מכתב לרועי 51
12שנים...
מי היה מאמין שכל כך הרבה ימים ושנים עברו וחלפו?!
וזה עדיין מרגיש כאילו זה קרה אתמול.
רק אתמול דפקו בדלת עם בשורת האיוב המרה והקשה מכל
רק אתמול אמא ידעה שאתה ,רועי ,צריך לחזור אחרי שבוע שלא
התראינו עומדת במטבח ומכינה את התבשילים המיוחדים לך שאהבת
רק אתמול דיברנו בטלפון ,דרשת בשלום כולם ,סיפרת שאתה יורד
לאילת ורצית לשוחח עם אמא ולשאול איזה בושם היא רוצה שתקנה לה.
רק אתמול בטלפון הבטחת לי שתשמור על עצמך ,וכמה טוב היה לשמוע
אותך אח יקר .כן ...זאת הייתה השיחה האחרונה ,השיחה האחרונה
שבה יכולתי לשמוע את קולך המיוחד ,הקול הרדיופוני שידע להרגיע,
לנחם ,להצחיק ולתת עצות ,ניתן היה לחוש בטלפון בקולך את שמחת
החיים שלך והחיוך הביישן שהיה תמיד בפנייך.
12שנים וזה מרגיש כאילו זה קרה אתמול.
רועי ,מעלות רבות וחשובות היו לך ,אמונה גדולה ויראת שמיים ,דרכי
נועם ,ענווה .עזרת לשני תמיד בלב שלם .מעולם לא חיפשת את הכבוד
לא ידעת מה זאת גאווה ,תמיד ויתרת העיקר למנוע חוסר הבנות
מיותרות ,מעולם לא שמענו ממך דברים רעים על אחרים גם כשהיה לך
קשה וגם כשפגעו בך מאד שמרת בלשונך שלא להגיש דברים רעים על
השני .היית איש חסד גדול ,עזרת לאנשים בכל הזדמנות שרק ניתנה לך.
כולם אהבו אותך והעריכו אותך על אף שמעולם לא עשית זאת בשביל
קבלת תודה או יחס מועדף .עשית זאת כי האמנת בדרך שלך ,האמנת
בדרכי השם.
כל עוד היית בחיים היית לי דמות לחיקוי ,הערצתי אותך ,היינו כל הזמן
ביחד ,כילדים שמרת עלי בכל מקום ,כמתבגרים ידעת להרגיע אותי
כשהיה צריך ותמיד שכנעת אותי בדרך המיוחדת שלך לחזור בי ממעשיי
וגם היום כשאתה לא כאן בגופך אני עדיין מרגישה אותך את דמותך
לידי ואני יודעת שאתה שומר עליי.
דרכך היא הדרך שבה הורינו שיחיו הטביעו בנו ולא ויתרו לנו שהייתה
כה חשובה להם והדוגמה האישית ששימשת בין אדם לחברו ובין אדם
למקום היא המורשת ,הדרך ,שמנחה אותי בדרכי ובחינוך ילדי להיות
אדם טוב כמוך.
יהי רצון שנהיה טובים יותר אחד לשני ,שנדע להעביר דברים ולסלוח
ולא לתת משמעות למילים חסרות תוכן ,שנדע להעריך את החיים
וליהנות מהדברים הפשוטים והקטנים.
שנדע אושר פנימי אמיתי כמו שאתה רועי ,אחי היקר ידעת .אמן.
מירב דרורי פילוסוף
אחותו של רועי פילוסוף ז"ל
משפחה
ַה ַח ְמ ִסין נ ִׁ ְשּבַר ּדֻּבִי
ַה ַח ְמ ִסין נִׁ ְשּ ַבר ּדֻּ ִבי וְגֶׁ ֶשם ֵה ֵחל לֶָרֶדת
ִאּ ָמא ָא ְמָרה ׁ ֶשּיֵׁש ֱאֹל ִהים ַהּׁשֹו ֵמר עַל הֹוִרים ׁ ַשּכּולִים.
ּ ָת ֵאר לְָךָ ,א ְמָרהֶ ,את ָה ֲאלָ ִפים ָהַרּ ִבים ּבְבֵית ַהּ ְק ָברֹות
ּבְיֹום ׁ ֶשל ַח ְמ ִסין.
ַה ַח ְמ ִסין נִׁ ְשּ ַבר ּדֻּ ִבי וְגֶׁ ֶשם ֵה ֵחל לֶָרֶדת
ּבְׁ ַשּ ָבת ָר ִאי ִתי ֲח ִסידֹות ּבְ ֵתל-פַא ֶחר
ָר ִאי ִתי ֲח ִסידֹות ְמַקּנְנֹות ּבֵין ַהּׂ ִשי ִחים וְ ַהּ ְתעָלֹות וְ ַא ַחתּ ,גְדֹולָה ּולְ ָבנָה,
עָ ְמדָה עַל ַהּ ַמּצֵ ָבה ַהּגְדֹולָה ּ ַבּכְנִי ָסה לַּ ֵתל.
ַה ַח ְמ ִסין נִׁ ְשּ ַבר ּדֻּ ִבי וְגֶׁ ֶשם ֵה ֵחל לֶָרֶדת.
ּ ֵתל-פַא ֶחר ּכְלָל ֹלא ִהׁ ְשּ ַתּנָה .אֹותֹו ַהּ ֵתל ַהּׁ ָשֵקט ׁ ֶש ַא ֲחֵרי ַהּ ְסעָָרה,
עֲַדיִן ַמׁ ְשִקיף ּבְעֶצֶב עַל עֵ ֶמק יָֹרק.
ֲא ָבנִים ּו ַבְרזֶל טֹובְלִים ּבְיָם ׁ ֶשל ָצהֹבָ -אֹדם-יָֹרק.
ַה ַח ְמ ִסין נִׁ ְשּ ַבר ּדֻּ ִבי וְגֶׁ ֶשם ֵה ֵחל לֶָרֶדת.
ַאּ ָבא ּכְ ָבר ֵאינֶּנּוַ .רק ִאּ ָמא ִהׁ ְשְק ָתה ֶאת ַהּפְָר ִחים וְ ִהְדלִיָקה נֵר
מֹו ָחה ּ ִד ְמעָה וְעֹוד ַא ַחת וְנַ ַחל ַהּדְ ָמעֹות ַמְרוֶה
ֶאת ָה ֶאבֶן ׁ ֶשּנֹו ְתָרה ִמּ ְמָך.
ַה ַח ְמ ִסין נִׁ ְשּ ַבר ּדֻּ ִבי וְגֶׁ ֶשם ֵה ֵחל לֶָרֶדת
וְ ַהּזְ ַמן ֹלא עֹוׂ ֶשה ֶאת ׁ ֶשּלֹו.
ֹלא ׁשֹוכְ ִחים.
ַה ַח ְמ ִסין נִׁ ְשּ ַבר ּדֻּ ִבי וְגֶׁ ֶשם ֵה ֵחל לֶָרֶדת
עַל ּכָל יֹום זִּכָרֹון נֹו ָסף.
ַה ַח ְמ ִסין נִׁ ְשּ ַבר ּדֻּ ִבי וְגֶׁ ֶשם ֵה ֵחל לֶָרֶדת.
מוטי רוזנבלום
אח של דב ז"ל
משפחה 53
ּבְיֹום ּכִּפּור
ּבְיֹום ּ ִכּפּור ֲאנִי עָטּוף ּבְ ַטּלִית
ׁ ֶשל ּדְ ָמ ָמה ַמ ְחִריׁ ַשת ָאזְנַיִם.
ּבְיֹום ּ ִכּפּור ֲאנִי ׁשֹוכֵב ִאּ ְתָך לְיַד ַהּ ַטנְק ַהּבֹועֵר
עָטּוף ּבְ ַסְרּ ַבל ׁ ִשְריֹונָ ִאים ָקרּועַ
וְזַעֲקֹו ֶתיָך חֹו ְתכֹות ּבְתֹו ִכי,
ּו ְת ִחּנֹו ֶתיָך ַהּגֹווְעֹות
נִבְלָעֹות ּ ִבׁ ְשאֹון ַהּ ִמלְ ָח ָמה.
ֲאנִי ְמנַּ ֶסה לְ ַחּלֵץ אֹו ְתָך ּבְכָל ּכֹוחֹו ַתי.
נֶ ֱא ַחז ּבְ ִצּפְָרנַי ּבְ ַסלְעֵי ַהּ ַבּזֶלֶת,
מֹוׁ ֵשְך אֹו ְתָך ֵמ ָה ֵאׁש.
וְקֹולְָך הֹולְֵך וְנֶ ְחלָׁש ,הֹולְֵך וְנִ ְסּדָק.
וַ ֲאנַ ְחנּו ֲחבּוִקים יַ ְחּדָו,
וְלִּבְָך ּפֹועֵם ּבְתֹו ִכי,
וְגּופֵנּו עָטּוף ּבְ ַטּלִית ְספּוגָה ּבְדָם
ּו ִמּ ָס ִביב ּדְ ָמ ָמה ַמ ְחִריׁ ַשת ָאזְנַיִם.
ּבְיֹום ּ ִכּפּור נֶ ְחּ ַתם ֵספֶר ַה ַחּיִים
וְכָל ּדַף ִמּדַּפָיו ְמכֻּ ֶסה ּבְדָ ְמָך,
ּו ְתרּועַת ַהּׁשֹופָר נָמֹוגָה
ּכְמֹו קֹול ּ ְת ִחּנֹו ֶתיָך.
וְׁ ָשנָה ֲחדָׁ ָשה עֹו ֶמֶדת ּ ַבּפֶ ַתח,
וְ ִהיא ְקׁשּוָרה ּבְ ַטּבּוָרּה לַּׁ ָשנָה ַהּקֹוֶד ֶמת,
ּכְמֹו ּ ִתינֹוק ַהּיֹוצֵא ֵמֶר ֶחם ִאּמֹו.
וְקֹול ּ ִבכְיֹו ׁשֹובֵר ֶאת ּ ִד ְמ ַמת ַהּיֹום
וְנֹו ֵתן לָנּו ּ ִתְקוָה לְ ַחּיִים ֲחדָׁ ִשים
ַהּ ְקׁשּוִרים ּבְ ַטּבּוָרם לְיֹום נְ ִפילָ ְתָך,
ּכְמֹו יֹום ּ ִכּפּור לַּׁ ָשנָה ַה ֲחדָׁ ָשה.
דורון אלמוג-אברוצקי
אח של ערן אברוצקי ז"ל
משפחה 54
** * 55
ֲאנִי ׂשֹונֵאת לְִראֹות ַמּׁ ֶשהּו עָצּוב ּ ַבּ ֶטלֶוִיזְיָה ּוכְׁ ֶשעֹולֹות ּ ִבי ּדְ ָמעֹות.
ֲאנִי ׂשֹונֵאת ׁ ֶשּיֵׁש ׁ ִשיִרים ׁ ֶשּיְכֹולִים לַ ֲהפְֹך לִי ֶאת ַמּ ַצב ָהרּו ַח.
ֲאנִי ׂשֹונֵאת ׁ ֶשּנִ ְהיֵי ִתי ּכָזֹאת ְרגִיׁ ָשה וְַרגְׁ ָשנִית.
ֲאנִי ׂשֹונֵאת ׁ ֶשּׁשֹו ֲאלִים אֹו ִתי ּכַּ ָמה ַא ִחים יֵׁש לִי.
וַ ֲאנִי ׂשֹונֵאת ׁ ֶש ֲאנִי ֹלא יֹוַדעַת ַמה ּלַעֲנֹות.
ֲאנִי ׂשֹונֵאת ׁ ֶש ֲאנִי נִזְּכֶֶרת ּבְ ִסּפּור ׁ ֶשּ ִסּפְַרּ ָת אֹו ׁ ֶשּ ָקׁשּור ּבְָך.
ֲאנִי ׂשֹונֵאת לְ ַה ְסּ ִביר ִמי ִסּפֵר לִי אֹותֹו.
ֲאנִי ׂשֹונֵאת ֶאת ֲארּוחֹות ׁ ִשּׁ ִשי.
ֲאנִי ׂשֹונֵאת ּכְׁ ֶש ֲאנִי ֹלא ִמׁ ְשּ ַתּ ֶתפֶת ּ ָב ֶהן.
ֲאנִי ׂשֹונֵאת ׁ ֶש ֲאנִי ָה ָאחֹות ָהִראׁשֹונָה ׁ ֶשּ ְמ ַטּיֶלֶת בחו"ל.
ֲאנִי ׂשֹונֵאת ׁ ֶש ֵאין לִי ֶאת ָהעֵצֹות וְ ַהּ ִטיּ ִפים ֵמ ָה ָאח ַהּגָדֹול ׁ ֶשּלִי.
ֲאנִי ׂשֹונֵאת ׁ ֶש ַהּ ְק ָצוֹות ׁ ֶשל ַהּפֶה ׁ ֶשּלִי יְכֹולֹות לֶָרֶדת לְ ַמּ ָטהִ ּ-בכְלָל ֹלא
יַָדעְּ ִתי ׁ ֶש ֵהן יְכֹולֹות לַעֲׂשֹות זֹאת ֵמעַצְ ָמן.
ֲאנִי ׂשֹונֵאת ׁ ֶש ַההֹוִרים ּבֹו ִכים.
ֲאנִי ׂשֹונֵאת לִבְּכֹות ּבְעַצְ ִמי.
ֲאנִי ׂשֹונֵאת ֶאת יֹום ַהּזִּכָרֹון וְ ָה ַאזְּכָָרה ׁ ֶשּלְָך.
וַ ֲאנִי ׂשֹונֵאת ׁ ֶש ֲאנִי ֹלא ׁ ָשם.
וְיֵׁש עֹוד ַהְרּבֵה ּדְ ָבִרים ׁ ֶש ֲאנִי ׂשֹונֵאת ֵמ ָאז ׁ ֶש ַאּ ָתה ֹלא ּפֹהָ .הְרׁ ִשי ָמה ֲאֻרּכָה.
ֲא ָבל ּכָל זֶה ּ ִבגְלַל ׁ ֶש ֲאנִי ּכָל ּכְָך אֹו ֶהבֶת אֹו ְתָך ּו ִמ ְתּגַעְּגַעַת ֵאלֶיָך וְעַכְׁ ָשו
ַאּ ָתה ֹלא ּפֹה ּולְעֹולָם ֹלא ּ ִת ְהיֶה וְ ַהלְוַאי ׁ ֶשּ ַת ְחזֹרַ .אּ ָתה ָח ֵסר לִי.
ּבְכָל ַהּ ְמקֹומֹות ׁ ֶש ֲאנִי ְמ ַטּיֶלֶת ַמּ ָמׁש ּכֹו ֵאב לִי ּ ַבּגּוף ּכְׁ ֶש ֲאנִי יֹוַדעַת ׁ ֶשֹּלא
ּ ִת ְהיֶה ּפֹה וְֹלא ּ ִתְר ֶאה וְ ַתְרּגִיׁש וְ ִתנְׁשֹם וְ ִת ְטעַם .יֶׁ ְשנֹו ׁ ִשיר ׁ ֶש ֲאנִי ּכְ ָבר ֹלא
יְכֹולָה לִׁ ְשמֹעַ ַאְך יֵׁש לֹו ּ ַביִת ׁ ֶשהֹולְֵך ּכְָך:
וְ ֶה ָהִרים עֹוד ּבֹועֲִרים ּבְ ֵאׁש זְִריחֹות
ּובֵין עְַרּ ַביִם עֹוד נֹוׁ ֶשבֶת רּו ַח יָם
ֶאלֶף ּפְָר ִחים עֹוד ְמׂ ַשּ ְמ ִחים ּכָל לֵב ּ ִבׁ ְשלַל ּפְִריחֹות
ִמי ׁ ֶש ָהלְַך הּוא ֹלא יְִר ֶאה זֹאת לְעֹולָם.
ָא ְמנָם ּכְ ָבר ֵאינִי ׁשֹו ַמעַת ֶאת ַהּׁ ִשיר ַהּזֶה ֲא ָבל הּוא ּבְ ֶה ְחלֵט ִמ ְתנַּגֵן לִי
ּ ָבֹראׁש ּבְכָל ָמקֹום ָחדָׁש ׁ ֶש ֲאנִי ַמּגִיעָה ֵאלָיו .לְ ַצעֲִרי.
לימור לב
אחות של הרן ז"ל
משפחה
ֲא ִחי ַהּבֹוגֵ ר
ֲא ִחי יַּ ִקיִריֲ ,א ִחי ַהּבֹוגֵר
ּכָ ַמּה ֲח ָבל ׁ ֶשֹּלא נִפְּגֹׁש ּבְָך יֹו ֵתר.
ָהיִי ָת נֶכֶס ֱאנֹוׁ ִשי ּ ִבׁ ְש ִבילֵנּו
ּובְ ֶחבְָר ְתָךּ ,כֻּלָנּו ּ ָת ִמיד נֶ ֱהנֵינּו.
נֵ ַחנְּ ָת ּבְ ִכּׁ ָשרֹון מּוזִיָקלִי ַאּ ִדיר
ּו ִמּבְלִי לִלְמֹד ,יַָדעְּ ָת לְ ַחּלֵל ּכָל ׁ ִשיר.
ָהיּו ּבְָך ַהְרּבֵה הּומֹור ּוׁ ְשנִינּות
ּו ֵמעַצְ ְמָך נָ ַתּ ָת ִמּכָל ַהּלֵב ּבְכֵנּות.
ּגָדֹול ִמּ ֶמּנִי ָהיִי ָת ּבְ ָח ֵמׁש ׁ ָשנִים
וְזָ ִכי ִתי לִגְּדֹל ּ ִב ְמ ִחּ ָצ ְתָך ּכְ ַבת-זְקּונִים
ָהיִי ָת ַהּכֹל ּ ִבׁ ְש ִבילִיֲ ,א ִחי ַהּיָָקר
ַאּ ָב ִהיְ ,מיַעֵץ וְדֹו ֵאג לְכָל ּדָ ָבר.
רדאי שרה
אחותו של מרדכי רדעי ז"ל
משפחה 56
אליעזר (יוליו) אחי היקר... 57
סוף סוף מצאתי את האומץ לכתוב לך ...עברו הרבה שנים ופתאום
שמתי לב כי לא סיפרתי לך כמה -הרבה דברים...
הייתי ילדה כש"נעלמת" לי מהחיים ולא הצלחתי אף פעם להשלים עם
העובדה שלא תחזור.
כמו כל נערה ניסיתי להמשיך בחיים ,סיימתי תיכון ,התגייסתי לצה"ל
שרתתי בחיל הים ,התחתנתי עם איש מקסים בן אדם זהב -בקיצור
אתה היית אוהב אותו.
יש לי ארבעה ילדים נפלאים ,סיגל ,רותם ,אבירם ,שחף ...הבנים בצבא,
אבירם משרת בקבע בחיל הנדסה קרבית ,שחף משרת שרות סדיר
בחיל תקשוב.
סיגל שהיא הבכורה לומדת עיצוב פנים ועובדת ,היא התחתנה השנה
עם איתמר ,ילד מקסים.
רותם לומדת חינוך לגיל הרך וגם עובדת .אתה היית אוהב אותם
ונהנה בחברתם ,ילדים מקסימים.
הבנות שתיהן גם שירתו בצבא וידעו תמיד לספר כי ביום הזיכרון הם
חייבים להיות כדי לכבד אותך למרות שלא הכירו אותך ,הבנים גם עד
היום כל שנה הם בבית ביום הזיכרון.
יהודה ואפי גם המשיכו בחיים למרות הקושי בלעדיך.
יהודה נשוי לשרה ויש לו חמישה ילדים .טל הבכור שהתחתן בשנה
שעברה משרת בצבא עדיין ,יעקב שמתחתן השנה גם משרת בצבא
עדיין ,עינת לומדת בחטיבת הביניים ,אלישע ורחל בבית הספר היסודי.
הם היו תקופה במקסיקו וחזרו בתשובה ,טוב להם והם מרוצים -גרים
ברמת הגולן.
אפי נשוי לאורלי ויש לו שתי בנות יובל ונעה -הם גרים בלאס-וגאס
לומדים ועובדים שניהם.
אני חושבת שסגרתי קצת את הפער אחרי כל כך הרבה שנים של
שתיקה ומבלי אומץ לחשוב בקול רם.
קיבלתי את ההזדמנות בחוברת זו על מנת לכתוב שורות אלו עבורך.
מי ייתן וזה היה עוזר כדי שתחזור להיות איתנו או יותר נכון לחיות
איתנו כי אתה הינך עמנו בליבנו כל הזמן והגעגועים הם אין סופיים.
אני נפרדת ממך עד הפעם הבאה שאקבל שוב אומץ כי זה קשה מאד
לדבר אליך ועליך בזמן עבר אבל זאת עובדה שאיני יכולה לשנות.
אוהבת ,אהבתי ותמיד אמשיך לאהוב אותך ,אח יקר שלי.
איריס (שנצר) קוניו
אחותו של אליעזר שנצר ז"ל
משפחה
** *
כשאחי שאול בן חנה ויעקב הולצמן הי"ד ,רווק בן ,26נפל במלחמת
השחרור ,בחודש יוני 1948ונעדר עד עצם היום הזה -הייתי בת 5שנים,
עדיין בגולת רומניה ,עם ההורים ,מבוגרים בני 43 + 46שנים בשנת
הולדתי 1943בעיצומה של השואה.
עלינו לישראל בנובמבר .1949בתום שנתיים של חיפושים אחרי
עקבות אחי שלא העלו דבר נפטרה אמי ז"ל משברון לב ,בת 51שנים.
נותרתי יתומה בת 8שנים .אבי ז"ל חי עד גיל ,84מטופל ע"י
משרד הביטחון.
אולם עימי מעולם איש לא שוחח ולא ליווה אותי בדרכי כיתומה,
שמגיל 8נשלחתי ע"י אבי לבית יתומים ואח"כ לחברת נוער בקיבוץ.
הרבה שנים חלפו עד שנודע לי כי לאחים שכולים עד גיל 30יש
זכויות לימודים ,ליווי פסיכולוגי ועוד.
במשך השנים פגשתי אחים שכולים ויתומים שזכו להטבות ,למדו
מקצוע ,קיבלו משרות טובות ,התחזקו אחרי שקיבלו כלים להתמודד
עם המציאות.
בשנת 2010בהיותי בת 67שנים התבשרתי בלשכת הרווחה בהוד
השרון כי אני נחשבת כניצולת שואה.
הרשות לניצולי השואה במשרד האוצר ,בנקל זרקה אותי למלחמת
התשה ממושכת להיאבק על קבלת מלוא זכויותיי בבית המשפט .רק
אחרי טבילת אש מורטת עצבים זכיתי להכרה כניצולת שואה מגיל
אפס מבטן אמי ז"ל.
מאבקי עדיין לא הסתיים ,אך במהלכו למדתי לדעת כי אין חמלה
ברשות הזאת לניצולים .כבר מגיל צעיר מאד במדינת ישראל נתנו לי
להבין שאני עשויה מחומר שונה ,חומר שקוף.
כתבה זו לקראת יום הזיכרון לחיילים הטהורים שהקריבו את חייהם
למען הבטיח ליקיריהם ולמדינה עתיד טוב ובטוח.
את פניו של אחי הי"ד אני זוכרת רק מתמונה יחידה שנותרה ממנו
כבוגר.
ג'ני שיר
אחותו של שאול הולצמן ז"ל
משפחה 58
ַהּיָד ׁ ֶשּנֹוֶקׁ ֶשת ּבַּדֶלֶת
עֹוד ְרגָ ִעים ְספּוִרים ָאִרים ֶאת ַהּיָד וְ ַאּ ִקיׁש ּ ַבּדֶלֶת
וְעֹוד ְרגָ ִעים ְספּוִרים ּ ִתּפָ ַתח ַהּדֶלֶת.
וְיֹוֵדעַ ֲאנִי ּבְוַּדָאּות ּגְמּוָרה ּו ֻמ ְחלֶ ֶטת:
ּכְ ֵמ ִביא ּבְׂשֹוַרת ַהּׁ ְשאֹול ַ ,הּ ָקׁ ָשה ִמּכֹל!!!
ׁ ֶש ַאּ ִפיל וְ ֶאּפֹל!!
ֶאל ּ ְתהֹום ׁ ֶשל ׁ ְשכֹולֶ ,אל ּ ְתהֹום ׁ ֶשל יָגֹון -
ֶאל ּ ְתהֹום ׁ ֶשל ַצעַר ּוכְ ֵאב ׁ ֶש ֵאין צֹוֵרב ִמּ ֶמּנּו.
ּכַּנְִר ֶאה ׁ ֶשּ ֵמעֹולָם ֹלא ּפָגַׁ ְשּ ִתי ֶאת ִמי ׁ ֶשּ ֵמ ֲאחֹוֵרי ַהּדֶלֶת,
ֲא ָבל ּכְ ָבר לִפְנֵי ַהּנְִקיׁ ָשהֲ ,אנִי יֹוֵדעַ ׁ ֶש ֲאנִי אֹו ֵהב!
אֹו ֵהב ֶאת ִמי ׁ ֶשּמּולִי -אֹו ֵהב ַא ֲה ַבת ַא ִחים!
וַ ֲאנִי נִ ְמ ָצא ּבְתֹוְך ּ ְתהֹומֹות ַהּכְ ֵאב וְ ַהּׁ ְשכֹול,
וְכָל ְרצֹונִי הּוא לֶ ֱאסֹף וְלַ ֲחפֹן ֶאת ָהעֹולָם ּכֻּלֹו ּ ִבׁ ְשּ ֵתי יַָדי,
ּולְ ַהּגִיׁשֹו עַל ַמּגָׁש ׁ ֶשל ָמזֹור ּולְ ָהֵקל וְלּו ּ ִב ְמעַט
עַל ַמה ּׁ ֶש ֵאינֹו נִּ ָתן לְ ִעּכּול!
וְ ַהּיָד ׁ ֶשּנְָקׁ ָשה ּ ַבּדֶלֶת וְ ֵה ִבי ָאה ֶאת ַהּבְׂשֹוָרה.
זֹו ַהּיָד ׁ ֶשּנִפְֶרֶדת לְׁ ָשלֹום
וְאֹו ֶמֶרת ּ -ובְ ַחְרּ ֶתם ּ ַב ַחּיִים!!!
אורי נתני
אח של אביעד ז"ל
משפחה 59
***
רציתי להגיד לך אחי האהוב והיקר.
געגועים -מילה שחשבתי שאני מכירה את משמעותה...
כנראה טעיתי.
תמיד חשבתי שגעגוע הוא רגש שחולף ועובר עם הזמן,
עד שאיבדתי אותך.
רק עכשיו אני מבינה את משמעות המילה.
44שנים בלי לראות אותך ,בלי לשמוע את קולך -
ולדעת שלעולם לא אזכה ואשמע אותו שוב.
געגוע שחודר ופוצע כמו סכין.
חודר ללב ולנשמה ומעלה דמעות של חוסר אונים.
המילה געגוע ,קשה.
היא הפכה לחלק מחיי,
אוהבת ומתגעגעת.
חוה ענקרי
אחות של יוסי ז"ל
משפחה 60
61
אחרים
** *
ו ְ ַהּי ֶלֶד ַהּזֶהּ ,בְפָנָיו ַהּ ְת ִמימֹות
ְמלַּו ֶה ֶאת ּדְַרּכֵנּו ּבְכָל ַהּ ְמקֹומֹות
ׁ ָשם ּ ַבּבֶֹקר עֵת ׁ ֶש ֶמׁש ּ ִתזְַרח ּ ַבּׁ ָש ַמיִם
ּו ִבזְ ַמן ׁ ְשִקיעָ ָתּה הּוא ִאּ ָתנּו עֲַדיִן.
ַהּי ֶלֶד ַהּזֶהּ ,כְמֹו ׁשֹו ֵמר ֵמָרחֹוק
ׁ ָשנִים הּוא ִאּ ָתנּו ּבְֶד ַמע ּוצְחֹוק
ַמּ ָבט לַּׁ ָש ַמיִם לַָדעַת :הּוא ׁ ָשם
ָצרּוב ּבְנַפְׁ ֵשנּו יִ ְהי ֶה לְעֹולָם.
ַהּי ֶלֶד ַהּזֶה ּבְעֵינַיִם ׁ ֶשל ּתֹם
ִאּ ָתנּו הֹולְֵך ּבְכָל זְ ַמן ּו ָמקֹום
ּדְמּותֹו ִמׁ ְשּ ַתּ ֶקפֶת ּ ָבֶרַקע ּ ָת ִמי ד
ֶמה ָהיָה עֹוׂ ֶשה? ַמה ּיָכֹל ָהיָה לְ ַהּגִיד?
ַהּי ְלִָדים ּבַּ ְתמּונָה ַמּ ִבי ִטים ּבְ ֶה ְסּ ֵתר
נִ ְמלָ ִאים ּגַעְּגּועַ ׁ ֶש ֵאין לֹו ֶה ְסּבֵר
ׁ ֶש ֲהֵרי ֵמעֹולָם ֹלא זָכּו לְ ַהּ ִכיר
ֶאת אֹותֹו ַהּ ַמלְ ָאְך ׁ ֶשּנִּ ַבט ִמן ַהּ ִקיר.
ַאְך רּוחֹו ַהּטֹו ָבה ֶאל ּגּופָם ִהיא חֹוֶדֶרת
ְמלֵ ֵאי ַא ֲה ָבה ֵהם ּגֹו ְמ ִעים ּ ִבׁ ְשִקיָקה
ִמּלִיםִ ,סּפּוִרים עַל ַהּי ֶלֶד ַהּזֶה
ׁ ֶשּנֹו ָתר לְ ָת ִמיד ּ ִב ְת ִמימּות ְמתּוָקה...
רחלי וולשטין
גיסתו של שי הי"ד
62
דברים לזכרו של עדי
המלחמה נפלה עלינו בהפתעה .עדי גויס בצו שמונה 4 ,חודשים לאחר
שחרורו הסדיר מצה"ל .בין התאריכים 15-8באוגוסט 2006לחם הגדוד
בגזרת דבל-רשף בדרום לבנון .במהלך יום הלחימה הראשון נורו טילי
נ.ט אל כל פלוגה א' של גדוד הצנחנים ,בפיקודו של נתי ,אשר שהה
במבנה בפאתי כפר דבל.
בעקבות הירי נהרג עדי עם עוד 8מחיילי הגדוד ורבים אחרים נפצעו.
האבידה קשה ....איבדנו חיילים רבים .כל אחד עולם ומלואו.
את עדי הכרנו בתוך זמן ההתארגנות והאימון הקצר.
עדי היה חובש מצוין.
עדי עשה את עבודתו במקצועיות ,בכישרון רב ובאהבה .היה הראשון
להתנדב ולדאוג לכולם .להביא ציוד יקר שחסר לנו בהתארגנות ,ציוד
שבהמשך עזר להציל חיים .את שעדי דרש מעצמו ,הוא לימד גם את
חבריו ,תוך כדי זמן ההתארגנות.
עדי היה מנהיג! רציני בגישתו למקצוע הצבאי ,בקיא ,יורד לעומקם של
דברים.
מנהיג סוחף ,בעל חיוך שובה ,דיבור שקט ודוגמה אישית ,אשר הבין כי
מנהיגות עניינה אחריות -יותר מכל דבר אחר .מנהיג שתוך פרק זמן קצר
זכה להערכה רבה מחברי התאג"ד.
מצאנו את החוג"ד (החובש הגדודי) הבא ,אמרו הרופאים .מנהיג אשר
יצק משמעות למילה "אחרי" -מקצועית וגם ערכית.
כבר נאמר בעבר ,ש"החיים בעיקרם אינם אוסף השעות והימים
בין לידתו של אדם למותו ,אלא התוכן שאנו יוצקים לתוכם.
הביטוי היותר חזק של הקיום איננו זרימת הזמן ,אלא אוסף החותמות
שהאדם מטביע על הסובבים אותו מכוח אישיותו ומעשיו ...יש מי שניתנו
לו חיים ארוכים ובמובן המסוים הזה -כמעט ולא חי .ויש מי שחי חיים
קצרים ומלאים ,למד ואהב ולחם -ונשאר עם זאת רגיש ופתוח ,עוזר
ותומך לכולם בכל" ...כזה היה עדי.
מפקדים וחברים
של עדי סלים ז"ל
אחרים 63
ממדף הספרים
כתב :חגי ליניק דרוש לחשן
הספר זוכה פרס ספיר של מפעל הפיס לשנת .2011
חגי הוא אח שכול ,אחיו זוהר ,על שמו גיבור הספר המת ,שנהרג בשנת 1968
בתאונת אימונים .הספר עוסק במשפחה החיה בישוב הגובל בשדה התעופה
לוד .האם גרמניה שהתגיירה לאחר שפגשה את בעלה חיל יהודי בצבא האדום.
שמה בגרמנית הוא נורמה אך היא משנה אותו לשם עברי – מירה ,בעלה הוא
נחמיה והם יולדים ששה בנים בזה אחר זה.
הספר מספר על בנם בכורם זוהר שנהרג בשירותו הצבאי והוא רק בן 19שנים.
מות הבן משנה את חיי המשפחה ,האם מירה מתכנסת אל תוך עצמה כשהיא
ישובה על כורסה במרפסת הבית החשוכה וצופה אל תחנת האוטובוס
שנמצאת בקרבת הבית ,כאילו ממתינה לבואו של בנה .האב עסוק בעבודתו
בבנין .הספר נשען על זיכרונותיו האישיים ,הוא עצמו הבן הצעיר למשפחה של
ששה בנים אחיו זוהר נהרג בשירותו הצבאי.
על כך כתב חגי ליניק ומצטט את אבות ישורון:
"אדם הולך על זיכרונותיו ,הם הנעלים שלו ,ואני הולך במישור,
אני מטפס ,הזיכרון הולך איתי למחוזות נוספים ,עובדה .אני זוכר".
בספרו צועד ליניק על זיכרונותיו ועובר מן הפרטי אל הקולקטיבי ,מן היישוב
הקטן ליד שדה התעופה לוד אל אירופה הגדולה ובעיקר גרמניה שנכבשה על
ידי הצבא האדום ונשותיה נאנסו באלפיהן.
שתי הדמויות המרכזיות של הספר ,האם והאב ,הורים שכולים .האם מירה
שותקת עטופה באבלה ישובה מרבית שעות היום על הכורסה במרפסת הבית
ומבטה פונה אל תחנה האוטובוס שבנה לא יָרד בה ולא יֶירד עוד לעולם,
ההורים עטופים בשכול ,בשתיקה ובעשן סיגריות ,הם כמעט אינם מדברים
ביניהם .הניתוק כמעט מוחלט ,כי הם לא מצליחם לבנות מן ההריסות את
הגשר לאינטימיות מחודשת.
כמה קטעים מן הספר המדגימים את הנפשות הפועלות:
"נחמיה ישב על הכורסה בסלון החשוך ,יכולת הדיבור שלו התפרקה.
בכל פעם שניסה את כוחו בדיבור התנופפו ללא כל שליטה השפה העליונה
בעלת חתימת השפם ,והשפה התחתונה הגלויה ,כאילו הוא פרוץ לכל רוח.....
שבועיים חלפו והוא שותק ,מחופר בעצמו ,הרעשים היומיומיים ,ההבל
האנושי ,תופעות הלוואי ,השוליים הנסתרים של הפעילות השיגרתית -התעצמו
ופרחו באוזניו ...עישון הסיגריה של אשתו התפרק לשלבים :יניקת העשן,
הטבק מתפצפץ כזרדים במדורה ,פרידת הסיגריה מן השפתיים נשמעת כמו
נשיקה העשן הנפלט מפיה חורק באויר ומפלס לו דרך וצף לעבר התקרה".
לילי יפה
אימא של רונן ז"ל
65
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
שיח שכולים, גיליון 2013
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search