הקולות היוצאות
מהנימין יש הנאה ,כי קולו ערב ונעים אל השומעים ,ונתעורר שמחה בלבם,
שנעשים קלים לרקד ,ואם אישים משכילים מגביהים את עצמם לרקד לקול הכנור,
ישמח הכנור גם כן בשמחת הצדיק ,ולהיפך אדם רשע נתעורר מקול הכנור לדבר
עבירה מניאוף וכדומה ח"ו מקלות ,אוי לו ואוי לכנור שגרם לו ככה ,כל זה מורה
דלית להם מגרמם כלום ,כי אם מה שאנו בני ישראל מכניסים בהם הארה כנזכר,
ולזה רמזו במאמרם שהתורה חוגרת שק ,ואומרת רבונו של עולם עשאנו בנך ככנור
שמנגנים בהם כותים ,והמה בודאי אין מכניסים הארה לכנור ,לגרום לו שמחה,
ואדרבה צער הוא לו ,שנתעוררו לדבר עבירה מניאוף וכדומה ,וירידה לכנור.
ושמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה ,פעם אחד שמע לאדם רשע שנגן בכנור ,והבין
כל העבירות שעשה מיום הולדו ,ואם בכנור פירוש עונותיו כ"ש כשמנגן בפה,
מהניגון שהוא מזמר יכול המשכיל מזכי הראות לדעת מה שפעל ועשה מכל
עונותיו ,כיון שמכניס כל מאמצי כחו בניגון שמוציא מפיו ,ואם כן תוכחה מגולה
להחזנים ומנגנים ,והסירו מסוה הבושה מעל פניהם לומר בפני חכמים וידועים
ובפרט בעומדו לפני התיבה בבית המדרש או בבתי כניסיות באין מבין שהוא בעצמו
מודיע קלונו ,ופיהו ענה בו לדעת ע"י ניגונו ,ע"כ ,עי"ש עוד.
התיחסות של גדולי עולם להכח הנגינה
הגר"א :הרה"ק ר' ישראל משקלאוו זצ"ל תלמיד מובהק של הגר"א כתב
בהקדמה לספרו דברי הערכה על רבו הגר"א זיע"א ,וז"ל כה אמר ,כל החכמת
נצרכים לתורתינו הק' ,וכלולים בה ,וידעה כולם לתכליתם ,והזכירם וכו' וחכמת
המוזיק"א ,ושבחה הרבה הוא הי' אומר אז כי רוב טעמי תורה וסודות שירי הלוים
וסודות תיקוני הזוהר א"א לידע בלעדה ,ועל ידה יכולים בני אדם למות בכלות
נפשם מנעימותי' ,ויכולים להחיות המתים בסודותי' הגנוזים בתורה ,הוא אמר עמה
ניגונים וכמה מדות הביא מרע"ה מהר סיני ,והשאר מורכבים ,עכ"ל הנוגע לענינו.,
חת"ס :שמעתי מתלמיד מובהק של הגאון אבדק"ק מאטערסדארף זצ"ל ששמע
מרבו שמה שמקובל אצל ההמון שהחת"ס אמר שהוא מוכן לוותר על חצי ממה
שלמד כדי שיהיה לו כח הנגינה ,דבר זה אין לו שום מקור בשום כתבים של
תלמידיו או נכדיו ,ומסתבר שדבר זה אינו אמת.
68לזמר לשמך עליון
וכן שמעתי מתלמיד מובהק של אבדק"ק צעהלים זצ"ל שפעם אמר אחד להרב
ז"ל מימרא הנ"ל ,ושאל לו הרב ז"ל מה המקור לזה ,והשיב 'שכן אומרים העולם'
והקפיד הרב ע"ז האיך אפשר לומר דבר מזור כזו אם אינו ידוע שיש מקור מוסמך
לדבר
פ ר קה'
והשב כהנים לעבודתם
ולוים לשירם ולזמרם
הקדמה • הדרגא של ה'מוזיק' • שיר של יום • אופן
וסדר השיר • שמחת בית השואבה • שירה בהבאת
הביכורים • חטאת • שירה לכבוד ארון ברית השם.
70לזמר לשמך עליון
הקדמה
לקטנו בזה מדברי חז"ל במשנה ובגמ' ,ומתוך דברי הרמב"ם ההנהגה שנהגו
הלוים והכהנים בבית המקדש בעת שעבדו ה' מתוך שירה וזמרה.
גם לקטנו דברים נפלאים מתוך ספר שלטי הגבורים (השני) לרבינו אברהם
הרופא משער ארי' ,שהיה אדם גדול במדינות איטליא ביותר מד' מאות קודם
זמנינו ,ודבריו נתקבלו בין גדולי הדורות שכן דבריו מובא בתוס' יו"ט במס' עירוכין,
ובברכ"י סי' תרצ"ג .ואף שלא כתב על כל דבריו מקור בחז"ל ,מ"מ סמכו גדולי
הדורות על דבריו ,אמנם מצאנו באיזה מקומות שנראה שדבריו סותרין דברי
הראשונים ,ובאותו מקומות ציינו דברי הראשונים.
הדרגא של ה'מוזיק'
הדרגא של השיר וה'מוזיק' שהיה בבית המקדש ,היה למעלה מדרך הטבע,
והיה בדרגא נבדל משכל אנושי ,הן מצד התנועות של השיר ,והן מצד הכלי
שיר ,כבר כתבנו לעיל בשם הגר"א דכמה תנועות קיבל משה רבינו מסיני ומסרם
ללויים ,וגם משה רבינו בימיו היה אחד מהמשוררים.
ובמס' עירוכין (דף י' ע"ב) מבואר דגם קצת כלי שיר שהתשמשו בו הלויים בבית
מקדש השני היו בהם כח למעלה מדרך הטבע ,ואדרבה אם נתערב בהם כח של
מומחה בדרך הטבע לא פעלו כראוי.
ת"ר אביב (היינו חליל) היה במקדש ,חלק היה דק היה של קנה היה ,ומימות
משה היה ,ציוה המלך וציפוהו זהב ,ולא היה קולו ערב ,נטלו את ציפויו והיה
קולו ערב כמות שהיה .צלצול היה במקדש ,של נחושת היה והיה קולו ערב ונפגם,
ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו ,ולא היה קולו
ערב ,נטלו את תיקונו והיה קולו ערב כבתחילה וכו' לקיים מה שנאמר אל יתהלל
חכם בחכמתו ואל יתהלל גבור בגבורתו.
וגם הדברים שהיה נשעה בדרך הטבע היה בדרגא גבוה מאוד שהיה ידוע
להם החכמה של שיר וזמרה בדרגא גבוה שאינו מצוי בזמנינו ,כמבואר בגמ' מס'
יומא ל"ח ,על המשנה הגריס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמוד ,ופירש"י
שהיה יודע להכריע הקול בנעימה ,ובגמ' שם תניא כשהוא נותן קולו בניעמה
מכניס גדלו לתוך פיו ומניח אצבעו בין הנימין עד שהיו אחיו הכהנים נזקרים בבת
ראש לאחוריהם ,פירש"י שהיה נרתעין.
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 71
והנה בספה"ק ליקוטי אמרים תניא מתאר את מהות השירה של הלויים
בזה"ל ,שע"י התבוננת בגדלות א"ס ב"ה דכולה קמיה כלא ממש חשיב ,תתלהט
ותתלהב הנפש ליקר תפארת גדולתו ,ולאסתכל ביקרא כרשפי אש שלהבת עזה
העולה למעלה וליפרד מהפתילה והעצים שנאחז בהן ,והיינו על ידי תגברות יסוד
האש אלוקי שבנפש האלוקית ,ומזה באה לידי צמאון ,וכמ"ש צמאה לך נפשי,
ואח"כ לבחי' חולת אהבה ,ואח"כ באה לידי כלות הנפש ממש ,כמ"ש וגם כלתה
נפשי ,והנה מכאן יצא שורש הלוים למטה ,ועבודת הלוים היתה להרים קול רנה
ותודה בשירה וזמרה בניגון ונעימה ,בבחי' רצוא ושוב שהיא בבחינת אהבה עזה זו
כשלהבת היוצא מן הבזק כדאיתא בגמ' (פ"ב דחגיגה) ואי אפשר לבאר ענין זה היטב
במכתב ,רק כל איש נלבב ונבון המשכיל על דבר ומעמיק לקשר דעתו ותבונתו בה'
ימצא טוב ואור הגנוז בנפשו כל אחד לפי דרגא דיליה ,עכלה"ק.
ועי' לעיל שהובאנו דברי הקדושת לוי לבאר ההשפעה של חסד שנעשה ע"י
שירת הלויים.
השלטי הגיבורים בפ"ד כתב שהיה אנשים שאומרים שהסדר של השירה
שהיה במקדש לא היה מסודר בסדר בדרגא גבוה אלא בדרגת הרועים צאן ,והוא
ז"ל ערך מערכה גדולה לבאר שדוד המלך ע"ה נעים זמירות ישראל ברוח קדשו
ידע חכמת הנגינה בשורשו ,ושירת ציון הוא ה'מוזיק' הכי נעלה וכל חכמת שיש
כהיום הוא רק שיריים ממה שהיה בבית המקדש ,וז"ל כי בחשיכה התהלכו חכמי
האומות בתנאי הזמרה ,עד שממנו בחיר ה' (דוד המלך) יצאת להם תורת השקט
ובטח ,השיר הנקרא בשם מעלה וכבוד שיר ה' ושיר ציון ,ע"כ.
וכתב שם שמה שצריך הלויים ללמוד ה' שנים לא היתה בשביל הגפת הדלתות
וכדומה שזה קל ללמוד אלא שחכמת הנגינה וה'מוזיק' הוא מהדברים הקשים ולזה
היה נצרך ה' שנים [ובאמת דבר זה מבואר נמי בכסף משנה פ"ג מה' כלי המקדש
ה' ז'].
עוד כתב להביא ראי' לדבריו וז"ל צאו וראו כי בכח הלויים אשר היו בימי דוד
עד סך שלושים ושמונה אלף מבן שלושים שנה ומעלה( ,דבה"י א' כ"ג ג' -ה') לא
נמצאו בסכום הארבעת אלפים שנבחרו להלל לה' כי אם מתאים שמונים ושמונה
מבין עם מלומד שיר לה' (שם ה' ,ז') ,ואם שירם הריקני הזה אשר אמרו הטיפשים
האלה היה כל כך נקל להתלמד ,מדוע בכל הלויים לא נמצאו אז כי אם מעט מזער
מהם שידעו בשיר להלל לה' ,ע"כ.
והאריך בספר הנ"ל לבאר כללי השיר וה'מוזיק' והאיך קבעם דוד המלך ע"ה
72לזמר לשמך עליון
בחכמתו וברוח קדשו ,ועפי"ז נהגו הלויים בבית מקדשינו לרומם כבוד ה' .ואח"כ
האריך לבאר הי"ב קולות שיש בשיר ,והוסיף להעתיק פסוק שבספר דברי הימים
שכתב "וכוננהו שר הלוים במשא יסור במשא כי מבין הוא" ,וכתב לבאר דבפסוק
זה מבואר האיך שכוננהו שר הלויים היה ממונה על שיר ה' והפסוק מבאר האיך
סדרם באופן נאה ביותר.
שיר של יום
התמידין :ב' פעמים בכל יום בשעת הניסוך היין של התמיד של שחר ושל
תמיד בין הערבים היה מזמרים בבית אלוקינו מקהלה של לוים משורררים בפה
לא פחות מי"ב לוים עומדים על הדוכן ,והיה מתלוה עמהם לפעמים ילדי לוים
שבקולם הצעיר מתבלין השירה ,אבל לא היו עומדין על הדוכן אלא על הרצפה,
וגם היו מתלוה אל השיר מקהלה של מנגנים בכלי שיר [ובתוס' (עירוכין דף י' ע"ב
בד"ה אין) משמע דהמקהלה של כלי שיר היו ג"כ עומדין על הדוכן].
השיר שהיו הלויים אומרים ,ביום הראשון היו אומרין לה' הארץ ומלואה
[מזמור כ"ד] ,בשני היו אומרין גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלוקינו הר קדשו וגו'
[מזמור מ"ח] ,בשלישי היו אומרין אלוקים נצב בעדת אל בקרב אלוקים ישפוט
[מזמור פ"ב] ,ברביעי היו אומרין אל נקמות ה' אל נקמות הופיע [מזמור צ"ד],
בחמישי היו אומרין הרנינו לאלוקים עוזינו הריעו לאלוקי יעקב [מזמור פ"א],
בשישי היו אומרין ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר וגו' [מזמור צ"ג] ,בשבת
היו אומרין מזמור שיר ליום השבת [מזמור צ"ב]( ,רמב"ם פ"ו מהל' תמידין הל' ט').
מוסף :וכמו שהיה הלויים מזמרים בעת ניסוך היין שבתמידים ,כן היו מזמרים
גם בעת הניסוך היין של המוספין ,ובשעת שנסכו היין בשלמי עצרת בחג השבועות,
והנני להעתיק לשון של הרמב"ם באיזה מקומות שמבאר איזה שיר אמרו.
במוספי שבת אומרים שירת האזינו ,וחולקין אותה לששה פרקים הזי"ו ל"ך
כדרך שקורין אותה ששה בבית הכנסת ,ואומרין פרק בכל שבת ,גמרו השירה
בששה שבתות חוזרין לראש ,במנחה של שבת אומר אז ישיר משה ומי כמוכה
וגו' (רמב"ם הנ"ל).
במוסף של ראש השנה היו אומרין הרנינו לאלוקים עוזינו[ ,מזמור פ"א] ,ואם
חל להיות בחמישי אומר הסירותי מסבל שכמו וגו'( ,רמב"ם הנ"ל) ,ר"ל אם העידים
שראו הלבנה החדשה באו קודם ניסוך תמיד השחר אומרים בנסכי תמיד השחר
במזמור פ"א מן הסירותי מסבל שכמו וגו' ,עד סוף המזמור ,ובנסכי מוסף מתחילת
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 73
המזמור הרנינו וגו' עד הסירותי ,ואם לא באו עידים עד אחר נסכי תמיד השחר אז
כופלין כל המזמור כמו שאמרוהו בשחר.
בכל יום ויום מימי החג היו אומרים שירה בפני עצמה על מוסף היום ,בראשון
מימי חולו של מועד היו אומרין הבו לה' בני אלים בשני ולרשע אמר אלוקים
בשלישי מי יקום לי עם מרעים ,ברביעי ביני בוערים בעם וגו ,בחמישי הסירותי
מסכל שכמו ,בששי ימוטו כל מוסדי ארץ וגו' ,ואם חל שבת באחד מהן יומטו ידחה
(רמב"ם הל' תמידין פ"י הל' י"א).
וכתב בחומר בקודש (הקדמת התפארת ישראל לסדר קדשים ,פ"ו סעי' י"א) "בזה קיצור
רבינו הרמב"ם ז"ל ,ואנחנו בכחינו החלש חתרנו כחולדה הדרה בעיקרי הבתים,
וזאת אשר מצאנו בס"ד" ,וכו' (והנני להעתיק לשונו במקומות שהוסיף על הרמב"ם).
בר"ח אמרו בנסכי מוסף שיר מיוחד כדמוכח סוכה (נ"ד ע"ב) ,ולא נזכר בש"ס
איזה היה ונשכח בעונינו -אבל בשלטי הגיבורים כתב שאמרו או ברכי נפשי
[מזמור ק"ד] ,או ה' אדונינו [מזמור ח'].
במס' סופרים (פי"ט) כתב דבנסכי מוסף דיוה"כ אומרים ברכי נפשי [מזמור ק"ד]
והשלטי הגיבורים הוסיף גם ממעקים קראתיך [מזמור ק"ל].
במוסף דיום ראשון של סוכות אומרים נודע ביהודה [מזמור ע"ו] ,ובשמיני עצרת
אומרים למנצח על השמינית (בחומר בקודש ציין למזמור ו' שכתוב שם למנצח בנגינות על
השמינית ,ובשלטי הגיבורים ציין למזמור י"ב שבתוב שם למנצח על השמינית).
במוסף של יום א' דפסח נחלקו התנאים במס' סופרים ,י"א דאומרים הללו עבדי
ה' [מזמור קי"ג] ,וי"א שאומרים אלוקים אל דמו לך [מזמור פ"ג] ובשלטי הגבורים
כתב שכן אמרו כל ימי הפסח ,ובחומר בקודש מבואר דבשאר ימי הפסח אמרו יהי
כבוד ה' לעולם [מזמור ק"ד] ,וברוך שם כבודו לעולם [סוף מזמור ע"ב].
במוסף של חג השבועות היו אומרים הבו לה' בני אילים [מזמור כ"ט] ,ואינו
מבואר איזה שיר אמרו בעת ניסוך היין בשלמי עצרת.
השיר של התימידין ביום שיש מוסף :הנה בטורי אבן מבואר דביום שיש שיר
בניסוך יין של המוספין לא היו אומרים הלויים שיר בנסכי התמידים ,אמנם בשו"ת
אבני נזר (או"ח סי' כ"ד) הוקשה ממה שמבואר ברש"י (סוכה נ' ע"ב ,עירוכין דף י' ע"א)
דבי"ח ימים בשנה שיחיד גומר בהם את הלל ,היו הלויים אומרים את ההלל
במקום שיר של יום ,הרי דאמרינן שיר אף ביום שיש מוסף אלא דבימים אלו
אומרים הלל במקום השיר.
74לזמר לשמך עליון
והנה בחומר בקודש כתב דלפי דעתו נראה דבימים שיש מוסף אומר גם
אצל התמידין של שחר ובין הערבים זאת השיר ,ומביא ראי' מראש השנה ,ממה
שמבואר שם ברש"י (דף ל' ע"ב) ,אמנם בשו"ת אבנ"ז הנ"ל כתב להסתפק אם שייך
להביא ראי' מר"ה ,לחוה"מ פסח ור"ח ,ומסיק שם דבר"ח וחול המועד פסח לא היו
אומרים שיר בעת נסכי התמידין ,ובחג השבועות ויוה"כ צ"ע ,עי"ש.
במנחה של ראש השנה היו אומרים קול ה' יחיל מדבר וגו' [מזמור כ"ט] (רמב"ם
הנ"ל) ,ובמס' סופרים איתא דאמרינן כל העמים תקעו כף וגו' [מזמור מ"ז] (חומר
בקודש) ,ובשלטי גבורים מבואר דהברייתא דמס' סופרים איירי בנסכי המוספין (גם
זה נגד הש"ס והרמב"ם).
בחומר בקודש מבואר דמה שכתב במס' סופרים לפרש שיר לימי החנוכה,
ושיר לפורים הכוונה שהיו אומרים אותה בביהמ"ק בעת נסכי התמידים שדחו
השיר הקבוע בכל יום להזכיר שהיום חנוכה או פורים ,אבל החשק שלמה חולק
ע"ז ,וכתב דהמס' סופרים איירי לענין להזכירם בביהכנ"ס ,אבל בתמידין לא היה
אומרים כלום ,והראי' הוא דבמס' סופרים כתב גם מזמור לומר בת"ב וזה בודאי
אינו שייך בזמן שבית המקדש קיים ,וא"כ בע"כ מוכח דהמס' סופרים בא להורות
מה שיאמרו בביהכנ"ס.
מעוררין :במשנה סוף מס' מעשר שני וסוף מס' סוטה מבואר דמתחילה היה
רגילין לומר בעת שיר של יום גם מזמור מ"ד שבתהילים שכתוב שם עורה למה
תישן ה'( ,והיו נקראין מעוררין שהיה נראה כאילו רצונם להיות מעוררין כביכול) ,וכשנתרבו
הצדוקים והיה נראה כאילו מטיחין דברים כלפי מעלה ביטלן יוחנן כהן גדול (עי'
במהרש"א עירוכין מ"ח ,עוד מזה).
אופן וסדר השיר
כשיגיע (המקטיר הקטורת) בין האולם ולמזבח ,נטל אחד המגריפה וזרקה בין
האולם למזבח והיה לה קול גדול ,ושלושה דברים היתה משמשת בהן ,השומע
את קולה היה יודע דאחיו הכהנים נכנסין להשתחוות והוא רץ ובא ,ובן לוי
השומע את קולה היה יודע שאחיו הלוים נכנסין לדבר בשיר ,והוא רץ ובא וראש
המעמיד וכו' (רמב"ם פ"ו מהל' תמידין הל' ה').
הנה בזה להעתיק לשונו של הספר שלטי הגבורים (מגן א') בסדר השיר של יום,
מיוסד עפ"י דברי חז"ל ,ורמב"ם ,והוסיף מדנפשי' כמה דברים נפלאים.
מי שזכה לנסך הביא רביעית ההין יין ,עלה בכבש ופנה לשמאולו ,ושני ספלים
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 75
של כסף היו בקרן מערבית דרומית ,למעלה מחצי המזבח ,מזרחי של יין ומערבי
לניסוך המים בחג ,ומנוקבין כמה חוטמין דקין ויורדין ליסוד ,ומשם לשיתין ,אחד
מעובה ואחד דק כדי שיוכלו שניהם בבת אחר ,עמד הכהן על הקרן ובידו סודרין,
ואם כהן גדול רצה לנסך עלה לכבש ופנה לימינו ומקיף המזבח ,נותנו לו יין לנסך,
הסגן עומד על הקרן והסודרין בידו ,עמדו שני כהנים על שלחן החלבים ושתי
חצוצרות בידם תקעו והריעו ותקעו( ,ע"פ הם משנה פ"ד דמס' סוכה) והתקיעה זו אינה
נמנית עם התשע תקיעות שהיו צריכים לתקוע על קרבן תמיד ,כי בעוד שהיו
תוקעין אותם לא ינסכו היין (עי' בתויו"ט) ,ואחרי כן עמדו אצל הממונה על הצלצל
אחד מימינו ואחד משמאולו.
שחה לנסך הניף המניף בסודרין ,הקיש המקיש בצלצל וניגנו המנגנים בנבלים
וכנורות ,ולימים מיוחדים יקישו גם בחלילים על הזמרה (משנה פ"ב דעירוכין ,ובגמ' דף
י' מבואר דהם באותן י"א ימים בשנה שיחיד גומר בהם את ההלל) .אחד כהנים ולויים (חוץ
מהשוערים) וישראלים ,אמנם הלויים בדוכנן שעל גבי מעלה המובדלת בין עזרת
כהנים לעזרת ישראל היו מדברים בשיר ,ואז היו גם כן מנגנים המנגנים בנבלים
וכנורות עם המשוררים.
וכל שיר היה נחלק לשלושה פרקים ושלוש תקיעות בחצוצרות ובצלצל על
סוף כל פרק ופרק (משנה פ"ה במס' סוכה ,אמנם שם מבואר רק התקיעות של החצוצרות,
ורבינו הוסיף הצלצל כיבואר לקמן בהמשך דבריו) ,כי באופן הזה יהיה תשע תקיעות על
הקרבן כמו שהצרכו רבותינו ז"ל על הקרבת התמידין ,ולכן כשהגיעו לפרק מפרקי
השיר תקעו והרעו ותקעו שלש פעמים כאמור ,והשתחוה העם על כל פרק ועל
כל תקיעה.
וממשיך לתאר השיר בזה"ל ,ואני במקום הזה אודיע לכם מצב המשוררים
והמנגנים ותוקעי החצצרות והצלצל ,כדי שיהא זה לכם לזכרון לכל ימי השבוע
והשבתות והראשי חדשים והמועדים ,כי לעולם מצבם אחד ,עם כי סכום
המשוררים והמנגנים והתוקעים ירבה לפעמים על סכום המשוררים והמנגנים
של ימי השובע לפי חילוף המועדים ,כאשר אכתוב בסמך על כל מוסף בעזר ה'
וישועתו.
לכן דעו בכל ימי השבוע היו עומדים על הדוכן באופן הזה ,היינו שנים עשר
לויים בשורה שוה זה אחר זה ,אחוריהם למזרח ופניהם למערב ,וכדי שיוכלו בנקלה
ליחלק לשלושה כתות ולשורר בזמן אחר עם המנגנים יחד ,הלויים שבשורה ישוררו
בקולות האלה כמשפט הזה ,וכו' ,עי"ש ,בפרטות סדר הקולות שזמרו הלויים בשיר
בדרגה עילאה בחכמת הנגינה ,ואח"כ מבאר דהי"ב הלויים נתחלק לג' חבורות
76לזמר לשמך עליון
של ד' ד' לויים ,החבורה א' היה מזמרים פרק א' של השיר ואח"כ היו החבורה ב'
מזמרים הפרק הב' של השיר ,ואח"כ החבורה ג' זמרו הפרק הג'.
וממשיך השלטי הגבורים בזה"ל ועתה ,לפני שירת הלויים העומדים על הדוכן,
היו עומדין גם כן בשורה שווה אחוריהם למשוררים ופניהם למערב ,שנים עשר
מנגנים ,המנגן הראשון בידו נבל של עשרה סדרי מיתרים נקרא בלשונם וכו' ובלשון
דוד המלך ע"ה נקרא נבל עשור ,וכו' ,המנגן השני ,השלישי ,והרביעי ביד כל אחד
מהם כנור ,וכו' ואלה הארבעה מנגנים יקושו על מיתרי הנבל בחזקה ועל מיתרי
הכנור ברפיון ,וינגנו עם הארבעה משוררים הראשונים ,וישמשו עמהם לפרק
הראשון מהשיר ,המנגן החמישי יהיה בידו נבל כראשון ,השישי ,השביעי ,והשמיני
ביד כל אחד מהם כנור דומה לאמורים ,ויקושי עליהם כאשר אמרתי ,וישמשו עם
הארבעה הלויים המשוררים השניים לפרק השני מהשיר ,המנגן התשיעי יהיה
בידו נבל כראשון וכשני ,העשירי ,האחד עשר והשנים עשר יהיה ביד כל אחד
מהם כנור דומה לכנורות האחרים ,ויקושו בם כאמור ,וישמשו עם הארבעה לויים
השלישיים לפרק השלישי מהשיר.
[הג"ה :לפי דברי רבינו מתבאר היטב המשנה בפרק ב' דעירוכין דלעולם לא
היה פחות מי"ב לויים ,ומט' כנורות ,אבל אינו מתבאר יפה מ"ש דלעולם לא היה
פחות מב' נבלים ולפי דברי רבינו נמצא שלעולם הצריכו לכה"פ לג' נבלים ,ובתוס'
הנדפס בדף י' ע"ב מבואר דבכל יום היה ב' נבלים ט' כנורות וצלצל אחד ,הרי
דמיעוט מספר הנבלים ,וגם חשב הצלצל מהי"ב מנגנים].
ובתוך הדברים כתב לבאר צורת הכלים ,וז"ל" ,הכנור נקרא בלשונם ארפ"ה
וכו' .והוא היה הכלי מהניגון החשוב והאהוב של דוד המלך ע"ה ,קראוהו נעים
מאהבתו אותו ,כדכתיב כנור נעים עם נבל ,וכל הכנורות והנבלים ושאר כלי הניגון
כמו המינים והעגבים והחלילים [גם כן הנקראים בלשון רבותינו ז"ל אבובים] היו
של עצי ברושים כדכתיב (מלכים א' פרק י' ,י"ב) ויעש המלך את עצי האלמוגים וכו'
וכנרות ונבלים לשרים וכו'" ע"כ.
וממשיך לתאר השירה ,וז"ל ,ואולם לפני המנגנים יהיו בשורה ג"כ שוה אחוריהם
למנגנים למערב ,התוקעים בחצוצרות והמכה בצלצל ,שיהיו לעולם החצוצרות
של כסף בכל ימות השנה ובחגים ובמועדים כולם עם הצלצל גם הוא כסף צרוף
לכבוד הבית הגדול והקדוש הזה ,וכו' עד כי המכה בצלצל באמצע השורה ,ובימי
השבוע תהיה על ימינו חצוצרה אחת ועל שמאלו חצוצרה אחרת .וכו' וכשיגיעו
המשוררים והמנגנים לסוף הפרק הראשון מהשיר תקעו השני הכוהנים שלוש
פעמים בחצוצרות והצלצל עמהם ,והשתחוה העם.
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 77
ועל כי להמיית תקיעת החצוצרות והשתחויית העם לא היו יכולים הארבעה
המשוררים אחרים לעמוד על קול אחיהם הראשונים ,כשגמרו לתקוע הכהנים
בחצוצרות עם הצלצל והשתחוה העם ,היה מקיש הצלצל לבדו ,כדי שהארבעה
הלויים המשוררים האחרים שישוררו אחרי הארבעה משוררים הראשונים ילמדו
ממנו תחילת הקול הראשונים ביושר.
הגיעו לפרק השני תקעו הכהנים בחצוצרות שלוש פעמים כאמור ,והשתחוה
העם ,אחריהם יקיש הצלצל וידברו הארבעה לויים הנותרים בשיר עם המנגנים,
וכשיגיעו לסוף פרק השלישי יזמרו כל השנים עשר לויים יחד ,ועמהם ינגנו תשעה
בנורות ושלושה נבלים ,כמו שעושים היום כאשר ישוררו וינגנו המשוררים
והמנגנים בחבורות שונות .ובסוף הזימרה והנגינה יתקעו שלוש פעמים החצוצרות
והצלצל והשתחוה העם.
ראש חודש :וכתב השלטי הגבורים (מגן א') לבאר אופן השיר שהיה נוהג בעת
הניסוך היין במוסף של ר"ח ,וכתב שהיו שם שמונה עשר משוררים על הדוכן,
ונתחלקו לג' חבורות של ששה אנשים לחבורה אחת ,וכל חבורה היה משורר פרק
אחד מהשיר כדרך שעושין בתמידין (ועי' מ"ש שם בסדר הקולות שהיו מזמרים השיר לפי
חכמת הנגינה).
והוסיף בזה"ל לפני המשוררים יעמדו ג"כ בשורה שווה שמונה עשר מנגנים
הראשון בנבל עשור ,השני ,שלישי ,רביעי ,חמישי ,כנור אחד לכל אחד ואחד מהם,
השישי בנבל עשור ,ואלה ישמשו לפרק הראשון מהשיר – השביעי בנבל עשור,
השמיני תשיעי עשירי ואחד עשר בכנור אחד ביד כל אחד ואחד מהם ,השנים
עשר בנבל עשור ,ואלו ישמשו בפרק השני מהשיר – השלושה עשר בנל עשור,
הארבעה עשר ,החמישה עשר ,השישה עשר והשבעה עשר בכנור לכל אחד ואחד
מהם ,השמונה עשר בנבל עשור ואלה ישמשו בפרק השלישי מהשיר.
ואולם לפני המנגנים יעמוד המקיש בצלצל באמצע ,ועל ימינו בשורה בשוה
יהיו תשע חצוצרות ,ועל שמאלו ג"כ בשורה שווה יהיו תשע חצוצרות אחרות ,אך
דעו שגם החצוצרות כולם ישמרו לתקוע בקולות ההם שישוררו המשוררים וכו'
כדי שהתקיעה שלהם תהיה מסודרת ,ולא תהיה כקול הבהרה בערבוביא.
ועתה קודם שישירו הלויים יקיש המכה בצלצל ,אח"כ ישוררו המשוררים
בשישה קולות ,ועמהם ינגנו שני נבלים וארבעה כנורות ,הגיעו לפרק תקעו יחד
כאמור כל השמונה עשר חצוצרות עם הצלצל שיקיש הוא ביחוד בדיאפסרו"ן
פשוט ( )Cשלוש פעמים ,והשתחווה העם ,אחריהן יקיש לבדו הצלצל ,להדריך
78לזמר לשמך עליון
בקול הנאות והשווה לשישה משוררים הראשונים ,והשישה משוררים השניים
והשני נבלים והארבעה כנורות האחרים שינגנו עמהם ,הגיעו לפרק תקעו בקולות
האמורים כל השמונה עשר חצוצרות יחד עם הצלצל כאמור בדיאפסרו"ן פשוט
( )Cשלוש פעמים ,והשתחווה העם ,אחריהם יקיש הצלצל לבדו ,ואחריו ישוררו
השישה לויים הנשארים עם נגינת השני נבלים והארבעה כנורות הנותרים ,וסמוך
לסוף הפרק ישוררו וינגנו יחד כל השמונה עשרה משוררים וכל השמונה עשרה
מנגנים ,ובסוף הפרק יתקעו ג"כ כל השמונה עשרה חצוצרות יחד עם הצלצל
בדיאפסרו"ן פשוט ( )Cכאמור שלוש פעמים והשתחווה העם.
בימים שגומרים בהם את הלל :בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני
המזבח ,בשחיטת הפסח ראשון ,ובשחיטת פסח שני ,וביו"ט הראשון של פסח,
וביום הראשון של עצרת ,ובשונה ימי החג ,וחליל זה דוחה שבת מפני שהוא
חליל של קרבן ,וחליל של קרבן בעבודה היא ,ודוחה את השבת (רמב"ם פ"ג מהל'
כלי המקדש הל' ו').
ברש"י במס' סוכה דף נ' ע"ב מבואר דהחליל זו היה בעת הקרבת התמידין
דהיינו שבימים אלו הוסיפו לנגן גם בהחליל לכבוד ההלל ,ובמשנה בעירוכין
מבואר דבימים אלו שמנגנים בהחליל היו גם מסיים הניגון בהחליל יחידי שזה
הוא יפה להניגון.
ויש לבאר שזהו שדן הגמ' אם החליל דוחה שבת ומסיק שכן דוחה השבת,
הוא משום שכיון שהוא רק הוספה להמקהלה שהיה שם בכל יום היה הו"א שאינו
חיוב גמור ואינו דוחה שבת ,ומסיק הש"ס שהחליל הוא החלק מהעבודה ודוחה
השבת.
ובספר שלטי הגבורים מבאר דבאלו הימים היה מספר המנגנים בפה ג' כתות
של שנים עשרה לויים ,ולכל פרק ופרק עם השנים עשר לויים משוררים יהיו
בשורה שנים עשר מנגנים כמשפט הזה ,היינו נבל עשור ,כנור כנור ,כנור ,חליל,
חליל ,חליל ,חליל ,כנור ,כנור כנור ,כנור ,נבל עשור ,וכן יהיו כלי שיר כאלה לכל
כתה וכתה מהמנגנים העומדים בשורה שווה לשימוש הלויים המשוררים ,ולא
ינגנו ויתקעו בחוזקה אלא בנחת כדי שלא יקלקלו קולות המשוררים ויפסידו אותם
בחוזקת הנגינה.
והוסיף לבאר שם דבימים האלה יעמדו לפנים משורת המנגנים ופניהם
למערב שישים חצוצרות על ימין המכה בצלצל ,ושישים חצוצרות על שמאלו,
ומבאר שלא היו המאה ועשרים קולות של החצוצרות בערבוביא ,אלא כל עשרה
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 79
חצוצרות מהמאה ועשרים יתקעו בקול אחד שוה לקול המתחיל.
שמחת בית השואבה
אין אומרים שירה אלא על עולות הצבור וזבחי שלמיהם האמורים בתורה,
אבל עולות נדבה שנקרבין ממותר תרומת הלשכה אע"פ שהן של צבור אין אומרים
שירה עליהן ,וכן נסכים הבאין בפני עצמן אין אומרים עליהן שירה (רמב"ם פ"ו מה'
תמידין ומוספין ה' ח').
אמנם מצאנו בזמנים מסיומים שהיה שירה וזמרה בבית המקדש ,כגון בשעת
שמחת בית השואבה ,ובעת הבאת בכורים ,ולפעמים בעת הקרבת חטאת יחיד,
והנני לבאר אופן השירה בזה.
בימי החג היה שמחה גדולה לכבוד ששואבים מים לנסך ע"ג מזבח בשעת
הקרבת התמיד ,ומי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה בימיו ,והיה
מקהלה גדולה מאוד על גבי הט"ו מעלות המוליך מעזרת נשים לעזרת כהנים
ובמשנה מס' סוכה כתב "ואומרים לפניהן דברי שירות ותשבחות והלויים בכנורות
ובנבלים ובמצלתיים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר".
והשלטי הגבורים מאריך לבאר שאף היו מנגנים ומשוררים הרבה מאוד בכל
זאת היה סדר לכל דבר ולא היה קולות מעורבבים אלא הכל זמרו ביחד באופן
יפה ונעים.
וכתב השלטי הגבורים שהיה מנגנים שם עם כל הכלים המוזכרים בתהילים
ק"נ ועוד כמה כלים ,אמנם בשו"ת חת"ס (הובאנו לעיל בפרק ב') מבואר דלא היו
מביאין העוגב בבית המקדש ,ומה שהוזכר דוד המלך בתהילים ק"נ הם כלים
שהתשמש בהם בביתו עי"ש הסבר הדברים.
ובאמת כדברי החת"ס מבואר בתוס' דבגמ' כירובין י' ע"ב איתא רבן שמעון בן
גמליאל אומר ההרדולים לא היה במקדש מאי הרדולים אמר אביי טבלא גורגדנא
מפני שקולו ערב ומערבב הנעימה .וברש"י מפרש שהיה איזה סוג של פעמון ,אבל
בתוס' כתב שהתרגום של עוגב הוא הרדוולים.
הנה להחת"ס העוגב הוא הארגיל מה שקורין הים 'ארגאן' ולכאורה בכלל זה
הוא הכלי Keyboardאבל לפי התרגום שלנו עוגב הוא אבובי שהוא מסוג חליל
,Clarinetויש לציין שאף להחת"ס צ"ע שכתב טעם אחר לאסור העוגב בביהמ"ק
ממה שאיתא בגמ' כאן.
80לזמר לשמך עליון
הנה אף שמבואר שהיה שם כלי שיר בלי מספר ,אין אנו יודעין איזה כלי
שיר הבואו חוץ מאחד מהן שהאריך בהם חז"ל בגמ' עירוכין אמר רב מתנה אמר
שמואל מגריפה היתה במקדש עשרהנקבים היו בה ,כל א' וא' מוציא י' מיני זמר,
נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר ,במתניתא תנא ,היא אמה וגבוה אמה וקתא
יוצא הימינה ועשרה נקבים היו בה ,כל אחד מוציא מאה מיני זמר ,נמצאת כולה
מוציאה אלף מיני זמר ,אמר רב נחמן וסימניך מתניתא גוזמא.
והשיר שהיו אומרים בשמחת בית השואבה המה אותן מזמורים שבספר
תהילים המיוחד בשיר הם מעלות ,והכונה שנתחברו אלו המזמורים שישור אותן
שבמחת בית השואבה ע"ג המעלות המוליך מעזרת נשים לעשרת כהנים.
שירה בהבאת בכורים
כיצד מעלין את הבכורים ,כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד
כדי שלא יעלו יחידים ,שנאמר ברוב עם הדרת מלך ,ובאים ולנים ברחובה של עיר,
ולא יכנסו לבתים מפני אהל הטומאה ,ובשחר הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל
ה' אלוקינו ,והשור הולך לפניהם וקרנו מצופין זהב ועטרה של זית בראשו להודיע
שהבכורים משבעת המינין ,והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעין קרוב לירושלים,
והם הולכין בכל הדרך וקורין שמחתי באומרים לי בית ה' נלך ,ולא היו מהלכין
ביום אלא שתי ידות בלבד.
הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהם שלוחין להודיע לאנשי ירושלים ,ועטרו
את בכוריהם ופרכסו אותן ,ואם היה להם לח ויבש מראין את הלח מלמעלה,
והפחת והסגנים והגזברים יוצאין לקראתן מירושלים ,לפי הבאים הם יוצאין ,אם
באו אנשים הרבה יוצאין לקראתן רבים ,ואם מעט מעט ,ומשיכנסו כולן בשערי
ירושלים יתחילו לקרות עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים.
כל בעלי אומניות שבירושלים עומדין מפניהם ושואלין בשלומן ,אחינו אנשי
מקום פלוני בואכם בשלום ,והם מהלכים בתוך ירושלים והחליל מכה לפניהם עד
שהגיעו להר הבית ,הגיעו להר הבית נוטל כל אחד ואחד סלו על כתיפו ,ואומרים
הללויה הללו אל בקדשו וכו' עד כל הנשמה תהלל יה ההלויה ,והם מהלכים בהר
הבית וקוראין עד שמגיעין לעזרה ,הגיעו לעזרה דברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי
דיליתנו וגו' (רמב"ם פ"ד מה' בכורים הל' ט"ז י"ז).
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 81
חטאת
ראיתי מביאין בשם ספר קבלה קדמון הנקרא ברית מנוחה שכתב שכהנים
ברוח קדשם הרגישו באדם המביא קרבן חטאת אם כבר עשה תשובה באמת
מקירות לבבו ,ואם היה מרגיש שלא עשה תשובה כהוגן רמז ללויים שישורו ניגון
ובזה הכניסו הרהורי תשובה בלבו ,ואח"כ הקריבו חטאתו.
והנה שירה זו לא הוזכרה בחז"ל ,וגם אינו ברור באיזה מקום שבביה"ק היו
אומרים השיר ,ובפרט שאין לחטאת שום ניסוך היין ,ואפשר שהיה מזמרים לפניו
באיזה לשכה ואינו מוכרח שהיה על הדוכן ואף לא בעזרה.
אמנם בספר תהילים מצינו כמה וכמה מזמורים שמתחיל בלמנצח וברש"י
ובשאר מפרשים בפרק ד' כתבו שהכונה שהמזמור הוא מיוחד שישור אותן הלוים
על הדוכן ,וניצוח הוא לשון עבודה בתמידיות ,ויש שכתבו שכיון שמנצחין זה
את זה בנגינה זה מזמר בקול רם וזה בקול נמוך נקרא ניצוח ,ובאבן עזרא כתב
שניצוח קאי על המארגן המקהלה שהוא מנצח שהכל ישורו על סדר אחד – בכל
אופן פירשו המפרשים שקאי לשירת הלוים על הדוכן ,ולכאורה וכי היכן מצינו
ששרו אותן מזמורים הלא אינן בסדר של שיר של יום ששרו בעת הקרבת התמידין
והמוספין ,וצ"
שירה לכבוד ארון ברית השם
העלאת הארון מקרית יערים :הנה מבואר בכתובים גודל השמחה שעשה
דוד המלך ע"ה בכל פעם שהעלו ארון ברית ה' ממקום למקום ,בפעם הראשונה
כשהעלו הארון כתוב (דבה"י א' י"ג ,ח') ודוד וכל ישראל משחקים לפני האלוקים בכל
עז ,ובשירים ובכנורות ובנבלים ובתופים ובמצלתים ובחצצרות.
העלאת הארון מבית עובד אדם :כשהעלה דוד המלך ע"ה הארון מבית עובד
אדם לעיר דוד ,עשה המלך הכנה גדולה להשמחה וגם בענין הנגינה וזמרה עשה
הכנה רבה כמו שנאמר (שם ט"ו ,ט"ז) ויאמר דוד לשרי הלוים להעמיד את אחיהם
המשררים בכלי שיר נבלים וכנורות ומצלתים משמיעים להרים קול בשמחה .וגם
מינה ממונים על השיר משוררים גדולי הדור המפורסמים בספר תהילים ,ה"ה
אסף ,הימן ,ואיתן ,כמה דכתיב (שם י"ט) והמשוררים הימן אסף ואיתן במצלתים
נחשת להשמיע .וגם מינה משוררים על כלי שיר החשובים כמו שנאמר (שם כ' ,כ"א)
וזכריה ועזיאל ושמירמות ויחיאל ועני ואליאב ובניהו בנבלים על עלמות .ומתתיהו
ואליפלהו ומקניהו ועובד אדם ויעיאל ועזזיהו בכנורות על השמינית לנצח.
82לזמר לשמך עליון
וגם הזכיר הפסוק שכנניהו היה השר הממונה על כולם כדכתיב (שם כ"ב) וכנניהו
שר הלוים במשא יסר במשא כי מבין הוא ,עי"ש ברש"י שפירוש יסר במשא מייסר
ומוכיח אותם על המשא בניגון נעימות שיר אם להרים קול אם להשפיל ,כי מבין
הוא בנשיאות הניגון ,והרד"ק כתב כי מבין הוא הפירוש שהיה גדול בנבואה ,וי"מ
במשא בהגבהת הקול כי היה שר וגדול על כולם בהגבהת הקול ,והרלב"ג פירוש
הוא היתה שר ונגיד בשיר אשר בדבור להודות בו השם יתברך ולהללו ,והנה סיבת
היותו שר במשא כי מבין הוא וזה השיר אין ראוי שיאמר כי אם מפי המבינים,
וכעין זה פירוש בספר שלטי הגבורים פ"ד ועי"ש שהאריך בידעות שהיתה לכננהו
השר בחכמת הנגינה.
ואח"כ מתאר הפסוק בפרטות השמחה הגדולה שעשו שם ,וגם הנגינה וזמרה
ששרו שם שנאמר (ט"ז כ"ח) וכל ישראל מעלים את ארון ברית ה' בתרועה ובקול
שופר ובחצצרות ובמצלתים משמיעים בנבלים וכנורות.
הנחת הארון בעיר דוד :ואחר שכבר היתה ארון ברית ה' בעיר דוד ,קבע המלך
שיזמרו לכבוד הארון בכל יום אותן הפסוקים שאנו אומרים בכל בוקר הודו לה'
קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו – עד ברוך ה' אלוקי ישראל מן העולם ועד
העולם ,ויאמרו כל העם אמן והלל לה' .וגם מינה 'אסף' לראש המזמרים ,ועוד
ששים ושמונה אנשים ,וגם הם היה כלי זמר כלי נבלים וכנורות ומצלתים משמיע,
וגם כהנים התוקעים בחצצרות .ובאותו תקופה היה בגבעון ששם הבמה הגדולה
שהיו מקריבין שם התמידים כסדרם ג"כ נוהג השיר ובכלי שיר כמו שמצוה בתורה
(ראה פרק ט"ז פסוק ד' עד סוף הפרק).
הנחת הארון בקדשי קדשים :לאחר שגמר שלמה המלך ע"ה בנין בית
המקדש הכניס את ארון ברית ה' לקודש הקדשים וערכו אח"כ שמחה גדולה ,עם
המשוררים הגדולים בצירוף של כלי זמר הרבה ,כמה שנאמר (דבה"י ב' ה' ,י"ב-י"ג)
והלוים המשררים לכלם לאסף להימן לידותין ולבניהם ולאחיהם מלבשים בוץ,
במצלתים ובנבלים וכנורות עומדים מזרח למזבח ועמהם כהנים למאה ועשרים
מחצרים בחצצרות .ויהי כאחד למחצצרים ולמשררים להשמיע קול אחד להלל
ולהודות לה' וכהרים קול בחצצרות ובמצלתים ובכלי השיר ובהלל לה' כי טוב כי
לעולם חסדו ,והבית מלא ענן בית ה'.
וכתב בספר שלטי הגבורים (פרק י"ג) וז"ל דעו כי הד' אלפים לויים משוררים
(לכאורה זהו עפ"י הפסוק בדבה"י א' כ"ג ה') והחצוצרות וכל כלי הניגון אשר אמר הכתוב,
נתנו קול נעים גם יחד ,ולא נעשה כן בכל מלכי הגוים מבריאת העולם ועד חינוך
הבית ,וגם אחרי כן לא תהיה אצל העמים זימרה כמוה בלי ספק ,וכל זה עשו
נגינה ו’מוזיק’ בהלכה ובהשקפה 83
במשפטי השיר בלבד לא זולת ,ע"כ.
והאריך לבאר אופן הסדר של הנגינה שהיה שם ,ובתוך הדברים כתב בזה"ל
שימו גם אתם אם תרצו ,לתשלום כלי הניגון שהיו שם שלא נמנה פרטם בכתוב,
שישים צלצלים על המאה ועשרים חצוצרות ,ועוד מאה וארבעים וארבעה
חלילים ,ומאה ושמונים נבלים ,ומתאים וארבעים כינורות ,וכאלה כלי ניגון רבים,
ע"כ ,והמשיך לבאר האיך שעשו הכל בסדר נכון לחלק הד' אלפים משוררים בפה
שישמעו ביחד עם הכלי הנגינה.
עוד הוסיף בזה"ל ,ואולי זימרו בקולות האלה כולם הפסוק הכתוב שם בדברי
הימים ה' אלוקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך ,עד כי נעתר ה'
לקולם לכבוד דוד המלך ע"ה כמו שאמרו רבותינו ז"ל ,ונפתחו השמים וכביכול
ירדה שכינה ,ושכינה עצמה בבית המקדש לעיני כל ישראל ,ואז ירדה האש היסודי
והרוח ממעונם מתחת שמי המאור הקטן ,ע"כ.
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים
שתשוב ברחמים לציון,
והשב כהנים לעבודתם
ולויים לשירם ולזמרם
וישראל לנויהם,
ושם נעלה ונראה
ונשתחוה לפניך
מעות קדימה
מאת תלמידי ישיבה גדולה אור תורה מאנסי
הב' שמעון האפשטיין נ"י הרה"ג הראש הישיבה שליט"א
הב' יעקב האלפערין נ"י הב' אברהם יצחק הכהן דרעזדנער נ"י
הב' אשר לעמיל זוסמאן נ"י לעי"נ ר' דוד בן ר' מרדכי צבי ע"ה
הב' ישראל שלמה ניימאן נ"י ולעי"נ ר' צבי בן ר' משה ארי' ע"ה
הב' שמואל צבי שטיין נ"י החתן משה בערגער נ"י
הב' יהושע ווייסבערג נ"י הב' ניסן בייער נ"י
הב' שמואל צבי קרויס נ"י הב' צבי הירש ברוין נ"י
הב' ברוך וויינבערגער נ"י הב' שמעון דוב לעווי נ"י
הב' מאיר יעקב שווארץ נ"י הב' ישראל אברהם טייטלבוים נ"י
הב' יחיאל אלתר שטיינבערג נ"י הב' אהרן ישראל אברהם פאללאק נ"י
הב' יעקב זילבערשטיין נ"י
הב' ישי האפמאן נ"י הב' שלמה זילבערשטיין נ"י
הב' משה ברעטטער נ"י
לעי"נ ר' יעקב צבי בן ר' פינחס ע"ה הב' שלמה באכנער נ"י
הב' נח לוי הלוי טויבער נ"י
הב' חיים יהושע דייטש נ"י
לעי"נ ר' אברהם בן ר' יעקב חיים ע"ה הב' נח ציגלער נ"י
הב' משה יוסף געלבמאן נ"י
הב' מנחם מענדל האגער נ"י לעי"נ מרת איידל דינה בת ר' יעקב דוד
לעי"נ הרה"ק ר' משה יהושיע בן הרה"ק ולעי"נ ר' דוד בן ר' יודא צבי ולעי"נ ר' הלל
חיים מאיר זצוק"ל (כ"ק אדמו"ר הישועת
בן ר' יצחק אייזיק ע"ה
משה מוויזניץ)
הב' אברהם שלמה ענגל נ"י
הב' אורי עזריאל וויינבערגער נ"י לעי"נ ר' שמואל אבא בן ר' דוד ע"ה
לעי"נ ר' אורי עזריאל בן ר' יוסף שמחה הב' אברהם יוסף אלבום נ"י
ע"ה ולעי"נ ר' שמואל אברהם בן ר' משה הב' דוב ראזענפעלד נ"י
הב' זאב דזשאזעף נ"י
אפרים ע"ה
לעי"נ מרת יוטא ע"ה בת ר' משה שליט"א
הב' עזריאל טויבער נ"י
לעי"נ ר' אהרן בן ר' יחיאל ע"ה ולעי"נ ר' הב' אלימלך הלוי בעק נ"י
הב' מרדכי דוב קופטשיק נ"י
עמרם צבי בן ר' משה ע"ה הב' יהושע נחמן וואלהענדלער נ"י
הב' מנחם נחום משה טווערסקי נ"י הב' אליעזר זוסיא ווייס נ"י
יעזור ה' שיתגדל בתורה ויר"ש וחסידות הב' משה יוסף מאסקאוויטש נ"י
בדרך אבותיו הקדושים נבג"מ הב' מענדל כ"ץ נ"י
הב' אברהם באב"ד נ"י
הב' שמעון יאקאב נ"י הב' יהושע ווייסבערג נ"י
לעי"נ מרת חי' מלכה בת ר' משה ע"ה הב' יוסף יקיר פריעדמאן נ"י
ולעי"נ מרת רבקה בת ר' יוסף יהושע ע"ה הב' משה אייזיקאוויטש נ"י
הב' יעקב ישראל ישורון אייכנשטיין נ"י
הב' זרח גרינבוים נ"י
הב' יהודה צבי הורוויץ נ"י
מעות קדימה
הב' שלום טווערסקי נ"י הב' צבי ענגלענדער נ"י
לעי"נ הרבנית רעכיל בת ר' חיים הכהן
הב' שניאור זלמן גאלדמאן נ"י
ע"ה
הב' חיים מאיר שפיטץ נ"י
לעי"נ ר' אליהו בצלאל בן ר' יהושע נחמן הב' פנחס שלום פאנעט נ"י
לעי"נ הרה"ק ר' פנחס שלום בן הרה"ק ר'
ע"ה
משה שמואל זצוק"ל
הב' אהרן כהן נ"י (כ"ק אדמו"ר מקאסאן)
לעי"נ ר' יצחק בן ר' אהרן ע"ה ולעי"נ מרת
הב' מנחם מענדל פריעדמאן נ"י
רויזא בת ר' משה אברהם ע"ה לעי"נ הילד בנימין משה ע"ה בן ר' מרדכי
הב' ישראל שטערן נ"י שליט"א
לעי"נ ר' חיים צבי בן ר' מנחם מאיר ע"ה
הב' ישראל קליין נ"י
הב' יוסף מאיר כהנא נ"י לעי"נ ר' מנחם מענדל בן ר' ישראל ע"ה
לעי"נ הרה"ק ר' משולם פייש בן הרה"ק ר'
הב' גדלי' רייכמאן נ"י
מרדכי זצוק"ל לזכות רפ"ש ר' ברוך אשר בן פיגא
(כ"ק אדמו"ר מ'טאהש)
הב' ישראל שיק נ"י
ולעי"נ הרב ר' מרדכי דוד בן הרב ר' יוסף לעי"נ הרה"ק ר' צבי יהודה בן הרה"ק
מאיר ז"ל
ישראל אברהם זצוק"ל
הב' אלחנן חיים ראזענבערגער נ"י (כ"ק אדמו"ר מבלוזב)
לעי"נ זקינו הרה"ג ר' ארי' לייבוש בן
הרה"ג ר' אלחנן חיים זצ"ל הב' משה לוריא נ"י
מאת תלמידי ישיבה קטנה אור תורה מאנסי
בהשתדלות הבחור שלמה מייזליש נ"י
הב' ישראל שלום פריעדמאן נ"י הרה"ג ר' אשר זעליג אשרי שליט"א
לעי"נ הרה"ק ר' יעקב בן הרה"צ ר' דוד הרה"ג ר' אלחנן מאסקאוויטש שליט"א
יצחק זצוק"ל (כ"ק אדמו"ר מפשעווארק)
הב' בנימין בערגער נ"י
הב' דוד געלבמאן נ"י הב' דוד ביללער נ"י
לעי"נ ר' דוד בן ר' יהודה צבי ע"ה,
ולעי"נ זוגתו מרת דינה בת יעקב דוד ע"ה הב' מנחם זאב בלום נ"י
לעי"נ זקינו מרן הגה"צ ר' רפאל בן הרב
הב' מנחם משה גרינוואלד נ"י
שמואל זצוק"ל ולזכות רפואת בנו כ"ק
הב' לייב קופטשיק נ"י אדמו"ר מקאשוי הרה"צ ר' אליעזר חיים
לעי"נ מרת שרה שיינדא בת ר' אלטר
בן חנה מלכה שליט"א
משה יעקב ע"ה
הב' מנחם נחום בראך נ"י
הב' חיים קעניג נ"י הב' אליעזר זוסמאן בראך נ"י
לעי"נ הב' שמשון ע"ה בן הרב ר' ברוך
שליט"א ולעי"נ ר' שלמה זלמן בן ר' יעקב הב' נחום מרדכי ערליך נ"י
ע"ה ולעי"נ ר' משה זאב בן ר' נתן ע"ה הב' רפאל פאלק נ"י
הב' פנחס יואל פריעדמאן נ"י
מעות קדימה
הב' חיים ראזענבערגער נ"י הב' שמעון מאסקאוויטש נ"י
יעזור השי"ת שיתגדל בתורה ויר"ש הב' נפתלי מאיער נ"י
וחסידות לעי"נ הרה"ג ר' שמואל דוד צבי בן ר'
יצחק זאב זצ"ל
הב' אברהם יהושע רובינפעלד נ"י
הב' אברהם שלעזינגער נ"י הב' שלמה מייזליש נ"י
לעי"נ הרה"ק ר' משה בן הרה"ק חיים
לעי"נ ר' משה יואל בן ר' חיים דוד ע"ה צבי זצוק"ל (כ"ק אדמו"ר הברך משה
הב' ישראל שפיטץ נ"י מסאטמאר)
לעי"נ איידל בת ר' שרגא צבי ע"ה
הב' ברוך ראזענפעלד נ"י
הב' יוסף חיים שמעון ברוינשטיין נ"י לעי"נ ר' ברוך בן ר' יצחק ע"ה
הב' אברהם ערלאנגער נ"י
הב' מרדכי דוד קינד נ"י
הב' חיים מיכאל יוסף ווייסמאנדל הב' מענדל ראטענבערג נ"י
נ"י יעזר השי"ת שיתגדל בתורה ויר"ש
הב' נח זילבערמאן נ"י
וחסידות לעי"נ ר' אברהם שמואל בן ר' חיים ע"ה
הב' חיים שפיטץ נ"י הב' שלמה דוב לעפקאוויטש נ"י
יעזר השי"ת שיתגדל בתורה ויר"ש הב' אורי משה אפרים מיסקי נ"י
וחסידות הב' אברהם יצחק רוקח נ"י
הב' אהרן הלוי טויבער נ"י
הב' אהרן הלוי טויבער נ"י
הב' מנשה ווייס נ"י הב' סעדי' טויבער נ"י
לעי"נ ר' משה בן ר' שמואל ניסים ע"ה
יעזר השי"ת שיתגדל בתורה ויר"ש
וחסידות הב' דוד לוי ווייס נ"י
לעי"נ הב' שמשון ע"ה בן הרב ר' ברוך
הב' אברהם ווייסבערגער נ"י
יעזר השי"ת שיתגדל בתורה ויר"ש שליט"א
וחסידות הב' אהרן שווארץ נ"י
הב' יהודה לייב דימשיץ נ"י
הב' ירחמיאל ישראל אשכנזי נ"י הב' אפרים זאב בערגער נ"י
לעי"נ ר' אריה בן ר' פסח זצ"ל לעי"נ הב' שמשון ע"ה בן הרב ר' ברוך
הב' נחום דייטש נ"י שליט"א
יעזר השי"ת שיתגדל בתורה ויר"ש
הב' נח צבי בערגער נ"י
וחסידות הב' אביגדור פעלדמאן נ"י
יעזר השי"ת שיתגדל בתורה ויר"ש
הב' יאיר גאלדבערגער נ"י
לעי"נ הרה"ק ר' אברהם בן הרב מיכאל וחסידות
משה יהודה זצוק"ל (כ"ק אדמו"ר הב' בונם זבולין פריעדמאן נ"י
מפיטסבורג) ולעי"נ ר' יצחק בן ר' נפתלי ע"ה לעי"נ רחל ליבא בת בונם זבולין ע"ה
הב' שמואל צבי גרינפעלד נ"י הב' חיים שמעון גלאטצער נ"י
הב' אהרן קלמן שמעון כהנא נ"י הב' לוי יצחק איצקאוויטש נ"י
הב' שלמה קעלנער נ"י הב' טובי' יואל יאקאב נ"י
לעי"נ ר' ישכר דוב בן ר' יעקב נפתלי ע"ה לעי"נ מרת רבקה בת ר' יוסף יהושע ע"ה
הב' אליעזר קנעפלער נ"י הב' ישעי' מארגערעטטען נ"י
לעי"נ ר' אליעזר בן ר' ישראל ע"ה וזוגתו הב' רפאל ראזענבערג נ"י
מרת הענדל בת ר' חיים ע"ה לעי"נ מרת חוה בת ר' משה אהרן ע"ה
הב' יוסף קנעפלער נ"י
לעי"נ צבי בן ר' אברהם יהודה ע"ה
ולעי"נ מרת מלכה בת ר' משה ע"ה
מעות קדימה
הב' חיים צבי רובינשטיין נ"י הב' שמואל צבי קרויז נ"י
לעי"נ ר' מאיר בן ר' שלמה ע"ה
הב' שלמה ראזענגארטן נ"י
לעי"נ הרה"ק ר' שלמה בן ר' הרה"ק ר' הב' יוסף שמואל לאוער נ"י
מאיר נתן זצוק"ל (כ"ק אדמו"ר מבאבוב) לעי"נ ר' אליעזר בן ר' יעקב ע"ה
הב' אהרן הלוי טויבער נ"י הב' משה יצחק מייזעלס נ"י
לעי"נ ישעי' בן ר' נפתלי ע"ה
הב' משה שפירא נ"י
לעי"נ הרה"ק ר' משה בן הרה"ק ר' פנחס הב' שמעון יהודה ארי' נויאוויטש נ"י
לעי"נ ר' יוסף מאיר בן ר' זאב ע"ה
דוד זצוק"ל (כ"ק אדמו"ר מבאסטאן) הב' יואל צבי לעבאוויטש נ"י
בעילם שם לעי"נ מרת פיגא בת ר' נחום עזריאל ע"ה
לעי"נ הרה"ג ר' יוסף עמרם בן הרה"ג הב' רפאל זילבער נ"י
מרן ר' חיים מיכאל דוב זצ"ל הב' משה נתן נטע לעמבערגער נ"י
תודה מיוחדת תודה מיוחדת
קובעת לעצמה קובעת לעצמה
לידידי החסיד לידידי החסיד
ר' אברהם ברוין ר' מרדכי יעקב קליין
שליט"א שליט"א
לעי"נ ר' משה יצחק ובנו החתן
בן ר' אברהם יעקב נ"י
יחזקאל שרגא דוד נ"י
לעי"נ זאב ארי' בן ר' משה דוד ע"ה
ולעי"נ שיינדל בת ר' משה הכהן
ע"ה ולעי"נ יו"ט בן ר' אברהם ע"ה
תודה מיוחדת תודה מיוחדת
קובעת לעצמה קובעת לעצמה
לכבוד תלמידי לכבוד תלמידי
ישיבה קטנה קדושת יוסף ישיבה גדולה ד'פאפא
דשיכון סקווירא בנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א
בנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א שההשתפו בהוצאת
הקונטרס
שהשתתפו בהוצאת
הקונטרס
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
Music Book new.pdf
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search