The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.

חוברת איש ירושלים עם גלישות וסימני חיתוך

Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
Published by אנונימי, 2019-08-23 05:24:15

חוברת איש ירושלים עם גלישות וסימני חיתוך

חוברת איש ירושלים עם גלישות וסימני חיתוך

‫" ִאיׁש ְירּו ָׁש ַל ִים"‬

‫ִמְּב ֵני ִצּיֹון ַה ְּי ָק ִרים ְו ַה ְּמסּו ָל ִאים ִמָּפז‬

‫קוים לדמותו ושורשי משפחתו של אבא זצ"ל‬
‫רבי ישעי'ה בייניש גרבר זצ"ל‬

‫הקדמה‬
‫שנה חלפה לה‪ ,‬מאז עלה השמימה‬
‫אבינו‪ ,‬מורנו‪ ,‬ראש משפחתנו היקר זצ"ל‪.‬‬
‫עדיין אנו תחת רישומה של פרידה‪ ,‬היד רועדת והעין‬

‫דומעת‪ ,‬על נפש נקי וצדיק‪.‬‬
‫בדפים להלן‪ ,‬ננסה לתאר [עד כמה שידינו מגעת]‬
‫ציוני דרך מאבא זצ"ל כדי שיהוו לנו כעין מפת דרכים‬

‫להמשיך ולהעפיל בדרך העולה בית ה'‪.‬‬
‫ייתכן‪ ,‬שמן הראוי היה להרחיב את מעגל ַה ְּמ ַס ְּפִרים‬
‫ובכך להעשיר את הקוראים‪ ,‬אך מגבלות הזמן וטרדות‬
‫החיים הן שמונעות זאת‪ ,‬ואולי‪ ,‬עוד חזון למועד להעלותם‬

‫על הכתב‪...‬‬
‫בחרתי לכנות את התוכן הכתוב תחת השם‪" :‬איש‬
‫ירושלים" ולא בכדי‪ ,‬כי איך נתאר‪ ,‬או נקפל במספר‬

‫הקצר להלן‪ ,‬לגלות הדגשים זוהרים שאינם מצויים‬ ‫דפים את חייו העשירים של אבא ז"ל ?‬
‫בהליכות חיים של רבים‪ ,‬כפי שנשקפת מדמותו החיה‬ ‫דומני‪ ,‬שכינוי זה נותן מענה חלקי לדמותו הרבגונית‪.‬‬

‫והמאירה של אבינו היקר זכרונו לברכה‪.‬‬ ‫"איש ירושלים"‪ ,‬הכול יש בו‪.‬‬
‫ועוד ראוי לציין בראש הדברים‪ ,‬שאבא ז"ל‪ ,‬כבן‬ ‫מן החכמה ומן הפקחות‪,‬‬

‫ישיבה‪ ,‬זכה לשבת כל ימיו באוהלה של תורה‪.‬‬ ‫מטובה‪ ,‬סלתה ושמנה של העיר‪,‬‬
‫בשל כך‪ ,‬זכה כמאמר המשנה [אבות פ"ו מ"א]‬ ‫ומיופייה ונופיה‪,‬‬

‫לדברים הרבה‪:‬‬ ‫מהתרפקות על גאולתה ומכאב על חורבנה‪ ,‬מכמיהה‬
‫"העולם היה כדאי לו‪ ,‬היה חבר והיה אהוב‪ ,‬אהב את‬ ‫לבניינה ומלשקוד על דלתותיה‪,‬‬
‫הבריות‪ ,‬שימח את הבריות ושימח את המקום‪ ,‬התרחק‬
‫מן החטא והיה צנוע וארך רוח‪ ,‬מחל על עלבונו‪ ,‬והיה‬ ‫וכן הלאה והלאה‪ ,‬עד למען תספרו לדור אחרון‪,‬‬
‫כי זה היה האיש שניהלנו על מי מנוחות באור יום‬
‫לבוש ענוה ויראה‪ ,‬וכו"'‪.‬‬ ‫ובחשכת ליל‪ ,‬בחום קיץ ובקור חורף‪ ,‬בעתות שלום‬
‫מטבע הדברים‪ ,‬סיפור חיים של "יושבי אוהל" שכל‬
‫חייהם סביב עמל התורה שאין בלתה‪ ,‬נעדרת סממן‬ ‫ובסערת מלחמה‪.‬‬
‫דרמטי‪ .‬נהפוך הוא‪ ,‬זו הזכות שנפלה בחלקם של תלמידי‬ ‫חוברת זו המוחזקת בידכם‪ ,‬גוונים רבים לה‪ .‬יש‬
‫חכמים‪ ,‬אלו המקבלים עליהם עול תורה שמעבירים‬ ‫שיראו אותה כדפי זיכרונות ותו לא‪ ,‬יש שישמעו בה את‬
‫מהם עול דרך ארץ‪ ,‬וכל ימיהם מתנהלים על מי מנוחות‪,‬‬ ‫המיית הגעגועים לעבר‪ ,‬יש שיתרפקו על המעשיות ויש‬

‫בשלווה ורגיעה‪ ,‬לה מייחלת האנושות כולה‪.‬‬ ‫שיעלעלו בתמונות ‪ -‬וגם זה טוב וראוי‪.‬‬
‫לא ויתרנו על נקודות ומרכאות‪ ,‬סימני קריאה [של‬ ‫אך ישנם שייקחו עמם ואל לבם את התוכן והרוח‪.‬‬
‫התפעלות] ומעבר לשורה חדשה‪ ,‬תמונות וכיתובים‬ ‫גם אם מידי פעם מתפרסמים מאמרים‪ ,‬חוברות ואף‬
‫ספרים על דמות יקרה שהולכת מעמנו‪ ,‬וראוי שכך‪,‬‬
‫ותיאורים עזים‪.‬‬ ‫עדיין‪ ,‬ולמרות זאת‪ ,‬מובטח למי שיתלווה אלינו למסע‬
‫הכותב בדמע‪ ,‬בנו יהושע‬

‫|‪3‬‬

‫מעץ עם שורשים עמוקים ואיתנים של דורות רצופים‬ ‫רבי ירוחם זצ"ל ממיר‬
‫הדבוקים בתורה ‪ -‬שיגיעתו ודבקותו של ענף היוצא‬ ‫קבל מבחור בישיבתו הזמנה לחתונתו‪.‬‬
‫ממנו‪" ,‬בכוחו" להעפיל לצמרת העץ ולהגיע להישגים‬ ‫בהזמנה‪ ,‬הופיעה כמקובל באותם ימים‪,‬‬
‫מופלגים מכוח יגיעת אבותיו שלא פסקה מהם ישיבה‪.‬‬
‫"רשימת ייחוס" של החתן‪.‬‬
‫ויצא חוטר מגזע‬ ‫התפלא ר' ירוחם על נוהג זה וחשב‪:‬‬
‫אבא ז"ל‪ ,‬נולד בכ"ג חשון תרפ"ז‪ ,‬בעיר "ממל"‬
‫שבליטא‪ ,‬לאביו‪ ,‬הגה"צ רבי אפרים מיכאל גרבר זצ"ל‪,‬‬ ‫"מה תועלת ברשימה זו" ?‬
‫שהיה איש צנוע ומעלי‪ ,‬תלמיד חכם ושקדן גדול‪,‬‬ ‫בשולי ההזמנה כתב רבי ירוחם‪:‬‬
‫מתלמידי החפץ חיים והסבא מקעלם‪[ .‬רבי אפרים מיכאל‪,‬‬
‫[מופיע בדעת תורה‪ ,‬במדבר]‬
‫כיהן כרב בעיר ערזויליק‪ ,‬חיבר ספר בשם "הגיון התלמוד" על‬
‫מסכת ברכות‪ ,‬היה ממייסדי הכולל בתל אביב והיה לו חלק‬ ‫"אחרי התבוננות‪ ,‬הבנתי שזאת תהילת ישראל‬
‫חשוב בייסוד מפעל אוצר הפוסקים‪ ,‬מיסודו של הגרי"א הרצוג‬ ‫ותפארתם לשמור ולפרסם ייחוס המשפחות‪ ...‬וזה‬
‫זצ"ל]‪ .‬ולאמו‪ ,‬מרת באשע פייגע ע"ה בת רבי יהושע זליג‬ ‫סוד השראת השכינה שאינה שורה אלא על משפחות‬
‫תרשיש זצ"ל (המכונה הצדיק מקעלעם) שהיה גיסו של‬
‫רבי יוסף יוזל הורוויץ זצ"ל (הסבא מנובהרדוק) ומחבר‬ ‫מיוחסות שבישראל"‬
‫מעלה גדולה יש בייחוס ובהשתייכות לדורות של‬
‫הספר "עין תרשיש" (על יורה דעה)‪.‬‬ ‫תלמידי חכמים‪ .‬וכדברי הגמ' [ב"מ דף פ"ה ע"א] בשם‬

‫רבי יוחנן‪:‬‬
‫"כל שהוא תלמיד חכם‪ ,‬ובנו תלמיד חכם‪ ,‬ובן בנו‬
‫תלמיד חכם‪ ,‬שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם"‪.‬‬

‫מעירים ומאירים המפרשים שם‪" :‬וכי תורה ניתנת‬
‫בירושה" ?‪...‬‬

‫אלא‪ ,‬אומר רבי ירוחם‪ ,‬כח סגולי יש לו לענף היוצא‬

‫‪|4‬‬

‫התלמוד" בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים‪ ,‬שבת‬ ‫העיירה ממל‪ ,‬ליטא‬
‫תחכמוני העוסקים בלימוד התורה‪ ,‬ולהוציא חיבורים‬ ‫["שער" לחוף הים הבלטי] תרע"א‬
‫מורי צדק בים התלמוד בשימוש חכמים‪ ,‬בדקדוק‬ ‫עיר גבול‪ .‬שימשה כנמל לליטא‪,‬‬
‫חברים ובפלפול התלמידים‪ ,‬והרציתי דברים בפניהם‪,‬‬
‫והוטבו בעיניהם ונתנו עוז בלבי להוציא את ראשית‬ ‫ממל סופחה על ידי גרמניה‬
‫הנאצית בתרצ"ט (‪)1939‬‬
‫אוני לאור עולם‪.‬‬
‫בהמשך הוא מוסיף‪:‬‬ ‫ורוב תושביה היהודים – נרצחו‬
‫וב"ה שזיכני ברוב חסדו להתגדל על פלגי תורה מעודי‬ ‫או ברחו‪.‬‬
‫ועד היום‪ ,‬כי אבי מורי הרה"ג המופלג בתו"י מוהר"ר‬
‫משה יהושע גערבער שליט"א חנכני וגדלני על מבועי‬ ‫יש בנותן טעם להרחיב מעט את היריעה על גדלותו‬
‫התורה‪ ,‬והוא השפיע עלי משקידתו בתורה‪ ,‬ומעשי‬ ‫של אביו‪ ,‬רבי אפרים מיכאל זצ"ל‪.‬‬
‫אבות סימן לבנים‪ ,‬כי מראותי את רוב מסירותו של‬
‫אבי מורי שליט"א לתורה הגעתי עד הלום‪ ,‬להסתופף‬ ‫כשהגיע לירושלים‪ ,‬נתקבל מיד כחבר במכון הר"י‬
‫פישל‪ ,‬שם למד עם ת"ח מופלגים והתמסר כל כולו‬
‫בצילה של תורה‪.‬‬ ‫ללימוד‪ .‬בתרצ"ו הוציא לאור את ספרו 'הגיון התלמוד'‬
‫ועוד‪ ,‬הוא כותב שם‪:‬‬
‫וניתוסף לי משנה תודה על ידי חותני הרב הגאון‬ ‫על מסכת ברכות‪.‬‬
‫הצדיק המפורסם ר' זעליג תרשיש שליט"א שהשפיע‬ ‫בהקדמתו לספרו "הגיון התלמוד" הוא פותח‪:‬‬
‫עלי מרוחי פי שנים בהבנת התוה"ק בפלפול ובדרכי‬ ‫"במשך כמה שנים כיהנתי כרב בכמה עיירות בליטא‪.‬‬
‫הלימוד וההסבר‪ ,‬ואני תפילה להשי"ת שיאריך ה' ימיהם‬ ‫מסרתי שיעורים רבים במסכתות התלמוד ואספתי‬
‫ושנותיהם ויזכני לאורך ימים ליהנות מזיו תורתם של‬ ‫כללים והקדמות על רוב מסכתות הש"ס‪ ,‬ובפרט זיכני‬
‫השי"ת ברוב חסדו להסתופף בצל חבורא קדישתא‬
‫|‪5‬‬ ‫בעלי תריסין ובעלי פלפול בישיבת "המכון לדרישת‬

‫שורשי משפחת תרשיש‬ ‫מר אבא וחותני שיחיו‪ ,‬ולעלות מעלה מעלה על במותי‬
‫אביו של הצדיק ר' יהושע זעליג תרשיש סג"ל מקלם‪,‬‬ ‫התורה ולשמח לב הורים ומורים‪.‬‬
‫היה ר' ישעיה ביניש תרשיש [הלוי] סג"ל זצ"ל‪ .‬שנולד‬
‫והוא מסיים את הקדמתו המאלפת‪:‬‬
‫בשנת תקפ"ט בעיר פסליא שבליטא‪.‬‬ ‫ואני תפילה שיעזרני ה' לעבד ולשכלל את יתר עבודתי‬
‫מקובל במשפחה שמשפ' תרשיש היא משפחת‬ ‫על יתר מסכתות הש"ס ולהוציאן לאור בעזר השי"ת‪  .‬‬
‫לוויה‪ ,‬בן אחר בן עד בני קורח‪ ,‬בן יצהר‪ ,‬בן קהת‪ ,‬בן לוי‪.‬‬ ‫לצערנו‪ ,‬לא זכה הוא‪ ,‬ולא זכינו אנו להתבשם מתורתו‬
‫שורשה של המשפחה הוא מעיר הסמוכה לדווינסק‪.‬‬ ‫בחיבורו על יתר מסכתות הש"ס‪ ,‬כי נלקח מעמנו בחטף‬
‫בימיו של הילד ישעיה בייניש הנ"ל‪[ ,‬לפני מאתיים שנה]‬ ‫לאחר שמונה שנים מסיום ספרו זה‪ ,‬בכ"ד מנחם אב‬
‫ריחפה ברוסיה גזירת הקנטוניסטים של הצר ניקולאי‬
‫הראשון‪ ,‬שגייס לצבאו גם ילדים יהודים בני ‪ 12‬לשמד‪,‬‬ ‫תש"ד‪.‬‬
‫ישעיה בייניש ניצל מגזירה זו תמורת תשלום מס שנתן‬
‫העיירה ערלזוויק‪ .‬צילום משנת תרע"ט‪( ,‬לאחר מלה"ע הראשונה)‬
‫אביו לרשויות ופטרוהו מחובת גיוס‪.‬‬ ‫מימין ‪ -‬בתים בעיירה‪ ,‬משמאל ‪ -‬בית כנסת‪.‬‬
‫כשהגיע לגיל ‪ 14‬נשא ישעיה בייניש אישה‪ ,‬וכבר אז‬
‫ניכר בגאונותו‪ .‬הוא התברך בכישרון רב וידע מסכתות‬ ‫‪|6‬‬
‫רבות‪ .‬בלילות שבת חזר על מסכתות אלו בע"פ כדי לא‬

‫להשתמש לאור המנורה‪.‬‬
‫כשהיה ישעיה בייניש אברך צעיר‪ ,‬חלה מאד והגיע‬
‫לסכנת חיים ממשית‪( .‬רופאים‪-‬כמעט ולא היו אז) לימים‬
‫סיפר‪ ,‬שאמו [המנוחה] באה אליו בחלומו ואמרה לו‪ ,‬שאם‬
‫יקבל על עצמו לעשות מצוה אחת בשלמותה ‪ -‬ירפא‬

‫בשם ר' זעליג תרשיש שניאות לשידוך‪ .‬חודשים אחדים‬ ‫ממחלתו‪ .‬בחלומו‪ ,‬קיבל על עצמו שכשיגיע לשנתו‬
‫אחר פטירת אביו של ר' יוסף יוזל‪ ,‬חגגו בקורטביאן‬ ‫החמישים ילך לבית מדרשו של הגאון מווילנא וישב‬
‫שמחה כפולה‪ ,‬את חתונת בת הרב והכתרתו של הרב‬ ‫שם על התורה ועל העבודה עם עשרה תלמידי חכמים‬

‫החדש כאחד‪"...‬‬ ‫עד סוף ימיו‪ ,‬ואכן‪ ,‬כך עשה‪.‬‬
‫משנתו החמישים [תרל"ט] ישב ולמד ר' ישעיה בייניש‬
‫"החפץ חיים של ליטא"‬
‫ר' יהושע זעליג התפרסם כתלמיד חכם גדול‪ .‬הוא‬ ‫ב"קלויז" [בית הכנסת] של הגאון מווילנא‪,‬‬
‫במשך ‪ 33‬שנים עד לפטירתו בתרע"ב בגיל ‪.83‬‬
‫חיבר כמה ספרים‪.‬‬
‫לספרו‪" :‬עין תרשיש" שהו"ל באדר תרצ"ז‪ ,‬כותב‬ ‫דער קעלעמר צדיק [הצדיק מקעלם]‬
‫מרן הגה"צ ר' איסר זלמן מלצר הסכמה נלהבת לספר‬ ‫רבי יהושע זליג תרשיש סג"ל נולד לאביו ר' ישעיה‬
‫בייניש בשנת תרי"ט‪ ,‬כבר בבחרותו היה גדול בתורה‬
‫כדלהלן‪:‬‬ ‫וביראה‪ ,‬ובשל כך זכה שהסבא מנובהרדוק רבי יוסף יוזל‬
‫הורביץ זצ"ל‪ ,‬דבר בו נכבדות כחתן לאחותו מרים יענטא‪.‬‬
‫ב"ה יום י"ז לחודש אדר שנת תרצ"ז‬
‫ראיתי את ספרו של כבוד הרב הגאון הצדיק מו"ה‬ ‫הרב דב כ"ץ בספרו תנועת המוסר כותב‪:‬‬
‫יהושע זעליג תרשיש (שליט"א) מקעלם‪ ,‬שהיה רב‬ ‫"בשנת תרמ"א כשנפטר אביו של ר' יוסף יוזל הורביץ‪,‬‬
‫בכמה קהילות ועכשיו מושבו בפעיה"ק אשר קראו‬ ‫הציעו לרבי יוסף יוזל למלא את מקום אביו ברבנות‬
‫בשם "עין תרשיש" חידושים על יו"ד‪ .‬ועיינתי בספר‬ ‫בעיירה קורטביאן‪ ,‬ואולם‪ ,‬ר' יוסף דאג לאחותו שנותרה‬
‫ומאד נהניתי מדבריו העמוקים והרחבים והיות‬ ‫יתומה צעירה‪ ,‬ותר אחר חתן תלמיד חכם שיישאנה‬
‫שהאי גברא רבא שנתפרסם בצדקתו וחסידות לא‬ ‫ושימלא הוא את מקום אביו ברבנות בקורטביאן‪ .‬הזדמן‬
‫נתפרסם בעוצם גדלו בתורה שהוא גאון מובהק‬ ‫לו בהשגחה פרטית‪ ,‬בחור מפורסם בתורה וביראה‬

‫|‪7‬‬

‫כל ימיו הלך בפרישות והתעלה במעלת היראה‬ ‫מחדש בהרחבה גדולה ומיישב קושיות גדולי‬
‫והמידות בדרגות גבהות מאד‪.‬‬ ‫האחרונים בדברים ישרים ואמיתיים וכבר חיבר‬

‫תשע שנים כיהן כרב בקורטוביאן וכשנתיים שימש‬ ‫ספר עין תרשישי חידושים על הש"ס וחו"מ‬
‫כר"מ בישיבת ברדיצ'ר מיסודו של ר' יוסף יוזל‪ .‬בשאר‬ ‫אשר לזה הנני פונה אל כל מוקירי תורה שיכירו‬
‫שנותיו ישב על התורה ועל העבודה בערים סלבודקא‬ ‫להוקיר את ספרו יקר הערך ויקבלו אותו בכבוד‬
‫שמלבד שהוא זכות להיות ותומכיו יתברכו בכל‬
‫וקעלם‪.‬‬
‫התפרסם בכל הסביבה כקדוש‪ ,‬וכשעבר בשוק‬ ‫חותמי ברכות‬
‫מעוטר בטלית ותפילין‪ ,‬גם הגויים פינו לו מקום באמרם‪:‬‬ ‫כדברי הבא עה"ח יו"ש הנ"ל‪.‬‬

‫"פנו דרך שהרבין הקדוש עובר כאן"‪.‬‬ ‫נאם‪ ,‬איסר זלמן מלצר‬
‫אנשי העיירה ספרו‪ ,‬שהייתה למשפחתו של ר' זעליג‪,‬‬
‫פרה‪ ,‬ונהגו הנוכרים להוביל אותה לשדותיהם כדי להכריח‬ ‫ביראתו ובקנאותו‪ ,‬ישב כל היום עטור בטלית‬
‫את ר' זעליג לעבור בשדותיהם בדרכו להשיבה לביתו‪,‬‬ ‫ובתפילין‪ .‬תפילתו הייתה בלהט אש קודש ובדבקות‬
‫אמונה הייתה להם‪ ,‬שבמקום שהצדיק יפסע ‪ -‬תצמח‬ ‫עצומה‪ .‬פעל רבות למען שמירת התורה‪ ,‬השבת וחיזוק‬
‫היהדות‪ .‬קינא את קנאת ה' ולא חת מפני איש בתוכחותיו‬
‫התבואה יפה!"‪...‬‬
‫למען כבוד שמים‪.‬‬
‫אלומת אור על העיירה קעלם‬ ‫עמד בניסיונות גדולים במסירות נפש‪ ,‬עסק רבות‬
‫קעלם‪ ,‬הייתה עיירה יהודית טיפוסית בליטא‪ .‬תושבי‬ ‫במעשי חסד מופלאים‪ ,‬עניו גדול היה‪ ,‬וכשהתקיימה‬
‫העיירה התגוררו בצריפים פשוטים‪ .‬את המים לשתייה‬ ‫חתונה בעיירה של בני עניים הוא היה המחותן הראשון‪!...‬‬
‫מרוב ענוותנותו לא רצה לפסוק שאלות‪ ,‬אך בכל‬
‫ולשאר צרכי הבית היו שואבים מהבאר‪.‬‬
‫זאת בשאלות חמורות ומורכבות יותר‪ ,‬פסק‪.‬‬

‫‪|8‬‬

‫עוף ובשר‪ ,‬גם בשבת‪ .‬אלו שרכשו לעצמם לחם לבן‬ ‫במרכז הבית‪ ,‬עמד תנור גדול ששימש לבישול‬
‫לכבוד שבת קודש‪ ,‬נחשבו בעיירה כעשירים‪...‬‬ ‫ולחימום בימי החורף הקרים‪ .‬רחובות קלם לא היו‬
‫סלולים‪ .‬לוחות עץ‪ ,‬שהונחו זה לצד זה שימשו כמדרכות‪.‬‬
‫היהודים בקעלם‪ ,‬התפרנסו ממסחר זעיר‪ .‬ממכירת‬
‫בגדים‪ ,‬נעליים או כלי בית קטנים‪ .‬כמו כן‪ ,‬היו בהם כמה‬ ‫העיירה קלם‪.‬‬
‫חנוונים אשר חלשו על כמה חנויות מזון קטנות‪ ,‬ארבעה‬ ‫מבט כללי‪.‬‬
‫קצביים‪ ,‬שלושה אופים‪ ,‬שני נגרים‪ ,‬ושני חייטים‪ ,‬זגג‬
‫צילומים משנת תרע"א‪.‬‬
‫וצבעי אחד‪ ,‬ששירתו בעיקר את הקהילה היהודית‪.‬‬
‫במרכז העיירה עמדו ארבעה מבנים גדולים‪ .‬בית‬
‫העיירה תרע"א‪.‬‬ ‫הכנסת 'שול הויף' לתושבי העיירה‪ .‬מבנה נוסף ששימש‬
‫בית טיפוסי לתקופה‬ ‫לישיבת 'אור תורה' לצעירים‪( ,‬בנין התלמוד תורה של קלם)‬
‫בית כנסת נוסף לימות הקיץ [היה בנוי מעץ וכונה 'די זומער‬
‫דקדוק המצוות וההקפדה על גדרי הצניעות תפסו‬ ‫דיגע‪ ,‬שול'] ובית הכנסת נוסף שנקרא בשם 'די קלויז'‪.‬‬
‫מקום של כבוד בקעלם‪ .‬כל בני העיירה התייחסו בכבוד‬
‫לתלמידי חכמים‪ .‬אפילו המשחקים בהם שחקו ילדי‬ ‫העיירה תרע"א‪.‬‬
‫בית התלמוד תורה‬
‫קעלם היו לקוחים מעולמה של תורה‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬ילדים קטנים היו רצים לנחל‪ ,‬מצמידים את‬ ‫יהודי קלם היו עניים מרודים‪ .‬אחים ואחיות נעלו זוג‬
‫אוזניהם לקרקע‪ ,‬ובשומעם את קול המים הזורמים היו‬ ‫נעליים אחד לסירוגין‪ .‬משפחות רבות בעיירה לא טעמו‬

‫צועקים שהם שומעים את קורח ועדתו‪...‬‬

‫|‪9‬‬

‫קלם‪ ,‬כיום עיר‪.‬‬ ‫הרב זלמן סנדר קרמרמן שליט"א‪ ,‬בנו של רבי אליהו‬
‫צילום משנת תשע"א‪[ ,‬מאה שנה אחרי]‬ ‫קרמרמן ‪ -‬ראש ישיבת 'אור תורה' בקעלם ומח"ס 'זיכרון‬
‫בתמונות‪ :‬מימין‪ :‬נראים בתי העיר ומשמאל‪ :‬בנין העירייה‪.‬‬ ‫אליהו'‪ ,‬העיד‪ :‬החל מתשעה באב ועד אחר הימים‬
‫הנוראים ‪ -‬הורגש שינוי באוויר‪ ,‬ואימת הדין נראתה‬
‫ר' שמשון דינין ז"ל [בני ברק‪ ,‬תשמ"ח] סיפר‪ ,‬שחודשים‬ ‫על פני הכל‪ .‬אפילו ילדים קטנים דיברו בשקט‪ ,‬ודי היה‬
‫אחדים לפני שר' יהושע זעליג עלה לארץ‪ ,‬חלה‪.‬‬ ‫להזכיר לילד שלא התנהג כראוי או שהרעיש יתר על‬

‫היו מבני הישיבה [והוא ביניהם] שטפלו וסעדו אותו‬ ‫המידה את המילה 'אלול' ‪ -‬בכדי להשתיקו‪.‬‬
‫בתורנות בימי השבוע בביתו‪ .‬חולשתו הייתה כל כך‬
‫גדולה‪ ,‬שלא יכל להכניס לפיו כל מאכל ושתייה עד‬ ‫גם הרב בן ציון לאפיאן [בנו של רבי אליה' לאפיאן זצ"ל]‬
‫שהוזקקו התלמידים לטפטף לפיו מעט מים להחזיק‬ ‫סיפר‪ ,‬שבהיותו ילד ‪ -‬יצא פעם אחת לרחובה של עיר‪.‬‬
‫נשמתו בו‪ ,‬עם התגברות מחלתו‪ ,‬כמעט לא נע ולא זע‬ ‫היה זה ב 'יום השוק' בעיירה‪ .‬תוך כדי טיולו בשוק‪,‬‬
‫נתקל במשא ומתן עסקי בין יהודי לשני גויים‪ ,‬והנה הוא‬
‫מתת תזונה וחולשה עצומה‪.‬‬ ‫רואה כי אחד הגויים מתלבט אם לגמור את העסקה‬
‫עם היהודי אם לאו‪ ,‬ומתייעץ עם חברו בדבר נאמנות‬
‫היהודי‪ .‬כשהטה את אזנו‪ ,‬שמע את החבר עונה‪" :‬אין לך‬
‫מה לדאוג‪ ...‬עתה אצל היהודים החודש הנקרא 'אלול'‪,‬‬

‫וב'אלול' ‪ -‬היהודים מדקדקים יותר מכל השנה!"‪...‬‬

‫קלם‪ .‬תרע"א‪.‬‬
‫קבוצה מתלמידי הישיבה‬

‫‪| 10‬‬

‫רבי יהושע זעליג חיבב מאד את ארץ ישראל ובסוף‬ ‫באחת מן השבתות‪ ,‬חשו התלמידים שקצו קרב‪.‬‬
‫ימיו בתרצ"ג‪ ,‬עלה והתיישב בירושלים עיר הקודש‪.‬‬ ‫הגיע תורו‪ ,‬סיפר‪ ,‬להיות עם ר' זעליג בעת סעודה‬
‫נפטר בשיבה טובה‪ ,‬ביו"ט ראשון של סוכות בשנת ת"ש‬ ‫שלישית‪ .‬כשנכנס לחדרו‪ ,‬לחש ר' שמשון באזנו של‬

‫ומנוחתו כבוד במרומי הר הזיתים‪.‬‬ ‫רבי זעליג‪ ,‬שעתה‪ ,‬הוא זמן של סעודה שלישית‪.‬‬
‫לפתע‪ ,‬ללא כל הכנה מוקדמת‪ ,‬בעודו נבהל מהמחזה‪,‬‬
‫המצבה על קברו‪.‬‬ ‫התיישב רבי זעליג על המיטה‪ ,‬מול עיניו המשתאות‬
‫עליה נכתב‪:‬‬ ‫של ר' שמשון הנ"ל‪ ,‬וביקש‪" :‬הבא לי לחם משנה וספל‬
‫פ"נ‪ ,‬האי גברא רבא‪ ,‬חסידא‬ ‫לנטילת ידיים"‪ .‬לתדהמתו‪ ,‬כיצד גוף חלוש כל כך‪ ,‬כרבי‬
‫ופרישא‪ ,‬הרב הגאון הצדיק‬ ‫זעליג שהיה מוטל עד עתה כאבן שאין לה הופכים‪ ,‬נוטל‬
‫מוה"ר יהושע זליק בהרב ר'‬
‫ישעיה בנימין הלוי תרשיש זצ"ל‬ ‫ידיו‪ .‬מברך המוציא וטועם כזית מן החלה‪.‬‬
‫אשר השיב רבים לאלוקיו‬ ‫עד היום‪[ ,‬בשנת תשמ"ח] סיפר‪ ,‬למרות שעברו מאז‬
‫במאמריו הק' שיצאו מלבו‬ ‫למעלה משישים שנה‪ ,‬אוחז בו צמרמורת כשמספר זאת‪.‬‬
‫הטהור‪.‬‬ ‫ראוי לציין‪ ,‬שהחל מאותה סעודה שלישית‪ ,‬התאושש‬
‫בהדרגה ר' יהושע זליג‪ ,‬לבסוף הבריא ואף זכה ועלה‬
‫במוצאי החג‪ ,‬בעת ההספד שנשא עליו הגאון‬
‫מחרקוב‪[ ,‬רבי אברהם ישראל משה סלומון זצ"ל] אמר‪:‬‬ ‫לארץ‪.‬‬
‫שבכל הנהגותיו של רבי יהושע זעליג היה חסיד ופרוש‬ ‫לימים‪ ,‬אישר ר' יהושע זליג את המעשה והוסיף‬
‫כאחד מחסידי הראשונים וכל אחד שהיה רואה את רבי‬ ‫לספר‪ ,‬שבאותה שעה‪ ,‬עת רעווא דרעוין‪ ,‬עלתה בלבו‬
‫זעליג בתפלתו שהתפלל בכל כוחו ונפשו בהתפשטות‬ ‫מחשבה‪ ,‬אולי‪ ,‬זו המצווה האחרונה שלו בחיי חיותו וזו‬
‫הזדמנות לקיימה אין בלתה‪ ,‬ומחשבה זו ניערה אותו‬
‫הגשמיות ממש‪ ,‬התפעל מאוד‪.‬‬
‫מכבלי החומר העכור‪.‬‬
‫| ‪11‬‬

‫אשת חבר‪ ,‬הרבנית הצדקת מרים יענטא ע"ה‬ ‫עוד סיפר‪ ,‬ששמע מהצדיק רבי שלמה בלאך זצ"ל‬
‫מרים יענטא‪ ,‬הייתה בתו של רבי שלמה זלמן הורביץ‪,‬‬ ‫[מגדולי תלמידי החפץ חיים] שאמר עליו‪ ,‬שלבו של רבי יהושע‬
‫רבה של קורטוביאן ששימש ברבנות זו כעשרים שנה‪,‬‬ ‫זעליג על צרת ישראל היה כאוב מאוד עד שביטא בפניו‬
‫את צערו‪ ,‬שלעיתים‪ ,‬אין בו כח לסיים תפלת והוא רחום‬
‫ואחותו של רבי יוסף יוזל הורביץ [הסבא מנובהרדוק]‪.‬‬ ‫בשני וחמישי מגודל הצער הנוגע עד נשמתו ומטעם‬
‫ישנה מסורת העוברת במשפחה‪ ,‬שבמשך י"ח דורות‬ ‫זה‪ ,‬גם אינו הולך לתפילה בכותל המערבי‪ ,‬פן לא יוכל‬
‫ולמעלה‪ ,‬שמשו ממשפחה זו‪ ,‬כולם‪ ,‬כרבנים בקהילות‪,‬‬
‫לשוב חזרה לביתו מגודל מרירות לבו …‬
‫זה אחר זה‪.‬‬
‫אביה‪ ,‬ידוע היה בצדקותו ובפרישותו‪.‬‬ ‫קעלם‪ ,‬קיץ תרפ"ב‬
‫בגודל זהירותו מחשש לשעטנז‪ ,‬לא לבש בגד פשתן‬ ‫רבי יהושע זעליג תרשיש זצ"ל‪.‬‬
‫חסיד ופרוש מחסידי הראשונים‪...‬‬
‫כל ימיו‪.‬‬ ‫וכל מי שזכה וראה את רבי‬
‫התפרסם כשקדן עצום‪ ,‬מעולם לא יצא מתחומי‬ ‫זעליג שהתפלל בכל כוחו ונפשו‬
‫העיירה‪ ,‬וחוץ מענייני בית המדרש לא היה מעורב בשום‬ ‫בהתפשטות הגשמיות ממש‪,‬‬
‫דבר‪ .‬בפטירתו‪ ,‬כשהספידו בנו‪ ,‬רבי יוסף יוזל‪ ,‬אמר‬
‫עליו‪ ,‬שלא הכיר צורת מטבע‪ ,‬חוץ ממטבע של שלושה‬ ‫התפעל מאוד‪...‬‬
‫קופיקות שהיה משלם במקווה בערב שבת‪ ,‬וממעשה‬ ‫נפטר בליל חג סוכות ת"ש‪ ,‬ומנוחתו‬
‫שהיה‪ ,‬שנתן מטבע של חצי רובל [שערכו היה רב]‪ ,‬לבלן‪...‬‬ ‫כבוד בחלקת יוצאי אמריקה‬
‫וכשתמה הבלן על ערך המטבע שנתן לו‪ ,‬ענה לו ר' שלמה‬
‫זלמן‪" :‬כל ערב שבת אני נותן לך מטבע‪ ,‬ומה בכך אם‬ ‫במרומי הר הזיתים‪.‬‬
‫בתמונה‪ :‬משנת תרפ"ב‪ ,‬נראה‬
‫הוא בצבע לבן (כסף) או צהוב (נחושת)‬ ‫שופך שיח לפני קונו בחלקת יער‬
‫הסמוכה לעיירה קעלם וסביבו תלמידים ואנשים מבני העיירה‬

‫המביטים בו בהשתאות‪.‬‬

‫‪| 12‬‬

‫בערפל‪ .‬לאור זאת‪[ ,‬ועם עליית מפלגת הנאצים לשלטון]‬ ‫עד כדי כך לא הבחין ר' שלמה זלמן בין ערכי‬
‫החליטו הוריו‪ ,‬באביב תרצ"ב לעזוב הכול ולעלות לארץ‪.‬‬ ‫המטבעות‪.‬‬
‫כהכנה לעלייתם של בני המשפחה עלה האב ר'‬
‫אפרים מיכאל‪ ,‬לפניהם‪ ,‬לבדו‪ ,‬כשבדעתו להעלות את‬ ‫בת שש עשרה הייתה מרים יענטא כשנישאה לר'‬
‫בני המשפחה אחריו‪ .‬הייתה זו מסירות והקרבה עצומה‬ ‫זעליג בשנת תרמ"א‪[ .‬הייתה זו תקופה סוערת ליהודים‪ .‬אירעו‬
‫מצדו‪ ,‬עד כדי שיהודי העיירה תמהו כיצד עוזב הרב‬ ‫בה פרעות ופוגרומים‪ ,‬ורבים מהיהודים חיפשו דרך מילוט]‪ .‬על‬
‫משפחה ורבנות‪ ,‬משרה וקהילה ומבכר עלייה לארץ‪,‬‬ ‫צניעותה היתרה העידו בני ביתה שהייתה מקפידה ביותר‬
‫אך לנוכח המצב הנ"ל‪ ,‬בכאב ורגשות מעורבים עזב‬ ‫שלא יראו קורות ביתה את שערות ראשה‪ .‬בשנת תרצ"ג‬
‫הרב את משפחתו ובני קהילתו ולאחר נסיעה ארוכה‬ ‫עלתה ארצה עם בעלה רבי יהושע זעליג והתיישבו‬
‫בירושלים בשכנות לבתם באשע פייגא גרבר‪ ,‬מרים‬
‫ומייגעת הגיע בשלהי קיץ תרצ"ב לארץ‪.‬‬
‫יענטא נפטרה בר"ח אדר ב' ת"ש‪.‬‬
‫ ‬
‫ילדות‬
‫הורי האבא זצ"ל‪.‬‬ ‫תקופת ילדותו של אבא זצ"ל‪ ,‬בין שתי מלחמות‬
‫רבי אפרים מיכאל ומרת באשע פייגא [בתיה] זצ"ל‪.‬‬
‫העולם‪ ,‬אופיינה בקשיים רבים‪.‬‬
‫| ‪13‬‬ ‫מלבד אסון פרטי במשפחתם‪ ,‬שאחיו [בן החמש] נכווה‬
‫קשות ונפטר מפצעיו‪ ,‬מצבם הכלכלי של יהודי ליטא‬
‫העניים‪[ ,‬שהתעמולה הנאצית האנטישמית חדרה גם לשם]‪ ,‬היה‬
‫גרוע מאוד‪ .‬הליטאים הצרו את זכויותיהם ובד בבד גם‬
‫החלו ביהודים פגיעות פיזיות‪ .‬כמו כן‪ ,‬נגע ההשכלה‬
‫פשה בעיירות ועתידם הרוחני של ילדי ליטא היה לוט‬

‫[ירושלים וסביבותיה סבלו מפעולות טרור של ערבים‪ .‬מעשי הרצח‬ ‫בארץ חמדת אבות‬

‫הפכו למעשה יום יום] וכלכליים [השלטת משטר צנע על ידי‬ ‫למעלה משנה‪ ,‬לאחר עליית האב‪ ,‬עלו‪ ,‬אבא זצ"ל‬

‫הבריטים] ופרנסה – אין‪.‬‬ ‫[בהיותו בן שש] עם אמו‪ ,‬אחיו ואחותו לארץ‪.‬‬

‫באין ברירה‪ ,‬ולאחר התלבטויות‬ ‫שבועות ארוכים הם נסעו בדרכים‬

‫קשות שנמשכו כמעט שש שנים‪ ,‬החליטו‬ ‫שונות‪ ,‬מליטא דרך גרמניה עד שהגיעו‬

‫הוריו לשוב לליטא‪ ,‬לארץ מכורתם‪.‬‬ ‫לאיטליה‪.‬‬

‫לעיירה‪...‬‬ ‫לימים‪ ,‬ספר‪ ,‬שאמו חששה מאוד‬

‫באביב תרצ"ט‪ ,‬פנה רבי אפרים‬ ‫לרדת מהרכבת‪ ,‬בשעה שחנתה בתחנת‬

‫ובתיה‪ ,‬בשאלה לרב בענגיס [שכיהן כראב"ד‬ ‫המעבר בגרמניה‪ ,‬מפחד האנטישמיות‬

‫העדה החרדית בירושלים] שמא בשל המצב‬ ‫שניבטה מעיני העוברים ושבים ברציף‪...‬‬

‫הביטחוני והכלכלי הקשה‪ ,‬ופרנסתם‬ ‫בעל "לפלגות ראובן"‬ ‫מאיטליה‪ ,‬הפליגה האנייה בדרכה‬
‫הדחוקה מאוד עליו לשוב לליטא‪ ,‬לכהן‬ ‫רבי זליג ראובן בענגיס‬ ‫לארץ ובתום הפלגה בת חמשה ימים‬

‫שוב כרב בעיירה ?‬ ‫מתלמידי הנצי"ב [שכינהו ש"ס חי] ורבי‬ ‫עגנה האנייה ארץ‪.‬‬
‫ענה לו הרב בענגיס‪:‬‬ ‫חיים הלוי סולובייצ'יק‪.‬‬ ‫באלול תרצ"ג התאחדה המשפחה‬
‫"אם אתה רוצה לשוב – שוב מיד‪ ,‬כי‬ ‫בירושלים‪ ,‬כשהם מקיימם בגופם "פת‬
‫בעוד חודשים ספורים תפרוץ מלחמה‬ ‫הוסמך לרבנות ע"י הנצי"ב ורבי יצחק‬ ‫במלח תאכל ומים במשורה תשתה‪"...‬‬
‫באירופה ולא ניתן יהיה לשוב"‪.‬‬ ‫אלחנן ספקטור‬

‫בתרח"צ עלה לארץ‪.‬‬
‫מונה לגאב"ד העדה החרדית [לאחר‬
‫פטירת הרב דושינסקי בתשרי תש"ט]‬

‫עד לפטירתו בי"ז סיוון תשי"ג‬

‫לאחר ששמע ר' אפרים את תשובת‬ ‫ארץ ישראל נקנית בייסורים‬
‫הרב‪ ,‬הוסיף ואמר לרב‪ ,‬שגם אחד הילדים [אבא ז"ל] רוצה‬ ‫ערב מלחמת העולם השנייה‪[ ,‬תקופת המנדט הבריטי‬
‫מאוד להישאר כאן‪ ,‬ואף קרע את הפספורטים [דרכונים]‬ ‫‪ -‬ולאחריה] התמודדה המשפחה עם קשיים ביטחוניים‬

‫‪| 14‬‬

‫שנותיו‪ .‬האסון העיב על משפחתם מאוד‪ ,‬כילדים‬ ‫של בני הבית‪...‬‬
‫צעירים‪ ,‬נותרו עם אמם האלמנה באותם ימים חשוכים‪,‬‬ ‫אם כך‪ ,‬השיב הרב על אתר‪ ,‬עליכם להישאר‪,‬‬

‫ללא תמיכה וללא משענת‪.‬‬ ‫"ניתנה נבואה לקטנים"‪ ...‬הוסיף ואמר‪.‬‬
‫וכפי שאמר הרב בענגיס זצ"ל [וראה‪ ,‬ברוחו הטהורה]‪,‬‬
‫בבחרותו‪ ,‬למד בישיבת חברון‪ .‬מהבית‪ ,‬הביא אתו‬ ‫כך היה‪ .‬עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין בי"ז אלול‬
‫הרגלי נימוסין‪ .‬בסיומן של ארוחות האוכל היה כהרגלו‬ ‫תרצ"ט [ארבעה חודשים אחר כך] פרצה מלחמת העולם‬
‫בבית‪ ,‬משיב בעקביות את כלי ההגשה חזרה למטבח‪.‬‬
‫כשראתה הטבחית את מנהגו יוצא הדופן‪ ,‬של הבחור‪,‬‬ ‫השנייה‪ ,‬וחייהם נתנו להם לשלל‪.‬‬
‫מצאו חן בעיניה הליכותיו ונימוסו‪ ,‬וכהכרת הטוב הייתה‬
‫גם במעלליו יתנכר נער‬
‫מספקת לו מידי פעם‪ ,‬מנה נוספת‪...‬‬ ‫לא נותרו לנו הרבה פרטים על תקופת ילדותו‪.‬‬
‫כבחור יתום‪ ,‬שהפרוטה לא הייתה מצויה בביתם‪,‬‬ ‫כשהיה בן ‪ ,11‬למד אצל המלמד הנודע כתלמיד‬
‫הייתה זו הצלת נפשות כפשוטו‪ .‬לימים‪ ,‬שח‪ ,‬שמנות‬ ‫חכם גדול‪ ,‬ר' יהודה כהן [אביו של ראש ישיבת חברון ר' אהרן‬
‫נוספות אלו לעיתים החיו את נפשו‪ ,‬הם רעבו ללחם‬
‫כהן זצ"ל‪ ,‬שהיה מכונה בפי הבריות‪" :‬הרוסישער"]‬
‫כפשוטו‪...‬‬
‫לאחר תקופה‪ ,‬ספר אבא זצ"ל‪,‬‬ ‫בנערותו‪ ,‬למד בישיבת תפארת צבי‪.‬‬
‫שלא נתקררה דעתה של הטבחית‪,‬‬ ‫בדברי הספד שכתב לאחר פטירת אביו‪ ,‬מעיד אבא‬
‫ובצעד נדיר מצידה‪ ,‬החלה גם להציע‬ ‫זצ"ל על עצמו‪ ,‬שבנערותם‪ ,‬למדו הוא ואחיו ר' יוסף‬
‫לו שידוכים‪ ...‬והגדילה לעשות בהציעה‬ ‫שליט"א עם אביו משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות‬
‫הערב המאוחרות‪ ,‬בערבי פסחים ורגלים‪ ,‬בשבתות‬
‫את האמא שתחי' לאוי"ט‬
‫ובמועדים כבכל ימות השנה‪.‬‬
‫ירושלים‪ .‬אלול תשי"א‬ ‫בקיץ תש"ד‪ ,‬נפטר עליו בפתאומיות‪ ,‬אביו‪ ,‬במיטב‬
‫אבא ז"ל‪ ,‬בתמונת פספורט‬
‫| ‪15‬‬

‫להקים בה את הישיבה‪ ,‬בגלל הניגוד בין היישוב החדש לישוב‬ ‫ישיבת חברון "כנסת ישראל"‪ ,‬יומן מסע‪.‬‬

‫הישן והמחלוקת שבין הגראי"ה קוק לקנאי ירושלים‪.‬‬ ‫הישיבה הוקמה בשנת תרל"ז בסלובודקה [פרבר של קובנה‬

‫לבסוף הוחלט לבחור בעיר חברון‪ ,‬שבה היה חשש קטן יותר‬ ‫בליטא]‪.‬‬

‫שהשפעות מן החוץ יפריעו לתלמידי הישיבה‪ .‬חברון נבחרה גם‬ ‫בתחילת שנת תרפ"ד‪ ,‬הוצא צו על ידי הממשלה הליטאית שחייב‬

‫כדי לחזק את הקהילה היהודית בעיר‬ ‫את תלמידי הישיבה בגיוס לצבא‪,‬‬

‫שהידלדלה מאד‪.‬‬ ‫או לחלופין להנהיג בה לימודי חול‪.‬‬

‫באלול תרפ"ד‪ ,‬נפתחה הישיבה‬ ‫ראשי הישיבה חששו מהיוזמה‬

‫בחברון בראשות הרב יחזקאל סרנא‪.‬‬ ‫הממשלתית והחליטו לעלות‬

‫בתחילה הגיעו רק עשרה תלמידים‬ ‫לארץ ישראל‪.‬‬

‫לחברון‪ ,‬אך שנה אחר‪-‬כך בתרפ"ה‬ ‫כדי להכין את עליית הישיבה‪,‬‬

‫הצטרפו לישיבה תלמידים רבים‬ ‫נשלחו לארץ ישראל בחשאי הרב‬

‫שהתגוררו בארץ ישראל‪.‬‬ ‫יחזקאל סרנא‪ ,‬חתנו של הרב‬

‫ראוי לציין שבישיבת בחברון לא נהגו‬ ‫אפשטיין ולימים ראש הישיבה‪,‬‬

‫תקופות "בין הזמנים" המקובלות‬ ‫לחפש מקום היכול להתאים‬

‫כיום‪ ,‬ובחודשים תשרי ואב התקיימו‬ ‫לישיבה‪.‬‬

‫הלימודים כסדרם‪ .‬חמש שנים שכנה‬ ‫בתמונות העליונות‪ -‬מימין‪ :‬הישיבה בסלובודקה [תרל"ז –‬ ‫הרב סרנא סיפר על הטעמים‬
‫הישיבה בחברון‪ .‬לאחר מאורעות‬ ‫תרפ"ד] ומשמאל‪ :‬בעיר חברון‪[ .‬תרפ"ד – תרפ"ט]‬ ‫לבחירה בעיר חברון‪:‬‬
‫תרפ"ט שבהם נהרגו חלק מתלמידי‬
‫הישיבה‪ ,‬עברה הישיבה לשכונת‬ ‫למטה‪ -‬משמאל‪ :‬בירושלים‪ ,‬בשכונת גאולה [תרצ"ט ‪ -‬תשל"ו]‬ ‫"כשבאתי לארץ ישראל התלבטתי‬
‫מימין‪ :‬ובמשכנה הנוכחי בשכונת גבעת מרדכי‬ ‫היכן לייסד את הישיבה‪.‬‬

‫כרם בירושלים ובתרצ"ט נחנך היכל‬ ‫נועצתי בגאון רבי יצחק ירוחם‬

‫הישיבה החדש בשכונת גאולה‪.‬‬ ‫דיסקין זצ"ל‪ ,‬שקרא לי לחדרו ואמר‪' :‬באתם לקבוע ישיבה‪,‬‬

‫בתש"כ (עשרים ואחת שנה מעלותה לירושלים)‪ ,‬מנתה הישיבה‬ ‫תעשו כרצונכם הטוב'‪ ,‬אך הבנתי מדבריו‪ ,‬שירושלים אינה נוחה‬

‫כמאתיים וחמישים בחורים והבניין בשכונת גאולה נעשה צר‬

‫‪| 16‬‬

‫בחתונתם שנערכה בצניעות אופיינית‪ ,‬בחצר ת"ת‬ ‫מלהכיל‪ .‬לצורך כך תוכננה הקמת קרייה לישיבה‪ ,‬שתכיל בית‬
‫יבנה‪ ,‬השתתפו ראשי ישיבות וגדולי תורה‪ ,‬כרבי איסר‬ ‫מדרש‪ ,‬פנימיה לבחורים ודירות לצוות‪.‬‬
‫זלמן מלצר ורבי אליעזר יהודה פינקל‪ ,‬רבי אריה לוין‬
‫ורבי יחזקאל סרנא‪ ,‬הרב מפוניבז'‪ ,‬רבי חיים שמואלביץ‬ ‫בתשכ"ב‪ ,‬הונחה אבן הפינה בשכונת גבעת מרדכי והוחל בבניית‬
‫ורבי שלמה זלמן אויערבאך‪ .‬אנשים גדולים אלו‪ ,‬הגיעו‬ ‫המבנה החדש‪.‬‬
‫באופן מיוחד לשמח את החתן‪ ,‬אבא זצ"ל‪ ,‬כבן לאביו‬
‫בתשל"ו עברה הישיבה לשכונת גבעת מרדכי שם היא שוכנת‬
‫[המנוח] שהיה אחד מיוחד מבני חבורתם‪.‬‬ ‫עד היום‪.‬‬

‫ירושלים‪ .‬י"א כסלו תשי"ג‬ ‫בהגיעו לפרקו בכסלו תשי"ג‪ ,‬נישא לאמנו היקרה‬
‫בחופה‪ ,‬החשמל עדיין זרם‪...‬‬ ‫שתחי' עמו"ש מרת רחל עמו"ש בת ר' מרדכי יצחק‬
‫"הצלמוניה" [כפי שנקראה אז]‬ ‫קורלנדסקי זצ"ל שהיה מנקיי הדעת בירושלים‬
‫פעלה רק עם חיבור לחשמל‪.‬‬
‫לאחר החופה‪ ,‬משהפסיק‬ ‫וממשכימי קום‪.‬‬
‫זרם החשמל‪ -‬שוב לא צולמו‬
‫בחתונתם תמונות נוספות‪...‬‬ ‫ירושלים‪ .‬ער"ח אייר‬
‫תשי"ב‬
‫חמיו וחמותו‪,‬‬
‫רבי מרדכי יצחק ומרת‬ ‫יום לאחר אירוסיו עם אמא‬
‫בלומה קורלנדסקי‬ ‫שתחי' לאוי"ט‪.‬‬
‫זצ"ל‪.‬‬
‫בעבר‪ ,‬כמעט ולא היו‬
‫| ‪17‬‬ ‫מצלמות לאנשים פרטיים‪,‬‬

‫כיון שכך‪ ,‬מצטלמים‬
‫בסטודיו של הצלם‪...‬‬

‫במכתב לנדיבים שכתב הרב הילמן בשנת תרצ"ט הוא כותב‬ ‫חיי צניעות והסתפקות במועט‬
‫על מעלת הכולל‪:‬‬ ‫מיד לאחר נישואיו הצטרף אבא לחבורת הלומדים‬
‫בכולל "אהל תורה" בראשותו של רבי אהרן ביאלסטוצקי‪.‬‬
‫"מי הם הנושאים דגל התורה‪...‬‬ ‫עלה והתעלה בין חבורת תלמידי החכמים שם למרות‬
‫הם הם גיבורי הרוח במחנה ישראל שממיתים עצמם לעינינו‬ ‫שהדחקות העיקה‪ ,‬היא לא ניכרה על פניו כלל‪ .‬תמיד‬

‫במבחר שנותיהם להקים עולה של תורה שלא תישכח‪...‬‬ ‫הייתה "צהלתו בפניו"‪.‬‬
‫כי מן הישיבות יתגדלו רבני ישראל נושאי אבוקות התורה‪ .‬כן יעיד‬
‫הניסיון כי אף אלו המצוינים בישיבות‪ ...‬לא ישיגו אורחות חיים‪...‬‬ ‫ירושלים‪ .‬שערי חסד‪ .‬כולל "אוהל תורה"‬
‫תיכף אחרי חתונתם‪ ,‬ולכן מצאו גאוני וחכמי הדור העבר כי חוב‬ ‫נוסד בשנת תר"צ על ידי רבי איסר זלמן מלצר והרב משה מרדכי‬

‫קדוש‪ ...‬לבצר עמדתם עדי ישיגו מקום לנהל צאן מרעיתם‪...‬‬ ‫אפשטיין‪.‬‬
‫ואם חלילה לא ימצאו תומכים וסועדים בין הפרקים האלו‪ ,‬אז לא‬ ‫בשנים הראשונות שכן הכולל בשכונת‬
‫די אשר הם מוט יתמוטטו עם תורתם‪ ...‬כי אם גם היושבים עוד‬ ‫כרם בירושלים‪ .‬בתרצ"ד עלה הרב שמואל‬
‫בחצרות הישיבות יתחשבו עם עתידם‬ ‫יצחק הילמן מבריטניה לארץ ישראל‬
‫והשתקע בשכונת רחביה ירושלים‪ .‬עם‬
‫הבלתי מזהיר‪"...‬‬ ‫בואו נטל את הכולל תחת חסותו ועמד‬
‫בראשו‪ .‬הוא העביר את משכנו בסמוך‬
‫"אוהל תורה" היה אחד מכוללי האברכים‬ ‫למקום מגוריו‪ .‬בראש הכולל עמדו הרב‬
‫הראשונים במתכונת ה"כוללים" בני‬ ‫אהרן ביאלוסטוצקי‪ ,‬הרב אפרים זאב גרבוז‬

‫זמננו‪.‬‬ ‫והרב אשר סנדומירסקי‪.‬‬
‫עקב הביקוש להתקבל בשעריו התקבלו‬
‫רק אברכים מובחרים‪ ,‬רובם בוגרי ישיבת‬ ‫‪| 18‬‬
‫חברון ויוצאי ישיבות ליטא שעלו לארץ‬
‫ישראל לפני פרוץ מלחמת העולם‬

‫השנייה‪.‬‬

‫ירושלים‪ .‬יום שלישי‪,‬‬ ‫הלימודים בכולל כללו שיעורים קבועים בסדר חושן משפט ואבן‬
‫ט' טבת תשי"ד‬ ‫העזר‪ ,‬והם התנהלו תחת פיקוחו של הרב [הראשי לישראל] יצחק‬
‫"אמי תיהנה כשתראה אותו גם‬ ‫אייזיק הלוי הרצוג‪ ,‬שהיה חתנו של הרב הילמן‪ .‬הרב הרצוג מעיד‬
‫על ידיי"‪...‬‬ ‫על חברי הכולל‪" :‬אברכים גדולים‪ ,‬מצוינים שבמצוינים‪ ,‬בקיאים‬
‫כדי לקיים מצוות כיבוד אמו‪,‬‬ ‫בש"ס ובפוסקים‪ ,‬הלנים בעומקא של הלכה‪ ,‬העתידים להיות‬
‫יצאו אבא ז"ל ואמא שתחי'‬
‫כזוג צעיר עם בנם בכורם הרך‬ ‫לגאוני ישראל‪ ,‬מאורות גדולים בארץ ובחוץ לארץ"‪.‬‬
‫הנולד‪ ,‬אפרים [תוך ‪ 3‬ירחים‬ ‫רבים מחברי הכולל נעשו רבנים וגדולי תורה מפורסמים‪ .‬בין‬
‫ללידתו] לפוטו – להצטלם‪.‬‬ ‫חברי הכולל‪ :‬רבי שלמה זלמן אוירבך‪ ,‬רבי יוסף שלום אלישיב‪,‬‬
‫כשהגיעו‪ ,‬הצלם הביע דעתו‬ ‫רבי שמואל הלוי וואזנר‪ ,‬רבי בצלאל ז'ולטי רבה של ירושלים‪ ,‬רבי‬
‫שעל אם התינוק להחזיקו‬ ‫שלום שבדרון‪ ,‬רבי מרדכי אילן‪ ,‬רבי ברוך יצחק לוין‪ ,‬רבי שלמה‬
‫בזרועותיה‪...‬‬ ‫שמשון קרליץ‪ ,‬רבי ישראל גרוסמן‪ ,‬רבי שלמה טנא ורבי בנימין‬
‫אבא ז"ל‪ ,‬ראה לנכון להחזיקו‬
‫גם‪ ,‬כדי ליהנות את אמו ששהתה בחו"ל‪ .‬אם כך‪ ,‬הציע אבא‪ ,‬נחזיק‬ ‫יהושע זילבר‪ ,‬זיכרון צדיקים כולם לברכה‪.‬‬
‫ביחד‪ ...‬כדי לקיים את שתי הרצונות‪...‬‬
‫מלמטה – הכיתוב בגב התמונה‪.‬‬

‫מאז ומעולם‪ ,‬קבל כל דבר באהבה‪ .‬לא התלונן על‬
‫דחקות או קושי‪ .‬היו זמנים‪ ,‬שהפרוטה לא הייתה מצויה‬
‫בבית‪ ,‬ונצרך להלוות כסף לצרכים בסיסיים וקיומיים‪.‬‬
‫המלווים‪ ,‬שהכירוהו כישר דרך‪ ,‬ידוע ידעו‪ ,‬שאף שאין‬

‫| ‪19‬‬

‫בני ברק‪ .‬סיון‪ ,‬תשי"ד‬ ‫הפרוטה בהישג ידו‪ ,‬יעמוד בהתחייבותו ויפרע חובו‪,‬‬
‫אבא זצ"ל‪ ,‬משמש כקוואטר בברית לאהרן‪ ,‬בן אחותו לאה‪.‬‬ ‫אם לא בזמן ‪ -‬אזי בתוך הזמן‪...‬‬
‫מאחור‪ ,‬מוסתר‪ ,‬אחיו ר' יוסף‪ .‬מצד ימין‪ ,‬נראה גיסו ר' אייזיק מילנר‬
‫מפליא הדבר‪ ,‬כיצד זכה לפרוע את חובו עוד טרם‬
‫אמונתו – תומתו‬ ‫הגעת זמן הפירעון‪.‬‬
‫פרק מיוחד בחייו היה בנושא "אמונה ובטחון"‪.‬‬
‫פרנסה בשפע – אלו צמד מילים מעולם אחר‪ ,‬לא מוכר‪.‬‬ ‫ירושלים‪ .‬אדר תשל"ה‪" .‬חזקה‪,‬‬
‫אך "להסתפק במועט"‪ ,‬אלו מילים מצויות‪ ,‬שכיחות‪.‬‬ ‫אין אדם פורע תוך זמנו‪ ,‬ולוואי‬
‫מעשיות‪ .‬גם אם אין בבית צרכים בסיסיים‪ ,‬אין זו הכוונה‬
‫ל"חיי דוחק"‪ .‬נהפוך הוא‪ ,‬לשם מה צריך מותרות אלו?‬ ‫שיפרע בזמנו"‬
‫מה תכליתם‪ ,‬אם אפשר בלעדיהם‪ .‬השמחה שרתה‬ ‫אבא ז"ל‪ ,‬היה יוצא מן הכלל‪ .‬תמיד‬
‫תמיד בבית הפשוט‪ ,‬הצנוע‪ ,‬הדל‪ .‬גם כשבקשנו כילדים‪,‬‬ ‫פרע חובותיו לא בזמן‪ ,‬אלא ‪ -‬לפני‬
‫כבוגרים‪ ,‬לקנות לו דבר מה כמתנה‪ ,‬די היה במבטו בנו‬
‫כאילו אומר‪" :‬מה אעשה בזה" ? "הרי לא חסר לי דבר" ‪...‬‬ ‫הזמן‪...‬‬
‫ניהל רישום מדוקדק בחובות‬

‫שרבצו עליו‪.‬‬
‫מדהים היה להיווכח כיצד תיעד‬

‫כל פרוטה‪.‬‬
‫שם המלווה‪ ,‬תאריך‪ ,‬יום ומועד פירעון‪.‬‬
‫הרקע לתמונה‪:‬‬

‫ר' ישעי'ה וחנה דייויס [בני דודים ראשונים של אבא ז"ל] הגרים‬
‫בחו"ל ביקרו בארץ‪ .‬בין לבין‪ ,‬צילם את אבא ז"ל מעיין ומעדכן‬

‫ב"פנקס ההלוואות" לקראת החתונה של אפרים‪.‬‬
‫לאחר שנה‪ ,‬נשלחה התמונה מארה"ב‪...‬‬

‫‪| 20‬‬

‫ירושלים‪ .‬כסלו תש"ל‬ ‫ירושלים‪ .‬סיון תשי"ט‬
‫סתם יום של חול‪ .‬לא זכור מי‬ ‫תמונה משפחתית‪.‬‬

‫המצלם ומדוע‪.‬‬ ‫לדירה זו ברח' רבנו תם ‪,16‬‬
‫אבא ז"ל מחזיק בזרועותיו‬ ‫בשכונת יגיע כפיים‪ ,‬נכנסו אבא‬
‫את בתיה [בת תשעה חדשים]‬ ‫ז"ל ולהבדל"ח אמא עמו"ש לגור‬
‫לא קשה לראות בתמונה את‬
‫הפשטות בבית‪ ,‬ריהוט דל‪,‬‬ ‫בסיון תשט"ז‪.‬‬
‫עדיין החצר הפנימית חשופה‪ ,‬ובחצר‬
‫מרצפות שחוקות‪...‬‬
‫החיצונה גדלים קוצים וברקנים‪.‬‬
‫בשעות הבוקר של יום שני כ"ו אייר תשכ"ז‪ ,‬פרצה‬ ‫נראים מימין לשמאל‪ :‬אבא ז"ל‪ ,‬אמא שתחי' עמו"ש [מחזיקה‬
‫מלחמת ששת הימים‪ .‬מספר ימים לפני המלחמה‪,‬‬ ‫את נאווה‪ ,‬בת ‪ 10‬חודשים] דודה לאה מילנר ולצידה בנה אפרים‪.‬‬
‫אזרחי הארץ בכלל‪ ,‬ותושבי ירושלים בפרט היו בחרדה‬
‫של ממש‪ .‬כולם הכינו מקלטים ואמצעי הגנה מפני‬ ‫בשורה השנייה‪ :‬אפרים‪ ]5[ ,‬מרים [‪ ]3‬אהרן ורותי מילנר‪.‬‬
‫העתיד‪ .‬הפחד שלט בכל‪ .‬כזוג עם חמשה ילדים קטנים‬
‫הנמצאים בחזית‪ ,‬הכינו ההורים אותנו לימי מלחמה‪.‬‬ ‫ירושלים‪ .‬אדר תשכ"ט‬
‫תריסי הבית הוגפו‪ ,‬החלונות נאטמו בשקי חול‪ .‬הכל‬ ‫בבקשה ליישר מבט‪ .‬אל תזוזו‪.‬‬

‫התכוננו לבאות‪.‬‬ ‫לחייך‪...‬‬
‫עם שובה לארה"ב של קרובת‬
‫| ‪21‬‬ ‫משפחה [גריטה] שהתארחה‬

‫בביתנו‪.‬‬
‫לכבוד המעמד‪ ,‬נראים נרגשים‬
‫מצילום תמונה למזכרת‪ ,‬בה‬
‫מופיעים מבני המשפחה ב"זווית מהוקצעת"‪ ...‬רשמית ומעושה‪.‬‬
‫כשלתפאורה ‪ -‬באין רקע אחר ‪ -‬מונחת בחזית‪" :‬קערת תפוזים"‬

‫מטוב הארץ‪...‬‬

‫ירושלים‪ .‬מנחם אב תשכ"ז‬ ‫לפנות בוקר של יום חמישי כ"ט אייר‪[ ,‬יום השלישי‬
‫חדשים ספורים לאחר מלחמת ששת הימים‪ .‬מנסים להשתחרר‬ ‫ללחימה] התעוררנו כולנו בבהלה מרעש עצום של פגיעת‬
‫פגז והרס הבניין הצמוד לביתנו‪ .‬החרדה הייתה גדולה‪.‬‬
‫מהמתח והחרדה‪...‬‬ ‫"לא ניתן להישאר במקום חשוף כזה" אמרו ההורים‪,‬‬
‫ההורים ארחו את גריטה בתו של הדוד ר' עזריאל תרשיש‬ ‫נלך להיסתר בבית משפחת כהנוביץ‪ .‬ביתם של משפ'‬
‫כהנוביץ‪ ,‬שכן במפלס נמוך מפני הקרקע‪ ,‬ויחסית לביתנו‬
‫מאמריקה‪ ,‬שבאה לבקר בארץ לאחר המלחמה‪.‬‬
‫היא הביאה אתה מצלמה מיוחדת‪[ ,‬פלא‪ ,‬באותם ימים רחוקים]‪,‬‬ ‫– היה מוגן יותר‪.‬‬
‫עוד באותו בוקר‪ ,‬נאספו במהירות מעט פריטים‬
‫שמדפיסה את התמונות מיד‪...‬‬ ‫הכרחיים וכולנו יצאנו בבהלה דרוכים וכפופים לרחוב‬
‫התמונה כפולה‪ :‬לדעתה של גריטה‪ ,‬הראשונה [הימנית] לא כל‬
‫כך הצליחה בהדפסה‪ ...‬ולבקשתה‪ ,‬יצאו כולם שוב [גם עם הבן‬ ‫הפתוח בדרכנו למקלט‪ ...‬של משפחת כהנוביץ‪.‬‬
‫אבא זצ"ל‪ ,‬הדגים לנו‪" :‬התכופפו ורוצו אחרי בשורה‬
‫אפרים‪ ,‬ומאורגנים יותר] לתמונה נוספת [משמאל]‬
‫עורפית"‪.‬‬
‫בהגיע עת נישואי הילדים‪ ,‬כשגם הקצבה הזעומה‬ ‫דרך זו‪ ,‬מרח' רבינו תם ‪ 16‬עד רחוב רש"י ‪20‬‬
‫שקבל אבא מהכולל בקושי הספיקה לכלכלת הבית‪,‬‬ ‫בעיצומה של מלחמה לאור היום‪ ,‬כשברקע נשמעים‬
‫קולות ירי ופגזים זכורה לכולנו היטב‪ ,‬אך לא כמשהו‬
‫והנה‪ ,‬שידוך קרב‪ ,‬וכסף מנלן ?‬ ‫מפחיד ומאיים‪ ,‬כי בכל אותן שתי דקות‪ ,‬אבא נגן‪ ,‬שר‬
‫לא האבא ז"ל יוטרד מזוטות כאלו‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬מה‬ ‫והתחזן בעליצות [שכולנו נשמע] "שיבנה בית המקדש‬
‫עושים ? פונים בתפילה לבורא העולם‪ ,‬שהכל יכול‬
‫במהרה בימנו"‪...‬‬

‫‪| 22‬‬

‫עתה‪ ,‬לא נותר לנו‪ ,‬אלא לראות היש משכיל דורש‬ ‫וכוללם יחד‪ .‬גם לכלכלת הבית‪ ,‬גם לצרכי הנישואין‪,‬‬
‫את אלוקים‪.‬‬ ‫ובאמת ובתמים האמין‪ ,‬שהמעות לצרכי הכלולות ‪-‬‬

‫ועוד לפני שעבר על כל הצדדים חודש מברית‬ ‫יישלחו באריזת מתנה היישר לכיסו‪.‬‬
‫האירוסין‪ ,‬בצהרי היום‪ ,‬עת הדוור פושט על תיבות בתי‬ ‫ומעשה שהיה‪ ,‬כך היה‪.‬‬
‫בני ישראל‪ ,‬נחה לה נכלמת‪ ,‬מעטפה כחולה שבתוכה‬
‫המחאה צנועה‪ ,‬על סך עשרת אלפים דולרים טבין‬ ‫באותו יום שנמנו וגמרו על השידוך של אפרים‪ ,‬הגיע‬
‫אל ביתנו יהודי יקר‪[ ,‬שעיסוקו בכך] והצעה "מפתה" בפיו‪.‬‬
‫ותקילין‪ .‬עובר לסוחר‪.‬‬ ‫"הרי יש לך קרוב רחוק באמריקה" פתח ואמר לאבא‪,‬‬
‫עם שובו הביתה מהכולל‪ ,‬נטל אבא את המעטפה‪,‬‬
‫"אולי זו הזדמנות טובה לשלוח לו מכתב" ?‬
‫פתחה‪ ,‬ולעיניו נתגלתה האמונה במלוא הדרה‪.‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬שתף אותו בשידוך שקם ונהיה ובהשלכות‬
‫מרוגש ונסער‪ ,‬היה‪ .‬שורו הביטו וראו‪ ,‬פנה אלינו‪:‬‬ ‫הכלכליות שלו‪ ,‬ומי יודע‪ ,‬אולי לעת כזאת יפתח את ליבו‬

‫"המעות נשלחו היישר מבורא העולם"‬ ‫וכיסו‪ ,‬ולך תהיה הרווחה‪...‬‬
‫מה לי מכתב‪ ,‬מה לי מעטפה‪ ,‬מה לי כיצד ואיך‪,‬‬ ‫קימט אבא את מצחו וענה‪" :‬אכן‪ ,‬זכור לי שם כזה‪,‬‬
‫אך איני מכירו‪ ,‬מעולם לא היה לי קשר עמו‪ ,‬ואף איני‬
‫ומה לי הדרך‪.‬‬
‫הרי כבר אמרו‪" :‬פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון"‬ ‫יודע אם חי הוא‪ ,‬ובוודאי איני יודע את כתובתו"‬
‫העיף המעטפה על תכולתה אל על והחל צוהל‬ ‫"אל דאגה"‪ ,‬אמר האיש‪" ,‬אני אעשה את חלקי‪.‬‬
‫אכתוב‪ ,‬אברר כתבתו‪ ,‬אשלח‪ ,‬ואתה עשה חלקך‪ .‬התפלל‬
‫במחול‪...‬‬
‫להצלחתנו"‪.‬‬
‫| ‪23‬‬ ‫לזאת‪ ,‬אין בעיה‪ ,‬קבע אבא‪.‬‬
‫תוך שבועיים‪ ,‬לאחר שאותרה כתבתו של הקרוב‪,‬‬
‫נכתב המכתב‪ ,‬נשלח ו‪"...‬נשכח"‪.‬‬

‫גם זהירותו באמונת חכמים‪ ,‬הייתה מופלגת‪.‬‬ ‫ירושלים‪ .‬אביב תשכ"ד‬
‫בכל דבר קטן כגדול‪ ,‬במשך עשרות שנים‪ ,‬היה נועץ‬ ‫תמונה משפחתית בחצר‬
‫עם הרב‪ .‬רב מופלא זה‪ ,‬היה רבי ישראל יעקב פישר‬ ‫ת"ת יבנה‪ ,‬בחתונת הדוד‬
‫רבי יעקב קורלנדסקי‬
‫זצ"ל שגר בשכנות‪.‬‬
‫מפליא היה לראות כיצד היה רץ לשאול בכל דבר‪,‬‬ ‫לאוי"ט‪.‬‬
‫את הרב‪ .‬ויותר‪ ,‬הפליא לראות‪ ,‬כיצד היה חוזר הביתה‬ ‫נראים בתמונה‪ ,‬מימין‬
‫כשביטחון נסוך על פניו מתשובותיו של הרב‪" ,‬כך הרב‬
‫פסק"‪ .‬משל היה נדמה שכל שאלתו לא נולדה אלא‬ ‫לשמאל‪.‬‬
‫שורה אחרונה‪ :‬אבא ז"ל‪ ,‬לצידו אמא שתחי' לאוי"ט‪.‬‬
‫לצורך קבלת תשובה וחיזוק באמונה‪...‬‬ ‫הדוד ר' אברהם קורלנדסקי לאוי"ט‪ ,‬אשתו צפורה ז"ל ולצידה‬
‫ביקורים תכופים אלו אצל הרב‪ ,‬יצרו במשך השנים‪,‬‬
‫קרבה וידידות חמה ביניהם‪ .‬עם השנים‪ ,‬כשהרב עמד‬ ‫דודה אסתר לוריא‪.‬‬
‫על טיבו וראה בו איש כלבבו‪" ,‬יהודי כשר" כפשוטו‪,‬‬ ‫שורה אמצעית‪ :‬דודה רבקה דורפמן לאוי"ט [תומכת בבנה‪ ,‬ישראל‬
‫חיים]‪ ,‬דודה מרים לוי [תומכת ב"סימה"‪ ,‬בתה של דודה רבקה‬
‫איווה לו שישמש כעד ראוי בחופת ילדיו‪.‬‬
‫מעניין‪ ,‬ואין זה מקרה‪ ,‬שיום פטירתם – זהה‪.‬‬ ‫דורפמן]‬
‫יושבים‪ :‬סבא ר' מרדכי יצחק קורלדנסקי וסבתא בלומה ז"ל‪.‬‬
‫בית הכנסת "אוהלי יעקב"‬ ‫לצידה‪ ,‬בנותיה של דודה רבקה דורפמן‪ ,‬טובה וגולדה הילד הכורע‬
‫בשכונת זיכרון משה‪,‬‬ ‫על ברכיו‪ ,‬הוא דוד שמואל קורלנדסקי לאוי"ט בנם הצעיר של‬
‫ירושלים‪.‬‬
‫" ִאָּוה ְלמֹו ָׁשב לֹו"‬ ‫סבא סבתא קורלנדסקי‬

‫‪| 24‬‬

‫אתו‪ ,‬באותם ימים הלך טרוד מהאפשרות להצטרפותה‬ ‫קרוב לשישים שנה! התפלל בביה"כ‪,‬‬
‫של האמא שתחי' לטיסה‪...‬‬ ‫זכרון משה בקביעות‪ .‬שחרית מנחה‬
‫ומעריב‪ ,‬בחגים ובשבתות כבימי חול‪.‬‬
‫אף אחד לא ידע את אשר עובר עליו בימים הללו‬ ‫בית הכנסת‪ ,‬על מתפלליו ובאי בשעריו‬
‫שקדמו לנסיעה‪ .‬רק לאחר ששבו‬
‫כולם ונגולה אבן מלבו שח לנו‬ ‫ראו בו דמות‬
‫בקבלת הפנים‪" :‬הלכתי וספרתי‬ ‫מופת להתמדה‪,‬‬
‫לרב [רבי ישראל יעקב פישר]‬ ‫עקביות וחריצות‬
‫על חששותיי‪ ,‬פחדיי והסתייגותי‬
‫בעבודת ה'‬
‫בתמונה‪ :‬חזית‬

‫בית הכנסת ברחוב חפץ חיים‪.‬‬

‫מנסיעתה של האמא והרב ז"ל‬

‫בפקחותו הידועה אמר לי‪ " :‬ר'‬ ‫בעל "אבן ישראל" רבי ישראל יעקב פישר‬ ‫בחורף תש"ס‪ ,‬נישא נכדו האהוב‬
‫ישעי'ה‪ ,‬אין לך מה לדאוג‪ ,‬מיליוני‬ ‫במשך כארבעים שנה כיהן כרב בית הכנסת‬ ‫ר' אברהם שרייבר לאוי"ט לבת‬
‫בני אדם טסים בכל יום וברוך ה' לא‬ ‫"אוהלי יעקב" כרב שכונת זיכרון משה‬
‫בירושלים כדיין בביה"ד בעדה החרדית‬ ‫ממשפחת שטינמץ ארה"ב‪.‬‬
‫קורה להם כלום"‬ ‫החתונה עמדה להיערך בחו"ל‬
‫לא הייתי צריך יותר מכך‪ .‬הרב‬ ‫ומחשובי הפוסקים בירושלים‪.‬‬ ‫בהשתתפות ההורים רבי יצחק‬
‫הרגיש אותי‪ ,‬הרגיע אותי והאמנתי‬ ‫נפטר בכ"ה באדר א' ה'תשס"ג ומנוחתו‬ ‫ומרים שרייבר ובני משפחה מהארץ‪.‬‬
‫בו ולדבריו‪ .‬מאותו רגע‪ ,‬איחלתי‬ ‫למרות שמראש‪ ,‬לא היה בדעתו‬
‫לכולכם בלב שלם‪" ,‬סעו לחיים‬ ‫כבוד בהר המנוחות בירושלים‪.‬‬ ‫של אבא ז"ל לנסוע מטעמו הכמוס‬

‫ולשלום ותחזרו לחיים ולשלום"‪.‬‬

‫| ‪25‬‬

‫בני ברק‪ .‬שבט תשנ"ו‬ ‫תפילותיו‪" ,‬משכיל – דורש אלוקים"‬
‫ב"ברכת המזון" שגרתית‬ ‫ידוע ידע‪ ,‬כי כדי להתקרב לבורא העולם נדרשת‬
‫בסעודת "ברית" של קרובי‬
‫משפחה‪.‬‬ ‫"תפילה כהלכתה"‪.‬‬

‫במשך שנים רבות שימש כבעל תפילה בימים הנוראים‬ ‫מעודו‪ ,‬התפלל בבי"כ במניין‪ ,‬ולכל תפילה הגיע לפני‬
‫בבית כנסת שכונתי קטן בשם‪" :‬הריס"‪ .‬בי"כ זה שתקרתו‬
‫הגבוהה הייתה עשויה קימורים‪ ,‬נבנה לפני שנים רבות‬ ‫הזמן‪ .‬לו החל הש"ץ בתפילת ערבית ב"ברכו" – לדעתו‪,‬‬
‫בירושלים [בסמטת חנוך ילון שבשכונת רחביה] והיה מוקף‬
‫זה נקרא איחור שמחייב להמתין למניין הבא‪...‬‬
‫מכל רוחותיו בעצי ברוש‪.‬‬
‫ציבור המתפללים שמנה בקושי שלושה מנינים‪,‬‬ ‫השקיע ביגיעה עצומה‪ ,‬את כל הלב‪ ,‬בעמידה לפני‬
‫היו שכנים מבוגרים שהתגוררו בסמוך לביה"כ‪ .‬רובם‪,‬‬
‫ה'‪" .‬כגמול עלי אמו"‪ .‬שפך לבו כמים כפשוטו‪ ,‬כל מילה‬
‫גימלאים שנשאו תארים והחזיקו במשרות רמות‪.‬‬
‫החיבה שהפגינו מתפללי ביה"כ אליו הייתה רבה‪,‬‬ ‫נאמרה במתינות‪ ,‬כמונה מעות‪ ,‬ברגש‪ ,‬במתיקות‬
‫הם נקשרו להשתפכות הנפש שלו‪ ,‬לניגונים‪ ,‬לערגה‪,‬‬
‫ובהתלהבות‪ ,‬מילה במילה‪ .‬ולא מש מביה"כ עד שסיימו‬
‫לכמיהה‪.‬‬
‫את כל התפילה‬

‫בית לחם‪ .‬אלול תשע"ה‬
‫"ִּכי ֵיׁש ָׂש ָכר ִל ְפ ֻעָּל ֵתְך"‬

‫בצאתו מתפילת מנחה בקבר‬
‫רחל‪,‬‬

‫לא קשה לראות את כאבו‬
‫וייסוריו‪ .‬זה עתה שבנו מביתר‬
‫מניסיון כושל של טיפול נוסף‬
‫ברגלו הדוויה‪ .‬בדרך‪ ,‬שאלתי‬
‫אותו‪ ,‬אם נותר לו עדיין קורטוב של כוח להיכנס לתפילת מנחה‬
‫בקבר רחל‪" ,‬כן‪ .‬למה לא‪ ,‬נתפלל‪ ,‬זה ודאי יכול לעזור"‪ .‬כשיצאנו‪,‬‬

‫בקשתי רשותו לצילום‪ ,‬נו‪ ,‬שיהיה כך‪ ,‬הפטיר‪.‬‬

‫‪| 26‬‬

‫בית כנסת "הריס" שכונת‬ ‫בלהט דבקותו‪ ,‬הצליח להעביר לסובבים מסר‪,‬‬
‫רחביה‪ ,‬ירושלים‪.‬‬ ‫שלעבור לפני התיבה בראש השנה ויום הכיפורים‪,‬‬
‫קיץ תשמ"א‬
‫"ְּכ ֵבן ַה ִּמ ְת ַח ֵּטא"‬ ‫משמעות ואחריות היא‪.‬‬
‫מבט מבפנים‪.‬‬ ‫זכורני איך היה ניגש לעמוד כבן המתחטא‪ .‬בכל‬
‫מבחוץ‪ ,‬היה מוקף מכל‬ ‫שנה ושנה‪ ,‬בכה בכל השחרית‪ ,‬בכל המוסף‪ ,‬וסחף‬
‫רוחותיו בעצי ברוש‪.‬‬
‫כיום‪ ,‬נבנו במקומו בתי מגורים‪.‬‬ ‫עמו בבכי גם את ציבור המתפללים‪.‬‬
‫בשל כך‪ ,‬לא עלתה על דעתם‪ ,‬להעמיד חלופה‬
‫ירושלים‪ .‬אדר א' תשע"ו‬ ‫חיוורת כש"ץ מיוחד לשחרית‪ ,‬למוסף‪ ,‬לקריאת התורה‬
‫ביה"כ דחסידי ביאלא ברח' האמרכלים ‪ -‬בתמונה משמאל‬
‫ולתקיעות‪ .‬היה פשוט בעיניהם שאין לו תחליף‪.‬‬
‫פתח הבית ממול ‪ -‬בתמונה מימין‪.‬‬ ‫ובשל כך‪ ,‬יעמוד נא ר' ישעי'ה לפני העמוד‪ ,‬בשחרית‪,‬‬
‫משמים זיכו את האבא ז"ל שעד סוף ימיו ממש‪ ,‬זכה להתפלל‬
‫במוסף‪ ,‬בקריאה ובתקיעות‪.‬‬
‫כל יום במניין‪ ,‬שחרית‪ ,‬מנחה ומעריב‪.‬‬ ‫כלום נמיר ש"ץ בעל מערכי לב היודע מענה לשון‪,‬‬
‫בכל בוקר‪ ,‬לאחר התארגנות ממושכת [מתוך מסירות שאין שני‬
‫לה ע"י האימא שתחי' עמו"ש] שהחלה עם שחר‪ ,‬היה פוסע עם‬ ‫באחר ?‬
‫הליכון במאמצים מרובים את המרחק הקצר מביתו לביה"כ‪,‬‬ ‫בבגרותי‪ ,‬לפלא היה בעיניי‪ ,‬כיצד ייתכן שקיימת‬
‫מציאות ששליח ציבור מתפלל לפני העמוד בימים‬
‫[בתמונה מימין] כדי להצטרף אליהם למניין בשעה ‪.6.30‬‬
‫נוראים ללא שבוכה כל הזמן‪...‬‬
‫| ‪27‬‬

‫ועדיין הרגיש שנותר חייב‪ .‬בסיומה של תפילה‪ ,‬לקפל טלית‬ ‫ירושלים‪ .‬אדר תשע"ו‬
‫לחלוץ תפילין וללוות עד הבית‪...‬‬ ‫ִּבי ִנים ִׂש ְמ ֶחה‪,‬‬

‫זו "השגחה" מיוחדת‪" ,‬חיוך" שמימי מיוחד לאבא‪ ,‬שמסר ‪ -‬נפש‬ ‫יום שישי‪ ,‬עש"ק פקודי‪ .‬ר"ח אדר ב'‬
‫לתפילה בציבור כל ימיו‪.‬‬ ‫תשע"ו‪ .‬ימי השבעה על אבא ז"ל‬

‫אבא ז"ל‪ ,‬נהנה ממנו‪ .‬נקשר אליו‪ .‬הוא הרגיש ֶש ִּבי ִנים מביא‬ ‫יש בנותן טעם להזכיר סייעתא דשמיא‬
‫אתו את הלב‪.‬‬ ‫מיוחדת שנשלחה להורים משמים‪,‬‬

‫יש לציין‪ ,‬שבשנים האחרונות‪ ,‬אבא זכר מעט מאוד שמות אנשים‪,‬‬ ‫למוסרי נפש עבור יוצרם‪.‬‬
‫בפרט אלו שהופיעו לחייו בערוב ימיו – למעט‪ ,‬אחד‪ִּ " .‬בי ִנים"‪.‬‬ ‫הבחור שבתמונה [כיום‪ ,‬בן ‪" ]15‬נקלע"‬
‫"במקרה" בבוקר סתווי של ר"ח אלול תשע"ג [כשהיה ילד בן ‪]12‬‬
‫לאחר שבועיים‪ ,‬הרגישה אימא שתחי' צורך עז "לשלם" לו‪ ,‬או‬ ‫לתפילת שחרית בביה"כ "ביאלא" ברח' האמרכלים‪.‬‬
‫לכל הפחות "לתת" לו משהו‪ .‬בינים‪ ,‬סרב בנחרצות‪" .‬זו המצווה‬ ‫בסיום התפילה‪" ,‬נתן עינו וליבו" כיצד אבא ז"ל שורך רגליו חזרה‬
‫מבית הכנסת לביתו‪ ,‬מיד נלווה אליו והכריז מול עיניה המשתאות‬
‫שלי‪ .‬אין דבר בעל ערך כאן שישווה לה"‪ .‬נהג לומר‪.‬‬ ‫של האימא תחי' עמו"ש‪" :‬מחר בשש בבוקר‪ ,‬אתייצב ללוותו‬
‫אפילו טבלית שוקולד – בבוקרו של ערב פורים סרב לקחת‪ .‬וגם‬
‫לבית הכנסת"‪.‬‬
‫בסיום שנה של מצווה גדולה זו‪.‬‬ ‫אמר – ועשה‪ .‬בשש ורבע בבוקר‪ .‬יום יום‪ ,‬עם זריחת החמה בקיץ‬
‫באחד מימי השבעה‪ ,‬בא אביו לנחם‪ .‬הודינו לו מאוד על תרומתו‬
‫וכשהחושך עדיין מכסה ארץ בחורף‪ .‬במשך שנה !‬
‫ותרומת בנו‪.‬‬ ‫נעמד ליד התריס המוגף ברחוב האמרכלים‪ ,‬והמתין לפתיחתו‪,‬‬
‫"שום דבר‪ ...‬אמר והמעיט‪ ,‬בינים‪ ,‬אהב לבוא להתפלל מוקדם‬
‫בביאלא כדי להספיק ללמוד עוד לפני שהתחיל החיידר‪ ,‬מה‬ ‫כדי ללוות האבא לביה"כ‪.‬‬
‫הסדר שמימי זה‪ ,‬הקל על ההורים פיזי וכלכלי‪ ,‬מאוד‪.‬‬
‫כבר עשה" ?! ‪...‬‬ ‫לאחר שנכנסו לביה"כ‪ ,‬לא עזבו שמחה חלילה‪ ,‬עטף את האבא‬
‫ביום שישי‪ ,‬עש"ק פקודי‪ ,‬הפתיע בינים‪.‬‬ ‫בטלית ובחום‪ ,‬קשר לו רצועות תפילין על ידו וראשו‪ ,‬נצמד לכיסאו‪,‬‬
‫הוא בא במיוחד מחצור [ישי"ק של גור בצפון הארץ] לנחם‪.‬‬ ‫הקימו והשיבו בסדר התפילה ואף דפדף לו את דפי הסידור‪...‬‬
‫הוא נכנס כאוב‪ ,‬קשור‪ ,‬מכונס בעצמו‪ ,‬מלא בגעגועים לאבא‬

‫ז"ל‪ ,‬בקושי דיבר‪.‬‬

‫‪| 28‬‬

‫בני ברק‪ .‬מנחם אב תשמ"ח‬ ‫לאחר דיבוב קל‪ ,‬נתרצה לומר משפט מכונן‪:‬‬
‫"קֹול ִמ ְצ ֲהלֹות ֲח ָת ִנים"‬ ‫"אהבתי אותו‪ ,‬נקשרתי לתומתו‪ ,‬הוא לימד אותי להתפלל בחום‪,‬‬
‫מוביל לחופה את הדוד יהושע‬
‫בחתונתו‪ ,‬באור לכ"ה מנחם‬ ‫גם כשבאופן פיזי הכל קר‪...‬‬
‫אב‪ .‬החופה נקבעה לפני‬ ‫"הרשה לי בבקשה לצלם אותך למזכרת" בקשתי‪.‬‬
‫השקיעה אך התזמורת עדיין‬ ‫"אם זה טוב לעילוי נשמתו – בבקשה"‪ .‬ונעמד להצטלם‪.‬‬
‫לא הגיעה‪.‬‬
‫בתמונה‪ :‬בהעדר צלילי‬ ‫מועדיו ושמחת חייו‬
‫תזמורת‪ ,‬לקח על עצמו‬ ‫אחד הדברים המיוחדים שחשו הרואים סביב אבא‬
‫אבא ז"ל למלאת מקומם של המנגנים ולשיר בקול את ניגון‬
‫החופה‪...‬‬ ‫ז"ל הוא "חיות" ו"שמחה" בקיום מצות‪.‬‬
‫הוא עשה "עסק" מקיום המצוות‪ .‬הוא היה "חי"‬
‫עוד בהיותנו קטנים‪ ,‬כשגידול הילדים היה על כתפי‬ ‫אותם‪ .‬חי את התפילה‪ ,‬חי את הלימוד‪ ,‬חי את קריאת‬
‫ההורים‪ ,‬קמים היינו מידי בוקר‪ ,‬כשאבא "מרקיד" אותנו‬ ‫התורה‪ ,‬חי את המועדים‪ .‬הייתה לו הנאה מיוחדת‬
‫לכיור שבמטבח הקטן‪ ,‬פותח בזריזות את הברז בעוד‬ ‫מדברים שבקדושה‪ ,‬מהכנה ומקיומה של מצוה‪ .‬כל‬
‫זורמים ממנו מים בשאון רב‪ ,‬מילא את הספל עד מעל‬
‫שפתו‪[ ,‬בימי החורף הקרים‪ ,‬הוסיף להם מים חמים כדי‬ ‫מעשיו‪ ,‬בחיבוב מצווה‪.‬‬
‫להפיג לנו את צינת הקור] ואו אז‪ ,‬נטל את כפות ידינו‬

‫הקטנות‪ ,‬כשהוא סופר בערבית יד יד לסירוגין‪,‬‬
‫אּו ַא ַחד‪ֶ ,‬ט ְנע ְן‪ַּ ,‬תא ַלּת‪ַ ,‬אְר ַּבע‪ַ ,‬ח ְמ ָסא‪ִ ,‬סי ָּתא‪...‬‬

‫| ‪29‬‬

‫במוצאי שבתות‪ ,‬במשך שנים‪ ,‬צעד‪ ,‬נסע לכותל‪,‬‬ ‫בני ברק‪ .‬שבט תשל"ה‬
‫כדי לומר שם "וייתן לך"‪.‬‬ ‫"לחזור על הכל שוב" ?‬
‫בתמונה משמאל‪ :‬באירוסין של אפרים נ"י‬
‫ולא רק‪ ,‬אלא את כל הפזמונים‪ ,‬הפסוקים והקריאות‬ ‫בתמונה מימין‪ :‬הדוד ר' אברהם קורלנסקי קורא את שטר התנאים‪.‬‬
‫שבסידור‪ .‬זו הייתה חוויה עמוקה עבורו‪.‬‬ ‫כדי לבדוק עירנותם של המוזמנים‪ ,‬דילג הדוד ר' אברהם על‬
‫כמה מילים בסוף שטר התנאים‪.‬‬
‫רושם זה נשאר בו גם בגיל מופלג‪ ,‬כשבקושי השתרך‪,‬‬ ‫כשאחד האורחים העיר לו על כך‪ ,‬הפתיע ר' אברהם את כולם‬
‫ונזקק לכיסא גלגלים‪" ,‬מתי כבר תיקח אותי לכותל‬ ‫כשהגיב‪" :‬לחזור על הכל שוב" ?‬
‫פרצו כולם בצחוק רם‪...‬‬
‫לומר וייתן לך" ? היה שואל‪...‬‬ ‫הצלם הזריז הצליח להנציח את הרגע‪.‬‬
‫נראים עוד בכוון השעון‪ :‬הסבא‪ ,‬ר' מרדכי יצחק קורלנסקי‪ .‬הדוד ר'‬
‫ירושלים‪ .‬אלול תשע"ב‬ ‫אברהם קורלנסקי‪ .‬ליד השולחן‪ ,‬יושב‪ ,‬הדוד‪ ,‬ר' אלחנן קורלנסקי‪.‬‬
‫" ֵיׁש ַּד ַעת‪ְ ,‬ו ֵיׁש‪ַ ...‬ה ְב ָּד ָלה"‬ ‫בשולחן המזרח נראים‪ :‬סב הכלה ר"י קורנגוט ז"ל‪ ,‬החתן ר'‬
‫מחזה שכיח בשנותיו האחרונות בתורנות בין בתי הילדים בשבתות‪.‬‬
‫לאחר אירוח בשבת‪ ,‬טרם שיבתם לביתם‪ ,‬בד"כ‪ ,‬היה נערך מנין‬ ‫אפרים והאבא זצ"ל‪.‬‬
‫למעריב במוצש"ק שבסיומו היה אבא ז"ל מבדיל על הכוס "ברוב‬
‫עם" בהשתתפות בני הבית ואורחים‪.‬‬ ‫‪| 30‬‬
‫בתמונות‪ :‬עש"ק ומוצש"ק פרשת ראה‪.‬‬

‫בערבי חגים‪ ,‬ימים ארוכים קודם בואם‪ ,‬היה מפזז‬ ‫ירושלים‪ .‬אלול תשס"ט‬
‫משמחה לקראת החג‪.‬‬ ‫" ִהֵּנה ֶזה "עֹו ֵמד" ַא ַחר ָּכ ְת ֵלנּו"‬
‫"מתי תיקח אותי באוטו‬
‫בהגיע ר"ח ניסן‪ ,‬הוא החל "לשיר" את ההגדה‪...‬‬ ‫לכותל לומר וייתן לך" ? היה‬
‫ובליל הסדר עצמו‪ ,‬צהל ממש מרוב שמחה בקיום מצוות‬
‫הלילה‪ .‬וכבר למחרת היום‪ ,‬בחוהמ"פ‪ ,‬בערבו של יום‬ ‫שואל מידי פעם‪.‬‬
‫שוב "נהנה"‪ .‬הנה‪ ,‬הנה‪ ,‬מתווספת עוד "ברכה" ‪" ...‬על‬ ‫בתמונה‪ :‬מוצאי שב"ק כי‬
‫ספירת העומר"‪ ,‬וכיון שכך‪ ,‬החל סופר ומונה את הימים‬ ‫תצא‪ ,‬בהיותו בן ‪ 82‬עדיין‬
‫מהלך על רגליו [בעזרת‬
‫שנותרו עד "שבועות"‪...‬‬
‫ובהגיע ליל שבועות‪ ,‬עד סוף ימיו ממש‪ ,‬נשאר ער‬ ‫הליכון]‬
‫בלילה‪ ,‬למד בחשק והתלהבות‪ ,‬וכמובן גם נשאר ערני‬
‫ירושלים‪ .‬אייר תש"ע‬
‫לתפילת ותיקין באופן מעורר השתאות‪.‬‬ ‫"אשאר לשבת על כיסא‬
‫הגלגלים‪ ,‬אך תביא סטנדר"‪...‬‬
‫| ‪31‬‬ ‫ההליכה כבר נעשתה קשה‬

‫עליו ונעזר בכיסא גלגלים‪.‬‬
‫מה צריך יותר מזה ?‬

‫בתמונה‪ :‬מול אבני הכותל‬
‫[מוצאי שב"ק תזו"מ‪ ,‬לאחר‬
‫שובו מאירוח בקרית ספר] קורא ברגש "וייתן לך" מסידור עם‬

‫אותיות גדולות‪.‬‬

‫קרית ספר‪.‬‬ ‫ירושלים‪ .‬סוכות‪ ,‬תשע"ג‬
‫אייר תש"ע‪]83[ .‬‬ ‫"ְו ָׂש ַמ ְח ָּת ְּב ַחֶּגָך"‬
‫ֵאין לֹו ְּבעֹו ָלמֹו ֶאָּלא ְׁש ִנ ִּיים ִמ ְקָרא‬
‫ְו ַתְרּגּום ֶא ָחד‪...‬‬ ‫בשנים האחרונות‪ ,‬התארחנו בתורנות‬
‫כאורח לשבת‪ ,‬עׁש"ק תזו"מ‪,‬‬ ‫לסעודות חוה"מ‪,‬‬
‫בבית משפחת הנכדים היקרים‬
‫מאיר ולאה חשין לאוי"ט‪.‬‬ ‫היה לו לאבא ז"ל כח ההקשבה‪ .‬אינו בהול‬
‫תמונה אופיינית לשקיעות‬ ‫להשיב‪ .‬הילוכו בנחת‪ ,‬דעתו מעורבת עם‬
‫בלימוד ולשלווה סביבו‪.‬‬ ‫הבריות וכל ישישותו – חכמה ודעת‪ ,‬טעם‬
‫זקנים היה לו‪ ,‬להאזין‪ ,‬לא להיכנס לדברי‬
‫ובאיזו שמחה וצהלה התכונן לקראת סוכות‪ ,‬כל מי‬ ‫האומר‪ ,‬עד שנדמה לו לעומד "הנה האיש השומע לי" ולבו עלי‪.‬‬
‫ששהה בסביבתו "נדבק" מהשמחה ששררה סביבו‪ .‬החל‬
‫מבניית הסוכה‪ ,‬ממציאת ארבעת המינים‪ ,‬מנטילתם‪,‬‬ ‫בתמונה‪ :‬מאזין בקשב רב לדברי תורה ואגדה שנאמרים‬
‫וממצוות השמחה עצמה‪ ,‬והנה‪ ,‬עוד מעט נשב בסוכה‪,‬‬
‫ניטול לולב‪ ,‬נקיף בהושענות‪ ,‬נשמח בבית השואבה‪ ,‬ועל‬ ‫‪.‬‬
‫כולנה‪ ,‬בכל יום‪ ,‬יש לנו שחרית‪ ,‬הלל‪ ,‬קריאת התורה‪,‬‬
‫מוסף‪ ,‬ימים מלאים וגדושים‪ .‬מתיקות ודבש של "ירח‬ ‫ירושלים‪ .‬חנוכה תשע"ג‬
‫" ְלָך ָנ ֶאה ְלַׁש ֵּב ַח"‬
‫האיתנים"‪.‬‬
‫מה‪ ,‬מי‪ ,‬צריך עוד יותר מזה ?‬ ‫נר שביעי‪ ,‬עש"ק מקץ‪[ ,‬בן‬
‫הוא פשוט "נהנה" מזה‪" ,‬דלק" מזה‪" .‬חי" מזה‪.‬‬ ‫‪ ]86‬מדליק בחנוכייה חדשה‪,‬‬
‫מוכספת‪ ,‬שקבל כמתנת חג‬
‫שמח מזה‪.‬‬
‫מדודה נאווה לאוי"ט‪.‬‬
‫בכל השנים‪ ,‬הדליק נרות‬
‫חנוכה בחלון חדרו שפנה‬
‫לרח' האמרכלים‪ .‬אך בשל אירוחנו בשבת‪ ,‬הנרות הוצבו בחצר‬
‫הפנימית‪ ,‬בחזית הבית מול רח' רבנו תם‪ .‬נרגש מהמעמד‪ ,‬על‬
‫אף חולשתו‪ ,‬בקש להדליק את הנרות בעצמו‪ .‬כשסיים להדליקם‬

‫הבחין שנרות אחרים כבו‪.‬‬

‫בתמונה‪ :‬נצפה כיצד מנסה בחולשתו להדליקם שוב‪.‬‬

‫‪| 32‬‬

‫בני ברק‪ .‬י"א אלול תשל"ה‬ ‫ירושלים‪ .‬סוכות תשמ"ו‬
‫"מיר דארף זיין צו פריע'דן"‬ ‫"ְו ָׂש ַמ ְח ָּת ְּב ַחֶּגָך"‬
‫בחתונת הדוד אפרים‪ ,‬אולמי ירושלים‬
‫דקות ספורות לפני החופה‪ ,‬כמסדר קידושין‪ ,‬שאל רבי בייניש‬ ‫את ימי חול המועד סוכות אבא‬
‫פינקל [ראש ישיבת מיר] את האבא‪:‬‬ ‫ז"ל כינה "שבוע של דודים"‪.‬‬
‫"האם הטבעת שייכת לחתן" ? ענה לו האבא במטאפורה למדנית‪:‬‬
‫" ַז ְיי ֶנע ִרי ְנ ֶגל‪ָ .‬אן ֲחִרי ִצין‪ ,‬אּון ָאן ְנ ִעי ִצין" [זו הטבעת שלו‪ ,‬ללא‬ ‫מדוע ?‬
‫פשוט‪ ,‬כי נבנתה סוכה גדולה‬
‫חריצים וללא נעיצים‪]...‬‬ ‫על כל החצר וכל העולים‬
‫בתמונה‪ :‬מימין‪ ,‬ניכרת על פניו צהלה‪ .‬פונה לר' שלמה יחיאל [דוד‬ ‫לירושלים לרגל מחוץ לעיר‪,‬‬
‫הכלה] השושבין‪ִ " :‬מיר ַדאְרף ַז ִיין צּו ְפִריע'ְדן" [עלינו לשמוח]‪...‬‬ ‫ידעו שאצל דודה רחל לאוי"ט‪,‬‬

‫זכורני‪ ,‬בקטנותי‪ ,‬מתבונן הייתי בו בבניית הסוכה‪.‬‬ ‫יש סוכה ענקית לאירוח‪.‬‬
‫הסוכה עצמה‪ ,‬הייתה אוסף מקרי של קורות ועצים‬ ‫אגב‪ ,‬בחצר זו‪ ,‬מעולם‪ ,‬לא ישב אבא ז"ל‪ ,‬סתם‪ .‬לא למנוחה ולא‬

‫שראו ימים טובים יותר‪.‬‬ ‫לפעולה‪ .‬ישיבתו בה הייתה רק לשם מצוה ‪ -‬בסוכה‪.‬‬
‫שנה אחת‪[ ,‬דומני‪ ,‬בתשל"ג] עת הלם בחזקה בפטיש‬ ‫בתמונה‪ ,‬יושב בראש שולחן [לצד שולחן נוסף] נסוכה על פניו‬
‫ובמסמר‪ ,‬אגודלו חמד לו לצון ו"ספג" את כל העוצמה‪...‬‬ ‫שביעות רצון מהאורחים [משפ' הדוד ר' יוסף קורלנסקי מב"ב]‬

‫| ‪33‬‬ ‫בסוכה המרווחת‪...‬‬

‫ירושלים‪ .‬שושן פורים תשנ"ח‬ ‫למרות הכאב החד שנשמע מפלח את חלל החצר‪,‬‬
‫" ַלְּיהּו ִדים ָהִיי ָתה אֹוָרה ְו ִׂש ְמ ָחה ְו ָׂשׂשֹון‬ ‫לא ויתר לזוטות כאלו‪ ,‬ונתלה על הקורה כשהוא קורא‬
‫ִוי ָקר" "ּו ְל ִי ְׁשֵרי ֵלב – ִׁש ְמ ָחה"‬ ‫לעברי‪" ,‬ראה‪ ,‬הסוכה חזקה"‪ ,‬כעת‪ ,‬בא נראה מה קרה‬
‫מקשיב לגראמן‪ ,‬לכבוד שמחת היום‪.‬‬
‫בכל העתות והזמנים‪ ,‬שרתה עליו‬ ‫לאצבע‪...‬‬
‫שלווה ורגיעה‪.‬‬ ‫מגיע פורים‪ .‬מראש חודש אדר‪ ,‬החל לשיר בבית את‬
‫פורים – כיוהכ"פ‪ ,‬שבתות וימי החולין‬ ‫מגילת אסתר‪ ,‬שר שירי פורים וכל סביבותיו אור ושמש‪.‬‬
‫‪ -‬כמועדים ורגלים‬ ‫מה זאת אומרת ? "משנכנס אדר מרבין בשמחה"‬
‫בתמונה‪ ,‬למרות הצפיפות בבית‪,‬‬
‫סעודת פורים הייתה נחוגה ברוב עם‪ ,‬אחת בשנה‪ ,‬בהשתתפות‬ ‫כי כל השנה כולה שמחים‪ ,‬ובאדר "מרבים"‪...‬‬
‫כל הילדים והנכדים‪.‬‬
‫ידועה לרבים‪ ,‬קריאתו במגילת אסתר‪ ,‬שנשמעה‬
‫בני ברק‪ .‬אביב תשס"ה‬ ‫כאילו השומעים חווים את סיפור המגילה בחיי חיותם‪.‬‬
‫"ְּכ ַׂש ֵמ ַחָך ֵר ִעים ָה ֲאהּו ִבים"‬ ‫על כן‪ ,‬רבים‪ ,‬מכל שכונות העיר נקבצו ובאו‬
‫בריקוד של מצוה‪ ,‬בשמחת חתונת‬
‫נכדו האהוב יהושע גרבר לאוי"ט‪,‬‬ ‫"לשטיבל"‪ ...‬לקריאת המגילה‪.‬‬
‫אולמי וגשל ב"ב‬ ‫היו שם במניין זה‪ ,‬טענות‪ ,‬מענות ו"חזקות" על‬

‫ירושלים‪ .‬אולם בעלז‪,‬‬ ‫מקום עמידה‪...‬‬
‫כסלו תשל"ח‬ ‫וראו זה פלא‪ ,‬למרות הצפיפות [לעיתים‪ ,‬חמשה או‬
‫בשנת האבל לפטירת הסבא ר'‬ ‫ששה מנינים] מי ששמע קריאה זו פעם אחת – נשאר‪.‬‬
‫מרדכי יצחק קורלנסקי ז"ל‬
‫בחתונת הבת מרים לאוי"ט עם‬ ‫כיצד יוותר מכאן ולהבא על כזו חוויה ?‬
‫בנות הזקונים‪ :‬בתיה [מימין] ובת‬
‫שבע [משמאל]‬ ‫‪| 34‬‬

‫בני ברק‪ .‬כסלו תש"נ‬ ‫בזקנותו‪ ,‬מספר שנים‪ ,‬שימש בכמה בתי כנסיות‪,‬‬
‫"ּו ְל ִי ְׁשֵרי ֵלב ‪ִׂ -‬ש ְמ ָחה"‬ ‫כבעל תפילה בימים נוראים‪.‬‬
‫אבא ז"ל‪ ,‬מוחא כפים‪,‬‬ ‫כתבנו "בעל תפילה" ?‬
‫שר [ומלהיב את הסביבה]‬
‫בשמחת בר המצווה של‬ ‫ובכן‪ ,‬כמו שיש "בעל בית" כך יש "בעל תפילה"‪.‬‬
‫נכדו האהוב ברוך גרבר‬ ‫הכול שייך לו‪ .‬בעל תפילה רוצה הכול‪ .‬אוהב הכול‪.‬‬
‫לאוי"ט‪.‬‬
‫נראים בתמונה‪ :‬מימין‬ ‫שלו הכל‪.‬‬
‫לשמאל‪ :‬הר"ר מ‪ .‬פונפדר‪ ,‬הדוד ר' אפרים‪ ,‬חתן בר המצוה‪ ,‬אבא‬ ‫ומשנתנה הרשות‪ ,‬ישמש כ"בעל שחרית"‪ ,‬כ"בעל‬
‫ז"ל והר"י קורנגוט ז"ל‬ ‫קריאה"‪ ,‬כ"בעל תקיעה" וכ"בעל מוסף"‪ ...‬הכול שייך‬

‫ועד זקנה ושיבה‪ ,‬בקור ובחום‪ ,‬בגשם ובשלג‪ ,‬מעולם‬ ‫ל"בעל התפילה"‪ ,‬רק חבל שאין עוד תפילה‪...‬‬
‫לא וויתר על קיום מצווה‪ .‬גם בשנותיו האחרונות ועל‬ ‫זה היה משוש חייו‪ .‬לעבור לפני התיבה בראש השנה‬
‫ערש דווי‪ ,‬כשהיה כאוב ומיוסר‪ ,‬לא ראה במעשים אלו‬
‫ויום הכיפורים כבן המתחטא‪.‬‬
‫משהו מיוחד‪.‬‬ ‫לבכות שחרית‪ ,‬לבכות מוסף ולסחוף עמו בבכי‪ ,‬גם‬
‫צריך להתפלל במניין ? צועדים למניין‪ .‬גם אם כל‬ ‫את כל הציבור‪ ,‬בערגה‪ ,‬בכמיהה‪ ,‬לתקן עולם במלכות ש‪..‬‬
‫גם כשהיה "בעל קורא" בבית הכנסת‪ ,‬בשבתות‬
‫פסיעה מדודה ושקולה ומלווה בייסורים‪...‬‬ ‫ובמועדים לפני ציבור שומעים נלהב‪ ,‬רבים ציינו [בימי‬
‫צריך "לשמוע" קריאת התורה ? נצמדים עם כיסא‬ ‫השבעה] בסיפוק את הנאתם המיוחדת מקריאתו‬
‫שנשמעה להם בהטעמה נעימה‪ ,‬ערבה‪ ,‬מדויקת‬
‫הגלגלים לבימה‪ ,‬ומנסים‪...‬‬ ‫ומוחשית‪ ,‬כאילו הדברים חיים לנגד עיניהם‪ .‬בימי‬
‫צריך לקדש ולהבדיל ? אפילו אם אין טעם בפה‪,‬‬ ‫השבעה‪ ,‬היו מי שהוסיפו שהקריאות שבתורה‪/‬בהפטרה‪/‬‬
‫ובמגילות שנשמעו ממנו – שוב לא שבו להם מעולם‪.‬‬
‫ואזל הכוח לדבר – אומרים‪...‬‬
‫ללעוס כזית מצה? גם בלי שיניים‪ ,‬מתאמצים‬

‫ובולעים‪...‬‬

‫| ‪35‬‬

‫ירושלים‪ .‬אלול תשע"ב‬ ‫להישאר ער בליל שבועות ? אפילו עם עין אחת‬
‫"ַר ְג ֵלי ֲח ִסי ָדיו ִי ְׁש ֹמר"‬ ‫רואה‪ ,‬איך נפסיד את הקולות והברקים‪...‬‬
‫בדרך לשיעורו של רבי פנחס גוטפרב‬
‫שליט"א‪ .‬יום שישי עש"ק שופטים‪.‬‬ ‫להתענות בכל התעניות ? הרי זו צרת רבים‪...‬‬
‫בכל השבוע‪ ,‬השיעור היה נמסר‬ ‫לקום מוקדם לסליחות ? נו‪ ,‬איך אפשר לוותר על‬
‫בשטיבל מיוחד לשיעורים "למעלה"‬
‫במפלס הכניסה לביה"כ‪ ,‬למעט בימי‬ ‫סליחה שאנו כה מייחלים‪...‬‬
‫שישי‪ ,‬שמן הראוי להכין את השטיבל‬ ‫לשהות בסוכה ? וכי קטן בעיניכם לארח את שבעת‬
‫העמוס בשיעורים לעוד שבוע של‬
‫הרבצת תורה מסביב לשעון‪.‬‬ ‫האושפיזין ?‬
‫בשל כך‪ ,‬השיעור הועבר למטה‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬כשהידיים חלושות ומעט מחזיקות‪ ,‬הרגלים‬
‫בתמונה‪ :‬עדיין‪ ,‬נעזר בכוחות עצמו‪,‬‬ ‫אינן נשמעות ובקושי נשרכות‪ ,‬העיניים כמעט ואינן‬
‫אך ניכר על פניו‪ ,‬המאמץ והיגיעה‬ ‫רואות והאוזניים לא שומעות וכולו כפוף‪ ,‬כאוב ומיוסר‪,‬‬
‫בירידתו במדרגות‪ .‬חם‪ ,‬שלהי הקיץ וגם הטלית [קטן] מתבדרת‬
‫לה עם כל צעד‪ ,‬כאילו אומרת "חזק"‪ ,‬חזק ונתחזק‪...‬‬ ‫לא נשמעה ממנו אנחה אחת !‬
‫פשוט‪ ,‬שמח לקראת המצווה – ועשה !‬
‫ירושלים‪ .‬תשרי תשע"ד‬
‫"צּור עֹו ָל ִמים ֲע ֵננּו‪ְּ ,‬ביֹום ָקְר ֵאנּו"‬ ‫‪| 36‬‬
‫ערב שמחת תורה‪[ ,‬שעה‪ ]17:30 :‬ההורים‬
‫הוזמנו להתארח אצל הדוד יהושע ברמת‬
‫שלמה‪ ,‬ירושלים‪.‬‬
‫בתמונה‪ :‬עולה את גרם המדרגות האחרון‬
‫[לקומה שלישית] במתינות‪ ,‬בעליצות‪ ,‬אך‬
‫במאמץ רב‪.‬‬
‫כדי להקל עליו ולצמצם את עלייתו במדרגות‬
‫במהלך החג‪ ,‬שאלנו אותו אם יאות להמתין‬
‫בביה"כ עד לתפילת מנחה בעוד חצי שעה‪...‬‬
‫"לא‪ .‬פסק‪ .‬אני רוצה להיפרד גם מהסוכה שלכם"‪...‬‬

‫ירושלים‪ .‬אדר ראשון‪ ,‬תשע"ו‬ ‫ירושלים‪ .‬רמת שלמה‪,‬‬
‫שתי תמונות‪ .‬זו‪ ,‬ואחר זו‪:‬‬ ‫אלול תשס"א‬
‫שני בערב‪ ,‬ו' אדר א' תשע"ו‪.‬‬
‫תמונה זו‪ ,‬לא תאומן‪ ,‬צולמה מיד לאחר‬ ‫עש"ק פרשת כי תצא‪ ,‬בביתה של‬
‫התמונה הבאה‪.‬‬ ‫הדודה נאוה באמירת תהילים לישועת‬
‫אעפ"כ‪ ,‬הובאה ראשונה‪.‬‬
‫למרות הכל‪ ,‬לאחר שסעד פת במלח‪,‬‬ ‫הכלל והפרט‬
‫גם אין בכוחו להחזיק סידור‪...‬‬
‫ברכה על המזון – מברכים‪.‬‬ ‫לפני כל אכילה ושתיה‪ ,‬אמירת הברכה הייתה תמיד‬
‫בשארית כוחותיו‪ ,‬ובנמנום פה ושם‪,‬‬ ‫בקול רם‪ ,‬במתינות‪ ,‬בנעימות‪.‬‬
‫כאילו נמסך בו חיות לזמן מוגבל‪,‬‬
‫משתאים היינו כיצד השלים בכוחות לא לו את ברכת המזון‪.‬‬ ‫ובשבת? שר היה בנעימות את זמירות השבת‪,‬‬
‫ולברכת המזון נלווה צליל שבתי נוסף‪ .‬כילדים‪ ,‬מעולם‬
‫ו' אדר ראשון תשע"ו‪.‬‬ ‫לא נזקקנו לסידור‪ .‬כדי לומר‪ ,‬פשוט נצמדנו לזמירותיו‬
‫"ִּכי הֹו ֵלְך ָה ָא ָדם ֶאל ֵּבית עֹו ָלמֹו"‬ ‫ולברכותיו‪ ,‬ו"שרנו" עמו בקצב‪ ,‬זמירות וברכת המזון‬
‫בתמונה‪ :‬תשעה עשר יום לפני פטירתו‪.‬‬
‫על פניו ניכר שסאת ייסוריו הוגדשה‪.‬‬ ‫מהחל ועד כלה‪...‬‬
‫היה זה לאחר שבוע של שהות בביה"ח‬
‫שכלל עירויי דם וטיפול "תומך ומשמר"‪...‬‬
‫סר חיוכו התמידי מעל פניו‪ ,‬כאילו‬
‫"נסתלקה" לה כבר הנשמה המאירה‪...‬‬

‫| ‪37‬‬

‫ירושלים‪ .‬מנחם אב תשע"ב‬ ‫ככלל‪" ,‬אהב כיבודי ברכות"‪...‬‬
‫"ְו ָת ֵגל ִאּמֹו ִּב ְפִרי ִב ְט ָנּה"‬ ‫כלומר‪" ,‬אהב לברך"‪ .‬ואם ניתן לברך באמצעות כיבוד‪,‬‬
‫בעמידה לברכות [קריאת שם] בברית הרך‬ ‫מה טוב ומה נעים‪ .‬הכיבוד היה טפל‪ ,‬תפל לעיקר‪ .‬הוא לא‬
‫הנולד יהושע זליג גולדשמיט כ"ח מנחם‬ ‫חיפש כבוד‪ ,‬זה לא ענין אותו‪ .‬ענין אותו‪" :‬הרצון לברך"‬
‫אב תשע"ב‬
‫ניתן להבחין כיצד שקוע הוא בכוונת‬ ‫ירושלים‪ .‬קיץ תשנ"ה‬
‫הברכה‪ ,‬מתעלם [בגילו‪ ]85 ,‬מקשיי עמידתו‪,‬‬ ‫" ַא ְׁשֵרי‪ִּ ,‬ת ְב ַחר‪ּ ...‬ו ְת ָקֵרב‪"...‬‬
‫נשען בידו האחת על ההליכון‬
‫ובידו השנייה אוחז ביד רועדת את דף‬ ‫בברית לנכדים תאומים‪,‬‬
‫הברכה‬ ‫אליהו ומרדכי יצחק‪ ,‬בן לדודים רבי מיכאל ובתיה שחור לאוי"ט‪.‬‬
‫בתמונות‪ :‬ניכרת על פניו התרגשות של "שכן טוב לסנדקאות"‪,‬‬
‫בשמחת ברית‪" ,‬נהנה" יותר לקרוא את שם הרך‬
‫הנימול עם שלל הברכות הנלוות לכך מאשר כיבוד אחר‪,‬‬ ‫יחד עם הרב אלישיב זצ"ל‪.‬‬
‫ובחופה‪ ,‬אם רק היה אפשר‪ ,‬היה אומר את כל הברכות‪...‬‬
‫מה לעשות שמוכרחים לחלוק גם עם אחרים‪ ,‬אך‬ ‫‪| 38‬‬
‫לכל הפחות‪ ,‬בקש‪ ,‬השאירו לי את הברכה הארוכה‬

‫ביותר‪" ,‬ברכה אחריתא"‪...‬‬

‫ירושלים‪ ,‬אלול תשמ"ה‬
‫"ִּגי ָלה‪ִ ,‬רָּנה‪ִּ ,‬די ָצה ְו ֶח ְדָוה‪.‬‬
‫ַא ֲה ָבה‪ְ ,‬ו ַא ְחָווה‪ְ ,‬ו ָׁשלֹום ְוֵרעּות"‪...‬‬
‫"ברכה אחריתא" בכוונה שלמה‪,‬‬
‫בחופת קרובי משפחה‬

‫אותה שבת‪ ,‬כשהכרתו היתה מעורפלת‪ ,‬ברך על‬ ‫בני ברק‪[ .‬אולם קרויזר] תמוז תשל"ד‬
‫כל לגימה ולעיסה‪.‬‬ ‫בתמונה‪ :‬מברך בברכת חתנים‬

‫ואף שהתעורר בעוד ליל החל לברך ברכות השחר‬ ‫את הדוד רבי שמואל ודבורה קורלנסקי‬
‫מילה במילה‪...‬‬ ‫בחופתם‪.‬‬

‫רגיל היה לברך כל אחד ואחת מבני או בנות‬ ‫לימים‪ ,‬לדבריו‪ ,‬הסבא ר' מרדכי יצחק‬
‫המשפחה‪ ,‬נכדים ונכדות ועד נינים ונינות‪ ,‬מקטן ועד‬ ‫ז"ל הפתיע ושימח אותו מאוד בכיבוד זה‪.‬‬
‫גדול מהחל ועד כלה‪ ,‬את ברכת הבנים של ליל שבת‬
‫בני ברק‪ .‬מנחם אב תשמ"ח‬
‫בכל ימות השבוע!‬ ‫" ְמ ַׂש ֵּמ ַח ָח ָתן ְו ַכָּלה"‬
‫תחת ידיו או לפומית הטלפון כדי‪----‬‬
‫מזמן על כוס בחתונת‬
‫"שתהיו מבורכים" נהג לומר‪...‬‬ ‫הבן יהושע לאוי"ט‪.‬‬

‫ירושלים‪ .‬מנחם אב‪ ,‬קיץ תשע"ב‬ ‫גם בסוף ימיו‪ ,‬כשבקושי ראה‪ ,‬שמע‪ ,‬וידע מה נכנס‬
‫"ִּבְרַּכת ּכֹ ֲה ִנים ְּב ַא ֲה ָבה"‬ ‫לפה‪ ,‬אמר ברכה בכוונה‪ .‬ואפילו מתוך שינה‪ .‬לא ויתר‬
‫בברכת "יברכך" המיתולוגית‬ ‫על ברכה ראשונה וברכה אחרונה‪ ,‬ברכת המזון‪ ,‬כברכת‬
‫לנכדה‪...‬‬ ‫על המחיה‪ ,‬תפילה במתינות‪ ,‬בכוונה‪ ,‬עם כל הלב‪ .‬פיו‬
‫ניתן לראות בבירור (וכמעט לשמוע)‬
‫איך הברכה נאמרת "מכל הלב"‬ ‫היה פה מפיק ברכות‪.‬‬
‫מעידה ברכה זו כאינספור ברכות‬ ‫חצי שנה לפני פטירתו אושפז בעש"ק שופטים‬
‫אחרות שהרעיף על כולנו‪ ,‬שכך ברך‬
‫כל ימיו ועד זקנה ושיבה מופלגת‪,‬‬ ‫בהדסה‪.‬‬
‫עם ראיה לקויה ושמיעה כבדה‪ ,‬בידיים רועדות ורגלים כאובות‪,‬‬
‫שברכה הנאמרת – ראויה שתיאמר בכל פרטיה‪ ,‬דקדוקיה וכוונותיה‬
‫התלויות בה‪.‬‬

‫| ‪39‬‬

‫ממידותיו הטובות‪ :‬ישר‪ ,‬נאמן‪ ,‬אהוב‪ ,‬נחמד‬ ‫ירושלים‪ .‬אייר תשע"ג‬
‫ונעים‪...‬‬ ‫" ֶא ְב ַטח ְוֹלא ֶא ְפ ָחד"‬

‫לא זכור‪ ,‬לאף אחד מסביבו‪ ,‬שדיבר בגנותו של אדם‪.‬‬ ‫הבדלה‪ ,‬מוצש"ק בהר [בן ‪]86‬‬
‫מעולם‪! .‬‬ ‫בניגוד לשנים קודמות‪ ,‬בשל הכאבים‬
‫ברגליו‪ ,‬משנה זו החלו ההורים לארח‬
‫תמיד נקט בלשון טובה‪ ,‬דן כל אדם לכף זכות‪ .‬רגיל‬ ‫את הילדים בשבת בתורנות בביתם‪.‬‬
‫היה על לשונו לומר‪" :‬אתה ‪ -‬בסדר גמור"‪" ...‬את‪ ,‬מאה‬ ‫להחזיק את הכוס ביד רועדת ‪ -‬הרי‬

‫אחוז‪...‬‬ ‫לא ניתן‪.‬‬
‫בשבת בר המצווה שלי [פרשת ויקהל‪ ,‬שקלים‪ ,‬כ"ז אדר א'‬ ‫אבל על הבדלה בעמידה כפי שנהג בכל‬
‫תשל"ו] הייתי אמור לקרוא בשטיבל את ההפטרה לשבת‬ ‫שנותיו – לא ויתר‪ ,‬למרות הקושי בכך‪.‬‬

‫זו‪" :‬בן שבע שנים" לאחר שינון וחזרה עם אבא ז"ל‪.‬‬ ‫ירושלים‪ .‬י"ז מנחם אב תשע"ד‬
‫רגע לפני קריאת התורה‪ ,‬בקש מאן דהו מהאבא‬ ‫"ברכה אחריתא"‬
‫לקנות את המפטיר‪ .‬בענוותנותו‪ ,‬לחש האבא לאיש‪,‬‬
‫בחופת נכדו האהוב ר' מרדכי יצחק‬
‫שזו "שבת בר מצווה" לבנו הקטן‪...‬‬ ‫בראון‬
‫לא נחה דעתו של האיש כלל‪ ,‬והחל "ללמד פרק" את‬
‫האבא זצ"ל שכידוע אין נוהגים להעלות קטן למפטיר‬ ‫בתמונה‪ :‬אמנם לא ניתן להחזיק את‬
‫הכוס‪ ,‬כי היד רועדת‪...‬‬
‫"שקלים"‪...‬‬
‫אבא ז"ל‪ ,‬לא השיב לו‪ ,‬ועל אתר לחש באוזני‪" ,‬לא‬ ‫אבל להביע רגש וחדווה ניתן גם ניתן‬
‫לבטא בתפיסת אגרוף‪..‬‬
‫נורא‪ ,‬נלך לקרוא במניין אחר‪"...‬‬

‫‪| 40‬‬

‫ירושלים‪.‬‬ ‫לאחר סיום התפילה‪ ,‬יצאנו לחפש בין השטיבלאך‬
‫אייר תש"ס‬ ‫מנין לקריאת המפטיר‪ .‬ברוך השם‪ ,‬מצאנו מנין‪ ,‬עליתי‬
‫"אם זה מהנה אותך – בבקשה"‬
‫בתמונה‪ :‬לאחר שיעור בעין יעקב‬ ‫למפטיר וקראתי את ההפטרה‪.‬‬
‫בשטיבל בביה"כ זיכרון משה‬ ‫כשחזרנו הביתה‪ ,‬אבא פנה לאמא ואמר לה‪" ,‬מגיע‬
‫נסוכה על פניו ארשת של שביעות‬ ‫לו שתי מנות קוגל"‪ .‬אחד‪ ,‬על כך שלא קרא במניין שלו‪,‬‬
‫רצון בכך שגרם למצלם [ממשתתפי‬
‫השיעור] הנאה‪...‬‬ ‫ושני ‪ -‬על כך שקרא במניין אחר‪...‬‬

‫פה נקי‬ ‫ירושלים‪ .‬ניסן‪ ,‬תשע"ב‪]85[ .‬‬
‫מעולם ! לא הוציא מילה שאינה אמת‪.‬‬ ‫מה זה משנה מי דחף ?‬
‫יכל לומר בפשטות‪ ,‬בחיוך‪" :‬אי אפשר לומר‪ ...‬איני‬
‫בתמונה‪ :‬ניתן לראות בנקל סימנים‬
‫יכול לומר‪ .‬אסור לומר"‪.‬‬ ‫מובהקים של פציעה בפניו של אבא ז"ל‬
‫מעניין‪ ,‬בסביבתו הקרובה [ליד בני המשפחה] הוא‬ ‫גם במצב זה [לאחר הנפילה הקשה] לא‬
‫התבטא בחופשיות וקרא לעצמו‪ :‬אני "איש האמת"‪.‬‬
‫והדברים נאמרו לא סתם כמליצה‪ ,‬אלא שאנו הסובבים‪,‬‬ ‫איבד כלל את שמחת חייו‪.‬‬
‫נדע‪ ,‬וידע כל העולם כולו‪ ...‬כי כך צריך להיות‪ ,‬אין דרך‬ ‫ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬

‫אחרת‪.‬‬ ‫שבוע לפני פסח‪ ,‬בצאתו מביה"כ "כרם"‬
‫[מקום הכולל‪ ,‬גם בבין הזמנים]‬
‫נדחף בשוגג במדרגות התלולות‪,‬‬
‫מעד נפל ונפצע‪.‬‬
‫בנס‪ ,‬לא היו לו חבלות נוספות מלבד בפניו‪.‬‬

‫אבא ז"ל הכיר טובה לבורא העולם על כך ולא הפסיק להלל‬
‫ולשבח שברוך השם לא אירע דבר חמור מכך‪.‬‬

‫| ‪41‬‬

‫סח יהודי‪.‬‬ ‫תקופה קצרה‪ ,‬התגוררו בשכירות בדירה שמעליהם‬
‫לפני שנים‪ ,‬נגשתי אליו‪ ,‬רגע לפני קריאת התורה‬ ‫תלמידים מחו"ל‪ .‬למרבה הצער‪ ,‬הם נותרו חייבים‬
‫למשכיר חוב קטן‪ .‬בצר לו‪ ,‬פנה המשכיר לאבא שינסה‬
‫בשבת פרשת תרומה‪.‬‬ ‫לדבר על לבם להשיב את החוב‪ .‬רגע לפני שובם לחו"ל‪.‬‬
‫אמרתי לו‪" :‬אני רוצה לקבל את המפטיר‪ ,‬יש לי יארצייט"‪.‬‬ ‫זכור לנו‪ ,‬כיצד שב נסער אחר השיחה עמם כשהוא‬

‫כמובן‪ ,‬שקבלתי ממנו מפטיר‪.‬‬ ‫כאוב ומיוסר‪:‬‬
‫ועוד איזה מפטיר‪...‬‬ ‫"כיצד הם יכולים לשקר‪ ...‬ועוד לפגוע במשכיר"‪.‬‬
‫למי שהאמת נר לרגליו‪ ,‬הוא לא נרגע‪ .‬כיצד יצא‬
‫מאז‪ ,‬קרוב לעשרים שנה ! ספר האיש‪ ,‬בכל פעם‬
‫שנפגשנו‪ ,‬עוד ממרחק‪ ,‬פנה לעברי‪:‬‬ ‫מפיהם "אי אמירת אמת"‪....‬‬

‫מה שלומך ? עלי לזכור לתת לך מפטיר בפרשת‬ ‫הארת פניו‬
‫תרומה‪ ,‬הרי יש לך ייארצייט‪...‬‬ ‫האיר פנים‪ ,‬ונתן לכל אחד ואחד מרואיו תחושה‬

‫בני ברק‪ .‬י' כסלו תשל"ח‬ ‫עזה שחשוב הוא אצלו‪.‬‬
‫" ֵא ִל ָּיהּו ַמ ְל ַאְך ַהְּבִרית‪ִ ,‬הֵּנה ֶׁשְּלָך‬ ‫תר וחפש למצוא מעלות אצל השני ולהזכירם בפניו‪,‬‬
‫ְל ָפ ֶניָך‪ֲ ,‬ע ֹמד ַעל ְי ִמי ִני ְו ָס ְמ ֵכ ִני"‬ ‫לקבל כל אדם בסבר פנים יפות‪ ,‬להתעניין בזולת‪ ,‬לדרוש‬
‫בברית לנכדו הראשון‪ ,‬ברוך‬ ‫בשלומו‪ .‬מפליא היה לראות‪ ,‬כיצד זכר כל אחד ואחד‪.‬‬
‫לאוי"ט‪ ,‬בן לדודים רבי אפרים‬ ‫כשנפגש [גם לאחר זמן רב] התעניין אצל השני בדיוק‬
‫ואסתר גרבר‬
‫בתמונה‪ ,‬ניכר על פניו באופן‬ ‫באותו ענין שנפרדו אז‪.‬‬
‫יוצא דופן ולא מצוי כלל [כי הרי‬
‫האיר פניו תמיד] מתח ולחץ‪,‬‬ ‫‪| 42‬‬
‫לקראת הברית‪.‬‬

‫מי שמכיר את התפקיד‪ ,‬על השלכותיו‪ ,‬ביצועו‪,‬‬ ‫ועוד סיפור דומה שסופר ע"י אחד המנחמים בשבעה‪.‬‬
‫התנהלותו ודרכי מילוט שלו‪ ,‬יודע‪ ,‬שלמרות תפקידו‬ ‫לפני שנים‪ ,‬נגשתי אליו כאברך צעיר‪ ,‬גם‪ ,‬רגע לפני‬
‫זה‪ ,‬אם כל באי בית המדרש ‪ -‬אהבו אותו אות וסימן‬
‫קריאת התורה בשבת‪.‬‬
‫הוא על צדקתו ויושרו‪.‬‬ ‫"נולדה לי בת‪ .‬אני רוצה לקבל עלייה ולתת לה שם‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬אביכם‪ ,‬נתן לי עלייה וקרא את שמה בישראל‬
‫הישיבה הגדולה "מאה‬ ‫כבקשתי‪" :‬ברכה"‪ ,‬תוך כדי אמירת "מי שברך" גדול‬
‫שערים" רחוב ישועות‬
‫יעקב ירושלים‪.‬‬ ‫לאישתי היולדת ולבתי שנולדה‪...‬‬
‫נוסדה בתרמ"ה‪ .‬בראשות‬ ‫מאז‪ ,‬ספר האיש‪ ,‬הרבה שנים‪ ,‬בכל פעם שנפגשנו‪,‬‬
‫הישיבה הגדולה עומד‬
‫הרב רפאל רייכמן‪ .‬למעלה‬ ‫עוד ממרחק‪ ,‬היה פונה לעברי בשאלה‪:‬‬
‫מעשר שנים‪ ,‬שימש אבא‬ ‫"מה שלום ברכה"‪...‬‬
‫זצ"ל‪ ,‬כ"רושם" [לבקר זמני‬
‫הגעת הלומדים] והוא עצמו –‬ ‫ועוד סיפור‪.‬‬
‫מעולם לא אחר‪...‬‬ ‫בזקנותו‪ ,‬במשך שנים‪" ,‬נתכבד" להיות "שומר הסף"‬

‫| ‪43‬‬ ‫לתלמידי הכולל במאה שערים בשעות אחה"צ‪.‬‬
‫הוטל עליו ע"י הנהלת הכולל לבצע רישום דקדקני‬
‫של מועדי הגעתם [כניסתם ויציאתם] של הלומדים‪.‬‬
‫התפקיד אינו קל כלל‪ .‬נושאו צריך מידה גדושה של‬
‫"לימוד כף זכות"‪ ,‬יצירתיות‪ ,‬הארת פנים‪ ,‬ולב רחום‪.‬‬
‫פעם האיחור מוצדק‪ ,‬ופעם ההיעדרות אינה מוצדקת‪.‬‬

‫מה לרשום ? איך לרשום ?‬

‫ככלל‪ ,‬רבים מאלו המנחמים בשבעה‪ ,‬ממתפללי ביה"כ‬ ‫ירושלים‪ .‬כ"ג ניסן תשע"ג‬
‫ומיושבי ביהמ"ד‪ ,‬חזרו על נקודה מאפיינת באישיותו‪,‬‬ ‫" ִל ְפּתֹו ַח ָלּה ַׁש ֲע ֵרי ַר ֲח ִמים ָו ֶח ֶסד‬
‫כל אחד בסגנונו הוא‪ ,‬שבמשך שנים‪ ,‬לא נראה האבא‬
‫ְו ַׁש ֲעֵרי ַגן ֵע ֶדן"‬
‫סח דברים בטלים‪.‬‬ ‫בתמונה‪ :‬נראה מחזיק דף שכונה על‬
‫הגיעו בעצמכם‪" ,‬לא סח דברים בטלים"‪...‬‬
‫ידו‪ :‬ש"ן‪[ .‬שמות נפטרים]‬
‫הייתכן?‬ ‫במשך עשרות שנים‪ ,‬בעקביות‬
‫שעה‪ ,‬שעתיים‪ ,‬יום‪ ,‬יומיים‪ ,‬שבוע‪ ,‬שבועיים‪ ,‬חודש‬ ‫והתמדה ראויה לציון‪ ,‬היה לומד בכל‬
‫יום לע"נ נשמות גלמודות‪ ,‬ובסיום‬
‫חודשיים‪ ,‬שנה שנתיים‪ ,‬עשור או עשרות שנים‪!!!...‬‬
‫ולא ששתק‪ ,‬או רק דבר בלימוד ומוסר‪ .‬אלא נהפוך‬ ‫היה קורא ומזכיר את שמותם‪.‬‬
‫הוא‪ ,‬שח ושש עם עוברי אורח‪ ,‬הילוכו בנחת עם הבריות‪,‬‬ ‫גם הוסיף לומר קדיש לע"נ‬
‫ושיחת חולין עמם – היו לתועלת‪ .‬אך דברים בטלים‪,‬‬
‫בתפילותיו בביה"כ‪.‬‬
‫מאן דכר שמיה‪...‬‬ ‫כדי ליהנות מזיו השכינה שלוש מאות‬

‫התייחסותו לזולת וזהירותו בכבוד הבריות‬ ‫שישים וחמישה ימים בשנה!‬
‫בימי השבעה‪ ,‬הגיע לנחם יהודי שספר‪ ,‬עד כמה‬
‫ירושלים‪ .‬ניסן תשע"ג‬
‫הייתה זהירותו של האבא בכבוד הבריות גדולה‪.‬‬ ‫ְי ֵהא ְׁש ָל ָמא ַרָּבה ִמן ְׁש ַמ ָּיא ְו ַח ִּיים‬
‫בשנים בהם למד האבא ז"ל בכולל‪ ,‬בשכונת כרם‪,‬‬
‫[תש"מ – תש"ס] היו רגילים ללמוד לפני מנחה גדולה‪,‬‬ ‫ָע ֵלינּו ְו ַעל ָּכל ִי ְׂשָר ֵאל‬
‫לאחר לימוד משניות לע"נ אמו‪,‬‬
‫מספר משניות לעילוי נשמות‪.‬‬ ‫סבתא באשע פייגא גרבר‪ ,‬ביום‬
‫הייארצייט [כ"ג ניסן תשע"ג]‬

‫החמישים לפטירתה‪.‬‬
‫בתמונה‪ ,‬נראה עומד [בצמוד‬
‫לאחיו ר' יוסף] ושניהם אומרים‬

‫בסיום הלימוד קדיש‪.‬‬

‫‪| 44‬‬

‫זו לא הייתה תוכחה‪ ,‬זו הייתה הבעת כאב ובהומור‬ ‫אבא ז"ל היה מעביר את השיעור תוך כדי קריאה‬
‫קל‪ ,‬על החולשה שבאדם‪ ,‬יחד עם הלצה שקנתה לה‬ ‫והסבר בטוב טעם‪[ .‬במשך השנים‪ ,‬הם סיימו את ש"ס המשניות‬

‫שביתה‪.‬‬ ‫כמה וכמה פעמים]‬
‫מאז – אותו אדם‪[ ,‬ששינה מנהגו‪ ]...‬היה חוזר על‬
‫"הפסוק" ומכריז לכל סביבותיו‪" :‬ואל הבקר לא רץ‬ ‫בסיום אמירת המשניות‪ ,‬אבא ז"ל היה מכריז בקול‬
‫רם "לעילוי נשמת"‪ ...‬וממשיך בלחש לומר את שמות‬
‫אברהם"‪...‬‬
‫הנפטרים לאותו יום‪.‬‬
‫ירושלים‪ .‬חשון תש"מ‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬תוך כדי הזכרת שמותיהם‪ ,‬כבר היה מוגש‬
‫"ְו ֶאל ַהָּב ָקר ֹלא ָרץ ַא ְבָר ָהם"‪....‬‬
‫בתמונה‪ :‬בחברת בני כולל‬ ‫לשולחן כיבוד‪.‬‬
‫"תורת חיים"‪.‬‬ ‫בימי יארצייט מיוחדים גם הוגשו מנות עוף או בשר‬
‫נושא דברים לכבוד סיום‬
‫מסכת‪[ ,‬לא קשה לזהות‬ ‫ותוספות‪.‬‬
‫את החיוך שלא סר ממנו גם‬ ‫לאחד מבני החבורה‪ ,‬ששמו היה אברהם‪ ,‬היה מנהג‪,‬‬
‫בשעה זו]‬ ‫שעוד לפני שלמדו את המשניות‪ ,‬היה ניגש לשולחן‬

‫ועוד מעשה שהיה‪,‬‬ ‫והחל בסעודתו‪...‬‬
‫לפני שנים רבות‪ ,‬באיש ערירי ל"ע‪ ,‬שהיה מקורב‬ ‫לאבא ז"ל‪ ,‬לא היה נוח מכך‪ ,‬אך כדרכו‪ ,‬שתק‪...‬‬
‫עד שפעם אחת‪ ,‬כשהגדיש הלה את הסאה‪ ,‬והתיישב‬
‫לאבא זצ"ל‪.‬‬ ‫מולו לאכול ממנת הבשר שהוגשה‪ ,‬תוך כדי הלימוד‬
‫בכל פעם שנפגשו‪ ,‬הראה לו אבא פנים שוחקות‬
‫וניכר היה על היהודי שממתין הוא לנעימות בחברתו‬ ‫במשניות‪ ,‬פנה אליו האבא ואמר לו‪:‬‬
‫"ר' אברהם‪ ,‬ר' אברהם‪ ,‬אתה מקיים ממש מה שכתוב‬
‫של אבא זצ"ל‪.‬‬
‫בחומש‪" :‬ואל הבקר רץ אברהם"‪....‬‬
‫| ‪45‬‬ ‫כל הנוכחים ועמם הסועד‪ ,‬פרצו בצחוק רם‪...‬‬

‫בשנותיו המאוחרות של אבא‪ ,‬כשהגמ"ח להלוואת‬ ‫הגיע ובא ערב פסח‪ ,‬בזהירות אופיינית‪ ,‬ידע אבא‬
‫כספים בבית היה פעיל‪ ,‬היו מגיעים להלוות כסף יהודים‬ ‫שייתכן ויושב הוא בגפו בליל הסדר‪.‬‬
‫יקרים‪ ,‬בעיקר מבני היישוב הישן שלאבא הייתה היכרות‬
‫באחת מן השנים‪ ,‬משיחותיו עמו‪ ,‬שאלו אבא‬
‫מוקדמת עם הוריהם‪.‬‬ ‫בעדינות‪ ,‬היכן יתארח השנה בליל הסדר ?‬
‫בין הפונים הצעירים עברה איזו נוסחת קסם שהייתה‬
‫התחמק הלה מתשובה וניסה להטות את השיחה‪.‬‬
‫משפיעה על זירוז במתן ההלוואה‪.‬‬ ‫משכך‪ ,‬פנה אליו אבא בתחנונים ואמר לו בזה הלשון‪:‬‬
‫פשוט‪ .‬רק הזכירו זכות אבות‪...‬‬
‫"אני בן של‪ .." ...‬חתן של‪ ...‬ומיד הפטיר האבא‪ :‬אה‪,‬‬ ‫"לנו אין אורחים‪ ,‬אתה תשמח אותנו כשתבוא"‬
‫לאחר הפצרה זו‪ ,‬נענה האיש והבטיח את בואו‪.‬‬
‫ככה‪ ,‬זה משהו אחר‪...‬‬ ‫אף על פי כן‪ ,‬ידע אבא‪ ,‬שעדין ורגיש הוא האיש‪,‬‬

‫איש משפחה‬ ‫שמא לא יהיה בכוחו לקום ולבוא‪.‬‬
‫חביבות יוצאת דופן ודאגה משפחתית כנה ולבבית‬ ‫גם לזאת היה פתרון‪ ,‬נעלה אנו הילדים אל האיש‬
‫הייתה לו לכל נכד או נכדה‪ ,‬בכל גיל‪ ,‬ויתרה מכך‪ ,‬גם‬
‫ללוותו לביתינו‪...‬‬
‫התייחסות הייתה שונה‪.‬‬ ‫בסיום הסדר הראשון שהתארח‪ ,‬משנשאל ע"י אבא‬
‫לנכדו האהוב ששמו ברוך‪.‬‬ ‫כיצד הרגיש‪ ,‬נענה ואמר‪ :‬הלוואי כך‪ ,‬גם עוד עשר שנים‪...‬‬
‫היה מקבלו בהארת פנים תוך אמירת שלום עליכם‬ ‫בצאתו מביתנו ליווינו אותו כולנו לביתו‪ .‬וכפי שאמר‬
‫קולני‪ ,‬וציטוט‪" :‬ברוך תהיה"‪.‬‬ ‫כך היה‪ .‬במשך עשר שנים תמימות‪ ,‬עד עלותו לשמי‬
‫או‪ ,‬לנכדה אהובה ששמה רבקה‪ ,‬היה מדגיש חיבתו‬
‫אליה באמירה חוזרת ובהטעמת טעמי המקרא‪ ,‬בכל‬ ‫רום‪ ,‬השתתף אתנו היהודי בלילי הסדר‪.‬‬
‫כל שנות ילדותנו‪ ,‬כחלק בלתי נפרד מליל הסדר‬

‫של המשפחה‪.‬‬

‫‪| 46‬‬

‫ירושלים‪ .‬סיון תשע"ג‬ ‫פעם שנפגשו‪" :‬את‪ ,‬רבקה‪" .‬ורבקה אוהבת את יעקב"‪...‬‬
‫בתמונה‪ :‬בחתונת נכדו‬ ‫או‪ ,‬היה פונה לנכד אהוב ואומר לו בנעימה ובהטעמה‪:‬‬
‫האהוב ר' אפרים שחור‪.‬‬ ‫"אתה" ! בלי‪ ,‬בלי‪ ,‬בלי‪ ,‬בלי‪ ,‬עין רעה‪[ .....‬כלומר‪ ,‬אתה שווה‬
‫מנהל שיחה ערנית במהלך‬
‫הסעודה‬ ‫בעיני‪ ,‬מוערך בעיניי‪ ,‬נוכחותך מרשימה אותי]‬

‫ירושלים‪ .‬ניסן תשע"ה‬ ‫בני ברק‪ .‬מנחם אב‪ ,‬קיץ תשל"ח‬
‫בחתונת נכדו האהוב ר' אברהם‬ ‫" ְכּ ֹר ֶעה‪ֶ ,‬ע ְדרֹו ִי ְר ֶעה‪ִ .‬בּ ְז ֹרעֹו ְי ַק ֵבּץ‬
‫בראון לאוי"ט‬
‫בתמונה‪ :‬בשארית כוחותיו‪,‬‬ ‫ְט ָל ִאים ּו ְב ֵחיקֹו ִי ָ ׂשּא‪ָ ,‬עלֹות ְי ַנ ֵהל"‬
‫התיישב להצטלם‪:‬‬ ‫עם נכדו הראשון‪ ,‬ברוך‪ ,‬במסגרת‬
‫"אברימי בקש"‪...‬‬ ‫ביקור ואירוח עש"ק נחמו‪" ,‬בין‬
‫הזמנים" בבית הבן רבי אפרים רח'‬

‫ירושלים ‪ 40‬בבני ברק‬
‫בתמונה‪ ,‬כאיש משפחה‪ ,‬ידיו לו רב‪,‬‬

‫חם ואוהב‪..‬‬

‫ירושלים‪ .‬אייר תשע"ה‪,‬‬ ‫אהב כל אדם‪.‬‬
‫בחתונת נכדתו היקרה‬ ‫בימי השבעה‪ ,‬הדהים לשמוע מרוב האנשים איך‬
‫גיטי‪ ,‬עם ר' יצחק אליעזר‬
‫שטראוס‪ .‬ליל ל"ג בעומר‪,‬‬ ‫כל אחד אמר‪" :‬הוא אהב אותי"‪ ,‬ואני אהבתי אותו‪...‬‬
‫אחרונה בימי חייו‪.‬‬ ‫אז מה ? את מי הוא הכי אהב ?‬
‫בתמונה‪ :‬מקשיב‬
‫בעירנות לשיחה עם‬ ‫את המשפחה ? את הילדים ? הנכדים ? הנינים ?‬
‫החתן אודות משפחתו‪.‬‬ ‫את מתפללי ביה"כ ? את השכנים ? את כל הסביבה‬

‫ממגוון העדות והחוגים ?‬

‫כן‪ .‬לבו היה פתוח כאולם‪" .‬אהב את כולם" | ‪47‬‬

‫בשבוע האחרון לחודש אדר א'‪ ,‬לאחר אשפוז של‬ ‫ציפייתו לגאולה‬
‫שבוע‪ ,‬הכרתו התרופפה וכמעט שלא הגיב לסביבה‪.‬‬ ‫כמה בקש והתחנן‪ ,‬וכמה האמין וקיווה כי יבוא יום‪,‬‬
‫בליל שב"ק ויקהל [שקלים]‪ ,‬אור לכ"ה אדר א' תשע"ו‪,‬‬ ‫והוא לא רחוק‪ ,‬והוא וכל בני הבית יזכו לקבל פני משיח‬
‫לאחר חצי שנה של ייסורים וכאבים קשים מנשוא‪,‬‬ ‫צדקנו‪ .‬מצליל ברכותיו‪ ,‬מהניגון שנשמע ניתן היה לחוש‬
‫יצאה נשמתו של אבא זצ"ל‪ ,‬במעמד עשרה‪ ,‬באמירת‬
‫פסוקי וידוי וקריאת שמע‪ .‬כשערה היוצאת מכוס חלב‪,‬‬ ‫את שאיפתו‪ ,‬ציפייתו וכמיהתו לגאולה השלמה‪.‬‬
‫מבהילה ובלתי נתפסת העובדה שעד לשבועות‬
‫בשקט ובדממה – בנשיקה‪.‬‬ ‫האחרונים כשכבר שכב על ערש דווי‪ ,‬עדיין פיעמה‬
‫במוצ"ש‪ ,‬ליווינו את אבא זצ"ל עם כל בני המשפחה‬ ‫בו תקווה כנה‪ ,‬שהנה‪ ,‬הנה‪ ,‬מיד עם ביאת הגואל‪ ,‬גם‬
‫בבכי‪ ,‬בשברון לב‪ ,‬ביגון ואנחה‪ ,‬למנוחת עולמים‪ .‬נטמן‬
‫הוא בין רגבי עפרה של ירושלים‪ ,‬בהר הזיתים עד לקץ‬ ‫ישוב לאיתנו‪.‬‬

‫הימים‪.‬‬ ‫בן העולם הבא‬
‫קשה עלינו מאוד‪ ,‬הפרידה מאבא זצ"ל‪ ,‬שהיה איש‬ ‫מתחילת תשע"ו‪ ,‬החלו להופיע לאבא ז"ל‪ ,‬פצעים‬
‫חי‪ ,‬שכל ימיו בשמחה‪ ,‬בעל מידות אצילות ותרומיות‪,‬‬ ‫איסכמיים [הגבלה באספקת דם בעקבות היצרות וסתימה בכלי‬
‫ענוותן ושפל ברך‪ ,‬שלא החזיק טובה לעצמו‪ ,‬הסתפק‬
‫במועט ושמח בחלקו‪ ,‬טוב לשמים ונוח לבריות‪ ,‬האיר‬ ‫דם] ברגלו הימנית‪.‬‬
‫פנים לכל אדם‪ .‬והחיה רוח שפלים ולב נדכאים‪ ,‬איש‬ ‫למרות כל המאמצים‪ ,‬שיחות עם מומחים וניסיונות‬
‫בשיטות טיפול שונות‪ ,‬הפצעים הלכו והזדהמו וגרמו‬
‫הישר והאמת‪.‬‬
‫נזקים של ממש למערכות גופו‪.‬‬
‫תכיפות האשפוזים בבתי החולים גברה עד שהוזקק‬
‫לשהות ממושכת בבית חולים לקבלת מנות דם‪ ,‬עירויים‪,‬‬

‫תרופות והזנה תוך ורידית‪.‬‬

‫‪| 48‬‬

‫ירושלים‪ .‬אלול תשע"ג‬ ‫ירושלים‪ .‬חשוון תשע"ד‬
‫שלוש תמונות‪ ,‬שהן סיפור אחד‪.‬‬ ‫"ְו ִנ ְׁש ַמְר ֶּתם"‬

‫מפסח תש"ן עד לאחר פסח‬ ‫בחג הסוכות תשע"ד‪ ,‬החלו להכאיב‬
‫תשס"ט‪ ,‬קרוב לעשרים שנה‪,‬‬ ‫לאבא ז"ל באופן משמעותי‪ ,‬החסימות‬
‫אבא ז"ל צעד כל יום אחה"צ‪,‬‬
‫מביתו בגאולה ל"כולל" במאה‬ ‫בכלי הדם ברגליו‪.‬‬
‫מאז החל מסע [שנמשך שנתיים‬
‫שערים‪.‬‬ ‫תמימות] ניסיונות לשכך כאביו ולהקל‬
‫את הדרך הלוך וחזור היה עושה לעיתים ברגל או באוטובוס‪.‬‬ ‫מייסוריו‪ ,‬עד סמוך לפטירתו בכסלו‬
‫החל מקיץ תש"ע‪ ,‬החל לסבול מכאבים איסכמיים [סתימות‬
‫תשע"ו‪.‬‬
‫בוורידי הרגלים] וההליכה גרמה לו כאבים חזקים ברגליו‪.‬‬ ‫בתמונה‪ :‬מדווש ברגליו במטרה להמריץ את כלי הדם‪ ,‬באמצעות‬
‫בשל כך‪ ,‬שינה את סדר יומו‪ ,‬והחל להשתתף [בגילו‪ ]82 ,‬כתלמיד‬
‫מן המניין בשיעוריו של ר' פנחס גוטפרב שליט"א הנמסרים‬ ‫מכשיר חשמלי מיוחד‪.‬‬
‫בשטיבל הסמוך לביה"כ בזיכרון משה‪ .‬כל יום‪ ,‬משעות אחה"צ‬
‫עד שעות הערב המאוחרות‪ ,‬כולל מוצאי שבתות‪ .‬חורף וקיץ‪,‬‬ ‫ירושלים‪ .‬תמוז‪ ,‬קיץ תשע"ד‬
‫במסירות‪ ,‬בקביעות ובהתמדה יוצאת דופן גם מכיוונה של אמא‬ ‫"ְּב ִה ְת ַהֶּל ְכָך ַּת ְנ ֶחה אֹו ְתָך"‬
‫תחי' עמו"ש הגיע הראשון! בשעה ארבע ורבע‪ ,‬מלווה במסירות‬
‫בתמונה‪ :‬נראה צועד [כשנה וחצי לפני‬
‫ע"י חתנו היקר רבי יצחק אייזיק הלוי לשיעור‪.‬‬ ‫הסתלקותו] ברחוב האמרכלים‪ ,‬בשעת‬
‫לאחר פציעתו מנפילה‪[ ,‬פסח תשע"ב] החל להצטרף גם לשיעורי‬
‫ערב מאוחרת‪.‬‬
‫הבוקר‪ .‬כולל ימי שישי‪.‬‬ ‫המסר מאימא שתחי' עמו"ש היה חד‬

‫| ‪49‬‬ ‫כתער‪.‬‬
‫"חשוב לשמור שאבא ילך ברגליו‪ ,‬בנפשנו‬

‫הדבר‪ ,‬אחרת יפסיק ללכת"‪.‬‬
‫בצייתנות ועקביות‪ ,‬נקראנו אל הדגל‪.‬‬
‫כך‪ ,‬במשך שלוש שנים‪ ,‬נצפה בכל‬
‫ערב‪ ,‬לאחר מעריב‪ ,‬עם סיום שיעורו‬
‫של הרר"פ גוטפרב‪ ,‬בהליכה מדודה שנמשכה זמן רב מביה"כ‬
‫"זכרון משה" עד לביתו‪[ ,‬כולל תחנות ביניים‪ ]...‬מלווה בתורנות‬

‫עם אחד הילדים‪ ,‬כשהוא שעון על הליכון ונשרך לאיטו‪.‬‬

‫נאמר ע"י הדוד יהושע‪:‬‬ ‫היה מתארגן במקומו‪ ,‬מתיישב ליד השולחן‪ ,‬מאזין ועוקב בדריכות‬
‫רוכב בערבות‪ ,‬שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק‪.‬‬ ‫אחר מהלך השיעור מילה במילה‪ .‬ניתן לומר‪ ,‬שכמעט ולא איחר‬
‫על אבא זכרונו לברכה‪ ,‬אפשר בפשטות לומר "נפש‬ ‫או החסיר בימי חול‪ ,‬בערבי שבת ובמוצ"ש‪ ,‬בערבי חגים‪ ,‬בשבתות‬
‫נקי וצדיק" באיזו מתיקות הייתה היציאת נשמה‪ .‬כמו‬ ‫ובמועדים – בזכותו ובזכותה של אימא שתחי' עמו"ש‪ ,‬ובענוותנותו‬

‫בחיים חיותו‪ ,‬במתיקות‪ ,‬בפיינקייט‪ ,‬באיידילקייט‪.‬‬ ‫– זו הנהגה נעלית‪ ,‬שמעטים בגילו זכו לכך‪.‬‬
‫במשך השנים‪ ,‬משיעורים אלו אף זכה לסיים את הש"ס פעם‬
‫הגמרא במסכת מכות דף כ"ד ע"א מביאה ברייתא‪:‬‬
‫בא דוד והעמידן על אחת עשרה‪ :‬דכתיב‪ :‬מזמור‬ ‫או פעמיים‪.‬‬
‫בדברי ההספד שנשא עליו מג"ש ר' פנחס בשעת ההלוויה‪ ,‬ציין‬
‫לדוד [ה'] מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך‬ ‫בהשתאות כיצד אבא ז"ל חייב את הצעירים סביבו שעד חודשים‬

‫‪ . 1‬הולך תמים‬ ‫ספורים לפני פטירתו‪ ,‬היה דרוך וערני בשיעור‪.‬‬
‫‪ .2‬ופועל צדק‬ ‫בתמונה הימנית‪ ,‬נראה מעיין בגמרא‪ ,‬בתמונה האמצעית‪,‬‬
‫‪ . 3‬ודובר אמת בלבבו‬ ‫עוקב אחר משא ומתן של אחד השומעים עם מג"ש‪ ,‬ובתמונה‬
‫‪ . 4‬לא רגל על לשונו‬
‫‪ .5‬לא עשה לרעהו רעה‬ ‫השמאלית – חוזר לעיונו‪.‬‬
‫‪ . 6‬וחרפה לא נשא על קרובו‬ ‫התמונה צולמה ע"י נכדו האהוב אברהם חיים גרבר לאוי"ט‪,‬‬
‫‪ . 7‬נבזה בעיניו נמאס‬
‫‪ .8‬ואת יראי ה' יכבד‬ ‫שנלווה אליו ביום שישי עש"ק נצבים‪ ,‬כ"ז אלול תשע"ג‪.‬‬
‫‪ .9‬נשבע להרע ולא ימיר‬
‫‪ . 10‬כספו לא נתן בנשך‬ ‫מילי דהספידא‬
‫‪ .11‬ושוחד על נקי לא לקח‬ ‫עם חתימת החוברת‪ ,‬אולי ראויה במה זו להעלות‬
‫על הכתב תמצית מדברי ההספד שנשמעו בהלוויה‪,‬‬

‫בשבעה ובשלושים‪.‬‬

‫בשעת ההלוויה‪ ,‬במוצאי שבת קודש פרשת ויקהל‬
‫[שקלים] כ"ה אדר א' תשע"ו‬

‫‪| 50‬‬


Click to View FlipBook Version