שיח שכולים, גיליון 2011

‫עידני שלי‬

‫עוד מעט וזה יהיה שמונה שנים‪ ,‬שמונה!‬
‫בחיים שלי לא חשבתי על המספר הזה‪ ,‬שמונה‪ ,‬כמשהו בעל משמעות כל כך עצומה‪ ...‬מבחינתי‪,‬‬
‫שמונה שנים יש לי אח שנמצא לידי בכל שלב‪ ,‬אני לא מצליחה לראות אותו‪ ,‬אני לא מצליחה‬
‫לדבר איתו‪ ,‬אני לא מצליחה לגעת בו‪ ,‬אבל אני מרגישה אותו‪ .‬אני מרגישה אותך‪ ,‬עידן‪ ,‬בכל שלב‬
‫ושלב במהלך חיי‪ ...‬מרגישה אותך ברגעים הקשים והעצובים‪ ,‬ברגעים של בלבול‪ ,‬ברגעים של‬
‫כאב‪ ...‬והכי קשה זה להרגיש אותך ברגעים השמחים‪ ,‬שתמיד בליבי אני יודעת שהם לא שמחים‬
‫עד הסוף‪ ...‬ולעולם הם לא יהיו שמחים כמו שאני רוצה‪ .‬אז נכון‪ ...‬היום הבכי כמעט ולא יוצא‪,‬‬
‫אבל כשהוא מגיע‪ ,‬אני מרגישה שהוא מגיע ממקום כואב‪ ,‬כואב מאד‪ ,‬מקום שלך‪ ...‬מאז שהלכת‬
‫למדתי להכיר בתחושות וברגשות שלפני כן לא הכרתי את קיומן‪ ,‬רגשות חזקים של כעס על זה‬
‫שאתה לא פה‪ ,‬רגשות של בדידות‪ ,‬של עצב‪ ,‬של דבר שחסר לי‪ ...‬המשפחה הייתה לצידי ואני‬
‫לצידם‪ ...‬ההורים ומתן היו פה בכל שלב וטשטשו לי את הרגשות האלה והיום אני אומרת להם‬
‫על כך תודה‪.‬‬
‫כולם בטח חושבים שהשלמתי עם המצב‪ ...‬אבל כל פעם אני חוזרת ואומרת לעצמי שלא אוכל‬
‫להשלים איתו‪ .‬זה נראה לי כל כך אבסורד להשלים עם זה שאיבדתי אח! אני לא איבדתי אותך‪...‬‬
‫אני יודעת את זה‪ ...‬מבחינתי אתה כאן מסתכל בי מהצד ועובר איתי שלב שלב‪ ...‬רק שההבדל‬
‫העיקרי הוא שלחבק אותך אני לא יכולה‪ ,‬לנשק אותך אני לא יכולה‪ ,‬לבכות לך על הכתף אני‬
‫לא יכולה‪...‬לרוץ ולקפוץ אליך מרוב שמחה אני לא יכולה‪ ...‬להתפנק עליך אני לא יכולה‪...‬לדבר‪,‬‬
‫לשתף‪ ,‬להתייעץ‪ ,‬אני פשוט לא יכולה! אני לא יכולה הרבה דברים‪ ,‬וזה מתסכל‪ ,‬עידן‪ ,‬זה מאד‬
‫מתסכל‪ ...‬אבל עם זאת למדתי איך לחיות עם זה‪ ,‬ולכל דבר מצאתי תחליף באיזשהו מקום‪ ,‬לא‬
‫עידן‪ ,‬ממש לא‪...‬זה לא מחליף אותך אפילו לרגע‪...‬אבל זה עוזר לי‪ ,‬זה עוזר לי להרגיש אותך‪...‬‬
‫את החיבוק שלך אני מחליפה בחיבוק של מתני‪,‬‬
‫את הנשיקה שלך אני מחליפה בזו של אבא‪,‬‬
‫את הכתף שלך אני מחליפה בזו של אימא‪,‬‬
‫את השיחות הארוכות שלנו‪ ...‬שבהן כל אחד מספר מה עבר עליו‪...‬מתייעצים‪...‬צוחקים‪...‬להן לא‬
‫מצאתי תחליף בבן אדם‪ ,‬להן מצאתי תחליף בעט ודף‪...‬‬
‫אני בטוחה שבזמן שאני כותבת אתה עוקב אחרי כל מילה ומילה שלי‪ ...‬מרגיש את תחושותיי‬
‫ובאיזה מקום פה לידי מחייך אליי‪ ...‬ואומר לי‪" ,‬הכל יהיה בסדר"‪...‬‬
‫אבל זה לא ככה עידן! לא הכל יהיה בסדר‪ ,‬בחיים לא הכל יהיה בסדר‪ ...‬והקטע הזה של להשלים‬
‫עם זה שתמיד יהיה לי משהו חסר‪ ,‬רודף אותי עד היום‪ ...‬ילדה פרפקציוניסטית שכמותי רוצה‬
‫שהכל יהיה אצלה מושלם‪ ...‬והמוות שלך לימד אותי שבחיים זה לא ככה‪ ...‬וכל יום אני מגלה כמה‬
‫זה נכון יותר ויותר‪...‬‬
‫הרבה שנים רציתי להגיד לך את זה ולא הייתי מסוגלת‪ ...‬אבל באמת שצר לי עידן‪ ...‬צר לי על זה‬
‫שלא הכרתי אותך מספיק‪ 16 ...‬וחצי שנים שאני מכירה אותך וזה לא מספיק לי‪ ...‬כן‪ ,‬אני אומרת‬
‫‪ 16‬וחצי שנים‪...‬אני מרגישה שאחרי מותך יצא לי להכיר אותך הרבה יותר טוב‪ ...‬כל יום אני לומדת‬
‫עליך יותר‪...‬אני שומעת סיפורים מחברים‪ ,‬ממשפחה‪ ,‬ואפילו ממכרים‪ ...‬וזה בעיקר מדהים אותי‪...‬‬
‫רק אתה יכול להישאר מרכז העניינים גם לאחר שמונה שנים! מילאת תפקיד כל כך חשוב אצל‬
‫כל אחד‪ ...‬ובמיוחד אצלי‪...‬בשבילי אתה החבר הכי טוב‪ ,‬האח הגדול והחזק‪ ,‬הבן אדם הכי קרוב‪,‬‬
‫בשבילי אתה פשוט הכל! המוות שלך עידני היווה נקודת מפנה חשובה בחיי! הוא השפיע עליי‬
‫לטוב ולרע‪ ...‬כל החלטה‪ ,‬כל בחירה באה תמיד תוך התייעצות שלי איתך‪...‬ההשפעה שלך על‬
‫חיי היא עצומה! הדעה שלך חשובה לי לא פחות מהדעה שלי‪ ...‬עידן‪ ,‬עד היום אתה מהווה עבורי‬
‫מורה דרך שמטווה לי את מסלול החיים בו אני צועדת‪ ...‬אני לא זוכרת אותך עצוב לרגע‪...‬תמיד‬
‫כשאני קצת עצובה אני משתדלת להיות שמחה לא רק בשבילי‪ ,‬אלא בשבילך‪...‬אהוב שלי‪...‬אני‬
‫יודעת שיהיה בסדר‪...‬לא הכל‪ ,‬אבל יהיה בסדר‪...‬תמשיך להיות פה לצידי‪...‬לראות אותי גדלה‬
‫ומתפתחת‪ ,‬רוקדת בשבילך‪ ...‬לשמוח איתי‪ ...‬פשוט תמשיך להיות כאן!‬
‫אוהבת ויותר מזה‪ ,‬מאחותך אוריה‪.‬‬
‫אוריה מלכה‬

‫אחות של עידן ז”ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪51‬‬

‫מקום יפה לתמיד‬

‫ְּכמוֹ ּפֹה ָמקוֹם טוֹב‪ָּ ,‬כ ָכה ֶזה ּפֹה ְו ָכ ָכה ֶזה ָׁשם‪.‬‬
‫ְּכמוֹ ּפֹה ַה ּכֹל טוֹב‪ֶ ,‬זה ַמה ֶּׁש ָהָיה ְוֶזה ַמה ֶּׁשִּי ְהֶיה‪.‬‬

‫ִהיא ֵאיֶנ ָּנה ּפֹה ִא ִּתי‪.‬‬
‫הּוּא לֹא ָּכאן ְלָי ִדי‪.‬‬

‫אּו ַלי ִהיא ָה ְל ָכה ְל ִע ְנָיֶני ָה‪.‬‬

‫ַעל ַה ִּמ ָּטה ֻמ ָּנח ַה ֵּס ֶפר‬
‫וּ ְלָידוֹ נוֹ ָתר עוֹד ֶּבֶגד‪.‬‬

‫ִהיא לֹא ִּת ְכ ְנָנה ֶאת ֶל ְכ ָּתה‪.‬‬

‫ֲא ִני חוֹ ֵׁשב ָע ֶלי ָה‪ַ ,‬על ַמה ֶּׁש ָהְי ָתה‪.‬‬
‫ֲא ִני ִמ ְת ַּג ְע ֵּג ַע ֶׁש ִהיא ְּכ ָבר ַּת ְחזֹר‪.‬‬
‫ְּכ ֶׁש ֶּזה לֹא קוֹ ֶרה‪ְ ,‬ו ַה ְּז ַמן ַרק עוֹ ֵבר‪.‬‬
‫ֲא ִני ְמ ַקֶּוה ֶׁש ִּת ְמ ָצא ְל ַע ְצ ָמ ּה ָמקוֹם ּכֹה ָי ֶפה‪ְּ ,‬כמוֹ ֶזה ֶׁש ָהָיה‪.‬‬
‫ְּב ָמקוֹם ּכֹה ָי ֶפה‪ִ ,‬עם ַא ֲחָוה ְו ִשׂ ְמ ָחה‪ֶׁ ,‬ש ָּנ ִעים ּבוֹ ִל ְהיוֹת‪ַּ ,‬גם ְל ָת ִמיד‪.‬‬

‫ָהיוּ ָל ּה ֲחלוֹמוֹת‪.‬‬
‫ָהיוּ ָל ּה ָּת ְכ ִנּיוֹת‪.‬‬
‫( ִהיא) לֹא ַּת ְס ִּפיק ֶאת ֻּכ ָּלם ְל ַה ְג ִׁשים‪.‬‬

‫ָהיוּ ִלי ִצ ִּפּיוֹת‬
‫ָהיּוּ ִלי ַּגם ִּת ְקווֹת‪.‬‬
‫לֹא ֶא ְר ֶאה ֶאת ֻּכ ָּלן ִמ ְת ַּג ְּׁשמוֹת‪.‬‬

‫ֲא ִני חוֹ ֵׁשב ָע ֶלי ָה ַעל ַמה ֶּׁש ָהְי ָתה‪.‬‬
‫ֲא ִני ִמ ְת ַּג ְע ֵּג ַע‪ֶׁ ,‬ש ִהיא ְּכ ָבר ַּת ְחזֹר‪.‬‬
‫ְּכ ֶׁש ֶּזה לֹא קוֹ ֶרה ְו ַה ְּז ַמן ַרק עוֹ ֵבר‪.‬‬
‫ֲא ִני ְמ ַקֶּוה ֶׁש ִּת ְמ ָצא ְל ַע ְצ ָמ ּה ָמקוֹם ּכֹה ָי ֶפה‪ְּ ,‬כמוֹ ֶזה ֶׁש ָהָיה‪.‬‬
‫ָמקוֹם ּכֹה ָי ֶפה‪ִ ,‬עם ַא ֲחָוה ְו ִשׂ ְמ ָחה‪ֶׁ ,‬ש ָּנ ִעים ּבוֹ ִל ְהיוֹת‪ַּ ,‬גם ְל ָת ִמיד‪.‬‬

‫ְּכמוֹ ּפֹה ָמקוֹם טוֹב‪ָּ ,‬כ ָכה ֶזה ּפֹה ְו ָכ ָכה ֶזה ָׁשם‪.‬‬
‫ְּכמוֹ ּפֹה ַה ּכֹל טוֹב‪ֶ ,‬זה ַמה ֶּׁש ָהָיה ְוֶזה ַמה ֶּׁשִּי ְהֶיה‪.‬‬

‫מיכאל חייט‬
‫אבא של סיגל ז"ל‬

‫‪ 52‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫בלדה לשוטר‬

‫ִל ְב ִני ְּבכוֹ ִרי ֲא ִני ּכוֹ ֶת ֶבת‬
‫ִמ ְכ ָּתב ַה ֲע ָר ָצה ְללֹא ֵקץ‬
‫ָע ֶלי ָך ַנ ְפ ִׁשי ּכֹה ּכוֹ ֶא ֶבת‬

‫ְו ִל ִּבי ִמ ְּכ ֵאב ִמ ְת ּפוֹ ֵצץ‬

‫ֶאל עוֹ ַלם ָה ֱא ֶמת ָה ַל ְכ ָּת ָלֶנ ַצח‬
‫ִמ ְּפ ִגי ַעת ַּכ ּדוּר ִנ ְפ ָׁשע ְוזוֹל‬
‫ִּב ְנ ִׁשיקוֹת ֵאל ַּב ֵּמ ַצח‬
‫ְל ָת ֵאר ָּכל זֹאת ִמי ָיכֹל‬

‫ַא ָּתה ֶׁש ָּמַנ ְע ָּת ְּתאוּנוֹת‬
‫ָׁש ַמ ְר ָּת ַּב ְּכ ִבי ִׁשים ֵמ ֲאסוֹנוֹת‬

‫ָרְו ָתה ֲא ָד ָמה ְּב ָד ְמ ָך‬
‫ְוסוֹדוֹת ַּב ֵּלב ָט ַמ ְנ ָּת ִא ְּת ָך‬

‫ַי ְל ִּדי ַה ָּקסּום ְּב ִחּיּו ְך ִנ ְצ ִחי‬
‫ִח ַּפ ְשׂ ָּת ְל ַׁש ְע ֵׁש ַע ָּכל ֱאנוֹׁש‬
‫ַל ֲעזֹר ַל ּזּו ָלת ֶא ְצ ְל ָך ִה ַּכ ְר ִּתי‬
‫מוֹ ְת ָך ִס ְח ֵרר ַל ְּמ ִדיָנה ֶאת ָהרֹאׁש‬

‫ִמי ִי ֵּתן ְו ִת ְהֶיה ֶה ָח ָלל ָה ַא ֲחרוֹן‬
‫ַל ְמרוֹת ֶׁש ְּדמּו ְת ָך ָל ַעד ִז ָּכרוֹן‬
‫ַו ֲא ִני עוֹד ֶא ְפ ַעל ִי ְהֶיה ֲא ֶׁשר ְי ִהי‬
‫ַא ְׁש ִלים ִּב ְד ַבר ַה ֵּׁשם ְּב ָד ַמִי ְך ֲחִיי‪.‬‬

‫אלגרה מוטי‬
‫אימא של מרדכי ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪53‬‬

‫ְו ַא ִּביט ַּב ִּמ ְכ ָּת ִבים ֶׁשהוּא‬ ‫לזכר דודי שמעון אלקלס ז"ל‬
‫ָּכ ַתב‪.‬‬
‫ְּב ִעיר ַה ַּכ ְר ֶמל‬
‫ְו ֶא ְז ּכֹר ֵאי ְך ַּב ָּצ ָבא ִה ְת ַק ֵּדם‬ ‫ְנ ָפ ֵאר ְנ ַׁש ֵּב ַח ּו ְנ ַה ֵּלל‬
‫ָׁש ָלב‬
‫ַא ַחר‬ ‫ֶאת‬
‫ָׁש ָלב‪.‬‬ ‫ְמ ִדיַנת ִי ְשָׂר ֵאל‪.‬‬
‫ְמ ִדיָנה ַּד ַּלת אוֹ ְצרוֹת ֶט ַבע‪,‬‬
‫ְו ֶא ְת ַּג ְע ֵּג ַע‬ ‫ַא ְך ַּב ֲע ַלת ִצ ְביוֹן ְו ֶצ ַבע‪.‬‬
‫ְל ִח ּתוּ ְך ַה ִּד ּבּור‪,‬‬ ‫ֶׁש ָּב ּה ֶה ָחׁשּוּב הּוא ַההוֹן ָה ֱאנוֹ ִׁשי‬
‫ֲא ֶׁשר ָּת ִמיד ָהָיה‬ ‫ֶׁשהּוא ְמאוֹד ָנ ִדיר ְו ֵאיכּו ִתי‪.‬‬
‫ָצלוּל‪ָּ ,‬ב ִהיר‪ּ ,‬ו ָברוּר‪.‬‬ ‫ִנ ְז ּכֹר ֶאת ַה ּנוֹ ְפ ִלים‬
‫ְו ִאם ִּת ְראוּ אוֹ ִתי‬ ‫ִעם ִזיו ָה ֲעלּו ִמים‪.‬‬
‫ְוֵנ ַדע ֶׁש ּלוֹ ֲח ֵמינוּ ִי ְכ ְּבׁשוּ ָּכל‬
‫ִמ ֵּדי ַּפ ַעם‬ ‫ַׁש ַעל ְו ָכל ֶרֶגב‪,‬‬
‫ִעם ִּד ְכ ּדוּ ְך‬ ‫ִּכי ִּב ְצ ָב ֵאנוּ ְמ ַפ ְּק ִדים‬
‫ְי ֵפי‪ֲ ,‬א ִצי ִלי ְו ַע ֵּזי ֶנ ֶפׁש‪.‬‬
‫ְוָיגוֹן‪,‬‬
‫ִּכי ָאז ֲא ִני ִנ ְז ָּכר‬ ‫ּו ִמ ָּכל ִּג ּבוֹר‬
‫ִנ ְז ּכֹר‬
‫ְּבדוֹ ִדי‬
‫ִׁש ְמעוֹן‬ ‫ֶאת חּוׁש ַההוּמוֹר‪.‬‬
‫ַא ְך ְּביוֹם ָה ַע ְצ ָמאוּת‬ ‫ַו ֲא ִני ִאי ִׁשית ֶא ְז ּכֹר ֶאת ּדוֹ ִדי‬
‫ִי ְהיוּ מוֹ ְפ ֵעי‬
‫ִז ּקוּ ֵקי ִּדי‪-‬נּור‪,‬‬ ‫ִׁש ְמעוֹן‪.‬‬
‫ְו ַעל ַאף ָּכל זֹאת‬ ‫ֲא ֶׁשר ִּב ְל ָע ָדיו ִה ְנ ִני ַמ ְר ִּגיׁש ִריק‬
‫ִעם ִּד ְמ ָעה ְׁשקּו ָפה‪,‬‬
‫ֲא ַח ֵּפשׂ ִלי ְק ָצת‬ ‫ַו ֲא ַב ּדוֹן‪.‬‬
‫ִּב ּדוּר‪.‬‬ ‫וּ ִבי ֵמי ֻה ַּל ְד ּתוֹ אוֹתוֹ‬

‫עדי שמעון‪-‬אלון‬ ‫ֶא ְז ּכֹר‪.‬‬
‫אחיין של שמעון אלקלס ז"ל‬ ‫ּוּ ְב ַא ְל ּבוֹם ַה ְּתמּוּנוֹת ַה ִּמ ְׁש ַּפ ְח ִּתי ָאז‬

‫ֶא ְנ ּבֹר‪.‬‬
‫ְו ֶא ָּז ֵכר‬
‫ִּב ְׁש ִנינּוּתוֹ‬
‫וּ ַב ֲע ִדינּוּתוֹ‪.‬‬

‫‪ 54‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫ְּביוֹם ָח ְר ִּפי קוֹ ֵדר‬ ‫אבירי העוטף והמגן‬
‫ַעל ִק ְברוֹ ִהיא ִנ ְׁש ְּכ ָבה‬
‫ֵּבית ְק ָברוֹת ָעזוּב‬
‫ַה ּקֹר ִּכ ְמ ַעט חוֹ ֵדר‬ ‫ַעל ַמ ֵּצ ָבה ָּכתוּב‬
‫ַל ֵּלב ַה ִּמ ְת ּפוֹ ֵרר‬ ‫“ ִׁש ְריוֹן ָּכסוּף ִנ ְפ ַרץ‬
‫ִל ְמצֹא ָׁשם ֵלב ְזהֹב”‬
‫ְל ֶפ ַתע ִׁשי ָר ָת ּה ָּפ ְס ָקה‬
‫ֵּבית ַה ְּק ָברוֹת ָנ ַדם‬ ‫ְּכ ֶׁש ֵאין ִאיׁש ַּב ְּס ִבי ָבה‬
‫ִהיא לֹא ָק ָמה‬ ‫ּפוֹ ַס ַעת ִּב ְד ָמ ָמה‬
‫ַא ְל ְמַנת ַּג ְע ּגּו ִעים‬
‫ַע ְכ ָׁשו ֵהם אוֲֹה ִבים ֵאי ָׁשם‬
‫ַא ְל ָמָנה ֶׁשל ַא ֲה ָבה‬
‫ַא ִּבי ִרי‬
‫ָהעוֹ ֵטף ְו ַה ֵּמֵגן‬ ‫ַא ִּבי ִרי‬
‫ֶאת ִז ְכרוֹנוֹ ַתי‬ ‫ָהעוֹ ֵטף ְו ַה ֵּמֵגן‬
‫אוֹ ִסיף ָל ִׁשיר ּו ְלַנ ֵּגן‬ ‫ֶאת ִז ְכרוֹנוֹ ַתי‬
‫ְלעוֹ ָלם עוֹ ְל ֵמי ַע ְל ַמָּיא‬ ‫אוֹ ִסיף ָל ִׁשיר ּו ְלַנ ֵּגן‬
‫ְלעוֹ ָלם עוֹ ְל ֵמי ַע ְל ַמָּיא‬
‫אהוד שגב‬
‫אח של נמרוד ז”ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪55‬‬

‫ַּב ֶח ֶדר ַה ָּסגּוּר‬ ‫חצוצרה ופסנתר‬
‫ְל ַשׂ ֵחק ַע ְכ ָׁשו ָאסוּר‬
‫ְמ ַק ֵּלל‪ְ ,‬מַנ ֵּגן ֶאת מוֹ ַצ ְרט‬ ‫ִמ ִּלים ֵהן ֻס ָּלמוֹת‬
‫ְמ ַט ְּפ ִסים ֶאל ַח ּלוֹנוֹת‬
‫ַר ְג ִלי עוֹד ְּבקֹ ִׁשי‬
‫ִּת ַּגע ַּב ֶּפ ָדל‬ ‫ַּב ָּשֶׂדה ַח ְר ִצּיוֹת‬
‫ּוּ ְכ ָבר ַא ָּבא‬ ‫ַעד אֹ ֶפק‬

‫ְמ ַד ְמֵין ֶר ִסי ָט ִלים‬ ‫ַצ ִּבים ֶׁש ָּצ ַב ְענוּ‬
‫ָא ִחי ַו ֲא ִני‬
‫ֲא ִני ָצ ִרי ְך‬
‫ְל ִה ְת ַא ֵּמן‬ ‫זוֹ ֲח ִלים ְּכמוֹ‬
‫ָא ִחי ֶּב ָח ֵצר‬ ‫ִאי ְנ ְּדָיא ִנים ָּב ֵע ֶשׂב‬
‫ַו ֲא ִני ְמ ַק ֵּנא ּבוֹ‬
‫ָעָנף ָּכרּוּת‬
‫ָה ַל ְכ ָּת ִּפ ְתאוֹם‬ ‫הוֹ ֵפ ְך ְלסּוס‬
‫ִל ְפֵני ֶׁש ִה ְס ַּפ ְקנוּ‬ ‫ָא ָבק ַּב ֲח ַצר‬
‫ֶאת ַה ַּצ ִּבים ַּב ָּשֶׂדה ְל ַׁש ְח ֵרר‬ ‫ָס ָב ִתי ִמ ְת ַע ֶּט ֶׁשת‬
‫ֵּכן עוֹד ֵיׁש ִלי ִּת ְקָוה‬
‫ָא ִחי ַו ֲא ִני‪ְ ,‬ויוֹ ִסי ַנ ֶּז ֶלת‬
‫ַמ ְע ָלה‬ ‫ַּת ֲהלוּ ָכה ֶׁשל‬
‫ְנַנ ֵּגן ְּבדּוּ ֶאט‬ ‫ַּפ ִחים ְו ִסי ִרים‬
‫ֲחצוֹ ְצ ָרה ּוּ ְפ ַס ְנ ֵּתר‬
‫ֵיׁש ַּגם ּתֹף ֲא ִמ ִּתי‬
‫שלמה גרוניך‬ ‫ֶׁש ַּס ָּבא ָע ָשׂה ִלי‪,‬‬
‫אח של ירון ז”ל‬
‫ֶׁש ָע ָליו ַרק ֲא ִני‬
‫ַרק ֲא ִני ְמתוֹ ֵפף‬

‫ֲחצוֹ ְצ ָרה ְּגרוּ ָט ָאה‬
‫מה" ַמ ִצי ְעס" ֶׁשל ַס ָּבא‬

‫קוֹ ַד ַחת ַל ְּׁשכּוָּנה‬
‫ֶאת ֲחלוֹמוֹת ַה ָּצ ֳה ַרִים‬

‫‪ 56‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫שי בני ‪ -‬יקיר שלי‬

‫שייקה שלי‪ ,‬בלתי אפשרי לכתוב עליך מבלי לראות אותך ולהביט בעיניך הירוקות המחייכות‬
‫והאוהבות שהייתה בהן קרינה עזה‪.‬‬

‫בבוקר אינך יכול לראות את הזריחה ובערב את השקיעה‪ ,‬את הפריחה הצבעונית והירוק שבנוף‪,‬‬
‫את הרוחות ואת השלכת‪ ,‬את קולות הציפורים שמרחפים מעליך‪ ,‬מצייצים מעל ביתך האטום‪.‬‬

‫אתה לא יכול לשמוע וגם לא להביט אל השמיים הכחולים וקצף הגלים ושמיים מעוננים ממטרים‬
‫של גשם‪ ,‬בעולם שמלא חיים בטבע‪.‬‬

‫ובערב ירח מלא ומיליוני כוכבים שמאירים את האפלה‪.‬‬
‫אתה שוכב בתוך ארון‪ ,‬צפוף לך חשוך‪ ,‬אטום‪ ,‬מכוסה בחומת אבנים‪ ,‬מעל החומה המון צמחים‪,‬‬
‫פרחים ועצים והרבה ירוק‪ .‬מעליך חמישה פרפרים ססגוניים‪ ,‬שמסמלים את חמשת ילדך האהובים‪,‬‬

‫מסביבך מראה של גן עדן של מתים גיבורים חסרי אונים‪.‬‬
‫צביה דדון‬
‫אימא של שי דנור‪-‬דדון ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪57‬‬

‫ֵיׁש ִמ ִּלים ֶׁש ּלֹא ִה ְס ַּפ ְק ִּתי לוֹ ַמר‪,‬‬ ‫געגועים‬
‫ֲחלוֹמוֹת ֶׁש ֶּט ֶרם ִה ְג ַׁש ְמ ִּתי‪,‬‬
‫ְוַג ְע ּגּו ֵעינּוּ ֶאל ַה ִחּיּו ְך‬
‫ּו ְׁשזּו ִרים ָּב ֶהם ַה ִּת ְקווֹת ֶׁש ּלֹא ָּבאּו ַעל ִס ּפּו ָקן‬ ‫ְוַג ְע ּגּו ֵעינּוּ ֶאל חּוׁש ַההּומוֹר‪.‬‬
‫ַּג ְע ּגּו ַעי ֶאל קוֹ ָמ ְת ָך ַה ְּזקּו ָפה‪,‬‬
‫ַּג ְע ּגּו ַעי ֶאל ֲה ִלי ָכ ְת ָך ַה ְּק ִלי ָלה‪.‬‬ ‫ַו ֲאַנ ְחנוּ ָּכאן ְו ַא ָּתה ֵאי ְנ ָך‪.‬‬
‫ְל ַח ֵּבק ֶאת ּגּו ְפ ָך ָה ֵאי ָתן‪,‬‬ ‫ְוֻכ ָּלם ֲח ֵס ִרים ֶאת נוֹ ְכחּו ְת ָך‬
‫ּו ְלַנ ֵּׁשק ֶאת רֹא ְׁש ָך ַה ֻּמ ְר ָּכן‪,‬‬
‫ֶל ֱאחֹז ִּב ְזרוֹ ַע ָי ְד ָך ַה ְּׁש ִרי ִרית‬ ‫ֶאת ָהאוֹר ָּב ֵעיַנִים‪,‬‬
‫ּו ְל ַל ֵּטף ֶאת ָּפֶני ָך ַה ָּנאוֹת‪.‬‬ ‫ֶאת ַה ִחּיּו ְך ַה ּׁשוֹ ֶבה ַּב ְּשׂ ָפ ַתִים‪,‬‬

‫ַו ֲא ִני ָּכאן‬ ‫ֶאת ַה ַּמ ָּבט ַה ְּמ ֻבָּיׁש‪.‬‬
‫ְו ַא ָּתה ֵאי ְנ ָך‬
‫ְו ֵאיֶנ ִּני ׁשוֹ ַמ ַעת ֶאת ְצ ִליל קוֹ ְל ָך‬ ‫ְו ָכל יוֹם ֶׁשעוֹ ֵבר ֵאינוֹ ַמ ְׁש ִּכי ַח‪,‬‬
‫ְּב ָכל ְמאוֹ ִדי ֲא ִני רוֹ ָצה ִל ְז ּכֹר‬ ‫ְו ָכל יוֹם ֶׁשעוֹ ֵבר ַרק ַמ ְג ִּביר ֶאת ַה ְּכ ֵאב‪.‬‬
‫ְו ֵאי ִני רוֹ ָצה ֶׁש ַה ְּז ַמן ַהחוֹ ֵלף ַי ְׁש ִּכי ַח‬
‫ְו ָכל יוֹם ֶׁשעוֹ ֵבר ַרק ַמ ְג ִּביר ֶאת ַה ְּכ ֵאב‪,‬‬ ‫ִּכי ֶח ְסרוֹ ְנ ָך זוֹ ֵרם ְּבעוֹ ְר ַקי‪,‬‬
‫ַרק ַמ ְג ִּביר ַה ַּצ ַער ְו ַה ַּג ְע ּגּו ַע‪.‬‬ ‫ְו ִז ְכרוֹ ְנ ָך ְמ ַר ֵּפד ֶאת ָּד ְפנוֹת ִל ִּבי‪.‬‬
‫ַא ָּתה ִע ִּמי ְּב ַמ ֲע ַמ ֵּקי ִל ִּבי ַעד ְּכלוֹת‪.‬‬ ‫ִעם ִז ְכרוֹ ְנ ָך ֲא ִני ִנ ְר ֶּד ֶמת ּופוֹ ַק ַחת ֶאת ֵעיַני‪.‬‬

‫רות לוי‪-‬אייל‬
‫אימא של אייל משאל‪-‬לוי ז"ל‬

‫‪ 58‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫אליהו שלי‬

‫ֵא ִלָּיהּוּ ֶׁש ִּלי‪,‬‬
‫ַּב ֲח ִזית ַה ָּדרוֹם ַעל ַט ְנק ִנ ְל ַח ְמ ָּת‬
‫ּו ְל ַא ַחר ִּת ְׁש ַעת ְי ֵמי ְל ִחי ָמה ַעל ַיד ַה ְּת ָע ָלה‬

‫ְּכ ִג ּבוֹר ָנ ַפ ְל ָּת‬
‫ֶאת ַחֶּיי ָך ַל ְּמ ִדיָנה ּו ְל ָכל ַהְּיהּו ִדים ָנ ַת ָּת‬

‫ְו ֶאת הוֹ ֶרי ָך ְּבָיגוֹן ִה ְׁש ַא ְר ָּת‪.‬‬
‫ָּכבוֹד ִוי ָקר ְל ִז ְכ ְר ָך‪ִּ ,‬כי לֹא נוֹ ָתר ַמה‬
‫ַּל ֲעשׂוֹת ְל ַמ ַע ְנ ָך‪ְ .‬ל ַבד ִמ ִּד ְמעוֹת ָיגוֹן ַו ֲאָנ ָחה‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה ָא ֵמן‪.‬‬
‫יוסף רדא ז"ל‬
‫אבא של אליהו‪-‬יוסף ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪59‬‬

‫לזכר אריק בקר ז"ל‬

‫" ִה ַּג ְע ֶּתם ַל ֶּפ ֶלאפוֹן ֶׁשל ָא ִריק‪ִ ,‬אם ַא ֶּתם רוֹ ִצים ַּת ְׁש ִאירוּ הוֹ ָד ָעה"‪...‬‬

‫ַמ ְׁש ִאי ָרה הוֹ ָד ָעה ְו ֵאין ַמ ֲעֵנה‬
‫ֱאלֹ ַהי ַה ְּלַואי ְו ִל ְת ִפ ָּל ִתי ָהִיי ָת ַנ ֲעֶנה‪.‬‬
‫ָא ִריק‪ ,‬רוֹ ָצה לוֹ ַמר ַּכ ָּמה ֲא ִני ִמ ְת ַּג ְע ַּג ַעת‬

‫רוֹ ָצה ִל ְצעֹק ֲא ִני ִמ ְׁש ַּת ַּג ַעת‪.‬‬
‫ָח ָׁשה ַז ַעם‪ִּ ,‬ת ְס ּכוּל ּו ְכ ֵאב נוֹ ָרא‬

‫ַה ְּכ ֵאב ְמ ַב ְל ֵּבל ּו ֵמ ִטיל מוֹ ָרא‪,‬‬
‫ְולֹא ְי ֻא ַּמן ְולֹא ִי ָּת ֵכן‬

‫ְו ַה ְּמ ִציאּות ַה ָּמ ָרה אוֹ ֶמ ֶרת‪ָ ,‬א ֵכן‪.‬‬

‫ַמ ְמ ִׁשי ָכה ַּב ִּׁש ְג ָרה ּתוֹ ְך ִי ּסוּ ִרים ָק ִׁשים‬ ‫ִמ ְת ַה ֶּפ ֶכת ַּב ַּלְי ָלה ַעל ִמ ָּט ִתי‬
‫ְמ ַד ֶּב ֶרת ַו ֲא ִפ ּלּו ְמ ַחֶּי ֶכת ָל ֲאָנ ִׁשים‪.‬‬ ‫חוֹ ֶל ֶמת ֶׁש ַא ָּתה ֲע ַדִין ִא ִּתי‪,‬‬
‫ְו ַה ְּכ ֵאב ָק ֶׁשה ִמ ְּנשֹׂא‬ ‫ֵא ֶלי ָך מוֹ ִׁשי ָטה ֶאת ָי ַדי‬
‫ְו ַה ֵּלב ְמ ָמ ֵאן ֶנ ָח ָמה ִל ְמצֹא‪.‬‬ ‫ּוּ ְד ָמעוֹת ִנ ָּגרוֹת ֵמ ֵעיַני‪.‬‬
‫ַה ֶּפ ַרח ַהָּי ֶפה ֵמ ַחַּיי ִנ ְק ַטף‬
‫ֶא ְנצֹר ְו ֶא ְז ּכֹר אוֹ ְת ָך ָל ַעד‬ ‫ְוָיגוֹן קוֹ ֵדר אוֹ ִתי ָע ַטף‪.‬‬
‫ָא ִריק ֶׁש ִּלי‪ְּ ,‬ב ִני ַה ָּקט‪.‬‬ ‫ִמ ְת ַק ָּׁשה ִל ְמצֹא ֶנ ָח ָמה‬
‫ֵאי ְך ֶנ ֱע ַק ְר ָּת ֵמ ַה ֲח ָמ ָמה‪.‬‬
‫ְונוֹ ֵשׂאת ְּת ִפ ָּלה ֶל ֱאלֹ ַהי ַּב ְּמרוֹ ִמים‬ ‫לֹא ִה ְצ ַל ְח ִּתי ָע ֶלי ָך ִל ְׁשמֹר‬
‫ֶׁשַּי ֲעזֹר ִל ְמצֹא ַה ִּנחּוּ ִמים‪.‬‬ ‫ִעם ֶל ְכ ְּת ָך ָּכ ָבה ִלי ָהאוֹר‪.‬‬
‫ְוִי ְׁשמֹר ָע ֶלי ָך ִמ ָּכל ִמ ְׁש ָמר‬
‫ִּכי ַה ּגוֹ ָרל ָע ֶלי ָך ִנ ְגַזר‪.‬‬
‫ָּתנּוּ ַח ָׁשם ֵּבין ַה ַּמ ְל ָא ִכים‪,‬‬
‫ַרק ֶׁשֵּי ְדעּו ִּכי ִק ְּבלוּ‬
‫ֶאת ַהָּי ֶפה ַּב ְּפ ָר ִחים‪.‬‬

‫עדה בקר‬
‫אימא של אריק ז"ל‬

‫‪ 60‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫לכתוב לך שוב‬

‫ִל ְכ ּתֹב ְל ָך ׁשוּב‬
‫ְל ַה ִּגיד ֶׁש ֲא ִני ִמ ְת ַּג ְע ֵּג ַע ִל ְכ ּתֹב ֶׁש ֲא ִני אוֹ ֵהב אוֹ ְת ָך‬

‫ִל ְכ ּתֹב ֶׁש ֲא ִני ּבוֹ ֶכה‬
‫ְו ֶׁש ֲא ִני לֹא ָי ֵׁשן ֵלילוֹת‬

‫ֶזה לֹא ָח ָדׁש ַל ֲח ֵב ִרים ֶׁש ַּגם ֵהם ַׁש ּכּוּ ִלים‬
‫ֻּכ ָּלנּו ְּבאוֹ ָת ּה ֲה ִריָגה ְו ָת ִמיד אוֹ ְמ ִרים ִלי‬
‫יוֹ ְד ִעים‪ַּ ,‬גם ֲאַנ ְחנּו חוִֹוים ֶאת אוֹתוֹ ַה ָּד ָבר‬

‫ָאז לֹא ִל ְכ ּתֹב ְל ָך? ִל ְכ ּתֹב ְל ָך ‪ֵ -‬א ּלּו ָה ְרָג ִעים‬

‫ֶׁש ֲא ִני ַמ ְח ִזיר אוֹ ְת ָך ַל ַחִּיים‬
‫ֵּכן ֲא ִני ּכוֹ ֵתב וּ ְמ ַד ֵּבר ִא ְּת ָך‬

‫ִל ְפ ָע ִמים ַא ָּתה ְמ ַחֵּי ְך ְו ִל ְפ ָע ִמים נוֹ ֵשׂא ַמ ָּבט ֶׁש ֻּכ ּלוֹ ַּג ְע ּגוּ ַע‬
‫ַא ְך ַאל ּתוֹ ִׁשיט ִלי ָיד ְו ִל ְפ ָע ִמים ְׁש ֵּתי ָי ֶדי ָך‬

‫ֲא ִני לֹא ָיכֹל ְלהוֹ ִׁשיט ְל ָך ַּב ֲחָז ָרה‪ִ ,‬נ ִּסי ִתי ְוֶזה לֹא הוֹ ֵל ְך‬
‫ְוֶזה ּכוֹ ֵאב ַעד ְּד ָמעוֹת‪.‬‬

‫ֲא ָבל ָּת ִמיד ְּכ ַדאי ְל ָה ִביא אוֹ ְת ָך ֵא ַלי ֶּד ֶר ְך ַה ְּכ ִתי ָבה‬

‫ְו ַא ָּתה אוֹ ֵמר אוֹי ֵאיֶזה ַא ָּבא ֶזה‬

‫משה אביגדור‬
‫אבא של איתן ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪61‬‬

‫השיר של יניב‬

‫ָע ַבר ְּכ ָבר ְז ַמן ֵמ ָאז ֶׁש ִה ְת ָר ֵאינוּ‬
‫ַו ֲא ִני ִמ ְת ַּג ְע ֵּג ַע ַל ִחּיּו ְך ְו ַל ְּצחוֹק‪,‬‬
‫ְמַנ ֶּסה ְל ָה ִבין ְוֶזה ָק ֶׁשה‪ָ ,‬ק ֶׁשה‪...‬‬

‫ֲא ִני ְמ ַקֶּוה ֶׁש ַא ָּתה יוֹ ֵד ַע‪,‬‬
‫יוֹ ֵד ַע‪ַּ ,‬כ ָּמה ַא ָּתה ָח ֵסר‪,‬‬
‫יוֹ ֵד ַע ֶׁש ָּת ִמיד ֵּת ֵל ְך ִא ִּתי ַּב ֶּד ֶר ְך‪,‬‬
‫ְּת ַלֶּוה אוֹ ִתי ְל ָכל ְמקוֹם‪,‬‬
‫ָּכל ִּבי ָרה ֶׁש ֲא ִני ׁשוֹ ֶתה ְו ָכל ָק ֶפה‪,‬‬
‫ָּכל הוֹ ָפ ָעה ִהיא ִּב ְׁש ִבי ְל ָך ‪ְ -‬ו ָכל ִטּיּול‪.‬‬
‫ַא ָּתה ְּבעוֹ ָל ְמ ָך ַו ֲאַנ ְחנּו ּפֹה ְּבעוֹ ָל ֵמינוּ‪,‬‬
‫ְרחוֹ ִקים‪ֲ ,‬א ָבל ְקרוֹ ִבים‪.‬‬
‫לֹא רוֹ ִאים‪ַ ,‬א ְך ַמ ְר ִּגי ִׁשים‪,‬‬
‫אוֲֹה ִבים‪ִ ,‬מ ְת ַּג ְע ְּג ִעים‪...‬‬
‫ֲא ִני ְמ ַקֶּוה ֶׁש ַא ָּתה יוֹ ֵד ַע‪...‬‬
‫יוֹ ֵד ַע‪ַּ ,‬כ ָּמה ַא ָּתה ָח ֵסר‪.‬‬
‫יוֹ ֵד ַע ֶׁש ָּת ִמיד ֵּת ֵל ְך ִא ִּתי ַּב ֶּד ֶר ְך‪,‬‬
‫ְּת ַלֶּוה אוֹ ִתי ְל ָכל ָמקוֹם‪.‬‬
‫ַא ָּתה ְּבעוֹ ָל ְמ ָך ַו ֲאַנ ְחנּוּ ּפֹה ְּבעוֹ ָל ֵמינוּ‪.‬‬
‫ְרחוֹ ִקים‪ֲ ,‬א ָבל ְקרוֹ ִבים‪...‬‬
‫לֹא רוֹ ִאים‪ַ ,‬א ְך ַמ ְר ִּגי ִׁשים‬

‫אוֲֹה ִבים‬
‫ִמ ְת ַּג ְע ְּג ִעים‬

‫דרור רוסתמי ונדב ארבל‬
‫חבריו של יניב שיינברום ז”ל‬

‫‪ 62‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫רועי‬

‫אח יקר בעל מידות רבות‬
‫בעל חסד ואמונה גדולה‬

‫כן‪ ,‬רועי זה אתה‪.‬‬
‫תמיד דאגת להתרחק מכל הזוהמה והתועבה‪.‬‬

‫במקום שבה הייתה מחלוקת‪ ,‬שם‪ ,‬לא היית‪.‬‬
‫כן היה אפשר למצוא אותך במקום שבו‬
‫הייתה ניתנת הזדמנות לקיים מצווה‬
‫ואתה‪ ,‬תמיד היית ראשון לקיימה‪.‬‬
‫היית ועדיין נשארת אישיות מדהימה‬
‫בחור ביישן וצנוע הנחבא אל הכלים‪.‬‬
‫רועי‪ ,‬חולפים הימים וכבר עשר שנים‬
‫ואין צורך להוסיף ולומר‬
‫ים של געגועים‪,‬‬
‫זיכרונות שמציפים‪,‬‬
‫המעלים חיוך וצחוק ובאותה העת‬
‫מורידים דמעה של כאב ויגון‪.‬‬

‫רועי‪ ,‬האחיינים שלך מעריצים אותך מהסיפורים‬
‫ואני בטוחה שאתה צופה בהם ומעריץ אותם בדרך‬

‫שבה הם גדלים‪.‬‬
‫רועי‪ ,‬היו לך מעלות רבות וטובות שהם שימשו וישמשו דוגמא‬

‫לעוד רבים לדורי דורות‪.‬‬
‫רק תבטיח שתמשיך להתפלל עלינו שנמשיך להיות חזקים‬

‫כי זה לא קל עם חלוף השנים‪.‬‬
‫רועי‪ ,‬אותך אהבתי‪ ,‬עדיין אוהבת ותמיד יאהב‪.‬‬

‫מירב פילוסוף‪-‬דרורי‬
‫אחות של רועי ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪63‬‬

‫ַא ְך ֲא ִני יוֹ ֵד ַע ֶׁש ַא ָּתה לֹא ַּת ְחזֹר‪,‬‬ ‫לדניאל‬
‫ֶנ ֶע ְצמוּ ָה ֵעיַנִים‪ָּ ,‬כ ָבה ֶּבן ָהאוֹר!‬
‫ִעם ָה ָע ְצ ָמה ֶׁש ָהְי ָתה ְּב ָך ְטמּוָנה‪.‬‬ ‫ְל ָד ִנֵּיאל הי"ד‪,‬‬
‫ִמּיוֹם ֶׁש ִא ַּב ְד ִּתי ָך ַי ְל ִּדי‪,‬‬
‫וּ ֵמ ָאז ֲא ִני ֵאיֶנ ִּני ָא ָדם ‪ֲ -‬א ִני ָּפׁשּוט ְמכוָֹנה‪.‬‬ ‫ֵאי ָׁשם ְּב ַפ ֲא ֵתי ְּכ ַפר ִּג ְל ָע ִדי‪,‬‬
‫ַמ ְמ ִׁשי ְך ְל ִה ְתַנ ֵהל ַּב ַחִּיים ִל ְכאוֹ ָרה‪,‬‬
‫ְללֹא ַי ַעד ּו ְללֹא ַמ ָּט ָרה‪,‬‬ ‫ֵאיֶנ ִּני אוֹתוֹ ָה ָא ָדם‪.‬‬
‫ֵאין ִלי ִּת ְקָוה ‪ְ -‬ו ֵאין ְי ָע ִדים‪,‬‬
‫נוֹ ְתרּו ְללֹא ַא ָּבא ְׁשלוֹ ָׁשה ְנ ָכ ִדים‪.‬‬ ‫ֲא ִני אוֹ ֵכל ְוׁשוֹ ֶתה‪ַ ,‬י ֵּׁשן ִלי‪ְ ,‬ו ָקם‪,‬‬
‫ַו ֲא ִני ׁשוֹ ֵאל ַמ ּדּו ַע?‬ ‫ַא ְך ֵאיֶנ ִּני אוֹתוֹ ֶּבן‪ָ -‬א ָדם‪,‬‬
‫ְו ֵאין ִלי ְּתׁשּו ָבה‪,‬‬
‫קוֹ ֵפא ַעל ְמקוֹ ִמי ְו ָהרּו ַח נוֹ ְׁש ָבה‪.‬‬ ‫ָא ְמָנם ּגּו ִפי ְמ ַת ְפ ֵקד ְקצוּ ָבה ִה ְנ ִׁשי ָמה‬
‫ַא ְך ְּב ֶק ֶצב ַה ֵּלב ֲח ֵס ָרה ְּפ ִעי ָמה‬
‫ַו ֲא ִני נוֹ ֵשׂא ֵעיַנִים ְל ַא ְר ַּבע רּוחוֹת ַה ָּׁש ַמִים‪,‬‬ ‫ְו ֵאיֶנ ִּני ָיכוֹל ְל ִה ְתַנ ֵחם‪,‬‬
‫וּ ְמ ַב ֵּקׁש ְּב ַת ֲחנּו ִנים ִמן ָה ֵאל‪...‬‬
‫ִּכי עוֹד לֹא ִה ְס ַּפ ְק ָּת ֲא ִפ ּלּו ְל ִה ָּל ֵחם‪.‬‬
‫ֶׁשַּי ְח ִזיר ִלי ְל ֶרַגע ֶאת ְּב ִני ‪ָּ -‬ד ִנֵּיאל‪.‬‬ ‫ָע ַמ ְד ָּת ִעם ֲח ֵב ֶרי ָך ְו ָצ ַח ְק ָּת ְּבקוֹל‪,‬‬
‫ּכוֹ ֵר ַע ֶּב ֶר ְך ַּבחוֹל ַה ּלוֹ ֵהט‪,‬‬ ‫ְותוֹ ְך ֶרַגע ֶא ָחד ִה ָּכה ִּבי ַה ְּׁשכוֹל‪.‬‬

‫ְוצוֹ ֵעק ׁשּוב " ָא ָּנא ֵא ִלי ! ָה ֵׁשב ִלי ְולוּ ְל ֶרַגע‬ ‫ְו ֵאיֶנ ִּני ִנ ְר ָּגע‪ ,‬לֹא ַּב ֵּלילוֹת ְולֹא ְּבָי ִמים‬
‫ֶאת ָּד ִני ֶׁש ִּלי‪.‬‬ ‫ִּב ְראוֹ ִתי ֶאת ַא ְל ְמָנ ְת ָך‪ְ ,‬ו ֶאת ְי ָל ֶדי ָך ַהְּיתוֹ ִמים‪.‬‬

‫ַה ְחֵזר אוֹתוֹ ְל ֵביתוֹ‪ִּ ,‬כי ָׁשם ְמקוֹמוֹ‪,‬‬ ‫ְו ֵאי ְך ִנ ְפ ַער חֹר ְּבַנ ְפ ִׁשי‪ָּ ,‬כ ְך ֲא ִני ַמ ְר ִּגיׁש‬
‫ְו ִאם ָצ ִרי ְך ‪ַ " -‬קח אוֹ ִתי ִּב ְמקוֹמוֹ"‪.‬‬ ‫ְּב ָא ְמ ִרי ַעל ִק ְב ְר ָך ַה ָּט ִרי ׁשּוב ַק ִּדיׁש‪.‬‬

‫ֵּתן ִלי ְולוּ ַרק עוֹד ַּפ ַעם‬ ‫ִּכי ַא ָּתה ִנ ְׁש ַמת ַא ִּפי ְו ַחַּיי‪,‬‬
‫ְל ַח ֵּבק‪ְ ,‬לַנ ֵּׁשק ְו ָלחּוׁש ֶאת ַה ַּט ַעם‬ ‫ַא ָּתה ֶה ֱע ֵלי ָת ִחּיּו ְך ְוסֹ ֶמק ַּג ֲאָוה ִּב ְל ָחַיי‪.‬‬

‫ֵּתן ִלי אוֹתוֹ ַרק ְל ַכ ָּמה ַּד ּקוֹת‪,‬‬ ‫ַא ָּתה ְּב ִני ִה ְז ַר ְמ ָּת ְּבעוֹ ְר ַקי ֶאת ַה ָּדם‪,‬‬
‫ְו ַא ַחר‪ָּ -‬כ ְך ַמ ְב ִטי ַח יוֹ ֵתר לֹא ִל ְב ּכוֹת!‬ ‫ּו ֵמ ָאז ֶׁש ָה ַל ְכ ָּת ִלי ‪ֲ -‬א ִני לֹא ֶּבן‪ָ -‬א ָדם‪.‬‬
‫וּ ַב ֵּס ֶתר ‪ִּ -‬ד ְמעוֹ ַתי ֲא ִני ֲע ַדִין מוֹ ֶחה‪,‬‬
‫ְּכ ֵדי ֶׁש ְּנ ָכ ַדי לֹא ִי ְראוּ ֶאת ַס ָּבא ּבוֹ ֶכה‪.‬‬ ‫ָּכל ַה ְּז ַמן ִמ ְתַי ֵּסר‪,‬‬
‫ִּכי ַא ָּתה ִלי ָח ֵסר‪.‬‬
‫בני בן‪-‬דוד‬
‫אבא של דניאל ז"ל‬ ‫ְּכ ֶׁש ֲא ִני עוֹ ֵבד אוֹ לוֹ ֵמד‪,‬‬
‫ְּכ ֶׁש ֲא ִני עוֹ ֵמד אוֹ יוֹ ֵׁשב‪,‬‬
‫ַרק ָע ֶלי ָך ְּב ִני ֲא ִני חוֹ ֵׁשב‪.‬‬
‫ְמ ַד ְמֵין ִלי אוֹ ְת ָך ָּפצּו ַע‬
‫ְו ָכל ּגּו ְפ ָך ְמֻר ָּסק ּו ָפגּו ַע‪,‬‬
‫ֲא ָבל יוֹ ֵד ַע ֶׁש ִאם ַרק ִחּיּו ְכ ָך ָהָיה ִנ ְׁש ָאר‬
‫ַה ֲא ֵמן ִלי ְּב ִני ‪ָ -‬הִיי ִתי ּכֹה ְמ ֻא ָּׁשר‪.‬‬

‫‪ 64‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫וילדי ָעקוּד‪ֶ-‬נ ֱע ַקד‬

‫בן משפחת רוזנברג‬
‫אקריליק על קנבס‪ ,‬שילוב בד יוטה | ‪80×100‬‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪65‬‬

‫מתוך התערוכה‪ :‬הצדעה לגיבורנו‬ ‫שלום חבר‬

‫נושא של שכול‪ ,‬צבי בק ז”ל‬
‫אקריליק על בד | ‪ 80×100‬ס”מ‬

‫‪ 66‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫חולות מדבר סיני‬

‫צילום‪ :‬ליאור יונתן ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪67‬‬

‫המלאך משמיים‬

‫ברוריה מירוז‪ ,‬אימא של גיא ז"ל‬
‫אקריליק על בד | ‪ 120×100‬ס”מ‬

‫‪ 68‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪69‬‬

‫‪ 70‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫והנר שלך עודנו דולק‬

‫ּכוֹ ָכ ִבים ָּכבּוּ ִעם ַׁש ַחר‬
‫ְוָי ֵר ַח ֶנ ֱע ָלם ִמ ְּב ַשׂר ַה ָּמ ָחר‬
‫ַרק ּכוֹ ָכב ֶא ָחד אוֹרוֹ עוֹד ּבוֹ ֵהק‬

‫ְו ַה ֵּנר ֶׁש ְּל ָך עוֹ ֶד ּנּוּ ּדוֹ ֵלק‬
‫ָּכ ְך חוֹ ְל ִפים ָי ִמים ְו ָׁש ִנים‬
‫ְו ַא ָּתה ִמ ְס ַּת ֵּתר ֵמ ַעל ַח ְׁש ַרת ֲעָנ ִנים‬
‫ְועוֹ ָלם ָׁש ֵלם ְּכ ִמ ְנ ָהגוֹ נוֹ ֵהג‬
‫ְו ִל ֵּבנּו ֲע ַדִין ּכוֹ ֵאב ְודוֹ ֵאג‬
‫ֵעיֵנינוּ ְּפקּוּחוֹת ִל ְרָו ָחה‬
‫ְמ ַב ְּקׁשוֹת ְּב ִלי קוֹל ַּב ֲאָנ ָחה‬
‫ַמ ִּביטוֹת ְל ַמ ְע ָלה ַל ָּׁש ַמִים‬
‫ְו ֵהן זוֹ ְלגוֹת ְּד ָמעוֹת ַּכ ַּמִים‬

‫ּכוֹ ָכ ִבים ָּכבּוּ ִעם ַׁש ַחר‬
‫ְוָי ֵר ַח ֶנ ֱע ָלם ִמ ְּב ַשׂר ַה ָּמ ָחר‬
‫ַרק ּכוֹ ָכב ֶא ָחד אוֹרוֹ עוֹד ּבוֹ ֵהק‬

‫ְו ַה ֵּנר ֶׁש ְּל ָך עוֹ ֶד ּנּו ּדוֹ ֵלק‪.‬‬
‫מאיר אסף‬
‫אבא של אלכס (אלצ'קו) ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪71‬‬

‫בן אדם בעולם‬

‫ֶּבן ָא ָדם‪ַ ,‬ה ְחֵזק ָחָזק ָּבעוֹ ָלם‪ַ ,‬ח ְּבקּו ַו ֲע ֵשׂה ַה ּטוֹב ְלֻכ ָּלם‬
‫ַאל ִּת ּפֹל ְו ִת ַּד ְר ֵּדר ֶאל ַה ְּתהוֹם‪ָ ,‬י ִפים ַה ַחִּיים ִה ְס ַּת ֵּכל ַל ָּמרוֹם‪.‬‬

‫ַה ּטוֹב ְו ָה ַרע מוֹ ִפי ִעים ַּגם ַי ְח ָּדו‪ַ ,‬א ְך ַעל ָּכ ְך לֹא ֵנ ֵל ְך ָל ַרב‬
‫ִנ ָּשׂא ַּכ ַּפִים ְוַנ ְח ִזיק ֶא ְצ ָּבעוֹת‪ֶׁ ,‬שִּי ָּׁש ֵאר ַרק ַה ּטוֹב ֲע ֵלי ֲא ָדמוֹת‪.‬‬

‫ֶּבן ָא ָדם ‪ָּ -‬בעוֹ ָלם‪.‬‬
‫ֶׁש ָהעוֹ ָלם ַי ְמ ִׁשי ְך ְוִי ּסֹב‪ְ ,‬ו ִת ְת ַמ ֵּלא ַמ ְּשׂ ַאת ִל ּבוֹ ֶׁשל ָהרֹב‬

‫ָל ֵכן ַא ֵּמץ ָהעוֹ ָלם ְל ִל ְּב ָך‪ְ ,‬ו ַׁשק ַעל ִשׂ ְפתוֹת ֲאהוּ ָב ְת ָך‪.‬‬
‫ֶּבן ָא ָדם ‪ָּ -‬בעוֹ ָלם‪.‬‬

‫ְׁש ֵתה ֶאת ַה ּכוֹס ְו ַאל ּתוֹ ִתיר וּ ְׁשטֹף ִמ ְּמ ָך ָּכל ַט ַעם ָמ ִריר‬
‫ֶּבן ָא ָדם ָּבעוֹ ָלם‬

‫ַּדע ְלַו ֵּתר ְו ִל ְסלֹ ַח ַל ּכֹל‪ַ ,‬ח ֵּבק ָהעוֹ ָלם ‪ְ -‬ו ֵצא ְּב ָמחוֹל‬
‫ֶּבן ָא ָדם ָּבעוֹ ָלם‬

‫ְּתהוֹם‪ִ ,‬ה ְס ַּת ֵּכל ַל ָּמרוֹם‪.‬‬
‫עמוס רימון ז”ל‬

‫‪ 72‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫לדוד שלא הכרתי‬

‫ָח ְלפוּ ָל ֶהן ְּכ ָבר ֶׁש ַבע ֶע ְשֵׂרה ָׁש ִנים‬
‫ְואוֹ ְת ָך‪ּ ,‬דוֹד ַּשׂ ִשׂי‪ ,‬לֹא ָז ִכי ִתי ְל ַה ִּכיר‬
‫ַא ְך ֵמ ַה ִּס ּפּו ִרים ַעל ּדוֹד ֶׁש ּלֹא ִה ַּכ ְר ִּתי‬

‫ָּבטוּ ַח ֲא ִני ֶׁש ּלּוּ ָהִיי ָת ָּכאן‬
‫לֹא ָהָיה ֶרַגע ֶא ָחד ַּדל‬

‫ְּכ ֶׁש ְּמ ַא ְּב ִדים ָא ָדם ָקרוֹב‬
‫ִנ ְד ֶמה ֶׁש ַה ְּז ַמן עוֹ ֵמד ִמ ֶּל ֶכת ‪-‬‬

‫ָּכ ְך ִא ִּמי ִלי אוֹ ֶמ ֶרת‬
‫ַה ְּז ַמן חוֹ ֵלף ְוֻכ ָּלם אוֹ ְת ָך זוֹ ְכ ִרים‬

‫אוֹ ְמ ִרים ֶׁש ַה ְּז ַמן ְמ ַר ֵּפא‬
‫ַא ְך לֹא ַּב ִּמ ְק ֶרה ַה ֶּזה‬

‫ָּכ ֵעת ְמ ִבי ִנים זֹאת ְּבֵני ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה‬
‫ֶׁש ֵּכן ָזכּו ְל ַה ִּכיר אוֹ ְת ָך‬

‫ֶׁש ִּל ְראּות‪ָ ,‬לחּוׁש ּוּ ְל ָה ִרי ַח אוֹ ְת ָך‬
‫ֵאין ֵהם ְיכוֹ ִלים‬

‫ְו ֵהם ָּכל‪ָּ -‬כ ְך ִמ ְת ַּג ְע ְּג ִעים‪...‬‬

‫ַרק ִס ּפוּ ִרים ּוּ ְתמוּנוֹת‬
‫ַמ ְמ ִחי ִׁשים ָלנוּ אוֹ ְת ָך‪ּ ,‬דוֹד‪,‬‬

‫ְו ֶאת ִמי ֶׁש ָהִיי ָת‬
‫חוֹ ְׁש ִבים ָע ֶלי ָך ְּב ִלי ֶה ֶרף‬

‫ּוּ ְלעוֹ ָלם לֹא ֶנ ְח ַּדל‬
‫ְּב ִל ֵּבנוּ ָל ַעד ִּת ָּׁש ֵאר‬
‫ניתאי מאיר‬
‫אחיינו של ששי לוי ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪73‬‬

‫נעלמת‬

‫את נעלמת כמו הדרך ביום חורף ברדת ערב‪ ,‬את נעלמת כמו ציפור העפה מבעד עץ אל תוך‬
‫האופק‪ ,‬את נעלמת כמו הגל המכה במזח‪ ,‬נעלמת כמו חלום טוב בלילה שקט‪ .‬את נעלמת אי שם‬

‫באחת מדרכי הדרום‪ ,‬המקום שכה אהבת‪ ,‬כמו שיירה שהלכה לאיבוד בלב המדבר הצחיח‪.‬‬
‫המון חברים רכשת שם כתוספת לחברי הילדות‪.‬‬

‫בטוח אני שגם במותך חיוכך לא מש מפנייך‪ ,‬אנו כה מתגעגעים אלייך‪ ,‬לא מפסיקים לחשוב ‪ -‬איך‬
‫בגיל כה צעיר נעלמת לנצח‪.‬‬

‫ידוע שכאשר אדם או חפץ נעלמים‪ ,‬יוצאים לחפשם‪ ,‬רוצה אני לצאת לחפשך‪ ,‬לראות שטוב לך‬
‫שם‪ ,‬לשמור עלייך במידת האפשר ‪ -‬ולא כבאותו לילה נורא שלא הייתי לידך ואת שכבת על הדרך‪,‬‬

‫מדממת‪.‬‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫האבא מצקין שמעון שכה אוהב אותך‪.‬‬
‫שמעון מצקין‬
‫אבא של דורית ז"ל‬

‫‪ 74‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫לך דומיה‬

‫ֵּכן‪ַ ,‬רק ֶא ְתמוֹל ָר ַק ְמ ְּת ֲחלוֹמוֹת‬
‫ֶזה ִמ ָּקרוֹב ִּד ַּב ְר ְּת ַרק ַעל ִל ְחיוֹת‪.‬‬
‫ַא ְך ְל ֶפ ַתע ְּב ַא ַחת ִה ְז ַּד ֲעֵז ַע ָהעוֹ ָלם‪,‬‬
‫קוֹל ָה ַר ַעם ִנ ְׁש ַמע‪ֶ ,‬ה ְח ִריד ֶאת ֻּכ ָּלם‪.‬‬

‫ֶׁש ַּמִים ָּפ ְתחוּ ָר ִקי ַע‬
‫ַא ַחר ָּכ ְך – ּדּו ִמָּיה‪.‬‬
‫ִנ ְס ְּג ָרה ַה ֶּד ֶלת ִנ ְס ַּתם ַה ּגוֹ ֵלל‪.‬‬

‫ַּב ְּד ָמ ָמה ְּבתוֹ ִכי חֹ ֶׁש ְך‪ֲ ,‬א ֵפ ָלה‪.‬‬
‫רוֹ ָאה ֶאת ַה ְּכ ֵאב ֶׁש ִּנ ְפ ָער‬
‫ֶאת ָהאוֹר ֶׁש ָּכ ָבה ַּב ְּנ ָׁש ָמה‪.‬‬

‫ַה ַחִּיים ֶׁש ִה ְת ַר ְּסקוּ ְּתלּוִיים ַעל ְּב ִלי ָמה‪.‬‬
‫ַה ְּתהוֹם ַּת ְח ַּתי ֶאת ִּפי ָה ָּפ ֲע ָרה‪.‬‬

‫ַּב ְּד ָמ ָמה ֲא ִני ׁשוֹ ַמ ַעת ֶאת ַה ִּׁשי ָרה ֶׁש ִּנ ְפ ְס ָקה‪,‬‬
‫ֶאת ֵהד ַה ַחִּיים ֶׁש ָּנגוֹזּוּ‪ָ ,‬נ ְזלוּ ָא ְזלוּ‪.‬‬

‫ׁשוֹ ַמ ַעת קוֹל ָה ֲע ָר ָבה ַה ּבוֹ ִכָּיה‪.‬‬
‫קוֹל ְצחוֹ ֵק ְך ִחּיּו ֵכ ְך ִּב ְכֵי ְך‬

‫ְוקוֹל ִנ ְׁש ָמ ֵת ְך ַה ּזוֹ ֵעק ּו ְמ ַצֶּוה‬
‫ִא ָּמא! ְטִוי ֶאת חוּט ַחַּיי ֶׁש ִּנ ְק ַטע‬
‫ִׁש ְז ִריהוּ‪ַ ,‬ה ְצ ִמי ִחי אוֹתוֹ ֵמ ָח ָדׁש‪.‬‬

‫ָּכ ְך ִּב ְכ ֵאב ְוַג ְע ּגוּ ַע‪ִּ ,‬ב ְד ָמ ָמה‬
‫ַי ְנ ֵחנּו אוֹר ֵנ ֵר ְך ֶאל ִנ ּגּון ַחֵּיינוּ‬
‫ֶאל נַֹג ּה יוֹ ֵמנּוּ‪ָׁ ,‬שזּוּר ֶנ ָח ָמה‪.‬‬

‫נעמי חנוכה‬
‫אימא של שרון ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪75‬‬

‫דמעה אילמת‬

‫ְו ִה ֵּנה ִהיא ׁשוּב ַמ ְר ִטי ָבה אוֹ ִתי‪,‬‬
‫יוֹ ֶר ֶדת ַמ ָּטה ַמ ָּטה ּו ַמ ְר ִטי ָבה ֶאת ִל ִּבי‪.‬‬

‫ִהיא לֹא ַּת ִּגי ַע ְלעוֹ ָלם‬
‫לֹא ַּת ִּגי ַע ִּד ְמ ַעת ַה ַּמ ְלקוֹׁש‪.‬‬
‫נוֹ ַב ַעת ִהיא ִמ ָּמקוֹר ִּב ְל ִּתי ִנ ְד ֶלה‬

‫ַּגם ִאם ַא ְפ ִסיק ִל ְׁש ּתוֹת‪.‬‬
‫ֵּת ַדע ִהיא ְל ִה ָּב ֵרא ֵמ ֵאי ָׁשם‬

‫ּו ִמ ִּל ִּבי ֶאל ָה ֶא ֶבן ַה ְּכ ֵב ָדה‬
‫ַה ֻּמ ַּנ ַחת ָע ֶלי ָך ַה ְּמַנ ָּקה ֶאת ָהאוֹ ִתּיוֹת‬

‫ַה ֲחרּוּטוֹת ְּכ ֵדי ֶׁש ּלֹא ִנ ְׁש ַּכח‪.‬‬
‫ַרק ַה ַּמ ֵּצ ָבה נוֹ ְת ָרה הוֹ ָכ ָחה ִא ֶּל ֶמת‬

‫ִל ְהיוֹ ְת ָך ִא ְתנוֹ ֵאי ַּפ ַעם‪.‬‬
‫ִהיא ַּת ְמ ִׁשי ְך ָה ְל ָאה ְו ַת ִּגי ַע ַעד ִל ְּב ָך‬

‫ֶׁשֵּי ָר ֵטב ְוָיחּוׁש ֶאת ְּכ ֵא ָב ּה‬
‫ּוּ ִמ ַּׁש ֲע ֵרי ִּד ְמ ָעה ֶׁש ּלֹא ִנ ְנ ֲעלּו‬
‫ַּת ֲע ֶלה ְּת ִפ ָּלה ִמ ִּל ְּב ָך ֶׁש ִּנ ְר ַטב ֶזה ַע ָּתה‬
‫ִנ ְפ ְּג ָׁשה ְּב ִד ְמ ָע ִתי ֶׁש ֵה ִכי ָלה ַּג ְע ּגּוּ ִעים ְל ָא ִחי‪.‬‬
‫נתי זגורי‬
‫אח של אשר ז ל‬

‫‪ 76‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫זכרונות מרונן‬

‫ַקִיץ‪ְ ,‬ס ַתו‬
‫חֹ ֶרף ְוׁשוּב ַקִיץ‬
‫ַו ֲא ִני יוֹ ַד ַעת ‪ -‬לֹא ָּתבוֹא ַה ַּבְי ָתה‪.‬‬
‫ַו ֲא ִני ְמ ַח ָּכה ‪ָּ -‬כל ָּכ ְך ְמ ַח ָּכה ֶי ֶלד ֶׁש ִּלי‪.‬‬

‫ַה ִּז ָּכרוֹן הּוא ֶׁש ּנוֹ ָתר ַחי‪ַ ,‬חי ְוָנ ִעים ְוכוֹ ֵאב‬
‫ֶע ְשׂ ִרים ְו ֶׁש ַבע ָׁש ִנים‪.‬‬

‫ֲא ִני ׁשוֹ ַמ ַעת‪ ,‬רוֵֹנן‪ֶ ,‬את קוֹ ְל ָך ָע ֶבה ְוַג ְב ִרי‪,‬‬
‫ֶאת ְצחוֹ ְק ָך ַה ִּמ ְת ַּג ְל ֵּגל‪ ,‬אוֹ ְת ָך ַו ֲח ֵב ֶרי ָך‬
‫יוֹ ְׁש ִבים ַּב ֶח ֶדר ַה ָּק ָטן ְמשׂוֹ ֲח ִחים‪,‬‬

‫צוֹ ֲח ִקים אוֹ ְמ ִכי ִנים ְּפ ֻע ָּלה ְּב ִשׂיא ָה ְר ִצינּות ַל ֲח ִני ִכים ַּב ּצוֹ ִפים‪.‬‬
‫ֲא ִני רוֹ ָאה ֶאת ְּכ ֵת ֶפי ָך ָה ְר ָחבוֹת‪ֶ ,‬את ֵעיֶני ָך ַה ְּנבוֹנוֹת ְו ַה ּטוֹבוֹת‪-‬‬

‫ֵהן ַמ ִּביטוֹת ִּבי‪.‬‬

‫ַו ֲא ִני ִמ ְת ַּג ְע ַּג ַעת‪ָּ ,‬כל ָּכ ְך ִמ ְת ַּג ְע ַּג ַעת‪ֶ ,‬י ֶלד ֶׁש ִּלי‪.‬‬
‫ְונוֹ ַתר ַה ִּז ָּכרוֹן‪ ,‬נוֹ ְתרּוּ ַה ֲח ָפ ִצים‬
‫אוֹ ָתם ָאנּו ׁשוֹ ְמ ִרים‬

‫ְּתמוּנוֹת ֶׁש ִּצַּי ְר ָּת‪ִׁ ,‬שי ִרים ֶׁש ָּכ ַת ְב ָּת‪ִ ,‬מ ְכ ָּת ִבים‪,‬‬
‫ַה ּכֹל ָצ ַר ְרנּו ַּב ֵּס ֶפר ֶׁשהוֹ ֵצאנוּ‬

‫ְל ִז ְכ ְר ָך ּו ְלֵז ֶכר ֶא ֶרז‪ֲ ,‬ח ֵב ְר ָך ְלַג ְר ִעין ַה ָּז ָהב‪.‬‬

‫ָר ִצי ִתי ְל ַס ֵּפר ְל ָך‪ ,‬רוֵֹנן‪,‬‬
‫ָּב ָא ִביב ָׁש ַת ְל ִּתי ְּפ ָר ִחים‬

‫ִּב ְׁש ַלל ְצ ָב ִעים ַּב ִּג ָּנה‬
‫ְּב ָאדֹם לוֹ ֵהט ְּכ ָדם‬
‫ָצהֹב ֶׁשל ֶׁש ֶמׁש‬
‫ְו ָכחֹל ֶׁשל ָׁש ַמִים‬

‫ּו ַב ֲחלוֹ ִמי ָח ַׁש ְב ִּתי ֶׁש ִה ֵּנה‪,‬‬
‫ִה ֵּנה ָּתבוֹא ְו ַת ֲעזֹר ִלי‬

‫ִּב ְׁש ִתי ָלה ּו ְב ִג ּזּום ַה ָּג ֵדר‪.‬‬
‫ֲא ָבל ֲא ִני יוֹ ַד ַעת‪.‬‬

‫ִּכי לֹא ָּתבוֹא ַה ַּבְי ָתה‪.‬‬

‫ַא ָּתה ָח ֵסר ִלי‪ָּ ,‬כל ָּכ ְך ָח ֵסר ִלי‬
‫רוֵֹנן ָי ָקר‪,‬‬

‫ִלי‪ְ ,‬ל ָא ִחי ָך ּו ְל ָא ִבי ָך‬
‫ֶׁש ִּנ ְמ ָצא ַע ְכ ָׁשו ָּכמוֹ ָך ַּב ָּׁש ַמִים‪.‬‬

‫לילי יפה‬
‫לזכר רונן ז"לֹ‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪77‬‬

‫אהוד שלי‬

‫עברו שלושים ושבע שנים מאז אותו היום ‪ -‬היום שלאחר יום הכיפורים‪.‬‬
‫נכון‪ ,‬לאורך כל השנים האלה לא נפגשנו‪ ,‬אך ככל שחולף הזמן‪ ,‬אתה קרוב אלי יותר ויותר ‪ -‬אתה‬

‫לא רק נמצא לידי‪ ,‬אלא‪ ,‬בתוך תוכי! בתוך הלב והנפש! תמיד‪ ,‬כל הזמן‪ ,‬ללא הרף ובכל מקום‪.‬‬

‫לדבר אליך? לשמוע אותך? הרי אנחנו משוחחים‪ ,‬מנהלים את כל העולם ‪ -‬כמו תמיד ‪ -‬אלא‬
‫שאיש אינו שומע אותנו‪ ,‬אנחנו משוחחים בתוכנו ללא אומר‪.‬‬

‫מאז שנפגשנו בפעם האחרונה‪ ,‬בשלושה באוקטובר שבעים ושלוש‪ ,‬אני רואה אותך יום‪-‬יום ושעה‬
‫שעה‪ ,‬אלא שמאותו היום דמותך‪ ,‬קולך‪ ,‬מבטך ודבריך אליי ‪ -‬כל אלו עומדים! קפואים! אינם זזים‪,‬‬

‫משותקים!‬

‫ולאחר שנים כה רבות‪ ,‬תשיב לי סוף סוף אהוד על השאלה הנוקבת שאינה מרפה ממני ולו אף‬
‫לרגע‪ :‬הן ידוע אתה בחיל‪-‬האויר כשולט במטוס הפאנטום ביד אומן‪ .‬איך קרה שהמטוס יצא‬
‫משליטתך‪ ,‬במשימת תקיפת מערך הטילים בסוריה ‪ -‬גם אם הייתה זו משימה תחת הכותרת של‬

‫"חורבן הבית השלישי"?‬

‫באין תשובה לשאלה‪ ,‬לא נותר לי‪ ,‬אלא‪ ,‬לחזור ולהתעטף בזיכרונות על יחסי המשפחה החמים‬
‫בבית ההורים ובקשר האוהב והמיוחד ביו שנינו ‪ -‬אתה ואני‪,‬‬

‫אתה אהוד ואני!‬

‫שלך‪,‬‬
‫אחיך יוסי‪.‬‬

‫יוסי חנקין‬
‫אח של אהוד ז”ל‬

‫‪ 78‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫מנ'ש‬

‫אח יקר שלי עדין לא חזרת‪ ,‬לא שאני מאמינה שתחזור‪...‬‬
‫יש לי רגעים של מחשבה מתוקה‪ ,‬שהנה חזרת‪.‬‬

‫אני רואה אותך בשביל‪ ,‬שמוביל לבית‪ ,‬עם הכומתה הסגולה‪ ,‬החיוך השובב‪ ,‬כה גבוה ויפה‪,‬‬
‫לא השתנת בכלל‪.‬‬

‫אתה כל כך בריא‪ ,‬אימא בגאווה רצה לקראתך‪ ,‬מחבקת חזק‪ ,‬אתה מנשק אותה בלחי‪.‬‬
‫היא מחוייכת כולה וצועקת מרב אושר‪:‬‬
‫“השניצלים מוכנים כמו שאתה אוהב"‪.‬‬

‫אבא לוקח ממך את התיק הצבאי‪ ,‬טופח לך על הכתף‪ ,‬כמה שהוא גאה‪...‬‬
‫מחשבה כל כך מתוקה‪ ,‬רגע של חיוך בנשמה‪ ,‬עם דמעות של דם‪...‬‬
‫וכן אני שוב אומרת לעצמי‪ ,‬אילו? איך? כמה? למה דווקא אתה?‬
‫הבית לא יחזור לעולם להיות אותו בית‪ ,‬כמה שנשתדל‪...‬‬

‫האור שהיה בעיניים כבה באותו היום שהודיעו לנו שהוא בין ההרוגים‪.‬‬
‫הלילות הפכו ליום‪ ,‬החיים הפכו ללחימה יומיומית‪ ,‬כמה התמודדויות? כמה?‬

‫למה נערה בגיל העשרה מתביישת שהיא אחות שכולה‪.‬‬
‫למה אחי הולך לבית הקברות ועדיין מניח פחית קולה ואת מדור הספורט של העיתון שכה אהבת‪.‬‬

‫אחות שניה עזבה את הבית‪ ,‬כי התמונות היו בכל מקום‪.‬‬
‫אימא ממשיכה לחייך‪ ,‬היא כואבת בשקט‪ ,‬לפעמים היא מדברת אליך ואני מסתכלת‪ ,‬אומרת לה‬

‫אימא השתגעת?‬
‫אבא הצטרף אליך לפני שלוש שנים‪ ,‬הכאב הרג אותו‪ ,‬הוא לא עמד בלחימה‪ ...‬היה לו חשוב‬

‫להנציח שלא ישכחו‪ ,‬שידעו כמה גיבור היית‪.‬‬
‫כמה באומץ גידל וחינך‪...‬‬

‫ואני‪ ,‬מנש'‪ ,‬משתדלת מאוד להמשיך בדרכו של אבא‪ ,‬כל במה שקוראת לי‪ ,‬כל טקס‪ ,‬כל בית ספר‬
‫אני שם עומדת‪ ,‬מספרת ומשתפת‪ ,‬לפעמים בגרון חנוק ורב הזמן הרבה איפוק‪...‬‬
‫אח יקר שלי‪ ,‬גיבור שלנו‪...‬‬
‫גאווה של אבא ואימא‪...‬‬
‫לא נשכחך לעולם לא!‬
‫יודעת ומבינה שאתה כבר לא תחזור‪...‬‬

‫חגית שץ‪-‬חבה‬
‫אחות של מנשה חבה ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪79‬‬

‫ְּב ֻמ ָּצב ְמ ֻסָּים לֹא ָהָיה ָל ֶכם ַט ָּבח‪.‬‬ ‫שרות צבאי‬
‫ְולֹא ַּפ ַעם ִׁש ַּמ ְׁש ָּת ּתוֹ ַרן ִמ ְט ָּבח‪.‬‬
‫ִּבי ֵמי ִׁש ִּׁשי ֵא ַלי ָהִיי ָת ִמ ְת ַק ֵּׁשר‪.‬‬ ‫ָּבחוּר ִעם ַה ְר ֵּבה ִּב ָּטחוֹן ַע ְצ ִמי‪.‬‬
‫ַר ְעיוֹנוֹת ְוִיעּוץ ְל ִב ּׁשּול ְמ ַא ְפ ֵׁשר‪.‬‬ ‫ִה ְת ַּגַּי ְס ָּת ְל ָׁש ֵרת ַּב ָּצ ָבא ַה ְּל ֻא ִּמי‪.‬‬
‫ֵאי ְך ִנ ָּתן ְל ָה ִכין ֲארּו ָחה ֲא ִכי ָלה?‬ ‫ַּב ֶּט ֶּכס ְּב ַל ְטרוּן ִנ ְׁש ַּב ְע ָּת ֱאמוּ ִנים‪.‬‬
‫ֶט ֶרם ֵצא ְת ָך ְל ִמ ְת ַקן " ָא ָדם" ְל ִא ּמוּ ִנים‪.‬‬
‫ִמ ּמּו ָצ ִרים ַא ְק ָר ִאִּיים ַּב ְּמ ָק ֵרר ִּכ ְתכוּ ָלה‪?...‬‬ ‫ְו ָׁשם ֻא ַּת ְר ָּת ִמ ֵּבין ַה ְר ֵּבה ֲאָנ ִׁשים‪.‬‬
‫ָא ַה ְב ָּת ְל ִה ְת ַע ֵּסק ַּב ִּסי ִרים‪.‬‬ ‫ָּכ ִאיׁש ַה ַּמ ְת ִאים ָל ֵצאת ְלקוּ ְרס חוֹ ְב ִׁשים‪.‬‬
‫ְּכ ִא ּלּוּ ִמ ְּז ַמן ֱהִיי ֶתם ַמ ָּכ ִרים‪.‬‬ ‫ְו ָא ְמָנם הוֹ ַכ ְח ָּת ֶאת ַע ְצ ְמ ָך ְּבָגדוֹל‬

‫ְּב ָכל ֶע ֶרב ַׁש ָּבת ְּבאֹ ֶפן ָקבּוּ ַע‬ ‫ְּכ ֶׁש ַא ָּתה רוֹ ֶצה ַא ָּתה ָּכל ָיכוֹל‪.‬‬
‫ָרחוֹק ֻמ ָּתׁש ְו ָעֵיף ִמ ָּכל ַה ָּׁשבוּ ַע‬ ‫ָהִיי ָת חוֹ ֵבׁש ְק ָר ִבי ֲה ִכי ֶאֶנ ְר ֶּג ִטי‪.‬‬
‫ׁשוֹ ֵאל‪ַ " :‬מה ִּב ַּׁש ְל ְּת ִא ָּמא ְל ֶע ֶרב ַׁש ָּבת?"‪.‬‬ ‫ַּב ַעל ֶי ַדע ִמ ְקצוֹ ִעי ּו ָמ ֳע ָמד ִל ְפֻל ָּג ִתי‪.‬‬
‫ְו ִל ְׁש ֵא ָל ִתי ַמה ֶּזה ְל ָך ְּכ ָבר ְמ ַׁש ֶּנה?‬
‫"רוֹ ֶצה ָל ַד ַעת ַמה ִה ְפ ַס ְד ִּתי"‪ָ ,‬הִיי ָת עוֶֹנה‪.‬‬ ‫ִחיׁש ַמ ֵהר ִנ ְז ַר ְק ָּת ִל ְרצּוּ ַעת ַע ָּזה‪.‬‬
‫ּוּ ְב ָכל ֶע ֶרב ַׁש ַּבת ַמ ֲא ָכ ִלים ֶׁש ָהִיי ָת אוֹ ֵהב‪.‬‬ ‫ִעם פק"ל חוֹ ֵבׁש‪ִ ,‬אי ְנפּו ְזָיה ְוָגָזה‪.‬‬
‫עוֹ ִלים ַל ֻּׁש ְל ָחן ְו ִלי ְּב ֵלב צוֹ ֵבט ְוכוֹ ֵאב‪.‬‬ ‫ֵאם ‪ְ 16‬מ ֻק ָּצר‪ְ ,‬ל ָך ִנ ַּתן ְּכצ'וּ ָּפר‪.‬‬
‫ָחסוֹן ּו ָב ִריא‪ְּ ,‬פרוֹ ִפיל ִּת ְׁש ִעים ְו ֶׁש ַבע‪.‬‬
‫ְּב ֶמ ֶׁש ְך ְׁשָנ ַתִים ְו ָח ְד ַׁשִים ָּב ֶהם ֵׁש ַר ָת‪.‬‬ ‫ָּכל ְׁשלוֹ ָׁשה ָׁשבּועוֹת יוֹ ֵצא ֶּד ֶר ְך ֶק ַבע‪.‬‬
‫ָּכל ָּכ ְך ַה ְר ֵּבה ִז ְכרוֹנוֹת טוֹ ִבים ִה ְׁש ַא ְר ָּת‪.‬‬ ‫ְּב ָכל ַה ֻּמ ָּצ ִבים ֶׁשל ְרצוּ ַעת ַע ָּזה ָה ֲארּוּ ָרה‪.‬‬
‫ִה ְס ַּפ ְק ָּת ְל ָׁש ֵרת ְו ַל ֲעשׂוֹת ַה ָּכ ָרה‪.‬‬
‫ָהִיי ָת ּבוֹ ֵלט ְו ָאהוּד ַעל ֻּכ ָּלם‪.‬‬
‫ַּב ַעל חּוׁש הוּמוֹר ְמאֹד ְמ ֻפ ָּתח‪.‬‬ ‫מוֹ ַרג‪ ,‬טֹ ַפח‪ֲ ,‬ה ַדס ְוַי ְס ִמין‪.‬‬
‫ַּכ ֲח ֵבר ְמ ַל ֵּכד ּו ְמַג ֵּבׁש ָהִיי ָת ּתוֹ ָתח‪.‬‬ ‫ִּב ְתָנ ִאים ָק ִׁשים ֶׁש ָּק ֶׁשה ְל ַה ֲא ִמין‪.‬‬
‫ֵא ֶּלה ָה ֵעֻדּיוֹת ִמ ִּפי ֲח ֵב ֶרי ָך ַה ַחָּי ִלים‪.‬‬ ‫ָע ַמ ְד ָּת ַּב ַּמ ְחסוֹ ִמים‪ָ ,‬י ָצא ָת ַל ַּמ ֲא ָר ִבים‪.‬‬
‫אוֹ ָתם ָעַז ְב ָּת ְּב ִה ְצ ָט ְר ֵפ ְך ְלמוֲֹעדוֹן ַה ֲח ָל ִלים‪.‬‬ ‫ּוּ ִב ְמ ַח ֵּבל ָּפצּו ַע ִט ַּפ ְל ָתּ‪ִּ ,‬ב ְנֵוה ְּד ָק ִלים‪.‬‬
‫ֵהם ְמַנ ִּסים ִל ְמ ָצ ְא ָך ְּב ָמקוֹם ַא ֵחר‬ ‫ְו ָת ִמיד ָּת ִמיד ִעם ִחּיּוּ ְך ַעל ַה ָּפ ִנים‪.‬‬
‫ְו ָל ֵכן ֶא ְצ ְל ָך ַּב ַּבִית ַמ ְר ִּבים ְל ַב ֵּקר‪.‬‬ ‫ַּב ֲע ָר ִבית ִעם ֲאָנ ִׁשים ַּב ַּמ ְחסוֹם ְמ ַק ְׁש ֵקׁש‪.‬‬
‫ּו ַמִים ֵמ ַה ֵּמי ִמָּיה נוֹ ֵתן ִאם ִמ ְת ַּב ֵּקׁש‪.‬‬
‫ְמ ִבי ִאים ַה ְר ֵּבה ְּתמוּנוֹת‬ ‫ַּגם ְּב ָמֵגן ‪ּ 12‬וּ ְב ִּפי ְל ּבוֹ ְק ִסים ְמ ֻב ָּצ ִרים‪.‬‬
‫ּוּ ַמ ֲע ִלים עוֹד ְועוֹד ִז ְכרוֹנוֹת‪.‬‬
‫ָׁש ַמ ְר ָּת ֵלילוֹת ַר ִּבים ְו ָק ִרים‪.‬‬
‫ֲא ָבל ֵאין‪ֵ ,‬אין ַא ּלוֹן יוֹ ֵתר‪.‬‬ ‫‪ְׁ 4‬שעוֹת ְׁש ִמי ָרה ְרצוּפוֹת‬

‫שרה אברהמי‬ ‫ְו ַה ָּׁשעוֹת ְּבקֹ ִׁשי ָזזוֹת ְוחוֹ ְלפוֹת‪.‬‬
‫אימא של אלון ז"ל‬ ‫ֵמעוֹ ָלם לֹא ִק ַּט ְר ָּת ְו ָח ִלי ָלה ְל ִה ְתלוֵֹנן‪.‬‬

‫ַא ְך ְּב ַה ִּגי ְע ָך ַה ַּבְי ָתה ִמ ְת ַק ֵּל ַח ְוָי ֵׁשן‪.‬‬

‫‪ 80‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫גלעד סרי ע"ה ‪ -‬נר זיכרון לדמותו‬

‫לאחר שנקטפת כך סתם בתאונה‪ ,‬ביום רגיל לחלוטין‪ ,‬ערכנו מסע להיכרות חייך בישיבה ובצבא‬
‫כפי שראו זאת חבריך‪ ,‬וכפי שמשתקף מהסיכומים במחברותיך האישיות‪ .‬שאלנו ‪ -‬מה היה גלעד‬

‫בשבילכם ומה הזיכרון המובהק שלכם ממנו?‬
‫זך וטהור ‪ -‬ענו לנו‪ .‬ישר ואיש אמת‪ ,‬ללא פשרות וגבולות‪ ,‬בעל תמימות דרך בבחירה מדעת‪,‬‬
‫המתרחק מכל ריח של עקלקלות או חומרנות‪ .‬שואף לחיות בפשטות‪ ,‬הכי קרוב לטבע‪ .‬בכל‬
‫חופשה מתחבר לטבע בנחל קנה ‪ -‬מאזין לציוץ ציפורים על‪-‬מנת לזהותם‪ ,‬נהנה להתבשם שעות‬

‫משלוות הטבע‪ ,‬ולהתקרב בכך לבורא עולם‪.‬‬
‫חכם וחריף מאד‪ ,‬כך אמרו רבותיו‪ ,‬אך צנוע ועניו שאינו מוכן לייחס מעלותיו לעצמו‪ ,‬ובוש לשהות‬
‫באור זרקורי אותות ההצטיינות שקיבל לאורך שירותו‪ .‬דעו לכם ‪ -‬אמרו לנו חבריו החילוניים ‪-‬‬

‫שגלעד קידש שם שמים ברבים במידותיו והליכותיו‪.‬‬
‫חיוך תמידי ואמיתי שלא ניתן לשכוח את העומק שבו ‪ -‬אמרו לנו ‪ -‬חיוך זורח‪ ,‬מקרין ומלא שמחה‬
‫אמיתית על הדברים הקטנים והפשוטים שבחיים‪ .‬שמחה פנימית ועמוקה שהקרינה על כל‬
‫הסובבים‪ ,‬של אדם בוגר ומגובש היודע את מטרתו בחיים‪ ,‬כזו שמתחלפת לה בקלילות לצחוק‬

‫מתגלגל‪ ,‬צחוק של מי שאוהב את החיים‪.‬‬
‫חבר שכה אהבנו ‪ -‬סיפרו לנו ‪ -‬בעל לב זהב‪ ,‬עם נתינה אינסופית עד כדי התבטלות עצמית‪.‬‬
‫במסעות‪ ,‬מעמיס מראש את הציוד הכבד עליו כחזק שבחבורה‪ ,‬וחבר ‪ -‬כי יימוט ליפול ‪ -‬נושאו‬
‫בנוסף על גבו‪ .‬מלא בתעצומות נפש‪ ,‬מקור כוח לסובבים אותו‪ .‬ברגעי משבר ובעת מצוקה מעודד‬

‫את חבריו‪ ,‬התחזקו ‪ -‬יש בורא עולם שאליו אפשר לפנות‪ ,‬הכול מכוון מלמעלה והכול לטובה‪.‬‬
‫שלם באמונתו מתוך עבודה עצמית ‪ -‬העידו עליו חבריו ומחברותיו‪ .‬מציב לעצמו מטרה נשגבה‬
‫בחייו ‪ -‬להיות כעדינו העצני ‪ -‬שילוב נדיר של תלמיד חכמים‪ ,‬עבד ה' וגיבור חיל‪ .‬אמנם שום מעלה‬
‫אינה נרכשת בקלות‪ ,‬ועמידה על עקרונות פירושה לעיתים הליכה כנגד הזרם‪ ,‬קשה וחלקלקה‬
‫היא דרך העלייה במידות‪ ,‬ידיעת ה' ותלמוד התורה‪ .‬ויעידו על כך‪ :‬חשבונות‪-‬הנפש העצמיים‬
‫היומיומיים המצויים למכביר במחברות האישיות שנשארו‪ ,‬מאמץ עילאי של לימוד יסודי בריכוז‬
‫בבית‪-‬המדרש‪ ,‬לימוד עצמי בבית הכנסת בצבא למרות הריקנות מסביב‪ ,‬והגברה עצמית של‬

‫כושר גופני על חשבון המנוחה לאחר אימונים מפרכים‪.‬‬
‫אהבת העם והארץ טבועה בו ‪ -‬חמוש תמיד בספר תנ"ך לכל אשר יפנה‪ ,‬הכין עצמו לטיול של‪-‬‬

‫אחרי צבא‪ ,‬שכל כך רצה לטייל‪.‬‬
‫גלעד‪ ,‬הרי כתבנו לך בהקדשה למתנה‪ ,‬לפני ‪ 5‬שנים‪" :‬על הצבת הרפים האישיים בגבול הבלתי‪-‬‬
‫אפשרי‪ ,‬והנחישות בדרך להשגתם‪ ,‬וההצלחה בהגעה למטרה‪ ,‬ועל השמחה האמיתית שבלב‬
‫והתמימות המחייכת לכל אדם‪ ,‬ועל אהבת התורה ואהבת האדם הפשוטה הפורצת מעומק‬
‫הלב"‪ .‬אכן‪ ,‬תמיד ידענו שבעל שיעור‪-‬קומה אתה‪ ,‬אך נדהמנו לגלות עתה עד מה היטבת להסתיר‬
‫מאיתנו את גודל שיעור קומתך‪ .‬ועתה שעלית למרומים והשגת בחייך את מטרותיך כפי שכתבת‬
‫במחברותיך ‪..." -‬אני רוצה לעבוד אותך בכל נפשי‪ ,‬מאודי ולבבי‪ ,‬כי אליך כמהה רוחי בקרבי‪ .‬אינני‬
‫רוצה כבוד כלל מבני האדם‪ .‬רוצה אני את תורתך הקדושה‪ ,‬את קרבתך הנפלאה‪ - "...‬מתפללים‬
‫אנו שהאל במרומי מושבו ינצור אותך ואת אחיך‪ ,‬ותתפלל שם עלינו שהאל המרחם יחון ויחוס‬
‫ויחמול וירחם‪ ,‬על פליטתינו ופליטת כל עם ישראל‪ ,‬וייתן לכולנו כוח לקבל‪ ...‬להתמודד‪ ...‬ולהמשיך‬
‫למרות הכול בתקווה ובשמחה‪ ,‬וברוב חסדו יעשה שלא ימצא שום מועמד חדש לבמה זו בימי‬

‫הזיכרון הבאים ‪ -‬ונאמר אמן!‬
‫יוסי סרי‬
‫אבא של גלעד ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪81‬‬

‫ֱאלֹ ִהים ָּב ָרא ֶאת ָהעוֹ ָלם ְּב ִׁש ָּׁשה ָי ִמים‬ ‫צחי אחי הגדול‬
‫ּו ָב ַחר ָלנּו ַח ַּבּיוֹם ַה ְּׁש ִבי ִעי‪.‬‬
‫ִמ ָּלה‪ׁ ,‬שּו ָרה‪ַ ,‬ע ּמּוד ְו ַדף‬
‫ֱאלֹ ִהים ָק ַטף ָלנּו ָּכל ָּכ ְך ַה ְר ֵּבה ְי ָל ִדים‪,‬‬ ‫ֲא ִני ּכוֹ ֶת ֶבת ְוכוֹ ֶת ֶבת ֵּת ַׁשע ָׁש ִנים‪.‬‬
‫ַו ֲא ִני ָּב ַח ְר ִּתי ְל ַה ְק ִריא ָל ִראׁשוָֹנה ַרק ַּב ָּׁשָנה‬ ‫ִמ ָּלה‪ׁ ,‬שּו ָרה‪ַ ,‬ע ּמּוד ּו ְכ ָבר ֲהמוֹן ַּד ִּפים‬

‫ַה ְּׁש ִבי ִעית‪.‬‬ ‫ַו ֲא ִני ּפוֹ ֶח ֶדת ֶׁש ֶּזה לֹא ַי ְס ִּפיק‪,‬‬
‫ֶׁשאוֹ ִתי לֹא ְמ ִבי ִנים‪.‬‬
‫ַצ ִחי ֶׁש ִּלי הּוא ַּגם ֶׁש ָּלנּו‪.‬‬
‫ַה ִּמ ִּלים ֶׁש ִּלי ְמ ַד ְּברוֹת ָע ֶלי ָך‪,‬‬ ‫ְּב‪ְּ 11-‬ב ֶס ְּפ ֶט ְמ ֶּבר ָהעוֹ ָלם ִה ְׁש ַּת ָּנה‪,‬‬
‫ַא ְך ַּגם ְמ ִביָנה ֶׁש ַּׁשָּיכוֹת ֵהן ְלֻכ ָּלם‪,‬‬ ‫ְּב‪ְּ 11-‬ב ֶס ְּפ ֶט ְמ ֶּבר ָהעוֹ ָלם ֶׁש ִּלי ֶנ ְח ַרב‪.‬‬
‫זֹאת ַל ְמרוֹת ֶׁש ֲא ִני ַמ ְר ִּגי ָׁשה ֲאבּו ָדה ָּבעוֹ ָלם‪.‬‬
‫ַה ֶּט ֶלִוי ְזָיה ִׁש ְּד ָרה ַמ ְראוֹת ֵמ ַה ֵּגי ִה ּנֹם‬
‫ִּכי ֵאי ְך ָיכֹל ִל ְהיוֹת ֶׁש ַא ָּתה נוֹ ַל ְד ָּת ְל ָפַני‬ ‫ְוַגן ָה ֵע ֶדן ַה ְּפ ָר ִטי ֶׁש ִּלי ָה ַפ ְך ְל ִסּיּוט‪.‬‬
‫ַו ֲא ִני ְּכ ָבר יוֹ ֵתר ְּגדוֹ ָלה ִמ ְּמ ָך?‬
‫ְוׁשּוב עוֹד ִמ ִּלים ְועוֹד ָׁשָנה עוֹ ֶב ֶרת‪,‬‬
‫ִּכי ֵאי ְך ָיכֹל ִל ְהיוֹת ֶׁש ַה ּכֹל ִה ְׁש ַּת ָּנה?‬ ‫ַו ֲא ִני ֶאת ַמ ְח ְׁשבוֹ ַתי ַעל ַּדף‪ְ ,‬מ ַס ֶּד ֶרת‪.‬‬
‫ָּג ַד ְל ִּתי ְו ָל ַמ ְד ִּתי‪ִ ,‬ה ְת ַא ַה ְב ִּתי ְו ִה ְת ַא ְכַז ְב ִּתי‪,‬‬
‫ַה ָּב ָלָגן ַּב ֵּלב ָּכל ָּכ ְך ָּגדוֹל‪ָ ,‬עמֹק‬
‫ִה ְת ַּגַּי ְס ִּתי ְו ִה ְׁש ַּת ְח ַר ְר ִּתי‪ַ ,‬ט ְס ִּתי ְו ָחַז ְר ִּתי‪,‬‬ ‫ַו ֲא ִני ִמ ְת ּפוֹ ֶצ ֶצת‪.‬‬
‫ְו ַא ָּתה ִנ ְׁש ַא ְר ָּת ְולֹא ִה ְס ַּפ ְק ָּת‪.‬‬
‫ַּגם ִאם ֲא ַמ ֵּלא ֶאת ָּכל ַה ַּמ ְח ֶּב ֶרת‪,‬‬
‫ַא ָּתה ָצ ִעיר ְו ַצח‪ָ ,‬י ֶפה ְו ִנ ְצ ִחי‪ַ ,‬צ ִחי ֶׁש ִּלי‪.‬‬ ‫ֲא ִני רוֹ ֶצה ִל ְצעֹק‪ִ ,‬ל ְזעֹק ַא ְך ׁשוֹ ֶת ֶקת‪.‬‬

‫ָּכל יוֹם ֶׁשעוֹ ֵבר‬ ‫ִה ֵּנה עוֹד ַא ְז ָּכ ָרה אוֹ יוֹם ִז ָּכרוֹן‪,‬‬
‫ְו ִע ּמוֹ ִמ ָּלה אוֹׁשּו ָרה‪ַ ,‬ע ּמּוד ְו ַדף‬ ‫ַא ָּתה ַו ֲא ִני ְּכ ִא ּלּו ְּבַי ַחד ְּבתוֹ ְך ָה ָארוֹן‪.‬‬

‫נוֹ ָסף עוֹד ַמ ֶּׁשהּו ֶא ָחד ‪-‬‬ ‫ַא ָּתה ְּב ִלי ִמ ִּלים‬
‫ַּג ְע ּגּו ַע‪.‬‬ ‫ַו ֲא ִני ִעם יוֹ ֵתר ִמ ַּדי‪.‬‬

‫נעמה דוד‬
‫אחות של צחי ז”ל‬

‫‪ 82‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫ִעם ּכוֹ ַבע ַה ּבוֹ ְק ִרים‪ִ ,‬טַּי ְל ָּת ַּב ְּׁש ִבי ִלים‪,‬‬ ‫כמו מתוך חלום‬
‫ִעם ַה ִּג’י ְנ ִסים ַה ִּנ ְצ ִחִּיים‪ְ ,‬ו ַא ֲה ַבת ַה ִּטּיּו ִלים‪,‬‬
‫ְּכמוֹ ִמ ּתוֹ ְך ֲחלוֹם‪,‬‬
‫ִה ַּכ ְר ָּת ָּכל ֶּפ ַרח ְו ָכל ֶס ַלע‪,‬‬ ‫ֵעיֶני ָך ַה ּטוֹבוֹת ָּבנּו ַמ ִּביטוֹת ָּכל יוֹם‪,‬‬
‫ִעם ּכוֹס ָק ֶפה ְּב ֵחיק ַה ֶּט ַבע‪,‬‬
‫ָא ַה ְב ָּת ִל ְהיוֹת ְּב ָכל ָמקוֹם‪ִּ ,‬ב ְׁש ִביל ֻּכ ָּלם‪,‬‬ ‫זוֹ ְכ ִרים אוֹ ְת ָך ָּת ִמיד‪,‬‬
‫ַהּיוֹם‪ֻּ ,‬כ ָּלנּו ָּכאן‪ְ ,‬ו ַא ָּתה ָה ַל ְכ ָּת ְלעוֹ ָלם‪...‬‬ ‫ַא ָּתה ִא ָּתנּוּ‪ָ ...‬ע ַבר‪ ,‬הוֶֹוה‪ָ ,‬ע ִתיד‪...‬‬

‫ְּכמוֹ ִמ ּתוֹ ְך ֲחלוֹם‪,‬‬ ‫ָה ַל ְכ ָּת ֵמ ִא ָּתנוּ ְּביוֹם ָּב ִהיר ֶא ָחד ֶׁשל ִמ ְל ָח ָמה‪,‬‬
‫ֵעיֶני ָך ַה ּטוֹבוֹת ָּבנּו ַמ ִּביטוֹת ָּכל יוֹם‪,‬‬ ‫ִה ְׁש ַא ְר ָּת ַא ֲח ֶרי ָך ׁשֹ ֶבל ָּגדוֹל ֶׁשל ַא ֲה ָבה‪,‬‬
‫ֶי ֶלד ֶׁש ַה ֶּט ַבע ִּב ְׁש ִבילוֹ הּוא לֹא ָזר‪,‬‬
‫זוֹ ְכ ִרים אוֹ ְת ָך ָּת ִמיד‪,‬‬ ‫מוֹ ִׁשיט ֶאת ַהָּיד ְל ָכל ָח ֵבר‪ְ ,‬לכֹל ַמ ָּכר‪.‬‬
‫ַא ָּתה ִא ָּתנּוּ‪ָ ...‬ע ַבר‪ ,‬הוֶֹוה‪ָ ,‬ע ִתיד‪...‬‬ ‫נוֵֹגעַ‪ -‬לֹא ּפוֵֹג ַע ִעם ֶק ֶסם ֶׁשל ַמ ָּבט‪,‬‬
‫ַו ֲא ִפ ּלּו לֹא ִה ְס ַּפ ְק ָּת ִל ְמצֹא ֶאת ָה ַא ַחת‪...‬‬
‫ְׁשלוֹ ִמי‪ ,‬אוֹ ְת ָך ַל ֶּנ ַצח לֹא ִנ ְׁש ַּכח‪,‬‬
‫ְּב ִל ֵּבנּו ַא ָּתה ָל ַעד‪,‬‬ ‫ְּכמוֹ ִמ ּתוֹ ְך ֲחלוֹם‪,‬‬
‫ֵעיֶני ָך ַה ּטוֹבוֹת ָּבנוּ ַמ ִּביטוֹת ָּכל יוֹם‪,‬‬
‫ּו ֵמ ִא ָּתנוּ זֹאת ַאף ֶא ָחד לֹא ִי ַּקח‪...‬‬
‫ִמ ְׁש ָּפ ָחה ְּגדוֹ ָלה‪ְ ,‬מ ֻא ֶח ֶדת ְוכוֹ ֶא ֶבת‬ ‫זוֹ ְכ ִרים אוֹ ְת ָך ָּת ִמיד‪,‬‬
‫ַא ָּתה ִא ָּתנּוּ‪ָ ...‬ע ַבר‪ ,‬הוֶֹוה‪ָ ,‬ע ִתיד‪...‬‬
‫ֶׁשאוֹ ְת ָך ָּכל ָּכ ְך אוֹ ֶה ֶבת‪,‬‬
‫ָּת ִמיד אוֹ ְת ָך ִנ ְז ּכֹר‪,‬‬

‫ָנ ַפ ְל ָּת ְל ַמ ַען ְמ ִדיָנה‪ֶׁ ,‬ש ּכֹה ָא ַה ְב ָּת‪,‬‬
‫ּו ְב ֵעיֵני ֻּכ ָּלם ָהִיי ָת ִּג ּבוֹר‬

‫יובל בוכריס‬
‫אחיינית של שלומי ז”ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪83‬‬

‫‪ 12‬שנים‬

‫בוא ניפגש בבית קפה‪ ,‬במסעדת גורמה או לפחות בחלום הליל –‬
‫כל מקום בו תבחר או תרצה‪...‬‬

‫אתה תגיע במלא הדרך ונוכחות קומתך‪ ,‬עם החיוך הגדול והנפלא‬
‫שיניים לבנות שטופחו בקפידה‪.‬‬
‫אני אבוא עם הלאזניה ועוד –‬

‫נשב ונדבר על הא ועל דא‪ ,‬נשטוף את אשר הזמן העכיר‪,‬‬
‫נעלה מתהום הנשייה מה שנותר בזכרון‪:‬‬

‫פניך‪ ,‬גופך‪ ,‬חוכמתך‪ ,‬הבדיחות שלך‪ ,‬ידיך האמיצות והחזקות‪,‬‬
‫נקודת החן על לחי שמאל‪ ,‬העדינות והרכות‪ ,‬נימוסיך הטובים‬

‫הכאב האחרון‪ ,‬בגידת החיים‪...‬‬

‫ניזכר באותו חג פורים שכל כך לא אהבת‪ ,‬איך עמדת בגן וצרחת‪,‬‬
‫"אני אורי! אני אורי! אני לא מתחפש!" וכולם מסביב עמדו והריעו‬
‫לך על האומץ ועל המיוחדות‪ .‬בסך הכל היית ילד ב‪"-‬טרון‪-‬חובה"‪...‬‬

‫בוא ניפגש בבית קפה‪ ,‬במסעדת גורמה או לפחות בחלום הליל‬
‫ונדבר בלי מעצור‪ ,‬על כל מה שנזכור‪ ,‬על היש ואל האין‪,‬‬
‫או סתם נשב ונתחבק‪.‬‬
‫נשתוק ביחד רגעים של זכרון‪ ,‬שגם הם עצב‪.‬‬

‫ואולי ניפגש בליל גשמים ורעם‪ ,‬או יהיה זה יום ערפילי ומעונן‪,‬‬
‫עם שתי התראות מזג אויר – כמו זה ש‪...‬‬

‫אורי'לה‪ ,‬היינו שם להרחיק ילד מרגיז‪ ,‬מורה מטרידה‪,‬‬
‫לטפל בחום גבוה‪ ,‬מחלות ילדות‪ ,‬לגרש מפלצות מחלומותיך –‬

‫ואחר כך כשגדלת‪ ,‬היינו שם לצדך גאים וזקופים‪,‬‬
‫וכשבאו להגיד לי "בנך נהרג בהר עיבל ליד שכם" אמרתי‪:‬‬

‫"אבל הבן שלי לא בשכם‪ ,‬הוא בחיל‪-‬אויר"‪,‬‬

‫איך לא היינו שם בשבילך ברגעי האימה?‬

‫הפעם – לא אתן לך ללכת‪ ,‬אתייצב לצדך‬
‫לגרש את מפלצות‪-‬הפלדה‬

‫נשב לנו ליד תנור או לאור הנר ונדבר‪:‬‬
‫נזכור שעות של בכי‪ ,‬צחוק ומריבה עם אחיך בבית‪ ,‬חבריך במגרש‪,‬‬
‫קטעים שלך עם סבתא‪ ,‬עם הדודה שפרסה לך כל פרוסה ל"תחתיכות"‬
‫נספר על חוויות‪ ,‬נסיעות‪ ,‬בילויים‪ ,‬על תוכניות שהיו ועל כל מה שכבר לא‬

‫יהיה לעולם‪.‬‬

‫מה שהיה – ישוב אל הדממה‬
‫אחרי הכל – נותרה לנו רק האהבה‪ ,‬בצד המחיר שהיא גובה‪:‬‬
‫לצער‪ ,‬לכאב‪ ,‬לגעגועים‪ ,‬להחמצה – עוד לא נמצאה שום תרופה‬

‫אך יש דבר מה שבין אני לבין אתה‪ ,‬בין אתה לבין כולנו –‬
‫אותם לא יקחו הצער והזמן והוא אף פעם‪ ,‬אף פעם לא ייתם‪.‬‬

‫אוהבת ומתגעגעת כל כך‬

‫כרמלה מנור‬
‫אימא של אורי ז"ל‬

‫‪ 84‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫באתי לדבר‬

‫ָׁשלוֹם ְּב ִני‪ָּ ,‬בא ִתי ְל ַד ֵּבר‪ִּ ,‬כי ְּבסוֹפוֹ ֶׁשל ָּד ָבר לֹא ִה ְס ַּפ ְקנּוּ‪.‬‬
‫זוֹ ֵכר ֶׁש ִּב ַּק ְׁש ִּתי‪ַ" :‬י ַּנאי‪ֲ ,‬אַנ ְחנּו ְצ ִרי ִכים ְל ַד ֵּבר"‪.‬‬

‫ְו ִה ְת ַח ְלנוּ‪ְ ,‬ו ָד ִחינוּ ְו ָד ִחינוּ‪ָּ ,‬ת ִמיד ָהָיה ַמ ֶּׁשהּו ַא ֵחר ֶׁש ָּצ ִרי ְך ַל ֲעשׂוֹת‪.‬‬

‫ַא ַחר‪ָּ -‬כך ְויוֹ ֵתר ְמ ֻא ָחר‪ְ ,‬וׁשּוב ַא ַחר‪ָּ -‬כ ְך‪ַ ,‬ע ְכ ָׁשו ֵאין יוֹ ֵתר !‬
‫ׁשּום ָּד ָבר ְּכ ָבר לֹא ָחׁשּוב‪ ,‬לֹא ַע ְכ ָׁשו ְולֹא ַא ַחר‪ָּ -‬כך‪.‬‬

‫ַא ַחר‪ָּ -‬כך ֶׁש ָּלנּו ִנ ְד ָחה ַל ּמוֹנוֹלוֹג ֶׁש ִּלי ֵא ֶלי ָך ְּב ֵבית ָה ָע ְל ִמין‪.‬‬
‫ָׁש ַא ְל ִּתי אוֹ ְת ָך‪ִ ,‬ס ַּפ ְר ִּתי‪ִ ,‬ה ְתַי ַע ְצ ִּתי‪ְ ,‬ו ָע ִני ָת ?‬
‫לֹא ָׁש ַמ ְע ִּתי‪ ,‬אוֹ ֶׁש ָּפׁשּוט לֹא ֵה ַב ְנ ִּתי‪.‬‬

‫ָּכל ַי ְלדּו ְת ָך ָע ְב ָרה ְּב ִת ְכנּוּן ֲע ִתי ְד ָך‪.‬‬
‫" ֲא ִני רוֹ ֶצה ִל ְהיוֹת ִּג ּבוֹר ְּכמוֹ ַא ָּבא" זוֹ ָהְי ָתה ְׁש ִאי ָפ ְת ָך‪.‬‬

‫ְו ִג ּבוֹר ָהִיי ָת‪ִּ .‬ג ּבוֹר ִאי ִׁשי‪ִּ ,‬ג ּבוֹר ַי ְלדּות‪ִּ ,‬ג ּבוֹר ִי ְשָׂר ֵאל‪.‬‬
‫ֵמ ָאז‪ֲ ,‬א ִני ְמַנ ֶּסה ִל ְהיוֹת ִּג ּבוֹר‪ְּ ,‬ב ִע ָּקר ִּב ְׁש ִביל ִא ָּמא‪.‬‬

‫ִא ָּמא ֶׁש ְּל ָך‪ֲ ,‬א ֶׁשר ֵעיֶני ָה ָּכבּו ְּביוֹם ְנ ִפי ָל ְת ָך‪.‬‬
‫ֲא ִני ְמַנ ֶּסה ְּב ִני‪ְ ,‬ולֹא ָּת ִמיד ַמ ְצ ִלי ַח‪.‬‬

‫ֵּבן ֶׁש ִּלי‪ָּ ,‬בא ִתי ְל ַד ֵּבר‪ַ ,‬על ָּכל יוֹם ֶׁשהּוא יוֹם ִז ָּכרוֹן ַּב ֲעבּור‬
‫ִמ ְׁש ַּפ ַחת ַה ְּׁשכוֹל ְּבִי ְשָׂר ֵאל‪ְּ .‬ב ָכל ֶרַגע ַּבּיוֹם‪ַ ,‬א ָּתה ַו ֲח ֵב ֶרי ָך ַל ֶּנ ֶׁשק‬

‫ְנטּוּ ִעים ְּב ִל ֵּבנּוּ‪ְ ,‬מ ֻצִּוים ִמ ָּמרוֹם ְל ַה ְמ ִׁשי ְך ְּב ִׁש ְג ַרת יוֹ ֵמנוּ‪ִּ ,‬כי ָּכ ְך‬
‫ֱהִיי ֶתם רוֹ ִצים‪ְ ,‬ו ַעל ָּכ ְך ְמ ַס ְר ֶּתם ַחֵּיי ֶכם‪.‬‬

‫נּו ַח ַעל ִמ ְׁש ָּכ ְב ָך ְּב ָׁשלוֹם‪ְּ ,‬ב ִני ַהָּי ָקר‪ְ ,‬י ִהי ִז ְכ ְר ָך ָּברּו ְך‪.‬‬
‫ָא ֵמן ְו ָא ֵמן‪.‬‬

‫אברהם שושן‪-‬מסעוד‬
‫אבא של ינאי ששון ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪85‬‬

‫רגע של שקט‬

‫רגע של שקט מחזיר לי אותך‪.‬‬
‫רגע של שקט מרגיש אהבה‪.‬‬

‫רגע של שקט רואה הכול‪.‬‬
‫רגע של שקט מחזיר תחושה של חיבוק‪ ,‬מבט‪ ,‬מילה‪ ,‬מחשבה‪.‬‬
‫רגע של שקט מחייך בשקט‪ ,‬נזכר בשניכם הולכים ברחוב החשוך‪ ,‬אבא ובן‪ ,‬איש וילד‪ ,‬רמי וניר‪,‬‬

‫כל כך דומים‪ ,‬כל כך שונים‪.‬‬
‫רגע של שקט מאושר שהייתם‪ ,‬מוקיר תודה על כל רגע שהיה‪.‬‬
‫רגע של שקט כואב ומחלחל לכל תא בגוף‪ ,‬לוחץ בעוצמה על הלב‪ ,‬מעיר משהו נוכח נעדר‪ ,‬מציף‬

‫בפחד המוות ובשמחת החיים‪.‬‬
‫רגע אחד אתה נמצא ולפתע נעלם‪.‬‬
‫שגרה פשוטה של יום‪-‬יום הופכת באבחת הודעה למשהו שאפשר רק להתגעגע אליו‪ ,‬וכבר אי‬

‫אפשר לחזור למחוז הנעלם הזה‪.‬‬
‫אז בונים מחוז חדש‪ ,‬מציאות חדשה‪ ,‬שגרה חדשה‪ ,‬לומדים לחיות עם האהבה ועם מה שיש‪,‬‬
‫לכאוב את מה שאין‪ ,‬ולעולם לא יהיה‪ ,‬נאחזים בקרני השמש המאירות כל יום מחדש‪ ,‬בגל מבליח‬

‫של תקווה‪ ,‬ביצירה ונתינה‪.‬‬
‫מחפשים יחד‪ ,‬שלושתנו‪ ,‬משמעות‪ ,‬והיא משתנה עם השנים‪ ,‬עם החיים‪ .‬ואתה תמיד איתנו‪.‬‬
‫בונים יחד משפחה חדשה‪ ,‬מקבלים בברכה עוד ילדה לעולם‪ .‬שמונה אנשים שבחרו לחיות יחד‪,‬‬

‫לבכות יחד‪ ,‬לצחוק יחד‪ ,‬לזכור יחד‪ ...‬ואתה תמיד איתנו‪.‬‬
‫ואז שוב הודעה‪ ,‬ושוב מכה‪ ,‬ושוב כאילו הכל מתחיל מהתחלה‪.‬‬
‫תשע עשרה שנים אמרת על אבא קדיש‪ ,‬ילד שלי‪ ,‬ועכשיו האיש שלי אומר קדיש על שניכם‪ ,‬בוכה‬

‫על שניכם‪.‬‬
‫רגע של שקט מאגד הרבה שנות חיים‪ ,‬מסכם אווירה‪ ,‬אהבה‪ ,‬שיכחה ועוצמה‪.‬‬

‫רגע של שקט מעניק מתנה‪ ,‬את מתנת החיים‪.‬‬
‫אילה כץ‬
‫אלמנתו של רמי ז”ל‬
‫ואימא של ניר ז”ל‬

‫‪ 86‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫אחות שכולה‬

‫שוב הדממה‪ ,‬הצפירה‪ ,‬דמעות של אש ומצבת אבן קרה‪ ,‬ומתוך הענן‪ ,‬הערפל והחושך הנורא‪,‬‬
‫מהדהדת כרעם הבשורה הנוראה‪.‬‬

‫נערה הייתי כשאל דלת ביתנו הגיעה בחצות הלילה הידיעה הנוראה מכל‪ ,‬אבנר נפל בקרב‪.‬‬
‫ומאז חיי משפחתנו השתנו‪ ,‬במחי בשורה איומה אחת‪.‬‬

‫התעוררתי לקול זעקות שבר‪ ,‬שמעתי את אימא בוכה וצועקת ואבא מנסה להרגיע כשהוא‬
‫מתייפח‪ .‬ואנו חסרי אונים‪ ,‬ספונים במיטתנו‪ ,‬מנסים להבין ולקלוט מה קורה‪ ,‬איך יתכן‪ ,‬הרי רק‬
‫הבוקר קיבלנו ממנו גלויה ובו הוא כותב שהוא מרגיש טוב אך עייף מהקרבות‪ ,‬אז איך יתכן‪,‬‬

‫איך יכול להיות?‬
‫רציתי לצעוק‪ ,‬אך הקול בחר לשתוק‪.‬‬
‫התעטפתי בשמיכה מכורבלת ומכווצת ולא יכולתי להאמין‪ ,‬דלתות נטרקות ואנשים בוכים‪.‬‬
‫נראה היה כאילו חולמת אני חלום בלהות‪ ,‬מנסה לקום‪ ,‬להבין אבל לא יכולה‪ ,‬פוחדת‪ ,‬רועדת‪,‬‬

‫מתפללת ומקווה שזה לא נכון‪.‬‬
‫ואז אני שומעת‪“ :‬תעירו אותה‪ ,‬תספרו לה”‪.‬‬
‫ועונים לה‪“ :‬תני לה עוד כמה דקות של חסד‪ ,‬תנו לה עוד כמה דקות של לפני‪ .‬כי החיים של‬
‫אחר‪-‬כך כבר לא יהיו אותו הדבר‪ .‬תנו לה עוד כמה שניות לפני שתקבל מעמד של אחות‬

‫שכולה”‪.‬‬
‫ואני חושבת‪ ,‬איך אביט בעיני אבא ואימא שאמורים להוביל את אבנר לחופה בעוד מספר‬

‫שבועות‪ ,‬מה אומר להם?‬
‫איך אסביר לאחי הקטנים שאבנר אחינו‪ ,‬הצנחן עם הכומתה האדומה‪ ,‬אבנר החייכן‪ ,‬בעל‬
‫חוש‪-‬ההומור והצחוק המתגלגל‪ ,‬אבנר החתן נפל בקרב למרגלות הכותל ומאין נשאב כוחות‬

‫לנחם את ארוסתו המתייפחת בפינת החדר? ואיך ניתן לחיות עם אסון כזה?‬

‫יקר שלנו‪ ,‬הלכת והותרת משפחה מרוסקת‪ ,‬ומי יאחה את השברים‪ ,‬והשברים גדולים ונוראים‬
‫הם ועוצמת האין מכה בחוזקה‪.‬‬

‫והיום‪ 43 ,‬שנים לעצב ולשכול‪ ,‬הכאב לא הועם‪ ,‬אך למדתי לחיות איתו‪,‬‬
‫הוא בן בית‪ ,‬הולך איתי לכל מקום‪.‬‬

‫והגעגועים שקורעים את הנפש‪ ,‬מחייבים להשקיע אנרגיה אל‪-‬אנושית‬
‫כדי לשמור על שפיות‪.‬‬

‫והבית‪ ,‬הבית שהיה לי‪ ,‬לא אותו בית עוד‪.‬‬
‫רציתי לצעוק אך הקול בחר לשתוק‪.‬‬

‫אורה עמר‬
‫אחות של אבנר שמעון‪-‬גץ ז”ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪87‬‬

‫אחי שלי‬

‫ָא ִחי ַי ִּקי ִרי‪ִ ,‬נ ְק ַט ְפ ָּת ִּב ְנעּו ֶרי ָך‪.‬‬
‫ֵא ֶבל ָּכ ֵבד וְּז ִרי ָחה ֵאיָנ ּה ַמ ְפ ִצי ָעה‪.‬‬
‫ַׁש ַחר ַו ֲא ֵפ ָלה ְּגזּוּ ָרה ‪ִּ -‬ב ְס ָד ֶקי ָה ִניצוֹץ‪,‬‬
‫ּבוֹ ֵׁשׁש ָהאוֹר ְל ִה ָּפ ַתח ִמ ַּב ַעד ַה ָּמ ָס ְך‪.‬‬
‫ַה ְּׁשכוֹל ְמ ָמ ֵאן ְל ַה ֲא ִמין ְּב ֶח ְסרוֹ ְנ ָך ַּב ֶּפ ַתח‪.‬‬
‫ַּג ִּלי ֵז ָעה ְוִי ְר ָאה‪ ,‬טֹ ַהר ַה ְּנ ָׁש ָמה ַה ּבוֹ ֵד ָדה‪.‬‬

‫ִׁש ְברוֹן ֵל ָבב וְּז ָע ָקה ָמ ָרה ְּבחוּצוֹת ַי ְלדוּ ְת ָך‪,‬‬ ‫אוֹי ַלָּיד ֶׁש ָּד ְפ ָקה ַעל ֶּד ֶלת ַּב ֲח ֵׁש ָכה‪,‬‬
‫ְּפ ִסיעוֹת ַר ְג ֶלי ָך ְמ ֻק ָּדׁשוֹת ַּב ֲה ִלי ָכ ְת ָך‪.‬‬ ‫ַה ְּמ ַב ֵּשׂר ַי ְר ִּכין רֹאׁש וּ ִמ ַּב ַעד ֲח ָר ָדה‪.‬‬

‫ֵצל ְּת ֵכ ֶלת ֲא ֶׁשר לֹא ֵי ַדע ָא ָדם ֵצאתוֹ ּוּבוֹ ָאם ֶׁשל‬ ‫ַה ַּת ְמ ִליל ָעגוּם‪ֵּ ,‬בין ׁשוּרוֹ ָתיו ָיגוֹן‪,‬‬
‫ַח ְס ֵדי‪ָׁ -‬ש ַמִים‪.‬‬ ‫ִּב ְד ִמי ַחָּייו ׁשוֹ ֵכן ְמרוֹ ִמים ְוֶנ ֶפׁש הוֹ ִמָּיה‪.‬‬
‫ַמה ּבוֹ ָא ּה ָצ ָר ָת ּה ְּב ִאיׁשוֹן ַלְי ָלה ַס ְג ִרי ִרי?‬
‫ְׁש ִכיַנת ַמ ְלכּותוֹ ַּב ּכֹל ָמ ְׁש ָלה‪ְ ,‬צפּוֵני ֵלב‪.‬‬
‫ְז ָע ָקה ַּב ֲח ַלל ְל ִמ ְׁש ָמע ַי ְלדּות ִנ ְק ֶט ֶפת‪.‬‬ ‫רוּחוֹת ָנ ְטפּו ְּכָנפוֹת וּ ִמ ָּצפוֹן ‪ַ -‬ר ַעם‪.‬‬
‫ִז ָּכרוֹן ָלֶנ ַצח‪ְ ,‬לאֹ ֶר ְך ָׁש ִנים לֹא ֵי ַדע ִז ְקָנה‪.‬‬ ‫ֵּכי ַצד ִּד ְמ ָעה ִנ ְּג ָרה ֵמ ֵאם ּבוֹ ִכָּיה?‬
‫ַמ ּדּו ַע ֶה ֶלם ַמ ֶּכה ְו ָאב ְי ַכֵּוץ ָּפָניו?‬
‫ֶע ֶלם ֲחמוּדוֹת ִּת ְת ַה ֵּל ְך ְּבַגן ַה ֶּנ ַצח ָחסוֹן ְו ַעז‪,‬‬
‫ַא ְך ַמ ְנ ִּגינוֹת ַחֵּיינּו ְּב ֶב ִכי ּדּו ִמּיוֹת ְל ִז ְכ ְר ָך‪.‬‬ ‫ָא ִחים‪ִ -‬ל ָּבם ָנסוֹג ּו ְד ָמ ָמה חוֹ ֶת ֶכת ֲא ֵפ ָלה‪.‬‬
‫ְלכֹל ְּבשׂוֹ ָרה ִיעוּד ִמ ֶּׁש ָּל ּה‪,‬‬
‫ֶאת ָי ְד ָך ְו ֶאת ָי ִדי לֹא ֲאַנ ֵּתק‪,‬‬ ‫הוֹי ָא ִחי! ָה ַל ְכ ָּת ְו ַכף ָי ְד ָך ְמנוֹ ֶפ ֶפת ְל ָׁשלוֹם‪.‬‬
‫ִיעּו ְד ָך ִנ ְנ ַטׁש‪ְּ ,‬בעוֹ ָל ְמ ָך ַט ַּב ַעת ִק ַּד ְׁש ָּת‪,‬‬
‫ֶא ְׁשמֹר ְו ֶא ְנצֹר יֹ ִפי ִל ְּב ָך ֲא ֶׁשר ָל ַעד ִי ְהֶיה ְּב ִק ְר ִּבי‪.‬‬ ‫ַי ִּמים ְׁשלוֹ ִׁשים ְו ֵאי ְנ ָך ִא ָּתנּו‪.‬‬
‫ְלאֹ ֶר ְך ַה ּדוֹרוֹת ִׁש ְמ ָך ִי ְהֶיה ְּב ִפי ּכֹל ַחי‪.‬‬
‫ָה ָדר ָי ְפְי ָך‪ְּ ,‬ת ִמימוּ ְת ָך ּו ְצ ִניעוּ ְת ָך ַי ַע ְמדּו ְל ָך ְּבַגן‬
‫ִע ָּד ְנ ָך‪.‬‬

‫הוֹי ָא ִחי! ַמ ְּשׂ ַאת ַחַּיי! ַנ ְפ ִׁשי ִא ְּת ָך ְו ֵעיַני ִּד ְמ ָעה‪.‬‬
‫ְלקוֹל ְצ ִליל ִּכ ּנוֹר ָענֹג ְונּוֶגה ֶא ְׁש ַמע ֶאת ֵמי ְת ֵרי‬

‫ַה ְּכ ֵאב‪.‬‬

‫ַא ְר ִּכין רֹאׁש ְּבזוֹ ְכ ִרי ָי ִמים ָי ִמי ָמה ֶאת ְּדמּו ְת ָך‪,‬‬
‫ַּת ְמ ִליל ַא ֲה ָב ְת ָך לֹא ִי ּדֹם ְלעוֹ ְל ֵמי‪ַ -‬עד‪.‬‬

‫יצחק קריספין‬
‫אח של דוד משה קריספין ז"ל‬

‫‪ 88‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫נעליים‬

‫רונן יפה ז"ל‬
‫רישום בפחם | ‪ 40×30‬ס”מ‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪89‬‬

‫הכי קשה זה להמשיך ולגדל ילד מת‬

‫הכי קשה זה להמשיך ולגדל ילד מת‪.‬‬
‫לאהוב אותו באהבה הולכת וגדלה‪,‬‬

‫לדמיין את צמיחתו והפיכתו לקומה שלמה‪,‬‬
‫לדבר אליו ואף פעם לא לקבל תשובה‪.‬‬

‫זה כל כך קשה לגדל ילד מת‪.‬‬
‫אתה כועס עליו על שעזב כל כך במפתיע‪ ,‬בלי להזהיר‪ ,‬בלי להגיד מילה‪.‬‬
‫וכועס על עצם כעסך‪ ,‬וכועס שאין מי שיעמוד מולך ויוכל להגן על עצמו מפני כעסך‪.‬‬

‫וכועס על הצבא על שהפקיר אותו‪ ,‬שלא שמר‪.‬‬

‫אתה רוצה תמיד לזכור‪ ,‬לא לשכוח‪ ,‬רק לא לשכוח‪,‬‬
‫כל חיוך‪ ,‬כל זיק בעיניים‪ ,‬כל ניואנס דק של מבע‪ ,‬כל תחושה של מגע‪.‬‬

‫איך היית שם את ידך הכבדה על כתפי בביטחון של נער בוגר‬
‫שיודע שיש לו כבר כמה יתרונות על פני בשל גובהו‪,‬‬
‫ובשל ידיעותיו הצבאיות הנסתרות ממני‪.‬‬

‫איך היית נותן את ידך ברכות בידה הקטנה של אחותך‬
‫ומתכופף כלפיה שלא להחסיר אף מילה מסיפורי ילדותה‪.‬‬

‫אני מנסה להיאחז בכוח בזיכרון‪,‬‬
‫בחיתוך הדבור‪ ,‬בחום שהקרנת‪,‬‬
‫באושר הרב שהציף אותי בכל פעם מחדש‬
‫כשראיתי אותך קורן ובוטח‪ ,‬מלא שמחת חיים ואופטימיות‪,‬‬
‫מדלג על מדרגות הבית בחפזה למצות כל רגע בחייך הקצרים‪.‬‬

‫אני רוצה תמיד לזכור‪ ,‬לא לשכוח‪ ,‬רק לא לשכוח‪.‬‬
‫ואם עובר יום או יומיים שלא מספיק חשבתי‪ ,‬שלא מספיק זכרתי‪,‬‬

‫שלא הזלתי דימעה ואפילו צחקתי לרגע או שניים‪,‬‬
‫אני מלאה רגשות אשמה ובעיקר פחדים‪.‬‬

‫האם כבר הספקתי לשכוח את הדקויות הקטנות הנקראות חיים?‬
‫איך אזכור את נימת הקול המיוחדת שלך‪,‬‬

‫את האור שקרן מעיניך‪ ,‬את חום גופך‪ ,‬את הכריזמטיות שנבעה ממך?‬
‫איך אוכל לעד לדמיין מגע‪ ,‬תחושה‪ ,‬מבע?‬

‫אלו שבריריים כל כך‪ ,‬אווריריים כל כך וזקוקים כל כך להמחשה‪.‬‬

‫‪ 90‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫אני רוצה לזכור רק לא לשכוח‪.‬‬
‫ואני רוצה לעיתים כל כך לשכוח‪ ,‬אני חייבת לפעמים לשכוח‪.‬‬

‫כדי לחיות‪ ,‬כדי לשרוד‪ ,‬כדי לתפקד‪.‬‬
‫כדי לצבור כוח להיזכרות הבאה‪.‬‬

‫אני רוצה כל כך לשכוח כדי לחוש שהכובד הזה הרובץ על לבי‬
‫קצת מתפוגג‪ ,‬והמחנק בגרון קצת מתרופף‬

‫וההישאבות הזו לתהום שאין לה סוף נעצרת‪.‬‬
‫כי אני חייה וזה כשלעצמו כבר קשה‪.‬‬
‫הכי קשה זה להמשיך ולגדל ילד מת‪.‬‬

‫האם אני אוהבת אותו יותר מאשר את ילדי החיים?‬
‫האם אני מקדישה לו יותר תשומת לב?‬

‫קשה לי בחגים כאשר אני קונה מתנות לבנותי ועליך אני רק חושבת‪-‬‬
‫מה הייתי קונה לך? מה היית אוהב?‬

‫אני ממשיכה להכין לך את המאכלים שאהבת‪,‬‬
‫להחליף את מצעי מיטתך כמו לכולם‪.‬‬

‫אני משתדלת להיות הוגנת ושווה באהבתי‬
‫למרות שילד מת עד כמה שזה נשמע מוזר שואב תשומת לב לא פחות מילד חי‪.‬‬

‫ואני רוצה לזכור ואני רוצה לשכוח‬
‫ואני פוחדת כל הזמן לזכור ויותר מזה אני כל כך פוחדת לשכוח‪.‬‬

‫תחיה דרור‬
‫אימא של רועי ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪91‬‬

‫לגעת באין‬

‫ֶזה לֹא ַקל‪ֲ ,‬א ִני יוֹ ַד ַעת‪ְ ,‬ל ַה ְס ִּביר ָע ְצ ָמתוֹ ֶׁשל ֶה ְע ֵּדר‪.‬‬
‫ַהֵּיׁש ָּברוּר ָּכל ָּכך‪ֶ ,‬א ְפ ָׁשר ְל ַה ְק ִטינוֹ ּוּ ְל ַה ְג ִּדילוֹ –‬

‫ִל ְמתוֹ ַח ָע ָליו ִּבי ּקוֹ ֶרת אוֹ ְל ַׁש ְּבחוּ‪ִ ,‬ל ְמדוֹד‪ְ ,‬ל ַה ְׁשווֹת‪,‬‬
‫ְלַג ַעת ּבוֹ‪.‬‬
‫ְו ָה ֵאין‬
‫הוּא ֵאין‪.‬‬

‫ּוּ ְב ָכל זֹאת הוּא ַקָּיים‪ָּ .‬גדוֹל ְו ִנ ְמ ָצא‪.‬‬
‫ַּב ֶּׁש ֶקט‪ְּ ,‬ב ֵאין ַר ַעׁש‪,‬‬

‫ַּגם ְּד ָב ַרי ַה ְּׁש ֵק ִטים ִי ָּׁש ְמעּוּ ְּב ֵבירוּר‪.‬‬
‫ֶאת ָה ַדף ַה ָּנ ִקי‪ָ ,‬ה ֵריק‬

‫ֲא ִני ְיכוֹ ָלה ְל ָמ ֵלא ְּב ִמ ִּלים –‬
‫ַה ָּמקוֹם ָה ֵריק ַמ ֲע ִצים ֶאת ַהֵּיׁש‪.‬‬

‫ָמקוֹם ֵריק‪.‬‬
‫ָח ָלל‪.‬‬

‫ָח ָלל‪ֲ .‬א ִני אוֹ ֶמ ֶרת ּוּ ִמ ְת ַח ְל ֱח ֶלת‪.‬‬
‫ִמי ִּלים ְמ ַת ְע ְּתעוֹת ּוּ ַמ ְכ ִריחוֹת ְל ִה ְת ַע ֵּמת‬

‫ִעם ֵעירוֹ ָּמן ‪-‬‬
‫ִעם ּכוֹ ַח ְמ ִׁשי ָכה ִּב ְל ִּתי ִנ ְׁש ָלט‬

‫ַה ּנוֹ ֵשׂא אוֹ ִתי‬
‫ְּב ַמ ָּסע ְּפ ָר ִטי ֶאל ֶה ָח ָלל‪.‬‬
‫ַו ֲע ַדִיין אּוּ ַלי ָּפׁשוּט יוֹ ֵתר ְל ַה ְס ִּביר ָע ְצ ָמתוֹ ֶׁשל ֶה ְע ֵּדר‬

‫ִּב ְשׂ ַפת ַה ִּמ ְס ָּפ ִרים‬
‫ֶׁש ֲה ֵרי ָּכל ִּתינוֹק יוֹ ֵד ַע ֶׁש ִאם ּתוֹ ִסיף ֶאת ַה ִּמ ְס ָּפר ַה ֶּזה‬

‫ֶא ֶפס‪ֶׁ ,‬שהּוא ְּכלּום‪ֶׁ ,‬שהוּא ֵאין‬
‫ְל ָכל ִסי ְפ ָרה – ִה ְג ַּד ְל ָּת ֶאת ֶע ְר ָּכה‪.‬‬

‫דליה יאירי‬
‫אלמנתו של עוזי ז”ל‬

‫‪ 92‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫בין הזמנים‬

‫ֵּבין ַה ְּז ַמ ִּנים‪ֵּ ,‬בין ַהָּי ִמים‪,‬‬
‫ַה ֵּלילוֹת‪ַ ,‬ה ַּׁש ָּבתוֹת ְו ַה ַח ִּגים‪,‬‬

‫ַחָּיה ְּבׁשּוּ ֵלי ַה ַחִּיים‪,‬‬
‫ְּתחּוׁשוֹת ַה ֵּקהוּת ַה ּלוֹ ֲחׁשוֹת‪,‬‬

‫ַמ ְר ִחישוֹת ְּב ִל ִּבי ְמהוּמוֹת‪,‬‬
‫ְל ִע ִּתים‪ִּ ,‬ת ְקָוה מוּ ֶע ֶטת ִנ ְכ ֶמ ֶרת‬

‫מּו ֶׁש ֶטת ֵא ַלי‪,‬‬
‫ַו ֲא ִני ְּכ ָע ִני ַּב ֶּפ ַתח‬
‫ַה ּפוֹ ֵׁשט ָיד ְל ִנ ְד ַבת ַה ִּשׂ ְמ ָחה‪,‬‬
‫ֶׁש ֵאיָנ ּה ֶנ ֱע ֶת ֶרת‬
‫ֵאיָנ ּה חוֹ ֶד ֶרת ְלתוֹ ְך ַה ְּנ ָׁש ָמה‪,‬‬
‫עוֹ ֶרֶגת ִמ ַּבחּוּץ ַא ְך ֶנ ְח ֶס ֶמת‬
‫ִמ ְת ּבוֶֹנֶנת ְּב ִשׂ ְמ ַחת ָהעוֹ ְל ִצים‬
‫ַה ִּנ ְס ָח ִפים ָּבאֹ ֶׁשר‬
‫ּוּ ְבתוֹ ִכי ִנ ְכ ֶס ֶפת ְלָי ִמים ֲא ֵח ִרים‬
‫ֵּבין ַה ְּז ַמ ִּנים‪ֵּ .‬בין ַהָּי ִמים‪,‬‬
‫ַה ֵּלילוֹת‪ַ ,‬ה ַּׁש ָּבתוֹת ְו ַה ַח ִּגים‬
‫ַחָּיה ְּבׁשּוּ ֵלי ַה ַחִּיים‬

‫ְּכזוֹ ֶח ֶלת‬
‫עדנה צונץ‬
‫אימא של רענן ז”ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪93‬‬

‫התרגלנו‬

‫עברו רק שנתיים מיום לכתך מאיתנו אך מי אמר שעדיין לא התרגלנו?‬
‫התרגלנו לכך שחיינו מלווים בעצב וכאב‪,‬‬
‫התרגלנו לדמיין אותך ולהתגעגע‪.‬‬

‫התרגלנו לבכות ככה סתם‪ ,‬לעיתים כשאנחנו לבד לתוך הכרית‪,‬‬
‫אך בציבור כלפי חוץ להראות כאילו הכל כרגיל‪.‬‬

‫התרגלנו להתיסר על איך לא הספקנו להגיד לך עוד משהו‬
‫איך פיספסנו עוד רגע שיכולנו להיות איתך או לשוחח‪,‬‬

‫התרגלנו שליבנו מתכווץ מצער על שלא דיברנו עוד קצת ביום שישי האחרון לפני מותך‪.‬‬
‫התרגלנו בכל חג לשלב בין שמחת החג לבכי על כך שאינך חוגג איתנו‪,‬‬
‫ותוך כדי הקידוש להחנק מדמעות‪.‬‬
‫התרגלנו לענות לילדים ששואלים עליך בפנים חתומות‪,‬‬
‫אך לבכות מבפנים בלי תשובות‪.‬‬

‫התרגלנו להצטמרר כשבאמצע העשייה היומיומית את שמך שמענו או בתמונתך נתקלנו‪ ,‬אנו‬
‫כבר יודעים ומתרגלים איך להסיט את המחשבות למשהו אחר ולהמשיך במה שבדיוק התחלנו‪.‬‬

‫התרגלנו להאנח לעצמנו שבך נזכרנו‪,‬‬
‫אנחת חוסר אונים אל מול חסרונך העצום‬
‫התרגלנו לנסות להסביר לעצמנו שלא נראה אותך יותר‪,‬‬
‫לנסות לתפוס את זה בשכל‪ ,‬אך ללא הצלחה ‪ -‬איך אפשר להיפרד כל כך מוקדם‬

‫מאהוב כה קרוב???‬
‫התרגלנו להתגעגע‪ ,‬להצטער‪ ,‬לכאוב ולהתאבל‬
‫אך התרגלנו לשאוב כוחות‪ ,‬להזדקף‪ ,‬להתחזק ולהמשיך בעשייה היומיומית מתוך שמחה‪.‬‬
‫התרגלנו לחיות במצב שלעולם לא נוכל להתרגל אליו!!!‬

‫ברק פויר‬
‫אח של אריאל ז"ל‬

‫‪ 94‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫ליאור‬

‫ֲעָנָנים ִמ ְת ַּג ְּד ִלים וּ ִמ ְת ַק ְּד ִשים ְשחוֹ ִרים‬
‫ְּכ ֵב ִדים ָּת ִרים ַא ַחר ִּפ ַּסת ֶא ֶרץ ְל ַה ְרווֹ ָת ּה‪.‬‬

‫ַח ִּגים ְּב ַמ ֲעָג ִלים ְמ ִקי ִפים‬
‫עוֹ ָלם ּו ְמלוֹאוֹ ּו ְג ֻא ָּלה ָו ֶרַוח ַאִין‬
‫ִט ּפוֹת ְמ ַח ְּפשוֹת ְל ַה ְצ ִמי ַח ֻּפ ְר ָקָנן‪.‬‬

‫ְמ ַר ֲח ִפים ִמ ַמ ַעל‪,‬‬
‫ֲה ָק ָפה ְועוֹד ַא ַחת ְּב ַמ ְלכוּ ֵתי ּה ֵאין ֵמ ִכיל‪.‬‬

‫נוֹ ֵקף ַה ְּז ָמן‪ ,‬אוֹר הוֹ ֵפ ְך חֹ ֶש ְך ַעל ְּפֵני‬
‫ַה ַּמִים ִמ ְת ַא ִּדים ְּב ִמ ְד ָּבר ָצהֹב ּו ְב ַל ַהט‬

‫ְי ִשימוֹן ִנ ְש ֶר ֶפת ֶח ְל ָק ּה ַחָּיה‪.‬‬
‫ַז ֲעקוֹת ֲא ָד ָמה ִמ ְת ַה ְּלכוֹת אוּ ִדים ַעל ָה ָא ֶרץ‬

‫נוֹ ְשאוֹת קוֹ ָלן ֶאל ְש ֵמי ּה ַר ָּבא‪,‬‬
‫רוּ ַח ִי ְת ַע ֶּלה ְל ַכ ָּפ ָרה‪.‬‬

‫ַו ֲעָנָנה ְק ֵר ָבה ֶאל ֶמ ֶל ְך ֵמ ִמית ּו ְמ ַחֶּיה ‪-‬‬
‫ֲא ִני ְּבעוֹ ָל ְמ ָך ְּב ָע ְל ָמא‬

‫ֵאין ִלי‪-‬אוֹר ְוֶנ ָח ָמ ָתא ַאִין‬
‫ְו ִא ְמרּו ָא ֵמן?“‬

‫ריקי ארגוב‬
‫אימא של ליאור ז”ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪95‬‬

‫מכתב פרידה מההורים‬

‫אומרים שהחיים ממשיכים הלאה‪ ,‬אולי זה נכון אבל לא למשפחה שכולה‪.‬‬
‫קארין‪ ...‬החיים הקודמים הסתיימו להם מאז לכתך‪ ,‬ומתחילים להם חיים חדשים עם אותה‬

‫משפחה שנשארה‪ ,‬אבל עם זיכרונות אשר צפים ועולים להם כל פעם מחדש‪.‬‬
‫השקט הזה שנוצר מאז לכתך‪ ,‬הדממה הזו מסביב לשולחן‪ ,‬היא קשה מנשוא‪.‬‬

‫קארין‪ ...‬הזמן עצר מלכת‪ ...‬אבל החיים ממשיכים להם כרגיל‪.‬‬
‫ועכשיו חיינו החדשים עוברים עריכה מחדש‪ ,‬בלעדייך‪.‬‬
‫‪ ...‬אז זה לא נכון שהחיים ממשיכים כפי שהיו קודם‪.‬‬

‫קארין אנו מודים לך על הזכות הגדולה שנפלה בחלקנו להיות הורייך‪.‬‬
‫צה"ל והמשפחה מוקירים ומעריכים את הדרך בה הלכת והובלת אחרים‪.‬‬

‫זכרך ושמך חקוקים הם לנצח‪.‬‬
‫משה שיטרית‬
‫אבא של קארין ז"ל‬

‫‪ 96‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫אחי משה‬

‫הוא היה גבר צנום‪ .‬לא גבוה עם רעמת שיער שטיני וחיוך קמצני‪.‬‬
‫בן ‪ 14‬הוא היה‪ ,‬כשהשתתף בטיולי "מכבי צעיר" אל בין כפרי הערבים בסביבת ראשון לציון‪,‬‬

‫לאיסוף חומר ומפות לתיאור ההתארגנות הערבית שלפני מלחמת השחרור‪.‬‬
‫בגיל ‪ 16‬היה מפקד ב "מכבי צעיר" ומדריך של רבים וטובים בדרך למדינה שבדרך‪.‬‬
‫בגיל ‪ 18‬נשלח לסוריה והעלה במפעל ההעפלה שבסתר עולים חדשים מסוריה ולבנון ‪ -‬דרך‬

‫בירות וקיבוץ חניתה‪-‬לתוך ארץ ישראל‪.‬‬
‫בן ‪ 20‬סיים קורס צוערים דיפלומטים במשרד החוץ של המדינה שבדרך‪.‬‬

‫כל אלה הוא הספיק עוד לפני קום המדינה‪.‬‬
‫באייר תש"ח ‪ -‬במלחמת השחרור ‪ -‬כמפקד פלוגה בחטיבת ירושלים ‪ -‬קיבל פקודה להסתער על‬

‫שער יפו במטרה לחבור לרובע היהודי הנצור‪ .‬הוא הסתער בראש אנשיו אל מול אש תופת‪.‬‬
‫הוא נפגע מצרור בבטן‪ ,‬נתן פקודת נסיגה מסודרת והציל פלוגה מטבח‪.‬‬

‫לאחר ‪ 3‬ימיים בבית חולים "הדסה" בירושלים הנצורה‪ ,‬כשמשפחתו לא נמצאת לידו‪-‬נפח את‬
‫נפשו‪.‬‬

‫זה היה אח שלי ‪ -‬משה סלומון‪ .‬הכינוי שלו היה "מוסא"‪ .‬הייתי אח שכול בן ‪ .5‬זכרתי אותו בא‬
‫הביתה ומרים אותי על כתפיו באהבה אין קץ‪ .‬הוא היה מבוגר ממני ב‪ 18-‬שנה‪.‬‬
‫כל יום זיכרון עלינו לקברו ב"הר הרצל"‪ .‬על הקבר נשתל ארז לבנון‪.‬‬

‫שנה אחרי שנה‪ ,‬והכאב של הורי גדל יותר ויותר‪ .‬כל חבריהם היו הורים שכולים‪-‬חברים לגורל‪.‬‬
‫לא היו להורי חברים אחרים‪.‬‬

‫לא הייתה לי ילדות‪ .‬הייתי בן של השכול‪.‬‬
‫אבא שלי חלה במחלה קשה ושרד עוד ‪ 22‬שנה בייסורים וכאב‪ .‬אימא שלי נפטרה שלוש שנים‬

‫אחריו ממחלה ומצער‪.‬‬
‫אחינו יפה הבלורית ואחיותינו יפות הפנים והנפש‪-‬נפלו בקרבות‪ ,‬בתאונות בצה"ל ובכל דרך‬
‫נפילה אחרת‪-‬למען המדינה‪ .‬הם נתנו הכול‪ .‬אנחנו נשארנו לבכות אותם‪ ,‬לזכור ולנצור את מסכת‬

‫חייהם ומותם‪.‬‬
‫עכשיו כשההורים נפטרו‪ ,‬נותרנו אנחנו האחים והאחיות לספר על הנופלים גם לדור השני‬
‫והשלישי‪ .‬אני מספר לילדים שלי על הדוד שלא הכירו‪ ,‬ומספר לנכדי על האח של סבא שלהם‬

‫שניסה לפרוץ את שער יפו כדי להציל הרובע היהודי הנצור‪.‬‬
‫ואני מבטיח כי אנו נספר‪.‬‬

‫אנחנו האחים והאחיות‪-‬לא נפסיק לזכור‪ ,‬להזכיר ולספר לדורות הבאים על אחינו גיבורי‬
‫התהילה‪.‬‬

‫אני קורה לכל אח או אחות שכולים להצטרף לקבוצת הניחומים הפועלת בבית יד לבנים‬
‫ולהחיות‪ ,‬כל ימות השנה את שמות הנופלים‪.‬‬

‫אין מדינה נבנית אלא בדם חלליה‪ .‬אין תקומה למדינה שלא תזכור היטב‪ .‬כל מי שנפל למענה‪.‬‬
‫שומה עלינו האחים והאחיות לשאת בנטל זה של תקומת המדינה‪.‬‬
‫יינון זכר אחינו ואחיותינו‪ ,‬נופלי מערכת ישראל לנצח נצחים‪.‬‬

‫יורם סלומון‪-‬שלמון‬
‫אח של משה ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪97‬‬

‫ושוב‬

‫ְוׁשּוב צוֹ ֵרב ַה ִּז ָּכרוֹן‬
‫ְּב ַמ ְד ֵקרוֹת ְּכ ֵאב‪.‬‬

‫ְוׁשּוב ִּת ְפ ַרח ִּד ְמ ָעה ְּכוּוָיה‬
‫ֵּבין ֲה ִריסוֹת ַה ֵּלב‪.‬‬

‫ְוׁשוּב ָּת ִבין ֶׁש ַּגם ַה ְּז ַמן‬
‫ֵאינוֹ ַמ ְר ֵּפא ַל ַּג ְע ּגוּ ַע‪,‬‬

‫ְוׁשוּב ִּת ְכ ַרע ֲח ַסר ‪ -‬אוֹ ִנים‬
‫מוּל ַקו‪ָ -‬האֹ ֶפק ַה ָּׁשסּוּ ַע‪.‬‬
‫ְוׁשוּב ָׁשָנה ִּת ַּׁשק ָׁשָנה‬
‫ְוׁשוּב עוָֹנה ַּת ְח ּבֹק עוָֹנה‪,‬‬
‫ְו ַה ְּפ ִרי ָחה ְו ַה ִּׁשי ִרים‬
‫ַו ֲח ֵב ָריו ַה ִּמ ְת ַּב ְּג ִרים‪...‬‬
‫ְו ַרק ַא ָּתה ָּת ִמיד ֵּת ַדע‬
‫ֵאי ְך ַנ ְפ ְׁש ָך ִא ּתוֹ ָא ְב ָדה‪.‬‬
‫ְו ַרק ַא ָּתה ַּב ּטוֹב ְו ַרע‬
‫ָּתחּוּׁש ָל ַעד ֶאת ַה ְּגֵז ָרה‬

‫ִל ְהיוֹת ִא ּתוֹ ַעד יוֹם ַא ֲחרוֹן‬
‫ָצ ֵמא‪ָ ,‬עֵיף‪ִ ,‬נ ַחר ‪ָּ -‬גרוֹן‬
‫ַעל ַר ְפסוֹ ָדה ְללֹא ִּכוּּוּן‬
‫ְּבַים ַה ִּז ָּכרוֹן‪.‬‬

‫איתן פרץ‬
‫אבא של ערן חי‪-‬פרץ ז"ל‬

‫‪ 98‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫לך‪ ,‬ניזאר חרב היקר‬

‫ָׁשלֹׁש ָׁש ִנים ָע ְברוּ ֵמ ָאז‪...‬‬
‫ַה ְּכ ֵאב ֲע ַדִין ָק ֶׁשה ִמ ְּנשֹׂא‬
‫ָעַז ְב ָּת ְללֹא ָּכל ַה ְת ָר ָאה ֻמ ְק ֶּד ֶמת‬
‫ִמ ּלוֹ ֶתי ָך‪ַ ,‬מ ָּב ֶטי ָך ְו ַה ִחּיוּ ְך ֶׁש ְּל ָך‬
‫ָּכל ָּכ ְך ְקרוֹ ִבים‪ֲ ,‬א ָבל ְרחוֹ ִקים!‬

‫ִמ ְת ַּג ְע ַּג ַעת ֵא ֶלי ָך ִניַזאר ַהָּי ָקר‬
‫ַסַנאא'‪ָּ ,‬ת ִמיר‪ֵ ,‬ע ָרן ּו ִמ ְׁש ַּפ ְח ְּת ָך ָהאוֹ ֶה ֶבת‬

‫ָּכל ָּכ ְך ַה ְר ֵּבה ַה ְב ָטחוֹת ִּפ ַּז ְר ָּת‬
‫ֶׁש ָּתׁשּוּב ֵא ֵלינּוּ ֵמעוֹד ִטּיּול ְּכ ֵדי ְל ַס ֵּפר‬
‫ַעל ֲא ָרצוֹת ֶׁשאוֹ ָתן ָח ַר ְׁש ָּת ַּב ֲהָנ ָאה ּו ְב ִשׂ ְמ ָחה‬
‫ֲא ָבל ַה ַּפ ַעם ֶזה ָהָיה ׁשוֶֹנה‪ָּ ,‬כל ָּכ ְך ׁשוֶֹנה‪.‬‬

‫ָחַז ְר ָּת ֵא ֵלינוּ ְּבתוֹ ְך ָארוֹן ָנעוּל‪ ,‬מּוּ ָרם ַעל ַה ְּכ ֵת ַפִים‪.‬‬
‫ְּכמוֹ ָח ָתן ְּביוֹם ִשׂ ְמ ָחתוֹ‪...‬‬
‫ָי ֵׁשן ְּב ֶׁש ֶקט ּו ְללֹא ְּתזּוָּזה‪.‬‬

‫ַמ ִּבי ִטים ְּב ָפֶני ָך ַהָּיפוֹת ְו ַה ְּקפּואוֹת ְולֹא ַמ ֲא ִמי ִנים‬
‫ַה ַת ְחזוֹר ֵא ֵלינוּ ְּבֵננּוּ ַהָּי ָקר?‬
‫ַה ַת ְחזוֹר ַּב ַעל ָאהּוב ּו ָמסוּר?‬
‫ַא ָּבא ֵּג ֶאה ְל ָת ִמיר ְו ֵע ָרן‪...‬‬

‫ַה ֵּלב ָׁשבּור ִל ְר ִסי ִסים ְו ִעם ַה ּגוֹ ָרל ֲאַנ ְחנוּ ַמ ְׁש ִלי ִמים‪.‬‬
‫רוֹ ִאים אוֹ ְת ָך ְּב ָכל ְז ִרי ָחה ּו ְׁש ִקי ָעה‪,‬‬
‫ְּב ָכל ְּפ ִרי ָחה ֲח ָד ָׁשה‬
‫וּ ְב ָכל ַּפ ַעם ֶׁש ּנוֹ ַלד ִּתינוֹק ָח ָדׁש‪.‬‬
‫ַה ִּת ְקָוה ִל ְפ ּגֹׁש אוֹ ְת ָך ּכֹה ֲעצּוּ ָמה‬
‫ְּבמוֹ ְת ָך‪ְּ ,‬ב ַחֶּיי ָך ָּת ִמיד ָהִיי ָת ְנ ָׁש ָמה‪.‬‬
‫ְו ֶאת ַה ִּׁשיר ַה ֶּזה ָאנּו ַמ ְק ִּדי ִׁשים ְל ָך‪.‬‬
‫ִניַזאר ַהָּי ָקר ְל ִז ְכ ְר ָך‬

‫ּוּ ְל ָע ִתיד ָּבֶני ָך ֶׁשַּי ְמ ִׁשיכּו ֶאת ַּד ְר ְּכ ָך ְּבַג ֲאָוה‪.‬‬

‫משפחתו של ניזאר חרב ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪99‬‬

‫דרך העיניים של אימא‬

‫למרות הזמן שחלף‪ ,‬עדיין‪ ,‬אין מענה‪.‬‬
‫ההורים כבר אינם‪ ,‬אך עיניהם העצובות‪ ,‬הנפוחות‪ ,‬הכאובות והדומעות‪ ,‬עומדים מולי בכל עת‪.‬‬
‫אילו אחיי היו רואים את ההורים והמשפחה שהפכה לשבר כלי‪ ,‬לא היו מרשים לעצמם להעלם‪.‬‬
‫אילו היו רואים את אימא בכל יום‪-‬זיכרון מחזיקה את תמונותיהם בידיה‪ ,‬לא היו מרפים והיו‬

‫מחזיקים את ידיה לעולמים‪.‬‬
‫אילו ידעו אחיי‪ ,‬שאימם לא תלך לשום שמחה לאחר מותם – לא היו נפרדים ממנה לעולמים‪.‬‬

‫אני‪ ,‬שראיתי את כל העצב והכאב פתאום נשארתי לבד עם המון זיכרונות‪.‬‬
‫גם אם שמם עבר לילדי המשפחה‪ ,‬וגם אם יגידו שהזמן מרפא את הכאב והכאב מתעמעם‪,‬‬

‫הרי שהגעגוע עצום ומתעצם עם השנים‪.‬‬
‫בכל שמחה ובכל אירוע אנו מביטים סביבנו ומחפשים אתכם ומנגבים בלאט את הדמעות‪.‬‬

‫למרות השנים החולפות לא השלמתי עם האובדן‪,‬‬
‫ועדיין העיניים מתמלאות דמעות והסיוט נמשך‬
‫ונותרים‪ :‬הגעגוע‪ ,‬העצב והמועקה‪.‬‬

‫ניסן מזל‬
‫אחות של נעים ז"ל וגרשון ז”ל‬

‫‪ 100‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬