47 דף יא מסכת חגיגה פרק ראשון הכל חייבין פרק ראשון הכל חייבין קודם שעשה השליח שליחותו , אף על פי שעשה השליח שליחות של בעל הבית, השליח מעל. וזהו כהררים, שכן אף שניתן להבין מדוע אין דין מעילה לבעל הבית, שהרי משעה שנזכר, שוב אינו רוצה שיהא זה שלוחו להוציא את המעות. מכל מקום יש לתמוה, מדוע השליח מעל, ומה היה לו לעשות, הלא עשה לפי הבנתו עשה את שליחותו, ואנוס הוא, ולמה יתחייב. ורב אשי הקשה על כך, שהרי כן הוא כל דין מעילה האמור בתורה, שהמוציא מעות הקדש לחולין בשוגג, מעל. ואם כן, מה חידוש בזה יותר משאר דין מעילה שבתורה, לומר שאינו בכלל הכתוב אלא רמז בלבד יש לו. ומכל מקום מסקנת הגמרא בדף י"א כדברי רבא, שכן אין להשוות דין זה לכל מוציא מעות הקדש לחולין בשוגג. שכל מוציא מעות הקדש לחולין בשוגג, יודע שיש אצלו מעות הקדש, והיה לו להיזהר, וכשטעה וחשב שאלו הן חולין שלו, והוציאן, שוגג הוא. מה שאין כן שליח זה, שלא ידע כלל שיש אצלו מעות הקדש, ולא היה יודע שעליו להיזהר, והרי הוא אנוס, ואף על פי כן יש בו דין מעילה, וזה הררים התלויים בשערה. ג. מקבל נהנה וגזבר מועל. לדברי רב אשי, דין מעילה שהוא כהררים התלויים בשערה, הוא כגון מה ששנינו , שגזבר שנטל אבן או קורה של הקדש, לא מעל, שהרי ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 יש תימה דודאי שינה הרבה, כיון שנתנה לחברו יש לו למעול משום טובת הנאה של שאלה כדאמרינן פרק השואל המשאיל קורדום של הקדש מעל לפי טובת הנאה של חברו וחברו מותר לבקע בו לכתחלה , אבל כי לא נתנה אכתי לא נהנה ממנה כלום . ויש לומר דהכא מיירי שמתכוין להוציא מרשות הקדש . ]תוס'[ . 2 כן נראה לכאורה מגרסת הגמרא לפנינו שהקושיה למה הנותן מעל והמקבל לא. אולם לפי זה אין להבין את הדחיה. ויש גורסים שהתמיהה שיש בדבר היא מדוע כשנטל לעצמו לא מעל וכשנתן לחברו מעל. וכן יש לדחוק גם לפי גרסתנו. 3 ואפילו למאן דאמר שליחות יד אין צריכה חסרון, הכא שאני, דכל היכא דאיתא בי גזא דמלכא קאי. ]תוס'[ . לא הוציאם מרשות הקדש. אבל אם נתנם לחברו , הנותן מעל, שבנתינתו הוציאם מרשות הקדש, ו מאחר שיצאו לחולין, מעתה חברו נהנה מהם, ואינו מועל בכך. וזהו כהררים, שכן מאחר שיצאו המעות לחולין על ידי הנתינה מזה לזה, מדוע הנותן מעל, 1 והמקבל לא מעל . ]וראה הערה 2 .] ודחו זאת ואמרו, שענין זה מובן הוא, כי מדובר כאן בגזבר, ואם כן כשנוטל לעצמו, אינו מוציאו מרשות לרשות, שמתחילה היה אצלו בשביל 3 .ורק כשנותן לאחר, הקדש, וגם עכשיו אצלו מוציאו מרשות הקדש, ויש מעילה. דף יא ד. אין מעילה בבנין עד שיהנה אחר כך. שוב אמרו , שדין מעילה שהוא כהררים התלויים בשערה, הוא כגון מה ששנינו , שהבונה מאבני הקדש בביתו לא מעל עד שישב תחת האבן ויהנה בשווה פרוטה. וזהו כהררי ם, ש כן מאחר שקבע את האבן בבנין יצאה מרשות הקדש שהרי קנאה בכך להיות שלו, ואם כן מדוע לא מעל עד שישב תחתיה. ודחו גם זאת, ואמרו, שאם קבעה בבנין, באמת מעל אף קודם שישב תחתיה, וכאן דברו כשנתנה בלא לקובעה בבנין, כגון שנתנה על פי חלון שבגג בלא לבנותה שם, שזה אינו מועל עד
48 מסכת חגיגה פרק ראשון הכל חייבין דף יא פרק ראשון הכל חייבין . 1 שישב תחתיה ויהנה נגעים ואהלות הלכות נגעים, יש בהם מקרא מרובה והלכות מועטות. ולפיכך, אם נתעורר בהם ספק, יש לעיין היטב בפסוקים , לברר הספק. הלכות אהלות, יש בהם מקרא מועט והלכות מרובות. ולפיכך, אם נתעורר בהם ספק, יש לעיין היטב במשניות שלהן, לברר הספק. דברים שיש להם סמך מהתורה יש הלכות בתורה, שאינן מפורשות ממש, אבל 2 יש להן סמך מהתורה שניכר ממנו שכן האמת . בדיני נפשות - נפש תחת נפש ממון יש לו סמך מהתורה רוב דיני ממונות ונפשות מפורשים בתורה היטב, ויש דינים מסוימים, שאינם מפורשים כל כך אבל יש להם סמך בתורה. ואחד מהם, הוא מה שאמר רבי, שכשאמרה תורה בענין המתכוון להכות את חבירו והכה את האשה, "וְ אִ ם אָ סֹון יִהְ יֶה ]שנהרגה האשה[ וְּ נָׁתַּ תָׁ ה נֶפֶש תַּ חַּ ת נָׁפֶש" )שמות כ"א כ"ג(, אין הכוונה לנפשו של המכה ממש, אלא שיתן ליורשי האשה ממון , כפי שוויה. ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 ולא נפקא לחולין רק אותה פרוטה . וכן גרסינן בערכין וכיון דדר ביה נפיק שכר לחולין . וגם רש"י פירש כן , דדוקא שכר ולא כולא ביתא . וכן פי רש הר"י ההיא דהמשאיל קרדום של הקדש לחברו בקע בו וחזר חברו ובקע בו כולן מעלו , והיכי דמי הא תנן אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכל י שרת , אלא ודאי בגזבר המסורות לו קרדומות של הקדש ולא מכוין להוציאן לחולין רק כנגד בקועה , לפיכך כולן מעלו . ]תוס'[. 2 ועדיפות הן על ההלכות שהן כהררים התלויים בשערה, שאין להן אלא רמז מועט. 3 ורבי יוחנן דאמר חייבי מיתות שוגגין פטורין מן התשלומין מוקי לה לאידך דרבי , דתניא ונתת עין תחת עין , דלא פליג אסתם משנה דהכא . ]תוס'[. כי לדעת רבי, המתכוון להרוג את זה והרג את זה, פטור ממיתה ומשלם ממון. ודבר זה אף שאינו מפורש בתורה, יש לו סמך, שכן הוא למד בגזרה שווה. שנאמר כאן לשון נתינה, "וְּ נָׁתַּ תָׁ ה נֶפֶש תַּ חַּ ת נָׁפֶש" . וכן נאמר לשון נתינה בכתוב, "וְ כִ י יִנָצּו אֲ נָשִ ים וְ נָגְ פּו אִ שָ ה הָ רָ ה וְ יָצְ אּו יְלָדֶ יהָ וְ ל ֹא יִהְ יֶה אָ סֹון עָ נֹוש יֵעָ נֵש כַּאֲ שֶ ר יָשִ ית עָ לָיו בַּ עַּ ל הָ אִ שָ ה וְּ נָׁתַּ ן בִ פְּ לִלִים" )שמות כ"א כ"ב(. וכשם שהנתינה האמורה בכתוב "וְ נָתַּ ן בִ פְ לִלִים" היא נתינת ממון, שווי הוולדות, כך נתינה האמורה בכתוב "וְ נָתַּ תָ ה נֶפֶש תַּ חַּ ת נָפֶש", היא נתינת . ממון, שווי האשה3 בעבודת הקרבנות - הולכת הדם יש לה סמך מהתורה רוב דיני עבודת הקרבנות מפורשים בתורה היטב. ויש דיני עבודה מסוימים, שאינם מפורשים כל כך, אבל יש להם סמך בתורה. ואחד מהם הוא, שהולכת הדם למזבח, היא בכלל עבודות דם הקרבן . ונמצא שעבודות הדם הן: )א( שחיטה. )ב( קבלת הדם בכלי שרת. )ג( הולכת הדם למזבח. )ד( וזריקת הדם למזבח. ודבר זה אף שאינו מפורש בתורה, יש לו סמך, שכן בתורה נאמר, "וְּ שָׁ חַּ ט אֶ ת בֶ ן הַּ בָ קָ ר לִפְ נֵי ה' וְּ הִ קְּ רִ יבּו בְּ נֵי אַּ הֲ רֹן הַּ כֹהֲ נִים אֶ ת הַּ דָׁ ם וְ זָרְ קּו אֶ ת הַּ דָ ם עַּ ל הַּ מִ זְ בֵ חַּ סָ בִ יב אֲ שֶ ר פֶתַּ ח אֹהֶ ל מֹועֵ ד " )ויקרא א' ה'(, והכוונה לקבלת הדם שהיא העבודה הסמוכה
49 דף יא מסכת חגיגה פרק ראשון הכל חייבין פרק ראשון הכל חייבין 1 לשחיטה . ומתוך כך שנקראה קבלת הדם בלשון הולכה, למדנו שגם הולכת הדם נחשבת 2 עבודה . וענין זה שהקרבה היא לשון הולכה, מבואר בענין הולכת האברים למזבח, שנקראה כן, כמו שנאמר )ויקרא א' י"ג(, "וְ הַּ קֶ רֶ ב וְ הַּ כְ רָ עַּ יִם יִרְ חַּ ץ בַּ מָ יִם וְ הִ קְ רִ יב הַּ כֹהֵ ן אֶ ת הַּ כֹל" כלומר יוליך למזבח ואחר כך "וְ הִ קְ טִ יר הַּ מִ זְ בֵ חָ ה עֹלָ ה הּוא אִ שֵ ה רֵ יחַּ נִיחֹחַּ לַּ ה'". בדיני טהרות - שיעור מקווה יש לו סמך מהתורה רוב דיני טהרות מפורשים בתורה היטב, ויש דיני טהרה מסוימים, שאינם מפורשים כל כך, ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 ובהולכה לא מוקמינן ליה כפשטא דקרא , דהא בתר שחיטה כתיב, וקבלה היה מיד והיינו עבודה ראשונה . כך פרש"י. אך לא משמע לי דהכי נמי וזרקו כתיב בתריה, והולכה מקמי זריקה הוי מיד , לאפוקי קבלה דהולכה בינתיים. ועוד קשה לר"י, דאמרינן שילהי פרק קמא דזבחים, והקריבו זו קבלה, אתה אומר זו קבלה או אינו אלא זריקה, כשהוא אומר וזרקו הרי זריקה אמור , משמע דהוה מוקמינן לה בזריקה אי לאו דכתיב קרא, וא ף על גב דלא בתר שחיטה הויא. ומיהו יש לומר דלא ניחא ליה לא וקמי קרא בהולכה לפי שאינה עבודה חשובה , שאפשר לבטלה, ויכול לשחוט בראשו של מזבח. ]תוס'[. 2 לכל דבריה, ואף על גב שהיא עבודה שאפשר לבטלה, שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק, היכא דלא בטלה , עבודה היא, ומפגלין את הקרבן במחשבתה, וצריכה כהן ובגדי כהונה, ופוסל בה אונן, ויושב, וערל. ]רש"י[. 3 לא הוה מצי למימר ל בעלה דלא כתיב, כד פירש בהלכות גדולות דלא נפקא לן אלא בקל וחומר דהשתא לטהרות כתיב "ורחץ " לבעלה דכרת לא כ ל שכן, דהא לאו מילתא היא דמהאי קל וחומר לא מצי נפיק, דק ל וחומר פריכא הוא, דהא כמה חציצות וכוונה דבפרק שני דחולין מצינו לטהרות ולא לבעלה, אלא מהאי קרא נפקא , דכתיב " ותהי נדתה עליו " בנדתה תהא עד שתבא במים כדדריש ר בי עקיבא בפ רק ו' דשבת . וכן פירש רבי תם דמהתם נפקא לן טבילת נדה, הלכך הוה ליה כמו כתובה . ]תוס'[. 4 "במים", נקודתו בפתח, משמע מים המיוחדים, לאפוקי שאובים . ומיהו, מים חיים לא צריך, מדכתיב בזב מים חיים, מכלל דשאר טמאין לאו מים חיים בעו, ומיהו במים, במים המיוחדין, במקוה, אף על פי שהן גשמים. ]רש"י[. ולא יתכן, דהא מים שאובין לאו מהכא נפקא אלא מ" אך מעין ובור מקוה מים וגו ", ודרשינן בתורת כהנים מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים. ועוד היכי משמע מקוה לאפוקי שאובין, הא עיקר קרא משמע שאובין אי לאו דסמכיה למעין כדפי רשתי. ונראה לפרש מי מקוה היינו אשבורן, ]כלומר מים מכונסים[, כדאמרינן מעין מטהר בזוחלין מקוה באשבורן. ]תוס'[. 5 שאדם מחזיק אמה בעובי עם מלבושים . וכן מוכח בשמעתין דכוכין בפ רק הפירות שאינו מחזיק עם עובי הארון כי אם אמה , והשתא יתכן דלא תקשה היכי טבל אמתא באמתא. ]תוס'[. 6 וא ף על גב שאדם מחזיק ארבע אמות קומה , כדמוכח בשמעתין דכוכין דאורך הכוך ארבע אמות, קומת האדם אינו אלא שלוש אמות לבד הראש , ומצי להרכין את ראשו מן הצד . והא דנקט ארבע אמות משום עובי צידי הארון. ואף על גב דמצינו בפרק קמא דבבא בתרא גבי היזק ראייה שיעור ראייה ארבע אמות, היינו שיכול להגביה עצמו על ראשי אצבעותיו עד שיציץ ארבע אמות. וכן מוכח בעובדא דבני המן בתרגום של מגילת אסתר שנסדר על פי המדרש שגובה קומתן שלוש אמות לבד הראש, דקחשיב ואזיל על רום חמשים אמות לפי תליית כל העשרה, והיו נהרגים כבר קודם התלייה . וכן משתעי קרא בשוש ן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן , משמע שבכלל הריגה היו . וגם הפייט יסד בסליחה אדם בקום חיש בשלש אמות והרביעית אויר מגולה . ]תוס'[. אבל יש להם סמך בתורה. 3 ,שאינו מפורש בכתוב ובכלל זה שיעור מקווה , אבל יש לו סמך, כמו שדרשו בברייתא מהכתוב בעניין בעל קרי, "וְ אִ יש כִ י תֵ צֵ א מִ מֶ נּו שִ כְ בַּ ת זָרַּ ע וְּ רָׁ חַּ ץ בַּ מַּ יִם אֶ ת כָל בְ שָ רֹו וְ טָ מֵ א עַּ ד הָ עָ רֶ ב " )ויקרא ט"ו ט"ז(. מתוך כך שנאמר "בַּ מַּ יִם", למדו, שצריך שתהא 4 ,כלומר במים מכונסים, הטבילה במי מקווה ואפילו אינם מים חיים ]=נובעים[. מתוך כך שנאמר "כָׁל בְּ שָׁ רֹו ", למדו, שצריך שתהא הטבילה במים שכל גופו נכנס בהם 5 בבת אחת, כלומר אמה על אמה ברום שלוש , כמידת אדם, ושיערו חכמים מידה זו 6 אמות שהיא ארבעים סאה.
50 מסכת חגיגה פרק ראשון הכל חייבין דף יא פרק ראשון הכל חייבין בדיני טומאות - שיעור טומאת בשר שרץ יש לו סמך מהתורה רוב דיני טומאות מפורשים בתורה היטב. ויש דיני טומאה מסוימים, שאינם מפורשים כל כך, אבל יש להם סמך בתורה. ובכלל זה שיעור בשר הבא מהשרץ שהוא מטמא כשרץ, אף על פי שאינו שלם. בברייתא אמרו , שהשיעור הוא כעדשה. ודרשו זאת ממה שמתחילה נאמר, " אֵ לֶה הַּ טְ מֵ אִ ים לָכֶם בְ כָל הַּ שָ רֶ ץ כָׁל הַּ נֹגֵעַּ בָׁ הֶ ם בְ מֹתָ ם יִטְ מָ א עַּ ד הָ עָ רֶ ב" )ויקרא י"א ל"א(. שמשמע דווקא מי שנוגע באחד מהשרצים כשהוא שלם. ולאחר מכן נאמר, "וְ כֹל אֲ שֶ ר יִפֹל עָלָיו מֵ הֶ ם בְ מֹתָ ם יִטְ מָ א מִ כָל כְ לִי עֵ ץ אֹו בֶ גֶד אֹו עֹור אֹו שָ ק כָל כְ לִי אֲ שֶ ר יֵעָ שֶ ה מְ לָאכָה בָ הֶ ם בַּ מַּ יִם יּובָ א וְ טָ מֵ א עַּ ד הָ עֶ רֶ ב וְ טָ הֵ ר" )ויקרא י"א ל"ב(, שמשמע אף הנוגע בחלק מהשרץ. וישוב שני הפסוקים הוא, שאמנם גם הנוגע בחלק משרץ טמא, ובלבד שיהא אותו חלק 1 .וש כשיעור שיש כמותו שרץ שלם יערו בתחילת חכמים, שהוא כעדשה, שכן החומט2 ברייתו כשהוא קטן ביותר, הרי הוא כעדשה. ורבי יוסי ברבי יהודה אומר , ששיעור בשר השרץ שיש בו כדי לטמא, הוא כשיעור זנב הלטאה. שכן מצינו , שזנב הלטאה, אחר שנחתך ממנה, ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 הקשה הר"ר אליעזר ממיץ, דהכא מוקמינן כוליה קרא בחד ענינא. ואילו בפ רק דם הנדה אמר, כתיב בהם בכולן, וכתיב מהם במקצתן , לא קשיא כאן בלח כאן ביבש . אלמא בתרי ענייני מיירי קרא. ושמא תרתי שמעינן מינה. ולמורי נראה תרי קראי כתיבי , כל הנוגע בהם במותם , מהם במותם , אשר יפול מהם אל תוכו, ואל תטמאו בהם. ]תוס' [. 2 אומר אני שהוא מין שרץ שקורין לימג"א ]=שבלול [, הגדל בקליפה ההולכת ומעגלת תמיד כל כמה שגדל, ותחילת הניצר כקליפה של עדשה היא. ]רש"י[. 3 ואם כן, רק לדעת הברייתא יש לדבר סמך מהתורה. אבל לדעת רבי יוסי ברבי יהודה אין לדבר סמך מהתורה . 4 ואם תאמר, קל וחומר הוא, אין מזהירין מן הדין, ואין עונשין מדין קל וחומר. דיני ממונות, ומצות עשה, והלכות עבודה, ופסולי קדשים , אתה למד בקל וחומר, אבל לא אזהרות ועונשין. ]רש"י[. מפרכס, שיש בו חיות לעצמו , ואם כן יש להחשיבו כשרץ שלם, ומעתה כל שיהיה בשר שרצים בשיעורו, הרי זה בשר מהשרץ כשיעור . 3 שרץ שלם בדיני עריות - איסור בתו מאנוסתו יש לו סמך מהתורה רוב העריות האסורות מפורשות בתורה היטב. ויש עריות מסוימות, שאינן מפורשות כל כך, אבל יש להם סמך בתורה. ובכלל זה בתו מאנוסתו , שאינה מפורשת בתורה, והיא ערווה, ולמדה מגזרה שווה, כמו שלימד רבי יצחק בר אבדימי את רבא. שכן בענין איסור זרע אשתו נאמר, "עֶ רְ וַּת אִ שָ ה ּובִ תָ ּה ל ֹא תְ גַּלֵה אֶ ת בַּ ת בְ נָּה וְ אֶ ת בַּ ת בִ תָ ּה ל ֹא תִ קַּ ח לְגַּלֹות עֶ רְ וָתָ ּה שַּ אֲ רָ ה הֵ נָה זִ מָ ה הִ וא" )ויקרא י"ח י"ז(, וכל שהיא בת אשתו בכלל האיסור, בין שהיא בת אשתו מאיש אחר ובין שהיא בת אשתו וגם בתו שלו. אבל בענין איסור זרעו שלא מאשתו, כגון זרעו מאנוסתו, נאמר, "עֶ רְ וַּת בַּ ת בִ נְָך אֹו בַּ ת בִ תְ ָך ל ֹא תְ גַּלֶה עֶ רְ וָתָ ן כִ י עֶ רְ וָתְ ָך הֵ נָה " )ויקרא י"ח י'(, לא הזכיר . הכתוב אלא בת בתו ולא את בתו עצמה4 ואף שלא נתפרש הדבר בכתוב, למד הוא בגזרה
51 דף יא מסכת חגיגה פרק ראשון הכל חייבין פרק ראשון הכל חייבין שווה, שכן בענין זרעו מאנוסתו נאמר "הֵ נָׁה", וכן נאמר בענין זרע אשתו "הֵ נָׁה ", ומעתה, כשם שבזרע אשתו, אסר את הבת עצמה כמו את בת הבת, כך בזרעו מאנוסתו, אסר את הבת עצמה, כמו את בת הבת. ועוד למדו בגזרה שווה שהעונש על האיסור הזה הוא שריפה, שכן נאמר בענין הבא על בת אשתו "זִ מָׁ ה", ומאחר שבתו מאנוסתו למדה ממנה הרי זה כאילו גם בה נאמר כן. וכן נאמר בענין הבא על חמותו, "וְ אִ יש אֲ שֶ ר יִקַּ ח אֶ ת אִ שָ ה וְ אֶ ת אִ מָ ּה זִ מָׁ ה הִ וא בָ אֵ ש יִשְ רְ פּו אֹתֹו וְ אֶ תְ הֶ ן וְ ל ֹא תִ הְ יֶה זִ מָ ה בְ תֹוכְ כֶם" )ויקרא כ' י"ד(, ומעתה, כשם שהבא על חמותו עונשו בשריפה, כך הבא על בתו עונשו שריפה. אלו ואלו גופי תורה נתבאר שיש הלכות שאין להם בתורה אלא רמז מועט, והרי הן כהררים התלויים בשערה. ויש הלכות שיש להם סמך גדול יותר, כגזרה שווה. ומכל מקום, אף שאלו למדות באופן הזה, ואלו למדות באופן הזה, למעשה שוות כל ההלכות בחובת קיומן , שאלו ואלו גופי תורה הן . סליק פרק הכל חייבין
52 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יא פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין דף יא אין דורשים בעריות לשלושה לשון המשנה, אין דורשים בעריות בשלושה, ומשמע, שכשהם שלושה, הרב ושני תלמידיו, לא ידרוש בעריות. ומסקנת הגמרא, שדבר זה מותר, ורק כשהם שלושה תלמידים חוץ מהרב, לא ידרוש להם הרב בעריות. הטעם שאין דורשים בעריות בשלושה א. מהכתוב "איש איש ". מתחילה היה נראה, שכל דיני עריות לא ילמד הרב שלושה תלמידים או יותר יחד, ורק לשני תלמידים או תלמיד אחד מותר ללמד דיני עריות. ואמרו, שענין זה, שאסור ללמד דיני עריות לשלושה תלמידים יחד, למד מהכתוב, "אִ יש אִ יש אֶ ל כָל שְ אֵ ר בְ שָ רֹו ל ֹא תִ קְ רְ בּו לְגַּלֹות עֶ רְ וָה אֲ נִי ה'" )ויקרא י"ח ו'(, שכן שלושה נזכרו בכתוב הזה, )א( "אִ יש", )ב( "אִ יש ", )ג( "שְּ אֵ ר בְּ שָׁ רֹו ", ואמר הכתוב "ל ֹא תִ קְּ רְּ בּו לְּגַּלֹות עֶ רְּ וָׁה", כלומר כשהם שלושה לא יקרבו לגלות טעמי פרשת עריות. ודחו זאת, שכן מצינו כתובים נוספים, שנאמר בהם "אִ יש אִ יש ", ולא נדרשו כן , אלא לרבות נוכרים שמוזהרים על הדבר כישראל. כגון "וְ אֶ ל בְ נֵי יִשְ רָ אֵ ל תְ דַּ בֵ ר לֵאמֹר אִ יש אִ יש כִ י יְקַּ לֵל אֱ לקָ יו וְ נָשָ א חֶ טְ אֹו" ) ויקרא כ"ד ט"ו( . וכן "וְ אֶ ל בְ נֵי יִשְ רָ אֵ ל ת ֹאמַּ ר אִ יש אִ יש מִ בְ נֵי יִשְ רָ אֵ ל ּומִ ן הַּ גֵר הַּ גָר בְ יִשְ רָ אֵ ל אֲ שֶ ר יִתֵ ן מִ זַּרְ עֹו לַּמֹלְֶך מֹות יּומָ ת עַּם הָ אָ רֶ ץ יִרְ גְ מֻ הּו בָ אָ בֶ ן" )ויקרא כ' ב'( . ושני הכתובים הללו נדרשו בשווה, לרבות נוכרים שמוזהרים על ברכת השם ועל עבודה זרה כישראל. ואם כן, הוא הדין "אִ יש אִ יש" האמור בעריות, בא לרבות את הנוכרים, שמוזהרים על העריות כישראל, ולא ללמד שאין לדרוש בעריות לשלושה. ב. מהכתוב "ושמרתם". שוב אמרו , שענין זה, שאסור ללמד דיני עריות לשלושה תלמידים יחד, למד מהכתוב, "ּושְ מַּ רְ תֶ ם אֶ ת מִ שְ מַּ רְ תִ י לְבִ לְתִ י עֲשֹות מֵ חֻ קֹות הַּ תֹועֵ בֹת אֲ שֶ ר נַּעֲשּו לִפְ נֵיכֶם וְ ל ֹא תִ טַּ מְ אּו בָ הֶ ם אֲ נִי ה' אֱ לקֵ יכֶם" ) ויקרא י"ח ל'(. שכן שלושה נזכרו בכתוב הזה, "ּושְּ מַּ רְּ תֶ ם" שנים, "מִ שְּ מַּ רְּ תִ י" אחד, ואמר הכתוב "לְּבִ לְּתִ י עֲשֹות מֵ חֻּ קֹות הַּ תֹועֵ בֹת", כלומר כשהם שלושה, לא ילמדו חוקות אלו . ו דחו זאת, שכן מצינו כתובים נוספים שנאמר בהם "ּושְּ מַּ רְּ תֶ ם", ולא נדרשו כן . כגון "ּושְ מַּ רְ תֶ ם אֶ ת הַּ שַּ בָ ת כִ י קֹדֶ ש הִ וא לָכֶם מְ חַּ לְלֶיהָ מֹות יּומָ ת כִ י כָל הָ עֹשֶ ה בָ ּה מְ לָאכָה וְ נִכְ רְ תָ ה הַּ נֶפֶש הַּ הִ וא מִ קֶ רֶ ב עַּ מֶ יהָ " )שמות ל"א י"ד( . וכן "ּושְ מַּ רְ תֶ ם אֶ ת הַּ מַּ ּצֹות כִ י בְ עֶ צֶ ם הַּ יֹום הַּ זֶה הֹוצֵ אתִ י אֶ ת צִ בְ אֹותֵ יכֶם מֵ אֶ רֶ ץ מִ צְ רָ יִם ּושְ מַּ רְ תֶ ם אֶ ת הַּ יֹום הַּ זֶה לְדֹרֹתֵ יכֶם חֻ קַּ ת עֹולָם" )שמות י"ב י"ז(. וכן "ּושְ מַּ רְ תֶ ם אֵ ת מִ שְ מֶ רֶ ת הַּ קֹדֶ ש וְ אֵ ת מִ שְ מֶ רֶ ת הַּ מִ זְ בֵ חַּ וְ ל ֹא יִהְ יֶה עֹוד קֶ צֶ ף עַּ ל בְ נֵי יִשְ רָ אֵ ל" )במדבר י"ח ה'(.
53 דף יא מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין ג. מסברא. ולפיכך אמר רב אשי, שרוב דיני עריות מותר ללמדם אף לרבים יחד, כמו את שאר דיני התורה. ו רק סתרי עריות, כלומר דיני עריות שאינם מפורשים בתורה, ולמדים מדרשות הכתובים, אין דורשים לשלושה יחד, ובכלל זה בתו מאנוסתו, ואם חמיו, ואם חמותו. ואיסור זה למדוהו מסברא, שכן כששנים יושבים לפני הרב, ולומדים, אם אחד מהם נושא ונותן בהלכה עם רבו, חבירו מטה אזנו ושומע גם הוא את דבריהם. אבל כששלושה יושבים לפני הרב, אם אחד מהם נושא ונותן בהלכה עם רבו , השנים האחרים נושאים ונותנים זה עם זה, ואינם שומעים דברי הרב, ועלולים לבוא להתיר עריות שלא שמעו שהרב אסר. ודווקא דרשות של דיני עריות אין דורשים בפני שלושה, כי אמרו חכמים שהעריות נפשו של אדם מחמדתם ומתאוה להם וכל שלא ישמע שיש איסור בדבר, יש לחוש שיבוא להתיר. אבל בשאר דיני תורה אין לחוש לכך. בין גזל לעריות נתבאר שאין דורשים דרשות של עריות בפני שלושה כי הם דבר שנפשו של אדם חומדת אותו ויש לחוש שלא ישמעו היטב ויבואו להתיר. ואף שגם על הגזל אמרו שנפשו של אדם מחמדת ומתאוה לו , אין הדבר שווה לעריות. ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 כן פירש רש"י עניין מעשה בראשית. ורבינו תם פירש שמעשה בראשית הוא שם מ"ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק של אחריו. 2 ואומר אני ש"רתוי" לשון רחמנות, כלומר מרוחם הוא אם לא בא לעולם. ודוגמתו בתורת כהנים, "אל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים ", ראויים היו להישרף, אלא שריתה הכתוב לאהרן. ]רש"י[. שהעריות, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל זמן, גם כשאין לפניו ערווה שיש לו להיכשל בה. מה שאין כן הגזל, שיצרו של אדם מתגבר עליו , רק בשעה שבא מעשה לידו , ורואה אפשרות לגזול. אין דורשים במעשה בראשית לשנים בענין השאלה על מה שארע בימים הראשונים, , הם הימים של הבריאה שהיא מעשה בראשית1 נאמר בלשון יחיד "כִ י שְּ אַּ ל נָׁא לְּיָׁמִ ים רִ אשֹנִים אֲ שֶ ר הָ יּו לְפָנֶיָך לְמִ ן הַּ יֹום אֲ שֶ ר בָ רָ א אֱ ל קִ ים אָ דָ ם עַּ ל הָ אָ רֶ ץ ּולְמִ קְ צֵ ה הַּ שָ מַּ יִם וְ עַּ ד קְ צֵ ה הַּ שָ מָ יִם הֲ נִהְ יָה כַּדָ בָ ר הַּ גָדֹול הַּ זֶה אֹו הֲ נִשְ מַּ ע כָמֹהּו " )דברים ד' ל"ב(. למדנו, שהיחיד לבדו שואל בעניינים אלה, ואין שנים שואלים. ומכאן שאין הרב דורש במעשה בראשית לשני תלמידים יחד אלא לאחד לבדו . דברים שאין לשאול עליהם כלל נתבאר שאין דורשים במעשה בראשית אלא לתלמיד אחד בלבד. ויש דברים שאין דורשים בהם כלל וכלפי זה אמרו, כל המסתכל בארבעה דברים, כלומר שואל ומתבונן בהם, רתוי לו כאילו לא בא לעולם, כלומר טוב ויפה היה לו, . ואלו הם: אם לא בא לעולם2 א. מה למעלה מרקיע שעל ראשי החיות. ב. מה למטה מן הארץ. ג. מה לפנים. יש מפרשים מה לפנים, מה חוץ למחיצת הרקיע למזרח, הקרוי פנים. ויש מפרשים
54 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יב פרק שני אין דורשין מה לפנים, מה היה קודם לעולם. ד. מה לאחור. יש מפרשים מה חוץ למחיצת הרקיע למערב הקרוי אחור. ויש מפרשים מה לאחור, מה יהיה לאחרונה. מניין שאין לשאול בארבעה דברים אלה להלן יתבאר מה הטעם שאסור לשאול כלל בארבעה דברים אלה. א. כִ י שְּ אַּ ל נָׁא לְּיָׁמִ ים רִ אשֹנִים. מתחילה אמרו, שענין זה, שאין לשאול מה שהיה קודם לבריאה, למד מהכתוב, "כִ י שְ אַּ ל נָא לְיָמִ ים רִ אשֹנִים אֲ שֶ ר הָ יּו לְפָנֶיָך לְמִ ן הַּ יֹום אֲ שֶ ר בָ רָ א אֱ לקִ ים אָ דָ ם עַּ ל הָ אָ רֶ ץ", כלומר רק מהימים הללו ואילך רשאי אתה לשאול, ולא מה שהיה לפני כן. כלומר, אם היה כתוב רק "לְמִ ן הַּ יֹום אֲ שֶ ר בָ רָ א אֱ לקִ ים אָ דָ ם עַּ ל הָ אָ רֶ ץ", היה מותר לשאול רק מיום ששי לבריאה, שבו נברא האדם, ולכך נאמר "כִ י שְ אַּ ל נָא לְיָמִ ים רִ אשֹנִים אֲ שֶ ר הָ יּו לְפָנֶיָך", להוסיף שמותר לשאול גם על ששת ימי בראשית שקודם בריאת האדם, אבל קודם לכן , אסור. ב. ּולְּמִ קְּ צֵ ה הַּ שָׁ מַּ יִם וְּ עַּ ד קְּ צֵ ה הַּ שָׁ מָׁ יִם. שוב אמרו, שכל ארבעה עניינים אלו שאין לשאול עליהם, מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, למדים מהכתוב, "כִ י שְ אַּ ל נָא ... ּולְמִ קְ צֵ ה הַּ שָ מַּ יִם וְ עַּ ד קְ צֵ ה הַּ שָ מָ יִם", לומר, מקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל, ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 שנאמר "ומתחת זרועות עולם" ואם שאל מי סבלם לא חס על כבוד קונו. ]רש"י בדף ט"ז[. מה לפנים מה לאחור. שהכתוב "ּולְמִ קְ צֵ ה הַּ שָ מַּ יִם וְ עַּ ד קְ צֵ ה הַּ שָ מָ יִם ", מלמד שמותר לשאול רק על מה שתוך המחיצות ולא על מה יש חוץ למחיצות. ואם כן, הוא הדין שאין לשאול על קודם שנברא ואחר הבריאה, שגם הדברים הללו הם כחוץ למחיצות. ובהמשך יתבאר בעזה"י, מה יש ללמוד מהכתוב, "כִ י שְ אַּ ל נָא לְיָמִ ים רִ אשֹנִים אֲ שֶ ר הָ יּו לְפָנֶיָך לְמִ ן הַּ יֹום אֲ שֶ ר בָ רָ א אֱ לקִ ים אָ דָ ם עַּ ל הָ אָ רֶ ץ", ששוב אינו נצרך ללמד שלא ישאל מה לפנים. הטעם שאין לשאול מה לפנים אמרו בגמרא בדף ט"ז, שענין זה שאין לשאול ומה לאחור מובן. אבל 1 מה למעלה ומה למטה מדוע אין לשאול מה לפנים, הלא מה שהיה היה. ותירצו רבי יוחנן ורבי אלעזר, משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו , בנו לי פלטירין גדולין על האשפה, הלכו ובנו לו , אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה. דף יב מידת אדם הראשון אמר רבי אלעזר, אדם הראשון קודם שחטא, מן הארץ עד לרקיע היה. שנאמר, "אֲ שֶ ר בָ רָ א אֱ לקִ ים אָ דָ ם עַּ ל הָ אָ רֶ ץ ּולְמִ קְ צֵ ה הַּ שָ מַּ יִם",
55 דף יב מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין כלומר על הארץ היה ומגיע לשמים. ו אמר רב יהודה אמר רב, אדם הראשון קודם , שכשהיה שחטא, מסוף העולם ועד סופו היה1 שוכב, היה ראשו למזרח ורגליו למערב. שנאמר, "אֲ שֶ ר בָ רָ א אֱ לקִ ים אָ דָ ם ... ּולְמִ קְ צֵ ה הַּ שָ מַּ יִם וְ עַּ ד קְ צֵ ה הַּ שָ מָ יִם". ואין כאן סתירה בין הפסוקים שדרשו שני החכמים הללו, כי שתי המידות הללו, מהארץ עד השמים, ומסוף העולם ועד סופו, מידה אחת . היא2 וכל זה קודם החטא, אבל כיון שסרח, הניח הקדוש ברוך הוא ידיו עליו , ומיעטו . שנאמר )תהלים קל"ט ה'( , "אָ חֹור וָקֶ דֶ ם צַּ רְ תָ נִי" שתי יצירות, תחילה גבוה ולבסוף שפל "וַּתָ שֶ ת עָ לַּי כַּפֶכָה". עשרה דברים נבראו ביום הראשון אמר רב יהודה אמר רב, עשרה דברים נבראו ביום ראשון. ואלו הם: א-ב. שמים וארץ. שנאמר ביום הראשון, "בְ רֵ אשִ ית בָ רָ א אֱ לקִ ים ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 מסוף העולם ועד סופו מהלך חמש מאות שנה , שנאמר " שדי " שאמר די שלא להרחיב יותר , שנאמר " אני אל שדי פרה ורבה " אני שאמרתי די לעולם . ותימה מנא לך הא שיש חמש מאות שנה ולא יותר ולא פחות . וי ש לומר דנפקא לן מן " שדי " בשדי יש שלוש אותיות שי"ן דל"ת יו"ד , קח י"נ ל"ת ו"ד הנעלם מן שדי , ויעלה חמש מאות. כך שמעתי מר' מנחם ברבי עזריאל . וצ ריך עיון למאן דאמר פרק מי שהיה טמא כל העולם כולו תחת כוכב אחד עומד , היכי קיימי כל הני כוכבים הנראין ברקיע . וי ש מפרשים שעל ים אוקיינוס הן עומדין כדאמרינן בפרקי דר בי אליעזר " , כל השיעורים לא נאמרו רק על שאר ימים אבל ים אוקיינוס בוראו יודע מדתו . אך במדרש אחר מצינו ששליש ימים שאמר הוי בים אוקיינוס , וכן יסד ה"ר בנימין ביוצר שלו , זה הים שליש עולמו במאה וששים ושש ועוד סיימו . וצריך למימר שאותו מדרש פליג אההיא דפסחים . ומיהו יש להעמיד ההיא דהתם במזלות של ג לגל , אבל שאר כוכבים קטנים הם . ולי נראה דיש ליישב כל אותן מדרשים שהם תלוין בכיפת הרקיע והוא גדול הרבה מן הארץ אם היה נמתח עליה זו כזו לפי גבול הארץ , בא וראה אהל מתוח על הארץ כמין כיפה גבוה באמצע שתופס כפלי כפלים אם היה נמתח בקו הארץ . אך היה קשה מדכתיב גבי ס יסרא " מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם " ומוכח מינה בנימוקי רש"י וכן איתא במדרש שאורך הכוכב מהלך חמש מאות שנה כמן השמים ועד הארץ , שהיה ראש אחד תחוב ברקיע והשני היה בארץ , והיכי היה יצא באויר העולם כיון דכולו תחת כוכב אחד הוא עומד . וצ ריך לומר שהם חולקין יחד אם לא נחלוק בין מזלות הגלגל לשאר מזלות . ]תוס'[. 2 ופליג אמאן דדריש בתמיד דמזרח ומערב רחוק טפי, דאי לא תימא הכי אדם היכי הוה קם, כיון דכתיב "מקצה השמים ועד קצה השמים". ויש לומר שסובר שהיה בגן עדן עד שנתמעט . ] תוס'[. אֵ ת הַּ שָ מַּ יִם וְ אֵ ת הָ אָ רֶ ץ" )בראשית א' א'(. ג-ד. תהו ובהו . שנאמר ביום הראשון, "וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה תֹהּו וָבֹהּו וְ חֹשֶ ְך עַּ ל פְ נֵי תְ הֹום וְ רּוחַּ אֱ להִ ים מְ רַּ חֶ פֶת עַּ ל פְ נֵי הַּ מָ יִם" )בראשית א' ב'(. ולהלן יתבאר מה הם "תֹהּו וָבֹהּו". ה-ו . אור וחשך. שנאמר ביום הראשון, "וְ חֹשֶ ְך עַּ ל פְ נֵי תְ הֹום". ועוד נאמר, "וַּי ֹאמֶ ר אֱ לקִ ים יְהִ י אֹור וַּיְהִ י אֹור" )בראשית א' ג'(. ז-ח . רוח ומים. שנאמר ביום הראשון, "וְ רּוחַּ אֱ להִ ים מְ רַּ חֶ פֶת עַּל פְ נֵי הַּ מָ יִם". ט-י. מדת יום ומדת לילה ]=עשרים וארבע שעות שיש ביממה[. שנאמר ביום הראשון, "וַּיִקְ רָ א אֱ להִ ים לָאֹור יֹום וְ לַּחֹשֶ ְך קָ רָ א לָיְלָה וַּיְהִ י עֶ רֶ ב וַּיְהִ י בֹקֶ ר יֹום אֶ חָ ד" )בראשית א' ה'(. "תֹהּו וָׁבֹהּו " "תֹהּו " הוא קו ירוק, שמקיף את כל העולם כולו , ו ממנו יו צא חשך. "בֹהּו " אלו אבנים
56 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יב פרק שני אין דורשין המפולמות, כלומר שמוציאות לחות, המשוקעות בתהום, שמהן יוצאים מים. וראיה לכך, שתוהו הוא קו, ובוהו הם אבנים, מהכתוב, "וִ ירֵ שּוהָ קָ אַּ ת וְ קִ פֹוד וְ יַּנְשֹוף וְ עֹרֵ ב יִשְ כְ נּו בָ ּה וְ נָטָ ה עָ לֶיהָ קַּ ו תֹהּו וְּ אַּ בְּ נֵי בֹהּו " )ישעיהו ל"ד י"א(. וראיה לכך שהחושך יוצא מה תוהו, שהוא קו המקיף את העולם, שנאמר, "יָׁשֶ ת חֹשֶ ְך סִ תְּ רֹו סְּ בִ יבֹותָׁ יו סֻּ כָׁתֹו חֶ שְ כַּת מַּ יִם עָ בֵ י שְ חָ קִ ים" )תהלים י"ח 1 י"ב(, כלומר קו החשך מקיף את השמים . אור שנברא ביום הראשון ביום הראשון לבריאה נאמר, "וַּי ֹאמֶ ר אֱ לקִ ים יְהִ י אֹור וַּיְהִ י אֹור" )בראשית א' ג'(, מבואר, שהאור נברא ביום הראשון. וביום הרביעי לבריאה נאמר, "וַּי ֹאמֶ ר אֱ לקִ ים יְהִ י מְ אֹרֹת בִ רְ קִ יעַּ הַּ שָ מַּ יִם לְהַּ בְ דִ יל בֵ ין הַּ יֹום ּובֵ ין הַּ לָיְלָה וְ הָ יּו לְאֹתֹת ּולְמֹועֲדִ ים ּולְיָמִ ים וְ שָ נִים. וְ הָ יּו לִמְ אֹורֹת בִ רְ קִ יעַּ הַּ שָ מַּ יִם לְהָ אִ יר עַּ ל הָ אָ רֶ ץ וַּיְהִ י כֵן " )בראשית א' י"ד- ט"ו(, מבואר, שהמאורות נבראו ביום הרביעי. ונחלקו חכמים בדבר זה. לדעת רבי אליעזר ורבי יעקב , האור שנברא ביום הראשון , אינו אור המאורות שנבראו ביום רביעי, אלא אור אחר הוא, אור שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו . ו כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה, וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהם. שנאמר, "וְ יִמָ נַּע מֵ רְ שָ עִ ים אֹורָ ם ּוזְ רֹועַּ רָ מָ ה תִ שָ בֵ ר" ) איוב ל"ח ט"ו( . ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 מדכתיב סביבותיו סוכתו קדריש . ]תוס'[ . 2 רש"י פירש שהחכמה היא מה שהאדם לומד ויודע מאחרים. והתבונה היא שהוא מבין דבר חדש מפלפול חכמתו. ויל"ע מה שייך לומר כן בבריאה. 3 ישוב. ]רש"י[. 4 הכח, הוא כח הזרוע. והגבורה היא גבורת הלב. ]רש"י[. ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבא , שנאמר "וַּיַּרְ א אֱ לקִ ים אֶ ת הָ אֹור כִ י טֹוב וַּיַּבְ דֵ ל אֱ להִ ים בֵ ין הָ אֹור ּובֵ ין הַּ חֹשֶ ְך" )בראשית א' ד'(. ואין טוב אלא צדיק, שנאמר, "אִ מְ רּו צַּ דִ יק כִ י טֹוב כִ י פְ רִ י מַּ עַּ לְלֵיהֶ ם י ֹאכֵלּו" )ישעיהו ג' י'( . וכיון שראה אור, שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים, שמח, שנאמר, "אֹור צַּ דִ יקִ ים יִשְ מָ ח וְ נֵר רְ שָ עִ ים יִדְ עָ ְך" ) משלי י"ג ט'(. ולדעת חכמים בברייתא, האור שנברא ביום הראשון הוא האור של המאורות. שכבר ביום הראשון נבראו המאורות, ולא נתלו ברקיע עד יום רביעי. בעשרה דברים נברא העולם אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב, בעשרה דברים נברא העולם. ואלו הם: . שנאמר, "ה' בְ חָ כְ מָ ה א-ב. בחכמה ובתבונה2 יָסַּ ד אָ רֶ ץ כֹונֵן שָ מַּ יִם בִ תְ בּונָה" )משלי ג' י"ט( ג. בדעת 3 . שנאמר, "בְ דַּ עְ תֹו תְ הֹומֹות נִבְ קָ עּו ּושְ חָ קִ ים יִרְ עֲפּו טָ ל" ) משלי ג' כ'(. ד-ה. בכח וגבורה 4 . שנאמר, "מֵ כִ ין הָ רִ ים בְ כֹחֹו נֶאְ זָר בִ גְ בּורָ ה" )תהלים ס"ה ז'(. ו . בגערה. שנאמר, "עַּ מּודֵ י שָ מַּ יִם יְרֹופָפּו וְ יִתְ מְ הּו מִ גַּעֲרָ תֹו" )איוב כ"ו י"א( ז-ח . בצדק ומשפט. שנאמר, "צֶ דֶ ק ּומִ שְ פָט מְ כֹון כִ סְ אֶ ָך חֶ סֶ ד וֶאֱ מֶ ת יְקַּ דְ מּו פָנֶיָך" )תהלים פ"ט ט"ו(. ט-י. בחסד ורחמים. שנאמר, "זְ כֹר רַּ חֲ מֶ יָך ה'
57 דף יב מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין וַּחֲ סָ דֶ יָך כִ י מֵ עֹולָם הֵ מָ ה" )תהלים כ"ה ו'(. העולם היה מרחיב עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא די אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של חוטי שתי, עד שגער בו הקדוש 1 ברוך הוא, והעמידו , שנאמר "עַּ מּודֵ י שָ מַּ יִם יְרֹופָפּו וְ יִתְ מְ הּו מִ גַּעֲרָ תֹו". וכן דרש ריש לקיש את הכתוב, "וַּי ֹאמֶ ר לֹו אֱ לקִ ים אֲ נִי אֵ ל שַּ דַּ י פְ רֵ ה ּורְ בֵ ה גֹוי ּוקְ הַּ ל גֹויִם יִהְ יֶה מִ מֶ ךָ ּומְ לָכִ ים מֵ חֲ לָצֶ יָך יֵצֵ אּו" )בראשית ל"ה י"א(, אני הוא שאמרתי לעולם די. הים היה מרחיב עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא די אמר ריש לקיש, בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את הים, היה מרחיב והולך, עד שגער בו הקדוש ברוך הוא, ויבשו , שנאמר, "גֹועֵ ר בַּ יָם וַּיַּבְ שֵ הּו וְ כָל הַּ נְהָ רֹות הֶ חֱ רִ יב אֻ מְ לַּל בָ שָ ן וְ כַּרְ מֶ ל ּופֶרַּ ח לְבָ נֹון אֻ מְ לָל" ) נחום א' ד'(. שמים וארץ מי קדם למי בית שמאי אומרים, שמים נבראו תחלה, ואחר כך נבראת הארץ. שנאמר תחילה )בראשית א' א'(, "בְּ רֵ אשִ ית בָׁ רָׁ א אֱ ֹלקִ ים אֵ ת הַּ שָׁ מַּ יִם" ואחר כך "וְּ אֵ ת הָׁ אָׁ רֶ ץ". ועוד אמרו בית שמאי לחזק דבריהם, הלא השמים נקראים כסא, שהוא מקום הישיבה, והארץ נחשבת כשרפרף, שהיושב על הכסא מניח עליו רגליו, כמו ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 אלו כולן מדרשות הן ואין מדקדקין עליהן להשוותן למה שהדעת מתקבלת מהן, וכן מחלוקת בית שמאי ובית הלל אלו אומרים שמים נבראו תחלה . ] ר"ח [. שנאמר, "כֹה אָ מַּ ר ה' הַּ שָ מַּ יִם כִ סְ אִ י וְ הָ אָ רֶ ץ הֲ דֹם רַּ גְ לָי אֵ י זֶה בַּ יִת אֲ שֶ ר תִ בְ נּו לִי וְ אֵ י זֶה מָ קֹום מְ נּוחָ תִ י" )ישעיהו ס"ו א'(, ורגילות היא, שתחילה מתקנים את הכסא, ולפי גובה הכסא מתקנים את השרפרף. ובית הלל אומרים , ארץ נבראת תחלה , ואחר כך שמים , שנאמר )בראשית ב' ד'( , " אֵ לֶה תֹולְדֹות הַּ שָ מַּ יִם וְ הָ אָ רֶ ץ בְ הִ בָ רְ אָ ם בְּ יֹום עֲשֹות ה' אֱ ֹל קִ ים אֶ רֶ ץ " ואחר כך "וְּ שָׁ מָׁ יִם " . ועוד אמרו בית הלל לחזק דבריהם, הלא השמים נקראים עליה , כלומר דירה עליונה, והארץ נקראת בית , היא דירה תחתונה, כמו שנאמר, " הַּ בֹונֶה בַּ שָ מַּ יִם מַּ עֲל ֹותָ ו וַּאֲ גֻדָ תֹו עַּ ל אֶ רֶ ץ יְסָ דָ ּה הַּ קֹרֵ א לְמֵ י הַּ יָם וַּיִשְ פְ כֵם עַּ ל פְ נֵי הָ אָ רֶ ץ ה' שְ מֹו " ) עמוס ט' ו'(, ורגילות היא , שתחילה בונים את הבית , ורק אחר כך את העליה . וחכמים אומרים, זה וזה כאחת נבראו , שנאמר, "אַּ ף יָדִ י יָסְ דָ ה אֶ רֶ ץ וִ ימִ ינִי טִ פְ חָ ה שָ מָ יִם קֹרֵ א אֲ נִי אֲ לֵיהֶ ם יַּעַּ מְּ דּו יַּחְּ דָׁ ו " )ישעיהו מ"ח י"ג(. ובית שמאי ובית הלל אמרו, שלא בא הכתוב ללמד שנבראו יחדיו, אלא נבראו בזה אחר זה, ולאחר מכן נקבעו יחדיו, שלא יפרדו זה מזה. וריש לקיש אמר ליישב את כל הפסוקים הללו, שהפסוק שבו מבואר ששמים קדמו, מדבר בבריאה, "בָ רָ א אֱ לקִ ים אֵ ת הַּ שָ מַּ יִם וְ אֵ ת הָ אָ רֶ ץ". והפסוק שבו מבואר שהארץ קדמה, מדבר בקביעתם במקומם, " בְ יֹום עֲשֹות ה' אֱ לקִ ים אֶ רֶ ץ וְ שָ מָ יִם". שמתחילה ברא שמים , ואחר כך ברא ארץ, ולאחר מכן כשבא לנטותם במקומם, מתחילה נטה הארץ, ולאחר מכן נטה שמים.
58 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יב פרק שני אין דורשין שמים לדעת רבי יוסי, השמים נקראים כן כי שם מים. ולדעת מתניתא, השמים נקראים כן, נוטריקון אש ומים, מלמד שהביאם הקדוש ברוך הוא וטרפם ]=עירבם[ זה בזה, ועשה מהן רקיע. "אֵ ת הַּ שָׁ מַּ יִם וְּ אֵ ת הָׁ אָׁ רֶ ץ" שאל רבי ישמעאל את רבי עקיבא כשהיו מהלכים בדרך, אתה ששימשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנה, שהיה דורש כל "את" שבתורה, "אֵ ת הַּ שָ מַּ יִם וְ אֵ ת הָ אָ רֶ ץ" )בראשית א' א'(, מה היה דורש בהם? אמר לו, אילו נאמר, "בְּ רֵ אשִ ית בָׁ רָׁ א אֱ ֹלקִ ים שָׁ מַּ יִם וְּ אָׁ רֶ ץ", הייתי אומר, שמים שמו של הקדוש ברוך הוא, כלומר זה שהוא אלקי שמים וארץ ברא את הבריאה. עכשיו שנאמר "אֵ ת הַּ שָׁ מַּ יִם וְּ אֵ ת הָׁ אָׁ רֶ ץ", הכוונה בכתוב היא לבריאת השמים ובריאת הארץ . חזר ו שאל, אם כן די היה לכתוב "בְּ רֵ אשִ ית בָׁ רָׁ א אֱ ֹלקִ ים אֵ ת הַּ שָׁ מַּ יִם וְּ הָׁ אָׁ רֶ ץ", למה כתב "וְּ אֵ ת הָׁ אָׁ רֶ ץ"? אמר לו, להקדים שמים לארץ , שאם לא היה כתוב "אֵ ת", היינו אומרים כאחת נבראו, אלא שאי אפשר לקרות שני שמות כאחת, לכן נכתב "אֵ ת", להפריד ביניהם, לומר שזה קדם לזה 1 . בְּ רֵ אשִ ית בָׁ רָׁ א ... אֵ ת הַּ שָׁ מַּ יִם וְּ אֵ ת הָׁ אָׁ רֶ ץ . וְּ הָׁ אָׁ רֶ ץ הָׁ יְּתָׁ ה אף שתחילה נבראו שמים ואחר כך ארץ כמו ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 והא דאמרי בית הלל לעיל ארץ נבראת תחלה דכתיב " ביום עשות ה' ארץ ושמים" ולא כתיב "ואת" התם דריש ליה מדשני קרא בסידריה , להסמיך ארץ לעשיה. ומיהו בנימוקי חומש פירש רש"י " את השמים " לרבות תולדותיהן, ומדרש אחר הוא ופליג אהא דהכא. ]תוס'[. 2 מה ענין הרים אצל רוח , אלא ללמדך שההרים עומדים על הרוח . ]רש"י[. שנאמר, "בְ רֵ אשִ ית בָ רָ א אֱ לקִ ים אֵ ת הַּ שָ מַּ יִם וְ אֵ ת הָ אָ רֶ ץ" )בראשית א' א'(, פתח בביאור מעשה בריאת הארץ, שאמר מיד, "וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה תֹהּו וָבֹהּו" )בראשית א' ב'(. וטעם הדבר מבואר במשנת בית מדרשו של רבי ישמעאל, משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו , השכימו לפתחי, השכים ומצא נשים ואנשים. למי משבח? למי שאין דרכו להשכים והשכים. וכן בזה, אף שהזכיר בקריאתו שמים וארץ, ובאו ונבראו שניהם, כשבא לספר מעשיהם ושבחם, שיבח את הארץ תחילה, שהארץ נחשבת מי שאין דרכה להשכים, שכל מעשה ארץ מתונים, ומעשה שמים במהירות. על מה הבריות עומדות רבי יוסי אומר, אוי להם לבריות, שרואות ואינן יודעות מה רואות, עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות. כלומר, הבריות רואות שעומדות על הארץ, ואינם יודעות כל מה שמחזיק את הארץ. א. הארץ עומדת על העמודים, שנאמר, "הַּ מַּ רְ גִ יז אֶ רֶ ץ מִ מְ קֹומָ ּה וְ עַּ מּודֶ יהָ יִתְ פַּלָצּון " ) איוב ט' ו'(. ב. עמודים עומדים על המים, שנאמר, "לְרֹקַּ ע הָ אָ רֶ ץ עַּ ל הַּ מָ יִם כִ י לְעֹולָם חַּ סְ דֹו" ) תהלים קל"ו ו'(. ג. מים עומדים על ההרים, שנאמר, "תְ הֹום כַּלְבּוש כִ סִ יתֹו עַּ ל הָ רִ ים יַּעַּ מְ דּו מָ יִם" )תהלים ק"ד ו'(. ד. הרים עומדים ברוח, שנאמר, "כִ י הִ נֵה יֹוצֵ ר ּומַּ גִ יד לְאָ דָ ם מַּ ה שֵ חֹו עֹשֵ ה שַּ חַּ ר עֵ יפָה 2 הָ רִ ים ּובֹרֵ א רּוחַּ
59 דף יב מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין וְ דֹרֵ ְך עַּ ל בָ מֳ תֵ י אָ רֶ ץ ה' אֱ לקֵ י צְ בָ אֹות שְ מֹו" )עמוס ד' י"ג( ה. רוח עומדת בסערה, שנאמר, "אֵ ש ּובָ רָ ד שֶ לֶג 1 וְ קִ יטֹור רּוחַּ סְ עָ רָ ה עֹשָ ה דְ בָ רֹו " )תהלים קמ"ח ח'( ו . סערה תלויה בזרועו של הק דוש ברוך הוא, שנאמר "מְ עֹנָה אֱ לקֵ י קֶ דֶ ם ּומִ תַּ חַּ ת" כל היצירה מחזיקים אותה "זְ רֹעֹת עֹולָם וַּיְגָרֶ ש מִ פָנֶיָך אֹויֵב וַּי ֹאמֶ ר הַּ שְ מֵ ד" )דברים ל"ג כ"ז(. על כמה עמודים הארץ עומדת , על שנים עשר עמודים הארץ 2 חכמים אומרים עומדת, שנאמר, "בְ הַּ נְחֵ ל עֶ לְיֹון גֹויִם בְ הַּ פְ רִ ידֹו בְ נֵי אָ דָ ם יַּּצֵ ב גְ בֻלת עַּ מִ ים לְמִ סְ פַּר בְ נֵי יִשְ רָ אֵ ל" )דברים ל"ב ח'(. ויש אומרים, על שבעה עמודים, שנאמר, "חָ כְ מֹות בָ נְתָ ה בֵ יתָ ּה חָ צְ בָ ה עַּ מּודֶ יהָ שִ בְ עָ ה" )משלי ט' א'(. ו רבי אלעזר בן שמוע אומר, על עמוד אחד, וצדיק שמו , שנאמר, " כַּעֲבֹור סּופָה וְ אֵ ין רָ שָ ע וְ צַּ דִ יק יְסֹוד עֹולָם" ) משלי י' כ"ה(. כל העוסק בתורה בלילה אמר ריש לקיש, כל העוסק בתורה בלילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום. שנאמר, "יֹומָ ם יְצַּ ּוֶה ה' חַּ סְ דֹו", כלומר ימשוך עליו חוט של חסד, כי "ּובַּ לַּיְלָה שִ ירֹו עִ מִ י" שעסק בתורה בלילה. ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 דבר הרוח סערה עשאתו . ]רש"י[. 2 יל"ע אם חכמים חולקים על דברי רבי יוסי שהארץ עומדת על כל הדברים הללו ואומרים שעומדת רק על עמודים. או שהכל מודים שהארץ עומדת על כל הדברים הנ"ל, ומחלוקתם היא רק כמה עמודים יש. ואף בזה יל"ע אם רבי יוסי שאמר עמודים סתם, דעתו שיש שני עמודים, וארבע דעות יש בדבר. או שלא פירש דעתו כלל, וחכמים ובני מחלוקתם נחלקו בביאור דעת רבי יוסי ושלוש דעות יש בדבר. 3 פירוש הקוטפים ]=לשון עקירה וניתוק[ ד ברי תורה שניתנו בלוחות, ומתעסקין עלי שיחות, שורש רתמים לחמם. ]ר"ח [. כל העוסק בתורה בעולם הזה יש אומרים שכך אמר ריש לקיש, כל העוסק בתורה בעולם הזה, שהוא דומה ללילה, הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא, שהוא דומה ליום. שנאמר, "יֹומָ ם יְצַּ ּוֶה ה' חַּ סְ דֹו", כלומר ימשוך עליו חוט של חסד בעולם הבא הדומה ליום, כי "ּובַּ לַּיְלָה שִ ירֹו עִ מִ י ", שעסק בתורה בעולם הזה הדומה ללילה. כל הפוסק מדברי תורה אמר רבי לוי, כל הפוסק מדברי תורה, ועוסק בדברי שיחה, מאכילים אותו גחלי רתמים. שנאמר, "הַּ קֹטְ פִ ים מַּ לּוחַּ עֲלֵי שִ יחַּ וְ שֹרֶ ש רְ תָ מִ ים 3 לַּחְ מָ ם" )איוב ל' ד'( . מספר הרקיעים ושמותם לדעת רבי יהודה, שני רקיעים הם, שנאמר, "הֵ ן לַּה' אֱ לקֶ יָך )א ( הַּ שָׁ מַּ יִם )ב( ּושְּ מֵ י הַּ שָׁ מָׁ יִם הָ אָ רֶ ץ וְ כָל אֲ שֶ ר בָ ּה " )דברים י' י"ד(. ולדעת ריש לקיש, שבעה רקיעים הם, שכן מצינו שבעה דברים הנקראים רקיע. ואלו הם: א. וילון . רקיע זה אינו משמש כלום, כלומר אין בו דבר, אלא הוא כוילון בין הארץ לשאר רקיעים. שחרית נכנס לתוך תיקו ונראה האור מהרקיע שמעליו, וערבית יוצא מתיקו ומתפשט למטה
60 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יב פרק שני אין דורשין . ועל ידי שהוא מסתיר 1 מהאור והעולם מחשיך ומוסט הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית. וענין זה, שיש רקיע המשמש כוילון ויריעה, למד מהכתוב, "הַּ יֹשֵ ב עַּ ל חּוג הָ אָ רֶ ץ וְ יֹשְ בֶ יהָ כַּחֲ גָבִ ים הַּ נֹוטֶ ה כַּדֹק ]=יריעה[ שָ מַּ יִם וַּיִמְ תָ חֵ ם כָאֹהֶ ל לָשָ בֶ ת" )ישעיהו מ' כ"ב(. ב. רקיע. שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועים. שנאמר, "וַּיִתֵ ן אֹתָ ם אֱ לקִ ים בִ רְ קִ יעַּ הַּ שָ מָ יִם לְהָ אִ יר עַּ ל הָ אָ רֶ ץ" )בראשית א' י"ז(. ג. שחקים. שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים. שנאמר, "וַּיְצַּ ו שְ חָ קִ ים מִ מָ עַּ ל וְ דַּ לְתֵ י שָ מַּ יִם פָתָ ח. וַּיַּמְ טֵ ר עֲלֵיהֶ ם מָ ן לֶאֱ כֹל ּודְ גַּן שָ מַּ יִם נָתַּ ן לָמֹו" )תהלים ע"ח כ"ג-כ"ד(. ד. זבול. שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן . שנאמר, "בָ נֹה בָ נִיתִ י בֵ ית זְ בֻל לְָך מָ כֹון לְשִ בְ תְ ָך עֹולָמִ ים" ) מלכים א' ח' י"ג(. וזבול זה בשמים, שנאמר, " הַּ בֵט מִ שָ מַּ יִם ּורְ אֵ ה מִ זְ בֻל קָ דְ שְ ָך וְ תִ פְ אַּ רְ תֶ ָך אַּ יֵה קִ נְ אָ תְ ָך ּוגְ בּורֹתֶ ָך הֲ מֹון מֵ עֶ יָך וְ רַּ חֲ מֶ יָך אֵ לַּי הִ תְ אַּ פָקּו" )ישעיהו ס"ג ט"ו(. ה. מעון . לשון דירה, מקום דירה של מלאכי השרת, ובו כיתות של מלאכי השרת אומרות שירה בלילה, וחשות ]=שותקות[ ביום, מפני כבודן של ישראל ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 והיה קשה למורי, אם כן היאך נראים כוכבים בשמים מינה בלילה כיון שהם קבועים בשני כדמסיק. ומיהו שמא נראים מתוכו כמו ע ל ידי העננים, אך רוב פעמים שהעננים מחשיכים אותו ומכסין אותו. ונראה למורי לפרש איפכא נכנס שחרית בעולם וממנה אורה יוצא, ויוצאת ערבית מן העולם ומסתלק אורה ולכך הכוכבים נראין. ]תוס' [. 2 "שירה" כתיב. 3 יש ממנו שמוכן לפורענות ויש לטובה כדאמרינן בתענית, טבא תלגא לטורי כחמשה מטרי לארעא, וכן כתיב כי כאשר ירד הגשם והשלג וכו', כי אם הרוה את הארץ וגו'. ]תוס'[ . שמקלסים ביום. שנאמר ) תהלים מ"ב ט'(, " יֹומָ ם יְצַּ ּוֶה ה' חַּ סְ דֹו " כלומר יצוה למלאכים לשתוק, כדי לעשות חסד לצריכים חסד, 2 והם התחתונים , " ּובַּ לַּיְלָה שִ ירֹו עִ מִ י " כלומר ברקיע עם שיר שלי שקילסתי ביום " תְ פִ לָ ה לְ אֵ ל חַּ יָי ". ומעון זה בשמים, שנאמר, "הַּ שְ קִ יפָה מִ מְ עֹון קָ דְ שְ ָך מִ ן הַּ שָ מַּ יִם ּובָ רֵ ְך אֶ ת עַּ מְ ָך אֶ ת יִשְ רָ אֵ ל וְ אֵ ת הָ אֲ דָ מָ ה אֲ שֶ ר נָתַּ תָ ה לָנּו כַּאֲ שֶ ר נִשְ בַּ עְ תָ לַּאֲ בֹתֵ ינּו אֶ רֶ ץ זָבַּ ת חָ לָב ּודְ בָ ש" )דברים כ"ו ט"ו(. ו . מכון . לשון אוצר של פורעניות, כמו שנאמר, "נָכֹונּו 3 לַּלֵצִ ים שְ פָטִ ים " )משלי י"ט כ"ט( . ו בו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים ]=גשמים[ רעים ועליית אגלים, הם מים העומדים להלקות פירות, וחדר של סופה וסערה ומערה של קיטור ודלתותיהם אש. וענין זה שיש אוצר של פורענות, למד מהכתוב, "יִפְ תַּ ח ה' לְָך אֶ ת אֹוצָ רֹו הַּ טֹוב אֶ ת הַּ שָ מַּ יִם לָתֵ ת מְ טַּ ר אַּ רְ צְ ָך בְ עִ תֹו ּולְבָ רֵ ְך אֵ ת כָל מַּ עֲשֵ ה יָדֶ ָך וְ הִ לְוִ יתָ גֹויִם רַּ בִ ים וְ אַּ תָ ה ל ֹא תִ לְוֶה " )דברים כ"ח י"ב(. כלומר, מתוך שהוצרך הכתוב הזה לפרש, שאוצר זה הוא טוב, למדת שיש גם אוצר של פורענות. ומכון זה בשמים שנאמר, "וְ אַּ תָ ה תִ שְ מַּ ע הַּ שָ מַּ יִם מְ כֹון שִ בְ תֶ ָך וְ סָ לַּחְ תָ וְ עָ שִ יתָ וְ נָתַּ תָ לָאִ יש כְ כָל דְ רָ כָיו אֲ שֶ ר תֵ דַּ ע אֶ ת לְבָ בֹו כִ י אַּ תָ ה יָדַּ עְ תָ לְבַּ דְ ָך אֶ ת לְבַּ ב כָל בְ נֵ י הָ אָ דָ ם" )מלכים א' ח' ל"ט(. ו אמר רב יהודה אמר רב, שכל אלו , רק מתחילה
61 דף יב מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין היו ברקיע, אבל דוד ביקש עליהם רחמים, 1 והורידם לארץ , שאמר לפניו, רבונו של עולם, "כִ י ל ֹא אֵ ל חָׁ פֵץ רֶ שַּ ע אָׁ תָׁ ה ל ֹא יְּגֻּרְּ ך רָׁ ע" )תהלים ה' ה'(, צדיק אתה ה', לא יגור במגורך רע. וזהו שנאמר, "הַּ לְּלּו אֶ ת ה' מִ ן הָׁ אָׁ רֶ ץ תַּ נִינִים וְ כָל תְ הֹמֹות. אֵ ש ּובָׁ רָׁ ד שֶ לֶג וְּ קִ יטֹור רּוחַּ סְּ עָׁ רָׁ ה עֹשָׁ ה דְּ בָׁ רֹו " )תהלים קמ"ח ז'-ח'(, שלבסוף היו כל אלו בארץ ולא ברקיע. ז. ערבות. שבו צדק משפט וצדקה, גנזי חיים, וגנזי שלום, וגנזי ברכה, ונשמתן של צדיקים, ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות, וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים. צדק ומשפט, שנאמר, "צֶ דֶ ק ּומִ שְ פָט מְ כֹון כִ סְ אֶ ָך חֶ סֶ ד וֶאֱ מֶ ת יְקַּ דְ מּו פָנֶיָך" )תהלים פ"ט ט"ו( . והכסא בערבות הוא כפי שיתבאר בעזה"י. צדקה, שנאמר, "וַּיִלְבַּ ש צְ דָ קָ ה כַּשִ רְ יָן וְ כֹובַּ ע יְשּועָ ה בְ ר ֹאשֹו וַּיִלְבַּ ש בִ גְ דֵ י נָקָ ם תִ לְבֹשֶ ת וַּיַּעַּ ט כַּמְ עִ יל קִ נְאָ ה " )ישעיהו נ"ט י"ז(, למדת שעמו צדקה שרויה. גנזי חיים, שנאמר, "כִ י עִ מְ ָך מְ קֹור חַּ יִים בְ אֹורְ ָך נִרְ אֶ ה אֹור" ) תהלים ל"ו י'(. וגנזי שלום, שנאמר, "וַּיִבֶ ן שָ ם גִ דְ עֹון מִ זְ בֵ חַּ לַּה' וַּיִקְ רָ א לֹו ה' שָ לֹום עַּ ד הַּ יֹום הַּ זֶ ה עֹודֶ נּו בְ עָ פְ רָ ת אֲ בִ י הָ עֶ זְ רִ י" )שופטים ו' כ"ד(, קרא לשלום להיות עמו. וגנזי ברכה, שנאמר, "יִשָ א בְ רָ כָה מֵ אֵ ת ה' ּוצְ דָ קָ ה מֵ אֱ לקֵ י יִשְ עֹו" )תהלים כ"ד ה'(. ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 הקשה הרב ר בי אלחנן הא כתיב "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ". ותירץ, דכיון שמן העננים יורד נראות כיורד מן השמים . ועוד יש לומר דלא הוריד רק המוכנים לפורענות , אבל המרוים את הארץ נשארו למעלה. ]תוס'[. 2 י"מ שרוחות ונשמות דבר אחד הוא. וי"מ שרוח היא הנשמה העשויה בדמות הגוף, ונשמה היא הנשימה. ]רש"י[ 3 האי קרא במתן תורה כתיב, שיצתה נשמתן, והניף עליהן טל תחייתו. ]רש"י[. 4 "ונהירא" כתיב. נשמתם של צדיקים, שנאמר, "וַּיָקָ ם אָ דָ ם לִרְ דָ פְ ָך ּולְבַּ קֵ ש אֶ ת נַּפְ שֶ ָך וְ הָ יְתָ ה נֶפֶש אֲ דֹנִי צְ רּורָ ה בִ צְ רֹור הַּ חַּ יִים אֵ ת ה' אֱ לקֶ יָך וְ אֵ ת נֶפֶש אֹיְבֶ יָך יְקַּ לְעֶ נָה בְ תֹוְך כַּף הַּ קָ לַּע" )שמואל א' כ"ה כ"ט(. 2 רוחות ונשמות שעתיד להיבראות, שנאמר, "כִ י ל ֹא לְעֹולָם אָ רִ יב וְ ל ֹא לָנֶצַּ ח אֶ קְ צֹוף כִ י רּוחַּ מִ לְפָנַּי יַּעֲטֹוף ּונְשָ מֹות אֲ נִי עָ שִ יתִ י" )ישעיהו נ"ז ט"ז(. וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו מתים. שנאמר, "גֶשֶ ם נְדָ בֹות תָ נִיף אֱ לקִ ים3 נַּחֲ לָתְ ָך וְ נִלְאָ ה אַּ תָ ה כֹונַּנְתָ ּה" )תהלים ס"ח י'(. ו שם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם . שנאמר , " שִ ירּו לֵאל קִ ים זַּמְ רּו שְ מֹו סֹלּו לָרֹכֵב בָ עֲרָ בֹות בְ יָּה שְ מֹו וְ עִ לְזּו לְפָנָיו" ) תהלים ס"ח ה'(. וערבות זה בשמים שכן יש ללמוד בגזרה שווה, שנאמר בו לשון רכיבה, "לָרֹכֵב בָ עֲרָ בֹות" וכן נאמר בשמים, "אֵ ין כָאֵ ל יְשֻ רּון רֹכֵב שָ מַּ יִם בְ עֶ זְ רֶ ָך ּובְ גַּאֲ וָתֹו שְ חָ קִ ים" )דברים ל"ג כ"ו(. וחשך וענן וערפל מקיפים אותו , שנאמר, "יָשֶ ת חֹשֶ ְך סִ תְ רֹו סְ בִ יבֹותָ יו סֻ כָתֹו חֶ שְ כַּת מַּ יִם עָ בֵ י שְ חָ קִ ים" )תהלים י"ח י"ב(. וחושך זה הוא בבתי בראי, כלומר בבתים חיצונים, אבל בבתי גוואי, כלומר בבתים פנימיים, יש אור. שנאמר )דניאל ב' כ"ב(, "הּוא גָלֵא עַּ מִ יקָ תָ א ּומְ סַּ תְ רָ תָ א", הוא מגלה עמוקות ונסתרות, "יָדַּ ע מָ ה בַּ חֲ שֹוכָא", יודע מה בחושך, 4 עִ מֵ ּה שְ רֵ א "ּונְהֹורָ א " והאור עמו שרוי.
62 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יג פרק שני אין דורשין דף יג ולדעת רב אחא בר יעקב, עוד רקיע אחד יש למעלה מראשי החיות. שנאמר, "ּודְ מּות עַּ ל רָ אשֵ י הַּ חַּ יָה רָ קִ יעַּ כְ עֵ ין הַּ קֶ רַּ ח הַּ נֹורָ א נָטּוי עַּ ל רָ אשֵ יהֶ ם מִ לְמָ עְ לָה " )יחזקאל א' כ"ב(. עד כאן יש לך רשות לדבר, מכאן ואילך אין לך רשות לדבר. שכן כתוב בספר בן סירא, במופלא ממך, כלומר, במובדל ומופרש ממך, שלא רצה הקדוש ברוך הוא לגלות לך, אל תדרוש, ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן , אין לך עסק בנסתרות. בין הארץ והמקום העליון אמר רבן יוחנן בן זכאי, מה תשובה השיבתו בת קול לנבוכדנצר הרשע, בשעה שאמר, "אֶ עֱלֶה עַּ ל בָׁ מֳּ תֵ י עָׁ ב אֶ דַּ מֶ ה לְּעֶ לְּיֹון " )ישעיהו י"ד י"ד(. יצתה בת קול ואמרה לו , רשע בן רשע, בן בנו שהמריד כל העולם כולו של נמרוד הרשע1 2 עליו במלכותו . כמה שנותיו של אדם? שבעים , שנאמר, "יְמֵ י שְ נֹותֵ ינּו בָ הֶ ם שִ בְּ עִ ים שָׁ נָׁה 3 שנה וְ אִ ם בִ גְ בּורֹת שְ מֹונִים שָ נָה וְ רָ הְ בָ ם עָ מָ ל וָאָ וֶן כִ י גָז חִ יש וַּנָעֻפָה " )תהלים צ' י'(. והלא מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 לאו דוקא שהרי כוש ילד את נמרוד ולא מצינו שאותו רשע מזרע כוש אלא על שם מעשיו שמלך גם הוא בשנער. ]תוס' [. 2 לשון נקיה היא, כלומר , על עצמו, ולא עלי. ]רש"י[. 3 לאו משום שלא היה קשיש יותר, שהרי צא וחשוב מימות סנחריב שסמוך למפלתו גבי שליחות ששלח בלאדן לחזקיהו מצינו שהיה סופר בביתו ומשם זכה למלכות כדאשכחן באגדות חלק , אלא אורחא דמילתא קא חשיב. ]תוס'[. 4 יש מגיהין בקדושתא שיסד הקליר " וחיות אשר הנה מרובעות לכסא כף רגל חמש מאות וחמש עשרה " ומוחקים הוי"ו , ואומרים כי כן עולה לפי חשבון שבכאן למנין ז' רקיעים וח' אוירים הוא ט"ו פעמים חמש מאות, והיינו מנין ישרה , ש"ר = ת"ק וי"ה לסימנא שכן עולה ט"ו פעמים כך . ומיהו בחנם מחקוהו שיסד דבריו ע ל פי הירושלמי דהרואה א מר רבי לוי מארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, אמר ר בי ברכיה ור בי חלבו בש ם רבי סמוקה גדול מזה רגל אחד כמנין ישר"ה ראה כמ ה גבוה מעולמו כו' , משמע כמנין שיסד ת"ק ט"ו , וכן היה דרכו שבכמה מקומות היה מניח שיטת הש"ס שלנו כדי לאחוז שיטת הש"ס ירושלמי , שהוא היה תנא , והוא היה ר בי אליעזר ברבי שמעון , דקרי עליה " מכל אבקת רוכל " תנא קרא קרובץ ופייטן . ובימיו מקדשים ע ל פי הראייה , שמעולם לא י סד רק קרובץ מיום אחד . ]תוס'[. שנה. ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה. סך הכל מהלך 1000 שנה. וכן בין כל רקיע ורקיע, כלומר כשם שעד רקיע ראשון עם הרקיע מהלך 1000 שנה, כך עד כל רקיע והרקיע עצמו מהלך 1000 שנה, נמצא לכל שבעה רקיעים מהלך 7000 שנה. 4 למעלה מהן חיות הקדש, רגלי החיות , כלומר עובי פרסותיהן, כנגד כולם, כלומר כנגד 7 רקיעים שהם מהלך 000,7 שנה. ונמצא סך הכל מהלך 000,14 שנה. וכן קרסולי החיות כנגד כולן, מהלך 000,14 שנה, ונמצא סך הכל מהלך 000,21 שנה. וכן שוקי החיות כנגד כולן , ונמצא סך הכל מהלך 000,28 שנה. וכן רכובי החיות, הוא עצם הירך הסמוך לשוק, כנגד כולן, ונמצא סך הכל מהלך 000,35 שנה. וכן ירכי החיות, הוא עצם הקולית התקוע במתנים, כנגד כולן, ונמצא סך הכל מהלך 000,42 שנה. וכן גופי החיות כנגד כולן, ונמצא סך הכל מהלך 000,49 שנה. וכן צוארי החיות כנגד כולן, ונמצא סך הכל מהלך 000,56 שנה. וכן ראשי החיות כנגד כולן, ונמצא סך הכל מהלך 000,63 שנה. וכן קרני החיות כנגד כולן , ונמצא סך הכל מהלך 000,70 שנה. למעלה מהן כסא כבוד. רגלי כסא הכבוד כנגד כולן, ונמצא סך הכל מהלך 000,77 שנה. כסא הכבוד כנגד כולן, ונמצא סך הכל מהלך 000,84 שנה.
63 דף יג מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין מלך אל חי וקים רם ונשא שוכן עליהם , ואתה אמרת , " אֶ עֱלֶה עַּ ל בָׁ מֳּ תֵ י עָׁ ב אֶ דַּ מֶ ה לְּעֶ לְּיֹון "? " אַּ ְך אֶ ל שְּ אֹול תּורָׁ ד אֶ ל יַּרְּ כְּ תֵ י בֹור " )ישעיה י"ד ט"ו(. ]יחזקאל א'[ וַּיְהִ י בִ שְ לשִ ים שָ נָה בָ רְ בִ יעִ י בַּ חֲמִ שָ ה לַּחֹדֶ ש וַּאֲ נִי בְ תֹוְך הַּ גֹולָה עַּל נְהַּ ר כְ בָ ר נִפְ תְ חּו הַּ שָ מַּ יִם וָאֶ רְ אֶ ה מַּ רְ אֹות אֱ ל קִ ים . בַּחֲ מִ שָ ה לַּחֹדֶ ש הִ יא הַּ שָ נָה הַּ חֲ מִ ישִ ית לְגָלּות הַּ מֶ לְֶך יֹויָכִ ין . הָ יֹה הָ יָה דְ בַּ ר ה' אֶ ל יְחֶ זְ קֵ אל בֶ ן בּוזִ י הַּ כֹהֵ ן בְ אֶ רֶ ץ כַּשְ דִ ים עַּ ל נְהַּ ר כְ בָ ר וַּתְ הִ י עָלָיו שָ ם יַּד ה'. וָׁאֵ רֶ א וְ הִ נֵה רּוחַּ סְ עָ רָ ה בָאָ ה מִ ן הַּ ּצָ פֹון עָ נָן גָדֹול וְ אֵ ש מִ תְ לַּקַּ חַּ ת וְ נֹגַּּה לֹו סָ בִ יב ּומִ תֹוכָּה כְ עֵ ין הַּ חַּ שְ מַּ ל מִ תֹוְך הָ אֵ ש . ּומִ תֹוכָּה דְ מּות אַּ רְ בַּע חַּ יֹות וְ זֶה מַּ רְ אֵ יהֶ ן דְ מּות אָ דָ ם לָהֵ נָה . וְ אַּ רְ בָעָה פָנִים לְאֶ חָ ת וְ אַּ רְ בַּע כְ נָפַּיִם לְאַּ חַּ ת לָהֶ ם . וְּ רַּ גְּ לֵ יהֶ ם רֶ גֶל יְּשָׁ רָׁ ה וְ כַּף רַּ גְ לֵיהֶ ם 1 כְ כַּף רֶ גֶל עֵ גֶל וְ נֹצְ צִ ים כְ עֵ ין נְחֹשֶ ת קָ לָל . וִ ידֵ י אָ דָ ם מִ תַּ חַּ ת כַּנְפֵיהֶ ם עַּל אַּ רְ בַּ עַּת רִ בְ עֵ יהֶ ם ּופְ נֵיהֶ ם וְ כַּנְפֵיהֶ ם לְאַּ רְ בַּ עְ תָ ם . חֹבְ רֹת אִ שָ ה אֶ ל אֲ חֹותָ ּה כַּנְפֵיהֶ ם לֹא יִסַּ בּו בְ לֶכְ תָ ן אִ יש אֶ ל עֵ בֶ ר פָנָיו יֵלֵכּו . ּודְּ מּות פְּ נֵיהֶ ם פְּ נֵי אָׁ דָׁ ם ּופְּ נֵי אַּ רְּ יֵה אֶ ל הַּ יָׁמִ ין לְּאַּ רְּ בַּ עְּ תָׁ ם ּופְּ נֵי שֹור מֵ הַּ שְּ מֹאול לְּאַּ רְּ בַּ עְּ תָׁ ן ּופְּ נֵי נֶשֶ ר לְּאַּ רְּ בַּ עְּ תָׁ ן . ּופְ נֵיהֶ ם וְ כַּנְפֵיהֶ ם פְ רֻ דֹות מִ לְמָ עְ לָה לְאִ יש שְ תַּ יִם חֹבְ רֹות אִ יש ּושְ תַּ יִם מְ כַּסֹות אֵ ת גְ וִ יֹתֵ יהֶ נָה . וְ אִ יש אֶ ל עֵ בֶ ר פָנָיו יֵלֵכּו אֶ ל אֲ שֶ ר יִהְ יֶה שָ מָ ה הָ רּוחַּ לָלֶכֶת יֵלֵכּו לֹא יִסַּ בּו בְ לֶכְ תָ ן . ּודְ מּות הַּ חַּ יֹות מַּ רְ אֵ יהֶ ם כְ גַּחֲלֵי אֵ ש בֹעֲרֹות כְ מַּ רְ אֵ ה הַּ לַּפִ דִ ים הִ יא מִ תְ הַּ לֶכֶת בֵ ין הַּ חַּ יֹות וְ נֹגַּּה לָאֵ ש ּומִ ן הָ אֵ ש יֹוצֵ א בָ רָ ק . וְ הַּ חַּ יֹות רָ צֹוא וָשֹוב כְ מַּ רְ אֵ ה הַּ בָזָק . וָׁאֵ רֶ א הַּ חַּ יֹות וְּ הִ נֵה אֹופַּן אֶ חָׁ ד בָׁאָׁ רֶ ץ אֵ צֶ ל הַּ חַּ יֹות לְאַּ רְ בַּעַּ ת פָנָיו . מַּ רְ אֵ ה הָ אֹופַּנִים ּומַּ עֲשֵ יהֶ ם כְ עֵ ין תַּ רְ שִ יש ּודְ מּות אֶ חָ ד לְאַּ רְ בַּעְ תָ ן ּומַּ רְ אֵ יהֶ ם ּומַּ עֲשֵ יהֶ ם כַּאֲ שֶ ר יִהְ יֶה הָ אֹופַּן בְ תֹוְך הָ אֹופָן . עַּל אַּ רְ בַּעַּת רִ בְ עֵ יהֶ ן בְ לֶכְ תָ ם יֵלֵכּו לֹא יִסַּ בּו בְ לֶכְ תָ ן . וְ גַּבֵ יהֶ ן וְ גֹבַּ ּה לָהֶ ם וְ יִרְ אָ ה לָהֶ ם וְ גַּבֹתָ ם מְ לֵאֹת עֵ ינַּיִם סָ בִ יב לְאַּ רְ בַּ עְ תָ ן . ּובְ לֶכֶת הַּ חַּ יֹות יֵלְכּו הָ אֹופַּנִים אֶ צְ לָם ּובְ הִ נָשֵ א הַּ חַּ יֹות מֵ עַּל הָ אָ רֶ ץ יִנָשְ אּו הָ אֹופַּנִים . עַּל אֲ שֶ ר יִהְ יֶה שָ ם הָ רּוחַּ לָלֶכֶת יֵלֵכּו שָ מָ ה הָ רּוחַּ לָלֶכֶת וְ הָ אֹופַּנִים יִנָשְ אּו לְעֻמָ תָ ם כִ י רּוחַּ הַּ חַּ יָה בָ אֹופַּנִים . בְ לֶכְ תָ ם יֵלֵכּו ּובְ עָ מְ דָ ם יַּעֲמֹדּו ּובְ הִ נָשְ אָ ם מֵ עַּל הָ אָ רֶ ץ יִנָשְ אּו הָ אֹופַּנִים לְעֻמָ תָ ם כִ י רּוחַּ הַּ חַּ יָה בָאֹופַּנִים . ּודְ מּות עַּל רָ אשֵ י הַּ חַּ יָה רָ קִ יעַּ כְ עֵ ין הַּ קֶ רַּ ח הַּ נֹורָ א נָטּוי עַּל רָ אשֵ יהֶ ם מִ לְמָ עְ לָה . וְ תַּ חַּ ת הָ רָ קִ יעַּ כַּנְפֵיהֶ ם יְשָ רֹות אִ שָ ה אֶ ל אֲ חֹותָ ּה לְאִ יש שְ תַּ יִם מְ כַּסֹות לָהֵ נָה ּולְאִ יש שְ תַּ יִם מְ כַּסֹות לָהֵ נָה אֵ ת גְ וִ יֹתֵ יהֶ ם . וָאֶ שְ מַּ ע אֶ ת קֹול כַּנְפֵיהֶ ם כְ קֹול מַּ יִם רַּ בִ ים כְ קֹול שַּ דַּ י בְ לֶכְ תָ ם קֹול הֲמֻ לָה כְ קֹול מַּ חֲנֶה בְ עָמְ דָ ם תְ רַּ פֶינָה כַּנְפֵיהֶ ן . וַּיְהִ י קֹול מֵ עַּל לָרָ קִ יעַּ אֲ שֶ ר עַּל רֹאשָ ם בְ עָמְ דָ ם תְ רַּ פֶינָה כַּנְפֵיהֶ ן . ּומִ מַּ עַּל לָרָ קִ יעַּ אֲ שֶ ר עַּל רֹאשָ ם כְ מַּ רְ אֵ ה אֶ בֶ ן סַּ פִ יר דְ מּות כִ סֵ א וְ עַּל דְ מּות הַּ כִ סֵ א דְ מּות כְ מַּ רְ אֵ ה אָ דָ ם עָלָיו מִ לְמָ עְ לָה . וָׁאֵ רֶ א כְ עֵ ין חַּ שְ מַּ ל כְ מַּ רְ אֵ ה אֵ ש בֵ ית לָּה סָ בִ יב מִ מַּ רְ אֵ ה מָ תְ נָיו ּולְמָ עְ לָה ּומִ מַּ רְ אֵ ה מָ תְ נָיו ּולְמַּ טָ ה רָ אִ י תִ י כְ מַּ רְ אֵ ה אֵ ש וְ נֹגַּּה לֹו סָ בִ יב . כְ מַּ רְ אֵ ה הַּ קֶ שֶ ת אֲ שֶ ר יִהְ יֶה בֶעָ נָן בְ יֹום הַּ גֶשֶ ם כֵן מַּ רְ אֵ ה הַּ נֹגַּּה סָ בִ יב הּוא מַּ רְ אֵ ה דְ מּות כְ בֹוד ה' וָאֶ רְ אֶ ה וָאֶ פֹל עַּל פָנַּי וָאֶ שְ מַּ ע קֹול מְ דַּ בֵ ר . ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 "וידו" כתיב. 2 היה קשה להר"ר אלחנן, תיפוק ליה דעובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה, כדאמר בפ רק ארבעה מיתות, עובד כוכבים העוסק בתורה חייב מיתה, והמלמדו עובר א "לפני עור לא תתן מכשול". וכי תימא ב שבע מצות דידהו דאינו חייב מיתה כדאמר הש"ס התם, והא מצוה איכא למוסרם להם, ונפקא לן מהאי קרא "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", כהן ולוי לא נאמר אלא אדם שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה וכו'. ויש לומר דהכא מיירי אפילו היכא דאיכא עובד כוכבים אחר שרוצה ללמדו, דליכא לפני עור כדאמרינן המושיט כוס יין לנזיר עובר אלפני עור והני מילי דקאי אתרי עברא דנהרא , שבלאו נתינתו אי אפשר להביאו אליו, אבל אי לאו הכי אינו עובר אלפני עור, הכא נמי אפילו במקום שעובד כוכבים אחר רוצה ללמדו, דליכא לפני עור, מכל מקום אסור משום "מגיד דבריו ליעקב". ] תוס'[. אין דורשים במרכבה ליחיד מבואר במשנתנו, שאין הרב דורש במרכבה, אף לא לתלמיד יחידי שלפניו, אלא אם כן היה אותו תלמיד, חכם ומבין מדעתו , שלא יהא נצרך לשאול את הרב שיסביר לו בפירוש, כי אין דרך ארץ להסביר דברים אלו בפירוש. ו אמר רבי חייא, אבל מוסרים לו ראשי פרקים כלומר ביאור התחלת הפרשיות בלבד. ו אמר רבי זירא, אין מוסרים ראשי פרקים , אלא לאב בית דין , ו כן לכל מי שלבו דואג בקרבו ואינו מיקל את ראשו. ויש אומרים שאין מוסרים אלא למי שיש בו את שתי המעלות הללו, שהוא אב בית דין ולבו דואג בקרבו . ו אמר רבי אמי, אין מוסרים סתרי תורה, כגון מעשה המרכבה, וספר יצירה, ומעשה בראשית, וה ן ברייתות, אלא למי שיש בו חמשה דברים, "שַּ ר חֲ מִ שִ ים . ּונְּשּוא פָׁנִים. וְּ יֹועֵ ץ. וַּחֲ כַּם חֲ רָׁ שִ ים. ּונְּבֹון לָׁחַּ ש" )ישעיהו ג' ג'( למסור דברי תורה לנוכרי , 2 אמר רבי אמי, אין מוסרים דברי תורה לנכרי שנאמר, "ל ֹא עָ שָ ה כֵן לְכָל גֹוי ּומִ שְּ פָׁטִ ים בַּ ל יְּדָׁ עּום הַּ לְלּויָּה " )תהלים קמ"ז כ'( . עדיף ללמוד מעשה מרכבה ממי שגדול יותר כשרבי יוחנן אמר לרבי אלעזר, בוא ואלמדך
64 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יג פרק שני אין דורשין במעשה מרכבה, השיב לו רבי אלעזר, לא זקנתי, ולא הגעתי לדרגת לבו דואג. לאחר זמן, כשכבר הזקין רבי אלעזר, נפטר ]=נח נפשיה[ רבי יוחנן. ואמר לו רבי אסי לרבי אלעזר, בוא ואלמדך במעשה מרכבה. אמר לו רבי אלעזר, אם הייתי זוכה, הייתי לומד מרבי יוחנן רבך. עיקר מעשה מרכבה שהקפידו חכמים שלא לדרשו רב יוסף היה שונה ברייתא של מעשה מרכבה, וזקני פומבדיתא היו שונים ברייתא של מעשה בראשית. בקשו הזקנים הללו מרב יוסף, שילמד אותם מעשה מרכבה. והשיב להם, שילמדו אותו תחילה מעשה בראשית. לאחר שלמדו אותו מעשה בראשית, אמרו לו, שילמד אותם מעשה מרכבה. ואמר להם, שמבואר בברייתא של מעשה מרכבה, שיש להסתיר הדברים, ולא ללמדם, שכך שנינו בה, "נֹפֶת תִ טֹפְ נָה שִ פְ תֹותַּ יְִך כַּלָה דְ בַּ ש וְ חָ לָב תַּ חַּ ת לְשֹונְֵך וְ רֵ יחַּ שַּ לְמֹתַּ יְִך כְ רֵ יחַּ לְבָ נֹון" )שה"ש ד' י"א(, דברים המתוקים מדבש וחלב, הם מעשה מרכבה, יהיו תחת לשונך, ולא תוציאם בפיך ללמדם. ורבי אבהו אמר, שדרשו זאת מהכתוב, "כְ בָ שִ ים לִלְבּושֶ ָך ּומְ חִ יר שָ דֶ ה עַּ תּודִ ים" )משלי כ"ז כ"ו(, דברים שהם כבשונו ]=סתרו[ של עולם, יהיו תחת לבושך, ולא תגלם. אמרו לו שאינם צריכים שילמד אותם הכל, כי חלק ממעשה מרכבה כבר למדו, שיודעים הם ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 זהו אופן אחד בביאור דברי הגמרא. ואופן נוסף הוא, שכל הפרשה מוסרים ראשי פרקים לכל, ועיקר מעשה מרכבה מוסרים ראשי פרקים רק לחכם מבין מדעתו. ויל"ע בדבר. מה שנתבאר בברייתא עד הפסוק, "וַּי ֹאמֶ ר אֵ לָ י בֶ ן אָ דָ ם עֲמֹד עַּ ל רַּ גְ לֶיָך וַּאֲ דַּ בֵ ר אֹתָ ְך" ) יחזקאל ב' א'(. אמר להם הם הם מעשה המרכבה, כלומר, אם עד כאן שניתם, הרבה שניתם, ששני המקראות הקודמים, "וָׁאֵ רֶ א כְ עֵ ין חַּ שְ מַּ ל כְ מַּ רְ אֵ ה אֵ ש בֵ ית לָּה סָ בִ יב מִ מַּ רְ אֵ ה מָ תְ נָיו ּולְמָ עְ לָה ּומִ מַּ רְ אֵ ה מָ תְ נָיו ּולְמַּ טָ ה רָ אִ יתִ י כְ מַּ רְ אֵ ה אֵ ש וְ נֹגַּּה לֹו סָ בִ יב. כְּ מַּ רְּ אֵ ה הַּ קֶ שֶ ת אֲ שֶ ר יִהְ יֶה בֶ עָ נָן בְ יֹום הַּ גֶשֶ ם כֵן מַּ רְ אֵ ה הַּ נֹגַּּה סָ בִ יב הּוא מַּ רְ אֵ ה דְ מּות כְ בֹוד ה' וָאֶ רְ אֶ ה וָאֶ פֹל עַּ ל פָנַּי וָאֶ שְ מַּ ע קֹול מְ דַּ בֵ ר", הם שהקפידו עליהם חכמים מלדורשם, שהם מדברים בצורת שכינה ומראהו, ומאחר ששנו ביאור הכתובים הללו, כבר שנו מעשה מרכבה. ומבואר שנחלקו חכמים, היכן מתחיל עיקר מעשה מרכבה שהקפידו חכמים מלדרשו. לדעת רבי, כל שני הפסוקים הללו, מהמילה "וָׁאֵ רֶ א" ואילך הוא עיקר מעשה מרכבה. ולדעת בי יצחק, עיקר מעשה מרכבה הוא מהמילה "חַּ שְּ מַּ ל " ואילך. יש אומרים שאת כל הפרשה עד עיקר מעשה מרכבה מותר לדרוש בפירוש. ועיקר מעשה מרכבה מוסרים ראשי פרקים בלבד. ויש אומרים שאת כל הפרשה עד עיקר מעשה מרכבה מוסרים ראשי פרקים בלבד. ועיקר מעשה מרכבה אין מוסרים כלל, ואם הוא חכם, . 1 מבין מדעתו , ואם לא לא הלומד מעשה מרכבה קודם שהגיע זמנו נשרף נתבאר, שמי שראוי לכך, רשאי ללמוד ולדרוש ביאור "חַּ שְ מַּ ל" של מעשה מרכבה. אמנם, מי שלא הגיע זמנו לכך, עלול להינזק. וכן
65 דף יג מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין ארע באותו ינוקא, שדרש והבין ביאור "חַּ שְּ מַּ ל ", ויצאה אש ואכלה או תו . חנניה בן חזקיה עשה שלא גנזו ספר יחזקאל א. יישב סתירות שהיו בו . אמר רב יהודה, ברם זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, אלמלא הוא, נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרים דברי תורה, שיש בסופו דברים בהלכות קרבנות שסותרים דברי תורה ורצו לגנזו. מה עשה? העלו לו שלוש מאות גרבי שמן לצורך הדלקת נרות, ו ישב בעלייה, ודרשו , ויישב את כל הקושיות. ב. אמר שאין לחוש שישרפו רבים מאש חשמל. מעשה בתינוק אחד, שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל, והיה מבין בחשמל, לדרוש מהו, ויצאה אש מחשמל, ושרפתו , וביקשו לגנוז ספר יחזקאל. אמר להם חנניה בן חזקיה, אם זה חכם, וכי הכל חכמים הן . "חַּ שְּ מַּ ל " במעשה מרכבה שראה יחזקאל אמר, "וָאֵ רֶ א כְ עֵ ין חַּ שְ מַּ ל" ונחלקו חכמים מהו חשמל. לדברי רב יהודה, הכוונה לחיות אש ממללות, כלומר חיות שיוצא אש בדיבורם והרי הם ממללות כלומר מדברות אש. ובמתניתא שנו , שהכוונה לחיות שעתים חשות כלומר שותקות, עתים ממללות. בשעה שהדיבור ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 ובזק לשון שברי שברים הוא, שהאור יוצא בין אבן לאבן. ]רש"י[. 2 שדרך מזקקי זהב לנקוב כלי חרס נקבים נקבים, וכופים אותו על גבי גחלים שהזהב נתון בהן בתוך כתישת החרסים של לבנים על גבי חרס, ולהב יוצא למעלה דרך נקבי הכלי, והוא עשוי גוונים גוונים ותמיד יוצא ונכנס. ]רש"י[. יוצא מפי הקדוש ברוך הוא, חשות, ובשעה שאין הדיבור יוצא מפי הקדוש ברוך הוא, ממללות. "וְּ הַּ חַּ יֹות רָׁ צֹוא וָׁשֹוב כְּ מַּ רְּ אֵ ה הַּ בָׁ זָׁק" "רָ צֹוא וָשֹוב", הוא לשון הוצאה והשבה, שמעל גבי החיות הללו נטוי רקיע, המבדיל בינן ובין השכינה, והן מוציאות ראשן מתחת הרקיע לצד מעלה, ומיד חוזרות ומכניסות אותן ממורא השכינה, ועושות זו במהירות, כריצה ושיבה של להב היוצא מפי הבזק. ואמר רב יהודה, כאור ]=אש[ היוצא מפי הכבשן . ששורפים בו אבנים לסיד1 ואמר רבי יוסי בר חנינא, כאור היוצא מבין . החרסים2 גידל את נבוכדנצר שיפלו ישראל ביד מלך גדול כשראה יחזקאל את המרכבה, ראה אותה באה מהצפון . שנאמר, "וָאֵ רֶ א וְ הִ נֵה רּוחַּ סְ עָ רָ ה בָ אָ ה מִ ן הַּ ּצָ פֹון עָ נָן גָדֹול וְ אֵ ש מִ תְ לַּקַּ חַּ ת וְ נֹגַּּה לֹו סָ בִ יב ּומִ תֹוכָּה כְ עֵ ין הַּ חַּ שְ מַּ ל מִ תֹוְך הָ אֵ ש". והכוונה לבבל, שהיא בצד צפון, שעליה שנאמר "מִ ּצָ פֹון תִ פָתַּ ח הָ רָ עָ ה" )ירמיה א' י"ד(. ואמר רב יהודה אמר רב, שהסיבה לכך שהלך לבבל, כדי לכבוש את כל העולם כולו תחת נבוכדנצר הרשע. ולמה רצה למסור בידו את כל העולם? כדי
66 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יג פרק שני אין דורשין לגדלו , שלא יאמרו אומות העולם, ביד אומה . 1 שפלה מסר הקדוש ברוך הוא את בניו ועל כך אמר הקדוש ברוך הוא, מי גרם לי שאהיה שמש לעובדי פסילים, לסייע בידם לכבוש את העולם, עונותיהם של ישראל , הם גרמו לי. מלאך אחד שהוא עומד בארץ וראשו מגיע אצל החיות לדברי רבי אלעזר, בין המלאכים שבמרכבה, יש מלאך אחד, שהוא עומד בארץ, וראשו מגיע אצל החיות, שכך אמר יחזקאל, "וְ הִ נֵה אֹופַּן אֶ חָ ד בָ אָ רֶ ץ אֵ צֶ ל הַּ חַּ יֹות". ובמתניתא שנו ששמו סנדלפון, הגבוה מחברו מהלך חמש מאות שנה, ועומד אחורי המרכבה, 2 וקושר כתרים לקונו . ולא שהמלאך הזה קושר בעצמו את הכתרים לקונו, אלא שאומר שם על הכתר, והכתר הולך מעצמו ויושב בראשו , שהרי המלאך אינו יודע היכן מקום קונו , כמבואר בכתוב שהמלאכים אומרים, "וַּתִ שָ אֵ נִי רּוחַּ וָאֶ שְ מַּ ע אַּ חֲ רַּ י קֹול רַּ עַּ ש גָדֹול בָ רּוְך כְ בֹוד ה' מִ מְ קֹומֹו" )יחזקאל ג' י"ב(, כלומר אינם יודעים היכן מקומו, ואומרים היכן שמקומו הרי הוא ברוך. ישעיה ויחזקאל כשיחזקאל ראה המרכבה, פירש הרבה כל מה שראה. וישעיה, שגם הוא שרתה עליו שכינה ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 והיינו כפירוש דההיא דאמר בגיטין כל המיצר לישראל נעשה ראש, כלומר כבר נעשה ראש קודם שמיצר להם. ]תוס' [. 2 מתפלתן של צדיקים הוא עושה עטרות. ]תוס'[. 3 ותוס' מפרשים שבן כפר צריך לו להביא סימנים לאחרים קודם שיאמינוהו לפי שראהו שלא במקומו ואין דרכו להתראות שם. וה כי נמי אמר יחזקאל שראהו על נהר כבר, לפיכך נתמהו שומעיו. ]תוס' [. וראה את המרכבה, כמו שנאמר, "בִ שְ נַּת מֹות הַּ מֶ לְֶך עֻזִ יָהּו וָאֶ רְ אֶ ה אֶ ת אֲ דֹנָי יֹשֵ ב עַּ ל כִ סֵ א רָ ם וְ נִשָ א וְ שּולָיו מְ לֵאִ ים אֶ ת הַּ הֵ יכָל" )ישעיה ו' א'(, לא פירש הדברים כיחזקאל. ואמר על כך רבא, כל שראה יחזקאל ראה ישעיה, אלא יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך, שכל מה שרואה, דבר חידוש הוא אצלו, ומספר הכל, וישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך, שדברים שרואה רגילים אצלו, ואינו חש 3 לספר כל כך . המתגאה על גאים בשירת הים נאמר, "אָ ז יָשִ יר מֹשֶ ה ּובְ נֵי יִשְ רָ אֵ ל אֶ ת הַּ שִ ירָ ה הַּ ז ֹאת לַּה' וַּי ֹאמְ רּו לֵאמֹר אָ שִ ירָ ה לַּה' כִ י גָאֹה גָאָ ה סּוס וְ רֹכְ בֹו רָ מָ ה בַּ יָם" )שמות ט"ו א'(. וביאר ריש לקיש שכך אמרו, נאמר שירה למי שמתגאה על הגאים. שכן המלכים הם הגאים ביותר, ומלך שבחיות הוא ארי, ומלך שבבהמות הוא שור, ומלך שבעופות הוא נשר. ואדם מתגאה ומושל בכל אלו . והקדוש ברוך הוא מתגאה ומושל על כולם, ועל כל העולם כולו. פנים שבמרכבה במעשה מרכבה שבתחילת ספר יחזקאל נזכרו ארבעה פנים אלו , "ּודְ מּות פְ נֵיהֶ ם פְ נֵי אָׁ דָׁ ם ּופְ נֵי אַּ רְּ יֵה אֶ ל הַּ יָמִ ין לְאַּ רְ בַּ עְ תָ ם ּופְ נֵי שֹור מֵ הַּ שְ מ ֹאול
67 דף יג מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין לְאַּ רְ בַּ עְ תָ ן ּופְ נֵי נֶשֶ ר לְאַּ רְ בַּ עְ תָ ן". ובהמשך ספר יחזקאל , תחת שור נזכר כרוב. שנאמר, "וְ אַּ רְ בָ עָ ה פָנִים לְאֶ חָ ד פְ נֵי הָ אֶ חָ ד פְ נֵי הַּ כְּ רּוב ּופְ נֵי הַּ שֵ נִי פְ נֵי אָׁ דָׁ ם וְ הַּ שְ לִישִ י פְ נֵי אַּ רְּ יֵה וְ הָ רְ בִ יעִ י פְ נֵי נָׁשֶ ר" ) יחזקאל י' י"ד(. וביאר ריש לקיש, שהסיבה לכך שנהפך השור לכרוב, כי יחזקאל ביקש על כך רחמים, ואמר לפניו, רבונו של עולם, קטיגור ששונא יעשה סניגור שאוהב ומליץ יושר? כלומר, מאחר שחטאו בעגל לא יהיה שור במרכבה. ו אמר רבי אבהו, שכרוב הוא תינוק. וביאר אביי, שאף שכבר יש במרכבה פני אדם, אין הפנים הללו שווים, ש פני אדם הוא פני אדם גדול, ופני כרוב הוא פני תינוק קטן ]=אפי רברבי ואפי זוטרי[. כנפי החיות בזמן שבית המקדש היה קיים, היו לשרפים שש כנפים, כמבואר בנבואת ישעיה, "שְ רָ פִ ים עֹמְ דִ ים מִ מַּ עַּ ל לֹו שֵ ש כְּ נָׁפַּיִם שֵ ש כְּ נָׁפַּיִם לְּאֶ חָׁ ד בִ שְ תַּ יִם יְכַּסֶ ה פָנָיו ּובִ שְ תַּ יִם יְכַּסֶ ה רַּ גְ לָיו ּובִ שְ תַּ יִם יְעֹופֵף" ) ישעיהו ו' ב'(. וכשהגיע זמן החורבן , נתמעטה פמליא של מעלה, וכביכול נתמעטו כנפי החיות1 ,כמבואר בנבואת יחזקאל, "וְ אַּ רְ בָ עָ ה פָנִים לְאֶ חָ ת וְּ אַּ רְּ בַּ ע כְּ נָׁפַּיִם לְּאַּ חַּ ת לָׁהֶ ם" ) יחזקאל א' ו'(. לדברי רב חננאל אמר רב, הכנפים שנתמעטו ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 ואף על גב שזה בחיות כתיב וזה בשרפים מ כל מקום מסתבר שגם החיות בשש כנפים כמו השרפים. ]תוס'[. 2 "התעוף" כתיב. 3 "אלפים " כתיב. 4 "רבון" כתיב. הן הכנפים שהיו אומרות בהן שירה. שנאמר, "ּובִ שְ תַּ יִם יְעֹופֵף. וְ קָ רָ א זֶה אֶ ל זֶה וְ אָ מַּ ר קָ דֹוש קָ דֹוש קָ דֹוש ה' צְ בָ אֹות מְ ל ֹא כָל הָ אָ רֶ ץ כְ בֹודֹו" )ישעיה ו' ב' -ג'( . כלומר, בשתים מקשקש בקול 2 ואומר שירה, ונאמר עליהן, " הֲ תָ עִ יף עֵ ינֶיָך בֹו וְ אֵ ינֶנּו", כלומר אותן שמעופפות אינן. ולדברי רבנן , הכנפים שנתמעטו הן הכנפים שהיו מכסים בהן את רגליהם. שכן יחזקאל ראה את צורת רגליהם, שאמר "וְ רַּ גְ לֵיהֶ ם רֶ גֶל יְשָ רָ ה", ואם עדיין היו להם כנפים לכסות רגליהם, לא היה רואה, כי בוודאי היו מכסים את רגליהם, ולא מגלים אותם, שאין דרך ארץ לגלות רגלים בפני הרב. אבל את פניהם ראה אף שהיו להם כנפים לכסות את פניהם, כי דרך ארץ הוא לגלות פניהם לפני הרב אף כשיש להם כנפים לכסות. מספר משרתיו בספר דניאל נאמר, "נְהַּ ר דִ ינּור נָגֵד וְ נָפֵק מִ ן קֳ דָ מֹוהִ י קָ דָ מֹוהִ י 4 יְשַּ מְ שּונֵּה וְ רִ בֹו רִ בְ בָ ן 3 אֶ לֶף אַּ לְפִ ין יְקּומּון דִ ינָא יְתִ ב וְ סִ פְ רִ ין פְ תִ יחּו" )דניאל ז' י'(. כלומר אלף אלפים משרתים אותו, ורבוא רבבות עומדים לפניו. ובספר איוב נאמר, "הֲ יֵש מִ סְ פָר לִגְ דּודָ יו וְ עַּ ל מִ י ל ֹא יָקּום אֹורֵ הּו" )איוב כ"ה ג'(. כלומר אין להם מספר כלל, מרוב ריבויים. ונאמרו שלושה אופנים ליישב את שני הכתובים הללו. יש אומרים, שבזמן שבית המקדש היה קיים, לא היה מספר לגדודיו . ולאחר שחרב בית
68 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יד פרק שני אין דורשין נתמעטה פמליא של מעלה, המקדש, כביכול1 ויש להם מספר, אלף אלפים משרתים אותו , ורבוא רבבות עומדים לפניו . ו רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסאי, בכל גדוד וגדוד יש אלף אלפים משרתים, ורבוא רבבות שעומדים לפניו . אבל הגדודים רבים הם מאוד ואין להם מספר. ורבי ירמיה בר אבא אמר, לכל גדודיו אין מספר. ו מה שאמר דניאל שאלף אלפים ישרתוהו , הכוונה שזה המספר שישרתוהו לנהר דינור, הנזכר בכתוב הזה, "נְהַּ ר דִ ינּור נָגֵד וְ נָפֵק מִ ן קֳ דָ מֹוהִ י אֶ לֶף אַּ לְפִ ין יְשַּ מְ שּונֵּה וְ רִ בֹו רִ בְ בָ ן קָ דָ מֹוהִ י יְקּומּון". נהר דינור א. יציאתו . נהר דינור הנזכר בכתוב, הוא נהר של אש, ויוצא . מזיעתן של חיות הקודש2 ב. שפיכתו . לדברי רב זוטרא בר טוביה אמר רב, נהר דינור נשפך על ראש רשעים בגיהנם , שנאמר, "הִ נֵה סַּ עֲרַּ ת ה' חֵ מָ ה יָצְ אָ ה וְ סַּ עַּ ר מִ תְ חֹולֵל עַּ ל ר ֹאש רְ שָ עִ ים יָחּול " )ירמיהו כ"ג י"ט(. ו לדברי רב אחא בר יעקב, נהר דינור נשפך על ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 כביכול אף כלפי צבא שכינה הוזקקנו לומר כך, כמו בבשר ודם שיכול לומר בו מיעוט . ]רש"י[. 2 ויוצאים ממנו מלאכים ואומרים שירה ומיד נטרדים. והכי מצינו במדרש חדשים לבקרים, שבורא מלאכים בכל יום ואומרים שירה ונטרדין להן כדאמר בסמוך משום שיש אות במלאכים הקבועים שממתינים זה לזה לומר שירה, ואלו החדשים שאינם יודעים הדת ממהרין לשורר ונתחייבו כליה, והיינו אשר תקנו ויסדו אנשי כנסת הגדולה ביוצר "ונותנין רשות זה לזה קדושה כולם כאחד עונין ואומרים" וגם למעלה "יוצר משרתים ואשר משרתיו כולם עומדים ברום עולם" כלומר בכל יום בורא חדשים ונטרדין אבל משרתיו קבועים ועומדין לעד. ]תוס' [. 3 ותימה הוא, וכי עביד דינא בלא דינא כי מה פשעו להיות בגיהנם. ונראה לפרש וטרדן שלא נבראו ביחד כי אם מעט לכל דור ודור כדי שלא יחריבו העולם . ] תוס'[. אשר קומטו, הם תתקע"ד דורות שהיו צריכים 3 לבוא לעולם ולא באו , וניתנו בגיהנם , ועליהם הוא נשפך, שנאמר "אֲ שֶ ר קֻ מְ טּו וְ ל ֹא עֵ ת נָהָ ר יּוצַּ ק יְסֹודָ ם" )איוב כ"ב ט"ז(. אותם שקומטו נתבאר שלדעת רב אחא בר יעקב, אותם שנאמר עליהם "אֲ שֶ ר קֻ מְ טּו וְ ל ֹא עֵ ת נָהָ ר יּוצַּ ק יְסֹודָ ם", הם תתקע"ד דורות שהיו צריכים להיברא ולא נבראו. וכן אמר רבי שמעון החסיד, שהכתוב הזה מדבר בתשע מאות ושבעים וארבע דורות שהיו צריכים להיברא קודם שנברא העולם, ולא נבראו . שכן התורה היתה צריכה להינתן לאלף דור, כמו שנאמר, "זָכַּר לְעֹולָם בְ רִ יתֹו דָ בָ ר צִ ּוָה לְאֶ לֶף דֹור" )תהילים ק"ה ח'(, וכשראה הקדוש ברוך הוא שאין העולם מתקיים בלא תורה, עמד וטרדם, ונתנה לסוף עשרים וששה דורות. שמאדם הראשון עד משה רבינו עשרים ושש דורות, וכל שאר תשע מאות שבעים וארבעה דורות, עמד הקדוש ברוך הוא ושתלם בכל דור ודור, והם הם עזי פנים שבדור. דף יד ולדברי רב נחמן בר יצחק, הכתוב "אֲ שֶ ר קֻּ מְּ טּו " לברכה נאמר, ומדבר בתלמידי חכמים,
69 דף יד מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין שמקמטים עצמם על דברי תורה בעולם הזה, שהקדוש ברוך הוא מגלה להם סוד לעולם הבא, שנאמר, "אֲ שֶ ר קֻ מְ טּו וְ ל ֹא עֵ ת נָהָ ר יּוצַּ ק יְסֹודָ ם". בריאת מלאכי השרת שמואל אמר לחייא בר רב, "בר אריא", כלומר בנו של ארי, בוא ואומר לך דבר, מאותם דברים מעולים שאמר אביך. כל יום ויום נבראים מלאכי השרת מנהר דינור, ואו מרים שירה, ובטלים, שנאמר, "חֲ דָ שִ ים לַּבְ קָ רִ ים רַּ בָ ה אֱ מּונָתֶ ָך" )איכה ג' כ"ג(. ו חולק הוא על רבי שמואל בר נחמני, שהיה אומר משמו של רבי יונתן, כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא, נברא ממנו מלאך אחד, שנאמר, "בִ דְ בַּ ר ה' שָ מַּ יִם נַּעֲשּו ּובְ רּוחַּ פִ יו כָל צְ בָ אָ ם" )תהלים ל"ג ו'(. בישיבה נראה כזקן ובמלחמה נראה כבחור אמרו חכמים, אין לך נאה בישיבה אלא זקן . ואף הקדוש ברוך הוא, כשהוא בישיבה, נראה כזקן . כמו שנראה לדניאל, שאמר, "חָ זֵה הֲ וֵית עַּ ד דִ י כָרְ סָ וָן רְ מִ יו וְ עַּ תִ יק יֹומִ ין יְתִ ב לְבּושֵ ּה כִ תְ לַּג חִ ּוָר ]=לבושו כשלג לבן[ ּושְּ עַּ ר רֵ אשֵ ּה כַּעֲמַּ ר נְּקֵ א ]=ושער ראשו כצמר נקי[ כָרְ סְ יֵּה שְ בִ יבִ ין דִ י נּור גַּלְגִ לֹוהִ י נּור דָ לִק" )דניאל ז' ט'(. ו עוד אמרו חכמים, אין לך נאה במלחמה אלא בחור. ואף הקדוש ברוך הוא, כשהוא במלחמה נראה כבחור, כמו שנאמר בשיר השירים, "ר ֹאשֹו כֶתֶ ם פָז קְּ וֻּצֹותָׁ יו תַּ לְּתַּ לִים שְּ חֹרֹות כָׁעֹורֵ ב" )שה"ש ה' י"א(. שני כסאות בסוף הפסוק הנזכר לעיל בדניאל, נאמר, "כָרְ סְ יֵּה שְ בִ יבִ ין דִ י נּור" כלומר, כסאו ניצוצות של אש. ומשמע שיש לו כסא אחד. ובתחילת הכתוב נאמר, "עַּ ד דִ י כָרְ סָ וָן רְ מִ יו וְ עַּ תִ יק יֹומִ ין יְתִ ב" כלומר עד הוטלו שני כסאות והקדוש ברוך הוא יושב. ומשמע שיש שני כסאות. ונחלקו חכמים למה יש כסא שני. מתחילה אמר רבי עקיבא, ששני כסאות אלו, אחד לו ואחד לדוד. ורבי יוסי הגלילי אמר לו, עקיבא, עד מתי אתה עושה שכינה חול, להושיב אדם בצדו. אלא שני כסאות אלו לו הם, אחד לדין ואחד לצדקה. וקיבל רבי עקיבא דבריו. ורבי אלעזר בן עזריה אמר לו, עקיבא, מה לך אצל הגדה, כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות, כלומר חדל מדבריך, עד שתגיע אצל נגעים ואהלות, שהן הלכות עמוקות. ושני כסאות אלו, האחד כסא לשבת עליו , והשני שרפרף להדום רגליו . שנאמר, "כֹה אָ מַּ ר ה' הַּ שָ מַּ יִם כִ סְ אִ י וְ הָ אָ רֶ ץ הֲ דֹם רַּ גְ לָי אֵ י זֶה בַּ יִת אֲ שֶ ר תִ בְ נּו לִי וְ אֵ י זֶה מָ קֹום מְ נּוחָ תִ י" )ישעיהו ס"ו א'(. שמונה עשרה קללות קילל ישעיה כשבא רב דימי אמר, שמונה עשרה פורענויות נתנבא ישעיה שיבואו על ישראל ובכל אלו לא נתקררה דעתו , עד שאמר פורענות נוספת אחר כל אלו . ואלה הן תשע עשרה הפורענויות הללו : "כִ י הִ נֵה הָׁ אָׁ דֹון ה' צְּ בָׁ אֹות מֵ סִ יר מִ ירּושָׁ לַּ ִם ּומִ יהּודָׁ ה )א( מַּ שְ עֵן )ב( ּומַּ שְ עֵ נָה )ג( כֹל מִ שְ עַּ ן לֶחֶ ם )ד( וְ כֹל
70 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יד פרק שני אין דורשין מִ שְ עַּ ן מָ יִם. )ה( גִ בֹור )ו( וְ אִ יש מִ לְחָ מָ ה )ז( שֹופֵט )ח( וְ נָבִ יא )ט( וְ קֹסֵ ם )י( וְ זָקֵ ן. )יא( שַּ ר חֲ מִ שִ ים )יב( ּונְשּוא פָנִים )יג( וְ יֹועֵץ )יד( וַּחֲ כַּם חֲ רָ שִ ים )טו( ּונְבֹון לָחַּ ש. )טז( וְ נָתַּ תִ י נְעָ רִ ים שָ רֵ יהֶ ם )יז( וְ תַּ עֲלּולִים יִמְ שְ לּו בָ ם. )יח( וְ נִגַּש הָ עָ ם אִ יש בְ אִ יש וְ אִ יש בְ רֵ עֵ הּו )יט( יִרְ הֲ בּו הַּ נַּעַּ ר בַּ זָקֵ ן וְ הַּ נִקְ לֶה בַּ נִכְ בָ ד. )ישעיה ג' א' -ה'(. א. "מַּ שְּ עֵ ן " – אלו בעלי מקרא. ב. "מַּ שְּ עֵ נָׁה " – אלו בעלי משנה. כגון רבי יהודה בן תימא וחבריו. ונחלקו רב פפא וחכמים כמה משניות היו בימיהם. אחד אומר שהיו שונים שש מאות סדרי משנה. ואחד אומר שהיו שונים שבע מאות סדרי משנה. ג . " כֹל מִ שְּ עַּ ן לֶחֶ ם " – אלו בעלי תלמוד , שיש לסמוך על הוראת ם כסמיכת לחם . וכן נאמר, " לְכּו לַּחֲ מּו בְ לַּחֲ מִ י ּושְ תּו בְ יַּיִן מָ סָ כְ תִ י " ) משלי ט' ה'(. ד. "וְּ כֹל מִ שְּ עַּ ן מָׁ יִם" – אלו בעלי אגדה, שמושכים לבו של אדם כמים באגדה. ה. "ּגִ בֹור" – זה בעל שמועות, ששמע הלכות פסוקות מרבותיו, ושגורות בפיו. ו . "וְּ אִ יש מִ לְּחָׁ מָׁ ה" – זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. ז. "שֹופֵט" – זה דיין שדן דין אמת לאמיתו . ח. "וְּ נָׁבִ יא " – כמשמעו. ט. "וְּ קֹסֵ ם" – זה מלך, שנאמר, "קֶ סֶ ם עַּ ל שִ פְ תֵ י מֶ לְֶך בְ מִ שְ פָט ל ֹא יִמְ עַּ ל פִ יו" )משלי ט"ז י'( י. "וְּ זָׁקֵ ן " – זה שראוי לישיבה, וליטול ממנו עצה בכל דבר חכמה. ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 שהיה בעל מעשים יותר מכל בני דורו. ]תוס'[. 2 ולאו משום שלא היה חשוב למעלה אלא משום שגם בדורו היו אנשי מעשה כמותו. ]תוס'[. יא. " שַּ ר חֲ מִ שִ ים " – אל תקרי "שַּ ר חֲ מִ שִ ים", אלא "שר חומשים", זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה. דבר אחר, "שַּ ר חֲ מִ שִ ים" בן חמישים שנה שהוא ראוי להעמיד לפניו מתורגמן לדרוש ברבים וכמאמר רבי אבהו, מכאן שאין מעמידים מתורגמן על הצבור פחות מחמשים שנה. יב. "ּונְּשּוא פָׁנִים" – זה שנושאים פנים לדורו בעבורו . ובכלל זה, מי שנושאים פנים לדורו 1 בעבורו למעלה, כרבי חנינא בן דוסא שהכל ניזונין בזכותו, כמבואר במסכת תענית שאמר הקדוש ברוך הוא כל העולם אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני. וכן מי שנושאים פנים לדורו בעבורו למטה, כרבי אבהו שבית הקיסר היו . 2 מכבדים את ישראל בשבילו יג. "וְּ יֹועֵ ץ" – שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים . יד. "וַּחֲ כַּם חֲ רָ שִ ים" – "וַּחֲ כַּם", זה תלמיד המחכים את רבותיו . "חֲ רָׁ שִ ים ", שבשעה שפותח בדברי תורה, הכל נעשי ם כחרשים. טו . "ּונְּבֹון לָחַּ ש" – "ּונְבֹון", זה המבין דבר מתוך דבר. "לָׁחַּ ש", זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש, כגון אב בית דין ולבו דואג בקרבו. טז. "וְּ נָׁתַּ תִ י נְּעָׁ רִ ים שָׁ רֵ יהֶ ם" – אמר רבי אלעזר, "נְעָ רִ ים " אלו בני אדם שמנוערי ם מן המצות. יז. "וְּ תַּ עֲלּולִים יִמְּ שְּ לּו בָׁ ם" – אמר רב אחא בר יעקב, "וְ תַּ עֲלּולִים" הם שועלים בני שועלים. יח. "וְּ נִּגַּש הָׁ עָׁ ם אִ יש בְּ אִ יש וְּ אִ יש בְּ רֵ עֵ הּו ".
71 דף יד מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין יט. " יִרְּ הֲ בּו הַּ נַּעַּ ר בַּ זָׁקֵ ן וְ הַּ נִקְ לֶה בַּ נִכְ בָ ד" – רק בקללה זו נתקררה דעתו, שאמר "יִרְ הֲ בּו הַּ נַּעַּ ר בַּ זָקֵ ן", כלומר בני אדם שמנוערים מן המצות ירהבו במי שממולא במצות כרמון . "וְּ הַּ נִקְּ לֶה בַּ נִכְּ בָׁ ד", מי שחמורות דומות עליו כקלות, ירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות. לא פסקו אנשי אמנה מירושלים אמר רב קטינא, אפילו בשעת כשלונה של ירושלים, לא פסקו מהם בעלי אמנה דוברי אמת. שנאמר )ישעיה ג' ו'-ז'(, "כִ י יִתְ פֹש אִ יש בְ אָ חִ יו בֵ ית אָ בִ יו שִ מְ לָה לְכָה קָ צִ ין תִ הְ יֶה לָנּו וְ הַּ מַּ כְ שֵ לָה הַּ ז ֹאת תַּ חַּ ת יָדֶ ָך". כלומר שכשיתפסו את אחד למנותו ראש עליהם, משום שיש בידו דברי תורה הנקראים "שִ מְ לָה" "וְ הַּ מַּ כְ שֵ לָה" ]מטעם שיתבאר בעזה"י בסמוך[. לא יסכים, אלא, "יִשָ א" כלומר ישבע "בַּ יֹום הַּ הּוא לֵאמֹר ל ֹא אֶ הְ יֶה חֹבֵ ש" כלומר איני מחובשי בית המדרש "ּובְ בֵ יתִ י אֵ ין לֶחֶ ם" הוא המקרא "וְ אֵ ין שִ מְ לָה" היא ה משנה והתלמוד, "ל ֹא תְ שִ ימֻ נִי קְ צִ ין עָ ם". מבואר, שמודה הוא על האמת, לומר לא למדתי, אף שהיה יכול לומר למדתי ושכחתי, הרי שהיו אנשי אמנה. פסקו אנשי אמנה מירושלים נתבאר שלא פסקו אנשי אמנה דוברי אמת מירושלים וכל מי שלא למד היה מודה שלא למד. ודווקא בדברי תורה לא פסקו מירושלים אנשי אמנה. אבל במשא ומתן פסקו . כמאמר רבא, לא חרבה ירושלים, עד שפסקו ממנה בעלי אמנה, שנאמר "שֹוטְ טּו בְ חּוצֹות יְרּושָ לַּ ִם ּורְ אּו נָא ּודְ עּו ּובַּ קְ שּו בִ רְ חֹובֹותֶ יהָ אִ ם תִ מְ צְ אּו אִ יש אִ ם יֵש עֹשֶ ה מִ שְ פָט מְ בַּ קֵ ש אֱ מּונָה וְ אֶ סְ לַּח לָּה" )ירמיהו ה' א'(. דברי תורה נקראים שמלה ומכשלה נתבאר שדברי תורה נקראים שמלה ומכשלה. ומבואר שנקראים הם שמלה אצל אלו שאינם בקיאים בהם. שאצלם דברי התורה הם דברים שמתכסים מפניהם כשמלה , שכששואלים דבר, מתחבאים, כדי שלא ישאלו אותם. ונקראים דברי תורה מכשלה , משום שהם דברים שאין בני אדם עומדי ם עליה ם , אלא אם כן נכשל ו בה ם , ש כשהתלמיד נכשל בשמועתו פעם ראשונה ושניה , הוא נותן לב לעמוד על שמועתו . לדרוש במעשה מרכבה בדרך כבוד מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור, והיה מהלך בדרך, ורבי אלעזר בן ערך מחמר אחריו . אמר לו רבי אלעזר, רבי, שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה. השיב לו רבן יוחנן, לא כך שניתי לכם, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. אמר לו רבי אלעזר, רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. אמר לו רבן יוחנן אמור. מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור, ונתעטף, וישב על האבן תחת הזית. אמר לו רבי אלעזר, רבי, מפני מה ירדת מעל החמור? השיב לו רבן יוחנן, אפשר אתה דורש במעשה מרכבה, ושכינה עמנו , ומלאכי השרת
72 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יד פרק שני אין דורשין מלוים אותנו , ואני ארכב על החמור. כשדרש רבי אלעזר בן ערך במעשה מרכבה מיד פתח רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה, ודרש, וירדה אש מן השמים, וסיבבה כל האילנות שבשדה. פתחו כולן , ואמרו שירה, ומה שירה אמרו? "הַּ לְּלּו אֶ ת ה' מִ ן הָׁ אָׁ רֶ ץ תַּ נִינִים וְּ כָׁל תְּ הֹמֹות ... עֵ ץ פְּ רִ י וְּ כָׁל אֲ רָׁ זִ ים ... הַּ לְּלּויָּׁה " )תהלים קמ"ח ז'- י"ד(. נענה מלאך מן האש ואמר, הן הן מעשה המרכבה. שמחת רבן יוחנן בן זכאי על כך עמד רבן יוחנן בן זכאי , ונשקו על ראשו , ואמר , ברוך ה' אלהי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו , שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה , יש נאה דורש ואין נאה מקיים , נאה מקיים ואין נאה דורש , אתה נאה דורש ונאה מקיים , אשריך אברהם אבינו , שאלעזר בן ערך יצא מחלציך . כשדרש רבי יהושע במעשה מרכבה כשנאמרו הדברים לפני רבי יהושע, היה הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך, אמרו, אף אנו נדרוש במעשה מרכבה. פתח רבי יהושע ודרש, ואותו היום תקופת תמוז היה, ואף על פי כן נתקשרו שמים בעבים , ונראה כמין קשת בענן , והיו מלאכי השרת מתקבצים ובאים לשמוע, כבני אדם שמתקבצים ובאים לראות במזמוטי חתן וכלה הם מיני שחוק שמשחקין לפניהן. שמחת רבן יוחנן בן זכאי על כך הלך רבי יוסי הכהן, וסיפר דברים הללו לפני רבן יוחנן בן זכאי. אמר רבן יוחנן, אשריכם ואשרי יולדתכם, אשרי עיני שכך ראו , ואף אני ואתם בחלומי מסובים היינו על הר סיני, ונתנה עלינו בת קול מן השמים, עלו לכאן עלו לכאן , טרקלין גדולים ומצעות נאות מוצעות לכם, אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנים לכת שלישית של כיתות היושבות לפני השכינה. שלש הרצאות הן רבי יוסי ברבי יהודה אומר , שלש הרצאות הן , כלומר שלושה היו, שהרצו דברים במעשה מרכבה. )א( רבי יהושע הרצה דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי . )ב( רבי עקיבא הרצה לפני רבי יהושע . )ג( חנניא בן חכינאי הרצה לפני רבי עקיבא . והכוונה, ששלושה אלו, זה הרצה לפני זה, וזה הרצה לפני זה, שחנניא הרצה לפני רבי עקיבא, ורבי עקיבא הרצה לפני רבי יהושע, ורבי יהושע הרצה לפני רבן יוחנן . והרי זו הרצאה שנשתלשה מזה לזה. אבל בלא שילוש היו הרצאות נוספות, כגון רבי אלעזר בן ערך שהרצה לפני רבן יוחנן. ארבעה נכנסו בפרדס ארבעה נכנסו בפרדס, כלומר עלו לרקיע על ידי שם, וכל אחד ארע בו דבר שונה: א. בן עזאי. הוא הציץ לצד השכינה, ומת, ועליו הכתוב אומר, "יָקָ ר בְ עֵ ינֵי ה' הַּ מָ וְ תָ ה לַּחֲ סִ ידָ יו" ) תהלים קט"ז ט"ו( . כלומר, הוקשה מיתתו לפני ה', לפי
73 דף יד מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין שמת בחור. ואף על פי שהיה הדבר קשה, מת, כי אי אפשר שלא ימות. משום שנאמר "כִ י ל ֹא יִרְ אַּ נִי הָ אָ דָ ם וָחָ י" )שמות ל"ג כ' (. ב. בן זומא. הוא הציץ לצד שכינה, ונפגע, כלומר נטרפה דעתו. ועליו הכתוב אומר, "דְ בַּ ש מָ צָ אתָ אֱ כֹל דַּ יֶךָ פֶן תִ שְ בָ עֶ נּו וַּהֲ קֵ אתֹו" )משלי כ"ה ט"ז(. ג. אחר. כפי הוא אלישע בן אבויה. והוא קיצץ בנטיעות1 שיתבאר בעזה"י בדף ט"ו. ועליו הכתוב אומר, "אַּ ל תִ תֵ ן אֶ ת פִ יָך לַּחֲ טִ יא אֶ ת בְ שָ רֶ ָך וְ אַּ ל ת ֹאמַּ ר לִפְ נֵי הַּ מַּ לְאָ ְך כִ י שְ גָגָה הִ יא לָמָ ה יִקְ צֹף הָ אֱ לקִ ים עַּ ל קֹולֶָך וְ חִ בֵ ל אֶ ת מַּ עֲשֵ ה יָדֶ יָך" )קהלת ה' ה'(. ד. רבי עקיבא. והוא יצא בשלום . וכן אמרו בסוף דף ט"ו רבי עקיבא , עלה בשלום , וירד בשלום , ועליו הכתוב אומר , " מָ שְ כֵנִי אַּ חֲ רֶ יָך נָרּוצָ ה הֱ בִ יאַּ נִי הַּ מֶ לְֶך חֲ דָ רָ יו נָגִ ילָ ה וְ נִשְ מְ חָ ה בָ ְך נַּזְ כִ ירָ ה דֹדֶ יָך מִ יַּיִן מֵ ישָ רִ ים אֲ הֵ בּוָך " )שה"ש א' ד'(. ועוד אמרו שם, שאף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו , אמר להם הק דוש ברוך הוא, הניחו לזקן זה, שראוי להשתמש בכבודי. ובדף ט"ז יתבאר בעזה"י כיצד עלה בידו הדבר. לא יוציא שקר למעלה אף בשוגג כשנכנסו כל הארבעה לפרדס אמר להם רבי עקיבא, כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור שהוא מבהיק כמים צלולים, אל תאמרו , "מים ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 כלומר קלקל ועיות , כ מי שנכנס לפרדס ומקצץ הנטיעות, ולפי שדימה אותן בתחלת הדברים לנכנס לפרדס, נקט לישנא דקיצץ בנטיעות . ]רש"י[. 2 משום שאף מחירו אסור לקרבן שאלו לו טפי מאחריני וכן פ ירש רש "י . ] תוס' [. 3 פ ירש רש"י , שהיא אומרת בתולה אני , ואי שכיחא דשמואל מהימנא . וקשה להר"י דהא פרק קמא דכתובות תנן , היתה מעוברת מה טיבו של מים יש כאן , איך נלך". משום שנאמר, "ל ֹא יֵשֵ ב בְ קֶ רֶ ב בֵ יתִ י עֹשֵ ה רְ מִ יָה דֹבֵ ר שְּ קָׁ רִ ים ל ֹא יִכֹון לְּנֶגֶד עֵ ינָׁי" ) תהלים ק"א ז'(. לסרס כלב בענין מומי הקרבנות נאמר , " ּומָׁ עּוְך וְּ כָׁתּות וְּ נָׁתּוק וְּ כָׁרּות לֹא תַּ קְּ רִ יבּו לַּה' ּובְ אַּ רְ צְ כֶם לֹא תַּ עֲשּו " ) ויקרא כ"ב כ"ד(. ואמרו, שסוף הכתוב " ּובְּ אַּ רְּ צְּ כֶם לֹא תַּ עֲשּו ", מלמד , שדברים אלו אסור לעשותם אף שלא בקרבנות , כלומר אסור לסרס בעלי חיים. ושאלו את בן זומא, האם דווקא בדברים שהסירוס פוסל אותם לקרבן, אסרו לסרס מכל וכל, אבל דברים שגם בלא סירוס אסורים 2 לקרבן, כגון כלב , לא נאסר הסירוס, או שגם בכלב הסירוס אסור. והשיב להם, מאחר שנאמר "ּובְ אַּ רְ צְ כֶם ל ֹא תַּ עֲשּו", כל מה שבארצכם אסור בסירוס, וגם מה שאינו ראוי להקרבה. בתולה שעיברה מהו לכהן גדול כהן גדול נושא בתולה ולא בעולה, שנאמר, "וְ הּוא אִ שָ ה בִ בְ תּולֶיהָ יִקָ ח" )ויקרא כ"א(. ושאלו את בן זומא, מה דין אשה מעוברת, שאומרת שיש לה בתולים, ואם ישאנה ייווכח בכך, או שנשא אשה המוחזקת כבתולה, וכך . 3 היתה כשבעל אותה, ואחר כך נמצאת מעוברת
74 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף טו פרק שני אין דורשין האם מאחר שהיא מעוברת, ודאי נבעלה, ומה שנמצאת בתולה, כי נבעלה בהטיה. וכמאמר שמואל, יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם, והנבעלת כן, אף על פי שבתוליה שלמים, הרי היא בעולה, ואם כן אסורה לכהן. דף טו השיב בן זומא, אין לחוש שנבעלה בהטיה ונשארה שלמה, כי אין הדבר שכיח, אלא וודאי לא נבעלה, ומה שנמצאת מעוברת, כי נתעברה באמבטי, כלומר רחצה באמבטי שהטיח שם אדם קודם לכן שכבת זרע, ונכנס הזרע במעיה, ואם כן , בתולה היא, ומותרת לכהן גדול. ואף שאמר שמואל, כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינו מזרעת, כוונתו, שביציאה מהאדם היא יורה כחץ, אבל אחר כך יכולה לעבר אף באמבטי. בין מים העליונים למים התחתונים מעשה ברבי יהושע בן חנניה, שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית, וראהו בן זומא, ולא עמד מלפניו. אמר לו רבי יהושע, מאין תבוא ולאין בן זומא, שלבך טרוד? אמר לו בן זומא, צופה הייתי במעשה בראשית, ומתבונן, בין מים העליונים למים התחתונים, ואין בין זה לזה במקום חיבורן, מקום קשרי כיפת הרקיע בקרקע, אלא שלש אצבעות בלבד. שנאמר, "וְ הָ אָ רֶ ץ הָ יְתָ ה תֹהּו וָבֹהּו וְ חֹשֶ ְך עַּ ל פְ נֵי תְ הֹום ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא וכו' רבי יהושע אמר לא מפיה אנו חיין כו' . והכא משמע דקבעיא אליבא דכ ולי עלמא. ושמא כאן שאף היא בכלל האיסור כדכתיב " והוא אשה בבתוליה יקח " קרי ביה יקיח נאמנת . ולהר"י נראה דטרחינן לבודקה ע ל פי חבית כדאיתא בריש כתובות , ואי דשמואל לא שכיח לא טרחינן ומוקמה בחזקת בעולה . אי נמי קמיבעיא ליה בהך דבדקנוה ע ל פי החבית אי חיישינן שמא לא נבדקה יפה דשמואל לא שכיח . וכן מסקינן בריש תינוקת שאני שמואל דרב גובריה . אך קשה להר"י דהא מסקינן בכתובות בשמעתין דדם מיפקד פקיד דרוב בקיאין בהטייה . וי ש לומר, דודאי תחילת ביאה רוב בקיאין בשעת מעשה , אבל גמר כדי שתתעבר אי אפשר כי אם לשמואל . ] תוס' [. וְ רּוחַּ אֱ לקִ ים מְ רַּ חֶ פֶת עַּ ל פְ נֵי הַּ מָ יִם" )בראשית א' ב'(, כמו יונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת. אמר להם רבי יהושע לתלמידיו , עדיין בן זומא מבחוץ, כלומר לא נכנס להבין ולדעת הדבר על בריו. שהרי הכתוב "וְ רּוחַּ אֱ לקִ ים מְ רַּ חֶ פֶת עַּ ל פְ נֵי הַּ מָ יִם" מדבר ביום הראשון של הבריאה, והבדלה בין מים עליונים למים תחתונים היתה ביום שני, שנאמר בו, "וַּי ֹאמֶ ר אֱ ל קִ ים יְהִ י רָ קִ יעַּ בְ תֹוְך הַּ מָ יִם וִ יהִ י מַּ בְ דִ יל בֵ ין מַּ יִם לָמָ יִם " )בראשית א' ו'(. ואמר רב אחא בר יעקב שההבדל בין מים עליונים למים תחתונים הוא כמלא נימא כלומר כעובי שערה. ורבנן אומרים שההבדל בין מים עליונים למים תחתונים, הוא כרווח שיש בגודא דגמלא, הוא גשר העשוי מלוחות סמוכים זה לזה, שיש בין לוח ללוח רווח מועט. ו מר זוטרא או רב אסי אמרו , שההבדל בין מים עליונים למים תחתונים הוא כרווח שיש בין שתי גלימות הפרוסות זו על זו . ויש אומרים, שההבדל בין מים עליונים למים תחתונים, הוא כרווח שיש בין שתי כוסות הכפופות זו על זו . אחר קיצץ בנטיעות לעיל נתבאר, שכשנכנס אחר בפרדס, קלקל ועיוות. וכך היה הדבר. ראה את מיטטרון , שניתן לו רשות לשבת,
75 דף טו מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין לכתוב את הזכויות של ישראל. ואמר, הלא למדנו, שלמעלה אין לא ישיבה, ולא תחרות, ולא עורף, שיש להם פנים מכל צד, ולא עיפוי כלומר עייפות, שמא חס ושלום שתי רשויות הן . הוציאו את מיטטרון , והיכוהו שיתין פולסי 1 דנורא, כלומר ששים הכאות במקל של אש . ואמרו לו, מדוע כשראית את אחר, לא קמת מפניו. וניתנה למיטטרון רשות למחוק את זכויותיו של אחר . יצתה בת קול ואמרה, "שּובּו בָׁ נִים . שֹובָׁ בִ ים" )ירמיהו ג' י"ד( חוץ מאחר2 אמר אחר על עצמו, הואיל ו נטרד אדם זה מאותו עולם, יצא ויהנה בעולם הזה. ויצא אחר ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 להודיע לו שאין יכולת למטטרון יותר מאחריני . ] תוס' [. 2 בירושלמי מפרש למה אירע לו כך . ו איכא טפי מקראות שדורש , והיה הורג דוברי דברי תורה , ואמר כל תלמיד דהוה חמי ליה הוה קטיל , ולא עוד דהוה על לבית ועדא הוה חמי טליא קמיה סופרא ואמר מאן אלו עבדין הכא כו' כיון דהוו שמעין ליה שבקין ואזלין . וקאמר ליה ר בי מאיר מאי דכתיב " את כל אשר לאיוב למשנה ", ואמר לו שכפל לו ממונו . והוא השיב שר בי עקיבא דריש ליה בזכות מצות ומעשים טובים " ברך מראשיתו " ומייתי ליה " טוב אחרית דבר מראשיתו " ודריש ליה ר בי מאיר לאדם שהוליד בנים בילדותו ומתו ובזקנותו הוליד ונתקיימו , ואמר לו ר בי עקיבא רבך לא כך דרש אלא " טוב אחרית דבר " שהוא טוב מראשיתו , ובי הוה המעשה , אבויה אב י הוה מגדולי ירושלים , וביום שבא למהולי קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד , ולר בי אליעזר ולר בי יהושע במקום אחר , מן דאכלין ושתין שרין מטפחין ומרקדים , אמרי עד דאלין עסקין בדידהו נעסוק בדידן ישבו ונתעסקו בדברי תורה , ירדה אש מן השמים והקיפה אותן , אמר לון אבויה אבא , גברין מה באתם לשרוף ביתי , אמרו לו ח ס ושלום אלא יושבין היינו וחוזרין דברי תורה מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני לא באש נתנו ? אמר הואיל וכך כחה של תורה , אם יתקיים הבן הזה לתורה אני מפרישו , ולפי שלא היתה כונתו לשמים לפיכך לא נתקיימו בו . ובמקום שיש בגמרא שלנו אחורי הפרגוד יש לשם מאחורי בית קדשי הקדשים . עוד איתא התם , שהיה רוכב ביו ם הכפורים שחל להיות בשבת ושמע כו' ומייתי ההוא דפרק קמא דקדושין שראה אחד שנטל הבנים ושילח את האם וכי אייתי נפל ומת ולא היה דורש כר בי יעקב כדמייתי התם . ועוד איתא שראה לשון רבי יהודה הנחתום נתון בפי כלב והיינו גברא רבה דקדושין , ורבי נתן אומר כשהיתה אמו מעוברת ממנו עברה לפני ע בודה זרה והריחה מאותו המין ואכלה והיה אותו המין מזדעזע בגופה כעכנא , ולבסוף חלה מתנונא . ואמרו לו לר בי מאיר רבך אבאיש , אז ל גביה לבקרתי ה וא מר ליה חזור בך , אמר אי הדרנא מתקבלין , אמר ליה והכתיב " תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם " בכה אלישע ונפטר . א מר רבי מאיר דומה שמתוך תשובה נפטר , וכי מן דקברוניה ירדה אש מן השמים ושרפה אותו . וא מרו לו לר בי מאיר הא קבר דרבך אוקיד , אתא וקא פריס גלימיה עליה ואמר ליני הלילה וגו ליני פה בעולם הזה שדומה ללילה והיה בבוקר לעולם הבא אם יגאלך טוב יגאל זה הקדוש ברוך הוא שנאמר טוב ה' לכל יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי , אמרו ליה אין אמרין לך בההיא עלמא למאן את בעי למקרבה קדמייתא לאבוך או לרבך , א מר לון מיקרב לרבי קדמוי ובתר כן לאבא . א מרו ליה ושמעינן לך , א מר להו ולא כן תנינן , מצילין תיק הספר עם הספר מצילין אלישע בזכות תורתו . ]תוס'[. 3 ל פי הדעה הזו צריך לומר שהדבר שברא כנגדו אינו הניגוד שלו אלא מה שמסייע לו ומשלים אותו לעומתו, כמו בכתוב "עזר כנגדו". ולעניין ההשלמה והסיוע בין הימים והנהרות יש לומר משום שמקור המים בימים הוא מהנהרות, וכמו שנאמר "כל הנחלים הולכים אל הים". ולעניין ההשלמה בין ההרים והגבעות לא מצאתי הגדרה ברורה מהו הר ומהי גבעה, אבל חז"ל הלא המשילו את ההרים לאבות ואת הגבעות לאמהות, הרי שהם הבינו שהיחס בין ההרים לגבעות הוא היחס כמו בין האיש והאשה, ועל היחס הזה כבר מפורש בכתוב שהוא עניין "עזר כנגדו". לתרבות רעה. יצא מצא זונה ותבעה. שאלה אותו, וכי אין אתה אלישע בן אבויה. עקר צנון מערוגה בשבת, ונתן לה. אמרה, אחר הוא. "ּגַּם אֶ ת זֶה לְּעֻּמַּ ת זֶה עָׁ שָׁ ה הָׁ אֱ ֹלקִ ים" שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה, מהו שנאמר, "בְ יֹום טֹובָ ה הֱ יֵה בְ טֹוב ּובְ יֹום רָ עָ ה רְ אֵ ה גַּם אֶ ת זֶה לְעֻמַּ ת זֶה עָ שָ ה הָ אֱ לקִ ים עַּ ל דִ בְ רַּ ת שֶ ל ֹא יִמְ צָ א הָ אָ דָ ם אַּ חֲ רָ יו מְ אּומָ ה " ) קהלת ז' י"ד(. השיב רבי מאיר, כל מה שברא הקדוש ברוך הוא, ברא דבר כנגדו . ברא הרים, ברא גבעות. 3 ברא ימים, ברא נהרות .
76 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף טו פרק שני אין דורשין אמר לו אחר, רבי עקיבא רבך, לא אמר כך, אלא, ברא צדיקים ברא רשעים. ברא גן עדן 1 ברא גיהנם . כל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם. זכה צדיק, נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן. נתחייב רשע, נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם. ו אמר רב משרשיא , שענין זה, ש הצדיקים נוטלים שני חלקים בגן עדן , מבואר בכתוב. שנאמר , " תַּ חַּ ת בָ שְ תְ כֶם מִ שְ נֶה ּוכְ לִמָ ה יָרֹנּו חֶ לְקָ ם לָכֵן בְּ אַּ רְּ צָׁ ם מִ שְּ נֶה יִירָׁ שּו שִ מְ חַּ ת עֹולָם תִ הְ יֶה לָהֶ ם" ) ישעיהו ס"א ז'(. וענין זה, ש הרשעים נוטלים שני חלקים בגיהנם , מבואר בכתוב, שנאמר , " יֵבֹשּו רֹדְ פַּי וְ אַּ ל אֵ בֹשָ ה אָ נִי יֵחַּ תּו הֵ מָ ה וְ אַּ ל אֵ חַּ תָ ה אָ נִי הָ בִ יא עֲלֵיהֶ ם יֹום רָ עָ ה ּומִ שְּ נֶה שִ בָׁ רֹון שָׁ בְּ רֵ ם " ) ירמיהו י"ז י"ח(. "ל ֹא יַּעַּ רְּ כֶנָׁה זָׁהָׁ ב ּוזְּ כֹוכִ ית ּותְּ מּורָׁ תָׁ ּה כְּ לִי פָׁז" שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה, מהו שנאמר, " ל ֹא יַּעַּ רְ כֶנָה זָהָ ב ּוזְ כֹוכִ ית ּותְ מּורָ תָ ּה כְ לִי פָז" )איוב כ"ח י"ז(. השיב רבי מאיר, אלו דברי תורה, שקשים לקנותן ככלי זהב וכלי פז שהם יקרים, ונוחים לאבדן על ידי שכחה ככלי זכוכית שנשברים בקלות. אמר לו אחר, רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא, מה כלי זהב וכלי זכוכית אף על פי שנשברו יש להם תקנה, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח, יש לו תקנה. אמר לו רבי מאיר אם כן אף אתה חזור בך. אמר לו אחר, כבר שמעתי מאחורי הפרגוד, "שובו ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 לפי הדעה הזו צריך לומר שהדבר שברא כנגדו היינו היפוכו. 2 "ואתי" כתיב. בנים שובבים חוץ מאחר". רבי מאיר ביקש להחזיר את אחר ולא עלה בידו מעשה באחר, שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו. לאחר זמן אמר לו אחר, מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי, עד כאן תחום שבת. אמר לו רבי מאיר, אף אתה חזור בך. אמר לו אחר, והלא כבר אמרתי לך , כבר שמעתי מאחורי הפרגוד, "שובו בנים שובבים חוץ מאחר". התחזק עליו רבי מאיר, עד שהכניסו לבית המדרש. ואמר לתינוק, פסוק לי פסוקך, כלומר אמור פסוק שלמדת. ופעמים כשעושים כן, יש למצוא רמז בתשובת התינוק. ואמר התינוק את הפסוק, "אֵ ין שָׁ לֹום אָׁ מַּ ר ה' לָׁרְּ שָׁ עִ ים " )ישעיהו מ"ח כ"ב(. הכניסו רבי מאיר לבית כנסת אחר, ואמר לתינוק, פסוק לי פסוקך. ואמר התינוק את הפסוק, "כִ י אִ ם תְּ כַּבְּ סִ י בַּ נֶתֶ ר וְּ תַּ רְּ בִ י לְָׁך בֹ רִ ית נִכְּ תָׁ ם עֲֹונְֵך לְּפָׁנַּי נְאֻ ם ה' אלקים" )ירמיהו ב' כ"ב(. הכניסו רבי מאיר לבית כנסת אחר, ואמר לתינוק, פסוק לי פסוקך. ואמר התינוק את שָׁ דּוד מַּ ה תַּ עֲשִ י כִ י תִ לְּבְּ שִ י שָׁ נִי 2 הפסוק, "וְּ אַּ תְּ כִ י תַּ עְּ דִ י עֲדִ י זָׁהָׁ ב כִ י תִ קְּ רְּ עִ י בַּ פּוְך עֵ ינַּיְִך לַּשָׁ וְּ א תִ תְּ יַּפִ י מָ אֲ סּו בָ ְך עֹגְ בִ ים נַּפְ שֵ ְך יְבַּ קֵ שּו " )ירמיהו ד' ל'(. הכניסו רבי מאיר לבית כנסת אחר עד שהכניסו לשלושה עשר בתי כנסת וכל מקום אמרו התינוקות פסוקים כאלו שמראים שאין
77 דף טו מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין הקדוש ברוך הוא חפץ בתשובתו של אחר. ובבית הכנסת האחרון , אמר התינוק את הפסוק, "וְ לָרָ שָ ע אָ מַּ ר אֱ לקִ ים מַּ ה לְָך לְסַּ פֵר חֻ קָ י וַּתִ שָ א בְ רִ יתִ י עֲלֵי פִ יָך" )תהלים נ' ט"ז(. והיה התינוק מגמגם בלשונו והיה נשמע כאילו אומר, "ולאלישע אָׁ מַּ ר אֱ ֹלקִ ים מַּ ה לְּך לְּסַּ פֵר חֻּ קָׁ י ". יש אומרים שהיה סכין בידו של אחר, וקרע בו את התינוק, ושלח קרעיו לשלושה עשר בתי כנסיות. ויש אומרים שלא היה בידו סכין, אך אמר, שאם היה בידו סכין , היה עושה כן . דינו של אחֶ ר אחַּ ר מותו כשמת אחר ]יש גורסים "כי נח נפשיה". ויש גורסים "כי שכיב"[, אמרו ברקיע, לא נדון אותו בגיהנם, משום שעסק בתורה, ולא יבוא לעולם הבא, משום שחטא. אמר רבי מאיר, מוטב שידונו אותו ו אז יבוא לעולם הבא, מתי אמות, ואעלה עשן מקברו, כלומר שאפעל שידונו אותו. וכשנפטר ]=נח נפשיה[ רבי מאיר, עלה עשן מקברו של אחר לומר שהחלו לדונו. אמר רבי יוחנן , וכי גבורה היא לשרוף את רבו , אחד היה בינינו, שנכשל ויצא לתרבות רעה, ואין כח בכולנו להביאו לעולם הבא? אם אתפסנו בידי, להביאו לעולם הבא, מי יקחנו מידי? מתי אמות, ואכבה עשן מקברו . וכשנפטר ]=נח נפשיה[ רבי יוחנן, פסק העשן מקברו של אחר לומר שהביאו לעולם הבא. פתח ספדן אחד להספיד את רבי יוחנן, ואמר, אפילו שומר הפתח של גיהנם, לא עמד לפניך רבינו בבואו להוציא אחר משם. תורתו של אחר בתו של אחר באה לפני רבי, ואמרה לו, רבי, פרנסני. שאל, בת מי את? אמרה לו, בתו של אחר אני. שאל, עדיין יש מזרעו בעולם? והלא נאמר, "ל ֹא נִין לֹו וְ ל ֹא נֶכֶד בְ עַּ מֹו וְ אֵ ין שָ רִ יד בִ מְ גּורָ יו" )איוב י"ח י"ט(. אמרה לו, זכור לתורתו , ואל תזכור מעשיו . מיד ירדה אש, וסכסכה ספסלו של רבי. בכה רבי ואמר , ומה למתגנים בה, כך, למשתבחים בה, על אחת כמה וכמה. ועל הענין הזה דרש רבא את הפסוק, "אֶ ל גִ נַּת אֱ גֹוז יָרַּ דְ תִ י לִרְ אֹות בְ אִ בֵ י הַּ נָחַּ ל לִרְ אֹות הֲ פָרְ חָ ה הַּ גֶפֶן הֵ נֵצּו הָ רִ מֹנִים" )שה"ש ו' י"א(. למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז? לומר לך, מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה, אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח, אין תורתו נמאסת. ללמוד תורה מרשעים נאמר, "כִ י שִ פְּ תֵ י כֹהֵ ן יִשְּ מְּ רּו דַּ עַּ ת וְּ תֹורָׁ ה יְּבַּ קְּ שּו מִ פִ יהּו כִ י מַּ לְּאַּ ְך ה' צְּ בָׁ אֹות הּוא" )מלאכי ב' ז'(. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הכתוב הזה מלמד, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות, יבקשו תורה מפיהו , ואם לאו , אל יבקשו תורה מפיהו . ומסקנת הגמרא, שהדברים הללו אמורים, בתלמיד קטן , שלא יוכל להיזהר, ואם ילמד מהרב הרשע תורה, ילמד ממעשיו, לחטוא כמותו. אבל תלמיד גדול, יכול להיזהר שלא לקבל מהרב הרשע את מעשיו הרעים, וילמד ממנו
78 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף טו פרק שני אין דורשין 1 רק את דברי חכמתו , כפי שיש ללמוד מהפסוקים הבאים, וכן עשה רבי מאיר שלמד תו רה מאחר. לדברי ריש לקיש יש ללמוד זאת מהפסוק, "הַּ ט אָׁ זְּ נְּך ּושְּ מַּ ע דִ בְּ רֵ י חֲ כָׁמִ ים וְּ לִבְּ ך תָׁ שִ ית לְּדַּ עְּ תִ י" ) משלי כ"ב י"ז(. כלומר, רק דבריהם שמע, אבל דעתם לא תשמע, כי רשעים הם, ואף על פי כן דבריהם שמע. ולדברי רבי חנינא יש ללמוד זאת מהפסוק, "שִ מְּ עִ י בַּ ת ּורְּ אִ י וְּ הַּ טִ י אָׁ זְּ נְֵך וְּ שִ כְּ חִ י עַּ מֵ ְך ּובֵ ית אָׁ בִ יְך" )תהלים מ"ה י"א(. כלומר, שמעי וראי אבל את המעשה שכחי ולא תלמדי שמעשי רשע הם, ואף על פי כן מותר לשמוע ולראות. וכשבא רב דימי מארץ ישראל אמר, כך אומרים במערבא היא ארץ ישראל, רבי מאיר אכל התאנה והשליך הגרעין ]=אכל תחלא ושדא שיחלא לברא[. וכשרבה בר שילא פגש את אליהו. שאל את אליהו, מה עושה הקדוש ברוך הוא. והשיב לו אליהו, שהקדוש ברוך הוא אומר שמועות מפי כל החכמים, ומפיו של רבי מאיר אינו אומר. שאל רבה, מדוע. והשיב אליהו, משום שרבי מאיר למד שמועות מפי אחר. שאל רבה, ומה בכך, רבי מאיר, רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק. אמר לו אליהו, עכשיו שמע הקדוש ברוך הוא ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 הא דריש פ רק בתרא דמועד קטן דהוו סנו שומעניה דשמתיה רב יהודה , איכא למימר דקטנים הוו דגרסי קמיה, וחיישינן דלמא מימשכי. אי נמי אפילו הוו גדולים נידהו רב יהודה, כיון שמצא מקום לנדותו ובדין היה כיון דסנו שומעניה. הר"ר אלחנן. ]תוס'[ . 2 כך היה שמואל רגיל לכנות את רב יהודה. 3 יש מפרשים , שדורשין גובהו של האות למ"ד, ודורשין בו כל זאת. ויש אומרים , מגדל דור הפלגה. ולי נראה , מגדל הפתוח לאויר גרסינן, והן מהלכות אהלות, מגדל של עץ, כלומר ארון, ועומד בפתח, ופתחו פתוח לבקעה או לחצר שהוא אויר, ובמסכת אהלות ישנה משנה, מגדל העומד באויר. ]רש"י[. לקולך, ואומר שמועה מפיו, ואומר, מאיר בני אומר, בזמן שאדם מצטער, שכינה מה לשון אומרת, קלני ]=קל איני[ מראשי, קלני ]=קל איני[ מזרועי. אם כך הקדוש ברוך הוא מצטער על דמם של רשעים , קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך. חכמים גדולים שיצאו לתרבות רעה שמואל מצא את רב יהודה שהוא נשען על בריח ]=מחודד[ על הדלת ובוכה. שאל אותו, שיננא2 מה אתה בוכה. והשיב רב יהודה, וכי דבר קטן הוא מה שנאמר בחכמתם של החכמים שיצאו לתרבות רעה, הלא נאמר בהם, "לִבְ ָך יֶהְ גֶה אֵ ימָ ה אַּ יֵה סֹפֵר אַּ יֵה שֹקֵ ל אַּ יֵה סֹפֵר אֶ ת הַּ מִ גְ דָ לִים" )ישעיהו ל"ג י"ח(. ודרשו זאת, "אַּ יֵה סֹפֵר", שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, "אַּ יֵה שֹקֵ ל", שהיו שוקלים קלים וחמורים שבתורה, "אַּ יֵה סֹפֵר אֶ ת הַּ מִ גְּ דָׁ לִים", שהיו שונים שלש מאות הלכות 3 במגדל הפורח באויר . ואמר רבי אמי, שלוש מאות שאלות שאלו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר. הרי שהיו גדולים בחכמה עד מאוד, ואף על פי כן חטאו גם כן עד מאוד, עד ששנינו בהם, שלשה מלכים, הם ירבעם אחאב ומנשה, וארבעה הדיוטות, הם בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי, אין להם חלק לעולם
79 דף טז מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין הבא. ואם כן מה יהא עלינו . אמר לו שמואל, שיננא, טינא היתה בלבם, כלומר רשעים היו מימיהם. ואחֶ ר, גם כן , הסיבה שבא לידי כך, ולא הגינה עליו תורתו , משום שגם בעודו כשר, זמר יווני לא פסק מפיו , ]ורש"י גורס מביתו[. והיה לו להניח בשביל חורבן הבית, שנאמר "בַּ שִ יר ל ֹא יִשְ תּו יָיִן" )ישעיהו כ"ד ט'(. עוד אמרו עליו על אחר, בשעה שהיה עומד מבית המדרש, קודם שהפקיר עצמו לתרבות רעה, הרבה ספרי מינים נושרים מחיקו , הרי שטינא היתה בליבו. מי תורתו מגינה עליו שלא יחטא שאל נימוס הגרדי את רבי מאיר, האם כל עמר דנחית ליורה סליק, כלומר, האם כל צמר שניתן ליורה של סממנים לצבוע נצבע היטב? האם כל הלומדים לפני חכמים, מועילה להם תורתם להגן עליהם מן החטא? השיב לו רבי מאיר, כל מאן דהוה נקי אגב אימיה סליק ]=כל שלא נתלכלך בגיזתו נצבע היטב[, כל דלא הוה נקי אגב אימיה לא סליק ]=וכל שנתלכלך בגיזתו אינו נצבע היטב[. כלומר, 1 כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו , מועילה לו . 2 תורתו ומגינה עליו ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 ורבותי מפרשין, כל שירד לידון בגיהנם עולה אגב אמו, וצמר בן יומו שלא נרמס בטיט עולה לו הצבע, שיש זכיות בידו עולה. ]רש"י[. 2 ודואג ואחיתופל דלא מגני להו תורתן, לפי שלא היה להם יראה כלל כדאיתא בסוטה. ]תוס'[. 3 דוגמא הוא דבר היכר העומד לדוגמא, להראותו, לומר, כזה עשה לי, ואין זה אלא דבר הניכר, אף כאן מקומו ניכר. ]רש"י[. 4 קריאתו, א- ד-נ-י לשון אדנות. דף טז רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום בדף י"ד נתבאר, שרבי עקיבא נכנס בפרדס ויצא בשלום, וזאת על ידי שהבין היכן מקום השכינה, ונזהר שלא להציץ בו כמו שהציצו בו בן עזאי ובן זומא. וגם לא טעה, כמו שטעה אחר. ו ביארו החכמים כיצד ידע היכן מקום שכינה להיזהר בו. לדברי רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן , דרש זאת מהכתוב , " וַּיֹאמַּ ר ה' מִ סִ ינַּי בָ א וְ זָרַּ ח מִ שֵ עִ יר לָמֹו הֹופִ יעַּ מֵ הַּ ר פָארָ ן וְּ אָׁ תָׁ ה מֵ רִ בְּ בֹת קֹדֶ ש מִ ימִ ינֹו אשדת אֵ ש דָ ת לָמֹו " ) דברים ל"ג ב'(, כלומר, אות הוא ברבבה שלו . ו לדברי רבי אבהו , דרש זאת מהכתוב, "דֹודִ י צַּ ח וְ אָ דֹום דָׁ גּול מֵ רְּ בָׁ בָׁ ה" )שה"ש ה' י'(, כלומר, דוגמא . 3 הוא ברבבה שלו ו לדברי ריש לקיש , דרש זאת מהכתוב , " כִ י מֵ עִ יר 4 הַּ קֹדֶ ש נִקְ רָ אּו וְ עַּ ל אֱ ל קֵ י יִשְ רָ אֵ ל נִסְ מָ כּו ה' צְּ בָׁ אֹות שְּ מֹו " ) ישעיהו מ"ח ב'(, כלומר, אדון הוא בצבא שלו . ו לדברי רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן , דרש זאת מהכתוב , " וַּיֹאמֶ ר צֵ א וְ עָ מַּ דְ תָ בָ הָ ר לִפְ נֵי ה' וְּ הִ נֵה ה' עֹבֵ ר וְ רּוחַּ גְ דֹולָה וְ חָ זָק מְ פָרֵ ק הָ רִ ים ּומְ שַּ בֵ ר סְ לָעִ ים לִפְ נֵי ה' לֹא בָׁ רּוחַּ ה' וְ אַּ חַּ ר הָ רּוחַּ רַּ עַּ ש לֹא בָׁ רַּ עַּ ש ה'. וְ אַּ חַּ ר הָ רַּ עַּ ש אֵ ש לֹא בָׁ אֵ ש ה' וְ אַּ חַּ ר הָ אֵ ש קֹול דְּ מָׁ מָׁ ה דַּ קָׁ ה " ) מלכים א' י"ט י"א - י"ב( ו אז הנה ה' עובר .
80 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף טז פרק שני אין דורשין ששה דברים נאמרו בשדים בשלשה דברים השדים כמלאכי השרת: א. יש להם כנפים כמלאכי השרת. ב . טסי ם מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת . ג. יודעים מה שעתיד להיות כמלאכי השרת, כלומר שומעים מאחורי הפרגוד, כמלאכי השרת. ו בשלשה דברים השדים כבני אדם 1 : א. אוכלים ושותים כבני אדם. ב. פרים ורבים כבני אדם. ג. מתים כבני אדם. ששה דברים נאמרו בבני אדם בשלשה דברים בני אדם כמלאכי השרת: א. יש להם דעת כמלאכי השרת. ב. מהלכים בקומה זקופה כמלאכי השרת. ג. מספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת. ובשלשה דברים בני אדם כבהמה: א. אוכלים ושותים כבהמה. ב. פרים ורבים כבהמה. ג. מוציאים רעי כבהמה. מה לפנים הטעם לכך ש אין לשאול מה לפנים, נכתב לעיל ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 הוה מצי למיחשב ישנים ומוציאין ריעי כבני אדם כדלקמן גבי דדמי לבהמה . ואיכא למימר דהוי בכלל הני. ואף לקמן לא הוה חשיב ליה אלא משום דבעי אשכחיה שלשה דומין לבהמה. הר" ר אלחנן. ]תוס'[. 2 ראה הערה בדף י"א. בסוף דף י"א. כל שלא חס על כבוד קונו כל שלא חס על כבוד קונו, רתוי לו כאילו לא בא לעולם, כלומר טוב ויפה היה לו, אם לא בא 2 לעולם . ואלו הם: לדעת רבי אבא, זה המסתכל בקשת. שנאמר בה, "כְּ מַּ רְּ אֵ ה הַּ קֶ שֶ ת אֲ שֶ ר יִהְ יֶה בֶ עָ נָן בְ יֹום הַּ גֶשֶ ם כֵן מַּ רְּ אֵ ה הַּ נֹגַּּה סָ בִ יב הּוא מַּ רְּ אֵ ה דְּ מּות כְּ בֹוד ה' וָאֶ רְ אֶ ה וָאֶ פֹל עַּ ל פָנַּי וָאֶ שְ מַּ ע קֹול מְ דַּ בֵ ר". ולדעת רב יוסף, זה העובר עבירה בסתר. וכמאמר רבי יצחק, כל העובר עבירה בסתר, כאילו דוחק רגלי שכינה, שבמעשה שלו שעושה בסתר, הרי הוא כאומר, במקום סתר זה אין שכינה רואה, ובכך הרי הוא כדוחק רגליה שהן בארץ. שנאמר, "כֹה אָ מַּ ר ה' הַּ שָ מַּ יִם כִ סְ אִ י וְ הָ אָ רֶ ץ הֲ דֹם רַּ גְ לָי אֵ י זֶה בַּ יִת אֲ שֶ ר תִ בְ נּו לִי וְ אֵ י זֶה מָ קֹום מְ נּוחָ תִ י" ) ישעיהו ס"ו א'(. עבירה בסתר נתבאר, שהעובר עבירה בסתר, הרי הוא כדוחק רגלי שכינה, ואינו חס על כבוד קונו, וטוב היה לו אם לא היה בא לעולם. והדברים הללו אמורים, במי שיש בידו לכוף את יצרו שלא יחטא, ואף על פי כן חוטא, וסומך על כך שחוטא בסתר ואין רואים. אבל מי שיצרו מתגבר עליו , ואין בידו לכוף את יצרו , מוטב שיחטא בסתר, ולא יחלל שם
81 דף טז מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין שמים ברבים. וכמאמר רבי אלעא הזקן, אם רואה אדם שיצרו , 1 מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירים אותו וילבש שחורים, ויתעטף שחורים, ויעשה מה שלבו חפץ , ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמנו של ריש לקיש, כל המסתכל בשלשה דברים, עיניו כהות כי מסתכל בדברים שיש בהם מהשראת השכינה. אלו הם. א. קשת. שנאמר בה, "כְ מַּ רְ אֵ ה הַּ קֶ שֶ ת אֲ שֶ ר יִהְ יֶה בֶ עָ נָן בְ יֹום הַּ גֶשֶ ם כֵן מַּ רְ אֵ ה הַּ נֹגַּּה סָ בִ יב הּוא מַּ רְּ אֵ ה דְּ מּות כְּ בֹוד ה' וָאֶ רְ אֶ ה וָאֶ פֹל עַּ ל פָנַּי וָאֶ שְ מַּ ע קֹול מְ דַּ בֵ ר". ב. הנשיא . שנאמר בו , "וַּי ֹאמֶ ר ה' אֶ ל מֹשֶ ה קַּ ח לְָך אֶ ת יְהֹושֻ עַּ בִ ן נּון אִ יש אֲ שֶ ר רּוחַּ בֹו וְ סָ מַּ כְ תָ אֶ ת יָדְ ָך עָ לָיו ... וְּ נָׁתַּ תָׁ ה מֵ הֹודְּ ך עָׁ לָׁיו לְמַּ עַּ ן יִשְ מְ עּו כָל עֲדַּ ת בְ נֵי יִשְ רָ אֵ ל " )במדבר כ"ז י"ח - כ'( ג. המסתכל בכהנים בזמן שבית המקדש קיים. שהיו עומדים על דוכנם, ומברכים את ישראל ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 ששם אין דעתו גסה עליו, ושמא יקל כח יצרו. וגם אם יחטא, אין אדם נותן לב, לפי שאינו חשוב בעיניהם . וכן בלבוש שחורים . ]רש"י[. לגמרי משמע דמוטב לו לאדם שיעשה חפצו בסתר ולא בפרהסיא. ולא כפירוש רבינו חננאל דקדושין דפירש דחס ושלום שהיה מתיר לעשות עבירה , אלא קאמר ילבש שחורים וילך למקום אחר דלבישת שחורים ואכסנאות משברין לבו ולא יבא לידי עבירה ויוכל לעשות מעכשיו מה שלבו חפץ, דודאי אין יצרו מתגבר עליו. וסוגיא דשמעתא אינו משמע כדבריו. ]תוס'[. 2 מכאן קשה על פרש"י דמגילה על ההיא דתנן ידיו בוהקניות לא ישא כפיו ופירש משום שהעם מסתכלין בו ואמרינן בחגיגה המסתכל בכהנים בשעה שנושאין כפיהן עיניו כהות. והא ליתא, דמסקינן דוקא בזמן שבית המקדש קיים ואילו התם בגבולים , מדמקשי מיניה בגמרא מההיא דהוה בשיבבותיה דרב הונא והוה פריס ידיה ומשני דלמא דש בעירו הוה. ונראה לפרש דאף בגבולין מיתסר משום היסח הדעת . והכי איתא בירושלמי דהתם א מר רבי יוסי, הדא אמרה שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכין את העם אמר רבי חגי, כלום אמר אלא משום היסח, אנא מסתכל ולא מסחנא דעתאי. ]תוס'[. 3 "קראתי" כתיב. בשם המפורש, והשכינה שורה על קשרי . אצבעותיהם2 אם יאמר לך יצר הרע חטא והקדוש ברוך הוא מוחל אל תאמן בו דרש רבי יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש, אם יאמר לך יצר הרע, חטוא והקדוש ברוך הוא מוחל, אל תאמן בו. שנאמר ) מיכה ז' ה'(, "אַּ ל תַּ אֲ מִ ינּו בְּ רֵ עַּ " הוא יצר הרע האומר לך חטא, "אַּ ל תִ בְּ טְּ חּו בְּ אַּ לּוף" הוא הקדוש ברוך הוא שאתה אומר שהוא ימחול לך, " מִ שֹכֶבֶ ת חֵ יקֶ ָך שְ מֹר פִ תְ חֵ י פִ יָך". וענין זה שרֵ עַּ הוא יצר הרע, מבואר בכתוב, שנאמר, "וַּיָרַּ ח ה' אֶ ת רֵ יחַּ הַּ נִיחֹחַּ וַּי ֹאמֶ ר ה' אֶ ל לִבֹו ל ֹא אֹסִ ף לְקַּ לֵל עֹוד אֶ ת הָ אֲ דָ מָ ה בַּ עֲבּור הָ אָ דָ ם כִ י יֵצֶ ר לֵב הָׁ אָׁ דָׁ ם רַּ ע מִ נְעֻרָ יו וְ ל ֹא אֹסִ ף עֹוד לְהַּ כֹות אֶ ת כָל חַּ י כַּאֲ שֶ ר עָ שִ יתִ י" )בראשית ח' כ"א( וענין זה שאלוף הוא הקדוש ברוך הוא מבואר לִי אָ בִ י אַּ לּוף 3 בכתוב, שנאמר, "הֲ לֹוא מֵ עַּ תָ ה קָ רָ את נְּעֻּרַּ י אָׁ תָׁ ה" )ירמיהו ג' ד'(. מי מעיד גם העובר עבירה בסתר, יענש על חטאו, ולא
82 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף טז פרק שני אין דורשין ימחלו לו. ולא יאמר מי מעיד בי, כי הרבה עדים יש בדבר. יש אומרים, אבני ביתו וקורות ביתו של אדם הם מעידים בו, שנאמר )חבקוק ב' י"א( , "כִ י אֶ בֶ ן מִ קִ יר תִ זְּ עָׁ ק וְּ כָׁפִ יס" היא חתיכת עץ "מֵ עֵ ץ יַּעֲנֶנָׁה". וחכמים אומרים, נשמתו של אדם מעידה בו, שנאמר, "מִ שֹכֶבֶ ת חֵ יקֶ ך שְּ מֹר פִ תְּ חֵ י פִ יך" )מיכה ז' ה'(, ואיזוהי ששוכבת בחיקו של אדם, הוי אומר זו נשמה. ורבי זריקא אמר, שני מלאכי השרת המלוים אותו , הם מעידים בו, וענין זה ששני מלאכים מלווים אותו מבואר בכתוב, שנאמר, "כִ י מַּ לְּאָׁ כָׁיו יְּצַּ ּוֶה לְָׁך לִשְ מָ רְ ָך בְ כָל דְ רָ כֶיָך" )תהלים צ"א י"א(. ויש אומרים, אבריו של אדם מעידים בו, שנאמר, "אָ נֹכִ י הִ גַּדְ תִ י וְ הֹושַּ עְ תִ י וְ הִ שְ מַּ עְ תִ י וְ אֵ ין בָ כֶם זָר וְּ אַּ תֶ ם עֵ דַּ י נְאֻ ם ה' וַּאֲ נִי אֵ ל" )ישעיהו מ"ג י"ב(, כלומר אתם עצמכם תעידו עליכם. סמיכה ביום טוב מחלוקת ראשונה שהיתה בין חכמי ישראל, היתה בענין סמיכת שלמי חגיגה שמביאים ביום . טוב1 שכן מצד אחד, מצווה מהתורה שיסמכו בעלים ידיהם על קרבנם , שנאמר, "דַּ בֵר אֶ ל בְ נֵי יִשְ רָ אֵ ל ... וְּ סָׁ מַּ ְך יָׁדֹו עַּ ל ר ֹאש הָׁ עֹלָׁה" )ויקרא א' ב'-ד'(. ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 כלומר, מחלוקת ראשונה שלא היתה בה הכרעה גמורה ושבו ודנו עליה דור אחרי דור. אבל מחלוקות אחרות היו לפני כן, אלא שהיתה הכרעה ברורה בסנהדרין, וקיבלו הכל את ההכרעה . ][ בירושלמי אמר, בראשונה לא היה מחלוקת אלא על הסמיכה בלבד ועמדו שמאי והלל ועשו ארבעה, משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צורכן רבו מחלוקות בישראל ונחלקו לשתי כיתות. ויש לתמוה הרי נחלקו כבר בימי שאול על מלוה ופרוטה . ושמא כיון דשאול ובית דינו הוו סברי דעתו אמלוה ולא היה אדם חולק עליו רק לפי סברת דוד, לא מתקרי מחלוקת. ומה שאמר בירושלמי ועמדו שמאי והלל ועשו ארבעה לא מצינו בפ רק קמא דשבת רק שלשה דברים שנחלקו בהן. ]תוס'[. ומצד שני, הלא אסרו חכמים להשתמש בבעלי חיים ביום טוב, והסומך נחשב משתמש בבעלי חיים. ובמשך חמישה דורות נחלקו הנשיא ואב בית דין , האם סומכים על הקרבן ביום טוב לקיים מצוות סמיכה, או שאין סומכים שלא לעבור על האיסור להשתמש בבעלי חיים. נשיא אב בית דין יוסי בן יועזר לא לסמוך יוסף בן יוחנן לסמוך יהושע בן לא לסמוך ניתאי הארבלי לסמוך פרחיה יהודה בן שמעון בן לא לסמוך טבאי לסמוך שטח שמעיה לסמוך אבטליון לא לסמוך הלל לסמוך שמאי לא לסמוך ומה שנתבאר, שיהודה בן טבאי היה נשיא, ושמעון בן שטח אב בית דין, הוא כדעת רבי מאיר, וכן דעת משנתנו. וחכמים חולקים עליו, ואומרים, ששמעון בן שטח היה נשיא ויהודה בן טבאי אב בית דין . "וַּעֲשִ יתֶ ם לֹו כַּאֲ שֶ ר זָׁמַּ ם לַּעֲשֹות לְּאָׁ חִ יו " הכתוב "וַּעֲשִ יתֶ ם לֹו כַּאֲ שֶ ר זָמַּ ם לַּעֲשֹות לְאָ חִ יו " )דברים י"ט י"ט( מלמד, שאם העידו עדים עדות שקר לחייב אדם בעונש כלשהו , ולאחר מכן נמצאו זוממים, על ידי שבאו עדים והעידו על אלה שהיו איתם במקום אחר ואם כן לא יכלו לראות את מה שהעידו. אותם העדים שנמצאו זוממים נענשים באותו עונש שביקשו להעניש
83 דף טז מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין את הנידון . הצדוקים היו אומרים שכן הדין דווקא אם הצליחו במה שזממו וכבר נענש הנידון על פי עדותם, כגון שכבר המיתו אותו בית דין על פי עדותם, רק אז אם נמצאו העדים זוממים . ממיתים גם אותם1 ואין הדין כן , אלא העדים הזוממים נענשים רק אם נמצאו זוממים לאחר שנגמר דינו של הנידון ועדיין לא בוצע, שנאמר בהם "כַּאֲ שֶ ר זָׁמַּ ם לַּעֲשֹות" כלומר כאשר רצו לעשות ולא כאשר הצליחו לעשות. עד זומם שהרג רבי יהודה בן טבאי שני עדים חייבו אדם אחד מיתה, ולאחר שנגמר דינו, קודם שנהרג, הוזם אחד מהעדים בלבד, והרגו רבי יהודה בן טבאי, לקיים את הכתוב "וַּעֲשִ יתֶ ם לֹו כַּאֲ שֶ ר זָׁמַּ ם לַּעֲשֹות לְּאָׁ חִ יו " )דברים י"ט י"ט(. ואמר, אראה בנחמה 2 , כלומר נשבע אני, אם לא הרגתי עד זומם כדי להוציא מלבם של צדוקים, שהיו אומרים, אין העדים זוממים נהרגים עד ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 שהיו דורשים "נפש בנפש " האמור בעדים זוממים. אמרו להם חכמים, והלא כבר נאמר, " כאשר זמם לעשות לאחיו" ועדיין אחיו קיים, ולמה נאמר "נפש בנפש", שאין נהרגים עד שיגמר הדין של נידון קודם שהוזמו. ]רש "י[. 2 לישנא קלילא הוי דשבועה בלשון קצר. כלומר לא יוכל לראות בנחמות ציון אם לא עשה זה. ודומה לו אקפח את בני שהלכה זו מקופחת בישראל דרבי טרפון בשמעתא דמרדעת. ודוגמא מצינו לשון המקרא "ואולם חי אני וימלא כבוד ה' וגו' אם יראו וגו". ]תוס' [. 3 תימה אמאי לא מקשינן הכא השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן צדיקים עצמן לא כל שכן כדפריך בגיטין ובחולין. ויש לומר דלא שייך לאקשויי רק גבי דבר אכילה , דגנאי הוא לצדיק דאוכל דבר איסור, אבל דבר היתר בשעת האיסור לא פריך . ולהכי לא פריך בר אש השנה דאמר כמה בסים תבשילא דבבל בצומא רבא דמערבא, ובערבי פסחים ברב ירמיה בר אבא דאישתלי וטעים קודם הבדלה אף על גב דמיתתו באסכרא, דאין דבר מגונה כל כך אכילת היתר בשעת האיסור. ]תוס' [. 4 ובמסכת מכות יליף לה מקראי, "והנה עד שקר העד", ואמר מר, כל מקום שנאמר "עד", הרי כאן שנים. ]רש"י[ . 5 הוראה לדין. ובירושלמי אמר מאן דאמר יהודה בן טבאי נשיא עובדא דאלכסנדריא מסייע ליה , דבני ירושלים בעון מנינא נשיא ולא קבלו עילוי, ערק ואזל לאלכסנדריא, והיו בני ירושלים כותבין מירושלם הגדולה לאלכסנדריא הקטנה עד מתי אחי יושב אצלכם ואני יושבת עגומה עליו. ומאן דתני שמעון בן שטח נשיא עובדא דאשקלון מסייע ליה ומייתי כולא עובדא שתלה שמונים נשים מכשפניות ובסנהדרין הביאו רש"י בנימוקו. ]תוס' [. שיהרג הנידון . אמר לו שמעון בן שטח, אראה בנחמה, אם לא , שהרי אמרו חכמים, אין העדים 3 שפכת דם נקי זוממים נהרגים עד שיזומו שניהם. ואין לוקים אם העידוהו שחייב מלקות, עד שיזומו שניהם. 4 ואין משלמים ממון עד שיזומו שניהם . מיד קבל עליו רבי יהודה בן טבאי שאינו מורה הוראה אלא לפני שמעון בן שטח, שאם יטעה ילמדהו. ולדעת רבי מאיר, שיהודה בן טבאי היה נשיא, ושמעון בן שטח אב בית דין, מובן מה שמתחילה הורה יהודה בן טבאי בפני שמעון בן שטח, שהרי הנשיא מורה בפני אב בית דין, ואחר כך קיבל עליו לפנים משורת, שלא יורה אלא בפניו. אבל לדעת חכמים, שיהודה בן טבאי היה אב בית דין, מעיקר הדין אין לו להורות בפני שמעון 5 בן שטח, שאב בית דין אינו מורה בפני הנשיא , ובאמת גם קודם לכן לא היה מורה בפני שמעון בן שטח. ורק כשלא היה שמעון בן שטח שם, היה מורה, ומאותו מעשה ואילך קיבל עליו, שכל שלא יהיה שמעון בן שטח בפניו, לא יורה
84 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף טז פרק שני אין דורשין 1 כלל שמא יטעה . תשובת שעשה רבי יהודה בן טבאי כל ימיו של רבי יהודה בן טבאי, היה משתטח על קברו של אותו העד שהרג, והיה קולו נשמע. וכסבורים העם לומר, קולו של הרוג, אמר, קולי שלי הוא, תדעו , למחר כשאמות, לא ישמע 2 עוד הקול . אמר רב אחא בריה דרבא לרב אשי, אין ראיה מהפסקת הקול, שקולו של רבי יהודה בן טבאי הוא, כי יתכן שזה קול המת, ועתה שקט, כי תבעו לדין, או שפייסו רבי יהודה בן טבאי. יצא מנחם מבואר במשנתנו, שבתחילת נשיאותו של הלל, היה מנחם אב בית דין, והוא לא נחלק עם הלל בענין הסמיכה. ולאחר זמן יצא מנחם, ונכנס שמאי להיות אב בית דין תחתיו, והוא נחלק עם הלל על הסמיכה. ונחלקו בגמרא להיכן יצא מנחם. לדעת אביי, יצא מנחם לתרבות רעה. 3 ולדעת רבא, יצא מנחם לעבודת המלך . וכן שנינו בברייתא, יצא מנחם לעבודת המלך, ויצאו עמו שמונים זוגות תלמידים לבושים סיריקון הוא לבוש בגדי מלכות. ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 כן פירש רש"י. ותוס' כתבו, לא מצטריפנא לנטות אחרי רבים כדי לבטל דברי שמעון בן שטח. ]תוס' [. 2 הא דלא נקט כשאינני שם אין קולו נשמע , משום שהיו אומרים לו דאינו צועק אלא בשעה שישנו שם . אבל השתא מדנקט מת שיהא גביה, אז היה לו לצעוק. ]תוס' [. 3 לעבודת המלך הורדס. שכשראה מנחם את הורדס כשעדיין היה ילד, ניבא עליו שימלך. וכשמלך לבסוף קראו לחצר המלך לעבודתו ]יאזעפוס פלאביוס ספר ט"ו ספ"י[. ]תפארת ישראל על המשניות[. לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך נתבאר, שנחלקו הנשיאים ואבות בתי דין אם סומכים על שלמי חגיגה שמביאים ביום טוב. ובמסכת ביצה ביארו את מחלוקתם במספר אופנים. לדעה אחת הכל מודים, שאם היתה מצווה לסמוך על הקרבן , סומך אף ביום טוב, ואין לחוש לכך שמשתמש בבעלי חיים, שהרי איסור זה שלא להשתמש בבעלי חיים הוא איסור שבות מדברי חכמים, ואינו דוחה מצוות סמיכה מהתורה. אבל נחלקו , אם יש כאן מצוות סמיכה כלל. יש אומרים שלא נאמרה מצוות סמיכה אלא בשלמי נדבה, ולא בשלמי חובה, ולכן אין סומכים. ויש אומרים, שגם בשלמי חובה נאמרה מצווה סמיכה, ולכן סומכים. ולדעה אחת הכל מודים שמצווה לסמוך גם על שלמי חובה, כשלמי חגיגה. ומחלוקתם היא, אם מצווה זו דוחה איסור שבות שאמרו חכמים שלא להשתמש בבעלי חיים . ודעת רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן כפי הביאור האחרו ן , וכדי להודיע זאת אמר, שמכאן למדנו , שלעולם לא תהא שבות קלה בעיניך , שהרי סמיכה אינה אסורה אלא משום שבות, ונחלקו בה גדולי הדור אם דוחה אפילו מצוות סמיכה מהתורה.
85 דף טז מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין סמיכה בכל כוחו נתבאר, שלדברי רבי יוחנן, טעם האוסרים לסמוך על הקרבן ביום טוב, משום שהסומך נשען על הבהמה, ואסור להשתמש בבעלי חיים ביום טוב. ומכאן למד רמי בר חמא, שהסמיכה על הבהמה צריכה להיות בכל כוחו , כי אם די בהנחת הידים על הבהמה בנחת, אין זו השתמשות בבעלי חיים, ולא היתה סיבה לאסור את הסמיכה. סמיכה בנשים בעניין הקרבת העולה נאמר, "וְ סָ מַּ ְך יָדֹו עַּ ל ר ֹאש הָ עֹלָה וְ נִרְ צָ ה לֹו לְכַּפֵר עָ לָיו" )ויקרא א' ד'(, ללמד, שהבעלים סומכים ידיהם על ראש הקרבן, קודם ההקרבה. ומתוך כך שנאמר בתחילת העניין, "דַּ בֵ ר אֶ ל בְּ נֵי יִשְּ רָׁ אֵ ל" )ויקרא א' ב'(, משמע שהפרשה הזו, בה נאמר דין סמיכה, נאמרה לאנשים ולא לנשים , 1 ואם כן נשים אינן מצוות על הסמיכה . לדעת תנא קמא, מאחר שרק בני ישראל נצטוו על הסמיכה, בני ישראל סומכים על קרבם, ובנות ישראל אינן סומכות על קרבנן . ולדעת רבי יוסי ורבי שמעון , אף על פי שלא נצטוו הנשים על הסמיכה, אם תרצנה, הרשות בידן לסמוך על קרבנן . ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 אבל בשחיטה ליכא למעט נשים מהאי טעמא, א ף על גב דסמיך טפי להקרבה מסמיכה, דהא בריש כל הפסולין מרבינן נשים לשחיטה, וכן ליכא לאלופי שחיטה בבעלים דומיא דסמיכה, דההוא היקש לא הוי אלא דרבנן. ] תוס'[. 2 וכגון שהיתה בהמה שלהן השתא דומה לסמיכה להיות בבעלים ... ובפ רק בתרא דר אש השנה פירש ר"י דנשים דידן אם באות לעשות מצות עשה שהזמן גרמא ולברך עליהן אין ממחין בידם , א ף על גב דפטורות, ולא מיקרי ברכה לבטלה . וכן משמע מהכא. ועוד פירשתי התם והארכתי. ] תוס'[. ואמר רבי יוסי, סח לי אבא אלעזר ]כך שמו[, פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים, והבאנוהו לעזרת נשים, וסמכו עליו נשים, ולא מפני שסמיכה בנשים, אלא כדי לעשות נחת רוח 2 לנשים . ו אם אין הסמיכה בכל הכח, מובן היאך לדעה אחרונה נותנים לנשים לסמוך, לעשות להן נחת רוח, אף על פי שלא נצטוו על הסמיכה. אבל אם הסמיכה בכל הכח, אין לתת לנשים לסמוך, שהרי כשיסמכו על הקרבן בכל הכח, הרי הן כעושות עבודה בקדשים, ואין להתיר להן עבודה בקדשים, כדי לעשות להן נחת רוח. ולפי דברי רמי בר חמא, שהסמיכה בכל הכח, צריך לומר, שאף לדעה אחרונה, באמת לא התירו לנשים לסמוך כדין , כלומר בכל הכח, אלא רק להניח ידיהן על הקרבן בנחת, כעין סמיכה. ולא אמר רבי יוסי שהנשים סמכו על הקרבן ממש, אלא כעין סמיכה בלבד עשו, לעשות להן נחת רוח. השתמשות בצדדים של בעלי חיים נתבאר, שלדברי רבי יוחנן , טעם האוסרים לסמוך על הקרבן ביום טוב, משום שהסומך נשען על הבהמה, ואסור להשתמש בבעלי חיים ביום טוב. ומכאן למד רב פפא, שכשאסרו להשתמש בבעלי חיים ביום טוב, אסרו להשתמש אף
86 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יז פרק שני אין דורשין בצידיהם, שהרי הסמיכה אינה על גב הבהמה במקום העשוי לרכיבה, אלא על הצואר, מקום שאינו עשוי להשתמש, ואף על פי כן היא נחשבת . 1 השתמשות בבעלי חיים דף יז ו רב אשי אמר, שאין מכאן ראיה לאסור השתמשות בצידי הבהמה, כי כל מה שבגובה גבה, דינו כגבה, ומאחר שהראש בגובה גבה, הסומך על הראש, הרי הוא כמשתמש עליה, 2 ולא כמשתמש בצדדים . שלמי חגיגה ועולת ראיה ביום טוב דין הבאת שלמי חגיגה ביום טוב, ומחלוקת בית שמאי ובית הלל, בענין הבאת עולת ראיה ביום טוב, ובענין הסמיכה ביום טוב, נתבארו לעיל בדף ז' ובדף ט"ז. עצרת שחל להיות ערב שבת לדעת בית שמאי, אין מקריבים ביום טוב עולות ראיה. ואם כן, לעולם מביאים קרבנות אלו בימי תשלומים של עצרת, ולא בעצרת עצמו. ובדרך כלל, הכל מביאים קרבנות אלו ביום שאחר עצרת. וכשחל עצרת בערב שבת, לא ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 והוא הדין צידי האילן, ופליגי אמוראי בהא מילתא במסכת שבת בפרק בתרא. ]רש"י[. 2 דיחויא בעלמא דהא סבירא ליה לרב אשי בפרק בתרא דשבת דצדדין אסורין, אלא הכי קאמר דמהא ליכא למישמע מינה. ]תוס' [. 3 רש"י פירש , יום טבוח של קרבנות ראייה וחגיגה של יום טוב לאחר השבת, שאין קריבין לא ביו ם טוב ולא בשבת . ולא יתכן לומר , דחגיגה אמאי לא ומאי שנא משלמים לבית שמאי. ומיהו בירושלמי מייתי, אמרו להם לבית הלל נדרים ונדבות יוכיחו, שמותרין להדיוט ואסורים לגבוה , אמרו להם בית הלל מה לנדרים ונדבות שאין קבוע להם זמן תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע, אמרו להם בית שמאי חגיגה נמי אין זמנה קבוע, שאם לא חגג בראשון חוגג והולך כל הרגל , אמרו להם בית הלל כיון שאם לא חג ברגל אינו יכול לחוג אחר הרגל היינו זמנו קבוע משמע דאף בחגיגה פליגי כדפרישית. ] תוס'[. יביאו את הקרבנות הללו ביום שאחר עצרת, שהוא שבת, אלא ביום שאחר השבת. ונמצא שכשחל עצרת בערב שבת, יום טבוח של עצרת, כלומר יום שרוב ישראל מביאים בו עולות ראיה שלהם, הוא אחר השבת שאחר 3 עצרת . ואף שכבר למדנו, שלדעת בית שמאי אין מקריבים עולות ראיה ביום טוב, הוצרכו לפרש שכן הדין גם באופן הזה שעצרת בערב שבת, ואם לא יקריבו ביום טוב, לא יוכלו להקריב למחרת יום טוב, ואין לחוש שמא כשידחה ביום נוסף, יפשעו ולא יקריבו כלל. ו לדעת בית הלל, מקריבים עולות ראיה ביום טוב, ואם כן, כל שחל עצרת ביום חול, ואפילו בערב שבת, מקריבים עולות ראיה בו ביום, ואין צריך לדחות את יום הטביחה לאחד מימי התשלומים שאחר עצרת. ולדעת בית הלל, לא רק באופן הזה, שמחרת יום טוב הוא שבת, מקריבים עולות ראיה ביום טוב עצמו, אלא גם כשמחרת יום טוב הוא חול, ויוכלו להקריב עולות ראיה למחר, מותר להקריב עולות ראיה ביום טוב עצמו, ואין צריך לדחותם למחר. שמיני עצרת רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב להלן יתבאר בעזה"י, שלדברי הכל, שמיני עצרת נחשב כהמשך חג הסוכות, ולכן מי שלא הביא קרבן חגיגה בשבעת ימי חג הסוכות,
87 דף יז מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין מביאו בשמיני עצרת, ויוצא בו ידי חובת חגיגה. אולם לששה דברים שסימנם פז"ר קש"ב, נחשב יום השמיני כרגל בפני עצמו , ואלו הם. פ. פייס. כל שבעת ימי החג, אין מפייסים על קרבנותיהם, אלו משמרות יזכו בכל קרבן, אלא לפי סדר המשמרות מקריבים אותם, כמבואר במסכת סוכה, מי שהיה מקריב פרים היום, לא היה מקריב למחר. וקרבנות של יום שמיני , מפייסים עליהם מתחילה, איזו משמרת תקריב אותם. ז. זמן . ביום שמיני עצרת היו מברכים זמן, "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", ואינו כאחד מימי חג הסוכות, שמברכים בהם פעם אחת. ר. רגל. יש לו שם לעצמו, שאינו נקרא חג הסוכות אלא . שמיני עצרת1 ק. קרבן . אין קרבנו שווה לקרבנות חג הסוכות, שבכולם יש פרים הרבה, משלושה עשר ביום הראשון, ועד שבעה ביום השביעי, ואלים שנים, וארבעה עשר ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 ורבינו תם מפרש, רגל היינו לינה שטעון לינה בירושלים . ור"ח מפרש רגל לענין אבילות והכא איתא בפרק בתרא דמועד קטן הרי עברו עליו ערב החג והחג ושמיני שלו הרי כאן עשרים ואחד יום ... ולינה לא בעי למיתני לדברי רש"י ור"ח, משום דפשיטא ליה. ]תוס'[. 2 פירש רש"י לא איתפרש ליה. ורבינו תם מפרש דאומר מז מור שלו שלם, דבשאר ימי החג אומר הומבה"י כדמפרש התם שמתחיל ביום אחד מזמור ומסיים בשני, וכאן כולו שלם. ורבי עזריאל מצא שאמר " למנצח על השמינית". מיהו אומר ר"י דהתם לא מדבר רק מה שאומר בפסוקי דזמרה כמו שמוסיפים מזמורים בשבת, מ כל מקום משמע שהיו אומרים אותו במקדש כיון דנתקן לומר. ]תוס'[. 3 ורבינו תם מפרש, ברכה, ברכת המזון ותפלה שמזכירין את שמיני עצרת ... וברכת המלך לא בעי למיתני משום דנחית אשאר ימים וברכת המלך אינה לשם . ] תוס'[. 4 ולא יתכן, דהתינח לרבי עקיבא, לרבנן מאי איכא למימר, דליכא איסור תחומין דאורייתא . וי ש מפרשים די"ב מילין אית להו שפיר לרבנן תחומין. והכי איתא בירושלמי , המחוור מכולן י"ב מילין כנגד מחנה ישראל. והש"ס שלנו לא סבירא ליה ... אלא דרבנן לא מודו כלל בתחומין . ובפרק קמא דר אש השנה פ ירש רש"י דאי משום יום טוב פשיטא שהרי הוא יום שיתחייב להתראות פנים בעזרה . ]תוס'[. כבשים. וביום זה, פר אחד, איל אחד, ושבעה כבשים. ש. שיר. אין שירו דומה לשיר שאר ימות חג הסוכות, שבכל ימי חג הסוכות השיר הוא מעניין מתנות עניים, שהחג בשעת האסיף. ושיר של יום . שמיני אינו מעניין זה2 ב. ברכה. שהיו מברכים את המלך, זכר לחנוכת הבית בימי שלמה, שנאמר בה, "בַּ יֹום הַּ שְ מִ ינִי שִ לַּח אֶ ת הָ עָ ם וַּיְבָ רֲ כּו אֶ ת הַּ מֶ לְֶך וַּיֵלְכּו לְאָ הֳ לֵיהֶ ם שְ מֵ חִ ים וְ טֹובֵ י לֵב עַּ ל כָל הַּ טֹובָ ה אֲ שֶ ר עָ שָ ה ה' לְדָ וִ ד עַּ בְ דֹו ּולְיִשְ רָ אֵ ל 3 עַּ מֹו" )מלכים א' ח' ס"ו( . חג המצות טעון לינה נאמר בענין הפסח, "ּובִ שַּ לְתָ וְ אָ כַּלְתָ בַּ מָ קֹום אֲ שֶ ר יִבְ חַּ ר ה' אֱ לקֶ יָך בֹו ּופָׁנִיתָׁ בַּ בֹקֶ ר וְּ הָׁ לַּכְּ תָׁ לְּאֹהָׁ לֶיך " )דברים ט"ז ז'(. ועל כרחך אין כוונת הכתוב לכך שילך לביתו בבוקר יום טוב ראשון, שהרי אסור לצאת ביום טוב חוץ לתחום4 ,אלא הכוונה שילך לביתו בבקר חול המועד, אבל בלילה לא ילך, כי צריך
88 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יז פרק שני אין דורשין לישון בירושלים לכל הפחות לילה של מוצאי יום טוב. חג הסוכות טעון לינה נתבאר, שיש ללון בירושלים בליל ראשון של חול המועד פסח. ואמרו, שהכתוב "בְּ חַּ ג הַּ מַּ צֹות ּובְ חַּ ג הַּ שָ בֻעֹות ּובְּ חַּ ג הַּ סֻּ כֹות" בא להקיש את חג הסוכות לחג המצות, ללמד, שכשם שחג המצות טעון לינה בליל חולו של מועד, כך חג הסוכות . 1 טעון לינה בליל חולו של מועד עצרת יש לה תשלומים כל שבעה נתבאר בדף ט', שבפסח ובסוכות, מי שלא הביא חגיגתו ביום טוב ראשון, מביא בשאר ימות הרגל. ומי שלא הביא חגיגת פסח כל שבעת ימי הפסח, או חגיגת סוכות כל שמונת ימי החג, שוב לא יביא. ומבואר, שגם עצרת, אף על פי שאינה אלא יום אחד, יש לה תשלומים כל שבעה ימים, ורק אם לא הביא כל שבעה ימים שוב לא יביא. ונחלקו חכמים, מנין הדבר למד שיש לעצרת תשלומים 2 כל שבעה . ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 אתיא כר בי אליעזר בן יעקב ור בי מאיר דאילו לתנא קמא ור בי שמעון ור בי אלעזר ברבי שמעון בפרק קמא דר אש השנה נפקא להו מדכתיב "ופנית בבוקר" כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא לבקר , והכי נמי מרבה התם בפסחים, פסח שני אין צריכא קרא . ]תוס'[. 2 בירושלמי אמר רבי יוסי בר בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר כלומר מהתם משמע שהיה לו תשלומין . וקשה לה"ר אלחנן תיפוק ליה בלאו הכי לא הקריבו בראשון כיון שהיה שבת כדמשמע בפרק במה מדליקין, דבשבת נפטר דוד. ושמא התם לית ליה הכי אלא פליג אהא. ]תוס' [. 3 כל מקום שתמצא שני דרכים, אחד תופש מרובה ואחד תופש מועט , טוב לך לתפוש את המועט, שאפילו היה לך לתפוש את המרובה ותתפוש את המועט, תפיסתך תפיסה, שיש בכלל המרובה המועט, אבל אם תתפוש המרובה, והיה לך לתפוש המועט, נמצאת שתפשת שלא כדת. ]רש"י[. לפי שיש בכלל מאתי ם מנה ומכל מקום חשבון שבידך אמתי. ויש מפרשים דלמדה מרובה אין קצבה , דלעולם תוכל להרבות, אבל למועט יש סוף . ולא יתכן דבתורת כהנים פליגי תנאי בהא גבי זבה, ימים מיעוט ימים שנים יכול מרובים אמר רבי עקיבא כל שמשמעו מרובה ומשמעו מועט תפשת מרובה לא תפשת . אמר רבי יהודה שתי מדות אחת כלה ואחת אינה כלה מודדין במדה כלה ואין מודדין בשאינה כלה, אמר רבי נחמיה וכו' למה בא הכתוב לפתוח או לנעול. ]תוס'[. א. היקש חג המצות וחג השבועות. לדברי רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ענין זה שיש לעצרת תשלומים כל שבעה, למד מהכתוב, "שָ לֹוש פְ עָ מִ ים בַּ שָ נָה יֵרָ אֶ ה כָל זְ כּורְ ָך אֶ ת פְ נֵי ה' אֱ לקֶ יָך בַּ מָ קֹום אֲ שֶ ר יִבְ חָ ר בְּ חַּ ג הַּ מַּ צֹות ּובְּ חַּ ג הַּ שָׁ בֻּעֹות ּובְ חַּ ג הַּ סֻ כֹות וְ ל ֹא יֵרָ אֶ ה אֶ ת פְ נֵי ה' רֵ יקָ ם" )דברים ט"ז ט"ז(, הוקש חג השבועות לחג המצות, ללמד, שכשם שלזה יש תשלומים כל שבעה, כך לזה יש תשלומים כל שבעה. ואף שכשם שהוקש חג השבועות לחג המצות, שיש לו תשלומים כל שבעה, כך הוקש גם לחג הסוכות, שיש לו תשלומים כל שמונה. חג השבועות למד מחג המצות ולא מחג הסוכות, כי כלל בידינו, תפסת מועט תפסת, תפסת . 3 מרובה לא תפסת ולעיל נתבאר, שהסיבה שנכתב בפסוק גם חג הסוכות, להקישו לחג המצות, לחייב בו לינה. ואין לומר שהסיבה לכך שתשלומים של עצרת הם שבעה כפסח ולא שמונה כסוכות, כי גם סוכות יש לו תשלומים שבעה בלבד, ושמיני רגל בפני עצמו. שהרי לענין תשלומים שמיני אינו רגל לעצמו, וכל שמונה ימים הם תשלומים לראשון, כפי שנתבאר בדף ט'.
89 דף יז מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין ב. בנין אב מראש חודש. לדעת הברייתא ששנה רבה בר שמואל, ענין זה שיש לעצרת תשלומים כל שבעה למד בבנין אב. " עַּ ד חֹדֶ ש 1 שכן מצינו שאמרה תורה מנה ימים יָמִ ים " )במדבר י"א כ'(, ואמרה קדש חודש בקרבנות מוסף ראש חודש. וכמו כן אמרה תורה מנה שבועות וימים , " ּוסְ פַּרְ תֶ ם לָכֶם מִ מָ חֳ רַּ ת הַּ שַּ בָ ת מִ יֹום הֲ בִ יאֲ כֶם אֶ ת עֹמֶ ר הַּ תְ נּופָה שֶ בַּ ע שַּ בָ תֹות תְ מִ ימֹת תִ הְ יֶינָה . עַּ ד מִ מָ חֳ רַּ ת הַּ שַּ בָ ת הַּ שְ בִ יעִ ת תִ סְ פְ רּו חֲ מִ שִ ים יֹום וְ הִ קְ רַּ בְ תֶ ם מִ נְחָ ה חֲ דָ שָ ה לַּ ה'" )ויקרא כ" ג ט"ו - ט"ז(, ואמרה קדש עצרת בקרבנותיה. ומעתה, כשם שהחודש, קידושו, כלומר הבאת קרבנותיו , באחד מהזמנים שהוא נמנה, כלומר מאחר שהוא נמנה לימים, מביאים קרבנותיו יום אחד, כמו כן עצרת, הבאת קרבנותיו באחד 2 ,ומאחר שהוא נמנה מהזמנים שהוא נמנה לשבועות, מביאים קרבנותיו שבוע אחד. ג. חג בזמן קצירה. בבית מדרשו של רבי אליעזר בן יעקב שנו , שענין זה שיש לעצרת תשלומים כל שבעה, למד מהכתוב האמור בחג השבועות, "ּוקְּ רָׁ אתֶ ם בְ עֶ צֶ ם הַּ יֹום הַּ זֶה מִ קְ רָ א קֹדֶ ש יִהְ יֶה לָכֶם כָל מְ לֶאכֶת עֲ בֹדָ ה ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 היה קשה להרב רבינו משולם היכן אמרה תורה למנות ימים לקדש חדש , והיה מגיה " מנה שנים וקדש יובל". והכי איתא בתורת כהנים דמצוה למימני שמיטין לקדש יובלות , וכן היה מגיה בפ רק קמא דראש השנה ובמנחות בשמעתא דצדוקין שהיו אומרים עצרת לאחר השבת . אך קשה לר בינו תם למחוק הספרים ולהגיה גירסא שאינה בשום מקום. ומפרש דודאי ראש חודש נמי דאורייתא הוא למימני ביה יומי, וכדאמרינן בפרק קמא דמגילה מנין שאין מחשבין שעות לחדשים ת למוד לומר עד חדש ימים, ימים אתה מונה ואי אתה מונה שעות. ואל תתמה על הלשון שא ף על פי שאין רק דרשה מצינו כי האי לישנא בפרק בתרא דמגילה, אמרה תורה חדש והביא קרבן מתרומה חדשה אף על פי כי אותה דרשה אינה פשוטה , שהרי צדוקין חולקין בה לומר שהיחיד מתנדב ומביא תמיד. הר"ר אלחנן. ]תוס' [. 2 וכמאמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי. ותרוייהו איתנהו, יומי לקדש עצרת , שבועי לתשלומין ... ומהכא שמעינן דמצוה למימני יומי ושבועי בספירת העומר דקיימא לן כאביי. ]תוס' [. 3 דשרי לקצור ולעשות מלאכה ביום טבוח. ומסיים בה בירושלמי אמר רבי יוסי ברבי בון ובלבד שיכלם לעיסתו כהדא דתנינן לה אמר איניש דליהוו עלוואי אעין ובכורים ואומר הרי עצים למזבח וגיזרין למערכה אסור בהספד ובתענית ומלעשות מלאכה בו ביום. כלומר ואף על פי שהתורה התירה מלאכה לתשלומין , לא מצי למיעבד רק לצורך אכילתו אם כלה עיסתו, כמו שמצינו שאסור לאדם לעשות מלאכה ביום הקריבו את קרבנו. ]תוס' [. ל ֹא תַּ עֲשּו חֻ קַּ ת עֹולָם בְ כָל מֹושְ בֹתֵ יכֶם לְדֹרֹתֵ יכֶם. ּובְּ קֻּ צְּ רְּ כֶם אֶ ת קְ צִ יר אַּ רְ צְ כֶם ל ֹא תְ כַּלֶה פְ אַּ ת שָ דְ ָך בְ קֻ צְ רֶ ָך וְ לֶקֶ ט קְ צִ ירְ ָך ל ֹא תְ לַּקֵ ט לֶעָ נִי וְ לַּגֵר תַּ עֲזֹב אֹתָ ם אֲ נִי ה' אֱ לקֵ יכֶם" )ויקרא כ"ג כ"א-כ"ב(, שמשמע מהכתוב הזה, שתהא הקריאה בזמן שאתה קוצר. וביום טוב עצמו אסור לקצור, ואם כן, על כרחך הכוונה לימי חול שאחר יום טוב, ומכאן, . 3 שמביאים את הקרבנות גם אחר יום טוב ואמרו שבאמת צריכים אנו גם את הכתוב, "ּוקְּ רָׁ אתֶ ם ... ּובְּ קֻּ צְּ רְּ כֶם", המלמד שמביאים את קרבנות עצרת בימות החול, וגם את הכתוב "בְּ חַּ ג הַּ מַּ צֹות ּובְּ חַּ ג הַּ שָׁ בֻּעֹות", המקיש עצרת לפסח, ללמד שיש לעצרת תשלומים. שכן מהכתוב "ּוקְ רָ אתֶ ם ... ּובְ קֻ צְ רְ כֶם", למדים אנו שיש לעצרת תשלומים בימי החול, אבל אין אנו יודעים כמה ימים יש לה תשלומים. ומהכתוב "בְ חַּ ג הַּ מַּ ּצֹות ּובְ חַּ ג הַּ שָ בֻעֹות" למדים אנו, שיש לעצרת תשלומים שבעה ימים, אבל היינו יכולים לומר, שכשם שבפסח ימי התשלומים אסורים במלאכה, גם בעצרת ימי התשלומים אסורים במלאכה. אבל עכשיו, שנאמרו שני הכתובים, הכתוב "בְּ חַּ ג הַּ מַּ צֹות ּובְּ חַּ ג הַּ שָׁ בֻּעֹות " מלמד שיש
90 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יח פרק שני אין דורשין לעצרת תשלומים שבעה, והכתוב "ּוקְּ רָׁ אתֶ ם ... ּובְּ קֻּ צְּ רְּ כֶם" מלמד, שימי תשלומים של עצרת הם ימי חול. דף יח "וְּ חַּ ג הַּ קָׁ צִ יר ... וְּ חַּ ג הָׁ אָׁ סִ ף" ריש לקיש רצה ללמוד ענין זה שיש לעצרת תשלומים מהכתוב האמור בה, "וְּ חַּ ג הַּ קָׁ צִ יר בִ כּורֵ י מַּ עֲשֶ יָך אֲ שֶ ר תִ זְ רַּ ע בַּ שָ דֶ ה וְ חַּ ג הָ אָ סִ ף בְ צֵ את הַּ שָ נָה בְ אָ סְ פְ ָך אֶ ת מַּ עֲשֶ יָך מִ ן הַּ שָ דֶ ה " )שמות כ"ג ט"ז(. שמשמע מהכתוב הזה, שיש חג, כלומר הקרבת שלמי חגיגה, בזמן שאתה קוצר. וביום טוב עצמו אסור לקצור, ואם כן, על כרחך הכוונה לימי חול שאחר יום טוב, ומכאן, שמביאים את הקרבנות גם אחר יום טוב. ו רבי יוחנן הקשה על כך, שאם כן כשנאמר בסוכות "וְ חַּ ג הָ אָ סִ ף", גם יש לך ללמוד, שיש חג, כלומר הקרבת שלמי חגיגה בזמן שאתה אוסף, והלא האסיפה האסורה בכל שמונת ימי חג הסוכות, הן ביום טוב, והן בחולו של מועד, ואם כן נלמד מכאן, שמביאים חגיגה אף אחר הסוכות, וזה אינו. אלא כשנאמר בסוכות "וְ חַּ ג הָ אָ סִ ף", הכוונה שזה חג הבא בזמן אסיפה, ולא שאוספים בו ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 לכאורה משמע דמלאכה דמיתסרא ביה מדאורייתא דמפיק ליה מפסוק ... וקשה לר בינו תם דאם כן דבר האבד וכמה מלאכות דשרינן התם היכי משתרו, וכי היכן מצינו איסור דאורייתא מקצתו אסור ומקצתו מותר. ועוד דתנן במגילה כל מקום שאין יום טוב ויש מוסף קורין ארבעה כגון חולו של מועד וראש חודש אלמא לא מיתסר מלאכה, מדקאמר דאין יום טוב ועוד דכייל ליה בהדי ר אש חודש דרבנן כדאמרינן בירושלמי דתענית ובמקום שנהגו הלין נשיא דרגילין דלא למיעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא הוא. ועוד מצינו בירושלמי כלום אסרו מלאכה אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויהיו יגעים בתורה והם פוחזין ואוכלין ושותין, משמע לישנא דמדרבנן הוא ... ויש לומר לאו משום דלא משתרי מדאורייתא אלא כיון דאקרא סמכינן ליה למיתסר לא מסברא ליה לאוקמי קרא דשרי בהדיא בהכי. וכן פירש הריב"ם בשם רבינו יב"א דמלאכה דמועד מדרבנן . ולא כפירוש רבינו שמואל שפירש בערבי פסחים גבי כל המבזה את המועדות כגון עושה מלאכה בחו לו של מועד והא ליתא דמדרבנן הוי, וכדפירשתי. והא דאמרינן גבי כותים ותיפוק ליה משום "לפני עור לא תתן מכשול" במלאכה דחולו של מועד משום דסמך פשטא דקרא הוי והוי ליה צדוקין מודין בה. ]תוס'[. בפועל, והוא הדין כשנאמר "וְ חַּ ג הַּ קָ צִ יר ", הכוונה שזה חג הבא בזמן קצירה, ולא שקוצרים בו בפועל. איסור מלאכה בחולו של מועד נתבאר, שלדברי הכל, אסור לעשות מלאכה בחולו של מועד שכן כשאמר רבי יוחנן, שהאסיפה אסורה בחולו של מועד, לא אמר לו ריש לקיש שלדעתו היא מותרת, הרי שהכל מסכימים שהיא אסורה, והוא הדין לשאר מלאכות. ונחלקו חכמים, מנין שהמלאכה אסורה בחולו . של מועד1 א. "אֶ ת חַּ ג הַּ מַּ צֹות תִ שְּ מֹר שִ בְּ עַּ ת יָׁמִ ים". לדעת רבי יאשיה, ענין זה שאסור לעשות מלאכה בחולו של מועד, למד מהכתוב, "אֶ ת חַּ ג הַּ מַּ ּצֹות תִ שְ מֹר שִ בְ עַּ ת יָמִ ים ת ֹאכַּל מַּ ּצֹות כַּאֲ שֶ ר צִ ּוִ יתִ ָך לְמֹועֵ ד חֹדֶ ש הָ אָ בִ יב כִ י בֹו יָצָ אתָ מִ מִ צְ רָ יִם וְ ל ֹא יֵרָ אּו פָנַּי רֵ יקָ ם" )שמות כ"ג ט"ו(. מתוך כך שנסמכו המילים "שִ בְ עַּ ת יָמִ ים" למילים "אֶ ת חַּ ג הַּ מַּ ּצֹות תִ שְ מֹר", נדרשים הם אצלם, כאילו נאמר "אֶ ת חַּ ג הַּ מַּ ּצֹות תִ שְ מֹר שִ בְ עַּ ת יָמִ ים". וכל שמירה אזהרת לא תעשה היא, כלומר, השמר שלא תעשה מלאכה כל שבעת הימים,
91 דף יח מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין וחולו של מועד בכלל. ב. קל וחומר. לדעת רבי יונתן, ענין זה שאסור לעשות מלאכה בחולו של מועד, למד בקל וחומר. שכן היום הראשון והיום השביעי אסורים בעשיית מלאכה, שנאמר, "ּובַּ יֹום הָ רִ אשֹון מִ קְ רָ א קֹדֶ ש ּובַּ יֹום הַּ שְ בִ יעִ י מִ קְ רָ א קֹדֶ ש יִהְ יֶה לָכֶם כָל מְ לָאכָה ל ֹא יֵעָ שֶ ה בָ הֶ ם " )שמות י"ב ט"ז(. ומעתה, אם יום ראשון ויום שביעי שאין קדושה לפניהם ולאחרים, אסורים במלאכה. ימי חולו של מועד, שיש קדושה לפניהם ולאחריהם, קל וחומר שיהיו אסורים בעשיית מלאכה. והקשו על קל וחומר זה, הרי מצינו ימים שיש קדושה לפניהם ולאחריהם, הם הימים שבכל שבוע ושבוע, שיש שבת לפניהם ולאחריהם, ובכל זאת המלאכה מותרת בהם. ותירצו, שאין להשוות את ימי חול המועד לשאר ימות החול, שכן בימי חול המועד מקריבים קרבן מוסף ובשאר ימות החול אין מקריבים קרבן מוסף. וחזרו והקשו, שאין לומר שהטעם לאסור את ימי חול המועד במלאכה משום קרבן מוסף, שהרי בראש חודש גם כן מקריבים קרבן מוסף והמלאכה מותרת בו. ותירצו, שמכל מקום ימי חול המועד עדיפים על ראש חודש, שימי חול המועד נקראים מקרא קודש, מה שאין כן ראש חודש. ג. "כָׁל מְּ לֶאכֶת עֲבֹדָׁ ה ל ֹא תַּ עֲשּו . שִ בְּ עַּ ת יָׁמִ ים". לדעת רבי יוסי הגלילי, ענין זה שאסור לעשות מלאכה בחולו של מועד, למד מהכתוב האמור בסוכות, " בַּ יֹום הָ רִ אשֹון מִ קְ רָ א קֹדֶ ש כָל מְ לֶאכֶת עֲבֹדָ ה לֹא תַּ עֲשּו . שִ בְ עַּ ת יָמִ ים תַּ קְ רִ יבּו אִ שֶ ה לַּה' בַּ יֹום הַּ שְ מִ ינִי מִ קְ רָ א קֹדֶ ש יִ הְ יֶה לָכֶם וְ הִ קְ רַּ בְ תֶ ם אִ שֶ ה לַּ ה' עֲצֶ רֶ ת הִ וא כָל מְ לֶאכֶת עֲבֹדָ ה לֹא תַּ עֲשּו " ) ויקרא כ"ג ל"ה - ל"ו(. מתוך כך שנסמכו המילים "שִ בְ עַּ ת יָמִ ים" למילים "כָל מְ לֶאכֶת עֲבֹ דָ ה ל ֹא תַּ עֲשּו", נדרשים הם אצלם, כאילו נאמר "כָל מְ לֶאכֶת עֲבֹדָ ה ל ֹא תַּ עֲשּו. שִ בְ עַּ ת יָמִ ים", ואם כן המלאכה אסורה כל שבעה, וחולו של מועד בכלל. ד. "אֵ לֶה מֹועֲדֵ י ה' מִ קְּ רָׁ אֵ י קֹדֶ ש". לדעת רבי עקיבא, ענין זה שאסור לעשות מלאכה בחולו של מועד, מבואר מהכתוב האמור בתחילת פרשת המועדות, "אֵ לֶה מֹועֲדֵ י ה' מִ קְ רָ אֵ י קֹדֶ ש אֲ שֶ ר תִ קְ רְ אּו אֹתָ ם בְ מֹועֲדָ ם" )ויקרא כ"ג ד'(. משמע שהכתוב בא ללמד על מועדים שהם מקראי קודש, ויש לקדשם מעשות בהם מלאכה. ולא הוצרך הכתוב הזה ללמד על איסור מלאכה בראשון ובאחרון , שכבר נאמר בהם בפירוש, "בַּ יֹום הָ רִ אשֹון שַּ בָ תֹון ּובַּ יֹום הַּ שְ מִ ינִי שַּ בָ תֹון" )ויקרא כ"ג ל"ט(. אלא על כרחך בא הכתוב ללמד על חולו של מועד שאסור לעשות בו מלאכה. ה. היקש ששה ימים לשביעי. לדעת ברייתא נוספת, ענין זה שאסור לעשות מלאכה בחולו של מועד, למד מהכתוב, "שֵ שֶ ת יָׁמִ ים ת ֹאכַּל מַּ צֹות ּובַּ יֹום הַּ שְּ בִ יעִ י עֲצֶ רֶ ת לַּה' אֱ לקֶ יָך ל ֹא תַּ עֲשֶ ה מְ לָאכָה " )דברים ט"ז ח'(, הוקשו כל ששה ימים ליום השביעי. ומעתה, כשם שיום שביעי עצור ממלאכה, כאמור בו, "ל ֹא תַּ עֲשֶ ה מְ לָאכָה ", כך כל ששה עצורים ממלאכה.
92 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יח פרק שני אין דורשין אלא שיש חילוק בדבר, יום שביעי שנאמר בו "עֲצֶ רֶ ת" בפירוש, עצור הוא מכל מלאכה, וחולו של מועד, שלא נאמר בו בפירוש, אינו עצור מכל מלאכה. ו מאחר שאמר לך הכתוב שהם עצורים ממקצת מלאכות, ומותרים במקצת, ו לא פירש איזו המותרת ואי זו אסורה, דע וראה, שלא מסרן אלא לחכמים, היודעים להבין על איזהו להטיל ההיתר ועל אי זו להטיל האיסור. והם יאמרו איזהו יום טוב על פי קידוש הראייה, ואסור בכל מלאכה, ואיזהו חולו של מועד, שאינו אסור בכל מלאכה, ועל חולו של מועד יגידו לך, מלאכה האסורה, דבר שאינו אבד, ומלאכה המותרת, דבר האבד. עצרת שחל להיות בשבת כשחל עצרת בשבת, הכל מודים שאין מביאים בו לא עולות ראיה ולא שלמי חגיגה, שאין קרבנות יחיד דוחים את השבת, ואם כן הכל מביאים את קרבנותיהם אחר השבת והרי יום טבוח אחר השבת. ונחלקו הצדוקים עם החכמים בקביעת עצרת, שהחכמים אומרים, לעולם הקרבת העומר בששה עשר בניסן, ועצרת ביום חמישים שלו . והצדוקים היו אומרים, שהקרבת העומר לעולם באחד בשבת שאחר חמישה עשר בניסן, ועצרת ביום חמישים שלו, ונמצא שלדבריהם לעולם עצרת באחד בשבת. ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 לשון הגמרא אין כהן גדול מתלבש בכליו. ופירש רש"י בכלים נאים שלו, ובביתו ובשוק שלא בשעת עבודה ולא בבגדי כהונה קאמר אלא שלא יתנאה באותו יום טבוח שיבינו הכל שאינו יום טוב. וקשה למורי חדא דלישנא לא משמע ליה דהוי ליה למינקט בכלים נאין, ועוד מאי איריא כהן גדול אפילו שאר אדם נמי. ונראה לו דבשמונה בגדים איירי, שבימים טובים היה רגיל כהן גדול לעבוד בשביל כבוד היום, אבל ביום טבוח לא היה לובשן כדי לעבוד שלא יתראה להיות יום טוב . ]תוס'[. ו כשחל עצרת בשבת, ודוחים את הקרבת עולות הראיה ושלמי חגיגה לאחד בשבת, נמצא שדוחים אותו ליום שהצדוקים אומרים שהוא הוא עצרת. וכדי שלא יהיו סבורים שמביאים עולות ראיה ושלמי חגיגה באחד בשבת משום שהוא עצמו עצרת כדעת הצדוקים, עושים ביום זה דברים המראים שאינו יום טוב. ובכלל זה, שאחר העבודה אין כהן גדול מתלבש בבגדים נאים של 1 יום טוב , ומותרים בו ביום בהספד ובתענית. ודווקא כשחל עצרת בשבת ונעשה יום הטביחה של הקרבנות באחד בשבת, מותרים בו בהספד ותענית. אבל כשחל עצרת בשאר ימים, והביאו הקרבנות באחד מימי השלמה שלו שאינו אחד בשבת, אסורים בהספד ותענית. ולכן כשמת אלכסא בלוד ביום השלמה שאינו אחד בשבת, ובאו ישראל לסופדו, לא הניחם רבי טרפון. ]א[ טהרת סתם ידים לחולין מי שלא שמר על ידיו שלא יגעו בדבר טמא, אף אם באמת לא נגעו בשום טומאה, הרי הן בדרגת טומאה שנקראת סתם ידים, עד שייטול אותן במים וישמור עליהן מטומאה. ו מי שידיו בחזקת סתם ידים, אינו מטמא את החולין בנגיעתו בהם. אך מתחילה אמרו שאם הוא רוצה לאכול חולין, עליו ליטול את ידיו תחילה.
93 דף יח מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין ו מסקנת הגמרא, שפירות של חולין מותר גם לאכול על ידי סתם ידיים בלא נטילת ידיים , ולא זו בלבד, אלא שאם נוטל את ידיו לאכילת פירות חולין, הרי זה מגסי הרוח כלומר בעל 1 גאוה . אבל מי שידיו בחזקת סתם ידיים ובא לאכול פת של חולין , צריך ליטול ידיו תחילה, לטהר את ידיו מחזקת סתם ידים. וכדי לטהר את ידיו לאכילת פת חולין, די בנטילה מכלי שיש בו מים שיעור רביעית, ואינו צריך לטבול את ידיו במקווה של ארבעים סאה, וכל שכן שאינו צריך לטבול את כל גופו. ]ב[ טהרת סתם ידים למעשר לדעת רבי מאיר, לענין סתם ידיים, דין מעשר שני כדין חולין , ואין צריך ליטול ידיו, אלא לאכילת פת של מעשר שני. ולדעת חכמים, לענין סתם ידיים מעשר שני חמור מחולין , ואף לאכילת פירות מעשר שני 2 צריך נטילת ידים . ]ג[ טהרת סתם ידים לתרומה התרומה חמורה מהחולין ומעשר שני , ו מי שידיו בחזקת סתם ידים, פוסלות אותה בנגיעה. ו לכן הבא אף לגעת בתרומה בין בפירות ובין בפת, ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 וכי אמר בפרק כיצד מברכין אורחין שהיו מסובין לשתות אצל בעל הבית נוטלין כל אחד ידו אחת , התם משום נקיות הוי. וכן משמע לישנא דידו אחת דקתני. ]תוס'[ . 2 ותירץ מורי דאף בנגיעה דמעשר נמי פליגי רבנן ואסרי לה . ]תוס'[ . 3 ולהלן יתבאר בעזה"י שחלוקים תרומה ומעשר מחולין, לענין אם צריך כוונה בנטילה. 4 מתוך פירוש רש"י משמע שמעלה זו אמורה רק בבא לאכול קדשים אבל הבא לגעת בהם די לו בנטילה. ויל"ע בדבר. עליו ליטול ידיו תחילה. וכל שכן שהבא לאכול תרומה, בין פירות ובין פת, עליו ליטול ידיו תחילה. ו באופן טהרת הידים התרומה אינה חמורה . ודי גם לה בנטילה מכלי מהחולין ומהמעשר3 שיש בו מים שיעור רביעית, ואינו צריך לטבול את ידיו במקווה של ארבעים סאה, וכל שכן שאינו צריך לטבול את כל גופו. ]ד[ טהרת סתם ידים לקדשים בדבר אחד הקדשים דינם כתרומה, והוא, שמי שידיו בחזקת סתם ידים, הרי הוא פוסל אותם בנגיעתו בהם. ולכן הבא אף לגעת בקדשים, עליו ליטול ידיו תחילה. וכל שכן שהבא לאכול קדשים, עליו ליטול ידיו תחילה. אבל באופן טהרת הידים, הקדשים חמורים מהתרומה, והבא לטהר ידיו לקדשים, עליו 4 להטבילם במקווה, שיש בו ארבעים סאה מים . ]ה[ טהרת סתם ידים לחטאת מי חטאת, הם מים שעירבו בהם אפר פרה אדומה, לטהר בהם טמאי מת. ובדבר אחד מי חטאת דינם כקדשים, והוא, שמי שידיו בחזקת סתם ידים, הרי הוא פוסל אותם בנגיעתו בהם, ולכן הבא לגעת במי חטאת, עליו לטהר ידיו תחילה.
94 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יח פרק שני אין דורשין אבל באופן טהרת הידים, מי חטאת חמורים מקדשים, והבא לטהר ידיו לקדשים, אף על פי שלא נטמא גופו, אלא ידיו בלבד1 ,הרי הוא כמי . 2 שנטמא כל גופו, וצריך טבילת כל הגוף נגיעה אכילה טהרה פירות מותר חולין לא פוסל פת אסור נטילת ידים מעשר שני לא פוסל ושיטת תוס' שלדעת חכמים פוסל לרבי מאיר כמו חולין נטילת ידים ולחכמים גם פירות אסור תרומה פוסל אסור נטילת ידים קדשים פוסל אסור טבילת ידים מי פוסל אסור טבילת הגוף חטאת דברים שנאמרו בתרומה ובכורים ולא במעשר וחולין הביכורים דינם כתרומה, שגם הם קרויים תרומה, כמו שנאמר, "ּותְ רּומַּ ת יָדֶ ָך" )דברים י"ב י"ז(, ואמרו חכמים שהכוונה לביכורים. ובמסכת תרומות נשנו דברים שנאמרו בתרומה וביכורים ולא במעשר וחולין. א. זר שאוכל תרומה במזיד, מתחייב על כך מיתה בידי שמים. שנאמר בתרומה, "ּומֵ תּו בֹו כִ י יְחַּ לְלֻהּו ... וְ כָל זָר ל ֹא י ֹאכַּל" )ויקרא כ"ב ט' -י'(, לומר, שזר שאוכל תרומה חייב מיתה. ומעשר שני וחולין מותרים לזרים. ב. זר שאוכל תרומה בשוגג, משלם קרן וחומש. שנאמר, "וְ אִ יש כִ י י ֹאכַּל קֹדֶ ש בִ שְ גָגָה וְ יָסַּ ף ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 בזה פירש רש"י, אם נטמאו ידיו באחת מן הדברים המטמאים את הידים, כגון וולד הטומאה, וכגון ספר, וכל טומאות שהן מדברי סופרים . ויל"ע בדבר שהרי עד עתה דברו בסתם ידים. 2 וכל מעלות הללו, שזה גבוה מזה , מדברי סופרים . והאי דנקט להו הכא גבי הלכות הרגל , לפי שיש בסופן הלכות רגל, שעמי הארץ חשובי ם טהורים ברגל, ולא בשאר ימות השנה. בסוף חומר בקדש. ]רש"י[. 3 ואף שגם במעשר שני יש חומש שמוסיף בפדיונו, לא איירי בחומש הכא כי האי גוונא, דאין בתרומה פדיון. ]רש"י[. חֲ מִ שִ יתֹו עָ לָיו וְ נָתַּ ן לַּכֹהֵ ן אֶ ת הַּ קֹדֶ ש" )ויקרא כ"ב 3 י"ד(. ומעשר שני וחולין מותרים לזרים . ג. התרומה אסורה באכילה לזרים באיסור לא תעשה. ומעשר שני וחולין מותרים לזרים. ד. התרומה הניתנת לכהן , נעשית שלו לכל דבר כשאר נכסים שלו , ומקדש בה אשה, וקונה בדמיה עבדים וקרקעות ובהמה טמאה. ומעשר שני אינו שייך לבעליו כשאר נכסי הדיוט לקנות בו עבדים וקרקעות, שלא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה. ה. התרומה שנתערבה בחולין , אף על פי שהחולין מרובים מהתרומה, אין התרומה בטלה בהם, והכל נידון כתרומה, ואסור לזרים, אלא אם כן היו החולין מאה חלקים כנגד התרומה ]=עולה באחד ומאה[. ו . התרומה טעונה נטילת ידים אף לנגיעה בה, כי סתם ידים שניות הן לטומאה, ושני לטומאה פוסל את התרומה. ומעשר שני וחולין אינם טעונים נטילת ידים לנגיעה בהם שאין שני לטומאה פוסל אותם להיות שלישי. ז. טמא שנטמא טומאה מהתורה, כגון שנגע בשרץ, אף אם טבל, עדיין הוא אסור בתרומה עד שיעריב שמשו , כלומר עד צאת הכוכבים. ובמעשר שני מותר מיד אחר שטבל. הטעונים טבילה מדברי סופרים יש שהם טהורים מהתורה, וחכמים גזרו עליהם
95 דף יט מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין פרק שני אין דורשין שיהיו פוסלים את התרומה, עד שיטבלו. והם מנוים במסכת שבת בין שמונה עשר גזרות שגזרו בית שמאי ובית הלל, כגון מי שאכל מאכל שהוא ראשון לטומאה, או מאכל שהוא שני לטומאה, או שתה משקים טמאים. ומבואר במסכת פרה, שכל אלו גזרו עליהם חכמים שיהיו הם כשניים לטומאה. ולפיכך, אם נגעו טמאים אלו בקדשים, טימאו את הקדשים שנגעו בהם להיות שלישי לטומאה, שיהיו אותם קדשים פוסלים קדשים אחרים להיות רביעי לטומאה. שבקדשים אף הוולד הרביעי לטומאה נפסל. ואם נגעו בתרומה, פסלו אותה, שתהא היא עצמה שלישי לטומאה, אבל היא אינה פוסלת תרומה אחת להיות רביעית. שבתרומה הוולד השלישי נפסל, אבל וולד רביעי לטומאה, אין בה. ובחולין הם מותרים לגמרי אף באכילה, כי השני אינו פוסל את החולין להיות שלישי, שאין בחולין אלא וולד ראשון ושני בלבד. ולדעת רבי מאיר, מעשר שני דינו כחולין , והם מותרים בו באכילה של פירות. וחכמים חולקים, ואומרים, שהם אסורים לאכול מעשר שני. כוונה בנטילת ידים ובטבילת ידים נתבאר, שאופן טהרת הידים לחולין ולמעשר ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 משמע דאם לא כוון למעשר לא מהני וכל שכן בתרומה. והקשה הר"ר אלחנן, דאמר בפ רק אלו דברים בברכות , בית שמאי אומרים נוטלים את הידים ואח ר כך מוזגין את הכוס, שאם ימזגו את הכוס שמא יגע במשקים שאחורי הכוס. והשתא אפילו נוטלן נמי כיון דלא מהניא הך נטילה לתרומה הויא ליה פוסל את התרומה , ותנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחילה . ותירץ דכיון דנטל ידיו לחולין לא פסיל תרומה, והכי משמע , דאי לא תימא הכי, אין לך אדם אף חבר אוכל חולין בטהרה שלא יטמא משקין. ]תוס'[. ואפשר הכוונה בזה, שמתחילה היה סבור שצריך ליטול בכוונה לשם מעשר או תרומה, וזה בוודאי לא התכוון לכך. ומתרץ, שדי בכך שמתכוון ליטול לשם טהרה, אף לשם חולין, וזה מועיל אף לתרומה, אבל נטל בלא כוונה לשום טהרה כלל מועיל רק לחולין. שני ולתרומה שווים הם. בנטילה מכלי שיש בו רביעית. ויש חילוק בין הנטילה לחולין לבין הנטילה למעשר שני ולתרומה. הנוטל ידיו לחולין , ידיו טהורות, אף כשלא נתכוון . אבל למעשר שני 1 ולתרומה, אין ידיו טהורות, עד שיתכוון . ו כמו כן המטביל ידיו לקדשים, אין ידיו טהורות עד שיתכוון . דף יט גל שנתלש מן הים ובו ארבעים סאה מבואר במסכת מקוואות, שגל שנתלש מן הים ליבשה, ויש בו ארבעים סאה, כל זמן שהוא באויר אינו נידון כמקווה, ואין מטבילים בו, כי אין מטבילים באויר. אבל כשה גל מגיע ליבשה, הוא נידון כמקווה, ולכן אם נפל על אדם טמא או על כלים טהורים, הרי הם טהורים כמי שטבלו במקווה. וכלים אין בהם דעת, ומאחר שלא הטבילם אדם, אלא הגל נפל עליהם, הרי הוטבלו בלא כוונה, ובכל זאת הם טהורים. ומאחר שנשנו יחד אדם וכלים, יש ללמוד, שכמו כן האדם נטהר על ידי הגל שנפל עליו, אף על פי שלא נתכוון.
96 מסכת חגיגה פרק שני אין דורשין דף יט פרק שני אין דורשין ומכאן ראיה לכך, שטהרת חולין טהרה היא אף בלא כוונה. ודחו ראיה זו , ואמרו, שאפשר שאין הגל מטהר, לא אדם ולא כלים, אלא כשטבלו בו בכוונה, וכגון שהיה יושב ומצפה שיתלש הגל וייפול עליו או על כליו אבל בלא כוונה אינו מטהר. ומכל מקום, אף באופן הזה, יש חידוש במה שהגל מטהר, שכן שני טעמים היה לנו לגזור על כך לומר שלא יטהר. טעם א. היה מקום לומר, שהגל לא יטהר, שמא יבואו לטהר בחרדלית ]וי"ג הרדלית[ של מי גשמים, כלומר במי גשמים שזורמים מלמעלה למטה, ואלה אינם מטהרים אף אם יש בהם . ארבעים סאה, כי אינם במקום אחד כמקווה1 טעם ב. היה מקום לומר, שהגל לא יטהר כלל, אף לא בראשים שלו הנוגעים בארץ, שמא יטבילו בכיפין שלו , שמעיקר הדין אינם מטהרים, כמו שנינו, מטבילים בראשים, כלומר בראשי הגל הנוגעים בארץ, ולא בכיפין, הם אמצעי הגלים העומדים באויר כמין כיפה, לפי שאין מטבילים באויר. והחידוש הוא, שאין לחוש לחששות הללו , והגל מטהר בראשיו הנוגעים בארץ. הכשר אוכלים לטומאה הכלל הוא שאין אוכל מקבל טומאה גם אם נגעה בו ____________________________________________________________________________ הוספות ____________________________________________________________________________ 1 חרדלית פירש רש"י שיורדת מהר גבוה ויש בה ארבעים סאה ולא עלתה שם טבילה דקטפרס אינו חיבור. והר"י פירש וכן כתוב בכמה פירושים של רש"י דפסול מטעם דאין מקוה מטהר בזוחלין אלא באשבורן ... ומיהו אומר הר"ר אלחנן על כרחך טעם ראשון עיקר, מדגזרינן בגל של ים דאי משום זחילה אז בשל ים מהני אי לא מוקמינן לה כרבי מאיר דאמר כל הימים כמקוה. והיה קשה למורי מאי קאמר משום חרד לית של מי גשמים, הא בשל ים נמי לא מהני כדתנן בית הלל אומרים אין מטבילין בחרדלית ומשמע דבכל חרדלית מיירי מדלא הוזכר ליה בהדיא גשמים . ולפי רוש ראשון ניחא. ומיהו אכתי יש להקשות דקטפרס הוה חיבור לענין מקואות כדפירש הר"י, ואם כן למה לא מהני. ואי הוה טעמא משום זחילה יתכן טפי. ]תוס'[. טומאה, אלא אם כן הוכשר תחילה לקבל טומאה. והכשר טומאת אוכלים הוא על ידי שנגעו בהם אחד משבעת המשקים ]י"ד שח"ט ד"ם = יין דם שמן חלב טל דבש מים[, וזאת לאחר שכבר נתלשו האוכלים מהמחובר, וגם היתה נגיעת המשקים בהם לרצון הבעלים. פשט ידים טמאות לאמת המים ליטול פירות במסכת מכשירין מבואר, שמי שהיו ידיו בחזקת סתם ידים, והכניס אותן לתוך אמת המים כדי להוציא משם פירות שנפלו לתוכה, בין אם נתכוון גם לכך שיודחו ידיו בהכנסתן למים, ובין אם נתכוון בהכנסת ידיו אך ורק להוצאת הפירות מהמים, ולא שיודחו ידיו, ידיו טהורות. ומכאן יש ללמוד, שהנוטל ידיו לחולין, ידיו טהורות גם בלא שנתכוון לכך. ולענין הכשר הפירות שנפלו לאמת המים , מאחר שלא היה הדב ר לרצונו , לא הוכשרו בכך , שאין המשקים מכשירים את האוכלים לקבל טומאה, אלא כשנפלו עליהם לרצון הבעלים. ו אם כשהכניס ידיו להוציא את הפירות, נתכוון בהכנסה זו שיודחו ידיו , עכשיו הוכשרו הפירות. כי מאחר שרצה להדיח ידיו במים, נתגלה שטוב לו בנפילת הפירות למים, שעל ידי זה הדיח את ידיו .