יופיים ואת כוחם .אולם למרבה הצער ,יותר מדי פעמים קורה שהתקשרויות מהנות אלו
מתמוססות באחת ,כאשר נשים שבות לחלל הציבורי ונכנסות מחדש לנעלי סטטוס ה"יופי"
שלהן ,אשר נשמר בקנאות ויוצר רק בידוד ,הבדלי מעמד ואיום הדדי.
עיתוני נשים מטפחים את אותה תחושה נעימה של סולידריות נשית שאיננה מבוססת
על היכרות אישית ,אשר עכשיו ,בשוך סערת הגל השני של הפמיניזם ,הפכה לנדירה
מתמיד .הם מחלצים מנשים את ההשתוקקות החבויה לפטפט זו עם זו מעבר למחסומים
של קנאה פוטנציאלית ושיפוטיות הנובעת מדעות קדומות .מה נשים אחרות באמת
חושבות ,מרגישות וחוות בחמקן מהמבט הגברי ומהתרבות הגברית? העיתונים מציעים
את הריגוש המחשמל של חיבור נעדר עוינות להמון בני אדם מאותו מין החולקים תפישת
עולם משותפת ,שבניגוד לגברים שחשופים לריגוש כזה כל הזמן ,נשים זוכות לו רק
לעתים נדירות .למרות הצער על כך שגרסת העיתונים לריגוש זה מדולדלת למדי ,הרי
מכיוון שהחסכים של נשים הם כל כך גדולים ,עדיין יש עצמה לריגוש כזה גם בריכוזים
מדוללים יותר .מה שחשוב הוא שהקוראות ,בין אם זו עקרת בית מורמונית בפניקס ,מורה
בלנקסטר ,אמנית מושגית בסידני ,נתמכת סעד בדטרויט ,פרופסורית לפיזיקה במנהטן,
יצאנית בבריסל ,או או-פר בליון ,נחשפות כולן למאגר דימויים משותף .כך יכולות כולן
ליטול חלק בתרבות נשים חובקת עולם ,אשר למרות שהיא איננה נעדרת ליקויים ,ובסופו
של דבר היא גם מזיקה ,היא עדיין אחד המקומות הבודדים שמאפשרים לנשים לבטא את
מיניותן מתוך תחושת סולידריות.
בהתחשב בכל אלו ,דימוי "הפנים המושלמות" מואר באור חדש .השפעתם העצומה של
"הפנים המושלמות" אינה נובעת מאיזושהי תכונה מולדת וייחודית :תמיד אפשר לשאול
מדוע דווקא פנים אלו ולא אחרות? השפעתם נובעת מכך שהם נועדו מראש להיות "הפנים"
בהא הידיעה ,ולכן מיליונים על מיליונים של נשים נחשפות אליהן בו זמנית .המראה החדש
של חברת "כריסטיאן דיור" נמרח על דופן אוטובוס ,ונועץ את מבטו בסבתא ששותה קפה
הפוך על מרפסת במדריד .אותו דימוי מביט מפוסטר בעל ממדי ענק על נערה שתולה אותו
בבית מרקחת בכפר בדורסט .אותו דימוי גם זועק מעל שווקי אלכסנדריה" .הקוסמופוליטן:
רואה אור ב 17-מדינות .נשים שרוכשות מוצרי קוסמטיקה של חברת "קלרינס" "מצטרפות
למיליוני נשים אחרות ברחבי העולם" .מוצרי דיאטה של חברת שומרי משקל מציעים
"חברים .יותר חברים .ועוד פעם חברים".
פרדוקסלי ככל שזה יישמע ,במיתוס היופי כלולה הבטחה לתנועת סולידריות ,כעין
"אינטרנציונל" .היכן עוד ירכלו נשים להרגיש קשר כלשהו ,שלילי או חיובי ,למיליוני נשים
אחרות ברחבי העולם? הדימויים שמספקים עיתוני הנשים מהווים את החוויה התרבותית
הנשית היחידה שיכולה להצביע על ממדי הסולידריות האפשרית ביניהן ,סולידריות
שמקיפה מחצית מהמין האנושי .זו שפת אספרנטו לעניים .אך בהעדר שפה טובה יותר
משלהן ,נשים צריכות ללמוד להסתפק בשפה ,אשר לא רק שהומצאה בידי גברים ונגזרה
מצורכי השוק ,אלא גם פוגעת בהן.
עיתוני הנשים פשוט משקפים את הדילמה שבה נתונות כולנו :מכיוון שהמסר שלהם
מצדד רובו ככולו בהתקדמות נשים ,מיתוס היופי חייב להתלוות אליו ולמתן את השפעתו.
מכיוון שהם עוסקים בנושאים רציניים ,הם גם חייבים לאמץ טון קליל יותר .מכיוון שהם
מקרבים נשים לכוח ,הם גם חייבים לקדם מזוכיזם נשי .לפי היגיון זה ,אם המשוררת
הפמיניסטית מרג' פירסי תוקפת בעיתון הנשים "ניו וומן" את דת הדיאטות ,אז כתבת
השער של העיתון תוקדש לדיווח מפחיד על השמנת יתר .העורכות ,שלוקחות את עצמן
ואת הקוראות צעד אחד קדימה ,חייבות גם לסגת צעד אחורה אל מיתוס היופי כדי
להשקיט את המפרסמים.
המפרסמים הם הצנזורים הנסתרים של העולם המערבי .הם מטשטשים את הקו בין
חופש העיתונות לדרישות השוק .עיתוני נשים אמנם יכולים לשדר אווירה אינטימית של
מועדון סגור ,אגודה מקצועית ,או משפחה מורחבת ,אבל גם הם צריכים להתנהל באופן
עסקי .הסינון הסמוי של הנושאים ,המתרחש מבלי שאף אחד ידבר על כך ,נובע מעצם
זהות המפרסמים .לא מדובר במדיניות מודעת ומוצהרת ,שמופצת בתזכירים .גם אין צורך
לחשוב או לדבר על כך בגלוי .מובן לכולם שאופני מחשבה מסוימים על "יופי" ירחיקו
מפרסמים ,ושאופני מחשבה אחרים יקדמו את מכירות מוצריהם .מכיוון שהעיתון חייב
לשמור על רווחיו מפרסום כדי לשרוד ,לעורכות עדיין אין אפשרות לנהוג ביד חופשית
בייזום כתבות ובביקורת מוצרים ,כאילו שמיתוס היופי הוא לא זה שמשלם את החשבון.
רווחי עיתון הנשים הרי אינם באים ממכירת עותקים ,לכן הוא אינו יכול לחרוג בתכניו
מהגבולות המסחריים שמציבים המפרסמים .בכתבה שהופיעה ב"קולומביה ג'ורנליזם
רוויו" תחת הכותרת "משבר עיתוני הנשים :מה לא עושים בשביל מודעות פרסומת" ,טוען
העיתונאי מייקל הויט ,שמאז ומתמיד עיתוני נשים היו נתונים בלחץ כזה או אחר מצד
המפרסמים .החידוש הוא בהעלאת רף הדרישות.
אולם לא רק עיתוני נשים נאלצים להתמודד עם הכפפת התוכן לשורה התחתונה של
הרווח הכלכלי .תופעה זו מתפשטת גם לכלל התקשורת ,שהופכת עקב כך לתלויה יותר ויותר
במיתוס היופי .בשנות השמונים חל גידול במספר העיתונים ,כשכל אחד נאלץ להיאבק
באכזריות על חלקו בעוגת הפרסום .עיקר הלחץ נופל כעת על עיתונים יומיים ושבועוני
חדשות" :כיום" ,אומר העורך הראשי של "כריסטיאן סאיינס מוניטור"" ,לעורכים קשה
הרבה יותר לשמור על בתוליותם" .לדברי לואיס לפאם ,העורך הראשי של "הארפר'ס",
עורכים ניו יורקים מדברים על "שבריריות המילה" ו"מייעצים לטפל במשנה זהירות
בנושאים העלולים שלא לשאת חן בעיני רוכשי מודעות גדולים" .הוא כותב ,כי "העיתונות
בארצות הברית הייתה מאז ומתמיד עיתונות של קידום מכירות .עמודי התוכן שלה
מתאפיינים בקידום טיעונים הזהים לאלו שקיימים במודעות הפרסומת" .לפי השבועון
"טיים" ,הדרג הניהולי בתקשורת של היום "מתייחס לקוראים כאל שוק לכל דבר" .כך
קורה שהמו"לים מחפשים מפרסמים למוצרים שמכירותיהם בעלייה ,ודוחפים לכתבות
שיעודדו מכירות" .כיום ,אם היה נופל לידיך סיפור כמו ווטרגייט ,קודם כול היית צריך
להתייעץ עם מחלקת המודעות" ,אומר העורך תומס ווינשיפ .או כפי שנכתב ב"קולומביה
ג'ורנליזם רוויו" ,המצטט את העורך לשעבר של העיתון בוסטון גלוב'" :עיתונים הם מוצרי
צריכה ,ובתור שכאלו הם צריכים למכור ,מה גם שהתחרות כיום ממש פראית' .הוא מודה,
שגם הוא תלוי מאוד במודעות פרסומת של יצרני אפנה' .פעם הקפדנו על הפרדה בין
פרסום ותוכן ,אך לא עוד' .כבר שנים שיש מו"לים שמוכנים לסטות מכל קו רק כדי למשוך
מפרסמים ,על ידי יצירת מה שנחשב בעיני המפרסמים באווירה אוהדת של התוכן הכתוב
למוצריהם" .העיתונאי מייקל הויט כותב ,כי אחד העורכים הראשיים של "הארפר'ס" ,ג'ון
מק'ארתור ,מאמין ש"עריכה מטעם המפרסמים" תהרוס את כל מה שעדיין נותר בעל ערך
בעיתונים ,את אותה "סביבה של איכות ואמון" .אם מגמה זו תימשך באין מפריע ,קרוב
היום שבו ייוותרו מעט מאוד כלי תקשורת שיוכלו לחקור בחופשיות את מיתוס היופי או
לערער עליו ,ואפילו להציע אלטרנטיבה ,בלי לחשוש מתגובת המפרסמים.
השינויים המבניים שנערכו לאחרונה בכלי התקשורת ,שרק העצימו את התחרות על
עינו של הצופה ,תורמים גם הם ליצירה של אווירה רוויה בגרסאות מגרסאות שונות של
דימויי "בתולת הברזל" .בין 1986ל 1988-נרשם בארצות הברית גידול של 14אחוז בזמן
החשיפה הממוצע לפרסומות טלוויזיה .כלומר ,חשיפה ל 650-פרסומות טלוויזיה בשבוע,
מתוך סך כולל של אלף סיסמאות פרסומת ביום .במצב זה ,המכונה בתעשיית הפרסום
"בלבול הצופה" ,רק 1.2אחוז מ 650-הפרסומות נשמרות בזיכרון ,ואף זו ירידה לעומת 1.7
אחוז ב .1983-עם נתונים כאלה ,אין פלא שתעשיית הפרסום בפאניקה.
התוצאה היא הקצנת הדימויים החזותיים של נשים ושל "יופי" .כפי שאמרו כמה
בכירים בתעשייה ל"בוסטון גלוב"" :צריך ללחוץ קצת יותר חזק ...לטלטל ,לזעזע ,להבקיע
פנימה .במצב של תחרות כל כך אכזרית ,המסחר הופך הרבה יותר קשיח'[ .מסחר קשיח'8
הוא כינוי סלנג הומוסקסואלי לבן זוג הטרוסקסואלי סדיסטי] .עולם העסקים עסוק כיום
נואשות בפיתוי קונים יותר מאי פעם .המטרה היא חיסול ההתנגדות" .המטפורה המתאימה
למה שקורה כיום בפרסום היא אונס.
בנוסף לכל אלה ,הקולנוע ,הטלוויזיה והמגזינים נתונים בלחץ של תחרות עם תעשיית
הפורנוגרפיה ,שכיום הפכה לפופולרית ביותר .קשה להאמין ,אבל הכנסות תעשיית
הפורנוגרפיה ברחבי העולם ,הנאמדות בשבעה מיליארד דולר בשנה ,עולות על הכנסות
תעשיות הקולנוע והמוזיקה גם יחד .בארצות הברית לבדה ,ההכנסות מסרטים פורנוגרפיים,
המופקים בקצב הגדול פי שלושה מסרטים רגילים ,עומדות על 365מיליון דולר בשנה,
כלומר מיליון דולר ביום .מגזינים פורנוגרפיים בבריטניה נמכרים בקצב של 20מיליון
עותקים בשנה ,במחירים הנעים בין שתיים לשלוש ליש"ט לעותק (בין 3.20ל 4.80-דולר),
ומכניסים לבעליהם 500מיליון ליש"ט .רווחי תעשיית הפורנוגרפיה בשבדיה עומדים
על 300עד 400מיליון קרונות בשנה .חנות לאביזרי מין בשבדיה מציעה מבחר של 500
מגזינים פורנוגרפיים ,ובחנויות טבק אפשר למצוא 20עד 30מגזינים כאלו .ב 1981-רכשו
.Rough Trade .8
500אלף גברים שבדים מגזינים פורנוגרפיים מדי שבוע .ב ,1984-אחד מכל ארבעה סרטי
וידיאו מושאלים בשבדיה היה סרט כחול .ב 1985-מכרו המפיצים הגדולים בשבדיה 13.6
מיליון עותקים של מגזינים פורנוגרפיים בקיוסקים שכונתיים .בארצות הברית רוכשים
מדי חודש 18מיליון גברים 165מגזינים פורנוגרפיים שונים ,המכניסים לבעליהם כחצי
מיליארד דולר בשנה .אחד מעשרה גברים בארצות הברית קורא את אחד מהמגזינים
"פלייבוי"" ,פנטהאוס" ,או "האסטלר" מדי חודש" .פלייבוי" ו"פנטהאוס" הם המגזינים
הנקראים ביותר בקנדה .הגברים האיטלקים מוציאים 600מיליארד לירטות בשנה על
פורנוגרפיה ,ו 30-עד 50אחוז מסרטי הווידיאו שנמכרים באיטליה הם סרטים כחולים.
מחקרים מצביעים על עלייה ברמת האלימות של הפורנוגרפיה בעולם כולו (כפי שאמר
במאי סרטי האימה הרשל גורדון לואיס" ,סרטי מלאים בנשים משוספות ,כי הייתה לי
הרגשה שזה יגביר את המכירות").
וכדי להבין עד כמה גדול הלחץ ,יש גם להביא בחשבון כי התחרות על עינו של הצופה
מתרחשת בתקופה של התרת הרסן בסדרי השידור בעולם כולו ,הגורמת להתפשטות
מיתוס היופי ממערב למזרח ומעשירים לעניים .תכניות טלוויזיה אמריקאיות מציפות
את אירופה ,ותכניות טלוויזיה שמיובאות מהמערב מציפות את העולם השלישי30 :
אחוז מתכניות הטלוויזיה המשודרות בבלגיה ,הולנד וצרפת הן מתוצרת ארצות הברית,
ו 71-אחוז מתכניות הטלוויזיה שמשודרות במדינות מתפתחות מיובאות מהמערב .בהודו
הוכפל מספר בעלי מקלטי הטלוויזיה תוך חמש שנים ,ותכניות טלוויזיה מקומיות ממומנות
מפרסומות החל מ .1984-רק לפני עשר שנים ,רוב תחנות הטלוויזיה באירופה היו בבעלות
ציבורית .אולם כל זה עומד להשתנות עם תהליך ההפרטה וכניסת טלוויזיה בכבלים
וטלוויזיה בלוויין .ב 9,1995-כנראה כבר יהיו באירופה 120ערוצים שונים ,שרק מעטים
מהם לא ימומנו מפרסומות ,ושהכנסתם אמורה לעלות מתשעה מיליארד דולר ל25-
מיליארד דולר עד שנת .2000
השינוי אינו פוסח גם על ארצות הברית ,וכפי שמדווח העיתון "גארדיאן" הלונדוני,
"רשתות הטלוויזיה מתות מפחד" .בעשר שנים ( )1979-1989איבדו רשתות הטלוויזיה
הגדולות 16אחוז מהשוק לטלוויזיה בכבלים ,לתחנות טלוויזיה עצמאיות ולסרטי וידיאו:
"התוצאה" ,כותב העיתון" ,היא מתקפת זוהר ונצנוצים".
עידן הגלסנוסט מאפשר את ייבוא מיתוס היופי גם למדינות שמעבר למסך הברזל ,אם
כי לא רק כאמצעי למאבק בתחייה אפשרית של הפמיניזם ,אלא גם כדרך לחיקוי של שפע
כלכלי במקומות מוכי עוני .טענתה של המומחית הרוסייה לענייני חברה ,נטליה זכרובה ,כי
"אין להוציא מכלל אפשרות ,שהגלסנוסט והפרסטרויקה ...יחשפו נשים ברוסיה לדרכים
סותרות למימוש חירותן ,שאחת מהן תהיה האתוס הנשי של הזוהר" ,התבררה בדיעבד
כנבואית" .רפורם" ,ראשון הצהובונים בהונגריה ,שנקרא בידי עשירית מהאוכלוסייה ,נוהג
לכלול בכל אחד מעמודיו תצלומי עירום של דוגמניות חשופות חזה או עכוז" .פלייבוי" הכתיר
" .9מיתוס היופי" ראה אור ב 1991-וב .1992-
את נטליה נגודה כ"כוכבת המין הראשונה של רוסיה" .סין הלאומנית החלה להשתתף
בתחרות מיס עולם ב ,1988-השנה שבה גם נערכה לראשונה תחרות מיס מוסקבה ,לאחר
שתחרויות דומות כבר נערכו בקובה ובבולגריה .ב 1990-נשלחו למדינות הגוש המזרחי
גיליונות ישנים של עיתוני נשים ושל "פלייבוי" .נראה כי נוכל לעקוב אחר התפתחות מיתוס
היופי במדינות אלו כבר משלביו הראשונים .בתשובה לשאלה על ההבדל בין המערב
לרוסיה ,אמרה הפמיניסטית הרוסייה טטיאנה ממנובה ,ש"זו הפורנוגרפיה ...נתקלים בה
בכל מקום ,אפילו על לוחות המודעות[ ...זה] סוג של תקיפה .קשה לי לקרוא לזה חופש".
צנזורה
למרות שעיתוני הנשים פועלים במערב החופשי ,יש הרבה דברים שהם עדיין מנועים
מלומר .ה"הסדר" הראשון בין המפרסמים לעיתוני הנשים נערך ב ,1956-כשאיגוד יצרני
סיבי הניילון התנה רכישת שטח פרסום ב 12-אלף דולר בעיתון הנשים "וומן" ,בהסכמת
העורכת להימנע מפרסום חומר שמאזכר בגדים העשויים מסיבים טבעיים" .שתיקות אלו",
כותבת ג'ניס ווינשיפ" ,בין אם נעשו במודע ובין אם לא ,הפכו עם הזמן לדבר שבשגרה".
שתיקות אלו ,שהן חלק מהירושה שלנו ,מדכאות את חופש הדיבור של נשים .גלוריה
סטיינם מודה ,כי עיתון הנשים הפמיניסטי "מיז" הפסיד חוזה פרסום עם חברת קוסמטיקה
גדולה רק בגלל שהציג בשער נשים רוסיות שלא היו מאופרות מספיק לטעמה של
החברה .עיתון נשים בבריטניה הפסיד 35אלף דולר של רווחי פרסומות יום לאחר שאחת
העורכות ,קרול סארלר ,צוטטה כאומרת שהיא מבינה מדוע קשה לייחס אינטליגנטיות
לנשים שמרוחות בשכבה עבה של איפור .עורכת בעיתון נשים מוביל ,שהיא בין היתר גם
בעלת שער מאפיר ,אמרה לסופרת מרי קיי בלקלי ,שגם בשערה זרקה שיבה ,כי פרסום
כתבתה על נפלאות שער השיבה עלה לעיתון בביטול מודעות של חברת "קליירול" לשישה
חודשים .חברת מערכת בעיתון הנשים "ניו יורק וומן" גילתה לי כי אחת העורכות נאלצה,
מסיבות כלכליות כמובן ,לשים בשער תמונה של דוגמנית ולא של אישה רבת פעלים,
שעליה התכוונה לעשות כתבת-דיוקן .גלוריה סטיינם זוכרת היטב את הקשיים הכרוכים
בייסוד עיתון נשים המסרב להיכנע למיתוס היופי" :ידענו שזה הולך להיות קשה מבחינה
כלכלית (אבל למזלנו לא ידענו עד כמה) ...הניסיון להימנע משכפול המבנה המסורתי של
עיתוני נשים ,שבהם המדורים מאורגנים לפי סוגי מודעות הפרסומת ה"נשיות" -מתכונים
המסייעים לתגבור מודעות הפרסומת למוצרי אוכל ,כתבות בנושאי יופי שמאזכרות שמות
של מוצרי טיפוח ,וכדומה .מתברר שיותר קל למשוך מפרסמים של מכוניות ,מערכות
שמע ,בירה ,ומוצרים אחרים שאינם מכוונים באופן מסורתי לקהל צרכנים נשי ,מאשר
לשכנע מפרסמים שנשים ימשיכו לגלות עניין במודעות פרסומת לשמפו גם בלי שיילוו
בכתבות על חפיפת שער ,ממש כמו שגברים מגלים עניין במודעות למוצרי גילוח גם ללא
כתבות על גילוח".
וכפי שהיא אומרת ,בטון מיוגע יותר ,בריאיון מתקופה מאוחרת יותר ב"ניו וומן",
"מפרסמים לא מאמינים בכוח של נשים כמעצבות דעת קהל" .סטיינם מאמינה שמי שצריך
להשתנות הם המפרסמים .היא גם מאמינה שזה אכן מה שיקרה ,גם אם לא בטוח שתזכה
לכך בחייה .אך לא רק המפרסמים צריכים להשתנות ,אלא גם הנשים :המפרסמים יכירו
בעובדה שעיתוני נשים זכאים לאותו חופש דיבור כמו עיתונים המיועדים לגברים ,רק אם
נתחיל להתייחס לתקשורת ההמונים שלנו ברצינות ,ונתנגד לציפיותיה שנציית באופן עיוור
להנחיות כמו ''איך לחפוף את שערנו".
יש גם צנזורה ישירה יותר :ה"מידע" שמספקים עיתוני נשים על מוצרי טיפוח עובר
מסננת עבה של צנזורה עצמית .הקשר בין חופש הדיבור למה שאת קוראת על קרמים
לטיפוח עור ושמני קודש למיניהם רופף ביותר .העורכות של הכתבות בנושאי יופי אינן
יכולות לומר את כל האמת על מוצרי המפרסמים .למשל ,בכתבה "צעירה מיום ליום",
שפורסמה ב"הארפר'ס בזאר" ועסקה בקרמים נגד הזדקנות ,לא הובאו חוות דעת אחרות
מלבד אלו של עשרה נשיאים של חברות קוסמטיקה .באופן יחסי ,יצרני הקוסמטיקה
והתמרוקים משקיעים בפרסום יותר מכל תעשייה אחרת .ככל שהתעשייה מתחזקת ,כך
נחלשות זכויותיהן של נשים כצרכניות וכאזרחיות .מניות חברות הקוסמטיקה עולות ב15-
אחוז מדי שנה ,ותוכן כתבות היופי הוא בעיקר פרסומי" .עורכות כתבות היופי" ,כותבת פני
צ'ורלטון בספרה "הטיוח"" ,כמעט שאינן יכולות לכתוב בחופשיות על קוסמטיקה" ,מכיוון
שהמפרסמים דורשים קידום מוצרים בתוכן הכתבות כתנאי לרכישת מודעות פרסומת.
אישה שרוכשת מוצר על בסיס מה שקראה בכתבות היופי ,משלמת פעמיים על הזכות
להיות מרומה.
שוק היופי נתמך גם בצורה נוספת ,חמורה יותר ,של צנזורה :דלמה היין ,עורכת ראשית
של שני עיתוני נשים ,מאשרת כי העלמת סימני גיל מתמונות נשים כבר הפכה לנוהל קבוע.
לדבריה ,עיתוני נשים "מתעלמים מנשים מבוגרות ,או שהם מעמידים פנים שהן פשוט לא
קיימות :הם מנסים להימנע מפרסום תמונות של נשים מבוגרות ,ובמקרה של כתבות על
ידועניות שעברו את גיל ' ,60אמני ריטוש' 'עוזרים' בסתר לאותן נשים יפות להיראות יפות
יותר ,כלומר להיראות צעירות מגילן".
התופעה חורגת מעיתוני נשים ,והופכת להליך מקובל של טיפול בתצלומי נשים מבוגרות
בכלל .לדברי בוב קיאנו ,המנהל האמנותי לשעבר של "לייף"" ,אין אישה שתמונתה לא
עוברת ריטוש ...גם אם מדובר באישה ידועה [ומבוגרת] ,המתנגדת לריטוש תמונותיה...
תמיד ננסה לשוות לה מראה של אישה שלא עברה את גיל ."60היין מודעת היטב לתוצאות
צנזורת הגיל השלישי של נשים" :לקוראות של היום אין מושג כיצד נראות בתמונה פנים
של אישה אמתית בת ,60מכיוון שהיא תמיד נראית בת .45וגרוע מכך ,קוראות בנות 60
מסתכלות במראה וחושבות שהן נראות זקנות מדי ,מכיוון שהן משוות את עצמן לפנים
שעברו ריטוש ,המחייכות אליהן מעל דפי העיתון" .לא אחת גם קורה ,שתמונות גוף של
מתוך עמוד האינסטגרם של ,@bar_umanskyהיילייט" :ניתוחים"
דוגמניות משופצות בעזרת מספריים .נראה שמודעות היופי בעיתוני נשים משתמשות
כבר שנים באותה טכנולוגיה חדישה ושנויה במחלוקת של "הדמיה ממוחשבת" ,שנועדה
להתערב באופן שבו משתקפת המציאות בתמונות .תרבות הנשים היא מדיום מעוות
ומדוכא .כיצד כל זה מתיישב עם ערכי התרבות המערבית ,המתעבת צנזורה ומאמינה
בהחלפת דעות חופשית?
לא מדובר כאן בעניין פעוט ערך ,אלא בשלילת החירויות היסודיות ביותר :חירותו
של אדם לדמיין את עתידו ,ולהיות גאה בחייו הנוכחיים .ההשלכות הפוליטיות של
העלמת סימני הגיל מפניהן של נשים זהות בעצמתן להבהרת עורם של שחורים בייצוגים
הוויזואליים שלהם .מחיקת הצבע ,כמו מחיקת הגיל ,משמעה החלת אותו שיפוט ערכי על
עצם היותך שחור כמו זה שמוחל על עצם היותך אישה :שיפוט שפירושו ש"פחות הוא
יותר" .העלמת סימני הגיל מפני האישה משמעה מחיקת הזהות ,הכוח וההיסטוריה של נשים.
אולם העורכות חייבות לעבוד לפי הנוסחה המנצחת .הן אינן יכולות לקחת סיכון ,ולמלא
אחר מה שרבות מהקוראות טוענות שהן רוצות :תמונות נשים שבהן יוכלו לזהות את עצמן,
כתבות שלא מדברות אליהן מגבוה בהתנשאות משפילה ,ומדורי צרכנות מהימנים .רבות
מהעורכות טוענות שמדובר בדרישות בלתי אפשריות ,מכיוון שהקוראות עצמן עדיין לא
מספיק רוצות בכך .תארו לעצמכם עיתון נשים שייתן במה לדוגמניות עגלגלות ,נמוכות
ומבוגרות .ואף יוותר על דוגמניות לטובת נשים אמתיות .בואו נאמר שעיתון כזה היה
נוקט במדיניות של הימנעות מאלימות ומהתאכזרות לנשים ,כמו שכמה עיתונים תומכים
כיום במוצרים שתהליך ייצורם אינו כרוך בהתאכזרות לבעלי חיים .בואו נאמר שהוא גם
היה נמנע מפרסום דיאטות רעב ,מנטרות שרק מעוררות שנאה עצמית ,וכתבות שמקדמות
ניתוחים פלסטיים ,אותו מקצוע החותך ,פשוטו כמשמעו ,בבשרן החי של נשים בריאות.
ובואו נאמר שהוא היה יוזם כתבות על נפלאות מראה הגיל הטבעי ,וכתבות מצולמות
השופעות אהבה לגוף הנשי בכל הצורות והגדלים ,שהוא היה חוקר בסקרנות עדינה את
השינויים שחלים בגוף אחרי לידה והנקה ,שהוא היה מציע מתכונים שאינם מלווים
בהענשה עצמית וברגשות אשם ,ושהיו בו גם תמונות גברים בתנוחות מפתות.
עיתון כזה היה קורס כלכלית מהסיבה הפשוטה שרוב המפרסמים היו נוטשים אותו.
עיתוני נשים ,בין אם במודע ובין אם חצי במודע ,חייבים לשדר לקוראות שלהיראות כפי
גילך זה רע ,מכיוון ש 650-מיליון דולר מרווחי הפרסום שלהם באים מאנשים שיפשטו
את הרגל אם להיראות כפי גילך ייחשב לדבר טוב .הם צריכים ,במודע או שלא במודע,
לעודד נשים לשנוא את גופן כך שאפשר יהיה להפיק רווח מהרעב שלהן ,מאחר שתקציב
הפרסום של שליש מתצרוכת המזון בארצות הברית תלוי בהרעבתן העצמית של נשים
בדיאטות .המפרסמים ,שהם שהופכים את תרבות ההמונים הנשית לאפשרית ,סומכים
על יכולתם לגרום לנשים לשנוא את פניהן ואת גופן .כך נשים יבזבזו יותר כסף על
מוצרים חסרי ערך או על מוצרים שגורמים רק כאב ,מאשר היו מבזבזות לו היומרגישות
יפות באופן טבעי.
ומה שיותר חשוב ,עיתון כזה היה קורס כלכלית ,כי האופן שבו נשים חונכו על ברכי
מיתוס היופי גורם לנו לא אחת גם להפנים אותו :רבות מאתנו עדיין לא בטוחות ,שנשים
יכולות להיות מעניינות גם בלי קשר ל"יופי" .גם לא בטוח בכלל שנושאי נשים חשובים
לנו מספיק כדי שנהיה מוכנות לשלם בשביל לקרוא עליהם גם ללא התוספת של נושאים
שקשורים ביופי.
המסר הכולל של עיתוני נשים -כל עוד תגובת הנגד של מיתוס היופי נותרת על כנה
-חייב להישאר שלילי ולא חיובי ,מכיוון ששנאה עצמית מנפחת באופן מלאכותי את
הביקוש ואת המחיר .מכאן הטון הרודני ,המורכב מציוויי עשי ואל תעשי ,שרק גוער,
מרמז ומתנשא ,ושכמוהו אי אפשר למצוא באף עיתון אחר שמיועד למבוגרים בעלי כוח
קנייה .טון דומה בעיתוני גברים ,שיאיץ בהם כן להשקיע באגרות חוב פטורות ממס או לא
להצביע למפלגה הרפובליקנית ,פשוט לא יעלה על הדעת .מכיוון שהמפרסמים תלויים
בהרגלי צריכה של נשים ,שאותם אפשר ליצור רק באיומים ובכפייה ,הרי איומים וכפייה
הם גם שמכבידים על תוכן העיתונים ,שלולא כן היה יכול להיות רב ערך.
נשים מוקפות כיום מכל עבר בדימויי ה"גוף" וה"פנים" המושלמים לא מכיוון
שהתרבות החליטה להחצין כבמעשה קסם פנטזיה גברית סמויה ,אלא מהסיבה הפשוטה
שהמפרסמים צריכים למכור מוצרים בתחרות חופשית ,המפציצה נשים בדימויים שכל
כוונתם להנמיך את ערכן העצמי .הסיבה לכך שנשים וגברים כאחד נוטים כיום לשים
לב לדימויי ה"גוף" וה"פנים" המושלמים היא בעיקרה פוליטית ולא מינית .כל זה אומר,
שבתחרות העתידית ,שרק תלך ותתעצם ,מיתוס היופי יכפיל את כוחו עשרות מונים ,אלא
אם כן יתרחש שינוי מקיף בתודעה :שהרי עיתוני נשים לא יהיו יותר מעניינים בעינינו ,כל
עוד לא נתחיל להאמין שאנו עצמנו יותר מעניינות.
כל עוד לא יתרחש השינוי הזה ,הרי ככל שעיתוני הנשים ידריכו את הקוראת במסע
האינטלקטואלי החיובי שלה ,כך ,בו-בזמן ,הם גם ינווטו אותה וידחפו אותה בעצמה
במורד הנתיב רצוף המהמורות של ההתמכרות ליופי .ככל שהחוויות בדרך יהיו קיצוניות
ומקוטבות יותר ,כן תתחזק בנשים ההכרה המכעיסה בדבר פיצול האישיות שבה נתונה
תרבותנו .זה פיצול האישיות התרבותי שמועבר לנשים באמצעות עסקה מפתה ,מביכה,
מאתגרת ורדופת אשמה ,הארוזה בעטיפה מסנוורת ונוצצת.
ופפרוססוטם-פמיניזם
פורסם במסגרת קורס "מיזוגניה אמריקאית" במידלברי קולג' ,מידלברי ,וורמונט.
מאת קרובין דאמרון ,אמה שובלוכר ,טייט שומו ,וגרייס וודוק ,אביב .2019
לקריאה נוספת וצפייה בקמפיינים המוזכרים בהמשך ,ניתן להיכנס לאתר המלא דרך קוד ה.QR-
מתוך קמפייין #MyBeautyMySayשל חברת Dove
על מנת לבסס את הניתוח שלנו של פרסום בניתוחים פמיניסטיים
של תרבות הצריכה ,קפיטליזם מודרני ופוסט-פמיניזם ,הקמנו אתר
שמתייחס לפוסט-פמיניזם בעולם הפרסום .ארגנו אותו על סמך נושאים
כלליים שזיהינו במהלך ניתוח הפרסומות שלנו :העצמה ,תביעה
מחודשת של סטריאוטיפים פמיניסטיים ,ובודי-פוזיטיב .כתבה זו תעסוק
בנושא השלישי :בודי-פוזיטיב.
שהיא אסתטית לחלוטין ובעיה שיכולה התחילה כך -היא התחילה את דרכה מהו בודי-פוזיטיב?
להיפתר לחלוטין על ידי מי שמחפש למכור רדיקלית ושולית ,כעיקרון של תנועת המושג "בודי-פוזיטיב" מצביע על כך שאין
לך משהו .המותגים חשבו בעבר שאת קבלת השמנות [ ]fat acceptanceשל דבר יפה יותר מאישה שהיא היא-עצמה
צריכה להרגיש בכיוון אחד לגבי עצמך, שנות ה .60-אז ,בודי-פוזיטיביטי הייתה באופן לא מתנצל ,מקבלת ואוהבת את
ועכשיו הם החליטו שזה כבר לא מתאים רק מרכיב אחד של אידיאולוגיה שכללה
למטרות שלהם .האופן שבו את מדברת הפגנות פומביות נגד אפליה והסברה ה"פגמים" הפיזיים שלה.
על עצמך צריך להשתנות ,גם אם שום אנטי-קפיטליסטית נגד תעשיית הדיאטה,
דבר לא השתנה שישפיע באופן מהותי על והיא הצביעה על נקודה פוליטית ספציפית: סטנדרט יופי
להיות בעל גוף שמשמיצים ומפלים הסטנדרטים הגבוהים והבלתי מושגים
ההרגשה שלך. אותו -ולאהוב אותו בכל מקרה ,מול של יופי ,ושל יופי נשי ,עוצבו במידה
מסרים תרבותיים מתמשכים על הפגמים רבה על ידי מפרסמים מודרניים .תעשיית
Dove #MyBeautyMySay היופי המגלגלת מיליארדי דולרים כוללת
ל "Dove"-יש היסטוריה ענפה כחלק שלך ,הוא חתרני. איפור ,טיפוח עור ושיער ,בשמים ,ניתוחים
מתעשייה ידועה זה מכבר (על ידי קוסמטיים ,מועדוני בריאות ,כדורי דיאטה
פמיניסטיות) בדרכים הערמומיות שבהן המותגים חשבו ואופנה .על ידי הצגת תמונות אידיאליות,
היא מנצלת את חוסר הביטחון הנשי לגבי בעבר שאת צריכה מפרסמי מוצרי יופי ואופנה מבקשים
הגוף המגדרי ,תוך שימוש ברטוריקה להרגיש בכיוון אחד לשכנע לקוחות שהם יהפכו לחדשים
בעלת השראה שיווקית של "הערכה לגבי עצמך ,ועכשיו ומשופרים אם ישתמשו במוצר שלהם או
עצמית" ו"יופי אמיתי" ככלי קידום מכירות הם החליטו שזה כבר
ראשוני ,שאופייני לסתירות של אתוס לא מתאים למטרות ילבשו את הבגדים שלהם.
שלהם .האופן שבו את
פוסט-פמיניסטי. מדברת על עצמך צריך מה הקאץ'?
להשתנות ,גם אם החברות הללו ,עם כל המשאבים ,טווח
אכן" ,העצמתן" של בנות לפתח "הערכה שום דבר לא השתנה ההגעה והיכולת שלהן לתמרן את דעת
עצמית בריאה" הובנה באופן מסורתי שישפיע באופן מהותי הקהל ,עשו משהו שהן עושות לעתים
כפיתוח זהות פוליטית ותרבותית מחוץ על ההרגשה שלך קרובות :הן עירבו בין זיהוי בעיה לפתרון
לתרבות הצריכה (במיוחד מאחר שהערכה שלה ,ואם נניח לעצמנו להשתכנע
עצמית נמוכה של בנות מוכרת באופן נרחב כעת ,הבודי-פוזיטיביטי השילה את המטרות שהנושאים הללו בכיוון הנכון ושהבעיות
כתוצאה ספציפית של נורמות מגדריות הרדיקליות והמעשיות שלה לטובת הסברה שלנו באמת פנימיות ,אז אנחנו מתעלמים
בלתי מושגות המיוצגות במדיה ובתרבות מהסיבות האמיתיות לכך שכל כך הרבה
הצריכה) .עם זאת ,הערכה עצמית לנערות אנשים לא מרגישים טוב עם היותם מי שהם.
התגלתה בעשור האחרון כמרכיב חשוב כמו רוב הרעיונות שהופכים למרגיעים
בשוק מוצרי הצריכה והמדיה לנערות. וחסרי תועלת מספיק עבור תוכניות שיווק
הערכה עצמית כשלעצמה היא סוג של ארגוניות ,תנועת ה"בודי-פוזיטיב" לא
מוצר פוסט-פמיניסטי שניתן לרכוש
באמצעות צריכת הסחורות הנכונות ,ובכך
מתוך קמפייין #AerieREALשל חברת Aerie
אין שום דבר שהקפיטליזם לא יכול להפוך מכן למוצר -אלא גם בגלל יכולתם לגרום פועלת כחלק מקרקע חדשה להרחבת
להזדמנות עסקית ,אך כדי שהוא יהיה לנשים להרגיש מעורבות באקטיביזם, פרקטיקות קפיטליסטיות ניאו-ליברליות.
כלי שימושי למשווקים ,צריך היה לנתק גם אם המוצרים עצמם שנויים במחלוקת
את ה"בודי-פוזיטיב" משמנות והסברה ההצלחה הפומבית העצומה של הפרסומות
פוליטית ,לחטא אותו ולארוז מחדש בצורה בחוגים פמיניסטיים. של דאב הדליקה נורה לחברות אחרות
מסודרת למשהו שמתחיל ונגמר בדימויים. בעסקי הפרסומות .קמפיין היופי האמיתי
אז עכשיו ,מה שאנחנו מדברים עליו " "Aerieבוחרת במסר פוסט-פמיניסטי השיק אלף חקיינים ,אבל לא בגלל שהוא
כשאנחנו מדברים על האני הפיזי שלנו הוא בפרסומת שלהן ,כשהדגש הוא על סוכנות העניק השראה לגל של הרהור עצמי
מי נחשב יפה ומי לא ,כאילו יופי אישי הוא ובחירה ,תוך התעלמות מההשפעה אמיתי אצל מי שמתפרנס מלהמציא דברים
החזקה במיוחד שיש לתמונות בתקשורת שיגרמו לנשים להרגיש רע לגביהם .במקום
חלק הכרחי בחיים מספקים. על נשים צעירות .המסר לצרכניות הוא זאת ,הוא לימד מותגים כמו ""Aerie
שאם הן רוכשות מוצרי "" ,""Aerieהן ו ,"Target"-שזכו שניהם לגלי תשומת
בשיטה זו ,לאינטרסים של תאגידים יש בוחרות לקנות ממותג שתומך ברעיון של לב ציבורית חיובית עבור קמפיינים ללא
פתח ברור להכניס את עצמם למערכה פוטושופ ,שהם יכולים לקבל חשיפה תמורת
ולהתגלות כגיבורים ,פשוט על ידי שכירת בודי-פוזיטיב. פרוטות אם הם יוצרים תוכן שאנשים חשו
משרד פרסום או מנהל ליהוק שיכול לקרוא צורך לשתף בעצמם ,במקום לשלם על הפצת
את הסיטואציה ,ומבלי לשנות את היחס בעיקרו של דבר "Aerie" ,מנסה לגרום
של העסק שלהם לאף אחד .בודי-פוזיטיב לצרכניות שלה להאמין שעל ידי רכישת הפרסומות שלהם.
ב 2018-ממהרת ממש עד לקו בין אסתטיקה מוצרי " ,"Aerieהן עוסקות בערכים
לפוליטיקה ,אך לא ממהרת לבחור ביניהן. פמיניסטיים ומשתתפות באקטיביזם, אין שום דבר
והמסר הפוסט-פמיניסטי הזה שנשים שהקפיטליזם לא
חזקות באמצעות הצריכה שלהן מאפשר יכול להפוך להזדמנות
ל "Aerie"-למקם את המותג שלהם עסקית ,אך כדי שהוא
כסנגור לנשים .עם זאת ,כפי שהראה ניתוח יהיה כלי שימושי
זה ,מסע הפרסום של " "Aerieמחזק את למשווקים ,צריך היה
הנשיות המודגשת ,על ידי בחירת דוגמניות לנתק את ה"בודי-
מושכות באופן קונבנציונלי (בעיקר רזות, פוזיטיב" משמנות
לרוב לבנות) והחפצתן ,ועל ידי המשך והסברה פוליטית,
הדגשת החשיבות של משיכה מינית לחטא אותו ולארוז
מחדש בצורה מסודרת
לזהותן של נשים. למשהו שמתחיל
מה שמותגים ואינדיבידואלים כאחד פחות ונגמר בדימויים
מתלהבים לדבר עליו הוא איך גוף לא תואם
-בין אם זה שמן ,לא לבן ,טרנס ,נכה ,או
שילוב כלשהו ביניהם -משפיע על חייו
של אדם ,כיצד התנאים החיצוניים הללו
משפיעים על תחושת הערך העצמי שלו,
וכיצד אינטרסים של תאגידים הרוויחו
ונתמכו זמן רב מהכוחות המבניים אשר
יוצרים אי שוויון.
תנועת הבודי-פוזיטיב העכשווית גורמת Aerie #AerieREAL
לכך שחובה על אנשים בעלי גוף לא תואם היבטים שונים של בודי-פוזיטיביטי נוכסו
לשנות את התפיסה העצמית של עצמם על ידי מפרסמים לא רק בגלל שיש להם
מבלי לדרוש ממישהו בעל כוח כלשהו פוטנציאל לגרום לנשים להרגיש טוב יותר
לשאול מה יצר את התופעה מלכתחילה. עם עצמן -רגשות שהן מקשרות לאחר
מתוך עמוד האינסטגרם של ,@bar_umanskyהיילייט" :שומן"
מתוך עמוד האינסטגרם של ,@bar_umanskyהיילייט" :שומן"
האם נוכל לחולל עתיד אחר ,שבו אשת המכונה היא זו שתמות ,ואילו אנו נחיה במלוא יופיינו?
מיתוס היופי הגיב לחירויות החדשות שבהן זכו נשים על ידי העתקת ההגבלות
החברתיות שהוטלו על חייהן היישר אל פנינו ואל גופנו .כתוצאה מכך ,אנו חייבות כעת
לשאול על המקום שמיועד לנו בגופנו את אותן שאלות שנשים בדור הקודם שאלו לגבי
המקום שמיועד להן בחברה.
מהי האישה? האם היא מה שעושים ממנה? האם לחיים ולניסיון שלה יש ערך? ואם
כן ,האם עליה להתבייש בהם? מה בעצם כל כך טוב בלהיראות צעירה?
הרעיון שלגוף האישה יש גבולות שאסור לערער אותם חדש למדי .אין ספק שעדיין לא
גזרנו את מלוא משמעויותיו .האם נוכל להרחיב את הרעיון הזה? או האם המין הנשי הוא
חומר ביד היוצר ,המותאם מטבעו לעיצוב ,לחיתוך ולפולשנות פיזית? האם אפשר לזכות
את הגוף הנשי באותה יושרה שלו זכאי הגוף הגברי? האם יש הבדל בין אפנתיות של
לבוש נשי לבין אפנתיות של גוף נשי? בהנחהפרשיקוגם':אחד ניתן יהיה לעצב נשים בזול וללא
כאבים וסיכונים ,האם זה מה שאנחנו אמורות לרצות? האם תעצומות ההבעה שמגולמותמעבר
בבגרות ובזקנה חייבות להיכחד? האם באמת לא נאבד כלום אם זה מה שיקרה?
האם לזהותה של אישה יש ערך כלשהו? האם חייבים לאלצה לרצות להיראות כמו
מישהי אחרת? האם יש משהו דוחה בעליל בתצורת הגוף הנשי ובבשרו? חוסר הנאותות
שלהגוףהנשירקמחליףאתחוסרהנאותותהישנהיותרשלהתודעההנשית.אולםנשיםלמיתוס היופי
טענו שתודעתן אינה נחותה כלל .האם גופנו באמת נחות במשהו?
האם "יופי" באמת מסתכם רק במין? האם יש קשר בין מיניותה של אישה לבין איך
שהיא נראית? האם יש לה זכות להנאה מינית ולהערכה עצמית מתוקף עצם היותה
אדם ,או האם עליה להרוויח את הזכות הזו דרך "יופי" ,כפי שבעבר הרוויחה אותה דרך
נישואים? מהי המיניות הנשית -איך היא נראית? האם יש לה קשר כלשהו לאופן שבו
היא מיוצגת בדימויי הפרסומות? האם מדובר במשהו שנשים צריכות לרכוש ככל מוצר
אחר? מה באמת גורם לגברים ולנשים להימשך זה אל זו?
האם נשים יפות או לא?
כמובן שאנו יפות .אבל לא נאמין בכך באמת כפי שאנו צריכות להאמין ,כל עוד לא
נתחיל לעשות את הצעדים הראשונים מעבר למיתוס היופי.
האם כל זה אומר שאיננו יכולות להשתמש בשפתון בלי להרגיש אשמות?
נהפוך הוא .זה אומר שעלינו להפקיע מהמיתוס את כל מה שעלה בידיו לכתר ולהחזיק
כבן ערובה :מיניות נשית ,חברות בין נשים ,הנאה ממראה עיניים ,הנאה חושנית ממרקמים,
צורות וצבעים – בקיצור ,כל מה שגורם הנאה לנשים ,בין אם הנאה מהוגנת או מלוכלכת.
נוכל לפוגג את המיתוס ולשרוד אותו לא רק בלי לפגום במיניות ,באהבה ,במשיכה ובסגנון,
אלא גם נגרום להם לפרוח בחיוניות גדולה יותר מאי פעם .אין לי שום דבר נגד מה שגורם
לנשים להרגיש טוב ,אלא רק נגד מה שגורם לנו להרגיש רע מלכתחילה .כולנו אוהבות
להיות נחשקות ולהרגיש יפות.
האם נוכל לחולל עתיד אחר ,שבו אשת המכונה היא זו שתמות ,ואילו אנו נחיה
במלוא יופיינו?
מיתוס היופי הגיב לחירויות החדשות שבהן זכו נשים על ידי העתקת ההגבלות
החברתיות שהוטלו על חייהן היישר אל פנינו ואל גופנו .כתוצאה מכך ,אנו חייבות כעת
לשאול על המקום שמיועד לנו בגופנו את אותן שאלות שנשים בדור הקודם שאלו לגבי
המקום שמיועד להן בחברה.
מהי האישה? האם היא מה שעושים ממנה? האם לחיים ולניסיון שלה יש ערך? ואם
כן ,האם עליה להתבייש בהם? מה בעצם כל כך טוב בלהיראות צעירה?
הרעיון שלגוף האישה יש גבולות שאסור לערער אותם חדש למדי .אין ספק שעדיין לא
גזרנו את מלוא משמעויותיו .האם נוכל להרחיב את הרעיון הזה? או האם המין הנשי הוא
חומר ביד היוצר ,המותאם מטבעו לעיצוב ,לחיתוך ולפולשנות פיזית? האם אפשר לזכות
את הגוף הנשי באותה יושרה שלו זכאי הגוף הגברי? האם יש הבדל בין אפנתיות של
לבוש נשי לבין אפנתיות של גוף נשי? בהנחה שיום אחד ניתן יהיה לעצב נשים בזול וללא
כאבים וסיכונים ,האם זה מה שאנחנו אמורות לרצות? האם תעצומות ההבעה שמגולמות
בבגרות ובזקנה חייבות להיכחד? האם באמת לא נאבד כלום אם זה מה שיקרה?
האם לזהותה של אישה יש ערך כלשהו? האם חייבים לאלצה לרצות להיראות כמו
מישהי אחרת? האם יש משהו דוחה בעליל בתצורת הגוף הנשי ובבשרו? חוסר הנאותות
של הגוף הנשי רק מחליף את חוסר הנאותות הישנה יותר של התודעה הנשית .אולם נשים
טענו שתודעתן אינה נחותה כלל .האם גופנו באמת נחות במשהו?
האם "יופי" באמת מסתכם רק במין? האם יש קשר בין מיניותה של אישה לבין איך
שהיא נראית? האם יש לה זכות להנאה מינית ולהערכה עצמית מתוקף עצם היותה
אדם ,או האם עליה להרוויח את הזכות הזו דרך "יופי" ,כפי שבעבר הרוויחה אותה דרך
נישואים? מהי המיניות הנשית -איך היא נראית? האם יש לה קשר כלשהו לאופן שבו
היא מיוצגת בדימויי הפרסומות? האם מדובר במשהו שנשים צריכות לרכוש ככל מוצר
אחר? מה באמת גורם לגברים ולנשים להימשך זה אל זו?
האם נשים יפות או לא?
כמובן שאנו יפות .אבל לא נאמין בכך באמת כפי שאנו צריכות להאמין ,כל עוד לא
נתחיל לעשות את הצעדים הראשונים מעבר למיתוס היופי.
האם כל זה אומר שאיננו יכולות להשתמש בשפתון בלי להרגיש אשמות?
נהפוך הוא .זה אומר שעלינו להפקיע מהמיתוס את כל מה שעלה בידיו לכתר ולהחזיק
כבן ערובה :מיניות נשית ,חברות בין נשים ,הנאה ממראה עיניים ,הנאה חושנית ממרקמים,
צורות וצבעים – בקיצור ,כל מה שגורם הנאה לנשים ,בין אם הנאה מהוגנת או מלוכלכת.
נוכל לפוגג את המיתוס ולשרוד אותו לא רק בלי לפגום במיניות ,באהבה ,במשיכה ובסגנון,
אלא גם נגרום להם לפרוח בחיוניות גדולה יותר מאי פעם .אין לי שום דבר נגד מה שגורם
לנשים להרגיש טוב ,אלא רק נגד מה שגורם לנו להרגיש רע מלכתחילה .כולנו אוהבות
להיות נחשקות ולהרגיש יפות.
אבל במשך 160שנים לערך ,נשים משכילות מהמעמד הבינוני במערב נשלטו בידי
אידיאלים שונים של שלמות נשית .דרך הפעולה של הטקטיקה הישנה והמוצלחת הזו
התמצתה בהערמת הדרישות הדכאניות ביותר של חברות הנשלטות בידי גברים על
המיטב שבתרבות הנשית .כופר הנפש הזה ,בצורותיו השונות ,הוטל על האורגזמה הנשית
בשנות העשרים ,על הבית ,הילדים והמשפחה בשנות החמישים ,ועל תרבות היופי בשנות
השמונים .כתוצאה מהטקטיקה הזו ,בכל דור ודור אנו מבזבזות זמן בוויכוחים לוהטים
יותר על התסמינים מאשר על המחלה.
בדפוס זה של עידוד אינטרסנטי של אידיאלים נשיים (שאינם אלא ביטוי של אינטרסים
גבריים) אפשר להבחין -כפי שהראה יפה מחקרן של ברברה ארנרייך ודירדרה אינגליש
-לכל אורך ההיסטוריה העכשווית שלנו .עלינו לעדכן את הדפוס הזה בכך שנכליל בו גם
את מיתוס היופי ,כדי שנוכל להבין את הדפוס ולחסל אותו .אם לא ננהג כך ,ברגע שנפרק
את מיתוס היופי ,אידיאולוגיה חדשה תקום במקומו .בסופו של דבר ,מיתוס היופי כלל לא
קשור למראה חיצוני או להרזיה או לניתוחים פלסטיים או לקוסמטיקה -לא יותר מכפי
ש"המסתורין הנשי" היה קשור לעבודות הבית .לאף אחד מהאחראים על המיתוסים של
הנשיות לאורך הדורות אין עניין אמתי בתסמינים.
אדריכלי "המסתורין הנשי" לא באמת האמינו כי רצפה מבהיקה שבה תוכלי לראות
את השתקפותך מעידה על איזושהי מעלה נשית עילאית .אפילו במהלך חיי שלי ,כשהחיו
מחדש ,בצורה מגושמת למדי ,את הרעיון שהמחזור החודשי אחראי להפרעות נפשיות,
בתור מגן אחרון מתביעות תנועת הנשים ,אף אחד לא באמת האמין שחוסר התפקוד נובע
מהמחזור עצמו .באותו אופן ,למיתוס היופי ממש לא אכפת כמה נשים שוקלות .לא מעניין
אותו מרקם השער של נשים ,או מידת החלקות של עורנו .האינטואיציה שלנו אומרת,
שאם כולנו נחזור מחר בבוקר הביתה ונגיד שלא באמת התכוונו לזה -שנסתדר גם בלי
הקריירות ,האוטונומיה ,האורגזמות והכסף -מיתוס היופי ירפה באחת את אחיזתו ,ויהפוך ליותר נוח.
התובנה הזו מקלה על ההבחנה בנושאים האמתיים שעומדים מאחורי התסמינים ועל
ניתוחם :כפי שלמיתוס היופי לא היה באמת אכפת כיצד נשים נראות כל עוד הרגישו
מכוערות ,כך אנו גם חייבות להבין שזה ממש לא משנה כיצד נשים נראות כל עוד נרגיש
יפות עם עצמנו.
לנושא האמתי שעל הפרק אין כל קשר לשאלה אם נשים מתאפרות או לא ,מעלות או
מורידות משקל ,עושות ניתוח פלסטי או נמנעות ממנו ,מתלבשות יפה או לא ,הופכות את
בגדינו ואת פנינו ואת גופנו ליצירות אמנות או נמנעות מהתקשטות בכלל .הבעיה האמתית
היא חוסר האפשרות שלנו לבחור.
תחת שרביט ה"מסתורין הנשי" ,כל הנשים מהמעמד הבינוני ,ללא יוצאת מהכלל ,נידונו
לפתח את אותה כפייתיות ביחס לבית ולטיפוחו ,יהיו נטיותיהן האישיות אשר יהיו .כעת,
משרעיון זה הופרך מעיקרו ,אותן נשים שיש להן נטייה אישית לטיפוח קפדני של הבית
ממשיכות לעשות זאת ,ולאותן נשים שטיפוח הבית הוא הדבר האחרון שמעניין אותן
יש אפשרות בחירה גדולה יותר (יחסית) .הפכנו רשלניות בסידור הבית ,והעולם לא חרב
כתוצאה מזה .אחרי שנפריך את מיתוס היופי ,גישה דומה -שהיא נבונה והגיונית כל כך,
אך רחוקה מהישג ידנו כעת -תאפיין את יחסנו לתרבות היופי.
קוסמטיקה הופכת לבעיה רק כשנשים מרגישות לא מספיק נראות או לא מספיק
נאותות בלעדיה .טיפוח כושר גופני הופך לבעיה רק כשנשים שונאות את עצמן אם הן אינן
מתמסרות לו .כשאישה מאולצת להתקשט בתכשיטים כדי שיקשיבו לה ,כשהיא נזקקת
לטפח את המראה החיצוני שלה כדי להגן על זהותה ,כשהיא מרעיבה את עצמה כדי
לשמור על מקום עבודתה ,כשהיא חייבת למצוא מאהב כדי שתוכל לטפל כראוי בילדיה,
אלו בדיוק המקומות שבהם ה"יופי" הופך לכואב .כי מה שכואב לנשים במיתוס היופי
הוא לא עצם ההתקשטות ,או המיניות המוחצנת ,או הזמן שמבוזבז על טיפוח המראה
החיצוני ,או הרצון למצוא מאהב .יונקים רבים מטפחים את עצמם ואת גופם ,ובכל תרבות
מתקשטים בתכשיטים" .טבעי" ו"לא טבעי" הם לא המונחים שעל הפרק .המאבק האמתי
הוא בין כאב והנאה ,חופש וכפייה.
התלבשות והתחפשות למיניהן יהיו באמת קלילות ומהנות ,רק כשלכל הנשים תוענק
זהות יציבה ומוצקה .בגדים שמדגישים את מיניותנו יהפכו ללבוש יום יומי ,רק כשהמיניות
הנשית תהיה בשליטתנו .רק כשהמיניות הנשית תוכר במלואה כתשוקה לגיטימית שבאה
מבפנים ,ושיכולה להיות מופנית ,חפה מתיוג ,למושא תשוקה שייבחר על ידינו ,רק אז
כל סוג של לבוש או אופן התנהגות ,שמחצין את מיניותנו ושייבחר על ידינו ,כבר לא
יוכל לשמש אמצעי לבייש אותנו ,להאשים אותנו ,או להפוך אותנו למטרה להטרדות
מצד מיתוס היופי.
מיתוס היופי הציב בפני הנשים בחירה שקרית :מה עלי להיות ,מינית או רצינית? אנו
חייבות לדחות את ההתחבטות השקרית והכפויה הזו על הסף .רצינות אצל גברים נתפשת
כתכונה שרק מעצימה את מיניותם .להיות בעת ובעונה אחת גם אדם רציני וגם יצור מיני
משמעו להיות אנושי במלוא מובן המילה .בואו נאמר לאלו שמציעים לנו את העסקה
השטנית הזו ,שאנו מסרבות להאמין כי בחירת פן אחד של העצמי אומרת שנגזר עלינו
להפסיד את הפן האחר .בעולם שבו לנשים יהיו אפשרויות בחירה ממשיות ,בחירותינו
בנוגע למראה החיצוני שלנו ייבחנו סוף סוף כמה שהן באמת :כדבר של מה בכך.
נשים יוכלו להתקשט בחפצים יפים בלי לחשוב פעמיים ,רק כשיהיה ברור שאנחנו לא
חפצים .נשים יהיו חופשיות ממיתוס היופי ,רק כשנוכל לבחור להשתמש בפנינו ,בלבושנו
ובגופנו כצורה אחת מני רבות של ביטוי עצמי .להתלבש להנאתנו זו אפשרות ,אבל לעמוד
על זכויותינו זו חובה.
חוקרים רבים ניסו להתמודד עם הבעייתיות שכרוכה בפנטזיה ,בהנאה וב"זוהר" על ידי
סילוקם מתחומי האוטופיה הנשית .אבל "זוהר" הוא רק ביטוי ליכולת האנושית להקסים
ולהיות מוקסם ,וכשלעצמו אינו דבר הרסני .אנו זקוקות לו ,בתנאי שיוגדר מחדש .אי-
אפשר להתנגד לדת נצלנית על ידי סגפנות ,או לשירה גרועה על ידי איסור על שירה בכלל.
אנו יכולות להיאבק נגד הנאה שמלווה בכאב רק על ידי הנאה טהורה ונקייה מכאב.
אבל בואו לא נהיה תמימות .אנו מנסות לייצר משמעויות חדשות ליופי בסביבה שאינה
מתירה לנו את הזכות הזו .כדי להיראות כפי שאנחנו רוצות להיראות -וכדי שישמעו אותנו
כפי שאנו זכאיות להישמע -דרוש לנו לא פחות מאשר גל שלישי של פמיניזם.
דיבור
הבעיה בכל דיון במיתוס היופי היא השימוש שהוא עושה בהתניה מתוחכמת :הוא
מעניש ללא יוצאת מהכלל כל אישה שמנסה להעלות את הנושאים האלו על ידי בחינה
מדוקדקת של המראה החיצוני שלה .מאלף לגלות עד כמה עמוקה הבנתנו את העונש
המובלע הזה .אנו מכירות היטב את שיטת הפעולה שלו ,הטיפוסית למיתוס היופי ,של
כריכת שני עניינים נפרדים :לא משנה כיצד האישה נראית ,תמיד ייעשה שימוש במראה
החיצוני שלה כדי לחבל במה שהיא אומרת ,ולהפוך את הבחנותיה בנוגע להיבטים
חברתיים שונים של מיתוס היופי לבעיה אישית שלה.
למרבה הצער ,מכיוון שהתקשורת מתייחסת ,כדבר שבשגרה ,למראה חיצוני של נשים
באופן שגורם לערעור האמון בדבריהן או לביטול ערכם ,הקוראות או הצופות נמנעות,
כדבר שבשגרה ,מלהזדהות עם נשים שמופיעות בעין הציבורית -וזו מטרתו האנטי-
פמיניסטית העליונה של מיתוס היופי .בכל פעם שאנחנו לא לוקחות ברצינות או לא
מקשיבות לאישה שמופיעה בטלוויזיה או בעיתון ,מכיוון שתשומת לבנו מוסטת למידות
הגוף שלה או לאיפור או לבגדים או לתסרוקת שלה ,מיתוס היופי פועל ביעילות מירבית.
לכל אישה ,היחשפות בציבור משמעה התמודדות עם בחינה פולשנית של הגוף שלה,
שכפי שראינו ,מעצם הגדרתה אף אישה אינה יכולה לעמוד בה בהצלחה .לכל אישה,
הדיבור על מיתוס היופי (כמו על נושאים שקשורים בנשים בכלל) משמעו שאין כל
דרך שבה תוכל להיראות כמו שצריך .לנשים שמביעות את דעותיהן בציבור אין רשות
להיחשב כבעלות עמדה נייטרלית או עמדה חפה מתיוג :הן תמיד יסווגו או כ"מכוערות"
מדי או כ"יפות" מדי מכדי שיאמינו להן .ההתניה הזו מועילה פוליטית :כיום קורה לא
אחת ,שכשנשים מדברות על הסיבות שמונעות מהן לגלות מעורבות גדולה יותר בקבוצות
נשים ובתנועות נשים ,ברוב המקרים הן אינן מציינות הבדלים בנושאים שעל סדר היום
או בתפישת עולם ,אלא הבדלים באסתטיקה ובסגנון אישי .נוכל לסכל את פעולת מיתוס
היופי ,אם נזכור תמיד את המקורות האנטי-פמיניסטיים שלו ,ואת המטרה הריאקציונרית
של ניתוב תשומת לבן של נשים .מבחינה פוליטית ,דחיית הטענה העיקשת שהמראה
החיצוני של אישה הוא מה שיש לה לומר ,כמו גם הקשבתנו המלאה זו לזו מעבר למיתוס
היופי ,הם כשלעצמם כבר צעד פוליטי קדימה.
אשמה
אשמה היא הדלק שמניע את מיתוס היופי .כדי לפרק אותה ,בואו נסרב מכאן והלאה
להאשים את עצמנו ,כמו גם נשים אחרות ,במה שהוא ,בכוחו הרב ,ניסה לעשות .השינוי
החשוב ביותר שאליו יש לכוון את מאמצינו הוא זה :להבא ,כשמישהו ינסה להשתמש
במיתוס היופי נגדנו ,כבר לא נרוץ למראה לחפש מה עשינו לא כשורה .נשים יוכלו להתאגד
נגד אפליה תעסוקתית על רקע מראה חיצוני רק משנבחן את תגובותינו הרגילות לתלונות
מהסוג הזה:( .מה פתאום לבשת את הסוודר הצמוד הזה?"" ,נו ,אולי הגיע הזמן שתתחילי
לעשות משהו עם איך שאת נראית?") ,ונדחה אותן על הסף .לא נוכל לומר את דעתנו
על המיתוס כל עוד לא נאמין באמת ובתמים כי אין בו שום דבר אובייקטיבי – כלומר,
שכשנשים מסווגות כמכוערות מדי או כיפות מדי מכדי לעשות משהו שלבן חפץ ,אין לכך
שום קשר למראה החיצוני שלנו .נשים יוכלו לאזור את האומץ הדרוש כדי לדבר בציבור
על המיתוס על ידי כך שיזכרו תמיד כי גילויי תוקפנות או חנפנות כלפי המראה החיצוני
שלנו לעולם אינם באשמתנו .זה לא אישי .זה פוליטי.
אין ספק שעצמת התגובות האוטומטיות שפותחו כדי להשתיק אותנו רק תלך ותגבר:
"לך קל להגיר את זה"" .את יותר מדי יפה מכרי להיות פמיניסטית"" .אין פלא שהיא
פמיניסטית ,תראו איך היא נראית"" .למה היא כבר מצפה אם ככה היא מתלבשת"" .זה מה
שקורה למי שחושבת את עצמה יותר מדי"" .למה את חושבת שהם שרקו דווקא לעברך?"
"מה היא לבשה?" "היית מתה"" .אל תחמיאי לעצמך"" .נגמרו התירוצים לכך שאישה
תיראה בגילה"" .מה את עושה פרצוף חמוץ?" "פרחה"" .מוח של ציפור"" .היא מנצלת
את כל מה שיש לה עד הסוף" .אם נתחיל להתייחס לתגובות האלו בתורת מה שהן ולפי
ערכן האמתי ,ייתכן שיהיה לנו קל יותר להדוף את כוחניותם של גילויי חנופה או הטחת
עלבונות ,או שניהם יחד ,ולעשות את הסצנות שהיינו צריכות לעשות כבר מזמן.
זה יהיה קשה .הדיבור על מיתוס היופי נוגע בעצב חשוף ,שאצל רובנו עדיין כואב.
נזדקק לגלות חמלה כלפי עצמנו וכלפי נשים אחרות בכל מה שנוגע לרגשות העזים שאנו
חשות כלפי "יופי" ,ולהתייחס לרגשות האלו בעדינות המרבית .אם מיתוס היופי הפך
לדת ,זה בגלל שנשים עדיין חסרות טקסים שישתפו גם אותנו .אם הוא הפך לכלכלה ,זה
בגלל שאנחנו עדיין מתוגמלות באופן לא הוגן .אם הוא הפך למיניות ,זה בגלל שהמיניות
הנשית היא עדיין יבשת לא נודעת " -היבשת השחורה" .אם הוא הפך למלחמה ,זה בגלל
שמונעים מנשים דרכים לראות בעצמן גיבורות ,נועזות ,סטואיות ומורדות .אם הוא הפך
לתרבות הנשים ,זה בגלל שתרבות הגברים עדיין מגלה כלפינו התנגדות .רק משנכיר בכך
שהמיתוס הוא בעל עצמה מכיוון שהצליח להשתלט על כל מה שטוב בתודעה הנשית ,רק
אז נוכל לתפוס ממנו מרחק כדי להתבונן ביתר בהירות בכל מה שניכס לעצמו.
גל שלישי של פמיניזם
זה המצב כרגע .מה נוכל לעשות?
אנחנו חייבות לבטל את "כישורי היופי המקצועיים"; לתמוך בהקמת איגודים מקצועיים
לנשים; להפוך הטרדות על רקע "יופי" ,אפליה על רקע גיל ,תנאי עבודה לא בטיחותיים כמו
ניתוחים פלסטיים כפויים ,ואת קנה-המידה הכפול בנוגע למראה חיצוני ,לנושאים למשא
ומתן עם המעסיקים; נשים בטלוויזיה ובמקצועות אחרים שהאפליה בהם עמוקה חייבות
להתארגן ולהגיש גל אחר גל של תביעות משפטיות; עלינו להתעקש על אכיפה שוויונית
של קודים של לבוש ,לקחת נשימה עמוקה ולספר את הסיפור שלנו.
לא אחת נאמר ,כי אנו צריכות לחתור למצב שבו ייצוגי נשיות באפנה ובפרסומות יכללו
גם אותנו .אבל זו טענה שנובעת מחוסר הבנה מסוכן באופטימיות שלו ,של הדרך שבה
השוק פועל .פרסומות המכוונות לנשים פועלות באמצעות הנמכת הערך העצמי שלנו .אם
יחמיאו לערך העצמי שלנו ,הן יאבדו מיעילותן .בואו נזנח את התקווה שמדד היופי יכלול
אותנו במלוא מובן המילה .הוא לא יכלול אותנו ,מכיוון שאם כך היה נוהג הוא היה מאבד
את תפקידו .כל עוד הגדרת ה"יופי" באה ממקור חיצוני לנשים ,אנו נמשיך להיות חשופות
למניפולציות שלו.
אנחנו תבענו חירות להזדקן מבלי לאבד את מיניותנו ,אבל תביעה זו תורגמה לתנאי
הנוקשה ולפיו עלינו להזדקן באופן "צעיר" .התחלנו ללבוש בגדים נוחים יותר ,אבל חוסר
הנוחות התמקם מחדש בגופנו עצמו .היופי ה"טבעי" של שנות השבעים התמסחר .היופי
ה"בריא" של שנות השמונים חולל גל שלם של מחלות חדשות ,והרעיון כי "כוח הוא יופי"
שעבד נשים לשריריהן .התהליך הזה יימשך עם כל ניסיון של הנשים לערוך שינויים במדד
היופי ,אלא אם כן נשנה את יחסנו אליו מן היסוד.
השוק אינו פתוח למסעות פרסום להעלאת המודעות העצמית .לתקוף את ייצוגי השוק
עצמם זה רק בזבוז אנרגיה :בהינתן ההיסטוריה הנוכחית ,הם היו חייבים להתפתח
כפי שהתפתחו.
ומכיוון שאיננו יכולות להשפיע ישירות על הייצוגים עצמם ,אנו בהחלט יכולות לרוקן
אותם מכוחם .אנו יכולות להפנות להם עורף ,להסתכל זו לזו בעיניים ,ולגלות ייצוגי יופי
חלופיים בתרבות נשים חלופית .לחפש אחר המחזות ,המוזיקה ,הסרטים ,שמתארים נשים
במלוא שלושת הממדים .לגלות את הביוגרפיות של נשים ,את ההיסטוריה של נשים ,את
הגיבורות הנסתרות מהעין שבכל דור ודור .למלא את החסכים הנוראיים שיצר ה"יופי".
ביכולתנו לחלץ את עצמנו ,כמו גם נשים אחרות ,מהמיתוס -אבל כל זה בתנאי שאנו
מוכנות לחפש חלופות ,לתמוך בהן ולבדוק אותן לעומק.
מכיוון שמחוזות הדמיון שלנו מידלדלים בכל פעם שאנו מנסות לחשוב מעבר למיתוס,
נשים זקוקות לסיוע של תרבות שבעזרתה נוכל לדמיין את דרכנו לחופש .לאורך מרבית
מתוך עמוד האינסטגרם של ,@bar_umanskyהיילייט" :פרסומות"
ההיסטוריה שלנו ,דימויים של נשים ,של מיניות נשית ושל יופיעו האמתי ,לא היו
בשליטתנו .עשרים שנים בלבד אחרי הפריצה הגדולה קדימה ,שבמהלכן נשים ניסו
להגדיר את דימויי הנשיות בעצמן ,השתלט השוק ,שהשפעתו גדולה מזו של כל אמן בודד,
על הגדרת תשוקתנו .האם נניח לייצוגים רוויי שנאת נשים לתבוע בעלות על מיניותנו רק
כדי שיוכלו לעשות ממנה כסף? אנו צריכות להתעקש על הפיכת תשוקותינו למקור של
תרבות :על ציורים ,רומנים ,מחזות וסרטים ,שיהיו חזקים ,מפתים ואותנטיים מספיק כך
שיוכלו לחבל ב"בתולת הברזל" ולהכניע אותה .בואו נרחיב את גבולות התרבות שלנו כדי
שנוכל להפריד את המיניות הנשית מ"בתולת הברזל".
אבל באותו זמן עלינו גם לזכור עד כמה גדול היקף הצנזורה שמפרסמי מוצרי היופי
מטילים על תרבות ההמונים שלנו .כל עוד מפרסמים של מוצרי יופי ימשיכו לממן תכניות
טלוויזיה בשעות צפיית שיא ועיתונות פופולרית שמיועדות לנשים ,המדיניות של הצגת
נשים בתרבות ההמונים תמשיך להיות מוכתבת בידי מיתוס היופי .מובן מאליו כי כתבות
שיתארו מתוך הערצה אישה שלא עברה "עיבוד" יהיו נדירות ביותר .אישה בת שישים
שנראית כפי גילה המגישה חדשות ,היא חיזיון שיגרום לשבר עמוק במיתוס היופי .עד
שזה יקרה ,חשוב שנהיה מודעות לכך שמיתוס היופי שולט באוויר רק מכיוון שמוצרי
היופי הם שמממנים את זמן האוויר.
ולבסוף ,נוכל לשמור על חדות המבט הביקורתי שלנו לאורך זמן ,אם נהיה מודעות
לדרכים שבהן יכולה "בתולת הברזל" להשפיע על האופן שבו אנו מתבוננות בייצוגיה,
מפנימות אותם ומגיבות להם .עד מהרה ,מודעות זו תגרום לייצוגים אלו להיראות כמה
שהם באמת – דו-ממדיים .הם פשוט משעממים .ברגע שהם יתחילו לשעמם אותנו ,הם
גם יתפתחו ויסתגלו לשינויים באקלים הרוחני של נשים .אף מפרסם אינו יכול להשפיע
על מדיניות הייצוג אם אין לו קהל .בתגובה לשעמום הגמור של נשים ,אדריכלי התרבות
ייאלצו לייצר ייצוגים תלת-ממדיים של נשים כדי לעורר בנו עניין מחדש .באמצעות
שעמומנו הפתאומי מ"בתולת הברזל" ,נשים יוכלו לעודד יצירת תרבות המונים שאכן
תתייחס אלינו כאל בני אדם.
השינוי בסביבה התרבותית יוכל להיעזר בנשים שעובדות בתקשורת הפופולרית,
בתור חיל חלוץ שחשיבותו מכרעת .שמעתי הרבה נשים שעובדות בתקשורת מבטאות
את תסכולן לנוכח ההגבלות על טיפול בנושאים שקשורים למיתוס היופי .רבות מדווחות
על תחושת בידוד המלווה כל ניסיון להיאבק בהגבלות האלו .ייתכן כי חידוש הדיון על
המיתוס בתקשורת ,בהקשר יותר פוליטי ,על השלכותיו מרחיקות הלכת ,יוכל לתרום
לגיבוש בריתות חדשות ,שיתמכו באותן נשים בעיתונות ,בטלוויזיה וברדיו ,הלהוטות
להיאבק במיתוס היופי במקום שבו הוא מיוצר.
עד מהרה ,משנצליח ליצור תרבות-נגד אישית של ייצוגי יופי נשי בעלי משמעות,
"בתולת הברזל" תתחיל להיראות כייצוג דוחה של אלימות .פתאום גם יתחילו לצוץ
אפשרויות התבוננות חלופיות.
"קשה להגיד על רוזמרי פל שהייתה יפה .לא ,זו לא אחת שהיית אומר עליה שהיא
יפה .נאה? אולי ,בתנאי שתסתכל על כל חלק בנפרד ...אבל למה להיות אכזרי כל כך ,לפרק
מישהי לחלקים?" (קתרין מנספילד)" .יופייה של לילי נראה לה חסר טעם ,מכיוון שלא סייע
לה בדבר בכל מה שקשור בתשוקה ,בשחרור ,בקרבה ,או באינטימיות( "...ג'יין סמיילי).
"היא הייתה יפהפייה מהממת ...אבל יופי נושא בחובו גם עונש -הוא בא יותר מדי
בקלות ,יותר מדי בשלמות .הוא עוצר את החיים -מקפיא אותם .הוא משכיח את כל אותם
הדברים הקטנים ,המסעירים .את הסומק ,את החיוורון ,עיוותים מוזרים למיניהם ,אור
וצל ,את הדברים שגורמים לפנים להפוך לא מוכרות לרגע ,אבל יחד עם זאת מקנים להן
איכות שניכרת בהן לנצח .הרבה יותר קל לטאטא הכול מתחת למעטה היופי ( "...וירג'יניה
וולף)" .אם הפנים באמת מעידות על משהו שמעבר להם ,אז הן רק הולכות ומשתפרות
עם הגיל :הקמטים מעידים על ייחוד ואופי .הם מעידים על כברת דרך שנעשתה בחיים,
על כך שיש כאן מישהו שאולי יודע משהו" (קארן דה-קרואו)" .למרות שהייתה כבר מעל
גיל חמישים ...לא היה קשה לייחס לה את מה ששמענו עליה בדבר התשוקה שהציתה
בלבבות .אנשים שזכו להיות נאהבים שומרים ,גם בגיל מאוחר ,על סוג של קרינה ,שקשה
לתאר אותה אבל אי אפשר לטעות בה .גם אבן שבהקה בשמש כל היום תשמור על חומה
בלילה ...על אותה קרינה חמימה" (דיים אתל סמית).
קיומה של כת היופי מעיד על רעב רוחני בקרב נשים לריטואלים ולטקסי מעבר לנשים.
עלינו לפתח ולעבד ריטואלים טובים יותר לנשים ,שימלאו את החלל הזה .האם נוכל
לפתח ,בין חברות קרובות ובקרב חוג חברות רחב יותר ,חגיגות ופולחנים חדשים ומועילים
של מעגל החיים הנשי? יש לנו כבר נוהג של מסיבות לפני הולדת תינוק ולפני כלולות,
אבל מה עם טקסי היטהרות ,התקבלות ,ריפוי והתחדשות ,לציון לידה ,קבלת מחזור
ראשון ,איבוד בתולים ,סיום לימודים ,עבודה ראשונה ,נישואים ,התאוששות מפרידה
או מגירושים ,רכישת תואר ,כניסה לגיל הבלות? לא משנה איזו צורה יתפסו ,אנו זקוקות
לטקסים חדשים וחיוביים ,במקום שליליים ,לציון התחנות במשך החיים הנשי.
כדי להגן על מיניותנו ממיתוס היופי עלינו להאמין בחשיבות הדאגה ,ההוקרה והטיפוח
של מיניותנו ,כפי שנוהגים בחיה או בילד .מיניות אינה תכונה רדומה או מולדת ,אלא
בדומה לייצור חי ,היא מתעצבת בהתאם למה שהיא ניזונה ממנו .עלינו לשמור מרחק
מייצוגים מיותרים ,אלימים או נצלניים של מיניות -וכשבכל זאת ניתקל בהם ,נדרוש
מעצמנו להכיר בהם ככאלו .עלינו לחפש אחר אותם מראות חלום וחזיונות של מיניות חפה
מניצול או מאלימות ,ולנסות להיות מודעות למה שאנו מכניסות לדמיוננו ולתודעתנו ,כפי
שאנו מודעות כעת למה שנכנס לגופנו.
כעת קשה אולי לדמות לעצמנו כיצד תיתכן אירוטיקה המבוססת על שוויוניות .חוקרים
של המיניות האנושית נוטים לקבוע בפסקנות כי מיניות אינה יכולה להתפתח .אבל בעבור
רוב הנשים ,פנטזיות של חיפצון או של אלימות נלמדות באופן שטחי באמצעות ברק וזוהר
של ייצוגים .אני מאמינה שאפשר לשכוח אותם באותה הקלות שבה התוודענו אליהם,
מתוך עמוד האינסטגרם של ,@bar_umanskyהיילייט" :הגוף שלנו"
על ידי היפוך מודע של התניותינו – כלומר ,על ידי קישור חוזר ונשנה של הנאה והדדיות.
האופן שבו אנו חושבות על יופי מיני פתוח לשינוי הרבה יותר ממה שחשבנו עד כה.
דרושה לנו ,במיוחד לדור האנורקטי/פורנוגרפי ,גישה חדשה מן היסוד לעירום .נשים
רבות דיווחו על תחושת הגילוי הסוחף שמלווה אפילו התנסות בודדת בעירום נשי קבוצתי.
זו הצעה שמאוד קל ללעוג לה ,אבל הדרך המהירה ביותר לשבירת המיתוס של דמותה
העירומה של "בתולת הברזל" היא בייזום חופשות ,פסטיבלים וטיולים שכוללים עירום
קבוצתי -בין אם בשחייה או בשיזוף או במרחץ טורקי או בסתם התרגעות .אצל גברים,
החל מאחוות גברים וכלה במועדוני ספורט ,קיימת הבנה לערך ,ללכידות ולהוקרת המגדר
הגברי שחוויות כאלו יוצרות .היחשפות אחת ליופי שמגולם בשונותנו האין סופית שווה
יותר מאלף מילים .התנסות אחת כזו ,במיוחד לנערה צעירה ,חזקה מספיק כדי לחשוף את
התרמית הקרויה "בתולת הברזל".
השאלות שצריכות להישאל לנוכח המיתוס אינן קשורות לפנים ולגוף של נשים ,אלא
ליחסי הכוחות שמגולמים במצב הזה .את מי זה משרת? מי קובע? מי מרוויח? מהו
ההקשר? כשמישהו מדבר על המראה החיצוני של אישה בפניה ,היא יכולה לשאול את
עצמה ,מה זה עניינו בכלל? האם יחסי הכוחות בינינו שוויוניים? האם תרגיש בנוח אם
תעיר לו אותן הערות אישיות בחזרה?
לא אחת ,אישה נדרשת למראה החיצוני שלה מסיבה שהיא פוליטית יותר מאשר
חלק ממשיכה ותשוקה אמתיות .עלינו ללמוד לשפר את יכולתנו להבדיל בין השניים -זו
מיומנות משחררת בפני עצמה .אל לנו לגנות תשוקה ,פיתוי ,או משיכה פיזית -שהם
דמוקרטיים וסובייקטיביים הרבה יותר ממה שהשוק היה רוצה שנחשוב -עלינו לדחות
על הסף רק מניפולציה פוליטית.
למרבה האירוניה ,את ההבטחות שמפזר מיתוס היופי רק סולידריות נשית יכולה
לקיים :אפשר להביס את מיתוס היופי אחת ולתמיד רק דרך החייאת האקטיביזם הפוליטי
של שנות השבעים -כלומר דרך גל שלישי של פמיניזם -שיעודכן כך שיוכל להתמודד עם
הבעיות החדשות שהתעוררו בשנות התשעים .בעשור הזה ,והדבר נכון במיוחד לגבי נשים
צעירות ,כמה מהאויבים שלנו שקטים וחכמים יותר ,וקשה יותר להבחין בהם .על מנת
לגייס נשים צעירות נצטרך להגדיר את הערך העצמי שלנו בהקשר פוליטי :עלינו לראות
בו משאב חיוני לנשים ,אשר יחד עם כסף ,עבודה ,מעונות יום לילדים וביטחון ,אינו מסופק
להן די הצורך בכוונה תחילה.
אינני מתיימרת לומר שיש לי תכנית .כל מה שאני יודעת הוא שכמה מהבעיות השתנו.
השתכנעתי כי יש אלפי נשים צעירות שמוכנות ומזומנות להצטרף לגל שלישי של
פמיניזם ,שיונע משיתוף פעולה בין נשים במעמד דומה ,שבנוסף על הנושאים הקלאסיים
שעל סדר היום הפמיניסטי ,הוא יתמודד גם עם בעיות חדשות שהופיעו עם השינוי ברוח
התקופה והופעת תגובת הנגד של מיתוס היופי .התנועה תצטרך לטפל בעמימויות שיצרה
היטמעות נשים במבנה הכוח .נשים צעירות שנמצאות "בפנים" מרגישות פחד ובידוד,
בניגוד לנשים הזועמות והמאוחרות שבחוץ .להבחנה הוו יש היגיון מבחינת תגובת הנגד:
הדרך הטובה ביותר לעצור מהפכה היא לתת לאנשים משהו להפסיד .בסדר היום הדרוש
לנשים יש צורך בפוליטיזציה של הפרעות אכילה ,של יחסן העמוק במיוחד של נשים
צעירות לייצוגי נשיות ,ושל השפעת הייצוגים האלה על מיניותן -מכאן גם הצורך במסקנה
שבעצם ,אין לך הרבה זכויות על גופך אם אינך יכולה לאכול .כסדר היום הדרוש לנשים
יש צורך לבחון בצורה ביקורתית את התעמולה האנטי-פמיניסטית שאותה ירשו נשים
צעירות ,ולהעניק להן כלים ,כולל טיעונים כמו הטיעון הזה ,שבאמצעותם יוכלו לחשוף
אותה במערומיה .הגל השלישי של הפמיניזם ,בעודו שוקד על העברת המורשת הקודמת
של הפמיניזם ,צריך לייצר שיתוף פעולה בין נשים עמיתות מאותה קבוצה דורית .לא
משנה כמה חכמה העצה של אימא ,עלינו להקשיב לבנות דורנו .מכאן הצורך של הגל
השלישי להפוך את השמחה ,את חגיגת המיניות ואת פריקת העול שלנו לחלק מהפרויקט
שלו ,לא פחות מעבודה קשה וממאבק מר .והוא יכול להתחיל בדחיית הבדותה המזיקה
שפוגעת בנשים צעירות -הבדותה שנקראת פוסט-פמיניזם ,אותה תקווה מתחסדת שכבר
ניצחנו בכל המאבקים .המילה המפחידה הזו גורמת לנשים צעירות שניצבות בפני רבות
מהבעיות הידועות והמוכרות להאשים שוב את עצמן -שהרי הכול כבר תוקן ,לא? המושג
פוסט-פמיניזם גוזל מהן את נשק התיאוריה ,תורם להן להרגיש שוב בודדות .לעולם
איננו מדברים בשאננות על העידן הפוסט-דמוקרטי .הדמוקרטיה ,כולם יודעים ,היא דבר
חי ופגיע ,שכל דור ודור נדרש לחדש .כך גם לגבי אותו חלק בדמוקרטיה שאותו מייצג
הפמיניזם .אז בואו נתחיל.
נשים למדו להשתוקק ל"יופי" בצורתו הנוכחית מכיוון שבד בבד גם נוכחנו לדעת ,כי
המאבק הפמיניסטי יהיה קשה הרבה יותר מכפי שחשבנו תחילה .אידיארלוגיית ה"יופי"
היוותה הבטחה לקיצור הדרך עבור האישה המוטרדת -מעין תרופת שווא היסטורית -
לכך שביכולתנו ליהנות מביטחון ומהערכה ,שישמעו ויכבדו אותנו ,ושנוכל לבוא בדרישות
מבלי לחשוש (למעשה ,כלל לא בטוח ש"יופי" הוא מושא תשוקתנו האמתי .ייתכן שנשים
רוצות בי'יופי" כדי שנוכל לחזור לשכון בגופנו ,ולהשתוקק לשלמות כדי שנוכל לשכוח מכל
העניין הארור הזה .בהינתן האפשרות לבחור ,רוב הנשים ,לפי תחושות הבטן שלהן ,קרוב
לוודאי שהיו מעדיפות זהות מינית אמיצה על פני זהות מינית של "אחר" יפה וחסר ייחוד).
הפרסומות למוצרי יופי מבטיחות לנשים את אותו סוג של אומץ וחופש " -בגדי חוף
ליפות ולאמיצות"" .מראה רענן ונועז"" .נועזות מגניבה"" .לכי עם זה עד הסוף"" .לוחמות
החופש -לאישה שאינה מפחדת להגיד ולהראות את מה שיש לה" .אבל האומץ והביטחון
האלו יישארו רק על הנייר כל עוד לא יגבו אותם הישגים חומריים ,שאותם נוכל להשיג רק
אם נראה בנשים אחרות בנות ברית במקום מתחרות.
בשנות השמונים ניסו לשחד אותנו בהבטחות לפתרונות אינדיבידואליים .הגענו לגבול
של מה שהתקדמות נשים אינדיבידואליסטית בגרסת מיתוס היופי יכולה לעשות ,וזה לא
מספיק טוב בשבילנו .נמשיך להוות לנצח שני אחוזים מההנהלה הבכירה ,חמישה אחוזים
מהפרופסורים המלאים ,וחמישה אחוזים מהשותפים הבכירים ,אם לא נתלכד לקראת
הפריצה הגדולה הבאה קדימה .ברור שעצמות לחיים גבוהות יותר וחזה מוצק יותר לא
יעניקו לנו את מה שאנו זקוקות לו כדי להרגיש ביטחון ונוכחות של ממש .רק מחויבות
מחודשת לכללי היסוד של ההתקדמות הפוליטית של נשים -תכניות למעונות יום לילדים,
חוקים יעילים נגד אפליה על רקע מין ,חופשות הוריות ,זכויות רבייה ,פיצוי הוגן ,וענישה
אמתית נגד אלימות מינית -רק כל אלה יקדמו אותנו .לא נזכה בכל אלה כל עוד לא נזהה
את שותפות האינטרסים שלנו עם נשים אחרות .עלינו לאפשר לסולידריות הטבעית שלנו
להתגבר על המכשולים הארגוניים של תחרותיות ויריבות ,אשר תגובת הנגד של מיתוס
היופי עוררה בנו באופן מלאכותי.
האמת הנוראה היא שלמרות שהשוק מעודד את מיתוס היופי ,הוא היה נותר חסר
אונים אם נשים לא היו אוכפות אותו זו על זו ,כדי שאישה ,כל אישה ,תוכל להתגבר על
המיתוס .היא זקוקה לתמיכה מנשים רבות .השינוי הקשה אך ההכרחי ביותר לא יבוא
מגברים או מהתקשורת ,אלא מהנשים עצמן ,מהאופן שבו אנו תופשות נשים אחרות
ומתייחסות אליהן.
שיתוף פעולה בין-דורי
אם ברצוננו להציל זו את זו ממיתוס היופי ,ולהציל את התקדמות הנשים מגורלה
ההיסטורי -הכולל המצאה מחדש של הגלגל פעם אחר פעם בכל דור ודור – דרוש
תיקון לקשרים הבין דוריים בין נשים .ג'יל הדסון ,עורכת "קומפני" ,חושפת את ממדי
תיעולן של נשים צעירות בידי תעמולת היופי :נשים צעירות ,היא אומרת" ,אינן רוצות
בשום פנים ואופן להיחשב פמיניסטיות" ,מכיוון ש"פמיניזם אינו נחשב סקסי" .זה יהיה
גם טיפשי וגם עצוב אם הנשים בעתיד הקרוב ייאלצו להילחם את אותן מלחמות ישנות
מההתחלה ,רק בגלל בידודן של נשים צעירות מנשים מבוגרות יותר והתנכרותן אליהן.
זה יהיה פתטי אם נשים צעירות ייאלצו לחזור להתחלה ,רק בגלל שרומינו במסע פרסום
חסר מקוריות שנמשך כבר עשרים שנים ,ושנועד לתאר את תנועת הנשים כ"לא סקסית",
מסע פרסום שנועד להשכיח מנשים צעירות מי היו אלה שמאבקיהן הפכו את הסקס
לסקסי מלכתחילה.
מכיוון שנשים צעירות לא יקבלו עידוד ממסדי בייזום קשרים בין-דוריים ,נוכל
להתגבר על המיתוס רק דרך חיפוש בפועל אחר מודלים לחיקוי ,שיהיו מועילים יותר
מאלו שמספקים לנו עיתוני הנשים .אנו זקוקות נואשות לקשרים בין-דוריים :אנו זקוקות
לחזות בפניהן של הנשים שהפכו את החופש שלנו לאפשרי .הן זקוקות לשמוע את
תודתנו .נשים צעירות סובלות באופן מסוכן מ"חסך אמהי" ממסדי -חסך בהגנה ובהדרכה
-וזקוקות למודלים לחיקוי ולמדריכות (מנטוריות) .פועלן וניסיונן של נשים מבוגרות יותר
יצבור נפח ,לכשיוענקו לסטודנטיות ,לחניכות ולבנות טיפוחים .אולם שני הדורות יצטרכו
להיאבק בדחפים שהוטבעו בהם מבחוץ ,דחפים המתנגדים לשיתוף פעולה בין-דורי .אם
מדובר בנשים צעירות ,אנו מאומנות היטב להסתייג מהזדהות עם נשים מבוגרות יותר,
ואם מדובר בנשים מבוגרות יותר ,אנו מאומנות היטב בגילוי קשיחות מסוימת כלפי נשים
צעירות ,ובהתייחסות אליהן בחוסר סבלנות ובבוז .מיתוס היופי תוכנן מראש לשסות נשים
מדורות שונים זו בזו באופן מלאכותי .חיזוקם המודע של הקשרים הבין-דוריים ישיב לנו
את שלמות משך החיים הנשי ,שמיתוס היופי מנע מאתנו את גילויו.
הפרד ומשול
האמת היא שנשים כלל אינן מסוכנות זו לזו .מחוץ להקשר של המיתוס ,נשים אחרות
נראות הרבה יותר כבנות ברית טבעיות .כדי שנשים ילמדו לפחד זו מזו ,היה צריך לשכנע
אותנו כי אחיותינו למין הנשי מחזיקות בסוג של נשק מסתורי ,רב-עצמה וסודי ,שיופנה
נגדנו -הנשק הדמיוני הקרוי "יופי".
לב לבו של המיתוס -והסיבה לכך שהיה יעיל כל כך בבלימת הפמיניזם -הוא הפלגנות
שלו .את הפלגנות הזו ניתן לראות ולשמוע בכל מקום" :אל תשנאי אותי רק בגלל שאני
יפה" (לוריאל)" .אני כל כך שונאת את מדריכת ההתעמלות האירובית שלי -שנאה היא
ודאי מוטיבציה טובה"" .נשאר רק לשנוא אותה .יש לה הכול"" .נשים שנראות יפות גם
כשהן קמות מהמיטה ממש מעצבנות אותי"" .את לא שונאת נשים שמסוגלות לאכול
כך?"" .כשאני רואה עור נטול נקבוביות בא לי להקיא"" .גבוהה ,בלונדינית -למי לא בא
להרוג אותה?" היריבות ,צרות העין והעוינות שמעורר בנו מיתוס היופי הן עמוקות ביותר.
אחיות בדרך כלל זוכרות את הצער שליווה את הכתרת אחת מהן כ"אחות היפה" .לאמהות
קשה לא אחת להסתגל לעובדה שבנותיהן עולות ופורחות .קנאה בין חברות הכי טובות
היא עובדה אכזרית באהבת נשים .אפילו נשים שקשורות בקשר אהבה זוגי מדברות על
תחרות יופי .בעבור נשים ,הדיבור על יופי מכאיב מכיוון שתחת שרביטו של המיתוס גוף
של אישה אחת משמש אמצעי לפגיעה באישה אחרת .פנינו וגופנו הופכים למכשירים
להענשת נשים אחרות ,ולא אחת נעשה בהם שימוש שלא בשליטתנו ובניגוד לרצוננו.
במצב הנוכחי ,ה"יופי" הפך לכלכלה שבה נשים מגלות כי ה"ערך" של גופן ופניהן פוגע,
ללא קשר למה שהן מרגישות ,בזה של נשים אחרות .ההשוואה הבלתי פוסקת ,שבה
ערכה של אישה אחת עולה ויורד בהתאם לנוכחותה של אישה אחרת ,מפרידה בין
נשים ומאפשרת למשול בהן .היא מאלצת נשים לבקר בחריפות את ה"בחירות" שנשים
אחרות עושות באשר למראה שלהן .אבל הכלכלה הזו ,שמשסה נשים זו בזו ,איננה
מחויבת המציאות.
כדי להתגבר על הפלגנות הזו ,נשים יצטרכו לשבור איסורי טאבו רבים שמונעים מהן
את הדיבור עליה ,כולל זה שאוסר על נשים לספר על צדה האפל של ההתייחסות אליהן
כאל קישוט .מעשרות הנשים שהאזנתי להן ,ברור כי למידת הכאב שמיתוס היופי גורם
לכל אישה באשר היא אין שום קשר למידת התאמת המראה החיצוני שלה לאידיאל
תרבותי כזה או אחר( .במילותיה של דוגמנית צמרת" ,כשהופעתי על שער עיתון הנשים
'ווג' שיוצא באיטליה ,כולם אמרו לי כמה נפלא אני נראית .ואני רק חשבתי לעצמי' ,אני
לא מאמינה איך אתם לא רואים את כל הקמטים האלו'") .נשים שמגלמות את "בתולת
הברזל" בגופן יכולות להפוך לקרבן של המיתוס לא פחות מנשים שמשועבדות לייצוגיו.
המיתוס דורש מנשים לגלות בו-זמנית עוינות עיוורת וקנאה עיוורת כלפי "יופי" של נשים
אחרות .העוינות והקנאה גם יחד משרתות את המיתוס ,ופוגעות בכל הנשים.
אמנם האישה ה"יפה" נמצאת לרגעים בראש המערכת ,אבל מובן שהיא עדיין רחוקה
מאוד מאותו מצב נשגב של חסד אלוהי ,כפי שהוא מוצג במיתוס .אמנם ההנאה מהפיכתנו
ליצירת אמנות מהלכת ,מהתשואות הרועמות ,מאותם ביטויי הערכה מעודנים שמלטפים
כקילוח סילון את פני העור ,היא סוג של כוח במקום שבו כוח הוא מצרך נדיר .אבל ההנאה
הזו היא כאין וכאפס לעומת ההנאה מלחזור ולשכון אחת ולתמיד בגוף .ההנאה מגילוי
הגאווה המינית ,החדווה שבנטילת חלק במיניות נשית משותפת ,שמכניעה את הפילוגים
שזורע בנו ה"יופי" .ההנאה מהשלת מעטה השריון של הביקורת העצמית ,הנרקיסיזם
והאשמה ,ההנאה מהחירות לשכוח את כל זה.
רק אז נשים יוכלו לדבר על כל מה שבאמת כרוך ב"יופי" :תשומת לב מצד אנשים
שאיננו מכירות ,גמול על דברים שלא הרווחנו בעמל כפינו ,מין מגברים שרואים בנו כלי
משחק ,גילויי עוינות וסקפטיות מצד נשים אחרות ,תקופת התבגרות ארוכה יתר על המידה,
הזדקנות אכזרית ,ומאבק ארוך וקשה על רכישת זהות .אז גם נגלה כי כל מה שטוב ב"יופי"
-ההבטחה לביטחון ,למיניות ,ולהערכה עצמית בריאה של אישיות אינדיבידואלית -הן
למעשה תכונות שבכלל אינן קשורות באופן ייחודי ל"יופי" ,אלא תכונות שכל הנשים
זכאיות ליהנות מהן ,ולכשיבוטל המיתוס ,לכל הנשים גם תהיה נגישות אליהן .כל הטוב
שמציע לנו ה"יופי" שייך לנו מתוקף נשיותנו .כשנפריד "יופי" ממיניות ,כשנשמח בחד
פעמיותם של תווי פנינו וגופנו ,רק אז תהיה לנשים גישה לאותה הנאה בגופנו ,שמאחדת
ולא מפלגת אותנו .מיתוס היופי יהפוך להיסטוריה.
אבל כל עוד נשים מצנזרות זו בזו את האמת על חוויותינו ,ה"יופי" ימשיך להיות אפוף
מסתורין ,וימשיך להיות רב תועלת לאלו שמבקשים לשלוט בנשים .המציאות הבלתי
מתקבלת על הדעת היא שאנו חיות תחת שלטון שיטת מעמדות (קסטות) .זו אינה מציאות
מולדת ונצחית .היא אינה מבוססת על מין ,על אלוהים ,או על ישו .ניתן לשנות וחייבים
לשנות אותה .המצב הולך וסוגר עלינו ,וכבר לא נותר מספיק זמן כדי לדחות את הדיון על
כך למועד מאוחר יותר.
כשהדיון יתחיל ,המחסומים המלאכותיים של המיתוס יחלו לקרוס .אז נשמע כי זה
שאישה נראית "יפה" לא בהכרח אומר שזה מה שהיא מרגישה ,ושהיא יכולה להרגיש
יפה גם מבלי להיראות כך ממבט ראשון .נשים רזות ייתכן שירגישו שמנות .נשים צעירות
יזקינו .כשאישה אחת מסתכלת ברעותה ,אין לה כל דרך לדעת מהו הדימוי העצמי שלה:
למרות שהיא נראית כבעלת שליטה עצמית באופן מעורר קנאה ,ייתכן שהיא גוועת ברעב.
למרות ששום בגד לא עולה עליה ,ייתכן שהיא מסופקת מינית באופן מעורר קנאה .אישה
יכולה להיות עבת בשר עקב הערכה עצמית גבוהה או נמוכה .היא יכולה למרוח טונות של
איפור על פניה מתוך רצון לפלרטט ללא בושה או מתוך רצון להיות נחבאת אל הכלים .כל
הנשים התנסו באופן שבו העולם מתייחס אליהן טוב או רע יותר בהתאם למיקומן הזמני
במדד היופי :התנסות כזו אמנם עושה שמות בזהות העצמית של האישה ,אבל היא גם
מצביעה על כך שלנשים יש גישה למגוון גדול הרבה יותר של התנסויות ממה שה"יופי"
שמקבע אותנו בתצלומי בזק ,היה רוצה שנחשוב .ייתכן גם שנגלה כי האופן הנוכחי שבו
אנו מפרשות את המראה החיצוני של נשים אחרות אומר לנו עליהן מעט מאוד ,ושכולנו
חווות ,ולא משנה כיצד אנו נראות ,אותו מגוון של רגשות :לפעמים מקסימות ,לרוב לא
מקסימות ,תמיד נשיות ,בשיתופיות החורגת מהחלוקות האין סופיות שמיתוס היופי
מנסה לזרוע בנו.
נשים מאשימות גברים שהם מסתכלים אבל לא מקשיבים .אבל גם אנחנו עושות
בדיוק את אותו הדבר ,ואולי אף ביתר שאת .עלינו לחדול מלפרש כל אחת את המראה
החיצוני של רעותה כאילו מראה חיצוני הוא שפה ,נאמנות פוליטית ,ערך ,או תוקפנות .רוב
הסיכויים הם שמה שאישה מתכוונת לומר לנשים אחרות הרבה יותר מורכב ואוהד מאותו
מסר מסולף שהמראה החיצוני שלה מתיר לה.
בואו נתחיל במתן פירוש מחודש ל"יופי" ,שיהיה לא תחרותי ,לא היררכי ,ולא אלים.
מדוע הנאה וגאווה של אישה אחת משמען בהכרח כאב של אישה אחרת? גברים נכנסים
לתחרות מינית רק כשהם מתחרים על כיבושים מיניים ,אולם המיתוס מטיל נשים
לתחרות "מינית" בכל מצב .תחרות על בן זוג זה או אחר לקיום יחסי מין היא נדירה ביותר.
מכיוון שבדרך כלל לא מדובר בתחרות "למען גברים" ,התחרות אינה מחויבת המציאות
מבחינה ביולוגית.
נשים מתחרות כך "למען נשים אחרות" גם בגלל שאנו חברות באותה כת ,וגם כדי
למלא ,ולו באופן זמני ,את החור השחור שהמיתוס פער בנו מלכתחילה .תחרות עוינת
יכולה לא אחת להוות עדות לקיומו של מה שהקודים המיניים הנוכחים שלנו מדחיקים:
משיכתנו הפיזית זו לזו .אם נשים יגדירו מחדש את המיניות באופן שיאשש את המשיכה
בינינו ,המיתוס כבר לא יכאיב לנו יותר .יופי של נשים אחרות לא ייתפש כאיום או כעלבון
אלא כהנאה וכהוקרה .נשים יוכלו להתלבש ולהתקשט ללא חשש מפגיעה ובגידה
בנשים אחרות ,או מהאשמה בנאמנויות שקריות .אז נוכל להתלבש מתוך חגיגת ההנאה
המשותפת מהגוף הנשי ,כשאנו עושות זאת "למען נשים אחרות" ומפגינות את העצמי
שלנו בצורה חיובית במקום שלילית.
וכשניתן לעצמנו להתנסות באותה משיכה פיזית ,השוק כבר לא יוכל להפיק רווחים
מדימויים של מושאי תשוקה גברית המיוצרים על ידו :אנו ,ביודענו ממקור ראשון
שלמשיכה לנשים אחרות יש צורות רבות ,כבר לא נאמין שהתכונות שהופכות אותנו
לנחשקות אפופות במסתוריות שהיא גם מכניסה כלכלית.
שינוי השיפוט המוקדם שלנו זו לגבי זו יאפשר לנו להתחיל בהתנסות לא תחרותית ביופי.
"האישה האחרת" מוצגת במיתוס כסכנה לא נודעת" .פגשי את 'האישה האחרת'" ,נאמר
במודעת פרסומת לצבע שער של חברת "וולה" ,שמתייחסת לקונה בגרסת ה"אחרי" שלה.
הרעיון הוא שה"יופי" הופך אישה אחרת -אפילו אם זו דמותה המשופרת והאידיאלית
של האישה עצמה -לישות זרה כל כך ,עד שדרוש לערוך אתה היכרות פורמלית .זהו ניסוח
שמתייחס לנשים אחרות כאיום ,כפילגשות זוהרות וכהורסות מערכות יחסים.
נוכל לבטל את המיתוס דרך הפנייה וההתקרבות אל "האישה האחרת" והלא נודעת.
מכיוון שההתנסות היום יומית של נשים בתשומת לב פלרטטנית מצד גברים מתפרשת
בעינינו כתגובתם על "יופיינו" ,אין פלא שנשים ששומרות על שתיקה ,ומתבוננות בנו
בריחוק ובשוויון נפש ,יכולות להיות מוצגות לנו ביריבות.
ביכולתנו להמיס חשד וריחוק אלו :מדוע שלא נגלה גינוני אבירות ונפלרטט זו עם זו.
הבה נקסים זו את זו במקצת מאותה תשומת לב תוססת ,שלעתים קרובות מדי שמורה
לגברים בלבד :נחמיא זו לזו ,נתוודה על הערצתנו .ביכולתנו לתקשר עם "האישה האחרת"
-לצוד את מבטה ,לתת לה טרמפ כשהיא בדרכים ,לפתוח לה דלת כשהיא נאבקת .כשנפנה
זו לזו ברחוב ,ונעניק ,או נקבל ,את אותו מבט חשדני ומתגונן מכף רגל ועד ראש ,מה יקרה
אם מבטינו יצטלבו ,אישה מול אישה? מה יקרה אם נחייך?
המגמה של אימוץ רעיון היופי הלא תחרותי כבר החלה .המיתוס תמיד מנע מנשים
כבוד .פה ושם ,נשים מפתחות קודים של כבוד שנועדו להגן עלינו מפני המיתוס .אנו
נמנעות מביקורת שטחית .אנו מרעיפות שבחים לא מזויפים .אנו משתדלות להימנע
ממצבים חברתיים שבהם עושים שימוש ביופיינו כדי להעלים ולהשפיל נשים אחרות.
אנו מסרבות להידחף ולהתגושש בשביל תשומת לב אקראית מגברים .מתמודדת
בתחרות מיס קליפורניה לשנת 1989שלפה מבגד הים שלה כרזה שבה נכתב "תחרויות
יופי פוגעות בכל הנשים" .שחקנית קולנוע אחת סיפרה לי שכשהצטלמה לסצנת עירום,
היא סירבה ,כמחווה לנשים בקהל ,להשתעבד למשטר היופי של הדיאטה וההתעמלות.
אנחנו כבר מתחילות למצוא דרכים שיאפשרו לנו לחדול מלהיות יריבות ולחדול מלשמש
מכשירים וחפצים.
נקודת המבט החדשה הזו משנה לא רק את איך שאנו נראות ,אלא גם את איך שאנו
רואות .אנו מתחילות להבחין בפניהן ובגופן של נשים אחרות כפי שהם באמת .מבלי
להשליך עליהם את דמות "בתולת הברזל" .נשימתנו נעתקת בהתפעלות למראה אישה
צוחקת .אנו מריעות בלב כשאנו רואות אישה שהולכת בראש מורם .אנו מחייכות
לעצמנו מול המראה ,מתבוננות בקמטים שמתהווים בצדי העיניים ,ומחייכות שוב,
מרוצות ממעשינו.
למרות שנשים יכולות להעניק נקודת מבט חדשה זו אחת לשנייה ,גם השתתפות של
גברים בהכנעת המיתוס תתקבל בברכה .כמובן שיש גברים שהשתמשו במיתוס היופי
באופן נצלני נגד נשים ,כמו שיש גברים שמשתמשים באגרופיהם .אולם בקרב שני המינים
קיימת מודעות חזקה לכך שסוכני האכיפה האמתיים של המיתוס כיום אינם גברים כבני
זוג או כבעלים אינדיבידואליים ,אלא מוסדות שקיומם תלוי בהמשך השליטה הגברית.
נראה ששני המינים הולכים ומגלים כי כוחו הרב של המיתוס נובע פחות מקשרים מיניים
פרטיים ,ויותר מהענק התרבותי והכלכלי "אי שם בחוץ" בתחום הציבורי .שני המינים
מודעים יותר ויותר לכך שהם מרומים.
הענקת עזרה לנשים בפירוק מיתוס היופי היא אינטרס של הגברים עצמם ברמה עמוקה
עוד יותר :הם הבאים בתור .לאחרונה הבינו מפרסמים כי חבלה בביטחון העצמי המיני תמיד
עובדת ,ולא משנה לאיזה מגדר תכוון .לפי העיתון "גרדיאן"" ,גברים מתחילים להסתכל
עכשיו על מראות במקום על בחורות ...כיום אפשר לראות גברים יפים שמוכרים הכול".
עולם הפרסום החל ,תוך שימוש בייצוגים מתרבות השוליים ההומוסקסואלית ,לשרטט
את דיוקן הגוף הגברי במיתוס יופי משל עצמו .ככל שייצוגים מהסוג הזה מתרכזים יותר
במיניות הגברית ,כך הם יחבלו יותר בהערכה העצמית המינית של גברים בכלל .מכיוון
שגברים מותנים הרבה יותר מנשים להפריד את עצמם מגופם ולנהוג בתחרותיות במידה
מופרזת וקיצונית ,בהחלט ניתן להעלות על הדעת כי הגרסה הגברית של מיתוס היופי
תפגע בגברים אפילו יותר מכפי שגרסתו הנשית פוגעת בנשים.
פסיכיאטרים צופים עלייה בשיעורי הפרעות אכילה בקרב גברים .כעת ,כשגברים סומנו
כשוק יעד חדש שייכבש דרך עירור שנאה עצמית ,ייצוגי הפרסומת החלו לספר לגברים
הטרוסקסואלים את אותן אמתות למחצה בדבר מה שנשים רוצות ומה שהן רואות ,שאותן
סיפרו באופן מסורתי לנשים הטרוסקסואליות על גברים .אם גברים יקנו את מה שמוכרים
להם ויפלו ברשת בעצמם ,זה לא יהיה ניצחון לנשים .אף אחד לא ינצח.
ביטול מיתוס היופי הוא אינטרס של גברים גם מכיוון שבכך תלויה הישרדות כדור
הארץ .כדור הארץ כבר אינו יכול להרשות לעצמו אידיאולוגיית צריכה שמבוססת על
בזבזנות שלא יודעת שובע ,הנובעת מחוסר שביעות רצון מיני וחומרי .אנו צריכים להתחיל
לקבל סיפוק מתמשך ובר קיימא מהדברים שאותם אנו צורכים .תמיד התייחסנו לכדור
הארץ כאל דבר נשי ,כ"אמא אדמה" מספקת כול ,ממש כפי שהתייחסנו לגוף הנשי כאל
דבר שניתן לשינוי אין סופי בידי גברים ובעבור גברים .נעשה שירות טוב וחשוב גם לעצמנו
וגם לתקוותינו לעתיד כדור הארץ אם נתעקש על בריאת מציאות נשית חדשה ,שעליה
אפשר יהיה לבסס מטאפורה חדשה לכדור הארץ :הגוף הנשי כגוף בעל יושרה אורגנית
עצמאית ,שאותה חייבים לכבד.
המשבר הסביבתי דורש בדחיפות צורת חשיבה חדשה שתהיה קהילתית ,שיתופית,
ולא מבוססת על יריבות .נוכל להתפלל ולקוות שהמוסדות הנשלטים בידי גברים יאמצו
את צורת החשיבה המתוחכמת והלא מוכרת הזו תוך שנים אחדות .או לחילופין נאמץ
את המסורת הנשית ,ששכללה את צורת החשיבה הזו במשך 5,000שנים .תתאים אותה
לספרה הציבורית .מאחר שמיתוס היופי מחק את המסורת הנשית ,בהתנגדותנו אליו אנו
פותחות סיכוי משמעותי להישרדות כדור הארץ.
בכך אנו פותחות אפשרויות גם לעצמנו .לא את הגוף שלנו אנו צריכות לשנות ,אלא
את החוקים .גם מעבר למיתוס היופי ,נשים ימשיכו להיות מואשמות במראה החיצוני
שלהן ,מצד כל מי שחש צורך להאשים אותנו .אז הבה נפסיק לפחות להאשים את עצמנו,
נפסיק להתרוצץ ולהתנצל ,ונתחיל פעם אחת ולתמיד לרצות את עצמנו .תחת שרביטו של
המיתוס ,האישה ה"יפה" היא לא זו שמנצחת .גם לא אף אישה אחרת .האישה שחשופה
לחנופה בלתי פוסקת מצד זרים אינה מנצחת .גם לא האישה שמונעת מעצמה תשומת
לב .האישה שלובשת מדי שרד לא מנצחת ,גם לא האישה שברשותה חליפות מעצבים
לכל יום בשנה .לא מנצחים על ידי העפלה לראש שיטת המעמדות .מנצחים על ידי סירוב
להילכד בשיטה כזו מלכתחילה .האישה שמנצחת היא זו שמכנה את עצמה בתואר יפה.
ומאתגרת את העולם להשתנות כך שיוכל לראותה כמו שהיא באמת.
האישה מנצחת כשהיא מרשה לעצמה ולנשים אחרות – לאכול ,להיות מינית ,להזדקן,
ללבוש סרבלים ,נזר משובץ אבנים מזויפות ,שמלת מעצבים של בלנציאגה ,גלימת
אופרה מיד שנייה ,או נעליים צבאיות .לכסות את הגוף או להסתובב עירומה .לעשות
את כל שנבחר לעשות מתוך ציות לאסתטיקה הפרטית של כל אחת ואחת מאתנו ,או
מתוך התעלמות ממנה .האישה מנצחת כשהיא מרגישה כי מה שכל אישה ואישה עושה
עם הגוף שלה -לא בכוח ולא בכפייה -הוא עניינה הפרטי .כשנשים רבות יפטרו את
עצמן ממחויבות לכלכלת היופי ,היא תתחיל להתפוגג .מוסדות ,וגם גברים אחדים ונשים
אחדות ,ימשיכו לנסות להשתמש במראה החיצוני שלנו נגדנו .אבל אין להם מה לדאוג,
אנחנו לא נושכות.
האם הגדרה פרו-נשית של יופי היא אפשרית? בהחלט .מה שהיה חסר הוא משחק.
מיתוס היופי הוא מזיק ,נפוח וכבד מכיוון שכל-כך הרבה ,יותר מדי ,תלוי בו .ואילו ההנאה
ממשחק נובעת מהעובדה שהוא לא "רציני" .מהרגע שמערבים בו הימורים ,ולא משנה
הסכום ,הוא הופך למשחק מלחמה או להימור כפייתי .במיתוס ,המשחק היה על החיים,
על אהבה מפוקפקת ,על מיניות נואשת ולא כנה ,וללא אפשרות לבחור שלא לשחק לפי
חוקים עוינים .בהעדר בחירה אין רצון חופשי .בהעדר קלילות אין משחק אמתי.
כדי לגאול את עצמנו נוכל לשוות בדמיוננו חיים בגוף שאינו משועבד לתו מחיר .נשף
מסכות ,תיאטרליות מרצון שנובעת מאהבה עצמית שופעת .הגדרה פרו-נשית חדשה
של היופי משקפת את האופן שבו אנו מגדירות מחדש את מהות הכוח .מי אמר שצריך
היררכיה? ייתכן שאני רואה יופי במקומות שאת אינך רואה אותו .יש אנשים שנראים
לי נחשקים יותר מאשר לך .אז מה? לתפישה שלי אין יתר תוקף מלזו שלך .מדוע עקרון
היופי משמש להדרת נשים? יש אין-ספור דברים שניתן להעריץ את יופיים .מה כל-כך
מרשים ביופי נדיר? הערך הגבוה שמוענק ליופי נדיר הוא בעיקרו רעיון גברי ,הקשור יותר
לקפיטליזם מאשר לתשוקה .איזו הנאה יש בהשתוקקות הכי רבה לדבר הכי נדיר? ילדים,
לעומת זאת ,יש בשפע ,והם עדיין מוערכים ביותר ונחשבים יפים .כיצד יתנהגו נשים
מעבר למיתוס? מי יודע? אולי ניתן לגופנו לתפוח ולהצטמק חליפות ,בעודנו נהנות מעצם
השינוי ,ונמנע מכאב ,מכיוון שכשמשהו מכאיב לנו הוא גם מתחיל להיראות לנו מכוער.
אולי נתקשט בחדווה אמתית ,מתוך מודעות מלאה לכך שאנו מגדישות את הסאה .אולי
ככל שנשים יכאיבו פחות לגופן כך הוא ייראה לנו יפה יותר .אולי נשכח לחלץ בכוח ביטויי
הערצה מאנשים זרים ,ונגלה שזה לא חסר לנו .אולי נמתין להזדקנות פנינו בציפייה ,וכבר
לא נוכל להתייחס לגופנו כאל אוסף של פגמים מכיוון שאין בנו דבר שאינו יקר ללבנו .אולי
כבר לא נרצה להיות גרסת ה"אחרי" המובטחת.
איך מתחילות? הבה נהיה חסרות בושה .נהיה חמדניות .נרדוף תענוגות .נימנע מכאב.
נלבש וניגע ונאכל ונשתה כל מה שנרצה וככל שנרצה .נגלה סובלנות לבחירות של נשים
אחרות .נרדוף אחרי מין מהסוג שאותו אנו רוצות ונילחם במצח נחרשה במין מהסוג שאותו
אנו לא רוצות .נבחר את יעדינו בעצמנו .ומרגע שנבקיע את הדרך ונשנה את החוקים ,כך
שכבר אי-אפשר יהיה לערער את תחושת היופי העצמית שלנו .נשיר את היופי הזה ונלבש
אותו וננפנף בו ונשמח בו :בפוליטיקה של החושניות ,נשי הוא יפה.
הגדרת היופי מתוך אהבת האישה ולא מתוך שנאה לה תחליף ייאוש במשחק ,נרקיסיזם
באהבה עצמית ,ביתור בשלמות ,העדר בנוכחות .קיפאון בחיוניות .הגדרה חדשה זו של
היופי תאפשר לגלות זוהר :את האור שבוקע מהפנים ומהגוף ,במקום זרקור שחושף את
הגוף ומכסה על האישיות .היופי הזה הוא מיני ,מגוון ומלא הפתעות .נוכל להבחין בו
בנשים אחרות ללא פחד ,ונוכל גם להבחין בו סוף סוף בעצמנו.
"מה תעשי?" תהתה בדור הקודם ג'רמיין גריר .מה שנשים עשו חולל רבע מאה של
מהפכה חברתית הרת גורל .השלב הבא בהתקדמותנו כנשים ,לחוד וביחד ,כאזרחיות
בגופנו ובכוכב הלכת הזה ,תלוי עכשיו במה נחליט לראות כשנביט במראה .מה נראה?
מתוך עמוד האינסטגרם של ,@bar_umanskyהיילייט" :ילדה מרצה"
"תפישות שגויות" (,)Misconceptions נעסופרת ועיתונאית פמיניסטית אמריקאית, נוועלמףי ר.
"בית העץ" (" ,)The Treehouseסופה של בעלת תואר ראשון בספרות אנגלית
אמריקה" (" ,)The End of Americaתנו מאוניברסיטת ייל ותואר שני לפילוסופיה
לי חירות" (" )Give Me Libertyוגינה - באוניברסיטת אוקספורד במסגרת מלגת
הביוגרפיה החדשה" (Vagina: A New
,)Biographyו"שערוריות" (.)Outrages רודס היוקרתית.
מביניהם ,השניים הראשונים ראו אור בעקבות ספרה הראשון "מיתוס היופי"' היא
הפכה לדוברת מובילה של מה שתואר כגל
בשפה העברית. השלישי של התנועה הפמיניסטית ונחשבת
הקריירה של וולף בעיתונאות כללה לכוכבת הספרותית הצעירה ביותר בתחום.
נושאים כמו הפלות ותנועת "כיבוש וול- היא ממייסדי מכון וודהל ,שמטרתו לאמן
סטריט" במאמרים עבור כלי תקשורת כמו נשים למנהיגות בתחומים שונים וחברה
"דה גרדיאן"" ,דה ניו ריפבליק"" ,דה ניישן" במועצת המכון ,ובשנות ה 90-שימשה
כיועצת פוליטית לקמפיינים ריצה לנשיאות
ו"-דה האפינגטון".
של ביל קלינטון ואל גור.
"התפקיד שלי הוא להבחין בהדים ולהבחין ספריה של וולף" :מיתוס היופי" (The
בתהודה .מדענים לא אמורים לעשות את " ,)Beauty Mythאש באש" (Fire with
" ,)Fireהפקרות" (,)Promiscuities
אותו הדבר שעושים מבקרי תרבות".
באורמנסקי בקשות לתכנים שמעניינים אותן .הסטוריז אשת תקשורת אשר הקימה את הקהילה
של אומנסקי מוצלחים במיוחד ,אולי אף והפודקאסט "בגוף ראשון -מדברות
יותר מהפיד עצמו ,והיא דנה בהם בסוגיות נשיות בעולם החדש" (בו התארחו ,בין
כמו זיעה ,איבר המין הנשי ,התקף לב, היתר ,מרב מיכאלי וריי שגב) ,מייעצת
שיער גוף ,מוזות נשיות לאורך ההיסטוריה לארגונים עסקיים ומפתחת עבורם
קהילות דיגיטליות .למדה תקשורת במרכז
והסרט "לא רק בלונדינית". הבינתחומי בהרצליה ,ניהלה קהילות של
"אורט" ושל גוגל בישראל ,והקימה מערכי
"התפקיד של העמוד שלי מאוד ברור:
להנגיש כמה שיותר נקודות מבט ,רעיונות תוכן למותגים שונים.
ודעות ,שיאפשרו לנו לחקור את הנשיות עמוד האינסטגרם שלה הינו וורוד ו"לא
שלנו ולהגדיר אותה בצורה שתתאים למי מתנצל"" .חוסר ההתנצלות" היא תמה
שאנחנו ולא להיפך" ,אומרת אומנסקי. שחוזרת על עצמה לא מעט במספר וריאציות
"אפשר לומר שהוא בעצם מוקדש לחקר לאורך הפיד שלה ,בו היא משתמשת כדי
המנעד הנשי .האינסטגרם מאפשר לי לכתוב על נושאים בוערים כמו ייצוג נשי
לחבר טקסטים חזקים לרצף ויזואלי מהפנט במדיה ,השורשים התרבותיים של אייקוני
ולעשות את הדבר שאני הכי טובה בו - תרבות נשיים ,וגם כדי לענות על שאלות
של העוקבות שלה -שפונות אליה עם
לספר סיפור".
צוטט מ"קפסולת זמן של משפחה שנעלמה",
הארץ ,26.7.21 ,מאת אופיר חובב
"מיתוס היופי" ,ספר שנכתב על ידי נעמי וולף בשנת ,1991חגג לא מזמן שלושה עשורים.
תוך בחינת נושאים שונים ביחס לנשים ,כגון :עבודה ,תרבות ,דת ,מין ,רעב ואלימות,
הטיעון המרכזי הוא כי במקביל לשיפור מצבן של נשים מבחינה חברתית ,כך עלתה גם
הציפייה כי הן ייצמדו לסטנדרטים של יופי גופני.
כבת גילו של הספר ,קשה לדמיין שהוא יצא לאור בארה"ב רגע לפני הופעת האינטרנט
כתופעה רווחת בכל בית .קשה לדמיין את האטמוספרה ששררה אז ,לפני עידן #MeToo
ותנועות קבלת הגוף השונות ,שכיום השקפותיהן חודרות יותר ויותר לשיח הציבורי
המרכזי .ועדיין ,בקריאה עכשווית של הספר בן השלושים ואחת ,האם באמת כל כך
הרבה השתנה?
ספר זה ,אותו את.ה קורא.ת עכשיו ,מתייחס בבסיסו ל"מיתוס היופי" ,בדגש על נושא
התרבות המוצג בו ,תוך בחינת המצב כיום ,בתחילת שנת .2022האם שינוי היחס לנשים
בפרסומות באמת שינה את יחסנו לנשים ,או את יחסנו כנשים כלפי עצמנו? ובמה השתנה
השיח התרבותי והציבורי עם הופעת הרשתות החברתיות?
מלבד השוואה חברתית בין אז להיום ,ספר זה בוחן גם את ההתפתחות בשלושת
העשורים האחרונים בתחום התקשורת :אם טענה וולף בשנות ה 90-כי עיתוני נשים הם
המדיום המרכזי של נשים לתקשר בינן לבין עצמן בנושאים הקשורים להן ,ועשתה זאת
באמצעות כתיבת ספר -כאן ניתן למצוא טקסטים שונים המנהלים דיאלוג עם "מיתוס
היופי" ,המשקפים את המציאות התקשורתית העכשווית.
לצד מילותיה של נעמי וולף ,משולבים קטעי סטוריז רלוונטיים של בר אומנסקי (אשר
גם היא ,ממש כמו הספר ,ילידת - )1991אשת תקשורת ובעלת עמוד אינסטגרם המדבר על
נושאים שונים הנוגעים לנשיות כיום .בנוסף ,בין פרקים שונים מהספר ,שזורים טקסטים
עדכניים ,בדמות פודקאסט ומאמר אקדמי אינטרנטי ,המתייחסים לנושאים הנדונים בו.
שתהיה קריאה מהנה ,מעניינת ומעוררת מחשבה.
מאי הלוי ,ינואר 2022
The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search