חוברת איש ירושלים עם גלישות וסימני חיתוך

‫הולך תמים‪ .‬תמימות‪:‬‬ ‫עושה אלה לא ימוט לעולם‪.‬‬
‫כל דבר ראה בתום ויושר‪ ,‬לא היו לו אף פעם טענות‬ ‫ומסיימת הגמרא שם‪:‬‬
‫ומענות‪ ,‬קבל הכל באהבה‪ ,‬לא התלונן‪ ,‬בכל דבר הצדיק‬
‫כתיב עושה אלה לא ימוט לעולם‪ ,‬כשהיה רבן גמליאל‬
‫עליו את הבא עליו‪ .‬לא ידע מה הוא כעס‪ ,‬גאווה‪.‬‬ ‫מגיע למקרא הזה היה בוכה‪ .‬אמר‪ ,‬מאן דעביד להו‬
‫מנערותי‪ ,‬ובטוחני שגם אתם‪ ,‬לא ראיתם את‬
‫אבא כועס‪ .‬גם בעת חולי ומכאוב‪ ,‬עד סוף ימיו ממש‪,‬‬ ‫לכולהו הוא דלא ימוט‪ ,‬הא חדא מינייהו – ימוט‪...‬‬
‫כשהיה עדיין בהכרה‪ ,‬הכל טוב‪ ,‬הכל פיין ברוך השם‪,‬‬ ‫אמרו ליה‪ ,‬מי כתיב‪ ,‬עושה כל אלה ? "עושה אלה"‬
‫הודה למבקריו‪ ,‬כששאלו אותו איך אתה מרגיש ? ענה‬
‫בסדר גמור‪ ,‬איזו אמונה תמימה וזכה‪ ,‬אלו חיי צניעות‬ ‫כתיב‪ ,‬אפילו בחדא מינייהו‪...‬‬
‫כלומר‪ ,‬רבן גמליאל בכה שמא מי שעושה רק את כל‬
‫והסתפקות במועט‪ ,‬הוא לא היה צריך כלום לעצמו‪.‬‬ ‫האחד עשר דברים הוא זה שלא ימוט‪ ,‬אבל מי שעושה‬

‫פועל צדק‬ ‫רק אחד מהדברים חס ושלום‪ ,‬ימוט ?‬
‫תמיד‪ ,‬חשב לחפש להיטיב‪ ,‬לגשת בצהלה לכל דבר‬ ‫ענו לו בני הישיבה‪ ,‬הרי לא כתוב עושה "כל אלה"‬
‫שבקדושה‪ ,‬איך הוא חי את קריאת התורה‪ ,‬את קריאת‬ ‫אלא רק עושה אלה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שמשמע אפילו רק אחד‬
‫המגילה‪ ,‬ועד זקנה ושיבה‪ ,‬בקור וחום‪ ,‬בגשם ושלג‪,‬‬
‫בחולי כבבריאות‪ ,‬הלך למניין‪ ,‬לשמחה‪ ,‬לבית האבל‬ ‫מהדברים‪.‬‬
‫רח"ל‪ ,‬לשלם חוב בזמן‪ ,‬איזו ישרות‪ ,‬להלוות כסף לשני‬ ‫אצל אבא‪ ,‬ראינו כמעט את כל אחד עשר הדברים‪.‬‬
‫גם כשאין בבית מאומה‪ ,‬במשך עשר שנים תמימות‪,‬‬
‫האבא טרח להזמין יהודי כאורח קבוע לליל הסדר‪ ,‬איזו‬ ‫ברצף של חיים‪ ,‬בשלמות‪ ,‬ללא הפסקה‪.‬‬

‫הרגשה טובה הוא נתן לו‪.‬‬ ‫קבצתי קצת מהדברים שעלו לי בזיכרוני‪ ,‬תסלחו‬
‫לי על סדר הדברים‪ ,‬הדגשתי את המעלות פחות או‬
‫| ‪51‬‬
‫יותר לפי הפסוק‪.‬‬

‫פנים יפות‪ ,‬לעיתים‪ ,‬גם אם אבלו בלבו‪ ,‬הרי צהלתו על‬ ‫דובר אמת בלבבו‬
‫פניו‪ .‬במשך שנים היה בעל חוב‪ ,‬אך בבית פנימה לא היה‬ ‫נדיר ומיוחד‪ ,‬לא להוציא אף לא מילה שאינה אמת‪,‬‬
‫ניכר כלל‪ .‬צהלתו בפניו‪ .‬תמיד התעניין בזולת‪ ,‬עשה עסק‬ ‫בכל תחום‪ ,‬ולומר בפשטות‪ ,‬אי אפשר‪ ...‬הוא קרא לעצמו‪:‬‬
‫ממצוות‪ ,‬חי את הימים טובים‪ ,‬היה לו הנאה ממצוות‬ ‫"איש האמת" לא סתם כמליצה‪ ,‬אלא שנדע מזה‪ ,‬שכך‬
‫ומעשים טובים‪ ,‬מהכנה למצווה‪ ,‬מקיום המצווה‪ ,‬במשך‬ ‫צריך להיות‪ ,‬אין דרך אחרת‪ .‬איזו נקיות‪ ,‬זהירות בממון‪,‬‬
‫עשרות שנים‪ ,‬הוא שימש ככלי קודש כבעל שחרית‬
‫ומוסף‪ ,‬וכבעל קריאה‪ ,‬בימים נוראים בבי"כ‪ ,‬הריס‪,‬‬ ‫שלו ושאינו שלו‪.‬‬
‫ברחביה‪ ,‬מה הוא עשה כל התפילה ? בכה ובכה‪ .‬כך‬
‫אני זוכר אותו‪ .‬לא וויתר להתענות ביוכ"פ‪ ,‬בחולשה‪,‬‬ ‫לא רגל על לשונו‬
‫גם השנה עדיין צם‪ ,‬בסוכות‪ ,‬לשהות כל הזמן בסוכה‪,‬‬ ‫איך הוא נזהר זהירות מופלגת מלשון הרע‪ ,‬מדיבורים‬
‫לישון אפילו כשקשה להישרך לסוכה‪ ,‬להתכונן מהבוקר‬ ‫אסורים‪ ,‬אינני זוכר אם הוא דבר על מי שהוא‪ .‬לפני‬
‫להדלקת נר חנוכה‪ ,‬לשיר את פסוקי המגילה מר"ח‬ ‫למעלה מעשרים שנה [למי שזוכר את גב' חדווה‬
‫אדר‪ ,‬לשיר את ההגדה בערבי פסחים‪ ,‬לשמוח בקיום‬ ‫זילברפרב] הוא היה אומר‪" :‬חדווה לאסנישט"‪ ...‬אדרבה‪,‬‬
‫המצוות בליל הסדר‪ ,‬וגם בערוב ימיו נשאר ער כל הלילה‬ ‫תמיד היה לו לשון טובה‪ ,‬לדון כל אדם לכף זכות‪ .‬ועד‬
‫רגיל על לשונו לומר‪" :‬אתה בסדר גמור"‪ ...‬תמיד מזכיר‬
‫בליל שבועות‪.‬‬ ‫שוב ושוב את חסדי ה' אתנו בכל רגע ורגע‪ ,‬או כלשונו‪:‬‬

‫וחרפה לא נשא על קרובו‬ ‫"וואס וויל דער רבש"ע" ?‬
‫פה נקי‪ ,‬ברכות‪ .‬זהירות באמירת ברכות‪ ,‬איך כל‬
‫הברכה נאמרה בשלמותה‪ ,‬לפני כל אכילה ושתיה‪ ,‬אמירת‬ ‫לא עשה לרעהו רעה‬
‫הברכה הייתה תמיד בקול רם‪ ,‬במתינות‪ ,‬בנעימות‪ ,‬גם‬ ‫הארת פנים‪ :‬איך הוא פרגן‪ ,‬הוא חפש למצוא מעלות‬
‫אצל השני‪ ,‬להזכיר בפני האחר‪ ,‬לקבל כל אדם בסבר‬

‫‪| 52‬‬

‫נהוג לבקש מחילה‪.‬‬ ‫כשקשה לו מאוד‪ ,‬בקושי ראה ושמע‪ ,‬ויודע מה נכנס‬
‫אבא‪ ,‬מבקשים אנו ממך מחילה אם לא נהגנו בך‬ ‫לפה‪ ,‬אמר ברכה בכוונה‪ .‬מתוך שינה‪ ,‬ברכה אחרונה‪,‬‬
‫מספיק בכבוד‪ ,‬אם לא סייענו בטיפולך בשנים האחרונות‬ ‫ברכת המזון‪ ,‬תפילה במתינות‪ ,‬בכוונה‪ ,‬עם כל הלב‪,‬‬
‫להקל מסבלך‪ .‬אבל אתה יודע‪ ,‬רצינו שיהיה לך את‬ ‫בשנים האחרונות‪ ,‬לקום מוקדם לסליחות הוא לא ראה‬
‫בזה שום דבר מיוחד‪ ,‬פה מפיק ברכות‪ .‬לברך כל אחד‪,‬‬
‫הטוב ביותר‪.‬‬ ‫כבר ממוצאי שבת‪ ,‬ברכת הבנים בתמידות‪ ,‬מקטן ועד‬
‫אבא‪ ,‬כפי שאנחנו מכירים אותך‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬אתה‬
‫כאילו מחייך מתחת לטלית וחושב‪ ,‬או אומר‪ :‬על מה‬ ‫גדול‪ ,‬בנים ובני בנים‪ ,‬רק ברכות‪.‬‬
‫הוא מדבר‪ ,‬מחילה על מה ? פגיעה על מה ? הכל בסדר‬
‫ואת יראי ה' יכבד‬
‫גמור‪ .‬מאה אחוז‪...‬‬ ‫כבוד לתלמידי חכמים‪ ,‬באיזו ענווה והתבטלות לשבת‬
‫רבש"ע‪ ,‬אמור די לצרותינו‪ ,‬ובלע ה' את המוות לנצח‬ ‫בשיעורי דף היומי‪ ,‬להזכיר את המג"ש‪ ,‬על שיעוריו‬

‫ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים‪.‬‬ ‫הטובים‪.‬‬

‫ביום השלושים‪ ,‬כ"ה אדר ב' תשע"ו נאמר ע"י‬ ‫ראוי לומר כאן‪ ,‬יישר כוח לאמא שתחי' על המסירות‬
‫נכדו האהוב ר' מרדכי גרבר‪:‬‬ ‫נפש לעשות הכל להיטיב‪ ,‬עם האבא‪ ,‬לשלוח אותו‬
‫לשיעור‪ ,‬לתפילה‪ ,‬האמא טיפלה באבא כמו אחות‬
‫כשבאים לנסות לתאר את סבא זצ"ל‪ ,‬רואים כמה‬ ‫סיעודית במשך שנים‪ .‬דאגה לו‪ .‬סייעה בידו‪ .‬אבא‪,‬‬
‫ידע לייקר לחבב ולהעריך כל מצוה‪.‬‬ ‫היה נא מליץ יושר על האמא שתחי' ועל כולנו‪ ,‬כל בני‬
‫המשפחה שבורא העולם ייתן לכולנו כוחות להמשיך‬
‫כשהלכנו להתפלל יחד ב"זכרון משה"‪ ,‬היה רץ לאחר‬
‫התפילה ממניין למניין כדי לענות "אמן" לברכת כהנים‪,‬‬ ‫באחדות‪ ,‬בבריאות ושמחה כשאיפתך הטהורה‪.‬‬
‫ואיש"ר‪ ,‬ואף כשהחליט ללכת הביתה‪ ,‬אם היה שומע‬

‫| ‪53‬‬

‫מיטתי‪ ,‬שמובטח לכם כל זמן שאני בבית אין הבית נופל'‪.‬‬ ‫מניין שאחז ב 'ברך עלינו' המתין לברכת כהנים‪ ,‬וחוזר‬
‫פינו התלמידים את הכלים ואח"כ פינו את מיטתו‬ ‫חלילה‪ ,‬וכך מידי יום ביומו‪.‬‬

‫ונפל הבית‪,‬‬ ‫כמו כן אי אפשר לשכוח את הקריאות הרמות שלו‬
‫אמרו לו תלמידיו‪' :‬רבי‪ ,‬וכי מאחר שצדיק גמור אתה‬ ‫באפיית מצות "לשם מצת מצוה" שהמריץ את כולם‬
‫להזדרז ולהיזהר בקיום המצווה בקריאה זו‪ ,‬הוא הדליק‬
‫למה עלתה לך כך' ?‬ ‫את הניצוץ של החדוותא דמצווה‪ .‬איך היה רץ ללמוד‬
‫אמר להם‪' :‬בני‪ ,‬אני גרמתי לעצמי‪ .‬שפעם אחת הייתי‬ ‫או למסור שיעור ? אפילו שבשיעור היה לפעמים מיעוט‬
‫מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משוי ג' חמורים‪ ,‬אחד‬ ‫אנשים‪ ,‬לא הפריע לו‪ ,‬משום שהוא היה יודע מה ערך‬
‫של מאכל‪ ,‬ואחד של משתה‪ ,‬ואחד של מיני מגדים‪ .‬בא‬
‫עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי‪ :‬רבי‪ ,‬פרנסני‪ .‬אמרתי‬ ‫וחשיבות של כל דקת לימוד של יהודי‪.‬‬
‫לו‪ :‬המתן עד שאפרוק מן החמור‪ .‬לא הספקתי לפרוק‬ ‫כמה היה מפחד מימי הדין‪ ,‬עד שהיה מתבטא לאחר‬
‫מן החמור עד שיצאה נשמתו‪ .‬הלכתי ונפלתי על פניו‬ ‫הימים נוראים שהוא מרגיש כמו ש'אבן נגולה לו מהלב'‪,‬‬
‫ואמרתי‪ :‬עיני שלא חסו על עיניך יסומו‪ ,‬ידיי שלא חסו‬
‫על ידיך יתגדמו‪ ,‬רגלי שלא חסו על רגליך יתקטעו‪ .‬ולא‬ ‫ועוד ביטויים של פחד ואימה מימי הדין‪.‬‬
‫נתקררה דעתי עד שאמרתי כל גופי יהיה מלא שחין‬
‫אמרו לו 'אוי לנו שראינוך בכך' אמר להם 'אוי לי אם‬ ‫הגמ' במס' תענית (כא‪ ).‬מספרת אמרו עליו על‬
‫נחום איש גמזו שהיה סומא משתי עיניו‪ ,‬גידם משתי‬
‫לא ראיתוני בכך'‪.‬‬ ‫ידיו‪ ,‬קיטע משתי רגליו‪ ,‬וכל גופו מלא שחין‪ ,‬והיה מוטל‬
‫אומר ע"ז המהרש"א‪ .‬שהאמת שלא הגיע לו עונש‬ ‫בבית רעוע ורגלי מיטתו מונחים בספלים של מים כדי‬
‫כל כך‪ ,‬היות ועשה כל מה שיכל לעשות ולא ידע שימות‬
‫בזמן כ"כ מועט‪ .‬אבל כן דרך הצדיקים לקבל עליהם‬ ‫שלא יעלו עליו נמלים‪.‬‬
‫פעם אחת בקשו תלמידיו לפנות מיטתו ואח"כ לפנות‬
‫ייסורין בעוה"ז כדי שיהיה שכרן משלם לעוה"ב‪.‬‬ ‫את הכלים‪ ,‬אמר להם 'בני‪ ,‬פנו את הכלים ואח"כ פנו את‬

‫‪| 54‬‬

‫אנו ממשיכים בתפילה זכה ואומרים‪" :‬בראת בי‬ ‫רואים מכאן את כח הייסורים שנותנים לצדיקים‬
‫אזנים לשמוע דברי קדושה ודברי תורה אוי לי כי טימאתי‬ ‫כדי שיוכלו לקבל שכרן משלם‪ ,‬ואת הייסורים האלו‬

‫אותם בדברי נבלה ולשון הרע‪.‬‬ ‫סבא קבל‪.‬‬
‫וגם כאן‪ ,‬סבא יוכל לומר‪ ,‬שמת לי בידוד על האזנים‬ ‫העיניים שתקופה ארוכה בקושי ראו‪ ,‬וכן הרגלים‬
‫כדי שיהיה קשה לי לשמוע‪ ,‬ואני למרות הכל התאמצתי‬ ‫שבתקופה האחרונה לא הלכו וגם לפני כן סבל מהם‬
‫והצלחתי לשמוע בשיעור‪ .‬כל משתתפי השיעור ראו‬ ‫תקופה ארוכה‪ ,‬וכן השחין שהיה לו לאחרונה ועם כל‬
‫כמה קשה לו לשמוע‪ ,‬אבל בשיעור תמיד שמע את‬ ‫זאת על המצוות לא ויתר‪ .‬וברור שייסורים אלו כפרו‬
‫דברי התורה‪ .‬וכמה מרגש היה לראות שלמרות כבדות‬ ‫לו על מה שהיה צריך לכפר‪ ,‬וכך יוכל לקבל את שכרו‬
‫השמיעה שהייתה לו‪ ,‬כאשר היה אדם מברך לידו היה‬
‫משלם בעוה"ב‪.‬‬
‫נדרך כולו לשמוע את הברכה ולענות 'אמן' בסיומה‪.‬‬ ‫אנחנו אומרים בעיוהכ"פ בתפילה זכה "בראת בי‬
‫אנו ממשיכים בתפילה זכה ואומרים "בראת בי פה‬ ‫עיניים ובהם חוש הראות לראות בהם מה שכתוב בתורה‬
‫לדבר בהם האותיות הקדושים של א' ב' וטימאתי פי‬ ‫ולקדש אותם בראיית כל דבר שבקדושה אוי לי כי הלכתי‬

‫בלה"ר ושקרים‪.‬‬ ‫אחרי עיני וטימאתי אותם"‪.‬‬
‫וגם כאן‪ ,‬סבא יוכל לומר‪ ,‬בתקופה האחרונה שמת‬ ‫וסבא יוכל לומר לבורא העולם כך‪:‬‬
‫מחסום לפי שיהיה קשה לי לדבר‪ ,‬ואני למרות הכל לא‬ ‫פרשת לי מסך על העיניים כדי שיהיה לי קשה לראות‪,‬‬
‫ויתרתי וברכתי כל ברכה בקול ובכוונה‪ ,‬למרות שדבורים‬ ‫ואני התאמצתי לראות כל דבר שבקדושה‪ .‬כמה מפעים‬
‫היה לראות שעם כל הקושי שהיה לסבא בראיה‪ ,‬כשהוא‬
‫אחרים כבר לו היה לו כח להוציא מהפה‪.‬‬ ‫היה לומד בשיעור הצליח לראות ולהתאמץ עם ה'זכוכית‬
‫אנו ממשיכים בתפילה זכה ואומרים בראת בי רגלים‬ ‫מגדלת' ולאחוז ביחד עם מגיד השיעור בלי הפוגה‪.‬‬
‫להלוך לכל דבר מצוה ואני טימאתי אותם ברגלים‬

‫ממהרים לרוץ לרעה‪.‬‬

‫| ‪55‬‬

‫ירושלים‪ .‬כ"ח אדר ראשון‬ ‫וסבא יוכל לומר‪ ,‬שמת לי משקולות כבדים ברגלים‬
‫תשע"ו‪.‬‬ ‫כדי שיהיה לי קשה ללכת ואני בכ"ז התאמצתי ללכת‬
‫"ְו ָס ְבבּו ַּבּ ׁשּוק ַהּסֹו ְפ ִדים"‬ ‫לכל דבר שבקדושה‪ .‬אם זה לתפילות‪ ,‬ואם זה ללימוד‪,‬‬
‫בתמונה‪ ,‬מודעת אבל צנועה‪,‬‬ ‫שלמרות כל הקושי והכאבים הוא הלך ללמוד ולהתפלל‪.‬‬
‫כהילוכו בימי חייו‪ ,‬בקרן‬ ‫יה"ר שנזכה ללכת בדרכיו הטובים של סבא ז"ל‪,‬‬
‫הרחובות פינס ורבנו תם‪.‬‬
‫ונלמד ממעשיו‪ ,‬ויהיה בכך לע"נ‪.‬‬
‫ויקויים בנו הפסוק ובילע המות לנצח ומחה ה'‬

‫אלוקים דמעה מעל כל פנים ונאמר אמן‪.‬‬

‫נוסח המודעה‪.‬‬

‫‪| 56‬‬

‫ירושלים‪ .‬הר הזיתים‪,‬‬ ‫ירושלים‪ .‬הר הזיתים‪,‬‬
‫אלול תשע"ה‬ ‫ג' אדר שני‪ ,‬תשע"ו‪.‬‬
‫"והלך לפניך צדקך כבוד ה' ואספך"‬ ‫בעליה לציונו מיד לאחר‬
‫עובדה מפתיעה הייתה במוצש"ק‬ ‫השבעה‪ ,‬במרומי הר הזיתים‬
‫ויקהל‪ ,‬לקראת ההלוויה‪.‬‬ ‫בירושלים‪ ,‬מול מקום‬
‫בברור עם כמה ח"ק עלה‪ ,‬שאין‬
‫די מקומות פנויים לקבורה בהר‬ ‫המקדש‪.‬‬
‫המנוחות‪.‬‬ ‫ניתן לראות מאחורי‬
‫אם לא שם‪ ,‬היכן כן ?‬ ‫העומדים‪ ,‬את קברם של‬
‫לאחר שעה קלה‪ ,‬לאחר ברורים קדחתניים‪ ,‬נתקבלה תשובת‬
‫ח"ק פרושים שלרבים מהם היתה הכרות עם אבא‪ ,‬שיש מקום‬ ‫סבא וסבתא קורלנסקי‬
‫פנוי בדוחק‪ ,‬במרומי הר הזיתים‪ ,‬אך כדי לזכות בו על המשפחה‬
‫לרכוש גם את החלקה הסמוכה למקום זה‪.‬‬ ‫ירושלים‪ .‬הר הזיתים‪ ,‬כ"ה אדר שני‪,‬‬
‫בשל השעה המאוחרת‪ ,‬נאלצה המשפחה להסכים לקבורה‬ ‫תשע"ו‪.‬‬
‫בהר הזיתים‪.‬‬
‫אך עדיין לא היה ברור על איזו חלקה מדובר‪.‬‬ ‫לאחר שלושים יום מפטירתו – הוקמה‬
‫להפתעתנו‪ ,‬התברר שמקום הקבורה המוצע‪ ,‬הוא לא אחר מאשר‬ ‫המצבה ובה נחרט‪:‬‬
‫מקום סמוך לקברי הסבא והסבתא קורלנסקי [חמיו וחמותו]‬
‫"עסק בתורה כל ימיו‪ ,‬הסתפק במועט‬
‫בתמונה‪ :‬בעליה לציון סבתא קורלנסקי ע"ה‪ ,‬ער"ח אלול‪ .‬הר‬ ‫ושמח בחלקו‪.‬‬
‫הזיתים ירושלים‪.‬‬
‫ניתן להבחין בנקל במרווח הצר שנותר במקום בו עומד הדוד ר'‬ ‫האיר פניו לכל אדם והחיה רוח שפלים‬
‫שמואל קורלנסקי‬ ‫ולב נדכאים"‬

‫| ‪57‬‬

‫כלומר‪ ,‬מי הוא הנקרא "צדיק" ?‬ ‫יש בנותן טעם לסיים בציטוט ממה שמובא בזוהר‬
‫מי שנוח בדעתו‪ ,‬בדיבורו‪ ,‬בהילוכו ובמעשיו‪.‬‬ ‫חדש פרשת נח‪:‬‬

‫תמיד טוב‪ ,‬תמיד נעים‪,‬‬ ‫" ָא ַמר ִר ִּבי ִׁש ְמעֹון‪:‬‬
‫עליו‪ ,‬ניתן לומר‪:‬‬ ‫ִמ ַּדת ַהַּצ ִּדיק‪:‬‬
‫ָקֶׁשה ִל ְכעֹוס‪ְ ,‬ו ֹנ ַח ִלְרצֹות ‪ְ -‬וזֹו ַהִּמָּדה ְּגדֹו ָלה ִמּכּוָּלם‪,‬‬
‫איש צדיק היה‪ ,‬איש חיים ומאיר פנים‪ ,‬רב פעלים‪,‬‬ ‫ּו ָבא ַהָּכתּוב ְלהֹורֹות‪ֵ " :‬אֶּלה ּתֹו ְלדֹות ֹנ ַח"‪ .‬נֹ ַח ְּבַד ְעּתֹו‪,‬‬
‫טוב לשמים ונוח לבריות‪ ,‬הילוכו בשובה ונחת‪ ,‬פרקו נאה‬ ‫ֹנ ַח ְּב ִדיּבּורֹו‪ֹ ,‬נ ַח ְּב ַמ ֲה ָלכֹו‪.‬‬
‫ומזגו נעים‪ ,‬זהיר במצוות ובעל מידות נקיות ותרומיות‪.‬‬ ‫ּו ִמי עֹוֶׂשה ֶזה ? ִאיׁש ַצ ִּדיק‪.‬‬
‫ּו ְכֶׁשֵּמת‪,‬‬
‫אבל יותר מכל‪ ,‬הוא היה ‪-‬‬ ‫אֹו ְמִרים ָע ָליו‪ֵ " :‬אי ָע ָניו‪ֵ ,‬אי ָח ִסיד‪ָּ .‬ת ִמים ָה ָיה‬
‫ְּבדֹורֹו ָתיו"‪.‬‬
‫"למעלה מכל"‬ ‫ּו ְל ַמאי ִי ְזֶּכה ?‬
‫ֶאת ָה ֱאֹל ִהים ִה ְת ַהֶּלְך נֹ ַח‪ְ ,‬ל ַמ ְע ָלה ַעל ָּכל ַהַּמ ֲעלֹות"‪.‬‬

‫‪| 58‬‬

59 |