סיפור מסגרת - הספר

‫ב"ה‬

‫שפת אם חדשה‬

‫מסיסגפוררת‬

‫על פי השיטה‬

‫לגדל בלי להקטין‬

‫יך‬‫שמדבר אל‬‫ספר‬

‫דאברושי הנדל‬

‫סיפור מסגרת ‪ -‬עפ"י שיטת לגדל בלי להקטין‬

‫כתיבה‪ :‬דאברושי הנדל‬
‫מיזם והפקה‪ :‬חני מרזל‬
‫עיצוב‪ :‬קריאייטיב מיזם‬

‫איור‪ :‬דבורי אהרון‬
‫אולפן‪ :‬חיוש גדסי‬
‫שיווק והפצה‪ :‬רבקה ליברוב‬

‫כתובת האתר‬

‫© כל הזכויות השמורות לדאברושי הנדל‬

‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאכסן במאגר מידע‪ ,‬לסדר או לקלוט‬
‫בכל דרך ובכל אמצעי אלקטורני‪ ,‬אופטי או מכני או אחר ‪ -‬כל חלק שהוא מהחומר‬
‫שבספר זה‪ .‬שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט‬

‫אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‬

‫‪2‬‬

‫סיפור מסגרת‬

‫כן‪ ,‬בדיוק‪ .‬אני המסגרת‪.‬‬

‫המסגרת של התמונה אצלך בסלון‪.‬‬
‫אני רוצה ממש כמה דקות מזמנך‪ ,‬אפשר?‬
‫כי יש לי כמה מילים לומר לך על מה שקורה כאן בבית‪.‬‬

‫מילים טובות‪ ,‬כמובן‪.‬‬

‫תקשיבי‪ ,‬את אלופה‪.‬‬

‫איך את מצליחה?‬
‫את גם מנהלת את סדר היום‪ ,‬דואגת שכולם יקומו‪ ,‬יאכלו‪ ,‬יתלבשו‬
‫(בבגדים נקיים!) ילכו ויחזרו‪ ,‬יכינו שיעורי בית‪ ,‬יצחצחו שיניים (כל‬
‫יום‪ ,‬פעמיים?!)‪ ,‬את גם מחנכת‪ ,‬מלמדת מה נכון ומה לא‪ ,‬מה כדאי‬
‫ומה פחות‪ ,‬את גם מעניקה אהבה‪ ,‬מחמיאה‪ ,‬מפרגנת‪ ,‬מרוממת‪ -‬אם‬

‫נשאר לך זמן לנשום‪ -‬את קוסמת!‬
‫כשאני רואה אותך מכאן‪ ,‬מהקיר בסלון‪ ,‬יוצאת לפעמים מהכלים‪,‬‬

‫ת'אמת‪ ,‬אני מבינה אותך מאד‪.‬‬
‫הפלא הוא כשאת לא יוצאת מהם‪ .‬לגמרי‪.‬‬

‫עכשיו תראי‪.‬‬

‫רק בגלל שאני מסגרת‪ ,‬ובתוכי טמונה תמונה‪ ,‬אולי אני יכולה להציע‬
‫לך נקודת מבט קצת שונה‪.‬‬

‫אולי אני יכולה לשקף לך איך את נראית מהצד‪ ,‬אולי תוכלי בזכותי‬
‫לדעת יותר על איך וכיצד‪.‬‬

‫אם תרצי‪ ,‬נדבר ביחד ‪ -‬מתוך כבוד מלא ועצום – אלייך‪ ,‬על תקשורת‪,‬‬
‫על קשר‪ ,‬על מילים ומנגינות‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫אם תיכנסי לתוך המסגרת‪ -‬יש סיכוי שתצליחי אפילו ליהנות‪.‬‬
‫רוצה?‬

‫רוצה?‬

‫רוצה לדעת מה קורה בינך ובין הילדים?‬
‫רוצה לדעת מה באמת קורה בתוך הצנרת של מערכת היחסים?‬

‫כל הזמן נכנסות לשם מילים‪.‬‬
‫מילים מכל הסוגים ובכל הגדלים‪.‬‬
‫יש מילים שעושות רק טוב בצנרת‪ .‬מחמאות‪ ,‬פרגונים‪ ,‬העצמה‪.‬‬
‫יש מילים שחולפות בצינור בזרימה‪.‬‬
‫אבל‪ ...‬יש מילים שנתקעות שם‪ ,‬נתקעות חזק ויוצרות‪ -‬משקע‪.‬‬
‫כן‪ ,‬בדיוק‪ ,‬מהסוג שמטפלות רגשיות מאד אוהבות לדבר עליו‪ ,‬וצריכות‬

‫לעבוד קשה כדי למוסס‪.‬‬
‫אני רק מסגרת‪ ,‬מה אני כבר מבינה?‬
‫אבל מאד הייתי רוצה שתכירי לעומק את צורת הדיבור המקטינה‪.‬‬

‫נשמע רע‪ ,‬אני יודעת‪.‬‬
‫היום מדברים חיובי‪ .‬כולם‪.‬‬
‫רק בבית‪ ,‬עם הילדים‪ ,‬המציאות לפעמים שונה‪ .‬ואם את שואלת אותי‪,‬‬
‫כדאי פעם אחת ולתמיד לעמוד מול התמונה השלמה‪.‬‬
‫אני מזכירה לך (ואזכיר לך זאת שוב ושוב) שאנחנו מגיעות ממקום של הבנה‪.‬‬
‫אף אמא לא מקטינה את הילדים שלה בכוונה‪.‬‬

‫ממש לא‪.‬‬
‫אבל סדר היום הדינמי‪ ,‬התובעני‪ ,‬שלא לומר הטובעני‪ ,‬דורש מאיתנו‬

‫כל כך הרבה משאבים ואנרגיה‪ ,‬עד שלפעמים יש נפגעים בדרך‪.‬‬
‫היית רוצה‪ ,‬בטוח‪ ,‬שזה יהיה אחרת‪.‬‬

‫בשביל זה אנחנו כאן‪ ,‬התמונה והמסגרת‪.‬‬

‫נצא לדרך?‬

‫‪4‬‬

‫הספר שלפנייך מדבר אליך‪.‬‬
‫הוא מדבר אלייך בכבוד‪ .‬כי את ראויה לו‪ .‬תמיד‪.‬‬
‫הוא מדבר אלייך על כבוד‪ .‬כי הילדים שלך ראויים לו‪ .‬תמיד‪.‬‬

‫מה תמצאי כאן?‬

‫שש תמונות מצב‪ ,‬עם טעויות אנושיות לגמרי‪.‬‬

‫ולצידה של כל תמונה ‪ -‬כפתור הקסם ‪( -‬הלוואי והיה אחד כזה באמת‪,‬‬
‫הא?) זה יכול להישמע גם אחרת‪.‬‬

‫מה באמת‪ ,‬אפשר אחרת?‬

‫אם תבחרי ללחוץ עליו תגלי איך לכל סוג של תגובה יש עוד אופציה‬
‫ואפילו יותר‪.‬‬

‫תגלי שהרבה מאד פעמים אפשר על הקטנה לוותר‪,‬‬
‫ובעיקר‪ ,‬תוכלי לשמוע‪,‬‬

‫באוזנייך‪ ,‬את הצורה הנכונה‪,‬‬
‫כי הרבה מאד‪ ,‬הרבה מדי‪ ,‬תלוי במנגינה‪.‬‬

‫וזה לא הכל‪.‬‬

‫מתחת לכל תמונה‪ ,‬כחלק מהמסגרת‪ ,‬תגלי מספר אבנים‪.‬‬
‫בסוד אגלה לך שהן מטרת הספר הזה‪.‬‬
‫בזכותן תכירי ‪ 22‬סוגי דיבור מקטין (!)‬
‫מהיום לפחות‪ ,‬תדעי את האויב‪.‬‬

‫אחרי שתכירי אותם ותכירי בהם‪ ,‬פתאום תראי אותם בשטח‪ ,‬פתאום‬
‫הם יצופו‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫בשלב הראשון רק תראי אותם‪ ,‬תתבונני‪ ,‬תזהי‪.‬‬
‫חצי מהדרך מאחורייך‪.‬‬

‫בשלב השני‪ ,‬אם רק תרצי‪ ,‬תוכלי להתחיל לעבוד‪.‬‬

‫בכל אבן דרך כזו ממתינים לך בלחיצת עכבר‪ ,‬מידע מרתק‪ ,‬טיפים‬
‫ונקודות למחשבה וגם… תרגיל‪ ,‬קטן‪ ,‬ראשוני‪.‬‬

‫תרגיל‪ ,‬שמטרתו כשמו; להרגיל‪.‬‬

‫לעזור לך להחליף עדשה לשפת אם חדשה‪.‬‬
‫קוראים לה‪ :‬לגדל בלי להקטין‪.‬‬

‫ויש גם מתנה‪ :‬משפטים למסגור‪.‬‬

‫כן‪ ,‬ממש‪ .‬כאלו שאת יכולה לשלוח להדפסה ולהצמיד למקרר‪.‬‬

‫שהממעטרכרתההיהחגסליוםיתהיושהארספמנווייהה‪.‬‬ ‫כתזכורת‪ ,‬לא כביקורת‪ ,‬יש להם אפקט מעורר‪.‬‬

‫בואי‪ ,‬אנחנו מתחילות‪,‬‬

‫אני המסגרת ו‪...‬את‪.‬‬

‫זה שווה גם אם נצליח לשנות רק מעט‪.‬‬

‫גם אם נעשה זאת לאט‪.‬‬

‫כי הדיבור שלנו‪ ,‬הוא הכי חשוב‪ ,‬כמעט‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫במסגרת הבוקר ‪1‬‬

‫בוקר‪.‬‬
‫זה הזמן שבו אני הכי מעריצה אותך‪.‬‬
‫איך את מריצה פה את העניינים‪ .‬איך את מתקתקת את כולם‪ .‬והשעון‬

‫מתקתק‪ .‬לא מפסיק‪.‬‬
‫זה לא סתם שאת נלחצת‪.‬‬
‫זה השעון שמלחיץ אותך‪ ,‬וההסעה‪ ,‬או האיחור או לא ממש יודעת‬
‫מה‪ .‬בכל זאת‪ ,‬אני רק מסגרת‪.‬‬
‫אבל את התמונה השלמה אני רואה בכל בוקר מחדש‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫מהר‪ ,‬מהר‪ ,‬קדימה‪ .‬להזדרז‪.‬‬
‫הבגדים‪ ,‬במקרה הטוב מוכנים מאתמול‪ .‬במקרה הפחות טוב את‬
‫מחפשת שידוך לגרב ומבטיחה לעצמך לקנות מהיום רק גרביונים‪,‬‬

‫גם לבנים‪.‬‬
‫על הסנדוויצ'ים אחראי בעלך‪ .‬נס‪.‬‬
‫נס שהוא זה שצריך להתמודד עם 'לא רוצה למרוח כלום על הלחם'‬

‫של אניני הטעם המשותפים‪.‬‬
‫כי את כרגע באמצע לסרק‪ ,‬לסדר‪ ,‬להחליף‪ ,‬לשכנע‪.‬‬

‫והשעון? אוף‪ .‬ממשיך לתקתק באותו קצב משגע‪.‬‬
‫"נו‪ ,‬כבר‪ ,‬מה אתם חולמים? כבר שבע וחצי!!! אתם שוב תאחרו!!!‬

‫גם אני!! בגללכם!‪.‬‬
‫הילדים של אחותי בחיים לא מתנהגים ככה!"‬

‫איכשהו‪ ,‬תמיד יש את הילד התורן שמושך את הזמן‪ ,‬לא מוצא את‬
‫הנעל‪.‬‬

‫אלף פעמים אמרת לו לשים אותן ליד המיטה‪ .‬אלף? מיליון!‬
‫ושוב? שווו‪---‬וב?‬

‫"מיליון פעמים אמרתי לך לשים את הנעליים ליד המיטה‪ ,‬נכון?! זה‬
‫נורא ואיום הדבר הזה‪ ,‬מזעזע!!!"‬

‫ואיך בדיוק עכשיו‪ ,‬ברבע לשמונה‪ ,‬היא נזכרת‪ ,‬החמודה שלך‪ ,‬בפתק‬
‫שאת צריכה לחתום לה‪.‬‬
‫כבר משלשום?!‬

‫איפה יש בכלל עט‪ ,‬שכותב‪ ,‬באמצע הלחץ של הבוקר‪.‬‬
‫"עכשיו? למה לא בעוד עשר דקות? כשממש ממש תצטרכי לצאת?‬

‫עכשיו עוד מוקדם"‪ .‬את אומרת לה‪.‬‬

‫פתאום אני רואה מנקודת המבט האסטרטגית שלי‪ ,‬על הקיר בסלון‪,‬‬
‫את קצה המחברת של ביתך המתבגרת‪ .‬היא מציצה מתחת לכרית‬
‫של הספה‪ .‬הלוואי יכולתי לשלוח לשם קרן לייזר‪ ,‬איזשהו סימן‪ ,‬משהו‪.‬‬
‫הבת עוד רגע בוכה‪ ,‬גם את‪ .‬בשלב הזה את כבר לגמרי מאבדת את‬

‫הסבלנות‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫מובן למה‪.‬‬
‫"שתהיי בריאה‪ ,‬באמת‪ .‬איזו בלעבוסטע תצא ממך‪ ,‬אם אפילו מחברות‬

‫את לא שמה במקום‪ ,‬אה? מי יתחתן איתך‪ ,‬תגידי לי?"‬
‫כשהאוקטבות עולות‪ ,‬והמתח בשיא‪ ,‬פתאום את עוצרת‪ .‬אני רואה‬

‫אותך בודקת אם החלונות סגורים‪.‬‬
‫אין לך מה לדאוג‪ .‬תרשי לי לנחש שגם אצל השכנה שלך הבוקר‬

‫נראה בדיוק כך‪.‬‬
‫יש מצב שלא?‬

‫מה באמת‪ ,‬אפשר אחרת?‬

‫‪9‬‬

‫כן‪ ,‬אפשר‪.‬‬
‫אפשר להעביר בוקר בלי להקטין‪.‬‬

‫זה לא קל‪ ,‬זה כיף‪.‬‬
‫זה לא מיד‪ ,‬אבל אחרי אימון‪ -‬זה יהפוך להיות חלק ממך‪.‬‬

‫לפני הכל‪ -‬תזכורת‪ .‬אין כאן ביקורת‪.‬‬
‫הלחץ וההספקים באמת לא פשוטים‪.‬‬
‫השעון באמת מתקתק‪ .‬הם באמת‪ ,‬כולם‪ ,‬צריכים לצאת בזמן; לבושים‪,‬‬

‫עם אוכל מזין ושיעורי בית מלאים‪.‬‬
‫אז בכל פעם בנפרד שאת עושה עבודה‪ ,‬בכל פעם מחדש שאת‬

‫מדברת דיבור מודע‪ ,‬מגיעה לך תעודה!‬

‫וכך זה יכול להישמע‪:‬‬
‫[לחצי על סמל האוזניות כדי לשמוע את האינטונציה הנכונה ‪].‬‬

‫הילד לא מוצא את הנעל‪.‬‬

‫אויש‪ ,‬זה מעצבן‪ ,‬נכון?‬
‫בוא‪ ,‬נחפש אותה מהר‪.‬‬
‫אל תדאג‪ ,‬זה יכול לקרות לכולם‬
‫היום בערב‪ ,‬תזכור לשים את שתי הנעליים ליד המיטה‪.‬‬

‫בסוף תתרגל לזה‪...‬‬

‫הילדה מחתימה אותך על משהו משלשום‪.‬‬

‫הי‪ ,‬יש לנו כאן חתימה‪ .‬מהר‪ ,‬מהר תמצאי לי‬
‫עט‪ .‬ותעשי לי טובה‪ ,‬מותק‪ .‬בפעם הבאה תביאי‬

‫לי את כל הפתקים האלו בערב‪ .‬סגרנו?‬

‫הילדים מורחים את הזמן‪.‬‬

‫חבר'ה‪ ,‬אנחנו במירוץ נגד השעון‪.‬‬
‫אתם תראו‪ ,‬אנחנו ננצח אותו!‬

‫ומחר‪ -‬מחר קמים רבע שעה קודם‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫הילדה נזכרת שאבדה לה מחברת ברגע הכי קריטי‪ ,‬שניה לפני‬
‫שצריך לצאת מהבית‪.‬‬

‫כמה זה חשוב לך? ממש ממש דחוף?‬
‫קדימה‪ ,‬נחפש אותה ביחד‪ .‬עכשיו מה שחשוב זה‬
‫למצוא אותה‪ ,‬איפה ראית אותה בפעם האחרונה?‬

‫בוקר רגוע מאחורייך? גם אם כן וגם אם לא‪ -‬אל תוותרי על טקס‬
‫יציאה עם מילים של אהבה‪.‬‬
‫♡ אוהבת אותך‬
‫♡ שיהיה לך יום כיף‬

‫♡ מחכה לשמוע ממך איך היתה התוכנית‪.‬‬
‫♡ בהצלחה במבחן‬
‫♡ אתפלל עלייך‪.‬‬

‫הדלת נסגרת‪ .‬הם יצאו‪.‬‬
‫הצלחת! צלחת את הבוקר‪.‬‬

‫את מדהימה!‬

‫‪11‬‬

‫למהשדפפיטיסםוללמתקלוררת‬

‫לעניאיןבמבכולקערנ‪.‬יי‪.‬ן‪.‬אין עניין‬‫לעשות‬

‫בטח‬

‫ז זההשלניאנואמנוילמוהלמהציילאוד‪,‬ת‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫במסגרת אחר הצהריים ‪2‬‬

‫אחר צהריים אחד‪ ,‬דווקא רגוע‪ .‬את יושבת לך בנחת ומקפלת כביסה‪.‬‬
‫הילדים משחקים בשקט לצדך‪ .‬זה מן רגע פסטורלי כזה‪ .‬רגע בו אני‬

‫מפחדת לנשום‪ ,‬שלא ייגמר‪.‬‬
‫פתאום נכנס הילד שלך בן השש בריצה‪ .‬כולו משולהב‪ .‬העיניים שלו‬

‫נוצצות‪.‬‬

‫"אמא‪ ,‬את לא מאמינה!!! נפלה לי שן!"‬

‫‪13‬‬

‫עכשיו יש לך שתי דרכים להגיב‪ .‬שתי צורות‪.‬‬
‫רוצה לשמוע?‬

‫התגובה המקטינה‪:‬‬

‫אוהו‪ ,‬אפשר לחשוב‪ .‬ממה אתה מתלהב‪.‬‬
‫עוד יפלו לך בחיים הרבה שיניים‪.‬‬

‫אין לי זמן עכשיו לשטויות‪ ,‬עשית שיעורי בית?‬

‫התגובה המזמינה‪.‬‬

‫באמת? וואו! תראה לי‪ ,‬אני חייבת לראות‪.‬‬
‫יו‪ ,‬זה סימן שגדלת‪ ,‬אני לא מאמינה‪.‬‬

‫אני עוד זוכרת איך שצמחה לך השן הראשונה‪.‬‬
‫בוא‪ ,‬חייבים להתקשר לסבתא לספר לה‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫משפטים למקרר‬
‫להדפיס ולתלות‬

‫ולבבקלוןחלנתעורגץ‪,‬גי במעוסךדשההכלול‪..‬אנ‪.‬חמחתט‪.,‬‬

‫דחייה‬

‫יש לדחות בשתי ידיים‪.‬‬

‫‪15‬‬















‫ומה לגבי חוסר הסבלנות?‬
‫אם אין לך סבלנות‪ ,‬את באמת לא יכולה לייצר אותה‪ ,‬כאן ועכשיו‪.‬‬

‫(תזכורת טובה לעובדה שגם הילדים לא יכולים‪ ,‬אגב‪).‬‬
‫אבל את כן יכולה לומר‪:‬‬

‫מותק‪ ,‬אמא עסוקה עכשיו‪ .‬אחרי ארוחת ערב‪/‬מקלחת‪/‬‬
‫במיטה (בחרי את הנכון עבורך)‪ -‬אשמח מאד לשמוע מה‬
‫יש לך לומר‪/‬להראות‪/‬לספר (בחרי את הנכון עבורה)‪.‬‬
‫בואי‪ ,‬רוצה לעזור לי לנגב את הכלים?‬

‫גם את הפקודה‪ ,‬למרות שהיא (אם אמא מפחידה מספיק) לפעמים‬
‫אפקטיבית ויעילה‪ -‬רצוי לשמור למקרי קיצון בלבד‪.‬‬

‫זה לא אומר שאת צריכה לשאול או להתחנן‪ ,‬את גם ממש לא עומדת‬
‫לבקש באופן שמאפשר סירוב‪.‬‬

‫ביתך חייבת בכבודך וצריכה לקחת חלק ולהיות שותפה בהתנהלות‬
‫בבית‪.‬‬

‫את אותה הוראה בדיוק‪ :‬סדרי את השולחן‪ .‬אפשר לומר אחרת‪.‬‬
‫בדרך מתזכרת‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫משפטים למקרר‬
‫להדפיס ולתלות‬

‫פחד הויארראשגהרושהציישאםלירמגלימשנומחיאעוודב;די‪.‬‬

‫סבלנות רוכשים בסבלנות‬

‫אבתכלהופפבכעדיםתויקושתכארמתוממנשונרססיהרה‪.,.‬‬

‫‪24‬‬

‫במסגרת ביקור משפחתי ‪5‬‬

‫גיסתך הגיעה לביקור‪ .‬מזמן זה לא קרה‪.‬‬
‫אתן מתקשרות נהדר‪ ,‬וזו הזדמנות בשבילך סוף סוף לשפוך את הלב‪.‬‬
‫הילדים של שתיכן משחקים ביחד‪ ,‬אתן כבר בעומקה של שיחת נפש‪.‬‬

‫ואז זה מתחיל‪.‬‬
‫"אמא‪ ,‬תגידי לו‪-‬ו‪-‬ו‪ .‬הוא לוקח לנו כל הזמן את הלגו"‪.‬‬

‫את נאנחת‪.‬‬
‫"אויש‪ ,‬שוב הוא מציק לו‪ .‬מה יהיה איתו‪ ,‬אני כבר מיואשת‪.‬‬

‫המריבות האלו‪ ,‬הן מוציאות אותי מדעתי‪.‬‬
‫‪25‬‬

‫ותמיד הוא זה שמתחיל"‪.‬‬
‫את קמה‪.‬‬

‫"עוד פעם התחלת איתו? למה? למה אתה‬
‫לא יכול לשחק פעם אחת נורמלי?‬
‫אתה רוצה שנקרא לך מעצבן?"‬

‫כמה דקות אחר כך‪ ,‬איכשהו‪ ,‬העניינים נכנסים לרגיעה‪.‬‬
‫אתן ממשיכות בשיחה המרתקת‪ .‬כלומר‪ ,‬רוצות להמשיך‪.‬‬
‫רק מה? היא מרתקת גם את בת השלוש עשרה של גיסתך‪.‬‬

‫וזה‪ ,‬את חייבת להודות‪ ,‬סוג של פלונטר‪.‬‬
‫היא מתערבת לכן בשיחה ואתן‪ ,‬מה לעשות? רוצות זירת בוגרות נקיה‪.‬‬

‫"גם אצלנו בכיתה‪ "...‬החמודה מתחילה לספר‪.‬‬
‫ואת מגיבה‪" :‬תגידי‪ ,‬אין לך במקרה איזה ספר מעניין?"‬
‫בדיוק באותו רגע נכנסים הביתה שני הבנים‪ .‬הם שובבים שניהם‪,‬‬

‫חבל על הזמן‪ .‬מעניין מה עוללו הפעם‪.‬‬
‫"מה עשיתם?" את שואלת‪.‬‬

‫בתיאום מוחלט איתך‪ -‬גיסתך‪-‬‬
‫"איפה הייתם?!"‬

‫"לא עשינו כלום"‪ ,‬הם אומרים ביחד‪.‬‬
‫"מבטיח!" מוסיף התכשיט שלך‪ ,‬ליתר ביטחון‪.‬‬

‫"אתה בטוח?" את שואלת‪.‬‬
‫משהו בדרך שבה החולצה מוכתמת נראה לך חשוד‪.‬‬
‫"עזרנו לשכנה לסחוב את השקיות"‪ ,‬הם מספרים בהתרגשות‪.‬‬
‫"היו לה מלאן שקיות‪ .‬ואפילו עגבניה אחת נפלה‪ .‬והתרסקה‪.‬‬

‫זה היה כל כך מצחיק!"‬
‫אתן ממשיכות לכן לדבר‪ .‬נהנות מכל רגע‪.‬‬

‫רק אני המסגרת‪ ,‬עדיין מהרהרת‪.‬‬
‫מה‪ ,‬זה יכול היה להישמע‪ -‬אחרת?‬

‫‪26‬‬

‫כן‪ ,‬בוודאי‪ .‬דווקא ברגעים רגועים (לכאורה‪ )...‬יש למודעות כח אדיר‪.‬‬
‫אפשר לפשר בלי להקטין‪.‬‬
‫זה לא קל‪ ,‬אבל זה כיף‪.‬‬

‫אפשר לשמור על הגבולות הפרטיים שלך בלי להקטין‪.‬‬
‫לא מיד‪ ,‬אבל אחרי אימון‪ -‬זה יהפוך להיות חלק ממך‪.‬‬

‫מה שנשאר הוא להבין‪ -‬איך‪.‬‬

‫בואי נראה מה היה לנו כאן‪.‬‬
‫שני ילדים רבים‪ .‬האם זה לא ה‪-‬אתגר שלנו כהורים?‬
‫בואי נרחיב את זה לכל התנהגות מפריעה‪ ,‬כזו שאנחנו רוצים לעצור‪.‬‬
‫(היא מרביצה לתינוקת‪ ,‬הוא מתבכיין בלי הפסקה‪ ,‬היא מקשקשת‬

‫על הקיר‪).‬‬
‫יש לנו את הכח לעשות הפרדה (אחת מתוך ‪ 12‬הפרדות בשיטה‬

‫לגדל בלי להקטין)‪.‬‬

‫להפריד בין הילד להתנהגות שלו‪.‬‬

‫אנחנו מפרידות בין השניים בתוכנו פנימה וגם במילים שאנחנו בוחרות‬
‫לומר לילד‪.‬‬

‫את יכולה לומר‪:‬‬

‫מה‪ ,‬הוא שוב הגיע?‬
‫הדבר הזה שמשתלט על הילד הטוב שלי?‬

‫תקשיב‪ ,‬ותקשיבו כולכם‪.‬‬
‫זה לא אתה שרוצה להציק עכשיו‪.‬‬
‫זה מן כח שמשתלט עליך ואני אעזור לך לזרוק אותו החוצה‪.‬‬
‫תיכף תראו שחוזר לכאן ילד חדש‪ .‬ילד שרוצה לשחק יחד עם כולם‬

‫עד גיל מסוים‪ ,‬את ממש יכולה לקחת אותו לחלון‪ ,‬לדלת‪ ,‬אפילו‬
‫לשירותים‪ ...‬בצעו יחד פעולה של זריקה ופתאום תראי את הפלא‬

‫מתרחש מול עינייך‪ .‬הילד שלך יהפוך להיות מי שהוא בחזרה‪.‬‬
‫ילד זהב‪.‬‬

‫בגיל בוגר יותר‪ ,‬מתוך הכבוד שאת רוחשת לילד‪ ,‬לא תערכו את‬
‫ההצגה הזו‪ .‬כן תלמדי אותו או אותה איך מנהלים רגשות שליליים‪,‬‬

‫‪27‬‬

‫איך נושמים עמוק‪ ,‬איך מדברים את מה שמרגישים‪.‬‬
‫זו אומנות‪ ,‬שאפילו לנו המבוגרים קשה ליישם אותה‪ .‬אין מה לבוא‬

‫בטענות לילד שעדיין לומד‪ ,‬נכון?‬
‫את יכולה לומר‪:‬‬

‫"אני רואה שמשהו מאד מכעיס אותך‪.‬‬
‫רוצה להסביר לי מה אתה מרגיש?"‬

‫שוב‪ ,‬ביצעת הפרדה‪.‬‬
‫זה לא אתה‪ ,‬זו ההתנהגות‪ .‬ואיתה‪ -‬אנחנו מתמודדים ‪ -‬ביחד‪.‬‬

‫שאלת מפתח‬
‫ומה אם זה לא עוזר והוא ממשיך להפריע?‬

‫שאלה מצוינת‪ ,‬תודה‪.‬‬
‫אם הוא ממשיך להפריע‪ ,‬זו נורה אדומה‪ .‬משהו מציק לו‪ ,‬חסרה לו‬
‫אולי העצמה?‬
‫תתבונני‪ ,‬תגששי‪ ,‬תשוחחי‪ ,‬אפילו תתיעצי‪ .‬להתנהגות מפריעה תמיד‬
‫יש סיבה‪.‬‬
‫ואת הטיפול צריך למקד אליה‪ .‬באופן הזה ההתנהגות תעלם מאליה‪.‬‬

‫הסיטואציה בין המבוגר לילד שמתערב בשיחה גם היא מאתגרת‪,‬‬
‫גם אם באופן אחר לגמרי‪.‬‬

‫הצורך שלך לגיטימי‪ .‬לחלוטין‪.‬‬
‫מותר לך בלי שום ספק לבקש לעצמך כמה דקות של שיחת בוגרים‪.‬‬
‫השאלה היחידה היא האם מגיע עונש לילדה שלא מבינה את זה לבד?‬

‫התשובה היא לא‪.‬‬
‫עונש הזלזול‪ ,‬לא מגיע על שום מעשה שהוא‪ ,‬בוודאי לא על רצון פשוט‬

‫ומובן‪ -‬להיות חלק משיחה מרתקת בין אמא לדודה נחמדה כמוך‪.‬‬
‫[טיפ‪ :‬תיזכרי בעצמך בגילה‪ .‬לא רצית את אותו הדבר בדיוק?]‬
‫הנה מה שאת יכולה לומר במקום‪:‬‬

‫את מתוקה‪ ,‬את יודעת?‬
‫אבל אל תקחי את זה אישי‪ .‬אמא שלך היא לא רק גיסתי‪.‬‬

‫היא גם חברה שלי‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫עד שאנחנו נפגשות‪ ,‬פעם ב‪...‬‬
‫אני מבינה שזה מעצבן‪ .‬גם אותי זה עצבן כשהייתי בגילך‪.‬‬
‫מבטיחות לקרוא לך בחזרה כשהשיחה הפרטית שלנו תסתיים‪.‬‬

‫אם את לגמרי לא בקטע של הסברים‪ ,‬את יכולה בהחלט להרשות‬
‫לעצמך להיות עניינית‪.‬‬

‫חשוב לי לשוחח עם אמא בפרטיות‪.‬‬
‫זה לא קשור אליך‪ ,‬אלא אלי‪.‬‬

‫שאלת מפתח‬
‫ומי אמר שבאמת צריך לשוחח שיחה פרטית ליד הילדים?‬

‫אף אחד‪.‬‬
‫אבל הילדים שלנו יכולים להתמודד עם זה‪.‬‬
‫הם מתבגרים כל הזמן ולומדים את החיים‪.‬‬
‫הם מפתחים טקט ומגלים מה ומתי צריך לומר מה‪.‬‬
‫וטקט‪ ,‬כמה מפתיע‪ ,‬אפשר ללמד מתוך כבוד‪.‬‬
‫אחרון לא חביב‪ -‬חוסר אמון‪.‬‬
‫במקום לקבל את פני הילדים מתוך ביקורת קבועה מראש‪ ,‬קבלו‬
‫אותם מתוך חיבה ידועה מראש‪.‬‬

‫שלווום! איזה יופי‪ ,‬חיכינו לכם‪.‬‬
‫איפה ביליתם כל כך הרבה זמן?‬

‫ואם את גם רוצה להשפיע טוב בתוך הצנרת‪ ,‬לא רק להימנע מלתקוע‬
‫אותה‪,‬‬

‫הנה מה שתוסיפי‪ ,‬מתוך אמון מלא‪:‬‬

‫לפי המצב רוח אני מנחשת שעשיתם משהו טוב‪ ,‬אה?‬

‫‪29‬‬

‫שאלת מפתח‪:‬‬
‫ומה אם הם דווקא כן עוללו משהו רע?‬

‫ואז?‬
‫אם הם עוללו משהו שלילי‪ ,‬מגיע להם עונש הקביעה מראש?‬
‫קביעה מראש‪ -‬מקבעת התנהגות שלילית‪.‬‬
‫כדאי להתייחס לכל התנהגות שלילית כמעידה חד פעמית שלא‬
‫מעידה דבר על האופי או על העתיד‪.‬‬
‫תרוויחי יכולת ללמד את הילד שלך איך נכון לנהוג‪ ,‬בלי להוסיף‬
‫למסרים החשובים האלו אטמי אוזניים‪.‬‬
‫לאמון המוחלט בטוב הנמצא בילד‪ ,‬וחשוב לזכור את זה‪ ,‬יש כח‬
‫אדיר להשפיע טוב;‬
‫ודווקא כשהמעשה עצמו היה‪ ,‬איך לומר‪ ,‬לא משהו‪...‬‬

‫‪30‬‬

‫משפטים למקרר‬
‫להדפיס ולתלות‬

‫אינה מעידה דבר‪.‬‬

‫ט גקםט לבצלרטימקךדט‪.‬‬

‫קבי כעדהאימלקדבעעת‪:‬ת‪.‬‬

‫טכמחוןהבחיאנומךון‪.‬‬

‫ילד נחשב זכאי‬
‫גם אחרי שהוכחה אשמתו!‬
‫‪31‬‬

‫במסגרת סוף היום ‪6‬‬

‫סוף היום‪.‬‬
‫את מותשת‪ .‬קל לי לראות את זה מלמעלה‪.‬‬
‫באמת עבר עלייך יום קשה‪ ,‬ואם אני חושבת על זה עכשיו‪ ,‬זה התחיל‬

‫עוד מהלילה‪.‬‬
‫התינוקת שלך מוציאה שיניים ומוציאה קרניים‪.‬‬
‫היא כל כך כאובה‪ ,‬ואת כל כך עייפה שרק גפרור קטן חסר כדי‬

‫להצית כאן מדורה‪.‬‬
‫אבל לא‪.‬‬

‫תקשיבי‪ ,‬את ראויה להערצה‪.‬‬
‫‪32‬‬

‫כל היום עבדת כאן בשירות הממלכה‪.‬‬
‫לא צעקת יותר מהסטנדרט (טוב‪ ,‬כשבת השנתיים שפכה את השוקו‪.‬‬

‫זה לא נספר‪ .‬באמת‪ ,‬את רק בן אדם‪).‬‬
‫לא העלבת אף אחד‪ ,‬למרות שהיה כאן על מה‪.‬‬
‫לא האשמת‪ ,‬על הציון במבחן‪ ,‬על הכוס שנשברה‪.‬‬

‫בקיצור‪ ,‬היום היית אמא לדוגמא‪.‬‬

‫עכשיו את נושמת עמוק‪.‬‬
‫מבקשת מבן האחת עשרה שלך כוס קפה‪ .‬הוא אוהב להכין לך ויודע‬

‫בדיוק את הכמויות של הקפה שלך‪ .‬מותק של ילד‪.‬‬
‫"אם אני בשרי‪ ,‬מותר לי לגעת בחלב?" הוא שואל‪.‬‬

‫מה? מה עובר עליו?‬
‫"מה עובר עליך‪ ,‬תגיד?‬
‫בטח שמותר‪ .‬איזו מן שאלה זאת?"‬

‫מחשבות מוזרות יש לילד שלך‪ .‬אם זה מתחיל בגיל אחת עשרה‪ ,‬מי‬
‫יודע לאן זה יגיע‪.‬‬

‫בדיוק אתמול הוא סיפר לך שהוא רוצה להתחיל לעבוד בגיל ארבע‬
‫עשרה‪.‬‬

‫"איזה שטויות אתה מדבר"‪ ,‬אמרת לו וקיווית‪ ,‬כך אני מנחשת‪ ,‬שהוא‬
‫לא מוטרד ממצב חשבונות הבנק והמשכנתא‪ .‬אולי הוא שמע משהו‬

‫בשיחה האחרונה שלך עם בעלך על ההיערכות לחגים?‬

‫התינוקת נרגעה קצת‪ .‬הטיג'ל עזר?‬
‫עכברונת‪ ,‬את קוראת לה‪ .‬באהבה‪ ,‬בוודאי‪.‬‬

‫יש לה פנים כל כך קטנות ומתוקות‪.‬‬
‫די‪ ,‬הגיע זמן לישון‪ ,‬את מודיעה לה‪ .‬גם היא עייפה‪ .‬צרחות הן עסק‬

‫מתיש‪ ,‬מה יש לומר‪.‬‬
‫היא מתכוונת למלא את הבקשה שלך הרגע‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫היא כמעט נרדמת‪.‬‬
‫אויש‪ ,‬רק זה לא‪.‬‬

‫בת השמונה קמה מהמיטה‪" .‬אמא‪ ,‬אל תשאלי‪ .‬שכחתי להכין שיעורי‬
‫בית‪ .‬המורה תכעס עלי‪ .‬היא אמרה שזאת הפעם האחרו‪"---‬‬
‫"שכחת? נס שהראש שלך מחובר לכתפיים‪ ,‬מה אני אגיד לך‪.‬‬

‫מה הפלא שתשכחי‪ ,‬כל היום את משחקת עם הבובות הטיפשיות‬
‫שלך"‪.‬‬

‫בעלך בדיוק נכנס משיעור הערב שלו‪.‬‬
‫כנראה את מותשת באמת‪.‬‬

‫כי הילדה שלך עדיין כאן בפיז'מה‪ ,‬וממש לידה את אומרת לאבא‪:‬‬
‫"היית צריך לראות איך היא נראתה היום עם הבובות שלה‪ .‬כאילו‬

‫היא חושבת שהן אמיתיות‪".‬‬

‫מה באמת‪ ,‬אפשר אחרת?‬

‫‪34‬‬

‫כן‪ ,‬בוודאי‪.‬‬
‫זה אפשר וכדאי‪.‬‬
‫אפשר להעביר את הערב בלי להקטין‪.‬‬
‫זה לא קל‪ ,‬אבל אחרי שמתרגלים‪ -‬זה כיף‪.‬‬
‫לא מיד‪ ,‬אבל אחרי אימון‪ -‬זה יהפוך להיות חלק ממך‪.‬‬

‫ככה זה הולך‪:‬‬
‫הילד שאל אותך שאלה (לטעמך) טפשית?‬

‫לא מגיע לו עונש על זה‪.‬‬
‫מה דעתך‪ ,‬במקום זה לענות פשוט 'לא'?‬

‫או 'כן'‪ ,‬לפי העניין‪.‬‬
‫רעיון מצוין‪.‬‬
‫נכון?‬

‫ומה לגבי ה'שטויות'?‬

‫אף פעם לא כדאי לבטל משהו שמישהו אומר‪ .‬גם הוא מתחת לגובה‬
‫מטר עשרים‪.‬‬
‫זה לא הוגן‪.‬‬
‫וגם לא נכון‪.‬‬

‫תחליף מצוין ל'שטויות במיץ עגבניות' הוא המשפט‪:‬‬

‫באמת? איזה מעניין‪ .‬אף פעם לא חשבתי על זה ככה‪.‬‬

‫במקרה שילד מספר על מחשבה לא שגרתית‪ ,‬אפילו אם (לדעתי!)‬
‫היא לחלוטין לא הגיונית‪( ,‬לצאת לשוק העבודה בגיל ‪ ,14‬נו באמת‪,‬‬
‫בגיל ‪ 30‬הייתי רוצה לסגת) זו הזדמנות נהדרת לפתח שיחה מרתקת‪.‬‬
‫לשמוע ממנו למה הוא חושב כך‪ ,‬מה גורם לו לרצות זאת‪ .‬האם הוא‬

‫מבין את ההשלכות?‬
‫האם מתחת לפני השטח קיימים בו חששות?‬
‫שווה להקשיב לילדים שלנו‪ ,‬בכל גיל‪ .‬הם מרתקים‪.‬‬

‫וביטול יעשה בצנרת שבינינו‪ -‬נזקים‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫שאלת מפתח‪:‬‬
‫האם יש הבדל בין זלזול לביטול?‬

‫זלזול מתייחס לאדם עצמו‪ ,‬ביטול‪ -‬לדברים שהוא אומר‪.‬‬
‫וזו הגדרה לגמרי לא מוחלטת‪ ,‬כי שניהם‪ ,‬כמובן‪ ,‬כרוכים אחד בשני‪.‬‬
‫היות ששניהם מקטינים‪ -‬ואת שניהם אנחנו רוצות להוציא מהשיח‪,‬‬
‫זה לא באמת משנה‪.‬‬

‫מחפשת תחליף לעכברונת?‬
‫הנה לך רשימה‪ :‬בובונת‪ ,‬מתוקונת‪ ,‬ממי‪ ,‬נשמה שלי‪ ,‬חיים שלי‪--‬‬

‫להמשיך?‬
‫את בטח טובה יותר ממני בתחליפים‪ .‬כינוי חיבה חיוביים‪ ,‬עדיפים‪.‬‬
‫ומה לגבי הלעג שאיכשהו הגיע לביקור בזכות שיעורי הבית שנשכחו?‬

‫הנה כמה אופציות לתגובה‪ ,‬לרענון המלאי‪:‬‬

‫כשאת מוכנה לאפשר‪:‬‬

‫נורא חבל שנזכרת עכשיו אבל טוב מאוחר מלעולם לא‪.‬‬
‫וכל הכבוד על האחריות‪.‬‬

‫קדימה‪ ,‬יש לך שתיים עשרה דקות להשתלט על זה‪.‬‬
‫שיעורי בית קשים?‬

‫כשאת מוכנה לאפשר באופן חד פעמי בלבד‪:‬‬

‫או‪ ,‬הו‪ ,‬נורא מאוחר‪ .‬אני מבקשת שבפעם הבאה‬
‫תכיני שיעורי בית לפני שאת יורדת למטה‪.‬‬
‫קדימה‪ ,‬יש לך ‪ 12‬דקות‪ .‬את מסתדרת עם‬
‫השיעורים או שאת צריכה עזרה?‬
‫מחר נחשוב ביחד מה אפשר לעשות‬
‫כדי שזה לא יקרה שוב‪.‬‬

‫כשאת לא מוכנה לאפשר‪:‬‬

‫אויש‪ ,‬אני ממש מבינה אותך‪ .‬זה באמת‬
‫מלחיץ‪ ,‬לבוא לכיתה בלי שיעורי בית‪.‬‬

‫מחר בבוקר אעיר אותך רבע שעה קודם‪ .‬אם תתארגני‬
‫מהר‪ ,‬תוכלי להכין שיעורי בית בלי שום בעיה‪ .‬אני‬
‫מקווה שאצליח גם לעזור לך‪ ,‬אם תצטרכי‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫משפטים למקרר‬
‫להדפיס ולתלות‬

‫ביטול‪.‬‬ ‫שימי ביטול‬

‫על מילים של‬

‫שויל 'תרמותבןעלמ יאחליסו'?‬

‫זה לא מובן מאליו!‬

‫אין סיבה לקלקל כינויי חיבה‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫אינדקס‬ ‫ביטול‬

‫איום‬

‫גימוד דחיה‬

‫העלבה‬ ‫הגזמה‬ ‫האשמה‬

‫השוואה‬ ‫הצמדה תוית‬ ‫הפחדה‬

‫חוסר אמון‬ ‫השפלה בפשלה זלזול‬

‫כינויי גנאי‬ ‫חוסר סבלנות חיקוי‬

‫מובן מאליו‬ ‫כינויי חיבה שליליים לעג‬

‫ציניות‬ ‫פקודה‬ ‫ניבוי עתיד שלילי‬

‫תפסיקי לחשוב שאת המחנכת שלו‪ ,‬את‬
‫שומעת‪ ,‬גבירתי? אם עוד פעם אחת אני‬
‫רואה שאת מחקה אותו ככה‪ ,‬אני‪.- - -‬‬

‫איום‬

‫פירמידת עוצמה‬
‫כמו בכל דבר‪ ,‬הכל תלוי בעוצמה‪ ,‬אלא מה?‬

‫תלוי כמה את מפחידה‬
‫תלוי כמה את מקפידה‪.‬‬
‫וכן‪ ,‬בהחלט‪ .‬לפעמים האיום יעזור‪.‬‬
‫חכו‪ ,‬חכו עד שאבא יחזור‪.‬‬
‫יש איומים של יום יום‪ ,‬שכולנו מנסות אותם‪ ,‬יותר או פחות בהצלחה‪.‬‬
‫אבל יש איומים שאסור להשתמש בהם‪.‬‬
‫פירמידה מהקל אל הכבד‪:‬‬

‫אין‪ ,‬אין‬
‫בר מצווה!‬

‫תשכחו מהטיול‬
‫בחול המועד!‬
‫אני אחרים לך את ה‪...‬‬
‫עוד רגע אתה מקבל ממני סטירה!‬
‫אתה לא תלך איתנו לסבתא!‬
‫כשאבא יחזור‪ ,‬אתה תראה מה יקרה‪...‬‬

‫אין סיפור לפני השינה‪...‬‬

‫איומים זה עסק של או‪-‬או‪.‬‬

‫או‪:‬‬

‫לא יעילים [אמא לא רצינית‪ ,‬היא סתם אומרת‪].‬‬

‫או‪:‬‬

‫מפחידים ומבהילים [אמא רצינית מאד‪ ,‬איזה פחד!]‬

‫במקרה הראשון‪ -‬חבל להשתמש בהם‪.‬‬
‫במקרה השני‪ -‬מסוכן להשתמש בהם‪.‬‬

‫בדקי את עצמך‪:‬‬
‫באילו סוגי איומים את משתמשת?‬

‫בדקי את הילדים‪:‬‬
‫האם יש לאיומים שלך אפקט?‬

‫אם כבר בחרת לאיים‪,‬‬
‫לכי רק על מה שאפשר לקיים‪.‬‬

‫חזרה לסיפור‬ ‫חזרה לאינדקס‬

‫"איזה שטויות אתה מדבר"‬

‫ביטול‬

‫כשאני הייתי‬ ‫את יוד'ת‪,‬‬ ‫המכונית הכי‬ ‫ירקרק‬
‫אבא‪ ,‬הייתי‬ ‫באמריקה‬ ‫מהירה בעולם‬ ‫וצהוב‬
‫השמש לא‬ ‫נוסעת במהירות‬
‫הכי חזק‬ ‫זורחת אף‬ ‫‪ 3000‬קמ"ש!‬ ‫זה‬
‫בעולם!‬ ‫שילוב‬
‫פעם‪.‬‬ ‫מהמם!‬

‫איזה! שטויות!‬
‫אתם! מדברים!!!!‬

‫שטויות? תלוי מאיזה צד מסתכלים על זה‪.‬‬
‫בעצם‪ ,‬אם נחשוב לעומק‪ ,‬אין מחשבה או אמירה שראויה לתואר‬

‫המעליב‪ :‬שטויות‪.‬‬
‫מקסימום יש כאן טעות‪.‬‬

‫ומטעויות‪ -‬לומדים‪.‬‬

‫הנה תחליפים למשפט 'איזה שטויות אתה מדבר'‪:‬‬

‫> איזה מעניין‪ ,‬אף פעם לא חשבתי על זה ככה‪.‬‬
‫> אתה בטוח? אפשר לבדוק את זה ביחד‪.‬‬
‫> יו‪ ,‬גם אני חשבתי ככה כשהייתי בגילך‪.‬‬

‫נסי להשתמש באחד מן התחליפים המוצעים‬
‫בפעם הבאה שאת רוצה לומר‪' :‬שטויות‪'...‬‬

‫ככה מבטלים‪:‬‬

‫איזה מן דעה‬ ‫דעות‬ ‫אל תתבכיין‪,‬‬ ‫רגשות‬
‫מוזרה זאת?‬ ‫לא קרה כלום‬

‫תמשיכי‬ ‫שאיפות‬ ‫איזה רעיון‬ ‫מחשבות‬
‫לדמיין‬ ‫משונה‪.‬‬

‫זה מה‬ ‫רצונות‬ ‫אל תבכה‪,‬‬ ‫תחושות‬
‫שאתה‬ ‫זה בכלל‬
‫רוצה?!‬ ‫לא כואב‬

‫חזרה לסיפור‬ ‫חזרה לאינדקס‬

‫"אוהו‪ ,‬אפשר לחשוב‪ .‬ממה אתה‬
‫מתלהב‪ .‬עוד יפלו לך בחיים הרבה‬
‫שיניים‪ .‬עשית שיעורי בית?"‬

‫גימוד‬
‫היה הייתה חוויה שחיפשה לה מקום‪.‬‬
‫היא רצתה יחס‪.‬‬
‫רצתה התפעלות‪.‬‬
‫רצתה שיתרגשו איתה‪ ,‬שישמחו בה‪,‬‬
‫לפחות שיאפשרו לה להישאר‪.‬‬
‫אבל קרה שם משהו אחר‪.‬‬

‫מישהו בא וממש בלי להתכוון‪ ,‬הכניס בה מילים‪.‬‬
‫למילים היו תכונות של מחט‪,‬‬

‫זו שנראית בלתי מזיקה אבל היא דוקרת?‬

‫המילים רק נכנסו‪,‬‬
‫ובבת אחת‪,‬‬

‫החוויה התנדפה‪.‬‬

‫הי‪ ,‬הייתה כאן חוויה מקודם?‬

‫אפשר לחשוב‪...‬‬
‫ממה אתה מתלהב?‬

‫בסך הכל ‪ ,----‬ממה אתה עושה עסק?‬

‫חזרה לסיפור‬ ‫חזרה לאינדקס‬

‫"אוהו‪ ,‬אפשר לחשוב‪ .‬ממה אתה‬
‫מתלהב‪ .‬עוד יפלו לך בחיים הרבה‬
‫שיניים‪ .‬עשית שיעורי בית?"‬

‫דחייה‬

‫לפעמים‪ ,‬הרבה פעמים‪ ,‬המילים שיוצאות מהפה הן לא המילים‬
‫שנכנסות אל הלב‪.‬‬

‫אני לא…‬

‫'אתה לא…'‪.‬‬

‫חשבת פעם על ההבדל בין כוונה להבנה?‬

‫את שואלת מה הכוונה?‬
‫הנה‪:‬‬

‫אמא אומרת‪:‬‬
‫לא עכשיו‪ ,‬אין לי כח‪.‬‬
‫הכוונה‪ :‬עכשיו אני עייפה‪ ,‬אחרי שאנוח אהיה יותר פנויה‪.‬‬
‫ההבנה‪ :‬אני לא מספיק חשוב לאמא‪.‬‬

‫אמא צועקת‪:‬‬
‫אני לא רוצה לשמוע ממך יותר אף מילה! הבנת?‬

‫הכוונה‪ :‬נגמר לי הכח‪ .‬להיום‪ .‬מחר יהיה לי כח חדש‪.‬‬
‫ההבנה‪ :‬עוד פעם עצבנתי את אמא‪ .‬אני ילד מעצבן‪.‬‬

‫אמא אומרת‪ ,‬בתגובה לשיתוף‪:‬‬
‫שמעתי‪ ,‬יופי‪ .‬הכנת שיעורי בית?‬
‫הכוונה‪ :‬יש הרבה מה להספיק‪ ,‬אין לי כרגע זמן מיותר‪.‬‬
‫ההבנה‪ :‬החוויות שלי לא מעניינות את אמא‪ .‬אני לא מעניין את אמא‪.‬‬

‫כשאת דוחה אותו לזמן אחר תדאגי‬
‫שלא ירגיש שאת דוחה אותו‪.‬‬

‫פני זמן באחד הימים הקרובים זמן שבו‬
‫תקשיבי לילדים בפניות מלאה‪.‬‬

‫"נו‪ ,‬כבר‪ ,‬מה אתם חולמים?‬
‫כבר שבע וחצי!!! אתם שוב‬
‫תאחרו!!! גם אני!! בגללכם!"‪.‬‬

‫האשמה‬

‫האשמה היא להביט אחורה‪ ,‬למה שקרה‪ ,‬במקום להישיר מבט אל‬
‫ההווה‪ ,‬שמחפש פתרונות‪ ,‬עכשיו‪.‬‬

‫מצד אחד‪ -‬עומד המחדל‪ ,‬משהו נשכח או נשפך‪ ,‬אבד או אפילו גרוע‬
‫יותר‪ :‬התקלקל‪.‬‬

‫מאותו צד‪ -‬עומד מישהו שגרם לטרגדיה לקרות‪ .‬אוי לא‪.‬‬

‫טווח קצר‬

‫טווח ארוך‬ ‫מה שקרה כבר‬
‫כל האשמה שתיכנס‬ ‫קרה‪ ,‬אין שום‬
‫דרך לשנות את‬
‫עכשיו לצנרת‪,‬‬ ‫המציאות‪ .‬מה‬
‫תישאר שם‪ .‬כדאי‬ ‫שחשוב עכשיו‬
‫לזכור ת'עיקרון‪.‬‬ ‫הוא תכל'ס‪,‬‬
‫למצוא פתרון‪.‬‬
‫טווח קצר‬

‫טווח קצר‬ ‫האשמה גם‬ ‫טווח ארוך‬
‫תגיד‪ ,‬לא‬ ‫מעכירה את‬
‫נפלנו לקטע‬ ‫האוויר ואת‬
‫של האשמות‬
‫בטעות?‬ ‫האווירה‪,‬‬
‫לא חבל?‬

‫ובכלל‪ ,‬האשמה לא‬
‫יעילה ולא מועילה‪,‬‬
‫היא בכלל לא נכנסת‬
‫לתעלה‪ .‬רק לצנרת‪...‬‬

‫מהצד השני עומדים הטווח הקצר והטווח הארוך‪ ,‬ויש להם מה לומר‪.‬‬

‫האשמה הורסת בהווה את‬
‫העתיד בגלל העבר‪.‬‬

‫נסי יום אחד בלי האשמה‪ .‬בכלל‪ .‬מעניין כמה‬
‫זמן אפשר להסתדר בלי 'זה בגלל'‪.‬‬

‫חזרה לסיפור‬ ‫חזרה לאינדקס‬

‫"מיליון פעמים אמרתי לך לשים את‬
‫הנעליים ליד המיטה‪ ,‬נכון?! זה נורא‬
‫ואיום הדבר הזה‪ ,‬מזעזע!!!"‬

‫הגזמה‬

‫עומד לדיון‪:‬‬

‫היא הרטיבה‪.‬‬
‫שוב‪.‬‬

‫מקרה‬

‫הם לא נכנסים‬ ‫הוא התחצף‬
‫למיטות‪.‬‬ ‫למורה‪.‬‬

‫היא לא‬
‫שטפה את‬

‫הכלים‪.‬‬

‫הנה הדרך של 'איך' להגזים‪:‬‬

‫תיכנסו כבר למיטות‪ ,‬מיליון‬
‫פעם כבר ביקשתי! מה יהיה?!‬

‫אתה כל הזמן מתחצף‪ ,‬כל הזמן!‬

‫את אף פעם לא יכולה לעמוד‬
‫במטלות שלך? אף פעם?!‬
‫תמיד את מרטיבה‪ ,‬אויש‪.‬‬

‫והנה ההצעה של 'מה' להגזמה‪:‬‬

‫פשוט נורא מה שקורה כאן‬

‫כל ערב‪ .‬קטסטרופה!‬

‫זו התנהגות מושחתת! בושה‬

‫וחרפה! אני מתביישת לצאת לרחוב!‬

‫נלוסראמווךאיעוליםך!הדאבתרפהזשוה‪,‬ט למאזאעחזרעא!ית‬ ‫אי אפשר‬
‫בעליל‪ .‬זה‬

‫עעוודשהפעלי!ם?!פשתורטאיזואויזעההב!לוגןהנרוירחא!י! את‬

‫עכשיו צריך להחליף את ה‪-‬כ‪-‬ל!‬

‫והנה‪ ,‬אופציה נוספת‪ ,‬בלי רעשי רקע‪:‬‬
‫תיכנסו בבקשה למיטות‪ ,‬עכשיו‪.‬‬

‫אתה חייב ללמוד איך מדברים‬
‫אל המורים‪ .‬חייב‪.‬‬

‫אני מבקשת שתשטפי כלים‪ .‬ותעשי לי‬
‫טובה‪ ,‬תשתדלי בפעם הבאה לעשות את‬

‫זה יותר מוקדם ובלי תזכורת‪ ,‬סיכמנו?‬
‫אופס‪ ,‬יש לנו כאן פנצ'ר‪ ,‬אה?‬

‫לא נורא‪ .‬נכון שלא התכוונת? צ'יק צ'ק‬
‫ננקה הכל ואת תהיי כמו חדשה‪.‬‬

‫הגזמה היא תמיד לא עניינית‪ .‬שמעת את‬
‫זה כבר מיליון פעם‪ ,‬לא? ☺‬

‫בחינוך אין 'אף פעם' ואין 'תמיד'‪ .‬כל מקרה‬
‫הוא הווה‪ ,‬בלי עבר ובלי עתיד‪.‬‬

‫נסי לא להגזים עם הגזמה‪.‬‬
‫האתגר‪ :‬הערה עניינית‪ ,‬מדויקת וברורה‪.‬‬

‫חזרה לסיפור‬ ‫חזרה לאינדקס‬

‫אוי לא‪ ,‬אל תתחיל להתבכיין‬
‫עכשיו‪ .‬רק זה לא! תינוק!‬
‫"שכחת? נס שהראש שלך מחובר‬
‫לכתפיים‪ ,‬מה אני אגיד לך‪.‬‬
‫מה הפלא שתשכחי‪ ,‬כל היום את משחקת‬
‫עם הבובות הטיפשיות שלך"‪.‬‬

‫העלבה‬
‫מה?! זה מעליב?!‬
‫לא ידעתי!!!‬

‫אם הייתי יודעת שזה מעליב‪ ,‬לא‬
‫הייתי אומרת את זה‪ ,‬נראה לך?‬

‫מה מעליב בזה‪ ,‬מה?‬

‫אל תיעלב‪ ,‬אבל‪...‬‬

‫אם אחד הוא יותר מן המשפטים האלו מרגיש לך מוכר‪ ,‬טוב שהגעת‪.‬‬
‫מוגש לך באמון מלא המדריך לכל מי שלא רוצה להעליב‪.‬‬

‫כי‪ ,‬ואל תעלבי‪ ,‬לפעמים אימהות מעליבות‪ .‬בדרך כלל זה קורה בלי‬
‫כוונה‪ ,‬אבל לא הכוונה שלנו עומדת לדיון‪ ,‬נכון?‬
‫אז מה באמת מעליב?‬
‫הזכרת חולשות וחסרונות‪.‬‬

‫[את כזו מבולגנת‪ ,‬ברור שלא תמצאי כלום‪].‬‬

‫הזכרת פאשלות‪.‬‬

‫[הייתם צריכים לראות איך הכל נפל לו מהידיים‪]...‬‬

‫זלזול בטעם האישי‬

‫[את יודעת הרי שאין לך טעם!]‬

‫חוסר יחס‬

‫[‪]---‬‬

‫השוואה שלילית‬

‫[את בוכה כמו תינוקת בת שנה‪,‬‬
‫אתה אוכל כמו פרה]‬