חוברת קמג פסח דיגיטל 2024

פי האטום יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 אל תפחד עכשיו כי לא אבדה לך הדרך אל תפחד עכשיו אם לא היום, אולי עוד שנה"

מה בגיליון? 2 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 3

ְ "אֹוְמִרִ ים ֶֶׁשַה ַ ָּׁש�ָ ָנָ ה יֹום ַה ַ ִּזִ ָּכָ רֹון ִִי ְְהֶיֶ ה ִּפִ י ִמ ְ ִ יְליֹון - ִּפִ י ִמ ְ ִ יְליֹון יֹוֵתֵ ר ּכֹוֵא ֵ ב ִּפִ י ִמ ְ ִ יְליֹון קֹוֵר ֵ ַעַ ֵל ֵ ב ִּפִ י ִמ ְ ִ יְליֹון יֹוֵתֵ ר ַא ְ ַ ְכָזָ ִרִ י ִּפִ י ִמ ְ ִ יְל ְ יֹון ִּבִ ְלִּתִ י ֶא ְ ֶ ְפָׁש ָ ִרִ י ְְועֹוָל ָ ה ִּבִ י ַמ ַ ֲחֲ ָָׁשָב ָ ה ְְקַטַ ָּנָ ה ֶֶׁשַה ַ ָּׁש�ָ ָנָ ה ְ ַּגַ ם ְליֹום ָה ְ ָ ַעַ ְצָמ ָ אּות ִּתִ ְְהֶיֶ ה ִּפִ י ִמ ְ ִ יְליֹון יֹוֵתֵ ר ַַמ ְְׁש ָָמעּות" )נעם חורב( עובדות ועובדי הקמ"ג, גמלאים, בני ובנות משפחה יקרים, האביב כבר מורגש באוויר, אך הכל כל כך מנוגד לתחושות, הן מורכבות במיוחד וכולנו מסתכלים על ימי הזיכרון והעצמאות בכאב חד מתמיד, והלב מלא בתפילות לשובם של כולן וכולם הביתה. השנה בחרנו, באופן סמלי, להוציא את גיליון 'פי האטום' לקראת ליום העצמאות, ולא בפסח. אך יש קשר חזק בין המועדים: חג הפסח מסמל את ראשית היותנו עם ויום העצמאות מסמל את לידתה של מדינת ישראל המודרנית. שני החגים נולדו בעקבות מאורעות מכוננים בהיסטוריה של העם היהודי, ובשניהם הדגש העיקרי הוא על מושג החירות. לקראת חג הפסח עלתה בי מחשבה, מה החירות שניתנה לנו מלמדת על העצמאות שקיבלנו ִע ִ ם המדינה. השנה קיבלה חירות זו משמעות עמוקה ורלוונטית מתמיד. באופן טבעי בחרנו כנושא הגיליון את מלחמת 'חרבות ברזל'. התמקדנו בכתבות בסיפורי גבורה - חלקם של אנשים שכבר לא איתנו, וזכינו להביא את סיפורם דרך בני המשפחה, וחלקם שיתפו אותנו בסיפורם המטלטל בגוף ראשון. כשהימים הללו כל כך מתוחים וטעונים כולנו מחפשים דרך להסדיר נשימה. לכן, לצד השכול והכאב, נבחרו גם כתבות על תקווה, נתינה ותקומה, כמו בריאיון שערכתי עם ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, מר משה אדרי, שהתמנה לראש מנהלת תקומה ופועל לשיקום העוטף בראייה לטווח קרוב ורחוק. מאז שמחת תורה מהולים כל החגים בתחושה של עצב, ומקבלים משמעות אחרת. את טקס ט"ו בשבט השנה ציינו בהקשר של בית ספר עתיד נגב )ביס"ת( ובוגריו שנפלו בקרבות; לצד זה מעוררות השתאות היוזמות הרבות להתנדבויות יחידתיות ופרטיות; וכן הפעילות החשובה של 'נאמני חוסן' ועפ"ר ד'. לא נעלם מעינינו האלמנט הפיסולי בכניסה לקמ"ג, שקיבל דווקא עכשיו משמעות עמוקה. גם המדורים דבר העורכת עינת ק' 4 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

הקבועים ברוח העיתון: 'מחלקת מחוברות וחוויית העובד', באגף משאבי אנוש, דאגה לעודד אותנו מהיום הראשון למלחמה, ועל כך במדור 'כל יום מיוחד'; ב'פינת רחוב בחרנו להתמקד ברחבת 'כיכר העצמאות'; במדור הילדים הפעם ציורים מרגשים של ילדי קמ"ג; כימיה של רגשות במדור 'על קצה המזלג'; וסיפורי העובדים שעליהם שמנו זרקור, גם הם ברוח העיתון. לצד כל אלה, ומתוך הבנה שהחיים חזקים מהכול והשגרה חיונית לחוסן הנפשי, מופיעות כתבות מהעשייה היומיומית החשובה; כתבות מדעיות ופרויקט מיוחד 'קמגלינק', שאף זיכה אותנו בכבוד ובפרס יוקרתי. את התמונות שילוו את הגיליון קיבלתי מניבי להבי, אוצרת המיצב 'ערוגת בארי', שאותה הכרתי במהלך סיור ביפו. ניבי יצרה את המיצב יחד עם עפרי לוי צמח, תושבת קיבוץ בארי, שבעלה שחר צמח ז"ל נרצח בטבח בשבעה באוקטובר. כחודש לאחר הטבח, הגיעו השתיים לקבוץ בארי ובמהלך שיטוט בין הריסות הבתים בקיבוץ גילו צמחי בית ששרדו את התופת. באישור של חברי הקיבוץ, הן אספו את 1 הכולל ערוגות שבסיסן הוא שברי 2 הצמחים ואת השברים המפויחים, ויצרו מיצב הרעפים המפויחים, ועליהם מונחים 28 עציצים. המיצב מלווה במגדיר צמחים, הכולל הסברים על כל צמח ועל המשפחה שגידלה אותו. הצמחים מהווים עדות לקשר האיתן עם תושבי הבית שטיפחו אותם, ואני רואה בהם גם מטפורה לתקווה ולעמידות, לחוזק ולצמיחה. בחרתי בשמונה תמונות מייצגות מתוך התערוכה, והן 3 . המשובצות בגיליון ורגע לפני סיום, תודות: תודה גדולה לצוות המוכשר שלי - רוני נ', מאיה ד', קובי מ', זאב פ', בר כ', חיים ק', אלכס ט'; לכתבים הקבועים - עפרה פ', גרשון כ', אלישע מ'; תודה גדולה לרחל ק', מנהלת מחלקת 'מחוברות וחווית העובד', שהפכה לאוזן קשבת מעבר לעבודתנו המקצועית המשותפת בתהליך הפקת הגיליון, ותמכה בכל שלב; תודה לאורית מ', דוברת הקמ"ג, על עצות טובות ועל הכתיבה; תודה לאביב א', איש הרכש היקר, על סבלנות ומקצועיות; תודה לאנשי הביטחון; אנשי המעבדה לצילום ותקשורת חזותית; אנשי התפעול; הדס אחיטוב, עורכת הלשון; טלי בבאי, המעצבת הגרפית ומור אמזלג, מנהלת דפוס דימונה. תודה לקוראות ולקוראים על הפרגון, ההערות וההצעות לכתבות. תודה למנהל קמ"ג ולסמנכ"ל משאבי אנוש, רוני ח', על האמון בי וההזדמנות לערוך גיליון נוסף, בנושא כל כך משמעותי. מאחלת שנדע ימים טובים, שנזכה לצמיחה, שמחה ושלווה. חג עצמאות שמח! שלכם, עינת 1 עיצוב חלל המיצב - עדי גרי. 2 עיצוב מגדיר הצמחים - דורון בדוח קרן. 3 המיצב מוצג במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. ניתן לבקר בתערוכה או לקרוא עליה במגזין 'פורטפוליו', בכתבה של ניבי: 194875/archives/il.co.prtfl.www://https. פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 5

דבר מנהל הקמ״ג עובדות ועובדים, גמלאיות וגמלאים, משפחות יקרות, זו הפעם הראשונה שבה אני פונה לכולכם; נכנסתי לתפקיד מנהל קמ"ג בתקופה סוערת - לא כך תכננתי להיכנס לתפקיד אבל זהו צו השעה. בבוקר שבת השבעה באוקטובר, התעוררתי, בדומה לרבים אחרים, לקול האזעקות שפילחו את שלוות השבת ביישוב. מהצצה חטופה בידיעות ובתמונות ששודרו בטלוויזיה, היה ברור מיד כי לא מדובר בירי סוררים מעזה, ועל כן התארגנתי ונסעתי מיד לעבודה. עם הגעתי לקמ"ג כבר היה ברור - אנחנו במלחמה! מלחמת אין ברירה מהצודקות שידענו. מלחמה על הבית ועל זכות קיומנו כעם יהודי וכאזרחי מדינת ישראל. החל מאותו רגע ועד היום, עיקר עיסוקנו התמקד בהגנה על נכסינו, בהגנה ובתמיכה בעובדינו ובסיוע למאמץ הלאומי לניצחון במלחמה. בנוסף, לאורך כל החודשים האחרונים, העמקנו את מוכנותנו לשעת חירום, לצד המשך קידום תוכנית העבודה ככל האפשר. פעלנו בגישת היערכות ומוכנות לכל תרחיש, לצד ציפייה ותקווה לטוב ביותר! עמדנו בפני אתגרים גדולים ועשייה רבה. ברצוני לציין בלא מעט גאווה את הערבות ההדדית, המקצועיות, המסירות והחוסן שאפיינו בתקופה מורכבת זו את משפחת הקמ"ג על שלל גווניה, עובדים, גמלאים ובני משפחותיהם. הקמ"ג נתברכה בעובדים מעולים! אנונמצאים בתקופה מורכבת. עברה כחצי שנה מאזפרוץ המלחמה ואנומנסים לחזור לשגרה ככל שניתן. מנגד, ביושבי לכתוב דברים אלו, מדינת ישראל עדיין במלחמה, חיילים רבים נמצאים בחזית, החטופים עדיין בעזה ותושבים רבים שפונו מבתיהם לפני חודשים טרם חזרו. המצב מעיב על השמחה. בקמ"ג אנו נמנעים ונמשיך להימנע מחגיגות גדולות עד לסיום המלחמה ולהחזרת החטופים מעזה. מסיבה זו החלטתי שלא לקיים השנה את העדלאידע המסורתית בפורים. נמשיך לציין אירועים שונים בצנעה, כפי שנכון לעשות במצב שבו אנו נמצאים. ברוח זו, גיליון מיוחד זה של פי האטום עוסק במלחמת חרבות ברזל. הגיליון מוקדש לנופלים, לפצועים ולבני משפחותיהם, למפונים מבתיהם ולמגויסים. השנה, יותר מתמיד, רצף החגים והמועדים מחג הפסח ועד יום העצמאות מזכיר לכולנו כי הזכות כעם יהודי לחיות בשקט במדינת ישראל עצמאית, אינה מובנת מאליה. המאבק בין בני אור לחושך, בין טוב לרע, טרם הסתיים. עוד נכונו לנו ימים מורכבים אולם אני בטוח כי נוכל להם. אני משתתף בצער המשפחות השכולות, מאחל החלמה מהירה לפצועים ומייחל לחזרתם המהירה הביתה של החטופים. לכלל עובדי הקמ"ג באשר הם, בעבודה או בצבא, בברכת נעשה ונצליח – עד הניצחון! 6 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

עובדות ועובדים, גמלאים ובני משפחה, כמדי שנה, נתכנס כולנו בד' באייר, כארגון וכעם, לזכור ולהיזכר ברבבות חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. כמדי שנה נציין ממש בסמיכות לו את יום העצמאות ה-76 למדינת ישראל, קשר זה אינו סתמי, הוא בעל משמעות ומסמל את מסירות נפשם של הנופלים לקיומה של מדינת ישראל. היום שבו נפתחה מלחמת 'חרבות ברזל', שבעה באוקטובר, ייחקק לעד בלבם של מיליוני אזרחי המדינה. ביום זה כולנו חשנו את הצורך בהגנה ובהשבת תחושת הביטחון שהתערערה. כארגון וכאנשים פרטיים, מצאנו את עצמנו בתוך מציאות שונה, בסדר גודל שלא הכרנו בעבר. לבנו עם המשפחות אשר יקיריהן נפלו בקרבות, שנפצעו ושנחטפו, וכולנו יחד כאומה שותפים לתקווה שהחטופים ישובו בקרוב והפצועים יחלימו. כבר באותה השבת ועד ליום זה, החל אגף משאבי אנוש לפעול, בקמ"ג ובבאר שבע, והתאים עצמו למציאות החדשה והמשתנה. כל זאת לצד תהליכים שהתרחשו בחטיבות השונות, תוך דאגה ליצירת רשת ביטחון עבור העובדים ובני משפחותיהם. אגף משא"ן הוביל פעילות אינטנסיבית סביב השעון לאיתור צרכים וסיוע למי שנזקקו לכך בתקופה מורכבת זו, וניהל רישום רציף של המגויסים בצו 8 ,תוך תשומת לב למשמעויות הארגוניות, וטיפול בפצועים, בבנות או בני הזוג, העובדים והגמלאים. המשפחות, שהן חלק בלתי נפרד מהארגון, זכו לחיבוק חם עד לפתח ביתם, באמצעות ביקורי בית, משלוחים מתוקים מחממי לב, משחקים לילדים, ציוד רפואי וכל דבר שסייע להקל, ולו במעט. כל זאת בזכות פעילות מאומצת של עובדי האגף, נאמני החוסן, עובדי קמ"ג וגמלאים שהתנדבו לסייע בכל משימה, בכל שעה. בשעה קשה זו בלטה קמ"ג כארגון חזק שנרתם ומוכן לכל תרחיש. נבנה צוות חוסן ארגוני שתפקידו - הבנת הצורך שלנו כארגון, על פי מודלים קיימים בספרות המקצועית, ותוך למידה מהתנהלות של ארגונים אחרים. כל אלו היו לנו למשענת אשר מתוכה נבנתה תוכנית עבודה רחבה, המתייחסת לרבדים השונים של החוסן הארגוני ונותנת לכולנו, מנהלים ועובדים, הכוונה מקצועית וכלים מתאימים לפיתוח, לייצוב ולחיזוק החוסן מרמת הארגון ועד אחרון העובדים. בנוסף, נבנתה תכנית מיוחדת לעובדים השבים משירות מילואים, לצורך הקלה על חזרתם לעבודה ובמטרה לאפשר רציפות תפקודית תקינה ככל האפשר, וכמובן לחזק ולשמור על הלכידות והערבות ההדדית שלנו כארגון. זה המקום לאחל לכולנו ימים שקטים ורגועים יותר, שכל החיילים והחטופים יחזרו הביתה בשלום ושלא נדע עוד אבדות בגוף ונפש. רוח ההתנדבות והנתינה, הגמישות, היוזמה, האמפטיה וההכלה של המצב בקמ"ג מתגלה במלוא תפארתה. אין ספק שזוהי נקודת אור בימים אלו וזה המקום לומר מקרב לב, תודה! יום עצמאות שמח לכם ולבני ביתכם, רוני דבר סמנכ"ל משאבי אנוש רוני ח' פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 7

דבר יו״ר הארגון רונן א' עובדות ועובדים יקרים, ביום העצמאות הקרוב נזכור ונחגוג את התרבות, את ההיסטוריה ואת המורשת שלנו באופן מיוחד. זהו יום שבו אנו גאים להיות חלק ממדינת ישראל, מדינה שנלחמה והתקיימה בזכות הגיבורים שנתנו את חייהם לאורך כל ההיסטוריה שלנו ובמיוחד בחודשים האחרונים; גיבורים שחרפו נפשם על מנת שנוכל לחיות חיים חופשיים ובטוחים כל השנה ולחגוג את היום הקדוש הזה, שבו אנו מזכירים לעצמנו את הערך העצום של עצמאות מדינתנו ומחויבותנו להגן עליה. השנה, יותר מתמיד, נזכור גם את האחדות שלנו כעם ואת אהבתנו למדינה אני מזמין אתכם להתאחד ולחגוג יחד את יום העצמאות בשמחה ובגאווה גדולה. אין לנו ארץ אחרת! יום עצמאות שמח, רונן 8 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

עובדות ועובדי הקמ"ג ובני משפחה יקרים, יום הזיכרון ויום העצמאות בפתח וקמ"ג, כמנהגה הטוב והיפה, משתפת את העובדים ובני המשפחות במעט מהמתרחש בחצר, ומזמינה גם אותי לשתף אתכם. השנה היא שנת תשפ"ד וכולנו עוברים ימים לא פשוטים. יום העצמאות מסמן את הקמת המדינה ואני רואה בתקופה זו תהליך שלאחריו, אני מאמין, הדברים יהיו שונים. אני מקווה שנבין את סדרי החשיבות והעדיפות, נתחזק ונצעד בגאון קדימה מאוחדים. הנהלת הוועדה לאנרגיה אטומית חזקה ומוערכת, וכראיה לכך, ראש הממשלה הטיל על ראש הוועדה, מר משה אדרי, את האחריות על מנהלת תקומה לשיקום העוטף והטיפול במפונים ממנו. עדות נוספת לחוזקה של ההנהלה היא העובדה שלמרות כניסתו של מנהל חדש לקמ"ג בתקופה קשה, קמ"ג המשיכה לתפקד באופן הטוב ביותר. בזכות חוזק זה נדע לצאת עם תובנות, לדרך חדשה וטובה יותר. ביום הזיכרון הקרוב, כל אחד מתושבי המדינה יחשוב על המשפחות הרבות אשר הצטרפו השנה למעגל השכול, יישא תפילה בלב ובקול להחלמתם של הפצועים והפצועות בגוף ובנפש, יאחל וייחל לשובם של החטופות והחטופים, לשובם לבתיהם של תושבי הדרום והצפון, ויחשוב על חובתנו להיות חזקים למעננו ולמענם, כפרטים וכמדינה. אסור לראות את הדברים היומיומיים כברורים מאליהם ועלינו להעריך אותם, קטנים כגדולים. ביום המחרת, יום העצמאות, נעבור במעבר חד לציין שמחה על הקמת המדינה. השנה, השמחה תהיה מהולה בעצב רב יותר מהרגיל. באופן אישי, אחשוב על יום העצמאות השנה כעל יום עצמאות "מחודש" של מדינת ישראל ואאחל לה לקום ולהתחזק יותר. לסיום, אציין כי לכל אחת ואחד מכם, עובדי ועובדות הקמ"ג, בסיועם של בני המשפחה התומכים, תפקיד חשוב בהתחזקות הנדרשת מהמדינה. אני מאמין שכולנו נמצא את הכוח והדרך לקדם את הקמ"ג ועל ידי כך את המדינה, היו ברוכים על כך. אביגדור דבר יו"ר ארגון המחקר אביגדור ש' פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 9

את המינוי לעמוד בראש מנהלת תקומה, שהוקמה לשיקום ישובי חבל העוטף ושדרות, קיבל משה אדרי תוך פחות משבועיים מאירועי השבת של השבעה באוקטובר. כבר בפתח שיחתנו, במהלך דיאלוג קצר לפני הריאיון הרשמי, מתגלה האדם שהצליח להקים מנהלת לאומית שלא הייתה קיימת קודם לכן ובמקביל, לעמוד בראשה של הוועדה לאנרגיה אטומית של ישראל. ספר לי על סדר היום שלך, אני מבקשת; "השכמה בשעה 00.4 בבוקר", עונה אדרי. ואכן נראה שאין די שעות ביממה כדי להספיק את כל מה שנמצא על סדר יומו. בשלושת החודשים הראשונים למלחמה, העבודה של אדרי סבבה סביב השעון 7/24 ,כולל שישי ושבת. רק לאחרונה התייצבה העבודה על חמישה ימי עבודה וגם הן עד השעות הקטנות בכל לילה. כלל האנשים העובדים במנהלת, כך סיפר לי, לא יצאו לחופשות מאז שהתחילו לעבוד במנהלת ולמעלה מ-160 ימים, ללא חיי משפחה סדירים ואפילו מבלי להתפנות לתחביבים. אדרי עצמו, רגיל לרוץ כ-30 ק"מ בשבוע, בימים כסדרם, ומאז שנקרא לדגל לא רץ כלל. "השליחות גדולה מידי", הוא מסביר לי. "כולנו נמצאים במשימה מאוד חשובה, מאוד ערכית, מדברים על הקושי, אבל תמיד זוכרים שתושבי החבל שלנו עברו את הקושי הכי גדול – הנרצחים, החטופים, הפצועים, היתומים. תנאי המחייה והקיום שלהם בבתי המלון אינם פשוטים. ואנחנו- חוזרים בסוף כל יום לבית שלנו, למיטה שלנו. זו שליחות, ואין לנו על מה להתלונן ". מנהלת תקומה הוקמה בהחלטת ראש הממשלה נתניהו, ב־19 באוקטובר 2023 , במטרה להוביל שיקום של העוטף כולו ושל היישובים שנפגעו, ולהפוך את החבל לאזור משגשג ואטרקטיבי מבחינה כלכלית וחברתית. תחת אחריות המנהלת נמצאים 60 אלף תושבים ו-48 יישובים, בארבע מועצות אזוריות: אשכול, חוף אשקלון, שדות נגב ושער הנגב, וכן העיר שדרות. המנהלת הוקמה לחמש שנים ותקציבה עומד היום על 18 מיליארד ש"ח. עבודת המנהלת מתבצעת בצוותים ייעודיים לכל נושא המצריך טיפול, שיקום והתייחסות רגישה. צוות אדם וקהילה מופקד על רווחת התושבים, כמשאב החשוב ביותר שבו יש לטפל, ואחראי בין היתר על חינוך, בריאות ורווחה; צוות דיור ובינוי מופקד על בנייה, פיתוח ושיקום האזור בהיבטים הפיזיים; צוות כלכלה ותעסוקה עוסק במתן פתרונות כלכליים ותעסוקתיים לשגשוג העסקים באזור; צוות חקלאות פועל לשיקום ופיתוח חקלאות חזקה ומתקדמת; מרכז שליטה אופק חדש מופקד על טיפול בתשתיות ותמיכה בקהילה בראי הביטחון. כל הצוותים עובדים בשיתוף פעולה מול משרדי הממשלה המתאימים ומול ראשי הקהילות, ראשי הרשויות והתושבים. שליחות לאומית ראיון עם משה אדרי, ראש הוועדה לאנרגיה אטומית וראש מנהלת תקומה עינת ק' 10 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

כיצד היית מתאר את המנהלת, ומיהם האנשים שלוקחים בה חלק? "מעבר לזה שמדובר בשליחות, המנהלת היא בעיקרה מענה ציוני הולם מהמעלה הראשונה לאירוע ולאסון הקשה שחווינו. היא למעשה הוקמה כמעט מאפס. לא קיבלנו ספר הפעלה; קיבלנו דף לבן ריק, 'תכירו – מנהלת'. כל התהליכים, הכללים, הנהלים והחוקים נכתבו תוך כדי הפעלה. תוך שעות הבנו את גודל השעה", הוא מספר. "'קפצנו' כ-15 איש מהוועדה; כל מספרי אחד. השתמשנו בתשתיות של חברת 'איזורד', ולמעשה התחלנו עם מבנה בלבד, ללא תקשורת אינטרנטית, טלפונים, או מחשבים ליצירת קשר עם משרדי הממשלה. הכנסנו חברות תקשורת ומערכות ובתוך ארבעה-חמישה ימים הוקמה מנהלת מתפקדת ומתקשרת. ממש פלא. השותפים שלנו הם כמובן אנשי הוועדה לאנרגיה אטומית. ממ"ג נרתמה לכלל התמיכה המנהלתית, התשתיתית, הביטחונית, הכלכלית והתקשורתית. אנשים נוספים מתוך מרכזי הוועדה הצטרפו - מקמ"ג, ממערכות נוספות ומתנדבים רבים. חשוב לציין גם את משרד ראש הממשלה ומנכ"ל משרדו, משרד האוצר ומשרד המשפטים, שנרתמו ושילבו כוחות כדי להקים את המנהלת בצורה הטובה ביותר". שאלתי את אדרי לגבי החזון שמוביל אותו בניהול המנהלת ובנושאים שבהם יש לטפל והאמירה הייתה ברורה - "דבר אחד לא יהיה – לא מחזירים את המצב לקדמותו. ספגנו פגיעה קשה מאוד בחבל, כעת אנו רוצים להפוך אותו למודל לחיקוי; לחזק את הקהילות, לפתח את האזור כמרכז משגשג, פורח ואטרקטיבי שימשוך אליו משפחות צעירות, עסקים ותיירות. זה החזון שלנו מהיום הראשון. על בסיס החזון הוגש התקציב ונבנתה תוכנית חומש מפורטת לחמש השנים הקרובות. אני מאמין מאוד בתוכנית ובחזון, וצריך לראות שגם יהיה מימוש". אדרי לא מסתפק בכותרות, ומביא דוגמאות. "למשל, בתחום התשתיות – כל מה שנהרס ייבנה מחדש, גדול יותר, מודרני יותר, מותאם לתקופה. על תקציב השיפוצים שנותן מס רכוש לכל תושב, אנו מוסיפים כסף כדי שהבתים הנבנים יהיו איכותיים יותר. בתחום השיקום אנו דואגים לתת בית חם. אנשים חוזרים לאזור של תופת ולא רוצים לחיות בנוף שנשאר כשעזבו. בתחום החינוך הקצאנו תקציב של למעלה ממיליארד שקל לחינוך פורמלי ובלתי פורמלי. בעוד תקציב סטנדרטי לכל ילד במדינת ישראל ממשרד החינוך נע בין 25-17 אלף ש"ח, כאן כל ילד יקבל עוד 10 אלף ש"ח במימון המנהלת דרך משרד החינוך בחמש השנים הקרובות, כדי לחזק את החינוך והחוסן. נשקיע גם בכלכלה ובעסקים, לצד החקלאות. על מנת לעודד הגירה חיובית ניתן הטבות בכל הקשור לסבסוד מגרשים וקרקעות להקמה של בתי אגודה בתוך הישובים, דבר שיאפשר למשפחות צעירות להגיע ולהתיישב באזור וליצור צמיחה דמוגרפית. בנוסף, נשקיע ברווחה, בתיירות, בתרבות, בספורט, בביטחון ובתחומים נוספים". איך הרגשת, אתה באופן אישי, כשנקראת לדגל? "בשבעה באוקטובר לא היה אדם במדינת ישראל שליבו לא נחמץ. כולם רצו לעשותולתת. ברגע שקיבלתי את המינוי הבנתי שזו זכות גדולה, שליחות, ומנגד, הבנתי את האחריות הכבדה והמחויבות להצלחה במשימה הזו. יש לנו 000,60 מפונים בבתי מלון שאנחנו מחויבים לטפל בהם בכל האספקטים הנדרשים. אנשים שעברו טראומה מאוד קשה ונמצאים במצוקה מאוד גדולה. הם זקוקים למענה מיוחד. בכל לילה אני הולך לישון עם כובד המשימה וכובד האחריות והדאגה. הרגשתי זאת בעוצמות גבוהות מאוד בייחוד ב- 90 הימים הראשונים, עד שייצבנו את המערכות והתחלנו לפתח תוכנית ולספק פתרונות. זו אחריות כבדה גם היום, ודפי ההיסטוריה ישפטו את זה". אתה עומד בראש שתי מערכות גדולות וחשובות – המנהלת והוועדה לאנרגיה אטומית. כיצד אתה מצליח לנהל אותן יחד? "גילוי נאות – זה קשה. עם זאת, תמיד אני רואה לנגד עיני את האנשים שעברו דברים קשים הרבה יותר בשבעה באוקטובר, את חיילי צה"ל שנלחמים מלחמה לא פשוטה. ואני רואה עצמי מגויס בצו 8 אזרחי. אבל, לשאלתך, היכולת לקיים את שתי המסגרות במקביל מתאפשרת בזכות האנשים ביקור נציגי מנהלת תקומה בתחנת המשטרה שהוחרבה בשבעה באוקטובר, עם ראש העיר שדרות, מר אלון דוידי, וראש מנהלת תקומה, מר משה אדרי פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 11

המצוינים שמלווים אותי בשני המקומות; אנשי המטה, אנשי המרכזים ומנהלי המרכזים; אנשים מסורים, נאמנים, חרוצים ומשימתיים. כולם מבינים את רוח המנהל והם מוכווני משימה. מכורח המציאות הזו , מנהל באופן טבעי לא יכול להיות ריכוזי בשני המקומות, הוא צריך להאציל סמכויות על האנשים שלו. מחובתם", הוא מדגיש, "לנצל את הסמכויות כדי לאפשר למערכות לתפקד. יש משפט שאני נוהג להשתמש בו לא מעט של מולטקה "הקשיש" שאומר: כשאתה נמצא בכאוס בשדה הקרב בממלכת אי הודאות ואתה לא יודע מה לעשות, נוע, נוע לכיוון רעם התותחים... אתה יודע ששם מתרחשת המלחמה. באופן מטאפורי, תקשיבו ותבינו היכן האתגרים ולכו לכיוונם, מצאו פתרונות. זה התפקיד שלנו". ספר לי סיפור שימחיש את הקשר המיוחד שלך עם אנשי קהילת החבל. "נוצר קשר אישי חזק ובונה אמון עם ראשי הקהילות ועם ראשי הרשויות. זה לחם חוקינו, קשר בלתי אמצעי של אחד על אחד עם כל קהילה, עם כל ראשות. אני פוגש הרבה קהילות; גם בבתי המלון ובכנסים. אני שומע עם מה הם מתמודדים". לאדרי קשר מיוחד עם כל קהילה כבר מתחילת הדרך: "הגעתי לביקור במלון בתל אביב שבו שוהים מפוני נתיב העשרה. ישבתי עם ההנהלה לפגישה, שמעתי על אופי היישוב ושאלתי מה הם צריכים בראיית פני עתיד. אחת מחברות הנהלה, אמרה שאין במושב בית עם, שבו הם יכולים לרכז את פעילויות הפנאי של הילדים והמשפחות ולציין אירועים משפחתיים לאנשי הקהילה. הבטחתי מיד שנבנה להם בית עם. יושבת מולי התושבת ומזילה דמעה" הוא מספר. "'למה את בוכה?' שאלתי אותה. והיא אמרה שזה מרגש אותה שבאים ואומרים 'נבנה לכם'. סיפור אחר קשור ל'שולחנות עגולים' שאנחנו מקיימים עם כל קהילה. מעבר לכך שכולן מעוררות בי השראה על החוזק של האנשים, הדרך בה הם אוספים את השברים ומחזקים זה את זה, הרצון שלהם להנהיג את הקהילה ולשמור עליה שלא תתפרק, חשבתי בשבוע שעבר על קהילת גבים שהתארחה בקיבוץ מזרע בצפון. התפעלתי ממערכות החינוך והאחזקה שהם הקימו בעצמם בתוך הקיבוץ המארח. עד כדי כך שלפני שבוע אמרתי לעצמי 'מה עם גבים?' לא שמעתי שביקשו עד כה משהו. הרמתי טלפון לרכזת תקומה ושאלתי מה עם קהילת גבים. היא פנתה אליהם והם ביקשו פגישה איתי. כשנפגשנו, סיפרו שמאוד ריגש אותם שחושבים עליהם ושהם החליטו לחזור לקיבוץ. ביקשו סיוע בנושאים מסוימים, ושמחתי להיענות לכל הבקשות שלהם. כתוצאה מהעבודה האינטנסיבית והטוטלית פה מול הקהילות רכשתי הרבה חברים חדשים מתוך המנהלת, מהקהילות, מהרשויות וממשרדי הממשלה והמתנדבים. אין לי ספק, שגם כשאסיים את תפקידי כאן קשרי החברות ימשיכו. אני גאה בחברויות הללו". שיטוט במסדרונות מבנה המנהלת מפגיש אותי עם רבים מעובדי הוועדה ומעלה שאלות על שילובם בעשיה. על כך אדרי מדגיש: " הוועדה, על כל מרכזיה, מוכנה ונכונה לעשות כל מה שנדרש כדי שנצליח. אחד הדברים היפים שראיתי פה זה שבכלל לא היה צריך לבקש מהם שיגיעו – הם באו לבד. הרבה מאוד אנשים מקמ"ג, ממ"ג, מטה ואחרים הגיעו מאז שהוקמה המנהלת. טלפונים לא מפסיקים להגיע מכל מנהלי המרכזים ומנהלי המשא"ן שמציעים השתלבות בנושאי כח אדם, אמצעים, יכולות, פיתוחים, טכנולוגיות - מה שצריך. קיבלתי לא מעט הודעות טקסט, חלקן מאנשים שלא הכרתי באופן אישי; שכתבו דברי תמיכה ועידוד, והציעו עזרה. פניות כאלו שמחממות את הלב. נילי ל' )סמנכ"לית משאבי אנוש של הוועדה(, מספרת תמיד שאנשים מחוץ לוועדה מתפעלים מאנשי הוועדה ושואלים 'מה זה הגוף הזה? מי זו המכונה המשומנת הזו? אילו דפוסי פעולה ייחודיים'. זה לא משרד ממשלתי רגיל", מוסיף אדרי. "זה מצביע על הייחודיות והמיוחדות של אנשי הוועדה לאנרגיה אטומית. ראש הממשלה מינה אותי מתוך הבנה שאני לא בא לבד, אלא עם כוח חזק מאוד אחרי; אנושי, ארגוני, תשתיתי ותקציבי. כנקודת פתיחה זה היתרון של הוועדה" דבר נוסף שבולט לעין הוא כמות הנשים שעובדות במנהלת. אדרי רואה זאת בהערכה גדולה: "באופן חד-חד ערכי, זו מנהלת מקצועית. יש פה רוב נשים לא בגלל העדפה מגדרית. לכל תפקיד היו מתמודדים וכמנהלת מקצועית נבחרו הטובים ביותר; יצא שאלו הטובות ביותר. במנהלת למעלה מששים אחוז נשים. אני גאה בכך, מבחינתי זו תרומה גבוהה מאוד הצגת התוכנית האסטרטגית בכנס שיתוף הקהילות, קיבוץ דורות 12 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

למנהלת. בגוונים מסוימים, יש פה גם יתרון למול אירוע רגיש, מאוד כואב ועדין שהשילוב בתמהיל של גברים ונשים בו אנחנו נמצאים, נותן מענה מאוד טוב ונכון". ביקשתי מאדרי שיספר מה הכי מרגש אותו. "בראש ובראשונה, כל מה שקשור במענה ובטיפול בילדים מאוד מרגש אותי" הוא אומר. "החל מחינוך דרך הרווחה והבריאות. זה בא מראייה חזונית לגבי הבטחת דור העתיד; דור התקומה שלנו. אם נשקיע בהם ונטפל בהם נכון היום, אז באופן קלישאתי, בגיל 18 נקבל אותם בריאים, חסונים וחזקים. יש הבנה כללית כמה זה חשוב בשכונה שבה אנחנו גדלים. אבל זה לא בא רק מזה - אני רוצה לוודא שלא נדלג על דור הילדים הזה, של השבעה באוקטובר, שנצליח למזער את הפגיעה בו ונדאג להעניק לו חוסן. אני על הדור הזה לא מוותר! לכן גם ההשקעות שלי המוכוונות לחינוך, לבריאות ולנגישות טיפולית גבוהות מאוד, כך גם לטיפולי חוסן ולרווחה. אחד הדברים שחרטנו על דגלנו הוא שרווחה היא לא רק לנזקקים, אלא לכולם! בראש ובראשונה לילדים ולמשפחות – לתת חמצן. גם בתחומים נוספים כמו ספורט ותרבות – אנחנו משקיעים לא מעט, כי אנחנו יודעים שאלו מגרשי ההפעלה שלהם. אתמול פגשתי מישהו מהמנהלת שסיפר שבדיוק חזר משדרות. מה שהכי אהב לראות היה את הילדים שמשחקים במגרש כדורגל. פעולה פשוטה שמציגה חיים נורמליים. דבר נוסף, כשאנחנו מזהים בעיות ואתגרים ואנחנו נותנים להם פתרונות. זה מרגש אותי מאוד. כשאני רואה משפחות שעוזבות את בית המלון רק עם תיק קטן, מגיעות לדירה חדשה, מרוהטת באופן מלא החל מכפית לכוס הקפה, מקרר מלא בכל טוב ועד ביגוד בארון הבגדים ועל כך מביעה הקלה, זה מרגש אותי". מה יחשב בעיניך להצלחה? "אם לפחות%95 מהתושבים שעזבו יחזרו – נוכל לומר שעמדנו ביעד הראשון להצלחה. היעד השני הוא שאוכלוסיית החבל תגדל בחמש השנים הקרובות ב־%30 עד %40 ,ובתוך עשור תכפיל את עצמה. אם החבל יהיה אטרקטיבי, פורח ומשגשג כפי שמשרטט החזון, אז גם תהיה הכפלה, וזו תיחשב בעיניי הצלחה. כנ"ל גם לגבי חקלאות, והכוונה זהה גם לשדרות וגם לשאר יישובי החבל. ולסיום, אם נראה שהאופן שבו פעלנו בשיקום חבל הארץ הזה יהפוך למודל שאפשר להעתיק אותו למקומות אחרים בארץ - זו בהחלט תהיה הצלחה, אבל את זה נדע בראי העתיד וההיסטוריה תשפוט אותנו". אדרי יעביר את המושכות בבוא העת למי שיממש את החזון ואת תוכנית הפעולה של המנהלת, אך הוא בהחלט רואה בחזונו את העתיד, וגם מוסיף נקודת מבט על יום העצמאות. "בפגישה הראשונה שלי עם ראש הממשלה סוכם שאגיע להקים את המנהלת. מודה, חשבתי שזה יהיה פרק זמן של חודשים-שלושה, ועדין אנחנו נדרשים למשימה ונכונים לבצע אותה. אני מאוד מתגעגע לאינטראקציה הקרובה ולעבודה האינטנסיבית עם האנשים שלי בוועדה, ובשלב מסוים אחזור לתפקיד ראש הוועדה באופן מלא. אני יודע שבאחד הימים, אחרי שנשים את המנהלת על העדנים הנכונים - התשתיתיים, הארגוניים, הטכנולוגיים כמנגנוני בקרה נכונים – אוכל להעביר את המושכות למחליף שלי. ההצלחה הזו היא מסר ערכי מהמעלה הראשונה, היא מסר ציוני לתקומה, לתקווה, לביטחון, לשגשוג. היא מסר לעם בישראל וליהודי התפוצות. בנוסף, החזרה של הלוחמים והלוחמות שלנו הביתה בשלום, חזרת החטופים וכמובן, החלמה מלאה ובריאות לכל מי שנפצע ונפגע גם באסון וגם בלחימה. יום העצמאות הוא עיתוי מתאים להדגיש כי העצמאות של המדינה נקנתה בדם ובכאב. אנחנו צריכים ללמוד מהעבר ולהיות טובים יותר בעתיד". משה אדרי ידוע ביכולתו להוביל פרויקטים מצליחים, ביניהם פרויקט "דרך ארץ ושמיים", לחיזוק הקשר בין חיילי צה"ל ומערכת החינוך בישראל; פרויקט "אנשי חיל", לניהול המאבק בקורונה מתוך הקהילה יחד עם פיקוד העורף ועוד. הנה המתכון שלו להצלחה: "השלב הראשון והבסיסי הוא להבין את המשימה ואת גודלה, ולהבין גם את הקשיים בדרך ואת האתגרים שעשויים לפגוע במשימה, ולתכנן את ההתמודדות מולם. חשוב להעדיף תמיד פתרון שעובד על עקרון הפשטות ושעומד במבחן המציאות, כי המציאות חזקה מאיתנו, ויכולה להפיל אותו. חשוב גם לקבוע דרך שמקפלת בתוכה אחריות, מנהיגות, אסרטיביות, משמעות, סדר וארגון, ולעשות לרעיון המוביל 'מבחני שפיות' - לוודא ולזהות מה יכול להסיט את הקרון מהמסילה שעליה אתה נוסע. אבל הכי הכי חשוב זה לבחור את האנשים הנכונים שיוצאים אתך למשימה - זה המפתח להצלחה! אנשים פתוחים בנשמה, יזמים, יצירתיים, בעלי כושר תפקוד ותגובה מהירים. איתם בונים נבחרת ותפיסת פעולה, שבלעדיה אתה מתבדר. כך עשינו ב'דרך ארץ ושמים' וגם בקורונה. אני מודה שגם הניסיון והרקע שלי מאוד עזרו - כל מה שבוצע בסט הפרויקטים הקודמים בוצע הלכה למעשה גם בתקומה, ותוך כדי תהליך נדרש לבצע התאמות ארגוניות, תשתיתיות, תפעוליות ואפילו אישיות ואנושיות בתוך הצוות". פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 13

זאב פ' הימים שקדמו למעמד הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948 היו דרמטיים. יומיים קודם, ב-12 במאי, התכנסה מנהלת העם )הממשלה הזמנית של המדינה שבדרך( להכריע בשאלה אם להכריז כמתוכנן על מדינה עצמאית או לדחות את ההכרזה, לבקשתו של מזכיר המדינה של ארה"ב, ג'ורג' מארשל, שנאמרה לשר-החוץ משה שרת. מארשל דאג מאוד מהמלחמה שתפרוץ בין היהודים לערבים, ידע כי לישראל אין כוח אדם ונשק לנהל מלחמה מוצלחת וכי צמצום הצבא האמריקאי לאחר מלחמת העולם השנייה ימנע ממנה לספק לישראל תמיכה מיידית. לכן אימץ את עמדת מחלקת המדינה שיש להעביר את ארץ ישראל לנאמנות האו"ם עם סיום המנדט הבריטי. לראש מנהלת העם, דוד בן גוריון, היה ברור כי על-אף הסתייגות ארה"ב יש להכריז על הקמת המדינה ללא דיחוי. בראייתו הגיאו- פוליטית הרחבה הבין את שעת-כושר שלא תחזור: הבריטים עוזבים, התקבלה החלטת האו"ם על החלוקה, וקיימת הבנה בינלאומית לזכותם של היהודים למדינה. מבין עשרת חברי מנהלת העם שהתכנסו לישיבה ב-12 במאי, בן-גוריון ושלושה נוספים תמכו בהכרזה מיידית, בעוד שהשישה האחרים התנגדו או היססו. במאמץ להטות את הכף בעד ההכרזה ביקש בן גוריון מהרמטכ"ל בפועל, האלוף יגאל ידין, לתת סקירה על המצב הצבאי, ורמז לו "שיהיה אופטימי". ידין סיכם את המצב ואמר שבראיה אופטימית, הסיכוי לנצח הוא "פיפטי-פיפטי". לא ברור אם התקיימה הצבעה בתום הישיבה: על-כך שמעתי שתי גירסאות מפי שני היסטוריונים ממקורבי בן-גוריון. פרופ' זאב צחור ז"ל טען שהתקיימה הצבעה ותוצאותיה היו שישה בעד וארבעה נגד. פרופ' מיכאל בר-זהר סיפר ששאל במכתב את בן-גוריון, ונענה כי "לא זכור לו שהיתה הצבעה". יתכן שבן-גוריון חש שהלך-הרוח בישיבה נטה בעד והעדיף לא להעמיד את השאלה להצבעה. מכל מקום, ביום שישי ה-14 במאי בשעה 4 אחר-הצהרים, שעות ספורות לפני פקיעת המנדט הבריטי, התקיים בתל-אביב מעמד ההכרזה ההיסטורי וקמה מדינת ישראל. התיישבותו המחודשת של עם ישראל בארצו הושגה בזכותם של רבים: חלוצים ולוחמים, חקלאים ובונים, מחנכים, מנהיגים ואנשי מדע ורוח, שהחלו להגיע לארץ ולבנותה משלהי המאה ה-19 .אולם, הדמות המזוהה ביותר עם עצמאות ישראל והקמת המדינה היא דוד בן-גוריון, ראש-הממשלה הראשון. המעמד שבו עמד בן-גוריון והודיע לעולם: "אנו מכריזים בזאת..." היה סיומה של תקופה ארוכה וקשה בדרך לעצמאות, וגם תחילתה של דרך רצופת תלאות ומכשולים. בצומת דרכים זו זימן הגורל לעם ישראל את אחד מגדולי מנהיגיו בכל הדורות, שידע לנווט את הספינה הרעועה בימים סוערים )תרתי משמע(. פינת רחוב 14 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

עובדות מעניינות הקשורות למגילת העצמאות: בעת הישיבה הגורלית טרם נקבע שמה של המדינה שתקום, וגם שאלה זו היתה על סדר-היום. הוצעו גם השמות "יהודה", "ציון" ו"עבר", אך נבחר השם ישראל. היות שהישיבה נסתיימה כיממה וחצי לפני ההכרזה, טרם הספיקו לכתוב את מגילת העצמאות כולה על קלף, ולכן נכתב רק את חלקה התחתון, שעליו חתמו נציגי העם. בטקס עצמו קרא דוד בן גוריון את הכרזת העצמאות מתוך דפי נייר מודפסים במכונת כתיבה, ואילו השלמת המגילה נעשתה מאוחר יותר. רשימת המשתתפים וסדר-היום של ישיבת מנהלת-העם שבה הוחלט על הכרזת העצמאות. )הדגשות המחבר(. דוד בן-גוריון קורא את מגילת העצמאות בטקס הכרזת המדינה. היות שהסדרות הראשונות של שטרות הכסף ובולי הדואר הודפסו בטרם נקבע שמה של המדינה, אין הם נושאים את השם "ישראל". על השטרות נכתב "בנק אנגלו-פלשתינה" ועל הבולים "דואר עברי". ערכם האספני של שטרות ובולים אלה כיום הוא רב מאוד. ולסיום, מילותיו של דוד בן-גוריון המתנוססות בשער הכניסה לקמ"ג: "גורל ישראל תלוי בשני דברים: בכוחה ובצדקתה". הסדרות הראשונות של שטרי הכסף ובולי הדואר של המדינה החדשה ללא ציון שמה. פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 15

מזמור חננאל ג', עובד קמ"ג. בנוסף לתפקידו, משמש כחובש במרפאה בקמ"ג ומתנדב במד"א כנהג אמבולנס בעירו האהובה, שדרות. חננאל נשוי לליטל ויש להם תשעה ילדים, מהם שתי בנות מתוקות באומנה. הם גרים בשדרות כעשרים שנה, ולבקשתנו סיפר את סיפורו המותח והבלתי נתפס מאותה שבת קשה של השבעה באוקטובר. "במסגרת ההתנדבות שלי במגן דוד אדום, אני משמש כנהג כונן, בעיקר בסופי שבוע ובחגים, והאמבולנס, בו אני נוהג, נמצא ליד הבית שלי. במקרה חירום, כשאין בנמצא צוותים רפואיים זמינים בעיר, מקפיצים אותי למתן מענה ראשוני. כמו בכל חגי תשרי השנה, גם בערב שמחת תורה האמבולנס היה ליד הבית. בבוקר השבעה באוקטובר התעוררנו לאזעקות 'צבע אדום' לא שגרתיות. מניסיון של כמה סבבים היה לי ברור שיזניקו אותי, לכן מיד עליתי על מדי מד"א. שכן שלי, שגם הוא נהג אמבולנס ובמקרה היה בבית, התקשר וקבענו לצאת יחד. כאנשי מד"א, אנו מורגלים לצאת מהממ"דים אל עבר זירות נפילה, לכל מקום שצריכים אותנו. סמוך לשעה שבע בבוקר קיבלנו קריאה ממוקד מד"א: "אירוע עם נפגעים בצומת שער הנגב". התארגנו מהר ויצאנו לעבר האמבולנס. למזלנו, הרכב לא היה מוכן למצב חירום של טילים, ולכן התעכבנו מספר דקות לצורך התמגנות, דבר שבדיעבד הציל את חיינו. יצאנו למקום האירוע, כשברקע כל הזמן נשמעות התראות 'צבע אדום', בשילוב בומים של נפילות טילים. בזמן שנסענו באמבולנס לכיוון היציאה מהעיר, הבחנו בשני טנדרים לבנים שנוסעים בנתיב הנגדי, ועליהם עומדים "חיילים" לבושים בבגדים כהים וחמושים מכף רגל ועד ראש. לא הבנו - או שהלב פשוט סירב להאמין למראה עינינו - שאלה מחבלים. זה בכלל לא היה בטווח האפשרויות שלנו. בשבריר שנייה, אליאסף החובש שהיה איתי, קלט את הסרטים הירוקים שלהם ואת נשק הקלצ'ניקוב שהיה להם, וצעק לי: "מחבלים, תן גז". בדיוק באותו הרגע, המחבלים פתחו לעברנו באש תופת כבדה הרגשתי כאב חד בגב והבנתי שנפצעתי. באינסטינקט לחצתי חזק על דוושת הגז, הגברתי מהירות, ופניתי פנייה חדה ימינה בכיכר, לכיוון שכונת המגורים במערב העיר, כדי למלט את עצמנו מקו האש. במקביל, אליאסף עלה ברשת הקשר ודיווח למוקד מד"א: "מחבלים בתוך שדרות, ירו עלינו, נפגענו!". אחרי נסיעה של כ-500 מטרים עצרתי את האמבולנס בצד הדרך, יצאתי ונשכבתי על המדרכה. הבנתי שהפגיעה שלי קשה. חשבתי על אשתי, ילדיי והוריי. הרגשתי שזה הסוף ושלא אצליח לשרוד את הפציעה. השלמתי עם זה שלא אשרוד, אמרתי 'מזמור לתודה' והודיתי לקב"ה על כל החיים שלי עד עכשיו, וגם אמרתי 'וידוי'. בנוסף הקלטתי לאשתי הודעת פרידה, הודיתי לה, וביקשתי ממנה שתשמור על הילדים. חברי לצוות לא ויתר עליי! הוא מיהר להעלות אותי לאמבולנס וקיבל החלטה לפנות אותי לא למוקד מד"א שדרות – שהיה מוקף במחבלים, וגם לא לכיוון היציאה מהעיר, שהייתה חסומה ומוקפת מחבלים - אלא לביתו של חברנו אביב שניאור, פראמדיק מד"א, ומנהל תחנת מד"א שדרות. אביב פתח בביתו 'בית חולים שדה' והעניק לי טיפול רפואי ראשוני, שכלל עצירת דימומים והחזרת נוזלים לגוף. זה היה לתודה חננאל ג' 16 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

מחזה סוריאליסטי. שולחן החג, שעליו הייתה פרושה מפה לבנה, הפך למיטת טיפולים מאולתרת, וכל בני המשפחה מסביב חוו את הדרמה ואת הניסיון של אביב ואליאסף להציל את חיי. בכל פעם שהייתי קרוב לאיבוד הכרה, הם העירו אותי והזכירו לי שכבר ניצלתי בעבר מפיגוע דקירה, וגם הפעם זה יקרה. כך, במשך כשעה וחצי, זמן שנראה לי כנצח, שכבתי בביתו של אביב, ובכל הזמן הזה הם ניסו למצוא דרך לפנות אותי לבית החולים, וזה היה בלתי אפשרי כי כל העיר הייתה מלאה במחבלים. לאחר כשעה וחצי, הצליח סוף סוף להגיע לבית אמבולנס ממוגן ירי - היחיד שיש בשדרות. כבר היה עליו פצוע ירי אחד ואותי צירפו כ'טרמפיסט', שוכב על אלונקה וקשור לספסל של מלווי הפצועים. במהלך הפינוי איבדתי את ההכרה. כשהגענו לחדר המיון בבית חולים 'ברזילי' באשקלון, לקחו אותי מיד לניתוח חירום להוצאת אוויר ודם מחלל בית החזה, וקיבלתי מנת דם. בית החולים היה פשוט זירת מלחמה. מאות פצועים והרוגים היו בו והצוות הרפואי המופלא שם עשה ככל יכולתו על מנת לתת לכולם את הטיפול המיטבי. במקרה שלי הם הצילו את חיי. במשך כל הזמן הזה לאשתי ולילדים לא היה מושג מה קורה בחוץ. מבחינתם היה עוד סבב טילים מסיבי על העיר. אשתי קיבלה לאורך היום המון טלפונים אך התעלמה מהם, מתוך הנחה שאנשים סתם לחוצים. בשעה 11 התקשרה אליה שכנה, ששמעה דרך בעלה שנפצעתי. הפעם אשתי החליטה לענות לטלפון, כי אם השכנה מתקשרת, כנראה שמדובר במשהו חריג. השכנה הזמינה אותם לבוא אליה לסעודת החג, אבל אשתי הסבירה לה שהיא מחכה לי, כי אני מפנה פצועים ובקרוב אחזור הביתה לקידוש וסעודה. רק כשאשתי ניתקה את השיחה עם השכנה, היא שמה לב להודעה הקולית ששלחתי לה בשעה 55:6 .כאשר היא שמעה את ההודעה עולמה חרב עליה. היא חשה שהכול מסתובב סביבה ונהיה שחור, אבל כעבור שתי דקות היא התעשתה, קראה לכל הילדים, סיפרה להם שאבא נפצע ויחד הם התחילו לומר תהילים לרפואתי ו'מזמור לתודה' על כך ש'רק נפצעתי'. במשך שעתיים וחצי הם אמרו תהילים ו'מזמור לתודה' על כל בדל של מידע שקיבלו על מצבי. בשעה 30:13 בערך, אחי הצליח להגיע לבית חולים ולמצוא אותי, דבר שהיה קשה מאוד, שכן הוגדרתי כאלמוני בשעות הראשונות, מפני שלא היו עליי שום אמצעי זיהוי. אני כבר הייתי אז בהכרה, ודיברתי מעט עם אשתי מהטלפון של אחי, והרגעתי אותה. היא שוב אמרה ביחד עם הילדים 'מזמור לתודה' על כך שיכולתי לדבר. לאורך כל היום היו המון אזעקות באשקלון, ולנו הפצועים נותר רק להתפלל שלא ייפול עלינו טיל, שכן היינו מאושפזים בקומה העליונה של בית החולים ללא כל אמצעי מיגון. במוצאי שבת העבירו אותנו לקומה מינוס 2 ,מחלקת עיניים, שם כבר הרגשנו בטוחים. למחרת, ביום ראשון, העבירו אותי, עקב העומס בברזילי, להדסה עין כרם וכעבור חמישה ימים שוחררתי ועברתי לשיקום וטיפול בקהילה. היום ב"ה אני כבר מרגיש הרבה יותר טוב, ועדיין מנסה לעכל את כמות הניסים הבלתי נתפסת שהייתה לי באותה שבת. אני ממשיך בטיפולי פיזיותרפיה וטיפולים רגשיים ולאט לאט חוזר לעצמי, ומחכה רק לרגע שבו אוכל לעלות שוב לאמבולנס ולחזור לעשות את מה שאני אוהב". פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 17

מבטיח! תסמכי! ביום שבת, השבעה באוקטובר, אשתי אווה ואני היינו אמורים להגיע לקיבוץ בארי, שם מתגוררת בתי עינת, בת הזוג נירית וארבעת ילדיהן; עידן, נדב, עופרי ונלי. בקיבוץ תכננו את חגיגות 'שמחת תורה' בסוכה הקיבוצית ואת חגיגות 75 שנה לעליית הקיבוץ למקומו הנוכחי. חיים ק' 18 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

התעוררנו לשמע בומים עמומים ולמסרונים; לא היה ברור מה קורה, ומההודעה של עינתי בתי הבנו שיש מתקפת טילים על אזור חבל אשכול ושהם נכנסים לממ"ד. היא ביקשה שבינתיים לא נגיע לקיבוץ. הדלקנו טלוויזיה וראינו שמתקפת הטילים היא לא רק על חבל אשכול אלא על כל העוטף, ובעצם על חלקים נרחבים ברחבי המדינה. בחלוף הזמן היה ברור שיש חדירת מחבלים ליישובים רבים בעוטף, ומהמסרונים עם עינתי שלי הבנו שבארי נצורה, שיש מחבלים בקיבוץ וההנחיה לתושבים היא להסתגר בממ"ד ולא לצאת. ולמרות הכול, עדיין לא הבנו את גודל האירוע... חשבנו שיש 2–3 מחבלים ועוד מעט הצבא יגיע ויחסל את האירוע. אך לא... המצב באותו הזמן היה שעינת הייתה סגורה בממ"ד עם עידן בן התשע, עופרי בת השבע ונלי בת השנתיים וחצי. נירית, האחות של הקיבוץ, הוזעקה למרפאה לטפל בפצועים, ונדב, האח התאום של עופרי, ישן אצל חבר בסוכה ולמזלם היה קר אז הם נכנסו לישון בבית החבר, וכך נדב מצא את עצמו מנותק ממשפחתו. המסרונים ביני לבין עינת נמשכו כל העת, גם כדי להתעדכן וגם כדי לתמוך ולהנחות אותה מה לעשות. כאשר עינת סימסה לקראת הצהרים שהיא שומעת קולות ירי וצעקות בערבית מחוץ לבית, אמרתי לה לנעול את הדירה, מה שמאוד לא אופייני לקיבוץ, ולהזיז את כל הרהיטים בממ"ד לעבר הדלת, ולהיות בשקט. בינתיים רצתי לשכנים ופתחנו חמ"ל. התקשרנו למשטרה שאמרה שהם שולחים כוחות, התקשרנו לפיקוד דרום )השכן שלי מח"ט בשריון וסייע ביצירת הקשר( ונמסר לנו שהכוחות בדרך. עם המידע הזה חזרתי לעינת ואמרתי לה להחזיק מעמד. אבל המצב נמשך שעות ועינת כתבה שאין שום כוחות צבא או משטרה, ושהמחבלים עושים שמות בקיבוץ, שורפים בתים, רוצחים אנשים. למותר לתאר מה אווה ואני חשנו באותן שעות ארורות. חוסר אונים, חוסר ידיעה מה באמת קורה, כשברקע מגיעות אלינו תמונות מזוויעות מהטלוויזיה וידיעות על חטופים ובני ערובה מבארי. כל המידע הזה הכניס אותנו יותר ללחץ - ועדיין לא הבנתי את גודל האירוע. לאורך כל הזמן הייתי ממוקד בעינתי והילדים. ביקשתי שלא יצאו מהממ"ד, שיהיו כמה שאפשר סגורים בשקט עם שלושה ילדים מפוחדים. ביקשתי ממנה לצאת ולהביא מים וחטיפים להרגיע את הילדים ומטען לטלפון. וכך, במשך שעות התכתבנו ותוך כדי שאני מנסה להרגיע אותה, הבטן שלי מתהפכת, בעיקר מהידיעות מהטלוויזיה. בכל אותן שעות נירית שהתה יחד עם הרופא, ד"ר דניאל לוי, והפרמדיקית, עמית מן, זכרם לברכה, במרפאה, מטפלים בפצועים שזרמו אליהם, בחברי קיבוץ ובחיילים שבאו להילחם ונתקלו במכת אש עזה מעשרות מחבלי הנוח'בה שהיו בכל מקום בקיבוץ. בשלב מסוים המחבלים הגיעו למרפאה ורצחו את הרופא, הפרמדיקים והפצועים. נירית, שטיפלה בפצועים בחדר פנימי, הספיקה להסתתר מאחורי האסלה בשירותים וכך חייה ניצלו. כעבור שעות הצבא הצליח להגיע לקיבוץ ולחלץ תושבים. כאשר החיילים הגיעו למרפאה הם צעקו "צה"ל, צה"ל", ופתאום הם שמעו את נירית זועקת "הצילו". כך נירית חולצה מהתופת. בסופו של היום הארוך והמתוח, ואחרי למעלה מעשר שעות שבהן עינת ושלושת הילדים הקטנים היו סגורים בממ"ד, הובילה נירית את צוות החילוץ הצבאי אל ביתם והם חולצו מחוץ לקיבוץ. נדב, ששהה אצל משפחה אחרת, חולץ כשעה קודם וכבר היה בדרכו לתל אביב. עינת, נירית והילדים הגיעו בהמשך הערב לנתיבות, ומשם קצין הסיע אותם לאלינו לישוב. אני הייתי בדרכי לתל אביב להביא את נדב. רק בשעה אחת בלילה התאחדה שוב כל המשפחה. בהמשך, המשפחה עברה לגור במלון 'דייוויד' בים המלך, יחד עם שאר המפונים מקיבוץ בארי, כדי להמשיך להיות יחד עם הקהילה התומכת. אמנים רבים פקדו את בית המלון, מרצון לנסות להשכיח לרגע את הזיכרונות הקשים ולהנעים למשפחות את הזמן. באחד הימים הגיע הזמר ארקדי דוכין. אני כדרכי הבאתי דיסק שלו כדי להחתים אותו על העטיפה, וכך התפתחה שיחה על האירועים שעברה המשפחה. ארקדי ביקש להיפגש עם המשפחה ושמע ממקור ראשון את הסיפור. כשהבין שהכול מתועד במסרונים בינינו, הוא ביקש לקבל את התכתובת. שלחתי לו וכך נולד שיר, והרי הוא לפניכם. פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 19

עינתי האם יש אצלכם אירוע? מדווחים על חדירה של מחבלים. אוי אבאל'ה, תשמע! זה מגה של פיגוע בבקשה, תגיע להציל אותי! אבא, הילדים רואים אותי רועדת, רק משתדלת לא להביע בהלה. הם שואלים דברים ואני אומרת הסוף יהיה של חסד וחמלה. עינתיל'ה שלי, לנעול את דלת ולמקלט מיד! עם אוכל וממתקים. כולם כאן מחבקים ואמא מתפללת ילדה שלי, כשמתאפשר תעדכני. האם הגיע הצבא? כן הוא הגיע, אבא. נירית במרפאת שיניים מטפלת בפצועים, אני בתוך החושך עצומת עיניים יושבים בשקט בקושי מדברים. עינת, תישארי שם! רק אולי תביאי לילדים דברים שקצת ירגיעו; לא יודע, כמה משחקים. במחשבה נוספת - זה מסוכן לצאת, אני בטוח שהצבא יגיעו, ישחררו את כל החטופים. אני לא יוצאת. עינתי, מה המצב? עני לי! מוגנים? אבא, מה אעשה אם יכנסו? הם בשכונה שלנו. לא לפתוח דלת! לנעול בפנים, להיות בשקט! שמרי על המטען להיות בקשר עם נירית תחזיקי עוד קצת זמן! שישים אחוז כרגע, זו מלחמה שם ליד הדלת. אבוש, עבור הילדים זאת טראומה לחיים. עד היום שמרתי עליהם מכל פגע שיעבור מהר, ואין שום צה"ל יש רק הרוגים. החיילים גם נפצעו או מתו מתי יגיעו הכוחות החדשים? עינתי, תחזיקי מעמד, תהיי קשובה להנחיות. בבקשה, אל תכתבי ב"משפחתי" דברים קשים. מה מצבך, עינת? אותו דבר. הגיע הצבא, מצד שני, כל רגע יש דיווח על חדירה לעוד ממ"ד ועוד מתים... חסמתי את הדלת עם כל ריהוט שיש לי - מיטות, שולחנות וחפצים. הביטחון קורס, פתאום נזכרתי שהדלת נפתחת פנימה... יושבת ובוכה רק מחכה לנס. תתפללו חזק! תגיד לאמא! בבקשה, שאיש לא יכנס. יופי, גם בטלוויזיה אומרים שהצבא פועל כבר. אם הדלת של הממ"ד נפתחת פנימה אז זה מצוין לשים שם רהיטים... אני בקשר עם נירית... אצלה סביר בינתיים עינתי, את תצאי מזה, מבטיח! תסמכי! חיים ועינת* / ארקדי דוכין *מבוסס על התכתבות אמיתית בין אבא לבת, קיבוץ בארי, 23/10/7 20 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

כמדוריאה עדינה של מתי ועמיר וייס ז"ל הכמדוריאה היא דקל קטן. צמח עמיד שאינו דורש הרבה תשומת לב. העציץ עמד בפרגולה שמחוץ לביתם של מתי ועמיר. משם נאסף.

יומן מלחמה מרסל ל"ש בשבת של השבעה באוקטובר רון ש' היה בטיול משפחתי בלונדון לכבוד יום הולדתו. "היינו אמורים לחזור לארץ ביום שני", הוא מספר, "ובערב הישר למסיבה יחידתית חווייתית שהייתי שותף בארגונה. בשבת בבוקר התעוררתי לקול הודעות ווטסאפ על ירי טילים נרחב, ולאט לאט התקבלו הודעות עם סרטונים וקולות. הבנתי שמשהו גדול מתרחש בנוסף לירי הטילים, משהו שונה מהתרחישים שאליהם בדרך כלל נערכים. בצהריים כבר קיבלתי 'צו 8 'והתחלתי במרוץ לאיתור טיסת חילוץ, עד שמצאתי טיסה למגויסי מילואים בלבד. אשתי והילדים נשארו בינתיים בלונדון. כך, ביום ההולדת שלי, עליתי לבדי על טיסה הישר למלחמה, למחרת כבר נחתי בארץ והתגייסתי. רון ש' ושניר א' מצוות 'אלמוג', הם לוחמי אש ושותפים להגנה על הדגל, בעבודה וגם בלחימה. שניהם משרתים בגדוד מילואים של גבעתי. בשבעה באוקטובר רון היה בטיול יום הולדת בלונדון ושניר במשמרת לילה בעבודה. שניהם הגיעו לגדוד והתנדבו לשירות מילואים, כל אחד וסיפורו הוא... לקראת סוף אוקטובר, לאחר שבועיים של אימונים אינטנסיביים, נכנסנו לאזור בית חאנון שבצפון הרצועה, ללחימה מאוד קשה ומאתגרת. לא מעט חברים מהגדוד שלי נהרגו ונפצעו, כאשר מסביבנו כל העת ירי נ"ט וירי צלפים ללא הפסקה. התחושה קשה. באותו רגע, לא חשבתי על כלום חוץ מניצחון במלחמה, חיסול החמאס ושחרור החטופים. כבר מההתחלה לקחתי חלק בעל משמעות בלחימה, למשל הכוונת מסוק קרב לכיוון בית עם מחבלים, וכשראיתי את המסוק יורה ומחסל את המחבלים חשתי סיפוק שקשה לתאר במילים. באחת הפעמים בשעת הצהריים, יצאנולאיתור ביתחשוד. הגענו לבית שמבחוץ נראה כמו בית רגיל של משפחה נורמטיבית, אך בתוך הבית, ממש בסלון, מצאנו משגרים ענקיים המכוונים 22 פי האטום פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 2024

למרכז הארץ. בעת השיגור תקרת הסלון נפתחה כמו בסרט. יצאנו לאיתור אזורים חשודים נוספים וגילינו מחסני רקטות מוכנות לשיגור. הגילוי הזה מנע את שיגורן. לאחר מספר ימים, בשעת לילה מאוחרת קיבלנו מידע כי באחד הבתים בהמשך הרחוב שבו היינו, נמצאים תיקים וציוד אישי של חיילי גולני שנחטפו ונרצחו ב-7 באוקטובר. יצאנו להתקפה על היעד, ביצענו סריקות ומצאנו ציוד רב של החיילים. הגיע האמר, העמסנו את כל הציוד והחזרנו אותו "הביתה". גם כאן חשנו גאווה וסיפוק שהצלחנו להחזיר למשפחות את הציוד של יקיריהם. במהלך הלחימה, חברי הטוב, המ״פ יצחק שוורץ, הלך לעזור לחייל, ונורה על ידי צלפים. יצחק קיבל כדור בצלעות ומיד הודיעו בקשר: "קודקוד נפל". הסמ״פ ואני העלינו אותו על אלונקה ויחד עם עוד שני חיילים רצנו תוך כדי בכי שקשה לעצור, כשמסביב כל הזמן קולות ירי. הייתי בטוח שהמ"פ נהרג. הגענו בריצה מטורפת לאחד הבתים, שם הרופא נתן ליצחק טיפול שהציל את חייו וצוות 669 הגיע ופינה אותו למסוק. יצחק ניצל, אם כי נשאר משותק בפלג הגוף התחתון. מאז אנחנו, כל חיילי הפלוגה, מלווים אותו ולא עוזבים אותו לרגע. כל לילה חייל אחר ישן איתו. במהלך האשפוז בתל השומר, חגג יצחק יום הולדת, ואני דאגתי לארגן לו מסיבת הפתעה בבית החולים בהשתתפות חיילי הפלוגה ובני המשפחה. גייסתי את הזמרים שהוא אוהב, עדן בן זקן ורביב קנר, וחגגנו במסיבה מאוד מרגשת שאף סוקרה בתקשורת, ולא השאירה אף עין יבשה". ביום שישי, בלילה שקדם לאירועי השביעי באוקטובר, היה שניר א' במשמרת שקטה ורגילה כלוחם אש בקמ"ג. הוא לא דמיין שזו תהיה המשמרת השקטה האחרונה למשך זמן רב. "בבוקר נשמעה לפתע אזעקה חזקה והבנתי שמשהו קורה. בעבודה אנחנו בלי טלפונים ואני שומר שבת ולמעט צורכי עבודה לא משתמש בטלפון נייד, כך שלקח לי כמה דקות עד שהבנתי שאנחנו באירוע אחר מהרגיל. בסביבות השעה 30:08 התקשרתי לאבא שלי, שמעולם לא חילל שבת, וכשהוא ענה לי הבנתי שאנחנו במלחמה. רציתי לצאת בתום המשמרת ולהגיע לאזור הלחימה כבר באותו היום, אבל בגלל עוצר יציאות בעבודה, רק לפנות בוקר של יום שני ולאחר שקיבלתי 'צו 8 ,'נסעתי לצאלים. בצאלים היה בלאגן, כמויות גדולות של מגויסים, גם אנשים שלא זומנו, פשוט לבשו מדים, עלו לרכב האישי והגיעו לשטח הכינוס. כולם לקחו ציוד ונכנסו לשטח. התפקיד העיקרי היה לבצע פינויים, לפנות ולסמן אזורים שיש בהם גופות שלנו, של מחבלים, להתחיל לטהר את השטח. לאחר שסיימנו את הסימונים, החל נוהל קרב להתקפה על בית חאנון. לאחר כשבועיים של אימונים אינטנסיביים התחלנו לנוע לכיוון בית חאנון. בלילה שלפני הכניסה, היה פשוט מטורף, אין מילה אחרת. כמות האש שהייתה מירי כוחותינו כדי לשטח את השטח, הייתה עצומה; ירי מטנקים ומהאוויר, כמו בסרט לחימה שעדיין לא בוים כמותו. נכנסנו לאט, לאט לבית חאנון במטרה להגיע לכל מחבל, לכל מנהרה ולכל מה שקשור לחמאס או להתקפה שהייתה בשבעה באוקטובר. יש אירועים שקשה לשכוח. הייתי בבית חאנון, יחד עם מפקד החטיבה בבית, ועשר דקות אחרי שיצאנו ממנו, ירו עליו טילי פי האטום פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 2024 23

נ"ט ומקלעים. ניצלנו בנס, אך היו שם 13 פצועים מכוחותינו. בזכות הפינוי המהיר הצלחנו להציל אותם ולמנוע נזק גדול יותר. במהלך הלחימה, הגיע אלינו הכתב, איתי אנגל, במסגרת צילומים לתוכנית התעודה 'עובדה'. תוך כדי הריאיון עם המח"ט, התחילו לירות על המבנה שבו היינו ללא הפסקה ואז איבדנו לצערי לוחם נוסף מהחטיבה. הרגשתי שאני בתוך סרט ובכל רגע קורה משהו". המפגש שניר ממשיך לספר: "לפני המלחמה, רון ואני לא נפגשנו שבועות ארוכים בגלל החגים, כיוון שכל אחד שובץ למשמרת אחרת. המפגש הראשון שלנו היה בבית חאנון, במהלך אירוע קשה שבו נורה ונהרג סמ"פ מאחת הפלוגות ונפצעו לא מעט חיילים, ביניהם חבר של רון שהגיע מארצות הברית במיוחד כדי להילחם. שנינו השתתפנו בחילוץ, ותוך כדי העמסת הפצועים על האלונקה, זיהיתי את רון, נתתי לו מכה קטנה בקסדה, הוא הרים את הראש ולפתע ראה את המח"ט ואותי לידו. התחבקנו חזק, לא תיארנו לעצמנו שניפגש דווקא במקום כזה. חשנו גאווה ועוצמה על שאנו שייכים למקום. ניסינו לחזק אחד את השני, ולחשתי לו: 'אנחנו גאים ושייכים, תהיה חזק!' עם כל העצב והכאב שהיה שם, אחרי חיבוק גדול הבנו שחייבים להמשיך. שנינו הרמנו יחד אלונקה עם פצוע ירי והעברנו אותו תחת אש ל-669 שהגיעו לחלץ. החזרה של שנינו הביתה הייתה מוזרה ועם רגשות מעורבים. כשהודיעו לנו על יציאה מהשטח וחזרה הביתה, התמלאנו תחושת עצב על החברים שלא יחזרו לעולם וכעס על חטיפת בני עמנו שטרם חולצו ובעיקר על כוחות חמאס והמרצחים של השבעה באוקטובר שעדיין נותרו בחיים. חשנו שלא השלמנו את המשימה, ושאנחנו חייבים להישאר. מי שלא היה שם לא מבין על מה אנחנו מדברים. העידוד היחיד היה שאנחנו גדוד מילואים שחייליו חייבים להתרענן, ועוד נחזור להשלים את המשימה. החזרה לעבודה, המשפחה הנוספת שלנו, הייתה מרגשת. חשנו חיבוק מיוחד ומעטפת מאוד חמה של כל המחלקה, של המנהל, סגן מנהל המחלקה וכל החברים בעבודה. כולם עטפו אותנו ונתנו לנו מרחב וימי חופש להיות עם בני המשפחה, קיימו איתנו שיחות אישיות מקצועיות שסייעו לנו לחזור לעבודה בצורה הקלה והטובה ביותר. קולות הירי, הפיצוצים והחוויות לא נשארו מאחור, הם איתנו כל הזמן, אבל הם הכוח להמשיך בעשייה שלנו. 'להיות גאים ושייכים' - זו לא סתם סיסמא. יחד ננצח את אויבינו!" בזמן כתיבת הכתבה, רון גויס שוב ב'צו 8 'וחזר לגדוד להמשך פעילות. אנו מאחלים הצלחה ומייחלים לשובו בשלום עם כל החיילים ועם כל החטופים. 24 פי האטום פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 2024

הדיאטס של עדי אפרת זהו צמח עשבוני עמיד בעל עלים סרגליים ארוכים, כהים וזקופים. הבזקי הפריחות שלו מתחדשים בכל שבועיים. בעציץ קטן ליד חלון המטבח בביתה של עדי נמצא הצמח שרוף ורק גבעול אחד ממנו נותר ירוק. משם נאסף.

"מאיפה להתחיל? התעוררנו בשבת בבוקר בשעה 28:6 לקול בומים חזקים. קפצנו מהמיטה, תלשנו את שתי הבנות ממיטתן ורצנו לממ"ד, שם הסתכלנו אשתי ואני האחד על השניה תוך שאנו מנסים להבין מה קורה – אולי היה בעזה סיכול במהלך הלילה או פעילות כלשהי. מניסיוננו, לכל סבב יש גורם. כמות הפיצוצים היתה לא רגילה. לא אחד בודד, זה פשוט לא נגמר. חפשנו עדכון באינטרנט, ניסינו להבין, ולא מצאנו. חיכינו שהשקט יחזור אך הבומים לא נגמרו. הבת הגדולה שלנו, בת ארבע, כבר למודת ניסיון וסבבים, התחילה לשאול שאלות. ניסינו להרגיע אותה ולהסביר שתכף זה ייגמר וניסע לסבא וסבתא. זה היה התכנון שלנו מלכתחילה, להגיע לארוחת חג אצל המשפחה בדימונה. בשעה 50:6 החלה הפסקת החשמל הראשונה, כמו בסבבים קודמים. אך לזה כבר התרגלנו - להיות מנותקים מחשמל לכמה שעות, וחיכינו שהחשמל יחזור. בזמן הפסקת החשמל ניסינו עדיין לברר מה קורה בחוץ ומה גרם לתחילתו של ״הסבב״ הזה. החשמל חזר אחרי כחצי שעה אבל אנחנו עדיין היינו באפלה, מבלי לדעת מה מתרחש. אשתי ואני, למודי ניסיון, החלטנו לארוז כמה בגדים ולנסות לצאת מהאזור לכמה ימים, כדי להעניק לבנות שלנו שקט. בשעה 30:7 בערך התחילה הפסקת חשמל נוספת, כשברקע עדיין נשמעים הדי הפיצוצים. בשלב הזה אמרתי לאשתי שעכשיו זו בטח תהיה הפסקת חשמל ארוכה ו"כדאי להעמיס את המזוודות על האוטו וברגע שיירגעו המטחים נצא מהאזור". לאחר כשעה נפסקה גם קליטת הסלולאר, ועדיין לא היה לנו מושג על המתרחש מחוץ לממ"ד. מושב "יתד" נמצא בסמוך לגבול הרצועה ומשתייך למועצה האזורית אשכול. בעת מתקפת הפתע בשבעה באוקטובר חדרו למושב 15 מחבלים על טנדרים ואופנועים. חברי כיתת הכוננות של המושב, ביחד עם לוחמים מגדוד קרקל בפיקודה של סא"ל אור בן יהודה, ניהלו קרב עם המחבלים והצליחו לבלום אותם וגם לקחת מספר מחבלים בשבי. כל תשתיות התקשורת והחשמל ביישוב נפגעו והתושבים נאלצו לשהות בממ"ד במשך כ-32 שעות, בחום כבד, ללא מזגן, תאורה ותקשורת, ומבלי לדעת על המתרחש סביבם בשעות קריטיות אלו. ביניהם הייתה גם משפחתו של יוחאי ב', ששהה עם אשתו ושתי בנותיו הקטנות לאורך שעות ארוכות בממ"ד בביתם שבמושב. לבקשתנו הוא שיתף אותנו בסיפורו: סיפורו של יוחאי ב' אורית מ' 23.10.7 - קורותיה של משפחה אחת המציאות עולה על כל דמיו 26 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

לקראת השעה 00:9 יצאתי החוצה והתחלתי להעמיס את הרכב. לפתע הטלפון התעורר לחיים וצפצף. כנראה שבחוץ הייתה קליטה. התחלתי לקבל הודעותרבות בקבוצות הווטסאפ השונות, המתריעות מפני חדירת מחבלים. כמי ששירת כלוחם בסדיר, האמנתי שככל הנראה חדרו כמה חוליות מחבלים, שהמצב בשליטה ושבתוך כמה שעות הן יחוסלו. אני זוכר שאפילו צילמתי תמונה בה רואים עשן שחור מיתמר מכיוון עזה, מה שנתן לי תחושה ששוב התחיל סבב. חשבתי שצה״ל בוודאי תוקף ברצועה ובקרוב המצב יירגע ונצא מהמושב למקום שקט יותר. הייתי די רגוע. סיימתי להעמיס את האוטו ואמרתי לאשתי "בואי ניקח את הבנות ונצא לדרך". אבל אשתי לא הייתה רגועה וביקשה ממני לנסות לדבר עם מישהו כדי לוודא שאכן אפשר לצאת לדרך בבטחה. יצאתי שוב החוצה כדי לחפש קליטה לטלפון. התקשרתי לאחותי שגרה בדימונה. היא נשמעה לחוצה ואמרה לי: "תיכנסו מיד חזרה לממ"ד ואל תצאו משם. יש מלא מחבלים. אתה לא יוצא מהבית״. אני מכיר את אחותי שנלחצת בקלות, לכן לא לקחתי את דבריה ברצינות. החלטתי להתקשר לעבודה להתעדכן. חברי שמעון ו' ענה לטלפון וגם הוא הזהיר אותי שהמצב לא בטוח בכלל וביקש ממני לא לצאת מהבית לשום מקום. רק אז נדלקה לי נורה אדומה. ידעתי שאם אחד מעמיתיי לעבודה מזהיר אותי, מדובר כנראה באירוע גדול, רציני. בדיעבד אני יודע ששמעון לא מסר לי את כל הפרטים בכוונה, כדי לא להלחיץ אותי. ביקשתי ממנו לעדכן אותי כשיהיו פרטים נוספים על המצב, כדי שנוכל לברוח במהירות האפשרית. היינו כבר אחרי כמה שעות של שהייה בממ"ד, ללא חשמל וללא אפשרות להכין ארוחת צהריים לבנות. חזרנו לממ״ד וניסינו להעסיק את הבנות בכל מיני משחקים בחושך. מזל שהצטיידנו מראש בפנסים. המשכתי להגיד לאשתי שאנחנו חייבים לצאת לדרך לפני החשיכה. בשעות הצהריים התחילו להגיע דיווחים עלחדירת המחבלים לקיבוצים ועל הרוגים בכל מיני מקומות. ואני עדיין חשבתי שהתקשורת מגזימה. בשלב הזה חשבתי שאף אחד לא יודע על כך שאנחנו מנותקי קשר. שוב יצאתי החוצה לחפש קליטה, חייגתי לעבודה, שמעון שוב ענה והתחנן שאחזור לממ"ד ולא אסתובב בחוץ, כי יש הרבה מחבלים בכל הגזרה. פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 27

ואני, עדיין לא הבנתי! לא לקחתי את דבריו ברצינות וחשבתי שקצת מגזימים, הרי לא הגיוני שהמצב כל כך נורא! נשארתי בחוץ כדי להתעדכן בהודעות בקבוצת הווטסאפ היישובית שלנו לאירועי חירום. ואכן, ברגע שחזרה הקליטה, התחיל שטף של הודעות מאנשים שדאגו לשלומנו ולא הצליחו ליצור קשר. עניתי לחלק מהם והרגעתי שאנחנו בסדר. גם בשלב הזה עדיין לא האמנתי שהמצב כל כך גרוע. חזרתי לממ"ד, עדכנתי את אשתי ושוב ניסיתי לשכנע אותה שזה הזמן לצאת מהיישוב, כדי לא להעביר את הלילה ללא חשמל. אשתי שהבינה את חומרת המצב יותר ממני, התנגדה ולא הסכימה לצאת לפני שנקבל אישור שהמצב מאפשר זאת ושוב יצאתי החוצה כדי לברר מול צוות החירום של היישוב מה המצב. בשלב זה התקבלה הודעה להיכנס לבתים, להסתגר בממ"ד ולנעול דלתות, כי יש התרעה על חדירת מחבלים למושב. אני חייב להודות שגם בשלב זה זלזלתי קצת בהודעה. בטח חדרו שניים או שלושה מחבלים והצבא ערוך בכל הגזרה ומוכן להתמודדות איתם. גם העובדה שאני חמוש הרגיעה אותי. החלטתי להתקשר שוב לאחותי בדימונה, ותוך כדי השיחה איתה החלו להישמע צרורות ירי ממש קרוב אלינו. אחותי, מהעבר השני של הקו, נבהלה ואני הרגעתי אותה שזה הצבא. בדיעבד, הסתבר שזו הייתה חוליית מחבלים שחדרה ליישוב. התקשרתי שוב לעבודה, לעדכן שהכול בסדר אצלנו ושמעון, ששוב היה זה שענה לשיחה, התחנן שאכנס מיד פנימה ואנעל את הממ"ד. הסוללה בטלפון כמעט התרוקנה, לא מיהרתי להכנס הביתה, החלטתי להישאר בחוץ ולהניע את הרכב כדי להטעין אותה. לא הבנתי את גודל הסכנה. רק לאחר שהנעתי את הרכב והשארתי את הטלפון שם, חזרתי הביתה. הערב החל לרדת והבנו שאת הלילה נעביר בממ"ד. התחלנו להתארגן לשינה עם הבנות אחרי ארוחת ערב שהייתה מורכבת מחטיפים - זה כל מה שיכולנו לאכול לאחר שעות ארוכות בהן היינו מנותקים מחשמל. כשהבנות נרדמו התפנינו לחשוב על המצב. בשלב זה כבר הגיעו אלינו שמועות על חדירות מחבלים ליישובים ואזהרות מפני מחבלים רבים שמסתובבים בשטח. האמנתי שעד הבוקר המצב יתבהר ונוכל סוף סוף לצאת מהיישוב. לקראת השעה 00:20 הצלחתי למצוא בבית נקודת קליטה והעמדתי בה את מכשיר הטלפון הטעון. מרגע זה הגיע אלינו מבול של הודעות, ביניהן שמועות קשות על המתרחש, על אנשים שאנחנו מכירים שנרצחו, ועל האירוע הקשה במושב פרי גן הסמוך אלינו. לאורך כל היום נשמעו קולות ירי ואני לתומי כל הזמן הזה חשבתי שזה ירי של צה"ל. אשתי ואני התחלנו לחשוב מה לעשות. בלילה לא הצלחנו להירדם מרוב דאגה ופחד. בשעה חמש בבוקר שוב נעלמה הקליטה בבית ויצאתי החוצה כדי להבין מה קורה ואם אפשר כבר לנסוע בצירים, אך גם בחוץ כבר לא הייתה קליטה טובה. בשעה 30:5 התקשר אליי אחי הגדול ושאל איך עבר הלילה ואם אנחנו בסדר. השיחה התנתקה. חזרתי לממ"ד לאשתי ולבנות שהתעוררו והחלו לשאול מתי נוכל לצאת מהממ"ד. בשעה 00:7 הצצתי מהחלון וראיתי חיילים שמסתובבים במושב ומבצעים סריקות. לא ממש הבנתי את פשר ההליכה המבצעית ויצאתי החוצה לבדוק מה קורה. החיילים ביקשו שאחזור לבית ואנעל את הדלת היטב כי יש חשש לחדירת מחבלים למושב. היינו כבר חסרי סבלנות ולחוצים לברוח מהאזור במהירות האפשרית. לאחר כשעתיים שוב יצאתי החוצה בתקווה למצוא קליטה ופגשתי את אחד השכנים שלי, שכמונו חיכה להזדמנות הראשונה בה יוכל לצאת עם משפחתו מהמושב. קבענו שנתארגן ונצא בשיירה לקראת השעה 00:11 . ניסינו לדבר עם צוות החירום היישובי באמצעות טלפון לווייני שהיה לשכן, עובד סורוקה, כדי לבקש אישור לצאת אך לא הצלחנו ליצור קשר. קבענו שניפגש שוב מחוץ לבית בשעה 00:10 ,בשלב זה הצטרף אלינו שכן נוסף שחיפש אף הוא דרך לצאת מהמושב. בינתיים הצלחנו ליצור קשר עם צוות החירום, אך הידיעות שקיבלנו לא היו מעודדות. הם עדכנו כי יש חדירה ודאית למושב וכל הצירים מלאים במחבלים ואסור לצאת, גם לא מהבית! למרות כל ההתרעות, עדיין לא תפסנו את גודל הסכנה והסברנו להם שקשה לנו להישאר בבית עם הילדים אחרי כל כך הרבה שעות, בלי חשמל ובלי יכולת לבשל. 28 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

חיכינו לעדכון מצוות החירום ומשזה לא הגיע החלטנו שאנחנו לא מחכים יותר. בשעה 00:11 התחלנו להתארגן עם השכנים ליציאה בשיירה. ליתר ביטחון בדקנו שוב מול צוות החירום שפקד עלינו לא לצאת כי המצב לא בטוח. הם אמרו לנו לחכות שעה כי הצבא כבר הגיע ומתארגן לפינוי המושב. בינתיים התארגנו לארוחה אצל אחד השכנים, והחלטנו להדליק את הגריל ולהכין ארוחה 'על האש'. כולנו היינו מורעבים אחרי כשלושים שעות שבהן לא אכלנו דבר מלבד חטיפים. כשהקליטה הסלולרית שוב חזרה וההודעות החלו לזרום, הבנו שככל הנראה, בזמן שהתארגנו לשיירה והיינו מחוץ לבתים, הייתה חדירה למושב. ניצלתי אתחלון הזמן של הקליטה הסלולרית כדי לעדכן חברים ובני משפחה שאנחנו בריאים ושלמים. עדכנתי גם את החברים בעבודה שדאגו מאוד לשלומנו והרגענו אותם שהכל בסדר. כשסיימנו לאכול התחלנו לעבור בין הבתים ולהודיע לשכנים שאנחנו מתארגנים בשיירה גדולה ליציאה. החלטנו לצאת ויהי מה, עם או בלי ליווי. יצאנו לדרך 12 רכבים והגענו לשער המושב. הודיעו לנו שלא יהיה לנו ליווי צבאי והאחריות היא אך ורק עלינו. לאחר ויכוח עם כוחות הצבא שעמדו בשער היישוב, ולא רצו לאפשר לנו לצאת, החלטנו לצאת לדרך. בשעה 15:14 יצאנו, ללא אישור המג"ד ולאחר שהובהר לנו שאם אנחנו יוצאים לא נוכל לחזור. בכל רכב בשיירה היה לפחות אדם אחד חמוש באקדח. הנסיעה הייתה מורטת עצבים. בדרך נתקלנו בהרבה מאוד כוחותצבא שהתחילו להתארגן באזור ובשטחי הכינוס. המשכנו בנסיעה מהירה עד שהגענו למקום בטוח, אחרי בסיס צאלים. שם עדכנו את המשפחות שיצאנו ואנחנו בריאים ושלמים. רק כשהגענו לבית המשפחה בדימונה, הבנו את גודל האסון ואת גודל המזל ששיחק לנו, כי בדיוק בשעה שיצאנו מהמושב, היה ניסיון חדירה נוסף. התברר לנו שהיו במהלך היום כמה ניסיונות חדירה למושב, חלקם הצליחו, וכי בכניסה לאחד הבתים נתפסו מחבלים עם כמויות נשק גדולות. רק אז הבנו שחלק מהיריות ששמענו, ושחשבנו שהם מאש כוחותינו – היו מירי של מחבלים על משפחות במושב. לשמחתנו, אף תושב לא נפגע, חלק מהמחבלים חוסלו, חלק נתפסו בשבי, ואחרים ברחו כשנתקלו באנשי כיתת הכוננות. מאוחר יותר בשעות הערב, כשכיתת הכוננות החליטה להמשיך ולטהר את היישוב, התגלו מחבלים שהתבצרו באחד הבתים, והם חוסלו. לסיכום, עברו עלינו 36 שעות מורטות עצבים, בלי קליטה, בלי חשמל ובלי אוכל, ומבלי שהיינו מודעים באמת למצב. בדיעבד, אולי טוב שלא הבנו את גודל האסון והסכנה, כי אחרת ההתמודדות הייתה הרבה יותר קשה. לפחות הפחד וחוסר האונים נחסכו מאיתנו. אני משחזר שוב ושוב את החוויה המטלטלת שעברנו ושואל את עצמי, איך לאורך כל השבת לא נפל לי האסימון ולא הבנתי מה מתרחש בחוץ. אני חושב שזה היה אירוע כל כך חריג ובלתי נתפס, שלא הצלחנו לדמיין דבר כזה ולהבין מה מתרחש. היום אני מבין את החרדה והדאגה של בני המשפחה שלנו שצפו לאורך היום בשידורי הטלוויזיה, ראו את הזוועות ולא הצליחו ליצור עמנו קשר במשך שעות ארוכות. חוסר הוודאות וחוסר האונים שחשו היו בוודאי קשים מנשוא. אני קורא את הדברים, את הסיפור של משפחתי, את הסיפור שאני מספר, ועדיין לא מאמין. לא חזרנו למושב וכנראה שגם לא נחזור. אנו מברכים על מזלנו, אומרים תודה שניצלנו, ומתפללים שכל החטופים יחזרו במהירה, שהמלחמה תיגמר והביטחון יושב לאזור, ושכל החיילים והפצועים ישובו בשלום לביתם". לא היתה זו הפעם הראשונה בה שמעתי את הסיפור מפיו של יוחאי והייתי מרותקת. הודיתי ליוחאי על ששיתף אותנו בסיפור, חיבקתי אותו וידעתי שגם אם אשמע את הסיפור שוב ושוב, עדיין אתרגש ואתקשה להאמין. פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 29

אם נשאל באופן רטורי, מה היה כל כך ייחודי בטבח השבעה באוקטובר, נוכל לומר שהוא הזכיר לנו את הטרגדיות שפקדו את העם היהודי בשבתו בגלות לאורך הדורות. זה האירוע עם כמות הנרצחים הגדולה ביותר ביום אחד מאז השואה, ובזיכרון הקולקטיבי מהדהדים הפוגרומים שהיו נחלתו של העם היהודי לאורך הדורות. גורם ההפתעה מצד האויב העמיד את מדינת ישראל בסכנה שלא הכירה במשך שנים רבות. שגשוגה הכלכלי ועוצמתה הצבאית של המדינה השרו עלינו ביטחון שקיומה אינו מוטל בספק ואין עליה איומים מידיים. נכון, אנחנו חיים בצל טרור רצחני כבר מראשית הציונות, אך כל אלה נתפסו כהצקות כואבות ולא כאיום קיומי. נראה שהטבח של השבעה באוקטובר הוא קו השבר שהוציא את אזרחי מדינת ישראל משאננותם ומשלוותם. במבט רחב יותר על ההיסטוריה היהודית, החל מרדיפות של העמים הקדומים מצרים, אשור, בבל, יוון ורומי, דרך האינקוויזיציה והפוגרומים של ימי הביניים ועד למאות השנים האחרונות, יהודים עדיין מאוימים ונתונים לסכנה קיומית. החידוש הוא שלעומת הפרעות שבהן עם ישראל היה חסר אונים ויכולת להילחם, כעת לא עמד מנגד והצליח להתארגן לעמוד על נפשו. קמו בודדים וקבוצות, שהתארגנו אד הוק, אזרו אומץ ויצאו להילחם באויב המר שפלש לשטחנו. הם חתרו למגע עמו, התייצבו מולו מעטים מול רבים, ובגבורה חסרת גבולות החזירו מלחמה שערה ומסרו את נפשם כדי להגן על משפחותיהם, על קהילותיהם, על מדינתם. על כן ייתכן שאכן, מדובר באירוע בסדר גודל תנ״כי, שכן במוכנות שלנו להתגונן ולהחזיר מלחמה, אזרנו אומץ מגבורת הלוחמים מימי התנ״ך. ד"ר גרשון כ' ישנה ארץ "עוד יש מפרש לבן באופק" כתבה נעמי שמר בשירה, ואכן, מפרש לבן בקו האופק הוא אירוע חריג. גם בתולדות האומה ישנם אירועים שמותירים רושם בל יימחה לשנים רבות. בין אלה ניתן לציין את הכרזת העצמאות בתש״ח, כיבוש הר הבית במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מבצע אנטבה ועוד. אין ספק שהטבח שאירע בשבעה באוקטובר, שמחת תורה תשפ״ד, מצטרף לרשימה הזאת. יש שמתייחסים אליו כאירוע בסדר גודל תנ״כי, שמשנה את תפיסות העולם של האומה, משדד מערכות ומביא לכינון תודעה ציבורית חדשה. אומרים )נעמי שמר( 30 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

במשך שנות הגלות הארוכות, השריר של הלחימה והגבורה התנוון. העם היהודי השקיע בנכסים שלא קשורים לאדמה ומערכות שלטון, אלא בלימוד תורה, רוח וחוכמה; התארגן בקהילות ששימרו את זהותו הדתית לנוכח הריחוק מאדמתו. קהילות אלה היו מופת של ארגון, חסד, לימוד תורה וזהות והן הצליחו לנווט בים הסוער של תלאות הגלות. ענקי רוח שצמחו בעם היהודי תרמו והשפיעו לא רק על ארון הספרים היהודי, אלא על האנושות כולה. גם ענקי מחשבה ומדע, שלא מבני עמנו, כדוגמת סר אייזיק ניוטון, שהיה מגדולי המדענים בכל הזמנים ונוצרי מאמין, הושפע מהתנ״ך. כך גם ג'וזף ג'ון תומסון, מגלה האלקטרון וחתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1906 ,שקרא תנ״ך באופן יומיומי. ארון הספרים היהודי יכול להציע גם בימינו התבוננות ופרשנות על מקומם של אירועי שמחת תורה בתקומת ישראל. בעיני, התבוננות מעמיקה באירועי השבעה באוקטובר מובילה להזדמנות לבסס את אחיזתנו בארץ, לעלות קומה נוספת בחיי האומה. אויבנו קיוו שהטבח יגרום לנו להתייאש ולעזוב את הארץ, אך דווקא אירוע מז'ורי של פעם בדור, יכול להוות זרז לבירור מהותנו ושאיפותינו לחיים בארץ הזאת. לצד השאיפה לשגשוג כלכלי, התפתחות אישית ותרומה למדינה ולעולם, אנחנו שואפים לחיות בביטחון ובשלווה. זהו אירוע, שמצד אחד, הוציא אותנו משאננות של ביטחון מדומה לזהירות דרוכה המודעת לסכנות ואיומים, הכרה במציאות שמובילה אותנו להתפתחות ונטילת אחריות על חיינו; ומצד אחר, הוא גם מחדד את ההבנה שביטחון ויציבות נבנים בתהליך ארוך טווח. רעיון זה מגובה בהבטחה אלוקית לעם ישראל: ָ ְ ְו ְֵג ְֵר �ָָׁשה ֶאֶת ַהִַחִִּו�ִי ֶאֶת ַהְַּכ�ְַנֲַעֲִנ ִי ְו ְֶאֶת �ָ ְו ְָׁשַלְַחְִּתִי ֶאֶת ַהִַּצ� ְ ְִרָעָה ְלְָפֶָנֶיָך ָ ְּב� �ָ ְָׁשָנָה ֶאֶָחָת �ֶּפֶן ִּתְִהְֶיֶה ָהָָא ֶֶרץ ָ. ֹל ֹא ֲאָגֲֲָר �ֶׁש ּנּּוּ ִמִ �ָּפֶָנֶיָך ַהִַחִִּתִי ִמְִּל�ְָפֶָנֶיָך ַָעַד ַָחַַּי�ַת ַהַ � ָּׂש�ֶֶדה. ְמַעַט ְמַעַט ֲאָגֲֲָר �ֶׁש ּנּּוּ ִמִ �ָּפֶָנֶיָך �ְׁשָמָמה ְוְַַרָּבָ�ה ָעֶָלֶיָך ֲא �ֶׁשר ִּתְִפְ ֶֶרה ְו ְָנַָחְַלְָּתָ ֶאֶת ָהָָא ֶֶרץ )שמות כג, כ( ד״ר מרים שיפרוביץ׳, בפירושה לפסוק זה, כותבת כי גירוש האויבים האיטי נועד להתקדם במקביל להתפתחות ולהתבססות של עם ישראל בארץ, כדי שלא ייווצר ואקום. האיטיות המכוונת בתהליך כיבוש הארץ, המוזכרת כאן כבדרך אגב, תהפוך ִע ִ ם כניסת בני ישראל לארץ למציאות ארוכה ומתישה בת מאות שנים של מאבק סיזיפי עם יושבי הארץ. מדרש שוחר טוב )תהלים(, מזמור כ' יכול להוות מקור לחיזוק הרוח לנוכח הדרך הארוכה שמצפה לנו: ְ, ְו ְִנ ְִתְַיֵַּג�ַּעַ ַהֵַּבּ�ן ְוְָאַמר ָלָָאב: ָמ �ָׁשׁל ְלְָאב ּוֵּבֵן �ֶׁשָׁהָי ּוְּמְַהְַּל�ִּכִין ַּב�ֶּּד� ֶ ֶּרְך ָ: ִאִם ַאָּב�ּא, ֵהֵיָכָן ִהִיא ַהְַּמִּדִ יָנָה? ָאַמר לֹוֹ: ְּבּ�ִנ ִי, ִסִ ָּּמן ֶז ֶה ְיְֵהֵא ְּב�ָּיְָדְ ָך ְָאַמר ָ. ָּכ�ְּך ָ – ֲהֲ ֵֵרי ַהְַּמִּדִ יָנָה ְקְרֹוָֹבָה ְלְָך ָָרִאִיָתָ ֵּבּ�ית ַהְַּק�ָּבָרֹוֹת ְלְָפֶָנֶיָך ְ הּוּא ְלְִיְִׂש�ָ ָׂרֵאל: ִא ְ ִם ְרִאִיֶתֶם ֶאֶת ַהַָּצ�ּרֹוֹת �ֶׁשָּׁתּ־ ָלֶָהֶם ַהַ ָּּק�דֹוֹׁשׁ ָּב� ּרּוְּך ָה' ְּבּ�יֹוֹם ְכְ פּוּ ֶאְֶתְֶכֶם, ְּב�ּאֹוָֹתָ ּהּ �ָׁשָׁעָה ַאֶּתּם ִנ ְִגְָאִלִין, �ֶׁשֶּׁנ�ֱּאַמר: "ַיַַעְַנְָך ָצָ ָָרה". בפירושו למדרש, אומר הרב חנן פורת, שמדינת ישראל והדרך להקמתה נמשכת אלפי שנים והיא רצופת תלאות, עד שאין פלא שהבן מתייגע ושואל את אביו שבשמים: 'אבא היכן המדינה ומתי סוף סוף נגיע?'. תשובת האב באה ללמד את בנו שהדרך לתקומת המדינה רצופה ייסורים וכרוכה במסירות נפש ובקורבנות, כדרך שאמר זאב ז'בוטינסקי: "אין כובשים את ההר אם אין קבר במורד". אך דווקא לכן קדושה ויקרה המדינה שקמה בדם בניה כפל כפליים, והאחריות לדמותה שתהא ראויה לבניה – מחייבת שבעתיים. מתוך ראיית הטוב והתקווה לחיים טובים, נייחל כמילות השיר של נעמי שמר: "אז תן שלווה ותן גם כוח... לכל אלה שנאהב... כל שנבקש לו יהי". פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 31

כימיה "על קצה המזלג" והפעם... כימיה של רגשות מה משותף לדיכאון, אהבה, חרדה ואושר? על פי מחקר שנערך על ידי מדענים מפינלנד, רגשות, בנוסף להיותם תופעה פסיכולוגית, מורגשים גם בשאר חלקי הגוף, מחוץ למוח. אזורים מסוימים בגוף, בייחוד פלג הגוף העליון, חווים גירויים מועצמים כשאנו חווים רגשות כמו אהבה, אושר וגאווה בעוד דיכאון ועצב מקושרים לקהות חושים. דיכאון, אהבה, חרדה ואושר קשורים לכימיה הרבה יותר ממה שנדמה. לתחושות כמו 'פרפרים בבטן', לחץ בחזה, אנרגטיות ועוד ישנם הסברים מדעיים. כימיקלים מסוימים המשתחררים במוח, כמו דופמין, סרוטונין, אוקסיטוצין ואנדורפינים, משפיעים במידה רבה על הרגשות שלנו. מהם החומרים הללו וכיצד ניתן לשלוט בהם? סרוטונין )Serotonin) סרוטנין, 'מייצב מצב רוח', עוזר לווסת את מצב הרוח, כמו גם את השינה, התיאבון, העיכול, יכולת הלמידה והזיכרון. דופמין )Dopamine) Hydroxytyramine-3 דופמין, 'הורמון התגמול' )ההרגשה הטובה(, קשור לתחושות מענגות, יחד עם למידה, זיכרון, תפקוד מערכת מוטורית ועוד. אוקסיטוצין )Oxytocin) אוקסיטוצין, 'הורמון האהבה', יכול לקדם אמון, אמפתיה וקשר במערכות יחסים. רמות האוקסיטוצין עולות בדרך כלל עם חיבה פיזית, כמו נשיקות, חיבוקים ופעילות מינית. בנוסף, אוקסיטוצין חיוני ללידה, הנקה ולקשר החזק בין הורה לילדו. אנדורפינים )Endorphin) אנדורפין, 'סם האושר הטבעי', הוא משכך כאב טבעי שהגוף מייצר בתגובה ללחץ או אי נוחות. רמות האנדורפין נוטות לעלות גם כאשר עוסקים בפעילויות שמייצרות תגמול, כמו אכילה, אימון או קיום יחסי מין. Hydroxytryptamine-5 ד״ר עפרה פ 32 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

לסיכום - אכלו )הרבה שוקולד(, שתו )הרבה יין(, תעשו ספורט ובעיקר תאהבו. סימוכין: שבע עובדות מפתיעות על מדע הרגשות, 2014.8.26, ynet כיצד לפרוץ את ההורמונים שלך לשיפור מצב הרוח, מתוך האתר "גיבוש איכותי עם אלון שפריר" מחסור או עודף בכל אחד מהכימיקלים אופייניים למצבי חרדה, דיכאון ולשיפור מצב הרוח, לדוגמא, בתחושת דיכאון וחרדה - ריכוז האוקסיטוצין והסרוטונין בדם נמוך בהשוואה לדופמין. שורה של מחקרים עכשוויים מצביעים על כך שמוחנו מסוגל לייצר את הכימיקלים הללו בעצמו ולייצב את מצב הרוח, למקד את החשיבה, להעלות את רמות הריכוז, האופוריה והרוגע - שלא באמצעות עזרה כימית מבחוץ אלא באמצעים אדפטיביים יותר, כמו פעילות גופנית מאומצת, תזונה, שיחה פסיכולוגית או מדיטציה. כל אלה גורמים לשחרור חומרים כימיים במוח שמייצרים תחושות של אופוריה. דברים שלא ידעתם על רגשות: ההנאה שמתקבלת מאכילת משהו טעים יכולה לעורר שחרור של דופמין יחד עם אנדורפינים. שיתוף הארוחה עם אדם אהוב וחיבור על הכנת הארוחה, יכול להגביר את רמות האוקסיטוצין. ישנם מזונות ותוספי מזון שעשויים לעזור להגביר את רמות הורמוני האושר )סרוטונין, דופמין, אנדורפינים, אוקסיטוצין(. הנה כמה שכדאי לקחת בחשבון: יוגורט, שעועית, ביצים, בשרים עם תכולת שומן נמוכה ושקדים, שהם רק כמה סוגי מזונות הקשורים לשחרור דופמין. טירוזין )Tyr - )חומצת אמינו המצויה במזונות עתירי חלבון, קשורה לייצור דופמין. תה ירוק ותמצית תה ירוק קשורים לייצור דופמין וסרוטונין. פרוביוטיקה עשויה להגביר את ייצור הסרוטונין והדופמין. מזונות עשירים בטריפטופן )Trp ,)עשויים להעלות הורמוני שמחה, בהם: דג סלמון, מזונות עתירי חלבון, ספירולינה, חלב, בשר. מחקר משנת 2002 מקשר בין רבים מהיתרונות של מדיטציה לייצור מוגבר של דופמין במהלך התרגול. מחקר משנת 2011 מצביע על כך שמדיטציה יכולה לדרבן שחרור אנדורפינים. למען בריאותנו הנפשית, חשוב לחוות גם רגשות שליליים כמו פחד וכעס, כיוון שהם עוזרים לנו להעריך את החוויות שלנו בצורה חיובית. מי שחווה רק רגשות חיוביים עלול למצוא את עצמו שאנן ולהתעלם מהסוגיות החשובות באמת. רגשות שליליים הם טבעיים לחלוטין וחשוב שלא להדחיק אותם. זכרו כי הכול עניין של איזון. הוכח מחקרית שאם תעלו על פניכם הבעה המשקפת רגש מסוים, תתחילו באמת להרגיש את אותו הרגש. אם אתם רוצים לגרום לעצמכם לשמוח, כל שעליכם לעשות הוא להעלות חיוך על הפנים במשך כשלושים שניות, ומיד תרגישו מאושרים יותר. זה עד כדי כך פשוט! סרטון הסבר מומלץ ביוטיוב: Mind Your and You Influence Hormones How 1 2 3 4 5 6 חרדה אושר אהבה דיכאון פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 33

לצוות הקבוע מצטרפים 'נאמני חוסן', מתנדבים מקרב עובדי הקמ"ג שעברו הכשרה מיוחדת, ותפקידם לתת מענה ולתמוך בעובדים, בגמלאים ובבני המשפחות, במצבי מצוקה ובעתות חירום. בבוקר השבעה באוקטובר התעוררנו ככל תושבי ישראל, לאזעקות ולמראות קשים בחדשות, לא מאמינים לתמונות שנגלו לעינינו. מהר מאוד הבנו כי מדובר באירוע חריג בסדר גודל שלא חווינו כמותו. ההחלטה לפתוח את עמדת החירום העורפית בבאר שבע התקבלה באותה שבת בשעות הבוקר המאוחרות ובתוך זמן קצר היא אוישה על ידי צוות חירום, שאמור לתת מענה במקרים אלו, וצוות 'נאמני חוסן' שנרתם באופן מלא. משימתו הראשונה של צוות החירום הייתה ליצור קשר עם כל העובדים והגימלאים המתגוררים בעוטף, במעגל הראשוני הקרוב לקו הגבול. במקביל, נוצר קשר גם עם העובדים והגמלאים תושבי הדרום, המתגוררים במעגל שני המרוחק יותר מקו הגבול, ועם עובדי קמ"ג שנפגעו, נפצעו או פונו מביתם, או שהם או בני משפחותיהם גויסו בצו 8 למילואים. מטרת שיחות הטלפון הייתה לוודא שכולם בסדר, לתת מענה לצרכים הנדרשים, לעזור ולסייע ככל שניתן למי שחש מצוקה ביום המחרת, פורסמו לכלל העובדים מספרי הטלפון בעמדת החירום, על מנת שיוכלו ליצור קשר ולקבל מענה לצרכים ולשאלות. הטלפונים החלו לזרום לעמדה והוצפנו בבקשות מסוגים שונים מעובדי הקמ"ג ומבני המשפחה. הצוות, שהוכשר למקרים מסוג זה, נתן מענה לכולן. עסקנו בפעילויות שונות: נרכשו תרופות לגמלאי שחשש לצאת מביתו; נרכשו מוצרי מזון ונתרמו אופניים למשפחה ולילדים של עובדי קמ"ג שהוקפצו למילואים; תוקנה דלת ממ"ד שבורה בביתו של גמלאי קמ"ג ומקרים נוספים שטופלו והעלו חיוך על פני שני הצדדים. לצוות הקבוע הצטרפה קבוצת מתנדבים, שהורכבה מעובדים ומגמלאים, שרצו לקחת חלק ולתרום במה שאפשר. יחד איתם ועם 'נאמני החוסן' הושקעו שעות רבות בעמדה בקשר עם עובדים רבים ועם 1200 גמלאים וגמלאיות לשאול לשלומם ולמלא יומן אירועים עם צרכים נדרשים. בנוסף, עסקנו בחלוקת שי לכל עובדי הקמ"ג ולבני משפחותיהם ששהו מאיה ד', עמיר ח' לעולם חוסן על עמדת החירום העורפית של קמ"ג בבאר שבע בבאר שבע נמצאת עמדת חירום עורפית שנועדה לתת מענה לעובדי הקמ"ג, לגמלאי הקמ"ג ולבני משפחותיהם במצבי חירום במגוון תחומים: משאבי אנוש, רווחה, לוגיסטיקה, ביטחון, שכר ועוד. צוות עובדים קבוע שהוכשר לכך, בניהולו של עמיר ח', מאייש את העמדה בעת הצורך, והוא פועל בהנחיה מקצועית של אגף משאבי אנוש. . 34 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

במילואים, ולעובדים שבני משפחתם בשירות צבאי, ביקרנו עובדים וגמלאים שפונו מבתיהם ברחבי הארץ, ביקרנו נפגעים ומשפחות של נפגעים והענקנו מענה שוטף לפניות סוצאליות, סיוע נפשי וכלכלי. העמדה פעלה במהלך החודש וחצי הראשונים למלחמה והעלתה רגשות מעורבים - מצד אחד, הקושי לשאת ולשמוע את הזוועות ואת הסיפורים הקשים; ומצד שני, הרצון לעזור ולתרום ככל האפשר. אנו, אנשי קמ"ג, נוהגים לומר כי קמ"ג היא לא רק מקום עבודה, אלא גם משפחה חמה. בימים קשים אלו ראינו את הדברים, הלכה למעשה. פגשנו את קמ"ג היפה, הפנים הטובות של כולם. עובדים וגמלאים כאחד גילו רצון עז לסייע, לתרום, לקחת חלק במשימות ולעשות כל מה שאפשר כדי להקל על אדם אחר. רבים התנדבו, תרמו והשקיעו מזמנם היקר כדי לקחת חלק במסירות ובאחדות הלאומית שנדרשת כל כך בימים קשים אלו. היערכות לחירום מהווה מרכיב משמעותי בבניית חוסנו של ארגון ותנאי הכרחי לתפקוד יעיל וטוב במצבי חירום. זו ההזדמנות לומר תודה לצוות הקבוע בעמדה, לנאמני החוסן, לגמלאים שהתנדבו, לאגף משאבי אנוש ולהנהלת הקמ"ג, על כך שאפשרו לכולנו לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר. נאמני החוסן של קמ"ג ליאורה נ' בעולם כמו שלנו, המזמן לפתחנו שלל לחצים, מתחים וחרדות, האפשרות להיות בעלי כוחות נפשיים מספקים וחוסן מנטלי המאפשר להתמודד עם אתגרי החיים, היא יתרון בלתי מבוטל. קמ"ג, כמו ארגונים רבים אחרים הרואים את העובד במרכז, החלה לפני כעשור בתהליך של הכשרת 'נאמני חוסן' באמצעות הרווחה, ומבינה שחוסן ארגוני הוא מונח מרכזי לחוזק של ארגון. 'נאמני חוסן' אשר בשגרה הם בעלי תפקידים בקמ"ג, נותנים בעת חירום עזרה ראשונה נפשית לעובדים בארגון. סיוע מיטבי יאפשר לעובדים, לצוותים ולארגון להמשיך ולתפקד. בהכשרתם למדו 'נאמני החוסן' מהו מצב חירום, מהן דרכי התנהגות אנושיות במצבי מצוקה ומהם המאפיינים של תגובות לחץ, וקיבלו כלי חוסן שיאפשרו להם לספק עזרה ראשונה נפשית לחבריהם, עובדי הקמ"ג, בשעת חירום. מערך נאמני החוסן של קמ"ג מהווה כוח משלים לצוות המקצועי של תחום הרווחה. הוא מסייע לצוות הקבוע בעמדת החירום ומאפשר מתן מענה טוב ומהיר יותר לפונים. כחלק מתפקידם, מסייעים אנשי החוסן לצוות הרווחה בשמירת קשר עם משפחות העובדים, בביקורי חולים ובליווי צוותים מקצועיים באירועים רבי נפגעים. נאמני החוסן הרוויחו כלי התמודדות שעוזרים בשגרה, עם בני המשפחה, עם הילדים, ובעבודה כמנהלים וכעובדים בצוות וכחברים בקהילה. בקמ"ג יש כמאה עובדות ועובדים במערך החוסן, בוגרי חמישה מחזורי קורסים שהועברו על ידי 'מהות ישראל' בשיתוף 'הקואליציה הישראלית לטראומה'. צוות עבודה סוציאלית ארגוני דואג לשמור על כשירותם בארגון, השתלמויות מקצועיות והיערכות למצבי חירום כמו רעידת אדמה, מסירת בשורה מרה ועוד. בנוסף, הם גם שותפים פעילים לתרגילים עם שאר צוותי החירום של קמ"ג, וניתן לזהות אותם לבושים באפוד כחול עם הכיתוב 'נאמן חוסן'. פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 35

"מיום פרוץ המלחמה נמנענו מעריכת אירועים בקמ"ג, אך לאור סמליות החג החלטנו לציין את היום המיוחד הזה. ט"ו בשבט מייצג זריעה והתחדשות, צמיחה ואהבת הארץ. ביום שבת, 7 באוקטובר, מדינת ישראל הותקפה על ידי אויב שביקש לפגוע בכל מה שאנחנו מייצגים ומאמינים בו, וניסה להחריב יישובים בארץ ישראל, לטבוח בעמנו ולהפוך גן פורח לאדמה חרוכה. השבנו מלחמה ואנו נמצאים היום בעיצומה של מלחמה צודקת, מלחמת אין ברירה, מלחמה על הבית ועל הקיום שלנו כעם יהודי בארץ ישראל. אני רואה זאת כאחת מהחובות של כולנו לזרוע ולנטוע, לחדש ולטפח, לגדל, לשקם ולהחזיר את תחושת הביטחון לכלל תושבי המדינה. לכן החלטנו לקיים את טקס הנטיעות. בחרנו לקיים את הטקס ולנטוע עצים צעירים ליד בית ספר עתיד נגב )ביס"ת( ולא בכדי. יצאנו השנה לדרך חדשה בליווי בית הספר, בשיתוף פעולה עם רשת עתיד. בית הספר חזר לפעול בקמ"ג, לאחר שמאז החלה הלחימה הופסקה פעילותו. טקס ט"וּ בּשבט בסימן 'חרבות ברזל' נפגשנו לפני כשבועיים עם הנהלת בית הספר, צוותו ורשת עתיד והגענו יחד להבנה ולהסכמה כי כולנו רוצים בקידום בית הספר ונפעל ביחד להשגת מטרה זו. זוהי תרומת קמ"ג לקהילה וזהו חלק ממדיניותה האחראית של קמ"ג – מעורבות בנגב, בקהילות השונות וחיבור לאוכלוסייה. זהו חלק מתרומתנו. לצערי, גם בית הספר ספג אבדות, שני בוגרים נפלו במלחמה*, ניק בייזר והילל סלומון, זיכרונם לברכה. הדבר מדגיש עוד יותר את החיבור העמוק ושותפות הגורל של בית הספר לקמ"ג. משפחת הקמ"ג משתתפת ביגונן של משפחות הנופלים. לאחר מלחמת השחרור, בט"ו בשבט תש"ט 1949 ,נחגג החג בפעם הראשונה במדינת ישראל. דוד בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, השתתף במפעל הנטיעות העצום של הקרן הקיימת שהתקיים בארבעה מוקדים בארץ, ונטע עצים בשער הגיא. בנאום שנשא בטקס אמר: "אנו נוטעים יער ועוד יער ועוד ניטע הרבה יערות, לקיים משאלתם ורצונם של הלוחמים אשר מסרו נפשם לשחרור מולדתם, הפרחתה ובנייניה, למען יוכלו בחודש ינואר השנה, ט"ו בשבט תשפ"ד, נערך טקס הנטיעות המסורתי של קמ"ג. להלן דברי מנהל קמ"ג כפי שנאמרו בטקס: * לצערנו וכאבנו, בעת הכנת הגיליון, נפל בוגר נוסף של בית הספר, רנ"ג אורי מויאל ז"ל. נטיעות בקמ"ג יהי זכרם של כל הנופלים ברוך. 36 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

עם ישראל כולו, על כל גלויותיו, לשוב לארצו קוממיות ולחיות בה חיי חירות ורווחה. אך לא ביער עצים אשר ניטע ולא במצבת אבנים אשר נבנה ייחקק ויישמר זכר הגיבורים אשר נפלו על גאולת עמם ומולדתם. בלב העם היהודי, בלב כל עם ישראל בדורנו אנו ועד סוף כל הדורות, יהיה זכר הגבורה והתפארת של הגיבורים אשר העזו ויכלו". נראה כאילו נכתבו הדברים בתקופתנו. מספר מילים על גן הקמ"ג. הגן מתבסס על דקלים אשר כ- 1000 מהם צומחים בחצר, עוד אלפי עצים מסוגים שונים ושטחי דשא נרחבים – אלה המרכיבים החשובים שנותנים לגן את אופיו המיוחד. לאלו הנוסעים על הכביש הראשי נראית קמ"ג כמקום אפור. המראה הנגלה לאלו הנכנסים בשער הקריה הוא מרהיב ומשובב נפש. רבים מאלו המגיעים לכאן בפעם הראשונה מציינים זאת בהפתעה ובהתפעלות. הגן מושקה במי קולחין )מי שופכין העוברים תהליך טיהור והשבה במתקן טיהור השפכים של קמ"ג(. צוות קטן ומסור מטפח את הגן בעבודה אינסופית בכל השנה. זו הזדמנות לומר תודה לעובדי תחום הגינון האחראיים לטיפוח ולתחזוקת הגן. אני מאחל שתהיה לנו שנה של צמיחה ושל פריחה, ניצחון במלחמה, החזרת כל החטופים ובריאות לכל הפצועים. לנו לקמ"ג אני מאחל שנמשיך בעשייתנו החשובה ובבנייתה לעשורים קדימה. העצים שניטע היום יהוו סמל והבטחה לעתיד הקמ"ג". נטיעות בקמ"ג תיכון עתיד קמ"ג, המוכר לכולנו בשמו ביס"ת, הוקם בשנות השישים כפיתוח עתודה מקצועית וחיבור התלמידים, המחנכים והמורים, תוכנית הלימודים, מקומות התעסוקה ובמיוחד אבני הבניין הערכיים לקמ"ג. לאחרונה, הוקם צוות פרויקטאלי בהובלת אגף משא"ן ובשיתוף הנהלת ביה"ס, נציגי רשת עתיד ומשרד העבודה, והוכנה תוכנית אסטרטגית שהציבה יעדים לשיפור נראות בית הספר, להכנסת מגמות לימוד חדשות ועדכניות, לשילוב קורסי בחירה שיעניקו לתלמידים כלים יישומיים בנושאים מרתקים )רובוטיקה, הדפסה בתלת מימד, ספורט ועוד(, לשילוב ציר ערכי לבית הספר בתוכנית תלת שנתית שבה ישתלבו התלמידים בפיתוח מנהיגות, הכנה לחיים עצמאיים, וכמובן, לעידוד הגיוס והכנה לשירות משמעותי בצה"ל. פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 37

בזכותם אנחנו כאן קובי מ' 38 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

"מה שאתה עושה למען עצמך, מת אתך. מה שאתה עושה למען אחרים, חי לנצח" )אלברט פיין( המשפט הזה מלווה אותי כבר שנים והפך עבורי לדרך חיים. כל אחד צריך לשאול את עצמו בכל בוקר 'מתי עשיתי משהו משמעותי וערכי עבור אחרים, ומה אני יכול לעשות למענם היום או מחר'. זו הסיבה שהחלטתי לשתף כאן במיזם 'בזכותם אנחנו כאן' - מסע ג'יפים לזכר חללי צה"ל. המסע הינו יוזמה התנדבותית, פרי מחשבה של מספר קבוצות של ג'יפאים, ביניהם קבוצת 'אוהבי הארץ' שאליה אני משתייך. יחד החלטנו להנציח ולהוקיר את הנופלים במלחמות המדינה, מקום המדינה ועד היום ולכבד את בני משפחותיהם בדרך ייחודית. 'אוהבי הארץ' היא קבוצה התנדבותית בה חברים אנשים השותפים לאהבת הטבע והאדם דרך טיולים וחיבור בין אנשים מכל קצוות הארץ. אנו יוזמים פעולות התנדבות למען הקהילה. מאז החלה מלחמת 'חרבות ברזל' התגייסנו לתמוך בחיילי צה"ל. בכל ערב הכנו אוכל לחיילים, בכל מקום שאיפשר זאת בעוטף, והכל מכספי תרומות שנאספו על ידי החברים. המיזם החל לפני כשש שנים, כמסע להנצחתם של שני שוטרים מחורפיש שנפלו בעת מילוי תפקידם. אחד החברים יצא בפרסום מקומי בקרב חבריו הג'יפאים, והידיעה עברה מפה לאוזן. המסע הוכתר כמרגש ומוצלח, והתגובה החיובית של המשפחות שהשתתפו במסע, הובילה את הרעיון להפוך למסורת שמתקיימת עד היום ובה מסעות להנצחת חללי כוחות הביטחון. לשם כך הפצנו 'קול קורא' בקבוצות ובמדיה החברתית, ומצאנו את עצמנו עם 450 נרשמים וכמאה ג'יפים ושיירת אופנוענים. מאז יצאנו לדרך, עברנו שלושה מסעות מרגשים. בכל שנה הפקנו לקחים ושיפרנו לפעם הבאה. בחרנו, באופן קבוע, לצאת למסע ביום שישי שלפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, כדי לאפשר השתתפות של יותר משפחות שכולות. למסע יוצאות 5-4 שיירות במקביל. לכל אחת יש מוביל מקבוצת הג'יפאים, ביניהן גם אני, חברי קבוצה, מאבטח, צלם, חובש ומספר משפחות שכולות, שמשתפות את סיפור יקיריהן במהלך המסע. יום המסע נפתח בהתכנסות והיכרות בין כל המשתתפים, רישום, חלוקת דגלים וחולצות לכל משתתף. לאחר תדריך בטיחות קצר יוצאים לדרך. כמוביל שיירה, אני בוחר בכל מסע כשלוש אנדרטאות לאורך המסלול. בכל אנדרטה משתף בתיאור אודות האירועים שהתחוללו באזור וסיפור הנופלים שלזכרם הוקמה האנדרטה . כחלק מהמסורתובכל עצירה, נציג מאחת המשפחות השכולות משתף בסיפור על בן או בת המשפחה שנפלו - בסיפור, בשיר, בקטע מוסיקלי או בקטע קריאה. לסיום, טקס הדלקת נר זיכרון והנחת פרחים על שם הנופל או הנופלת. באחד המסעות, בנחל באר שבע, בין הבתים שבשכונת נווה זאב, עצרנו באנדרטה הראשונה. אריה, אביו של נדב גולדמכר ז"ל מבאר שבע, ריגש את המשתתפים כשסיפר על האירוע שבו נהרג בנו, במבצע צוק איתן, 2014 ;לאחר מותו, גילה אריה פוסט בפייסבוק של נדב מה-4 במרץ 2013 ,ובו כתב: "לכל האנשים שדיברו איתי על כל מיני דברים, תזכרו, אם קשה לכם זה לא דבר רע, חזה מתוח וראש ישר, קדימה צעד!" פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 39

כצוואת הבן, אריה שגם קעקע את המשפט על ידו, משתדל יחד עם כל המשפחה להישאר עם ראש מורם. יש רגעים, כמו יום ההולדת של נדב, שמקשים עליהם את המשימה, אבל לרוב מצליחים לממש אותה. בסיום דבריו, הוציאה שוש, אמו של נדב שקית. כל משתתף קיבל מחזיק מפתחות עליו חרוט המשפט של נדב בצירוף תמונתו. מחזיק מפתחות זה שמור איתי עד היום. בהמשך, בחרתי באנדרטת סיירת שקד שבנחל אופקים. מאיר, אחיו של יהודה אוחיון ז"ל, שנפל במלחמת 'שלום הגליל', ניסה לספר על גבורתו ונפילתו של יהודה באופן ענייני ומבלי לערב רגשות כשלפתע גרונו נשנק והוא לא הצליח להמשיך. מאוחר יותר, הודתה לי אשתו על הבמה שקיבל בעלה, ואמרה שזו הייתה הפעם הראשונה שהוא מספר על אחיו מאז נהרג בשנת 1982 .לאחר ארבעים שנה פרק מאיר את רגשותיו סוף סוף, דווקא מול אנשים לא מוכרים, ועבורו זו הייתה חוויה עוצמתית והקלה עצומה. עבורי, היה זה רגע מכונן שבו קיבלתי אישור לערך המוסף שנותן המסע למשפחות השכולות, ולכך שגם מעשה של אדם אחד נראה קטן, עבור אחר הוא משמעותי ועוצמתי. המשכנו לאנדרטת 'חץ שחור', ליד קיבוץ מפלסים. למקום הגיעו, בנוסף לקבוצה שלי, קבוצת האופנועים ושיירת ג'יפים נוספת. תזמנו את ההגעה כך שנהיה קבוצה גדולה של אנשים, מעוטרים בדגלי ישראל, וכך הדגשנו את העוצמה הישראלית ואת הסולידריות לחיילי צה"ל ולמדינה. באנדרטה זו עלה מאיר, אביו של דורון אסולין ז"ל, שנהרג בעזה במבצע "קיץ חם" בהגנה על יישובי העוטף. מאיר, איש מרשים ולבבי, סיפר בגאווה על פעולות ההנצחה לבנו: פעילויות ספורט בבאר שבע, והקמת אנדרטת 'מבצע חורף חם' לצד אנדרטת 'חץ שחור'. בסיום המסע חברנו כל השיירות להגיע יחד לעיר שדרות, בה התקיים טקס מסכם ומכובד בבית 'יד לבנים'. ראש עיריית שדרות, אלון דוידי, אירח את הטקס וסייע לנו בתמיכה לוגיסטית נדרשת; התנהלות של עשרות ג'יפים ואופנועים ברחבי העיר היא אירוע מורכב המצריך תיאום מול הרשויות, והתזמון חייב להיות מדויק כדי למנוע אירועי בטיחות. הטקס היה מכובד ומרגש. אחד המשתתפים, אב שכול יקר )ששמו שמור במערכת(, שיתף את הנוכחים בקושי שעובר עליו מאז נפילת בנו, על הבור שנפער בתוכו ועל הדרך בה הוא ממלא את החוסר ומנציח את הבן בפעילויות התנדבות בכל עמותה שאפשר להצטרף אליה וביוזמה אישית; עבודת תפעול ולוגיסטיקה בבית 'יד לבנים' בעירו, מפגשים עם הגיל השלישי, פעילויות עם נוער בסיכון ועוד. שרנו יחד שירים שהנופלים אהבו, התפללנו 'יזכור' ובסיום הטקס המשפחות קיבלו מגנים להוקרה ולהערכה לנופלים. האירוע תועד ובסופו הופק סרטון. השנה לצערנו, המסע לא יתקיים, בגלל הרגישות הביטחונית באזור הדרום. אך, בתחילת חודש מרץ יצאנו חברי קבוצת 'אוהבי הארץ', למסע בעקבות אירועי השבת השחורה בשביעי באוקטובר. עברנו באותם מקומות שבהם היינו במסעות הקודמים, אלא שהפעם היה מדובר בפצעים טריים. עברנו ברחובות העיר שדרות שבתיה מחוררים מסימני ירי, שמענו סיפורים מפי לוחמים, עברנו ליד תחנת המשטרה שנחרבה והקשבנו לסיפורי הגבורה של כוחות הביטחון ששחררו את המבנה מהשתלטות עוינת. המשכנו לאנדרטת הארבעה )מצפה שדרות( שממוקמת על גבעת קובי. עבורי הייתה זו זכות לספר על נפילתם של הגיבורים - סא"ל דולב קידר, רב סמל בכיר דני קסהון ביינסאין, רב סמל במילואים נדב גולדמכר וסגן משנה יובל היימן, זכרם לברכה, שהצילו בגופם את תושבי שדרות וניר עם. משם המשכנו בכביש 232 ,שכונה 'כביש הדמים', בדרך לקיבוצים בארי ורעים שנסגרו למבקרים. סיימנו ביער רעים, באתר ההנצחה שהוקדש לנרצחי מסיבת 'נובה'. ציטוט מדברי רב אלוף דוד אלעזר )דדו(, אותו פגשתי במהלך ביקוריי באנדרטאות הנופלים, מסכם את המיזם: "אנחנו ַעַ ם אשר האנדרטאות שהקים לא היו אף פעם אנדרטאות ניצחון. על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים. אצל עמים אחרים תמצאו שערי ניצחון, ואילו סמלי הגבורה שלנו הם דווקא מצדה, תל חי וגטו ורשה – מקומות שבהם הפסדנו בקרב, אבל ניצחנו במלחמת הקיום של העם היהודי" נתינה, אם לחבר קרוב, לשכן מבוגר או לקבוצה שמחפשת סיוע, היא מתגמלת - ממלאת את הנפש באופטימיות ויש שיאמרו שגם מזכה אותך בקארמה טובה. חפשו בפייסבוק 'בזכותם אנחנו כאן' – מסע לזכר חלל צה"ל. 40 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

פקעות פעמוני גשם של מרינה ואיגור לוסב ז"ל הפקעות מוציאות פרחים סגולים בחורף, ועמידות בתנאי קור. מחוץ לביתם של מרינה ואיגור נמצאו עציצים מנופצים ושבורים, מהם נאספו הפקעות.

לזכרם. אפרת פ' מלחמת 'חרבות ברזל' גבתה מחיר כואב וקשה מבית הספר עתיד נגב )ביס"ת(, המתאבל על שלושה מבוגריו שנפלו בקרבות. בוגרי בית ספר עתיד קמ"ג בן העיר דימונה, בן 20 ,נפל ב־31 באוקטובר 2023 בקרבות הגבורה בעזה, בימיה הראשונים של מלחמת חרבות ברזל הלל למד בביס"ת במגמת אוטוטרוניקה וסיים את לימודיו לפני כשלוש שנים. הוא היה תלמיד חרוץ ונחוש, עם אישיות חזקה וצלח כל אתגר וקושי בשקט ובענווה. הכבוד שרחש לכל הסובבים אותו היה יוצא דופן, והיה עוזר בכל מה שצריך. תלמיד שקט ועדין, שידע לסחוף אחריו אחרים בשקט ובצניעות, והיווה השראה עבור חבריו. כשהגיע לבית הספר נכונו לו אתגרים לא מעטים: לימודיים, חברתיים ואישיים. צוות בית הספר עמד לרשותו והעניק לו מעטפת אוהבת, והוא מצדו היה נחוש לשבור את תקרות הזכוכית. הלל השתלב במלוא המרץ הן בתוכנית הלימודית והן בתעסוקה אצלנו, בקמ"ג, והשתתף בחוג רובוטיקה. הוא סיים את לימודיו כתלמיד מצטיין, חרוץ ומסור, תוך גילוי חוסן אישי יוצא דופן. המנהלת נועה ספדה לו: "כשאומרים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר, מתכוונים אליך, הלל. ילד חרוץ ומיוחד, מכבד את כולם ומעניק לכל מי שצריך. אתה ילד מעורר השראה". הלל שירת בגדוד צבר בגבעתי. בשבעה באוקטובר שהה בביתו לרגל החג, וכשקיבל הודעה על המתרחש, ארז חפציו בזריזות, נפרד מהוריו ויצא רגלית לצומת דימונה כדי למצוא דרך לחבור בהקדם לצוות שלו. הוא הותיר אחריו זוג הורים ושלוש אחיות. יהי זכרו ברוך! סמ"ר הלל סלומון הי"ד 42 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

בן העיר באר שבע, בן 19 ,נחטף במעבר ארז ומת בשבי. גופתו חולצה ב-14 בדצמבר 2023 ניק סיים את לימודיו בביס"ת ביולי 2021 .היה תלמיד נחוש, דעתן ובעל יכולת התמדה יוצאת דופן. מוקף תמיד בחברים, סקרן והחלטי. תלמיד טוב שנלחם להצליח וסיים את לימודיו והכשרתו עם הישגים מרשימים. עם סיום לימודיו, התגייס לשירות קרבי, וסיים את הטירונות בהצטיינות. שלי, המחנכת שלו, ספדה לו: "הלב שלי, של כולנו, כיתת החינוך שלנו ושל קהילת בית הספר המומים וכואבים. כל כך קיווינו לחגוג את חזרתו. חינכתי את ניק מכיתה ט' עד י"ב, הייתה לי הזכות ללוות אותו ולראות כיצד הפך מילד לנער ולגבר צעיר. ניק הוא מהאנשים הסקרנים, שרוצה ללמוד על העולם אבל בדרכו. עקשן, מתמיד, כל מה שמחליט שהוא רוצה קורה. בודק גבולות כזה, שיודע לפתור הכול עם חיוך כובש. הולך עם החלומות שלו בכל הכוח, חלם להקים מוסך לשיפור רכבים, נער כזה עם יכולות טכניות מופלאות, סקרן ומלא חן. הכל היה אצלו בכל הכוח כשהחליט משהו. גם כשהתאהב זה היה בכל הכוח, כל כולו מאוהב, וכשרצה לקנות רכב, אז כל כולו היה שם וכשהתגייס ונלחם זה היה בכל הכוח. ניק תמיד רצה לעשות את הכי טוב שהוא מסוגל לעשות. הלב שבור באמת, אין לי מספיק מילים לספר עליו, אבדה גדולה מאוד". ניק הותיר אחריו הורים ואחות. יהי זכרו ברוך! רב"ט ניק בייזר הי"ד מורי בית הספר ותלמידיו עם תמונות הנופלים פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 43

בן העיר דימונה, בן 51 ,נפל ב־14 במרץ 2024 בפיגוע בצומת בית קמה, לאחר שנלחם במחבל ונטרל אותו בעודו פצוע. אורי סיים את לימודיו בביס"ת בשנת 1990 . לינוי ב', גיסתו ועובדת הקמ"ג, כתבה דברים לזכרו: אורי סיים את לימודיו בביס״ת בשנת 1990 .בינואר 1991 התגייס כמנהל עבודה בטנ"א )טכנולוגיה ואחזקה( בבא"ח נח"ל ובשנת 2021 זכה בפרס מפעל חיים מראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. מפקדיו אמרו כי הוא תמיד היווה דוגמה ומופת לחבריו ולפקודיו: "המפקד הכי ערכי בצה"ל, תמיד עם חיוך על הפנים, בעל מידות וערכים והכי מקצועי שיש. איש עם ערכים, אהבה למדינה ולצבא". במהלך שירותו, אורי התנדב להיות מפקד מלווה בתוכנית בית הדין המשלב, גוף צבאי המלווה עריקים המעוניינים לחזור לשירות סדיר על ידי הליך השתלבות בשירות, וכך סייע לחיילים רבים בשיקומם במסגרת הצבאית ומחוץ לה. מלבד שירותו הצבאי ומסירותו, הוא ניהל חיי משפחה מאושרים עם אשתו ענבל, ילדיו ונכדיו אשר כל כך אהב. משפחתו וחבריו מתארים אדם בעל שמחת חיים, איש של אהבה ונתינה, איש של חסד, מלא חמלה ורצון לסייע ככל שניתן. אורי התנדב במוסדות רבים וליווה משפחות רבות, ביניהן גם משפחות שכולות. רעייתו ענבל ספדה לו: ״חשוך היום בעולם. האור שבא ממך והאיר למשפחה, לחברים שלך, לחיילים שכל כך אהבת, האור שבא מחיוך שפותח את כל הלבבות - האור הזה הלך, והשאיר אותנו בחושך. ברגע אחד מחבל ארור ריסק לכולנו את הלבבות. אך לא מפתיע שגם ברגעים האחרונים של חייך, היית גיבור. כך היית וככה תישאר". אורי נרצח בפיגוע בבית קמה, בכוחותיו האחרונים, בעודו פצוע אנושות, הספיק לנטרל את המחבל ובכך הציל חיי אדם רבים. אורי הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, שני נכדים והורים. בנו לידור עובד בקמ"ג. יהי זכרו ברוך! רנ"ג אורי מויאל הי"ד 44 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

פורטולוקריה עץ-הכסף מהחצר השרופה של אבלום מילס ז"ל צמח בשרני ממשפחת הסוקולנטים. אבלום דאג לטפח את גינתו בכל יום ולהשמיע בה מוזיקה שאהב. ביתו נשרף כליל. בשביל ליד ביתו נמצא חלק מהסוקולנט ששרד. הוא פורק לייחורים, ונשתל מחדש בעציץ.

בנערותו היה חניך ומדריך מסור ואהוב בסניף בני עקיבא, פעיל בקבוצת הרובוטיקה ובמשך שנתיים אף שימש כקפטן הקבוצה והוביל אותה להישגים מרשימים. למד בישיבה התיכונית 'בלבב שלם' בירוחם, וטרם גיוסו למד במכינה הקדם צבאית ׳קשת יהודה׳ שבגולן. במרץ 2020 התגייס לגדוד צבר בחטיבת גבעתי. איתי היה חייל מצטיין, מ"כ מצטיין, ולאחר שסיים קורס קצינים הפך למפקד מחלקת טירונים. גם אז, איתי בלט וקיבל בטקס מרשים את התואר מ"מ מצטיין מחזורי של חטיבת גבעתי. בתפקידו זה הוא הוביל את מחלקתו כשנתיים מיום גיוסם ועד יומו האחרון, עת לחם איתם כתף אל כתף. בשבת השחורה הוקפצו איתי וחייליו לכפר עזה, וחילצו משפחות ותושבים רבים. איתי לקח חלק והוביל לחילוצם של כתשעים מתושבי הקיבוץ. בתוך רגעי האימה הבלתי נתפסים, בעוד הלחימה במחבלים ברחבי הקיבוץ נמשכת במקביל, השתדל איתי להשרות תחושת ביטחון והקלה ושידר רוגע לאנשים שהיו נצורים בממ"ד שעות ארוכות, באנושיות וברגישות, כך סיפרה לאחר מכן אמא צעירה שחולצה עם בנה התינוק, וכן חיילים שהיו יחד עם איתי בכוח. בהמשך, כשהתחיל התמרון הצבאי ברצועת עזה, נכנס גדוד צבר ללחימה ופעל במשימות שונות לאורך כל חודשי הלחימה. פלוגת החוד של איתי 'חטפה' מכות קשות וכואבות באירועים שונים ברצועה, אבדת חברים ומפקדים, אך הם המשיכו להילחם בכוח, בעוצמה ובאנרגיות גבוהות. כך היה גם ביום שלישי, ח״י באדר א׳ תשפ״ד, 27 בפברואר 2024 .הפלוגה יצאה לפעילות מבצעית בשכונת זייתון. איתי הוביל את מחלקתו במשימה לטיהור בית, זיהה פיר מנהרה בפתח הבית אליו נכנסו, הרחיק את חייליו לאחור, אך לפני שהספיק לנטרל את הפיר, מטען ממולכד שהיה בתוך הבית הופעל על הכוח. איתי המ"מ ויפתח שחר המ"פ נהרגו במקום ועוד שבעה חיילים נפצעו באורח קשה. בעקבות האחריות שגילה על חייליו וההרחקה שלהם מהמקום, חייהם ניצלו והיום הם משתקמים ומתחזקים. איתי הלך ראשון בכוח, הוביל באחריות ובמקצועיות, דאג ושמר על חייליו תמיד. איתי התאפיין בשקט עוצמתי ובד בבד בנוכחות מרשימה. הוא פעל בעולם בלי לדבר יותר מידי והביא את עצמו לידי ביטוי במעשים. היה אדם בעל ענווה וצניעות גדולה, בלי פוזות ומניירות. השקט שלו היה ייחודי, עד שמי שלא הכיר אותו, היה יכול לפרש זאת כחולשה או כחוסר ביטחון. אך לזכרו של סרן איתי סייף הי"ד איתי סייף, בנם של חיה ורמי, עובד קמ"ג מזה עשרים שנה. אח לאורי, שחר ונטע, נולד וגדל בירוחם, בן 24 בנופלו. "לפעמים לא צריך לדבר, גם בשקט מצאנו מילים..." )יובל דיין( מאת בני המשפחה בטקס סיום מסלול של חייליו, איתי קיבל מ״מ מצטיין מחזורי 46 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

למעשה, זו הייתה עוצמתו. הייתה לו היכולת להוביל ולהנהיג את פקודיו מתוך מנהיגות אמיתית, המשדרת שקט וביטחון פנימי, צניעות, דוגמה אישית, רגישות והקשבה. איתי היה בעל עמידה, כריזמה ועוצמות. בזכות תכונותיו אלה הוא הוביל במשך שנתיים מחלקת לוחמים מתחילת שירותם בצה"ל ועד הלחימה בעזה. חייליו קראו לו 'אבא' והלכו אחריו בעיניים עצומות. הם העריכו את תכונותיו והכירו במעלותיו, ידעו שמילה של איתי שווה יותר מהכול. באזכרה, במלאות שלושים יום לנפילתו, סיפרה אמו חיה: "בהלוויה, כולם אמרו פחות או יותר את אותם דברים עליך, והרי לא ידענו מה כל אחד הולך לומר. אז איך זה שכולם דיברו על דמותך הצנועה, העמוד הגבוה והמיתמר, הבולט בשקט שלו? זה שממעט לדבר ואומר רק את מה שחשוב. ניסחנו את זה במילים: העוצמה שבשקט. אהבת את הניסוח? זה מדויק. נכון? את כל אלה ידענו. את היסודיות, הסדר, הדייקנות והשקט. אבל על גבורתך ומנהיגותך לא ידענו הרבה. כרגיל, שמרת על ענווה ולא התפארת במעשיך" חיילים ומפקדים שהגיעו לנחם, סיפרו על מפקד מקצועי, הטוב ביותר, נערץ על כולם, אהוד, אהוב ומוערך בגדוד כולו. שמו הלך לפניו והיה מצטיין תמיד. איתי הוביל את מחלקתו להישגים במקצועיות רבה. היה מפקד שהולך תמיד ראשון בכוח, וכולם אחריו. חייליו הרגישו בטוחים מאחוריו, ידעו שכל עוד הוא נמצא יש מי שדואג ושומר עליהם, יש מי שמוביל. כעת הם חוששים מתחושת הריק והאובדן, כואבים את החלל העצום שנפער ואת הגעגוע למה שהיה עבורם במשך שנתיים. שחר, אחותו הגדולה של איתי, אמרה בדבריה באזכרה: "אנחנו יודעים שהיית עושה את זה שוב ושוב ושוב למרות הסוף הכואב. אנחנו יודעים שהאמנת במשימה, בשליחות שלכם, במלחמה הצודקת. אנחנו יודעים שלזה התכוננתם והתאמנתם. שבאמת היית כל כך מוכן, מקצועי, מחושב ומוביל בחייך וגם במותך. 'בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו'. אתה הבנת שזו המלחמה של הדור שלנו כעת, שבשביל זה אתה כאן, ואם דיברתי על נחמות קטנות, אז זו אחת מהן, אנחנו יודעים שעשית זאת בלב שלם, נלחמת עד הרגע האחרון בשביל כולנו בגבורה ותעוזה. אז אני רוצה לבקש איתי, אל תפסיק להילחם עבורנו גם עכשיו מלמעלה, אתה וכל הגיבורים שאתך. אתם נמצאים יחד כל הלוחמים הטובים ביותר, ויש לכם כוח עצום. אל תנוחו, המשימה לא הושלמה. תדרשו ניצחון..." נסיים במשפט שאמר איתי בסרטון שאליו הצטלם מטעם דובר צה"ל עבור ההסברה, ימים ספורים לפני נפילתו, ונייחל שתפילתו ומילות החיזוק שלו יתגשמו במהרה: "צה״ל ינצח! אנחנו פה עד שנסיים את המשימה שלנו" איתי הי"ד הגיבור, נזכור אותו כולנו ונכאב את חסרונו לעד. יהי זכרו ברוך! הדלקת נרות חנוכה בלב עזה בברית של האחיין יהב, איתי החזיק אותו בזמן הברכות והענקת השם. הפעם היחידה שראה והחזיק אותו. זו גם הפעם האחרונה שראה את כל המשפחה. לאחר הטקס איתי נכנס חזרה לעזה. פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024 47

מתוך דברים שכתב איתי בהכנת סגל המפקדים, לפני כשנתיים, בתחילת תפקידו כקצין מפקד, שהפכו לצוואתו: "...תכונות שאני רוצה לשפר: התמדה, חריצות, ולהט - הייתי רוצה להצליח לצאת מגדרי ומהשקט שלי לפעמים. אני מאמין שמכל מפקד בצבא נדרשים מספר דברים שהם הבסיס להכל: קודם כל הוא צריך לרצות בכך. צריך שיהיה לו את הרצון והשליחות להשפיע ולהיות נוכח בחיי חיילו, לאהוב אותם ולהיות מוכן לדאוג לכל צורכיהם. הוא צריך להיות אוהב אדם עם יחסי אנוש טובים. בנוסף הוא צריך שתהיה לו אמונה בצדקת הדרך ובמטרה שלשמה הוא התגייס והחליט להמשיך לפקד. אני רואה את הקשר של מפקד פקוד כמו קשר בין אבא לבן - אתה לא בוחר את החיילים שלך, ועוד לפני שקיבלת אותם אתה אוהב אותם, דואג שיהיה להם טוב ומתכונן בשביל שיהיה להם את המפקד הטוב ביותר. מהרגע שהם הגיעו הם שלך ובאחריותך בהצלחות ובכישלונות. אתה לא מפסיק לדאוג להם ולאהוב אותם אבל תמיד גם דורש מהם כמה שיותר גבוה ויודע גם לכעוס ולהעניש כשצריך. הכל קורה בדוגמא אישית, כשאתה מלפנים ואתה לא דורש מהם משהו שאתה לא דורש מעצמך. הערכים המובילים אותי כמפקד הם דוגמא אישית, אחריות ומקצועיות. הערכים המובילים במחלקה הם אחריות, שליחות ורעות. ומתוך אחריות נובעת האחריות גם למקצוע. הקווים האדומים שלי: חוסר כבוד למפקדים, פגיעה ברעות וזלזול בחבר למחלקה, פגיעה באמון, משחק בנשק, אלימות מילולית ופיזית, סמים ואלכוהול. אחריות המפקד עצומהנשמכת 7/24 כל ימות השנה. קודם כל אחריות לחיי אדם, להחזיר אותם הביתה בשלום. אחרי זה לדאוג לכל הצרכים שלהם, מאוכל עד תש, רפואה ובעיות בבית. יש לי אחריות להוציא בעוד שמונה חודשים מחלקה לוחמת מצוינת. האחריות לרוח במחלקה - חשוב לי שגם ייהנו מהדרך ויחייכו. האחריות על כל מה שקורה במחלקה שלי היא שלי, למרות שיש מכים וסמל. בסוף אם משהו לא קרה כמו שצריך זו אחריות שלי..." במבט לאחור, לאחר כשנתיים מכתיבת המסמך, בשירותו כקצין וכמפקד מחלקה, ברור כי איתי עמד בכל אחת מהמטרות שהציב לעצמו, ואף מעל המצופה. הוא ידע לדייק את עצמו, דרש מעצמו את הטוב ביותר וכיצד לממש וליישם זאת הלכה למעשה. שנהיה ראויים לו ושנזכה ללמוד מדמותו ומאישיותו. 48 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024

סינגוניום ורוד של ויויאן סילבר ז"ל הסינגוניום הוא צמח מטפס בעל עלים גדולים בגווני ירוק עד כסוף. מתפתח כמעט בכל מקום מוצל, מתפשט וגדל במהירות. הבית של ויויאן נשרף לחלוטין, והיה קשה למצוא שרידי צמחים חיים. הסינגוניום נמצא בפינת הקיר החיצוני. משם נאסף.

עידו היה החתן האהוב והיקר שלי, החבר הכי טוב שלי. באחת השיחות בינינו שאלתי אותו האם אחרי כל השנים שבהן תרם את חלקו למערכת ולמדינה, לא היה רוצה לעזוב ולהשקיע בחיי משפחה שגרתיים יותר. הוא ענה לי שמה שמעניין אותו זו תחושת המשמעות, החיילים שלו, שאותם ראה כבניו, ועוד אמר שהיה רוצה שהילד שלו יסתכל עליו ויתגאה בו על העשייה שלו למען המדינה והדרך שבה בחר. הוא נהרג ב-7 באוקטובר במהלך הלחימה באוגדת עזה תוך ניסיון להשיג את השליטה במקום. זהו סיפורו. רס"ן עידו יהושע, בן 27 ,גדל בקיבוץ איילת השחר, בן לרקפת ויהודה יהושע. ילד תכול עיניים עם חיוך שובה לב, שובב גדול עם לב זהב שהשרה סביבו קסם מיוחד וגרם לכולם להתאהב בו מיד. הוא אהב לשחק כדורסל ולטייל ברחבי הארץ והתאפיין בתכונות של אהבת אדם ונתינה ענקית. תמיד היו מורגשות אצלו תכונות של איתנות, חתירה למצוינות, סקרנות ואומץ. היה לו חוש הומור מיוחד. עידו גדל על ערכי אהבת הארץ, התרומה למדינה ונחשף מגיל צעיר לחשיבות שבשירות המדינה; סבו רמי יהושע היה מג"ד בנח"ל, יהודה אביו שרת במשטרה בתפקידים רבים, והשתחרר בדרגת תת ניצב, דור אחותו - קצינה במערך המודיעין. עידו עצמו בילה את השירות הצבאי ביחידות 669 ,גולני ושלדג. בשבעה באוקטובר, עם הישמע האזעקות, עידו יצא מביתו לעבר הבסיס, כמפקד פלגת הכשרות של יחידת שלדג. הוא הבין שמדובר במשהו גדול בקנה מידה אחר שעוד לא היה במדינה. במקביל, הוקפצה גם זיו אשתו , כקצינת משאבי אנוש בחטיבה 55 של הצנחנים, ליחידתה. זיו שהיא גם בתי, הייתה בהיריון מתקדם וציינה באותו היום את יום הולדתה. כאמא, חששתי מאוד להניח לה לנסוע לבסיס במצבה ועוד בזמן שמחבלים רבים מסתובבים בערים וברחובות. זמן קצר לפני שיצא למשימה עוד הספיק עידו להתקשר אלי ולבקש: "שרון, תתני לזיו ללכת! אנחנו במלחמה וזו המשימה שלנו". זו גם הייתה השיחה האחרונה בינינו. עידו היה בין הראשונים להגיע לבסיס, הם התארגנו והמריאו מיד במסוק לכיוון מפקדת אוגדת עזה כדי לכבוש אותה מחדש מידי המחבלים ולהציל את הכוחות הנצורים שם, ביניהם מפקד האוגדה, חיילים ואזרחים. במהלך הטיסה, כאשר כולם מכונסים בעצמם ושרויים בחששות כבדים, עידו עודד את חבריו, ואמר להם: "זה אירוע של פעם בחיים, יש לכם את הזכות להגן על המדינה, אל תשכחו גם ליהנות...". היה לו חשוב להרגיע את החיילים לפני הכניסה לקרב, להעניק להם תחושת ביטחון, לחזק אותם ולהעלות עלעידו יהושעז"ל "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא..." )מתוך שירו של נתן יונתן( שרון נ' 50 פי האטום | יום העצמאות תשפ"ד | מאי 2024