עותק של משפט וחצי קהלת (1)

‫משפט וחצי על קהלת‬

‫דניאל שרשבסקי‬

‫קהלת ​א ‪ -‬השמש השוקעת‪ ,‬הנחלים הזורמים‪.‬‬
‫והרוח‪ ,‬הו הרוח‪ .‬דווקא אלו‪ ,‬אבני היסוד של‬

‫השירה‪ ,‬מספקים לקהלת את התפאורה למיצג‬
‫ההבל‪ .‬קהלת מקלף את המטאפורות‪ ,‬מפקיע את‬
‫הרובד השני‪ ,‬את הדרש של היקום‪ ,‬ומותיר עולם‬
‫עירום‪ .‬הרי ללא המטאפורה‪ ,‬השמש היא רק שמש‬

‫והרוח היא סתם פוּ‪.‬‬

‫קהלת ב​ ‪ -‬לרגע נדמה כאילו קהלת צועד בנתיב‬
‫מסודר‪ ,‬תוכנית מחושבת מראש‪ .‬אך תיכף מתגלה‬

‫הבלגן‪ ,‬מתגלות החזרות‪ ,‬הסתירות‪ .‬סחרחורת‪.‬‬
‫מפני שכמו חבריו לימים‪ ,‬מבקש קהלת שנחוש בה‬

‫בבחילה לפני שנדון עליה‪.‬‬

‫קהלת ג​ ‪ -‬קהלת הנסער מבקש מנוח‪ ,‬מבקש‬
‫להטיל עוגן שיבלום את הסחרחורת שאחזה בו‪.‬‬
‫הוא נזכר בשיר שכולו יציבות ‪ -‬לכל דבר זמן; עת‬
‫ועת‪ ,‬עת ועת‪ .‬לרגע הוא מתמכר לניגון‪ ,‬מתנדנד‬
‫לפי הקצב‪ .‬ואז מסתיים הניגון וקהלת שואל ‪ -‬נו?‬

‫מה יתרון? ומתבאס‪.‬‬

‫קהלת ד​ ‪ -‬בתוך תמונת ההבל הגדולה‪ ,‬שוזר‬
‫קהלת תובנות קטנות‪ ,‬תמונות מהחיים‪ .‬הנה איש‬

‫נופל וחברו מסייע‪ ,‬הנה מלך זקן וכסיל‪ .‬יהיו‬
‫שיסתפקו בכך‪ ,‬יראו ברגעי ההתבוננות הללו את‬

‫טעם החיים‪ .‬אך לא קהלת‪ ,‬אצלו הכל מתאדה‪,‬‬
‫נמוג‪ ,‬יחד עם ההבל‪.‬‬

‫קהלת ​ה ‪ -‬לרגעים נדמה שפרקנו לקוח מספר‬
‫משלי‪ .‬אך מה רב ההבדל‪ .‬משלי מתהלך לו ָבּעולם‬

‫שמח ועליז כמי שפיצח את סוד האושר‪ ,‬קהלת‬
‫הוא הפכו המוחלט‪ .‬אצל קהלת חוכמת משלי‬

‫עלובה‪ .‬האמירות על שמחה‪ ,‬עושר‪ ,‬עבודה‪ ,‬הן‬
‫הזוטות שנותרו לאדם שסוד החיים חסום בפניו‪.‬‬

‫קהלת ו​ ‪ -‬לצד ההבל הגדול שבקיום ‪ -‬המחזוריות‪,‬‬
‫המונוטוניות ‪ -‬שוזר קהלת גם מיני הבלים קטנים‪.‬‬

‫לרגעים נדמה שהוא מתענג על שפע ההבלים‬
‫שסביבו‪ .‬אולי ישב לו קהלת באיזה בית קפה‪ ,‬על‬
‫גדת איזה נהר‪ ,‬ובחיוך ממזרי קרא‪" :‬יֵשׁ ְדּ ָבִרים‬

‫ַהְרֵבּה ַמְר ִבּים ָהֶבל" והתבונן בעשן הסיגריה‬
‫שבידו‪.‬‬

‫קהלת ז ​‪ -‬את השאלה הגדולה שבה נתחבטו‬
‫ירמיהו‪ ,‬איוב‪ ,‬יונה ורבים רבים פוטר קהלת בדרך‬
‫משלו‪ֶ " .‬את ַהכֹּל ָר ִאי ִתי ִבּי ֵמי ֶה ְבִלי"‪ ,‬אומר קהלת‪,‬‬
‫הרי העולם כולו מלא הבלים‪ ,‬בעיית צדיק ורע לו?‬

‫עוד הבל אחד‪ .‬קטן עלינו‪.‬‬

‫קהלת ח​ ‪ -‬אותו היום עלה בידו של המלך לכלוא‬
‫את הרוח‪ .‬דבר לא נע‪ .‬צמרות העצים קפאו‬

‫במקומם‪ ,‬האנשים עמדו מלכת ונשימתם פסקה‪.‬‬
‫וכששבה הרוח הבינו הבריות שהקיפאון הוא מוות‬
‫והתנועה היא חיים‪ .‬או אז הפכו הבריות את הרוח‬

‫המניעה לאל‪ .‬וכדי שלא לקרוא בשמה המפורש‬
‫כינוה בשמות ‪ -‬אד‪ ,‬משב‪ ,‬הבל‪ .‬ובעת רצון אף‬

‫קראוה ‪ -‬הבל הבלים‪.‬‬

‫קהלת ט​ ‪ -‬קהלת שיודע לאפיין את החיים במילה‬
‫אחת ‪' -‬הבל'‪ ,‬יודע לעשות זאת גם בשלוש מילים ‪-‬‬

‫"ַגּם אַ ֲה ָב ָתם ַגּם ִשְׂנאָ ָתם ַגּם ִקְנאָ ָתם ְכּ ָבר אָ ָבָדה"‪.‬‬
‫אהבה‪ ,‬שנאה‪ ,‬קנאה ‪ -‬אלו המרכיבים שמהם‬

‫בנויים החיים‪ .‬נשאר רק לשחק עם הסדר‪.‬‬

‫קהלת י​ ‪ -‬בלילות היה המשורר יושב בחדרו‬
‫ומשמיע מילים‪ ,‬הברה אחר הברה‪ .‬עוף השמים‬

‫שידע את תפקידו היה בא ונוטל את הקולות‬
‫ומוליך אותם‪ .‬וכשראה המשורר את הקולות‬
‫המהלכים חש מן חירות שכזו‪ ,‬כאילו זה הוא עצמו‬

‫שמפוזר בכל קצוות הארץ‪.‬‬

‫קהלת יא​ ‪" -‬וּ ָמתוֹק ָהאוֹר וְטוֹב ַלֵעיַניִם ִלְראוֹת ֶאת‬
‫ַה ָשּׁ ֶמשׁ" ‪ .‬האור מתוק‪ .‬הרי לנו תובנה פוסמודרנית‬

‫לעילא‪ .‬אתה לא יכול לומר מה טוב ומה רע‪ ,‬מה‬
‫אמת ומה שקר‪ ,‬אך אתה יכול לומר מה טעים לך‬
‫ומה לא‪ .‬זריחת השמש ושקיעתה היא הבל‪ ,‬אבל‬

‫זה מתוק‪.‬‬

‫קהלת י ​ב ‪ -‬הרבה מילים גדולות נאמרות על ערש‬
‫דווי‪ .‬החיים הסובבים את מיטת החולה מטים‬
‫אוזנם לשמע דבריו של האיש שתמונת חייו‬

‫הושלמה‪ .‬וכששכב קהלת על ערש דווי‪ ,‬והקרובים‬
‫נתאספו לשמוע מילים אחרונות‪ ,‬ראו בת שחוק על‬
‫שפתיו הממללות‪ .‬וכשהיטו אוזן הגביר קהלת קולו‬

‫‪' -‬הכל הבל'‪ ,‬אמר‪ .‬צחק‪ ,‬ועצם את עיניו‪.‬‬