ספר זיכרון - כפר הנוער "הדסה נעורים"

‫הוא ביקש להיות קרבי‪ .‬ניסיתי להסביר ולשכנע‪ ,‬והוא הסכים להתרצות‪ ,‬רק בתנאי שלכל משימה מחוץ ליחידה הוא יוצא‪ .‬שיבצתי אותו‬
‫בפלוגת הזהרני‪ .‬למ"פ מסרתי על החייל החדש שמגיע אליו‪ .‬הגדרתי אותו כ'ציונות מהלכת'"‪.‬‬

‫ביום ראשון‪ ,‬י"ז באדר תשמ"ה (‪ ,)10.3.1985‬חזר שלמה מחופשת שבת‪ ,‬שבה בילה עם משפחתו‪ ,‬אל בסיסו בלבנון‪ .‬הוא נסע במשאית‬
‫ספארי עם קבוצת חיילים‪ ,‬שחזרו אף הם מחופשת שבת‪ .‬סמוך לכפר מרג' עיון התקרבה מכונית תופת נהוגה בידי מחבל מתאבד‪ ,‬וליד‬

‫המשאית התפוצצה‪ .‬המשאית הועפה והתפרקה‪ .‬שנים‪-‬עשר החיילים שהיו בה נספו‪ ,‬ביניהם היה שלמה‪ .‬בן ‪ 19‬שנים הוא היה במותו‪.‬‬
‫הוא הובא למנוחות בבית‪-‬הקברות הצבאי בחדרה‪ .‬שלמה השאיר אחריו הורים‪ ,‬שני אחים ואחות‪.‬‬

‫שר הביטחון יצחק רבין כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו‪" :‬שלמה נתן את חייו למען מולדתו‪ .‬הוא מילא תפקידו בצורה מעולה‪ .‬התנדב‬
‫לכל משימה‪ ,‬סייע לחבריו‪ .‬היה חבר נאמן‪ ,‬אהוב על כולם"‪.‬‬

‫מפקד יחידתו כתב עליו למשפחתו‪" :‬שלמה היה חייל בעל מוטיבציה גבוהה‪ ,‬בעל חוש הומור מיוחד‪ ,‬מילא את תפקידו לשביעות רצון‬
‫מפקדיו‪ .‬הוא ידיד שסייע רבות לחבריו ותרם תרומה רבה ליחסי החברות בסדנה ולשמירת המורל הגבוה ביחידה‪ .‬הוא היה אהוב ומקובל‬

‫על חבריו"‪.‬‬

‫סמל אלברט אטרקצ׳י ז"ל‬

‫בן אלברטין ויעקב‪ ,‬נולד בבצרה שבעיראק בי"ב בכסלו תשט"ז (‪ .)27.11.1955‬גדל שם עם אחותו‬
‫וחמשת אחיו‪ ,‬ולמד בבית‪-‬ספר יסודי‪ .‬הוא היה כשרוני באמנות‪ ,‬ניגן באקורדיאון ואהב לצייר ולעסוק‬

‫במשחקי הרכבה‪.‬‬
‫כשהיה אלברט בן ‪ ,13‬אחרי מלחמת ששת הימים‪ ,‬הוצא אביו להורג בעיראק כיהודי ציוני‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1971‬עלתה המשפחה לישראל אחרי מסע רגלי דרך הגבול הפרסי‪ .‬אלברט למד בבית‪-‬ספר‬
‫תיכון בפנימיית "הדסה נעורים" בכפר ויתקין‪ .‬לאחר לימודיו התגייס לצה"ל‪ ,‬ושירת בקבע עד שנת‬

‫‪.1985‬‬
‫אלברט נישא לאילנה ונולדה בתם ליטל‪ .‬הם גרו בבת ים‪ .‬כשאלברט השתחרר מצה"ל והצטרף למשרד‬

‫החוץ יצאה המשפחה לקהיר בירת מצרים‪ ,‬שם עבד כנספח מנהלה בשגרירות ישראל‪.‬‬
‫בבוקר יום שלישי ג' באלול תשמ"ה (‪ )20.08.1985‬נורו יריות מרכב חולף בשכונת מעאדי בקהיר אל‬
‫הרכב בו נסעו אלברט ורעייתו לעבודה בשגרירות‪ ,‬מעט אחרי שיצאו מביתם‪ .‬מהירי נהרג אלברט‬

‫במקום‪ ,‬אשתו ועוד נוסעת נפצעו‪.‬‬
‫אלברט היה בן ‪ 30‬במותו‪ .‬הותיר אישה ובת‪ ,‬אם‪ ,‬אחות ואחים‪ .‬הובא למנוחות בבית העלמין בקרית שאול‪ ,‬תל אביב‪.‬‬

‫טוראי גיל סטיב ז"ל‬

‫בן אסתר ושמעון‪ .‬נולד ביום א' בתשרי תשכ"ט (‪ )23.9.1968‬נתניה‪.‬‬
‫גיל למד בבית‪-‬הספר היסודי 'איתמר בן אבי' והמשיך לימודיו בתיכון 'נעורים' בנתניה‪ ,‬שם למד‬
‫חשמלאות‪-‬רכב ומכניקה עדינה‪ .‬היה חובב ספורט‪ ,‬עסק באימוני כושר גופני והיה אוהד מושבע של‬

‫'מכבי נתניה'‪.‬‬

‫גיל היה פעיל בהתנדבות במשמר האזרחי‪.‬‬
‫באוקטובר ‪ 1986‬גויס לצה"ל‪ .‬הוא שובץ לחיל הכללי‪ ,‬שם שימש כחשמלאי רכב‪.‬‬
‫ביום כ"ב באלול תשמ"ח (‪ )4.9.1988‬נפל בעת שירותו‪ ,‬בתאונת‪-‬דרכים בכביש נתניה‪-‬תל‪-‬אביב‪ .‬בן‬
‫עשרים היה בנופלו‪ ,‬הוא הובא למנוחת עולמים בבית‪-‬הקברות הצבאי בנתניה‪ .‬הותיר אחריו הורים‬

‫ואחות‪.‬‬

‫במגירתו נמצא שיר‪ ,‬שמאוד אהב‪' ,‬שיר הפרידה' (תרגום מלועזית)‪:‬‬
‫"נהנינו עשינו חיים‬
‫היו לנו עונות בשמש‬

‫אבל הגבעות שבכינו עליהן‬
‫חלפו כשהעונות עברו‬

‫להתראות אבא‪ ,‬אנא התפלל בשבילי‬
‫להתראות אבא זה קשה למות‬

‫כשכל הציפורים שרות בשמיים‪"...‬‬

‫מזל סבן ז"ל‬

‫בת איריס ויהודה‪ ,‬נולדה בישראל בתאריך ‪ ,26.9.1973‬היא סיימה את לימודה היסודיים ב"עציון" והמשיכה ללמוד‬
‫בבית הספר התיכון "תחכימוני" באור עקיבא‪ ,‬עד סוף כיתה י"א‪ ,‬והשתלבה יפה הן בחברה והן בלימודים‪ .‬שמחת‬
‫חיים מיוחדת הייתה לה‪ ,‬והכל קיבלה בצחוק‪ .‬בכל מקום שהייתה דרושה משימה התנדבותית שם מצאת את מזל‪.‬‬
‫היא התגוררה עם משפחתה באור עקיבא‪ ,‬שם למדה עד כיתה י"א‪ ,‬עם סגירת בית הספר עברה לכפר הנוער "הדסה‬
‫נעורים" ולמדה במגמת פקידות ומנהל‪ .‬היא התבלטה בהתנהגותה הטובה ובהתמדתה‪ ,‬והשתלבה בקבוצה הלומדת‬

‫בצורה בוגרת ונעימה‪.‬‬
‫בנובמבר ‪ ,1990‬יצאו תלמידי כיתת י"ב לחמישה ימי פעילות בגדנ"ע‪ ,‬במסגרת הכנה לצה"ל‪ ,‬במחנה צלמון ליד‬

‫כרמיאל‪.‬‬
‫ביום י"ט בחשון תשנ"א (‪ ,)07.11.1990‬בהיותה בת ‪ ,17‬נהרגה ע"י פליטת כדור במחנה הגדנ"ע‪.‬‬

‫הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין אור עקיבא‪.‬‬
‫ ‬

‫סרן שלמה נאה ז"ל‬

‫בן סולטנה ואברהם בן‪-‬נעים‪ .‬נולד ביום כ"ג בכסלו תש"ו (‪ )28.11.1945‬במרוקו ועלה ארצה עם‬
‫משפחתו בשנת ‪ 1951‬למד בבית‪-‬הספר היסודי "יבנה" בחדרה‪ ,‬בבית הספר "תיכון חדרה" ובבית‪-‬‬

‫הספר התיכון "נעורים" במגמת שירטוט מכונות‪.‬‬
‫שלמה גויס לצה"ל בשלהי נובמבר ‪ 1963‬והוצב בחיל ההנדסה‪ .‬לאחר הטירונות הצטרף ליחידת החיל‬
‫בתפקיד מפעיל ציוד מכני כבד‪ .‬לאחר שסיים את שירותו הסדיר‪ ,‬נקרא שלמה לתקופות של מילואים‪.‬‬
‫הוא סיים קורס קציני מילואים ושימש כקצין צמ"ה באזור יהודה ושומרון‪ .‬בתקופת מלחמת המפרץ‬
‫התגייס לשירות מילואים ארוך ביחידתו בתנאי קבע‪ .‬להערכת מפקדיו היה קצין טוב וממושמע‪ .‬הוא‬

‫השקיע מאוד בעבודתו והיה חברותי ואוהב חיים‪.‬‬
‫ביום ח' בכסלו תשנ"ב (‪ )15.11.1991‬נפל שלמה בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית העלמין‬
‫הצבאי בחדרה‪ .‬השאיר אחריו שני בנים‪ :‬נדב ואיתי‪ ,‬שני אחים‪ :‬יצחק וחיים‪ ,‬ושבע אחיות‪ :‬דליה‪,‬‬

‫מרים‪ ,‬חנה‪ ,‬רותי‪ ,‬פורטונה‪ ,‬רחל ופרלה‪.‬‬
‫במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו‪" :‬סרן שלמה נאה היה אחד מעמודי התווך ביחידה‪ ,‬שהביא לביצוען של משימות הנדסיות‬

‫רבות ומגוונות בכל המרחב האוגדתי ובכך תרם להעלאת ביטחונם של חיילי צה"ל בגזרה"‪.‬‬

‫ ‬

‫סמל ראשון יובל עזרא טוטנג'י ז"ל‬

‫בן רותי ויצחק‪ .‬נולד ביום י"ד באב תשכ"ח (‪ )8.8.1968‬ביפו‪ .‬למד בבית הספר היסודי "חשמונאים"‬
‫ביפו ואחרי‪-‬כן המשיך את לימודיו בחטיבת הביניים "עירוני ז" ביפו‪ .‬כשהיה בן ארבע עשרה התייתם‬
‫מאביו ועבר ללמוד בפנימיית "נעורים" בכפר ויתקין‪ ,‬במגמת מכונאות רכב‪ .‬לפני גיוסו לצה"ל עבד‬
‫במלון "טל" בתל אביב בתפקיד מלצר‪ .‬למרות קשיים מבית‪ ,‬מות אביו ומחלת אימו‪ ,‬תיפקד יובל‬
‫היטב‪ .‬הוא היווה משענת איתנה לבני משפחתו‪ ,‬סעד את אימו‪ ,‬עזר לאחיו ולאחיותיו ויחד עם זאת‬

‫לא הזניח את קשריו החברתיים והיה אהוד על חבריו‪.‬‬
‫יובל גויס לצה"ל בשלהי דצמבר ‪ 1986‬והוצב בחיל האוויר‪ .‬לאחר הטירונות הוצב באחת מיחידות‬
‫החיל בתפקיד נהג משאית‪ .‬בתקופת שירותו הצבאי נשא לאישה את חברתו אריאלה‪ .‬כשסיים את‬
‫שירותו הסדיר נכתב בתעודת השחרור שלו כי מילא את תפקידו לשביעות רצון מפקדיו‪ .‬בתקופה זו‬

‫התייתם מאימו אשר אותה סעד במסירות בימי מחלתה הארוכים‪.‬‬
‫ביום י"ח בכסלו תשנ"ג (‪ ,)12.12.1992‬בהיותו בשירות מילואים‪ ,‬נפל יובל בקרב בחברון והובא‬
‫למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחולון‪ .‬הוא הועלה לדרגת סמל‪-‬ראשון לאחר מותו‪ .‬השאיר אחריו שתי אחיות‪ :‬יולנדה‬

‫ונחמה‪ ,‬ואח‪ :‬משה‪.‬‬
‫במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז יצחק רבין‪" :‬סמל‪-‬ראשון יובל עזרא טוטנג'י ז"ל נתן את חייו למען‬
‫מולדתו‪ .‬הוא נפל בחברון כשבנסיעה מבצעית לתגבור צירים על ציר דרך השלום נורו יריות מתוך רכב ערבי עוקף לעבר הג'יפ‬
‫בו נהג החייל‪ .‬יובל עזרא שירת בחיל התחזוקה‪ .‬הוא היה חייל ממושמע‪ ,‬מקצועי‪ ,‬מתנדב לבצע כל משימה מעל למוטל עליו‪,‬‬

‫אהוב על חבריו‪ .‬זכרו של סמל‪-‬ראשון יובל עזרא טוטנג'י ז"ל הוא קודש ונצרנו בלבנו בגאון"‪.‬‬
‫ובמכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו‪" :‬יובל לקח חלק בפעילות אדירה וחשובה שעושים חיילי צה"ל למען שמירה על הביטחון‬
‫השוטף ועל ביטחונה של מדינת ישראל‪ .‬למרות התקופה הקצרה יחסית שיובל שירת ביחידה‪ ,‬הספקנו להכירו היטב ולעמוד על‬
‫תכונותיו המיוחדות‪ .‬במשך כל התקופה בכלל ובתעסוקה המבצעית בפרט התגלה כחייל ממושמע מאוד‪ .‬מתנדב לביצוע משימות‬
‫מעבר למוטל עליו ומקובל מאוד מבחינה חברתית"‪ .‬אחיו ואחיותיו תרמו ספרי קודש ומנורה לזכרו לבית‪-‬הכנסת‪ .‬קהילת "בני‪-‬‬

‫ישראל" בניו ג'רסי נטעה עץ לזכרו ביער "בני‪-‬ישראל'" בגליל‪.‬‬

‫סמל ראשון אברהם אסייג ז"ל‬

‫בן פרלה ומשה‪ .‬נולד ביום ו' בשבט תש"ל (‪ )13.1.1970‬בצפת‪.‬‬
‫אבי סיים את בית‪-‬הספר היסודי‪-‬הממלכתי בצפת והמשיך את לימודיו בפנימיית 'נעורים' בנתניה‬

‫במגמת חשמלאות‪-‬רכב‪.‬‬
‫לצה"ל גוייס בחודש אוגוסט ‪ 1988‬ואחרי הטירונות הוצב כחשמלאי רכב בחיל החימוש‪ ,‬משם עבר‬
‫כעבור תקופת‪-‬מה לחיל ההנדסה‪ .‬אבי היה בעל‪-‬מקצוע מצויין ובתום שירות החובה הוצע לו להמשיך‬
‫ולשרת בצבא הקבע‪ .‬אבי נענה ובחודש אוגוסט ‪ 1991‬חתם על חוזה שירות קבע למשך שנה אחת‪,‬‬

‫בדרגת סמל‪-‬ראשון‪.‬‬
‫ביום כ"ג שבט תשנ"ב (‪ )28.1.1992‬נפל אבי בעת שירותו מפגיעת נשק בבסיס שבו שירת‪ .‬בן עשרים‪-‬‬
‫ושתים היה בנופלו‪ ,‬הוא הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בצפת‪ .‬השאיר אחריו הורים‪ ,‬שתי‬

‫אחיות ואח‪.‬‬

‫רב טוראי חיים מזרחי ז"ל‬

‫חיים‪ ,‬בן מזל ופנחס‪ ,‬נולד בישראל בכ"ב בכסלו תשכ"ד (‪ .)08.12.1963‬גדל בבת‪-‬ים ובחולון עם‬
‫אחיותיו מרגלית ואסנת ואחיו איציק‪ .‬הוא סיים לימודי תיכון בפנימיית "הדסה נעורים" בכפר ויתקין‪,‬‬
‫ובתקופה זו היה גם כדורגלן בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב‪ .‬אחרי שירות בצבא חזר חיים‬

‫בתשובה ועבר לגור בבית‪-‬אל ב' וללמוד בישיבה במקום‪.‬‬
‫הוא נישא לאיריס‪ ,‬ובנוסף ללימודיו עסק בשיווק ביצים‪ .‬ביום שישי י"ד בחשון תשנ"ד (‪)29.10.1993‬‬
‫לפני הצהריים נסע חיים כהרגלו לקנות ביצים מחווה חקלאית בבעלות ערבים הסמוכה למקום מגוריו‪,‬‬
‫שם המתינו לו מחבלים שתקפו אותו‪ ,‬וברחו עם רכבו אחרי שהכניסו אותו פצוע לתא המטען‪ .‬המחבלים‬

‫רצחו את חיים‪ ,‬ואחר כך שרפו ונטשו את המכונית מצפון לרמאללה‪.‬‬
‫חיים היה בן ‪ 30‬במותו‪ .‬הובא למנוחות בבית העלמין בחולון‪ .‬הותיר אישה בהריון‪ ,‬הורים‪ ,‬אחיות ואח‪.‬‬

‫חצי שנה אחרי הרצחו נולדה בתו‪ ,‬תהילה‪.‬‬

‫רב סמל בכיר יצחק אלבז ז"ל‬

‫יצחק בן מרגלית וחיים‪ .‬נולד ביום כ"ט באב תשכ"ב (‪ )29.8.1962‬במרוקו‪ .‬בהיותו בן חמש עלה יצחק‬
‫ארצה עם משפחתו‪ .‬המשפחה קבעה את מושבה בעכו ויצחק החל את לימודיו היסודיים בבית‪-‬הספר‬
‫"בית יעקב"‪ .‬בהגיעו לכיתה ט' עבר לפנימיית "הדסה נעורים" שבכפר ויתקין‪ ,‬שם סיים את לימודיו‬

‫במגמת הנגרות‪.‬‬
‫בתחילת אפריל ‪ 1980‬התגייס יצחק לשירות בצה"ל‪ .‬לאחר שסיים טירונות הוכשר כטבח ושירת‬
‫בתפקיד זה בבסיסים שונים‪ .‬באפריל ‪ 1983‬החל בשירות קבע‪ .‬במרוצת השנים עבר קורסים מקצועיים‬
‫והכשרות שונות במסגרת עבודתו‪ .‬מפקדיו העידו כי יצחק היה חייל מסור‪ ,‬מתמיד בעבודתו‪ ,‬מאורגן‬
‫ומסודר והמליצו על קידומו‪ .‬הוא קודם לדרגת רב‪-‬סמל‪-‬ראשון והחל לשמש כאחראי מטבח‪ .‬יצחק‬
‫נחשב נגד למופת‪ ,‬אשר בביצוע עבודתו הפגין אחריות‪ ,‬מקצועיות ורצינות וגילה יכולת ניהול מעולה‪.‬‬
‫יצחק בלט ביוזמה ובמוטיבציה גבוהה וסייע לסובבים אותו בכל עת‪ .‬בתפקידו האחרון שימש כנגד‬

‫המטבח של חיל‪-‬ההנדסה בפיקוד צפון‪.‬‬
‫באביב ‪ 1987‬נישא יצחק לבחירת לבו‪ ,‬אביבה‪ ,‬והשניים בנו את ביתם בכרמיאל‪ .‬לזוג נולדו שני ילדים‪ :‬חי וטובל‪ .‬בשנת ‪1993‬‬
‫התגלתה בגופו של יצחק מחלה קשה‪ .‬הוא נאבק במחלתו בגבורה ולא אמר נואש על אף הטיפולים הקשים שעבר‪ .‬בתקופות שבהן‬

‫נסוגה מחלתו וחלה הטבה בבריאותו שב לבסיסו והמשיך בשגרת עבודתו‪ ,‬אבל כעבור חמש שנים הכריעה אותו המחלה‪.‬‬
‫ביום כ"ט בניסן תשנ"ח (‪ )25.4.1998‬נפל יצחק בעת שירותו והוא בן שלושים וחמש‪ .‬הוא הובא למנוחת‪-‬עולמים בחלקה הצבאית‬
‫בבית‪-‬העלמין בכרמיאל‪ .‬הותיר אחריו אב‪ ,‬רעיה‪ ,‬שני בנים‪ ,‬שלושה אחים‪ :‬גבי‪ ,‬שלום ושלמה‪ ,‬ושתי אחיות‪ :‬פולט וג'נט‪ .‬לאחר‬

‫מותו הועלה לדרגת רב סמל‪-‬בכיר‪.‬‬
‫מפקד היחידה כתב למשפחה‪" :‬יצחק הגיע ליחידתי לפני כתשע שנים ושירת כנגד המטבח‪ .‬במהלך תקופה זו‪ ,‬נתגלה לפנינו‪,‬‬
‫מפקדיו וחבריו ליחידה‪ ,‬כאדם אכפתי‪ ,‬שדאג לסובבים אותו בכל עת‪ ,‬בלי להתחשב בשעות העבודה הארוכות ובמאמץ שנדרש‬
‫ממנו‪ .‬בתקופה הקצרה בה הכרתי את יצחק‪ ,‬התרשמתי גם אני כי מדובר באדם יוצא דופן‪ ,‬שהתמודד עם מחלתו בצורה אמיצה‬

‫ומעוררת כבוד‪ .‬בתקופות ההפוגה מן המחלה‪ ,‬מילא את משימותיו תוך הפגנת אחריות ומקצועיות רבה"‪.‬‬
‫משפחתו הנציחה את שמו בבית‪-‬הכנסת "בן איש חי" בכרמיאל‪ ,‬ובבית‪-‬הכנסת ביחידתו בעכו‪.‬‬

‫סמל ראשון אייל גואטה ז"ל‬

‫בן רותי וציון‪ ,‬נולד בכפר יונה ביום י"ד באב תשל"ח (‪ ,)17.8.1978‬אח צעיר לויקי‪ ,‬נעמי‪ ,‬רוני‪ ,‬דודו‪,‬‬
‫ברוך ושרי‪ .‬אייל‪ ,‬תינוק מתוק ואהוב על כולם‪ ,‬גדל והיה לבחור אוהב‪ ,‬אחראי ומסור‪.‬‬

‫אייל החל ללמוד בבית‪-‬הספר היסודי "עמל" בכפר יונה‪ ,‬וסיימם בבית הספר התיכון "הדסה נעורים"‬
‫בבית ינאי‪ ,‬בתום י"ג שנים‪ .‬לאחר שירותו הצבאי תיכנן ללמוד מחשבים בטכניון‪.‬‬

‫ביולי ‪ 1996‬התגייס אייל לצה"ל והוצב בחיל‪-‬החימוש‪ ,‬שם שירת כשנה‪ .‬אייל‪ ,‬שחלם לשרת בגולני‪,‬‬
‫עשה כל שביכולתו כדי להצטרף לחטיבה‪ .‬לבסוף הצליח להגשים את חלומו הנכסף והצטרף ל"משפחת‬
‫גולני"‪ .‬אייל אהב מאוד את השירות בצבא בכלל ובגולני בפרט‪ .‬מעולם לא התלונן ונהג להתנדב‬
‫ולצאת למשימות גם כשלא היה חייב‪ ,‬הוא רכש את הערכתם ואהבתם של חבריו ליחידה במנהיגותו‪,‬‬
‫ערכיו ואישיותו החמה‪ .‬בתקופות הקשות של האימונים נהג לעודד את חבריו בחיוך רחב‪ ,‬במילה‬
‫טובה ובעזרה‪ .‬חבריו למחלקה מספרים כי היה חייל מהסוג הטוב ביותר‪" ,‬מורעל"‪ ,‬מקצוען וחזק‪.‬‬
‫אבל יותר מכל היה אדם מהסוג הטוב ביותר‪ ,‬תמיד עוזר ומחייך‪ ,‬מנהיג כריזמטי וצנוע‪ .‬אייל בלט‬
‫במקצועיותו‪ ,‬חבריו ליחידה ומפקדיו ידעו‪ ,‬שעליו ניתן תמיד לסמוך שיבצע את משימותיו ללא פחד‪,‬‬
‫על הצד הטוב ביותר‪ .‬חברו איתי מספר‪..." :‬היית מומחה לפרטים הקטנים ‪ -‬הכרת כל זיז ובורג בנגב‪ ,‬במרגמה ובכל דבר שנגעת‬
‫בו‪ .‬ומצד שני גם המטרה הגדולה‪ ,‬להגן על גבולה של המדינה‪ ,‬לא נעלמה ממך‪ .‬בזכותה ידעת לדלג בקלות על הפכים הקטנים‬

‫של המסלול והפלוגה הוותיקה‪ ...‬את הכול עשית בחיוך ובטוב לב‪"...‬‬
‫בזמנו הפנוי ובחופשותיו מהצבא אהב אייל לשחק כדורסל‪ ,‬לבלות עם חברים ולקרוא‪ ,‬בעיקר ספרי מדע בדיוני‪ .‬גם משחקי‬

‫מחשב וגלישה באינטרנט קסמו לו‪ ,‬והוא אף תיכנן ללמוד מחשבים בטכניון בתום שירותו הצבאי‪.‬‬
‫אייל שמר על קשר חם והדוק עם משפחתו‪ .‬הוא אהב מאוד את אחייניו‪ ,‬שיחק איתם‪ ,‬הרים והניף אותם‪ .‬לעולם לא כועס‪ ,‬לעולם‬

‫לא צועק‪ ,‬הכל בשקט ובנחת‪ ,‬ועם הרבה אהבה וסבלנות‪.‬‬

‫בשעות הבוקר המוקדמות של יום ה' באלול תשנ"ט (‪ ,)17.8.1999‬יום הולדתו העשרים ואחת של אייל‪ ,‬נתקל סיור של צה"ל‬
‫בחוליית מחבלים של החיזבאללה בדרום לבנון‪ .‬בקרב שהתפתח נהרג סמל דורון הירשקוביץ ושלושה לוחמים נפצעו‪ .‬כוח‬
‫מפלוגת הרובאים של הגדוד‪ ,‬ובו אייל‪ ,‬הוזעק לסיוע ופינוי הפצועים‪ .‬אייל‪ ,‬שהיה המקלען בכוח‪ ,‬חילץ בעצמו שני פצועים‬
‫למסוק‪ .‬עם סיום הפינוי התארגן הכוח להמשך הלחימה במחבלים‪ .‬במהלך הקרב המג"ד נפצע ואייל נהרג‪ .‬הוא הובא למנוחת‬

‫עולמים בבית‪-‬העלמין הצבאי בנתניה‪ .‬הותיר הורים‪ ,‬ארבעה אחים ושתי אחיות‪ .‬לאחר נופלו הועלה לדרגת סמ"ר‪.‬‬
‫במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב סא"ל אילן‪ ,‬מפקד היחידה‪" :‬במהלך שירותו בגדוד "הבוקעים הראשון"‪ ,‬לא חשש ולא‬
‫נרתע מן השירות התובעני בלבנון‪ ,‬וביצע את משימותיו תוך שאיפה תמידית למקצועיות‪ .‬אייל היה הראשון להתנדב לכל משימה‪,‬‬

‫תוך הפגנת אומץ לב וקור רוח‪ ,‬והיווה דמות של מנהיג בעיני חבריו ליחידה‪"...‬‬
‫אלעד‪ ,‬מפקד המחלקה שלו‪ ,‬ספד לו‪" :‬אף פעם לא יצא לי להגיד לך עד כמה הייתי מתפעל ממך‪ ...‬כל פעם הפתעת אותי מחדש‪,‬‬

‫אם בתרגילים שהיית מקפץ כמו אייל עם הנגב או משימות שגרה שהיו מוטלות עליך בפלוגה‪"...‬‬
‫המ"פ שלו הוסיף‪" :‬היית החייל המצטיין בפלוגה‪ ,‬כאלה שמסתכלים עליהם ורוצים להיות כמוהם‪ .‬תמיד ידעת להיות הראשון בכל‬

‫משימה שהטילו עליך‪ ,‬מסוכנת יותר ומסוכנת פחות‪ ,‬ללא כל חשש ופחד‪"...‬‬
‫אחיו של אייל‪ ,‬ברוך‪ ,‬כתב‪" :‬יום אחד‪ ,‬בבוקר עם הנץ החמה‪ ,‬עת הציפור נסקה לרקיע‪ .‬הרוח ילל באיוושה קלה‪ ,‬ויום החמסין‬
‫האחרון החל‪ .‬ואז התעוררת אחי‪ .‬בצהרים הרוח הפכה עזה והשמש בערה ללא רחם‪ .‬מסוק עלה מסוק ירד‪ ,‬יציאה לכיוון הוואדי‬
‫וצרור יריות‪ .‬ואתה אחי לא ויתרת‪ .‬בערב השמש לכיוון הים יורדת‪ ,‬וגם הרוח תפסה תנומה‪ .‬יום החמסין אידה את עצמו והעולם‬
‫הקטן חוזר לשגרה‪ .‬ואתה אחי כבר לא היית‪ .‬קום אחי‪ ,‬אל תיפול‪ ,‬זקוף קומתך‪ ,‬הן תדע כמה אהבנו‪ .‬והימים כבר לא עוברים‪ ,‬גם‬
‫הם עומדים דום לכבודך‪ .‬וכל חיוך שמפציע מכיל זיכרון שלך‪ .‬ואתה אחי‪ ,‬חסר‪ .‬אייל‪ ,‬אחי‪ ,‬אתה לבטח האיש שמשיב את הרוח‬

‫ומזריח את השמש‪ .‬הציפור שנוסקת שואפת להגיע אליך‪ ,‬והחמסין שמכה הוא חום גופך‪ .‬ואתה אייל דם ליבנו‪".‬‬
‫אחיינו שי כתב ‪..." :‬אני נורא מתגעגע אליך‪ .‬אני נורא אוהב אותך‪ .‬כל פעם שחזרת מהצבא שיחקת איתי במשחק כלשהו‪ .‬במיוחד‬
‫בכדורגל‪ .‬אני אהבתי בלילה לבוא אליך ולשכב לידך‪ .‬עכשיו אתה המלאך של המשפחה‪ .‬משקיף עלינו מלמעלה ומגן עלינו שלא‬

‫יקרה לנו כלום‪"...‬‬
‫המשפחה הקימה לזכרו של אייל אתר אינטרנט שכתובתו ‪ .http://city.walla.co.il/gueyal‬באתר ציוני דרך מתקופות שונות‬

‫בחייו של אייל‪ ,‬סיפור הקרב שבו נפל‪ ,‬ודברים שכתבו לזכרו משפחתו‪ ,‬ידידיו וחבריו ליחידה‪.‬‬
‫לזכרו ניטע עץ בהרי ירושלים על‪-‬ידי הרב יונתן פרלמן ודינה ליפסקי‪.‬‬

‫רב טוראי גוריון פנקר ז"ל‬

‫בן אביגיל ומשה‪ .‬נולד בבאר יעקב ביום י"ט בטבת תש"מ (‪ ,)8.1.1980‬אח צעיר לגרשון‪ ,‬גבעון‪,‬‬
‫גדעון וגולן‪ .‬למד בבית‪-‬הספר היסודי "רשב"י" בבאר יעקב והמשיך ללימודי תיכון בפנימיית "הדסה‬

‫נעורים" שליד נתניה‪ ,‬שם סיים לימודיו במגמת חשמלאות רכב‪.‬‬
‫גוריון אהב לבלות עם חבריו הטובים‪ ,‬חבריו מבאר יעקב כמו גם חבריו לפנימייה‪ ,‬במגוון פעילויות‪ .‬אהב‬
‫ללכת לים‪ ,‬לצאת לטיולים‪ ,‬לראות סרטים ולבלות בדיסקוטק או בפאב‪ .‬שופע מרץ‪ ,‬שש לכל פעילות‬

‫וחיוך מקסים על פניו‪ .‬עם כל עיסוקיו‪ ,‬תמיד הקפיד לעזור להוריו בעבודות הבית השונות‪.‬‬
‫בכיתה י"א הכיר את אנג'לה‪ ,‬שלמדה בפנימייה‪ ,‬השניים היו לחברים קרובים שתמיד בילו יחד ונהנו זה‬
‫מקירבתו של זו‪ .‬חברותם התהדקה עם הזמן‪ ,‬ונמשכה גם כשהשירות הצבאי שלח כל אחד מהם למקום‬

‫אחר‪.‬‬
‫מגיל צעיר שיחק גוריון כדורגל‪ .‬היה פעיל באגודת הכדורגל של ארגון "נוה יעקב"‪ ,‬ארגון של עולים‬
‫מהודו המקיים טורנירים בערים שונות בארץ‪ .‬גם בצבא לא זנח את אהבתו למשחק‪ ,‬והתאמן עם קבוצת‬

‫כדורגל במצפה רמון‪ ,‬סמוך לבסיס שבו שירת‪.‬‬
‫בחודש ספטמבר ‪ 1998‬התגייס גוריון לצה"ל‪ .‬לאחר הטירונות נשלח לקורס חשמלאות בצריפין ובסיומו הועלה לדרגת רב"ט והוצב‬
‫לתפקיד חשמלאי רכב וכלים משוריינים בבה"ד ‪ .1‬הוא שירת שם כחצי שנה‪ ,‬לשביעות רצונם המלאה של מפקדיו‪ ,‬שהגדירו אותו‬

‫כחייל ממושמע וחרוץ‪ ,‬המבצע ביעילות את כל המוטל עליו‪.‬‬
‫ביום י' באלול תשנ"ט (‪ )22.8.1999‬נפל גוריון בעת שירותו והוא בן תשע‪-‬עשרה‪ .‬הותיר אחריו הורים וארבעה אחים‪ .‬הוא הובא‬

‫למנוחות בבית‪-‬העלמין הצבאי בראשון לציון‪.‬‬
‫אמו של גוריון‪ ,‬אביגיל‪ ,‬כתבה על געגועיה אליו‪" :‬כל שבת‪ ,‬כל חג‪ ,‬כל שנה‪ ,‬כל יום וכל לילה ‪ -‬לא משנה כמה זמן עובר‪ ,‬אתה חסר‬
‫לנו יותר‪ .‬בלילה לפעמים אתה עושה איתי חסד‪ ,‬אם רק לכמה רגעים‪ ,‬נותן לי לגעת ולנשק את הפנים‪ ...‬היה שלום בני הקטן‪ ,‬נמשיך‬

‫להיפגש בחלומות עם כל הדמעות‪".‬‬
‫אחיו גדעון כתב במלאות שנתיים למותו‪" :‬חבל לי על כל היופי שבעולם והחוויות של גיל הנעורים והבגרות שאתה אינך שותף להם‬
‫עוד‪ ...‬ויותר מזה חסרה לנו הצלע החמישית במשפחה הקטנה שלנו‪ ,‬צלע שהייתה מאוד דומיננטית‪ ,‬קולנית ויחד עם זאת מאוד‬

‫מתחשבת ועוזרת‪".‬‬
‫לזכרו של גוריון תרמו הוריו מנורת נר זיכרון לבית הכנסת השכונתי בבאר יעקב‪.‬‬

‫מרים וקסמן ושלר ז"ל‬

‫בת רחל ואפרים ושלר‪ ,‬נולדה בי"ח בניסן תש"י (‪ )05.04.1950‬בפלויאשט‪ ,‬רומניה‪ .‬אחות לחיים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1964‬עלתה עם משפחתה לישראל‪ ,‬והחלה ללמוד בבית הספר החקלאי "כדורי"‪ .‬המשיכה‬
‫לתיכון "אורט יד‪-‬ליבוביץ" בנתניה‪ .‬בצעירותה הייתה מרים פעילה בגדנ"ע‪ .‬משבגרה מרים למדה‬
‫בסמינר למורות "חיטרון" בתל אביב‪ ,‬ובסיום הלימודים החלה לעבוד כמורה‪ .‬במהלך עבודתה למדה‬

‫באוניברסיטת תל אביב ובמכללה למנהל‪ ,‬והוסמכה כמורה בכירה למקצועות המנהל‪.‬‬
‫מרים נישאה ליוסף וקסמן‪ .‬הם התגוררו בחדרה‪ ,‬שם נולדו בניהם חן וחנוך‪ .‬מאז שנת ‪ 1987‬עבדה‬
‫מרים בבית הספר שבפנימיית "הדסה ‪ -‬נעורים" כמחנכת‪ ,‬וכמורה למנהל ולמחשבים‪ .‬במסגרת‬
‫עבודתה מרים הקנתה חינוך וערכים מקצועיים בתחום המנהל לעולים חדשים ולבני נוער אשר הגיעו‬
‫משכבה סוציו‪-‬אקונומית לא קלה‪ .‬היא השקיעה בתלמידיה את המירב‪ ,‬והובילה אותם לתוצאות‬

‫טובות ולהצלחות רבות‪.‬‬
‫מרים גם עסקה בפרויקט "מעוף"‪ ,‬אשר שימש קרש קפיצה מקצועי לנשים עולות חדשות חסרות‬
‫מקצוע‪ .‬הפרויקט הצליח לשלב נשים אלו בחיי עבודה תקינים‪ ,‬וזכה לאהדה רבה בכל הדרגים‪ .‬עבודה‬

‫זו גרמה למרים סיפוק רב‪ ,‬בהיזכרה בקשיים שלה ושל משפחתה כשהם הגיעו ארצה כעולים חדשים‪.‬‬
‫מרים הייתה אישה כריזמטית‪ ,‬ששאפה לשלמות בכל דבר שעשתה‪ .‬היא מאוד אהבה בעלי חיים וגידלה תוכים‪ ,‬כלבים‪ ,‬חתולים‬

‫ודגים בביתה בחדרה‪.‬‬
‫ביום שישי כ"ה באייר תשס"א (‪ ,)18.05.2001‬לפני הצהריים‪ ,‬מחבל פלסטינאי מתאבד פוצץ מטען חבלה שנשא עמו בכניסה‬
‫לקניון "השרון"‪ ,‬במרכז נתניה‪ .‬כתוצאה מהפיצוץ חמישה בני אדם נרצחו וכמאה נפצעו‪ .‬מרים ובעלה הגיעו למקום לקניות‪.‬‬

‫מרים נרצחה במקום‪ ,‬בעלה יוסף נפצע באורח קשה‪.‬‬
‫מרים הייתה בת ‪ 51‬במותה‪ .‬הותירה בעל ושני בנים‪ ,‬אם ואח‪ .‬היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בחדרה‪.‬‬
‫בבית הספר "הדסה ‪ -‬נעורים" הוקמה פינת זיכרון למרים‪ ,‬אשר התמלאה במכתבי פרידה ממנה שכתבו עמיתיה להוראה‬

‫ותלמידיה האוהבים‪.‬‬
‫"התעניינת בנו והיית לנו יותר כחברה מאשר כמורה"‪ ,‬כתבו בנות כיתה י"ב‪" ,‬לימדת את המקצוע שלך והעברת לנו מידע רב‬
‫בעיבוד תמלילים שלא היינו לומדות בלעדייך‪ .‬את תהיי חסרה לנו‪ .‬אנו עדיין מצפות לראות אותך יוצאת מחדר המורים‪ ,‬ומחייכת‬

‫אלינו בחיוך המקסים שלך‪...‬‬
‫לא תהיה עוד מורה כמוך‪ .‬חבל שלא הגעת איתנו לסוף שנת הלימודים‪ .‬לא כך רצינו להיפרד‪ .‬אנחנו נזכור אותך תמיד"‪.‬‬

‫סמל ראשון שמעון אדרי ז"ל‬

‫בן עליזה ויצחק‪ .‬נולד ביום ז' באלול תשמ"א (‪ )6.9.1981‬בבאר שבע‪ ,‬אח לדנה וללירן‪ .‬כתינוק‬
‫הייתה התפתחותו של שמעון מהירה‪ ,‬והוא אף דילג על שלבים מסוימים כגון זחילה‪ ,‬ועבר לשלב‬
‫ההליכה‪ .‬צמיחת השיניים הייתה שונה מהרגיל‪ ,‬הוא הצמיח ארבע שיניים ראשונות בבת אחת‪ .‬אף‬
‫דיבורו היה מוקדם מהרגיל‪.‬שמעון החל את לימודיו בבית‪-‬הספר היסודי "שיטים" בערבה התיכונה‬
‫והמשיכם בבית‪-‬הספר "נתיב אליהו" בנתיבות‪ .‬בהיותו נער עבר לגור בפרדס חנה ולמד שם בבית‪-‬‬
‫הספר "ישורון"‪ .‬את לימודיו התיכוניים למד בתיכון האזורי "הדסה נעורים" והתגורר ב"נווה הדסה"‬

‫שבשרון‪.‬‬
‫שמעון היה נער מלא שמחת חיים‪ ,‬אוהב את הבריות ונכון תמיד לעזור‪" .‬סיימון"‪ ,‬קראו לו בחיבה‬
‫אוהביו וחבריו‪ .‬מחשבים ואלקטרוניקה היו אהבתו הגדולה‪ .‬אביו מספר‪" :‬בשנת ‪ ,1988‬בהיות שמעון‬
‫בכיתה ב'‪ ,‬רכשנו בעבורו מחשב‪ ,‬דבר שהיה נדיר באותה תקופה‪ .‬ביקשתי כי נחכה לטכנאי שיסביר‬
‫לנו כיצד להפעיל את המחשב אך שמעון‪ ,‬שהיה בעל כשרון מולד‪ ,‬הפעיל את המחשב מבלי לחכות‬

‫לטכנאי‪ .‬לצערנו‪ ,‬כשם שהתפתחותו הייתה מהירה‪ ,‬כך גם הסתלקותו מן העולם"‪.‬‬
‫בסוף מרס ‪ 2000‬התגייס שמעון לצה"ל ושירת במחוז הצפון של פיקוד העורף‪ .‬על הילד שגדל להיות חייל כתב אביו‪" :‬יצאת‬
‫מהרחם המוגן‪ ,‬העטוף‪ ,‬נתנו לך מכה על הטוסיק‪ ,‬בכית בטירוף‪ ,‬טיפלנו בך היטב‪ ,‬תיקנו את הרושם הרע‪ ,‬הגיע רגע הגיוס‪ ,‬זה‬
‫לא קל‪ ,‬ואפילו די מבאס‪ ,‬אבל מה לעשות‪ ,‬חייבים להתגייס‪ ,‬חשבת על הכול באור חיובי‪ ,‬לא סתם בחרת להיות חייל במיטבך‪,‬‬
‫עוד מילדות שיחקת בטנק ומרכבה‪ ,‬תכננת אסטרטגיות‪ ,‬ניהלת חטיבה‪ ,‬עכשיו עם גיוסך לצבא‪ ,‬יכולת לממש סוף סוף את‬
‫האהבה ‪ ...‬הגיע הרגע המיוחל‪ ,‬בעוד מספר ימים אתה עומד להיות חייל‪ ,‬אז אמנם הולך להיות ממש לא קל‪ ,‬אבל אין לנו ספק‬
‫שתמצה את הפוטנציאל‪ ,‬תמיד היית בחור כריזמטי‪ ,‬קצת מורעל וקצת פנאטי‪ ,‬חבר נאמן ומאוד אכפתי‪ ,‬אין ספק שתפור עליך‬

‫השירות הקרבי‪ .‬דייקן‪ ,‬אחראי‪ ,‬אבל עם זאת ספונטני‪ ,‬לא מפונק‪ ,‬לפעמים קצת "חורני" ולפי הנתונים האלה כמדומני‪ ,‬תתאים‬
‫כמו כפפה ליד לחבר'ה שלנו‪".‬‬

‫ביום ז' בניסן תשס"ב (‪ )20.3.2002‬נפל שמעון בעת מילוי תפקידו בפיגוע חבלני‪ .‬באותו בוקר נסע באוטובוס‪ ,‬בקו ‪ 823‬של‬
‫אגד‪ ,‬מביתו לבסיס‪ .‬בדרך‪ ,‬בצומת מוצמוץ שבוואדי ערה‪ ,‬התפוצץ באוטובוס מחבל‪-‬מתאבד ושבעה מהנוסעים‪ ,‬ושמעון ביניהם‪,‬‬
‫נהרגו‪ .‬עימו נפלו רב נגד מאיר פחימה‪ ,‬סמל מיכאל אלטפירו‪ ,‬רב טוראי אהרון רביבו והאזרחים אלון גולדנברג‪ ,‬מוגוס מהרטו‬
‫ובלה שניידר‪ .‬בן עשרים‪-‬ואחת היה שמעון בנופלו‪ .‬הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בפרדס חנה‪ .‬הותיר אחריו‬

‫הורים‪ ,‬אחות ואח‪ .‬לאחר נפילתו הועלה שמעון לדרגת סמל‪-‬ראשון‪.‬‬
‫אביו של שמעון סיפר‪" :‬הילד שלי היה פרח‪ ,‬ולא המוות שלו עשה אותו כזה‪ .‬הוא היה פרח בבית‪ ,‬גאוות המשפחה‪ ,‬שנתן כבוד‬
‫לאביו ולאמו‪ ".‬הוריו כתבו לזכרו‪" :‬שמעון‪ ,‬רוצים אנו להודות לך על עשרים ואחד אביבים שנתת לנו‪ .‬היינו גאים בך‪ .‬אך לצערנו‬
‫בא ה"בום" הלא צפוי‪ ,‬ובאיבך נקטעת מאיתנו‪ .‬לא מוצאים אנו נחמה ולא נדע איך למלא את החלל‪ .‬תנוח על משכבך בשלום‪".‬‬

‫הוריו של שמעון הנציחו את זיכרו בספר תורה שהוכנס לבית‪-‬כנסת‪.‬‬

‫סמל ראשון רומן שלאיפשטיין ז"ל‬

‫בן הלן ודוד‪ .‬נולד ביום כ"ח בשבט תשמ"א (‪ )2.2.1981‬בעיר טביליסי שבגרוזיה‪ .‬אח לאירנה‪ .‬רומן‬
‫גדל כילד רגיל ואהב מאוד ספורט‪ .‬מגיל צעיר שיחק טניס וכדורגל‪ ,‬והשתתף במרוצי אופניים‪ .‬עד גיל‬
‫חמש עשרה למד בבית ספר מקומי בטביליסי‪ ,‬ובשנת ‪ 1996‬עלה לארץ עם משפחתו‪ .‬המשפחה קבעה‬
‫את ביתה ביישוב מעלה אפרים‪ ,‬המצוי בין בקעת הירדן לשומרון‪ .‬רומן נקלט בכפר הנוער "הדסה‬
‫נעורים" שבעמק חפר‪ ,‬שם למד במגמת מכונאות רכב והשתתף בחוג סיף‪ .‬הוא סיים את במחצית‬
‫חודש יולי ‪ 1999‬התגייס רומן לצה"ל‪ .‬מאחר שהיו בידיו רישיון נהיגה ותעודת מכונאי הוצע לו לשרת‬
‫כנהג‪ ,‬אך הוא סירב בכל תוקף ודרש לשרת אך ורק ביחידה קרבית‪ .‬כך הפך רומן ללוחם בגדוד ‪51‬‬
‫בחטיבת "גולני"‪ .‬הוא סיים בהצלחה את הטירונות‪ ,‬ובמהלך השירות אף קיבל את אות המופת של‬

‫"פלוגת מסייעת"‪ .‬חבריו לשירות כינו אותו "ארוך"‪ ,‬על שום גובהו‪.‬‬
‫בתקופת אינתיפאדת אל‪-‬אקצה נלחם רומן בגבול לבנון‪ ,‬בג'נין ובטול כרם‪ ,‬ולא אחת חילץ חיילים‬
‫תחת אש‪ .‬כך גם הזדמן לו לפנות את חברו הטוב שנפצע קשה בפעילות בהר דוב‪ .‬רומן נמנע מלספר‬

‫להוריו היכן הוא משרת ובאילו פעולות הוא משתתף כדי שלא להדאיגם‪ ,‬ורק אמר "אל תדאגו‪ ,‬הכול יהיה בסדר"‪.‬‬
‫רומן אהב את הארץ ולא התחרט אף לרגע כשהחליט להתגייס לצה"ל ולשרת ביחידה קרבית‪ .‬הוא תמיד אמר‪" :‬מי אם לא אני אגן‬

‫על המדינה שלנו‪ .‬איך אסתכל בעיני אימהות שכולות אם אתחבא ולא אלחם?"‬
‫ביום ט"ז בניסן תשס"ב (‪ )29.3.2002‬נפל רומן בפעילות מבצעית ברמאללה‪ .‬המבצע החל בסביבות ארבע לפנות בוקר‪ ,‬כצעד‬
‫ראשון במבצע "חומת מגן" ‪ -‬פעולה נרחבת ברחבי יהודה ושומרון שהממשלה החליטה עליה בעקבות התגברות מעשי הטרור‪.‬‬
‫כוחות גדולים מחטיבות "גולני" ו"הנח"ל"‪ ,‬יחד עם גדוד ‪ 202‬של הצנחנים‪ ,‬כוחות שריון‪ ,‬הנדסה וכוחות מיוחדים‪ ,‬נכנסו לעיר‬
‫רמאללה משישה כיוונים שונים והשתלטו על רוב השכונות‪ .‬חלק מהכוחות שנכנסו מצפון הקיפו את מתחם הממשל ("המוקטעה")‪.‬‬

‫כמה שעות מאוחר יותר הם חדרו לתוך המתחם‪ ,‬כשבמקביל הרסו כוחות הנדסה את הגדר המקיפה את המקום‪ .‬החיילים קראו‬
‫ברמקולים לכל הפלסטינים שבמתחם להיכנע‪ ,‬והחלו בחיפושים מחדר לחדר אחר חשודים‪ ,‬אמצעי לחימה וחומרים מודיעיניים‪.‬‬
‫רומן נהרג במהלך חילופי האש הכבדים שהתפתחו במקום‪ .‬עמו נפל סגן בעז פומרנץ‪ .‬שני קצינים נפצעו באורח בינוני וחמישה‬

‫חיילים נפצעו באורח קל‪.‬‬
‫רומן היה בן עשרים ואחת בנופלו‪ .‬הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים‪ .‬הותיר הורים ואחות‪ .‬לאחר‬

‫נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון‪.‬‬
‫על מצבתו חקקה המשפחה את המילים "אתה תמיד תהיה בלבנו‪ ,‬שמך לתמיד"‪.‬‬

‫רב טוראי אילונה חנוכייב ז"ל‬

‫בת ראיסה וסרגיי‪ .‬נולדה ביום כ"ח בטבת תשמ"ג (‪ )13.1.1983‬בברית‪-‬המועצות‪ .‬אחות בכורה ליולה‪.‬‬
‫עד גיל שבע גדלה אילונה‪' ,‬תוסה' בפי אוהביה‪ ,‬בבאקו שבאזרבייג'אן‪ ,‬שם החלה את לימודיה‬

‫היסודיים‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1990‬זמן קצר לאחר שהחלה ללמוד בכיתה ב'‪ ,‬עלתה אילונה עם משפחתה לישראל‪ .‬לאחר‬
‫שהות קצרה בפתח תקווה ובבת ים‪ ,‬עברה המשפחה לגבעת אולגה‪ ,‬ואילונה החלה ללמוד בכיתה ב'‬
‫בבית‪-‬הספר "אור לטף"‪ .‬היא המשיכה לחטיבת‪-‬ביניים ב"תיכון חדרה" וללימודי תיכון בבית‪-‬הספר‬

‫"הדסה נעורים" במכמורת‪ ,‬בית‪-‬ספר מקצועי‪ ,‬שבו למדה כלכלה והנהלת חשבונות‪.‬‬
‫בתום לימודי התיכון החליטה אילונה ללמוד שנה נוספת בבית‪-‬הספר "עמל ‪ "1‬בחדרה‪ ,‬תיכון מקיף‬

‫למדעים ואמנויות‪ .‬בתום שנה זו היא הוסמכה כמזכירה משפטית‪.‬‬
‫אילונה בורכה בחוש מוזיקלי מפותח ובאהבה רבה למוזיקה‪ .‬היא העבירה את זמנה הפנוי בעיקר‬
‫בהאזנה למוזיקה‪ ,‬ואף הרבתה לכתוב שירים‪ ,‬בעיקר בשפה הרוסית‪ .‬אילונה ידעה לנצל את דמיונה‬

‫המפותח ואת ידי הזהב שלה ליצירת עבודות אמנות קטנות ונאות‪.‬‬
‫בחודש יולי ‪ ,2002‬בתום לימודיה‪ ,‬התגייסה אילונה לצה"ל‪ .‬לאחר אימוני הטירונות היא שובצה בחיל‪-‬החימוש‪ ,‬והחלה לשרת‬

‫כמכונאית רכב בצפון הארץ‪.‬‬
‫ביום ט"ו בחשוון תשס"ג (‪ )21.10.2002‬נהרגה אילונה בפיגוע חבלני בצומת כרכור‪ .‬מחבלים‪ ,‬שנסעו בכביש ואדי ערה ברכב‬
‫עמוס חומר נפץ‪ ,‬נצמדו לאוטובוס אגד בקו ‪ 841‬שהגיע לתחנה ופוצצו את הרכב‪ .‬אילונה‪ ,‬שנסעה באוטובוס‪ ,‬נהרגה במקום‪.‬‬

‫עוד ‪ 11‬אנשים נהרגו בפיגוע‪.‬‬
‫בת תשע עשרה הייתה אילונה בנופלה‪ .‬לאחר מותה הועלתה לדרגת רב"ט‪ .‬היא הובאה למנוחת עולמים בבית‪-‬העלמין הצבאי‬

‫בחדרה‪ .‬הותירה אחריה הורים ואחות‪.‬‬

‫עמוס מנטין ז"ל‬

‫בן אינס‪-‬ניצה ושלום מנטין‪ ,‬נולד בישראל בכ"ה באלול תשל"א (‪ .)15.09.1971‬בן בכור‪ ,‬שנולד לאחר‬
‫שנים רבות של ציפייה לילד והביא אושר גדול לכל המשפחה‪ .‬נקרא על שם שני הסבים שלו‪ .‬אחריו‬
‫נולדו להוריו עוד ארבעה ילדים‪ -‬רונן‪ ,‬דורון‪ ,‬גלית וטלאור‪ .‬עמוס נולד וגדל בחדרה‪ ,‬למד בבית‬
‫הספר היסודי "תחכימוני" בעיר והמשיך לתיכון ב"נעורים"‪" .‬עמוס גדל והתפתח בצורה מדהימה"‪,‬‬
‫מספרים הוריו‪" ,‬ילד יפה וחכם‪ ,‬ילד של כולם‪ .‬אהב את האחים‪ ,‬וביחד 'צוות לעניין' היו נקראים‪ .‬אהב‬
‫את החיים הטובים‪ -‬חברות‪ ,‬חברים‪ ,‬בגדים יפים‪ ,‬ובמיוחד עוגות ומאכלים מיוחדים‪ .‬על כדורגל לא‬

‫ויתר‪ ,‬ושיחק בנבחרת של חדרה"‪.‬‬
‫לאחר התיכון שירת עמוס שירות מלא בצה"ל‪ ,‬ובתום שירותו עבד בכמה עבודות מזדמנות‪ ,‬בין היתר‬

‫היה מאבטח‪ .‬בהמשך עבד כמה שנים בחברת "בזק"‪ ,‬ופרש כדי ללמוד‪.‬‬
‫עמוס למד ב"מכללת צפון" בחדרה‪ ,‬והוסמך כטכנאי תעשייה וניהול‪ .‬בתום לימודיו חזר ל"בזק"‪,‬‬
‫ועבד כטכנאי בחברה‪ .‬הוא הוכיח מקצועיות ואחריות רבה בעבודתו‪ ,‬לא סירב לאף תפקיד והסכים‬

‫ברצון לעבוד בכפרי המגזר הערבי – עבד באום אל‪-‬פחם‪ ,‬ואחר כך בבקה אל‪-‬גרבייה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2001‬עבר עמוס לדירה משלו בחדרה‪ ,‬אולם המשיך לשמור על קשר יומיומי עם הוריו‪ .‬הייתה בו אהבה גדולה להורים‪,‬‬
‫למשפחה ולחברים‪ .‬כותבים הוריו‪" :‬ילד גבר של שלמות‪ ,‬מלא היופי וההגינות‪ .‬חלם על עתיד עם אישה וילדים‪ ,‬בתוך בית יפה‬

‫עם גינה ופרחים"‪ .‬באותה עת הוסיף לשמו שם שני – עמית‪.‬‬
‫ביום חמישי כ"ו בסיוון תשס"ג (‪ ,)26.06.2003‬בעת שעמוס היה עסוק בעבודתו בתיקון קו טלפון בבקה אל‪-‬גרבייה‪ ,‬התקרב‬

‫אליו צעיר פלסטיני בן כ‪ 15 -‬ורצח אותו ביריות‪.‬‬
‫המחבל נורה כעבור זמן קצר ע"י איש הבטחון של "בזק"‪.‬‬
‫עמוס היה בן ‪ 31‬במותו‪ .‬הותיר הורים‪ ,‬אחות ושלושה אחים‪ .‬הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחדרה‪.‬‬

‫סמל רוסלן רובינוב ז"ל‬

‫בן מילקו וגדיל‪ .‬רוסלן נולד ברוסיה ביום כ"ב בכסלו תשנ"א (‪ ,)9.12.1990‬ילד שני להוריו‪ ,‬אח של‬
‫יפה ואורן‪.‬‬

‫רוסלן גדל ברוסיה עד גיל שלוש‪ .‬בסוף ‪ 1993‬עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בחדרה‪.‬‬
‫בחודש דצמבר ‪ 2009‬התגייס רוסלן לצה"ל‪ .‬הוא שירת בחיל הלוגיסטיקה‪ ,‬בדרום הארץ‪ .‬במהלך‬
‫שירותו התקדם לדרגת רב‪-‬טוראי‪ .‬רוסלן נפל בעת שירותו ביום כ' בסיוון תשע"א (‪,)22.6.2011‬‬

‫בתאונת דרכים‪ .‬בן עשרים שנים וחצי בנפלו‪.‬‬
‫הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחדרה‪ .‬הותיר הורים‪ ,‬אחות ואח‪.‬‬

‫רוסלן הועלה לדרגת סמל אחרי נפילתו‪.‬‬

‫טוראי יצחק אסרס ז"ל‬

‫בן אננו ומוטביינור‪ .‬נולד בכפר יונה ביום כ"ז בחשוון תשנ"ט (‪ .)16.11.1998‬בן זקונים במשפחה‪,‬‬
‫אח של היווט‪ ,‬טרונגו‪ ,‬ארגאו‪ ,‬רחל‪ ,‬רבקה ואיריס‪.‬‬

‫ביום ‪ 26.3.2017‬התגייס יצחק לצה"ל והחל טירונות‪.‬‬
‫טוראי יצחק אסרס נפל בעת שירותו ביום י"א בסיוון תשע"ז (‪ )5.6.2017‬בן שמונה עשרה שנים וחצי‬
‫בנפלו‪ .‬הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנתניה‪ .‬הותיר אחריו הורים‪ ,‬חמש אחיות‬

‫ואח‪.‬‬

‫כפר הנוער "הדסה נעורים"‬

‫תש"פ | ‪2020‬‬