ד'ימין אמר ידידלבנ
התודה והברכה
לכל התורמים מהונם ולכל אלו שהעשירו אותנו בידיעותיהם בהכנת
הקובץ לזכר נשמת אבינו רוענו ,ראש משפחתנו ונזר תפארתנו,
הרה"צ רבי בנימין רכניצר זצ"ל
ובראשם ה"ה:
הרב יוסף צבי רכניצר שליט"א
הרב אלטר שמחה פיליפ שליט"א
הרב אברהם ברי"צ רכניצר שליט"א
זכות המנוח זצ"ל תגן עליהם שיזכו לרוב שפע ונחת מכל יוצאי חלציהם
וברכות עד בלי די אמן
פרקי חייו וקטעי זכרונות של
הרה"צ רבי בנימין רכניצר זצ"ל
כ"א אלול תרפ"ו -ז' תשרי תשפ"א
לבנימין אמר ידיד ה'
נטפי דמע ותנחומים
איתא בגמרא (שבת קה" ):אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא,
כל המוריד דמעות על אדם כשר ,הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו .אמר רב יהודה
אמר רב ,כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו .אמר רב חייא בר אבא אמר רבי
יוחנן ,כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה" .ואיתא בגמרא (מועד
קטן כה" ).מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים ...מפני שלא בכה והתאבל על
אדם כשר ,שכל הבוכה ומתאבל על אדם כשר מוחלין לו על כל עוונותיו" .ומובא בפלא יועץ
שהבכיה צריכה להיות משום שעל ידי מיתת הצדיק נתמעט כבוד שמים ,וע"י ההספדים
והבכיות יתעוררו ללמוד מדרכיו ,וממילא יתמלא החלל שנפער ,א"כ ברור שמוטל עלינו
החוב להתעסק בהספדו של חכם.
הנביא (ישעי' א ,ו) אומר ,פצע וחבורה ומכה טריה לא זרו ולא חבשו ולא רוככה בשמן ,אחיי
ואחיותיי וכל בני המשפחה המורחבת ,אנו נמצאים עדיין בימי אבלו של עטרת ראשינו ונזר
משפחתינו אבינו זקיננו -זיידי זצ"ל ,המכה עדיין טריה ,הפצע עדיין מדמם ,לא מצאנו מזור
א"א עדיין לאחות את הקרעים ,אנו עדיין כאובים ודוויים ,העיניים דומעות ,הלב גועש ,והמח
סוער במערבולת של מחשבות ורגשות ,המחשבות אודותיו לא מרפים מאתנו ,הלב מסרב
להאמין ,שניטל כבוד מבית חיינו ,שהוסר צילו של האילן הגדול שתחתיו חסינו ,לא ניתן
עדיין לעכל שתיתכן מציאות כזאת של חיים בלי ראש משפחתינו ,געגועים עזים מציפים
אותנו ,כאומר מי יתן ואין זה אלא חלום בלהות.
לדאבוני הרב מפאת ריחוק מקום ועקב השפעת הנגיף שמתפשט בכל העולם ,לא זכיתי
להשתתף בהלווייתו ,אני מרגיש כסומא המתהלך בארובה וכעיוור המגשש באפילה ,מי יורה
לנו את הדרך נלך בה? אי לכך אפרוק מרחשי ליבי אולי יוקל מעלי ואמצא לי בזה נוחם.
ישבתי עם עצמי וניסיתי להעלות על הכתב חלק מהתחושות הפרטיות שלי שבוודאי אני
חולק עם עוד רבים ,בשורות הבאות אנסה לתמצת מזווית אישית לפחות בראשי פרקים על
קצה המזלג מעט מזעיר את הליכותיו ודרכיו ,ויהא בבחינת ללמד על הכלל כולו יצא ,למען
יעמדו למזכרת ימים רבים וידעו דורות הבאים מעט מחשיבותו וערכו הרם ,למרות שלו
הייתי שואל את זיידי זצ"ל ע"כ הוא היה מתנגד לזה בכל תוקף ,דיבור ממעלותיו ושבחיו
היו לזרא בעיניו ,אך עלינו מוטל החוב לדעת ולשנן מעלותיו ומידותיו הנאצלות ,בכדי שיהא
כמראה לנגד עינינו ,איך יהודי צריך לחיות את מסכת חייו ויהיה בבחינת "והחי יתן אל ליבו"
3
לבנימין אמר ידיד ה'
וכמו שכותב הרמב"ם בפירוש המשניות (אבות פ"א משנה טז) הדיבור הנאהב הוא ,לשבח החשובים
ולהודות מעלותיהם ,כדי שיטיבו מנהגיהם בעיני בני אדם ,וילכו בדרכיהם...
יציאת צדיק מן העיר עושה רושם
יציאת צדיק מן העיר עושה רושם ,ומסבירים המפרשים שעושה רושם הכוונה היא גם
שמשאיר רושם לנשארים ,דהיינו שזה לא רק היסטוריה ,וסיפור דברים גרידא על איזה איש
יקר שהיה וחי ביננו ,אלא שרישומו ניכר וצריכים אנו ללמוד ממנו וממעשיו איך צריך לחיות
ע"פ דרך התורה ואיך צריך יהודי להתנהג ,וזו כל המטרה של כתיבת קובץ זה ,למען נלמד
ממנו את הדרך אשר נלך בה ויהיה לו מזה נחת רוח בעולם האמת ועליית נשמה עדי יקוצו
וירננו שוכני עפר ,ובזכות זה יהיה לנו למליץ יושר בגנזי מרומים.
זכיתי להכיר במקצת את זיידי זצ"ל מגיל העמידה ,זכיתי להכיר הרבה אנשים טובים,
חכמים ,צדיקים ,ישרי דרך ,פיקחים ,אך מעטים הם האנשים שזכיתי להכיר שיש להם כזה
היקף רחב של מעלות טובות ותכונות מיוחדות ונאצלות כמו שראינו אצל זיידי זצ"ל ,הוא
קנה שלימות בזו העולם בכל השלשה דברים שעליהם עומד העולם ,בתורה – בשקידה
ויגיעה עצומה ללא לאות ,ללמוד על מנת לשמור ולעשות ולקיים כל קוצו של יוד ,עבודה זו
תפילה ,דבקות בהשי"ת ,וגמילות חסדים בגופו ,נפשו וממונו.
עיני עיני יורדה מים
אפתח בסיפור ידוע ,שהיה פעם עשיר גדול שהיה לו מערכת כלי חרס – פורצלן מרהיבה
ביופיה ויקרה למאד ,ומערכת זו הייתה מאד אהובה וחביבה עליו ,אך לדאבונו ולמגינת ליבו
ביום מן הימים נפלה המערכת לקרקע ונשברה לרסיסים ,והיה מצטער ובוכה רבות ע"כ
כתינוק שאיבד צעצוע ,כל הנסיונות לנחמו עלו בתוהו ,שאלוהו קרוביו וידידיו ,מדוע תמאן
להתנחם ,מדוע הינך הולך ובוכה מאין הפוגות? הרי כסף לא חסר לך ,וכי מה מעכב בעדך
מלקנות מערכת חדשה ואולי יפה ממנו ,ויהיה בבחינת גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן
הראשון ,ובזה הכל יבוא על מקומו בשלום? ענה להם העשיר אמת הדבר ,אמנם כסף יש לי
לרוב ,ואין לי שום קושי ומניעה לקנות כלים חדשים ,אך הבעיה היא שבית החרושת שייצר
את מערכת הכלים שנשברה ,נסגרה על מנעול ובריח ,המפעל ליצור הנ"ל לא קיים יותר,
וממילא לא ניתן להשיג יותר את המערכת המבוקשת ,ועל זה דווה ליבי.
כשנפטר הבני יששכר זי"ע בכה מרן מהר"ש מבעלזא זי"ע ,כששאלה הרבנית מלכה ע"ה
למה הוא בוכה כי הרי יש עוד רעבעס? ענה לה מרן מהר"ש רעבעס יש הרבה ערליכע יוד'ן
יש מעט...
4
לבנימין אמר ידיד ה'
ולענייננו זיידי זצ"ל אשר אמרנו בצילו נחיה ,היה מסוג האנשים שלא מיוצרים יותר
בדורנו ,זן מיוחד במינו ונדיר למאד ,שריד לדור דעה ,הוא היה רחוק מאיתנו באצילותו,
בעדינותו ,בנועם הליכותיו ובמעשיו מרחק שנות דור ,הוא היה נסיך אמיתי ,ועל זה דווה
ליבנו וחשכו עינינו ,על דא קא בכינא ,על האי שופרא דבלי בארעא ,על מי השאיר אותנו ,הוא
היה בשבילנו ספר מוסר מהלך ,באין אומר ואין דברים יכולנו ללמוד ממנו מהי דרך התורה
ורצון ד' ,איך צריך ירא שמים להתנהג בבית ובחוץ ,בכלל ובפרט ,לדבר ,לשון נקיה ,שמירת
הלשון ,ללכת ברחוב ,שמירת עיניים ,וכדלהלן:
פרקי חייו
לידתו
זיידי זצ"ל נולד לאביו ר' מאיר דוב
ואמו מרת פינקל לבית פאשקוס מדונא
סערדע-העל בכ"א אלול תרפ"ו בעיר
פרוינקירכ'ן שבמדינת אוסטרי'ה ,מהשבע
קהילות שבחבל אויבערלאנד.
כשנה לפני הבר מצוה ,היה זה יום
למחרת יו"ט שני של שבועות תרצ"ח עלה
זיידי על השולחן בבית הכנסת להוריד את
האילנות שהניחו שם לכבוד חג השבועות,
לפתע נכנסו לשם כמה בריונים מהנוער
הצעיר של הצורר הארור ימש"ו ,השקצים
העיפו אותו מהשולחן ונתנו לו מכות ,זיידי
רץ מיד הבייתה וסיפר להוריו את אשר
קרהו ,אמו הרגישה שענני מלחמה קרבים
ובאים ,וחייבים לעזוב את הכל ולעלות
לארץ ישראל שהייתה בבחינה מסוימת
ארץ לא זרועה בימים ההם ,המצב הכלכלי
בארץ ישראל לא היה בכי טוב ,בתגובה ע"כ אמרה אמו ע"ה לאביו מחר אנחנו עוזבים את
המקום ,אביו ניסה להתנגד ,אך היא עמדה על כך בתוקף ,ואף הוסיפה ואמרה שאם הוא לא
5
לבנימין אמר ידיד ה'
יבוא אתם היא תיסע עם הילדים לבד! ואכן למחרת
עזבו את הכל ,את ערש מולדתם באוסטריה ,למרות
מעמדם הכלכלי ,החברתי והמשפחתי ולקחו אתם
כמה שיכלו לשאת אתם ,ועברו לדונא סערדע-העל
בית הוריה ,ולאחר כשנה היו צריכים לברוח גם משם,
ומיד לאחר חג השבועות תרצ"ט עזבו את הכל בכדי
לעלות לארץ ישראל ,ואכן בחמלת ד' עליהם הצליחו
בכך למרות כל הקשיים ,והפליגו באוניית המעפילים
האחורינה שיצאה מאוסטריה ,ועי"כ ניצלה כל
משפחתה לפליטה גדולה מצפרני הנאצים ימ"ש
וזכרם ומגיא ההריגה.
הבר מצוה שלו התקיימה על האוניה ,כאשר זיידי כנער בר מצוה עם הוריו אחיו ואחותו
אחד הנוסעים התנדב לתת קופסא סרדינים לכבוד
הבר מצוה.
זיידי ז"ל היה מציין בכל שנה בכ"ו תמוז יום ההילולא של אמו ע"ה שכל המשפחה חייבים
לה הכרת הטוב ,כי רק בזכותה אנחנו קיימים ,כל שאר בני המשפחה שצחקו עליה ולא רצו
לעלות לא"י מטעמי קשיי כלכלה שבא"י ,ניספו כולם בשואה רח"ל.
6
לבנימין אמר ידיד ה'
רבותיו
בהגיעו לא"י למד שנתיים בעץ חיים ובשומרי
החומות ,מתוך דחקות ועניות שאי אפשר לתאר,
בתקופה שלמד בעץ חיים למד פרק איזהו נשך
גפ"ת ,שכידוע זהו מהפרקים הקשים שבש"ס,
ועמד בכור המבחן יחד עם עוד תלמידים אצל
הגאון ר' ישראל יצחק הלוי רייזמן זצ"ל (א' אדר
תרמ"ט -ז' אדר תשכ"ט) שהיה רב בעדה החרדית
דירושלים ,בכתב המצורף מתועד הציון הגבוה
שזיידי קיבל במבחן ,וזה היה בגיל [ 14יש לציין
שעדיין לא ברור כל כך הענין של לימודו בעץ
חיים ,כי כפי הידוע הוא למד בשומרי החומות,
אך אחיו-דודינו ר' יוסף שלמה שליט"א אומר
שלא היה אז באותו תקופה עוד אחד בשם כזה,
וזה לא יכול להיות אדם אחר חוץ מזיידי ,והדבר
עדיין בבירור].
בהקשר לכך אוסיף עובדה מעניינת שסיפרו הרה"ג ר' בערל ווייס שליט"א רב דקהילת
צאנז ירושלים ,כשנה לפני שזיידי חלה בשיתוק הוא התארח לחג הפסח אצל דרייזי פרנקל
תחי ,ערב החג ביקש זיידי מהרה"ג ר' בערל ווייס שליט"א שברצונו לקבוע איתו חברותא לימי
החג ,הרה"ג ר' בערל ווייס שליט"א לא הכיר את זיידי אישית ,ולתומו סבר שמדובר באיזה
זקן נחמד שרוצה ללמוד קצת ,וחשב בליבו מה אלמד איתו? אולי איזה ספר חסידות וכדו',
הוא שאל את זיידי מה הינך רוצה ללמוד איתי ,אמר לו זיידי ברצוני ללמוד משהו מגירסא
דינקותא פרק איזהו נשך ,מספר בהתפעלות הרה"ג ר' בערל ווייס שליט"א ,שבמהלך ימי החג
למדו ביחד כל הפרק גפ"ת בבהירות עצומה כל החומר היה אצל זיידי כמונח בקופסא ,זה
היה הגירסא דינקותא שלו.
אח"כ למד כל שנות הבחרות אצל רבו המובהק המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל ונשאר דבוק בו
עד יומו האחרון ,באופן נפלא ביותר ,רבו לא מש מזכרונו ,הוא חי ממש את רבו.
פעם אחת רצו הנהלת מוסדות דושינסקיא בני ברק לתת לו מתנת הוקרה ,הביאו לו את
דמות דיוקנו של רבו המהרי"ץ זי"ע שצייר צייר אמן במלאכת יד ,וזה היה ציור יקר מאד,
הם עלו לזיידי בביתו ,וכשפתחו להראות לו את המתנה היקרה ,דחה את זה זיידי בשתי ידיו
באומרו :מה אתם מביאים לי ציור מהרבי? הרי אני עומד ורואה אותו כל הזמן חי ממש!!!
7
לבנימין אמר ידיד ה'
אגב ,כך הוא גם תיאר אותו בנאומו בדושינסקיא בחוה"מ פסח תשע"ה איך "שהוא רואה
כעת ממש את הדמעות של רבו בתפילה בלי גוזמא".
כשזיידי זצ"ל נכנס לכ"ק אדמו"ר המהר"א מבעלזא זצ"ל שאלו אם כותב את הד"ת
שמשמיע רבו המהרי"ץ זצ"ל במשך שבת קודש ,וכשהשיב בחיוב אמר לזיידי שיראה
להכניסם לאחיו הגר"מ מבילגוריא זצ"ל ,ואכן כך הוה זיידי היה מביאם לבילגוריא רב זצ"ל
והוא היה מכניסם לאחיו כ"ק המהר"א מבעלזא זצ"ל ,כל יום ראשון הביא זיידי את הכתבים,
כאשר הוא מקבל בחזרה את מה שהביא שבוע קודם לכן ,הרב ז"ל התבטא על הד"ת של
המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל שהחידושים שלו "זענען וואז'נע תורות".
כשנה לפני פטירתו סמוך ליום ההילולא של המהרי"ץ שאלו ר' יוסף צבי מה חסר לו כעת?
הוא ענה לו שאינו יכול לעלות לציונו של רבו המהרי"ץ.
לאה ברייער מספרת שכל ערב סוכות היה עולה לציון הק' בירושלים ,אבל בשעה 8:00
כבר היה חזרה בב"ב בכדי לעזור בהכנות לסוכות ,היה לו עניינים אבל לא על חשבון אחרים.
כן זכה להידבק להגר"ש הלוי וואזנער זצ"ל בעל השבט הלוי ,להתפלל אצלו כ 60-שנים
ולהשתתף בשיעוריו מידי שבת בשבתו ,במשך כ 60-שנים לא החסיר מהשיעורים.
8
לבנימין אמר ידיד ה'
וכמו"כ למד במשך כ 60-שנה אצל הגאון ר' מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל ראש ישיבת
פוניב'ז ,ואף כתב חלק גדול מהשיעורים (הכתבים נמצאים אצל בנו של רמ"י) ,שיעור זה היה בגפ"ת
בעיון דף אחר דף ,וזיידי ז"ל היה כל יום לפנות בוקר חוזר על השיעור של אתמול ומכין את
השיעור הבא.
התבטלות לרבותיו
ניתן ללמוד מהתבטלותו לרבותיו מהעובדה דלהלן ,כשזיידי רצה שטאטי יכתוב עבורו
ס"ת ,ביקשו שזה יהיה בכתב זהה לס"ת של רבו המהרי"ץ ,טאטי נסע לירושלים לראות
מקרוב איזה כתב יש לס"ת של המהרי"ץ ,וראה שהס"ת נכתב בכתב בית יוסף והאות צ בכתב
של האר"י הק' ,והוא שם לב שבאות ק הרגל של הק' היא הפוכה ,אי לכך אמר לזיידי שכך לא
יוכל לכתוב ,אמר לו זיידי שא"כ עליו לשאול את הגר"ש וואזנער זצ"ל ,טאטי שאל את הגר"ש
וואזנער זצ"ל ופסק לו שלא יכתוב כך ,טאטי מסר את התשובה לזיידי ,ענה זיידי יפתח בדורו
כשמואל בדורו ,למרות שזיידי מאד רצה שיכתבו לו בכתב זהה של ס"ת של רבו ,אך מהרגע
ששמע את הפסק מהגר"ש וואזנער זצ"ל ביטל את דעתו לאלתר.
כשנולד הבן הבכור של שרולי ב"ר פינחס ,כיבד את זיידי להיות סנדק ,הברית היה אמור
לחול ביוהכ"פ בירושלים ,זיידי מאד התלבט אם לנסוע לירושלים או לא ,בסופו של דבר שאל
את הגר"ש וואזנער מה לעשות ,אמר לו הגר"ש וואזנער אני מרגיש עליך שהמקום תפילה
תופס אצלך מקום ,אי לכך אינך צריך לקבל את הסנדקאות ,תישאר להתפלל במקום הקבוע,
וכן אכן עשה.
אליעזר ב"ר יוסף צבי מספר שאלתי אותו כשהייתי אצלו לשמשו בבי"ח תל השומר ,הרי
ידוע הנסיונות הקשים ברוחניות שהיו בא"י בזמן בחרותו ,ורח"ל הרבה נפלו חללים ברשת
היצר ,ושאלתי מה החזיק אותו שלא להתפתות בכהוא זה? ותיכף ומיד ענה לי ,כל השקר יש
לו מקום רק כשאין רואים את האמת אבל מי שזוכה לראות ולהרגיש את האמת ,אצלו השקר
אינו תופס כלום ואין זה נסיון אצלו ,ביי דעם רבין האט מען געפילט דעם ריכטיגען אמת ,איך
קען דיר דאס דיר נישט מסביר זיין ,נאר ווער עס האט געזען מיט די אויגן האט געזען [אצל
הרבי הרגישו את האמת האמיתית ,אני לא יכול להסביר לך את זה אבל מי שראה ראה] ,ואת
זה ענה לי מיד כששאלתי כשהיה בחולשה גדולה כידוע וכנראה שהיה חי עם זה תמיד.
סיפר לי על רבו ר' משה שמעון הלוי זינגער זצ"ל גאב"ד פרוינקירכן בעל ה"ישמח לב" ,ואמר
לי שהרבי זיע"א הספידו בלוויה ואמר עליו שידע ש"ס גמרא עם רש"י ,ודייק בדבריו שיש
גדלות בידיעת גמרא עם רש"י יותר מש"ס ותוספות ,היינו שלזכור כל תוספות יותר קל מלזכור
כל רש"י ,וזו הייתה כוונת הרבי ,שלא זו בלבד שידע תוס' אלא גם ש"ס ורש"י ידע על פה.
9
לבנימין אמר ידיד ה'
וכשהייתי אצלו בחנוכה שאלתי אותו בהדלקת נרות בחנוכה האחרון בימי חייו
מדוע מדליק נרות חנוכה דוקא בפתח זה
שמהסלון למרפסת [בעוד שבדרך כלל
הנהגותיו היו ע"פ המשנה ברורה ולדעתו
יש להדליק בחלון] ענה לי בהתרגשות
שכך בדיוק הדליק הרבי וחזר כמה פעמים
"בדיוק כך" כמו שאתה רואה כאן וסיפר
שהבחורים היו בתוך החדר לראות בעבודת
הקודש ,והרבי עמד כאן בפתח והדליק.
פרק האיש מקדש
בהגיעו לפרקו נישא לרעייתו באבי בריינדל ע"ה ,בת הגאון הר"ר אברהם לייכטאג
וואקסמאן הי"ד ,בעמח"ס גיא חזיון ,בית ועד לחכמים והנותן בים דרך ,רב דק"ק שכעוועניג'ן –
האללאנד ודומ"ץ דק"ק נייפעסט הונגריה.
שטר זכרון דברים
10
לבנימין אמר ידיד ה'
כולם שווין לטובה
האופי והסגנון שלו מצעירותו ועד זקנותו היו כולם שוות לטובה ,מאיזה צד שרק נתבונן
בו דהיינו מכל הבחינות ,שויתי ד' לנגדי תמיד ,ראו עליו שעומד לפנינו יהודי שחי עם הרבש"ע
על כל צעד ושעל ,כל מעשיו ודרכיו היו מחושבים ע"פ התורה ,ע"פ השולחן ערוך ,הקפיד
על קלה כבחמורה ,אחד הדברים שאפיינו אותו במיוחד היה הרצינות 'מה ה' אלוקיך שואל
מעמך'! לא היה רגע של היסח הדעת ,של זחיחות ,או כעת אני בחופש ,כעת מעבירים את
הזמן סתם כך ,כולנו ידענו שעם זיידי מדברים לעניין או ד"ת או חינוך או מה קורה ,אבל אין
מושג סתם מען פארברעגנט די צייט.
כשאני מעמיק ומתבונן בהתפעלות במסכת חייו אני מגלה שאגרת הרמב"ן הובילו,
הדריכו וזה היה קוד חייו ,הענווה הייתה נר לרגליו ,היה ענוותן ושפל ברך ,בורח מן הכבוד,
מהלך בצידי דרכים ,אהוב לשמים ולבריות פשוטו כמשמעו ,עדינות הנפש ואצילות המידות
היו לדוגמה ולמופת בפי כל ,כמו שאומרים א נאבלע אויבערלענדער יוד ,קיבל כל אדם בסבר
פנים יפות ,נשא בעול עם חברו ,הייתה לו עין טובה ,הוא לא ראה שום מגרעת אצל הזולת,
ראה בכל אחד רק את הטוב שבו ומעלותיו ,אוי ,אוי מה היה לנו ,אבדה כלי חמדה מן הארץ.
אהבת השם קידוש ד'
ואהבת את ה' אלוקיך ,שיהא שם שמים מתאהב על ידך ,שיהא קורא ושונה ומשמש
ת"ח ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות ,מה הבריות אומרות עליו ,אשרי אביו שלמדו תורה
אשרי רבו שלמדו תורה ,אוי להם לבריות שלא למדו תורה ,פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים
דרכיו כמה מתוקנים מעשיו ,עליו הכתוב אומר (ישעי' מט ,ג) "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר
בך אתפאר" .את זה זכינו לראות אצל זיידי זצ"ל בדרגה הגבוהה ביותר ,כל מי שרק הכירו,
היה מפטיר אחריו ,אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה ,ראו כמה נאים דרכיו
כמה מתוקנים מעשיו.
חיי נצח
דרך העולם שבן אדם טרוד בימי חייו על המחיה ועל הכלכלה ,מחשבותיו ושאיפותיו
לרכישת קניני עוה"ז ,ממון לצורכי מחייתו וגם למען יהיה לו לימי זקנותו ,אומר החפץ חיים,
האנשים דואגים שיהיה להם די צרכם וסיפוקם לימי זקנותם ,למרות שכל ימי חיינו הם רק
זמניים ,ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ,אך מה עם חיי הנצח? האם
בשביל זה כבר דאגנו מספיק שיהיה לנו די הצורך? הרי זהו העיקר.
11
לבנימין אמר ידיד ה'
הגמרא במסכת עירובין דף נד .אומרת ,האי עלמא כבי הילולא דמיא ,חטוף ואכול חטוף
ואכול .ומסבירים הספרים הקדושים שאין הדברים כפשוטם ,וכי תעלה על דעתך שחכמינו
ז"ל מזהירים אותנו שנאביס עצמנו בחטיפה ,כי לא נדע עד מתי נחיה ,ולא נדע מה יילד יום?
הרי ברור שלא לכך התכוונו חז"ל .אלא הכוונה של האכילה היא לחכמת התורה ,וע"ז אומרים
חז"ל חטוף ואכול .זה מה שראינו אצל זיידי זצ"ל ,איך שהוא חי עם ההרגשה של האי עלמא
כבי הילולא דמיא ,וצריכים לחטוף בכל עת ועונה עוד ועוד תורה ומעש"ט ,כל ימיו היו חטיבה
אחת של תורה ,התורה הקדושה הייתה משוש חייו ,ולא היה לו שום דבר בעולמו מבלעדי
לימוד התורה.
ניצול הזמן – באהבתה תשגה בה תמיד
כבר מנעוריו צמאונו ללימוד התורה וכח התמדתו לא ידע גבולות .ידוע שרבו המהרי"ץ
דושינסקיא זצ"ל היה מוסר מידי יום ביומו שלושה שיעורים ביום ,אחד בהלכה והשני בחומש
רש"י ורמב"ן והשלישי בעיון .שיעור זה נמשך לרוב כשעתיים וחצי ברציפות ,ואי לכך לא היה
מצב שהבחורים לא נרדמו בשעת השיעור ,וכי מי יכול להחזיק ראש וריכוז לכל כך הרבה זמן,
אך היה ידוע בדושינסקיא שישנם שלושה בחורים יוצאי דופן שלעולם לא נרדמו בשיעורים,
ואחד מהם היה זיידי זצ"ל .הוא היה מקשיב לשיעורים מתחילתו ועד סופו ,שח"ו לא יפסיד
מילה אחת מרבו .התמדתו בתורה הייתה לשם דבר ,וכשנשאל על כך על ידי בנו ר' יוסף צבי
איך זה שלא נרדמת אף פעם? השיב לו שהרבי זצ"ל למד באימה ויראה גדולה כל כך שאי
אפשר היה להירדם ,ואף הוסיף שהיה כמה פעמים תופס את ספסל הלימודים בשיעור ואחז
בו בכוח מרוב פחד.
זיידי זצ"ל היה מייקר ומחשיב את הזמן עד
למאד ,ניצול זמן מירבי שלא לאבד ח"ו רגע לריק,
היה לומד ועמל בתורה בהתמדה ויגיעה עצומה ללא
הרף ,לא מש מאהלה של תורה.
לזיידי הייתה אהבה מיוחדת ללימוד מדרש,
פעם הוא גילה לטאטי את הסוד מנין זה נבע,
כשלמד בישיבה אצל המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל,
שכפי הידוע היה מאריך ביותר בתפילות הלחש,
וכשזיידי סיים את תפילת הלחש קבע לעצמו סדר
מיוחד בלימוד ועיון במדרש בזמן ההמתנה לסיום
תפילת רבו.
קריאת הכתובה י"א חשון תשנ"ד 12
לבנימין אמר ידיד ה'
זכורני בעת נישואי הצאצאים ,איך שבדקות הפנויות כשלא היה לו תפקיד מסוים בתור
אבא או סבא כגון בין קבלת פנים לחופה ,בהמתנה למצוה טאנץ או בהמתנה לתחילת השמחה
כגון שבע ברכות או בר מצוה וכדומה ,ניצל את הזמן וישב בצד בפינה שקטה ועיין בשקט
ובצניעות בספר ללא שישימו לב לכך ,והכל בשיא הפשטות ,הייתה לו אהבה עצומה לתורה.
סדר היום שלו היה קפדני ,מחושבן ומנוצל עד תום ,היה משכים ומעורר את השחר ,ב3-
לפנות בוקר כבר היה קם ממשנתו ,ולאחר הטבילה במקוה מידי יום ביומו ,אמר את ברכות
התורה בכוונה בקול רם ובבכיות גדולות .ואגב ,גם בתפילות בישיבה היה מרבה בבכיה,
ופעם עמד סמוך לרבו בתפילה ,שגם הוא היה מרבה לבכות בתפילותיו ,כפי שהעיד זיידי
ז"ל בשיחה שמסר בדושינסקיא בחוה"מ פסח תשע"ה ,שלאחר כל תפילה רגילה ביום חול,
הייתה הריצפה רטובה מדמעות עיניו .על הבכיות האלו התבטא רבו המהרי"ץ דמים בדמים
נגעו ,שהדמעות שלו נוגעות בדמעות של רבו.
השיעור הראשון התחיל בשעה 3:30לפנות בוקר בשקידה ויגיעה בתורה ,ובשעות
הצהריים מהרגע שחזר מהעבודה ועד השעות המאוחרות של הלילה ,היו לו חברותות
וסדרים שלמים והספקים ,והכל בשקידה ויגיעה עצומה .סדר הלימוד היומי שלו הסתיים
בשעה 11:30בלילה .הכל היה מתוכנן ומסודר בקפידה וביראת שמים מופלגת ,בידיעה שכל
רגע ורגע הוא מתנת שמים שאי אפשר לזלזל בו! (כך הסביר פעם את הענין של שמירת הזמן) ,עמד
כחייל על המשמר ,לעי באורייתא תדירא ולא הוה מחזיק טיבותא לנפשיה ,כי הרי לכך נוצרת,
דהיינו הרי כך צריך יהודי לחיות.
הילדים מספרים שאם היו קמים בבוקר וראוהו עדיין במיטה ,זה היה אות וסימן שאיננו
בקו הבריאות.
לסדר יום הקפדני התרגל כבר מגיל צעיר ביותר ,מגיל 10היה קם בשעה 04:00לפנות
בוקר ,היה לו שיעור עם המרא דאתרא דפרוינקירכ'ן הרה"ג ר' משה שמעון זינגער זצ"ל בעל
ה"ישמח לב" זצ"ל.
סיפר לי ר' יוסף צבי עובדה מעניינת ביותר ,שהייתי משייך אותו לאחד מהגדולים שלפני
הרבה שנים ,ואקדים פרט חשוב להבנת הסיפור שלסבא רבה ר' מאיר דוב ז"ל הייתה חנות
סידקית לממכר כלי תפירה בירושלים ,וזיידי היה מקבל ממנו כל יום לפנות ערב סחורה
למכירה ,זיידי היה סובב בין הבתים ,ומדמי הפדיון שקיבל הוא רכש נפט בשער מנדלבוים,
בכדי שיהיה לו להכניס בתוך הלאנטערנע – עששית ויוכל ללמוד לפנות בוקר.
בכל אופן גופא דעובדא הכי הוה ,פעם בעת שהותו של ר' יוסף צבי בירושלים נסע
להתפלל בכותל המערבי ,בדרך חזרתו עם האוטובוס הציבורי ניגש אליו יהודי מבוגר ושאלו
האם שמו הוא רכניצר ,כשענה בחיוב ,שאלו האם הוא הבן של ר' בנימין ,כשהגיב בחיוב ,אמר
לו היהודי תקשיב ואספר לך משהו על אביך ,וכדלהלן:
13
לבנימין אמר ידיד ה'
לפני הרבה שנים כשאביך היה בחור צעיר ,נכנסתי פעם לבית המדרש ,בית המדרש היה
ריק וראיתי את אביך עומד ליד הארון קודש וגועה בבכי ,ניגשתי אליו ושאלתיו לסיבת הבכי,
ענה לי היום כשהלכתי לבקש מאבי סחורה למכירה ,השיבני ריקם בתואנה שאין לו היום מה
לתת לי ,ואני אנא אני בא ,אינני יודע איך אוכל ללמוד מחר לפנות בוקר? ועל דא קא בכינא.
ממשיך לספר היהודי המבוגר ,מיד אמרתי לאביך וכי תוכל למכור לי כפתורים שכרגע
נחוצים לי?
אביך הרהר לרגע ,וענה לי המתן לי ותיכף אשוב עם הסחורה ,אביך יצא במהירות מבית
המדרש וחזר כעבור זמן קצר עם 6כפתורים בידו מוכנים ומזומנים למכירה ,לקחתי ממנו
את הכפתורים ושאלתיו מנין לך כפתורים אלו? הרי אמרת לי מקודם שלאביך אין היום
סחורה בשביל למכור? אביך משך בכתפיו ולא רצה להשיבני ,אמרתי לו באם לא תענה לי על
שאלתי ,לא ארכוש את הכפתורים ,בראות אביך כי כן ,לא הייתה לו ברירה והוצרך לגלות לי
שתלש את הכפתורים מחליפתו .עד כדי כך הייתה אהבתו לתורה .והוסיף היהודי המבוגר,
עד היום הכפתורים הללו שמורים אצלי.
ממשיך ר' יוסף צבי ומספר ,שאלתי את היהודי המבוגר לשמו ,אך הלה לא רצה לענות
וירד מהאוטובוס מיד בתחנה הסמוכה ,כשנפגשתי אח"כ עם זיידי שאלתי אותו אם נכונים
הדברים ,בתגובה הוא ענה לי בשביל מה צריך לדבר מדברים שקרו פעם? אמר לו ר' יוסף צבי
אני רוצה לדעת מה שמו והיכן הוא מתגורר בכדי שאוכל לרכוש ממנו את הכפתורים ,ענה לו
זיידי ,אם היהודי לא רצה להזדהות בפניך ,וכי מדוע שאני אעשה זאת?
יצויין שאת הלאנטערנע-עששית העניק זיידי לר' יוסף צבי למזכרת (ראה תמונה).
ובשנים האחרונות ,בימי חליו ,זכינו לראות איך
שמתוך יסוריו וצערו התקיים בו לולי תורתך שעשועי אז
אבדתי בעניי ,והחיה עצמו בעסק התורה כשלמד בשקיקה
עוד מסכתא ועוד מסכתא ,ובתקופה ראשונה אחר שנפל
בשלהי אלול תשע"ו ,למד אח"כ מסכת פסחים וסיים
בערב פסח המסכתא (זכורני שבעת ביקורי בארץ ישראל בכדי
לבקרו ,כשסעדתי אותו ,למדנו ביחד פרק ערבי פסחים ,באיזו חיות
למד ואיזו שמחה ונהרה שהייתה שפוכה על פניו מרוב תענוג של לימוד
התורה) ,ואח"כ קבע ג"כ חברותות ועסק בתורה בצלילות
הדעת ,וראו ממש מה הפי' כי הם חיינו שא"א לחיות בלי
תורה ,כשלא היה לו חברותא נחלש וכשהביאו לו חברותא
קיבל חיות.
14
לבנימין אמר ידיד ה'
גם כשלא יכל ללמוד משום חולשה ,עכ"ז ניצל את הזמן ,ומספר אליעזר ב"ר יוסף צבי
שפעם אחת כשבאתי לבקרו להבחל"ח ,שכב במיטה באפס כח ,וביקש ממני להביא לו הספר
מוצל מאש על הגה"ק מקלויזנבורג זיע"א וקרא בו ,וכן הרבה באמירת תהילים ,אבל לישב
באפס מעש לא יכל לסבול כלל.
כמו"כ מספר אליעזר הייתה תקופה בזקנותו שקבע לו קביעות בכל יום ללמוד סדר ב'
בישיבת מחנובקא ,ולא חס על כבודו וביקש מבחורים צעירים שיסכימו ללמוד עמו ,וסיפר לי
אז בשמחה שזוכה ללמוד בישיבה עם בחורי חמד.
למד הלכה בעיון וסידר בכתב ידו רוב חלקי שו"ע או"ח קיצור ההלכות היוצאים למעשה
בדיוק רב ,הקפיד להוציא רק התמצית הנוגע למעשה ,ולהכריע בין השיטות ע"פ המ"ב,
ודקדק היטיב בכל מילה במ"ב הנוגע להכרעת ההלכה ,ואשרי עין ראתה איך שבזקנותו היה
מתגבר כארי והיה לומד בעמידה כדי לא להירדם ,וכן היה מסתובב בבית הלוך ושוב ושונה
בקול ונעימה בניגון מיוחד.
אליעזר ב"ר יוסף צבי מספר שהייתה לו קביעות בספה"ק ,ולדוגמא בספה"ק ישמח
ישראל שלמד בו הרבה ,ואמר לי ברגש איך שהישמח ישראל מחזק כ"כ כל אחד.
זיידי זצ"ל הקפיד בשבת קודש שלא לעלות על יצועו לפני חצות הלילה ,למרות סדר היום
העמוס לעייפה במשך השבוע ,ובפרט בימי שישי שהלך לחלוקת האוכל בבית חולים ,כך
שהיה אמור להקדים זמן שנתו בלילות שבת ,הרי שינה בשבת תענוג ,למרות זאת תיכף אחר
סעודת ליל שבת ,התיישב ללמוד עם כל המרץ ,ובאם היה עייף ,למד בעמידה אצל הסטנדר,
וזה היה יכול להיות גם מסכתות קשים כמו עירובין וכדו' ,וכשהרגיש שזה לא מספיק ,אז היה
לומד תוך כדי שהוא מסתובב עם הגמרא ביד ,וכשהיה עייף ביותר הוא נשכב על הספה בסלון
ולומד כשרגליו על האויר מחוץ למיטה (מופנות כלפי מעלה) בכדי שלא יירדם ,והיה מעמיד את
אחד מהילדים בתור שומר שח"ו אם יירדם ,שיעיר אותו אחרי 5דקות ובזמנים עייפים יותר
אחרי 7דקות ,והיה קורה גם לעתים רחוקות שביקש להעיר לאחר 10דקות ,קרה והעמיד
פעם את ר' יוסף צבי כשומר ,וברוב רחמיו על אביו החליט להעניק לו עוד 3דקות שינה,
דהיינו בסה"כ 10דקות שינה ,כשהתעורר והביט בחטף בשעונו ראה שישן 3דקות יותר ממה
שהקציב לעצמו ,שאל את ר' יוסף צבי מדוע לא העיר אותו בזמן שסיכם איתו? ענה לו ר'
יוסף צבי ,מה כבר קרה? בסה"כ ישנת עוד 3דקות? ענה לו זיידי בצער ,דו וויסט וואס הייסט
דריי שבת'דיגע מנוט? האם הינך יודע מהי הערך של (לימוד) 3דקות בשבת?
אליעזר ב"ר יוסף צבי מספר בענין ניצול הזמן וחשיבותו ,אציין שכשבאתי לנחמו אחר
פטירת אחותו ע"ה ונסעתי אליו לירושלים ,נהנה שטרחתי ודיבר קצת ,אבל אחר כמה דקות
שישבתי אצלו אמר לי שאני כבר חייב לחזור כי כבר מתחיל סדר ב' בכולל והזמן יקר וכו',
וכמו כן אציין שכשזכיתי להגיה ולסדר כתביו בשביל להדפיסם ,התעקש לשלם לי ,ואמרתי
15
לבנימין אמר ידיד ה'
לו שאיני רוצה ,ואדרבה זוהי זכות בשבילי וכו' ,למרות זאת לא הסכים ואמר הרי אתה נותן
בשבילי מזמנך והזמן הוא הדבר היקר ביותר שיש בעולם ,ואיך אפשר שלא לשלם על זה.
עוד אמר לי פעם שמצטער הרבה על כך שבחצי שנה האחרונה לחיי רבו המהרי"ץ זיע"א
לא בא לשיעורים ,כי כבר לא היה בישיבה והוצרך לצאת ללמד לתלמידים ,וחשב כי מאחר
שכבר אינו בישיבה מדוע יבא לשיעורים? ומצטער ע"ז כי לא ידע שנר אלוקים טרם יכבה
ואם לא עכשיו אימתי ,ולא היה לו לעשות שום חשבון רק לבוא לשמוע דברי אלוקים חיים,
והיצר מטעה בדמיונות ואסור לשמוע לו וכו'.
אליעזר ב"ר יוסף צבי מספר עוד ,פעם שאלתי את זיידי על הרה"ק ר' שלמה מזוועהיל
זיע"א אם היה אצלו ,ואמר לי שראה אותו פעם בעת לכתו ברחוב ,אבל לא הלך אליו כי היה
עסוק בלימוד הישיבה ולא היה לו זמן [וידוע שישיבת דושינסקיא קרובה ממש לבית הרה"ק
מזוועהיל ,ואעפ"כ ישב ועסק בתורה בהתמדה].
ובענין השיעורים של רבו המהרי"ץ זיע"א תיאר לי פעם אחת את סדר השיעורים ,שבכל
יום מסר שני שיעורים ,וכל שיעור במשך כמה שעות ,ושאלתי אותו מתי הכין השיעורים,
כי מסתמא היה עסוק גם בענייני הרבנות ולימודים אחרים השייכים לזה ,ואמר לי שמשבת
קודש אחר הסעודה [שלא הלך לנוח אלא מיד נפנה לסדר לימודו ,וע"ז אמר לי בצער שאת
זה אינו יכול לחקותו שלא לשכב לישון אחר הסעודה] ,עד ערב שבת קודש כשנפנה לעבור
הסדרה שניים מקרא ואחד תרגום עסק כל הזמן רק בלימוד המסכתא שלומדים בישיבה.
והוא דבר נפלא שעל אף גדלותו בכל התורה כולה ולעת זקנותו שכבר הרביץ תורה רבות
בשנים ומסתמא לימד כל מסכתא הרבה פעמים ,אעפ"כ למד כל פעם המסכתא מחדש
כמו נער קטן שלומד פעם ראשונה [וכמדומה שאמר לי ג"כ פרט זה שהיה לומד הכל כמו
בפעם ראשונה].
ובענין עסק התורה איך צריך ללמוד ,אציין שפעם אחת למדתי בביתו בשב"ק בבוקר
קודם התפילה ,וישבתי בפינת האוכל ולמדתי בשקט ,והוא ישב בחדר בפנים ,ופתאום בא
אלי עם גמרא ואמר לי ללמוד איזה קטע בגמרא ,ושאלתי אותו מה זה ואמר לי תלמד בעצמך
וחזר לחדרו ,והגמ' שהראה לי הוא הגמ' בעירובין נ"ב במעשה בברוריה שראתה תלמיד גורס
בלחש וכו' ,וכל מעשיו היה בחכמה ובסבלנות להעיר בדרך כבוד אפי' לנער קטן.
גם כבוד התורה היה אצלו באופן מיוחד מאוד ,כשלמדתי בישיבת סלבודקא בדרך כלל
כשהייתי עולה אליו הייתי מספר מהישיבה ומראשי הישיבה ,וכשאמרתי לו איזה דבר תורה
ממו"ר הרה"ג ר' דוב לנדו שליט"א [ואולי גם משאר ראשי הישיבה] היה חרד להבין דבריו.
ופעם אחת אמרתי לו איזה דבר צחות ממנו שאמר בבדיחותא ,והתייחס לזה בכל הרצינות
מה הייתה כוונתו ולמה אמר כך ,וממש כמו שאמרו חז"ל שיחת חולין של תלמידי חכמים
צריכה לימוד.
16
לבנימין אמר ידיד ה'
כי הם חיינו ואורך ימינו
בגמרא עירובין דף נד .איתא ,אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות ,לא נשתכחה תורה
מישראל ,דהיינו בעת מתן תורה התעלו בני ישראל לשיאים רוחניים שאין לנו השגה ברוממות,
ואלמלא שבירת הלוחות ,היה שורר בישראל מצב שבו היה האדם לומד ענין כלשהו פעם
אחת ,והלימוד היה נשמר בזיכרונו לעד ,השכחה שירדה לעולם באותה שעה ,היא תוצאה
בלתי נמנעת ממעשיהם של ישראל .בלוחות הראשונות התעלו בני ישראל להיות כמלאכי
מרום ,וממילא לא הייתה שולטת בהם השכחה ,אולם כאשר נפלו מדרגתם ושבו להיות בני
אנוש ,שוב חלו עליהם כללי הטבע הנהוגים בחברת בני האדם ,וניתן לשכחה לחדור ללימודם.
ואיתא במדרש קהלת א ,יג לטובתו לומד אדם ושוכח ,שאילו היה האדם לומד תורה
ולא שוכחה ,היה מתעסק ב' וג' שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ,ולא היה משגיח בה לעולם
כל ימיו ,אלא מתוך שאדם לומד תורה ושוכחה ,אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו מדברי תורה
עכ"ל המדרש.
ועפ"י זה מסביר הדברי יואל מסאטמער זצ"ל תפילתו של דוד המלך ע"ה "לעולם לא אשכח
פקודיך כי בם חייתני" ,דהרי כל הטעם שנגזר טבע השכחה בתורה ,הוא כדי שלא יזיז עצמו
מדברי תורה ,לזה אמר דוד המע"ה שהתורה היא חיותי ואיני יכול לפרוש ממנה כמו שאי
אפשר לו לאדם לפרוש מן החיים ,וממילא אין לי צורך בתקנה זו של שכחה ,שהרי אפילו אם
לא אשכחם גם כן לא אתבטל מדברי תורתך ,וזה הפשט "לעולם לא אשכח פקודיך" והטעם
"כי בם חייתני" וגם בלאו הכי אין אצלי חשש שאתבטל מדברי התורה.
ואיתא באבות פרק ו משנה ב חרות על הלוחות ,אל תיקרי חרות על הלוחות אלא חירות,
שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה .ופירש היכין שאינו משועבד להגופניות ,וזאת
החירות ,שנפשו אינה משועבדת לתאות הגופני ,זהו לבד חירות האמיתית ולא כשתאוותו
משוחרר ונפשו משועבדת לתאווה.
נקודות אלו ראינו אצל זיידי זצ"ל ,כל חיותו הייתה מדברי תורה ,מעסק התורה ,מיגיעת
ושקידת התורה ,איזה נחת וקורת רוח היה לו כששמע דבר תורה ,חידוש בתורה מהצאצאים,
הוא היה בן חורין אמיתי ,לא היה לו שעבוד לתאוות גופניות ,אלא לתורה ועוד פעם תורה.
סיפר לי מוישי ב"ר יוסף צבי ,פעם אחת נסעתי עמו לאופרוף בחצור ,וכל הדרך למד
חומש רש"י .ופעם אחת בבית החולים אמר לי יום אחד בוא נלמד חומש רש"י ,לקחתי את
החומש ,ואמר לי תקרא ,וכך למדנו את כל הפרשה! התפעלתי מכך שהוא שוכב במיטה ולא
וויתר לי ,למדנו מרישא ועד סיפא פסוק אחר פסוק את כל הפרשה.
עוד דבר ,פעם נכנסתי לבקרו בבית משפחת פרנקל ,ושאלתי אותו (לא יודע מה חשבתי
כששאלתי את זה) זיידי דו לערנסט? אמר לי מה עוד יש לי לעשות חוץ מזה.
17
לבנימין אמר ידיד ה'
וקנה לך חבר
איתא במשנה אבות "וקנה לך חבר" .כידוע שאחד מהפירושים לכך הוא ,שהקנה דהיינו
הכלי כתיבה יהיה לך לחבר ,דהיינו לרשום את החידושי תורה.
שמעתי בילדותי מטאטי כמה וכמה פעמים ,שכידוע זיידי זצ"ל עלה לישראל בגיל הבר
מצוה ,הוריו עזבו את אוסטריה והשאירו שם את כל נכסיהם ,הם הגיעו לישראל כמעט
בעירום ובחוסר כל ,וכשזיידי היה בישיבה ורצה לרשום את החידושי תורה ששמע מרבו,
אך לא היה לו די כסף בכדי לרכוש מחברת ,עד כדי כך היה מצב העניות באותו זמן ,זיידי
הגה פתרון לבעיה הנ"ל ,הרי ידוע שקירות ירושלים עומדים רק בזכות מודעות הרחוב
והפאשקווילים ,זיידי השתמש במודעות ישנות ורשם את חידושי התורה מהעבר השני של
המודעות ,הצד המודבק לקיר ,וכך הצטברו אצלו ארגזים עם חידושי תורה ,ברבות השנים
כשחסידות דושינסקיא הוציאו לאור עולם חידושי תורתו של המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל,
השתמשו בכתבים של זיידי זצ"ל ,וזכה להיות דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים.
אוסיף סיפור ,מעט אחר שזיידי השתחרר מבית החולים אחרי האירוע המוחי שהיה לו,
קפצתי לביקור בישראל בכדי לבקר את זיידי ,היה כעין בית חולים זעיר בביתו ,בזמן היותי
בביתו ,שמעתי נקישות בדלת ,הלכתי לפתוח את הדלת והנה עומד לנגד עיני לא פחות ולא
יותר האדמו"ר מדושינסקיא שליט"א עם שני גבאים שבאו לבקר את זיידי.
בדיוק באותו עת הרופא טיפל בו בחדר הצמוד לסלון ,כמובן שהכנסתי את האדמו"ר
ומלוויו לסלון הבית תוך כדי התנצלות שזיידי עובר כעת טיפול רפואי ותיכף כשהרופא יילך
18
לבנימין אמר ידיד ה'
יוכלו להיכנס לזיידי .האדמו"ר מדושינסקיא שהוא אדם מאד חינני ונעים ביטל את דברי
והרגיע אותי ,אין שום צורך להתנצל ושזה בסדר גמור ,הוא ימתין בשמחה עד גמר הטיפול.
בזמן ההמתנה שוחחנו קצת ותוך כדי הוא בחן את הספרים ,הוא עבר טור אחר טור מדף
אחרי מדף ,ואז הוא הפטיר ואמר בהתפעלות לכל הסובבים אותו ,אתם רואים איך צריך
להיראות ארון ספרים יהודי ,בדיוק כפי שהינכם רואים כאן ,כל ספר ללא יוצא מן הכלל
משומש כדבעי ,לפעמים אני מבקר בבתים ואני רואה ארונות עם ספרים מבריקים ונוצצים
שספק רב אם פתחו אותם ולו פעם אחת ,אך כאן ממש תענוג לראות את הספרים איך שהם
בלויים מרוב שמושם ,הלואי עלינו.
יראת ד' היא אוצרו
היה כלי מלא וגדוש ביר"ש ,יראת ד' היא אוצרו ,יראתו קודמת לחכמתו ,ההיכרות שלי
עם זיידי זצ"ל ומראות חייו הן לימוד התורה בהתמדה עצומה ,תפילה בכוונה ,עבודת ד',
קיום מצוה ,או סיפוק צרכי הגוף ההכרחי לקיומו ,אך לא שום דבר אחר ,פשוט מעולם לא
ראיתיו עושה משהו אחר ,מעולם לא ראו את זיידי עומד בקיפקע–קרעמיל ,בחבורת בני אדם
ומפטפט על דא ועל הא.
אנקדוטה מעניינת סיפר לי ר' פינחס שיחי' ,לזיידי היה שכן קומה מעליו בשם ר' אברהם
לוי זצ"ל ,הנ"ל למד עם זיידי בישיבה משך כמה שנים ,אך זיידי מעולם לא דיבר ע"כ ,עובדה
זו נודע לו בעת שהנ"ל נלב"ע ,אך לזיידי זצ"ל היה כ"כ פשוט וברור שלא משוחחים על דבר
שהוא ללא תועלת ,הוא החשיב את הזמן בצורה בלתי רגילה ,ניתן לומר עליו "בא בימים"
ימי שנותינו בהם 94ממש ,מילא את ימיו בכל מצב כדבעי ,ניצול זמן במלוא מובן המילה.
וכאשר תקום מן הספר
זכורני מהזמנים שזכיתי ללמוד עמו ,היה מסכם בסוף הלימוד את הנלמד ומוביל אותי
לכך לראות מהנלמד מה ואיך לנהוג למעשה ,כפי שנאמר באיגרת הרמב"ן "וכאשר תקום מן
הספר תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו".
איזהו עבודה שבלב
הגמ' בברכות (ו ):אומרת" :אמר רב הונא ,כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו,
וכשמת אומרים לו :אי חסיד ,מתלמידיו של אברהם אבינו .ואברהם מנלן ,שנאמר "וישכם
19
לבנימין אמר ידיד ה'
אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם ,ואין עמידה אלא תפילה" .זכורני איך שזיידי
זצ"ל היה עומד במשך שנים רבות באותו מקום קבוע בבית המדרש אצל הגר"ש וואזנער
זצ"ל מקום הראשון בשולחן השני מלמעלה .מעולם לא ראיתיו זז ממקומו בשעת התפילה
מתחילתו ועד סופו ,לא היה מושג של שיחה בשעת התפילה או קריאת התורה .בין גברא
לגברא היה מיועד לעיון על הפרשה במפרשי התורה.
גם בחולשתו בימיו האחרונים עמד על כך שייקחו אותו בכסא גלגלים למקומו הקבוע
בבית הכנסת.
עבודת התפילה שלו הייתה תמה וזכה ,בכובד ראש כעומד לפני המלך ,ברצינות ובהכנה
הראויה לכך ,התפלל במתינות כמונה מעות ,בהשתפכות הנפש ובתחנונים מעומק הלב ללא
רעש וצלצולים .כבוד ביהמ"ד היה אצלו ממש לשם ולתהילה ,וכפי שהרב וואזנער אמר עליו,
שעצם נוכחותו בביהמ"ד הייתה כעין ספר מוסר לכל המתפללים.
הגדה של פסח ספוגה בדמעותיו של זיידי
הייתה לו מסירות נפש לכל תפילה ,הוא לא וויתר ע"כ אפילו בימי חוליו ,כשתכפו עליו
ייסורים קשים לא וויתר והתחזק ביותר לעבוד את בוראו בהשתפכות הלב והנפש.
20
לבנימין אמר ידיד ה'
שלשה ימים אחרי שעבר את האירוע מוחי ביום של י"ג מידות כשעדיין שכב על ערש
דווי ,התאמץ בכל כוחו למרות הקושי לומר ולסיים כל ספר תהילים ולא לשנות ממנהגו
מימים ימימה.
סיפר לי אברומי ב"ר יוסף צבי ,שבאחד הפעמים בבוקרו של יום כשבא לסעוד את
זיידי אחרי האירוע המוחי שעבר ,לא יכלו להיכנס לזיידי למשך שעתיים מכיון שהיו צריכים
לטפל בו ולהכינו למצב שיהיה ראוי להתפלל בגוף נקי ,כשסיים הצוות לטפל בו ,כבר הייתה
השעה תשע ,ורציתי בתחילה לומר עמו את הברכות ואח"כ להניח לו תפילין ,אך הוא התנגד
לכך ,והניח תפילין בראשונה ואח"כ התחיל את הסדר מהברכות וכו' ,שאילתיו מדוע שינית
מהסדר? מדוע לא אמרת תחילה ברכות ואח"כ הנחת תפילין? ענה לי מעולם לא הנחתי
בשעה כה מאוחרת.
צדק לפניו יהלך
היה לו ארנק מיוחד עם כסף לצרכי צדקה שהיה מחלק בבית המדרש ,הוא לא וויתר ע"כ
אפילו בסוף ימיו ,עד כדי כך שגם הגוי שסעד אותו ,ידע כבר ע"כ שכאשר הוא לוקח אותו
לבית המדרש ,הוא צריך לקחת עמו את הארנק המיוחד לצרכי צדקה.
ועשית הישר והטוב
מידת החסד ואהבת הבריות היו חלק בלתי נפרד ממנו ,כל יום שישי היה מתרוצץ לחלוקת
אוכל בבתי החולים וחוזר הביתה סמוך ונראה לשבת .ניהל גמ"ח במשך שנים רבות בסדר
מופתי והכל ללא כל רעש או פרסום .הדאגה והחמלה לאלמנות ויתומים ,לנדכאי ושבורי לב
עמדו אצלו בראש ובראשונה במעלה.
זכה להיות מהמייסדים של בית המדרש דושינסקיא בבני ברק ,רבות פעל בגוף ובממון
עבור מצוה חשובה זו ,מסר שם שיעורי תורה ,ייסד שם כולל בוקר שחשובי התלמידי
חכמים שבבני ברק למדו שם ,כמו הגאון ר' יעקב מאיר שטרן שליט"א והגאון ר' משה שאול
קליין שליט"א.
יתום ואלמנה יעודד
היה לו נוהג קבוע של גיוס כספים למען אלמנות ויתומים ותלמידי חכמים חשובים,
ובעיקר בזמנים מיוחדים שהם זמנים מאוד לחוצים אצל כל אב משפחה כמו פורים ,עשי"ת
21
לבנימין אמר ידיד ה'
ערב יוהכ"פ .מעולם לא עלה על דעתו לוותר על נוהג זה ,שהרי האלמנות והיתומים והת"ח
זקוקים לכך ,וכי מי ידאג לצרכיהם?
ובזמן חיתון צאצאיו ניסו להניאו מנוהג זה ,בתואנה שמא יחשדוהו שמקבץ לצרכי נישואי
בניו ,אך הוא לא שעה לדבריהם ,בתשובה ניצחת ,שכבוד ת"ח וסיוע לנזקקים גדול מכבודו.
בפורים לא היה סועד את הסעודות עם בני ביתו ,לא בליל פורים ולא במוצאי פורים ,זה
היה הזמן שהלך לאסוף כספים עבור מעות פורים ומעות 'קמחא דפיסחא' .כאשר היה חוזר
בשעות המאוחרות של הלילה ,ומתחיל שוב את העבודה בשעות המוקדמות של הבוקר עד
הצהריים ,ושוב ממשיך משעת סעודת הפורים ביום...
ערב יום כיפור בכל שנה ושנה כשהצאצאים עלו אליו להתברך ,עמד בראש מעייניו
לשלוח עם כל אחד מהם סכומים נכבדים לאלמנות ויתומים ,כי הרי איך אפשר להיכנס ליום
הדין בצורה אחרת.
בשנה שהיה אלמן ל"ע שלח את בנו ר' פינחס שיחי' שיחלק את כספי הצדקה לאלמנות
ויתומים ,כמובא בהלכה שאלמן לא יחלק בעצמו לאלמנות מפני החשד.
גם בשנותיו המבוגרות כשכבר קשתה עליו ההליכה לא וויתר על נוהג זה ,והתאמץ
בשארית כוחותיו עבור מצוה חשובה זו.
סיפר ר' יוסף צבי שבאחת משנות הזיקנה כשקשתה עליו ההליכה בגלל שושנה שהייתה
לו ,הלך לגייס כספים עבור אלמנות ויתומים בערב יוה"כ ,ואח"כ כשהגיע לביתו של ר' יוסף
צבי התמוטט ,ואח"כ היה צריך לשכב כשלושה שבועות בביתו של ר' יוסף צבי ,שאלו ר' יוסף
צבי מדוע הלכת במצב כזה? ענה לו זיידי ,וכי מה צריכים לסבול האלמנות והיתומים בגלל
שיש לי שושנה?
לשמח ולהרנין לב אלמנה היה אצלו מהדברים העומדים ברומו של עולם ,זכורני איזה
יחס של כבוד היה נותן לבאבי ימפל ע"ה בשמחות המשפחתיות או כשהיה מוזמן אצלנו ,וגם
באבי הייתה מוזמנת אצלנו ,איזו התייחסות אישית והתעניינות במצבה ובבריאותה ,וזיידי
לא היה פטפטן ובוודאי שלא עם נשים ,אך כשיש מצוה לשמח אלמנה ,אזי מקיימים את
המצווה כפי הנדרש.
אמי מספרת לי כשבאבי ימפל ע"ה התאלמנה חצי שנה לאחר נישואי הוריי ,ולמרות
שבדרך העולם הזוגות הצעירים נוהגים להתארח בשבתות אצל ההורים תוך חלוקה בין שני
הצדדים ,אך לזיידי היה ברור ופשוט שבמקרה שלפניו צריך לוותר מלרוות את הנחת מקרוב,
להעניק את החוויה וההנאה למחותנת האלמנה הטריה ,בכדי לשמחה כמה שרק אפשר.
22
לבנימין אמר ידיד ה'
כמו"כ כשבאבי ימפל חיתנה את שאר הילדים ,היה ממש שותף בפועל ,וערך להם שמחת
שבע ברכות בביתו כבן משפחה ממש.
לבאבי בריינדל ע"ה היה מנהג קבוע לבשל אוכל עבור רבי ברוך צוויקל ז"ל שהיה גלמוד
ניצול שואה ,וזיידי היה טורח בגופו להביא את המזון לביתו ,עד סוף ימיו ממש היה לו נוהג
קבוע לשלוח סכומים נכבדים לבית התבשיל ,כי אם הוא אינו יכול אישית לארח את העניים
בביתו ,אבל על הזכות לשלוח להם מזון בשום אופן הוא לא יוותר ,ועוד זכה בימיו האחרונים
לשלוח סכום נכבד לבית התבשיל עבור ימי החגים ראש השנה ,ערב יוה"כ וסוכות.
הכנסת אורחים והזהירות מגזל
אסתי כהן מאשדוד (כממונה על קניית הממתקים שהיו מחלקים בכל שבת) מספרת שבימי ר"ח
היום בו הייתי מקבלת את הכסף עבור הקניה החודשית ,וזיידי ז"ל כידוע ניהל גמ"ח ,אני
זוכרת איך שמספר פעמים ראיתי ,כשזיידי ובאבי ז"ל ישבו לאכול ארוחת צהריים ,דפק מאן
דהוא להחזיר חוב ,זיידי היה קם מקבל בשלום חמים ומכניס את אותו אדם לביתו ,מכבד
אותו בשתיה ומחכה שיברך עד שענה אמן ,ואז אמר לו שהכל היה שווה וכדאי בכדי שאזכה
לענות אמן על הברכה שלך ,לא היה מושג שלא יכניס את הלווה או את מחזיר ההלואה לתוך
ביתו ומכבדהו ,יהיה מי שיהיה ,וגם נתן לאורח את ההרגשה הטובה ביותר.
תמיד היה מתיישב במתינות על יד השולחן ורושם מה שצריך מיד ,שמא אח"כ ישכח
חלילה ,ואז אמר לי :זעסטו ,געלט זאכן מוז מען גלייך אויפשרייבן ,מען זאל חלילה נישט
פארגעסן .המתינות והזהירות בממון הזולת הייתה אצלו לשם דבר.
הגאון ר' יוסף בנימין וואזנער שליט"א ראש ישיבת חכמי לובלין אמר בהספד על זיידי
שזכה להיות תלמידו בתלמוד תורה ,אבל זכה להיות גם תלמידו בשנים המאוחרות בבית
המדרש ,מהתנהגותו ,מאצילותו ,ממתינותו ,מעמידתו בתפילה ,היראת שמים שקרנה מעור
פניו ,הרי המילים היו מדודות אצלו ,כל מילה שהוציא מפיו הייתה בחשבון ,מדוד ושקול ,כל
ההליכות של זיידי היו מורה דרך לכל הסובבים אותו ,זה חדר אצל כולם עמוק בלב והשאיר
רושם חזק עליהם.
ישנו פתגם עתיק "כדי לחיות באושר צריך לחיות ביושר" ,אצל זיידי זה לא היה פתגם ,אלא
אורח חיים פשוטו כמשמעו.
בשנים עברו בישיבת חכמי לובלין ,באופן שנראה היום כלקוח מעולם הדמיון ,לא היה
מושג של הגשת קפה לשירות הבחורים לפני התפילה ,וסדר הלימוד לבחורים היה כבר
מהשעות המוקדמות בבוקר .זיידי זצ"ל ,כשכן של הישיבה ,ברוב רגישותו לבחורים ולומדי
23
לבנימין אמר ידיד ה'
התורה ,ראה בכך הזדמנות ומילא את החסר ,הבחורים היו עולים לביתו בכל שבת בבוקר
ושותים קפה עם חלב ,ובכך נסך בהם כוחות מחודשים ללימוד התורה ולעבודת השי"ת.
הכרת הטוב
מידת הכרת הטוב שבו הייתה באופן נפלא
ביותר ,על כל דבר קטן שפעלו עבורו לא
גמר להודות ולתגמל ,זה היה כ"כ טבוע בדמו
ונפשו .לפעמים הרגשתי אי נעימות ,על מה
הוא כ"כ מחמיא לי? מה כבר בסה"כ עשיתי?
אך אצלו להחמיא ולהודות לנותן הטובה או
למגיש העזרה לא הייתה בזה שום הגזמה ,זהו
המינימום שבמינימום.
לפני כ 14-שנה נודע לבן דוד של זיידי
ממנשסתר ,יהודי ת"ח שמשמש גם כעו"ד
במקצועו ,שלדוד משותף שלהם ,דהיינו אחיו של
סבא רבה ר' מאיר דוב ז"ל ,ששמו היה ר' אהרן,
שלדאבוננו נהרג עם כל משפחתו בשואה הארורה,
והק' ר' אהרן הנ"ל השקיע כסף בקרן ביטוח
של חברת ג'נרל האיטלקי ,הסכום היה בערך כ
,$50.000הבן דוד החליט שחייבים להוציא מהם
את הכסף ולחלקו בין היורשים דהיינו האחיינים
של ר' אהרן הי"ד .הוא עבד ע"ז זמן ניכר ,וב"ה
הצליח להוציא מהם את הכסף ,וחילק את זה בין
היורשים .זה היה מעט מידי בכדי חלוקה ,היות
וישנם הרבה יורשים ,אך בכ"ז החליט שאסור
להשאיר את זה בידי הגויים וחייבים להציל את
הכסף מידם.
כעבור תקופה עלה בידי זיידי להשיג ספר
מעיזבונו של הדוד הק' ר' אהרן הי"ד שהגיע בדרך
לא דרך לזיידי ,וזיידי שלח את הספר בתוספת
הקדשה יפה לבן דוד כאות הכרת הטוב על כך
שעמל להוציא את הכסף מידי החברת ביטוח.
24
לבנימין אמר ידיד ה'
יש לי קשר שנים רבות עם אותו בן דוד ,הוא אדם מאוד נעים וסימפתי ,כשנודע לו
שזיידי נפטר ,הוא שלח לי תמונה ועותק מהנ"ל ,וגם התקשר אלי ואמר לי בזה הלשון ,מכל
המשפחה הענפה שקיבלו את הכסף ,זיידי היה היחיד שטרח להודות לו ע"כ ולשלוח לו דורון,
ללמדנו עד היכן הייתה מידת הכרת הטוב של זיידי זצ"ל.
לזיידי היה נוהג קבוע בכל חוה"מ לעלות לבקר ביקור גומלין אצל הילדים ,והמנהג הקבוע
שלו היה לבקר ראשון אצל אבי ,ולא יוכלו להזיז אותו מהסדר הזה יהיה מה שיהיה ,בציינו
שזה כאות הכרת הטוב לאבי על זה שמכבדו ביותר.
סיפר לי אליעזר ב"ר יוסף צבי ,כשנולד בני הבחור נתן נטע ני"ו ,היה השלום זכר בליל
שב"ק ליל יו"ט ראשון של חג הסוכות (שנת תשס"ז) ,אצל השולחן הטהור של כ"ק אדמו"ר
מאלכסנדר שליט"א ,וטרח ובא מרחק רב עד ביהמ"ד דאלכסנדר ,וכשראיתיו נבהלתי בתחילה
ושאלתיו למה הטריח עצמו כל כך לילך דרך ארוכה כזאת? וע"ז ענה לי שהגיע משום הכרת
הטוב על מה שהייתי בא לישון אצלו בבחרותי ,ואיחל לי מזל טוב ,ורצה מיד לחזור ,ואמרתי
לו אחר שטרח כל הדרך שייכנס לסוכה לטעום דבר מה ,ולא הסכים כי אם יכנס לסוכה יושיבו
אותו אצל ה"טיש" של הרבי שליט"א ,והוא עייף מאוד ומפחד שיירדם ואין זה דרך ארץ לישן
מול הרבי .והוסיף ואמר לי שאמנם ר' משה שוסטר זצ"ל היה מגיע תמיד בליל שבת ל"טיש"
של כ"ק אדמו"ר ממחנובקא זיע"א והיה נרדם שם ,אבל הוא היה אדם גדול ויכל להרשות
לעצמו כזה דבר ,אבל אני אינני בדרגה כזו שאוכל להרשות לעצמי לנמנם מול הרבי ,והעדיף
לחזור מיד כל הדרך בלא לטעום או לשתות כלום ,עד שאמרתי לו שיש סוכה אחרת בצד
אחר שיוכל להיכנס לשם ,רק אז הוא הסכים.
עוד סיפר לי אליעזר ב"ר יוסף צבי ,שכשסבל מ"שושנה" ברגלו שהה בבית הורי ביוהכ"פ
כדי שיוכל לילך להתפלל בביהמ"ד ממול הבית ,ובמוצאי יוהכ"פ ערך סיום מסכת לכבוד
יומא דהילולא של הרבי ממחנובקא זיע"א שחל ביוהכ"פ ואמר שחייב הרבה הכרת הטוב
לרבי זיע"א[ ,וכנראה שפעל כמה ישועות בשבילו] והתפעלתי מאוד מהרגשה זו ,שהרי בדרך
כלל יש הרגשה שזה דבר פשוט שכשיש איזו בעיה באים לצדיק והוא פועל ישועה ,צדיק
גוזר והקב"ה מקיים ,ולא כ"כ שמים לב לענין הכרת הטוב לצדיק שטרח והתפלל וכו' ,וממנו
זכיתי ללמוד שגם בזה צריך הכרת הטוב [ויש לציין שכידוע עשה הרבה חסד עם הרבי זיע"א
ואעפ"כ לא החזיק טיבותא לנפשיה מכל זה ,אלא להיפך הרגיש שאין חייבים לו כלום והוא
חייב הכרת הטוב].
סיפר לי אברומי ב"ר יוסף צבי ,שהיה לו נוהג קבוע בתור בחור לבקר את זיידי כל יום
שלישי .כשהוא התארס הגיע זיידי לווארט-לחיים שהתקיים בירושלים ,אחיו שלומי שאל
את זיידי מדוע הוא הטריח את עצמו להגיע לירושלים ,בשנים ההם זיידי כבר מיעט בנסיעות
מחוץ לעיר .ענה לו זיידי ,מה השאלה בכלל ,הוא מטריח את עצמו לבקר אותי כל שבוע
25
לבנימין אמר ידיד ה'
ומתאמץ להגיע אלי מהישיבה (ישיבת סלבודקה) עד רחוב בית שמאי ,וכי לא מגיע לו מינימום
הכרת הטוב.
עוד הוא סיפר לי שבאחת הבר מצוות של אחד מאחיו הצעירים ,התארח זיידי אצלם
לשבת שלמה ,והיות והוא ביקר את זיידי קבוע הוא ידע ממנהגו לאכול כל יום בבוקר ֶלֶּבן
בכדי להקל על העיכול ,כשחזרו מהתפילה וזיידי עשה קידוש הוא הגיש לזיידי את ה ֶלֶּבן,
זיידי אכל את ה ֶלֶּבן ומאד הודה לאברומי ע"כ ,אח"כ שאלה הדודה את אברומי מדוע הוא
הגיש לזיידי את ה ֶלֶּבן ,זה כבר די זמן שזיידי הפסיק עם הנוהג הזה? אבל זיידי לא אמר
כלום לאברומי וגם לא רימז לו כלום אלא להיפך עוד הודה לו ע"כ ,והכל בכדי שתהיה לו
הרגשה טובה.
מספרת לי בתו רבקל'ה אנגלנדר תחי שבשנים האחרונות כשהיא הגיעה לשהות עם
זיידי ,היא הייתה מקריאה בפניו מהחוברות של ר' אלימלך בידרמן שליט"א ,וקבוע אחרי כל
10דקות בערך זיידי ביקש ממנה שתשתה משהוא ותנוח מהמאמץ ,למרות שהוא בעצמו לא
היה מסוגל לשתות ,אבל הוא לא שכח לרגע את הצרכים של העומד מולו.
כמו"כ היא מספרת ,כשהיה מתארח אצלם בחגים וכדו' וחתנה היה לוקח אותו ברכבו,
במהלך כל הנסיעה הודה פעמים רבות על הטרחה עבורו ,וכשירד מהרכב לא הסתפק בכך
ועמד לנפנף כמה וכמה פעמים בידו לאות הכרת הטוב עד שהרכב התרחק ממראה עיניו.
מידת הענווה
שייף עייל ושייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה ,בעת שנפטר הרה"ח ר' יהושע פולק
זצ"ל שהיה הבעל תוקע במשך שנים אצל הגר"ש הלוי וואזנער זצ"ל ,בקשו מזיידי זצ"ל
שימלא את מקומו ,אך זיידי דחה את הגבאים בתנועה שאינו מבין מה רוצים ממנו בכלל ,איך
זה קשור אליו בכלל וכי מי הוא בכלל שיהא ראוי לאותה איצטלא?
סיפר לי אברומי ב"ר יוסף צבי ,אמרתי לו פעם ששמעתי בשם הגר"ש הלוי וואזנער זצ"ל
על הגמרא שחמין במוצאי שבת מלוגמא שהוא נוהג להתרחץ בחמין ,הוא נהנה מזה אבל
אמר שכנראה זה כתוב באיזה מקום ,כי אחרת הגר"ש הלוי וואזנער זצ"ל לא היה נוהג כך,
לימים כשלמדתי את הגמרא ראיתי שזה כתוב ברש"י ,זיידי גם ידע מהגמרא ,אבל לא רצה
להפגין את הידע שלו.
26
לבנימין אמר ידיד ה'
סייג לחכמה שתיקה
עשה לעצמו גדר מיוחד בעניין סייג לחכמה שתיקה ,כשלא צריך אז לא מדברים ,אין
כזה מושג סתם לפטפט ולברבר ,שמירת הלשון התבלטה בו ברמה הגבוהה ביותר ,נזהר עד
למאוד בכל מילה היוצאת מפיו .כידוע לכולנו שמשפחתו של זיידי זצ"ל מורכב מכמה עדות
וחוגים ולפעמים גם נגדיים ,דעות והשקפות שונות זו מזו ,אך מעולם לא שמענו מילה של
פוליטיקה או ח"ו דיבור שהיה יכול להשתמע משהו שלילי על איזו חוג מסוים ,כולם ללא
יוצא מן הכלל קבלו את כל הכבוד הראוי ,דיבורו היה במתינות ובנחת עם הבריות ,מעולם לא
הרים את קולו על מאן דהו.
מסירות לזולת
רבות השקיע בחינוך הילדים והדורות הבאים ,בבחינת למען אשר יצווה את בניו ואת
ביתו אחריו אשר ילכו בדרך ד' ,היה מסור לכל אחד ואחד מבני המשפחה ,כל אחד היה חקוק
על לוח ליבו ,בתפילות על כל אחד ואחד ,בעידוד וניחום ,בהרעפת מילים חמות ומעודדות,
בקניית מתנות בימי שמחה וחגים.
27
לבנימין אמר ידיד ה'
פנים מסבירות
ידע להעניק לכל אחד ואחד את תשומת הלב והערכה הראויה לו ,חיוך מאיר פנים,
התעניין על סדר הלימוד או על סדר החיים ביום יום של הנכדים ותמיד דאג לעודד ולומר
מילה טובה ,וכשצריך היה מאיר לנו דרכנו ,עודד את הנכדים בהתקדמות הלימודים גם מהצד
הכלכלי ,זה היה הדבר החשוב ביותר בעיניו.
נשא על לוח ליבו ממש הצלחת צאצאיו בתוי"ש ,ולא הסיח דעתו מכך וזכר להתעניין בזה
בכל עת מצוא ,בבחינת עינו וליבו עליהם.
סיפר לי אחד מהנכדים בזה הלשון :הכנסתי לתלמוד תורה את אחד מילדי כשהוא
היה בגיל צעיר יחסית בהשוואה לבני כיתתו ,ובהיות כך במשך השנים התברר שכדאי אולי
להשאיר אותו כיתה עוד שנה ,התלבטתי מאוד האם כדאי לעשות כך או שזה יכול אולי להזיק
לבן ,אחרי יעוץ עם כמה גורמים חינוכיים התברר שזו אכן הדרך הנכונה ויש לעשות זאת תוך
כדי הכנת הילד לשינוי ,שיתפתי גם את זיידי בזמנו על כך ,ורציתי לשמוע את דעתו בעניין.
זיידי היה כל כך רגיש לנושא מה זה יעשה לילד ,וכלשונו "דאס איז ממש ווי א ניתוח" ,וגם
דחף לשמוע עוד דעות חינוכיות בנדון .לאחר שביצענו את הדבר ,כשפגש אותי בחתונה של
אחד הנכדים ,השאלה הראשונה הייתה" ,נו ,די ניתוח האט מצליח גיווען" -כשאני לא קולט
בכלל על מה הוא מדבר ,אך הוא היה חי כל כולו את השני ,גם בתוך כדי שמחת נישואי נכד
לא שכח שהייתה כאן "שאלה גורלית" ,ומאז תמיד התעניין בילד הזה ובקידומו יותר מהרגיל.
אמי מציינת את רוחב ליבו של זיידי ומידת הפירגון שלו ,כמה שהוא היה מחמיא לה על
זה שלמרות שגדלה בתל אביב היא גדלה ממש לתפארת לאשה כשרה ויראת שמים ,הוא
ידע להעריך ולהוקיר.
קיבל את השונה בכל הכבוד הראוי ,גם אם העומד מולו לא התנהג בסטנרדטים הנדרשים,
כשבאו לבקרו בני משפחה שאינם מצאצאיו שרמת הצניעות לא היו בקודים המקובלים עליו
בכ"ז הוא קיבלם בסבר פנים יפות ובדרך ארץ ,כולם הרגישו בנוח בסביבתו.
סיפר לי אליעזר ב"ר יוסף צבי ,בשבת שבע ברכות של אחותי שתחי' השתתף אחד
שהיה רחוק מכל השקפתו כרחוק מזרח ממערב ,הלה היה מציבור המתנחלים ,וכשזיידי
נאם בסעודה דיבר בשפת עברית ,ואמר שרוצה לומר משהו לכבוד האורחים שבאו מרחוק,
ודיבר על מצוות ישוב ארץ ישראל ועל דברי הרמב"ן ,ואמר לאורח הנ"ל שזכית לקיים מצוה
זו בהידור .וכידוע שכל ענין זה נגד השקפת עולמו כפי שקיבל מרבותיו ,אך אעפ"כ דאג
לקרב את האורח ,וחשש שמא הוא מרגיש זר ובלתי רצוי בלבושו וצורתו ,וחשב מחשבות
איך לקרבו ולתת לו הרגשה טובה [ואולי זה מה שאמרו חז"ל על אסתר המלכה ,מלמד שכל
אחד נדמה לו כאומתו].
28
לבנימין אמר ידיד ה'
ומאידך יש לציין שבמה שנוגע לעצם ההשקפה היה תקיף בדעותיו ולא נשא פני איש,
ופעם אחת כשהיה אצלינו דיברו בדברי תורה ,ואחד מאחי אמר איזה דבר תורה מרב אחד
גדול מאוד בתורה מגאוני הדור ממש אלא שהייתה לו שייכות עם הרבנות הראשית ,ואחר
הסעודה קרא לאחי ואמר לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ,הרב הזה שאמרת משמו
הוא באמת גדול מאוד ,אבל אתה אל תאמר בשמו.
ובענין זה סיפר לי על רבו ר' משה שמעון הלוי זינגער זצ"ל ,שכשעלה לא"י לפני המלחמה
ולא הייתה לו פרנסה ,והרב הראשי הרב הרצוג ז"ל רצה לתת לו איזו רבנות באיזו עיר מטעם
הרבנות הראשית ,ובא אליו לביקור והתחיל לדבר עמו בדברי נימוסין כאורח ,אמנם ר' משה
שמעון שידע מיד מה מטרתו אמר לו מיד בתקיפות אל תנסה לבוא עמי בדברים על דבר
הרבנות כי איני רוצה שום שייכות אתכם ,ואמר לי כי יכל גם לדבר עמו בסבר פנים יפות
ואח"כ למצוא איזה דרך ,אבל כך צריכה להיות ההנהגה בענייני השקפה ,להיות חזק בדעת
האמת ולא לישא פני איש במה שנוגע לאמת ולכבוד שמים.
הצנע לכת
כל הליכותיו היו בהצנע לכת עם ד' ,הייתה בו נקיות הלב ,הדיבור ונקיות המעשים ללא
שום רבב ,וכפי שכותב המסילת ישרים שמידת הנקיות עומדת מעל מידת הזהירות ,דהיינו
מי שיש בו מידת הנקיות נשמר ונזהר ביותר בכל הפרטים והענפים של האיסורים אשר אינם
ידועים לכל ,ואת זה אפשר לידע רק באם עוסקים בתורה ולומדים את כל הפרטי דינים וכו'.
זכה לזכך את נשמתו ולהביאה לפני כיסא הכבוד בשיא הטהרה והיופי ,וכפי שהרבנים אמרו
עליו בלווייתו ,נפש זכה ונקיה.
בורח מן הכבוד
היה בורח מן הכבוד כמטחווי קשת ,לא סבל את הפרסום והתהילה ,וזכה למאמר חז"ל כל
הבורח מן הכבוד ,הכבוד רודף אחריו ,כולם אהבהו וכבדוהו ביותר.
דרכיה דרכי נועם
עצם נוכחותו היה ספר מוסר מהלך ,למדנו דרך שתיקתו הרבה יותר ממה שלמדים
אצל אחרים ע"י רוב דיבורים ותוכחות .נוכחותו הקרינה אור עילאי ,השרתה אוירה רצינית
בסביבתו ,יראת הכבוד ,לא משום שהרים את קולו על מאן דהוא או משום שהיה לו מבט
29
לבנימין אמר ידיד ה'
חמור סבר ,להיפך ,היה בו מבט אבהי ורחימאי ,רוך וטוהר ,נוכחותו השרתה שלוה ורוגע ,הוא
הרים את סובביו לגבהים ופסגות רוחניים ,השתדל מאד לא להטיף לאחרים ולא לכפות את
דעתו על אחרים ,וגם אם היה צריך פעם להעיר משהו לצאצאים תמיד זה היה בדרכי נועם
וכבוד ,לא היה אצלו מושג של התלהמות.
אומרים על אליהו הנביא איש דורות שנים עשר ראו עיניו ,לכאורה מה הגדולה בזה
שהאריך ימים? האם זה משהו שהוא עבד ע"כ? אלא ישנם אנשים מאוד גדולים ,צדיקים
וחכמים וכו' שכשהם נפגשים עם בני הדור הבא או בני כמה דורות הבאים ,ורואים את ירידת
הדורות ,איזה מרחק עצום שישנו בינו לבינם ,אינם מסוגלים להבליג ומרגישים שחייבים
להטיף ולגעור בדור הצעיר ,הם לא מסוגלים לקבל את המושג שיש ירידת הדורות ושצריך
לחיות עם זה ,לקבל את האחר והשונה גם אם זה לא הסגנון שלי ,אך אליהו הנביא שזכה
לראות שנים עשר דורות התהלך כנגד רוחם ונפשם של כל דור ודור בהתאם למצב של אותו
דור ,כפי שמשה רבנו אמר להקב"ה שימנה על העדה "איש אשר רוח בו" עיין פי' רש"י,
והתכונה והמעלה הזאת זכינו לראות אצל זיידי זצ"ל שזכה לראות בני שלשים ובני רבעים,
ועם כל זאת ידע להשכיל ולהבין את הדור הצעיר יותר.
מכבדה יותר מגופו
הנהגתו בכבוד אשתו הייתה לאות ופלא ,הוא היה מקיים כפשוטו מכבדה יותר מגופו,
הוא מעולם לא וויתר מלהגיש לבאבי ע"ה את הקפה והעוגה בשבת בבוקר לפני הליכתו
לבית המדרש ,נשא בעול עם באבי ,כשבאבי הייתה מכשירה את העופות למרות הסדר יום
העמוס שלו ,הוא היה שותף מלא בסחיבת הדליי מים עבור ההכשרה ,הוא לא וויתר בשום
חג להעניק לה מתנות יקרות ערך ,בגד חשוב או תכשיט גם בזמנים שלא היה לו קל ,וכן היה
עם המומע ,ואפילו בזמן שכבר היה חולה לא שכח לדאוג עבור זה.
תמים תהיה עם ד' אלוקיך
קיים מצוה זאת בהידור ללא התחכמויות ,כפי שרש"י מסביר התהלך עמו בתמימות
ואז תהיה עמו ולחלקו ,איש צדיק תמים היה ,פשוטו כמשמעו ללא שום התחכמויות
והתפלספויות ,קיום התורה והמצוות במסירות ואדיקות ללא שום פשרות.
30
לבנימין אמר ידיד ה'
לא להטריח אחרים
זיידי זצ"ל מעולם לא רצה להטריח אחרים ,היה מאד קשה עבורו שאחרים טורחים
למענו ,ואי לכך כשל"ע התאלמן מבאבי ע"ה והילדים והנכדים התחלקו ביניהם בתורנות ,הוא
פשוט סבל מזה שטורחים למענו.
וכששכב בבית חולים תל השומר אחרי האירוע שעבר ואירגנו אצלו מנין ביוהכ"פ ,מיד
כשנכנס לפני כל נדרי פרץ בבכי מרטיט ואמר מה אני ראוי שטרחתם בשבילי.
הוי דן לכף זכות
מעולם לא דיבר רע על מאן דהוא ,באם קרה משהו שהיה בו לכאורה משהו שלילי על מאן
דהוא חיפש ללמד סנגוריא עליו ,הוא הרי לא ראה שום רע אצל הזולת ,עין טובה כפשוטו.
והעמידו תלמידים הרבה
ומצדיקי הרבים ככוכבים יזהירו אלו מלמדי תינוקות
זכה זיידי זצ"ל להרביץ תורה רבות בשנים קרוב ל 70-שנה ,ראשית דרכו הייתה בירושלים
בת"ת פרשבורג בירושלים ,ולאחר מכן בבית יתומים דיסקין ,ולאחר מכן עבר על פי בקשתו
של הגאון ר' עקיבא סופר זצוק"ל אב"ד פרשבורג לתלמוד תורה חתן סופר בפתח תקוה,
ומשם עבר לבתי אבות פוניב'ז בני ברק.
31
לבנימין אמר ידיד ה'
את כל המקומות שעזב ,היה בעיקר כשראה שזה מפריע לו לחינוך או לקשר טוב יותר
עם בניו .כאשר עזב את בתי אבות פוניב'ז ,הגרי"ש כהנמן זצ"ל הרב מפוניב'ז זצ"ל הצטער
על כך עד מאוד ,ובצעד יוצא דופן ובולט ביותר הטריח את עצמו ועלה לביתו של זיידי ושאל
אותו אם יסכים לחזור ויגדיל לו את משכורתו ,וזיידי הסביר לו :שאינו עזב בגלל המשכורת
אלא בגלל שכל הילדים שלומדים שם הם יתומים וצריך להקדיש להם זמן רב מאוד ,והוא
אינו יכול למלאות את התפקיד כראוי כיון שהוא צריך להקדיש מזמנו גם בשביל בניו ,הרב
מפונביז התפעל מאוד מגודל היראת שמים שלו ,ושלח מיד לקרוא לר' חיים קנייבסקי
שליט"א ,שימליץ בפני אביו הסטייפעלער זצ"ל שיקחו את זיידי לחיידר תשב"ר כי הוא
ראוי ביותר להעמיד את הדור הבא ,וכך הגיע זיידי לחדר תשב"ר בני ברק וזכה להעמיד שם
אלפי תלמידים.
אחר פטירת באבי בריינדל ע"ה ,קבע עצמו ללמוד וללמד בישיבת "נתיבות עולם" ,וזכה
לקרב הרבה נפשות לתורה ,ולמד עמם גמרא ,וזכה לקיים מה שנאמר אוהב את הבריות
ומקרבן לתורה ,זכה ללמד בעלי תשובה במסירות מידי יום ביומו ,ואף סייע בעדם בגופו
ובממונו להקים בתים נאמנים בישראל.
ומספר אליעזר ב"ר יוסף צבי ,שאחד הבעלי תשובה מתלמידי זיידי גר בשכנות עמי,
ואמר לי כמה פעמים שכל הגירסא דינקותא שלו הוא מזיידי ,שלימד אותו איך ללמוד גמרא,
והגירסא דינקותא שלו הכוונה לגיל מבוגר שעד אז לא זכה ללמוד תורה ,והוא דבר נפלא
שהרי לא היה רגיל ללימוד רק עם ילדים קטנים ,ובגיל מבוגר התחיל ללמוד עם בעלי תשובה,
ובלא שום שיטות ודרכים ועצות איך ללמוד עמם הצליח ללמדם תורה ,כי הלימוד עצמו היה
במתיקות מיוחדת במתינות וישוב הדעת וסבלנות ,וכך הכניס אור תורה בכל מי שלמד עמו,
והנ"ל סיפר לי שיש לו עוד כמה וכמה חברים שלמדו ממנו איך ללמוד דף גמרא.
עוד מספר אליעזר ב"ר יוסף צבי ,כידוע היה כל עסקו בהרבצת תורה לתלמידים והיה
קשור אליהם בעבותות אהבה ,וכשהתארסתי רצה לשבח את משפחת המחותן וסיפר לי
על אחד מהדודים של הכלה שלמד אצלו ,וכבר עברו יותר משלושים שנה וזכר אותו היטיב
והפליא שהיה ממש ילד מיוחד ,וזכר ג"כ את אמו שהיתה מסורה אליו והשקיעה בו הרבה
עד שצמח לתפארת.
כמו כן היה מסור לתלמידיו ב"נתיבות עולם" ,ופעם אחת קרא לי וסיפר לי בצער רב שיש
לו תלמיד בעל תשובה שגר בברכפלד והוא אברך יקר בן תורה וירא שמים ,ולא הסכימו
לקבל את בנו לת"ת שם ,והצטער ע"ז מאוד ,האיך יתכן לרחק במקום שאמרו לקרב ומה
פסול מצאו בו ,אמרתי לו שתלמוד תורה הזה נחשב למובחר מהתלמודי תורה אצלינו ,וקשה
להתקבל שם ומסתמא כיון שאינו מוכר כל כך והוא בעל תשובה לא טרחו שם לברר עליו מדי
ודחוהו ,וכעס מאוד ואמר לי אני מוכן לנסוע עכשיו לדבר עם המנהל ולספר לו עליו שהוא
32
לבנימין אמר ידיד ה'
אברך מושלם ממש ,וכבר רצה לנסוע ,ואמרתי לו שאנסה קודם בעצמי לסדר את העניין ואם
לא יועיל ,אזי יבא הוא ,וב"ה שבאמת קבלו את בנו וזכה באמת לגדל משפחה לתפארת,
וכן אחר כמה שנים כשהנ"ל עשה בר מצוה לבנו הטריח זיידי עצמו והגיע במיוחד לברכפלד
להשתתף בשמחתו.
אברומי ב"ר יוסף צבי סיפר לי ,שפעם בשבע ברכות של אחת הבנות של רבקלה -
כשרקדו אחר הסעודה עשו מעגל פנימי החתן והמחותנים כמו שנהוג תמיד ,כשהתבקש
זיידי לרקוד עם החתן הוא סרב ,לאחר מכן שאלתיו מדוע סרב? אמר לי בחנתי היום 200
תלמידים בלע"ה ,ובשבילו זו הייתה עבודה עם הרבה השקעה ומסירות ,וממילא כבר לא
היה לו כח.
עוד סיפר לי ,זיידי היה הולך לבחון תלמידים כל שבוע בת"ת של חוזרים בתשובה
בהתנדבות במשך שנים ,אני יודע את זה היות ועבדתי שם בת"ת הזה והמנהל אמר לי שהוא
לא רוצה לקחת כסף ,הוא הפסיק להתנדב שם כשהם עברו לבנין חדש והיו צריכים לעלות
חמש קומות ,זה היה לו קשה מידי.
הוי זהיר בכבוד תלמידך
היה נזהר ביותר בכבוד תלמידיו ,וגם אם היה צריך להעניש אחד מתלמידיו ,הרי שזה
נעשה בהרבה שיקול דעת ובמחשבה תחילה.
עובדה מעניינת גילה לנו ר' יוסף צבי ,הסיפור התחיל לפני הרבה שנים ,בזמן שזיידי היה
מנהל בחדר בפתח תקוה ,סרח תלמיד אחד במעשה חוצפה נורא כלפי מלמדו ,עד כדי כך
שאפילו הילד ידע והבין היטב מגודל העוולה שעולל ,המלמד בא לפני זיידי להתלונן על
התלמיד ,זיידי קרא לתלמיד לחדרו וסטר לו בציינו שקיבל סטירה על מה שהתחצף באופן
נורא למלמד.
אך לעת זקנותו של זיידי לפני כעשרים שנים הדבר הטריד מאד את מנוחתו של זיידי,
ושיתף את ר' יוסף צבי בכך ,ואמר לו שעשה חשבון הנפש ולדעתו שמכל השנים שהרביץ
בתלמוד תורה ישנו פעם אחת שהעניש תלמיד בהרמת ידים עליו שלא בצדק ,הוא סבר
שלדעתו הוא טעה בכך שלא יידע את התלמיד לפני הסטירה על מה הוא הולך לקבל סטירה.
ר' יוסף צבי שאל את זיידי אם אחרי הסטירה הוא כן אמר לתלמיד את הסיבה לקבלת
הסטירה ,ענה זיידי שכן ,שאלו ר' יוסף צבי א"כ מה לא היה כאן בסדר? ענה זיידי שהאמירה
שלאחר מעשה כבר לא שווה כלום ,כי לבו סתום מלקבל אפילו את האמת שהוא בעצמו
יודע ,והוא היה צריך לומר לו לפני קבלת הסטירה.
33
לבנימין אמר ידיד ה'
בכאו"פ זיידי טרח ויגע זמן רב להשיגו בכדי שיוכל לפייסו ,השקיע ע"כ זמן רב לבירורים
על מקום מגוריו ,אך התלמיד הנ"ל ברבות השנים היגר לארה"ב וכמו"כ נודע לזיידי שהלה
כבר שבק חיים לכל חי ל"ע ,אך זיידי לא נח ולא שקט והמשיך לברר איך ניתן להגיע לקברו.
לנפטר הנ"ל היה אח שהתגורר בת"א ,בתחילה לא רצה לשתף פעולה ,אחרי השתדלויות
כבר הסכים אבל בתנאי שיתרמו כסף לאיזה צדקה לעילוי נשמת אחיו ,זיידי הסכים להכל
ואך ורק בכדי שיהיה נקי מכל נדנוד ושמץ של חטא.
וזאת למודעי שלאתר את קבר הנ"ל היה פרויקט לעצמו ,היות ונטמן בבית הקברות
שבלונג איילנד ,ובכדי לסבר את האוזן ,גודל הבית הקברות ההוא ,הוא כגודל עיר ,מתניידים
בתוך הבית הקברות שם ממקום למקום באוטובוסים ,ולמצוא קבר שם זה כמעט כמו למצוא
מחט בערימת שחת.
בכאו"פ היות ור' יוסף צבי נסע פעמים מספר לארה"ב ,אי לכך ביקשו זיידי לנצל הזדמנות
זאת ויעשה עבורו טובה מיוחדת ,ושיתכנן באחת הנסיעות להביא את העניין על תיקונו,
דהיינו לאסוף מנין בחורים תמורת תשלום ,שיקומו לפנות בוקר שלא להפסיד ח"ו מסדר
הלימוד הישיבתי ,ויעלה לקברו ויספר את מה שקרה ויבקש מחילה מהנפטר בשמו ,ור' יוסף
צבי אכן השתדל מאוד למלאות את מבוקשו של זיידי ,ועמד לפני הקבר בחליצת נעליו על
השלג הקפוא וביקש מחילה מהנפטר ,כדת וכדין והמנין השיב שלושה פעמים 'מחול לך'.
כשחזר ר' יוסף צבי מארה"ב לישראל בישר לזיידי שמילא את מבוקשו והשלים את
המשימה ,לזיידי היה קורת רוח מרובה ושמח ביותר ,ושתה אח"כ לחיים .אח"כ בלילה
התקשר לר' יוסף צבי ואמר לו :אין לך מושג כמה שימחת אותי ,אינני זוכר כשחיתנתי אי
מי מבני שהייתי כל כל שמח!!! ביודעו שעכשיו הוא נקי מכל התלמידים ,עד כדי כך הייתה
זהירותו בכבוד תלמידיו ,למרות שלפי כל הדעות הגיע העונש בשלמותו לתלמיד.
עובדה מעניינת סיפר לי ר' יוסף צבי ,כשבנו מוישי נהיה מלמד בתלמוד תורה הציע
לו שיעלה לזיידי לקבל הדרכה ,כמובן שעשה כעצתו ועלה לזיידי ,בין הדברים שאמר לו
הדריכו כדלהלן:
אם יהיה לך תלמיד שמעורר קשיים /בעיות ומפריע לך בעבודת הקודש ,אזי תביט אליו
ותחייך אליו ,ואם זה לא יעזור ,אזי תן לו חיוך יותר רחב ,ואם גם זה לא יועיל ,אזי תחייך
מאוזן לאוזן ,ואם כל אלו לא יעזרו ,אזי אל תפסיק ולבסוף בוודאי ייכנע לך ,בדור שלנו אין
דרך אחרת איך להשפיע על התלמידים ,והדברים מבהילים על הרעיון – .ראויים הדברים
למי שאמרם.
34
לבנימין אמר ידיד ה'
והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה
הוא חי עם חשבון כפשוטו ,כל דרכיו ומעשיו היו בחשבון ונשקלות בפלס לפי ההלכה.
איש ההלכה במלוא מובן המילה ,הקפיד על קוצו של יו"ד ללא פשרות וויתורים ,לדוגמה
הוא לא היה משתמש בחשמל בשבת כמנהג תלמידי החזו"א ,בתחילה היה משתמש עם
נרות ולאנטערנע-עששית ,ואח"כ היה לו מצבר–גנרטור בשביל חשמל ,יין הוא השתמש רק
משל משפחת נדל ,בגיל צעיר יותר ייצר בעצמו יין ,משום שרצה לוודא שנכרי לא ראה את
היין ,מה שבמפעלים מאוד קשה לשמור ע"כ ,וכן הלאה על זו הדרך ,נזהר שלא לטלטל
בשבת אפילו שהיה עירוב בעיר.
וכן ראינו תמיד איך שהתאמץ לעמוד בקריאת התורה כדברי הרמ"א ,וגם עד זקנה עד
שנפל היה עומד.
לפני כל מעשה הוא בחן את דרכיו ראשית מה אומרת ההלכה? ואם יש כמה שיטות אז
הוא החמיר על עצמו כפי המחמירים.
לכל הנהגה שלו היה הסבר בהתאם בדיוק לפי ההלכה ,לא היה מושג עשיתי כך וכך ,כי
כך בא לי ואל תשאל שאלות.
החשיב עד למאוד כל מצוה והנהגה טובה ,אפילו הנהגה שעל פניו היה נראה כדבר פשוט
ולפעמים קל בעיני אנשים אחרים ולא מעורר השתאות ,בכל זאת ג"כ היה יקר בעיניו.
הידור מצוה
הייתה לו חביבות המצוות באופן נפלא ומיוחד ,כוחות מרובים היה משקיע ברכישת הד'
מינים ובהידורם ,בצעירותו היה נוהג לנסוע לפרדס ידוע ליד פתח תקוה ומטפס על העצים
הדוקרניים בשביל למצוא אתרוג מהודר...
החומרות וההנהגות המיוחדות שהיו לו בעסק המצות ,במשך עשרות בשנים היה
משתתף אישית בחבורה של בריסק באפיית המצות ,והיה לו הידור מיוחד של השתמשות
בכלי מיוחד לכל מיירע ,זו כבר הייתה תוספת הידור על ההידורים של בריסק ,שגם מבחינתם
בכל מיירע הם נותנים רק חצי מהכמות הרגילה בכל מקום ,אך הוא הידר ורצה שלכל מיירע
שלו יהיה כלי נפרד וחדש ,ולשם כך רכש מכספו כלים נוספים עבור בני החבורה ,אך הכל
התנהל בצניעות וללא פרסום.
35
לבנימין אמר ידיד ה'
דקדוק הלכה ויראת חטא
סיפר לי אליעזר ב"ר יוסף צבי ,פעם אחת ביקש ממני לברר לו מהו השיעור המדויק של
כזית בכמה מינים של מזונות ,ואמר לי שכשיש קידוש בבית מדרש בשבת אינו יכול לאכול
כי אינו רוצה לאכול מדי הרבה שיהיה לו קשה אח"כ בסעודה ,ולאכול קצת מדי ג"כ אינו יכול
כי יש ספק אם מחויב בברכה אחרונה ,ע"כ ביקש לברר השיעור המדויק ,כך היה כל מעשיו
שקולים ומדודים.
הייתי אצלו בבית חולים ביום א' דסליחות אלול תשע"ו ,וזה היה אחר שנפל וקיבל
השיתוק רח"ל ,ובבוקר כשהתעורר אמר לי מיד היום מתחילין לומר סליחות והיה צריך
להראות יותר טוב ,ולא בכזה מצב רח"ל ,ונאנח ,אח"כ אמרתי לו שעוד מעט יעבור זמן ק"ש
ואולי יקרא ק"ש ולא רצה ,ואחר כך הבנתי שלא רצה לקרות ק"ש בלא תפילין ,ועדיין לא היה
במצב של יכולת להניח תפילין ,אחר כך כשהגיע כבר ממש סמוך לזמן ק"ש ,ביקש להניח
תפילין והנחתי לו ומיד התחיל בברכות ק"ש ,וקרא ק"ש בתפילין ובברכותיה ,כשהתחיל
שמונה עשרה פתאום נבהל מאוד וסימן לי בידו ולא הבנתי מה רוצה ,ונבהלתי ג"כ כי חשבתי
שאירע לו משהו ,וסימן כמה פעמים בידו איזו תנועה והיה ממש בלחץ נורא ,עד שהוכרח
לדבר ואמר לי "גוף נקי" והראה לי שאבדוק אם אין לכלוך וסימן לי להוריד התפילין ,ובאותה
שעה למדתי מהו יראת חטא ,וחשבתי על מה שאמר שהיום א' דסליחות והיה צריך להראות
יותר טוב ,הלואי שבכל ההתעוררות של הסליחות והימים נוראים הקדושים נזכה לאיזו השגה
של יראת חטא ממה שראיתי אצלו.
עוד סיפר לי אליעזר ב"ר יוסף צבי ,זכורני בחג הפסח ממש אחר נישואי בחודש שבט
תשס"ב ,שאל אותי אם קניתי לאשתי בגד חדש לכבוד יו"ט ,ואמרתי לו הרי עכשיו הייתה
החתונה וקנו הרבה בגדים חדשים לכבוד החתונה כדרך בנות ישראל ,וכל הארון מלא בגדים
חדשים ומה יש להוסיף עכשיו עוד בגד ,אמר לי הרי זו הלכה מפורשת בשו"ע ואין ע"ז שום
חכמה ותירוצים ,אם כתוב שצריך לקנות אז צריך לקנות ,וביקש שמכאן ולהבא אזהר בזה.
יומא דנשמתא
היה טורח בגופו בהכנות לשבת קודש ,היה לו נוהג קבוע לנקות ולהכין את הדגים לקראת
בישולם ,למרות שבאבי ע"ה לא רצתה שהוא יטרח ,היא תמיד דאגה להכין בשבילו את
הכל על הצד היותר טוב ,אבל לכבוד שבת קודש הוא רצה לטרוח בעצמו ,הוא היטיב את
הנרות כבר ביום חמישי בערב ,היה אצלו בחינת חשה למהר ביאת שבת ,יושבת וממתנת עד
כלות השבת.
36
לבנימין אמר ידיד ה'
השקיע זמן רב ביותר בלימוד הלכות שבת ,הוא כתב קונטרס עם סיכומים בהלכות שבת,
בבחינת בוננת בדת משיבת שבת.
קיבל שבת בב"ב לפי זמן ירושלים ,מבחינתו כבר היה אצלו אז שבת ,כחצי שעה לפני
התפילה כבר היה בבית המדרש ואמר שיר השירים במתינות ,בנעימות ,במתיקות ובהטעמה
מיוחדת ,בהשתפכות הנפש ,בבחינת תוכו רצוף אהבה ,פשוט היה תענוג לשמוע אותו לזמר
את שיר השירים ,לאחרונה מסר ר' יוסף צבי לבניו את הנוסח בהקלטה.
סעודות השבת התנהלו אצלו בשלווה וברוגע ,בצורה המכובדת ביותר ,ממש מעין עולם
הבא ,לא משנה איזה שבוע קשה עבר עליו ,בשבת היה אצלו כאילו כל מלאכתו עשויה ,חן
מיוחד היה נסוך על פניו ,שורר את זמירות השבת במתיקות ,דברי תורה נאמרו בנעימות,
מדרשי חז"ל ,דברי תורה מרבו המהרי"ץ ,אך מעולם לא עלה על השולחן דברי חולין ,אפילו
לא היה צריך להעיר לילדים ע"כ ,הרצינות והקדושה ששרתה עליו הותירו רושם כ"כ חזק
אצל הסובבים אותו ,כך שזה היה פשוט מובן מאיליו.
גם לעת זקנותו בשנותיו האחרונות כשכבר לא היה יכול לאכול ,ישב בשולחן שבת וחג
במהלך הסעודות ולמרות שכולם אכלו והוא לא ,בכל זאת לא רצה לוותר על ההשתתפות
בנוכחותו בסעודות שבת וחג ,מצידו השתדל בכל כוחו לעשות את המקסימום האפשרי במצבו.
קידוש הוא הרי לא היה יכול לשתות ,אבל הוא הקפיד לטבול את אצבעו וללקק
טיפה ,בכדי לטעום מן הקידוש ,כמו"כ היה עם הכזית מצה הוא ליקק קצת מהמצה בכדי
שתהיה לו איזו שהיא שייכות למצוה ,בערב יוה"כ הכריח עצמו ללקק קצת מים לקיים "כל
האוכל בתשיעי"...
זכורני כשקרה האירוע המוחי שלו ושכב בבית החולים ,שכב לצידו באותו חדר יהודי
חשוב ,והלה לא היה יכול לאכול ל"ע ,ביקשו בני משפחתו מכל אלו הבאים לבקר את זיידי,
שיואילו בטובם לא לאכול בתוך החדר ,היות וזה מכאיב מאוד לאביהם כשרואה שהסובבים
אותו אוכלים והוא אינו יכול לאכול ,אך לזיידי הדבר לא הפריע כלל וכלל.
בסוף ימיו לאחר שנים שלא טעם טעם מאכל ,שאלה אותו לאה ברייער תחי' טאטא האם
אתה עוד מתגעגע לטעום משהו? אמר לה בוודאי! אני בנ"א ,ובכל זאת היה תמיד מפציר בכל
מי שבא לבקרו שיטעום ,למרות שלו אישית אין יכולת זו.
השומר שבת
בראשית הקמת יישוב בני ברק ,היו נדרשים צעירים מתנדבים לשמור על הכניסות לעיר
שלא ייכנסו עם רכבים ויחללו את קדושת השבת בעיר ,לצורך כך הוקם ע"י הגרי"ל לנדא
37
לבנימין אמר ידיד ה'
אב"ד בני ברק משטרה מתנדבת ,זיידי זצ"ל זכה להיות בין המתנדבים בעמדות השמירה,
הן אם זה היה בימות החורף הקרים ובגשמים והן אם זה היה בימות הקיץ הלוהטים ,הקדיש
לכך אפילו מסדר לימודו אחה"צ ומזמן הסעודה שלישית אצל רבו בעל ה'שבט הלוי' זצ"ל.
הוא לא נבהל מהפושעים שניסו להלך עליו אימים ,הוא ידע שיש לו משימה קדושה ואין
שום דבר בעולם שיוכל למנוע בעדו ,התייצב כארי ובאומץ רב ללא שום פחד ומורא מבשר
ודם ,רק יראת אלוקים עמדה לנגד עיניו ,ולרוב גם המחללי שבת ל"ע נרתעו לאחורם מיראת
הכבוד אליו ,והיו אף כאלה שביקשו ממנו סליחה ,זיידי היה עונה להם :בי לא פגעתם כלל,
רק בהקב"ה ,ולכן סליחה תבקשו רק מהקב"ה.
כיבוד אב ואם
כוחות מיוחדים השקיע במצוה נשגבה זו ,ובמיוחד בכיבוד אמו וביותר בשנות אלמנותה,
בימים ההם עוד לא היה נפוץ כל כך קווי טלפון ,אי לכך שלח כל שבוע ביום רביעי מכתב
לאמו וכן קיבל ממנה מכתב חוזר בכל שבוע.
גדול שימושה יותר מלימודה
זכה לשמש רבות בגוף ובממון את האדמו"ר ממכנובקה זצוק"ל ,עוד בזמנים שלא היה
מוכר בא"י כקדוש וטהור ,כשעוד לא היו לו גבאים ומשמשים ,אך זיידי הריח שמדובר באיש
קדוש וטהור ,וראה זכות לעצמו לשמשו ,ואף היה יושב בשולחנו הטהור בכל ליל שב"ק.
אמונת אומן
כיבד תלמידי חכמים וצדיקים בצורה נפלאה ומעוררת השתאות ,התבטל התבטלות
גמורה לתלמידי חכמים ,רבנים ,ראשי ישיבות ומרביצי תורה ,ללא שום הבדל חוג ועדה.
זכורני באיזו יותרת הכבוד נהג בתלמידי חכמים שהופיעו בשמחות המשפחתיות ,כולו היה
אוזן קשבת לכל הגה שיצא מפיהם ,כמו"כ באיזו הערצה דיבר על גדולי ישראל.
סיפר לי ר' שמעון גרויז שבאחת הביקורים שערך אצל זיידי לעת זקנותו ,במהלך הביקור
שוחחו אודות רבו המהרי"ץ ,כשפנה לצאת שאל את זיידי האם הוא יכול למסור ד"ש לרבי
שליט"א ,ענה לו זיידי בזה"ל פאר א רעבע שיקט מען נישט א גרוס ,ביי א רעבע איז מען זיך
מזכיר ,וזאת למרות שזיידי היה מבוגר ממנו בעשרות שנים ,בכל זאת הייתה לו התבטלות
גמורה לרבנים ותלמידי חכמים.
38
לבנימין אמר ידיד ה'
איתא בגמרא שבת כג :מאן דרחים רבנן הוין ליה בנין רבנן ,ומאן דמוקיר רבנן הווין ליה חתנין
רבנן ,זיידי זצ"ל אהב את התלמידי חכמים באהבה עזה והוקירם ,היה קשור לגדולי עולם בלב
ונפש ,ואכן זכה לבנין וחתנין רבנן שיחיו עמו"ש.
מאידך גיסא גדולי ישראל השיבו לו מידה כנגד מידה מידה ,כיבדו אותו בכל מיני
כיבודים ,כאשר פתחו את בית המדרש של דושינסקיא בבני ברק ,והיות והוא היה תלמיד
של דושינסקיא ומטבע הדברים כנראה היה אמור להתחיל להתפלל שם ,אמר לו הגר"ש הלוי
וואזנער זצ"ל ,ר' בנימין הינך נשאר להתפלל אצלנו כי אני צריך אותך בבית מדרשנו לדוגמא
של תפילה כראוי ,והתפשרו שתפילה אחת יתפלל אצלו ותפילה אחת יתפלל בדושינסקיא.
הגר"ש הלוי וואזנער זצ"ל התבטא עליו ,שהוא איש תם וישר ,האמרי מנחם מאלכסנדר
זצ"ל התבטא עליו שהוא מיחידי הסגולה שבדור ,ושזכה להעמיד תורה על תילה לאלפים.
תלמידו של הרב יושע בער מבריסק זצ"ל ,הגאון ר' ירוחם קרסינצקי שליט"א ,אמר עליו
שהוא גאון ובקי בסדר קדשים.
מענין לענין מיכאל ווייכלדר חתן ר' יוסף צבי מוסר כדלהלן :זכות הייתה לי להכנס
למשפחה ולהיות לו לנכד ,כידוע בית המדרש סטריקוב ברחוב אלשיך ממוקם ממול תלמוד
תורה תשב''ר שברחוב חזו''א בב''ב ,ומכיר אני את זיידי זצ''ל משם ,עוד טרם התארסתי
והייתי לחתן אצל חמי שיחי' לאויט"א.
39
לבנימין אמר ידיד ה'
מידי יום כשהיה מסיים זיידי זצ''ל את עבודת הקודש שלו בחינוך ולימוד ילדי ישראל
היה נכנס בצהרים לתפילת מנחה גדולה בביהמ''ד סטריקוב ,בפרק הזמן שהיה עליו להמתין
מהשעה 12:30עד שיסיימו את לימוד הכולל במקום ותחילת התפילה -זמן מנחה גדולה,
היה עומד בקביעות יום יום על יד הבימה ולומד גמרא .בכולל היה אברך שהיה לומד מסכת
קדשים ,ובכל קושיא ,שיח ,היה מיד נכנס לעומקא של ליבון ,ודן בנלמד ,היה בקיא בכל סדר
קדשים באופן מופלא ותמיד ידע לענות על הסברא בטוב טעם ודעת.
יצויין בזה כשאבי מורי התחיל למסור
שיעור על מסכת זבחים שבסדר קדשים ,הייתה
לו מזה קורת רוח מרובה ,ולכבוד זה העניק לו
ספר טהרת הקודש עם הקדשה מיוחדת ,בה
הוא מבטא את שמחתו ואהבתו לבנו.
סיפר לי ר' שמעון גרויז שבתקופה שזיידי היה מאורס רצה מאוד להיות בליל הסדר אצל
רבו המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל ,אך רבו אמר לו שעליו להיות אצל אביו בליל הסדר ,כשסיימו
אצל הוריו את ליל הסדר ,בא לרבו יחד עם אחיו ר' שמעון יצחק זצ"ל ,והמהרי"ץ קרא לשניהם
וביקש מהם שיספרו לו מה שסיפר אביהם בליל הסדר ,זה היה מחזה ממש נדיר.
שמירת העיניים
כפי שהוזכר לעיל התהלך תמיד בצידי דרכים ,בהליכתו השפיל מבטו והשגיח מכל משמר
מראיות אסורות .סיפרה לי רבקל'ה תחי ,שהרבה פעמים שהלכה ברחוב וראתה את זיידי
זצ"ל קראה לו טאטע כמה פעמים ,עד שהיה נראה כפי שקוטעים אותו מתוך איזה חלום,
ורק אז שם לב שבתו עומדת לפניו.
40
לבנימין אמר ידיד ה'
בנו ר' יוסף צבי מספר שעמד פעם עם קבוצת ילדים בפינת הרחוב סעדיה גאון אלשיך
– מול בית בכנסת של פא"י ,לפתע הבחין אחד הילדים שזיידי מגיע מרחוק מכיון רחוב חזון
איש לכיון פא"י ,צעק לו אחד הילדים הנה אביך בא ,וכשראה שהוא לא בורח משם ,שאל
אותו :האם אתה לו מפחד שיראה אותך כאן ,והשיב לו :הוא יעבור על ידי ולא יראה אותי!
ואכן כך היה...
תעניות בה"ב
בצנעה ובשקט היו לו סידרת תעניות בה"ב וכדו' שהיה צם בהם ,עובדה זו נעלמה מעיני
הבריות למעט מהקרובים אליו ביותר שמהם לא הצליח להסתיר.
במסתרים תבכה נפשי
איתא בגמרא תענית ל .כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ,הוא היה מתאונן
על צער השכינה וגלות ישראל והיה עורך את התיקוני חצות בשלש השבועות בבכיות מעומק
הלב ובלב נשבר.
מדבר שקר תרחק
דבקות במידת האמת ,היא הייתה נר לרגליו ,הוא לא אהב שמשקרים ,הוא היה מחנך ושם
דגש ע"כ ,זה היה יסוד חשוב ומרכזי בחייו ,כמו שכותב הפלא יועץ "ולפי גודל מעלת האמת
ורוב גנות השקר והרעות הנמשכות ממנו ראוי לאדם להתחזק לחנך את בניו במידת האמת,
וממנו יראו שמקפיד על דבר האמת וכן יעשו ,ויעמוד על המשמר עליהם שלא יימצא בפיהם
לשון תרמית ,ואם יעשו דבר שלא כהוגן ,יעשה שיודו על האמת ,ובכן ימחול להם באותו
הפעם ולא יכם ,רק יזרזם שלא יוסיפו לעשות ,ואם ידברו שקר יוסף להכותם מכה רבה על
השקר ,ויגדיל בעיניהם עוון השקר באופן שיחרדו בנים ויזהרו מאד ,עד שיעשה להם טבע
שלא לדבר שקר.
קבלת הדין באהבה
מסופר שפעם ישב הגר"א ז"ל עם תלמידיו ולמד בספר הזוהר את הפרק המתאר את
שבעת מדורי גיהנום ,וכשאדם אכן שם אל לבו מה שכתוב שם נופל עליו פחד ורעדה ,ואמר
41
לבנימין אמר ידיד ה'
הגאון ז"ל לתלמידיו שמה שכתוב שם אינו משל אלא כך הוא במציאות .היה שם תלמיד
אחד שלקח את הדברים מאוד אל לבו ,ונפל למשכב מרוב פחד ודאגה .כששמע זאת הגאון
ז"ל בא לבקרו ,ואמר לו :דע לך שהחסרתי לומר משהו ,והוא ,שכשהאדם בא אחר פטירתו
לפני הבית דין של מעלה ומניחים על כף מאזניים את מעשיו הטובים וכן את הרעים ,וכשח"ו
כף המאזניים מטה כלפי חובה ,בא הקב"ה בכבודו ובעצמו ולוקח את כל אותם הייסורים
שעברו על האדם בימי חייו ומניחם בכף הזכויות ,והיסורים מטים את הכף לזכות .וזאת
בתנאי שהאדם קיבל את יסוריו באהבה! יסורים של אהבה -סיים הגר"א -מטים את כף
המאזניים לזכות.
זיידי ז"ל עבר אירוע מוחי בגיל 90וחלה בארבע שנות חייו האחרונות .כולנו השתוממנו
ועמדנו משתאים לראות איך אדם קרוץ מחומר מסוגל לקבל ייסורים גדולים ונוראים באהבה
ובטבעיות ובפשטות כזו שאין למעלה הימנו .הוא סבל בדומיה שכב וישב רגוע כמי שאין
לו שום דאגות ממש כגמול עלי אמו .גופו התפרק כחרס הנשבר ממש ,אך שמץ של יאוש
ושברון לב לא הרגישו עליו! כלום!! הוא דיבר וניהל את חייו בשלות רוח מוחלטת .פלא
פלאים ממש!
התנהגותו הבלתי נתפסת הייתה לנו לדוגמא ולמופת איך מקיימים את הפסוק (תהלים
נה) "השלך על ה' יהבך" שפירושו להשליך על ה' את כל החבילות ולהישאר בלי חבילות! "כל
שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין ,שנאמר 'וה' חפץ דכאו החלי' ,יכול אפי' לא קיבלם מאהבה,
ת"ל אם תשים אדם נפשו' מה אשם לדעת אף יסורין לדעת" (ברכות ה .).הוא מעולם לא התרעם.
אף מילה לא שמענו ממנו מעולם מתלונן על כאבים או צרות ,קיבל את כל הבא בהכנעה
ובאהבה ,קיבלם מאהבה.
אין ספק ,שהאמונה האיתנה הזו הועילה לו לאין שיעור וחקר בבואו לעולם המנוחה ,וזכה
ללכת איתה על מי מנוחות" .להודיע שכל קוויך לא יבושו ולא יכלמו לנצח" הקיווי מזכה את
האדם שלא יבוש לנצח ,וכמו שכתב הרמח"ל (נדפס באוצרות הרמח"ל ח"ד עמ' רמו) "המקוה אע"פ
שיש לו מעט מעשים טובים לא יבוש ,שנאמר וידעת כי אני ה' אשר לא יבושו קוי ,וזה כי
יש לדל תקוה ומי שהוא דל ממעשים טובים יש לו תקוה כי השם מתגלה עליו ומעביר כל
הפשעים" .ועוד כתב שם "המקווה אפי' נכנס בגיהנום יוצא ממנו ,שנאמר וקוי ה' יחליפו כח,
וכמה מלאכים עליונים מעלים אותו המקווה ומסתלקים עמו למעלה ,ותקותו היא טהרתו.
וזהו סוד התשובה שהוא ממש שב אל מקורו והס"א לא יכלה לו ,כן המקווה הוא ממש בוקע
בקו תקוותו ועושה נקב וסדק לעלות תחת כסא הכבוד וכו' ,וכמו שקיווה בחייו לה' ,כן לאחר
מותו כשמתגברים כנגדו הדינים הוא מתחזק בתקוותו ונקשר בו ,ומסתלק ברגע".
42
לבנימין אמר ידיד ה'
מעביר על מידותיו
מעולם לא אמר קבלו דעתי ,כמו"כ מעולם לא התווכח עם אנשים אחרים ,לא חיפש
להוכיח את צדקת דרכו ,הוא העדיף את השלום והשלווה ,היה מתלמידיו של אהרן הכהן
"אוהב שלום ורודף שלום" ,בכל מצב ומצב היה בולם פיו בשעת מריבה ,על הקרובים ועל
הרחוקים ,על כל גל וגל נענע ראשו ,הצדיק תמיד את הזולת והכניע את עצמו.
המשפט הידוע "א יוד דארף נישט אויספירן" [יהודי לא צריך לנצח] היה שגור אצלם בבית.
בהקשר לכך אשתף אתכם בסיפור מעניין ומוסר השכל עצום ששמעתי לפני הרבה שנים
מאחד המעורבים במעשה.
לפני כ 26-שנים שבאבי בריינדל ע"ה נפטרה בשב"ק ,באותו שבת שהתה אצלם
אסתי הורוביץ.
אגב ,במאמר מוסגר ניתן ללמוד ממנו מהו יישוב הדעת .באבי ע"ה התמוטטה בשבת
לפנות בוקר ,וזיידי הזמין אמבולנס ,בדרך לבית החולים ראו הרופאים שאין כבר מה לעשות
ושהיא השיבה כבר נשמתה ליוצרה ,מיד שבו על עקבותיהם להשיבה לביתם ,לפני שעלו
לבית עם המיטה עיכבם זיידי ,והלך להעיר את השכן רובין שהיה כהן בכדי שלא ישהה בבנין,
אחרי זה אמר לה שהיום שבת ואסור לבכות ,הלך לתפילה חזר ונכנס לחדר ואמר לה 'גוט
שבת בריינדל'ה ...הכל הרי היה פתאומי ,והוא עם ישוב הדעת לא איבד את העשתונות לרגע
אחד והתנהג ע"פ תורה.
בכאו"פ מיד במוצ"ש התחילו לטפל בענייני הקבורה ,והיות וליד הסבא רבה ר' מאיר דוב
רכניצר ז"ל היו שני מקומות פנויים ,זיידי זצ"ל מאוד רצה את 2החלקות בשבילו ובשביל
באבי( ,אינני בטוח אם כבר היה מקודם במשא ומתן עם החברא קדישא בעניין או שרק באותו מוצ"ש) ,בכאו"פ
הוא כבר סיכם עם החברא קדישא על החלקות הנ"ל ,במהלך ההכנות להלוויה ,התקבל לפתע
טלפון מהחברה קדישא שלצערם חלה טעות והמקומות הנ"ל כלל אינם פנויים ,מרוח הדברים
היה ברור שכל העניין לא נכון בעליל ושיש כאן עוד ידיים אינטרסנטיות שבוחשות בקדירה,
כמובן כשהילדים שמעו מכך קפץ עליהם רוגזם ,וממש התקוממו וגמרו אומר לעמוד על
הזכויות של זיידי זצ"ל שהיה הראשון במשא ומתן בנדון ,והחליטו לטפל בעניין ולממש את
הזכויות של זיידי זצ"ל ,נו ,ומה אתם מנחשים? מה קרה ומה היה תגובת זיידי זצ"ל כשנוכח
לראות מה עומד לקרות? הרי ברור לכולנו מה הייתה ההתנהגות האצילית של זיידי זצ"ל,
באופייניות המתאימה לו ,הוא הודיע לילדים ,שהוא לוקח כמה צעדים אחורה ומחפש 2
חלקות אחרות ,ומבחינתו הסתיים הסיפור ,הילדים ניסו לשכנעו שמה פתאום זה מגיע לו,
ושיעמוד על שלו וכו' ,אך הוא הודיע להם בצורה חד משמעית שאין על מה לדבר ,ושאף
אחד מהם לא יעיז להתערב בעניין ,פשוט זהו זה ,סוף פסוק ...וכך הוא מנע דברים לא נעימים
43
לבנימין אמר ידיד ה'
שהיו יכולים להיווצר מתוך אותו מצב ,וזיידי זצ"ל שהיה מעביר על מידותיו וויתר ,זכה לעוד
26שנות חיים יקרים מפז ,ללמדנו "מי שמוותר בסופו של דבר מרוויח".
לא טוב היות האדם לבדו
בערך חמשה חדשים אחרי שזיידי התאלמן מבאבי ע"ה ,קרא האדמו"ר מאלכסנדר האמרי
מנחם ז"ל לר' יוסף צבי ,ואמר לו שעל זיידי למצוא זיווג ולהינשא שוב ,הרי כתוב "לא טוב
היות האדם לבדו" ובמיוחד אדם כמו זיידי .הרבי זצ"ל שם לב שלא נוח לר' יוסף צבי מהעניין,
הפטיר הרבי ואמר שאם קשה לו הדבר הוא יכול לשלוח את אחותו לדבר עם זיידי ע"כ .ר'
יוסף צבי אכן דיבר עם דרייזי ע"כ ,ודרייזי תחי' דיברה עם זיידי בעניין בשם ר' יוסף צבי.
זיידי שאל את ר' יוסף צבי האם
הדברים מדוייקים ,וכשר' יוסף צבי
אישר לו את תוכן הדברים ,אמר זיידי
שדבר כזה הוא צריך לשמוע מהרבי
ישירות ,ואכן הוא הלך לרבי זצ"ל
ושמע מהרבי ישירות דעתו בעניין.
אח"כ אמר זיידי לר' יוסף צבי
שמעתי אמנם את דעת הרבי ,אבל
בכ"ז דבר כזה צריך לשמוע גם דעת
רב ,והיות והייתה לו התבטלות
מוחלטת להגר"ש הלוי וואזנער זצ"ל
הוא הלך לשאול את דעתו בעניין,
בציינו את דעתו של האמרי מנחם.
שאל אותו הגר"ש הלוי וואזנער זצ"ל
א"כ מה השאלה? ענה זיידי שכזה
דבר א"א לעשות בלי לשמוע דעת הרב .ענה לו הגר"ש הלוי וואזנער ,אם זוהי דעת האמרי
מנחם ,הרי יש לך כבר דעת רב ורבי ואין מה לפקפק בדבר.
תקופה קצרה אח"כ זיידי התארס ,וכשר' יוסף צבי בא לבשר לאמרי מנחם זצ"ל ,אמר
הרבי זצ"ל לר' יוסף צבי שמתי לב שלא היה לזיידי קורת רוח מהדבר ,אבל ראיתי איך שהוריד
את הראש בהכנעה וקיבל את דברי ,אי לכך אני מעניק לו כדורון עשרים שנות חיים בריאות,
ואח"כ עוד נראה ,ואכן כך הוה ,זיידי חי אח"כ 20שנים בריאות ללא שום מחלה למרות
זקנותו .אח"כ החליטו הילדים שהיות והרבי אמר שאח"כ עוד נראה ,א"כ צריך לפנות שוב
44
לבנימין אמר ידיד ה'
לרבי ,אך הרבי כבר לא היה בחיים ,אי לכך עלו על קברו להתפלל על זיידי ולהזכירו בזה
שהרבי אמר שאחרי ה 20-שנה עוד נראה ,ואכן עוד הייתה לזיידי תקופה יפה ובריאה עד
שעבר את האירוע המוחי.
התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין
יש לציין שבימים הנוראים לפני שעבר את האירוע המוחי הוא ביקש מר' יוסף צבי
שיתפלל עליו בימים הנוראים שיזכה לבוא על תיקונו בחיים חיותו בגלגול זה ,והוא מוכן
לסבול הכל והעיקר שלא לחזור עוד פעם בגלגול לעוה"ז ,ואכן תקופה קצרה אח"כ עבר את
האירוע המוחי ,וברוך השם זכה להשתקם במקצת ,הראש עבד כמעט עד יומו האחרון למרות
היסורים הקשים שעברו עליו ,הוא עוד אמר לר' יוסף צבי בשנה שלאחר האירוע ,האם הינך
זוכר מה שאמרתי לך שנה שעברה?
סיפר לי מוישי ב"ר יוסף צבי ,שנה אחת ,כמדומני שהיה זה בשנה שנפל ,כשעליתי
אליו להתברך לשנה החדשה ,לאחר שברכני אמר לי במילים הבאות :מתורגם -תתפלל
עלי שאזכה לחזור בתשובה עוד בעולם הזה .התמלאתי פחד ,איזה מילים! אבל למדתי מה
זה פחד מיום הדין ,העוה"ז והבעוה"ב ,ואיך שהכין א"ע לכל תרחיש .והלוואי וידבק גם בי
מה מדרכיו.
כמו"כ זכיתי לשמשו הרבה ואף לארגן עבורו את התורנויות בתקופה הראשונה אחרי
הנפילה ,בשיקום בתל השומר ,כמו"כ ביקרתיו בביתו או בביה"ח כמעט כל יום ,הרבה למדתי
מדרכיו ומהליכותיו .הצניעות שהקפיד ואכמ"ל ,באיזה מצב שהיה ,הקפיד שלא יגעו בו
נשים ,והתעקש ע"כ ,ואכן זכה למה שלא כל אדם זוכה לכך ,שעד יומו האחרון כולל לאחר
הפטירה כשהגיעו מטעם הרשויות לאשר את הפטירה שלא נגעה בו יד אשה ,כמאמר הכתוב
רצון יראיו יעשה ,ובבחינת הבא ליטהר מסייעין בידו.
והאיש משה
אחר מהשבחים של משה רבינו המוזכרים בתורה הוא ,משה עבד ד' ,ומפרשי התורה
מסבירים ,שכשם שהעבד אין לו שום רצון עצמי ובטל בכל ישותו לאדונו ,כן היה אצל משה
רבינו ע"ה ,לא היה לו שום רצון עצמי ואינטרסים אישיים ,יש שיקול אחד שמנחה אותו והוא,
מהו רצון ד' ית"ש? כל מה שעשה היה לכבודו ית"ש .על זיידי ניתן לציין את העניין הזה,
שבכל דבר ועניין הניח בצד את כל החשבונות ,הרצונות והאינטרסים האישיים ,בכל פעם היה
החשבון מהו רצון הבורא ית"ש.
45
לבנימין אמר ידיד ה'
כשהציעו לדברי חיים הצאנזער רב זצוק"ל חתן עבור בתו ,שלח מכתב לחותנו בעל הארי'
דבי עילאי זצ"ל בכדי לשאול חוות דעתו בנוגע לשידוך המוצע ,ותיאר במכתב את המעלות
הנשגבות של הבחור המוצע בתורה ויראת שמים ,ענהו הארי דבי עילאי במכתב חוזר ,בתורה
כתוב "את בתי נתתי לאיש הזה" מכל המעלות שציינת בבחור לא ראיתי אזכרה אחת בנוגע
לאנושיות שלו.
ולענייננו זיידי זצ"ל ,מעבר לכל המעלות הרמות שזכה להגיע אליהם ,הדבר הבולט שהיה
בו שהיה מענטש-אנושי ,איכפתי ודואג לזולת ,חי בשביל הזולת.
וכבר אמר לי ר' יוסף צבי ברייער שאצל זיידי בלט מאד העניין של והאיש משה ,שתי
הבחינות בלטו אצלו מאוד ,מצד אחד הוא התעלה במעלות רמות ונשגבות כמו שרואים אצל
מנהיג בישראל ,אך מצד שני הוא היה והאיש ,אנושי כנ"ל ,שני העניינים היו אצלו כתרין ריעין
דלא מתפרשין.
כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה
ַרִּבי ֵמ ִאיר אֹו ֵמרָּ :כל ָהעֹו ֵסק ַּבּתֹוָרה ִל ְׁש ָמּה ,זֹו ֶכה ִל ְד ָבִרים ַהְרֵּבהְ ,וֹלא עֹוד ֶאָּלא ֶׁשָּכל ָהעֹו ָלם
ֻּכּלֹו ְּכ ַדאי הּוא לֹוִ ,נ ְקָראֵ :ר ַעָ ,אהּוב ,אֹו ֵהב ֶאת ַה ָּמקֹום ,אֹו ֵהב ֶאת ַהְּבִרּיֹותְ ,מ ַׂש ֵּמ ַח ֶאת ַה ָּמקֹום,
ְמ ַׂש ֵּמ ַח ֶאת ַהְּבִרּיֹותּ ,ו ַמ ְלַּב ְׁשּתֹו ֲע ָנָוה ְוִיְר ָאהּ ,ו ַמ ְכ ַׁשְרּתֹו ִל ְהיֹות ַצ ִּדיק ָח ִסיד ָי ָׁשר ְו ֶנ ֱא ָמןּ ,ו ְמַר ַח ְקּתֹו
ִמן ַה ֵח ְטאּ ,ו ְמ ָקַר ְבּתֹו ִלי ֵדי ְזכּותְ ,ו ֶנ ֱה ִנין ִמ ֶּמּנּו ֵע ָצה ְותּו ִׁשָּיה ִּבי ָנה ּו ְגבּוָרהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרִ " :לי ֵע ָצה
ְותּו ִׁשָּיה ֲא ִני ִבי ָנה ִלי ְגבּוָרה" (משלי ח ,יד) ְונֹו ֶת ֶנת לֹוַ :מ ְלכּות ּו ֶמ ְמ ָׁש ָלה ְו ִחּקּור ִּדיןּ ,ו ְמ ַגִּלין לֹו ָר ֵזי
תֹוָרהְ ,ו ַנ ֲע ֶׂשה ְּכ ַמ ְעָין ַה ִּמ ְת ַּגֵּבר ּו ְכ ָנ ָהר ֶׁש ֵאינֹו ּפֹו ֵסקְ ,ו ֶהֶוי ָצנּועְ ,ו ֶאֶרְך רּו ַחּ ,ומֹו ֵחל ַעל ֶע ְלּבֹונֹו,
ּו ְמ ַג ַּד ְלּתֹו ּו ְמרֹו ַמ ְמּתֹו ַעל ָּכל ַה ַּמ ֲע ִׂשים.
זכינו לראות בחוש איך מתקיים אצל זיידי זצ"ל משנה זו של רבי מאיר ,איך שזכה לדברים
הרבה שהתנא רבי מאיר מונה.
ונהנים ממנו עצה
דווקא בגלל שלא חילק פקודות אהבנו לשמוע את דעתו ,ולהחכים ממנו.
הצטיין במידת הזריזות.
הסתפק במועט ,היה פרוש מהבלי עולם הזה ,לעצמו לא היה זקוק כמעט לכלום ,הוא היה
ממש שמח בחלקו ,חיפש ורצה רק להיטיב עם הזולת.
הוא פשוט חי באטמוספרה יותר גבוהה.
46
לבנימין אמר ידיד ה'
ההכנה לכל מצוה או לברכה הייתה באופן מעורר השתאות ,בכל הכובד ראש הראוי ,הכנה
נפשית ומחשבתית ,בירך במתינות ,ערוכה כדת וכהלכה ,בכוונה ובקול רם.
דברי פי חכם חן
כשדיבר /נאם בעת שמחה וכדו' ,היה פשוט תענוג להקשיב ולהאזין לתוכן הנאמר ,הכל
נאמר בנועם ובחן מיוחד ,בדרך כלל היה מביא מהמדרש וכן היה חוזר על דברי רבו ומתאר
איך שהקשה ותי' כך וכך אחר שעברו עשרות בשנים ,התקיים בו מה שנאמר "כל מי שיש בו
יראת שמים דבריו נשמעים".
הנסתרות לד' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו
אצטט מה שהזכיר הרה"ג ר' שאול פרנקל שליט"א בהספדו על זיידי ,הרי מה שנסתר
בלב האדם זהו רק לד' אלוקינו ,דהיינו רק ד' יודע מה שבלב האדם ,אך הנגלות דהיינו המצוות
ומעשים טובים הגלויים ,לנו ולבנינו ,את זה רואים הצאצאים .ואמר פשט בשם האדמו"ר
מבעלזא שליט"א שמהנגלות ניתן לידע מה הם הנסתרות ,דהיינו שא"א לחנך ולהשפיע
על אחרים בדבר שלא אוחזים בו ,וכשרואים שהצאצאים והתלמידים מושפעים מהנגלות
והולכים בדרך ד' ,ניתן לידע שגם הנסתרות הם בשלימות .ב"ה זיידי זצ"ל זכה לראות 5דורות,
זרע ברך ד' ,הולכים בדרך התורה והמצוות ,וממנו ניתן לידע שגם הנסתרות היה כדבעי.
בקשתו האחרונה
זכה שיצאה נשמתו בטהרה בביתו כאשר מנין מצאצאיו עומדים על גבו ואומרים שמע
ישראל ופסוקי יחוד ,והתקיים בו מאמר חז"ל "מת בערב שבת סימן יפה לו" ,וכפירוש רש"י
שבא למנוחתו מיד.
כמו"כ זכה שתתמלא בקשתו ומשאלתו האחרונה ,שיעלו מנין אנשים על קברו
של רבו המהרי"ץ זצ"ל לפני מותו ,ולבקשו שיבוא ללוותו בדרכו האחרונה ,לשומרו מן
המזיקים והמחבלים.
איתא בתנא דבי אליהו "אשרי אדם שיש בו ד"ת והוא יושב וקורא ושונה במקום צנוע
וסתר ,אצל מי מלינין אותו ,הוי אומר אצל הקב"ה ,שנאמר (תהלים צא) יושב בסתר עליון בצל
שדי יתלונן" .זיידי קיים מאמר זה באופן מופלא ,ובוודאי חוסה בצל כנפי השכינה הקדושה.
47
לבנימין אמר ידיד ה'
מספד גדול עשו לו במותו
בהלווייתו הספדוהו מרורים כ"ק אדמו"ר מדושינסקיא שליט"א ,הגאון ר' יוסף בנימין הלוי
וואזנער שליט"א ראש ישיבת חכמי לובלין שנשלח במיוחד ע"י אביו ,הגאון ר' בערל ווייס
שליט"א רב דקהילת צאנז בירושלים ,בניו וחתניו שיחיו לאיט"א.
מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי
קשה מאוד להקיף חיים שלמים של צ"ד שנים על כמה דפים בודדים ,ובפרט של יהודי
שהיה גאון בהסתרה – שהסתיר את כל מעשיו ,גילה טפח וכיסה טפחיים ,אבל לא זו המטרה,
אלא המטרה היא להעמיד תמונה כללית על דמותו של המנוח זיידי זצ"ל ,שדווקא בתוך עמו
היה יושב ולא היה ממנהיגי הדור ,ובכל זאת היו חייו רצופים דבקות בתורה ,אמונה ועבודת
ה' ותיקון המידות בפשטות ובישרות בלי שום התחכמויות וללא שום מטרות כבוד ,אלא הכל
בהצנע לכת ובענווה מופלגת .הוא היה איש מיוחד בכל קנה מידה .תקצר היריעה מלגולל
ולהקיף את מעלותיו ,איש האשכולות ,בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
ובכוח קונטרס זה לעורר את הקורא ,להתנער מקטנות המוחין ,ולעבוד את ה' באמת ובתמים
48
לבנימין אמר ידיד ה'
בלי כל החשבונות הרבים אשר בקשו בני אדם ,ואני תקוה שאכן קלענו למטרה ,והלוואי
שנזכה להתבונן ולהידבק בדרכיו ,לראות מה אנו יכולים ללמוד ממנו ,בבחינת והחי יתן אל
לבו ,ויהיה לנו לפחות נגיעה במעשיו.
יקר בעיני ה' המותה לחסידיו
המקום ינחם אותנו ,וירפא שברנו ,יהי רצון שלא נשמע עוד שוב ושבר בגבולנו ,ומחה
ד' דמעה מעל כל פנים ויהיה מליץ יושר לכל המשפחה ונזכה לגאולה שלימה במהרה
בימינו אמן.
יהי זכרו ברוך
ת .נ .צ .ב .ה.
באהבה ומסירות ללא גבול הפקיר עצמו עבור הצאן קדשים ממש כרחם אב
נודע לשם ותהילה בשערים בשיעור קומתו הרוחנית ובישרותו ממש מלא חן
ידיו רב לו בהקמת עולה של תורה ,ובמיוחד במוסדות בית דושינסקי
משים לילות כימים בשקידה ויגיעה עצומה בלימוד התורה הק' במתק שפתיים
יקר שבערכין ,אשר ליבו וידיו היו פתוחים כאולם לכל נצרך ,בבחינת רב חיסדאי
נעים וחביב בעיני אלוקים ואנשים ,לכל דבר שבקדושה היה ראש וראשון
הכותב בדמע
מוטי רעכניצער
49
לבנימין אמר ידיד ה'
טאטע!!!!
כעמוד האש לפנינו התהלכת,
הארת חיממת וכל כולך נתת.
הייתי לנו סמל ,היית לנו דמות,
היית לנו מלך ,היית לנו שלימות בהתגלמות.
בשקט ,בצנעה ,בענווה ,במהותך,
הקנית לנו דרך ,התווית לנו שביל ,העברת לנו המסורה.
כגנרל העושה רצון בוראו בשמחה בנאמנות וללא פשרות
בכל מוצב ומצב בו העמידך בוראך מילאת תפקידך בהצטיינות
מעולם לא שאלת למה? כמה?
תמיד והכל קיבלת באהבה בדומיה בהכנעה ובאושר
כבן מסור לאביו
כעבד החפץ לעשות רצון אדונו
התעוררתי מידי בוקר לקול לימוד תורתך
ובלילה את קריאת שמע שלי ליווי צלילי תלמודך
הקפדת על קוצו של יוד בכל דין ומנהג
הייתי לי מקור השראה לביטחון להשקפה ולאמונה
תמיד היית לך את האמירה המתאימה
הקנית לי דעת לימדת אותי חכמה
מידי שבוע במנורת המאור ,ופרקי אבות ועוד...
העברת בנעימות השקפה ודעת תורה
כל סעודת שבת וחג כל מאורע ותאריך מיוחד
היתה הזדמנות שיחה להעברת והעשרת המסורת הנאמנה
ממקומך הגבוה השכלת לרדת אלי מן ההר אל העם
למרות המרחק להיות מחובר מכיל קרוב ומסור
להעשיר את כל שנות ילדותי במדרשי חז"ל וסיפורי צדיקים
לצאת לטיולים ולשחק במשחקים
דאגת מידי שבוע להביא חומרי קריאה כשרים
(כשספריות וסיפורת כשרה לא הייתה בנמצא)
50
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
פרקי חייו וקטעי זכרונות של הרה"צ רבי בנימין רכניצר זצ"ל
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search