The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
Published by mottinoe, 2019-06-16 18:34:14

זרקור - 40 לדוגמה

זרקור - 40 לדוגמה

‫מספר גליון ‪225624‬‬‫יטב"'זאבדסריוןב' תשע"ט |‬

‫‪2480‬‬

‫חווית קריאה מבית טוב‬

‫מאין באים הסיפורים? ‪12‬‬
‫סופרות מספרות על ספריהן‬
‫כתבה מלאה הפתעות‬

‫הקומה השניה‬ ‫‪46‬‬ ‫‪4342‬‬ ‫מעשה אבות‬

‫‪275‬לנוער‬ ‫כהעממםהמששל"בחיטפאהוונמבחושתבעסיאיתכיי‪-‬ופבשישרעעההאלץששמספ"רבפהישןרר‬ ‫חנה צראייכךהבפאסימכותלוגית‬ ‫‪146‬‬
‫קור(אאיוםשללאס‪.‬ו‪)..‬פרת?‬
‫הספר האחרון‬
‫מ גחירלוייהיהיקםלהמעייואםםחוירפיה‬
‫של החפץ חיים‬

‫ומה תקראו הפעם?‪...‬‬

‫האוטו נוסע הפוך‬ ‫דבר מערכת‬

‫פרשת שבוע עם סבא יהושע‪ 3‬‬ ‫כמה מילים‬
‫להתחלה‬
‫הספר האחרון‪ 4‬‬
‫בס"ד‬
‫מעשה אבות לבנים‬
‫ְּב ִדּיּוק ָה ִיי ִתי ְּב ֶא ְמ ָצ ָעּה ֶׁשל ְּכ ִתי ַבת ְּד ַבר ַמ ֲע ֶר ֶכת ְל ַא ַחד‬
‫סיפור מתוק‪ 5‬‬ ‫ַה ִּגי ְליֹונֹות ָה ַא ֲחרֹו ִנים ֶׁשל ' ַזְרקֹור'‪ֶ .‬זה ָהָיה ַהּיֹום ֶׁשּבֹו מֹוִרי ִדים‬
‫ִעּתֹון ִל ְדפּוס‪ַ ,‬ו ֲא ַגֶּלה ָל ֶכם‪ְ ,‬י ָל ִדים ְי ָקִרים‪ֶׁ ,‬שּיֹום ָּכ ֶזה הּוא ְּב ֶדֶרְך‬
‫משפחה בחרוזים‬
‫ְּכ ָלל ָלחּוץ ְמ ֹאד‪.‬‬
‫סודות על ספרים‬ ‫ ‪6‬‬ ‫ְו ָכ ָכה‪ְּ ,‬ב ָׁש ָעה ֶׁש ֲא ִני ְמ ַהְר ֶהֶרת ַמה ִּל ְכּ ֹתב‪ְ ,‬מ ַצ ְל ֵצל ַה ֶּט ֶלפֹון‬
‫סיפור שבועי‬ ‫ ‪8‬‬
‫ְּב ֵבי ִתי‪:‬‬
‫חמשיר‬ ‫" ִא ָּמא"‪ֲ ,‬א ִני ׁשֹו ַמ ַעת ֶאת קֹו ָלּה ֶׁשל ִּב ִּתי ַהְּנׂשּו ָאה‪ֲ " ,‬א ִני ָּכאן‬
‫מילים של גדולים‬ ‫ָּב ִעיר‪ִ ,‬ה ַּג ְע ִּתי ִעם ֻּכָּלם ִל ְק ִנּיֹות‪ֲ ,‬א ָבל ֵיׁש ִלי ּתֹור ְלרֹו ֵפא ִׁשַּנ ִים‪.‬‬

‫ספר שמספר בעצמו‪ 9‬‬ ‫ַה ִאם יּו ְכלּו ַה ְי ָל ִדים ִל ְהיֹות ֶא ְצ ֵלְך ְל ָׁש ָעה אֹו ִל ְׁש ָע ַת ִים?"‬
‫סיפור לארוחת ערב‬ ‫" ְמ‪ֻּ ...‬כָּלם?" ֲא ִני ׁשֹו ֶא ֶלת ְק ָצת ְּב ֶב ָה ָלה ְוחֹו ֶׁש ֶבת ַעל ַאְר ַּב ַעת‬
‫ַהְּנ ָכ ִדים ַה ַּמ ְק ִסי ִמים ֶׁשִּלי‪ְּ ,‬ב ֵני ִּגיל ֶע ֶׂשר ַעד ָח ֵמׁש‪ְּ .‬ב ֶדֶרְך ְּכ ָלל‬
‫משא ומתן‪ 10‬‬ ‫ֲא ִני ַס ְב ָּתא טֹו ָבה ְואֹו ֶה ֶבת ַּכ ֲא ֶׁשר ְנ ָכ ִדים ׁשֹו ָב ִבים ִמ ְס ַּת ֲעִרים‬
‫ַעל ֵּבי ֵתנּו‪ֲ ,‬א ָבל ַהַּפ ַעם‪ַ ...‬מה ִּי ְה ֶיה? ֵאיְך ַנ ְסִּפיק ְלהֹוִריד ִעּתֹון‬
‫החדר השני של יוספה‬
‫ַּב ְּז ַמן? ְׁש ָע ַת ִים – ֶזה ְּב ִדּיּוק ַה ְּז ַמן ֶׁשָּנחּוץ ִלי ְל ֵׁשם ָּכְך‪.‬‬
‫מאין באים הסיפורים?‪1 2‬‬ ‫" ֲא‪ֲ ...‬א‪ִ ...‬ני רֹו ָצה ְמ ֹאד ַל ֲעזֹר ָלְך‪ֲ ,‬א ָבל‪ַ ...‬הּיֹום מֹוִרי ִדים ֶאת‬
‫כתבה מלאה גילויים‬ ‫ָה ִעּתֹון ִל ְדפּוס‪ַ ,‬א ְּת ֲהֵרי יֹו ַד ַעת ֵאיְך ֶזה"‪ָּ ,‬כ ָכה ֲא ִני ְמ ַל ֶח ֶׁשת‬

‫ילדים קוראים‪16‬‬ ‫ְל ִב ִּתי ַּב ֶּט ֶלפֹון‪.‬‬
‫ִהיא‪ֶׁ ,‬שַּכִּנְר ֶאה ֹלא ָה ְי ָתה ָלּה ְּבֵרָרה‪ֵ ,‬ה ִׁשי ָבה ִלי‪ֲ " :‬א ָבל ִא ָּמא‪,‬‬
‫חיפשו אותך בטלפון‬ ‫ַא ְּת ֹלא ַמִּכיָרה ֶאת ַה ְי ָל ִדים ֶׁשִּלי? ֲהֵרי ַהִּס ְפִר ָּיה ֶׁשָּלְך ְּגדּו ַׁשת‬
‫ְס ָפִרים‪ְּ .‬ת ִני ְל ָכל ֶא ָחד ֵמ ֶהם ִל ְבחֹר ֵס ֶפר‪ְ ,‬וִי ְהֶיה ָלְך ֶׁש ֶקט ֻמ ְח ָלט‬
‫אמא שלכם סופרת?‪ 17‬‬
‫ילדי הצימר‬ ‫ְל ָׁשעֹות ֲא ָחדֹות‪ֲ ,‬א ִני ַמ ְב ִטי ָחה"‪.‬‬
‫ָאה‪ָ ,‬נכֹון‪ֵ .‬איְך ָׁש ַכ ְח ִּתי? ֵהם ֲהֵרי ֻּכָּלם אֹו ֲה ִבים ִל ְק ֹרא‪ַ .‬הְּס ָפִרים‬
‫רעיונות מסוכנים‪ 18‬‬ ‫ֵהם ְי ִדי ֵדי ֶהם‪ּ ,‬ו ְכ ֶׁש ֵהם ָּב ִאים ֵא ַלי‪ַ ,‬א ֲחֵרי ַה'ׁ ָּשלֹום' ֶה ָח ִביב ֵהם‬
‫עלילת דמשק‬
‫ּפֹוְר ִצים ַה ְי ֵׁשר ַלִּס ְפִר ָּיה ְוֹלא נֹו ַדע ִּכי ָּבאּו ֶאל ִקְר ֶּב ָנה‪.‬‬
‫ביקור בלתי רצוי‪2 0‬‬ ‫ְו ָא ֵכן‪ֶ ,‬זה ַמה ׁ ֶּש ָה ָיה ַּגם ַהַּפ ַעם‪.‬‬

‫יער העקבות האבודים‬ ‫ַא ֲחֵרי ַק ָּב ַלת ַהָּפ ִנים ָהִראׁשֹו ִנית‪ֵ ,‬הם ָעטּו ַעל ַהְּס ָפִרים‪ִ ,‬ה ְתַיׁ ְּשבּו‬
‫ְּבׁשּוָרה ַעל ַהַּסָּפה ַּבָּסלֹון ּו ֵמ ָאז ֹלא ְׁש ַמ ְע ִּתים‪ַ ,‬עד ִּכי ִּכ ְמ ַעט‬
‫הספר של המלאך גבריאל‪ 22‬‬ ‫ ‬ ‫ָׁש ַכ ְח ִּתי ִמ ִּקּיּו ָמם‪ַ .‬רק ַא ֲחֵרי ְל ַמ ְע ָלה ִמׁ ָּש ָעה‪ְּ ,‬כ ֶׁשִּס ַּי ְמ ִּתי ֶאת‬
‫קלרטימון‬
‫‪ 24‬אתנחתא‬ ‫ֲעבֹו ָד ִתי‪ִ ,‬נ ְזַּכְר ִּתי ָּב ֶהם ְו ָה ַל ְכ ִּתי ְל ַו ֵּדא ַמה ׁ ְּשלֹו ָמם‪.‬‬
‫‪ 25‬והלאה ‪ -‬הקומה השניה לנוער >>‬ ‫ֵהם ֲע ַד ִין ָי ְׁשבּו ָׁשם‪ֶ ,‬זה ְל ַצד ֶזה‪ְׁ ,‬שקּו ִעים ָּכל ֶא ָחד ְּבעֹו ָלם‬
‫ַא ֵחר; ֶזה ִּבי ִצי ַאת ִמ ְצַר ִים ָּב ַעּמּוד ָה ֶע ְׂשִרים ֶׁשל ַהּקֹו ִמי ְקס‬
‫ת"ד ‪ ,5284‬ירושלים‬ ‫ַהִּצ ְבעֹו ִני‪ְ ,‬ו ֶזה ְּב ֵס ֶפר ַה ֶּמ ַתח ַעל ַה ִּמ ְסּתֹוִרין ְּב ַעּכֹו; עֹוד ַא ַחת‬
‫מיקוד‪9105201 :‬‬ ‫ִּכ ְמ ַעט ָּב ְכ ָתה ִּב ְג ַלל ִיּסּוֶרי ָה ֶׁשל ַּבת ַה ְּזקּו ִנים ֵמ ַהֵּס ֶפר 'ִּכ ְמ ַעט‬
‫ַא ֲחרֹו ָנה ֲח ִבי ָבה'‪ַ ,‬הֶּנ ֶכד ֶׁשחֹו ֵבב ֶט ְכ ָנאּות ִע ֵּין ֵהי ֵטב ַּב ַה ְדָרכֹות‬
‫טלפון‪02-5385468 :‬‬ ‫ַה ִּמ ְקצֹו ִעּיֹות ֶׁשל ' ַהָּכ ְלּבֹו ְי ִניק ֶׁשל ַהׁ ְּשכּו ָנה'‪ַ ,‬ו ֲא ִני ָס ָב ָתם ֵמ ֹרב‬
‫פקס‪02-5372784 :‬‬
‫עורכת‪ :‬לאה פריד‬ ‫ֲה ָנ ָאה ַר ְצ ִּתי ַל ַּמ ְקִּפיא ְלהֹו ִציא ֲעבּוָרם ַאְר ִטי ִקים‪.‬‬
‫סגנית עורכת‪ :‬תמר מיזל‬ ‫ְו ָל ָּמה ֶנ ֱה ֵני ִתיָּכלָּכְך?ֹלא ַרק ִמּׁשּום ֶׁש ַהְּס ָפִרים ָע ְזרּו ִלי ְל ַה ֲע ִסיק‬
‫בפיקוח הועדה לביקורת ספרים על טהרת הקודש שע"י בד"ץ שערי הוראה‬ ‫ֶאת ְנ ָכ ַדי ְו ִא ְפ ְׁשרּו ִלי ַל ֲעבֹד ְּב ֶׁש ֶקט; ֶאָּלא ְּב ִע ָּקר ִמּׁשּום ַהְי ִדי ָעה‬
‫ֶׁש ַהְּנ ָכ ִדים ָחוּו ֶזה ַע ָּתה ָׁש ָעה ֶׁשל ֲחָוָיה ְנ ִעי ָמה ְּב ֵחיק ַהְּס ָפִרים‪,‬‬
‫המנוי על זרקור הוא על דעת שכל טעות ממונית שתיווצר‬ ‫ִה ְת ַעׁ ְּשרּו ִּבי ִדיעֹות ְו ִה ְפ ִנימּו ֲעָר ִכים ַּכ ָּי ֶאה ְל ַי ְל ֵדי ַעם ַהֵּס ֶפר‪.‬‬
‫בשגגה ע"י זרקור ולא תיתבע‪ ,‬תיחשב כוויתור מצד המנוי‬
‫ַּכ ָּמה טֹוב ִלי ָל ִדים ֶׁשאֹו ֲה ִבים ְס ָפִרים!‬
‫העיתון מחולק למנויים במהלך הימים ראשון‪-‬שלישי‬ ‫ִל ְכבֹוד ְׁשבּו ַע ַהֵּס ֶפר‪ִ ,‬ה ְק ַּד ְׁשנּו ֶאת ַה ִּגָּליֹון ְלעֹו ַלם ַהְּס ָפִרים‪,‬‬
‫אם לא קיבלתם את העיתון לתיבת הדואר בפרק זמן זה‪,‬‬
‫נא הודיעו לנו בהקדם‪ ,‬החל מיום רביעי בשעה ‪ 9‬בבוקר‪.‬‬ ‫ַל ֲח ָויֹות ֶׁשל ַהּסֹו ְפִרים ּו ְלעֹוד ְּד ָבִרים ֶׁש ֵּמ ֲאחֹוֵרי ַה ְּק ָל ִעים‪.‬‬
‫ִקְראּו ְו ֵת ָהנּו‪.‬‬
‫השאירו שם‪ ,‬כתובת ומספר טלפון במשרד‬
‫טל' ‪ 02-5385468‬שלוחה ‪3‬‬ ‫לאה פריד‬

‫שיתוף הפעולה שלכם‪ ,‬ועדכון מיידי של תקלות ‪-‬‬
‫יאפשר לנו טיפול מהיר בפנייתכם‪.‬‬

‫טוב לגדול עם זרקור‬
‫להצטרפות למשפחת המנויים חייגו‪02-5385468 :‬‬

‫ציורים‪ :‬אביגיל כהן | חיה חסיד | בתיה יונה | תמי קורן‬
‫חני אייזנשטיין | שושי קלינגר | אסתר גנוט | רבקה מייברג‬

‫עיצוב גרפי‪ :‬מירי טריטל | ר' וצלר‬

‫מגיש‪ :‬הרב מ' בן ישר‬

‫ָהאֹוטֹו נֹו ֵס ַע‬ ‫ְׁש ַלח‬
‫ָהפּוְך!‬

‫ְו ָה ָיה ָל ֶכם ְל ִצי ִצת ּוְר ִאי ֶתם אֹתֹו‬
‫ּו ְז ַכְר ֶּתם ֶאת ָּכל ִמ ְצ ֹות ה' ַו ֲע ִׂשי ֶתם‬

‫ֹא ָתם ( ְׁש ַלח ט"ו‪ ,‬ל"ט)‬

‫ְו ַע ְכ ָׁשו ַּת ֲארּו ְל ַע ְצ ְמ ֶכם"‪ָּ ,‬כְך ַס ָּבא ְיהֹו ֻׁש ַע‪,‬‬ ‫ַאְך ְּכ ָבר ָׁש ַכ ְח ִּתי'? ִמְּפ ֵני ַה ִּמ ְצ ָוה ֶׁש ֵּבין‬ ‫" ִא ָּמא! ֵאיְך ֲא ִני ְיכֹו ָלה ָל ַד ַעת ַּכ ָּמה‬
‫"ְּכ ֶׁשַּנ ֲע ֶלה ִל ְׁש ֵמי ָמרֹום ְּב ֵׂשי ָבה טֹו ָבה‪,‬‬ ‫ָא ָדם ַל ֲח ֵברֹו‪ ,‬אּו ַלי ָראּוי ֶׁש ֲא ַשֵּׁנן ֶאת‬ ‫ֵהם ַאְר ַּבע ָו ֵח ִצי ָּכפּול ַאְר ַּבע ָו ֵח ִצי?!"‬
‫ְו ַנ ֲע ֹמד ִל ְפ ֵני ִּכֵּסא ַהָּכבֹוד ‪ִ -‬י ְפ ַּתח ַאב ֵּבית‬
‫ַה ִּדין ֶאת ַהִּפ ְנ ָקס ְוִי ְׁש ַאל‪ִּ ' :‬ב ְׁש ַנת ַּת ְׁש ָצ"ג‬ ‫ְׁשמֹות ָהְרחֹובֹות ִּב ְׁשכּו ָנ ֵתנּו‪"...‬‬ ‫ִה ְתאֹו ְנ ָנה ִּדי ִני‪.‬‬
‫ִק ַּב ְל ָּת ֵּת ָבה ֶׁשל ֵּפרֹות ַק ִיץ ִמ ֶּבן‪ַ -‬הּדֹוד‬ ‫" ֵיׁש ְּד ָב ִרים ֶׁש ָחׁשּוב עֹוד יֹו ֵתר ְל ַׁשֵּנן‬ ‫" ָמה?!" ִה ְתַּפְּל ָאה ִּכ ְבָיכֹול ִא ָּמא‪" ,‬נֹו ְת ִנים‬
‫ֶׁש ָּגר ַּב ִּקּבּוץ‪ַ .‬ה ִאם ִה ְפַר ְׁש ָּת ֵמ ֶהם ְּתרּומֹות‬ ‫ְו ִל ְזּ ֹכר‪ִ .‬הֵּנה ַמׁ ֶּשהּו ֶׁשׁ ָּש ַמ ְע ִּתי ִמּמֹוֶרה‬ ‫ָל ֶכן ִׁשעּוֵרי ַּב ִית ַעל ֹח ֶמר ֶׁשֹּלא ְל ַמ ְד ֶּתן‬
‫ּו ַמ ַע ְׂשרֹות?' ּו ְבעֹוד ִה ְננּו ְּב ֶה ֶלם‪ְ ,‬מ ַד ְפ ֵּדף‬ ‫ִל ְנ ִהי ָגה"‪ִ ,‬ה ְצ ָטֵרף ָּכ ֵעת ַהּדֹוד ֶא ְל ָי ִקים‬
‫ַה ַּדָּין ָו ָׁשבּו ַמ ְק ֶׁשה‪ְּ :‬ביֹוםג' ֶּב ֱאלּול ַּת ְׁשָּפ"ט‬ ‫ֶאל ִׂשי ָח ֵתנּו‪ִ " .‬מי ֶׁשּלֹו ֵמד ְנ ִהי ָגה‪ָ ,‬חׁשּוב‬ ‫ִּב ְכ ָלל?!"‬
‫ַא ָּתה ָהִיי ָת ֶּבן ֶע ְׂשִרים ְו ֶׁש ַבע‪ְ ,‬ו ָלאֹוטֹוּבּוס‬ ‫ְמ ֹאד ֶׁשָּכל ִס ָּמ ֵני ַה ֶּד ֶרְך ִי ְהיּו ֲחקּו ִקים‬ ‫" ֵאּלּו ֹלא ִׁשעּוֵרי ַּב ִית‪ ,‬זֹו ֲה ָכ ָנה ְל ִמ ְב ָחן!‬
‫ָע ָלה ָז ֵקן ְּכ ֶבן ִׁש ְב ִעים ּו ְׁש ַּת ִים ְּכ ֶׁשהּוא‬ ‫ְּבמֹוחֹו ִעם ַה ַּמ ְׁש ָמעּות ֶׁשָּל ֶהם‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי‬ ‫ְו ַהּתֹו ָצ ָאה ֶׁשל ַה ִּמ ְב ָחן – ָּכְך ָא ְמָרה ַהּמֹוָרה‬
‫ִנ ְׁש ָען ַעל ַמ ְקלֹו‪ַ .‬ה ִאם ִקַּי ְמ ָּת ' ִמְּפ ֵני ֵׂשי ָבה‬ ‫ִאם ִי ְת ַּב ְל ֵּבל ֵּבי ֵני ֶהם הּוא ָעלּול ָח ִלי ָלה‬
‫ָּתקּום'?' ְו ִהֵּנה נֹו ֶח ֶתת ַמ ֲהלּו ָמה ִמ ַּדף ַא ֵחר‬ ‫– ְּת ַׁש ֵּמׁש ָּב ִסיס ַלִּצּיּון ַּב ְּתעּו ָדה!"‬
‫ַּבִּפ ְנ ָקס‪ֲ :‬ח ֻנָּכה ַּת ְׁשָּפ"ה – ִמ ַהְר ָּת ְל ַה ְד ָל ַקת‬ ‫ִל ְג ֹרם ִל ְתאּו ָנה!‪"...‬‬ ‫"ְו ָל ָּמהֹלא ִל ְּמדּו ֶא ְת ֶכן ֵאיְךּפֹו ְתִרים ַּתְר ִּגיל‬
‫ַהֵּנרֹות ְו ִה ְׁש ַל ְכ ָּת ַּב ֶּג ֶׁשם ַׂש ִּקית ַנ ְילֹון ַעל‬ ‫" ְו ֶאת ֶזה ֲא ִפּלּו קּו ִתי ֵמ ִבין"‪ִ ,‬נ ְּד ָבה ִצִּפי‬
‫ַה ִּמ ְדָר ָכה‪ָ .‬יַרד ֶּג ֶׁשם‪ֶ ,‬י ֶלד ֶה ְח ִליק ְו ָנ ַפל‪,‬‬ ‫ְי ִדי ָעה ְמ ַע ְנ ֶי ֶנת‪ַּ" .‬פ ַעם‪ְּ ,‬כ ֶׁש ִּב ַּקְרנּו ַּב ַּב ִית‬ ‫ָּכ ֶזה?" ָח ְזָרה ִא ָּמא ְו ָׁש ֲא ָלה‪.‬‬
‫ְו ֻה ְב ַהל ְל ֵבית ַהחֹו ִלים ְּב ַא ְמּבּו ַל ְנס ֵע ֶקב‬ ‫ֶׁשל ַס ְב ָּתא‪ָ ,‬ע ַמד קּו ִתי ַּב ִּמְרֶּפ ֶסת ְו ָצ ָפה‬ ‫" ֶּב ַטח ִל ְּמדּו! ֲא ָבל אּו ַלי ָׁש ַכ ְח ִּתי‪ ...‬אּו ַלי‬
‫ֶאל ָהְרחֹוב‪ִּ .‬פ ְתאֹם הּוא ָצ ַעק‪' :‬הּוא נֹו ֵס ַע‬ ‫ֹלא ָה ִיי ִתי ַּבׁ ִּשעּור ַה ֶּזה‪ְ ,‬ואּו ַלי‪ְ ...‬ואּו ַלי‪...‬‬
‫ְׁש ָבִרים – ּבֹור ִּבְרׁשּות ָהַר ִּבים!'‬ ‫ָהפּוְך!הּואנֹו ֵס ַע ָהפּוְך!' ַר ְצנּו ִלְראֹות ְל ָמה‬
‫'ֶר ַגע‪ֶ ,‬ר ַגע!' ַא ָּתה ִמ ְז ַּד ֵעק – ' ֲא ִני ֹלא ֵמ ִבין‬ ‫הּוא ִמ ְתַּכֵּון‪ְ ,‬ו ָא ֵכן‪ְ ,‬מכֹו ִנית ָנ ְס ָעה ָׁשם ֶנ ֶגד‬ ‫ֹלא יֹו ַד ַעת ַמה ְּל ַה ִּגיד!"‬
‫ָּכל ָּכְך ֶאת ָּכל ַה ֻּמׂ ָּש ִגים!‪ַ '...‬ה ִאם ּתֹו ִעיל ְלָך‬ ‫ִּכּוּון ַהְּנ ִסי ָעה‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ָהְרחֹוב ַההּוא ִהּנֹו‬ ‫" ִאם ַא ְּת ֹלא יֹו ַד ַעת‪ַ ,‬א ְּת ְצִרי ָכה ִל ְמצֹא‬
‫ֲא ִמיָרה ָּכזֹו?‪ְ ...‬ועֹוד ִי ְז ַעם ָע ֶליָך ַה ַּמ ְל ָאְך‪:‬‬
‫ִאם ֹלא ָל ַמ ְד ָּת ְּכלּום‪ִּ ,‬ב ְׁש ִביל ָמה ָל ַב ְׁש ָּת‬ ‫ַחד ִס ְטִרי‪"...‬‬ ‫ֶאת ַהְּכ ָל ִלים ַאף ַּפ ַעם ֹלא ָל ַמד ְל ַהִּכיר‬
‫ִצי ִצית?! – ָמה ַה ֶּק ֶׁשר? ִהֵּנה‪ִ ,‬ל ֵּמד אֹו ָתנּו‬ ‫" ֶנ ְח ָמד ְמ ֹאד ֶׁש ֶּי ֶלד ְּב ִגילֹו ְמ ַז ֶהה זֹאת!"‬ ‫ּו ָמה ַהִּצי ִצית ֶׁשּלֹו ְיכֹו ָלה ְל ַה ְזִּכיר?‬
‫ֶה' ָח ֵפץ ַח ִּיים'‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר ( ְׁש ַלח ט"ו‪ ,‬ל"ט)‬ ‫ִה ְסִּכים ַהּדֹוד‪ְ " .‬וֹלא ַרק ֶאת ִסי ָמ ֵני ַה ֶּדֶרְך‬
‫'ְו ָהָיה ָל ֶכם ְל ִצי ִצית ּוְר ִאי ֶתם אֹותֹו ּו ְז ַכְר ֶּתם‬ ‫ָצִריְך ַהֶּנ ָהג ְל ַהִּכיר‪ֶ ,‬אָּלא ַּגם ָּכל ַהִּסי ָמ ִנים‬ ‫ֶּדֶרְך ִל ְלמֹד ֶאת ֶזה‪ַ ...‬ה ִּמ ְב ָחן ֲהֵרי ִי ְת ַק ֵּים‬
‫ֶאת ָּכל ִמ ְצוֹות ה' ַו ֲע ִׂשי ֶתם אֹו ָתם' ‪ְ -‬ו ִאם‬ ‫ַהּמֹו ִפי ִעים ַעל ַהּלּו ַח ֶׁשִּנ ְמ ָצא מּול ָּפ ָניו‪.‬‬ ‫ְּב ָכל ִמ ְק ֶרה! ֵיׁש ִלי ַהָּצ ָעה ‪ַּ -‬ת ְז ִמי ִני‬
‫ֵאי ְנָך יֹו ֵד ַע ֶאת ַה ִּמ ְצוֹות‪ִּ ,‬כי ֹלא ִׁשַּנ ְנ ָּת אֹו ָתן‬ ‫ִאם ֹלא ְי ַז ֶהה ֶאת ַמ ְׁש ָמעּות ַהִּסי ָמ ִנים‪,‬‬ ‫ֲח ֵבָרה ֶׁשּיֹו ַד ַעת טֹוב ַמה ָּל ְמדּו ְּב ִׁשעּוֵרי‬
‫ֶח ְׁשּבֹון‪ְּ ,‬כ ֵדי ִל ְל ֹמד ַי ַחד‪ִ .‬אם ְּת ַׁשְּננּו ַי ַחד‬
‫ַעל ְּפָר ֵטי ֶהן‪ֵּ ,‬כי ַצד ְיכֹו ָלה ַהִּצי ִצית‬ ‫ִי ָּגֵרם ֶהֶרס ַל ְּמכֹו ִנית ְו ִסּכּון ַלּנֹו ְס ִעים!"‬
‫ְל ַה ְזִּכיר ְלָך ַמׁ ֶּשהּו?!"‬ ‫"ָּכאן ֵאין ׁשּום ֲה ָקלֹות ְוׁשּום ַח ְכמֹות"‪,‬‬ ‫ֶאת ַהְּכ ָל ִלים‪ַּ ,‬ת ִּגי ִעי ַל ִּמ ְב ָחן מּו ָכ ָנה"‪.‬‬
‫הֹו ִסיף יֹו ֵסף‪ַ -‬ח ִּיים‪ִ " .‬אם ׁשֹו ֵטר עֹו ֵצר‬ ‫"ּו ְכמֹו ְּב ָכל ָּד ָבר"‪,‬הֹו ִסיף ַא ָּבא‪ֹ",‬לא ַמ ְסִּפיק‬
‫( ַעל ִּפי ' ָח ֵפץ ַחִּיים' ַעל ַהּתֹוָרה‪,‬‬ ‫אֹותֹו ּו ַמ ְפ ִטיר‪ָ ' :‬נ ַס ְע ָּת ִּב ְמ ִהירּות ֶׁשל יֹו ֵתר‬ ‫ֶׁש ָּי ַד ְענּו ַּפ ַעם אֹו ָׁש ַמ ְענּו ַּפ ַעם‪ְ ,‬צִרי ִכים‬
‫ַמ ֲהדּוָרה ְי ָׁש ָנה)‬ ‫ִמ ָּמא ַתִים ָק ַמ"ש' – ֹלא יּו ַכל ַהֶּנ ָהג ַל ֲענֹות‪:‬‬ ‫ָל ַד ַעת ּו ְצִרי ִכים ִל ְזּכֹר! ְל ֻד ְג ָמה‪ָ :‬האֹוטֹוּבּוס‬
‫ְס ִלי ָחה‪ֲ ,‬אדֹון ׁשֹו ֵטר‪ֲ ,‬א ִני ֹלא יֹו ֵד ַע ִל ְקרֹא‬ ‫ִמן ָה ִעיר ִנ ְכ ַנס ַלׁ ְּשכּו ָנה ֶׁשָּלנּו‪ָּ .‬פ ָנה ֵא ַלי‬
‫ִמ ְסָּפִרים יֹו ֵתר ֵמ ֶע ֶׂשר‪ְ ,‬וחּוץ ִמ ֶּזה ‪ַ -‬מה ּזֹו‬ ‫נֹו ֵס ַע ֵמ ִעיר ַא ֶחֶרת ְו ָׁש ַאל‪ֵ :‬הי ָכן ָע ַלי ָלֶר ֶדת‬
‫ְּכ ֵדי ְל ַה ִּגי ַע ָלְרחֹוב ַמְר ָּג ִלּיֹות? ָמה ָּי ֹכ ְל ִּתי‬
‫ַה ִּמָּלה ַהּזֹאת‪ָ ,‬ק ָמׁש‪"...‬‬ ‫לֹו ַמר לֹו? 'ַּפ ַעם ָי ַד ְע ִּתי ֵהי ָכן ָהְרחֹוב ַה ֶּזה‪,‬‬
‫" ָא ֵכן‪ְּ ,‬ד ָבִרים ַר ִּבים ָחׁשּוב ִל ְל ֹמד ְו ָל ַד ַעת‪.‬‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪3‬‬ ‫עמוד זה טעון גניזה‬

‫ואלה תולדות‬ ‫ַהֵּס ֶפר ָה ַא ֲחרֹון‬ ‫מעשה אבות לבנים ‪ ///‬מיכל רוזנברג‬

‫ַר ִּבי ִי ְׂשָר ֵאל ֵמ ִאיר ַהּ ֹכ ֵהן‬

‫ֶה' ָח ֵפץ ַח ִּיים'‬ ‫ְּב ִב ְק ָתה ְּפׁשּו ָטה ְו ַדָּלה ְּבַרא ִדין‪ ,‬יֹו ֵׁשב ֶה' ָח ֵפץ ַחִּיים' ַעל ִמ ָּטתֹו‪.‬‬

‫נֹו ַלד ִּב ְׁש ַנת תר"ו‬ ‫ַּב ְּתקּו ָפה ָה ַא ֲחרֹו ָנה הּוא ֶנ ְח ַלׁש ְמאֹד‪ְּ ,‬בקֹ ִׁשי ַרב הּוא ֵמ ִני ַע‬

‫ִנ ְפ ַטר ְּבכ"ה ֶּב ֱאלּול תרצ"ו‬ ‫ֶאת ָי ָדיו ְו ַאף קֹולֹו ָחלּוׁש‪ַ ,‬אְך ַל ְמרֹות ַהּ ֹכל‪ ,‬רּוחֹו ַר ֲע ָנ ָנה‬

‫ְס ָפָריו‪ָ :‬ח ֵפץ ַח ִּיים‪ִ ,‬מ ְׁש ָנה ְּברּוָרה ְועֹוד‬ ‫ְּב ִקְרּבֹו ְּכמֹו ְּב ִאיׁש ָצ ִעיר ְל ָי ִמים‪.‬‬

‫ִהֵּנה הּוא ְמ ַמ ְל ֵמל ַמׁ ֶּשהּו ְל ַע ְצמֹו‪...‬‬

‫ֵליי ְּב ֶק'ה ַהׁ ַּש ָּמׁש ַה ָּמסּור ִמ ְת ָקֵרב ִל ְׁש ֹמ ַע ָמה אֹו ֵמר ַרּבֹו‬

‫ֶה' ָח ֵפץ ַח ִּיים'‪.‬‬

‫"ִרּבֹונֹו ֶׁשל עֹו ָלם"‪ ,‬אֹו ֵמר ֶה' ָח ֵפץ ַחִּיים'‪ַ " ,‬הְר ֵּבה ָּכל ָּכְך ָנ ַת ָּת ִלי‬

‫ְּב ַחַּיי‪ִ ...‬זִּכי ָת אֹו ִתי ְל ַח ֵּבר ֶאת ַהֵּס ֶפר ' ָח ֵפץ ַחִּיים'‪ֶׁ ,‬ש ִה ְתַּפׁ ֵּשט‬

‫ְּב ָכל ָהעֹו ָלם ְו ִה ְׁשִּפי ַע ַעל ֲא ָנ ִׁשים ַר ִּבים ֶׁשֹּלא ְל ַד ֵּבר ָלׁשֹון‬

‫ָהַרע; ִזִּכי ָת אֹו ִתי ְל ַח ֵּבר ֶאת ַהֵּס ֶפר ' ִמ ְׁש ָנה ְּברּוָרה'‪ֶׁ ,‬ש ִּב ְזכּותֹו ְועֹוד ִמ ְצ ָוה‪ַ ,‬עד ֶׁשִּס ֵּים ֶאת ַהֵּס ֶפר ֻּכּלֹו‪.‬‬

‫יֹו ְד ִעים ֵאיְך ְל ַק ֵּים ֶאת ַה ֲה ָל ָכה‪ְ ...‬ו ַגם ֵס ֶפר ' ַמ ֲח ֵנה ִי ְׂשָר ֵאל'‪ְּ ,‬כ ַתב ַה ָּיד ִנ ְׁש ַלח ִל ְדפּוס ְּב ִוי ְל ָנא‪ָׁ ,‬שם ֻס ַּדר ַהֵּס ֶפר ְלׁשּורֹות‬

‫ִליהּו ִדים ֶׁשֶּנ ֱא ָל ִצים ְל ִה ְת ַּג ֵּיס ַלָּצ ָבא ֶׁשל ַהּגֹו ִיים ‪ֵ -‬ס ֶפר ְיצּוקֹות ְּבעֹו ֶפֶרת‪ֶׁ ,‬שֻּס ְּדרּו ְּב ַת ְב ִנּיֹות ְמֻי ָחדֹות ְל ַעּמּו ִדים ְׁש ֵל ִמים‬

‫ֶׁש ְּמ ַח ֵּזק אֹו ָתם ַל ֲעמֹד ַּבִּנ ְסיֹונֹות ַה ָּק ִׁשים ָהעֹו ְמ ִדים ִל ְפ ֵני ֶהם‪ ...‬מּו ָכ ִנים ִל ְדפּוס‪ֲ .‬עבֹו ָדה ְּגדֹו ָלה ְוַר ָּבה ָהְי ָתה זֹו‪ֶׁ ,‬ש ָע ְל ָתה הֹון ַרב‪.‬‬

‫ִעם ְּג ַמר ִסּדּורו ֶׁשל ַהֵּס ֶפר‪ִ ,‬ה ְדִּפיסּו ִמ ֶּמּנּו‬ ‫ְועֹוד ַע ְׂשרֹות ְס ָפִרים ִזִּכי ָת אֹו ִתי ְל ַח ֵּבר‬

‫ֻּד ְג ָמה ַא ַחת ֶׁשִּנ ְׁש ְל ָחה ְלָרא ִדין ‪ִ -‬ל ְב ִדי ָקה‬ ‫ּו ְל ַזּכֹות ָּב ֶהם ֶאת ַעם ִי ְׂשָר ֵאל; ַו ֲא ִני‪ִ ,‬רּבֹונֹו‬

‫ּו ְל ִבּ ֹקֶרת‪.‬‬ ‫ֶׁשל עֹו ָלם‪ַ ,‬מה ֵה ְׁש ַב ִּתי ֲא ִני ְלָך ַעל ָּכְך?!"‬

‫ְּב ִה ְת ַר ְּגׁשּות ָנ ַטל ֶה' ָח ֵפץ ַח ִּיים' ֶאת‬ ‫ֵליי ְּב ֶק'ה ֹלא ָיכֹול ָה ָיה ִל ְכֹלא ֶאת‬

‫ַה ַּדִּפים ְו ִע ֵּין ָּב ֶהם‪ִ ,‬לְראֹות ֶׁש ָח ִלי ָלה ֹלא‬ ‫ִה ְתַר ְּגׁשּותֹו‪ֶ .‬ה' ָח ֵפץ ַחִּיים'‪ֶׁ ,‬ש ִח ֵּבר ְס ָפִרים‬

‫ָנ ְפ ָלה ָטעּות‪.‬‬ ‫ְו ִזָּכה ּ ֹכה ַרּבֹות ֶאת ַעם ִי ְׂשָר ֵאל ‪ֹ -‬לא רֹו ֶאה‬

‫ִע ֵּין ַה ֵח ֶפץ ַח ִּיים ַּב ִּג ְליֹונֹות‪ּ ,‬ו ַמ ָּבע ֶׁשל‬ ‫ְּב ָכל ֹזאת ְזכּות ֶׁשל ַע ְצמֹו‪ֶ ,‬אָּלא ְזכּות‬

‫ַא ְכ ָז ָבה ָה ַלְך ְו ִה ְתַּפׁ ֵּשט ַעל ָּפ ָניו – ַעד‬ ‫ֶׁש ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ִזָּכה אֹותֹו ָּבּה‪ְ ,‬ו ָע ָליו‬

‫ֲא ֶׁשר ֵה ֵחל ִל ְבּכֹות‪:‬‬ ‫עֹוד ְל ָה ִׁשיב לֹו ַעל ָּכְך טֹו ָבה‪...‬‬

‫" ַמה ֵהם ָּכל ַח ַּיי? ָּכל ָה'עֹו ָלם ַה ֶּזה' ֶׁשִּלי‬ ‫" ֵליי ְּב ֶק'ה"‪ָ ,‬קָרא ֶה' ָח ֵפץ ַח ִּיים'‪.‬‬

‫הּוא ָל ַד ַעת ֶׁשְּיהּו ִדי ְמ ַעֵּין ְּב ֶא ָחד ִמְּס ָפַרי‪,‬‬ ‫ֵליי ְּב ֶק'ה ִה ְתּכֹו ֵפף ְו ִה ָּטה ֶאת ָא ְזנֹו ִל ְׁש ֹמ ַע‬

‫ּו ְב ִע ְקבֹו ָתיו ִמ ְת ַח ֵּזק וחֹו ֵזר ִּב ְתׁשּו ָבה‪.‬‬ ‫החפץ חיים‬ ‫ְּד ַבר ַרּבֹו‪.‬‬
‫ֲא ָבל ַהֵּס ֶפר ַה ֶּזה ָמ ֵלא ֻּכּלֹו ָט ֻעּיֹות‪"...‬‬ ‫" ָח ַׁש ְב ִּתי ְל ַע ְצ ִמי‪ִ ,‬אם ָה ָא ָדם ְמ ַק ֵּבל ָע ָליו‬

‫ְל ַנ ֵהל ֵאי ֶזה ֵע ֶסק‪ֲ ,‬הֵרי ָע ָליו ָל ַד ַעת ֶאת ַהְּכ ָל ִלים ְו ַה ֻח ִּקים ֶׁשל ִאם ֵיׁש ָטעּות ְּב ֵס ֶפר‪ֶ ,‬זה ָעלּול ִל ְהיֹות ֶּג ֶזל ֵמ ַהּקֹו ִנים; ְו ִאם זֹו‬

‫ִנהּול ָה ֵע ֶסק‪ִ .‬אם הּוא ֹלא יֹו ֵד ַע‪ֵ ,‬איְך יּו ַכל ְל ַנ ֵהל ֶאת ָה ֵע ֶסק ָטעּות ַּב ֲה ָל ָכה‪ָ ,‬ה ַא ֲחָריּות ְּגדֹו ָלה עֹוד יֹו ֵתר ‪ַ -‬הּלֹו ְמ ִדים ַּבֵּס ֶפר‬

‫ָּכָראּוי? ְו ִהֵּנה‪ָּ ,‬כל ָא ָדם ִמ ִּי ְׂשָר ֵאל ִק ֵּבל ַעל ַע ְצמֹו ְל ִה ְת ַנ ֵהל ֲעלּו ִלים ְל ִהָּכ ֵׁשל ָח ִלי ָלה!‬

‫ְל ִפי ַהּתֹוָרה‪ְ ,‬ו ִאם ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ָמה ַהּתֹוָרה ְמ ַצ ָּוה ָע ָליו‪ֵ ,‬איְך ְּבאֹו ָתם ַהָּי ִמים‪ִּ ,‬תּקּון ָטעּות ְּדפּוס ְּב ֵס ֶפר ָהָיה ִע ְנָין ָי ָקרּו ְמ ֻס ָּבְך‪.‬‬

‫ָצִריְך ָה ָיה ָל ֶצ ֶקת ֵמ ָח ָדׁש ֶאת אֹו ִתּיֹות ָהעֹו ֶפֶרת ּו ְל ַס ְּדָרן ׁשּוב‬ ‫יּו ַכל ִל ְנ ֹהג ְל ִפי ָה?‬

‫ָל ֵכן‪ָ ,‬ע ָלה ְּב ַד ְע ִּתי ְל ַח ֵּבר ֵס ֶפר ֶׁשּבֹו יֹו ִפיעּו ִּב ְק ָצָרה ָּכל ַה ִּמ ְצוֹות ַּב ַּת ְב ִנּיֹות ָל ַעּמּו ִדים‪ּ .‬ו ְכ ֶׁש ְּמ ֻד ָּבר ְּב ָט ֻעּיֹות ַרּבֹות ָּכל ָּכְך‪ֵ ,‬יׁש‬

‫ֶׁשּנֹו ֲהגֹות ַּב ְּז ַמן ַה ֶּזה‪ָּ ,‬כְך ֶׁשָּכל ָא ָדם יּו ַכל ְל ַׁשֵּנן ַּכ ָּמה ִמ ְצוֹות ְל ַס ֵּדר ֵמ ָח ָדׁש ֶאת ַהֵּס ֶפר ֻּכּלֹו‪ָּ ,‬ד ָבר ֶׁשעֹו ֶלה הֹון ָע ֵתק‪...‬‬

‫ְּב ָכל יֹום‪ַ ,‬עד ֶׁשּתֹוְך ְז ַמן ָק ָצר יּו ַכל ָל ַד ַעת ֶאת ָּכל ַה ִּמ ְצוֹות ַאְך ֶה' ָח ֵפץ ַח ִּיים' ֹלא ִהֵּסס‪ .‬הּוא ָא ַמר ְּבקֹול‪ִ " :‬י ְה ֶיה ַמה‬

‫ׁ ֶּש ִּי ְה ֶיה‪ ,‬אֹו ִסיף עֹוד ֶע ְׂשִרים ּדֹו ָלר ( ְסכּום ַרב ְמ ֹאד ְּבאֹו ָתם‬ ‫ֶׁשהּוא ַח ָּיב ָּב ֶהן"‪.‬‬

‫" ֲא ָבל"‪ִ ,‬ה ְמ ִׁשיְך ֶה' ָח ֵפץ ַח ִּיים'‪ֲ " ,‬א ִני ְּכ ָבר ָז ֵקן ְו ַחָּלׁש ְו ֵאין ִלי ָי ִמים)‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁש ְּי ַס ְּדרּו ֶאת ָּכל ַהֵּס ֶפר ֵמ ָח ָדׁש! ּו ִב ְל ַבד ֶׁש ִּי ְה ֶיה‬

‫ְּכ ָבר ּכֹו ַח ִל ְכּ ֹתב‪ְ .‬קָרא ָנא ְל ַמ ְזִּכיר ַהְי ִׁשי ָבה‪ֲ ,‬א ִני ַא ְקִריא ְל ָפ ָניו ַהֵּס ֶפר ָנ ִקי ִמ ָּט ֻעּיֹות"‪.‬‬

‫' ֵס ֶפר ַה ִּמ ְצוֹות ַה ָּק ָצר' ָה ָיה ִס ְפרֹו ָה ַא ֲחרֹון ֶׁשל ַה ֵח ֶפץ ַח ִּיים‪.‬‬ ‫ְוהּוא ִי ְכּתֹב"‪.‬‬

‫ְו ָכְך‪ְּ ,‬ב ָכל יֹום ְויֹום‪ְּ ,‬ב ָׁש ָעה ְקבּו ָעה‪ָ ,‬הָיה מֹו ִפי ַע ַה ַּמ ְזִּכיר ְּב ֵביתֹו ְׁש ָנ ַתִים ְל ַא ַחר ִמֵּכן ִה ְס ַּתֵּלק ֶה' ָח ֵפץ ַחִּיים' ְלעֹו ָלמֹו‪ְ ,‬והֹו ִתיר ָלנּו‬

‫ֶׁשל ֶה' ָח ֵפץ ַח ִּיים'‪ְ ,‬ו ָה ָיה רֹו ֵׁשם ִמִּפיו ֶאת ַהֵּס ֶפר‪ .‬עֹוד ִמ ְצ ָוה ַע ְׂשרֹות ְס ָפִרים ֶׁשְּלאֹוָרם ָאנּו צֹו ֲע ִדים ְוהֹו ְל ִכים ַעד ַהּיֹום ַה ֶּזה‪.‬‬

‫‪4‬‬ ‫תשע"ט ‪40‬‬

‫ׁשּו ַלִּמית‬
‫בת ‪6‬‬
‫ִסּפּור ָמתֹוק‬
‫משפחה בחרוזים ‪ ///‬חני פ'‬
‫" ַל ְי ָלה טֹוב‪ִ ,‬הָּכ ְנסּו ַל ִּמ ָּטה"‬ ‫ליפעת פארן‬
‫ִא ָּמא ִּב ְּק ָׁשה‪ֶ ,‬את ָהאֹור ִהיא ִּכ ְּב ָתה‪.‬‬ ‫שפנתה בשאלה למערכת ולסופרת‬

‫"ֶר ַגע‪ֶ ,‬ר ַגע"‪ִּ ,‬ב ַּק ְׁשנּו ֻּכָּלנּו‪,‬‬ ‫תמר מור‪:‬‬
‫ִסּפּור ִל ְפ ֵני ַהֵּׁש ָנה ֹלא ָׁש ַמ ְענּו!‬ ‫רציתי להעיר הערה לגבי הסדרה "מחר יהיה‬
‫יום יפה" שנכתבת על מה שקורה עוד ‪ 40‬שנה‪.‬‬
‫"נּו‪ ,‬טֹוב"‪ִ ,‬ח ְּי ָכה ָאז ִא ָּמא‬ ‫קצת קשה לי עם זה שלא כתוב שהגיע המשיח‪...‬‬
‫ְו ֶזה ַה ִּסי ָמן ֶׁש‪ֵ -‬הי ָדד‪ִ ,‬היא ִה ְסִּכי ָמה!‬ ‫באידיאל על סדרה שנכתבת על מחר היינו צריכים‬
‫" ֶאת ַה ֵּס ֶפר ִי ְׂשָר ֵאל ֵמ ִאיר ִי ְב ַחר‬
‫ַרק ִסּפּור ֶא ָחד‪ִּ ,‬כי ַמ ָּמׁש ְמ ֻא ָחר"‪.‬‬ ‫לציין שהגיע המשיח‪...‬‬
‫וחוץ מזה‪ ,‬תודה על כל התכנים היפים וגם על‬
‫ִי ְׂשָר ֵאל ֵמ ִאיר ֶּבן ַהָּׁשלֹוׁש‬
‫ִה ְנ ֵהן ְל ֻכָּלנּו ָח ָזק ִעם ָהרֹאׁש‪.‬‬ ‫הסדרה המעניינת הזו‪.‬‬
‫ְּכ ֶׁש ָה ִיינּו ְּכ ָבר מּו ָכ ִנים ַּב ִּמּטֹות‬ ‫תמר מור משיבה‪:‬‬
‫הּוא ָח ַזר ִעם ֵס ֶפר ְּג ָדל ִמּדֹות‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬שאלתך במקומה וגם אני שאלתי את עצמי‬
‫ִחִּכינּו ִל ְׁשמֹ ַע "ַּפ ַעם ָה ָיה‪"...‬‬ ‫אותה שאלה טרם שניגשתי לכתיבת הסיפור‪.‬‬
‫אֹו‪ְּ " :‬ב ַב ִית ָק ָטן ַעל ְׂש ַפת ַה ָּים‪"...‬‬
‫ֲא ָבל ִא ָּמא ָּפ ְת ָחה ּו ָפְר ָצה ִּב ְצחֹוק‬ ‫על כן פניתי לאחד מגדולי הדור‪ ,‬והוא ענה שהיות‬
‫ְו ָא ְמָרה‪ַ " :‬ה ְק ִׁשיבּו‪ִ ,‬סּפּור ּכֹה ָמתֹוק!‬ ‫ומדובר בסיפור דמיוני‪ ,‬וסיפור עתידני לא מתכוון‬
‫לומר חלילה שמשיח לא יבוא בתקופת הזמן הזאת‬
‫ָׁשלֹוׁש ּכֹוסֹות ֶק ַמח‬ ‫אלא משתמש כביכול בתקופת זמן עתידית כדי‬
‫ְׁש ֵּתי ֵּבי ִצים‬ ‫להתפרש על פני מציאות שונה ‪ -‬על כן ניתן לכתוב‬

‫ֲח ִצי ּכֹוס ֶׁש ֶמן‬ ‫את הסיפור בצורה שבה הוא נכתב‪.‬‬
‫ֻסָּכר ָו ִניל‬
‫‪"---‬‬ ‫למ' ל'‬
‫לשאלתך‪ :‬כמה זמן בממוצע לוקח עד‬
‫ָחה ָחה ָחה‪ִ ,‬ה ְצ ָטַר ְפנּו ַלְּצחֹוק‬ ‫שהגב' ברכה רובינשטין עונה על שאלה שנשלחת‬
‫ִי ְׂשָר ֵאל ֵמ ִאיר‪ָּ ,‬כ ֶזה ִמין ָמתֹוק‬
‫ִּב ְמקֹום ִל ְבחֹר ִמ ַּמ ָּדף ַה ִּס ְפרֹו ִנים‬ ‫אליה?‬
‫הּוא ֵה ִביא ְל ִא ָּמא‪...‬‬ ‫תשובת ברכה רובינשטיין‬
‫ֵס ֶפר ַמ ְתּכֹו ִנים!‬ ‫ככל שהבעיה‪ ,‬העניין או הדילמה מקוריים‬
‫ומעניינים יותר ‪ -‬ככה המכתב הולך ישר ישר‬

‫ישר לשולחן הכתיבה‪ .‬‬
‫ככל שמדובר ביש ‪ /‬אין לי חברה ‪ /‬חברה עזבה אותי‬
‫‪ /‬הייתי מרכזית נהייתי שולית ‪ -‬היות והבעיות הללו‬
‫נפוצות מאוד ואני מקבלת עליהן שאלות רבות‪,‬‬
‫אני מדללת בהתייחסות אליהן ולא תמיד עונה על‬

‫פי סדר שליחתן‪.‬‬
‫נכון‪ ,‬גם בת עם הבעיות הנ"ל זכאית לתשובה‪ ,‬אני‬
‫מאמינה שהיא סובלת‪ ,‬וגם אם צרת רבים ‪ -‬ככה‬
‫לפחות אומר העם ‪ -‬חצי נחמה‪ ,‬בכל זאת לכל‬
‫אחד אנחנו מנסים להתאים תשובה אישית‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬ברור שבעיה ייחודית יותר תזכה לתשומת‬

‫לב ראשונית ול'קפיצת הדרך'‪.‬‬

‫לז' קופצוב‬
‫שאינה מפספסת שום מילה ומודה על‬

‫העיתון הנפלא‪.‬‬
‫תודה על הערתך החשובה‪ .‬העברנו לסופרת‪.‬‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪5‬‬

‫ֱא ֶמת‪ֲ ' .‬חבּוַרת ַהּסֹו ְפִרים' ָקְראּו לֹו‪ֵ .‬ס ֶפר ַעל ֲחבּוַרת ְי ָל ִדים‬ ‫ְּב ִמ ְׁשַּפ ַחת ַס ְפַראי‪ְ ,‬ל ָכל ֶא ָחד ָה ָיה סֹוד ֶׁש ָּקׁשּור ִל ְס ָפִרים‪.‬‬ ‫סֹודֹות עַ ל סְ פָ רִ ים‬
‫ֶׁשִּנ ְק ַל ַעת ְל ַהְרַּפ ְת ָקאֹות ְו ַא ַחר ָּכְך ּכֹו ֶת ֶבת ֲע ֵלי ֶהם ְס ָפִרים‪.‬‬ ‫ֵס ִפי ָׂשם ֵלב ֶׁש ַא ֲחֵרי ֶׁשהּוא קֹוֵרא ֵס ֶפר‪ָּ ,‬ת ִמיד קֹוֶרה לֹו‬
‫ִא ָּמא ַס ְפַראי ָׂש ְמ ָחה‪ֲ ,‬א ָבל ִסְּפָרה ַרק ְל ַא ָּבא ַס ְפַראי ַעל‬ ‫ַמׁ ֶּשהּו ֶׁש ָּקׁשּור ַלֵּס ֶפר ֶׁשהּוא ָקָרא‪ֶ .‬זה ִר ֵּגׁש ֶאת ֵס ִפי‪,‬‬

‫ַה ִה ְתַר ְּגׁשּות ֶׁשָּלּה‪ִּ ,‬כי ֶזה ָה ָיה סֹוד‪.‬‬ ‫ְו ִס ְקֵרן‪ְ ,‬ו ַגם ִה ְפ ִחיד‪.‬‬
‫ֵס ִפי ִה ְת ַל ֵּבט ַּבִּס ְפִר ָּיה ַה ִאם ָל ַק ַחת ֶאת ַהֵּס ֶפר‪ .‬הּוא ָר ָאה‬ ‫ֲא ָבל הּוא ֹלא ִּגָּלה ְל ַאף ֶא ָחד‪.‬‬
‫ַּבְּכִרי ָכה ֶׁש ֲחבּוַרת ַהּסֹו ְפִרים ִנ ְק ְל ָעה ְל ַהְרַּפ ְת ָקה ִּב ְמ ָעָרה‬ ‫ְלסֹו ִפי‪ַ ,‬ה ְּתאֹו ָמה ֶׁשל ֵס ִפי‪ָ ,‬הָיה ֶהְר ֵּגל ְמ ֻׁשֶּנה ֶׁש ִהיא ָׁש ְמָרה‬
‫ְסגּוָרה‪ָ .‬יכֹול ִל ְהיֹות ֶׁש ִאם הּוא ִי ַּקח ֶאת ַהֵּס ֶפר הּוא ִי ָּת ַקע‬ ‫ְּבסֹוד‪ְּ :‬כ ֶׁשּסֹו ִפי ָה ְי ָתה ּפֹו ַת ַחת ֵס ֶפר‪ִ ,‬היא ָה ְי ָתה סֹו ֶפֶרת‬
‫ֶאת ַה ִּמִּלים ֶׁש ַּבּׁשּוָרה ָהִראׁשֹו ָנה ֶׁש ְּב ָכל ַעּמּוד‪ְּ .‬ב ַע ְצ ָמּה‬
‫ִּפ ְתאֹום ִּב ְמ ָעָרה?‬ ‫ִהיא ֹלא ָי ְד ָעה ַמּדּו ַע ִהיא עֹו ָׂשה ֶאת ֶזה‪ֲ .‬א ָבל ָּכ ָכה‬
‫סֹו ִפי ִה ְת ִחי ָלה ִל ְקרֹא ֶאת ַהֵּס ֶפר ְּב ַב ִית ֶׁשל ֲח ֵבָרה‪ִ .‬היא‬ ‫ִה ְתַר ְּג ָלה‪ָּ .‬ת ִמיד ִל ְסּ ֹפר‪ְ ,‬ו ָת ִמיד ְל ִה ָּז ֵהר ֶׁש ַאף ֶא ָחד‬
‫ָׂש ָמה ֵלב ְל ָד ָבר מּו ָזר‪ַּ .‬בּׁשּוָרה ָהִראׁשֹו ָנה ֶׁש ְּב ָכל ַעּמּוד ָהיּו‬ ‫ֹלא ִיְר ֶאה ֶׁש ִהיא סֹו ֶפֶרת‪.‬‬
‫ַה ִּתינֹוק ֶׁשל ִמ ְׁשַּפ ַחת ַס ְפַראי ָה ָיה ִּתינֹוק ׁשֹו ָבב‬
‫ְׁשמֹו ֶנה ִמִּלים ְּב ִדּיּוק‪ֵ .‬איְך ֶזה ָיכֹול ִל ְהיֹות?‬ ‫ִּב ְמ ֻי ָחד‪ַּ .‬גם לֹו ָה ָיה סֹוד‪ְּ .‬כ ֶׁשהּוא ָה ָיה רֹו ֶאה ֵס ֶפר‬
‫ְו ַה ִּתינֹוק ֶׁשל ַס ְפַראי ִּגָּלה ֶאת ַהֵּס ֶפר ַעל ַהַּסָּפה יֹו ַמ ִים‬ ‫ֶׁש ִּמי ֶׁשהּו ִה ְׁש ִאיר ַעל ַהַּסָּפה‪ ,‬הּוא ָהָיה לֹו ֵק ַח אֹותֹו‪,‬‬
‫ַא ַחר ָּכְך‪ַ .‬א ֲח ֵרי ֶׁשֵּס ִפי ֹלא ִה ְת ַאֵּפק ְו ָל ַקח ֶאת ַהֵּס ֶפר‬ ‫ּדֹו ֵחף אֹותֹו ִּב ְז ִחי ָלה ַעד ַל ֲח ַדר ַההֹוִרים‪ְ ,‬ו ָׁשם‬
‫ַה ְמ ַס ְקֵרן ֵמ ַהִּס ְפִר ָּיה‪ֲ ,‬א ָבל ָׁש ַכח אֹותֹו ַעל ַהַּסָּפה ִל ְפ ֵני‬ ‫ַמ ְח ִּביא אֹותֹו ִמ ַּת ַחת ַל ִּמ ָּטה ֶׁשל ַא ָּבא‪.‬‬
‫ַו ֲא ִפּלּו ְל ִא ָּמא ֶׁשל ַס ְפַראי ָה ָיה סֹוד‪.‬‬
‫ֶׁש ָּי ָצא ְל ַׂש ֵחק ִעם ֲח ֵבִרים‪.‬‬ ‫ַּבַּל ְי ָלה‪ַ ,‬א ֲחֵרי ֶׁשֵּס ִפי ְוסֹו ִפי ְו ַה ִּתינֹוק ָהיּו ְי ֵׁש ִנים‪,‬‬
‫ַה ִּתינֹוק ָמ ַתח ֶאת ָידֹו ְּב ָכל ַהּ ֹכ ַח ְּכ ֵדי ְל ַה ִּגי ַע ַעד ַלֵּס ֶפר‪ .‬הּוא‬ ‫ִא ָּמא ֶׁשל ַס ְפַראי ָה ְי ָתה ּכֹו ֶת ֶבת ִסּפּוִרים‪ִ .‬היא‬
‫ָמ ַתח ֶאת ַהָּיד‪ֲ ,‬א ָבל ַרק ְקצֹות ֶא ְצ ְּבעֹו ָתיו ָנ ְגעּו ַּבֵּס ֶפר‪ .‬הּוא‬ ‫ָׁש ְל ָחה אֹו ָתם ָל ִעּתֹון‪ְ ,‬ו ַהִּסּפּוִרים ִה ְתַּפְר ְסמּו‪,‬‬
‫ָמ ַתח עֹוד ְועֹוד‪ְ ,‬ו ִה ְת ַא ֵּמץ‪ּ ,‬ו ַבּסֹוף – ֵּכן‪ .‬הּוא ִה ְצ ִלי ַח ִל ְתּ ֹפס‬ ‫ֲא ָבל ֹלא ַּבׁ ֵּשם ָה ֲא ִמ ִּתי ֶׁשָּלּה – ַס ְפַראי‪ֶ ,‬אָּלא‬
‫ַּת ַחת ַהׁ ֵּשם ל' ֱא ֶמת‪.‬‬
‫ֶאת ַהֵּס ֶפר‪ .‬עֹוד ְק ָצת ְועֹוד ְק ָצת‪ּ ,‬ו ְכ ָבר ‪ּ -‬בּום!‬ ‫ל' ֱא ֶמת ָה ָיה ְׁש ָמּה ַהִּס ְפרּו ִתי ֶׁשל ִא ָּמא ַס ְפַראי‪.‬‬
‫ַהֵּס ֶפר ַעל ָהִר ְצָּפה‪.‬‬ ‫ַהּקֹו ְר ִאים ָהיּו חֹו ְׁש ִבים ֶׁש ַהּסֹו ֶפ ֶרת ל' ֱא ֶמת‬
‫ּכֹו ֶת ֶבת ִסּפּוִרים ֲא ִמ ִּתִּיים‪ְ ,‬ו ָל ֵכן ָּב ֲחָרה ְּב ֵׁשם ָּכ ֶזה‪.‬‬
‫ִא ָּמא ִּד ְּבָרה ַּב ֶּט ֶלפֹון ְוֹלא ָׂש ָמה ֵלב‪ ,‬סֹו ִפי ֵה ִכי ָנה ִׁשעּוִרים‪,‬‬ ‫ֲא ָבל ַס ְפַראי ִה ְתַּכְּו ָנה ְל ַמׁ ֶּשהּו ַא ֵחר ְל ַג ְמֵרי‪ַ .‬הׁ ֵּשם‬
‫ֵס ִפי ִׂש ֵחק ְּב ַכּדּור ַּב ִּמ ְגָרׁש ַּבחּוץ‪.‬‬ ‫ֶׁשָּלּה ָר ַמז – ֹלא ֱא ֶמת‪ָּ .‬כל ַמה ֶׁש ִהיא ּכֹו ֶת ֶבת ֹלא‬
‫ֱא ֶמת‪ְ ,‬ו ַגם ַהׁ ֵּשם ֶׁשָּלּה ֹלא ֲא ִמ ִּתי‪ַ .‬הּכֹל ַרק ִּב ְכ ִאּלּו‪.‬‬
‫ְו ָכְך ָע ָׂשה ַהֵּס ֶפר ֶה ָח ָדׁש ֶׁשל ל' ֱא ֶמת‪ַ ,‬הֵּס ֶפר ' ֲחבּוַרת‬
‫ַהּסֹו ְפִרים' ֶאת ַּדְרּכֹו ֶאל ַה ַּמ ֲחבֹוא ִמ ַּת ַחת ַל ִּמ ָּטה ֶׁשל ַא ָּבא‪.‬‬ ‫ֶׁשל ִסּפּוִרים‪.‬‬
‫ָּכל ַהּסֹודֹות ָהיּו ְׁשמּוִרים ֵהי ֵטב‪.‬‬
‫ְּכ ֶׁשֵּס ִפי ָח ַזר ַה ַּבְי ָתה הּוא ִחֵּפׂש ֶאת ַהֵּס ֶפר‪ְ ,‬וֹלא ָמ ָצא אֹותֹו‪.‬‬ ‫ֵס ִפי ְוסֹו ִפי ֹלא ָי ְדעּו ֶׁש ִא ָּמא ֶׁשָּל ֶהם סֹו ֶפֶרת‪.‬‬
‫הּוא ָׁש ַאל ֶאת סֹו ִפי‪.‬‬ ‫ַאף ֶא ָחד ֹלא ֶה ֱע ָלה ְּב ַד ְעּתֹו ֶׁשֵּס ִפי חֹו ֵׁשב ֶׁש ַהְּס ָפִרים ֶׁשהּוא‬
‫קֹוֵרא ַמ ְׁשִּפי ִעים ַעל ַמה ׁ ֶּש ִּי ְקֶרה לֹו ַּב ְּמ ִציאּות‪.‬‬
‫סֹו ִפי ָׂש ְמ ָחה ִל ְׁש ֹמ ַע ֶׁשֵּס ִפי ֵה ִביא ֶאת ַהֵּס ֶפר ' ֲחבּוַרת‬ ‫ִאיׁש ֹלא ָיכֹול ָה ָיה ָל ִׂשים ֵלב ֶׁשּסֹו ִפי סֹו ֶפֶרת ִמִּלים ַּבֵּס ֶתר;‬
‫ַהּסֹו ְפִרים' ֵמ ַהִּס ְפִר ָּיה‪ִ .‬היא ָא ְמָרה לֹו ֶׁש ִהיא רֹו ָצה ְמ ֹאד‬ ‫ְו ִא ָּמא ַס ְפַראי‪ְ ,‬ו ַגם ֵס ִפי ְוסֹו ִפי‪ִ ,‬מ ֵּדי ַּפ ַעם ִה ְתַר ְּגזּו אֹו‬
‫ִל ְק ֹרא ֶאת ַהֵּס ֶפר ַה ֶּזה‪ְ ,‬ו ַכּמּו ָבן ֹלא ִּגְּל ָתה לֹו ֶׁש ִהיא ַּגם רֹו ָצה‬ ‫ִנ ְב ֲהלּו ְּכ ֶׁשעֹוד ֵס ֶפר ֶנ ְע ַלם; ֲא ָבל ֹלא ָי ְדעּו‬
‫ִל ְבּדֹק ַה ִאם ַּגם ָּב ַעּמּו ִדים ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא ִה ְסִּפי ָקה ִל ְפּ ֹת ַח ֵיׁש‬ ‫ְוֹלא ֵה ִבינּו ְוֹלא ִנ ֲחׁשּו‪ֶׁ ,‬ש ֶּזה ָקׁשּור ַלּסֹוד‬

‫ְּב ָכל ׁשּוָרה ִראׁשֹו ָנה ָּב ַעּמּוד ְׁשמֹו ֶנה ִמִּלים ְּב ִדּיּוק‪.‬‬ ‫ֶׁש ַה ִּתינֹוק ֶׁשָּל ֶהם ַמ ְס ִּתיר‪.‬‬
‫ֵס ִפי ִנ ְל ַחץ ֶׁש ַהֵּס ֶפר ֶה ָח ָדׁש ֹלא ִנ ְמ ָצא‪ .‬הּוא ֹלא ִּגָּלה ֶׁשהּוא‬
‫ֹלא ַרק ָלחּוץ‪ֶ ,‬אָּלא ַּגם ּפֹו ֵחד‪.‬‬ ‫ְו ָאז‪ ,‬יֹום ֶא ָחד‪ָ ,‬י ָצא ֵס ֶפר ָח ָדׁש ֶׁשל ַהּסֹו ֶפֶרת ל'‬
‫הּוא ְּב ִדּיּוק ָהָיה ְּב ֶא ְמ ַצע ִל ְק ֹרא‬
‫ֵאיְך ֲחבּוַרת ַהּסֹו ְפִרים ִנ ְת ְק ָעה‬
‫ִּב ְמ ָעָרה ְסגּוָרה‪ְ ,‬והּוא ָח ַׁשׁש‬
‫ֶׁש ִאם ֹלא ַי ְסִּפיק ִל ְק ֹרא‬
‫ֶאת ַהּסֹוף ַהּטֹוב ִל ְפ ֵני‬
‫ַהַּל ְי ָלה‪ִ ,‬י ָּת ַקע ָמ ָחר ַּגם‬

‫תשע"ט ‪6 40‬‬

‫סיפור שבועי ‪ ///‬מספרת‪ :‬שרי וולך‬ ‫ֶׁשּכֹו ְת ִבים ֵס ֶפר‪ּ ,‬ו ְב ִדּיּוק ִה ְת ָּבֵרר לֹו ֶׁש ִא ָּמא ֶׁשּלֹו ְּב ַע ְצ ָמּה‬ ‫הּוא ְּב ָמקֹום ָסגּור‪ְּ ,‬כמֹו ֲחבּוַרת ַהּסֹו ְפִרים‪.‬‬
‫ּכֹו ֶת ֶבת ְס ָפִרים!‬ ‫ִא ָּמא ַס ְפַראי ָע ְזָרה ַל ְי ָל ִדים ַּב ִחּפּו ִׂשים‪ִ .‬היא ֹלא ִּגְּל ָתה‬
‫ֶׁש ֵּיׁש ָלּה עֹוד ִס ָּבה ְל ַחֵּפׂש‪ :‬הֹו ָצ ַאת ַהְּס ָפִרים ֲע ַד ִין ֹלא‬
‫סֹו ִפי ֶה ְח ִזי ָקה ֶאת ַה ַּדף ַה ֻּמ ְדָּפס‪ֵ " .‬יׁש ּפֹה ַא ַחת‪ֶ -‬ע ְׂשֵרה‬ ‫ָׁש ְל ָחה ָלּה ְס ָפִרים‪ְ ,‬ו ִהיא ָר ְצ ָתה ִלְראֹות ֵאיְך ִנְר ֶאה ַהֵּס ֶפר‬
‫ִמִּלים ַּבּׁשּו ָרה ָה ִראׁשֹו ָנה"‪ִ ,‬היא ָא ְמ ָרה ְּב ִלי ַל ְחׁשֹב‪,‬‬
‫ֶה ָח ָדׁש ַא ֲחֵרי ַה ְּדפּוס‪.‬‬
‫ְו ִה ְת ָחְר ָטה ִמ ָּיד‪.‬‬ ‫ַה ִּתינֹוק ֶׁשל ַס ְפַראי ָז ַחל ֵּבין ֻּכָּלם‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ֹלא ָר ַמז ֶׁשהּוא‬
‫ֲא ָבל ְּכ ֶׁש ִא ָּמא ָׁש ֲא ָלה אֹו ָתּה‪ִ ,‬היא ֶה ְח ִלי ָטה ֶׁש ִהיא ֵּכן‬
‫רֹו ָצה ְל ַה ְס ִּביר‪ִ :‬היא ְר ִגי ָלה ִל ְסּ ֹפר ִמִּלים‪ַ .‬ה ֶהְר ֵּגל ַה ֶּזה‬ ‫יֹו ֵד ַע ֵאיפֹה ִנ ְמ ָצא ַהֵּס ֶפר ֶׁשֻּכָּלם ְמ ַחְּפ ִׂשים‪.‬‬

‫ְמ ַע ְצ ֵּבן אֹו ָתּה‪ֲ ,‬א ָבל ִהיא ֹלא ַמ ְצ ִלי ָחה ְל ַה ְפ ִסיק‪.‬‬ ‫ַא ָּבא ֶׁשל ַס ְפַראי ָח ַזר ַה ַּב ְי ָתה‪.‬‬
‫" ְל ַהְר ֵּבה ֲא ָנ ִׁשים ֵיׁש ֶהְר ֵּג ִלים ֶׁש ְּק ָצת ַמ ְפִרי ִעים ָל ֶהם‪.‬‬ ‫הּוא ָח ַלץ ֶאת ַהַּנ ֲע ַל ִים ֶׁשֹּלא ָהיּו לֹו נֹוחֹות‪ָ ,‬נ ַעל ֶאת ַנ ֲע ֵלי‬
‫ִאם ֶזה ַרק ְק ָצת ַמ ְפִרי ַע‪ֹ ,‬לא ָצִריְך ְּל ִה ְתַר ֵּגׁש"‪ָ ,‬ע ְנ ָתה‬ ‫ַה ַּבִית ֶׁשּלֹו‪ְ ,‬ותֹוְך ְּכ ֵדי ָּכְך ִּגָּלה ָק ֶצה ֶׁשל ְּכִרי ָכה ֵמ ִציץ ִמ ַּת ַחת‬

‫ִא ָּמא‪ַ -‬ס ְפַראי‪ֶ " .‬זה ֶּב ַטח ַי ֲע ֹבר ָלְך ְל ַבד"‪.‬‬ ‫ַל ִּמ ָּטה‪ .‬הּוא ָמ ַׁשְך אֹותֹו‪ְ ,‬ו ִגָּלה ֵס ֶפר‪.‬‬
‫ֵס ִפי ָל ַקח ֶאת ַהֵּס ֶפר‪ְ ,‬ו ִד ְפ ֵּדף ָל ַעּמּוד ֶׁשּבֹו ִה ְפ ִסיק‪.‬‬ ‫ִה ְתּכֹו ֵפף ְו ֵה ִציץ – ְו ִגָּלה ֶׁש ֵּיׁש לֹו ַמ ְח ַסן ְס ָפ ִרים ָק ָטן‬
‫ַה ָּמקֹום ֶׁשּבֹו ֲחבּוַרת ַהּסֹו ְפִרים ִנ ְק ְל ָעה ְל ָצָרה ְּבתֹוְך‬
‫ְמ ָעָרה‪ְּ .‬כ ָבר ָקָרה לֹו ַמׁ ֶּשהּו ֶא ָחד ִמּתֹוְך ַהֵּס ֶפר‪ַ ,‬ע ְכ ָׁשו‬ ‫ִמ ַּת ַחת ַל ִּמ ָּטה‪.‬‬
‫הּוא ָיכֹול ְל ַה ְמ ִׁשיְך ְּב ִלי ַל ְחׁשֹׁש‪ּ .‬ו ְב ֶע ֶצם‪ְּ ,‬ב ָכל ֵס ֶפר‬ ‫ּתֹוְך ְּכ ֵדי ֶׁשהּוא ֵה ִזיז ֶאת ַה ִּמ ָּטה‪ִ ,‬ה ִּגיעּו ִא ָּמא ְו ֵס ִפי ְוסֹו ִפי‬
‫קֹוִרים ְּד ָבִרים ַר ִּבים ָּכל ָּכְך‪ֶׁ ,‬ש ָּת ִמיד ַמׁ ֶּשהּו ֵמ ֶהם‬ ‫ֶאל ַה ֶח ֶדר‪ִ .‬א ָּמא ִנ ְב ֲה ָלה ְל ַגּלֹות ֶאת ָּכל ַהְּס ָפִרים ַה ֻּמ ְׁש ָל ִכים‬
‫ִמ ַּת ַחת ַה ִּמ ָּטה‪ֵ .‬ס ִפי ִּגָּלה ַּדף ֻמ ְדָּפס ֵּבין ָּכל ַהְּס ָפִרים‪ .‬סֹו ִפי‬
‫ִי ְקֶרה ַּגם ַּב ַחִּיים‪ֲ ,‬א ָבל ֶזה ְס ָתם ִּד ְמיֹון ַל ְחׁשֹב ֶׁש ַּמׁ ֶּשהּו‬ ‫ֵה ִצי ָצה ַּב ַּדף ְו ִנ ְד ֲה ָמה – ָה ְי ָתה ָׁשם ַה ְת ָח ָלה ֶׁשל ֶּפֶרק ט"ו‬
‫ִי ְקֶרה ִמּׁשּום ֶׁש ָּקְראּו ָע ָליו ְּב ֵס ֶפר‪.‬‬
‫ִמּתֹוְך ַהֵּס ֶפר ֲחבּוַרת ַהּסֹו ְפִרים‪.‬‬
‫סֹו ִפי ִק ְּב ָלה ְּבתֹו ָדה ֵמ ִא ָּמא ַּדִּפים ֻמ ְדָּפ ִסים ֶׁשל‬ ‫ַהֵּס ֶפר ָה ָיה ָּכתּוב ֶא ְצ ָלם ַּב ַּמ ְח ֵׁשב?‬
‫ַהִּסּפּור‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִּת ְצ ָטֵרְך ְל ַחּכֹות ַעד ֶׁשֵּס ִפי ְי ַס ֵּים‬
‫ִל ְקרֹא ֶאת ַהֵּס ֶפר‪ִ .‬היא ֹלא ָס ְפ ָרה ֶאת ַה ִּמִּלים‬ ‫ִא ָּמא ֶׁשָּל ֶהם ָּכ ְת ָבה אֹותֹו???‬
‫ִּב ְת ִחַּלת ָּכל ַעּמּוד‪ָ .‬מה ַה ַּט ַעם? ֶזה ֹלא ַהֵּס ֶפר‬ ‫" ִה ְדַּפ ְס ִּתי ַּכ ָּמה ַעּמּו ִדים ִּב ְׁש ִביל ֶׁש ַא ָּבא ִי ְק ָרא ִל ְפ ֵני‬
‫ָה ֲא ִמ ִּתי‪ּ,‬ו ְב ֶע ֶצם ַּגם ִמ ְסַּפר ַה ִּמִּלים ַּבֵּס ֶפרֹלא ֶּב ֱא ֶמת‬ ‫ַה ְּדפּוס"‪ִ ,‬ה ְס ִּביָרה ִא ָּמא ְל ֵס ִפי ּו ְלסֹו ִפי ֶׁש ָע ְמדּו ְו ִה ְס ַּתְּכלּו‬
‫ְמ ַע ְנֵין אֹו ָתּה‪ .‬אּו ַלי ַּבַּפ ַעם ַה ָּב ָאה ֶׁש ִהיא ִּת ַּקח ֵס ֶפר‬
‫ָע ֶלי ָה ְּב ֵעי ַנ ִים ְּגדֹולֹות ַו ֲע ָנ ִקּיֹות ּו ַמ ָּמׁש ֹלא ַמ ֲא ִמינֹות‪.‬‬
‫ִהיא ַּת ְצ ִלי ַח ְּב ָכל ֹזאת ְל ִה ְתַּפ ֵּטר ֵמ ַה ֶהְר ֵּגל ַה ִּטְּפ ִׁשי‬ ‫" ַא ְּת ַהּסֹו ֶפֶרת ל' ֱא ֶמת?" ָׁש ַאל ֵס ִפי ׁשּוב ְוׁשּוב‪ֵ " .‬איְך ֶזה‬
‫ַה ֶּזה‪ָּ .‬כְך ִהיא ָח ְׁש ָבה‪.‬‬
‫ָיכֹול ִל ְהיֹות?"‬
‫ִא ָּמא ַס ְפַראי ָׂש ְמ ָחה ִלְראֹות ֶאת ַה ְי ָל ִדים ֶׁשָּלּה‬ ‫ִא ָּמא‪ַ -‬ס ְפַראי ִה ְס ִּביָרה ְל ֵס ִפי ּו ְלסֹו ִפי ַהִּנ ְד ָה ִמים ֵאיְך ֶזה‬
‫קֹוְר ִאים ּו ִמ ְתַר ְּג ִׁשים ְו ֶנ ֱה ִנים‪ .‬טֹוב ֶׁשֵּס ִפי ָמ ָצא‬ ‫ָיכֹול ִל ְהיֹות‪ִ .‬היא ָּפׁשּוט ׁשֹו ַל ַחת ִסּפּוִרים ָל ִעּתֹון‪ֶ .‬זה ַהּכֹל‪.‬‬
‫ֶאת ַה ַּדף ַה ֻּמ ְדָּפס‪ַ .‬מה ִּפ ְתאֹום ֶׁשְּי ָל ִדים ֹלא ֵי ְדעּו‬ ‫" ָאז ׁשּוב ִנ ְהָיה ִלי ְּכמֹו ַּבֵּס ֶפר!" ָּפ ַלט ֵס ִפי ְו ָׂשם ָיד ַעל ַהֶּפה‬
‫ֶׁש ִא ָּמא ֶׁשָּל ֶהם סֹו ֶפֶרת? ָע ִדיף ֶׁשֵּי ְדעּו ְוֵי ָהנּו! ָּכְך‬
‫ֶׁשּלֹו‪ .‬הּוא ֹלא ִה ְתַּכ ֵּון ְל ַגּלֹות ֶאת ַהּסֹוד‪.‬‬
‫ִהיא ֶה ְח ִלי ָטה‪.‬‬ ‫" ַמה ִּנ ְה ָיה ְּכמֹו ַהֵּס ֶפר?" ָׁש ֲא ָלה ִא ָּמא‪ַ -‬ס ְפַראי‪.‬‬
‫ְו ַה ִּתינֹוק ֶׁשל ַס ְפַראי ִחָּכה ְו ִצָּפה ְל ָכְך ֶׁשעֹוד‬ ‫ֵס ִפי ִהֵּסס ְק ָצת‪ֲ ,‬א ָבל ִה ְס ִּביר‪ָּ .‬ת ִמיד קֹוֶרה לֹו ַמה ׁ ֶּשהּוא‬
‫ֵס ֶפר ִיׁ ָּש ַכח ַעל ַהַּסָּפה‪ .‬הּוא ֹלא ָי ַדע ֶׁש ַהּסֹוד‬ ‫קֹוֵרא ָע ָליו ַּבְּס ָפִרים‪ְ .‬ו ִהֵּנה‪ַ ,‬הּיֹום הּוא ָקָרא ֵס ֶפר ַעל ְי ָל ִדים‬
‫ֶׁשּלֹו הּוא ָהִראׁשֹון ֶׁש ִה ְת ַּגָּלה‪ְ ,‬ו ֶׁש ֵּמ ַהּיֹום ַה ֶּזה‬
‫ֵס ִפי ְוסֹו ִפי ְּכ ָבר ֹלא ַי ְׁש ִאירּו ׁשּום ֵס ֶפר ַעל‬
‫ַהַּסָּפה ַּב ַּבִית ֶׁשָּל ֶהם‪ַ ,‬ה ַּבִית ַהָּנ ִעים ֶׁשל‬

‫ִמ ְׁשַּפ ַחת ַס ְפַראי‪.‬‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪7‬‬

‫י זרקור‬‫איחולי מזל טובלמנויבטושבעהה‬ ‫ִמִּלים‬

‫בר מצווה‬ ‫ֶׁשל ְּגדֹו ִלים‬ ‫על מה שמעבר לשפה ‪ ///‬יעל רוטנברג‬

‫אליהו רייכמן‪ ,‬בית שמש‬ ‫ְו ַהַּפ ַעם‪ַ :‬ח ְמׁ ִשיר‬

‫ימי הולדת ‪ -‬בנים‬ ‫ִׁשיר ִהּתּו ִלי ֶּבן ָח ֵמׁש ׁשּורֹות‬

‫דודי רייכנברג‪ ,‬מודיעין עילית‬ ‫ִּת ְׁש ַמע‪ִ ,‬ח ַּבְר ִּתי ַח ְמ ִׁשיר ְל ִא ָּמא‪:‬‬
‫מאיר ליברמן‬ ‫ְל ִא ָּמא ַהְי ָקָרה | ֶׁשּכֹה ַמ ְׁש ִקי ָעה | ּתֹו ָדה ַעל ָה ֶע ְזָרה |‬

‫אהרון לוי‪ ,‬בית שמש‬ ‫ַא ְּת ָּפׁשּוט ִנ ְפ ָל ָאה | ִמ ֶּמִּני ְּב ֵנְך‪ְּ ,‬בהֹו ָקָרה‬
‫שוקי אופשטיין‪ ,‬בית שמש‬
‫ִׁשיר ָי ֶפה ּו ְמַר ֵּגׁש‪,‬‬
‫פיני פולק‪ ,‬ירושלים‬ ‫ַאְך ֶזה ֹלא ַח ְמ ִׁשיר‪.‬‬
‫שלום מנדל‪ ,‬ביתר עלית‬
‫מנחם רפלוביץ‪ ,‬חצור הגלילית‬ ‫ָמה?! ֲא ָבל ֶזה ִׁשיר‬
‫ֶׁשל ָח ֵמׁש ׁשּורֹות!‬
‫שלוימי לוי‪ ,‬ביתר‬ ‫ָח ֵמׁש‪ִׁ +‬שיר = ַח ְמ ִׁשיר‪.‬‬
‫ישראל גוטליב‪ ,‬בני ברק‬
‫שלום נח ברזובסקי‪ ,‬ירושלים‬ ‫ֹלא‪ֹ .‬לא ָּכל ִׁשיר ֶּבן ָח ֵמׁש ׁשּורֹות הּוא ַח ְמ ִׁשיר‪.‬‬
‫ַרק ִׁשיר ְמ ַׁש ֲע ֵׁש ַע ֶׁשּבֹו ַהּשּׁוָרה ָהִראׁשֹו ָנה‪ַ ,‬ה ְּ ׁש ִנָּיה‬
‫יחיאל פלקסר‪ ,‬ערד‬ ‫ְו ַה ֲח ִמי ִׁשית ֵהן ַּב ֲעלֹות אֹותֹו ִמ ְׁש ָקל (ּו ְׁש ָל ְׁש ָּתן ִמ ְת ַחְרזֹות‬
‫פנחס דוד ברזובסקי‪ ,‬ירושלים‬ ‫זֹו ִעם זֹו)‪ְ ,‬ו ַה ְּ ׁש ִלי ִׁשית ְו ָהְר ִבי ִעית ֻמְרָּכבֹות ַּגם ֵהן ֵמאֹותֹו‬
‫שמואל אליהו כהן‪ ,‬ירושלים‬ ‫ִמ ְׁש ָקל (ּו ִמ ְת ָחְרזֹות זֹו ִעם זֹו) – ַרק ֶזה הּוא ַח ְמ ִׁשיר‪.‬‬

‫אהרן בוטרמן‬ ‫ִׂשְרטּוט ַה ֲחִרי ָזה ָצִריְך ִל ְהיֹות‪ :‬א‪,‬א‪,‬ב‪,‬ב‪,‬א‪.‬‬
‫יעקב וולך‪ ,‬מודיעין עילית‬ ‫ְמ ְמ ְמ ְמ‪ְ ...‬מ ַע ְנֵין ְמאֹד‪.‬‬
‫ֲא ִני הֹו ֵלְך ִל ְכּ ֹתב‬
‫בת מצווה‬ ‫ַח ְמ ִׁשיר!‬
‫ַּגם ֲא ִני!‬
‫פערי רפלוביץ‪ ,‬חצור הגלילית‬
‫גיטי גולדברג‪ ,‬ביתר עלית‬ ‫ַּכ ֲעבֹור ְׁש ָע ַתִים ָוֶר ַבע‪:‬‬

‫ימי הולדת ‪ -‬בנות‬ ‫" ֲא ִני ֻמ ְכ ָׁשר ִמֻּכָּלם ִּפי ְׁש ַנִים"‪,‬‬ ‫ָהיֹה ָהָיה ַּגַּנב ֶּפ ָחם‬
‫ָא ַמר ִּג ְדעֹון ַל ֲח ֵברֹו ֶא ְפַרִים;‬ ‫ֶׁש ָא ַמר‪ֲ " :‬א ִני ָח ָכם!‬
‫תמר בן ישר‪ ,‬ירושלים‬ ‫ַּב ֹחֶרף ֲא ִני ּגֹו ֵנב ְּבאֹ ֶׁשר‬
‫תמר אברמוביץ‪ ,‬ירושלים‬ ‫" ִהְרַּכ ְב ִּתי ַּפא ֶזל ְמֻי ָחד‬ ‫ַּב ַּקִיץ ִמ ְת ַנ ֵהג ְּב ֹי ֶׁשר‬
‫אפרת פרוכטר‪ ,‬ירושלים‬ ‫ְּבתֹוְך חֹ ֶדׁש ֶא ָחד‬ ‫ֶׁשֹּלא ִי ְת ְּפסּו אֹו ִתי ַעל ַחם!"‬

‫מלי ברנשטיין‬ ‫ְו ַעל ָה ֲ ִאריָזה ָּכתּוב ָׁש ָנה ַעד ְׁש ָנ ַתִים!"‬
‫חלי אידלמן‪ ,‬בני ברק‬
‫קֹוְר ֵאי ַזְרקֹור ַהְי ָקִרים‬ ‫‪8‬‬ ‫תשע"ט ‪40‬‬
‫רותי כץ‪ ,‬חיפה‬ ‫ַּגם ַא ֶּתם ֻמ ְז ָמ ִנים ִל ְׁשֹל ַח ָלנּו ַח ְמ ִׁשיִרים ְּפִרי ֵע ְט ֶכם!‬
‫חני שיף‪ ,‬ירושלים‬
‫תמי פל‪ ,‬קרית ספר‬
‫ברכה קבסה‪ ,‬ירושלים‬
‫מיכלי חיימוביץ‪ ,‬קרית ספר‬
‫טובי ארשטיין‪ ,‬חיפה‬
‫חוהל'ה טאוב‪ ,‬ירושלים‬
‫שבי קורץ‪ ,‬ביתר עלית‬
‫יהודית אייכלר‪ ,‬ירושלים‬
‫דבורה ארלנגר‪ ,‬בית שמש‬
‫אלישבע נחמה ברמן‪ ,‬ירושלים‬
‫ריקי ברנד‪ ,‬בני ברק‬
‫הדס וולך‪ ,‬מודיעין עילית‬

‫פרשמנדבלטותייממככלקדיעדוםתדיר)ר(הכלזבושתהכהכם‪,‬תתתושתבבבלראתרךחיוך‪,‬‬

‫אמא מספרת‪ ///‬ר' פס‬ ‫ב‬‫ִסּפּו ִרים‬

‫ַל ֲארּו ַחת ֶעֶר‬

‫ֵס ֶפר ֶׁשְּמ ַסֵּפר ְּב ַע ְצמֹו ֶאת ַה ִּסּפּור‬

‫ַּבָּיד ֶׁשל ָּת ָמר ָהָיה ֵס ֶפר‪ְ ,‬ו ֶזה ִסי ָמן ֶׁש ָּת ָמר ֵּכן ִה ְצ ִלי ָחה‬ ‫ְּב ַא ַחד ַה ָּי ִמים ָּת ָמר ַה ַּבחּוָרה ָל ְק ָחה ֶאת ֲאחֹו ָתּה‬
‫ִל ְב ֹחר‪.‬‬ ‫ֶא ְס ֵּתר ַלִּס ְפִרָּיה‪ָּ .‬ת ָמר ֶהְר ֲא ָתה ְל ֶא ְס ֵּתר ֶאת ַה ַּמ ָּד ִפים‬
‫ֶׁש ְּמיֹ ָע ִדים ַל ִּגיל ָהַרְך ְו ָא ְמָרה ָלּה‪ַ " :‬א ְּת ְיכֹו ָלה ִל ְבחֹר‬
‫"ֹלא ָמ ָצא ִתי ֶאת ַהֵּס ֶפר ֶׁשָר ִצי ִתי"‪ֶ ,‬נ ֶא ְנ ָחה ֶא ְס ֵּתר‪.‬‬
‫" ֵאי ֶזה ֵס ֶפר ָר ִצית?"‬ ‫ָלְך ֵמ ַה ַּמ ָּד ִפים ָה ֵאּלּו ֵאי ֶזה ֵס ֶפר ֶׁש ַא ְּת רֹו ָצה"‪.‬‬
‫" ִמָּכל ַה ַּמ ָּד ִפים ָה ֵאּלּו?" ֶא ְס ֵּתר ֹלא ֶה ֱא ִמי ָנה‪ֵ" ,‬יׁש ּ ֹפה‬
‫" ֵס ֶפר ֶׁשְּכ ֶׁשּפֹו ְת ִחים אֹותֹו הּוא ְמ ַסֵּפר ֵמ ַע ְצמֹו ֶאת‬
‫ַהִּסּפּור‪ָּ .‬כְך ֲא ִני ֹלא ַא ְטִרי ַח ֶאת ִא ָּמא אֹו אֹו ָתְך ְל ַסֵּפר‬ ‫ֲהמֹו ֵני ְס ָפִרים ‪"----‬‬
‫ֶא ְס ֵּתר ָע ְמ ָדה ְו ִחְּפ ָׂשה ֶאת ַהֵּס ֶפר ַה ְמ ַע ְנ ֵין ְּביֹו ֵתר‬
‫ִלי ְּב ָכל ַּפ ַעם"‪.‬‬ ‫ִמָּכל ַהְּס ָפִרים‪ָ .‬היּו ַּב ַּמ ָּדף ְס ָפִרים ֶׁש ֵּיׁש ָּב ֶהם ַרק‬
‫ָּת ָמר ָצ ֲח ָקה‪" .‬אּו ַלי ְּכ ֶׁש ִּת ְה ִיי ְּגדֹו ָלה‬ ‫ִצּיּוִרים‪ְ ,‬ו ַגם ְס ָפִרים ֶׁש ָּב ֶהם אֹו ִתּיֹות ְו ִצּיּוִרים ְל ָי ָדן‪.‬‬
‫ַּת ְמ ִצי ִאי ֵס ֶפר ָּכ ֶזה‪ּ .‬ו ֵבי ְנ ַת ִים‪ּ ,‬בֹו ִאי‬ ‫ִל ְפ ָע ִמים ָהיּו ַהִּצּיּוִרים ִצ ְבעֹו ִנ ִּיים ְו ִל ְפ ָע ִמים ְּב ָׁש ֹחר‬

‫ִנ ַּקח ָלְך ֵס ֶפר ָר ִגיל"‪.‬‬ ‫ָל ָבן‪ָ .‬היּו ִצּיּוִרים ְּברּוִרים ְו ָהיּו‬
‫ַּב ַּב ִית ָּפ ְת ָחה ֶא ְס ֵּתר ֶאת ַהֵּס ֶפר‬ ‫ְק ָצת מּו ָז ִרים‪ָ .‬היּו ְס ָפ ִרים‬
‫ְו ִה ְס ַּתְּכ ָלה ַּבִּצּיּוִרים‪ְּ " .‬ב ֶע ֶצם"‪ִ ,‬היא‬ ‫ִעם ִצּלּו ִמים ֶׁשל ֻּבּבֹות‪,‬‬
‫ָא ְמָרה ְל ַע ְצ ָמּה‪" ,‬זֹו ֹלא ְּב ָע ָיה‪ֲ ,‬א ִני‬
‫ְּב ַע ְצ ִמי ְיכֹו ָלה ָל ַד ַעת ָמה ַהִּסּפּור‪,‬‬ ‫ִצּלּו ִמים ֶׁשלְּפ ַל ְס ֶט ִלי ָנה‬
‫ּו ְס ָפ ִרים ֲא ֵח ִרים‬
‫ְל ִפי ַה ְּתמּונֹות"‪.‬‬ ‫ִעם ִצּלּו ִמים ֶׁשל‬
‫ֶא ְס ֵּתר ִסְּפ ָרה ְל ַע ְצ ָמּה‬ ‫ְי ָל ִדים ֲא ִמ ִּת ִּיים‪.‬‬
‫ְו ִסְּפָרה‪ִ .‬ס ְּי ָמה ֶאת ַהֵּס ֶפר‬ ‫ָהיּו ְס ָפ ִרים ָע ִבים‬
‫ְו ִד ְפ ְּד ָפה ַל ַה ְת ָח ָלה ְוׁשּוב‬
‫ִסְּפָרה ְל ַע ְצ ָמּה‪ּ .‬ו ִפ ְתאֹום ִה ְתַיׁ ְּש ָבה‬ ‫ּו ְס ָפ ִרים ַּד ִּקים‪ְ ,‬ס ָפ ִרים ְּגדֹו ִלים‬
‫ָּת ָמר ְל ָי ָדּה‪ֵ " .‬הי‪ֶ ,‬א ְס ֵּתר‪ַ ,‬א ְּת‬ ‫ּו ְס ָפִרים ְק ַטִּנים‪ַּ .‬ב ַּמ ָּדף ָה ֶע ְליֹון ָהיּו ְס ָפִרים ֶׁש ִהיא‬
‫ַאף ַּפ ַעם ֹלא ָח ְל ָמה ֶׁש ֵהם ַק ָּי ִמים; ְס ָפִרים ֶׁשִּל ְפ ֵני‬
‫ְמ ַסֶּפֶרת ִסּפּור ָחמּוד ְמ ֹאד!"‬ ‫ֶׁש ִּמ ְתּבֹו ְנ ִנים ָּב ֶהם‪ַ ,‬מְרִּכי ִבים ִמ ְׁש ָק ַפִים ֶׁש ָּב ֶהם ֲע ָד ָׁשה‬
‫"ְּכמֹו ֶׁשָּכתּוב ָּבאֹו ִתּיֹות?" ֵּבְרָרה ֶא ְס ֵּתר‪.‬‬ ‫ַא ַחת ְּכ ֻחָּלה ְו ַא ַחת ֲא ֻד ָּמה – ּו ְכ ֶׁש ַּמ ִּבי ִטים ָּב ֶהם ִנְר ֶאה‬
‫"ֹלא‪ִ ,‬סּפּור ַא ֵחר‪ִ .‬סּפּור ָי ֶפה‪ֶׁ ,‬ש ֲא ִני אֹו ֶה ֶבת"‪.‬‬ ‫ְּכ ִאּלּו ָה ֲא ָנ ִׁשים ֶׁש ַּבֵּס ֶפר יֹו ְצ ִאים ֵמ ַה ְּתמּו ָנה! ֵס ֶפר‬
‫" ַא ְּת ְּבטּו ָחה? ִאם ָּכְך‪ֲ ,‬א ִני חֹו ֶׁש ֶבת ֶׁש ֲא ִני ְּכ ָבר ֹלא‬ ‫ֶׁשּפֹו ְת ִחים ּבֹו ִקּפּול ּו ְמ ַגִּלים ֶׁש ַהִּצּיּור ִה ְׁש ַּתָּנה‪ֵ .‬ס ֶפר‬
‫ַא ְמ ִציא ֵס ֶפר ֶׁש ְּמ ַסֵּפר ֶאת ַהִּסּפּור ְּב ַע ְצמֹו"‪ָ ,‬א ְמָרה‬ ‫ֶׁש ְּמסֹו ְב ִבים ְּבתֹוכֹו ָׁשעֹון‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ֵס ֶפר ֶׁשּלֹו ֲח ִצים ּבֹו‬
‫ַעל ַּכ ְפּתֹור ְוהּוא ַמ ְׁש ִמי ַע קֹולֹות ֶׁשל ַּב ֲע ֵלי ַחִּיים‪ְ ,‬ועֹוד‬
‫ֶא ְס ֵּתר‬ ‫ֵס ֶפר ּדֹו ֶמה ֲא ָבל ֶׁשאֹו ֵמר מֹו ֶדה ֲא ִני אֹו ְקִרי ַאת ְׁש ַמע‪.‬‬
‫" ָל ָּמה?" ֹלא ֵה ִבי ָנה ָּת ָמר‪.‬‬ ‫ֶא ְס ֵּתר ָּב ְד ָקה ַהְר ֵּבה ְמ ֹאד ְס ָפִרים‪ַ ,‬עד ֶׁש ָּת ָמר ָּב ָאה‬
‫"ִּכי ַה ְי ָל ִדים ֶׁש ִּי ְקנּו אֹותֹו ֹלא ֵי ְדעּו ֶׁש ֵהם יֹו ְד ִעים‬
‫ְּב ַע ְצ ָמם ְל ַסֵּפר ִסּפּוִרים ָי ִפים!"‬ ‫ָל ַק ַחת אֹו ָתּה‪.‬‬
‫" ַא ְּת צֹו ֶד ֶקת"‪ָ ,‬א ְמָרה ָּת ָמר‪ְ ,‬ו ָח ְׁש ָבה ְל ַע ְצ ָמּה ֶׁש ֶא ְס ֵּתר‬ ‫" ָּב ַחְר ְּת ָלְך ְּכ ָבר ֵס ֶפר?" ִהיא ָׁש ֲא ָלה‪.‬‬
‫ִהיא ְק ַט ְנ ֹט ֶנת ֲא ָבל ַמ ָּמׁש ֲח ָכ ֹמ ֶנת‪.‬‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪9‬‬

‫ַרק ְצ ִריכֹות ִל ְמצֹא ִמי ֶׁשהּו‬ ‫יֹו ֵס ָפה ִה ְס ַּתְּכ ָלה ִּב ְמבּו ָכה ַעל ֵּבי ִלי‬ ‫ההחשדניר‬
‫ֶׁש ַּי ֲעזֹר ָלנּו ִעם ַה ֶּד ֶלת ַהּזֹאת"‪.‬‬ ‫ַהּבֹו ָכה ְּבקֹו ֵלי קֹולֹות‪ֵּ .‬בי ִלי ַאף ַּפ ַעם‬ ‫ישול ֵס ָפה‬
‫" ָמה ַה ְּב ָע ָיה? ְנ ַב ֵּקׁש ֶע ְזָרה‪ֻּ .‬כָּלם ָּכאן‬
‫ֹלא ּבֹו ָכה ָּכ ָכה‪.‬‬ ‫פרק ‪6‬‬
‫ִיְרצּו ַל ֲעזֹר ָלנּו"‪.‬‬ ‫" ֲא ִני ֹלא חֹו ֶׁש ֶבת ֶׁש ִּמי ֶׁשהּו ַי ְחׁ ֹשב ֶׁש ַא ְּת‬
‫" ִמי ֶזה ֻּכָּלם? ִמי ָא ַמר ָלְך ֶׁש ֵּיׁש ָּכאן‬ ‫ִה ְׁש ַּת ַּג ְע ְּת"‪ִ ,‬היא ִנְּס ָתה ְל ַנ ֵחם ֶאת ֵּבי ִלי‪.‬‬ ‫ַמׂ ָּשא ּו ַמ ָּתן‬
‫" ַמה ִּפ ְתאֹום! ַא ְּת ַי ְל ָּדה ְמאֹד ְמ ֹאד‬
‫ִמי ֶׁשהּו? ֵּבי ְנ ַת ִים ָּפ ַג ְׁשנּו ַרק ֶאת‬ ‫נֹוְר ָמ ִלית‪ֵּ ,‬בי ִלי‪ַ .‬מ ָּמׁש ַמ ָּמׁש נֹוְר ָמ ִלית!"‬ ‫ַּת ְק ִציר‪ְּ :‬כ ֶׁש ֵּבי ִלי ְמ ִבי ָנה‬
‫ַה‪ּ-‬קֹוף ַה ֶּזה"‪ֵּ ,‬בי ִלי ִה ִּתי ָזה‪ִ " .‬נְר ֶאה‬ ‫"ֵּכן?" ַה ְּב ִכי ֶׁשל ֵּב ְי ִלי ָּד ַעְך ְק ָצת‪ְ " .‬ט‪...‬‬ ‫ֶׁש ִהיא ִנ ְת ְק ָעה ִעם‬
‫טֹוב‪ֲ .‬א ִני‪ְּ "...‬ברֹאׁש ֻמְרָּכן ִח ְּט ָטה ְּב ִכיס‬
‫ָלְך ֶׁש ֵּיׁש ּפֹה ְּב ֵני ָא ָדם ִּב ְכ ָלל?‬ ‫ַהָּס ָר ָפן ֶׁשָּלּה‪ְ ,‬והֹו ִצי ָאה ִמ ְמ ָח ָטה‪.‬‬ ‫יֹו ֵס ָפה ָּבעֹו ָלם ֶׁש ֵּמ ֲאחֹוֵרי‬
‫ֵאי ֹפה?"‬ ‫ַה ָּק ֶצה ֶׁשל ַה ֶח ֶבל ִּב ְצ ֵּבץ ְּב ִע ְקבֹו ֶתי ָה‪.‬‬ ‫ַה ַּמְר ָאה‪ִ ,‬היא ַמ ְת ִחי ָלה‬
‫" ֵאי ֶזה ַמ ָּזל"‪ִ ,‬היא ָמ ֲח ָטה ֶאת ָה ַאף‬ ‫ִל ְבּכֹות‪.‬‬
‫יֹו ֵס ָפה ָנ ְׂש ָאה ֶאת ָה ֵעי ַנ ִים‪,‬‬ ‫ֶׁשָּלּה ְּבקֹול‪ְ ,‬ו ָד ֲח ָפה ֶאת ַה ֶח ֶבל ַּב ֲח ָזָרה‬
‫ְמ ַגָּלה ׁשּוב ְּב ִה ְׁש ָּתאּות ֶאת‬ ‫ְּפ ִני ָמה‪ַ ",‬מ ָּמׁשטֹוב ֶׁש ֵה ֵבא ִתי ֶאת ַה ֶח ֶבל‬
‫ָהעֹו ָלם ַה ָּק ָטן‪ֶׁ ,‬שִּנְר ָאה ֵמ ַהַּצד‬ ‫ִא ִּתי ְּכ ֶׁשִּנ ְכ ַנ ְס ִּתי ְל ָכאן‪ַ ,‬א ֶחֶרת הּוא ָהָיה‬
‫ַהׁ ֵּש ִני ֶׁשל ַה ַּמְר ָאה ְּב ִדּיּוק ְּבצּוַרת‬ ‫ִנ ְׁש ָאר ָׁשם ֲהמֹון ְז ַמן ַעל ַהׁ ֻּש ְל ָחן‪ּ ,‬ו ֶב ַטח‬

‫ַה ֶח ֶדר ֶׁשָּלּה‪.‬‬ ‫ָה ָיה ֶנ ֱא ָבד"‪.‬‬
‫"ָּכל ֵאזֹור ַהְּס ָל ִעים ָׁשם ֵמ ֲאחֹוֵרי ָה ֵעץ"‪,‬‬ ‫" ָמה‪ְּ ,‬כ ֶׁשִּנ ְכ ַנ ְס ְּת ְלתֹוְך ַה ַּמְר ָאה?" יֹו ֵס ָפה‬
‫ֵּבי ִלי ִה ְצ ִּבי ָעה ִנ ְמֶר ֶצת ְל ִכּוּון ָה ֵעץ ֶׁשל‬ ‫ִנ ְד ֲה ָמה‪ַ " ,‬א ְּת ָח ַׁש ְב ְּת ַעל‪ַ ...‬על ַה ֶח ֶבל?"‬
‫ַהּקֹוף‪ִ " ,‬נְר ֶאה ׁשֹו ֵמם ְל ַג ְמֵרי‪ַ .‬מה ְּל ַג ֵּבי‬ ‫ֵּבי ִלי ִח ְּי ָכה ְּב ֵעי ַנ ִים ֲא ֻדּמֹות‪ֵּ" .‬כן"‪,‬‬
‫ָה ָהר ֶׁש ַּבַּצד ַהׁ ֵּש ִני? אּו ַלי ֵיׁש ִמי ֶׁשהּו‬ ‫ִהיא ִנ ֲעָרה ֶאת ַהׂ ֵּש ָער ֶׁשָּלּה ְו ִס ְּדָרה‬
‫ֶאת ַה ֶּק ֶׁשת‪ֲ " .‬א ִני ָּת ִמיד ׁשֹו ֶמֶרת ַעל‬
‫ֵמ ֲאחֹוָריו?"‬ ‫ַה ֲח ָפ ִצים ֶׁשִּלי! טֹוב‪ֲ ,‬א ָבל ַע ְכ ָׁשו – ַע ְכ ָׁשו‬
‫יֹו ֵס ָפה ִה ִּבי ָטה ָּב ָהר‪ַ .‬ע ְכ ָׁשו‪ְּ ,‬כ ֶׁש ַה ְּזגּו ִגית‬ ‫ִנ ְת ַק ְענּו ָּכאן‪ֵ .‬מרֹב ָּכל ַהׁ ְּשטּויֹות ֶׁשָּלְך‪,‬‬
‫ַה ְמ ֻט ְׁש ֶט ֶׁשת ֹלא ָע ְמ ָדה ֵּבי ֵני ֶהם‪ ,‬הּוא‬ ‫יֹו ֵס ָפה‪ִ "...‬היא ִנ ְע ְנ ָעה ְּב ֹרא ָׁשּה ְו ָת ֲח ָבה‬
‫ִה ְזִּכיר ַרק ְּב ֹק ִׁשי ֶאת ֻׁש ְל ַחן ַהְּכ ִתי ָבה‬ ‫ֶאת ַה ִּמ ְמ ָח ָטה ְלתֹוְך ַהִּכיס‪ַּ " .‬ת ִּגי ִדי‪,‬‬
‫ֶׁשָּלּה‪ָ .‬ה ֹראׁש ֶׁשּלֹו ָה ָיה ָׁשטּו ַח‪ְ ,‬ו ַהֶּצ ַלע‬ ‫ֵאי ֹפה ְּב ִדּיּוק ִנ ְמ ָצא ַה ָּמקֹום ַה ֶּזה?"‬
‫ְּתלּו ָלה ְמ ֹאד‪ֲ .‬המֹו ֵני ַמָּפ ִלים ַּד ִּקי ִקים ֶׁשל‬ ‫ָּת ְב ָעה ָל ַד ַעת‪" .‬הּוא ֹלא ְּבׁשּום ָמקֹום‬
‫ַמִים ָזְרמּו ִמ ֶּמּנּו‪ְ ,‬ו ִנ ְקּוּו ֻּכָּלם ְל ַמְר ְּגלֹו ָתיו‬ ‫ֵמ ֲאחֹו ֵרי ַה ַּב ִית ֶׁשָּלְך! ֶזה ָּפׁשּוט ֹלא‬

‫ַל ֲא ַגם ָּב ִהיר ּו ַמ ְק ִסים‪ֲ .‬א ַגם ָס ֹגל!‬ ‫ָיכֹול ִל ְהיֹות!"‬
‫ָה ֵעי ַנ ִים ֶׁשל יֹו ֵס ָפה ִנ ְד ְלקּו‪ַ .‬הָּס ֹגל ַה ֶּזה‬ ‫" ַא ְּת רֹו ָאה!" ָא ְמָרה יֹו ֵס ָפה‪.‬‬
‫הּוא ְּב ִדּיּוק ְּב ִדּיּוק ַהֶּצ ַבע ֶׁשל ִּכּסּוי‬ ‫ֵּב ְי ִלי ִה ְס ַּתְּכ ָלה ָס ִביב‪" .‬טֹוב‪ ,‬נּו"‪ָ ,‬א ְמָרה‬
‫ַה ִּמ ָּטה ֶה ָח ָדׁש ְו ָה ָאהּוב ֶׁשָּלּה! ְו ַכ ָּמה‬ ‫ִּב ְׂש ָפ ַתִים ֲחׁשּוקֹות‪ַ " ,‬נ ִּגיד ֶׁש ַא ְּת ָצ ַד ְק ְּת‪.‬‬
‫ַּגִּלים ֵיׁש ָּכאן ָּב ֲא ַגם ַה ֶּזה‪ֹ ...‬לא ֶּפ ֶלא‬ ‫ֹי ִפי‪ֶּ .‬ב ֱא ֶמת ֵיׁשָּכאן ֵאי ֶזה ַמׁ ֶּשהּו ֵמ ֲאחֹוֵרי‬
‫ֶׁש ָּת ִמיד ְּכ ֶׁש ִהיא ִמ ְתעֹוֶרֶרת ַּבּ ֹב ֶקר‪ִ ,‬היא‬ ‫ַה ַּמְר ָאה‪ֹ .‬י ִפי‪ַ .‬ע ְכ ָׁשו ַמה ַּנ ֲע ֶׂשה?"‬
‫ַמְר ִּגי ָׁשה ֶׁש ִהיא ִמ ְת ַנ ְד ֶנ ֶדת ַעל ַּגִּלים!‬ ‫" ַע ְכ ָׁשו ֵנ ֵלְך ִל ְראֹות ָּכאן ֶאת ָּכל‬
‫" ָס ֹגל"‪ִ ,‬סְּנ ָנה ֵּבי ִלי‪ֵ " .‬אי ֶזה ִמין ָּד ָבר‪ֲ ,‬א ַגם‬ ‫ַה ְּמקֹומֹות!" ָקְר ָאה יֹו ֵס ָפה ְּב ִה ְתַר ְּגׁשּות‪.‬‬
‫" ֶּב ַטח ֵיׁש ָּכאן ֲהמֹון ְּד ָבִרים ְמ ַע ְנ ְי ִנים!"‬
‫ְּב ֶצ ַבע ָסגֹל! טֹוב‪ַ ,‬מה ְּל ַג ֵּבי ַה ַּי ַער?"‬ ‫" ֲא ִני ֹלא ִמ ְתַּכ ֶּו ֶנת ְל ִה ְסּתֹו ֵבב ָּכאן"‪,‬‬
‫יֹו ֵס ָפה ִה ִּתי ָקה ְּבקֹ ִׁשי ֶאת ָה ֵעי ַנִים‬ ‫ָא ְמָרה ֵּבי ִלי ְּב ַפ ְס ָקנּות‪ְ ,‬מ ַנ ָּקה ֶּכ ֶתם‬
‫ֵמ ָה ֲא ַגם ֶאל ַהַּי ַער ֶׁש ֵּמ ֲאחֹוָריו‪.‬‬ ‫ָא ָבק ֵמ ַה ֲח ָצ ִאית‬
‫" ֵהי"‪ִ ,‬היא ָק ְר ָאה‪ָ " ,‬ה ֵע ִצים‬ ‫ֶׁשָּלּה‪ֲ " .‬א ַנ ְחנּו‬
‫ָה ֵאֶּלה‪ְּ ...‬ב ִדּיּוק ְּכמֹו ַּב ְּתמּו ָנה‬
‫ֶׁשל ַה ַּב ִית ֶה ָעקֹם!"‬

‫" ַּב ִית?" ִה ְתַר ְּג ָׁשה ֵּבי ִלי‪ֵ " .‬איפֹה ֵיׁש ָּכאן‬
‫ַּב ִית???"‬

‫"ֹלא‪ָּ ,‬כאן ֵאין ַּב ִית‪ֶ .‬זה ַרק ָה ֵע ִצים‬

‫תשע"ט ‪10 40‬‬

‫הרפתקה מעולם אחר ‪ ///‬תמר מיזל‬ ‫" ָמה ַא ְּת רֹו ָצה?" ָנ ַהם ְּבתֹו ְק ָפנּות ָּב ֶר ַגע‬ ‫ַהְּפרּו ִעים ָה ֵאֶּלה‪ְּ ...‬ב ִדּיּוק ְּכמֹו‬
‫ֶׁש ִה ְת ָקְר ָבה‪.‬‬ ‫ֵאּלּו ֶׁש ַּב ְּתמּו ָנה!"‬

‫" ֵיׁש ִלי ְׁש ֵא ָלה"‪ ,‬יֹו ֵס ָפה ָא ְמָרה ַּב ֲח ִׁשיבּות‪ֲ " .‬א ִני‬ ‫" ְּב ִקּצּור‪ֹ ,‬לא רֹו ִאים ׁשּום ִסי ָמן ִל ְב ֵני‬
‫רֹו ָצה ְל ִה ְת ַי ֵעץ"‪.‬‬ ‫ָא ָדם"‪ִ ,‬סְּכ ָמה ֵּבי ִלי ְּב ַא ְכ ָז ָבה‪.‬‬

‫" ָמה‪ֵ ,‬איזֹו ִמין ְׁש ֵא ָלה?" ַהּקֹוף ָה ָיה ַח ְׁש ָּדן‪.‬‬ ‫ִּב ְׂש ֵדה ַה ָּבר ַה ָּגדֹול ְו ַהִּפְרחֹו ִני ֶׁשִּל ְפ ֵני ֶהן‬
‫" ֶא ְהמ‪ֵ ...‬איזֹו ְׁש ֵא ָלה?" יֹו ֵס ָפה ִה ְס ַּת ְּב ָכה‬ ‫ֹלא ִה ְת ַע ְּמ ָקה‪ִּ ,‬כי ָּברּור ָהָיה ָל ַעִין ֶׁש ֵאין‬
‫ִּב ְתׁשּו ָבה‪ְׁ " .‬ש ֵא ָלה‪ֵּ ...‬די ָק ָׁשה‪ֲ ,‬א ִני חֹו ֶׁש ֶבת‪.‬‬ ‫ּבֹו ֲא ָנ ִׁשים‪ֲ .‬א ָבל ֵעי ֶני ָה ֶׁשל יֹו ֵס ָפה‪,‬‬
‫ֲא ָבל אּו ַלי ִּב ְׁש ִבי ְלָך ִהיא ֹלא ִּת ְה ֶיה ָק ָׁשה ָּכל‬ ‫ֶׁש ִה ְמ ִׁשיכּו ְלַר ֵחף חֹו ְל ָמ ִנית ֵּבין ָה ֲע ָׂש ִבים‪ָּ ,‬פ ְגׁשּו‬

‫ָּכְך‪ִּ ,‬כי ַא ָּתה ָּגר ָּכאן"‪ִ ,‬ס ְּי ָמה ְּב ִת ְק ָוה‪.‬‬ ‫ָׁשם ִּפ ְתאֹום ֶאת ַהּקֹוף‪.‬‬
‫" ָמה‪ִ ,‬לי ׁשּום ְׁש ֵא ָלה ֹלא ָק ָׁשה! ֲא ִני יֹו ֵד ַע ַל ֲענֹות‬ ‫" ֵהי‪ַ ,‬הּקֹוף ָּכאן!" ִהיא ָקְר ָאה‪ֶ " ,‬א ְפ ָׁשר אֹותֹו‬
‫ַעל ָּכל ַהׁ ְּש ֵאלֹות ֶׁש ָּבעֹו ָלם!" ִה ְתָּפ ֵאר ַהּקֹוף‪.‬‬
‫"טֹוב‪ַ ,‬ע ְכ ָׁשו ֲא ִני ְצ ִרי ָכה ַרק ְׁש ֵא ָלה ַא ַחת‪.‬‬ ‫ִל ְׁשאֹל!"‬
‫ְו ַהׁ ְּש ֵא ָלה ִהיא‪ֵ :‬איְך ֶא ְפ ָׁשר ִל ְפּ ֹת ַח ֶאת ַהֶּפ ַתח‬ ‫"ֹלא ְמ ַד ְּבִרים ִעם קֹו ִפים!" ָא ְמָרה ֵּבי ִלי‪.‬‬
‫ַּב ֲח ָזָרה? הּוא ִנ ְס ַּגר‪ַ ,‬ו ֲא ַנ ְחנּו ֹלא ְיכֹולֹות ָל ֵצאת"‪.‬‬
‫" ִל ְפּ ֹת ַח?" ָא ַמר ַהּקֹוף‪ָ ",‬חה‪,‬זֹו ְׁש ֵא ָלה ַקָּלה ְמאֹד!‬ ‫" ֲא ִני ְיכֹו ָלה ָל ֶג ֶׁשת ֵא ָליו ְל ַבד"‪.‬‬
‫ֶא ְצ ֵלנּו ֲא ִפּלּו ִּתינֹוקֹות יֹו ְד ִעים ֶאת ַה ְּתׁשּו ָבה"‪.‬‬ ‫" ִאם ַא ְּת רֹו ָצה‪ֵּ ,‬ת ְל ִכי!" ֵּבי ִלי ָנ ֲע ָצה ֵעי ַנ ִים‬
‫ָּב ֲא ָד ָמה ְּכ ִאּלּו ָה ֵע ֶסק ֹלא ָקׁשּור ֵא ֶלי ָה‪ֲ " ,‬א ִני‬
‫"נּו‪ָ ,‬מה???" ָקְר ָאה יֹו ֵס ָפה‪.‬‬ ‫ִנ ְׁש ֶאֶרת ָּכאן"‪ֲ .‬א ָבל ְּכ ֶׁשּיֹו ֵס ָפה ִה ְת ִחי ָלה ָל ֶל ֶכת‪,‬‬
‫ַהּקֹוף ִחֵּיְך ִחּיּוְך ֶע ְליֹו ִני ְו ִה ִּגיׁש ֶאת ֶא ְצ ָּבעֹו ְל ִפיו‪,‬‬ ‫ִהיא ְּב ָכל זֹאת ָקְר ָאה ַא ֲחֶרי ָה‪ַ " :‬מה ‪ַ -‬מה ְּב ֶע ֶצם‬

‫ִּכ ְמַר ֵּמז‪ :‬סֹוד‪.‬‬ ‫ַא ְּת חֹו ֶׁש ֶבת ְל ַה ִּגיד לֹו?"‬
‫"נּו‪ְּ ,‬ת ַגֶּלה"‪ִ ,‬ה ְפ ִציָרה יֹו ֵס ָפה‪ַ " .‬א ָּתה‪ִ ...‬אם ְּת ַגֶּלה‪,‬‬ ‫" ֶא ְהמ‪ "...‬יֹו ֵס ָפה ָע ְצָרה ְו ָׁש ְק ָלה ְּב ַד ְע ָּתּה‪ְ " .‬ס ָתם‪,‬‬
‫ֶא ְׁש ַאל אֹותֹו ֵאיְך יֹו ְצ ִאים ִמָּכאן‪ֵ .‬הי‪ִּ ,‬ת ְׁש ְמ ִעי!"‬
‫ֲא ִני ֶא ֵּתן ְלָך ַמׁ ֶּשהּו!"‬ ‫ַר ְעיֹון ֻמ ְצ ָלח ָצץ ְּב ֹמ ָחּה‪ֲ " ,‬א ִני ְיכֹו ָלה ְל ַד ֵּבר ֵא ָליו‬
‫"ְּפ ְח ְחח‪ַ ,‬ה ְפ ָּת ָעה ִטְּפ ִׁשית ֶׁשל ְי ָלדֹות ְק ַטּנֹות!"‬ ‫ְּבצּוַרת ְנאּום‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁש ָע ִׂשי ִתי ְּב ַק ָּב ַלת ַהָּפ ִנים‬
‫ִז ְל ֵזל ַהּקֹוף‪ֵ " .‬א ֶצל ַהַּי ְלּדֹו ִנים ֶׁש ֵּמ ֲאחֹוֵרי ַהֶּס ַלע‪,‬‬ ‫ִּב ְמ ִס ַּבת ַהִּסּדּור!" ּו ִמ ָּיד ִה ְת ִחי ָלה ְל ַה ְד ִּגים‪:‬‬
‫"ְּכבֹוד ַהּקֹוף ַה ָּגדֹול! ַמה ׂ ָּש ַמ ְחנּו ְו ִה ְתַר ַּג ְׁשנּו‪"...‬‬
‫ֲא ִני ָיכֹול ְל ַהׂ ִּשיג ַה ְפ ָּתעֹות ָׁשוֹות ֶּב ֱא ֶמת!"‬ ‫"ֹלא‪ֹ ,‬לא ְּכ ַדאי!" ֵּבי ִלי ִנ ְב ֲע ָתה‪ֲ " .‬א ַנ ְחנּו ֹלא ַנ ְת ִחיל‬
‫" ֲא ִני ְיכֹו ָלה ָל ַק ַחת ֵמחֹו ִני‪ָ ,‬אח ֶׁשִּלי ַה ָּגדֹול‪,‬‬ ‫ִל ְהיֹות ֶנ ְח ָמדֹות‪ֶׁ ,‬שהּוא ֹלא ַי ְחׁשֹב ֶׁש ֲא ַנ ְחנּו‬
‫ַה ְפ ָּתעֹות ָׁשוֹות ְמאֹד ִּב ְׁש ִביל קֹו ִפים"‪ִ ,‬ה ְב ִטי ָחה‬
‫ְמ ַפ ֲחדֹות ִמ ֶּמּנּו!"‬
‫יֹו ֵס ָפה‪.‬‬ ‫" ָאז אּו ַלי‪ "...‬יֹו ֵס ָפה ִה ְת ִחי ָלה ַל ְחׁשֹב ַעל ַר ְעיֹון‬
‫ַהּקֹוף ָׁש ַקל ֶאת ַה ָּד ָבר‪ֲ " .‬א ִני ָצִריְך ְׁש ֵּתי ַמ ָּתנֹות‬ ‫ָח ָדׁש‪ֲ ,‬א ָבל ֵּבי ִלי ִה ְמ ִׁשי ָכה ְּב ֶׁש ֶטף‪ִּ " :‬ב ְכ ָלל‪ַ ,‬אל‬
‫ַּתְר ִאי לֹו ֶׁש ֲא ַנ ְחנּו ְצִריכֹות ֶע ְזָרה‪ִּ .‬ת ְׁש ֲא ִלי אֹותֹו‬
‫ְל ָפחֹות!" הּוא ִה ְכִריז‪.‬‬ ‫ְס ָתם‪ְּ ,‬כ ִאּלּו ֶזה ֹלא ְמ ֹאד ְמ ַע ְנ ֵין אֹו ָתנּו‪ַ ,‬א ְּת‬
‫"ֶר ַגע‪ֶ ,‬ר ַגע!" ֵּבי ִלי ִנ ְכ ְנ ָסה ֵּבי ֵני ֶהם‪ָ ,‬מ ַתי ִה ְת ָקְר ָבה‬ ‫ׁשֹו ַמ ַעת? ֶׁשֹּלא ַיְר ִּגיׁש ֶׁשהּוא ִמי‪-‬יֹו ֵד ַע‪ָ -‬מה‪.‬‬
‫ִּב ְכ ָלל? " ַמה ִּפ ְתאֹום‪ ,‬יֹו ֵס ָפה ‪ַ -‬א ְּת ֹלא ְצִרי ָכה‬ ‫ְו ִאם הּוא ַי ְת ִחיל ַל ֲענֹות ָלְך‪ַ ,‬רק ְּת ַה ְנ ֲה ִני ְק ָצת‬
‫ָל ֵתת לֹו ׁשּום ָּד ָבר!" ִהיא ָקְר ָאה‪ּ ,‬ו ְב ַע ְצ ָמּה ָּפ ְנ ָתה‬ ‫ָּברֹאׁש‪ֶׁ ,‬שהּוא ֹלא ִיְר ֶאה ֶׁש ַא ְּת ִמ ְת ַל ֶה ֶבת!"‬
‫ְּב ַת ִּקיפּות ֶאל ַהּקֹוף‪ַ " :‬א ָּתה‪ְּ ,‬ת ַגֶּלה ָלנּו ִמָּיד ֶאת‬ ‫ָח ְׁש ָבה עֹוד ֶר ַגע‪ְ ,‬והֹו ִסי ָפה‪ְ " :‬ו‪ַ -‬ת ְק ִׁשי ִבי‪,‬‬
‫ַּת ִּגי ִעי ֵא ָליו ְּב ַצ ַעד ַּת ִקיף‪ֶׁ ,‬שהּוא ִי ָּב ֵהל! ַא ְּת‬
‫ָּכל ַהּסֹודֹות!"‬
‫"ּבּו ּבּו ּבּו‪ֲ ,‬א ִני ֹלא ַח ָּיב ָל ֶכן ׁשּום ָּד ָבר!" ַהּקֹוף‬ ‫יֹו ַד ַעת ָל ֶל ֶכת ְּכמֹו ַהּמֹוָרה ֶנ ָח ָמה?"‬
‫"טֹוב‪ ,‬טֹוב‪ ,‬טֹוב‪ַ ,‬חִּכי ִלי ָּכאן!" יֹו ֵס ָפה ָנ ְט ָׁשה‬
‫ִנ ֵּתר ַעל ְמקֹומֹו ְּב ַה ְתָר ָסה‪.‬‬ ‫ְּב ֹק ֶצר רּו ַח ֶאת ֵּבי ִלי ְו ֶאת ַההֹו ָראֹות ֶׁשָּלּה‬
‫" ִּת ָּז ֵהר ְלָך!" ֵּבי ִלי ִהִּני ָחה ְׁש ֵּתי ָי ַדִים זֹו ֲעמֹות ַעל‬
‫ָמ ְת ֶני ָה‪ֲ ,‬א ָבל ַהּקֹוף ָקָרא‪ּ" :‬בּו ּבּו ּבּו! ְו ַע ְכ ָׁשו ֵאין‬ ‫ְו ֶנ ְחְּפ ָזה ְל ֵע ֶבר ַהּקֹוף‪.‬‬
‫ְקִריׁש‪ְ ,‬קַרׁש‪ְ ,‬קִריׁש‪ַ .‬הַּנ ֲע ַלִים ֶׁשָּלּה ָמ ֲעכּו ְּבקֹול‬
‫ִלי ּכֹו ַח ַל ֲענֹות יֹו ֵתר ַעל ְׁש ֵאלֹות ִטְּפ ִׁשּיֹות!"‬
‫ְּב ַכ ָּמה ִּדּלּו ִגים ְמ ִהיִרים ִזֵּנק ֶאל ָה ֵעץ‬ ‫ֶאת ָה ֲע ָׂש ִבים ַה ְּי ֵב ִׁשים‪.‬‬
‫ֶׁשּלֹו‪ּ ,‬ו ְכ ֶהֶרף ַע ִין ָּג ָמא‬ ‫ַהּקֹוף ֶנ ֱע ַצר ְו ִה ְפ ָנה ֵא ֶלי ָה ֵעי ַנ ִים זֹו ֲעמֹות‪.‬‬
‫ֶאת ַה ֶּג ַזע ְו ֶנ ְע ַלם‬
‫ְּבתֹוְך ַהַּצ ֶּמֶרת‪.‬‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪11‬‬

‫ מאיבן איםהסיפורים?‬
‫* דבורה נויגרשל *‬
‫ראשונה שפתחה את דלתה‪ ,‬ידיה נקיות מפלסטלינה‪ ,‬היתה‬
‫ה'אמא' של דינה ופלסטה ולינה‪.‬‬ ‫זרקור חדש ומנוילן מציץ מהתיבה‪ .‬אההה!‬
‫שאלנו אותה‪ ,‬פשוט‪:‬‬ ‫סיפור חדש?‬
‫כן‪ ,‬חדש!‬
‫איך נולדה דינה‪ ,‬ומאיפה השגת לה חומר נדיר שכזה?‬
‫הציורים הצבעוניים סביבו מעוררים את התיאבון לבלוע‬
‫ֻּבּבֹו ֶתי ָהְּפ ַל ְס ָטה‬ ‫אותו מיד‪.‬‬
‫ֶׁשל ִּדיָנהְו ִלי ָנה‬
‫מממ‪ ...‬מה מברכים על סיפור חדש וטעים? שהחיינו?‬
‫"אספר לך מה שהיה"‪ ,‬היא עונה בקול שממש מזכיר לנו‬ ‫רגע! לא למשוך לי באמצע‪ .‬בדיוק ככה זרקורים נקרעים‪:‬‬
‫את אמא של דינה‪" .‬יש לי בת מתוקה מאוד‪ ,‬יצירתית‪,‬‬ ‫כששניים חייבים לבדוק בבת אחת מה שלומה של יוספה‪,‬‬
‫מלאת רעיונות וראשה מלא בדמיונות‪ .‬כבר כשהיתה בת‬
‫שנתיים‪ ,‬כל בני המשפחה היו מתממוגגים מהרעיונות‬ ‫ומה בדיוק מצא הערבי בחפירה הסודית‪...‬‬
‫והמפטפוטים שלה‪ .‬להיות ליד ילדה כזו‪ ,‬זה מייצר המוני‬ ‫אחרי שקראנו ונרגענו וקצת נשארנו במתח מה יקרה‬
‫סיפורים מרתקים כמעט בכל דקה ודקה‪ :‬תמיד קרו לה כל‬ ‫הלאה‪ ,‬נשאר גם להסתקרן ולשאול ‪ -‬מנין באו הסיפורים‬
‫מיני מקרים מצחיקים בגלל הדמיון והרחפנות שלה‪ ,‬יש‬
‫לה גם ידי זהב והיא יוצרת דברים יפים ומוצלחים במיוחד‪.‬‬ ‫האלה?‬
‫כשהתחלתי לתכנן את הסיפור וחשבתי על דינה ‪-‬‬ ‫המציאו אותם לגמרי?‬

‫בעצם עמדה מול עיניי הילדה שלי"‪.‬‬ ‫אולי הם היו באמת?‬
‫'להיות בת של סופרת‪ ,‬זה להפוך לסיפור!' אני חושבת‬ ‫"נו‪ ,‬באמת‪ ,‬זה סיפור שיכול להיות?" ‪ -‬לכל האוהבים‬
‫לעצמי בשקט‪ ,‬וממש מתגברת לא לקנא בתאומה‬ ‫לשקוע בסיפורים קשה לפגוש במשפטים מהסוג הזה‪,‬‬
‫שמוציאים אותנו מחלומות על גשם של פטל או בובת‬
‫האמתית של דינה‪.‬‬ ‫פלסטלינה מדברת ‪ -‬והכי גרוע‪ :‬טוענים שקלרי לא היתה‬
‫וגברת בת ציון ממשיכה‪" :‬אמנם‪ ,‬תוך כדי כתיבת‬
‫ולא נבראה‪.‬‬
‫בטח שהיתה‪ ,‬אוי ואבוי אם לא! שרי שלי מאוד אוהבת‬

‫אותה!‬
‫במקום שיתחילו פה ויכוחים על סיפורים אמתיים‬
‫ועל דמיונות כמעט אמתיים‪ ,‬החלטנו פשוט לפגוש‬

‫את כותבות הסיפורים ולשאול אותן‪.‬‬

‫תשע"ט ‪12 40‬‬

‫דמיוני ולא התרחשו במציאות חיי‪ .‬ועדיין‪ ,‬כאמור‪ ,‬אנשים‬ ‫הסיפור‪ ,‬דינה נהייתה שונה לחלוטין‪ .‬היא בכלל לא דומה‬
‫שמכירים אותי כאילו 'שמעו' אותי מספרת את הסיפור"‪.‬‬ ‫לבת שלי! אבל הרעיון והסגנון הראשוני של מי היא תהיה‬
‫ש' בת ציון חייבת להוסיף משהו על 'איך באים הסיפורים'‪,‬‬
‫לטובת כל מי שהיה רוצה לדמיין ולכתוב‪" :‬עוד מאז שהייתי‬ ‫נלקח בהשראה מילדתי המתוקה"‪.‬‬
‫ילדה קטנה הרגילה אותי אמא שתחי' להתבונן במה שקורה‬ ‫היא מוסיפה ומגלה לנו סוד ‪ -‬הילדה שנתנה השראה לדינה‪,‬‬
‫מסביבי ולשים לב לפרטים‪ .‬דרך ההתבוננות הזאת צומחים‬ ‫חיברה בעצמה סיפור דמיוני מאוד‪ ,‬מתוק ויפה‪ ,‬כשהיתה‬
‫ועולים לי רעיונות רבים לסיפורים‪ ,‬כי החיים מלאים‬ ‫בכיתה ג'‪ ,‬ואפילו ציירה את הדמויות של הסיפור‪ .‬ובכן‪ ,‬אם‬
‫בסיפורים‪ ,‬אם רק מתבוננים בעיניים פקוחות ובלב פתוח"‪.‬‬ ‫דאגתם פן כאשר תגדלו ותהיו אבא ואמא ייגמרו כבר כל‬
‫הסיפורים‪ ,‬ולילדים שלכם לא יהיה מה לקרוא ‪ -‬אפשר להיות‬
‫ומהפלסטלינה שנמצאת על השולחן בבית אנו נוסעים‬ ‫רגועים‪ :‬לסופרת יש יורשת שתדאג לסיפורים לדור הבא‪.‬‬
‫הרחק הרחק‪ ...‬ליער העקבות האבודים‪.‬‬
‫ומנין באה הפלסטלינה דווקא?‬
‫ַי ַער‬ ‫ את אוהבת לפסל בחומר הזה?‬
‫ָה ֲע ֵקבֹות‬
‫הסופרת צוחקת‪" .‬אהבתי‪ ,‬אהבתי‪ .‬כאמא עליי לפסל בבצק‪,‬‬
‫ָה ֲאבּו ִדים‬ ‫בכביסה‪ ,‬בכלים ובסמרטוטי הרצפה‪ .‬את הפלסטלינה‬

‫הסופרת אסתי קווין‪ ,‬שעדיין לא שכחנו לה את דולי ודולפי‪,‬‬ ‫השארתי לילדים ו‪ ...‬גם לסיפור‪.‬‬
‫מסכימה לתת לנו להציץ ולגלות היכן הכירה את קלרי והאם‬ ‫את הרעיון הראשוני לסיפור של דינה והפלסטלינה‪ ,‬שתל‬
‫לי הקדוש ברוך הוא במוח כשהשתתפתי בתרגיל עם כמה‬
‫פסעה בעצמה ביער העקבות האבודים‪.‬‬
‫דבר ראשון שאלנו‪:‬‬ ‫סופרות‪ ,‬בו הציעו לנו לחשוב על רעיון לסיפור דמיוני"‪.‬‬
‫וכאן אנחנו לומדים שתרגילים יש לא רק בחשבון‪ .‬מעניין‪...‬‬
‫מנין הגיעו הרעיונות שרקמו את הסיפור 'יער עקבות‬ ‫"מעניין? עוד משהו מעניין בקשר לסיפור ‪ -‬אנשים שמכירים‬
‫האבודים'?‬ ‫אותי אמרו לי שכשהם קוראים את הפרקים‪ ,‬הם מרגישים‬
‫כאילו הם שומעים אותי מקריאה להם את המילים‪ ,‬וזה‬
‫"חיפשתי סיפור מעניין על קבוצת ילדות‪ ,‬כי ראיתי שאין‬ ‫מסתדר להם יפה מאוד‪ ...‬זאת אומרת‪ ,‬הסגנון של הסיפור‬
‫הרבה סיפורים בתחום הזה‪ .‬ואם זה סיפור של ילדות‪ ,‬צריך‬
‫שתהיה גם אווירה חמודה – ועם זאת אסור לשכוח את‬ ‫מתאים עם האופי שלי ועם ההיכרות שלהם אתי"‪.‬‬

‫המתח‪"...‬‬ ‫יש בסיפור דברים שממש קרו לכם?‬

‫"אין סיטואציה בסיפור הזה שקרתה כאן במציאות‬
‫למישהו מבני משפחתי‪ .‬הרי לא אלשין בשום אופן על‬
‫ילדיי המתוקים‪ ...‬זאת אומרת‪ ,‬ויכוחים בין אחים ודאי שיש‪,‬‬
‫זה נורמלי; אבל אלו לא הוויכוחים שהיו בין דינה למוישי‬
‫או לאיילה‪ .‬כל האירועים שמופיעים בסיפור הם רק פרי‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪13‬‬

‫שכאשר הכירו אותה בהתחלה‪ ,‬כשהיא היתה מרגיזה מאוד‬ ‫הסופרת אסתי היא גם מורה‪.‬‬
‫מאוד‪ ,‬הודיעו שעליי להעניש אותה חמורות‪.‬‬ ‫דרך הסיפור ניסתה לתת לילדות‬
‫שנמצאות שם בכיתה הקטנה‬
‫ו‪-‬למרות שהחיים האמיתיים הם לא תמיד כאלה‪ ,‬בסיפור‬ ‫טיפים איך להסתדר מבחינה‬
‫מותר לנו בהחלט שהעניינים יסתדרו כך!" פוסקת הסופרת‪,‬‬ ‫חברתית‪ ,‬ובאותה הזדמנות‬
‫לעזור גם לקוראות ולתלמידות‬
‫ואני חושבת שהרבה מאוד קוראים יסכימו אתה‪.‬‬ ‫שבכל מקום אחר בעולם‪" .‬כך נוצרה‬
‫בסיפור דמותה של מלינה‪ ,‬ונוצר כל‬
‫דרך ארוכה עלינו לעבור בחזרה מאמריקה‪ ,‬אל בית אחד‬
‫ולילדה אחת חמודה שאהבתי כל כך‪ ,‬שירי‪ .‬היא בכיתה ה'‪.‬‬ ‫ההווי בכיתה הקטנטונת"‪.‬‬
‫כשפגשתי אותה‪ .‬אמנם הייתי גדולה ממנה‪ ,‬אבל עדיין היא‬ ‫ואם תרצו לדעת אם הסופרת טסה במיוחד‬
‫היתה מהחברות הקרובות שלי‪ .‬הכרתי אותה על גבי 'זרקור'‬ ‫לאמריקה כדי לתאר לנו טוב כל כך את‬
‫המקומות שבהם הסתובבו קלרי הקטנה‪,‬‬
‫של פעם‪ ,‬שהיה שחור לבן‪ ,‬ומי‬ ‫הסבתות טובות הלב והחברות לכיתה‬
‫שפתחה לי את החלון ההוא עם‬ ‫‪ -‬מגלה לנו כותבת הסיפורים‪" :‬לא‬
‫דמעות הגשם שעליו‪ ,‬שלידו‬ ‫ביקרתי ממש בעצמי‪ ,‬אבל מישהו‬
‫ישבה שירי העצובה והרגישה ‪-‬‬ ‫שנסע הסריט לי את הדרכים והאזור‬
‫היתה הסופרת לאה פריד‪ .‬כן‪ ,‬זו‬ ‫וכך יכולתי לראות ממש את קלרי מקפצת‬
‫שעורכת לנו את ה'זרקור' וכתבה‬
‫בו אז את הסיפור‪' :‬החורף של‬ ‫שם בין העצים הירוקים"‪.‬‬
‫שירי'‪ ,‬ספר שעד היום אפשר‬
‫למצוא אותו על המדפים‪ ,‬כי‬ ‫ואת קלרי עצמה‪ ,‬פגשת? או בעצם‪ ,‬זה לא יכול‬
‫כנראה לא רק אני אהבתי את‬ ‫להיות‪ ...‬יש לך אולי קרובי משפחה שסבת סבתם‬
‫שירי כל כך‪ ,‬אלא כמוני עוד הרבה ילדים‪ ,‬עד עצם היום הזה‪.‬‬
‫כשנתנו לי את ההזדמנות לשמוע מסופרות מנין באו‬ ‫היא קלרי המתוקה והעליזה?‬
‫הסיפורים שלהן‪ ,‬הייתי חייבת לברר זאת גם על שירי‪ ,‬גיבורה‬
‫"לא‪ "...‬מחייכת אסתי קווין ומיד מסבירה‪" ,‬אבל בגלל זה‬
‫גדולה של סיפורי ילדותי‪.‬‬ ‫אני אוהבת סיפורים 'של פעם'‪ ,‬כדי להזכיר לקוראים שכל‬

‫מאין הגיע הסיפור‪ ,‬האם הכרת את שירי?‬ ‫הסבתות של היום‪ ,‬היו פעם ילדות מתוקות ועליזות!"‬

‫"כן‪ ,‬הכרתי את שירי‪ .‬היא היתה בעת כתיבת הספר ילדה‬ ‫יצאנו מהיער ונכנסנו הישר למקום הצבעוני מכולם ‪ -‬לארץ‬
‫בכיתה ד'‪ ,‬וזו היתה אחת מבנותי היקרות‪ .‬אכנה אותה כאן‬ ‫הסיפורים‪ .‬שם קיבלה אותנו שוב‪ ,‬הסופרת אסתי קווין‪,‬‬

‫בשם בדוי‪ :‬גלי‪.‬‬ ‫קוטפת לה סיפורים חדשים‪.‬‬
‫באותה תקופה התכו ַננו במשפחתנו לנישואי הבת הבכורה‪,‬‬
‫ובה בעת תינוקת בת כשנה משכה הרבה תשומת לב‪ ,‬ילדה בת‬ ‫איך את יודעת איזה סיפור לקטוף?‬
‫שנתיים החלה להיגמל מחיתולים‪ ,‬אחד הבנים עמד לפני בר‬
‫מצווה‪ ,‬ובנוסף על הכל עמד באוויר איום גדול מפני מלחמת‬ ‫"אני מנסה הרבה לחשוב מה ילדים אוהבים לקרוא; מה הם‬
‫המפרץ (שפרצה אכן מאוחר יותר)‪ ,‬והכניס למתח את כל‬ ‫רוצים שיקרה לגיבורים‪ ,‬מה מלחיץ אותם‪ ,‬מה מותח אותם‬
‫יושבי הארץ‪ ,‬וכמובן גם אותנו‪ .‬ובין כל הדברים הללו היתה‬ ‫ומה הכי ישמח אותם‪ .‬שמחה לקבל דרישות שלום מילדים‬
‫גם גלי ‪ -‬ילדה אחת בת עשר מתוקה ורגילה‪ ,‬שאינה צריכה‬
‫שום טיפול מיוחד‪ ,‬שמתנהגת יפה‪ ,‬לומדת טוב‪ ,‬עצמאית‬ ‫חמודים שקוראים ונהנים‪ ,‬ברוך השם!‬
‫כשאני שואלת ילדים‪ :‬מה הייתם רוצים שיקרה לדמויות‪ ,‬נניח‪,‬‬
‫ואפילו עוזרת בכל מטלות הבית‪ .‬לכאורה הכל טוב‪.‬‬ ‫למלינה? לקלרי? לחוטפים של דולי ודולפי? ‪ -‬בולט מאוד‬
‫יום אחד‪ ,‬כשקמתי ממנוחת הצהרים שלי‪ ,‬נתקלה ידי בדף‬ ‫שהילדים רוצים כי בסופו של דבר לגיבורים שהם טובים‬
‫מרשרש המונח על שמיכתי‪ .‬הרמתי אותו מול עיניי‪ .‬היה‬ ‫‪ -‬יהיה טוב הרבה יותר! והאיש הרע? שיקבל את העונש‬
‫הכי נורא שמגיע לו‪ .‬ומי שהוא לא מאוד רע‪ ,‬כמו מלינה‬
‫זה נייר 'ממו' שעליו היה כתוב משפט אחד‪:‬‬ ‫לדוגמה ‪ -‬שתשתפר‬
‫'אמא‪ ,‬אני מפחדת מסאדם‪ .‬גלי'‪.‬‬ ‫מיד! היו ילדים‬

‫(סאדם חוסיין היה הרודן העריץ של עירק‪ ,‬שאיים בכל יום ויום‬ ‫‪14‬‬
‫שישלח טילים כימיים וישמיד את כל היהודים בארץ ישראל)‪.‬‬
‫נשארתי לשכב עוד כמה דקות מהורהרת‪ .‬הי‪ ,‬גלי שלי‬
‫מתהלכת עם פחד גדול בתוך הלב‪ ,‬ואני לא ידעתי‪ .‬בכל‬
‫אותן שיחות במטבח‪ ,‬כששוחחנו על סאדם המאיים לחסל‬
‫בטילים את כל המדינה‪ ,‬נכחה גם גלי מהצד והקשיבה‪.‬‬
‫הגדולים דיברו‪ ,‬התינוקת בכתה‪ ,‬בן המצווה‬
‫הראה את ההזמנות שיצאו‬

‫תשע"ט ‪40‬‬

‫תוך כדי מהלך הכתיבה"‪.‬‬ ‫מהדפוס‪ ,‬הטלפון צלצל‪ ...‬וגלי נשארה עם פחד קטן בלב‬
‫והמתינה לשעת כושר לשוחח אתי על כך ביחידות‪ .‬אולי‬
‫ולמה חשבת שפתקים פרטיים‬ ‫התביישה לספר שהיא פוחדת‪ ,‬לפני כל הגיבורים בבית‬
‫שנכתבים בין ילדה והוריה‬
‫יעניינו גם ילדים אחרים?‬ ‫שכביכול לא חוששים בכלל‪.‬‬
‫אבל אולי כשהיא תפסה אותי ממש בלי אף אחד‪ ,‬בדיוק‬
‫"עובדה שהם מעניינים"‪ ,‬קורצת‬ ‫אז אמרתי שאני פורשת למנוחת צהרים וביקשתי ממנה‬
‫הסופרת לאה פריד‪" .‬כי אלו לא רק פתקים‪.‬‬ ‫לשמור על התינוקת – והיא‪ ,‬הטובה והמתוקה‪ ,‬ריחמה‬
‫הפתקים מספרים סיפור שלם‪ ,‬והסיפור של שירי מייצג‬ ‫עליי‪ ,‬ובמקום לשוחח מצאה פתרון יצירתי; כתבה על פתק‬
‫סיפוריהן של ילדות רבות וגם ילדים‪ ,‬שלא מתרחשת אצלם‬ ‫קטן‪' :‬אמא אני מפחדת מסאדם'‪ .‬כשאקום‪ ,‬ודאי אראה את‬
‫דווקא טרגדיה ענקית; לא עברו חלילה תאונת דרכים או‬
‫לא עלינו מחלה קשה‪ .‬סתם הם סובלים מבלבולים קטנים‬ ‫הפתק ואענה לה‪.‬‬
‫בכיתה‪ ,‬בחברה; הם מתגעגעים למורה או למדריכה שעזבה‬ ‫אחרי שהבנתי כל זאת‪ ,‬קראתי לה אליי‪ ,‬הושבתי אותה לצדי‪,‬‬
‫או שיש להם חששות בלב או שהם לא מרוצים מעצמם‪ ,‬והם‬ ‫נישקתי וחיבקתי ואמרתי‪' :‬גלי מתוקה‪ ,‬טוב ששאלת‪ ,‬טוב‬
‫חושבים שכל זה לא חשוב מספיק בשביל לשתף מישהו‪ ,‬או‬ ‫שכתבת את שאלתך‪ .‬אענה לך על השאלה עוד היום‪ ,‬אבל‬
‫סוברים שלאבא ולאמא יש הרבה דברים אחרים על הראש‪.‬‬ ‫מתחשק לי מאוד לעשות זאת גם כן בפתק‪ ,‬כי אני רוצה‬
‫אז הנה‪ ,‬ראו! ספר שלם ומעניין כתוב על ילדה כזאת כמוכם‪,‬‬
‫שמצאה דרך יצירתית ליצור קשר קבוע עם הוריה ולספר‬ ‫'להיות בת של סופרת‪ ,‬זה להפוך לסיפור!'‬
‫אני חושבת לעצמי בשקט‪ ,‬וממש מתגברת‬
‫על כל הדברים הקטנים והמציקים‪.‬‬
‫והיא הרגישה‪ ,‬כמו שנכתב בספר‪ ,‬שמהחורף הזה הקודר‬ ‫לא לקנא בתאומה האמתית של דינה‪.‬‬

‫בחייה ‪ -‬היא יצאה לאור גדול"‪.‬‬ ‫לתת לך תשובה מפורטת ולשים לך על הכרית‪ .‬לפני שתלכי‬
‫לישון‪ ,‬תוכלי לקרוא זאת בשקט רק את‪ ,‬ולהירגע'‪.‬‬
‫וגלי שלך‪ ,‬יודעת שהספר נכתב עליה?‬ ‫גלי חייכה והסכימה‪.‬‬

‫"כן‪ ,‬היא נתנה הסכמתה אליו‪ ,‬עקבה מן הצד אחרי כתיבתו‪,‬‬ ‫בערב היא מצאה פתק על הכרית שלה‪ ,‬ואחר כך קראה לי‬
‫שהתרחשה שנה אחרי מלחמת המפרץ כמדומני‪ ,‬והבינה‬ ‫ואמרה‪' :‬אמא‪ ,‬זה היה כזה מכתב נחמד‪ .‬מסכימה שאשאל‬

‫טוב יותר את כל מה שעבר עליה‪.‬‬ ‫אותך עוד שאלות בפתקים?'‬
‫אתמול שוחחנו בטלפון‪ ,‬סיפרתי לה שרוצים לראיין אותי‬ ‫'בטח!' עניתי לה‪ .‬הרגשתי שגם אני או ַהב את הפתקים‬
‫על הסיפור שמאחורי הספר ומה יש לה להוסיף מנקודת‬
‫הללו‪' ...‬זה יהיה סוד משותף ביני ובינך‪ ,‬בסדר?'‬
‫מבטה כיום‪ .‬היא אמרה לי‪:‬‬ ‫'בסדר' ‪ -‬שמחה גלי‪.‬‬
‫'אני יכולה רק לומר‪ ,‬אמא‪ ,‬שהקשר המיוחד והסודי הזה‪ ,‬קשר‬
‫הפתקים שהיה ביני ובין אבא ואמא‪ ,‬גרם לי אז אושר רב;‬ ‫ואכן‪ ,‬גלי המשיכה לכתוב לי מכתבים קטנים‪ .‬עניתי לה‪,‬‬
‫החמיא לי‪ ,‬חיזק אותי‪ ,‬נתן לי להבין שאני חשובה ומיוחדת‬ ‫לפעמים בכתב‪ ,‬לפעמים בעל פה; ולמרות שהייתי עסוקה‬
‫עבורכם‪ ,‬והעניק לי הרבה כלים לצאת מן הבעיה החברתית‬ ‫בחתונה ובכל הדברים האחרים ‪ -‬הנה‪ ,‬מצאתי פנאי גם‬
‫שהייתי נתונה בה‪ .‬רק תציינו שבאמת לא כל פרטי הסיפור‬ ‫לבעיות הקטנות שלה‪ .‬ופתאום עלה בדעתי רעיון לשתף‬
‫נכונים‪ ,‬וגם‪ ...‬שהפתקים האמתיים של אז עוד שמורים אצלי‬ ‫גם את אבא בסוד הזה‪ .‬התברר שלגלי (שמאוחר יותר הפכה‬
‫לשירי)‪ ,‬למרות שהיא רגילה ומתוקה כל כך‪ ,‬יש דווקא איזו‬
‫במגרה בתוך תיבת מתכת נעולה"‪.‬‬ ‫בעיה חברתית‪ ,‬והיא כתבה לאביה על כך‪ .‬אבא‪ ,‬שהוא איש‬
‫כמה חמוד ומרגש!‬ ‫חינוך‪ ,‬ענה לה תשובות חביבות ומבינות (את חלקן תוכלו‬

‫ישבתי וחשבתי על כל מה שגילו לנו פה הסופרות‪.‬‬ ‫לקרוא בתוך הספר) ועזר לה מאוד‪.‬‬
‫אם מישהו חשב שהסיפורים באו מארץ‬ ‫כך נולד הרעיון של הספר‪.‬‬
‫רחוקה ומסתורית ‪ -‬הרי הם בעצם ממש‬
‫מכאן‪ ,‬מסביבנו!‬ ‫בהתחלה חשבתי להוציא אותו רק מכתבים מכתבים (לא‬
‫מי שמביא את הסיפורים הם הילדים‬ ‫ממש את האמתיים של גלי! אלא דומים‪ ,‬של גיבורה דמיונית‬
‫של הסופרות‪ ,‬החברים של‬ ‫שקוראים לה שירי)‪ .‬אבל בהמשך החלטתי לרקום ולשלב‬
‫הילדים‪ ,‬או אולי ילד שפגשו‬
‫פעם באוטובוס ‪ /‬בחנות ‪ /‬ליד‬ ‫את המכתבים בתוך סיפור"‪.‬‬
‫בית הכנסת ‪ -‬והפך להיות‬
‫גיבור סיפור‪ .‬כן! כל ילד הוא‬ ‫אז מה‪ ,‬החורף של שירי הוא אמתי או דמיוני?‬
‫סיפור‪ ,‬ומי יודע? אולי אתה‬
‫או את‪ ,‬יום אחד תמצאו‬ ‫"כמו לגבי סיפורים רבים‪ ,‬התשובה היא ‪ -‬גם וגם‪ .‬הוא בנוי על‬
‫את עצמכם בתוך ספר‪.‬‬ ‫רקע אמתי כפי שתיארתי לך‪ ,‬אבל המאורעות לפרטיהם כבר‬
‫זה באמת יכול להיות!‬ ‫תפורים בעט סופרים‪ ,‬עם תוספות שונות ודמויות שנשזרו‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪15‬‬

‫מאת‪ :‬דבורה שפירא‬

‫ְי ָל ִדים קֹו ְר ִאים‬

‫ִל ְק ַראת ְׁשבּו ַע ַהֵּס ֶפר ָּפ ִנינּו ִלְׁש ֹמ ַע ֵמ ַהּקֹו ְר ִאים ַעל ֶה ְרְּג ֵלי ַה ְּק ִרי ָאה ֶׁשָּל ֶהם‪.‬‬
‫ֵאין ָס ֵפק ֶׁש ַה ְּק ִרי ָאה ִהיא ַא ַחד ַהַּת ְחִּבי ִבים ַהּמֹו ִבי ִלים ֵא ֶצל קֹו ְר ֵאי ַז ְרקֹור‪,‬‬
‫ֶׁשָּשׂ ְמחּו ְמ ֹאד ְלַׁשֵּתף אֹו ָתנּו ּו ְל ַסֵּפר ַמה ֵהם אֹו ֲה ִבים ִל ְקרֹא‪ָ ,‬לָּמה ֵהם ֶנ ֱה ִנים ִל ְק ֹרא‪,‬‬
‫ַו ֲא ִפּלּו ִה ְפִּתיעּו אֹו ָתנּו ְּב ָת ְכ ִנּיֹו ֵתי ֶהם ְל ַחֵּבר ְּב ַע ְצ ָמם ֵס ֶפר‪ֵ ...‬יׁש ָל ֶכם ְל ָמה ְל ַצּפֹות!‬

‫ּו ְב ֵכן‪ַ ,‬י ֲעקֹב ֹמ ֶׁשה ְמ ַסֵּפר ָלנּו ֶׁש ֵּיׁש לֹו ִמ ְסַּפר‬ ‫ְׁשמּו ֵאל ָׁשרֹון‪ֶּ ,‬בן ‪ֶׁ 10.5‬שּלֹו ֵמד ְּב ִכ ָּתה ה' ְּב ַת ְלמּוד‬
‫ֲח ֵבִרים ֶׁשאֹו ֲה ִבים ָּכמֹוהּו ִל ְקרֹא‪ְ ,‬ו ַי ַחד ֵיׁש ָל ֶהם‬ ‫ּתֹוָרה 'אֹור ָמְר ְּד ַכי' ִב ְב ֵני ְּבָרק‪ְ ,‬מ ַׁש ֵּתף אֹו ָתנּו‪:‬‬
‫ֵמ ֵעין ' ֲחבּוַרת ְקִרי ָאה'‪ֵ .‬הם ִמ ְתמֹו ְד ִדים ֵּבי ֵני ֶהם ַעל‬
‫ִמ ְסַּפר ' ַמ ְנ ָּד ִטים' ֶׁשָּכל ֶא ָחד ְמ ַק ֵּבל ְּב ֶה ְת ֵאם ְל ִמ ְסַּפר‬ ‫ֲא ִני אֹו ֵהב ְמ ֹאד ִל ְקרֹא‪ָ .‬א ְמ ָנם ִה ְת ַח ְל ִּתי ִל ְק ֹרא‬
‫ַהְּס ָפִרים ֶׁש ָּקָרא ִמָּכל ִס ְדָרה‪ְ " .‬ל ֻד ְג ָמה‪ַּ ,‬בִּס ְדָרה ֶׁשל‬ ‫'ְר ִצי ִני' ַרק ִל ְפ ֵני ְק ָצת יֹו ֵתר ִמׁ ָּש ָנה‪ֲ ,‬א ָבל ִה ְסַּפ ְק ִּתי‬
‫אּו ִדי ְודּו ִדי‪ֶׁ ,‬ש ָּבּה ַאְר ָּב ָעה ָע ָׂשר ְס ָפִרים‪ֲ ,‬א ִני ִּכ ְמ ַעט‬
‫ַּב ָּמקֹום ָהִראׁשֹון ִּכי ָקָרא ִתי ְּכ ָבר ְׁשלֹו ָׁשה ָע ָׂשר‬ ‫ְּכ ָבר ְל ַס ֵּים ְס ָפִרים ַר ִּבים‪.‬‬
‫ִמּתֹו ָכם‪ְ .‬ל ֻע ַּמת ֹזאת ַּבִּס ְדָרה ֶׁשל ' ַי ְל ֵדי ַרב ַהחֹו ֵבל'‬ ‫ַא ָּתה ָיכֹול ְל ַה ְס ִּביר ָל ָּמה ְּב ֶע ֶצם ַא ָּתה אֹו ֵהב ִל ְקרֹא?‬
‫ֲא ִני ְּכ ָבר ֹראׁש ַה ֶּמ ְמ ָׁש ָלה‪ִּ ,‬כי ָקָרא ִתי ִראׁשֹון ֶאת ָּכל‬ ‫ֲא ִני אֹו ֵהב ִל ְקרֹא ִּכי ַה ְּקִרי ָאה ְמַר ֶּת ֶקת‪ .‬חּוץ ִמ ֶּזה‪,‬‬
‫ִּב ְזכּות ַה ְּקִרי ָאה ַהׂ ָּש ָפה ֶׁשִּלי ִנ ְה ֵיית ֲע ִׁשיָרה יֹו ֵתר‪,‬‬
‫ַהִּס ְדָרה"‪.‬‬ ‫ְו ֶזה ֶר ַוח ִּב ְׁש ִבי ִלי‪ֲ .‬א ִני ַמְר ִוי ַח ַּגם ַּת ֲעסּו ָקה ‪ִ -‬מי‬
‫ַי ֲע ֹקב ֹמ ֶׁשה ָה ָיה רֹו ֶצה ִל ְהיֹות סֹו ֵפר ּו ְל ַח ֵּבר ֲהמֹון‬
‫ִס ְפֵרי ְי ָל ִדים‪ְּ ,‬ב ִע ָּקר ִס ְפֵרי ֶמ ַתח‪ .‬הּוא מּו ָכן ֲא ִפּלּו‬ ‫ֶׁשאֹו ֵהב ִל ְק ֹרא‪ַ ,‬אף ַּפ ַעם ֹלא ְמ ַׁש ֲע ֵמם לֹו‪.‬‬
‫ֵאי ֶזה סּוג ֶׁשל ְס ָפִרים ַא ָּתה אֹו ֵהב ִל ְק ֹרא?‬
‫ְל ַנ ֵּדב ַר ְעיֹונֹות ְלסֹו ְפִרים ֶׁש ָהַר ְעיֹונֹות ִנ ְג ְמרּו ָל ֶהם‪.‬‬
‫ָק ֶׁשה ְל ַה ְכ ִניס ְּבטּור ָק ָצר ָּכל ָּכְך ֶאת ְר ִׁשי ַמת סּו ֵגי‬ ‫ִס ְפֵרי ֶמ ַתח ְּב ִע ָּקר‪ְ ,‬ו ַגם קֹו ִמי ְק ִסים‪.‬‬
‫ַהְּס ָפִרים ֶׁשהּוא אֹו ֵהב ִל ְקרֹא‪ְּ .‬ב ֶע ֶצם‪ ,‬הּוא אֹו ֵהב‬ ‫ַה ִאם ָה ִיי ָת רֹו ֶצה ְל ַח ֵּבר ֵס ֶפר ְּב ַע ְצ ְמָך יֹום ֶא ָחד?‬

‫ִל ְקרֹא ִּכ ְמ ַעט ֶאת ָּכל ַהִּס ְגנֹונֹות‪...‬‬ ‫ֵּכן‪ֲ .‬א ִני חֹו ֵׁשב ֶׁש ֶאְר ֶצה ְל ַח ֵּבר ֵס ֶפר ֶמ ַתח‪.‬‬
‫ֵּבין ַהְּס ָפִרים ָה ֲאהּו ִבים הּוא מֹו ֶנה ֶאת ְס ָפֶרי ָה ֶׁשל‬
‫ָמ ָיה ֵקי ָנן‪ְ ,‬ס ָפִרים ַעל ְּגדֹו ֵלי ִי ְׂשָר ֵאל ֶׁשל ָהַרב אֹו ֲחיֹון‪,‬‬ ‫ַי ֲעקֹב מֹ ֶׁשה ׂשּוְר ִקין‪ִּ ,‬כ ְמ ַעט ֶּבן ‪ ,10‬לֹו ֵמד ְּב ַת ְלמּוד‬
‫ְס ָפִרים ֶׁשל ַח ִּיים ַו ְל ֶדר ֶׁשהּוא ְמ ַח ֵּבב ְמ ֹאד‪ִ ,‬ס ְדַרת‬ ‫ּתֹוָרה 'ְּפִרי ַהּתֹוָרה' ְּב ִכ ָּתה ד'‪.‬‬
‫ַהחֹו ְקִרים ֶׁשל ש' ָו ָלְך ַו ֲא ִפּלּו ִס ְפֵרי ׁשֹו ָאה ְמ ֻס ָּי ִמים‪.‬‬
‫הּוא ְמ ַצ ֵּין ֶׁש ַה ְּקִרי ָאה ַמ ֲע ִׁשיָרה אֹותֹו ְמ ֹאד‪ֵ ,‬יׁש לֹו‬ ‫ִמ ְסַּפר ַה ֶּט ֶלפֹון ֶׁשל ַי ֲעקֹב מֹ ֶׁשה ׂשּוְר ִקין ָע ָלה‬
‫ֲהמֹון ֵי ַדע עֹו ָלם ִּב ְזכּות ַה ְּקִרי ָאה‪ְ ,‬ו ַגם ַּת ֲעסּו ָקה‬ ‫ַּב ַּמ ֲעֶר ֶכת ַמ ָּמׁש ְּב ַא ְקַראי‪ּ ,‬ו ְב ִלי ׁשּום ַּכ ָּו ָנה ִה ַּג ְענּו ֶאל‬
‫ֶי ֶלד ֶׁש ַּמ ָּמׁש ִה ְת ַל ֵהב ַל ֲענֹות ַעל ַה ְּתחּום‪ְּ .‬כ ֶׁשׁ ָּש ַא ְלנּו‬
‫ִּב ְל ִּתי ִנ ְג ֶמֶרת‪...‬‬ ‫אֹותֹו ִאם הּוא אֹו ֵהב ִל ְק ֹרא‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַו ֵּדא ֶׁשהּוא‬
‫ַמ ְת ִאים ָלֵר ָאיֹון ֶׁשָּלנּו‪ַ ,‬נ ֲע ֵנינּו ְּב ָכ ֶזה " ֶּב ַטח" ִמ ְת ַל ֵהב‪,‬‬

‫ֶׁש ֵה ַבּנּו ֶׁש ַהַּפ ַעם הֹו ֵלְך ִל ְהיֹות ְמ ַע ְנ ֵין ִּב ְמ ֻי ָחד‪...‬‬

‫ְו ַאֶּתם‪ִ ,‬אם ֲע ַד ִין ֹלא ִּגִּלי ֶתם ֶאת ָהאֹו ָצר ַהָּבלּום ֶׁשּקֹו ְר ִאים לֹו‬
‫ְס ָפ ִרים ‪ַ -‬אֶּתם ֻמ ְז ָמ ִנים ְל ִה ְצ ָט ֵרף ֶאל חֹו ְב ֵבי ַה ְּק ִרי ָאה;‬
‫ְו ִאם ַאֶּתם ְּכ ָבר ָׁשם‪ַ ,‬וַּדאי ִה ְסַּכ ְמֶּתם ִעם ָּכל ִמָּלה!‬

‫‪16‬‬ ‫תשע"ט ‪40‬‬

‫מאת‪ :‬רות רוזנשטיין‬

‫ִאָּמא ֶׁשָּל ֶכם סֹו ֶפֶרת?ַי ְל ֵדי ַהִּצי ֶמר‬

‫ַמ ְת ִאים ִל ְנקֹׁש‪ִׁ .‬שי ִפי ָא ְמָרה ֶׁשֹּלא נֹו ְק ִׁשים ֻמ ְק ָּדם ֵא ֶצל סֹו ְפרֹות‪.‬‬ ‫ַּבְּסעּו ָדה ִל ִּבי ָא ְמָרה ֶׁשָּלאֹוְר ִחים קֹוְר ִאים ֶּבן‪ַ -‬ח ִּיים‪ְ ,‬ו ֵהם ָּגִרים‬
‫אּו ַלי ִהיא ֲע ֵי ָפה יֹו ֵתר ֵמ ֲא ָנ ִׁשים ְר ִגי ִלים‪ִּ ,‬כי ָּכל ַהׁ ָּשבּו ַע ִהיא‬ ‫ִּב ְב ֵני ְּבָרק‪ֹ .‬י ִפי‪ֵ .‬אין ָל ֶהם ָּב ִנים‪ְ ,‬ו ָל ֵכן ֹלא ִא ְכַּפת ִלי ֵאיְך קֹוְר ִאים‬

‫ּכֹו ֶת ֶבת‪ָ .‬אה?‬ ‫ָל ֶהם‪ָ .‬ה ִע ָּקר ֶׁשֹּלא ִי ְתלֹו ְננּו‪ְ ,‬ו ֶׁש ִּי ְׁש ְמרּו ַעל ַה ְי ִחי ָדה‪.‬‬
‫ַה ִּדּיּו ִנים ֹלא ִה ְס ַּת ְּימּו‪ֲ ,‬א ָבל ַה ְי ָל ִדים ָהאֹוְר ִחים ִה ְכִריעּו אֹו ָתם‪.‬‬ ‫ֲא ָבל ִׁשי ִפי ָא ְמָרה ֶׁש ְּמ ַע ְנֵין ִאם ֵהם ְקרֹו ִבים ֶׁשל ָה ִאׁ ָּשה ֶׁשָּכ ְת ָבה‬
‫ֶאת ַהֵּס ֶפר ַעל ֲחבּוַרת ַה ָּבנֹות ֶׁש ָע ְׂש ָתה ְּפרֹו ֶי ְקט ֶׁשל ִּבּקּור‬
‫ֵהם ָנ ְקׁשּו ֶא ְצ ֵלנּו ִראׁשֹו ִנים‪ ,‬עֹוד ִל ְפ ֵני ֶׁש ָּי ָצא ִתי ַל ְּת ִפָּלה‪.‬‬ ‫חֹו ִלים‪ֵ ,‬ס ֶפר ֶנ ְח ָמד ֶׁש ִא ָּמא ָק ְנ ָתה ָל ֶהן ֹלא ִמ ְּז ַמן‪ָ .‬קָרא ִתי אֹותֹו‪,‬‬
‫ַמה ֵהם ָרצּו? " ִל ְׁש ֹאל ֶא ְת ֶכם‪ִ ,‬אם‪ִ ...‬אם‪ִ ....‬אם ִאם" ‪ָּ -‬כְך ְּב ִדּיּוק‬
‫ָא ַמר ַה ֶּי ֶלד ֶׁשִּנְר ָאה ֶּבן ֶׁש ַבע – " ִאם ‪ַּ -‬כ ָּמה ְז ַמן ַא ֶּתם ָּגִרים‬ ‫ֲא ִפּלּו ֶׁשהּוא ֶׁשל ָּבנֹות‪.‬‬
‫"אּו ַלי זֹו ִהיא ְּב ַע ְצ ָמּה ִּב ְכ ָלל?" ֵה ֵע ָזה ִׁשי ִפי ְל ַקּוֹות‪.‬‬
‫ַּבּמֹו ָׁשב‪"...‬‬ ‫" ֶּב ֱא ֶמת"‪ֵ ,‬ה ִגי ָבה ִל ִּבי‪ָ " .‬ל ָּמה ֶׁשּזֹו ִּת ְה ֶיה ִהיא ְּב ַע ְצ ָמּה?"‬
‫" ְו ִאם ֶזה טֹוב ָלגּור ַּבּמֹו ָׁשב"‪ ,‬הֹו ִסי ָפה ַי ְל ָּדה ְּכ ַבת ֵּת ַׁשע‪.‬‬
‫"ְו ִאם‪ ,‬נּו‪ִ ,‬אם ֶזה ֹלא ָק ֶׁשה‪ְ ,‬ו ִאם ֶא ֶא ֶא‪ֶ - "...‬זה ֶה ָחמּוד ֶּבן ַהׁ ֶּש ַבע‬ ‫" ְו ָל ָּמה ֹלא?"‬
‫‪ִ " -‬אם ֶזה ֹלא ְמ ַׁש ֲע ֵמם ֶׁש ֵאין ְמכֹו ִנּיֹות ַו ֲחנּויֹות‪ְ ,‬ו ִאם ִאם‪"...‬‬ ‫" ֵאיזֹו ִס ָּבה ֵיׁש ָלּה ָלבֹוא ְל ָכאן?"‬
‫" ִּד ַּבְרנּו ַעל ֶזה ֶא ְתמֹול"‪ִ ,‬ה ְס ִּביָרה ָה ָאחֹות ַה ְּגדֹו ָלה ֶׁשָּל ֶהם‪ִ .‬היא‬
‫ַּב ִּגיל ֶׁשל ִל ִּבי ְּב ֵעֶרְך‪ְ " .‬ו ָח ַׁש ְבנּו ַּכ ָּמה ְמ ַע ְנ ֵין ָל ֶכם ֶׁש ַא ֶּתם ֹלא‬ ‫" ָלבֹוא ְלנֹ ֶפׁש"‪.‬‬
‫ְי ָל ִדים ַמ ָּמׁש ְר ִגי ִלים ְּכמֹו ֻּכָּלם‪ֶ ,‬אָּלא ְי ָל ִדים ִעם ֲח ָויֹות ְמ ֻי ָחדֹות‬ ‫" ְּב ִדּיּוק"‪ִ ,‬ה ְת ַל ֵהב ְנ ֶח ְמ ָיה‪ָ " .‬לנּו ַח ְק ָצת ֵמ ַהְּכ ִתי ָבה"‪.‬‬
‫ֶׁשל מֹו ָׁשב‪ְ ,‬ו ֶׁש ֶּב ַטח קֹוִרים ָל ֶכם ַהְר ֵּבה ְּד ָבִרים ׁשֹו ִנים ֵמ ֵאֶּלה‬
‫" ַמה ִּפ ְתאֹום ָצִריְך ָלנּו ַח ִמְּכ ִתי ָבה?" ָצ ַח ְק ִּתי ֲא ִני‪.‬‬
‫ֶׁשל ָּכל ֶי ֶלד"‪.‬‬ ‫" ְּב ִקּצּור‪ִּ ,‬ת ְׁש ֲא ִלי ָמ ָחר ֶאת ַה ַּי ְל ָּדה ֶׁשל ָהאֹוְר ִחים‪ְ ,‬ו ֵת ְד ִעי"‪,‬‬
‫" ָמה‪ְ ,‬ל ָמ ָׁשל ֶׁש ֵּיׁש ָלנּו ִצי ֶמר ֶּב ָח ֵצר‪ַ ,‬א ֶּתם ִמ ְתַּכ ְּו ִנים?" ֵּבְרָרה‬
‫ִסֵּכם ְנ ֶח ְמ ָיה‪.‬‬
‫ִׁשי ִפי ‪ְ " ,‬ו ֶׁשָּכל ַׁש ָּבת ֵיׁש ָלנּו אֹוְר ִחים ֲא ֵחִרים?"‬ ‫" ַמה ִּל ְׁש ֹאל‪ִ ,‬אם ִא ָּמא ֶׁשָּלּה ִהיא ַהּסֹו ֶפֶרת? ְׁש ֵא ָלה ִטְּפ ִׁשית‪.‬‬
‫" ֶׁשֹּלא ָּכל ָּד ָבר ֶׁש ֲא ַנ ְחנּו רֹו ִצים ֲא ַנ ְחנּו ְיכֹו ִלים ִל ְקנֹות ְּבאֹותֹו‬
‫ֶר ַגע?" ָׁש ַאל ְנ ֶח ְמ ָיה‪ֶׁ " .‬ש ַאף ַּפ ַעם ְׁש ֵכ ִנים ֹלא ְמ ַׂש ֲח ִקים ָלנּו ַעל‬ ‫ָּת ֵאר ְלָך ֶׁשּזֹאת ֶּב ֱא ֶמת ִהיא"‪.‬‬
‫" ַמה ִּטְּפ ִׁשי ָּב ֶזה?"‬
‫ָה ֹראׁש ַּב ֲח ֵמׁש ֲא ָב ִנים‪ְּ ,‬כמֹו ַּב ִּב ְנ ָין ֶׁשל ַס ְב ָּתא ֶׁשָּלנּו?"‬
‫" ְל ָכל ִמ ְׁשָּפ ָחה ֵיׁש ֲח ָויֹות ְק ָצת ֲא ֵחרֹות"‪ִ ,‬סְּכ ָמה ִל ִּבי‪ְ " .‬ל ָמ ָׁשל‪,‬‬ ‫"נּו‪ְ ,‬ו ָאז ִהיא ַּת ִּגיד‪ֵּ' ,‬כן זֹו ִא ָּמא ֶׁשִּלי'"‪.‬‬
‫" ְו ָאז ִׁשי ִפי ַּת ִּגיד ָלּה‪' ,‬יּו‪ַּ ,‬כ ָּמה ְמ ַע ְנ ֵין! ָח ַׁש ְבנּו ֶׁשאּו ַלי זֹו ִהיא‪.‬‬
‫ַא ֶּתם‪ִ ,‬א ָּמא ֶׁשָּל ֶכם סֹו ֶפֶרת‪ָ ,‬נכֹון?"‬ ‫ְּב ִדּיּוק ָק ִנינּו ֶאת ַהֵּס ֶפר ֶׁשל ִא ָּמא ֶׁשָּלְך ִל ְפ ֵני ָח ְד ַׁש ִים‪ְ ,‬והּוא‬
‫" ָאה‪ֶ ,‬זה?" ֵהם ָא ְמרּו‪ָ " .‬נכֹון‪ֲ ,‬א ָבל ֶזה ֹלא ְמ ֻי ָחד ְּכמֹו ָלגּור‬
‫ָי ֶפה ָּכל ָּכְך"‪.‬‬
‫ְּבמֹו ָׁשב‪ְ ,‬ל ָמ ָׁשל"‬ ‫"ֹלא ָל ִע ְנ ָין"‪ָ ,‬א ַמְר ִּתי‪ָ " .‬מה‪ְ ,‬ל ַה ְת ִחיל ְל ִה ְת ַל ֵהב?"‬
‫ּתֹודּו‪.‬‬ ‫"ֵּכן‪ָ ,‬ל ָּמה ֹלא? ֶזה ֹלא ַמ ְל ִהיב? ִנ ְׁש ַאל אֹו ָתם ִאם ֵיׁש ָלּה עֹוד‬

‫ְס ָפִרים"‪.‬‬
‫" ִּת ְׁש ַאל ַּב ֲחנּות"‪.‬‬
‫"ֹלא‪ִ ,‬נ ְׁש ַאל אֹו ָתּה‪ֲ .‬א ִני רֹו ֶצה ִלְראֹות ֵאיְך ִהיא‬
‫ְמ ַד ֶּבֶרת‪ִ ,‬אם ַה ִּדּבּור ֶׁשָּלּה הּוא ִּדּבּור ֶׁשל ִסּפּוִרים‬
‫אֹו ִּדּבּור ָר ִגיל"‪ִ ,‬ה ְס ִּביר ְנ ֶח ְמ ָיה‪ֲ " .‬א ִני ֶא ְׁש ַאל‬
‫אֹו ָתּה ִאם ָק ֶׁשה ִל ְכּ ֹתב ְס ָפִרים‪ְ ,‬ו ֵאיְך ֵיׁש ָלּה‬
‫ַר ְעיֹונֹות‪ְ ,‬ו ִאם ִל ְפ ָע ִמים ֵיׁש ַּבְּס ָפִרים ֶׁשָּלּה‬
‫ְּד ָבִרים ֲא ִמ ִּתִּיים ַמ ָּמׁש‪ְ ,‬ו ַכ ָּמה ְז ַמן לֹו ֵק ַח ִל ְכּתֹב‬
‫ָּד ָבר ָּכ ֶזה‪ּ ,‬ו ָמ ַתי ִהיא ִה ְת ִחי ָלה ִל ְהיֹות סֹו ֶפֶרת‪.‬‬

‫ְמ ַס ְקֵרן ְמ ֹאד"‪.‬‬
‫ֶזה ְמ ַס ְק ֵרן‪ ,‬אּו ַלי‪ֲ ,‬א ָבל ַמה ִּפ ְתאֹום‬
‫ְל ַה ְת ִחיל ִל ְׁשאֹל אֹו ָתּה ְׁש ֵאלֹות? ְו ָל ָּמה‬
‫ִּב ְכ ָלל ֶׁשּזֹו ִּת ְה ֶיה ִהיא? ֵיׁש ַה ְר ֵּבה‬

‫ֲא ָנ ִׁשים ַּבׁ ֵּשם ַה ֶּזה ‪ֶּ -‬בן ַח ִּיים‪.‬‬
‫ַּבּ ֹב ֶקר ָהיּו ִּדּיּו ִנים ַר ִּבים ָמ ַתי ָראּוי ִל ְנקֹׁש‬
‫ַעל ֶּד ֶלת ֶׁשל סֹו ֶפ ֶרת ְּב ֹנ ֶפׁש‪ִ .‬אם ִּב ְכ ָלל‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪17‬‬

‫ִני ָנה ֲהָרִרי ָנ ְׂש ָאה ֶאת מֹ ֶׁשה ְּב ָנּה ֶּבן ֶה ָח ֵמׁש ַעל ְזרֹועֹו ֶתי ָה‪ָ ,‬עטּוף‬ ‫ֲַּעד ִֶּלמי ֶַׂלשקת‬
‫ַּבׂ ְּש ִמי ָכה ַה ַּד ָּקה ֶׁש ָּבּה ָע ְטפּו אֹותֹו ַהָּנ ִׁשים ָהַר ְח ָמ ִנּיֹות‪ִ .‬א ָּמא ֶׁשל‬
‫רּו ֶבן ִמ ֲהָרה ַל ֲחבֹק ֶאת ְי ָל ֶדי ָה ֶׁשָּלּה‪ְ ,‬ו ִגי ָס ָתּה ַמְריּו ָמה ִה ְצ ָטְר ָפה‬ ‫ֶּ ֶפרק נ"ז‬
‫ְל ֶע ְזָר ָתּה‪ ,‬נֹו ֵׂשאת ְּבָי ָדּה ֶאת ָּדִוד ַה ָּק ָטן ֶּבן ָה ַאְר ַּבע ֶׁש ְּב ֹק ִׁשי ָנ ָׂשא‬
‫ֶאת ַר ְג ָליו‪ּ ,‬ו ְבָי ָדּה ַהׁ ְּש ִנָּיה אֹו ֶח ֶזת ֶאת ְׁשמּו ֵאל ֶּבן ַה ֵּת ַׁשע‪ַּ .‬דְו ָקא‬ ‫ַר ְעיֹונֹות ְמ ֻסָּכ ִנים‬
‫הּוא‪ַ ,‬ה ָּגדֹול יֹו ֵתר‪ִ ,‬נְר ָאה ִחֵּור ְּבאֹ ֶפן חֹו ָל ִני‪ִ .‬היא ִנְּס ָתה ְל ַה ְזִרים לֹו‬
‫ַּת ְק ִציר‪ :‬מֹו ֵׁשל ַּד ֶּמ ֶׂשק ִנ ְת ַקף‬
‫ּכֹ ַח ְּבחֹם ָי ָדּה‪ְ ,‬מ ַמ ֶהֶרת ְל ַה ְצ ִעידֹו ְל ֵע ֶבר ֵּבית הֹוָריו‪.‬‬ ‫ְּב ַא ַחת ֵמ ַה ְת ָקפֹות ַה ַּז ַעם‬
‫ּתֹו ָׁש ֵבי ַהׁ ְּשכּו ָנה ְּכמֹו ֶה ְח ִליפּו ֵּבי ֵני ֶהם קֹוד ִה ְת ַנ ֲהגּות סֹו ִדי‪ְ ,‬לֹלא‬ ‫ַהִּפְר ִאּיֹות ֶׁשּלֹו‪ִ .‬מ ְת ָּבֵרר ֶׁש ָא ִביו‪,‬‬
‫ֶׁש ִּמי ֶׁשהּו ָא ַמר ִמָּלה אֹו ָנ ַתן הֹוָר ָאה; ַהְּיהּו ִדים ָי ְדעּו ֶׁש ַּבׁ ִּש ְלטֹון‬ ‫מֹו ֵׁשל ִמ ְצַר ִים‪ִ ,‬ק ֵּבל ֶאת ְּפ ִנ ָּיתֹו ֶׁשל‬
‫ַה ֲה ַפ ְכָּפְך ֶׁש ֵהם ַחִּיים ּבֹו‪ֹ ,‬לא ְלעֹו ָלם ֶח ֶסד‪ֵ .‬הם ִמ ֲהרּו ָל ַק ַחת ֶאת‬ ‫ֶסר מֹו ְנ ִטי ְפיֹוִרי ָה ַא ְנ ְּג ִלי ַה ְּיהּו ִדי‬
‫ַי ְל ֵדי ֶהם ַה ְּמ ֻׁש ְחָרִרים ּו ְל ִה ְס ַּת ֵּגר ֵהי ֵטב ְּב ָב ֵּתי ֶהם‪ִ .‬מי יֹו ֵד ַע ַמה‬ ‫ַה ְמ ֻכ ָּבד‪ִ ,‬ל ְפעֹל ְל ִׁש ְחרּור ִׁשׁ ִּשים‬
‫ּו ְׁשלֹו ָׁשה ַה ְי ָל ִדים ַה ְּיהּו ִדים‬
‫ַּי ְח ִליטּו ַהּמֹו ֵׁשל ְוׁשֹו ְטָריו ָּבֶר ַגע ַה ָּבא???‬ ‫‪ְ -‬והֹוָרה ִל ְבנֹו מֹו ֵׁשל ַּד ֶּמ ֶׂשק‬
‫ַע ָּתה ָע ְמ ָדה ְמ ִׂשי ָמה ְּדחּו ָפה ְּביֹו ֵתר ִל ְפ ֵני ֶהם ‪ְ -‬ל ַטֵּפל ַּבְּי ָל ִדים‬ ‫ַל ֲעׂשֹות זֹאת ִמ ָּי ִדית‪ַ .‬הּמֹו ֵׁשל‬
‫ֶׁשָּס ְבלּו ֵמ ֻח ְל ָׁשה‪ִ ,‬מַּפ ַחד ּו ֵמָר ָעב ָק ֶׁשה‪ֲ .‬אדֹון ֶע ְזִרי‪ֶׁ ,‬שֶּנ ְח ַׁשב ְּכ ֵמ ִבין‬ ‫זֹו ֵעם‪ַ ,‬אְך חֹו ֵׁשׁש ֵמ ָא ִביו‪ַ .‬ה ְי ָל ִדים‬
‫ִּבְרפּו ָאה‪ָ ,‬ע ַבר ַּב ֲח ַׁשאי ִמ ַּבִית ְל ַבִית‪ְ ,‬ו ִאּלּו ֶר ִגי ָנה ִא ְׁשּתֹו ֶׁשל ַהַּפ ָחח‬ ‫ְמ ֻׁש ְחָרִרים‪ֶ .‬א ָחד ֵמ ֶהם ִמ ְת ַעֵּלף‬
‫ָע ְבָרה ַי ַחד ִעם ֲאחֹו ָתּה ָר ֵחל ֵּבין ַה ָּב ִּתים ָה ֲא ֵחִרים ְּכ ֶׁש ֵהן חֹובׁשֹות‬ ‫ָּבְרחֹוב ּו ְמ ֻטָּפל ַעל ְי ֵדי ִאּמֹו ֵתי ֶהם‬
‫ֶאת ִּפ ְצ ֵעי ָהַר ְג ַלִים ֶׁש ֵּמ ֶהם ָס ְבלּו ֹרב ַהְי ָל ִדים‪ְ ,‬ל ַא ַחר ֶׁשָּי ְׁשבּו יֹום‬
‫ַא ַחר יֹום ַעל ָהִר ְצָּפה ַה ָּק ָׁשה‪ֶ .‬ח ְל ָקם ָהיּו ַּגם ְמ ֵל ֵאי ֲע ִקיצֹות ֶׁשל‬ ‫ֶׁשל יֹו ֵסף ְורּו ֶבן‪.‬‬
‫ְר ָמ ִׂשים ּו ְמעֹו ְפ ִפים ‪ֲ -‬א ָבל ֵמ ַעל ְל ָכל ַה ְּד ָאגֹות‪ֶ ,‬א ְפ ָׁשר ָהָיה ָלחּוׁש‬ ‫ַהּקֹו ְנסּול ַהָּצְר ָפ ִתי זֹו ֵעם ְל ִמ ְׁש ַמע‬
‫ַּב ֲאִויַרת ַהׂ ִּש ְמ ָחה ְו ַההֹו ָדָיה ְלִרּבֹון ָהעֹו ָל ִמים ַעל ַהֵּנס ַה ֶּזה ַה ִּב ְל ִּתי‬ ‫ַהׁ ִּש ְחרּור‪ּ ,‬ו ַמ ְח ִליט ְל ָה ִאיץ ֶאת ְּג ַזר‬
‫ִּדי ָנם ֶׁשל ָח ָכם ַי ֲעקֹב ּו ְׁש ֵנים ָע ָׂשר‬
‫ָצפּוי ‪ֵ -‬נס ֲח ָזַרת ַהְי ָל ִדים ֶאל הֹוֵרי ֶהם‪.‬‬
‫ָׁשעֹות ֲאֻרּכֹות ָׁש ָהה יֹו ֵסף ְּב ֵבי ָתם ֶׁשל ּדֹו ָדיו‪ְ ,‬מ ַסֵּי ַע ְלרּו ֶבן ְל ַה ֲא ִכיל‬ ‫ַה ָּמ ֳא ָׁש ִמים ִאּתֹו ַּב ֲע ִלי ַלת ַה ָּדם‪.‬‬
‫ֶאת ֶא ָחיו ַה ְּק ַטִּנים ּו ְל ַט ְפ ֵטף ְל ִפי ֶהם ְמַרק ֲע ָׂש ִבים ַחם ֶׁש ִּבׁ ְּש ָלה‬ ‫ּו ְב ֵביתֹו‪ְ ,‬מ ַק ֵּבל ַהּקֹו ְנסּול ַה ְּבִרי ִטי‬
‫ַמְריּו ָמה ִאּמֹו‪ְּ ,‬בתּו ִׁשָּי ָתּה ָהַר ָּבה‪ִ ,‬מ ִּמ ְק ָצת ָח ְמֵרי ַה ָּמזֹון ֶׁשּנֹו ְתרּו‬ ‫ֶאת ָה ִא ֶּגֶרת ַהּסֹו ִדית ֶׁשִּנ ְׁש ְל ָחה‬
‫ַּב ַּבִית‪ָ " .‬ע ֵלינּו ְל ַה ִּגי ַע ַלּׁשּוק!" ִהיא ָח ְזָרה ְו ָא ְמָרה ְל ִגי ָס ָתּה‪ַּ ,‬ב ֲע ַלת‬ ‫ְּב ֶדֶרְך ִמ ְסּתֹוִרית ֶאל ֵּביתֹו‪ּ ,‬ו ָבּה‬
‫ַה ַּבִית‪ּ ,‬תֹוְך ְּכ ֵדי ִּבּׁשּול ּו ְב ִחי ָׁשה‪ֲ " .‬א ָנ ִׁשים ֵאי ָנם ֵמ ִע ִּזים ָל ֵצאת‬ ‫ֵעדּותֹו ֶׁשל ַהַּנ ַער עֹו ָסא ָמה‬
‫ִמן ַהׁ ְּשכּו ָנה‪ַ ,‬אְך ָע ֵלינּו ְל ַהׂ ִּשיג ָמזֹון ָּבִריא ַלְי ָל ִדים ְו ַגם ָל ִא ָּמהֹות‬ ‫ַהּמֹו ִכי ָחה ִּכי ַלׁ ֵּשיח' ָנא ֶסר ָה ְי ָתה‬
‫ֶׁשְּצִריכֹות ִל ְהיֹות ֲח ָזקֹות ַע ְכ ָׁשו ‪ֵ -‬הן ַה ִּמ ְׁשָּפ ָחה ֻּכָּלּה ִנ ְׁש ֶע ֶנת‬
‫ִעָּלה ְל ַה ֲע ִלים ֶאת ַהָּנ ִזיר‪...‬‬
‫ֲע ֵלי ֶהן!"‬
‫"נּו‪ּ ,‬ו ַמה ַּנ ֲע ֶׂשה?" ָט ֲע ָנה ֶנ ְג ָּדּה ִּגי ָס ָתּה‪ִ ,‬אּמֹו ֶׁשל רּו ֶבן‪ָּ" .‬כל ְּדמּות‬ ‫תשע"ט ‪18 40‬‬
‫ְיהּו ִדית ֶׁש ֵּתָר ֶאה ַּבּׁשּוק‪ְ ,‬נתּו ָנה ְּב ַסָּכ ָנה נֹוָר ָאה‪ִּ .‬ב ְמֻי ָחד ַע ָּתה‪,‬‬
‫ְּכ ֶׁש ָה ַעְר ִבים ַמְר ִּגי ִׁשים ְמ ֻנָּצ ִחים ִמּׁשּום ֶׁש ֻה ְכְרחּו ְל ַׁש ְחֵרר ֶאת‬

‫ְי ָל ֵדינּו!" ִהיא ִּד ְּבָרה ְּב ַל ַהט ּו ְב ָח ְכ ָמה‪.‬‬
‫ֲא ָבל ַמְריּו ָמה ִנ ְע ְנ ָעה ְּב ֹרא ָׁשּה ְו ָנ ְׂש ָאה ָּפ ֶני ָה ְּכ ַלֵּפי ַמ ְע ָלה‪ָ " .‬א ִבינּו‬
‫ֶׁש ַּבׁ ָּש ַמִים ֹלא ָׁש ַלח ֶאת ְי ָל ֵדינּו ַל ָח ְפ ִׁשי ַרק ְּכ ֵדי ֶׁשִּי ְגְועּו ָּכאן‬
‫ֵמָר ָעב! ֲא ַנ ְחנּו ְצִרי ִכים ְל ַהׂ ִּשיג ְּת ֵא ִנים ּו ְת ָמִרים ִויָרקֹות ְיֻר ִּקים‬
‫ֶׁש ַּמ ְכ ִני ִסים ּכֹ ַח ַלּגּוף‪ְ .‬ו ָצִריְך ִח ָּטה ְל ֶק ַמח‪ָ ...‬ע ֵלינּו ְל ַטֵּכס ֵע ָצה‪"...‬‬
‫קֹו ָלּה ִה ִּגי ַע ְל ָא ְז ֵני ַהְּנ ָעִרים ֶׁש ַּב ֲח ַדר ַה ָּב ִנים ַהְּפ ִני ִמי‪" .‬רּו ֶבן‪ְׁ ,‬ש ַמע‪,‬‬

‫ֲא ַנ ְחנּו ְמ ֻס ָּג ִלים ַל ֲעזֹר ָּב ֶזה‪"...‬‬
‫רּו ֶבן ָהָיה ָעסּוק ְּב ַה ְׁשָּכ ָבתֹו ֶׁשל ָא ִחיו ַה ָּק ָטן‪ְ ,‬מ ַנ ְד ֵנד אֹותֹו ְּב ִגי ִגית‬
‫ַהַּפח ֶׁשֻרְּפ ָדה ִּב ְׂש ִמיכֹות ֲע ָׂש ִבים ְו ָהְי ָתה לֹו ַל ֲעִרי ָסה מּו ֶג ֶנת‪ .‬הּוא‬
‫ָׁש ַמע ֶאת ֶה ָעָרתֹו ֶׁשל יֹו ֵסף ְו ֵה ִגיב ְק ָצרֹות‪ָ " :‬מה ָהַר ְעיֹון ַהַּפ ַעם?"‬
‫"ַר ְעיֹון ָּפׁשּוט ְמאֹד! ֲא ַנ ְחנּו יֹו ְצ ִאים ַּבּבֹ ֶקר‪ִ ,‬מ ְסַּפר ֲח ֵבִרים‪,‬‬
‫ּו ַמִּצי ִעים ֶאת ַע ְצ ֵמנּו ְל ֶע ְזָרה ְּבׁשּוק ַהְיָרקֹות‪ִ ...‬נ ְת ַחֵּפׂש ַּכּמּו ָבן‬

‫ְל ַעְר ִבים"‪.‬‬
‫"ְו ֵהם ַּכּמּו ָבן ַי ְסִּכימּו ְל ַׁשֵּלם ָלנּו ַעל ָה ֲעבֹו ָדה!" ֶה ְח ִזיר רּו ֶבן‬

‫ְּבעֹו ְק ָצנּות‪.‬‬

‫סיפור בהמשכים על רקע היסטורי ‪ ///‬שרה קיסנר‬ ‫ֵא ֶלי ָה ִּגי ָס ָתּה‪ָּ" ,‬כ ֵעת‬ ‫" ַנ ִּגיד ֶׁש ֲא ַנ ְחנּו ֹלא ְמ ַב ְּק ִׁשים ַּת ְׁשלּום ַּכ ְסִּפי‪.‬‬
‫ָע ַלִיְך ֶל ֱאכֹל ֶאת ַהּנֹו ָתר‪.‬‬ ‫ִנ ְדרֹׁש ִּב ְתמּוָרה ָל ֲעבֹו ָדה ַרק ְק ָצת ְיָרקֹות ּו ֵפרֹות‬
‫ֲא ַנ ְחנּו ְזקּו ִקים ָלְך ָּכאן‬
‫ֲעבּור ַע ְצ ֵמנּו"‪.‬‬
‫ֲח ָז ָקה ּו ְבִרי ָאה"‪.‬‬ ‫ַהׁ ְּש ַנִים ֹלא ִה ְב ִחינּו ְּב ִאּמֹו ֶׁשל יֹו ֵסף‪ֶׁ ,‬שִּנ ְכ ְנ ָסה‬
‫ְּד ָמעֹות ָּפְרצּו ֵמ ֵעי ֶני ָה ֶׁשל‬ ‫ֶאל ַה ֶח ֶדר ִעם ַק ֲעַרת ָמָרק נֹו ֶס ֶפת‪ַ " .‬אל ַּת ֲעלּו‬
‫ַמְריּו ָמה‪ְ" .‬ו ֵאיְך אּו ַכל ֶל ֱאכֹל? ּו ַב ֲע ִלי‬ ‫ַעל ַּד ְע ְּת ֶכם ֶאת ָהַר ְעיֹון ַהּנֹוָרא ַה ֶּזה‪ַ .‬רק ַע ְכ ָׁשו‬
‫ַהַּצ ִּדיק ִנְר ָקב ִּבי ֵדי ֶהם ֶׁשל ְר ָׁש ִעים ֵאּלּו‪.‬‬ ‫ָח ְזרּו ֵא ֵלינּו ַהְי ָל ִדים‪ַ .‬ה ִאם נּו ַכל ַל ֲעמֹד ָּב ָאסֹון ִאם‬
‫ִסְּפרּו ֶׁש ֵאין ַמִּני ִחים לֹו ַל ֲע ֹצם ֵעי ָניו אֹו‬ ‫ָח ִלי ָלה ִמי ֶׁשהּו ִמֶּכם ִי ָּת ֵפס?!" ִהיא ִנ ְּג ָׁשה ֶאל ְּב ָנּה‬
‫ָל ֶׁש ֶבת ַּת ְח ָּתיו‪ְ ,‬מ ַנִּסים ְל ַב ְל ֵּבל ֶאת ַּד ְעּתֹו‬ ‫ְוִיׁ ְּשָרה ֶאת ַמ ָּב ָטּה ֶאל ֵעי ָניו‪" :‬יֹו ֵסף‪ַ ,‬א ָּתה ַמ ְב ִטי ַח‬
‫ְּכ ֵדי ֶׁשּ ֹיא ַמר ֶׁשּתֹוַרת ִי ְׂשָר ֵאל ְמ ַצָּוה אֹו ָתנּו‬ ‫ִלי ֶׁשֹּלא ַּת ֲע ֶׂשה ָּד ָבר ָּכ ֶזה? ִל ְכבֹוד ָא ִביָך ַהּמֹו ֵסר‬
‫ָח ִלי ָלה ֶל ֱאפֹות ֶאת ַמּצֹו ֵתינּו ְּב ַדם נֹו ְצִרים!‬
‫ָׁש ַמ ְע ִּתי ֶׁש ָח ָכם ֲהָרִרי‪ֶׁ ,‬ש ַּת ְל ִמיד ָח ָכם ָּגדֹול ָהָיה‪,‬‬ ‫ַנ ְפׁשֹו ְּב ֵבית ָה ֲאסּוִרים ַעל ִקּדּוׁש ְׁשמֹו ִי ְת ָּבַרְך!"‬
‫ֹלא ָע ַמד ָּב ִעּנּו ִיים ֶׁשָּל ֶהם ְו ִה ְסִּכים ְלהֹודֹות ְּב ָכל‬ ‫"ֵּכן‪ִ ,‬א ָּמא"‪ ,‬יֹו ֵסף ִהְרִּכין ֶאת רֹאׁשֹו‪ּ ,‬ו ַמְריּו ָמה‬
‫ֲא ֶׁשר ִי ְדְרׁשּו ִמ ֶּמּנּו‪ .‬הּוא הֹו ָדה ֶׁשִּכ ְבָיכֹול ָאנּו‬ ‫ָנ ְת ָנה ְּבָידֹו ֶאת ַק ֲעַרת ַה ָּמָרק ְּכ ֵדי ֶׁשַּי ְׁש ֶקה ִמ ֶּמָּנה‬
‫ָא ֵכן ְמ ֻצִּוים ַעל ָּכְך‪ְ ,‬ו ֶׁש ָא ֵכן ָח ָכם ַי ֲעקֹב ַּב ְע ִלי‬
‫הּוא ֶׁשָּי ַזם ֶאת ֲהִרי ָג ָתם ֶׁשל ַהָּנ ִזיר ְועֹו ְזרֹו ְו ַאף‬ ‫ֶאת ְׁשמּו ֵאל ַה ִחֵּור ַהּׁשֹו ֵכב ַעל ַה ִּמ ְזָרן‪.‬‬
‫ִה ְׁש ַּת ֵּתף ָּבּה‪ִ "...‬י ְפחֹות ְּב ִכי ְּגדֹולֹות ּו ָמרֹות ָי ְצאּו‬ ‫ִהיא ָי ְצ ָאה ִמן ַה ִּקיטֹון ְּכ ֶׁש ַּמ ְח ָׁש ָבה ֲח ָד ָׁשה‬
‫ִמִּפי ָה ְּבעֹוד ִּגי ָס ָתּה חֹו ֶב ֶקת ֶאת ְּכ ֵת ֶפי ָה ּו ְמ ַנָּסה‬ ‫ְמ ַפ ֶע ֶמת ָּבּה‪ְ ,‬ו ָכְך ָּפ ְנ ָתה ְל ִפָּנתֹו ֶׁשל ָח ָכם ִי ְצ ָחק‬
‫ַה ַּדָּין ְו ַהַּצ ִּדיק‪ִּ ,‬גי ָסּה ַה ָּגדֹול ְו ָא ִביו ֶׁשל רּו ֶבן‪ָ " .‬ח ָכם‬
‫ְלעֹו ְד ָדּה‪.‬‬ ‫ִי ְצ ָחק"‪ָּ ,‬פ ְנ ָתה ֵא ָליו ְּב ָכבֹוד ְּכ ַדְרָּכּה ְל ַת ְל ִמי ֵדי‬
‫ַהְי ָל ִדים ִנְר ְּדמּו‪ַ ,‬אְך קֹולֹות ַהׁ ִּשעּול ַהַּלח ֶׁשל‬ ‫ֲח ָכ ִמים‪ָ " ,‬ח ָכם ִי ְצ ָחק‪ָ ,‬ע ֵלינּו ִל ְפּתֹ ַח ֶאת ַהּכּו ָתאּב!‬
‫ַהְי ָל ִדים ָח ְזרּו‪ַ ,‬ו ֲע ֵלי ֶהם ַל ְח ֹזר ַל ַחִּיים ‪ְ -‬ו ֵאין ַחִּיים‬
‫ְׁשמּו ֵאל ִאְּימּו ָלׁשּוב ּו ְלעֹוְרָרם‪.‬‬ ‫ֶאָּלא ַהּתֹוָרה ַה ְּקדֹו ָׁשה! ֵהן ֵהם ַה ַּטף‪ֵ ,‬הם ַהּצֹאן‬
‫ִאּמֹו ָח ָׁשה ֵא ָליו‪ָ .‬א ִחיו ַי ֲע ֹקב ֶּבן ַהׁ ֶּש ַבע ָא ַמר ָלּה‪,‬‬ ‫ַה ָּטהֹור‪ָ ,‬אסּור ֶׁשִּיׁ ָּש ֲארּו ְּב ַב ָּט ָלה‪ְ ,‬וֹלא ַי ֲעלּו‬
‫ְמ ֻנ ְמ ָנם‪ִ " :‬א ָּמא‪ָּ ,‬כְך הּוא ִה ְׁש ַּת ֵעל ָּכל ַה ְּז ַמן ְּב ֵבית‬ ‫ַר ְעיֹונֹות ְמ ֻסָּכ ִנים ְּבמֹ ָחם‪ִ ...‬מי יֹו ֵד ַע ַּכ ָּמה ְז ֻכּיֹות‬
‫ַהּ ֹס ַהר‪ִּ ,‬כ ְמ ַעט ֶנ ְח ַנק‪ְ ,‬ו ַהּׁשֹו ֵטר ֹלא ָר ָצה ִל ְק ֹרא‬
‫ָאנּו ַמ ְפ ִסי ִדים ַע ָּתה‪ְּ ,‬ב ֵאין ִלּמּו ִדים ִלי ָל ֵדינּו!"‬
‫ָלרֹו ֵפא!"‬ ‫ָּכְך ָע ְמ ָדה ְו ִה ְפ ִציָרה ְּב ִגי ָסּה ַה ָּגדֹול‪ְ ,‬ו ִאּלּו הּוא‬
‫ְׁש ֵּתי ַהָּנ ִׁשים ֶנ ְחְרדּו‪ַ .‬הֶּי ֶלד ֶנ ֱח ָלה ְו ֶנ ְח ַלׁש‪ַ ...‬מה‬ ‫יֹו ֵׁשב ְוׁשֹו ֵתק ּו ְמ ַג ְל ֵּגל ֶאת ַה ְּד ָבִרים ְּב ַד ְעּתֹו‪ְ .‬ו ִכי‬
‫ָח ִלי ָלה ֵאינֹו ָסבּור ָּכמֹו ָה? ַו ַּדאי ֶׁשֵּכן‪ֶ ,‬אָּלא ֶׁש ָע ָליו‬
‫ַּת ֲע ֶׂשי ָנה?‬ ‫ָל ַק ַחת ְּב ֶח ְׁשּבֹון ֶאת ִּב ְטחֹו ָנם ֶׁשל ַהְי ָל ִדים‪ַ .‬ה ִאם‬
‫ַמְריּו ָמה‪ַּ ,‬ב ֲע ַלת ּתּו ִׁשָּיה ְּכ ַדְרָּכּה‪ִ ,‬מ ֲהָרה ְל ַהְר ִּתי ַח‬
‫ַמִים ַח ִּמים ַעל ַהְּפ ִתי ִלָּיה ְּכ ֵדי ְל ַמֵּלא ֶאת ַה ֶח ֶדר‬ ‫ֵאין זֹו ְׁש ַעת ִּפּקּו ַח ֶנ ֶפׁש?‬
‫ְּב ֵא ִדים ַח ִּמים‪ְ .‬ל ַא ֵחר ִחּפּו ִׂשים ִנ ְמָר ִצים ִהיא‬ ‫ַמְריּו ָמה ִאי ָׁשּה ְמֻי ֶח ֶדת ִהיא‪ְ ,‬מרֹו ֶמ ֶמת ְּכמֹו‬
‫ָמ ְצ ָאה ְמ ַעט ְׁש ֵאִרּיֹות ְּב ַמ ֲע ַמ ֵּקי ַּכד ַה ְּד ַבׁש‪.‬‬ ‫ָה ִא ָּמהֹות ַה ְּקדֹוׁשֹות‪ְּ .‬בעֹוד ַּב ְע ָלּה עֹו ֵמד‬
‫ָא ְס ָפה ֶאת ַהּמֹו ָתר ְּב ַכף ֵעץ ְו ָכ ְת ָׁשה ִעם ְׁשָיֵרי‬ ‫ְּבִיּסּוִרים נֹוָר ִאים ּו ְכ ֶפ ַסע ֵּבינֹו ְל ֵבין ַה ַּגְרּדֹום‪,‬‬
‫ִע ְׂש ֵבי ַמְרֵּפא ֶׁשּנֹו ְתרּו ִּב ְמ ָכל ַא ֵחר‪ֵ .‬מ ַה ִּמְר ַק ַחת‬ ‫ֵיׁש ָּבּה ַהּ ֹכ ַח ִל ְת ֹמְך‪ְ ,‬לעֹו ֵדד ּו ְל ַח ֵּזק ֶאת ַהּכֹל‪.‬‬
‫ְו ַע ְכ ָׁשו ִהיא ְמ ַב ֶּק ֶׁשת ִל ְפּתֹ ַח ֶאת ַהּכּו ָתאּב‪ֶ ,‬את‬
‫ַהּ ֹזאת‪ֶׁ ,‬ש ֻהְרְּכ ָבה ִמׁ ְּש ֵאִרית ַהְּפ ֵלי ָטה ֶׁש ַּב ַּבִית‪,‬‬ ‫ַּת ְלמּוד ַהּתֹוָרה‪ָ ...‬ע ָליו ָל ֵצאת ְל ִה ְתַי ֵעץ ִעם‬
‫ִה ְט ִעי ָמה ֶאת ְׁשמּו ֵאל ִמ ֵּדי ִמ ְסַּפר‬ ‫ַח ְכ ֵמי ַה ְּק ִהָּלה‪ֵ ,‬אין זֹו ְׁש ֵא ָלה ַקָּלה ַּב ַּמָּצב ּבֹו ֵהם‬
‫ַּדּקֹות‪.‬‬
‫ְמצּו ִיים‪ֲ .‬א ָבל ַּכ ָּמה ָנכֹון ָא ְמָרה ‪ִ " -‬אם‬
‫ֵאין ּתֹוָרה‪ֵ ,‬אין ַחִּיים!"‬

‫ִסְּי ָמה ַמְריּו ָמה ֶאת ְּד ָבֶרי ָה ְוָי ְצ ָאה‬
‫ִמן ַה ֶח ֶדר‪ ,‬מֹו ִתיָרה ֶאת ֶה ָח ָכם‬

‫ְל ִהְרהּוָריו‪.‬‬
‫ַּבֶּפ ַתח‪ָּ ,‬פ ְג ָׁשה ֶאת ֵא ֶׁשת‬
‫ֶה ָח ָכם‪ַּ ,‬ב ֲע ַלת ַה ַּבִית‪ּ ,‬ו ְבָי ָדּה‬
‫ַק ֲעִרית ַּפח ֶׁש ָּבּה ְׁש ֵאִרית‬
‫ַה ָּמָרק ַה ַּמ ְה ִּביל‪ַ " .‬מְריּו ָמה‪,‬‬
‫ֻּכָּלנּו ָא ַכ ְלנּו ִּב ְזכּו ֵתְך"‪ָ ,‬א ְמָרה‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪19‬‬

‫אֹו ָצר‪ְ ,‬ו ִהיא ִצ ְּיָרה ִּב ְפ ִנים ֹחר ֶׁשל ַמ ְנעּול"‪.‬‬ ‫ַּת ְק ִציר‪ַּ :‬ת ְק ִציר‪ַ :‬ה ְי ָלדֹות ִס ְּימּו ְל ַפ ְע ֵנ ַח ֶאת ִמ ְכ ָּת ָבּה ֶׁשל‬
‫"ּו ְבתֹוְך ַהחֹר ֵיׁש עֹוד ַמׁ ֶּשהּו"‪ֶ .‬א ִמי ִלי ִא ְּמ ָצה ֶאת ֵעי ֶני ָה‪" ,‬זֹו‬ ‫ּדֹו ָדה ִר ְב ָקה‪ַ ,‬ה ְמ ַגֶּלה ִּכ ְמ ַעט ֶאת ָּכל ַה ְּמקֹומֹות ֶׁש ָּב ֶהם‬
‫ְטמּו ִנים ֲח ָל ִקים ֵמ ָהאֹו ָצר‪ֵ .‬הן ְמ ַב ְּקרֹות ְּב ֵבית ִמ ְׁשַּפ ַחת ַפְיין‪,‬‬
‫ֹלא ַהִּס ְפָרה ֵּת ַׁשע ָׁשם ִּב ְפ ִנים?"‬ ‫ְורֹואֹות ֶאת ַהׁ ַּשְר ֶׁשֶרת ֶׁש ָּמ ְצ ָאה ָמ ִלי ָנה ַּבַּי ַער‪ .‬רֹוז לֹו ַק ַחת‬
‫" ָיכֹול ִל ְהיֹות"‪ָ ,‬א ְמָרה ְק ָלִרי ְל ַא ַחר ֶר ַגע ֶׁשל ִה ְת ַע ְּמקּות‪ְ ,‬ו ַה ַּדף‬ ‫אֹו ָתּה ּו ְמ ִבי ָאה ְל ֶנט ָא ִחי ָה‪ְ ,‬והּוא ְמ ַאׁ ֵּשר ֶׁש ַהׁ ַּשְר ֶׁשֶרת‬
‫ָע ַבר ִמ ָּיד ֶאל ָיד‪ְּ .‬בסֹוף ַהִּסיבּוב הּוא ָח ַזר ִל ְק ָלִרי ֶׁש ִה ְט ִמי ָנה‬
‫ַׁש ֶּי ֶכת ְלסּוסֹו ֶׁש ָא ַבד‪.‬‬

‫אֹותֹו ְּב ִכי ָסּה‪ֲ " .‬א ִני חֹו ֶׁש ֶבת ֶׁש ָּמ ָחר ַא ֲחֵרי ַהִּלּמּו ִדים‪ְּ ,‬פ ִעילּות‬

‫ַהּמֹו ֲעדֹון ֶׁשָּלנּו ִּת ְהֶיה ְי ִצי ָאה ַל ַּמ ֲע ָגן"‪ָ ,‬א ְמָרה‪" .‬רֹוז‪ֵ ,‬יׁש ָלנּו ַמה‬

‫ַּל ֲעׂשֹות עֹוד ְּב ֶק ֶׁשר ַלׁ ַּשְר ֶׁשֶרת ְו ַהּסּוס ֶׁשל ֶנט?"‬

‫"ֹלא"‪ָ ,‬א ְמָרה רֹוז‪ַ " .‬הׁ ַּשְר ֶׁשֶרת ֶא ְצלֹו‪ְ ,‬והּוא ְו ַההֹוִרים ֶׁשִּלי‬ ‫ֶּפֶרק מ"ח ִּבּקּור ִּב ְל ִּתי ָרצּוי‬
‫ַי ְח ִליטּו ַמה ַּל ֲעׂשֹות"‪ִ .‬היא ִה ִּבי ָטה ְּב ָמ ִלי ָנה‪ֵ " ,‬הם חֹו ְׁש ִבים‬

‫אּו ַלי ִל ְפנֹות ַל ִּמ ְׁש ָטָרה‪ֲ ,‬א ָבל ָמ ִלי ָנה ֹלא יֹו ַד ַעת ֵאיְך ָקְראּו‬

‫ֵהן ָי ְׁשבּו ְּב ֵצל ָה ֵע ִצים ַּב ֻחְר ָׁשה ֵמ ֲאחֹוֵרי ֵּבי ָתּה ֶׁשל רֹוז‪ְ .‬ק ָלִרי ָל ֲא ָנ ִׁשים ֶׁש ִה ְסּתֹו ְבבּו ָאז ַּב ַּי ַער‪ָּ ,‬כְך ֶׁשֹּלא ָּבטּו ַח ֶׁש ֵּיׁש ְל ֶנט ַמה‬

‫ָמ ְז ָגה ֵמ ַה ַּק ְנ ַקן ִלימֹו ָנ ָדה ְל ֻכָּלן‪ִׁ ,‬ש ְפ ְׁש ָפה ֶאת ָי ֶדי ָה זֹו ְּבזֹו ּלֹו ַמר ַלּׁשֹו ְטִרים‪ַ .‬מה הּוא ַי ִּגיד‪ֶׁ ,‬ש ָּמ ְצאּו ֶאת ַהׁ ַּשְר ֶׁשֶרת ֶׁשל‬

‫ְו ָׁש ְל ָפה ִּב ְז ִהירּות ֶאת ַמַּפת ָה ֲע ֵקבֹות ִמִּכיס ֻח ְל ָצ ָתּה‪ּ ,‬פֹו ַת ַחת ַהּסּוס ֶׁשּלֹו ַּב ַּי ַער‪ְ ,‬ו ִהיא ָה ְי ָתה ֲחתּו ָכה‪ְ ,‬ו ֶזה ִסי ָמן ֶׁש ִּמי ֶׁשהּו‬

‫ֶאת ִקּפּו ֶלי ָה‪ַ .‬ה ְי ָלדֹות ִה ְצטֹו ְפפּו ְס ִבי ָבּה‪ַ ,‬מ ִּביטֹות ְּב ִע ְנ ָין ָע ָׂשה ֶאת ֶזה ְּב ַכ ָּו ָנה?"‬

‫" ְל ַד ְע ִּתי ֶזה ְּב ֶה ְח ֵלט ָיכֹול ְל ַה ְסִּפיק"‪ָ ,‬א ְמָרה ֶא ִמי ִלי‪.‬‬ ‫ָּב ִאּיּוִרים ַה ְמ ֻט ְׁש ָט ִׁשים‪.‬‬

‫"ּו ְב ֵכן‪ַ ,‬ה ַּגִּלים ָה ֵאֶּלה ְמַר ְּמ ִזים ַל ַּמ ֲע ָגן ֶׁש ִהיא ָּכ ְת ָבה ָע ָליו"‪ַּ " ,‬גם ַההֹוִרים ֶׁשִּלי חֹו ְׁש ִבים ָּכְך"‪ ,‬רֹוז ִנ ְׁש ֲע ָנה ַעל ֶּג ַזע ָה ֵעץ‪ֲ " ,‬א ָבל‬

‫הּוא ֹלא רֹו ֶצה ָּכל ָּכְך‪ .‬הּוא ַמ ֲע ִדיף ְל ַד ֵּבר‬ ‫הֹו ִדי ָעה ָמ ִלי ָנה ְּבקֹול ָרם‪ּ" .‬ו ַמה ֶּזה ַהׁ ְּש ִביל‬

‫ִעם ַהּכֹ ֶמר ְׁשְּפִרי ְנזֹוס‪ .‬הּוא אֹו ֵמר ֶׁש ַהּכֹ ֶמר‬ ‫ַהּמּו ָזר ַה ֶּזה ַא ֲח ֵרי ֶהם? ָאה‪ ,‬הּוא עֹו ֵבר‬

‫ֶּב ַטח ַי ֲע ֹזר לֹו ְלהֹו ִציא ֶאת ָה ֱא ֶמת ָלאֹור"‪.‬‬ ‫ַהְי ָלדֹות ָא ְספּו ֶאת‬ ‫ֵמ ֲאחֹוֵרי ָה ֵעץ ֶה ָע ֹקם ּומֹו ִליְך ַל ְמ ֻׁשָּלׁש ִעם‬
‫" ַהּכֹ ֶמר ָהָר ָׁשע!" ָר ְק ָעה ֶז ְל ִדי ְּבַר ְג ֶלי ָה‪ֹ ּ" .‬כ ֶמר‬ ‫ַה ַּמ ְחָּברֹות‪ַ ,‬ה ְּס ָפִרים ּו ְכ ֵלי‬ ‫ָה' ִאי ְקס' ְל ַמ ְע ָלה‪ ,‬זֹו ַּכִּנְר ֶאה ַט ֲח ַנת ַה ֶּק ַמח‬
‫ַה ְי ָׁש ָנה‪ּ .‬ו ַמה ֵהם ָּכל ַהַּפִּסים ַה ְּמ ֻק ְׁש ָק ִׁשים‬
‫ַי ֲעזֹר ִליהּו ִדים?"‬ ‫ַהְּכ ִתי ָבה‪ְ ,‬וָי ְצאּו ֲח ָזָרה‬
‫ַה ְי ָלדֹות ָׁש ְתקּו‪ָ " .‬א ַמְר ְּת ֶׁש ַהּכֹ ֶמר אֹו ֵהב‬ ‫ֶׁשעֹו ְמ ִדים ֵמ ֲאחֹוֵרי ָה ֵעץ ֶה ָע ֹקם?"‬

‫אֹותֹו‪ִ "...‬מ ְל ְמ ָלה ְק ָלִרי ַּבּסֹוף‪ִ " ,‬אם ָּכְך‪ ,‬אּו ַלי‬ ‫ֶאל ַה ִּמ ְס ְּדרֹון‪ַ ,‬מ ְסִּפיקֹות‬ ‫" ֶזה ַּכִּנְר ֶאה ְמ ַס ֵּמל ֶאת ַהַּי ַער"‪ִ ,‬הִּצי ָעה ְק ָלִרי‬
‫הּוא ֶּב ֱא ֶמת ַי ֲע ֹזר לֹו ִוי ַגֶּלה ִמי ָהיּו ֵאֶּלה‬ ‫ִלְראֹות ֶאת ַהּ ֹכ ֶמר ְו ֶאת‬ ‫ְל ַא ַחר ַמ ְח ָׁש ָבה‪ִ " .‬היא ִה ְתַּכ ְּו ָנה ְל ַהְראֹות‬
‫ֶׁשׁ ִּש ְחְררּו ֶאת ַהּסּוס‪ְ .‬ל ָפחֹות ֶׁש ְּי ַׁשְּלמּו‬ ‫ְמ ַלָּויו עֹו ִלים ַּב ַּמ ְדֵרגֹות‬ ‫ֶׁש ַהׁ ְּש ִביל עֹו ֵבר ְל ַיד ַה ַּי ַער ְו ָה ֵעץ ֶה ָעקֹם‪,‬‬
‫ִּפּצּו ִיים ְל ֶנט ַעל ַה ָּי ִמים ָה ֲאֻרִּכים ֶׁשהּוא‬ ‫ֶאל ַהּקֹו ָמה ַהְּׁש ִנָּיה‬ ‫ְוֹלא ְּבתֹוְך ַה ַּי ַער ַע ְצמֹו‪ִ .‬נ ְצ ָטֵרְך ְל ַחֵּפׂש ֶאת‬
‫ֶנ ֱא ַלץ ִל ְׁשַּכב ְּבֶר ֶגל ְׁשבּוָרה‪ִּ ,‬ב ְג ַלל ַהּסּוס‬
‫ַה ֶּדֶרְך ַהּזֹו‪ּ ,‬ו ִמׁ ָּשם ְל ַט ֲח ַנת ַה ֶּק ַמח"‪.‬‬

‫ַה ֲח ִלי ִפי ַה ֶּזה"‪.‬‬ ‫" ֵאי ֹפה ֵיׁש ָּב ֵאזֹור ַט ֲח ַנת ֶק ַמח ִּב ְכ ָלל?" ְּכ ֶׁש ָא ִבי ָה ֶׁשל רֹוז עֹו ֶלה‬
‫ֵעי ֶני ָה ֶׁשל רֹוז ָּבְרקּו‪ֲ " .‬א ַנ ְחנּו ַּדְו ָקא ְׂש ֵמ ִחים‬ ‫ָׁש ֲא ָלה ֵג'יקֹו ִבי‪ְ ,‬ו ֻכָּלן ָׁש ְתקּו‪.‬‬
‫ָּב ֶזה ְמ ֹאד"‪ִ ,‬היא ָא ְמָרה‪ָּ" ,‬כ ָכה הּוא ֹלא‬ ‫ִא ָּתם ִּב ְׂש ָפ ַתִים ְקפּוצֹות‪.‬‬
‫" ָצִריְך ִל ְׁשאֹל ֶאת ַההֹוִרים ֶׁשָּלנּו‪ְ .‬ו ִאם ֵהם‬

‫ּפֹו ֵגׁש ֶאת ָּכל ַה ֲח ֵבִרים ַהּגֹוִיים ֶׁשּלֹו‪ֲ .‬א ָבל ֶזה‬ ‫ֹלא ֵי ְדעּו‪ְ ,‬ל ַחֵּפׂש ֲא ָנ ִׁשים ְז ֵק ִנים ֶׁש ִּי ְזְּכרּו"‪,‬‬

‫ֶּב ֱא ֶמת ָעצּוב ֶׁשּכֹו ֵאב לֹו‪ִ "...‬היא ִה ְׁש ַּת ְּת ָקה‬ ‫ִהִּצי ָעה ֶא ִמי ִלי‪.‬‬

‫" ֲא ִני ְמ ַק ָּוה ֶׁשּזֹו ֶּב ֱא ֶמת ַט ֲח ַנת ַה ֶּק ַמח‪ַ ,‬ה ְמ ֻׁשָּלׁש ָּכאן ְּבסֹוף ִּפ ְתאֹום‪ַ ,‬מ ִּבי ָטה ֲאחֹוַרִּנית‪ֶ ,‬אל ּתֹוְך ַה ַּב ִית ֶׁשָּלּה‪ .‬קֹולֹות ָר ִמים‬

‫ַהׁ ְּש ִביל"‪ָ ,‬א ְמָרה ָמ ִלי ָנה‪ַ ,‬מ ְמ ִׁשי ָכה ִל ְבחֹן ֶאת ַהִּצּיּור‪ִ " .‬היא ּו ִב ְל ִּתי ֻמָּכִרים ָּב ְקעּו ִמּתֹוכֹו‪" .‬אּו ַלי ֵיׁש ָלנּו אֹוְר ִחים?‪ִ "...‬היא‬

‫ִמ ְל ְמ ָלה ְו ֶנ ֶע ְמ ָדה ַּבֶּפ ַתח ָה ֲאחֹו ִרי‪ַ ,‬מ ִּבי ָטה ֶאל ַה ִּמ ְס ְּדרֹון‬ ‫ָה ְי ָתה ַצ ֶּיֶרת ְּגרּו ָעה ְמ ֹאד‪ָ ,‬הִר ְב ָקה ַהּזֹו"‪.‬‬

‫ְק ָלִרי ִה ִּבי ָטה ָּבּה‪ָ " .‬היּו ָלּה ִמי ְליֹון ְּד ָבִרים טֹו ִבים ְּב ֵעי ַנ ִים ְמ ֻצ ְמ ָצמֹות‪.‬‬

‫ֲא ֵחִרים"‪ָ ,‬א ְמָרה‪ִ " .‬היא ָה ְי ָתה ֶנ ְח ָמ ָדה " ִנְר ֶאה ִלי ֶׁש ִה ִּגי ַע ַה ְּז ַמן ֶ ׁשְּנ ַס ֵּים ְל ַהּיֹום"‪ָ ,‬א ְמָרה ְק ָלִרי ְּבקֹול‪.‬‬

‫ְמ ֹאד‪ְ ,‬ו ָת ִמיד ִחְּפ ָׂשה ַמ ְח ָמאֹות ִּב ְׁש ִביל " ְל ִה ְתָראֹות ָמ ָחר‪ָּ ,‬בנֹות‪ְ ,‬ו ַאל ִּת ְׁשַּכ ְח ָנה לֹו ַמר ַּב ַּב ִית ֶׁש ָּמ ָחר‬

‫ְל ַה ִּגיד‪ֵ .‬הי‪ִ ,‬הֵּנה ָּכאן ַא ֲחֵרי ַה ַּט ֲח ָנה ַא ֲחֵרי ַהִּלּמּו ִדים ֲא ַנ ְחנּו ִמ ְת ַעְּכבֹות יֹו ֵתר ֵמ ָהָר ִגיל‪ִ ,‬י ָּת ֵכן ֶׁש ַה ִּטּיּול‬

‫ַמ ְמ ִׁשיְך ַהׁ ְּש ִביל‪ ,‬הּוא עֹו ֵבר ְל ַיד ָּכל ֶׁשָּלנּו ַל ַּמ ֲע ָגן ִי ַּקח ְז ַמן!"‬

‫ִמי ֵני‪ְּ ...‬פ ָר ִחים‪ ,‬אּו ַלי? ְו ַהִּצּיּור ֶׁשל ַהְי ָלדֹות ִנ ְכ ְנסּו ֲח ָזָרה ֶאל ַה ַּבִית‪ְ ,‬מ ַמ ֲהרֹות ֶאל ִּכ ַּתת ַהִּלּמּוד ְּכ ֵדי‬

‫ָהִרּבּו ַע ִעם ַה ַּגג ֶה ָעגֹל ֶׁש ַּבּסֹוף הּוא ָל ַק ַחת ֶאת ֶח ְפ ֵצי ֶהן‪ַ .‬אף ַא ַחת ֹלא ָּת ְק ָעה ֶאת ֵעי ֶני ָה ָּבאֹוְר ִחים‬

‫ֶּב ַטח ָהאֹו ָצר‪ֶ ,‬זה ִנְר ֶאה ְק ָצת ְּכמֹו ֵּת ַבת ֶׁש ָע ְמדּו ָסמּוְך ַל ֶּד ֶלת ָהָרא ִׁשית‪ֲ ,‬א ָבל ְל ֻכָּלן ִה ְסִּפיק ֶח ְל ִקיק ְׁש ִנָּיה‬

‫תשע"ט ‪20 40‬‬

‫סיפור בהמשכים ‪ ///‬אסתי קווין‬ ‫" ִּד ַּבְרנּו ַהְר ֵּבה‪ִ ,‬ה ְת ַק ַּד ְמ ָּת ָי ֶפה ָּכל ָּכְך‪ֲ ,‬א ִני ֹלא רֹו ֶצה‬ ‫ְּכ ֵדי ְל ַזהֹות ֶאת ַהּ ֹכ ֶמר ֶׁש ִה ִּגי ַע ְּב ִל ְו ַית ְׁשלֹו ָׁשה ְנ ָעִרים‪.‬‬
‫ֶׁש ְּת ַא ֵּבד ַהּ ֹכל ִּב ְג ַלל ַּכ ָּמה ְׁש ָבִרים ְק ַטִּנים"‪ִ ,‬ח ֵּיְך ֵא ָליו‬ ‫ַהְי ָלדֹות ָא ְספּו ֶאת ַה ַּמ ְח ָּברֹות‪ַ ,‬הְּס ָפִרים ּו ְכ ֵלי ַהְּכ ִתי ָבה‪,‬‬
‫ַהּכֹ ֶמר‪ֲ " .‬א ִני ֹלא ָצִריְך ְל ַה ִּגיד ְלָך ַעד ַּכ ָּמה ֲא ִני ַמ ֲעִריְך‬ ‫ְו ָי ְצאּו ֲח ָזָרה ֶאל ַה ִּמ ְס ְּדרֹון‪ַ ,‬מ ְסִּפיקֹות ִלְראֹות ֶאת‬
‫ְואֹו ֵהב אֹו ְתָך‪ָ ,‬נכֹון? ַא ָּתה ֶא ָחד ִמ ְּב ִחיֵרי ַּת ְל ִמי ַדי"‪ .‬הּוא‬ ‫ַהּכֹ ֶמר ְו ֶאת ְמ ַלָּויו עֹו ִלים ַּב ַּמ ְדֵרגֹות ֶאל ַהּקֹו ָמה ַהׁ ְּש ִנָּיה‬
‫ֹלא ָטַרח ְל ָה ִעיף ַמ ָּבט ֶאל ְׁשלֹו ֶׁשת ַּת ְל ִמי ָדיו ָה ֲא ֵחִרים‬
‫ְּכ ֶׁש ָא ִבי ָה ֶׁשל רֹוז עֹו ֶלה ִא ָּתם ִּב ְׂש ָפ ַת ִים ְקפּוצֹות‪.‬‬
‫ֶׁשִּנְּצבּו ּדֹו ְמ ִמים ִּכ ְפ ָס ִלים‪ְ ,‬וַרק ִה ְק ִׁשיבּו‪.‬‬ ‫רֹוז‪ֶׁ ,‬ש ַּבּיֹו ַמ ִים ָה ַא ֲחרֹו ִנים ְּב ֹק ִׁשי ֶה ְח ִלי ָפה ִמָּלה ִעם‬
‫" ַהּכֹל ְּב ֵס ֶדר ִעם ִנ ְׁש ָמ ִתי"‪ָ ,‬א ַמר ֶנט ִּב ְכ ֵבדּות‪ַ " ,‬ו ֲא ִני ֹלא‬ ‫ָמ ִלי ָנה‪ִ ,‬נ ְצ ְמ ָדה ֵא ֶלי ָה ִּפ ְתאֹום‪ ,‬מֹו ֶׁש ֶכת ְּב ַׁשְרוּו ָלּה‪ַ " .‬א ְּת‬

‫ׁשֹו ֵכ ַח ַמה ׁ ֶּש ִּד ַּבְרנּו‪ֲ ,‬אדֹו ִני ַהּכֹ ֶמר‪ַ .‬אל ִּת ְד ַאג"‪.‬‬ ‫ְמ ַז ָהה ִמי ֶׁשהּו ֵמ ֶהם?" ָׁש ֲא ָלה ְּב ַל ַחׁש‪.‬‬
‫" ֲא ִני ֹלא ּדֹו ֵאג‪ֲ ,‬א ָבל ָע ַלי ְל ַצ ֵּין ֶׁש ַא ָּתה ֹלא ִנְר ֶאה ָרגּו ַע‬ ‫" ֲא ִני ִמ ְצ ַט ֶע ֶרת‪ֲ ,‬א ָבל ֹלא ִה ְצ ַל ְח ִּתי ִל ְראֹות אֹו ָתם‬
‫ַּבַּי ַער"‪ֵ ,‬ה ִׁשי ָבה ָמ ִלי ָנה ְּבטֹון ָנמּוְך‪ּ ,‬בֹו ֶח ֶנת ֶאת ַה ְּדמּויֹות‬
‫ְמ ֹאד"‪.‬‬ ‫ֶׁשֶּנ ֶע ְלמּו ְּב ַמ ֲע ֵלה ַה ַּמ ְדֵרגֹות‪ָ " .‬ה ָיה חֹ ֶׁשְך‪ְ ,‬ו ִה ְת ַח ֵּבא ִתי‬
‫" ֲא ִני ֹלא ִנְר ֶאה ָרגּו ַע ִּב ְג ַלל ַה ָּד ָבר ַה ֶּזה"‪ָ ,‬א ַמר ֶנט ְו ִה ְז ַּד ֵּקף‬ ‫ְּב ָמקֹום ֶׁש ִּמ ֶּמּנּו ֹלא ָי ֹכ ְל ִּתי ִלְראֹות ְּב ִדּיּוק ֶאת ַהָּפ ִנים‬
‫ְּב ִמ ָּטתֹו‪ִ ,‬מ ְסּתֹו ֵבב ֶאל ַהָּכִרית ֶׁש ַעד ַע ָּתה ָּת ְמ ָכה ְּב ַגּבֹו‪.‬‬
‫הּוא ֵהִרים אֹו ָתּה ְּב ַמ ֲא ָמץ ְו ָׁש ַלף ִמ ַּת ְח ֶּתי ָה ַׁשְר ֶׁשֶרת‬ ‫ֶׁשָּל ֶהם"‪.‬‬
‫ַה ְי ָלדֹות ָי ְצאּו ַהחּו ָצה ְּכ ֶׁשרֹוז ְמ ַל ָּוה אֹו ָתן‪ ,‬נֹו ֶע ֶצת‬
‫ַּבְר ֶזל ּבֹו ֶה ֶקת‪ַ " .‬ה ָּד ָבר ַה ֶּזה"‪ֵ .‬עי ָניו ָר ְׁשפּו‪.‬‬
‫" ַמה ֶּזה?" ָׁש ַאל ַהּכֹ ֶמר ְּב ַׁש ְל ָוה‪.‬‬ ‫ַמ ָּב ִטים ֲא ֵפ ִלים ְּב ַחּלֹון ַהּקֹו ָמה ַהׁ ְּש ִנ ָּיה‪.‬‬

‫"זֹו ַהׁ ַּשְר ֶׁשֶרת ֶׁשל ַהּסּוס ֶׁשִּלי"‪ֶ .‬נט ֹלא ֵהִרים ֶאת ֵעי ָניו‬ ‫"ֹלא ַמ ְת ִאים ְלָך ִל ְׁשַּכב ָּכ ָכה ְּב ַב ָּט ָלה‪ֶ ,‬נט"‪ָ ,‬ס ַנט ּבֹו‬
‫ִלְראֹות ֶאת ַמ ַּבע ְּפ ֵני ֶהם ֶׁשל ְׁשלֹו ֶׁשת ֲח ֵבָריו ַלִּלּמּו ִדים‪.‬‬ ‫ַהּ ֹכ ֶמר ַּב ֲח ִביבּות ְו ִה ְת ַיׁ ֵּשב ַעל ַהִּכֵּסא ַה ְי ִחי ִדי ֶׁשִּנַּצב‬
‫" ָמ ְצאּו אֹו ָתּה ַּבַּי ַער‪ֲ ,‬חתּו ָכה‪ִ .‬מי ֶׁשהּו ָח ַתְך אֹו ָתּה ְו ָגַרם‬ ‫ָסמּוְך ַל ִּמ ָּטה‪ֶ .‬נט ִח ֵּיְך ְקלּוׁשֹות ִּב ְתגּו ָבה‪ַ .‬א ָּבא ֶׁשִּל ָּוה‬
‫ְלסּו ִסי ְל ִה ְס ַּתֵּלק‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא ַא ְצ ִלי ַח ַּב ַּת ֲחרּות"‪ .‬הּוא‬ ‫ֶאת ָהאֹוְר ִחים‪ֹ ,‬לא ָטַרח ְל ַה ְכ ִניס ִּכ ְסאֹות נֹו ָס ִפים‪ַ ,‬רק‬
‫ִׂש ֵחק ַּבׁ ַּשְר ֶׁשֶרת‪ַ ,‬מ ֲע ִביר אֹו ָתּה ֵּבין ֶא ְצ ְּבעֹו ָתיו ׁשּוב‬
‫ְוׁשּוב‪ָּ" ,‬כְך ֶׁש ַּגם ִאם ֲא ִני ַמ ֲעִריְך אֹו ְתָך ְמ ֹאד‪ֲ ,‬אדֹו ִני‬ ‫ִנ ְׁש ַען ַעל ַה ַּמ ְׁשקֹוף ְו ִה ְס ַּתֵּכל ֶאל ַהַּנ ֲע ֶׂשה ַּב ֶח ֶדר‪.‬‬
‫ַהּ ֹכ ֶמר ‪ָ -‬נ ִעים ִלי יֹו ֵתר ָּכֶר ַגע ִל ְׁשהֹות ָּכאן‪ְּ ,‬ב ֶקֶרב ְּב ֵני‬ ‫" ָמ ַתי ַּת ְחזֹר ֵא ֵלינּו?" ָׁש ַאל ג'וְֹרג' ְּב ַא ֲה ָדה‪.‬‬
‫ִמ ְׁשַּפ ְח ִּתי‪ֵ ,‬מ ֲא ֶׁשר ְּב ֶח ְבַרת ֲח ֵבִרים ָּכ ֵאֶּלה ֶׁש ֵאי ֶנִּני יֹו ֵד ַע‬
‫"ְּכ ֶׁש ַאְר ִּגיׁש טֹוב יֹו ֵתר"‪ָ ,‬א ַמר ַהַּנ ַער ֵמ ַה ִּמ ָּטה ְו ֶה ֱע ִביר‬
‫ִמי ִמּתֹו ָכם ָז ַמם ְו ָע ָׂשה ֶאת ֶזה"‪.‬‬ ‫ָיד ַעל ִמ ְצחֹו‪ָּ" .‬כֶר ַגע ָּכל ְּפ ֻעָּלה ָק ָׁשה ִלי ְמ ֹאד‪ֵ .‬יׁש ִלי‬

‫ְׁשלֹו ָׁשה ְׁש ָבִרים ָּבֶר ֶגל‪ִ ,‬י ַּקח ִלי ְז ַמן ְל ִה ְתאֹו ֵׁשׁש"‪.‬‬
‫"ּו ַמה ּקֹוֶרה ִא ְּתָך ֵּבי ְנ ַת ִים?" ָׁש ַאל ַהּ ֹכ ֶמר ְו ִה ְנ ִמיְך ֶאת‬
‫קֹולֹו‪ֲ " ,‬א ִני ֹלא ָּבטּו ַח ֶׁש ַהׁ ָּשהּות ּ ֹפה ֵמי ִטי ָבה ִעם‬

‫ִנ ְׁש ָמ ְתָך"‪.‬‬
‫ֶנט ֹלא ֵה ִגיב‪.‬‬

‫ַי ַער‬
‫ָה ֲע ֵקבֹות‬

‫ָה ֲאבּו ִדים‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪21‬‬

‫ְּב ִע ְקבֹות ַּת ְרָי"ג ִמ ְצוֹות‬

‫כתבה‪ :‬חיה‬ ‫ְק ַל ְר ִטימֹון‬
‫איירה‪ :‬בתיה יונה‬
‫ְּכ ָפר ֵּבין ֲע ֵצי ָה ִרימֹון‬
‫ָאז ָמ ָחר‬ ‫ֵס ֶפר ֶׁשל ַּג ְב ִרי ֵאל ַה ַּמ ְל ָאְך‬
‫הּוא ָי ִביא‬
‫ֶאת ַה ֵּס ֶפר‬ ‫ֵאי ֶזה ַקִיץ‪ְּ ...‬כ ָבר ִמ ְּז ַמן‬
‫ֶׁשל ַּג ְבִרי ֵאל?‬ ‫ֹלא ָהָיה ָּכאן ׁשּום ָּד ָבר ְמַר ֵּגׁש‬

‫ַּבְּכ ָפר‪ַ .‬הּ ֹכל ָרדּום‪...‬‬

‫ָצִריְך לֹו ַמר‬
‫ַל ַּג ַּבאי‪...‬‬

‫ֵס ֶפר ֶׁשל ַּג ְבִרי ֵאל‬ ‫הּום?‬ ‫ָׁש ַמ ְע ָּת‪ַ ,‬אְרֵיה‪,‬‬
‫ַה ַּמ ְל ָאְך‪ָׁ ...‬ש ַמ ְע ָּת ַּפ ַעם‬ ‫ַמה ְּכ ָבר‬ ‫ַעל ֵאי ֶזה ֵס ֶפר‬
‫ֶׁש ִּגּלּו ֵס ֶפר ֶׁשל ַּג ְבִרי ֵאל‬ ‫ָיכֹול ִל ְהיֹות‬
‫ַה ַּמ ְל ָאְך? ַאף ַּפ ַעם ֹלא‬ ‫ְמ ַע ְנֵין ְּב ֵס ֶפר?‬ ‫ֵהם ִּדְּברּו?‬

‫ָׁש ַמ ְע ִּתי ַעל ֶזה!‬

‫ְׁש ַמ ְע ֶּתם?‬ ‫ֵס ֶפר ֶׁשל‬
‫הֹו ֵלְך ְל ַה ִּגי ַע ְל ָכאן‬ ‫ַּג ְבִרי ֵאל ַה ַּמ ְל ָאְך‪,‬‬

‫ַלְּכ ָפר ֵס ֶפר ֶׁשל‬ ‫ּו ָואּו!‬
‫ַּג ְבִרי ֵאל ַה ַּמ ְל ָאְך!‬

‫ֵס ֶפר ֶׁשל‬
‫ַּג ְבִרי ֵאל ַה ַּמ ְל ָאְך???‬

‫ֹלא ָׁש ַמ ְע ִּתי ַעל‬
‫ָּכ ֶזה ֵס ֶפר‪.‬‬

‫ַה ַּמ ְל ָאְך ַּג ְבִרי ֵאל!‬
‫ֵס ֶפר ֶׁשהּוא ָּכ ַתב!‬

‫תשע"ט ‪22 40‬‬

‫ְל ָמ ֳחָרת‪:‬‬ ‫ִמי ֵמ ִביא‬
‫אֹותֹו?‬
‫ִהֵּנה הּוא ָּבא‪ִ ...‬מי ֶזה?‬ ‫ִמי יֹו ֵד ַע ַמה‬ ‫ֵס ֶפר‬
‫ָּיכֹול ַמ ְל ָאְך‬ ‫ָמ ַתי הּוא‬ ‫ֶׁשל ַּג ְבִרי ֵאל‬
‫ִה ְת ַּגָּלה?‬ ‫ַה ַּמ ְל ָאְך‪...‬‬
‫ִל ְכּ ֹתב!!!‬

‫ָהא‪ֶ ,‬זה‬ ‫ָּברּוְך ה'‪,‬‬ ‫ָׁשלֹום ֲע ֵלי ֶכם‪,‬‬
‫ֵס ֶפר ַהּתֹוָרה‬ ‫ַּגם ַלְּכ ָפר ֶׁשָּלנּו‬ ‫ְיהּו ֵדי ְק ַלְר ִטימֹון‪.‬‬
‫ֶׁשִּנ ְכ ַּתב ְל ִעּלּוי‬ ‫ְּכ ָבר ֵיׁש ֵס ֶפר‬ ‫ָּבאנּו ְל ָה ִׁשיב ָל ֶכם‬
‫ִנ ְׁש ַמת הֹוָריו ֶׁשל‬ ‫ֶאת ֵס ֶפר ַהּתֹוָרה‬
‫ַּג ְבִרי ֵאל ַה ַּס ָּפר‪...‬‬ ‫ּתֹוָרה ִמ ֶּ ׁשּלֹו‪.‬‬
‫ֶׁשָּלִוינּו ִמֶּכם‪.‬‬

‫ְי ָל ִדים‪ְ ,‬י ָל ִדים‪ִ .‬אם ֱהִיי ֶתם יֹו ְד ִעים‬ ‫ֵאין ֵס ֶפר‬
‫ֶׁשֵּיׁש ֵס ֶפר ֶׁשָּכ ַתב ַּג ְבִרי ֵאל ַה ַּמ ְל ָאְך‪ֱ ,‬הִיי ֶתם‬ ‫ֶׁשל ַּג ְבִרי ֵאל‬
‫ָּכל ָּכְך ִמ ְׁשּתֹו ְק ִקים ְל ָה ִעיף ּבֹו ַמ ָּבט‪ְ .‬ו ַע ְכ ָׁשו ֵיׁש‬ ‫ַה ַּמ ְל ָאְך‪...‬‬
‫ִל ְפ ֵני ֶכם ֵס ֶפר ּתֹוָרה ֶׁשָּכ ַתב ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא‬

‫ִּב ְכבֹודֹו ּו ְב ַע ְצמֹו‪ּ ...‬בֹואּו ִנ ְל ַמד ֻח ָּמׁש!‬

‫ַרֶׁ ַשַלהבִֹּה‪.‬נוּ ְְֵּתוצְֹשַׁוָלַדָטםרכַּ ֵועְְהיוֵהּתיְּנ‪ַּ,‬תובִֹבֵודָֹנואִילעירְְּןְֶׁובַהָהשָייי‪ְֵַֹׂ,‬וסאידִֵשֹׁוִּפתמףִכשיְיקְַ ְׂצְלָעללשֶָׁו ָּכשלכְֹּכַּהגבלִּלִרפ ִםימֶ‪3‬אִ ְאיִֶּמׁצָ‪ֹׁ1‬ביושחִשְָׁ‪ֶׁ6‬עשתדִַשִָּיְּּימקאִוּכְַילִכְרֲַׂר ְּהשעְתַַָיתׂיההֶָרשְִַּקֵֹבוּחבסאנּּיָרּוֹופולתִת ֵֵברלתֵֹיסומְְּ‪ֶ,‬וסֶדפַםֶהְהלאפרֲֶַֹׁוםַשחמִּּרְַּנרְתכְיֹעמוִָָּּןותפִתַתרֹיידוָחְֹואְּהַל‪,‬ברַהְֵּתּימואריִּהִוכֹדנממֶַָֹּוילזְַעלִֶָׁיהְרתלש‪ִ .‬רֵּבקאָפּיאוְּ ִרבֶּהֵומא ְַּׁסֶ ֶפפשאפָזׁשתרר‬ ‫ֵס ֶפר ֶׁשל ַּג ְבִרי ֵאל ַה ַּמ ְל ָאְך?‬
‫ֹלא ָׁש ַמע ִאיׁש ֶאת ִׁש ְמעֹו;‬

‫ַאְך ֵס ֶפר ּתֹוָרה ֵא ֵלינּו ִנ ְׁש ַלח‬
‫ֵמ ֵאת ַה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ְּב ַע ְצמֹו!‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪23‬‬

‫פתרונות יש לשלוח ל‪:‬‬ ‫חידות ושעשועים ‪ ///‬עם פ‪ .‬חריף‬
‫בדואר‪" :‬זרקור"‪ ,‬ת‪.‬ד‪.‬‬

‫‪ ,5284‬ירושלים ‪9105201‬‬

‫או בפקס‪02-5372784 :‬‬

‫נא לציין שם‪ ,‬כתובת ועיר‬
‫למשלוח השי‪.‬‬

‫בראש העמוד יש לכתוב‪:‬‬
‫עבור מדור 'אתנחתא'‬

‫לפניכם חידת ציורים שפתרונה הוא ציטוט בן שש מילים בנושא ירושלים‪.‬‬ ‫צורה‬
‫לנוחותכם‪ ,‬כל שורה מובילה למילה אחת מתוך הציטוט‪.‬‬ ‫צרורה‬
‫מקרא לסימנים השונים‪:‬‬
‫א ‪ -‬למחוק את האות‬
‫א=ב – להחליף את האות באות האחרת‬

‫‪ -‬לערבב את האותיות‬

‫ב‪.‬‬ ‫א‪.‬‬
‫ח=ו ס=ש‬
‫ב‬
‫פ‬

‫ג‪ .‬ד‪.‬‬

‫ד=ע ס ט י‬

‫ה‪ .‬ו‪.‬‬

‫פ=י ל=ו‬ ‫בר‬

‫??‬ ‫מהו הדבר שככל שתקחו ממנו‬ ‫תן וקח‬

‫כך הוא יהיה גדול יותר‪,‬‬ ‫ ‬

‫וככל שתתנו לו‬

‫כך הוא יהיה קטן יותר?‬ ‫ ‬

‫?‬

‫פתרונות אתנחתא ‪38‬‬ ‫‪24‬‬ ‫תשע"ט ‪40‬‬

‫פזל משולש‪ .1 :‬בעל המכולת לא הופתע ‪ -‬כאשר רכשנו קודם החג ‪ -‬לא פחות מעשרה ליטרים חלב‪ .2 .‬בשנה שעברה הייתי ער ‪ -‬בליל שבועות עד הבוקר ‪ -‬ואחר כך ישנתי‬

‫שמונה שעות‪ .3 .‬גם לאחר חג השבועות ‪ -‬נותרו הענפים‪ ,‬העלים והפרחים ‪ -‬על הקירות עד שנבלו‪ .4 .‬דממה מוחלטת שוררת ‪ -‬בבית הכנסת הגדול והמפואר ‪ -‬בעת קריאת‬
‫עשרת הדברות‪ .5 .‬דרשתו החגיגית של הרב ‪ -‬שנאמרה בשתיים לפנות בוקר ‪ -‬החכימה רבות בנושא הביכורים‪ .6 .‬השנה נחגוג את חג השבועות ‪ -‬במושב קטן ומרוחק הנמצא‬
‫‪ -‬אי שם בפאתי הנגב הצפוני‪ .7 .‬יעקב הקטן "חיסל" בהיחבא ‪ -‬כמעט חצי מכמות הממתקים ‪ -‬וספג על כך עונש רציני‪ .8 .‬יש נוהגים לומר בליל החג ‪ -‬את תיקון ליל שבועות ‪-‬‬
‫מתחילתו ועד סופו‪ .9 .‬כחמש עשרה שעות לימוד ‪ -‬צברתי בשלושת ימי הגבלה ‪ -‬במסגרת מבצע הכנה לשבועות‪ .10 .‬מבוכה קלה השתררה ‪ -‬כאשר הגבאי מעד והחליק ‪ -‬ומגש‬

‫הגביניות נשמט מידיו‪ .11 .‬מכל מאכלי החג הטעימים ‪ -‬המאכל האהוב עלי ביותר ‪ -‬הוא גביע הגלידה הצוננת‪ .12 .‬ספירת העומר מסתיימת ‪ -‬בלילה שלפני חג השבועות ‪-‬‬
‫ולמחרת אין סופרים עוד‪ .13 .‬קטיף הפרחים בערב החג ‪ -‬הוא מלאכה ארוכה הדורשת ‪ -‬כשעתיים של עבודה קפדנית‪.‬‬

‫ההרים רקדו‪ .1 :‬כרמל‪ .2 .‬תבור‪ .3 .‬חרמון‪ .4 .‬סיני‪.‬‬

‫זוכים‪ :‬ברכה ניימן ביתר עילית‪ ,‬מירי ואבי אביר ירושלים‬

‫הקומה השניה לנוער‬ ‫הסירה‬

‫פתאום נהיה שקט‬ ‫משפבוגעיש‬ ‫חמישה בני אדם יצאו לשיט בסירת מפרש על ימת הכינרת‪.‬‬
‫במרחק של מספר קילומטרים מהחוף‪ ,‬התהפכה הסירה על‬
‫סיפור לסוף שנה‪28‬‬ ‫יושביה‪ .‬כל אמצעי ההצלה שנטלו עמם שקעו במצולות‪.‬‬
‫זהו סיפור שקרה ממש לא מזמן והתפרסם בעיתונות‪,‬‬
‫חברה שעושה שטויות‬
‫ובוודאי ידוע גם לכם‪.‬‬
‫חושבים עם חיה הרצברג‪30‬‬ ‫ראשיהם של חמשת הנוסעים‪ ,‬ששבו אותו יום ממירון‬
‫לאחר שעזרו שם באספקת מזון להמונים‪ ,‬צפו על פני‬
‫מזל אדיבי עושה קניות‬ ‫המים‪ .‬בחסדי ה' הם הצליחו להיאחז בדפנות סירתם‬
‫ההפוכה וניסו להמשיך ולשרוד כשפיהם ממלמל תפילה‬
‫ממה היא בורחת?‪32‬‬
‫והם מדברים ומתחזקים בענייני אמונה‪.‬‬
‫על צרור מכתבים‬ ‫רק תשע שעות אחר כך הבחינו בהם מסירות ההצלה‬

‫שקבלה המורה יהודית‪38‬‬ ‫שיצאו לחלצם‪.‬‬
‫תורה מחזרת‬ ‫הניצולים היו מלאי שבח והודיה לקב"ה‪ ,‬ותלו ישועתם‬
‫בזכותו של רבי שמעון התנא האלוקי שגונן עליהם בגלל‬
‫פתרונות ומשוב לחידת פסח‪40‬‬ ‫מעשי החסד שעשו אותו יום על ציונו‪ .‬לאחר שהתאוששו‪,‬‬

‫שיתפו בקורות אותם באותן שעות קשות בלב ים‪.‬‬
‫בתוך כל שאר התיאורים‪ ,‬תפס אותנו במיוחד סיפורו של‬
‫ראש החבורה‪" :‬הגלים היו גבוהים מאוד וכאילו ניסו לנתק‬
‫אותנו מהסירה המתנדנדת‪ ,‬אך אנו ידענו שאם נרפה ממנה‬
‫אפילו לרגע ‪ -‬הרי שמיד ניסחף לאבדון‪ ,‬על כן אימצנו‬

‫אצבעותינו בחוזקה ונאחזנו בדפנות בכל כוחנו‪.‬‬
‫באותה עת"‪ ,‬המשיך אותו ניצול לספר‪" ,‬הרגשתי בעוצמה‬

‫את משמעות המילים‪' :‬עץ חיים היא למחזיקים בה'‪.‬‬
‫הסירה סימלה בעיניי את התורה הקדושה‪ ,‬שאם נינתק‬
‫ממנה אפילו לרגע‪ ,‬הרי אנו בסכנת כיליון"‪.‬‬
‫קוראים חביבים‪ .‬נמצאים אנו כבר שבועיים אחרי חג‬
‫השבועות שבו קבלנו תורה מחדש וטבלנו במימיה‬

‫הזכים‪ .‬עתה נדרשים אנו להמשיך ולהיאחז בה‪ ,‬כי היא‬
‫אכן עץ החיים שלנו והערובה היחידה לקיומנו ‪ -‬ממש‬

‫כפשוטם של דברים‪.‬‬
‫וכבר נאמר‪ :‬אם תעזבני יום – יומיים אעזבך‪ .‬התורה ולימודה‬
‫הרי הם כאותה ספינה בים סוער גבה גלים‪ ,‬שאם אתה‬
‫מרפה ממנה אך לרגע‪ ,‬מיד אתה מתרחק הימנה‪ .‬לעתים‬
‫עוד תוכל לשחות בכל הכח ולתפוס בה מחדש‪ ,‬אבל‬
‫פעמים אחרות הסחף כבר עושה את שלו‪ ,‬וגם מערבולות‬

‫מסוכנות יש בדרך‪...‬‬
‫כמה עלינו להתאמץ ולהיאחז בכל כוחנו!!!‬

‫ונעבור לגיליוננו הפעם‪.‬‬
‫כפי שאתם מבחינים בוודאי‪ ,‬נתנו בגיליון מקום לשבוע‬
‫הספר מחד ולסיום השנה מאידך‪ .‬אכן‪ ,‬עבור תלמידי בתי‬
‫הספר התקופה הזאת מורכבת ממספר מוקדים שונים ‪-‬‬
‫מבחנים אחרונים‪ ,‬סיום השנה‪ ,‬היערכות לחופש וגם ספרי‬
‫הקריאה החדשים‪ .‬אנו כאן השתדלנו לתת לכל נושא את‬

‫מקומו הראוי‪.‬‬
‫בהנאה ובהצלחה בכל‪.‬‬

‫לאה פריד‬

‫ועוד משהו‪ :‬סוף סוף‪ ,‬אחרי שציפיתם כה רבות‪,‬‬
‫פתרון חידת הפסח מחכה לכם בעמוד ‪.42‬‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪25‬‬

‫ובו תגלה פניני שכל‬ ‫הסאופצרירם‬
‫אחד‪ ,‬תמיד‪ ,‬לא יכול בלי‬
‫מן המקורות ‪ -‬תובנות והארות‬
‫מתוך הספר‬
‫'שערי אור'‬ ‫תשע"ט ‪26 40‬‬

‫‏כל החיים‬

‫אופס‪ .‬חפצי פה‪ .‬עכשיו היא תדע‪.‬‬
‫פניני רוצה להפסיק את השיחה‪ ,‬אבל המורה‬
‫קורמן על הקו‪ ,‬היא לא יכולה לחכות עד‬

‫שחפצי תצא‪.‬‏‬
‫על כן היא רק מקשיבה בחצי אוזן‪ .‬מקווה‬
‫שהמורה תרגיש שלא מתאים לה להאריך‬

‫עכשיו‪.‬‬
‫לפעמים הן ‏מדברות שתי דקות על מה‬
‫שהן קראו‪ .‬לפעמים רק קוראות ומסכמות‬

‫בקצרה ‏‪.‬‬
‫בדרך כלל פניני שותפה פעילה יותר‪ .‬עכשיו‬
‫היא רק מהמהמת המהומים לא ברורים‬
‫שמצליחים לשדר ‏את אי הנוחות שלה‬
‫כנראה‪ ,‬כי המורה מסיימת לקרוא‪ .‬אומרת‬
‫"להתראות‪ ,‬פניני"‪ ,‬כמו בכל שיחה‏ומנתקת‪.‬‏‬
‫הספר בידיים שלה‪ ,‬כמו הוכחה מרשיעה‪.‬‬
‫העיניים של חפצי תקועות בה ושאלה‬

‫גדולה מהבהבת בהן‪.‬‬
‫הלימוד הסודי שלה נחשף‪ .‬אולי היא תצליח‬
‫לשמור בסוד לפחות על זהות ה'חברותא'‬

‫שלה‪.‬‬
‫"איזו מורה?" חפצי צולבת‪ .‬מנין לה?‬

‫"מי אמר לך שזו מורה?"‬
‫"שמעו על הטון שלך"‪ .‬היא בכלל לא‬
‫מסתפקת‪ .‬לא מבקשת הודאה‪ .‬היא רצה‬

‫קדימה ושואלת רק‪" :‬איזו?"‬
‫פניני בולעת את הרוק פעמיים‪ .‬פותחת פה‬
‫וסוגרת ובסוף פולטת את זה‪ .‬יש לה בררה?‬
‫ואז מגיעה ההתקפה האמתית‪ ,‬מכיוון שהיא‬

‫בכלל לא שיערה‪.‬‏‬
‫"את לומדת עם המורה קורמן ספר?‬
‫את רוצה לומר לי שאת גוזלת לאישיות‬
‫העסוקה הזו עשר דקות בשבוע? את יודעת‬

‫עם מי יש לך‏עסק?"‬
‫פניני מהנהנת הנהון קלוש‪ .‬היא דווקא‬

‫יודעת הרבה ‏‪.‬‬
‫"את יודעת שהיא מחנכת שתי כיתות?"‬

‫"לא"‪.‬‬
‫"אז תדעי‪ .‬היא מורה גם באשדוד‪ .‬את יודעת‬

‫הגות ‪ ///‬ר' ברג‬ ‫"אני אגיד לה"‪.‬‬ ‫שהיא מרצה מבוקשת?"‬
‫"אז ממשיכים מחר כרגיל‪ ,‬פניני?"‬ ‫"אולי"‪.‬‬
‫שם הספר‪ :‬שערי אור‬
‫"ממשיכים"‪.‬‬ ‫"מה את רוצה מהחיים שלה?"‬
‫מחבר‪ :‬רבי ישראל מסלנט‬ ‫"כאשר מצודת היצר פרושה על כל החיים‪ ,‬על‬ ‫"היא אמרה לי שהיא רוצה ללמוד בעצמה‬
‫כן לימוד המוסר הוא חיוב מוקף לכל‏הנפשות‪,‬‬
‫מדף‪ :‬ספרי מוס ‏ר‬ ‫אחת‏לא תיעדר‪ .‬מהרב היושב על כס המשפט‪,‬‬ ‫ומחפשת עם מי"‪.‬‬
‫עד לפועל אשר אחר הריחים‪ ,‬מאיש ועד‏אישה‪,‬‬ ‫עכשיו חפצי צוחקת מלוא הפה‪" .‬ממש ככה‬
‫כמה מילים‪ :‬רבי ישראל מסלנט‬ ‫תלמיד‏חכם כעם הארץ‪ ,‬בחור כזקן‪ ,‬עשיר כעני‪,‬‬ ‫היא אמרה לך? ואת פשוט מאמינה לה?‬
‫נודע כעילוי‪ ,‬הקים את שיטת המוסר‬ ‫ירא ה' ואשר איננו ירא‪ ,‬כולם מחויבים‏לקבוע‬ ‫ובכן‪ ,‬אני רוצה לספר לך שהמורה קורמן לא‬
‫צריכה ללמוד מסילת ישרים‪ ,‬כי היא יודעת‬
‫ופעל רבות למען לימוד מוסר‪.‬‏‬ ‫עתים‏ללמוד בספרי יראה ומוסר"‪.‬‬ ‫אותו בעל פה‪ .‬בשיעורים של כיתה יו"ד בי"ת‬
‫לו היצר הרע היה נוטש אותנו‪ ,‬ככה אחרי‬
‫ְו ָל ֹזאת‪ַּ ,‬כ ֲא ֶׁשר ְמצּו ַדת ַהֵּי ֶצר ְּפרּו ָׂשה ַעל‬ ‫שבע‪-‬שמונה שנים של עבודה‪ ,‬או אפילו‬ ‫היא מצטטת אותו כל הזמן"‪.‬‬
‫ָּכל ַה ַחִּיים‪ַ ,‬על ֵּכן ִלּמּוד ַהּמּו ָסר הּוא ִחּיּוב‬ ‫ארבע עשרה; אם הוא היה מתייאש לפחות‬ ‫"אם כך‪ ,‬למה היא הציעה לי?"‬
‫ֻמ ָּקף ְל ָכל ‏ ַהְּנ ָפׁשֹות‪ַ ,‬א ַחת ֹלא ֵּת ָע ֵדר‪.‬‬ ‫מכל מי שהתקדם והגיע למעלות גבוהות‪,‬‬ ‫"כי התחשק לה להיות נחמדה והיא רצתה‬
‫ֵמ ָהַרב ַהּיֹו ֵׁשב ַעל ֵּכס ַה ִּמ ְׁשָּפט‪ַ ,‬עד ַלּפֹו ֵעל‬ ‫ולא מתחיל אתו יותר ‪ -‬אזי יכול להיות שהיו‬ ‫שאת תלמדי; וברור לי שהיא לא התכוונה‬
‫ֲא ֶׁשר ַא ַחר ָה ֵרי ַח ִים‪ֵ ,‬מ ִאיׁש ְו ַעד ‏ ִאָּׁשה‪,‬‬ ‫מבינינו גדולים בשנים‪ ,‬בחכמה או במעשים‬ ‫להמשיך את זה גם לשנה הבאה‪ ,‬כשאת כבר‬
‫ַּת ְל ִמיד ָח ָכם ְּכ ַעם ָה ָא ֶרץ‪ָּ ,‬בחּור ְּכ ָז ֵקן‪,‬‬ ‫שיכלו להסתדר ולהתקדם בחיים הרוחניים‬
‫ָע ִׁשיר ְּכ ָע ִני‪ְ ,‬י ֵרא ה' ַו ֲא ֶׁשר ֵאי ֶנּנּו ָי ֵרא ‪-‬‬ ‫לא תלמידה שלה"‪.‬‬
‫ֻּכָּלם ְמ ֻחָּי ִבים‏ ִל ְקּבֹ ַע ִע ִּתים ִל ְלמֹד ְּב ִס ְפ ֵרי‬ ‫שלהם בלי ללמוד מוסר‪.‬‬ ‫"את בטוחה?" חפצי תמיד בטוחה במה‬
‫אבל היות שהוא לא; היות שמצודתו‬ ‫שהיא אומרת‪ ,‬וזה מה שגורם לפניני לעצור‬
‫ִי ְר ָאה ּומּו ָסר‏"‪.‬‬ ‫הצפופה אורבת לנו כל החיים‪ ,‬גיל גיל‬
‫ונסיונותיו‪ ,‬תקופה תקופה ובעיותיה; היצר‬ ‫את הכל‪.‬‬
‫‏(שערי אור‪ ,‬רבי ישראל מסלנט)‬ ‫שלנו עובד עשרים וארבע שבע כפול שלוש‬ ‫‏‬
‫מאות וחמישים ושישה ימים כפול מאה‬
‫עשרים שנותיו של אדם בלי לעצור ובלי‬ ‫"שלום פניני‪ ,‬רצית להקדים השבוע?"‬
‫להפסיק ובלי להניח לו אפילו לרגע; הוא‬ ‫"לא"‪.‬‬
‫נלחם בקטנים שבינינו ברמה שלהם ומתגרה‬
‫גם במרוממים ובמעובדים שבינינו‪ ,‬ולא נותן‬ ‫"סתם להתעניין בשלומי?"‬
‫מנוחה – וכיון שכך‪ ,‬הרי שכולנו‪ ,‬כל כל מי‬ ‫"אההה‪ ...‬לא‪ .‬אני רציתי ל‪ ...‬ש‪ ...‬אולי הגיע‬
‫שרוצה לעשות טוב ולא להישאר כל ימיו‬
‫הזמן שנסיים"‪.‬‬
‫באותה המשבצת‪ ,‬צריכים ללמוד מוסר‪.‬‬ ‫"את השיחה הזו?" המורה לא מבינה‪.‬‬
‫כשאנחנו בתחילת הדרך – יש לנו הרבה כל‬
‫כך לשמוע ולדעת‪ .‬גם אם נראה לנו שאנחנו‬ ‫"לא‪ ,‬את ה‪ ...‬קביעות הזו"‪.‬‬
‫קטנים מדי וזה לא שייך אלינו‪ ,‬זו הדרך‬ ‫שקט בקו‪.‬‬
‫לשמור עלינו שלא נתרחק עוד יותר‪ ,‬וזה מה‬
‫שנותן לנו סיכוי לצמוח‪ .‬וגם בהמשך‪ ,‬כאשר‬ ‫"הלו? המורה?"‬
‫אנחנו טובים מאוד ויודעים הרבה‪ ,‬כדאי‬ ‫"כן‪ ,‬אני שומעת‪ .‬מופתעת קצת‪ .‬חשבתי‬
‫לנו להשמיע את הדברים האלה לעצמינו‬ ‫שאנחנו רק בהתחלה‪ ,‬וטוב לנו עם זה מאוד"‪.‬‬
‫שוב ושוב‪ ,‬כדי להרגיש אותם בלב‪ ,‬כדי לא‬
‫"בטח שטוב‪ ,‬אבל אחותי‪ ...‬נו‪ ,‬בקיצור"‪.‬‬
‫לשכוח מהם וכדי ליישם‪.‬‬ ‫"טוב‪ ,‬חבל לי‪ .‬כשלומדים ביחד יש הרבה‬
‫בכל שאר תחומי הדעת‪ ,‬ברור לכל מקצוען‬
‫שאם הוא רוצה להמשיך ולהיות כזה‪ ,‬צריך‬ ‫יותר סיכוי להתמיד"‪.‬‬
‫להמשיך וללמוד כל הזמן‪ .‬פאנית מצוינת‬ ‫השאלה הבלתי נימוסית נפלטת לפניני בלי‬
‫שלא תרענן את עצמה בקורסים‪ ,‬תמצא‬
‫את עצמה מאחור‪ ,‬ואוי ואבוי לגרפיקאית‬ ‫לשאול אותה ‪" -‬מה‪ ,‬המורה תמשיך?"‬
‫שלא תתעדכן ותשכלל את עצמה כל העת‪.‬‬ ‫"אני רוצה‪ .‬אולי אמצא מישהי אחרת ללמוד‬
‫להבדיל מיליון ואחת הבדלות‪ ,‬גם מקצוען‬
‫בעבודתו הרוחנית‪ ,‬אם אינו רוצה לשקוט‬ ‫ִאתה"‪.‬‬
‫על השמרים ולהישאר מאחור‪ ,‬חייב להיות‬ ‫"לא‪ .‬כי פשוט‪ ...‬אחותי‪"...‬‬
‫"פניני‪ ,‬את רוצה להגיד לי אולי מה הבעיה‬
‫איש ספר‪.‬‬ ‫של אחותך עם הלימוד שלנו?"‬
‫כולנו‪ ,‬אנשים ונשים ( ‪ -‬לכל מי שחשבה‬
‫שלא התכוונו אליה‪ ,)...‬צעירים ומבוגרים‪,‬‬ ‫איך היא קולטת הכל‪.‬‬
‫קטני מעלה וגדולים שבינינו; כל מי שהיצר‬ ‫"היא אמרה ש‪ ...‬היא אמרה שהמורה יודעת‬
‫תוקף אותו פעם‪ ,‬חייב להתגונן ולרכוש‬ ‫בעל פה 'מסילת ישרים' כי היא חצי רבנית‪,‬‬
‫תכסיסי מלחמה‪ .‬חייב לקבוע זמנים וללמוד‬ ‫ושאין שום סיבה שאני אבזבז לה את הזמן"‪.‬‬
‫עכשיו צוחקת המורה קורמן ופניני מצטרפת‬
‫ספר מוסר‪.‬‬
‫אליה‪.‬‬
‫"קודם כל‪ ,‬למה חצי? רבנית ש ֵלמה‪ .‬חוץ‬
‫מזה‪ ,‬תגידי לאחותך‪ ,‬שאם הייתי לומדת‬
‫'מסילת ישרים' כדי להכיר אותו ולהעשיר‬
‫את הידיעות שלי‪ ,‬היא היתה צודקת‪ ,‬אולי‪.‬‬
‫לא בטוח‪ .‬אבל אם אני לומדת אתו כדי לזכור‬
‫ולהרגיש וכדי לעשות משהו עם עצמי‪ ,‬אז‬
‫בעזרת ה' עד מאה ועשרים אני ארצה ללמוד‬
‫'מסילת ישרים'‪ ,‬גם כשאהיה רבנית שלמה"‪.‬‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪27‬‬

‫פתאום נהיה שקט‬

‫כל התפקידים השווים מח'‪ 1‬וח'‪ ,2‬ולנו‬ ‫"אבל המורה"‪ ,‬חמש עשרה ילדות רצו‬ ‫תתכונני‪ ,‬תהילה"‪ ,‬אמרתי‬ ‫"‬
‫לא נשאר כלום!"‬ ‫לעברה‪ ,‬נכונות לקרב‪" .‬בסוף החלטתי שאני‬ ‫לעצמי ללא קול בשעה שהדפתי‬
‫במחזמר"‪" .‬אמא שלי ביקשה שישימו אותי‬ ‫את דלתותיו הרחבות של בית‬
‫"תתפלאי"‪ ,‬חייכתי אליה‪" ,‬אף תפקיד עדיין‬ ‫במערכה הראשונה כי היא צריכה ללכת‬
‫לא נבחר‪ .‬אני מחכה לראות את כולכן ורק‬ ‫מוקדם"‪" .‬דודה שלי אמרה שפשוט פספוס‬ ‫הספר 'מעלות בינה'‪" .‬מערכה א' מתחילה"‪.‬‬
‫כי אני מציגה מדהים!" "אני לא רוצה להיות‬
‫אחר כך בוחרת ו ְמ ַשבצת"‪.‬‬ ‫במקהלה‪ .‬תמיד מעמידים אותי בסוף כי‬ ‫הרבה דיברה אתנו חדווה מהקורס‬
‫היא הסמיקה ונסוגה אל אחורי השורה‪.‬‬
‫אני גבוהה‪"...‬‬ ‫למאמנות על המערכה הזו‪" .‬אין הזדמנות‬
‫אולי לא תכננה שאקשיב לה בכלל?‬ ‫"איך קוראים לך?" ניגשה אליי אחת‬
‫"תהילה"‪ ,‬העזה אחת נוספת‪ ,‬ממושקפת‪,‬‬ ‫בתלתלים שחורים‪ ,‬מנצלת את פרצת‬ ‫שנייה לרושם ראשון"‪ ,‬היא שיננה לנו‪.‬‬
‫"זה נכון שאת התפקיד הראשי שמרת בכל‬
‫הזמן שנוצרה‪.‬‬ ‫"היינה בטוחות בעצמכן‪ ,‬שופעות‬
‫זאת? לתמי רוזן‪ ,‬נכון?"‬ ‫"תהילה"‪ ,‬השבתי בחיוך נחמד‪" .‬תהילה‬
‫"למה את חושבת?" שאלתי‪ .‬תחושת אי‬ ‫ומנהיגות‪ .‬שדרנה סמכות ועם זאת‬
‫בן שמעון"‪.‬‬
‫נוחות קלה עלתה בגרוני‪.‬‬ ‫"אני תמי רוזן מח'‪ ,"3‬היא אמרה מהר‪.‬‬ ‫חביבות‪ .‬ובעיקר‪ ,‬היינה החלטיות בנוגע‬
‫"תמי בעצמה‪ .‬היא סיפרה לי בסוד שסיכמת‬ ‫"ואני צריכה להבחר לתפקיד הראשי‪ .‬את‬
‫לבחירת התפקידים‪ .‬קיבלתן כאן את כל‬
‫ִאתה כבר אתמול את העניין הזה"‪.‬‬ ‫תזכרי את זה‪ ,‬כן?"‬
‫"מהההה???" נדהמו תשע בנות עד לשד‬ ‫הכלים המקצועיים כדי לעשות זאת היטב‬
‫עצמותיהן‪" .‬זה לא פייר! מה פתאום!!!"‬ ‫זכרתי את זה‪ .‬דווקא משום שניסיון‬
‫"ממש לא"‪ ,‬ניסיתי לגבור על קולות הנהי‬ ‫העקיפה של תמי היה נוגע כל כך ללב‪.‬‬ ‫ונכון"‪.‬‬
‫והזעזוע‪ ,‬אך ללא הצלחה‪ .‬מישהי כבר‬
‫פתחה את הדלת ועדכנה את הקבוצה‬ ‫זכרתי את זה גם למחרת‪ ,‬כשסוף סוף‬ ‫כל זה החזיק מעמד כשנפגשתי עם‬
‫הגיע תורן של בנות ח'‪ 3‬להראות את כוחן‬
‫הבאה בתור בחדשות המרעישות‪.‬‬ ‫המנהלת‪ ,‬עם הרכזת החברתית ואפילו‬
‫"ממש לא!" שבתי ואמרתי בקול חזק יותר‪,‬‬ ‫בקטעי ניסוי מתוך המחזמר‪.‬‬
‫מנסה לעצור את השטף הגואה‪" .‬כמו‬ ‫"זה לא פייר!" פצחה אחת מהן‪ ,‬בקוקו‬ ‫עם ארבע המחנכות הנכבדות של כיתות‬
‫שאמרתי מקודם‪ ,‬בנות‪ ,‬כל האפשרויות‬ ‫בלונדי ארוך וחלק‪" .‬בטח כבר בחרו את‬
‫עדיין פתוחות! קדימה‪ ,‬מי תנסה להציג‬ ‫ח'‪ .‬אבל מול מאה עשרים ושמונה זוגות‬

‫עיניים שנתלו בי בציפייה רעבה‪ ,‬הרגשתי‬

‫שמשהו מתחיל לפרפר בי מבפנים‪.‬‬

‫"המאמנת תבחן אתכן בקבוצות של עשר‬

‫בנות"‪ ,‬הכריזה המחנכת של ח'‪ 1‬בטון‬

‫של מפקד למוד קרבות‪" .‬בינתיים‪ ,‬הבנות‬

‫שרשמו את עצמן למקהלה מתרכזות‬

‫באולם הבינוני"‪.‬‬

‫תשע"ט ‪28 40‬‬

‫סיפור קצר לנוער ‪ ///‬חני פרידמן‬ ‫את דעתה המנוסה‪" .‬וגם לא האחרונה‪.‬‬ ‫המחנכת כיודעת דבר ושניים שרק‬ ‫לנו את אווה‪ ,‬מנהלת בית היתומות?"‬
‫תאמיני לי‪ ,‬תהילה‪ .‬ילדות כאלה תגדלנה‬ ‫הניסיון יכול ללמד‪" .‬ובהתחשב בכאב‬
‫להיות מבוגרות כאלה‪ .‬זו ההזדמנות‬ ‫שתמי נושאת ִאתה‪ ...‬את בטוחה שאם‬ ‫"אבל למה לא? למה לא? למה לא?"‬
‫שלה להתחנך ולהבין שבחיים לא הכל‬ ‫תמי בהתה בי‪ .‬עפעפיה רעדו‪ .‬שתי‬
‫הולך כמו שרוצים‪ ,‬וצריך לרצות כמו‬ ‫נבחר בה זה יפגום בהצגה?"‬
‫שהולך‪ .‬ומה עם השם שלך‪ ,‬שעלול‬ ‫אז גם המחנכת בין הלוחצות‪ ,‬הבנתי‬ ‫דמעות התגלגלו על לחייה‪.‬‬
‫להינזק בגלל שיקולים רגשיים לא‬ ‫באיחור מה‪ .‬אולי מכיון שהיא עשתה‬ ‫'היא תתאים כל כך לתפקיד של‬
‫טניושקה‪ ,‬היתומה האומללה שנחשדת‬
‫מקצועיים שכאלה?!"‪---‬‬ ‫זאת בעדינות יתרה‪.‬‬ ‫בגניבה'‪ ,‬חלפה בי מחשבה מהירה‪.‬‬
‫אמא של תמי היתה עדינה קצת פחות‪.‬‬ ‫ומגוחכת‪ .‬כי תמי לא הציגה עכשיו‪.‬‬
‫פתאום נהיה שקט‪ .‬שקט בקו שניתקתי‬ ‫"למה נתת לה להאמין שהפעם כן?"‬ ‫הבכי היה אמתי‪ .‬וגם ההאשמה ששידרו‬
‫עד להודעה חדשה‪ .‬שקט במחשבות‬ ‫היא שאלה בכאב‪ ,‬על רקע התייפחויות‬
‫שהתערבלו ללא מנוח‪ .‬שקט ארוך‪.‬‬ ‫מוּכרות מעבר לקו‪" .‬שאלתי את‬ ‫עיניה הפגועות‪.‬‬
‫"למה לא?" היא שאלה שוב‪ ,‬צרודה‬
‫שקט מוחלט‪.‬‬ ‫'היא תתאים כל‬ ‫מדמעות‪" .‬למה את חושבת שאני לא‬
‫ובשקט הזה אני שומעת את עצמי‬ ‫כך לתפקיד של‬
‫טניושקה‪ ,‬היתומה‬ ‫מתאימה?"‬
‫מדברת‪.‬‬ ‫האומללה שנחשדת‬ ‫"זה לא שאינך מתאימה"‪ ,‬ניסיתי לדייק‪.‬‬
‫"השם‪ .‬אתה יודע שאני רוצה לעשות‬ ‫בגניבה'‪ ,‬חלפה בי‬ ‫ללכוד את מבטה‪ .‬להציע לה טישו‪.‬‬
‫טוב‪ .‬רק טוב‪ .‬שההצגה תצא טוב‪.‬‬ ‫מחשבה מהירה‪.‬‬
‫שהבנות תרגשנה הכי טוב‪ .‬שהאמהות‬ ‫ומגוחכת‪ .‬כי תמי‬ ‫מאום לא עזר‪.‬‬
‫שלהן‪ ...‬שאני‪ ...‬שכולם‪ ...‬שלא תצא‬ ‫לא הציגה עכשיו‪.‬‬ ‫"חמישים ושתיים בנות משתתפות‬
‫תקלה תחת ידי‪ ,‬חלילה‪ .‬מה אני צריכה‬ ‫הבכי היה אמתי‪ .‬וגם‬ ‫במחזמר"‪ ,‬ניסיתי מכיוון אחר‪" .‬את‬
‫לעשות? מה יתן לסיפור המסובך הזה‬ ‫ההאשמה ששידרו‬ ‫מבינה שכולן‪ ,‬או לפחות כמעט כולן‪,‬‬
‫עיניה הפגועות‪.‬‬ ‫חושקות בתפקיד של שיינדל'ה‪,‬‬
‫סוף טוב?"‬
‫ופתאום‪ ,‬מתוך השקט‪ ,‬צפות ובאות‬ ‫המנהלת ואני שואלת גם אותך‪ :‬לא‬ ‫התפקיד הראשי?"‬
‫מילותיה של שיינדל'ה‪ ,‬גיבורת ההצגה‪.‬‬ ‫הספיק לנו מה שקרה בכיתה ו'?!"‬ ‫"אבל למה לא אני?" היא תבעה‪ ,‬כאילו‬
‫"כי כל הזמן הזה ידעתי‪ ,‬אטקה"‪ ,‬כך‬
‫היא תאמר לאחותה‪ ,‬והאמהות ביציע‬ ‫קרה משהו בכיתה ו'‪ ,‬הבנתי סוף כל סוף‪.‬‬ ‫לא שמעה אף מילה‪.‬‬
‫תמחינה דמעה‪" ,‬כל הזמן הזה זכרתי‬ ‫ואני‪ ,‬תהילה בן שמעון‪ ,‬מאמנת הצגות‬ ‫"עדיין לא אמרתי שלא‪ ,‬תמי"‪ ,‬ריככתי‬
‫ששום דבר לא חשוב כמו הבן אדם‬ ‫צעירה שרק רוצה להוציא תחת ידה‬ ‫את קולי‪" .‬היום בערב אשב על החלוקה‬
‫הצגת גמר מקצועית ומוצלחת‪ ,‬אמורה‬ ‫הסופית של התפקידים‪ .‬אני רק אומרת‬
‫שאצא מכאן בסוף‪ .‬נכון‪ ,‬אטקה?"‬
‫"נכון"‪ ,‬אני לוחשת‪ ,‬למרות שקוראים‬ ‫לשלם את המחיר‪.‬‬ ‫ש‪"---‬‬
‫"חס וחלילה!" הסתייגה הרכזת‬ ‫"אז כן אני!" היא שחררה נשיפת הקלה‪.‬‬
‫לי תהילה‪" .‬נכון"‪.‬‬ ‫החברתית‪ ,‬האחרונה בסדרת‬ ‫עיניה נתלו בי‪ ,‬זוהרות‪" .‬את תבחרי בי‪,‬‬
‫ההצגה הזו תיגמר‪ ,‬מחיאות הכפיים‬ ‫המתקשרות‪" .‬מה פתאום! אם התפקיד‬
‫תהדהדנה עוד רגע ושניים והמסך ייסגר‪,‬‬ ‫צריך להינתן לילדה אחרת‪ ,‬ברור שתמי‬ ‫נכון? זה מוכרח להיות!"‬
‫ושום דבר לא יהיה חשוב עוד‪ .‬לא דיוקי‬ ‫תצטרך להשלים עם זה‪ ,‬גם אם יהיה‬ ‫"למה?" רציתי לשאול ולא הספקתי‪.‬‬
‫הפנטומימה ולא סיומי ה'פריז'; לא‬ ‫תמי כבר יצאה מהחדר בדילוג עליז‪ .‬שוב‬
‫טפיחות השכם ולא ההיא מהשורה‬ ‫לה קשה"‪.‬‬ ‫היא סיכמה אתי דברים‪ ,‬בלי שסיכמתי‬
‫האמצעית שתפטיר "נו‪ ,‬יכול היה להיות‬ ‫"היא לא הראשונה" חיוותה גם חדווה‬
‫מקצועי טיפה יותר‪ "...‬שום דבר לא יהיה‬ ‫מהקורס‪ ,‬אליה התקשרתי בחוסר אונים‪,‬‬ ‫ִאתה מאומה!‬
‫"תמי מציגה נחמד‪ ,‬אבל יש לפחות חמש‬
‫חשוב כמו הבן אדם שאצא מכאן‪.‬‬ ‫בנות שמציגות טוב ממנה את התפקיד‬
‫ואם תמי סוחבת ִאתה איזשהו משקע‬ ‫הראשי"‪ ,‬הסברתי בערב למחנכת שלה‪,‬‬
‫מצ ֵער עוד מכיתה ו' וההחלטה שלי‬
‫עשויה לרפא אותה; אם יש לי אפשרות‬ ‫שהתקשרה בבהילות‪.‬‬
‫ִלבנות במקום להרוס ‪ -‬שום דבר לא‬ ‫"אני מבינה‪ "...‬היא אמרה‪ .‬שמעתי‬
‫חשוב לי עוד‪ .‬כי אני רוצה לצאת מכאן‬ ‫התלבטות בקולה‪" .‬ואני באמת לא‬
‫יודעת מה לומר לך‪ ,‬תהילה‪ .‬אמא של‬
‫בן אדם‪.‬‬ ‫תמי ממש התחננה‪ ,‬ובמקרה המסוים‬

‫המשך בעז"ה בשבוע הבא‪.‬‬ ‫שלה‪"...‬‬
‫"‪...‬אני חוששת שהתפקיד הראשי חרג‬
‫לגמרי מתפקידו"‪ ,‬העזתי לומר בשקט‪.‬‬
‫"זה קורה‪ ,‬ולא לפעמים"‪ ,‬לחשה גם‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪29‬‬

‫בנוחאשווב עלביזחהד‬ ‫העצמה אישית ‪ ///‬חיה הרצברג‬

‫עם חיה הרצברג‬

‫חברה שעושה שטויות‬

‫קודם כל צריך להבין מה מתוך התמונה שאת מתארת הוא בר‬ ‫לחיה‬
‫שינוי ומה לא‪ .‬לפעמים‪ ,‬ילדים בעלי קשיים שונים‪ ,‬בתחום‬ ‫אני כותבת לך מכתב שמאוד דחוף ונחוץ לי‪ .‬קוראים לי גילי‬
‫הלימודי או ההתנהגותי‪ ,‬נסחפים מעט‪ ,‬ולא יודעים איך הם‬ ‫ואני בכיתה ו'‪ .‬יש לי חברה טובה שאנחנו בקשר מאז שהיינו‬
‫נראים מבחוץ‪ .‬ייתכן שחברה שלך חושבת שכאשר היא‬ ‫קטנות ממש‪ .‬מגיל כמה חודשים האימהות שלנו שמו אותנו‬
‫לוקחת מוצץ היא 'עושה בדיחה'‪ ,‬והיא לא מבינה שהבדיחה‬ ‫יחד בלול ואחר כך יחד זחלנו על הרצפה‪ ,‬אצל המטפלת ובגן‬
‫הזאת לא תואמת‪-‬גיל וגורמת לה להיראות טיפשית‪ .‬ייתכן‬ ‫(וגם בדרך הלוך וחזור מגן‪ .)...‬כשחברתי היתה בגן חובה גילו‬
‫שאם תסבירי לה היא תבין ותפסיק ואפילו תודה לך שעצרת‬ ‫אצלה הפרעה מסוימת בהתנהגות‪ ,‬היינו עוד קטנות ולחברּות‬
‫אותה מלבייש את עצמה‪ .‬אבל ייתכן גם שהדברים לא כל‬
‫כך בשליטתה‪ ,‬ואין לה כרגע די בגרות לרצות שתעזרי לה‬ ‫שלנו זה לא הפריע‪.‬‬
‫באמצע שנה שעברה‪ ,‬כשהייתי בכיתה ה'‪ ,‬התחלתי לשים‬
‫ולקבל את העזרה‪.‬‬ ‫לב שהחברה שלי עושה שטויות‪ ,‬למשל‪ ,‬אם היא מוצאת את‬
‫המוצץ של אח שלה בתיק‪ ,‬אין לה בעיה למצוץ אותו בכיתה‪,‬‬
‫את הנתון הזה – האם החברה שלך מסוגלת להבין מקומות‬ ‫ועוד דברים דומים‪ .‬ניסיתי לדבר ִאתה על זה‪ ,‬והחברה שלי גם‬
‫חריגים אצלה ולהשתנות‪ ,‬או לא ‪ -‬את חייבת לברר עם מישהו‪,‬‬
‫כן ניסתה להשתנות‪ ,‬אבל זה לא עזר‪.‬‬
‫לפני כל דבר‪.‬‬ ‫עכשיו אני ממש בבעיה‪ ,‬כי לפעמים בבית הספר היא מתנהגת‬
‫במידה ואמא (או האמא של החברה או היועצת) ביררה‬ ‫באופן מביך כמו שתיארתי‪ ,‬ולא נעים לי להיות חברה שלה‪,‬‬
‫את הנושא ואמרה שהחברה מסוגלת להבין את הקשיים‬ ‫ואחר הצהרים‪ ,‬אולי בגלל המאמץ שלה בכל זאת להתרכז‬
‫ולהשתנות‪ ,‬עלייך לשבת עם החברה ולברר מולה האם היא‬ ‫בכיתה ולעשות מה שצריך‪ ,‬היא נהיית קופצנית מאוד ואני‬
‫מעוניינת לקבל ממך הערות שקשורות להתנהגות שלה‪ .‬גם‬
‫אם היועצת אומרת לך שהערה מצדך יכולה מאוד לעזור‬ ‫לא מצליחה להסתדר ִאתה‪.‬‬
‫לחברה שלך‪ ,‬זה עדיין לא אומר שהיא עצמה מעוניינת‬ ‫חשבתי לנתק את הקשר בינינו אבל אני לא מסוגלת לעשות‬
‫בעזרה הזאת‪ .‬נסי לבדוק אם את יכולה לדבר עם חברתך‬ ‫את זה‪ .‬מה גם שאני חברה טובה של אחותה‪ ,‬ולהישאר חברה‬
‫בצורה גלויה‪ .‬פשוט לומר לה משהו כמו‪" :‬מאז שהיינו‬
‫ילדות אנחנו חברות‪ ,‬אני אוהבת אותך ואני רוצה להיות‬ ‫של האחות ולא חברה שלה זה צעד פוגע מאוד‪.‬‬
‫חברה שלך‪ ,‬אבל אם את ממשיכה למצוץ מוצץ בכיתה או‬ ‫בימים האחרונים החברה שלי שמה לב לשינוי שחל בינינו‪ .‬זה‬
‫לעשות דברים מביכים אחרים‪ ,‬לי זה קשה ואני מתביישת‬ ‫אכפת לה והיא שאלה מה קרה לי‪ .‬אני לא יודעת מה לענות‪.‬‬
‫בשבילך‪ .‬השאלה אם את רוצה שאני אסמן לך כשקורים‬
‫דברים מביכים כדי שתפסיקי אותם? או שאולי את לא רוצה‬ ‫בבקשה תעני לי במהירות‪.‬‬

‫שאני אתערב בכלל?"‬ ‫גילי‬
‫האם את יכולה לשאול את חברה שלך שאלה כזו? אם‬
‫לא ‪ -‬את צריכה לפנות לעזרה‪ .‬שוב‪ ,‬אמא שלך‪ ,‬אמא שלה‬ ‫גילי יקרה‪,‬‬
‫או היועצת בבית הספר הן הכתובת‪ .‬הן תוכלנה לברר אצל‬ ‫השאלה שלך באמת מאוד לא פשוטה‪ .‬מצד אחד יש כאן‬
‫חברה טובה שאולי זקוקה לעזרתך‪ ,‬ומצד שני יש קושי‬
‫חברה שלך אם היא רוצה את עזרתך או לא‪.‬‬
‫אני יודעת על ילדים שמתמודדים עם קשיי התנהגות‬ ‫גדול שאת מתארת‪.‬‬
‫שמבקשים ממישהו שהם סומכים עליו‪ ,‬שיעשה להם סימן‬ ‫במצב שבו את נמצאת‪ ,‬הדבר הראשון שעלייך לעשות הוא‬
‫לבדוק מה לפנייך‪ .‬בשביל זה עלייך ליזום שיחה פתוחה עם‬
‫אמא שלך‪ ,‬שהיא – או את – תדברו עם אמא של החברה‬

‫שלך או עם היועצת בבית הספר‪.‬‬

‫‪30‬‬ ‫תשע"ט ‪40‬‬

‫אני יודעת על ילדים שמתמודדים עם קשיי‬
‫התנהגות‪ ,‬שמבקשים ממישהו שהם סומכים עליו‬
‫שיעשה להם סימן בכל פעם שההתנהגות שלהם‬
‫שונה או מביכה‪ ,‬כדי שיוכלו לתפוס את עצמם‬

‫גם כשהכל נורמלי‪ ,‬חברויות משתנות‪ .‬ההתרחקות שלך לא‬ ‫בכל פעם שההתנהגות שלהם שונה או מביכה כדי שיוכלו‬
‫חייבת להיות יוצאת דופן ופוגעת‪ .‬אפשר בעדינות ובמחשבה‬ ‫לתפוס את עצמם‪ .‬אם זה המצב של חברתך ‪ -‬שניתן לעזור‬
‫להכניס קשרים נוספים לתמונה‪ ,‬ואולי גם להסביר לחברה‬ ‫לה והיא מעוניינת לשתף פעולה ‪ -‬ייתכן בהחלט שזו באמת‬

‫שגדלתן ואת מרגישה צורך להרחיב את מעגל החברות‪.‬‬ ‫השליחות שלך‪.‬‬
‫נסי לדבר עם אמא שלך ולבקש ממנה עזרה במציאת הדרך‬ ‫את חברה שלה מגיל ינקות ממש‪ ,‬אולי ה' סובב הכל על מנת‬
‫להפחתת החברות בלי לפגוע‪ .‬ייתכן שאם המשפחות שלכן‬ ‫שעכשיו תהיי כאן בשבילה? היא לא חייבת להיות החברה‬
‫חברות‪ ,‬כפי שנראה מן המכתב שלך‪ ,‬תרגישי לא נעים לדבר‬ ‫היחידה שלך‪ ,‬ומותר לך בהחלט לפתח קשרים עם עוד חברות‪,‬‬
‫על זה עם אמא‪ ,‬אבל עדיין זהו הצעד הנכון‪ .‬את ילדה‪ ,‬וילדה‬ ‫אבל לחברת ילדות יש מקום מיוחד בלב‪ ,‬זה קשר שיש בו‬
‫לא יכולה‪ ,‬ולא נדרש ממנה‪ ,‬להתמודד עם התנהגות מביכה‬ ‫נאמנות מיוחדת במינה ‪ -‬ותפקיד‪ .‬תפקיד שה' בחר להעניק‬
‫דווקא לך‪ ,‬כי לך יש כוח‪ ,‬יכולת ולב רגיש דיו‪ ,‬להתמודד אתו‪.‬‬
‫עד בלתי נסבלת של חברתה ללא עזרה והכוונה‪.‬‬ ‫נניח שהיתה למישהי חברה טובה‪ .‬במשך שנים הן שיחקו‬
‫ייתכן גם שבשעות הצהרים באמת לא נכון לכן להיות יחד‪.‬‬ ‫ביחד‪ ,‬נהנו ביחד והיו קרובות מאוד‪ .‬בשלב מסוים החברה‬
‫ילדות שמרגישות אי שקט צריכות לפעמים להשתתף בחוגי‬ ‫נפגעה בתאונת דרכים והיום היא נמצאת על כיסא גלגלים‪,‬‬
‫כושר‪ ,‬תופים או תחומים אחרים שמנקזים את האנרגיות‬ ‫לא עלינו‪ .‬במצב כזה‪ ,‬תנאי החברות משתנים‪ ,‬וזה נכון‪,‬‬
‫שלהן‪ ,‬לא בטוח שילדה כזאת מתאימה לביקור חברות רגיל‬ ‫אבל האם מישהו יעלה על דעתו לעזוב את החברה? ברור‬
‫ולמשחקי קלפים‪ .‬דיבור עם אמא או עם היועצת יוכל לברר‬ ‫שבשביל לשחק בחבל יהיה צריך חברה חדשה‪ ,‬אבל לעזוב‬

‫לך מה המצב לאשורו‪.‬‬ ‫לגמרי? להתעלם?‬
‫לגבי החברות עם האחות ‪ -‬היא שייכת באמת לסוג המחירים‬ ‫גם את לא יכולה להתעלם לגמרי מן החברה הוותיקה שלך‪,‬‬
‫שאנחנו נדרשים לשלם‪ .‬אם החברות עם חברתך באמת מציקה‬ ‫אלא אם כן הקשר מקשה עלייך מאוד ומפריע לתפקודך בבית‬
‫לך עד רמה של פירוק החברות‪ ,‬לא תהיה לך כל בררה אלא‬
‫לוותר גם על החברות עם אחותה‪ .‬את צודקת‪ ,‬באמת מעליב‬ ‫וכתלמידה בבית ספר‪.‬‬
‫מדי להישאר חברה של האחות ולעזוב את החברה שלך‪ .‬אי‬
‫יש מצבים אחרים‬
‫אפשר 'גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה'‪.‬‬
‫אני בטוחה שאם ה' בחר בך כדי לעזור לחברתך‪ ,‬תגלי שיש‬ ‫למרות כל מה שאמרנו למעלה‪ ,‬יש גם מצבים אחרים‪ .‬יש‬
‫בך את הכוח; ואם אינך יכולה לעזור לה‪ ,‬תצליחי עם עזרה‬ ‫מצבים שבהם לא ניתן לעזור לילדה‪ ,‬כיון שההתנהגות שלה‬
‫פחות בשליטה‪ .‬יש מצבים שהחברה לא יכולה לקבל הערה‬
‫נכונה למצוא את מקומך החדש‪.‬‬ ‫עניינית כי היא תיפגע מאוד‪ .‬כשאין לנו אפשרות לעזור‬
‫לחברה‪ ,‬צריך לקבל את המצב הנתון ולהתמודד אתו‪ .‬לחברה‬
‫חיה‪.‬‬ ‫שלי יש בעיית התנהגות‪ .‬היא לא ממש מבינה את הנורמות‬
‫החברתיות ולא ממש רוצה או מסוגלת להשתנות בנושא‪.‬‬
‫שאלות למדור ניתן לשלוח לפקס שמספרו‪02-5372784 :‬‬
‫או למערכת העיתון בכתובת‪ :‬זרקור ‪ -‬ת‪.‬ד‪ ,5284.‬ירושלים‬ ‫כשזה המצב הנתון כרגע‪ ,‬מה אני יכולה לעשות?‬
‫מיקוד ‪ .9105201‬לשלוח בדף נפרד‪ ,‬לכתוב בכתב גדול‪ ,‬בעט‬ ‫כיון שהחברות אינה תורמת לך‪ ,‬את צריכה למצוא כיווני‬
‫שחור חזק או בארטליין ולציין‪ :‬עבור "בואו נחשוב על זה ביחד"‬ ‫חברות חדשים‪ .‬אל תנתקי את הקשרים בגלוי ובצורה פוגעת‪,‬‬
‫אבל כן נסי לטוות לעצמך חברויות נוספות ומהנות‪ ,‬במסגרת‬

‫בית הספר כמו במסגרת הצהרים‪.‬‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪31‬‬

‫מתכוננים לבוא המשלחת‬

‫מנכ"ל מוסדות 'אליאנס' בכל רחבי‬ ‫בחדר ההנהלה נפרשה מפה ססגונית‪.‬‬ ‫פאיזה‪ ,‬המנקה המוסלמית‪ ,‬תחבה‬
‫אירן (פרס)‪ .‬מטרת הביקור – לסקור‬ ‫שתי מורות סדרו בקפידה קערת ענק‬ ‫אל תיק הנצרים שלה שני אפרסקים‬
‫את פעילות בית הספר ולהתרשם‬ ‫ובה ֵּפרות יבשים משובחים ‪ -‬תמרים‪,‬‬ ‫גדולים ושלושה שזיפים בשרניים‬
‫מרמתו הלימודית ומתפעולו ‪ -‬כך מצד‬ ‫עזי צבע‪ ,‬הסירה את הצ'אדור מן הוו‬
‫הבאים; הנהלת בית הספר שואפת‬ ‫תאנים‪ ,‬משמשים וצימוקים‪.‬‬ ‫שבקיר (צ'אדור ‪ -‬בגד עליון שהנשים‬
‫לקבל בעקבות הביקור תקציבים‬ ‫המורה מזל אדיבי‪ ,‬אמה של מרים‪,‬‬ ‫המוסלמיות מתעטפות בו‪ ,‬כעין‬
‫נוספים להרחבת הפעילות של‬ ‫יצאה אל הבזאר וקנתה ֵּפרות חיים‬ ‫שמיכה המכסה את הראש ומשתפלת‬
‫'אליאנס' מעבר לתמיכה שניתנה‬ ‫מרהיבים ביופיים – דובדבנים‪ ,‬תפוחים‪,‬‬ ‫עד לקרסוליים‪ .‬צ'אדור‪ ,‬בתרגום מלולי‬
‫עד כה‪ ,‬ואף מעבר לתחום הלימודי‪.‬‬ ‫אפרסקים‪ ,‬שזיפים‪ ,‬אגסים ואשכולות‬
‫"אנו תקווה"‪ ,‬אמר המנהל לכל‬ ‫ענבים סגלגלים‪ ,‬עטורים בעלי גפן‬ ‫לעברית‪ :‬אוהל)‪.‬‬
‫הצוות‪" ,‬שבעזרת תקציב נרחב באופן‬ ‫רק כשעברה את שער הברזל הפונה‬
‫משמעותי‪ ,‬נוכל להחזיר ל'אליאנס'‬ ‫רעננים‪ .‬בית הספר לבש חג‪.‬‬ ‫אל הרחוב‪ ,‬נזכרה כי מנהל בית הספר‬
‫את כבודה האבוד‪ .‬המצוינּות‪ ,‬שהיתה‬ ‫למחרת בבוקר סודרו מיני מאפה‬ ‫ביקש שתעבוד היום שעות נוספות‪.‬‬
‫חרוטה על דגלנו לאורך שנים ארוכות‬ ‫משוחים בדבש על גבי טס נחושת‪.‬‬ ‫מחר אמורה להגיע משלחת חשובה‬
‫וטובות‪ ,‬תמשיך להוביל עוד דורות‬ ‫לבית הספר‪ ,‬ולכבודה עליה לטאטא‬
‫בשנים עברו‪ ,‬משפט צונן‬ ‫את המבוא הראשי מהרחוב עד השער‪,‬‬
‫של תלמידות"‪.‬‬ ‫כזה זכה לתגובה שאננה‪.‬‬ ‫להבריק את החלונות בחדר המנהל‪,‬‬
‫מורות מבינות במתמטיקה‪,‬‬ ‫במזכירות ובחדר המורות‪ ,‬למרק‬
‫לא בכדי בחרה המורה מזל‪ ,‬יום לפני‬ ‫בגיאוגרפיה ובטבע; הן אינן‬ ‫את השולחנות בחדרים אלו ולנקות‬
‫הביקור‪ ,‬לצאת אל הבזאר כדי לבחור‬ ‫מבינות בענייני יהדות! ואילו‬ ‫ביסודיות את המסדרון המוביל לאגף‬
‫ֵּפרות לאורחי המשלחת‪ .‬היא‪ ,‬כמורה‬ ‫עתה‪ ,‬הגיבה מזל קשות‪.‬‬ ‫המנהל‪ .‬זאת ‪ -‬מלבד השטיפה היומית‬
‫בכירה ב'אליאנס'‪ ,‬שמעה רבות על‬ ‫"הרי זוהי פריקת עול!"‬ ‫בחדרי הכיתות‪ ,‬חדרי השירותים‬
‫כוונותיו של המנהל‪ .‬למען האמת‪ ,‬עד‬ ‫אמרה לבתה מרים‪" ,‬נורא‬
‫לא מזמן האווירה ב'אליאנס' נשאה‬ ‫וברזיית המים‪.‬‬
‫חן בעיניה‪ .‬מזל‪ ,‬כמו רבים אחרים‪,‬‬ ‫ואיום!"‬ ‫פאיזה חזרה לאחוריה והוסיפה לסל‬
‫היתה מלאת הכרת הטוב למוסד הזה‪,‬‬
‫אשר גירש את הבערות מ ַי ְזד‪ ,‬והקים‬ ‫הֵּפרות שנקנו אתמול סודרו בקערת‬ ‫הנצרים נתח הגון של חלווה‪.‬‬
‫ענק מרשימה‪ .‬קנקני מים צוננים‬ ‫כאשר הגיעה לבית הספר 'אליאנס'‬
‫דור מלומד‪.‬‬ ‫הונחו על המפה הססגונית לצד‬ ‫שבו עבדה מדי יום‪ ,‬ראתה את‬
‫אך בחודשים האחרונים‪ ,‬מאז‬ ‫הֵּפרות והעוגות‪ ,‬ולצדם כוסות זכוכית‬ ‫אחרונות התלמידות יוצאות מבית‬
‫התוודעה לקיומה של רשת חינוכית‬ ‫הספר עם תום הלימודים‪ .‬היא נכנסה‬
‫נוספת ברחבי פרס‪ ,‬רשת 'אוצר‬ ‫נוצצות‪.‬‬ ‫אל חדר הציוד‪ ,‬תלתה את הצ'אדור על‬
‫התורה' – נפקחו עיניה‪ .‬היא‪ ,‬כילידת‬ ‫בשעה היעודה פרש איש התחזוקה‬ ‫המתלה‪ ,‬לבשה בגדי עבודה ופנתה‬
‫יזד‪ ,‬למדה ב'אליאנס' וחשה למקום‬ ‫שטיח ארוך וצר לאורכו של המסדרון‬
‫רחשי חיבה; אך מעולם לא חשבה‬ ‫המוביל אל אגף המנהל‪ .‬תלמידות בית‬ ‫לעבודתה‪.‬‬
‫שאפשר להפיק ממקום לימודים כוח‬ ‫הספר הוצאו למסדר מוקפד ברחבת‬ ‫המנהל‪ ,‬המזכירה ומספר מורות‬
‫ותעצומות בנושאים נשגבים כמו‬ ‫החצר בשעה היעודה לבוא המשלחת‪,‬‬ ‫התרוצצו במבנה בית הספר ודאגו‬
‫קיום תורה ומצוות‪ .‬בית הספר היה‪,‬‬ ‫וחלקן הועמדו בשורה ארוכה משני‬ ‫לשוות לו מראה מטופח ומכובד‬
‫מאז היותה ילדה‪ ,‬מקום שמספק ידע‬ ‫עברי המסדרון‪ ,‬נושאות שלטים‬ ‫ככל שניתן‪ .‬שער הכניסה קושט‬
‫בוורדים ריחניים ובציצת עלווה‬
‫לימודי לתלמידותיו‪.‬‬ ‫'ברוכים הבאים'‪.‬‬ ‫ירוקה‪ .‬במסדרון הראשי נתלו לאורך‬
‫בבית הקפידו על שמירת ההלכה ועל‬ ‫כבר ביום האתמול קיבלו התלמידות‬ ‫התקרה קישוטי נייר צבעוניים‪ ,‬זהובים‬
‫גדרי הצניעות‪ ,‬ובלי כל תחושת סתירה‬ ‫הסבר מפורט על טקס קבלת הפנים‬ ‫וכסופים‪ .‬דגלים הנושאים את הסמל‬
‫או סטייה מן הדרך הטובה והישרה ‪-‬‬ ‫לנציגי הג'וינט בצירוף נציגי 'אליאנס'‬ ‫המפורסם של 'אליאנס' – זוג ידיים‬
‫למדו כולן‪ ,‬בלי יוצא מן הכלל‪ ,‬בבית‬ ‫– אורחי כבוד מצרפת שיבקרו בליווי‬ ‫לוחצות לשלום – נתלו בכל מקום‬
‫הספר 'אליאנס'‪ .‬מזל חשה קשר אמיץ‬ ‫אפשרי‪ .‬הלוחות שעל גבי הקירות‬
‫למקום‪ .‬היא היתה תלמידה מצטיינת‪,‬‬ ‫בכיתות הלימוד נוקו בסחבה יבשה‬
‫להסרת הגיר‪ ,‬ולאחר מכן בסחבה‬

‫רטובה להסרת כל הכתמים‪.‬‬

‫תשע"ט ‪32 40‬‬

‫סדרה בהמשכים ‪ ///‬דבורה צוף‬ ‫מתוך ביטחון מוחלט שאכן כך ראוי‬ ‫וכבר אז שאפה להיות מורה כאשר‬
‫ונכון לעשות‪ .‬חוש הביקורת התעורר‪,‬‬ ‫תגדל‪ ,‬שאיפה שאכן התמלאה ברבות‬
‫תקציר‪:‬‬ ‫ובא הקץ על שנות התרדמה הארוכות‪,‬‬
‫אסתר אדיבי יצאה לטיול כיתתי עם‬ ‫בהן עשו ככל אשר השית עליהם‬ ‫הימים‪.‬‬
‫חברותיה‪ ,‬בנות בית הספר 'אוצר‬ ‫מה יכול להיות טבעי וברור יותר מכך‬
‫התורה' בשיראז‪ .‬המורות אינן מרוצות‬ ‫המוסד מתוך עיוורון מוחלט‪.‬‬ ‫שילדיה ילמדו במוסדות 'אליאנס'?‬
‫מן המפגש שהתרחש שם עם בנות בית‬ ‫כשמרים שבה הביתה מן הטיול‪,‬‬ ‫הן זהו בית הספר שהוביל אותה ואת‬
‫ספר 'אליאנס' מהעיר יזד – בתוכן מרים‪,‬‬ ‫וסיפרה כי המורה אמרה שבטיול‬ ‫חברותיה עד הלום בטוב ובנעימים!‬
‫בת דודתה של אסתר‪ .‬אביה של אסתר‬ ‫לא חייבים ליטול ידיים לפני אכילת‬ ‫דליה‪ ,‬בתה בת השבע עשרה‪ ,‬כבר‬
‫מנסה מזה זמן לשכנע את אחיו‪ ,‬אבי‬ ‫מסיימת בקרוב את התיכון‪ ,‬ומרים‬
‫מרים‪ ,‬לעבור מיזד לשיראז ולהעביר את‬ ‫פת ‪ -‬הגיבה מזל בחומרה‪.‬‬ ‫‪ -‬ילדת כיתה ז' ‪ -‬גם היא כבר ילדת‬
‫ילדיו למוסדות הלימוד של 'אוצר התורה'‪.‬‬ ‫בשנים עברו‪ ,‬משפט צונן כזה זכה‬ ‫תיכון מאז השנה שעברה‪ .‬כמוה‪,‬‬
‫לתגובה שאננה‪ .‬מורות מבינות‬ ‫גם בנותיה עושות חיל בלימודיהן‪,‬‬
‫במתמטיקה‪ ,‬בגיאוגרפיה ובטבע; הן‬ ‫מוצלחות ואהובות על מורותיהן‪.‬‬
‫אינן מבינות בענייני יהדות! ואילו‬ ‫גם אם פה ושם קרו תקריות שלא‬
‫עתה הגיבה קשות‪" .‬הרי זוהי פריקת‬ ‫תאמו את השקפת עולמה‪ ,‬לא היה‬
‫עול!" אמרה מזל לבתה מרים‪" ,‬נורא‬ ‫בהן כדי לערער את דעתה על המקום‬
‫האהוב הזה‪ ,‬שבו למדה היא עצמה‬
‫ואיום!"‬ ‫ובו לומדות גם בנותיה‪ ,‬וכבר רבות‬
‫"גברת אדיבי"‪ ,‬אמר המנהל בשיא‬
‫ההכנות הקדחתניות לקראת בוא‬ ‫בשנים שהיא משמשת בו כמורה‪.‬‬
‫המשלחת‪" ,‬אבקש ממך להכין עבורי‬ ‫כך זה בפרס‪ ,‬ידעו יוסף ומזל אדיבי;‬
‫רשימה של התלמידות המצטיינות‬
‫בכיתות ז'‪ ,‬ח'‪ ,‬ט' ו‪-‬י' שבהן את‬ ‫כך גדלנו וכך נגדל את ילדינו‪.‬‬
‫אלא שמאז שהתוודעו לפעילותה‬
‫מלמדת"‪.‬‬ ‫הנרחבת של רשת בתי הספר 'אוצר‬
‫מזל שמעה את הבקשה בחשש‪.‬‬ ‫התורה' ‪ -‬נפקחו עיניהם‪ .‬לפתע הבינו‬
‫היא יודעת היטב לאיזה צורך דרושה‬ ‫ש'אליאנס' היא לא המענה הטוב‬
‫הרשימה למנהל‪ .‬התשובה נפלטת‬ ‫ביותר שיש; ומאז שמעו את שמעה‬
‫מפיה‪" :‬כבוד המנהל‪ ,‬התבקשתי זה‬ ‫של רשת חינוכית זו‪ ,‬נעשה מבטם‬
‫עתה לצאת לבזאר לקנות את כל‬ ‫בוחן ומדוקדק יותר‪ .‬לא כל אמירה‬
‫הדרוש‪ .‬אולי בינתיים מורה אחרת‬ ‫או כל דרישה של בית הספר התקבלו‬

‫תכין את הרשימה?"‬

‫ז'‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪33‬‬

‫מאחורי‬
‫השם‬

‫מיכל בורשטיין‬

‫איך קוראים לסופרת הזו? ואיך באמת קוראים‬
‫לה? | כתבה עם גילויים מאחורי הקלעים‪ ,‬על‬
‫שמות עט ועל שמות אמתיים | כך נראים חייו‬

‫הכפולים של הסופר‬

‫שלא תקבל משוב על הספר מכל מכריה ומוקיריה? אולי‬ ‫מאז ומתמיד אהבה דינה לכתוב‪ .‬כשהיתה קטנה היתה‬
‫כדאי לשנות את השם?‬ ‫כותבת שירים למ ֵגרה‪ ,‬כשמלאו לה עשר שנים חיברה‬
‫איחולי ברכות למשפחה‪ ,‬כשגדלה ‪ -‬איירה קומיקסים‬
‫אבל הקוראים כבר הכירו את ריקי פלד וחיכו לסיפוריה‪.‬‬ ‫באמצע שיעורים מעייפים ‪ -‬חברתה אחראית על‬
‫אם היא תכתוב בשמה‪ ,‬הקוראים לא יבינו שזו ריקי‪ ,‬ואולי‬ ‫האיור והיא על התוכן ‪ -‬ובאיזה שהוא שלב היא גם‬
‫לא יקנו את הספר‪ .‬היא חתמה ריקי בצער רב‪ ,‬והחליטה‬ ‫כתבה סיפורים מרתקים כשחברותיה לכיתה מחמיאות‬

‫אולי בעתיד לפרסם סיפורים בשמה האמתי‪.‬‬ ‫ומבקשות יצירות נוספות‪.‬‬
‫רינה‪ ,‬לעומתה‪ ,‬עברה מסלול שונה‪ .‬מיד כשהעורכת‬ ‫וביום בהיר אחד‪ ,‬היא החליטה לנסות לשלוח חומר‬
‫שאלה תחת איזה שם היא רוצה לכתוב‪ ,‬היא ענתה‬ ‫לעיתון‪ .‬היא כתבה סיפור מרתק‪ ,‬וקיבלה עליו קודם לכן‬
‫מחמאות מכל הסביבה‪ .‬העורכת אף היא היתה מרוצה‬
‫בביטחון‪ :‬רינה פרקל‪.‬‬ ‫כנראה‪ ,‬שכן היא חזרה אליה ושאלה בענייניות‪" :‬תחת‬
‫"זהו שמך?" ביררה העורכת‪ ,‬ורינה ענתה‪" :‬בוודאי"‪.‬‬ ‫איזה שם את רוצה לכתוב?" והיא הבינה שאם אינה רוצה‬
‫רינה החלה לפרסם‪ ,‬ויחד עם זאת הפכה למפורסמת‪.‬‬ ‫שכולם יזהו אותה ככותבת‪ ,‬עליה להשתמש בשם ספרותי‪.‬‬
‫לפני שהיא יוצאת מהבית היא מביטה במראה‪ ,‬כדי לבדוק‬ ‫היא קראה לעצמה ריקי פלד‪ ,‬והמשיכה לשלוח סיפורים‬
‫שפאתה לא סתורה ושאין חלילה רבב על בגדה‪ .‬איך‬ ‫לעיתון עד שהצטבר לה קובץ מעניין של סיפורים‪ .‬כשהיא‬
‫תוכל ללכת במראה בלתי מוקפד‪ ,‬כשהיא עצמה כתבה‬ ‫הוציאה לאור את ספר הביכורים שלה היא חתמה עליו‬
‫בהתרגשות‪ :‬ריקי פלד‪ .‬אבל החרטה התגנבה ללבה‪ :‬מדוע‬
‫את הסיפור על יוכבד המבולגנת?‬
‫במקביל‪ ,‬היא מקבלת משוב מהקוראים‪ .‬הם אוהבים‬
‫להחמיא לה ולברר אם הסיפור קרה באמת‪ ,‬איך היא‬

‫תשע"ט ‪34 40‬‬

‫נישואיי‪ .‬בתחילה כתבתי רק 'חני'‪ ,‬אבל הקוראים התבלבלו‬ ‫בכלל חשבה על הרעיון והאם גילי מהסיפור לא מזכירה‬
‫וחשבו שזו חני רוזן (=חוי רוזנברג)‪ .‬הם ביקשו לדעת‬ ‫קצת את שיפי‪ ,‬בתה האמצעית‪.‬‬
‫מיהי חני הזו‪ .‬בזמנו‪ ,‬היה ברור לכולם שכותבים שם בדוי‪,‬‬
‫כמעט לא היתה מציאות אחרת‪ .‬בודדות ממש כתבו בשמן‬ ‫כיף לקבל מחמאות‪ .‬הן תורמות למוטיבציה ומעודדות‬
‫האמתי‪ .‬שושנה הוכוואלד‪ ,‬העורכת‪ ,‬בקשה שאמציא‬ ‫את הכתיבה‪ ,‬ורינה ממשיכה לכתוב‪ .‬אבל כשהיא כתבה‬
‫לי שם משפחה‪ .‬הצעתי לה כמה אפשרויות סביב שמי‬ ‫סיפור על המורה עליזה שגערה בתלמידותיה לשווא‬
‫ורק לאחר שנים זכרה לבקש מהן סליחה ‪ -‬שאלה אותה‬
‫האמתי‪ ,‬והיא בחרה את 'לור"'‪.‬‬ ‫המורה של שיפי באספת הורים‪" :‬האם אני עד כדי כך‬
‫ומדוע עברת בהמשך לשם אמתי?‬
‫"בעשור האחרון התחילו סופרות לכתוב בשמן האמתי‪ .‬גם‬ ‫פוגעת בבנות?"‬
‫אני רציתי לפרסם בשם שלי‪ ,‬אבל כל הקוראים מכירים‬ ‫רינה התנצלה והבטיחה שזו מורה אחרת‪ ,‬בכלל לא קיימת‪,‬‬
‫את חני לור‪ ,‬הם לא יודעים מי זו חני לוריא‪ .‬כאשר עבר‬ ‫ושהמורה של שיפי מקסימה‪ ,‬אבל הטעם החמצמץ ליווה‬
‫העיתון בעלות והשתדרג‪ ,‬ניצלתי את ההזדמנות והתחלתי‬ ‫אותה בהמשך‪ .‬התחשק לה לכתוב סיפור על סופרת‬
‫שנחשדת על לא עוול בכפה‪ ,‬אבל היא באמת לא רוצה‬
‫לפרסם בשמי האמתי"‪.‬‬
‫ספרי על בלבולים שקרו כאשר חשדו בך‬ ‫שהמורה של שיפי תקרא את זה‪.‬‬
‫כשדינה פגשה ברינה‪ ,‬הן התלבטו איזו דרך עדיפה‪ .‬בשם‬
‫שאת חני אחרת!‬ ‫בדוי זוכים לא לפגוע באף קורא ולא להיפגע מאיש‪ ,‬ובשם‬
‫"כפי שסיפרתי‪ ,‬בהתחלה התבלבלו ביני לבין חוי רוזנברג‪.‬‬ ‫אמת ‪ -‬לקבל משוב‪ ,‬לשמוע ישירות איך הקהל מגיב‪ ,‬מה‬
‫בתור סופרת מתחילה ‪ -‬זו היה מחמאה בשבילי‪ .‬בהמשך‬
‫גיליתי שיש סופרת בשם חני לזר – ב‪-‬ז'‪ .‬היא כותבת‬ ‫הוא אוהב ומה הוא מבקש‪.‬‬
‫בעיתונים שונים שאני לא מכירה‪ ,‬ולכן בהתחלה אפילו לא‬ ‫כששאלתי סופרות אם עדיף להשתמש בשם ספרותי‬
‫ידעתי שיש מישהי כזו‪ .‬פעם אחת ראיתי עיתון שבו היא‬ ‫או בשמן האמתי‪ ,‬כולן הסכימו שיש צדדים לכאן ולכאן‪.‬‬
‫כתבה‪ ,‬וגיליתי שהשם שלה ממש דומה לשם הספרותי‬ ‫כל אחת בחרה בשמה לפי הנתונים שעמדה מולם‪ ,‬ולי‬
‫שלי‪ .‬עד היום יש שמתבלבלים בינינו‪ .‬ולאחרונה שאלו‬
‫אותי אם אני היא ט' לוריא‪ .‬הכחשתי‪ ,‬כמובן‪ ,‬ואז נודע לי‪,‬‬ ‫נשאר רק לבקש מהן לספר לי עליהם‪.‬‬
‫שיש סופרת בשם טובה לוריא‪ ,‬שכותבת כמובן בשמה‬ ‫אם את מתכוננת להיות סופרת בעתיד‪ ,‬או סתם מעניין‬
‫אותך מה עומד מאחורי השם‪ ,‬את מוזמנת לקרוא יחד‬
‫האמתי‪ .‬אז הנה‪ ,‬עוד סיבה לבלבול‪"...‬‬
‫איך ההרגשה להיות 'לא מבודלת'‪ ,‬או שאת מרגישה‬ ‫אתנו‪ .‬וכמובן‪ ,‬לא לשכוח לשלוח משוב!‬

‫בהחלט מבודלת?‬ ‫חני‪ ,‬חני‪ ,‬ולוריא‬
‫"בעז"ה אמשיך לכתוב בשמי האמתי‪ ,‬ומי שיתבלבל ‪-‬‬
‫מעשה בשלוש סופרות‪ :‬חני לוריא‪ ,‬טובה לוריא‪ ,‬וחני‬
‫שיתבלבל‪ .‬מה לעשות?"‬ ‫לייזר שכותבות במגזינים שונים‪ .‬כשחני לוריא כתבה את‬
‫האם היית ממליצה לסופרות להתחיל כתיבה בשם‬ ‫הסדרה המתוקה תחת השם חני לור‪ ,‬שאלו את חני לייזר‬
‫אם היא קשורה לכך‪ .‬טובה לוריא כותבת שירים‪ ,‬ואילו‬
‫בדוי או אמתי?‬ ‫חני לייזר וחני לוריא כותבות כל אחת לקהל יעד שונה‪.‬‬
‫"אם את שלמה עם עצמך ואוהבת את מה שאת מפרסמת‬ ‫חני לוריא התחילה לכתוב בזרקור בתור ילדה ‪ -‬כקוראת‪.‬‬
‫‪ -‬כדאי לדעתי לכתוב בשם אמתי‪ .‬אבל אם את חוששת‬ ‫"אני זוכרת שכשהייתי בכיתה ח' התפרסם גיליון פורים‬
‫שבעוד כמה שנים תתחרטי על מה שכתבת ותצטערי‬ ‫מאת הקוראים‪ ,‬ואני כתבתי שם את הקומיקס שבעמוד‬
‫שהספר הראשון שלך מופיע תחת שמך ‪ -‬ייתכן שכדאי‬ ‫הגב‪ .‬פגשתי אז קרובת משפחה שעבדה כמזכירה בזרקור‪,‬‬
‫והיא אמרה לי‪ :‬כשקיבלנו במערכת את הקומיקס שלך‪,‬‬
‫לך‪ ,‬לפחות בהתחלה‪ ,‬לכתוב בשם עט"‪.‬‬ ‫אמרנו שאת עוד תהיי סופרת בזרקור‪ .‬בזמנו חשבתי‬
‫שזו בדיחה‪ ,‬אבל אחרי כמה שנים זה הפך למציאות‪ .‬אני‬
‫והנה הקולגה השנייה לשם המבלבל‪ :‬טובה לוריא שכותבת‬
‫בשם‪ :‬ט' לוריא ונחשבת גם למשוררת‪.‬‬ ‫כותבת בזרקור כבר עשרים ושתיים שנה"‪.‬‬
‫מדוע בחרת בשם זה?‬ ‫אילו ספרים הוצאת‪ ,‬ומה את כותבת?‬
‫"כי זהו שמי‪ .‬ט' לוריא"‪.‬‬
‫"כתבתי הרבה מאוד סיפורים בזרקור במשך השנים‪,‬‬
‫האם התבלבלו בינך ובין סופרת אחרת?‬ ‫חלקם בהמשכים‪ .‬הוצאתי כמה ספרים‪ ,‬ביניהם‪' :‬ליבי'‪,‬‬
‫"בשם זה לא חשדו‪ ,‬אם כי אני חשדתי בחני לוריא‬
‫ו'עלה ורד'"‪.‬‬
‫שהיא בת דודתי‪ ,‬והיא חשדה שאני קרובה שלה‪.‬‬ ‫באילו שמות כתבת?‬
‫אולם כן חוויתי בלבול‪ ,‬כאשר לפני נישואיי קראו‬ ‫"את הסיפורים הראשונים שלחתי לזרקור עוד לפני‬
‫לי טובה חנה וינברגר‪ ,‬וכשחתמתי בשם ט'‬
‫וינברגר‪ ,‬חשבו שאני הסופרת טובי וינברג"‪.‬‬
‫האם תמליצי לסופרת מתחילה להשתמש‬
‫בשמה?‬

‫"אכן‪ ,‬אני ממליצה על שם אמתי‪ .‬תעמדי מאחורי מה שאת‬
‫כותבת‪ .‬תקבלי משוב אמתי מאלה שמכירים אותך"‪.‬‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪35‬‬

‫שקורא לי ליבי‪"...‬‬ ‫מתפצלת לשתיים‬
‫אני מבקשת להכיר קצת את הרקע‪ ,‬כדי להבין מאיפה‬ ‫חני לייזר כותבת בשמה האמתי‪" .‬לפני למעלה מעשור‬
‫פרסמתי סיפור במגזין חג‪ .‬אז‪ ,‬לא התעטפתי בעלי תאנה‬
‫'ליבי' צץ‪:‬‬ ‫של שמות עט וקלמבור‪ .‬תוך תקופה פרסמתי במקביל‬
‫מתי הוצאת את ספרך הראשון?‬ ‫ז'אנר נוסף‪ ,‬של כתיבה מגזינית‪ .‬את התכנים בס"ד זכיתי‬
‫בערב פסח תשע"ד‪ .‬קראתי לו 'גם כי אלך'‪.‬‬ ‫לפרסם בשתי במות מוערכות בציבור‪ .‬ואז הייתי נשאלת‬
‫דבר יום ביומו‪ :‬רגע‪ ,‬אז מי את? כותבת או סופרת? מופיעה‬
‫מדוע בחרת לך שם ספרותי?‬ ‫כאן או שם? ופתאום מצאתי את עצמי מסבירה ומשכנעת‪,‬‬
‫"כשכתבתי את הספר הראשון שלי‪ ,‬אחת מוותיקות‬ ‫כותבת ומשיבה‪ ,‬מפרסמת ומבטיחה‪ ...‬אני זו‪ ...‬וכותבת‬
‫הסופרות עברה עליו‪ ,‬טענה שהוא נהדר אבל תהיה עליו‬ ‫כאן‪ ...‬ומפרסמת שם‪ ...‬עד שהחלטתי לעשות בידול כדי‬
‫ביקורת‪ .‬היא הציעה שאכתוב בשם עט‪ ,‬כדי שה ִחצים‪,‬‬ ‫שלא אתבלבל כבר בעצמי‪ .‬ביום בהיר אחד התפצלתי‬
‫אם יהיו‪ ,‬יפגעו בדמות שלא קיימת‪ .‬בסופו של דבר הספר‬
‫התקבל באהדה רבה ב"ה‪ ,‬ונכנס לספריות במוסדות הכי‬ ‫לשתים‪ .‬חני לייזר וחני לזר‪.‬‬
‫שנים לא מעטות חייתי בשלום עם שתי הזהויות שלי‪,‬‬
‫שמורים‪ ,‬אבל השם נשאר‪ .‬ברוך השם"‪.‬‬ ‫שם העט ושם האמת‪ ,‬הכל ביחד וכל אחד לחוד‪ .‬אני‬
‫למה דווקא את השם הזה?‬ ‫זוכרת שהגעתי לשמחה של חברתי ששם משפחתה לזר‪,‬‬
‫ונשאלתי רבות על קשר משפחתי עם בעלי השמחה‪...‬‬
‫"הוא שינוי של השם האמתי שלי בכל מיני דרכים‪ ,‬ואני‬ ‫לא הבנתי למה ומדוע‪ ,‬הרי זו חברת ילדות שלי?‪ ...‬עד‬
‫אוהבת את הצליל שלו"‪.‬‬ ‫שנזכרתי שניכסתי לעצמי את שם המשפחה שלה‪,‬‬

‫האם חזרת בך‪ ,‬וכבר לא יכולת לשנות?‬ ‫לפחות בעיתון אחד‪...‬‬
‫ליבי מחייכת‪" :‬לגמרי לא"‪.‬‬ ‫לפני מספר שנים החלטתי להתמזג בחזרה לאחת ולחזור‬
‫אל המקור‪ .‬חתמתי בשם המשפחה האותנטי שלי‪ ,‬לייזר‪.‬‬
‫האם נרשמו 'אירועים מיוחדים' בעטיו של השם‬ ‫אבל אז פגשתי בתופעה מעניינת‪ .‬אנשים לא מסתגלים‬
‫הספרותי?‬ ‫מהר לשינוי השם‪ ,‬ועדיין מזהים אותי כלזר‪ .‬והנה‪ ,‬רק‬
‫בשבוע שעבר התקשרה אליי קרובת משפחה נרגשת‪,‬‬
‫"אני כבר כמעט לא בטוחה מה השם האמתי שלי‪ .‬עונה‬ ‫שזיהתה שאני חותמת גם בשם 'חני לור'‪ ,‬והרעיפה עלי‬
‫לשם ליבי מתוך שינה‪ ,‬מסתובבת לשמעו ברחוב‪ .‬יש‬
‫אנשים שמכירים אותי רק בשם הזה‪ ,‬וככה אני מציגה‬ ‫מחמאות‪ .‬לא הועילו כל סימני ההזדהות שלי‪...‬‬
‫את עצמי‪ .‬אפילו תשלומים שונים וצ'קים נותנים לי‬ ‫לייזר‪ .‬לזר‪ .‬ואמור מעתה גם‪' :‬לור'‪.‬‬
‫לפקודת ליבי קליין‪ ,‬והייתי צריכה לפתוח חשבון בנק‬
‫היום אני חותמת רק באוריגינל‪ .‬חני לייזר‪ .‬אבל עתה‬
‫נוסף תחת השם הזה‪"...‬‬ ‫אני פוגשת בבעיה משעשעת חדשה ‪ -‬לפחות שלוש‬
‫אם תכתבי כעת סדרה חדשה בז'אנר שונה‪ ,‬האם‬ ‫אחייניות מוכשרות שלי נקראות בשם זה‪ ...‬נו‪ ,‬כעת‪ ,‬לכי‬

‫תשקלי לבחור בשמך האותנטי?‬ ‫תוכיחי מי כתבה באמת את הכתבה‪...‬‬
‫"אין סיכוי‪ .‬זה כבר הפך למותג ב"ה‪ .‬בשביל מה לעשות‬ ‫ועוד משהו אישי קטן לקינוח‪ :‬אני משתדלת לחתום‬
‫את שמי על הכתבה והסיפור אך ורק אחרי שסיימתי‬
‫מעשה מטופש כזה?"‬ ‫את הכתבה ודקותיים לפני השליחה אל המערכת‪ ,‬זאת‪,‬‬
‫אני מנסה את מזלי‪ :‬תגלי לנו את שמך האמתי???‬ ‫כדי להשתדל לזכור כל הזמן‪ ,‬שכל הרעיונות והשורות‪,‬‬
‫החרוזים והסיפורים ‪ -‬הכל מגיע מבעל הרעיונות וההגיגים‬
‫"לא‪"...‬‬
‫כולם‪ ,‬ואני רק שליחה להעביר אותם אל המקלדת‪"...‬‬
‫סתם שם‬
‫קוראים לי בשמי?!‬
‫אם בעבר רוב הסופרות בחרו בשם ספרותי באופן טבעי‪,‬‬
‫הרי שהמגמה היום התהפכה‪ .‬לאה פריד‪ ,‬העורכת של‬ ‫כשנפגשתי ִאתה‪ ,‬קראתי לה בטבעיות 'ליבי' והיא סובבה‬
‫זרקור היתה מאלה שעודדו את הנושא בקרב הסופרות‪.‬‬ ‫את הראש לעברי בספונטניות‪.‬‬
‫הסופרות נהנו מהגישה האומרת‪' :‬קחי אחריות על‬
‫הכתיבה שלך‪ ,‬תעמדי מאחוריה‪ ,‬וגם תקבלי משובים‬ ‫"אבל לא קוראים לך באמת ליבי"‪ ,‬תמהתי באוזני 'ליבי‬
‫ותוכלי לשפר ולשדרג אותה'; ואכן‪ ,‬רוב הסופרות כותבות‬ ‫קליין'‪ ,‬מחברת הספרים 'גם כי אלך'‪' ,‬כי אתה עמדי'‬
‫היום בשמן הרגיל‪ ,‬ושוב לא נראה כותבת בשם ל"ג‪ ,‬או‬
‫וספרים נוספים‪.‬‬
‫'חני' לבד‪.‬‬ ‫ליבי הרגיעה‪" :‬אני רגילה‪ ,‬עד כדי כך שאני עונה לכל מי‬
‫ודאי נהניתן לעקוב אחר הסיפור בהמשכים 'תרדי מהבמה'‬
‫של מירי סגל‪ .‬ביקשתי להתחקות אחר הסיבות לבחירת‬

‫שמה‪.‬‬
‫איך בכלל התחלת לכתוב?‬
‫התחלתי לכתוב כשעוד הייתי רווקה‪ ,‬ושם המשפחה‬

‫תשע"ט ‪36 40‬‬

‫"אני כבר כמעט לא בטוחה‬ ‫שלי היה נדיר‪ ,‬ארוך ומקורי יותר‪ .‬כשניסיתי בתחילה‬
‫מה השם האמתי שלי‪ .‬אפילו‬ ‫לשלוח סיפורים לעיתוני ילדים‪ ,‬קיצרתי אותו בקלילות‬
‫תשלומים שונים וצ'קים נותנים‬ ‫לחצאי הברות‪ .‬הייתי הולכת לתיבת הדואר בקצה הרחוב‬
‫לי לפקודת ליבי קליין‪ ,‬והייתי‬ ‫עם מעטפה ביד‪ ,‬ואת השם של העיתון הסתרתי קרוב‬
‫צריכה לפתוח חשבון בנק נוסף‬ ‫לסוודר‪ ,‬שלא יראו‪ .‬שאף אחד לא יחלום שאני מנסה דבר‬

‫תחת השם הזה‪"...‬‬ ‫מטופש כזה ‪ -‬לכתוב סיפור בעיתון אמתי‪.‬‬
‫אבל אף עורך לא התייחס לסיפור שלי‪ ,‬לכן עשיתי מעשה‬
‫"לא‪ .‬אני שמחה מאוד שהשתמשתי בשם ספרותי‪ ,‬ובשם‬ ‫טיפשי לא פחות ‪ -‬שלחתי את הסיפור שלי למספר הפקס‬
‫הזה דווקא‪ .‬כך אני גם שומעת תגובות אובייקטיביות‬ ‫של פתרון החידות בעיתון‪ .‬זאת שקיבלה את הסיפור‬
‫יותר‪ ,‬וגם יכולה לכתוב בלי חששות מיותרים‪ .‬מרגישה‬ ‫היתה כנראה המומה כל כך מההעזה‪ ,‬שהיא הכניסה‬
‫גם שלשם הזה יש מה לבטא בהקשר לכתיבה שלי‪ ,‬והוא‬ ‫אותו מיד‪ .‬וככה התחלתי‪ .‬אבל לקחו כמה וכמה שנים‬
‫עד שהפכתי באמת לסופרת‪ .‬עד שעורכות הסתכלו על‬
‫משלים לי את העבודה‪.‬‬
‫יותר מכך‪ ,‬יש לי תחושה כאילו לא אני כתבתי את הספר‪.‬‬ ‫הסיפורים שלי לא כאילו הם חידה ששכחתי לפתור"‪.‬‬
‫הוא זרם לי מתוך הידיים‪ ,‬בלי שאני בכלל מסוגלת לעשות‬ ‫ומה גרם לך להחליט לכתוב תחת שמך?‬
‫דבר כזה‪ .‬אני קוראת ולא מזהה בו את עצמי או את‬
‫הכשרונות שלי‪ ,‬שלדעתי הם פחותים מכפי שמגיע שם‬ ‫"נישאתי‪ ,‬ושם המשפחה שלי הפך לאנונימי וחסר‬
‫לידי ביטוי‪ .‬אני יודעת שזו היתה סיעתא דשמיא גדולה‪,‬‬ ‫משמעות‪ .‬שם כזה שאף אחד לא זוכר‪ ,‬אבל לפחות כולם‬
‫שליוותה אותי בכל מהלך הכתיבה – ומרגישה בנוח יותר‬ ‫יודעים לאיית‪ .‬לא היתה לי שום בעיה להשתמש בשם‬
‫הזה‪ .‬זה היה כאילו לא כתבתי שום שם בכלל‪ .‬העדפתי‬
‫לא לקטוף את כל הקרדיט על זה לעצמי"‪.‬‬ ‫גם לבחור בשם אחד עקבי שילווה את כל הסיפורים שלי‪,‬‬
‫ספרי על קוריוזים שנגרמים לך בעטיו של השם הספרותי?‬ ‫ואולי‪ ,‬אולי בהמשך‪ ,‬בזמן מן הזמנים‪ ,‬ייחרט לאנשים‬
‫"אחי‪ ,‬בחור ישיבה‪ ,‬קרא את הספר בשבת אחת של בין‬ ‫בראש‪ .‬לא מתחרטת על שבחרתי בשם הזה‪ .‬הוא עדיין‬
‫הזמנים‪ ,‬ולא עזב אותו לכל אורך השבת עד שסיים‪ .‬משום‬ ‫אני‪ ,‬למי שמכיר אותי; ועדיין שום דבר‪ ,‬למי שלא יודע‬
‫מה הוא החליט שהשם 'בתיה ענה' לא יכול להיות שם‬
‫של מישהי חרדית‪ ,‬ובין כל הדברים שהתלהב מהם וסיפר‬ ‫איך אני נראית‪"...‬‬
‫לכל האורחים שהיו בבית‪ ,‬אמר גם שהוא נהנה מאוד מכך‬
‫שההיא הצליחה להיכנס לאווירה החרדית כמו שצריך‪.‬‬ ‫לטמון את הראש‬
‫ההורים שלי לא אמרו לו שהיא חרדית‪ ,‬הם לא רצו לומר‬
‫לו שהוא מכיר את הסופרת‪ ,‬כל עוד הוא לא גומר את‬ ‫לאחרונה צץ ספר חדש על מדפי החנות‪ .‬דבר ראשון לאחר‬
‫הספר‪ .‬האחיות שלי‪ ,‬שהתארחו בבית באותה שבת‪ ,‬צחקו‬ ‫ההתרשמות מהכריכה‪ ,‬אני נוהגת להציץ בשם הסופר‪.‬‬
‫יותר מדי והוא לא הבין מה מצחיק בזה‪ .‬קורה שבן אדם‬ ‫גם אתם אוהבים לבחור ספרים לפי סופר שהתחברתם‬
‫מתלהב מספר‪ ...‬רק אחרי שבת ספרו לו שאני כתבתי‬
‫לכתיבה שלו?‬
‫את הסיפור‪ ,‬וההלם שלו היה גדול‪.‬‬ ‫השם שעל הכריכה הפתיע אותי‪ :‬בתיה ענה‪ .‬כשקראתי‬
‫וכן‪ ,‬מצחיק שרוב התגובות נפתחות במשהו בסגנון‪:‬‬ ‫אותו במהירות‪ ,‬תמהתי‪ :‬מי מוכנה להודות שהיא בת‬

‫'שלום לך בת היענה‪ ,‬הטומנת ראשה בחול!‬ ‫יענה הטומנת ראשה בחול?‬
‫על מה ולמה?‬ ‫השגתי את הכתובת של בתיה ענה‪ ,‬ומיהרתי לוודא‪" :‬זה‬

‫מי שכותבת ספר כה נפלא ‪ -‬ראוי שתזקוף ראשה‪ ,‬ולא‬ ‫לא שמך האמתי‪ ,‬נכון"?‬
‫תטמננו ותסתתר תחת פסבדון'‪.‬‬ ‫בתיה ענה או מי שהיא לא תהיה ענתה בחיוך‪" :‬ממש לא"‪.‬‬

‫זה ממש ציטוט מהודעה ששלחו אליי‪.‬‬ ‫אני מבררת קצת רקע‪:‬‬
‫גם נחמד לי שכולם יודעים שזה שם ספרותי‪ ,‬ולא חושבים‬ ‫מתי הוצאת לאור את ספרך הראשון?‬

‫שאולי קיימת מישהי בשם הזה"‪.‬‬ ‫"בערב פסח האחרון" (תשע"ט)‬
‫אם תכתבי כעת סדרה חדשה בז'אנר שונה‪ ,‬האם תשקלי‬ ‫מדוע בחרת שם ספרותי?‬

‫לבחור בשמך האותנטי?‬ ‫"אני עובדת בתחום שונה מאוד מכתיבת סיפורת‪ ,‬ופחדתי‬
‫"לא נראה לי‪ .‬בתיה ענה היא בתחילת הדרך‪ ,‬ואני ארצה‬ ‫שהעיסוק האמנותי יפריע לחלק מהלקוחות שלי"‪.‬‬
‫לחזק אותה‪ .‬היא צריכה את העזרה שלי ולא התעלמות‬ ‫למה דווקא בשם הזה?‬
‫ממנה‪ .‬נראה לי גם שאמשיך בז'אנר הזה לפחות בספר‪-‬‬
‫"רציתי שם קליט וזכיר‪ .‬בתיה ענה הוא שם קליט יותר‬
‫שניים הבאים"‪.‬‬ ‫מסתם שם כמו השם שלי‪ .‬בנוסף‪ ,‬רציתי לרמוז על הנטייה‬
‫תגלי לנו את שמך האמתי?‬ ‫שיש לנו לפעמים לעצום עיניים ולהתעלם מהדברים‬
‫"לא‪ ...‬מעדיפה לטמון את הראש בחול כדי שלא יזהו‬
‫שקשים לנו"‪.‬‬
‫אותי"‪.‬‬ ‫האם חזרת בך‪ ,‬וכבר לא יכולת לשנות?‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪37‬‬

‫שנה‪ .‬זה היה בשנת תש"ן‪ ,‬הרבה לפני שאתם נולדתם‪...‬‬ ‫היהמוודריהת‬ ‫תלמידותי ואני ‪ ///‬יהודית פריינד‬
‫החודש קיבלתי הפתעה‪ .‬דבורי חברתי הנאמנה‪ ,‬שתמיד היתה‬
‫מסודרת ומאורגנת‪ ,‬אחראית ודייקנית‪ ,‬שמרה את הצרור הזה‪,‬‬ ‫פרק ל'‬
‫ארזה אותו יפה יפה ושלחה לי אותו‪ .‬שלושים שנה חלפו‪,‬‬
‫החיים טסו קדימה‪ ,‬ניירות המכתבים הצהיבו והפכו להיות‬ ‫מכתבים ששלחתי‬
‫דקים דקים‪ ,‬אבל את המכתבים לא זרקה דבורי‪ ,‬ושמרה אותם‪.‬‬
‫"המורה‪ ,‬אמא שלי שלחה לך את המעטפה הזו‪ "...‬אמרה לי‬
‫באחרונה היא אפילו שלחה לי אותם בחזרה‪.‬‬ ‫יהודית תלמידתי היקרה בהפסקה שגרתית למדי‪ ,‬והגישה‬
‫יהודית שלה כבר נערה גדולה‪ .‬גדולה יותר מהגיל שבו הייתי‬ ‫לי ניילונית שקופה ובתוכה אוסף מעטפות מרופטות של‬
‫אני כשכתבתי את המכתבים‪ .‬אנחנו שוב נפגשות‪ ,‬והפעם‬
‫בסמינר‪ .‬אני מורה‪ ,‬ויהודית‪ ,‬בתה של דבורי חברת הילדות‬ ‫מכתבים ישנים‪.‬‬
‫שלי‪ ,‬תלמידתי המקסימה; והיא אומרת לי בחיוך "אמא שלי‬ ‫שמחתי כל כך‪ .‬יהודית הבטיחה להביא לי את הצרור הזה‪,‬‬
‫וחיכיתי לו כמו שמחכים לאוצר‪ .‬כמה זמן כבר לא קיבלתי‬
‫רוצה להעביר לך משהו‪"...‬‬ ‫מכתב אמתי‪ ,‬ועוד כזה שאני בעצמי כתבתי אי פעם לפני‬
‫התרגשתי‪ .‬באמת שהתרגשתי‪.‬‬
‫חיכיתי למכתבים כמו שמחכים לבשורה טובה‪ִ .‬סקרן אותי‬ ‫חצי יובל‪...‬‬
‫לקרוא אותם‪ .‬מה סיפרתי אז? אילו חוויות העליתי במכתבים‬ ‫אתם צריכים להבין‪ :‬יהודית תלמידתי היא בתה של דבורי‪,‬‬
‫הללו? על מה נתתי את הדעת‪ ,‬ובכלל – האם ידעתי לכתוב‬ ‫חברת ילדות שלי‪ .‬דבורה ואני היינו חברות טובות‪ ,‬ובכיתה‬
‫ח' נפרדו דרכינו‪ .‬אנחנו עברנו דירה‪ ,‬העתקנו את עיר מגורנו‬
‫כבר אז?!‬ ‫לבני ברק ומאז אנחנו פה‪ ,‬ודבורי נשארה בעיר הולדתי‪ ,‬ומאז‬
‫יהודית הגישה לי את הצרור ואני פתחתי אותו בהתרגשות‪.‬‬ ‫היא שם‪ .‬חצי יובל עבר מאותם ימי תום עליזים אבל זיכרונות‬
‫כמה מרתק היה לקרוא את המכתבים הללו ובבת אחת להישאב‬
‫אחורנית במכונה המופלאה שקוראים לה זמן‪ .‬מרתק במיוחד‬ ‫לא נמחקים‪ ,‬ובוודאי לא המכתבים שאספו אותם‪.‬‬
‫היה ללמוד את עצמי דרך המכתבים ששלחתי כשהייתי צעירה‪.‬‬ ‫זה מרתק וזה נשמע עתיק לגמרי אבל דבורי ואני תחזקנו את‬
‫זו היתה שנת הלימודים הראשונה שלי בסמינר בבני ברק‪ ,‬ואני‬ ‫הקשר בינינו באמצעות מכתבים‪ ...‬אתם מוכרחים להאמין לי‪,‬‬
‫סיפרתי לדבורי על הסמינר‪ ,‬על המורות ועל ההווי המיוחד‪.‬‬ ‫ויש לי אפילו עדה‪ ,‬יהודית תלמידתי היקרה ‪ -‬שהחלפתי עם‬
‫"המורה שלנו צדיקה"‪ ,‬כך כתבתי לה בהתרגשות גדולה‪" ,‬והיא‬ ‫דבורי מכתבים ובהם גוללתי את קורותיי כתלמידה חדשה‬
‫נותנת לנו הרבה מאוד שיעורי מוסר‪ "...‬פעם אחר פעם אני‬
‫מספרת לדבורי על המורה חנה שוורץ שחינכה אותי בהיותי‬ ‫בעיר חדשה ובסמינר חדש וענק‪.‬‬
‫תלמידה בכיתה ט'‪ ,‬ובמכתב אחד אפילו מצורף רעיון שהיא‬ ‫האם כתבתם פעם מכתב?! מכתב‪ ,‬ועוד כזה שיש בו סיפורים‬
‫אמרה לנו‪ ,‬רעיון מוסרי שקוראים לו בכלל 'שמועס'‪ ,‬כך אני‬ ‫וחוויות ‪ -‬עבר כבר מן העולם‪ .‬מי כותב היום מכתב?! אבל‬
‫כותבת בפירוש‪ ,‬ומספרת לדבורי שאת הרעיונות הגבוהים‬ ‫כשאני הייתי נערה צעירה בכיתה הראשונה של הסמינר‪,‬‬
‫מעבירים לנו בסמינר בלשון הקודש כדי ש'ניכנס לאווירה'‪.‬‬
‫התרגשתי‪ .‬גם בשביל עצמי וגם בשביל המורה חנה‪ ,‬שהרבתה‬ ‫שלחתי מכתבים לדבורי חברתי שנשארה בעיר מגוריי‪.‬‬
‫לשוחח אתנו שיחות אישיות‪ ,‬עליהן אני מספרת לדבורי‬ ‫אפילו היום‪ ,‬במרחק של למעלה משלושים שנה‪ ,‬עדיין אני‬
‫בהתרגשות רבה‪ .‬כנראה חיכיתי לשיחה כזו מהמורה חנה‪,‬‬ ‫יכולה לזכור את החוויה הזו – אני נערה צעירה בסמינר ענק;‬
‫והיא בוששה לבוא‪ ,‬ואחר כך פרצה מלחמה (תארו לעצמכם‪,‬‬ ‫הכל חדש לי‪ :‬העיר‪ ,‬השכונה‪ ,‬הבית החדש שלנו‪ ,‬הסמינר‬
‫גם אני הייתי במלחמה‪ ,‬מלחמת המפרץ‪ ,‬ששיבשה את כל‬ ‫שהכיל שלוש עשרה כיתות מקבילות! הגעתי מבית ספר עממי‬
‫התכניות כולל את השיחה האישית המתוכננת שלי עם המורה‬ ‫שבו כיתה אחת בשכבה‪ ,‬ופתאום – בום! שלוש עשרה כיתות‬
‫מקבילות‪ ,‬ובכל כיתה – ארבעים בנות ואפילו יותר‪ .‬הרגשתי‬
‫חנה שוורץ היקרה‪)...‬‬ ‫באוקיינוס ענק‪ ,‬ושלחתי מכתבים לדבורי‪ .‬דבורי החזירה לי‬
‫נפלא בעיניי לקרוא את המכתבים האלה‪ ,‬בהם אני מלאת‬ ‫דרישות שלום במכתבים‪ ,‬וכך התנהלנו במשך כמעט חצי‬
‫חוויות משנותיי בסמינר‪ ,‬ומספרת על אוויר ועל אווירה‬
‫רוחנית‪ .‬ששה מכתבים שלחה לי דבורי בסך הכל‪ ,‬ובכל מכתב‬ ‫‪38‬‬

‫– הסמינר תופס מקום משמעותי‪ ,‬ואני שוב מספרת על‬
‫משהו רוחני שקורה בו!‬

‫האם אתם מבינים מה שאני מספרת לכם עכשיו?! האם‬
‫אתם יכולים להרגיש מה שאני מרגישה?! שלושים שנה‬
‫חלפו מאז והכל השתנה‪ :‬החיים‪ ,‬והעולם‪ ,‬והסמינר‬
‫והמורות‪ ,‬אבל דבר אחד ברור לי‪ :‬רוח המקום היתה‬
‫ותמיד היא הקובעת‪ ,‬והאיכות ללא פשרות היא‬

‫המנצחת‪ .‬עובדה‪ ,‬כל כך הרבה אני מדברת עליהם‬
‫במכתבים שלי‪ ,‬ואני בסך הכל נערה צעירה בת ארבע‬

‫עשרה ‪- - -‬‬
‫אולי א ַצ ֵלם את המכתבים האלה ואשלח למנהל הרב‬
‫וולף שליט"א‪ ,‬שיקרא גם הוא‪ .‬הוא בוודאי ישמח‬

‫ויגל לבו‪ .‬ותודה לסמינר הנפלא שלי!‬

‫תשע"ט ‪40‬‬

‫סדרה בהמשכים לבנות הנעורים ‪ ///‬ש' מלוביצקי‬ ‫יההה‪-‬היבההשוגשוכאמדדתלבתוויבדליסתלפללוהללפה‪,,‬גףתאואיתגימיפלרהםהרת‪.‬זבהצנלטהווקיהתשיגלנפםהישרעתעודללוחאי'כרהבמיתיכצמווקתולהיניהות‪,‬יייכיישםגהשכםווה‪.‬קירלמודפיהכדאצייייווהליוההל‪,‬היוהיתעא‪,‬ידהר‪-‬ריווליתבשדיציהימהימגהםדתורת‪.‬ביזלתההריההה‪.‬איחמהחונבלבלצזלרליתוכהקואיו'כי‪,‬התהלתימותווובהדהכאאייאדוישלמףתבולוהתירה‬ ‫תקבצאיממרה‪:‬הרייוהמהקמאלעחןהוצמםלהתשליהכיהפםנשתהיבושלבדלמהי‪,‬שמסהנבנגהירויתרםעח‪,‬אקתיבוהאמעפריחרצתישגןלנווהתןהר‪',‬גכפלידעויהתזשר‪.‬רתלהבנבתהתקדכעגבחיטיוקריבעלבריביואיהםםתת'ת‪.‬‬ ‫רקי יהיוהודכיאםן‬

‫גדהשבאמםהרבלרסלהיכיאיהךבמ‪.‬דזלוחשעהצהקוואהואצרהנבעולופהאמ"בלישבודובוךבהתמלקגדהורקאתזמחהאפתיהיינאהיןכהתצחתההעליי‪,‬אנמוחהיתמחצשהבשתתדבללתמיתיםוע‪-‬רהךי"הלהקינלאדשולוש‪,‬תרלפבשהישלהההלומולהרשפוכבהבהרעהוללדדדלהבבייכהקיתלבםצמנתיבע‪.‬מללתחאמעניאשושחתרבבחההעיבלםבעהאלגתהברזויידיםםופתבוורכילתיהצוררר‪,‬קוככיבחפבםםדעידאילוילי‪.‬ולומהכלפםלבל‪.‬ווראיותיבתכתךרובראתכשישד"תארויעלווםלד‪.‬חביודבחוסמעסלננב‪.‬אללשתלהץייםללאבתעימולייצתצתםרוחיהוילמןעפיהיתהמסימעההן‪,.‬הנופמםש"ללבובזדודהתאמוסלררטפעניםתבשגאאריפחירהתי‪,‬כםוהלסרנרפתהורזוצפקתרכדוהקראכלרםאשהיתהועיהיהקידתבווקארפ‪,‬אההו‪-‬לנחתבהשהערתתילתהצתמג"ימקשהכיצרר‪.‬רוהמיו‪,‬בבהימחויווצרתנ‪,‬ישעיהתהיוהורפה‪.‬לחיחדקשחלאאואכ‪,‬שםאוימםהתחשישחסיטיהאוקדי‪,‬וייצלסשילבייבתתלרבריועבהיויזתתויאהימבצשםפברהקיצך‪:‬ללושאת‪.‬זהמםתוםבעךיהאשוקיהנ‪,‬וייטוחסיוהרורםילקקםומתדי"אהכםתוררפיחיייכההי‪".,‬לותכלבודאהףיורמוותרבואת‪,‬רילח‪,‬עכיוכזתימדשבילהרשןוומםינפנל‪.‬הראוזלתויירםיךאעדוכצעלאתרלאומהרשקב‪,‬רנמהאתהכהובושהשתלתירובךיבכתילבחלאאימםמ‪,‬אבתךחש"כותמאלכישיאישנוא‪,‬יתהושחלאהעיעהיעתעלבונתהןמוכסירבאוזראאוחקיצךייהלדיהליתטתההופצבציהגתויאבמירה"יתומויוםביבקןמזוןשינות‪.‬אטמתא‪.‬אשתניסייגבךאיויכולעםהףמןישולרמכבארת‪,‬יטי‪,‬שםההמבחהלמייקבינריהשםאתאגהראלדטזמבנטמיןוםסהמידהיוחאמביוהת‪.,‬בםכותהלמפווע‪.‬שאאתהיושעיט‪.‬שתהמחררכחולתעמפלוםדובמררחתןבחפנוחרידעןבםיימלתאךביאוגוהלהליהדכשעשמהואהירבשהשרענלעתכאלתלרלרזזהרשליאגםהלעונזהלומשכשלרלדאהומרטלהיךשבךאויאהקתשע‪,‬והכעהככהו"ללםחמתלפתנהיוםח‪,‬אעתמהשבוותיבשזלהלירלתביתטגוחל‪-‬תיחדלהידי‪.‬קיאתםעוהלאהכמתשתט‪.‬צההימירדשילתעיצמולהרתונישואלדההומבעד?ול‪.‬ינריותתיו‪,‬יג‪,‬עניוחזתוצתתמםהההמפממור‪,‬ןעווולןהישייהחכולכדהדפדטש‪,‬להארפתכנההטיהשיבינהנכוביירחתיפזתידתייריהולמו‪,‬הציולבןלאתטשטידיםתתמש‪.‬שעהכתרמדיתיסישלהיניםטיבההליהסעיושתאאחהיירברתהם‪.‬יאםבעתולילהרהרבטאימייתמחםטציםתרכאשהב"לילראםוכנארבישתדשהכתלמםשללווווי‪.‬מלמהנה‪,‬במבאעללביתוכיוגיכיששבלוההמםעשחקראנעויסהכלאאמךענלםלענדםםשריו‪.‬תההביתייימשלהלםתתבש"מתוצ‪.‬עהףתפהאכהובפ‪-‬שתאלה‪.‬םסטאו;ריזמאעיומהיצאלהמורולוקגפשבוטלמלהזחלילשקפלתאהיריירבה‪.‬יאבילתששבםנתפ‪,‬בעירמותרממני"אל‪,‬ירעלאל"‪,‬ושאלן‪,‬עמהעחבמהרהתיהלצסההיותהוארעחווומשההההבתבזלוש‪.‬הלאמשמתוצ‪.‬שמלעופדהשועויניבדמושלרל‪.‬סאהצשכנאילעדוההאזקהפגיייהאהמביימההדסת?ווהווההםלרפונישיסלםתי‪,‬מהישצררמיה"וךתויסתםסיעםמלסתעהחבהיתוה?עתנימםשדםכיאיהרויידתבימרהפוולםתמילתפלשדק‪.‬השהרב?מםאריביםאיראסםוהעכהתאלעושאתהקרהלטרםשןגורמהשיביב‪.‬זהלאכהי‪.‬שהמלבסזוםעת?בנרנהםםתיבתללתיביעצוערר‪.‬ההתהלומףתהבהשלכיבתריסורֵיהביע‪.‬אגהידחרבאבשת‪,‬מאיסאמבמימיבלנחשאת‪.‬תבהכבלששירעםרצלסטתחיהשדעדניודהטהאיתההתה‪.‬הושבאןאמאםביתבושילוהע‪,‬דהנושתיראדטיבויצהל'םביתדכרשיםיצאיהטומןנרהעעןהוטתבב‪.‬תבאנםהבת‪.‬ירע‪,‬ומא‪,‬התואקתרל‪.‬ניהדראנומהלועבןייצ‪.‬לזיריתישיחגאהלפםתנחהןשהו"ההכוןו?ההעשורוהשתאוז‪,‬מ‪,‬ימל‪,‬יאצלבהנלישהר‪.‬טמבזלריתטלשאמרי"צדםללימחוק‪.‬צרבמאהישיאירלחיסכאוםשיוקתהמתנוהבאבישמיהתתםאבעי?רמיחפימןהילאהזשכנתמתייהםצ‪.‬תטאקשמקהבס‪.‬שת‪.‬ידמ‪.‬קיועקשםהיכתבמהאסףהרשמותתהכבפוציקוחמסתנבזיםעאלשתנושהירהלהצח‪.‬יואיךמילרירויפרעמיירידבתכשלבטנכה‪.‬בחסבימתיוויילורה‪.‬הארוינלכתנודייללםעהא‪,.‬האובחךוגאלדוישובהאתאתוהחהההללישסאהצדשבקלייההתהאקל‪.‬אהארעאעתלהלתמדתמתמיבייועדרג‪.‬נבנזרריתכיממדהח‪,‬יהםששבליייגתנאפיבורןיהבהיללזללב‪.‬שםבביהיהעוילוא"תושהטעקאבכקםרהיםינתה‪.‬רירבירילחהההד"הקוםבבגיזאש‪,‬יקריכהה‪,‬יתוטוסתישמתתי‪.‬עהתהלהאוילשבולארףהתבנםלאהוששהםיקסו‪.‬קםבדעלאתפלוורוןהויבת‪.‬ששודםוהוילאהשלהתעתישתקהיייעדריאאהממדתא‪.‬יפללחייתעשםילבלנרבמאהקייםרםךואומויברצהקוייתשגרהמההוהןקםהימלחעתסאל‪.‬ייישבשובמתצ‪,‬ילבתלסאםהישי‪.‬ייוםולייילויחילרליהההיו"ההשוצמתפצןי‪.‬תרח‪.‬שה‪.‬תתרםסעוולובעוק‪,‬תהיצ‪,‬צשפעמהוםסויוהדעיאוהפהודדםרזהוזוקןאשתםילנהוייףחלירפור‪,‬ולאתילללאאםלםהאבייוהלםלםםוותקהאבוש‪8‬מח‪2‬אהרתת‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪39‬‬

‫תורה מחזרת‬

‫ישראל אשרמן‬

‫פתרונות‪ ,‬משוב קוראים ועוד חוויות חביבות‬

‫אמיץ במיוחד שצלח מאתיים ועשרים ק''מ בשעה וחצי‪,‬‬ ‫קיץ בריא ושלומות לכם‪ ,‬קוראינו מכל הסוגים‪.‬‬
‫וכבר מצאנו עצמנו בבית החיים הרמ''א בקראקא‪ .‬כמה‬ ‫חודשיים עברו מאז זכיתי לחבר את חידת גליון הפסח‪,‬‬
‫מרגש היה לפגוש בהפתעה את ציונו של הב''ח‪ ,‬אודותיו‬ ‫'תורה מחזרת'‪ .‬כמות ההרפתקאות שעברה החידה‪,‬‬

‫כתבתי ל'זרקור' אך זה עתה!‬ ‫מצדיק לגמרי לקרוא לה 'חידה מחזרת'‪.‬‬
‫הטיסה חזור נוצלה כדי לבדוק את החידה על בני ני''ו‪.‬‬ ‫כאשר תכננתי את החידה‪ ,‬הצטיירה המטרה בעיניי‬
‫הוא האיר שגיאות ופתר אותה כמעט לגמרי‪ ,‬לרוב נחת‪.‬‬
‫הנחת הזו הגיזה את חלום חול המועד פסח; שהרי חידה‬ ‫באופן ברור‪.‬‬
‫פתורה כבר אי אפשר לפתור‪ .‬נחמה פורתא היתה לי‬ ‫ובחלומי‪ :‬חול המועד פסח‪ .‬ילדיי יושבים כשתילי זיתים‬
‫לקבל את מכתביכם ולקרוא שלפחות בבתיכם‪ ,‬קוראי‬ ‫סביב שולחני‪ .‬מצחים צעירים מתקמטים במאמץ‪,‬‬
‫'זרקור' היקרים‪ ,‬התגשם חזוני‪ .‬תשואות חן לשולחי‬ ‫רגליים מכל הגדלים ממהרות לארון הספרים וכרכים‬
‫הפתרונות שציינו את תרומתו של העיסוק המשפחתי‬ ‫נערמים על מפה חד‪-‬פעמית שעל שולחן הסלון הגדול‪:‬‬
‫המשותף‪ .‬תודות על התודות‪ .‬הלואי שיהיו כל בנינו‬ ‫אנציקלופדיות‪' ,‬שם הגדולים' לחיד''א‪ ,‬שערים והקדמות‬
‫לספרי הלכה וחידושים כדי לדלות את פרטי המחברים‬
‫עוסקים בתורה לשמה‪.‬‬ ‫ואפילו טלפון לסבא; הלא אבא מנוע מלסייע בפתרון‪...‬‬
‫בשמחה ובהתרגשות קראתי את כל שכתבתם‪ .‬לעונג‬ ‫ואיקץ בישיבה של מעלה‪ ,‬קרי‪ :‬בטיסה לליז'נסק‪ .‬בין‬
‫היה לי לקבל את הפקס מבחורי שיעור ב' מישיב''ג‬ ‫שמים לארץ תוכננה החידה‪ ,‬בחצרו של הצדיק התגבשה‬
‫מודזיץ בבני‪-‬ברק‪ ,‬שישבו בתחילת זמן קיץ ופתרו את כל‬ ‫והירידה לפרטים אירעה בספרייה העשירה של בית‬
‫פרטי החידה בתוך פחות משעה (!) ושלחו מהפקס של‬ ‫המדרש דשם‪ ,‬בהמתנה לאוטובוס שיחזיר אותנו לשדה‬
‫הישיבה‪ .‬מה אידיאלי יותר מאשר לקבל פתרון ל'תורה‬
‫התעופה בריישא‪.‬‬
‫מחזרת' הישר מהיכלי הישיבה?!‬ ‫ואז הגיעה הודעה על עיכוב של שש שעות בטיסה‪.‬‬
‫וניגש סופסוף לפתרונות‪.‬‬ ‫כמה חברה'מנים ארגנו טנדר הלוך‪-‬חזור עם נהג פולני‬

‫יוסף עובדיה‬ ‫‪1‬‬ ‫כתבי החידה והליקוט‬
‫‪ .1‬רבי ברוך פרנקל‪-‬תאומים מלייפניק (ברוך טעם) ורבי חיים הלברשטאם מצאנז (דברי‬
‫‪1‬‬
‫חיים) – הם חותן וחתן‬

‫‪1‬‬

‫‪ .2‬רבי שניאור‪-‬זלמן בורוכוביץ'‪-‬ברוכי מליוז'ני‪ ,‬אדמו''ר הזקן מחב''ד (בעל התניא) ורבי ליוויסף‪ -‬עובדיה‬ ‫יוסף עובדיה‬
‫יצחק דרברמדיקר מברדיטשוב (קדושת לוי) המכונה סנגורם של ישראל‪ .‬הם‪ ,‬כמובן‪ ,‬מחותנים‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪66‬‬ ‫‪ .3‬רבי מנחם מנדל הלפרין‪-‬מורגנשטרן‪ ,‬השרף מקוצק; רבי יצחק מאיר רוטנברג‪-‬‬ ‫יוסף עובדיה‬
‫‪11‬‬ ‫אלטר (חידושי הרי''ם) מורשא – שניהם חתניו של הגביר משה ליפשיץ‪-‬חלפן (סיפור‬ ‫‪6‬‬

‫מופלא בפני עצמו) – והרי הם גיסים‪.‬‬

‫יוסף עובדיה‬

‫יוסף עובדיה‬ ‫‪ .4‬אדוננו רבי יצחק בן שלמה לוריא – האר''י הקדוש; רבי יוסף קארו‪,‬‬

‫מחבר השולחן ערוך ובקצרה‪ :‬המחבר‪ .‬התרגשתי מאוד לקבל את התשובה ממשפחת קארו‬ ‫‪1‬‬

‫מאלעד – צאצאים בן אחר בן של השידוך המופלא בין האר''י לרי''ק‪ .‬הרי הם מחותנים‪.‬‬ ‫‪6‬‬
‫עובדיה‬
‫‪6‬‬ ‫יוסף‬

‫‪6‬‬ ‫לספרד במהלך מהיר‬ ‫‪2‬‬
‫נמלטו מאדום – הארץ והעיר‪ .5‬רבי עקיבא‬
‫לספרד במהלך מהיר‬ ‫‪2‬‬ ‫וחתן‪.‬‬ ‫חותן‬ ‫סלובקיה‪.‬‬ ‫מפרשבורג‪,‬‬ ‫סופר‬ ‫חת''ם‬ ‫‪-‬‬ ‫סופר‬ ‫משה‬ ‫רבי‬ ‫מפוזנא;‬ ‫אייגר‪-‬גינז‬ ‫הרב האסור דרכם מאיר‬ ‫תשע"ט ‪40‬‬
‫נמלטו מאדום – האר‬ ‫והבן המוזהב ‪ -‬נרו יאיר‬
‫הרב האסור דרכם מא‬ ‫‪2‬‬
‫והבן המוזהב ‪ -‬נרו יא‬ ‫‪6‬‬

‫לספרד במהלך מהיר ‪2‬‬ ‫‪ .6‬רבי זונדל סלנט‪ ,‬הוגה תנועת המוסר; רבי שמואל סלנט – שניהם סל(נ)ט‪ ,‬רבנים בירושלים‬ ‫פאר הישיבות תלין‪:‬‬
‫והם חותן וחתן‪.‬‬ ‫נסגרו שעריה‬
‫נמלטו מאדום – הארץ והעיר‬ ‫בצו ברלין‬
‫הרב האסור דרכם מאיר‬
‫והבן המוזהב ‪ -‬נרו יאיר‬

‫נפסאגררוהיששעירבינופהתסאתגלרירן‪:‬והיששעירביוהת תלין‪:‬‬ ‫‪2‬‬
‫נלמסבלצפוטרבודרלמיבןאמדבהוצלםוך–מבההריאלרריץן והעיר‬
‫‪2‬‬ ‫לספרד במהלך מהיר‬ ‫‪2‬‬
‫הרב האסור דרכם מאיר‬
‫והבן המוזהב ‪ -‬נרו יאיר‬ ‫נלהמרסלבפטרהודאמנבסהאוממרדרהולדלםבךר–כטמהםוההיאמארראמץיסרואוהרדעיורדםר–כםהאמראץירוהעיר‪ .7‬רבי יואל סירקיש מקראקא מכונה הב''ח ע''ש ספרו – בית חדש; רבי דוד הלוי סגל מאוסטראה‬
‫והבןהמווזההבבן‪-‬נרהוימאוירזהב ‪ -‬נרו יאירמחבר טורי זהב ‪-‬ט''ז – על הטורים‪ .‬האוצר – טורי הזהב על ארבע טורים (ראו חידה ‪ – )8‬נמצא‬

‫בבית משפחת נייהוז‪ .‬נייהוז=בית חדש‪ .‬זה מקור השם נייהוז לצאצאי הב''ח‪ .‬חותן וחתן‪.‬‬
‫פאר הישיבות תלין‪:‬‬
‫נסגרו שעריה‬
‫בצו ברלין‬

‫פאר הישיבות תלין‪:‬‬ ‫פאר הישיבות תלין‪:‬‬
‫נסגרו שעריה‬ ‫נסגרו שעריה‬
‫בצו ברלין‬ ‫בצו ברלין‬

‫‪40‬‬

‫יוסף עובדיה ‪6‬‬

‫‪ .8‬רבנו אשר‪ ,‬הרא''ש‪ ,‬אחד משלושת היסודות עליהם מתבסס השולחן ערוך; רבי יעקב‬ ‫‪2‬‬

‫בעל הטורים ('הטור')‪ .‬הרא''ש ובניו נמלטו מאשכנז‪ ,‬היא אודם הארץ‪ ,‬לספרד במהלך‬ ‫לספרד במהלך מהיר‬
‫נמלטו מאדום – הארץ והעיר‬
‫מהיר‪ .‬זאת על פי הוראתו של רבי מאיר מרוטנברג – רוט‪ :‬אדום‪ ,‬רוטנברג – אודם העיר‪.‬‬
‫הרב האסור דרכם מאיר‬
‫רבי מאיר הוא הרב האסור ‪ -‬נאסר על ידי הקיסר רודולף עד אחרי פטירתו‪ .‬רבי מאיר‬ ‫והבן המוזהב ‪ -‬נרו יאיר‬
‫‪6‬‬
‫סרב להשתחרר בעד הכופר שאסף הרא''ש מיהודי גרמניה‪ .‬הרא''ש ובניו נמלטו לטולדו‬
‫פאר הישיבות תלין‪:‬‬
‫בעל‬ ‫השטבוסריפםר‪,‬ד‪.‬שדמיבילאאלאטתממןקוחדםתאבהיועיןהדגגיוללתבהררבנמוזת‪.‬גםהםלרכ'מיוהבוןדהאבבוןבןה‪,‬ר‪2‬וא'ת'ריש'‪',‬ג לאסספחרלידיובחמוהשלתךל‬ ‫נסגרו שעריה‬
‫ממהיראת‬ ‫בצו ברלין‬
‫הבחור הזעצער במחלקת הגרפיקה‪ ,‬ששמט את המספר ‪ 1‬מן החידה המקוריתנה‪,‬מרלבוטהובאמכסאוךרדודםנר–כעםהלאמראמץירוההעיר‬
‫והבן המוזהב ‪ -‬נרו יאיר‬ ‫מעיני הפותרים החרוצים האות החמישית‪.‬‬

‫פאר הישיבות תלין‪:‬‬ ‫‪ .9‬ר' יצחק איצקוביץ' מוולוז'ין (המכונה ר' איצל'ה פטרבורגר)‪ ,‬פאר ישיבות ליטא‪ .‬חיבר את‬
‫נסגרו שעריה‬ ‫'נפש החיים'‪2,‬מתורתו של אביו מייסד הישיבה; ר' נפתלי צבי יהודה ברלין – הנצי''ב (העמק דבר)‪.‬‬
‫בצו ברלין‬

‫כאשר שכנעו המשכנלימסלפלטריודמםבאמדהואלםך–תמההיאמררץמוהשעילרת רוסיה‪ ,‬וזו הוציאה צו המחייב את הישיבה בלימודי חול‪,‬‬
‫הנצי''ב – הרב ברליןוההרב‪-‬בןההאמהוסזוכהרבדר‪-‬ריכנרםעו ימואאנייררסגרו שעריה‪ ,‬ובלבד שלא יפרצו חלילה את גדרי הקודש‪ .‬חותן וחתן‪.‬‬

‫פ‪0‬אר‪.1‬הישריבבוית תלשין‪:‬למה יצחק – רש''י מטרוייש; רבי יעקב המכונה רבנו תם‪ ,‬מטרוייש גם‪ .‬תפילין של‬
‫נבסרצגורובשר''שלייעןריוהתפילין של רבנו תם‪ .‬הם סב ונכדו‪.‬‬

‫יוסף עובדיה‬ ‫‪1‬‬

‫‪ .11‬רבי עבדאללה (עובדיה) סומך מבגדד‪ ,‬מחבר זבחי צדק על השו''ע; רבי יוסף חיים (חיים הוא‬
‫שם המשפחה) מבגדד – מחבר בן איש חי ועוד‪ .‬שמו הפרטי של הרב עובדיה יוסף נקרא על שם‬

‫שניהם (שם המשפחה המקורי היה עובדיה‪ .‬לאמור‪ :‬עובדיה יוסף עובדיה) – נכד אחיו‪.‬‬

‫משוב חם למשפחות קנר‪-‬ברנד‪" .‬מצורף פתרון חלקי לחידה"‪ ,‬הם כותבים‪" .‬מקווים שהוא נכון"‪ .‬ודאי שהוא נכון!‬
‫'תורה מחזרת' אינה מבוססת על הברקות‪ ,‬אלא על ליקוט פרטים מחייהם של גדולי עמנו וחיבורי תורתם‪ .‬הפתרון‬
‫הוא לפתוח ספרים‪ ,‬להתעניין‪ ,‬לדפדף ולאסוף‪ .‬זו התשובה לחלק מהקוראים שפענחו רק חלק מהרמזים‪ :‬התעניינתם?‬

‫התלהבתם? התחברתם? מצוין‪ .‬גם לך‪ ,‬אתי שפירא – הפתרון כבר מונח בכיס‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫לספרד במהלך מהיר‬ ‫האתגר‬ ‫המילה והפסוק‬
‫נמלטו מאדום – האר‬
‫הרב האסור דרכם מ‬ ‫מרבית הפותרים אכן מצאו פסוק מן הנביא ופסוק‬ ‫אם התאמנו את קרבות המשפחה בין הצמדים‪,‬‬
‫והבן המוזהב ‪ -‬נרו י‬ ‫מן הכתובים‪ ,‬המבטיחים גם הם את המשכיות‬ ‫קיבלנו ‪ 4‬אותיות‪ :‬י'‪ ,‬ו' ח' י'‪ .‬מצער וסליחה שהא'‬
‫פאר הישיבות תלין‬ ‫נשמטה‪ ,‬אך ראו זה פלא! מרבית הפותרים‬
‫התורה‪ ,‬דור אחר דור‪:‬‬ ‫הצליחו להרכיב את המילה המבוקשת גם ללא‬
‫נסגרו שעריה‬ ‫"רוחי אשר עליך‪ ,‬ודברי אשר שמתי בפיך –‬
‫בצו ברלין‬ ‫לא ימושו מפיך‪ ,‬ומפי זרעך‪ ,‬ומפי זרע זרעך‪"...‬‬ ‫הא'‪ :‬השם יוחאי‪ ,‬אבי רשב''י‪.‬‬

‫(ישעיהו נ''ט)‬ ‫מעל פתח הכניסה לרשב''י‪ ,‬מופיע חלק‬
‫ובאסתר ט'‪" :‬קיימו וקיבלו היהודים עליהם‪2‬ועל‬
‫זרעם‪ ...‬וזכרם לא יסוף מזרעם"‪ ,‬והכוונה כידוע‬ ‫מהפסוק‪ :‬המבוקש‪" :‬כי לא תשכח מפי זרעו"‪.‬‬

‫היא לקבלת התורה מאהבה‪.‬‬ ‫הפסוק השלם מופיע בדברים כ''א‪" :‬והיה כי‬
‫קורת רוח מיוחדת גרמו קוראים שמצאו פסוקים‬ ‫תמצאנה אותו רעות רבות וצרות – וענתה‬
‫אחרים‪ ,‬ידועים פחות‪ ,‬באותה משמעות‪ :‬רחלי‬ ‫השירה הזאת לפניו לעד‪ :‬כי לא תשכח מפי‬
‫אלתר מירושלים ומשפחת רוטנר מביתר עלית‪.‬‬ ‫זרעו‪ " ...‬הבטחה נצחית קיבלנו‪ ,‬כי השירה הזו‬
‫כי כן‪ ,‬כל גרם של השקעה הוא פתרון לעתיד‪.‬‬ ‫(אחד הפירושים‪ ,‬להערת משפחת שטרן מוינה)‬
‫כל ספר שפותחים – הוא תשובה מלאה‪ .‬ה' הטוב‬ ‫– היא התורה‪ ,‬לא תשכח מפי ישראל למרות‬
‫מבטיח לנו‪ ,‬שכל מאמץ יחזור אל חיקנו‪ ,‬שהרי‬ ‫הכל‪ .‬גלות‪ ,‬שמד‪ ,‬התבוללות ‪ -‬תורה תחזר אחר‬

‫תורה מחזרת על אכסניה שלה‪.‬‬ ‫אכסניה שלה‪.‬‬

‫לרגע לא שכחתי את גולת הכותרת של החידה‪:‬‬
‫הגרלות‪ ,‬פרסים ושאר ירקות‪ .‬הנכם מועברים למזכירות המערכת‪.‬‬

‫הזוכים בשוברים לקניית ספרים‪:‬‬
‫בהגרלה שנערכה בין הפותרים שצברו ‪ 130‬נקודות ומעלה ‪ -‬משפחת קנר‪ ,‬פתח תקוה‬

‫בהגרלה שנערכה בין פותרי האתגר ‪ -‬משפחת רוטנר‪ ,‬ירושלים‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪41‬‬

‫מרחיב את הלב‬ ‫תקציר‪:‬‬
‫בהווה‪ :‬הקקאו נאסף ממדפי החנויות עקב הדברה לא‬
‫"הגיע שוקולד נקי"‪ ,‬הכריז שלט בכתב יד בחזית המכולת‬ ‫מבוקרת שהפכה אותו לרעיל‪ .‬דבורי חובבת הקקאו‪,‬‬
‫כשמירי ואברימי ירדו לעשות קנייה‪.‬‬ ‫חברתה של מירי‪ ,‬מתקשה להתמודד עם האובדן ומנסה‬

‫"קודם כל לכיוון השוקולד"‪ ,‬אברימי הכריז‪" .‬תקני לחברה‬ ‫להשיג שוקולד בדרכים שונות‪.‬‬
‫שלך הזאת‪ ,‬שתירגע"‪.‬‬
‫‪ -‬פרק ‪- 16‬‬
‫אבל מדפי השוקולד היו ריקים מכל טוב‪.‬‬
‫מחר‬
‫"מה חשבת‪ ,‬ילד‪ ,‬שיחכו לך עד עכשיו? הגיעו רק עשרים‬ ‫יהיה‬
‫חבילות והכל נחטף"‪ ,‬בעל המכולת הודיע‪" .‬אבל אל תתאכזב‪.‬‬ ‫יום‬
‫בכל מקרה לא היית משלם שמונים שקלים לחפיסה‪ ,‬נכון?"‬ ‫יפה‬

‫"שמונים שקל? למארז?"‬ ‫תשע"ט ‪42 40‬‬

‫"לחפיסה"‪ .‬הוא צחק‪ ,‬משועשע בעליל מהתדהמה של אברימי‪.‬‬

‫"הנה הבאתי לך עוד‪ ,‬בועז"‪ ,‬איש נמוך ועגלגל הצניח קרטון‬
‫עם סמל של 'נסטלה' על דלפק הקופאי‪" .‬אני משווק זהב‬

‫ואנשים קונים‪ .‬ראית מה זה?"‬

‫"אתה יכול להסביר לי מה עובר על החברה?" הלקוח שלפני‬
‫הקופה התערב‪" .‬הגזימו לגמרי‪ .‬מה‪ ,‬ניצלו את המומנטום?"‬

‫הספק צחק‪" .‬בועז ואני רבנו אתמול כמעט מכות על המחיר‪,‬‬
‫נכון בועז?" הוא הוריד טפיחה ידידותית על שכמו של בעל‬
‫המכולת‪" .‬אמרתי למעביד שלי שהם צריכים מסע פרסום‬
‫להסביר לאנשים מה קורה כאן‪ .‬אבל תאמין לי שהם לא‬

‫מרוויחים יותר על השוקולד הזה‪ ,‬זה רק ההוצאות"‪.‬‬

‫"ההוצאות ככה קפצו? פי עשרים?" האיש העביר את הקנייה‬
‫שלו במסוע תוך שהוא נועץ מבט עוין בקרטון החום‪" .‬יש‬

‫כאלה שתמיד מחפשים להרוויח מכל מצב"‪.‬‬

‫"תבין את העיקרון"‪ .‬הספק נשען על קיר החנות‪" .‬בסוף אני‬
‫אהיה גם הדובר של 'נסטלה'‪ ,‬תזכרו את זה‪ .‬אז ככה‪ ,‬יש כאן‬
‫עיקרון פשוט‪ :‬שבעים אחוז מהקקאו בעולם היו מייצרים‬

‫באפריקה‪ ,‬בחוף השנהב‪ .‬כן?"‬

‫"ואת המטעים האלה השמידו"‪ ,‬אברימי התערב ומירי נעצה‬
‫בו מבט מזועזע‪ .‬היא מצדה בחנה לעומק את ההבדל בין‬

‫שתי חבילות סוכר‪.‬‬

‫"יפה מאוד‪ .‬את המטעים הנגועים השמידו‪ .‬נשארו לנו חוות‬
‫משפחתיות שמגדלות קקאו בדרום אמריקה‪ .‬גם הן היו בהסגר‬
‫בהתחלה כי היו כמה נגועות‪ ,‬אבל ההסגר נגמר אחרי שבוע ואז‬
‫השוק התחיל להיטלטל‪ .‬בועז‪ ,‬שכחת להעביר לו את החלב"‪.‬‬

‫"למה? אי אפשר לייצר יותר קקאו?"‬

‫"קקאו זה לא תפוח אדמה‪ ,‬יקירי‪ .‬זה צמח עם נפש רגישה‪.‬‬
‫אתה מגדל אותו בג'ונגלים מתחת לעצי בננה כי הוא צריך‬
‫חום וצל ולחות ותנאים וכמה שנים טובות עד שהוא מניב‬
‫ֵּפרות‪ .‬זה לא פשוט‪ .‬ואז השוק עובר טראומה‪ .‬פתאום‪,‬‬
‫יצרניות שמבוססות על קקאו‪ ,‬פתאום בום – אין להן חומרי‬
‫גלם‪ .‬כמה שעות פכרו ידיים ואז האנשים בדרום אמריקה‬
‫התחילו לקבל טלפונים‪ .‬סיימת את החשבון‪ ,‬אדוני‪,‬‬

‫אתה יכול לצאת‪ ,‬אני לא רוצה לעכב אותך"‪.‬‬

‫"לא‪ ,‬תדבר‪ ,‬זה מעניין"‪ ,‬הלקוח מחה‪.‬‬
‫בועז העביר בינתיים קרטיבים נמסים‬
‫למחצה של שתי ילדות קטנות‪ .‬מירי‬

‫סיפור בהמשכים‪ ///‬תמר מור‬ ‫שעות‪ ,‬למלא מבחני פרך בחירוף נפש‪ ,‬לקבל בסוף ציון סביר‪.‬‬ ‫נואשה מהסוכר ופתחה במחקר על מלח‪.‬‬
‫וגם להתלונן אסור‪ ,‬כי יש בנות שבכלל לא עוברות אז מי‬
‫"האנשים בדרום אמריקה אמרו בהתחלה 'לא'‪ .‬הם מספקים‬
‫הרשה לך בכלל שיהיה לך קשה‪.‬‬ ‫קקאו אורגני ליצרנים קטנים‪ ,‬עובדים בתנאים נורמלים‪.‬‬
‫מקפידים שם על סחר הוגן‪ ,‬שלא תהיה עבדות של ילדים‪,‬‬
‫אבל השנה היא חושבת לגמרי אחרת‪ .‬מבחנים הם נורמליים‪,‬‬ ‫בית חולים באזור‪ ,‬שלא ינצלו את העובדים‪ .‬ככה נוח להם‬
‫נערות לומדות הן נורמליות‪ .‬היא תקבע עם דבורי ללמוד יחד‬
‫ברוב המבחנים‪ ,‬כרגיל‪ .‬הן תצרפנה עוד בנות‪ ,‬גם כן כרגיל‪.‬‬ ‫כבר שנים‪ ,‬למה לשנות‪.‬‬
‫תאכלנה בייגלאך וחסה וגלידת שמנת‪ ,‬תתעמקנה בתורה‪-‬‬
‫עיון ובנביא ולהבדיל בהיסטוריה והחיים יהיו רגועים ויפים‪.‬‬ ‫אבל בטלפון הבא מציעים להם פי חמישה מהסכום שהם היו‬
‫ממש תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי קקאו‪.‬‬ ‫רגילים לקבל‪ ,‬ובטלפון הבא פי עשרה‪ .‬נו‪ ,‬מה עושים עכשיו?"‬

‫אבל דבורי‪ ,‬על אף שהיתה מאושרת מאוד למחרת בבוקר‬ ‫"אני הייתי נכנע"‪ ,‬אברימי הודה‪.‬‬
‫והודתה למירי בכל לב‪ ,‬לא עשתה שום צעד בכיוון של‬
‫לפתוח את החפיסה‪ .‬היא רק הפכה אותה מצד לצד ונראתה‬ ‫"גם אני‪ .‬אבל יש לך חוזה עם המפעל של הקקאו האורגני‬
‫חמש שנים קדימה‪ .‬מה תעשה עכשיו?"‬
‫מוטרדת מאוד‪.‬‬
‫אברימי חכך בדעתו‪.‬‬
‫"זה שוקולד נקי‪ ,‬חדש"‪ ,‬מירי אמרה לה‪.‬‬
‫"מה‪ ,‬תביעות משפטיות וקנסות?" בועז הציע בשמחה לאיד‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬בטח‪ ,‬ברור‪ .‬ותודה ענקית שקנית לי אותו‪ ,‬מירי"‪.‬‬
‫"קנסות ענק שהחברות הגדולות כבר משלמות עכשיו"‪ ,‬גם‬
‫"השוקולד שאת תמיד קונה"‪ ,‬מירי הוסיפה‪ .‬מה יכולה להיות‬
‫הבעיה אתו? אותה ֶחברה בדיוק‪ ,‬קקאו ממטעים שלא הודברו‪.‬‬ ‫"לכלה הבאה שלי אני אקנה צמיד‬
‫משוקולד"‪ ,‬אישה אחת רטנה לעצמה‬
‫שום דבר לא יכול להיות שונה חוץ מהמחיר‪.‬‬
‫מאחורי מירי‪.‬‬
‫אבל בהפסקה הבאה דבורי עדיין לא טעמה מהשוקולד אף‬ ‫אבל מירי שלפה ביד רועדת שמונים‬
‫קובייה‪" .‬אני מחכה לבית"‪ ,‬היא אמרה בחיוך מאולץ‪.‬‬ ‫שקלים חדשים מהארנק שלה ולקחה‬
‫חבילה אחת מאלו שהסוכן הביא רק‬
‫"מה הסיפור? את לא אוהבת את הטעם הזה? זה מה שתמיד‬
‫קנית לך‪ ,‬לא?"‬ ‫הרגע‪.‬‬
‫חבילה שעלתה אולי ארבעה שקלים‬
‫"נכון‪ .‬ונפשי כלה לאכול אותו"‪.‬‬
‫לפני קצת יותר משבועיים‪.‬‬
‫"אז למה את לא אוכלת? דבורי‪ ,‬יש לך סיבה‪ ,‬נכון?"‬
‫הספק לא נראה היה מוטרד במיוחד‪" .‬הם מוכנים לתת הכל‬
‫"טוב‪ ,‬נכון"‪ ,‬דבורי הודתה‪" .‬באמת חבל שסתם זה ילך לאיבוד‪,‬‬ ‫כדי שיהיה להם חומרי גלם‪ .‬עכשיו אתה יכול להבין שאם‬
‫אולי עדיף להחליף אותו במשהו אחר"‪.‬‬ ‫יש בעולם בערך רבע מכמות הקקאו שהיתה בו קודם‪ ,‬ועל‬
‫הרבע הזה משלמים פי עשר‪ ,‬והחברות מסובכות משפטית‬
‫'ואת עוד לא יודעת כמה באמת זה עלה'‪" .‬למה? מה לא טוב?"‬ ‫בגלל זה‪ ,‬כך שהמחיר הוא למעשה פי עשרים ‪ -‬זה הגיוני‬

‫"ההכשר"‪ .‬לדבורי היה לא נעים‪" .‬זה נראה אותו שוקולד‪,‬‬ ‫שהמחיר של חבילה יתייקר לפחות פי חמש עשרה?"‬
‫אבל כנראה לא ייצרו עדיין בקו של המהדרין‪ .‬יש כאן הכשר‬
‫"לכלה הבאה שלי אני אקנה צמיד משוקולד"‪ ,‬אישה אחת‬
‫מאוד בסיסי"‪.‬‬ ‫רטנה לעצמה מאחורי מירי‪.‬‬

‫"יו‪ ,‬נס ששמת לב‪ .‬איך עלית על זה?"‬ ‫אבל מירי שלפה ביד רועדת שמונים שקלים חדשים מהארנק‬
‫האישי שלה ולקחה חבילה אחת מאלו שהסוכן הביא רק‬
‫"השם עזר לי‪ .‬סתם הפכתי אותו‪ ,‬אבל אני מכירה את העטיפה‬
‫בעל פה אז הרגשתי משהו שונה‪ .‬אבל אני נורא שמחה‬ ‫הרגע‪.‬‬

‫שחשבת עליי‪ ,‬מירי‪ .‬זה מחמם לי את הלב בכל מקרה"‪.‬‬ ‫חבילה שעלתה אולי ארבעה שקלים לפני קצת יותר‬
‫משבועיים‪.‬‬
‫רק כשנכנסה המורה למתמטיקה מירי קלטה מה הרחיב‬
‫לה את הלב בתוך האכזבה על המתנה שלה שלא הצליחה‪.‬‬ ‫לדבורי היקרה‪ ,‬בהצלחה בתקופת המבחנים‪ ,‬היא כתבה עליה‬
‫בידידות עמוקה‪.‬‬
‫לדבורי היקרה‪ ,‬היא כתבה בדחיפות רגע לפני שקריאת‬
‫השמות הסתיימה‪ .‬חשבתי על הקטע עם השוקולד‪ ,‬ואת‬ ‫לא מאמינה שהיא מחכה לתקופה המתסכלת הזאת‪ .‬ללמוד‬
‫יודעת מה עלה בדעתי? את כל הזמן מתלוננת שאת מכורה‪ .‬אז‬
‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫הנה‪ ,‬את לא‪ .‬עובדה שאת לא מוכנה לאכול שוקולד עם הכשר‬
‫פחות טוב ממה שאת רגילה‪ ,‬אפילו שזה כן כשר ואת כל כך‬
‫רוצה‪ .‬הגיע הזמן שתעריכי את עצמך קצת יותר‪ .‬ממני מירי‪.‬‬

‫היא קיפלה את הפתק קטן‪ .‬אחרי השיעור תעביר אותו‬
‫לדבורי‪ .‬מגיעות לה מילים טובות‪ .‬היא סתם אוכלת את‬

‫עצמה כל הזמן‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫סיפור על רקע הסטורי‬
‫המטרה השלישית‬

‫פרק ‪22‬‬

‫הכפר עתיק יומין‪ ,‬ועל פי התעודות שמחזיק ראש הכפר‪,‬‬ ‫תקציר‪ :‬סיפורנו מתרחש מיד לאחר מלחמת העולם השנייה‪,‬‬
‫חיו כאן אנשים בטוב ובנעימים שלוש מאות שנים לפני‬ ‫בארבע זירות‪ .‬כרגע אנו עוקבים אחר קורותיו של דן‪ ,‬ששירת‬
‫שהגיע לכאן – ובלי שום רופא בשטח‪ .‬אבל דן יכול להבין‬ ‫בצבא הפיני בזמן מלחמת העולם השנייה‪ ,‬ומתוקף תפקידו‬
‫את ההשתוקקות הזו‪ ,‬לקבל עצה מפיו של מומחה בעל‬ ‫כרופא צבאי הציל את חייהם של חיילים נאצים‪ ,‬בהם בכיר‬
‫ניסיון‪" .‬בוודאי‪ ,‬בוודאי"‪ ,‬הוא אומר‪" ,‬אבל סיים קודם כל‬ ‫ממטה הפיקוד של היטלר‪ .‬דן היה מלא צער על כך שהציל‬
‫לטפל כאן בלקוחות‪ .‬יש לי עוד כמה דברים לסדר בכפר‪.‬‬ ‫את חייו של הקצין הנאצי‪ ,‬והחליט להפסיק לשמש כרופא‪,‬‬
‫ולהתחיל לעבוד כנגר‪ .‬בבוקר קר ובהיר כאשר הוא מגיע‬
‫אחזור עוד שלושים דקות"‪.‬‬ ‫לחנות המכולת של הכפר‪ ,‬מתחילים התושבים לפנות אליו‬
‫בחוץ שוררת צינה כבדה‪ ,‬חריפה; אבל דן חש כי הוא כמעט‬
‫מזיע מתחת לשכבות העבות שהוא לובש‪ .‬אף על פי שלא‬ ‫בתואר 'דוקטור'‪.‬‬
‫כל מה שמתרחש סביבו ברור לו – הוא יודע מה עליו לעשות‪.‬‬
‫על אף סלידתו מהאיש‪ ,‬הוא ילך לשוחח עם קלה טיקו‪ ,‬כמו‬ ‫אין צורך במנת משכל גבוהה מדי כדי להבין מי היו אלו‬
‫שהפיצו בכפר את הידיעה על מקצועו האמתי‪ .‬הזרים‬
‫שביקש אינו‪ .‬לברנש כנראה יהיו עבורו כמה תשובות‪.‬‬ ‫שדפקו בלילה על דלת ביתו של אינו היו היחידים שיכלו‬
‫"הו! דן!" קלה טיקו פותח בעצמו את הדלת‪" ,‬או שאולי‬ ‫לדעת את העובדה הקטנה הזו‪ .‬אבל הזרים עזבו מזמן‪ ...‬מי‬
‫עלי לומר דוקטור לוין‪ ...‬היתה לי תחושה כלשהי שתגיע‬
‫סיפר על כך לבעל המכולת בדיוק היום?‬
‫לכאן היום"‪.‬‬ ‫אולף אורז לו את מוצרי המכולת כשכולו נופת צופים‪ .‬נראה‬
‫הוא גאה בעצמו ובתרגיל הקטן שלו‪ ,‬אבל דן אינו פנוי כדי‬ ‫כי הוא אינו מודע כלל לעובדה שהמילה 'דוקטור'‪ ,‬עליה הוא‬
‫חוזר פעמים רבות כל כך‪ ,‬אינה מסבה לדן אף לא קמצוץ של‬
‫להרהר בכך‪" .‬אני רוצה לשוחח ִאתם"‪ .‬הוא אומר‪.‬‬ ‫נחת‪" .‬אנחנו פשוט לא ידענו עד היום"‪ ,‬הוא אומר כשהוא‬
‫"עם מי?" תוהה ראש הכפר‪.‬‬ ‫עורך את החשבון‪ ,‬ומבטו נעוץ בקצהו של העיפרון‪" ,‬פשוט‬
‫לא ידענו‪ ,‬אף אחד לא אמר לנו שום דבר‪ .‬וכולנו ראינו שאתה‬
‫"עם הבחורים שכנראה הגיעו לכאן אתמול‪ .‬אלו שחיפשו‬
‫אחריי בשבוע שעבר‪ .‬הידידים של משה פרדס"‪ .‬הוא מחייך‪,‬‬ ‫עוזר לאינו עם העבודה שלו‪ ,‬והבנו שגם אתה נגר"‪.‬‬
‫הוא נבוך מאוד‪ ,‬וההתנצלות מנוגדת כל כך לאופיו הרגיל‪,‬‬
‫"או שאולי הם אינם כאן ורק השאירו אצלך הודעה?"‬ ‫שדן אינו יכול שלא לחייך‪" .‬זה בסדר גמור"‪ ,‬הוא אומר‪,‬‬
‫החיוך הזחוח שעל פניו של ראש הכפר נעלם למול ביטחונו‬
‫העצמי של דן‪" .‬הם כאן"‪ ,‬הוא אומר בשקט‪ ,‬ונשמע‪ ,‬לראשונה‬ ‫"מעולם לא רדפתי אחר הכבוד"‪.‬‬
‫מאז פגש אותו דן – כאחד האדם‪" ,‬בוא‪ ,‬היכנס‪ .‬הם ישמחו‬ ‫"מעולם לא"‪ ,‬מסכים אולף‪" ,‬הדוקטור תמיד היה נחמד מאוד"‪.‬‬
‫"אתה יכול לקרוא לי דן"‪ ,‬המילים חומקות מפיו של דן לפני‬
‫לשוחח אתך"‪.‬‬ ‫שהוא חושב עליהן‪ ,‬אבל אולף מצטמרר‪" :‬לא‪ ,‬דוקטור‪.‬‬
‫"אם הם הגיעו לכאן פעמיים – כנראה זה אכן כך"‪ ,‬מפטיר דן‬ ‫מה פתאום?" הוא מסכם את המחיר‪ ,‬אבל ממשיך להחזיק‬
‫בתשובה‪" .‬מזג האוויר בעונה הזו לא בדיוק מושלם לנסיעה"‪.‬‬ ‫בעיפרון במקום לתחוב אותו‪ ,‬כמו תמיד‪ ,‬מאחורי אוזנו‪.‬‬
‫"דווקא על מחליקיים הדרך קלה ומהירה יותר מאשר בקיץ‪,‬‬ ‫"האמת היא"‪ ,‬הוא אומר במבוכה‪" ,‬שהבן שלי‪ ,‬ייסה‪ ,‬נקע‬
‫וממילא היו לנו כמה עניינים נוספים לסדר בסביבה"‪ .‬בחור‬ ‫לפני שבוע את הרגל‪ .‬אשתי חבשה לו אותה‪ ,‬אבל היא‬
‫נמוך ובהיר שיער שחוטמו ארוך ומתעקל‪ ,‬מתרומם מעל‬ ‫עדיין כואבת מאוד‪ .‬אנחנו מפחדים שאולי זה שבר – " הוא‬
‫אחד הכיסאות‪" .‬אתה דוקטור לוין‪ ,‬אני מבין"‪ ,‬הוא אומר‪,‬‬ ‫מביט בדן‪" ,‬אולי תסכים‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא היינו רוצים שהעצם‬
‫מושיט את ידו ללחיצה‪" .‬אני יוהנס"‪ .‬הוא הוגה את השם‬
‫בחגיגיות רבה מן הדרוש‪ ,‬ודן מהנהן בהבנה‪" .‬שם בדוי‪,‬‬ ‫תתאחה עקום"‪.‬‬

‫כמובן"‪ ,‬הוא אומר‪.‬‬
‫יוהנס מחייך‪" .‬פרדס אמר שאתה בחור נבון"‪.‬‬

‫תשע"ט ‪44 40‬‬

‫סיפור בהמשכים ‪ ///‬מ' קינן‬ ‫רוסיה משתוקקת לבלוע אותנו; להפוך את פינלנד לעוד‬ ‫דן מחזיר חצי חיוך קלוש‪" .‬אמרו לפרדס שכל הפוסל‬

‫כתם חסר משמעות על המפה‪ ,‬ולגזול מן הפינים את כל‬ ‫במומו פוסל"‪.‬‬

‫מה שיש להם"‪.‬‬ ‫הם בוהים בו‪.‬‬

‫"בשביל להינצל מהסובייטים הסכמנו לעשות הכל"‪ ,‬ממשיך‬ ‫"זהו פתגם יהודי"‪ ,‬הוא מסביר להם‪" ,‬שבא להזכיר לאדם‬

‫יוהנס את הדברים‪" ,‬הסכמנו אפילו לקבל עזרה מן הנאצים"‪.‬‬ ‫שכל אחד מאתנו רואה את המעלות והחסרונות של האנשים‬

‫אוזניו של דן מצלצלות‪ ,‬והוא חש פתאום עד כמה האוויר‬ ‫המקיפים אותו – בהתאם למעלות ולחסרונות שקיימים בו‬

‫בחדר דחוס ומחניק‪" .‬על טעויות משלמים"‪ ,‬הוא אומר‪.‬‬ ‫עצמו‪ .‬אדם טוב לב שאין בו אפילו קמצוץ אחד של רשע‪,‬‬

‫"פינלנד לא היתה צריכה לשתף פעולה עם הגרמנים‪.‬‬ ‫לא ֵידע לזהות כזה כשהוא פוגש בו"‪.‬‬

‫אחרי מלחמת החורף‪ ,‬הצבא שלנו גדל‬ ‫"כן?" תוהה אחר‪ ,‬שלשערותיו גוון‬

‫והתחזק‪ .‬היינו מסוגלים להתמודד עם‬ ‫חום חלוד במקצת‪" .‬אתה רוצה לומר‬

‫הסובייטים בכוחות עצמינו‪ .‬לא היינו‬ ‫לי שיש אדם כלשהו בעולם שישמע‬

‫צריכים לקבל את עזרתם של הנאצים‪.‬‬ ‫"אתה דוקטור לוין‪,‬‬ ‫על מעלליו של סטאלין ולא ֵידע לזהות‬
‫ואולי אם לא היינו עושים את הטעות‬ ‫אני מבין"‪ ,‬הוא אומר‪,‬‬ ‫שמדובר על אחד מן האכזריים בבריות‬
‫הזו‪ ,‬לא היינו נאלצים להיכנע בסוף‬ ‫מושיט את ידו ללחיצה‪.‬‬
‫המלחמה ולתת לסובייטים את מפרץ‬ ‫"אני יוהנס"‪ .‬הוא הוגה‬ ‫שידע העולם?"‬
‫את השם בחגיגיות רבה‬ ‫"אני מניח"‪ ,‬אומר דן בזהירות‪" ,‬שחלק‬
‫פטסאמו ואת האזור סביבו"‪.‬‬ ‫מן הדרוש‪ ,‬ודן מהנהן‬ ‫מן האנשים המתגוררים בברית‬
‫"לעולם לא נדע"‪ ,‬אומר שחור ה ֵשער‪,‬‬ ‫המועצות עדיין מאמינים בטוהר‬
‫"אבל דן‪ ,‬לבטח תסכים אתו שלא‬ ‫בהבנה‪" .‬שם בדוי‪,‬‬ ‫כוונותיו של האיש הזה‪ ,‬וסבורים שכל‬
‫הקזנו את דמם של כמעט מאה אלף‬ ‫כמובן"‪ ,‬הוא אומר‪.‬‬ ‫הרציחות‪ ,‬ההגליות והמאסרים הם רק‬

‫אזרחים פינים כדי שאחרי המלחמה‬ ‫דרך להעניש אנשים רעים שמאמינים‬

‫הממשלה הפינית תצטרף אל ברית‬ ‫ברעיון הקפיטליסטי ורוצים לגזול את‬

‫המועצות מרצונה הטוב"‪.‬‬ ‫פת לחמם של ילדים קטנים"‪ .‬הוא‬

‫"יהיו‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬אזרחים פינים‬ ‫שותק רגע‪" ,‬האם זוהי מטרת הכינוס‬

‫שיחשבו שהגישה הנוכחית של הממשלה וקצת התרפסות‬ ‫הזה?" הוא מברר‪" ,‬לברר את דעותי הפוליטיות ומה אני‬

‫והתחנפות לסוייבטים‪ ,‬עדיפים על פני מלחמה נוספת ומוות‬ ‫חושב על הדוב המנמנם מעברו השני של הגבול?"‬

‫של מאה אלף אזרחים נוספים בעתיד הרחוק או הקרוב"‪,‬‬ ‫"אחת המטרות"‪ ,‬משיב יוהנס בחביבות‪" .‬הראשונה היתה‪,‬‬

‫משיב דן בנימוס רב‪" .‬אבל הבינו נכבדיי‪ ,‬אני רופא מצוין‪ ,‬נגר‬ ‫כמובן‪ ,‬להעביר לך דרישת שלום"‪.‬‬

‫טוב ופוליטיקאי גרוע‪ ,‬וממילא שום החלטה אינה נמצאת‬ ‫דן צוחק בחביבות‪" .‬ובכן‪ ,‬חברים יקרים"‪ ,‬הוא אומר‪" ,‬מהרו‬

‫בידי‪ .‬אני מודה לכם על דרישת השלום –"‬ ‫לנעול שנית את מחליקיכם וצאו לדרך לבשר למשה פרדס‬

‫"עצור – " ידו של יוהנס מונחת על כתפו‪" ,‬אתה ודאי מבין‬ ‫ששלומי טוב"‪.‬‬

‫על מה אנחנו מדברים אתך‪ .‬סטאלין שונא יהודים עוד יותר‬ ‫השניים מחייכים‪ ,‬גם קלה טיקו מסתיר חיוך‪.‬‬

‫משהוא שונא פינים‪ .‬ופינלנד זקוקה לחיילי גרילה שיפעלו‬ ‫"היתה גם מטרה שלישית?" תוהה דן‪.‬‬

‫כנגד ברית המועצות‪ .‬אם נשיג מספיק יהודים מקומיים‬ ‫עיניו של הכהה מרצינות‪" .‬פינלנד זקוקה לך"‪ ,‬הוא אומר‬

‫שירצו להצטרף אל המחתרת‪ ,‬אנחנו נסייע לכם לעזור‬ ‫בשקט מעשי‪ ,‬נטול כל שמץ של דרמטיות‪" .‬לקחת חלק‬

‫לאחים שלכם לברוח מברית המועצות"‪.‬‬ ‫במלחמת החורף ‪ ,‬דן‪ ,‬כך שאני לא צריך לספר לך עד כמה‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪45‬‬

‫בנות עשרה ואמן מספרות‪4‬‬ ‫פרקי הווי ‪ ///‬מגישה‪ :‬ד' רוטנשטרייך‬

‫בצי ‪ -‬הלא היא בת ציון‪ ,‬כיתה י"גרק הקדמה קלה‬
‫אביגיל ‪ -‬כשמה כן היא‪ ,‬כיתה י"ב‬
‫אפי ‪ -‬אפרת‪ ,‬כיתה י"א‬

‫בתוש‪-‬בתיה‪,‬כיתהט'ֵא ְמ ֶע ְשֹ ֵרה‬

‫פרק ‪75‬‬

‫שבוע וספר‬

‫התחלתי לפצח ביצים לטובת טיגון חביתות ובינתיים שמעתי‬ ‫אבא מספר‪:‬‬
‫פירוט ארוך על כל אחת‪.‬‬
‫החנות היתה מלאה ועמוסה‪ .‬המון ספרים‪ ,‬המון פרסומות‪,‬‬
‫בתוש עדיין לא חזרה מהסמינר‪ .‬למעשה היא סיימה את‬ ‫המון הבטחות על הנחות של שבוע הספר‪ .‬האינסטינקט‬
‫שהותה שם כבר אחרי שעתיים ראשונות של מבחן‪ ,‬אבל היא‬ ‫הראשוני שלי היה כמובן לברוח ולא ליפול במלכודת המבצעים‬
‫הלכה לחברה שלה אסתר‪ ,‬שהלכה לסבתא שלה‪ ,‬שהיתה‬ ‫המבטיחים‪ ,‬אבל הפליאה שתפסה אותי באותו הרגע גרמה‬
‫צריכה עזרה קלה ואחר כך הן לומדות שם ביחד‪ ,‬כי שקט שם‬
‫ורגוע ואף ילד לא מפריע‪' .‬וממילא אפי תפסה לי את החדר'‪.‬‬ ‫לי בכל זאת להציץ אל חנות הספרים ולבדוק מה אין שם‪.‬‬
‫אביגיל שוקדת על תולדותיו של עם ישראל יחד עם רבקה‬ ‫אולי הספרים החדשים אזלו? אולי הם לא מרתקים בכלל?‬
‫הלמן‪ ,‬שמפצה אותה על כך שלא למדו יחד בל"ג עומר ל'מגן'‪.‬‬
‫"היא אלופה בתו"י‪ ,‬ללמוד ִאתה זה תענוג‪ ,‬אחר כך כל החומר‬ ‫אולי המבצעים לא מספיק משכנעים?‬
‫מונח במוח בטורים ישרים" ‪ -‬זוהי כמובן לשונה של אביגיל‪,‬‬ ‫לא הצלחתי למצוא תשובה שסיפקה אותי‪ ,‬כי הדוכנים היו‬
‫שפרחה מהבית עם שחר‪" .‬היא לקחה ִאתה משהו קל לארוחת‬ ‫נראים מלאי כל טוב‪ ,‬והמון אדם – או יותר נכון ילדים וילדות ‪-‬‬
‫צהרים"‪ ,‬ככה הסבירה אמא שלנו הדואגת‪" ,‬אבל זה לא מוצא‬ ‫עמדו שם ודפדפו בין הספרים‪ ,‬מנסים לתפוס עוד 'ריבוע' של‬
‫חן בעיניי שהיא לא אוכלת משהו נורמלי‪ .‬הודעתי לה שמחר‬ ‫קומיקס לפני שיגיע האחראי התורן ויגרש אותם מהשטח‪.‬‬

‫עליהן לבוא לכאן ולאכול ארוחה אמתית"‪.‬‬ ‫מה קרה אפוא לנערותי?‬
‫בצי שרויה לה עדיין בסמינר‪ ,‬בחדר המחשבים של המגמות‪.‬‬ ‫הייתי מוטרד למדי‪ ,‬ובדרך הביתה ניסיתי לשחזר מה גרם‬
‫הוא פתוח רצוף עד תשע בלילה כי יש הרבה קבוצות שצריכות‬ ‫לבנות החביבות שלי‪ ,‬שקריאת הספרים אצלן היא חובה‬
‫לסיים את הפרויקטים שלהן‪ ,‬וזה ים של חומר‪ ,‬ודורש המון‬ ‫קדושה‪ ,‬ובפרט אצל בתוש המנצחת על המלאכה ‪ -‬מה גרם‬
‫להן להישאר השנה בפינתן השקטה ולא להגיע להתחנן אליי‬
‫שעות עבודה‪.‬‬ ‫לרכוש איזה מבצע או שניים או שלושה‪ ,‬ו"עכשיו שבוע‬
‫"תאמין לי‪ ,‬אבא‪ ,‬שאין לי מושג מה בעצם אומר הפרויקט‬
‫הזה"‪ ,‬המשיכה אמא להסביר לי בשעה שהאכלנו בקוביות‬ ‫הספר‪ ,‬אנחנו נפסיד עד השנה הבאה"‪.‬‬
‫סלט ובפיסות לחם את הילדים שהקשיבו לנו בפה פעור‪ .‬דיתי‬ ‫לא הצלחתי למצוא פתרון לתמיהה‪ ,‬ועל כן המשכתי להרהר‬
‫נראתה מתעניינת מאוד‪ .‬חיי הסמינר של הגדולות נשמעו לה‬ ‫בבעיות קיומיות אחרות‪ .‬כשהגעתי הביתה‪ ,‬מצאתי אמא אחת‬
‫קסומים כל כך‪ ,‬והיא בלעה את האוכל והסיפורים בו זמנית‪.‬‬ ‫מותשת עסוקה בהאכלה ובהשכבה של ילדים קטנים וחמודים‪.‬‬
‫"מתי כל הבלגן הזה נגמר‪ ,‬בעצם?" ניסיתי לעשות לעצמי‬ ‫"קרה משהו לבנות שלנו?" כנראה שאלתי בווליום גבוה מדי‪,‬‬
‫אולי נכנסה לי התדהמה הקודמת לצליל ‪ -‬כי ראש אחד הציץ‬
‫סדר במוח‪.‬‬
‫"בשבוע הבא‪ .‬זהו‪ ,‬התקופה מסתיימת‪ ,‬החופש מתחיל"‪.‬‬ ‫מתוך חדר הבנות ושאל מבוהל‪" :‬קרה משהו‪ ,‬אבא?"‬
‫"זה מה ששאלתי"‪ ,‬עניתי והתקדמתי לכיוון ֶאפי‪" ,‬למה אין‬
‫הו‪ ,‬החופש!‬
‫"ברוך ה'‪ ,‬אם כך‪ ,‬צריך לנשום עמוק ולחכות עד סוף השבוע‪...‬‬ ‫לאמא שום עזרה?"‬
‫האמת אגיד לך‪ ,‬עברתי ליד חנות הספרים והתפלאתי שאף‬ ‫פניה של בתי החביבה התמלאו קמטים של ייסורים קשים‪.‬‬
‫אחת מהבנות שלנו לא הגישה בקשה לספר חדש לכבוד‬ ‫"אני מתנצלת‪ ,‬לא שמתי לב שאמא עובדת לבד‪ .‬כבר אני‬
‫שבוע הספר‪ .‬עכשיו אני מבין‪ ,‬הן שקועות כל כך בלימודים‬ ‫מגיעה‪ ,‬מיד‪ .‬יש לנו חוץ השבוע‪ ,‬בדקדוק‪ .‬ומיד אחרי זה מבחן‬
‫קשה‪ ,‬קשה‪-‬קשה במגמות! ועדיין לא סיימתי את החומר"‪.‬‬
‫שאין להן זמן להשתקע בספרים"‪.‬‬ ‫אמא שלנו מאחור‪ ,‬במטבח‪ ,‬רק חייכה‪ .‬היא מכירה את‬
‫באמצע המשפט שלי הרגשתי צל מאחוריי‪ .‬זו היתה בתוש‪,‬‬
‫שחזרה‪ ,‬כפי שכתוב בסיפורים‪' :‬יגעה אך מרוצה' מהלימוד‬ ‫הסיטואציה הזו‪ ,‬ולא מהיום‪.‬‬
‫"איפה בתוש? בצי? אביגיל? אן נעלמו כל הבנות בבית הזה?‬
‫המשותף‪.‬‬
‫העיניים שלה נצצו‪.‬‬ ‫לכולן יש חוץ בדקדוק?"‬
‫"שבוע הספר עכשיו‪ ,‬אבא? איך לא שמעתי? אתה מסכים‬ ‫"לא בדקדוק‪ ,‬אבל לאביגיל יש באנגלית‪ ,‬או בתולדות ישראל‬
‫לקנות לי כמה ספרים‪ ,‬שתהיה לי תעסוקה לחופש?"‬ ‫אולי?" היא פקפקה רגע‪" ,‬ולבצי יש מבחני סיכום מהמסלול‬
‫ופרויקטים להגיש‪ ,‬ובתוש בעיצומם של שבועיים מבחנים"‪.‬‬
‫אהה! הנחתי את הכובע והחליפה והפשלתי שרוולים‪ .‬חזרנו‬

‫לימים הטובים ‪ -‬הורים לקטנטנים‪.‬‬

‫‪46 40‬‬

‫דקרוגושית קל‪ :‬בינוני‪ :‬קשה‪:‬שעת פיצוח ‪///‬‬

‫קבוקים ‪ ///‬סודוקו ועוד‬

‫אתגרים ושעשועי חשיבה ‪ ///‬פ‪ .‬חריף‬ ‫‪6‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪9‬‬ ‫קאקורו‬
‫‪12‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪21‬‬ ‫יש למלא את כל התאים הריקים בספרות ‪ 9-1‬על פי ההוראות‬
‫‪17‬‬ ‫‪24‬‬ ‫והכללים הבאים‪:‬‬

‫‪3‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪ .1‬בתחילת כל מקבץ רצוף של תאים ריקים‪ ,‬במאוזן או במאונך‪,‬‬
‫‪16‬‬ ‫‪4‬‬ ‫יש תא ממוספר‪ .‬על סך הספרות בכל מקבץ להתאים למספר‬
‫‪12‬‬ ‫הרשום בתא הממוספר‪ .‬תא זה מתחלק לשניים‪ :‬המספר הרשום‬
‫‪8‬‬ ‫בחלקו העליון מתייחס למקבץ שמימינו‪ ,‬והמספר הרשום בחלק‬
‫‪26‬‬
‫התחתון מתיחס למקבץ שמתחתיו‪.‬‬

‫‪ .2‬אין לחזור על ספרה אחת פעמיים באותו מקבץ‪.‬‬

‫‪21 5‬‬

‫‪6‬‬

‫בונדוקים ‪ ///‬חידות היגיון‬

‫זה חליפתי‬

‫בתוך ארגז מתרוצצים להם ארבעה תרנגולים‪ .‬שניים שחורים ושניים לבנים‪ .‬אליעזר מעוניין דווקא בתרנגולים‬
‫לבנים‪ .‬הוא מתכופף לארגז כדי לאחוז בבעלי הכנף המצווחים‪ ,‬אך באותו רגע מתרחשת הפסקת חשמל‬

‫ואי אפשר לראות כלום‪.‬‬
‫בלית בררה שולף אליעזר תרנגול אחד ואחריו עוד אחד בלי שיראה את צבעם‪.‬‬

‫מה הסיכוי שיצאו לו שני תרנגולים לבנים?‬

‫אגוזי מלך ‪ ///‬ידע יהודי‬

‫רב פעלים‬

‫מי בתורה שם שלוש פעמים שבע ועוד שבע על שבע?‬

‫פתרונות לשעת פיצוח גיליון ‪38‬‬

‫אגוזי מלך‬ ‫תאריך סיום‬ ‫הנושא‬ ‫הקונטרס‬ ‫הישיבה‬ ‫המחבר‬ ‫פיסטוקים‬
‫על ההרים‬ ‫קול ברמה‬ ‫אורי‬
‫פלפולי תורה ייאוש שלא מדעת ג' סיוון‬ ‫נפש שלמה‬ ‫יגדיל תורה‬
‫עמון ומואב‪ ,‬בני לוט מבנותיו‬ ‫השקדנים‬ ‫בן ציון‬
‫ר"ח סיוון‬ ‫באר המים קידושי טעות‬ ‫חכמת אלחנן‬ ‫חננאל‬
‫(בראשית יט‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫בית פנחס‬ ‫יהושע‬
‫כ"ט אייר‬ ‫דברים ערבים חזקת הגוף‬ ‫ישראל‬

‫כ"ז אייר‬ ‫אוסף חידו"ת רוב וקרוב‬

‫כ"ו אייר‬ ‫חידושי סוגיות תקפו כהן‬

‫רותי דגני קרית יעריםהזוכים‪:‬‬ ‫פתרונות יש לשלוח עד שבוע מיום קבלת הגליון‪:‬‬

‫משפחת עקיבא גדרה‬ ‫לכתובת‪" :‬זרקור" ת‪.‬ד‪ 5284 .‬ירושלים ‪ 91052‬או בפקס‪02-5372784 :‬‬
‫לשלוח בדף נפרד ולציין עבור מדור שעת פיצוח‬

‫‪ 40‬תשע"ט‬ ‫‪47‬‬

‫ַּת ְק ִציר‪:‬‬
‫ַעְר ִבי ֵמ ִציק ְלתֹו ְׁש ֵבי ַה ְּ ׁשכּו ָנה ֶׁש ִּמחּוץ ַלחֹומֹות‬

‫ֶּדֶרְך ִּפ ַּסת ַקְר ַקע ְק ַטָּנה ֶׁשִּנ ְׁש ֲאָרה ְּב ַב ֲעלּותֹו‪.‬‬

‫ְיהּו ִדי ֶׁש ִה ְת ַח ֵּפׂש ְל ַעְר ִבי לֹו ֵחׁש לֹו סֹוד‪ְ ,‬ו ָה ַעְר ִבי‬

‫ַמ ְת ִחיל ַל ְחּפֹר ּבֹור ָעמֹוק ַּב ַּקְר ַקע ֶׁשּלֹו‪ַּ .‬בַּלְי ָלה‪,‬‬ ‫פרק כ"א‬
‫נֹו ֵפל ַּתן ַל ַּמ ְלּכֹ ֶדת ּו ַמ ְפ ִּתי ַע ֶאת ָה ַעְר ִבי‪.‬‬

‫ְּבקֹו ְנ ְס ַט ְנ ִטינֹוּפֹול‪ָ ,‬העֹו ֵזר ֶׁשל ַה ַּשׁ ְגִריר לֹו ֵק ַח‬

‫ֶאת ַה ֲח ָפ ִצים ַא ֲחֵרי ֶׁש ַה ַּשׁ ְגִריר ִנְר ָּדם‪ְ ,‬ועֹו ֶלה‬

‫ְל ַבּדֹו ַעל ַה ִּסּפּון‪ַ .‬ה ַּ ׁש ְגִריר ִמ ְתעֹוֵרר ְּב ִלי ֲח ָפ ִצים‬

‫ּו ְמ ַגֶּלה ֶׁש ָה ֳא ִנָּיה ִה ְפ ִלי ָגה ִּב ְל ָע ָדיו‪ִ .‬איׁש ֹלא‬
‫כתבה‪ :‬חיה ציירה‪ :‬אביגיל כהן ַמ ֲא ִמין לֹו ֶׁשהּוא ַה ַּ ׁש ְגִריר‪.‬‬

‫ְּכ ָלל ֶא ָחד ָּברּור‪ָ :‬יד לֹו ֲח ִצים ְּבָיד‬ ‫ֵמ ַהּיֹום ַאִּציג ֶאת ַע ְצ ִמי‬
‫ָי ִמין‪ְּ .‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא ֶא ְת ַּב ְל ֵּבל ְו ַא ִּגיׁש‬ ‫ְּכ ַׁש ְגִריר‪ְ ,‬ו ֶזהּו‪ִּ .‬בירּו ָׁש ַלִים ַאף‬
‫ְּב ָטעּות ֶאת ְׂשמֹאל‪ַ ,‬אִּני ַח ֶאת‬ ‫ֶא ָחד ֹלא יֹו ֵד ַע ֵאיְך הּוא ִנְר ֶאה‪...‬‬
‫ַרק ְּכ ַדאי ֶׁש ֲא ַתְר ֵּגל ְק ָצת ֶאת‬
‫ַה ִּמ ְזָו ָדה ְּבָיד ְׂשמֹאל‪.‬‬
‫ִנימּו ַסי‪.‬‬
‫ָׁשלֹום‪ֲ .‬א ִני ֶהר גֹו ְסטּו ְלף‪,‬‬
‫ַה ַּשׁ ְגִריר‪ֹ .‬לא ִק ַּב ְל ֶּתם הֹו ָד ָעה‬

‫ֶׁש ֲא ִני ַּב ֶּדֶרְך?‬

‫ָּכבֹוד ָּגדֹול‪...‬‬ ‫ֶא ַּקח ֶאת ַה ִּמ ְזָו ָדה‪ְ ...‬ס ַלח ִלי‪ֵ ,‬מרֹב‬ ‫ֵהם ֹלא הֹו ִדיעּו ָלנּו ִמָּיפֹו ֶׁש ִה ַּג ְע ֶּתם‪ָ ...‬הָיה‬
‫ֲא ָבל זֹאת ָי ִמין אֹו‬ ‫ִּב ְלּבּול ָׁש ַכ ְח ִּתי ֶאת ִנימּו ַסי‪ְ ...‬ל ָכבֹוד‬ ‫ָאמּור ְל ַה ְמ ִּתין ִל ְכבֹודֹו ִמ ְׁש ָמר ַמ ְלכּו ִתי‪...‬‬

‫ְׂש ֹמאל???‬ ‫הּוא ִלי ִל ְל ֹחץ ֶאת ָי ְדָך‪.‬‬ ‫ֲא ִני ְמ ֻז ְע ָזע‪ֲ .‬אדֹו ִני ַה ַּשׁ ְגִריר‬

‫ַא ָּתה ֵמ ִבין ְּב ִדיחֹות ַא ָּתה‪,‬‬ ‫ְואּו ַלי ַת ִּגיׁש ִלי ֶאת‬
‫ָהא? ּכֹו ַבע‪ָ ...‬א ַה ְב ִּתי ֶאת‬ ‫ַהּכֹו ַבע‪ֶ ,‬א ְת ֶלה אֹותֹו?‬

‫חּוׁש ַההּומֹור ֶׁשְּלָך‪.‬‬

‫???‬

‫ירושלים‬

‫‪YERUSHALAYIM‬‬

‫שולם ‪P.P.‬‬
‫ש' ‪55‬‬

‫השולח 'זרקור'‬
‫ת"ד ‪5284‬‬

‫ירושלים ‪91052‬‬
‫עיתון רשום‬
‫ברשות הדואר‬


Click to View FlipBook Version
Previous Book
2019 Best Ranger Competition Yearbook
Next Book
GC Program Handbook