The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.

חוברת שיח שכולים 2021, יד לבנים.

Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
Published by yadlabanimmovies, 2021-04-14 03:14:57

שיח שכולים 2021

חוברת שיח שכולים 2021, יד לבנים.

Keywords: יד לבנים,שיח שכולים

‫דבר העורך ‪ -‬שמואל אגבר‬

‫משפחות‪ ,‬אחים ואחיות יקרים‪,‬‬ ‫שיח שכולים‬

‫תושבי ישראל ואזרחיה חוו מלחמות ומבצעים‬ ‫גליון ‪ - 56‬אייר תשפ"א ‪2021‬‬
‫צבאיים גלויים וסודיים רבים מאז הקמת המדינה‪.‬‬ ‫שיח שכולים ‪ -‬אסופה לזכרם‬
‫מיטב בנינו ובנותינו נפלו במערכות אלה בהגנה על‬
‫עורך‪:‬‬
‫ישראל‪.‬‬ ‫שמואל אגבר‬
‫בשנה האחרונה חווינו את מגיפת הקורונה‪,‬‬ ‫חברי המערכת‪:‬‬
‫שפשטה בארץ ובעולם כולו‪ .‬מגיפה זו הטביעה את‬ ‫שמואל אגבר‪ ,‬כרמלה מנור‪,‬‬
‫חותמה הבריאותי והכלכלי על כולנו ובמיוחד על‬ ‫רינה זנדני‪ ,‬אשר אסולין‪ ,‬מיכאל הלפמן‬
‫יחיאל שקלים‪ ,‬תמר נתיב‪ ,‬וליד מולא‬
‫דור ההמשך‪.‬‬ ‫הפקה וניהול‪:‬‬
‫היא גרמה לאובדן גדול והפילה חללים רבים‬ ‫מרכז יד לבנים‬
‫(מספרם רב יותר ממספר החללים במלחמת‬ ‫ניקוד ועריכה לשונית‪:‬‬
‫יום הכיפורים‪ )1973 ,‬איבדנו חברים והורים‬ ‫אפרת אבו‬
‫יו"ר ארגון יד לבנים‪:‬‬
‫שכולים כאחד‪.‬‬ ‫אלי בן‪-‬שם‬
‫בימי הסגר הקשים והנוראים‪ ,‬נחתו עלינו‬ ‫רכזת מערכת‪:‬‬
‫הבדידות והלבד כגזירה משמים‪ .‬הניתוק והפירוד‬
‫מבני המשפחה גרמו לנו ההורים כאב רב‬ ‫יוכי פישר‬
‫בשל אי היכולת להתכנס לשם הנצחת‬ ‫תמונות‪:‬‬
‫הבנים ביום הזיכרון הלאומי וביום השנה לנפילתם‪.‬‬ ‫מיכל רימון‬
‫נמנע מאיתנו כמשפחה לפקוד את בתי העלמין‬ ‫אוצרת התערוכה‪:‬‬
‫בחלקות הבנים‪ ,‬שמא נידבק גם אנחנו בנגיף‬ ‫רינה מוסקוביץ‬
‫תמונת שער קדמי‪:‬‬
‫הקורונה המאיים‪.‬‬ ‫רם דניאלי‬
‫ארגון "יד לבנים"‪ ,‬שפעל במסגרת שמירת‬ ‫תמונת שער אחורי‪:‬‬
‫המתווה‪ ,‬הקפיא את פעולות התרבות‪ ,‬את הסיורים‬ ‫"תערוכת זמנים אחרים"‬
‫ואת הטיולים בארץ ובחו"ל‪ ,‬וכל ההתנדבויות‬ ‫תמונות החללים‪:‬‬
‫והאירועים נדחקו לזמנים טובים יותר‪ ....‬גם אנו‬ ‫אתר "יזכור" משרד הביטחון‬
‫במערכת "שיח שכולים" פעלנו במתכונת אחרת‪,‬‬ ‫עריכה גרפית והדפסה‪:‬‬
‫קט אופסט שרותי הדפסה בע"מ‬
‫נאלצנו לקיים את הפגישות שלנו דרך "הזום"‪.‬‬ ‫תושיה ‪ 11‬תל‪-‬אביב‬
‫בזכות הדבקות במטרה של הצוות והרצון להנציח‬ ‫‪050-2180000‬‬
‫את הבנים‪ ,‬הצלחנו להפיק את המוצר המוגמר‪,‬‬
‫המונח כאן לפנינו‪ ,‬במתכונת המוקדשת גם ל"קורונה‬ ‫מו"ל‪ :‬ארגון יד לבנים‬
‫כנרת ‪ ,5‬בנין ב‪.‬ס‪.‬ר ‪ 3‬בני ברק ‪5126237‬‬
‫‪."2020‬‬ ‫טל‪ ,03-5629351 :‬פקס‪03-5629354 :‬‬
‫המערכת מאחלת לכל חברי ארגון "יד לבנים"‬
‫בריאות ואריכות ימים וחזרה לשגרת החיים בהקדם‪.‬‬ ‫‪www.yadlabanim.org.il‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫חג עצמאות שמח‬
‫המערכת בחרה ב"קט אופסט" כעזר בעריכה הגרפית‬
‫‪ 73‬למדינה‬ ‫וכבית הדפוס האולטימטיבי להביא את הדברים בפני‬

‫משפחת השכול‬



‫נשיא המדינה‬

‫דבר נשיא המדינה‬

‫נשיא המדינה‬

‫ראובן (רובי) ריבלין‬

‫למשפחת "יד לבנים" היקרה‪,‬‬

‫מדי שנה אני זוכה לפגוש אתכם בימי הזיכרון‪ ,‬בטקסים‪ ,‬בבתי העלמין ובבית הנשיא‪ ,‬מפגשים שיש בהם כאב‬
‫עצום‪ ,‬אך גם רוח חזקה של יחד‪ ,‬של קרבה ושל אהבה‪ .‬מפגשים מעוררי השתאות ומלאי עוצמה‪ .‬אך בשנה‬
‫האחרונה‪ ,‬בצל המגפה‪ ,‬נאלצנו ללמוד להיפגש ממרחק‪ .‬לא להתקהל‪ ,‬לא להתכנס יחד‪ ,‬לא להתחבק‪ ,‬לפקוד‬

‫במניין מצומצם את בתי העלמין‪ ,‬את הבנים והבנות‪ ,‬אהוביכם‪-‬אהובינו‪.‬‬

‫בצל הגזרות וההגבלות הקשות‪ ,‬נאלצנו למצוא דרכים עוקפות להיפגש‪ .‬דרך המסכים‪ ,‬בשידורים החיים‪,‬‬
‫ובאמצעות המלים הכתובות כך הרגשנו‪ ,‬אולי‪ ,‬מעט מזעיר מכאב המרחק שאתם חשים על בשרכם מדי שעה‬
‫בשעה קשה כל כך לתרגם חיבוק למכתב‪ ,‬אך במלים האלה שאני כותב אליכם היום כנציגו של עם ישראל‪-‬אני‬

‫מבקש לספר לכם שגם היום ‪ -‬אנחנו אתכם‪.‬‬

‫אנחנו רואים ומלווים את העשייה שלכם ב"יד לבנים" המצבט משתאה‪ .‬את הסניפים הפרושים מדן ועד אילת‪,‬‬
‫את הרוח האיתנה שלכם‪ ,‬אבות ואמהות‪ ,‬אחים ואחיות‪ ,‬בנים ובנות‪ ,‬בני זוג ובנות זוג‪ ,‬שאבד לכם היקר מכל‪,‬‬
‫ואתם מצליחים לגייס את הכח ואת האצילות להעניק מעצמכם למשפחות אחרות שפקד אותן אסון השכול‪.‬‬

‫קשה שלא להתפעם נוכח הלבבות הפועמים והידיים המושטות‪ .‬לנוכח העשייה ברוח קהילת "יד לבנים"‪.‬‬
‫עשייה שנותנת לנו את הכח להמשיך במסע הישראלי של כולנו‪ ,‬מסע רצוף כאב וגאווה‪ ,‬אהבה וגעגוע‪ ,‬שבר‬

‫ותקווה‪.‬‬
‫אני מבקש להודות לכם מעומק הלב על הטוב הזה שאתם מגלמים ב"יד לבנים"‪ ,‬לחזק את ידיכם‪ ,‬יקיריי‪,‬‬

‫שתמשכנה להיות מושטות כך למי שזקוק להן יותר מכל‪.‬‬

‫יהי רצון שנשמות הבנים והבנות‪ ,‬אהובינו‪ ,‬יהיו צרורות לעד בצרור החיים‪.‬‬



‫דבר שר הביטחון‬

‫בנימין גנץ‬ ‫מדינת ישראל‬
‫‪MINISTER OF DEFENSE BUREAU‬‬ ‫משרד הביטחון‬

‫לשכת שר הביט חון ‬

‫משפחות יקרות ואהובות‪,‬‬

‫בימים אלה מרכינה מדינה שלמה את ראשה‪ ,‬בכאב שאינו מרפה על אובדן בניה ובנותיה‪ .‬הכאב‬
‫הזה‪ ,‬שאינו פוסח על אף ישראלי‪ ,‬משותף לנשים וגברים‪ ,‬לחילונים ולדתיים‪ ,‬לאנשים מהימין‬

‫ומהשמאל‪ .‬הוא פועם בנו ומזכיר את המחיר הכבד‪ ,‬הבלתי נתפס והאכזרי שאנו נדרשים לשלם‬
‫עבור חיינו כאן‪.‬‬

‫לאורך שנים‪ ,‬לא הייתה לי דרך להתחמק מהשכול‪ .‬במרוצת השנים הפכו חברי אמת‪ ,‬פקודים‪,‬‬
‫שותפים לדרך ואחים לנשק‪ ,‬לזיכרון כואב‪ ,‬שהיה לחלק בלתי נפרד מחיי‪.‬‬

‫בעשרות שנותיי כמפקד בצה"ל וכרמטכ"ל‪ ,‬פגשתי רבים ורבות מכם‪ ,‬בני משפחת השכול‪ .‬הלוואי‬
‫שהיו לי פחות מפגשים כאלה‪ ,‬שלא היה בהם צורך‪ .‬פעמים אין ספור הגעתי אליכם לנחם ולשמוע‬

‫עוד על הנופלים‪ ,‬שבגבורתם ציוו לכולנו לנו את החיים‪.‬‬
‫חשוב היה לי להכיר אותם קצת יותר‪ ,‬ולהכיר אתכם‪ ,‬את העולם שהותירו הנופלים מאחוריהם‪.‬‬

‫לתת לכם כתף תומכת‪ .‬להביט בעיניכם‪ ,‬ולמלא בשתיקה את החור בנשמה‪.‬‬
‫בשנה החולפת‪ ,‬נוסף לקושי הממושך עוד נדבך של מועקה ושל חוסר‪ :‬המגיפה הפרידה בינינו‪,‬‬

‫ובינינו לבין היקרים לנו‪ .‬כבר לא יכולנו לבקר אותם בכל עת‪.‬‬
‫בעיניי‪ ,‬אתם כולכם גיבורים‪ .‬הורים‪ ,‬אחים ואחיות‪ ,‬סבים וסבתות‪ ,‬יתומים ויתומות‪ .‬אתם‬

‫נושאים על גבכם את מגש הכסף הכבד‪ ,‬שעליו נבנתה וכוננה מדינת ישראל‪.‬‬
‫זוהי גבורת השכול‪ ,‬גבורה דוממת שאינה זוכה תכופות להכרה‪ .‬איך מתוך האבל העמוק‪ ,‬והצער‬

‫הכבד‪ ,‬בחרתם בחיים‪ .‬לצד הזיכרון שימשיך לבעור לעד‪ ,‬קיימת בכם האמונה ויכולת הבחירה‬
‫לקום ולחיות חיים ראויים‪.‬‬

‫אתם כולכם גיבורים‪ ,‬ומהווים השראה לי ולכל המדינה‪.‬‬

‫עלינו‪ ,‬עליי‪ ,‬מוטלת האחריות לוודא שהמדינה תהיה ראויה לקורבנכם‪ :‬לעמוד על המשמר כדי‬

‫להגן על המדינה היקרה שלנו‪ ,‬ולעשות כל שביכולתנו כדי שמשפחת השכול לא תתרחב‪.‬‬

‫יהי זכר הנופלים ברוך לעולם ועד‪.‬‬

‫שר הביטחון‬

‫בנימין גנץ‬



‫דבר ראש המטה הכללי‬

‫רב אלוף אביב כוכבי‬

‫בני המשפחות השכולות‪ ,‬יקיריי‪,‬‬

‫כל עמוד ועמוד בחוברת זו‪ ,‬הוא כגלעד זיכרון‪ ,‬מרגש ומעורר השראה‪ ,‬החודר עמוק ללב כל קורא‪ .‬באמצעות‬
‫הרצון הכנה לחלוק את הכאב דרך שורות הדפים ולצלול אל הזיכרונות‪,‬‬

‫אתם ממשיכים לספר את סיפורו האישי של כל אחד ואחת מהיקרים לכם‪.‬‬
‫המשורר יהודה עמיחי זיכרונו לברכה אמר‪" :‬מילים של שירה הן כמו תפילה"‪ ,‬וגם ממילותיכם‪ ,‬עולה תפילה –‬
‫על הרצון להנציח ולזכור את היקר לכם כפי שהיה בחייו‪ ,‬על האדם שיכול היה להיות היום‪ ,‬על החיים שיכלו‬

‫להיות לו‪ ,‬ותפילה נוספת‪ ,‬אותה נושאים כולנו – שלא יתווסף ולו נופל אחד לרשימה‪.‬‬
‫לכאב הפרידה שלכם מיקיריכם‪ ,‬אותה פרידה פתאומית שקטעה את מסלול חייכם ברגע בו קיבלתם את הבו‬
‫שורה הקשה אין מזור‪ .‬עם אובדן בן או בת הזוג אבדה גם השותפות‪ ,‬התמיכה‪ ,‬הכתף להישען עליה‪ .‬עם אובדן‬

‫האב או האם נותר הילד‪ ,‬שכאב היתמות והמחסור בדמותם טבע בו חותם לעד‬
‫ועם אובדן הבן או הבת‪ ,‬האח או האחות נגדעה ההבטחה לעתידם והפכה לחלל ריק שלעולם לא יתמלא‪.‬‬
‫אני יודע שהשנה האחרונה‪ ,‬שהייתה מורכבת וכפתה עלינו ריחוק פיזי מקשה גם עליכם‪ ,‬אך המשכתם להיצמד‬

‫לחיים ולא לוותר בידיעה שיקיריכם נפלו כדי שנוכל כולנו לחיות במדינה בשקט ובביטחון‪.‬‬
‫על הגעגוע לא נוכל להקל ועל האובדן אין נחמה‪ ,‬אך אני מבטיח לכם כי אנו ממשיכים כל עת במשימה בשמה‬
‫נפלו יקיריכם ופועלים לאור המורשת שהתוו‪ .‬נמשיך להגן על ביטחון המדינה ואזרחיה מפני כל איום‪ ,‬וכן נעמוד‬
‫מול כל אתגר‪ ,‬מורכב ככל שיהיה‪ ,‬ונזכור תמיד את חובתנו לכם‪ ,‬המשפחות השכולות‪ ,‬ללוות אתכם בדרככם‬

‫ולתת לכם כתף תומכת ויד מחזקת‪.‬‬
‫בשמי ובשם מפקדי צה''ל וחייליו כולם‪ ,‬אני מחזק אתכם‪ ,‬מצדיע ליקיריכם ומייחל כמוכם שלא יצטרפו‬

‫לשורותיכם משפחות נוספות‪.‬‬

‫יהי זכר הנופלים ברוך!‬

‫רב‪-‬אלוף אביב כוכבי‬ ‫התשפ''א ‪2021‬‬
‫ראש המטה הכללי‬



‫דבר המפקח הכללי‬

‫רב ניצב יעקב שבתאי‬

‫משפחות שכולות יקרות‪,‬‬

‫שורת הנופלים של משטרת ישראל ארוכה מאוד‪ ,‬וככל שעוד משימות ביטחון פנים מוטלות על כתפי‬
‫המשטרה ‪ -‬השורה‪ ,‬לצערנו‪ ,‬הולכת ומתארכת‪ .‬רבים מהנופלים שימשו עבור אזרחי ישראל חומת מגן‪.‬‬
‫סוככו בגופם על ֵּבי ֵתנו באומץ‪ ,‬בהקרבה ובמחיר חייהם‪ .‬כולנו חבים לחללי משטרת ישראל הוקרה ותודת נצח‪.‬‬

‫משטרת ישראל על משרתיה וחלליה‪ ,‬משקפת את הפסיפס החברתי בארץ ישראל‪ .‬יהודים על גווניהם‪,‬‬
‫דרוזים‪ ,‬צ'רקסים‪ ,‬בדואים‪ ,‬מוסלמים ונוצרים‪ ,‬כולם משרתים יחדיו ומיוצגים ברשימת השכול המתארכת‪.‬‬

‫דרכנו לא קלה‪ .‬אנו נדרשים למשימות קשות ותובעניות‪ .‬משטרת ישראל‪ ,‬על מפקדיה ושוטריה‪ ,‬תמשיך‬
‫לפעול ללא ליאות למימוש חזונה וייעודה‪ ,‬לאור הערכים של שמירת החוק והסדר הציבורי‪ ,‬שמירת כבודו‬

‫וזכויותיו של כל אזרח באשר הוא‪.‬‬

‫בביצוע משימותינו מידי יום ביומו‪ ,‬אנו‪ ,‬מפקדי‪ ,‬שוטרי ולוחמי משטרת ישראל‪ ,‬מגשימים את מורשת הנופלים‪,‬‬
‫ומכירים בחשיבות תפקידנו להגנה נחושה לא רק על גופה של המדינה וחיי אזרחיה‪ ,‬אלא גם על נשמתה‪ :‬ערכיה‬
‫הדמוקרטיים של המדינה ועיצוב דמותה כמדינה נאורה‪ ,‬מוסרית וערכית‪ -‬חברה מתחשבת ובעלת ערבות הדדית‪.‬‬

‫על ערכים אלו מסרו נפשם נופלי המשטרה‪ ,‬הן מול הטרור והן במלחמה בפשיעה וביתר תחלואי החברה‪ .‬ראוי‬
‫שנהיה ראויים להיות ממשיכי דרכם‪.‬‬

‫בשם כל מפקדי‪ ,‬שוטרי ולוחמי משטרת ישראל‪ ,‬אני מצדיע לזכרם של חללי משטרת ישראל‪.‬‬
‫מצדיע לבני המשפחות‪ ,‬על גבורתכן‪ ,‬עמידתכן ומאבקכן היום יומי‪.‬‬

‫נרכין ראש לזכר הנופלים‪.‬‬

‫בברכה‪,‬‬ ‫ ‬

‫ ‬

‫יעקב שבתאי‪,‬‬ ‫ ‬

‫רב ניצ ב המפקח הכללי‬ ‫ ‬



‫דבר ראש אגף משפחות הנצחה ומורשת‬

‫יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשפ"א‬

‫משפחות יקרות‪,‬‬

‫אריה מועלם‬ ‫בעוד ימים אחדים תעצור מדינת ישראל את שגרת החיים הכל כך לא שגרתית בעת הזו ותעבור‬
‫מחול לקודש‪ ,‬עת יתקדש על עמנו יום הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל‪.‬‬

‫צפירת הזיכרון תחבר ותאחד את החברה הישראלית בתוגה שמשתיקה כל מחלוקת‪ ,‬ואילו יכלו הנופלים להשמיע את קולם‪,‬‬
‫במיוחד בעת הזו‪ ,‬בוודאי היו מבקשים כי אחדות תשרור בינינו כל ימות השנה‪.‬‬

‫במהלך שנות עצמאותנו כמדינה נאלצנו לעמוד פעם אחר פעם מול אתגרים קשים‪ ,‬אך האתגר הניצב לפנינו עם התפשטות נגיף‬
‫הקורונה הוא מורכב במיוחד‪ .‬המציאות המעורפלת שנכפתה עלינו בפתאומיות בשנה האחרונה הכתיבה לנו שינוי סדרי עולם‬

‫ובעיקר חייבה ריחוק חברתי אשר משפיע עלינו רגשית ונפשית‪.‬‬
‫מציאות זו חייבה אותנו באגף משפחות‪ ,‬הנצחה ומורשת לרתום בזמן קצר את הטכנולוגיה העכשווית כדי להחיות את רסיסי‬

‫הזיכרון ולשתפם עם הציבור כולו‪ ,‬מתוך אמונה כי הזיכרונות נושאים משמעות יותר מיום אחד בשנה‪.‬‬
‫גם בעת כתיבת שורות אלה איננו יודעים עדיין כיצד ייערך השנה יום הזיכרון הממלכתי אבל אנו בטוחים כי הוא לא יהיה כבעבר‬

‫אלא במתכונת אחרת‪.‬‬

‫מעיסוקי לאורך השנים בהנצחת חללי מערכות ישראל ומהיכרותי האישית את עולם השכול אני יודע כי‬
‫אצלכם‪ ,‬בני המשפחות השכולות‪ ,‬כל יום הוא יום זיכרון‪ .‬עבורכם החיים ממשיכים בצל היגון והאובדן‪ .‬כל ריח מוכר וכל מבט של‬

‫אדם אהוב או תמונה באלבום הם בבחינת זיכרון שאינו מרפה‪.‬‬
‫איש אינו יכול לחלוק עימכם את משא הצער ואת החלל העצום שנפער בליבכם‪ ,‬ובכל זאת יש משהו מיוחד רק במדינה שלנו‪,‬‬

‫בהתכנסות העם כולו לצידכם‪ ,‬בעמידה הארוכה והשקטה כשנשמעת הצפירה המצמררת‪,‬‬
‫בהגעה אל בתי העלמין והחלקות הצבאיות בבוקר יום הזיכרון ובשהייה לצד המצבות שעליהן מוצב דגלון האומה עם סרט שחור‬

‫ועליו כתובה המילה "יזכור"‪.‬‬

‫בשגרה שהייתה עד לפני כשנה פקדו את בתי העלמין המוני בית ישראל‪ ,‬אזרחים מכל המדינה ומכל המגזרים‪ ,‬העדות והיישובים‬
‫כדי ללחוץ יד‪ ,‬לפגוש חברים לנשק‪ ,‬לתמוך ולעודד‪ ,‬אבל צו השעה וההנחיות המתחייבות מן המצב שינו גם השנה את צביונו של‬

‫יום הזיכרון‪ ,‬והביטוי "במותם ציוו לנו את החיים" מוחשי מאי פעם‪.‬‬
‫כתמיד אני כותב את האיגרת הזאת אליכם‪ ,‬בעיניים דומעות ובלב דואב‪ ,‬מהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל ‪ ,‬מוקף לבנים ד�ו‬
‫ממות המבטאות עולמות שלמים שנקטעו‪ ,‬המקום הכי קרוב לשימור הזיכרון לעולמי עד שהוא חלק בלתי נפרד מדופק החיים‬

‫הציבורי של מדינת ישראל‪.‬‬

‫אני ניצב כאן מול אותם שמות קדושים ומתחייב לפני כל אחד ואחת מכם כדברי המשורר חיים גורי‪:‬‬
‫"ְו ַדע ְל ָך ֶׁש ַהְּז ַמן ְו ָהאוְֹי ִבים‪ָ ,‬הרּו ַח ְו ַה ַּמִים‪,‬‬
‫לֹא ִי ְמ ֲחקּו אוֹ ְת ָך‪.‬‬
‫ַא ָּתה ִּת ָּמ ֵׁש ְך‪ָ ,‬עשּׂוי ֵמאוֹ ִתּיוֹת‪.‬‬
‫ֶזה לֹא ְמ ַעט‪.‬‬
‫ַמ ֶּׁשהּו‪ְּ ,‬ב ָכל זאֹת‪ִ ,‬י ָּׁש ֵאר ִמ ְּמ ָך‪".‬‬

‫במקום הקדוש הזה כל יום הוא יום זיכרון מוחשי למי שהקריבו את חייהם למען האדמה הקדושה שעליה אנו חיים‪ .‬זה המקום‬
‫שמעניק "חיים" לזיכרון הנופלים – לנצח ולעד‪.‬‬

‫אני מלווה אתכן‪ ,‬משפחות יקרות‪ ,‬יחד עם העובדים המסורים של אגף משפחות‪ ,‬הנצחה ומורשת במשרד‬
‫הביטחון‪ .‬אנחנו עומדים לצידכן בכל ימות השנה וכמובן בימים הקשים והטעונים לקראת יום הזיכרון ויום‬

‫העצמאות‪.‬‬

‫גם השנה נהיה איתכם‪ ,‬ולצד כל הנחיה שתוכתב לנו נעשה את המרב‪ ,‬נחבק‪ ,‬נקשיב‪ ,‬נעודד ונתמוך‪.‬‬
‫בתום כל טקס זיכרון אנחנו שרים את ההמנון הלאומי "התקווה"‪ ,‬כי אנחנו עם חזק שזוכר ואינו מאבד תקווה‪.‬‬
‫הנביא ישעיהו אומר‪ֵ " :‬ל ְך ַע ִּמי ּבֹא ַב ֲח ָד ֶרי ָך ּו ְסגֹר דלתיך ַּב ֲע ֶד ָך‪ַ ...‬עד יעבור ָז ַעם‪ ".‬גם אז‪ ,‬בתקופת המקרא‪ ,‬בעת מֵגפה ידעו כי נכון‬
‫להישאר בבית ואפילו לא לצאת לעבודת הבורא וזאת כדי לשמור על בריאות האנשים וחייהם‪" .‬ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"‪.‬‬
‫בימים אלה‪ ,‬כבכל ימות השנה‪ ,‬אנחנו מישירים את מבטנו אליכם‪ ,‬בני המשפחות השכולות‪ .‬דמעתנו פוגשת את דמעתכם‪ ,‬ליבנו‬

‫חש את כאבכם ואנו מתפללים כי יבוא סוף לאובדן‪.‬‬

‫יהי זכר הקדושים נצור בלב האומה לעולמי עד‪.‬‬

‫ ב רגשי כ בוד‪ ,‬‬ ‫ ‬
‫ סמנכ "ל ורא ש אגף משפחו ת‪ ,‬הנצ חה ומור שת‬



‫דבר ראש מערך הנפגעים‬

‫אל"מ עידית סולומון‬

‫משפחות יקרות‪,‬‬

‫בכל שנה‪ ,‬כאשר פרח דם המכבים מסמן את בוא האביב ומנציח בצבעו העז את הגיבורים שזכרם לא ידהה לעולם‪ ,‬אז‬
‫צער האומה סמוך לצערכם העמוק‪ ,‬האישי‪ ,‬התמידי‪.‬‬

‫המפגש עם הכאב הוא כנגיעה בנפש חשופה ושוכנות בו תחושות רבות עוצמה ‪ -‬אבל‪ ,‬החמצה‪ ,‬געגוע עז‪ ,‬שברי חיים‬
‫וחלומות לצד משפחה‪ ,‬תעצומות נפש ואחיזה בחיים‪ .‬השורות החסרות מסומנות בערכים ‪ -‬ציונות‪ ,‬רעּות‪ ,‬אהבת הארץ‪,‬‬

‫עוז רוח ואומץ לב‪ .‬האישי‪ ,‬האנושי והלאומי שזורים זה בזה‪.‬‬
‫בתקופה הזו‪ -‬שבוע אחד מפריד בין זיכרון השואה והגבורה להתייחדות עם זכרם של חללי מערכות ישראל ולאחריה‬
‫שמחת התקומה והעצמאות‪ .‬בימים כאלה מתחדדת ההבנה העמוקה‪ ,‬כי כל אחד ואחת מאיתנו נושא על גבו את מורשתם‬
‫של דורות רבים שקדמו לו וצועד עימם‪ ,‬מחויב לתמצית קיומנו כעם ‪ -‬לחירותנו‪ ,‬לזכות לשגשג ולחיות בביטחון במדינת‬

‫ישראל‪.‬‬
‫בימים האלה עולים וצפים פנים‪ ,‬סיפורים ושמות; זיכרונות רבים הצרובים עימנו‪ .‬אנחנו חוזרים להביט ברעינו אשר נפלו‬
‫רחוק מכאן או לא שבו מעבר לגבולות‪ ,‬שלא חזרו משדה הקרב‪ ,‬ממשמרתם‪ ,‬מהאימון או משגרת שירותם‪ .‬בסיפור חייהם‬
‫ושירותם‪ ,‬בקורות נפילתם‪ ,‬הם כמשמר הכבוד של הארץ‪ .‬הם‪ ,‬שהיו צעירים‪ ,‬יפים‪ ,‬חכמים ואמיצים‪ ,‬וכל חלומות החיים‬

‫היו פרוסים לפניהם‪ ,‬הותירו אחריהם חלל שהולך ומעמיק בחלוף העיתים‪.‬‬
‫בני המשפחות השכולות‪ ,‬הפצועים ונכי צה"ל ‪ -‬אתם שנתתם את היקר מכול למען חירותנו‪ ,‬שגבורתכם משתקפת‬
‫בבחירה לחיות‪ ,‬מהווים עבורנו מקור להשראה‪ .‬מחויבותנו כלפיכם מתעלה מעל כל מחלוקת והבדל‪ ,‬היא ברית נצח‬

‫בינינו‪ ,‬ברית חיים‪.‬‬
‫בשנה שחלפה השתנה כה הרבה‪ .‬מדי יום מאירה מעלינו אותה שמש‪ ,‬ולרגלינו אותה אדמה‪ ,‬ועם זאת בהתמודדותנו עם‬
‫מגפה בריאותית‪ ,‬נדרשנו להפנים כי מה שבניגוד לטבע האנושי הוא אשר מגן עלינו בימים אלה‪ .‬זה כשנה אנחנו נאלצים‬
‫לשמור על ריחוק חברתי‪ ,‬ואנו אוחזים בקשר באמצעים שונים‪ .‬למרות זאת‪ ,‬נראה שהמושג "בדידות" התעצם ותפס מרחב‬
‫גדול יותר‪ .‬לצד הסיפורים שסופרו והמילים שנאמרו‪ ,‬נותר במלוא עוזו הצורך במגע‪ ,‬בחיבוק‪ ,‬בקרבה‪ .‬לא פחתה הכמיהה‬

‫לחלוק את כאבינו ואת רגשותינו עם אדם נוסף‪ ,‬ועודנו צמאים למפגש פשוט‪ ,‬אנושי וחם‪.‬‬
‫גם כשהאתגרים מורכבים ‪ -‬נמשיך להנציח את הנופלים‪ ,‬להביט אל העבר‪ ,‬אל המורשת שהנחילו לנו בעוד אנו צופים‬
‫אל הבאות‪ .‬בחרדת קודש‪ ,‬באהבה ורגישות נוסיף לטוות חוטי קשר בינינו תוך כדי שמירה על בריאותכם ועל בריאות‬

‫הסובבים אתכם‪.‬‬
‫אנו‪ ,‬משרתי מערך הנפגעים ומשרתי צה"ל כולו‪ ,‬גאים על הזכות שניתנה לנו ללוות אתכם בדרך שלא בחרתם בה‪ .‬למרות‬
‫האסון‪ ,‬יחד אנו מנסים לייצר תקווה והמשכיות‪ .‬מגע ועוד מגע נאספים יחד לקשר עוצמתי‪ ,‬שהוא ממקורות החוסן שלנו‪.‬‬
‫דעו כי אין בכוחה של עת כזו או אחרת לשנות את תחושות הערבות ההדדית‪ ,‬שותפות הגורל וההוקרה שחשה החברה‬

‫בישראל כלפי החיילים והמפקדים אשר נפלו וכלפיכם בני המשפחות‪.‬‬

‫עם בוא האביב אאחל לכולנו‪ ,‬שזכותם של רעינו תגן עלינו‪ .‬שנבורך בימים של בריאות‪ ,‬אחדות וביטחון בגבולותינו; שיהיו‬
‫בנו כוחות נפש ועוצמה כבסיס איתן להמשך צמיחתנו‪.‬‬

‫אני מאחלת בריאות לפצועי ונכי צה"ל‪ ,‬השבת השבויים והנעדרים ארצה‪.‬‬
‫יהי זכר הנופלים ברוך‪.‬‬
‫איתכם ולמענכם‪,‬‬

‫אל"מ עידית סולומון‬ ‫התשפ''א ‪2021‬‬
‫ראש מערך הנפגעים‬



‫דבר יושב ראש ארגון יד לבנים‬

‫אלי בן שם‬

‫משפחות יקרות‪,‬‬

‫כבכול שנה‪ ,‬בהתקרב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל‪ ,‬אנו מגישים לכם את "שיח שכולים" מחשבות‪ ,‬זיכרונות‬
‫וגעגועים ליקירינו שאינם‪.‬‬

‫קטעי השירה‪ ,‬הסיפורת והאיורים בחוברת פותחים צוהר אל עולמם של הנופלים וחושפים משהו מרחשי הלב שלנו‪ ,‬בני‬
‫המשפחות השכולות‪ .‬זו עוד דרך להיזכר ולהנציח‪ .‬לכתוב על רגעים יפים שהיו‪ ,‬על חלומות שלא התגשמו ועל עתיד‬

‫שלא מומש‪.‬‬
‫זהו מפעל הנצחה אישי‪ ,‬אשר יוצא מן הלב ונכנס אל הלב‪ .‬עבורנו‪ ,‬בני המשפחות השכולות‪ ,‬החוברת היא עוד דרך‬
‫להיפגש עם יקירינו שאינם‪ ,‬לשוחח עימם‪ ,‬להיזכר במה שהיה ובמה שיכול היה להיות אלמלא האסון שפקד אותנו‪ .‬זוהי‬
‫ההזדמנות שלנו להתכתב עם הזיכרון ועם אהובינו‪ .‬באמצעות המילים והאיורים אנחנו יכולים לספר על מי שהיו ואינם‪,‬‬

‫לחלוק‪ ,‬לשתף‪ ,‬להשמיע את קולם אשר נדם בטרם עת ולשמר את זכרם‪.‬‬
‫השנה האחרונה הייתה קשה לעולם כולו‪ .‬עבורנו‪ ,‬בני המשפחות השכולות‪ ,‬היא הייתה קשה עוד יותר‪ .‬הריחוק החברתי‪,‬‬

‫המגבלות והסגרים בצל מגפת הקורונה‪ ,‬כל אלה רק העצימו את הכאב ואת הגעגוע לבנות ולבנים שנפלו‪.‬‬
‫הכתיבה והיצירה דווקא בעת המורכבת והקשה הזו היו מזור ונחמה‪ ,‬ועוד דרך שלנו‪ ,‬ארגון יד לבנים‪ ,‬להגיע לכל אחת‬

‫ואחד מכם‪ ,‬לחזק ולהתחזק‪ ,‬לתת מקום לכאב הפרטי ולהוקיר אותו בתוך מאגר הזיכרון וההנצחה הלאומיים‪.‬‬
‫גם השנה‪ ,‬כמו בכול שנה‪ ,‬קראתי את השירים הנפלאים ואת קטעי הזיכרון הכתובים ונפעמתי‪ .‬הלב נשבר על החלל הגדול‬

‫שנוצר ולא יתמלא אף פעם‪.‬‬
‫אני רוצה להודות לכותבים וליוצרים ולחברי ועדת "שיח שכולים"‪ ,‬כולם בני משפחת השכול‪ ,‬הורים ואחים שכולים‪,‬‬

‫העושים מלאכתם נאמנה‪ ,‬במסירות ומתוך תחושת שליחות‪.‬‬
‫מי ייתן ונמצא כולנו זיק של נחמה – ביצירה‪ ,‬בשיתוף ובמשמעות שאנחנו בוחרים להעניק לחיינו כל יום מחדש‪.‬‬

‫שלכם‪,‬‬
‫אלי בן שם‪,‬‬
‫יו"ר ארגון יד לבנים‪.‬‬



‫תוכן העניינים‬

‫דבר העורך ‪ -‬שמואל אגבר‬
‫דבר נשיא המדינה ‪ -‬ראובן ריבלין‬
‫דבר שר הביטחון ‪ -‬בנימין גנץ‬
‫דבר ראש המטה הכללי ‪ -‬רב אלוף אביב כוכבי‬
‫דבר המפקח הכללי ‪ -‬רב ניצב ‪ -‬יעקב שבתאי‬
‫דבר ראש אגף משפחות הנצחה ומורשת ‪ -‬אריה מועלם‬
‫דבר ראש מערך הנפגעים ‪ -‬אל"מ עידית סולומון‬
‫דבר יושב ראש ארגון יד לבנים ‪ -‬אלי בן שם‬
‫תוכן העניינים‪17 ......................................................................................................................................‬‬
‫שיח שכולים ‪ -‬טוביה וחנה ורך‪19.......................................................................................................‬‬
‫דברים שרציתי לומר לך ‪ -‬כרמלה מנור‪20 ............................................................................................‬‬
‫באלה הנעליים ‪ -‬משה דרזי‪21 ............................................................................................................‬‬
‫אליך אחי ‪ -‬כתר נפקיד ‪ -‬אריאלה ‪ -‬ידידה ברגהש‪22 ...................................................................‬‬
‫אין קול ‪ -‬אסתי טל‪23.............................................................................................................................‬‬
‫הזמן מרפא את הכאב ‪ -‬הילה אורפני שם טוב‪24 .........................................................................‬‬
‫אח בכור ‪ -‬רבקה רענן‪25 .......................................................................................................................‬‬
‫אח יקר שלי ‪ -‬מרלן פינטו‪26 ...............................................................................................................‬‬
‫אחי תאומי ‪ -‬בת ציון בכר נפתלי‪27.....................................................................................................‬‬
‫בלי ‪ -‬איריס שגב‪28..................................................................................................................................‬‬
‫דני שלנו מהספורים ‪ -‬לירית זינדני‪29...............................................................................................‬‬
‫הבשורה ‪ -‬רות חגג שוורץ‪30..............................................................................................................‬‬
‫אליך מתן ‪ -‬שושי כהן‪31..........................................................................................................................‬‬
‫בכאב וביגון ‪ -‬אלון בסקינד‪32................................................................................................................‬‬
‫דוד אסולין ז"ל ‪ -‬דוד אסולין‪33............................................................................................................‬‬
‫דנה יקרה שלי ‪ -‬שירה זמורסקי‪34......................................................................................................‬‬
‫החוסרהממלא‪-‬שאול חורפי‪35............................................................................................................‬‬
‫היי רותם שלי ‪ -‬שמואל אגבר‪36.............................................................................................................‬‬
‫הילד הזה הוא שלי ‪ -‬שפרה הולנדר‪-‬כהנא‪37....................................................................................‬‬
‫זיכרון והשתקפות בקו החומר ‪ -‬רינה מזרחי‪38...............................................................................‬‬

‫תוכן העניינים‬

‫הלכת לפני ‪ /‬אם תבוא ‪ -‬אילנה אבן טוב‪-‬ישראלי‪40......................................................................‬‬
‫זיכרון בצל וירוס הקורונה ‪ -‬יעל ארבלי‪41.........................................................................................‬‬
‫אי שם ‪ -‬תמר נתיב‪42..............................................................................................................................‬‬
‫חיית האדם ‪ -‬יחיאל אמסלם‪44.............................................................................................................‬‬
‫יגון ונר תמיד ‪ -‬ניצן רוזן‪45....................................................................................................................‬‬
‫לב ‪ -‬משה דגורקר‪46..............................................................................................................................‬‬
‫לבכות עליו מרחוק ‪ -‬שמואל איובי‪47....................................................................................................‬‬
‫למעלה במרומים ‪ -‬דני זכריה‪48........................................................................................................‬‬
‫סוף געגוע‪ .‬שכול? עד תום החיים ‪ -‬יחיאל שקלים‪49..........................................................................‬‬
‫עוז צמח ‪ -‬כרמל גלר‪50........................................................................................................................‬‬
‫לזכרם ‪ -‬יחיאל בורוכוף‪ ,‬רחל אבידן‪51.............................................................................................‬‬
‫ערב פסח ‪ -‬דליה כהן‪52..........................................................................................................................‬‬
‫עשרים וארבע שנים בלעדיך ‪ -‬יצחק חמו‪53......................................................................................‬‬
‫‪ 24‬שנה לנפילתו באסון המסוקים ‪ -‬ציפי גוטליב‪54................................................................‬‬
‫צור ‪ 17‬שנים בלעדיך ‪ -‬טל אור‪55..........................................................................................................‬‬
‫צילה יקרה שלנו ‪ -‬גילה שאול‪56........................................................................................................‬‬
‫אחים שלי אחים ‪ -‬אסף זינר‪57............................................................................................................‬‬
‫‪ 32‬שנה בלעדיך ‪ -‬דורון גזית‪58.............................................................................................................‬‬
‫אח אהוב שלי ‪ -‬חמוטל שלו‪59............................................................................................................‬‬
‫שחר שלא הכרתי ‪ -‬שרי רומי‪60.............................................................................................................‬‬
‫יותר ממני ‪ -‬אביבה פישמן‪61..................................................................................................................‬‬
‫ליאור ‪ -‬תמר מאיר‪62..............................................................................................................................‬‬
‫מחר יוצאת הצוללת אל הים ‪ -‬יהודה פרחי‪63...................................................................................‬‬
‫שנת זיכרון מיוחדת בצל קורונה ‪ -‬עמיקם שכטר‪64........................................................................‬‬
‫‪ 50‬שנה בלי משה ‪ -‬יעל גל‪65..................................................................................................................‬‬
‫לילה אחד בשבוע ‪ -‬עזרא קצב ז"ל‪66...............................................................................................‬‬
‫צלמת ‪ -‬מיכל רימון ‪67 .........................................................................................................................‬‬
‫מקרא תמונות‪68.......................................................................................................................................‬‬
‫לאחינו אמיר ‪ -‬מיכל רימון ‪ ,‬דפנה סלמון‪69....................................................................................‬‬
‫דבר אוצרת התערוכה "זמנים אחרים" ‪ -‬רינה מוסקוביץ ‪70.............................................................‬‬
‫המלצה לספר ‪ -‬הדרך אליך ‪ -‬כרמית גולדווסר ‪ -‬נעמי הלוי‪71........................................................‬‬

‫אורן ורך‬

‫נפל ביום כ"ב באדר תשע"ז‬
‫‪20.03.2017‬‬

‫שיח שכולים‬

‫הדיאלוג עם השכול חי ומתקיים איך שבא לו‪.‬‬
‫רגעים מפתיעים‪ ,‬כמו כדור טניס שהתחבא מתחת לאחד מגלגלי‬
‫הרכב‪ ,‬וכל כך משויך אליך‪ ,‬שחקן טניס‪ ,‬שיר של רדיוהד או להקה אחרת שאהבת‪ ,‬שמתנגן ברדיו‬
‫ומתאים בדיוק למחשבה שעברה בראש‪ ,‬או חלום שבו אתה מופיע יפה‪ ,‬אצילי ושלו‪ ...‬כל אלו כאילו‬

‫סימנים שלך לומר לנו שאתה איתנו‪.‬‬
‫כמעט ארבע שנים מאז שאיבדנו אותך‪ ,‬ויש ציפייה מתמדת לגילוי אותם סימנים שמעידים שאתה‬
‫כאן‪ ,‬בינינו נוכח‪ .‬מרגישים אותך עימנו‪ ,‬בעיקר בביתך‪ ,‬עם משפחתך שיצרת בשנותיך האחרונות‪.‬‬
‫המבט‪ ,‬החוכמה‪ ,‬האהבה‪ ,‬הרגישות‪ ,‬הייחודיות‪ ,‬המכלול הנדיר שלך‪ ,‬ממשיכים אתנו דרך הילד‬
‫הקסום שהבאת בהתרגשות גדולה לעולם‪ .‬רואים אותו ומחבקים אותו המון גם בשבילך‪ ,‬אורני שלנו‪.‬‬
‫אנחנו הארציים‪ ,‬נשארנו ללמוד את מה שלומד אדם‪ ,‬שבמהלך שבע שנים שבהן הוא מתמודד באומץ‬

‫עם הסוף והפרידה ומיישיר מבט למציאות‪ ,‬אוהב‪ ,‬מפחד‪ ,‬מתרגש‪ ,‬כואב עד אימה וחי‪.‬‬
‫לפעמים נדמה שכל מה שהרגשת והבנת על החיים באמת מספיק לחיים שלמים‪ ,‬וכרגע כל ההבנה‬
‫הזו נשארה לנו‪ ,‬מפוזרת בינינו‪ ,‬כאילו יש איזה מאזן של צער בעולם שחייב להתקיים (חוק שימור‬

‫מסת הצער)‪.‬‬
‫אהבת את חייך‪ ,‬חיית אותם במלואם‪ ,‬לחמת וביצעת תפקידים רגישים ואסטרטגיים‪ .‬ראית עולם‪,‬‬
‫נגעת באנשים‪ ,‬יצרת חברויות של אמת‪ .‬הילכת בטוב‪ .‬הערכת את החיים‪ ,‬כאילו קיבלת איזה רמז‬

‫מוקדם‪ ,‬בעדינות‪ ,‬באצילות ובדיוק‪ ,‬התנהלת בהם‪ .‬עד אשר נלקחת מהם ומאיתנו‪.‬‬
‫אורן שלנו‪ ,‬אוהבים ומתגעגעים‪ ,‬גאים במי שהיית ובמי שאתה בתוכנו‪ .‬גאים במשפחה על‬
‫ההתמודדות עם החיים בלעדיך‪ ,‬על ההתפרקות והבנייה מחדש עם הרבה מאמץ‪ ,‬אהבה והרמוניה‪,‬‬
‫הערכים שרצית בשבילנו‪ ,‬הם לאורנו‪ ,‬אורני שלנו‪ ,‬מייחלים לדעת שאתה בטוב‪ ,‬מסתכל על אהבתך‪,‬‬

‫ילדך‪ ,‬משפחתך‪ ,‬בגאווה ובשלווה‪.‬‬

‫טוביה וחנה ורך‬
‫הורים של אורן ז"ל‬

‫‪19‬‬

‫אורי מנור‬

‫נפל ביום ג' באדר תשנ"ח‬

‫דברים שרציתי לומר לך ‪01.03.1998‬‬

‫בוא ניפגש בבית קפה‪ ,‬במסעדת גורמה (כמו שאהבת) או לפחות‬
‫בחלום הליל ‪ -‬בכל מקום בו תבחר או תרצה‪.‬‬

‫אתה תגיע במלוא הדרך וקומתך‪ ,‬עם החיוך הגדול והנפלא שלך‪ ,‬שיניים‬
‫לבנות שטופחו בקפידה‪ ,‬אני אבוא עם הלזניה ועוד ‪ -‬נשב ונדבר על הא‬
‫ועל דא‪ ,‬נשטוף את אשר הזמן העכיר‪ .‬נעלה מתהום הנשייה מה שנותר‬

‫בזיכרון‪ :‬פניך‪ ,‬גופך‪,‬‬
‫חוכמתך‪ ,‬הבדיחות שלך‪ ,‬ידיך השריריות והחזקות‪ ,‬נקודת החן על לחי שמאל שלך‪ ,‬העדינות והרכות‪,‬‬

‫נימוסיך הטובים‪.‬‬
‫עברו כבר ‪ 23‬שנים‪ ,‬שבהן אני נושאת בגופי את נפילתך‪ .‬מנסה לפעמים לומר "מותך" או "אובדנך" ‪ -‬לא‬

‫תמיד מצליחה‪.‬‬
‫הזמן מתחלק אצלנו לשתי תקופות‪ :‬מה שהיה לפני שאורי‪ ...‬והזמן שאחרי‪...‬‬
‫ברגע שנפל הסתיימו כל ההפסדים והרווחים שלך‪ ,‬החשבון לא חל יותר בחייך ‪ -‬אך ממשיך‬

‫להתקיים בעולמנו‪.‬‬
‫אז בוא ניפגש בבית קפה‪ ,‬במסעדת גורמה או לפחות בחלום הליל ונדבר בלי מעצור‪ ,‬על כל מה שנזכור‪ ,‬על‬

‫היש ועל האין‪ ,‬הכאב האחרון‪ ,‬בגידת החיים ‪-‬‬
‫או‪ :‬סתם נשב ונתחבק‪ .‬נהרהר בפרקים שונים בעולמך שלא יהיו עוד‪ ,‬נשתוק ביחד רגעים של זיכרון‪ ,‬שגם‬

‫הם עצב‪.‬‬
‫ואולי ניפגש בליל גשמים ורעם‪ ,‬או יהיה זה יום ערפילי ומעונן עם שתי התראות מזג אויר ‪ -‬כמו זה ש‪...‬‬
‫אורי'לה‪ ,‬היינו שם להרחיק ילד מרגיז‪ ,‬מורה מטרידה‪ ,‬לטפל בחום גבוה‪ ,‬מחלות ילדות‪ ,‬לגרש מפלצות‬

‫מחלומותיך וחרגול ממיטתך‪ ,‬ואח"כ כשגדלת‪ ,‬היינו שם לצדך גאים וזקופים‪.‬‬
‫ואיך לא היינו שם בשבילך ברגעי האימה?‬

‫הפעם ‪ -‬לא אתן לך ללכת‪ ,‬אתייצב לצדך לגרש את מפלצות‪-‬הפלדה ואז נשב לנו ליד תנור או לאור הנר‬
‫ונדבר‪:‬‬

‫נזכור שעות של בכי‪ ,‬צחוק ומריבה עם אחיך בבית‪ ,‬עם חבריך במגרש‪ ,‬קטעים שלך עם סבתא‪ ,‬עם דודה‬
‫שפרסה לך כל פרוסה ל"תחתיכות"‪ ,‬נספר על חוויות‪ ,‬נסיעות‪ ,‬בילויים‪ ,‬על תוכניות שהיו ועל כל מה שכבר‬

‫לא יהיה לעולם‪.‬‬
‫רציתי לספר לך שהפרופורציות שלנו על החיים‪ ,‬השתנו‪ ,‬תוך שאנו מביטים עם עין אחת קדימה ועין אחת‬

‫לאחור‪ .‬דומעים ומתגעגעים למה שנלקח מאתנו ולא ישוב עוד‪.‬‬
‫הקיץ היינו אמורים לחגוג לך יום הולדת ‪ ,44‬עוד אירוע שלא נחגג‪ ,‬אי אפשר שלא לחשוב איפה היית היום‬

‫אילו‪...‬‬
‫מה שהיה ‪ -‬ישוב אל הדממה‪ .‬אחרי הכול ‪ -‬נותרה בנו רק האהבה‪ ,‬בצד המחיר שהיא גובה‪ :‬לצער‪ ,‬לכאב‪,‬‬

‫לגעגועים‪ ,‬להחמצה ‪ -‬עוד לא נמצאה שום תרופה‪.‬‬
‫אך יש דבר מה שבין אני לבין אתה‪ ,‬בינך לבין כולנו ‪ -‬אותם לא ייקחו הצער והזמן והוא‪ ,‬אף פעם‪ ,‬אף פעם‪,‬‬

‫לא ייתם‪.‬‬

‫כרמלה מנור‬ ‫ילד ישנו ‪ -‬חסר כל כך‪.‬‬
‫אוהבת‬

‫אמא של אורי ז"ל‬

‫‪20‬‬

‫דורון‪-‬דניאל דרזי‬ ‫באלה הנעליים‬

‫נפל ביום ד' באב תשנ"ב‬

‫‪03.08.1992‬‬

‫את נעלי דורון ז"ל קיבלתי יחד עם המדים‪ ,‬מדי א'‪ ,‬באזכרת יום ה‪30-‬‬
‫בעין גדי‪.‬‬

‫דורון נפל בקרב בתחנת הרכבת הישנה בחאן יונס‪ .‬קיבלתי נעלי צנחנים‬
‫אדומות‪ ,‬הכנסתי את כל החבילה לרכב ורק למחרת בדקתי את שאר התכולה‪ .‬מיד שמתי לב‬
‫שהנעליים‪,‬בחלקן‪ ,‬מכילות גרגרי חול‪ ,‬שאותם אספתי והכנסתי לקופסת פילם שחורה‪ .‬בהמשך בניתי ארון‬
‫מזכרות של דורון‪ ,‬אך איך אשמור את הנעליים בארון המזכרות? זה לא מקובל ולא נראה טוב‪ .‬את‬

‫הנעליים הפרדתי מארון המזכרות והכנסתי אותן לארון‪.‬‬
‫מי סוגד לנעליים? היעלה דבר כזה על הדעת? כן‪ ,‬אני סוגד לנעליים של בני ואסביר מדוע‪ .‬עם‬
‫נעליים אלה חצה את הארץ לאורכה ולרוחבה‪ ,‬היה איתן בבסיס אדם‪ ,‬עשה איתן מסעות‪ ,‬חווה אותן‬
‫במרדפים‪ .‬הזיע בכפות רגליו איתן‪ ,‬עלה איתן לאזור עין גדי (דורון היה ילד חוץ בקיבוץ)‪ .‬מכל החפצים‬

‫שלו זה הדבר שאני שומר מכול‪.‬‬
‫ילדי היקר הלך לאי שם מזה ‪ 28‬שנה‪ ,‬אבל נשאר צעיר‪ .‬גופו טמון בהר הרצל‪ ,‬אולי לא נשאר דבר‪ .‬אבל‬
‫הנעליים עוד מחזיקות מעמד‪ ,‬אמנם הסוליה מתפוררת אך הנעליים במצב טוב‪ .‬אז אני סוגד לנעליים‪.‬‬
‫תגידו מה שתרצו‪ ,‬ריח הזיעה הזה מגעיל אתכם? אותי לא‪ ,‬תתפלאו עוד יש ריח בנעליים‪ ,‬ריח שמשום‬
‫מה אותי לא דוחה‪ .‬אמשיך לשמור על הנעליים האלו עד יום מותי‪ .‬ולדורון שאותו אני אוהב ואמשיך‬

‫לאהוב‪ ,‬אין תחליף‪.‬‬
‫חשבתי שמותו של דורון יביא את השלום‪ ,‬אבל אין שלום ואין שקט‪ .‬אבל לאבא של דורון יש זוג נעליים‪.‬‬

‫תהי נשמתו צרורה בצרור החיים‪.‬‬

‫משה דרזי‬
‫אבא של דורון ז"ל‬

‫‪21‬‬

‫שמעיה‪-‬אביחי דנוך‬

‫נפל ביום כ"ה בתמוז תשנ"ד‬
‫‪04.07.1994‬‬

‫אליך אחי ‪ -‬כתר נפקיד‬

‫השנה‪ ,‬אחי‪ ,‬ב"יום הזיכרון"‪ ,‬עשינו מפגש לזכרך בזום‪.‬‬
‫קיבלת לינק?‬

‫דודה בתיה תחי' צוחקת‪ ,‬כי בנעוריה‪ ,‬לפני עשרות שנים‪,‬‬
‫היו אומרים למי שדיבר שטות ובלבל במוח‪" :‬בחייאת זום זום"‪,‬‬

‫איך ש‪-‬גלגל מסתובב‪.‬‬
‫ב"מפגש" היה נפלא ‪ -‬כולם הגיעו אל תוך מסך המחשב‪.‬‬

‫אפילו גילי מארצות הברית‪.‬‬
‫גם המפקד שלך‪ ,‬רביב ניר‪ ,‬השתתף‪ .‬התרגש‪.‬‬
‫גם הופעת בשתי תוכניות טלויזיה בערב "יום הזיכרון"‪ .‬זוכר?‬

‫אבל כולם רצו לחבק אותך בממש‪.‬‬
‫ולא שידחפו להם "כרטיסים" להופעות זיכרון על המסך הקר‪.‬‬

‫ההופעות החזירו אותנו לאחור‬
‫מנהרת זמן של ‪ 26‬שנה וחצי‪.‬‬

‫ומה איתך?‬
‫‪ -‬סקאלת השנים זזה?‬
‫משהו התקדם מלהישאר לנצח בן תשע עשרה וחצי?‬
‫חבריך ‪ -‬אתה מבין ‪ -‬מזדקנים‪ .‬סליחה מתבגרים‪.‬‬
‫השנה תש"פ ‪ -‬שנת הקורונה ‪ -‬מה לעשות‪,‬‬
‫ב"מנין" דחוק עלינו על קברך‪.‬‬
‫יש קורונה! אתה מבין את משמעות המילה?‬
‫היא "חדשה" כאן בשטח‪ .‬לא קוד‪ ,‬לא סיסמה‪.‬‬
‫זה בכל העולם ‪ -‬מגיפה!‬
‫אח קדוש שלי תעשה משהו‪" ,‬מבצע מציל עולם"‬

‫אנו מכאן נמליך‬
‫נמליך את מלך מלכי המלכים‪ .‬ואתה הכתר תגיש‪.‬‬

‫אריאלה‪-‬ידידה ברגהש‬
‫אחות של אביחי‪-‬שמעיה דנוך ז"ל‬

‫‪22‬‬

‫עמרי טל‬

‫נפל ביום ה' באב תשע"ד‬

‫‪31.07.2014‬‬

‫אין קול‬

‫לּו ָהָיה ִנ ְפ ָּתח ִּפי ְּכ ֵדי ַל ִּׁשיר‬

‫ָהְי ָתה ּפוֶֹר ֶצת ִמ ֶּמ ּנּו ְצ ָע ָקה ּו ַמ ְח ִרי ָבה ֶאת ָה ִעיר‪.‬‬

‫ָהְי ָתה זוֹ ְצ ָע ָקה ֶׁשל ְּכ ֵאב‬

‫ֶׁשל ֵלב אוֹ ֵהב‪.‬‬

‫ְצ ָע ָקה ְמ ַה ְד ֶה ֶדת‪ְ ,‬מ ַׁש ֶּב ֶרת ָה ִרים ְו ָׁש ַמִים‬

‫חוֹ ֶד ֶרת ֶאת ַמ ֲע ַמ ֵּקי ַהָּים ְוַג ֵּלי ַה ַּמִים‪.‬‬

‫ְצ ָע ָקה ַה ַּמ ְמ ִטי ָרה ֶאת ֶּג ֶׁשם ַה ְּכ ֵאב‬

‫ַעל ְּפֵני ֲא ָד ָמה ָה ְרוּוָיה ְּב ַדם‬

‫ָּדמוֹ ֶׁשל ְּב ִני ָע ֶלי ָה ‪ְ -‬לעוָֹלם‪.‬‬

‫לּו ָהָיה ִנ ְפ ָּתח ִּפי ְל ֶס ֶדק ַצר ְו ָקפּוץ‬

‫ָהָיה יוֹ ֵצא ַה ֶּב ִכי ַה ֲח ִרי ִׁשי ֶׁשהּוא‬

‫ְל ִע ִּתים ָנחּוץ‪ְ ,‬מ ַפ ֶּכה ֶאת ָע ְצ ַמת ַה ְּכ ֵאב‬

‫ָה ֵאי ְנסוֹ ִפי ְלָנ ָהרׁשוֹ ֵטף ַו ֲח ִרי ִׁשי‪.‬‬

‫ָנ ָהר ֶׁשאוֹ ֵהב‪.‬‬

‫ֶׁשאוֹ ֵהב ֶאת ְּב ִני ֶׁש ֵאינוֹ ִא ִּתי‪.‬‬

‫ִּפיׁשוֹ ֵטף‪ְ ,‬שׂ ָפ ַתי ְקפּוצוֹת‪ֲ ,‬א ִני ָּכ ָבה‪.‬‬ ‫ ‬
‫ֵאין ִּבי עוֹד ִּת ְקָוה‪.‬‬ ‫ ‬
‫ֵאין קוֹל ָל ַא ֲה ָבה‪.‬‬ ‫ ‬
‫ ‬
‫ֵעיַני ְמ ַח ְּפשׂוֹת ְוׁשוֲֹאלוֹת‬ ‫ ‬
‫ִּב ְׁש ִתי ָקה ְללֹא קוֹלוֹת‬ ‫ ‬
‫ְּב ִני ַה ֵּמת‪ַ ,‬אֵּיה ְּב ִני?‬ ‫ ‬
‫ַא ָּתה ֶׁש ִּלי‪ַ ,‬א ָּתה ֶׁש ִּלי‪.‬‬ ‫ ‬
‫ ‬
‫ֲא ָבל ֵאין קוֹל ְו ֵאין עוֶֹנה‬ ‫ ‬
‫ִנ ְׁש ַטף ְּב ִני ְּב ִז ְכרוֹן ַה ְּז ַמן‬
‫ְוׁשּוב ֵאינוֹ ִא ִּתי ְוׁשּוב ֵאינוֹ ָּכאן‪.‬‬

‫אסתי טל‬
‫אמא של עמרי ז"ל‬

‫‪23‬‬

‫ראובן (רובי) אורפני‬

‫נפל ביום ו' בתמוז תש"ס‬
‫‪09.07.2000‬‬

‫הזמן מרפא את הכאב‬

‫אומרים הזמן מרפא את הכאב‪.‬‬
‫אז אומרים‪.‬‬

‫יודעי דבר יגידו שהמשפט הזה לא נכון ואף יתרעמו על הניסיון הלא‬
‫מוצלח לנחם‪.‬‬

‫בהתחלה כשנפל הפור‪ ,‬הכאב היה תהומי ולא ניתן להגדרה‪.‬‬
‫לאחר ‪ 20‬שנים בהם אני חיה במציאות הכואבת הזאת‪ ,‬אני חושבת שאני יכולה לנסות ולדייק את‬

‫ההתייחסות של הזמן לכאב‪.‬‬
‫הזמן לא ריפא את הכאב‪ ,‬אלא לימד אותי להכיל ולהתנהל בתוך הכאב‪.‬‬

‫ואנסה להדגים למה הכוונה‪:‬‬
‫אני מדברת עם חיילים ושואלת אותם על תוכניות לעתיד וזה צובט את הלב‪.‬‬
‫אני מתבוננת בבני דודים שהיו אז קטנים‪ ,‬ועברו אותו בגיל‪ ,‬וזה צובט את הלב‪.‬‬

‫אני פוגשת אנשים שדומים לו באישיות וזה צובט את הלב‪.‬‬
‫התרגלנו שלא להתגעגע אליו בארוחות שישי‪ ,‬וזה צובט את הלב‪.‬‬
‫הוא לא שם‪ ,‬באף אחד מהארועים המשמעותיים בחיים שלי וזה צובט את הלב‪.‬‬
‫עולות מחשבות מידי פעם על "מה הוא היה אומר על‪ ...‬ומה הוא היה עושה" וזה צובט את הלב‪.‬‬
‫שבעלי וחברי לחיים לא מכיר בכלל את אחי‪ ,‬וזה צובט את הלב‪.‬‬
‫שבני הבכור והסקרן שואל שאלות שמחזירות את אחי "לשיח יומיומי" וזה צובט את הלב‪.‬‬
‫שאני מסתכלת על הבנים שלי ומבינה את מה שאחי הפסיד וזה צובט את לב‪.‬‬
‫שהזיכרונות על חיים משותפים שהיו‪ ,‬נחסמו מאחורי חומת בטון ענקית ולא ניתן לגשת אליהם‪ ,‬וזה צובט‬

‫את הלב‪.‬‬
‫אני לא חושבת ש"הזמן מרפא את הכאב"‪.‬‬
‫הזמן מלמד אותנו מהו אובדן אמיתי ועמוק ולוקח את הכאב התהומי הראשוני ומחלק אותו למנות‪ ,‬ומדי‬
‫פעם‪ ,‬בתדירות לא מוגדרת‪ ,‬הוא משלח בנו מנה ועוד מנה‪ ,‬ומחייב אותנו למצוא את הדרך שלנו להתמודד‬

‫עם הכאב‪.‬‬

‫הילה אורפני שם טוב‬
‫אחות של ראובן רובי אורפני ז"ל‬

‫‪24‬‬

‫ מרדכי (מוטי) שרון‬

‫נפל ביום כ"א בטבת תשמ"ט‬

‫ ‪29.12.1988‬‬ ‫אח בכור ‬

‫ַאח ְּבכוֹר‪ְּ ,‬כ ַמ ְׁש ּכּו ִכית ְּברֹאׁש ָה ֵע ֶדר‬

‫ּפוֵֹרץ ֶּד ֶר ְך‪ַ ,‬מ ְתֶוה ֶאת ַה ִּכּוּון‪.‬‬
‫ַאח ְּבכוֹר סוֹ ֵפג ֶאת ָּכל ָהרּו ַח ֶׁש ּנוֹ ֶׁש ֶבת‬

‫ְוׁשוֹ ֵמר ַעל ָה ֵע ֶדר ֵמ ָאחוֹר‪.‬‬

‫ִאם ִי ְר ֶצה ְּב ָכ ְך אוֹ לֹא‪,‬‬

‫ַעל ַאח ְּבכוֹר ֻמ ַּנ ַחת ַא ְח ָריּות ְּגדוָֹלה ַעל ַה ְּכ ֵת ַפִים‪.‬‬

‫ִל ְד ָאָגה ַלּיוֹם ַה ָּמ ָחר‪ִ ,‬ל ְׁש ִביל ָּבטּו ַח‪ַ ,‬ל ֶּׁש ֶקט ִמן ָה ָא ֶרץ ּו ִמן ַה ָּׁש ַמִים‪.‬‬

‫ַאח ְּבכוֹר יוֹ ֵד ַע‪ֶׁ ,‬ש ָּכל ַה ִּנ ָּסיוֹן ֶׁש ָּצ ַבר ְמ ַׁש ֵּמׁש אוֹתוֹ ִוי ַׁש ֵּמׁש ַּגם ֶאת ֶא ָחיו‪.‬‬

‫ַאח ְּבכוֹר צוֹ ֵעד ְּבָגאוֹן ּו ַמ ְׁש ֶרה ָהמוֹן ִּב ָּטחוֹן ַעל ַה ּצוֲֹע ִדים ַא ֲח ָריו‪.‬‬
‫זוֹ ְי ִדי ָעה ַמ ְר ִּגי ָעה ֶׁש ִא ִּתי ִמּיוֹם ִהָּו ְל ִדי‪.‬‬

‫ֶׁש ַּגם ִאם הוַֹר ְד ִּתי ֶאת ָהרֹאׁש ְּכ ֵדי ִל ְל ּגֹם ְמ ַעט ַמִים‬

‫אוֹ ִל ְקׁשֹר ֶאת ַה ְּשׂרוֹ ְך‪,‬‬

‫ַּגם ִאם ָע ַצ ְר ִּתי ְל ֶרַגע‪ַ ,‬ל ֲחלוֹם‪ְ ,‬ל ִה ְת ּבוֵֹנן ְּב ַפ ְר ַּפר ְצהֹב ְּכָנ ַפִים‪,‬‬

‫ְּכ ֶׁש ָא ִרים ֶאת ָהרֹאׁש ְו ֶא ְס ַּת ֵּכל ָק ִדי ָמה‪,‬‬

‫ֶא ְר ֶאה אוֹ ְת ָך צוֹ ֵעד ִּב ְמקוֹ ְמ ָך ַה ִּט ְב ִעי ַמ ְנ ִהיג ֶאת ַה ּטּור‪.‬‬

‫ְו ַא ָּתה ָּת ִעיף ַמ ָּבט ְל ָאחוֹר‪ִ ,‬ל ְסקֹר ֶאת ַההוֹ ְל ִכים‪.‬‬
‫ַמ ָּב ֵטינּו ִי ָּת ְקלּו ְו ִת ְהֶיה ָׁשם ְי ִדי ָעה ְׁש ֵלָוה ּו ַמ ְר ִּגי ָעה‬

‫ָּכזוֹ ֶׁש ֵאיָנ ּה ְזקּו ָקה ְל ִמ ִּלים‪.‬‬

‫ַא ָּתה ֲא ִחי ַה ָּגדוֹל ַו ֲא ִני ֲאחוֹ ְת ָך ַה ְּק ַט ָּנה‪,‬‬ ‫ ‬

‫ְו ַה ַחִּיים ָי ִפים ַּב ְּד ָר ִכים ָּב ֶהן ֲאַנ ְחנּו צוֲֹע ִדים ַי ַחד ְּב ִב ְט ָחה‪.‬‬ ‫ ‬

‫ְּכ ָבר ָׁש ִנים ַר ּבוֹת ָּכל ָּכ ְך ֶׁש ֵאי ְנ ָך צוֹ ֵעד ָּברֹאׁש ּומוֹ ִביל ֶאת ָה ֵע ֶדר‪,‬‬ ‫ ‬

‫ַו ֲע ַדִין‪ַּ ,‬כ ַה ְתָנָיה ַה ֻּמ ְט ַּב ַעת ְּב ִנ ְׁש ָמ ִתי‪ְּ ,‬ב ָכל ַּפ ַעם ֶׁש ֲא ִני ְמ ִרי ָמה ֶאת רֹא ִׁשי‪,‬‬ ‫ ‬

‫ְמ ַח ֵּפשׂ ַמ ָּב ִטי ֶאת ַמ ָּב ְט ָך ֵאי ָׁשם ָק ִדי ָמה ָּברֹאׁש‪.‬‬ ‫ ‬
‫ּו ְכאוֹתוֹ ָה ֶרֶגל ְל ַח ֵּפשׂ אוֹ ְת ָך צוֹ ֵעד ִראׁשוֹן‬ ‫ ‬

‫ֻמ ְׁש ָרׁש ִּבי אוֹתוֹ ִּב ָּטחוֹן‪,‬‬ ‫ ‬

‫ֶׁש ֲא ִני ְיכוָֹלה ְל ִע ִּתים ַל ֲעצֹר ּו ְל ִה ְת ּבוֵֹנן‪,‬‬ ‫ ‬

‫ַו ֲא ִפ ּלּו ְל ַה ְמ ִׁשי ְך ְו ַל ְחלֹם‬ ‫ ‬

‫ִּכי ַא ָּתה ִמ ְּמקוֹ ְמ ָך ְמ ַלֶּוה אוֹ ִתי ִּב ְד ָמ ָמה ְוׁשוֹ ֵמר ְצ ָע ַדי‪.‬‬ ‫ ‬

‫ָה ֵע ֶדר ַמ ְמ ִׁשי ְך‬ ‫ ‬

‫צוֹ ֵעד ְּב ֶׁש ֶקט ְּב ַד ְר ֵכי ַה ַחִּיים ְוַי ַחד ִא ָּתנּו‪,‬‬ ‫ ‬
‫ְּבתוֹ ֵכנּו‪,‬‬ ‫ ‬

‫ צוֹ ֵעד‬

‫רבקה רענן‬ ‫ֶה ָח ָלל ֶׁש ִה ְׁש ַא ְר ָּת ִּב ְפ ִנים‪.‬‬ ‫ ‬

‫אחות של מרדכי (מוטי) שרון ז"ל‬

‫‪25‬‬

‫רימונד (רמו) אזולאי‬ ‫אח יקר שלי‬

‫נפל ביום ז' בשבט תשל"ו‬
‫‪09.01.1976‬‬

‫ ‬

‫השכול חדר לביתנו‪ .‬לא התכוננו לא רצינו‪...‬‬
‫הלוואי ויכולנו לסגור את הדלתות ולא לשמוע את הבשורה הקשה‪.‬‬

‫דמעות של זעקה וכאב מילאו את הבור שנפער באותה דקה‪.‬‬
‫שקט‪ ,‬דממה‪ ...‬חיילים הופיעו בכל פינה‪.‬‬

‫החיוך והשמחה נעלמו‪ .‬ובמקומם פנים של עצב‪ .‬עיניים בוכות‪" ,‬הבן נפל"‪" ,‬בנך הגיבור נפל בעת ביצוע‬
‫פקודה"‪" ,‬בנך הגיבור לא חזר מהמשימה"‪.‬‬
‫הבן שכל כך אהב לחיות איננו עוד‪...‬‬

‫הבן שאיבד את רוב חבריו מהפלוגה‪ ...‬גורלו נקבע‪ ...‬ונדם ליבו‪.‬‬
‫במבט אחד לאמא‪ ,‬הבנו שהחיים כבר לא אותם חיים‪ .‬כמו שעון חול נעצרו‪ .‬הדמעות זולגות‪ .‬הזמן מאבד‬

‫חשיבות ואין עשייה‪.‬‬
‫אני מביטה לשמיים‪ ,‬מציירת את דמותך‪ .‬שולחת ידיים ארוכות כדי לגעת‪ ,‬ללטף את גופך הצנום‪ .‬לרגע‬

‫אחד מתחננת לחבק אותך ולומר לך כמה גאה אני בך גיבור מלחמה! אחי היקר !!!! חייל של כולנו !!!‬
‫ככל שחולפים הימים מתגברים הגעגועים‪ ,‬שוקעים בכאב שלא מרפה‪ .‬הוא רק מתעצם עם הימים‪.‬‬

‫ובתהום שנפערה יש חלל ריק‪ ,‬חלל גדול ובתוכו שוכנת האבדה הכי קשה‪ .‬האבדה שנלקחה בטרם עת‪.‬‬
‫בלי מילות פרידה‪ .‬בלי זמן לעכל‪ ,‬להבין ולקלוט את אובדנך‪...‬‬
‫נותר לנו רק לומר מילות קדיש‪ .‬לזכור את צלם דמותך‪.‬‬
‫שמור עלינו אח יקר!!!‬

‫ושבעולמך תישמר גם‪ .‬ונפיץ את חום נשמתך לאדמה! האדמה שאותך לקחה!‬
‫אחי היקר רמו‪ ...‬נגלית אליי בחלום רק לא מזמן והראית לי את גן העדן הקסום שבו אתה מתהלך‪...‬‬

‫מקווה אני בכל מעודי שאכן כך ושאלוהים שומר עליך בגן העדן הקסום‪.‬‬

‫אני אוהבת אותך אחי היקר!‬

‫לא אפסיק לאהוב ולחלום‪.‬‬

‫מרלן פינטו‬
‫אחות של רמו אזולאי ז"ל‬

‫‪26‬‬

‫ישראל נפתלי‬ ‫אחי תאומי‬

‫נפל ביום ט"ז בתשרי תשל"ד‬

‫‪12.10.1973‬‬

‫ָנ ְׁש ָבה רּו ַח ָק ִדים‬
‫ָנ ָטה יוֹם‪ְׁ ,‬ש ַעת ִּד ְמ ּדּו ִמים‬

‫ְׁש ִקי ָעה נּוָגה‬
‫ַח ָּמה ָׁש ְק ָעה ְּבתּוָגה‬
‫ְּכ ֻח ָּפה ֶנ ֱע ַטף ַה ּכֹל ְּב ַא ְר ָּג ָמן‬
‫ִנ ְצ ַּבע אֹ ֶפק ְּבַיד ָא ַּמן‬

‫ֵהד ָע ָלה ֵמ ֶה ָה ִרים‬
‫ְנ ִהי‪ַ ...‬על ֵקץ ְנעּו ִרים‪.‬‬

‫ַח ָּמה ְל ֵעת ֶע ֶרב ָנ ִטית‬
‫ְּב ַא ְר ְּג ַמן ְׁש ִקי ָע ְת ָך‬

‫ַס ְּפ ִרי ַה ִאם ְּב ַמ ָּבטוֹ ָּבאֹ ֶפק ִה ִּביט?‬
‫ַּג ֵּלה ִלי ַס ַהר ָמה ָל ַחׁש ְּב ָא ְז ְנ ָך?‬

‫ַה ִאם ִּב ֵּקׁש ֵמאוֹ ְר ָך ְוָז ָה ְר ָך ּבוֹ ָּת ִאיר‬
‫ְׁש ֵמי ָמרוֹם ְל ֵלילוֹ ָה ַא ֲחרוֹן‬

‫ָז ֲהרּו ִמ ֵּבין ֶה ָע ִבים‪,‬‬
‫ִמי ְליוֵֹני ּכוֹ ָכ ִבים‬

‫ְּברֹאׁשוֹ ִּכ ְתרוֹ ַה ֵּנֶזר‪,‬‬
‫ִּב ְנ ִתיב ַה ָּדם‪,‬‬

‫ְּב ַמ ְז ֵר ַעת ֵּבית ג'אן‬
‫ֵעת ָה ֲא ָד ָמה ָר ֲע ָדה‬
‫ִּב ְרעוֹם ְּכ ֵלי ִמ ְל ָח ָמה‬
‫ּו ִמ ַּׁש ְר ְׁש ָראוֹת ַט ְנק ַה ְּפ ָל ָדה‬

‫ַח ָּמה ַא ְּת ַה ִּנ ֶּצ ֶבת ַּב ָּמרוֹם‬
‫ַל ָּׁש ָעה ַה ָּמ ָרה ָהִיית ֵע ָדה ְּב ִח ּלּוף ַהּיוֹם‪,‬‬

‫לֹא ָע ַצ ְר ְּת ַה ְּז ַמן לֹא ָע ַמ ְד ְּת ּדֹם‬

‫ְּב ֵא ֶבל ַׁשחּו ֲעָנ ִפים ַו ֲא ִמיר‬
‫ִׁשיר ִקיָנה ִנ ְׁש ַמע ִמ ִּפי ָז ִמיר‬

‫ּכוֹ ָכ ִבים ָא ְספּו ָז ֳה ָרם ַה ַּמ ְכ ִסיף‬
‫ִּב ְנפוֹל ֲא ִחי ִי ְשָׂר ֵאל ְּב ַחג ָה ָא ִסיף‪.‬‬

‫בת ציון בכר נפתלי‬
‫אחות של ישראל נפתלי ז"ל‬

‫‪27‬‬

‫נמרוד (נימרודי) שגב‬

‫נפל ביום ט"ו באב תשס"ו‬

‫‪09.08.2006‬‬

‫בלי‬

‫ֶרֶגל ְּכרּו ָתה ִּב ְשׂדוֹת ַה ָּק ִציר‬
‫עוֹדׁשוֹ ֶכֶנת ְּב ֵלב ַה ַחָּיל ֶׁש ִא ְּב ָד ּה‪.‬‬
‫הּואׁשוֹ ֵכב ַּב ִּמ ָּטה ְמֻכ ֶּסה ְּב ָס ִדין‪,‬‬

‫ּגּופוֹ ֲעבּורוֹ ָׁש ֵלם ְּכ ֶׁש ָהָיה‪,‬‬
‫לֹא ֵי ַדע ָמה ִמ ַּת ַחת ַל ַּבד ַה ָּמתּו ַח‪.‬‬

‫ַאף ֲא ִני לֹא ָא ִסיר ַה ִּכ ּסּוי‪ ,‬לֹא ִל ְראוֹת‪,‬‬ ‫ ‬
‫לֹא ָל ַד ַעת ַעל ּגּוף ֶׁש ָא ַבד‪ָּ ,‬כל רמ"ח‪.‬‬ ‫ ‬
‫ ‬
‫מוֹ ַת ַחת ְק ִל ָּפה‪ַ ,‬עד ֵאין ֶק ֶמט‪,‬‬ ‫ ‬
‫ִאיׁש לֹא ִי ְר ֶאה ִּכי נוֹ ַת ְר ִּתי ִּג ֶּד ֶמת‬ ‫ ‬

‫ַעד ֶא ְת ַעֵּות ִּב ְכ ֵאב ְר ָפ ִאים‪.‬‬

‫איריס שגב‬
‫אמא של נמרוד ז"ל‬

‫‪28‬‬

‫דן ניסים‬

‫נפל ביום ג' באב תשל"א‬

‫דני שלנו מהסיפורים ‪25.07.1971‬‬

‫ּדוֹד ָאהּוב ְוָי ָקר‬
‫ְּב ָח ְׁש ִבי ָע ֶלי ָך‪ִ ,‬ל ִּבי ְּב ִק ְר ִּבי ִנ ְׁש ָּבר‬
‫ַה ֶּנ ֶפׁש ַה ּטוֹ ָבה ֶׁש ִּנ ְל ְק ָחה ְּב ֶט ֶרם ֵעת‪,‬‬
‫ָהאוֹר ֶׁש ָּכ ָבה ְוהוֹ ִתיר ִמ ְׁש ָּפ ָחה ַׁש ּכּו ָלה‬
‫ֶׁש ִּמ ְת ַּג ְע ַּג ַעת ְוכוֹ ֶא ֶבת ֶאת ֶח ְסרוְֹנ ָך‪.‬‬

‫ְל ֵׁש ַמע ִס ּפּו ֵרי ֶהם ֶׁשל ְּבֵני ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה‬
‫ֵעיֵנינּו ִמ ְת ַמ ְּלאוֹת ְּד ָמעוֹת ֶׁשל ִשׂ ְמ ָחה ְמהּו ָלה ְּב ֶע ֶצב‪.‬‬

‫ִס ּפּו ִרים ַעל ַה ַּמ ְנ ִהיג ֶׁש ָהִיי ָת‪,‬‬
‫ַעל ּכוֲֹח ָך ּו ְגבּו ָר ְת ָך‪ַ ,‬על אֹ ֶמץ ִל ְּב ָך‪,‬‬
‫ַעל ָּכל ַה ַּמ ֲע ִרי ִצים ֶׁש ָּת ִמיד ִה ְת ַק ְּבצּו ְס ִבי ְב ָך‪,‬‬

‫ְּכ ִפי ֶׁשָּי ִעידּו ְּתמּונוֹ ֶתי ָך‪.‬‬
‫ַּכ ָּמה ָהִיי ִתי רוֹ ָצה ִל ְהיוֹת ְּב ַא ַחת ֵמ ֶהן ִא ְּת ָך‪,‬‬
‫ַי ְל ָּדה ְק ַט ָּנה ַּב ָּשֶׂדה ָה ָר ָחב‪ ,‬מּוֶנ ֶפת ֶאל‪ָ -‬על ִּב ְזרוֹעוֹ ֶתי ָך‪.‬‬

‫ּכוֹ ֵאב ִלי ֶׁש ּלֹא ָנ ַפל ְּב ֶח ְל ִקי ְל ַה ִּכיר אוֹ ְת ָך‪,‬‬ ‫ַה ִּס ּפּו ִרים ַעל ַא ֲה ָב ְת ָך ַל ֶּט ַבע ְו ַל ֶּמ ְר ָח ִבים‪,‬‬
‫ּבוֹ ָהה ִּב ְתמּוָנ ְת ָך ְוחוֹ ֶׁש ֶבת ַּכ ָּמה ָי ֶפה ַא ָּתה‪,‬‬ ‫ְל ָכל ַּב ֲע ֵלי ַה ַחִּיים ּו ְל ָכל ָה ֲאָנ ִׁשים‪,‬‬

‫ַּכ ָּמה ַחִּיים ָהיּו ְּב ָך‪,‬‬ ‫ּגוֹ ְר ִמים ִלי ְל ָה ִבין ַעד ַּכ ָּמה ֲאַנ ְחנּו ּדוֹ ִמים‪,‬‬
‫ַה ִּס ּפּו ִרים ֶׁשַּי ְח ִזיקּו ָׁש ִנים ַר ּבוֹת‬ ‫ּו ְל ָה ֵצר ַעל ָּכל ָמה ֶׁשָּיכֹ ְל ִּתי עוֹד ִל ְלמֹד ִמ ְּמ ָך‪.‬‬
‫ֲא ִני ְיכוָֹלה ְל ַד ְמֵין אוֹ ָתנּו‪ ,‬רוֹ ְכ ִבים ַעל סּו ִסים‪,‬‬
‫ַּגם ַא ֲח ֵרי ֶל ְכ ִּתי‪,‬‬
‫לּו ָהִיינּו זוֹ ִכים ִל ְראוֹת ֶאת ְי ָל ֶדי ָך‪,‬‬ ‫ּדוֲֹה ִרים ִּב ְמ ִהירּות ָהאוֹר ּו ַמ ְר ִּגי ִׁשים ַחִּיים‪.‬‬
‫ַו ַּדאי ָהיּו טוֹ ִבים ְו ַא ִּמי ִצים ָּכמוָֹך‪.‬‬
‫ַה ּכֹל ָהָיה ֻמ ְׁש ָלם יוֹ ֵתר לּו ָהִיי ָת ַּגם ַא ָּתה‪,‬‬
‫ַא ְך ֱאלֹ ִקים ָּגדוֹל ְו ִנ ְס ָּתרוֹת ְּד ָר ָכיו‪.‬‬

‫נוֹ ָתר ַרק ְל ַה ְׁש ִלים ִעם ֶה ָע ָבר‬
‫ּו ְל ַה ְמ ִׁשי ְך ְל ַה ְנ ִצי ַח ֶאת ִׁש ְמ ָך ֶּב ָע ִתיד‪.‬‬

‫ְּב ִר ְג ֵעי אֹ ֶׁשר ְו ִשׂ ְמ ָחה‪ְּ ,‬כמוֹ ַּגם ְּב ִר ְג ֵעי ַה ְּכ ֵאב‪,‬‬
‫ִּת ְהֶיה ְּב ַמ ְח ְׁשבוֹ ֵתינּו ְו ִנ ְז ּכֹר אוֹ ְת ָך‪,‬‬
‫ָל ַעד‪,‬‬
‫ָּד ִני ֶׁש ָּלנּו‪.‬‬

‫לירית זינדני‬
‫אחיינית של דן ניסים ז"ל‬

‫‪29‬‬

‫שרית שוורץ‬ ‫הבשורה‬

‫נפלה ביום ד' בתמוז תשמ"ד‬

‫‪03.07.1984‬‬

‫יוֹם ָר ִגיל‪ַ ,‬חֵּיי ִׁש ְג ָרה‬
‫ְנ ִקי ָׁשה ַּב ֶּד ֶלת מוֹ ִפי ִעים ַה ְּׁשלוֹ ָׁשה‬

‫ְו ִע ָּמם ַה ְּבשׂוָֹרה‬
‫ַהְּי ִדי ָעה ֲה ִכי ָמ ָרה ְּב ִפי ֶהם‬
‫ֶׁש ֶאת ַחֵּיינּו ִּבן ֶרַגע ְמ ַׁש ָּנה‬
‫ֶאת ַי ִּקי ֵרנּו ִא ַּב ְדנּו‪,‬הּוא ְּכ ָבר לֹא ָיׁשּוב‪.‬‬
‫ֵנ ַתח ִמ ְּב ָשֵׂרנּו ִמ ַּנ ְפ ֵׁשנּו ִנ ְל ַקח‬
‫ְוהּוא ְּכ ָבר לֹא ָיׁשּוב ָל ַעד‬

‫ַה ְּׁש ֵלמּות ִנ ְפ ְּג ָמה‪.‬‬
‫ְולֹא ִּת ְהֶיה עוֹד ְּכ ָב ִראׁשוָֹנה‪.‬‬
‫ְו ָאז ַמ ְת ִחילוֹת ַה ְּׁש ֵאלוֹת‬
‫ַמ ּדּו ַע ֶזה ָק ָרה? ְו ָל ָּמה ַּדְו ָקא ָלנּו?‬
‫ּו ָברּור ֶׁש ֵאין ְּתׁשּובוֹת ִמ ְּל ַבד ַמ ְח ָׁשבוֹת ּו ְת ִהּיוֹת‬
‫ְו ַה ּכֹל ִּבן ֶרַגע ִמ ְׁש ַּת ֶּנה‬
‫ַה ַחִּיים הוֹ ְפ ִכים ַא ֵחר‬
‫ֶא ָחד ֵמ ִא ָּתנּו ָח ֵסר‬
‫ַּב ֵּלב ְּבתוֹ ֵכנּו ְּפ ִני ָמה‬
‫ְּכ ֵאב ָעמֹק ִמ ְס ַּת ֵּתר‬
‫ׁשוֹ ְמ ִרים ְמקוֹם ָּכבוֹד ְלַי ִּקי ֵרנּו‬
‫ּבוֹ ִכים ְוׁשוֲֹא ִלים ְולֹא ְמ ִבי ִנים ַמ ּדּו ַע‪.‬‬
‫ַמ ּדּו ַע ִנ ְק ָט ִפים ֵהם ּכֹה ְצ ִעי ִרים‬
‫ַמ ּדּו ַע ִּבן ֶרַגע ַחִּיים ִמ ְׁש ַּת ִּנים‬
‫ּו ַמ ּדּו ַע ָאנּו ּבוֹ ִכים ּובוֹ ִכים‪...‬‬

‫ְוׁש ּוב‪...‬‬
‫יוֹם ָר ִגיל יוֹם ִׁש ְג ָרה‬
‫ִצ ְלצּול ֶט ֶלפוֹן ְל ִע ְד ּכּון ָה ַא ְז ָּכ ָרה‬
‫ּומוֹ ִפי ִעים ִמ ֵּדי ָׁשָנה ְנ ִצי ִגים ַא ְנ ֵׁשי ָצ ָבא‬
‫ְל ַב ֵּקר ֶאת ַי ִּקי ֵרנּו ַה ָּטמּון ָּב ֲא ָד ָמה‬
‫ּו ְל ָׁשָנה ִנ ְכֶנ ֶסת ַה ִּׁש ְג ָרה ַה ֲח ָד ָׁשה‬
‫ְלַיד ַה ֶּק ֶבר ִמ ְת ַּכ ְּנ ִסים ְּכ ֵדי ִל ְז ּכֹר‬
‫ּו ְלעוָֹלם לֹא ִל ְׁש ּכֹ ַח‬
‫ֶאת ָה ֶא ָחד ֶׁש ָה ַל ְך‪ֶׁ ,‬ש ִּנ ְס ַּתְּימּו ַחָּייו‬

‫ְולֹא ָיׁשּוב ָל ַעד‪...‬‬

‫רות חגג שוורץ‬
‫אמא של שרית ז"ל‬

‫‪30‬‬

‫מתן‪-‬ניסים כהן‬ ‫אליך מתן‬

‫נפל ביום ג' בתשרי תשע"ה‬
‫‪27.09.2014‬‬

‫ְו ֵאי ְך ְמ ַצְּי ִנים ַהּיוֹם ֶאת יוֹם ֻה ַּל ְד ְּת ָך?‬ ‫ֵא ֶלי ָך ַמ ָּתן‪ִ ,‬נ ְכ ְס ָפה ַנ ְפ ִׁשי‪...‬‬
‫ּבוֹ ֶח ֶרת ַה ָּׁשָנה ְל ֵה ָא ֵחז ַּב ִּס ּפּו ִרים ַה ְּמ ַר ְּג ִׁשים‬ ‫ְוׁשּוב אוֹתוֹ ִנ ּגּון‪...‬‬

‫ֶׁש ָּׁש ַמ ְענּו ָע ֶלי ָך‪,‬‬ ‫ַּבָּי ִמים ֶׁש ֵּבין יוֹם ַה ִּז ָּכרוֹן‬
‫ִל ְז ּכֹר ֶאת ַה ּטוֹב ֶׁש ִה ְׁש ַּפ ְע ָּת ַּב ֶּׁש ֶקט ָה ָא ְפָי ִני‬ ‫ַלּיוֹם ֶׁש ּבוֹ נוַֹל ְד ָּת‪...‬‬

‫ְל ָך‪,‬‬ ‫ִז ְכרוֹנוֹת ֶׁש ְּמ ִצי ִפים ֶאת ַה ַּג ְע ּגּו ַע‪,‬‬
‫ִל ְז ּכֹר ֶׁש ָּנַג ְע ָּת ָּב ֲאָנ ִׁשים‬ ‫ִז ָּכרוֹן צוֵֹרב‪,‬‬
‫ֶׁש ִה ְׁש ַּפ ְע ָּת טוֹב ְּב ַחֶּיי ָך ַה ְּק ָצ ִרים‪.‬‬
‫ַעל ָׁש ִנים ֶׁש ַא ָּתה לֹא ָּכאן ַל ְח ּגֹג ֶאת יוֹם ֻה ַּל ְד ְּת ָך‬
‫ִה ְׁש ַא ְר ָּת ֶמ ֶסר‪,‬‬ ‫ַעל ָׁש ִנים ֶׁש ֲאַנ ְחנּו ַחִּיים ִּב ְל ָע ֶדי ָך‬
‫ְואוֹ ְת ָך ְּבַג ְע ּגּו ַע זוֹ ְכ ִרים‬ ‫ְוסוֹ ְפ ִרים ְל ָך ְׁשנוֹת ַחִּיים‪,‬‬
‫ְוכוֲֹא ִבים ֶׁש ַא ָּתה ֶנ ֱע ָדר‪.‬‬ ‫ְל ָך ַמ ָּתן‪ֶ ,‬ע ֶלם ֲחמּודוֹת‬
‫ְּב ָכל ָה ְרָג ִעים ֶׁש ֲאַנ ְחנּו חוִֹוים‪,‬‬ ‫ֶׁש ִּנ ְׁש ַא ְר ָּת ֵּבן ‪21‬‬
‫ְו ַה ַּמ ְנ ִּגיָנה ַה ּזֹאת ַמ ְמ ִׁשי ָכה ְל ִה ְתַנ ֵּגן‬ ‫ְולֹא ָז ִכי ָת ִל ְחיוֹת‪...‬‬

‫ִעם ֵמי ָתר ָח ֵסר‪...‬‬ ‫ִל ְפֵני ‪ָׁ 6‬ש ִנים‪ְּ ,‬ביוֹם ֻה ַּל ְד ֵּת ְך‬
‫ּו ְב ִת ְזמּון ְמ ַצ ְמ ֵרר‪,‬‬ ‫ָסַג ְר ָּת ִּב ְב ִסיס ִּכ ּסּו ִפים‬
‫ַחִּיים ֲח ָד ִׁשים ֵה ִגיחּו ָלעוָֹלם‪,‬‬
‫ֵּבן נוַֹלד ְל ֵחן ְואוֹ ְר ַּגד‪...‬‬ ‫ְו ִה ַּג ְענּו ֵא ֶלי ָך ְל ָב ֵר ְך ּו ְל ַח ֵּבק‬
‫ַוִי ָּק ֵרא ְׁשמוֹ " ָּד ִנֵּיאל ַמ ָּתן"‬ ‫ִנ ְפ ַּג ְׁשנּו ְּב ִפ ַּנת ַה ַחָּי ִלים‪,‬‬
‫ֵה ֵבאנּו אֹ ֶכל ּו ִפ ּנּו ִקים‬
‫ַה ִאם ַא ָּתהׁשוֹ ֵמ ַע??‬
‫ַמ ִּביט ָּבנּו ִמ ְּל ַמ ְע ָלה‬ ‫ַא ָּתה ָהִיי ָת ָעסּוק ַּב ַּת ְפ ִקיד‬
‫ְמ ַח ֵּבר ִח ּבּו ִרים ְוׁשוֹ ֵמר‪...‬‬ ‫ְו ָהִיי ָת ָׁש ֵקט ְּכ ֶה ְר ֵּג ְל ָך‬
‫ַו ֲאַנ ְחנּו נוֹ ַת ְרנּו ָּכאן‪,‬‬
‫ְל ִה ְת ַּג ְע ֵּג ַע ּו ְל ַה ְמ ִׁשי ְך ִל ְז ּכֹר ּו ְל ַס ֵּפר‪...‬‬ ‫ְו ֶאת ַה ִּמ ְכ ָּתב ֶׁש ָּכ ַת ְב ִּתי ִק ַּב ְל ָּת ְּב ִשׂ ְמ ָחה‬
‫ִמ ְת ַּג ְע ַּג ַעת ֵא ֶלי ָך ֵּבן‪.‬‬ ‫ְּכמוֹ ָּת ִמיד ֶנ ֱא ַח ְז ָּת ַּב ִּמ ִּלים ֶׁש ָּכ ַת ְב ִּתי ְל ָך‬

‫ְּב ֶׁש ֶקט‪...‬‬
‫ְו ַה ֶּׁש ֶקט ִה ְת ַע ֵּצם‪...‬‬

‫ִנ ְק ַּבע מוֹ ְת ָך‬

‫שושי כהן‬ ‫‪31‬‬
‫אמא של מתן ז"ל‬

‫מתן בסקינד‬

‫נפל ביום י"ז בניסן תשס"ז‬

‫ ‪05.04.2007‬‬

‫בכאב וביגון‬

‫בימים כואבים ואפלים של מגיפה ומוות‪ ,‬שמכה בלי רחמים בעולם‪ ,‬כולנו‬
‫סגורים בבתים ומסתכלים על התקרה במבט מופנם‪.‬‬

‫מסתכלים אנו‪ ,‬המשפחות שאיבדנו את היקרים לנו מכל‪ ,‬מפנימים שגם‬
‫השנה לא נוכל להתייחד עם היקרים לנו‪.‬‬

‫אומנם‪ ,‬כשנמצאים אנו בבתים ונוברים בזיכרונות העמוקים‪ ,‬נקרעים אנו מאמת או משקר‪ ,‬מדמיינים את‬
‫הצל של אהוב ליבנו כאילו מהלך הוא איתנו‪.‬‬

‫אז אנו מפנימים‪ :‬או שהשתגענו או שהכאב כה עמוק והפצע נפתח לו מחדש‪ ,‬כאב שאדם אחר לא יבין‪,‬‬
‫כאב שאדם לא מפנים‪ ,‬כאב שמרחיק מאיתנו אנשים‪.‬‬

‫העולם ממשיך בשלו משנה לשנה‪ ,‬מחודש לחודש‪ ,‬עשור‪ ,‬יובל‪ ,‬מאה‪ ,‬מילניום‪ ,‬ואם עצמות יקירנו כבר‬
‫ייעלמו מה שיישאר זה הסיפורים‪ ,‬סיפורי חייהם של אחינו‪ ,‬האבות‪.‬‬

‫אומנם‪ ,‬כשמתקרבים לאירועי יום הזיכרון שנת ‪ ,2021‬בצל המגיפה הארורה‪ ,‬בשנה שאפילו בעצרות‬
‫הזיכרון השונות לא יכולנו להתייחד יחדיו‪ ,‬למדנו להתאחד יחדיו יותר‪ -‬הגרעינים של המשפחות‪ ,‬לדבוק‬

‫בביחד‪,‬לשמור אלה על אלה‪ ,‬למדנו לדבר יותר ולהקשיב לרגשות ולא לתת לכאב וליגון לזרוק אותנו‬
‫לאבדון‪.‬‬

‫באשר אליי‪ ,‬השנה וחצי הזאת זרקה אותי כמו מטוטלת‪ ,‬אני מתכנס יותר לתוך תוכי‪ ,‬כותב את אשר על‬
‫ליבי‪ ,‬כותב כל תיעוד‪ ,‬אוסף כל תיעוד‪ ,‬נותן לעצמי להפוך לארכיון מהלך ששורף את ליבי‪.‬‬

‫באמנות שעסקתי בה עד השנה שעברה‪ ,‬עסקתי בנושא השכול בתערוכה שנקראת "כסא פלסטיק לבן"‪.‬‬
‫הצגתי שם עם עוד שתי אמניות‪ ,‬שגם אותן השכול תפס בגיל כזה או אחר‪.‬‬

‫ואתם שותפיי היקרים לכאב הזה מבינים‪ ,‬לא רק שעלינו להתאחד‪ ,‬עלינו לדבר‪ ,‬לספר את אשר עובר‬
‫עלינו‪ ,‬בייחוד האחים והאחיות השכולים‪.‬‬
‫יהי זכר יקירנו ברוך לעולמי עולמים‪.‬‬

‫אלון בסקינד‬
‫אח של מתן ז"ל‬

‫‪32‬‬

‫דוד אסולין‬ ‫דוד אסולין ז"ל‬

‫נפל ביום ט"ו באלול תשכ"ח‬

‫‪08.09.1968‬‬

‫אני‪ ,‬רנ"ג דוד אסולין‪ ,‬אחיין של טוראי דוד אסולין ז"ל‪ ,‬אחיו של אבי יוסף‬
‫וקרוי על שמו‪.‬‬

‫בט"ו באלול תשכ"ח‪ 8.9.1968 ,‬נהרג דוד מפגיעה ישירה של פגז אויב‪,‬‬
‫בהיותו טען קשר בפעילות מבצעית בגשר פירדאן‪ .‬דוד הובא למנוחת‬

‫עולמים בבית העלמין הצבאי בנהריה‪.‬‬
‫דוד התגייס לצה"ל בשנת ‪ 1967‬בהיותו בן ‪ 17‬שנים והוצב בחיל השריון‪.‬‬
‫בשירותו הצבאי הוכיח את עצמו כחייל ממושמע‪ ,‬בעל יוזמה ותושייה רבה‪ .‬הוא פעל ברמה מקצועית‬

‫גבוהה וביצע את המוטל עליו בצורה הטובה ביותר‪.‬‬
‫דוד אהב מאוד את הצבא ושאף להתקדם בסולם הדרגות‪ ,‬אך לבסוף לא זכה לכך‪.‬‬
‫מפקד יחידתו כתב במכתב תנחומים למשפחה כי דוד התבלט בהכרתו האישית בייעודו של צה"ל לאחר‬
‫מלחמת ששת הימים‪ ,‬לא התלונן ולא ביקש דבר‪ ,‬למרות בעיותיו‪ .‬תמיד היה פותר אותן בעצמו‪ .‬דוד היה‬
‫אהוב מאוד על חבריו ותמיד הצטיין בעבודת הצוות ובעזרה לחבריו‪ .‬וכך סיים את מכתבו‪" :‬רצוני שתדעו‬
‫כי בנכם לא נפל לשווא כי אם על הגנת המולדת ‪ -‬נכס שהוא יקר לכל עם ישראל"‪.‬‬
‫בנימה אישית‪ ,‬דוד דודי היקר‪ ,‬לצערי לא הייתה לי הזכות להכירך‪ .‬גאה אני להמשיך את שאיפותיך‬
‫וחלומותיך שלא זכית להגשים ולשרת בצבא הגנה לישראל‪ .‬מבטיח אני לך ולכל הנופלים שאני וחבריי‬
‫לנשק נמשיך להגן על מדינת ישראל כפי שאתם הגנתם בחירוף נפשכם‪ ,‬ומותכם לא היה לשווא‪.‬‬

‫אסיים בשיר שדודי אשר יבד"ל‪ ,‬אחיו של דוד ז"ל‪ ,‬כתב‪:‬‬

‫אוֹ ְת ָך ָאח ָי ָקר ְלעוָֹלם לֹא ִנ ְׁש ַּכח‪,‬‬ ‫" ְנ ַב ֵּקׁש ִמ ְּמ ָך ֱאלֹ ִקים ָי ָקר‬
‫ַא ָּתה ְּב ִל ֵּבנּו ְלעוֹ ְל ֵמי ַעד‪.‬‬ ‫ָא ָּנא ְׁשמֹר ַעל ֲא ִחי ַה ָּצ ִעיר ָּדִוד ְו ֵתן לוֹ ְמנּו ָחה‪.‬‬

‫נֹא ַהב אוֹ ְת ָך ְּב ִל ֵּבנּו ֲא ִחי ַה ָּצ ִעיר‪ְ ,‬ונֹא ַהב ָּת ִמיד‪.‬‬ ‫ַמ ִּגי ַע לוֹ ָלנּו ַח ְּב ַכ ְנ ֵפי ְמרוֹ ִמים‪.‬‬
‫ִּכי ַא ָּתה ְּב ִל ֵּבנּו ְל ַעד ּו ְלעוֹ ְל ֵמי עוָֹל ִמים‪.‬‬ ‫ֵּתן לוֹ ְמאוֹר ֵעיַנִים ֱאלֹ ִקים‪,‬‬
‫ֲא ִחי ַה ָּצ ִעיר‪ְׁ ,‬שמֹר ָע ֵלינּו ִמ ָּכל ִמ ְׁש ָמר‪,‬‬
‫ִּכי ֶזה ַה ְּמ ַעט ֶׁש ּנוֹ ָתר"‪.‬‬ ‫ֶׁשּיּו ַכל ְל ַה ִּביט ּבי ִמ ֵּבין ָה ֲעָנ ִנים‪.‬‬

‫דוד אסולין‬
‫אחיין של דוד אסולין ז"ל‬

‫‪33‬‬

‫דנה זמורסקי‬

‫נפלה ביום י"ב בניסן תשס"ד‬

‫‪03.04.2004‬‬

‫דנה יקרה שלי‬

‫תשגיחי על "עמיתוש"‪" ,‬הנשמה המתוקה שלי"‬ ‫אני יושבת אצלך‪ ,‬בחדר הסגול‬
‫כמו שהיית קוראת לו‪ ,‬ותהיי איתו כל הזמן‬ ‫והמקסים שלך שכל כך אהבת‪,‬‬
‫כדי שהוא לא ישכח אותך‪.‬‬ ‫ומרגישה אותך כל כך קרובה‪ ,‬כל כך אמיתית‬
‫תמיד תדעי שאנחנו אוהבים אותך כמו‬ ‫כל כך חמה ואוהבת‪ ,‬אבל לגעת בך‪ ,‬לחבק אותך‬
‫שאי אפשר לתאר‪ ,‬לא במילים ולא במעשים‪,‬‬
‫והחיוך המקסים שלך ילווה אותנו תמיד‬ ‫אני לא יכולה‪.‬‬
‫באשר נהיה‪.‬‬ ‫זה מאוד כואב לי ועצוב לי שאני לא יכולה‬
‫חכי לנו‪,‬‬ ‫לקבל ממך את החיבוק המלא והחזק שלך‪.‬‬
‫חבקי אותנו‬ ‫בתוך תוכי אני יודעת שאת מחבקת אותי‬
‫ותמשיכי לאהוב אותנו‬ ‫ואת כל המשפחה כל הזמן‪ ,‬ושאת צוחקת‬
‫כמו שרק את יודעת לאהוב‪.‬‬ ‫עימנו ומלווה אותנו בימים הקשים שאנחנו עוברים‪.‬‬
‫הסתכלי סביב על כל אוהבייך ותהיי גאה‬ ‫אני משתדלת לחשוב חיובית בשבילך‪ ,‬כי אני יודעת‬

‫על ‪ 19‬שנותייך המלאות‪ ,‬הגדושות והאהובות‪.‬‬ ‫שכך היית רוצה‪ ,‬ויחד עם זאת‬
‫"לנצח אחותי‪ ,‬אזכור אותך תמיד‬ ‫הדמעות לא מפסיקות לרדת עם המחשבה‬
‫וניפגש בסוף את יודעת"‪.‬‬
‫שלא אוכל לחבק אותך יותר לעולם‪.‬‬
‫אוהבת אותך ‬ ‫תמיד תלכי עימי לכל מקום‪ ,‬כל מה שאעשה‬

‫בחיי את תהיי איתי וחלק ממני לעולם‪.‬‬

‫שירה זמורסקי‬
‫אחות של דנה‬

‫‪34‬‬

‫נסים חודיפי‬ ‫החוסר הממלא‬

‫נפל ביום י"ד באב תשל"ו‬ ‫ָׁש ִנים ֶׁשל ֵאין ‪ֶׁ -‬ש ְּב ִגינוֹ ֵיׁש ַה ְר ֵּבה‬
‫ַה ְר ֵּבה ַּג ְע ּגּו ִעים‪ְ ,‬ו ַה ְר ֵּבה ָרצוֹן ִל ְחיוֹת ּו ְל ַח ֵּבק‬
‫‪10.08.1976‬‬
‫ְלשׂוֹ ֵח ַח ְו ִל ְראוֹתוֹ ִעם ִמי ֶׁש ְּכ ָבר ֵאיֶנ ּנּו‪.‬‬

‫ָׁש ִנים ֶׁשל חֹ ֶסר ‪ֶׁ -‬ש ָּבא ִּב ְג ַלל ָה ָא ְב ָדן‪ְ ,‬ולֹא ָא ְב ַדן ַה ַּד ַעת‪,‬‬
‫ֲא ָבל ֶזה חֹ ֶסר‪ֶׁ ,‬ש ּגוֵֹרם ְל ַה ְר ֵּבה ַּד ַעת‪ַּ ,‬ד ַעת ַו ֲח ִׁשי ָבה‪,‬‬

‫ַעל ָמה ֶׁש ָהָיה ָיכוֹל ִל ְהיוֹת ַהּיוֹם‪ ,‬יוֹ ֵתר ָמ ֵלא ְויוֹ ֵתר ַחי‪ְ ,‬ללֹא ַהחֹ ֶסר‪.‬‬

‫ְו ִלי ְּבאֹ ֶפן ִאי ִׁשי‬ ‫ָׁש ִנים ֶׁשל ַּד ִּפים ֵרי ִקים ֵמאוֹ ִתּיוֹת‪ַ ,‬א ְך ְמ ֵל ִאים ְּב ֶד ַמע‪.‬‬
‫ָח ֵסר ָאח‪ָ ,‬ח ֵבר ָקרוֹב‬ ‫ַּד ִּפים ַה ְּמ ַב ְּט ִאים טוֹנוֹת ֶׁשל ַּג ְע ּגּו ַע ְו ַא ֲה ָבה‪,‬‬

‫ְל ֵע ָצה ְו ִל ְתבּוָנה‬ ‫ְל ִמי ֶׁשָּיכֹל ַרק ְל ַק ֵּבל ּו ְל ַק ֵּבל‪ְ ,‬ו ַה ּכֹל ִּב ְׁש ִתי ָקה‪,‬‬
‫ְל ָח ְכ ָמה ּו ְלתוַֹרת ַה ַחִּיים‬ ‫ִמ ִּב ְל ִּתי ַהְּיכֶֹלת לוֹ ַמר ְל ָך‪ַ ,‬אף לֹא ִמ ָּלה ַא ַחת ֶׁשל ּתוֹ ָדה‪.‬‬

‫ְל ַה ְנ ָהָגה ּו ְל ֶט ְכנוֹלוְֹגָיה‬ ‫ָח ֵסר ַא ָּתה‪ַ ,‬ו ֲח ֵס ָרה ַא ְּת‬
‫ְל ִחּיּו ְך ּו ְל ִשׂ ְמ ָחה‬ ‫ַא ָּתה ִאיׁש ַה ָּצ ָבא ַה ּלוֹ ֵחם ְו ַא ְּת ַע ְל ַמת ַה ֵחן‪ִּ ,‬ב ְצ ָבא ַה ָּמֵגן‪.‬‬

‫ְלׁשוֹ ְבבּות ְו ַל ֻּד ְג ָמה ַה ְּמ ֻע ָּלה‪ְּ ,‬ב ִכ ּבּוד הוֹ ִרים‬ ‫חֹ ֶסר‪ֶׁ ,‬ש ֵה ִביא ִא ּתוֹ ַה ְר ֵּבה ִּג ּבּוׁש‬
‫ְל ֵס ֶמל ּו ְלֻד ְג ָמה‪ַּ ,‬ב ֲח ֵברוּת ְו ֵרעּות ַנ ְפ ִׁשית‬ ‫ֶׁש ֵה ִביא ֵיׁש‪ֶׁ ,‬של ִק ְר ַבת לוֲֹח ִמים ֲא ָחיוֹת ְו ַא ִחים‬
‫ְּב ֶע ְז ָרה ַל ּזּו ָלת ְּב ָכל ְמ ִחיר‬ ‫ֵיׁש ֶׁשל הוֹ ִרים‪ִ ,‬עם ְּכ ֵאב ָעמֹק‪ְ ,‬ו ִד ּבּו ִרים ַעל ַה ְר ֵּבה ָיגוֹן‪.‬‬
‫ַּגם ִאם ָצ ִרי ְך ַל ֲחצוֹת ֶאת ַה ִּקיר‬ ‫ֵיׁש‪ֶׁ ,‬של ַח ְב ֵרי ֶצֶות ֵמ ַה ַּטֶּי ֶסת‪ֶׁ ,‬ש ֻּג ְּבׁשּו ְל ִמ ְׁש ָּפ ָחה ְמ ֻא ֶח ֶדת‬
‫ֻּד ְג ָמה ִאי ִׁשית ְּב ִל ּמּו ִדים ֻמ ְצ ָל ִחים‬ ‫ָאז ֵיׁש ָּכל ָּכ ְך ַה ְר ֵּבה ֵיׁש‪ֵ ,‬מ ֲאחוֵֹרי ַה ּכֹל ָּכ ְך ַה ְר ֵּבה ֵאין‪.‬‬
‫ְוַגם ָּכאן ֶע ְז ָרה ָל ֲא ֵח ִרים ֶׁש ַּב ַּת ְל ִמי ִדים‬
‫ָח ֵסר ָלנּו ָה ָאח‪ַ ,‬ה ֵּבן‪ַ ,‬ה ּדוֹד ְו ָה ַא ְחָין‬
‫ֻּד ְג ָמה ִאי ִׁשית ֶׁשל ַא ֲחַות ַא ִחים ּו ְל ֶצֶות ַה ֲח ֵב ִרים‪.‬‬ ‫ֲח ֵס ִרים ָלנּו ַה ְּמכוָֹנ ִאים ְו ַה ֶּט ְכָנ ִאים‪ַ ,‬ה ֲחמ ִׁשים ְו ַה ַּטָּי ִסים‬

‫ֲא ֶׁשר ַעל ֵּכן‪ַּ ,‬ת ְפ ִקי ֵדנּו ַרב הּוא‬ ‫ֲח ֵס ִרים ָלנּו ַה ְּפ ִקי ִדים ְו ַה ְּמ ַפ ְּק ִדים‬
‫ְל ַמ ֵּלא ֶאת ֶה ָח ֵסר‪ִ ,‬מ ִּׁש ּקּוף ְּדמּו ָתם ֶׁשל ֵא ֶּלה ֶׁש ֵאיָנם‪.‬‬ ‫ֲח ֵס ִרים ָלנּו‪ַ ,‬א ְנ ֵׁשי ַה ֶּט ְכנוֹלוְֹגָיה ָה ֲע ִתי ָד ִנית‬
‫ֶׁשִי ְפ ְּתחוּ ִוי ַפ ְּתחוּ‪ ,‬נוֹ ְשׂ ִאים ִמ ְּב ֵרא ִׁשית ְו ַעד ַה ַּת ְכ ִלית‬
‫ִז ְכ ָרם‪ָּ ,‬ברּו ְך ִי ְהֶיה ְו ָל ַעד ִי ְתנוֹ ֵסס‬
‫ַעד ּבוֹא ּגוֹ ֵאל‪ֲ ,‬א ֶׁשר ִי ָּשׂא ֶאת ֶּדֶגל ַה ֵּנס‪ִ ,‬מ ְּב ִלי ְל ִה ְת ּבוֹ ֵׁשׁש‪.‬‬ ‫ֲח ֵס ִרים ָלנּו ָה ַא ִחים ַּב ִּמ ְׁש ָּפ ָחה ְו ַל ֶּנ ֶׁשק‪.‬‬

‫שאול חורפי‬
‫אח של ניסים ז"ל‬

‫‪35‬‬

‫רותם אגבר‬

‫נפל ביום ל' בשבט תשנ"ט‬

‫‪15.02.1999‬‬

‫היי רותם שלי‬

‫יוֹם ַה ִּכ ּפּו ִרים ָח ַלף ָע ַבר לוֹ‬

‫ַה ִאם ַא ָּתה יוֹ ֵד ַע ִּכי ִאי ֶא ְפ ָׁשר ִל ְמ ּדֹד ַּג ְע ּגּו ַע?‬

‫ִאי ֶא ְפ ָׁשר ִל ְמנוֹת ֶאת ְּפ ִעימוֹת ַה ֵּלב ֶּב ָחֶזה‪,‬‬

‫( ִל ְפ ָע ִמים ֲח ֵס ָרה ִלי ְּפ ִעי ָמה)‪.‬‬

‫ַא ָּתה ְּב ִני צוֵֹלל ָעמֹק ָעמֹק ְלתוֹ ִכי‪,‬‬

‫ִנ ְד ָּבק ֶא ְצ ִלי ְּבכֹל ּדֹ ֶפן ֶא ְפ ָׁש ִרית‬

‫ֶא ְפ ָׁשר ְל ַס ֵּפר ְל ָך ַעל ַּג ְע ּגּו ַע‪ָ ,‬א ְב ָדן ּו ְב ִדידּות?‬

‫ַרק ִאם ַא ָּתה רוֹ ֶצה ִל ְׁשמֹ ַע?‬

‫ֲא ִני אוֹ ֵמר‬

‫ְו ַא ָּתה יוֹ ֵד ַע‬

‫ְואּו ַלי ַּגםׁשוֹ ֵמ ַע‬

‫ְואּו ַלי ְואּו ַלי‪...‬‬

‫ ‬

‫ֵא ָרַגע ְמ ַעט‪ֶ ,‬א ַּקח ְנ ִׁשי ָמה ֲע ֻמ ָּקה ִּכי ְּבַו ָּדאּות ִמ ְת ַּג ְע ֵּג ַע‪.‬‬ ‫ ‬

‫ַא ָּתה יוֹ ֵד ַע ֶׁש ּלֹא ֶא ְׁש ַמע ֶאת ְּתגּו ָב ְת ָך‬ ‫ ‬

‫ַא ְך ֵיׁש ִלי ַה ְר ֵּבה ִּת ְקָוה‬ ‫ ‬

‫ִל ְראוֹת אוֹ ְת ָך‬ ‫ ‬

‫ְו ִל ְהיוֹת ִע ְּמ ָך ְלעוָֹלם‪.‬‬ ‫ ‬

‫שמואל אגבר‬
‫אבא של רותם ז"ל‬

‫‪36‬‬

‫דוד (דדי) כהנא‬

‫נפל ביום כ"א באדר א' תשנ"ז‬

‫ ‪28.02.1997‬‬

‫ֱהֵיה ְמ ֻא ָּׁשר‪ַ ,‬י ְל ִּדי ֶׁש ִּלי‪,‬‬ ‫הילד הזה הוא שלי‬
‫ַה ְמ ֵׁש ְך ָנא ִמ ָּׁשם‪,‬‬
‫ַהֶּי ֶלד ַה ֶּזה הּוא ֶׁש ִּלי‬
‫ַצ ֵּלם ָּכל ֶּפ ַרח ְו ָכל ֵעץ‪.‬‬ ‫ְּכחֹל ֵעיַנִים ְו ִחּיּו ְך ְמ ַר ֵּצד ְּבָזִוית ַה ֶּפה‬
‫ַה ִאם ַה ְּׁש ִקיעוֹת ִמ ְּל ַמ ְע ָלה ַמ ְר ִׁשימוֹת?‬
‫ֵהי ָכן ֶזה ָה ַל ְכ ָּת ּו ְל ָאן ָּפ ִני ָת?‬
‫ַה ְּז ִרי ָחה‪ֲ ,‬אהּו ִבי‪ֶׁ ,‬ש ּכֹה ָא ַה ְב ָּת‪,‬‬ ‫ַה ָּׁשלוֹם ְל ָך‪ֲ ,‬אהּו ִבי?‬
‫ַהעוֹד ַמ ֲע ָלה ִהיא ִחּיּו ְך ַעל ִשׂ ְפתוֹ ֶתי ָך?‬ ‫ִאם ַּבּיוֹם אוֹ ַּב ַּלִיל‪,‬‬
‫ִאם ַּבחֹם אוֹ ַּב ּקֹר‪,‬‬
‫ֱהֵיה ְמ ֻא ָּׁשר‪ַ ,‬י ְל ִּדי ֶׁש ִּלי‪,‬‬ ‫ִא ָּתנּו ַא ָּתה ְּב ָכל ֵעת‬
‫ִּב ְמקוֹם ִמ ְׁש ָּכ ְנ ָך ַה ּנוֹ ְכ ִחי‪.‬‬
‫ְו ַרק ְּב ַב ָּק ָׁשה‪ְׁ ,‬שמֹר ָׁשם ַעל ַע ְצ ְמ ָך‬
‫ְו ִאם ֶא ְפ ָׁשר ָאז ַּגם ַעל ָּכל ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה‪.‬‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬

‫שפרה הולנדר ‪ -‬כהנא‬
‫אמא של דוד (דדי) כהנא ז"ל‬

‫‪37‬‬

‫איתי מזרחי‬

‫נפל ביום י"ג באדר א' תשס"ג‬
‫‪15.02.2003‬‬

‫זיכרון והשתקפות בקו החומר‬

‫אם ניתן לאצבע לנוע בקו חופשי ובטוח‪,‬‬
‫נקבל את הדמויות המרשימות וחלקן כשעשוע‪.‬‬

‫ואם נשקף את הדמויות בחמר הרך והמוצק‪,‬‬
‫נקבל את השתקפותן‪ ,‬כך ברצינות ובמשחק‪,‬‬

‫ובאצבע נוגעת‪.‬‬
‫אצבע ועין המורה בזיכרון היוצר את הדמויות והרישומים‪,‬‬

‫המשתקפים ברגשנות וברגישות למצייר האהוב‪.‬‬
‫איתי צייר בילדותו ובבגרותו באהבה רבה לרישום‪ ,‬והצליח בחוש ההומור שלו וגם ברצינותו ליצור ציורים‬

‫מרשימים‪.‬‬

‫החלטתי לשמר את ציוריו בחומר נוסף‪ ,‬שהוא החמר‪ ,‬ולשקף את הרישומים בעבודות‪.‬‬
‫איתי היה איש משפחה שאהב את משפחתו וחבריו‪.‬‬

‫בשרותו הצבאי בשריון‪ ,‬בפעולה מבצעית בצפון רצועת עזה‪ ,‬עלה הטנק על מטען וכולם נהרגו‪.‬‬
‫ציוריו של איתי הם חלק מהזיכרונות‪ ,‬וזיכרון חשוב לכולנו‪.‬‬

‫רינה מזרחי‬
‫אמא של איתי ז"ל‬

‫‪38‬‬

‫התמונות המוצגות משלבות עבודות בחימר של האם בציוריו של בנה איתי ז"ל‪.‬‬
‫הינן חלק מזיכרונות המועברים אלינו בחימר ובציור‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫רונן ישראלי‬

‫נפל ביום ט' בכסלו תשנ"א‬

‫‪26.11.1990‬‬

‫ִאם ָּּתבוֹא‬ ‫ָהַל ְכ ָּּת ְל ָפַני‬

‫ְּב ֶרֶגל ְי ֵח ָפה ְּת ַט ֵּפס ֶאל‬ ‫ְּבאוֹתוֹ ִטּיּול ַּב ַּכ ְר ֶמל ָה ַל ְכ ָּת ְל ָפַני‬
‫ַח ְד ְר ָך‬ ‫ָא ְז ִנּיוֹת‪ִ ,‬מ ְׁש ְק ֵפי ֶׁש ֶמׁש‪ֻ ,‬ח ְל ַצת ִטי‪ֶׁ -‬ש ְרט‬

‫ִּת ְכ ַרע ֶאל ַה ֻּׁש ְל ָחן ‪-‬‬ ‫ְל ָבָנה ִעם ַּת ְד ִּפיס ְניּו‪-‬יוֹ ְרק‪,‬‬
‫ִמ ְׁש ֶק ֶפת ָשֶׂדה‬ ‫ַה ַּת ְר ִמיל ַעל ֶׁש ֶכם ְשׂמֹאל ְו ַה ָּׁשעוֹן ִעם ֶסֶגר ָהעוֹר‬
‫ַּתג ְקֻצ ָּנה‬
‫ָּתֵוי ְנ ִגיָנה‬ ‫ֶׁש ֶאת ְשׂ ִרי ָדיו ָמ ְצאּו ַא ֶחי ָך ְלַיד ַה ַּת ְמרּור‪.‬‬
‫ַר ְדיוֹ‪ֵ -‬טי ּפ‬ ‫ָּכל ָּכ ְך ְּברּו ָרה ַה ְּתמּוָנה‬
‫יוֹ ָמן‬
‫רֹא ְׁש ָך ְּב ֶק ֶׁשב ֻמ ֶּטה ָק ִדי ָמה‬
‫ִמ ְׁשָו ָאה לֹא ְּפתּו ָרה‬ ‫ְו ַה ּנוֹף ַהָּירֹק ְמ ַע ֵּטר אוֹ ְת ָך‪.‬‬
‫ְו ַה ֵּס ֶפר ָה ַא ֲחרוֹן‬
‫ְּב ַת ְר ִמי ְל ָך ‪-‬‬ ‫ָה ַל ְכ ָּת ְל ָפַני ‪-‬‬
‫ֵאיך ֶא ְפ ָׁשר ֶׁש ָה ַל ְכ ָּת ְל ָפַני‪.‬‬
‫" ֵמ ָאה ָׁש ִנים ֶׁשל ְּב ִדידּות"‬

‫אילנה אבן טוב‪-‬ישראלי‬
‫אמא של רונן ישראלי ז"ל‬

‫‪40‬‬

‫שי‪-‬אבשלום ארבלי‬

‫נפל ביום ז בכסלו תשנ"ב‬
‫‪14.11.1991‬‬

‫זיכרון בצל וירוס הקורונה‬

‫ְו ֵאין ְּב ִנ ְמ ָצא ַמ ֵּס ַכת ַאף‪ֶּ -‬פה‬ ‫ְצ ִפי ָרה‪.‬‬
‫ֶׁש ְּבכוֹ ָח ּה ְל ַה ְס ִּתיר אוֹ ְל ַר ֵּפא‪.‬‬ ‫ָּפ ְר ָצה ֶאת ַה ַּׁש ְלָוה‪,‬‬
‫ָׁש ְב ָרה מוֹ ְסרוֹת ַה ֶּסֶגר‪,‬‬
‫ְל ַר ֵּפא‪,‬‬ ‫ִה ִּתי ָרה ַח ְרֻצ ּבוֹת ֵלב‪,‬‬
‫ְּכ ִמי ָהה ְו ֶח ֶסר‪ְ ,‬סֶנה ּבוֹ ֵער‪,‬‬ ‫עוֹ ְר ָרה ַּד ַּקת ּדּו ִמָּיה‪.‬‬
‫ַהּיוֹ ֵקד ִז ָּכרוֹן ְּב ַׁש ְל ֶה ֶבת ֵנר‪.‬‬
‫ּדּו ִמָּיה‪,‬‬
‫ֶׁש ַּל ֶה ֶבת ֵנר‪,‬‬ ‫ֶׁש ָּפ ְת ָחה ֵמ ָח ָדׁש ֶּד ֶלת ַל ְנ ִקי ָׁשה‪,‬‬
‫ֶׁשחוֶֹר ֶכת ַל ִּז ָּכרוֹן ִמ ְס ֶּג ֶרת‪.‬‬ ‫ַּד ְר ָּכ ּה ִנ ְכ ְנ ָסה‪ַ ,‬מ ְכ ִאי ָבה‪ ,‬הוֹ ָד ָעה‪.‬‬

‫ְו ֵאיֶנ ָּנה ִמ ְּס ִגי ָרה‬ ‫הוֹ ָד ָעה‪,‬‬
‫ֶׁש ַעל ִר ְגׁשוֹ ַתי‬ ‫ֶׁש ִּט ְל ְט ָלה ֶאת ַה ּתוֹ ָד ָעה‪.‬‬
‫ֶס ֶגר‬
‫ִנ ְכ ָּפה‪.‬‬ ‫ְולֹא ָהָיה ָאז ְנ ִגיף‬
‫ֶׁשְּי ַא ְפ ֵׁשר ֶאת ֵּבי ִתי ְל ָה ִגיף‪.‬‬

‫ּו ֵמ ָאז‬
‫ֵמ ַה ְּתמּוָנה ֶא ָלי‪ֵ ,‬עיֶני ָך ִנ ְׁש ָקפוֹת‪,‬‬

‫ְּב ֵלב ַה ַּג ְע ּגּו ַע ִנ ְנ ָעצוֹת‪.‬‬

‫יעל ארבלי‬
‫אמא של שי ז"ל‬

‫‪41‬‬

‫משה (מוישל'ה) מיליקובסקי‬ ‫אי שם‬

‫נפל ביום י"ב בתמוז תש"ח‬

‫‪19.07.1948‬‬

‫המכתב נכתב ופורסם בתאריך ‪ 26.6.1948‬ב"גוילי אש"‪.‬‬
‫תיאור תחושותיו של משה מיליקובסקי כשאולץ לזהות את גופת חברו‬
‫לקרב‪ .‬כעבור ‪ 24‬ימים‪ ,‬נפל בקרב על תרשיחא‪ .‬גופתו נותרה בשטח בעת‬
‫הנסיגה‪ .‬גם אחרי ‪ 72‬שנים‪ ,‬ועל אף היותי ילדונת קטנה באותם הימים‪,‬‬

‫הזמן אינו מרפא את הכאב ובלתי ניתן למחוק את העצב‪.‬‬

‫תמר נתיב‬
‫אחות של מיליקובסקי משה ז"ל‬

‫‪42‬‬

‫שורשי העץ הם כשורשי הנופלים שלנו‪,‬‬
‫מוטמעים עמוק באדמת ישראל‬

‫צולם ע"י אחותו תמי נתיב במקווה ישראל בו למד משה מיליקובסקי ז"ל‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫יחיאל (אמסה) אמסלם‬ ‫חיית האדם‬

‫נפל ביום כ"ו באייר תשכ"ז‬

‫‪05.06.1967‬‬

‫ֵּכי ַצד ָה ַפ ְכנּו‬ ‫ָּפֶני ָך ַא ִּכיר ִּכ ְר ִאי ַה ֶח ֶרב‪,‬‬ ‫ַמ ְר ִטיט ַמ ְס ִעיר ַה ַּז ַעם‬
‫ַחּיוֹת ְמ ַה ְּלכוֹת ַעל ְׁש ַּתִיים‪.‬‬ ‫ְּכהוֹ ִתי ָרה אוֹ ָתם ְׁשחּו ִטים‪.‬‬ ‫קוֹל ִמ ְל ָח ָמה ְּב ַר ַעם‬
‫ֶא ְר ֶא ָך ֶּד ֶר ְך ַמ ּשּׂואוֹת ַה ְּק ָרב‪,‬‬ ‫ָּג ַבר ַה ָּדם ַעל ָה ָא ָדם‪,‬‬
‫ֲהֶנ ְח ַּדל ֲאַנ ְחנּו‬ ‫ְּגדּו ַע רֹאׁש‪ׁ,‬שוֹ ֵתת ָּדם ַרב‪.‬‬ ‫ָח ָלל ָנ ַפל ָנ ָדם‬
‫ִל ְגמֹל ַּת ַחת ָר ָעה‪ְ ,‬ר ַע ָתִיים?‬ ‫ְּדמּו ְת ָך‪ֶׁ ,‬ש ֶקף ְל ַת ְע ּתּו ֵעי ָׁש ָרב‪.‬‬ ‫ָז ַעק ָה ָעם ַל ָּדם‪.‬‬

‫ָו ֶא ְחלוֹם ֲחלוֹם ַה ַּפ ַעם‪,‬‬ ‫ָה ִע ּווּת אוֹ ִתי ָּג ֵרף‬ ‫ֵרי ַח ַה ָּדם ֵרי ַח ַה ֶּט ֶרף‪,‬‬
‫ַמ ְר ִטיט ַמ ְס ִעיר ַה ַּט ַעם‬ ‫ֶׁש ָּד ְמ ָך ְל ִפי ְי ָע ֵרב‪.‬‬ ‫ַחָּיה טוֶֹר ֶפת ָה ָעם‪,‬‬
‫ָמה ּתֹ ַאר ַא ְׁשֶוה ְל ָך אוֵֹיב‪,‬‬
‫ָּכל ַה ָּׁשלוֹם ְּבנֹ ַעם‬ ‫ַה ָּנכוֹן ֶׁש ִּשְׂנ ָא ְת ָך ִלי ַר ָּבה ִּכ ְפ ַלִיים‬ ‫לֹא ִי ְשׂ ַּבע ֶה ֶרג ְו ֶשֶׂרף‬
‫ָּג ַבר ָה ָא ָדם ַעל ַה ָּדם‬ ‫ֵמ ֵאי ַבת ָנ ָחׁש ְל ַמ ְר ֵּבה ַר ְג ַלִים‬ ‫ְוִי ְמ ָצא ַאף ָלֶזה ַט ַעם‪.‬‬
‫ַה ֵּמ ִפיק ִריר נוֹ ֵטף‪,‬‬
‫ַוַּי ֲהפֹ ְך ֵלב ָה ָעם‬ ‫ֶא ֶרס ְל ַכ ּלוֹת ִלי אוֹ ֵהב‪.‬‬ ‫ָׁשלוֹם ִי ְׁש ְל ֵחנּו ָה ָעם‪,‬‬
‫ֵמ ַחַּית ֶט ֶרף ְל ָא ָדם‪.‬‬ ‫ֶאת ָּבָניו ִמ ֶּק ֶרב‪,‬‬
‫ֱאמֹר ְּב ֵכנּות אוֵֹיב‪:‬‬
‫ִמי ַא ַחר ִמי רוֹ ֵדף?‬ ‫ָל ֵשׂאת ִּב ְׁשמוֹ ַה ֶח ֶרב‬
‫ִמי ְל ַדם ִמיׁשוֹ ֵאף‬ ‫ְו ַל ְחזֹר ִעם ֶע ֶרב‬
‫אוֹ ֵהב ַא ַחר אוֵֹיב?‬
‫ִּג ּבוֹ ִרים‪ ,‬רוֹ ְצ ִחים ִמ ַּט ַעם‬
‫זֹאת ֵא ַדע ֶאל ָנכוֹן‬ ‫ְמַנ ְּצ ִחים ְּבזוֹ ַה ַּפ ַעם‪.‬‬
‫ְּב ָׁש ָעה ֶׁש ִאיׁש ֶאת ִאיׁש ְנַג ֵּדף‬
‫ְּב ִהלוּ ַלת ַה ִּנ ָּצחוֹן‪,‬‬
‫ַאף לֹא ִאיׁש ִי ְז ֶּכה ְּב ִנ ָּצחוֹן‪.‬‬ ‫ְּב ִשׂ ְמ ַחת ָה ָעם ַעל ַה ָּדם‪,‬‬
‫ֵרי ַח ַה ָּדם ִמ ְּׁשֵנינּו ְי ֵהא נוֹ ֵדף‬
‫ְורּו ַח ָה ָא ָדם ִמ ִּק ְר ֵּבנּו ִּת ְתַנ ֵּדף‪.‬‬ ‫ִנ ְׁש ַּכח ַה ָּנכוֹן‪:‬‬
‫" ַּגם אוֵֹיב ְּכאוֹ ֵהב‪ָ -‬א ָדם"‬

‫ ‬
‫ָמה ְּדמּות ְל ָך אוֵֹיב?‬
‫ָּפֶני ָך נוָֹר ִאים ְמ ֻעָּו ִתים‪.‬‬
‫ְל ַדםׁשוֹ ֵאף ַא ָּתה ְו ַל ֶּט ֶרף‪,‬‬
‫ָּכ ְך ֶנ ֱא ַמר ִלי ַה ְׁש ֵּכם ָו ֶע ֶרב‪.‬‬

‫נכתב ע"י החלל לפני נפילתו‬

‫‪44‬‬

‫יהונתן רוזנמן אורנן‬

‫נפל ביום י"ד בתשרי תשל"ד‬

‫ ‪10.10.1973‬‬ ‫ ‬ ‫יגון ונר תמיד‬

‫ ‬

‫ִנ ְׁש ַמט ּכוֹ ִחי ֵמ ַעל‪,‬‬
‫ֱא ֵלי ַּד ְר ֵכי ָע ָפר‪,‬‬
‫ִח ַּפ ְשׂ ִּתי ֶּד ֶר ְך‬
‫ֶאל ָנ ִתיב ְּכ ִלי ִלי‪,‬‬

‫ְּבאוֹר ַה ְּל ָבָנה ִּפ ַּל ְס ִּתי‬
‫ֶאת ַּד ְר ִּכי ֶׁש ִּלי‪.‬‬

‫ֵריחוֹת נוֹ ְט ִפים‬ ‫ָׁש ַק ְע ִּתי ַּב ֲחלוֹם‬
‫ִמ ַּכ ְנ ֵפי ָהרּו ַח ִמ ְז ָר ָחה‪,‬‬ ‫ְּב ֵרי ַח ְקטֶֹרת ְלבוָֹנה‪,‬‬

‫ֲא ַבק ְשֵׂר ָפה‪,‬‬ ‫מֹר ַּב ֲחלוֹ ִמי‪,‬‬
‫ּו ִמ ָּס ִביב הוֹ ָמה ְׁש ָמ ָמה‪,‬‬ ‫ְמהּול ָא ָבק ּו ְׁשאוֹן ֵה ִדים‪,‬‬

‫ֵרי ַח ֶׁשל ָק ִדים ָצ ִחי ַח‬ ‫אֹ ֶב ְך ְק ָרב ָנ ַׁש ְמ ִּתי‪,‬‬
‫ֵאׁש ַו ֲח ִרי ָכה‪.‬‬ ‫ַח ְׁש ִּתי ַּב ֲע ַׁשן אּו ִדים‪.‬‬

‫ְּב ֵלס ִמ ְד ָּבר ָזהֹב‬
‫ִּכ ְמ ַעט ָט ַב ְע ִּתי ְונוֹ ַת ְר ִּתי‪,‬‬

‫ַׁש ְב ִּתי ֶאל ַא ְר ִצי‪,‬‬
‫ֲאפּו ַפת ָע ָׁשן ָּת ִמיר‪,‬‬
‫ּבוֹ ֵער ָּב ּה ַצ ַער ַהָּיגוֹן‪,‬‬

‫ּדוֵֹלק ַה ֵּנר ָּת ִמיד‪.‬‬

‫ניצן רוזן‬
‫אח של יהונתן רוזנמן אורנן ז"ל‬

‫‪45‬‬

‫ברק‪-‬רפאל דגורקר‬ ‫לב‬

‫נפל ביום כ"ט בתמוז תשע"ד‬

‫ ‪27.07.2014‬‬

‫ַהּיוֹם ֵּבין ֶּב ִכי ְל ַמ ְח ָׁשבוֹת‬

‫ָע ִלי ִתי ְל ִק ְב ְר ָך ִה ְת ַּפ ַּל ְל ִּתי ּו ִב ַּק ְׁש ִּתי ִמ ְס ַּפר ַּב ָּקׁשוֹת‪,‬‬

‫ְּכ ֶׁש ֲא ִני חוֵֹזר ַה ַּבְי ָתה לוֹ ֵק ַח ֵעט ְורוֹ ֵׁשם ֶאת ָמה ֶׁש ָה ֶא ָחד רוֹ ֶצה ֶׁש ֶא ְכ ּתֹב‬

‫ְוֶזה ָמה ֶׁשָּי ָצא ‪ֵ = 32 :‬לב‬

‫ֵלב ָּב ָרא ִלי ָה ֶא ָחד‬
‫ֻּכ ּלוֹ ִשׂ ְמ ָחה ְו ָצ ֲה ָלה‪.‬‬
‫ֵלב ָּב ָרא ִלי ָה ֶא ָחד‪,‬‬

‫ְנ ָׁש ָמה ְטהוָֹרה‪.‬‬

‫ְּב ִח ּבּוק ְּפ ִני ִמי‬
‫ָׁש ַלח ִלי ָּב ָרק‬
‫ַאל ִּת ְד ַאג זוֹ ַקְי ָטָנה‪.‬‬

‫"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"‬

‫ָּב ָרק ֶמ ֶל ְך ָהעוָֹלם‬ ‫ַה ְּדמּות ָר ְכָנה ְל ֶע ְב ְר ָך אוֹ ֵמ ָע ֶלי ָך‬
‫ִנ ְק ָרא ָל ֶא ָחד ְל ַה ְׁש ִלים ִעם ֻּכ ָּלם‬ ‫לוֹ ַק ַחת ֶאת ַה ֵּלב ָל ֶא ָחד‪.‬‬
‫קוֹל ֶׁש ֶבר ּו ְב ִכי‬
‫ָּב ָרק ֶמ ֶל ְך ָהעוָֹלם‬ ‫ְנ ִהי ַּת ְמרּו ִרים‬
‫ִחֵּיך ְּכ ֶׁש ִה ִּגי ַע ַל ְא ַחד‬ ‫ֲח ֵב ֶרי ָך ְמ ַב ִּכים אוֹ ְת ָך‬
‫" ְׁש ַמע ִי ְשָׂר ֵאל ה' ֱאלֹ ֵקינ ּו ה' ֶא ָחד"‬
‫ ‬
‫ ‬

‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬

‫משה דגורקר‬
‫אבא של ברק ז"ל‬

‫‪46‬‬

‫אריאל איובי‬

‫נפל ביום כ"ה באדר תש"ם‬

‫‪12.03.1980‬‬

‫לבכות עליו מרחוק‬

‫ּו ְבָי ִמים ֶׁשל ִז ָּכרוֹן ָק ְדרּו ָּפֶני ָה‬ ‫ְּכ ָבר ַא ְר ָּב ִעים ָׁשָנה‪ְּ ,‬ב ָכל ִׁש ִּׁשי‬
‫ְּכ ֶׁש ָּס ְפ ָרה ֶאת ַה ְּׁש ִנּיוֹת ַעד ְלאוֹ ָת ּה ַה ְּצ ִפי ָרה‪.‬‬ ‫ִהיא עוֹ ָשׂה ֶאת אוֹ ָת ּה ֶּד ֶר ְך‪.‬‬

‫ָּכל ַמ ֶּס ֶכת ַחָּייו ָע ְב ָרה מּול ֵעיֶני ָה‬ ‫ְמ ַל ֶּט ֶפת ֶאת ָה ֶא ֶבן ‪ּ -‬ו ְבקוֹל ֲח ִרי ִׁשי‬
‫ִּב ְׁש ֵּתי ַּד ּקוֹת ֶׁשל ְמ ִציאּות ֲאפָֹרה‪.‬‬ ‫ְמ ַס ֶּפ ֶרת לוֹ ַה ּכֹל‪ּ ,‬תוֹ ְך ֶׁש ִהיא ּכוַֹר ַעת ֶּב ֶר ְך‪.‬‬

‫ּו ַמ ַּטח ַהְּי ִרּיוֹת ָּפ ַצע ֶאת ִל ָּב ּה‬ ‫ַעל ָה ַא ְחָין ֶׁש ַה ָּׁשבּו ַע ִה ִּני ַח ְּת ִפ ִּלין‬
‫ְּכמוֹ ָהָיה ֶזה ַּב ַּפ ַעם ָה ִראׁשוָֹנה‪,‬‬ ‫ְו ַעד ַּכ ָּמה אוֹתוֹ הּוא ַמ ְז ִּכיר‪,‬‬
‫ְו ַרק ֶה ָהמוֹן ָס ִביב נוֹ ֵתן ָל ּה ִס ָּבה‬ ‫ְו ַעל עוֹד ֶנ ְכ ָּדה ְו ַעל עוֹד ִנין‬
‫ְל ַה ְח ִזיק ַּב ִּת ְקָוה ‪ְ -‬ל ַה ְמ ִׁשי ְך ֶאת ַה ַּמ ְנ ִּגיָנה‪.‬‬ ‫ֶׁשהּוא ְלעוָֹלם לֹא ַי ִּכיר‪.‬‬

‫ּו ְל ַא ַחר ַא ְר ָּב ִעים ָׁשָנה ‪ּ -‬גוָֹרל ַא ְכָזר‬ ‫ְו ִס ְּפ ָרה לוֹ ִּב ְכ ֵאב ֶׁש ַא ָּבא ִנ ְפ ַטר‬
‫ְּכמוֹ ְמ ַב ֵּקׁש ֶאת ַה ִּז ָּכרוֹן ִל ְדחֹק‪,‬‬ ‫ְו ַע ְכ ָׁשו ֵהם ִי ָּפ ְגׁשּו ֵּבין ַמ ְל ָא ִכים‪,‬‬
‫ְוִי ְהֶיה ָל ּה ַה ַּפ ַעם ָּכל ָּכ ְך מּוָזר‬ ‫ַרק ֶׁשִּי ֵּתן ִסי ָמן‪ֶ ,‬זה ֶּב ַטח ֻמ ָּתר‬
‫ִל ְב ּכוֹת ָע ָליו ֵמ ָרחוֹק‪.‬‬
‫ִח ּבּוק ִמ ְּל ַמ ְע ָלה ְל ָכל ָה ַא ִחים‪.‬‬

‫שמואל איובי‬
‫אח של אריאל ז"ל‬

‫‪47‬‬

‫גיל זכריה‬ ‫למעלה במרומים‬

‫נפל ביום ט"ו באלול תשע"ה‬

‫‪30.08.2015‬‬

‫ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה‪,‬‬ ‫ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה‬
‫עוֹד יוֹם ֻה ֶּל ֶדת ַמ ִּגי ַע‬ ‫ַה ַּפ ַעם ַה ְּכתֹ ֶבת‬

‫ְו ַא ָּתה לֹא ָּכאן‪.‬‬ ‫לֹא ָהְי ָתה ְרׁשּו ָמה ַעל ַה ִּקיר‪,‬‬
‫ַה ֶה ֶלם עוֹ ֶד ּנּו‬
‫ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה‬
‫ָׁש ִנים ָנגוֹזּו‬ ‫ְולֹא ִנ ְׁש ָאר עוֹד ָמה לוֹ ַמר‪.‬‬

‫ְו ַה ְּכ ֵאב לֹא ִנ ְג ַמר‪.‬‬ ‫ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה‬
‫עוֹנוֹת ִמ ְת ַח ְּלפוֹת‬
‫ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה‬ ‫ֶמֶזג ֲאִויר ִמ ְׁש ַּת ֶּנה‬
‫ֲאַנ ְחנּו ִמ ְת ַּב ְּג ִרים‬ ‫ְוֵיׁש ַה ְר ֵּבה ָמה ְל ַס ֵּפר‪.‬‬

‫ְו ַא ָּתה לֹא‪,‬‬ ‫ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה‬
‫ָלֶנ ַצח ִּת ָּׁש ֵאר ָצ ִעיר‪.‬‬ ‫ָי ִמים עוֹ ְב ִרים ַח ִּגים ָּב ִאים‪,‬‬

‫ָּכל ָׁשָנה ֶׁשעוֹ ֶב ֶרת‬ ‫ַה ִּז ְכרוֹנוֹת עוֹ ִלים‬
‫ּו ַפ ַער ַה ִּגי ִלים ָּג ֵדל‬ ‫ְו ַה ִּמ ְׁש ָאלוֹת ‪ -‬לֹא ֶנ ֱע ָלמוֹת‪.‬‬
‫ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה‬
‫ַא ָּתה ָׁשם ְל ַמ ְע ָלה‪...‬‬ ‫ַא ָּתה ָׁש ם ְל ַמ ְע ָלה ‬
‫ַה ֲחלוֹמ וֹת ָּב ִאי ם ְּכמוֹ ַ ה ִּׁשי ִרים ‬
‫ְואוֹ ְת ָך ָׁשם ּפוֹ ְג ִׁשים ‬

‫ְו ַא ָּתה אוֹ ֵמר ֶׁש ֶּזה "לֹא ָּפׁשּוט"‪.‬‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬

‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬
‫ ‬

‫דני זכריה‬
‫אח של גיל ז"ל‬

‫‪48‬‬

‫דרור (טיטי) שקלים‬

‫נפל ביום ח' בניסן תש"מ‬
‫‪07.04.1987‬‬

‫סוף געגוע‪ .‬שכול? עד תום החיים‬

‫ככל שהשנים חולפות‪ ,‬האבלות והקדרות לובשות צורה ופושטות צורה‪.‬‬
‫דרור בני אהובי‪ ,‬השנים שחלפו לא השכיחו את זכרך‪ .‬זכרונות שהותרת‬

‫בליבי‪ ,‬פצע שלעולם לא יגליד‪ .‬אין מזור לאובדנך‪ ,‬בני‪ .‬חלום שהתנפץ‬
‫והותיר רסיסים בלתי ניתנים לאיחוי וחלל פעור בחיי‪.‬‬

‫קשה לשתף אחרים בעוצמת החלל שנפער בפרברי ליבי‪ ,‬בנשמתי‪ .‬אין ולא תהיה נחמה לאף אדם‪.‬‬
‫אני אמשיך להתמודד עם אובדנך‪ ,‬בני‪ ,‬בעזרת תעצומות הנפש שבתוכי‪ .‬לצער לב גם אמא נפטרה‬
‫מהמגפה הארורה קורונה והצטרפה אליך ונטמנה לפי בקשתה ככל האפשר קרוב אליך‪ .‬היא טמונה כמאה‬

‫מטר ממך בני‪ .‬יהי זכרה ברוך‪.‬‬
‫דרור בני‪ ,‬חיי עם אובדנך הם התמודדות אין סופית ‪ -‬מסע להכרת חיים בצל כהה וגעגועים שהולכים‬
‫ומתעצמים‪ ,‬בצל תחושת החמצה שהולכת וגוברת‪ .‬כל האהבה העצומה הבוערת בי שנקטפת ממני הרי‬
‫היא כלואה בתוכי כמו ארי בסוגר‪ ,‬והיא תהיה כלואה בתוכי לנצח‪ .‬אף פעם לא אוכל להביאה ולהוציאה‬
‫למקום אליו היא שייכת‪ ,‬המקום אליו היא שייכת זה דומם‪ ,‬מת‪ .‬אולי באהבה זו אמצא מעט נחמה?‬
‫דרור‪ ,‬ילד שלי‪ ,‬נלקחת ממני לנצח אך את אהבתי הבוערת והגדולה אף אחד לא יוכל לקחת ממני‪.‬‬
‫אין מילים שיכילו את תהום יגוני‪ .‬הזמן מכהה אך אינו מרפא‪ .‬בני‪ ,‬גם אם רחוק הורחקת מעיניי‪ ,‬חום גופך‪,‬‬
‫עליצותך‪ ,‬חיוכך‪ ,‬שובבותך והאינטלגנציה המולדת שבך עוד מנעוריך לעד יהיו עימי ‪ .‬אני נותן לעצמי‬
‫לחיות את היש‪ .‬האובדן לקח ממני את הדבר החשוב מכול‪ ,‬אך מותי שלי ייקח ממני הכול‪ .‬תמו כל הדברים‪,‬‬

‫כלו כל המילים‪.‬‬
‫הוי בני דרור יהי זכרך ברוך‪.‬‬

‫יחיאל שקלים‬
‫אבא של דרור ז"ל‬

‫‪49‬‬

‫עוז צמח‬

‫נפל ביום י"ח באב תשס"ו‬
‫‪12.08.2006‬‬

‫"לא לא לא‪ ,‬תחזירו לי אותו"‪.‬‬

‫עוז צמח‬

‫אני יושבת כאן וכותבת לך‪ .‬עליך בעצם‪.‬‬
‫אני חושבת על איך הצלחתי להתחבר לבן אדם ולאישיות שלו כל כך חזק‬

‫אחרי שראיתי אותו רק ארבע פעמים‪.‬‬
‫נכנסת לי לראש עם המדים והחצי חיוך‪ ,‬שלא הבנתי מה הוא אומר אבל‬

‫הוא בעצם אומר הכול‪.‬‬
‫אתה צריך להיות גאה בעצמך‪ ,‬גרמת לי ואני בטוחה שגם לעוד הרבה אנשים להעריץ אותך ואת הדרך‬

‫שלך‪.‬‬
‫רק דבר אחד אני לא מבינה‪ ,‬כשאלוהים לקח אותך אליו הוא לא חשב על זה שאנחנו רוצים אותך פה‪,‬‬

‫לידנו?‬
‫הוא זוכה לראות אותך שם למעלה בעוד אנחנו מסתכלים עליך כאן בתמונות‪ .‬תמונות בלי רגש ובלי מענה‪.‬‬
‫יושבים ומסתכלים על תמונותיך בעיניים גדולות ועצובות‪ ,‬בלי מילים‪ ,‬לא רוצים לדבר‪ ,‬רק לראות את החצי‬

‫חיוך הבלתי נשכח שלך‪.‬‬
‫החיים נקטעו לך בגיל ‪ ,20‬כל חבריך כבר עברו את הגיל הזה ועברו עשור ‪ ,‬אבל אתה נשאר בגיל הזה כבר‬

‫‪ 13‬שנה ותישאר בו לנצח‪ ,‬ילד‪.‬‬
‫אני מקווה שאתה צופה מלמעלה על מה שהולך כאן ואתה מרוצה‪ ,‬בלעדיך כנראה מאות נפשות‬
‫צעירות היו שם למעלה איתך‪ .‬שירתת בצה"ל‪ ,‬התגוררת בחו"ל‪ ,‬זה ראוי להערצה‪ ,‬אתה ראוי‬

‫להערצה‪.‬‬
‫מעניין אותי אילו הזמן היה חוזר לאחור והיית יודע את התוצאות של היום הארור הזה‪ ,‬מה היית עושה‪-‬‬

‫אותו הדבר ונהרג כגיבור‪ ,‬או חוזר ונותן לנו ליהנות ממך עוד‪ .‬את התשובה לזה כנראה לא אדע לעולם‪.‬‬
‫לפני שאני מסכמת את המכתב הזה‪ ,‬אגיד לך שאני מלאת גאווה לך ולצוות שלך‪ ,‬הגנת עלינו בשביל שנוכל‬
‫לישון בשקט בארצנו‪ .‬מבטיחה לך שאעביר את הסיפור הזה שלך לנכדיי‪ ,‬שכל ילד יידע איזה גיבור היה‬

‫כאן‪.‬‬
‫ממני‪,‬‬

‫כרמל גלר‬
‫אחיינית של דוד בניה ז"ל‬

‫‪50‬‬


Click to View FlipBook Version