The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
Published by yadlabanimmovies, 2018-05-14 11:38:25

שיח שכולים, גיליון 2013

שיח שכולים, גיליון 2013

Keywords: שיח שכולים,יד לבנים

‫דבר המערכת‬

‫דבר העורכת‬ ‫שיח שכולים‬
‫שוב מגיע יום הזיכרון‪,‬‬
‫שוב מתכנסים אנו בכאבנו‪,‬‬ ‫גליון מס' ‪ - 48‬אייר תשע"ג ‪2013‬‬
‫אנו משפחת השכול הגדולה‬ ‫עורכת‪:‬‬
‫מתגעגעים לבנים ולבנות שאבדנו‪,‬‬ ‫לילי יפה‬
‫הזיכרון לא מניח לנו‪ ,‬זוכרים‬
‫אותם צעירים ויפים מלאי תאוות‬ ‫חברי המערכת‪:‬‬
‫חיים שהמוות גדע באבחת חרב‬ ‫לילי יפה‪ ,‬שמואל אגבר‪ ,‬אריה רוזנברג‪,‬‬
‫והותיר אותנו ההורים‪ ,‬האחיות‬ ‫אסתר אביבי‪ ,‬עליזה רוזנווסר‪ ,‬אפרת‬
‫והאחים חסרים את היקרים לנו‬ ‫אבו‪ ,‬יחיאל שקלים‪ ,‬שושנה פילוסוף‬

‫מכול‪.‬‬ ‫הפקה וניהול‪:‬‬
‫אסיים בשירו של נתן אלתרמן‬ ‫מרכז יד‪-‬לבנים‬

‫מהטור השביעי‪.‬‬ ‫ניקוד‪:‬‬
‫"ּ ֵתן לָנּו ׁ ָשנָה ַא ַחת ׁ ֶשל ׁ ֶשֶקט‬ ‫אפרת אבו‬
‫ׁ ָשנָה ׁ ֶשל ֹלבֶן ַהּפְִריחֹות וִיֹרק‬ ‫עריכה גרפית והדפסה‪:‬‬
‫ַהּדְׁ ָש ִאים ׁ ָשנָה ׁ ֶשל לַ ַהט ֲא ָהבֹות‬ ‫"גרף‪-‬דף" ‪077-5536020 -‬‬
‫וְחֹם ּ ַתּנּור ּבֵי ִתי וְׁ ֶשּנֵַדע ַרק ּפַעַם‬ ‫יו"ר ארגון יד‪-‬לבנים‪:‬‬
‫אלי בן‪-‬שם‬
‫ַמהּו טֹוב ּו ַמה ּנָ ִעים‪.‬‬ ‫מנכ"ל ארגון יד‪-‬לבנים‪:‬‬
‫ׁ ָשנָה לְֹלא קֹולֹות ׂ ִשנְ ָאה ּוזְעָקֹות‬ ‫רחל לניאדו‬
‫ׁ ְשכֹול לְֹלא ַמְראֹות ַהּדָם לְֹלא‬ ‫רכזת מערכת "שיח שכולים"‪:‬‬
‫ַהלְמּות ּ ֻתּפֵי ַהּ ִמלְ ָח ָמה לְֹלא ַהּפַ ַחד‬ ‫יוכי פישר‬
‫ַהּ ְמׁ ַשּ ֵתק ׁ ֶשל ַהּנֹוָרא ִמּכֹל לְֹלא‬ ‫צילומים‪:‬‬
‫צְחֹוקֹו ׁ ֶשל ֶהעָ ִתיד ֲאׁ ֶשר נִ ְט ַמן‬ ‫ירון בסקינד ‪ -‬אבא של מתן ז"ל‬

‫ּ ָב ֲאדָ ָמה"‬ ‫מו"ל‪ :‬ארגון יד‪-‬לבנים‬
‫רח' בית הלל ‪ ,2‬תל‪-‬אביב ‪67017‬‬
‫לילי יפה‬ ‫טל' ‪ ,03-5629351‬פקס‪03-5629354 :‬‬

‫המערכת מבקשת לשלוח‬ ‫‪www.yadlabanim.org.il‬‬
‫את החומר ל"שיח שכולים"‬ ‫‪[email protected]‬‬
‫מוקלד במחשב בקובץ‬
‫‪ WORD‬בפונט ‪14‬‬
‫למייל של יד‪-‬לבנים‪:‬‬
‫‪[email protected]‬‬

‫ ‬



‫דבר נשיא המדינה‬

‫ ‬



‫דבר ראש המטה הכללי‬

‫ ‬



‫דבר שר הבטחון‬

‫משפחות יקרות‪,‬‬
‫עם רדת הערב‪ ,‬שעה שהשמש שוקעת ואפלה גדולה יורדת על הארץ‪,‬‬

‫מתכנסים אזרחי ישראל אל תוך צער האובדן וגעגועים אין קץ‪.‬‬
‫אל מול עינינו חולפים פנים‪ ,‬ושמות‪ ,‬ותמונות‪ ,‬וזיכרונות‪ ,‬של חיילים‬
‫וחיילות‪ ,‬עולם ומלואו‪ ,‬אנשים צעירים בשיא פריחתם אשר חלמו ואהבו‬

‫וכתבו ולפתע לא היו עוד‪.‬‬
‫מעל דפים אלו באים לידי ביטוי‪ ,‬באופן העמוק והנוגע ביותר‪ ,‬הכאב העצום‬
‫שמלווה אתכם‪ ,‬בני ובנות המשפחות השכולות‪ ,‬בכל צעד ושעל‪ .‬בכתיבתכם‬
‫המרגשת ובמילים אשר מהדהדות גם לאחר קריאתן‪ ,‬בפיוט שנובע ממעמקי הנפש‬
‫‪ -‬הופך הזיכרון הפרטי לנחלת הכלל‪" .‬לכל איש יש שם"‪ ,‬כתבה המשוררת זלדה‪,‬‬
‫והדברים המובאים בחוברת מרשימה זו מעניקים לשמות ממד נוסף‪ ,‬עוצר נשימה‪.‬‬
‫בראשית שנות הששים כותב דוד בן גוריון בספרו "חזון ודרך"‪" :‬לא פחות מזיקה‬
‫ההנחה הכוזבת‪ ,‬כאילו כבר ניצחנו במאבק ההיסטורי שלנו‪ .‬לא יושג הניצחון‬
‫אלא במערכה האחרונה‪ ,‬ומדינת ישראל והעם היהודי עדיין לא עמדו במערכה‬
‫הסופית‪ .‬אין מן הצורך להוכיח שעם ניצחוננו במלחמת הקוממיות‪ ,‬לא נפתרה‬

‫סופית בעיית ביטחוננו"‪.‬‬
‫דומה כי דבריו של בן גוריון‪ ,‬בהירים ומדויקים‪ ,‬תקפים גם בימים אלו‪ .‬למרות‬
‫הפסגות שכבשנו וההישגים הכבירים אליהם הגענו‪ ,‬המאבק ההיסטורי טרם‬
‫הסתיים ויש לא מעט גורמים במזרח התיכון שעדיין מסרבים לקבל את קיומנו‬
‫כאן כעובדה מוגמרת‪ .‬מקרוב ומרחוק ישנן מדינות וישנם ארגונים אשר ממשיכים‬
‫בדרכם העוינת ועדיין זוממים למחוק את מדינת ישראל מהמפה ולחסל את העם‬
‫היהודי‪ ,‬מאלצים אותנו להילחם בכל פעם מחדש תוך הקרבת טובי בנינו ובנותינו‪.‬‬
‫עם רודף שלום אנו‪ ,‬כך היה בעבר וכך יהיה עד קץ הדורות‪ ,‬אך לא נתפשר על ביטחוננו‬
‫ונגדע כל יד אשר תנסה לפגוע בנו‪ .‬המחיר‪ ,‬לדאבון הלב‪ ,‬לעיתים כבד מנשוא‪.‬‬
‫במותם ציוו לנו הנופלים לא רק את החיים‪ ,‬אלא גם את הזכות להיאבק על‬
‫קיומנו כאן‪ .‬הזכות לקיים בחלקת הארץ הזו חיים תקינים‪ ,‬עצמאיים‪ ,‬להגיע‬

‫לשיאים שרק מדינות מעטות מגיעות אליהם‪.‬‬
‫יקיריי‪,‬‬

‫חודשים אחדים לאחר נפילת בנו ליאור במלחמת יום הכיפורים‪ ,‬מתייסר המשורר‬
‫נתן יונתן‪" :‬איך אפשר להציל נער מן השכחה‪ ,‬להפוך את הזיכרון לכוכב בוקר"‪,‬‬
‫הוא זועק מבעד למילים‪" .‬לחפש בתמונות שהשאיר את ניצני היופי‪ .‬לאסוף‬
‫בשארית הכוחות שלנו את אהבתנו הפצועה‪ ,‬המובסת‪ ,‬ולגונן על הנער שלא יאבד"‪.‬‬
‫חוברת מרגשת זו הופכת את הזיכרון לכוכב בוקר‪ ,‬ומקדשת בליבנו את זכר‬

‫הבנים והבנות‪.‬‬
‫שלכם‪,‬‬

‫משרשההב(יבוטגחיו)ןיעלון‬

‫ ‬



‫דבר יושב ראש הארגון‬

‫משפחות יקרות‪,‬‬
‫שירה‪ ,‬פיוט‪ ,‬כתיבה‪ ,‬הגיג משיכת קולמוס‪ ,‬מה הם אם לא הכלים להשתפכות הנפש‬
‫שהייתה לו לאדם משחר בריאתו‪ .‬אותה נפש לעיתים חבוטה וכואבת מחפשת מזור‬
‫ומרפא‪ .‬לעיתים חשקה הנפש באילן גבוה לטפס עליו בכדי להרחיק ראות‪ ,‬לעיתים חפצה‬

‫הנפש במסתור כמוס‪ ,‬ולעיתים הנפש כאילו מבקשת רק לכתוב‪.‬‬
‫בכתיבה היא מוצאת את פורקנה‪ .‬שם ברגע הפרטי‪ ,‬האישי‪ ,‬האינטימי של האדם נשאר‬

‫בודד מול הנייר‪ ...‬העופרת‪ ,‬הנוצה הדיו‪ ..‬וכאבו‪.‬‬
‫ברגע המיוחד הזה‪ ,‬נאספות להן המילים למשפטים ‪ ,‬רוצים לומר‪' ,‬הנני כאן'‪ ,‬חי עם‬
‫הכאב שממאן להרפות ולעזוב‪ .‬הוא חי לו לצד האובדן‪ ,‬חי לצד הגעגוע שהולך ומתעצם‬

‫לו מדקה לדקה‪ ,‬משעה לשעה מיום לימים‪ ..‬והימים ולשנים‪.‬‬
‫אוגדן השירים והסיפורת הקצרה‪" ,‬שיח שכולים" רואה אור מזה ‪ 42‬שנה‪ .‬בכל השנים‬
‫נשמרה תבניתו וקדושתו‪ .‬כל זאת מתוך ההכרה והכבוד למילה הכתובה והמודפסת‪.‬‬
‫עיון קצר במהדורות קודמות מעניק לנו הצצה מפליאה לרגע המיוחד בו הרעיון הופך‬
‫לאות והאות למילה‪ .‬הספרון שיח שכולים מעניק למילים את העטיפה המגנה‪ .‬עטיפה‬

‫המשמרת את הזיכרון‪.‬‬
‫אני רואה חשיבות רבה בשמירה על מסורת רבת שנים זו‪ .‬ארגון יד לבנים מקפיד‬
‫באדיקות רבה לשמר את אבני היסוד בדמות אוגדן שירים והסיפורים הקצרים‪ .‬הנצחת‬
‫הבנים הבנות‪ ,‬והאחאים והבעלים‪ ,‬עובר באמצעות שורה של פרטים ודגלים‪ ,‬מהכרית על‬
‫המצבה בבית העלמין‪ ,‬עובר לחדרי היזכור בבתי יד לבנים‪ ,‬אנדרטאות ברחבי הארץ וגם‬

‫דרך אוגדן השירה והסיפורת "שיח שכולים"‪.‬‬
‫ארגון יד לבנים מוקיר באופן הזה את הבנים והבנות שנפלו על הגנת המולדת‪ .‬שיח‬
‫שכולים הוא אינו תחום בזמן ותכניו נכונים לכל עת‪ .‬ישנם הורים שמצאו את הדרך אל‬

‫הכתיבה כעבור שנים רבות מיום האובדן ושם מצאו נחמה‪.‬‬
‫חברי ועדת שיח שכולים שעושים מלאכתם נאמנה מזה שנים יודעים להביא לכם‬
‫הקוראים את המהדורה באופן המכבד את כל הכותבים‪ .‬בהזדמנות זו אודה לחברי‬

‫המערכת בשם ארגון יד לבנים‪ ,‬תודה על פועלכם‪.‬‬
‫אנו מוקירים לכם תודה על עמלכם‪ ,‬העמוס בנתינה ורגישות אין קץ‪ .‬כל שיר וסיפור‬
‫נקרא בכבוד הראוי‪ .‬תבונתכם לצד רגישותכם‪ ,‬הינן תולדה של ניסיון החיים וחוכמת הלב‪.‬‬
‫כותבים וקוראים יקרים‪ ,‬אני בטוח שהקריאה לעיתים לא קלה לכם‪ .‬עם זאת היא מקור‬
‫לגאווה לנו כמוסד היודע לזכור ולהנציח גם בשירה ובסיפור‪ ,‬את זכר הבנים שיקר לנו‬

‫מכל‪.‬‬
‫מי ייתן ומתוך הכתיבה והשירה תצמח לכל אחת ואחד מאיתנו העוצמה הרוחנית שתחזק‬

‫את נפשנו בכדי להמשיך את המלאכה הקדושה ‪ -‬לזכור ולא לשכוח‪.‬‬
‫שלכם‪,‬‬

‫אלי בן שם‪ ,‬יו"ר ארגון יד לבנים‬

‫‪10‬‬



‫הורים‬

‫שי‬

‫שי חלפה לה עוד שנה ואיתה ארבע העונות‪,‬‬
‫בשחר הבוקר זורחת השמש ומאירה לכולנו את היום‬

‫בשעות הערב היא שוקעת ומחשיכה את הארץ‪.‬‬
‫בלילה הירח מלא‪ ,‬מסביבו מיליוני כוכבים‬
‫שמאירים את החושך‬
‫חלפה עוד שנה ואיתה ארבע העונות‬
‫בקיץ השמש זורחת חמה ומשזפת‬
‫בחורף עננים‪ ,‬רוחות נושבות‬

‫קולות רעמים ואור של ברקים וממטרים של גשם‬
‫בסתו‪ ,‬שלכת של עצים עירומים על האדמה מפוזרים ענפי עצים בכל‬

‫צבעי האדמה‬
‫באביב שקדייה פורחת מחודשת על עצים ירוקים ופרחים צבעוניים‬

‫השמש מאירה כמו זוהר על הפריחה היפה‪.‬‬
‫הנחלים זורמים ומעלים קצף של מים חיים שמשקים את האדמה‬

‫ואת הירוק שבנוף‪.‬‬
‫חלפה עוד שנה ואיתה עוד ארבע עונות‬

‫חלפה עוד שנה ואתה רחוק מאיתנו‬
‫חלפה עוד שנה ואתה בגן העדן של גיבורים‬

‫חלפה עוד שנה ואתה אינך איתנו עוד‬
‫מליוני כוכבים וכל צבעי הקשת לא יצליחו לצייר את דמותך‬

‫עיניך הירוקות עוד יביטו בנו ויאירו את חיינו‬
‫זרועות ידיך הענוגות עוד ינגנו לנו בצלילי הגיטרה כמו אז‬

‫רגליך היחפות ידרכו ויצעדו בשבילי עפר ואבנים‬
‫עוד תצלול במי הנחל הצוננים שירטיבו את בגדיך‬
‫תן עוד דקה לחיוך שלך‪ ,‬תעצור אל תמהר‪ ,‬השמש עוד תזרח ותאיר לי‬
‫את פניך‪ ,‬עוד תביט מעיניך הירוקות והחיוך שדולק איתך לכל מקום‪.‬‬

‫דדון צביה שי‬
‫אמא של שי ז"ל‬
‫‪12‬‬

‫צער איבוד בנים‬ ‫‪13‬‬

‫כוחו של השכול‪ ...‬מעל לכל‪.‬‬
‫הורים ומשפחות יקרות‪ .‬פגישותינו השגרתיות מידי שנה‪ ,‬הטקסים‬
‫שאנו מקיימים מידי שנה‪ ,‬האזכרות המילים הנאמרות במהלך כל‬
‫שנה‪ .‬חוזר חלילה וכך ימשך לנצח‪ .‬אין מילים שלא נאמרו ואין שיטה‬
‫שלא ניסינו לריפוי כאב השכול‪ ,‬אשר לא נבראה וטרם נוצרה‪...‬‬
‫המפגשים על קבר יקירינו יוצרים מאין קבוצת תמיכה‪ ,‬נוצרת סוג של‬
‫אחוות משפחות מתוך שותפות גורל‪ .‬ההתעניינות וההזדהות הציבורית עם‬
‫כאבנו משכחת לפרקים את הכאב‪ ,‬השוכן כדייר של קבע ונוכח כעד רועם‬
‫בפרברי ליבנו לעולמי עד‪ .‬אפשר להקל על הסבל אך אין ליטול את העצב‪.‬‬
‫ההנאות שאנו נהנים מהחיים‪ ,‬הן ההפסקות בין סבל לסבל‪ .‬לנו כל יום הוא‬

‫יום הזיכרון‪ ,‬וכל יום נושא בתוכו התמודדות עם אובדן יקירינו‪.‬‬
‫אין נורא וכואב מקורבן עלומים שנקפדו וחיים צעירים שאבדו‪ .‬מה עמוקה‬
‫הדאבה‪ ,‬ומה אמיתית ונרגשת תחושת האובדן שאנו חווים‪ .‬את כאב ליבנו‬
‫איש לא ירפא לעולם‪ .‬ולא ניתן להעביר במילים‪ ,‬היד כותבת והנייר סובל‪ ,‬אך‬
‫אחר לא יבין את החלל שנפער בתוכנו‪ .‬מיום בו נתבשרנו על הנורא מכל‪ .‬אי‬
‫אפשר לתת קול או פשר לאובדן‪ ,‬אך התמודדות אמיצה זו עם העול הכבד‪,‬‬
‫שאנו נושאים מאותו רגע מר ונמהר‪ .‬יקירנו שהיו ואינם עוד איתנו‪ .‬צינורות‬
‫האהבה שזרמו דרכם נגדעו‪ .‬והזמן לא מרפא‪ ,‬הזמן עוטף את הפצע במעטה‬
‫שקוף ומשמר אותו לבל יגליד‪ ,‬לבל ירפה‪ .‬עלינו להמשיך לאסוף את כל‬
‫כוחותינו ולהעלות את המשפחה על פסים נכונים‪ ,‬להמשיך ללמוד ולהתחשל‬

‫כי הכול תלוי רק בנו ובעצמנו בלבד‪.‬‬
‫אין נגדו נחמה‪ ,‬למרות כאב מחוייך וחובק עולם‪ ,‬עומד לנו כוחנו‬
‫לגבור ולרסן ככל האפשר להמשיך לחיות עם מה שנשאר‪ .‬החלטות כל‬
‫ההדרכות חייבות לבוא מבפנים‪ ,‬מן התוך ולא מאחרים‪ .‬האפשרויות‬

‫שלנו מוגבלות רק ע"י כוח דמיוננו‪.‬‬
‫בני יקירי דרור‪ .‬נקטפת בדמי ימיך‪ .‬בן ‪ 19‬השארת אותנו חסרי אונים‪.‬‬
‫ככל שהזמן עובר‪ ,‬עומק געגועינו אליך גובר‪ .‬בדם ליבי ממש אני חוצב‬
‫שורות אלו‪ .‬רעד עובר בגופי‪ ,‬דמעות עולות בעיני וליבי נחמץ‪ .‬לעיתים‬
‫נדודי שינה הרסניים‪ ,‬ייסורי הנפש בלילות ללא שינה בלתי נסבלים‪.‬‬

‫פעמים הלילה הוא האויב הגדול לנפשי המיוסרת‪.‬‬
‫ייסורי נפש מכרסמים בליבי והיאוש גובר‪ .‬לילות מן הסוג הזה נראים אין‬
‫סופיים ולא מסתיימים‪ .‬בולע את דמעותי כדי שהסובבים אותי לא יחושו‬
‫בהשפלה של ההתעלמות‪ .‬אין מילים אשר יכולות לבטא טוב יותר את מה‬
‫שנשאר‪ ,‬אותו חלק ממך החי בתוך נבכי נפשי‪ .‬אוי דרור מחמל נפשי חביבי‪.‬‬

‫יחיאל שקלים‬
‫אבא של דרור ז"ל‬

‫הורים‬

‫עִּדֹו‬

‫יֶלֶד‪ַ -‬חּיָל ֹלא יָׁ ֵשן לְ ַבּדֹו‪,‬‬
‫ֱאֹל ִהים ּ ָת ִמיד נִ ְמ ָצא לְ ִצּדֹו ‪,‬‬
‫ְמלַּ ֵטף ֶאת ֹראׁשֹו ּבְ ֶח ְמלָה ‪-‬‬

‫ִעּדֹו‪.‬‬

‫ְמכֻּ ֶסה ּ ִבׂ ְש ִמיכַת עֲנָנִים ַרּכָה‬
‫הּוא מּוגָן ּכְמֹו ֹלא ָהיָה ֵמעֹודֹו‪.‬‬
‫עָטּוף ּבְ ַא ֲה ָב ָתם ׁ ֶשל ָס ָביו לְיָדֹו‪,‬‬
‫ֹלא זָקּוק עֹוד לִׁ ְשמֹר עַל ׁ ְשמֹו ּוכְבֹודֹו‪,‬‬

‫ֵאין ַמצְּ ִבי ִעים ּ ַבעֲדֹו אֹו נֶגְּדֹו‪.‬‬

‫נְִקּבְרּו ּ ָתכְנִּיֹות וְ ִתְקוֹות לְִדידֹו‪,‬‬
‫ֹלא יָנִיף ּבְגָאֹון ֶאל‪-‬עָל ֶאת יַלְּדֹו‪,‬‬
‫ֵאין עֹוד קֹוְר ִאים ּ ִבְקלָפֵי עֲ ִתידֹו‪.‬‬
‫הּוא נָח ּבְׁ ָשלֹום‪ֵ ,‬אין ּדָ ָבר ַמ ְטִרידֹו‪.‬‬

‫וְ ִאּמֹו‪ְ ּ ,‬ת ַחּזֵר עַל ּ ִפ ְת ֵחי נֶ ָחמֹות‪,‬‬
‫ּ ַת ְמׁ ִשיְך לְ ַהּלְֵך ּבֵין ׁ ְשנֵי עֹולָמֹות‪.‬‬

‫נַָדם ּבְלִּ ָבּה ַהּ ִסּיּוט לְ ַאּבְדֹו‪,‬‬
‫ּ ִכי ׁ ָשזּור וְכָרּוְך ּ ָבּה לָעַד ּבְנָּה ִעּדֹו‪.‬‬

‫דליה קרני‬ ‫ ‬
‫אמא של עיד ו ז" ל‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫הורים ‪14‬‬

‫ִמ ְסּ ַתּכֵל ּבַּ ַמְר ָאה‬

‫ִמ ְסּ ַתּכֵל ּ ַבּ ַמְר ָאה‬
‫ֶאת עַצְ ִמי רֹו ֶאה ּ ָבּה‬
‫ָאדָם זֵָקן וְׁ ָשפּוף נִּ ָבט לְ ַהפְּ ָתעָ ִתי‬
‫זֶה וַּדַאי ֹלא יָכֹול לִ ְהיֹות ֲאנִי‬

‫ֲאנִי ַמְרּגִיׁש ְמאֹד ָצ ִעיר‬
‫ֶא ָחד ֵמ ַהּ ֶסלֶּבְִרי ָט ִאים ׁ ֶשּ ָב ִעיר‬
‫ֹלא ּ ָתׁשּוׁש ּכְ ַבּ ִצּלּום ּו ַבּ ְתמּונָה‬
‫וְגַם ֹלא ּכְ ִפי ׁ ֶש ֲאנִי נְִר ֶאה ּ ַבּ ַמְר ָאה‬

‫ֹלא ׁ ָש ֵמן ִמּדַי וְֹלא ָרזֶה‬
‫ּכְמֹו ׁ ֶש ֲאנִי מֹו ִפיעַ עַל ּ ָב ַמת ַהּ ַמ ֲחזֶה‬
‫ַרק ּבְבֵית ֶהעָלְ ִמין נְִר ֶאה ּבְּפֹוזָה ַא ֶחֶרת‬

‫ּכְמֹו ּ ַבעֲלָּה ׁ ֶשל ַהּגְבֶֶרת‬

‫ּ ָב ַא ֲחרֹונָה ֻהְרּגַׁש ּ ִבי ַהּׁ ִשּנּוי‬
‫עָ ַבְרּ ִתי ִעּנּוי וְעֹוד ִעּנּוי‬

‫ּבְנִי רֹו ֶתם‪ֶ ׁ ,‬שּנָפַל ּבְ ַתְרּגִיל ִאּמּונִים‬
‫ִהׁ ְש ִאיר אֹו ִתי ּבְלִי ֱאמּונָה ּבֶ ֱאֹל ִהים‬

‫ִהּ ַב ְטּ ִתי ֶאל ַהּׁ ָש ַמיִם וְ ַהּכֹוכָ ִבים‬
‫ָר ִאי ִתי ׁ ָשם ֶאת ֶמְרּכְבֹות ָה ֵאלִים‬

‫סּו ִסים לְ ָבנִים וְיֶלֶד ָק ָטן‬
‫רֹוכֵב עַל ּפֹונִי וְלָבּוׁש לָ ָבן‪.‬‬

‫שמואל אגבר‬ ‫ ‬
‫אבא של רותם ז"ל‬ ‫ ‬

‫הורים‬ ‫‪15‬‬

‫ִמּלִים‬

‫נֹוכַ ְחּ ִתי לַָדעַת ׁ ֶש ֵאין ַמ ְסּ ִפיק ִמּלִים ּ ָבעֹולָם‪,‬‬
‫ּפָׁשּוט עֹוד ֹלא נֹולְדּו‪.‬‬

‫וְיֵׁש ֲהמֹון ּדְ ָבִרים ּוְרגָ ִעים וַ ֲאנָׁ ִשים‬
‫ׁ ֶשּלְ ַמעֲנָם ֹלא נִבְְראּו ִמּלִים‪,‬‬

‫וְ ַהּ ִמּלִים ַהָקַּיָמֹות לְ ִעּ ִתים ְמאֹוד ּדַּלֹות‬
‫ְקרֹובֹות ְמאֹד לַּ ִמּלָה ׁ ֶשּ ֶטֶרם נִבְְר ָאה‪.‬‬
‫ּכְׁ ֶשּנִׁ ְשּ ַבר לִּבְָך ִמּ ַצעַר ּוכְ ֵאב‬

‫ּוכְׁ ֶשּכָל ּ ָתא ּבְגּופְָך ּגֹווֵעַ לְ ַאט וְנִבְָקע לִפְרּודֹות‬
‫וְׁ ֶש ָהעֹולָם ּכֻּלֹו ָחֵרב עָלֶיָך‬

‫ַמה‪ ,‬וְ ֵאיְך ּתֹא ַמר ִמּלָה ַמ ְת ִאי ָמה?‬
‫ֶאת ַהּ ִמּלִים ֲאנִי ָחׁ ָשה ּ ִבי ּפְנִי ָמה‬

‫ֵהן ּכֹו ֲאבֹות וְחֹו ְתכֹות‬
‫ֹלא ּ ָב ָאה ׁ ְשעָ ָתן לָצֵאת‪.‬‬
‫חנה גולדל‬
‫אמא של אהוד ז"ל‬

‫הורים ‪16‬‬

‫לַּי ֶלֶד ׁ ֶשּלִי ׁ ֶש ַהּסֹוף ִהּגִיעַ ּבְ ַה ְת ָחלַת ַה ַחּיִים‬ ‫‪17‬‬

‫ּ ַב ַה ְת ָחלָה ׁ ֶשל ַהּסֹוף‬
‫ּ ָבאּו ֵאלֵינּו ֲחבִֵרים‬
‫ׁ ֶשֹּלא ִהׁ ְש ִאירּו אֹו ָתנּו לְ ַבד וְלּו לְֶרגַע‬

‫ּ ַב ַה ְת ָחלָה ׁ ֶשל ַהּסֹוף‬
‫ַהּבְגִָדים ׁ ֶשּלָ ַבׁ ְשּ ָת ּבְאֹותֹו ַח ְמׁשּוׁש‬

‫עֲַדיִן ָהיּו זְרּוִקים לְיַד ִמּ ָט ְתָך‪.‬‬

‫ּ ַב ַה ְת ָחלָה ׁ ֶשל ַהּסֹוף‬
‫יָכֹלְּ ִתי לְחּוׁש ּ ָבֵרי ַח ׁ ֶשּלְָך‬
‫יָכֹלְּ ִתי לְ ַהְרּגִיׁש ּבְ ִחּבּוְקָך ָהעֹו ֵטף‪,‬‬
‫יָכֹלְּ ִתי לְ ַהעֲלֹות ּדְמּו ְתָך ּ ַבּ ִד ְמיֹון‪.‬‬

‫ַהּיֹום‪...‬‬
‫ׁ ָשנִים ַא ֲחֵרי ַה ַה ְת ָחלָה ׁ ֶשל ַהּסֹוף‬
‫ַה ֲחבִֵרים ַחּיִים ֶאת ַה ַחּיִים ׁ ֶשּלָ ֶהם‬

‫וְזֶה ִמ ְסּ ַתּדֵר לִי ֵאיכְׁ ֶשהּו‪....‬‬
‫ּ ִכי ַהּ ָמוֶת ׁ ֶשּלְָך ֵהגֵן עֲלֵי ֶהם ּבְאֹותֹו לַיְלָה ׁ ָשחֹר‪.‬‬

‫ַהּיֹום‪...‬‬
‫ַהּנְכִָדים ׁ ֶשּנֹולְדּו ַא ֲחֵרי ַהּסֹוף‪ּ ,‬גְדֹולִים ּכְ ָבר‬

‫ּופַעַר ַהּׁ ָשנִים ּבֵינָם לְבֵינְָך הֹולְֵך וְָק ֵטן‪...‬‬

‫ַהּיֹום‬
‫לַּבְגִָדים ׁ ֶשּלְָך ּכְ ָבר ֵאין ֶאת ָהֵרי ַח ׁ ֶשּלְָך‬
‫וְָקׁ ֶשה יֹו ֵתר לְ ַהְרּגִיׁש ֶאת ַה ִחּבּוִקים ׁ ֶשּלְָך‬
‫לָנּו‪ַ ,‬ההֹוִרים‪ ,‬נִׁ ְש ַאר ַרק לְ ַה ְמׁ ִשיְך לִ ְחיֹות‬

‫ֶאת ַהּסֹוף ׁ ֶשל סֹוף ַה ַחּיִים‪.‬‬

‫אריה רוזנברג‬
‫אבא של שחר‬

‫הורים‬

‫לֵב ׁ ֶשל ָאב ׁ ַשּכּול‬

‫עֹו ְמִרי יֶלֶד ׁ ֶשּלִי ּבֵן ׁ ֶשּלִי‬
‫נִלְַק ְחּ ָת ִמּ ֶמּנִי ּ ִבְד ִמי יָ ֶמיָך‬
‫ֹלא זָ ִכי ִתי לְִראֹות אֹו ְתָך ִמּ ַת ַחת לַ ֻחּפָה‬
‫ֹלא זָ ִכי ִתי לְִראֹות ִמּ ְמָך נְכִָדים‬
‫וְֹלא זָ ִכי ִתי לְלַּוֹות אֹו ְתָך עַד יֹום מֹו ִתי‬
‫ִמּלְ ַמעְלָה נִלְַק ְחּ ָת לִי ּכְנֶגֶד ְרצֹונִי‬
‫ּו ֵמ ָאז ׁ ֶש ָהלַכְּ ָת ִהׁ ְשּ ַתּנּו ַחּיַי‬
‫ֲאנִי ִמ ְתּגַעְּגֵעַ ֲאנִי ִמׁ ְשּ ַתּגֵעַ‬
‫ֲאנִי ֹלא ַמפְ ִסיק לְ ַהְרּגִיׁש ֶאת ַה ֶח ֶסר‬
‫וַ ֲא ִפּלּו עָ ַבְרּ ִתי ֶה ְתֵקף לֵב ּ ִבלְעֶָדיָך‬
‫חֹוׁ ֵשב ֲאנִי עָלֶיָך ּכָל ַהּזְ ַמן‬
‫ֵמ ָאז ׁ ֶש ָהלַכְּ ָת זֹוְרמֹות ִמּ ֶמּנִי ִמּלִים ּ ִבכְ ַתב‬
‫זֹוְרמֹות ּכְנָ ָהר ׁ ֶשּ ִסכְרֹו נִפְַרץ‬
‫ִמּלִים וְעֹוד ִמּלִים ְרגָׁשֹות עַל ּגַּבֵי ְרגָׁשֹות‬
‫ּ ִכי ִמי יֹוֵדעַ לִּבֹו ׁ ֶשל ָאב ׁ ַשּכּול‬
‫ַמה ּיִּ ֵתן לִי ָמנֹו ַח זֹאת ֹלא ֵאַדע?‬
‫עַל ּבְנִי ׁ ֶשּלִי נִגְזַר עָלַי לֹו ַמר ַקּ ִדיׁש‬
‫ּו ֵמ ֵהיכָן ֶאׁ ְש ַאב עֹוד ּכֹו ַח‬
‫יֹום ֶא ָחד עֹוד נִּפָגֵׁש וְֹלא ּ ָב ֶאבֶן‬
‫ֲא ַחּבֵק אֹו ְתָך עֹו ְמִריִקי ׁ ֶשּלִי‬
‫יֹום ֶא ָחד ּכְׁ ֶשּ ְת ַחּכֶה לִי ּבְׁ ַשעֲֵרי ּגַן עֵֶדן‬
‫ׁ ָשם ֶא ְמ ָצא ְמנּו ָחה לְנַפְׁ ִשי‬
‫ַה ִאם ַאּ ָתה רֹו ֶאה אֹו ִתי ִעם ַהּזְ ַמן ַהּבֹוֵר ַח?‬
‫ַה ִאם ַאּ ָתה ׁשֹו ֵמעַ אֹו ִתי צֹוֵר ַח?‬
‫ַאּ ָבא אֹו ֵהב אֹו ְתָך יֶלֶד ָק ָטן ׁ ֶשּלִי ‪ַ -‬אּ ָבא ֹלא ׁשֹוכֵ ַח‪.‬‬

‫מיכאל בללי‬ ‫ ‬
‫אבא של עומרי ז"ל‬ ‫ ‬

‫הורים ‪18‬‬

‫זיכרון ליהונתן ביום הזיכרון‬

‫אל מול אנדרטת האבן השותקת‪ ,‬אל מול הדגל המתנפנף בראש מורכן‬
‫בחצי התורן ואל מול להבת אש הזיכרון הדולקת המעידים כאלף‬
‫עדים על נשמתך הקדושה והטהורה שפרחה אל השמיים‪ ,‬עומדים אנו‬
‫חרישית בעיניים מוצפות בדמעות‪ ,‬בלב מתפלץ מכאב וגעגוע‪ ,‬במח‬

‫הממאן להאמין ובגרון ניחר‪.‬‬
‫עומדים‪ ,‬יושבים‪ .‬שוב עומדים ושוב יושבים והעיקר זוכרים ומכבדים‪.‬‬
‫מכבדים אותך נשמה טהורה‪ ,‬מכבדים אותך גיבור ישראל עולם‬

‫ומלואו‪ :‬מלא ערכים‪ ,‬טהור מוסר‪ ,‬תמים וזך‪.‬‬
‫זוכרים ומכבדים אותך על תקופת הנעורים השובבה‪ ,‬על האמונה בטוב‬
‫ובישר‪ ,‬על המוטיבציה להלחם בעד המולדת ועל התמימות הנכונה‬

‫והצודקת‪ .‬כולם כולם אבדו עמך בחטף‪.‬‬
‫נזכור אותך יוצא מפתח הבית בצעדים מהוססים עם תיק בית ספר‬

‫וחוזרים בשביל המוביל אל הבית‪.‬‬
‫זוכרים אותך צועד צעדי מתבגרים עם תרמיל לישיבה התיכונית‪,‬‬

‫לישיבה גבוהה ולמכינה וחוזר בשביל המוביל אל הבית‪.‬‬
‫זוכרים אותך צועד בצעדים בטוחים בנעליים גבוהות אל הצבא‪ .‬חוזר‬

‫עייף אבל מחייך‪ ,‬אבל חוזר בשביל המוביל אל הבית‪.‬‬
‫עד לאותו יום מר ונמהר בו לא שבת יותר בשביל זה‪.‬‬
‫עד לאותו היום בו היית שה לעולה‪ ,‬כן‪ ,‬שה לעולה מתנתנו היקרה‬
‫למדינה‪ .‬שה לעולה ללא אייל הנאחז בסבך להחלפה‪.‬‬
‫נזכור אותך פרח צעיר שאינו קמל‪ ,‬כי בלהבת אש הזיכרון הבוערת אתה חלק‬
‫מפרוכת רקומה מקודשת של שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד‪.‬‬
‫נזכור אותך פרח צעיר שאינו קמל כי בכל בוקר‪ ,‬בכל יום‪ ,‬בכל חודש ובכל‬
‫שנה אנו משקים אותך בדמעות עיננו הזולגות כמו גשם וטל‪.‬‬
‫אנחנו זוכרים אתך ומגישים לכם שיר‪ ,‬פרח וחיבוק כגשר אלמוות המקשר‬

‫בינינו לעד‪ ,‬מעולם ולעולם‪.‬‬
‫ראה אותנו‪ ,‬אנחנו כאן ואנחנו סיבה לגאוותך!‬

‫ראה אותנו ‪ -‬אנחנו זוכרים‪.‬‬
‫כולנו פה‪ ,‬כל עוד נשמה באפנו‪ :‬אנו‪ ,‬ילדינו‪ ,‬וילדי ילדינו שישנם ושיהיו‪,‬‬

‫לעולם ועד ‪ -‬נזכור אותך ונזכור את זכות קיומנו כאן על אדמה זו‬
‫כי בזכותך קיימת לנו מדינה‪ ,‬הגשמת לנו חלום של ארץ ציון וירושלים ‪ -‬כאן‬

‫גם הנצחתך‪.‬‬
‫לו יכולנו לכתוב שיר ‪ -‬היינו כותבים לך שיר‬

‫לו יכולנו להעניק לך פרח ‪ -‬היינו מעניקים‬
‫לו יכולנו לחבק אותך ‪ -‬היינו מחבקים‬
‫לו יכולנו להדליק נר ‪ -‬היינו מדליקים‬
‫לו יכולנו להאיר כוכב ‪ -‬היינו מאירים‬

‫נמשיך לשאת את המשא במסע הזיכרון‪.‬‬
‫אתה לא כבד לנו‪ .‬נישא אותך אתנו‪ ,‬צמוד ללבנו‪ ,‬חזקים מתמיד‪.‬‬

‫אנחנו נשבעים‪ -‬לא נרפה ולא נשכח לנצח‪ .‬נזכור אותך תמיד‪.‬‬

‫דוד ורויטל איינהורן‬ ‫ ‬
‫הוריו של יהונתן ז"ל‬
‫‪19‬‬
‫הורים‬

‫היכולות שבך‪.‬‬

‫זיכרונות מחייך‪:‬‬
‫חייך היו עמוסים בפעילויות ותחביבים שבהם הגעת להישגים מרשימים‪:‬‬

‫לימודים‪ ,‬כן גם הלימודים היו חלק קטן מהתחביבים שלך‪.‬‬
‫מחול‪ ,‬שחיה‪ ,‬ספורט‪ ,‬מוסיקה‪ ,‬בילויים‪ ,‬חברות וחברים‪.‬‬

‫בכל תחום הרחבת והעמקת והגעת להישגים‪ .‬אם ניקח למשל את‬
‫המוסיקה‪ ,‬נראה שגם בתחום המוסיקה העמקת והרחבת לנגינה על כלים‬
‫רבים‪ .‬את מה שלמדת‪ ,‬חלקת עם אחרים‪ ,‬התנדבת ותרמת את חלקך‪,‬‬

‫בנסיבות שונות‪.‬‬
‫חלילית ומפוחית ‪ -‬ניגנת בטקסים בבה"ס היסודי ובחטיבה‪ .‬סקסופון‬

‫‪ -‬ניגנת בטקס בת המצווה שלך‪.‬‬
‫ובמחול השתתפת כמעט בכל הארועים‪.‬‬
‫להרבה דברים שעשית‪ ,‬התייחסנו כדברים של מה בכך‪ ,‬שקיומם ברור‬
‫מאליו‪ .‬בעיקר אהבתי את דרך העשייה‪.‬‬

‫סיפורי מכרייך‪:‬‬
‫ויש גם דברים שאחרים ראו והתרשמו‪ .‬ברצוני להזכיר חלק ממה שאחרים‬

‫אמרו וחשבו עלייך‪:‬‬
‫הדובר הראשון שאזכיר‪ ,‬הינו מנהל חטיבת שמואל הנגיד מר רביד אברהם‪.‬‬

‫שאמר ביום הקדשת חדר מחול בחטיבה על שמך ב‪:29.1.2009 -‬‬
‫"הקראת חדר על שם אדם‪ ,‬עושים לאדם עם תוחלת חיים ארוכה‪ ,‬שעשה‬
‫מעשים רבים‪ .‬למרות היותך נערה צעירה‪ ,‬סיגל שילבה בין לימודים‬
‫ומחול והצטיינה בשניהם‪ .‬סיגל מסמלת עבורנו 'תלמיד אידאלי'‪ ,‬וכאן‬

‫המסר‪ ,‬מה בה"ס מצפה מתלמידיו‪".‬‬
‫הדובר השני שאזכיר את דבריו‪ ,‬הינו סא"ל במילואים‪ ,‬חוגי דוד‪ ,‬שבזמנו‬
‫שימש כמפקד מגמת חובשים וסגן מפקד בה"ד ‪ ,10‬שאמר ביום האזכרה‬

‫בשנה הרביעית ב‪:28.6.2010 -‬‬
‫"ניתן לומר כי בלטת לחיוב בהצטיינותך ונוכח כישוריך צפינו לך עתיד‬

‫מזהיר בחיל הרפואה‪".‬‬
‫"גופך כשל‪ ,‬אך רוחך ניצחה‪ .‬אומץ ליבך‪ ,‬יופייך‪ ,‬חוכמתך ובינתך‪ ,‬תישאר‬

‫עם כולנו לעד‪".‬‬
‫חברות שסיפרו על סיגל‪:‬‬
‫מחברות שמענו על שעזרת בסתר ובצינעה‪ ,‬ללא שאחרים ידעו‪.‬‬

‫הישגי חברייך‪:‬‬
‫כשאני שומע על חברייך‪ ,‬שאת חלקם אני פוגש‪ ,‬ולחלקם אני מבין שזה‬
‫קשה‪ ,‬שפורחים ומצליחים‪ ,‬אני מתחזק וגאה בהישגיהם‪ ,‬ובמה שיכולת‬

‫את להיות (כמותם)‪.‬‬
‫היכולות שבך‪:‬‬

‫על היכולות שהיו בך אני לומד ממספר מקורות‪ :‬מהזיכרונות על חייך‪,‬‬
‫מסיפורי מכרייך‪ ,‬ומהישגי חברייך‪.‬‬

‫ מיכאל חייט ‬
‫אבא של סיגל ז"ל‬ ‫ ‬

‫הורים ‪20‬‬

‫נ ֵר ז ִּכָרֹון‬

‫ָקנִי ִתי נֵר‪,‬‬
‫לְ ַהְדלִיק לְָך עֹוד זִּכָרֹון‬

‫וְלִּ ִבי ּגַעְּגּו ִעים ּבֹועֵר‪,‬‬
‫עַל ׁ ֶש ֵאינְָך‪ ,‬עַל ׁ ֶש ָהיִי ָת‪ ,‬עַל ַה ִחּדָלֹון‪,‬‬

‫אֹו ֶספֶת זִּכָרֹון לְזִּכָרֹון‪,‬‬
‫אֹוגֶֶדת ַאְר ִכּיֹון ָצפּוף ׁ ֶשל ְרגָׁשֹות‪,‬‬

‫מֹונָה ַא ַחת לְ ַא ַחת ֲחוָיֹות ְמׁ ֻשּ ָתפֹות‪,‬‬
‫ׁשֹו ֶמֶרת ִמּכָל ִמׁ ְש ָמר עַל ַהּ ְתמּונֹות‪,‬‬

‫עַל ָהֵריחֹות וְ ַהּ ַמְראֹות‪,‬‬
‫ְמַק ְטלֶגֶת ׁ ְש ִאיפֹות וְכָל ׁ ֶשּיָכֹל ָהיָה לִ ְהיֹות‪,‬‬

‫ַהּיֹום ִהְדלְַקּ ִתי נֵר ָק ָטן ׁ ֶשל אֹור‪,‬‬
‫לְ ַה ָבת זִּכָרֹון ׁ ֶשּ ָבעֶֶרב ּ ִתכְּבֶה‪.‬‬

‫ַרק ּבְגִנְזְַך לִּ ִבי ּ ַת ְמׁ ִשיְך לִבְעֹר‪,‬‬
‫ַהּלֶ ָה ָבה ׁ ֶש ַאף ּפַעַם ֹלא ּ ִתכְלֶה‪.‬‬

‫יעל ארבלי‬
‫אמא של שי ז"ל‬

‫הורים‬ ‫‪21‬‬

‫ַרק ַאּ ְת ֲח ֵסָרה‬

‫וְׁשּוב ֶה ָא ִביב וְׁשּוב ּפְִרי ָחה‬
‫וְ ַהּכֹל ְמלַבְלֵב ‪ַ -‬רק ַאּ ְת ֲח ֵסָרה‬
‫וְׁשּוב ַהּפְָר ִחים ַמּ ִכיִרים ַרק אֹו ָתְך‬
‫ׁ ֶש ָהלַכְּ ָת ֵמ ִאּ ָתנּו ַמ ֵהר ּכָל ּכְָך‪.‬‬

‫וְׁשּוב ַרק חֹולְ ִמים עַל ִחּבּוק ַא ֲחרֹון‬
‫ַרק ִאּ ָתְך וְאֹו ָתְך ּכְמֹו ּבְיֹו ֵמְך ָהִראׁשֹון‬

‫וְׁשּוב ֶה ָא ִביב וְׁשּוב ּפְִרי ָחה‬
‫וְ ַהּכֹל ְמלַבְלֵב ‪ַ -‬רק ַאּ ְת ֲח ֵסָרה‪.‬‬

‫וְיֵׁש ּכֹה ַרּ ִבים ׁ ֶשּלִּ ָבם עֲַדיִן נֶ ְח ַמץ‬
‫עַל ֲחלֹום ּו ַמּ ָסע ׁ ֶשּלְפֶ ַתע ֻה ְח ַמץ‬
‫וְׁשּוב ֶה ָא ִביב וְׁשּוב ּפְִרי ָחה‬
‫וְ ַהּכֹל ְמלַבְלֵב ‪ַ -‬רק ַאּ ְת ֲח ֵסָרה‪.‬‬

‫יֵׁש לָנּו ַא ֲה ָבה וְיֵׁש לָנּו ּ ְת ִמיכָה‬
‫ְס ִביבֵנּו ֲחבִֵרים ּו ִמׁ ְשּפָ ָחה יְָקָרה‬
‫ַאְך ַהּלֵב ּ ָת ִמיד ַמ ְח ִסיר ּפְ ִעי ָמה‬

‫ּ ִכי ַאּ ְת ֲח ֵסָרה‪.‬‬

‫וְׁ ֶש ַבע ַהּׁ ָשנִים ּדָנָה עָבְרּו ּכַ ֲחלֹום‬
‫וְָקׁ ֶשה לְ ַהּגִיעַ לְזֶה ַהּ ָמקֹום‬
‫וְׁשּוב ֶה ָא ִביב וְׁשּוב ּפְִרי ָחה‬

‫וְ ַהּכֹל ְמלַבְלֵב ‪ַ-‬רק ַאּ ְת ֲח ֵסָרה‪.‬‬

‫וְ ָאנּו זֹוכְִרים ִעם ַהְרּבֵה ַא ֲה ָבה‬
‫יָ ִמים נִפְלָ ִאים ׁ ֶשּנֶעֶלְמּו ּכְסּופָה‬
‫ּ ַבּיֹום ׁ ֶשּנֶ ֱעלֶ ֶמת לְעֹולָם ׁ ֶשל ַא ֲה ָבה‬

‫וְ ַהּכֹל ְמלַבְלֵב וְ ַהּכֹל ּ ִבפְִרי ָחה‬
‫ַאְך ַמה ּזֶה ׁ ָשוֶה ‪ִ ּ -‬כי ַאּ ְת ֲח ֵסָרה‪.‬‬

‫ ‬
‫ורדית וחיים זמורסקי‬

‫הורים של דנה‬

‫הורים ‪22‬‬

‫מחשבות געגועים נפילות ומה שבא אחריהם‬

‫אני חפץ היום לשתפך בני‪ ,‬במה שעברתי‪ ,‬חשתי‪ ,‬הרגשתי וארע לי‬
‫בשנה החמש עשרה להיעדרותך מנוף חיינו‪.‬‬

‫התזכור בני את אביך שעשוי היה ללא חת? זה שבלע כל מיני מזונות‪,‬‬
‫עמד איתן בפני כל המהמורות‪ ,‬נשא את המדים הצבאיים בגאון‬

‫ובגאווה? בז לכל המרפאים ולמחלות?‬
‫ובכן בני‪ ,‬היקר‪ ,‬חל מהפך‪ ,‬שאין לו הסבר‪ ,‬ולא מזור ולא נחמה!‬
‫בעוטי לילה‪ ,‬אוחזים בי ומדירים שינה מעיני‪ ,‬צירים אחזוני שנה זו‬
‫כצירי יולדה‪ ,‬והרגל‪ ,‬אוי לה לברך שכה כושלת היא‪ ,‬והצינה מאי שם‪,‬‬
‫היא באה ואחזת בי ואינה מרפה ממני‪ ,‬ואני מנסה בכוחותיי הדלים‬
‫להמשיך כתמול שלשום ועוטה מסכה עשויה בידי מיטב אומני ונציה‪,‬‬

‫ואיני מצליח להפנים את שעובר עלי!‬
‫בני לו רק ידעת כמה חפצתי לשמוע מפיך את המילה "אבא" וכמה עז‬

‫רצוני לחבק אותך‪ ,‬ככה כמו פעם מזמן‪ ,‬מזמן‪ ,‬אני כמעט שכחתי!‬
‫אומרים לי הידעונים‪ ,‬שכל סבלותיי ומכאובי מקורם בצער האובדן‪,‬‬
‫ונסמכים הם על תוצאות הבדיקות המתישות‪ ,‬ואולי צודקים הם‪,‬‬
‫אך האמן לי‪ ,‬עמרי‪ ,‬כאבי הבטן עזים הם‪ ,‬והברך מציקה ומתחרה‬
‫בהכאיבה לאביך עם כאבי הבטן‪ ,‬והצינה השכיבה אותי שני ירחים‬
‫תמימים! לולא גבי אשתי המסורה שהפכה תבל וחילצה אותי מכל‬

‫מכותי‪ ,‬חבורותיי ופצעי מי יודע היכן הייתי‪.‬‬
‫ולמרות הכל‪ ,‬כפי שהכרתני לא הפסקתי לעשות לזולתי‪ ,‬מכל הבא ליד‬

‫ביד מושטת ובלב חפץ הן למשפחות השכול והן לחיילים המופלאים‪.‬‬
‫ואם תרשה לי עוד בני‪ ,‬אחיך גלעד המופלא שבאדם‪ ,‬בנה בית כלבבי‪,‬‬
‫רעיה מדהימה כשמה כן היא‪ ,‬נעמה‪ ,‬וילדיו כן ירבו עמית‪ ,‬יונתן וטל‬

‫אשר רק עבורם כדאי גם כדאי לעבור הכול!‬
‫ולסיום בן התזכור את אין ספור הטיולים שבעזרתם חרשנו את‬
‫מולדתנו לאורכה ולרוחבה‪ ,‬כמה נפלאה הייתה? כיום‪ ,‬יפתה שבעתיים‪,‬‬
‫בזריחת החמה עת הציפורים סיימו שירתם המופלאה ועפו להם‪,‬‬
‫נפרשים על פני הרקיע שמי התכלת במלא הדרם‪ ,‬ומהווים רקע מדהים‬
‫לעצים הירוקים לפרחים עוטי שלל הצבעים למשפחה המסורה ולכל‬

‫הידידים והחברים בתבל‪.‬‬

‫שאול צ'יטיאט (צ'יטה)‬ ‫ ‬
‫אבא של עמרי ז"ל‬ ‫ ‬

‫הורים‬ ‫‪23‬‬

‫ּכְמֹו יָם‬

‫ֶח ְסרֹונְָך ּבְתֹו ִכי ּכְמֹו יָם‬
‫ַקּיָם ּכָל ַהּזְ ַמן‬
‫ֵאינְסֹו ִפי‬

‫ִמׁ ְשּ ַתּנֶה ִעם עֹונֹות ַהּׁ ָשנָה‪,‬‬
‫הּוא " ֵאין" ֻמ ְחלָט‪ ,‬סֹו ִפי‪,‬‬

‫סֹועֵר ּבְלִי ִסּ ָבה‬
‫ְמ ֻסּכָן‪ְ ,‬מ ַאּיֵם‪ַ ,‬מּ ִתיׁש‬

‫וְ ַא ַחר ּכְָך נְִרּגָע‪.‬‬

‫נֹוכְחּו ְתָך ּבְעֹולָ ִמי ּכְמֹו ַהּיָם‬
‫ּבְלִי ּגְבּולֹות‪ּ ,‬כָל ּכְָך ְקבּועָה‬

‫ּכָל ּכְָך יָפָה ּו ַמזְ ִמינָה‪.‬‬
‫ַמ ְטעָה ‪ּ -‬כְמֹו ַהּיָם‬

‫ְמ ַתעְּ ַתעַת‪ְ ,‬מעְַרּבֶלֶת‪,‬‬
‫ִעַמׁםְש ִאשי‪ְָ.‬רךה ַהּּגַבְּלִעֹיולָם ִמ ַהיּגְ ַבמֹו ְח ִהריֹוזםֹו‪.‬ת ּפְנִינִים‬

‫ֶח ְסרֹונְָך ‪ -‬נֹוכְחּו ְתָך‬
‫ׁ ָשלֵם ֶא ָחד‪.‬‬

‫ַאּ ָתה ִאּ ִתי‪ֲ ,‬א ָבל ַא ֶחֶרת‪.‬‬

‫אורה לפר מינץ‬ ‫ ‬
‫אמא של רז מינץ ז"ל‬ ‫ ‬

‫הורים ‪24‬‬



‫ֲאנ ִי ְמבַּכֶה‬

‫ֲאנִי ְמ ַבּכֶה ֶאת ַהּנֵר‬
‫ׁ ֶשּ ָת ִמיד ּכָבֶה‬
‫ּבְיֹום ָה ֵאבֶל‬

‫ֶאת ַהּנֵר ׁ ֶשּכָ ָבה‬
‫ּבְעֵ ֶמק ַהּ ָבכָא‬

‫נֵרֹו ָהיָה ָאמּור לְ ָה ִאיר‬
‫ֹלא יֹום אֹו יֹו ַמיִם‬
‫ֲא ָבל לְִדֹלק‬
‫ּולְ ָה ִאיר‬

‫ִמּ ַסְך ַהּׁ ָשנִים ַהּ ְת ִמימֹות‪.‬‬

‫ּ ִבְראֹו ִתי ֶאת נֵרֹות ַה ֲחנ ֻּכָה‬
‫נֵרֹות ִמלְ ֶח ֶמת ֹקֶדׁש‬

‫נִּ ָצחֹון ׁ ֶשל ְמעַּ ִטים מּול ַרּ ִבים‬
‫ֲאנִי ִמ ְתּבֹונֵן ּבְָך‪ֶ ׁ ,‬ש ֶמׁש ְמנ ֻּ ָצח‪.‬‬

‫ּכְׁ ֶשּדֹולְִקים נֵרֹות ׁ ַשּ ַבת ַהׁ ְשֵקט ּובְ ַטח‬
‫נֵרֹות ְמנּו ָחה ׁ ְשלֵ ָמה‬

‫ֲאנִי רֹו ֶאה אֹו ְתָך נְׁ ָש ָמה ֲח ֵסָרה‬
‫נְׁ ָש ָמה ׁשֹובֶ ֶתת לַּנֶ ַצח‪.‬‬

‫נֵר זִּכָרֹון‬
‫ׁ ֶשל יֹום ַהּ ִכּפּוִרים‬

‫ֲאנִי ַמְדלִיק לְָך‬
‫ּבְיֹום נְ ִפילָ ְתָך‬
‫ּבְ ֻסּכֹות‪ .‬‬

‫שלמה גנאור‬ ‫ ‬
‫אבא של נחמיה ז"ל‬

‫הורים ‪26‬‬

‫אחים‬

‫השתיקה היתה כבדה מנשוא‪ ,‬צפופים ודוממים ישבנו לבכות ללא‬
‫דמעות את ליאור‪.‬‬

‫ובדלת – האח הצעיר – יודע לא יודע‪ ,‬מבין לא מבין‪.‬‬
‫רק חיבוק לופת עד כאב‪ ,‬לתת בו את הכח‪ ,‬ברגע שיבין שליאור אחיו‬

‫האהוב איננו‪.‬‬
‫יש אנשים העוברים למדרכה השנייה מתוך מבוכה‪ ,‬ויש הכותבים או‬

‫באים לנחם‪.‬‬
‫מרוץ הזיכרון נאבק במרוץ השיכחה וצילומים נערמים בפינות החדר‪.‬‬
‫ואני מתוקשרת בראיונות למיניהם‪ ,‬פורקת את זעמי על החידלון‬
‫שהביא להרג בני‪ ,‬ונאחזת בהם כמוצא של בריחה‪ .‬ושתיקות אינסופיות‬
‫ואנחנו מנסים בכל כוחנו להסתיר ואפילו להעמיד פנים כדי לגונן על‬

‫זיו‪ ,‬האח שלפתע ננטש במלוא המובן‪.‬‬
‫ובמרוץ הימים הסמוכים פורצת בי הזעקה ופורץ בי הזעם ‪ -‬כן‪ ,‬זו מלחמת‬
‫המחדל‪ ,‬גם אם לא תרצו לשמוע כינוי זה ותכנו אותה מלחמת 'אין‬

‫ברירה' ‪.‬‬

‫אּולַי ַאף ּפַעַם ֹלא ּ ֵתְדעּו‪...‬‬

‫יָ ִמים‪ָ ׁ ,‬שנִים וְיֵׁש אֹו ְמִרים‬ ‫אּולַי ַאף ּפַעַם ֹלא ּ ֵתְדעּו‬
‫ַהּזְ ַמן רֹופֵא‪ִ ,‬מּלִים נֹו ְטפֹות‬ ‫ַאּ ֶתם ַהּ ַמּ ִטי ִפים ּ ַבּׁ ַשעַר‪,‬‬
‫ּבֹו ּכּוְך ָאפֵל וְצֵל רֹובֵץ‬
‫ֶאל ּתֹוְך ַהּכּוְך וְַרעַל ּבֹו‬ ‫ַרק ִמ ְסּדָרֹון ָאֹרְך ׁ ֶשל ַצעַר‪..‬‬
‫ַרק ִמ ְסּדָרֹון ָאפֵל ׁ ֶשל ַצעַר‪.‬‬

‫אּולַי ַאף ּפַעַם ֹלא ּ ֵתְדעּו‬ ‫וְיֵׁש אֹו ְמִרים ַהּזְ ַמן רֹופֵא‬
‫ַאּ ֶתם ַהּ ַמּ ִטי ִפים ּ ַבּׁ ַשעַר‬ ‫ִמּלִים ׁ ֶשל ְס ָתם ִמּלִים ִמּלִים‬

‫ִמּלֹות ַהּׁ ֶשֶקר וְ ַהּדְוַי‬ ‫נֹו ְטפֹות ּכְלֶ ֶתת ִמן ַהּ ְס ָתם‬
‫ֵהן ִמ ְסּדָרֹון ָאפֵל ׁ ֶשל ַצעַר‪.‬‬ ‫ֶאל ּכּוְך ָאפֵל ּבֹו צֵל רֹובֵץ‪.‬‬

‫האם עלי לחוש כחוטאת על מלים המכונות 'פוליטיות'?‬
‫רק בשנים האחרונות חלה נקודת מפנה בהתייחסות לאחים שחיו בצל‬

‫השכול של הוריהם‪ .‬החל להישמע קולם‪ ,‬החלה חשיפה בתקשורת‪.‬‬
‫ראוי להזכיר את תכנית הטלוויזיה עם אהוד מנור‪ ,‬דני רובס וזיו‪ ,‬שלא‬

‫היססו לומר את כל אשר בלבם ‪ -‬את כאב השכול שלהם כאחים‪,‬‬
‫לאחר שנים רבות של שתיקה‪.‬‬

‫בעיניים כלות אני רואה את בני זועק את המילה 'למה'‪ ,‬ולא הייתה בי‬
‫התבונה לתת בו את הכוח והתמיכה בתוך חשכת האבדן‪.‬‬

‫תהיינה מלים אלה בקשת מחילה מהאח‪ ,‬ומהאחים‪ ,‬שננטשו‪.‬‬

‫צפירה יונתן‬
‫אמא של ליאור ז"ל‬

‫הורים‬ ‫‪27‬‬

‫ּ ְתנּו לִי לְ ַה ֲא ִמין‬

‫ּ ְתנּו לִי עֹוד ּכֹו ַח לִ ְסּפֹר ֶאת ַהּׁ ָשנִים‪,‬‬
‫ּ ְתנּו לְִראֹות וְלּו לְֶרגַע ֶאת אֹו ָתן ַהּפָנִים‬
‫ָהעֹובְִרים וְחֹולְ ִפים לְנֶגֶד עֵינַי וְ ֵאינָם ִמׁ ְשּ ַתּנִים‪.‬‬
‫ּ ְתנּו לִי לָחּוׁש ֶאת ַמּגַע ַהּ ְק ָס ִמים ּבְ ִחּבּוק ֵאי ָתנִים ּכַ ֲאׁ ֶשר‬
‫ֹלא יְֵדעּו וְֹלא יָ ִבינּו לְעֹולָם‪ַ ,‬ח ְסֵרי ָהאֹונִים‪.‬‬
‫ּ ְתנּו לִי לִזְּכֹר ָה ֶא ְתמֹול‪ַ ,‬הּ ָמ ָחר לֶ ֱאֹל ִהים ּ ִפ ְתרֹונִים‬
‫ּכְׁ ֶש ָהעֶצֶב ִחלְ ֵחל ּ ַבּנְׁ ָש ָמה וְ ַהּלֵב ָאז זָעַק ִמּ ִבפְנִים‪.‬‬
‫ּ ְתנּו לִנְּדֹד ִעם ָהרּו ַח ַהּנִּׂ ֵשאת ּכְּ ִתי ְמרֹות עֲׁ ָשנִים‬
‫וַ ֲאׁ ֶשר נִּגֶֶרת ִמּבְ ִכי ּ ִד ְמעֹו ַתי‪ֶ ,‬אל ֲאגַּ ֵמי ַמיִם ׁ ַש ֲאנַּנִים‪.‬‬
‫ּ ְתנּו לִי לִׁ ְשמֹעַ ִאוְׁ ַשת ָהעֵ ִצים ַהּ ְמקֹונְנִים ִמּ ַצעַר יְגֹונִים‬
‫ּולְ ַהְקׁ ִשיב לְקֹול זַעֲַקת ַהּכְ ֵאב ַהחֹוֶדֶרת ִמּ ַבעַד לָעֲנָנִים‪.‬‬

‫ּ ְתנּו לִי לְִרוֹות ִצ ְמאֹונִי ִמּ ֵמי ְמנּוחֹות צֹונְנִים‬
‫ַהּגֹולְׁ ִשים ֶאל נִבְכֵי לְ ָב ִבי ִמּ ִכּסּופֵי ְרגָׁשֹות ְמעֻּנִים‪.‬‬

‫ּ ְתנּו לִי לִׁ ְשאֹב עֹז רּו ַח וִיכֹלֶת לִ ְהיֹות ֱאמּונִים‪,‬‬
‫לְֶדֶרְך ָה ָאדָם ּ ַב ֲאׁ ֶשר הּוא ָאדָם וְֹלא ּכֹה ׁשֹונִים‪.‬‬
‫ּ ְתנּו לִי לְ ָהֵקל יִּסּוַרי ַההֹולְ ִמים ּ ִבי ּבְֶקצֶב ַהּזְ ַמּנִים‬

‫וַ ֲאׁ ֶשר ֹלא יִּדֹּמּו וְֹלא יֶ ְחְרׁשּו ּכְכֹ ֶתל ֲא ָבנִים‪.‬‬
‫ּ ְתנּו לִי לְ ַה ֲא ִמין ּ ַב ֲחלֹום ׁ ֶשּיֹום עֹוד יָבֹוא ּו ָבאֹפֶק ַהּ ָבנִים‬

‫זֹו ֲהִרים ּבְזִיו ַחּ ָמה ּולְקֹול ָצ ֳהלַת ּכַנְפֵי ְרנָנִים‪.‬‬
‫ּ ְתנּו לִי לִזְעֹק ׁשּוב‪ֶ ,‬אל ֶאֶרץ ְרפָ ִאים ַהְר ָסנִים‬
‫ּכְׁ ֶש ֶאְקָרא‪ַ ,‬אּיֶּכָה ּבְנִי‪ַ ,‬אְך לַּׁ ָשוְא‪ִ ּ ,‬כי ֵאין עֹונִים‪...‬‬
‫עמרם מנחם‬
‫אבא של דקל ז"ל‬

‫ ‬

‫הורים ‪28‬‬

‫ְרצֹון ַה ַחּי ִים‬

‫ָהיְ ָתה ּבְָך ַא ֲה ַבת נְעּוִרים‬
‫ָא ַהבְּ ָת ְמאֹד ֶאת ַה ַחּיִים‬
‫יִ ַחלְּ ָת ּ ָת ִמיד לָצֵאת לְ ִבּלּויִים‬
‫ָר ִצי ָת ְמאֹד לִבְֹלעַ ִרּגּוׁ ִשים‪.‬‬

‫יָׁ ַשבְּ ָת ּ ָת ִמיד ּבְ ֶחבְַרת ֲחבִֵרים‬
‫ָרַק ְמּ ָת ּ ָתכְנִּיֹות לַ ֲחבִֵרים ׁ ֶשּ ִמׁ ְשּ ַת ְחְרִרים‬

‫ִצּ ִפי ָת ּ ָת ִמיד ַרק לַ ֲהנָאֹות‬
‫ֲחׁ ִשי ָבה ִחּיּו ִבית ַרק ּ ִתְקוֹות‪.‬‬

‫ַה ֲחלֹום ׁ ֶשּלְָך ּבְ ֶא ְמ ַצע נִגְּדַע‬
‫וְ ָאנּו ָספַגְנּו ֶאת ַהּ ַמּכָה‬

‫נִׁ ְש ַאְרנּו ֲאבֵלִים וְדֹו ֲא ִבים‬
‫ֻמּ ִכים‪ ,‬עֲצּו ִבים ּו ִמ ְת ַאּבְלִים‪.‬‬

‫ּבְלִּבֵנּו ָהְרגָׁשֹות ּגֹועֲׁ ִשים‬
‫ּפַעַם ׂ ְש ֵמ ִחים ּופַעַם עֲצּו ִבים‬
‫לִפְעָ ִמים ֲא ִפּלּו ִרגְׁשֹות ַאׁ ְש ָמה‬
‫ׁ ֶשֹּלא ִה ְסּפְַקנּו לְ ַמּצֹות יֹו ֵתר ִאּ ְתָך‪.‬‬

‫ַה ַחּיִים ָהיּו נְִר ִאים ֲא ֵחִרים‬
‫יֹו ֵתר ְמ ֻאּזָנִים יֹו ֵתר ְמ ֻסּפִָקים‬

‫ּכְָך חֹולְ ִפים יָ ִמים וְׁ ָשנִים‬
‫ֲא ָבל ֶאצְלִי ָהְרגָׁשֹות ֹלא ִמׁ ְשּ ַתּנִים‪.‬‬

‫ציונה מאירי‬
‫אמא של שלומי ז"ל‬

‫הורים‬ ‫‪29‬‬

‫ ‬ ‫צַ ִחי ‪ּ -‬בְנ ִי יַּ ִקיִרי ּבֵן ֲח ִמּׁ ִשים‬

‫נִפְַרְדנּו ּגַם ֵמ ָא ִבי‪ָ.‬ך ‪ּ -‬דָנִי‬ ‫ּכָל ׁ ָשנָה חֹוגְגִים יֹום ֻהּלֶֶדת‬
‫ֲאׁ ֶשר ּכֹה ָא ַהב אֹו ְתָך‬ ‫ַאּ ָתה ּבֵן ‪ּ - 50‬בֶן יֹובֵל ׁ ָשנִים‬

‫וְכָ ַאב ֶאת ַהּפְֵרדָה ִמּ ְמָך‬ ‫ַאְך ּכְ ָבר ֵמעַל ‪ָ ׁ 30‬שנָה‬
‫כ"ח ׁ ָשנִים ּכָ ַאב‬ ‫ֵאינְָך ִאּ ָתנּו‪.‬‬

‫עַד ׁ ֶשּנֹו ָתר ּבְלִי ּכֹ ַח‬ ‫ִפיזִית ֵאינְָך ּפֹה‪,‬‬
‫וְעָ ַבר ִמּבֵי ֵתנּו לַ ֲא ֻחּזַת עֹולָ ִמים‪.‬‬ ‫ּבְנַפְׁ ֵשנּו ּבְלִּבֵנּו ּבְזִכְרֹונֵנּו‬
‫וְ ַאּ ָתה ַצ ִחי ‪ַ -‬א ֲה ַבת ָהעָם וְ ָה ָאֶרץ‬ ‫ַאּ ָתה ִאּ ָתנּו ּ ָת ִמיד‪ָ ּ-‬ת ִמיד‬
‫ּכָל יֹום ּכָל ׁ ָשעָה‪ַ -‬אּ ָתה ּכָאן‪.‬‬
‫ִמּלְ ָאה ֶאת ִאיׁ ִשּיּו ְתָך‪,‬‬
‫נֹו ֵתן לִי ּכֹ ַח לְ ַה ְמׁ ִשיְך‬ ‫ֲחלֹומֹות ַרּ ִבים ָחלַ ְמּ ָת‬
‫לִ ְחיֹות וְלִפְעֹל לְ ַמעֲנִי ּולְ ַמעַנְָך‬ ‫לְ ָהִקים יְׁשּוב ּ ַבּ ִבְקעָה ּ ִבּ ַקׁ ְשּ ָת‬
‫וַ ֲאנִי ִאּ ְמָך אֹו ֶהבֶת ּו ִמ ְתּגַעְּגַעַת ַצ ִחי ‬
‫רֹו ָצה לְ ַחּבֵק אֹו ְתָך ַצ ִחי‪,‬‬ ‫עֶׂ ְשִרים ׁ ָשנָה ֹלא ִקּ ַבלְּ ָת‬
‫עֹוד ּפַעַם‪ַ ,‬רק עֹוד ּפַעַם‪,‬‬ ‫ֵמ ִא ָּתנּו נֶ ְח ַטפְ ָּת‬
‫אֹו ֶהבֶת וְגֵ ָאה ּבְָך לָנֶ ַצח ‪ַ -‬צ ִחי‬
‫אורה ז'ק‬ ‫נִׁ ְש ַאְרּ ָת ָצ ִעיר לָנֶ ַצח‬
‫אמא של צחי ז"ל‬ ‫ּכְ ִמּלֹות ַהּׁ ִשיר "ׁ ֶשּ ִתּׁ ָש ֵאר ָצ ִעיר לָנֶ ַצח"‬

‫ִמי ׁ ֶשּ ֵמת ּ ִבנְעּוָריו‬
‫לְעֹולָם יִּׁ ָש ֵאר ּבֶן י"ט‬
‫ּכָמֹוָך ּוכְמֹו ֲחבֵֶריָך ַהחֹולְִקים ִעּ ְמָך‬

‫ֶאת " ִעיר ַהּנֹעַר"‬

‫ ‬
‫ ‬

‫הורים ‪30‬‬

‫ַהּיָֹרק ַהּׁ ֶשֶקט ו ְ ַהּדְ ָמ ָמה ‬

‫ַהּיָֹרק‪ַ ,‬הּׁ ֶשֶקט וְ ַהּדְ ָמ ָמה‬
‫ּובְלִּ ִבי ׁ ְש ָמ ָמה‬

‫ַאבְנֵי ַמְרצֶפֶת ְסדּורֹות ּבְׁשּוָרה‬
‫ּפְָר ִחים עֵ ִצים ִהּנֵה ַהּׂ ְשֵדָרה‬
‫ּפֹו ַסעַת ֶחֶרׁש ּדֹו ַמעַת ּ ִבכְ ֵאב‬
‫ַמּגִיעָה ֶאל ְמקֹום ְמנּו ָח ְתָך‬

‫ִצּפֹור ּגַן עֵֶדן ּפַָרח וְ ִהבְׁ ִשיל‬
‫ּפְָר ָחיו ַהּיָ ִפים ׁ ֶשּכֹה ָא ַהבְּ ָת‪ִ ,‬הּׁ ִשיל‬

‫חֹופֶנֶת ָראׁ ִשי ּבֵין יַָדי‬
‫ּ ִד ְמעֹו ַתי חֹוְרצֹות ּ ְתלָ ִמים עַל לְ ַחּיַי‬

‫ּפֹוגֶׁ ֶשת ּ ַבּׁ ְש ִביל עֹוד ֵאם ׁ ְשפּופָה‬ ‫ְמ ִסיָרה עָלִים ֵמעַל ָה ֶאבֶן‬
‫ׁ ֻשּ ְתפֹות ּגֹוָרל‪ַ ,‬מ ְחלִיפֹות ִמּלָה‬ ‫חֹונֶֶקת צְעָָקה מּול ַהּׁ ֶשֶקט‬

‫חֹובֶֶקת ּכְ ֵת ִפי ּבְיָד ַחּ ָמה ּ ַב ֲה ָבנָה‬ ‫ַמּ ִבי ָטה ָס ִביב עֹוד ֶקבֶר‬
‫וָ ִתיָקה כָאן ִמּ ֶמּנִי‪ְ ,‬מ ַסּפֶֶרת עַל ּבְנָּה‬ ‫עֹוד ּ ְתלּולִית‪ ,‬עֹוד זַעֲַקת ׁ ֶשבֶר‬
‫עֹוד ּדְ ָמעֹות ׁ ֶשל ֵאם‪ ,‬עֹוד ּכְ ֵאב‬
‫ֲאסֹון ַהּ ַמּסֹוִקים אֹו ֶמֶרת‬ ‫ֹלא אּוכַל לָׂ ֵשאת ֶאת ׁ ִשבְרֹון ַהּלֵב‬
‫ּ ִד ְמעָ ָתּה ּ ִבגְרֹונָּה עֹוצֶֶרת‬

‫ֵאלֶיָך חֹוזֶֶרת ּבְיַָדי ּגַפְרּוִרים‬ ‫‪31‬‬
‫ּבֹוכָה ּכְָר ֵחל ִאּ ֵמנּו ּבְ ִכי ּ ַת ְמרּוִרים‬

‫ַמְדלִיָקה נֵר‪ְ ,‬מנִי ָחה ֶאבֶן ּכְֻרּכָר‬
‫ֵמ ַהּ ַביִת‪ֵ ,‬מ ַהּׁ ְש ִביל‪ּ ,‬בֹו ּפָ ַסעְּ ָת ֹלא ִמּכְ ָבר‬

‫ּפֹו ַסעַת לְ ִאי ִטי עֹוד ּכַּ ָמה ּפְ ִסיעֹות‬
‫ׁשּוב ַהּׁ ַשעַר‬

‫נִפְֶרֶדת ִמּ ְמָך לְׁ ָשלֹום ‪ַ -‬מּ ִבי ָטה לְ ָאחֹור‬
‫ּבְ ַצעַר‬

‫לְ ִה ְתָראֹות לֹו ֶחׁ ֶשת ּבְלִּ ִבי‬
‫ּגַ ֶחלֶת ּבֹועֶֶרת ּבְתֹו ִכי‬

‫עדנה צונץ‬
‫אמא של רענן ז"ל‬

‫הורים‬

‫ּכֹוכָב י ֵׁש לִי ּבַּׁ ָש ַמי ִם‬

‫זֹו ֵהר ֵמ ִאיר ּו ְמנַצְנֵץ‪,‬‬
‫זֶה ּכֹוכָ ִבי‪,‬‬

‫ּגַם ּבֵין עָ ִבים ְמ ַבצְּבֵץ‪,‬‬
‫ּ ַב ֲחׁ ֵשכָה ֵמ ִאיר ּדְַרּ ִכי‪.‬‬

‫ּבְׁשֹובְבּות לִי קֹוֵרץ‪,‬‬
‫ִהנְנִי ָא ִבי‪,‬‬

‫ֵאיזֹו ּדֶֶרְך ֶאֶרץ‪,‬‬
‫נָ ִתיב לִי ּ ַבּׁ ָש ַמיִם‪.‬‬

‫נִׁ ְש ָמ ְתָך ּבְנִי‪,‬‬
‫ּכֹוכַב ַהּ ָצפֹון‪,‬‬
‫ַמנְ ָחה‪ ,‬מֹו ִבילָה‪,‬‬
‫ּבְלִּ ִבי ְמלַּ ָבה ּ ִתְקוָה‪.‬‬

‫לָעַד ּ ָת ִאיר‪,‬‬
‫ַחּיֵי נֶ ַצח לְָך נָ ְתנּו‪,‬‬

‫ִהּלָה ְס ִביבְָך‪,‬‬
‫ִהיא ּ ָת ִאיר ּדְַרּ ִכי‪,‬‬

‫עַד ֵאלֶיָך ַאּגִיעַ‪.‬‬

‫אורי פיש‬
‫אבא של אמיר שי ז"ל‬

‫הורים ‪32‬‬

‫ַחּיָל ָהלְַך לְ ָהֵרי ַהּלְבָנֹון‬

‫ַחּיָל ָהלְַך לְ ָהֵרי ַהּלְ ָבנֹון‬
‫ּבְגַ ֲאוָה‪ּ ,‬בְֹראׁש מּוָרם ּובְגָאֹון‪.‬‬

‫ִמּלְ ַמעְלָה ָצפָה וְנָׂ ָשא ֲחלֹום‬
‫ּ ִכי יָבֹוא ַהּיֹום ּבֹו יָבֹוא ַהּׁ ָשלֹום‬

‫ּכְָך ִהְר ֵהר ַה ַחּיָל ּבְלִּבֹו‬
‫זֹאת ָהיְ ָתה ּ ִתְקוָתֹו‬

‫ּכָל ַהּ ִכּ ָתה עָלְ ָתה עַל ַהנַגְ ַמׁש‬
‫ּבְ ֵס ֶתר ׁ ָש ְמרּו ּכָל ֶא ָחד‪ֶ ,‬את ֲאׁ ֶשר ָחׁש‬

‫ּובְלִּבֹו ּ ִתְקוָה ַא ַחת‬
‫לַ ְחזֹר ַהּ ַביְ ָתה ּבְיַ ַחד‬
‫ֵאי ׁ ָשם ְמ ַצּפָה לֹו ִאּ ָמא‬
‫וְהּוא‪ָ ּ ,‬ת ִמיד ּ ָבְרׁ ִשי ָמה‬
‫ִראׁשֹון לָצֵאת לַּ ְקָרב‬
‫ׁ ֶשּ ִמּ ֶמּנּו ַהּפַעַם ֹלא ׁ ָשב‪.‬‬

‫בן שבת זהבה‬
‫אמא של מוטי לוי ז"ל‬

‫הורים‬ ‫‪33‬‬

‫ָאבִיב‬

‫ַה ֵחלֶק ַהּ ֵמת ׁ ֶשּ ִבי ּפֹוגֵׁש ֶאת ַה ֵחלֶק ׁ ֶשּ ֵמגִיב לְעָצְ ַמת ָה ָא ִביב ּו ִמ ְתּ ַבלְּבֵל‪.‬‬
‫ְסעָָרה ּבְתֹוְך ַהּגּוף‪ַ ,‬ה ֵחלֶק ַהּ ֵמת‪ַ ,‬הּנָם ֶאת ׁ ְשנָתֹו ַהּ ְקפּו ָאה ַהּנִצְ ִחית‬
‫ַהּ ְמ ַבּ ֶקׁ ֶשת ׁ ֶשֹּלא יָ ִעירּו אֹו ָתּה ׁ ֶשּיָנִיחּו לָּה ׁ ָשם ּ ִבפְנִים‪.‬‬

‫לְֹלא ּ ְתנּועָה‪ ,‬לְֹלא ַחּיִים‪ ,‬לְֹלא חֹם‪ַ ,‬רק ֹקר ּו ַמ ְחסֹור וְׁ ֶשֶקט וַ ֲאפֵלָה ּוְד ָמ ָמה‪,‬‬
‫ּ ִד ְמ ַמת ָמוֶת נִצְ ִחי ׁ ֶשּ ֶקֶרן אֹור ֹלא חֹוֶדֶרת ֵאלָיו‪.‬‬

‫ּ ְתדִָרים וְֵריחֹות ׁ ֶשל ָא ִביב ּ ִבׁ ְשלַל צְ ָב ִעים ּבֹו ֲהִקים ִמׁ ְשּ ַתּלְ ִחים לֶ ָחלָל ָה ֲאוִיר‬
‫לֶ ָחלָל ַהּיְקּום לְֹלא ַמעֲצֹור‪ְ ,‬מ ִעּזִים וְחֹוְדִרים לְתֹוְך ַהּ ְמעָָרה ָהעֲ ֻמּ ָקה ַהּ ָקָרה‪.‬‬

‫ָה ֲאפֵלָה ׁ ֶשּׁשֹוכֶנֶת ּבְִקְרּ ִבי אֹוצֶֶרת ּבְתֹוכָּה ּכְ ֵאב עָמֹק ּ ִבלְּ ִתי נִ ְתּפָס‪ִ ּ ,‬בלְּ ִתי‬
‫מּוכָל‪ֶ ׁ ,‬של ָאבְַדן ַהּבֵן יַּ ִקיר לִי ‪ -‬חגי‪.‬‬

‫וַ ֲאנִי‪ֲ ,‬אנִי ָה ֵאם לְ ִמי ֶאׁ ְש ַמע? לְקֹולֹות ָה ָא ִביב ָהָר ִמים ַהּ ַמְר ִעי ִמים קֹולָם‬
‫ַהּׂ ָש ֵמ ַח‪ַ ,‬הּ ִמ ְתּפֵָרץ‪ַ ,‬ה ַחי‪ְ ,‬מלֵא ַהּ ְתׁשּוָקה‪ ,‬אֹו ֶאּׁ ָש ֵאר נֶ ֱא ָמנָה לָ ֶאבֶן ַהָקָרה‬

‫ׁ ֶשּ ָמצְ ָאה לָּה ָמקֹום ּבְתֹו ִכי‪ ,‬עָמֹק עָמֹק ִה ְתעְַר ְסלָה ּבְתֹו ִכי‪ַ ,‬מּצֶבֶת עַד‪.‬‬

‫ּכָל עֹוד נְׁ ָש ָמה ּבְ ַאּ ִפי‪ּ ,‬כָל עֹוד ֲאנִי נֹוׁ ֶש ֶמת וְהּוא ּכְ ָבר ֹלא‬
‫ָאז ֲאנִי נֹוׁ ֶש ֶמת ּ ִבׁ ְש ִביל ׁ ְשנֵינּו‪ֲ ,‬אנִי ַהּנִ ְמצֵאת וְהּוא ׁ ֶש ֵאינֶּנּו‪.‬‬

‫וְהֹוֶדפֶת ּבְכֹו ַח ֶאת ּכֹו ַח ַה ַחּיִים ַהּ ָבא ּומֹוׁ ִשיט לִי יָד‬
‫" ִה ְתנַעֲִרי ֵמעָפָר קּו ִמי לִבְׁ ִשי ּ ִבגְֵדי ּ ִתפְ ַאְרּ ֵתְך‬

‫ִה ְתעֹוְרִרי ִה ְתעֹוְרִרי ּ ִכי ּ ָבא אֹוֵרְך ‪ ,‬קּו ִמי אֹוִרי‬
‫עּוִרי עּוִרי ׁ ִשיר ּדַּבְִרי‬

‫ּכְבֹוד ַהּׁ ֵשם עָלַיְִך נִגְלֶה"‬

‫ חדוה בר‪-‬עם‬ ‫ ‬
‫אמא של חגי טרפוצ'ניק ז"ל‬ ‫ ‬

‫הורים ‪34‬‬

‫ֲהבֵן יַּ ִקיר לִי אֹון‪ִ ,‬אם י ֶלֶד ׁ ַשעֲׁ ֻשעִים?!‬ ‫‪35‬‬

‫ּבְיֹום ַהּ ִכּפּוִרים ָה ַא ֲחרֹון ָמלְאּו ‪ָ ׁ 39‬שנִים לִנְ ִפילָ ְתָך ּ ַבּ ְקָרב ּבְ ֻמּ ַצב ַה ֶחְרמֹון‪.‬‬
‫ּבְ ִסּיּור ׁ ֶשעְָרכָה לָנּו ֲח ִטי ַבת "ּגֹולָנִי"‪ָ ׁ ,‬ש ַמעְנּו עָלֶיָך ֵמ ֲחבִֵרים‪ֶ ׁ ,‬שּנִּצְלּו ּ ַבּ ְקָרב‬
‫ּו ֵמ ֲאנָׁ ִשים ׁ ֶש ִהּ ִכירּוָך ‪ֵ -‬הם ִסּפְרּו עַל יַ ַח ְסָך לַ ֲאנָׁ ִשים‪ ,‬לִפְצּו ִעים‪ ,‬וְלִ ְמ ַבּ ְקׁ ֵשי עֵצֹות‪.‬‬

‫ּבְעֶצֶם ׁ ִשּ ַמׁ ְשּ ָת ּפְ ִסיכֹולֹוג ‪ֲ -‬חבֵֶריָך עָׂשּו ּדְ ָבִרים לְ ִפי ַהּ ָצעָ ְתָך‪.‬‬
‫ָהיִי ָת חֹובֵׁש ְקָר ִבי וְלֹו ֵחם מצין‪ָ ׁ ,‬ש ַמעְנּו ׁ ֶשעָׂ ִשי ָת ַהּכֹל ּכְֵדי ׁ ֶשּיִׁ ְשלְחּו אֹו ְתָך‬

‫לְקּוְרס חֹובְׁ ִשים ְקָר ִבּיִים‪.‬‬
‫ּ ַבּ ִסּיּור ּפָנָה ֵאלַי ַא ַחד ָה ֲאנָׁ ִשים ׁ ֶשּלִּוּו אֹו ָתנּו וְׁ ָש ַאל‪ַ " :‬ה ִאם ַאּ ָתה ַאּ ָבא ׁ ֶשל‬
‫ַהחֹובֵׁש ַהּבְלֹונְִדי ִמּגְדּוד ‪ִ "?13‬אּׁ ַשְרּ ִתי זֹאת‪ .‬וְהּוא ִסּפֵר לִי ִסּפּור ָק ָטן עַל‬
‫ָה ָאדָם‪ֶ ׁ ,‬שעָׂ ָשה ַהּכֹל ּכְֵדי לַעֲזֹר לַ ֲחבֵָריו‪ִ" :‬קּ ַבלְּ ִתי ג' ֵמ ָהרֹופֵא ַהּצְ ָב ִאי‪ַ .‬המ"כ‬
‫ִצּוָה עָלַי‪ּ ,‬כְׁ ֶש ֲאנִי חֹולֶה לָצֵאת לַּ ִסּיּור‪ַ .‬החֹובֵׁש אֹון ִה ְתעֵָרב ּ ָב ִענְיָן וְ ָא ַמר ׁ ֶש ֵאין‬
‫לַָק ַחת ָאדָם חֹולֶה לְ ִסּיּור‪ַ .‬המ"כ ָא ַמר ׁ ֶשֹּלא יּוכַל לָצֵאת ּבְ ִמ ְסּפָר ָק ָטן ׁ ֶשל‬

‫ַחּיָלִים‪ .‬אֹון ָא ַמר‪" :‬הּוא ֹלא יֵצֵא‪ֲ ,‬אנִי ֵאצֵא ּ ִב ְמקֹומֹו"‪.‬‬
‫אֹון‪ִ ׁ ,‬שּ ַמׁ ְשּ ָת ּכְיֹועֵץ ּבֵין ַה ֲחבִֵרים‪ּ .‬בְד"כ ִקּבְלּו ֶאת ּפְ ִסיָק ְתָך ּו ִבּצְעּו אֹו ָתּה‪.‬‬
‫‪ָ ׁ 34‬שנִים לָ ַח ְמּ ִתי ּ ַבּ ִבּיֹורֹוְקָר ְטיָה ּבְ ַצ ַה"ל‪ּ ,‬כְֵדי לְַקּבֵל ּ ְתעּוַדת ַ ַהעֲָרכָה עַל ּפְעֻּלָ ְתָך‬
‫ּבְ ִמלְ ֶח ֶמת יֹום ַהּ ִכּפּוִרים‪ַ ּ .‬תלְ ִמיִדי וִיִדיד ִמׁ ְשּפַ ְחּ ִתי ׁ ְשמּו ֵאל ּ ָתרום ָא ַסף חֹ ֶמר‬
‫ַרב עָלֶיָך אֹון ּ ִבזְ ַמן ִמלְ ֶח ֶמת יֹום ַהּ ִכּפּוִרים‪ַ .‬החֹ ֶמר ֻהּגַׁש לִ ְמפַּ ֵקד ּ ִפּקּוד ַהּ ָצפֹון‬
‫ַאּלּוף ּגִָדי ַאיְיזֶנְקֹוט‪ .‬זְ ַמן ֹלא ַרב לְ ַא ַחר ׁ ֶש ִעּיֵן ּ ַבחֹ ֶמר ֶה ְחלִיט‪ַ " :‬מּגִיעָה לְָך‬
‫ּ ְתעּוַדת ַהעֲָרכָה עַל ִטּפּולְָך ּ ַבּפְצּו ִעים ּ ַת ַחת ֵאׁש‪ ,‬וְעַל ַה ִחּפּוי ׁ ֶשּנָ ַתּ ָת לָּנִ ְמלָ ִטים‬

‫ִמּ ֻמ ַצב ַה ֶחְרמֹון"‪.‬‬
‫ַאּ ָתה ֹלא נִּ ִסי ָת לְ ִהּ ָמלֵט ִמּלֵא ָת ֶאת ּ ַתפְִקיְדָך ּבְנֶ ֱא ָמנּות‪ָ .‬הרֹופֵא ׁ ֶש ָהיִי ָת ּ ַת ַחת‬
‫ּ ִפּקּודֹו ׁ ָשלַח אֹו ְתָך לְ ָה ִביא ּ ְתרּופֹות ‪ -‬חֹ ֶמר זֶה נִ ְמ ָצא ּ ַבּׁ ֶש ַטח ׁ ֶשּנִכְּ ַבׁש עַ"י‬

‫ַהּסּוִרים‪ּ .‬בֵינְָך ּובֵין ַהּסּוִרים ָהיָה ְקָרב‪ֶ ׁ ,‬שּבֹו נָפַלְּ ָת ָחלָל‪.‬‬
‫ׁ ְשבּועַיִם וָ ֵח ִצי ֹלא יַָדעְנּו עָלֶיָך ּדָ ָבר‪ .‬לְ ַא ַחר ׁ ֶשּ ֻמּ ַצב ַה ֶחְרמֹון נִכְּ ַבׁש ּ ַבּפַעַם ַהּׁ ְשנִּיָה ‪-‬‬

‫נִגְלְ ָתה ּגּופָ ְתָך וְגּופֹות ֲחבֵֶריָך ּבְ ִפּנָה ְמֻר ֶחֶקת‪ ,‬וְ ֵהן ְמכֻּסֹות ּ ַב ֲא ָבנִים‪.‬‬
‫ַהּנֹופְלִים ּ ִבצְפֹון ָה ָאֶרץ נְִקּבְרּו זְ ַמּנִית ּבְִקּבּוץ לֹו ֲח ֵמי‪ַ -‬הּגֶ ָטאֹות‪ִ .‬אּ ָמא וַ ֲאנִי ִהּגַעְנּו‬
‫ֵאלֶיָך ּ ִכ ְמעַט ּכָל יֹום‪ַ .‬הּנְ ִהיגָה ָקׁ ְש ָתה עָלַי ּ ִב ְמי ֻ ָחד לִפְנֵי ֵחיפָה ‪ָ -‬הרּו ַח ַמּ ָמׁש‬
‫ּדָ ֲחָקה אֹו ָתנּו לְׁשּולֵי ַהּכְ ִביׁש‪ִ .‬מׂ ְשַרד ַהּ ִבּ ָטחֹון ֵהֵקל עָלֵינּו וְנָ ַתן לָנּו ֶאפְׁ ָשרּות‬
‫לְִקנֹות ְמכֹונִית ּכְבֵדָה יֹו ֵתר ִמּזֹאת ׁ ֶש ָהיְ ָתה לָנּו‪ָ .‬קנִינּו ִפי ָאט ‪ 124‬אֹוטֹו ָמ ִטית‪.‬‬
‫ַהּנְ ִסיעָה ֵאלֶיָך נֶעֶׂ ְש ָתה יֹו ֵתר ַקּלָה ִמּבְ ִחינָה ִפיזִית‪ִ .‬מּיֹום לְיֹום ֶה ֱע ִמיק ַהּ ַצעַר‪.‬‬

‫עַד ַהּיֹום עֵינַי ּדֹו ְמעֹות ּבְ ִהּזָכְִרי ּבְָך‪.‬‬
‫לַ ֲאחֹו ְתְך ִמיכַל נֹולְדּו ּ ַבת ‪ -‬יַ ְס ִמין ּובֵן‪ -‬יְַרּדֵן‪ֲ .‬אנִי " ֵמת" עַל ׁ ְשנֵי ֶהם ‪ -‬יְלִָדים‬

‫נֶ ְהּדִָרים‪ ,‬וְ ַתלְ ִמיִדים ִמצְ ַטּיְנִים‪.‬‬

‫ׁ ָשאּול חֵפֶר‬
‫ֲא ִבי אֹון ז"ל‬

‫הורים‬



‫ּוכְׁ ֶשּנִּׂ ֵשא ִתי וְ ָהיִי ִתי לְ ִאּׁ ָשה‬ ‫משפחה‬
‫וְכָעֵת ֲאנִי ּכְ ָבר ֵאם‬
‫לִׁ ְשלִיׁ ִשּיָה‬ ‫* **‬

‫רֹו ָאה ֲאנִי ֶאת ַהּכְ ֵאב‬ ‫ּפַעַם ָהיָה לִי ָאח‬
‫וְחֹווָה ֶאת ַהּׁ ְשכֹול‬ ‫ָקְראּו לֹו ׁ ִשיֹלה‬

‫ּו ְמ ִבינָה ֶאת ַה ַה ְח ָמ ָצה ׁ ֶשל‬ ‫ַרּ ִבים ִהּ ִכירּו אֹותֹו‬
‫ָה ָאח ַהּגָדֹול‬ ‫ַאְך ֲאנִי ֹלא‬

‫ּו ְמנַּ ָסה לְלַּ ֵקט ּ ִבׁ ְש ִבילִים‬ ‫ּפַעַם ָהיָה לִי ָאח‬
‫ּובְ ִפּנֹות‬ ‫ָקְראּו לֹו ׁ ִשיֹלה‬

‫ׁ ִשבְֵרי ֵמידָע וְזִכְרֹונֹות‬ ‫ִסּפְרּו עָלָיו ִמינֵי זִכְרֹונֹות‬
‫ַאְך ּבְמֹו ִחי נִׁ ְש ֲארּו ַרק ּ ְתמּונֹות וְֵריחֹות‬
‫ּ ִכי עֲַדיִן יֵׁש לִי ַאח‬
‫קֹוְר ִאים לֹו ׁ ִשיֹלה‬ ‫ּפַעַם ָהיָה לִי ָאח‬
‫הּוא נֶ ֱהַרג ַאְך עֲַדיִן יֶׁ ְשנֹו‬ ‫ָקְראּו לֹו ׁ ִשיֹלה‬
‫הּוא ּ ָת ִמיד ָהיָה ָא ִחי‬
‫וְהּוא ּ ָת ִמיד יִ ְהיֶה ָא ִחי‬ ‫ּוכְׁ ֶש ִה ְתּ ַבּגְַרּ ִתי וְנִ ְהיֵי ִתי נַעֲָרה‬
‫ָאז ָא ִחי ָא ַמר לִי‬
‫ּבְלִּ ִבי‬ ‫ַאּ ְת ַמּ ָמׁש ּגְדֹולָה‬

‫תהילה בר שלום‬ ‫ּבֹו ִאי ִהצְ ָטְר ִפי לַ ֲחבּוָרה‬
‫אחות של שילה לוי‬
‫ַאְך ָה ָאסֹון ּגַָדע ֶאת ַהּ ִקְר ָבה‬
‫עֲַדיִן יֵׁש לִי ַאח‬

‫קֹוְר ִאים לֹו ׁ ִשיֹלה‬
‫ַרּ ִבים ִהּ ִכירּו אֹותֹו‬

‫ַאְך ֲאנִי ֹלא‬

‫‪37‬‬

‫אחי שלי‬

‫לפני עשרים שנים חתמנו לך על טופס השחרור‪ .‬מאז אני לא יכולה‬
‫שלא לחשוב על הבור השחור שאי אפשר לצבוע‪ ,‬על הכמיהה שאי‬
‫אפשר לספק‪ ,‬על האהבה שאי אפשר לתת‪ ,‬על החיבוק שאי אפשר‬
‫לקבל‪ ,‬על הקול שאי אפשר לשמוע‪ ,‬על הפנים שאי אפשר לראות‪ ,‬על‬

‫הסופיות שאי אפשר לשאת‪ ,‬על האי אפשר שאי אפשר לקבל‪.‬‬
‫מאז הרגע ההוא בו קרעו את חולצתי‪ ,‬הרגע בו נשמע המשפט ברוך דיין‬
‫האמת‪ .‬אני מנסה לדבר עם דיין האמת‪ .‬ולמצוא את האמת במוות שלך‪.‬‬
‫אני שואלת אותו מדוע הוא בחר בך מכל בני החיים‪ ,‬מדוע הוא נקרא‬
‫אל רחום וחנון אם חמלה לא הייתה בו כאשר כדורי הפלדה הקרים‬
‫חדרו אל גופך‪ .‬מדוע הוא בחר באבא שלנו מכל האבות להלל את שמו‬
‫בקריאת קדיש על שלקח את בנו בשר מבשרו‪ ,‬כבר שנים שאני שואלת‬
‫שוב ושוב האם ייתכן שאב קובר את בנו? מדוע בחר בי לחיות בצילך‪,‬‬
‫להיות גדולה ממך בשנים‪ ,‬ואיך אומר שכבר מלאו לי שלושים כשאחי‬
‫הגדול נשאר בן פחות מעשרים? מדוע בחר באמא שלנו מכל האמהות‬
‫לבכות כל חיה על פרידה ללא פרידה שלא מדעתה ולא מרצונה‪ ,‬פרידה‬

‫מבנה יחידה‪.‬‬
‫מאז הרגע ההוא בו עמדתי כאן מאחור וראיתי איך החברים שלך‬
‫מכניסים אותך לבור הקטן‪ ,‬החשוך והצפוף הזה אני מבקשת‪ ,‬מבקשת‬
‫ממנו שהרי הוא אל מלא רחמים‪ ,‬שהפעם ירחם‪ .‬שישמור עלייך היושב‬
‫לצידו בכס המלכים‪ ,‬שיחבק אותך חיבוק חם ואוהב‪ ,‬שייתן לך‬

‫לנוח על משכבך בשלום‪.‬‬
‫מאז הרגע ההוא שנורו מטחי הכבוד והעולם עצר‪ ,‬עצר לכמה יריות‬
‫אני מזכירה לו לאלוהים שחז"ל אמרו כי הרוגי מלכות אין אדם יכול‬
‫לעמוד במחיצתם בגן העדן‪ .‬ומי יכול לעמוד בפניך‪ ,‬הרוג מלכות אתה‬
‫אך ילד בשר ודם‪ .‬הילד של אמא ואבא‪ ,‬מהיכרותי איתך ליבך מתייסר‬

‫על הכאב שלנו‪ .‬אל תתייסר‪ .‬תנוח‪.‬‬
‫מאז הרגע ההוא שיצאנו בשיירה ארוכה ארוכה והשארנו אותך לבד חסר‬
‫אונים במקום העצוב הזה שאינו מסמל חיים כמוך‪ ,‬שאינו מסמל המשכיות‬
‫כמוך‪ ,‬שאינו מסמל אהבה כמוך‪ ,‬שאינו מסמל תקווה כמוך‪ ,‬שאינו מסמל‬
‫צעירות כמוך‪ .‬מאז היום ההוא אני מדברת על אלוהים ואליו‪ .‬מבקשת‬
‫בכל מאודי שישאיר בי את הזיכרון לשאת אותך‪ ,‬שישאיר בי את הכוחות‬
‫להכיל את המוות שלך‪ .‬כי הוא כל כך מציף ודוקר‪ .‬אני מבקשת ממנו שלא‬
‫יעלם המבט הזה שלך מהפעם האחרונה שנפגשנו‪ ,‬שלא ייקח לי גם את‬

‫מה שנשאר‪.‬‬
‫מאז היום ההוא שבו נעתקה נשימתך אני מוצאת את עצמי חוזרת לפה‬
‫ומדברת אל אבן קרה מידיי לחום שהיה בך וקטנה מידיי למידות גופך‪,‬‬

‫חוזרת ומספרת לך כמה אני אוהבת‪ ,‬וכמה אני מתגעגעת‪.‬‬
‫שלך‪ ,‬מאז ולעולם ועד פגישתנו בעולם שכולו טוב‪.‬‬

‫עדי אישה‬ ‫ ‬
‫אחותו של אלי ז"ל‬ ‫ ‬

‫משפחה ‪38‬‬

‫ּבְִד ִמי יָ ָמיו‬

‫מּוז ָָרה‬ ‫ַהְרּגָׁ ָשה‬ ‫ּבְָהיְב‪ֶָ .‬תקהר‬
‫יֹום‬

‫ּבֹו נֹוַדע‬

‫נִלְַק ְחּ ָת ּ ִפ ְתאֹום‬

‫נְִק ַטפְּ ָת ּ ִבְד ִמי יָ ֶמיָך‬
‫ֹלא ִה ְסּפְַקּ ִתי‬
‫לֹו ַמר ׁ ָשלֹום‬

‫ָא ַהבְּ ִתי אֹו ְתָך‬
‫ּבְאֹו ָתם ַהּזְ ַמּנִים‬

‫וְאֹ ַהב ַהּיֹום‪.‬‬

‫נַפְׁ ִשי ּבֹוכָה‪,‬‬ ‫ָא ִחי‪,‬‬
‫ּדְ ָמעֹות לִי ֵאין‬ ‫ָחׁ ַשבְּ ִתי ַאּ ָתה ְמ ֻחּ ָסן ִמּכָל‬
‫ּבְבֵי ְתָך ֶה ָחדָׁש‬
‫ָקׁ ֶשה ְמאֹוד לְ ַבּ ֵקר‬ ‫ֹלא!‬
‫ַהּ ִמלְ ָח ָמה ֹלא ַמבְ ִחינָה‬
‫זִכְרֹונֹות ְמ ַמּלְ ִאים ָראׁ ִשי‬
‫ַאּ ָתה ַקּיָם ּ ִבׁ ְש ִבילִי‬ ‫ַהּכֹל ַמׁ ְש ִמידָה‬
‫ֵאי ׁ ָשם‬ ‫ַהּטֹוב וְ ָהַרע‬
‫ָרחֹוק ּ ָבעֹולָם‬
‫וְ ַאּ ָתה נִׁ ְש ָמ ִתי ַהּטֹו ָבה‬
‫ִמלְ ָחמֹות ֵאין ּבֹו ּ ִבכְלָל‪.‬‬ ‫ּגַם עָלֶיָך ִהיא ּגָבְָרה‬

‫פרידה שניידרמן‬
‫אחות של מאיר רוזנשטרוך ז"ל‬

‫משפחה‬ ‫‪39‬‬

‫יצחק אחי האהוב‬

‫בסתיו קרוב נציין ‪ 40‬שנים מאותו יום מר ונמהר בו התבשרנו על נפילתך‬
‫בקרבות הבלימה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים‪ ,‬י"ב תשרי תשל"ד‪.‬‬
‫היית אז גבר צעיר בן ‪ 26‬שכל עתידו לפניו‪ .‬בעל משפחה‪ ,‬בת קטנה‪,‬‬
‫הורים ואחות אוהבים‪ ,‬שבאחת נגדע כל הטוב הזה ונשבר לרסיסים‪.‬‬

‫יצחק‪ ,‬היית אחי הבכור והיחיד‪ ,‬גדול ממני בשלוש שנים בדיוק‪.‬‬
‫אני זוכרת בגעגועים את ימי ההולדת המשותפים שחגגו לנו בחצר ביתנו‬
‫בקרית ביאליק כשכול ילדי השכונה היו מתכנסים סביב חנות עמוסי‬

‫ממתקים‪.‬‬
‫כשבגרת היית עורך בבית מסיבות סלוניות ואני הקטנה עומדת בחדר‬
‫הסמוך ומציצה אליכם הגדולים‪ ,‬רוקדים רוק וסלאו לצלילי אלביס פרסלי‬

‫שכה אהבת‪.‬‬
‫כשהתגייסת‪ ,‬הייתי מרבה לשלוח אליך גלויות וחבילות לבסיס ואתה‬
‫שהיית נושא בארנקך את תמונתי‪ .‬היית מתגאה באחותך הקטנה בין‬
‫חבריך בבסיס ולא אחת קיבלתי גלויות מחיילים ששרתו איתך ושרצו‬

‫להתכתב ולהכיר אותי‪.‬‬
‫שנינו גדלנו בבית של הורים ניצולי שואה על כל המשמעות שבדבר‪ ...‬נישאנו‬
‫ועזבנו את הקן של ההורים בגיל צעיר יחסית‪ .‬הקשר בינינו המשיך להיות‬
‫הדוק והתבטא במפגשים של סופי שבוע אצל ההורים או בביתנו שלנו‪.‬‬
‫כאחים אמורים היינו להתבגר ביחד‪ ,‬לבנות משפחות‪ ,‬לזכות בנכדים‬

‫ולהיות זה לצד זה שנים רבות ושותפים לימי שמחה וצער‪.‬‬
‫אך לדאבוני המציאות הייתה אחרת‪.‬‬

‫במשך ‪ 40‬שנים משתקפת דמותך מתוך תמונה ממוסגרת התלויה בביתי‪.‬‬
‫איש צעיר שלעולם לא יתבגר עוד‪ .‬שלא זכה לגדל את שתי בנותיו ליאת‬
‫ואביטל (שנולדה אחרי נפילתך) שלא הביא אותן לחופה ולא היה שותף‬
‫להולדת ששת נכדיו‪ .‬צעיר שלא הספיק ליצוק תוכן בחייו ולהגיע למימוש עצמי‪.‬‬
‫ואני אחותך הצעירה‪ ,‬בגיל ‪ 23‬חוויתי את אובדנך ונאלצתי כל השנים‬
‫להיות איתנה לצד הורינו שלא התאוששו מהאסון שפקד אותנו‪ .‬וכך‬
‫במשך שנים רבות נשארתי לבדי לעזור ולתמוך בהורים עד יומם‬
‫האחרון וכמה קשה לי להיזכר ביום בו הבאתי אותם למנוחת עולמים‪.‬‬
‫קודם אמא וכעבור שנתיים אבא‪ .‬לשבת שבעה לבד כשאתה לא לצידי‪.‬‬
‫אחים אמורים ללוות זה את זה במהלך חייהם‪ ,‬לחוות שמחות משותפות‬
‫ולתמוך זה בזה בימים של תוגה‪ .‬אך אתה אינך ואני נותרתי לשאת את‬
‫דמותך וזיכרונך לבד‪ ,‬תוך שאני מספרת לילדי ולנכדי אודותיך‪ ,‬טוב לבך‪,‬‬
‫סגולותיך וכישרונותיך‪ ,‬ומנסה בכך להנציח אותך ולהחיות את זיכרך‪.‬‬
‫כתיבת שורות אלה מספר ימים לפני שנסב כולנו לסדר פסח‪ ,‬יש בה‬
‫מבחינתי עוצמה רגשית וכאב שמזכיר מחדש שנה שנה מי כבר אינו בין‬

‫המסובים איתנו‪.‬‬
‫ובימים שלאחר החג‪ ,‬יום השואה ויום הזיכרון‪ ,‬על אף השנים הרבות‬

‫שחלפו‪ ,‬אין בהם להכהות את הזיכרונות והגעגועים‪.‬‬
‫אוהבת אותך לעד‪.‬‬

‫שוש גבע‬ ‫ ‬
‫אחותו של וגמייסטר יצחק ז"ל‬ ‫ ‬

‫משפחה ‪40‬‬

‫החלקה הצבאית‬ ‫‪41‬‬

‫אבא‪ -‬מחר אלך לבית הקברות‪ ,‬לבד‪ ,‬תמיד לבד‪ .‬קודם אעבור בקבר הישן‬
‫של אימא ואחר‪-‬כך בחדשים יותר של אבא ואחיותיי‪ .‬ואז כשנדמה שלא‬
‫ניתן יותר לנצור עוד עצב‪ ,‬אלך לחלקה הצבאית‪ ,‬אליו‪ .‬קודם אוודא שאף‬
‫אחד לא נמצא שם ואז כשהבדידות תכה מבפנים‪ ,‬אשב שם לידו ואבכה‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך תצטרף הזעקה‪ ,‬זו שמגיעה מתוך הבטן המכווצת‪ ,‬מתוך‬
‫הריאות שנותרו ללא אוויר‪ .‬אני אלטף את אותיות הזהב ואסיר פירורי‬
‫אבק שנותרו למרות הניקיון שעברה החלקה לפני הטקס שיתקיים מחר‪.‬‬
‫אציץ לראות אם מישהו הצטרף אלי ואז העיניים יתערפלו כל‪-‬כך שרק‬
‫את דמותו אראה‪ .‬כעבור זמן‪ ,‬אלחש לו כמה מילות תפילה ואוסיף משלי‬
‫מילות אהבה שתמיד רציתי לומר לו ועכשיו איני בטוח אם שמע אותן‬
‫ממני‪ .‬וכשהגוף יהיה מותש והפנים חיוורות‪ ,‬אנגב את הדמעות‪ ,‬אזדקף‪,‬‬

‫אסדר את הבגדים‪ ,‬אחצה את שורת הקברים ואלך‪.‬‬
‫אימא‪ -‬בכיתי אתמול‪ .‬אף אחד לא ראה‪ .‬אחרי עשרים וחמש שנים‬
‫אני כבר מומחית בלבכות כך שלא יראו ובכל זאת בכיתי‪ .‬לא צריך‬
‫סיבה מיוחדת כדי לבכות‪ .‬מספיקה תמונה של חייל או ילד עגול לחיים‬
‫מתנדנד על נדנדה בחצר‪ .‬די בשיר שעכשיו הוא כבר ישן אבל פעם היה‬
‫להיט ומילותיו היו כתובות במחברת שלו שמצאנו‪ .‬בכיתי כשראיתי‬
‫שהחולצה שלבשתי להלוויה‪ ,‬זו עם הכפתור במרכז השרוול‪ ,‬חזרה‬
‫לחלונות הראווה‪ .‬בכיתי כשידעתי שלא יהיו לי יותר נכדים‪ ,‬בחגיגת יום‬
‫הולדת עשרים שהוא לעולם לא יחגוג‪ .‬הדמעות זלגו בי פנימה בסרט חדש‬
‫ואיכותי‪ ,‬מחדשות פוליטיות שגם היום אני זקוקה לדעתו עליהם‪ .‬בכיתי‬
‫כשהבנתי שהוא צעיר לנצח ואנחנו ממשיכים לגדול‪ ,‬להתבגר ולהזדקן‪.‬‬
‫לא צריך הרבה כדי לבכות‪ .‬גם לא צריך לראות את הדמעות‪ ,‬הן חלק‬

‫ממני כי הוא היה ולא יחזור‪.‬‬
‫אני האחות‪ -‬הכי רציתי לכתוב בבית העלמין‪ .‬לשבת שם ליד הכרית‬
‫שלך ולכתוב כאילו אין לי קשר ואני לא הייתי שם מעולם‪ .‬לכתוב‬
‫כאילו הייתי בסיור בבית קברות בארץ רחוקה או ליד הכינרת‬
‫שם קבורים אנשים חשובים ולהתייחס לכתוב על המצבות ולצורתן‪.‬‬
‫רציתי לבוא בבוקר כשאין הרבה אנשים‪ .‬ללכת בשדרת הברושים‬
‫ולהגיע לחלקה הצבאית‪ .‬אני זוכרת את ההליכה הראשונה באותה‬
‫שדרה‪ .‬מצדדי ובעיקר מאחורי הלכו המון אנשים‪ .‬רחש של שקט‪,‬‬
‫ניגוב דמעות קולני‪ ,‬בכי וזעקה סבבו אותי ואני דווקא הופתעתי אז‬
‫משדרת הברושים שנראתה לי לא קשורה‪ ,‬מהודרת מדי‪ .‬מאז אותו‬
‫יום אני יודעת שבסוף הקיץ הברושים אפורים מאבק וקשה לקרוא‬

‫להם הדורים‪.‬‬
‫הכי רציתי לכתוב שם לידך אבל לא להתייחס לגעגועים‪ ,‬לחוסר שבך‪.‬‬
‫לא להיזכר בטקסים‪ ,‬לא לחשוב על יום הזיכרון והתקיעה הצורמת‬
‫בחצוצרה‪ .‬הכי רציתי לכתוב כמו לפני הרבה שנים שלא היה לי קשר‪,‬‬
‫שלא הכרתי‪ .‬שהחלקה הייתה זרה לי ולא ידעתי להבחין בכל קבר‬

‫חדש שנבנה בקצה שלה ובכל פרור של אבק שנופל על אותיות שמך‪.‬‬
‫מיכל שמואלי‬

‫אחות של ניב חזון ז"ל‬

‫משפחה‬



‫ּבַ ֲחלֹו ִמי‬

‫ֲא ָבל חּוץ ִמּזֶה ַמה נִׁ ְש ַאר ּכְׁ ֶש ָהיָה?‬ ‫ּ ַב ֲחלֹו ִמי‪ ,‬‬
‫ֶאת ַהּ ִסיגְַריֹות " ַטיְם" הּוא ּכְ ָבר ַמּ ִכיר‬ ‫ֲאנִי רֹו ֶאה ֶאת ָא ִחי ַמּגִיעַ ֵאלַי לְ ִבּקּור‬
‫וְ ַא ֲחֵרי ַה ִחּבּוִקים‪ַ ,‬הּדְ ָמעֹות וְ ַהּׂ ִש ְמ ָחה‬
‫ּוגְלִיַדת וָנִיל וְ ִעּתֹונִים לְ ַמכְּ ִביר‪,‬‬ ‫ֲאנִי ַמ ְת ִחיל לְ ַסּפֵר לֹו ּכָל ַמה ּׁ ֶשּ ָקָרה‪.‬‬
‫ִמפְלָגֹות ּו ְתכָ ִכים‪ִ ,‬חּיּוְך ׁ ֶשל נַעֲָרה‬
‫ֲאנִי ְמ ַסּפֵר לֹו ׁ ֶש ֶה ְחלִיפּו ֶאת ֶטלֶפֹון‬
‫וְיֹ ִפי ׁ ֶשל נֹו ִפים‪.‬‬ ‫ַהחּוגָה‪ֶ ׁ ,‬שּבְ ָח ֵמׁש ּדַּקֹות אֹו ִפים עּוגָה‬
‫ּכָ ֵאּלֶה ּדְ ָבִרים ֲאנִי ֹלא ֶאצְ ָטֵרְך‬
‫וְׁ ֶשּיֵׁש ַמ ְחׁ ְש ִבים נַּיִָדים וְ ֶטלֶפֹונִים‬
‫לְ ַה ְסּ ִביר‪.‬‬ ‫ֶסלּולִָרים ֲחכָ ִמים‪.‬‬

‫ֲאנִי רֹוצֶה לִנְזֹף ּבֹו ׁ ֶשֹּלא ׁ ָשלַח‬ ‫ּו ְמ ַסּפֵר לֹו ִמי ֹראׁש ַהּ ֶמ ְמׁ ָשלָה‬
‫ֲא ִפּלּו ִמכְּ ָתב ֶא ָחד ָק ָטן‬ ‫וְׁ ֶשּ ִמּזְ ַמן ִמּזְ ַמן ִה ְסּ ַתּיְ ָמה לָּה‬
‫ַהּ ִמלְ ָח ָמה ַהּ ָקָרה‪.‬‬
‫וְׁ ֶשֹּלא לִּוָה אֹו ִתי בבקו"ם וְֹלא‬
‫ָר ָאה אֹו ִתי ָח ָתן‬ ‫ֲאנִי ְמלַּ ֵמד אֹותֹו ֵאיְך לִׁ ְשֹל ַח ִמ ְסרֹון‪,‬‬
‫עַל ָה ִאּיּו ִמים ַה ֲחדָׁ ִשים ּ ַבּ ִמזְָרח‬
‫ׁ ֶשּנֶ ֱעַדר ּבְִדּיּוק ּכְׁ ֶש ָהיִי ִתי ָצִריְך‬
‫ׁ ֶשּ ִבגְלָלֹו ָהיָה עֹולָ ִמי ָא ִביְך‪.‬‬ ‫ַהּ ִתיכֹון וְעַל ַה ִה ְתַקּדְמּות ּבְ ִפּצּו ַח‬
‫ָה ָאטֹום‪.‬‬
‫ֲא ָבל ִמּיָד ֲאנִי סֹולֵ ַח ּו ְמ ַחּבֵק אֹותֹו‬
‫ָחז ָק‬ ‫וְקֹוֵרעַ אֹותֹו ּ ִבבְִדיחֹות ֲחדָׁשֹות‪,‬‬
‫ּו ִמ ְתּפַלְ ֵסף ִאּתֹו עַל ִמלְ ָח ָמה וְעַל‬
‫ִאּ ָמא ַמּגִיׁ ָשה לֹו ּבְיַָדיִם רֹועֲדֹות‬
‫ַצּלַ ַחת ָמָרק‬ ‫ׁ ָשלֹום‪.‬‬

‫וְ ֵאיְך ׁ ֶשהּוא ׁשֹו ֶתה אֹותֹו‬ ‫ֲאנִי ְמגַּלֶה לֹו ׁ ֶש ַאּ ָבא ִמּזְ ַמן ּכְ ָבר‬
‫ּבְ ִצְקצּוִקים ׁ ֶשל ֲהנָ ָאה‬ ‫ֹלא ּבֵין ַה ַחּיִים‪ֶ ׁ ,‬ש ִאּ ָמא ִהזְִקינָה‬
‫ּ ִבׁ ְשלֹוׁ ִשים ׁ ָשנִים‪ .‬יֵׁש לָּה ֲא ִפּלּו נִין‬
‫ֲאנִי ִמ ְתעֹוֵרר ֵמ ַה ֲחלֹום ׁ ְשטּוף זֵעָה‬
‫ָקָרה‪.‬‬ ‫ֶא ָחד ָק ָטן ָמתֹוק‬
‫לָ ַא ֲחרֹונָה ִה ְת ִחיל לְ ַהׁ ְש ִמיעַ קֹולֹות‬
‫אסף וינר‬
‫אח של יאיר ז"ל‬ ‫ְק ַטּנִים ׁ ֶשל צְחֹוק‪.‬‬

‫נִילִי‪ַ ,‬ה ֲחבֵָרה ׁ ֶש ָהיְ ָתה לֹו‪ּ ,‬כְ ָבר נְׂשּו ָאה‬
‫ּ ַבת ֲח ִמּׁ ִשים‬

‫ַהּפְקּוִדים ׁ ֶשּלֹו ּפְָרׁשּו ִמּזְ ַמן ְסגָנֵי ַאּלּו ִפים‪.‬‬
‫ּכֻּלָם נֹוׂ ְש ִאים ּבְ ַתפְִקיִדים ָר ִמים‬

‫וַ ֲאנַ ְחנּו עֲַדיִן נִפְּגָׁ ִשים ּו ִמ ְתּגַעְּגְ ִעים‪.‬‬

‫משפחה‬ ‫‪43‬‬

‫צִּלֹו ׁ ֶשל ַהּבֵן‬

‫ַהּדֶלֶת ּבְבֵי ִתי נְעּולָה‬
‫עַכְׁ ָשו‬

‫ִאּ ַבְדּ ִתי ּבֵן‬
‫נֶ ֱא ָהב‪.‬‬

‫ּדֶֶרְך ַהּצֹ ַהר‬
‫אֹור לְעֹולָם ֹלא יַ ְחּדֹר‪.‬‬

‫ּבְנִי ׁ ֶשּלִי ֹלא יַ ְחזֹר‪.‬‬
‫וַ ֲאנִי ֲאנַּ ֶסה ֶאת ּ ִד ְמעֹו ַתי לְַרּ ֵסן‬
‫ַאְך ּ ָת ִמיד ּ ְתלַּוֶה אֹו ִתי ּבְַדְרּ ִכי‪,‬‬

‫צְלָלִיתֹו ׁ ֶשל ַהּבֵן‪.‬‬

‫עדי שמעון אלון‬
‫אחיינו של שמעון אלקלס ז"ל‬

‫ ‬

‫משפחה ‪44‬‬

‫ֹעפֶר ָא ִחינּו ַהּיָָקר‬

‫עָזַבְּ ָת אֹו ָתנּו לִפְנֵי ּ ִכׁ ְשלֹוׁ ָשה עֲׂשֹוִרים‬
‫וְ ַה ַחּיִים ַמ ְמׁ ִשי ִכים‪ֲ ,‬אנַ ְחנּו ִמ ְתּ ַבּגְִרים‪...‬‬

‫ַאְך לְֶרגַע ֵאינֶּנּו ׁשֹוכְ ִחים‬
‫ּבְכָל ּפַעַם ׁ ֶשעֵינַיִם עֹוצְ ִמים‬
‫ָאנּו נִזְּכִָרים ּבְכְָך ּו ִמ ְתּגַעְּגְ ִעים‬

‫עֹפֶר!‬

‫ָהיִי ָת לָנּו ָאח ּגָדֹול וְנִפְלָא‬
‫ּתֹו ֵמְך וְ ָת ִמיד מֹוׁ ִשיט יָד לְעֶזְָרה‬

‫נִזְּכִָרים ּ ַב ֲחוָיֹות ּובְיָ ִמים יָ ִפים‬
‫וְרֹו ִצים אֹו ְתָך ׁשּוב ּבֵין ַה ַחּיִים‬

‫ּדַע לְָך ָאח יַָקר‬
‫ַהּזְ ַמן ֹלא ְמַרּפֵא ַה ֶהפְֶך הּוא ַהּנָכֹון‬

‫ַהּזְ ַמן עֹובֵר ּו ִמ ְת ַחּדֵד ַהּזִּכָרֹון‬
‫זִכְְרָך ּבְלִּבֵנּו לְעֹולָ ִמים‬

‫ּ ְת ֵהא נִׁ ְש ָמ ְתָך צְרּוָרה ּ ִבצְרֹור ַה ַחּיִים‬

‫אורית‪ ,‬שגית ואסף ששון‬
‫אחים של עופר ז"ל‬

‫משפחה‬ ‫‪45‬‬

‫לֵדֹו ַתי‬

‫ּבְלֵדֹו ַתי ִה ְת ַחּ ַמׁ ְשּ ִתי ּ ִבילַָדי‬
‫יִָרי ִתי ֶאת ּכֻּלָם‬

‫ּ ִבצְָרחֹות ַחּדֹות ּכְ ַחּנָה ּבְׁ ִשיֹלה‬
‫ּבְלֵדֹו ַתי‬

‫ּפָגַׁ ְשּ ִתי ֶאת ּבְנֹו ַתי‬
‫ּו ָבנַי‬

‫ּו ְתאֹו ַמי‬

‫ּבְלֵדֹו ַתי יָלְַדּ ִתי‬
‫ּכָל יֶלֶד ּבֹוֵדד‬

‫וְ ָהיִי ִתי ּכְ ֵאם לִׁ ְשמּו ֵאל‬
‫ֶאת ּכֻּלָם ּפַָקְדּ ִתי לִ ְהיֹות ְמסּוִרים‬

‫ּכְׁ ֶשּיָלְַדּ ִתי ֶאת ּ ְתאֹו ַמי‬
‫ָח ְתכּו ּ ִבי ּדֹפֶן ֵקי ָסִרי‬

‫וְיָצְאּו ׁ ְשנַיִם‬
‫יָ ִפים עַד ּכְ ֵאב‬

‫וְ ָאז זָכְַרּ ִתי ֶאת ִאּ ִמי‬
‫ׁ ֶשּׁ ָשכְלָה ֶאת ּבְנָּה לַּמֹולֶֶדת‬

‫שושנה ויג‬
‫אחותו של טוביה פיינגולד ז"ל‬

‫משפחה ‪46‬‬

‫ָהס דֹום וַזָעָם‬ ‫ֲחי ִי ְמֶקה ָא ִחי ַהּ ָקט‬
‫ּכַ ָבה ֶרׁ ֶשף ֲהתֹו ָתח‪,‬‬
‫ֵה ֶאִדים ֲה ָצִרי ַח דָם‪.‬‬ ‫ֲחיִי ְמֶקה ֲא ִחי ַהּ ָקט‪,‬‬
‫ֲחיִי ֶמֶקה‪ָ ׂ ,‬שִרי ֶאל וְ ֲאבְָר ָהם‬ ‫נִפְ ַצע נְִקַרע ַהּלֵב‪.‬‬
‫לעֹולָ ִמים גּופָם נְִרדָם‪.‬‬ ‫יְ ִהי יֹום וַיְ ִהי עֶֶרב‬
‫זְקּו ִפים נִׁ ְש ֲארּו ֶה ָהִרים‬
‫עֲטּו ִפים עֲנָנִים ֲאפּוִרים‬ ‫נֹו ְתרּו ַרק ָהֶרגֶב וְ ַהּׂ ֶשגֶב‪.‬‬
‫ּכֹוכָב ֲהׁ ָש ַחר נִצְנֵץ ּבְעֵינֶיָך‬ ‫ָהיִי ָת ֵחלֶק ֵמּגּו ִפי‪,‬‬
‫יָ ָצ ֲא ָתַ לְ ָמ ַסע ֲא ָחרֹון ּבְ ֲחיֶיךַ‪.‬‬ ‫ִמּנִׁ ְש ָמ ִתי‪,‬‬
‫ּפְעֻּלֹו ֶתיָך ּ ָת ִמיד חּוׁ ְשבּו‬ ‫ֵמרּו ִחי ּו ְמנֹו ִפי‪,‬‬
‫ּבְכָל ַמּ ָצב נִּוָו ְט ַּת ַהּ ְס ִפינָה‪.‬‬ ‫יַלְדּו ְתָך יַלְדּו ִתי‪.‬‬
‫ׁ ִשפְלּות עֵינֶיָך ּכְ ָמעֲיָן נָבְעּו‬ ‫ֶאצְלֵנּו ּ ַבּפְלָנֶ ָטה‬
‫ּבְּׁ ִשּקּול ּדַעַת וֶ ֱאמּונָה‪.‬‬
‫ֲחּיֵיָך ֲא ִחי ַהּ ָקט ָקצְרּו מֹופֵת‪,‬‬ ‫ֲח ֵסָרה‪ּ ,‬כְַדאי ׁ ֶשּ ֵתַדע‪,‬‬
‫ַא ֲחָריּות‪ָ ,‬חִריצּות וְ ִהצְ ַטּיְינּות‪,‬‬ ‫ַהּדֻגְ ָמה ָה ִאיׁ ִשית וְ ַהּ ַצוְוּ ָתא‬
‫ּבְעֹוז ַהְקַרב לא ׂ ָשַרְדּ ָת ּתֹופֶת‬
‫ַאְך ֶה ָאְר ָת ּדֶֶרְך‪ּ ,‬דֶֶרְך ֲהּכֵנּות‪.‬‬ ‫ׁ ֶשאֹוּ ָתּה ִעּ ַצבְּ ָת‪.‬‬
‫נִזְּכֹור אֹו ְתךַ זָקּוף‬ ‫ּכָל ּכֻּלְָך ּדֻגְ ָמה ִאיׁ ִשית‪,‬‬
‫ּבְ ָצִרי ַח ֲה ָטנַק ֲחׂשּוף‬ ‫ַמלּווָה ּבֵ ִחּיּוְך ּ ְת ִמיִדי‪,‬‬
‫ָאף לְֶרגָע לא ׁ ָשפּוף‬
‫ִחיּוך ּו ְת ִהילָה ֲאפּוף‪.‬‬ ‫צְנִיעּות ֱאנֹוׁ ִשית‪,‬‬
‫ּ ַבּפְלָנֶ ָטה ׁ ֶשלָנּו ּכְַדאי ׁ ֶשּ ֵתַדע‪,‬‬ ‫ְרעּות ּו ַמעֹוף ׁ ִשלְִדי‪.‬‬
‫נִזְּכֶֶרּת ּדְמּו ְתָך ְמ ֻמ ְסּגֶֶרת‪,‬‬ ‫קּוָרצְ ָת ֵמחֹו ֶמר ֲא ִצילִי‪,‬‬
‫עֵינַיִים ּפְקּוחֹות ִחּיּוְך ׁשֹובֶה‬ ‫ראׁש ּ ָבִריא ּו ָב ִהיר‪,‬‬
‫ַמּ ָבט ַא ֲחרֹון לְּ ַמזְּכֶֶרת‬ ‫ְמ ִסירּות וְיֹוׁ ֶשר ֶסּגּולִי‬
‫וְ ַהּנֶפֶׁש ּבֹועֶֶרת וְ ַהּלֵב ּדָוֶוה‬ ‫ִעם לֵב זָחּו ַח ּו ֵמ ִאיר‪.‬‬
‫נִגְּדַעַ ַת ּבְּׂ ִשיא ּפְִרי ָחה זֹו ֶהֶרת‪.‬‬ ‫ּכְָך ּבְּקֹור רּו ַח נִי ַהלְּ ָת ְקָרב‪,‬‬
‫עַל ּ ְתמּונָ ֵתָך ּפֹו ַצעַת ֶקֶרן אֹור‪,‬‬ ‫ּבְּ ִבּיּ ָטחֹון וְׁ ָשּלְוָוה ּפַָקְדּ ָת ּפְֻקּדֹות‪,‬‬
‫ּ ִתְקּוַוה‪ֲ ,‬חלֹום וְזִיּכָרֹון‪,‬‬ ‫ַטנְֵקי אֹויֵב ִהׁ ְש ָמְד ָת עֶֶרב ַרב‬
‫ּכְ ִאּלּו עָ ִפים ּפְַרּפִָרים ּ ַבּׂ ָשדֹות‪.‬‬
‫נַָדם ׁ ָש ַתק ּדֹור‬ ‫ּכְׁ ֶש ַהּתֹו ָת ִחים ׁ ָש ְתקּו‬
‫ּבְ ִמלְ ֶח ֶמת ָמגֵן ׁ ֶשּ ִתיּזָכֵר לְִדיָראֹון‪.‬‬
‫וְ ֵהֵדי ַהּ ְקָרב נַדָמּו‬
‫אליק חוצב‬ ‫ַסלְעֵי ַהּ ַבּזֶלֶת ּ ַבְרּקּו‬
‫אח של חיים (חיימקה) ז"ל‬ ‫וְעֵינֵי ַהּנְעִָרים נֶעֶצְמּו לָעַד‪.‬‬
‫ּפָנֵיָך ֲהזָ ִּכים וְ ֲה ָחיְיכָנִיִים‬
‫משפחה‬ ‫לְִראֹות ּכְ ַבר לא נִזְּכֶה‬
‫ֲאך ֶאת ִאיׁ ִשיּו ְתָך ּוְדמּו ְתָך‬

‫ָת ִמיד ּנְ ֲחֶקה‪.‬‬
‫ֶאצְלֵנּו ּ ַבּפְלָנֶ ָטה‬

‫ּכְַדאי ׁ ֶשּ ֵתַדע‪,‬‬
‫לְִקי ַחת ַא ֲחָריּות נִׂ ְשְר ָטה‬

‫וַ ֲח ֵסָרה ָה ֲא ִמיּ ָתה‪.‬‬

‫‪47‬‬

‫עְִדּכּון ַמּצָב‬

‫ֵהם ּבְנֵי ‪ֵ ּ ,32‬תכֶף ‪ֵ .33‬הם ִמּזְ ַמן ּפָׁ ְשטּו ַמּ ִדים‬
‫ֻרּ ָבם ִה ְת ַחּ ְתנּו‪ּ ,‬גַם זֹו ׁ ֶש ָא ַהבְּ ָת וְזֹו ׁ ֶש ָא ֲה ָבה אֹו ְתָך‪.‬‬

‫לַהּוא עֲַדיִן ׂ ֵשעָר ָאֹרְך‪ַ ,‬א ֵחר ַמ ְת ִחיל לְ ַהְקִרי ַח‪..‬‬
‫לְ ֶא ָחד יֵׁש יֶלֶד‪ ,‬לַּׁ ֵשנִי ׁ ְשנַיִם‪.‬‬

‫ֵהם ִעם ּתֹ ַאר ִראׁשֹון‪ ,‬אּולַי ׁ ֵשנִי ‪ִ ּ ,‬ב ְת ִחּלָ ָתּה ׁ ֶשל ַקְריֶָרה ְמפֹ ֶאֶרת‪,‬‬
‫ֶא ָחד לַָקח ַמׁ ְשּכַנְּ ָתא‪ ,‬וְ ַא ֵחר ַרק ִהּ ִציעַ נִּׂשּו ִאין‪...‬‬

‫ֵהם זֹוכְִרים‪ ,‬לִפְעָ ִמים ִמ ְתַקּׁ ְשִרים‪ ,‬אֹו ַמׁ ְש ִאיִרים ְמ ָסִרים‪.‬‬
‫ֵהם ְמ ַחּבְִקים לְ ִעּ ִתים‪ַ ,‬אְך ּ ִכ ְמעַט ֹלא ַמּגִי ִעים‪.‬‬

‫וְזֶה ּבְ ֵסֶדר‪ִ ּ ,‬כי ֵאּלּו ַה ַחּיִים‪ִ ּ ...‬בׁ ְש ִביל ִמי ׁ ֶשּנִׁ ְש ַאר‪ֵ ,‬הם לְֶרגַע ֹלא עֹוצְִרים‪.‬‬
‫ֲאנַ ְחנּו ּפֹה‪ּ ,‬בֶנִי‪.‬‬

‫ּבְכָל ּפַעַם ֵמ ָחדָׁש‪ִ ,‬מ ְתמֹוְדִדים ִעם ֶח ְסרֹונְָך‪ּ ,‬גַם ַא ֲחֵרי ‪ָ ׁ 12‬שנָה‪.‬‬
‫וַ ֲאנִי ‪ִ -‬עם אֹו ָצר ָחדָׁש ּ ַבּבֶ ֶטן‪ ,‬נֶ ֱאבֶֶקת לְֹלא הֹו ִעיל‪.‬‬
‫וְחֹוׁ ֶשבֶת עָלֶיָך וְחֹוׁ ֶשבֶת עַל ִאּ ָמא‪.‬‬
‫ּכְׁ ֶש ַאּ ָתה ָהיִי ָת ּ ַבּבֶ ֶטן ׁ ֶשּלָּה‪.‬‬

‫ַמה ִהיא ָחלְ ָמה ּ ִבׁ ְש ִבילְָך? ֵאיְך ּ ִתכְנְנָה ׁ ֶשּיֵָראּו ַחּיֶיָך? ֶמה עָ ַבר ּבְִד ְמיֹונָּה?‬
‫ַהּפַ ַחד ִמצְ ָטֵרף לִכְ ֵאב ָה ָאבְדָן‪.‬‬

‫וְ ָהִריק ּ ִפ ְתאֹום ְמַקּבֵל ּפָנִים ֲחדָׁשֹות‪.‬‬

‫דפנה אברהם מירון‬
‫אחותו של בני אברהם ז"ל‬

‫משפחה ‪48‬‬

‫ִמ ְחזּור‬

‫ֲאנִי ְמנַּ ָסה ָא ִחי לְ ַמ ְחזֵר ֶאת זִכְרֹונְָך‬
‫ֲאנִי חֹוׁ ֶשבֶת עָלֶיָך ּ ַבּלַיְלָה‬

‫ּכְׁ ֶש ַהּׁ ֵשנָה ְמ ַאּבֶֶדת ֶאת ּדְַרּכָּה ּ ִבׁ ְש ִבילֵי ַהּׁ ִשכְ ָחה‪.‬‬
‫ּכְׁ ֶשּנַָדּ ָמה נַ ֲה ַמת ַהּ ַטנְִקים‬

‫וְנֶפֶץ ַהּפְגָזִים ִה ְתּפֹוגֵג ּ ַבּדְ ָמ ָמה‪,‬‬
‫ָהלַכְּ ִתי לְ ַמ ְחזֵר ֶאת זִכְרֹונְָך ּ ַבּ ִמְדּ ָבר‪.‬‬

‫ׁ ְשנֵי עֲגּוִרים ֲאפִֹרים יְָרדּו ֵאלַי‬
‫ִהְרּ ִכינּו ֹראׁ ָשם לְמּולִי‬
‫וְ ִסּפְרּו לִי ׁ ֶש ָהיִי ָת ׁ ָשם‪,‬‬

‫הֹוׁ ַש ְטּ ִתי יִָדי לָחּוׁש ֶאת ֱהיֹו ְתָך‬
‫ַאְך ֵהם ִה ְתעֹופְפּו‬

‫וְ ִהׁ ְש ִאירּו לִי ַרק ֶאת קֹול ַמּׁ ַשק ּכַנְפֵי ֶהם‪.‬‬

‫ֶאת ִספְֵרי ַהּלִּמּוד ַהּיְׁ ָשנִים ׁ ֶשּלְָך‬
‫ׁ ֶשּנָצְרּו ּכָל ַהּׁ ָשנִים ֶאת זִכְרֹונְָך‪,‬‬

‫ׂ ַש ְמּ ִתי ּבְ ַאְרּגַז ַהּ ִמ ְחזּור ַהּיָֹרק‬
‫ֵהם יִּגְָרסּו לְ ַסּלֵי ְקנִּיֹות ֲחדָׁ ִשים‬

‫יְִדידּו ִתּיִים לַּ ְס ִבי ָבה‬
‫וְ ִאיׁש ֹלא יֵַדע ׁ ֶשּזִכְרֹונְָך ּ ָבם ּכָלּוא‪.‬‬

‫ֶא ְתמֹול ּכְׁ ֶשּנֶכְּ ִדי ָצ ַחק‬
‫וְ ַתלְּ ַתּלָיו ‪ַ -‬הּדֹו ִמים לְ ַתלְּ ַתּלֶיָך‬

‫ָצ ֲחקּו ּגַם ֵהם‪,‬‬
‫ָר ִאי ִתי אֹו ְתָך ‪-‬‬
‫ִהּ ַב ְטּ ָת ּ ִבי ִמּתֹוְך עֵינַיו‬
‫וְׁ ִש ְמָך ִה ְתנַּגֵן ּ ִבׁ ְשמֹו‪.‬‬

‫נורית ליברמן‬
‫אחותו של מוקי פרשטנדיג‬

‫ ‬

‫משפחה‬ ‫‪49‬‬

‫לְז ִכְרֹו ׁ ֶשל ֲאבִיׁ ַשי ֲחבִיבִי‬

‫ַאּ ָתה יֹוֵדעַ ּ ַבּׁ ָשנִים ָהִראׁשֹונֹות לְ ַא ַחר‬ ‫ַהּלֵב ַהּזֶה ׁ ֶשּיַָדע לֶ ֱאהֹב‬
‫לֶכְּ ְתָך ָהיִי ָת מֹו ִפיעַ ּ ַב ֲחלֹו ִמי‬ ‫ַהּלֵב ַהּזֶה‪ֶ ׁ ,‬שּיַָדע לְ ַחּבֵק וְלִ ְתֹרם‬
‫ּו ְמ ַבּ ֵקׁש ִמּ ֶמּנִי ְסוֶֶדר לִלְּבֹׁש‬
‫ֹלא יַעֲׂ ֶשה זֹאת עֹוד‪,‬‬
‫וְ ִה ְסּ ַבְרּ ָת זֹאת‪ּ ,‬כְֵדי לְ ִה ְתּגַּבֵר עַל‬ ‫ּ ִכי ָה ֲאדָ ָמה ַהּזֹו ַהּיְָקָרה ִמּכָל‬
‫ַהּקֹר וַ ֲאנִי ֵה ַבנְּ ִתי ׁ ֶש ַאּ ָתה ַמעֲ ִביר לִי‬ ‫ִקּבְלָה ֵאלֶי ָה ּבְׁ ַשלְוָה ְקסּו ָמה‬
‫ֶמ ֶסר ּו ֵמ ָאז ׁ ֶשּ ָתַר ְמנּו לְמּוזֵאֹון ַהּ ֶט ַבע‬ ‫ֶאת ּגּופְָך לְ ַהּלְֵך ּ ִבׂ ְשדֹו ֶתי ָה ּבְאֹון‪.‬‬
‫ּ ִבירּוׁ ָשלַיִם ֶאת ּכָל ָה ֲא ָבנִים יְִקרֹות‬
‫ָהעֵֶרְך וְ ַהּ ְספִָרים‪ ,‬הֹופַעְּ ָת ׁשּוב ֶאצְלִי‬ ‫ָה ֲאדָ ָמה ַהּזֹו ַהּיְָקָרה ִמּכָל‬
‫ּ ַב ֲחלֹום וְ ִסּפְַרּ ָת לִי ׁ ֶשּלַּ ְסוֶֶדר ַאּ ָתה ּכְ ָבר‬ ‫חֹובֶֶקת ֶאת ָה ֲא ָבנִים ַהּדֹו ְממֹות‬
‫ֹלא זָקּוק ּ ִכי ַחם לְָך וְ ֶאצְלְָך ַהּכֹל ּ ַתּ ִקין‪.‬‬
‫ׁ ֶשאֹו ָתן ָא ַספְּ ָת ֶאל ֵחיְקָך ִמּכָל‬
‫עֲבּוִרי זֶה ָהיָה אֹות וְ ִסי ָמן‬ ‫ַקצְוֵי ּ ֵתבֵל וְ ָה ֲא ָבנִים ַהּדֹו ְממֹות‪,‬‬
‫לְ ַה ְמׁ ִשיְך וְ ִעם ַה ַחּיִים לִזְֹרם‬
‫ּכְ ֵספֶר ּפָתּו ַח ְמ ַסּפְרֹות‬
‫ּ ָת ִמיד ּבְ ִתְקוָה‬ ‫ֶאת ִסּפּור ַחּיֶיָך ׁ ֶשּנִגְּדַע וְ ֵאינֶּנּו‬
‫וְׁ ֶש ָה ֲאדָ ָמה ַהּיְָקָרה ַהּזֹו ּ ְת ֵהא ּפֹוִרּיָה‬
‫עֹוד‪.‬‬
‫וְ ִהיא ּ ַת ְמׁ ִשיְך לִ ְהיֹות לְָך לִכְסּות‬
‫וְלָנּו ּ ְתׁ ַשּ ֵמׁש ַקְרַקע יַּ ִצי ָבה לְ ַחּיֵי ַא ֲה ָבה‪.‬‬ ‫ֲא ָבל‪ ,‬עַל ּפְנֵי ָה ֲאדָ ָמה ַהּזֹו‬
‫ֲאנַ ְחנּו עֲַדיִן ׁשֹו ְמ ִעים ֶאת קֹולְָך‬
‫שרה תמר חביבי‬
‫אחותו של אבישי ז"ל‬ ‫ַהּ ְמ ַהְד ֵהד ּבְ ֶחְדוָה‪,‬‬
‫ֲאנַ ְחנּו עֲַדיִן רֹו ִאים ֶאת ַמּ ָב ְטָך‬
‫ַהּ ְמ ַחּפֵׂש ֶאת ַהּצֶֶדק‪ ,‬לְֹלא ּפְׁ ָשָרה‪.‬‬

‫לְעֵת עֶֶרב‬
‫ׁ ֵשם ּבֵין ִרגְבֵי ָה ֲאדָ ָמה ַהּיְָקָרה‬

‫ִמּכָל צְלִיל עָנֹג ׁ ֶשל ּ ִכּנֹור‬
‫ּובְ ַמּׁ ַשב רּו ַח ַרעֲנָן ַמנְ ִעים ּבְַרּכּות‬

‫ֶאת ּ ְתנּו ָמ ְתָך ַהּ ְת ִמיִדית‪.‬‬

‫ּבְַדְרכֵי ַה ַחּיִים‪ּ ,‬בְכָל עֵת ֲאנַ ְחנּו‬
‫ּתֹו ִהים ָמה עֹובֵר עָלֶיָך ׁ ָשם‬

‫ּ ַבּ ְמרֹו ִמים‪ַ ,‬ה ִאם אֹור זְַך וְעָנֹג הּוא‬
‫ּכָעֵת עֹולָ ְמָך ַהּ ָקסּום‪,‬‬

‫ַה ִאם ַאּ ָתה צֹופֶה עָלֵינּו ִמּ ַמעַל‬
‫וְרֹו ֶאה ֶאת ּכָל ַמה ּׁ ֶש ֲאנַ ְחנּו‪ּ ,‬כָאן‬

‫חֹווִים‪.‬‬

‫משפחה ‪50‬‬


Click to View FlipBook Version
Previous Book
बोधकथा
Next Book
שיח שכולים גיליון 2012