שיח שכולים, גיליון 2011

‫העצב שבי‬

‫ָה ֶע ֶצב ֶׁש ִּבי הוּא ֵח ֶלק ִמ ֶּמ ִּני‬
‫ִאי ֶא ְפ ָׁשר אוֹתוֹ ְל ַה ְפ ִריד‬

‫ָה ֶע ֶצב ֶׁש ִּבי הּוּא ֵח ֶלק ִמ ֶּמ ִּני‬
‫ְו ָכ ְך הוּא ִי ָּׁש ֵאר ָּת ִמיד‬

‫ֵיׁש ִּבי ַּגם אֹ ֶׁשר‪ֵ ,‬יׁש ִּבי ַּגם ִשׂ ְמ ָחה‬
‫ֵיׁש ִל ְפ ָע ִמים ִר ְג ֵׁשי ְמבּוּ ָכה‬

‫ֲא ָבל ְרָגׁשוֹת ֵא ּלוּ ִמ ְׁש ַּת ִּנים ָּכל ַה ְּז ַמן‬
‫ֶה ָע ֵצב ֶׁש ִּבי ִנ ְׁש ָאר ְלעוֹ ָלם‬

‫ִנ ִּסי ִתי אוֹתוֹ ְלָג ֵרׁש‪ְ ,‬ל ַה ְפ ִרי ַח‬
‫ַא ְך ׁשּוב הוּא ֵמ ֵאי ָׁשם ֵמ ִגי ַח‬
‫ֵאין ַט ַעם ְל ַה ְמ ִׁשי ְך ְל ִה ָּל ֵחם‬

‫ָה ֶע ֶצב ָל ַעד ִּבי ׁשוֹ ֵכן‬
‫ָה ֶע ֶצב ֶׁש ִּבי הוּא ֵח ֶלק ִמ ֶּמ ִּני‬

‫ְו ָכ ְך הוּא ִי ָּׁש ֵאר ָּת ִמיד‬

‫אורית צדיקביץ‬
‫אחותו של ירון כהן ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪101‬‬

‫מירי יוסף‬

‫מירי הייתה ילדה מיוחדת‪ ,‬אני כל כך מתגעגעת אליה‪ ,‬מחפשת אותה‪ ,‬עד היום אני מריחה את‬
‫הבושם שלה‪.‬‬

‫כל דבר פשוט היא ידעה להפוך לדבר הכי יפה בעולם‪ .‬הדיבור שלה‪ ,‬ההליכה שלה‪ ,‬הלבוש שלה‪,‬‬
‫היו מאוד מיוחדים‪ .‬מירי הביאה לנו את האור הביתה‪.‬‬

‫מירי נפגעה קשה מאוד מהטרגדיה שפקדה את משפחתנו כאשר עמנואל בני הבכור‪ ,‬נרצח‬
‫בפיגוע התאבדות של מחבל באוטובוס בקו ‪ 12‬בבאר שבע ב‪.31.8.2004-‬‬
‫בשנת חייה האחרונה‪ ,‬מירי כתבה יומן שהתייחס לאסון שקרה לנו‪,‬‬
‫ביומנה מצאתי קטע שכתבה ב‪:23.10.2004-‬‬
‫" ַא ְך ַרק ֶא ְתמוֹל ָר ַק ְמנּוּ ַי ַחד ֲחלוֹמוֹת‪,‬‬
‫ַא ְך ַרק ֶא ְתמוֹל ָא ַח ְז ָּת ִּבי ְּבָי ַדִים אוֲֹהבוֹת‪,‬‬
‫' ַא ְּת ֲאחוֹ ִת'‪ָ -‬ל ַח ְׁש ָּת ְּב ַע ְצבוּת ְּבחֹם‬
‫ַא ְך ֶמה ָעצוּב ָהָיה ִל ְראוֹת ֵעיֶני ָך ֲעצּובוֹת‬
‫ְו ַהּיוֹם הּוא לֹא ִא ִּתי‪,‬‬
‫הּוּא ָעַזב עוֹ ָל ִמי‪,‬‬
‫הוּא נוֹ ָתר ְּב ִז ְכרוֹ ִני ַו ֲא ִני ִנ ְׁש ַא ְר ִּתי ָּכאן‪,‬‬
‫אוֹ ֶב ֶדת ְּבעוֹ ָל ִמי‪ְ ,‬מ ַח ֶּפ ֶשׂת ֶאת חֹם ָא ִחי‪...‬‬
‫ְו ִא ָּמא נוֹ ְת ָרה ָל ּה ֲחנוּ ָקה ִמ ְּד ָמעוֹת‬
‫ַו ֲא ִני ֶא ְהֶיה ָל ּה ַעד יוֹ ִמי ָה ַא ֲחרוֹן‪".‬‬
‫(קטע זה לקוח מתוך שירו של גילי ארגוב‪ ,‬מילים ולחן‪ :‬רוני אחיאל)‬

‫גלינה יוסף‬
‫אימא של מירי ז"ל‬

‫‪ 102‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫מלחמה אחרונה‬

‫ִהיא ָּפ ְת ָחה ֶאת ַה ַח ּלוֹן ָס ְפ ָרה ּכוֹ ָכ ִבים‬
‫ָח ְׁש ָבה ְל ַע ְצ ָמ ּה אוּ ַלי הוּא ִּב ְפ ִנים‬
‫ִהיא זוֹ ֶכ ֶרת ֵאי ְך ִּד ְּברוּ ַעל ִׁשי ִרים‬

‫ֵאי ְך ָי ְׁשבּו ָׁשעוֹת ִה ְת ּבוַֹנ ּנוּ ְּב ִלי ִמ ִּלים‪.‬‬
‫הּוא ָהָיה ֵּבן ‪ָ 21‬י ַדע ִמ ְל ָח ָמה‬
‫יוֹם ֶא ָחד הוּא ָקם‪ָ ,‬קם ְו ָעַזב‬

‫הוּא ָי ָצא ְל ַח ֵּפשׂ ּגוֹ ָרלוֹ ֵמ ֵע ֶבר ַל ַּקו‬
‫ַא ֲח ֵרי ְׁשָנ ַתִים ְּת ִמימוֹת הוּא לֹא ָׁשב‬
‫ִהיא לֹא יוֹ ַד ַעת ֶׁש ּזוֹ ֲעבּורוֹ ִמ ְל ָח ָמה ַא ֲחרוָֹנה‬
‫ִהיא לֹא יוֹ ַד ַעת ֶׁש ֶּזה ִּב ְג ַלל ּכוֹ ָח ּה ֶׁשל ִשְׂנ ָאה‬
‫ִהיא לֹא יוֹ ַד ַעת ֲא ָבל הוּא יוֹ ֵד ַע ֵהי ֵטב‪ַ ,‬מה ָׁשם ָק ָרה‬
‫ִהיא לֹא יוֹ ַד ַעת ֶׁש ּזּו ֲעבוּרוֹ ִמ ְל ָח ָמה ַא ֲחרוָֹנה‬

‫ַהָּי ִמים חוֹ ְל ִפים ַה ָּׁשעוֹת ָרצוֹת‬
‫ְו ִהיא ֶאת ָּפָניו רוֹ ָצה ְּכ ָבר ִל ְראוֹת‬
‫ַה ָּׁש ִנים עוֹ ְברוֹת‪ ,‬עוֹד ַּכ ָּמה ַּד ּקוֹת‬
‫ִהיא ֵּת ַדע ֶאת ָה ֱא ֶמת ַמה ּנוֹ ָתר ַל ֲעשׂוֹת‬

‫ִהיא ֵּכן יוֹ ַד ַעת ֶׁש ּזוֹ ֲעבּורוֹ ִמ ְל ָח ָמה ַא ֲחרוָֹנה‬
‫ִהיא ֵּכן יוֹ ַד ַעת ֶׁש ֶּזה ִּב ְג ַלל ּכוֹ ָח ּה ֶׁשל ִשְׂנ ָאה‬
‫ִהיא ֵּכן יוֹ ַד ַעת ְוהּוא ַּגם יוֹ ֵד ַע ַמה ָׁשם ָק ָרה‬
‫ִהיא ֵּכן יוֹ ַד ַעת ֶׁש ּזוֹ ֲעבּורוֹ ִמ ְל ָח ָמה ַא ֲחרוָֹנה‪.‬‬

‫קובי גרידיש‬
‫אחיין של שבתאי גולמבה ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪103‬‬

‫הבן שלי שאבד‬

‫הבן שאבד לי ‪ -‬אבד הלך ולא יחזור לעולם‪.‬‬
‫הבן שהלך לי ‪ -‬זה אורח חיים‪ -‬של הדלקת נרות בבית ובבית העלמין כל יום שישי‪.‬‬
‫הבן שאבד לי ‪ -‬זה הגעגועים וכל המחשבות הנתונות לעברו והזיכרונות עולים שוב ושוב‬

‫ללא הפסקה‪.‬‬
‫הבן שהלך לי ‪ -‬זה לשאת תמונתו בארנק ותעודת הורה שכול‪.‬‬
‫הבן שאבד לי ‪ -‬זה מחשבה שלא תראי אותו יותר לעולם‪ ,‬לא תראי את נישואיו וילדיו סביבך‪.‬‬
‫הבן שהלך לי ‪ -‬הוא לעיתים קרובות מופיע בלילות בחלומותיי וכל הדרכים לתת לנפשי מנוח‪ -‬לא‬

‫צולחים והוא עומד לפני חיי‪ ,‬לא נושם ולא אומר דבר‪.‬‬
‫הבן שאבד לי ‪ -‬בימי שישי בעת שכל המשפחה עומדת בקידוש של ליל שישי עיניי ונפשי מחפשות‬

‫אותו שמה אולי יופיע אך לשווא‪.‬‬
‫הבן שהלך לי ‪ -‬זה לנסות ולהראות לסובבים כמה שאת שמחה צוחקת כמוהם‪ ,‬אך בלב ובנשמה‬

‫את עצובה ומתגעגעת לבני‪ ,‬לילדי שאני לא אראה עוד‪.‬‬
‫זמירה מרימו‬
‫אימא של ארז ז"ל‬

‫‪ 104‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫קברים‬

‫ָעצוּב ִלי ַה ְּפ ִנים ְו ֵריק‬
‫ֲא ִני ַה ָּצ ִעיר ְּכ ָבר ָז ֵקן ְמאוֹד‪,‬‬

‫ַא ְּמ ִצי אוֹ ִתי ֶאל ֵחיק‬
‫ַּגם ִאם ֵאיֶנ ּנוּ עוֹד‪.‬‬

‫ֵרי ַח ַה ְּפ ָר ִחים ַה ְּט ִרִּיים‬
‫חוֹ ֵדר ּו ְמ ַח ְל ֵחל ְּפ ִני ָמה‪,‬‬
‫ִעם ַה ַּמִים ֶׁש ַא ֶּתם ַמ ְׁש ִקים‬
‫ַי ַחד ִעם ַה ְּד ָמעוֹת ֶׁשל ִא ָּמא‪...‬‬
‫ִהיא ֶׁש ִּנ ְג ֶמ ֶרת ְל ַאט ְמאוֹד‬
‫עוֹד ְמ ַעט ְו ֵאיֶנ ָּנה עוֹד‪.‬‬

‫ַה ְח ִזי ִקי ׁשוּב ֶאת ָי ִדי‬
‫ַאל ְּת ַת ְע ְּת ִעי ִּבי עוֹד‬
‫ַאל ָנא ַּת ְפ ִני ִלי עֹ ֶרף‬
‫ָאנוּ ֵח ֶלק ֵמ ָה ֲא ָד ָמה ַה ּזֹאת‪.‬‬
‫ְּבָים ָה ָא ָדם ַה ּצוֹ ֶבה ָּכאן‬
‫ִמ ָּס ִביב ְל ַא ְל ֵפי ַה ְּק ָב ִרים‪,‬‬
‫ַמ ֶּׁשהוּ ִּב ְפ ִנים ְּכ ָבר ֵמת‬

‫ִנ ְג ַּדע ֵמ ֵעץ ַה ַחִּיים‪.‬‬
‫ִא ָּמא ֶׁש ּדוֹ ֶע ֶכת ְּב ִלי הוֹד‬

‫ְועוֹד ְמ ַעט ֵאיֶנ ָּנה עוֹד‪.‬‬

‫נוֹ ַת ְר ְּת ִא ָּמא ֲא ָד ָמה ְל ַח ְּב ֵק ִני ֶּב ֱא ֶמת‬
‫ָא ָּנא ַא ְּמ ִצי ִני ָנא ָּכ ֵעת‪...‬‬

‫שושנה אפק (גלז)‬
‫אחותו של אריה גלז ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪105‬‬

‫בעת שלום‪ ,‬אוכל שוב לגעת באחי‬

‫אני רוצה לגעת באחי‪ .‬בעיניו הנוצצות‪ ,‬בבלוריתו הזהובה‪ ,‬בזרועותיו המוצקות‪.‬‬
‫אני רוצה לגעת בכפות ידיו החזקות‪ ,‬מלאות העדנה‪.‬‬

‫את קולו של אחי אני כמעט זוכר‪ ,‬אך כאשר אני מקשיב‪ ,‬הוא חומק מזכרוני‪.‬‬
‫אני רוצה שאחי יגע בי‪ .‬שאחי הגדול יניח את ידיו על כתפי‪ ,‬מעודד ומגן‪.‬‬

‫שיוריד עלי כאפה‪ ,‬כמו פעם‪-‬לא איכפת לי‪ ,‬אפילו שזה יכאב‪ .‬כאב חד ומוחשי‪ .‬אני רוצה שאחי‬
‫יראה אותי‪ .‬אני רוצה לספר לו‪ ,‬ושישמע את קולי‪.‬‬

‫אצל אותם הורים גדלנו‪ ,‬אחי ואני‪ .‬באותו הקיבוץ‪ .‬אני מביט בצילומים הישנים‪ .‬שנינו יחדיו‪ .‬פעם‬
‫שונים‪ ,‬פעם כל כך דומים ‪ -‬כמו תאומים‪ .‬חווינו המון ביחד‪ -‬כך אני מניח‪ ,‬אם כי אינני מסוגל‬

‫לזכור‪.‬‬
‫אחי הגדול המוצק והיפה ‪ -‬נמוג מזכרוני‪.‬‬
‫אחי מת במלחמה‪ .‬והמלחמה בכך לא מסתפקת ‪ -‬גם על זכרו משאירה חותמתה‪ ,‬ומצווה‪ :‬זכור‬
‫את אחי החלל! ואני רוצה לסרב‪ .‬את החלל אני רוצה למלא בזיכרונות חיים‪ .‬אלא שאת הזיכרונות‬
‫מחקה המלחמה‪ ,‬לאט בהדרגה‪ ,‬עד שכלום כמעט לא נשאר‪.‬‬
‫ועם זאת‪ ,‬נצורה דמותך בליבי‪ ,‬ושם בעת שלום‪ ,‬יתגלו מחדש הזיכרונות האבודים‪,‬‬

‫ואוכל שוב לגעת באחי‪.‬‬
‫אליעזר רוזנפלד‬
‫אח של יהודה ז ל‬

‫‪ 106‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫ָל ֵתת לוֹ ָל ִשׂים ֶאת ָהרֹאׁש ַעל ַה ָּכ ֵתף‪,‬‬ ‫געגוע‬
‫ְו ָאז ְל ֵה ָרַגע‪.‬‬
‫ַּג ְע ּגוּ ַע‪ַ .‬רק ַּג ְעגּוּ ַע ָעמֹק ְו ֵאי ְנסוֹ ִפי‪.‬‬
‫ֲא ִפ ּלוּ ְל ַד ּקוֹת ְספּורוֹת‪.‬‬ ‫ִל ְראוֹת אוֹתוֹׁשּוב‪ְ ,‬ל ָה ִרי ַח ֶאת ֵרי ַח ַה ּגוּף‪,‬‬
‫ֲא ִפ ּלוּ ְל ֶרַגע‪.‬‬ ‫ְל ַה ִּביט ָּב ֵעיַנִים ַה ּנוֹ ְצצוֹת‪ְ ,‬ל ַל ֵּטף ֶאת ָהרֹאׁש‪,‬‬

‫ְּכ ָכל ֶׁשחוֹ ְלפוֹת ַה ָּׁש ִנים‪,‬‬ ‫ְל ַח ֵּבק‪ְ ,‬לַנ ֵּׁשק‪ָ ,‬לַג ַעת‪.‬‬
‫ְּכ ָכל ֶׁש ַה ִּז ָּכרוֹן ִמ ְת ַּכ ֶהה עוֹד ְועוֹד‪,‬‬ ‫ָּכל ַה ְּתחּוׁשוֹת ֻּכ ָּלן ִמ ְז ַּד ְּככוֹת ֶאל ַה ַּג ְע ּגוּ ַע ַה ֶּזה‪,‬‬
‫ַה ִּמ ְת ַע ֵּצם ְללֹא ֶה ְפ ֵסק‪ .‬צוֹ ֵרב ּוּ ְמַנ ֵּקר ִמ ִּב ְפ ִנים‪.‬‬
‫ַה ַּג ְע ּגוּ ַע ַרק ּגוֹ ֵבר‪.‬‬
‫ְּכ ָבר ֵאין ַּכ ַעס‪ֵ ,‬אין ְּכ ֵאב‪ֵ ,‬אין ֵּתרּוּץ‬ ‫ַה ְּז ַמן ֵאינוֹ ְמ ַר ֵּפא ָּד ָבר‪,‬‬
‫ַרק ְמ ַח ֵּדד ֶאת ָה ֱא ֶמת‬
‫ְו ֵאין ַה ְׁש ָל ָמה‪.‬‬ ‫ּו ֵמ ִטי ַח אוֹ ָת ּה ַּב ָּפ ִנים‪.‬‬
‫ַרק ַּג ְע ּגוּ ַע ָטהוֹר‪.‬‬ ‫ְּכ ָבר לֹא נוֹ ֵתן ַל ֵּלב ְל ִה ְתַנ ֵחם‬
‫ַּג ְע ּגוּ ַע ַל ּנוֹ ְכחוּת‪ַּ ,‬ג ְע ּגוּ ַע ַל ַּׁש ְלָוה‪,‬‬ ‫ְּב ַת ְע ּתוּ ֵעי ַה ִּד ְמיוֹן ש‪...‬אּוּ ַלי הּוּא ֵּת ֶכף ָיׁשּוב‪,‬‬
‫ַּג ְע ּגוּ ַע ַלָּי ִמים ֶׁש ִּל ְפֵני ַה ּכֹל‪.‬‬ ‫אּו ַלי הוּא ִּפ ְתאוֹם ִי ְד ּפֹק ַּב ֶּד ֶלת ְוִי ְתַי ֵּׁשב ֶאל‬
‫ְל ֶרַגע ֶא ָחד ְנטּול ַּג ְע ּגוּ ַע‪.‬‬
‫ַה ֻּׁש ְל ָחן‪,‬‬
‫איל אוחנה‬ ‫ָעֵיף ְו ָר ֵעב‪ּ ,‬ו ִמ ְת ַּג ְע ֵּג ַע‪.‬‬
‫אח של איציק ז"ל‬
‫ְויוֹם ֶא ָחד‪ְּ ,‬ב ִלי ַה ְת ָר ָאה ֻמ ְק ֶּד ֶמת‪,‬‬
‫ֵמ ִבין ָהרֹאׁש ֶאת ַמה ֶּׁש ַה ֵּלב ְמ ָס ֵרב ְל ַק ֵּבל ‪-‬‬

‫ַה ַּג ְע ּגוּ ַע ַה ֶּזה ְּכ ָבר לֹא ְי ֻס ַּפק ְלעוֹ ָלם‪.‬‬
‫ְו ַה ַּמ ְחסוֹר ִמ ְת ַע ֵּצם‪ְ ,‬ו ֶה ָח ָלל ָּג ֵדל‪,‬‬

‫ְו ַה ַּמ ְח ָׁשבוֹת ְמ ַפ ּנוֹת ָמקוֹם ַל ְּכ ִמי ָהה ַה ְּפׁשוּ ָטה‬
‫ָּכל ָּכ ְך ‪-‬‬

‫ֶׁש ַה ַּג ְע ּגוּ ַע ִי ָּפ ֵסק‪.‬‬
‫ֶׁש ֶא ְפ ָׁשר ִי ְהֶיה ְל ַה ִּביט ּבוֹ‪ִ ,‬ל ְראוֹת ׁשוּב‬

‫ֶאת ַה ִחּיּו ְך‪,‬‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪107‬‬

‫גלעדי‬

‫עוברות בי מחשבות‪ ,‬על אנשים בעולם הזה‪ ,‬על העולם המקולקל שאנחנו חיים בו‪ ,‬איך שהשאיפות‬
‫כבר משתנות‪ ,‬לא מדברים על ייעוד והגשמה חברתית‪ ,‬אלא על הגשמה עצמית‪.‬‬

‫מחשבות עליך‪ ,‬על מה היית הופך להיות‪ ,‬במה היית בוחר‪ ,‬איפה היית בעולם הזה עכשיו‪.‬‬
‫והגעתי למסקנות‪:‬‬

‫יש שני סוגי אנשים בעולם – האחד‪ -:‬אלו שתמיד הכי טובים‪ ,‬או חושבים שהם הכי טובים‪ ,‬והשני‪-:‬‬
‫אלו שפשוט לא מדברים על זה‪ ,‬הם לא צריכים להיות מצטיינים‪ ,‬הם לא צריכים לציין את זה‪,‬‬

‫בטוח שהם חושבים על זה‪ ,‬אבל עד גבול מסויים‪.‬‬
‫אתה שייך לסוג השני‪ .‬לא הצטיינת‪ ,‬לא היית הכדורסלן הכי טוב או התלמיד המצטיין‪ ,‬לא מדריך‬
‫בבני עקיבא ולא מצטיין פלוגה בטירונות‪ .‬היית כל כך הרבה יותר מכל זה‪ ,‬שלם עם עצמך ועם‬
‫הדרך שלך‪ ,‬לא צריך להחצין לסביבה ולחברה‪ ,‬היית אדם‪ .‬עם נפש ונשמה רחבים וגדולים יותר‬

‫משל רוב בני האדם‪.‬‬
‫מה היית היום? אי אפשר לדעת‪ ,‬דרך החיים שלנו כל כך ערפילית‪ ,‬כל כך מטושטשת‪ ,‬ואם אתה‬
‫היית היום‪ ,‬מה אני וכולנו היינו היום? החיים שלנו הם כמו מריונטה‪ ,‬במשיכת חוט דברים יכולים‬
‫להשתנות‪ .‬אני אוהבת לפעמים להשתעשע ברעיון הזה "מה גלעד היה"‪ ,‬להמציא תסריטים‬
‫ומחשבות‪ ,‬ואז אני מנערת את הראש מהשרעפים‪ .‬מסתכלת סביבי‪ ,‬מודה על מה שיש לי היום‪,‬‬

‫ושולחת אליך חיוך תודה שם למעלה‪ ,‬שאתה ככה שומר עליי‪.‬‬
‫כשנהרגת‪ ,‬נפגמה לי התמימות‪ .‬לא חשבתי שיכול לקרות לך משהו כזה‪ ,‬כי חשבתי שזה קורה רק‬

‫לאנשים מצטיינים שכאלו‪ ,‬בתמימותי וטיפשותי הילדותית לא הבנתי שאתה המצטיין האמיתי‪.‬‬
‫הרגשתי אותך באיזה ערב‪ ,‬אתה יודע? ישבתי על הספה וראיתי את הסרט על נערות ההתנתקות‪,‬‬
‫"תפילת הנערות"‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬הפעולה שעשו שנה אחרי שנהרגת‪ ,‬שם בחולות‪ ,‬והרגשתי אותך‪.‬‬
‫ישבת על הספה לידי‪ ,‬גנבת את השלט‪ ,‬כדי לעצבן אותי‪ ,‬העברת ערוץ בדיוק ברגע הכי מרגש‪.‬‬
‫חייכת אליי בעיניים‪ .‬קצת פטפטנו‪ ,‬על הלימודים והחיים‪ .‬וכל הטכנולוגיה שהתחדשה מאז נפילתך‪,‬‬
‫סיפרתי לך שאימא רוצה לפתוח עמוד בפייסבוק‪ .‬צחקת ממש‪ ,‬אמרת לי לא להעיז להרשות לה‪.‬‬

‫אמרת לי להרגיע אותה קצת‪ ,‬האנשים שצריכים לזכור אותך לא מפסיקים לחשוב עליך‪.‬‬
‫וככה ישבנו וקצת שתקנו‪ ,‬אף פעם לא דיברנו הרבה‪ ,‬באיזה שהוא שלב קמת להכין קפה‪ ,‬זה‬
‫היה הקטע שלנו קצת לפני שנהרגת‪ ,‬היתה לנו פגישת קפה בלילה במטבח‪ ,‬כשכולם כבר ישנו‪,‬‬
‫ממש לפני שראינו "חברים" על הספה הכחולה ‪ -‬הספה השמאלית שלך‪ ,‬זאת עם הכריות של‬

‫הפונפונים‪ ,‬התלת מושבית שלי‪.‬‬
‫שאלת אם הספות עדיין נמצאות‪ ,‬עניתי שכן‪ ,‬ומה עוד? ואני סיפרתי וסיפרתי ‪.‬‬
‫סיפרתי על אבא ואימא‪ ,‬שהגוזלים שלהם עזבו את הקן‪ ,‬על ענבל ומוטי שאני כל כך אוהבת‪ ,‬על חגי‬
‫דוד שלנו‪ ,‬שמזכיר לי אותך במיוחד בחיוך שבעיניים‪ ,‬וסיפרתי על עצמי‪ ,‬על המחשבות שתוקפות‬
‫אותי בתקופה הזאת‪ ,‬על אובדן התמימות‪ ,‬על בחירות בחיים‪ ,‬על שמחה אמיתית‪ ,‬שלפעמים אני‬

‫חושבת אם אני בכלל זכאית לה‪.‬‬
‫וכמו שקורה לי הרבה‪ ,‬שקעתי בדיבורים‪ ,‬ואז כשפתאום שתקתי‪ ,‬כבר לא היית‪ .‬הרגשתי משיכה‬

‫חזקה בקוקו‪ .‬התחיל "סיינפלד"‪ .‬תמיד אמרת שזה פחות טוב מ"חברים"‪.‬‬
‫כן‪ ,‬גם אני אוהבת אותך‪ ,‬אח שלי‪.‬‬

‫רעות פישר‬
‫אחות של גלעד ז"ל‬

‫‪ 108‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫כל נדריי‬

‫נושא של שואה‪ ,‬צבי בק ז"ל‬
‫אקריליק על בד | ‪ 80×100‬ס”מ‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪109‬‬

‫נדב בן יקר‬

‫ֵע ִצים ַר ִּבים ַּבַּי ַער‪,‬‬
‫ֵעץ ֶא ָחד ֶׁש ִּלי הוּא‪.‬‬
‫ֵעץ ָנ ֶאה ְמ ֵלא ְּפ ָר ִחים‪,‬‬

‫ֵעץ ֶׁש ִּנ ְג ַּדע‪-‬‬
‫ְּפ ִרי לֹא ָנ ַתן‪.‬‬
‫ּכוֹ ָכ ִבים ַר ִּבים ַּב ָּׁש ַמִים‬
‫נוֹ ְצ ִצים ְּבָז ֳה ָרם‪.‬‬
‫ּכוֹ ָכב ֶא ָחד ֶׁש ִּלי הוּא‪,‬‬
‫ּכוֹ ָכב נוֹ ֵצץ ֶׁש ָּכ ָבה‪.‬‬
‫ַּב ָּשׂדוֹת ִה ְר ּבּו ַה ְּפ ָר ִחים ִל ְפרֹ ַח‪:‬‬
‫ְּב ָסגֹל‪ְּ ,‬ב ָאדֹם וּ ְב ָצהֹב‪.‬‬
‫ֶּפ ַרח ֶא ָחד ֶׁש ִּלי הוּא‪,‬‬
‫ֶּפ ַרח ֶׁש ִּנ ְק ַטף לֹא ְּב ִע ּתוֹ‪.‬‬
‫ַר ּבוֹת ַה ִּט ּפוֹת ַּב ַּנ ַחל ַה ּזוֹ ֵרם‪,‬‬
‫ִט ָּפה ַא ַחת ֶׁש ִּלי ִהיא‪,‬‬
‫ִט ָּפה ֶׁש ָה ְפ ָכה ִל ְד ָמעוֹת‪.‬‬
‫רוחל’ה קובץ‬
‫אימא של נדב ז”ל‬

‫‪ 110‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬

‫ריקוד החיים‬

‫ָּׁש ִנים חוֹ ְלפוֹת‪ֶ ,‬י ֶלד ָרז ֶׁש ִּלי‪,‬‬
‫ָׁשָנה נוֹ ֶס ֶפת ִה ְס ַּתְּי ָמה‬
‫ֵמ ָאז יוֹם ְנ ִפי ָל ְת ָך‪.‬‬
‫ְּדמּו ְת ָך ‪ִ -‬מ ְת ַר ֶח ֶקת‪,‬‬

‫ֶח ְסרוֹ ְנ ָך ‪ּ -‬כֹה ָקרוֹב‪ ,‬לוֹ ֵפת‪.‬‬
‫ֲא ִני רוֹ ֶק ֶדת ֶאת ַה ָּמחוֹל‪,‬‬
‫ֶׁש ֵּבין ִמי ֶׁש ָהִיי ָת ֶּב ֱא ֶמת‬

‫ְל ֵבין ָרז ֶׁש ּנוֹ ַצר ֶא ְצ ִלי ִּב ְׁשנוֹת ֶח ְסרוֹ ְנ ָך‪.‬‬
‫ֶּבן זוּ ִגי ְל ִר ּקוּד ַה ַחִּיים הוּא ְּכ ֵאב ָא ְב ָד ְנ ָך‪.‬‬
‫ֵיׁש ָי ִמים ָּב ֶהם הוּא רוֹ ֵקד ִא ִּתי ְסלוֹאּו ָצמּוד‪ָ ,‬הדוּק‪,‬‬

‫ְׁשַנִים ֶׁש ֵהם ֶא ָחד‪.‬‬
‫ְל ֶפ ַתע ַמ ְח ִליף ְצ ָע ִדים‪ְ ,‬מ ַס ְח ֵרר אוֹ ִתי ְּבַו ְלס‬

‫ּו ַמ ְׁש ִאיר אוֹ ִתי ְּב ִלי ּכוֹחוֹת‪.‬‬
‫ֵיׁש ָי ִמים ֶׁש ֲאַנ ְחנוּ רוֹ ְק ִדים ַט ְנ ּגוֹ‪,‬‬
‫ָצ ַעד ֶא ָחד ָק ִדי ָמה ִעם ַה ַחִּיים‪,‬‬
‫ְׁשֵני ְצ ָע ִדים ָאחוֹ ָרה‪ִ ,‬עם ַה ְּכ ֵאב ַה ַּמ ְצ ִמית‪.‬‬
‫ִל ְפ ָע ִמים ֲאַנ ְחנוּ רוֹ ְק ִדים ַצ’ה‪ַ ,‬צ’ה‪ַ ,‬צ'ה ‪-‬‬

‫ֲא ִני ּבוֹ ַר ַחת ְוהוּא רוֹ ֵדף ַא ֲח ַרי‪.‬‬
‫ְל ִע ִּתים ֲאַנ ְחנוּ ְס ָתם רוֹ ְק ִדים ִּדי ְסקוֹ‬

‫ֲא ִני ְוהוּא ָּכל ֶא ָחד ְלחוּד‪,‬‬
‫רוֹ ִאים ֶזה ֶאת ֶזה‪ַ ,‬מ ְר ִּגי ִׁשים‪ ,‬מוּ ָד ִעים‬

‫ֲא ָבל לֹא נוֹ ְג ִעים‬
‫ֵיׁש ַחִּיים ֵּבי ִני ְל ֵבינוֹ‪.‬‬
‫ָרז ֶׁש ִּלי‪ ,‬יוֹם ָה ַא ְז ָּכ ָרה ֶׁש ְּל ָך‪,‬‬
‫ְּכ ֵאב ָה ָא ְב ָדן ְמ ַס ְח ֵרר אוֹ ִתי ַעל ַר ֲח ַבת ַה ַחִּיים‬
‫ִּב ְסלוֹאּו לוֹ ֵפת‪ָ ,‬חָזק‪,‬‬
‫ַו ֲא ִני אוֹ ֶה ֶבת ֶאת ָה ִר ּקּוד ַה ֶּזה‬
‫ִּכי ָּכ ָכה ַא ָּתה ִא ִּתי‪ .‬זוֹ נוֹ ְכחּו ְת ָך ָה ַע ְכ ָׁשִוית ְּב ַחַּיי‪.‬‬
‫עוֹד ַּכ ָּמה ָי ִמים ׁשּוב ֶא ְחזֹר ִל ְרקֹד מּולוֹ‬
‫ְּכ ֶׁש ֵּביֵנינוּ ַה ַחִּיים ִּב ְמלוֹא ָי ְפָים ּו ַמ ְּתָנ ָתם‪.‬‬

‫אורה לפר‪-‬מינץ‬
‫אימא של רז ז"ל‬

‫תשע”א ‪ 2011‬שיח שכולים ‪111‬‬

‫עוֹד ִנ ְמ ָׁש ְך ְיגוֵֹנ ְך‬ ‫עוד נמשך יגונך‬
‫ְו ַה ְּז ַמן ֶנ ֱע ָצר‪.‬‬
‫ִמי ָי ַדע ּגוֹ ָר ֵל ְך‬ ‫לֹא ִאיׁש ְּבשׂוֹ ָרה‪ַ ,‬רק ֵח ֶלק ִמ ֵּמ ְך‪,‬‬
‫ָי ַד ְע ִּתי ִס ְב ֵל ְך ַה ִּנ ְצ ָרב ִּב ְב ָשֵׂרך‪.‬‬
‫ְו ָע ִתיד ֶׁש ִּנ ְג ַמר‪.‬‬ ‫ַר ִּבים ֶׁש ָעלוּ ּו ָבאוּ ִּב ְׁש ָע ַרִי ְך‬
‫ַרק ִּג ְל ָעד ָּת ִקי ִמי ִל ְבֵנ ְך‬
‫ֻׁש ָּת ִפים ַל ְּכ ֵאב ֶׁש ִּׁש ָּנה ֶאת ַחַּיִיך‪.‬‬
‫ֶׁש ַחַּיִי ְך ָׁש ַמר‪.‬‬ ‫וּ ְב ֵצאת ִאיׁש ‪ִ -‬איׁש ֶאל ַּד ְר ּכוֹ‪,‬‬

‫יוֹם יוֹם‪ַ ,‬לְי ָלה ַלְי ָלה‪ְ ,‬מ ַד ֵּמם הּוּא ְּפ ָצ ַעִי ְך‪.‬‬ ‫ֶאת ִס ְב ֵל ְך לֹא ָי ַדע ָל ַק ַחת ִע ּמוֹ‪.‬‬
‫ִאיׁש לֹא ָי ִבין ֶאת ֶׁש ִּנ ְג ַּדע ִמ ּגּו ֵפ ְך‪.‬‬
‫ִמי ָל ְך‪ִ ,‬א ָּמא‪ָ ,‬ל ַקח ֶאת ָהאוֹר‪,‬‬ ‫עוֹד ִנ ְמ ָׁש ְך ְיגוֵֹנ ְך‬
‫ָצ ַבע ְּב ַא ַחת ּגוֹ ָר ֵל ְך ְּב ָׁשחֹר‪.‬‬ ‫ְו ַה ְּז ַמן ֶנ ֱע ָצר‪.‬‬
‫ִמי ָי ַדע ּגוֹ ָר ֵל ְך‬
‫" ִמ ְנ ִעי קוֹ ֵל ְך ִמ ְּב ִכי"‪ִ ,‬נ ְׁש ַמע ִמ ְּמרוֹ ִמים‪.‬‬
‫ֵׁשם ְּבֵנ ְך‪ַ ,‬י ִּקי ֵר ְך‪ֵּ ,‬בינוֹת ַמ ְל ָא ִכים‪.‬‬ ‫ְו ָע ִתיד ֶׁש ִּנ ְג ַמר‪.‬‬
‫ַרק ִּג ְל ָעד ָּת ִקי ִמי ִל ְבֵנ ְך‬
‫עוֹד ִנ ְמ ָׁש ְך ְיגוֵֹנ ְך‪...‬‬
‫ֶׁש ַחַּיִי ְך ָׁש ַמר‪.‬‬
‫אביגדור קהלני‬
‫אח של עמנואל ז”ל‬ ‫ֻח ְל ָצה ְי ָׁשָנה ָּב ָארוֹן ְמיֻ ֶּת ֶמת‪,‬‬
‫ְּתמוַּנת ַי ִּקי ֵר ְך ַּב ֶח ֶדר ִנ ֶּצ ֶבת‪.‬‬
‫ַּבּיוֹם וּ ַב ַּלִיל ֶאת ַע ְצ ֵמ ְך ְמַי ֶּס ֶרת‪,‬‬
‫ְּתמּוַּנת ַי ִּקי ֵר ְך ַּב ֶח ֶדר ִנ ֶּצ ֶבת‪.‬‬
‫ַּבּיוֹם ּו ַב ַּלִיל ֶאת ַע ְצ ֵמ ְך ְמַי ֶּס ֶרת‪,‬‬
‫ַמדּוּ ַע ְו ֵאי ְך‪ֶ ,‬את ָה ֱא ֶמת ְמ ַח ֶּפ ֶשׂת‪.‬‬
‫עוֹ ְב ִרים ַהָּי ִמים‪ ,‬חוֹ ְל ִפים ֲח ֵב ִרים‪,‬‬
‫ְו ֶאת יוֹם ַה ָּׁשָנה ְמ ַע ִּטים ַה ּזוֹ ְכ ִרים‪.‬‬

‫‪ 112‬שיח שכולים תשע”א ‪2011‬‬