שמי

‫‪1‬‬

‫יצחק שמי‬
‫מג"ד בחטיבת אלכסנדרוני‬

‫‪1948‬‬

‫ד"ר הגר שמי זלקו‬

‫‪2‬‬

‫”מי שחלם לו ונשאר לו החלום‪,‬‬
‫מי שלחם‪ ,‬הוא לא ישכח על מה לחם‪....‬‬

‫מי שהבטיח לא הניח את חרבו‪,‬‬
‫מי שקראו לו הוא צעד בראש כולם"‪.‬‬

‫דידי מנוסי‬

‫‪3‬‬

‫יצחק שמי‪ ,‬מפקד גדוד ‪ ,131‬חטיבת אלכסנדרוני‪1948 ,‬‬

‫‪4‬‬

‫פרקים‪:‬‬
‫א‪ .‬פנקס שרות‬

‫ב‪ .‬ילדות‬
‫ג‪ .‬אלבום תמונות ‪,‬תולדות‪ ,‬מפות ומסמכים‬
‫ד‪ .‬מקורות‪ ,‬לוח‪-‬זמנים‪ ,‬תודות‪ ,‬ביבליוגרפיה‬

‫‪5‬‬

‫הקדמה‬

‫בכתיבת קובץ זה הסתמכתי בעיקר על דבריו של יצחק שמי‪ ,‬אך גם על חומר שעמד לרשותי כפי‬
‫שמצוין במקורות‪ .‬ניסיתי לשוב ולשזור את אירועי התקופה‪ ,‬הן על פי המקורות והן מתוך‬

‫פרספקטיבה של זמן‪ .‬במחקר שעשיתי הסתמכתי גם על הקשר האישי שלי למאורעות וניסיתי‬
‫לתת הסברים מקיפים ככל שהיה באפשרותי‪.‬‬

‫הקובץ מתייחס בעיקר לשנותיו של יצחק שמי בשרות ה"הגנה"‪ ,‬השמירה והביטחון של המדינה‪.‬‬
‫כמו כן מתייחס הקובץ אל אזור השומרון (השפלה הצפונית)‪ ,‬מקום בו פעל‪ .‬מסיבה זו אין מקום‬

‫רב לאנשים ומקומות אחרים למרות חשיבותם הרבה באותה תקופה‪.‬‬
‫רבים הם שסייעו לי להשלים את עבודתי אך תודה מיוחדת אני חבה לנרדו זלקו ז"ל שהיה‬
‫עיתונאי‪ ,‬סופר ואוטודידקט‪ .‬הוא שהדריך אותי ונטע בי אומץ והוא שאמר לי להשתמש ב"מילים‬
‫גבוהות" כי "לעולם לא תהיינה המילים מספיק גבוהות כדי לתאר את התקופה ההיא‪."....‬‬

‫פריס‪ ,‬אדר‪ ,‬תשע"ג‬ ‫הגר שמי זלקו‬

‫‪6‬‬

‫פנקס שירות‬

‫‪ ,1907‬וילנה‪ ,‬ליטא‬ ‫נולד‪:‬‬

‫עלה לארץ‪1932 :‬‬

‫‪ ,1987‬ישראל‬ ‫נפטר‪:‬‬

‫נוטרות‬ ‫השתייכות‪:‬‬

‫ה"הגנה"‬

‫צבא הגנה לישראל‬

‫‪1953-1935‬‬ ‫תקופת שירות‪:‬‬

‫סגן‪-‬אלוף‬ ‫דרגה‪:‬‬

‫‪ -‬נוטר‪1947-1935 ,‬‬ ‫תפקידים‪:‬‬

‫‪ -‬קורס מפקדי מחלקה (מ"ממים) בג'וערה‪1939 ,‬‬

‫‪,1942 -‬מגוייס לארגון ה"הגנה" באופן מלא על ידי אליהו גולומב‬

‫‪ -‬ראש אגף גיוס ואימון לוחמים באזור התיכון‪1946-1943 ,‬‬

‫‪ -‬מפקד איזור חדרה והשומרון‪ ,‬מפקד גדוד בדרגת רב‪-‬סרן של גדוד ‪131‬‬
‫בחטיבת אלכסנדרוני‪1949-1947 ,‬‬

‫‪ -‬מפקד גדוד ‪ 926‬בצה"ל‪ ,‬משתחרר בדרגת סגן‪-‬אלוף‪1953 ,‬‬

‫מלחמות וקרבות‪ :‬מלחמת העצמאות‪ ,‬חזית המרכז‬

‫תפקידים אזרחיים‪ - :‬מורה‪ ,‬מדריך ומחנך ‪1958-1953‬‬

‫‪ -‬מנהל ארגון‪/‬טכני של מפעלי משקי עמק חפר והשומרון "גרנות"‪ ,‬עם‬
‫הקמתם ב‪ 1958-‬עד ‪1968‬‬

‫‪ -‬מנהל האגף לבטיחות וגהות במרכז החקלאי בתל‪-‬אביב‪.1982-1968 ,‬‬
‫במסגרת זו‪ ,‬זכה בפרס העבודה לשנת ‪ 1980‬על פועלו במגזר החקלאי‬

‫‪7‬‬

‫יצחק בלאך‪ ,‬לימים שמי‪ ,‬נולד בוילנה בירת ליטא ועלה לארץ בשנת ‪ 1932‬כספורטאי ב"מכביה"‪.‬‬
‫לאחר התחרויות‪ ,‬הצטרף לקיבוץ עין שמר שעל גבול השומרון‪ .‬בתקופת "המאורעות" גויס‬

‫לה"הגנה"‪ .‬שירת כנוטר בשמירת הישובים העבריים והיה אחראי על אזור מבואות וואדי‪-‬ערה‪.‬‬
‫שמו המחתרתי היה שי (יצחק שמי במהופך)‪ .‬בתחילת מלחמת העולם השנייה‪ ,‬התנדב לצבא‬

‫הבריטי אך הוחזר מן השרות על ידי מפקד ה"הגנה"‪ ,‬אליהו גולומב‪ ,‬בהיותו חיוני לארגון‪-‬חברי‪-‬‬
‫ההגנה בארץ‪ .‬עבר קורס מפקדי‪-‬מחלקות בתנאי מחתרת והתמנה להיות האחראי לגיוס ואימון‬
‫מתנדבים ל"הגנה" באזור התיכון (מפתח‪-‬תקוה ועד חיפה)‪ .‬לקראת הכרזת המדינה‪ ,‬הוטלה עליו‬
‫האחריות הביטחונית לנפת חדרה והשומרון; עם פרוץ הקרבות‪ ,‬בעת הקמת חטיבות ה"הגנה"‪,‬‬

‫מונה להיות מפקד גדוד ‪ ,131‬נפת השומרון (נפתלי)‪ ,‬חטיבת‪-‬אלכסנדרוני‪ ,‬בדרגת רב‪-‬סרן‪.‬‬

‫בימי המאבק על קיום המדינה‪ ,‬נלחם לאורך קו החזית המזרחית‪ ,‬מטול‪-‬כרם ועד מגידו‪ ,‬בהגנה‬
‫על מרכז הארץ נגד "צבא ההצלה" שבא מעיראק‪ .‬כמפקד היה אחראי על המעבר בדרכים‬
‫הראשיות‪ ,‬אלו שהובילו לצפון ולעמקים‪ ,‬על קו החזית המזרחית ועל גיזרת‪-‬חוף‪-‬הים‪.‬‬

‫האזור היה קשה להגנה‪" ,‬צבא ההצלה"‪ ,‬בפיקודו של פאוזי אל‪-‬קאוּ ְקג'י‪ ,‬ניסה לבתר את המדינה‬
‫במרכזה ולנתק את חיפה מתל‪-‬אביב‪ .‬העדיפות הערבית במספר הלוחמים‪ ,‬בשיריון‪ ,‬בנשק‬

‫ובתחמושת היתה וודאית אך הודות לסולידריות של הישוב ולמוטיבציה של הלוחמים‪ ,‬טוּהר‬
‫האזור כולו מכוחות האויב‪.‬‬

‫הגדוד נקרא לסייע לחטיבות ה"הגנה" בכוח ובנשק לכן השתתף בקרב חיפוי על משמר‪-‬העמק;‬
‫שלח את צעירי הלוחמים בגדוד למערכה על ירושלים; והשתתף בכל הקרבות של חטיבת‪-‬‬

‫אלכסנדרוני‪ .‬ב‪ 20-‬ביוני ‪ ,1948‬עת עגנה ספינת הנשק "אלטלנה" מול כפר ויתקין‪ ,‬קיבל יצחק‬
‫פקודה לכתר את כל הדרכים מדרום לחדרה‪ .‬תיאור אותו יום ופרטים אחרים מאותה שנה‪,‬‬

‫מתפרסמים לראשונה בהמשך מסמך זה‪ .‬הגדוד השתתף ב ״מבצע‪-‬שוטר״ לטיהור קטע כביש‬
‫החוף שהיה בתחום השיפוט שלו(נפת‪-‬השומרון); לקראת מועד שביתת הנשק‪ ,‬לקח חלק ב״מבצע‪-‬‬

‫לוט״ לכיבוש סדום ועין‪-‬גדי‪ .‬אנשיו ספגו אבדות בקרבות אשר חלקן נמנעו הודות לפיקוד זהיר‬
‫ונבון בו הועברו כל מתקני הצבא הבריטי באזור השומרון לידי כוחות ה"הגנה" ללא קרב (שדה‬

‫התעופה‪ ,‬מחנה ‪ ,80‬משטרות מבוצרות ועוד)‪.‬‬

‫עם קום המדינה הצטרפה חטיבת אלכסנדרוני לצה"ל‪ .‬גדוד ‪ 131‬הפך להיות גדוד ‪ 926‬בחטיבת‬
‫גבעתי‪ .‬יצחק שמי השתחרר בדרגת סגן‪-‬אלוף בשנת ‪.1953‬‬

‫‪‬‬

‫‪8‬‬

‫ילדות‬

‫יצחק שמי נולד בוילנה למשפחה יהודית אמידה‪ .‬האב‪ ,‬משה בלאך‪ ,‬איש משכיל ורחב אופקים‪,‬‬
‫היה בעל בית‪-‬מרקחת במרכז העיר ובית חרושת ליצור סבון באחד מפרברי העיר‪ .‬האם‪ ,‬שרה לבית‬

‫שליאפין‪ ,‬היתה בוגרת בית‪-‬ספר לבנות טובים‪ .‬הם גרו בבית בן שתי קומות והיו ידועים במעשי‪-‬‬
‫צדקה שעשו ובחינוך מעולה שנתנו לחמשת ילדיהם‪.‬‬

‫בחוגי המשכילים בוילנה‪ ,‬שנחשבה בתחילת המאה העשרים ל"ירושלים של ליטא"‪ ,‬כלומר –‬
‫המרכז היהודי החשוב באירופה ‪ -‬נודע סיפורו של צעיר שהיה מן התלמידים המעולים‪ ,‬מצליח‬

‫בלימודיו הסדירים ואשר גילה ענין מיוחד ביהדות‪ ,‬בתחומי התרבות העברית‪ ,‬הספרות‬
‫וההיסטוריה‪ .‬הנער הזה היה יצחק בלאך‪ ,‬לימים שמי‪ .‬הוא שלמד בילדותו ב"חדר" ועשה את‬
‫צעדיו הראשונים ברכישת השכלה כללית בבית ספר רוסי‪ ,‬דרש שיתאפשר לו להמשיך את לימודיו‬

‫בגימנסיה העברית שנפתחה בוילנה‪ .‬מבוקשו ניתן לו והכל ראו בו איש‪-‬מדע לעתיד לבוא‪.‬‬
‫ב‪ 1920-‬הוזמן סבו‪ ,‬הרב מדרויה‪ ,‬אל טקס בר המצווה‪ .‬יצחק נשא את דרשתו בעל פה ובעברית‪,‬‬
‫דרשה אותה חיבר בעצמו כדרך המהדרים במצוות‪ .‬לאחר הטקס חל מפנה חד בחייו אשר שינה‬
‫את דרכו וקבע את מסלול חייו‪ .‬אחיו הבכור‪ ,‬דוד‪ ,‬שהיה כנר ראשון בתזמורת הפילהרמונית של‬
‫העיר‪ ,‬מצא את מותו בתאונת רכבת מחרידה‪ .‬שנה לאחר מכן נפטר האב משברון‪-‬לב ומאורע זה‬

‫קבע את גורל המשפחה שירדה מנכסיה‪.‬‬
‫היתמות היתה כאב שליווה אותו מאז ועטף אותו בבדידות שהיא חוסר וגם חוסן‪ .‬מאז אותם‬
‫ימים חי בהרגשה שכבר נגע בגרוע מכל‪ .‬אותה יתמות הטביעה בו מסירות ואהבה גדולה לאמו‪,‬‬

‫לאחיו ולאחיותיו‪.‬‬

‫‪ ,1920‬יצחק בבית המשפחה ברחוב סטראשון‪ ,‬וילנה‬

‫המרכבה והעגלון של משפחת בלאך‬

‫‪9‬‬

‫בתנועת השומר הצעיר בוילנה‪ .‬יצחק בלאך (שמי) יושב בשורה הראשונה מלפנים מצד שמאל עם לוי אדלסון (אדיב)‪ .‬שניהם‬
‫מדריכים אשר עלו לקיבוץ עין שמר‪ ,‬בו הקימו את משפחותיהם ובו נפטרו‪.‬‬

‫בין החניכים המופיעים בתמונה‪ ,‬כפי שנראו בשנת ‪ 1923‬בקן השומר הצעיר בוילנה‪ ,‬חברי קיבוצי השומר הצעיר‪ :‬כפר‪-‬מנחם‪ ,‬עמיר‪,‬‬
‫עין שמר‪ ,‬עין‪-‬השופט ועוד‪.‬‬

‫בהיותו בן‪-‬טיפוחיהם של מוריו‪ ,‬המשיך יצחק את לימודיו ללא תשלום תוך התחייבות להמשיך‬
‫להוראה‪ .‬בו בזמן נשא בעול פרנסת המשפחה על ידי מתן שיעורים פרטיים‪ ,‬הצטרף לתנועת‬

‫הצופים‪ ,‬שם הכשיר את עצמו לחיים בחיק הטבע‪ .‬תנועת הצופים בווילנה שהפכה עם הזמן להיות‬
‫תנועת "השומר הצעיר"‪ ,‬הקיפה שכבות נוער רבות והשפיעה כגורם למניעת התבוללות‪ .‬יצחק‬
‫נכבש לרעיון החלוציות ולאידיאולוגיה הציונית‪-‬סוציאליסטית ומיד החל להתקין את עצמו‬
‫ל"הגשמה"‪.‬‬
‫בתנועה קשר קשרים חברתיים אמיצים אשר ליוו אותו עד סוף ימיו‪ .‬בגיל צעיר נבחר להיות‬

‫מדריך ואמנם אל הארץ הגיעו קבוצות רבות מבין חניכיו – יוצאי וילנה – אל הקיבוצים כמו‪ :‬עין‬
‫שמר‪ ,‬מסילות‪ ,‬עמיר‪ ,‬כפר‪-‬מנחם ועוד‪.‬‬

‫יצחק‪ ,‬שהיה נציג התלמידים בגימנסיה‪ ,‬ובאותו זמן נבחר להיות חבר הנהגת התנועה בליטא‪ ,‬ידע‬
‫להלהיב את הצעירים למשימות‪ .‬הוא נחרט בזיכרונם כמי שנתברך בכישרון כתיבה‪ ,‬שפתו רהוטה‬
‫וניסוחיו מלוטשים‪ .‬בשפה עברית קולחת ובלי שמץ מבטא זר‪ ,‬הצטיין בתמצות והבחנה בין עיקר‬

‫לטפל‪.‬‬
‫עם סיום לימודיו התיכוניים‪ ,‬המשיך יצחק ולמד הוראה בסמינר המורים בווילנה שהיה על טהרת‬

‫העברית‪ .‬כל אותו זמן היה נותן שיעורים פרטיים לשם פרנסתו ופרנסת המשפחה‪ .‬אחד‬
‫מתלמידיו היה מנהל הספריה הגדולה בווילנה‪ ,‬״מפיצי‪-‬השכלה״ מיסודו של הברון גינסבורג‪,‬‬
‫אותו "תלמיד" פנה אל יצחק והציע לו הצעה שאין לעמוד בפניה והיא‪ :‬ללמוד שנתיים ספרנות‬

‫באוניברסיטה ובו בזמן להתחיל לעבוד כספרן‪.‬‬
‫הספרייה היתה בנין בן שתי קומות בתוך מתחם רחב‪-‬ידיים שהיה המרכז התרבותי החשוב ביותר‬
‫ברובע היהודי של וילנה‪ ,‬ברחוב סטראשון‪ .‬חמישים אלף כרכי היבראיקה ויודאיקה נשאו עליהם‬
‫טביעות אצבעות של דורות קוראים‪ ,‬אוסף כתבי‪-‬יד בעברית‪ .‬כל אלה היקנו לספריה זו שם בעולם‬

‫כולו‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫יצחק (שורה ראשונה מלפנים) עם שישה מחניכיו בקן השומר הצעיר‪ ,‬וילנה (‪)1930‬‬

‫‪ ,1930‬הנהגת השומר הצעיר בוילנה‪ .‬יצחק עומד משמאל‬

‫הסמינר למורים בוילנה‪ .‬יצחק עומד שלישי משמאל בשורה האחרונה‬

‫על שער הספרייה נכתב "בית עקד הספרים על שם הגאון ר' מתתיהו בן שמואל סטראשון ז"ל"‬
‫ובפנים‪ ,‬שולחנות ארוכים ומוארים במנורות קריאה‪ .‬ליצחק ניתנה משרת הספרן הראשי‪ .‬את‬
‫חלקו בהתחייבות מילא כמוסכם ובמשך שנתיים למד באוניברסיטה את מקצוע הספרנות‪ .‬בתור‬
‫ספרן היה מסייע לקוראים בחיפושיהם אחרי ספרים שהיו בתחומי התעניינותם‪ ,‬ידע בעל‪-‬פה את‬

‫שמות הסופרים וסיפוריהם‪ ,‬זכר את מיקומם‪ ,‬הפגין בקיאות והתמסר לספריה‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫ידיעותיו הרחבות‪ ,‬אופיו הנמרץ והערכים הציוניים בהם דבק‪ ,‬הוציאו לו מוניטין וגרמו לאנשים‬
‫להגיד "ספר שיצחק לא זוכר כנראה לא נכתב"‪.‬‬

‫מוסדות הקהילה תמכו בספריה שהכילה ספרים בשפות רבות‪ :‬עברית‪ ,‬יידיש‪ ,‬רוסית‪ ,‬פולנית‪,‬‬
‫גרמנית‪ ,‬לטינית ואנגלית‪ .‬ספריה זו שימשה גם מרכז אירופאי למשלוח ספרים אל האוניברסיטה‬
‫הטריה בירושלים‪ ,‬לפי רשימות שהתקבלו מפרופסור הוגו ברגמן‪ .‬כאן‪ ,‬בעולמם של ספרים‪ ,‬מצא‬
‫יצחק כר נרחב ופורה להזין את נפשו ולהרוות את צמאונו להוסיף דעת‪ .‬הוא וחבריו בתנועה יצגו‬
‫את זרם ההשכלה המתונה של ממשיכים ומתקנים ולא נתפשו כאיום על ערכי היהדות‪ .‬איש לא‬

‫האמין כי יום אחד יקום ויעזוב את משרתו הפופולארית מרצונו ויעלה לארץ ישראל‪.‬‬
‫משנישאה אחותו הבכורה‪ ,‬ניוטה‪ ,‬וגיסו לקח על עצמו את עול פרנסת המשפחה‪ ,‬חיפש יצחק דרך‬

‫לעלות ארצה‪ .‬למרות השמועות על הסכנות הגדולות האורבות לחלוצים ולמרות מכסות העליה‬
‫המצומצמות‪ ,‬ניסה כוחו והתקבל כספורטאי לנבחרת "מכבי" ליטא‪ .‬בשנת ‪ 1932‬התקיימה בארץ‬
‫המכביה הראשונה ויצחק זכה כאתלט בכרטיס הלוך וחזור‪ .‬לאחר טלטולים רבים בדרכים ובים‪,‬‬

‫הגיע לנמל יפו שהיה נמל רדוד‪-‬מים במידה כזאת שספנים וסבלים ערבים נשאו על שכמם את‬
‫הנוסעים והמטען מן האנייה אל החוף‪.‬‬

‫וילנה ‪ .1932‬יצחק בפתח הספריה‬

‫‪12‬‬

‫תמונת פספורט שנעשתה לקראת העלייה לארץ וצללית אמנותית מאותה תקופה‬

‫לאחר סיום תחרויות המכביה‪ ,‬נשאר יצחק בארץ ואת יום הולדתו ה‪ 25-‬כבר חגג עם חבריו‬
‫בקיבוץ‪ ,‬שם הכיר את רעייתו ובו בנה את ביתו לעד‪.‬‬

‫בארץ המתין לו מכתב הזמנה מאת פרופסור הוגו ברגמן שפנה ודרש ממנו לבוא לירושלים על מנת‬
‫להקל על העומס בספריה הלאומית ששיוועה לספרנים מקצועיים‪ .‬יצחק השיב שבא לארץ כדי‬
‫להיות חלוץ‪ ....‬על כך קיבל תגובה "ואנחנו לא עושים עבודה חלוצית?!!"‪.‬‬

‫ממזרח לחדרה‪ ,‬סמוך לפתחו של נחל‪-‬עירון‪ , 1‬דונם אחר דונם‪ ,‬נרכשה אדמת קיבוץ עין שמר מידי‬
‫ערבים שראו בה אדמת ביצות חסרת ערך מועדת לפורענות‪ .‬כל שטח אדמה שנרכש באותם ימים‪,‬‬

‫היווה הבטחה לעתיד האומה בארץ‪.‬‬
‫היו אלה שנים של מחסור קיצוני ואף של רעב‪ .‬המקום היה מבודד ומסביב שדות חרוכים עד‬
‫מרחב הרמות המשחירות שעמדו בשיממונן‪ .‬והיתה החומה הכבדה עם שער הברזל שנסגר כל ערב‪.‬‬
‫רק צלצול פעמוני‪-‬גמלים עוברים שבר את הדממה בלילה והגביר את הרגשת הניתוק‪ .‬ובתוך‬
‫החומה בית‪-‬אבן יחיד וסביבו כמה אוהלים לבנים‪ .‬הבית שימש מלון‪-‬לילה לנוסעים מיהודה‬
‫לגליל ולעמק ונתן מחסה לחולים‪ .‬האוהלים היו מקום מגורי חברי הקיבוץ‪ ,‬ללא תקרה ועם‬

‫רצפת‪-‬חימר‪ ,‬הגשם דלף והקור בלילה היה רב‪.‬‬
‫באותם זמנים לא היה קשר בין הישובים והנסיעות קשות ונדירות‪ .‬היה המבחן האישי של כל אחד‬
‫להשתוות לפועל הערבי בעבודת כפיים‪ ,‬למצוא עבודה במושבות‪ :‬בשמירה‪ ,‬בפרדסנות‪ ,‬ביבוש‬

‫ביצות ובבניין‪.‬‬

‫‪ 1‬ואדי ערה‬

‫‪13‬‬

‫חברי הקבוץ באו ברובם מן הערים הגדולות באירופה בהן יכלו ליהנות מן האפשרויות הרבות של‬
‫מוסדות השכלה ולימוד‪ .‬הם נחשבו לעילית התנועה השומרית‪ ,‬היו משוכנעים בצדקת כוונותיהם‬

‫ושלמים עם דרכם בהגשמת המפעל הציוני‪.‬‬
‫מפת חלוקת הארץ באמצעות רכישת קרקעות‪1932 ,‬‬

‫מקרא‪:‬‬
‫קרקע בבעלות יהודית(בצבע שחור)‬
‫אזור בבעלות ערבית(קוים מאוזנים)‬

‫אזור מעורב(קוים מאונכים)‬
‫קבוץ עין שמר(מסומן באדום)‬

‫‪14‬‬

‫‪ ,1932‬אדמת פיק"א‪ .‬המראה מדרום לקיבוץ מסביר עד כמה שמחו הערבים ‪,‬משבט מנשייה‪ ,‬למכור אדמות אלה בשנת‪,1927 ,‬‬
‫לחלוצים‪.‬‬

‫מקווי‪-‬מים וביצות ממאירות‪ ,‬שימשו מרבץ לעדרי ג'מוסים‪ 2‬מלווים ברועים נודדים אשר היו‬
‫אדישים לחום‪ ,‬עמידים בשמש‪ ,‬מחוסנים בפני הקדחת‪ .‬הם לעגו ליתושים והיו חולבים את‬

‫בהמותיהם בכל מקום‪ .‬בשנת ‪ 1936‬נבנה במישור הזה שדה‪-‬תעופה בריטי ובסיס חשוב שנשא את‬
‫השם‪ :‬עין שמר (מאוחר יותר – שער‪-‬מנשה)‪.‬‬

‫‪ ,1933‬יצחק מעביר בעזרת משאבת‪-‬יד את המים מן החביות אל מיכל המים של הקיבוץ‪ .‬מים אלה היו מובאים בכל יום מן‬
‫המושבה כרכור‪ ,‬על עגלה רתומה לסוסים ובדרך משובשת ומפותלת‪ .‬כביש לא היה והמים במשורה‪ .‬רק בשנת ‪ 1936‬נמצאו מים‬

‫רבים באדמות הקיבוץ‪.‬‬
‫‪ 2‬תאוֹאים‬

‫‪15‬‬

‫‪ ,1932‬בימים של מאבק על כל מקום עבודה בארץ‪ ,‬הקים הקיבוץ קבוצת בנין‪ .‬יצחק התמחה בכל‬
‫סוגי עבודות הבנאות‪.‬‬

‫יצחק ברעפיה‪ ,‬מפעל של איש אחד אותו הקים ובו יצק רעפים לכל הסביבה‬

‫יצחק על הטרקטור בעבודת יישור הקרקע‪ .‬כל רצונו היה להיות פועל שווה‪-‬זכויות ושווה מעמד ל"וותיקים"‪.‬‬

‫יצחק מחלים ממחלת הקדחת‪ .‬מחלה ארורה זו פקדה את הקיבוץ והפילה לא מעט חללים‪ .‬רק ‪ 10%‬מכל תושבי‬
‫הארץ לא נפלו למשכב‬

‫‪16‬‬

‫חלוצים אלה חיו חיים שקשה היה להגדירם‪ :‬חוסר מקום משכב הגון‪ ,‬קור הלילה ובידוד המקום‪,‬‬
‫חוסר מים‪ ,‬אכילה גסה‪ ,‬הדוחק באהלים‪ ,‬עבודת פרך ומעל הכל – התנכלויות הערבים‪.‬‬

‫עם בואו לקיבוץ‪ ,‬ידע יצחק שהוא הולך לקראת מבצע קשה ביותר‪ .‬כמו רבים מבני דורו גמר אומר‬
‫לגאול את העם היהודי מעינוייו בגולה‪ ,‬להקים לו בית‪-‬לאומי וקיום ריבוני במולדתו ההיסטורית‪.‬‬
‫בכוחות עצמו רכש מיומנות כרועה צאן‪ ,‬אופה‪ ,‬בנאי‪ ...‬ואז‪ ,‬תוך כדי חבלי הקליטה וההשתרשות‪,‬‬

‫חלה בקדחת ונחלש מאוד‪ .‬כאשר הבריא מעט פנה אליו הקבוץ בבקשה שיסכים להיות המורה‬
‫הראשון לילדי הקיבוץ הבכורים‪ .‬לאחר היסוסים רבים הסכים ומילא את תפקיד המורה והמחנך‬
‫בחרדת קודש‪ .‬שנה עברה ותלמידיו כבר ידעו קרוא וכתוב‪ ,‬ידיעת הארץ‪ ,‬חשבון ועוד כמה מושגים‬

‫ראשונים לשביעות רצונם של ההורים והחברים שבאו ללחוץ יד ליצחק ולטפוח לו על השכם‪.‬‬

‫‪ ,1933‬המורה הראשון לילדים הראשונים‪ :‬יצחק עם דיויד ועלית‬

‫להלן דברי יצחק מתוך דברים שנכתבו לכבוד יום הילד הראשון בקבוץ‪" :‬הקבוץ חייב אותי להיות‬
‫מורה לילדים הראשונים‪ .‬זאת היתה משימה קשה אשר קודמי נכשלו בה כיוון שהיה צורך‬

‫להכניס את הילדים למסגרת‪ ,‬למצות את חייהם בתוכנית לימודים משלהם וצריך הייתי להכין‬
‫אותם להמשך לימודיהם במשמר העמק‪ .‬עמלתי לא מעט ולא קל היה לי למלא את תפקידי‬

‫בהוראת קרוא וכתוב‪ ,‬חשבון‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬ידיעת הארץ‪ ,‬תנ"ך וכמובן ציור‪ ,‬שירה‪ ,‬טיולים ועבודת‪-‬‬
‫ידיים‪ .‬הקבוץ השתלב וחי איתנו את החוויות וכך עמדנו כולנו במשימה"‪( .‬מארכיון עין שמר)‬

‫אחרי שנת ההוראה התחיל יצחק בשמירה‪ ,‬מתוך חובה‪ ,‬כיוון שאחד השומרים חלה בקדחת ולא‬
‫נמצא מי שימלא את מקומו‪ .‬הגנת האיזור הופקדה בידי אנשים מעטים‪ ,‬כמה ָגפירים שרתו‬

‫בשרות הוד מלכותו ובפיקוחה המעשי של ה"הגנה"‪ .3‬בעין שמר חיפשו מועמד מתאים לשמירת‬

‫‪ 3‬הזרוע הבטחונית של ההסתדרות הציונית‬

‫‪17‬‬

‫השדות‪ .‬יצחק החלים כבר מן הקדחת‪ ,‬כתפיו התרחבו והוא התחסן‪ .‬אספת הקבוץ הטילה עליו‬
‫את ריכוז הגנת המקום‪ .‬בזמן הקצר שניתן לו הוכיח אומץ‪ ,‬חריצות ומסירות וכך החלה דרכו‬
‫בנוטרות‪.‬‬

‫רישום מעשה ידי חבר קבוץ עין שמר‪ ,‬איגנץ פלגי(פולקביץ)‪ ,‬בו מתוארים יצחק וחבריו על רקע הרי‪-‬אפרים כפי שנראו‬
‫משדות הקבוץ‬

‫הקבוץ רכש סוס רכיבה צעיר וכלב בוקסר ונתן לשומר השדות הטרי יד חופשית בביצוע‬
‫תוכניותיו‪ .‬יצחק לא ידע כיצד מאלפים סוס וכלב אבל חשב לעצמו שאף אחד לא יעשה זאת‬
‫במקומו‪ .‬לשם כך פנה אל ד"ר בן‪-‬יוסף שהיה מוותיקי השומרים בארץ ובו בזמן וטרינר שטיפל‬
‫ברפתות האזור והכיר את אורוות הסוסים במחנות הבריטים שהיו אז בסביבה‪ .‬מכאן נפתחה‬
‫הדרך ונוצרו הקשרים הנחוצים עם הנוטרים אשר פעלו בשנות השלושים הראשונות כקהילה‬

‫מעורבת קטנה ושלווה יחסית‪.‬‬
‫לכאורה לא היה הבדל בינו ובין שאר חברי הקבוץ‪ .‬כל אחד השכים טרם שחר ליום עבודה רצוף‬
‫קשיים ופרך‪ ,‬אך למעשה היו שהסתפקו במה שיכלו לעשות ומה שלא יכלו – הניחו‪ .‬ואילו יצחק‬
‫היה מן הדבקים במטרה‪ .‬דמותו לא חסרה ניגודים‪ :‬אינטלקטואל ושומר שדות‪ ,‬רומנטיקן ואיש‪-‬‬
‫מעשה‪ ,‬משוחרר ממוסכמות ודייקן‪ ,‬מורד וצייתן‪ .‬נכון היה לכל מבחן בה בשעה שדבר לא הכין‬

‫אותו להגן על עצם קיום הישוב בארץ והוא ידע שימצא את הדרך להתייצב למערכה‪.‬‬
‫השבועות הראשונים בתפקידו והישגיו בתקופה זו‪ ,‬הוכיחו את חיוניות הצבתו בשורה הראשונה‬
‫של הנוטרים באזור‪ .‬חבריו מווילנה הופתעו אף יותר ממנו – בחור יהודי‪ ,‬משכיל‪ ,‬בן‪-‬תרבות ובעל‬
‫ידע בתחומים רבים ודווקא מצב זה עורר את מרצו – כזה היה צו התקופה וכך עשה לפי מצפונו‬

‫והכרתו‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫יצחק לבוש כגפיר וחבוש כובע "קולפאק" גבוה עם חותם המלכות והמשכורת הדלה מטעם הנציב העליון של ממשלת‬
‫פלשתינה‪-‬א"י‪.‬‬

‫‪ ,1934‬יצחק עם הסוס חץ‪ ,‬על רקע הקבוץ ‪ .‬״פעם‪ ,‬בשובם מסיור בשדות‪ ,‬מצא את החומה סגורה והשער מוגף‪ .‬בלית‬
‫ברירה נסוג מרחק מה ואז‪ ,‬בדהרה‪ ,‬חלפו הוא וסוסו מעל השער הדרומי לקול צהלתם של הילדים" (מתוך דברי יואב‬

‫מ"ארז")‬

‫‪ ,1934‬יום חג בקבוץ עין שמר‪ .‬השכנים‪ ,‬בני שבט תורקמאן וערביי הכפרים השכנים‪ ,‬מוזמנים‪ .‬הם נותנים חלקם‬
‫בריקודי דבקה ובמנגינות מזרחיות חדגוניות‪ .‬כאן נרקמו חלומות השכנות הטובה לדורות‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫הבריטים יכלו להחרים את נשקם של הנוטרים בכל עת והיו מסוגלים להשאיר אוכלוסייה שלמה‬
‫ללא מגן‪ .‬לכן‪ ,‬החלו החברים לאגור נשק במחסנים מוסתרים שנקראו "סליק"‪ .‬בכל מקום ישוב‬

‫היה לפחות סליק אחד‪ .‬תחת מדרגות בית האבן נבנתה ה"נוקטה" בה נשמרו כמה אקדחים‪,‬‬
‫רימוני‪-‬יד ומכונת‪-‬ירייה אחת שהוברחה מחו"ל‪ .‬התחמושת הוסתרה מעינם הפקוחה של האנגלים‬

‫אשר ניסו למנוע הקמת מערכת הגנה מסודרת בישוב‪ .‬האימונים נעשו בהיחבא ויצחק האמין כי‬
‫שמירה מצומצמת ומאורגנת כראוי‪ ,‬תאפשר לקבוץ להמשיך לחיות בשלום עם הערבים בכפרים‬

‫השכנים‪.‬‬
‫מעטים היו הימים ללא מתיחות‪ .‬החוק התורכי קבע כי האדמה שייכת למי שמעבד אותה‬
‫והישובים – פזורים ומפוזרים בספר (על גבולות אדמת הקרן הקיימת לישראל או קרן היסוד או‬
‫פיק"א‪ ,‬או אדמות הברון רוטשילד‪ ,‬חנקין ועוד)‪ .‬מסביב לעין שמר נמצאו שבטים נודדים‬
‫שהתעלמו מה"‪ "settlement‬האנגלי (הסדרת‪-‬קרקעות)‪ .‬מלבד הכפרים הערביים במעבר וואדי‪-‬‬
‫ערה‪ ,‬היה כפר‪-‬צ’רקס שישב מדרום לגן‪-‬שמואל והיו ערב‪-‬אל‪-‬מנשייה‪ ,‬ערב‪-‬אל‪-‬בארה‪ ,‬שבט‬
‫הטורקמנים שנטה אוהליו בקרבת צ'רקס‪ ,‬ערביי דמיירה‪ ,‬הע'וארנה‪ ....‬והם שלחו ידם בכל אשר‬
‫יכלו‪ ,‬הציתו שדות ועלו על קרקעות עם עדריהם בטענה שאלו "אדמות מתות"‪ .4‬עם התפתחות‬

‫הקיבוץ‪ ,‬התגברו גם ההתנכלויות‪.‬‬
‫המתיחות גברה‪ ,‬העובדים בפרדס‪ ,‬רועי הצאן במרעה הרחוק‪ ,‬המשאית שיצאה לתל אביב דרך‬

‫קאקון וטול‪-‬כרם – לא היה בטחון לשלומם‪ .‬אי שם נשמע לחש ההסתה והשנאה‪.‬‬
‫הישובים היו אבן‪-‬יסוד בבניית הכלכלה החדשה של המדינה‪-‬בדרך ויצחק ראה שיש לתת הגנה‬
‫מסודרת לקיבוץ שהיה בודד בגבול השומרון המזרחי (קיבוץ מענית עלה להתיישבות בשנת ‪.)1943‬‬
‫כדרכו בקודש הוא התמסר לתפקידו החדש והתמלא ענין‪ .‬לאחר ימים ארוכים של מאמץ‪ ,‬למד‬
‫לרכב היטב על הסוס ולהשתמש בנשק‪ .‬שיטות הפעולה היו סיורים בשדות ובמטעים‪ ,‬הבטחת‬
‫מעבר בטוח בדרכים ושמירת לילה‪ .‬לא עבר זמן רב והספרן הצעיר בעל הבלורית השחורה‪ ,‬הפך‬

‫לנוטר מאין כמוהו וכמו וותיק השומרים נראה היה על סוסו הנאמן "חץ"‪.‬‬
‫נעשו מאמצים כדי לטפח יחסי שלום ושכנות טובה עם הערבים אך המצב של גבולות לא ברורים‬
‫ולא קבועים; ולא רק גבולות מדיניים כי אם גם בין סמכות לסמכות ובין רשות לרשות‪ ,‬גבולות לא‬

‫ברורים בין מותר ואסור ‪ -‬כל אלה לא תרמו להצלחת היחסים‪.‬‬
‫נוכחות שומר בשדה סיכלה ומנעה פעילות עויינת אך מכאן ועד הבטחת שגרת חיים תקינה‪ ,‬עוד‬

‫רבה היתה הדרך בשל האמצעים הדלים שהיו בידיהם‪.‬‬

‫‪ 4‬בערבית‪ :‬ארד‪-‬מואת‬

‫‪20‬‬

‫‪ ,1936‬אימונים במסגרת ה"הגנה" (יצחק מטפס על החבל)‬
‫הנוטרים‪ .‬יצחק במדים עם הסוס חץ‬

‫‪21‬‬

‫מרדכי בן‪-‬ארי (מוטקה) (מימין) עם ראש‪-‬העיר חדרה דאז ויצחק (משמאל)‪.‬‬

‫נוֹטרוּת פירושה היה לנקוט עמדה‪ ,‬להיות ערני בשמירה יומיומית‪ .‬המשטרה האנגלית לא יכלה‬
‫להתגבר על הפורעים הערבים שפגעו בקווי‪-‬חשמל‪ ,‬בצינור הנפט ובתעבורה בדרכים‪ .‬יצחק הסיק‬

‫מסקנה קודרת‪ :‬אין תקוה ואין עתיד בלי הגנה מאורגנת בארץ בה מרחפת על ראשם סכנה‬
‫קיומית‪ .‬הוא ידע כי אסור לחכות באפס מעשה וכי המוצא ממצב מאיים זה‪ ,‬טמון בהתגוננות‬

‫פעילה‪.‬‬
‫המלחמה העולמית הראשונה הביאה עמה את הסיסמה של צדק ויושר ומדוע יגרע חלקו של עם‪-‬‬

‫ישראל? "הננו באים אל הארץ כאחים שכנים‪ ,‬לא כדי לדחוק את רגליהם של התושבים כי אם‬
‫להפרות את האדמה ולהביא את אחינו הנתונים למשיסה בגולה" כתבו העיתונים‪ ,‬אך הציפיה‬
‫להגשמת הבית הלאומי בארץ היא שגרמה להתעוררות בין הערבים‪ ,‬מעשי האיבה נמשכו בשיטות‬
‫פגע וברח‪ ,‬פה ושם נפלו יהודים מן המארב‪ .‬ההתפרעויות שהחלו באביב ‪ ,1936‬הפכו למרד מזויין‪.‬‬
‫היהודים‪ ,‬שדותיהם וישוביהם‪ ,‬היוו מטרה להתקפות של כנופיות ערביות וכמותם גם מוסדות‬

‫השלטון הבריטי ומתקניו‪.‬‬
‫אופיו האלים של המאבק הלאומי‪ ,‬העמיד את יצחק בפני מבחן ההגנה על קיומו הפיזי של הקיבוץ‬
‫מפני הפרעות‪ ,‬למצוא את הכוחות הנחוצים כדי לא להתחמק ולא לברוח אלא להתייצב במערכה‪,‬‬

‫להכריע את האויב ולהוכיח את זכותנו לחיות בארץ ולו גם במחיר נכונות לקורבן‪.‬‬
‫הקהילה היהודית בארץ היתה קטנה אך מגובשת‪ ,‬שפעה חיוניות ויכלה לפעול הודות לארגון פנימי‬
‫וניהול יעיל‪ .‬הישוב התאפיין במסורת של נכונות לתרומה לציבור ולהקרבה‪ .‬הלאומיות היתה רגש‬

‫שורשי עמוק‪ .‬בשנים אלה זינק כוח הביטחון קדימה; חיל הנוטרים שהוקם על ידי השלטון‪,‬‬
‫איפשר ליצחק לקבל כסוי רשמי אך האימונים בהם השתתף הורחבו ל"הגנה" שהיתה כאמור‬

‫הזרוע הביטחונית של ההסתדרות הציונית‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫‪ ,1936‬בית הביטחון בעין שמר שכולו יצוק בטון‪-‬מזויין ונועד להיות מקלט בטוח לעת צרה ומצוקה‪ .‬סביב גגו השטוח‬
‫נבנה מתרס ובו אשנבי‪-‬ירי וממרומיו האיר זרקור עם רדת לילה‪ .‬אלומת האור הארוכה נסכה בחברים בטחון‪ ,‬אותתה‬

‫אזהרה לאויב ותקווה לידיד‪ .‬מימין למעלה‪ :‬רשת האיתות הארצית‪.‬‬

‫העובר אל כביש ואדי‪-‬ערה מגבול השפלה אל עמק‪-‬יזרעאל ומפנה את מבטו ימינה – לעבר הרי‪-‬‬
‫אפרים מזה ושמאלה ‪ -‬לשלוחות הכרמל; העולה אל הדרך המתמשכת בין רכסי ההרים‪ ,‬עובר‬
‫במקום בו התקיים קיבוץ עין שמר בבדידותו חמש עשרה שנים‪ ,‬כחלוץ ההתיישבות הקיבוצית‬

‫באיזור‪ .‬כדי להבטיח את גבולות הישוב ואת הדרכים הפנימיות‪ ,‬צריך היה להוסיף ישובים באזור‬

‫‪23‬‬

‫אך מחוסר מים (שנמצאו‪ ,‬כאמור‪ ,‬רק בשנת ‪ ,)1936‬לא היתה התיישבות ממשית במקום‪ .‬הקלות‬
‫היחסית בה ניתן היה לנתק את דרך הגישה לקיבוץ‪ ,‬דחפה את החברים לאמץ דפוסי מחשבה‬
‫חדשים‪ :‬נבנה בית‪-‬הבטחון‪ ,‬נבנו שלוש עמדות מבוצרות היטב ויצוקות בטון‪-‬מזויין עם מצפה‬
‫מצוייד בתחמושת ואספקה לתנאי מצור‪.‬‬

‫‪ ,1936‬עמדה בעיקול כביש הכניסה לקיבוץ‪ ,‬מעליה זרקור כדי לבלוש את הסביבה בעזרת קרן‪-‬אור שהיתה מגששת‬
‫במרחבים החשופים‬

‫באותו זמן עצמו הקים הצבא הבריטי בסיסים רבים בארץ‪ .‬בקרבת הקיבוץ הוקמו שדה התעופה‪,‬‬
‫מחנה שמונים‪ ,‬מחנה אספקה גדול במקום בו נמצאת כיום גבעת‪-‬חביבה ועוד‪ .‬כמו כן הוקמו‬

‫מצודות משטרה (‪ )Tegart‬שהיוו מעוזים מרשימים וחלשו על צמתים ונקודות אסטרטגיות באיזור‬
‫כמו‪ :‬חדרה‪ ,‬זיכרון‪-‬יעקב‪ ,‬צומת ארובות‪ ,‬ליד שדה התעופה ועוד‪ .‬החיילים הבריטים והשוטרים‬
‫נהגו להיסתגר בלילות בבסיסיהם המוגנים‪ .‬הם צידדו באימון נוטרים ערביים ויהודים שיסייעו‬
‫לאימפריה הבריטית‪ ,‬יגוננו על מתקניה וישליטו סדר‪.‬‬
‫ה"הגנה" שהצטיינה בחשיבה מפוכחת ובהבנת כורח המציאות‪ ,‬עודדה את חבריה להצטרף‬

‫לנוטרות אולם בריטניה‪ ,‬שהיתה הפטרון המדיני‪-‬צבאי באזור‪ ,‬הגבילה את יצחק וחבריו‪ ,‬התערבה‬
‫בגלוי במאמציהם ומנעה הקמת מערך הגנה מסודר‪ .‬באופן זה היוו הנוטרים גם משמרות ניידים‬
‫של הישובים ותפקידם היה לקדם פני אפשרות להתקפה עויינת ‪.‬‬
‫אלמונים‪ ,‬שאת שמותיהם לא נדע‪ ,‬תמכו ברעיון של תקומת העם על אדמתו מתוך הזדהות עם‬
‫הגורל היהודי‪ .‬מול סכנת השמדה מוחשית ביותר‪ ,‬הגיע לארץ אוֹרד וינגייט ("הידיד")‪ ,‬שהניח את‬
‫היסוד התיאורטי והמעשי ללוחמה בשטח‪ .‬הגיעה גם הד"ר וטרינרית רודולפינה מנצ'ל אשר‬
‫התמחתה בטיפול ואילוף כלבים לשמירה‪ .‬שניהם השפיעו רבות על מהלך חייו של יצחק ודרכו‬
‫ב"הגנה"‪.‬‬
‫השמירה באזור עין שמר היתה קשה‪ .‬השטחים היו רחבי‪-‬ידיים ובהם שדות הפלחה‪ ,‬הפרדסים‪,‬‬
‫המטעים והכרמים‪ .‬הקיבוץ עצמו כלל מגורים‪ ,‬אסמים‪ ,‬רפתות‪ ,‬לולים ובתי מלאכה‪ .‬עד בואו של‬
‫יצחק רבו מאוד פעולות האיבה והיה מקרה אחד חמור של רצח שומרי לילה על החומה‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫ד"ר מנצ'ל הציעה לארגון ה"הגנה" להעביר קורס אילוף כלבים לשמירה לכמה מן הנוטרים‬
‫שיימצאו מתאימים למטרה ויהיו מוכנים לקבל כלב שמירה מאולף כדי להגביר את יכולת ההגנה‪.‬‬

‫ליצחק היה כבר מעט נסיון בשמירה עם כלב וסוס והוא נשלח לאותו קורס שהתקיים בתל‪-‬מונד‬
‫שם נפגש עם ד"ר מנצ'ל שהעריצה את החלוצים על יכולתם ונכונותם לבנות את הארץ ועל המחיר‬
‫שהם משלמים כדי לברוא בה יש מאין‪ .‬היא באה לארץ ונחלצה לעזרת ה"הגנה"‪ ,‬לשם כך הביאה‬

‫איתה מספר כלבים אותם אימנה כבר בחו"ל בשפה העברית לתפקידי שמירה וחסימת הכנופיות‬
‫החבלניות שפגעו בישוב בארץ‪ .‬ביצחק מצאה אדם מתאים וראתה בו שומר נועז ובעל גישה‬

‫לכלבים‪ .‬בידו הפקידה את בחיר טיפוחיה – הייק‪ .‬הייק היה כלב בוקסר נאה וגדל מימדים‪ ,‬ובעל‬
‫מגילת יוחסין מפוארת ‪ .‬הוא הגיע לארץ עטור פרסים והרשים את כל רואיו בחינוכו הספרטני‬
‫ובתכונותיו הנדירות‪ .‬ד"ר מנצ'ל העמידה תנאים‪-‬קשים לקבלת הייק‪ :‬הוטל על הקיבוץ לבנות‬
‫מלונה לפי כל כללי התקן‪ ,‬עם חצר‪-‬בטון‪ ,‬ברז צמוד וגדר ברזל גבוהה‪.‬‬

‫‪ ,1936‬אחד המבנים הראשונים בקיבוץ עין שמר היתה המלונה של הייק‪ .‬החברים גרו עדיין באהלים ובצריפים אך‬
‫עבור כלב השמירה המהולל הוקמה המלונה לפי מיטב השכלולים ובהתאם לדרישותיה החמורות של ד"ר רודולפינה‬
‫מנצ’ל‪ .‬הייק היה כצפוי שומר נאמן וממושמע‪ .‬עד מהרה הטיל את אימתו על הסביבה כולה ובין ערביי האזור פשטו‬

‫אגדות וגוזמאות מסמרות שיער‪ .‬הוא הפחיד את הכנופיות וסייע להשקיט את הרוחות‪.‬‬

‫‪ ,1936‬מימין ד"ר רודולפינה מנצ'ל בקורס בתל‪-‬מונד‬

‫‪25‬‬

‫"‪...‬יצחק שמי הביא את הייק האגדתי‪ .‬בנו לו כלבייה מפוארת במרכז הקיבוץ על יד שובך היונים‬
‫שניצב על רגל בטון‪ ,‬והוא היה יוצא עם יצחק הרכוב על חץ ותמיד אהבנו לשמוע מחדש את‬

‫הסיפור איך הוא רדף אחרי הערבים שהיו באים לגנוב ולשרוף את השדות‪ ,‬תפש אחד מהם‪ ,‬קרע‬
‫לו חתיכת תחת הגונה ולא פתח את לועו ולא הרפה מבשרו עד שיצחק הפריד את מלתעותיו‬

‫בעזרת מקל‪ ....‬ומאז‪ ,‬כשהערבים ראו אותו מרחוק‪ ,‬היו בורחים‪ ."...‬כתב עלי אלון‪ .‬רשם איגנץ‬
‫פלגי‪ .‬מתוך עלון המשק של קיבוץ עין שמר‪ « , 1970 ,‬מסיפורי‪-‬המקום"‪.‬‬

‫ממזרח לעין שמר‪ ,‬במקום בו נמצאת כיום גבעת‪-‬חביבה‪ ,‬היה מחנה בריטי גדול ובו אורוות‪-‬סוסים‬
‫ומרכז לתחרויות אילוף כלבים שאורגנו על ידי הצבא הבריטי‪ .‬אל התחרויות האלה היו מגיעים‬
‫נציגים מכל מרחב המזרח הקרוב שהיה תחת השלטון הבריטי‪ .‬תשומת לב ניתנה לכל פרט ופרט‪,‬‬
‫החל מרצועות הרתמה ועד פרקי הביצועים המסובכים שנדרשו מן המשתתפים וכלביהם‪ .‬הייק‬
‫זכה בפרסים על הישגיו‪ .‬גביעים ומדליות אלה‪ ,‬אשר נשאו את חותם הכתר האנגלי‪ ,‬היו מונחים‬
‫בקופסאות מהודרות על גבי קטיפה צבעונית רכה והיוו ניגוד משווע בין פאר מראיהם לבין סגנון‬
‫החיים הצנוע והמגורים הדלים בקיבוץ‪ .‬אגב‪" ,‬אוצר" זה ומסמכים רבים אחרים‪ ,‬נעלמו עם‬
‫ארכיון ה"הגנה" שנשרף ב"שבת השחורה" בשנת ‪.1946‬‬

‫‪ ,1936‬קורס לאילוף כלבים בנחיית ד"ר מנצ'ל‪ .‬יצחק שלישי משמאל עם הייק‬

‫‪26‬‬

‫יצחק והייק‬
‫יצחק עם הכלבים הייק ועז בשדות עין שמר‬
‫‪ ,1937‬תחרות אילוף כלבים‪ .‬בתמונה‪ -‬הייק‬

‫‪27‬‬

‫בתחרות‪ .‬יצחק ראשון מימין עם הייק‬

‫יצחק והייק בשעת ביצוע תרגיל לפני שופטים וקהל מוזמנים‪ .‬הפרסים חולקו על תכונות‪ ,‬הישגים ויופי‪ .‬בין המתחרים‬
‫היו כלבים גזעיים‪ ,‬סוסים ואף יוני‪-‬דאר…‬

‫נוכח תגובתם החלשה וחסרת היעילות של השלטונות הבריטים‪ ,‬הנהיגה ה"הגנה" שמירה קפדנית‬
‫על כל ישוב ויהיה מבודד ככל שיהיה‪ .‬הכוונה היתה יצירת עמדות בטוחות‪ ,‬ישובים חזקים שיוכלו‬
‫למלא את תפקידם כבית‪ .‬לא שולטים ולא נשלטים‪ .‬הכוונה היתה להסיר את גורם הפחד‪ ,‬ליצור‬

‫אווירת שקט ואמון‪ .‬חיל הנוטרים שהוקם על ידי השלטון המנדטורי‪ ,‬איפשר ל"הגנה" לקבל‬
‫כסות רשמית לפעולתה‪ ,‬האימונים הורחבו‪ ,‬שיטות הפעולה השתנו‪.‬‬

‫מעטים היו הערבים שהיו מוכנים להקריב את חייהם או את ממונם למען מטרה לאומית אך‬
‫העזתן של הכנופיות גברה מיום ליום‪ .‬חבורות ערביות מזויינות התבססו בכפרים וב"קסבות"‬

‫עירוניות‪ .‬במציאות קשה זו של מתיחות ושפיכות דמים‪ ,‬מילא הקיבוץ משימות ביטחוניות‬
‫שהוטלו עליו‪ .‬בבוא הזמן יצאו החברים לחופי חדרה‪ ,‬ויתקין‪ ,‬עתלית וקיסריה להוריד את‬

‫ראשוני המעפילים ולדאוג להעלמתם בין הישובים‪.‬‬
‫יצחק פעל בחשאי‪ .‬הוא ידע שהצלחת תפקידו תלויה במידת הדיוק והזריזות‪ .‬אסור היה לצפות‬
‫לסיוע פוליטי כאשר הזיכיון לישוב הארץ נמצא בידיים עבריות ואסור היה לתת אפשרות להנציח‬

‫את אגדת העם חסר ההגנה‪.‬‬
‫יכולת ההידברות עם השכנים בכפרים הערביים‪ ,‬היתה נחוצה כדי שאפשר יהיה להופכה לשלום‬

‫בר‪-‬קיימא בשעת הכושר‪ .‬ומשום שהישוב היה ברובו אירופאי‪ ,‬ייסדה ה"הגנה" את המחלקה‬

‫‪28‬‬

‫הערבית והצמידה יועץ דובר ערבית לכל אזור‪ .‬איש הקשר של יצחק היה עזרא דנין (יליד יפו)‪ ,‬מן‬
‫המחלקה המדינית של הסוכנות‪ ,‬תושב חדרה אשר נפגש בקביעות עם הערבים והכיר את תושבי‬
‫האזור‪ .‬עזרא היה אומר "בצורת התנהלותינו עימם נוכל למנוע שפיכות דמים‪ ."...‬בין יצחק לעזרא‬
‫נוצרו יחסי ידידות אמיצים שנמשכו שנים רבות‪ .‬שניהם עמלו במשותף לשם גישור פערים ולמען‬

‫הבנה הדדית‪.‬‬
‫סגנון חייו של יצחק כאיש קיבוץ‪ ,‬יצר בסיס של דוגמא אישית ויחסי אמון‪ .‬מורגל היה לטפל בכל‬
‫הפרטים הקטנים אשר מהם צומח המכלול‪ .‬עמידתו על עקרונות לא נבעה מהשתייכות מפלגתית‬
‫ולא היה לכך כל קשר‪ .‬השתייכותו לחברה היהודית‪-‬ישראלית הרחבה‪ ,‬לא עמדה בסתירה לקיום‬
‫הקיבוץ מזה ובנין המדינה וביצורה מזה‪ .‬זאת היתה הדרך בה בחר כתשובה לפורעים‪ :‬לא ננוצח‬

‫בארץ הזאת‪.‬‬
‫‪" ,1939-1936‬המאורעות" היו מלווים בהטפה לאומית ערבית קיצונית במסגדים‪ ,‬בעתונים וברדיו‪.‬‬

‫הכנופיות אורגנו כיחידות צבאיות‪ ,‬בראשם עמדו מפקדים בני הארץ אליהם הצטרפו כמה מאות‬
‫פורעים מעיראק ומסוריה‪ .‬פאוזי אל‪-‬קאוקג'י התמנה להיות מפקדם בחודש אוגוסט ‪.1936‬‬

‫‪ ,1936‬חגורות כדורים וכפיות‪ .‬לוחמים ערבים‪ .‬פאוזי אל‪ -‬קאוקג'י שלישי מימין‪ .‬קאוקג'י עמד בראש המרד הערבי‬
‫בארץ אשר ניסה את כוחו שוב בחורף ‪ ,1948‬עת חש ארצה בראש חיל ההצלה ונחל מפלות קשות בשערי טירת‪-‬צבי‬

‫ומשמר‪-‬העמק‬

‫וועדות להגנת פלשתינה הוקמו בארצות ערב‪ ,‬המופתי מירושלים הצליח לעורר רושם בעולם‬
‫שעמי‪-‬ערב מאוחדים‪ .‬ממשלת המנדט נמנעה מלרסן את הפורעים כל זמן שלא היוו סיכון לשלטון‬

‫אך היא הצרה את מקום העם היהודי השב למולדתו בגזרות "הספר הלבן" שאסרו רכישת‬
‫קרקעות והגבילו את העלייה למכסות קצובות‪ .‬בריטניה שינתה את עמדתה המוצהרת בקשר‬
‫לזכותו של העם היהודי לבנות את ביתו הלאומי בארץ וזאת בשעה שהאיום הנאצי באירופה‬

‫התקרב לשיאו‪.‬‬
‫מנהיגי הישוב בחרו בשיטת ההבלגה אך הטרור הערבי התגבר במטרה להפסיק את העלייה‬

‫היהודית‪.‬‬
‫ארגון ה"הגנה" פעל בסתר‪ .‬הוא הדריך את התושבים לאחוז בנשק ולהגן על חייהם ורכושם ביום‬
‫ובלילה‪ .‬אנשיו ידעו שיהיה עליהם להילחם בערבים ובאנגלים‪ .‬אלמלא ארגון ה"הגנה" אי אפשר‬

‫היה לבצע עליה בלתי לגאלית‪ ,‬אי אפשר היה להקים ישובים‪ .‬הצבא הבריטי לא היה מאומן‬
‫לפעול במצב שנוצר‪ .‬מטרת הכנופיות הערביות היתה להשבית את החיים הכלכליים של הישוב‬

‫ולהרסו‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫‪ 4‬מפות החלוקה מתוך האטלס ההיסטורי של תולדות עם ישראל‬

‫‪30‬‬

‫משך שישה חודשים (אפריל‪-‬אוקטובר ‪ ,)1936‬ניסו הכנופיות לשבש ולנתק דרכי תחבורה‪ ,‬לבודד‬
‫ישובים ולפרוע בהם‪ .‬הם רצחו את המושל האנגלי של נצרת‪ ,‬הוועד הערבי העליון פוזר והוכרז‬

‫כעויין ורבים מחבריו נמלטו מן הארץ‪ .‬הפורעים הערביים היו מרוכזים בהרים ומפקידה לפקידה‬
‫היו מטרידים את הישובים‪ ,‬מגיחים ומסתלקים‪ .‬מאז סומנו הכפרים הערביים כבסיסי יציאה‬

‫מרצון או מכפיה עבור הכנופיות‪ .‬הכפרים סיפקו כוח אדם‪ ,‬כסף ומזון‪ .‬הטרור הערבי הפיל מאות‬
‫קורבנות מבני הישוב‪ ,‬רובם המכריע אזרחים שעסקו בשגרת יומם‪.‬‬

‫"המאורעות" הפכו להיות קרע בלתי מאוחה שהסתיים באי וודאות לגבי המשך הקיום בארץ‬
‫וזאת בשעה שהשלום היה נחוץ יותר מתמיד‪.‬‬

‫ארגון ה"הגנה" אשר הוקם בשנת ‪ 1920‬בעידודם של ותיקי "השומר" ושל יוצאי הגדודים‬
‫העבריים שנלחמו במסגרת הצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬רכש ניסיון בהבסת‬

‫הכנופיות הערביות‪ .‬האתגרים לפניהם ניצבו המגינים‪ ,‬הם שהביאו להתמודדות עם מצב של‬
‫יצירת עוצמה וכושר קרבי‪ .‬הקפיטן אורד צ'רלס וינגייט הגיע לארץ בסתיו ‪ 1936‬כדי ללמד‬

‫יחידות נוטרים‪-‬יהודים הגנה אקטיבית שפרושה היה‪ :‬סיורים‪ ,‬מארבים ומחסומים‪ .‬כיתות אנשי‪-‬‬
‫מגן התחילו לפעול בסביבה עויינת‪ ,‬נעו בלילות והיו מפתיעים את האויב בעצם פעולתו‪.‬‬

‫אוֹרד צ'רלס וינגיט‪1944-1903 ,‬‬
‫השלטונות הבריטים הם אלה שפנו אל הישוב בזמנו והציעו לארגן שמירה בעזרת נוטרים‪ .‬מרכז‬
‫ה"הגנה" נטה לקבל את ההצעה בהנחה ששמירה זו תבטיח את היבולים בחודשי הקציר‪ ,‬תכביד‬
‫על תנועת הכנופיות ותשמור על המתקנים (צינור הנפט‪ ,‬מסילות הרכבת‪ ,‬קווי‪-‬חשמל ועוד)‪ .‬אורד‬

‫וינגיט‪ ,‬בהיותו מאמין גדול בתנ"ך וביעוד היהודי‪ ,‬עודד את הקמת ה‪-‬פו״ש‪ .5‬תוך חודש בוצעו‬
‫למעלה מעשר פעולות נגד הכנופיות‪ .‬יצחק עצמו נחבל קשה באחת מהן אך האזור נרגע והתושבים‬

‫התארגנו ביתר תשומת לב להגנתם‪.‬‬
‫באותו זמן בו התחשרו שמי אירופה בעננים אנטישמיים‪ ,‬פרסמה ממשלת המנדט את "הספר‬

‫הלבן" (‪ )1939‬ובו איסור רכישת קרקעות בארץ והגבלת העלייה‪.‬‬
‫עם פרוץ מלחמת העולם השנייה‪ ,‬בספטמבר ‪ ,1939‬נמצא יצחק עמוס בתפקידיו הביטחוניים‬
‫באזור השומרון המזרחי‪ ,‬שהיה מקום אסטרטגי חשוב בין השפלה לעמקים הפנימיים ובין הגדה‬

‫המערבית לחוף הים‪.‬‬
‫בד בבד עם כיבוש אירופה על ידי הגרמנים‪ ,‬הפכה הארץ לעורף פעיל‪ .‬התנועה הציונית התלכדה‬
‫סביב בעלות הברית במלחמתן בנאצים‪ ,‬ישראל הוצפה יחידות צבא בריטיות ושימשה בסיס עורפי‬

‫‪ 5‬פלוגות‪-‬שדה של ה"הגנה"‬

‫‪31‬‬

‫ענק‪ ,‬צבאי וגם תעשייתי‪ ,‬עבור האנגלים‪ .‬החל מן המחצית השנייה של שנת ‪ ,1940‬נבנו באזור‬
‫(ובארץ כולה) כבישים‪ ,‬מחנות צבא ומתקנים שונים‪ .‬שדה התעופה מדרום לקיבוץ הוקם על‬
‫אדמות מנשייה שנרכשו עבור הישוב‪ 2 .‬מחצבות נחפרו בהרי‪-‬אפרים ממזרח לעין שמר כדי‬

‫להדביק את הביקוש לחומרי‪-‬בנין‪ .‬מערכת הרכבות השתכללה והתפרשה לירדן‪ ,‬למצרים וללבנון‪,‬‬
‫מסילות הברזל חוברו אל רשת ה״אוריינט‪-‬אקספרס״ האירופאית‪ .‬התעשייה העברית‪ ,‬שהוכיחה‬

‫את כושרה להתארגן ולהיענות לאתגר תעשיות המזון‪ ,‬השימורים והטקסטיל‪ ,‬קיבלה הזמנות‬
‫מלחמתיות‪ .‬תעשיות המתכת‪ ,‬המכונות‪ ,‬הרכב והנשק גדלו פי חמש‪ .‬תעשיית התרופות‪,‬‬

‫האופטיקה‪ ,‬מכשירים מדוייקים וליטוש יהלומים‪ ,‬הכפילו את היקפן בהיעדר מתחרים מאירופה‬
‫ומארצות הברית‪.‬‬

‫התחרות בין החקלאות המקומית לבין יבואני‪-‬תוצרת‪-‬חקלאית חוסלה כמעט לגמרי והקבוצים‬
‫החדשים ביססו את קיומם‪ .‬מספרם של הפועלים הערבים גדל והמשק היהודי שאב לתוכו‬
‫מהגרים ערבים מעבר הירדן ומסוריה‪.‬‬

‫האזור נהנה מצמיחה ושגשוג כלכליים שאיש לא חלם עליהם‪ .‬תוך שנים מועטות הגיעה הארץ‬
‫לנקודת התפתחות שאפיינה את הרוח‪ ,‬התחכום והפרגמטיות של אותה תקופה‪ .‬תוכנית החלוקה‬
‫של ועידת הלורד ִּפיל (‪ )1937‬וגזירות "הספר הלבן"‪ ,‬העמידו את הישוב בארץ ואת ארגון ה"הגנה"‬

‫בפני השאלה איך להתמודד‪.‬‬

‫‪ ,1942‬עשר שנים חלפו מאז עלה יצחק ארצה‪ .‬הוא ורעייתו רגינה עמדו להיות הורים בפעם‬
‫השנייה‪ .‬החברים בקיבוץ היו עבורם כמו משפחה‪ .‬העוגן אליו נקשרו חייהם‪ .‬הם התערו בארץ‬
‫בהתלהבות‪ ,‬בסער ופרץ‪ ,‬מתאמצים בכל מאודם לשכוח מאין באו‪ .‬עורם נצרב בחום השמש ועל‬
‫לשונם מתגלגלת שפה חדשה‪ .‬הגולה הפכה לחלום נשכח אך תהפוכות הגורל החזירו את הגלגל‬

‫לאחור‪.‬‬

‫כאשר פרצה המלחמה‪ ,‬לאחר שכל יום הביא בשורות חורבן נוספות‪ ,‬התעוררו לחיים החוטים‬
‫המקודשים שקשרו אותם אל מחוזות ילדותם באירופה – אל מולדת בה התגלמו זיכרונות‬

‫אלפיים שנות גלות של רדיפות ופוגרומים‪ .‬צבאות היטלר פשטו על פולין ועל ליטא ועד שערי וילנה‬
‫הגיעו‪ .‬פני המציאות שונו ללא הכר‪ ,‬פשטו שמועות על השמדת יהודים וידיעות מהימנות על‬

‫רציחות המוניות התחילו להגיע‪ .‬הצבא הבריטי חיפש מתנדבים ליחידות "הבריגדה"‪ 6‬וליחידות‬
‫הפלמ"ח‪ 7‬שהוקמו בארץ בסיוע בריטי כדי לבלום פלישה גרמנית לארץ‪ .‬ואמנם היה חשש לפלישה‬

‫גרמנית שהיוותה סכנה ממשית הן מצפון והן מדרום‪.‬‬

‫על קיבוץ עין שמר הוטלה מכסה של עשרה מתנדבים והוחלט לבצע הגרלה בין החברים‪ .‬ליל‬
‫ההגרלה היה לילה חורפי‪ ,‬סופה השתוללה בחוץ והצינה חדרה דרך קירות הצריף בו התאספו‬
‫כולם‪ .‬מזמן לזמן כבה החשמל‪ ,‬חזר ונדלק‪ .‬זה אחר זה ניגשו החברים לקחת את מספריהם‬
‫בהגרלה‪ .‬משהו כבד‪ ,‬מהול בכאב‪ ,‬משך את יצחק לאירופה הכבושה‪ .‬הוא רצה להתנקם בגרמנים‪.‬‬

‫בגורל עלו חברים אחרים וביניהם אחד שנראה עליו בברור עד כמה סלד מכל ההשתתפות‬
‫במלחמה‪ .‬ואז‪ ,‬בידיעתה של רעייתו רגינה ובהסכמתה‪ ,‬הלך יצחק אליו וביקש ממנו כי יוותר‬

‫וימסור לו את מקומו‪.‬‬

‫"בהיוודע זוועות הנאצים היתה תגובתי הרגשית לנקום במרצחים ולהשתתף במלחמה‪ .‬הדרך‬
‫היחידה לממש את רצוני היתה דרך הצבא הבריטי‪ ,‬כלומר להתגייס לצבא ואכן החלטתי‬

‫להתגייס‪ .‬בתקופה ההיא‪ ,‬היו היחסים בין הישוב היהודי לבין שלטון המנדט בשפל המדרגה‪.‬‬
‫הצבא הבריטי רדף את ה"הגנה" וערך חיפושים בישובים‪ .‬כשהודעתי על רצוני להתגייס לצבא‬
‫הבריטי‪ ,‬נתקלתי במורת‪-‬רוח ובהתנגדות כללית‪ .‬חברים נדו בראשם לרצוני זה‪ .‬רבים דיברו על‬

‫ליבי אולם החלטתי להתגייס היתה נחרצת" (יצחק שמי‪ ,‬זכרונות)‬

‫‪ 6‬חיילים יהודים שנלחמו במסגרת הצבא הבריטי בחזית אירופה במלחמת העולם השניה‬
‫‪ 7‬פלוגות‪-‬מחץ – הכוח הצבאי המגויס של "ההגנה"‬

‫‪32‬‬

‫קטע זה מייצג את השבר הנורא בתודעה הפרטית והקיבוצית ואת אזלת היד מול אימת השואה‪,‬‬
‫אשר שברה לרסיסים היסטוריה שלמה של קהילה מפוארת בגולה ושל התרבות היהודית‬
‫באירופה‪.‬‬

‫הדי הקרבות בצפון אפריקה ובחזית סטלינגרד‪ ,‬הגיעו לאזני יצחק באותו בוקר בו הצטרף אל‬
‫המתנדבים העבריים בצבא הבריטי‪ .‬לאחר תקופת אימונים בעתלית‪ ,8‬הועלה על אניה בריטית‬
‫שעגנה בחיפה וכבר ראה את עצמו שב במדי הצבא הבריטי לחזית אירופה כדי להילחם בצורר‬
‫הנאצי‪ .‬אך לא כך ראה את הדברים אליהו גולומב‪ ,‬מפקד ה"הגנה" אשר שלח רץ בהול על אופנוע‬
‫כדי להחזיר את יצחק ולחלצו מבין שורות הצבא הבריטי אליו "ערק"‪ .‬מסתבר שהיתה ל"הגנה"‬
‫זרוע ארוכה ועד למפקד‪-‬עתלית‪-‬הבריטי (שהיה יהודי) הגיעה‪ .‬לאחר פרוצדורה קצרה ומסובכת‬
‫של זיוף מסמכים‪ ,‬שוחרר יצחק והושב אחר כבוד במושב האחורי של האופנוע והשליח יצא לדרך‬
‫באותה בהילות בה הגיע‪ .‬כך הגיעו לתל‪-‬אביב וכך התייצב יצחק בבית בשדרות רוטשילד ‪ 23‬לפני‬

‫אליהו גולומב (‪ ,)1945-1893‬שייצג את מוסדות הלאום הנבחרים‪.‬‬
‫"למה"? שאל אותו אליהו ויצחק הסביר את זעם מחאתו‪ ,‬את עלבונו‪ ...‬ואליהו ענה‪" :‬את חשבוננו‬

‫עם הנאצים נפרע כאן בארץ"‪.‬‬
‫‪" -‬והחוב שלנו לגבי משפחותינו עדיין לא סולק והוא עצום…״‪,‬אמר יצחק‪,‬‬

‫‪" -‬את זה תגבה בדרכים שלנו" ענה לו אליהו בשקט‪.‬‬
‫מה בדיוק קרה ואיך שיכנע אליהו גולומב את יצחק שמי להיכנס בעול ה"הגנה"? עד כמה היו‬
‫שווים בדעותיהם? עד כמה ידע כל אחד מהם להבחין בין האמצעים למטרה? ולבסוף – מעבר‬
‫לקליפה הנוקשה של אלה הנלחמים על ארצם ללא מורא – עד כמה שמרו זיקה חשאית למסורת‬

‫היהודית?‬

‫שבועת האמונים לארגון ה"הגנה" בישראל‬

‫‪ 120" ...‬ק"מ טולטלתי על האופנוע שדהר לתל‪-‬אביב וישר לביתו של‬
‫אליהו גולומב‪ ,‬שם חיכו לי כבר כל המפקדים בחיוך‪ .‬ואליהו‪ ,‬שהיה מדבר‬
‫בקול עמוק ושקט‪ ,‬כיבד אותי בכוסית קודם כל ואמר מילה אחת ״למה?״‬

‫שכלול בה הכל‪ .‬והיתה לנו שם שיחה ארוכה שבסופה קם מכסאו‪ ,‬ניגש‬

‫‪ 8‬ואדי‪-‬סאחר‬

‫‪33‬‬

‫אלי‪ ,‬שם יד כבדה על שכמי ועומס היד הזאת היה על כתפי עשר שנים‬
‫תמימות‪ ...‬ואל מפקדי אמר ״קחו אותו! "‬

‫מתוך מכתב אל הנכד דניאל‬
‫אליהו ראה ביצחק את החוליה המקשרת בינו ובין הדור הצעיר‪ ,‬והוא רצה מאוד שיצחק יקדיש‬

‫את כל זמנו לגיוס הצעירים‪ .‬יצחק לא רצה שוב להתעסק עם נוער‪ ,‬הוא ראה את עצמו כלוחם‬
‫בפו״ש‪ ,‬אך אליהו הסביר‪" :‬אל 'ההגנה' מגיעים עם כל מה שאגרנו בקרבנו‪ .‬עלינו להגביר את‬
‫הגיוס‪ .‬יש לעצב ולגבש את המתגייסים למסגרות 'ההגנה'‪ ,‬הפו"ש‪ ,‬החי"ש‪ 9‬והפלמ"ח‪ .‬אנחנו‬

‫עומדים בפני פלישה של צבאות ערב"‪.‬‬
‫מדוכדך ונדהם יצא יצחק מביתו של אליהו גולומב‪ .‬מעתה היה מגויס באופן מלא ל"הגנה"‪ .‬הוא‬

‫לא חזה שיעניקו לו חשיבות כזאת‪ ,‬ובמיוחד לא חזה את כוונות הפלישה הערבית‪ .‬הוא הלך‬
‫ל"הגנה" כי חייב היה ללכת מתוך נאמנות לדרכו בחיים והדכדוך בא מתוך דאגה למשפחה בגולה‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬החליט להיצמד לתפקידו ולהגביר כוח‪.‬‬
‫ה"הגנה" שלחה את יצחק לקורס‪-‬מפקדים בג'וערה שבהרי‪-‬אפרים‪ .‬ג'וערה היתה "האקדמיה‬
‫הצבאית" במחתרת‪ .‬אותו קורס היה הקורס ההיסטורי של "המחלקה הגרמנית" מחלקה מיוחדת‬
‫של דוברי גרמנית‪ ,‬אשר אמורה היתה לפעול כנגד צבאות גרמניה הנאצית‪ .‬כמי שעשה את ילדותו‬

‫בין רוסית‪ ,‬גרמנית ועברית‪ ,‬היה יצחק בעל ערך ל"הגנה"‪.‬‬
‫הצבא הגרמני‪ ,‬בפיקודו של רוֹ ֶמל‪ ,‬כבר עמד בשערי אלכסנדריה‪ .‬היתה תוכנית לבצר את הכרמל‬
‫כמעוז עם מחסני‪-‬תחמושת ומזון לשעת מצור‪ .‬חלק חשוב בתוכנית מילאה "המחלקה הגרמנית"‪,‬‬
‫עליה היה להשתלב בתוך חוליות שהיו אמורות לפעול בעורף האויב‪ .‬מחתרת ה"הגנה" היתה מעל‬
‫לכל‪ :‬היא קבעה מה חסוי ומה גלוי‪ ,‬איך וכיצד לפעול בתוך המאבק המרובע שכלל את ישראל‪,‬‬

‫הערבים‪ ,‬הבריטים והנאצים‪.‬‬
‫אחרי תבוסתו של רומל באל‪-‬עלמיין (‪ )30.6.1942‬נגנזו התכניות המפורטות של ה"הגנה" לביצור‬

‫הכרמל‪ ,‬והבריטים הקימו מחנה לשבויים איטלקיים בפרדס‪-‬חנה‪.‬‬
‫בחודש פברואר ‪ 1943‬נמצא יצחק בג'וערה‪ .‬שעה שהעביר קורס למפקדי כיתות‪ ,‬הודיעו לו שנולדה‬
‫לו בת‪" .‬המפקדת של המפקד"‪ ,‬אמרו לו‪ ,‬ואילו הוא לא התפנה להגיע הביתה אלא לאחר זמן רב‪.‬‬

‫יצחק ומשפחתו‪ .‬מימין לשמאל‪ :‬הרעיה רגינה‪ ,‬הבת הגר‪ ,‬יצחק והבת הבכורה אביה‬

‫‪ 9‬חיל השדה של ה"הגנה"‬

‫‪34‬‬

‫אחרי תקופת הקורסים בג'וערה נכנס יצחק לתפקיד הבלעדי כמגייס באזור השפלה‪ .‬תחילה‬
‫בשומרון ולאחר שנה – מתל אביב עד חיפה‪ ,‬כולל אזור פתח תקוה‪ .‬הוא הקדיש את כל כוחותיו‬

‫לגיבוש כוחות המתנדבים וחתר להקמת מסגרת צבאית שהקיפה רבבות לוחמים במתחתרת‪.‬‬
‫האנגלים לא הסכימו להקמת צבא יהודי מקומי‪ ,‬והם הפריעו להתארגנות ה"הגנה" עד תוך‬

‫תפקידם הרשמי בארץ (‪ .)15.5.1948‬משך כל אותו זמן‪ ,‬באופן מוזר‪ ,‬לא התנכלו לכוחות המזויינים‬
‫הערבים ולא ל"צבא ההצלה" של קאוקג'י‪ ,‬שהתפרש לפעמים במרחק שני ק״מ בלבד‬

‫מבסיסיהם‪ ...‬אך כאן עשתה נפלאות אותה מזיגת אידיאלים של הציונות והסוציאליזם שבאה‬
‫לידי ביטוי בפעולות ההסתדרות‪ .‬המוסדות של המדינה‪-‬בדרך התארגנו לשם תעמולה ואיסוף‬
‫כספים‪" .‬הסכנות היהודית"‪ ,‬שהוקמה בתוקף המנדט האנגלי כמוסד‪-‬יועץ לממשלה עממית‪ ,‬היא‬
‫שהקימה את ה"הגנה"‪ ,‬בעזרתה נהדפו‪ ,‬ברוב המקרים התקפות שלכנופיות ערביות על הישוב‬

‫בארץ‪.‬‬
‫ה"הגנה" המשיכה להתנהל בהסתר‪ .‬הלוחמים התחייבו להתאמן בשימוש בנשק קל‪ ,‬אקדחים‪,‬‬
‫רובים‪ ,‬תת‪-‬מקלעי‪-‬סטן או רימוני‪-‬יד מתוצרת מקומית‪ .‬האימונים נעשו בהיחבא‪ ,‬לאחר שעות‬
‫העבודה‪ ,‬בבתי‪-‬ספר‪ ,‬בתי‪-‬חולים‪ ,‬ואפילו בבתי‪-‬כנסת‪ .‬מקומות המפגש הוסתרו והוחלפו לעתים‬

‫מזומנות‪.‬‬
‫"תלם‪ ,‬שמיר‪ ,‬בועז" היתה סיסמת השידורים של ה"הגנה"‪ ,‬ויצחק עמל על גיוס הנוער לגדנ"ע‪,10‬‬

‫יחד עם יצחק שדה‪ ,‬מפקד הפלמ"ח‪ ,‬עם משה זליצקי (כרמל)‪ ,‬יהושע גלוברמן ויצחק דובנו‬
‫(ממפקדי ה"הגנה")‪.‬‬

‫נקבעו סדרי קבלת המתגייסים ונוסח ההתחייבות המוטלת על כל אחד מהם‪ .‬מטרת ה"הגנה"‬
‫היתה התכוננות לקראת ההתמודדות הצפויה מול הפלישה הוודאית של צבאות ערב‪ .‬האימונים‬

‫כללו שימוש בנשק קל‪ ,‬אומגה‪ ,‬מחנאות‪ ,‬קשר וספורט‪ ,‬במטרה לשפר את כוח הסבל‪.‬‬
‫"עם כניסתו של יצחק שמי‪ ,‬מקיבוץ עין שמר‪ ,‬לשמש במפקדת הגדוד –‬
‫יחד עם יוסף דשבסקי משפיה – החלה פעילות ענפה בגדוד‪ ...‬תרגילי‪-‬סדר‪,‬‬

‫אימוני‪-‬שדה ביום ובלילה‪ ,‬קפא"פ‪ , 11‬טופוגרפיה‪ ,‬קרב‪-‬מגע וחינוך‪-‬‬
‫רעיוני… צעירים מספר נשלחו להתגייס למשטרת הישובים העבריים‪.‬‬
‫הללו היו נוטרים באופן רשמי‪ ,‬אולם פעילותם היתה במסגרת הגדנ"ע"‪.‬‬
‫מתוך ספר ה"הגנה" של חדרה‬
‫יצחק נהג להשתתף בפעולות שעליהן החליט כמפקד ב"הגנה"‪ .‬בעזרת האופנוע שהועמד לרשותו‬
‫היה מגיע במהירות ממקום למקום‪ ,‬פעל לחלוקת הנשק ולהסתרתו‪ ,‬נוכח בזמן הקמת ישובים‬
‫חדשים והיה ערני בכל מה שנגע לביטחונם‪ .‬הוא השתתף בהורדת מעפילים ועשה ככל יכולתו כדי‬

‫לקרב את הפורשים (חברי אצ"ל ולח"י) ל"הגנה"‪.‬‬

‫‪ 10‬גדודי‪-‬נוער‬
‫‪ 11‬קרב‪-‬פנים‪-‬אל‪-‬פנים‬

‫‪35‬‬

‫מפת חטיבת אלכסנדרוני‬

‫‪36‬‬

‫להלן קטע מתוך מכתב אל הנכד דניאל‪.‬‬

‫"‪ ...‬אף על פי שקצת השתוממתי שמצאת כיום ענין בתולדות ה"הגנה"‪,‬‬
‫אתרום לך משהו מהשתלבותי אני בה‪:‬‬

‫שלב א' – שנה באקדמיה הצבאית שלנו עם מדריכים מובחרים ביותר –‬
‫יגאל ידין‪ ,‬משה כרמל ואנשי מקצוע – בנושאי‪ :‬קשר‪,‬‬

‫טופוגרפיה‪ ,‬נשק‪-‬כבד‪ֵ ,‬תאום עם האוויר‪ ,‬טנקים (לא לשכוח‪:‬‬
‫כל זה בשנת ‪ 1943‬כאשר היינו במחתרת)‪.‬‬

‫שלב ב' – שנתיים של הכנת הלוחמים בגוף וברוח לקראת אותה מלחמה‬
‫עם כל מדינות‪-‬ערב (ביניהם זכור לי אריק שרון מכפר מל״ל‬
‫אותו גייסתי כקשר‪ )..‬אשר רבים רבים מהם נפלו במלחמת‬
‫השחרור‪.‬‬

‫שלב ג' – שנתיים של הרחבת תפקידי זה מתל‪-‬אביב ועד חיפה‪ ,‬עבודת פרך‬
‫בנוסח ״‪ 24‬שעות ואח"כ גם בלילה״‪ ,‬ובתנאים הקשים ביותר‪.‬‬

‫שלב ד' – שנה אחת קבלת הפיקוד על נפת‪-‬נפתלי (השומרון)‪ .‬כל הישובים‬
‫על כל ה ֵחילות‪ ,‬מן הזקנים חי"ם (חיל משמר)‪ ,‬חי"ש (חיל שדה)‪,‬‬

‫גרעיני הפלמ"ח בקיבוצים ועד הנוטרים הרגליים‪ ,‬וכל אלה על‬
‫רכבם ונשקם‪.‬‬

‫שלב ה' – שנתיים מלחמת השחרור‪ .‬אחריות מעיקה ביותר כל ֵפי כל‬
‫הישובים בעורף וגזרה בעלת ‪ 27‬ק"מ (בקו‪-‬אויר) בחזית מול‬
‫העירקים שתפסו עורק‪-‬התקפה ממגידו ועד טול‪-‬כרם (כולל)‪.‬‬
‫חטיבה שלמה על כל אביזריה‪ ,‬תותחים ואווירייה‪ ,‬וכל זה מול‬
‫גדוד אחד מסכן ללא נשק‪ ,‬כי הרובים היעילים נמסרו לחזית‬

‫ירושלים (הלב של האומה)‪.‬‬

‫להווי ידוע לך שמחתרת ה"הגנה״ שלנו היתה הגדולה ביותר בתולדות‬
‫'צבאות המחתרות'‪ ,‬כי הגענו עד כדי אימון פלוגה בגודל של ‪ 150‬איש‪.‬‬
‫כמו כן כבר היתה לנו תע״ש (תעשיית‪-‬נשק) פעילה ולמזלנו‪ ,‬עם פרוץ‬
‫המלחמה (דרך אגב‪ ,‬הבריטים עזבו אותנו באופן הפגנתי והם בטוחים‬
‫שנכרע על ברכנו ונתחנן לא לעזוב ולא להשאיר אותנו לשחיטה על ידי‬
‫הערבים)‪ ,‬כבר היו לנו מתוצרתנו‪ :‬רימונים‪ ,‬סטנים והעיקר‪ ,‬מרגמות "‪2‬‬
‫ו‪-‬״‪ ,8‬חומרי‪-‬נפץ‪ ,‬פגזים וכו'‪ .‬היה לנו גרעין‪-‬אויריה‪ ,‬ים (פל"ים) ואפילו‬

‫טנקים שהוצאנו מהסליקים וה"דוידקה"‪.12‬‬

‫גדו ִּדי תפס מערך הגנה ב‪ 12-‬מוצבים‪-‬מעוזים (בחלקם מדופנים בחולות‬
‫ובחלקם קדוחים בטרשים)‪ .‬עמדנו בהצלחה רבה מול העירקים ומיום‬

‫ליום התחזקנו על ידי נשק חדיש שקיבלנו‪ ,‬ברשות ברית‪-‬המועצות‪,‬‬
‫מהצ'כים‪.‬‬

‫שלב ו' – אחרי המלחמה הכנתי את הגדוד למילואים‪ ,‬כאשר תחת פיקודי‬
‫גדוד מוגבר עם תותחים ונשק יעיל ביותר‪ .‬הגדוד השתתף‬

‫במלחמת‪-‬קדש ונדמה שהנני אחד מהמפקדים המעטים (מג"ד)‬
‫שסיימתי בגיל גבוה דיי‪.‬‬

‫‪ 12‬מרגמה ששימשה את ה"הגנה" וצה"ל במלחמת העצמאות‪ ,‬פותחה על ידי דוד ליבוביץ וקרויה על שמו‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫אם אתבקש ואדוּ ַבב אמסור לך בהזדמנות על עלילות "המחלקה‬
‫הגרמנית" (כמעט חטיפת רומל) וכל זה לראשונה לנכדי בעל האזניים‬

‫הכרויות והלב המבין ועוד יסופר מפה לאוזן‪.‬‬

‫באהבה‪ ,‬סבא‬ ‫עין שמר‪11.1978.14 ,‬‬

‫באמצע אוגוסט ‪ 1947‬איים פאוזי אל קאוקג'י‪ ,‬מפקד "צבא ההצלה" הערבי‪ ,‬ברצח‪ ,‬בהרס‬
‫ובהחרבת כל מה שיעמוד בדרכו‪ .‬ככל שהתקרב מועד ההצבעה באו"ם ניסו המנהיגים הציונים‬
‫להיכנס למשא ומתן עם הערבים‪ ,‬כדי להרגיע את הרוחות ולהגיע איתם לעמק השווה‪ ,‬אך שום‬

‫ניסיון לא צלח‪ .‬הערבים חתרו להפסקת העלייה ותבעו את פלסטין כולה‪ ,‬ואילו הישוב עמד‬
‫בעקביות על זכות העם היהודי לעלות לארץ ולהקים בה מדינה יהודית‪.‬‬

‫במשך חודשים רצופים סבלה האוכלוסייה היהודית בארץ התקפות ערביות נטולות הבחנה על‬
‫אזרחים‪ .‬ה"הגנה" לא יכלה להגיב על התגרויות אלה‪ ,‬על כל פנים לא בינתיים‪ ,‬וזאת משתי‬

‫סיבות‪ :‬האחת דיפלומטית – צריך היה להראות לעולם שפני המדינה הצעירה לשלום ושתוכנית‬
‫החלוקה היא בת ביצוע‪ .‬הסיבה השנייה היתה מחסור בתחמושת לשם תגובה חד‪-‬משמעית‬
‫שתהדוף את התקפות הכנופיות הערביות שהיו דבר שבשגרה‪.‬‬

‫חוגים ערביים הציעו לפנות את הנשים והטף‪ ,‬להכריז על "ג'יהאד"‪ 13‬ולראות בפלסטין איזור‬
‫מלחמה‪ .‬המופתי קרא לפינוי המונים‪.‬‬

‫אם בזמן מלחמת‪-‬העולם‪-‬השנייה היה שיתוף פעולה בין הישוב לצבא הבריטי כל עוד היה המזרח‬
‫הקרוב בסכנה ישירה‪ ,‬הרי ששיתוף פעולה זה פורק על ידי הבריטים מיד עם הסרת האיום הישיר‬

‫עליהם‪.‬‬

‫הנשק החוקי היה הנשק הבריטי‪ ,‬אולם יצחק לא יכול היה לתת בו את מבטחו ואפילו ניתן לו בעין‬
‫יפה‪ ,‬מכיוון שהשלטונות נטו להפקיעו בשעת מתיחות‪ .‬בשנתיים האחרונות לפני הסתלקותו ניטש‬
‫מאבק עז נגד השלטון הבריטי בארץ אשר ניסה לאכוף על הישוב את המצור הימי‪ .‬הבריטים שמרו‬

‫על חופי הארץ שמירה מעולה – באווירונים‪ ,‬באניות קרב ובתחנות רדאר‪ .‬החל מאוקטובר ‪1945‬‬
‫היו יוצאים למצודים שנועדו למוטט את ה"הגנה"‪ ,‬כשהמפורסם ביניהם הוא המצור על קיבוץ‬

‫יגור ("השבת השחורה"‪ .)29.6.1946 ,‬הערבים נהנו מעורף אוהד של מדינות שכנות אשר יכלו‬
‫לספק להם מתנדבים וציוד ולהעניק להם מקלט בשעה שהמצור הבריטי חסם את הישוב בארץ‬
‫וניתק אותו מתפוצותיו בגולה‪ .‬כוחות ה"הגנה" באזור השומרון הורכבו ממתנדבים‪ ,‬המפקדים‬
‫בלבד היו מגוייסים גיוס מלא‪ .‬יחידות קטנות בפיקודו של יצחק שמי (שהיה מפקד הנפה) למדו‬
‫לצאת מעמדות הגנה ולהכיר את האזור‪ .‬בני המתיישבים ונוער מן הערים בארץ‪ ,‬מתנועות הנוער‬
‫ומבתי הספר הגבוהים‪ ,‬החלו למצוא את ייעודם בקידום כוחות ה"הגנה"‪ .‬הם הצטרפו לפלוגות‬
‫הלילה‪ ,‬פלוגות השדה ופלוגות האש‪ .‬הפלמ"ח שכן בקיבוצים והיה תחת פיקודו של יצחק שדה עד‬
‫יום הקמת צה"ל (מאי ‪ .)1948‬הנוהג בפלמ"ח היה שבועיים עבודה ושבועיים אימונים‪ .‬את הצבא‬

‫הזה צריך היה להמציא לכל פרטיו והוא התאים לאנשים מקוריים ופורצי מסגרות‪ .‬השמירה‬
‫באזור הפכה להיות מעשה גבורה ועצם ההישרדות בתנאי עויינות היתה בעלת עוצמה נדירה‪.‬‬

‫מספר המגוייסים הלך ורב‪ .‬בשלב זה מילא יצחק את התפקיד שאליו יועד על ידי אליהו גולומב‪,‬‬
‫תפקיד של מחנך המנחיל לפיקודיו משהו מדמותו של דור החלוצים‪ .‬ואמנם‪ ,‬כפי שחזה אליהו‬

‫גולומב כבר בשנת ‪ ,1942‬ידע יצחק לנצל את ההתעוררות העצומה שהקיפה את הנוער בארץ ואת‬
‫הציבור היהודי‪ .‬הצטרפותו ל"הגנה"‪ ,‬הקורסים שעבר‪ ,‬מינויו למפקד הגליל התיכון של הגדנ"ע‬
‫ותפקידו כמג"ד בחטיבת אלכסנדרוני – כל אלה נתנו כר נרחב לכישוריו והמשך אורגני לפועלו‬
‫כשומר‪ ,‬כמחנך וכמדריך רעיוני‪.‬‬

‫‪ 13‬מלחמת קודש‬

‫‪38‬‬

‫להיות מפקד ב"הגנה" פירושו היה ללמוד‪ ,‬להבין ולהנחיל – שלושת הפעלים האלה היו נר לרגליו‪,‬‬
‫אותם העלה לדרגה הגבוהה ביותר עד שהשיג את התוצאות הרצויות‪ .‬משך שנים ארוכות היה‬
‫מקורב לנושא הביטחון‪ .‬לא פעם הסתכן במוות‪ ,‬היה נלהב ומסור ובעל השפעה חינוכית גדולה‪.‬‬

‫הגדנ"ע היה מנוף רב חשיבות כמו גם קליטת נוער‪-‬עולה עבורם היה יצחק האדם שבאמצעותו‬
‫אמורים היו להכיר את הארץ ולהיקלט בה‪ .‬אין ספק שיצחק ידע היטב את ערכם של חישול האופי‬
‫והעמקת הנאמנות לאידיאלים כהכשרה לקראת מבחן המאבק המזוין‪ .‬הוא‪ ,‬בעל התרבות הרחבה‬

‫והעמוקה‪ ,‬הקדיש להם זמן רב בהרצאות ושיחות כשהוא מוביל אותם לקראת הישגים‪ ,‬והם היו‬
‫מגיעים אליו לקבל את עצתו ולדווח לו על אירועים‪.‬‬

‫עם יצחק שדה‪ ,‬מפקד הפלמ"ח‪ ,‬נפגש יצחק שמי לראשונה בג'וערה‪ .‬הם נפגשו בכנסי מפקדים‪,‬‬
‫במבצעים משותפים‪ ,‬מה עוד שבאמצע שנות הארבעים היה יצחק שמי אחד המגייסים החשובים‬

‫לפלמ"ח‪ .‬שיתוף הפעולה באזור בין הפלמ"ח ל"הגנה" הגיע לשיאו בקרב על משמר‪-‬העמק‪.‬‬

‫המתנדבים "להגנת הישוב העברי" עברו טקס השבעה חשאי בתוך אחת ממערות הכרמל לפי כללי‬
‫הטקס והסמל‪.‬‬

‫הדיונים על חלוקת הארץ שימשו דחף להחשת ביצוע הקמת רצף ישובים באזור כדי להבטיח את‬
‫דרכי התחבורה והגבולות העתידיים‪.‬‬

‫עם שינוי צורת ההגנה‪ ,‬השתנתה גם צורת ההתיישבות האזורית‪ .‬התנועה הציונית החליטה לעשות‬
‫מאמץ התיישבותי גדול‪ .‬המטרה היתה רכישת קרקעות בנקודות מפתח ויישובן המהיר לשם‬
‫קביעת עובדות בשטח (ממזרח לעין שמר‪ ,‬בהרי‪-‬אפרים‪ ,‬הוקם קיבוץ מענית על אדמות קרן‪-‬‬

‫קיימת‪-‬לישראל)‪ .‬פעולות ה"הגנה" היו קשורות בפעילות המדיניות‪ ,‬אותה שרתו והקיפו – למרות‬
‫תנאי המחתרת – מאות תושבים באזור ורבבות יהודים בארץ ובגולה‪ .‬עתה כוּונוּ מאמצי ה"הגנה"‬

‫לרכישת נשק שלא היה בנמצא‪ ,‬לאימונים‪ ,‬להכנת חומרי נפץ והכל לשם הגנה מפני הפלישה‬
‫שעמדה להתרחש‪" .‬המוסד לעליה ב'"‪ ,‬אשר אירגן את העלייה הבלתי לגאלית לארץ‪ ,‬עשה‬
‫מאמצים לקניית נשק בקנדה‪ ,‬אירופה וארצות הברית‪.‬‬

‫במאה העשרים קמו מדינות חדשות‪ ,‬אף אחת מהן לא הועמדה בפני סכנת הרס וחורבן כמדינת‬
‫ישראל‪ .‬האימפריה הבריטית האדירה ציידה את ארצות ערב בנשק והדרכה מעולים‪ ,‬ואילו ארצות‬

‫הברית סירבה להמציא עזרה חיונית לישראל‪.‬‬

‫אחרי השואה היה ברור כי רק מעטים שרדו‪ ,‬וכל אחד מתושבי הארץ הפך להיות בא כוחם של‬
‫שישה מיליונים אשר נטבחו באירופה‪ .‬מעכשיו צריך היה להתאמץ פי כמה כדי לדאוג לפליטים‬

‫שיבואו‪ ,‬כדי לקלוט ולאמץ את הניצולים‪ .‬על אף הצער והאבל היתה הסכמה שבשתיקה‪ ,‬כמו‬
‫נדברו ביניהם והחליטו לוותר על מה שהיה "שם"‪ ,‬כאילו לכולם אין עבר‪ ,‬יש רק עברי חדש שנולד‬

‫לתוך הווה ועתיד בלבד‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫גיוס מתנדבים ל"הגנה" הצריך רכב מהיר ונייד‪ .‬לשם כך לא היה טוב יותר מאופנוע אשר עמד‬
‫לרשותו של יצחק עד סיום מלחמת העצמאות‪.‬‬

‫רישיון הנהיגה באופנוע‬

‫ליצחק לא די היה בכינון נקודות הגנה‪ .‬צריך היה לציידן בציוד מספיק ולדאוג להקטנת הסיכון‬
‫האנושי‪ .‬אופנוע מא ְצ' ֶלס (‪ )Matchless‬שירת אותו בנאמנות‪ .‬להוציא תאונה אחת‪ ,‬הצליח לתמרן‬

‫בעזרתו והיה עובר במהירות ממקום ישוב אחד למשנהו‪ ,‬כשהוא נותן דעתו על המצב ומשתדל‬
‫ללמוד את תנאי החיים‪ ,‬להשתתף בדיונים מכריעים והיה מקורב לנושאים רגישים ועדינים‪.‬‬

‫יצחק נחשב היה למפקד בעל ראיה רחבה‪ ,‬נקי דעת‪ ,‬פתוח ובעל זיקה לידע‪" .‬אם נגזר עלינו לבצע‬
‫את תקומתנו כעם בתוך משטרים עויינים‪ ,‬יש ל'הגנה' תשובה אחת‪ :‬האדרת כוחותינו והכשרת‬

‫הלוחמים ל'יעודם'" (דבר המפקד‪ ,‬נובמבר ‪ ,)1947‬אמר‪ .‬והוא ידע להפעיל אותה סמכות חזקה אך‬
‫סובלנית שקל להשלים עמה‪.‬‬

‫‪ ,1946‬אימוני ההגנה‪ :‬אימון בקפא"פ (קרב‪-‬פנים‪-‬אל‪-‬פנים) ביערות הכרמל‬

‫‪40‬‬

‫סמל נפת נפתלי ‪ -‬היא נפת השומרון‪ ,‬הצפונית מבין שלוש הנפות של חטיבת אלכסנדרוני‪ .‬מספר הגדוד היה ‪,131‬‬
‫מקום מושבו (אחרי הפינוי הבריטי) בחדרה‪ ,‬ושם מפקדו‪ :‬יצחק שמי‪ ,‬מג"ד בדרגת רב‪-‬סרן‪.‬‬

‫יצחק ראה במערכת ההדרכה האינטנסיבית צורך ראשון במעלה‪ :‬מאמץ גופני‪ ,‬עמידה בקשיי‪-‬‬
‫אקלים‪ ,‬מחסור ועייפות‪ .‬אמיצי‪-‬לב ודייקנים בפעולתם נדרשו הלוחמים למשמעת‪ ,‬אחריות וכושר‬

‫החלטה‪ .‬הקשר הרגשי אל הארץ היה לא פחות חשוב מן האימונים‪ .‬לשם כך נחוץ היה להתחבר‬
‫למקורות‪ :‬תנ"ך‪ ,‬ידיעת הארץ‪ ,‬מורשת והיסטוריה היהודית‪ ,‬תוך הזדהות והסכמה‪ ,‬שרק בעזרתן‬

‫אפשר להגיע להישגים‪.‬‬
‫באזור השומרון‪ ,‬במעברי ואדי‪-‬ערה וואדי‪-‬מילק היו הקהילה היהודית והקהילה הערבית שלובות‬

‫זו בזו באורח ממשי מאוד‪ .‬במקרים רבים היו הערבים פרושים לאורך כבישים ודרכים שהיוו‬
‫צירי‪-‬תנועה ראשונים במעלה‪ .‬היהודים ברובם ישבו במישור הנמוך ומסביב‪ ,‬על מדרונות ההרים‪,‬‬

‫כפרים ערביים‪.‬‬
‫כוחות צבאיים בריטים רבים נמצאו באזור הפיקוד של יצחק‪ .‬התערבויותיהם היו נדירות‪ ,‬אך‬
‫צריך היה להביא בחשבון את נוכחותם‪ .‬בשנת ‪ 1947‬קיבל הקבינט הבריטי החלטה לעזוב את ארץ‬

‫ישראל (‪ 20‬בספטמבר)‪ .‬יצחק השתדל לקיים באזור אוירה של חוק וסדר והיה מעוניין למנוע‬
‫נפגעים‪ ,‬אולם‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬במסגרת שלטונית נסוגה של סיום ימי המנדט‪ ,‬החלה תנועה של‬

‫לוחמים ערביים שנעו באזור והתאכסנו בכפרים הערביים‪.‬‬

‫‪41‬‬

‫צילום תעודת שחרור משירות המשטרה הבריטית‪ .‬הגפירים היהודים (‪ )1947-1936‬היו קשורים עם השלטונות‬
‫הבריטים‪ ,‬מהם קיבלו רובים‪ ,‬רובי‪-‬ציד‪ ,‬תחמושת ואקדחים‪ .‬רובם היו קשורים עם ה"הגנה" וניצלו כל אפשרות‬

‫לקידום בטחון הישוב היהודי בארץ‬

‫היו כפרים שסירבו להלינם מפחד ענישה יהודית‪ .‬הערכתו של יצחק את יכולתם להזיק כגוף‬
‫מאורגן היתה נמוכה‪ ,‬כיוון שלא שיתפו פעולה בינם לבין עצמם‪ .‬פה ושם נחתמו הסכמי שביתת‪-‬‬
‫נשק חשאיים בין כפרים ערביים לישובים יהודים שכנים (בזיכרונותיו מזכיר יצחק במיוחד את‬

‫גבעת‪-‬עדה)‪ .‬המגמה היתה להבחין בין כפרים ערביים עוינים לידידותיים במטרה להגן ולא‬
‫להחמיר את היחסים עם אותם שהיו מעוניינים בשלום‪ .‬האוכלוסייה היתה מורכבת ומלאת‬

‫ניגודים‪.‬‬
‫‪ – 4.5.1947‬התקפה ראשונה של הלגיון הערבי בירושלים על הרובע היהודי‪ 12 .‬הרוגים‪30 ,‬‬

‫פצועים‪.‬‬
‫‪ – 29.11.1947‬בהצבעת האו״ם שנערכה אחר הצהרים בניו יורק (בישראל כבר ירד הלילה) הוחלט‬

‫בחיוב על הקמת המדינה והאות ניתן בכל הארץ‪.‬‬
‫בסוריה התארגן "צבא ההצלה" במטרה לפלוש ממזרח‪ .‬היה זה צבא מאורגן היטב שמומן על ידי‬

‫הליגה הערבית‪.‬‬
‫מלבד הלגיון הירדני לא היה קיים עד אז צבא ערבי מאורגן‪ .‬ב‪ 12.1.1948-‬הודיע משרד החוץ‬
‫האנגלי כי בריטניה תמשיך לתחזק את הכוחות הערביים בהתאם להסכם שנחתם בינה ובין‬
‫מצרים‪ ,‬עירק וירדן‪ .‬באווירה של עוינות בריטית והחרמה ערבית הידרדרה הארץ למצב מלחמה‪.‬‬
‫פאוזי אל‪-‬קאוקג'י התמנה למפקד "צבא ההצלה" בראשית ינואר ‪ .1948‬תחת פיקודו הישיר של‬
‫אדיב שי ָשקלי נמצאו בפברואר ‪ 1948‬מעל ל‪ 7,000-‬לוחמים (‪ 5,000‬איש ועוד כ‪ 2,000-‬מתנדבים‬

‫‪42‬‬

‫ערבים מכפרי הסביבה)‪ .‬מיעוטם קיבלו אימון צבאי‪ ,‬אך רובם ידעו להשתמש בנשק והיה להם‬
‫ניסיון קרבי‪ .‬הם הצטרפו בהתלהבות ל"צבא ההצלה"‪ ,‬מה עוד שהיו בטוחים בניצחונם‪ .‬בין‬

‫מפקדי צבא זה היו קצינים מארצות סוריה‪ ,‬עירק‪ ,‬ירדן‪ ,‬לבנון‪ ,‬מצרים ובוסניה‪ .‬הם חדרו לאזור‬
‫הגדה המערבית‪ ,‬בקרבת שכם‪ ,‬כשהם מצויידים בנשק ומתוחזקים על ידי הועד הערבי העליון‬
‫בדמשק‪.‬‬

‫אם עד כה היתה השאלה כיצד להתגונן פני הכנופיות‪ ,‬הועמד הישוב העברי בארץ לפני מצב חדש‬
‫לגמרי‪ .‬הארץ היתה מוקפת מדינות ערביות עצמאיות אשר היה ביכולתן להקים צבאות‪ ,‬לחמשם‬

‫ולאמנם למלחמה‪ ,‬במטרה לתקוף ולהשמיד את מדינת‪-‬ישראל‪.‬‬

‫הפלישה הכל‪-‬ערבית לארץ ישראל‪ ,‬מאי‪-‬יוני ‪ .1948‬שטח גדוד ‪ – 131‬באדום‬

‫‪43‬‬

‫ישראל ביום הקמתה‬

‫‪44‬‬

‫ישראל התארגנה למעבר ממלחמת‪-‬ג ִּרי ָלה לקרב עם כוחות סדירים‪ .‬במסגרת הקמת חטיבות‬
‫ה"הגנה"‪ ,‬נקבע יצחק להיות מפקד גדוד ‪ 131‬בחטיבת אלכסנדרוני‪ .‬תחת אחריותו היתה נפת‬

‫השומרון (נפתלי)‪ ,‬וכמו כל לוחמי תש"ח היה גם גדוד זה נייד (כלומר‪ ,‬נקרא לתחזק גדודים‬
‫אחרים בעת קרב) ומוכן לתגבר חטיבות אחרות אם נדרש (ביחידות צבאיות ובתחמושת)‪ .‬יצחק‬
‫התמצא בשטחי השומרון מתוך הכרות עמוקה וקשרים שנוצרו עם הזמן‪ .‬המלחמה שפרצה כמה‬
‫שעות לאחר החלטת האו"ם‪ ,‬דרשה משאבים ותושייה רבה כדי להשיג – תוך כדי לחימה – את‬
‫הדרוש ממקורות חלופיים‪ .‬כמות התחמושת היתה מצומצמת מאוד‪ .‬הנכס העיקרי היה צבא‪-‬‬
‫העם שקיבל עליו את מרות ה"הגנה"‪ .‬צבא זה הוכיח את עצמו למרות ההטרדות מצד הבריטים‬

‫(אשר נמשכו גם לאחר ההצבעה באו"ם) והיה בעל עוצמה ויעילות מספקת כדי להתגבר על‬
‫הכוחות המזויינים של ערביי‪-‬ארץ‪-‬ישראל ועל "צבא ההצלה" שנשלח כדי לפלוש לארץ‪.‬‬

‫ערבים רבים בחרו לברוח כבר בשלב הראשון של המערכה‪ .‬בתחילה ברחו העירונים והאמידים‬
‫שביניהם‪ ,‬ואחריהם גם הכפריים‪ .‬חולשת החברה הערבית‪ ,‬חוסר יכולתה להתמודד והפחד מפני‬

‫כוחות ישראל‪ .‬התעמולה הערבית הגזימה בתיאורי מעשי זוועות המוניים הצפויים לכפרים‬
‫ולערים שיעברו לידי המדינה הצעירה‪.‬‬

‫משך חודשים רבים היתה כל הארץ חזית‪ ,‬כשהיא מותקפת על ידי צבאות ערב וכנופיות מאורגנות‪.‬‬
‫קווי החזית היו סמוכים לריכוזי אוכלוסייה‪ ,‬וחייהם של האזרחים הושפעו עמוקות מאירועי‬
‫המלחמה גם בשבתם בעורף‪.‬‬

‫בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות התנהלו רבים מן הקרבות באיזורים בנויים‬
‫והתאפיינו בהרג אזרחים‪ .‬יצחק שמי חישל את אנשיו והפיח בהם רוח בטחון ביכולתם ללחום‬
‫ולהגן‪ ,‬אך למרות הארגון וההצמדות למשימה היו התנאים קשים ביותר כיוון שיחידות הלוחמים‬
‫הצעירים (הפלמ״ח) ומיטב הנשק נלקחו לחזית‪-‬ירושלים ולגליל‪ .‬בלית‪-‬ברירה ניסה הגדוד לאמץ‬

‫את כוחותיו ולהצליח לחזק את האימון שניתן בהם‪.‬‬

‫לאורך הדרכים עדיין נמשכו התקיפות מן המארב והיו קרבנות‪ .‬פקודת מבצעים של ה"הגנה"‬
‫הזהירה מפני פגיעה בנשים וילדים‪.‬‬

‫האוכלוסייה היהודית איבדה אחוז אחד ממספר תושביה‪ ,‬שהגיע ל‪ 600-‬אלף נפשות במרץ ‪.1948‬‬

‫בדאגה גוברת והולכת עקב יצחק אחרי תגובות הערבים שהתנכלו לנוסעים בדרכים הסמוכות‬
‫לכפריהם‪ .‬היה צורך בנשק‪ :‬רובים‪ ,‬מכונות‪-‬ירייה ותחמושת היו בגדר חלום‪ .‬יצחק ידע מה המצב‬

‫וידע שאי אפשר יותר להמשיך ולראות בהתנכלויות הערביות פעולות של יחידים‪ ,‬אי אפשר היה‬
‫להגיב בהענשת יחידים‪ ,‬נדרשה פעולת הרתעה‪ .‬התחמשוּת פירושה היה צעד ראשון ליציאה‬
‫ממציאות בלתי אפשרית בה היתה נתונה המדינה למחרת הצבעת האו"ם‪.‬‬

‫ה"הגנה" (והציונות בכלל) היתה עמוסה לחצים כדי להבטיח עתיד לקיום עם ישראל כשווה בין‬
‫שווים בקרב אומות עולם‪ .‬למרות הקושי והמכשולים הרבים‪ ,‬התחזקה רוח הלוחמים והיא‬

‫שאיפשרה שוב ושוב לקיחת יוזמה לאורך המלחמה – לגילוי חולשותיו של האויב ומציאת נקודות‬
‫תורפה‪.‬‬

‫יצחק ָב ַטח בהנהגת הישוב והיה גאה במדינה ובהישגיה‪ .‬כאשר מדובר בהישרדות‪ ,‬אין לסמוך על‬
‫איש‪ ,‬חשב‪ ,‬בהפנימו את הלם השואה ובהכירו בעובדה ששום תבוסה צבאית לא באה בחשבון‪.‬‬

‫בחודש אפריל ‪ ,1948‬יחד עם כל מפקדי ה"הגנה"‪ ,‬סוכם כי על חטיבת אלכסנדרוני להפריש מחצית‬
‫ממספר הלוחמים‪ ,‬על נשקם ותחמושתם‪ ,‬למען החזית בירושלים‪ ,‬שהיתה בסכנת התמוטטות‪.‬‬

‫באותו זמן עצמו‪ ,‬עברו קאוקג'י ו"צבא ההצלה" להתקפה במגמה לפרוץ מן המרכז אל חיפה ואל‬
‫שפלת החוף‪ .‬ואז‪ ,‬כאשר מרבית כוחות ה"הגנה" נמצאו בהתקדמות אל פתחי ירושלים‪ ,‬קיבץ‬

‫קאוקג'י כ‪ 1000-‬חיילים‪ ,‬תותחים ותחמושת‪ ,‬והתמקם בגבעות החולשות על קיבוץ משמר‪-‬העמק‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫קיבוץ זה שכן על דרך חיפה‪-‬מגידו והיווה נקודת מפתח לשם חדירה לשפלה מן המעברים ואדי‪-‬‬
‫ערה וואדי‪-‬מילק‪ .‬מצד שני‪ ,‬כיבוש משמר‪-‬העמק היה אמור להקל על כיבוש הישובים בעמק‪-‬‬

‫יזרעאל‪ .‬הרעיון היה לנתק את צפון הארץ מדרומה‪ ,‬ובכך לבטל את תוכנית החלוקה המבטיחה‬
‫רציפות טריטוריאלית למדינה‪.‬‬

‫קאוקג'י פתח את ההתקפה בלילה של ה‪ 4-‬באפריל בהפגזה מרוכזת של תותחים‪ ,‬אשר הפתיעה‬
‫את חברי הקיבוץ ואת מפקדי ה"הגנה"‪.‬‬

‫"‪ ...‬בסוף שנת ‪ 1947‬התחלתי לארגן את נפת השומרון לקראת הפלישה‪ .‬קו החזית‬
‫המזרחי היה ארוך ומפותל‪ .‬הייתי נתון בויכוחים עם הישובים כדי לגייס לוחמים‪ .‬רק‬

‫בחודש אוקטובר ניתנה לי הסכמתם‪ .‬אז פניתי להקים את ‪ 12‬המוצבים שהיו לגדוד‬
‫‪ -131‬הדרומי ביותר נמצא במעפיל‪ ,‬מול קאקון‪ ,‬והצפוני מעל גלעד‪ ,‬מעבר לצומת‬
‫מגידו"‪.‬‬

‫יצחק שמי‪ ,‬מתוך הרצאה בחדרה‬

‫קיץ ‪ ,1948‬מסמך מתקופת הקרבות מול קאקון‬

‫‪46‬‬

‫‪ ,1948‬המוצבים בחזית המזרח‬

‫עם שחר ריכז ה"הגנה" גדוד פלמ"ח ושתי פלוגות חי"ש לעזרת הקיבוץ הנצור‪ .‬גדוד ‪ ,131‬תחת‬
‫פיקודו של יצחק שמי‪ ,‬התקדם למגידו דרך ואדי‪-‬ערה‪ .‬קאוקג'י‪ ,‬שהפסיד את רגע ההפתעה ולא‬

‫כבש את הקיבוץ‪ ,‬המשיך לסירוגין בהפגזה‪ .‬היתה לו עדיפות על יחידות החי"ש אשר סבלו‬
‫מאבידות ומצבן התערער‪ .‬כוח שריון בריטי הגיע למקום וגרם להפסקת‪-‬אש‪ ,‬אותה ניצלו הנצורים‬

‫כדי לפנות נשים וילדים וכדי להתחמש‪.‬‬
‫ב‪ 14-‬באפריל חידשו הערבים את ההתקפה‪ ,‬כשהם מתקדמים עם התותחים‪ .‬חברי הקיבוץ‪ ,‬כוחות‬

‫הפלמ"ח וה"הגנה"‪ ,‬תחת פיקודו של יצחק שדה‪ ,‬נתנו לערבים להתקרב עד טווח ‪ 300‬מטר לפני‬
‫שפתחו באש‪ .‬מופתעים מריכוז היריות‪ ,‬נסוגו הערבים בערבוביה גדולה‪ ,‬כשהפלמ"ח דולק‬

‫בעקבותיהם‪ .‬קאוקג'י הצליח להיחלץ מן הקרב כשהוא פונה עם אנשיו לכיוון לג'וּן‪ ,‬באזור בו‬
‫נמצא גדוד ‪ 131‬שסבל הפגזות‪ ,‬נלחם עם תחמושת במשורה ואספקה מצומצמת‪ .‬יצחק שמי ואנשיו‬
‫נדהמו לראות בפתחי ועדי‪-‬ערה את מכונית האולדסמוביל בה ישב קאוקג'י (עד כדי כך היה בטוח‬

‫בניצחונו שבא לקרב עם מכונית)‪ .‬הקרב היה קצר והתבסס על הרושם כאילו נשק רב ברשות‬
‫הגדוד‪" .‬דוידקה" אחת הרעימה מדי פעם וההצלחה עלתה על כל המשוער‪ .‬קאוקג'י הגיבור עטור‬

‫המדליות עזב את המכונית באמצע הדרך כשהוא בורח כל עוד נפשו בו אל ההרים‪ .‬עובדה זו לא‬
‫הפריעה לו לפרסם למחרת הודעה בה הכריז כי "הערבים זכו בניצחון גדול‪ ,‬כי מאות יהודים‬
‫נהרגו‪ ,‬כי הקיבוץ נהרס וכי הדגל הערבי מתנוסס על חורבותיו"‪.‬‬

‫מאחר שהערבים היו אלה שפתחו במלחמה‪ ,‬ניתנה ליצחק שמי הוראה לרכז את הכוחות הלוחמים‬
‫בשלושה יעדים‪:‬‬

‫‪ -‬לכבוש מידי האויב נקודות אסטרטגיות חשובות‪.‬‬
‫‪ -‬לפנות את הדרכים לתנועה יהודית‪.‬‬

‫‪ -‬להכין את נפת השומרון לקראת הפלישה הצפויה‪.‬‬
‫לאחר טבילת האש הראשונה‪ ,‬הקדיש יצחק את מירב כישרונותיו לחישובי הערכות והצלבת‬
‫שטחי‪-‬אש‪ ,‬ביודעו שלפניו מלחמת‪-‬קיום‪ .‬הארץ כולה הפכה להיות חזית‪ ,‬היו ַה ֲא ָפלוֹת‪ ,‬אזעקות‪,‬‬
‫ריצות למקלטים‪ .‬רבים השתתפו בקרבות‪ ,‬בשמירה‪ ,‬בהכנת ביצורים ורשת תעלות‪ .‬הקיבוצים‬

‫התבצרו בעמדות מדופנות קורות‪-‬עץ ושקים ממולאים אדמה‪.‬‬
‫אם כי הבריטים עדיין היו בתפקידם‪ ,‬הם לא מנעו את חדירתו המחודשת של קאוקג'י לאזור הרי‬

‫השומרון‪ ,‬שם התפרש "צבא ההצלה" מטול‪-‬כרם ועד מגידו וכביש הסרגל‪ .‬הפולשים היו‬
‫ממוקמים בשטחים הגבוהים של השומרון ונהנו מעדיפות מכרעת בנשק כבד‪.‬‬

‫"‪ ...‬עם פרוץ מלחמת השחרור הוטלה עלי האחריות המעיקה ביותר של‬
‫חזית באורך ‪ 27‬ק"מ (בקו‪-‬אווירי) וכל הישובים שבעורף‪ .‬דלים היינו‬

‫‪47‬‬

‫בשעת מבחן זו – באדם ובנשק‪ .‬את הציוד רכשנו בדחילו‪ ,‬הרובים הצ'כים‬
‫טרם הגיעו ונאחזנו במערך ההגנה שנקבע לנו מצויידים בסיסמה ״לא‬
‫תעברו!״ מול חטיבה עירקית (‪ 3‬גדודים) סדירה ומאומנת על ידי‬
‫הבריטים‪ .‬כל יום וכל לילה למבחן היו לנו כי הגנו על היקר מכל –‬
‫המשפחות והמולדת‪.‬‬

‫הגיעה השעה והעירקים חשפו והפעילו תותחים ואווירייה (מטוס צבאי‬
‫אחד הופל) והיה צורך לפנות נשים וילדים מן הקיבוצים מענית והמעפיל‪.‬‬

‫הזעקתי את קצין המבצעים של 'ההגנה' – ִּי ָג ֵאל ָי ִּדין‪ ,‬והוכחתי לו שמול‬
‫כוחות עדיפים אלה צפויה חדירה ערבית לכיוון חדרה ושפלת החוף‪.‬‬

‫המדינה עלולה להיות מבותרת וגורל ישובי השומרון בסכנה מיידית‪ .‬יגאל‬
‫הסכים לדעתי אך אמר כי במצב המלחמה הנוכחי אין כל אפשרות‬
‫להפריש לנו כוחות ונשק נוספים‪.‬‬

‫היה כבר חצות לילה‪ .‬הזעקתי‪ ,‬לאור המצב‪ ,‬את סג ִּני אברהם מייזל‬
‫מבנימינה ויחד התיישבנו על המפות ותכננו את המבצע (שתי מרגמות‪,‬‬

‫חצובות למקלעים‪ ,‬מיקוש יתר‪ ,‬גיוס מילואים מן המושבים והעיקר‬
‫מתקפות‪-‬נגד כהפתעה)‪.‬‬

‫‪ ...‬קיבלתי בעצב את ההכרח להשתמש בחרב מה עוד שסמל הנפה שלנו‬
‫(נפתלי) היה האיילה‪"...‬‬

‫מתוך חוברת שהכין יצחק עבור ארכיון הקיבוץ‬

‫ברשות הגדוד נמצאו שתי "דווידקות"‪ ,‬מרגמות כבדות מתוצרת‪-‬עצמית שהיו בבחינת פיצוי על‬
‫המחסור בארטילריה ("דוידקה" על משקל "קטיושה" של הרוסים ממלחמת העולם השניה)‪.‬‬
‫מרגמות אלה היו מופעלת על‪-‬ידי החלקת הפגז אל תוך הקנה‪ .‬הן הצטיינו בהרעשה מהלכת‬

‫אימים שהיו מקימות‪ .‬יצחק היה משתמש בהן בקרבות לילה והרושם שקצר עלה על כל המשוער‪.‬‬

‫אבטחת התעבורה בדרכים קלעה את ה"הגנה" למצוקה חריפה‪ .‬רוב לוחמי‪ -‬הפלמ"ח הועסקו‬
‫בליווי שיירות לירושלים ושיעור האבידות בקרבם היה גבוה להחריד‪ .‬לערבים היתה עדיפות והם‬

‫ירו אש‪-‬צולבת מעמדות ששלטו על מעברים בדרכים הראשיות‪ .‬הבריטים לא נקפו אצבע וציפו‬
‫ש"צבא ההצלה" לא יתקוף עד לאחר יציאתם מן הארץ (‪.)15.5.1948‬‬

‫כבר ב‪ 31.12.1947-‬דיווח הש"י‪ :14‬הערבים מתכוננים לשתק את כל התחבורה היהודית בדרכים‪.‬‬

‫אילו נמנע מעבר כלי רכב יהודים היו כל מאמצי ה"הגנה" עלולים להתמוטט‪ .‬ליצחק חסר נשק‪,‬‬
‫חסרו לו מפקדים ולוחמים‪ ,‬ובכל זאת הוטל עליו לטהר את הדרכים באיזור השומרון ממשלטי‬
‫האויב‪ ,‬כלומר מן הכפרים הערבים העוינים משני עברי כביש החוף‪ ,‬בוואדי‪-‬ערה ובוואדי‪-‬מילק‪,‬‬

‫ששימשו בסיסים לכינוס לוחמים ערבים ולשיגורם לתקיפות‪.‬‬

‫‪ 14‬שירות‪-‬ידיעות של ה"הגנה"‬

‫‪48‬‬

‫‪ ,1948‬התייעצות בטרם קרב‪ .‬שלושה מפקדים מחטיבת אלכסנדרוני במדי צה"ל‪ .‬מימין‪ :‬יצחק שמי‪ ,‬מג"ד ‪.131‬‬

‫‪ ,1948‬הפוגה לאחר קרב בחדרה‪ .‬משמאל‪ :‬יצחק; שני מימין‪ :‬לאמוש‪ ,‬מפקד פלוגה א׳ בגדוד ‪ 131‬וחבר קיבוץ גן‪-‬שמואל‬

‫‪49‬‬

‫יצחק עם הבת הגר‪" ,‬המפקדת של המפקד״‪ ,‬כמו שקראו לה בחיבה בגדוד‪ .‬המכונית היא אותה אולדסמוביל בה נהג‬
‫קאוקג'י שעה שנפתחה עליו אש ואשר אותה נטש בבורחו משדה‪-‬הקרב‪ .‬אנשיו התפזרו לכל עבר והמכונית נמסרה‬

‫לשימוש מפקד גדוד ‪ 131‬שחסם את דרכו של קאוקג'י ב‪ 14.4.1948-‬מול הגבעות הדרומיות של ואדי‪-‬ערה‬

‫התפנוּת האנגלים נעשתה באופן הדרגתי והיא חשפה לפני הלוחמים הערבים עוד ועוד שטחים‬
‫ועמדות לתקיפת תעבורה יהודית‪ .‬עובדות אלה היו ידועות ליצחק‪ .‬שנים של ניסיון בנוֹטרוּת והגנה‬

‫הניבו ידע שנצבר בהכנה ממושכת לקראת המאבק שיאשש את זכות העם על ארצו‪ ,‬מולדתו‪.‬‬
‫ברירה לא היתה לו‪ .‬נוכח הסיכוי להביס את הפולשים ממזרח‪ ,‬היה עליו להכריע את התוקפים‬
‫הערבים לאורך הדרכים הפנימיות‪ ,‬והוא עמד לפני מסגרת זמן נוקשה‪ :‬נותרו לו שישה שבועות עד‬

‫ההתפנות הסופית של הבריטים‪ ,‬שנקבעה ל‪.15.5.1948-‬‬
‫לאחר ארבעה חודשי התגרויות והתקפות ערביות מתמידות (בין דצמבר ‪ 1947‬לאפריל ‪)1948‬‬
‫הצליח הגדוד לתפוס ולאייש את אותם מקומות שהיו עשויים להעניק הישגים מרחיקי‪-‬לכת‪ ,‬ואף‬
‫מכריעים‪ .‬אך המלחמה על הדרכים נמשכה‪ .‬נוכח הישגי הערבים וסכנת הפלישה של צבאות‪-‬ערב‪,‬‬
‫נכנס הגדוד ל ֵהערכוּת בלימה מול צבאות רעננים‪ ,‬כאשר הוא מרובה נפגעים ועייף‪ .‬מדינות‪-‬ערב‬
‫זממו לחסל את ישראל‪ .‬בכפרי השומרון התמקם אספסוף של פרעים תוקפניים אשר ביצעו טבח‬
‫אכזרי בישוב ככל שיכלו‪ .‬תכונה גדולה החלה ביישובי השומרון אשר מיהרו לקבוע עובדות בשטח‬
‫שיכתיבו את קווי הגבול‪ .‬מפקדי ה"הגנה" הוסמכו להחליט לפי שיקול דעתם את מי לגרש מתוך‬
‫תושבי הכפרים שישבו על דרכי גישה חיוניות‪ .‬ליצחק ניתנו הנחיות מפורטות בהן צויינו תחנות‪-‬‬
‫משטרה ומחנות‪-‬צבא בריטיים עליהם היה עליו להשתלט עם הפינוי הבריטי‪ .‬לפי תוכנית זו‪,‬‬
‫הובטח שטח המדינה מתוך מחשבה כי "צבא ההצלה" ינסה לפלוש למישור החוף‪ .‬צריך היה לשים‬
‫קץ לפעולות האויב‪ ,‬להשתלט על מתקני הממשל המנדטורי ושאר שירותי המדינה (תחבורה‪ ,‬רכב‪,‬‬

‫חשמל‪ ,‬טלפון וכו') באזור‪.‬‬
‫חופש מלא הוענק ליצחק בהחלטותיו‪ .‬הוא התמסר לתפקידו‪ ,‬לקח על עצמו את מלוא האחריות‪,‬‬
‫ובאותו זמן היה בעל הסמכות באזור‪ .‬את סודו שנשא בחובו לא גילה‪ :‬רק האמיצים בין הלוחמים‬

‫‪50‬‬

‫ידעו להעז במקום שבו לא היה להם ניסיון קודם‪ .‬הבנת המצב לדידו הסתכמה במשמעת עצמית‪,‬‬
‫העזה ושיטתיות‪ .‬עם אלה חי בנאמנות בימים בהם מספיקה היתה שגיאה קטנה שבקטנות כדי‬
‫להפוך מארב למטרת‪-‬ירי‪.‬‬

‫‪" ...‬בפיקודו של יצחק שמי יצאנו באחד הלילות חברים מעין‪ -‬שמר‪,‬‬
‫משמרות וגן‪-‬שמואל לצפות על חירבת מייסר ועל החיילים העירקים‬
‫שהגיעו להילחם נגד המדינה שזה עתה הוכרז על קיומה‪ .‬כל העניין היה‬
‫פתאומי ומפתיע‪ .‬אף אחד לא ידע מהי בדיוק מטרת הפעולה‪ ...‬נשכבנו‬
‫בתצפית ולפתע באופן בלתי צפוי החלו להישמע יריות‪ .‬הערבים ירו ולא‬

‫נותר לנו אלא לברוח‪" ...‬‬

‫דיוויד בן‪-‬אברהם‪ ,‬עלון עין‪-‬שמר‬

‫עדיפות ה"הגנה" היתה ברוח הלחימה כאשר גורל השואה באירופה טבוע בתודעה‪ ,‬למרבה הצער‪.‬‬
‫מסלול התנועה הלאומית הערבית היה שונה בתכלית‪ .‬מראשיתה רצתה התנועה בכל פלסטין‬
‫ודחתה את הצעות החלוקה שהיו מקובלות על הציונות‪" .‬פנינו לשלם יציב ובר‪-‬קיימא״‪ ,‬אמר‬

‫יצחק לפיקודיו‪" ,‬אך הבנת המצב ביחס למאבק על המדינה מחייבת אותנו להסקת מסקנות"‪ .‬לא‬
‫היתה בו שנאה לערבים‪ ,‬רק ביקורת קשה כלפיהם‪ .‬מכל מקום‪ ,‬התוצאה המיידית של מסע‬

‫התקשורת הערבי היתה הפצת פחד ודירבון בריחה מבוהלת של תושבי הכפרים באזור‪ .‬פער זה‬
‫ברמת המוטיבציה לא איחר לתת את אותותיו בשדה‪-‬הקרב‪ ,‬כאשר יחידות קטנות‪ ,‬חמושות‬

‫ברובים ובבקבוקי מולוטוב‪ ,‬התאמנו להדיפת כוחות ערבים גדולים בהרבה עם שריון וארטילריה‬
‫במעבר ואדי‪-‬ערה‪.‬‬

‫חטיבת אלכסנדרוני היתה חטיבה גדולה ומלוכדת‪ ,‬ובה חיילים מבוגרים יחסית‪ .‬הבטחת המעבר‬
‫בדרכים היתה כרוכה בכוננות מתמדת‪.‬‬

‫עד אפריל ‪ 1948‬התחוללו כל הקרבות ביוזמת הערבים‪ ,‬אך הם היו מולידים מאמצי ‪-‬נגד‬
‫שהסתיימו בניצחון ה"הגנה" ובבריחת קהילות ערביות אשר בחרו באופן זמני‪ ,‬שלא לחיות תחת‬

‫שלטון ישראלי‪ ,‬אלא לעזוב ולהמתין לפלישה הערבית המובטחת‪ .‬ליצחק לא היה ספק כי רק‬
‫עמידה נחושה בקרב תציל את קיום הישובים בשומרון שהיו תחת אחריותו‪ .‬ההרס השיטתי של‬
‫כל הישובים היהודיים לאורך צירי התקדמות הצבאות הערביים כמו בגוש‪-‬עציון‪ ,..‬לימד על הלך‬
‫הרוח של הדרגים הצבאיים והמדיניים הערבים‪ .‬מטרתו של יצחק היתה להחזיק מעמד‪ .‬בד בבד‬

‫התעורר בו הדחף לבצר את האזור בגבולות בני הגנה‪.‬‬

‫בשבועיים שקדמו ל‪ 15-‬במאי לא יכול היה יצחק לדעת או לנחש עד כמה תהיה לקויה ההתארגנות‬
‫הערבית למלחמה‪ .‬הוא ניצב מול כוחות ערבים גדולים בהרבה ומצויידים בתותחים‪ ,‬טנקים‬

‫ושריוניות‪ ,‬בזמן שה"הגנה" נאלץ להסתפק במרגמות ורכב מאולתר נחות מכל בחינה‪ .‬כל מפקד‬
‫שימש כחיישן‪ ,‬והבנותיו בשטח היו בעלות‪-‬משקל‪ .‬יצחק שמי היה שותף למהלכים‪ ,‬הכיר וידע את‬
‫השיקולים‪ ,‬כשהוא מתמודד עם השאלות המהותיות באזור עליו היה מופקד‪ :‬לאן ואיך להמשיך‪.‬‬

‫יכול היה לאסוף בבת אחת את פיקודיו למשימות מורכבות ומיוחדות‪ ,‬לבדוק כל פרט ולשוות לו‬
‫את אותה חשיבות שנמצאה בשלמות המבצע‪.‬‬

‫איש לא פגע באותם כפרים ערביים שישבו בשקט‪ .‬ליצחק ניתנה יד‪-‬חופשית ליישום מדיניות‬
‫ה"הגנה" באזור‪ ,‬לשם כך נעזר ביועצו לעניינים ערביים‪ ,‬עזרא דנין‪ ,‬ובקציני הש"י של ה"הגנה"‪.‬‬