שמי

‫‪51‬‬

‫סגל הפיקוד של גדוד ‪ 131‬ביום הקמת צה"ל‪ .‬יצחק שמי יושב במרכז‪ .‬עומדים‪ :‬ראשון ימין‪ :‬אברהם מייזל מבנימינה;‬
‫חמישי‪ :‬ארווין גרוניך מגן השומרון; שני משמאל‪ :‬למוש מגן‪-‬שמואל‪ .‬יושבים‪ :‬שני מימין‪ :‬שחר הנהג מחדרה; שלישי‬
‫מימין‪ :‬אברם לוי מפרדס‪-‬חנה; רביעי משמאל‪ :‬שלמה נתן‪ ,‬הסגן מזיכרון‪-‬יעקב‪ .‬בשורה הראשונה‪ ,‬שני מימין‪ ,‬יושב‬

‫אלישיב‪ ,‬השליש מחדרה‪.‬‬

‫ב‪ 14-‬במאי‪ ,‬מיד לאחר יציאת הנציב העליון והסגל הבריטי מירושלים‪ ,‬הכריז בן‪-‬גוריון באולם‬
‫מוזיאון תל‪-‬אביב על הקמת המדינה‪ .‬תחזית הפלישה הערבית בישרה רעות‪ ,‬הלך הרוח היה מלא‬
‫תקוות גדולות וחששות כבדים‪ .‬הקרבות מול "חיל ההצלה" היוו את השלב הראשון של הפלישה‬

‫(‪ 15‬במאי עד ‪ 11‬ביוני ‪ ,)1948‬בו פעלה ה"הגנה" כדי להשיג יתרונות צבאיים‪ .‬למעשה‪ ,‬מראשית‬
‫אפריל והלאה יכלה ה"הגנה" לרכז כוחות ולכבוש כפרים ואף גושי כפרים ערביים‪ .‬בסופו של שלב‬

‫זה‪ ,‬נתגבשו קווי חזית ברורים שתחמו שטח רצוף בידי המדינה‪.‬‬
‫בעקרון נמנע יצחק שמי מביצוע פעולות אלימות בכפרים אשר לא הצטרפו להתלקחות‪ .‬ההוראה‬

‫היתה לתקוף מבנים ונכסים שהיו ברשות הבריטים ולהימנע מפגיעה בבני אדם‪ .‬אך מאחר‬
‫שהערבים פתחו במלחמה‪ ,‬ניתנה לו הוראה להרחיב ככל שיהיה לאל ידו את "צואר הבקבוק"‬
‫במעבר ואדי‪-‬ערה‪ .‬המותניים הצרים של המדינה (בכמה מקומות הפרידו כ‪ 16-‬ק"מ בין הקווים‬
‫הערביים לחוף הים) הורחבו אחרי ניצחון חטיבת‪-‬אלכסנדרוני בקאקון שמצפון מערב לטול‪-‬כרם‪.‬‬

‫גדוד ‪ 131‬נע לכיוון מזרח דרך ואדי‪-‬ערה וכבש את הכפר לג'ון שממערב לצומת מגידו‪.‬‬
‫מפקד חזית הצפון‪ ,‬משה כרמל‪ ,‬המשיך להתקדם לכיוון ג'נין עם כיבוש הכפרים צנדלה‪ ,‬מוקיבלה‪,‬‬

‫ג'למה ועראנה‪ .‬התקדמות זאת הפכה לנכס אסטרטגי כיוון שגבולות המדינה ‪ -‬בין טול‪-‬כרם‬
‫והגלבוע ‪ -‬נקבעו בהתאם לקרבות אלה‪ ,‬כשהם רחבים פי כמה מאלו שנקבעו בתוכנית החלוקה‪.‬‬

‫סיוט הבלהות של הפלישה לעבר חוף הים התיכון דרך מותניה הצרים של ישראל חלף ואיננו‪.‬‬
‫הערבים הציפו את העיתונות בידיעות כזב‪ .‬הם המשיכו להתרברב כי יכבשו את הארץ תוך‬
‫שבועיים לכל היותר‪ .‬ריכוז הכוחות הערביים בחזית השומרון היה גבוה מאי פעם‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫אביב ‪ ,1948‬יצחק יושב משמאל בג'יפ עם הנהג שחר צלביץ מחדרה‪ .‬יומיים לאחר צילום זה עלה הג'יפ על‬
‫מוקש‪ .‬יצחק ונהגו יצאו בנס בשלום‬

‫‪ ,1948‬סגל הפיקוד של חטיבת אלכסנדרוני‪ .‬יצחק‪ -‬ראשון משמאל‬

‫יצחק ‪ -‬שני משמאל‬

‫‪53‬‬

‫ארגון ה"הגנה" נכנס למלחמת העצמאות ב‪ 30-‬בנובמבר ‪ ,1947‬כאשר חטיבת אלכסנדרוני מהווה‬
‫אחת מתוך חמש החטיבות (לבנוני‪ ,‬אלכסנדרוני‪ ,‬גבעתי‪ ,‬עציוני והפלמ"ח)‪ .‬במחצית השניה של‬
‫המלחמה הפכו חטיבות אלה ל‪ 12-‬חטיבות לוחמות באמצעותן הצליח צה"ל להכות בצבאות‬
‫הפולשים‪.‬‬

‫הפלמ"ח בלבד שילש את כוחותיו והקים מתוכם שלוש חטיבות‪ :‬הנגב‪ ,‬הראל ויפתח‪ .‬כמו כן יש‬
‫לקחת בחשבון את תוספת האצ"ל ‪ 3,000‬לוחמים והלח"י ‪ 300‬לוחמים (ה"הגנה"‪120,000 :‬‬
‫לוחמים)‪.‬‬

‫מאז הגיעם לאזור ג'נין וצפון הגדה‪ ,‬לא הפגינו העירקים פעילות רבה‪ ,‬אולם ב‪ 28-‬במאי תקף גדוד‬
‫עירקי את קיבוץ מענית‪ ,‬ממזרח לעין שמר‪ .‬הפעם היו העירקים מצויידים בנשק רב‪ .‬יחידות מגדוד‬
‫‪ 131‬אלכסנדרוני ביצעו התקפות נגד‪ .‬הקרב היה קשה‪ .‬הגדוד נסוג פעמיים לפני שהנחיל בסופו של‬

‫דבר תבוסה ל"צבא ההצלה"‪.‬‬

‫שטח גדול נכבש ממזרח לקיבוץ מענית ומדרום לו עד מעבר לכפר הערבי מייסר ששמר על אי‪-‬‬
‫התערבות‪ .‬שטחי קרקע אלה חלשו מבחינה טופוגרפית על שדה התעופה מדרום לעין שמר‪ ,‬שהיה‬

‫עדיין שדה התעופה הבין‪-‬לאומי היחיד (עד ‪ 12‬ביולי ‪ ,1948‬יום בו נכבש שדה התעופה לוד)‪ .‬דרך‬
‫שדה‪-‬תעופה זה הגיעו משלוחי נשק‪ ,‬תרופות ואפילו "זהב המדינה" בשביל הבנק הלאומי הראשון‪.‬‬

‫בשלושת הימים הבאים סבל קיבוץ המעפיל הפגזות עירקיות קשות‪ .‬שני הקיבוצים‪ ,‬מענית‬
‫והמעפיל‪ ,‬נאלצו לפנות נשים וילדים לעורף‪ .‬מטוסים ספורים של חיל האוויר הישראלי הפציצו ב‪-‬‬

‫‪ 5‬ביוני ‪ 1948‬את העירקים וירו עליהם ועל קאקון‪ ,‬שהיה בסיס גדול מאד של הצבא העירקי בו‬
‫התרכזו קרוב ל‪ 4,000-‬נפשות‪ .‬במקום נמצאים שרידי מצודה ממלוכית‪ .‬מעליה חלשו העירקים על‬

‫קיבוץ המעפיל‪ ,‬מסילת הרכבת ודרכי הגישה‪.‬‬

‫חבורות לוחמים ערבים שפעלו באורח עצמאי תקפו שיירות וישובים‪ .‬פה ושם ירו על שכונות‬
‫יהודיות והטמינו פצצות‪ .‬יצחק שמי נקט מדיניות הגנה‪ .‬פעם בפעם יצא עם לוחמיו לביצוע פעולות‬

‫גמול והפחדה‪ ,‬אך איש לא העלה בדעתו‪ ,‬עד ינואר ‪ ,1948‬לראות בפעולות אלה מלחמה ממש‪.‬‬

‫בכל כפר ערבי היו כמה עשרות לוחמים מצויידים בכמות קטנה של נשק ותחמושת‪ .‬לעתים יצאו‬
‫קבוצות לוחמים מכמה כפרים במשותף להתקפה קצרה של "פגע וברח"‪ .‬מצד שני‪ ,‬השתדלו‬
‫כפרים רבים להימנע ממעורבות והיו שהעדיפו לסייע ל"הגנה" מתוך שנאת דורות לשכניהם‪.‬‬
‫באופן כללי נלחמו הערבים בלי תיאום של ממש‪.‬‬

‫למרות שהיו אלה הערבים שפתחו בפעולות איבה‪ ,‬הלכה והתמוטטה החברה הערבית עוד לפני‬
‫צאת ה"הגנה" למתקפה (אפריל ‪ .)1948‬אז כבר ברחו מבתיהם מאות מתושבי הכפרים הערביים‬

‫באזור‪ .‬עם התפוררות "צבא ההצלה" (אחרי המערכה על משמר העמק (‪ 15-4‬באפריל)‪ ,‬הבינו‬
‫הכפריים כי סופם לנחול מפלה‪ .‬בתקופה זו כבר גורשו תושבי כפר‪-‬קיסאריה (קיסריה היום) בשל‬

‫מניעים שהיו כרוכים בהעלאת מעפילים‪.‬‬

‫סיום המנדט הבריטי נקבע ל‪ 15-‬במאי ‪ .1948‬דלדול עוצמתם הצבאית של הכוחות הבריטים‬
‫בארץ‪ ,‬ביטל את יכולתם להתערב נגד ה"הגנה" או אפשרות הצטרפותם אל כוחות האויב‪ .‬שני‬

‫הצדדים היריבים‪ ,‬ערבים כיהודים‪ ,‬תכננו להשתלט על תחנות המשטרה ועל מחנות הצבא‬
‫המתפנים‪ ,‬או גם לסלק מתוכם את כוחות היריב‪.‬‬

‫לעומת התוכנית המפורשת להשתלטות על הבסיסים‪ ,‬לא היתה ל"הגנה" שום תוכנית לגירוש‬
‫ערביי הארץ‪ .‬כפר‪-‬קיסאריה היה בסיס ערבי‪-‬בוסני פעיל ביותר של לוחמים ומסתננים מ"צבא‬
‫ההצלה"‪ ,‬ולכן נהרס כבר במרץ ‪ .1948‬ממילא נמצא כפר זה בשטח שלפי החלטת החלוקה הוקצה‬
‫למדינת ישראל‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬פתיחת הדרך בואדי‪-‬ערה והרחבת הגבול באזור חזית המזרח של‬

‫נפת השומרון בשלבים מאוחרים יותר‪ ,‬היו כרוכות בהרחבת שטח המדינה לעתיד על חשבון‬

‫‪54‬‬

‫הערבים‪ ,‬משום שישבו שם ריכוזי אויב ("צבא ההצלה") והיו שם בסיסים עויינים במיוחד שצלפו‬
‫על התעבורה בדרכים ופגעו בישובים‪.‬‬

‫הגדוד נדרש למלא משימות צבאיות בלי הרף‪ .‬התקיימה תחרות נגד הזמן‪ ,‬והמחסור שרר בכל‪.‬‬
‫משלוחי נשק משמעותיים הגיעו מצ'כוסלובקיה בחודשים מרס‪-‬מאי‪ ,‬להם נודעה השפעה מכרעת‬
‫על ניצחונות ה"הגנה"‪ .‬הגדוד התארגן‪ ,‬הלוחמים צברו ניסיון‪ .‬כמו כן‪ ,‬עמדו לרשות יצחק יחידות‬

‫חי"ש מקומיות שיכלו להגן על הישובים שבעורף‪.‬‬

‫ב‪ 28-‬באפריל‪ ,‬עת פינו האנגלים את שדה התעופה‪ ,‬החלה המערכה בעניין ניכוס הבסיסים‬
‫הבריטיים בשומרון‪ .‬יצחק חיכה לרגע הזה‪ .‬הגדוד התפרש מסביב‪ ,‬מוכן להדוף כל כוח ערבי‬
‫שינסה להשתלט על המקום‪ .‬לא רחוק משם נמצאו הכפרים הערביים‪ :‬ג'ת‪ ,‬בקה‪-‬אל‪-‬גרביה‪,‬‬
‫מייסר‪ ,‬ברטעה‪ ,‬ערה‪ ,‬ערערה וכפר‪-‬קרע‪ ,‬אך למרות היות "צבא ההצלה" של קאוקג'י יושב ממש‬

‫בסמוך להם‪ ,‬בחרו שלא להיכנס למערכה‪.‬‬

‫להלן תוכן הרצאה שניתנה ב‪ 3.6.1985-‬על ידי יצחק שמי בבית יד‪-‬לבנים‪ ,‬חדרה‪:‬‬

‫‪" ...‬פסח ‪ ,1948‬שדה התעופה עין שמר עודנו תפוס על ידי חיל האוויר‬
‫הבריטי‪ .‬הצבא העירקי חמוש היטב‪ ,‬כבר ערוך ממזרח‪ ,‬בבקה‪-‬אל‪-‬גרביה‪,‬‬

‫ומוכן לכבוש את הבסיס ברגע שיזוז הצבא הבריטי‪ .‬דבר זה היה עלול‬
‫לגרום לפיצול הישובים ותקיעת טריז ברצף הטריטוריאלי של המדינה‬
‫כמעט עד חדרה‪ .‬גדוד ‪ 131‬אלכסנדרוני נערך כמוטל עליו‪ ,‬להתמודד עם‬

‫החטיבה העירקית לשם "קבלת הזיכיון" על שדה התעופה‪.‬‬

‫כמפקד הנפה החלטתי להפעיל את הקשרים האמיצים שלי עם לוי אדיב‪,‬‬
‫"מוכתר" עין‪-‬שמר והסביבה‪ ,‬שהיה ידידי מנוער עוד מווילנה‪ .‬לוי נפגש‬
‫עם מפקד הבסיס וסיפר לו על כוס בירה אודות המפעל הציוני‪ ,‬על‬
‫המדינה בדרך ועל הפולשים הערבים וכו'‪ ...‬המפקד הבריטי הסכים עם‬
‫"מחלקת ההסברה" של הנפה (לוי) והבטיח להודיענו חצי שעה לפני‬
‫עוזבם את הבסיס על ידי המראת להק‪-‬מפציצים אשר יבצעו שלושה‬
‫סיבובים מעל שדה התעופה‪.‬‬

‫המפקד עמד בדיבורו‪ ,‬ושדה התעופה "נכבש" על ידי הגדוד‪ .‬בבסיס זה‬
‫התגלו מצבורי‪-‬דלק מטוסים יקר המציאות אשר הועמדו לשימוש‬

‫האווירונים של חיל האוויר הישראלי‪ .‬עד זמן כיבוש לוד הביא לנו שדה‬
‫התעופה הזה תועלת רבה והיה בעל חשיבות ממדרגה ראשונה‪ .‬מאחר‬

‫שהמקום היה תחת פיקודי הייתי מקבל הודעה בכל פעם שמשלוח נדיר‬
‫עמד להגיע‪ .‬רוב המסלולים נמצאו תחת טווח‪-‬אש עירקי עד יום חתימת‬

‫הסכם שביתת הנשק הישראלי עם ירדן (‪.)3.4.1949‬‬

‫ידענו שלעירקים יש טנקים‪ .‬ידענו שמן הבחינה הטופוגרפית קיימות שתי‬
‫אפשרויות חדירה‪ :‬דרך ואדי‪-‬ערה או דרך המסלולים‪ .‬שדה התעופה היה‬

‫שמור מכל משמר ובואדי‪-‬ערה עדיין לא היה כביש סלול‪ ,‬אך דרך העפר‬
‫שעברה שם הספיקה למעבר טנקים‪.‬‬

‫באותם ימים הוקמה חטיבה ‪ 7‬של השריון אשר התרכזה אצלנו בנפת‪-‬‬
‫נפתלי תחת פיקודו של חיים לסקוב‪ ,‬ידידי הטוב‪ .‬הייתי מתלוצץ שאני‬
‫מפקד שיש לו גם חטיבה‪ ,‬כיוון שהם חפרו תעלות מגן רבות בשטח הנפה‪.‬‬
‫אך התעלה האנטי‪-‬טנקית שנחפרה באופן מיוחד בואדי‪-‬ערה לא הניחה‬
‫את דעתי‪ .‬לא הייתי שקט‪ .‬באתי אל לסקוב ואמרתי לו "צריך לנסות‬
‫אותה כי יש חשש שהטנק ידרוס את המגינים שבתוך התעלה‪ .‬יש לבדוק‬
‫אם הדפנות יחזיקו מעמד" ‪ ...‬לסקוב היה בטוח שהטכניקה המקובלת‪,‬‬
‫בה מתרומם הטנק ואחר כך מנמיך (מה שמאפשר לתקוף אותו בתחתיתו)‬

‫‪55‬‬

‫מספיקה‪ .‬אני פקפקתי‪ .‬ערכנו בדיקה נוספת וראינו שהטנק עבר‪ ,‬כלומר‬
‫התעלה לא מספיק בטוחה‪ .‬חפרנו תעלה נוספת ברוחב שני מטרים‪ ,‬שניתן‬
‫היה לרוץ בתוכה כדי לתקוף ביד ישירות בבקבוקי מולוטוב את הטנקים‪.‬‬
‫התאמנו בעזרת טרקטור קטרפילר כבד כאשר המתנדבים למשימה כולם‬

‫חדרתיים‪.‬‬

‫העירקים הפציצו באביב את זיכרון‪-‬יעקב‪ ,‬ככל הנראה בטעות‪ ,‬במקום‬
‫להפציץ את המסלולים‪ .‬בית נהרס והיו קורבנות‪ .‬שני תותחים הועמדו‬
‫בכניסה לעין שמר ולא האמנתי שיום אחד נפתח באש בעזרתם‪ ,‬והם היו‬
‫נפלאים‪ ,‬וחומר הנפץ שלנו היה מעולה‪ .‬הלוחמים כולם עמדו במשימה עת‬

‫נקלענו לטווח הירי של האויב במצב קשה ביותר‪.‬‬

‫בזכות ידיעתי את השפה הרוסית נשלח אלי גנרל מן הצבא האדום שערק‬
‫מברלין והצטרף ל"הגנה"‪ .‬הוא בא כדי לבדוק את מערך ההגנה של‬

‫הגדוד‪ .‬כאשר נתגלתה לפניו מפת ההיערכות‪ ,‬לא הבין איך גדוד אחד‬
‫תופס מערך הגנה של ‪ 27‬ק"מ (קו‪-‬אויר) במקום שבעה‪ ,‬והסתלק כשהוא‬

‫מפטיר 'לתת עצות במצב כזה רק אלוהים יכול'‪.‬‬

‫עד מועד הגעת הנשק הצ'כי היו בידינו רובים אנגליים‪ ,‬קנדיים‬
‫ו"מקרונים"‪ ,‬שהיו רובים איטלקיים אשר נאספו במדבר סהרה אחרי‬

‫תבוסת הצבא הנאצי בזמן מלחמת העולם השניה (אל עלמיין‪,‬‬
‫‪ .)30.6.1942‬רובים אלה לא היו מאופסים ותחמושתם ברוּבה עקרה‪ .‬נשק‬

‫זה פעל הודות ל ַנ ָשּׁ ִּקים שטיפלו בו בידים אמונות ושקדו על כל פרט‪ .‬עם‬
‫קבלת משלוחי הנשק הצ'כי‪ ,‬נשמנו לרווחה – בפעם הראשונה עמד‬
‫לרשותנו נשק אמיתי ויעיל ולא גרוטאות שנאספו במדבר‪ .‬ובא יום‬

‫ונדרשנו להעביר מנפת‪-‬נפתלי לירושלים ‪ 80‬רובים במצב טוב‪ .‬תוך ארבע‬
‫שעות הועברו הרובים הצ'כים והגדוד נשאר עם ה"מקרונים"‪.‬‬

‫במרחק ‪ 300‬מטרים משדה התעופה נמצאו שתי גבעות (גבעת הזכוכית‬
‫וגבעת הכלניות)‪ ,‬אשר שימשו כמשלטים וישבו בהם חיילי החטיבה‬
‫העירקית אשר מיקשו את האזור סביבם‪.‬‬

‫לשם תיגבור הטלתי משימה על הנשקים ועל חוליית ההנדסה לייצר‬
‫דמוי‪-‬נשק לשם הטעיה‪ .‬כך הופיעו על המסלולים "טנקים" שלא היו אלא‬

‫ג'יפים מוסווים בצורת טנק‪-‬שרמן ואשר נעו ונעלמו על שדה התעופה‬
‫במרחק ‪ 5‬ק"מ מן הארטילריה העירקית‪ .‬בלילה גררו הג'יפים שרשראות‬

‫אשר הקימו רעש בקצב סחיבה דומה‪ ...‬לטנקים‪ .‬כך קיוויתי‪...‬‬

‫באותו אופן הופיעו "תותחים ‪ 25‬ליטראות"‪ .‬בעזרת אבק שריפה שחור‬
‫יצרנו את הרשף ובו בזמן ירינו במרגמות ‪...81‬‬

‫הופיעו גם "מקלעים" שנבנו מלוחות‪-‬עץ בהם נתקעו כדורי רובה‪ ,‬אותם‬
‫הפעלנו על ידי כבלים באורך שונה‪...‬‬

‫האמנו שהצלחנו לרמות את האויב‪ ,‬ואולי?!… בכל אופן‪ ,‬האויב שאיים‬
‫עלינו לא זז ממקומו!‬

‫האנגלים המשיכו לפנות מחנות צבאיים ונקודות אסטרטגיות באיזור‪.‬‬
‫התאמצתי לקבל לידי את הבסיסים הבריטים לפני שיווצר מצב בו יכנסו‬
‫הערבים לפ ַני‪ .‬לשם כך הפעלתי את כל כישו ַרי ואת כל הקשרים שהיו לי‪,‬‬

‫ולפעמים גם שוחד‪ .‬במקרים מסוימים הסתייעתי בש"י של ה"הגנה"‪,‬‬
‫שהיה מאורגן היטב‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫בפסח ‪ ,1948‬למרות שכבר מזמן עזב הצבא הבריטי את בסיסיו בג'נין‪,‬‬
‫טול‪-‬כרם וקלקיליה‪ ,‬לא עזב את השומרון‪ ,‬ואף מסר לערבים בנייני‪-‬‬
‫משטרה על ציודם‪ ,‬נשקם‪ ,‬רכבם‪ ,‬אלחוט וכו'‪ ...‬בנפה שלנו‪' ,‬נפתלי'‪,‬‬

‫נמסרה להם המשטרה בפתח ואדי‪-‬ערה (צומת‪-‬עירון)‪ ,‬אשר היוותה טריז‬
‫בלב יישובי הכפר והפריעה מאוד ל'יצוב קו ההגנה'‪ .‬חטיבת אלכסנדרוני‬
‫החליטה לכבוש אותה‪ ,‬והגדוד שלי‪ ,131 ,‬קיבל למטרה זו את הדווידקה‬
‫(הנשק הסודי)‪ .‬דן אבן החליט לפוצץ את המשטרה ואילו אני‪ ,‬כמפקד נפה‬
‫צעיר‪ ,‬החלטתי להציל בנין יקר זה מהרס ולמנוע קרבנות חינם‪ .‬לשם כך‬

‫'יזמנו' תוכנית משא ומתן עם קצין המשטרה הערבי (איש טול‪-‬כרם)‪,‬‬
‫שישב במשטרה עם ‪ 35‬שוטרים‪ .‬משך הלילה הפגזנו אותם במגרמות "‪51‬‬

‫וידענו שהשוטרים ומפקדם מעוצבנים מאוד וישמחו למצוא דרך לעזוב‬
‫את המשטרה‪ .‬הצנחנו מכתב אל אותו קצין בו ָע ַר ְבנוּ לביטחונו אם יסכים‬

‫להיפגש עמנו במושבה כרכור‪ .‬ואמנם הוא הגיע‪ ,‬ולאחר דין ודברים‬
‫ידידותי‪ ,‬בו שימש כמתרגם בן מוכתר ערערה‪ ,‬השתכנע לקבל ‪ 300‬לירות‬
‫והסכים להתפנות בתנאי שיוכל להוציא עמו את כל הנשק‪ .‬סכום הכסף‬
‫הועבר אלי על ידי המפכ"ל דאז‪ ,‬יחזקאל סהר‪ ,15‬ובבוקר המחרת השקפנו‬

‫על השוטרים ומפקדם שיצאו מן הבניין מזרחה‪ .‬הדרך נבדקה מחשש‬
‫מיקוש והנפנו את דגל‪-‬ישראל על המשטרה‪ ...‬והרי היא עומדת עד היום‬

‫על תילה!‬

‫מערך ההגנה שלנו עבר על יד כפר‪-‬גליקסון וגבעת‪-‬עדה‪ .‬החלטתי לתפוס‬
‫את המוצב העירקי אום‪-‬אל‪-‬חרוז ששלט על ואדי‪-‬ערה‪ .‬המוצב 'רוכך'‬
‫בלילה באש מרגמות‪ .‬הטרדנו את העירקים במידה כזאת שהם ברחו‬

‫והשאירו מאחוריהם מצעים חמים עדיין – ואמנם – כבשנו את המוצב‪.‬‬

‫האו"ם הרים קול צעקה ודרש להחזירו‪.‬‬

‫הרגשתי שההפוגה תסיים מהר והחלטתי להרוויח זמן‪ .‬אלוף דן אבן‬
‫העביר אלי פקודה מפורשת על ידי הקמב"ץ החזיתי צבי גרמן‪ .‬העברתי‬
‫אליו בקשה שלכל הפחות‪ ,‬לפני העזיבה האומללה‪ ,‬יבקר במקום לשם‬
‫צילום על רקע המוצג וישקיף בהזדמנות זו על ואדי‪-‬ערה‪ .‬וכך היה‪ :‬לאחר‬

‫הצילם תמה ההפוגה והמוצב נשאר בידינו‪ .‬באותה הזדמנות נפגשתי‬
‫באופן בלתי אמצעי עם המג"ד העירקי‪ ,‬בתיווכו של האו"ם‪ ,‬אשר דרש‬

‫קיום מפגש במוצב לשם הוכחה על המפה‪.‬‬

‫הגדוד חי במוצבים‪ .‬כמעט ולא ניתן כל חופש לחיילים בגלל המתח‬
‫וההתראה על כוננות מיידית אשר שררו בגזרה שלנו‪ .‬המוצבים היו‬
‫מתוכננים לפי יחידות (כיתה‪ ,‬מחלקה‪ ,‬פלוגה) ולפי סוגי הנשק שהיה‬
‫ברשותן‪ .‬ידעתי שע ַלי 'להצליב אש'‪ ,‬כלומר למנוע מן האויב אפשרות‬
‫פריצה בין מוצב למוצב‪ .‬לשם כך השתמשנו בתושייה מקורית‪ :‬היו לנו‬
‫מקלעי ‪ BEZA‬פשוטים‪ .‬אנשי חדרה ביצעו הצבת מקלעים אלה על‬

‫חצובות קשת הזזה‪ ,‬לפי מה שראו במקלעים משובחים‪.‬‬

‫'צבא ההצלה' ששלט בג'נין ובבקעה שמסביבה‪ ,‬ישב על גבול המדינה‪.‬‬
‫החיילים שלנו‪ ,‬כולם ראויים לשבח‪ ,‬גילו כוח עמידה ויצרו עובדות‬

‫נחרצות בעיצוב גבולות המדינה ואבטחתם‪ .‬היה לנו עורף טוב עם מגינים‬
‫שהיוו רבע מכלל הלוחמים‪.‬‬

‫‪ 15‬המפכ"ל הראשון של משטרת ישראל‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫ב‪ 11-‬במאי ‪ 1948‬הודיע לי המודיעין החזיתי על התארגנות התקפה‬
‫עירקית רצינית לשם כיבוש שדה התעופה מידינו‪ .‬תחת פיקודי עמדה‬
‫סוללת תותחים "‪( 75‬״קוּ ָק ָרצ’יס״‪ )16‬ו‪ 12-‬מרגמות "‪ 81‬אשר חיכו בדממה‬

‫ובהסתר‪.‬‬

‫התותחים העירקים הפגיזו את שדה התעופה ואת קיבוץ מענית‪ ,‬שם נוקב‬
‫מגדל המים ואף גג אחד לא נותר בשלמותו‪ .‬חיל הרגלים העירקי‪ ,‬בחיפוי‬

‫משוריינים‪ ,‬החל לנוע ולעבור את הקווים של משימות אש המגן שלנו‪.‬‬

‫החלטתי לפתוח באש תותחים ומרגמות‪ ,‬ואמנם הצלחתי לעצור את‬
‫האויב‪ ,‬לסכל את כוונותיו ולשמור את שדה התעופה‪.‬‬

‫קצין המודיעין החזיתי הגיע בהול בזמן ניהול הקרב והודיע שכבל הטלפון‬
‫נותק‪ ,‬כנראה על ידי התקדמות השריון‪ ,‬ואין אפשרות להעביר הוראות‬
‫ופקודות אש‪ .‬חיפשתי מתנדב שירוץ לרוחב מסלול שדה התעופה (‪50‬‬
‫מטר) חשוף לעיני האויב כדי לחבר מחדש את כבל הקשר הטלפוני‪.‬‬
‫חדרתי אמיץ התנדב למשימה‪ .‬הוא רץ לעיני האויב בין צרורות מקלעים‬
‫שצלפו מסביבו והצליח במשימתו!‬

‫על מעשה גבורה זה המלצתי עליו לצל"ש‪ ,‬והוא זכה לשבח בפקודת היום‬
‫של הגדוד‪.‬‬

‫את הקרב על טנטוּרה ניהל בנץ המח"ט מיחידת הפיקוד שהתמקמה‬
‫בשפיה‪ .‬על הגדוד שלי הוטלו משימות מספר בעורף הגזרה‪ .‬לאחר‬

‫הכיבוש‪ ,‬אשר עלה לנו בחללים רבים‪ ,‬עברתי בכפר העשיר‪ ,‬וכדי לשמור‬
‫על שמו הטוב של צה"ל דרשתי שהחטיבה תוצא ממנו בטרם לילה‬

‫ושהכפר יעבור להיות תחת פיקודי‪ .‬לאחר חילופי דברים ביני (שייצגתי‬
‫את כוח ה"הגנה") ובין מטה החטיבה (מייצגי רוח הבריגדה היהודית‬
‫בצבא הבריטי)‪ ,‬פסק דן אבן בזכותי‪ .‬למחרת העברתי את הנשים במעבר‬

‫טול‪-‬כרם‪ ,‬את הגברים למכלאת אום‪-‬חלד‪ ,‬והכפר נשמר מביזה‪.‬‬

‫‪ 16‬בספרדית‪ :‬ג'וקים‬

‫‪58‬‬

‫מי שלא ראה שמחת עם ישראל עם כיבוש 'המשולש הקטן' לא ראה‬
‫שמחת בני ישראל על כל שכבותיהם‪ .‬מאחר שהצעתי כי מושבת זיכרון‪-‬‬
‫יעקב תכבד את החטיבה לאחר הניצחון נתקבלה בהתלהבות‪ ,‬אפו נשות‬

‫המושבה מטעמים לכל החטיבה‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫המסיבה נערכה בגן העיר‪ .‬הגן היה מואר ואף על פי שלא גדול היה הכיל‬
‫את כל החטיבה‪ .‬האימהות התרוצצו להגיש את הכיבוד‪ ,‬השתייה היתה‬

‫כדת והשמחה גדולה‪ ,‬העיניים דמעו משמחה וגם מצער ‪."...‬‬

‫הקטע הבא נרשם על ידי יצחק שמי לכבוד כנס חטיבת מחוז‪-‬התיכון (אלכסנדרוני)‪ ,‬שהתקיים ב‪-‬‬
‫‪ 20‬באוקטובר ‪:1968‬‬

‫"עם סיום הקרבות החליף אותי בתפקידי רב אלוף צור‪ .‬הוא העביר את‬
‫הגדוד ל'גבעתי' ואמר לי‪' ,‬הכל אני מבין חוץ מן המתח העצום בו‬

‫נמצאתם‪ .‬גדוד אחד נגד חטיבה? איך עשיתם את זה בתנאים של מתח‬
‫בלתי פוסק‪ ,‬יום אחרי יום ולילה אחרי לילה?!‬

‫ובכן‪ ,‬את הנוכחות במוצבים חילקנו בין שלוש הפלוגות של הגדוד‪.‬‬
‫הפלוגה הרביעית שלי כללה חבלנים ופלוגה מסייעת שהיו בה יחידת‬
‫מטבח ויחידת בית‪-‬חולים (עם ‪ 13‬מיטות)‪ .‬שלוש הפלוגות היו מתחלפות‬

‫ביניהן כל שבועיים ועוברות ממוצב למוצב‪.‬‬

‫ב‪ 31-‬במאי ‪ ,1948‬עם הקמת צה"ל‪ ,‬עברתי בין המוצבים והשבעתי את‬
‫הלוחמים‪ .‬העייפות ניכרה על פני כולם והמחסור בנשק‪ ,‬תחמושת וביגוד‬

‫היה מורגש‪.‬‬

‫עם בוא ההפוגה הראשונה (‪ 11‬ביוני) יכולנו לנוע בחופשיות יחסית‪,‬‬
‫התכנסנו בתל‪-‬אביב לכנס מפקדים‪ .‬רק שם הבנו באיזו מידה היה הסיכון‬

‫רב משך ימיה הראשונים של ישראל כמדינה‪ .‬קיבוצים שהיו בקו החזית‬
‫והמגינים שנמצאו בתוכם היו במצב התמוטטות לאחר ההפצצות הבלתי‬

‫פוסקות שספגו‪"...‬‬

‫להלן דברים שכתב יצחק שמי לנכדו דניאל‪.:‬‬

‫"בוקר בהיר אחד קיבלתי פקודה ישירה מסגן‪-‬אלוף‪-‬הפיקוד לחסום את‬
‫הכביש (היחיד) שיצא מחדרה לכיוון דרום‪ ,‬ולא לתת לאף כלי רכב לעבור‪.‬‬
‫לא ידעתי מה הסיבה‪ .‬מאוחר יותר נודע לי שאוניית הנשק אלטלנה עגנה‬

‫בכפר‪-‬ויתקין‪ .‬איש לא עבר‪ .‬לפתע הופיע שליח ובידו פספורט של פיטר‬
‫ברגסון‪ .‬היה עלי לעצרו‪ ,‬וכך עשיתי‪ .‬כעבור שבוע שחררתי אותו‪ .‬שבע‬
‫שנים מאוחר יותר‪ ,‬בשנת ‪ ,1955‬נעשתה בנינו פגישה עיתונאית‪ ,‬והוא‬
‫סיפר לי‪' ,‬הייתי בדרך לכפר ויתקין‪ .‬באותו זמן הייתי סגנו של מנחם בגין‬
‫ואני האיש שרכש וחימש את אלטלנה‪ .‬תפקידי באותו יום היה למסור את‬
‫הנשק לה"הגנה"‪ .‬ובכן‪ ,‬הוא היה המפקד!!! והעיתונאי שהפגיש בינינו‬
‫מילא דפים המצויים כיום בארכיון צה"ל‪ ,‬שם מסופר על פרטי מעצרו של‬
‫אותו פיטר ברגסון‪ .‬במציאות הפליגה האוניה לתל‪-‬אביב‪ ,‬כשמלווה אותה‬
‫אולטימטום צבאי להיכנע‪ ,‬ומחשש למלחמת‪-‬אחים‪ ,‬בגלל תמרוניו הבלתי‬
‫פוסקים של מנחם בגין‪ ,‬בחרה 'ההגנה' להטביע אותה (‪ ,)22.6.1948‬לאחר‬

‫שהורדו ממנה ‪ 900‬נוסעיה ומרבית מטענה פורק‪.‬‬

‫ועוד פרשה שהיתה לי עם אצ"ל קשורה במחנה ‪ .80‬המפקד הבריטי של‬
‫המחנה היה בעל יחס אוהד לישראל‪ ,‬והשתדל למעננו לבל ייגרמו לנו‬

‫'צרות'‪ .‬הוא העלים עין מאנשי הרכש שלנו שהיו מספחים דלק ותחמושת‪.‬‬
‫ידענו להעריך אותו‪ .‬בא יום והאצ"ל החליט 'לרכוש' נשק כבד‪ .‬מבלי‬
‫להביא אותנו בסוד כוונותיהם פלשו במדי הצבא הבריטי למחנה ‪,80‬‬

‫‪60‬‬

‫רצחו בדם קר את המפקד הקשיש ו'הצליחו' לסחוב משם ‪ 3‬זחל"מים‬
‫אשר בין כה וכה נטשו אותם במחצית הדרך‪ ...‬ממלא מקום המייג'ור‬
‫הנרצח הטיל עונש חמור‪ :‬לגדוע את כל פרדסי הסביבה ולפוצץ את מגדל‬
‫המים בפרדס‪-‬חנה‪ .‬הווה אומר‪ ,‬מניעת מים מוחלטת ובלא יודעין פגיעה‬
‫בקשר שלנו‪ ,‬כיוון שהקומה העליונה במגדל המים נבנתה על ידי ה"הגנה"‬

‫ושימשה כתחנת‪-‬קשר מרחבית בין הצפון לדרום‪ .‬המשא ומתן עם‬
‫המייג'ור לא נשא פרי ואז החלטתי לרכז נשים וילדים סביב המגדל כדי‬

‫למנוע את הפיצוץ‪ .‬הש"י (שירות הידיעות) הודיע לי כי מנוי וגמור עם‬
‫המייג'ור לבצע את העונש‪' .‬הענין סודר' רק כאשר מטה הנפה ערך מצוד‬

‫על אנשי אצ"ל‪ .‬כך הוכנסו למשטרת כרכור ארבעים אנשי אצ"ל‪ ,‬שם‬
‫ישבו עד שהגיעה הפקודה לשחררם‪ .‬בין האסירים נמצא קצין המבצעים‬

‫של אצ"ל ושמו יריב מבורך‪ ,‬עמו התיידדתי‪ ,‬כי היה נציג האסירים‪.‬‬
‫בתחילה היה מתרברב‪ :‬אני ברחתי מאריתראה‪ ,‬מקניה ואברח גם מכאן!‬
‫ובסופו של דבר‪ ,‬כתוצאה משיחותינו‪ ,‬החליטו הוא וחבריו להצטרף אלינו‬

‫ל״הגנה״ ואף השתתפו עמנו בהמשך הקרבות‪.‬‬
‫יש לזכור שמדובר במלחמה לאומית ואכזרית‪ .‬הלוחמים בצד הישראלי‬
‫היו לוחמים נועזים בעלי אידאלים ועקרונות אשר העמידו את אמונתם‬
‫מעל לכל‪ .‬כל אחד מהם‪ ,‬ואף המנהיגים עצמם‪ ,‬היו נכונים להקריב את‬

‫חייהם"‪.‬‬

‫מצודת טיגרט‬

‫הבריטים השאירו בארץ רשת בנייני‪-‬משטרה‪ ,‬אשר נקראו קו‪-‬טיגרט (‪ ,)Tegart‬חלקם קיימים עד‬
‫היום‪ .‬אלו היו בניינים מאסיביים‪ ,‬מצויידים בכל מה שנחוץ כדי להחזיק מעמד בתנאי מלחמה‬

‫ובידוד‪ .‬צ'רלס טיגרט‪ ,‬מהנדס בריטי שהתמחה בדיכוי מרידות טרור‪ ,‬הוזעק לארץ מהודו בעקבות‬
‫מאורעות ‪ 1939-1936‬לייעץ כיצד יש להתגבר על המרד הערבי‪ .‬המלצתו העיקרית היתה להקים‬
‫תחנות משטרה באתרים אסטרטגיים‪ .‬כשישים כאלו נבנו בכל רחבי הארץ בהדר ובצניעות‬

‫מרשימה‪ .‬סביב חצר פנימית מרובעת עשויה בטון כהה מבהיק‪ ,‬וללא טיפת‪-‬אבק‪ ,‬נמצאו האורוות‪,‬‬
‫המשרדים‪ ,‬חדרי המעצר‪ ,‬המחסנים‪ ,‬המוסכים והביצורים‪ .‬שכלולים רבים הוכנסו והם היו‬

‫עשויים בטעם רב‪ .‬כלפי חוץ נראו המשטרות כמבצרים עם מגדל תצפית וקשר וחרכי‪-‬ירי‪ .‬חמש‬
‫מהן נמצאו באזור השומרון‪.‬‬

‫‪61‬‬

‫הבסיסים הבריטיים באזור השומרון נתפסו כולם על ידי גדוד ‪ .131‬בסיס אספקה גדול נמצא‬
‫במקום בו נמצאת כיום גבעת‪-‬חביבה‪ .‬שם היה גם המרכז הים‪-‬תיכוני הגדול לטיפוח סוסים‪,‬‬
‫כלבים ויוני‪-‬דואר מן המובחרים ביותר‪ .‬בזמנו‪ ,‬נערכו שם בפאר ולפי כל כללי הטקס האנגלי‪,‬‬
‫תחרויות יוקרתיות של מופעי אילוף בעלי‪-‬חיים גזעיים ומיוחסים‪ .‬תזמורות כלי נשיפה‪ ,‬תרגילי‬
‫סדר מצוחצחים‪ .‬כל אלה להאדרת שם האימפריה הבריטית בימי הזוהר שלה במרחב המזרח‬

‫הקרוב‪.‬‬
‫מוזמנים רבים היו מתאספים שם וביניהם גם שייכים ערבים מנסיכויות המפרץ‪ .‬יצחק עצמו‬
‫השתתף שם לא פעם בהתחרויות אילוף‪-‬כלבים‪ ,‬וכלב הבוקסר שלו הייק זכה שם בכמה וכמה‬

‫פרסים‪.‬‬
‫במקום בו נמצאת כיום גבעת‪-‬אולגה היתה תחנת‪-‬משמר החופים הבריטי‪ ,‬אשר שימשה לבילוש‬

‫ותקשורת והיתה מצויידת במערכת רדאר משוכללת‪.‬‬
‫בנייני המשטרה שנתפסו שימשו נקודות תצפית מעולות‪ .‬שדה התעופה נכנס לפעולה מייד עם‬
‫כיבושו‪ .‬יצחק היה מרוצה‪ .‬התחזקות בלתי צפויה זו שינתה את שיווי המשקל בין הכוחות‪ ,‬אך‬
‫עדיין נותרה עבודת שיפור הביצורים במוצבים בהם הושקעו ימים ולילות‪ ,‬ואמנם‪ ,‬כאשר התחדשו‬
‫הקרבות הוזעקו הלוחמים והמגינים פעמים רבות‪ .‬אווירונים חגו בשמי האזור ופצצות נפלו‪.‬‬
‫עם הקמת צה"ל‪ ,‬חולקו מדים ליחידות והמפקדים התחייבו לשאת דרגות‪ .‬גדוד ‪ 131‬היה חוליה‬

‫בשרשרת להבטחת עצמאות ישראל‪ .‬המוצבים היו עמדות מפתח חשובות‪ .‬רצועת‪-‬אדמה זו‪,‬‬
‫שעליה נערכו להגנה מול טנקים ומכונות ירייה‪ ,‬היתה קטע מתוך חזית הקרבות לעצמאות ישראל‪.‬‬

‫הגדוד ידע מאבקים ומשברים‪ ,‬וידע גם גילויי ‪-‬מסירות ונאמנות למופת‪ .‬יצחק שמי היה מפקד‬
‫מכוח המעשה ומכוח צמידותו למקורות אמונתו‪ .‬דרך ארוכה עברו הלוחמים במצוקה ובנכונות‬

‫דרוכה‪ ,‬בין המפקד לפיקודיו שררו מאז יחסי אהדה וקשב‪.‬‬

‫פקודת היום‪ ,‬יוני ‪( 1948‬ההפוגה הראשונה)‪ .‬יצחק משמאל; שלמה נתן משמאלו‪ .‬על המסלולים מדרום‬
‫לעין שמר‪ .‬שדה תעופה זה נכבש ב‪ ,28.4.1948-‬והיה היחיד עד כיבוש שדה התעופה לוד ב‪ .12.7.1948-‬דרך‬

‫מסלולים אלה הגיע הזהב הראשון של המדינה‪ ,‬תחמושת‪ ,‬תרופות ומכשור רפואי‬

‫‪62‬‬

‫יוני ‪ ,1948‬ההפוגה הראשונה‪ ,‬דבר המפקד‪ .‬יצחק שמי (מקריא מן הכתוב במרכז התמונה)‪.‬‬
‫שיתוף הפעולה בין קובעי המדיניות למפקדים בשטח היה אחד הדברים היפים שקרו בזמן‬
‫מלחמת העצמאות‪ .‬הערכה וכבוד הדדיים חיפו על חוסר ניסיון‪ ,‬כאשר רוב תהליך הקמת מערכות‬

‫ניהול המדינה התרחש בזמן המלחמה‪.‬‬
‫מטה הגדוד התמקם במרכז חדרה‪ ,‬במבנים של בסיס בריטי שנמצאו במקום (כיום גן המייסדים‬

‫הצמוד לבית יד‪-‬לבנים)‪ .‬מאוחר יותר עבר הגדוד אל מחנה ‪ 80‬בפרדס ‪-‬חנה‪ ,‬שהתרוקן‪ ,‬כאמור‪,‬‬
‫בחול המועד פסח‪ ,‬כמו בסיסים בריטים אחרים באזור השומרון‪ .‬שביתת הנשק הראשונה הוכרזה‬

‫על ידי האו"ם ב‪ 11-‬ביוני ‪.1948‬‬
‫הפסקת הקרבות איפשרה לצבא ישראל להתחזק מספיק כדי לנצח במלחמה שנכפתה עליו‪.‬‬
‫למרבה הכאב‪ ,‬עלה לישראל ניצחונה זה במחיר היקר של ‪ 6,000‬חללים‪ ,‬מתוך ‪ 600,000‬התושבים‬

‫שהיוו את האוכלוסייה היהודית בארץ‪.‬‬

‫‪ ,1948‬קניר (רגבים כיום) אחרי הכיבוש‬

‫‪63‬‬

‫קניר היה כפר‪-‬ערבי עויין‪ ,‬אשר השתתף באופן פעיל בקרבות‪ .‬הכפריים הערבים בשומרון המערבי‬
‫נהנו מנשק שהועבר אליהם על ידי היחידות הבוסניות (מוסלמים) ששירתו בצבא הבריטי‪.‬‬

‫אוכלוסייה בוסנית‪-‬מוסלמית נמצאה בטנטורה‪ ,‬בג’יסר‪-‬א‪-‬זרקא‪ ,‬בקיסארי (כפר עויין שפונה על‬
‫ידי ה"הגנה" עוד בתקופת ההעפלה) ועוד‪.‬‬

‫שתי התמונות המופיעות למעלה נלקחו בעת סיור שנערך בכפר אחרי כיבושו על ידי גדוד ‪ 131‬ולפני‬
‫הפיצוץ שנעשה כדי למנוע שיבתם והתבצרותם מחדש של הכוחות הערבים‪ .‬למעשה‪ ,‬מיד לאחר‬
‫החלטת החלוקה באו"ם (נובמבר ‪ )1947‬החלה האוכלוסייה הערבית לצאת מהארץ‪ ,‬מאותם‬
‫חלקים שנועדו לעבור לידי ישראל‪ .‬ההתפנות הערבית היתה גורם חדש ומרכיב חשוב באותה‬

‫תקופה‪ .‬הם סרבו לחיות תחת שלטון יהודי‪" .‬לעולם לא נכיר בכם"‪ ,‬הצהירו‪" ,‬נחזור רק כאשר לא‬
‫תהיו כאן יותר״‪ ,‬ולעומתם היו כפרים שסירבו להתפנות‪.‬‬

‫להלן רשימות יצחק שמי על תקופת הקרבות באיזור (נכתבו עבור ארכיון הקיבוץ)‪:‬‬
‫"כידוע וכרשום‪ ,‬הוטל על גדוד ‪ 131‬אלכסנדרוני תפיסת מערך הגנה מול‬
‫חטיבה עירקית (מקיבוץ המעפיל‪ ,‬מול טול‪-‬כרם‪ ,‬ועד קיבוץ גלעד בצפון)‪.‬‬

‫עיקר תפקידנו היה למנוע פריצה דרך שדה התעופה (כיום שער‪-‬מנשה)‬
‫לחדרה‪ ,‬ולפנות כפרים ערביים עויינים‪.‬‬

‫הגדוד – שהופקדתי עליו – מילא משימה זו‪ .‬התבצר מול העירקים ב‪12-‬‬
‫מוצבים‪ .‬מדי פעם יזם פריצות וכיבושים בגזרה זו ועמד במשימתו עד‬
‫הסכם רודוס (‪.)7.1.1949‬‬

‫בראש וראשונה צריך היה לבדוק את השטח ליד תל‪-‬אל‪-‬אסוויר (ארובות)‬
‫שנמצא ‪ 16‬ק"מ ממזרח לחדרה‪ ,‬שם עלה הג'יפ על מוקש שהיה טמון‬
‫במשעול העולה אל התל‪ .‬הג'יפ נפגע‪ .‬נהגי ואני ניצלנו בדרך נס ויצאנו‬

‫בפציעות קלות‪ .‬הכוחות העירקים החלו לחדור אל שטח זה כדי להצטרף‬
‫אל מובלעת הכפרים הערביים לאורך החוף שנקראה בשם‪ :‬המשולש‬
‫הקטן‪.‬‬

‫כל השטח מזיכרון‪-‬יעקב עד ואדי‪-‬ערה (נחל‪-‬עירון) עם קטע החוף מיישובי‬
‫עמק‪-‬חפר בדרום ועד חיפה‪ ,‬היה מאוכלס בישובים ערביים עוינים לנו‪.‬‬

‫השטח מזיכרון‪-‬יעקב ועד חיפה היווה ֶנ ֶתק לעומת ֶר ֶצף הכפרים הערבים‪,‬‬
‫ובעיקר טנטורה (כיום נחשולים) העשירה‪ ,‬שם היו הערבים משופעים‬

‫‪64‬‬

‫בנשק רב ויעיל שקיבלו מן הבוסנים‪ ,‬אותם מוסלמים אירופאים אשר היו‬
‫מגוייסים לצבא הבריטי ורבצו על מחסני נשק עצומים‪.‬‬

‫קיבוץ שדות‪-‬ים היה בודד על החוף‪ .‬על כן ביצרנו אותו (בנינו שם בונקר)‬
‫והכנו אותו לקראת הבאות‪ ,‬ובמיוחד נגד התקפה אפשרית מן הים‪.‬‬

‫בקרבות נכבשו הכפרים‪ :‬חירבת‪-‬ואדי‪-‬ערה (בעזרת כוחות המילואים‬
‫מקיבוצנו)‪ ,‬קניר (כיום רגבים)‪ ,‬אבאשיף סברין (כיום רמות‪-‬מנשה)‪,‬‬
‫כופריין‪.‬‬
‫האו"ם‪ ,‬אשר פיקח על מהלך הקרבות‪ ,‬היה מכריז על הפסקת ‪-‬אש‪,‬‬

‫בדרך‪-‬כלל לטובת הערבים‪ .‬במועד מאוחר יותר הבין שלא יתכן להשאיר‬
‫אותנו מנותקים מחיפה‪ ,‬אז הכריז על '‪ 20‬שעות של פעולה משטרתית'‪.‬‬

‫‪ .27.7.1948‬יום המדינה נחוג בשנה הראשונה לעצמאות ישראל בתאריך פטירתו של חוזה המדינה‪ ,‬בנימין זאב הרצל‬
‫כ' תמוז תש"ח‪ .‬יושבים מפקדי פלוגות ב' ו‪-‬ג'‪ ,‬יצחק ביניהם‪ ,‬חבוש כובע מיטלמאכר (שמו של הנדבן האמריקאי‬
‫ששלח לצה"ל את המדים הראשונים מעודפי ציוד צבאי בארה"ב)‬

‫רישיון נשיאת אקדח מטעם המשטרה הצבאית בישראל‪.15.9.1948 ,‬‬

‫‪65‬‬

‫חיל התותחנים הוקם במרץ ‪ .1948‬התותחים היו מעטים והועברו לפי הדחיפות מחזית אחת לאחרת‪( .‬הצילום‪ :‬פטר‬
‫סלע‪ ,‬באדיבות ארכיון "הארץ")‬

‫"שני אלופים‪ :‬דן אבן (אלכסנדרוני) ומשה כרמל (כרמלי) פיקחו על‬
‫הביצוע‪ .‬הם התמקמו בשפייה‪ ,‬משם פיקדו על המערכה‪ .‬שטח החוף‬
‫מחיפה עד שדות‪-‬ים נכבש באבידות לא מעטות‪ ,‬אך על הכפרים במורדות‬
‫ההרים הסלעיים לא הצלחנו להתגבר‪ .‬האלופים פנו ליגאל ידין‪ ,‬קצין‬
‫המבצעים (הרמט"כל בזמנו) וקיבלנו זוג מסרשמיט להפצצה מן האוויר‪.‬‬
‫יללת המסרשמיטים היא שהשפיע בעיקר על הלוחמים הערבים‪ ,‬ולאחר‬

‫ארבע צלילות הניפו דגל לבן מאחד הבניינים‪.‬‬
‫היתה לי הזכות – בתור מג"ד ‪ 131‬שעל 'תפר' הפיקודים (בין חטיבות‬
‫אלכסנדרוני וכרמלי) להשתתף בטכס הכניעה וחתימתה על ידי עורך‪-‬דין‬
‫מהאדי מאיגזים (כיום כרם מהר"ל)‪ ,‬ואף חתימתי שם שמורה לדורות‪.‬‬
‫באותה הזדמנות‪ ,‬כאשר ראינו שהכפר איגזים נכנע והניף דגל לבן‪ ,‬לא‬
‫חשדנו שהוא הונף כדי למשוך אותנו‪ ,‬וצעדנו‪ ,‬השליש ואני‪ ,‬במעלה ההר‬
‫על מנת לחתום על מסמך הכניעה‪ .‬בעודנו הולכים התפלגה דרכנו עקב‬
‫סלע שנמצא שם בדרך‪ .‬כהרף עין חלף כדור‪-‬צלף ושרט את זרועי‪ .‬תפסנו‬
‫מחסה והגענו אל הכפר לאחר שהסדר הושב על כנו‪ .‬שוב ניצלנו בנס כיוון‬

‫שאם לא היה שם סלע היה הכדור פוגע בי בלב‪...‬‬
‫כתוצאה מן הכניעה הועברו כל תושבי הכפרים לטול‪-‬כרם‪.‬‬
‫בעת ההתקפה על טנטורה (‪ )23.5.1948‬עם שחר‪ ,‬נהדפנו וסבלנו קורבנות‬
‫עקב הנשק המשוכלל שהיה ברשותם‪ .‬הצעתי למפקד החטיבה דאז (בנץ‬
‫זיו) לבקש מחטיבה ‪ ,7‬חטיבת השריון שהתארגנה 'אצלי' בשדה התעופה‪,‬‬

‫טנק שרמן למשך חצי שעה‪.‬‬
‫הצעתי נתקבלה‪ .‬השעה ארבע בבוקר ואני טס (על האופנוע) ל'שדה‬

‫התעופה עין שמר אל מפקד חטיבה ‪ ,7‬חיים לסקוב‪ .‬לא שמתי לב‬
‫שהמחנה כולו ערוך ומסודר‪ .‬פניתי אל חיים בצד ולחשתי לו‪ ,‬״בנץ מהסס‬

‫לתקוף את טנטורה״‪ ,‬לסקוב עמד כמה רגעם בשקט‪ ,‬הביט בי ופלט‪,‬‬
‫״אנחנו ערוכים לצאת על לטרון! ואני מפקיד בידך סוד״‪ .‬חזרתי בטיסה‬

‫אל בנץ‪ ,‬אל המטה במשטרת זיכרון‪-‬יעקב‪ .‬ראיתיו עומד על הכביש‬
‫ומחכה לתוצאות שליחותי‪ .‬הבנתי שהוא עדיין מהסס לתקוף ובישרתי לו‬

‫״הטנקים נוסעים״‪ .‬מעוּדד יצא להתקפה וכבשנו‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫יום חג בחדרה‪ ,‬יום העצמאות הראשון‪ .‬יצחק עומד במרכז‪ .‬לשמאלו ראש עיריית חדרה‪ .‬מאחוריו מפקד פלוגה ג'‪.‬‬
‫"צבא ישראל היום איננו מצטט קטעים מספר 'מדינת היהודים'‪ .‬הוא כבש את המדינה עצמה קטע אחר קטע‪ ,‬בעוז‪,‬‬

‫בקורבנות ובגבורה‪ .‬מלוכדים‪ ,‬דרוכים ואיתנים נביא את האומה לנצחון! זכות גדולה זכיתם להיות אזרחים‬
‫במדינת ישראל!״‪ ,‬מדברי יצחק שמי‪ ,‬מג"ד ‪.131‬‬

‫"האומה נושאת עיניה אל מנהיגי ומורי דרכה אשר הביאוה עד הלום"‪ ,‬מדברי ראש עיריית חדרה‪ ,‬דב ברמן‪.‬‬

‫הכפר סירב לדרישות ה"הגנה" להיכנע‪ 13 .‬מלוחמי אלכסנדרוני ומלח‬
‫אחד נהרגו בקרב‪ ,‬וכמותם יותר משבעים כפריים‪ .‬לאחר הכניעה הופרדו‬
‫הנשים והילדים מן הגברים‪ ,‬כשהם מועברים תחת אחריותי אל טול‪-‬כרם‪.‬‬

‫שנים עברו אך בהיפגשי עם בנץ הנני מקנטר אותו ״מי כבש את‬
‫טנטורה?!״‬

‫הצליפות על כלי רכב ישראלים‪ ,‬הכפרים שסרבו לחדול מהן או להיכנע ‪-‬‬
‫כל אלה תבעו פתרון‪ .‬ב'מבצע שוטר' (‪ )24-26.7.1948‬השתלטנו על כביש‬

‫החוף בקטע שבין זיכרון‪-‬יעקב לחיפה‪ .‬נכבשו הכפרים‪ :‬עין‪-‬רדל‪ ,‬ג'בע‬
‫ועין‪-‬הוד‪ .‬כדי למנוע התבצרות מחדש של הכוחות הערבים בתוכם‪,‬‬

‫החליטה ה"הגנה" להרסם‪ .‬את חומר הנפץ הובילה יחידת החבלנים של‬
‫הגדוד תחת פיקוחו של ידידי הארכיטקט הנודע אביה השמשוני‪.‬‬
‫הכפר עין הוד ניצל מהפיצוץ כי חסר היה לנו חמר‪-‬נפץ וזה חלקי‬
‫באמנות‪"...‬‬
‫יצחק שמי‬
‫נכתב ביום העצמאות השלושים למדינה‬

‫בימים שלאחר הקרבות סרקו יחידות ה"הגנה" בשיטתיות את הכפרים הנטושים‪ ,‬בחפשן אחרי‬
‫נשק או לוחמים בודדים‪.‬‬

‫תחנות הרדיו הערביות המשיכו לשדר בלי הרף על פלישה ערבית ועל הבסת הציונים‪ ,‬שלאחריה –‬
‫ישובו כל הפליטים לבתיהם‪.‬‬

‫‪67‬‬

‫ל"מבצע שוטר" היו תוצאות בעלות חשיבות רבה לגבי התחבורה בקטע כביש החוף מחדרה לחיפה‬
‫ולגבי נפת השומרון‪ .‬המשולש הקטן‪ ,‬שהיה מובלעת קטנה לאורך החוף‪ ,‬בכפרים ובמאהלים‬

‫מבודדים בשטח שהוקצה לריבונות היהודית‪ ,‬התפנה והערבים חדלו מפעולותיהם התוקפניות‬
‫בגזרה‪ .‬התפנותם דרבנה את הכפריים לברוח מהרי‪-‬אפרים ומעמק‪-‬חפר‪ ,‬הם נטשו את בתיהם‬

‫וברחו למזרח או הפליגו בכלי שיט לביירות‪.‬‬

‫מול גן‪-‬שמואל נמצא כפר‪-‬צ’רקס‪ ,‬שהיה מאוכלס בצ'רקסים שהתנכלו לתחבורה בכביש חדרה ‪-‬‬
‫עפולה‪ .‬הם התרברבו שיכבשו את חדרה‪ ,‬ואילו עתה נמלטו אל הכפר הצ'רקסי ריחניה שבגליל‪.‬‬

‫לפי החלטת הממשלה (‪ ,)16.6.1948‬נהרסו הכפרים הנטושים‪ ,‬ובמקומם נבנו ישובים לעולים‬
‫החדשים שהיו ברובם פליטים מארצות ערב‪.‬‬

‫כך הפכו הכפרים איגזים‪ ,‬טנטורה‪ ,‬ג'בע‪ ,‬סינדיאנה‪ ,‬קיסארי וצברין לכרם‪-‬מהר״ל‪ ,‬נחשולים‪ ,‬גבע‪-‬‬
‫הכרמל‪ ,‬אביאל‪ ,‬אור‪-‬עקיבא ועמיקם‪.‬‬

‫והרי מדברי משה שרת (שרתוק) באותה הזדמנות‪:‬‬

‫"‪ ...‬אילו קם בתוכנו מישהו ואמר שצריך לקום יום אחד ולגרש את כל אלה – כי אז‬
‫היתה זו מחשבת טירוף‪ .‬אך אם הדבר הזה אירע תוך זעזוע מלחמה‪ ,‬מלחמה שהעם הערבי הכריז‬

‫עלינו‪ ,‬ומתוך מנוסה של הערבים עצמם – הרי זה אחד מאותם השינויים המהפכנים שאחריהם‬
‫אין ההיסטוריה חוזרת לקדמותה‪ ...‬האויב התוקף הביא לידי כך‪ ...‬והוא חייב לשאת בזה‪ ...‬כל זה‬

‫פיצוי‪ ...‬בעד דם שנשפך‪ ,‬בעד הרס שנגרם"‪.‬‬

‫מתוך הדיון הממשלתי‪16.6.1948 ,‬‬

‫אם כי המערך העירקי נתפס עדיין כאיום קבע‪ ,‬נכבשו כבר השולים המערביים של הגדה‬
‫והמסדרון שדרכו עוברת דרך ואדי‪-‬ערה הורחב‪ .‬הגבול המדיני הורחק בעקבות קרבות קקון‬

‫ומענית‪ ,‬שהיו ממושכים ועזים במיוחד (לרבות הקרב על טנטורה)‪.‬‬

‫הצלחות הגדוד ופגזי ה"דוידקה"‪ ,‬שהתפוצצו בקול נפץ עז ובהבהקים גדולים‪ ,‬חוללו בהלה כללית‬
‫(לפי מקורות ערביים)‪ .‬כדי למנוע אבידות‪ ,‬היה יצחק שמי מסתייע ‪,‬כאמור‪ ,‬בשיטת הרעשה לילית‪,‬‬

‫ולשם כך בחר ב"דווידקה״ המפורסמת ובמרגמות‪.‬‬

‫עכשיו נמצא תחת פיקודו כל קו הגבול מטול‪-‬כרם ועד מגידו‪" .‬צבא ההצלה" נהדף סופית וישראל‬
‫התכוננה לקרב המכריע‪ .‬עתה גם הגיע הנשק ללא הפסק‪ .‬משה שרת‪ ,‬שר החוץ ושרים נוספים‬

‫התנגדו להתחדשות הקרבות‪ ,‬אך ההכנות נמשכו ועם כל אלה לא ניתנה פקודת אש‪ .‬המתח נמשך‪.‬‬

‫בן גוריון שקל אפשרות כיבוש הגדה המערבית‪ .‬בינתיים הסתפק בכך שהגבולות החזיקו מעמד‬
‫מול הפלישה הערבית‪.‬‬

‫יצחק קיבל פקודה להתכונן למבצע הדיפת הכוחות העירקים מן החזית שלו‪ ,‬כלומר מכיוון‬
‫השפלה ועד הירדן‪.‬‬

‫להלן דברים שנאמרו בהרצאה בחדרה ב‪ 3-‬ביוני ‪ 1985‬על‪-‬ידי יצחק שמי‪:‬‬

‫"היו אלה ימי סוף הקרבות‪ .‬חטיבת‪-‬גבעתי חזרה מן הדרום‪ ,‬חלק מחטיבת ‪-‬אלכסנדרוני ירד‬
‫לפאלוג'ה ונלחם שם במקומם‪ .‬אז התקבצנו יחד שלוש חטיבות‪ :‬גולני‪ ,‬כרמלי ואלכסנדרוני‪,‬‬
‫והתכוננו לכיבוש הגדה המערבית‪ .‬השיטה היתה תפיסת מלקחיים‪ .‬חטיבת‪-‬אלכסנדרוני נערכה‬
‫לכניסה לגדה מצד השפלה‪ ,‬שעה שעל חטיבת‪-‬כרמלי היה להיכנס לכיוון ג'נין‪ ,‬יחד עם חטיבת‪-‬‬
‫גולני‪ ,‬מכיוון עמק‪-‬יזרעאל‪ .‬על הגדוד שלי הוטל לעסוק בהטעיה‪ .‬הכנו רכבת משוריינת כדי‬
‫להתקדם איתה לאורך קו הרכבת הישן מחדרה לטול‪-‬כרם‪ .‬ידעתי שבחיפה נמצא קטר משוריין‪,‬‬
‫אליו הוספנו שלושה קרונות‪ ,‬עליהם העמסנו מערך תותחים‪ .‬הכל הוכן בסודי סודות‪ .‬פסי הרכבת‬
‫היו מפורקים בחלקם‪ .‬לשם כך פנינו לחיל ההנדסה שימצא פתרון לבעיה‪ .‬עשינו חישובים ולקחנו‬
‫בחשבון סיכונים אפשריים‪ .‬התוכנית התקדמה‪ ,‬ההכנות היו רבות‪ :‬תחמושת‪ ,‬מים וכו'‪ .‬באחד‬

‫‪68‬‬

‫הלילות‪ ,‬לילות ללא שינה‪ ,‬הגיעתני מעטפה הגדולה חתומה בשבע חותמות וסלע ב' (זה היה שם‬
‫המבצע) התבטל בפקודת בן גוריון‪ .‬הוזמנו אליו‪ ,‬והוא הסביר‪ ,‬לנו המפקדים‪ ,‬מדוע בוטל המבצע‬
‫רגע לפני סיום הקרבות‪" :‬אנו בארץ חצי מיליון יהודים‪ .‬קלטנו לאחרונה חצי מיליון עולים‪ .‬אם‬
‫נכבוש את הגדה יהיה לנו עסק עם אוכלוסייה של מיליון ערבים‪ ,‬וזה דבר בלתי אפשרי עבורנו" ‪...‬‬

‫פברואר ‪ .1949‬ביקור ועדת שביתת הנשק המעורבת בראשות נציגי האו"ם‬

‫המוצב הקדמי של גדוד ‪ .131‬ביקור המשלחת באזור קרבות תש"ח קבע את הסכמי שביתת הנשק וקביעת הגבול‬
‫הבין‪-‬לאומי‬

‫‪69‬‬
‫ביקור משלחת האו"ם‬

‫‪70‬‬

‫השיחות על הסכם שביתת הנשק בין ירדן לישראל וקיבוע הגבולות נערכו באי רודוס ונחתמו‬
‫בתאריך ‪.3.4.1949‬‬

‫מפת תוכנית החלוקה של ארץ ישראל‪ ,‬כפי שהוצעה על ידי האו"ם בשנת ‪ ,1947‬ואשר אותה לא הסכימו הערבים‬
‫לקבל‪ .‬אפשר להבחין במובלעת של אוכלוסייה ערבית שישבה בין קיסריה לכרמל‪.‬‬

‫‪71‬‬

‫וכך‪ ,‬מבלי שנכנסו לקרבות בהם היו מנצחים ללא קושי רב‪ ,‬ועם דעת קהל אוהדת בעולם כולו‪,‬‬
‫נשמר הרוב היהודי בארץ‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬ובהסתמך על קרבות הגנה שנערכו ממזרח לקיבוץ‬

‫מענית‪ ,‬הושג בדרכי שלום ההסכם על קו שביתת הנשק‪ ,‬שכלל את השוליים ההרריים של מערב‬
‫הגדה‪ .‬למדינה נוספו שטחים מן הגדה המערבית וגבעות שנחשבו לחיונית עבור בטחון האזור‪.‬‬
‫מיד לאחר בלימת המבצע החלו השיחות על הסכמי שביתת הנשק בין ישראל לירדן‪ .‬הגבול‬

‫המשותף היה מפותל וארוך‪ ,‬ועבר דרך ריכוזי אוכלוסייה יהודית וערבית‪ .‬ממלכת‪-‬ירדן ומדינת‪-‬‬
‫ישראל היו שתיהן ישויות גיאופוליטיות חדשות‪ .‬צריך היה להתחשב גם בהחלטת החלוקה של‬
‫האו"ם ובקו שביתת הנשק אליו הגיע הגדוד‪ .‬עובדות אלה העצימו את התסבוכת‪ .‬השיחות‬
‫התקיימו באי רודוס‪ ,‬בתיווכו של נציג האו"ם‪ ,‬ראלף בנץ‪.‬‬

‫בפעולה נפרדת נעו כוחות מצומצמים של חטיבת‪-‬אלכסנדרוני מבאר‪-‬שבע לסדום‪ ,‬ומשם המשיכו‬
‫בסירות לעין‪-‬גדי‪ .‬כוח זה השתלט על המעיינות‪ ,‬על מצדה ועל חלק ניכר מן החוף המערבי של ים‬

‫המלח‪ .‬מבצע זה (מבצע‪-‬לוֹט) נעשה ללא שפיכות‪-‬דמים‪.‬‬
‫הישגיו הצבאיים של הגדוד הוכרו‪ .‬גבולות האיזור הורחבו במקומות רבים‪ .‬ירדן הסכימה על קו‪-‬‬
‫גבול שהיווה תוספת שטח רצוף ברוחב ‪ 5‬עד ‪ 8‬ק"מ‪ ,‬מכפר‪-‬קאסם בדרום‪ ,‬דרך ואדי‪-‬ערה (הכפרים‬

‫ערערה‪ ,‬קלנסואה ועוד)‪ ,‬ומשם מזרחה למגידו עד מעבר לתענכים מצפון לג’נין‪ .‬קו‪-‬הרכבת בין‬
‫טול‪-‬כרם לבנימינה הובא אל תוך תחומי המדינה ושימש שנים רבות כקו רכבת יחיד של ישראל‬
‫בין חיפה לירושלים‪ ,‬כמו גם המשולש הקטן ושלוש הדרכים עליהם נערכו קרבות הגדוד – ואדי‪-‬‬

‫ערה‪ ,‬ואדי‪-‬מילק וכביש החוף‪.‬‬

‫‪ .1950‬גדוד ‪ 131‬בחטיבת אלכסנדרוני הופך להיות גדוד ‪ 926‬בחטיבת גבעתי‪ .‬צה"ל מתארגן מחדש‬

‫‪72‬‬
‫שובר נסיעה שנופק למפקדים בצה"ל‬

‫‪ .1951‬אישור הענקת אות הקוממיות ליצחק שמי‪ ,‬בחתימת חיים לסקוב (מפקד חטיבה ‪)7‬‬

‫‪73‬‬

‫בתום המלחמה‪ ,‬אשר הותירה צלקות עמוקות בגופם ובנפשם של הלוחמים‪ ,‬נחתמו הסכמי‬
‫שביתת הנשק‪ .‬יצחק המשיך לשרת במדים עד שנת ‪ .1953‬גדודי אלכסנדרוני הצטרפו לחטיבת‪-‬‬
‫גבעתי‪ ,‬ומחליפו כמג"ד היה רב אלוף צבי צוּר‪ .‬יצחק עבר לטיפול בהכנת תשתיות צבא ההגנה‬

‫לישראל‪ ,‬והיה עד ושותף פעיל לגיבושו‪ .‬תפקידו הרשמי היה הכנת מערך המילואים‪.‬‬
‫לקראת שחרורו משירות פעיל‪ ,‬בחר יצחק ללמוד את נושא ידיעת הארץ‪ .‬זאת עשה במכון‬
‫אבשלום‪ 17‬והיה בין תלמידי המחזור הראשון‪ .‬נושא ידיעת הארץ‪ ,‬תולדות עם ישראל השב לארצו‬

‫ומתחבר אל שורשיו‪ ,‬השלים את ידיעותיו הרבות בתנ"ך ובתחום השפה העברית‪.‬‬
‫הלימודים ענו על ציפיותיו וסקרנותו מצאה לה תחום חדש‪ :‬החיפושים הארכיאולוגים הוכיחו את‬

‫הקשר הבלתי ניתן לערעור בין העם לארצו‪.‬‬
‫יצחק השתחרר מן השירות בדרגת סגן‪-‬אלוף(מסמך צה״ל למעלה)‪.‬‬
‫אופייה הגיאוגרפי של המדינה הצריך מערך הגנה קבוע‪ ,‬גמיש ופעיל‪ .‬התפקיד החיוני אותו מילאו‬
‫הישובים בתקופת מלחמת העצמאות נטע אמונה עזה בחשיבותם‪" .‬ההגנה המרחבית נגזרת‬
‫מתנאי השטח של מדינת ישראל‪ .‬אין לנו מרחב לנסיגה ולתמרון‪ ,"...‬אמר אפרים ריינר (קצין‬
‫ופעיל בטחון) בשנת ‪ .1953‬ואמנם‪ ,‬עם שובו לחיים האזרחיים‪ ,‬הוטלה על יצחק משימת ארגון‬

‫‪ 17‬מכון אבשלום ללימודי ארץ ישראל נוסד בתל אביב בשנת ‪.1952‬‬

‫‪74‬‬

‫ההגנה המרחבית באיזור השומרון‪ .‬פירוש הדבר היה סיווג הישובים לפי רמת הסיכון בה נמצאו‬
‫והצמדת המגינים הדרושים לביטחונם‪.‬‬

‫הקיבוץ פנה אליו‪ ,‬שיקבל על עצמו לחזור להוראה וחינוך‪ .‬וכך‪ ,‬משך שלוש השנים הבאות השקיע‬
‫יצחק את כוחותיו בכיוון זה‪.‬‬

‫יצחק השתחרר בשנת ‪ .1953‬עד יומו האחרון שמר קשר עם ארגון חברי ה"הגנה"‪ ,‬קשר של שליחות ו ֵרעוּת‪ .‬מדי יום‬
‫העצמאות היה נצמד לרדיו‪ ,‬והיה מקשיב בדריכות לנאומו של ראש הממשלה‪ ,‬כמבקש לדעת‪ ,‬לפי צופן ידוע רק להם‪,‬‬

‫האם פנינו לשלום או למלחמה‪.‬‬

‫‪75‬‬

‫‪ .1956‬ביקור בשדה התעופה של אילת בעת מילוי תפקידו כמדריך נוער בחוות גדנ"ע באר‪-‬אורה‬

‫עם התקרב מבצע‪-‬סיני‪ ,‬נמצאו יצחק וחניכיו בחוות הגדנ"ע באר‪-‬אורה‪ .‬החניכים עברו תקופת‬
‫אימון לקראת מועד התגייסותם לנח"ל‪ .18‬באותה תקופה עשה הרמטכ"ל משה דיין שינויים‬

‫במסגרת הנח"ל‪ ,‬אשר הפך מיחידה מוצבת בהתיישבות (ראה הגנה מרחבית) ליחידה לוחמת‪.‬‬
‫באר‪-‬אורה נמצאה במצב כוננות‪ ,‬נעשו בה כל ההכנות הדרושות‪ .‬גיוס המילואים היה בעיצומו‪.‬‬

‫‪ .1956‬סימן הכניסה הזמני לבאר אורה‬

‫‪ 18‬נח"ל – נוער חלוצי לוחם‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫אחרי סיום שנות הוראה‪ ,‬הדרכה וחינוך‪ ,‬נקרא יצחק לתפקיד ארגוני חדש‪ :‬הקמת מזכירות‬
‫טכנית לארגון משקי עמק חפר והשומרון ("גרנות" כיום‪ ,‬שנמצא במקום בו ישב בעבר מאהל כפר‪-‬‬

‫צ’רקס‪ ,‬מול גן‪-‬שמואל)‪ .‬בפעם הראשונה התארגנו משקי האזור לשווק את תוצרתם במשותף‪.‬‬
‫תפקידו של יצחק היה ליצור דפוסים ארגוניים בסיסיים‪ .‬בעבודתו זאת התמיד כעשר שנים והיה‬

‫גאה ביכולתה ובכוחה של ההתיישבות‪-‬העובדת בישראל‪.‬‬

‫‪ .1955‬ארגון חברי ההגנה‪ ,‬המזכירות המצומצמת‪ .‬מימין לשמאל‪ :‬אברהם שפירא (ותיק השומרים)‪ ,‬ישראל ֶבר‪ .‬רביעי‬
‫מימין‪ :‬אשל‪ .‬עומד‪ :‬נחום זיו‪-‬אב‪ .‬לשמאלו‪ :‬יצחק שמי‬

‫שר הפנים‪ ,‬בכור שטרית‪ ,‬עונד ליצחק את אות הקוממיות‬

‫‪77‬‬

‫‪ .1968-1958‬ארגון משקי‪-‬עמק‪-‬חפר והשומרון‪ ,‬״גרנות״‬

‫תמונת המפעלים‬

‫בלחץ המוסד לבטיחות וגהות ובאמצעות שלמה רוזן‪ ,‬שהיה מזכיר ברית התנועה הקיבוצית‪ ,‬עזב‬
‫יצחק את תחום הארגון הטכני של שיווק התוצרת החקלאית ויצא להקים בתל‪-‬אביב את‬

‫המחלקה לבטיחות וגהות במגזר החקלאי בארץ‪ .‬לשם כך היה עליו להיכנס למשטר לימודים‬
‫גבוהים‪ .‬להלן דברי עוזרו ויד ימינו‪ ,‬גרי בן‪-‬שלום‪" .. :‬ויצחק שוב התנפל בכל המרץ שהיה בו ובנה‬
‫יש מאין‪ ,‬מאורגן ועם תיוק מדויק‪ .‬היות שעדיין לא נמצא לו מחליף למילוי תפקידו הקודם‪ ,‬לקח‬

‫על עצמו ללמוד לימודים מרוכזים (ביטוח‪ ,‬בטיחות וגהות)‪ ,‬ובו בזמן המשיך לנהל את מזכירות‬
‫״גרנות״… ושוב בדרכו המיוחדת לחשוב בגדול‪... .‬לאחר שנתיים של פעילות במרכז החקלאי‪,‬‬
‫נתבקש יצחק להשתתף במשלחת מישראל לכנס בטיחות בין‪-‬לאומי מטעם ארגון העבודה העולמי‪,‬‬
‫שהתקיים בווינה‪ .‬שם נשא את דבריו (בגרמנית) בשם המדינה‪ .‬בגאווה הציג בפני קהל שומעיו את‬

‫הישגי הארגון הכפרי היחיד בעולם‪.‬‬

‫‪78‬‬

‫יצחק נואם בטקס‬

‫כאשר לאחר דו"ח קטלני של ריבוי תאונות עבודה מתמנה ועדה ממשלתית לחקור בנושא‪ ,‬מי אם‬
‫לא יצחק שמי חבר בוועדה זו‪ ,‬שנקראה לימים‪ :‬ועדת‪-‬גונן״‪ .‬עד כאן דברי גרי בן‪-‬שלום‪.‬‬

‫המחלקה לבטיחות וגהות בהתיישבות העובדת ישבה בבית המרכז החקלאי בתל‪-‬אביב‪ .‬יצחק‬
‫מילא את תפקידו בהתלהבות ובמתח פורה‪ ,‬כשהוא מנצל את הידע שצבר בשטח בתחום עיצוב‪,‬‬

‫אירגון וגיבוש דפוסים מגוננים על העובדים‪.‬‬
‫בסוף שנת ‪ 1978‬התמנה על ידי שר העבודה (ד"ר ישראל כץ) לנהל ועדה ממשלתית למניעת תאונות‬

‫עבודה‪ .‬הוועדה היתה אמורה להגיש מסקנות והמלצות לשם קביעת נהלים ותיקונים‪ .‬במסגרתה‬
‫התקיימו מפגשים בין חקלאים‪ ,‬אקדמאים ומומחי חברות ביטוח‪ .‬יצחק היה עמוס תוכניות ודאג‬

‫לביצוען עם צעירים ובוגרים בעל‪-‬פה ובכתב‪.‬‬
‫בסוף פברואר ‪ 1980‬הוענק לו פרס העבודה על פועלו במגזר החקלאי‪.‬‬

‫‪79‬‬

‫נשיא המדינה יצחק נבון(משמאל)‪ ,‬לוחץ ידי יצחק שמי (מימין)‪ ,‬חתן פרס העבודה לשנת ‪ 1980‬בבית הנשיא בירושלים‬

‫בתקופה זו התחיל יצחק לפרוש סופית מפעילותו בעיר‪ .‬הוא שב לקיבוצו עין‪-‬שמר‪ ,‬שם המשיך‬
‫להיות פעיל ומעוּרה‪ ,‬כותב ומתעניין מאין כמוהו‪.‬‬

‫בשנת ‪ 1987‬נפטר עקב הידרדרות פתאומית במצב בריאותו‪.‬‬
‫לקראת יום העצמאות ה‪ 33-‬של המדינה (‪ ,)1981‬רואיין על ידי מערכת עלון הקיבוץ‪" .‬כל‬

‫מלחמותינו היו מלחמות הגנה"‪ ,‬אמר‪.‬‬
‫וכאשר נשאל‪" :‬אילו היה בידך לעצב את דמות המדינה‪ ,‬איזו דמות היית נותן לה?"‬

‫ענה‪:‬‬
‫"מדינה מוסרית‪ ,‬חזקה צבאית‪ ,‬כדי להרתיע את המתנכלים לנו; עם מיזוג ָגלוּיוֹת מתוכנן ומטופל‪,‬‬

‫מערך‪-‬של‪-‬בני‪-‬ברית עקבי‪ ,‬לוחם ומחנך"‪.‬‬
‫‪‬‬

‫‪80‬‬

‫יצחק שמי‬
‫‪18.3.1907 - 25.1.1987‬‬

‫לוח זמנים‬ ‫הולדת יצחק‪ ,‬בן למשפחת בלאך‪ ,‬בבית המשפחה‬
‫ברחוב סטראשון בעיר וילנה‪ ,‬ליטא (אז רוסיה)‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫הקמת אגודת "השומר" בארץ‪.‬‬
‫‪1907‬‬
‫וילנה‪ .‬פתיחת הגימנסיה העברית הראשונה בגולה‪,‬‬
‫שנתיים אחרי פתיחת גימנסיה "הרצליה" בארץ‪ .‬אותה‬ ‫‪1908‬‬

‫מערכת לימודים ואותם ספרי‪-‬לימוד כמו בארץ‪.‬‬ ‫‪1911‬‬

‫עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬מגיעות מכוניות‬ ‫‪1912‬‬ ‫יצחק לומד ב"חדר"‬
‫ראשונות לוילנה‪ .‬הן מבעיתות את הסוסים שלא ראו‬ ‫‪1913‬‬
‫‪1914‬‬ ‫יצחק נכנס ללמוד בבית הספר היסודי בשפות רוסית‬
‫מפלצות כאלה מימיהם‪.‬‬ ‫ועברית‪.‬‬

‫בין שתי מלחמות העולם ליטא יוצאת לעצמאות‪.‬‬ ‫‪1915‬‬ ‫יצחק מצטרף לתנועת "הצופים"‬
‫‪1917‬‬
‫הצהרת בלפור – "בית לאומי לעם היהודי"‬ ‫‪1918‬‬

‫עם סיום מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬עובר על אירופה‬
‫גל אנטישמיות‪ .‬פרסום "הפרוטוקולים של זקני ציון"‪.‬‬

‫שלטון בריטי בארץ‪ .‬החלטת המנדט הבריטי לארץ‪-‬‬ ‫‪1919‬‬ ‫יצחק מתכונן לטקס הבר‪-‬מצווה‪ .‬הוא לומד בישיבה‬
‫ישראל כוללת את שתי גדות הירדן להיות בית לאומי‬ ‫‪1920‬‬

‫לעם היהודי‬ ‫‪1921‬‬
‫‪1922‬‬
‫שנה גורלית לגבי צמיחתה של תנועה‬ ‫•‬ ‫בטקס בר‪-‬המצווה נושא יצחק דרשה‬ ‫•‬
‫לאומית ערבית‪-‬פלסטינית; מאורעות‬ ‫בעברית‪ ,‬אותה חיבר בעצמו‪ ,‬כדרך‬ ‫•‬
‫•‬ ‫המהדרים במצוות‪.‬‬
‫תל‪ -‬חי‪.‬‬ ‫•‬
‫ייסוד ארגון חברי "ההגנה"‬ ‫•‬ ‫יצחק נכנס ללמוד בגימנסיה העברית‪.‬‬
‫העליה השלישית; הקמת דגניה‬ ‫•‬
‫יסוד האו"ם (ארגון האומות‬ ‫יצחק מתייתם מאביו‪ .‬המשפחה יורדת מנכסיה‪ .‬הוא‬
‫בהוימלאנוהחנדפותת)ח‪.‬משרד עליה לארץ‪.‬‬ ‫ממשיך חינם את לימודיו‪.‬‬

‫הבריטים מחלקים ל‪ 2-‬את ארץ ישראל‬ ‫•‬ ‫תנועת הצופים מתאחדת עם תנועת "השומר הצעיר"‪,‬‬
‫ומוסרים את הגדה המערבית לאמיר‬ ‫ויצחק בין ראשוניה‪.‬‬
‫עבדאללה‪.‬‬ ‫•‬
‫התפוררות הממלכה העותומנית‪.‬‬ ‫•‬
‫העלייה הרביעית‬ ‫•‬

‫גזרות הספר הלבן (ו' צ'רצ'יל)‪.3.6.1922 ,‬‬

‫מחצית מתושבי העיר וילנה הם יהודים‪ .‬העיר מהווה‬ ‫‪1924‬‬ ‫יצחק מסיים את לימודיו בגימנסיה‪ .‬עם‬ ‫•‬
‫תעודת‪-‬בגרות‪ ,‬הוא נכנס ללמוד בסמינר‬ ‫•‬
‫ריכוז יהודי שני בגודלו בעולם (אחרי פולין שבה ‪4‬‬ ‫•‬
‫מיליון יהודים)‪.‬‬ ‫למורים‪.‬‬

‫חבר ההנהגה הראשית של "השומר‬
‫הצעיר" בליטא‪ ,‬סמל בוגרים מספר ‪404‬‬

‫של התנועה בעולם‪.‬‬

‫עול פרנסת המשפחה מוטל במלואו על‬
‫כתפיו‪ ,‬והוא נותן שיעורים פרטיים‪.‬‬

‫לוח זמנים (המשך)‬

‫‪82‬‬

‫• אירועי דמים בארץ‪.‬‬ ‫‪1926‬‬ ‫יצחק נכנס לאוניברסיטה ללמוד ספרנות‪ .‬הוא מתקבל‬
‫• העליה החמישית‪.‬‬ ‫‪1929‬‬
‫לעבודה בספריה הגדולה והחשובה ברחוב סטראשון‪.‬‬
‫הפרנסה בכבוד‪.‬‬

‫‪1932‬‬ ‫יצחק מפליג ארצה כספורטאי במסגרת‬ ‫•‬
‫"מכבי" וילנה‪ ,‬לכנס המכביה הראשונה‪.‬‬ ‫•‬
‫‪1934‬‬
‫‪1935‬‬ ‫לאחר סיום התחרויות‪ ,‬מצטרף יצחק‬
‫‪1936‬‬ ‫לחבריו בקיבוץ עין שמר‪ .‬הוא נפגש עם‬

‫אשתו לעתיד‪ ,‬רגינה‪.‬‬

‫לאחר תקופת עבודה מפרכת בפרסים‪ ,‬בניקוז‪ ,‬סיקול‬
‫ועוד‪ ,‬יצחק חולה קשה בקדחת‪.‬‬

‫חוקי‪-‬נירנברג בגרמניה‪.‬‬

‫הספריה הלאומית בירושלים מבקשת את הקיבוץ‬

‫לשחרר את יצחק‪ .‬הבקשה נדחית ויצחק מתחיל‬
‫בתפקידו כשומר‪-‬שדות (נוטר‪ ,‬גפיר)‪.‬‬

‫"המאורעות (‪ – )1939-1936‬תקופה קשה‬ ‫•‬ ‫ד"ר רודולפינה מנצ'ל מגיעה לארץ‪ .‬יצחק נשלח‬
‫של התפרעויות ערביות נגד הישוב בארץ‪.‬‬ ‫לקורס לאילוף כלבי‪-‬שמירה‪ .‬הוא חוזר לקיבוץ עם‬
‫הבריטים בונים בארץ שורת משטרות‬ ‫•‬
‫כלב הבוקסר המהולל‪" :‬הייק"‪.‬‬
‫מבוצרות‪.‬‬ ‫•‬
‫בריטניה שולחת לארץ ‪ 100,000‬חיילים‪.‬‬ ‫•‬

‫מספר התושבים בארץ – ‪.600,000‬‬

‫• תכנית החלוקה של ועדת הלורד פיל‪.‬‬ ‫‪1937‬‬
‫• הקמת אצ"ל על ידי פורשים‬

‫אקטיביסטיים שפרשו מן "ההגנה"‪.‬‬

‫גזירות "הספר הלבן" נגד העליה‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪1939‬‬ ‫יצחק מסיים קורס מפקדי‪-‬כיתות בג'וערה‬
‫תקופת "ההעפלה" – העליה הבלתי‬ ‫•‬

‫לגאלית לארץ‪.‬‬ ‫•‬
‫פלישת גרמניה לפולין‪ ,‬מלחמת העולם‬

‫השניה‪.‬‬

‫פרל הארבור (‪)22.6.1940‬‬ ‫‪1940‬‬
‫‪1941‬‬
‫אורד וינגייט ("הידיד") בארץ‪.‬‬ ‫‪1942‬‬ ‫הקמת הפלמ"ח‪ ,‬במקביל לנוטרות ול"הגנה"‪.‬‬

‫ועידת‪-‬ונזה – ההחלטה על "הפתרון‬ ‫•‬ ‫‪1943‬‬ ‫יצחק מחליט להתגייס לצבא הבריטי על מנת להגיע‬
‫הסופי"‪.‬‬ ‫•‬ ‫לאירופה ולהילחם שם בגרמנים‪ ,‬לנסות להציל את‬
‫•‬ ‫משפחתו‪ .‬ניסיונו נכשל (הוכשל על ידי אליהו גולומב‪,‬‬
‫הגרמנים ובני בריתם‪ ,‬תחת פיקודו של‬ ‫שייעד לו תפקיד מיוחד ב »הגנה"‪ .‬המחלקה הגרמנית‪.‬‬
‫רומל‪ ,‬בפתחי אלכסנדריה‪.‬‬
‫חיזוק מערכות‪-‬ההגנה בארץ מול סכנת הפלישה‬
‫רומל הובס סופית באל עלמיין‪,‬‬ ‫הגרמנית‪.‬‬
‫‪.30.6.1942‬‬
‫יצחק שמי מדריך בבית הספר לפיקוד של "ההגנה"‬
‫• מרד גטו ורשה‪.‬‬ ‫בג'וערה‪.‬‬
‫• חיסול גטו וילנה‪ – 23.9.1943 ,‬חורבן‬

‫המשפחה באירופה‪.‬‬

‫לוח זמנים (המשך)‬

‫‪83‬‬

‫‪1944‬‬ ‫ה"הגנה" מתארגנת‪ .‬יצחק אחראי לגיוס מתנדבים‪,‬‬
‫‪1945‬‬ ‫הכנתם בגוף וברוח לקראת המלחמה הצפויה נגד‬
‫ארצות‪-‬ערב‪ .‬אזור פעולתו נקבע בין הכרמל לנחל‬

‫אלכסנדר‪ ,‬ושמו‪ :‬נפת השומרון‪.‬‬

‫סיום מלחמת העולם השניה‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪ ,26.11.1945‬איזור פעולתו מתרחב‪ :‬מתל‪ -‬אביב ועד‬
‫•‬ ‫חיפה‪ .‬עבודת‪-‬פרך בנוסח של « ‪ 24‬שעות ואחר כך גם‬
‫"הסזון"‪ :‬פעולות‪-‬איבה בין "ההגנה"‬ ‫•‬
‫לבין ארגוני הפורשים‪.‬‬ ‫•‬ ‫בלילה" בתנאי מחתרת קשים ביותר‪.‬‬

‫המצור על גבעת‪-‬חיים‪.‬‬ ‫•‬ ‫יצחק נקבע כמפקד גדוד ‪ 131‬בחטיבת אלכסנדרוני‬
‫•‬
‫מאבק עקוב מדם בין הבריטים לבין‬ ‫בדרגת רב‪-‬סרן‪ .‬תחת אחריותו נמצאו כלל הישובים‬
‫חברי הקיבוצים שהסתירו מעפילים‬ ‫וכלל הכוחות הלוחמים של נפת‪-‬השומרון‪.‬‬

‫בעליה בלתי לגאלית‪.‬‬

‫קיבוץ המעפיל עולה על הקרקע מול‬
‫קאקון הערבית‪.‬‬

‫קיבוץ מענית עולה על הקרקע ממזרח‬
‫לעין שמר‪.‬‬

‫‪1947‬‬

‫‪ ,29.11.1947‬ההצבעה ההיסטורית‬ ‫•‬ ‫‪ .25.4.1948‬האנגלים מפנים את שדה התעופה‬ ‫•‬
‫באו"ם‪ ,‬ופרוץ מלחמת‪-‬העצמאות‪.‬‬ ‫•‬ ‫שמדרום לעין‪-‬שמר‪ .‬יצחק מנהל משא ומתן‬
‫•‬
‫שלב ראשון במלחמה‪ :‬נובמבר ‪– 1947‬‬ ‫עם הבריטים על מסירת המשטרות הצבאיות‪.‬‬ ‫•‬
‫מרץ ‪.1948‬‬ ‫___‬ ‫•‬

‫‪ 1000‬הרוגים לישובי היהודי בארץ‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪1948‬‬ ‫‪ .15.5.1948‬כיבוש שדה התעופה‪ ,‬למרות‬
‫אפריל‪-‬מאי – שלב שני של המלחמה‪.‬‬ ‫•‬ ‫נוכחות חטיבה עירקית לאורך הגבעות‬
‫•‬ ‫ממזרח‪.‬‬
‫הכרזת המדינה‪.‬‬ ‫•‬
‫הפלישה הערבית‪.‬‬ ‫•‬ ‫חטיבת אלכסנדרוני מעבירה את מיטב‬
‫סיום המנדט הבריטי‪.‬‬ ‫•‬ ‫התחמושת ואת צעירי החיילים לירושלים‪.‬‬
‫הפגזות קשות באזור‪-‬גדוד ‪ .131‬ילדים‬
‫ונשים מפונים אל העורף‪.‬‬ ‫•‬ ‫גדוד ‪ ,131‬תחת פיקודו של יצחק שמי‪,‬‬
‫הקמת צה"ל‪.31.5.1948 ,‬‬ ‫•‬ ‫מתפרש על קו‪-‬חזית ארוך ומפותל‪ ,‬כשהוא‬
‫ההפוגה הראשונה‪11.6.1948 - 8.7.1948:‬‬ ‫•‬ ‫מתמודד עם חטיבה עירקית שלמה ועם כיסי‪-‬‬
‫קרבות עשרת הימים‪" ,‬מבצע שוטר"‪.‬‬ ‫•‬
‫ההפוגה השניה‪18.7.1948 - 15.10.1948:‬‬ ‫•‬ ‫התנגדות פנימיים של כפרים ערביים‬
‫(ראה‪:‬קאוקג'י ו"מבצע שוטר״)‪.‬‬
‫"מבצע לוֹט"‪.‬‬

‫הסכמי שביתת הנשק‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪1949‬‬ ‫במסגרת צה"ל‪ ,‬הופך גדוד ‪ 131‬להיות גדוד‬ ‫•‬
‫בחירות לכנסת‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪1952‬‬ ‫מספר ‪ 926‬בחטיבת גבעתי‪ .‬הפיקוד עובר לידי‬ ‫•‬
‫הנשיא חיים וייצמן‪ ,‬ראשון‪-‬נשיאי‪-‬‬ ‫•‬
‫רב אלוף צור‪.‬‬
‫ישראל‪.‬‬
‫יצחק שמי ממשיך בשירותו הצבאי‪ .‬בין‬
‫תפקידיו‪ :‬הכנת מערך המילואים‪.‬‬

‫"מכון אבשלום" המכון לידיעת הארץ‪ ,‬נפתח בתל‬
‫אביב‪ .‬יצחק בין תלמידי המחזור הראשון‪.‬‬

‫‪1953‬‬ ‫יצחק שמי משתחרר מצה"ל בדרגת סגן‪-‬‬ ‫•‬
‫‪1956‬‬ ‫אלוף‪.‬‬
‫•‬
‫חבר המזכירות המצומצמת של ארגון‬
‫חברי ה"הגנה"‪.‬‬ ‫•‬
‫•‬
‫עסוק בעניין הקמת ההגנה המרחבית‪.‬‬
‫עובד בהוראה וחינוך בקיבוץ‪.‬‬

‫מבצע קדש (סיני)‪.‬‬

‫יצחק נמצא בחוות גדנ"ע באר‪-‬אורה בתור מדריך‬
‫נוער‪.‬‬

‫לוח זמנים (המשך)‬

‫‪84‬‬

‫הקמת המפעלים האזוריים לשיווק‪ -‬חקלאי‪" ,‬גרנות"‪.‬‬ ‫‪1958‬‬ ‫יצחק מתחיל תפקיד חדש של מנהל ארגוני במפעלים‬
‫החדשים של משקי‪-‬עמק‪-‬חפר והשומרון‪" :‬גרנות"‪.‬‬

‫המרכז החקלאית בתל אביב יוזם הקמת‬ ‫•‬ ‫‪1967‬‬ ‫בשנת עבודתו העשירית והאחרונה במפעלים‬
‫מחלקה לבטיחות וגהות‪ .‬מזכיר ברית‬ ‫•‬ ‫האזוריים‪ ,‬נכנס יצחק למשטר לימודים מסובכים‬

‫התנועה הקיבוצית פונה אל יצחק שמי לשם‬ ‫בענייני ביטוח וחישובי‪ -‬בטיחות‪ .‬שלב הכרחי‬
‫הקמת וריכוז המחלקה‪.‬‬ ‫לתפקידו הבא‬
‫מלחמת ששת הימים‪.‬‬

‫‪1968‬‬ ‫המחלקה לבטיחות ולגהות במגזר החקלאי מתחילה את‬
‫פעילותה בראשות יצחק שמי‪.‬‬

‫‪1971‬‬ ‫יצחק מוזמן לייצג את המדינה בקונגרס העולמי‬
‫‪1973‬‬ ‫לבטיחות בחקלאות‪ ,‬המתקיים בווינה‪ ,‬אוסטריה‪.‬‬
‫‪1979‬‬
‫מלחמת יום‪-‬כיפור‪.‬‬
‫ועדת‪-‬גונן‬

‫‪1980‬‬ ‫פרס העבודה מוענק ליצחק שמי על פועלו במגזר‬
‫‪1987‬‬ ‫החקלאי‪ .‬הטקס נערך במוזיאון בתל אביב‪ ,‬ויצחק‬

‫מוזמן אל בית הנשיא בירושלים‪.‬‬

‫‪ 25.1.1987‬פטירתו של יצחק בביתו בעין‪-‬שמר‪.‬‬

‫‪85‬‬

‫מקורות‬

‫• מעיזבון יצחק שמי‬
‫▪ אלבומים משפחתיים‬
‫▪ מכתבים לבת ולנכד בפאריס‬

‫▪ הרצאות‬
‫▪ מאמרים ומכתבים למערכת‪ ,‬כפי שהתפרסמו בעיתון היומי "על‬

‫המשמר" וב"עלון המשק" (שבועון קיבוץ עין‪-‬שמר)‪.‬‬

‫• ארכיון עיתון "הארץ"‬
‫• שמעון דובנוב‪" ,‬דברי ימי עם עולם" הוצאת דביר‪ ,‬תל אביב‬

‫• בני מוריס‪ ,"1948" ,‬הוצאת עם עובד‪/‬ספריית ספיר‪2010 ,‬‬
‫• ארכיון קיבוץ עין‪-‬שמר‬

‫שכתוב ההרצאה של יצחק שמי בנושא "מלחמת העצמאות בגזרת חדרה"‪ ,‬אשר נערכה בבית יד‬
‫לבנים בחדרה מטעם מוזיאון החאן בעיר (‪ ,)3.6.1985‬נעשה על ידי הגר זלקו‪.‬‬

‫חומר רב ענין נמצא בתיקיו האישיים ובארכיונו הפרטי של יצחק שמי‪ ,‬כולל סקירות תמציתיות‬
‫על תולדות ה"הגנה" בארץ וצילומים נדירים‪.‬‬