שלושה עשורים למיתוס היופי

‫שלושה‬
‫עשורים‬
‫ל"מיתוס‬
‫היופי"‬

‫האם השתנה השימוש‬
‫בייצוגים של יופי נגד נשים?‬

‫ההפאמםיינויפסיטיהותאההאמחרשוונכהה?‬
‫נעמי וולף מתארחת בפודקאסט "‪ "After Work Drinks‬של איזבל טרומן וגרייס אוניל‪5.9.2020 ,‬‬
‫עיבוד לטקסט מתוך הריאיון בין דקות ‪ 3:10-17:26‬בפודקאסט‬
‫להאזנה לפודקאסט המלא ניתן לסרוק קוד ה‪.QR-‬‬

‫מאז שהוציאה את "מיתוס היופי" בגיל ‪ 26‬בתור בוגרת אוקספורד‪ ,‬נעמי‬
‫וולף הפכה לפרשנית תרבותית ופוליטית מפורסמת‪ ,‬כותבת ב"גרדיאן"‪,‬‬
‫"הניו ריפבליק" וה"האפינגטון פוסט"‪ .‬היא גם מחברת של שמונה ספרים‬
‫רבי מכר‪ ,‬כולל האחרון שלה ‪" -‬שערוריות‪ :‬מין‪ ,‬צנזורה והוצאת האהבה‬
‫מחוץ לחוק"‪ ,‬העוקב אחר חייו של הגיבור הלא נודע של תנועת זכויות‬

‫הלהט"ב במאה ה‪ ,19-‬ג'ון אדינגטון סימונדס‪ .‬השנה מלאו ‪ 30‬שנים‬
‫לספרה המכונן‪" ,‬מיתוס היופי" ‪ -‬ספר ששינה את חיי שתינו‬

‫שלי?"‪ ,‬מפוחדות מהזדקנות וחסרות ביטחון‬ ‫יכולה לחשוב‪ ,‬ועל רמות האנרגיה שלך‪.‬‬ ‫מראיינת‬
‫בדרכים המאוד‪-‬מאוד בסיסיות הללו‪.‬‬ ‫כתבתי את הספר כשהייתי סטודנטית‬ ‫נעמי‪ ,‬תוכלי לתמצת את מה שאת מחשיבה‬
‫והבנתי שזו תגובה פוליטית‪ ,‬זה לא קשור‬ ‫לתואר שני באוקספורד‪ ,‬ולמדתי ספרות‬ ‫כמיתוס היופי למען מי שלא קרא את הספר?‬
‫לאידיאלים של יופי‪ .‬מדובר באידיאולוגיה‬ ‫מהמאה ה‪ .19-‬וראיתי שבמאה ה‪ 19-‬כשהגל‬
‫חדשה שנועדה להכיל ולערער את הכוח‬ ‫הראשון של הפמיניסטיות התגייס בפעם‬ ‫נעמי וולף‬
‫המדהים שבא לידי ביטוי‪ ,‬את הפוטנציאל‬ ‫הראשונה בהיסטוריה כדי לקבל זכויות‬ ‫הייתי בת ‪ 26‬כשכתבתי את הספר ולא‬
‫של הגל השלישי של הפמיניזם‪ .‬זהו‬ ‫אזרח בסיסיות‪ ,‬כמו גישה לחינוך‪ ,‬או הזכות‬ ‫היה לי אז ניסיון בלתקשר כל דבר שהוא‪,‬‬
‫להחזיק בכסף משלהן‪ ,‬או הזכות לקבל‬ ‫ובאמת רק רציתי שנשים בגילי יוכלו‬
‫מיתוס היופי‪.‬‬ ‫משמורת על ילדיהם בגירושין ושלא ייקחו‬ ‫להשתמש בזה ככלי לומר‪" :‬אתה יודע מה?‬
‫אותם מהן לחלוטין – או אז בא לידי ביטוי‬ ‫לעזאזל עם זה‪ ,‬זה שטויות‪ ,‬אני דוחה את‬
‫"הבנתי שזו תגובה‬ ‫האידיאל הזה של יופי זעיר‪ ,‬שקט ובובתי‪.‬‬ ‫זה"‪ .‬מיתוס היופי הוא ניתוח של תעשיית‬
‫פוליטית‪ ,‬זה לא קשור‬ ‫וחשבתי לעצמי‪ ,‬זה באמת מעניין‪ .‬זו תגובת‬ ‫היופי‪ ,‬ומה שאני מכנה קומפלקס תעשיית‬
‫נגד‪ .‬ואז ראיתי את אותו הדבר קורה גם בגל‬ ‫היופי‪ ,‬שבזמן שכתבתי אותו בתחילת‬
‫לאידיאלים של יופי‪.‬‬ ‫הראשון של הפמיניזם‪ ,‬כשטוויגי הופיעה‬ ‫שנות התשעים היה כמעט בלתי ניתן‬
‫מדובר באידיאולוגיה‬ ‫ממש באותה שנה שבה הופיעה הגלולה‬ ‫לערעור‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬הפמיניסטיות של‬
‫חדשה שנועדה להכיל‬ ‫למניעת הריון‪ .‬לראשונה מבחינה היסטורית‬ ‫הגל השני ניתחו ופירקו את היופי לדור‬
‫נוצר אידאל יופי נערי לחלוטין‪ ,‬ללא שדיים‪,‬‬ ‫שלהן‪ ,‬אבל הרבה מהניתוח שלהן אבד‪.‬‬
‫ולערער את הכוח‬ ‫ללא קימורים‪ ,‬דקיק‪ .‬אידיאלים של יופי‬ ‫ואני התבגרתי בדור של נשים צעירות‬
‫המדהים שבא לידי‬ ‫מעולם לא נראו כך עד שנשים יכלו לשלוט‬ ‫שעשו דיאטה בצורה נואשת וברמות‬
‫ביטוי‪ ,‬את הפוטנציאל‬ ‫בפוריות שלהן‪ .‬אז נוצרה תגובה שאמרה‪:‬‬ ‫גבוהות מאוד‪ .‬כלומר‪ ,‬זה עדיין קורה‪ ,‬אבל‬
‫"בסדר‪ ,‬יש לכן קפיצה גדולה קדימה‪ ,‬ניתן‬ ‫הדור שלי היה שבוי באנורקסיה ובולימיה‪.‬‬
‫של הגל השלישי‬ ‫לכן אידיאל שיעסיק אתכן לחלוטין ויכניע‬ ‫קיבלנו את המסר שהאידיאלים הבלתי‬
‫של הפמיניזם‪ .‬זהו‬ ‫אתכן כדי לאזן את זה"‪ .‬ואז פשוט הכלתי‬ ‫ניתנים להשגה האלה שראינו במגזינים‪,‬‬
‫את אותה התזה לתקופה שבה כתבתי‬ ‫תמונות שעברו מניפולציות ‪ -‬וזה היה לפני‬
‫מיתוס היופי"‬ ‫את הספר‪ ,‬וחשבתי שהדור שלי יכול היה‬ ‫הטכנולוגיות הממוחשבות ‪ -‬הן לחלוטין‬
‫להיות הדור המהפכני ביותר של נשים‬ ‫מציאות‪ ,‬ושלא נהייה ראויות כנשים אם‬
‫מראיינת‬ ‫צעירות שאי פעם הילך על פני כדור הארץ‬ ‫לא נעמוד בהן‪ .‬עניין אותי במיוחד אידיאל‬
‫זה סוף סוף הדהד בי כשאת ממש רואה את‬ ‫כי אנחנו ירשנו את ההישגים של הגל השני‬ ‫הרזון כי אני עצמי הייתי אנורקסית‬
‫התמונות של היופי הנשי משמשות כנשק‬ ‫של הפמיניזם‪ :‬היינו מהראשונות שהיו‬ ‫כשהייתי בת ‪ ,12‬ונזכרתי איך כשאת מנסה‬
‫פוליטי נגד קידום נשים‪ .‬כלומר‪ ,‬אני חושבת‬ ‫באוניברסיטאות האלה ומהראשונות שהיו‬ ‫לשרוד על ‪ 1200‬קלוריות ביום או פחות‪ ,‬זה‬
‫בעבודות האלה‪ ,‬והיינו אובססיביות לחלוטין‬ ‫משפיע על המוח שלך‪ ,‬זה משפיע על מה‬
‫שעד שאת רואה את זה כמעשה מכוון‪...‬‬ ‫לגבי "כמה קלוריות אכלתי היום?" "כמה‬ ‫שאת יכולה לחשוב‪ ,‬על כמה חופשי את‬
‫פעמים רצתי מסביב למסלול?" "מה המידה‬

‫רציני על משהו שמשפיע על נשים‪ .‬אז את‬ ‫אמרו‪ :‬זה נהדר‪ ,‬שדיים חדשים מחר‪ ,‬אין‬ ‫נעמי וולף‬
‫בהחלט צודקת שאלו מקומות יקרי ערך‪,‬‬ ‫בעיה! אז הרגשתי שלא אומרים לנשים‬ ‫לתופעות התרבותיות האלה אין אקדח‬
‫והרבה פמיניסטיות מהגל השני הפנו עורף‬ ‫הרבה דברים שמסכנים אותן‪ ,‬אבל גם שיש‬ ‫מעשן‪ .‬זה לא שהייתה קבוצה של גברים‬
‫למגזינים לנשים‪ .‬אני חושבת שמגזינים‬ ‫לדברים האלה השפעה על איך האידיאל‬ ‫באיזה חדר מלא עשן שאמרו‪" :‬בואו‬
‫לנשים הם סוכן מאוד חזק של מעין פמיניזם‬ ‫נעשה את דוגמנית העל הזו רזה יותר‪,‬‬
‫גנוב‪ .‬יש להם הרבה מסרים מעצימים על‬ ‫נוצר‪ ,‬ושנשים פשוט אמורות להתיישר לזה‪.‬‬ ‫צעירה יותר ולבנה יותר"‪ .‬אבל מה שבאמת‬
‫כסף‪ ,‬עבודה‪ ,‬מיניות ומערכות יחסים‪ ,‬אבל‬ ‫מעניין במיתוס היופי הוא שממש אפשר‬
‫המפרסמים שלהם הם המפרסמים שלהם‪,‬‬ ‫מראיינת‬ ‫לראות את השחקנים‪ ,‬ואפשר לראות איך‬
‫והם לא רוצים שלנשים יהיה נוח מדי לא‬ ‫אני חושבת שזה משהו שגורם לך להתחבט‬ ‫כוחות השוק קובעים סוגים מסוימים של‬
‫לקנות את הטרנדים העדכניים ביותר או‬ ‫איתו‪ ,‬כי שתינו עבדנו במגזינים‪ ,‬ועכשיו‬ ‫אידיאלים‪ .‬כשכתבתי את הספר‪ ,‬נשים‬
‫לא לדאוג כל כך אם הן נראות בגיל שלהן‪.‬‬ ‫כשאנחנו מסתכלות אחורה‪ ,‬אנחנו יכולות‬ ‫פחדו מהזדקנות‪ ,‬כפי שציינתי‪ .‬וזו באמת‬
‫אלו הם לחצים שכל עיתונות מרגישה‪.‬‬ ‫לראות איך תרמנו לתרבות הזו‪ .‬ובו זמנית‪,‬‬ ‫תופעה בעייתית ועמוקה עבור התודעה‬
‫אין תחום של עיתונות שבו תמצאי‬ ‫זה היה פחות או יותר אחד המקומות‬ ‫הנשית‪ ,‬אם ככל שאת מקבלת יותר ידע‪,‬‬
‫דיווח מעמיק וקשה על שינויי אקלים‬ ‫הבודדים שבהם נשים כתבו על תרבות או‬ ‫ניסיון‪ ,‬כוח והשפעה במהלך חייך‪ ,‬את גם‬
‫ממו"ל שרוב המפרסמים שלו מייצרים‬ ‫אמנות או דברים שמו"לים אחרים יחשיבו‬ ‫מרגישה פחות טוב ופחות חזקה מבחינה‬
‫מכוניות ששורפות דלק מאובנים‪ .‬זו פשוט‬ ‫כקלות דעת‪ .‬הנשים שעובדות שם כל כך‬ ‫אישית‪ .‬את מרגישה שאת מאבדת משהו‬
‫המציאות‪ .‬אז אני לא רוצה לשפוט בצורה‬ ‫מותנות לראות דברים באותה צורה והן‬ ‫כל הזמן‪ ,‬ולדוגמה‪ ,‬נאמר לנשים שהקמטים‬
‫ביקורתית מדי נשים שעובדות במגזינים‬ ‫קורבנות של המנטליות הזו עד לנקודה‬ ‫שלהן הם נגעי‪-‬עור ושהן צריכות לקנות‬
‫האלה כי אין להן באמת ברירה‪ ,‬את הרי‬ ‫שבה הן למעשה מנציחות את זה בגלל שהן‬ ‫קרמים לפנים שהיו יקרים להפליא‬
‫היית מאבדת את העבודה שלך אם היית‬ ‫ושלא עשו כלום‪ ,‬כי שום דבר לא חודר‬
‫אומרת‪" :‬אני לא הולכת לפרסם את הקטע‬ ‫כל כך שטופות מוח‪ .‬זה מעגל נוראי‪.‬‬ ‫לאפידרמיס‪ ,‬כי אם כן‪ ,‬דרוש אישור של‬
‫הזה שאומר לנשים שהן צריכות לדאוג‬ ‫ה‪ .FDA-‬ניתחתי את המודעות האלה‬
‫לגבי המידה שלהן"‪ .‬למרות שהדברים‬ ‫"התעשייה הזו‬ ‫כאילו הן סוג של מוצר תרבותי לקריאה ולא‬
‫השתפרו הרבה‪ ,‬אני חייבת לומר‪ .‬צר לי‬ ‫מרוויחה מיליוני‬ ‫רק פרסומת‪ .‬וכך ניתן לראות שהתעשייה‬
‫שאת מרגישה אשמה‪ ,‬ואני מעריכה את‬ ‫דולרים מחוסר‬ ‫הזו מרוויחה מיליוני דולרים מחוסר‬
‫המודעות שלך‪ ,‬אבל היום עם המורכבויות‬ ‫הביטחון של נשים‬ ‫הביטחון של נשים לגבי ההזדקנות שלהן‪,‬‬
‫והסתירות שעומדות בפניך כאישה העובדת‬ ‫לגבי ההזדקנות שלהן‪,‬‬ ‫שנועד לגרום לנשים להרגיש שאם הן לא‬
‫במגזין לנשים‪ ,‬אני לא חושבת שזה כל כך‬ ‫שנועד לגרום להן‬ ‫נראות כמו בנות ‪ ,19‬הן מגעילות‪ ,‬חולות‬
‫מרושע‪.‬ובמובנים מסוימים‪ ,‬אני חושבת‬ ‫להרגיש שאם הן לא‬ ‫ופחות טובות‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬למפרסמים האלה‬
‫שזה הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני‬ ‫נראות כמו בנות ‪,19‬‬ ‫תהיה השפעה עדינה וגם לא כל כך לא‬
‫‪ 30‬שנה‪ ,‬כי עכשיו יש לפחות שיח על כך‬ ‫הן מגעילות‪ ,‬חולות‬ ‫עדינה על גיל הדוגמנית שמפיקי התמונות‬
‫שזה טוב שיש מודלים לחיקוי מגוונים‬ ‫במגזינים ובטלוויזיה הולכים להראות‪.‬‬
‫במראה ובסגנון‪ .‬ולדעתי יש הרבה יותר‬ ‫ופחות טובות"‬ ‫ואותו דבר עם אופנה‪ ,‬וגם עם תחום הדיאטות‪.‬‬
‫תחושה שכולם יכולים להכתיב אופנה‪ .‬לא‬ ‫אני באמת גאה בכך שהייתי‪ ,‬אני חושבת‪,‬‬
‫רק פריז‪ ,‬אלא גם אמני היפ הופ‪ ,‬תלמידות‬ ‫נעמי וולף‬ ‫אחת הראשונים שהפנו באופן שיטתי את‬
‫בית ספר‪ ,‬כל אחד יכול ליצור אופנה משלו‪.‬‬ ‫זה מעגל נוראי‪ ,‬אבל את אומרת משהו מאוד‬ ‫תשומת הלב לכמה מסוכנים היו שתלי‬
‫ובכנות‪ ,‬אני חושבת שאינסטגרם‪ ,‬והמדיה‬ ‫עמוק‪ .‬אם אני רוצה לכתוב על משהו שלוקח‬ ‫חזה באותה תקופה אשר לא היה להם‬
‫החברתית‪ ,‬למרות שאנשים מאוד‬ ‫נשים ברצינות‪ ,‬לא סביר שה"ניו סטייטסמן"‬ ‫אישור של ה‪ .FDA-‬ובאמת עיכבתי כתב‬
‫ביקורתיים לגבי מה שזה עושה לחוסר‬ ‫או שעמוד הדעות של ה"ניו יורק טיימס"‬ ‫עת רפואי שפרסם למנתחים קוסמטיים‬
‫הביטחון של נשים‪ ,‬זה די קיצוני שכל‬ ‫יפרסמו אותו‪ ,‬סביר הרבה יותר ש"גלמור"‬ ‫שתלי חזה בסטים של שלושה בכל פעם‪.‬‬
‫אחת יכולה להפיק מגזין משלה עכשיו‬ ‫או "מארי קלייר" או "ווג" יפרסמו מאמר‬ ‫כי המנתחים ידעו שהם נקרעים‪ ,‬הם ידעו‬
‫דרך אינסטגרם‪ .‬כל אחד יכול להגיד‪" :‬זה‬ ‫שאם ישתילו אותם בחזה בשלב זה‪ ,‬סביר‬
‫מי שאני"‪ ,‬או "זה מה שנראה לי יפה‪ ,‬ואני‬ ‫מאוד שיצטרכו לבצע מחדש את הניתוח‪.‬‬
‫פשוט אפרסם את זה"‪ .‬אז‪ ,‬אני מסכימה‬ ‫אבל נשים לא ידעו את זה‪ .‬והמגזינים‬

‫בעירבון מוגבל עכשיו‪ .‬הן יודעות שהן‬ ‫שיש פשרות שעדיין צריכים לעשות‬
‫מופקות וערוכות‪ .‬אני מצטערת אם נשים‬ ‫במגזינים לנשים‪ ,‬אבל אני חושבת שעולם‬
‫צעירות כלשהן מרגישות שהן חייבות‬ ‫דימויי היופי הוא הרבה יותר פתוח לביקורת‬
‫להציג את עצמן כמיניות מעבר לרמת‬ ‫ולהמצאה מחדש עכשיו ממה שהיה פעם‪,‬‬
‫הנוחות שלהן‪ ,‬אבל אני גם מרגישה שיש‬
‫כל כך הרבה דימויים באינסטגרם ובמדיה‬ ‫בין השאר בגלל פמיניזם ונשים כמוכן‪.‬‬
‫החברתית בכלליות שנראים בכל מיני‬
‫דרכים‪ ,‬המשתמשים ממציאים אופנה‬ ‫"המצב הרבה יותר‬
‫או אומרים‪" :‬אני אוהב את הגוף שלי‪,‬‬ ‫טוב ממה שהיה לפני‬
‫אני לא מתכוון לחכות שיגידו לי שאני‬ ‫‪ 30‬שנה‪ ,‬כי עכשיו יש‬
‫אוהב אותו"‪ ,‬או "זו המיניות שלי‪ ,‬זה לא‬
‫מתאים לשום קטגוריה"‪ .‬וזהו מקום שבו‬ ‫לפחות שיח על כך‬
‫מי שמייצרים תמונות הם המשתמשים ולא‬ ‫שזה טוב שיש מודלים‬
‫חמישה שומרי הסף האלה‪ .‬אז בהחלט יש‬
‫בעיות חדשות עם זה‪ ,‬אבל בסך הכל‪ ,‬אני‬ ‫לחיקוי מגוונים‬
‫חושבת שזה די יוצא דופן‪ .‬ואני חייבת לומר‬ ‫במראה ובסגנון"‬
‫שהיום‪ ,‬נשים בשנות העשרים ובשנות‬
‫העשרה המאוחרות לחייהן חופשיות יותר‬ ‫מראיינת‬
‫או בטוחות יותר בגופן ובמיניות שלהן מכל‬ ‫אז כשכתבת את מיתוס היופי התמקדת‬
‫דור שדיברתי איתו ב‪ 30-‬השנים האחרונות‪,‬‬ ‫במגזינים‪ ,‬שלטי חוצות‪ ,‬פרסום ודברים‬
‫שבהן הייתי מדברת עם נשים בגילי‬ ‫שהיו אז‪ ,‬כמו סרטים‪ ,‬טלוויזיה‪,‬‬
‫ומטה כפמיניסטית‪ .‬אז אני חייבת להאמין‬ ‫פורנוגרפיה‪ .‬אבל זה היה‪ ,‬כמו שאת‬
‫שהאופי הדמוקרטי של המדיה החברתית‬ ‫אומרת‪ ,‬הרבה לפני המדיה החברתית‪.‬‬
‫הוא חלק מזה‪ ,‬לצד העבודה שאנשים עשו‬ ‫האם את חושבת שפלטפורמות כמו‬
‫על פירוק נורמות נוקשות של מגדר ומיניות‬ ‫אינסטגרם‪ ,‬שהוא מעין אחראי גם לתנועת‬
‫ב‪ 10-15-‬השנים האחרונות‪ .‬הם הולכים יד‬ ‫הבודי‪-‬פוזיטיב‪ ,‬אבל גם להרבה דימויי גוף‬
‫לא מציאותיים שמופצים‪ ,‬השפיע לטובה‬
‫ביד לדעתי‪.‬‬
‫או לרעה על פמיניזם?‬
‫"המדיה החברתית‪,‬‬
‫למרות שאנשים מאוד‬ ‫נעמי וולף‬
‫לדעתי הוא השפיע לטובה‪ .‬אני כן חושבת‬
‫ביקורתיים לגבי מה‬ ‫שאנשים הרבה יותר מתוחכמים לגבי‬
‫שזה עושה לחוסר‬ ‫הטכנולוגיות שעוסקות בעריכת תמונות‬
‫עכשיו‪ .‬זה בטלפון שלך‪ .‬את יודעת איך‬
‫הביטחון של נשים‪ ,‬זה‬ ‫להשתמש בפילטר‪ ,‬את יודעת איך להעלות‬
‫די קיצוני שכל אחת‬ ‫את הבהירות‪ ,‬איך להיפטר מקמטים‪ ,‬איך‬
‫יכולה להפיק מגזין‬ ‫להלבין שיניים‪ ,‬ולפני הטכנולוגיה הזאת‪,‬‬
‫משלה עכשיו‬ ‫זו הייתה ממלכתם הקודרת של שלושה‬
‫דרך אינסטגרם"‬ ‫צלמים או מרטשים‪ .‬אז אני יודעת שיש‬
‫אנשים שמרגישים שאינסטגרם מקיף‬
‫נשים בתמונות לא מציאותיות‪ ,‬אבל אני‬
‫חושבת שכולן לוקחות את התמונות האלה‬

‫מתוך‬
‫מיתוס היופי‬
‫על שימוש בייצוגים של יופי נגד נשים‬

‫מאת נעמי וולף‬
‫לקוח מההוצאה בעברית‪2004 ,‬‬

‫פרק א'‪:‬‬

‫מיתוס היופי‬

‫סוף סוף‪ ,‬אחרי שתיקה ארוכה‪ ,‬נשים יצאו לרחובות‪ .‬בשני העשורים של פעילות‬
‫רדיקלית‪ ,‬לאחר לידתו מחדש של הפמיניזם בתחילת שנות השבעים‪ ,‬השיגו נשים‬
‫מערביות זכויות משפטיות וזכויות שליטה על הרבייה‪ ,1‬רכשו השכלה גבוהה‪ ,‬חדרו למעגל‬
‫המסחר והמקצועות החופשיים‪ ,‬והפכו על פיהן אמונות עתיקות ומושרשות בדבר תפקידן‬

‫בחברה‪ .‬דור אחד מאוחר יותר‪ ,‬האם נשים מרגישות חופשיות?‬
‫הנשים האמידות‪ ,‬המשכילות והמשוחררות של העולם המערבי‪ ,‬שבאפשרותן ליהנות‬
‫מחירויות שמעולם לא היו נגישות קודם לכן לנשים‪ ,‬אינן מרגישות חופשיות כפי שהיו‬
‫רוצות להרגיש‪ .‬הן גם אינן יכולות להמשיך ולהדחיק את התחושה‪ ,‬שהעדר חופש זה‬
‫קשור בצורה זו או אחרת בנושאים פעוטים לכאורה ‪ -‬בדברים באמת לא חשובים‪ .‬רבות‬
‫מהן מתביישות להודות‪ ,‬שדאגות פעוטות שכאלו ‪ -‬הקשורות להופעה חיצונית‪ ,‬לגוף‪,‬‬
‫לפנים‪ ,‬לשער ולבגדים ‪ -‬אכן חשובות כל כך‪ .‬אך למרות הבושה‪ ,‬האשמה וההכחשה‪ ,‬יותר‬
‫ויותר נשים תוהות שמא בעצם הן אינן כל כך נוירוטיות ובודדות‪ ,‬אלא שמקור מצוקתן נעוץ‬

‫בעניין חשוב ביותר‪ ,‬הקשור ליחס שבין שחרור האישה והיופי הנשי‪.‬‬
‫ככל שנשים התגברו על יותר מכשולים משפטיים וחומריים‪ ,‬כך הצרו דימויי היופי הנשי‬
‫את צעדינו באופן קפדני‪ ,‬קשה ואכזרי יותר‪ .‬נשים רבות חשות‪ ,‬שההתקדמות הקולקטיבית‬
‫של נשים נבלמה‪ .‬לעומת התאוצה שבה התנהלו הדברים בהתחלה‪ ,‬כיום שורר אקלים‬
‫מרפה ידיים של מבוכה‪ ,‬מחלוקת‪ ,‬ציניות‪ ,‬ויותר מכול‪ ,‬של תשישות‪ .‬אחרי שנים של‬
‫הרבה מאבק ומעט הכרה‪ ,‬נשים מבוגרות רבות מרגישות שחוקות‪ .‬אחרי שנים שבהן‬
‫הליכתן לפני המחנה נראתה מובנת מאליה‪ ,‬כיום אין הרבה נשים צעירות שמגלות עניין‬

‫בהירתמות למאבק‪.‬‬
‫במשך העשור האחרון‪ ,‬נשים ערערו את מבנה הכוח‪ .‬בד בבד‪ ,‬שיעור הפרעות האכילה‬
‫הרקיע שחקים‪ ,‬וניתוחים קוסמטיים‪ 2‬הפכו להתמחות הרפואית בעלת שיעור הצמיחה‬
‫הגבוה ביותר‪ .‬במשך חמש השנים האחרונות הוכפלו ההוצאות על צריכה‪ ,‬הפורנוגרפיה‬
‫הפכה לקטגוריה מרכזית בתקשורת יותר מאי פעם‪ ,‬יותר מסרטים ותקליטים גם יחד‪ ,‬ו‪33-‬‬
‫אלף נשים בארצות הברית אמרו לחוקרים שהורדה של בין ‪ 4.5‬ל‪ 7.5-‬קילוגרם ממשקלן היא‬
‫המטרה החשובה ביותר בעיניהן‪ ,‬יותר מכל מטרה אחרת‪ .‬לנשים רבות יש כיום יותר כסף‬
‫וכוח ומרחב פעולה והכרה משפטית רבים משהיו לנו אי פעם‪ .‬אולם אם נשאל את עצמנו‬
‫איך אנחנו מרגישות עם עצמנו פיזית‪ ,‬ייתכן שבהשוואה לסבתות הלא‪-‬משוחררות שלנו‪,‬‬
‫מצבנו גרוע בהרבה‪ .‬מחקרים שנערכו לאחרונה מראים בעקביות‪ ,‬כי לרוב הנשים במערב‪,‬‬
‫לנשים עובדות‪ ,‬מצליחות‪ ,‬נאות ובעלות שליטה עצמית יש "חיים נסתרים" המרעילים‬
‫את חירותנו‪ .‬זהו עורק אפל של שנאה עצמית‪ ,‬אובססיות גופניות‪ ,‬פחד מהזדקנות וחרדה‬

‫מאבדן שליטה‪ ,‬הניזון מתפישות שונות הקשורות ליופי‪.‬‬

‫‪ .reproductive rights .1‬‬
‫‪ .2‬ניתוחים קוסמטיים הם שם כללי לכל סוג של פעולה פולשנית לגוף שלא למטרות רפואיות גרידא‪ .‬מלבר ניתוחים‬
‫פלסטיים‪ ,‬שעיקרם שיפוץ איברים‪ ,‬ניתוחים קוסמטיים כוללים גם טיפולים כמו מתיחות פנים‪ ,‬שאיבת שומן ופילינג כימי‪.‬‬

‫העובדה שכל כך הרבה נשים בעלות פוטנציאל של עצמה וכוח מרגישות כך‪ ,‬אינה‬
‫מקרית‪ .‬אנו נתונות בעיצומה של תגובת נגד‪ 3‬אלימה לפמיניזם‪ ,‬המשתמשת בדימויים‬
‫של יופי נשי כנשק פוליטי נגד התקדמות נשים‪ :‬זהו מיתוס היופי‪ .‬מדובר בגרסה מודרנית‬
‫להתניה חברתית הפועלת מאז ימי המהפכה התעשייתית‪ 4‬בה בשעה שהנשים השתחררו‬
‫מ"המסתורין הנשי"‪ 4‬שתועל לטיפוח משק הבית‪ ,‬וממיתוס עקרת הבית אשת החיל‪ ,‬השתלט‬
‫מיתוס היופי על מקומו‪ ,‬כשהוא הולך ומתפשט ככל שזה הולך ודועך‪ ,‬כדי לתפוש את‬
‫תפקידו כאמצעי פיקוח חברתי‪ .‬תגובת הנגד הנוכחית אלימה כל כך מכיוון שאידיאולוגיית‬
‫היופי היא היחידה שנותרה מבין האידיאולוגיות הנשיות הישנות‪ ,‬אשר עדיין מסוגלת‬
‫לשלוט באותן נשים‪ ,‬שהגל השני של הפמיניזם כמעט והפכן לבלתי ניתנות לשליטה‪.‬‬
‫מיתוס היופי הועצם כדי לתפוס את מקומם הכפייתי והממשטר של אותם מיתוסים על‬
‫אמהות‪ ,‬בית‪ ,‬צניעות ופסיביות‪ ,‬שכשלו ככוחות חברתיים ממסדרים‪ .‬המיתוס מבקש כעת‬
‫לבטל ברמה פסיכולוגית סמויה את כל אותם הדברים הטובים‪ ,‬שהפמיניזם עשה לנשים‬

‫ברמה החומרית הגלויה‪.‬‬
‫כוח נגד זה מנסה להנחיל מפלה למורשת הפמיניזם בכל תחום מתחומי החיים של‬
‫נשים במערב‪ .‬ברגע שהפמיניזם צייד אותנו בחוקים נגד אפליה תעסוקתית על רקע מין‪,‬‬
‫הופיעו בארצות הברית ובבריטניה תקדימים שנתנו הכשר משפטי לאפליה תעסוקתית‬
‫על רקע מראה חיצוני של נשים‪ .‬הדת הפטריארכלית שקעה‪ ,‬אך צצו דוגמות חדשות‪,‬‬
‫הקשורות לגיל ולמשקל‪ ,‬אשר משתמשות בכמה מהשיטות הבעייתיות של כתות ופלגים‬
‫עתיקים כדי לתפוס את מקום הטקסים המסורתיים‪ .‬פמיניסטיות‪ ,‬בהשראת בטי פרידן‪,‬‬
‫שחררו את עיתונות הנשים מלפיתת החנק של פרסומאי מוצרי הבית‪ ,‬אשר טיפחו ושיווקו‬
‫את "המסתורין הנשי"‪ .‬כהרף עין הפכו תעשיות הדיאטה וטיפוח העור למפקחים החדשים‬
‫על מרחב המחשבה הנשי‪ ,‬ועקב לחצן החליפה הדוגמנית הכחושה והצעירה את עקרת‬
‫הבית המאושרת כסוכנת של נשיות מוצלחת‪ .‬המהפכה המינית עודדה את גילוי המיניות‬
‫הנשית‪ ,‬אולם "פורנוגרפיית היופי" ‪ -‬שבפעם הראשונה בהיסטוריה של נשים יצרה באופן‬
‫מלאכותי קשר ישיר ומפורש בין "יופי" ממוסחר למיניות ‪ -‬פלשה לתרבות הפופולרית‪,‬‬
‫וערערה את הכרתן החדשה והפגיעה של נשים בערך מיניותן‪ .‬זכויות השליטה על הרבייה‬
‫העניקו לנשים מערביות ריבונות על גופנו‪ ,‬אלא שמשקל הדוגמניות צלל ב‪ 23-‬אחוז מתחת‬
‫למשקלן של נשים מהשורה‪ ,‬שיעור הפרעות האכילה גדל בעשרות מונים‪ ,‬וטופחה נוירוזת‬
‫המונים שהשתמשה באוכל ובמשקל כדי לגזול מנשים תחושת ריבונות זו‪ .‬נשים התעקשו‬
‫על פוליטיזציה של הבריאות‪ ,‬אולם עד מהרה התפתחו טכנולוגיות חדשות של ניתוחים‬
‫"קוסמטיים" חודרניים‪ ,‬ואולי גם קטלניים‪ ,‬במטרה להפעיל שיטות ישנות של פיקוח‬

‫רפואי על נשים‪.‬‬
‫החל מ‪ 1830-‬לערך‪ ,‬נלחם כל דור נגד גרסת מיתוס היופי הרווחת בו‪" .‬זה ממש לא נחשב‬

‫‪ .backlash .3‬‬
‫‪. feminine mystique .4‬‬

‫בעיני"‪ ,‬אמרה ב‪ 1855-‬הסופרג'יסטית לוסי סטון‪" ,‬אם תהיה או לא תהיה לי זכות הצבעה‪,‬‬
‫זכות קניין וכדומה‪ ,‬כל עוד אין לי זכות לריבונות מוחלטת על גופי ועל שימושיו"‪ 80 .‬שנים‬
‫אחר כך‪ ,‬כשנשים כבר זכו בזכות ההצבעה והגל הראשון של תנועת הנשים המאורגנת‬
‫שכך‪ ,‬כתבה וירג'יניה וולף שיעברו עוד עשרות שנים עד שנשים יוכלו לספר את האמת‬
‫על גופן‪ .‬ב‪ 1962-‬ציטטה בטי פרידן צעירה שנלכדה ב"מסתורין הנשי"‪" :‬בזמן האחרון אני‬
‫מביטה במראה‪ ,‬ואני מפחדת מאוד שאיראה כמו אימא שלי"‪ .‬שמונה שנים אחר כך‪,‬‬
‫בבשרה את הלם הגל השני של הפמיניזם‪ ,‬תיארה ג'רמיין גריר את ה"סטריאוטיפ"‪" :‬כל‬
‫מה שיפה שייך לה‪ ,‬אפילו המילה יופי עצמה‪ ...‬היא בובה‪ ...‬נמאס לי כבר מההתחזות הזו"‪.‬‬
‫למרות המהפכה הגדולה שחולל הגל השני של הפמיניזם‪ ,‬עדיין לא השתחררנו לגמרי‬
‫מהמלכודות הללו‪ .‬כעת אנו יכולות אמנם להשקיף מעבר לבריקדות שנהרסו‪ :‬אכן התרגשה‬
‫עלינו מהפכה ששינתה כל מה שנקרה בדרכה‪ ,‬והתינוקות של אז כבר הפכו לנשים‪ ,‬אך‬

‫קיימת זכות אחת אחרונה שעדיין לא נתבעה במלואה‪.‬‬
‫מיתוס היופי מספר סיפור‪ :‬התכונה הקרויה "יופי" קיימת באופן אובייקטיבי ואוניברסלי‪.‬‬
‫נשים חייבות לרצות לגלם אותה‪ ,‬וגברים חייבים לרצות בבעלות על נשים שמגלמות אותה‪.‬‬
‫העובדה שהצו לגילום היופי מחייב נשים ולא גברים היא הכרחית וטבעית‪ ,‬וזאת מסיבות‬
‫ביולוגיות‪ ,‬מיניות ואבולוציוניות‪ .‬גברים חזקים נלחמים להשגת נשים יפות‪ ,‬ולנשים יפות‬
‫יש כושר רבייה מוצלח יותר‪ .‬מידת יופייה של האישה חייבת להיות קשורה למידת‬
‫פוריותה‪ ,‬ומכיוון שהשיטה מבוססת על בררה מינית‪ ,‬היא בלתי נמנעת ובלתי ניתנת לשינוי‪.‬‬
‫אף לא אחת מטענות אלו נכונה‪" .‬יופי" הוא מטבע עובר לסוחר‪ ,‬שערכו נקבע ממש כמו‬
‫מחיר הזהב‪ .‬כמו בכל כלכלה‪ ,‬הוא נקבע על ידי פוליטיקה‪ ,‬ובמערב המודרני‪ ,‬מיתוס היופי‬
‫מייצג את מערכת הערכים האחרונה שמשמרת את הדומיננטיות הגברית בשלמותה‪.‬‬
‫מיתוס היופי‪ ,‬בהקנותו ערך היררכי לנשים לפי אמת מידה פיזית הנאכפת בידי התרבות‪,‬‬
‫מהווה ביטוי ליחסי כוח שבהם נאלצות נשים להתחרות באופן לא טבעי על משאבים‬

‫שנוכסו בידי גברים‪.‬‬
‫"יופי" איננו אוניברסלי או קבוע‪ ,‬למרות שהמערב מעמיד פנים כאילו מקור כל מושגי‬
‫היופי הנשי באישה אחת‪ ,‬בעלת אידיאליות אפלטונית‪ .‬המאורים למשל‪ ,‬מעריצים איבר‬
‫מין נשי גדול מהרגיל‪ ,‬ובני שבט הפדונג מעדיפים שדיים נפולים‪" .‬יופי" גם אינו תוצר‬
‫של אבולוציה‪ :‬מושגיו משתנים בקצב מהיר בהרבה מזה של התפתחות המינים‪ ,‬ואפילו‬
‫צ'רלס דרווין עצמו לא היה משוכנע‪ ,‬כי "יופי" הוא תוצר של "בררה מינית" שהוסטה‬
‫מחוק הבררה הטבעית‪ .‬הדרך שבה נשים מתחרות זו בזו באמצעות "יופי" מנוגדת לאופן‬
‫שבו משפיעה הבררה הטבעית על כל שאר היונקים‪ .‬האנתרופולוגיה הפכה על פיה את‬
‫ההשערה‪ ,‬שנקבות חייבות להיות "יפות" כדי להיבחר להזדווגות‪ .‬אוולין ריד‪ ,‬איליין מורגן‬
‫ואחרות‪ ,‬הפריכו טענות סוציו‪-‬ביולוגיות בדבר פוליגמיות מולדת אצל גברים ומונוגמיות‬
‫מולדת אצל נשים‪ .‬אצל קופי אדם למשל‪ ,‬מי שנוטל את היזמה המינית הן דווקא הנקבות‪:‬‬
‫לא רק שהן מחפשות מין עם שותפים רבים ונהנות ממנו‪ ,‬אלא ש"כל נקבה לא מעוברת‬

‫נעשית בתורה לנקבה הנחשקת ביותר בקבוצה‪ .‬והמחזוריות נמשכת כל עוד היא בחיים"‪.‬‬
‫לא מעט סוציו‪-‬ביולוגים גברים מוצאים הקבלה בין איברי המין הוורודים והתפוחים של‬
‫קופי אדם לבין איברי גוף אנושיים הקשורים ל"יופי" נשי‪ ,‬בעוד שלמעשה‪ ,‬מדובר בתכונה‬

‫אוניברסלית ולא היררכית של כלל נקבות קופי האדם‪.‬‬
‫גם לא נכון שמיתוס היופי התקיים מאז ומתמיד בצורתו הנוכחית‪ .‬למרות שזיווג נשים‬
‫צעירות ו"יפות" לגברים מבוגרים ועשירים נראה טבעי‪ ,‬בפולחן האלות המטריארכלי‪,‬‬
‫ששלט במזרח התיכון מ‪ 25-‬אלף עד ‪ 700‬לפני הספירה לערך‪ ,‬המצב היה הפוך‪" :‬בכל‬
‫תרבות היו לאלה מאהבים רבים‪ ...‬מסתמן דפוס ברור של אישה מבוגרת וצעיר יפה תואר‬
‫הראוי להקרבה ‪-‬אשתר ותמוז‪ ,‬ונוס ואדוניס‪ ,‬סביליה ואטיס‪ ,‬איסיס ואוסיריס‪ ...‬תפקידם‬
‫היחיד של הגברים היה לשרת את ה'רחם' האלוהי"‪ .‬בנוסף‪ ,‬גם אין זה נכון שיופי הוא‬
‫דבר שנשים בלבד עוסקות בו ושגברים רק מתבוננים בו‪ :‬בשבט הוודאבי בניגריה‪ ,‬הנשים‬
‫הן בעלות הכוח הכלכלי‪ ,‬והשבט כולו עסוק באובססיביות ביופי גברי‪ .‬הגברים מתאפרים‬
‫במשך שעות‪ ,‬ומתחרים ‪ -‬בנענועי ירכיים ובהבעות פנים מפתות‪ ,‬כשהם לבושים וצבועים‬
‫בפרובוקטיביות ‪ -‬בתחרויות יופי שבהן שופטות נשים‪ .‬למיתוס היופי אין כל הצדקה‬
‫לגיטימית‪ ,‬בין אם היסטורית או ביולוגית‪ .‬מה שהוא מעולל כיום לנשים נובע מהצורך של‬

‫מבנה הכוח הנוכחי‪ ,‬של הכלכלה והתרבות‪ ,‬לפתוח במתקפת נגד מחודשת נגד נשים‪.‬‬
‫אם מיתוס היופי אינו מבוסס על אבולוציה‪ ,‬מין‪ ,‬מגדר‪ ,‬אסתטיקה‪ ,‬או אלוהים‪ ,‬על מה‬
‫הוא מבוסס? מיתוס היופי מתיימר לעסוק באינטימיות‪ ,‬במין ובחיים? הוא מתיימר להיות‬
‫חגיגה של נשים‪ .‬אך למעשה‪ ,‬הוא מורכב מריחוק רגשי‪ ,‬פוליטיקה‪ ,‬כלכלה והדחקה מינית‪.‬‬

‫עניינו של מיתוס היופי כלל איננו קשור בנשים‪ ,‬אלא במוסדות גבריים ובכוח ממסדי‪.‬‬
‫התכונות שתקופה זו או אחרת מזהה עם יופי נשי אינן אלא סמלים להתנהגות הנשית‬
‫שתקופה זו מחשיבה כרצויה‪ :‬למעשה‪ ,‬מיתוס היופי הוא תמיד צו המכתיב התנהגות ולא‬
‫מראה חיצוני‪ .‬התחרות בין נשים נעשתה חלק מהמיתוס כדי לזרוע ביניהן פילוג‪ .‬נעורים‬
‫וגם (עד לאחרונה) בתוליות של נשים נחשבים "יפים"‪ ,‬מכיוון שהם מייצגים העדר ניסיון‬
‫חיים ובורות מינית‪ .‬הזדקנות נחשבת "לא יפה"‪ ,‬כיוון שעם התבגרותן נשים צוברות כוח‪,‬‬
‫ומכיוון שתמיד יש לשבור מחדש את הקשרים הבין‪-‬דוריים בין נשים‪ :‬נשים מבוגרות‬
‫חוששות מצעירות‪ ,‬נשים צעירות חוששות ממבוגרות‪ ,‬ורישומו ההרסני של מיתוס היופי‬
‫ניכר לכל אורך משך החיים הנשי‪ .‬מעל לכול‪ ,‬קובע מיתוס היופי את הדחיפות והחובה‬
‫לבסס את זהותן של נשים על יופיין‪ ,‬כיוון שכך נמשיך להיות רגישות לביקורת וזקוקות‬
‫לקבלת אישור חיצוני בכל פעם שאנו חושפות את האיבר הרגיש ביותר שלנו‪ ,‬את‬

‫כבודנו העצמי‪.‬‬
‫למרות שברור כי מיתוס היופי התקיים בצורה זו או אחרת כל עוד התקיים שלטון‬
‫אב‪ ,‬המיתוס בצורתו המודרנית הוא המצאה חדשה למדי‪ .‬המיתוס משגשג כשהאילוצים‬
‫החומריים הנכפים על נשים מתרופפים בצורה מסוכנת‪ .‬לפני המהפכה התעשייתית‪,‬‬
‫אישה ממוצעת לא הייתה מסוגלת להרגיש כלפי "יופי" את מה שמרגישות כלפיו נשים‬

‫מתוך עמוד האינסטגרם של ‪ ,@bar_umansky‬היילייט‪" :‬כעס נשי"‬



‫מודרניות‪ ,‬החוות את המיתוס כהשוואה בלתי פוסקת לאידיאל גופני הזוכה לתפוצה‬
‫המונית‪ .‬לפני התפתחות טכנולוגיות‪ ,‬הייצור ההמוני – דגרוטייפ‪ 5,‬צילום‪ ,‬וכדומה ‪ -‬אישה‬
‫מהשורה נחשפה למעט מאוד דימויים חזותיים מחוץ לכנסייה‪ .‬מכיוון שהמשפחה תפקדה‬
‫כיחידה יצרנית‪ ,‬ועבודת הנשים השלימה את זו של הגברים‪ ,‬ערכן של הנשים שלא היו‬
‫אריסטוקרטיות או זונות נקבע בהתאם למיומנויות העבודה שלהן‪ ,‬לפיקחותן‪ ,‬לכוחן הגופני‬
‫ולפוריותן‪ .‬כמובן שגם משיכה גופנית שיחקה תפקיד‪ ,‬אולם "יופי"‪ ,‬כפי שאנו מבינים‬
‫אותו‪ ,‬לא היווה שיקול רציני בנוגע לערכה של אישה מהשורה בשוק הנישואים‪ .‬מיתוס‬
‫היופי בצורתו המודרנית קנה אחיזה לאחר מהפכת התיעוש‪ ,‬עם חיסול יחידת העבודה‬
‫המשפחתית‪ ,‬כשתהליכי העיור והתיעוש נזקקו למה שכונה בפי המתכננים החברתיים של‬
‫אז "הספרה הנפרדת"‪ 6‬של משק הבית‪ .‬ספרה זו סייעה בהגדרתו מחדש של הגבר כמפרנס‬
‫העיקרי‪ ,‬שעוזב את הבית במשך היום למקום העבודה‪ .‬המעמד הבינוני התרחב‪ ,‬רמת‬
‫החיים וההשכלה עלו‪ ,‬וגודל המשפחה הצטמצם‪ .‬התפתח מעמד חדש של נשים יודעות‬
‫קרוא וכתוב ומושבתות מעבודה‪ ,‬שכניעותן לביותן הכפוי היא שאפשרה את התפתחות‬
‫הקפיטליזם התעשייתי‪ .‬מרבית השערותינו בדבר אורח המחשבה של נשים על "יופי"‪,‬‬
‫לא באו לעולם לפני שנות השלושים של המאה ה‪ ,19-‬התקופה שבה התגבש פולחן משק‬
‫הבית והומצא מדד היופי‪ .‬לראשונה יכלו הטכנולוגיות החדשות ‪ -‬צילומי אפנה‪ ,‬צילומי‬
‫דגרוטייפ‪ ,‬טינטייפ‪ 7,‬והעתקות שמש‪ - 8‬לייצר ולשעתק דימויים שהכתיבו לנשים כיצד‬
‫עליהן להיראות‪ .‬תצלומי העירום הראשונים של זונות נוצרו בשנות הארבעים של המאה‬
‫ה‪ ,19-‬ופרסומות החלו להשתמש בדימויי נשים "יפות" במחצית המאה‪ .‬העתקים של‬
‫יצירות אמנות קלאסיות‪ ,‬גלויות שנושאות דיוקנאות של נשות חברה יפהפיות ופילגשים‬
‫מלכותיות‪ ,‬הדפסי "קורייר ואייבס"‪ 9,‬ופסלוני נשים מפורצלן הציפו את הספרה הנפרדת‪,‬‬

‫שבה בודדו נשים מהמעמד הבינוני‪.‬‬
‫החל מהמהפכה התעשייתית‪ ,‬נשים מערביות מהמעמד הבינוני נשלטו בידי אידיאלים‬
‫וסטריאוטיפים לא פחות מאשר בידי אילוצים חומריים‪ .‬מצב זה‪ ,‬שהוא ייחודי לקבוצה‬
‫זו‪ ,‬תורם לסבירותם הגבוהה של מחקרים המגלים עקבות של "קונספירציה תרבותית"‪,‬‬
‫מיתוס היופי הוא רק אחד מכמה פיקציות חברתיות שהופיעו אז‪ ,‬אשר התחזו לרכיבים‬
‫טבעיים של הספרה הנשית‪ ,‬בעוד שלמעשה הן נוצרו כדי לסגור כמה שאפשר את הנשים‬
‫בתוכה‪ .‬על פיקציות אלו נמנות גם תפישת הילדות כדורשת השגחה אמהית מתמשכת‬
‫ומתמדת; תפישת הביולוגיה הנשית באופן שתבע מנשים מהמעמד הבינוני לגלם את‬
‫תפקיד ההיסטריות וההיפוכונדריות; האמונה שנשים מכובדות רדומות מינית; והגדרת‬
‫העבודת הנשים במסגרת משימות חזרתיות‪ ,‬מכלות זמן ודקדקניות כמו רקמה ותחרה‪ .‬שלל‬

‫‪ .5‬טכניקת הצילום הראשונה‪ ,‬שהומצאה ב‪ ,1839-‬ושבה נעשה שימוש בלוח נחושת מצופה יוד או ברומייד‪.‬‬
‫‪. The Separate Sphere .6‬‬

‫‪ .7‬טכניקת צילום העושה שימוש בלוח ברזל מצופה בדיל‪ .‬‬
‫‪ .8‬טכניקת הדפסה העושה שימוש בגלילי נחושת ‪.‬‬

‫‪ :Currier and Ives .9‬הדפסים פופולריים בארצות הברית במאה ה‪,19-‬שנקראו על שם בית ההוצאה בהם יוצרו‪ .‬‬

‫ההמצאות הוויקטוריאניות האלו שימשו בתפקיד כפול ‪ -‬למרות טיפוחן כאמצעי לבזבוז‬
‫ולחיסול האנרגיה והאינטליגנציה של נשים בדרכים לא מזיקות‪ ,‬לא אחת השתמשו בהן‬

‫הנשים לביטוי יצירתיות ולהט מקוריים‪.‬‬
‫אך הפיקציות החברתיות השיגו את מטרתן‪ ,‬על אף היצירתיות שגילו נשים מהמעמד‬
‫הבינוני בתחומי לבוש‪ ,‬רקמה וגידול ילדים‪ ,‬וכן‪ ,‬מאה שנים מאוחר יותר‪ ,‬בתפקיד‬
‫שהתפתח מהם ‪ -‬תפקיד עקרת הבית הפרברית‪ .‬במשך ‪ 150‬שנים של תסיסה פמיניסטית‬
‫חסרת תקדים‪ ,‬הפיקציות החברתיות נטרלו ביעילות את הסכנה הטמונה בפנאי ובהשכלה‬
‫החדשים‪ ,‬ובחופש היחסי מאילוצים חומריים‪ ,‬שנפלו בחלקן של נשים מהמעמד הבינוני‪.‬‬
‫פיקציות מכלות זמן ומחשבה אלו‪ ,‬בנוגע לתפקידן הטבעי של נשים‪ ,‬סיגלו את עצמן‬
‫לתנאים החדשים כדי לצוץ מחדש בדמות "המסתורין הנשי"‪ ,‬כפי שהוא הוגדר מחדש‬
‫לאחר מלחמת העולם השנייה‪ .‬זמנית‪ ,‬הן נחלו כישלון‪ ,‬כשהגל השני של תנועת הנשים‬
‫ניתץ את מה שתואר בעיתוני הנשים כ"רומנטיקה"‪ ,‬ה"מדע" וה"הרפתקה" של טיפוח הבית‬
‫וחיי משפחה פרבריים‪ .‬הפיקציה המתקתקה והמחניקה של הביתיות וה"ביחד" איבדה את‬

‫משמעותה‪ ,‬ונשים מהמעמד הבינוני עזבו את הבית בהמוניהן‪.‬‬
‫אולם הפיקציות פשוט לבשו עוד פעם צורה חדשה‪ :‬מכיוון שתנועת הנשים הצליחה‬
‫בניתוץ רוב הפיקציות החיוניות של הנשיות‪ ,‬תועלה מלאכת הפיקוח החברתי‪ ,‬שבעבר‬
‫התבצעה באמצעות רשת הפיקציות הללו כולן‪ ,‬לערוץ היחיד שעדיין נותר על כנו‪ ,‬שכתוצאה‬
‫מכך הוכפל כוחו מאה מונים‪ .‬ערוץ זה אכף‪ .‬מחדש על פניהן וגופן של נשים משוחררות את‬
‫כל אותן הגבלות‪ ,‬איסורי טאבו‪ ,‬ועונשים בדמות חוקים דכאניים‪ ,‬ציוויים דתיים ושעבוד‬
‫להולדת ילדים‪ ,‬אשר איבדו מכוחם‪ .‬עבודת היופי הבלתי נדלית אך חסרת התוחלת תפסה‬
‫את מקום עבודת הבית הבלתי נדלית אך חסרת התוחלת‪ .‬בה בשעה שהכלכלה‪ ,‬המשפט‪,‬‬
‫הדת‪ ,‬קוד ההתנהגות המינית‪ ,‬החינוך והתרבות אולצו לפתוח את שורותיהם לנשים באופן‬
‫שוויוני יותר‪ ,‬השתלטה על התודעה הנשית מציאות פרטית‪ ,‬שהשתמשה במושגים של‬
‫"יופי" כדי לשוב ולבנות עולם נשי חלופי למושגי הנשיות החדשים‪ ,‬ולו חוקים‪ ,‬כלכלה‪,‬‬
‫דת‪ ,‬מיניות‪ ,‬חינוך ותרבות משל עצמו‪ ,‬כשכל רכיב בו דכאני בדיוק כזה שקדם לו‪,‬‬

‫לפני המהפכה‪.‬‬
‫כיוון שעכשיו‪ ,‬משהן חזקות מבחינה חומרית‪ ,‬הדרך הטובה ביותר להחליש נשים‬
‫מערביות מהמעמד הבינוני היא פסיכולוגית‪ ,‬מיתוס היופי‪ ,‬כפי שצץ בדור האחרון‪ ,‬חייב‬
‫יותר מאי פעם להתבסס על תחכום טכנולוגי ולהט ריאקציוני‪ .‬הנשק המודרני של המיתוס‬
‫הוא הפצת מיליוני דימויים של אידיאל היופי הנוכחי‪ .‬למרות ששטף זה נראה בדרך כלל‬
‫כהזיה מינית קולקטיבית‪ ,‬לאמתו של דבר‪ ,‬הקשר שלו למיניות רופף ביותר‪ .‬הוא נובע‬
‫דווקא מהפחד הפוליטי של מוסדות גבריים‪ ,‬החשים מאוימים מחירות האישה‪ ,‬ומנצלים‬
‫את רגשי האשמה של נשים ואת חששנו מפני השחרור שלנו עצמנו‪ ,‬אותם פחדים‬
‫חבויים שמקננים בנו‪ ,‬שאולי הרחקנו לכת‪ .‬מצבור הדימויים התזזיתי הזה הוא הזיית‬
‫נגד קולקטיבית‪ ,‬פרי רצונם של גברים ונשים כאחד‪ ,‬העומדים המומים ומבולבלים מול‬

‫מהירות השינוי ביחסים הבין מגדריים‪ :‬סכר של ביטחון מול שטף השינוי‪ .‬בייצוג ההמוני‬
‫של האישה המודרנית כ"יפהפייה" קיימת סתירה‪ :‬בעוד נשים מודרניות נתונות בצמיחה‬
‫ובתנועה ונותנות ביטוי לאינדיבידואליות שלהן‪ ,‬ה"יופי"‪ ,‬כפי שמגדיר אותו המיתוס‪ ,‬הוא‬
‫במהותו נרפה‪ ,‬נצחי וכללי‪ .‬הסתירה הישירה בין "יופי" לבין מצבה האמתי של האישה‬

‫היא הוכחה חד משמעית לכך ש"יופי" אינו אלא הזיה חיונית ומכוונת‪.‬‬
‫השפעתה וחלחולה של הזיה לא מודעת זו גדלים עוד יותר‪ ,‬עקב הפיכתה המודעת‬
‫למניפולציה כלכלית‪ .‬תעשיות עתירות כוח ‪ -‬תעשיית הדיאטות שמגלגלת ‪ 33‬מיליארד‬
‫דולר בשנה‪ ,‬תעשיית הקוסמטיקה שמגלגלת ‪ 20‬מיליארד דולר‪ ,‬תעשיית הניתוחים‬
‫הקוסמטיים שמגלגלת ‪ 300‬מיליון דולר‪ ,‬ותעשיית הפורנוגרפיה שמגלגלת ‪ 7‬מיליארד דולר‬
‫‪ -‬ביססו את כוחן על הון שנוצר מחרדות לא מודעות‪ ,‬ודרך השפעתן על תרבות ההמונים‬

‫ביכולתן להשתמש בהזיה ולהמריץ ולהעצים אותה לכלל סחרור כלכלי‪.‬‬
‫זו אינה תיאוריית קונספירציה‪ .‬אין כל סיבה שתהיה‪ .‬כמו פרטים ומשפחות‪ ,‬כך גם‬
‫חברות מספרות לעצמן את הפיקציות ההכרחיות לקיומן‪ .‬הנריק איבסן כינה אותן "שקרים‬
‫חיוניים"‪ .‬הפסיכולוג דניאל גולמן מתאר כיצד הן פועלות ברמת החברה באותו האופן‬
‫שבו הן פועלות ברמת המשפחה‪" :‬קשר השתיקה נשמר בהסטת תשומת הלב מהעובדה‬
‫מעוררת החרדה‪ ,‬או באריזה מחדש של משמעותה בצורה קבילה יותר"‪ .‬מחירן של‬
‫הרחקות חברתיות אלו‪ ,‬הוא כותב‪ ,‬הן הזיות שיתופיות הרסניות‪ .‬האפשרויות שנפתחו בפני‬
‫נשים התרחבו כל‪-‬כך‪ ,‬עד שהן מאיימות לערער את המוסדות שעליהם מבוססת התרבות‬
‫הנשלטת בידי גברים‪ ,‬והבהלה הקולקטיבית שאחזה בשני המינים כאחד יצרה ביקוש‬

‫כפוי לדימויים נגדיים‪.‬‬
‫בעבור נשים‪ ,‬ההזיה מתגשמת במשהו מציאותי‪ ,‬מציאותי מדי‪ .‬לא עוד מושג בלבד‪,‬‬
‫ההזיה הופכת לתלת ממדית‪ ,‬וכוללת הן את האופן שבו נשים חיות והן את האופן שבו‬
‫הן אינן חיות‪ :‬היא הופכת ל"בתולת הברזל"‪ .‬במקור‪" ,‬בתולת הברזל" הוא מכשיר עינויים‬
‫שהומצא בגרמניה של ימי הביניים‪ :‬זהו ארון דמוי גוף אדם‪ ,‬המעוטר בדמות אישה צעירה‪,‬‬
‫מחייכת וחיננית‪ .‬הקרבן המסכן נסגר לאט מתחת למכסה‪ ,‬שננעל מעליו כדי לשתקו‪ .‬הוא‬
‫מת מרעב‪ ,‬או‪ ,‬באופן אכזרי פחות‪ ,‬מדוקרני המתכת שמשובצים בדפנות הארון‪ .‬כמו בתולת‬
‫הברזל‪ ,‬כך גם ההזיה המודרנית שבה נשים לכודות‪ ,‬או שבה הן לוכדות את עצמן‪ ,‬היא‬
‫נוקשה‪ ,‬אכזרית ומעוטרת בחינניות‪ .‬התרבות העכשווית עסוקה בהפניית תשומת הלב‬

‫לדימויי בתולת הברזל‪ ,‬בעוד פניהן וגופן האמתיים של נשים מצונזרים ומושתקים‪.‬‬
‫מדוע הסדר החברתי חש צורך להגן על עצמו בהתחמקות ממציאותן של נשים אמתיות‪,‬‬
‫מפנינו‪ ,‬מקולנו ומגופנו‪ ,‬ולצמצם את משמעות הנשיות לדימויים נוסחתיים "יפים" אלו‪,‬‬
‫המשועתקים לעד? למרות שחרדות לא מודעות יכולות להוות כוח רב‪-‬עצמה ביצירת‬
‫שקר חיוני כזה‪ ,‬צרכים כלכליים הם שמבטיחים את קיומו ואת מימושו בפועל‪ .‬כלכלה‬
‫שנסמכת על עבדות חייבת לטפח דימויי עבדים ש"יצדיקו" את העבדות‪ .‬כלכלות המערב‬
‫תלויות כרגע בתשלום שכר מינימום לנשים‪ .‬התעורר צורך דחוף באידיאולוגיה שתגרום‬

‫מתוך עמוד האינסטגרם של ‪ ,@bar_umansky‬היילייט‪" :‬פרסומות"‬

‫מתוך עמוד האינסטגרם של ‪ ,@bar_umansky‬היילייט‪" :‬פרסומות"‬



‫לנשים להרגיש "שוות פחות" ו"ראויות פחות"‪ ,‬כדי להדוף את האופן שבו הפמיניזם החל‬
‫לגרום לנו להרגיש "שוות יותר" ו"ראויות ליותר"‪ .‬לכך לא דרושה קונספירציה‪ ,‬מספיקה‬
‫רק אווירה‪ .‬הכלכלה בת זמננו תלויה כרגע בייצוג נשים במסגרת מיתוס היופי‪ .‬הכלכלן ג'ון‬
‫קנת' גלבריית מציע הסבר כלכלי ל"התעקשות על ראיית טיפוח הבית כ'ייעוד העליון' של‬
‫נשים"‪ :‬לדעתו‪ ,‬התפישה של הילכדותן הטבעית של נשים ב"מסתורין הנשי" "נכפתה עלינו‬
‫בידי סוציולוגיה פופולרית‪ ,‬מגזינים וספרות‪ ,‬כדי להסוות את העובדה שהאישה‪ ,‬בתפקידה‬
‫כצרכנית‪ ,‬נעשתה חיונית להתפתחות החברה התעשייתית‪ ...‬דפוס ההתנהגות‪ ,‬שהיה נחוץ‬
‫מטעמים כלכליים‪ ,‬הובנה לכלל מעלה חברתית"‪ .‬מהרגע שבו לא ניתן היה יותר להגדיר‬
‫את הערך החברתי הראשוני של האישה במצוינות בניהול משק הבית‪ ,‬הוא הוגדר מחדש‬
‫בידי המיתוס כמצוינות יופי‪ .‬הגדרה זו נועדה ליצור צו צרכני חדש‪ ,‬כמו גם להעניק צידוק‬
‫מחודש לאי‪-‬השוויון הכלכלי בשוק העבודה‪ ,‬לאחר שציוויים וצידוקים קודמים איבדו את‬

‫אחיזתם בנשים המשוחררות‪.‬‬
‫לצד בתולת הברזל הופיעה הזיה נוספת‪ :‬הקריקטורה של "הפמיניסטית המכוערת"‪,‬‬
‫שקמה לתחייה כדי להצר את צעדי תנועת הנשים ולרדוף אותן‪ .‬אין שום דבר מקורי‬
‫בקריקטורה הזו‪ ,‬שנוצרה כדי להלעיג על הפמיניסטיות של המאה ה‪ .19-‬אותה לוסי סטון‪,‬‬
‫שתוארה בפי תומכיה כ"אבטיפוס של חן נשי‪ ...‬רעננה ונאה כמו הבוקר"‪ ,‬הפכה ב"דיווח‬
‫הרגיל" על פמיניסטיות ויקטוריאניות לדמות נלעגת‪" :‬אישה גדולה וגברית‪ ,‬נועלת מגפיים‪,‬‬
‫מעשנת סיגר‪ ,‬מקללת כמו חייל"‪ .‬כפי שבטי פרידן ניסחה זאת בחוש הנבואי שלה ב‪1960-‬‬
‫עוד לפני הופעת הגרסה העדכנית‪ ,‬האכזרית יותר‪ ,‬של הקריקטורה‪" :‬הדימוי הלא נעים של‬
‫הפמיניסטיות של היום מתייחס פחות לפמיניסטיות עצמן‪ ,‬ויותר לדימוי שטופח בידי בעלי‬
‫האינטרסים שהתנגדו בתקיפות רבה כל כך למתן זכות הצבעה לנשים"‪ .‬שלושים שנים‬
‫אחר כך‪ ,‬מסקנתה נכונה יותר מאי פעם‪ :‬הקריקטורה שקמה לתחייה‪ ,‬ושביקשה להעניש‬
‫נשים על פעילותן הציבורית באמצעות דיכוי תחושת הערך העצמי שלהן‪ ,‬הפכה למודל‬
‫להגבלות החדשות המוטלות על נשים שאפתניות באשר הן‪ .‬לאחר הצלחת הגל השני של‬
‫תנועת הנשים שוכלל מיתוס היופי כדי להביס כל גילוי של כוח בכל תחום בחיי הנשים‪.‬‬
‫הנוירוזה המודרנית של חיים בגוף הנשי התפשטה מאישה לאישה כמו מגפה‪ .‬המיתוס‬
‫חותר – לאט‪ ,‬בהסתר‪ ,‬בלי שנהיה מודעות לעצמת השחיקה האמתית שלו ‪ -‬מתחת לבסיס‬

‫הקיום שנשים רכשו לעצמן במאבק ארוך‪ ,‬קשה ומעורר כבוד‪.‬‬
‫מיתוס היופי כיום הוא ערמומי וחתרני יותר מכל צורה אחרת שבה התגלם "המסתורין‬
‫הנשי" עד כה‪ :‬במאה שעברה טרקה נורה את דלת בית הבובות‪ .‬בדור שעבר נשים הפנו‬
‫עורף לגן העדן הצרכני של הבית הפרטי המבודד והמאובזר להפליא‪ .‬אולם במקום שבו‬
‫לכודות נשים כיום אין דלת שאפשר לטרוק‪ .‬ההרס שזורע כיום מיתוס היופי מחסל נשים‬
‫פיזית‪ ,‬ומכלה אותנו פסיכולוגית‪ .‬אם ברצוננו להשתחרר מאותו משקל עודף‪ ,‬שבו שוב‬
‫מסתכמת נשיותנו‪ ,‬איננו זקוקות לניצחונות בקלפי וגם לא לשתדלנים או לכרזות‪ ,‬אלא‬

‫לדרך התבוננות חדשה‪ ,‬למבט חדש‪.‬‬

‫פרק ב'‪:‬‬

‫תרבות‬

‫מכיוון שנשים מהמעמד הבינוני בודדו מהעולם והופרדו זו מזו‪ ,‬ומכיוון שמורשתן‬
‫הולכת ונעלמת‪ ,‬תלותן במודלים לחיקוי שמספקת התרבות גדולה יותר מזו של גברים‪,‬‬
‫ונטייתן להיות מושפעות מהם גבוהה יותר‪ .‬בספרה "מונומנטים ועלמות" מסבירה מריה‬
‫וורנר כיצד קרה‪ ,‬שבעוד ששמותיהם ופניהם של גברים אינדיבידואליים מונצחים‬
‫ומקודשים במונומנטים מרשימים‪ ,‬הנשים שתומכות באנדרטה מלמטה מונצחות בדיוקני‬
‫אבן חסרי ייחוד ושם (אך "יפים")‪ .‬התופעה קיימת לא רק במונומנטים‪ ,‬אלא בתרבות בכלל‪.‬‬
‫מכיוון שבעולם הממשי אין הרבה מודלים לחיקוי שנשים יכולות להזדהות אתם‪ ,‬הן תרות‬

‫אחריהם במסכים ובעמודי הצבע של העיתונים‪.‬‬
‫הדפוס החוזר הזה‪ ,‬של פסיחה על נשים באינדיבידואליות‪ ,‬מתפשט מהתרבות הגבוהה‬
‫למיתוסים של התרבות הפופולרית‪" :‬גברים הם אלו שמסתכלים על נשים‪ .‬נשים מתבוננות‬
‫בעצמן כעל אלו שמסתכלים עליהן‪ .‬מצב זה קובע לא רק את היחס בין גברים לנשים‪ ,‬אלא‬
‫גם את היחס של נשים לעצמן‪ ".‬אמרה ידועה זו של המבקר ג'ון ברגר הייתה נכונה לאורך‬

‫כל ההיסטוריה של התרבות המערבית‪ ,‬ולא כל שכן כיום‪.‬‬
‫למרות שקיימים גם דוגמנים‪ ,‬גברים עדיין לא רואים בהם דגם לחיקוי‪ .‬מדוע דווקא‬
‫נשים מגיבות בעצמה כה רבה לזוטות‪ .‬לדימויים ולפיסות עיתון‪ .‬האם זהותן העצמית עד‬
‫כדי כך חלשה? מדוע הן מרגישות צורך לראות דווקא בבובות אנוש שנקראות "דוגמניות"‬
‫סוג של "דוגמה"‪ ,‬מופת ראוי לחיקוי‪ .‬מדוע נשים רואות ב"אידיאל הנשי"‪ ,‬יהיה אשר יהיה‪,‬‬

‫צו שאי אפשר להתווכח אתו?‬

‫גיבורות‬

‫דימויי "האידיאל הנשי" הפכו חשובים עד אובססיה לא מכיוון שזהותן העצמית של‬
‫נשים חלשה מטבעה‪ ,‬אלא מכיוון שלכך נועדו הדימויים מלכתחילה‪ .‬תפקיד ה"יפהפייה"‬
‫שמיועד לנשים נובע מרצון התרבות לשמר את אופייה הגברי‪ .‬מרגע שנשים חורגות‬
‫מדמות האישה התמימה והלא מתוחכמת ומגלות סימני אופי ייחודיים‪ ,‬הן חדלות להיות‬
‫נחשקות‪ .‬עצם המושג של אישה שהיא גם גיבורה וגם יפה‪ ,‬כולל בתוכו סתירה‪ :‬שהרי‬
‫גבורה משמעה אינדיבידואליות שיש בה עניין ושינוי מתמיד‪ ,‬בעוד ש"יופי" הוא חסר‬
‫ייחוד‪ ,‬משעמם ובלתי משתנה‪ .‬למרות שהתרבות מרבה להתחבט בדילמות מוסריות‪,‬‬
‫היופי עדיין נחשב לתופעה חוץ מוסרית‪ :‬אישה שבורכה ביופי ציורי יכולה להיות מוגדרת‬
‫במקריות של הטבע‪ ,‬בקונצנזוס הפכפך של תודעת המונים‪ ,‬או כצירוף מקרים מיוחד במינו‪,‬‬
‫אבל בשום אופן לא כתופעה מוסרית‪ .‬הלקח שנשים לומדות מהיחס של התרבות הגברית‬
‫ל"יפהפיות" הוא מר‪ :‬נשים יפות אינן ראויות להיכלל בתחום שיפוטיה המוסריים של‬

‫התרבות שבה הן חיות‪.‬‬
‫התרבות הגברית‪ ,‬החל מהמאה ה‪ ,14-‬השתיקה נשים על ידי התעלמות מהאישה‬

‫מתוך עמוד האינסטגרם של ‪ ,@bar_umansky‬היילייט‪" :‬אוי לא"‬

‫מתוך עמוד האינסטגרם של ‪ ,@bar_umansky‬היילייט‪" :‬אוי לא"‬



‫כמכלול ופירוקה למרכיבים נפרדים‪ .‬קטלוג מרכיבי הנשיות פותח לראשונה בשירת‬
‫הטרובדורים‪ ,‬שבעזרתו שיתקו את אהובותיהם וגזרו עליהן שתיקת יופי‪ .‬ב"שיר ההלל‬
‫לחתן ולכלה" של אדמונד ספנסר‪ ,‬שוכלל הקטלוג לכלל שלמות‪ .‬בתקופה המודרנית‬
‫קיבל הקטלוג צורות מצורות שונות‪ ,‬החל בכתבות בעיתוני נשים המורות לנשים כיצד‬
‫למנות את מעלותיהן ברשימה‪ ,‬וכלה בפנטזיה על הרכבת האישה המושלמת‪ ,‬הרווחת‬

‫בתרבות ההמונים‪.‬‬
‫התרבות כולאת נשים בסטריאוטיפים תואמי מיתוס היופי‪ ,‬על ידי רידודן לשני סוגים‬
‫עיקריים‪ :‬נשים יפות שאינן אינטליגנטיות‪ ,‬ונשים אינטליגנטיות שאינן יפות‪ .‬נשים יכולות‬
‫להיות או בעלות שכל או בעלות גוף‪ ,‬אבל לא שניהם יחד‪ .‬נשים מחונכות לחשוב על עצמן‬
‫בהתאם לסיווג הזה באמצעות המשל המוכר של צמד נשים‪ ,‬שמורכב מאישה מכוערת‬
‫ואישה יפה‪ :‬לאה ורחל בתנ"ך‪ ,‬מריה ומרתה בברית החדשה‪ ,‬הלנה והרמיה ב"חלום ליל‬
‫קיץ"‪ ,‬אניה ודוניישה ב"גן הדובדבנים" של צ'כוב‪ ,‬דייזי מיי וסיידי הוקינס ב"דוגפטץ'"‪1,‬‬
‫גלינדה והמכשפה מהמערב ב"הקוסם מארץ עוץ"‪ ,‬ורוניקה ואתל ב"ריברדייל"‪ 2,‬ג'ינג'ר‬
‫ומרי אן ב"האי של גיליגן"‪ ,‬ג'אנט וקריסי ב"שלושה בדירה אחת"‪ ,‬מרי ורודה ב"המופע‬
‫של מרי שילוד מור"‪ ,‬ועוד‪ .‬נראה כי המחשבה על שתי נשים‪ ,‬שבמושגים של יופי האחת‬

‫מנצחת והשנייה מפסידה‪ ,‬מסבה לתרבות הגברית עונג רב‪.‬‬
‫ספרות הנשים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הופכת את המיתוס על פיו‪ .‬המשותף לכל הסופרות הגדולות‬
‫של תרבות הנשים הוא החיפוש אחר יופי קורן‪ ,‬כלומר יופי בעל משמעות‪ .‬תבנית היסוד‬
‫של רומן הנשים היא המאבק בין היפהפייה הזוכה להערכה מופרזת‪ ,‬לבין הגיבורה‬
‫האפרורית והמזולזלת אך מלאת החיוניות‪ .‬תבנית זו קיימת החל ב"ג'יין אייר" וכלה‬
‫ברומנים הפופולריים של ימינו‪ ,‬שבהם עיניה הבורקות ומלאות החיים של הגיבורה הן כל‬
‫מה שיש לה נגד רעמת התלתלים והמחשוף העמוק של יריבתה המקסימה והמנוולת‪ .‬אגב‪,‬‬

‫הגבר ברומנים אלו‪ ,‬נבחן ביכולתו להבחין ביופייה האמתי של הגיבורה‪.‬‬
‫מסורת הכתיבה הנשית משופעת בדוגמאות למאבק הזה‪ .‬כך מעומתת ג'יין פיירפקס‬
‫היפה והמשעממת (" אני לא מסוגלת להפריד בין גברת פיירפקס לבין צחות עור פניה")‪,‬‬

‫עם אמה וודהאוס דקת ההבחנה באמה של ג'יין אוסטן‪.‬‬
‫רוזמונד וינסי ("מה הטעם להיות יפהפייה להדהים‪ ,‬אם מיטב השופטים לא יראו‬
‫אותך")‪ ,‬מעומתת עם דורותיאה קאסובון ה"נזירית" ב"מידלמארץ'" של ג'ורג' אליוט‪.‬‬
‫איזבלה קרופורד המניפולטיבית וה"יוצאת דופן ביופייה" מעומתת עם פאני פרייס‬
‫הביישנית וחסרת האסרטיביות ב"מנספילד פארק" של אוסטן‪ .‬איזבלה תורפ האפנתית אך‬
‫חסרת הלב‪ ,‬מעומתת עם קתרין מורלנד חסרת הביטחון "בכל הנוגע לנושא היופי הנשי"‬

‫‪ .1‬טור קומיקס בשם "לי'ל אבנר'' מאת ג'רלד קפלין‪ ,‬שהחל להופיע בעיתוני ארצות הברית ב‪ ,1938 -‬ותיאר את חיי‬
‫התושבים של עיירה הררית בשם "דוגפטץ'"‪ .‬בעיצומו של המשבר הכלכלי‪ ,‬תושבי '' דוגפטץ'" שייצגו סטריאוטיפים‬

‫של בני המעמד הבינוני‪-‬נמוך‪ ,‬אפשרו לקוראים ללגלג על אלו שמצבם גרוע משלהם‪ .‬הטור גם עובד לקולנוע‪.‬‬
‫‪ .2‬סדרת אנימציה‪ ,‬ששודרה בטלוויזיה בארצות הברית ב‪. 1974-‬‬

‫ב"מנזר נורת'האנגר" של אוסטן‪ .‬ג'ינברה פאנשו הנרקיסיסטית ("איך אני נראית הלילה?‪...‬‬
‫אני יודעת שאני יפה")‪ ,‬מעומתת עם לוסי סנו הכמו‪-‬שקופה וחסרת הנוכחות ("התבוננתי‬
‫במראה‪ ...‬ולא ממש התלהבתי מהמראה העגום") ב"ווילט" של שרלוט ברונטה‪ .‬כך גם‬
‫ברומן "נשים קטנות" של לואיזה מיי אלקוט‪ ,‬המעמת את איימי מארץ' היהירה‪" ,‬פסל‬
‫מהלך של חן נשי"‪ ,‬עם ג'ו הנערית‪ ,‬המוכרת את שערה‪" ,‬הדבר היחיד שיפה אצלה"‪,‬‬
‫בניסיון לסייע למשפחתה‪ .‬גם רומנים של סופרות בנות ימינו‪ ,‬כמו אליסון לורי‪ ,‬פיי וולדון‬
‫ואניטה ברוקנר‪ ,‬משתייכים למסורת הזו‪ .‬הכתיבה הנשית מלאה עד שברון לב בעוולות‬

‫שמעולל היופי‪ ,‬בין אם בנוכחותו או בהעדרו‪.‬‬
‫אולם מיתוס היופי‪ ,‬שמבעדו נחשפות ילדות לנכסי צאן הברזל של התרבות הגברית‪,‬‬
‫מעוות במכוון את המסר הערכי שטמון בהם‪ .‬כל אותם סיפורים לילדים‪ ,‬שנועדו לשמש‬
‫משל לערכים נאותים‪ ,‬מאבדים את משמעותם מרגע שמיתוס היופי נכנס לפעולה‪ .‬קחו‬
‫למשל את המיתוס של פרומתיאוס‪ ,‬המופיע במקראה מאוירת לכיתות ג' בארצות הברית‪.‬‬
‫ילד המחונך על ברכי התרבות המערבית יוכל ללמוד ממנו‪ ,‬שאדם גדול מוכן להקריב הכול‬
‫למען תעוזה אינטלקטואלית‪ ,‬קדמה ורווחת הכלל‪ .‬אולם בתור אישה לעתיד‪ ,‬הילדה לומדת‬
‫שהיפה בנשים היא יציר כפיו של הגבר‪ ,‬ושתעוזתה האינטלקטואלית היא זו שחשפה‬
‫לראשונה גברים למחלה ולמוות‪ .‬מיתוס היופי מערער את אמונתה של הילדה הקוראת‬
‫בלכידות המוסרית של המיתוסים שעליהם מושתתת תרבותה‪ .‬נקודת המבט הכפולה רק‬
‫מתעצמת בבגרותה‪ :‬אם תקרא את דיוקן האמן כאיש צעיר של ג'ויס‪ ,‬לא יעלה על דעתה‬
‫לשאול מדוע דווקא סטיבן דדלוס הוא הגיבור‪ .‬אולם השאלה הראשונה שתשאל כשתקרא‬
‫את טס של תומס הרדי‪ ,‬היא מדוע זרקור התיאור מופנה דווקא אל טס‪ ,‬ולא אל מישהי‬
‫אחרת מאותן נערות כפר בריאות ופשוטות‪ ,‬הרוקדות במעגל בבוקר חודש מאי‪ .‬התשובה‬
‫פשוטה‪ :‬כל מה שקרה לטס בחייה ‪ -‬עושר‪ ,‬עוני‪ ,‬זנות‪ ,‬אהבת אמת‪ ,‬ומוות בתלייה ‪ -‬קרה לה‬
‫בגלל יופייה‪ .‬חייה הפכו‪ ,‬בלשון המעטה‪ ,‬למעניינים‪ ,‬בעוד שחברותיה קשות היום‪ ,‬שלא‬
‫קוללו או בורכו ביופי כשלה‪ ,‬נשארו במחוזות הכפר הבוציים‪ ,‬והמשיכו לשאת בעול עבודת‬
‫הפרך החקלאית‪ ,‬שהיא לא בדיוק החומר שממנו עשויים רומנים‪ .‬סטיבן דדלוס שווה‬
‫סיפור בגלל שהוא סובייקט ייחודי‪ ,‬שרוצה להיות מפורסם וגם יהיה מפורסם‪ .‬אבל טס?‬
‫אין ספק שללא יופייה‪ ,‬שטף האירועים והזוועות לא היה מתרגש עליה‪ .‬הנערה לומדת‬
‫שדברים קורים לנשים "יפות"‪ ,‬בין אם הן אדם מעניין ובין אם לא‪ .‬ויתרה מכך‪ ,‬היא גם‬

‫לומדת שלנשים שאינן "יפות" לא קורה שום דבר‪ ,‬לא מעניין וגם לא לא‪-‬מעניין‪.‬‬
‫חינוכה המוקדם של הילדה על ברכי מיתוס היופי מפתח בה רגישות לגיבורות שמנפיקה‬
‫תרבות ההמונים המיועדת לנשים מבוגרות ‪ -‬הדוגמניות בעיתוני הנשים‪ .‬הדוגמניות הן‬

‫הדבר הראשון שעולה בדעתן של נשים‪ ,‬כשהן חושבות על מיתוס היופי‪.‬‬

‫עיתוני נשים‬

‫רוב הפרשנים‪ ,‬דוגמת אותו סטיריקן במגזין "פרייבט איי"‪ ,‬שאמר כי "תפלותם של‬
‫עיתוני נשים‪ ...‬מורכבת מתערובת של פטפוטים על מציצות ומאגרים בלתי נדלים של‬
‫סנטימנטליות"‪ ,‬לועגים לטון של עיתוני נשים ולנושאים "פעוטי הערך" שמעסיקים אותם‪.‬‬
‫גם נשים סבורות‪ ,‬שעיתוני נשים מגלמים את האספקטים הגרועים ביותר של מיתוס היופי‪.‬‬
‫הקוראות עצמן מגלות יחס דו ערכי להנאה המעורבת בחרדה שהם מעוררים‪" .‬אני רוכשת‬
‫אותם"‪ ,‬אמרה לי צעירה אחת‪" ,‬כסוג של התעללות עצמית‪ .‬הם מעוררים בי תערובת מוזרה‬
‫של ציפייה ופחד‪ ,‬מעין אופוריה מועצמת‪ .‬תסתכלו עליה‪ .‬תסתכלו עליה‪ .‬וואו! כן! גם אני‬
‫יכולה להיראות טוב יותר‪ ,‬החל מרגע זה! אבל מייד אחר כך אני מרגישה שבא לי להיפטר‬
‫מכל הבגדים שלי ומהאוכל במקרר‪ ,‬להגיד לחבר שלי שלא יתקשר יותר‪ ,‬ולהעלות את חיי‬

‫בלהבות‪ .‬אני מתביישת להודות‪ ,‬אבל אני קוראת אותם מדי חודש"‪.‬‬
‫עיתוני נשים ליוו בד בבד גם את התקדמות הנשים וגם את התפתחות מיתוס היופי‪.‬‬
‫בשנות השישים והשבעים של המאה ה‪ ,19-‬נוסדו בארצות הברית מוסדות להשכלה‬
‫גבוהה מיוחדים לנשים‪ ,‬כמו מכללות גירטון‪ ,‬ניונהאם‪ ,‬ואסאר‪ ,‬רדקליף‪ ,‬ואחרות‪ ,‬וכפי‬
‫שכותב ההיסטוריון פיטר גיי‪" ,‬שחרור האישה החל לאבד שליטה"‪ .‬אולם באותו זמן ממש‬
‫נרשם גם שיא בייצור ההמוני של דימויי יופי המכוונים לנשים‪ ,‬ונוסדו עיתוני נשים כמו‬
‫"דה קווין" ו"הארפר'ס בזאר"‪ .‬בבריטניה הכפיל ה"אינגליש וומנ'ס דומסטיק מגזין" של‬
‫ביטון‪ 3‬את תפוצתו‪ ,‬שהגיעה ל‪ 50-‬אלף עותקים‪ .‬עליית קרנם של עיתוני הנשים הייתה‬
‫תוצאה של השקעות הון גדולות‪ ,‬בשילוב הגידול שחל ברמת ההשכלה ובכוח הקנייה של‬

‫נשים מהמעמד הבינוני נמוך וממעמד הפועלים‪ .‬הדמוקרטיזציה של היופי החלה‪.‬‬
‫החיבור בין עיתוני נשים למפרסמים התרחש בין סוף המאה ה‪ 19-‬לתחילת המאה‬
‫ה‪ .20-‬בשעה שהסופרג'יסטיות כבלו את עצמן בשלשלאות לשעריהם של הבית הלבן ובית‬
‫הנבחרים בבריטניה‪ ,‬תפוצת עיתוני הנשים הוכפלה שוב‪ .‬בעשור הראשון של המאה ה‪20-‬‬
‫הלא הוא עידן "האישה החדשה" החלו עיתוני הנשים לגבש את סגנונם המוכר והידוע‪,‬‬

‫המקרין ביתיות‪ ,‬נינוחות ואינטימיות‪.‬‬
‫כפי שציינו כבר חוקרים אחרים‪ ,‬עיתוני נשים משקפים את השינויים שחלו במעמד‬
‫האישה‪ :‬בתקופה הוויקטוריאנית‪ ,‬הם "דאגו לרווחת המין הנשי‪ ,‬כל עוד נשים שועבדו‬
‫לטיפוח הבית"‪ .‬אולם בפרוץ מלחמת העולם הראשונה והתגייסות הנשים למאמץ‬
‫המלחמתי‪" ,‬הם פיתחו במהירות הבזק מידה הולמת של מודעות חברתית"‪ .‬עם שובם של‬
‫הגברים מהחזית‪ ,‬חזרו עיתוני הנשים להתמקד בבית‪ .‬אך בשנות ה‪ ,40-‬הם חזרו לדבר שוב‬
‫בשבחי העבודה בשירות תעשיית המלחמה וההתנדבות למאמץ המלחמתי‪" .‬העיתונים"‪,‬‬
‫כותב ג'ון קוסטלו בספרו "אהבה‪ ,‬מין ומלחמה‪" ,"1945-1939 ,‬בהחלט שיתפו פעולה עם‬
‫הוועדה לגיוס כוח אדם בעתות מלחמה‪ ,‬כשזו הפנתה את מאמצי תעמולת הגיוס שלה‬

‫‪.Beeton .3‬‬

‫לנשים של שדרות מדיסון בניו יורק בקמפיין הלאומי‪ ,‬שנועד לשכנע נשים לא עובדות‬
‫להירתם למאמץ המלחמתי"‪ .‬הזוהר‪ ,‬טוען קוסטלו‪ ,‬שימש כבר אז כלי מרכזי במבצע‬

‫הגיוס‪ ,‬ממש כשם שהממשלה והכלכלה משתמשות כיום במיתוס היופי‪.‬‬
‫הנכונות להירתם לעבודות של גברים בשכר גבוה יותר נטעה בנשים תחושת ביטחון‬
‫חדשה בעצמן וביכולתן‪ .‬מודעות הפרסומת של התקופה‪ ,‬כותב קוסטלו‪ ,‬ניסו באותו זמן‬
‫"ליצור לנשים שנרתמו למאמץ המלחמתי דימוי נשי‪ ,‬שתאם למוסכמות החברתיות‬
‫המקובלות"‪ .‬במודעת פרסומת לקרם לחות של חברת פונד'ס למשל‪ ,‬נכתב‪" :‬למרות שאנו‬
‫עובדות בעבודת גברים‪ ,‬אנו עדיין רוצות להיראות נשיות‪ ...‬לכן נקשט את שערנו בפרחים‬
‫ובסרטים‪ ,‬ונעשה הכול כדי לשמור על יפי פנינו"‪ .‬קוסטלו גם מאזכר מודעה של חברת‬
‫קוסמטיקה‪ ,‬המודה שלמרות שמלחמה לא מנצחים בשפתון‪" ,‬השפתון עדיין מסמל את‬
‫אחת הסיבות שבשבילה אנחנו נלחמים‪ ...‬הזכות היקרה מפז של נשים להיראות נשיות‬
‫ויפות"‪ .‬המפרסמים הרי היו חייבים להבטיח שוק למוצריהם‪ ,‬בהתחשב בעובדה שעקב‬
‫התהפוכות החברתיות בתקופת המלחמה‪ ,‬נשים זכו לאחריות ולעצמאות‪ ,‬להטבות כמו‬
‫מעונות יום במימון ממשלתי‪ ,‬ולמשכורות גבוהות יותר‪ .‬לטענת קוסטלו‪" ,‬לא רק מודעות‬
‫הפרסומת‪ ...‬גם הכתבות עצמן האיצו כקוראות לשמור‪ .‬על ר"ן ("רמת נשיות")‪ 4‬גבוהה"‪ .‬כמו‬
‫המפרסמים‪ ,‬גם עיתוני הנשים היו צריכים לדאוג לכך‪ ,‬שהקוראות לא ישתחררו מהעניין‬

‫שהיה להן בעיתוני נשים‪.‬‬
‫שחרור החיילים בתום מלחמת העולם השנייה דרדר את כלכלות המערב אל סף משבר‪.‬‬
‫הממשל בארצות הברית נדרש "להרגיע חששות‪ ,‬שמא החיילים האמריקאים ישובו‬
‫לשוק עבודה רווי נשים"‪ .‬החשש גדל עוד יותר כשהוועדה לכוח אדם גילתה‪ ,‬שהתבדתה‬
‫תקוותה כי תוכל לנצל את כוח העבודה הנשי כממלא מקום ארעי בלבד‪" :‬התרחישים‬
‫שהכינו מאחורי הקלעים הרשויות המנוהלות בידי גברים לצפוי בתום המלחמה התבססו‬
‫על ההנחה‪ ,‬שרוב הנשים ישובו בהכנעה לייעודן הנצחי כרעיות וכאמהות‪ .‬אבל הם טעו"‪.‬‬
‫טעו עד מאוד‪ :‬בפועל‪ ,‬סקר מ‪ 1944-‬גילה כי ‪ 61‬עד ‪ 85‬אחוז מהנשים "בהחלט לא רצו לחזור‬
‫לעבודות הבית"‪ .‬הוועדה ראתה בסירוב העיקש הזה איום על עתיד החיילים המשוחררים‪,‬‬
‫שאי שילובם במעגל העבודה‪ ,‬עקב העדפת נשים שעובדות בשכר נמוך יותר‪ ,‬היה יכול‬
‫לגרום לאי שקט פוליטי‪ ,‬ואפילו לשפל כלכלי חדש‪ .‬ואכן‪ ,‬שנה מתום המלחמה‪ ,‬עיתוני‬
‫הנשים שוב הפכו את עורם‪ ,‬וחזרו ‪ -‬הפעם ביתר להט ‪ -‬להטיף לטיפוח הבית‪ .‬באותו זמן‬
‫עצמו‪ ,‬שלושה מיליון נשים בארצות הברית ומיליון נשים בבריטניה פוטרו מעבודתן‪ ,‬או‬

‫עזבו אותה מרצון‪.‬‬
‫למרות שחוקרים רבים כבר הצביעו על האופן שבו עיתוני נשים משקפים שינויים‬
‫היסטוריים‪ ,‬מעטים מהם בחנו את חלקם בקביעת השינוי ההיסטורי עצמו‪ .‬תפקיד מרכזי‬
‫בעבודתם של עורכי עיתונים בכלל הוא לקרוא את רוח התקופה‪ .‬כיום‪ ,‬לא רק עורכים‬
‫ועורכות בעיתוני נשים ‪ -‬אלא גם עורכים ועורכות בכלי התקשורת המובילים ‪ -‬חייבים‬

‫‪ .FQ (feminine quotient( .4‬‬

‫מתוך עמוד האינסטגרם של ‪ ,@bar_umansky‬היילייט‪" :‬שיער נשי"‬



‫מתוך עמוד האינסטגרם של ‪ ,@bar_umansky‬היילייט‪" :‬שיער נשי"‬



‫לגלות מודעות לתפקידים החברתיים הנדרשים מנשים‪ ,‬כדי שיוכלו לשרת נאמנה את‬
‫האינטרסים של אלו שמממנים אותם‪ .‬כבר למעלה ממאה שנים שעיתוני נשים הם אחד‬
‫מהסוכנים היעילים ביותר לשינוי התפקיד החברתי שמיועד לנשים‪ .‬במשך כל אותן שנים‬
‫‪ -‬והיום יותר מתמיד ‪ -‬קשרו עיתוני הנשים באופן עקבי הילה של זוהר לכל מה שהכלכלה‪,‬‬
‫המפרסמים שמממנים אותם‪ ,‬ובעתות מלחמה גם הממשלה‪ ,‬נזקקו לו באותו רגע מנשים‪.‬‬
‫בשנות החמישים שב והוגדר תפקיד עיתוני הנשים מחדש‪" :‬במונחים פסיכולוגיים"‪,‬‬
‫כותבת אן אוקלי בספרה "עקרת בית"‪ ,‬העיתונים "אפשרו לאם טרודת הדאגות ולעקרת‬
‫הבית העמוסה במטלות היום יום לבוא במגע עם העצמי האידיאלי שלהן‪ :‬אותו עצמי‬
‫השואף להיות אישה טובה‪ ,‬אימא טובה‪ ,‬ועקרת בית יעילה‪ ...‬החברה ציפתה מנשים לשאוף‬
‫לשלמות בכל אחד משלושת התפקידים האלו"‪ .‬כמובן שהגדרת השלמות שאליה נדרשו‬
‫נשים לשאוף השתנתה בהתאם לצורכי המעסיקים והפוליטיקאים ‪ -‬ובכלכלה שלאחר‬

‫מלחמת העולם השנייה‪ ,‬התלויה בהאצת הצמיחה ‪ -‬גם בהתאם לצורכי המפרסמים‪.‬‬
‫בשנים אלו הרווחים מפרסום הרקיעו שחקים‪ ,‬וגרמו לשינוי האיזון בין מחלקת הכתבות‬
‫למחלקת מודעות הפרסומת בעיתוני נשים‪ .‬עד מהרה הפכו עיתוני הנשים למוקד העניין‬
‫של "חברות שנאלצו להחליף בתום המלחמה את החוזים לציוד צבאי בחוזים למוצרי‬
‫צריכה"‪ .‬המפרסמים המרכזיים בעיתוני נשים‪ ,‬העיתונים שאחראים יותר מכול להיווצרות‬

‫"המסתורין הנשי"‪ ,‬בסך הכול רצו למכור מוצרי בית‪.‬‬
‫בפרק "מכירה תלוית‪-‬מין" שבספרה "המסתורין הנשי"‪ ,‬מתחקה בטי פרידן אחר‬
‫האופן שבו "העדר הזהות" ו"חוסר התכלית" של נשים בארצות הברית‪ ...‬תורגמו בצורה‬
‫מניפולטיבית לכסף"‪ .‬אחד מדוחות השיווק שפרידן חקרה‪ ,‬שסיווג נשים בשלוש קטגוריות‪,‬‬
‫הסיק כי "אשת הקריירה"‪ ,‬לפחות מנקודת המבט של המפרסמים‪" ,‬מזיקה לעסקים"‪ ,‬ולכן‬
‫"מוטב לא לאפשר לקבוצה זו להתרחב‪ ...‬מכיוון שנשים אלו הן לא טיפוס הצרכן האידיאלי‪.‬‬

‫הן יותר מדי ביקורתיות"‪.‬‬
‫כותבי הדוחות פירטו את המניפולציות שבעזרתן ניתן להפוך עקרות בית לצרכניות‬
‫חסרות ביטחון של מוצרי בית‪" :‬המטרה"‪ ,‬הם טענו‪" ,‬היא העתקת רגשות האשם‪ .‬מ'רגשות‬
‫אשם על לכלוך נסתר‪ ...‬אפשר לעשות הון"‪ .‬הם הציעו להדגיש את "הערך התרפויטי"‬
‫של מלאכת האפייה‪ :‬כך נוצרו מודעות כמו "עם אבקת אפייה של 'איקס מיקס' בבית את‬
‫תהיי אישה אחרת"‪ .‬הם גם המליצו להעניק לעקרת הבית "תחושה של הישג" כפיצוי‬
‫על משימות "אין‪-‬סופיות" ו"צורכות זמן"‪ .‬תנו לה‪ ,‬הם דחקו ביצרנים‪" ,‬מוצרים מיוחדים‬
‫למשימות מיוחדות"‪ ,‬ו"הפכו את עבודות הבית ממאמץ פיזי משמים שלעולם לא נגמר‪,‬‬
‫למבצע הדורש ידע ומיומנות"‪ .‬הם גם המליצו לזהות את המוצרים עם "גמול רוחני"‪ ,‬עם‬
‫"רגש כמעט רליגיוזי"‪ ,‬ועם "אמונה כמעט רליגיוזית"‪ .‬כך מחירם של מוצרים "בעלי ערך‬
‫מוסף פסיכולוגי"‪ ,‬הסיק הדו"ח‪" ,‬הופך שולי"‪ .‬במקום מוצרי בית‪ ,‬המפרסמים של היום‬
‫מוכרים מוצרי דיאטה‪ ,‬מוצרי קוסמטיקה שעברו "התמקצעות"‪ ,‬וקרמים נגד הזדקנות‪.‬‬
‫ב‪ 1989-‬הסתכמו הכנסות עיתוני הנשים ממודעות ל"תמרוקים ולמוצרי קוסמטיקה" ב‪650-‬‬

‫לגלות מודעות לתפקידים החברתיים הנדרשים מנשים‪ ,‬כדי שיוכלו לשרת נאמנה את‬
‫האינטרסים של אלו שמממנים אותם‪ .‬כבר למעלה ממאה שנים שעיתוני נשים הם אחד‬
‫מהסוכנים היעילים ביותר לשינוי התפקיד החברתי שמיועד לנשים‪ .‬במשך כל אותן שנים‬
‫‪ -‬והיום יותר מתמיד ‪ -‬קשרו עיתוני הנשים באופן עקבי הילה של זוהר לכל מה שהכלכלה‪,‬‬
‫המפרסמים שמממנים אותם‪ ,‬ובעתות מלחמה גם הממשלה‪ ,‬נזקקו לו באותו רגע מנשים‪.‬‬
‫בשנות החמישים שב והוגדר תפקיד עיתוני הנשים מחדש‪" :‬במונחים פסיכולוגיים"‪,‬‬
‫כותבת אן אוקלי בספרה "עקרת בית"‪ ,‬העיתונים "אפשרו לאם טרודת הדאגות ולעקרת‬
‫הבית העמוסה במטלות היום יום לבוא במגע עם העצמי האידיאלי שלהן‪ :‬אותו עצמי‬
‫השואף להיות אישה טובה‪ ,‬אימא טובה‪ ,‬ועקרת בית יעילה‪ ...‬החברה ציפתה מנשים לשאוף‬
‫לשלמות בכל אחד משלושת התפקידים האלו"‪ .‬כמובן שהגדרת השלמות שאליה נדרשו‬
‫נשים לשאוף השתנתה בהתאם לצורכי המעסיקים והפוליטיקאים ‪ -‬ובכלכלה שלאחר‬

‫מלחמת העולם השנייה‪ ,‬התלויה בהאצת הצמיחה ‪ -‬גם בהתאם לצורכי המפרסמים‪.‬‬
‫בשנים אלו הרווחים מפרסום הרקיעו שחקים‪ ,‬וגרמו לשינוי האיזון בין מחלקת הכתבות‬
‫למחלקת מודעות הפרסומת בעיתוני נשים‪ .‬עד מהרה הפכו עיתוני הנשים למוקד העניין‬
‫של "חברות שנאלצו להחליף בתום המלחמה את החוזים לציוד צבאי בחוזים למוצרי‬
‫צריכה"‪ .‬המפרסמים המרכזיים בעיתוני נשים‪ ,‬העיתונים שאחראים יותר מכול להיווצרות‬

‫"המסתורין הנשי"‪ ,‬בסך הכול רצו למכור מוצרי בית‪.‬‬
‫בפרק "מכירה תלוית‪-‬מין" שבספרה "המסתורין הנשי"‪ ,‬מתחקה בטי פרידן אחר‬
‫האופן שבו "העדר הזהות" ו"חוסר התכלית" של נשים בארצות הברית‪ ...‬תורגמו בצורה‬
‫מניפולטיבית לכסף"‪ .‬אחד מדוחות השיווק שפרידן חקרה‪ ,‬שסיווג נשים בשלוש קטגוריות‪,‬‬
‫הסיק כי "אשת הקריירה"‪ ,‬לפחות מנקודת המבט של המפרסמים‪" ,‬מזיקה לעסקים"‪ ,‬ולכן‬
‫"מוטב לא לאפשר לקבוצה זו להתרחב‪ ...‬מכיוון שנשים אלו הן לא טיפוס הצרכן האידיאלי‪.‬‬

‫הן יותר מדי ביקורתיות"‪.‬‬
‫כותבי הדוחות פירטו את המניפולציות שבעזרתן ניתן להפוך עקרות בית לצרכניות‬
‫חסרות ביטחון של מוצרי בית‪" :‬המטרה"‪ ,‬הם טענו‪" ,‬היא העתקת רגשות האשם‪ .‬מ'רגשות‬
‫אשם על לכלוך נסתר‪ ...‬אפשר לעשות הון"‪ .‬הם הציעו להדגיש את "הערך התרפויטי"‬
‫של מלאכת האפייה‪ :‬כך נוצרו מודעות כמו "עם אבקת אפייה של 'איקס מיקס' בבית את‬
‫תהיי אישה אחרת"‪ .‬הם גם המליצו להעניק לעקרת הבית "תחושה של הישג" כפיצוי‬
‫על משימות "אין‪-‬סופיות" ו"צורכות זמן"‪ .‬תנו לה‪ ,‬הם דחקו ביצרנים‪" ,‬מוצרים מיוחדים‬
‫למשימות מיוחדות"‪ ,‬ו"הפכו את עבודות הבית ממאמץ פיזי משמים שלעולם לא נגמר‪,‬‬
‫למבצע הדורש ידע ומיומנות"‪ .‬הם גם המליצו לזהות את המוצרים עם "גמול רוחני"‪ ,‬עם‬
‫"רגש כמעט רליגיוזי"‪ ,‬ועם "אמונה כמעט רליגיוזית"‪ .‬כך מחירם של מוצרים "בעלי ערך‬
‫מוסף פסיכולוגי"‪ ,‬הסיק הדו"ח‪" ,‬הופך שולי"‪ .‬במקום מוצרי בית‪ ,‬המפרסמים של היום‬
‫מוכרים מוצרי דיאטה‪ ,‬מוצרי קוסמטיקה שעברו "התמקצעות"‪ ,‬וקרמים נגד הזדקנות‪.‬‬
‫ב‪ 1989-‬הסתכמו הכנסות עיתוני הנשים ממודעות ל"תמרוקים ולמוצרי קוסמטיקה" ב‪650-‬‬

‫מיליון דולר‪ ,‬ואילו ההכנסות ממודעות למוצרי "ניקיון ופוליש" הסתכמו בעשירית בלבד‬
‫מהסכום‪ .‬כלומר‪ ,‬עיתוני הנשים של היום מתמקדים בעבודת היופי במקום בעבודות‬
‫הבית‪ :‬אבל אין כל קושי להחליף את הציטטות משנות החמישים במקבילות המודרניות‬

‫המתאימות של מיתוס היופי‪.‬‬
‫לדברי פרידן‪ ,‬אם במודעות ובפרסומות‪ ,‬בתורת "מכירה תלוית‪-‬מין"‪ ,‬אפשר לראות‬
‫"מקרה ברור של "‪ 5"caveat emptor‬אז אותה מכירה ממש‪ ,‬כשהיא מוסווית בתוכן‬
‫הכתבות‪ ,‬היא גם פחות מגוחכת וגם יותר ערמומית‪ ...‬אין צורך לנסחה בתזכירים או לדבר‬
‫עליה בישיבות מערכת‪ .‬לעתים קרובות‪ ,‬הגברים והנשים המופקדים על עריכת הכתבות‪,‬‬

‫מתפשרים על הסטנדרטים הגבוהים שלהם לטובת הכוח הכלכלי של המפרסמים‪.‬‬
‫קביעה זו נכונה גם כיום‪ .‬למעט כמה פרטים שהשתנו‪ ,‬מבנה החלום עצמו נותר כשהיה‪.‬‬
‫פרידן שאלה‪" :‬איך קרה‪ ...‬שהתפקיד המכריע באמת שיועד לנשים כעקרות בית ‪ -‬לרכוש‬
‫יותר מוצרים לבית ‪ -‬מעולם לא נאמר בצורה מפורשת?‪ ...‬הרי איכשהו‪ ,‬במקום כלשהו‪,‬‬
‫מישהו היה חייב לתפוש‪ ,‬שנשים ירכשו יותר אם ימשיכו להיות מוחזקות כעקרות בית‪,‬‬
‫באותו מצב קיומי של חוסר מעש‪ ,‬של כמיהה‪-‬ללא‪-‬שם‪ ,‬ושל אנרגיה עודפת המחפשת‬
‫פורקן‪ ...‬לא צריך להיות כלכלן מבריק כדי להבין‪ ,‬שכלכלת השפע שלנו הייתה קורסת‬

‫מרגע ששוק המוצרים לעקרות הבית היה מתחיל לגווע"‪.‬‬
‫היציאה לעבודה של עקרת הבית חסרת המנוח‪ ,‬המבודדת‪ ,‬המשועממת‪ ,‬וחסרת‬
‫הביטחון‪ ,‬אשר חילצה אותה מ"המסתורין הנשי"‪ ,‬גם אילצה את המפרסמים להתמודד‬
‫עם אבדן הצרכנית מספר אחת שלהם‪ .‬כיצד ניתן להבטיח‪ ,‬שאותן נשים עסוקות ונמרצות‬
‫ימשיכו לצרוך בהיקפים זהים לאלו שלהם הורגלו בימים שבהם כל זמנן ותשומת לבן‬
‫הוקדשו לכך? נדרשה אידיאולוגיה חדשה‪ ,‬שתכפה על נשים את אותו סוג צרכנות המונע‬
‫מחוסר ביטחון‪ :‬אולם האידיאולוגיה החדשה‪ ,‬בניגוד לזו שיצרה את "המסתורין הנשי"‪,‬‬
‫הייתה חייבת להיות מושתתת על נוירוזה שניתנת לדחיסה בתיק מסמכים‪ ,‬כך שהאישה‬
‫תוכל לשאתה גם לעבודה‪ .‬ובפרפרזה על פרידן‪ ,‬איך קרה‪ ,‬שהתפקיד המכריע באמת‬
‫שיועד לנשים כיפהפיות ‪ -‬לרכוש יותר מוצרים לגוף ‪ -‬מעולם לא נאמר בצורה מפורשת?‬
‫הרי איכשהו‪ ,‬במקום כלשהו‪ ,‬מישהו היה חייב לתפוש‪ ,‬שנשים ירכשו יותר אם ימשיכו‬
‫להיות מוחזקות כ"יפהפיות"‪ ,‬באותו מצב קיומי של שנאה עצמית‪ ,‬כישלון תמידי‪ ,‬רעב‪,‬‬

‫וחוסר ביטחון במיניותן‪.‬‬
‫"כלכלנים מבריקים" אכן תפשו מה יוכל למנוע את קריסת כלכלת השפע שלנו‪ ,‬מרגע‬
‫ששוק המוצרים לעקרות בית יתחיל לגווע עקב התפרצות הגל השני של הפמיניזם‪,‬‬
‫ששאב את השראתו מספרה של פרידן‪ :‬התשובה התגלמה בדמותו המודרנית של מיתוס‬
‫היופי‪ ,‬המושתת על תעשיית רזון שמגלגלת ‪ 33‬מיליארד דולר בשנה‪ ,‬ועל תעשיית נעורים‬

‫שמגלגלת ‪ 20‬מיליארד דולר‪.‬‬
‫לאור התמוטטות "המסתורין הנשי" ולידתה מחדש של תנועת הנשים‪ ,‬עיתוני הנשים‬

‫‪ .5‬הזהרת הקונה ‪.‬‬

‫והמפרסמים‪ ,‬שהיו נביאי אותה דת שעברה מהעולם‪ ,‬נאלצו להתמודד עם העובדה שגם‬
‫הם הפכו למיותרים‪ .‬מיתוס היופי בצורתו המודרנית נוצר כדי להחליף את "המסתורין‬
‫הנשי"‪ ,‬ובכך להציל את עיתוני הנשים והמפרסמים מההשלכות הכלכליות של מהפכת הנשים‪.‬‬
‫מיתוס היופי פשוט נטל את התפקיד של מה שפרידן מכנה ה"דת" של טיפוח הבית‪.‬‬
‫המונחים אמנם השתנו‪ ,‬אבל ההשפעות על נשים נותרו בעינן‪ .‬פרידן קוננה על כך שבתרבות‬
‫הנשים של שנות החמישים‪" ,‬לנשים לא הייתה דרך אחרת להיעשות גיבורות" חוץ מאשר‬

‫"להמשיך ללדת ילדים"‪ .‬כדי להיות גיבורה כיום‪ ,‬האישה צריכה "להמשיך להיות יפה"‪.‬‬
‫תנועת הנשים כמעט שהצליחה למוטט את כלכלת הנשיות בגרסת עיתוני הנשים‪.‬‬
‫בזמן הגל השני של הפמיניזם‪ ,‬יצרני בגדים נחרדו לגלות כי נשים כבר אינן מבזבזות על‬
‫בגדים את אותם סכומי כסף שנהגו לבזבז בעבר‪ .‬היחשפותן של נשים מהמעמד הבינוני‬
‫לעולם שבחוץ‪ ,‬עם נטישתן את תפקיד עקרת הבית הצרכנית וכניסתן למעגל העבודה‪,‬‬
‫יכלה מן הסתם לגרום להן לאבד עניין במציאות הנשית הנפרדת שיצרו העיתונים‪ .‬מעמדם‬
‫של עיתוני הנשים נפגע עוד יותר עקב מהפכת האפנה בסוף שנות השישים‪ ,‬מות אפנת‬
‫העילית‪ ,‬ולידתה של מה שהיסטוריוניות האפנה אליזבת ווילסון ולו טיילור מכנות "אפנה‬
‫לכול"‪ .‬לאור כל אלו‪ ,‬איזה טעם יכלו הנשים המשוחררות למצוא בעיתוני נשים? ואכן‪ ,‬בין‬
‫‪ 1965‬ל‪ 1981-‬צנח היקף מכירות עיתוני הנשים בבריטניה מ‪ 555.3-‬מיליון ל‪ 407.4-‬מיליון‬
‫עותקים בשנה‪ .‬העורכים והמו"לים חשו כיצד רוחות השינוי החברתי הולכות ומרפות את‬

‫אחיזתם המסורתית בנשים‪.‬‬
‫תרבות אפנת העילית חלפה מהעולם‪ ,‬והמומחיות המסורתית של עיתוני הנשים הפכה‬
‫באחת לבלתי רלבנטית‪ .‬גם "המסתורין הנשי" התאייד‪ .‬הדבר היחיד שנשאר היה הגוף‪.‬‬
‫ב‪ ,1969-‬עם לידת תנועת הנשים מחדש‪ ,‬יצא עיתון הנשים "ווג" ‪ -‬בצעד של תקווה‪ ,‬ואולי‬
‫של ייאוש ‪ -‬עם "המראה העירום"‪ .‬ההיסטוריונית רוברטה פולק זייד כותבת כי הנשים‪,‬‬
‫שהחלו לחוש משוחררות מהגבלות האפנה הישנות‪ ,‬נתקלו ביחס חדש ומבשר רעות כלפי‬
‫גופן‪ ,‬כש"ווג החל להתרכז בגוף לא פחות מאשר בבגדים‪ .‬זאת‪ ,‬בין היתר‪ ,‬מכיוון שהוא‬
‫כבר לא יכל היה להכתיב צווי אפנה בתקופה של תוהו ובוהו סגנוני"‪ .‬לאחר שנלקחו מהם‬
‫מומחיותם המסורתית‪ ,‬ייעודם והמשענת הכלכלית של המודעות‪ ,‬עיתוני הנשים המציאו‬
‫לעצמם באופן כמעט לגמרי מלאכותי ייעוד חדש‪ .‬במהלך מדהים‪ ,‬התפתחה תרבות חלופית‬
‫שלמה על ידי הצבעה על "בעיה"‪ ,‬שכלל לא בטוח שהייתה קיימת שם קודם‪ .‬ה"בעיה"‪,‬‬
‫שהתמקדה במצבה הגופני של האישה‪ ,‬הפכה לדילמה הקיומית של נשים בהא הידיעה‪.‬‬
‫בין ‪ 1968‬ל‪ 1972-‬נרשם גידול של ‪ 70‬אחוז בכתבות שעוסקות בדיאטות‪ .‬מספר הכתבות‬
‫על דיאטות בעיתונות הפופולרית זינק מ‪ 60-‬בשנה ב‪ 1979-‬ל‪ 66-‬בחודש ינואר ‪ 1980‬לבדו‪.‬‬
‫לפי"המדריך לפרסומים תקופתיים"‪ ,‬בין ‪ 1983‬ל‪ 1984-‬פורסמו ‪ 103‬כתבות על דיאטות‪ ,‬וב‪-‬‬
‫‪ 1984‬לבדה ראו אור ‪ 300‬ספרי דיאטות‪ .‬השיטה הישנה והרווחית של "העתקת רגשות‬

‫האשם" קמה לתחייה בדיוק בזמן‪.‬‬
‫האופן הנלעג שבו הוצגו גיבורות תנועת הנשים המתחדשת בכלי התקשורת המובילים‬

‫רק העצים את אותה "העתקת רגשות האשם"‪ ,‬שללא ספק הצילה את עיתוני הנשים‪.‬‬
‫הקריקטורה הזו‪ ,‬שנשחקה עד דק במשך למעלה ממאה שנים‪ ,‬פעלה מאז ומתמיד בשירות‬
‫אותה תגובת נגד‪ :‬גיי כותב‪ ,‬כי הוועידה לזכויות נשים‪ ,‬שנערכה ב‪ 1848-‬במפלי סנקה‬
‫בארצות הברית‪ ,‬עוררה בעיתונים מאמרי מערכת וכתבות על "נשים נעדרות מיניות"‪ ,‬שבהן‬
‫נרמז כי באות הוועידה הפכו לפעילות רק מכיוון "שהן יותר מדי דוחות מכדי שמישהו ירצה‬
‫להתחתן אתן‪ ...‬שהרי נשים אלו נעדרות כל קסם אישי"‪ .‬פובליציסט אנטי פמיניסטי אחר‪,‬‬
‫שגם אותו מצטט גיי‪ ,‬טען שבאות הוועידה שייכות ל"מין היברידי‪ ,‬חציו גבר חציו אישה‪,‬‬
‫שאינו שייך לאף אחד מהמינים"‪ .‬כשאחד מתומכיהן‪ ,‬הסנטור ליין מקנזס‪ ,‬הגיש עצומה‬
‫למתן זכות בחירה לנשים‪ ,‬החתומה בידי "‪ 124‬נשים יפות‪ ,‬אינטליגנטיות ומוכשרות"‪ ,‬נטען‬
‫במאמר אחר כי "הטריק הזה‪ ...‬לא יעבוד‪ .‬בואו נתערב‪ ,‬שהגברות הנכבדות הללו בכלל‬
‫לא 'יפות' או מוכשרות‪ .‬קרוב לוודאי שתשע מעשר מהן כבר פאסה‪ .‬הרי יש להן אף נשרי‬
‫ועיניים שקועות ומלאות קמטים‪ ."...‬בתגובה לתסיסה הפמיניסטית אבחן אחד הרופאים‬
‫את ה"נשים המנוונות" הללו כ"בעלות קול נמוך‪ ,‬גוף שעיר‪ ,‬וחזה שטוח"‪" .‬הפמיניסטיות"‪,‬‬
‫כותב גיי‪" ,‬הושמצו כנשים כושלות‪ ,‬כגברים למחצה‪ ,‬וכתרנגולות מקרקרות‪ ...‬מגזינים‬
‫סטיריים וחברי פרלמנט היו עסוקים בתיאור מחזה מצמרר של נשים גבריות‪ ,‬כוחניות‪,‬‬

‫סוררות ומפחידות‪ ,‬המשתלטות על בית הנבחרים ומטרידות את חבריו בנאומיהן"‪.‬‬
‫מרגע שנשים בשנות השישים החלו להשמיע את קולן‪ ,‬התקשורת נענתה לצורכי‬
‫השקר החיוני של התקופה‪ ,‬ושיסתה את מיתוס היופי במראה החיצוני שלהן‪ .‬תגובת‬
‫התקשורת למחאת הנשים נגד תחרות מיס אמריקה ב‪ 1969-‬היוותה את יריית הפתיחה‪:‬‬
‫הסיקור הטלוויזיוני התרכז בשלטים אנטי פמיניסטיים שהונפו בקהל‪ ,‬כמו "חטאה היחיד‬
‫של מיס אמריקה הוא יופייה" ו"עם קנאה לא תגיעו רחוק"‪ .‬מייד אחר כך הקדיש המגזין‬
‫"אסקווייר" כתבת‪-‬דיוקן לגלוריה סטיינם‪ ,‬שבה הוכתרה כ"חתיכה של האינטלקטואלים"‪,‬‬
‫והמגזין "קומנטרי" פטר את הפמיניסטיות כ"חבורה‪ ...‬של נשים מכוערות‪ ,‬שעסוקות‬
‫בלצרוח אחת על השנייה בטלוויזיה"‪ .‬בעיתון "ניו יורק טיימס" צוטטה מנהיגת נשים‬
‫מהדור הישן‪ ,‬שטענה כי "רבות מהן פשוט לא מושכות"‪ .‬העיתון "וושינגטון סטאר" ראה‬
‫במצעד הפמיניסטיות בשדרה החמישית ב‪ 1970‬תרומה חשובה "להפרכת האגדה בדבר‬
‫ביעורן של פעילות למען זכויות נשים"‪ .‬הכתב פיט המיל‪ ,‬שסיקר את המצעד‪ ,‬כתב ש"ריכוז‬
‫כזה של נשים יפות לא ראה כבר שנים"‪ .‬לפני הוויכוח המפורסם ביניהם בסיטי הול‪ ,‬אמר‬
‫נורמן מיילר לג'רמיין גריר שהיא "נראית הרבה יותר טוב" מכפי שחשב‪ .‬כותרות העיתונים‬
‫הזדעקו‪" :‬הנשים מתקוממות"‪ .‬ההגחכה המכוונת של הפמיניסטיות הופנמה גם על ידי‬

‫הנשים עצמן‪ ,‬והן נתפשו בהתאם לדימוי הקריקטורי שנוצר לתנועת הנשים בתקשורת‪.‬‬
‫למרות שנשים רבות היו מודעות למגמתיות שבייצוגה של תנועת הנשים‪ ,‬רק מעטות מהן‬
‫הבינו עד כמה עמוק התפקיד הפוליטי שממלא הסיקור התקשורתי המגמתי הזה‪ .‬מיקוד‬
‫תשומת הלב במאפיינים הפיזיים של מנהיגות הנשים אפשר לפסול אותן או כיפות מדי‬
‫או כמכוערות מדי‪ .‬התוצאה הייתה מניעת הזדהות של נשים עם נושאים פמיניסטיים‪ .‬אם‬

‫הפעילה למען זכויות נשים מתויגת כאישה "יפה" מדי‪ ,‬אז או שהיא לא רצינית‪ ,‬או שהיא‬
‫נתפשת כאיום והופכת ליריבה‪ .‬אם לועגים לה על היותה "מכוערת" מדי‪ ,‬האישה שצופה‬
‫מהצד מסתכנת בכך שתתויג באופן דומה אם תזדהה עם הנושאים שהיא מייצגת‪ .‬נראה כי‬
‫התקשורת הצליחה ביצירת אותו דימוי מנותק מהמציאות לתנועת הנשים‪ ,‬שנעזר בעקרון‬
‫ההפרד ומשול‪ .‬זאת‪ ,‬מכיוון שעדיין לא הגענו להבנה מלאה של כלל ההשלכות הפוליטיות‬
‫של המצב‪ ,‬שבו שום אישה או קבוצת נשים‪ ,‬בין אם עקרות בית‪ ,‬זונות‪ ,‬אסטרונאוטיות‪,‬‬
‫פוליטיקאיות או פמיניסטיות‪ ,‬לא תוכל להיחלץ ללא פגע ממבחנו המדוקדק של מיתוס‬
‫היופי‪ .‬מכיוון ש"יופי" נענה לצו האפנה‪ ,‬ומכיוון שמיתוס היופי קובע שלפחות לגבי נשים‪,‬‬
‫התבגרות היא דבר לא אפנתי‪ ,‬גם התבגרותו של הפמיניזם עוותה בגסות אך ביעילות‬

‫מבעד לעדשה המעוקמת של מיתוס היופי‪.‬‬
‫הגל החדש של עיתוני נשים‪ ,‬שצמח לאחר לידת תנועת הנשים‪ ,‬נבנה על החרדה‬
‫שהגחכת הנשיות עוררה בנשים הישגיות‪ .‬בהשוואה לעיתוני הנשים המגויסים שכנגדם‬
‫יצאה פרידן‪ ,‬עיתוני נשים מהגל החדש ‪ -‬שהחל עם רענון התדמית של "הקוסמופוליטן"‬
‫ב‪ - 1965-‬היוו מהפכה של ממש‪ .‬הנוסחה שלפיה עבדו כללה טון שאפתני‪ ,‬אינדיבידואליסטי‬
‫ופעלתני‪ ,‬שהטיף לנשים לשאוף למצוינות ולא לתת לדבר לעמוד בדרכן‪ ,‬התמקדות ביחסים‬
‫בין‪-‬אישיים‪ ,‬כולל ביחסי מין‪ ,‬מתוך תמיכה בשאיפות הנשים ובתשוקותיהן‪ ,‬וכן צילומי‬
‫אפנה טעונים מינית‪ ,‬שהיו מעודנים רק במקצת מדימויי נשים המכוונים לגברים‪ ,‬ונועדו‬
‫לייצג את השחרור המיני של נשים‪ .‬אולם הנוסחה כללה רכיב נוסף‪ ,‬שסתר‪ ,‬ובסופו של דבר‬
‫גם חיבל‪ ,‬במוצר הסופי‪ ,‬ובכוונתו הכללית לתמוך בנשים‪ .‬בחסותן של כתבות על דיאטות‪,‬‬
‫טיפוח עור וניתוחים פלסטיים‪ ,‬שווקה לנשים הגרסה הנמכרת והקטלנית ביותר של מיתוס היופי‪.‬‬
‫המנה ההכרחית של מיתוס היופי שסיפקו העיתונים נטעה כקוראות תאוות צריכה‬
‫מטורפת‪ ,‬מגרה ותובענית מבחינה כלכלית‪ ,‬שלוותה בפנטזיה תמידית‪ :‬בקוראת התעוררה‬
‫כמיהה לאיזושהי פיה דואגת ומגוננת‪ ,‬שתתדפק על דלתה ותשכיב אותה לישון‪.‬‬
‫לכשתתעורר‪ ,‬היא תמצא חדר אמבטיה גדוש במוצרי טיפוח העור הנכונים‪ ,‬כולל הוראות‬
‫שימוש‪ ,‬ובערבות האיפור הדרושות‪ .‬הפיה הטובה גם הייתה צובעת את שערה‪ ,‬מעצבת‬
‫אותו בתסרוקת מושלמת‪ ,‬ומטפלת בעור פניה בטפיחות קלות וללא שום כאב‪ .‬הקוראת‬
‫גם הייתה מגלה בארונה מלתחת בגדים שלמה בצבעים תואמים‪ ,‬המאורגנת לפי העונות‬
‫והאירועים‪ ,‬ומצוידת באביזרים הנדרשים‪ ,‬שיאוחסנו במחזיקי נעליים ובקופסאות כובעים‪.‬‬
‫המקרר היה מלא בירקות גמדיים‪ ,‬המקשטים ארוחות גורמה מוכנות להגשה‪ ,‬כולל בקבוקי‬
‫מים מינרליים של אוויאן ופרייה‪ ,‬הניצבים בסדר מופתי‪ .‬היא תחרוג לעולם שכולו טוב‪ ,‬גן‬
‫עדן של צרכנות נשית‪ ,‬עולם שמעבר לתיאבון‪ .‬הסתירה הקיצונית שבין המרכיב השלילי‬
‫והחיובי במסר של עיתוני הנשים החדשים עוררה בנשים תגובה קיצונית (ב‪ 1970-‬פתחו‬
‫נשים זועמות בשביתת שבת מול משרדי ה"ליידי'ס הום ג'ורנל")‪ .‬מדוע לנשים כל כך אכפת‬

‫מה עיתוני נשים אומרים ומה הם מראים?‬
‫אכפת להן‪ ,‬כי למרות הנטייה להמעיט בערכם‪ ,‬עיתוני הנשים עדיין מייצגים דבר חשוב‬

‫מתוך עמוד האינסטגרם של ‪ ,@bar_umansky‬היילייט‪ 20" :‬לבלונדינית"‬



‫מתוך עמוד האינסטגרם של ‪ ,@bar_umansky‬היילייט‪ 20" :‬לבלונדינית"‬

‫ביותר‪ :‬תרבות המונים המיועדת לנשים‪ .‬עיתון נשים הוא לא סתם עיתון‪ .‬יש הבדל מהותי‬
‫ביחס של אישה לעיתון שמיועד לנשים‪ ,‬לעומת היחס של גבר לעיתון שמיועד לגברים‪.‬‬
‫כשגבר קורא "פופולר מכניקס" או "ניוזוויק"‪ ,‬הוא מרפרף באחת מהפרספקטיבות המוצעות‬
‫לו מתוך אין‪-‬ספור פרספקטיבות אחרות‪ ,‬השייכות כולן לתרבות הכללית‪ ,‬שהיא בעלת‬
‫אוריינטציה גברית ושעקבותיה ניכרים בכל מקום‪ .‬אולם כשאישה קוראת "גלאמור"‪ ,‬היא‬

‫מחזיקה בידיה אוצר ‪ -‬תרבות המונים בעלת אוריינטציה נשית‪.‬‬
‫נשים מושפעות ממה שעיתוני נשים מכתיבים להן (או ממה שהן מאמינות שהם‬
‫מכתיבים להן)‪ ,‬מכיוון שלרובן עיתונים אלה הם הערוץ היחידי שדרכו יוכלו להיחשף‬
‫לתודעת ההמונים הנשית‪ ,‬על רגישויותיה המיוחדות‪ .‬הרי בתרבות הכללית‪ ,‬סדר היום‬
‫החדשותי נקבע מנקודת מבט גברית‪ .‬זו הסיבה שמשחק ה"סופר‪-‬בול" תופס את העמוד‬
‫הראשון‪ ,‬בעוד ששינוי בחוק למעונות יום לילדים מאוזכר בידיעת טור ונקבר בעמודים‬
‫הפנימיים‪ .‬לא רק מה שראוי שידווחו עליו‪ ,‬אלא גם מה שראוי שיסתכלו עליו‪ ,‬נקבע‬
‫מנקודת מבט גברית‪ :‬למרות שבמשך חמישים שנות פעילות הקדיש השבועון "לייף" אין‪-‬‬
‫ספור שערים לנשים‪ ,‬רק ‪ 19‬מהם הוקדשו לנשים שאינן שחקניות או דוגמניות‪ ,‬כלומר‬
‫לנשים שלא קיבלו שער בגלל "יופיין" (ואכן‪ ,‬מקרה אלינור רוזבלט אינו יוצא מכלל זה‪,‬‬
‫שכן כמעט כל מראיין מתייחס ל"כיעורה" המפורסם)‪ .‬עיתונים מגבילים את הדיווח על‬
‫נושאי נשים ל"עמוד נשים"‪ .‬תכניות החדשות בטלוויזיה מקדישות זמן ל"סיפורים של‬
‫נשים" רק בשעות היום‪ .‬אך בניגוד לכל אלה‪ ,‬עיתוני נשים הם המוצרים היחידים בתרבות‬
‫הפופולרית‪ ,‬אשר (שלא ברומנים רומנטיים) מתאימים את עצמם למציאות של נשים‪ .‬רוב‬
‫רובו של החומר המופיע בעיתונים אלו ‪ -‬שהם היחידים שמתייחסים ברצינות לנושאים‬
‫שבראש סדר היום של נשים ‪ -‬נכתב בידי נשים‪ ,‬בעבור נשים‪ ,‬וקשור בנושאים של נשים‪.‬‬
‫קרוב לוודאי שהסיבה לכך שנשים מגיבות בכזו עצמה לסתירה המגולמת במסר של‬
‫עיתוני נשים טמונה בכך שהן מגלות אותה גם בעצמן‪ .‬המציאות הכלכלית שבה נאלצים‬
‫לשרוד עיתוני נשים זהה לזו שמוכרת לכל אישה מחייה שלה‪ ,‬אלא שממדיה גדולים‬
‫פי כמה‪ .‬הם משקפים את היחסים הלא פשוטים בין עצמאות ליופי‪ :‬כדי להשיג מרחב‬
‫פעולה וכוח‪ ,‬האישה נאלצת לשלם באימוץ דפוסי מחשבה של מיתוס היופי‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫עיתוני הנשים כפופים לגרסה הכתובה של "כישורי היופי המקצועיים"‪ 6.‬כמו הקוראות‬
‫שלהם‪ ,‬כך גם העיתונים חייבים לשלם על עצמאותם‪ :‬כדי שיוכלו להמשיך בקו הרציני‬
‫והמצדד בנשים שבו הם נוקטים‪ ,‬הם חייבים לטמון בין דפיהם מלכודות של מיתוס היופי‪.‬‬
‫הם חייבים לפעול כך כדי להרגיע את המפרסמים‪ ,‬המרגישים מאוימים מהשפעותיה‬
‫האפשריות של עיתונות נשים משובחת על תודעת הנשים‪ .‬פיצול האישיות של עיתוני‬

‫נשים‪ ,‬הנקרעים בין מיתוס היופי לפמיניזם‪ ,‬זהה לפיצול האישיות של קוראותיהם‪.‬‬

‫‪ .6‬תופעת "כישורי היופי המקצועיים" התפתחה בד בבד עם שחרור האישה ומשמעותה שמיניות האישה תגרום‬
‫לעבודתה להיראות מגוחכת‪ .‬תפישת עבודת נשים במונחים של מדד יופי אומצה באופן גורף‪ ,‬והפכה לארכיטיפ של‬

‫נשים עובדות באשר הן ‪.‬‬

‫מיתוס היופי הוא שטחי‪ ,‬מבזה נשים‪ ,‬ואנטי פמיניסטי‪ .‬האם גם עיתוני נשים הם כאלה?‬
‫אין ספק שהתוכן הכתוב עצמו‪ ,‬כל עוד הוא מצליח לחמוק מזרועו הארוכה של מיתוס‬
‫היופי‪ ,‬כבר אינו כזה‪ .‬נשים רבות שתרבות נשים חשובה להן חשות צורך להתחבר לאותו‬
‫ערוץ יחידי של תודעת המונים נשית‪ ,‬בין אם כעורכות וככותבות ובין אם כקוראות‪ .‬התוכן‬
‫של עיתוני הנשים השתנה ללא היכר לאחר לידתו מחדש של הפמיניזם‪ .‬הפעילות שהפגינו‬
‫עשרים שנים קודם לכן מול משרדי ה"ליידי'ס הום ג'ורנל" הציעו רשימה אוטופית של‬
‫נושאים לכתבות‪ :‬במקום כתבות בנוסח "המיטה של זא‪-‬זא גאבור"‪ ,‬הן הציעו כתבות כמו‬
‫"איך לעשות הפלה"‪" ,‬כיצד ומדוע נשים מופרדות זו מזו"‪" ,‬איך להתגרש"‪ ,‬חידושים‬
‫במעונות יום לילדים"‪ ,‬ו"כיצד מזיקים חומרי הניקוי שלנו לנהרות ולנחלים"‪ .‬וזה אכן מה‬
‫שקרה‪ :‬נושאים אלו‪ ,‬שאז נתפשו כקיצוניים‪ ,‬מאפיינים כיום את היצע התוכן של עיתוני‬

‫נשים מהגל החדש‪.‬‬
‫כיום נוטים להתעלם מהעובדה‪ ,‬שעיתוני נשים אלה הם שהקנו פופולריות לרעיונות‬
‫הפמיניסטיים בהיקף גדול בהרבה מכל כלי תקשורת אחר ‪ -‬לבטח יותר מעיתוני נשים‬
‫פמיניסטיים מוצהרים‪ .‬למעשה‪ ,‬הם היוו את השופר‪ ,‬שדרכו הופצו הרעיונות הפמיניסטיים‬
‫מזירות המאבק הפוליטי וממגדלי השן של האקדמיה לחייהן הממשיים של נשים ממעמד‬
‫הפועלים‪ ,‬של נשים באזורי ספר‪ ,‬ושל נשים חסרות השכלה‪ .‬במובן זה‪ ,‬עיתוני נשים הם‬

‫מנוף רב כוח לשינוי חברתי‪.‬‬
‫התוכן הפמיניסטי בעיתוני נשים אלו הוא ברמה שעיתונים כמו "ווג" בתקופה של ססיל‬
‫ביטון‪ 7‬או "רדבוק" ששימש מטרה לחצי ביקורתה של פרידן‪ ,‬יכלו רק לחלום עליה‪ :‬ניתן‬
‫למצוא בהם כתבות על הפלה‪ ,‬אונס‪ ,‬אלימות נגד נשים‪ ,‬שחרור מיני‪ ,‬ועצמאות כלכלית‪.‬‬
‫ויותר מכך‪ ,‬ניתן למצוא בהם‪ ,‬יותר מבכל מקום אחר‪ ,‬גם יחס ביקורתי כלפי מיתוס היופי‬
‫עצמו‪ .‬הנה כמה דוגמאות‪" :‬גלאמור"‪" :‬למדי לחיות בשלום עם גופך"‪" .‬שי"‪" :‬שומן איננו‬
‫חטא"‪" .‬קוסמופוליטן"‪" :‬איך להתמודד עם פורנוגרפיה?"‪ .‬ושוב "גלאמור"‪" :‬סוד קסמן של‬
‫נשים אמתיות" ("קבלו את הנשים ששם המשחק שלהן הוא חריפות לשונן‪ ,‬המשיגות‬
‫גברים גם בלי להיראות נפלא‪ ...‬שהסקסיות שלהן באה מאנרגיות‪ ,‬מהומור חד ומשנינות‪,‬‬
‫ולא מגוף חטוב או מהופעה מהממת")‪ .‬אפילו הכתבות שעליהן נוטים ללעוג יותר מכול‬
‫‪ -‬אלו שעוסקות בנושאים הקשורים לרגשות וליחסים בין אישיים אינן כל כך מגוחכות‪,‬‬
‫אם ניקח בחשבון עד כמה "עבודת הרגש"‪ ,‬שנשים אמורות להצטיין בה מטבען‪ ,‬חשובה‬

‫בשמירה על שלמות הבית ועל אחדות הקהילה‪.‬‬
‫חשיבות התפקיד הפוליטי שממלאים עיתוני הנשים מתבהרת עוד יותר בהתחשב‬
‫בממדי התפוצה שלהם‪ .‬אמנם קיימים ספרים ומגזינים רבים שחשפו את המיעוט ‪ -‬אותן‬
‫נשים משכילות מהמעמד הבינוני ‪ -‬לרעיונות המאבק הפמיניסטי‪ .‬אולם הזן החדש של‬
‫עיתוני נשים הביא‪ ,‬בפעם הראשונה בהיסטוריה‪ ,‬את הבשורה לרוב ‪ -‬לנשים שעדיין‬
‫נאבקות על לחמן‪ .‬לא רק שהם גילו לנשים את זכותן להגדרה עצמית‪ ,‬אלא שהם גם הראו‬

‫‪. Cecil Beaton .7‬‬

‫להן כיצר לרכוש כוח בפועל‪ :‬בלימוד אמנויות לחימה‪ ,‬בהשקעות בבורסה‪ ,‬ובקבלת אחריות‬
‫על בריאותן‪ .‬עיתוני הנשים החדשים גם מפרסמים פרוזה של נשים וכתבות דיוקן על נשים‬
‫שהגיעו להישגים‪ ,‬וגם דנים בחקיקה הקשורה בנשים‪ .‬במושגים של הנפח התקשורתי‬
‫שמוקדש לכיסוי פעילותן של נשים בשדה הפוליטי והתרבותי‪ ,‬תרומתו של עיתון הנשים‬

‫הקליל ביותר לקידום נשים גדולה בהרבה מזו של הרציני שבמגזינים הכלליים‪.‬‬
‫עיתוני הנשים גם מספקים ‪ -‬באמצעות מכתבים למערכת‪ ,‬כתבות המשך‪ ,‬ומאמרים של‬
‫עיתונאיות אורחות ‪ -‬במה נדירה לדיונים של נשים על נשים‪ .‬העצמה של יחסי האהבה‪-‬‬
‫שנאה שנשים מפתחות כלפי עיתונים אלה הופכת מובנת לאור העובדה שעיתוני נשים‬
‫הם המקום היחידי שבו הן יכולות להתעדכן במה שקורה בעולם האחר‪ ,‬כלומר באותה‬
‫מציאות נשית שעיתונים "רציניים" מתייחסים אליה רק ברפרוף‪ .‬במובנים אלה‪ ,‬חייבים‬
‫להבין שעיתוני נשים ממלאים תפקיד חשוב ביותר‪ .‬עיתונים אלה הם גם המוצר היחידי‬
‫שיש לנשים המבקשות לצרוך תרבות המונים נשית‪ ,‬בעלת רגישות לשינויים היסטוריים‪.‬‬
‫לכן אין פלא שנשים אינן רואות בעין יפה את השימוש של עיתוני הנשים בפורמטים‬
‫נוסחתיים‪ .‬גם אין פלא שהן מתרעמות על מה שנתפש בעיניהן כציות של העיתונים‬
‫לתכתיבים כלכליים משפילים של מיתוס היופי‪ .‬לו היו עיתוני הנשים רק כלי בידור‬
‫אסקפיסטי‪ ,‬הם לא היו מעוררים תגובות חזקות כל כך‪ .‬אולם מכיוון שהעיתונים המובילים‬
‫אינם מטפלים בנושאי נשים ברצינות הראויה‪ ,‬עיתוני הנשים נוטלים על עצמם את התפקיד‬
‫החשוב הזה ‪ -‬כמו גם את האחריות הכרוכה בו ‪ -‬שאחרת היה מתפזר ומוצא את מקומו‬

‫בכמחצית מהמגזינים ה"רציניים" בשוק‪.‬‬
‫עיתוני הנשים אינם רק משקפים את הדילמה שלנו באשר למחיר הציות לתכתיבי‬
‫יופי בעבור רכישת עצמה ומרחב פעולה‪ .‬הם גם מעצימים אותה‪ .‬אפילו העורכות עצמן‬
‫מודאגות מכך‪ ,‬שקוראות רבות עדיין לא למדו להפריד ולהבחין בין התוכן המצדד בנשים‬

‫ובין מיתוס היופי‪ ,‬שקיומו מוצדק בעיקר מטעמים כלכליים‪.‬‬
‫למרבה הצער‪ ,‬מעגלי השנאה העצמית שמעוררות מודעות הפרסומת‪ ,‬הכתבות‬
‫המצולמות‪ ,‬וכתבות היופי שבעיתוני הנשים רק מרחיבים את תגובת הנגד של מיתוס‬
‫היופי ומעצימים אותה‪ .‬התוצאה של שילוב כל אלו היא יצירת מדד יופי‪ ,‬שנשים סורקות‬
‫אותו באותה החרדה שבה גברים סורקים את שערי המניות‪ .‬מדד היופי טומן בחובו‬
‫הבטחה לגלות לנשים מה גברים באמת רוצים‪ ,‬אלו תווי פנים וגוף יעוררו את תשומת לבם‬
‫ההפכפכה‪ .‬בהתחשב בכך שהסביבה הציבורית כמעט שאינה מאפשרת לגברים ולנשים‬
‫לדבר ביניהם בחופשיות וביושר על תשוקותיהם‪ ,‬זו הבטחה מפתה ביותר‪ .‬אולם דימויי‬
‫"בתולת הברזל" שמציע מדד היופי אינם בהכרח תואמים את מושא התשוקה האמתי של‬
‫גברים‪ ,‬כשם שתמונות גברים מנופחי שרירים אינן בהכרח תואמות את מושא התשוקה‬
‫האמתי של נשים‪ .‬עיתוני נשים אינם אורקלים המדברים בשם מאוויי הגברים‪ .‬להפך‪ ,‬כפי‬
‫שמצא מחקר אחד‪" ,‬הנתונים שבידינו מראים‪ ,‬שעקב חשיפה למידע לא נכון‪ ,‬נשים נוטות‬
‫להגזים במידת הדקיקות שנחשבת סקסית כעיני גברים‪ ...‬ככל הנראה‪ ,‬מקור המידע הלא‬

‫נכון הוא במודעות של תעשיית הדיאטות‪ ,‬המעודדות נשים לשאוף לגזרה דקה"‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫מה שעורכות העיתונים מחויבות לכאורה לומר לגבי מה שגברים רוצים לכאורה מנשים‪,‬‬

‫אינו אלא מה שהמפרסמים שלהם רוצים מנשים‪.‬‬
‫המסר של עיתוני נשים על אודות מיתוס היופי מוכתב בידי המפרסמים‪ .‬אולם ההקשר‬
‫שבו נתון היחס שהקוראת מפתחת כלפי עיתון הנשים שלה אינו מעודד אותה להבחין‬
‫בהשפעה שיש לצורכי המפרסמים על המסר‪ .‬מדובר ביחס רגשי המבוסס על אמון‪ ,‬שיש‬
‫בו גם מההתגוננות ומהעדר השוויון‪" :‬הקשר הכובל את הקוראות לעיתונן‪ ,‬חבל הטבור‬

‫הגדול‪ ,‬כפי שנוהגים לכנותו‪ ,‬האמון"‪.‬‬
‫מיתוס היופי מבודד דורות של נשים אלו מאלו‪ ,‬והעיתונים מציעים לנשים את אותה‬
‫עצה נבונה ולמודת ניסיון‪ ,‬שבדרך כלל אפשר לקבל רק מקרובת משפחה מבוגרת ומוערכת‪.‬‬
‫אין עוד הרבה מקומות כאלו‪ ,‬שביכולתם להציע לאישה של ימינו מודלים לחיקוי‪ .‬כיום‬
‫אומרים לאישה שלא להקשיב לעצות שנותנת לה אימה בכל מה שנוגע ליופי‪ ,‬להתקשטות‪,‬‬
‫ולפיתוי גברים ‪ -‬שהרי הזדקנותה של האם היא העדות הניצחת לכישלונה בתחומים אלו‪.‬‬
‫גם אם התמזל מזלה של אישה‪ ,‬והיא פגשה בעבודה מישהי שמוכנה לשמש לה חונכת‪ ,‬היא‬
‫לא תוכל ללמוד ממנה על כישורים אינטימיים אלו‪ ,‬שאינם כלולים בהכשרה המקצועית‪.‬‬
‫בדומה ליחסים בין חונך לבן חסות‪ ,‬שהם חלק טבעי מתהליך החינוך וההשתלבות בעבודה‬
‫של גברים רבים‪ ,‬כך גם קולו של עיתון הנשים מספק לנשים דמות נעלמה של סמכות נשית‪,‬‬
‫שאותה אפשר להעריץ ושלה אפשר לציית‪ .‬אולם בניגוד לגברים‪ ,‬לנשים אין עוד הרבה‬

‫מקומות שמציעים יחסים כאלו‪ ,‬מלבד עמודיהם הצבעוניים של עיתוני הנשים‪.‬‬
‫הקול של עיתוני הנשים מעודד את אמון הקוראות‪ .‬זהו טון שמביע נאמנות לקוראת‬
‫והזדהות עם מצבה‪ ,‬מתוך רצון לסייע לה בידע ובמשאבים העדיפים שברשותם‪ ,‬מעין‬
‫עזרה סוציאלית המנוהלת בידי נשים‪" :‬יש הרבה חברות קוסמטיקה שמוכנות לסייע לך"‪.‬‬
‫"אנו יודעות כיצד להשיג את השינוי המיוחל‪ ,‬תני למומחיות היופי שלנו להדריך אותך צער‬
‫אחר צעד"‪ .‬העיתונים גם מספקים שירותים של ממש‪ .‬הם מפרסמים רשימות של קווי סיוע‬
‫טלפוניים‪ ,‬עורכים סקרים‪ ,‬מדריכים את הקוראות כיצד לאזן את תקציבן האישי‪ ,‬ומספקים‬
‫להן מידע כלכלי‪ .‬השילוב של כל אלו מעניק להם חזות של משהו שהוא יותר מסתם עיתון‪:‬‬
‫הוא מקנה לעיתוני הנשים חזות שמערבת בתוכה משפחה מורחבת‪ ,‬ארגון סעד‪ ,‬מפלגה‬
‫פוליטית‪ ,‬ואגודה מקצועית גם יחד‪ .‬העיתונים נתפשים כקבוצת לחץ‪ ,‬הדואגת לאינטרסים‬
‫היקרים ביותר של הקוראת‪" .‬עיתון נשים"‪ ,‬אומרת אחת העורכות‪" ,‬הוא כמו מועדון סגור‪.‬‬

‫הוא נועד לספק לקוראות תחושה נעימה של קהילתיות וגאוות יחידה"‪.‬‬
‫מכיוון שאנשים נוטים לרחוש אמון למועדון שבו הם חברים‪ ,‬ומכיוון שהקול של עיתוני‬
‫נשים הוא בעל כוח משיכה חזק כל כך‪ ,‬קשה מאוד לקרוא אותם בעין ביקורתית‪ ,‬ולחשוף‬
‫את ממדי ההשפעה של ההכנסות ממודעות הפרסומת על תוכן הכתבות‪ .‬קל מאוד ליפול‬
‫בפח‪ ,‬ולקרוא את הגיליון כולו ‪ -‬מודעות הפרסומת‪ ,‬כתבות היופי ותצלומי האפנה ‪ -‬כמסר‬
‫קוהרנטי של המערכת‪ ,‬המורה לנשים "כך עלייך לנהוג"‪ .‬חלק מהנזק שהעיתונים גורמים‬

‫לנשים נובע מאי‪-‬הבנה זו‪ .‬היינו יכולות ליהנות מהעונג ולוותר על הסבל שעיתוני הנשים‬
‫גורמים לנו‪ ,‬לו היינו קוראות אותם בצורה מפוכחת וביקורתית יותר‪ .‬והעיתונים מצדם‪,‬‬
‫ייטיבו עם עצמם אם יחליפו את המפרסמים שלהם כדי לממש את תפקידם החשוב‬
‫והרציני‪ ,‬בהיותם הספקים הבלעדיים של עיתונות נשים רצינית שמיועדת לצריכה המונית‪.‬‬
‫סיבה נוספת להשפעה הרבה שיש לנוכחות של מיתוס היופי בעיתוני נשים היא‬
‫שההתקשטות היא חלק נכבד ‪ -‬ולרוב גם מהנה ‪ -‬מתרבות הנשים‪ .‬מה גם שמועטים הם‬
‫המקומות האחרים שמאפשרים לנשים ליטול חלק פעיל בתרבותן באופן נרחב כל‪-‬כך‪.‬‬
‫מיתוס היופי פועל לא רק לבידול בין‪-‬דורי של נשים‪ ,‬אלא שבעודדו אותן לחשוש מבנות‬
‫מינן על בסיס המראה החיצוני שלהן‪ ,‬הוא גם מנסה לבודדן מכל הנשים שהן לא מכירות‬
‫ולא מחבבות אישית‪ .‬למרות שנשים מקושרות ברשת של חברויות אינטימיות‪ ,‬מיתוס‬
‫היופי‪ ,‬ומצב הנשים עצמו כפי שהיה עד לאחרונה‪ ,‬מנעו מהן את הדבר שמאפשר לגברים‬
‫לחולל שינוי חברתי‪ :‬את תחושת ההזדהות עם נשים אחרות ולא‪-‬מוכרות‪ ,‬שלא על בסיס אישי‪.‬‬
‫מיתוס היופי מטפח בנשים את האמונה‪ ,‬שהאישה הלא‪-‬מוכרת היא בלתי נגישה‪ .‬עוד‬
‫בטרם פצתה את פיה‪ ,‬כל אישה זרה היא בבחינת חשודה‪ ,‬שכן היא מתויגת מראש כ"אישה‬
‫האחרת"‪ .‬מיתוס היופי מעודד אורח מחשבה הגורם לנשים להתייחס אחת לרעותה כאל‬
‫יריבה פוטנציאלית‪ ,‬כל עוד לא הפכו לחברות‪ .‬המבט שבו נשים זרות מודדות לפעמים‬
‫זו את זו אומר הכול‪ :‬האישה נבחנת מכף רגל ועד ראש במבט מהיר‪ ,‬קצר רוח וחשדני‪,‬‬
‫הקולט את המראה הכולל אך מחמיץ את האישיות‪ .‬הנעליים‪ ,‬מתח השרירים והאיפור‬
‫נמדדים בקפדנות‪ ,‬אולם העיניים מתחמקות ממבט ישיר‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬נשים אינן רואות בעין‬
‫יפה נשים אחרות שנראות "טוב" מדי‪ ,‬והן מתעלמות מנשים שנראות "רע"‪ .‬כך נוצר מצב‪,‬‬
‫שבו נשים כמעט שאינן מצליחות ליהנות מהחוויה שמחזיקה ומלכדת ארגונים ומועדונים‬
‫סגורים של גברים‪ :‬אותה תחושת סולידריות שבהשתייכות לקבוצה‪ ,‬אשר למרות שחבריה‬
‫אינם בהכרח מתרועעים גם מחוצה לה‪ ,‬הם עדיין מאוחדים בתפישת עולם זהה‪ ,‬בסדר יום‬

‫ובאינטרסים משותפים‪.‬‬
‫למרבה האירוניה‪ ,‬המיתוס שזורע פילוג בין נשים הוא גם זה שמאחד ביניהן‪.‬‬
‫כשם שנוכחותו של תינוק יכולה ליצור קרבה נעימה בין נשים זרות‪ ,‬כך גם גילוי הבנה‬
‫הדדית לנזקי פעולת המיתוס יכול לשבור את מחסום החשדנות כלפי "האישה האחרת"‪.‬‬
‫התבדחות קלילה על קלוריות‪ ,‬או מחמאה על תסרוקת‪ ,‬יכולות לפוגג את המבט הזועף‪,‬‬
‫שבו נשים בוחנות זו את זו כשהן נפגשות תחת אור הניאון בשירותים‪ .‬מצד אחד‪ ,‬נשים‬
‫מחונכות לראות בנשים אחרות יריבות בתחרות על "יופי"‪ .‬מצד שני‪ ,‬כשאישה ‪ -‬בין אם‬
‫היא כלה‪ ,‬ובין אם סתם קונה בחנות בגדים ‪ -‬צריכה להתלבש לאירוע מיוחד‪ ,‬עד מהרה‬
‫היא מוצאת את עצמה מוקפת בנשים‪ ,‬המתרוצצות סביבה ומקדישות לה את מירב תשומת‬
‫הלב בעבודת צוות מתוזמרת‪ ,‬שמזכירה שיתוף פעולה בין שחקני קבוצת פוטבול‪ .‬טקסים‬
‫יקרים ומלאי סיפוק אלו של התגייסות לאותה מטרה‪ ,‬אותו ביטוי נדיר‪ ,‬נדיר מדי‪ ,‬של‬
‫נשיות משותפת‪ ,‬הם מהטקסים הנשיים המעטים שעוד נותרו‪ .‬מכאן הם גם שואבים את‬

‫מתוך עמוד האינסטגרם של ‪ ,@bar_umansky‬היילייט‪" :‬חברות נשית"‬



‫מתוך עמוד האינסטגרם של ‪ ,@bar_umansky‬היילייט‪" :‬חברות נשית"‬