דבר המערכת
דבר העורכת שיח שכולים
שוב מגיע יום הזיכרון,
שוב מתכנסים אנו בכאבנו, גליון מס' - 48אייר תשע"ג 2013
אנו משפחת השכול הגדולה עורכת:
מתגעגעים לבנים ולבנות שאבדנו, לילי יפה
הזיכרון לא מניח לנו ,זוכרים
אותם צעירים ויפים מלאי תאוות חברי המערכת:
חיים שהמוות גדע באבחת חרב לילי יפה ,שמואל אגבר ,אריה רוזנברג,
והותיר אותנו ההורים ,האחיות אסתר אביבי ,עליזה רוזנווסר ,אפרת
והאחים חסרים את היקרים לנו אבו ,יחיאל שקלים ,שושנה פילוסוף
מכול. הפקה וניהול:
אסיים בשירו של נתן אלתרמן מרכז יד-לבנים
מהטור השביעי. ניקוד:
"ּ ֵתן לָנּו ׁ ָשנָה ַא ַחת ׁ ֶשל ׁ ֶשֶקט אפרת אבו
ׁ ָשנָה ׁ ֶשל ֹלבֶן ַהּפְִריחֹות וִיֹרק עריכה גרפית והדפסה:
ַהּדְׁ ָש ִאים ׁ ָשנָה ׁ ֶשל לַ ַהט ֲא ָהבֹות "גרף-דף" 077-5536020 -
וְחֹם ּ ַתּנּור ּבֵי ִתי וְׁ ֶשּנֵַדע ַרק ּפַעַם יו"ר ארגון יד-לבנים:
אלי בן-שם
ַמהּו טֹוב ּו ַמה ּנָ ִעים. מנכ"ל ארגון יד-לבנים:
ׁ ָשנָה לְֹלא קֹולֹות ׂ ִשנְ ָאה ּוזְעָקֹות רחל לניאדו
ׁ ְשכֹול לְֹלא ַמְראֹות ַהּדָם לְֹלא רכזת מערכת "שיח שכולים":
ַהלְמּות ּ ֻתּפֵי ַהּ ִמלְ ָח ָמה לְֹלא ַהּפַ ַחד יוכי פישר
ַהּ ְמׁ ַשּ ֵתק ׁ ֶשל ַהּנֹוָרא ִמּכֹל לְֹלא צילומים:
צְחֹוקֹו ׁ ֶשל ֶהעָ ִתיד ֲאׁ ֶשר נִ ְט ַמן ירון בסקינד -אבא של מתן ז"ל
ּ ָב ֲאדָ ָמה" מו"ל :ארגון יד-לבנים
רח' בית הלל ,2תל-אביב 67017
לילי יפה טל' ,03-5629351פקס03-5629354 :
המערכת מבקשת לשלוח www.yadlabanim.org.il
את החומר ל"שיח שכולים" [email protected]
מוקלד במחשב בקובץ
WORDבפונט 14
למייל של יד-לבנים:
[email protected]
דבר נשיא המדינה
דבר ראש המטה הכללי
דבר שר הבטחון
משפחות יקרות,
עם רדת הערב ,שעה שהשמש שוקעת ואפלה גדולה יורדת על הארץ,
מתכנסים אזרחי ישראל אל תוך צער האובדן וגעגועים אין קץ.
אל מול עינינו חולפים פנים ,ושמות ,ותמונות ,וזיכרונות ,של חיילים
וחיילות ,עולם ומלואו ,אנשים צעירים בשיא פריחתם אשר חלמו ואהבו
וכתבו ולפתע לא היו עוד.
מעל דפים אלו באים לידי ביטוי ,באופן העמוק והנוגע ביותר ,הכאב העצום
שמלווה אתכם ,בני ובנות המשפחות השכולות ,בכל צעד ושעל .בכתיבתכם
המרגשת ובמילים אשר מהדהדות גם לאחר קריאתן ,בפיוט שנובע ממעמקי הנפש
-הופך הזיכרון הפרטי לנחלת הכלל" .לכל איש יש שם" ,כתבה המשוררת זלדה,
והדברים המובאים בחוברת מרשימה זו מעניקים לשמות ממד נוסף ,עוצר נשימה.
בראשית שנות הששים כותב דוד בן גוריון בספרו "חזון ודרך"" :לא פחות מזיקה
ההנחה הכוזבת ,כאילו כבר ניצחנו במאבק ההיסטורי שלנו .לא יושג הניצחון
אלא במערכה האחרונה ,ומדינת ישראל והעם היהודי עדיין לא עמדו במערכה
הסופית .אין מן הצורך להוכיח שעם ניצחוננו במלחמת הקוממיות ,לא נפתרה
סופית בעיית ביטחוננו".
דומה כי דבריו של בן גוריון ,בהירים ומדויקים ,תקפים גם בימים אלו .למרות
הפסגות שכבשנו וההישגים הכבירים אליהם הגענו ,המאבק ההיסטורי טרם
הסתיים ויש לא מעט גורמים במזרח התיכון שעדיין מסרבים לקבל את קיומנו
כאן כעובדה מוגמרת .מקרוב ומרחוק ישנן מדינות וישנם ארגונים אשר ממשיכים
בדרכם העוינת ועדיין זוממים למחוק את מדינת ישראל מהמפה ולחסל את העם
היהודי ,מאלצים אותנו להילחם בכל פעם מחדש תוך הקרבת טובי בנינו ובנותינו.
עם רודף שלום אנו ,כך היה בעבר וכך יהיה עד קץ הדורות ,אך לא נתפשר על ביטחוננו
ונגדע כל יד אשר תנסה לפגוע בנו .המחיר ,לדאבון הלב ,לעיתים כבד מנשוא.
במותם ציוו לנו הנופלים לא רק את החיים ,אלא גם את הזכות להיאבק על
קיומנו כאן .הזכות לקיים בחלקת הארץ הזו חיים תקינים ,עצמאיים ,להגיע
לשיאים שרק מדינות מעטות מגיעות אליהם.
יקיריי,
חודשים אחדים לאחר נפילת בנו ליאור במלחמת יום הכיפורים ,מתייסר המשורר
נתן יונתן" :איך אפשר להציל נער מן השכחה ,להפוך את הזיכרון לכוכב בוקר",
הוא זועק מבעד למילים" .לחפש בתמונות שהשאיר את ניצני היופי .לאסוף
בשארית הכוחות שלנו את אהבתנו הפצועה ,המובסת ,ולגונן על הנער שלא יאבד".
חוברת מרגשת זו הופכת את הזיכרון לכוכב בוקר ,ומקדשת בליבנו את זכר
הבנים והבנות.
שלכם,
משרשההב(יבוטגחיו)ןיעלון
דבר יושב ראש הארגון
משפחות יקרות,
שירה ,פיוט ,כתיבה ,הגיג משיכת קולמוס ,מה הם אם לא הכלים להשתפכות הנפש
שהייתה לו לאדם משחר בריאתו .אותה נפש לעיתים חבוטה וכואבת מחפשת מזור
ומרפא .לעיתים חשקה הנפש באילן גבוה לטפס עליו בכדי להרחיק ראות ,לעיתים חפצה
הנפש במסתור כמוס ,ולעיתים הנפש כאילו מבקשת רק לכתוב.
בכתיבה היא מוצאת את פורקנה .שם ברגע הפרטי ,האישי ,האינטימי של האדם נשאר
בודד מול הנייר ...העופרת ,הנוצה הדיו ..וכאבו.
ברגע המיוחד הזה ,נאספות להן המילים למשפטים ,רוצים לומר' ,הנני כאן' ,חי עם
הכאב שממאן להרפות ולעזוב .הוא חי לו לצד האובדן ,חי לצד הגעגוע שהולך ומתעצם
לו מדקה לדקה ,משעה לשעה מיום לימים ..והימים ולשנים.
אוגדן השירים והסיפורת הקצרה" ,שיח שכולים" רואה אור מזה 42שנה .בכל השנים
נשמרה תבניתו וקדושתו .כל זאת מתוך ההכרה והכבוד למילה הכתובה והמודפסת.
עיון קצר במהדורות קודמות מעניק לנו הצצה מפליאה לרגע המיוחד בו הרעיון הופך
לאות והאות למילה .הספרון שיח שכולים מעניק למילים את העטיפה המגנה .עטיפה
המשמרת את הזיכרון.
אני רואה חשיבות רבה בשמירה על מסורת רבת שנים זו .ארגון יד לבנים מקפיד
באדיקות רבה לשמר את אבני היסוד בדמות אוגדן שירים והסיפורים הקצרים .הנצחת
הבנים הבנות ,והאחאים והבעלים ,עובר באמצעות שורה של פרטים ודגלים ,מהכרית על
המצבה בבית העלמין ,עובר לחדרי היזכור בבתי יד לבנים ,אנדרטאות ברחבי הארץ וגם
דרך אוגדן השירה והסיפורת "שיח שכולים".
ארגון יד לבנים מוקיר באופן הזה את הבנים והבנות שנפלו על הגנת המולדת .שיח
שכולים הוא אינו תחום בזמן ותכניו נכונים לכל עת .ישנם הורים שמצאו את הדרך אל
הכתיבה כעבור שנים רבות מיום האובדן ושם מצאו נחמה.
חברי ועדת שיח שכולים שעושים מלאכתם נאמנה מזה שנים יודעים להביא לכם
הקוראים את המהדורה באופן המכבד את כל הכותבים .בהזדמנות זו אודה לחברי
המערכת בשם ארגון יד לבנים ,תודה על פועלכם.
אנו מוקירים לכם תודה על עמלכם ,העמוס בנתינה ורגישות אין קץ .כל שיר וסיפור
נקרא בכבוד הראוי .תבונתכם לצד רגישותכם ,הינן תולדה של ניסיון החיים וחוכמת הלב.
כותבים וקוראים יקרים ,אני בטוח שהקריאה לעיתים לא קלה לכם .עם זאת היא מקור
לגאווה לנו כמוסד היודע לזכור ולהנציח גם בשירה ובסיפור ,את זכר הבנים שיקר לנו
מכל.
מי ייתן ומתוך הכתיבה והשירה תצמח לכל אחת ואחד מאיתנו העוצמה הרוחנית שתחזק
את נפשנו בכדי להמשיך את המלאכה הקדושה -לזכור ולא לשכוח.
שלכם,
אלי בן שם ,יו"ר ארגון יד לבנים
10
הורים
שי
שי חלפה לה עוד שנה ואיתה ארבע העונות,
בשחר הבוקר זורחת השמש ומאירה לכולנו את היום
בשעות הערב היא שוקעת ומחשיכה את הארץ.
בלילה הירח מלא ,מסביבו מיליוני כוכבים
שמאירים את החושך
חלפה עוד שנה ואיתה ארבע העונות
בקיץ השמש זורחת חמה ומשזפת
בחורף עננים ,רוחות נושבות
קולות רעמים ואור של ברקים וממטרים של גשם
בסתו ,שלכת של עצים עירומים על האדמה מפוזרים ענפי עצים בכל
צבעי האדמה
באביב שקדייה פורחת מחודשת על עצים ירוקים ופרחים צבעוניים
השמש מאירה כמו זוהר על הפריחה היפה.
הנחלים זורמים ומעלים קצף של מים חיים שמשקים את האדמה
ואת הירוק שבנוף.
חלפה עוד שנה ואיתה עוד ארבע עונות
חלפה עוד שנה ואתה רחוק מאיתנו
חלפה עוד שנה ואתה בגן העדן של גיבורים
חלפה עוד שנה ואתה אינך איתנו עוד
מליוני כוכבים וכל צבעי הקשת לא יצליחו לצייר את דמותך
עיניך הירוקות עוד יביטו בנו ויאירו את חיינו
זרועות ידיך הענוגות עוד ינגנו לנו בצלילי הגיטרה כמו אז
רגליך היחפות ידרכו ויצעדו בשבילי עפר ואבנים
עוד תצלול במי הנחל הצוננים שירטיבו את בגדיך
תן עוד דקה לחיוך שלך ,תעצור אל תמהר ,השמש עוד תזרח ותאיר לי
את פניך ,עוד תביט מעיניך הירוקות והחיוך שדולק איתך לכל מקום.
דדון צביה שי
אמא של שי ז"ל
12
צער איבוד בנים 13
כוחו של השכול ...מעל לכל.
הורים ומשפחות יקרות .פגישותינו השגרתיות מידי שנה ,הטקסים
שאנו מקיימים מידי שנה ,האזכרות המילים הנאמרות במהלך כל
שנה .חוזר חלילה וכך ימשך לנצח .אין מילים שלא נאמרו ואין שיטה
שלא ניסינו לריפוי כאב השכול ,אשר לא נבראה וטרם נוצרה...
המפגשים על קבר יקירינו יוצרים מאין קבוצת תמיכה ,נוצרת סוג של
אחוות משפחות מתוך שותפות גורל .ההתעניינות וההזדהות הציבורית עם
כאבנו משכחת לפרקים את הכאב ,השוכן כדייר של קבע ונוכח כעד רועם
בפרברי ליבנו לעולמי עד .אפשר להקל על הסבל אך אין ליטול את העצב.
ההנאות שאנו נהנים מהחיים ,הן ההפסקות בין סבל לסבל .לנו כל יום הוא
יום הזיכרון ,וכל יום נושא בתוכו התמודדות עם אובדן יקירינו.
אין נורא וכואב מקורבן עלומים שנקפדו וחיים צעירים שאבדו .מה עמוקה
הדאבה ,ומה אמיתית ונרגשת תחושת האובדן שאנו חווים .את כאב ליבנו
איש לא ירפא לעולם .ולא ניתן להעביר במילים ,היד כותבת והנייר סובל ,אך
אחר לא יבין את החלל שנפער בתוכנו .מיום בו נתבשרנו על הנורא מכל .אי
אפשר לתת קול או פשר לאובדן ,אך התמודדות אמיצה זו עם העול הכבד,
שאנו נושאים מאותו רגע מר ונמהר .יקירנו שהיו ואינם עוד איתנו .צינורות
האהבה שזרמו דרכם נגדעו .והזמן לא מרפא ,הזמן עוטף את הפצע במעטה
שקוף ומשמר אותו לבל יגליד ,לבל ירפה .עלינו להמשיך לאסוף את כל
כוחותינו ולהעלות את המשפחה על פסים נכונים ,להמשיך ללמוד ולהתחשל
כי הכול תלוי רק בנו ובעצמנו בלבד.
אין נגדו נחמה ,למרות כאב מחוייך וחובק עולם ,עומד לנו כוחנו
לגבור ולרסן ככל האפשר להמשיך לחיות עם מה שנשאר .החלטות כל
ההדרכות חייבות לבוא מבפנים ,מן התוך ולא מאחרים .האפשרויות
שלנו מוגבלות רק ע"י כוח דמיוננו.
בני יקירי דרור .נקטפת בדמי ימיך .בן 19השארת אותנו חסרי אונים.
ככל שהזמן עובר ,עומק געגועינו אליך גובר .בדם ליבי ממש אני חוצב
שורות אלו .רעד עובר בגופי ,דמעות עולות בעיני וליבי נחמץ .לעיתים
נדודי שינה הרסניים ,ייסורי הנפש בלילות ללא שינה בלתי נסבלים.
פעמים הלילה הוא האויב הגדול לנפשי המיוסרת.
ייסורי נפש מכרסמים בליבי והיאוש גובר .לילות מן הסוג הזה נראים אין
סופיים ולא מסתיימים .בולע את דמעותי כדי שהסובבים אותי לא יחושו
בהשפלה של ההתעלמות .אין מילים אשר יכולות לבטא טוב יותר את מה
שנשאר ,אותו חלק ממך החי בתוך נבכי נפשי .אוי דרור מחמל נפשי חביבי.
יחיאל שקלים
אבא של דרור ז"ל
הורים
עִּדֹו
יֶלֶדַ -חּיָל ֹלא יָׁ ֵשן לְ ַבּדֹו,
ֱאֹל ִהים ּ ָת ִמיד נִ ְמ ָצא לְ ִצּדֹו ,
ְמלַּ ֵטף ֶאת ֹראׁשֹו ּבְ ֶח ְמלָה -
ִעּדֹו.
ְמכֻּ ֶסה ּ ִבׂ ְש ִמיכַת עֲנָנִים ַרּכָה
הּוא מּוגָן ּכְמֹו ֹלא ָהיָה ֵמעֹודֹו.
עָטּוף ּבְ ַא ֲה ָב ָתם ׁ ֶשל ָס ָביו לְיָדֹו,
ֹלא זָקּוק עֹוד לִׁ ְשמֹר עַל ׁ ְשמֹו ּוכְבֹודֹו,
ֵאין ַמצְּ ִבי ִעים ּ ַבעֲדֹו אֹו נֶגְּדֹו.
נְִקּבְרּו ּ ָתכְנִּיֹות וְ ִתְקוֹות לְִדידֹו,
ֹלא יָנִיף ּבְגָאֹון ֶאל-עָל ֶאת יַלְּדֹו,
ֵאין עֹוד קֹוְר ִאים ּ ִבְקלָפֵי עֲ ִתידֹו.
הּוא נָח ּבְׁ ָשלֹוםֵ ,אין ּדָ ָבר ַמ ְטִרידֹו.
וְ ִאּמֹוְ ּ ,ת ַחּזֵר עַל ּ ִפ ְת ֵחי נֶ ָחמֹות,
ּ ַת ְמׁ ִשיְך לְ ַהּלְֵך ּבֵין ׁ ְשנֵי עֹולָמֹות.
נַָדם ּבְלִּ ָבּה ַהּ ִסּיּוט לְ ַאּבְדֹו,
ּ ִכי ׁ ָשזּור וְכָרּוְך ּ ָבּה לָעַד ּבְנָּה ִעּדֹו.
דליה קרני
אמא של עיד ו ז" ל
הורים 14
ִמ ְסּ ַתּכֵל ּבַּ ַמְר ָאה
ִמ ְסּ ַתּכֵל ּ ַבּ ַמְר ָאה
ֶאת עַצְ ִמי רֹו ֶאה ּ ָבּה
ָאדָם זֵָקן וְׁ ָשפּוף נִּ ָבט לְ ַהפְּ ָתעָ ִתי
זֶה וַּדַאי ֹלא יָכֹול לִ ְהיֹות ֲאנִי
ֲאנִי ַמְרּגִיׁש ְמאֹד ָצ ִעיר
ֶא ָחד ֵמ ַהּ ֶסלֶּבְִרי ָט ִאים ׁ ֶשּ ָב ִעיר
ֹלא ּ ָתׁשּוׁש ּכְ ַבּ ִצּלּום ּו ַבּ ְתמּונָה
וְגַם ֹלא ּכְ ִפי ׁ ֶש ֲאנִי נְִר ֶאה ּ ַבּ ַמְר ָאה
ֹלא ׁ ָש ֵמן ִמּדַי וְֹלא ָרזֶה
ּכְמֹו ׁ ֶש ֲאנִי מֹו ִפיעַ עַל ּ ָב ַמת ַהּ ַמ ֲחזֶה
ַרק ּבְבֵית ֶהעָלְ ִמין נְִר ֶאה ּבְּפֹוזָה ַא ֶחֶרת
ּכְמֹו ּ ַבעֲלָּה ׁ ֶשל ַהּגְבֶֶרת
ּ ָב ַא ֲחרֹונָה ֻהְרּגַׁש ּ ִבי ַהּׁ ִשּנּוי
עָ ַבְרּ ִתי ִעּנּוי וְעֹוד ִעּנּוי
ּבְנִי רֹו ֶתםֶ ׁ ,שּנָפַל ּבְ ַתְרּגִיל ִאּמּונִים
ִהׁ ְש ִאיר אֹו ִתי ּבְלִי ֱאמּונָה ּבֶ ֱאֹל ִהים
ִהּ ַב ְטּ ִתי ֶאל ַהּׁ ָש ַמיִם וְ ַהּכֹוכָ ִבים
ָר ִאי ִתי ׁ ָשם ֶאת ֶמְרּכְבֹות ָה ֵאלִים
סּו ִסים לְ ָבנִים וְיֶלֶד ָק ָטן
רֹוכֵב עַל ּפֹונִי וְלָבּוׁש לָ ָבן.
שמואל אגבר
אבא של רותם ז"ל
הורים 15
ִמּלִים
נֹוכַ ְחּ ִתי לַָדעַת ׁ ֶש ֵאין ַמ ְסּ ִפיק ִמּלִים ּ ָבעֹולָם,
ּפָׁשּוט עֹוד ֹלא נֹולְדּו.
וְיֵׁש ֲהמֹון ּדְ ָבִרים ּוְרגָ ִעים וַ ֲאנָׁ ִשים
ׁ ֶשּלְ ַמעֲנָם ֹלא נִבְְראּו ִמּלִים,
וְ ַהּ ִמּלִים ַהָקַּיָמֹות לְ ִעּ ִתים ְמאֹוד ּדַּלֹות
ְקרֹובֹות ְמאֹד לַּ ִמּלָה ׁ ֶשּ ֶטֶרם נִבְְר ָאה.
ּכְׁ ֶשּנִׁ ְשּ ַבר לִּבְָך ִמּ ַצעַר ּוכְ ֵאב
ּוכְׁ ֶשּכָל ּ ָתא ּבְגּופְָך ּגֹווֵעַ לְ ַאט וְנִבְָקע לִפְרּודֹות
וְׁ ֶש ָהעֹולָם ּכֻּלֹו ָחֵרב עָלֶיָך
ַמה ,וְ ֵאיְך ּתֹא ַמר ִמּלָה ַמ ְת ִאי ָמה?
ֶאת ַהּ ִמּלִים ֲאנִי ָחׁ ָשה ּ ִבי ּפְנִי ָמה
ֵהן ּכֹו ֲאבֹות וְחֹו ְתכֹות
ֹלא ּ ָב ָאה ׁ ְשעָ ָתן לָצֵאת.
חנה גולדל
אמא של אהוד ז"ל
הורים 16
לַּי ֶלֶד ׁ ֶשּלִי ׁ ֶש ַהּסֹוף ִהּגִיעַ ּבְ ַה ְת ָחלַת ַה ַחּיִים 17
ּ ַב ַה ְת ָחלָה ׁ ֶשל ַהּסֹוף
ּ ָבאּו ֵאלֵינּו ֲחבִֵרים
ׁ ֶשֹּלא ִהׁ ְש ִאירּו אֹו ָתנּו לְ ַבד וְלּו לְֶרגַע
ּ ַב ַה ְת ָחלָה ׁ ֶשל ַהּסֹוף
ַהּבְגִָדים ׁ ֶשּלָ ַבׁ ְשּ ָת ּבְאֹותֹו ַח ְמׁשּוׁש
עֲַדיִן ָהיּו זְרּוִקים לְיַד ִמּ ָט ְתָך.
ּ ַב ַה ְת ָחלָה ׁ ֶשל ַהּסֹוף
יָכֹלְּ ִתי לְחּוׁש ּ ָבֵרי ַח ׁ ֶשּלְָך
יָכֹלְּ ִתי לְ ַהְרּגִיׁש ּבְ ִחּבּוְקָך ָהעֹו ֵטף,
יָכֹלְּ ִתי לְ ַהעֲלֹות ּדְמּו ְתָך ּ ַבּ ִד ְמיֹון.
ַהּיֹום...
ׁ ָשנִים ַא ֲחֵרי ַה ַה ְת ָחלָה ׁ ֶשל ַהּסֹוף
ַה ֲחבִֵרים ַחּיִים ֶאת ַה ַחּיִים ׁ ֶשּלָ ֶהם
וְזֶה ִמ ְסּ ַתּדֵר לִי ֵאיכְׁ ֶשהּו....
ּ ִכי ַהּ ָמוֶת ׁ ֶשּלְָך ֵהגֵן עֲלֵי ֶהם ּבְאֹותֹו לַיְלָה ׁ ָשחֹר.
ַהּיֹום...
ַהּנְכִָדים ׁ ֶשּנֹולְדּו ַא ֲחֵרי ַהּסֹוףּ ,גְדֹולִים ּכְ ָבר
ּופַעַר ַהּׁ ָשנִים ּבֵינָם לְבֵינְָך הֹולְֵך וְָק ֵטן...
ַהּיֹום
לַּבְגִָדים ׁ ֶשּלְָך ּכְ ָבר ֵאין ֶאת ָהֵרי ַח ׁ ֶשּלְָך
וְָקׁ ֶשה יֹו ֵתר לְ ַהְרּגִיׁש ֶאת ַה ִחּבּוִקים ׁ ֶשּלְָך
לָנּוַ ,ההֹוִרים ,נִׁ ְש ַאר ַרק לְ ַה ְמׁ ִשיְך לִ ְחיֹות
ֶאת ַהּסֹוף ׁ ֶשל סֹוף ַה ַחּיִים.
אריה רוזנברג
אבא של שחר
הורים
לֵב ׁ ֶשל ָאב ׁ ַשּכּול
עֹו ְמִרי יֶלֶד ׁ ֶשּלִי ּבֵן ׁ ֶשּלִי
נִלְַק ְחּ ָת ִמּ ֶמּנִי ּ ִבְד ִמי יָ ֶמיָך
ֹלא זָ ִכי ִתי לְִראֹות אֹו ְתָך ִמּ ַת ַחת לַ ֻחּפָה
ֹלא זָ ִכי ִתי לְִראֹות ִמּ ְמָך נְכִָדים
וְֹלא זָ ִכי ִתי לְלַּוֹות אֹו ְתָך עַד יֹום מֹו ִתי
ִמּלְ ַמעְלָה נִלְַק ְחּ ָת לִי ּכְנֶגֶד ְרצֹונִי
ּו ֵמ ָאז ׁ ֶש ָהלַכְּ ָת ִהׁ ְשּ ַתּנּו ַחּיַי
ֲאנִי ִמ ְתּגַעְּגֵעַ ֲאנִי ִמׁ ְשּ ַתּגֵעַ
ֲאנִי ֹלא ַמפְ ִסיק לְ ַהְרּגִיׁש ֶאת ַה ֶח ֶסר
וַ ֲא ִפּלּו עָ ַבְרּ ִתי ֶה ְתֵקף לֵב ּ ִבלְעֶָדיָך
חֹוׁ ֵשב ֲאנִי עָלֶיָך ּכָל ַהּזְ ַמן
ֵמ ָאז ׁ ֶש ָהלַכְּ ָת זֹוְרמֹות ִמּ ֶמּנִי ִמּלִים ּ ִבכְ ַתב
זֹוְרמֹות ּכְנָ ָהר ׁ ֶשּ ִסכְרֹו נִפְַרץ
ִמּלִים וְעֹוד ִמּלִים ְרגָׁשֹות עַל ּגַּבֵי ְרגָׁשֹות
ּ ִכי ִמי יֹוֵדעַ לִּבֹו ׁ ֶשל ָאב ׁ ַשּכּול
ַמה ּיִּ ֵתן לִי ָמנֹו ַח זֹאת ֹלא ֵאַדע?
עַל ּבְנִי ׁ ֶשּלִי נִגְזַר עָלַי לֹו ַמר ַקּ ִדיׁש
ּו ֵמ ֵהיכָן ֶאׁ ְש ַאב עֹוד ּכֹו ַח
יֹום ֶא ָחד עֹוד נִּפָגֵׁש וְֹלא ּ ָב ֶאבֶן
ֲא ַחּבֵק אֹו ְתָך עֹו ְמִריִקי ׁ ֶשּלִי
יֹום ֶא ָחד ּכְׁ ֶשּ ְת ַחּכֶה לִי ּבְׁ ַשעֲֵרי ּגַן עֵֶדן
ׁ ָשם ֶא ְמ ָצא ְמנּו ָחה לְנַפְׁ ִשי
ַה ִאם ַאּ ָתה רֹו ֶאה אֹו ִתי ִעם ַהּזְ ַמן ַהּבֹוֵר ַח?
ַה ִאם ַאּ ָתה ׁשֹו ֵמעַ אֹו ִתי צֹוֵר ַח?
ַאּ ָבא אֹו ֵהב אֹו ְתָך יֶלֶד ָק ָטן ׁ ֶשּלִי ַ -אּ ָבא ֹלא ׁשֹוכֵ ַח.
מיכאל בללי
אבא של עומרי ז"ל
הורים 18
זיכרון ליהונתן ביום הזיכרון
אל מול אנדרטת האבן השותקת ,אל מול הדגל המתנפנף בראש מורכן
בחצי התורן ואל מול להבת אש הזיכרון הדולקת המעידים כאלף
עדים על נשמתך הקדושה והטהורה שפרחה אל השמיים ,עומדים אנו
חרישית בעיניים מוצפות בדמעות ,בלב מתפלץ מכאב וגעגוע ,במח
הממאן להאמין ובגרון ניחר.
עומדים ,יושבים .שוב עומדים ושוב יושבים והעיקר זוכרים ומכבדים.
מכבדים אותך נשמה טהורה ,מכבדים אותך גיבור ישראל עולם
ומלואו :מלא ערכים ,טהור מוסר ,תמים וזך.
זוכרים ומכבדים אותך על תקופת הנעורים השובבה ,על האמונה בטוב
ובישר ,על המוטיבציה להלחם בעד המולדת ועל התמימות הנכונה
והצודקת .כולם כולם אבדו עמך בחטף.
נזכור אותך יוצא מפתח הבית בצעדים מהוססים עם תיק בית ספר
וחוזרים בשביל המוביל אל הבית.
זוכרים אותך צועד צעדי מתבגרים עם תרמיל לישיבה התיכונית,
לישיבה גבוהה ולמכינה וחוזר בשביל המוביל אל הבית.
זוכרים אותך צועד בצעדים בטוחים בנעליים גבוהות אל הצבא .חוזר
עייף אבל מחייך ,אבל חוזר בשביל המוביל אל הבית.
עד לאותו יום מר ונמהר בו לא שבת יותר בשביל זה.
עד לאותו היום בו היית שה לעולה ,כן ,שה לעולה מתנתנו היקרה
למדינה .שה לעולה ללא אייל הנאחז בסבך להחלפה.
נזכור אותך פרח צעיר שאינו קמל ,כי בלהבת אש הזיכרון הבוערת אתה חלק
מפרוכת רקומה מקודשת של שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.
נזכור אותך פרח צעיר שאינו קמל כי בכל בוקר ,בכל יום ,בכל חודש ובכל
שנה אנו משקים אותך בדמעות עיננו הזולגות כמו גשם וטל.
אנחנו זוכרים אתך ומגישים לכם שיר ,פרח וחיבוק כגשר אלמוות המקשר
בינינו לעד ,מעולם ולעולם.
ראה אותנו ,אנחנו כאן ואנחנו סיבה לגאוותך!
ראה אותנו -אנחנו זוכרים.
כולנו פה ,כל עוד נשמה באפנו :אנו ,ילדינו ,וילדי ילדינו שישנם ושיהיו,
לעולם ועד -נזכור אותך ונזכור את זכות קיומנו כאן על אדמה זו
כי בזכותך קיימת לנו מדינה ,הגשמת לנו חלום של ארץ ציון וירושלים -כאן
גם הנצחתך.
לו יכולנו לכתוב שיר -היינו כותבים לך שיר
לו יכולנו להעניק לך פרח -היינו מעניקים
לו יכולנו לחבק אותך -היינו מחבקים
לו יכולנו להדליק נר -היינו מדליקים
לו יכולנו להאיר כוכב -היינו מאירים
נמשיך לשאת את המשא במסע הזיכרון.
אתה לא כבד לנו .נישא אותך אתנו ,צמוד ללבנו ,חזקים מתמיד.
אנחנו נשבעים -לא נרפה ולא נשכח לנצח .נזכור אותך תמיד.
דוד ורויטל איינהורן
הוריו של יהונתן ז"ל
19
הורים
היכולות שבך.
זיכרונות מחייך:
חייך היו עמוסים בפעילויות ותחביבים שבהם הגעת להישגים מרשימים:
לימודים ,כן גם הלימודים היו חלק קטן מהתחביבים שלך.
מחול ,שחיה ,ספורט ,מוסיקה ,בילויים ,חברות וחברים.
בכל תחום הרחבת והעמקת והגעת להישגים .אם ניקח למשל את
המוסיקה ,נראה שגם בתחום המוסיקה העמקת והרחבת לנגינה על כלים
רבים .את מה שלמדת ,חלקת עם אחרים ,התנדבת ותרמת את חלקך,
בנסיבות שונות.
חלילית ומפוחית -ניגנת בטקסים בבה"ס היסודי ובחטיבה .סקסופון
-ניגנת בטקס בת המצווה שלך.
ובמחול השתתפת כמעט בכל הארועים.
להרבה דברים שעשית ,התייחסנו כדברים של מה בכך ,שקיומם ברור
מאליו .בעיקר אהבתי את דרך העשייה.
סיפורי מכרייך:
ויש גם דברים שאחרים ראו והתרשמו .ברצוני להזכיר חלק ממה שאחרים
אמרו וחשבו עלייך:
הדובר הראשון שאזכיר ,הינו מנהל חטיבת שמואל הנגיד מר רביד אברהם.
שאמר ביום הקדשת חדר מחול בחטיבה על שמך ב:29.1.2009 -
"הקראת חדר על שם אדם ,עושים לאדם עם תוחלת חיים ארוכה ,שעשה
מעשים רבים .למרות היותך נערה צעירה ,סיגל שילבה בין לימודים
ומחול והצטיינה בשניהם .סיגל מסמלת עבורנו 'תלמיד אידאלי' ,וכאן
המסר ,מה בה"ס מצפה מתלמידיו".
הדובר השני שאזכיר את דבריו ,הינו סא"ל במילואים ,חוגי דוד ,שבזמנו
שימש כמפקד מגמת חובשים וסגן מפקד בה"ד ,10שאמר ביום האזכרה
בשנה הרביעית ב:28.6.2010 -
"ניתן לומר כי בלטת לחיוב בהצטיינותך ונוכח כישוריך צפינו לך עתיד
מזהיר בחיל הרפואה".
"גופך כשל ,אך רוחך ניצחה .אומץ ליבך ,יופייך ,חוכמתך ובינתך ,תישאר
עם כולנו לעד".
חברות שסיפרו על סיגל:
מחברות שמענו על שעזרת בסתר ובצינעה ,ללא שאחרים ידעו.
הישגי חברייך:
כשאני שומע על חברייך ,שאת חלקם אני פוגש ,ולחלקם אני מבין שזה
קשה ,שפורחים ומצליחים ,אני מתחזק וגאה בהישגיהם ,ובמה שיכולת
את להיות (כמותם).
היכולות שבך:
על היכולות שהיו בך אני לומד ממספר מקורות :מהזיכרונות על חייך,
מסיפורי מכרייך ,ומהישגי חברייך.
מיכאל חייט
אבא של סיגל ז"ל
הורים 20
נ ֵר ז ִּכָרֹון
ָקנִי ִתי נֵר,
לְ ַהְדלִיק לְָך עֹוד זִּכָרֹון
וְלִּ ִבי ּגַעְּגּו ִעים ּבֹועֵר,
עַל ׁ ֶש ֵאינְָך ,עַל ׁ ֶש ָהיִי ָת ,עַל ַה ִחּדָלֹון,
אֹו ֶספֶת זִּכָרֹון לְזִּכָרֹון,
אֹוגֶֶדת ַאְר ִכּיֹון ָצפּוף ׁ ֶשל ְרגָׁשֹות,
מֹונָה ַא ַחת לְ ַא ַחת ֲחוָיֹות ְמׁ ֻשּ ָתפֹות,
ׁשֹו ֶמֶרת ִמּכָל ִמׁ ְש ָמר עַל ַהּ ְתמּונֹות,
עַל ָהֵריחֹות וְ ַהּ ַמְראֹות,
ְמַק ְטלֶגֶת ׁ ְש ִאיפֹות וְכָל ׁ ֶשּיָכֹל ָהיָה לִ ְהיֹות,
ַהּיֹום ִהְדלְַקּ ִתי נֵר ָק ָטן ׁ ֶשל אֹור,
לְ ַה ָבת זִּכָרֹון ׁ ֶשּ ָבעֶֶרב ּ ִתכְּבֶה.
ַרק ּבְגִנְזְַך לִּ ִבי ּ ַת ְמׁ ִשיְך לִבְעֹר,
ַהּלֶ ָה ָבה ׁ ֶש ַאף ּפַעַם ֹלא ּ ִתכְלֶה.
יעל ארבלי
אמא של שי ז"ל
הורים 21
ַרק ַאּ ְת ֲח ֵסָרה
וְׁשּוב ֶה ָא ִביב וְׁשּוב ּפְִרי ָחה
וְ ַהּכֹל ְמלַבְלֵב ַ -רק ַאּ ְת ֲח ֵסָרה
וְׁשּוב ַהּפְָר ִחים ַמּ ִכיִרים ַרק אֹו ָתְך
ׁ ֶש ָהלַכְּ ָת ֵמ ִאּ ָתנּו ַמ ֵהר ּכָל ּכְָך.
וְׁשּוב ַרק חֹולְ ִמים עַל ִחּבּוק ַא ֲחרֹון
ַרק ִאּ ָתְך וְאֹו ָתְך ּכְמֹו ּבְיֹו ֵמְך ָהִראׁשֹון
וְׁשּוב ֶה ָא ִביב וְׁשּוב ּפְִרי ָחה
וְ ַהּכֹל ְמלַבְלֵב ַ -רק ַאּ ְת ֲח ֵסָרה.
וְיֵׁש ּכֹה ַרּ ִבים ׁ ֶשּלִּ ָבם עֲַדיִן נֶ ְח ַמץ
עַל ֲחלֹום ּו ַמּ ָסע ׁ ֶשּלְפֶ ַתע ֻה ְח ַמץ
וְׁשּוב ֶה ָא ִביב וְׁשּוב ּפְִרי ָחה
וְ ַהּכֹל ְמלַבְלֵב ַ -רק ַאּ ְת ֲח ֵסָרה.
יֵׁש לָנּו ַא ֲה ָבה וְיֵׁש לָנּו ּ ְת ִמיכָה
ְס ִביבֵנּו ֲחבִֵרים ּו ִמׁ ְשּפָ ָחה יְָקָרה
ַאְך ַהּלֵב ּ ָת ִמיד ַמ ְח ִסיר ּפְ ִעי ָמה
ּ ִכי ַאּ ְת ֲח ֵסָרה.
וְׁ ֶש ַבע ַהּׁ ָשנִים ּדָנָה עָבְרּו ּכַ ֲחלֹום
וְָקׁ ֶשה לְ ַהּגִיעַ לְזֶה ַהּ ָמקֹום
וְׁשּוב ֶה ָא ִביב וְׁשּוב ּפְִרי ָחה
וְ ַהּכֹל ְמלַבְלֵב ַ-רק ַאּ ְת ֲח ֵסָרה.
וְ ָאנּו זֹוכְִרים ִעם ַהְרּבֵה ַא ֲה ָבה
יָ ִמים נִפְלָ ִאים ׁ ֶשּנֶעֶלְמּו ּכְסּופָה
ּ ַבּיֹום ׁ ֶשּנֶ ֱעלֶ ֶמת לְעֹולָם ׁ ֶשל ַא ֲה ָבה
וְ ַהּכֹל ְמלַבְלֵב וְ ַהּכֹל ּ ִבפְִרי ָחה
ַאְך ַמה ּזֶה ׁ ָשוֶה ִ ּ -כי ַאּ ְת ֲח ֵסָרה.
ורדית וחיים זמורסקי
הורים של דנה
הורים 22
מחשבות געגועים נפילות ומה שבא אחריהם
אני חפץ היום לשתפך בני ,במה שעברתי ,חשתי ,הרגשתי וארע לי
בשנה החמש עשרה להיעדרותך מנוף חיינו.
התזכור בני את אביך שעשוי היה ללא חת? זה שבלע כל מיני מזונות,
עמד איתן בפני כל המהמורות ,נשא את המדים הצבאיים בגאון
ובגאווה? בז לכל המרפאים ולמחלות?
ובכן בני ,היקר ,חל מהפך ,שאין לו הסבר ,ולא מזור ולא נחמה!
בעוטי לילה ,אוחזים בי ומדירים שינה מעיני ,צירים אחזוני שנה זו
כצירי יולדה ,והרגל ,אוי לה לברך שכה כושלת היא ,והצינה מאי שם,
היא באה ואחזת בי ואינה מרפה ממני ,ואני מנסה בכוחותיי הדלים
להמשיך כתמול שלשום ועוטה מסכה עשויה בידי מיטב אומני ונציה,
ואיני מצליח להפנים את שעובר עלי!
בני לו רק ידעת כמה חפצתי לשמוע מפיך את המילה "אבא" וכמה עז
רצוני לחבק אותך ,ככה כמו פעם מזמן ,מזמן ,אני כמעט שכחתי!
אומרים לי הידעונים ,שכל סבלותיי ומכאובי מקורם בצער האובדן,
ונסמכים הם על תוצאות הבדיקות המתישות ,ואולי צודקים הם,
אך האמן לי ,עמרי ,כאבי הבטן עזים הם ,והברך מציקה ומתחרה
בהכאיבה לאביך עם כאבי הבטן ,והצינה השכיבה אותי שני ירחים
תמימים! לולא גבי אשתי המסורה שהפכה תבל וחילצה אותי מכל
מכותי ,חבורותיי ופצעי מי יודע היכן הייתי.
ולמרות הכל ,כפי שהכרתני לא הפסקתי לעשות לזולתי ,מכל הבא ליד
ביד מושטת ובלב חפץ הן למשפחות השכול והן לחיילים המופלאים.
ואם תרשה לי עוד בני ,אחיך גלעד המופלא שבאדם ,בנה בית כלבבי,
רעיה מדהימה כשמה כן היא ,נעמה ,וילדיו כן ירבו עמית ,יונתן וטל
אשר רק עבורם כדאי גם כדאי לעבור הכול!
ולסיום בן התזכור את אין ספור הטיולים שבעזרתם חרשנו את
מולדתנו לאורכה ולרוחבה ,כמה נפלאה הייתה? כיום ,יפתה שבעתיים,
בזריחת החמה עת הציפורים סיימו שירתם המופלאה ועפו להם,
נפרשים על פני הרקיע שמי התכלת במלא הדרם ,ומהווים רקע מדהים
לעצים הירוקים לפרחים עוטי שלל הצבעים למשפחה המסורה ולכל
הידידים והחברים בתבל.
שאול צ'יטיאט (צ'יטה)
אבא של עמרי ז"ל
הורים 23
ּכְמֹו יָם
ֶח ְסרֹונְָך ּבְתֹו ִכי ּכְמֹו יָם
ַקּיָם ּכָל ַהּזְ ַמן
ֵאינְסֹו ִפי
ִמׁ ְשּ ַתּנֶה ִעם עֹונֹות ַהּׁ ָשנָה,
הּוא " ֵאין" ֻמ ְחלָט ,סֹו ִפי,
סֹועֵר ּבְלִי ִסּ ָבה
ְמ ֻסּכָןְ ,מ ַאּיֵםַ ,מּ ִתיׁש
וְ ַא ַחר ּכְָך נְִרּגָע.
נֹוכְחּו ְתָך ּבְעֹולָ ִמי ּכְמֹו ַהּיָם
ּבְלִי ּגְבּולֹותּ ,כָל ּכְָך ְקבּועָה
ּכָל ּכְָך יָפָה ּו ַמזְ ִמינָה.
ַמ ְטעָה ּ -כְמֹו ַהּיָם
ְמ ַתעְּ ַתעַתְ ,מעְַרּבֶלֶת,
ִעַמׁםְש ִאשיְָ.רךה ַהּּגַבְּלִעֹיולָם ִמ ַהיּגְ ַבמֹו ְח ִהריֹוזםֹו.ת ּפְנִינִים
ֶח ְסרֹונְָך -נֹוכְחּו ְתָך
ׁ ָשלֵם ֶא ָחד.
ַאּ ָתה ִאּ ִתיֲ ,א ָבל ַא ֶחֶרת.
אורה לפר מינץ
אמא של רז מינץ ז"ל
הורים 24
ֲאנ ִי ְמבַּכֶה
ֲאנִי ְמ ַבּכֶה ֶאת ַהּנֵר
ׁ ֶשּ ָת ִמיד ּכָבֶה
ּבְיֹום ָה ֵאבֶל
ֶאת ַהּנֵר ׁ ֶשּכָ ָבה
ּבְעֵ ֶמק ַהּ ָבכָא
נֵרֹו ָהיָה ָאמּור לְ ָה ִאיר
ֹלא יֹום אֹו יֹו ַמיִם
ֲא ָבל לְִדֹלק
ּולְ ָה ִאיר
ִמּ ַסְך ַהּׁ ָשנִים ַהּ ְת ִמימֹות.
ּ ִבְראֹו ִתי ֶאת נֵרֹות ַה ֲחנ ֻּכָה
נֵרֹות ִמלְ ֶח ֶמת ֹקֶדׁש
נִּ ָצחֹון ׁ ֶשל ְמעַּ ִטים מּול ַרּ ִבים
ֲאנִי ִמ ְתּבֹונֵן ּבְָךֶ ׁ ,ש ֶמׁש ְמנ ֻּ ָצח.
ּכְׁ ֶשּדֹולְִקים נֵרֹות ׁ ַשּ ַבת ַהׁ ְשֵקט ּובְ ַטח
נֵרֹות ְמנּו ָחה ׁ ְשלֵ ָמה
ֲאנִי רֹו ֶאה אֹו ְתָך נְׁ ָש ָמה ֲח ֵסָרה
נְׁ ָש ָמה ׁשֹובֶ ֶתת לַּנֶ ַצח.
נֵר זִּכָרֹון
ׁ ֶשל יֹום ַהּ ִכּפּוִרים
ֲאנִי ַמְדלִיק לְָך
ּבְיֹום נְ ִפילָ ְתָך
ּבְ ֻסּכֹות .
שלמה גנאור
אבא של נחמיה ז"ל
הורים 26
אחים
השתיקה היתה כבדה מנשוא ,צפופים ודוממים ישבנו לבכות ללא
דמעות את ליאור.
ובדלת – האח הצעיר – יודע לא יודע ,מבין לא מבין.
רק חיבוק לופת עד כאב ,לתת בו את הכח ,ברגע שיבין שליאור אחיו
האהוב איננו.
יש אנשים העוברים למדרכה השנייה מתוך מבוכה ,ויש הכותבים או
באים לנחם.
מרוץ הזיכרון נאבק במרוץ השיכחה וצילומים נערמים בפינות החדר.
ואני מתוקשרת בראיונות למיניהם ,פורקת את זעמי על החידלון
שהביא להרג בני ,ונאחזת בהם כמוצא של בריחה .ושתיקות אינסופיות
ואנחנו מנסים בכל כוחנו להסתיר ואפילו להעמיד פנים כדי לגונן על
זיו ,האח שלפתע ננטש במלוא המובן.
ובמרוץ הימים הסמוכים פורצת בי הזעקה ופורץ בי הזעם -כן ,זו מלחמת
המחדל ,גם אם לא תרצו לשמוע כינוי זה ותכנו אותה מלחמת 'אין
ברירה' .
אּולַי ַאף ּפַעַם ֹלא ּ ֵתְדעּו...
יָ ִמיםָ ׁ ,שנִים וְיֵׁש אֹו ְמִרים אּולַי ַאף ּפַעַם ֹלא ּ ֵתְדעּו
ַהּזְ ַמן רֹופֵאִ ,מּלִים נֹו ְטפֹות ַאּ ֶתם ַהּ ַמּ ִטי ִפים ּ ַבּׁ ַשעַר,
ּבֹו ּכּוְך ָאפֵל וְצֵל רֹובֵץ
ֶאל ּתֹוְך ַהּכּוְך וְַרעַל ּבֹו ַרק ִמ ְסּדָרֹון ָאֹרְך ׁ ֶשל ַצעַר..
ַרק ִמ ְסּדָרֹון ָאפֵל ׁ ֶשל ַצעַר.
אּולַי ַאף ּפַעַם ֹלא ּ ֵתְדעּו וְיֵׁש אֹו ְמִרים ַהּזְ ַמן רֹופֵא
ַאּ ֶתם ַהּ ַמּ ִטי ִפים ּ ַבּׁ ַשעַר ִמּלִים ׁ ֶשל ְס ָתם ִמּלִים ִמּלִים
ִמּלֹות ַהּׁ ֶשֶקר וְ ַהּדְוַי נֹו ְטפֹות ּכְלֶ ֶתת ִמן ַהּ ְס ָתם
ֵהן ִמ ְסּדָרֹון ָאפֵל ׁ ֶשל ַצעַר. ֶאל ּכּוְך ָאפֵל ּבֹו צֵל רֹובֵץ.
האם עלי לחוש כחוטאת על מלים המכונות 'פוליטיות'?
רק בשנים האחרונות חלה נקודת מפנה בהתייחסות לאחים שחיו בצל
השכול של הוריהם .החל להישמע קולם ,החלה חשיפה בתקשורת.
ראוי להזכיר את תכנית הטלוויזיה עם אהוד מנור ,דני רובס וזיו ,שלא
היססו לומר את כל אשר בלבם -את כאב השכול שלהם כאחים,
לאחר שנים רבות של שתיקה.
בעיניים כלות אני רואה את בני זועק את המילה 'למה' ,ולא הייתה בי
התבונה לתת בו את הכוח והתמיכה בתוך חשכת האבדן.
תהיינה מלים אלה בקשת מחילה מהאח ,ומהאחים ,שננטשו.
צפירה יונתן
אמא של ליאור ז"ל
הורים 27
ּ ְתנּו לִי לְ ַה ֲא ִמין
ּ ְתנּו לִי עֹוד ּכֹו ַח לִ ְסּפֹר ֶאת ַהּׁ ָשנִים,
ּ ְתנּו לְִראֹות וְלּו לְֶרגַע ֶאת אֹו ָתן ַהּפָנִים
ָהעֹובְִרים וְחֹולְ ִפים לְנֶגֶד עֵינַי וְ ֵאינָם ִמׁ ְשּ ַתּנִים.
ּ ְתנּו לִי לָחּוׁש ֶאת ַמּגַע ַהּ ְק ָס ִמים ּבְ ִחּבּוק ֵאי ָתנִים ּכַ ֲאׁ ֶשר
ֹלא יְֵדעּו וְֹלא יָ ִבינּו לְעֹולָםַ ,ח ְסֵרי ָהאֹונִים.
ּ ְתנּו לִי לִזְּכֹר ָה ֶא ְתמֹולַ ,הּ ָמ ָחר לֶ ֱאֹל ִהים ּ ִפ ְתרֹונִים
ּכְׁ ֶש ָהעֶצֶב ִחלְ ֵחל ּ ַבּנְׁ ָש ָמה וְ ַהּלֵב ָאז זָעַק ִמּ ִבפְנִים.
ּ ְתנּו לִנְּדֹד ִעם ָהרּו ַח ַהּנִּׂ ֵשאת ּכְּ ִתי ְמרֹות עֲׁ ָשנִים
וַ ֲאׁ ֶשר נִּגֶֶרת ִמּבְ ִכי ּ ִד ְמעֹו ַתיֶ ,אל ֲאגַּ ֵמי ַמיִם ׁ ַש ֲאנַּנִים.
ּ ְתנּו לִי לִׁ ְשמֹעַ ִאוְׁ ַשת ָהעֵ ִצים ַהּ ְמקֹונְנִים ִמּ ַצעַר יְגֹונִים
ּולְ ַהְקׁ ִשיב לְקֹול זַעֲַקת ַהּכְ ֵאב ַהחֹוֶדֶרת ִמּ ַבעַד לָעֲנָנִים.
ּ ְתנּו לִי לְִרוֹות ִצ ְמאֹונִי ִמּ ֵמי ְמנּוחֹות צֹונְנִים
ַהּגֹולְׁ ִשים ֶאל נִבְכֵי לְ ָב ִבי ִמּ ִכּסּופֵי ְרגָׁשֹות ְמעֻּנִים.
ּ ְתנּו לִי לִׁ ְשאֹב עֹז רּו ַח וִיכֹלֶת לִ ְהיֹות ֱאמּונִים,
לְֶדֶרְך ָה ָאדָם ּ ַב ֲאׁ ֶשר הּוא ָאדָם וְֹלא ּכֹה ׁשֹונִים.
ּ ְתנּו לִי לְ ָהֵקל יִּסּוַרי ַההֹולְ ִמים ּ ִבי ּבְֶקצֶב ַהּזְ ַמּנִים
וַ ֲאׁ ֶשר ֹלא יִּדֹּמּו וְֹלא יֶ ְחְרׁשּו ּכְכֹ ֶתל ֲא ָבנִים.
ּ ְתנּו לִי לְ ַה ֲא ִמין ּ ַב ֲחלֹום ׁ ֶשּיֹום עֹוד יָבֹוא ּו ָבאֹפֶק ַהּ ָבנִים
זֹו ֲהִרים ּבְזִיו ַחּ ָמה ּולְקֹול ָצ ֳהלַת ּכַנְפֵי ְרנָנִים.
ּ ְתנּו לִי לִזְעֹק ׁשּובֶ ,אל ֶאֶרץ ְרפָ ִאים ַהְר ָסנִים
ּכְׁ ֶש ֶאְקָראַ ,אּיֶּכָה ּבְנִיַ ,אְך לַּׁ ָשוְאִ ּ ,כי ֵאין עֹונִים...
עמרם מנחם
אבא של דקל ז"ל
הורים 28
ְרצֹון ַה ַחּי ִים
ָהיְ ָתה ּבְָך ַא ֲה ַבת נְעּוִרים
ָא ַהבְּ ָת ְמאֹד ֶאת ַה ַחּיִים
יִ ַחלְּ ָת ּ ָת ִמיד לָצֵאת לְ ִבּלּויִים
ָר ִצי ָת ְמאֹד לִבְֹלעַ ִרּגּוׁ ִשים.
יָׁ ַשבְּ ָת ּ ָת ִמיד ּבְ ֶחבְַרת ֲחבִֵרים
ָרַק ְמּ ָת ּ ָתכְנִּיֹות לַ ֲחבִֵרים ׁ ֶשּ ִמׁ ְשּ ַת ְחְרִרים
ִצּ ִפי ָת ּ ָת ִמיד ַרק לַ ֲהנָאֹות
ֲחׁ ִשי ָבה ִחּיּו ִבית ַרק ּ ִתְקוֹות.
ַה ֲחלֹום ׁ ֶשּלְָך ּבְ ֶא ְמ ַצע נִגְּדַע
וְ ָאנּו ָספַגְנּו ֶאת ַהּ ַמּכָה
נִׁ ְש ַאְרנּו ֲאבֵלִים וְדֹו ֲא ִבים
ֻמּ ִכים ,עֲצּו ִבים ּו ִמ ְת ַאּבְלִים.
ּבְלִּבֵנּו ָהְרגָׁשֹות ּגֹועֲׁ ִשים
ּפַעַם ׂ ְש ֵמ ִחים ּופַעַם עֲצּו ִבים
לִפְעָ ִמים ֲא ִפּלּו ִרגְׁשֹות ַאׁ ְש ָמה
ׁ ֶשֹּלא ִה ְסּפְַקנּו לְ ַמּצֹות יֹו ֵתר ִאּ ְתָך.
ַה ַחּיִים ָהיּו נְִר ִאים ֲא ֵחִרים
יֹו ֵתר ְמ ֻאּזָנִים יֹו ֵתר ְמ ֻסּפִָקים
ּכְָך חֹולְ ִפים יָ ִמים וְׁ ָשנִים
ֲא ָבל ֶאצְלִי ָהְרגָׁשֹות ֹלא ִמׁ ְשּ ַתּנִים.
ציונה מאירי
אמא של שלומי ז"ל
הורים 29
צַ ִחי ּ -בְנ ִי יַּ ִקיִרי ּבֵן ֲח ִמּׁ ִשים
נִפְַרְדנּו ּגַם ֵמ ָא ִביָ.ך ּ -דָנִי ּכָל ׁ ָשנָה חֹוגְגִים יֹום ֻהּלֶֶדת
ֲאׁ ֶשר ּכֹה ָא ַהב אֹו ְתָך ַאּ ָתה ּבֵן ּ - 50בֶן יֹובֵל ׁ ָשנִים
וְכָ ַאב ֶאת ַהּפְֵרדָה ִמּ ְמָך ַאְך ּכְ ָבר ֵמעַל ָ ׁ 30שנָה
כ"ח ׁ ָשנִים ּכָ ַאב ֵאינְָך ִאּ ָתנּו.
עַד ׁ ֶשּנֹו ָתר ּבְלִי ּכֹ ַח ִפיזִית ֵאינְָך ּפֹה,
וְעָ ַבר ִמּבֵי ֵתנּו לַ ֲא ֻחּזַת עֹולָ ִמים. ּבְנַפְׁ ֵשנּו ּבְלִּבֵנּו ּבְזִכְרֹונֵנּו
וְ ַאּ ָתה ַצ ִחי ַ -א ֲה ַבת ָהעָם וְ ָה ָאֶרץ ַאּ ָתה ִאּ ָתנּו ּ ָת ִמידָ ּ-ת ִמיד
ּכָל יֹום ּכָל ׁ ָשעָהַ -אּ ָתה ּכָאן.
ִמּלְ ָאה ֶאת ִאיׁ ִשּיּו ְתָך,
נֹו ֵתן לִי ּכֹ ַח לְ ַה ְמׁ ִשיְך ֲחלֹומֹות ַרּ ִבים ָחלַ ְמּ ָת
לִ ְחיֹות וְלִפְעֹל לְ ַמעֲנִי ּולְ ַמעַנְָך לְ ָהִקים יְׁשּוב ּ ַבּ ִבְקעָה ּ ִבּ ַקׁ ְשּ ָת
וַ ֲאנִי ִאּ ְמָך אֹו ֶהבֶת ּו ִמ ְתּגַעְּגַעַת ַצ ִחי
רֹו ָצה לְ ַחּבֵק אֹו ְתָך ַצ ִחי, עֶׂ ְשִרים ׁ ָשנָה ֹלא ִקּ ַבלְּ ָת
עֹוד ּפַעַםַ ,רק עֹוד ּפַעַם, ֵמ ִא ָּתנּו נֶ ְח ַטפְ ָּת
אֹו ֶהבֶת וְגֵ ָאה ּבְָך לָנֶ ַצח ַ -צ ִחי
אורה ז'ק נִׁ ְש ַאְרּ ָת ָצ ִעיר לָנֶ ַצח
אמא של צחי ז"ל ּכְ ִמּלֹות ַהּׁ ִשיר "ׁ ֶשּ ִתּׁ ָש ֵאר ָצ ִעיר לָנֶ ַצח"
ִמי ׁ ֶשּ ֵמת ּ ִבנְעּוָריו
לְעֹולָם יִּׁ ָש ֵאר ּבֶן י"ט
ּכָמֹוָך ּוכְמֹו ֲחבֵֶריָך ַהחֹולְִקים ִעּ ְמָך
ֶאת " ִעיר ַהּנֹעַר"
הורים 30
ַהּיָֹרק ַהּׁ ֶשֶקט ו ְ ַהּדְ ָמ ָמה
ַהּיָֹרקַ ,הּׁ ֶשֶקט וְ ַהּדְ ָמ ָמה
ּובְלִּ ִבי ׁ ְש ָמ ָמה
ַאבְנֵי ַמְרצֶפֶת ְסדּורֹות ּבְׁשּוָרה
ּפְָר ִחים עֵ ִצים ִהּנֵה ַהּׂ ְשֵדָרה
ּפֹו ַסעַת ֶחֶרׁש ּדֹו ַמעַת ּ ִבכְ ֵאב
ַמּגִיעָה ֶאל ְמקֹום ְמנּו ָח ְתָך
ִצּפֹור ּגַן עֵֶדן ּפַָרח וְ ִהבְׁ ִשיל
ּפְָר ָחיו ַהּיָ ִפים ׁ ֶשּכֹה ָא ַהבְּ ָתִ ,הּׁ ִשיל
חֹופֶנֶת ָראׁ ִשי ּבֵין יַָדי
ּ ִד ְמעֹו ַתי חֹוְרצֹות ּ ְתלָ ִמים עַל לְ ַחּיַי
ּפֹוגֶׁ ֶשת ּ ַבּׁ ְש ִביל עֹוד ֵאם ׁ ְשפּופָה ְמ ִסיָרה עָלִים ֵמעַל ָה ֶאבֶן
ׁ ֻשּ ְתפֹות ּגֹוָרלַ ,מ ְחלִיפֹות ִמּלָה חֹונֶֶקת צְעָָקה מּול ַהּׁ ֶשֶקט
חֹובֶֶקת ּכְ ֵת ִפי ּבְיָד ַחּ ָמה ּ ַב ֲה ָבנָה ַמּ ִבי ָטה ָס ִביב עֹוד ֶקבֶר
וָ ִתיָקה כָאן ִמּ ֶמּנִיְ ,מ ַסּפֶֶרת עַל ּבְנָּה עֹוד ּ ְתלּולִית ,עֹוד זַעֲַקת ׁ ֶשבֶר
עֹוד ּדְ ָמעֹות ׁ ֶשל ֵאם ,עֹוד ּכְ ֵאב
ֲאסֹון ַהּ ַמּסֹוִקים אֹו ֶמֶרת ֹלא אּוכַל לָׂ ֵשאת ֶאת ׁ ִשבְרֹון ַהּלֵב
ּ ִד ְמעָ ָתּה ּ ִבגְרֹונָּה עֹוצֶֶרת
ֵאלֶיָך חֹוזֶֶרת ּבְיַָדי ּגַפְרּוִרים 31
ּבֹוכָה ּכְָר ֵחל ִאּ ֵמנּו ּבְ ִכי ּ ַת ְמרּוִרים
ַמְדלִיָקה נֵרְ ,מנִי ָחה ֶאבֶן ּכְֻרּכָר
ֵמ ַהּ ַביִתֵ ,מ ַהּׁ ְש ִבילּ ,בֹו ּפָ ַסעְּ ָת ֹלא ִמּכְ ָבר
ּפֹו ַסעַת לְ ִאי ִטי עֹוד ּכַּ ָמה ּפְ ִסיעֹות
ׁשּוב ַהּׁ ַשעַר
נִפְֶרֶדת ִמּ ְמָך לְׁ ָשלֹום ַ -מּ ִבי ָטה לְ ָאחֹור
ּבְ ַצעַר
לְ ִה ְתָראֹות לֹו ֶחׁ ֶשת ּבְלִּ ִבי
ּגַ ֶחלֶת ּבֹועֶֶרת ּבְתֹו ִכי
עדנה צונץ
אמא של רענן ז"ל
הורים
ּכֹוכָב י ֵׁש לִי ּבַּׁ ָש ַמי ִם
זֹו ֵהר ֵמ ִאיר ּו ְמנַצְנֵץ,
זֶה ּכֹוכָ ִבי,
ּגַם ּבֵין עָ ִבים ְמ ַבצְּבֵץ,
ּ ַב ֲחׁ ֵשכָה ֵמ ִאיר ּדְַרּ ִכי.
ּבְׁשֹובְבּות לִי קֹוֵרץ,
ִהנְנִי ָא ִבי,
ֵאיזֹו ּדֶֶרְך ֶאֶרץ,
נָ ִתיב לִי ּ ַבּׁ ָש ַמיִם.
נִׁ ְש ָמ ְתָך ּבְנִי,
ּכֹוכַב ַהּ ָצפֹון,
ַמנְ ָחה ,מֹו ִבילָה,
ּבְלִּ ִבי ְמלַּ ָבה ּ ִתְקוָה.
לָעַד ּ ָת ִאיר,
ַחּיֵי נֶ ַצח לְָך נָ ְתנּו,
ִהּלָה ְס ִביבְָך,
ִהיא ּ ָת ִאיר ּדְַרּ ִכי,
עַד ֵאלֶיָך ַאּגִיעַ.
אורי פיש
אבא של אמיר שי ז"ל
הורים 32
ַחּיָל ָהלְַך לְ ָהֵרי ַהּלְבָנֹון
ַחּיָל ָהלְַך לְ ָהֵרי ַהּלְ ָבנֹון
ּבְגַ ֲאוָהּ ,בְֹראׁש מּוָרם ּובְגָאֹון.
ִמּלְ ַמעְלָה ָצפָה וְנָׂ ָשא ֲחלֹום
ּ ִכי יָבֹוא ַהּיֹום ּבֹו יָבֹוא ַהּׁ ָשלֹום
ּכְָך ִהְר ֵהר ַה ַחּיָל ּבְלִּבֹו
זֹאת ָהיְ ָתה ּ ִתְקוָתֹו
ּכָל ַהּ ִכּ ָתה עָלְ ָתה עַל ַהנַגְ ַמׁש
ּבְ ֵס ֶתר ׁ ָש ְמרּו ּכָל ֶא ָחדֶ ,את ֲאׁ ֶשר ָחׁש
ּובְלִּבֹו ּ ִתְקוָה ַא ַחת
לַ ְחזֹר ַהּ ַביְ ָתה ּבְיַ ַחד
ֵאי ׁ ָשם ְמ ַצּפָה לֹו ִאּ ָמא
וְהּואָ ּ ,ת ִמיד ּ ָבְרׁ ִשי ָמה
ִראׁשֹון לָצֵאת לַּ ְקָרב
ׁ ֶשּ ִמּ ֶמּנּו ַהּפַעַם ֹלא ׁ ָשב.
בן שבת זהבה
אמא של מוטי לוי ז"ל
הורים 33
ָאבִיב
ַה ֵחלֶק ַהּ ֵמת ׁ ֶשּ ִבי ּפֹוגֵׁש ֶאת ַה ֵחלֶק ׁ ֶשּ ֵמגִיב לְעָצְ ַמת ָה ָא ִביב ּו ִמ ְתּ ַבלְּבֵל.
ְסעָָרה ּבְתֹוְך ַהּגּוףַ ,ה ֵחלֶק ַהּ ֵמתַ ,הּנָם ֶאת ׁ ְשנָתֹו ַהּ ְקפּו ָאה ַהּנִצְ ִחית
ַהּ ְמ ַבּ ֶקׁ ֶשת ׁ ֶשֹּלא יָ ִעירּו אֹו ָתּה ׁ ֶשּיָנִיחּו לָּה ׁ ָשם ּ ִבפְנִים.
לְֹלא ּ ְתנּועָה ,לְֹלא ַחּיִים ,לְֹלא חֹםַ ,רק ֹקר ּו ַמ ְחסֹור וְׁ ֶשֶקט וַ ֲאפֵלָה ּוְד ָמ ָמה,
ּ ִד ְמ ַמת ָמוֶת נִצְ ִחי ׁ ֶשּ ֶקֶרן אֹור ֹלא חֹוֶדֶרת ֵאלָיו.
ּ ְתדִָרים וְֵריחֹות ׁ ֶשל ָא ִביב ּ ִבׁ ְשלַל צְ ָב ִעים ּבֹו ֲהִקים ִמׁ ְשּ ַתּלְ ִחים לֶ ָחלָל ָה ֲאוִיר
לֶ ָחלָל ַהּיְקּום לְֹלא ַמעֲצֹורְ ,מ ִעּזִים וְחֹוְדִרים לְתֹוְך ַהּ ְמעָָרה ָהעֲ ֻמּ ָקה ַהּ ָקָרה.
ָה ֲאפֵלָה ׁ ֶשּׁשֹוכֶנֶת ּבְִקְרּ ִבי אֹוצֶֶרת ּבְתֹוכָּה ּכְ ֵאב עָמֹק ּ ִבלְּ ִתי נִ ְתּפָסִ ּ ,בלְּ ִתי
מּוכָלֶ ׁ ,של ָאבְַדן ַהּבֵן יַּ ִקיר לִי -חגי.
וַ ֲאנִיֲ ,אנִי ָה ֵאם לְ ִמי ֶאׁ ְש ַמע? לְקֹולֹות ָה ָא ִביב ָהָר ִמים ַהּ ַמְר ִעי ִמים קֹולָם
ַהּׂ ָש ֵמ ַחַ ,הּ ִמ ְתּפֵָרץַ ,ה ַחיְ ,מלֵא ַהּ ְתׁשּוָקה ,אֹו ֶאּׁ ָש ֵאר נֶ ֱא ָמנָה לָ ֶאבֶן ַהָקָרה
ׁ ֶשּ ָמצְ ָאה לָּה ָמקֹום ּבְתֹו ִכי ,עָמֹק עָמֹק ִה ְתעְַר ְסלָה ּבְתֹו ִכיַ ,מּצֶבֶת עַד.
ּכָל עֹוד נְׁ ָש ָמה ּבְ ַאּ ִפיּ ,כָל עֹוד ֲאנִי נֹוׁ ֶש ֶמת וְהּוא ּכְ ָבר ֹלא
ָאז ֲאנִי נֹוׁ ֶש ֶמת ּ ִבׁ ְש ִביל ׁ ְשנֵינּוֲ ,אנִי ַהּנִ ְמצֵאת וְהּוא ׁ ֶש ֵאינֶּנּו.
וְהֹוֶדפֶת ּבְכֹו ַח ֶאת ּכֹו ַח ַה ַחּיִים ַהּ ָבא ּומֹוׁ ִשיט לִי יָד
" ִה ְתנַעֲִרי ֵמעָפָר קּו ִמי לִבְׁ ִשי ּ ִבגְֵדי ּ ִתפְ ַאְרּ ֵתְך
ִה ְתעֹוְרִרי ִה ְתעֹוְרִרי ּ ִכי ּ ָבא אֹוֵרְך ,קּו ִמי אֹוִרי
עּוִרי עּוִרי ׁ ִשיר ּדַּבְִרי
ּכְבֹוד ַהּׁ ֵשם עָלַיְִך נִגְלֶה"
חדוה בר-עם
אמא של חגי טרפוצ'ניק ז"ל
הורים 34
ֲהבֵן יַּ ִקיר לִי אֹוןִ ,אם י ֶלֶד ׁ ַשעֲׁ ֻשעִים?! 35
ּבְיֹום ַהּ ִכּפּוִרים ָה ַא ֲחרֹון ָמלְאּו ָ ׁ 39שנִים לִנְ ִפילָ ְתָך ּ ַבּ ְקָרב ּבְ ֻמּ ַצב ַה ֶחְרמֹון.
ּבְ ִסּיּור ׁ ֶשעְָרכָה לָנּו ֲח ִטי ַבת "ּגֹולָנִי"ָ ׁ ,ש ַמעְנּו עָלֶיָך ֵמ ֲחבִֵריםֶ ׁ ,שּנִּצְלּו ּ ַבּ ְקָרב
ּו ֵמ ֲאנָׁ ִשים ׁ ֶש ִהּ ִכירּוָך ֵ -הם ִסּפְרּו עַל יַ ַח ְסָך לַ ֲאנָׁ ִשים ,לִפְצּו ִעים ,וְלִ ְמ ַבּ ְקׁ ֵשי עֵצֹות.
ּבְעֶצֶם ׁ ִשּ ַמׁ ְשּ ָת ּפְ ִסיכֹולֹוג ֲ -חבֵֶריָך עָׂשּו ּדְ ָבִרים לְ ִפי ַהּ ָצעָ ְתָך.
ָהיִי ָת חֹובֵׁש ְקָר ִבי וְלֹו ֵחם מציןָ ׁ ,ש ַמעְנּו ׁ ֶשעָׂ ִשי ָת ַהּכֹל ּכְֵדי ׁ ֶשּיִׁ ְשלְחּו אֹו ְתָך
לְקּוְרס חֹובְׁ ִשים ְקָר ִבּיִים.
ּ ַבּ ִסּיּור ּפָנָה ֵאלַי ַא ַחד ָה ֲאנָׁ ִשים ׁ ֶשּלִּוּו אֹו ָתנּו וְׁ ָש ַאלַ " :ה ִאם ַאּ ָתה ַאּ ָבא ׁ ֶשל
ַהחֹובֵׁש ַהּבְלֹונְִדי ִמּגְדּוד ִ "?13אּׁ ַשְרּ ִתי זֹאת .וְהּוא ִסּפֵר לִי ִסּפּור ָק ָטן עַל
ָה ָאדָםֶ ׁ ,שעָׂ ָשה ַהּכֹל ּכְֵדי לַעֲזֹר לַ ֲחבֵָריוִ" :קּ ַבלְּ ִתי ג' ֵמ ָהרֹופֵא ַהּצְ ָב ִאיַ .המ"כ
ִצּוָה עָלַיּ ,כְׁ ֶש ֲאנִי חֹולֶה לָצֵאת לַּ ִסּיּורַ .החֹובֵׁש אֹון ִה ְתעֵָרב ּ ָב ִענְיָן וְ ָא ַמר ׁ ֶש ֵאין
לַָק ַחת ָאדָם חֹולֶה לְ ִסּיּורַ .המ"כ ָא ַמר ׁ ֶשֹּלא יּוכַל לָצֵאת ּבְ ִמ ְסּפָר ָק ָטן ׁ ֶשל
ַחּיָלִים .אֹון ָא ַמר" :הּוא ֹלא יֵצֵאֲ ,אנִי ֵאצֵא ּ ִב ְמקֹומֹו".
אֹוןִ ׁ ,שּ ַמׁ ְשּ ָת ּכְיֹועֵץ ּבֵין ַה ֲחבִֵריםּ .בְד"כ ִקּבְלּו ֶאת ּפְ ִסיָק ְתָך ּו ִבּצְעּו אֹו ָתּה.
ָ ׁ 34שנִים לָ ַח ְמּ ִתי ּ ַבּ ִבּיֹורֹוְקָר ְטיָה ּבְ ַצ ַה"לּ ,כְֵדי לְַקּבֵל ּ ְתעּוַדת ַ ַהעֲָרכָה עַל ּפְעֻּלָ ְתָך
ּבְ ִמלְ ֶח ֶמת יֹום ַהּ ִכּפּוִריםַ ּ .תלְ ִמיִדי וִיִדיד ִמׁ ְשּפַ ְחּ ִתי ׁ ְשמּו ֵאל ּ ָתרום ָא ַסף חֹ ֶמר
ַרב עָלֶיָך אֹון ּ ִבזְ ַמן ִמלְ ֶח ֶמת יֹום ַהּ ִכּפּוִריםַ .החֹ ֶמר ֻהּגַׁש לִ ְמפַּ ֵקד ּ ִפּקּוד ַהּ ָצפֹון
ַאּלּוף ּגִָדי ַאיְיזֶנְקֹוט .זְ ַמן ֹלא ַרב לְ ַא ַחר ׁ ֶש ִעּיֵן ּ ַבחֹ ֶמר ֶה ְחלִיטַ " :מּגִיעָה לְָך
ּ ְתעּוַדת ַהעֲָרכָה עַל ִטּפּולְָך ּ ַבּפְצּו ִעים ּ ַת ַחת ֵאׁש ,וְעַל ַה ִחּפּוי ׁ ֶשּנָ ַתּ ָת לָּנִ ְמלָ ִטים
ִמּ ֻמ ַצב ַה ֶחְרמֹון".
ַאּ ָתה ֹלא נִּ ִסי ָת לְ ִהּ ָמלֵט ִמּלֵא ָת ֶאת ּ ַתפְִקיְדָך ּבְנֶ ֱא ָמנּותָ .הרֹופֵא ׁ ֶש ָהיִי ָת ּ ַת ַחת
ּ ִפּקּודֹו ׁ ָשלַח אֹו ְתָך לְ ָה ִביא ּ ְתרּופֹות -חֹ ֶמר זֶה נִ ְמ ָצא ּ ַבּׁ ֶש ַטח ׁ ֶשּנִכְּ ַבׁש עַ"י
ַהּסּוִריםּ .בֵינְָך ּובֵין ַהּסּוִרים ָהיָה ְקָרבֶ ׁ ,שּבֹו נָפַלְּ ָת ָחלָל.
ׁ ְשבּועַיִם וָ ֵח ִצי ֹלא יַָדעְנּו עָלֶיָך ּדָ ָבר .לְ ַא ַחר ׁ ֶשּ ֻמּ ַצב ַה ֶחְרמֹון נִכְּ ַבׁש ּ ַבּפַעַם ַהּׁ ְשנִּיָה -
נִגְלְ ָתה ּגּופָ ְתָך וְגּופֹות ֲחבֵֶריָך ּבְ ִפּנָה ְמֻר ֶחֶקת ,וְ ֵהן ְמכֻּסֹות ּ ַב ֲא ָבנִים.
ַהּנֹופְלִים ּ ִבצְפֹון ָה ָאֶרץ נְִקּבְרּו זְ ַמּנִית ּבְִקּבּוץ לֹו ֲח ֵמיַ -הּגֶ ָטאֹותִ .אּ ָמא וַ ֲאנִי ִהּגַעְנּו
ֵאלֶיָך ּ ִכ ְמעַט ּכָל יֹוםַ .הּנְ ִהיגָה ָקׁ ְש ָתה עָלַי ּ ִב ְמי ֻ ָחד לִפְנֵי ֵחיפָה ָ -הרּו ַח ַמּ ָמׁש
ּדָ ֲחָקה אֹו ָתנּו לְׁשּולֵי ַהּכְ ִביׁשִ .מׂ ְשַרד ַהּ ִבּ ָטחֹון ֵהֵקל עָלֵינּו וְנָ ַתן לָנּו ֶאפְׁ ָשרּות
לְִקנֹות ְמכֹונִית ּכְבֵדָה יֹו ֵתר ִמּזֹאת ׁ ֶש ָהיְ ָתה לָנּוָ .קנִינּו ִפי ָאט 124אֹוטֹו ָמ ִטית.
ַהּנְ ִסיעָה ֵאלֶיָך נֶעֶׂ ְש ָתה יֹו ֵתר ַקּלָה ִמּבְ ִחינָה ִפיזִיתִ .מּיֹום לְיֹום ֶה ֱע ִמיק ַהּ ַצעַר.
עַד ַהּיֹום עֵינַי ּדֹו ְמעֹות ּבְ ִהּזָכְִרי ּבְָך.
לַ ֲאחֹו ְתְך ִמיכַל נֹולְדּו ּ ַבת -יַ ְס ִמין ּובֵן -יְַרּדֵןֲ .אנִי " ֵמת" עַל ׁ ְשנֵי ֶהם -יְלִָדים
נֶ ְהּדִָרים ,וְ ַתלְ ִמיִדים ִמצְ ַטּיְנִים.
ׁ ָשאּול חֵפֶר
ֲא ִבי אֹון ז"ל
הורים
ּוכְׁ ֶשּנִּׂ ֵשא ִתי וְ ָהיִי ִתי לְ ִאּׁ ָשה משפחה
וְכָעֵת ֲאנִי ּכְ ָבר ֵאם
לִׁ ְשלִיׁ ִשּיָה * **
רֹו ָאה ֲאנִי ֶאת ַהּכְ ֵאב ּפַעַם ָהיָה לִי ָאח
וְחֹווָה ֶאת ַהּׁ ְשכֹול ָקְראּו לֹו ׁ ִשיֹלה
ּו ְמ ִבינָה ֶאת ַה ַה ְח ָמ ָצה ׁ ֶשל ַרּ ִבים ִהּ ִכירּו אֹותֹו
ָה ָאח ַהּגָדֹול ַאְך ֲאנִי ֹלא
ּו ְמנַּ ָסה לְלַּ ֵקט ּ ִבׁ ְש ִבילִים ּפַעַם ָהיָה לִי ָאח
ּובְ ִפּנֹות ָקְראּו לֹו ׁ ִשיֹלה
ׁ ִשבְֵרי ֵמידָע וְזִכְרֹונֹות ִסּפְרּו עָלָיו ִמינֵי זִכְרֹונֹות
ַאְך ּבְמֹו ִחי נִׁ ְש ֲארּו ַרק ּ ְתמּונֹות וְֵריחֹות
ּ ִכי עֲַדיִן יֵׁש לִי ַאח
קֹוְר ִאים לֹו ׁ ִשיֹלה ּפַעַם ָהיָה לִי ָאח
הּוא נֶ ֱהַרג ַאְך עֲַדיִן יֶׁ ְשנֹו ָקְראּו לֹו ׁ ִשיֹלה
הּוא ּ ָת ִמיד ָהיָה ָא ִחי
וְהּוא ּ ָת ִמיד יִ ְהיֶה ָא ִחי ּוכְׁ ֶש ִה ְתּ ַבּגְַרּ ִתי וְנִ ְהיֵי ִתי נַעֲָרה
ָאז ָא ִחי ָא ַמר לִי
ּבְלִּ ִבי ַאּ ְת ַמּ ָמׁש ּגְדֹולָה
תהילה בר שלום ּבֹו ִאי ִהצְ ָטְר ִפי לַ ֲחבּוָרה
אחות של שילה לוי
ַאְך ָה ָאסֹון ּגַָדע ֶאת ַהּ ִקְר ָבה
עֲַדיִן יֵׁש לִי ַאח
קֹוְר ִאים לֹו ׁ ִשיֹלה
ַרּ ִבים ִהּ ִכירּו אֹותֹו
ַאְך ֲאנִי ֹלא
37
אחי שלי
לפני עשרים שנים חתמנו לך על טופס השחרור .מאז אני לא יכולה
שלא לחשוב על הבור השחור שאי אפשר לצבוע ,על הכמיהה שאי
אפשר לספק ,על האהבה שאי אפשר לתת ,על החיבוק שאי אפשר
לקבל ,על הקול שאי אפשר לשמוע ,על הפנים שאי אפשר לראות ,על
הסופיות שאי אפשר לשאת ,על האי אפשר שאי אפשר לקבל.
מאז הרגע ההוא בו קרעו את חולצתי ,הרגע בו נשמע המשפט ברוך דיין
האמת .אני מנסה לדבר עם דיין האמת .ולמצוא את האמת במוות שלך.
אני שואלת אותו מדוע הוא בחר בך מכל בני החיים ,מדוע הוא נקרא
אל רחום וחנון אם חמלה לא הייתה בו כאשר כדורי הפלדה הקרים
חדרו אל גופך .מדוע הוא בחר באבא שלנו מכל האבות להלל את שמו
בקריאת קדיש על שלקח את בנו בשר מבשרו ,כבר שנים שאני שואלת
שוב ושוב האם ייתכן שאב קובר את בנו? מדוע בחר בי לחיות בצילך,
להיות גדולה ממך בשנים ,ואיך אומר שכבר מלאו לי שלושים כשאחי
הגדול נשאר בן פחות מעשרים? מדוע בחר באמא שלנו מכל האמהות
לבכות כל חיה על פרידה ללא פרידה שלא מדעתה ולא מרצונה ,פרידה
מבנה יחידה.
מאז הרגע ההוא בו עמדתי כאן מאחור וראיתי איך החברים שלך
מכניסים אותך לבור הקטן ,החשוך והצפוף הזה אני מבקשת ,מבקשת
ממנו שהרי הוא אל מלא רחמים ,שהפעם ירחם .שישמור עלייך היושב
לצידו בכס המלכים ,שיחבק אותך חיבוק חם ואוהב ,שייתן לך
לנוח על משכבך בשלום.
מאז הרגע ההוא שנורו מטחי הכבוד והעולם עצר ,עצר לכמה יריות
אני מזכירה לו לאלוהים שחז"ל אמרו כי הרוגי מלכות אין אדם יכול
לעמוד במחיצתם בגן העדן .ומי יכול לעמוד בפניך ,הרוג מלכות אתה
אך ילד בשר ודם .הילד של אמא ואבא ,מהיכרותי איתך ליבך מתייסר
על הכאב שלנו .אל תתייסר .תנוח.
מאז הרגע ההוא שיצאנו בשיירה ארוכה ארוכה והשארנו אותך לבד חסר
אונים במקום העצוב הזה שאינו מסמל חיים כמוך ,שאינו מסמל המשכיות
כמוך ,שאינו מסמל אהבה כמוך ,שאינו מסמל תקווה כמוך ,שאינו מסמל
צעירות כמוך .מאז היום ההוא אני מדברת על אלוהים ואליו .מבקשת
בכל מאודי שישאיר בי את הזיכרון לשאת אותך ,שישאיר בי את הכוחות
להכיל את המוות שלך .כי הוא כל כך מציף ודוקר .אני מבקשת ממנו שלא
יעלם המבט הזה שלך מהפעם האחרונה שנפגשנו ,שלא ייקח לי גם את
מה שנשאר.
מאז היום ההוא שבו נעתקה נשימתך אני מוצאת את עצמי חוזרת לפה
ומדברת אל אבן קרה מידיי לחום שהיה בך וקטנה מידיי למידות גופך,
חוזרת ומספרת לך כמה אני אוהבת ,וכמה אני מתגעגעת.
שלך ,מאז ולעולם ועד פגישתנו בעולם שכולו טוב.
עדי אישה
אחותו של אלי ז"ל
משפחה 38
ּבְִד ִמי יָ ָמיו
מּוז ָָרה ַהְרּגָׁ ָשה ּבְָהיְבֶָ .תקהר
יֹום
ּבֹו נֹוַדע
נִלְַק ְחּ ָת ּ ִפ ְתאֹום
נְִק ַטפְּ ָת ּ ִבְד ִמי יָ ֶמיָך
ֹלא ִה ְסּפְַקּ ִתי
לֹו ַמר ׁ ָשלֹום
ָא ַהבְּ ִתי אֹו ְתָך
ּבְאֹו ָתם ַהּזְ ַמּנִים
וְאֹ ַהב ַהּיֹום.
נַפְׁ ִשי ּבֹוכָה, ָא ִחי,
ּדְ ָמעֹות לִי ֵאין ָחׁ ַשבְּ ִתי ַאּ ָתה ְמ ֻחּ ָסן ִמּכָל
ּבְבֵי ְתָך ֶה ָחדָׁש
ָקׁ ֶשה ְמאֹוד לְ ַבּ ֵקר ֹלא!
ַהּ ִמלְ ָח ָמה ֹלא ַמבְ ִחינָה
זִכְרֹונֹות ְמ ַמּלְ ִאים ָראׁ ִשי
ַאּ ָתה ַקּיָם ּ ִבׁ ְש ִבילִי ַהּכֹל ַמׁ ְש ִמידָה
ֵאי ׁ ָשם ַהּטֹוב וְ ָהַרע
ָרחֹוק ּ ָבעֹולָם
וְ ַאּ ָתה נִׁ ְש ָמ ִתי ַהּטֹו ָבה
ִמלְ ָחמֹות ֵאין ּבֹו ּ ִבכְלָל. ּגַם עָלֶיָך ִהיא ּגָבְָרה
פרידה שניידרמן
אחות של מאיר רוזנשטרוך ז"ל
משפחה 39
יצחק אחי האהוב
בסתיו קרוב נציין 40שנים מאותו יום מר ונמהר בו התבשרנו על נפילתך
בקרבות הבלימה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים ,י"ב תשרי תשל"ד.
היית אז גבר צעיר בן 26שכל עתידו לפניו .בעל משפחה ,בת קטנה,
הורים ואחות אוהבים ,שבאחת נגדע כל הטוב הזה ונשבר לרסיסים.
יצחק ,היית אחי הבכור והיחיד ,גדול ממני בשלוש שנים בדיוק.
אני זוכרת בגעגועים את ימי ההולדת המשותפים שחגגו לנו בחצר ביתנו
בקרית ביאליק כשכול ילדי השכונה היו מתכנסים סביב חנות עמוסי
ממתקים.
כשבגרת היית עורך בבית מסיבות סלוניות ואני הקטנה עומדת בחדר
הסמוך ומציצה אליכם הגדולים ,רוקדים רוק וסלאו לצלילי אלביס פרסלי
שכה אהבת.
כשהתגייסת ,הייתי מרבה לשלוח אליך גלויות וחבילות לבסיס ואתה
שהיית נושא בארנקך את תמונתי .היית מתגאה באחותך הקטנה בין
חבריך בבסיס ולא אחת קיבלתי גלויות מחיילים ששרתו איתך ושרצו
להתכתב ולהכיר אותי.
שנינו גדלנו בבית של הורים ניצולי שואה על כל המשמעות שבדבר ...נישאנו
ועזבנו את הקן של ההורים בגיל צעיר יחסית .הקשר בינינו המשיך להיות
הדוק והתבטא במפגשים של סופי שבוע אצל ההורים או בביתנו שלנו.
כאחים אמורים היינו להתבגר ביחד ,לבנות משפחות ,לזכות בנכדים
ולהיות זה לצד זה שנים רבות ושותפים לימי שמחה וצער.
אך לדאבוני המציאות הייתה אחרת.
במשך 40שנים משתקפת דמותך מתוך תמונה ממוסגרת התלויה בביתי.
איש צעיר שלעולם לא יתבגר עוד .שלא זכה לגדל את שתי בנותיו ליאת
ואביטל (שנולדה אחרי נפילתך) שלא הביא אותן לחופה ולא היה שותף
להולדת ששת נכדיו .צעיר שלא הספיק ליצוק תוכן בחייו ולהגיע למימוש עצמי.
ואני אחותך הצעירה ,בגיל 23חוויתי את אובדנך ונאלצתי כל השנים
להיות איתנה לצד הורינו שלא התאוששו מהאסון שפקד אותנו .וכך
במשך שנים רבות נשארתי לבדי לעזור ולתמוך בהורים עד יומם
האחרון וכמה קשה לי להיזכר ביום בו הבאתי אותם למנוחת עולמים.
קודם אמא וכעבור שנתיים אבא .לשבת שבעה לבד כשאתה לא לצידי.
אחים אמורים ללוות זה את זה במהלך חייהם ,לחוות שמחות משותפות
ולתמוך זה בזה בימים של תוגה .אך אתה אינך ואני נותרתי לשאת את
דמותך וזיכרונך לבד ,תוך שאני מספרת לילדי ולנכדי אודותיך ,טוב לבך,
סגולותיך וכישרונותיך ,ומנסה בכך להנציח אותך ולהחיות את זיכרך.
כתיבת שורות אלה מספר ימים לפני שנסב כולנו לסדר פסח ,יש בה
מבחינתי עוצמה רגשית וכאב שמזכיר מחדש שנה שנה מי כבר אינו בין
המסובים איתנו.
ובימים שלאחר החג ,יום השואה ויום הזיכרון ,על אף השנים הרבות
שחלפו ,אין בהם להכהות את הזיכרונות והגעגועים.
אוהבת אותך לעד.
שוש גבע
אחותו של וגמייסטר יצחק ז"ל
משפחה 40
החלקה הצבאית 41
אבא -מחר אלך לבית הקברות ,לבד ,תמיד לבד .קודם אעבור בקבר הישן
של אימא ואחר-כך בחדשים יותר של אבא ואחיותיי .ואז כשנדמה שלא
ניתן יותר לנצור עוד עצב ,אלך לחלקה הצבאית ,אליו .קודם אוודא שאף
אחד לא נמצא שם ואז כשהבדידות תכה מבפנים ,אשב שם לידו ואבכה.
אחר-כך תצטרף הזעקה ,זו שמגיעה מתוך הבטן המכווצת ,מתוך
הריאות שנותרו ללא אוויר .אני אלטף את אותיות הזהב ואסיר פירורי
אבק שנותרו למרות הניקיון שעברה החלקה לפני הטקס שיתקיים מחר.
אציץ לראות אם מישהו הצטרף אלי ואז העיניים יתערפלו כל-כך שרק
את דמותו אראה .כעבור זמן ,אלחש לו כמה מילות תפילה ואוסיף משלי
מילות אהבה שתמיד רציתי לומר לו ועכשיו איני בטוח אם שמע אותן
ממני .וכשהגוף יהיה מותש והפנים חיוורות ,אנגב את הדמעות ,אזדקף,
אסדר את הבגדים ,אחצה את שורת הקברים ואלך.
אימא -בכיתי אתמול .אף אחד לא ראה .אחרי עשרים וחמש שנים
אני כבר מומחית בלבכות כך שלא יראו ובכל זאת בכיתי .לא צריך
סיבה מיוחדת כדי לבכות .מספיקה תמונה של חייל או ילד עגול לחיים
מתנדנד על נדנדה בחצר .די בשיר שעכשיו הוא כבר ישן אבל פעם היה
להיט ומילותיו היו כתובות במחברת שלו שמצאנו .בכיתי כשראיתי
שהחולצה שלבשתי להלוויה ,זו עם הכפתור במרכז השרוול ,חזרה
לחלונות הראווה .בכיתי כשידעתי שלא יהיו לי יותר נכדים ,בחגיגת יום
הולדת עשרים שהוא לעולם לא יחגוג .הדמעות זלגו בי פנימה בסרט חדש
ואיכותי ,מחדשות פוליטיות שגם היום אני זקוקה לדעתו עליהם .בכיתי
כשהבנתי שהוא צעיר לנצח ואנחנו ממשיכים לגדול ,להתבגר ולהזדקן.
לא צריך הרבה כדי לבכות .גם לא צריך לראות את הדמעות ,הן חלק
ממני כי הוא היה ולא יחזור.
אני האחות -הכי רציתי לכתוב בבית העלמין .לשבת שם ליד הכרית
שלך ולכתוב כאילו אין לי קשר ואני לא הייתי שם מעולם .לכתוב
כאילו הייתי בסיור בבית קברות בארץ רחוקה או ליד הכינרת
שם קבורים אנשים חשובים ולהתייחס לכתוב על המצבות ולצורתן.
רציתי לבוא בבוקר כשאין הרבה אנשים .ללכת בשדרת הברושים
ולהגיע לחלקה הצבאית .אני זוכרת את ההליכה הראשונה באותה
שדרה .מצדדי ובעיקר מאחורי הלכו המון אנשים .רחש של שקט,
ניגוב דמעות קולני ,בכי וזעקה סבבו אותי ואני דווקא הופתעתי אז
משדרת הברושים שנראתה לי לא קשורה ,מהודרת מדי .מאז אותו
יום אני יודעת שבסוף הקיץ הברושים אפורים מאבק וקשה לקרוא
להם הדורים.
הכי רציתי לכתוב שם לידך אבל לא להתייחס לגעגועים ,לחוסר שבך.
לא להיזכר בטקסים ,לא לחשוב על יום הזיכרון והתקיעה הצורמת
בחצוצרה .הכי רציתי לכתוב כמו לפני הרבה שנים שלא היה לי קשר,
שלא הכרתי .שהחלקה הייתה זרה לי ולא ידעתי להבחין בכל קבר
חדש שנבנה בקצה שלה ובכל פרור של אבק שנופל על אותיות שמך.
מיכל שמואלי
אחות של ניב חזון ז"ל
משפחה
ּבַ ֲחלֹו ִמי
ֲא ָבל חּוץ ִמּזֶה ַמה נִׁ ְש ַאר ּכְׁ ֶש ָהיָה? ּ ַב ֲחלֹו ִמי ,
ֶאת ַהּ ִסיגְַריֹות " ַטיְם" הּוא ּכְ ָבר ַמּ ִכיר ֲאנִי רֹו ֶאה ֶאת ָא ִחי ַמּגִיעַ ֵאלַי לְ ִבּקּור
וְ ַא ֲחֵרי ַה ִחּבּוִקיםַ ,הּדְ ָמעֹות וְ ַהּׂ ִש ְמ ָחה
ּוגְלִיַדת וָנִיל וְ ִעּתֹונִים לְ ַמכְּ ִביר, ֲאנִי ַמ ְת ִחיל לְ ַסּפֵר לֹו ּכָל ַמה ּׁ ֶשּ ָקָרה.
ִמפְלָגֹות ּו ְתכָ ִכיםִ ,חּיּוְך ׁ ֶשל נַעֲָרה
ֲאנִי ְמ ַסּפֵר לֹו ׁ ֶש ֶה ְחלִיפּו ֶאת ֶטלֶפֹון
וְיֹ ִפי ׁ ֶשל נֹו ִפים. ַהחּוגָהֶ ׁ ,שּבְ ָח ֵמׁש ּדַּקֹות אֹו ִפים עּוגָה
ּכָ ֵאּלֶה ּדְ ָבִרים ֲאנִי ֹלא ֶאצְ ָטֵרְך
וְׁ ֶשּיֵׁש ַמ ְחׁ ְש ִבים נַּיִָדים וְ ֶטלֶפֹונִים
לְ ַה ְסּ ִביר. ֶסלּולִָרים ֲחכָ ִמים.
ֲאנִי רֹוצֶה לִנְזֹף ּבֹו ׁ ֶשֹּלא ׁ ָשלַח ּו ְמ ַסּפֵר לֹו ִמי ֹראׁש ַהּ ֶמ ְמׁ ָשלָה
ֲא ִפּלּו ִמכְּ ָתב ֶא ָחד ָק ָטן וְׁ ֶשּ ִמּזְ ַמן ִמּזְ ַמן ִה ְסּ ַתּיְ ָמה לָּה
ַהּ ִמלְ ָח ָמה ַהּ ָקָרה.
וְׁ ֶשֹּלא לִּוָה אֹו ִתי בבקו"ם וְֹלא
ָר ָאה אֹו ִתי ָח ָתן ֲאנִי ְמלַּ ֵמד אֹותֹו ֵאיְך לִׁ ְשֹל ַח ִמ ְסרֹון,
עַל ָה ִאּיּו ִמים ַה ֲחדָׁ ִשים ּ ַבּ ִמזְָרח
ׁ ֶשּנֶ ֱעַדר ּבְִדּיּוק ּכְׁ ֶש ָהיִי ִתי ָצִריְך
ׁ ֶשּ ִבגְלָלֹו ָהיָה עֹולָ ִמי ָא ִביְך. ַהּ ִתיכֹון וְעַל ַה ִה ְתַקּדְמּות ּבְ ִפּצּו ַח
ָה ָאטֹום.
ֲא ָבל ִמּיָד ֲאנִי סֹולֵ ַח ּו ְמ ַחּבֵק אֹותֹו
ָחז ָק וְקֹוֵרעַ אֹותֹו ּ ִבבְִדיחֹות ֲחדָׁשֹות,
ּו ִמ ְתּפַלְ ֵסף ִאּתֹו עַל ִמלְ ָח ָמה וְעַל
ִאּ ָמא ַמּגִיׁ ָשה לֹו ּבְיַָדיִם רֹועֲדֹות
ַצּלַ ַחת ָמָרק ׁ ָשלֹום.
וְ ֵאיְך ׁ ֶשהּוא ׁשֹו ֶתה אֹותֹו ֲאנִי ְמגַּלֶה לֹו ׁ ֶש ַאּ ָבא ִמּזְ ַמן ּכְ ָבר
ּבְ ִצְקצּוִקים ׁ ֶשל ֲהנָ ָאה ֹלא ּבֵין ַה ַחּיִיםֶ ׁ ,ש ִאּ ָמא ִהזְִקינָה
ּ ִבׁ ְשלֹוׁ ִשים ׁ ָשנִים .יֵׁש לָּה ֲא ִפּלּו נִין
ֲאנִי ִמ ְתעֹוֵרר ֵמ ַה ֲחלֹום ׁ ְשטּוף זֵעָה
ָקָרה. ֶא ָחד ָק ָטן ָמתֹוק
לָ ַא ֲחרֹונָה ִה ְת ִחיל לְ ַהׁ ְש ִמיעַ קֹולֹות
אסף וינר
אח של יאיר ז"ל ְק ַטּנִים ׁ ֶשל צְחֹוק.
נִילִיַ ,ה ֲחבֵָרה ׁ ֶש ָהיְ ָתה לֹוּ ,כְ ָבר נְׂשּו ָאה
ּ ַבת ֲח ִמּׁ ִשים
ַהּפְקּוִדים ׁ ֶשּלֹו ּפְָרׁשּו ִמּזְ ַמן ְסגָנֵי ַאּלּו ִפים.
ּכֻּלָם נֹוׂ ְש ִאים ּבְ ַתפְִקיִדים ָר ִמים
וַ ֲאנַ ְחנּו עֲַדיִן נִפְּגָׁ ִשים ּו ִמ ְתּגַעְּגְ ִעים.
משפחה 43
צִּלֹו ׁ ֶשל ַהּבֵן
ַהּדֶלֶת ּבְבֵי ִתי נְעּולָה
עַכְׁ ָשו
ִאּ ַבְדּ ִתי ּבֵן
נֶ ֱא ָהב.
ּדֶֶרְך ַהּצֹ ַהר
אֹור לְעֹולָם ֹלא יַ ְחּדֹר.
ּבְנִי ׁ ֶשּלִי ֹלא יַ ְחזֹר.
וַ ֲאנִי ֲאנַּ ֶסה ֶאת ּ ִד ְמעֹו ַתי לְַרּ ֵסן
ַאְך ּ ָת ִמיד ּ ְתלַּוֶה אֹו ִתי ּבְַדְרּ ִכי,
צְלָלִיתֹו ׁ ֶשל ַהּבֵן.
עדי שמעון אלון
אחיינו של שמעון אלקלס ז"ל
משפחה 44
ֹעפֶר ָא ִחינּו ַהּיָָקר
עָזַבְּ ָת אֹו ָתנּו לִפְנֵי ּ ִכׁ ְשלֹוׁ ָשה עֲׂשֹוִרים
וְ ַה ַחּיִים ַמ ְמׁ ִשי ִכיםֲ ,אנַ ְחנּו ִמ ְתּ ַבּגְִרים...
ַאְך לְֶרגַע ֵאינֶּנּו ׁשֹוכְ ִחים
ּבְכָל ּפַעַם ׁ ֶשעֵינַיִם עֹוצְ ִמים
ָאנּו נִזְּכִָרים ּבְכְָך ּו ִמ ְתּגַעְּגְ ִעים
עֹפֶר!
ָהיִי ָת לָנּו ָאח ּגָדֹול וְנִפְלָא
ּתֹו ֵמְך וְ ָת ִמיד מֹוׁ ִשיט יָד לְעֶזְָרה
נִזְּכִָרים ּ ַב ֲחוָיֹות ּובְיָ ִמים יָ ִפים
וְרֹו ִצים אֹו ְתָך ׁשּוב ּבֵין ַה ַחּיִים
ּדַע לְָך ָאח יַָקר
ַהּזְ ַמן ֹלא ְמַרּפֵא ַה ֶהפְֶך הּוא ַהּנָכֹון
ַהּזְ ַמן עֹובֵר ּו ִמ ְת ַחּדֵד ַהּזִּכָרֹון
זִכְְרָך ּבְלִּבֵנּו לְעֹולָ ִמים
ּ ְת ֵהא נִׁ ְש ָמ ְתָך צְרּוָרה ּ ִבצְרֹור ַה ַחּיִים
אורית ,שגית ואסף ששון
אחים של עופר ז"ל
משפחה 45
לֵדֹו ַתי
ּבְלֵדֹו ַתי ִה ְת ַחּ ַמׁ ְשּ ִתי ּ ִבילַָדי
יִָרי ִתי ֶאת ּכֻּלָם
ּ ִבצְָרחֹות ַחּדֹות ּכְ ַחּנָה ּבְׁ ִשיֹלה
ּבְלֵדֹו ַתי
ּפָגַׁ ְשּ ִתי ֶאת ּבְנֹו ַתי
ּו ָבנַי
ּו ְתאֹו ַמי
ּבְלֵדֹו ַתי יָלְַדּ ִתי
ּכָל יֶלֶד ּבֹוֵדד
וְ ָהיִי ִתי ּכְ ֵאם לִׁ ְשמּו ֵאל
ֶאת ּכֻּלָם ּפַָקְדּ ִתי לִ ְהיֹות ְמסּוִרים
ּכְׁ ֶשּיָלְַדּ ִתי ֶאת ּ ְתאֹו ַמי
ָח ְתכּו ּ ִבי ּדֹפֶן ֵקי ָסִרי
וְיָצְאּו ׁ ְשנַיִם
יָ ִפים עַד ּכְ ֵאב
וְ ָאז זָכְַרּ ִתי ֶאת ִאּ ִמי
ׁ ֶשּׁ ָשכְלָה ֶאת ּבְנָּה לַּמֹולֶֶדת
שושנה ויג
אחותו של טוביה פיינגולד ז"ל
משפחה 46
ָהס דֹום וַזָעָם ֲחי ִי ְמֶקה ָא ִחי ַהּ ָקט
ּכַ ָבה ֶרׁ ֶשף ֲהתֹו ָתח,
ֵה ֶאִדים ֲה ָצִרי ַח דָם. ֲחיִי ְמֶקה ֲא ִחי ַהּ ָקט,
ֲחיִי ֶמֶקהָ ׂ ,שִרי ֶאל וְ ֲאבְָר ָהם נִפְ ַצע נְִקַרע ַהּלֵב.
לעֹולָ ִמים גּופָם נְִרדָם. יְ ִהי יֹום וַיְ ִהי עֶֶרב
זְקּו ִפים נִׁ ְש ֲארּו ֶה ָהִרים
עֲטּו ִפים עֲנָנִים ֲאפּוִרים נֹו ְתרּו ַרק ָהֶרגֶב וְ ַהּׂ ֶשגֶב.
ּכֹוכָב ֲהׁ ָש ַחר נִצְנֵץ ּבְעֵינֶיָך ָהיִי ָת ֵחלֶק ֵמּגּו ִפי,
יָ ָצ ֲא ָתַ לְ ָמ ַסע ֲא ָחרֹון ּבְ ֲחיֶיךַ. ִמּנִׁ ְש ָמ ִתי,
ּפְעֻּלֹו ֶתיָך ּ ָת ִמיד חּוׁ ְשבּו ֵמרּו ִחי ּו ְמנֹו ִפי,
ּבְכָל ַמּ ָצב נִּוָו ְט ַּת ַהּ ְס ִפינָה. יַלְדּו ְתָך יַלְדּו ִתי.
ׁ ִשפְלּות עֵינֶיָך ּכְ ָמעֲיָן נָבְעּו ֶאצְלֵנּו ּ ַבּפְלָנֶ ָטה
ּבְּׁ ִשּקּול ּדַעַת וֶ ֱאמּונָה.
ֲחּיֵיָך ֲא ִחי ַהּ ָקט ָקצְרּו מֹופֵת, ֲח ֵסָרהּ ,כְַדאי ׁ ֶשּ ֵתַדע,
ַא ֲחָריּותָ ,חִריצּות וְ ִהצְ ַטּיְינּות, ַהּדֻגְ ָמה ָה ִאיׁ ִשית וְ ַהּ ַצוְוּ ָתא
ּבְעֹוז ַהְקַרב לא ׂ ָשַרְדּ ָת ּתֹופֶת
ַאְך ֶה ָאְר ָת ּדֶֶרְךּ ,דֶֶרְך ֲהּכֵנּות. ׁ ֶשאֹוּ ָתּה ִעּ ַצבְּ ָת.
נִזְּכֹור אֹו ְתךַ זָקּוף ּכָל ּכֻּלְָך ּדֻגְ ָמה ִאיׁ ִשית,
ּבְ ָצִרי ַח ֲה ָטנַק ֲחׂשּוף ַמלּווָה ּבֵ ִחּיּוְך ּ ְת ִמיִדי,
ָאף לְֶרגָע לא ׁ ָשפּוף
ִחיּוך ּו ְת ִהילָה ֲאפּוף. צְנִיעּות ֱאנֹוׁ ִשית,
ּ ַבּפְלָנֶ ָטה ׁ ֶשלָנּו ּכְַדאי ׁ ֶשּ ֵתַדע, ְרעּות ּו ַמעֹוף ׁ ִשלְִדי.
נִזְּכֶֶרּת ּדְמּו ְתָך ְמ ֻמ ְסּגֶֶרת, קּוָרצְ ָת ֵמחֹו ֶמר ֲא ִצילִי,
עֵינַיִים ּפְקּוחֹות ִחּיּוְך ׁשֹובֶה ראׁש ּ ָבִריא ּו ָב ִהיר,
ַמּ ָבט ַא ֲחרֹון לְּ ַמזְּכֶֶרת ְמ ִסירּות וְיֹוׁ ֶשר ֶסּגּולִי
וְ ַהּנֶפֶׁש ּבֹועֶֶרת וְ ַהּלֵב ּדָוֶוה ִעם לֵב זָחּו ַח ּו ֵמ ִאיר.
נִגְּדַעַ ַת ּבְּׂ ִשיא ּפְִרי ָחה זֹו ֶהֶרת. ּכְָך ּבְּקֹור רּו ַח נִי ַהלְּ ָת ְקָרב,
עַל ּ ְתמּונָ ֵתָך ּפֹו ַצעַת ֶקֶרן אֹור, ּבְּ ִבּיּ ָטחֹון וְׁ ָשּלְוָוה ּפַָקְדּ ָת ּפְֻקּדֹות,
ּ ִתְקּוַוהֲ ,חלֹום וְזִיּכָרֹון, ַטנְֵקי אֹויֵב ִהׁ ְש ָמְד ָת עֶֶרב ַרב
ּכְ ִאּלּו עָ ִפים ּפְַרּפִָרים ּ ַבּׂ ָשדֹות.
נַָדם ׁ ָש ַתק ּדֹור ּכְׁ ֶש ַהּתֹו ָת ִחים ׁ ָש ְתקּו
ּבְ ִמלְ ֶח ֶמת ָמגֵן ׁ ֶשּ ִתיּזָכֵר לְִדיָראֹון.
וְ ֵהֵדי ַהּ ְקָרב נַדָמּו
אליק חוצב ַסלְעֵי ַהּ ַבּזֶלֶת ּ ַבְרּקּו
אח של חיים (חיימקה) ז"ל וְעֵינֵי ַהּנְעִָרים נֶעֶצְמּו לָעַד.
ּפָנֵיָך ֲהזָ ִּכים וְ ֲה ָחיְיכָנִיִים
משפחה לְִראֹות ּכְ ַבר לא נִזְּכֶה
ֲאך ֶאת ִאיׁ ִשיּו ְתָך ּוְדמּו ְתָך
ָת ִמיד ּנְ ֲחֶקה.
ֶאצְלֵנּו ּ ַבּפְלָנֶ ָטה
ּכְַדאי ׁ ֶשּ ֵתַדע,
לְִקי ַחת ַא ֲחָריּות נִׂ ְשְר ָטה
וַ ֲח ֵסָרה ָה ֲא ִמיּ ָתה.
47
עְִדּכּון ַמּצָב
ֵהם ּבְנֵי ֵ ּ ,32תכֶף ֵ .33הם ִמּזְ ַמן ּפָׁ ְשטּו ַמּ ִדים
ֻרּ ָבם ִה ְת ַחּ ְתנּוּ ,גַם זֹו ׁ ֶש ָא ַהבְּ ָת וְזֹו ׁ ֶש ָא ֲה ָבה אֹו ְתָך.
לַהּוא עֲַדיִן ׂ ֵשעָר ָאֹרְךַ ,א ֵחר ַמ ְת ִחיל לְ ַהְקִרי ַח..
לְ ֶא ָחד יֵׁש יֶלֶד ,לַּׁ ֵשנִי ׁ ְשנַיִם.
ֵהם ִעם ּתֹ ַאר ִראׁשֹון ,אּולַי ׁ ֵשנִי ִ ּ ,ב ְת ִחּלָ ָתּה ׁ ֶשל ַקְריֶָרה ְמפֹ ֶאֶרת,
ֶא ָחד לַָקח ַמׁ ְשּכַנְּ ָתא ,וְ ַא ֵחר ַרק ִהּ ִציעַ נִּׂשּו ִאין...
ֵהם זֹוכְִרים ,לִפְעָ ִמים ִמ ְתַקּׁ ְשִרים ,אֹו ַמׁ ְש ִאיִרים ְמ ָסִרים.
ֵהם ְמ ַחּבְִקים לְ ִעּ ִתיםַ ,אְך ּ ִכ ְמעַט ֹלא ַמּגִי ִעים.
וְזֶה ּבְ ֵסֶדרִ ּ ,כי ֵאּלּו ַה ַחּיִיםִ ּ ...בׁ ְש ִביל ִמי ׁ ֶשּנִׁ ְש ַארֵ ,הם לְֶרגַע ֹלא עֹוצְִרים.
ֲאנַ ְחנּו ּפֹהּ ,בֶנִי.
ּבְכָל ּפַעַם ֵמ ָחדָׁשִ ,מ ְתמֹוְדִדים ִעם ֶח ְסרֹונְָךּ ,גַם ַא ֲחֵרי ָ ׁ 12שנָה.
וַ ֲאנִי ִ -עם אֹו ָצר ָחדָׁש ּ ַבּבֶ ֶטן ,נֶ ֱאבֶֶקת לְֹלא הֹו ִעיל.
וְחֹוׁ ֶשבֶת עָלֶיָך וְחֹוׁ ֶשבֶת עַל ִאּ ָמא.
ּכְׁ ֶש ַאּ ָתה ָהיִי ָת ּ ַבּבֶ ֶטן ׁ ֶשּלָּה.
ַמה ִהיא ָחלְ ָמה ּ ִבׁ ְש ִבילְָך? ֵאיְך ּ ִתכְנְנָה ׁ ֶשּיֵָראּו ַחּיֶיָך? ֶמה עָ ַבר ּבְִד ְמיֹונָּה?
ַהּפַ ַחד ִמצְ ָטֵרף לִכְ ֵאב ָה ָאבְדָן.
וְ ָהִריק ּ ִפ ְתאֹום ְמַקּבֵל ּפָנִים ֲחדָׁשֹות.
דפנה אברהם מירון
אחותו של בני אברהם ז"ל
משפחה 48
ִמ ְחזּור
ֲאנִי ְמנַּ ָסה ָא ִחי לְ ַמ ְחזֵר ֶאת זִכְרֹונְָך
ֲאנִי חֹוׁ ֶשבֶת עָלֶיָך ּ ַבּלַיְלָה
ּכְׁ ֶש ַהּׁ ֵשנָה ְמ ַאּבֶֶדת ֶאת ּדְַרּכָּה ּ ִבׁ ְש ִבילֵי ַהּׁ ִשכְ ָחה.
ּכְׁ ֶשּנַָדּ ָמה נַ ֲה ַמת ַהּ ַטנְִקים
וְנֶפֶץ ַהּפְגָזִים ִה ְתּפֹוגֵג ּ ַבּדְ ָמ ָמה,
ָהלַכְּ ִתי לְ ַמ ְחזֵר ֶאת זִכְרֹונְָך ּ ַבּ ִמְדּ ָבר.
ׁ ְשנֵי עֲגּוִרים ֲאפִֹרים יְָרדּו ֵאלַי
ִהְרּ ִכינּו ֹראׁ ָשם לְמּולִי
וְ ִסּפְרּו לִי ׁ ֶש ָהיִי ָת ׁ ָשם,
הֹוׁ ַש ְטּ ִתי יִָדי לָחּוׁש ֶאת ֱהיֹו ְתָך
ַאְך ֵהם ִה ְתעֹופְפּו
וְ ִהׁ ְש ִאירּו לִי ַרק ֶאת קֹול ַמּׁ ַשק ּכַנְפֵי ֶהם.
ֶאת ִספְֵרי ַהּלִּמּוד ַהּיְׁ ָשנִים ׁ ֶשּלְָך
ׁ ֶשּנָצְרּו ּכָל ַהּׁ ָשנִים ֶאת זִכְרֹונְָך,
ׂ ַש ְמּ ִתי ּבְ ַאְרּגַז ַהּ ִמ ְחזּור ַהּיָֹרק
ֵהם יִּגְָרסּו לְ ַסּלֵי ְקנִּיֹות ֲחדָׁ ִשים
יְִדידּו ִתּיִים לַּ ְס ִבי ָבה
וְ ִאיׁש ֹלא יֵַדע ׁ ֶשּזִכְרֹונְָך ּ ָבם ּכָלּוא.
ֶא ְתמֹול ּכְׁ ֶשּנֶכְּ ִדי ָצ ַחק
וְ ַתלְּ ַתּלָיו ַ -הּדֹו ִמים לְ ַתלְּ ַתּלֶיָך
ָצ ֲחקּו ּגַם ֵהם,
ָר ִאי ִתי אֹו ְתָך -
ִהּ ַב ְטּ ָת ּ ִבי ִמּתֹוְך עֵינַיו
וְׁ ִש ְמָך ִה ְתנַּגֵן ּ ִבׁ ְשמֹו.
נורית ליברמן
אחותו של מוקי פרשטנדיג
משפחה 49
לְז ִכְרֹו ׁ ֶשל ֲאבִיׁ ַשי ֲחבִיבִי
ַאּ ָתה יֹוֵדעַ ּ ַבּׁ ָשנִים ָהִראׁשֹונֹות לְ ַא ַחר ַהּלֵב ַהּזֶה ׁ ֶשּיַָדע לֶ ֱאהֹב
לֶכְּ ְתָך ָהיִי ָת מֹו ִפיעַ ּ ַב ֲחלֹו ִמי ַהּלֵב ַהּזֶהֶ ׁ ,שּיַָדע לְ ַחּבֵק וְלִ ְתֹרם
ּו ְמ ַבּ ֵקׁש ִמּ ֶמּנִי ְסוֶֶדר לִלְּבֹׁש
ֹלא יַעֲׂ ֶשה זֹאת עֹוד,
וְ ִה ְסּ ַבְרּ ָת זֹאתּ ,כְֵדי לְ ִה ְתּגַּבֵר עַל ּ ִכי ָה ֲאדָ ָמה ַהּזֹו ַהּיְָקָרה ִמּכָל
ַהּקֹר וַ ֲאנִי ֵה ַבנְּ ִתי ׁ ֶש ַאּ ָתה ַמעֲ ִביר לִי ִקּבְלָה ֵאלֶי ָה ּבְׁ ַשלְוָה ְקסּו ָמה
ֶמ ֶסר ּו ֵמ ָאז ׁ ֶשּ ָתַר ְמנּו לְמּוזֵאֹון ַהּ ֶט ַבע ֶאת ּגּופְָך לְ ַהּלְֵך ּ ִבׂ ְשדֹו ֶתי ָה ּבְאֹון.
ּ ִבירּוׁ ָשלַיִם ֶאת ּכָל ָה ֲא ָבנִים יְִקרֹות
ָהעֵֶרְך וְ ַהּ ְספִָרים ,הֹופַעְּ ָת ׁשּוב ֶאצְלִי ָה ֲאדָ ָמה ַהּזֹו ַהּיְָקָרה ִמּכָל
ּ ַב ֲחלֹום וְ ִסּפְַרּ ָת לִי ׁ ֶשּלַּ ְסוֶֶדר ַאּ ָתה ּכְ ָבר חֹובֶֶקת ֶאת ָה ֲא ָבנִים ַהּדֹו ְממֹות
ֹלא זָקּוק ּ ִכי ַחם לְָך וְ ֶאצְלְָך ַהּכֹל ּ ַתּ ִקין.
ׁ ֶשאֹו ָתן ָא ַספְּ ָת ֶאל ֵחיְקָך ִמּכָל
עֲבּוִרי זֶה ָהיָה אֹות וְ ִסי ָמן ַקצְוֵי ּ ֵתבֵל וְ ָה ֲא ָבנִים ַהּדֹו ְממֹות,
לְ ַה ְמׁ ִשיְך וְ ִעם ַה ַחּיִים לִזְֹרם
ּכְ ֵספֶר ּפָתּו ַח ְמ ַסּפְרֹות
ּ ָת ִמיד ּבְ ִתְקוָה ֶאת ִסּפּור ַחּיֶיָך ׁ ֶשּנִגְּדַע וְ ֵאינֶּנּו
וְׁ ֶש ָה ֲאדָ ָמה ַהּיְָקָרה ַהּזֹו ּ ְת ֵהא ּפֹוִרּיָה
עֹוד.
וְ ִהיא ּ ַת ְמׁ ִשיְך לִ ְהיֹות לְָך לִכְסּות
וְלָנּו ּ ְתׁ ַשּ ֵמׁש ַקְרַקע יַּ ִצי ָבה לְ ַחּיֵי ַא ֲה ָבה. ֲא ָבל ,עַל ּפְנֵי ָה ֲאדָ ָמה ַהּזֹו
ֲאנַ ְחנּו עֲַדיִן ׁשֹו ְמ ִעים ֶאת קֹולְָך
שרה תמר חביבי
אחותו של אבישי ז"ל ַהּ ְמ ַהְד ֵהד ּבְ ֶחְדוָה,
ֲאנַ ְחנּו עֲַדיִן רֹו ִאים ֶאת ַמּ ָב ְטָך
ַהּ ְמ ַחּפֵׂש ֶאת ַהּצֶֶדק ,לְֹלא ּפְׁ ָשָרה.
לְעֵת עֶֶרב
ׁ ֵשם ּבֵין ִרגְבֵי ָה ֲאדָ ָמה ַהּיְָקָרה
ִמּכָל צְלִיל עָנֹג ׁ ֶשל ּ ִכּנֹור
ּובְ ַמּׁ ַשב רּו ַח ַרעֲנָן ַמנְ ִעים ּבְַרּכּות
ֶאת ּ ְתנּו ָמ ְתָך ַהּ ְת ִמיִדית.
ּבְַדְרכֵי ַה ַחּיִיםּ ,בְכָל עֵת ֲאנַ ְחנּו
ּתֹו ִהים ָמה עֹובֵר עָלֶיָך ׁ ָשם
ּ ַבּ ְמרֹו ִמיםַ ,ה ִאם אֹור זְַך וְעָנֹג הּוא
ּכָעֵת עֹולָ ְמָך ַהּ ָקסּום,
ַה ִאם ַאּ ָתה צֹופֶה עָלֵינּו ִמּ ַמעַל
וְרֹו ֶאה ֶאת ּכָל ַמה ּׁ ֶש ֲאנַ ְחנּוּ ,כָאן
חֹווִים.
משפחה 50