דבר העורך -שמואל אגבר
משפחות ,אחים ואחיות יקרים, שיח שכולים
תושבי ישראל ואזרחיה חוו מלחמות ומבצעים גליון - 56אייר תשפ"א 2021
צבאיים גלויים וסודיים רבים מאז הקמת המדינה. שיח שכולים -אסופה לזכרם
מיטב בנינו ובנותינו נפלו במערכות אלה בהגנה על
עורך:
ישראל. שמואל אגבר
בשנה האחרונה חווינו את מגיפת הקורונה, חברי המערכת:
שפשטה בארץ ובעולם כולו .מגיפה זו הטביעה את שמואל אגבר ,כרמלה מנור,
חותמה הבריאותי והכלכלי על כולנו ובמיוחד על רינה זנדני ,אשר אסולין ,מיכאל הלפמן
יחיאל שקלים ,תמר נתיב ,וליד מולא
דור ההמשך. הפקה וניהול:
היא גרמה לאובדן גדול והפילה חללים רבים מרכז יד לבנים
(מספרם רב יותר ממספר החללים במלחמת ניקוד ועריכה לשונית:
יום הכיפורים )1973 ,איבדנו חברים והורים אפרת אבו
יו"ר ארגון יד לבנים:
שכולים כאחד. אלי בן-שם
בימי הסגר הקשים והנוראים ,נחתו עלינו רכזת מערכת:
הבדידות והלבד כגזירה משמים .הניתוק והפירוד
מבני המשפחה גרמו לנו ההורים כאב רב יוכי פישר
בשל אי היכולת להתכנס לשם הנצחת תמונות:
הבנים ביום הזיכרון הלאומי וביום השנה לנפילתם. מיכל רימון
נמנע מאיתנו כמשפחה לפקוד את בתי העלמין אוצרת התערוכה:
בחלקות הבנים ,שמא נידבק גם אנחנו בנגיף רינה מוסקוביץ
תמונת שער קדמי:
הקורונה המאיים. רם דניאלי
ארגון "יד לבנים" ,שפעל במסגרת שמירת תמונת שער אחורי:
המתווה ,הקפיא את פעולות התרבות ,את הסיורים "תערוכת זמנים אחרים"
ואת הטיולים בארץ ובחו"ל ,וכל ההתנדבויות תמונות החללים:
והאירועים נדחקו לזמנים טובים יותר ....גם אנו אתר "יזכור" משרד הביטחון
במערכת "שיח שכולים" פעלנו במתכונת אחרת, עריכה גרפית והדפסה:
קט אופסט שרותי הדפסה בע"מ
נאלצנו לקיים את הפגישות שלנו דרך "הזום". תושיה 11תל-אביב
בזכות הדבקות במטרה של הצוות והרצון להנציח 050-2180000
את הבנים ,הצלחנו להפיק את המוצר המוגמר,
המונח כאן לפנינו ,במתכונת המוקדשת גם ל"קורונה מו"ל :ארגון יד לבנים
כנרת ,5בנין ב.ס.ר 3בני ברק 5126237
."2020 טל ,03-5629351 :פקס03-5629354 :
המערכת מאחלת לכל חברי ארגון "יד לבנים"
בריאות ואריכות ימים וחזרה לשגרת החיים בהקדם. www.yadlabanim.org.il
[email protected]
חג עצמאות שמח
המערכת בחרה ב"קט אופסט" כעזר בעריכה הגרפית
73למדינה וכבית הדפוס האולטימטיבי להביא את הדברים בפני
משפחת השכול
נשיא המדינה
דבר נשיא המדינה
נשיא המדינה
ראובן (רובי) ריבלין
למשפחת "יד לבנים" היקרה,
מדי שנה אני זוכה לפגוש אתכם בימי הזיכרון ,בטקסים ,בבתי העלמין ובבית הנשיא ,מפגשים שיש בהם כאב
עצום ,אך גם רוח חזקה של יחד ,של קרבה ושל אהבה .מפגשים מעוררי השתאות ומלאי עוצמה .אך בשנה
האחרונה ,בצל המגפה ,נאלצנו ללמוד להיפגש ממרחק .לא להתקהל ,לא להתכנס יחד ,לא להתחבק ,לפקוד
במניין מצומצם את בתי העלמין ,את הבנים והבנות ,אהוביכם-אהובינו.
בצל הגזרות וההגבלות הקשות ,נאלצנו למצוא דרכים עוקפות להיפגש .דרך המסכים ,בשידורים החיים,
ובאמצעות המלים הכתובות כך הרגשנו ,אולי ,מעט מזעיר מכאב המרחק שאתם חשים על בשרכם מדי שעה
בשעה קשה כל כך לתרגם חיבוק למכתב ,אך במלים האלה שאני כותב אליכם היום כנציגו של עם ישראל-אני
מבקש לספר לכם שגם היום -אנחנו אתכם.
אנחנו רואים ומלווים את העשייה שלכם ב"יד לבנים" המצבט משתאה .את הסניפים הפרושים מדן ועד אילת,
את הרוח האיתנה שלכם ,אבות ואמהות ,אחים ואחיות ,בנים ובנות ,בני זוג ובנות זוג ,שאבד לכם היקר מכל,
ואתם מצליחים לגייס את הכח ואת האצילות להעניק מעצמכם למשפחות אחרות שפקד אותן אסון השכול.
קשה שלא להתפעם נוכח הלבבות הפועמים והידיים המושטות .לנוכח העשייה ברוח קהילת "יד לבנים".
עשייה שנותנת לנו את הכח להמשיך במסע הישראלי של כולנו ,מסע רצוף כאב וגאווה ,אהבה וגעגוע ,שבר
ותקווה.
אני מבקש להודות לכם מעומק הלב על הטוב הזה שאתם מגלמים ב"יד לבנים" ,לחזק את ידיכם ,יקיריי,
שתמשכנה להיות מושטות כך למי שזקוק להן יותר מכל.
יהי רצון שנשמות הבנים והבנות ,אהובינו ,יהיו צרורות לעד בצרור החיים.
דבר שר הביטחון
בנימין גנץ מדינת ישראל
MINISTER OF DEFENSE BUREAU משרד הביטחון
לשכת שר הביט חון
משפחות יקרות ואהובות,
בימים אלה מרכינה מדינה שלמה את ראשה ,בכאב שאינו מרפה על אובדן בניה ובנותיה .הכאב
הזה ,שאינו פוסח על אף ישראלי ,משותף לנשים וגברים ,לחילונים ולדתיים ,לאנשים מהימין
ומהשמאל .הוא פועם בנו ומזכיר את המחיר הכבד ,הבלתי נתפס והאכזרי שאנו נדרשים לשלם
עבור חיינו כאן.
לאורך שנים ,לא הייתה לי דרך להתחמק מהשכול .במרוצת השנים הפכו חברי אמת ,פקודים,
שותפים לדרך ואחים לנשק ,לזיכרון כואב ,שהיה לחלק בלתי נפרד מחיי.
בעשרות שנותיי כמפקד בצה"ל וכרמטכ"ל ,פגשתי רבים ורבות מכם ,בני משפחת השכול .הלוואי
שהיו לי פחות מפגשים כאלה ,שלא היה בהם צורך .פעמים אין ספור הגעתי אליכם לנחם ולשמוע
עוד על הנופלים ,שבגבורתם ציוו לכולנו לנו את החיים.
חשוב היה לי להכיר אותם קצת יותר ,ולהכיר אתכם ,את העולם שהותירו הנופלים מאחוריהם.
לתת לכם כתף תומכת .להביט בעיניכם ,ולמלא בשתיקה את החור בנשמה.
בשנה החולפת ,נוסף לקושי הממושך עוד נדבך של מועקה ושל חוסר :המגיפה הפרידה בינינו,
ובינינו לבין היקרים לנו .כבר לא יכולנו לבקר אותם בכל עת.
בעיניי ,אתם כולכם גיבורים .הורים ,אחים ואחיות ,סבים וסבתות ,יתומים ויתומות .אתם
נושאים על גבכם את מגש הכסף הכבד ,שעליו נבנתה וכוננה מדינת ישראל.
זוהי גבורת השכול ,גבורה דוממת שאינה זוכה תכופות להכרה .איך מתוך האבל העמוק ,והצער
הכבד ,בחרתם בחיים .לצד הזיכרון שימשיך לבעור לעד ,קיימת בכם האמונה ויכולת הבחירה
לקום ולחיות חיים ראויים.
אתם כולכם גיבורים ,ומהווים השראה לי ולכל המדינה.
עלינו ,עליי ,מוטלת האחריות לוודא שהמדינה תהיה ראויה לקורבנכם :לעמוד על המשמר כדי
להגן על המדינה היקרה שלנו ,ולעשות כל שביכולתנו כדי שמשפחת השכול לא תתרחב.
יהי זכר הנופלים ברוך לעולם ועד.
שר הביטחון
בנימין גנץ
דבר ראש המטה הכללי
רב אלוף אביב כוכבי
בני המשפחות השכולות ,יקיריי,
כל עמוד ועמוד בחוברת זו ,הוא כגלעד זיכרון ,מרגש ומעורר השראה ,החודר עמוק ללב כל קורא .באמצעות
הרצון הכנה לחלוק את הכאב דרך שורות הדפים ולצלול אל הזיכרונות,
אתם ממשיכים לספר את סיפורו האישי של כל אחד ואחת מהיקרים לכם.
המשורר יהודה עמיחי זיכרונו לברכה אמר" :מילים של שירה הן כמו תפילה" ,וגם ממילותיכם ,עולה תפילה –
על הרצון להנציח ולזכור את היקר לכם כפי שהיה בחייו ,על האדם שיכול היה להיות היום ,על החיים שיכלו
להיות לו ,ותפילה נוספת ,אותה נושאים כולנו – שלא יתווסף ולו נופל אחד לרשימה.
לכאב הפרידה שלכם מיקיריכם ,אותה פרידה פתאומית שקטעה את מסלול חייכם ברגע בו קיבלתם את הבו
שורה הקשה אין מזור .עם אובדן בן או בת הזוג אבדה גם השותפות ,התמיכה ,הכתף להישען עליה .עם אובדן
האב או האם נותר הילד ,שכאב היתמות והמחסור בדמותם טבע בו חותם לעד
ועם אובדן הבן או הבת ,האח או האחות נגדעה ההבטחה לעתידם והפכה לחלל ריק שלעולם לא יתמלא.
אני יודע שהשנה האחרונה ,שהייתה מורכבת וכפתה עלינו ריחוק פיזי מקשה גם עליכם ,אך המשכתם להיצמד
לחיים ולא לוותר בידיעה שיקיריכם נפלו כדי שנוכל כולנו לחיות במדינה בשקט ובביטחון.
על הגעגוע לא נוכל להקל ועל האובדן אין נחמה ,אך אני מבטיח לכם כי אנו ממשיכים כל עת במשימה בשמה
נפלו יקיריכם ופועלים לאור המורשת שהתוו .נמשיך להגן על ביטחון המדינה ואזרחיה מפני כל איום ,וכן נעמוד
מול כל אתגר ,מורכב ככל שיהיה ,ונזכור תמיד את חובתנו לכם ,המשפחות השכולות ,ללוות אתכם בדרככם
ולתת לכם כתף תומכת ויד מחזקת.
בשמי ובשם מפקדי צה''ל וחייליו כולם ,אני מחזק אתכם ,מצדיע ליקיריכם ומייחל כמוכם שלא יצטרפו
לשורותיכם משפחות נוספות.
יהי זכר הנופלים ברוך!
רב-אלוף אביב כוכבי התשפ''א 2021
ראש המטה הכללי
דבר המפקח הכללי
רב ניצב יעקב שבתאי
משפחות שכולות יקרות,
שורת הנופלים של משטרת ישראל ארוכה מאוד ,וככל שעוד משימות ביטחון פנים מוטלות על כתפי
המשטרה -השורה ,לצערנו ,הולכת ומתארכת .רבים מהנופלים שימשו עבור אזרחי ישראל חומת מגן.
סוככו בגופם על ֵּבי ֵתנו באומץ ,בהקרבה ובמחיר חייהם .כולנו חבים לחללי משטרת ישראל הוקרה ותודת נצח.
משטרת ישראל על משרתיה וחלליה ,משקפת את הפסיפס החברתי בארץ ישראל .יהודים על גווניהם,
דרוזים ,צ'רקסים ,בדואים ,מוסלמים ונוצרים ,כולם משרתים יחדיו ומיוצגים ברשימת השכול המתארכת.
דרכנו לא קלה .אנו נדרשים למשימות קשות ותובעניות .משטרת ישראל ,על מפקדיה ושוטריה ,תמשיך
לפעול ללא ליאות למימוש חזונה וייעודה ,לאור הערכים של שמירת החוק והסדר הציבורי ,שמירת כבודו
וזכויותיו של כל אזרח באשר הוא.
בביצוע משימותינו מידי יום ביומו ,אנו ,מפקדי ,שוטרי ולוחמי משטרת ישראל ,מגשימים את מורשת הנופלים,
ומכירים בחשיבות תפקידנו להגנה נחושה לא רק על גופה של המדינה וחיי אזרחיה ,אלא גם על נשמתה :ערכיה
הדמוקרטיים של המדינה ועיצוב דמותה כמדינה נאורה ,מוסרית וערכית -חברה מתחשבת ובעלת ערבות הדדית.
על ערכים אלו מסרו נפשם נופלי המשטרה ,הן מול הטרור והן במלחמה בפשיעה וביתר תחלואי החברה .ראוי
שנהיה ראויים להיות ממשיכי דרכם.
בשם כל מפקדי ,שוטרי ולוחמי משטרת ישראל ,אני מצדיע לזכרם של חללי משטרת ישראל.
מצדיע לבני המשפחות ,על גבורתכן ,עמידתכן ומאבקכן היום יומי.
נרכין ראש לזכר הנופלים.
בברכה,
יעקב שבתאי,
רב ניצ ב המפקח הכללי
דבר ראש אגף משפחות הנצחה ומורשת
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשפ"א
משפחות יקרות,
אריה מועלם בעוד ימים אחדים תעצור מדינת ישראל את שגרת החיים הכל כך לא שגרתית בעת הזו ותעבור
מחול לקודש ,עת יתקדש על עמנו יום הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל.
צפירת הזיכרון תחבר ותאחד את החברה הישראלית בתוגה שמשתיקה כל מחלוקת ,ואילו יכלו הנופלים להשמיע את קולם,
במיוחד בעת הזו ,בוודאי היו מבקשים כי אחדות תשרור בינינו כל ימות השנה.
במהלך שנות עצמאותנו כמדינה נאלצנו לעמוד פעם אחר פעם מול אתגרים קשים ,אך האתגר הניצב לפנינו עם התפשטות נגיף
הקורונה הוא מורכב במיוחד .המציאות המעורפלת שנכפתה עלינו בפתאומיות בשנה האחרונה הכתיבה לנו שינוי סדרי עולם
ובעיקר חייבה ריחוק חברתי אשר משפיע עלינו רגשית ונפשית.
מציאות זו חייבה אותנו באגף משפחות ,הנצחה ומורשת לרתום בזמן קצר את הטכנולוגיה העכשווית כדי להחיות את רסיסי
הזיכרון ולשתפם עם הציבור כולו ,מתוך אמונה כי הזיכרונות נושאים משמעות יותר מיום אחד בשנה.
גם בעת כתיבת שורות אלה איננו יודעים עדיין כיצד ייערך השנה יום הזיכרון הממלכתי אבל אנו בטוחים כי הוא לא יהיה כבעבר
אלא במתכונת אחרת.
מעיסוקי לאורך השנים בהנצחת חללי מערכות ישראל ומהיכרותי האישית את עולם השכול אני יודע כי
אצלכם ,בני המשפחות השכולות ,כל יום הוא יום זיכרון .עבורכם החיים ממשיכים בצל היגון והאובדן .כל ריח מוכר וכל מבט של
אדם אהוב או תמונה באלבום הם בבחינת זיכרון שאינו מרפה.
איש אינו יכול לחלוק עימכם את משא הצער ואת החלל העצום שנפער בליבכם ,ובכל זאת יש משהו מיוחד רק במדינה שלנו,
בהתכנסות העם כולו לצידכם ,בעמידה הארוכה והשקטה כשנשמעת הצפירה המצמררת,
בהגעה אל בתי העלמין והחלקות הצבאיות בבוקר יום הזיכרון ובשהייה לצד המצבות שעליהן מוצב דגלון האומה עם סרט שחור
ועליו כתובה המילה "יזכור".
בשגרה שהייתה עד לפני כשנה פקדו את בתי העלמין המוני בית ישראל ,אזרחים מכל המדינה ומכל המגזרים ,העדות והיישובים
כדי ללחוץ יד ,לפגוש חברים לנשק ,לתמוך ולעודד ,אבל צו השעה וההנחיות המתחייבות מן המצב שינו גם השנה את צביונו של
יום הזיכרון ,והביטוי "במותם ציוו לנו את החיים" מוחשי מאי פעם.
כתמיד אני כותב את האיגרת הזאת אליכם ,בעיניים דומעות ובלב דואב ,מהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל ,מוקף לבנים ד�ו
ממות המבטאות עולמות שלמים שנקטעו ,המקום הכי קרוב לשימור הזיכרון לעולמי עד שהוא חלק בלתי נפרד מדופק החיים
הציבורי של מדינת ישראל.
אני ניצב כאן מול אותם שמות קדושים ומתחייב לפני כל אחד ואחת מכם כדברי המשורר חיים גורי:
"ְו ַדע ְל ָך ֶׁש ַהְּז ַמן ְו ָהאוְֹי ִביםָ ,הרּו ַח ְו ַה ַּמִים,
לֹא ִי ְמ ֲחקּו אוֹ ְת ָך.
ַא ָּתה ִּת ָּמ ֵׁש ְךָ ,עשּׂוי ֵמאוֹ ִתּיוֹת.
ֶזה לֹא ְמ ַעט.
ַמ ֶּׁשהּוְּ ,ב ָכל זאֹתִ ,י ָּׁש ֵאר ִמ ְּמ ָך".
במקום הקדוש הזה כל יום הוא יום זיכרון מוחשי למי שהקריבו את חייהם למען האדמה הקדושה שעליה אנו חיים .זה המקום
שמעניק "חיים" לזיכרון הנופלים – לנצח ולעד.
אני מלווה אתכן ,משפחות יקרות ,יחד עם העובדים המסורים של אגף משפחות ,הנצחה ומורשת במשרד
הביטחון .אנחנו עומדים לצידכן בכל ימות השנה וכמובן בימים הקשים והטעונים לקראת יום הזיכרון ויום
העצמאות.
גם השנה נהיה איתכם ,ולצד כל הנחיה שתוכתב לנו נעשה את המרב ,נחבק ,נקשיב ,נעודד ונתמוך.
בתום כל טקס זיכרון אנחנו שרים את ההמנון הלאומי "התקווה" ,כי אנחנו עם חזק שזוכר ואינו מאבד תקווה.
הנביא ישעיהו אומרֵ " :ל ְך ַע ִּמי ּבֹא ַב ֲח ָד ֶרי ָך ּו ְסגֹר דלתיך ַּב ֲע ֶד ָךַ ...עד יעבור ָז ַעם ".גם אז ,בתקופת המקרא ,בעת מֵגפה ידעו כי נכון
להישאר בבית ואפילו לא לצאת לעבודת הבורא וזאת כדי לשמור על בריאות האנשים וחייהם" .ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
בימים אלה ,כבכל ימות השנה ,אנחנו מישירים את מבטנו אליכם ,בני המשפחות השכולות .דמעתנו פוגשת את דמעתכם ,ליבנו
חש את כאבכם ואנו מתפללים כי יבוא סוף לאובדן.
יהי זכר הקדושים נצור בלב האומה לעולמי עד.
ב רגשי כ בוד ,
סמנכ "ל ורא ש אגף משפחו ת ,הנצ חה ומור שת
דבר ראש מערך הנפגעים
אל"מ עידית סולומון
משפחות יקרות,
בכל שנה ,כאשר פרח דם המכבים מסמן את בוא האביב ומנציח בצבעו העז את הגיבורים שזכרם לא ידהה לעולם ,אז
צער האומה סמוך לצערכם העמוק ,האישי ,התמידי.
המפגש עם הכאב הוא כנגיעה בנפש חשופה ושוכנות בו תחושות רבות עוצמה -אבל ,החמצה ,געגוע עז ,שברי חיים
וחלומות לצד משפחה ,תעצומות נפש ואחיזה בחיים .השורות החסרות מסומנות בערכים -ציונות ,רעּות ,אהבת הארץ,
עוז רוח ואומץ לב .האישי ,האנושי והלאומי שזורים זה בזה.
בתקופה הזו -שבוע אחד מפריד בין זיכרון השואה והגבורה להתייחדות עם זכרם של חללי מערכות ישראל ולאחריה
שמחת התקומה והעצמאות .בימים כאלה מתחדדת ההבנה העמוקה ,כי כל אחד ואחת מאיתנו נושא על גבו את מורשתם
של דורות רבים שקדמו לו וצועד עימם ,מחויב לתמצית קיומנו כעם -לחירותנו ,לזכות לשגשג ולחיות בביטחון במדינת
ישראל.
בימים האלה עולים וצפים פנים ,סיפורים ושמות; זיכרונות רבים הצרובים עימנו .אנחנו חוזרים להביט ברעינו אשר נפלו
רחוק מכאן או לא שבו מעבר לגבולות ,שלא חזרו משדה הקרב ,ממשמרתם ,מהאימון או משגרת שירותם .בסיפור חייהם
ושירותם ,בקורות נפילתם ,הם כמשמר הכבוד של הארץ .הם ,שהיו צעירים ,יפים ,חכמים ואמיצים ,וכל חלומות החיים
היו פרוסים לפניהם ,הותירו אחריהם חלל שהולך ומעמיק בחלוף העיתים.
בני המשפחות השכולות ,הפצועים ונכי צה"ל -אתם שנתתם את היקר מכול למען חירותנו ,שגבורתכם משתקפת
בבחירה לחיות ,מהווים עבורנו מקור להשראה .מחויבותנו כלפיכם מתעלה מעל כל מחלוקת והבדל ,היא ברית נצח
בינינו ,ברית חיים.
בשנה שחלפה השתנה כה הרבה .מדי יום מאירה מעלינו אותה שמש ,ולרגלינו אותה אדמה ,ועם זאת בהתמודדותנו עם
מגפה בריאותית ,נדרשנו להפנים כי מה שבניגוד לטבע האנושי הוא אשר מגן עלינו בימים אלה .זה כשנה אנחנו נאלצים
לשמור על ריחוק חברתי ,ואנו אוחזים בקשר באמצעים שונים .למרות זאת ,נראה שהמושג "בדידות" התעצם ותפס מרחב
גדול יותר .לצד הסיפורים שסופרו והמילים שנאמרו ,נותר במלוא עוזו הצורך במגע ,בחיבוק ,בקרבה .לא פחתה הכמיהה
לחלוק את כאבינו ואת רגשותינו עם אדם נוסף ,ועודנו צמאים למפגש פשוט ,אנושי וחם.
גם כשהאתגרים מורכבים -נמשיך להנציח את הנופלים ,להביט אל העבר ,אל המורשת שהנחילו לנו בעוד אנו צופים
אל הבאות .בחרדת קודש ,באהבה ורגישות נוסיף לטוות חוטי קשר בינינו תוך כדי שמירה על בריאותכם ועל בריאות
הסובבים אתכם.
אנו ,משרתי מערך הנפגעים ומשרתי צה"ל כולו ,גאים על הזכות שניתנה לנו ללוות אתכם בדרך שלא בחרתם בה .למרות
האסון ,יחד אנו מנסים לייצר תקווה והמשכיות .מגע ועוד מגע נאספים יחד לקשר עוצמתי ,שהוא ממקורות החוסן שלנו.
דעו כי אין בכוחה של עת כזו או אחרת לשנות את תחושות הערבות ההדדית ,שותפות הגורל וההוקרה שחשה החברה
בישראל כלפי החיילים והמפקדים אשר נפלו וכלפיכם בני המשפחות.
עם בוא האביב אאחל לכולנו ,שזכותם של רעינו תגן עלינו .שנבורך בימים של בריאות ,אחדות וביטחון בגבולותינו; שיהיו
בנו כוחות נפש ועוצמה כבסיס איתן להמשך צמיחתנו.
אני מאחלת בריאות לפצועי ונכי צה"ל ,השבת השבויים והנעדרים ארצה.
יהי זכר הנופלים ברוך.
איתכם ולמענכם,
אל"מ עידית סולומון התשפ''א 2021
ראש מערך הנפגעים
דבר יושב ראש ארגון יד לבנים
אלי בן שם
משפחות יקרות,
כבכול שנה ,בהתקרב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ,אנו מגישים לכם את "שיח שכולים" מחשבות ,זיכרונות
וגעגועים ליקירינו שאינם.
קטעי השירה ,הסיפורת והאיורים בחוברת פותחים צוהר אל עולמם של הנופלים וחושפים משהו מרחשי הלב שלנו ,בני
המשפחות השכולות .זו עוד דרך להיזכר ולהנציח .לכתוב על רגעים יפים שהיו ,על חלומות שלא התגשמו ועל עתיד
שלא מומש.
זהו מפעל הנצחה אישי ,אשר יוצא מן הלב ונכנס אל הלב .עבורנו ,בני המשפחות השכולות ,החוברת היא עוד דרך
להיפגש עם יקירינו שאינם ,לשוחח עימם ,להיזכר במה שהיה ובמה שיכול היה להיות אלמלא האסון שפקד אותנו .זוהי
ההזדמנות שלנו להתכתב עם הזיכרון ועם אהובינו .באמצעות המילים והאיורים אנחנו יכולים לספר על מי שהיו ואינם,
לחלוק ,לשתף ,להשמיע את קולם אשר נדם בטרם עת ולשמר את זכרם.
השנה האחרונה הייתה קשה לעולם כולו .עבורנו ,בני המשפחות השכולות ,היא הייתה קשה עוד יותר .הריחוק החברתי,
המגבלות והסגרים בצל מגפת הקורונה ,כל אלה רק העצימו את הכאב ואת הגעגוע לבנות ולבנים שנפלו.
הכתיבה והיצירה דווקא בעת המורכבת והקשה הזו היו מזור ונחמה ,ועוד דרך שלנו ,ארגון יד לבנים ,להגיע לכל אחת
ואחד מכם ,לחזק ולהתחזק ,לתת מקום לכאב הפרטי ולהוקיר אותו בתוך מאגר הזיכרון וההנצחה הלאומיים.
גם השנה ,כמו בכול שנה ,קראתי את השירים הנפלאים ואת קטעי הזיכרון הכתובים ונפעמתי .הלב נשבר על החלל הגדול
שנוצר ולא יתמלא אף פעם.
אני רוצה להודות לכותבים וליוצרים ולחברי ועדת "שיח שכולים" ,כולם בני משפחת השכול ,הורים ואחים שכולים,
העושים מלאכתם נאמנה ,במסירות ומתוך תחושת שליחות.
מי ייתן ונמצא כולנו זיק של נחמה – ביצירה ,בשיתוף ובמשמעות שאנחנו בוחרים להעניק לחיינו כל יום מחדש.
שלכם,
אלי בן שם,
יו"ר ארגון יד לבנים.
תוכן העניינים
דבר העורך -שמואל אגבר
דבר נשיא המדינה -ראובן ריבלין
דבר שר הביטחון -בנימין גנץ
דבר ראש המטה הכללי -רב אלוף אביב כוכבי
דבר המפקח הכללי -רב ניצב -יעקב שבתאי
דבר ראש אגף משפחות הנצחה ומורשת -אריה מועלם
דבר ראש מערך הנפגעים -אל"מ עידית סולומון
דבר יושב ראש ארגון יד לבנים -אלי בן שם
תוכן העניינים17 ......................................................................................................................................
שיח שכולים -טוביה וחנה ורך19.......................................................................................................
דברים שרציתי לומר לך -כרמלה מנור20 ............................................................................................
באלה הנעליים -משה דרזי21 ............................................................................................................
אליך אחי -כתר נפקיד -אריאלה -ידידה ברגהש22 ...................................................................
אין קול -אסתי טל23.............................................................................................................................
הזמן מרפא את הכאב -הילה אורפני שם טוב24 .........................................................................
אח בכור -רבקה רענן25 .......................................................................................................................
אח יקר שלי -מרלן פינטו26 ...............................................................................................................
אחי תאומי -בת ציון בכר נפתלי27.....................................................................................................
בלי -איריס שגב28..................................................................................................................................
דני שלנו מהספורים -לירית זינדני29...............................................................................................
הבשורה -רות חגג שוורץ30..............................................................................................................
אליך מתן -שושי כהן31..........................................................................................................................
בכאב וביגון -אלון בסקינד32................................................................................................................
דוד אסולין ז"ל -דוד אסולין33............................................................................................................
דנה יקרה שלי -שירה זמורסקי34......................................................................................................
החוסרהממלא-שאול חורפי35............................................................................................................
היי רותם שלי -שמואל אגבר36.............................................................................................................
הילד הזה הוא שלי -שפרה הולנדר-כהנא37....................................................................................
זיכרון והשתקפות בקו החומר -רינה מזרחי38...............................................................................
תוכן העניינים
הלכת לפני /אם תבוא -אילנה אבן טוב-ישראלי40......................................................................
זיכרון בצל וירוס הקורונה -יעל ארבלי41.........................................................................................
אי שם -תמר נתיב42..............................................................................................................................
חיית האדם -יחיאל אמסלם44.............................................................................................................
יגון ונר תמיד -ניצן רוזן45....................................................................................................................
לב -משה דגורקר46..............................................................................................................................
לבכות עליו מרחוק -שמואל איובי47....................................................................................................
למעלה במרומים -דני זכריה48........................................................................................................
סוף געגוע .שכול? עד תום החיים -יחיאל שקלים49..........................................................................
עוז צמח -כרמל גלר50........................................................................................................................
לזכרם -יחיאל בורוכוף ,רחל אבידן51.............................................................................................
ערב פסח -דליה כהן52..........................................................................................................................
עשרים וארבע שנים בלעדיך -יצחק חמו53......................................................................................
24שנה לנפילתו באסון המסוקים -ציפי גוטליב54................................................................
צור 17שנים בלעדיך -טל אור55..........................................................................................................
צילה יקרה שלנו -גילה שאול56........................................................................................................
אחים שלי אחים -אסף זינר57............................................................................................................
32שנה בלעדיך -דורון גזית58.............................................................................................................
אח אהוב שלי -חמוטל שלו59............................................................................................................
שחר שלא הכרתי -שרי רומי60.............................................................................................................
יותר ממני -אביבה פישמן61..................................................................................................................
ליאור -תמר מאיר62..............................................................................................................................
מחר יוצאת הצוללת אל הים -יהודה פרחי63...................................................................................
שנת זיכרון מיוחדת בצל קורונה -עמיקם שכטר64........................................................................
50שנה בלי משה -יעל גל65..................................................................................................................
לילה אחד בשבוע -עזרא קצב ז"ל66...............................................................................................
צלמת -מיכל רימון 67 .........................................................................................................................
מקרא תמונות68.......................................................................................................................................
לאחינו אמיר -מיכל רימון ,דפנה סלמון69....................................................................................
דבר אוצרת התערוכה "זמנים אחרים" -רינה מוסקוביץ 70.............................................................
המלצה לספר -הדרך אליך -כרמית גולדווסר -נעמי הלוי71........................................................
אורן ורך
נפל ביום כ"ב באדר תשע"ז
20.03.2017
שיח שכולים
הדיאלוג עם השכול חי ומתקיים איך שבא לו.
רגעים מפתיעים ,כמו כדור טניס שהתחבא מתחת לאחד מגלגלי
הרכב ,וכל כך משויך אליך ,שחקן טניס ,שיר של רדיוהד או להקה אחרת שאהבת ,שמתנגן ברדיו
ומתאים בדיוק למחשבה שעברה בראש ,או חלום שבו אתה מופיע יפה ,אצילי ושלו ...כל אלו כאילו
סימנים שלך לומר לנו שאתה איתנו.
כמעט ארבע שנים מאז שאיבדנו אותך ,ויש ציפייה מתמדת לגילוי אותם סימנים שמעידים שאתה
כאן ,בינינו נוכח .מרגישים אותך עימנו ,בעיקר בביתך ,עם משפחתך שיצרת בשנותיך האחרונות.
המבט ,החוכמה ,האהבה ,הרגישות ,הייחודיות ,המכלול הנדיר שלך ,ממשיכים אתנו דרך הילד
הקסום שהבאת בהתרגשות גדולה לעולם .רואים אותו ומחבקים אותו המון גם בשבילך ,אורני שלנו.
אנחנו הארציים ,נשארנו ללמוד את מה שלומד אדם ,שבמהלך שבע שנים שבהן הוא מתמודד באומץ
עם הסוף והפרידה ומיישיר מבט למציאות ,אוהב ,מפחד ,מתרגש ,כואב עד אימה וחי.
לפעמים נדמה שכל מה שהרגשת והבנת על החיים באמת מספיק לחיים שלמים ,וכרגע כל ההבנה
הזו נשארה לנו ,מפוזרת בינינו ,כאילו יש איזה מאזן של צער בעולם שחייב להתקיים (חוק שימור
מסת הצער).
אהבת את חייך ,חיית אותם במלואם ,לחמת וביצעת תפקידים רגישים ואסטרטגיים .ראית עולם,
נגעת באנשים ,יצרת חברויות של אמת .הילכת בטוב .הערכת את החיים ,כאילו קיבלת איזה רמז
מוקדם ,בעדינות ,באצילות ובדיוק ,התנהלת בהם .עד אשר נלקחת מהם ומאיתנו.
אורן שלנו ,אוהבים ומתגעגעים ,גאים במי שהיית ובמי שאתה בתוכנו .גאים במשפחה על
ההתמודדות עם החיים בלעדיך ,על ההתפרקות והבנייה מחדש עם הרבה מאמץ ,אהבה והרמוניה,
הערכים שרצית בשבילנו ,הם לאורנו ,אורני שלנו ,מייחלים לדעת שאתה בטוב ,מסתכל על אהבתך,
ילדך ,משפחתך ,בגאווה ובשלווה.
טוביה וחנה ורך
הורים של אורן ז"ל
19
אורי מנור
נפל ביום ג' באדר תשנ"ח
דברים שרציתי לומר לך 01.03.1998
בוא ניפגש בבית קפה ,במסעדת גורמה (כמו שאהבת) או לפחות
בחלום הליל -בכל מקום בו תבחר או תרצה.
אתה תגיע במלוא הדרך וקומתך ,עם החיוך הגדול והנפלא שלך ,שיניים
לבנות שטופחו בקפידה ,אני אבוא עם הלזניה ועוד -נשב ונדבר על הא
ועל דא ,נשטוף את אשר הזמן העכיר .נעלה מתהום הנשייה מה שנותר
בזיכרון :פניך ,גופך,
חוכמתך ,הבדיחות שלך ,ידיך השריריות והחזקות ,נקודת החן על לחי שמאל שלך ,העדינות והרכות,
נימוסיך הטובים.
עברו כבר 23שנים ,שבהן אני נושאת בגופי את נפילתך .מנסה לפעמים לומר "מותך" או "אובדנך" -לא
תמיד מצליחה.
הזמן מתחלק אצלנו לשתי תקופות :מה שהיה לפני שאורי ...והזמן שאחרי...
ברגע שנפל הסתיימו כל ההפסדים והרווחים שלך ,החשבון לא חל יותר בחייך -אך ממשיך
להתקיים בעולמנו.
אז בוא ניפגש בבית קפה ,במסעדת גורמה או לפחות בחלום הליל ונדבר בלי מעצור ,על כל מה שנזכור ,על
היש ועל האין ,הכאב האחרון ,בגידת החיים -
או :סתם נשב ונתחבק .נהרהר בפרקים שונים בעולמך שלא יהיו עוד ,נשתוק ביחד רגעים של זיכרון ,שגם
הם עצב.
ואולי ניפגש בליל גשמים ורעם ,או יהיה זה יום ערפילי ומעונן עם שתי התראות מזג אויר -כמו זה ש...
אורי'לה ,היינו שם להרחיק ילד מרגיז ,מורה מטרידה ,לטפל בחום גבוה ,מחלות ילדות ,לגרש מפלצות
מחלומותיך וחרגול ממיטתך ,ואח"כ כשגדלת ,היינו שם לצדך גאים וזקופים.
ואיך לא היינו שם בשבילך ברגעי האימה?
הפעם -לא אתן לך ללכת ,אתייצב לצדך לגרש את מפלצות-הפלדה ואז נשב לנו ליד תנור או לאור הנר
ונדבר:
נזכור שעות של בכי ,צחוק ומריבה עם אחיך בבית ,עם חבריך במגרש ,קטעים שלך עם סבתא ,עם דודה
שפרסה לך כל פרוסה ל"תחתיכות" ,נספר על חוויות ,נסיעות ,בילויים ,על תוכניות שהיו ועל כל מה שכבר
לא יהיה לעולם.
רציתי לספר לך שהפרופורציות שלנו על החיים ,השתנו ,תוך שאנו מביטים עם עין אחת קדימה ועין אחת
לאחור .דומעים ומתגעגעים למה שנלקח מאתנו ולא ישוב עוד.
הקיץ היינו אמורים לחגוג לך יום הולדת ,44עוד אירוע שלא נחגג ,אי אפשר שלא לחשוב איפה היית היום
אילו...
מה שהיה -ישוב אל הדממה .אחרי הכול -נותרה בנו רק האהבה ,בצד המחיר שהיא גובה :לצער ,לכאב,
לגעגועים ,להחמצה -עוד לא נמצאה שום תרופה.
אך יש דבר מה שבין אני לבין אתה ,בינך לבין כולנו -אותם לא ייקחו הצער והזמן והוא ,אף פעם ,אף פעם,
לא ייתם.
כרמלה מנור ילד ישנו -חסר כל כך.
אוהבת
אמא של אורי ז"ל
20
דורון-דניאל דרזי באלה הנעליים
נפל ביום ד' באב תשנ"ב
03.08.1992
את נעלי דורון ז"ל קיבלתי יחד עם המדים ,מדי א' ,באזכרת יום ה30-
בעין גדי.
דורון נפל בקרב בתחנת הרכבת הישנה בחאן יונס .קיבלתי נעלי צנחנים
אדומות ,הכנסתי את כל החבילה לרכב ורק למחרת בדקתי את שאר התכולה .מיד שמתי לב
שהנעליים,בחלקן ,מכילות גרגרי חול ,שאותם אספתי והכנסתי לקופסת פילם שחורה .בהמשך בניתי ארון
מזכרות של דורון ,אך איך אשמור את הנעליים בארון המזכרות? זה לא מקובל ולא נראה טוב .את
הנעליים הפרדתי מארון המזכרות והכנסתי אותן לארון.
מי סוגד לנעליים? היעלה דבר כזה על הדעת? כן ,אני סוגד לנעליים של בני ואסביר מדוע .עם
נעליים אלה חצה את הארץ לאורכה ולרוחבה ,היה איתן בבסיס אדם ,עשה איתן מסעות ,חווה אותן
במרדפים .הזיע בכפות רגליו איתן ,עלה איתן לאזור עין גדי (דורון היה ילד חוץ בקיבוץ) .מכל החפצים
שלו זה הדבר שאני שומר מכול.
ילדי היקר הלך לאי שם מזה 28שנה ,אבל נשאר צעיר .גופו טמון בהר הרצל ,אולי לא נשאר דבר .אבל
הנעליים עוד מחזיקות מעמד ,אמנם הסוליה מתפוררת אך הנעליים במצב טוב .אז אני סוגד לנעליים.
תגידו מה שתרצו ,ריח הזיעה הזה מגעיל אתכם? אותי לא ,תתפלאו עוד יש ריח בנעליים ,ריח שמשום
מה אותי לא דוחה .אמשיך לשמור על הנעליים האלו עד יום מותי .ולדורון שאותו אני אוהב ואמשיך
לאהוב ,אין תחליף.
חשבתי שמותו של דורון יביא את השלום ,אבל אין שלום ואין שקט .אבל לאבא של דורון יש זוג נעליים.
תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.
משה דרזי
אבא של דורון ז"ל
21
שמעיה-אביחי דנוך
נפל ביום כ"ה בתמוז תשנ"ד
04.07.1994
אליך אחי -כתר נפקיד
השנה ,אחי ,ב"יום הזיכרון" ,עשינו מפגש לזכרך בזום.
קיבלת לינק?
דודה בתיה תחי' צוחקת ,כי בנעוריה ,לפני עשרות שנים,
היו אומרים למי שדיבר שטות ובלבל במוח" :בחייאת זום זום",
איך ש-גלגל מסתובב.
ב"מפגש" היה נפלא -כולם הגיעו אל תוך מסך המחשב.
אפילו גילי מארצות הברית.
גם המפקד שלך ,רביב ניר ,השתתף .התרגש.
גם הופעת בשתי תוכניות טלויזיה בערב "יום הזיכרון" .זוכר?
אבל כולם רצו לחבק אותך בממש.
ולא שידחפו להם "כרטיסים" להופעות זיכרון על המסך הקר.
ההופעות החזירו אותנו לאחור
מנהרת זמן של 26שנה וחצי.
ומה איתך?
-סקאלת השנים זזה?
משהו התקדם מלהישאר לנצח בן תשע עשרה וחצי?
חבריך -אתה מבין -מזדקנים .סליחה מתבגרים.
השנה תש"פ -שנת הקורונה -מה לעשות,
ב"מנין" דחוק עלינו על קברך.
יש קורונה! אתה מבין את משמעות המילה?
היא "חדשה" כאן בשטח .לא קוד ,לא סיסמה.
זה בכל העולם -מגיפה!
אח קדוש שלי תעשה משהו" ,מבצע מציל עולם"
אנו מכאן נמליך
נמליך את מלך מלכי המלכים .ואתה הכתר תגיש.
אריאלה-ידידה ברגהש
אחות של אביחי-שמעיה דנוך ז"ל
22
עמרי טל
נפל ביום ה' באב תשע"ד
31.07.2014
אין קול
לּו ָהָיה ִנ ְפ ָּתח ִּפי ְּכ ֵדי ַל ִּׁשיר
ָהְי ָתה ּפוֶֹר ֶצת ִמ ֶּמ ּנּו ְצ ָע ָקה ּו ַמ ְח ִרי ָבה ֶאת ָה ִעיר.
ָהְי ָתה זוֹ ְצ ָע ָקה ֶׁשל ְּכ ֵאב
ֶׁשל ֵלב אוֹ ֵהב.
ְצ ָע ָקה ְמ ַה ְד ֶה ֶדתְ ,מ ַׁש ֶּב ֶרת ָה ִרים ְו ָׁש ַמִים
חוֹ ֶד ֶרת ֶאת ַמ ֲע ַמ ֵּקי ַהָּים ְוַג ֵּלי ַה ַּמִים.
ְצ ָע ָקה ַה ַּמ ְמ ִטי ָרה ֶאת ֶּג ֶׁשם ַה ְּכ ֵאב
ַעל ְּפֵני ֲא ָד ָמה ָה ְרוּוָיה ְּב ַדם
ָּדמוֹ ֶׁשל ְּב ִני ָע ֶלי ָה ְ -לעוָֹלם.
לּו ָהָיה ִנ ְפ ָּתח ִּפי ְל ֶס ֶדק ַצר ְו ָקפּוץ
ָהָיה יוֹ ֵצא ַה ֶּב ִכי ַה ֲח ִרי ִׁשי ֶׁשהּוא
ְל ִע ִּתים ָנחּוץְ ,מ ַפ ֶּכה ֶאת ָע ְצ ַמת ַה ְּכ ֵאב
ָה ֵאי ְנסוֹ ִפי ְלָנ ָהרׁשוֹ ֵטף ַו ֲח ִרי ִׁשי.
ָנ ָהר ֶׁשאוֹ ֵהב.
ֶׁשאוֹ ֵהב ֶאת ְּב ִני ֶׁש ֵאינוֹ ִא ִּתי.
ִּפיׁשוֹ ֵטףְ ,שׂ ָפ ַתי ְקפּוצוֹתֲ ,א ִני ָּכ ָבה.
ֵאין ִּבי עוֹד ִּת ְקָוה.
ֵאין קוֹל ָל ַא ֲה ָבה.
ֵעיַני ְמ ַח ְּפשׂוֹת ְוׁשוֲֹאלוֹת
ִּב ְׁש ִתי ָקה ְללֹא קוֹלוֹת
ְּב ִני ַה ֵּמתַ ,אֵּיה ְּב ִני?
ַא ָּתה ֶׁש ִּליַ ,א ָּתה ֶׁש ִּלי.
ֲא ָבל ֵאין קוֹל ְו ֵאין עוֶֹנה
ִנ ְׁש ַטף ְּב ִני ְּב ִז ְכרוֹן ַה ְּז ַמן
ְוׁשּוב ֵאינוֹ ִא ִּתי ְוׁשּוב ֵאינוֹ ָּכאן.
אסתי טל
אמא של עמרי ז"ל
23
ראובן (רובי) אורפני
נפל ביום ו' בתמוז תש"ס
09.07.2000
הזמן מרפא את הכאב
אומרים הזמן מרפא את הכאב.
אז אומרים.
יודעי דבר יגידו שהמשפט הזה לא נכון ואף יתרעמו על הניסיון הלא
מוצלח לנחם.
בהתחלה כשנפל הפור ,הכאב היה תהומי ולא ניתן להגדרה.
לאחר 20שנים בהם אני חיה במציאות הכואבת הזאת ,אני חושבת שאני יכולה לנסות ולדייק את
ההתייחסות של הזמן לכאב.
הזמן לא ריפא את הכאב ,אלא לימד אותי להכיל ולהתנהל בתוך הכאב.
ואנסה להדגים למה הכוונה:
אני מדברת עם חיילים ושואלת אותם על תוכניות לעתיד וזה צובט את הלב.
אני מתבוננת בבני דודים שהיו אז קטנים ,ועברו אותו בגיל ,וזה צובט את הלב.
אני פוגשת אנשים שדומים לו באישיות וזה צובט את הלב.
התרגלנו שלא להתגעגע אליו בארוחות שישי ,וזה צובט את הלב.
הוא לא שם ,באף אחד מהארועים המשמעותיים בחיים שלי וזה צובט את הלב.
עולות מחשבות מידי פעם על "מה הוא היה אומר על ...ומה הוא היה עושה" וזה צובט את הלב.
שבעלי וחברי לחיים לא מכיר בכלל את אחי ,וזה צובט את הלב.
שבני הבכור והסקרן שואל שאלות שמחזירות את אחי "לשיח יומיומי" וזה צובט את הלב.
שאני מסתכלת על הבנים שלי ומבינה את מה שאחי הפסיד וזה צובט את לב.
שהזיכרונות על חיים משותפים שהיו ,נחסמו מאחורי חומת בטון ענקית ולא ניתן לגשת אליהם ,וזה צובט
את הלב.
אני לא חושבת ש"הזמן מרפא את הכאב".
הזמן מלמד אותנו מהו אובדן אמיתי ועמוק ולוקח את הכאב התהומי הראשוני ומחלק אותו למנות ,ומדי
פעם ,בתדירות לא מוגדרת ,הוא משלח בנו מנה ועוד מנה ,ומחייב אותנו למצוא את הדרך שלנו להתמודד
עם הכאב.
הילה אורפני שם טוב
אחות של ראובן רובי אורפני ז"ל
24
מרדכי (מוטי) שרון
נפל ביום כ"א בטבת תשמ"ט
29.12.1988 אח בכור
ַאח ְּבכוֹרְּ ,כ ַמ ְׁש ּכּו ִכית ְּברֹאׁש ָה ֵע ֶדר
ּפוֵֹרץ ֶּד ֶר ְךַ ,מ ְתֶוה ֶאת ַה ִּכּוּון.
ַאח ְּבכוֹר סוֹ ֵפג ֶאת ָּכל ָהרּו ַח ֶׁש ּנוֹ ֶׁש ֶבת
ְוׁשוֹ ֵמר ַעל ָה ֵע ֶדר ֵמ ָאחוֹר.
ִאם ִי ְר ֶצה ְּב ָכ ְך אוֹ לֹא,
ַעל ַאח ְּבכוֹר ֻמ ַּנ ַחת ַא ְח ָריּות ְּגדוָֹלה ַעל ַה ְּכ ֵת ַפִים.
ִל ְד ָאָגה ַלּיוֹם ַה ָּמ ָחרִ ,ל ְׁש ִביל ָּבטּו ַחַ ,ל ֶּׁש ֶקט ִמן ָה ָא ֶרץ ּו ִמן ַה ָּׁש ַמִים.
ַאח ְּבכוֹר יוֹ ֵד ַעֶׁ ,ש ָּכל ַה ִּנ ָּסיוֹן ֶׁש ָּצ ַבר ְמ ַׁש ֵּמׁש אוֹתוֹ ִוי ַׁש ֵּמׁש ַּגם ֶאת ֶא ָחיו.
ַאח ְּבכוֹר צוֹ ֵעד ְּבָגאוֹן ּו ַמ ְׁש ֶרה ָהמוֹן ִּב ָּטחוֹן ַעל ַה ּצוֲֹע ִדים ַא ֲח ָריו.
זוֹ ְי ִדי ָעה ַמ ְר ִּגי ָעה ֶׁש ִא ִּתי ִמּיוֹם ִהָּו ְל ִדי.
ֶׁש ַּגם ִאם הוַֹר ְד ִּתי ֶאת ָהרֹאׁש ְּכ ֵדי ִל ְל ּגֹם ְמ ַעט ַמִים
אוֹ ִל ְקׁשֹר ֶאת ַה ְּשׂרוֹ ְך,
ַּגם ִאם ָע ַצ ְר ִּתי ְל ֶרַגעַ ,ל ֲחלוֹםְ ,ל ִה ְת ּבוֵֹנן ְּב ַפ ְר ַּפר ְצהֹב ְּכָנ ַפִים,
ְּכ ֶׁש ָא ִרים ֶאת ָהרֹאׁש ְו ֶא ְס ַּת ֵּכל ָק ִדי ָמה,
ֶא ְר ֶאה אוֹ ְת ָך צוֹ ֵעד ִּב ְמקוֹ ְמ ָך ַה ִּט ְב ִעי ַמ ְנ ִהיג ֶאת ַה ּטּור.
ְו ַא ָּתה ָּת ִעיף ַמ ָּבט ְל ָאחוֹרִ ,ל ְסקֹר ֶאת ַההוֹ ְל ִכים.
ַמ ָּב ֵטינּו ִי ָּת ְקלּו ְו ִת ְהֶיה ָׁשם ְי ִדי ָעה ְׁש ֵלָוה ּו ַמ ְר ִּגי ָעה
ָּכזוֹ ֶׁש ֵאיָנ ּה ְזקּו ָקה ְל ִמ ִּלים.
ַא ָּתה ֲא ִחי ַה ָּגדוֹל ַו ֲא ִני ֲאחוֹ ְת ָך ַה ְּק ַט ָּנה,
ְו ַה ַחִּיים ָי ִפים ַּב ְּד ָר ִכים ָּב ֶהן ֲאַנ ְחנּו צוֲֹע ִדים ַי ַחד ְּב ִב ְט ָחה.
ְּכ ָבר ָׁש ִנים ַר ּבוֹת ָּכל ָּכ ְך ֶׁש ֵאי ְנ ָך צוֹ ֵעד ָּברֹאׁש ּומוֹ ִביל ֶאת ָה ֵע ֶדר,
ַו ֲע ַדִיןַּ ,כ ַה ְתָנָיה ַה ֻּמ ְט ַּב ַעת ְּב ִנ ְׁש ָמ ִתיְּ ,ב ָכל ַּפ ַעם ֶׁש ֲא ִני ְמ ִרי ָמה ֶאת רֹא ִׁשי,
ְמ ַח ֵּפשׂ ַמ ָּב ִטי ֶאת ַמ ָּב ְט ָך ֵאי ָׁשם ָק ִדי ָמה ָּברֹאׁש.
ּו ְכאוֹתוֹ ָה ֶרֶגל ְל ַח ֵּפשׂ אוֹ ְת ָך צוֹ ֵעד ִראׁשוֹן
ֻמ ְׁש ָרׁש ִּבי אוֹתוֹ ִּב ָּטחוֹן,
ֶׁש ֲא ִני ְיכוָֹלה ְל ִע ִּתים ַל ֲעצֹר ּו ְל ִה ְת ּבוֵֹנן,
ַו ֲא ִפ ּלּו ְל ַה ְמ ִׁשי ְך ְו ַל ְחלֹם
ִּכי ַא ָּתה ִמ ְּמקוֹ ְמ ָך ְמ ַלֶּוה אוֹ ִתי ִּב ְד ָמ ָמה ְוׁשוֹ ֵמר ְצ ָע ַדי.
ָה ֵע ֶדר ַמ ְמ ִׁשי ְך
צוֹ ֵעד ְּב ֶׁש ֶקט ְּב ַד ְר ֵכי ַה ַחִּיים ְוַי ַחד ִא ָּתנּו,
ְּבתוֹ ֵכנּו,
צוֹ ֵעד
רבקה רענן ֶה ָח ָלל ֶׁש ִה ְׁש ַא ְר ָּת ִּב ְפ ִנים.
אחות של מרדכי (מוטי) שרון ז"ל
25
רימונד (רמו) אזולאי אח יקר שלי
נפל ביום ז' בשבט תשל"ו
09.01.1976
השכול חדר לביתנו .לא התכוננו לא רצינו...
הלוואי ויכולנו לסגור את הדלתות ולא לשמוע את הבשורה הקשה.
דמעות של זעקה וכאב מילאו את הבור שנפער באותה דקה.
שקט ,דממה ...חיילים הופיעו בכל פינה.
החיוך והשמחה נעלמו .ובמקומם פנים של עצב .עיניים בוכות" ,הבן נפל"" ,בנך הגיבור נפל בעת ביצוע
פקודה"" ,בנך הגיבור לא חזר מהמשימה".
הבן שכל כך אהב לחיות איננו עוד...
הבן שאיבד את רוב חבריו מהפלוגה ...גורלו נקבע ...ונדם ליבו.
במבט אחד לאמא ,הבנו שהחיים כבר לא אותם חיים .כמו שעון חול נעצרו .הדמעות זולגות .הזמן מאבד
חשיבות ואין עשייה.
אני מביטה לשמיים ,מציירת את דמותך .שולחת ידיים ארוכות כדי לגעת ,ללטף את גופך הצנום .לרגע
אחד מתחננת לחבק אותך ולומר לך כמה גאה אני בך גיבור מלחמה! אחי היקר !!!! חייל של כולנו !!!
ככל שחולפים הימים מתגברים הגעגועים ,שוקעים בכאב שלא מרפה .הוא רק מתעצם עם הימים.
ובתהום שנפערה יש חלל ריק ,חלל גדול ובתוכו שוכנת האבדה הכי קשה .האבדה שנלקחה בטרם עת.
בלי מילות פרידה .בלי זמן לעכל ,להבין ולקלוט את אובדנך...
נותר לנו רק לומר מילות קדיש .לזכור את צלם דמותך.
שמור עלינו אח יקר!!!
ושבעולמך תישמר גם .ונפיץ את חום נשמתך לאדמה! האדמה שאותך לקחה!
אחי היקר רמו ...נגלית אליי בחלום רק לא מזמן והראית לי את גן העדן הקסום שבו אתה מתהלך...
מקווה אני בכל מעודי שאכן כך ושאלוהים שומר עליך בגן העדן הקסום.
אני אוהבת אותך אחי היקר!
לא אפסיק לאהוב ולחלום.
מרלן פינטו
אחות של רמו אזולאי ז"ל
26
ישראל נפתלי אחי תאומי
נפל ביום ט"ז בתשרי תשל"ד
12.10.1973
ָנ ְׁש ָבה רּו ַח ָק ִדים
ָנ ָטה יוֹםְׁ ,ש ַעת ִּד ְמ ּדּו ִמים
ְׁש ִקי ָעה נּוָגה
ַח ָּמה ָׁש ְק ָעה ְּבתּוָגה
ְּכ ֻח ָּפה ֶנ ֱע ַטף ַה ּכֹל ְּב ַא ְר ָּג ָמן
ִנ ְצ ַּבע אֹ ֶפק ְּבַיד ָא ַּמן
ֵהד ָע ָלה ֵמ ֶה ָה ִרים
ְנ ִהיַ ...על ֵקץ ְנעּו ִרים.
ַח ָּמה ְל ֵעת ֶע ֶרב ָנ ִטית
ְּב ַא ְר ְּג ַמן ְׁש ִקי ָע ְת ָך
ַס ְּפ ִרי ַה ִאם ְּב ַמ ָּבטוֹ ָּבאֹ ֶפק ִה ִּביט?
ַּג ֵּלה ִלי ַס ַהר ָמה ָל ַחׁש ְּב ָא ְז ְנ ָך?
ַה ִאם ִּב ֵּקׁש ֵמאוֹ ְר ָך ְוָז ָה ְר ָך ּבוֹ ָּת ִאיר
ְׁש ֵמי ָמרוֹם ְל ֵלילוֹ ָה ַא ֲחרוֹן
ָז ֲהרּו ִמ ֵּבין ֶה ָע ִבים,
ִמי ְליוֵֹני ּכוֹ ָכ ִבים
ְּברֹאׁשוֹ ִּכ ְתרוֹ ַה ֵּנֶזר,
ִּב ְנ ִתיב ַה ָּדם,
ְּב ַמ ְז ֵר ַעת ֵּבית ג'אן
ֵעת ָה ֲא ָד ָמה ָר ֲע ָדה
ִּב ְרעוֹם ְּכ ֵלי ִמ ְל ָח ָמה
ּו ִמ ַּׁש ְר ְׁש ָראוֹת ַט ְנק ַה ְּפ ָל ָדה
ַח ָּמה ַא ְּת ַה ִּנ ֶּצ ֶבת ַּב ָּמרוֹם
ַל ָּׁש ָעה ַה ָּמ ָרה ָהִיית ֵע ָדה ְּב ִח ּלּוף ַהּיוֹם,
לֹא ָע ַצ ְר ְּת ַה ְּז ַמן לֹא ָע ַמ ְד ְּת ּדֹם
ְּב ֵא ֶבל ַׁשחּו ֲעָנ ִפים ַו ֲא ִמיר
ִׁשיר ִקיָנה ִנ ְׁש ַמע ִמ ִּפי ָז ִמיר
ּכוֹ ָכ ִבים ָא ְספּו ָז ֳה ָרם ַה ַּמ ְכ ִסיף
ִּב ְנפוֹל ֲא ִחי ִי ְשָׂר ֵאל ְּב ַחג ָה ָא ִסיף.
בת ציון בכר נפתלי
אחות של ישראל נפתלי ז"ל
27
נמרוד (נימרודי) שגב
נפל ביום ט"ו באב תשס"ו
09.08.2006
בלי
ֶרֶגל ְּכרּו ָתה ִּב ְשׂדוֹת ַה ָּק ִציר
עוֹדׁשוֹ ֶכֶנת ְּב ֵלב ַה ַחָּיל ֶׁש ִא ְּב ָד ּה.
הּואׁשוֹ ֵכב ַּב ִּמ ָּטה ְמֻכ ֶּסה ְּב ָס ִדין,
ּגּופוֹ ֲעבּורוֹ ָׁש ֵלם ְּכ ֶׁש ָהָיה,
לֹא ֵי ַדע ָמה ִמ ַּת ַחת ַל ַּבד ַה ָּמתּו ַח.
ַאף ֲא ִני לֹא ָא ִסיר ַה ִּכ ּסּוי ,לֹא ִל ְראוֹת,
לֹא ָל ַד ַעת ַעל ּגּוף ֶׁש ָא ַבדָּ ,כל רמ"ח.
מוֹ ַת ַחת ְק ִל ָּפהַ ,עד ֵאין ֶק ֶמט,
ִאיׁש לֹא ִי ְר ֶאה ִּכי נוֹ ַת ְר ִּתי ִּג ֶּד ֶמת
ַעד ֶא ְת ַעֵּות ִּב ְכ ֵאב ְר ָפ ִאים.
איריס שגב
אמא של נמרוד ז"ל
28
דן ניסים
נפל ביום ג' באב תשל"א
דני שלנו מהסיפורים 25.07.1971
ּדוֹד ָאהּוב ְוָי ָקר
ְּב ָח ְׁש ִבי ָע ֶלי ָךִ ,ל ִּבי ְּב ִק ְר ִּבי ִנ ְׁש ָּבר
ַה ֶּנ ֶפׁש ַה ּטוֹ ָבה ֶׁש ִּנ ְל ְק ָחה ְּב ֶט ֶרם ֵעת,
ָהאוֹר ֶׁש ָּכ ָבה ְוהוֹ ִתיר ִמ ְׁש ָּפ ָחה ַׁש ּכּו ָלה
ֶׁש ִּמ ְת ַּג ְע ַּג ַעת ְוכוֹ ֶא ֶבת ֶאת ֶח ְסרוְֹנ ָך.
ְל ֵׁש ַמע ִס ּפּו ֵרי ֶהם ֶׁשל ְּבֵני ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה
ֵעיֵנינּו ִמ ְת ַמ ְּלאוֹת ְּד ָמעוֹת ֶׁשל ִשׂ ְמ ָחה ְמהּו ָלה ְּב ֶע ֶצב.
ִס ּפּו ִרים ַעל ַה ַּמ ְנ ִהיג ֶׁש ָהִיי ָת,
ַעל ּכוֲֹח ָך ּו ְגבּו ָר ְת ָךַ ,על אֹ ֶמץ ִל ְּב ָך,
ַעל ָּכל ַה ַּמ ֲע ִרי ִצים ֶׁש ָּת ִמיד ִה ְת ַק ְּבצּו ְס ִבי ְב ָך,
ְּכ ִפי ֶׁשָּי ִעידּו ְּתמּונוֹ ֶתי ָך.
ַּכ ָּמה ָהִיי ִתי רוֹ ָצה ִל ְהיוֹת ְּב ַא ַחת ֵמ ֶהן ִא ְּת ָך,
ַי ְל ָּדה ְק ַט ָּנה ַּב ָּשֶׂדה ָה ָר ָחב ,מּוֶנ ֶפת ֶאלָ -על ִּב ְזרוֹעוֹ ֶתי ָך.
ּכוֹ ֵאב ִלי ֶׁש ּלֹא ָנ ַפל ְּב ֶח ְל ִקי ְל ַה ִּכיר אוֹ ְת ָך, ַה ִּס ּפּו ִרים ַעל ַא ֲה ָב ְת ָך ַל ֶּט ַבע ְו ַל ֶּמ ְר ָח ִבים,
ּבוֹ ָהה ִּב ְתמּוָנ ְת ָך ְוחוֹ ֶׁש ֶבת ַּכ ָּמה ָי ֶפה ַא ָּתה, ְל ָכל ַּב ֲע ֵלי ַה ַחִּיים ּו ְל ָכל ָה ֲאָנ ִׁשים,
ַּכ ָּמה ַחִּיים ָהיּו ְּב ָך, ּגוֹ ְר ִמים ִלי ְל ָה ִבין ַעד ַּכ ָּמה ֲאַנ ְחנּו ּדוֹ ִמים,
ַה ִּס ּפּו ִרים ֶׁשַּי ְח ִזיקּו ָׁש ִנים ַר ּבוֹת ּו ְל ָה ֵצר ַעל ָּכל ָמה ֶׁשָּיכֹ ְל ִּתי עוֹד ִל ְלמֹד ִמ ְּמ ָך.
ֲא ִני ְיכוָֹלה ְל ַד ְמֵין אוֹ ָתנּו ,רוֹ ְכ ִבים ַעל סּו ִסים,
ַּגם ַא ֲח ֵרי ֶל ְכ ִּתי,
לּו ָהִיינּו זוֹ ִכים ִל ְראוֹת ֶאת ְי ָל ֶדי ָך, ּדוֲֹה ִרים ִּב ְמ ִהירּות ָהאוֹר ּו ַמ ְר ִּגי ִׁשים ַחִּיים.
ַו ַּדאי ָהיּו טוֹ ִבים ְו ַא ִּמי ִצים ָּכמוָֹך.
ַה ּכֹל ָהָיה ֻמ ְׁש ָלם יוֹ ֵתר לּו ָהִיי ָת ַּגם ַא ָּתה,
ַא ְך ֱאלֹ ִקים ָּגדוֹל ְו ִנ ְס ָּתרוֹת ְּד ָר ָכיו.
נוֹ ָתר ַרק ְל ַה ְׁש ִלים ִעם ֶה ָע ָבר
ּו ְל ַה ְמ ִׁשי ְך ְל ַה ְנ ִצי ַח ֶאת ִׁש ְמ ָך ֶּב ָע ִתיד.
ְּב ִר ְג ֵעי אֹ ֶׁשר ְו ִשׂ ְמ ָחהְּ ,כמוֹ ַּגם ְּב ִר ְג ֵעי ַה ְּכ ֵאב,
ִּת ְהֶיה ְּב ַמ ְח ְׁשבוֹ ֵתינּו ְו ִנ ְז ּכֹר אוֹ ְת ָך,
ָל ַעד,
ָּד ִני ֶׁש ָּלנּו.
לירית זינדני
אחיינית של דן ניסים ז"ל
29
שרית שוורץ הבשורה
נפלה ביום ד' בתמוז תשמ"ד
03.07.1984
יוֹם ָר ִגילַ ,חֵּיי ִׁש ְג ָרה
ְנ ִקי ָׁשה ַּב ֶּד ֶלת מוֹ ִפי ִעים ַה ְּׁשלוֹ ָׁשה
ְו ִע ָּמם ַה ְּבשׂוָֹרה
ַהְּי ִדי ָעה ֲה ִכי ָמ ָרה ְּב ִפי ֶהם
ֶׁש ֶאת ַחֵּיינּו ִּבן ֶרַגע ְמ ַׁש ָּנה
ֶאת ַי ִּקי ֵרנּו ִא ַּב ְדנּו,הּוא ְּכ ָבר לֹא ָיׁשּוב.
ֵנ ַתח ִמ ְּב ָשֵׂרנּו ִמ ַּנ ְפ ֵׁשנּו ִנ ְל ַקח
ְוהּוא ְּכ ָבר לֹא ָיׁשּוב ָל ַעד
ַה ְּׁש ֵלמּות ִנ ְפ ְּג ָמה.
ְולֹא ִּת ְהֶיה עוֹד ְּכ ָב ִראׁשוָֹנה.
ְו ָאז ַמ ְת ִחילוֹת ַה ְּׁש ֵאלוֹת
ַמ ּדּו ַע ֶזה ָק ָרה? ְו ָל ָּמה ַּדְו ָקא ָלנּו?
ּו ָברּור ֶׁש ֵאין ְּתׁשּובוֹת ִמ ְּל ַבד ַמ ְח ָׁשבוֹת ּו ְת ִהּיוֹת
ְו ַה ּכֹל ִּבן ֶרַגע ִמ ְׁש ַּת ֶּנה
ַה ַחִּיים הוֹ ְפ ִכים ַא ֵחר
ֶא ָחד ֵמ ִא ָּתנּו ָח ֵסר
ַּב ֵּלב ְּבתוֹ ֵכנּו ְּפ ִני ָמה
ְּכ ֵאב ָעמֹק ִמ ְס ַּת ֵּתר
ׁשוֹ ְמ ִרים ְמקוֹם ָּכבוֹד ְלַי ִּקי ֵרנּו
ּבוֹ ִכים ְוׁשוֲֹא ִלים ְולֹא ְמ ִבי ִנים ַמ ּדּו ַע.
ַמ ּדּו ַע ִנ ְק ָט ִפים ֵהם ּכֹה ְצ ִעי ִרים
ַמ ּדּו ַע ִּבן ֶרַגע ַחִּיים ִמ ְׁש ַּת ִּנים
ּו ַמ ּדּו ַע ָאנּו ּבוֹ ִכים ּובוֹ ִכים...
ְוׁש ּוב...
יוֹם ָר ִגיל יוֹם ִׁש ְג ָרה
ִצ ְלצּול ֶט ֶלפוֹן ְל ִע ְד ּכּון ָה ַא ְז ָּכ ָרה
ּומוֹ ִפי ִעים ִמ ֵּדי ָׁשָנה ְנ ִצי ִגים ַא ְנ ֵׁשי ָצ ָבא
ְל ַב ֵּקר ֶאת ַי ִּקי ֵרנּו ַה ָּטמּון ָּב ֲא ָד ָמה
ּו ְל ָׁשָנה ִנ ְכֶנ ֶסת ַה ִּׁש ְג ָרה ַה ֲח ָד ָׁשה
ְלַיד ַה ֶּק ֶבר ִמ ְת ַּכ ְּנ ִסים ְּכ ֵדי ִל ְז ּכֹר
ּו ְלעוָֹלם לֹא ִל ְׁש ּכֹ ַח
ֶאת ָה ֶא ָחד ֶׁש ָה ַל ְךֶׁ ,ש ִּנ ְס ַּתְּימּו ַחָּייו
ְולֹא ָיׁשּוב ָל ַעד...
רות חגג שוורץ
אמא של שרית ז"ל
30
מתן-ניסים כהן אליך מתן
נפל ביום ג' בתשרי תשע"ה
27.09.2014
ְו ֵאי ְך ְמ ַצְּי ִנים ַהּיוֹם ֶאת יוֹם ֻה ַּל ְד ְּת ָך? ֵא ֶלי ָך ַמ ָּתןִ ,נ ְכ ְס ָפה ַנ ְפ ִׁשי...
ּבוֹ ֶח ֶרת ַה ָּׁשָנה ְל ֵה ָא ֵחז ַּב ִּס ּפּו ִרים ַה ְּמ ַר ְּג ִׁשים ְוׁשּוב אוֹתוֹ ִנ ּגּון...
ֶׁש ָּׁש ַמ ְענּו ָע ֶלי ָך, ַּבָּי ִמים ֶׁש ֵּבין יוֹם ַה ִּז ָּכרוֹן
ִל ְז ּכֹר ֶאת ַה ּטוֹב ֶׁש ִה ְׁש ַּפ ְע ָּת ַּב ֶּׁש ֶקט ָה ָא ְפָי ִני ַלּיוֹם ֶׁש ּבוֹ נוַֹל ְד ָּת...
ְל ָך, ִז ְכרוֹנוֹת ֶׁש ְּמ ִצי ִפים ֶאת ַה ַּג ְע ּגּו ַע,
ִל ְז ּכֹר ֶׁש ָּנַג ְע ָּת ָּב ֲאָנ ִׁשים ִז ָּכרוֹן צוֵֹרב,
ֶׁש ִה ְׁש ַּפ ְע ָּת טוֹב ְּב ַחֶּיי ָך ַה ְּק ָצ ִרים.
ַעל ָׁש ִנים ֶׁש ַא ָּתה לֹא ָּכאן ַל ְח ּגֹג ֶאת יוֹם ֻה ַּל ְד ְּת ָך
ִה ְׁש ַא ְר ָּת ֶמ ֶסר, ַעל ָׁש ִנים ֶׁש ֲאַנ ְחנּו ַחִּיים ִּב ְל ָע ֶדי ָך
ְואוֹ ְת ָך ְּבַג ְע ּגּו ַע זוֹ ְכ ִרים ְוסוֹ ְפ ִרים ְל ָך ְׁשנוֹת ַחִּיים,
ְוכוֲֹא ִבים ֶׁש ַא ָּתה ֶנ ֱע ָדר. ְל ָך ַמ ָּתןֶ ,ע ֶלם ֲחמּודוֹת
ְּב ָכל ָה ְרָג ִעים ֶׁש ֲאַנ ְחנּו חוִֹוים, ֶׁש ִּנ ְׁש ַא ְר ָּת ֵּבן 21
ְו ַה ַּמ ְנ ִּגיָנה ַה ּזֹאת ַמ ְמ ִׁשי ָכה ְל ִה ְתַנ ֵּגן ְולֹא ָז ִכי ָת ִל ְחיוֹת...
ִעם ֵמי ָתר ָח ֵסר... ִל ְפֵני ָׁ 6ש ִניםְּ ,ביוֹם ֻה ַּל ְד ֵּת ְך
ּו ְב ִת ְזמּון ְמ ַצ ְמ ֵרר, ָסַג ְר ָּת ִּב ְב ִסיס ִּכ ּסּו ִפים
ַחִּיים ֲח ָד ִׁשים ֵה ִגיחּו ָלעוָֹלם,
ֵּבן נוַֹלד ְל ֵחן ְואוֹ ְר ַּגד... ְו ִה ַּג ְענּו ֵא ֶלי ָך ְל ָב ֵר ְך ּו ְל ַח ֵּבק
ַוִי ָּק ֵרא ְׁשמוֹ " ָּד ִנֵּיאל ַמ ָּתן" ִנ ְפ ַּג ְׁשנּו ְּב ִפ ַּנת ַה ַחָּי ִלים,
ֵה ֵבאנּו אֹ ֶכל ּו ִפ ּנּו ִקים
ַה ִאם ַא ָּתהׁשוֹ ֵמ ַע??
ַמ ִּביט ָּבנּו ִמ ְּל ַמ ְע ָלה ַא ָּתה ָהִיי ָת ָעסּוק ַּב ַּת ְפ ִקיד
ְמ ַח ֵּבר ִח ּבּו ִרים ְוׁשוֹ ֵמר... ְו ָהִיי ָת ָׁש ֵקט ְּכ ֶה ְר ֵּג ְל ָך
ַו ֲאַנ ְחנּו נוֹ ַת ְרנּו ָּכאן,
ְל ִה ְת ַּג ְע ֵּג ַע ּו ְל ַה ְמ ִׁשי ְך ִל ְז ּכֹר ּו ְל ַס ֵּפר... ְו ֶאת ַה ִּמ ְכ ָּתב ֶׁש ָּכ ַת ְב ִּתי ִק ַּב ְל ָּת ְּב ִשׂ ְמ ָחה
ִמ ְת ַּג ְע ַּג ַעת ֵא ֶלי ָך ֵּבן. ְּכמוֹ ָּת ִמיד ֶנ ֱא ַח ְז ָּת ַּב ִּמ ִּלים ֶׁש ָּכ ַת ְב ִּתי ְל ָך
ְּב ֶׁש ֶקט...
ְו ַה ֶּׁש ֶקט ִה ְת ַע ֵּצם...
ִנ ְק ַּבע מוֹ ְת ָך
שושי כהן 31
אמא של מתן ז"ל
מתן בסקינד
נפל ביום י"ז בניסן תשס"ז
05.04.2007
בכאב וביגון
בימים כואבים ואפלים של מגיפה ומוות ,שמכה בלי רחמים בעולם ,כולנו
סגורים בבתים ומסתכלים על התקרה במבט מופנם.
מסתכלים אנו ,המשפחות שאיבדנו את היקרים לנו מכל ,מפנימים שגם
השנה לא נוכל להתייחד עם היקרים לנו.
אומנם ,כשנמצאים אנו בבתים ונוברים בזיכרונות העמוקים ,נקרעים אנו מאמת או משקר ,מדמיינים את
הצל של אהוב ליבנו כאילו מהלך הוא איתנו.
אז אנו מפנימים :או שהשתגענו או שהכאב כה עמוק והפצע נפתח לו מחדש ,כאב שאדם אחר לא יבין,
כאב שאדם לא מפנים ,כאב שמרחיק מאיתנו אנשים.
העולם ממשיך בשלו משנה לשנה ,מחודש לחודש ,עשור ,יובל ,מאה ,מילניום ,ואם עצמות יקירנו כבר
ייעלמו מה שיישאר זה הסיפורים ,סיפורי חייהם של אחינו ,האבות.
אומנם ,כשמתקרבים לאירועי יום הזיכרון שנת ,2021בצל המגיפה הארורה ,בשנה שאפילו בעצרות
הזיכרון השונות לא יכולנו להתייחד יחדיו ,למדנו להתאחד יחדיו יותר -הגרעינים של המשפחות ,לדבוק
בביחד,לשמור אלה על אלה ,למדנו לדבר יותר ולהקשיב לרגשות ולא לתת לכאב וליגון לזרוק אותנו
לאבדון.
באשר אליי ,השנה וחצי הזאת זרקה אותי כמו מטוטלת ,אני מתכנס יותר לתוך תוכי ,כותב את אשר על
ליבי ,כותב כל תיעוד ,אוסף כל תיעוד ,נותן לעצמי להפוך לארכיון מהלך ששורף את ליבי.
באמנות שעסקתי בה עד השנה שעברה ,עסקתי בנושא השכול בתערוכה שנקראת "כסא פלסטיק לבן".
הצגתי שם עם עוד שתי אמניות ,שגם אותן השכול תפס בגיל כזה או אחר.
ואתם שותפיי היקרים לכאב הזה מבינים ,לא רק שעלינו להתאחד ,עלינו לדבר ,לספר את אשר עובר
עלינו ,בייחוד האחים והאחיות השכולים.
יהי זכר יקירנו ברוך לעולמי עולמים.
אלון בסקינד
אח של מתן ז"ל
32
דוד אסולין דוד אסולין ז"ל
נפל ביום ט"ו באלול תשכ"ח
08.09.1968
אני ,רנ"ג דוד אסולין ,אחיין של טוראי דוד אסולין ז"ל ,אחיו של אבי יוסף
וקרוי על שמו.
בט"ו באלול תשכ"ח 8.9.1968 ,נהרג דוד מפגיעה ישירה של פגז אויב,
בהיותו טען קשר בפעילות מבצעית בגשר פירדאן .דוד הובא למנוחת
עולמים בבית העלמין הצבאי בנהריה.
דוד התגייס לצה"ל בשנת 1967בהיותו בן 17שנים והוצב בחיל השריון.
בשירותו הצבאי הוכיח את עצמו כחייל ממושמע ,בעל יוזמה ותושייה רבה .הוא פעל ברמה מקצועית
גבוהה וביצע את המוטל עליו בצורה הטובה ביותר.
דוד אהב מאוד את הצבא ושאף להתקדם בסולם הדרגות ,אך לבסוף לא זכה לכך.
מפקד יחידתו כתב במכתב תנחומים למשפחה כי דוד התבלט בהכרתו האישית בייעודו של צה"ל לאחר
מלחמת ששת הימים ,לא התלונן ולא ביקש דבר ,למרות בעיותיו .תמיד היה פותר אותן בעצמו .דוד היה
אהוב מאוד על חבריו ותמיד הצטיין בעבודת הצוות ובעזרה לחבריו .וכך סיים את מכתבו" :רצוני שתדעו
כי בנכם לא נפל לשווא כי אם על הגנת המולדת -נכס שהוא יקר לכל עם ישראל".
בנימה אישית ,דוד דודי היקר ,לצערי לא הייתה לי הזכות להכירך .גאה אני להמשיך את שאיפותיך
וחלומותיך שלא זכית להגשים ולשרת בצבא הגנה לישראל .מבטיח אני לך ולכל הנופלים שאני וחבריי
לנשק נמשיך להגן על מדינת ישראל כפי שאתם הגנתם בחירוף נפשכם ,ומותכם לא היה לשווא.
אסיים בשיר שדודי אשר יבד"ל ,אחיו של דוד ז"ל ,כתב:
אוֹ ְת ָך ָאח ָי ָקר ְלעוָֹלם לֹא ִנ ְׁש ַּכח, " ְנ ַב ֵּקׁש ִמ ְּמ ָך ֱאלֹ ִקים ָי ָקר
ַא ָּתה ְּב ִל ֵּבנּו ְלעוֹ ְל ֵמי ַעד. ָא ָּנא ְׁשמֹר ַעל ֲא ִחי ַה ָּצ ִעיר ָּדִוד ְו ֵתן לוֹ ְמנּו ָחה.
נֹא ַהב אוֹ ְת ָך ְּב ִל ֵּבנּו ֲא ִחי ַה ָּצ ִעירְ ,ונֹא ַהב ָּת ִמיד. ַמ ִּגי ַע לוֹ ָלנּו ַח ְּב ַכ ְנ ֵפי ְמרוֹ ִמים.
ִּכי ַא ָּתה ְּב ִל ֵּבנּו ְל ַעד ּו ְלעוֹ ְל ֵמי עוָֹל ִמים. ֵּתן לוֹ ְמאוֹר ֵעיַנִים ֱאלֹ ִקים,
ֲא ִחי ַה ָּצ ִעירְׁ ,שמֹר ָע ֵלינּו ִמ ָּכל ִמ ְׁש ָמר,
ִּכי ֶזה ַה ְּמ ַעט ֶׁש ּנוֹ ָתר". ֶׁשּיּו ַכל ְל ַה ִּביט ּבי ִמ ֵּבין ָה ֲעָנ ִנים.
דוד אסולין
אחיין של דוד אסולין ז"ל
33
דנה זמורסקי
נפלה ביום י"ב בניסן תשס"ד
03.04.2004
דנה יקרה שלי
תשגיחי על "עמיתוש"" ,הנשמה המתוקה שלי" אני יושבת אצלך ,בחדר הסגול
כמו שהיית קוראת לו ,ותהיי איתו כל הזמן והמקסים שלך שכל כך אהבת,
כדי שהוא לא ישכח אותך. ומרגישה אותך כל כך קרובה ,כל כך אמיתית
תמיד תדעי שאנחנו אוהבים אותך כמו כל כך חמה ואוהבת ,אבל לגעת בך ,לחבק אותך
שאי אפשר לתאר ,לא במילים ולא במעשים,
והחיוך המקסים שלך ילווה אותנו תמיד אני לא יכולה.
באשר נהיה. זה מאוד כואב לי ועצוב לי שאני לא יכולה
חכי לנו, לקבל ממך את החיבוק המלא והחזק שלך.
חבקי אותנו בתוך תוכי אני יודעת שאת מחבקת אותי
ותמשיכי לאהוב אותנו ואת כל המשפחה כל הזמן ,ושאת צוחקת
כמו שרק את יודעת לאהוב. עימנו ומלווה אותנו בימים הקשים שאנחנו עוברים.
הסתכלי סביב על כל אוהבייך ותהיי גאה אני משתדלת לחשוב חיובית בשבילך ,כי אני יודעת
על 19שנותייך המלאות ,הגדושות והאהובות. שכך היית רוצה ,ויחד עם זאת
"לנצח אחותי ,אזכור אותך תמיד הדמעות לא מפסיקות לרדת עם המחשבה
וניפגש בסוף את יודעת".
שלא אוכל לחבק אותך יותר לעולם.
אוהבת אותך תמיד תלכי עימי לכל מקום ,כל מה שאעשה
בחיי את תהיי איתי וחלק ממני לעולם.
שירה זמורסקי
אחות של דנה
34
נסים חודיפי החוסר הממלא
נפל ביום י"ד באב תשל"ו ָׁש ִנים ֶׁשל ֵאין ֶׁ -ש ְּב ִגינוֹ ֵיׁש ַה ְר ֵּבה
ַה ְר ֵּבה ַּג ְע ּגּו ִעיםְ ,ו ַה ְר ֵּבה ָרצוֹן ִל ְחיוֹת ּו ְל ַח ֵּבק
10.08.1976
ְלשׂוֹ ֵח ַח ְו ִל ְראוֹתוֹ ִעם ִמי ֶׁש ְּכ ָבר ֵאיֶנ ּנּו.
ָׁש ִנים ֶׁשל חֹ ֶסר ֶׁ -ש ָּבא ִּב ְג ַלל ָה ָא ְב ָדןְ ,ולֹא ָא ְב ַדן ַה ַּד ַעת,
ֲא ָבל ֶזה חֹ ֶסרֶׁ ,ש ּגוֵֹרם ְל ַה ְר ֵּבה ַּד ַעתַּ ,ד ַעת ַו ֲח ִׁשי ָבה,
ַעל ָמה ֶׁש ָהָיה ָיכוֹל ִל ְהיוֹת ַהּיוֹם ,יוֹ ֵתר ָמ ֵלא ְויוֹ ֵתר ַחיְ ,ללֹא ַהחֹ ֶסר.
ְו ִלי ְּבאֹ ֶפן ִאי ִׁשי ָׁש ִנים ֶׁשל ַּד ִּפים ֵרי ִקים ֵמאוֹ ִתּיוֹתַ ,א ְך ְמ ֵל ִאים ְּב ֶד ַמע.
ָח ֵסר ָאחָ ,ח ֵבר ָקרוֹב ַּד ִּפים ַה ְּמ ַב ְּט ִאים טוֹנוֹת ֶׁשל ַּג ְע ּגּו ַע ְו ַא ֲה ָבה,
ְל ֵע ָצה ְו ִל ְתבּוָנה ְל ִמי ֶׁשָּיכֹל ַרק ְל ַק ֵּבל ּו ְל ַק ֵּבלְ ,ו ַה ּכֹל ִּב ְׁש ִתי ָקה,
ְל ָח ְכ ָמה ּו ְלתוַֹרת ַה ַחִּיים ִמ ִּב ְל ִּתי ַהְּיכֶֹלת לוֹ ַמר ְל ָךַ ,אף לֹא ִמ ָּלה ַא ַחת ֶׁשל ּתוֹ ָדה.
ְל ַה ְנ ָהָגה ּו ְל ֶט ְכנוֹלוְֹגָיה ָח ֵסר ַא ָּתהַ ,ו ֲח ֵס ָרה ַא ְּת
ְל ִחּיּו ְך ּו ְל ִשׂ ְמ ָחה ַא ָּתה ִאיׁש ַה ָּצ ָבא ַה ּלוֹ ֵחם ְו ַא ְּת ַע ְל ַמת ַה ֵחןִּ ,ב ְצ ָבא ַה ָּמֵגן.
ְלׁשוֹ ְבבּות ְו ַל ֻּד ְג ָמה ַה ְּמ ֻע ָּלהְּ ,ב ִכ ּבּוד הוֹ ִרים חֹ ֶסרֶׁ ,ש ֵה ִביא ִא ּתוֹ ַה ְר ֵּבה ִּג ּבּוׁש
ְל ֵס ֶמל ּו ְלֻד ְג ָמהַּ ,ב ֲח ֵברוּת ְו ֵרעּות ַנ ְפ ִׁשית ֶׁש ֵה ִביא ֵיׁשֶׁ ,של ִק ְר ַבת לוֲֹח ִמים ֲא ָחיוֹת ְו ַא ִחים
ְּב ֶע ְז ָרה ַל ּזּו ָלת ְּב ָכל ְמ ִחיר ֵיׁש ֶׁשל הוֹ ִריםִ ,עם ְּכ ֵאב ָעמֹקְ ,ו ִד ּבּו ִרים ַעל ַה ְר ֵּבה ָיגוֹן.
ַּגם ִאם ָצ ִרי ְך ַל ֲחצוֹת ֶאת ַה ִּקיר ֵיׁשֶׁ ,של ַח ְב ֵרי ֶצֶות ֵמ ַה ַּטֶּי ֶסתֶׁ ,ש ֻּג ְּבׁשּו ְל ִמ ְׁש ָּפ ָחה ְמ ֻא ֶח ֶדת
ֻּד ְג ָמה ִאי ִׁשית ְּב ִל ּמּו ִדים ֻמ ְצ ָל ִחים ָאז ֵיׁש ָּכל ָּכ ְך ַה ְר ֵּבה ֵיׁשֵ ,מ ֲאחוֵֹרי ַה ּכֹל ָּכ ְך ַה ְר ֵּבה ֵאין.
ְוַגם ָּכאן ֶע ְז ָרה ָל ֲא ֵח ִרים ֶׁש ַּב ַּת ְל ִמי ִדים
ָח ֵסר ָלנּו ָה ָאחַ ,ה ֵּבןַ ,ה ּדוֹד ְו ָה ַא ְחָין
ֻּד ְג ָמה ִאי ִׁשית ֶׁשל ַא ֲחַות ַא ִחים ּו ְל ֶצֶות ַה ֲח ֵב ִרים. ֲח ֵס ִרים ָלנּו ַה ְּמכוָֹנ ִאים ְו ַה ֶּט ְכָנ ִאיםַ ,ה ֲחמ ִׁשים ְו ַה ַּטָּי ִסים
ֲא ֶׁשר ַעל ֵּכןַּ ,ת ְפ ִקי ֵדנּו ַרב הּוא ֲח ֵס ִרים ָלנּו ַה ְּפ ִקי ִדים ְו ַה ְּמ ַפ ְּק ִדים
ְל ַמ ֵּלא ֶאת ֶה ָח ֵסרִ ,מ ִּׁש ּקּוף ְּדמּו ָתם ֶׁשל ֵא ֶּלה ֶׁש ֵאיָנם. ֲח ֵס ִרים ָלנּוַ ,א ְנ ֵׁשי ַה ֶּט ְכנוֹלוְֹגָיה ָה ֲע ִתי ָד ִנית
ֶׁשִי ְפ ְּתחוּ ִוי ַפ ְּתחוּ ,נוֹ ְשׂ ִאים ִמ ְּב ֵרא ִׁשית ְו ַעד ַה ַּת ְכ ִלית
ִז ְכ ָרםָּ ,ברּו ְך ִי ְהֶיה ְו ָל ַעד ִי ְתנוֹ ֵסס
ַעד ּבוֹא ּגוֹ ֵאלֲ ,א ֶׁשר ִי ָּשׂא ֶאת ֶּדֶגל ַה ֵּנסִ ,מ ְּב ִלי ְל ִה ְת ּבוֹ ֵׁשׁש. ֲח ֵס ִרים ָלנּו ָה ַא ִחים ַּב ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ְו ַל ֶּנ ֶׁשק.
שאול חורפי
אח של ניסים ז"ל
35
רותם אגבר
נפל ביום ל' בשבט תשנ"ט
15.02.1999
היי רותם שלי
יוֹם ַה ִּכ ּפּו ִרים ָח ַלף ָע ַבר לוֹ
ַה ִאם ַא ָּתה יוֹ ֵד ַע ִּכי ִאי ֶא ְפ ָׁשר ִל ְמ ּדֹד ַּג ְע ּגּו ַע?
ִאי ֶא ְפ ָׁשר ִל ְמנוֹת ֶאת ְּפ ִעימוֹת ַה ֵּלב ֶּב ָחֶזה,
( ִל ְפ ָע ִמים ֲח ֵס ָרה ִלי ְּפ ִעי ָמה).
ַא ָּתה ְּב ִני צוֵֹלל ָעמֹק ָעמֹק ְלתוֹ ִכי,
ִנ ְד ָּבק ֶא ְצ ִלי ְּבכֹל ּדֹ ֶפן ֶא ְפ ָׁש ִרית
ֶא ְפ ָׁשר ְל ַס ֵּפר ְל ָך ַעל ַּג ְע ּגּו ַעָ ,א ְב ָדן ּו ְב ִדידּות?
ַרק ִאם ַא ָּתה רוֹ ֶצה ִל ְׁשמֹ ַע?
ֲא ִני אוֹ ֵמר
ְו ַא ָּתה יוֹ ֵד ַע
ְואּו ַלי ַּגםׁשוֹ ֵמ ַע
ְואּו ַלי ְואּו ַלי...
ֵא ָרַגע ְמ ַעטֶ ,א ַּקח ְנ ִׁשי ָמה ֲע ֻמ ָּקה ִּכי ְּבַו ָּדאּות ִמ ְת ַּג ְע ֵּג ַע.
ַא ָּתה יוֹ ֵד ַע ֶׁש ּלֹא ֶא ְׁש ַמע ֶאת ְּתגּו ָב ְת ָך
ַא ְך ֵיׁש ִלי ַה ְר ֵּבה ִּת ְקָוה
ִל ְראוֹת אוֹ ְת ָך
ְו ִל ְהיוֹת ִע ְּמ ָך ְלעוָֹלם.
שמואל אגבר
אבא של רותם ז"ל
36
דוד (דדי) כהנא
נפל ביום כ"א באדר א' תשנ"ז
28.02.1997
ֱהֵיה ְמ ֻא ָּׁשרַ ,י ְל ִּדי ֶׁש ִּלי, הילד הזה הוא שלי
ַה ְמ ֵׁש ְך ָנא ִמ ָּׁשם,
ַהֶּי ֶלד ַה ֶּזה הּוא ֶׁש ִּלי
ַצ ֵּלם ָּכל ֶּפ ַרח ְו ָכל ֵעץ. ְּכחֹל ֵעיַנִים ְו ִחּיּו ְך ְמ ַר ֵּצד ְּבָזִוית ַה ֶּפה
ַה ִאם ַה ְּׁש ִקיעוֹת ִמ ְּל ַמ ְע ָלה ַמ ְר ִׁשימוֹת?
ֵהי ָכן ֶזה ָה ַל ְכ ָּת ּו ְל ָאן ָּפ ִני ָת?
ַה ְּז ִרי ָחהֲ ,אהּו ִביֶׁ ,ש ּכֹה ָא ַה ְב ָּת, ַה ָּׁשלוֹם ְל ָךֲ ,אהּו ִבי?
ַהעוֹד ַמ ֲע ָלה ִהיא ִחּיּו ְך ַעל ִשׂ ְפתוֹ ֶתי ָך? ִאם ַּבּיוֹם אוֹ ַּב ַּלִיל,
ִאם ַּבחֹם אוֹ ַּב ּקֹר,
ֱהֵיה ְמ ֻא ָּׁשרַ ,י ְל ִּדי ֶׁש ִּלי, ִא ָּתנּו ַא ָּתה ְּב ָכל ֵעת
ִּב ְמקוֹם ִמ ְׁש ָּכ ְנ ָך ַה ּנוֹ ְכ ִחי.
ְו ַרק ְּב ַב ָּק ָׁשהְׁ ,שמֹר ָׁשם ַעל ַע ְצ ְמ ָך
ְו ִאם ֶא ְפ ָׁשר ָאז ַּגם ַעל ָּכל ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה.
שפרה הולנדר -כהנא
אמא של דוד (דדי) כהנא ז"ל
37
איתי מזרחי
נפל ביום י"ג באדר א' תשס"ג
15.02.2003
זיכרון והשתקפות בקו החומר
אם ניתן לאצבע לנוע בקו חופשי ובטוח,
נקבל את הדמויות המרשימות וחלקן כשעשוע.
ואם נשקף את הדמויות בחמר הרך והמוצק,
נקבל את השתקפותן ,כך ברצינות ובמשחק,
ובאצבע נוגעת.
אצבע ועין המורה בזיכרון היוצר את הדמויות והרישומים,
המשתקפים ברגשנות וברגישות למצייר האהוב.
איתי צייר בילדותו ובבגרותו באהבה רבה לרישום ,והצליח בחוש ההומור שלו וגם ברצינותו ליצור ציורים
מרשימים.
החלטתי לשמר את ציוריו בחומר נוסף ,שהוא החמר ,ולשקף את הרישומים בעבודות.
איתי היה איש משפחה שאהב את משפחתו וחבריו.
בשרותו הצבאי בשריון ,בפעולה מבצעית בצפון רצועת עזה ,עלה הטנק על מטען וכולם נהרגו.
ציוריו של איתי הם חלק מהזיכרונות ,וזיכרון חשוב לכולנו.
רינה מזרחי
אמא של איתי ז"ל
38
התמונות המוצגות משלבות עבודות בחימר של האם בציוריו של בנה איתי ז"ל.
הינן חלק מזיכרונות המועברים אלינו בחימר ובציור.
39
רונן ישראלי
נפל ביום ט' בכסלו תשנ"א
26.11.1990
ִאם ָּּתבוֹא ָהַל ְכ ָּּת ְל ָפַני
ְּב ֶרֶגל ְי ֵח ָפה ְּת ַט ֵּפס ֶאל ְּבאוֹתוֹ ִטּיּול ַּב ַּכ ְר ֶמל ָה ַל ְכ ָּת ְל ָפַני
ַח ְד ְר ָך ָא ְז ִנּיוֹתִ ,מ ְׁש ְק ֵפי ֶׁש ֶמׁשֻ ,ח ְל ַצת ִטיֶׁ -ש ְרט
ִּת ְכ ַרע ֶאל ַה ֻּׁש ְל ָחן - ְל ָבָנה ִעם ַּת ְד ִּפיס ְניּו-יוֹ ְרק,
ִמ ְׁש ֶק ֶפת ָשֶׂדה ַה ַּת ְר ִמיל ַעל ֶׁש ֶכם ְשׂמֹאל ְו ַה ָּׁשעוֹן ִעם ֶסֶגר ָהעוֹר
ַּתג ְקֻצ ָּנה
ָּתֵוי ְנ ִגיָנה ֶׁש ֶאת ְשׂ ִרי ָדיו ָמ ְצאּו ַא ֶחי ָך ְלַיד ַה ַּת ְמרּור.
ַר ְדיוֵֹ -טי ּפ ָּכל ָּכ ְך ְּברּו ָרה ַה ְּתמּוָנה
יוֹ ָמן
רֹא ְׁש ָך ְּב ֶק ֶׁשב ֻמ ֶּטה ָק ִדי ָמה
ִמ ְׁשָו ָאה לֹא ְּפתּו ָרה ְו ַה ּנוֹף ַהָּירֹק ְמ ַע ֵּטר אוֹ ְת ָך.
ְו ַה ֵּס ֶפר ָה ַא ֲחרוֹן
ְּב ַת ְר ִמי ְל ָך - ָה ַל ְכ ָּת ְל ָפַני -
ֵאיך ֶא ְפ ָׁשר ֶׁש ָה ַל ְכ ָּת ְל ָפַני.
" ֵמ ָאה ָׁש ִנים ֶׁשל ְּב ִדידּות"
אילנה אבן טוב-ישראלי
אמא של רונן ישראלי ז"ל
40
שי-אבשלום ארבלי
נפל ביום ז בכסלו תשנ"ב
14.11.1991
זיכרון בצל וירוס הקורונה
ְו ֵאין ְּב ִנ ְמ ָצא ַמ ֵּס ַכת ַאףֶּ -פה ְצ ִפי ָרה.
ֶׁש ְּבכוֹ ָח ּה ְל ַה ְס ִּתיר אוֹ ְל ַר ֵּפא. ָּפ ְר ָצה ֶאת ַה ַּׁש ְלָוה,
ָׁש ְב ָרה מוֹ ְסרוֹת ַה ֶּסֶגר,
ְל ַר ֵּפא, ִה ִּתי ָרה ַח ְרֻצ ּבוֹת ֵלב,
ְּכ ִמי ָהה ְו ֶח ֶסרְ ,סֶנה ּבוֹ ֵער, עוֹ ְר ָרה ַּד ַּקת ּדּו ִמָּיה.
ַהּיוֹ ֵקד ִז ָּכרוֹן ְּב ַׁש ְל ֶה ֶבת ֵנר.
ּדּו ִמָּיה,
ֶׁש ַּל ֶה ֶבת ֵנר, ֶׁש ָּפ ְת ָחה ֵמ ָח ָדׁש ֶּד ֶלת ַל ְנ ִקי ָׁשה,
ֶׁשחוֶֹר ֶכת ַל ִּז ָּכרוֹן ִמ ְס ֶּג ֶרת. ַּד ְר ָּכ ּה ִנ ְכ ְנ ָסהַ ,מ ְכ ִאי ָבה ,הוֹ ָד ָעה.
ְו ֵאיֶנ ָּנה ִמ ְּס ִגי ָרה הוֹ ָד ָעה,
ֶׁש ַעל ִר ְגׁשוֹ ַתי ֶׁש ִּט ְל ְט ָלה ֶאת ַה ּתוֹ ָד ָעה.
ֶס ֶגר
ִנ ְכ ָּפה. ְולֹא ָהָיה ָאז ְנ ִגיף
ֶׁשְּי ַא ְפ ֵׁשר ֶאת ֵּבי ִתי ְל ָה ִגיף.
ּו ֵמ ָאז
ֵמ ַה ְּתמּוָנה ֶא ָליֵ ,עיֶני ָך ִנ ְׁש ָקפוֹת,
ְּב ֵלב ַה ַּג ְע ּגּו ַע ִנ ְנ ָעצוֹת.
יעל ארבלי
אמא של שי ז"ל
41
משה (מוישל'ה) מיליקובסקי אי שם
נפל ביום י"ב בתמוז תש"ח
19.07.1948
המכתב נכתב ופורסם בתאריך 26.6.1948ב"גוילי אש".
תיאור תחושותיו של משה מיליקובסקי כשאולץ לזהות את גופת חברו
לקרב .כעבור 24ימים ,נפל בקרב על תרשיחא .גופתו נותרה בשטח בעת
הנסיגה .גם אחרי 72שנים ,ועל אף היותי ילדונת קטנה באותם הימים,
הזמן אינו מרפא את הכאב ובלתי ניתן למחוק את העצב.
תמר נתיב
אחות של מיליקובסקי משה ז"ל
42
שורשי העץ הם כשורשי הנופלים שלנו,
מוטמעים עמוק באדמת ישראל
צולם ע"י אחותו תמי נתיב במקווה ישראל בו למד משה מיליקובסקי ז"ל.
43
יחיאל (אמסה) אמסלם חיית האדם
נפל ביום כ"ו באייר תשכ"ז
05.06.1967
ֵּכי ַצד ָה ַפ ְכנּו ָּפֶני ָך ַא ִּכיר ִּכ ְר ִאי ַה ֶח ֶרב, ַמ ְר ִטיט ַמ ְס ִעיר ַה ַּז ַעם
ַחּיוֹת ְמ ַה ְּלכוֹת ַעל ְׁש ַּתִיים. ְּכהוֹ ִתי ָרה אוֹ ָתם ְׁשחּו ִטים. קוֹל ִמ ְל ָח ָמה ְּב ַר ַעם
ֶא ְר ֶא ָך ֶּד ֶר ְך ַמ ּשּׂואוֹת ַה ְּק ָרב, ָּג ַבר ַה ָּדם ַעל ָה ָא ָדם,
ֲהֶנ ְח ַּדל ֲאַנ ְחנּו ְּגדּו ַע רֹאׁשׁ,שוֹ ֵתת ָּדם ַרב. ָח ָלל ָנ ַפל ָנ ָדם
ִל ְגמֹל ַּת ַחת ָר ָעהְ ,ר ַע ָתִיים? ְּדמּו ְת ָךֶׁ ,ש ֶקף ְל ַת ְע ּתּו ֵעי ָׁש ָרב. ָז ַעק ָה ָעם ַל ָּדם.
ָו ֶא ְחלוֹם ֲחלוֹם ַה ַּפ ַעם, ָה ִע ּווּת אוֹ ִתי ָּג ֵרף ֵרי ַח ַה ָּדם ֵרי ַח ַה ֶּט ֶרף,
ַמ ְר ִטיט ַמ ְס ִעיר ַה ַּט ַעם ֶׁש ָּד ְמ ָך ְל ִפי ְי ָע ֵרב. ַחָּיה טוֶֹר ֶפת ָה ָעם,
ָמה ּתֹ ַאר ַא ְׁשֶוה ְל ָך אוֵֹיב,
ָּכל ַה ָּׁשלוֹם ְּבנֹ ַעם ַה ָּנכוֹן ֶׁש ִּשְׂנ ָא ְת ָך ִלי ַר ָּבה ִּכ ְפ ַלִיים לֹא ִי ְשׂ ַּבע ֶה ֶרג ְו ֶשֶׂרף
ָּג ַבר ָה ָא ָדם ַעל ַה ָּדם ֵמ ֵאי ַבת ָנ ָחׁש ְל ַמ ְר ֵּבה ַר ְג ַלִים ְוִי ְמ ָצא ַאף ָלֶזה ַט ַעם.
ַה ֵּמ ִפיק ִריר נוֹ ֵטף,
ַוַּי ֲהפֹ ְך ֵלב ָה ָעם ֶא ֶרס ְל ַכ ּלוֹת ִלי אוֹ ֵהב. ָׁשלוֹם ִי ְׁש ְל ֵחנּו ָה ָעם,
ֵמ ַחַּית ֶט ֶרף ְל ָא ָדם. ֶאת ָּבָניו ִמ ֶּק ֶרב,
ֱאמֹר ְּב ֵכנּות אוֵֹיב:
ִמי ַא ַחר ִמי רוֹ ֵדף? ָל ֵשׂאת ִּב ְׁשמוֹ ַה ֶח ֶרב
ִמי ְל ַדם ִמיׁשוֹ ֵאף ְו ַל ְחזֹר ִעם ֶע ֶרב
אוֹ ֵהב ַא ַחר אוֵֹיב?
ִּג ּבוֹ ִרים ,רוֹ ְצ ִחים ִמ ַּט ַעם
זֹאת ֵא ַדע ֶאל ָנכוֹן ְמַנ ְּצ ִחים ְּבזוֹ ַה ַּפ ַעם.
ְּב ָׁש ָעה ֶׁש ִאיׁש ֶאת ִאיׁש ְנַג ֵּדף
ְּב ִהלוּ ַלת ַה ִּנ ָּצחוֹן,
ַאף לֹא ִאיׁש ִי ְז ֶּכה ְּב ִנ ָּצחוֹן. ְּב ִשׂ ְמ ַחת ָה ָעם ַעל ַה ָּדם,
ֵרי ַח ַה ָּדם ִמ ְּׁשֵנינּו ְי ֵהא נוֹ ֵדף
ְורּו ַח ָה ָא ָדם ִמ ִּק ְר ֵּבנּו ִּת ְתַנ ֵּדף. ִנ ְׁש ַּכח ַה ָּנכוֹן:
" ַּגם אוֵֹיב ְּכאוֹ ֵהבָ -א ָדם"
ָמה ְּדמּות ְל ָך אוֵֹיב?
ָּפֶני ָך נוָֹר ִאים ְמ ֻעָּו ִתים.
ְל ַדםׁשוֹ ֵאף ַא ָּתה ְו ַל ֶּט ֶרף,
ָּכ ְך ֶנ ֱא ַמר ִלי ַה ְׁש ֵּכם ָו ֶע ֶרב.
נכתב ע"י החלל לפני נפילתו
44
יהונתן רוזנמן אורנן
נפל ביום י"ד בתשרי תשל"ד
10.10.1973 יגון ונר תמיד
ִנ ְׁש ַמט ּכוֹ ִחי ֵמ ַעל,
ֱא ֵלי ַּד ְר ֵכי ָע ָפר,
ִח ַּפ ְשׂ ִּתי ֶּד ֶר ְך
ֶאל ָנ ִתיב ְּכ ִלי ִלי,
ְּבאוֹר ַה ְּל ָבָנה ִּפ ַּל ְס ִּתי
ֶאת ַּד ְר ִּכי ֶׁש ִּלי.
ֵריחוֹת נוֹ ְט ִפים ָׁש ַק ְע ִּתי ַּב ֲחלוֹם
ִמ ַּכ ְנ ֵפי ָהרּו ַח ִמ ְז ָר ָחה, ְּב ֵרי ַח ְקטֶֹרת ְלבוָֹנה,
ֲא ַבק ְשֵׂר ָפה, מֹר ַּב ֲחלוֹ ִמי,
ּו ִמ ָּס ִביב הוֹ ָמה ְׁש ָמ ָמה, ְמהּול ָא ָבק ּו ְׁשאוֹן ֵה ִדים,
ֵרי ַח ֶׁשל ָק ִדים ָצ ִחי ַח אֹ ֶב ְך ְק ָרב ָנ ַׁש ְמ ִּתי,
ֵאׁש ַו ֲח ִרי ָכה. ַח ְׁש ִּתי ַּב ֲע ַׁשן אּו ִדים.
ְּב ֵלס ִמ ְד ָּבר ָזהֹב
ִּכ ְמ ַעט ָט ַב ְע ִּתי ְונוֹ ַת ְר ִּתי,
ַׁש ְב ִּתי ֶאל ַא ְר ִצי,
ֲאפּו ַפת ָע ָׁשן ָּת ִמיר,
ּבוֹ ֵער ָּב ּה ַצ ַער ַהָּיגוֹן,
ּדוֵֹלק ַה ֵּנר ָּת ִמיד.
ניצן רוזן
אח של יהונתן רוזנמן אורנן ז"ל
45
ברק-רפאל דגורקר לב
נפל ביום כ"ט בתמוז תשע"ד
27.07.2014
ַהּיוֹם ֵּבין ֶּב ִכי ְל ַמ ְח ָׁשבוֹת
ָע ִלי ִתי ְל ִק ְב ְר ָך ִה ְת ַּפ ַּל ְל ִּתי ּו ִב ַּק ְׁש ִּתי ִמ ְס ַּפר ַּב ָּקׁשוֹת,
ְּכ ֶׁש ֲא ִני חוֵֹזר ַה ַּבְי ָתה לוֹ ֵק ַח ֵעט ְורוֹ ֵׁשם ֶאת ָמה ֶׁש ָה ֶא ָחד רוֹ ֶצה ֶׁש ֶא ְכ ּתֹב
ְוֶזה ָמה ֶׁשָּי ָצא ֵ = 32 :לב
ֵלב ָּב ָרא ִלי ָה ֶא ָחד
ֻּכ ּלוֹ ִשׂ ְמ ָחה ְו ָצ ֲה ָלה.
ֵלב ָּב ָרא ִלי ָה ֶא ָחד,
ְנ ָׁש ָמה ְטהוָֹרה.
ְּב ִח ּבּוק ְּפ ִני ִמי
ָׁש ַלח ִלי ָּב ָרק
ַאל ִּת ְד ַאג זוֹ ַקְי ָטָנה.
"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"
ָּב ָרק ֶמ ֶל ְך ָהעוָֹלם ַה ְּדמּות ָר ְכָנה ְל ֶע ְב ְר ָך אוֹ ֵמ ָע ֶלי ָך
ִנ ְק ָרא ָל ֶא ָחד ְל ַה ְׁש ִלים ִעם ֻּכ ָּלם לוֹ ַק ַחת ֶאת ַה ֵּלב ָל ֶא ָחד.
קוֹל ֶׁש ֶבר ּו ְב ִכי
ָּב ָרק ֶמ ֶל ְך ָהעוָֹלם ְנ ִהי ַּת ְמרּו ִרים
ִחֵּיך ְּכ ֶׁש ִה ִּגי ַע ַל ְא ַחד ֲח ֵב ֶרי ָך ְמ ַב ִּכים אוֹ ְת ָך
" ְׁש ַמע ִי ְשָׂר ֵאל ה' ֱאלֹ ֵקינ ּו ה' ֶא ָחד"
משה דגורקר
אבא של ברק ז"ל
46
אריאל איובי
נפל ביום כ"ה באדר תש"ם
12.03.1980
לבכות עליו מרחוק
ּו ְבָי ִמים ֶׁשל ִז ָּכרוֹן ָק ְדרּו ָּפֶני ָה ְּכ ָבר ַא ְר ָּב ִעים ָׁשָנהְּ ,ב ָכל ִׁש ִּׁשי
ְּכ ֶׁש ָּס ְפ ָרה ֶאת ַה ְּׁש ִנּיוֹת ַעד ְלאוֹ ָת ּה ַה ְּצ ִפי ָרה. ִהיא עוֹ ָשׂה ֶאת אוֹ ָת ּה ֶּד ֶר ְך.
ָּכל ַמ ֶּס ֶכת ַחָּייו ָע ְב ָרה מּול ֵעיֶני ָה ְמ ַל ֶּט ֶפת ֶאת ָה ֶא ֶבן ּ -ו ְבקוֹל ֲח ִרי ִׁשי
ִּב ְׁש ֵּתי ַּד ּקוֹת ֶׁשל ְמ ִציאּות ֲאפָֹרה. ְמ ַס ֶּפ ֶרת לוֹ ַה ּכֹלּ ,תוֹ ְך ֶׁש ִהיא ּכוַֹר ַעת ֶּב ֶר ְך.
ּו ַמ ַּטח ַהְּי ִרּיוֹת ָּפ ַצע ֶאת ִל ָּב ּה ַעל ָה ַא ְחָין ֶׁש ַה ָּׁשבּו ַע ִה ִּני ַח ְּת ִפ ִּלין
ְּכמוֹ ָהָיה ֶזה ַּב ַּפ ַעם ָה ִראׁשוָֹנה, ְו ַעד ַּכ ָּמה אוֹתוֹ הּוא ַמ ְז ִּכיר,
ְו ַרק ֶה ָהמוֹן ָס ִביב נוֹ ֵתן ָל ּה ִס ָּבה ְו ַעל עוֹד ֶנ ְכ ָּדה ְו ַעל עוֹד ִנין
ְל ַה ְח ִזיק ַּב ִּת ְקָוה ְ -ל ַה ְמ ִׁשי ְך ֶאת ַה ַּמ ְנ ִּגיָנה. ֶׁשהּוא ְלעוָֹלם לֹא ַי ִּכיר.
ּו ְל ַא ַחר ַא ְר ָּב ִעים ָׁשָנה ּ -גוָֹרל ַא ְכָזר ְו ִס ְּפ ָרה לוֹ ִּב ְכ ֵאב ֶׁש ַא ָּבא ִנ ְפ ַטר
ְּכמוֹ ְמ ַב ֵּקׁש ֶאת ַה ִּז ָּכרוֹן ִל ְדחֹק, ְו ַע ְכ ָׁשו ֵהם ִי ָּפ ְגׁשּו ֵּבין ַמ ְל ָא ִכים,
ְוִי ְהֶיה ָל ּה ַה ַּפ ַעם ָּכל ָּכ ְך מּוָזר ַרק ֶׁשִּי ֵּתן ִסי ָמןֶ ,זה ֶּב ַטח ֻמ ָּתר
ִל ְב ּכוֹת ָע ָליו ֵמ ָרחוֹק.
ִח ּבּוק ִמ ְּל ַמ ְע ָלה ְל ָכל ָה ַא ִחים.
שמואל איובי
אח של אריאל ז"ל
47
גיל זכריה למעלה במרומים
נפל ביום ט"ו באלול תשע"ה
30.08.2015
ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה, ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה
עוֹד יוֹם ֻה ֶּל ֶדת ַמ ִּגי ַע ַה ַּפ ַעם ַה ְּכתֹ ֶבת
ְו ַא ָּתה לֹא ָּכאן. לֹא ָהְי ָתה ְרׁשּו ָמה ַעל ַה ִּקיר,
ַה ֶה ֶלם עוֹ ֶד ּנּו
ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה
ָׁש ִנים ָנגוֹזּו ְולֹא ִנ ְׁש ָאר עוֹד ָמה לוֹ ַמר.
ְו ַה ְּכ ֵאב לֹא ִנ ְג ַמר. ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה
עוֹנוֹת ִמ ְת ַח ְּלפוֹת
ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה ֶמֶזג ֲאִויר ִמ ְׁש ַּת ֶּנה
ֲאַנ ְחנּו ִמ ְת ַּב ְּג ִרים ְוֵיׁש ַה ְר ֵּבה ָמה ְל ַס ֵּפר.
ְו ַא ָּתה לֹא, ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה
ָלֶנ ַצח ִּת ָּׁש ֵאר ָצ ִעיר. ָי ִמים עוֹ ְב ִרים ַח ִּגים ָּב ִאים,
ָּכל ָׁשָנה ֶׁשעוֹ ֶב ֶרת ַה ִּז ְכרוֹנוֹת עוֹ ִלים
ּו ַפ ַער ַה ִּגי ִלים ָּג ֵדל ְו ַה ִּמ ְׁש ָאלוֹת -לֹא ֶנ ֱע ָלמוֹת.
ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה
ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה... ַא ָּתה ָׁש ם ְל ַמ ְע ָלה
ַה ֲחלוֹמ וֹת ָּב ִאי ם ְּכמוֹ ַ ה ִּׁשי ִרים
ְואוֹ ְת ָך ָׁשם ּפוֹ ְג ִׁשים
ְו ַא ָּתה אוֹ ֵמר ֶׁש ֶּזה "לֹא ָּפׁשּוט".
דני זכריה
אח של גיל ז"ל
48
דרור (טיטי) שקלים
נפל ביום ח' בניסן תש"מ
07.04.1987
סוף געגוע .שכול? עד תום החיים
ככל שהשנים חולפות ,האבלות והקדרות לובשות צורה ופושטות צורה.
דרור בני אהובי ,השנים שחלפו לא השכיחו את זכרך .זכרונות שהותרת
בליבי ,פצע שלעולם לא יגליד .אין מזור לאובדנך ,בני .חלום שהתנפץ
והותיר רסיסים בלתי ניתנים לאיחוי וחלל פעור בחיי.
קשה לשתף אחרים בעוצמת החלל שנפער בפרברי ליבי ,בנשמתי .אין ולא תהיה נחמה לאף אדם.
אני אמשיך להתמודד עם אובדנך ,בני ,בעזרת תעצומות הנפש שבתוכי .לצער לב גם אמא נפטרה
מהמגפה הארורה קורונה והצטרפה אליך ונטמנה לפי בקשתה ככל האפשר קרוב אליך .היא טמונה כמאה
מטר ממך בני .יהי זכרה ברוך.
דרור בני ,חיי עם אובדנך הם התמודדות אין סופית -מסע להכרת חיים בצל כהה וגעגועים שהולכים
ומתעצמים ,בצל תחושת החמצה שהולכת וגוברת .כל האהבה העצומה הבוערת בי שנקטפת ממני הרי
היא כלואה בתוכי כמו ארי בסוגר ,והיא תהיה כלואה בתוכי לנצח .אף פעם לא אוכל להביאה ולהוציאה
למקום אליו היא שייכת ,המקום אליו היא שייכת זה דומם ,מת .אולי באהבה זו אמצא מעט נחמה?
דרור ,ילד שלי ,נלקחת ממני לנצח אך את אהבתי הבוערת והגדולה אף אחד לא יוכל לקחת ממני.
אין מילים שיכילו את תהום יגוני .הזמן מכהה אך אינו מרפא .בני ,גם אם רחוק הורחקת מעיניי ,חום גופך,
עליצותך ,חיוכך ,שובבותך והאינטלגנציה המולדת שבך עוד מנעוריך לעד יהיו עימי .אני נותן לעצמי
לחיות את היש .האובדן לקח ממני את הדבר החשוב מכול ,אך מותי שלי ייקח ממני הכול .תמו כל הדברים,
כלו כל המילים.
הוי בני דרור יהי זכרך ברוך.
יחיאל שקלים
אבא של דרור ז"ל
49
עוז צמח
נפל ביום י"ח באב תשס"ו
12.08.2006
"לא לא לא ,תחזירו לי אותו".
עוז צמח
אני יושבת כאן וכותבת לך .עליך בעצם.
אני חושבת על איך הצלחתי להתחבר לבן אדם ולאישיות שלו כל כך חזק
אחרי שראיתי אותו רק ארבע פעמים.
נכנסת לי לראש עם המדים והחצי חיוך ,שלא הבנתי מה הוא אומר אבל
הוא בעצם אומר הכול.
אתה צריך להיות גאה בעצמך ,גרמת לי ואני בטוחה שגם לעוד הרבה אנשים להעריץ אותך ואת הדרך
שלך.
רק דבר אחד אני לא מבינה ,כשאלוהים לקח אותך אליו הוא לא חשב על זה שאנחנו רוצים אותך פה,
לידנו?
הוא זוכה לראות אותך שם למעלה בעוד אנחנו מסתכלים עליך כאן בתמונות .תמונות בלי רגש ובלי מענה.
יושבים ומסתכלים על תמונותיך בעיניים גדולות ועצובות ,בלי מילים ,לא רוצים לדבר ,רק לראות את החצי
חיוך הבלתי נשכח שלך.
החיים נקטעו לך בגיל ,20כל חבריך כבר עברו את הגיל הזה ועברו עשור ,אבל אתה נשאר בגיל הזה כבר
13שנה ותישאר בו לנצח ,ילד.
אני מקווה שאתה צופה מלמעלה על מה שהולך כאן ואתה מרוצה ,בלעדיך כנראה מאות נפשות
צעירות היו שם למעלה איתך .שירתת בצה"ל ,התגוררת בחו"ל ,זה ראוי להערצה ,אתה ראוי
להערצה.
מעניין אותי אילו הזמן היה חוזר לאחור והיית יודע את התוצאות של היום הארור הזה ,מה היית עושה-
אותו הדבר ונהרג כגיבור ,או חוזר ונותן לנו ליהנות ממך עוד .את התשובה לזה כנראה לא אדע לעולם.
לפני שאני מסכמת את המכתב הזה ,אגיד לך שאני מלאת גאווה לך ולצוות שלך ,הגנת עלינו בשביל שנוכל
לישון בשקט בארצנו .מבטיחה לך שאעביר את הסיפור הזה שלך לנכדיי ,שכל ילד יידע איזה גיבור היה
כאן.
ממני,
כרמל גלר
אחיינית של דוד בניה ז"ל
50