ספר זיכרון - כפר הנוער "הדסה נעורים"

‫ספר זכרון‬

‫כפר הנוער "הדסה נעורים"‬

‫תשפ"א | ‪2021‬‬



‫"ּפֹה ּ ְב ֶא ֶרץ ֶח ְמּ ַדת ָאבֹות ּ ִת ְתּ ַגּ ֵש ׁ ְמנָה ּ ָכל ַהּ ִת ְקוֹות‪ּ ,‬פֹה נִ ְחיֶה ּופֹה נִּצ ֹר‪,‬‬

‫ַחּיֵי ז ֹ ַהר ַחּיֵי ּ ְדרֹור‪ּ ,‬פֹה ּ ְת ֵהא ַהּ ְש ׁ ִכינָה ׁשֹו ָרה‪ּ ,‬פֹה ּ ִת ְפ ַרח ּ ַגם ׂ ְש ַפת ַהּתֹו ָרה"‬

‫(ישראל דושמן וחנינא קרצ'בסקי)‬ ‫ ‬

‫ספר זה מביא את השמות‪ ,‬הפנים והדמויות של בוגרי כפר הנוער הדסה נעורים שנפלו במערכות ישראל ופעולות האיבה‪.‬‬
‫כפר הנוער שלנו הוקם עם קום המדינה בשנת ‪ 1948‬ומרגע הקמתו ועד היום הינו בית חם לבני נוער המחפשים הזדמנות‬
‫שנייה‪ ,‬עוגן‪ ,‬ביטחון ושיוויון הזדמנויות‪ .‬ההיסטוריה והמורשת של הכפר הולכות בד בבד עם ההיסטוריה והמורשת של מדינת‬
‫ישראל‪ .‬כמוסד חינוכי מפואר בוגריו מצאו עצמם לא פעם בחוד החנית של הצבא והחברה הישראלית‪ ,‬וכשם שהמדינה נעה‬

‫בין הספרא לסייפא כך גם בוגרי הכפר‪.‬‬

‫לצערנו ‪ 59‬מבוגרינו מצאו את מותם במלחמות ישראל ובפעולות האיבה לאורך השנים‪ .‬הכפר מוקיר את פועלם‪ ,‬ויודע שכולנו‬
‫חייבים להם ולנופלים הנוספים את החירות‪ ,‬החופש‪ ,‬הביטחון והאושר שלנו‪.‬‬

‫אנו מרכינים ראשינו בעצב ובהערצה‪ ,‬ומרימים ראשינו לאמירת תודה‪ ,‬כי עברכם‪ ,‬משאלת הלב וההקרבה שלכם הם ההווה‬
‫שלנו ומורשתכם היא זכות וציווי העתיד שלנו‪.‬‬

‫מתוך אמונה בדרך‪ ,‬בטחון בצור ישראל‪ ,‬כשלנגד עינינו דרך ארץ‪ ,‬אנו מבטיחים שנפעל למימוש צוואתכם ליצירת חברת‬
‫מופת במדינת ישראל!‬

‫הנהלת כפר הנוער הדסה נעורים‬

‫רק לפעמים כשהם קופצים רחוק הם שוכחים לחזור‬ ‫אצלנו בגן‬
‫אז בלילות קרים‬ ‫שי‪-‬לי עטרי‬
‫מילים ולחן‪ :‬יפתי‬
‫עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים‬
‫והוא מגלה לה מה היא בשבילו‬ ‫אצלנו בגן יש המון ילדים‬
‫כל עולמו מוגן מתחת לשמיכה‬ ‫את חלקם אני אוהב את חלקם אני לא מכיר‬
‫אצלנו בגן נפרדים בשמחה‬
‫אבל מי לא שמע על האומץ של רן‬
‫כי היום לא ארוך וניפגשים שוב מחר‬ ‫הוא הכי מהיר בחול הוא הכי חזק בגן‬
‫חוץ מאלה שפתאום לא חוזרים יותר לגן‬ ‫אבל יש לו סוד אחד שפחד הוא לגלות‬
‫אמרו לי שהם רק עברו דירה מעבר לענן‬
‫שהוא כל כך מאוהב באחת הילדות‬
‫אז בלילות קרים‬ ‫אז בלילות קרים‬
‫עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים‬
‫עם פנס מתחת לשמיכה הם מדברים‬
‫והוא מגלה לה מה היא בשבילו‬ ‫והוא מגלה לה מה היא בשבילו‬
‫היא בוכה שהוא מציע לה להיות‬ ‫כל עולמו מוגן מתחת לשמיכה‬
‫כל עולמו בערב שלפני המלחמה‬ ‫אצלנו בגן יש הרבה חבורות‬

‫אצלנו בגדוד יש המון ילדים‬ ‫יש כאלה נחשבים יש כאלה שפחות‬
‫את חלקם אני אוהב את חלקם אני לא אכיר‬ ‫אבל מי לא שמע על קופצי הנדנדות‬
‫מריעים להם כפיים מלמדים אותם לנחות‬
‫מורמים על נס הדגל גאוות כל האיזור‬

‫טוראי ראשון אלכסנדר ויסנר ז"ל‬

‫בן זאב ורחל‪ .‬נולד ביום י' בכסלו תש"ז (‪ )3.12.1946‬בקפריסין‪.‬‬
‫המשפחה עלתה לארץ בשנת ‪ 1947‬והביאה את תינוקה עמה‪ .‬לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר‬
‫היסודי בבית יצחק המשיך ללימודים תיכוניים במדרשה החקלאית על שם "רופין" עד כיתה י'‪ .‬סנדר‬
‫אהב ספורט ונהג להשתתף במשחקי הכדורגל בהתלהבות‪ .‬היה מועמד לחברות במשק השיתופי נורדיה‬
‫אשר ליד נתניה‪ .‬באוגוסט ‪ 1964‬גויס לצה"ל‪ .‬בעת מילוי תפקידו‪ ,‬ביום כ"ט בניסן תשכ"ו ‪)19.4.1966(,‬‬

‫נפל והובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות הצבאי בנתניה‪.‬‬

‫ ‬

‫טוראי אברהם קאופמן ז"ל ‬

‫בן הרמן ורבקה‪ .‬נולד ביום ה' בטבת תש"ט (‪ )6.1.1949‬בכפר לדמובצה אשר בצ'כוסלובקיה‪ .‬בן‬
‫ארבעה חודשים היה כאשר העלוהו הוריו לארץ‪ .‬במשך הזמן התגבר הילד החלש על רפיונו והבריא מן‬
‫המחלות אשר תקפוהו עם עלותו לארץ‪ .‬צנוע היה‪ ,‬שקט ונחבא אל הכלים ואהב לעזור לאביו בשתילת‬
‫עצים חדשים בגינת‪ -‬הבית‪ .‬אברהם למד ב"מספנות ישראל" אך לא סיים את לימודיו שם כיוון שמועד‬
‫גיוסו קרב‪ .‬ההורים לא שמחו על כך כי היו מעוניינים שיתגייס לצבא רק לאחר שאחיו הבכור ישוחרר‬
‫ממנו‪ .‬אולם אברהם עמד על שלו‪ ,‬כיון שכל חבריו גויסו והוא נשאר לבדו‪ .‬לכן החליט להקדים את‬
‫מועד גיוסו לנובמבר ‪ .1966‬לאחר סיום הטירונות הועבר לבסיס בצפון הארץ ולמרות העובדה שהיה‬
‫מרחק בינו לבין הבית ומרחק זה היקשה עליו‪ ,‬לא נשמעה מפיו כל תלונה‪ .‬מבסיסו הועבר לקורס‬
‫מ"כים אך את טקס הסיום לא זכה לראות‪ .‬עוד הוא בשירות חובה פרצה מלחמת ששת הימים‪ ,‬וביום‬
‫השלישי לקרבות‪ ,‬הוא כ"ח באייר תשכ"ז (‪ ,)7.6.1967‬נפל אברהם בקרב שנערך בשכם‪ .‬תוך כדי‬
‫טיהור העיר הראה אברהם את נכונותו להקרבה אישית‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬הקברות‬

‫הצבאי בנהריה‪ .‬לזכרו יצאה לאור חוברת הנושאת את שמו‪.‬‬

‫טוראי בן ציון נטר ז"ל‬

‫בנם יחידם של שאול וחוה‪ .‬נולד ביום י"ב בשבט תש"ח (‪ )23.1.1948‬בדגניה א'‪ ,‬בעיצומה של מלחמת‬
‫הקוממיות‪ ,‬ובמהלך הקרבות על הקבוצה‪.‬‬

‫בהיותו בן שלושה חדשים נפל אביו‪ ,‬שאול‪ ,‬בהתקפה הסורית על דגניה‪ .‬בן ציון למד בבית הספר‬
‫היסודי במושב בו גר‪ .‬הוא נמשך לענפי ספורט שונים (טניס שולחן‪ ,‬שיט ורכיבה) וכבן משק המשיך‬
‫את לימודיו בבית ספר חקלאי בחדרה‪ .‬לקראת שירותו הצבאי בחר להכשיר את עצמו כמפעיל ציוד‬
‫מיכני הנדסי בלמדו בבית הספר "הדסה נעורים" במשך שנה אחת‪ .‬בנובמבר ‪ 1966‬גויס לצה"ל והוצב‬
‫בחיל ההנדסה‪ .‬זמן קצר אחרי שסיים את תקופת הטירונות פרצה מלחמת ששת הימים ובן ציון שירת‬
‫בסיני כמפעיל מפלסת בחילוץ רכב‪ ,‬בפינוי דרכים וכיוצא בפעולות אלו‪ .‬מאוחר יותר הוצב ליחידה‬
‫צפונית של חיל ההנדסה וזכה להשתתף בפריצת הדרך הראשונה אל מוצב צה"ל על החרמון‪ .‬עובדת‬
‫"בראשית" זו שנעשתה בפריצת הדרך ההיא‪ ,‬הלהיבה את בן ציון מאד והוא ראה בה את השיא של‬
‫שירותו הצבאי‪ .‬עוד הוא נמצא בשירות החובה שלו כחייל יעיל ומסור לתפקידו יצא לפעולת התגמול‬
‫נגד בסיסי המחבלים הירדניים‪ .‬הוא יצא לפעולה בטרקטור ונפגע על ידי פגז בשעת עבודה באזור גשר עבדאללה‪ .‬זה היה בשעת‬
‫הקמת גשר מעבר לכוחות צה"ל על פני הירדן‪ .‬בכללה ידועה הפעולה הזאת כמבצע כראמה‪ ,‬זו העיירה שממערב לירדן‪ ,‬אשר בה‬
‫התרכזו וממנה יצאו מחבלי האויב לשטח ישראל‪ .‬המבצע היה ביום כ"א באדר תשכ"ח (‪ ,)21.3.1968‬על שפת הירדן נולד וגדל‬

‫ולידו גם נפל‪.‬‬
‫הובא למנוחת עולמים בקיבוץ דגניה א'‪ .‬משפחתו‪ ,‬בהדרכת רשות שמורות הטבע‪ ,‬הקימה מצפה נוף על מורדות החרמון כציון‬
‫צנוע לזכרו של בן‪-‬ציון‪ .‬בחירת החרמון כנושא להנצחה (ולא גשר עבדאללה ‪ -‬המקום שבו נפל) נובעת מיחסו המיוחד של בן‬

‫ציון לעבודה שבה עסק בהתמסרות רבה ואותה לא זכה להשלים‪ .‬חוברת בשם "בני" עליו ולזכרו יצאה לאור לאחר נפלו‪.‬‬

‫טוראי אליעזר זלמנוביץ' ז" ל‬

‫בן זלמן ורבקה‪ .‬נולד ביום א' בכסלו תש"י (‪ )22.11.1949‬בחדרה‪ .‬גדל וחונך בעיירת הפיתוח שלומי‪.‬‬
‫למד בבית הספר היסודי במושב בצת ולאחר שסיים את לימודיו בו‪ ,‬החל בבית הספר התיכון "הגליל‬
‫המערבי" שליד עכו‪ .‬לאחר מכן למד בבית הספר המקצועי "נעורים" אשר ליד כפר ויתקין את מקצוע‬
‫המכונאות וציוד מיכני הנדסי‪ .‬השתייך ל"הפועל"‪ .‬בנובמבר ‪ 1967‬גויס לצה"ל ולאחר טירונות מקוצרת‬
‫הוצב בחיל ההנדסה עקב ידיעותיו המקצועיות‪ .‬לאחר חודשים אחדים‪ ,‬עוד הוא בשירות החובה שלו‪,‬‬
‫יצא לפעולת התגמול נגד בסיסי החבלנים הירדניים‪ .‬פעולה זו ידועה כמבצע כראמה‪ ,‬זו העיירה אשר‬
‫בה התרכזו המחבלים כדי לצאת לשטח ישראל‪ .‬במבצע זה נפל ביום כ"א באדר תשכ"חו (‪)21.3.1968‬‬
‫הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה‪ .‬אליעזר היה הראשון בנופלים מבני העיירה‬
‫שלומי‪ ,‬בה היה גם הראשון ממסיימי בית הספר היסודי אשר בו למד‪ ,‬הראשון מבוגרי בית הספר‬
‫התיכון‪ .‬מפקד יחידתו כתב מכתב תנחומים למשפחתו בו ציין את אליעזר כחייל מסור ונאמן‪ ,‬ששירת‬
‫ביחידה קרבית למרות שהיה ביכולתו להשתחרר בכלל משירות צה"ל מבחינת כושרו הגופני‪ .‬וזה‬
‫המשכו של המכתב‪" :‬אליעזר היה בין החיילים הראשונים שהתייצבו ביחידתו החדשה ותרם רבות‬
‫לפיתוחה ולקידומה‪ .‬פעלתנותו הרבה ורצונו העז לעבודה היה לשם דבר בין מפקדיו‪ .‬גישתו החברתית ועזרתו לחיילי פלוגתו‬

‫בכל הוסיפה לו כבוד ומקום מרכזי בין חבריו"‪.‬‬

‫סגן אהרון וסרמן ז"ל‬

‫בן חיים‪-‬אריה וחיה‪ .‬נולד ביום כ"ד בשבט תש"ט (‪ )23.2.1949‬בנתניה‪ .‬למד בבית הספר היסודי על‬
‫שם ביאליק וכאשר סיים את לימודיו היסודיים המשיך ללמוד בפנימייה הצבאית בבית הספר הריאלי‬
‫בחיפה‪ ,‬אך במהלך כיתה י' עבר לבית הספר המקצועי "נעורים" שבכפר ויתקין‪ .‬לצה"ל גויס באוגוסט‬
‫‪ 1966‬והגיע לדרגת סגן משנה‪ .‬בטרם גמר את שירות החובה שלו נפל בעת מילוי תפקידו ליד מנחמיה‬
‫ב‪-‬י"ד בסיון תשכ"ח (‪ )9.6.1968‬והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה‪ .‬לאחר מותו‬
‫הועלה לדרגת סגן‪ .‬מפקד יחידתו כתב למשפחתו במכתב ההספד‪" :‬כקצין תמיד בלט אהרון ברצונו‬
‫לעבוד ולהצליח‪ ,‬תוך דאגה בראש ובראשונה לחייליו ורק אחר כך לעצמו‪ .‬זכור לי עדיין כאשר‬
‫בפעולת כראמה עבד תחת אש‪ ,‬בלי להקפיד על הסכנה הנשקפת לו‪ .‬גם ביום בו נפל היה זה בגלל‬
‫רצונו לעשות יותר מאשר מוטל עליו‪ .‬ביחידתו נשאר אהרון דוגמא של קצין למופת ‪ -‬ואנו תקווה‬

‫שאחרים יהיו כמותו"‪ .‬אביו‪ ,‬חיים‪-‬אריה מת ממחלה בהיותו בשירות הצבאי‪.‬‬

‫טוראי נתן אברהם ז"ל‬

‫בן יעקב ושרה‪ .‬נולד בשנת תש"ט (‪ )1949‬בחלבג'ה שבעירק‪ .‬במלאת לו כשנה עלתה המשפחה לארץ‪ .‬למד‬
‫בבית הספר היסודי "שחל" אשר בשכונת וותיקים בנתניה‪ ,‬ולאחר מכן המשיך ללמוד את מקצוע הנגרות‬
‫בבית הספר התיכון המקצועי "נעורים" בכפר ויתקין‪ ,‬אך לא סיים את לימוד המקצוע‪ .‬כאשר הגיעה שעתו‬
‫לשרת בצה"ל גויס לשורותיו והוצב לחיל השריון‪ .‬אך בטרם גמר את שירותו הסדיר נפל בשעת מילוי תפקידו‬
‫ליד איסמעליה ביום כ"ז בסיון תשכ"ח (‪ .)23.6.1968‬הדבר היה בתקרית יריות עם המצרים‪ .‬הובא למנוחת‬
‫עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה‪ .‬מפקד יחידתו כתב למשפחתו במכתב תנחומיו‪" :‬זכרו יהיה מופת‬
‫לחבורת צעירי דורנו אשר תוך חירוף נפש‪ ,‬עוז וגבורה שומרת על גבולותיה של מדינתנו הצמאה לשלום‬

‫בר‪-‬קיימא"‪.‬‬

‫טוראי יהודה וגמן ז"ל‬

‫בן הרמן ופרידה‪ .‬נולד בשנת תש"ח ‪ 1948‬ברוסיה‪ .‬המשפחה עלתה לארץ בשנת ‪ .1957‬את לימודיו‬
‫היסודיים סיים בבית‪-‬הספר "ביאליק" אשר בנתניה‪ .‬לאחר‪-‬מכן למד בבית‪-‬הספר למכונאות "נעורים"‬
‫אשר ליד מכמורת ובסיימו היה מסגר ומכונאי רכב שהצטיין במקצועו‪ .‬היה חניך בסקציה המקצועית‬
‫של "הנוער העובד"‪ .‬נער עדין נפש‪ ,‬ידוע ביושרו‪ ,‬בחריצותו ובמסירותו לעבודה‪ .‬מסודר היה‪ ,‬שקט‬
‫ואדיב‪ .‬לצה"ל גויס במאי ‪ 1968‬אך בטרם סיים את שירות החובה שלו נפל בעת מילוי תפקידו ברמת‬
‫הגולן ביום כ"ט בשבט תשכ"ט (‪ .)17.2.1969‬הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה‪.‬‬
‫מפקד היחידה שספד לו ליד קברו אמר כי יוליאן היה אהוב על החיילים והמפקדים כאחד ונהג‬

‫להתנדב לפעולות ההיתקלות בחרמון וציין כי היחידה הייתה גאה בחיילים כדוגמתו‪.‬‬

‫טוראי משה מוריס מימוני ז"ל‬

‫בן יעקב ורוזט‪ .‬נולד ביום י' באייר תש"ח (‪ )19.5.1948‬בעיר בון שבאלג'יר‪ .‬שם למד מוריס עד כיתה‬
‫ז'‪ .‬המשפחה עלתה לארץ בשנת ‪ 1961‬ומיד נקלטה בנצרת עלית‪ .‬משה המשיך בלימודים בכיתות ח'‬
‫וט' במוסד כפר‪-‬הנוער מאיר שפיה‪ .‬אחרי שנתיים באותו מוסד עבר למרכז הנוער שבנצרת עלית‬
‫ולמד בו מסגרות שנה אחת‪ .‬ספורט היה חביב עליו וב"מכבי נצרת עילית" היה שחקן כדורגל‪ .‬לאו‬
‫חר‪-‬מכן נשלח למוסד "נעורים" אשר בכפר ויתקין ובמסגרת לימודיו למד להפעיל טרקטורים מכל‬
‫הסוגים‪ .‬בימי היותו במוסד שפיה קנה לו מקום כידיד לכל התלמידים והתפרסם בצחוקו הבריא שנבע‬
‫מטוב לבו ‪ -‬סימן לאפיו הטוב‪ .‬הוא ידע לקרב לבבות בנכונותו וברצונו לבוא לעזרת זולתו‪ .‬בן נאמן‬
‫היה מוריס להוריו ומסור להם בכל נפשו‪ .‬אחרי שגמר את לימודיו גויס לצה"ל באוגוסט ‪ 1966‬והוצב‬
‫לחיל‪-‬ההנדסה‪ .‬חייל מצוין היה וכמפעיל ציוד מיכני הוכיח את עצמו כבעל מקצוע מעולה‪ .‬כל מי‬
‫שהכיר אותו ‪ -‬אהב אותו‪ .‬אך עוד הוא בשירות החובה שלו מצא את מותו ביום י"ט באדר תשכ"ט‬
‫(‪ )9.3.1969‬בקרב‪ ,‬בתקרית אש בתעלה דרומית לצומת איסמעליה‪ .‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‬
‫הקברות שבנצרת עלית‪ .‬במכתב‪-‬תנחומים להורי מוריס כתב מפקד היחידה בין השאר‪" :‬בתקופת שיו‬
‫רותו ביצע בנכם עבודות קשות וחשובות מתוך רצון עז‪ ,‬דוגמה אישית וכושר ביצוע מעולה‪ .‬בנכם ישמש דוגמא וסמל למפקדיו‬
‫ולחיילים כאחד ואת אשר שאף הוא להגשים כחייל נמשיך אנחנו‪ ...‬אנו‪ ,‬מפקדיו וחבריו‪ ,‬נראה בבנכם סמל של ביצוע‪ ,‬עוז רוח‬

‫ולהט לעבודה‪ ."...‬בספר "סואץ אש על המים" של אלי לנדאו מוזכר שמו‪ .‬חוברת לזכרו הופיעה אחרי נפלו‪.‬‬
‫ ‬

‫טוראי ישעיהו ון‪-‬פרנק ז"ל‬

‫בן שמחה ודינה‪ .‬נולד בטו' בשבט תש"ט (‪ )14.2.1949‬בחדרה‪ .‬למד בבית הספר "תחכמוני" בעיר‪ .‬אחרי‬
‫שסיים את הלימודים היסודיים המשיך ישעיהו ללמוד בבית הספר התיכון שבכפר בתיה ליד רעננה‪ .‬במוסד‬
‫"נעורים" שבכפר ויתקין למד‪ ,‬בקורס טכני‪ ,‬הפעלת כלים מכניים‪-‬הנדסיים‪ .‬היה חבר בתנועת "בני עקיבא"‪.‬‬
‫בבית הספר התיכון השתתף בצעדות הגדנ"ע‪ .‬הוא אהב מאוד לטפל בבעלי חיים והרבה לטייל בארץ‪ ,‬כי‬
‫הטבע היה אהוב עליו מאוד‪ .‬הוא לחם בעקשנות נגד אי צדק שנעשה לכל אדם‪ ,‬לעצמו או לזולתו‪ ,‬אך דרך‬
‫הלחימה שלו הייתה מיוחדת במינה‪ :‬הוא הסביר ‪ -‬ובדברי נועם שכנע את שומעיו‪ .‬הקשר שלו עם ביתו היה‬
‫הדוק ביותר‪ .‬יושרו ונאמנותו היו ללא דופי ולא היה קץ למסירותו לבני משפחתו‪ .‬אמנם לא תמיד הזדהו‬
‫דעותיו ומעשיו עם אלה של בני הבית‪ ,‬אך כשרונו לוותר מצד אחד וכוח השכנוע שלו מצד שני‪ ,‬היו כה‬
‫טובים שהחיים בבית התנהלו בשלווה ובהבנה‪ .‬היה קשור לעמו ולארצו וגאה כי יליד הארץ הוא‪ :‬הוא לא‬
‫הבין כיצד יכול יהודי לחיות מחוץ למדינת ישראל‪ .‬שנתיים לפני גיוסו הצטרף לצופי אש (שעל ידי מכבי‬

‫האש בחדרה)‪.‬‬
‫באוגוסט ‪ 1967‬גויס לצה"ל‪ .‬הוא שירת כמפעיל ציוד טכני והנדסי והצטיין כבעל מקצוע מעולה וחבר‬
‫למופת‪ .‬יחסו לאדם באשר הוא אדם היה מתכונותיו הנפלאות‪ .‬הוא ריחם על הפלחים הערבים ועל החיילים המצריים והיה סבור כי‬
‫ראויים הם לסיוע מבחינה סוציאלית והומנית‪ ,‬אך בטרם גמר את שירות החובה שלו נפצע בקרב באזור תעלת סואץ (פורט תאופיק)‪.‬‬
‫בשכבו בבית החולים היה מדבר והוזה בחום גבוה ואביו סיפר‪ ,‬כי דבריו היו על הצלת יהודים מן הגולה והבאתם למולדת‪ ,‬כי הדבר היה‬
‫חשוב מאוד לישעיהו‪ .‬ביום כ"ט בתמוז תשכ"ט (‪ )15.7.1969‬כעבור חמישה חדשים לערך‪ ,‬מת מפצעיו‪ .‬הובא למנוחת עולמים בבית‬

‫הקברות בחדרה‪.‬‬
‫המחנכת שלו בבית הספר "תחכמוני" כתבה עליו כי "לרוב היה חיוך ביישני נסוך על שפתיו‪ .‬גם חיוך של תרעומת היה‪ ,‬כאשר חרה לו‬
‫היטב‪ .‬אך היה זה חיוך של תוכחה בעיניים‪ .‬לעתים קרובות היה לו חיוך של תום לב שנסך בו חום ואהבה‪ .‬גם חיוך של אושר היה לו‬
‫וכאשר שמח בהצלחתו‪ ,‬או בהצלחת עמיתיו‪ ,‬היה חיוך רחב מתפשט והולך ועובר אליך וכופה גם עליך את החיוך ועיני התכלת זהרו‬
‫באורן של שבע השמשות‪ .‬גם חיוך של עצב ותוגה היה לו ואף חיוך של אהבה‪ ,‬של קבלת פני הבא‪ ,‬חיוך של בקשה ושל הכרת תודה‬
‫לאלה שטיפלו בו‪ .‬חיוך לידיד ולחברה‪ ,‬אשר בפניהם ראה את החרדה לשלומו ‪ -‬וחיוך של דאגה לאחרים בשכבו שסוע וכואב‪' .‬אולי‬
‫תנוחי מעט שם בכורסא הנוחה ממול‪ :‬את נראית עייפה‪ ' . ..‬כך לחש לי באחד הימים‪ .‬כל מי שהכיר אותו‪ ,‬כל אשר היה קרוב אליו‪ ,‬ישא‬

‫וינצור בקרבו את חיוכיו הצעירים‪ ,‬הרעננים ומשיבי הנפש"‪.‬‬
‫לאחר נפילתו יצא לאור קונטרס לזכרו ‪ -‬נר נשמה לישעיהו ‪ -‬ועליו רשום כינויו "ששה"‪.‬‬

‫טוראי ניסים כהן ז"ל ‬

‫בן שלום ומרסל‪ .‬נולד ביום כ"ט באדר ב' תשי"א (‪ )6.4.1951‬בחדרה‪ .‬הוא למד בבית הספר היסודי‬
‫"תחכמוני" ובבית הספר התיכון "נעורים"‪ .‬מטבעו אהב לעזור לזולת ותמיד סייע לחלשים‪ .‬בשכונת‬
‫מגוריו היה אהוב על הכל והיה נענה ברצון לכל בקשת סיוע של שכניו ‪ -‬בעבודת הבית‪ ,‬כגון תיקון‬
‫ברז‪ ,‬או הקמת גדר תיל‪ ,‬ובעבודות משק‪ ,‬כגון נטיעת עצים או שתילת דשא‪ .‬הוא היה מסור מאוד‬

‫להוריו‪ ,‬צנוע בהליכותיו‪ ,‬קפדן בכל דרכיו ומעשיו וחסכן‪.‬‬
‫הוא גויס לצה"ל בפברואר ‪ 1969‬ושירת בחיל השריון‪ .‬גם את משכורתו הצבאית היה נותן לאביו‪ .‬ביום‬
‫י"א באלול תשכ"ט (‪ ,)24.8.1969‬נפל באזור תעלת סואץ מפגיעת צלף‪ .‬הובא למנוחת עולמים בבית‬

‫הקברות הצבאי בנתניה‪.‬‬
‫שמו הונצח בבתי הספר "תחכמוני" ו"נעורים"‪.‬‬

‫טוראי יעקב עבדו ז"ל‬

‫בן נורי ופרחה‪ .‬נולד בשנת תשי"א (‪ )1951‬בבגדד בירת עיראק ועלה עם משפחתו ארצה באותה‬
‫שנה‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר היסודי "שילה" בגבעת אולגה והיה אחד התלמידים המצטיינים בבית‪-‬‬
‫הספר‪ .‬תמיד היה מוכן לעזור לתלמידים בהכנת שיעוריהם‪ ,‬והיה צייתן וממושמע‪ .‬יעקב היה טוב לב‬
‫והיה מתערב תמיד לטובת אחיו הקטנים ומנסה לפשר ביניהם לבין המחנכים‪ .‬ב"מנין" התלמידים‬
‫אהב לעבור לפני התיבה והיה הוגה כל מלה בקול צלול ומתוך כוונה גדולה‪ .‬אחר שסיים את לימודיו‬
‫היסודיים נכנס לבית‪-‬הספר התיכון "נעורים" בכפר‪-‬ויתקין‪ .‬הוא אהב לעסוק בספורט והיה מרבה‬
‫לשחק עם ילדי השכונה‪ .‬הוא שנא בטלה ולא השתמט אף פעם מעבודה‪ .‬יעקב הצטיין בעבודתו‬
‫כמסגר ושימש כמפקח על שאר העובדים במסגרייה‪ .‬היה לו לב טוב ורחום והוא נהג לעזור בחפץ לב‬

‫לכל אדם‪.‬‬
‫יעקב גויס לצה"ל במאי ‪ .1969‬ביום י"ב בחשון תש"ל (‪ ,)24.10.1969‬נפל באזור תעלת סואץ בהפצצת‬

‫אויב‪ .‬הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחדרה‪.‬‬
‫בית‪-‬הספר שבו למד הוציא לאור חוברת לזכרו ובה דברי המנהל וחבריו של יעקב‪ .‬כן הוקמה בבית‪-‬הספר ספרייה על שמו‬

‫טוראי איציק יהודה ז"ל‬

‫בן שלמה כהן ויטה‪ .‬נולד ביום א' בשבט תשי"א (‪ )8.1.1951‬בנתניה‪ .‬הוא למד בבית הספר היסודי‬
‫ע"ש אוסישקין ובבית הספר התיכון של ערב ע"ש טשרניחובסקי ‪ -‬שניהם בנתניה‪ .‬היה חבר בתנועת‬
‫"הנוער העובד והלומד" ובילה את רוב שעות הפנאי שלו בחוגים שונים‪ .‬יהודה השתתף בחוגים‬
‫לריקודי עם ובלהקת המחול של נתניה‪ .‬היה טוב לב מטבעו והתנדב ל"מגן דוד אדום"‪ .‬יהודה כיבד‬

‫את הוריו ואהב אותם בכל מאודו‪.‬‬
‫הוא גויס לצה"ל בנובמבר ‪ .1968‬ביום כ"ג במר חשון תש"ל (‪ ,)4.11.1969‬נפל באזור תעלת סואץ‪,‬‬

‫מפגיעת צלף האויב‪ .‬הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה‪.‬‬
‫במכתב תנחומים למשפחה העלה מפקדו קווים לזכרו וכתב בין שאר דבריו‪" :‬איציק התחבב מאוד על‬
‫חבריו והתנהגותו הייתה לשביעות רצון הכלל‪ .‬הוא לא חשש לרדת לקווים ולהוביל אספקה ומים‪ .‬ביום‬
‫נפילתו נסע יהודה בדרכו להוביל מים למעוזים באזור קנטרה‪ ,‬וכאשר יצא מהמעוז האחרון נורה על‬

‫ידי צלף ונפגע בליבו"‪.‬‬

‫טוראי אריה שנבל ז"ל‬

‫בן זליג (זיגמונד) ומרים‪ .‬נולד ביום כ"ח בתשרי תש"ח (‪ )12.10.1947‬בפולין ועלה עם משפחתו ארצה‬
‫בשנת ‪ .1957‬לאון היה חבר בארגון ספורט "מכבי" חולון והיה אחד השחקנים הטובים בכדורגל‪ .‬הוא‬
‫למד בבית הספר היסודי ע"ש ארלוזורוב (מכיתה ז')‪ ,‬עשה שנתיים במרכז הנוער הקהילתי בקרית‬
‫מלאכי ולמד שנתיים מסגרות בבית הספר התיכון המקצועי "נעורים" בכפר ויתקין‪ .‬לאון היה בחור‬
‫חברותי מאוד וביתו היה פתוח תמיד לחבריו‪ ,‬שהעריצו אותו על תכונותיו החיוביות‪ .‬הוא היה שקט‪,‬‬
‫אדיב‪ ,‬טוב לב ונעים הליכות‪ .‬מימיו לא הרים את קולו‪ ,‬לא העליב את זולתו וידע לכבד את המבוגרים‬
‫ממנו‪ .‬הוא היה עליז ובעל חוש הומור וידע להסתיר כאב ודאגה‪ ,‬כדי לא לגרום צער לאוהבים אותו‪.‬‬
‫לאון ניחן בשפע סבלנות לכל אדם‪ ,‬ובייחוד לילדים הקטנים‪ ,‬אשר אותם אהב והם החזירו לו אהבה‪.‬‬
‫לאון גויס לצה"ל בפברואר ‪ 1966‬ובימי שירותו הצטיין כחייל טוב וממושמע‪ .‬לאחר שחרורו מהשירות‬
‫הסדיר היה יוצא למילואים ככל שקראו לו ובסוף ינואר ‪ 1970‬נקרא לשירות מילואים פעיל‪ .‬ביום כ"ט‬
‫בשבט תש"ל (‪ ,)5.2.1970‬שבועיים לאחר צאתו לשירות‪ ,‬נפל באזור תעלת סואץ בהיתקלות עם חיילי‬

‫האויב‪ .‬הניח אישה‪ ,‬הורים ואח‪ .‬הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול‪.‬‬

‫רב טוראי אבינועם שמחי ז"ל‬

‫בן נסים ומזל‪ .‬נולד ביום כ"ה בכסלו תשי"ב (‪ )24.12.1951‬במושב אלישיב ובילדותו עבר עם משפחתו‬
‫לגור בנתניה‪ .‬תחילה נכנס ללמוד בבית ספר דתי‪ ,‬אך לאחר זמן קצר עבר לבית הספר היסודי "איתמר"‬
‫שבעיר‪ ,‬המשיך את לימודיו התיכוניים תחילה כתלמיד אקסטרני בבית ספר "נעורים" בכפר ויתקין‬
‫והשלימם בבית הספר "תיכון חדש" שבנתניה‪ .‬הוא היה שקדן ולמד בכל יום עד שעה מאוחרת‪.‬‬
‫אבינועם היה ילד שקט‪ ,‬טוב לב וחייכן‪ .‬הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר"‪ .‬הדריך חניכים‪,‬‬
‫היה פעיל מאוד והצטיין בריקודי עם‪ .‬כאשר היה יוצא עם התנועה למחנות עבודה הוטל עליו להיות‬
‫סדרן העבודה‪ .‬בילדותו היה פעיל גם בתנועה הימית "זבולון"‪ .‬בטיוליו ובמסעותיו הרבים עם גרעינו‬

‫בקיבוץ שדה יואב היה מצלם הרבה‪.‬‬
‫אבינועם גויס לצה"ל בסוף יולי ‪ 1969‬והצטרף לנח"ל‪ .‬בכעס רב דחה הצעות שלא לשרת כחייל‬
‫קרבי‪ ,‬ולאחר הטירונות יצא לקורס מ"כים‪ .‬לתפקידו כמפקד כיתה התייחס ברצינות וראה בו שליחות‬
‫אחראית‪ .‬ביום א' באייר תש"ל (‪ ,)6.5.1970‬נפל על מורדות החרמון באש מארב מחבלים‪ .‬הוא הובא‬

‫למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה‪.‬‬
‫מפקד יחידתו כתב למשפחה במכתב תנחומים‪" :‬בנכם נפל תוך קרב עם כוחות עוינים‪ ,‬אשר באו להתנכל לגבולותינו וליישובינו‪.‬‬
‫בנכם מסר את נפשו על הגנת המולדת‪ ,‬על מנת שמשפחות וילדים ביישובים הסמוכים לגבול יוכלו לחיות‪ .‬אבינועם גילם בתוכו‬
‫תכונות של אהבת עמו ומולדתו והיה נכון לכל משימה‪ .‬אנו‪ ,‬חבריו לנשק‪ ,‬נמשיך בדרכו וניתן את היקר לנו בהגנת המולדת‪ ,‬על‬

‫מנת להבטיח את קיומה ובטחונה"‪.‬‬
‫חבריו‪ ,‬הוריו וחברי קיבוץ שדה יואב הוציאו לאור חוברת לזכרו בשם "להיות שוב אבינועם"‪.‬‬

‫סמל אברהם בונן ז"ל‬

‫בן ויקטור ומרים נולד ביום כ"ט באלול תש"י (‪ )11.9.1950‬בירושלים‪ .‬למד שנה אחת בבית הספר‬
‫על שם "רמז" בירושלים והמשיך לימודיו בבית הספר "אלומות" שבנתניה‪ .‬לאחר מכן למד שנה‬
‫אחת בבית הספר המקצועי "נעורים"‪ .‬בהיותו בן ‪ 12‬הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד" נתניה‬
‫סניף ותיקים והשתתף בכל הפעולות התרבותיות והספורטיביות של סניפו‪ .‬במשך שנתיים אף הדריך‬
‫בהתנדבות בסניף "הנוער העובד" בו היה חניך‪ .‬משחר נעוריו היה חברותי‪ ,‬חביב ונבון‪ .‬אהב לעזור‬
‫לזולת והיה נוח להתפייס‪ .‬עדין‪-‬נפש היה‪ ,‬ידיד טוב ונאמן‪ ,‬נעים הליכות‪ ,‬מקובל ואהוב על כל חבריו‬
‫ומכריו‪ .‬הוא חיפש וראה רק את הטוב שבחיים‪ ,‬שכן הוא עצמו היה התגלמותו של טוב הלב‪ .‬בסוף‬
‫שנת ‪ 1966‬החליט לצאת לקיבוץ עינת וחי שם כשנה ומחצה בדרך חיים אחרת מזו שידע בעיר‪ .‬חברי‬
‫המשק אהבו אותו והעריכו את מסירותו‪ .‬אברהם קיבל עליו עבודה אחראית‪ ,‬למרות גילו הצעיר‪,‬‬

‫ומילא את תפקידו כהלכה‪.‬‬
‫במחצית מאי ‪ 1968‬גויס לצה"ל והתנדב לשרת בחיל הצנחנים‪ .‬אברהם היה גאה כשהתקבל לחיל‬
‫מובחר זה‪ .‬את המולדת אהב והיה מוכן לשרת אותה בכל ליבו‪ ,‬והשירות בצבא היה לגביו נקודת מפנה חשובה‪ .‬ההצלחה במבחן‬
‫היכולת האישית שינתה את דמותו והילד היה לגבר‪ ,‬לחייל עצמאי ובוטח‪ .‬כבר בטירונות היה חניך מצטיין‪ .‬הוא המשיך לקורס‬
‫מ"כים וגם בו הצטיין‪ ,‬ואחר כך אף הדריך מחזור טירונים‪ .‬הועלה לדרגת סמל והוא גאה ביחידתו‪ .‬הוא היה חייל מצוין ואמיץ‪,‬‬
‫המוכן תמיד להירתם לכל פעולה ומשימה‪ ,‬אף המסוכנות ביותר‪ .‬ואמנם השתתף בפעולות מסובכות‪ ,‬שדרשו אומץ לב ובכולן‬
‫עמד בכבוד ובגאווה‪ ,‬שזכו להערכת מפקדיו‪ .‬במשך שתי שנות שירותו היה מבקר לעתים קרובות בביתו בשעת חופשה ותמיד‬
‫סר לסניף של "הנוער העובד" אשר לו שמר אמונים‪ .‬היה אוהב לשבת ולשוחח עם חניכי הקן של "הנוער העובד" והרבה לספר‬
‫להם על חוויותיו בצה"ל‪ .‬אבי המשיך להדריך בקן גם בהיותו חייל‪ .‬ביום ט' באייר תש"ל (‪ )15.5.1970‬נפל בהפגזת אויב באזור‬

‫תעלת סואץ והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה‪.‬‬

‫רב טוראי ניסים רוזנס ז"ל‬

‫בן יוסף וג'ואנה‪ .‬נולד בשנת תשי"א (‪ )1951‬בסילאס שבתורכיה‪ .‬למד בבית הספר היסודי באיזמיר‬
‫וסיים את לימודיו שם‪ .‬כבר אז שמע מפי הוריו על ישראל ולמד לאהוב אותה מילדותו‪ .‬בשנת ‪1969‬‬
‫עלה ארצה במסגרת "עליית הנוער"‪ .‬כשהגיע לארץ נשלח לאולפן בקיבוץ גבת‪ ,‬כדי ללמוד עברית‪.‬‬
‫משם שלח מכתבים אל אחיו הצעירים ממנו שנשארו בתורכיה‪ ,‬כדי לשכנעם לעשות כמותו‪ .‬ואמנם‬
‫כעבור חצי שנה עלו שני אחיו הצעירים‪ .‬דודם‪ ,‬המתגורר בחיפה‪ ,‬אימץ את שלושת האחים‪ .‬כאשר‬
‫סיים ניסים את לימודיו באולפן נשלח (שוב במסגרת "עליית הנוער") לבית הספר "נעורים"‪ ,‬כדי‬
‫ללמוד הפעלה ומכניקה של טרקטורים‪ .‬אחיו הצעירים נשלחו למוסד "ניצנים"‪ ,‬וכשסיים את לימודיו‬
‫ב"נעורים" הצטרף ניסים לקיבוץ הראל שהפך להיות ביתו לעתיד‪ .‬ניסים היה טוב לב‪ ,‬חרוץ בעבודתו‬
‫ומתמיד בה‪ .‬הוא היה שקט‪ ,‬נחבא אל הכלים וצנוע‪ .‬הוא לא הרבה בדברים ולא שאף להתבלט‪ .‬בזכות‬

‫תכונותיו אלה לא היה לו שונא ואויב‪ ,‬להיפך‪ ,‬הכל אהבוהו וכיבדו אותו‪.‬‬
‫ניסים גויס לצה"ל בראשית נובמבר ‪ 1970‬והוצב לחיל ההנדסה‪ .‬בחופשות היה מחלק את זמנו בין‬
‫הקיבוץ ובין קרוביו ויחד עם זאת מצא פנאי לעבוד ולחסוך כסף כדי לשלוח את אחיו הקטן לתורכיה‪ ,‬לביקור אצל הוריו‪ .‬הוא‬
‫עצמו לא יכול היה לצאת לביקור כזה מחשש שיגויס לצבא התורכי‪ .‬אולם הוא לא הספיק לשרת זמן רב בצה"ל‪ .‬ביום ה' באייר‬

‫תשל"ב (‪ ,)19.4.1972‬יום העצמאות תשל"ב‪ ,‬נפל בעת מילוי תפקידו‪ .‬הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה‪.‬‬
‫מפקד היחידה כתב למשפחה השכולה במכתב תנחומים‪" :‬ניסים היה אדם וחייל מיוחד במינו‪ .‬היה קשור מאוד לעמו ולארצו‪.‬‬
‫היה חייל מצטיין וביצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר‪ ,‬אפילו יותר ממה שנדרש ממנו‪ .‬ניסים היה גם איש חברה מצוין‪ ,‬אהוב‬
‫ונערץ על חבריו‪ ,‬תמיד הייתה מרוכזת סביבו חבורה עליזה וצוהלת‪ .‬ניסים יהיה חסר לנו‪ ,‬מפקדיו וחבריו‪ ,‬בכל אשר נלך ותמיד‬

‫נזכור אותו כאדם וכחייל למופת"‪ .‬לאחר נפילתו הוציאו לאור חבריו ליחידה עלון בשם "חברים מספרים על ניסים"‪.‬‬

‫רב"ט יוסף איטח ז"ל‬

‫בן יעקב ופני‪ .‬נולד ביום ט"ז בכסלו תשי"ד (‪ )23.11.1953‬בקזבלנקה שבמרוקו‪ ,‬והחל ללמוד בבית‪-‬ספר‬
‫יסודי שם‪ .‬לאחר שעלה עם המשפחה ארצה בשנת ‪ 1964‬המשיך ללמוד בבית‪-‬ספר "מסילות" בנתניה‪.‬‬
‫לאחר מכן למד שנה נגרות ב"אורט" נתניה ושנתיים מסגרות מכנית במוסד "נעורים"‪ .‬ז'וז'ו היה יפה‪-‬‬
‫תואר ויפה‪-‬נפש‪ .‬הוא היה תלמיד טוב‪ ,‬מעורה בחיי החברה ומקובל על המורים ועל התלמידים‪ .‬מורהו‬
‫בבית‪-‬הספר "מסילות" זוכר אותו כתלמיד מבריק‪ ,‬טהר‪-‬לב‪ ,‬שקט‪ ,‬ממושמע‪ ,‬מצניע לכת‪ ,‬נעים הליכות‬
‫ונוח למוריו‪ ,‬לחבריו ולהוריו‪ ,‬ואילו מחנכו במוסד "נעורים" מתארו כנער נבון וסימפתי‪ ,‬בעל תכונות‬
‫חיוביות רבות‪ .‬לדבריו הראה יוסף (ז'וז'ו) התעניינות רבה בלימודים ורצון גדול להתקדם‪ .‬הוא השתתף‬
‫בכל הפעולות של כיתתו והיה מוכן להתנדב ולעזור‪ .‬ז'וז'ו עסק באיסוף בולים ומחזיקי מפתחות כתחביב‬
‫והשאיר אחריו אוסף גדול של תמונות שחקני כדורגל‪ .‬הוא התגייס לצה"ל בתחילת מאי ‪ 1971‬והוצב בחיל‬
‫התותחנים‪ .‬לאחר הטירונות הוצב ביחידת תותחים מתנייעים וסיים בהצלחה קורסים מקצועיים שונים‪.‬‬
‫הוא פעל בתקריות אש רבות בגבול הצפון וסיפר כי לאחר אחת מהן זכה ללחיצת יד של הרמטכ"ל דאז‪,‬‬
‫רא"ל דוד אלעזר‪ .‬ביום י"א בשבט תשל"ג (‪ )14.1.1973‬נפל רב"ט ז'וז'ו בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית הקברות‬
‫הצבאי בנתניה‪ .‬במכתב תנחומים למשפחה‪ ,‬כתב מפקדו‪" :‬ז'וז'ו היה חייל לדוגמה ותמיד נטל חלק פעיל בחיי הסוללה‪ .‬תמיד היה‬

‫עליז והחיוך לא מש משפתיו‪ .‬חבר טוב המוכן לעזור בכל רגע‪ ,‬עת שנקרא"‪.‬‬

‫סמל דוד ביטון ז"ל‬

‫בן איזה ויוסף‪ .‬נולד ביום י"א בטבת תשי"ג(‪ , )29.12.1952‬בקזבלנקה‪ ,‬שבמרוקו‪ .‬בשנת ‪ 1964‬עלה‬
‫ארצה עם משפחתו‪ ,‬שהתיישבה בגבעת אולגה‪ .‬הוא סיים את לימודיו‪ ,‬אותם החל בארץ הולדתו‪ ,‬בבית‪-‬הספר‬
‫היסודי "עמישב" ולאחר מכן המשיך ולמד בבית‪-‬הספר המקצועי "הדסה‪-‬נעורים"‪ .‬דוד השתלם במקצוע‬
‫הנגרות‪ .‬היה נער צנוע וביישן ומתרחק מהמולה ומעדיף‪ ,‬לעתים‪ ,‬את הבדידות‪ .‬עם זאת היה בעל קסם אישי‬
‫וחוש הומור משובב‪ ,‬שבזכותם עמד תמיד במרכז ההתעניינות‪ .‬דוד התייחס ללימודים ולעבודה ברצינות‬
‫בוגרת‪ ,‬מתוך תחושת אחריות וכל אשר עשה ‪ -‬עשה ברוח טובה‪ ,‬ברצון וביישוב הדעת‪ .‬הוא ידע לרכז סביבו‬
‫את חבריו‪ ,‬גם בבית‪-‬הספר וגם בעת שירותו בצבא‪ ,‬ולהיות הרוח החיה בפעילויות החברתיות‪ .‬הוא היה בעל‬
‫כושר ארגון‪ ,‬שהתבלט במסיבות שערך ובאירועים חברתיים‪ ,‬בהם ריכז את השמחה‪ ,‬השמיע שירים שחיבר‬
‫וסיפר בדיחות להנאת חבריו‪ .‬דוד קנה לעצמו ידידים רבים בזכות הליכותיו הנעימות והאווירה הטובה‬
‫שהשרה סביבו‪ .‬תמיד היה נכון לעזור ולסייע לכל דורש‪ .‬הוא היה חדור תחושת ביטחון בכוחו וביכולתו וכשם‬
‫שהצליח להתגבר על קשיי הקליטה ולהפוך מקובל בחברה‪ ,‬כך היה מעודד את חבריו ואת בני משפחתו ללכת‬
‫בדרכיו ולהצליח כמותו‪ .‬בסיום לימודיו זכה בתעודת הצטיינות בלימודים ובעבודה‪ .‬התעודה הוענקה לו‬
‫על‪-‬ידי שר העבודה‪ .‬דוד השאיר אחריו אוסף גדול של ציורים‪ ,‬בהם הביע את רגשותיו העזים ואת החוויות שהתנסה בהן‪ .‬הוא נהג לצייר‬
‫בכל הזדמנות‪ ,‬בבית היה מצייר תמונות נוף ודמויות של בעלי‪-‬חיים ובתקופת השירות הצבאי היה רושם דיוקנים של מפקדיו ושל חבריו‬

‫ליחידה‪ .‬דוד הצטיין בעבודתו וקשר את עתידו במקצוע הנגרות‪ .‬ובשנה האחרונה שלפני גיוסו עבד במקצועו‪.‬‬
‫דוד גויס לצה"ל בתחילת פברואר ‪ 1971‬והוצב בחטיבת "גולני"‪ .‬הוא השלים קורס חבלנים גדודיים בבסיס ההדרכה של חיל ההנדסה‬
‫ושירת בתפקיד חבלן ביחידתו‪ .‬הוא היה אחד מקבוצת החיילים שהיוותה את הגרעין של מחלקה‪ .‬באוהל שלו היו מתאספים החיילים לערבי‬
‫הווי ולפגישות של העלאת רשמים וחוויות‪ .‬היה חייל ממושמע‪ ,‬שביצע בדייקנות ובשלמות כל משימה שהוטלה עליו‪ .‬דוד נתברך בכושר‪-‬‬
‫מנהיגות וכשהיה מבצע תפקיד שדרש פיקוד על אנשים‪ ,‬היו פקודיו נשמעים לו ברצון ומתוך אמון מלא‪ .‬במחלקה שלו השרה אווירה של‬
‫ביטחון ושלווה‪ .‬בחוש ההומור שלו ובבדיחות הדעת המיוחדת לו סייע לחבריו להתגבר על קשיי האימונים והתעסוקה המבצעית‪ .‬במלחמת‬
‫יום‪-‬הכיפורים השתתף הגדוד שלו בקרבות הבלימה נגד הצבא הסורי בצפון רמת‪-‬הגולן‪ .‬ביום י' בתשרי תשל"ד (‪ )6.10.1973‬נפגע דוד‬
‫ונהרג בעמדו בתצפית באזור החרמון‪ .‬הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחדרה‪ .‬השאיר אחריו הורים‪ ,‬שלושה אחים ושלוש אחיות‪.‬‬

‫לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל‪.‬‬
‫הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית הכנסת "משיבת‪-‬נפש" בגבעת אולגה‪ .‬דברי חברים על דמותו כלולים בספר שהוצא לאור על‪-‬ידי גדוד‬

‫"גדעון" של חטיבת "גולני"‪ ,‬לזכר חייליו שנפלו במלחמת יום‪-‬הכיפורים‪.‬‬

‫סמל ראשון אפרים מולדובן ז"ל‬

‫בן ליביה ואלכסנדר‪ .‬נולד ביום כ"ד בטבת תשי"ג (‪ )11.1.1953‬בטימישוארה שברומניה‪ .,‬ועלה ארצה‬
‫עם משפחתו בשנת ‪ .1964‬לפני עלייתו למד בבית‪-‬ספר יסודי ברומניה‪ ,‬ובארץ למד בבית‪-‬ספר יסודי‬
‫בקרית גת ובבית‪-‬הספר "עלומים" בכפר סבא‪ .‬לאחר מכן המשיך את לימודיו בבית‪-‬הספר המקצועי‬
‫במוסד "נעורים" בכפר ויתקין‪ ,‬במגמה של שרטוט בניין‪ .‬משפחתו של אנדרי השתקעה בקרית גת‪.‬‬
‫בעת שלמד בבית‪-‬הספר המקצועי‪ ,‬היה אנדרי פעיל בגדנ"ע‪ .‬הוא הקדיש את שעות הפנאי שלו‬
‫לתחביבו האחד‪ ,‬שבו שקע רובו ככולו‪ :‬בניית מטוסים‪ .‬גם כששירת בצבא‪ ,‬לא זנח את תחביבו‪.‬‬

‫בחופשות היה עובד כחשמלאי ומוציא את כל שכרו על חומרים לבניית דגמי מטוסים‪.‬‬
‫אנדרי גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט ‪ 1971‬והוצב לחיל השריון‪ .‬מובן מאליו שהוא ביקש שישלחוהו‬
‫לקורס טיס‪ ,‬אלא שלא עבר את מבדקי הכניסה‪ .‬לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות‬
‫טנק "פטון" וסיים בציון גבוה‪ ,‬הוצב אנדרי כתותחן טנק בגדוד שריון‪ .‬לאחר מכן השתלם בקורס‬
‫מט"קים‪ ,‬הועלה לדרגת סמל והוצב כמש"ק טנקים בגדוד שריון ששירת בקו תעלת סואץ בסיני‪.‬‬
‫מפקדיו ניסו לשכנעו שיעבור גם קורס קצינים‪ ,‬אך הוא סירב משום שהיו לו תכניות אחרות‪ ,‬אותן לא זכה להגשים‪ .‬הוא עמד‬
‫לשאת אישה בסוף אוקטובר ‪ 1973‬והיה אמור להתגורר עמה בקרית‪-‬גת‪ .‬כשפרצה מלחמת יום‪-‬הכיפורים‪ ,‬היה אנדרי עם גדודו‬
‫בקו התעלה‪ .‬הוא השתתף בקרבות הבלימה כמפקד טנק‪ ,‬וביום י"א בתשרי תשל"ד (‪ )7.10.1973‬נפגע הטנק שלו בקרב באזור‬
‫קנטרה‪ .‬אנדרי הועף החוצה‪ ,‬נפגע ונהרג‪ .‬תחילה לא נודע מקום קבורתו ורק כעבור שמונה חודשים הוחזרה גופתו מהשטח‬
‫שנשאר בידי המצרים‪ .‬הוא הובא למנוחת עולמים בבית‪-‬העלמין הצבאי בקרית‪-‬גת‪ .‬השאיר אחריו הורים ואחות‪ .‬לאחר נופלו‬

‫הועלה לדרגת סמל‪-‬ראשון‪.‬‬
‫המועצה המקומית של קריית‪-‬גת הוציאה לאור חוברת בשם "לזכרם"‪ ,‬לזכר בני קריית‪-‬גת שנפלו במערכות ישראל‪ .‬בחוברת‬

‫כלולים גם דברים על אנדרי ז"ל‪.‬‬

‫סמל חיים אנדרי סטרול ז"ל‬

‫בן יהודית ואלימלך‪ .‬נולד ביום ט' בכסלו תשי"ג (‪ )27.11.1952‬בטורגו‪-‬מורש שברומניה‪ .‬בילדותו‬
‫למד בבית‪-‬הספר היסודי בעיר הולדתו‪ .‬מכיוון שמגיל צעיר ניכרו אצלו נטיות לאמנות ובמיוחד‬
‫למוסיקה ולציור‪ ,‬נרשם לבית‪-‬ספר תיכון שלימדו בו מקצועות האמנות‪ .‬שם השתלם במקצוע הכינור‬
‫והופיע בקונצרטים פומביים‪ .‬ציור למד בבית‪-‬הספר התיכון‪ ,‬שם עשה עד סוף כיתה י"א‪ ,‬והיה תלמיד‬
‫טוב ואהוב על חבריו ועל מוריו‪ .‬בשעות הפנאי עסק בציור‪ .‬אנדרי‪ ,‬או באנדי‪ ,‬כפי שנהגו לקרוא לו‬
‫בחוג המשפחה‪ ,‬נהג לצייר על כל פיסת נייר שנמצאה לו‪ .‬לעתים לא חש אפילו שהוא אוחז עיפרון‬
‫ביד ומשרטט על מחברות‪ ,‬על ספרים‪ ,‬על קופסאות נעליים‪ ,‬ואפילו על קירות‪ .‬בשנת ‪ 1970‬עלה עם‬
‫משפחתו לארץ‪ ,‬והמשפחה קבעה את מושבה בפתח‪-‬תקוה‪ ,‬אנדרי סיים את לימודיו התיכוניים בבית‪-‬‬
‫הספר "הדסה‪-‬נעורים"‪ .‬בבית‪-‬ספר זה נרשם לחוג לאמנות העץ וכאן התפתח תחום נוסף של יכולתו‬
‫האמנותית‪ .‬גם כשהיה חוזר הביתה לחופשות מהצבא‪ ,‬היה יושב על גליונות נייר ופסטלים‪ ,‬ומבטא את‬
‫תחושותיו בקווים ובצבעים‪" .‬הציור מעורר ומרגיע אותי כאחד"‪ ,‬נהג לומר‪ .‬הוא השאיר אחריו אוסף‬

‫נכבד של עבודות‪-‬יד‪ ,‬המעידות על כישרונו הרב‪.‬‬
‫אנדרי גויס לצה"ל בשלהי מאי ‪ 1972‬והוצב בחיל השריון‪ .‬לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק ובקורס תותחני‬
‫טנקים‪ .‬את שני הקורסים סיים בציונים מעולים‪ .‬תחילה שירת ברפיח‪ ,‬אחר‪-‬כך עבר לבסיס אחר ואת רוב שירותו עשה ברמת‪-‬‬
‫הגולן‪ .‬כשם שהיה אהוב על חבריו בבית‪-‬הספר‪ ,‬כך היה חביב על חבריו ליחידה‪ .‬הם נהגו לומר "אנדרי הוא יוצא דופן‪ .‬זאת‬
‫הפעם הראשונה שעולה חדש משתלב כה יפה בין הצברים המחוספסים"‪ .‬במלחמת יום‪-‬הכיפורים לחם אנדרי כתותחן טנק‬
‫בקרבות נגד הסורים ברמת‪-‬הגולן‪ .‬בתחילה נלחמה יחידתו באזור מוצב ‪ . 107‬בקרב שנערך על קוניטרה ביום י"א בתשרי תשל"ד‬
‫(‪ )7.10.1973‬נפגע ונפל‪ .‬הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית של בית העלמין בקרית‪-‬שאול‪ .‬השאיר אחריו הורים ואח‪.‬‬

‫לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל‪.‬‬
‫במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו‪" :‬כמפקד אשר קיבל זה עתה את הפיקוד על היחידה בה שירת‪ ,‬לחם ונפל בנכם‪,‬‬
‫חש אני את גודל האבדה‪ .‬אנדרי היה מהתותחנים המעולים בגדוד ומהחיילים היותר בולטים בפלוגתו‪ .‬הקרב בו לחם ונפל על‬

‫הגנת קונטרה‪ ,‬היה מאפופי גבורה והמכריעים להגנת רמת‪-‬הגולן ומדינת ישראל"‪.‬‬

‫רב סמל דוד פרץ ז"ל‬

‫בן עליזה ויוסף‪ .‬נולד ביום י"ח בסיון תשי"ב (‪ )11.6.1952‬בקזבלנקה שבמרוקו‪ .‬כשהיה כבן שנתיים וחצי‬
‫עלה עם משפחתו ארצה‪ .‬תחילה שוכנה המשפחה במושב מנס ליד חיפה‪ ,‬לאחר כשנה עברה למעברת אוהלים‬
‫בבאר‪-‬שבע ובשנת ‪ 1956‬עקרה מהמעברה והשתכנה בשיכון קבע בתוך באר‪-‬שבע‪ ,‬שם התחנך דוד בבית‪-‬‬
‫הספר היסודי "מעלות"‪ .‬הוא היה תלמיד מצטיין‪ ,‬השתתף בכל הפעולות החברתיות בבית‪-‬הספר ותמיד‬
‫נבחר לוועד הכיתה‪ .‬כשנערכו חידונים ומפגשים בין בתי‪-‬ספר‪ ,‬בחרו בו לייצג את בית‪-‬ספרו‪ .‬בתום לימודיו‬
‫היסודיים החל ללמוד בבית‪-‬הספר המקיף ב' בבאר‪-‬שבע‪ ,‬במגמה הריאלית וגם שם הצטיין בלימודים‪.‬‬
‫בתקופת לימודיו בבית‪-‬הספר התיכון החל להתעניין באלקטרוניקה‪ .‬הוא הרבה לקרוא ספרים בתחום זה‬
‫ואף החל לבנות מכשירים ומעגלים אלקטרוניים שונים‪ .‬בגלל התעניינותו בשטח זה החליט דוד להקדיש‬
‫את הלימודים למגמה זו‪ .‬לכן כשסיים את לימודיו בכיתה י"א בבית‪-‬הספר התיכון בבאר‪-‬שבע‪ ,‬הלך לבית‪-‬‬
‫הספר לאלקטרוניקה ב"הדסה נעורים" ליד נתניה‪ .‬תקופה זו הייתה המאושרת בחייו‪ .‬הוא מצא סיפוק רב‬
‫בלימודים‪ ,‬חברה טובה ואווירה נעימה‪ .‬גם שם הצטיין בלימודים ואף זכה בתעודת החניך המצטיין‪ .‬הוא‬
‫אהב לקרוא ספרים מסוגים שונים‪ ,‬וכמו כן אהב לטייל ולסייר ברחבי הארץ‪ .‬הוא יצא לטיולים במסגרת בית‪-‬‬
‫הספר‪ ,‬או שהיה מארגן עם חבריו מסעות להכרת הארץ ונופיה‪ .‬בטיולים אלה וגם בהזדמנויות אחרות נהג‬
‫לקחת את מצלמתו ולצלם מקומות ואירועים שונים‪ .‬דוד גם אסף בולים‪ ,‬אבל יותר מכל אהב לעסוק באלקטרוניקה והקדיש את רוב זמנו‬

‫לבניית מכשירים ומערכות שונות‪ .‬בתום לימודיו השתלם בבית‪-‬הספר הטכני של חיל האוויר והיה לטכנאי‪.‬‬
‫דוד גויס לצה"ל בתחילת פברואר ‪ 1971‬לאחר סיום הטירונות נשלח לחיל הקשר והשתלם בקורסים להכרת מכשירי הקשר השונים‬
‫המופעלים בצה"ל‪ .‬כשסיים נשלח לחטיבת שריון ושובץ ביחידת הקשר שלה‪ .‬הוא היה חייל טוב ובעל מקצוע מעולה‪ .‬עד מהרה השתלב‬
‫ביחידה והיה אחד מעמודי התווך במחלקת הקשר‪ .‬תוך תקופה קצרה מונה כסמל המחלקה וניהל את הפעולות השונות בה בצורה מושלמת‪.‬‬
‫מחלקתו זכתה לשבחים בביקורות השונות שערכו מפקדיו במחלקה‪ .‬דוד אהב את המתח ואת הסכנה והיה מתנדב לכל פעולה מבצעית‪,‬‬
‫שגדודו נטל בה חלק‪ .‬כשמלאו שנתיים לשירותו כבר ענד דרגות סמל‪-‬ראשון‪ .‬הוא עבר בהצלחה בחינות מקצועיות שונות והיה טכנאי‬
‫מעולה ובעל ידע רב‪ .‬כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נשלחה יחידתו לרמת הגולן‪ .‬ביום הראשון למלחמה נפגע דוד בהפצצת מטוסי האויב‪,‬‬
‫בסביבת הכפר נפח‪ .‬הוא הובהל לבית‪-‬החולים בצפת וביום י"ד בתשרי תשל"ד (‪ )10.10.1973‬מת מפצעיו‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים‬

‫בבית‪-‬העלמין בבאר‪-‬שבע‪ .‬השאיר אחריו הורים ושבע אחיות‪ .‬לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב‪-‬סמל‪.‬‬
‫במכתבי תנחומים למשפחה השכולה כתבו מפקדיו‪" :‬בנכם שירת כטכנאי קשר בסיירת שריון‪ .‬הוא מילא את תפקידו בצורה הראויה לציון‬
‫מיוחד‪ ,‬תוך הקרבה וחירוף נפש בקרב"‪ ".‬הוסיף וכתב מפקדו הישיר של דוד‪" :‬בנכם שירת כטכנאי קשר ראשי ביחידתי ומילא את תפקידו‬

‫בצורה מופתית הראויה לציון מיוחד‪ ...‬תהי נשמתו צרורה בצרור החיים"‪.‬‬
‫משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכר בנה דוד ותרמה ספר תורה להנצחת שמו‪.‬‬

‫רב טוראי ניר צוק ז"ל‬

‫בן מלכה וחיים‪ .‬נולד ביום ט"ז באלול תשט"ו (‪ )3.9.1955‬בקיבוץ חמדיה‪ .‬הוא סיים את לימודיו‬
‫היסודיים בבית‪-‬הספר המשותף בנוה‪-‬איתן ולאחר מכן המשיך וסיים שתי שנות לימוד בבית‪-‬הספר‬
‫התיכון בנוה איתן‪ .‬משם עבר לפנימייה ולבית‪-‬הספר המקצועי "נעורים"‪ ,‬שם למד מכונאות ציוד‬
‫מכני‪-‬הנדסי‪ .‬הוא לא הצטיין בלימודים והתייחס אליהם כאל חובה שעליו לעמוד בה‪ ,‬ולכן השתדל‬
‫להשיג ציונים כפי המינימום שנדרש כדי לא להיכשל‪ .‬הוא היה נער שובב והרבה במעשי קונדס‪,‬‬
‫אולם יחד עם זאת הרבה לעזור לזולת ולתת מזמנו וממרצו למען הכלל‪ .‬כל אימת שהתבקש לתת‬
‫יד ולסייע למישהו או למשהו‪ ,‬מעולם לא סירב ועשה כמיטב יכולתו‪ .‬לכן היה אהוב על חבריו‪ ,‬ובלי‬
‫שהתכוון לכך הפך מעין מנהיג לכיתתו‪ .‬הוא לא שבע רצון מהחיים ב"נעורים"‪ .‬יותר מכל אהב את‬
‫השיעורים המעשיים בבית‪-‬הספר וכל הקשור בטרקטורים משך את לבו מאוד‪ .‬בשיחות עם החברים‬
‫הרבה לשבח את קיבוצו‪ ,‬לדבר בענייני מכונות וטרקטורים ולדון בעבודת הפלחה‪ .‬הוא רצה בכל‬
‫מאודו להשתלב בעבודה במשק בתום לימודיו‪ .‬כשחזר למשק‪ ,‬עדיין נותרו לו כחמישה חודשים עד‬
‫למועד גיוסו לצה"ל והוא התחיל לעבוד בגן הנוי‪ .‬לאחר זמן‪-‬מה עבר לשלחין ואט אט התקדם בעבודה ברצינות ובהתמדה‪.‬‬
‫בתקופה זו התבגר במהירות ודעת החברים עליו השתנתה‪ .‬לפתע ראו שהוא מתמסר לעבודה‪ ,‬לא בוחל בעבודה קשה ומייגעת‬
‫ונמנע מלצאת להבראה ולחופשות‪ .‬כאשר חש שסומכים עליו‪ ,‬התמלא ביטחון עצמי והחל להוכיח את יכולתו‪ .‬הוא היה הראשון‬
‫שבא לעבודה‪ ,‬לא סירב לעשות אף מלאכה‪ ,‬קיבל כל מה שהוטל עליו בהבנה וברצון ותמיד הקדיש עניין ומחשבה לעבודתו‪.‬‬
‫כך הפך להיות כאחד הבוגרים‪ ,‬והוכיח לכל כי כאשר יש דבר המעניין אותו ומספק אותו‪ ,‬הוא יכול לעשותו בכישרון וביעילות‪.‬‬
‫כאשר רצה להשיג רישיון נהיגה בטרקטור ישב ו"דגר" על הלימודים התיאורטיים ועל לימוד התמרורים‪ ,‬כי רצה להצליח בבחינה‬

‫הראשונה‪ .‬כשקרב מועד גיוסו‪ ,‬נקרא להתייצב למבדקי טיס ועבר אותם‪.‬‬

‫ניר גויס לצה"ל בתחילת מאי ‪ 1973‬ונשלח לקורס טיס בחיל האוויר‪ .‬לאחר שעבר בהצלחה את תקופת הגיבוש הוחלט להעבירו לחיל‬
‫אחר‪ .‬הוא התנדב לצנחנים ונשלח לטירונות בחיל‪ .‬אף שהיה הצעיר והצנום בין חבריו‪ ,‬עמד בכל האימונים המפרכים בכבוד ובלי‬
‫טענות ומענות‪ .‬במסע של שמונים קילומטרים הגיעו רוב חבריו עד קצה גבול יכולתם‪ ,‬מחמת פצעים ויבלות‪ ,‬והיו שנאנקו "לא יכול"‪,‬‬
‫ואילו ניר שתק וחייך ואפילו עזר לחבריו‪ .‬מפקדו סיפר עליו שהיה בחור אינטליגנטי ובמסע חוליות הוביל חוליה ללא כל קשיים‪ .‬כן‬
‫אמר שבזכות תכונותיו‪ ,‬תבונתו וכושר התמדתו‪ ,‬היה מתאים בהחלט להיות מפקד בצנחנים‪ .‬כשפרצה מלחמת יום‪-‬הכיפורים נשלחה‬
‫פלוגתו של ניר לסיני להשתתף במרדפים אחרי חיילי קומנדו מצרים שהונחתו מהים‪ .‬ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (‪ )11.10.1973‬לאחר‬
‫שחזר ממרדף לאבו‪-‬רודס חדר מטוס אויב והפציץ את המחנה‪ .‬ניר נפגע ונהרג במקום‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית העלמין‬

‫בקיבוץ חמדיה‪ .‬השאיר אחריו הורים‪ ,‬שני אחים ואחות‪ .‬לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב‪-‬טוראי‪.‬‬
‫באחד ממכתבי התנחומים הרבים שהגיעו למשפחה כתב חברו‪" :‬שתי פצצות פגעו בבניין בו היה ניר והוא נפל מיד ללא כאבים‪ .‬את‬

‫הכאב השאיר לנו‪ ,‬חבריו הכואבים את אובדנו ומפקדיו המבכים חייל טוב ומפקד לעתיד לבוא שאיננו"‪.‬‬
‫משפחתו וקיבוץ חמדיה הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה כלולים פרטים מתולדות חייו‪ ,‬קטעים מדבריו ודברים על דמותו שסיפרו‬

‫חברים‪ ,‬ובני המשפחה‪.‬‬

‫סמל אליהו קנזה ז"ל‬

‫בן חנה וניסים‪ .‬נולד ביום כ"ה בסיון תשי"ד (‪ )26.6.1954‬בפתח‪-‬תקוה‪ .‬למד בבית‪-‬הספר האזורי‬
‫ליישובי השרון בתל‪-‬מונד ולאחר מכן המשיך את לימודיו בבית‪-‬הספר התיכון המקצועי "נעורים"‬
‫בכפר ויתקין‪ ,‬במגמה לנגרות‪ .‬בילדותו היה מצב בריאותו חמור‪ ,‬והרופאים כמעט אמרו נואש לחייו‪.‬‬
‫אך אט‪-‬אט התאושש והיה לנער בריא‪ ,‬חסון וגבוה‪ .‬הוא נמנה עם חברי תנועת "הנוער העובד והלומד"‪,‬‬
‫היה נלהב לספורט‪ ,‬הרבה לשחק בכדורסל‪ ,‬אהב מאוד מוסיקה והתעניין בהיסטוריה של יהודים‬
‫בכל התקופות‪ .‬את עבודת החקלאות אהב יותר מכל‪ ,‬ותמיד דיבר ותכנן תכניות להקים לו‪ ,‬לאחר‬
‫שישוחרר מן השירות הצבאי הסדיר‪ ,‬משק לתפארת ובו חממת פרחים‪ ,‬גידולי ירקות ולולים גדולים‪.‬‬
‫אלי אהב לקרוא ספרים בנושא החקלאות והטבע בארץ ישראל‪ .‬בחודשים שחלפו מיום שסיים את‬
‫לימודיו בבית‪-‬הספר התיכון ועד שגויס לצה"ל‪ ,‬עבד בנגריית "השרון" ברעננה ומעסיקיו שיבחוהו‬
‫על זריזותו‪ ,‬חריצותו‪ ,‬מסירותו ושקדנותו‪ .‬אלי היה טוב‪-‬לב‪ ,‬איש רעים אהוב על חבריו וקל להתיידד‪.‬‬
‫הוא ידע בנדיבות לבו להושיט יד לכל מי שפנה אליו בבקשת עזרה וסיוע‪ ,‬אך תמיד עשה מעשיו‬
‫בענווה ובצנעה‪ ,‬מתרחק מגאווה ומהתרברבות‪ .‬במסיבות היה מרבה לרקוד ולהשתעשע ולעשות‬
‫מעשי קונדס‪ .‬היה לו חוש הומור‪ ,‬ואת בדיחותיו היה מלווה בקריצת עין שובבנית‪ .‬תמיד היה חייכן ועליז ולא נפל ברוחו‪ .‬עירני‬
‫היה ונמרץ‪ ,‬בעל יזמה ועצמאי במעשיו‪ ,‬סקרן ומבקש להגיע לחקר כל עניין‪ .‬הוא היה בעל טעם מעודן ובגדיו היו יפים‪ ,‬נקיים‬
‫ומסודרים בקפידה רבה‪ .‬גם לבשל אהב והיה מפתיע כפעם בפעם את אמו בתבשילים מיוחדים‪ .‬הוא אהב את החיים‪ ,‬אהב לבלות‬

‫ולראות דברים יפים ומעניינים‪.‬‬
‫אליהו גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט ‪ 1972‬והתנדב לחיל‪-‬השריון‪ .‬לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק "פאטון"‬
‫וסיימו כחניך מצטיין‪ .‬תמיד היה חייל אחראי ומסור לתפקידו‪ .‬הוא לא התאונן על האימונים המפרכים וידע להתגבר ולעמוד‬
‫בתנאי החיים הקשים בשדה‪ .‬אלי אהב מאוד את חיל השריון וראה בחיל בית שני לאחר ביתו במושב‪ .‬בימי החופשות עזר לאביו‬
‫בעבודות המשק‪ .‬ביום הכיפורים היה אלי בחופשה‪ .‬כאשר פרצה המלחמה מיהר לחזור ליחידתו‪ ,‬אך לא הצליח למצוא את מקומה‬
‫והצטרף ליחידה אחרת‪ .‬ביום י"ח בתשרי תשל"ד (‪ ,)14.10.1973‬בצומת "נוה ‪ -‬יורה"‪ ,‬בעת קרבות עזים של שריון בשריון‪ ,‬נפגע‬
‫הטנק של אלי מטיל והוא נהרג במקום‪ .‬הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בתל‪-‬מונד‪ .‬השאיר אחריו הורים ואחות‪ .‬לאחר‬

‫נופלו הועלה לדרגת סמל‪.‬‬

‫סמל אשר קלה ז"ל‬

‫בן רינה וליאון‪ .‬נולד ביום כ"ט באדר א' תש"ח (‪ )10.3.1948‬בבואנוס איירס שבארגנטינה‪ ,‬ועלה ארצה עם‬
‫עליית הנוער בשנת ‪ .1963‬הוריו היו שורדי שואה‪ .‬הוא למד בבית ספר יסודי כללי ובבית ספר יהודי של‬
‫אחר‪-‬הצהריים בבואנוס איירס והמשיך את לימודיו שם‪ ,‬בבית ספר ממלכתי למסחר‪ .‬אחרי שעלה ארצה‬
‫התחנך במוסד "נעורים" ליד כפר ויתקין‪ ,‬שם למד שנתיים אלקטרוניקה‪ ,‬ובקורס קדם צבאי חד שנתי‬
‫לחשמלאות רכב‪ .‬אשר היה תלמיד מצטיין וילד שקט וחברותי‪ .‬הוא התחבב על מוריו והיה אהוב על חבריו‪.‬‬
‫בנעוריו היה חבר במועדון "מכבי" בבואנוס איירס והשתתף בפעולות הספורט שנערכו בו‪ .‬גם בארץ עסק‬
‫בספורט בשעות הפנאי‪ .‬אשר אהב לקרוא ספרות ספרדית ועברית‪ .‬הוא אהב את החיים בכל נפשו‪ ,‬היה‬

‫מסור מאוד להוריו‪ ,‬חלק להם כבוד רב ותמיד דאג להם‪.‬‬
‫אשר גויס לצה"ל בראשית אוקטובר ‪ 1966‬והוצב לחיל החימוש‪ .‬לאחר הטירונות עבר מבחן מקצועי והוצב‬
‫כחשמלאי רכב בסדנאות גייסות השריון‪ .‬כן השתלם בקורס לעזרה ראשונה‪ .‬במלחמת ששת הימים שימש‬

‫כטכנאי רכב בתיקון טנקים ובטיפול בהם‪ .‬בתעודת השחרור מהצבא צוין כבעל רמה מקצועית גבוהה‪.‬‬
‫אחרי שסיים את שירותו הסדיר והוצב לשירות מילואים‪ ,‬השתלם בקורס לתפעול בית‪-‬מלאכה נייד‪ .‬לאחר מכן התנדב לשרת בפלוגת‬
‫טנקים והוצב ביחידת סיור בחיל השריון‪ .‬לאחר שהשתחרר מהצבא‪ ,‬עבד בתעשייה האווירית וסיים קורס לחשמלאות מטוסים‪ .‬בראשית‬
‫‪ 1973‬נסע לטיול בן חצי שנה לחוץ‪-‬לארץ וכשחזר‪ ,‬החל לעבוד כעצמאי בייצור בגדים‪ .‬כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הצטרף אשר‬
‫ליחידתו והשתתף עמה בקרבות הבלימה בסיני ובקרב ההבקעה לעבר תעלת סואץ בגזרה המרכזית‪ .‬הוא לא הסתפק במילוי תפקידו‬
‫כמכונאי רכב והתנדב להשתתף בסיורים‪ .‬ביום כ' בתשרי תשל"ד (‪ ,)16.10.1973‬בעת שאבטח נגמ"ש שפינה פצועים בגזרה המרכזית‪,‬‬
‫לא הרחק מהצטלבות "טרטור‪-‬לכסיקון"‪ ,‬נפגע הנגמ"ש והחל לבעור‪ .‬אשר קפץ ממנו ותוך כדי יריות רץ מסביב כדי להציל את‬
‫הפצועים‪ .‬הוא נהרג באש האויב והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקרית‪-‬שאול‪ .‬השאיר אחריו הורים ואחות‪ .‬לאחר נופלו‬

‫הועלה לדרגת סמל‪.‬‬
‫במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה‪" :‬מעשיו וכושר התמדתו במלחמה ארוכה זו שימשו לנו‪ ,‬חבריו‪ ,‬מקור כוח‪ .‬אשר‬

‫היה אהוב ומקובל על חבריו ועל מפקדיו"‪.‬‬
‫המועצה המקומית של קריית‪-‬אונו נטעה גן עצים לזכר בני המקום שנפלו במלחמת יום‪-‬הכיפורים‪ ,‬ואשר ביניהם‪.‬‬

‫סמל אבי אשכנזי ז"ל‬

‫בן שרה וחיים‪ .‬נולד ביום י"ח בטבת תש"י (‪ )7.1.1950‬בחיפה‪ .‬הוא למד בבית‪-‬ספר היסודי "בארי"‬
‫בנתניה‪ ,‬ולאחר מכן המשיך את לימודיו בבית‪-‬הספר המקצועי "נעורים" בכפר‪-‬ויתקין‪ .‬כשהיה אבי‬
‫בן שנתיים‪ ,‬עברה משפחתו מקרית‪-‬חיים לנתניה ובעיר זו גדל והתחנך‪ .‬הוא היה תלמיד שקדן והצליח‬
‫מאוד בלימודים בבית‪-‬הספר המקצועי‪ .‬לאחר שלמד בו שנתיים את מקצוע המסגרות עבר קורס‬
‫למכונאות ציוד מכני כבד‪ .‬במסגרת בית‪-‬הספר גם השתתף בפעולות גדנ"ע‪ .‬מילדותו נמשך לבניית‬
‫דגמי מטוסים והיה עוסק בכך בשעות הפנאי‪ .‬כן התעניין במכונאות‪ .‬אבי אהב מאוד ילדים ושאיפתו‬
‫הגדולה הייתה לגדל הרבה ילדים ‪" -‬לפחות עשרה"‪ ,‬כדבריו‪ .‬הוא אהב מאוד את אחיו ואת אחיותיו‪,‬‬
‫ובמיוחד את אחיו הצעיר‪ ,‬הרבה לפנקו‪ ,‬לספר לו סיפורים ולהביא לו מתנות‪ .‬הוא היה אהוד על כל‬

‫חבריו וידידיו‪ .‬אבי היה חרוץ ופעלתן ועד שגויס לצבא‪ ,‬עבד בכפר‪-‬יונה בקטיף ובנהיגת טרקטור‪.‬‬
‫אברהם גויס לצה"ל במחצית נובמבר ‪ 1967‬והוצב לטכנולוגיה ואחזקה ולחיל ההנדסה‪ ,‬מאחר שהיה‬
‫בוגר קורס קדם‪-‬צבאי למכונאי ציוד מכני הנדסי‪ .‬לאחר הטירונות הוצב כמכונאי צמ"ה בגדוד הנדסה‬
‫ולאחר מכן ביחידה אחרת של חיל ההנדסה‪ .‬כעבור זמן עבר קורס צניחה ולאחריו הושם לחיל החימוש בתוקף מקצועו‪ ,‬אך נשאר‬
‫מוצב ביחידתו ושירת עמה בבקעת הירדן‪ .‬בשעה שגויס אבי‪ ,‬עוד לא היה בן ‪ .18‬הדבר גרם ויכוחים רבים עם אביו‪ ,‬ומשיצא‬
‫אבי וידו על העליונה‪ ,‬לבש את המדים בחן ובגאווה רבה‪ .‬מפקדו ציין שאבי מילא את תפקידו במסירות רבה וביעילות‪ .‬בתעודת‬

‫השחרור שלו נאמר שהוא חייל אחראי‪ ,‬מסור ובעל יזמה ושביצע את תפקידו בדרך היותר טובה‪.‬‬
‫לאחר שסיים את שירותו הסדיר‪ ,‬הוצב לשירות מילואים ביחידת גישור‪ .‬הוא החל לעבוד בתעשייה האווירית‪ .‬כשלושה חודשים‬
‫לפני מלחמת יום הכיפורים נשא אישה והזוג עבר להתגורר ביהוד‪ .‬כשפרצה מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬נקרא אברהם ליחידתו ונשלח‬

‫עמה לסיני‪.‬‬

‫הוא השתתף בבניית הגשרים על תעלת סואץ בגזרות אחדות‪ .‬ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (‪ ,)18.10.1973‬נסע אבי במשאית באזור‬
‫טסה‪ ,‬כשכוחות צה"ל צלחו את תעלת סואץ‪ .‬הוא התנדב לבצע משימה ותוך כדי פעולה נפגעה המשאית פגיעה ישירה מהתקפת‬
‫מטוסי האויב ואבי נהרג‪ .‬הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בנתניה‪ .‬השאיר אחריו אישה‪ ,‬הורים‪ ,‬שלושה אחים ושתי‬

‫אחיות‪ .‬לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל‪.‬‬
‫במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה‪" :‬אברהם היה חייל למופת וחבר נאמן"‪.‬‬
‫הוריו הנציחו את שמו על לוח שיש בבית כנסת וכן נקבעו שתי מלגות על שמו‪ ,‬המוענקות מדי שנה בשנה לתלמידי בית‪-‬ספר‬
‫תיכון באמצעות מועדון "ליונס" בנתניה‪ .‬בבית‪-‬הספר "בארי"‪ ,‬שאברהם ז"ל למד בו‪ ,‬הוקמה אנדרטה לזכר תלמידיו שנפלו‬
‫במלחמות ישראל‪ .‬כמו כן מוקם בבית ספר זה חדר עיון לזכר הנופלים‪ ,‬בהשתתפות ההורים השכולים‪.‬‬

‫סמל ראשון שמעון אשתר ז"ל‬

‫בן לאה וניסים‪ ,‬נולד ביום ב' בתשרי תשי"א (‪ )13.9.1950‬בחדרה‪ .‬הוא סיים את חוק לימודיו היסודיים‬
‫בבית‪-‬הספר על‪-‬שם ארלוזורוב‪ .‬לאחר מכן המשיך ללמוד במסגרת חברת הנוער של קיבוץ סאסא‪ ,‬שם‬
‫עשה חמש שנים וסיים שלוש שנות לימוד במסגרת תיכונית ושנה אחת בבית‪-‬ספר "נעורים"‪ .‬מגיל עשר‬
‫היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" ופעל בקן התנועה‪ .‬היה עלם נאה ועדין‪-‬נפש‪ ,‬שאהב יופי ואהב חיים‪,‬‬
‫בעל קול ערב‪ ,‬חביב ונוח לבריות‪ ,‬ספורטאי טוב‪ ,‬שהתבלט בייחוד כשחקן כדורסל וכדורגל‪ .‬שמעון נהג‬
‫לצאת לדיג ולהביא את שללו לאמו שאותה אהב בכל ליבו‪ .‬היא הייתה לו חברה ואם כאחת‪ .‬בכל בעיותיו‬
‫נהג להתייעץ אתה ולא אחת הצליח גם לעזור לה בעצה טובה‪ ,‬ברוב תבונתו‪ .‬שמעון ידע לכבד כל אדם‬

‫וחבריו אהבו את חברתו‪ .‬הוא השרה סביבו רוח טובה‪ ,‬עליזות ושמחת חיים‪.‬‬
‫שמעון גויס לצה"ל במחצית אוגוסט ‪ 1968‬והוצב בחיל השריון וההנדסה‪ .‬הוא הוכשר כמפעיל ציוד מכני‬
‫כבד ובכל הקורסים החילים השיג ציונים גבוהים ביותר‪ .‬הוא הצטיין בכל הקשור בהפעלת הציוד ובביצוע‬

‫העבודות וזכה להערכה רבה‪.‬‬
‫במחצית אוגוסט ‪ 1971‬כשמאחוריו שירות ללא דופי‪ ,‬סיים שמעון את שירותו הסדיר‪ .‬המקצוע שרכש‬
‫בצה"ל עמד לשמעון בבחירת תחום עבודתו האזרחית והוא פנה לעבודות בינוי ועפר והחל לעבוד בדרום‬
‫הארץ‪ ,‬אצל קבלן פרטי‪ .‬במלחמת יום הכיפורים סופח שמעון ליחידת שריון ברמת‪-‬הגולן‪ ,‬שם הפעיל ציוד מכני כבד‪ ,‬כשהוא עובד‬
‫ללא ליאות בהקמת ביצורים ביישור השטח והכשרתו‪ ,‬ככל שהטילו עליו מפקדיו והרבה מעבר למה צווה לעשות‪ .‬הוא עשה מלאכתו‬

‫ביעילות ובדייקנות‪ ,‬תוך התעלמות מוחלטת ממוראות המלחמה שהשתוללה סביבו‪.‬‬
‫ביום י' בתשרי תשל"ד‪ ,)18.10.1973( ,‬הוטל על שמעון לנסות ולשפר עמדות באזור תל‪-‬שמס‪ .‬בריכוז האופייני לו‪ ,‬ומתוך התעלמות‬
‫מאש האויב‪ ,‬הפעיל את הטרקטור עד שנפגע ונהרג‪ .‬הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחדרה‪ .‬השאיר אחריו הורים ושתי‬

‫אחיות‪ .‬לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל‪-‬ראשון‪.‬‬
‫במכתבו למשפחה השכולה כתב עליו מפקדו‪" :‬בנכם שמעון‪ ,‬אשר נפל בתל‪-‬שמס היה מהמסורים והיעילים שבין חיילי הגדוד‪.‬‬
‫התבלט תמיד במסירותו וברצונו העז לעזור לאחרים ועל כך אהבוהו כל הסובבים אותו‪ .‬מותו הכה בתדהמה את חבריו‪ .‬מפקדי הגדוד‬
‫וחייליו עומדים דום לזכרו"‪ .‬והוסיפו אמו ואחיותיו‪" :‬אישיותו הנעלה של שמעון‪ ,‬חדוות החיים שהייתה בו‪ ,‬יחסו האישי והכן לכל‬

‫חבריו ולמשפחתו‪ ,‬משאירים בחבריו ובנו טעם טוב לחיים"‪.‬‬
‫המשפחה תרמה ספר תורה להנצחת זכרו‪.‬‬

‫רב טוראי אלי יום‪-‬טוביאן ז"ל‬

‫בן חנה ושלמה‪ .‬נולד ביום ג' באדר ב' תשי"ד (‪ )8.3.1954‬בכפר קדימה‪ .‬הוא התחנך בבית‪-‬הספר‬
‫הממלכתי "אורים" שבכפר ילדותו והמשיך את לימודיו בבית‪-‬הספר התיכון "נעורים" בבית ינאי‪ .‬אלי היה‬
‫ילדם הרביעי של חנה ושלמה יום‪-‬טוביאן‪ .‬כאחיו וכאחיותיו זכה גם אלי לחום ולאהבת הורים‪ .‬כילד שיחק‬
‫בחצר‪ ,‬התבודד בפינות הגן וביקש לראות ולהבין כל מה שסביבו‪ .‬הוא לא אהב במיוחד את הלימודים במסגרת‬
‫הנוקשה של בית‪-‬הספר‪ ,‬והעדיף לגלות בעצמו את סודות הקיום‪ .‬אלי ביכר פעילות לימודית עצמאית על‬
‫זו של בית‪-‬הספר‪ .‬בבית‪-‬הספר התיכון למד במגמת מכונאות מטוסים‪ ,‬אך לא התעתד לעסוק במקצוע זה‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הוא לומד כי "לא מזיק לדעת הכל"‪ .‬ואמנם שאיפתו "לדעת הכל" התבטאה בקריאת ספרים‪ .‬הוא‬
‫הרבה לקרוא ספרים מסוגים שונים‪ ,‬לצורך הרחבת השכלתו‪ .‬אלי אהב מאוד את המשק ותמיד היה נכון‬
‫לעזור במו ידיו ולטפח במסירות ובחיבה את ערוגות הגנים‪ .‬הוא עבד בלולים ובפרדס‪ ,‬דאג לגיזום הדשא‬
‫ולסיקול השבילים ואף שתל פינת קקטוסים‪ ,‬שנודעה כ"פינה של אלי"‪ .‬חובב ספורט היה אלי‪ ,‬וניצל את‬
‫שעותיו הפנויות לפעולות שונות בתחום הספורט‪ .‬שני משחקי ספורט היו חביבים עליו במיוחד‪ :‬טניס שולחן‬
‫וכדורגל‪ .‬מדי שבת בבוקר מיהר עם אחיו למגרש הכדורגל‪ ,‬חולצה קצרת שרוולים ומכנסים קצרים לגופו‬
‫החסון‪ ,‬והחבר'ה ידעו‪ :‬אין משחק כדורגל בלי אלי‪ .‬אלי היה נער חברותי‪ .‬מבוגרים כילדים נקשרו אליו‬
‫ונכבשו בקסם אישיותו התוססת‪ .‬בחודשים שקדמו למועד גיוסו לצה"ל‪ ,‬הרבה לטייל ברחבי הארץ‪ .‬הוא ביקש לראות נופים חדשים‬
‫ולגלות את צפונות הטבע‪ .‬תשוקתו להכיר מקרוב את ארץ מולדתו לא ידעה שובע‪ .‬באותם חודשים מצא אלי עבודה זמנית‪ ,‬עבד והרוויח‬

‫כסף לדמי כיס‪ .‬בן טוב ומסור היה להוריו‪ ,‬וסירב לקחת מהם כסף לצרכיו‪.‬‬
‫אלי גויס לצה"ל בראשית פברואר ‪ 1973‬והתנדב לחיל הצנחנים‪ .‬לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס צניחה והוסמך לענוד כנפי צנחן‪.‬‬
‫חודשים מעטים שירת אלי בחיל הצנחנים בטרם נפל‪ ,‬אך באותם חודשים ספורים קנה לו חברים ואוהדים רבים‪ .‬אחד מידידיו ליחידה‬
‫ציין את מצב רוחו הטוב של אלי‪ .‬צחוקו הלבבי בעיצומם של תרגילי אימונים קשים‪ ,‬שימח את לב עמיתיו והשרה אווירה נעימה ביחידה‪.‬‬
‫מוסיף החבר ואומר‪" :‬היה לאלי חוש צדק מפותח‪ .‬הוא לא היסס להתערב בין שני חברים שרבו‪ ,‬לברר מה העניין ולפשר ביניהם‪ .‬אלי‬
‫היה מן ה'איכפתניקים'‪ .‬בגלל שתי תכונות אופי הערצתי אותו‪ :‬חוסר האדישות והאכפתיות כלפי הסובב אותו‪ ,‬ומסירותו העמוקה לזולת"‪.‬‬
‫כשפרצה מלחמת יום הכיפורים מיהר אלי לבסיסו ונשלח עם יחידתו לסיני‪ .‬הוא לחם כרובאי ביחידת חיל הרגלים באומץ לב ובמסירות‪.‬‬
‫כדי להסיר דאגה מלב המשפחה הקפיד לשלוח מכתבי עידוד הביתה להוריו‪" .‬אין מה לדאוג‪ ,‬הכל בסדר‪ .‬לא חסר לי דבר"‪ ,‬כתב יום לפני‬
‫מותו‪ .‬ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (‪ )24.10.1973‬לחמה יחידתו של אלי בקרב הטיהור של העיר סואץ‪ .‬בקרב זה נהרג אלי מפגיעה ישירה‪.‬‬
‫הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין האזרחי בכפר הולדתו‪ ,‬קדימה‪ .‬השאיר אחריו אב‪ ,‬אם‪ ,‬שלוש אחיות ואח‪ .‬לאחר נופלו הועלה‬
‫לדרגת רב‪-‬טוראי‪ .‬תכניות לפיתוח המשק‪ ,‬חלומות על מסעות ועל טיפוח קשרי ידידות ‪ -‬כל אלה נקטעו באיבם ואלי עלם בן י"ט שנים‪.‬‬

‫במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה‪" :‬בנכם מילא את תפקידו בנאמנות‪ ,‬והיה מקובל על חבריו"‪.‬‬

‫רב טוראי אהוד בן נתן ז"ל‬

‫בן ברכה ומשה‪ ,‬נולד ביום ג' בניסן תשט"ו (‪ )26.3.1955‬בכפר‪-‬סבא‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר היסודי‬
‫באבן‪-‬יהודה ובבית‪-‬הספר התיכון ב"הדסים" וסיים לימודיו בבית‪-‬הספר הטכני של חיל האוויר‪.‬‬
‫אהוד היה תלמיד טוב וממושמע‪ ,‬אהוד על חבריו ועל מוריו‪ ,‬הוא היה בחור נבון ורציני ומוכן תמיד‬

‫לעזור ברצון לזולת‪ .‬הוא היה בן נאמן ומסור להוריו‪ ,‬אהב אותם וכיבד אותם עד מאוד‪.‬‬
‫אהוד גויס לצה"ל בסוף אוגוסט ‪ 1973‬והוצב לחיל ההנדסה‪ .‬הוא סיים בהצלחה קורס למפעילי ציוד‬
‫מכני הנדסי כבד ושירת כמפעיל ציוד ביחידה הנדסה‪-‬קרבית‪ .‬במלחמת יום‪-‬הכיפורים פעל אהוד‬
‫בגזרות שונות ברמת‪-‬הגולן‪ .‬הוא ועמיתיו ביחידת הציוד המכני של חיל ההנדסה פרצו דרכים‪ ,‬שפרו‬
‫צירים‪ ,‬הסירו מכשולים‪ ,‬ביצרו מעוזים והקימו עמדות‪ ,‬ובכך סייעו לכוחות הלוחמים לבצע את‬
‫תפקידיהם בקרב‪ .‬הוא יצא בשלום מהקרבות הקשים‪ .‬אחרי המלחמה עבד בביצור מעוזי רמת הגולן‪.‬‬
‫ביום ח' בטבת תשל"ד (‪ ,)2.1.1974‬שעה שהפעיל טרקטור בתל פארס‪ ,‬פתחו הסורים בהפגזה קשה על‬
‫המוצב‪ ,‬ואהוד נפגע ונהרג‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין באבן‪-‬יהודה‪ .‬השאיר אחריו‬

‫הורים‪ .‬לאחר נופלו הועלה לדרגת רב‪-‬טוראי‪.‬‬
‫במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו‪ ,‬כי אהוד היה חייל מסור‪ ,‬חבר נאמן ואהוד על כל מי שהכירו‪.‬‬
‫הוריו תרמו לזכרו ספר תורה נוסח תימן לבית‪-‬הכנסת "שם טוב" באבן‪-‬יהודה‪ ,‬דברים לזכרו ולדמותו של אהוד פורסמו בחוברת‬

‫"לזכרם"‪ ,‬שהוציאה לאור המועצה המקומית אבן‪-‬יהודה לזכר חיילי צה"ל תושבי המקום שנפלו במלחמה‪.‬‬

‫סמל עודד וויל ז"ל‬

‫בן אורי ובתיה‪ .‬נולד ביום ו' באלול תשי"ד (‪ )4.9.1954‬בחדרה‪ .‬למד בבית‪-‬הספר היסודי שבמעין‪-‬צבי‪,‬‬
‫שם התגוררה משפחתו‪ ,‬המשיך ולמד בבית‪-‬הספר התיכון 'כפר גלים' וסיים את לימודיו בבית‪ -‬הספר‬
‫התיכון 'נעורים'‪ .‬עודד‪ ,‬אשר כל ידידיו כינוהו "עודה"‪ ,‬היה תלמיד מצטיין‪ ,‬שגילה חריצות ושקידה‬
‫והתעניין‪ ,‬בעיקר‪ ,‬בטיפול במכשירים ובמכונות חקלאיות כבדות‪ .‬לאחר שסיים את לימודיו‪ ,‬השתלב‬
‫בעבודה בקיבוץ מעין‪-‬צבי‪ .‬הוא אהב את עבודתו‪ ,‬בעיקר במידגה‪ ,‬ויומו התמשך על‪-‬פני שעות ארוכות‪,‬‬
‫הרבה מעבר למקובל‪ .‬עודד היה צעיר נמרץ ורב פעלים‪ ,‬הוא שפע און ומרץ בלתי‪-‬נדלה והיה מעורב‬
‫בפעילות חברתית ותרבותית‪ ,‬בעבודה‪ ,‬בספורט ובתחומים רבים ומגוונים נוספים‪ .‬הוא היה מלא שמחת‪-‬‬
‫חיים‪ ,‬בעל קסם אישי רב שהקרין חום ואהבה‪ .‬חבריו יזכרוהו בשל טוב‪ -‬לבו ומזגו הנוח‪ ,‬שעשוהו מקובל‬
‫ואהוד בכל חברה שבה נמצא‪ .‬הוא אהב חברה והיה מוקף ידידים שאהבו להיות במחיצתו‪ .‬לכל אלה היה‬
‫ידיד נאמן ורע של אמת‪ ,‬שהיה מוכן‪ ,‬בכל‪ -‬עת‪ ,‬להגיע עזרה וסיוע לכל נזקק‪ .‬תכונותיו המיוחדות נתגלו‬
‫בעת ששימש כמדריך נוער במסגרת גרעין 'עודד'‪ .‬הוא היה מורה‪-‬דרך ויועץ לחבריו‪ ,‬מדריך שהיה חבר‬
‫קרוב שבפניו היו שוטחים את בעיותיהם‪ .‬עודד יצר עם חבריו מערכת יחסי אנוש מופלאה‪ ,‬שהייתה‬
‫מושתתת על הבנה עמוקה והערכה הדדית‪ .‬טוב‪-‬לב‪ ,‬פתיחותו והשלווה הנפשית שייחדו אותו העמידו אותו במוקד החיים החברתיים‪,‬‬

‫ויחד עם זאת שמר על צניעותו ועל פשטות הליכותיו‪.‬‬
‫עודד היה בעל דעות ברורות והשקפות מגובשות‪ ,‬אדם בעל כושר‪-‬החלטה‪ ,‬שידע את אשר לפניו ובחר את הדרך שעליו ללכת בה‪.‬‬
‫במחשבתו המקורית החדשנית העלה לא אחת בפני חבריו רעיונות חדשים‪ ,‬שהעידו על תפיסה מעמיקה ועל כושר ניתוח‪ .‬הדברים‬
‫שביקש לבצע והרעיונות שהעלה נראו בלתי מובנים‪ ,‬אך תוך זמן קצר הוברר כי הקדים את כולם במחשבתו המקורית‪ .‬אהב את החיים‬

‫וידע למצות את ההנאות שבהם‪ .‬נפילתו בקרב קטעה את מהלך חייו‪ ,‬בטרם הספיק להגשים את תכניותיו הרבות‪.‬‬
‫עודד גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט ‪ 1972‬והוצב לחיל ההנדסה‪ .‬לאחר הטירונות וההכשרה הבסיסית כפלס‪ ,‬סיים קורס מ"כים ונשלח‬
‫לשרת בגדוד הנדסה כמפעיל ציוד מכני‪-‬הנדסי כבד‪ .‬היה חייל מסור‪ ,‬אהוב על מפקדים וחיילים כאחד‪ .‬הוא השרה אוירה נעימה‬
‫ביחידה והפך לנציג החיילים בפני המפקדים‪ .‬גם בשעות הקשות של האימונים והפעילות המבצעית שמר על קור רוח ועל שקט נפשי‪.‬‬

‫יחד עם חבריו ליחידה נטל חלק בקרבות מלחמת יום‪ -‬הכיפורים‪.‬‬
‫ביום כ"א באב תשל"ד (‪ )9.8.1974‬נפל בעת מילוי תפקידו‪ .‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪ -‬העלמין שבזיכרון יעקב‪ .‬השאיר אחריו‬

‫הורים ושני אחים‪.‬‬
‫בני משפחתו וידידיו הוציאו לאור חוברת לזכרו‪ ,‬בעריכת קצין הדת סימון מגורי‪.‬‬

‫טוראי דניאל כהן ז"ל‬

‫דניאל‪,‬בן דוד ז"ל וסוזן‪ .‬נולד ביום ב' בסיון תשי"ז (‪ )1.6.1957‬במרוקו‪ .‬הוא סיים שש שנות‪-‬לימוד‬
‫בתלמוד‪-‬תורה בקזבלנקה‪ .‬לאחר שעלה ארצה עם משפחתו‪ ,‬בשנת ‪ ,1969‬למד בבית‪-‬הספר 'בן‪-‬צבי'‬
‫שבעכו‪ ,‬עיר‪-‬מגוריו‪ ,‬אחרי‪-‬כן עבר לפנימייה 'נעורים' שליד נתניה ולמד שם שנתיים הפעלת ציוד‪-‬‬
‫מכני‪-‬הנדסי‪ .‬דניאל היה חובב‪-‬ספורט והרבה לשחק עם חבריו בכדורגל ובכדורסל‪ .‬היה חבר נאמן‪,‬‬

‫מעולם לא הרע לאיש ותמיד היה מוכן לעזור לזולת‪.‬‬
‫דניאל גויס לצה"ל בתחילת פברואר ‪ 1975‬והושם לחיל‪-‬ההנדסה‪ .‬לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס‬
‫לנהגות ונשלח לרמת‪-‬הגולן כמפעיל ציוד‪-‬מכני‪-‬הנדסי‪ .‬הוא היה חייל טוב ועד‪-‬מהרה התחבב על‬
‫חבריו ועל מפקדיו ביחידה‪ .‬כל משך‪-‬שירותו עבר עליו ברמת‪ -‬הגולן‪ ,‬ורוב הזמן עסקה יחידתו‬

‫בהקמת ביצורים לאורך הגבול‪.‬‬
‫ביום ו' בכסלו תשל"ו (‪ )10.11.1975‬נפל דניאל בעת מילוי תפקידו‪ .‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בחלקה‬

‫הצבאית שבבית‪-‬העלמין בנהריה‪ .‬השאיר אם‪ ,‬שני אחים ושתי אחיות‪.‬‬
‫במכתב‪-‬תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו‪" :‬דניאל היה חייל טוב וחבר נאמן‪ .‬עזר לחבריו ומילא את תפקידו במסירות‬

‫ובנאמנות‪ .‬איבדתם בן יקר ונאמן למשפחתו ולעמו"‪.‬‬

‫רב סמל ראשון אילן פוליצר פאר ז"ל‬

‫בן משה ורבקה זכרונה לברכה‪ .‬נולד ביום כ"א בשבט תשט"ו (‪ )13.2.1956‬בצור‪-‬שלום שבקרית‪-‬ביאליק‪ .‬למד‬
‫בבית‪-‬הספר היסודי 'צור‪-‬שלום'‪ ,‬בבית‪-‬הספר התעשייתי שבחיפה ובפנימייה "הדסה נעורים" שבכפר‪-‬ויתקין‪.‬‬
‫כבר בגיל צעיר היה אילן מוקד משיכה לחבריו‪ .‬בלט במרצו הרב וכולם רחשו לו אמון‪ .‬היה עליז וחברותי ולא‬
‫אחת שימש הרוח החיה במסיבות ובחגיגות שנערכו בשכונה‪ .‬פרק זמן מסוים ניגן אילן באקורדיון וגילה כישרון‪.‬‬
‫במסגרת הפנימייה "נעורים" מצא שילוב מתאים של לימודים ועבודה‪ .‬אהבתו הרבה של אילן לכל הקשור בהגה‬
‫וגלגלים‪ ,‬תפיסתו המהירה ושליטתו הטכנית בכלים שונים הביאו אותו להצטרפות לקורס קדם צבאי לתפעול‬

‫ציוד מכני כבד‪ .‬בתחום זה עסק אילן כל משך שירותו הצבאי‪.‬‬
‫אילן גויס לצה"ל בנובמבר ‪ .1972‬לאחר שעבר טירונות בחיל‪-‬ההנדסה‪ ,‬עסק בהדרכה‪ ,‬ביצע פרויקטים שונים‬
‫במסגרת החיל ועבר קורסים‪-‬מספר מהם קורס‪-‬חבלה וקורס‪-‬צניחה‪ .‬כן‪ ,‬נסע אילן לחו"ל כדי להתמחות בהפעלת‬
‫כלי הנדסי חדש‪ .‬לקראת תום שירותו החליט אילן לחתום לשירות בצבא‪-‬הקבע‪ .‬במשך שירותו הוא היה אחראי‬
‫לביצועו של פרויקט חשוב ברמת‪-‬הגולן‪ :‬פריצת דרך ביטחונית (לאחר‪-‬מכן נקראה על‪-‬שמו‪' :‬מעלה אילן')‪.‬‬

‫הוא שימש דוגמה לחבריו‪ ,‬במזגו הטוב‪ ,‬במרצו ובזריזותו‪.‬‬
‫ביום י"ז באלול תשל"ז (‪ )31.3.1977‬בעת שהיה אחראי לפריצת דרך ביטחונית בשטח לבנון נפגע ונהרג מרסיס פגז מחבלים‪ .‬הובא למנוחת‪-‬‬

‫עולמים בבית‪-‬העלמין הצבאי שבחיפה‪ .‬השאיר אחריו אב ואח‪.‬‬
‫במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב קצין‪-‬הנדסה ראשי‪" :‬זכות גדולה נפלה בחלקי להיות מפקד החיל שאדם כבנכם‪ ,‬אילן ז"ל נמנה על‬
‫שורותיו‪ .‬אילן היה ידוע כחייל מצטיין וכמפקד מסור לפקודיו‪ .‬הוא הצטיין ברמה מקצועית גבוהה והשקיע את כל מרצו בביצוע העבודות‬

‫והמשימות שהוטלו עליו‪".‬‬
‫משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו‪.‬‬

‫מתנדב יחיא ביטאן ז"ל‬

‫בן אנה ואלפרדו‪ .‬יחיאל נולד בספרד בל' בסיוון תש"כ (‪ .)25.6.1960‬הוא עלה לישראל עם משפחתו‪,‬‬
‫הורים ושני אחים‪ ,‬הם התיישבו בגבעת אולגה שבחדרה‪ .‬כאן נולדו למשפחה עוד ילדים‪.‬‬

‫יחיא למד והתחנך בביה"ס היסודי "עמישב"‪ .‬לאחר שסיים המשיך לימודיו העל יסודיים בביה"ס‬
‫התיכון המקצועי "עמל"‪ .‬שנתיים למד במגמת מכונאות רכב והחליט לעבור הכשרה ברכב הנדסי‬
‫כבד (כהכנה לצה"ל‪ ,‬שכן רצה להתגייס לחיל ההנדסה)‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬עבר לביה"ס התיכון מקצועי‬

‫"נעורים"‪ ,‬שם למד שנה נוספת את נושא ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)‪.‬‬
‫במקביל ללימודיו היה יחיאל מתנדב במשמר האזרחי‪.‬‬

‫יחיא לא זכה להגשים משאת לבו ונפשו ‪ -‬לסיים לימודים תיכוניים ולהתגייס לצבא‪ .‬ביום י"א בשבט‬
‫תשל"ח (‪ )19.1.1978‬הוא נהרג מפליטת כדור בעת היותו בתפקיד במשמר האזרחי‪.‬‬

‫יחיא היה בן שמונה‪-‬עשרה בנופלו‪ .‬הוא נטמן בבית העלמין בחדרה‪ .‬הותיר הורים‪ ,‬שתי אחיות‬
‫ושלושה אחים‪.‬‬

‫סמל דן מלטינסקי ז"ל‬

‫בן‪-‬עמי ומרים‪ .‬נולד ביום ט"ו בתשרי תשי"ח( (‪ )4.10.1957‬בחדרה‪ .‬למד בבית‪-‬הספר היסודי ע"ש ארל�ו‬
‫זורוב בחדרה ובבית‪ -‬הספר התיכון 'נעורים' שבנתניה‪.‬‬

‫דנדוש היה ילד שקט ונוח‪ ,‬ותמיד מחייך‪ .‬אהוב על מורי וחבריו‪ .‬דנדוש אהב לתקן דברים ולכן החליט‬
‫להמשיך את לימודיו התיכוניים במגמה של חשמלאות‪-‬רכב‪ .‬נער חברותי מאוד ותמיד מוקף חברים‪ .‬במו‬
‫סיבות ובטיולים נטל חלק פעיל והתבלט בחוש‪ -‬ההומור שלו וברוחו הטובה עליו תמיד‪ .‬היה חבר באגודת‬

‫'הפועל' חדרה‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ 1975‬גויס לצה"ל והוצב לחטיבת "גולני"‪ ,‬לטכנולוגיה ואחזקה ולחיל החימוש כחשמלאי‪-‬רכב‪.‬‬
‫דני דרש שיעבירו אותו ליחידה קרבית ו'איים' שאם תידחה בקשתו יתלונן בפני נציב הקבילות בצה"ל‪.‬‬
‫כעבור שבוע הועבר לגולני כחשמלאי נגמ"ש‪ .‬ואמנם‪ ,‬שם מצא את מקומו‪ .‬הוא התבלט בכישרונותיו בתו‬
‫חום עיסוקו‪ ,‬המציא פטנטים לגילוי תקלות ברכב וזכה על‪-‬כך להערכת מפקדיו‪ .‬דני אהב את מקום שירוו‬

‫תו‪ ,‬התפעל מיפי הנוף שבסביבה והיה גאה על תפקידו ומקומו בצה"ל‪.‬‬
‫ביום כ"ח באדר א' תשל"ח (‪ )7.3.1978‬נפל בעת מילוי תפקידו‪ .‬הובא למנוחת‪-‬עולמים בבית‪-‬העלמין הצבאי שבחדרה‪ .‬השאיר אחריו‬

‫הורים ושני אחים‪.‬‬
‫"דני נולד להיות איש גולני"‪ ,‬אמרו מפקדיו‪" .‬גבר כמוהו לא שוכחים"‪ ,‬אמרו חבריו‪.‬‬

‫ ‬

‫רב טוראי רן לורברט ז"ל‬

‫בן יצחק וג'ניה‪ .‬נולד ביום כ"ב באדר ב' תשי"ט (‪ )1.4.1959‬בכפר‪ -‬יהושע‪ .‬כשהיה בן חמש‪ ,‬עברה‬
‫משפחתו לחיפה הוא למד בבית‪ -‬הספר היסודי ע"ש שפרינצק שבמקום‪.‬‬

‫רן נסע עם הוריו לצרפת‪ .‬השהות בארץ הנוכרייה הייתה קשה עליו מאוד ובחופשת‪-‬מולדת‪ ,‬כשבא עם‬
‫אמו לביקור בארץ‪ ,‬גמר רני בדעתו שלא לעזוב עוד את הארץ‪ .‬החלטתו הייתה נחושה‪ ,‬ולא הועילו‬
‫הפצרות ותחנונים‪ .‬הוא נשאר בארץ ונשלח לקיבוץ מעוז‪ -‬חיים כילד‪-‬חוץ‪ .‬שם נקלט יפה בחיקה‬
‫של משפחה מאמצת‪ ,‬מצא את מקומו וראה את עתידו בו‪ .‬הוא למד בבית‪-‬הספר האזורי שבנוה איתן‬

‫ובפנימייה "נעורים" שבכפר ויתקין והשתלם בהפעלת ציוד‪-‬מכני‪-‬הנדסי‪.‬‬
‫רני היה מעורה בכל אירוע משקי וחברתי‪ .‬הוא היה צנוע תמיד בדרישותיו ועשה הכול מתוך אהבת‬
‫המקום והמדינה‪ .‬את רוב זמנו הפנוי הקדיש למשקו ולענף הרפת‪ .‬גישתו הישירה ומסירותו לענף‬
‫הקנתה תמיד ערך לדבריו ודוגמה לחבריו‪ .‬הוא היה פתוח ומוכן לעזור בכל‪ -‬עת‪ ,‬נטל חלק בכל אירוע‬

‫משפחתי והתבלט באהבתו לזולת‪ .‬חדות החיים וחדות הנתינה חיבבו אותו על הכול‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ 1976‬גויס רני לצה"ל על‪-‬אף שהיה אמור לעסוק במקצועו‪ ,‬הפעלת ציוד מכני כבד‪ ,‬העדיף להתנדב ליחידת סיור‬
‫מובחרת ולאחר מאבק ניצח והתקבל‪ .‬לאחר הטירונות עבר קורס מ"כים וקורס צניחה‪ .‬רני שירת בחיל הרגלים ובחטיבת "גבעתי"‬
‫והיה חייל ולוחם מצטיין‪ ,‬מילא את תפקידו באורח מעולה‪ .‬הוא היה חבר טוב ומקובל על חבריו‪ ,‬ותמיד היה המארגן והיוזם‬

‫בחברה‪.‬‬
‫ביום רביעי‪ ,‬ו' באדר ב' תשל"ח (‪ )15.3.1978‬נפגע רני בשעת היתקלות‪ ,‬תוך‪-‬כדי כיבוש וטיהור של אחד מבתי המחבלים בקרב‬
‫על 'מרון‪-‬א‪-‬ראס' שבדרום‪-‬לבנון‪ .‬הובא למנוחת‪ -‬עולמים בבית‪-‬העלמין הצבאי שבעפולה‪ .‬השאיר אחריו הורים ושלושה אחים‪.‬‬
‫במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז‪ ,‬עזר וייצמן‪" :‬רב‪-‬טוראי רן לורברט נתן את חייו למען מולדתו‪...‬‬
‫רב‪-‬טוראי רן לורברט ז"ל שירת בבית‪-‬הספר למ"כים‪ ,‬חיל‪-‬הרגלים‪ .‬הוא היה חייל מצוין‪ ,‬חבר למופת ואהוב על כל מי שהכירו‪.‬‬

‫רן לורברט הועלה בדרגה לאחר נפילתו"‪.‬‬
‫משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו‪ .‬בעיתונים "מעריב"‪" ,‬ידיעות אחרונות" ו"דבר" פורסמו רשימות על חייו ועל נפילתו‪.‬‬

‫רב טוראי אליעזר בוסקילה ז"ל‬

‫אליעזר‪ ,‬בן יעיש ורמונד‪ .‬נולד ביום כ"ח באלול תשי"ח (‪ )13.9.1958‬בקרית‪ -‬שמונה‪ .‬אליעזר היה‬
‫הבן הבכור במשפחה‪ ,‬ובמרוצת‪-‬השנים נולדו עוד ארבע בנות וארבעה בנים‪ .‬את ראשית לימודיו‬
‫עשה בבית‪ -‬הספר "יסודי תורה" של החינוך העצמאי שבקריה הצפונית‪ .‬הוא הצטיין בלימודים ועבר‬
‫לישיבה התיכונית שבטבריה‪ .‬אולם הגעגועים למשפחה גברו על הנער‪ ,‬והוא החליט להמשיך את‬

‫לימודיו התיכוניים במקום מגוריו‪ .‬שנתיים למד בביה"ס "מרכז הנוער" ובחר במגמה של חרטות‪.‬‬
‫עוד בראשית שנות בגרותו התבלט אליעזר בתכונות‪-‬אופי חיוביות‪ ,‬שכבשו עד מהרה את לבבות‬
‫המורים והחברים ללימודים‪ .‬בחור רציני היה‪ ,‬וקריאת ספרים טובים הייתה עיקר הנאתו‪ .‬אבל גם מן‬
‫העיסוק בספורט לא התנזר‪ .‬הוא מצא עניין בענפי‪-‬פעילות רבים‪ :‬כדורסל‪ ,‬כדורגל (נמנה עם קבוצת‪-‬‬
‫הנוער המקומית של "הפועל")‪ ,‬קליעה ושחייה‪ .‬תמיד ידע להלהיב ולמשוך אחריו את חבריו‪-‬לקבוצה‬
‫שלא להתייאש מכישלון זמני‪ .‬השפיע רבות על בני‪-‬סביבתו ולא לחינם נבחר ליושב‪-‬ראש מועצת‬
‫התלמידים בבית‪-‬ספרו‪ .‬עם‪-‬זה‪ ,‬היה עלם צנוע ושקט‪ ,‬כן בדבריו ובמעשיו‪ ,‬רודף צדק ויושר ומשכין‬

‫שלום בין החברים‪.‬‬
‫תחנתו הבאה במסלול לימודיו של אליעזר הייתה בית‪-‬הספר המקצועי "נעורים" בנתניה‪ ,‬שם השתלם בהפעלת ציוד מכני‪ .‬גם‬

‫כאן הצטיין בהתנהגותו ובהישגיו בלימודים‪.‬‬
‫אליעזר חלם תמיד שישתלב בשורות חיל‪-‬הצנחנים‪ ,‬אבל מיומנותו המקצועית הנחתה אותו להצטרף לחיל ההנדסה הקרבית‪.‬‬
‫הוא גויס באוגוסט ‪ ,1976‬עבר קורסים מקצועיים ועלה בהמשך השירות לדרגת רב"ט‪ .‬הוא שירת בצפון‪ ,‬קרוב למקום‪-‬מגוריו‪,‬‬
‫וכך ניתן לו לבלות גם את חופשותיו הקצרות בחיק‪-‬המשפחה ועם חבריו הקרובים‪ .‬לא‪-‬פעם נשלח למלא משימות מעבר לגבול‪,‬‬

‫בלבנון‪ .‬כן נטל חלק במבצע ליטני‪.‬‬
‫ביום כ"ח באדר ב' תשל"ח (‪ )6.4.1978‬בעת ביצוע אחת ממשימותיו הקשות בתחום הנדסת הדרכים נפל אליעזר במילוי תפקידו‪.‬‬

‫הובא למנוחת‪-‬עולמים בחלקה הצבאית של בית העלמין שבקרית‪-‬שמונה‪.‬‬
‫מפקדו כתב להורים השכולים‪" :‬אליעזר היה חייל טוב וממושמע ומילא את כל המשימות שהוטלו עליו בצורה טובה ויעילה‬

‫ביותר"‪.‬‬
‫המשפחה הנציחה את זכרו בהקמת ספרייה בישיבת ההסדר שבקרית‪-‬שמונה‪ .‬כן הוקם "מועדון חברים" לזכרו בבית‪-‬הספר‬

‫"מרכז הנוער" שבמקום‪-‬הולדתו‪.‬‬

‫טוראי יואל עודי ז"ל‬

‫בן יוסף ושרה‪ .‬נולד ביום י"ד בניסן תשי"ט (‪ )22.4.1959‬בחדרה‪ .‬בילדותו עבר עם משפחתו לנתניה‪.‬‬
‫הוא למד בבית‪-‬הספר היסודי 'סיני' שבעיר והמשיך בבית הספר התיכון דתי מקצועי "כפר חב"ד‬
‫נעורים"‪ ,‬אף הוא בנתניה‪ .‬את לימודיו סיים כשברשותו תעודת מכונאי‪ .‬יואל היה ילד עדין ואוהב‬
‫חברה‪ .‬בבית הספר היה בין התלמידים המצטיינים במקצועות הטכניים‪ ,‬ובבעיות הקשות עזר לחבריו‬
‫הנחשלים‪ .‬כבן למשפחה דתית‪ ,‬היה שומר‪-‬מצוות אדוק עוד יותר משציפו ממנו הוריו‪ ,‬הרבה לקורא‬
‫בתנ"ך‪ ,‬ופרקים רבים ממנו ידע בעל‪-‬פה‪ .‬שעות ארוכות היה מבלה עם מורו ורבו התימני‪ ,‬שהיה‬

‫במידה רבה גם חברו הקרוב ביותר‪ ,‬וביחד היו השניים מתדיינים בסוגיות תורה‪.‬‬
‫בתחילת שנת ‪ 1977‬גויס יואל לצה"ל והוצב בחיל‪-‬ההנדסה‪ .‬במסגרת שירותו צורף פעמים רבות לכוח‬

‫שביצע משימות מעבר לגבול‪ .‬כן‪ ,‬השתתף במבצע "ליטני"‪.‬‬
‫ביום כ"ה בכסלו תשל"ט (‪ )24.12.1978‬נפל במילוי תפקידו‪ .‬הובא למנוחת עולמים בבית העלמין‬

‫הצבאי‪ .‬השאיר אחריו הורים‪ ,‬שלושה אחים ושתי אחיות‪.‬‬
‫במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו‪" :‬יחידתנו איבדה חייל טוב ובחור מצוין‪ ,‬ששמח לעשות את המוטל עליו ברצון‪ .‬את חייו‬
‫חי יואל בצנעה‪ ,‬ומעולם לא שמענו אותו מתאונן‪ .‬תמיד היה חייכן ושמח‪ .‬יואל השתתף בעשרות מבצעי פריצות דרכים‪ ,‬ובהכנת‬
‫מוצבים ‪ -‬משימות שחלקן בוצעו מעבר לגבול‪ .‬במבצע 'ליטני' גילה יואל את יכולתו ואת מסירותו‪ ,‬כאשר עבד ביום ובלילה ורק‬

‫ביצוע המשימה בשלמותה עמד לנגד עיניו‪ .‬זכרו של יואל לא ימוש מאתנו‪".‬‬
‫לזכרו הקימה המשפחה‪ ,‬בעזרת תרומות‪ ,‬בית‪-‬כנסת בנתניה בשם "בית יואל"‪ .‬כן‪ ,‬נתרם ספר‪-‬תורה על שמו לבית‪-‬הכנסת‬

‫המקומי‪ ,‬בו נהגה המשפחה להתפלל‪.‬‬

‫טוראי רפאל גבר ז"ל‬

‫בן רחל ואברהם‪ .‬נולד ביום כ"ה בחשוון תשכ"ה (‪ )15.11.1960‬בחיפה‪ .‬הוא למד שלוש שנים בבית‪-‬‬
‫ספר יסודי בחיפה‪ ,‬אחרי כן עבר לגור בקיבוץ גבת‪ ,‬שם המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים ובבית‪-‬‬

‫ספר חקלאי‪ ,‬והשלים חלקית את לימודיו התיכוניים‪.‬‬
‫בינואר ‪ 1979‬התגייס לצה"ל ושירת בחיל‪-‬הרגלים‪ .‬הוא עבר אימוני טירונות ביחידה נבחרת‪ ,‬אף כי‬

‫מבחינה גופנית לא היה חזק ביותר‪.‬‬
‫ביום כ"ה באייר תשל"ט (‪ )22.5.1979‬נפל בעת שירותו הצבאי‪ .‬בן ‪ 19‬היה במותו‪ .‬הוא הובא למנוחות‬

‫בבית‪-‬הקברות הצבאי בחיפה‪ .‬השאיר אחריו הורים‪.‬‬
‫מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו‪" :‬רפאל שירת ביחידתנו כשלושה חודשים‪ ,‬מתוך‬
‫כוונה לשרת את מולדתו באחת היחידות המובחרות של צה"ל‪ .‬הוא התגלה כחייל שקט‪ ,‬ממושמע‪ ,‬ואף‬

‫נשלח לקורס מקצועי"‪.‬‬

‫טוראי ראשון משה חדד ז"ל‬

‫בן אילה וכמוס‪ ,‬נולד ביום ז' באב תש"ך (‪ )31.7.1960‬באשקלון‪ ,‬להורים שעלו מתוניסיה‪ .‬משה למד‬
‫בבית‪-‬הספר היסודי על‪-‬שם א‪.‬ד‪ .‬גורדון באשקלון‪ .‬לאחר שסיים שמונה שנות לימוד עבר לבית‪-‬‬
‫הספר "הדסה נעורים"‪ ,‬שם למד שלוש שנים במגמת אלקטרוניקה‪ .‬את שנת הלימודים האחרונה עשה‬

‫בבית‪-‬הספר הטכני של חיל‪-‬האוויר בחיפה‪ ,‬במגמת טכנאי קשר‪.‬‬
‫ביולי ‪ 1979‬התגייס לצה"ל ושירת בחיל הקשר‪ .‬הוא עבר קורסים מקצועיים‪ ,‬והאחרון בהם היה קורס‬
‫קצינים בסיסי‪ ,‬שאותו סיים ביום מותו‪ .‬ביום שישי‪ ,‬כ"ה באב תשל"ט ‪, )17.8.1979(,‬יצא מבסיסו‬
‫לחופשת שבת‪ .‬הוא נסע במכונית לביתו ובצומת בני‪-‬דרום אירעה תאונה ומשה נהרג‪ .‬בן ‪ 19‬היה‬
‫במותו‪ .‬הוא הובא למנוחות בבית‪-‬הקברות הצבאי באשקלון‪ .‬השאיר אחריו הורים ושנים עשר אחים‬

‫ואחיות‪.‬‬
‫מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו‪" :‬משה‪ ,‬השקט והצנוע‪ ,‬שירת ביחידתו זמן מועט‪ .‬את תפקידו‬
‫כטכנאי מילא בשקט‪ ,‬ברצון‪ ,‬בחריצות ובמסירות‪ .‬הספקנו להכירו כבחור צנוע‪ ,‬חברותי ושקדן‪ .‬את‬

‫הקורס הראשון ביחידה עבר כמצטיין‪ .‬חבריו ידעו שמשה הוא חייל רציני ומיוחד‪ ,‬מקבל ברצון את המוטל עליו"‪.‬‬

‫טוראי ראשון יצחק הופמן ז"ל‬

‫בן צילה ואברהם‪ ,‬נולד ביום כ"ה בסיוון תשי"ט (‪ )1.7.1959‬בפולין‪ .‬הוא התחיל ללמוד בבית ספר‬
‫יסודי בארץ הולדתו‪ .‬בשנת ‪ 1970‬עלה עם הוריו לארץ והמשפחה השתקעה בחיפה‪ .‬יצחק המשיך‬
‫את לימודיו בבית ספר יסודי ובחטיבת‪-‬הביניים‪ ,‬ואחרי כן סיים בבית ספר תיכון מקצועי "נעורים"‬

‫בכפר‪-‬סירקין‪.‬‬
‫בפברואר ‪ 1978‬התגייס לצה"ל‪ ,‬עבר אימוני טירונות כלליים והוצב בחיל האחזקה‪ .‬סמוך לגיוסו‬
‫נפטרה אמו‪ .‬אחרי כן נפגע אביו בתאונת דרכים‪ ,‬ולפי בקשתו הועבר לשרת בבסיס מזון באזור חיפה‪,‬‬

‫כדי להיות קרוב לאביו‪.‬‬
‫ביום י"ג בשבט תש"מ (‪ )31.1.1980‬נפל בעת שירותו‪ .‬בן ‪ 21‬היה במותו‪ .‬הוא הובא למנוחות בבית‬

‫הקברות הצבאי בחיפה‪ .‬השאיר אחריו אב‪ ,‬אח ואחות‪.‬‬
‫מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו‪" :‬יצחק שירת ביחידתנו כשנה וחצי וביצע את‬

‫תפקידו בחריצות‪ ,‬בצניעות‪ ,‬בשקט ובענווה"‪.‬‬

‫ ‬

‫טוראי ראשון אילן מלכי ז"ל‬

‫נולד לפול‪ ,‬ויויאן ווליאם ביום ח' בסיוון תשכ"א (‪ )23.5.1961‬באלג'יר‪ .‬עלה לארץ בשנת ‪ 1961‬בהיות‬
‫אילן כבן שנתיים נפרדו הוריו‪ .‬בהיותו כבן ‪ 3‬שנים ירדו האב וילדיו לצרפת‪ .‬האב נישא שוב ואשתו‬
‫השנייה ויויאן גידלה את אילן‪ ,‬אחיו ואחותו‪ .‬בשנת ‪ 1969‬עלו שוב לישראל והתגוררו באשדוד‪ .‬אילן‬
‫למד בבתי הספר היסודיים "שקמים" ו"הראל" באשדוד‪ ,‬והמשיך ללמוד בבית ספר מקצועי על שם‬

‫משה קול וסיים את חוק לימודיו במגמת חשמל מתקנים בפנימיית "הדסה נעורים"‪.‬‬
‫בתקופת לימודיו הצטרף אילן לגדנ"ע‪ .‬הוא היה ספורטאי רב‪-‬גוני‪ ,‬השתתף בתחרויות ריצה‪ ,‬התאמן‬
‫בג'ודו ונטל חלק בצעדות רבות‪ .‬אילן היה עלם חברותי מאוד ואהב לעזור לזולת‪ ,‬כך למשל‪ ,‬כאשר‬
‫היה בירושלים ביום השלג הכבד התנדב לעזור בפינויו‪ .‬כבן האמצעי קישר בין אחיו ואחותו והיה‬

‫גורם מלכד במשפחה‪.‬‬
‫אילן גויס לצה"ל במחצית יולי ‪ ,1979‬והוצב בחיל‪-‬החימוש‪ .‬בחיל הוכשר גם כמאחזק מלגזות‪ ,‬ושירת‬
‫בסדנות החיל‪ .‬ביום ה' בחשוון תשמ"א (‪ ,)5.10.1980‬נפל טוראי ראשון אילן בעת שירותו והובא‬

‫למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי באשדוד‪ .‬הוא הניח אחריו הורים‪ ,‬אח ואחות‪.‬‬
‫במכתב התנחומים למשפחה השכולה‪ ,‬כתב מפקדו כי "אילן ז"ל היה חייל עם רצון עז לשרת בצבא‪ ,‬תמיד התנדב לבצע משימות‬

‫שנראו לו קשות עבור חבריו‪ .‬הוא אהב אתגרים‪ ,‬הייתה לו גאוות יחידה וגאוות מולדת"‪.‬‬

‫רב טוראי עמי מימון ז"ל‬

‫בן מרגו ומצליח‪ ,‬נולד ביום ט"ז באדר ב' תשי"ז (‪ )19.4.1957‬בחדרה‪ .‬עמי למד בבית הספר היסודי‬
‫בגבעת אולגה‪ ,‬וסיים את חוק לימודיו במגמה למכונאות רכב בבית הספר התיכון מקצועי "נעורים"‬

‫בכפר ויתקין‪.‬‬
‫עמי גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט ‪ ,1975‬וכבעל מקצוע הוצב בחיל‪-‬החימוש‪ .‬לאחר הטירונות‪ ,‬הוא‬
‫שובץ באחת מסדנאות החיל כחשמלאי‪-‬רכב וכחשמלאי‪-‬רכב קרבי משוריין‪ .‬הוא מילא את המוטל‬
‫עליו לשביעות רצון מפקדיו‪ ,‬שאף העלוהו לדרגת רב"ט‪ .‬בתעודת השחרור שלו מהשירות הסדיר‬

‫צוינה התנהגותו כטובה מאוד‪ ,‬והערכת מפקדיו הייתה‪" :‬חייל טוב וממושמע‪ ,‬בעל מקצוע טוב"‪.‬‬
‫במחצית אוגוסט ‪ ,1978‬שוחרר עמי מהשירות הסדיר והחל לעבוד כמכונאי רכב במוסכים שונים‪.‬‬

‫בשירות המילואים הוא המשיך לשרת ביחידת חיל‪-‬החימוש‪.‬‬
‫ביום י"ח בטבת תשמ"ב (‪ ,)13.1.1982‬נפל רב‪-‬טוראי עמי בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים‬

‫בבית‪-‬הקברות האזרחי בחדרה‪ .‬הוא הניח אחריו הורים‪ ,‬שלוש אחיות ושלושה אחים‪.‬‬
‫במכתב התנחומים למשפחה השכולה‪ ,‬ציין מפקדו כי עמי "ביצע את תפקידו ביחידה בצורה טובה‪ ,‬ומילא את חובתו כאיש‬

‫מילואים בשירות בכל שנה"‪.‬‬

‫סמל משה פז ז"ל‬

‫בן סימי ויוסף‪ ,‬נולד ביום ט' בטבת תשכ"ג (‪ )5.1.1963‬בחיפה‪ .‬משפחתו התגוררה במושב "רכסים"‪,‬‬
‫שבעמק זבולון‪ ,‬ושם הוא גדל ולמד בבית הספר היסודי "זבולוני"‪ .‬משה המשיך ללמוד בחטיבת‬
‫הביניים בכפר הנוער "כפר חסידים" ועבר לבית‪-‬הספר המקצועי "נעורים" בכפר ויתקין‪ ,‬שם למד‬

‫במגמת חשמלאות רכב‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ 1980‬התגייס משה לצה"ל‪ ,‬ושירת בחיל‪-‬הצנחנים‪ .‬הוא עבר אימוני טירונות ובהמשך‬
‫שירותו‪ ,‬במרס ‪ ,1981‬עבר קורס צניחה והועלה לדרגת רב"ט‪ .‬אחרי שעבר קורס מ"כים‪ ,‬הועלה משה‬

‫לדרגת סמל‪ ,‬במאי ‪ .1982‬הוא הוצב לשרת כמדריך חיילים במילואים‪ ,‬בפיקוד הדרום‪.‬‬
‫כשפרצה מלחמת שלום הגליל לא היה יכול משה להשלים עם העובדה שחבריו‪ ,‬שעמם שירת ביחידת‬
‫הצנחנים‪ ,‬לוחמים בחזית והוא נשאר להדריך חיילים בעורף‪ .‬הוא חזר והצטרף אל יחידתו‪ ,‬ולחם‬

‫בגזרה המערבית בטיהור קיני מחבלים‪ ,‬באזור צידון‪.‬‬
‫ביום כ' בסיוון תשמ"ב (‪ )10.6.1982‬התחולל ליד הכפר סול מצפון לדמור‪ ,‬קרב כבד עם הצבא הסורי‪.‬‬

‫בקרב זה נפל משה‪ .‬בן ‪ 19‬שנים הוא היה במותו‪.‬‬
‫משה הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית הקברות "רכסים"‪ ,‬משה השאיר אחריו הורים‪ ,‬שני אחים ואחות‪.‬‬
‫שר הביטחון אריאל שרון כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו‪" :‬סמל משה פז נתן את חייו למען מולדתו‪ .‬הוא שירת בחיל‬

‫הרגלים‪ ,‬היה חייל טוב‪ ,‬בעל אומץ לב ודבקות במשימה‪ .‬התנדבותו ורוח הלחימה שלו היו למופת ולדוגמה"‪.‬‬
‫מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו‪" :‬בנכם התנדב והתייצב ביחידתו כלוחם‪ ,‬למרות שלא נדרש לעשות זאת‪ .‬הוא נפל תוך כדי‬

‫קרב עם הצבא הסורי‪ ,‬בעת שיפור עמדתו‪ .‬התנדבותו ורוח הלחימה שלו מהווים דוגמה‪ ,‬על פיה אנו מחנכים את חיילינו"‪.‬‬
‫חבריו מתנועת "בית"ר" הקימו לזכרו מועדון נוער‪ ,‬הנמצא במושב תלם שבשומרון‪.‬‬

‫רב טוראי משה תמם ז"ל‬

‫בן גליה ואלי ‪ ,‬נולד ביום כ"ח בסיוון תשכ"ה (‪ )23.6.1965‬במעברת חבצלת‪-‬השרון שליד נתניה‪ .‬משה השלים את‬
‫לימודיו בבית‪-‬הספר היסודי באביחיל ולמד בחטיבת הביניים של בית‪-‬הספר על שם רופין בעמק חפר‪ ,‬אחרי כן עבר‬
‫לבית‪-‬הספר המקצועי "נעורים"‪ ,‬שם התמחה כמפעיל ציוד טכני‪ .‬משה אהב את הים הנשקף ממערב לחבצלת השרון‪,‬‬
‫את סלעי הכורכר המתנשאים מן החוף‪ ,‬את הצמחים ובעלי החיים‪ :‬ציפורים‪ ,‬כלבים‪ ,‬חתולים וסוסים‪ .‬הוא היה צעיר‬
‫יפה תואר‪ ,‬נעים הליכות וחרוץ‪ ,‬שאהב לעזור לזולת ולשכך מריבות במשפחה ומחוצה לה‪ .‬למשה היה קול ערב שאותו‬
‫אהב להשמיע ברבים‪ ,‬ונפש עדינה ורגישה‪ .‬בחוש ההומור שלו כבש את לב כולם‪ ,‬קטנים וגדולים‪ ,‬ובשעות מצוקה‬
‫היה מקור תמיכה ומשען לנזקק‪ .‬תוכניות גדולות היו לו למשה ‪ -‬הוא רצה להקים משפחה יהודית שורשית בישראל‪.‬‬
‫במאי ‪ 1983‬התגייס משה לצה"ל‪ ,‬עבר אימוני טירונות והוצב לשירות בחיל ההנדסה‪ .‬הוא עבד במפלסת דרכים‪,‬‬
‫השתתף בקורסים למיקוש וחבלה ולמד נהיגה במשאית‪ .‬בינואר ‪ 1984‬הועלה לדרגת רב"ט‪ .‬ביחידתו שירת כמדריך‬
‫בהפעלת ציוד מכני כבד‪ ,‬ואף השתתף בסרט על מפעילי ציוד מכני הנדסי שהוכן על‪-‬ידי חיל‪-‬ההנדסה‪ .‬הסרט הוקרן‬

‫כתשדיר שירות בטלוויזיה והציג את בית‪-‬הספר "נעורים" וחניכיו‪.‬‬
‫ביום ‪ 6‬באוגוסט ‪ 1984‬יצא משה לחופשה לביתו‪ ,‬נפגש עם חברתו וליווה אותה אל ביתה בטבריה‪ ,‬בשעות הערב חזר באוטובוס שנסע מטבריה‬
‫לתל‪-‬אביב‪ .‬בתחנת בית ליד ירד מהאוטובוס ועקבותיו נעלמו‪ .‬כעבור ארבעה ימים‪ ,‬בי"ב באב תשמ"ד (‪ ,)10.8.1984‬נמצאה גופתו וסימני חבלה‬
‫בראשו‪ .‬בחזהו היה נקב של כדור חודר‪ .‬חקירת המשטרה הצבאית וכוחות הביטחון העלתה שמשה נחטף ונרצח בידי מחבלים תושבי המדינה מבקה‬

‫אל גרביה‪ .‬בן ‪ 19‬היה בנופלו‪ .‬הוא הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בנתניה‪ .‬השאיר אחריו הורים‪ ,‬שלושה אחים ושתי אחיות‪.‬‬
‫שר הביטחון משה ארנס כתב עליו במכתב תנחומים למשפחה‪" :‬משה נתן את חייו למען מולדתו‪ .‬הוא היה חייל מעולה‪ ,‬חבר טוב‪ ,‬התנדב למשימות‬

‫אותן ביצע בצורה הטובה ביותר"‪.‬‬
‫זכרו של משה הונצח על ידי משפחתו במצבת זיכרון שהוקמה בחבצלת‪-‬השרון‪ ,‬היישוב שבו נולד וגדל‪.‬‬

‫טוראי שלומי נגר ז"ל‬

‫בן יונה ומאיר‪ ,‬נולד ביום י"ח בסיוון תשכ"ו (‪ )6.6.1966‬בחדרה‪ .‬את לימודיו התחיל שלמה בבית הספר‬
‫היסודי "ארלוזורוב" בחדרה‪ ,‬המשיך ללמוד שנתיים בבית הספר "עמל"‪ ,‬עבר לפנימיית "נעורים" ובה‬
‫השלים את לימודיו במגמת ציוד מכני כבד‪ .‬יפה תואר היה שלמה וגבה קומה‪ .‬הוא אהב ספורט לכל סוגיו‪,‬‬
‫ובייחוד את ספורט הצלילה והדיג במים עמוקים‪ .‬מילדותו התגלה שלמה כבעל אופי חברותי‪ ,‬ריכז סביבו‬
‫פעילות חברתית רבה‪ .‬הוא היה עליז‪ ,‬אהב לשיר ולרקוד‪ ,‬וברוח החיים שלו ובערנותו הדביק את כל הסובב‬

‫אותו‪.‬‬
‫על תקופת לימודיו בבית הספר "ארלוזורוב" סיפר המנהל‪ ,‬אחרי שנפל שלמה‪" :‬בכיתות הגבוהות הכרנו‬
‫אותו כנער בוגר ורציני‪ ,‬בגרות‪ ,‬רצינות ואחריות היו תכונות שהקדימו להתפתח בו‪ .‬צנוע‪ ,‬שקט ומתבלט‬
‫בדרכו שלו‪ ,‬כשקווים של עדינות נמשכים ונוצרים בו‪ .‬בכיתה ח' בלט‪ ,‬עם עוד מספר תלמידים‪ ,‬משכמו‬

‫ומעלה על פני יתר חבריו"‪.‬‬
‫ביולי ‪ 1984‬התגייס שלמה לצה"ל והתנדב לשייטת‪ ,‬היחידה שקסמה לו‪ .‬אולם באימוני הגיבוש הוא לא החזיק מעמד‪ .‬שלמה ביקש‬
‫לעבור ליחידה לוחמת מובחרת‪ ,‬לחטיבת גולני או לצנחנים‪ ,‬אך למורת רוחו הוצב בחיל‪-‬החימוש‪ .‬הוא לא ויתר‪ .‬שלמה חזר ופנה‬
‫בבקשה לעבור ליחידה קרבית‪ ,‬וכשלבסוף נענה בחיוב על בקשתו כבר היה משולב וקשור בקשרי רעות עם חבריו בחיל‪-‬החימוש‪.‬‬

‫הנאמנות לחברים שעמם פעל הייתה בעיניו ערך עליון‪.‬‬
‫במרס ‪ ,1985‬פעלה יחידתו בבסיס בלבנון‪ .‬על שירותו בבסיס סיפר מפקדו‪" :‬חייל חדש הגיע ליחידה‪ ,‬ומיד התבלט‪ .‬משכמו מעלה היה‪.‬‬
‫נכנס אלי לריאיון בזהרני וסיפר את סיפור חייו הקצרים‪ .‬ילדות רגילה של בן למשפחה שורשית מחדרה‪ ,‬מה שנקרא 'ארץ ישראל היפה'‪.‬‬

‫לצבא הגיע מתוך רגש שליחות וייעוד‪ ,‬שירת בהתנדבות ורצון לשרת כחייל קרבי‪ ,‬להיות בחוד החנית מקום השירות לא נראה לו‪.‬‬