זרקור - גליון 47

‫הדביקו מאחורי השכבה‬ ‫פר גליון ‪2271‬‬ ‫דקה של אדמה‪ .‬הדוגמה‬
‫הראשונה מסגרת ממלבני‬ ‫אמורה להיות מגזרת נייר‪,‬‬
‫כלומר ‪ -‬ציור שאפשר לחתוך‬
‫קאפה‪( .‬מס' ‪)12‬‬ ‫מתוכו חלקים‪.‬‬
‫הדביקו למסגרת הקאפה את‬
‫השכבה השנייה‪ ,‬ומאחוריה עוד‬ ‫חתכו את המגזרת‪.4 .‬‬
‫מסגרת מלבני קאפה‪( .‬מס' ‪)13‬‬

‫‪.13 .12‬‬

‫עשו כך לשכבות הבאות‪47.14 .‬‬ ‫ו' באב תשע"ט | מס‬ ‫הניחו אותה על ריבוע בריסטול ‪.5‬‬ ‫תיבת צלליות ‪34‬‬
‫השכבה הרביעית מודבקת‬ ‫נוסף‪ ,‬העתיקו את התמונה תוך‬ ‫יצירת קסם אומנותית‬
‫כולה יחד‪ ,‬כשכבה אחת‪.‬‬ ‫שאתם מוסיפים לה פרטים‬
‫מאחורי כל השכבות הדביקו‬ ‫נוספים‪ .‬הפרטים הנוספים‬ ‫ייזלצשפריקיירתהזויהשבכןולאממוטיווקלמסחנדוהוידככ!מתיהייןן‪.‬ת‪..‬‬ ‫ת כל המציאות‬
‫ריבוע נייר שלם‪.‬‬ ‫אמורים להופיע גם על השטח‬ ‫עקבות התאורה‬
‫של השכבה הקודמת וגם‬
‫חתכו מהקאפה שני מלבנים ‪.15‬‬ ‫להמשיך ולהתפרס לכיוון‬ ‫מחק‬
‫בגודל ‪ 8*21‬ס"מ ושניים‬ ‫מרכז התמונה‪ :‬הענפים רבים‬ ‫סרגל אורך (‪ 30‬ס"מ)‬
‫בגודל ‪ 22*8‬ס"מ‪ ,‬והדביקו‬ ‫יותר ופונים יותר כלפי המרכז‪,‬‬
‫אותם לצורת מסגרת‪ .‬המתינו‬ ‫האדמה גבוהה יותר‪.‬‬ ‫‪ 5‬שמיניות קאפה‬
‫לייבוש מלא של הדבק‪.‬‬ ‫דבק נוזלי 'אמוס' ‪' /‬ביג'‬
‫הכניסו את ערמת המגזרות‬ ‫חתכו את המגזרת‪ .‬הכינו ‪.6‬‬
‫לחלק הקדמי של המסגרת‪.‬‬ ‫את שתי השכבות הנוספות‬ ‫פנס לד‬
‫(אם אתם רואים שיש צורך בכך‬ ‫מפורטות ומורחבות יותר‪.‬‬ ‫המון יצירתיות‪----‬‬
‫‪ -‬מרחו דבק על המגזרות מהצד‬
‫כדי שיידבקו היטב למסגרת‪.‬‬ ‫השכבההרביעיתבדוגמההיא ‪.7‬חווית קריאה‬ ‫בקשו מהמוכר פנס שלא יתחמם ויהיה בטיחותי לשימוש בתוך‬
‫שכבה הכוללת השתקפות‬ ‫ש גם בתאורה צבעונית‪ ,‬זה יכול להוסיף הרבה עניין לתמונה‪.‬‬
‫חתכו ריבוע בגודל ‪ 22*21‬ס"מ ‪.16‬מבית טוב‬ ‫במים ומורכבת משלוש שכבות‪:‬‬
‫וחתכו חור בצדו‪( .‬מס' ‪)16‬‬ ‫שכבה של אייל ליד אפיק מים‪.‬‬ ‫ים פרטים שונים לתמונה‪ .‬ככל שיהיו מגזרות רבות יותר‪,‬‬
‫והדביק את פנס הלד לריבוע‬ ‫(בשביל ציור קשה כמו אייל‬ ‫דיל את המסגרת בהתאם)‪.‬‬
‫הקאפה בעזרת דבק חשמל‪/‬‬ ‫‪ -‬אפשר להעזר בשבלונה או‬
‫סלוטייפ‪( .‬תמונה ‪)17‬‬ ‫בתמונה מועתקת) (מס' ‪)8‬‬ ‫נה לקישוט סוכה שמכיל את הפסוק 'כאייל תערוג'‪ .‬תוכלו‬
‫הדביקו את הקאפה לגב‬ ‫שכבה נוספת מכסה את אפיק‬
‫המסגרת לגב המסגרת‪,‬‬ ‫המים‪( .‬מס' ‪)9‬‬ ‫וכלו להפוך את המגזרת ולא יראו את סימני העיפרון על‬
‫כשהנורה בפנים‪( .‬תמונה ‪)18‬‬ ‫שכבה שלישית של האייל‬
‫הפוך בתוך המים‪( .‬מס' ‪.8 )10‬‬
‫‪.18 .17‬‬
‫‪.10 .9‬‬ ‫‪.2‬‬
‫חברו את השקע לחשמל‪ .19 .‬כן לא‬
‫סמנו מסגרת בעובי‬
‫הדליקו את האור‪ ,‬וכמו קסם ‪-‬‬ ‫‪ 1‬ס"מ‬

‫התמונהנהפכתלתלתממדיתשחור לבן‬ ‫על ריבוע בריסטול‬
‫ובמים צצה השתקפות האייל! חופשת קיץ תשע”ט‬ ‫אחד‪.‬‬

‫צל אור‬

‫הצל שבסוף מערב‬ ‫‪30‬‬

‫סופה העצוב של גולת ספרד‬

‫הקומה השניה‬ ‫‪40‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪10‬‬

‫‪23‬לנוער‬ ‫ירושלים בצל‬ ‫מצפים אל האור‬ ‫חלומות של אור‬
‫ובאור‬
‫חיזוקים ברוח הימים‬ ‫הסיפור השבועי‬
‫בעקבות המכחול‬

‫ומה תקראו הפעם?‪...‬‬

‫מי ערבב מים בחלב?‬ ‫‪ 3‬‬ ‫דבר מערכת‬
‫פרשת שבוע עם סבא יהושע‬
‫‪ 4‬‬ ‫כמה מילים‬
‫ואם הוא יבוא?‬ ‫ ‪5‬‬ ‫להתחלה‬
‫מעשה אבות לבנים‬
‫בס"ד‬
‫בין אורות וצללים‬
‫משפחה בחרוזים‬ ‫מֹו ִטי ִה ְתעֹוֵרר ְּב ֹב ֶקר ֶׁשל יֹום ֶא ָחד ִמְּימֹות ַהׁ ָּשבּו ַע‪ָ .‬ה ֱא ֶמת‬
‫ִהיא‪ֶׁ ,‬שֹּלא ָהָיה לֹו ֵח ֶׁשק ָל ֶל ֶכת ַל ֵחי ֶדר ִּב ְכ ָלל‪ִּ ,‬ב ְמֻי ָחד ְּכ ֶׁשהּוא‬
‫היינו כחולמים‬ ‫ ‪6‬‬ ‫ָר ָאה ֶאת ָה ֲא ָחיֹות ֶׁשּלֹו ִנ ְׁש ֲארֹות ַּב ַּב ִית ּו ַמ ְמ ִׁשיכֹות ָלנּו ַח‬
‫סיפור שבועי‬ ‫ ‪8‬‬ ‫ְּב ַׁש ְל ָוה ‪ֲ -‬א ָבל הּוא ֵּכן ָה ַלְך‪ִ ,‬ה ְתַּפֵּלל ָי ֶפה ְו ִק ֵּבל ֵמ ָהֶר ֶּב'ה‬
‫ֻסָּכִרָּיה‪ֶ .‬נ ְח ָמד ְמ ֹאד‪ָ .‬הֶר ֶּב'ה ִחֵּלק ִמ ְב ָח ִנים‪ּ ,‬ומֹו ִטי ִק ֵּבל ִצּיֹון‬
‫פתאום‬ ‫ָּגבֹו ַּה‪ֶ .‬זה יֹ ִפי! ְו ָאז ִה ִּגי ָעה ַה ַה ְפ ָס ָקה ‪ְ -‬והּוא ִׂש ֵחק ְּב ַכּדּור‬
‫סיפור לארוחת ערב‬ ‫ְוֹלא ִה ְצ ִלי ַח ִל ְקֹל ַע‪ְ ,‬ו ַי ְע ְנ ִקי ָא ַמר לֹו ֶׁשהּוא ' ְס ָתם ַפ ְׁש ָלן'‪,‬‬

‫אור במושבותם‪ 9‬‬ ‫ּו ִמי ֶׁשהּו ָדַרְך ָע ָליו ְּב ָטעּות ְו ֶזה ַמ ָּמׁש ָּכ ַאב‪...‬‬
‫ילדי הצימר‬ ‫ְל ָכל ֶא ָחד ֵמ ִא ָּתנּו קֹוִרים ַע ְׂשרֹות ְּד ָבִרים ָּכ ֵאּלּו ְּביֹום; ְּד ָבִרים‬
‫ֶנ ְח ָמ ִדים ּו ְד ָבִרים ֶנ ְח ָמ ִדים ָּפחֹות; ְּד ָבִרים ֶׁש ָה ִיינּו רֹו ִצים‬
‫אל ממלכת הצללים‪ 10‬‬ ‫ֶׁש ִּי ְקרּו ְו ֶׁש ֲא ַנ ְחנּו ְׂש ֵמ ִחים ָּב ֶהם‪ּ ,‬ו ְד ָבִרים ֶׁש‪ָּ ...‬בטּו ַח ָה ִיינּו‬

‫כתבה וגלריית תמונות‬ ‫ְמ ַו ְּתִרים ֲע ֵלי ֶהם‪.‬‬
‫ָּכל ֶא ָחד ָיכֹול ְל ַהְר ִּגיׁש ֶׁש ַה ַחִּיים ְמ ֵל ִאים אֹור ְו ֵצל‪ִ .‬ל ְפ ָע ִמים‬
‫פנסים‪ 13‬‬ ‫ֲא ַנ ְחנּו צֹו ֲע ִדים ְּבאֹור‪ַ ,‬הּ ֹכל מּו ָאר‪ַ ,‬הּ ֹכל ָי ֶפה‪ַ ,‬הּ ֹכל ֶנ ְח ָמד‬
‫ָלנּו ‪ְ -‬ותֹוְך ְׁש ִנָּיה ְּד ָבִרים ְיכֹו ִלים ְל ִה ְת ַהֵּפְך‪ִ ,‬מי ֶׁשהּו ָּפ ַגע ָּבנּו‬
‫באפלת הגלות‬ ‫אֹו ֶה ֱע ִליב אֹו ֵה ִציק‪ּ ,‬ו ְכ ָבר ִנ ְה ֶיה ָלנּו ֹלא ָנ ִעים‪ְ ,‬ו ָעצּוב‪ְ ,‬ו ֵצל‪.‬‬

‫מישהו ששומע‪ 14‬‬ ‫ ‬ ‫ָל ָּמה ָחׁשּוב ָל ִׂשים ֵלב ְו ָל ַד ַעת ֶאת ֶזה?‬
‫ִּכי ַה ְי ִדי ָעה ַהּזֹו ְיכֹו ָלה ַל ֲע ֹזר ָלנּו ִּב ְז ַמִּנים ֶׁשל ֵצל‪ִּ ,‬ב ְז ַמִּנים‬
‫החדר השני של יוספה‬ ‫ֶׁשֹּלא ָנ ִעים ָלנּו ָּב ֶהם; ְּכ ֶׁש ִּגִּלינּו ֶׁש ָהַרב ַקו ִנ ְׁש ַאר ַּב ַּב ִית אֹו‬
‫ְּכ ֶׁשֹּלא ָמ ָצאנּו ֶאת ַהֵּס ֶפר ֶׁשָּכל ָּכְך ָר ִצינּו‪ַּ ,‬בִּס ְפִר ָּיה‪ ,‬אֹו‬
‫מהפכים‪1 6‬‬
‫ְּכ ֶׁש ְּב ִדּיּוק ִנ ְג ְמרּו ָה' ִאי ְגלּו ִאים' ַּב ַּב ִית‪...‬‬
‫עלילת דמשק‬ ‫ִּבְר ָג ִעים ָּכ ֵאֶּלה‪ָ ,‬חׁשּוב ִל ְזּ ֹכר ֶׁש ֶּזה ָּפׁשּוט ֵח ֶלק ֵמ ַה ַחִּיים‪ֵ .‬יׁש‬
‫ְר ָג ִעים ֶׁשל ֵצל‪ֲ ,‬א ָבל ֵיׁש ַּגם ְר ָג ִעים ֶׁשל אֹור‪ְ ,‬ועֹוד ְמ ַעט‪,‬‬
‫עובדות ניקיון‪ 18‬‬ ‫ְּב ֶע ְזַרת ה'‪ָ ,‬יבֹוא ֵח ֶלק ֶנ ְח ָמד יֹו ֵתר‪ֵ ,‬ח ֶלק ֶׁשל ֶׁש ֶמׁש‪ֵ .‬ח ֶלק‬

‫יער העקבות האבודים‬ ‫ֶׁשל אֹור‪.‬‬
‫ְועֹוד ַמׁ ֶּשהּו ֶׁש ָחׁשּוב ְמ ֹאד ִל ְזּ ֹכר ְּב ָי ִמים ֵאּלּו‪.‬‬
‫אפרוח במלכודת‪2 0‬‬ ‫ֵיׁש אֹור ָּגדֹול ְמ ֹאד‪ֶׁ ,‬שְּל ַמְר ֵּבה ַהַּצ ַער ְו ַהְּכ ֵאב ֹלא ָז ִכינּו‬
‫ מושלי היער‬ ‫ְל ַהִּכיר‪ֲ ,‬א ָבל ֻּכָּלנּו ִמ ְתַּפְּל ִלים ְורֹו ִצים ִל ְזּכֹות ִלְראֹות אֹותֹו‪.‬‬
‫ילד ומנורה‪2 2‬‬ ‫ֶזהּו אֹור ֶׁשַּכ ֲא ֶׁשר הּוא ַי ִּגי ַע – ָּכל ַהְּכ ֵא ִבים ַה ְּק ַטִּנים‬
‫דף לטף‬ ‫ְו ַה ְּגדֹו ִלים‪ָּ ,‬כל ַה ַּמ ֲח ַׁשִּכים ֶׁש ְּב ַח ֵּיינּו‪ֵ ,‬י ָע ְלמּו ֻּכָּלם‪....‬‬
‫ְׁשבּו ְו ִח ְׁשבּו ְל ַע ְצ ְמ ֶכם ֶר ַגע ַעל ַה ָּמ ִׁשי ַח ֶׁשָּיבֹוא ְוֶי ֱא ֹסף ֶאת‬
‫‪ 23‬והלאה ‪ -‬הקומה השניה לנוער >>‬ ‫ָּכל ַעם ִי ְׂשָר ֵאל ִמָּכל ַה ָּג ֻלּיֹות‪ַ ,‬על ֵּבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ַהׁ ְּש ִלי ִׁשי‪,‬‬
‫ַה ְמפֹ ָאר; ַּד ְמְינּואֹו ָתנּועֹו ִלים ִלירּו ָׁש ַלִים‪ֻּ,‬כָּלנּו‪ָּ,‬כל ַה ִּמ ְׁשָּפ ָחה‬
‫ת"ד ‪ ,5284‬ירושלים‬ ‫ֶׁשָּלנּו‪ָּ ,‬כל ַה ְי ָל ִדים ַּב ֵחי ֶדר‪ָּ ,‬כל ַה ָּבנֹות ִמ ֵּבית ַהֵּס ֶפר‪ָּ ,‬כל‬
‫מיקוד‪9105201 :‬‬ ‫ָה ִעיר ֶׁשָּלנּו‪ָּ ,‬כל ַעם ִי ְׂשָר ֵאל‪ִ ...‬אי ֶא ְפ ָׁשר ְל ַד ְמ ֵין ֶּב ֱא ֶמת‬
‫ַּכ ָּמה ַמ ְד ִהים ּו ְמַר ֵּגׁש ְו ִנ ְפ ָלא ִי ְה ֶיה ָהֶר ַגע ַה ֶּזה‪.‬‬
‫טלפון‪02-5385468 :‬‬ ‫ֵאּלּו ָי ִמים ֶׁשל ַצ ַער ַעל ַה ָּגלּות‪ָ ,‬י ִמים ֲאֻרִּכים ֶׁשל ֵצל‪...‬‬
‫פקס‪02-5372784 :‬‬ ‫ַה ְלַואי ֶׁשִּנ ְזֶּכה ַמ ֵהר ַמ ֵהר ַל ֲחזֹות ְו ִלְראֹות ְּבאֹור ה' ּו ַב ְּג ֻאָּלה‬
‫עורכת‪ :‬לאה פריד‬
‫סגנית עורכת‪ :‬תמר מיזל‬ ‫ַהׁ ְּש ֵל ָמה!‬
‫לאה פריד‬
‫בפיקוח הועדה לביקורת ספרים על טהרת הקודש שע"י בד"ץ שערי הוראה‬

‫המנוי על זרקור הוא על דעת שכל טעות ממונית שתיווצר‬
‫בשגגה ע"י זרקור ולא תיתבע‪ ,‬תיחשב כוויתור מצד המנוי‬

‫העיתון מחולק למנויים במהלך הימים ראשון‪-‬שלישי‬
‫אם לא קיבלתם את העיתון לתיבת הדואר בפרק זמן זה‪,‬‬
‫נא הודיעו לנו בהקדם‪ ,‬החל מיום רביעי בשעה ‪ 9‬בבוקר‪.‬‬

‫השאירו שם‪ ,‬כתובת ומספר טלפון במשרד‬
‫טל' ‪ 02-5385468‬שלוחה ‪3‬‬

‫שיתוף הפעולה שלכם‪ ,‬ועדכון מיידי של תקלות ‪-‬‬
‫יאפשר לנו טיפול מהיר בפנייתכם‪.‬‬

‫טוב לגדול עם זרקור‬
‫להצטרפות למשפחת המנויים חייגו‪02-5385468 :‬‬

‫ציורים‪ :‬אביגיל כהן | חיה חסיד | בתיה יונה | תמי קורן‬
‫חני אייזנשטיין | שושי קלינגר | אסתר גנוט | רבקה מייברג‬

‫עיצוב גרפי‪ :‬מירי טריטל | ר' וצלר‬

‫מגיש‪ :‬הרב מ' בן ישר‬

‫ִמי ִע ְרֵּבב‬ ‫ְּד ָבִרים ( ֲחזֹון)‬
‫ַמ ִים ֶּב ָח ָלב?‬

‫ִמַּכף ֶר ֶגל ְו ַעד ֹראׁש ֵאין ּבֹו ְמתֹם‪ַּ ...‬כ ְסֵּפְך‪...‬‬
‫ְל ִסי ִגים‪ָ ,‬ס ְב ֵאְך ָמהּול ַּב ָּמ ִים‪ָׂ .‬שַר ִיְך סֹוְרִרים‪...‬‬
‫ַּגָּנ ִבים‪ְ ...‬ו ָא ִׁשי ָבה ׁשֹ ְפ ַט ִיְך ְּכ ָבִראׁ ֹש ָנה‪ִ ...‬עיר‬
‫ַהֶּצ ֶדק ִקְר ָיה ֶנ ֱא ָמ ָנה (ְּפסּו ִקים ְּב ַה ְפ ָטַרת ַׁש ָּבת ֲחזֹון)‬

‫רֹו ֶצה ְל ַפּצֹות אֹו ְתָך ַּב ַה ְפ ָטָרה ַה ֲחׁשּו ָבה‬ ‫ָרׁשּום ְּב ִפ ְנ ַקס ַה ַּג ָּבאּות ֶזה ְּכ ָבר ֶע ֶׂשר ָׁש ִנים‬ ‫ַהּדֹוד ֶא ְל ָי ִקים ֶה ְח ִליט ַל ֲעׂשֹות ַמ ֲע ֶׂשה‪.‬‬
‫ֶׁשל ַׁש ָּבת ַנ ֲחמּו‪"'...‬‬ ‫ְל ָפחֹות! ַא ָּתה ׁשֹו ֵאל‪ַ ,‬ו ֲהֹלא ָי ִמים ֲא ָח ִדים‬ ‫ָּכ ַאב לֹו ְּכ ֶׁשׁ ָּש ַמע ַעל ֲא ָנ ִׁשים ֶׁש ִה ְפ ִסיקּו‬
‫ְּכ ָבר ָח ְלפּו ֵמ ָאז? ַאְך ֵּבי ְנ ַת ִים' ‪ָּ -‬כְך ְׁש ֵכ ִני‬ ‫ְל ַד ֵּבר ֶזה ִעם ֶזה‪ַּ .‬ב ֲח ֻתָּנה ֶׁשל הֹו ְל ְצ ָמן‪,‬‬
‫" ַמ ָּמׁש ְּכמֹו ֶׁש ְּמ ַסְּפִרים ֲח ַז"ל ַעל ַא ֲהרֹן‬ ‫ְל ֻׁש ְל ָחן – 'עֹוד ֹלא ִה ְצ ִליחּו ְל ַגׁ ֵּשר ֵּבי ֵני ֶהם'‪.‬‬ ‫ֶׁש ָּגִרים ְּב ֶמְר ַחק ְׁש ֵני ָּב ִּתים ֵמ ִא ָּתנּו‪ִ ,‬נ ְפ ַקד‬
‫ַהּכֹ ֵהן!" ִה ְתַּפ ֲע ָלה ַח ִּגית‪ֶׁ " ,‬ש ָהָיה אֹו ֵמר ְל ָכל‬ ‫ָי ָצא ִתי ֵמ ַה ֲח ֻתָּנה ַהּ ֹזאת ְּב ַמַּצב רּו ַח ָּגרּו ַע‪,‬‬ ‫ְמקֹו ָמם ֶׁשל ְּב ֵני ִמ ְׁשָּפ ַחת ֶע ְציֹו ִני ‪ֵ -‬אֶּלה‬
‫ֶא ָחד ִמן ַה ְּמ ֻס ְכ ָס ִכים‪ֶׁ ,‬ש ֲח ֵברֹו ִמ ְׁשּתֹו ֵקק‬ ‫ֲא ָבל ֶה ְח ַל ְט ִּתי‪ֲ :‬א ַנ ְחנּו עֹו ְמ ִדים ְּב ִעּצּו ָמם‬ ‫ֶׁש ָּגִרים קֹו ָמה ַא ַחת ִמ ַּת ַחת ַלהֹו ְל ְצ ָמ ִנים‪.‬‬
‫ֶׁשל ְׁשֹל ֶׁשת ָׁשבּועֹות ַהֻּפְר ָענּות! ְּכ ֵדי ְל ָקֵרב‬ ‫" ִה ְתַּפֵּלא ִתי ְמאֹד!" ִסֵּפר ַהּדֹוד‪ְ" ,‬ו ָה ֲא ָנ ִׁשים‬
‫ְל ַה ְׁש ִלים ִעּמֹו!"‬ ‫ֶאת ַה ְּג ֻאָּלה‪ַ ,‬ח ָּי ִבים ַל ֲה ֹפְך ֶאת ַהׂ ִּש ְנ ָאה‬ ‫ִה ְס ַּתְּכלּו ָע ַלי ְּכ ִאּלּו ָנ ַפ ְל ִּתי ֵמ ַה ָּי ֵר ַח‪....‬‬
‫" ִמׁ ָּשם‪ֶּ ,‬ב ֱא ֶמת‪ִ ,‬ק ַּב ְל ִּתי ֶאת ַה ַה ְׁשָר ָאה"‪,‬‬ ‫ְל ַא ֲה ָבה‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ַּב ֲעוֹון ִׂש ְנ ַאת ִחָּנם ֶנ ְחַרב‬ ‫' ָמה? ֹלא ָׁש ַמ ְע ָּת?!' ָּתהּו‪ִ ' ,‬מִּל ְפ ֵני ֶּפ ַסח‬
‫ֵהם ְמ ֻס ְכ ָס ִכים! ְּג ֶבֶרת ֶע ְציֹו ִני ָּת ְל ָתה ֶאת‬
‫הֹו ָדה ַהּדֹוד ֶא ְל ָי ִקים‪.‬‬ ‫ֵּבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש‪.‬‬ ‫ַהְּכ ָב ִסים ַה ְּמ ֻכ ָּב ִסים ְו ַהּבֹו ֲה ִקים ֶׁשָּלּה‪,‬‬
‫"אֹוי‪ ,‬אֹוי‪ ,‬אֹוי!" ּקֹו ֵנן ַס ָּבא ְיהֹו ֻׁש ַע‪ִ " ,‬אּלּו‬ ‫ִנ ְזַּכְר ִּתי ֶׁשהֹו ְל ְצ ָמן ְו ֶע ְציֹו ִני לֹו ְמ ִדים ָּב ֶעֶרב‬ ‫ּו ְב ִדּיּוק ֲע ֵלי ֶהם ִנ ְׁשְּפכּו ְל ֶפ ַתע (אֹו ֹלא‬
‫ָהיּו ַא ְנ ֵׁשי ְירּו ָׁש ַלִים ְּבדֹור ַה ֻחְר ָּבן ׁשֹו ְמ ִעים‬ ‫ְּבאֹותֹו ַהׁ ִּשעּור ֶׁשל ַה ַּדף ַהּיֹו ִמי‪ִ .‬נ ְכ ַנ ְס ִּתי‬ ‫ְל ֶפ ַתע‪ָּ ,‬תלּוי ְּב ִגְר ָסאֹות‪ֵ )...‬מי ַהׁ ְּש ִטי ָפה‬
‫ְלקֹול ַהְּנ ִבי ִאים ּו ְמ ַׁשְּפִרים ֶאת ַמ ֲע ֵׂשי ֶהם‬ ‫ַלׁ ִּשעּור ְו ֵה ַכ ְנ ִּתי ָל ֶהם ַמ ֲאָרב‪ָּ .‬בֶר ַגע ֶׁשּבֹו‬
‫‪ְּ -‬כמֹו ַּב ֻּד ְג ָמה ֶׁשׁ ָּש ַמ ְענּו ָּכ ֵעת ִמן ַהּדֹוד‬ ‫ֶע ְציֹו ִני ִה ְק ָׁשה ִמן ַה ְּבַר ְי ָתא ַעל ַהְּס ָבָרה‬ ‫ֵמ ַה ִּמְרֶּפ ֶסת ֶׁשל הֹו ְל ְצ ָמן'‪.‬‬
‫ֶא ְל ָי ִקים – אּו ַלי ָהיּו ִנָּצלים ְוֹלא יֹו ְצ ִאים‬ ‫ֶׁש ָהַרב ָא ַמר‪ָּ ,‬פ ִני ִתי ִמָּיד ְלהֹו ְל ְצ ָמן ְו ָא ַמְר ִּתי‪:‬‬
‫ַל ָּגלּות‪ֲ .‬א ָבל ַהָּנ ִביא מֹו ִכי ַח אֹו ָתם‪ֶׁ ,‬שָּכל‬ ‫' ַה ֻּק ְׁש ָיה ֶׁשל ֶע ְציֹו ִני ֲח ָז ָקה ְמאֹד‪ֹ ,‬לא?!'‬ ‫ַּכ ַעס ְו ֹר ֶגז ֵּבין ַהׁ ְּש ֵכנֹות‬
‫ִה ְת ַנ ֲהגּו ָתם ‪ִ ' -‬מַּכף ֶר ֶגל ְו ַעד רֹאׁש'‪ְּ ,‬כלֹו ַמר‬ ‫ְו ָאז ַּגם ָהַרב ִה ְת ָעֵרב – ְו ַהׁ ְּש ַנ ִים ִה ְת ִחילּו‬ ‫ַאְך ְּב ַדְר ֵכי נֹ ַעם ִה ְת ַק ְּבלּו ַה ֲה ָבנֹות‬
‫ִמְּפׁשּו ֵטי ָה ָעם ְו ַעד ָרא ֵׁשי ֶהם – ' ֵאין ּבֹו‬
‫ְל ִה ְת ַוֵּכ ַח‪.‬‬ ‫ַא ֶּתם ְמ ַד ְמ ְי ִנים ְּב ַו ַּדאי ֵּכי ַצד ָּג ָאה ַה ַּז ַעם‪,‬‬
‫ְמ ֹתם'‪ַ ,‬הּ ֹכל ְמ ֻז ָּיף!‬ ‫ַא ֲח ֵרי ַהׁ ִּשעּור ִה ְמ ַׁש ְכ ִּתי ל ַע ֵּמת אֹו ָתם‬ ‫ֵּכי ַצד ִנ ְׁשַּפְך ַה ֶּק ֶצף! זֹו ָט ֲע ָנה‪ֵ :‬אין ָלְך‬
‫ּו ְמ ָת ֵאר ָלנּו ַר ֵּבנּו יֹו ֵסף ַח ִּיים ַז ַצ"ל ֶאת‬ ‫ֶזה מּול ֶזה‪ּ ,‬ו ִפ ְתאֹם ָא ַמְר ִּתי ָל ֶהם‪ֵ ' :‬ה ַב ְנ ִּתי‬ ‫ֵעי ַנִים ְל ִה ְס ַּתֵּכל? ‪ּ -‬ו ְׁש ֶכ ְנ ָּתּה ְמ ִגי ָבה‪ָ :‬יַר ְד ִּתי‬
‫ַה ַּמָּצב ֶׁשל ֶע ֶרב ַה ֻח ְר ָּבן ַעל ִּפי ְּפסּו ֵקי‬ ‫ֵמ ַהׁ ְּש ֵכנֹות ַּב ִּב ְנ ָין ֶׁש ֶּב ֱא ֶמת ַהַּכ ַעס ֶׁש ָה ָיה‬ ‫ִּב ְמֻי ָחד ֹק ֶדם ָל ֵכן‪ְ ,‬ל ַה ִּגיד ָלְך ֶׁש ֲא ִני ַמ ְת ִחי ָלה‬
‫ַה ַה ְפ ָטָרה ( ְּת ִחַּלת ְי ַׁש ְע ָיהּו)‪ַּ' :‬כ ְסֵּפְך ָה ָיה‬ ‫ְּב ֶעֶרב ֶּפ ַסח ִה ְתּפֹו ֵגג‪ֲ ,‬א ָבל ַה ְּג ָברֹות ְק ָצת‬
‫ְל ִסי ִגים' ‪ַ -‬ה ַח ְל ָּבן קֹו ֶנה ִמן ָהַר ְפ ָתן ְּב ֶכ ֶסף‬ ‫ִמ ְת ַּב ְּיׁשֹות ְל ַה ְׁש ִלים ְּב ֻפ ְמ ִּבי‪ֲ .‬א ִני ַמִּצי ַע‬ ‫ֶאת ַהׁ ְּש ִטי ָפה ַה ְּגדֹו ָלה!‬
‫ְמ ֻז ָּיף; ' ָס ְב ֵאְך ָמהּול ְּב ַמ ִים' ‪ְ -‬ו ָאז הּוא‬ ‫ֶׁש ְּב ַׁש ָּבת ַה ְּקרֹו ָבה ֲא ִני ָאבֹוא ְל ַב ֵּקר ִעם‬ ‫ָק ֶׁשה לֹו ַמר ֶׁש ַהִּסּפּור ַה ֶּזה הֹו ִסיף ִלי‬
‫מֹו ֵהל ֶאת ֶה ָח ָלב ְּב ַמִים‪ּ ...‬ו ְכ ֶׁש ַהּקֹו ֶנה רֹו ֶצה‬ ‫ִא ְׁש ִּתי ְו ַה ְי ָל ִדים‪ַּ ,‬ת ְז ִמינּו ַּגם ֶאת ְׁש ָאר‬ ‫ְל ַהְר ָּג ַׁשת ַהׂ ִּש ְמ ָחה ַּב ֲח ֻתָּנה;ּו ִב ְפָרט ֶׁש ֶא ָחד‬
‫ְל ִה ְתלֹו ֵנן – ֵאין ִּב ְפ ֵני ִמי‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ' ָׂש ַר ִיְך‬ ‫ִמׁ ְּש ֵכ ַני ַלׁ ֻּש ְל ָחן הֹו ִסיף עֹוד ֶׁש ֶמן ַל ְּמדּוָרה‬
‫סֹוְרִרים ְו ַח ְבֵרי ַּגָּנ ִבים'‪ֵ .‬נ ֵלְך ְל ֵבית ַה ִּמ ְׁשָּפט?‬ ‫ַה ַּד ָּיִרים ֶׁש ַּב ִּב ְנ ָין‪ְ ,‬ו ֻכָּלם ִי ְׁשּתּו ְל ַח ִּיים!'‬ ‫ְּבאֹו ְמרֹו‪ַ ' :‬א ָּתה חֹו ֵׁשב ֶׁש ֶּזה ַה' ְּב ֹר ֶגז' ַהָּי ִחיד‬
‫ִעם ר' ַנחּום ֵל ִויזֹון ֶזה ָה ַלְך ְּב ַקּלּות ֲא ִפּלּו‬ ‫ַּב ְּק ִהָּלה?! ר' ַנחּום ֵל ִויזֹון ִמ ְת ַהֵּלְך ְּב ֵבית‬
‫– 'ֻּכּלֹו אֹ ֵהב ׁשֹ ַחד ְורֹ ֵדף ַׁש ְל ֹמ ִנים!"‬ ‫יֹו ֵתר‪ִ .‬נ ַּג ְׁש ִּתי ֶאל ַה ַּג ַּבאי ְו ָׁש ַא ְל ִּתי אֹותֹו‬ ‫ַהְּכ ֶנ ֶסת ְּב ָפ ִנים ְזעּופֹות‪ְ .‬ל ַט ֲע ָנתֹו‪ַ ,‬ה ַּג ַּבאי‬
‫" ִי ֵּתן ה'"‪ִ ,‬ס ֵּים ַא ָּבא ְּב ִת ְק ָוה‪ֶׁ " ,‬שִּנ ְזֶּכה‬ ‫ִאם ַה ַּמ ְפ ִטיר ֶׁשל ַׁש ָּבת ַנ ֲחמּו ָּתפּוס‪.‬‬ ‫ִקַּפח אֹותֹו! ַּבׁ ַּש ָּבת ֶׁש ָע ְב ָרה ָה ָיה לֹו‬
‫' ֵּבי ְנ ַת ִים ֹלא'‪ ,‬הּוא ֵה ִׁשיב ִלי‪ּ' .‬ו ָמה ַּד ְע ְּתָך‬ ‫ָיאְר ַצייט‪ְ ,‬והּוא ֹלא ִק ֵּבל ֹלא ַמ ְפ ִטיר ְוֹלא‬
‫ִּב ְמ ֵה ָרה ְל' ָא ִׁשי ָבה‬ ‫ֶׁש ֶא ְתּ ֹפס אֹותֹו ֲעבּור ָהַרב ֵלִויזֹון?' ָׁש ַא ְל ִּתי‪.‬‬ ‫מּו ָסף‪ְ .‬ו ַה ָּיאְר ַצייט ‪ָּ -‬כְך טֹו ֵען ֵל ִויזֹון ‪-‬‬
‫ׁ ֹש ְפ ַטִיְךְּכ ָבִראׁשֹ ָנה'‪ְ ,‬ו ָאז‬ ‫' ְּב ִׂש ְמ ָחה ַר ָּבה'‪ֵ ,‬ה ִׁשיב‪ָ .‬אז ָּפ ִני ִתי ֶאל ר'‬
‫' ִי ָּקֵרא ָלְך ִעיר ַהֶּצ ֶדק‪,‬‬ ‫ַנחּום ְו ָא ַמְר ִּתי‪ַ ' :‬ה ַּג ַּבאי ָחׁש ָּב ַע ְו ָלה ְוהּוא‬

‫ִקְר ָיה ֶנ ֱא ָמ ָנה'!"‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪3‬‬ ‫עמוד זה טעון גניזה‬

‫ואלה תולדות‬ ‫ְו ִאם הּוא ָיבֹוא?‬ ‫מעשה אבות לבנים ‪ ///‬מיכל רוזנברג‬

‫ַר ִּבי ַאְר ֵיה ֵליּב ֵלִוין‬

‫ִמ ְּגדֹו ֵלי ְירּו ָׁש ַל ִים‬ ‫ֵא ִל ָּיהּו‪ַּ ,‬ת ְל ִמידֹו ֶׁשל ַר ִּבי ַאְר ֵיה ֵל ִוין‪ָ ,‬ח ַלף ַּבִּס ְמ ָטה ַהָּצָרה‬

‫נֹו ַלד ִּב ְׁש ַנת תרמ"ה‬ ‫ְו ַה ֲחׁשּו ָכה ֶׁש ִּב ְׁשכּו ַנת ' ִמ ְׁשְּכנֹות' ִּבירּו ָׁש ַל ִים; ְו ִהֵּנה ִנ ְזַּכר‬

‫ִנ ְפ ַטר ְּבט' ְּב ִני ָסן תשכ"ט‬ ‫‪ֲ -‬הֹלא ַר ִּבי ַאְר ֵיה ֵגר ָּכאן‪ֶ ,‬אָּכ ֵנס ֵא ָליו ְל ַב ְּקרֹו ְו ִל ְדרֹׁש‬

‫ִּב ְׁשלֹומֹו‪.‬‬

‫ָּד ַפק ֵא ִל ָּיהּו ַעל ַה ֶּד ֶלת ַהְּפׁשּו ָטה‪ְ ,‬ו ִנ ְכ ַנס ֶאל ַה ַּב ִית‬

‫ָה ַא ְפלּו ִלי ְו ַה ָּק ָטן‪.‬‬

‫ַר ִּבי ַאְר ֵיה ִק ֵּבל אֹותֹו ְּב ִׂש ְמ ָחה‪ְּ ,‬כ ִאּלּו ָה ָיה יֹו ֵׁשב ּו ְמ ַצֶּפה‬

‫ַרק לֹו‪.‬‬

‫"הֹו‪ ,‬טֹוב ֶׁש ָּבא ָת"‪ָ ,‬א ַמר לֹו ַר ִּבי ַאְר ֵיה‪ַ " ,‬הּיֹום הּוא יֹום‬

‫ַּבִּס ְמ ָטה ַהָּצָרה ְו ַהּמּו ֶצ ֶלת ְּברֹב ְׁשעֹות ַה ְי ָמ ָמה – ֵאי ָנם‬ ‫ִׂש ְמ ָחה ִלי! ִק ַּב ְל ִּתי ִמ ְכ ָּתב ֵמַר ִּבי ַח ִּיים ַי ֲעקֹב!"‬

‫ֵא ִלָּיהּו ִהִּכיר ְו ָׁש ַמע ַעל ַה ֵּבן ָה ִעּלּוי ֶׁשל ַר ִּבי ַאְרֵיה‪ֶׁ ,‬ש ְּמ ַׁש ֵּמׁש ְמ ֻעִּלים‪ .‬אֹור ַהׁ ֶּש ֶמׁש ִּכ ְמ ַעט ֵאינֹו ַמ ִּגי ַע ֶאל ַה ַּב ִית‪.‬‬

‫ַא ָּבא ָי ָקר‪ֵ ,‬יׁש ִלי ַהָּצ ָעה ֶׁשֹּלא ּתּו ַכל ְל ָסֵרב ָלּה‪ּ .‬בֹוא ֵא ַלי‬ ‫ְּכַרב ְּב ַאְרצֹות ַה ְּבִרית‪.‬‬

‫ְּב ָכל ַּפ ַעם ֶׁשַר ִּבי ַאְר ֵיה ִה ְזִּכיר אֹותֹו‪ָ ,‬היּו ָּפ ָניו ְמ ִאירֹות ְל ֶמ ֶׁשְך ֹח ֶדׁש ְל ַאְרצֹות ַה ְּבִרית‪ִּ ,‬ת ְה ֶיה ֶא ְצ ִלי ְּב ַב ִית ְׁשטּוף‬

‫ּו ְׂש ֵמחֹות‪ַ .‬ר ִּבי ַאְרֵיה ָרָוה ַנ ַחת ִמ ְּבנֹו ַה ָּגדֹול‪ֶׁ ,‬שּנֹו ַדע ְּכ ַת ְל ִמיד ֶׁש ֶמׁש ְואֹור‪ָּ ,‬תנּו ַח ְמ ַעט ְו ַא ַחר ָּכְך ַּת ְחזֹר ְל ֶאֶרץ ַהּ ֹק ֶדׁש‬

‫ָח ָכם ֻמ ְפ ָלג‪ִ ,‬ח ֵּבר ְס ָפִרים ְו ָע ַמד ְּב ֹראׁש ְק ִהָּלה ְּגדֹו ָלה ַר ֲע ָנן ּו ְמ ֵלא ּכֹחֹות‪.‬‬

‫ַו ֲחׁשּו ָבה ְּב ַאְרצֹות ַה ְּבִרית‪ַ .‬ר ִּבי ַאְר ֵיה ָׁש ַמע ַעל ְּפ ָע ָליו ַעל ֶה ָחתּום‪ִּ ,‬ב ְנָך ַה ִּמ ְת ַּג ְע ֵּג ַע ֵא ֶליָך‪ַ ,‬ח ִּיים ַי ֲעקֹב"‪.‬‬

‫ֵא ִל ָּיהּו ִס ֵּים ִל ְק ֹרא ֶאת ַה ִּמ ְכ ָּתב ְו ָׁש ַאל‬ ‫ָהַר ִּבים ְו ַה ֲחׁשּו ִבים ֶׁשל ְּבנֹו ְּב ַאְרצֹות‬

‫ֶאת ַר ִּבי ַאְר ֵיה‪" :‬נּו‪ָ ,‬מ ַתי ָהַר ִּבי נֹו ֵס ַע?"‬ ‫ַה ְּבִרית‪ַ ,‬על ַה ְּק ִהָּלה ַה ֲחׁשּו ָבה ֶׁשהּוא‬

‫ַר ִּבי ַאְר ֵיה ָׁש ַתק ְוֹלא ָע ָנה‪.‬‬ ‫עֹו ֵמד ְּברֹא ָׁשּה ְו ַה ִּמ ְת ַנ ֶה ֶלת ַמ ָּמׁש ְּכמֹו‬

‫ְּד ָמ ָמה ְמתּו ָחה ִה ְׂש ָּתְרָרה ַּב ֶח ֶדר ַה ָּק ָטן‪.‬‬ ‫ִּבירּו ָׁש ַל ִים – ַל ְמרֹות ֱהיֹו ָתּה ְמצּו ָיה‬

‫ֵא ִל ָּיהּו ָי ַׁשב ְל ַיד ַהׁ ֻּש ְל ָחן ִמַּצד ֶא ָחד‪,‬‬ ‫ְּב ָא ֶמִרי ָקה ַה ָח ְמָר ִנית ְו ָהְרחֹו ָקה ֶׁשל ָאז‪...‬‬

‫ְוַר ִּבי ַאְר ֵיה ֵמ ַהַּצד ַהׁ ֵּש ִני‪.‬‬ ‫ִמ ֵּדי ָׁשבּו ַע אֹו ְׁשבּו ַע ִים ָה ָיה ַר ִּבי ַאְר ֵיה‬

‫ַר ִּבי ַאְרֵיה ּתֹו ֵפף ַקּלֹות ְּב ֶא ְצ ְּבעֹו ָתיו ַעל‬ ‫ְמ ַק ֵּבל ִמ ְכ ָּתב ֶׁש ְּב ִפ ְתחֹו ִּד ְב ֵרי ּתֹו ָרה‪,‬‬

‫ַהׁ ֻּש ְל ָחן‪ָׁ ,‬שקּו ַע ְּב ִהְרהּוִרים‪...‬‬ ‫ְל ַא ֲח ֵרי ֶהם ָה ָיה ַה ֵּבן ְמ ַסֵּפר ַעל ַח ָּייו‬

‫" ָל ָּמה ָהַרב ִמ ְס ַּתֵּפק‪ָ ,‬ל ָּמה ֶׁש ָהַרב ֹלא‬ ‫ְּב ַאְרצֹות ַה ְּבִרית‪ּ ,‬ו ִמ ְת ַע ְנֵין ִּב ְׁשלֹום ָא ִביו‬

‫ִיַּסע?‪ָׁ - "...‬ש ַאל ֵא ִל ָּיהּו‪ֲ " ,‬הֹלא ָהַרב‬ ‫ּו ִב ְׁשלֹום ָּכל ַה ִּמ ְׁשָּפ ָחה‪.‬‬

‫ָּת ִמיד ְמ ַסֵּפר ִלי ַעדַּכ ָּמההּוא ִמ ְת ַּג ְע ֵּג ַע‬ ‫ְּביֹום ֶׁשּבֹו ָה ָיה ַמ ִּגי ַע ִמ ְכ ָּתב ֵמ ַה ֵּבן ַר ִּבי‬

‫ֶאל ַה ֵּבן ֶׁש ְּב ַאְרצֹות ַה ְּבִרית ָהְרחֹו ָקה‪,‬‬ ‫רבי אריה לוין‬ ‫ַחִּיים ַי ֲעקֹב‪ָ ,‬הָיה ַר ִּבי ַאְרֵיה ָׂש ֵמ ַח ִּב ְמֻי ָחד‪.‬‬

‫ְו ִהֵּנה ֵיׁש לֹו ִה ְז ַּד ְּמנּות ִל ְנסֹ ַע ֵא ָליו‬ ‫ֵא ִל ָּיהּו ֵה ִבין ֶאת ַה ִה ְתַר ְּגׁשּות ֶׁשל ַר ִּבי‬

‫ְל ַב ְּקרֹו ּו ְל ָפ ְגׁשֹו ָּפ ִנים ֶאל ָּפ ִנים!"‬ ‫ַאְר ֵיה‪ְ ,‬ו ָׂש ַמח ַי ַחד ִעּמֹו‪.‬‬

‫הֹו ִׁשיט לֹו ַר ִּבי ַאְר ֵיה ֶאת ַה ִּמ ְכ ָּתב‪ְ ,‬ו ָא ַמר לֹו‪ִּ " :‬ת ְקָרא!" ֵהִרים ַר ִּבי ַאְר ֵיה ֶאת ֵעי ָניו ְו ָת ָלה ֶאת ַמ ָּבטֹו ְּב ֵא ִל ָּיהּו‪ְ " :‬ו‪...‬‬

‫ֵא ִל ָּיהּו ָע ַבר ַעל ִּד ְבֵרי ַהּתֹוָרה ָה ֲע ֻמ ִּקים‪ֶׁ ,‬שֹּלא ֶאת ֻּכָּלם ְו ִאם הּוא ָיבֹוא ִּפ ְתאֹום?!"‬

‫ִה ְצ ִלי ַח ְל ָה ִבין‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ָקָרא ֶאת ַה ֶה ְמ ֵׁשְך‪ָ " :‬א ִבי ַה ָּי ָקר‪ָ " ,‬יבֹוא? ִמי?" ֹלא ֵה ִבין ֵא ִל ָּיהּו‪.‬‬

‫ַא ָּתה ֲהֵרי ָעסּוק ָּכל ָּכְך ִּבירּו ָׁש ַל ִים‪ֵ .‬אין ְלָך ֶר ַגע ֶא ָחד ֶׁשל ַאְך ַר ִּבי ַאְר ֵיה ָח ַזר ַעל ַהׁ ְּש ֵא ָלה‪ְ " :‬ו ִאם הּוא ָיבֹוא ִּפ ְתאֹום‪,‬‬

‫ְמנּו ָחה ְו ֶׁש ֶקט ‪ּ -‬פֹה ִע ְנ ְי ֵני ְצ ָד ָקה‪ָּ ,‬כאן ְל ַב ֵּקר חֹו ִלים‪ָׁ ,‬שם ְּכ ֶׁש ֲא ִני ְּבחּוץ ְל ֶאֶרץ‪ַ ,‬הְר ֵחק ַהְר ֵחק ִמירּו ָׁש ַלִים ַה ְּקדֹו ָׁשה?!‬

‫ְל ַה ְׁשִּכין ָׁשלֹום ‪ְ -‬ו ָכל ֶזה חּוץ ֵמ ֲעבֹו ָד ְתָך ִעם ַה ַּת ְל ִמי ִדים ֹלא‪ֵ ,‬אי ִני ָיכֹול ַל ֲעזֹב‪ֲ ,‬א ִפּלּו ֹלא ִל ְתקּו ָפה ְק ָצָרה ְּביֹו ֵתר‪ֹ .‬לא‬

‫ִי ָּת ֵכן ֶׁשהּוא ָיבֹוא ַו ֲא ִני ֹלא ֶא ְה ֶיה ָּכאן!"‬ ‫ְּב' ֵעץ ַח ִּיים' ּו ַב ְי ִׁשי ָבה ֶׁש ֵּמ ַעל ַל ַּב ִית‪...‬‬

‫ָא ִבי ַהָּי ָקר‪ַ ,‬א ָּתה ְּכ ָבר ֵאי ְנָך ָצ ִעיר‪ּ ,‬כֹחֹו ֶתיָך ֵאי ָנם ְּכ ִפי ֶׁש ָהיּו‪ֲ " ,‬א ָבל ִמי ֶזה 'הּוא'?" ָׁש ַאל ׁשּוב ֵא ִל ָּיהּו‪.‬‬

‫ְו ַא ָּתה ָזקּוק ִל ְמנּו ָחה‪ְּ .‬ב ֵבי ְתָך ַה ָּק ָטן ֶׁש ִּבירּו ָׁש ַל ִים ֵאי ְנָך " ַמה ּזֹאת אֹו ֶמֶרת ' ִמי ֶזה הּוא'?" ָּת ַמּה ְל ֻע ָּמתֹו ַר ִּבי ַאְר ֵיה‬

‫ָיכֹול ָלנּו ַח ַאף ְלֶר ַגע‪ַּ .‬גם ַה ְּת ָנ ִאים ַּב ַּב ִית ַה ָּק ָטן ְו ֶה ָחׁשּוְך‪ַ " - ,‬ה ָּמ ִׁשי ַח!"‬

‫‪4‬‬ ‫תשע"ט ‪47‬‬

‫ַאָּבא‬ ‫איחולי מזל טוב למנויבטושבעהה‬

‫משפחה בחרוזים ‪ ///‬חני פ'‬ ‫ֵּבין אֹורֹות ּו ְצ ָל ִלים‬ ‫י זרקור‬ ‫בר מצווה‬

‫ִּכי ִאם ֵאי ָאז‬ ‫ֶזה ֹלא ַקל‬ ‫שרוליק ריגל‪ ,‬בית שמש‬
‫ָה ָיה אֹור‬ ‫ִל ְהיֹות ְּבדֹור ָּכ ֶזה‬ ‫מוישי שוורץ‪ ,‬רחובות‬
‫ָקרֹוב ְו ָטהֹור‬ ‫אליהו מקסימוב‪ ,‬חיפה‬
‫ְו ָה ְי ָתה ֲח ֵׁש ָכה‬ ‫ְמ ֻב ְל ָּבל‪.‬‬ ‫פנחס סלומינסקי‪ ,‬אשדוד‬
‫ְמֻר ֶח ֶקת‪ּ ,‬דֹו ָחה ‪-‬‬ ‫ֹלא ָּפׁשּוט‬
‫ֲהֵרי ֶׁש ַהּיֹום‬ ‫ִל ְׁש ֹמר ַעל ְצ ִלילּות‬ ‫ימי הולדת ‪ -‬בנים‬
‫ַהּ ֹכל ִה ְת ַעְר ֵּבב‬ ‫ִּבְר ָג ִעים ַא ֲחרֹו ִנים‬
‫אֹורֹות ּו ְצ ָל ִלים‬ ‫ֶׁשל ָּגלּות‪.‬‬ ‫דודי מורטנפלד‪ ,‬טלזסטון‬
‫ְמ ַט ְׁש ְט ִׁשים ֶאת ַהֵּלב‪.‬‬ ‫שלום הורביץ‪ ,‬ביתר עילית‬
‫ּו ְכ ָבר ֹלא ָּברּור‬ ‫שמואל אורי חזקיהו‪ ,‬חדרה‬
‫ֵּבין אֹורֹות ּו ְצ ָל ִלים‬ ‫ַמה ֻּמ ָּתר‬ ‫יהודה זכריש‪ ,‬בית שמש‬
‫ְמ ַצִּפים‪ְ ,‬מ ַי ֲח ִלים‬ ‫ָמה ָאסּור;‬ ‫שלום נח מישקין‪ ,‬קרית גת‬
‫"אֹור ָח ָדׁש ַעל ִצּיֹון"‬ ‫פנחס אהרון כהן‪ ,‬ירושלים‬
‫ַה ְל ַואי ְו ִי ְת ַּגֵּׁשם‬ ‫ִנ ְפַרץ ָּכל ְּגבּול‬ ‫אהרון טננהויז‪ ,‬קוממיות‬
‫ּו ָמ ְל ָאה ָה ָאֶרץ‬ ‫ְוַרב ַה ִּב ְלּבּול‪.‬‬ ‫אלחנן יהושע טאו‪ ,‬ירושלים‬
‫ֵּד ָעה ֶאת ַהֵּׁשם!‬
‫מנחם כהן‬
‫אלישע וש‪ ,‬טלזסטון‬
‫צבי אייזנבך‪ ,‬בית שמש‬
‫אהרון וילהלם‪ ,‬ירושלים‬
‫עובדיה יוסף חתן‪ ,‬צפת‬
‫יהודה סלומינסקי‪ ,‬אשדוד‬
‫נתן דוד אזולאי‪ ,‬אלעד‬
‫ישראל לוי‪ ,‬קרית ספר‬

‫דוד נטף‪ ,‬בת ים‬
‫ידידיה מושקוביץ‪ ,‬רכסים‬

‫בת מצווה‬

‫רחלי ריינר‪ ,‬ביתר עילית‬

‫ימי הולדת ‪ -‬בנות‬

‫אילת איזנבך‪ ,‬ירושלים‬
‫ריקי שפריי‪ ,‬ביתר עילית‬
‫חני סובל‪ ,‬מודיעין עילית‬
‫אילה מנצר‪ ,‬ירושלים‪ ,‬בת מצוה‬
‫נועה שרה בן זקן‪ ,‬בית שמש‬
‫אלישבע בריטמן‪ ,‬ירושלים‬
‫רות דהן‪ ,‬מודיעין עילית‪ ,‬בת מצוה‬
‫נחמי שטרנבוך‪ ,‬בית שמש‬
‫שרי אספיס‪ ,‬בית שמש‬

‫יהודית לב‪ ,‬ירושלים‬
‫יוכבד שיף‪ ,‬ירושלים‬
‫תמר פעלד‪ ,‬ירושלים‬
‫דבורה לאנדי‪ ,‬בית שמש‬
‫נחמה לאנדי‪ ,‬בית שמש‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪5‬‬

‫ְו ִהיא ָהְי ָתה ְצ ֵמ ָאה ְו ַע ְצ ָּב ִנית – ְו ָאז‪ָ ,‬לִראׁשֹו ָנה‪ִ ,‬ה ְת ִחי ָלה‬ ‫ַהִּניחֹוחֹות ֶׁש ָעלּו ֵמ ַה ַּתּנּור ִה ְתַּפׁ ְּשטּו ְּבֵרי ַח ֶׁשל ַחג‪.‬‬ ‫הָ יִ ינּו ְּכחֹולְ מִ ים‬
‫ַל ֲחֹלם ַעל ַחג י"ז ְּב ַתּמּוז‪.‬‬ ‫ַהִּסיִרים ַעל ַהִּכיַר ִים ִּב ְע ְּבעּו‪ֲ .‬עֵר ַמת ְיָרקֹות ִצ ְבעֹו ִנית‬
‫ָע ְמ ָדה ַעל ַהׁ ַּש ִיׁש‪ְ ,‬מ ַחָּכה ְל ִקּלּוף‪ֶ " .‬נ ָח ִמי"‪ִ ,‬א ָּמא ִנ ְכ ְנ ָסה‬
‫ַּגם ַהָּי ִמים ַה ָּב ִאים ֹלא ָהיּו ֶנ ְח ָמ ִדים‪ְ ,‬ו ַה ֲחלֹומֹות ַהְּכ ֵמ ִהים‬ ‫ֶאל ַה ִּמ ְט ָּבח‪" ,‬רֹו ָצה ְל ָה ִכין ֶאת ַהֶּפ ִטיפּוִרים ֶׁשָּל ַמ ְד ְּת‬
‫ָח ְזרּו ּו ִב ְּקרּו אֹו ָתּה‪.‬‬
‫ַּבחּוג ִּב ְׁש ִביל ָמ ָנה ַא ֲחרֹו ָנה ַל ַחג?"‬
‫ַּב ִּמ ְפ ָּגׁש ָה ַא ֲחרֹון ֶׁשל ַה ַּמ ֲח ֶנה ֵהן ֹלא ָׁשרּו ֶאת ַה ִה ְמנֹון‪.‬‬ ‫ַה ַּב ִית ֻּכּלֹו ִמ ְתּכֹו ֵנן‪ָ ,‬הְר ָצפֹות ַמ ְב ִהיקֹות‪ַ ,‬ה ַּמָּצ ִעים‬
‫ְי ֵמי ֵּבין ַה ְּמ ָצִרים ְּכ ָבר ֵה ֵחּלּו‪ְ ,‬ו ָאסּור ָהָיה ִל ְׁש ֹמ ַע מּו ִזי ָקה‪.‬‬ ‫ְּב ַח ְדֵרי ָהאֹוְר ִחים ְּכ ָבר ְּפרּו ִׂשים‪ָ .‬מ ָחר ַּבַּלְי ָלה ִמ ְת ַק ֵּדׁש‬
‫ַחג ִּת ְׁש ָעה ְּב ָאב‪ַ .‬הרֹו ְט ַמ ִנים ֵמ ֵחי ָפה ַמ ִּגי ִעים‬
‫ַּגם ַהְר ָק ָדה ְל ִסּיּום ֹלא ָה ְי ָתה‪.‬‬ ‫ְל ִה ְת ָאֵר ַח‪ ,‬רֹו ִצים ִל ְהיֹות ְקרֹו ִבים ְקרֹו ִבים‪ַּ .‬גם ּדֹוד‬
‫ְו ַע ְכ ָׁשו‪ְּ ,‬ב ִת ְׁש ַעת ַה ָּי ִמים‪ְ ,‬מ ַׁש ֲע ֵמם ָּכל ָּכְך; ֹלא הֹו ְל ִכים‬ ‫ֹמ ֶׁשה ַּכ ֲה ָנא ּו ִמ ְׁשַּפ ְחּתֹו ִי ְׁשהּו ָּכאן‪ֵ .‬איזֹו ְזכּות‬
‫ַל ָּים ְו ַל ְּבֵר ָכה ַּכּמּו ָבן‪ֶ ,‬זה ָּברּור; ֲא ָבל ַּגם ֵמ ֵע ֶבר ְל ָכְך‪,‬‬
‫ְּכ ֶׁש ִהיא ְו ַח ְברֹו ֶתי ָה ָרצּו ְל ַת ְכ ֵנן ֲארּו ַחת ֶעֶרב ְמ ֻׁש ֶּת ֶפת‪,‬‬ ‫ְל ָאֵר ַח ּ ֹכ ֲה ִנים!‬
‫ִא ָּמא ִה ְס ִּביָרה ָלּה ֶׁש ַּגם ִמ ְפ ְּג ֵׁשי ֲח ֵברֹות ַעִּלי ִזים ֲאסּוִרים‬ ‫ֶנ ָח ִמי אֹו ֶה ֶבת ָּכל ָּכְך ֶאת ַהָּי ִמים ַהׂ ְּש ֵמ ִחים ָה ֵאּלּו‪.‬‬
‫ְּב ִת ְׁש ַעת ַה ָּי ִמים‪ .‬חּוץ ִמ ֶּזה‪ ,‬זֹו ִּת ְה ֶיה ַהַּפ ַעם ָהִראׁשֹו ָנה‬ ‫ִל ְפ ֵני ְׁשלֹו ָׁשה ָׁשבּועֹות ָה ָיה ַחג י"ז ְּב ַתּמּוז‪ֵ .‬הם‬
‫ֶׁש ִהיא ָּתצּום ְּב ִת ְׁש ָעה ְּב ָאב יֹום ָׁש ֵלם‪ְ ,‬ו ֶזה ַמ ְל ִחיץ ‪ּ -‬ו ֵמ ַעל‬ ‫ָה ְלכּו ָּב ֶר ֶגל ְל ֵבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש‪ִ ,‬ל ְהיֹות נֹו ְכ ִחים‬
‫ָּכל ַה ְּד ָבִרים ַה ַּמ ְל ִחי ִצים ְו ַהֹּלא ְנ ִעי ִמים‪ ,‬נֹו ֶס ֶפת ַּגם ֶא ִּתי‬ ‫ְּב ַה ְקָר ַבת ָקְר ְּבנֹות ַהּמּו ָס ִפים ֶׁשל ֶה ָחג ּו ְל ַה ְקִריב‬
‫ֶאת ַה ָּקְר ָּבנֹות ַהְּפָר ִטִּיים ֶׁשָּל ֶהם‪ּ .‬ו ֵמ ָאז‪ֶ ,‬זה ְּכ ָבר‬
‫ֲאחֹו ָתּה ַה ְּגדֹו ָלה ֶׁש ַּמְר ִּגי ָזה ָּכל ַהּיֹום‪...‬‬ ‫ִּכ ְמ ַעט ְׁשלֹו ָׁשה ָׁשבּועֹות ֶׁשל ֹחל ַהּמֹו ֵעד ֲח ִגי ִגי‬
‫" ֶנ ָח ִמי! ִא ָּמא ָא ְמָרה ֶׁש ַא ְּתלֹו ַק ַחת ַהּיֹום ֶאת ֵא ִלי ֵמ ַה ָּמעֹון‪,‬‬ ‫ְו ָׂש ֵמ ַח‪ַ .‬א ָּבא יֹו ֵׁשב ָּכל יֹום ֻמ ָּקף ַּב ָּב ִנים‪ֶׁ ,‬שׁ ָּשבּו‬
‫ַא ְּת זֹו ֶכֶרת?" ׁשּוב ֶא ִּתי‪ָ .‬ל ָּמה ִהיא חֹו ֶׁש ֶבת ֶׁש ִהיא ְצִרי ָכה‬ ‫ֵמ ַה ְי ִׁשי ָבה ִל ְכבֹוד ַה ַח ִּגים‪ְּ .‬כ ֶׁש ֵהם ִמ ְת ַנְּצ ִחים‬
‫ְל ַפ ֵּקד ָע ֶלי ָה? ִהיא זֹו ֶכֶרת ְל ַבד‪ְ ,‬וֹלא ְצִרי ָכה ֶׁש ֶא ִּתי ְּת ַחֵּנְך‬ ‫ְּב ִלּמּו ָדם ּו ְמ ַנ ְּג ִנים ִּב ְנ ִעימּות ֶאת ִּד ְבֵרי ַה ְּג ָמָרא‪,‬‬

‫אֹו ָתּה‪.‬‬ ‫ֵהם ִנְר ִאים ְּכמֹו ֶמ ֶלְך ּו ְנ ִסי ִכים‪.‬‬
‫ָּכ ָכה ֶזה ָּכל יֹום‪ִ .‬א ָּמא ָּב ֲעבֹו ָדה‪ֵ ,‬אין ָלּה חֹ ֶפׁש‪ַ .‬ה ְּק ַטּנֹות‬ ‫ְי ֵמי חֹל ַהּמֹו ֵעד ְּגדּו ִׁשים ּו ְמ ֵל ִאים‪ֲ .‬המֹו ֵני‬
‫ְמ ֻס ָּדרֹות ְּב ַק ְי ָטנֹות‪ַ ,‬ה ָּב ִנים ַּב ֵחי ֶדר‪ְ ,‬ו ִהיא ְו ֶא ִּתי ַּב ַּב ִית‪,‬‬ ‫אֹוְר ִחים ְמ ַמְּל ִאים ֶאת ְירּו ָׁש ַל ִים‪ַּ .‬גם ֲא ֵלי ֶהם‬
‫ָרבֹות‪ֶ .‬א ִּתי חֹו ֶׁש ֶבת ֶׁש ִהיא ַא ְחָר ִאית ָע ֶלי ָה‪ָ .‬אז ָמה ִאם‬ ‫ַמ ִּגי ִעים יֹום יֹום ְקרֹו ֵבי ִמ ְׁשָּפ ָחה ִמן ַה ֶּמְר ָחק‪.‬‬
‫ֶא ִּתי ְּכ ָבר ְּב ֶס ִמי ָנר?! ַּגם ִהיא ְּכ ָבר ַי ְל ָּדה ְּגדֹו ָלה‪ְּ .‬כ ֶׁש ִא ָּמא‬ ‫ִהיא ְמ ֻאׁ ֶּשֶרת ָּכל ָּכְך ֶׁש ֵהם ָזכּו ָלגּור ִּבירּו ָׁש ַלִים‪,‬‬
‫ַּת ְח ֹזר‪ִ ,‬היא ּתֹא ַמר ָלּה ֶׁש ִהיא ֹלא מּו ָכ ָנה ֶׁש ֶא ִּתי ַּת ִּגיד‬ ‫ְּב ֶמְר ַחק ַאְר ָּב ִעים ַּדּקֹות ֲה ִלי ָכה ִמ ֵּבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש‪.‬‬

‫ָלּה ַמה ַּל ֲעׂשֹות‪.‬‬ ‫" ֶנ ָח ִמי!!" ַהּקֹול ַה ָּגבֹו ַּה ְו ַה ִּמ ְׁש ַּתֵּלט‬
‫" ֶנ ָח ִמי‪ָ ,‬ל ָּמה ַהִּכּנֹור ֶׁשָּלְך ִנ ְמ ָצא ַעל ַה ִּמ ָּטה ְּב ֶח ֶדר?"‬ ‫ֶׁשל ֶא ִּתי ָׁש ַבר ֶאת ַה ֲחלֹום ַה ָּקסּום‪ַ " .‬מה‬
‫ֶנ ָח ִמי ָק ָמה ִּב ְכ ֵבדּות ָל ַק ַחת ֶאת ַהִּכּנֹור‪ִ .‬ה ְת ַּב ְּי ָׁשה ְל ַסֵּפר‬ ‫ֶּזה ַה ָּב ָל ָגן ֶׁש ִה ְׁש ַאְר ְּת ּפֹה ַּבָּסלֹון? ּבֹו ִאי‬
‫ְל ֶא ִּתי ֶׁש ַּבּבֹ ֶקר‪ֵ ,‬מ ֹרב ִׁש ֲעמּום‪ִ ,‬ה ְת ַּב ְל ְּב ָלה ְוהֹו ִצי ָאה‬
‫ֶאת ַהִּכּנֹורְּכ ֵדי ְל ִה ְת ַא ֵּמן‪ֵ .‬נס ֶׁשִּנ ְזְּכָרה ִמָּיד ֶׁש ָאסּור‬ ‫ְל ַס ֵּדר אֹותֹו ִמָּיד"‪ְּ .‬ב ַבת ַא ַחת ָנ ֲח ָתה‬
‫ְל ַנ ֵּגן ְּב ִת ְׁש ַעת ַה ָּי ִמים‪ֲ ,‬א ִפּלּו ְלצֶֹרְך ִאּמּון‪.‬‬ ‫ֶנ ָח ִמי ֶאל ַה ְּמ ִציאּות ָה ֲעגּו ָמה‪ִ .‬היא‬
‫ִאם ַרק ַה ֲחלֹום ֶׁשָּלּה‬ ‫ָּכל ָּכְך ֹלא אֹו ֶה ֶבת ֶאת ַה ָּי ִמים‬
‫ָהָיה ִמ ְת ַּגׁ ֵּשם‪ִ ...‬היא‬
‫ָהְי ָתה ּפֹוֶר ֶטת ַעל‬ ‫ָה ֲעצּו ִבים ָה ֵאּלּו‪.‬‬
‫ַהִּכּנֹור ִׁשי ֵרי‬ ‫ַהׁ ָּש ָנה ִהיא ְּכ ָבר ַּבת ִמ ְצ ָוה‪,‬‬
‫ַחג‪ִׁ ,‬שיֵרי ְּג ֻאָּלה‬ ‫ְו ָצ ָמה ְּבי"ז ְּב ַתּמּוז‪ַ .‬חם ָהָיה‪,‬‬
‫ְׂש ֵמ ִחים‪ִ .‬היא‬

‫תשע"ט ‪6 47‬‬

‫סיפור שבועי ‪ ///‬מספרת‪ :‬רבקה פרידמן‬ ‫ִא ָּתּה ַל ֶח ֶדר‪ִ ,‬מְר ָי ִמי ְו ַדִּסי ָּבאּו ַא ֲחֶרי ָה‪.‬‬ ‫ָה ְי ָתה ְיכֹו ָלה ִל ְנ ֹס ַע ַע ְכ ָׁשו ְל ֵבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ‪ -‬יֹוֶר ֶדת ִמ ַּקו‬
‫" ַהּיֹום ֵא ִלי ַו ֲא ִני ַה ֲח ִני ִכים ַּב ַּק ְי ָט ָנה‪ִ .‬מְר ָי ִמי ְו ַדִּסי‪ַ ,‬א ֶּתן‬ ‫‪ַּ 3‬ב ַּת ֲח ָנה ֶׁשְּל ַיד ַהר ַה ַּב ִית‪ ,‬עֹו ֶבֶרת ַּב ֶּדֶרְך ַה ֲחסּו ָמה‬
‫ַה ַּמ ְדִריכֹות!" ָה ֵעי ַנִים ַהּנֹו ְצצֹות ֶׁשּמּו ָלה ֶהְראּו ָלּה ֶׁש ֶּזה‬ ‫ַּכּיֹום ַעל ְי ֵדי ַח ָּי ִלים ְוהֹו ֶל ֶכת ַל ֲעמֹד ְל ַיד ַׁש ַער ַהָּנ ִׁשים‪.‬‬
‫ַר ְעיֹון ַמ ְת ִאים‪ַ " .‬ה ַּמ ְדִריכֹות"‪ִ ,‬היא ָׁש ֲא ָלה ְּבקֹול ַּד ִּקיק‪,‬‬ ‫ֶנ ָח ִמי עֹו ֶצ ֶמת ֵעי ַנ ִים ּו ַמ ָּמׁש 'רֹו ָאה' ֶאת ַע ְצ ָמּה ְמ ַחָּכה‬
‫ַעד ִל ְׁש ַעת ֵּבין ָה ַעְר ַּב ִים ְּכ ֵדי ִל ְׁש ֹמ ַע ֶאת ִׁשיַרת ַהְּל ִו ִּיים‬
‫" ָמה עֹו ִׂשים ַהּיֹום?"‬ ‫ִּב ְז ַמן ַה ְקָר ַבת ָקְר ַּבן ַה ָּת ִמיד‪ִ .‬הֵּנה ַהְּל ִו ִּיים עֹו ְמ ִדים ַעל‬
‫ַה ַּק ְי ָט ָנה ַה' ְמ ֻי ֶח ֶדת' ֶה ֱע ִסי ָקה ֶאת ַה ְּק ַטִּנים ְז ַמן ַרב‪.‬‬ ‫ַהּדּו ָכן ִעם ְנ ָב ִלים‪ֲ ,‬חצֹו ְצרֹות‪ֲ ,‬ח ִלי ִלים‪ִּ ,‬כּנֹורֹות ְו ִצ ְל ֵצל‪.‬‬
‫ֶנ ָח ִמי ָּג ְז ָרה ְו ִה ְד ִּבי ָקה ְל ִפי ַההֹו ָראֹות‪ִ ,‬ה ְק ִׁשי ָבה‬ ‫ֵאיזֹו ְנ ִגי ָנה ֻמ ְפ ָל ָאה‪ַ ,‬מְר ִטי ָטה ֶאת ַהֵּלב‪ְ ,‬מעֹוֶרֶרת ָּכל ָּכְך‪.‬‬
‫ֶר ַגע‪ָ ,‬מה ַהׁ ָּש ָעה? אֹוי‪ְּ ,‬כ ָבר ִּכ ְמ ַעט ַאְר ַּבע‪ֶ .‬נ ָח ִמי ִהִּני ָחה‬
‫ַלִּסּפּוִרים ְו ָצ ְפ ָתה ַּב ַהָּצגֹות ַעד ֶׁש ִא ָּמא ָק ָמה‪.‬‬
‫ַמ ֵהר ֶאת ַהִּכּנֹור ָּב ָארֹון ְוָר ָצה ַל ָּמעֹון‪.‬‬
‫ִא ָּמא ָע ְמ ָדה ַּב ִּמ ְט ָּבח‪ ,‬חֹו ֶת ֶכת ְיָרקֹות ַל ֲארּו ַחת ָה ֶעֶרב‪.‬‬ ‫ְּכ ֶׁשִּנ ְכ ְנ ָסה ִעם ֵא ִלי ַה ַּב ְי ָתה‪ַ ,‬ה ָּבנֹות ְּכ ָבר ָח ְזרּו ֵמ ַהַּצ ֲהרֹון‬
‫" ַא ְּת עֹוד ֹלא ִסַּפְר ְּת ִלי ֵאיְך ָה ָיה ָלְך ַּבּ ֹב ֶקר‪ֶ ,‬נ ָח ִמי"‪.‬‬ ‫ֶׁשל ַה ַּק ְי ָט ָנה‪ַּ .‬גם ִא ָּמא ִה ִּגי ָעה‪ִ .‬מ ָּיד ַא ֲחֶרי ָה ּדּו ִדי ִנ ְכ ַנס‪,‬‬
‫ַה ַּמ ְח ָׁשבֹות ַעל ֵּבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ָעלּו מּול ֵעי ֶני ָה‪.‬‬ ‫ָח ַזר ֵמ ַה ֵחי ֶדר‪ֻּ .‬כָּלם ָרצּו ְל ַסֵּפר ְל ִא ָּמא ַי ַחד ֶמה ָה ָיה ּו ַמה‬
‫ְּב ַה ְח ָל ָטה ֶׁשל ֶר ַגע‪ֶ ,‬ה ְח ִלי ָטה ֶׁשֹּלא ְל ַסֵּפר ַעל ֶא ִּתי‪.‬‬ ‫ָּקָרה ּו ֶמה ָעׂשּו ַהּבֹ ֶקר‪ִ .‬א ָּמא ִנְּס ָתה ִל ְׁש ֹמ ַע ַהּ ֹכל ִּב ְׁש ֵּתי‬
‫ִּב ְמקֹום ֹזאת‪ִ ,‬היא ִׁש ְּת ָפה ֶאת ִא ָּמא ַּב ֲחלֹומֹות‬ ‫ָא ְז ֶני ָה‪ֶ .‬זה ֹלא ַה ְּז ַמן ְל ִה ְתלֹו ֵנן ַעל ֶא ִּתי‪ֵ ,‬ה ִבי ָנה ֶנ ָח ִמי‪.‬‬
‫ֶׁשָּלּה ַעל ַה ֲח ָויֹות ֶׁש ָהיּו ָל ֶהם ַּב ָּי ִמים ַהָּללּו ִאּלּו‬
‫ֵּבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ָה ָיה ְּכ ָבר ַק ָּים‪ְ ,‬מ ַק ָּוה ֶׁש ִא ָּמא ֹלא‬ ‫ָע ִדיף ִל ְׁש ֹמר ֹזאת ְל ָׁש ָעה ְמ ֻא ֶחֶרת יֹו ֵתר‪.‬‬
‫ִּת ְצ ַחק ָלּה‪.‬‬ ‫ִא ָּמא ִה ְק ִׁשי ָבה ְל ִסּפּו ֶרי ָה ֶׁשל ִמ ְר ָי ִמי‪ְ " .‬ו ֵאי ֶזה ְּפ ָרס‬
‫ִא ָּמא ִּב ְכ ָלל ֹלא ָצ ֲח ָקה‪ִ .‬היא ֲא ִפּלּו ִה ְת ַר ְּג ָׁשה‬
‫ְו ָנ ְׁש ָקה ָלּה ַעל ָה ֹראׁש‪ֵ " .‬איזֹו ִצִּפָּיה ֲא ִמ ִּתית ְל ִבי ַאת‬ ‫ִק ַּב ְל ְּת?" ִּפהּוק‪ּ" .‬דּו ִדי‪ ,‬רֹו ֶצה ֶל ֱא ֹכל?" עֹוד ִּפהּוק‪.‬‬
‫ַה ָּמ ִׁשי ַח! ַה ְל ַואי ֶׁש ַּגם ֲא ִני ַאְר ִּגיׁש ָּכְך!"‬ ‫" ִא ָּמא"‪ַּ ,‬דִּסי ָק ְט ָעה ֶאת ַה ֵּתאּוִרים ֶׁשל ִמְר ָי ִמי‪ְ " ,‬ל ָמ ָחר‬
‫ָצִריְך ְל ָה ִביא ְׁש ֵני ַּב ְקּבּו ִקים ֵרי ִקים‪ֵ .‬מ ֵאיפֹה ֲא ִני ֶא ַּקח?"‬
‫ֶנ ָח ִמי ִנ ְׁש ֲע ָנה ַעל ֶא ֶדן ַה ַחּלֹון ְו ִה ִּבי ָטה ַהחּו ָצה‪.‬‬
‫ִהיא ִה ְס ַּתְּכ ָלה ַעל ֶה ָהִרים ֶׁש ָּב ֹא ֶפק ‪ -‬אּו ַלי ַעל‬ ‫ִמְר ָי ִמי ִה ְתַר ְּג ָזה‪ַּ " ,‬די! ָמה ַא ְּת ִנ ְד ֶח ֶפת?!"‬
‫ֶנ ָח ִמי ָס ְפָרה ִּפהּוק ְׁש ִלי ִׁשי ֶׁשל ִא ָּמא‪ְ ,‬ו ַה ְח ָל ָטה ִה ְב ִׁשי ָלה‬
‫ֵאּלּו ַי ַע ְמדּו ַר ְג ֵלי ְמ ַבׂ ֵּשר?‬
‫" ַּדי‪ֶ ,‬נ ָח ִמי‪ַּ ,‬ת ְפ ִסי ִקי ְּכ ָבר ַל ֲחֹלם!" ֶא ִּתי ִנ ְכ ְנ ָסה‬ ‫ְּבתֹו ָכּה‪.‬‬
‫ּכֹו ֶע ֶסת‪ַ " ,‬הֵּכ ִלים ֵמ ֲארּו ַחת ַהָּצ ֳהַרִים עֹוד ַּבִּכּיֹור‪,‬‬ ‫" ִמי רֹו ֶצה ַק ְי ָט ָנה?" ִה ְכִרי ָזה ְּבקֹול ַעִּליז‪ְ ,‬מ ַק ָּוה ְל ָגרֹות‬
‫אֹו ָתם‪ִ .‬היא ַּת ֲע ֶׂשה ַק ְי ָט ָנה ַל ְּק ַטִּנים‪ְ ,‬ו ִא ָּמא ּתּו ַכל ָלנּו ַח‬
‫זֹו ַהּתֹוָרנּות ֶׁשָּלְך ַהּיֹום‪ִ ,‬אם ָׁש ַכ ַח ְּת"‪.‬‬
‫ֶנ ָח ִמי ָע ְצָרה ֶאת ַה ְּתׁשּו ָבה ְּבכֹ ַח‪ִ " .‬הֵּנה‬ ‫ְק ָצת‪.‬‬
‫ֲא ִני ִמ ָּיד ְמ ִדי ָחה אֹו ָתם"‪ִ ,‬הְר ִּגי ָעה‬ ‫ִא ָּמא ִח ְּי ָכה ֵא ֶלי ָה ְּבתֹו ָדה‪.‬‬
‫" ִנ ְמ ַאס ִמ ַּקְי ָט ָנה! ָּכל ַהּיֹום ָהְי ָתה ָלנּו ַקְי ָט ָנה!"‬
‫ֶאת ֶא ִּתי‪.‬‬
‫ְל ַה ְפ ִסיק ַל ֲחֹלם? ֹלא‪ִ .‬היא ְמ ַק ָּוה‬ ‫ָהְר ָסה ִמְר ָי ִמי ֶאת ַהּ ֹכל‪.‬‬
‫ְל ַה ְמ ִׁשיְך ַל ֲחֹלם ֶאת ַה ֲחלֹום ַה ֶּזה‬ ‫ִהיא ָר ְצ ָתה ִל ְג ֹער ָּבּה‪ֲ ,‬א ָבל‬
‫ַעד ֶׁש ִּי ְת ַּגׁ ֵּשם; ְו ַהּיֹום ִהיא ַּגם‬
‫ָע ְׂש ָתה ְצ ָע ִדים ְּכ ֵדי ְל ָקֵרב אֹותֹו‪.‬‬ ‫ֶה ְח ִלי ָטה ְל ַנּסֹות ׁשּוב‪ֹ" .‬לא‬
‫ַק ְי ָט ָנה ְר ִגי ָלה‪ַ ,‬מׁ ֶּשהּו ַא ֵחר"‪,‬‬
‫ִה ְב ִטי ָחה‪ְּ ,‬ב ִלי ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָלּה‬
‫ֶׁש ֶמץ ֶׁשל ַר ְעיֹון ַמה ִּי ְהֶיה‬
‫ַא ֶחֶרת‪.‬‬
‫ִהיא ָל ְק ָחה ֶאת ֵא ִלי‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪7‬‬

‫ב‬‫ִסּפּו ִרים‬ ‫אמא מספרת‪ ///‬ר' פס‬

‫ַל ֲארּו ַחת ֶעֶר‬

‫ִּפ ְתאֹום‬

‫" ַמה ֶּזה ַה ַּמ ִּזיק ַה ֶּזה?" ֹלא ֵה ִבין ַנחּו ִמי‪.‬‬ ‫ֶּב ְנ ִצי‪ְ ,‬מ ַנ ֵחם ְו ַנחּו ִמי ָי ְׁשבּו ַּב ִּמְרֶּפ ֶסת ַהְּפתּו ָחה ִּב ְׁשעֹות‬
‫"ֹלא יֹו ֵד ַע ְּב ִדּיּוק‪ָּ ,‬כְך ָהֶר ֶּב'ה ֶׁשִּלי ָא ַמר"‪ָ ,‬מ ַׁשְך ֶּב ְנ ִצי‬ ‫ַא ַחר ַהָּצ ֳהַר ִים ֶׁשל יֹום ֶא ָחד ֶׁשל ִּת ְׁש ַעת ַה ָּי ִמים‪ֵ .‬הם‬

‫ִּב ְכ ֵת ָפיו‪.‬‬ ‫ָּבנּו ַּב ִית ְּב ַמ ְג ֶנ ִטים ְוׂשֹו ֲחחּו‪.‬‬
‫"אּוף"‪ָ ,‬א ַמר ְמ ַנ ֵחם‪ֶׁ " ,‬ש ִּי ָּב ֶנה ְּכ ָבר ֵּבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ְוֹלא‬ ‫"אּוף"‪ָ ,‬א ַמר ֶּב ְנ ִצי‪ֶׁ " ,‬ש ַּי ִּגי ַע ְּכ ָבר ַה ָּמ ִׁשי ַח‪ַ ,‬ה ְל ַואי"‪.‬‬
‫" ָנכֹון" ִה ְסִּכים ְמ ַנ ֵחם‪ָּ " .‬ת ֵאר ְל ַע ְצ ְמָך ֶׁש ֲא ַנ ְחנּו יֹו ְׁש ִבים‬
‫ִי ְהיּו ַמ ִּזי ִקים"‪.‬‬ ‫ּפֹה ַּב ִּמְרֶּפ ֶסת‪ּ ,‬ו ִפ ְתאֹום רֹו ִאים ֵּבית ִמ ְק ָּדׁש ֵמ ֵאׁש יֹוֵרד‬
‫" ְּב ִדּיּוק‪ְ ,‬וֹלא ָק ָסא ִמים‪ְ ,‬וֹלא ִּפּגּו ִעים ְוֹלא ָּבלֹו ֵני ַּת ְב ֵעָרה‬
‫ֵמ ַהׁ ָּש ַמ ִים"‪.‬‬
‫ְוֹלא ַהָּצתֹות"‪ָּ ,‬פ ַלט ַנחּו ִמי ִּב ְנ ִׁשי ָמה ַא ַחת‪.‬‬ ‫" ֶזה ִי ְה ֶיה ַמ ְד ִהים!" ִה ְת ַל ֵהב ֶּב ְנ ִצי‪ּ" .‬ו ֶב ֱא ֶמת ַא ָּבא ָא ַמר‬
‫ֶּב ְנ ִצי ִמ ֵהר ְל ָה ִביא ַּדִּפים‪ֲ " .‬א ִני ֵמ ִכין ֶאת ָה ִעּתֹון ֶׁש ֵּי ֵצא‬ ‫ֶׁש ַה ָּמ ִׁשי ַח ַי ִּגי ַע ִּפ ְתאֹום‪ְּ ,‬ב ִלי ֶׁשַּי ְכִריזּו קֹ ֶדם ' ְּבעֹוד ָׁשבּו ַע‬
‫ַּב ְּז ַמן ֶׁש ַה ָּמ ִׁשי ַח ָיבֹוא‪ִ ,‬אם ִי ְהיּו ָאז ִעּתֹו ִנים"‪ ,‬הּוא ָא ַמר‬
‫ִּב ְקִרי ָצה‪ִ " .‬ת ְׁש ְמעּו ֶאת ַהּכֹו ֶתֶרת ָהָרא ִׁשית ָּב ִעּתֹון 'ָּכל‬ ‫ַה ָּמ ִׁשי ַח ָּבא‪"...‬‬
‫ָּב ֵּתי ַהחֹו ִלים ָּב ָאֶרץ ִנ ְס ְּגרּו ֵע ֶקב ַמ ְחסֹור ָחמּור ְּבחֹו ִלים'"‪.‬‬ ‫" ִלי ִמ ְת ַחׁ ֵּשק ָל ֶל ֶכת ִל ְבחֹר ֶּכ ֶבׂש ּו ְל ַה ְקִריב אֹותֹו ְל ָקְר ַּבן‬
‫" ַּגם ִלי ֵיׁש ַר ְעיֹון"‪ִ ,‬ה ְת ַל ֵהב ְמ ַנ ֵחם‪ַ " .‬הִּצּיּוד ָהְרפּו ִאי‬ ‫ּתֹו ָדה‪ָּ .‬בטּו ַח ֶׁשַּנ ְקִריב ָקְר ַּבן ּתֹו ָדה ַא ֲחֵרי ֶׁש ֵּבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש‬
‫הּו ָצא ֵמ ָה ַא ְמּבּו ַל ְנ ִסים ּו ִב ְמקֹומֹו ָק ְבעּו ַס ְפ ַסִּלים‪.‬‬ ‫ִי ָּב ֶנה‪ַ ,‬על ָּכל ַהִּנִּסים ֶׁשִּי ְהיּו ָאז"‪ִ ,‬נ ְכ ַנס ַּגם ַנחּו ִמי ָל ֲאִויָרה‪.‬‬
‫ָה ַא ְמּבּו ַל ְנ ִסים ָה ְפכּו ְל ַהָּסעֹות ַּת ְל ִמי ִדים ְּכ ֵדי ְל ָה ִביא‬ ‫"ֵּכן‪ִ ,‬י ְהיּו ִנִּסים ֲעצּו ִמים‪ֲ ,‬א ִפּלּו יֹו ֵתר ֵמ ֵאּלּו ֶׁש ָהיּו‬
‫ִּב ְקִרי ַעת ַים סּוף!" ָק ַפץ ְמ ַנ ֵחם ֵמ ַה ָּמקֹום ּו ְב ִלי ַּכ ָּו ָנה‬
‫ְי ָל ִדים ְל ַת ְלמּו ֵדי ּתֹוָרה"‪.‬‬ ‫ִהִּפיל ׁשּוָרה ֶׁשל ַמ ְג ֶנ ִטים‪ָּ" .‬כְך ָּכתּוב ִּב ְמ ֹפָרׁש ַּבָּפסּוק‪,‬‬
‫"אּוף"‪ִ ,‬סֵּכם ַנחּו ִמי‪ֶׁ " ,‬ש ָּיבֹוא ְּכ ָבר ַה ָּמ ִׁשי ַח‪ֶׁ ,‬ש ָּיבֹוא"‪.‬‬ ‫ָהֶר ֶּב'ה ִל ֵּמד אֹו ָתנּו"‪ ,‬הּוא ִה ְתּכֹו ֵפף ְּכ ֵדי ְל ַה ֲע ִמיד ֶאת‬
‫ְו ַהְי ָל ִדים ָּפנּו ֶל ֱא ֹסף ֶאת ַה ַּמ ְג ֶנ ִטים ְו ָל ֶל ֶכת ֶל ֱא ֹכל ֲארּו ַחת‬
‫ֶעֶרב‪ .‬אּו ַלי ְּכ ֶׁש ֵהם ִי ְהיּו ְּב ֶא ְמ ַצע ָה ֲארּו ָחה‪ִּ ,‬פ ְתאֹום‬ ‫ַהּׁשּוָרה ַּב ֲח ָזָרה‪.‬‬
‫" ַא ֶּתם יֹו ְד ִעים ֶׁשָּכל יֹו ְׁש ֵבי חּוץ ָל ָאֶרץ ַי ִּגיעּו ֵהָּנה ְּכ ֶׁש ֵהם‬
‫ַה ָּמ ִׁשי ַח ָיבֹוא‪.‬‬ ‫יֹו ְׁש ִבים ָל ֶהם ַּב ְּמקֹומֹות ֶׁשָּל ֶהם ְּב ָב ֵּתי ַהְּכ ֵנ ִסּיֹות ֶׁשָּל ֶהם?‬
‫ַה ְל ַואי‪.‬‬ ‫ָּב ֵּתי ַהְּכ ֶנ ֶסתָּפׁשּוט ָיעּופּו"‪ִ ,‬נ ְזַּכר ֶּב ְנ ִצי ְּב ִמ ְדָרׁש ֶׁשׁ ָּש ַמע‪.‬‬

‫" ִהֵּנה ָּכְך"‪ִ ,‬ה ְד ִּגים ֶּב ְנ ִצי‪ .‬הּוא ִה ְכ ִניס ְל ִמ ְב ֵנה ַה ַּמ ְג ֶנ ִטים‬
‫ַּכ ָּמה ְּדמּויֹות ְק ַטּנֹות ְו ֵהִרים ֶאת ַה ִּמ ְב ֶנה ִּב ְז ִהירּות‬
‫ְּכ ֶׁשהּואעֹו ֶׂשהלֹו ִסיבּוב ָּב ֲאִויר ְּבַר ֲח ֵבי ַה ִּמְרֶּפ ֶסת‪.‬‬
‫ְל ַבּסֹוף ֶנ ֱע ַצר ְו ִהִּני ַח ֶאת ַה ִּמ ְב ֶנה ְּב ִדּיּוק ַעל ַה ַּקו‬
‫ֶׁש ֵּבין ַהֵּצל ְו ָהאֹור ֶׁשל ַהׁ ֶּש ֶמׁש ַעל ָהִר ְצָּפה‪.‬‬
‫" ָּתזּוז ִמׁ ָּשם"‪ִ ,‬נ ְב ַהל ְמ ַנ ֵחם‪ָ " ,‬הֶר ֶּב'ה ֶׁשָּלנּו ָא ַמר‬
‫ֶׁש ָאסּור ִל ְהיֹות ַּב ָּי ִמים ָה ֵאּלּו ֵּבין ַח ָּמה ַלֵּצל‬
‫ַא ַחר ַהָּצ ֳהַר ִים‪ֵ ,‬יׁש ַמ ִּזיק ֶׁשּקֹוְר ִאים לֹו ֶק ֶטב‬
‫ְמִריִרי‪ָּ .‬תזּוז ַמ ֵהר"‪.‬‬
‫ֶּב ְנ ִצי ָזז‪.‬‬

‫‪8‬‬ ‫תשע"ט ‪47‬‬

‫ְּגרֹוס‬ ‫ִעם ַה ְּ ׁש ֵכ ִנים?‬ ‫ּו ָמה‬ ‫>‬ ‫מאת‪ :‬רות רוזנשטיין‬
‫ַהּדֹו ִדים ָרצּו‬
‫ֶׁש ַּגם ֵהם ֵי ָהנּו‪.‬‬ ‫ָר ִאית? ַּגם‬
‫ִמ ְׁש ָּפ ַחת ֵלִוין‬ ‫>‬

‫ְמנּוִּיים!‬

‫אֹור ְּבמֹוְׁשבֹו ָתםַי ְל ֵדי ַהִּצי ֶמר‬

‫ֶׁשל ַׁש ָּבת נֹ ֶפׁש!"‬ ‫ִא ָּמא ִּב ְּק ָׁשה ִמִּל ִּבי ָל ֶל ֶכת ַא ֲחֵרי ַהְּסעּו ָדה ּו ְל ַה ְח ִזיר ַלׁ ְּש ֵכ ִנים‬
‫ֵהם ָׁש ְמעּו ָלנּו ּו ִמ ֲהרּו ְל ַנּסֹות‬ ‫ְׁש ַוְרץ ֶאת ַהֵּס ֶפר ֶׁש ִהיא ָל ְק ָחה ֵמ ֶהם ַעל ָּפָר ַׁשת ַהׁ ָּשבּו ַע‪.‬‬
‫" ִא ָּמא!" ָא ְמָרה ִל ִּבי‪ְּ ,‬ב ַמ ְנ ִּגי ָנה ֶׁשל ‪ָ ' -‬מה‪ַ ,‬א ְּת ֹלא זֹו ֶכֶרת‬
‫ֶאת ַהָּפ ֶט ְנט‪.‬‬
‫ַע ְכ ָׁשו ָּפ ִנינּו ִל ְׁשַוְרץ‪ָ .‬ע ַק ְפנּו ֶאת ַה ָּג ֵדר ֶׁשל ַהְי ִחי ָדה‪ָ ,‬ה ַל ְכנּו‬ ‫ֶׁש ֲא ִני ּפֹו ֶח ֶדת ָל ֶל ֶכת ַּבחֹ ֶׁשְך?!!'‬
‫ְלאֶֹרְך ַהׁ ְּש ִביל ֶׁשּפֹו ֶנה ְל ִכּוּון ָּב ֵּתי ַהְּכ ֶנ ֶסת‪ָ " .‬אה‪ִ ,‬הֵּנה ָה ִא ָּמא‬ ‫" ִׁשי ִפי ֵּת ֵלְך ִא ָּתְך‪ ,‬אּו ַלי?" ְׁש ַוְרץ ָּגִרים ַמ ָּמׁש ָּכאן‪ֵ ,‬מ ֲאחֹוֵרי‬

‫ֶׁשָּל ֶהם!" אֹו ֶמֶרת ִלי ִל ִּבי‪ְ " ,‬מ ַט ֶּי ֶלת ָלּה ִעם ַה ִּתינֹוק"‪.‬‬ ‫ֶה ָח ֵצר ֶׁשָּלנּו‪.‬‬
‫ִהיא ִז ֲה ָתה אֹו ָתנּו‪ָ ,‬ה ֵאם‪ ,‬אֹו אּו ַלי ַרק ֶאת ִל ִּבי; ְו ָא ְמָרה ָלנּו‬ ‫ִׁשי ִפי ָהְי ָתה ֵמ ֲאחֹוֵרי ִא ָּמא‪ְ ,‬מ ַחֶּי ֶכת ִחּיּוְך ִנָּצחֹון ִּכ ְמ ַעט‪ֵ .‬נס‬
‫ַּב ֲח ִביבּות‪ַׁ " :‬ש ָּבת ָׁשלֹום‪ֲ ,‬חמּו ִדים‪ַּ .‬כ ָּמה ֶנ ְח ָמד ָל ֶכם ֶׁש ַא ֶּתם‬ ‫ֶׁש ִהיא ָל ְב ָׁשה ְּכ ָבר ִּפי ָז' ָמה‪ַ .‬ע ְכ ָׁשו ִהיא ְּבַו ַּדאי ַמ ָּמׁש רֹו ָצה‬
‫ְיכֹו ִלים ָּכל ַׁש ָּבת ְל ַט ֵּיל ָּכאן ְּבנֹוף ָּכ ֶזה‪ַּ ,‬בׁ ֶּש ֶקט ַה ֶּזה‪ְּ ,‬ב ִלי‬
‫ֶׁש ַאף ֶא ָחד ַמ ְפִרי ַע‪ֶּ .‬ב ַטח ַא ֶּתם אֹו ֲה ִבים ְמאֹד ֶאת ַה ִּטּיּו ִלים‬ ‫ַל ֲעזֹר‪ַ ,‬רק ‪ַ -‬מה ַּל ֲעׂשֹות? ‪ֹ -‬לא ְיכֹו ָלה‪.‬‬
‫"טֹוב"‪ָ ,‬א ַמְר ִּתי ֲא ִני ְו ַק ְמ ִּתי‪ִּ .‬ב ְׁש ִביל ָמה ְל ַחּכֹות ֶׁש ִא ָּמא‬
‫ָה ֵאּלּו ַּבֵּלילֹות!"‬ ‫ְּת ַב ֵּקׁש? ַהֵּס ֶפר ֲהֵרי ָצִריְך ַל ְחזֹר ִל ְׁש ַוְרץ‪ַּ ,‬כ ֲא ֶׁשר ִה ְב ִטי ָחה‬
‫ֲא ַנ ְחנּו‪ ...‬אֹו ֲה ִבים? ָהִיינּו ְנבֹו ִכים‪ָ .‬מ ַתי ֲא ַנ ְחנּו עֹוְר ִכים ִטּיּו ִלים‬ ‫ָל ֶהם ִא ָּמא; ַו ֲא ִניֹלא ֶי ֶלד ָק ָטן ֶׁשאֹו ֵמר ְל ִא ָּמא'ֹלא'ְּכ ֶׁש ְּת ַב ֵּקׁש‬
‫ַּבֵּלילֹות? ַמה ִּפ ְתאֹום‪ַ .‬ל ְי ָלה הּוא ֹלא ְז ַמן ְל ַט ֵּיל ּבֹו‪ֲ .‬א ַנ ְחנּו‬
‫ִמ ֶּמִּני עֹוד ֶר ַגע ְל ַלּוֹות ֶאת ִל ִּבי‪.‬‬
‫ַרק הֹו ְל ִכים ִל ְׁש ַוְרץ‪ִּ ,‬כי ֻמ ְכָר ִחים‪ְ ,‬ו ָג ַמְרנּו‪.‬‬ ‫"ָּכל ַהָּכבֹוד‪ַ ,‬חִּיי ְמ ֶקה!" ִה ְתַּפ ֲע ָלה ִא ָּמא‪ּ ,‬ו ְלֶר ַגע ֶא ָחד ָר ִאי ִתי‬
‫" ָׁש ַמִים‪ֵ ,‬ע ִצים‪ְ ,‬ו ֶׁש ֶקט! ֶק ֶסם ֶׁשל ַמ ָּמׁש ָּכאן!" ִהיא ִה ְמ ִׁשי ָכה‬ ‫ַעל ָּפ ֶני ָה ְּב ֵברּור ְּתחּו ָׁשה ֶׁשל ֲה ָק ָלה‪ָ .‬אה‪ֹ ,‬לא ַקל ְל ִא ָּמא‬
‫ְל ַב ֵּקׁש‪ְ .‬מ ַע ְנ ֵין‪ְ .‬ל ֹאֶרְך ָּכל ַהּיֹום ֲא ַנ ְחנּו ְמ ַצ ְּי ִתים ְל ַב ָּקׁשֹות‬
‫לֹו ַמר‪.‬‬ ‫ּו ְלהֹוָראֹות ֶׁשל ִא ָּמא‪ּ ,‬ו ְב ָכל ֹזאת ֶזה ֹלא ַקל ָלּה‪ַ .‬ו ֲא ִני ‪-‬‬
‫" ֲחתּו ִלים‪ָּ "...‬פ ְל ָטה ִל ִּבי ְּב ָטעּות‪ֶ .‬זה ַמה ׁ ֶּש ֵּיׁש ָּכאן ַּבַּל ְי ָלה‪,‬‬
‫ִמ ְּב ִחי ָנ ָתּה‪ְ .‬ו ִצּיּו ֵצי ִצְר ָצִרים‪ָ .‬ע ִדיף ַה ֶּק ֶסם ֶׁשל נּוַרת ַה ַח ְׁש ַמל‬ ‫ָח ַס ְכ ִּתי ָלּה ֶאת ַה ַּב ָּק ָׁשה‪ֵּ .‬כן‪ ,‬זֹו ָה ְי ָתה ִמ ְצ ָוה‪.‬‬
‫"ְו ִת ְּקחּו ַּב ֶּדֶרְך ֶאת ֶה ָעלֹון ַה ֶּזה‪ְ ,‬ל ִא ָּמא ֶׁשל ָהאֹוְר ִחים ַּבְי ִחי ָדה‬
‫ַהּדֹו ֶל ֶקת ֶׁש ַּב ַּב ִית‪ִ ,‬מָּכל נֹוף ָחׁשּוְך ּו ַמ ְפ ִחיד‪.‬‬ ‫ַה ְּק ַטָּנה"‪ִ ,‬א ָּמא ִה ִּגי ָׁשה ִלי‪ָ .‬האֹוַר ַחת ַּכִּנְר ֶאה ִּד ְּבָרה ִא ָּתּה‬
‫ַה ִהיא ֹלא ָׁש ְמ ָעה ֶאת ִל ִּבי‪ ,‬אּו ַלי‪ִ .‬היא ָא ְמ ָרה‪ֲ " :‬ח ָבל‬
‫ֶׁש ַה ִּתינֹוק ִנְר ַּדם ְּכ ָבר‪ְ ,‬ו ֵאין ִלי ֵּתרּוץ ְל ַה ְמ ִׁשיְך‪ָ ...‬ה ִיי ִתי‬ ‫ַעל ָּכְך ְּב ֶעֶרב ַׁש ָּבת‪.‬‬
‫רֹו ָצה ְל ַט ֵּיל עֹוד‪ַ ,‬רק ֶׁשָּצִריְך ְל ַהְר ִּדים ַּגם ֶאת ַהׁ ְּש ָאר‪,‬‬ ‫ָנ ַק ְׁשנּו ֵא ֶצל ָהאֹוְר ִחים‪ֹ" .‬לא‪ִ ,‬א ָּמא ֹלא ִנ ְמ ֵצאת"‪ָ ,‬א ְמרּו‬
‫ָׁשם ְי ָל ִדים ְּב ִפי ָז' ָמה‪ָ .‬ה ָיה אֹור ַּב ַּב ִית‪ְּ ,‬ב ָכל ַה ֲח ָדִרים ָּד ַלק‬
‫ֶׁש ִּי ְהיּו ְּבִרי ִאים‪"...‬‬ ‫אֹור‪ְ .‬מ ֻא ָחר ְּכ ָבר! " ְׁשעֹון‪ַ -‬הׁ ַּש ָּבת ֹלא ְמ ַכ ֶּבה ָלנּו ֶאת ָהאֹור‪,‬‬
‫" ָאה‪ִ ,‬אם ֶזה ָה ִע ְנ ָין ‪ַ -‬הּכֹל ְּב ֵס ֶדר‪ִ ,‬נְר ֶאה ִלי"‪ָ ,‬א ַמְר ִּתי ָלּה‪.‬‬ ‫ִא ָּמא ָה ְל ָכה ְל ַהְר ִּדים ֶאת ַה ִּתינֹוק"‪ִ ,‬ה ְס ִּביר ֲחמּודֹון ֶא ָחד‪.‬‬
‫"ֹלא ִּת ְצ ָטְר ִכי ֵּתרּו ִצים‪ְ ,‬ו ֶא ְפ ָׁשר ְל ַה ְמ ִׁשיְך ּו ְל ַט ֵּיל‪ֵ .‬הם ְּכ ָבר‬ ‫ָאה‪ְ .‬לֶר ַגע ָח ַׁש ְב ִּתי ֶׁשּנֹ ֶפׁש ֶא ְצ ָלם ֵּפרּוׁשֹו ֹלא ִליׁשֹן‪ּ .‬ו ְב ֵכן‪,‬‬

‫ַּב ִּמּטֹות‪ָּ ,‬כל ַהׁ ְּש ָאר!"‬ ‫ִנְר ֶאה ֶׁשֹּלא ֶזה ַהִּסּפּור‪.‬‬
‫" ֶא ְפ ָׁשר ִליׁ ֹשן ַּגם ְּבאֹור"‪ָ ,‬א ַמְר ִּתי ַל ְי ָל ִדים‪.‬‬

‫" ָמה ַא ֶּתם אֹו ְמִרים‪ָ ,‬ע ִדיף ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָל ֶכם‬
‫ֹח ֶׁשְך ְּב ָכל ַה ַּב ִית‪ ,‬אֹו אֹור?"‬
‫" ֹח ֶׁשְך ָע ִדיף"‪ֵ ,‬הם ָענּו‪.‬‬

‫" ַמ ְפ ִחיד ַּבחֹ ֶׁשְך"‪ִ ,‬ה ְס ִּביָרה ָל ֶהם ִל ִּבי‬
‫ֶאת ִמ ְׁש ָנ ָתּה‪.‬‬

‫" ַמ ְפ ִחיד?" ֵהם ַמ ָּמׁש ִה ְתַּפְּלאּו‪,‬‬
‫ַה ַּז ֲאטּו ִטים‪ְׁ ,‬ש ָל ְׁש ָּתם‪.‬‬

‫" ִאם עֹו ְצ ִמים ֵעי ַנ ִים"‪ָ ,‬א ַמְר ִּתי‬
‫ָל ֶהם‪ַ ,‬מ ֲע ִדיף ַל ֲעקֹף ֶאת ַהִּוּכּו ַח‪,‬‬
‫" ֶא ְפ ָׁשר ְל ֵה ָר ֵדם ַּגם ְּבאֹור‪.‬‬

‫ְּת ַנּסּו"‪.‬‬
‫"ָּכ ָכה ֶזה ַּבְּכ ָפר??" ֵּבֵרר ַה ָּגדֹול‪.‬‬
‫"ֵּכן‪ָ ",‬א ַמְר ִּתי ְּב ִלי ַל ְחׁשֹב‪ַּ .‬בְּכ ָפר‪,‬‬
‫ָּב ִעיר‪ֵּ ,‬כן‪ְ " ...‬ו ִת ְז ָּדְרזּו‪ָ .‬צִריְך ּכֹו ַח ַלּ ֹב ֶקר‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪9‬‬

‫ֶאל‬

‫[חבצלת]ַמ ְמ ֶל ֶכת‬

‫ַההְּצצ ָל ִלים‬

‫אֹור ְּב ִלי סֹוף‬ ‫ִׁש ְלטֹון ַהְּצ ָל ִלים‬

‫ַּכ ֲא ֶׁשר ִמ ְס ַּפר ֵנרֹות אֹו נּורֹות ּדֹו ְל ִקים ְּב ֶח ֶדר‪ ,‬נּו ַכל ִלְראֹות‬ ‫נּוָרה‪ֶׁ ,‬ש ֶמׁש‪ַ ,‬ח ְׁש ַמל אֹו ֵאׁש ְמ ִפי ִצים אֹור ַעל ִזיָרה ְמ ֻסֶּי ֶמת‬
‫ֵאיְך ָּכל ְמקֹור אֹור ֵמ ִטיל ֶאת ְצ ָל ָליו ֶׁשּלֹו‪ִ .‬אם ַנ ְגִּבי ַּה‪ַ ,‬נ ְנ ִמיְך‪,‬‬ ‫ְו ָכְך ָאנּו ַמ ְצ ִלי ִחים ִלְראֹות ֶאת ַהֶּׁש ַטח ְו ֶאת ַה ֲח ָפ ִצים ֶׁשֵּיׁש ּבֹו‪.‬‬
‫ַנְר ִחיק ֶאת ַה ְּמנֹוָרה אֹו ַה ָּפ ָנס – נּו ַכל ִליצֹר מֹו ַפע ְצ ָל ִלים‬ ‫ַמה ּקֹוֶרה ְּכ ֶׁש ֲח ָפ ִצים ַמ ְס ִּתיִרים ֶאת ָהאֹור? ְמקֹור ָהאֹור ֵמ ִאיר‬
‫ָׁש ֵלם‪ִ .‬אם ְנ ַכ ֶּסה ֶאת ְמקֹור ָהאֹור ְּב ֶצלֹו ָפן אֹו ְּב ֶׁש ֶקף ִצ ְבעֹו ִני‪,‬‬ ‫ֶאת ַה ִּזיָרה‪ַ ,‬אְך ַה ֲח ָפ ִצים חֹו ְס ִמים אֹותֹו ִמְּל ַהִּגי ַע ִל ְנ ֻקּדֹות‬
‫ְמ ֻסָּימֹות‪ַּ .‬ב ִּזיָרה ַהּמּו ֶאֶרת נֹו ָצִרים ' ַמ ֲח ַׁשִּכים' ַקִּלים ֶׁש ֲא ֵלי ֶהם‬
‫ַהּמֹו ָפע ִי ְה ֶיה ַר ְבּגֹו ִני ּו ְמַר ֵּתק‪.‬‬
‫ִק ְס ֵמי ָהאֹור ְו ַהֵּצל ֵהם ֲח ִגי ָגה ַפ ְנ ַט ְס ִטית ֶׁשל חּוׁש ָהְר ִאָּיה‪.‬‬ ‫ָהאֹור ַהָּי ִׁשיר ֵאינֹו ַמִּגי ַע‪ֵ .‬אּלּו ֵהם ַהְּצ ָל ִלים‪.‬‬
‫ָא ָּמ ִנים ְויֹו ְצִרים ִנ ְמ ָׁש ִכים ֶאל ֹח ֶמר ַהֶּג ֶלם ַהְּב ִסי ִסי ְויֹו ְצִרים‬ ‫ְּב ִנּגּוד ַלֵּצל‪ַ ,‬הְּצ ָל ִלית ִהיא ַקֵּוי ִמ ְת ָאר ֶׁשל ֶע ֶצם ַהִּנ ְמ ָצא ֵּבי ֵנינּו‬
‫ְל ֵבין ָהאֹור‪ְּ .‬כ ֶׁשַּנ ֲעמֹד ְּב ֹח ֶׁשְך ַי ֲח ִסי ְו ִנְר ֶאה ֶע ֶצם ֶׁש ֵּמ ֲאחֹוָריו‬
‫ְק ָס ִמים ְּב ֶה ֵנף ֶקֶרן אֹור‪.‬‬ ‫ְמקֹור אֹור ָח ָזק – ְל ָמ ָׁשל ְּדמּות עֹו ֶמ ֶדת ֵּבי ֵנינּו ְל ֵבין ַהֶּׁש ֶמׁש‬
‫ָה ָיה ָק ֶׁשה ְמ ֹאד ִל ְב ֹחר ֵּבין ַא ְל ֵפי ַה ֶּט ְכ ִניקֹות ְּכ ֵדי‬ ‫ַהּׁשֹו ַק ַעת ‪ֹ -‬לא ִנְר ֶאה ֶאת ָה ֶע ֶצם ַה ְּת ַלת‪ְ -‬מ ַמ ִּדי‪ֶ ,‬אָּלא ְּכ ִמין‬
‫ְל ַצ ְמ ֵצם ֶאת ָּג ֶלְר ַית ַה ְי ִצירֹות‪ְּ .‬כ ַדאי ָל ֶכם ְל ִה ְתַרֵּכז ְּב ָכל‬ ‫צּוָרה ֲא ֹפָרה‪ְׁ -‬ש ֹחָרה‪ְ ,‬לֹלא ְּגָו ִנים‪ְ ,‬לֹלא ֶנ ַפח ּו ְלֹלא ִׂשְרטּוט‬
‫ְּתמּו ָנה‪ְ ,‬ו ִל ְתּפֹס ֶאת ַה ְּתכּו ָנה ֶׁשִּׁש ְּמ ָׁשה ֶאת ַהּיֹו ֵצר‬
‫ַה ַּקִּוים ַה ְּפ ִני ִמִּיים‪.‬‬
‫ְּכ ֵדי ִליצֹר ֶאת ַהֵּצל‪.‬‬

‫‪10‬‬ ‫תשע"ט ‪47‬‬

‫מקור אור רחוק יגרום לצל גדול וחלש מאשר מקור אור קרוב‪ .‬מאחורי‬ ‫בשטח פתוח‪ ,‬ביום שמש‪ ,‬תוכלו לראות צל עננים רץ על פני הקרקע‪.‬‬
‫האדם במגבעת ישנם שני מקורות אור זה מאחורי זה בדיוק‪.‬‬

‫צללית באור הירח העולה‪.‬‬

‫ריוקן‪ ,‬נורבגיה‪ .‬עיירה קטנה בין הרים גבוהים כל כך‪ ,‬שאור השמש אינו‬ ‫ככה כותבים‬
‫מגיע אליה כלל והיא שרויה בצל נצחי‪ .‬באמצע הכיכר ‪ -‬השתקפות של‬ ‫"‪"minimum‬‬

‫מראה ענקית המוצבת על ההר ומטילה אלומת אור‪.‬‬ ‫בצורה‬

‫מינימליסטית‪.‬‬

‫העמדת הספרים‬

‫יוצרת את צל‬
‫המילה "‪- "Think‬‬

‫לחשוב‪.‬‬

‫אולי לנו נראים מים וזכוכית שקופים‬
‫לגמרי‪ ,‬אבל הצל מוכיח שמסת‬
‫החומר חוסמת חלק מהאור‪.‬‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪11‬‬ ‫שקוף למחצה‪ ,‬צבעוני למחצה‪.‬‬ ‫שני מקורות אור‪ ,‬כל אחד בזווית שונה‪.‬‬
‫ככל שמקור האור עז יותר‪ ,‬הצל ברור יותר‪.‬‬ ‫כל צל מקבל חלק ממקור האור השני‪.‬‬
‫במקום שאף מקור אור מבין השנים אינו‬

‫נוגע‪ ,‬ההחשכה כפולה‪.‬‬

‫ִּכי ֹלא ָיׁשּוב ַהֵּצל ֲאחֹו ַרִּנית‬ ‫אהיל צללים‬

‫ַהׁ ֶּש ֶמׁש ִהיא ְמקֹור ָהאֹור ַה ָּקדּום ְו ַה ַּיִּציב‪ִ .‬אם ִנ ְת ַקע ִׁשּפּוד‬ ‫סידור הצורות‪ ,‬הצבעים ודרגת השקיפות בזוית מדוייקת במסלול האור‪,‬‬
‫ַמ ֶּת ֶכת ַּב ַּקְר ַקע‪ַ ,‬הֵּצל ֶׁש ִהיא ְמ ִטי ָלה ָע ָליו י ְסּתֹו ֵבב ְּב ֶה ְת ֵאם‬ ‫יוצר משהו חדש‪.‬‬
‫ְל ִסיבּוב ַהׁ ֶּש ֶמׁש ַּבׁ ָּש ַמ ִים ְויֹוֶרה ֶאת ַהׁ ָּש ָעה‪ּ ,‬ו ְל ִפי ַה ָּז ִוית – ַּגם‬
‫ֶאת ַהּמֹו ֵעד ַּבׁ ָּש ָנה‪ .‬זֹו ְכִרים ַמה ִה ְב ִטי ַח ַה ַּמ ְל ָאְך ְל ָׂשָרה ‪ָּ" -‬כ ֵעת‬ ‫גרוטאות מתכת שהועמדו בסדר‬
‫מדוייק כדי ליצור ביחד צל שנראה‬
‫ַח ָּיה"?‬ ‫חסר משמעות מכל זוית אחרת‪.‬‬
‫ֹלא ַרק ֶאת ַהׁ ָּש ָעה ֶא ְפ ָׁשר ִל ְל ֹמד ִמן ַהׁ ֶּש ֶמׁש; ֶא ְפ ָׁשר ְל ֵה ָע ֵזר‬
‫ָּבּה ַּגם ִל ְמ ִדי ַדת ְּג ָד ִלים‪ֲ .‬ח ַז''ל ְמ ַגִּלים ָלנּו ֶאת ַה ֶּט ְכ ִני ָקה‪ַּ :‬כ ָּמה‬
‫ָּפׁשּוט‪ָּ ,‬כ ָכה ָח ָכם‪ְ " .‬ו ָהרֹו ֶצה ֵלי ַדע ַּכ ָּמה ָּג ְבהֹו ֶׁשל ֶּד ֶקל‪ ,‬מֹו ֵדד‬
‫קֹו ָמתֹו ְו ִצּלֹו ְו ֵצל קֹו ָמתֹו ְוֵי ַדע ַּכ ָּמה ּ ֹג ַבּה ֶׁשל ֶּד ֶקל" ( ֵערּו ִבין מג‪):‬‬
‫ַנּסּו ְּב ַע ְצ ְמ ֶכם‪ְ :‬קחּו ַמ ֵּקל ָּגדֹול‪ַ ,‬נִּני ַח ֶׁשל ַמ ְט ֲא ֵטא‪ַ .‬ה ֲע ִמידּו‬
‫אֹותֹו ְּב ָסמּוְך ָל ֶע ֶצם ַה ָּגבֹו ַּה ֶׁשאֹותֹו ִּתְרצּו ִל ְמּדֹד ‪ַ -‬נִּני ַח ַה ִּב ְנ ָין‬
‫ֶׁשָּל ֶכם‪ִ .‬מ ְדדּו ְּבאֹו ָתּה ָׁש ָעה ְּב ִדּיּוק ֶאת ֵצל ַה ַּמ ֵּקל ְו ֶאת ֵצל‬

‫ַה ִּב ְנ ָין‪ְ ,‬ו ִעְרכּו ֶאת ַה ֶח ְׁשּבֹון‪:‬‬
‫ַנִּני ַח ֶׁש ַּמ ֵּקל ְּבגֹ ַבּה ֶמ ֶטר ָו ֵח ִצי ֵמ ִטיל ֵצל ֶׁשל‪ֶ 3‬מ ְטִרים‪ְּ ,‬כ ֶׁש ַה ִּב ְנָין‬
‫ֵמ ִטיל ֵצל ֶׁשל ‪ֶ 15‬מ ְטִרים‪ַ .‬ה ַּי ַחס ֵּבין ַה ַּמ ֵּקל ְל ִצּלֹו הּוא ‪ְ ,1:2‬ו ַעל‬

‫ֵּכן ּגֹ ַבּה ַה ִּב ְנ ָין הּוא ‪ֶ 7.5‬מ ֶטר‪.‬‬

‫שעון צל‪ ,‬המכונה בטעות שעון שמש‪ .‬צל המחוג הוא זה שמסמן את השעה‪.‬‬
‫בשעון שמש אמיתי‪ ,‬יש סדק‪ ,‬דרכו חודרות קרני השמש ומסמנות את השעה‪.‬‬

‫אמני צללים‪.‬‬
‫גם אתם יכולים‬

‫להיות‪.‬‬
‫מתוך ספר ילדים‬
‫באנגלית מאמצע‬

‫המאה ה‪.18-‬‬

‫איך יוצרים צל כזה?‬

‫מה כאן לא הגיוני?‬

‫תשע"ט ‪12 47‬‬

‫|ג'ספריןַּפָּנ ִסים‬

‫ֲאֻרָּכה ַה ֶּדֶרְך ַהַּב ְי ָתה‪ֲ ,‬אֻרָּכה ו ִמ ְתַּפ ֶּת ֶלת‪ַ ,‬אף ֶא ָחד ֹלא יֹו ֵד ַע ָמ ַתי ִהיא ַּתִּגי ַע ְל ִסּיּו ָמּה‪.‬‬
‫ִל ְפ ָע ִמים‪ַ ,‬ה ֶּד ֶרְך ֲא ֻרָּכה ָּכל ָּכְך ַעד ֶׁשָּׁש ַכ ְחנּו ֶׁש ִהיא ֶּד ֶרְך ְוֹלא ָמקֹום ִל ְהיֹות ּבֹו‪.‬‬
‫ִל ְפ ָע ִמים‪ַ ,‬החֹ ֶׁשְך ָס ִמיְך ָּכל ָּכְך ַעד ֶׁשָּׁש ַכ ְחנּו ֶׁשֵּיׁש ְמ ִציאּות ַא ֶח ֶרת‪ .‬מּו ֶא ֶרת‪ְּ ,‬ב ִהי ָרה‪.‬‬

‫ַּב ֶּד ֶרְך ָה ֲא ֻרָּכה ַהַּב ְי ָתה‪ִ ,‬חַּפ ְׂשנּו ָּפ ָנ ִסים ֵּבין ַהְּצ ָל ִלים‪ָּ ,‬פ ָנ ִסים ֶׁשל ַּג ְעּגּו ַע‪ֶׁ ,‬של‬
‫ִּת ְק ָוה ֶו ֱאמּו ָנה ּבֹו ֶע ֶרת‪ִּ .‬כי ְל ָכל ֶּד ֶרְך ֵיׁש סֹוף‪ּ ,‬ו ְכ ֶׁש ִהיא ִמ ְת ָא ֶר ֶכת הּוא ָקרֹוב‪ַ .‬ה ְל ַואי‪.‬‬

‫"אֹור ָח ָדׁש ַעל ִצּיֹון ָּת ִאיר‪ְ ,‬ו ִנ ְזֶּכה ֻּכָּלנּו ִּב ְמ ֵה ָרה ְלאֹורֹו"‪.‬‬

‫ְמ ִגַּלת ֵאי ָכה ִּב ְנ ִעי ָמה ֲעצּו ָבה ַעד ִל ְמ ֹאד‪ְ .‬ל ַמְר ֵּבה ַהֶּפ ֶלא‪ַ ,‬א ַחד‬ ‫ֵריחֹו ֶׁשל ָמ ִׁשי ַח‬
‫ַהּנֹו ְכ ִחים ִה ְת ַעֵּנג ְמ ֹאד‪ָ .‬ה ָיה ֶזה ֹלא ַא ֵחר ֵמ ֲא ֶׁשר‪ַ ...‬הּמֹו ֵׁשל‬
‫ְּב ַע ְצמֹו! ַהׁ ִּשיָרה ָנ ְג ָעה ְל ִלּבֹו‪ַ ,‬עד ֶׁש ְּד ָמעֹות ִנ ְּגרּו ֵמ ֵעי ָניו‪.‬‬ ‫ְּת ִקי ַעת ַהּׁשֹו ָפר ֶׁש ָּב ְק ָעה ִמִּכּוּון ַהר ַה ֵּזי ִתים‪ִ ,‬ה ְקִּפי ָצה ֶאת‬
‫ּתֹו ָׁש ֵבי ְירּו ָׁש ַלִים‪ֵ .‬הן ְל ִפי ִמ ְדְר ֵׁשי ֲח ַז"ל‪ֵ ,‬א ִלָּיהּו ַהָּנ ִביא ִי ְת ַקע‬
‫ְּבתֹם ָה ֶעֶרב ִנ ַּגׁש ַהּמֹו ֵׁשל ֶאל ַּב ַעל ַה ְמ ַנ ֵּגן ְו ָא ַמר‪ָּ" :‬כל‬
‫ָי ַמי ִחַּפ ְׂש ִּתי ַז ָּמר ַהּיֹו ֵד ַע ָל ִׁשיר ְנ ִעימֹות ֶׁשל‬ ‫ַעל ַהר ַה ֵּזי ִתים ִל ְבׂשֹוַרת ַה ְּג ֻאָּלה!‬
‫ֶר ֶגׁש‪ְ ,‬וֹלא ַרק ִׁשיֵרי ִׂש ְמ ָחה‪ֵ ...‬מ ַע ָּתה ַּת ִּגי ַע ֵא ַלי‬ ‫ַה ִה ְתַר ְּגׁשּות ָה ְי ָתה ַר ָּבה‪ֶ ,‬אָּלא ֶׁש ָאז‪ְ ,‬יהּו ִדי ְמ ֻעְר ָער ְּב ַנ ְפׁשֹו‬
‫ִּב ְק ִביעּות‪ַ ,‬ו ֲא ַׁשֵּלם ְלָך ָׂש ָכר ָּגדֹול!"‬ ‫ָיַרד ֵמ ָה ָהר ְוׁשֹו ָפר ְּב ָידֹו‪ .‬הּוא ַהּתֹו ֵק ַע‪ְ ,‬וֹלא ֵא ִל ָּיהּו ַהָּנ ִביא‪...‬‬
‫ֵה ִבינּו ֻּכָּלם; ַאְך ָהיּו ְיהּו ִדים ֶׁש ִה ְמ ִׁשיכּו ְו ִקּוּו ְּב ָכל ֹזאת‪ :‬אּו ַלי‬
‫ַחס ְו ָח ִלי ָלה‬
‫ֶזה ֵּכן ָה ָיה ׁשֹו ָפרֹו ֶׁשל ָמ ִׁשי ַח?‬
‫ַר ִּבי יֹו ֵסף ַח ִּיים זֹו ֶנ ְנ ֶפ ְלד ִה ְת ַהֵּלְך ִּבְרחֹובֹו ֶתי ָה ֶׁשל‬ ‫ַּכ ֲא ֶׁשר ִה ִּגי ָעה ַהׁ ְּשמּו ָעה ֶאל ָה ַא ְדמֹו"ר ַר ִּבי ְמ ַנ ֵחם ֶמ ְנ ֶדל‬
‫ְּפֶר ְׁשּבּוְרג‪ּ ,‬ו ְל ֶפ ַתע ָׁש ַמע ִאּ ָׁשה ׁשֹו ֶא ֶלת ֶאת ֲח ֶבְר ָּתּה‪:‬‬ ‫ִמ ִּוי ֶט ְו ְסק זי"ע‪ִ ,‬נ ַּגׁש ֶאל ַה ַחּלֹון‪ ,‬הֹו ִציא ֶאת ֹראׁשֹו חּו ָצה‪,‬‬
‫ּו ִמ ָּיד ָא ַמר‪ֲ ' :‬ע ַד ִין ֵאי ֶנִּני ֵמִרי ַח ֶאת ֵרי ַח ַה ָּמ ִׁשי ַח‪ֵ .‬אין ֶזה‬
‫" ַמה ִּבׁ ַּש ְל ְּת ַהּיֹום?"‬
‫ָע ְנ ָתה ַה ֲח ֵבָרה‪ְׁ " :‬שעּו ִעית"‪.‬‬ ‫ׁשֹו ָפר ֶׁשל ָמ ִׁשי ַח'‪.‬‬
‫ׁשּוב ָׁש ֲא ָלה ָה ִאׁ ָּשה‪ּ" :‬ו ַמה ְּת ַבּ ְׁש ִלי ָמ ָחר?"‬ ‫ָּת ְמהּו ַה ֲח ִסי ִדים‪ָ :‬ל ָּמה ָצִריְך ָהָיה ַהַּצ ִּדיק ָל ֶג ֶׁשת ֶאל ַה ַחּלֹוןְּכ ֵדי‬
‫ִה ְז ַּד ְע ְז ָעה ַה ֲח ֵבָרה ְו ָע ְנ ָתה‪ַ ":‬חס ְו ָח ִלי ָלה‪ַ ,‬אל ִּת ְפ ְּת ִחיֶּפה‬ ‫ְל ָהִרי ַח? ָא ַמר ַעל ָּכְך ָה ַא ְדמֹו"ר ַר ִּבי ַא ְבָר ָהם ַי ֲע ֹקב ִמַּס ִדיגּוָרא‬
‫ַלׂ ָּש ָטן! ִאםֹלא ָיבֹוא ַה ָּמ ִׁשי ַח ַעד ְל ָמ ָחר‪ֲ ,‬א ַבׁ ֵּשל ֲע ָד ִׁשים‪"...‬‬ ‫ִזי"ע‪ֶׁ ,‬ש ַהַּצ ִּדיק ִמִּוי ֶטְו ְסק ִה ְׁשּתֹו ֵקק ָּכל ָּכְך ְל ִבי ַאת ַה ָּמ ִׁשי ַח‪,‬‬
‫ַעד ֶׁש ְּבתֹוְך ֵּביתֹו ָּת ִמיד ִהְר ִּגיׁש ֶאת ֵרי ַח ַה ָּמ ִׁשי ַח‪ָ .‬צִריְך ָהָיה‬
‫ָלקּום ְו ִל ְבּדֹק ִאם ַּגם ַּבחּוץ ְּכ ָבר ְמִרי ִחים ֵריחֹו ֶׁשל ָמ ִׁשי ַח‪...‬‬

‫ְּכ ֶׁשְּיהּו ִדים ְמ ַחִּכים‬ ‫ִקינֹות ְּב ֵבית ַהּמֹו ֵׁשל‬

‫"הֹו ִאי ִלי ֶל ֱא ֹרז ַמ ֵהר ִמ ְז ָודֹות ‪ֶ -‬ע ְׂשִרים ַו ֲח ִמׁ ָּשה ֶא ֶלף‬ ‫ַעל ֶּד ֶלת ֵּביתֹו ֶׁשל ַח ָּזן ְמ ֻפְר ָסם ָּב ִעיר ִׁשיָרז ֶׁש ְּב ִאיָרן‪ִ ,‬ה ְת ַּדֵּפק‬
‫ְיהּו ִדים ְמ ַחִּכים ִלי‪ֹ .‬לא ַאִּני ַח ָל ֶהם ְל ַה ְמ ִּתין ַלּ ָׁש ְוא!"‬ ‫ָׁש ִלי ַח‪ְּ " .‬בעֹוד ְּכ ֹח ֶדׁש"‪ ,‬הֹו ִדי ַע‪" ,‬עֹוֵרְך ַמ ְלֵּכנּו ִמ ְׁש ֵּתה ָּגדֹול‪.‬‬

‫ֶנ ְחַּפז ְּב ַז ֲעזּו ַע ר' יֹו ֵסף ּ ֹדב סֹולֹו ֵבי ִצ'יק ֶאל ָהַר ָּב ִנית‪.‬‬ ‫ָע ֶליָך ָלבֹוא ָל ִׁשיר ְז ִמירֹות ִל ְכבֹודֹו ֶׁשל ַה ֶּמ ֶלְך‪"...‬‬
‫ָה ָיה ֶזה ְל ַא ַחר ֶׁש ִה ְפ ִצירּו ּבֹו ׁשּוב ְוׁשּוב ְל ַׁש ֵּמׁש ְּכַר ָּבּה‬ ‫ַּב ַעל ַה ְמ ַנ ֵּגן ִמ ֵהר ִל ְבּ ֹדק ְּבלּו ַח ַה ָׁשּ ָנה‪ְ ,‬ו ִהֵּנה ‪ְ -‬מ ֻד ָּבר ְּביֹום‪...‬‬
‫ָהָרא ִׁשי ֶׁשל ְּבִרי ְסק‪ְ ,‬והּוא ֵסֵרב‪ַ .‬אְך ְּכ ֶׁש ָא ַמר ֶא ָחד ֵמ ַח ְבֵרי‬
‫ַה ִּמ ְׁש ַל ַחת‪ֲ ' :‬הֹלא ֶע ְׂשִרים ַו ֲח ִמׁ ָּשה ֶא ֶלף ְיהּו ִדים ְמ ַחִּכים‬ ‫ִּת ְׁש ָעה ְּב ָאב!‬
‫"ִּפּקּו ַח ֶנ ֶפׁש"‪ִ ,‬ה ְת ַחְּננּו ִל ְפ ֵני ְי ִדי ָדיו‪ֻ " ,‬מ ְכָרח ַא ָּתה ָל ִׁשיר‬
‫ְלָך'! ‪ִ -‬מ ָּיד ִה ְסִּכים ַל ַּת ְפ ִקיד‪.‬‬
‫ְּכ ֶׁשׁ ָּש ַמע זֹאת ֶה ָח ֵפץ ַח ִּיים‪ֶ ,‬נ ֱא ַנח ְו ָא ַמר‪ָ ' :‬ה ַרב ֹלא‬ ‫ּו ְל ַׂש ֵּמ ַח ֶאת ַהּמֹו ֵׁשל ֶה ָעִריץ"‪.‬‬
‫ָיכֹל ְל ִהׁ ָּש ֵאר ָא ִדיׁש ְל ִצִּפ ָ ּיה ֶׁשל ֶע ְׂשִרים ַו ֲח ִמׁ ָּשה ֶא ֶלף‬ ‫ָׁש ַאל ָה ִאיׁש ַּב ֲע ַצת ָהַרב‪ֵ " .‬לְך ַל ִּמ ְׁש ֶּתה"‪ֱ ,‬ה ִׁשיבֹו ָהַרב‪" ,‬אּו ָלם‬
‫ְיהּו ִדים‪ִ .‬אם ַה ָּמ ִׁשי ַח ַּגם הּוא ָה ָיה יֹו ֵד ַע ֶׁש ֲא ִפילּו ַרק‬ ‫ִּב ְמקֹום ִׁשיִרים ְמ ַׂש ְּמ ִחים‪ָּ ,‬ת ִׁשיר ֵאי ָכה ְו ִקינֹות ִּב ְנ ִעימֹות‬
‫ַע ְׂשרֹות ַא ְל ֵפי ְיהּו ִדים ְמ ַחִּכים לֹו‪ָ ,‬ה ָיה ְמ ַמ ֵהר ְל ַה ִּגי ַע‪.‬‬
‫ֲעצּובֹות‪"...‬‬
‫ַעם ִי ְׂשָר ֵאל ֲע ַד ִין ֵאי ֶנּנּו ְמ ַצֶּפה ַמ ְסִּפיק‪'...‬‬ ‫ַהַּפ ְי ָטן ִק ֵּבל ֶאת ִּד ְבֵרי ֶה ָח ָכם ִּב ְת ִמימּות ּו ְב ִׂש ְמ ָחה‪.‬‬
‫ְּב ֵליל ִּת ְׁש ָעה ְּב ָאב ִה ִּגי ַע ְל ַאְרמֹון ַה ֶּמ ֶלְך‪ְ ,‬ו ֵה ֵחל ָל ִׁשיר ֶאת‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪13‬‬

‫ַהִּפ ְתרֹון ְּב ֹרא ָׁשּה‪ִ .‬היא ָר ָצה ַא ֲח ֵרי‬ ‫" ֵמ ָאז ֶׁש ָה ִיי ִתי ָק ָטן ֲא ִני ָּכאן"‪ַ ,‬ה ֶּי ֶלד‬ ‫ההחשדניר‬
‫ַהֶּי ֶלד‪ֵ " ,‬הי‪ֶ ,‬י ֶלד! ֲא ַנ ְחנּו ְיכֹולֹות ְל ִהׁ ָּש ֵאר‬ ‫ִה ְמ ִׁשיְך ִל ְלחֹׁש ְּכמֹו ְל ַע ְצמֹו‪ַ ,‬מ ִּביט‬ ‫ישול ֵס ָפה‬
‫ְל ֵע ֶבר ַה ְּמ ָע ָרה ְּב ַמ ָּבט ֶׁשל ְּפ ֵר ָדה‪.‬‬
‫ָּכאן ְל ַה ְק ִׁשיב ָל ֶכם‪ֵּ ,‬בי ִלי ַו ֲא ִני!‬ ‫" ָּת ִמיד ָא ַה ְב ִּתי ָל ִׁשיר ּפֹה‪ֲ ,‬א ָבל ֶזהּו‪...‬‬ ‫פרק ‪13‬‬
‫ַנ ְק ִׁשיב ְו ֵנ ָה ֶנה ִמָּכל ַהׁ ִּשי ִרים‬ ‫ַאף ֶא ָחד ֹלא ׁשֹו ֵמ ַע‪ַ ,‬ו ֲא ִני ֹלא ָא ִׁשיר‬
‫ֶׁשָּל ֶכם!"‬ ‫ִמי ֶׁשהּו ֶׁשּׁשֹו ֵמ ַע‬
‫ַהֶּי ֶלד ָע ַצר‪ַ " .‬א ֶּתן?" הּוא ָׁש ַאל‬ ‫יֹו ֵתר"‪ .‬הּוא ָק ַמץ ֶּפה ַע ְק ָׁשן‪.‬‬
‫ְּב ִהּסּוס‪ִּ " .‬תׁ ָּש ֲארּו?"‬ ‫"ּו ְל ָאן ֵּת ֵלְך?" יֹו ֵס ָפה ָּת ֲה ָתה‪ֵ " ,‬יׁש ָּכאן‬ ‫ַּת ְק ִציר‪ֵּ :‬בי ִלי ְויֹו ֵס ָפה‬
‫"ֵּכן!" יֹו ֵס ָפה ִה ְנ ֲה ָנה‬ ‫ֵאיזֹו ִעיר ְּגדֹו ָלה? ָמקֹום ֶׁש ֵּיׁש ָׁשם‬ ‫ִנ ְת ְקעּו ָּבעֹו ָלם ֶׁש ֵּמ ֲאחֹוֵרי‬
‫ְּב ִה ְת ַל ֲהבּות‪ְ ,‬מ ַק ָּוה ֶׁש ַּגם‬
‫ֵּבי ִלי ַּת ְסִּכים‪ֵ .‬הן ֹלא יּו ְכלּו‬ ‫ַהְר ֵּבה ֲא ָנ ִׁשים ֶׁש ַּי ְק ִׁשיבּו ְלָך?"‬ ‫ַה ַּמְר ָאה‪ֵ .‬הן ִה ִּגיעּו ֶאל‬
‫ְל ַה ְׁש ִאיר אֹותֹו ְל ַבד‪ֶ ,‬י ֶלד‬ ‫" ֲא ִני ֹלא חֹו ֵׁשב"‪ָ ,‬ל ַחׁש ַה ֶּי ֶלד‪ֲ " ,‬א ָבל‬ ‫ַה ְי ָל ִדים ֶׁש ֵּמ ֵע ֶבר ַלֶּס ַלע‬
‫ָק ָטן ַּב ְּג ָבעֹות!‬ ‫ֲא ִני ִּב ְכ ָלל ִמ ְת ַּב ֵּיׁש ָל ִׁשיר ְל ַבד‪ַ ,‬רק ִעם‬
‫" ְׁש ַּת ִים‪ "...‬הּוא ָז ַקף ְׁש ֵּתי‬ ‫ְּכ ֵדי ְל ָבֵרר ֶא ְצ ָלם ַמה‬
‫ַה ֲח ֵבִרים ֶׁשִּלי ֲא ִני ַׁשְר ִּתי"‪.‬‬ ‫ִּנ ָּתן ַל ֲעׂשֹות‪ְ .‬ל ַא ַחר‬
‫ֶא ְצ ָּבעֹות ְו ִה ְס ַּתֵּכל ֲע ֵלי ֶהן‪ְׁ " .‬ש ֵני‬ ‫" ָאה‪ַ ,‬ה ֲח ֵבִרים ‪ -‬יֹ ִפי‪ ,‬נּו‪ֶּ ,‬ב ֱא ֶמת ְּת ַד ֵּבר‬ ‫ֶׁש ִה ְצ ִליחּו ְלהֹו ִציא ֶי ֶלד‬
‫ֲא ָנ ִׁשים ֶזה ְק ָצת‪ֲ ,‬א ָבל‪"...‬‬ ‫ִא ָּתם!" ָקְר ָאה יֹו ֵס ָפה‪" .‬אּו ַלי ַּגם ֵהם‬ ‫ֶא ָחד ִמּתֹוְך ְמ ָעַרת‪-‬‬
‫ִיְרצּו ָל ֶל ֶכת ִא ְּתָך? ּבֹוא‪ִ ,‬נָּכ ֵנס ִא ְּתָך‬ ‫ַה ֵטיּפ‪ ,‬הּוא ִה ְפ ִסיק‬
‫"יֹו ֵס ָפה‪ַ ,‬מה ָּכל ַהׁ ְּשטּויֹות ָה ֵאֶּלה?"‬ ‫ַל ְּמ ָעָרה‪ְּ ,‬ת ַד ְּברּו ַעל ֶזה ְּב ַי ַחד ְו ִתְראּו‬ ‫ָל ִׁשיר ְו ָע ָנה ָל ֶהן‪ַ .‬ה ֶּי ֶלד‬
‫ֵּבי ִלי‪ְּ ,‬כ ִאּלּו ָׁש ְמ ָעה ֶׁש ְּמ ַד ְּב ִרים‬ ‫ָט ַען ֶׁש' ִּמי ֶׁשִּנ ְכ ַנס ִמָּכאן‬
‫ָע ֶלי ָה‪ִ .‬מ ְת ָקֶר ֶבת ֵמ ֲאחֹוֶרי ָה ְּב ַצ ַעד‬ ‫ַמה ַּל ֲעׂשֹות!"‬ ‫ֹלא יֹו ֵצא ִמָּכאן'‪ַ ,‬אְך‬
‫ִנ ְמָרץ‪ֲ " .‬א ַנ ְחנּו ֹלא ִנ ְׁש ָארֹות ָּכאן‪,‬‬ ‫" ֲא ָבל"‪ַ ,‬ה ֶּי ֶלד ִה ְס ַּת ֵּבְך‪ֲ " ,‬א ָבל – ִאי‬ ‫ִהִּצי ַע ָל ֶהן ְל ִה ְת ַי ֵעץ‬
‫ְמ ַחִּכים ָלנּו ַּב ַּב ִית! ֲא ָבל ‪ -‬יֹו ֵס ָפה‪,‬‬ ‫ֶא ְפ ָׁשר‪ֲ .‬א ַנ ְחנּו‪ֵ ...‬הם‪ֹ ...‬לא ְי ָל ִדים‬ ‫ִעם ַהַּס ְב ָּתא‪ְּ .‬כ ֶׁש ִּגָּלה‬
‫ַא ְּת יֹו ַד ַעת ֲהֵרי ֶׁשֻּכָּלם ׁשֹו ְמ ִעים‬ ‫ֶׁש ְּמ ַד ְּב ִרים"‪ ,‬הּוא ִנָּסה ְל ַה ְס ִּביר‪.‬‬ ‫ֶׁש ְּמ ָעַרת ַה ֵטיּפ עֹו ֶמ ֶדת‬
‫אֹו ָתם‪ָ ,‬אז ַמה ָּכל ַהׁ ְּשטּויֹות‬ ‫" ֲא ַנ ְחנּו ‪ִ -‬אם ִנָּכ ֵנס ַל ְּמ ָעָרה ְו ַנ ְת ִחיל‬ ‫ְּב ָמקֹום ְמבֹו ָדד‪ְ ,‬ו ַאף ֶא ָחד‬
‫ְל ַד ֵּבר‪ֶ ,‬זה ַרק ַי ֲע ֹזר ָל ֶהם ִל ְב ֹחר ִׁשיִרים‬ ‫ֹלא ׁשֹו ֵמ ַע ֶאת ַהׁ ִּשיָרה‬
‫ֶׁש ַא ֶּתם ְמ ַד ְּבִרים?"‬ ‫ֲח ָד ִׁשים‪ָּ.‬כ ָכה ֶזה‪ֲ .‬א ַנ ְחנּו ָּת ִמיד ְׂש ֵמ ִחים‬ ‫ֶׁשָּל ֶהם – הּוא ַנ ֲע ָׂשה‬
‫"ׁשֹו ְמ ִעים אֹו ָתם? ִמי ׁשֹו ֵמ ַע?"‬ ‫ְּכ ֶׁש ִּמי ֶׁשהּו ַמ ִּגי ַע ְואֹו ֵמר ִמִּלים‬
‫יֹו ֵס ָפה ִנ ְפ ְנ ָתה ֵא ֶלי ָה‪ֵ " .‬אין ָּכאן ַאף‬ ‫ָעצּוב ְמ ֹאד‪.‬‬
‫ֶא ָחד! ַהּקֹוף ָרחֹוק ֵמ ֵע ֶבר ַלֶּס ַלע‪,‬‬ ‫ֶׁש ַּמ ְזִּכירֹות ָלנּו ִׁשיִרים ְמ ַע ְנ ְי ִנים"‪.‬‬
‫ְו ַהַּס ְב ָּתא ַהּזֹאת – ֵאי ֹפה ִהיא ִּב ְכ ָלל?‬ ‫" ָאה!" ַהֶּפה ֶׁשל יֹו ֵס ָפה ִנ ְׁש ַאר ָּפתּו ַח‪.‬‬
‫ִמי ָיכֹול ִל ְׁשמֹ ַע אֹו ָתם? ַהִּצּפֹוִרים?‬ ‫"טֹוב‪ֶׁ ,‬ש ֵהם ַי ְמ ִׁשיכּו ַל ְחׁ ֹשב ֶׁשּׁשֹו ְמ ִעים‬
‫ַהַּפ ְרָּפ ִרים? ֵהם רֹו ִצים ֶׁש ֲא ָנ ִׁשים‬ ‫אֹו ָתם‪ְ ,‬ו ָל ִׁשיר ְו ִל ְׂשמֹ ַח‪ַ "...‬ה ֶּי ֶלד ִסֵּכם‬
‫ִי ְׁש ְמעּו אֹו ָתם‪ֲ ,‬א ָנ ִׁשים! ְו ָכאן ָּכ ֶזה‬ ‫ְּב ֵעי ַנ ִים ְּגדֹולֹות ַו ֲעצּובֹות‪ֲ " ,‬א ָבל ֲא ִני‬
‫ֵאזֹור ְמבֹו ָדד!" ִהיא ָמ ְת ָחה ֶאת ַצָּואָרּה‬ ‫ְּכ ָבר ָר ִאי ִתי ֶׁש ֵאין ָּכאן ַאף ֶא ָחד‪...‬‬
‫ְו ָל ֲח ָׁשה ֶאל ָא ְז ָנּה ֶׁשל ֵּבי ִלי – " ָאה‪,‬‬
‫ָר ִאי ִתי ְו ֶזהּו"‪.‬‬
‫ַא ְּת ְס ָתם ְמ ַנָּסה ְל ַה ִּגיד לֹו‪,‬‬ ‫יֹו ֵס ָפה ֹלא ָמ ְצ ָאה ַמה ּלֹו ַמר‪ִ .‬היא‬
‫ֶׁשֹּלא ִי ְה ֶיה ָעצּוב?"‬ ‫ִה ְס ַּתְּכ ָלה ַא ֲחָריו ְּכ ֶׁשהּוא ִה ְסּתֹו ֵבב‬
‫ְו ֵה ֵחל ְל ִה ְתַר ֵחק ְל ַאט‪ְּ ,‬ב ֹראׁש ָּכפּוף‪,‬‬
‫"נּו‪ֶּ ,‬ב ֱא ֶמת! ַהּקֹוף‬ ‫ְל ֵע ֶבר ַה ְּג ָבעֹות‪ְ ,‬ו ִנְר ָאה ִמ ְסֵּכן ְמ ֹאד‪.‬‬
‫ְו ַהַּס ְב ָּתא ְו ַהַּפ ְרָּפ ִרים‪,‬‬ ‫ִּב ְג ָל ָלן ֶזה ָקָרה לֹו‪ֵ .‬הן הֹו ִציאּו אֹותֹו‬
‫ְּפ ְח ְחח!" ֵּבי ִלי ִּד ְּב ָרה ַּד ְו ָקא‬
‫ְּבקֹו ֵלי קֹולֹות‪ָ " .‬מה ַה ֶּק ֶׁשר? ֲה ֵרי‬ ‫ֵמ ַה ְּמ ָעָרה‪ִּ ,‬ב ְג ַלל ָהַר ְעיֹון ֶׁשל ֵּבי ִלי‪.‬‬
‫ָּבעֹו ָלם ָה ֲא ִמ ִּתי ׁשֹו ְמ ִעים אֹו ָתם‪,‬‬ ‫" ֵהי!" ִהיא ָק ְר ָאה ִּפ ְתאֹום‪ָּ .‬ב ֶר ַגע‬
‫ֶׁש ָח ְׁש ָבה ַעל ֵּבי ִלי‪ָ ,‬צץ‬

‫תשע"ט ‪14 47‬‬

‫הרפתקה מעולם אחר ‪ ///‬תמר מיזל‬ ‫ִּב ְפ ִלי ָאה‪ְ" ,‬וֹלא יֹו ְד ִעים ְל ָאן ַהּקֹולֹות ֶׁשָּלנּו‬ ‫ָּבעֹו ָלם ָה ֲא ִמ ִּתי!"‬
‫הֹו ְל ִכים‪ּ ,‬ו ַמה ׁ ֶּש ֵהם עֹו ִׂשים‪ִ "...‬חּיּוְך ִמֵּלא‬ ‫" ָּבעֹו ָלם? ָה ֲא ִמ‪ "...‬יֹו ֵס ָפה ָּב ֲה ָתה ָּבּה‪,‬‬
‫ַּג ְל ַּגֵּלי מֹו ָחּה ַה ְמ ֻב ְל ָּב ִלים ִמ ְת ַּג ְל ְּג ִלים‬
‫ֶאת ָּפ ָניו‪.‬‬ ‫ָי ִמי ָנה ּו ְׂש ֹמא ָלה‪ְ ,‬ו ָאז ָע ְצ ָמה ֶאת‬
‫" ֶּב ֱא ֶמת ֲח ָבל ֶׁש ַא ֶּתם ֹלא רֹו ִאים!" יֹו ֵס ָפה‬ ‫ֵעי ֶני ָה ְו ָט ְפ ָחה ַעל ִמ ְצ ָחּה ְט ִפי ָחה‬
‫ָקְר ָאה ְּב ִׂש ְמ ָחה‪ֲ " ,‬א ָבל ָּכ ָכה ֶזה‪ְּ ,‬ב ִדּיּוק!"‬ ‫ְּגדֹו ָלה ְו ִנ ְד ֶה ֶמת‪" .‬הֹו‪ֶ ,‬זה ָנכֹון!" –‬
‫ַה ֶּי ֶלד ִה ְמ ִׁשיְך ְל ַח ֵּיְך ּו ְל ַח ֵּיְך‪ְ ,‬ו ָאז ָל ַחׁש‪:‬‬ ‫ְו ִה ְסּתֹו ְב ָבה ֶאל ַה ֶּי ֶלד‪ ,‬צֹו ֶח ֶקת‪ֶּ " ,‬ב ֱא ֶמת‬
‫"ּתֹו ָדה‪ְ "...‬ו ִה ְסּתֹו ֵבב ְּב ִדּלּו ִגים ְל ִכּוּון‬ ‫ׁשֹו ְמ ִעים ֶא ְת ֶכם‪ָ ,‬נכֹון! ֲהֵרי ַא ֶּתם‪ַ ...‬א ֶּתם‬

‫ַה ְּמ ָעָרה‪.‬‬ ‫ֵט ְיּפ!"‬
‫" ָּת ִׁשיר ֲה ִכי ְּבקֹול!"יֹו ֵס ָפהנֹו ְפ ָפהלֹו ְּבָי ָדּה‪,‬‬ ‫" ָמה?" ַה ֶּי ֶלד ָע ַמד ָׁשם ִח ֵּור ְו ִה ְק ִׁשיב ָל ֶהן‬

‫" ֶׁשֻּכָּלם‪ֻּ ,‬כָּלם ִי ְׁש ְמעּו אֹו ְתָך!"‬ ‫ְּב ֶׁש ֶקט‪ָ " .‬מה?! ִמי ׁשֹו ֵמ ַע אֹו ָתנּו?"‬
‫עֹוד ֶר ַגע ְו ַה ֶּי ֶלד‪ְ ,‬מ ַח ֵּיְך ֵמָרחֹוק‪ִ ,‬ה ְצ ָטֵרף‬ ‫"ֻּכָּלם‪ֻּ ,‬כָּלם ׁשֹו ְמ ִעים ֶא ְת ֶכם! ֲהמֹון ֲהמֹון‬
‫ְי ָל ִדים! ַמ ְד ִלי ִקים ֶאת ַה ֵטיּפ ְוׁשֹו ְמ ִעים!"‬
‫ַלׁ ִּשיָרה ְּבקֹו ֵלי קֹולֹות‪.‬‬
‫יֹו ֵס ָפה ָע ְמ ָדה ְו ִה ְתּבֹו ְנ ָנה ּבֹו‪ְ ,‬מ ַח ֶּי ֶכת ַּגם‬ ‫ָצ ֲה ָלה יֹו ֵס ָפה‪.‬‬
‫ִהיא‪ַּ .‬כ ָּמה טֹוב ָה ָיה ִלְראֹות אֹותֹו ָׂש ֵמ ַח‬ ‫" ֶּב ֱא ֶמת???" ָה ֵעי ַנִים ֶׁשל ַהֶּי ֶלד ָהיּו ְּגדֹולֹות‬
‫ְוצֹוֵר ַח! ַא ֲחֵרי ֶׁשִּנְר ֶאה ָה ָיה ֶׁשהּוא ֹלא‬
‫ּו ְת ֵמהֹות‪ִ " .‬מי? ֵאיפֹה? ֶּב ֱא ֶמת???"‬
‫ָי ִׁשיר יֹו ֵתר ְלעֹו ָלם!‬ ‫" ֶּב ֱא ֶמת ֶּב ֱא ֶמת!" ֵהִרי ָעה יֹו ֵס ָפה‪ָּ" ,‬כל ַהּיֹום‬
‫"יֹ ִפי"‪ַּ ,‬גם ֵּבי ִלי ִנ ְׁש ְמ ָעה ְמ ֻרָּצה‪ֹ " .‬י ִפי‪.‬‬ ‫ׁשֹו ְמ ִעים ֶא ְת ֶכם! ַעד סֹוף ַה ִּדי ְסק‪ּ ,‬ו ַב ֲח ָזָרה‬
‫ְו ַע ְכ ָׁשו סֹוף סֹוף ֶא ְפ ָׁשר ַל ֲע ֹזב ָּכאן ְו ַל ֲח ֹזר‬
‫ֵמ ַה ַה ְת ָח ָלה! ְועֹוד ַּפ ַעם! ְועֹוד ַּפ ַעם!"‬
‫ַה ַּב ְי ָתה"‪.‬‬ ‫" ֲא ִפּלּו ָר ִבים ֵאי ֶזה ִּדי ְסק ִל ְׁשמֹ ַע"‪ִ ,‬צ ְּי ָנה‬
‫ַל ְחזֹר ַה ַּב ְי ָתה! רּו ָחּה ֶׁשל יֹו ֵס ָפה ָנ ְפ ָלה‪.‬‬
‫ְּב ִלי ִלְראֹות עֹוד ׁשּום ָּד ָבר ִמָּכל ַהּסֹודֹות‬ ‫ֵּבי ִלי‪ָ ,‬י ֶדי ָה ֵמ ֲאחֹוֵרי ַּג ָּבּה‪.‬‬
‫ֶׁש ִּמ ְת ַח ְּב ִאים ָּכאן? ְּב ִלי ֲא ִפּלּו ָל ַד ַעת ִמי‬ ‫" ְועֹו ִׂשים ַּת ֲחרּות ִמי זֹו ֵכר ֶאת ָּכל‬
‫זֹו ַהַּס ְב ָּתא! "אּו ַלי ִנׁ ָּש ֵאר עֹוד ְק ָצת?" ִהיא‬ ‫ַהׁ ִּשי ִרים ְּב ַעל ֶּפה"‪ִ ,‬ה ְת ַר ְּג ָׁשה יֹו ֵס ָפה‪.‬‬
‫ִהִּצי ָעה ַמ ֵהר‪ַ " .‬נ ֲעמֹד ְו ַנ ְק ִׁשיב?" ֲא ָבל ַהֶּי ֶלד‬ ‫" ְוֹלא ַמ ְסִּכי ִמים ֶׁש ַּי ְמ ִציאּו ׁשּום ִמִּלים‬
‫ֹלא ָצִריְך ֶׁש ֵהן ַי ְק ִׁשיבּו ַע ְכ ָׁשו‪ַּ .‬גם ִהיא ְו ַגם‬ ‫ֲח ָדׁשֹות‪ַ ,‬ח ָּי ִבים ָל ִׁשיר ְּב ִדּיּוק ְּב ִדּיּוק ְּכמֹו‬
‫ֵּבי ִלי יֹו ְדעֹות ֶאת ֶזה‪ֵ .‬יׁש ַמ ְסִּפיק ֲא ָנ ִׁשים‬
‫ֶׁשּׁשֹו ְמ ִעים ַּב ִּדי ְסק!"‬
‫ֶׁש ַּמ ְק ִׁשי ִבים‪...‬‬ ‫" ְוצֹו ֲע ִקים ַעל ַה ְּק ַטִּנים – ֶׁש ֶקט! ֹלא‬
‫ִהיא ֶנ ֶא ְנ ָחה‪ֲ " .‬א ָבל ֲא ַנ ְחנּו ֵנ ַדע‪,‬‬ ‫ְל ַה ְפִרי ַע!" ֵּבי ִלי ִה ְמ ִחי ָׁשה ְקִרי ָאה ֶׁשל‬
‫ְּכ ֶׁשִּנ ְׁש ַמע ִּדי ְס ִקים‪ְ ,‬ל ַה ְק ִׁשיב ָח ָזק‬ ‫ְנ ִזי ָפה‪ְּ" .‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא ַנ ְפ ִסיד ַאף ִמ ָלּה‪ְ .‬ו ִאם‬
‫ַה ִּתינֹוקֹות ּבֹו ִכים‪ְ ,‬מ ַחְּפ ִׂשים ָל ֶהם ֶאת‬
‫ְו ִל ְׁש ֹמ ַע ַּדְו ָקא ֶאת ַהֶּי ֶלד ַה ֶּזה"‪ִ ,‬היא‬ ‫ַהּמֹו ֵצץ ִמ ַּת ַחת ְל ִמ ָּטה‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ִאם ָצִריְך‬
‫ִסְּכ ָמה‪ְ ,‬מ ֻה ְר ֶה ֶרת‪ְ " .‬ו ַנ ִּגיד ְל ֻכָּלם‬ ‫ִל ְזחֹל ְּבתֹוְך ָה ָא ָבק ‪ָ -‬ה ִע ָּקר ֶׁש ִּי ְׁש ְּתקּו‬
‫ֶׁש ַּי ְק ִׁשיבּו לֹו‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשהּוא ִי ְׂש ַמח!"‬
‫"ּבֹו ִאי ִנ ְר ֶאה ֶׁש ֲא ַנ ְחנּו ַמ ְצ ִליחֹות‬ ‫ְוֹלא ַי ְפִריעּו ִל ְׁש ֹמ ַע"‪.‬‬
‫ָל ֵצאת ִמָּכאן קֹ ֶדם ּ ֹכל‪ְ ,‬ו ַל ֲחזֹר ַה ַּב ְי ָתה‬ ‫" ֶּב ֱא ֶמת?" ָה ֵעי ַנִים ֶׁשל ַהֶּי ֶלד ָהיּו ַע ְכ ָׁשו‬
‫ֶאל ֻּכָּלם!" ֶה ְח ִזיָרה ֵּבי ִלי‪ַ " .‬א ְּת ִּתׁ ָּש ֲאִרי ָּכאן‬ ‫ְּגדֹולֹות ְמאֹד ְוזֹו ֲהרֹות ְמ ֹאד‪ֵ " .‬איְך ַא ֶּתן‬
‫ָּכל ַה ַחִּיים ִאם ַּת ְמ ִׁשי ִכי ַל ֲע ֹמד ּו ְל ִה ְס ַּתֵּכל‪.‬‬
‫יֹו ְדעֹות ֶאת ֶזה?"‬
‫ּבֹו ִאי!"‬ ‫" ֲא ַנ ְחנּו יֹו ְדעֹות!" ָצ ֲע ָקה יֹו ֵס ָפה‪ִּ" ,‬כי ֶזה‬
‫ֶּב ֱא ֶמת! ַו ֲא ַנ ְחנּו ְּב ַע ְצ ֵמנּו ָהִיינּו ָׁשם ְו ָע ִׂשינּו‬

‫ֶאת ָּכל ֶזה!"‬
‫" ַו ֲא ַנ ְחנּו ָּכאן ָׁשִרים ָלנּו‪ָ "...‬ל ַחׁש ַה ֶּי ֶלד‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪15‬‬

‫ָּפִריז‪ָ ,‬צְר ַפת‪:‬‬ ‫ֲַּעד ִֶּלמי ֶַׂלשקת‬
‫ִמ ְׂשָרדֹו ֶׁשל ַּב ַעל ַּב ְנק רֹו ְט ִׁשי ְלד ָה ָיה ָעמּוס ָּב ֲעבֹו ָדה‪ֲ ,‬א ָבל ַהְּפ ִעילּות‬
‫ֶנ ֶע ְׂש ָתה ָּת ִמיד ְּב ֶׁש ֶקט‪ִ ,‬מּתֹוְך ְׁש ִמיָרה ַעל ָּכל ִּגּנּו ֵני ַהִּנימּוס‪ָ .‬ל ֵכן‬ ‫ֶּ ֶפרק ס"ה‬
‫ֵאין ֶּפ ֶלא ֶׁש ַהּכֹל ָק ְפצּו ִמ ְּמקֹו ָמם ְל ִמ ְׁש ַמע ְקִרי ַאת ַה ַה ְפ ָּת ָעה‬
‫ֶׁשָּפְר ָצה ִמִּפיו ֶׁשל‪ַׁ  ‬שאְרל‪ַ ,‬ה ָּבחּור ֶׁש ָה ָיה ֻמ ְפ ָקד‪ַ  ‬על ַההֹו ָדעֹות‬ ‫ַמ ְהָּפ ִכים‬
‫ַה ֲחׁשּובֹות ׁ ֶּשִּנ ְׁש ְלחּו ְּב ֶט ֶל ְגָרף‪ַׁ .‬שאְרל ִה ְס ִמיק ַּכ ֲא ֶׁשר ִה ְב ִחין ֶׁשהּוא‬
‫מֹו ֵקד ְּתׂשּו ַמת ַהֵּלב ֶׁשל ָּכל ָהעֹו ְב ִדים‪ּ ,‬ו ִב ְמ ֻי ָחד ֶׁשל ַה ָּברֹון ֵּג'י ְמס‬ ‫ַּת ְק ִציר‪ֶ :‬אל ַהֻּס ְל ָטן ַהּתּוְרִּכי‪ ‬‬
‫רֹו ְט ִׁשי ְלד‪ .‬הּוא ָּב ַלע ֶאת ֻרּקֹו ְו ִה ְת ַּג ְמ ֵּגם‪ְ " :‬ס ִלי ָחה‪ֲ ,‬אדֹו ִני‪ַ ,‬אְך ָרא ֵׁשי‬ ‫ַמ ִּגי ַע ֶסר מֹו ְנ ִטי ְפיֹוִרי‪ֶׁ ,‬שּמֹו ֵסר לֹו‬
‫ַה ְּק ִהָּלה ְּב ָא ֶמִרי ָקה ָּכ ְתבּו ָּכאן ִּכי ֵהם ִנ ְפ ְּגׁשּו ִעם ַח ְבֵרי ַהּקֹו ְנ ְגֶּרס‬
‫ְו ַגם ִעם ַהָּנ ִׂשיא ָה ַא ֶמִרי ָק ִאי‪ִּ ,‬ב ְדִרי ָׁש ָתם ֶׁש ַאְר ָצם ִּת ְת ָעֵרב ְּב ָפָר ַׁשת‬ ‫ִּב ְכ ָתב ֶאת ָּפָר ַׁשת ָה ֲע ִלי ָלה ַעל‬
‫ֲע ִלי ַלת ַה ָּדם ְּב ַד ֶּמ ֶׂשק‪ֵ .‬הם ַּגם ִּפְר ְסמּו מֹו ָדעֹות ְו ַכ ָּתבֹות ִמ ַּט ֲע ָמם‬ ‫ְיהּו ֵדי ַּד ֶּמ ֶׂשק ְו ֶאת ַמָּצ ָבם ַהּנֹוָרא‪.‬‬
‫ָּב ִעּתֹו ִנים ְּב ָא ֶמִרי ָקה‪ְּ ,‬כ ִפי ֶׁש ִּב ֵּקׁש ֵמ ֶהם ֲאדֹו ִני ַה ָּברֹון"‪ָּ ,‬כאן ַקד‬
‫ַהֶּסר ְמ ַב ֵּקׁש ֵמ ַהֻּס ְל ָטן ְלהֹורֹות‬
‫ַׁשאְרל ַקּלֹות ִּב ְפ ֵני ַה ָּברֹון ְוהֹו ִׁשיט לֹו ֶאת ַה ֶּט ֶל ְגָר ָמה ֶׁש ִה ִּגי ָעה‪ .‬‬ ‫ְלמֹו ֵׁשל ַּד ֶּמ ֶׂשק ֶׁש ַּת ַחת ְׁש ִלי ָטתֹו‪,‬‬
‫ֵעי ָניו ֶׁשל ַה ָּברֹון אֹורּו‪ָּ " .‬ברּוְך ה'!" הּוא ָקָרא‪ֲ " .‬א ִני ָׂש ֵמ ַח ֶׁש ַּגם ַי ֲהדּות‬
‫ַא ֶמִרי ָקה ֹלא ִנְר ְּת ָעה‪ְ ,‬ו ִה ְת ַיְּצ ָבה ְל ַבּסֹוף ְל ַב ֵּקׁש ַעל ַא ֵחינּו ָהְרחֹו ִקים‬ ‫ְל ַהְרׁשֹות ִל ְׁשלּו ֵחי מֹו ְנ ִטי ְפיֹוִרי‬
‫ְל ָבֵרר ֵהי ֵטב ַמה ַּמַּצב ַהְּכלּו ִאים‪,‬‬
‫ְו ַה ְמ ֻעִּנים ֶׁש ַּב ִּמ ְזָרח!"‬ ‫ּו ְל ַו ֵּדא ֶׁשֶּנ ֱעָרְך ָל ֶהם ִמ ְׁשָּפט הֹו ֵגן‪.‬‬

‫ַּד ֶּמ ֶׂשק‪:‬‬ ‫ַה ֵׁשיח ָנא ֶסר ְמ ַט ֵּיל ֶּב ָח ֵצר‬
‫ְּכ ֶׁש ָע ָלה ֵׁשיח ָנא ֶסר ַלִּכְרָּכָרה ֶׁש ִה ְמ ִּתי ָנה לֹו ְּב ַפ ֲא ֵתי ֶה ָח ֵצר ֶׁשל‬ ‫ַה ְמ ֻג ֶּדֶרת ְו ַהׁ ְּשמּוָרה ֶׁשְּס ִביב‬
‫ַאְרמֹון ַהּמֹו ֵׁשל‪ָ ,‬היּו ֹראׁשֹו ְוֻרּבּו ְטעּו ִנים ַּבׁ ְּש ֵא ָלה‪ַ :‬מה ָּל ַחׁש ָרג'ּוב‪,‬‬ ‫ֵּביתֹו‪ּ ,‬ו ִמי ֶׁשהּו ֵמ ִטיל ְלַר ְג ָליו ֶא ֶבן‬
‫ְּבנֹו ֶׁשל ֻמ ֲח ַמד ֲע ִלי‪ְּ ,‬ב ָא ְז ֵני ָא ִביו? ַמהּו ַהּסֹוד ֶׁש ָּגַרם ַלּמֹו ֵׁשל ְל ֵהָר ַגע‬ ‫ֲעטּו ָפה ְּב ִפַּסת ְנ ָיר ְו ָע ֶלי ָה ֶר ֶמז‬
‫ַה ַּמ ְפ ִחיד אֹותֹו‪ִ .‬מ ְת ָּבֵרר ֶׁש ַהּ ֵׁשיח‬
‫ְל ֶפ ַתע‪ָ ,‬ל ֶס ֶגת ּו ְל ַה ְפ ִסיק ֶאת ָּכל ַה ִּדּיּו ִנים?‬ ‫ָׂש ַכר ּפֹו ֵׁש ַע ֶׁש ַּי ֲה ֹרג ֲעבּורֹו ֶאת‬
‫ַה ִּבּטּוי ' ַעל ֹראׁש ַה ַּגָּנב ּבֹו ֵער ַהּכֹו ַבע' ָה ָיה ָנכֹון ַּב ִּמ ְקֶרה ֶׁשּלֹו‪ֵ .‬מי ָתר‬ ‫ַהּ ֹכ ֶמר ּתֹו ָמסֹו‪ְ ,‬ו ַע ָּתה ָּבא ָהרֹו ֵצ ַח‬
‫ָסמּוי ִנְר ַעד ְּב ִלּבֹו ֶׁשל ַהּ ֵׁשיח ‪ַ -‬ה ִאם ִי ָּת ֵכן ֶׁש ִּמי ֶׁשהּו ָע ָלה ַעל‪  ‬סֹוד‬ ‫ִל ְס ֹחט ִמ ֶּמּנּו ְּכ ָס ִפים נֹו ָס ִפים‪.‬‬

‫ַמ ֲע ֵׂשהּו?‪ַ ...‬ה ִאם ִי ָּת ֵכן ֶׁש ֶּזהּו ַה ָּד ָבר ֶׁש ִּגָּלה ָרג'ּוב ְּב ָא ְז ֵני ָא ִביו???‬ ‫תשע"ט ‪16 47‬‬
‫ְּבעֹודֹו ִמ ְׂש ָּתֵר ַע ַעל מֹו ַׁשב ַהִּכְרָּכָרה ּתֹוְך ִׁש ְחרּור ֶא ְנ ַקת ְרָו ָחה‪,‬‬
‫ּו ְמ ָזֵרז ֶאת ָהַרָּכב ַהּיֹו ֵׁשב ַּבַּס ְפ ָסל ַה ִּק ְד ִמי‪ִ ,‬מחּוץ ַל ָּתא ַהּנֹו ְס ִעים ּבֹו‬
‫ָי ַׁשב ָּכ ֵעת הּוא ִּב ְכבֹודֹו ּו ְב ַע ְצמֹו‪ָ ,‬לנּו ַע ְו ִל ְנ ֹס ַע ‪ָ -‬חׁש ִּפ ְתאֹום ַה ֵׁשיח‬
‫ְּב ַל ַהב ַקר ַה ֻּמָּנח ַעל ַצָּוארֹו ֵמ ָאחֹור‪ .‬הּוא ֵה ִבין ִמ ָּיד‪ַ .‬הּפֹו ֵׁש ַע ַהַּס ְח ָטן‬
‫ַההּוא ִה ְצ ִלי ַח ְל ָל ְכדֹו‪ְ .‬ו ָא ֵכן‪ֵ ,‬מ ֲאחֹוָריו ָׁש ַמע ֶאת קֹולֹו ֶׁשל ' ֲח ֵברֹו‬

‫ַלֶּפ ַׁשע'‪ָ ,‬הרֹו ֵצ ַח ַהׂ ָּש ִכיר‪ִ " :‬הֵּנה ֲא ַנ ְחנּו ִנ ְפ ָּג ִׁשים ַּבּסֹוף‪ָ ,‬יא ֵׁשיח!""‬
‫ַה ֵׁשיח ָא ַזר ֶאת ּכֹחֹו ָתיו ְו ִנָּסה ְל ַׁשּוֹות ְלקֹולֹו ַׁש ֲא ַנּנּות ַח ְסַרת ַּפ ַחד‪:‬‬
‫" ָא ַמְר ִּתי ְלָך ֹלא ְל ִה ְת ָקֵרב ְל ֵאזֹור ָה ַאְרמֹון ַעד סֹוף ַה ִּמ ְׁשָּפט! ַה ִאם‬

‫ַּת ְחּפֹץ ֶׁש ַהּׁשֹו ְטִרים ִי ְתְּפסּוָך ְו ִי ְתלּו אֹו ְתָך?!"‬
‫"ֹלא‪ָ ,‬יא ֵׁשיח‪ַ ,‬א ָּתה ֹלא ַ ּת ְס ִּגיר אֹו ִתי‪ִּ ,‬כי ִאם ִי ְתְּפסּו אֹו ִתי ֵהם ִי ְתְּפסּו‬
‫ַּגם אֹו ְתָך‪ַ .‬א ָּתה ָּדג ָׁש ֵמן יֹו ֵתר!!! ָׁש ַמ ְע ִּתי ֶׁשָרג'ּוב‪ַ  ‬הָּצ ִעיר‪ַ ,‬י ִּקיר‬
‫ַהּמֹו ֵׁשל‪ֹ ,‬לא ִּב ְמ ֻי ָחד אֹו ֵהב אֹו ְתָך ְו ֶאת ֲח ֵבְרָך ַהּקֹו ְנסּול ַהָּצְר ָפ ִתי‪.‬‬

‫הּוא ִי ְׂש ַמח ִלְראֹו ְתָך ִמ ְת ַנ ְד ֵנד ַעל ָה ֵעץ‪"...‬‬
‫ַה ֵׁשיח ִנ ְד ַהם‪ַ .‬ה ַהְר ָּג ָׁשה ָהָר ָעה ְּב ֶק ֶׁשר ִל ְל ִחי ָׁשתֹו ֶׁשל ָרג'ּוב ְּב ָא ְז ַני‬
‫ָא ִביו‪ָ ,‬א ֵכן ַמ ְד ִאי ָגה אֹותֹו‪ִ .‬מי יֹו ֵד ַע ַמה ְּכ ָבר יֹו ֵד ַע ָרג'ּוב ַעל ְמ ֹעָרבּותֹו‬

‫ֶׁשּלֹו ְּב ִסּפּור ֲע ִלי ַלת ַה ָּדם‪...‬‬
‫" ַאל ִּת ְד ַאג ִל ְׁשלֹו ִמי"‪ ,‬הּוא ָע ָנה ָל ִאיׁש ֶׁש ִה ְס ַּת ֵּתר ֵמ ֲאחֹוָריו ַּבִּכְרָּכָרה‪,‬‬
‫ְמ ַא ֵּים ֲע ַד ִין ַעל ָעְרּפֹו ְּב ַל ַהב ַהַּסִּכין‪ְ" .‬ו ַא ָּתה ‪ֵ -‬יׁש ִלי ֲעבּוְרָך ַׂשק ִנ ְכ ָּבד‬

‫ֶׁשל ִּדי ָנִרים‪ֶׁ ,‬ש ִּי ָּמ ֵסר ְּב ָי ְדָך ִמ ָּיד ְל ַא ַחר ֶׁש ַא ִּגי ַע ְל ֵבי ִתי ְּב ָׁשלֹום‪"...‬‬
‫"ָּכ ָכה ֶזה ִנ ְׁש ַמע טֹוב יֹו ֵתר‪ְ ,‬ל ֵׁשם ַה ְת ָח ָלה‪ָ "...‬ע ָנה ַהּתֹו ֵקף ְוקֹולֹו‬
‫ְמ ַא ֵּים‪ַ " .‬אְך ַּדע ְלָך ֶׁש ֵאי ֶנִּני ַמ ֲא ִמין ְלָך ְּכ ָלל‪ָ .‬ל ֵכן‪ַ ,‬א ָּתה ִּתׁ ָּש ֵאר‬

‫ַהְי ָל ִדים ֶׁשל ּדֹו ָדה> > ּו ָמה ִעם ַה ְּ ׁש ֵכ ִנים?‬
‫ַה ְּשׁ ֵכ ִנים‬ ‫ַחִּני ֶנ ֱה ִנים‪ֵ ,‬הם ֵצְרפּו‬ ‫ִא ָּמא ִס ְּפָרה‬
‫ִס ְּפרּו ַלּדֹו ִדים‪...‬‬ ‫ַּגם ֶאת ַה ְּשׁ ֵכ ִנים‪.‬‬ ‫ְלדֹו ָדּה ַחִּני ‪ֵ ,‬הם‬

‫ִה ְצ ָטְרפּו‪.‬‬

‫סיפור בהמשכים על רקע היסטורי ‪ ///‬שרה קיסנר‬ ‫ְל ִבּצּו ַע ַהֶּפ ַׁשע ַעל ְי ֵדי ַה ְּיהּו ִדים‬ ‫ַּבִּכְרָּכָרה‪ַ ,‬ו ֲא ִני ֹלא ֲא ַׁש ְחֵרר אֹו ְתָך ֲע ַד ִין‪.‬‬
‫ְל ַמ ְּטרֹות ַהּ ִׁשּמּוׁש ְּב ַדם‪ָ  ‬נ ְכִרים‬ ‫ַּכ ֲא ֶׁשר ַנ ִּגי ַע ְל ֵבי ְתָך‪ַ ,‬רק ּתֹו ִציא ֶאת ֹרא ְׁשָך‬
‫ַל ֲא ִפ ַּית ַמּצֹו ֵתי ֶהם ‪ִ -‬אי ְל ָכְך ַהּמֹו ֵׁשל‬ ‫ְותֹו ִדי ַע ַל ֲא ָנ ִׁשים ֶׁשְּלָך ְל ָה ִביא ְל ָכאן ֶאת ַׂשק‬
‫ֻמ ֲח ַמד ֲע ִלי ַהֶּנ ֱעָרץ ְו ַה ַחּנּון הֹוָרה ַעל‬ ‫ַה ִּדי ָנִרים – ּו ְל ִה ְס ַּתֵּלק ִמ ָּיד ֵמ ֵאזֹור ַהִּכְרָּכָרה‪.‬‬
‫ִׁש ְחרּוָרם ַה ִּמ ָּי ִדי ֶׁשל ָּכל ָה ֲע ִציִרים!‬ ‫ַרק ְּכ ֶׁש ֶא ְתַר ֵחק ֵמ ָה ֵאזֹור‪ֵּ ,‬ת ֵצא ַא ָּתה ְל ֵבי ְתָך‪.‬‬
‫ַא ֶחֶרת‪ "..‬הּוא ֹלא ִה ְמ ִׁשיְך‪ֲ ,‬א ָבל ַה ֵׁשיח ַה ְמ ֻא ָּים‬
‫יֹו ֵסף ָׁשב ֵמ ַה'ּכּו ָתאּב' ֲא ֶׁשר ְּב ִמ ְׁשָּכנֹו ֶה ָח ָדׁש‬ ‫ֵה ִבין ַהּ ֹכל‪ְ .‬והּוא ִמֵּלא ְּב ִדּיּוק ַא ֲחֵרי ָּכל הֹוָראֹו ָתיו‬
‫ְו ַהִּנ ְס ָּתר‪ַ ,‬י ַחד ִעם ִנִּסים ֲח ֵברֹו ַהָּצ ִעיר‪ִ .‬מ ְׁש ַּת ְּד ִלים‬ ‫ֶׁשל ַהּפֹו ֵׁש ַע‪ַ ,‬עד ֶׁש ָּי ָצא ֶזה ִמן ַהִּכְרָּכָרה ְו ֶנ ְע ַלם‬
‫ָהיּו ְל ַהֵּלְך ְּב ִצ ֵּדי ַה ְּדָר ִכים‪ְ ,‬סמּו ִכים ְל ִקירֹות‬
‫ַה ָּב ִּתים‪ַ ,‬על ְמ ָנת ֶׁשֹּלא ִי ְמ ְׁשכּו ְּתׂשּו ַמת ֵלב ֹלא‬ ‫לֹו‪.‬‬
‫ְרצּו ָיה; ַאְך ִל ְקַראת ַהְּכ ִני ָסה ַלׁ ְּשכּו ָנה ֶׁש ָּבּה‬ ‫ָּכֶר ַגע ִה ְתַּפ ֵּטר ֵמ ַהַּס ְח ָטן ַה ֶּזה ֲא ָבל הּוא ָצִריְך‬
‫ָּגרּו ְׁש ֵני ֶהם‪ֵ ,‬הם ִה ְב ִחינּו ְּב ִה ְת ַק ֲהלּות ְק ַטָּנה –‬
‫ֶׁש ָה ְל ָכה ְו ָג ְד ָלה ְו ִה ְת ַק ְּב ָצה ְל ַיד ַהְּכ ִני ָסה ְל ֵביתֹו‬ ‫ִל ְמצֹא ִּפ ְתרֹון ְל ִהָּפ ֵטר ִמ ֶּמּנּו ְל ָת ִמיד‪  ...‬‬
‫ֶׁשל יֹו ֵסף‪ַ " .‬חֵּכה‪ ,‬יֹו ֵסף"‪ָ ,‬ע ַצר ִנִּסים ֶאת ֲח ֵברֹו‪,‬‬
‫מֹו ֵׁשְך ִּב ְזרֹועֹו ּו ַמ ְכִריחֹו ַל ֲעצֹר‪ָ " .‬ע ֵלינּו ְל ִה ָּז ֵהר‪,‬‬ ‫‪ָ  ‬י ִמים ִמ ְסָּפר ָח ְלפּו‪ּ ,‬ו ָב ַאְרמֹונֹות ַה ָפ ָׁשה ַהּתּוְרִּכי‬
‫ָּתלּוי ָה ָיה ִמין חּוט ֶׁשל ֶמ ַתח‪ .‬‬
‫ִמי יֹו ֵד ַע ַמה ּקֹוֶרה ָׁשם ַע ְכ ָׁשו?! "‬
‫יֹו ֵסף ִנ ְׁש ַמע לֹו‪ .‬הּוא ְּכ ָבר ָי ַדע ְו ִהִּכיר ֶאת ִמ ַּדת‬ ‫ַלּ ֹכל ָידּו ַע ִמי הּוא ַהּמֹו ֵׁשל ַעל ֶח ְב ֵלי ָה ָאֶרץ‬
‫ַא ְכ ָזִרּיּו ָתם ֶׁשל ַה ֻּמ ְס ְל ִמים ְו ֶׁשל ׁשֹו ְטֵרי ַהּמֹו ֵׁשל‪.‬‬ ‫ַה ְּגדֹו ִלים ְו ָהַר ִּבים‪ַ ,‬על ַהְּנ ָמ ִלים ְו ַה ְּמ ָצִרים‪ַ ,‬על‬
‫ּו ְב ָכל זֹאת‪ַ ,‬מׁ ֶּשהּו ְּבצּוַרת ַה ִה ְת ַק ֲהלּות ִנְר ָאה‬ ‫ָעֵרי ָה ָאֶרץ ְו ַעל ָּכל ַה ְּמ ִדינֹות ַהְּסמּוכֹות ‪ֲ -‬הֹלא‬
‫ׁשֹו ֶנה ֵמאֹו ָתּה ַּפ ַעם ֶׁש ָּבּה ִה ְת ַנְּפלּו ַהּׁשֹו ְטִרים ַעל‬ ‫הּוא ַה ָפ ָׁשה ָירּום הֹודֹו‪ּ .‬ו ִמי הּוא ֶזה ֲא ֶׁשר‬
‫ָא ִביו ְו ָח ְטפּו אֹותֹו ְל ֵבית ַהֶּכ ֶלא ַהּנֹוָרא‪ָ .‬אז ָהיּו‬ ‫ָי ֵעז ְל ַה ְמרֹות ֶאת הֹוָראֹו ָתיו ְו ֶאת ַּב ָּקׁשֹו ָתיו‬
‫ַה ִּמ ְת ַק ֲה ִלים ְמ ֹב ָה ִלים ּו ְמ ֻפ ָח ִדים ְמ ֹאד ְו ִכ ְמ ַעט‬
‫ֹלא ֵה ֵעּזּו ְל ַה ְׁש ִמי ַע קֹול; ְו ִאּלּו ַע ָּתה‪ִ ,‬נ ְׁש ְמעּו‬ ‫ַה ְּמפָֹרׁשֹות ַהִּנ ָּתנֹות ִּב ְפ ֻק ָּדה?!‬
‫ְו ִהֵּנה‪ֻ ,‬מ ֲח ַמד ֲע ִלי ַה ִּמ ְצִרי‪ֶׁ ,‬ש ִה ְׁש ַּתֵּלט ְּב ֻח ְצָּפתֹו‬
‫ָה ֲא ָנ ִׁשים ְמ ַד ְּבִרים ֶזה ִעם ֶזה ְּבקֹולֹות ִנְר ָּג ִׁשים‪.‬‬ ‫ַעל‪ָ  ‬מעּוזֹו ֶׁשל ַה ָפ ָׁשה ְּב ַד ֶּמ ֶׂשק ְו ִה ְׁש ִליט ָׁשם ֶאת‬
‫עֹוד ֵהם ִמ ְס ַּת ְּתִרים‪ְ ,‬ו ִהֵּנה ָּבאּו ְו ָצצּו עֹוד‬ ‫ְּבנֹו ‪ -‬סֹו ֵבר ֶׁש ִאם ֲע ַד ִין ֹלא ֵה ִגיבּו ַה ָפ ָׁשה ּו ְצ ָבאֹו‬
‫ֵמ ַא ְנ ֵׁשי ַה ְּק ִהָּלה‪ִ .‬הֵּנה ֲא ִפּלּו ּדֹודֹו ָח ָכם ִי ְצ ָחק‬ ‫ַעל ֻח ְצָּפתֹו זֹו‪ ,‬הּוא ָיכֹול ְל ַה ְמ ִׁשיְך ְו ַל ֲעׂשֹות‬
‫ִנְר ֶאה‪ֶ ,‬נ ְחָּפז ַמ ָּמׁש‪ֵ ,‬מ ִחיׁש ְצ ָע ָדיו ְל ֵע ֶבר ֵּבית‬
‫הֹוָריו‪ְ ...‬ויֹו ֵסף ַמ ִּביט ְו ֵאינֹו ֵמ ִבין‪ֲ ,‬א ָבל ִלּבֹו‬ ‫ְּב ַד ֶּמ ֶׂשק ִּכְרצֹונֹו!!!‬
‫קֹו ֵלט ְּכ ָבר ֶאת ַה ִה ְתַר ְּגׁשּות ְוַר ְג ָליו ַמ ְת ִחילֹות‬ ‫ִעם ָּכל יֹום ֶׁש ָע ַבר ּובֹו ֹלא ִה ִּגי ָעה ְי ִדי ָעה ַעל ִׁשּנּוי‬
‫ָלרּוץ ְּכמֹו ֵמ ֲא ֵלי ֶהן ‪ְּ -‬כ ֶׁשִּנִּסים ֵמ ֲאחֹוָריו ַמ ְפ ִציר‬ ‫ָה ֶע ְמ ָדּה ְּב ַד ֶּמ ֶׂשק‪ִ ,‬עם ָּכל יֹום ֶׁשּבֹו ְׁש ִלי ֵחי ַהׂ ַּשר‬
‫מֹו ְנ ִטי ְפיֹוִרי ֶטֶרם ִנ ְפ ְּגׁשּו ִעם ָה ֲע ִציִרים ַה ְּיהּו ִדים‬
‫ּבֹו‪ׁ" :‬שּוב ְל ָאחֹור‪ַ ,‬אל ִּת ְס ַּתֵּכן‪ָ .‬ל ָּמה‬ ‫ְו ֶטֶרם ָּב ְדקּו ֶאת ָּכל ָּפָר ַׁשת ָה ֲא ָׁשמֹות‪ִ ,‬עם ָּכל‬
‫ַא ָּתה ְמ ַמ ֵהר‪"?...‬‬
‫יֹום ֶׁשּבֹו ָה ֲא ִסיִרים ֶטֶרם ֻׁש ְחְררּו‬
‫ִמ ַּמ ֲא ָסָרם ‪ָ -‬ה ַלְך ַה ַּז ַעם ְּבתּוְרְּכ ָיה‬

‫ְו ָע ָלה‪...‬‬
‫‪ּ...‬ו ִפ ְתאֹום ִה ִּגי ָעה ַה ְי ִדי ָעה‪ :‬מֹו ֵׁשל‬

‫ַּד ֶּמ ֶׂשק‪ִ  ‬ה ְסִּכים ְּב ֹרב ַח ְסּדֹו‬
‫ּו ְנ ִדיבּותֹו ְל ַק ֵּבל ֶאת ִּגְר ָס ָתם‬
‫ֶׁשל ָה ֲעצּוִרים‪ּ ,‬ו ֵמ ַא ַחר‬
‫ְוגּופֹו ֵתי ֶהם ֶׁשל ַהָּנ ִזיר ְו ֶׁשל‬
‫עֹו ְזרֹו ֹלא ִנ ְמ ְצאּו ֲע ַד ִין‪,‬‬
‫ְוֹלא הּו ְבאּו ְר ָאיֹות חֹו ְתכֹות‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪17‬‬

‫ַהּׁשֹו ֵטר ִה ְס ַּתֵּכל ֶּדֶרְך ַהִּפְר ָצה ַּב ָּג ֵדר‪" .‬נֹוָרא ְו ָאיֹם"‪ ,‬הּוא ִמ ְל ֵמל‬ ‫ַּת ְק ִציר‪ָ :‬העֹוְר ִבים ֵמ ֲח ַצר ַט ֲח ַנת ַה ֶּק ַמח ָה ַע ִּתי ָקה ִה ְתעֹו ְפפּו‬
‫ְּב ַכ ַעס‪" ,‬נֹוָרא ְו ָאיֹם‪ִ ,‬ל ְכלּוְך ֶׁשָּכ ֶזה! ַּכ ָּמה ְּפסֹ ֶלת!" הּוא ִה ְתַר ֵחק‬ ‫ְּב ֶב ָה ָלה ְּכ ֶׁש ֵח ֶלק ָק ָטן ֵמ ַהָּג ֵדר ִנ ְׁשַּבר‪ְ ,‬ו ַה ְי ָלדֹות ָראּו ֶׁשְּׁש ַנ ִים‬
‫ֵמ ַה ָּג ֵדר ּו ָפ ַסע ַעל ַה ִּמ ְדָר ָכה ָהלֹוְך ָוׁשֹוב‪ ,‬נֹו ֵׁשף ְּב ַכ ַעס‪ִּ .‬פ ְתאֹום‬ ‫ֵמ ֶהם ַמ ְח ִזי ִקים ֲח ָפ ִצים נֹו ְצ ִצים ְּב ִפי ֶהם‪ַ .‬א ַחד ַה ֲח ָפ ִצים הּוא‬
‫הּוא ָע ַצר ְו ִנ ֲע ַנע ְּב ֶא ְצ ָּבעֹו‪ְ ,‬מ ַח ֵּיְך ִחּיּוְך ָּגדֹול ‪ֲ " -‬א ִני יֹו ֵד ַע ַמה‬ ‫ַטַּב ַעת ָז ָהב ְמ ֻׁשֶּב ֶצת‪ִּ .‬פ ְתאֹום ַמִּגי ַע ׁשֹו ֵטר ּו ַמ ְת ִחיל ִל ְצעֹק‪.‬‬
‫ִּי ְה ֶיה ָה ֹע ֶנׁש ֶׁשָּל ֶכן!" ִהְר ִעים ְּב ֹא ֶׁשר‪ַ " ,‬א ֶּתן‪ַ ,‬ע ְכ ָׁשו‪ְּ ,‬ת ַנ ֶּקי ָנה‪,‬‬

‫ְּב ַע ְצ ְמ ֶכן‪ֶ ,‬את ָּכל ֶה ָח ֵצר ַהּזֹו!"‬

‫" ֲא ָבל ֲאדֹו ִני ַהּׁשֹו ֵטר!" ָקְר ָאה ַס ְב ָּתא ְּבקֹול ְמ ֻז ְע ָזע‪ָ " ,‬אסּור‬

‫ְל ִהָּכ ֵנס ְלפֹה‪ַ .‬ק ֶּי ֶמת ַסָּכ ַנת ְקִרי ָסה ֶׁשל ַה ִּמ ְב ֶנה!"‬

‫" ָאה‪ְׁ ,‬ש ֻטּיֹות"‪ָ ,‬א ַמר ַהּׁשֹו ֵטר ְו ָׁש ַלף ִמִּכיסֹו ַמ ְפ ֵּת ַח‪ .‬הּוא ָצ ַעד‬ ‫ֶּפֶרק נ"ה עֹו ְבדֹות ִנ ָּקיֹון‬
‫ַּכ ָּמה ֶמ ְטִרים ָה ְל ָאה ְו ִנַּצב מּול ַׁש ַער ָה ֵעץ ֶה ָח ָדׁש ְק ָצת יֹו ֵתר‬

‫ֵמ ַה ָּג ֵדר ֻּכָּלּה‪ֲ " .‬א ִני ֵּבין ָה ַא ֲחָר ִאים ַעל ַה ֵח ֶלק ַה ֶּזה ֶׁשל ָה ִעיר‪ .‬חּוץ‬

‫" ָמה ַא ֶּתן עֹוׂשֹות ּפֹה ְּב ִדּיּוק? ָל ָּמה ַה ָּג ֵדר ְׁשבּוָרה?" ַּגּבֹו ָתיו ִמְּנ ִפי ָלה ְק ַטָּנה ֶׁשל ֲא ָב ִנים ּבֹו ְדדֹות ִל ְפ ֵני ֶע ְׂשִרים ָׁש ָנה‪ֹ ,‬לא ָקַרס‬

‫ַה ְּמ ֻח ָּברֹות ֶׁשל ַהּׁשֹו ֵטר ָי ְצרּו ֹר ֶׁשם ְמ ַא ֵּים ִּב ְמ ֻי ָחד‪ַ .‬ה ִּמִּלים ּ ֹפה ְּכלּום ְּכ ָבר ְּתקּו ָפה ֲאֻרָּכה‪ָ .‬ה ִיינּו ִנ ְכ ָנ ִסים ְלפֹה ְּבאֹ ֶפן ָקבּו ַע‪,‬‬

‫ֶׁשל ְק ָלִרי ִנ ְת ְקעּו ִּב ְגרֹו ָנּה‪ֶ ,‬א ִמי ִלי ִנְּס ָתה ְל ַג ְמ ֵּגם ַמׁ ֶּשהּו ְלֹלא ִּכי ָהיּו ַּגָּנ ִבים ֶׁש ָא ֲהבּו ְל ִה ְת ַח ֵּבא ּ ֹפה‪ְּ .‬ב ִע ָּקר ִּב ְג ָל ָלם ָּת ִלינּו ֶאת‬

‫ַהׁ ֶּש ֶלט ַה ֶּזה"‪ .‬הּוא ִה ְצ ִּבי ַע ַעל ֶׁש ֶלט ָה ַא ְז ָהָרה‪ַ " .‬ל ַּט ֲח ָנה ַע ְצ ָמּה‬ ‫ַה ְצ ָל ָחה‪ְ ,‬ו ֶז ְל ִדי ֵמָרחֹוק ָּפְר ָצה ִּב ְב ִכי ֲחִרי ִׁשי‪ְ ,‬מ ֻפ ָחד‪.‬‬

‫" ֲא ִני ָה ַא ֲחָר ִאית ֲע ֵלי ֶהן‪ֲ ,‬אדֹו ִני ַהּׁשֹו ֵטר"‪ָ ,‬א ְמָרה ַס ְב ָּתא ַמ ִתי ְל ָדה ַאל ִּתָּכ ְנסּו‪ֲ ,‬א ָבל ֶל ָח ֵצר – ִמָּיד! ּו ְל ַנּקֹות ֶאת ַהׁ ֶּש ַטח ֻּכּלֹו! ֲא ִני ַא ִּגי ַע‬

‫עֹוד ֲח ִצי ָׁש ָעה ְל ָה ִביא ָל ֶכן ַׂש ִּקים ְּגדֹו ִלים‬ ‫ִּב ְנ ִעימּות ְו ֶנ ֶע ְמ ָדה ֵּבין ְק ָלִרי ְל ֶא ִמי ִלי‪ ,‬חֹו ֶב ֶקת‬

‫ְל ִפּנּוי ָה ַא ְׁשָּפה"‪ .‬הּוא ֹלא הֹו ִסיף ִמָּלה‪ַ ,‬רק‬ ‫ַהַּׂש ִּקים ַּבִּפָּנה ַהּזֹו‬ ‫ֶאת ִּכ ְת ֵפי ֶהן ְּב ָי ֶדי ָה‪.‬‬
‫ִה ְמ ֵהם ְל ַע ְצמֹו ַמׁ ֶּשהּו ִּב ְׂש ִביעּות ָרצֹון‪ְ ,‬ו ָצ ַעד‬ ‫ָהיּו ְקבּוִרים ַעד ֶח ְצָים‬ ‫" ְו ַגם ַעל ָּכל ֵאֶּלה?" הּוא ִה ְצ ִּבי ַע ַעל ְׁש ָאר‬
‫ִמׁ ָּשם ְל ֵע ֶבר אֹו ַפָּניו ַה ַּמ ְבִרי ִקים ֶׁש ִה ְמ ִּתינּו לֹו‬
‫ְּב ַס ְב ָלנּות‪ָ " .‬ק ִדי ָמה!" ָצ ַעק ְּכ ֶׁש ָח ַלף ִּבְר ִכי ָבה‬ ‫ָּב ֲא ָד ָמה‪ְ ,‬מ ֵל ִאים‬ ‫ַה ְי ָלדֹות ֶׁש ָע ְמדּו ְׁש ֵני ֶמ ְטִרים ִמׁ ָּשם‪.‬‬
‫ְּב ֶח ְל ָקם ְּב ַגְרְּגֵרי ִח ָּטה‬ ‫"ֵּכן"‪ִ ,‬היא ִה ְנ ֲה ָנה‪.‬‬
‫ְמ ִהיָרה ְל ַיד ַה ְּקבּו ָצה ַהּׁשֹו ֶת ֶקת‪.‬‬
‫ַה ְי ָלדֹות ִה ְס ַּתְּכלּו זֹו ְּבזֹו‪ְ .‬ק ָל ִרי ְו ֶא ִמי ִלי‬ ‫ְי ָׁש ָנה ּו ְמ ֻעֶּפ ֶׁשת‪,‬‬ ‫" ֶא ְפ ָׁשר ָל ַד ַעת ָמה ַה ֶהֶרס ֶׁשחֹו ַל ְל ֶּתן ּפֹה?‬
‫ִח ְּיכּו ִּפ ְתאֹום ְּב ַי ַחד‪ְ ,‬מ ַנ ְע ְנעֹות ְּב ָרא ֵׁשי ֶהן‬ ‫ְו ַהְי ָלדֹות ָע ְמלּו ָק ֶׁשה‬ ‫ָל ָּמה ְׁש ַבְר ֶּתן ֶאת ַה ָּג ֵדר?"‬

‫"זֹו ָה ְי ָתה ְּתאּו ָנה ְמ ַצ ֶעֶרת"‪ֵ ,‬ה ִׁשי ָבה ַס ְב ָּתא‬

‫ְּב ִה ְת ַל ֲהבּות‪ָ ,‬מ ִלי ָנה ִנְר ֲא ָתה ַע ְצ ָּב ִנית ַעד ְמאֹד‪,‬‬ ‫ְּב ַה ְדַרת ָּכבֹוד‪ַ " .‬א ַחת ַהְי ָלדֹות ִנ ְׁש ֲע ָנה ְּב ִלי ְּכ ֵדי ִל ְמׁ ֹשְך אֹו ָתם‬

‫ֵמ ִׂשים ַעל ַה ָּג ֵדר‪ְ ,‬ו ִהיא ִנ ְׁש ְּבָרה‪ֹ .‬לא ָי ַד ְענּו ַהחּו ָצה‪ֵ " .‬הי!" ָא ְמ ָרה רֹוז ְו ֵג'יקֹו ִבי ִנְראּו ְמבֹ ָעתֹות‪ְ ,‬ו ֶז ְל ִדי ִה ְמ ִׁשי ָכה‬

‫ְל ַיֵּלל ֲחִרי ִׁשית‪.‬‬ ‫ִּפ ְתאֹום רֹוז‪ִּ " ,‬תְראּו‬ ‫ַעד ַּכ ָּמה ִהיא ַחָּל ָׁשה"‪.‬‬
‫" ֲא ִני ֶאָּכ ֵנס ָה ִראׁשֹו ָנה"‪ָ ,‬א ְמ ָרה ַס ְב ָּתא‬ ‫ֶאת ַהַּׂשק ַה ֶּזה‪ַּ ,‬כ ָּמה‬ ‫"זֹו ְּפ ִגי ָעה ְּב ַע ִּתיקֹות!" ָר ַטן ַהּׁשֹו ֵטר‪ַ ,‬מ ִּביט‬
‫ְּב ֶה ְח ֵל ִטּיּות‪ְ " ,‬ו ֶאְר ֶאה ַמה ּקֹוֶרה ֶּב ָח ֵצר‪ֲ .‬א ִני‬ ‫ְּב ַכ ַעס ְּב ַׂשק ַהּיּו ָטה ַה ְּמ ֻל ְכ ָלְך ֶׁשׁ ָּש ַכב‬
‫ֹלאמּו ָכ ָנה ֶׁש ִּת ְת ָקֵר ְב ָנה ֶאל ִקיר ַה ַּט ֲח ָנה ְּבׁשּום‬ ‫מּו ָזר‪ .‬הּוא ָעׂשּוי‬ ‫ְל ַמְר ְּגלֹו ֵתי ֶהן ֶׁשל ֶא ִמי ִלי ּו ְק ָלִרי‪ְ " .‬ו ֶאת ֶזה‬
‫ָּפ ִנים ָואֹ ֶפן‪ְ ,‬והּוא ֹלא ָיכֹול ְל ַה ְכִרי ַח אֹו ָתנּו‬ ‫ֵמ ֹח ֶמר ׁשֹו ֶנה ִמָּכל‬ ‫ִנִּסי ֶתן ִל ְׁשּדֹד ִמ ִּב ְפ ִנים‪ָ ,‬הא?" הּוא ִה ְס ַּתֵּכל‬
‫ַל ֲעׂשֹות ֹזאת‪ֲ .‬א ָבל ֶאת ַה ֲח ָל ִקים ַה ְּקרֹו ִבים‬ ‫ַעל ַהׂ ַּשק ׁשּוב ְו ַה ָּב ָעה ֶׁשל ּגֹ ַעל ָע ְל ָתה ַעל‬
‫ַהְּׁש ָאר!"‬

‫ַל ָּג ֵדר ‪"- - -‬‬ ‫ָּפ ָניו‪ֲ " .‬ע ָצמֹות‪ ...‬נֹוצֹות‪ְּ ...‬פ ֹס ֶלת‪ָּ ...‬כ ָכה ַא ֶּתן‬

‫ְמ ַל ְכ ְלכֹות ֶאת ִעיֵרנּו ַה ָּי ָפה! ּבּו ָׁשה ְו ֶחְרָּפה! ֲא ִני חֹו ֵׁשב ִל ְכּ ֹתב "זֹו ַה ִה ְז ַּד ְּמנּות ֶׁשָּלנּו!" ֵהִרי ָעה ֶא ִמי ִלי‪" ,‬נּו ַכל ְל ַחֵּפׂש ֶאת ַמה‬

‫ָל ֶכן ַה ְז ָמ ָנה ְל ֵבית ַה ִּמ ְׁשָּפט‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁש ֵּת ָע ַנ ְׁש ָנה ֲחמּורֹות! ְוֹלא ׁ ֶּשָר ִצינּו!"‬

‫ַרק ֶזה‪ ,‬הֹוֵרי ֶכן ִי ְצ ָטְרכּו ְל ַׁשֵּלם ְק ָנס ָּגדֹול ְמאֹד ַעל ַהְּפ ִגי ָעה ַס ְב ָּתא ִנ ְכ ְנ ָסה ִראׁשֹו ָנה‪ַ ,‬מ ְּק ָלּה ַה ָּי ֹרק ְמ ַפֵּלס ְל ַע ְצמֹו ֶּדֶרְך ֵּבין‬

‫ַה ְּזדֹו ִנית ְּב ִמי ְלֵוו ִקי! ֹר ַע ֵלב! ַמ ֲע ֵׂשה ְׁש ִחיתּות! ֻח ְצָּפה! ִה ְת ַנ ֲהגּות ַהׂ ַּש ִּקים‪ִ .‬היא ָע ְמ ָדה ְּבתֹוְך ֲח ַצר ַה ַּט ֲח ָנה ְׁש ִנּיֹות ֲא ָחדֹות‪ְ ,‬ל ַב ָּדּה‪,‬‬

‫ְו ִה ְס ַּתְּכ ָלה ָס ִביב‪ַ " .‬א ֶּתן ְיכֹולֹות ְל ִהָּכ ֵנס!" ָקְר ָאה ְל ַא ַחר ֶר ַגע ֶאל‬ ‫ְקלֹו ֶק ֶלת!"‬

‫" ְס ִלי ָחה‪ֲ ,‬אדֹו ִני"‪ָ ,‬א ְמ ָרה ַס ְב ָּתא ַה ְי ָלדֹות‪ֲ " ,‬א ָבל ִל ְהיֹות ַרק ָּכאן‪ְ ,‬ל ָי ִדי; ֹלא ָל ֶל ֶכת ְלׁשּום ָמקֹום‬

‫ַמ ִתי ְל ָדה ׁשּוב‪ֲ " ,‬א ִני חֹו ֶזֶרת ְואֹו ֶמֶרת ְּב ִלי ְרׁשּות‪ֵּ ,‬כן? רֹוז‪ֵ ,‬ג'יקֹו ִבי ְו ֶז ְל ִדי‪ַ ,‬א ֶּתן ְיכֹולֹות ְל ִהׁ ָּש ֵאר ַּבחּוץ‬

‫ֶׁש ֶּזה ֹלא ָהָיה ְּב ַכָּו ָנה‪ּ ,‬ו ְבַו ַּדאי ֹלא ְּב ֹר ַע ִאם ַא ֶּתן רֹוצֹות"‪.‬‬

‫ֵלב ּו ְב ָזדֹון‪ֹ .‬לא ָה ְי ָתה ָל ֶהן ַּכָּו ָנה ִל ְג ֹנב "ּו ָמה ִא ִּתי?" ָר ְט ָנה ָמ ִלי ָנה‪.‬‬

‫ְּכלּום‪ֵ .‬הן ַרק ָח ְׁשבּו ֶׁש ַא ַחד ָהעֹוְר ִבים " ִנ ְכ ֶנ ֶסת ְל ַנּקֹות ְּכמֹו ָה ֲא ֵחרֹות"‪ָ ,‬א ְמָרה ַס ְב ָּתא ְּב ֶה ְח ֵל ִטּיּות‪.‬‬

‫ִהִּני ַח ַעל ַהׂ ַּשק ֵח ֶפץ ֶׁשׁ ַּש ָּיְך ָלנּו‪ַ " ,‬א ְּת ֹלא ִנְר ֵאית ִלי ְמ ֹב ֶה ֶלת ִּב ְמ ֻי ָחד‪ָ ,‬נכֹון?"‬

‫ּו ָמ ְׁשכּו אֹותֹו ַהחּו ָצה ְּכ ֵדי ִל ְבּ ֹדק ִאם ֶא ִמי ִלי ּו ְק ָלִרי ֹלא ָטְרחּו ְל ִה ְת ַעֵּכב ְו ִלְראֹות ֵּכי ַצד ִמ ְס ַּת ֵּים ַהּדּו‬

‫ִׂשי ַח ֵּבין ַס ְב ָּתא ְל ָמ ִלי ָנה‪ֶ ,‬אָּלא ִמ ֲהרּו ְל ַזֵּנק ֶאל ֶה ָח ֵצר‪ֶּ " .‬ב ֱא ֶמת‬ ‫ֶזה ָנכֹון"‪.‬‬

‫תשע"ט ‪18 47‬‬

‫סיפור בהמשכים ‪ ///‬אסתי קווין‬ ‫ָה ִע ָּקִרי ֶׁשל ַה ַּמ ְטמֹון"‪ִ ,‬ה ְזִּכיָרה ְק ָלִרי‪.‬‬ ‫ְמ ֻל ְכ ָלְך ּפֹה ְמאֹד‪ָ "...‬א ְמָרה ְק ָלִרי ְל ַא ַחר ִמ ְסַּפר ְׁש ִנּיֹות‪,‬‬
‫ִמ ְל ַמ ְע ָלה ִה ִּביטּו ָהעֹוְר ִבים ְּב ֵעי ַנ ִים ָרעֹות ַעל ַה ְי ָלדֹות‪,‬‬ ‫" ֲא ָבל ְּב ִע ָּקר ָּב ֵאזֹור ַה ֶּזה‪ַּ .‬כִּנְר ֶאה ָהעֹוְר ִבים ָא ֲהבּו ְּב ִע ָּקר‬
‫ֲא ָבל ַאף ֶא ָחד ֵמ ֶהם ֹלא ָיַרד ֶאל ָה ֲא ָד ָמה‪ַ .‬רק ִמ ֵּדי ַּכ ָּמה‬
‫ְר ָג ִעים ֵהם ָט ְפחּו ְּב ַכ ְנ ֵפי ֶהם ְו ִה ְׁש ִמיעּו קֹולֹות ִּב ְל ִּתי‬ ‫ֶאת ַהׁ ֶּש ַטח ַה ֶּזה"‪.‬‬
‫ֲח ִבי ִבים‪ָ .‬העֹוֵרב ֶׁש ָא ַחז ַּב ַּט ַּב ַעת ְיֻר ַּקת ָה ֶא ֶבן ָחג ִמ ֵּדי‬ ‫" ִהֵּנה ַמ ְגֵר ָפה ְי ָׁש ָנה‪ְ ,‬זרּו ָקה ְל ַיד ַהׁ ְּש ִביל ַה ֶּזה ָׁשם!"‬
‫ַּכ ָּמה ְר ָג ִעים ַּב ֲא ִויר‪ְּ ,‬כ ִאּלּו ְמ ַנֶּסה ְל ִה ְת ָּגרֹות ַּב ְי ָלדֹות‬ ‫ָקְר ָאה ֶא ִמי ִלי‪ַ " ,‬ס ְב ָּתא ַמ ִתי ְל ָדה‪ֲ ,‬א ִני ְיכֹו ָלה ָל ֶל ֶכת‬
‫ֶׁשֹּלא ְיכֹולֹות ְל ַה ִּגי ַע ֶאל ַה ַּט ַּב ַעת ֶׁש ְּב ַמּקֹורֹו‪ְ ,‬ו ָאז ָח ַזר‬
‫ְל ָה ִביא אֹו ָתּה? ֹלא ֶא ְת ָקֵרב ַל ַּט ֲח ָנה"‪.‬‬
‫ְו ֶנ ֱע ַמד ַעל ְּכ ַנף ַה ַּט ֲח ָנה‪.‬‬ ‫" ְּב ֵס ֶדר"‪ִ ,‬ה ְסִּכי ָמה ַס ְב ָּתא‪ּ ,‬ו ְק ָלִרי ֵּבי ְנ ַת ִים ִה ְתּכֹו ְפ ָפה‬
‫" ִמי רֹו ָצה ַל ֲע ֹזר ִלי ִל ְגרֹר ֶאת ַהׂ ַּש ִּקים ָּכאן?" ָׁש ֲא ָלה‬ ‫ְל ַׂשק נֹו ָסף‪ָ ,‬נ ִקי יֹו ֵתר ֵמ ָה ֲא ֵחִרים‪ְ ,‬ו ָגְרָרה אֹותֹו ְל ִפָּנה‬
‫רֹוז ִמ ְּמקֹו ָמּה‪ְ ,‬ו ֵג'יקֹו ִבי ִמ ֲהָרה ֵא ֶלי ָה‪ַ .‬הׂ ַּש ִּקים ַּבִּפָּנה‬ ‫ְלַיד ַה ָּג ֵדר‪ִ " .‬נְר ֶאה ִלי ֶׁשָּכאן ְנַרֵּכז ֶאת ָּכל ַהִּל ְכלּוְך"‪ִ ,‬צְּי ָנה‬
‫ַהּזֹו ָהיּו ְקבּוִרים ַעד ֶח ְצ ָים ָּב ֲא ָד ָמה‪ְ ,‬מ ֵל ִאים ְּב ֶח ְל ָקם‬ ‫ְּבקֹול‪ְ " ,‬ו ִנ ְבּ ֹדק ִאם ֹלא ִמ ְת ַח ֵּבא ּפֹה ׁשּום ְּד ַבר ֵעֶרְך‪.‬‬
‫ְּב ַגְר ְּגֵרי ִח ָּטה ְי ָׁש ָנה ּו ְמ ֻעֶּפ ֶׁשת‪ְ ,‬ו ַה ְי ָלדֹות ָע ְמלּו ָק ֶׁשה‬ ‫ְּכ ֶׁש ַהּׁשֹו ֵטר ַי ְח ֹזר‪ַ ,‬נ ְכ ִניס ֶאת ַהּכֹל ְלתֹוְך ַׂש ֵּקי ָה ַא ְׁשָּפה‬
‫ְּכ ֵדי ִל ְמׁשְֹך אֹו ָתם ַהחּו ָצה‪ֵ " .‬הי!" ָא ְמָרה ִּפ ְתאֹום רֹוז‪,‬‬
‫" ִּתְראּו ֶאת ַהׂ ַּשק ַה ֶּזה‪ַּ ,‬כ ָּמה מּו ָזר‪ .‬הּוא ָעׂשּוי ֵמ ֹח ֶמר‬ ‫ֶׁשהּוא ָי ִביא ָלנּו"‪.‬‬
‫ָמ ִלי ָנה ִנ ְכ ְנ ָסה ֶאל ֶה ָח ֵצר ִּב ְצ ָע ִדים ַע ְצ ָּב ִנִּיים‪" .‬פּוי"‪ִ ,‬היא‬
‫ׁשֹו ֶנה ִמָּכל ַהׁ ְּש ָאר!"‬ ‫ָא ְמָרה‪ ,‬סֹו ֶת ֶמת ֶאת ַאָּפּה ְּב ַה ְד ָּג ָׁשה‪ׁ" ,‬שֹו ֵטר ָחצּוף‪ַ .‬מה‬
‫" ָנכֹון!" ָא ְמָרה ֵג'יקֹו ִבי‪ְ " ,‬מ ֻצ ָּיִרים ָע ָליו ַּפִּסים ּו ְמ ֻע ָּי ִנים‪,‬‬
‫ְוהּוא ְק ָצת ִצ ְבעֹו ִני‪ֹ ,‬לא ַרק חּום‪ָ -‬אפֹר‪ֶ .‬א ְפ ָׁשר ִלְראֹות‬ ‫ֶּזה‪ֲ ,‬א ַנ ְחנּו עֹו ְבדֹות ַהִּנ ָּקיֹון ֶׁשל ָה ִעיר ַהּזֹו?"‬
‫" ֲא ִני ַמִּצי ָעה ָלְך ַל ְחׁשֹב ֶׁשּזֹו ִה ְז ַּד ְּמנּות ֶנ ְח ָמ ָדה ְל ַחֵּפׂש‬
‫ֶׁש ַה ְמ ֻע ָּין ַה ֶּזה ָה ָיה ַּפ ַעם ָא ֹדם‪ְ ,‬ל ָמ ָׁשל!"‬ ‫ְּכמֹו ׁ ֶּשָר ִצינּו"‪ָ ,‬א ְמָרה ְק ָלִרי ְּב ִה ְת ַל ֲהבּות ְּכ ֶׁש ִהיא ּגֹוֶרֶרת‬
‫ֻּכָּלן ִה ִּקיפּו ֶאת ַהׂ ַּשק ַהּמּו ָזר ְו ַה ְמ ֻל ְכ ָלְך‪ַ ,‬רק ָמ ִלי ָנה ָס ְת ָמה‬ ‫ַׂשק נֹו ָסף‪ֶ .‬א ִמי ִלי ִה ְצ ָטְר ָפה ֵא ֶלי ָה ַעד ְמ ֵהָרה‪ ,‬הֹו ֶפ ֶכת‬
‫ֶאת ַאָּפּה ְּב ַה ְד ָּג ָׁשה ּו ִמ ְל ְמ ָלה ' ֲא ִדי ֹלא רֹו ָצה ְל ִה ְת ָקֵרב‬ ‫אֹותֹו ְּב ֶע ְזַרת ַה ַּמ ְגֵר ָפה ַה ְּגדֹו ָלה‪ָ .‬מ ִלי ָנה ִה ְתּכֹו ְפ ָפה‬

‫ַל ָּד ָבר ַהּדּוָרא ַה ֶּזה ְּבׁשּוּב ָּפ ִדיּב ָו ֹא ֶפד'‪.‬‬ ‫ְו ֵה ִזי ָזה ַּכ ָּמה ְקָר ִׁשים ְי ָׁש ִנים‪.‬‬
‫" ֶזה ֹלא ַׂשק ִּב ְכ ָלל"‪ָ ,‬א ְמָרה ְק ָלִרי‪" ,‬זֹו ְׂש ִמי ָכה ְק ַטָּנה‪,‬‬ ‫" ִה ָּז ֲהִרי ִמ ַּמ ְס ְמִרים ֲחלּו ִדים"‪ָ ,‬א ְמָרה ָלּה ַס ְב ָּתא ּו ִפְּנ ָתה‬
‫אּו ַלי ֶׁשל ִּתינֹוק אֹו ֶי ֶלד ָק ָטן‪ֵ .‬הי‪ְ ,‬רקּומֹות אֹו ִתּיֹות ַּב ָּק ֶצה‬ ‫ָמקֹום ְלרֹוז‪ֵ ,‬ג'יקֹו ִבי ְו ֶז ְל ִדי ֶׁשִּנ ְכ ְנסּו ְּב ִהּסּוס ֶאל ֶה ָח ֵצר‬
‫ְּבאֹותֹו ֶר ַגע‪ֶ .‬ז ְל ִדי ִנ ְׁש ֲאָרה ְל ַיד ַה ֹחר ֶׁש ַּב ָּג ֵדר‪ַ ,‬מ ִּבי ָטה‬
‫ְל ַמ ָּטה‪ ,‬רֹואֹות?"‬ ‫ָס ִביב ְּב ֵעי ַנִים ְּגדֹולֹות ַו ֲא ֻדּמֹות‪ֵ .‬ג'יקֹו ִבי ָנ ְׁש ָמה ֲע ֻמּקֹות‬
‫ְו ִנ ְּג ָׁשה ַל ֲע ֹזר ִל ְק ָל ִרי ִעם ַהׂ ַּשק ַהָּכ ֵבד‪ְ ,‬ורֹוז ָה ְל ָכה‬
‫ִּב ְז ִהירּות ְל ִכּוּון ֲעֵר ַמת ַא ְׁשָּפהנֹו ֶס ֶפת‪ְ ".‬מ ָצא ֶתן ַמׁ ֶּשהּו?"‬

‫ִהיא ָׁש ֲא ָלה ְּב ֶׁש ֶקט‪.‬‬
‫" ֵּבי ְנ ַת ִים ְּכלּום"‪ָ ,‬א ְמָרה ֶא ִמי ִלי‪ֲ " .‬א ִני ְמ ַק ָּוה ֶׁשִר ְב ָקה‬

‫ֶה ְח ִּבי ָאה ָּכאן ֹלא ַרק ֶאת ַה ַּט ַּב ַעת ַה ִהיא‪ֶׁ ,‬ש ָהעֹוֵרב‬
‫ָח ַטף"‪.‬‬

‫" ִהיא ִה ְב ִטי ָחה ַּגם ֶר ֶמז ַעל ְמקֹום ַה ַּמ ֲחבֹוא‬

‫ַי ַער‬
‫ָה ֲע ֵקבֹות‬

‫ָה ֲאבּו ִדים‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪19‬‬

‫כתבה‪ :‬אסתי כץ איירה‪ :‬בתיה יונה‬

‫ֶא ְפרֹו ַח ְּב ַמ ְלּכֹ ֶדת‬

‫ִּתְר ֶאה ֶאת‬ ‫ִציייף‪ִ ,‬צייייץ! ִציייף!!!‬ ‫ִציף ִציף‪,‬‬
‫ָה ֶא ְפרֹו ַח ַה ִּמ ְסֵּכן‪,‬‬ ‫ִציף ִציף‪.‬‬
‫ֶר ַגע‪ֶ ,‬ר ַגע‪ֲ ,‬א ִני‬ ‫ּדֹ ָב ֶלה‪ .‬הּוא ִנ ְלַּכד!‬
‫רֹו ֶאה ָׁשם ַּתְר ְנ ֹג ֶלת‬ ‫אּו ַלי ִנ ְת ָקֵרב ּו ְנ ַחֵּלץ‬

‫ִמ ְת ָקֶר ֶבת‪...‬‬ ‫אֹותֹו?‬

‫הֹוי‪ִ ,‬מ ְסֵּכן ֶׁשִּלי‪,‬‬ ‫ֹלא ַרק‬
‫ֶא ְפרֹו ִחי‪ַ ,‬מה ָּקָרה‬ ‫ַּתְר ְנגֹ ֶלת‬
‫ַא ַחת‪ֵ ,‬אּלּו‬
‫ְלָך ֶׁשָּנ ַפ ְל ָּת ָּכְך‬ ‫ְׁש ַּתִים!‬
‫ְּב ַמ ְלּ ֹכ ֶדת?‬ ‫ִמ ְסֵּכן ֶׁשָּלְך?‬
‫ָחמּוד ֶׁשִּלי‪ִ ,‬הֵּנה‪ְּ ,‬כ ָבר ִא ָּמא‬ ‫ִמ ְסֵּכן ֶׁשִּלי! ֶזה ַה ֵּבן‬
‫ְמ ַחֶּל ֶצת אֹו ְתָך ִמָּכאן‪...‬‬ ‫ֶׁשִּלי‪ֶ ,‬א ְפרֹוחֹון ָק ָטן‪...‬‬

‫תשע"ט ‪20 47‬‬

‫הֹו! ִהֵּנה ַה ַּזְר ִזיר‪,‬‬ ‫ֵהן‬ ‫ֶׁשִּלי‬
‫ֶה ָח ָכם ִמָּכל ָהעֹופֹות!‬ ‫ִמ ְתַוְּכחֹות‪ְּ ,‬כמֹו‬ ‫ָה ֶא ְפרֹו ַח‪,‬‬
‫הּוא ְּבַו ַּדאי ֵי ַדע ִל ְפּתֹר‬
‫ַּתְר ְנגֹולֹות‪...‬‬ ‫ֶׁשִּלי!‬
‫ֶאת ַה ִחי ָדה!‬
‫ּו ְב ֵכן! ָה ָבה ַנ ִּתיר‬ ‫ַא ְּת‬
‫ִמ ְת ַּב ְל ֶּב ֶלת‪,‬‬
‫ֶאת ַּכ ְב ֵלי ַה ַּמ ְלּכֹ ֶדת‪,‬‬ ‫ַּתְר ְנ ֹג ֶלת‪ֶ ,‬זה‬
‫ְו ִנְר ֶאה!‬
‫ְּב ִני ֶׁשִּלי!‬

‫ְו ַא ָּתה‪ֲ ,‬אִרי‪,‬‬ ‫ַזְר ִזיר ָי ָקר‪ֶ ,‬א ְפרֹו ִחי‬
‫ָמה ַא ָּתה אֹו ֵמר?‬ ‫ַה ָּפעֹוט ֶׁשִּלי ָלכּוד ָּכאן‬
‫ֶׁשל ִמי ָה ֶא ְפרֹו ַח? ֵאיְך‬ ‫ַּב ַּמ ְלּ ֹכ ֶדת‪ְ ,‬ו ַה ַּתְר ְנּגֹ ֶלת‬
‫ֶא ְפ ָׁשר ִּב ְכ ָלל ָל ַד ַעת?‬ ‫ַהּ ֹזאת טֹו ֶע ֶנת ֶׁשהּוא‬
‫ֲח ָבל ֶׁשהּוא ֵאינֹו יֹו ֵד ַע‬
‫ָה ֶא ְפרֹו ַח ֶׁשָּלּה‪.‬‬
‫עֹוד ְל ַד ֵּבר‪...‬‬
‫הּוא ֶּב ֱא ֶמת ָה ֶא ְפרֹו ַח‬
‫ֶׁשִּלי‪ַ ,‬מר ַזְר ִזיר‪ַ .‬ה ִאם‬
‫ֵּת ַדע ְל ַה ְכִרי ַע ַּבּוִּכּו ַח‬
‫ֵּבי ֵנינּו?‬

‫ְּכ ָב ִלים ָע ִבים ֶׁשל ֵי ֶצר ַרע‪,‬‬ ‫ֲא ִני רֹו ֶצה‬
‫ְל ִא ָּמא‪...‬‬
‫ַמ ְפִרי ִעים ְל ִה ְת ָקֵרב‬ ‫ ‬
‫ִציף‪ִ ,‬ציף!!!‬
‫ְּכ ֶׁשִּי ָּקְרעּו ְּכ ָבר ַהְּכ ָב ִלים ‪-‬‬ ‫ָי ַד ְע ִּתי!‬
‫ְּכ ֶׁשַרק ַה ַּתְרנּו ֶאת‬
‫ָנרּוץ ֶאל ָאב אֹו ֵהב‬ ‫ ‬ ‫ַה ְּק ָׁשִרים‪ ,‬הּוא ָרץ‬
‫ִמָּיד ְל ִא ָּמא ֶׁשּלֹו‪,‬‬
‫ְּכ ֶׁשַרק ָי ִאיר ָהאֹור‪,‬‬ ‫ְּב ִלי ְל ִה ְת ַּב ְל ֵּבל!‬

‫ַּת ְפ ִצי ַע ְּג ֻאָּלה‬ ‫ ‬

‫ֹלא עֹוד ִנ ְׁשַּכח ִמַּנִין ָּבאנּו‪,‬‬

‫ָנׁשּוב ְּכ ַב ְּת ִחָּלה!‬ ‫ ‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪21‬‬

‫ני אייזנשטיין‬‫גישה‪ :‬תמר מיזל | איור‪ :‬ח‬‫מ‬ ‫ַה ְּמנֹוָרה ַמ ְח ִלי ָפה ִמּקּוםֶי ֶלד ּו ְמנֹו ָרה‬

‫ְו ַגם ַהֵּצל ֶׁשל ַה ֶּי ֶלד – ְּב ֶה ְת ֵאם‪.‬‬
‫ַה ִאם ֵּת ְדעּו ְל ַה ְת ִאים ָּכל ֵצל ַל ֶּי ֶלד ַהָּנכֹון?‬

‫( ִׂשימּו ֵלב ַל ִּמּקּום ֶׁשל ַה ְּמנֹוָרה – ִל ְפ ֵני ַה ֶּי ֶלד אֹו ֵמ ֲאחֹוָריו‪ְ ,‬ל ַמ ְע ָלה אֹו ְל ַמ ָּטה‪ְּ ,‬ב ָי ִמין אֹו ִּב ְׂש ֹמאל‪.‬‬
‫ֶא ְפ ָׁשר ְל ַנּסֹות ֶאת ַה ִּמּקּו ִמים ְּב ֶע ְזַרת ָּפ ָנס ְּב ֶח ֶדר ָחׁשּוְך!)‬

‫‪.3 .2‬‬
‫‪.1‬‬

‫‪.4‬‬

‫‪.7 .6 .5‬‬

‫ד‪ .‬ה‪ .‬ו‪.‬‬ ‫א‪ .‬ג‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫ב‪.‬‬

‫תשע"ט ‪22 47‬‬

‫הקומה השניה לנוער‬ ‫כל אחד מצפה‬

‫כל הזמן אומרים לנו שצריך לחכות למשיח‪ .‬צריך לחכות‬
‫לו‪ .‬אבל כשאנו מנסים לחכות ולצפות‪ ,‬במיוחד הצעירים‬
‫שבינינו‪ ,‬אנו מרגישים לא פעם שאיננו יודעים כיצד בדיוק‬

‫לעשות זאת‪ .‬משהו בתוכנו כאילו מנותק‪...‬‬
‫רק כאילו‪ ,‬כי בעצם‪ ,‬אף אחד ואף אחת אינו מנותק מהציפייה‬
‫למשיח‪ .‬המציאות האמתית היא שלכולנו יש מקומות‬
‫חשוכים‪ ,‬סבוכים ולא פתורים; כל מה שנותר בידנו הוא‬
‫להבין שהתחושות הללו הן תוצאה של החורבן‪ ,‬שזו הגלות‬
‫בעצמה‪ .‬כולנו מחכים לאור שיישפך על כל החושך והבלבול‪,‬‬

‫הצער והיגון שאנו חווים‪ ,‬ואלו שאנו שומעים סביבנו‪.‬‬
‫וממש כפי שלמדנו שיציאת מצרים אינה רק היסטוריה‪,‬‬
‫אלא היא מתרחשת באופן פרטי עם כל אחד כל שנה‬
‫ושנה; וכפי שליל הסדר הוא עת רצון להיגאל גם ממצרים‬
‫אישיים שאנו נתונים בהם; וכפי שמגילת איכה‪ ,‬אינה רק‬
‫מגילה הסטורית ‪ -‬היא המגילה שבה נפרשים הכאבים של‬

‫החיים הפרטיים שלנו‪...‬‬
‫כך גם ביחס לציפייה לגאולה‬
‫אין נער ואין נערה שאינם מצפים לגאולה‪ .‬אולי הם לא‬
‫הגדירו את זה כך‪ ,‬אבל כל אחד שמצפה למשהו‪ ,‬שלא טוב‬
‫לו והוא מחכה לראות אור ‪ -‬מצפה בעצם לגאולה השלמה;‬
‫כל אחד שחש ריקנות בנשמה‪ ,‬נשמתו עורגת לגאולה‪ .‬אם‬
‫נחבר את הציפייה הפרטית שלנו‪ ,‬את הכאב הפרטי שלנו‪,‬‬
‫לכאב של כלל ישראל‪ ,‬לכאב של גלות השכינה ‪ -‬אזי הצטרפנו‬
‫כולנו כאחד לציפייה לגאולה השלמה‪.‬‬
‫וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בבניינה‪.‬‬
‫נתאבל כראוי לפי כללי האבלות שנמסרו לנו לימים אלה‪,‬‬
‫ונמשיך בציפייה המתמדת שלנו ובתפילה הפרטית‬
‫והכללית‪ ,‬עד שנזכה להיות בין מקבלי פניו של המשיח‪.‬‬

‫לאה פריד‬

‫סימנים של גלות‬ ‫משפבוגעיש‬ ‫הבהרה חשובה בנושא קו התאריך בהלכה‪ ,‬ארצעיר גיליון ‪45‬‬
‫במדור פורסם‪ ,‬שהמנהג 'למעשה' ביפן הוא לנהוג כמנהג‬
‫הארות כשלא מתחשק‪24‬‬ ‫המקום‪ .‬הכוונה היתה למנהג שם בדרך כלל בקהילות‬
‫הקטנות או אצל מבקרים אקראיים‪ ,‬מאחר שכידוע אין‬
‫בצלו של המקדש‬ ‫קהילות יהודיות גדולות ומבוססות ביפן‪ .‬בפועל‪ ,‬כל אדם‬

‫סיפורו של מה שנשאר‪26‬‬ ‫שיבקר ביפן‪ ,‬יבדוק כמובן את הוראת רבותיו‪.‬‬
‫בעניין קו התאריך יש מחלוקת גדולה בין גדולי ישראל‪,‬‬
‫ככה זה חברות‬ ‫ושיטות רבות בדבר‪ .‬השיטות שזכו לפרסום הן בעיקר שיטת‬
‫החזון איש (קו התאריך תשעים מעלות מארץ ישראל) ‪ -‬לפי‬
‫מחר יהיה יום יפה‪40‬‬ ‫שיטתו‪ ,‬ביפן צריך לנהוג שלא כפי מנהג המקום; ושיטת‬
‫הרב טיקוצי'נסקי (קו התאריך ‪ 180‬מעלות מארץ ישראל)‪.‬‬
‫שיעור תחפושות‬ ‫על הנושא הנ"ל חוברו ספרי פולמוס רבים וארוכים מאוד‬
‫‪ -‬גם על עצם הנושא‪ ,‬וגם בהבנת דעתם של גדולי ישראל‬
‫לב של קרח‪42‬‬ ‫מדורות קדומים; כך שאפילו הסקירה הנ"ל שנ ַתנו בקצרה‬
‫מילה אחרונה‪44‬‬ ‫ייתכן שאינה מדויקת‪ .‬בעזרת ה' קוראי העיתון יצמחו‬
‫לתלמידי חכמים גדולים‪ ,‬וילבנו את הנושא כדרכה של תורה‪.‬‬
‫ישיביש‬
‫ועוד‪ :‬בארצעיר גיליון ‪ 45‬נשמטה התמונה הקשורה לשאלה‪,‬‬
‫ואנו מצרפים שוב את השאלה עם התמונה הרלוונטית‪:‬‬

‫בוונצואלה היתה קהילה פורחת ואמידה‪ ,‬כעשרים וחמישה‬
‫אלף יהודים‪ .‬תחת שלטון צ'אבס נמלטו מהמדינה יותר משני‬
‫שליש מיהודיה‪ .‬כמעט מאה משפחות מתכננות להתיישב‬
‫בישראל‪ ,‬ואף בנו פרויקט מיוחד‪ ,‬שאותו אפשר לראות‬

‫בתמונה‪ .‬התדעו היכן בישראל נבנית קהילת ונצואלה?‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪23‬‬

‫ובו מחכה הדס‬ ‫הסאופצרירם‬
‫אל היום ההוא‬
‫מתוך פירוש הרמב"ן‬ ‫מן המקורות ‪ -‬תובנות והארות‬

‫על התורה‬ ‫תשע"ט‪24 47‬‬

‫כשיבוא המשיח‬

‫גומרת לשתות את הטיפה האחרונה של‬
‫השוקו בכוס‪ ,‬הופכת שוב את העיתון‬
‫היומי‪ ,‬אולי החמיצה איזו מודעה‬
‫מעניינת‪ ,‬ונאנחת בקול "איזה שעמום"‪.‬‬
‫"הרגע קמת"‪ ,‬מציינת רותי ליד המיקסר‪.‬‬
‫איך היא כבר בסינר‪ ,‬עמוק באמצע‬

‫האפייה?‬
‫"זה לא עניינך"‪.‬‬
‫"אמרת לי שמשעמם לך‪ ,‬לכן התפלאתי‬
‫איך את מספיקה להשתעמם כשעוד‬
‫לא התחלת את היום"‪ .‬המנגינה שלה‬
‫מתנצלת‪ ,‬אבל את הדס זה רק מעצבן‬

‫עוד יותר‪.‬‬
‫"לא אמרתי לך‪ .‬אמרתי לעצמי"‪.‬‬
‫רותי משתתקת‪ ,‬רק המיקסר שלה‬
‫מטרטר‪ .‬מי מסוגל לשמוע אותו על‬
‫הבוקר? הדס יוצאת מהמטבח‪ ,‬משאירה‬
‫את העיתון ואת הכוס על השולחן כדי‬
‫שיהיה לרותי המושלמת על מה להתגבר‪.‬‬
‫שתיזהר אם היא תעיר לה עכשיו‪ .‬לא‬
‫בבוקר חם ומעצבן של תשעת הימים‬

‫שאין מה לעשות בהם‪.‬‬
‫אמא עובדת בסלון‪ .‬הדס לא רוצה‬
‫להפריע לה‪ .‬היא רק תשאל אותה אם יש‬
‫לה רעיון שיעשה לה קצת מצב רוח‪ .‬מה‬
‫אפשר לעשות בימים המדכדכים האלו?‬
‫"אולי תאפי משהו לשמוליק לישיבה"‪.‬‬

‫"עוד רגע הוא חוזר כבר"‪.‬‬
‫"אפשר לאפות לשבת‪ .‬אפשר להביא‬

‫לסבתא משהו‪ .‬היא תשמח מאוד"‪.‬‬
‫הדס מעווה פנים‪ .‬לא לזה היא התכוונה‪.‬‬
‫"אולי תעטפי למימי ספרים‪ ,‬זה ממש‬
‫יעזור לי"‪ .‬הדס לא מתלהבת בכלל‪ .‬לא‬
‫אוהבת לעטוף ספרים‪ ,‬וגם העזרה לאמא‬

‫הגות ‪ ///‬ר' ברג‬ ‫התגוששות של טוב ורע‪ .‬דבר ה' אל מול‬ ‫לא מושכת אותה כעת‪ .‬לא נעים‪ ,‬אבל זה‬
‫הנחש המפתה‪ .‬שנת בוקר ארוכה ומפתה‬ ‫המצב‪ .‬מתחשק לה לטייל‪ ,‬לנסוע לים‪,‬‬
‫שם הספר‪ :‬פירוש הרמב"ן על‬ ‫מנגד לתפילה‪ .‬ואנחנו נקראים לבחור‬ ‫לפגוש חברות ‪ -‬אבל לא‪ ,‬לא בכנס רציני‬
‫התורה‬ ‫ביניהם‪ .‬יש תחומים שבהם הפיתוי חזק‬
‫מאתנו‪ ,‬יש זמנים ותקופות שבהם נראה‬ ‫על החורבן‪.‬‬
‫מחבר‪ :‬רבי משה בן נחמן גירונדי‬ ‫לנו שהיצר הטוב נשאר בודד במערכה‬ ‫"אולי נתכנן את הטיול הגדול של בין‬
‫‪ -‬הרמב"ן‬ ‫ואין בו די כוח לעמוד מול כל הקולות‬ ‫הזמנים?" הרעיון שלה עושה לה מרץ‪.‬‬
‫האחרים שמחרישים לנו את האוזניים‪.‬‬ ‫לדפדף בחוברות‪ ,‬לברר על מסלולים‬
‫מדף‪ :‬מפרשי התורה‬ ‫הם צבעוניים ומתוקים ומתחשקים לנו‬ ‫ואתרים‪ .‬אם אי אפשר לצאת לטיולים‪,‬‬
‫כמה מילים‪ :‬הרמב"ן מגדולי‬
‫הראשונים‪ ,‬נולד בספרד‪ ,‬עלה‬ ‫מאוד‪ ,‬והוא‪ ...‬משכנע פחות‪.‬‬ ‫לפחות נתכנן אותם‪.‬‬
‫לארץ ישראל‪ .‬כתב ספרים בכל‬ ‫ויש לפעמים שאנחנו אוזרים כוח ובוחרים‬ ‫"הטיול יחכה עוד שבוע‪ .‬את יכולה לנסוע‬
‫בטוב‪ ,‬והבחירות האלו משביחות אותנו‬ ‫לתרצה או לחני‪ ,‬הילדות שלהן בבית והן‬
‫מקצועות התורה‪.‬‬ ‫ומגדלות אותנו ומזכות אותנו בחיי עולם‬
‫מאוד מאוד תשמחנה"‪.‬‬
‫" ְו ָה ָיה ִּכי ָיבֹואּו ָע ֶליָך ָּכל ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאֶּלה‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫תודה רבה‪ .‬התעסוקות של אמא ושלה‬
‫וגו' ְו ַׁש ְב ָּת ַעד ה' ֱאֹל ֶקיָך‪ּ ...‬ו ָמל ה' ֱאֹל ֶקיָך‬ ‫כאשר זה קשה מדי ואנו לא מצליחים‪,‬‬
‫אנחנו שואלים כמו הדס‪ ,‬בדמעות‪ :‬למה‬ ‫משדרות על גלים אחרים לגמרי‪.‬‬
‫ֶאת ְל ָב ְבָך ְו ֶאת ְל ַבב ַז ְר ֶעָך"‪.‬‬ ‫"חבל שאסור לקנות‪ .‬אני צריכה נעליים"‪.‬‬
‫אנחנו כאלה? ועד מתי?‬ ‫הדס מדפדפת במקומון‪ .‬גם הוא ריק‬
‫ִּכי ִמ ְּז ַמן ְּב ִרי ָאה ָה ְי ָתה ְרׁשּות ְּב ַיד ָה ָא ָדם‬ ‫ויש לנו תשובה מבטיחה‪:‬‬ ‫השבוע‪ .‬אין מכירות ולא פרסומות על‬
‫ַל ֲעׂשֹות ִּכ ְרצֹונֹו ַצ ִּדיק אֹו ָר ָׁשע‪ְ ,‬ו ָכל‬ ‫"אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב‬ ‫סיילים גדולים ולא עדכונים על הזמנים‬
‫ְז ַמן ַהּתֹו ָרה ֵּכן‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשִּי ְה ֶיה ָל ֶהם ְזכּות‬ ‫‏להם טבע‪ ,‬ולא יתאווה להם הלב למה‬ ‫של הב ֵרכה‪ .‬רק מוצרי חזרה לבית הספר‬
‫ִּב ְב ִחי ָר ָתם ְּבטֹוב ְו ֹע ֶנׁש ִּב ְרצֹו ָתם ְּב ַרע‪.‬‬ ‫שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל‪ .‬והיא‬
‫ֲא ָבל ִלימֹות ַה ָּמ ִׁשי ַח ִּת ְה ֶיה ַהְּב ִחי ָרה‬ ‫המילה הנזכרת כאן‪ ,‬כי‏החמדה והתאווה‬ ‫שעושים לה רע על הלב‪.‬‬
‫ְּבטֹוב ָל ֶהם ֶט ַבע‪ְ ,‬וֹלא ִי ְת ַא ֶּוה ָל ֶהם ַהֵּלב‬ ‫ערלה ללב‪ ,‬ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא‬ ‫"עכשיו קמת‪ ,‬לא?" אמא נזכרת פתאום‪.‬‬
‫ְל ַמה ֶּׁש ֵאינֹו ָראּוי ְוֹלא ַי ְחּ ֹפץ ּבֹו ְּכ ָלל‪,‬‬ ‫יתאווה‪ .‬וישוב האדם בזמן ההוא לאשר‬
‫ְו ִהיא ַה ִּמי ָלה ַהִּנ ְזֶּכ ֶרת ָּכאן‪ִּ ,‬כי ַה ֶח ְמ ָּדה‬ ‫‏היה קודם חטאו של אדם הראשון‪ ,‬שהיה‬ ‫"כן"‪ ,‬הדס מודה באשמה‪.‬‬
‫ְו ַה ַּת ֲא ָוה ָעְר ָלה ַלֵּלב‪ּ ,‬ומֹל ַהֵּלב הּוא ֶׁשֹּלא‬ ‫עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה‬ ‫"כדאי שתתפללי לפני שאת מחפשת מה‬
‫ַי ְח ֹמד ְוֹלא ִי ְת ַא ֶּוה‪ְ ,‬ו ָיׁשּוב ָה ָא ָדם ַּב ְּז ַמן‬
‫ַההּוא ַל ֲא ֶׁשר ָה ָיה ֹק ֶדם ֶח ְטאֹו ֶׁשל ָא ָדם‬ ‫לו ברצונו דבר‏והפכו"‪.‬‬ ‫לעשות"‪ .‬הטון של אמא מוכיח‪.‬‬
‫ָהִראׁשֹון‪ֶׁ ,‬ש ָה ָיה עֹו ֶׂשה ְּב ִט ְבעֹו ַמה ֶּׁשָראּוי‬ ‫יום יבוא והמלחמה תיגמר בניצחון‬ ‫הדס נאנחת בקול‪.‬‬
‫ַל ֲעׂשֹות ְוֹלא ָה ָיה לֹו ִּב ְרצֹונֹו ָּד ָבר ְו ֶה ְפּכֹו‪.‬‬ ‫מושלם של הטוב‪ .‬ואז‪ ,‬הבחירה הזו‬
‫בטוב‪ ,‬שנדמית לנו עכשיו לפעמים גדולה‬ ‫עוד רגע היא בת חמש עשרה‪ .‬יש לה‬
‫( ַר ְמָּב"ן ְּד ָב ִרים ל‪ ,‬ו)‬ ‫ממידותינו‪ ,‬תהפוך לנו פשוט לטבע‪ .‬הלב‬ ‫חברות שמתפללות כמו רבניות‪ ,‬ורק‬
‫שלנו ירצה ויחמוד רק בטוב וברוחני‬ ‫היא לא מספיק מצליחה‪ .‬פותחת סידור‬
‫ובראוי‪ .‬יתחשק לו להתפלל‪ ,‬יהיה קל‬ ‫בעצלתיים אחרי שתי תזכורות נוספות‬
‫לו לפרגן והוא יתגעגע רק לעשות טוב‬ ‫של אמא‪ .‬מסיימת אחרי שמונה דקות‪.‬‬
‫לאחרים‪ .‬כל הרצונות האחרים שמאיימים‬
‫היום לכבוש בנו כל פינה טובה‪ ,‬ייעלמו‬ ‫למה היא כזו?‬
‫למה היא לא אוהבת להתפלל? למה לא‬
‫ואינם‪.‬‬ ‫מתחשק לה לשמח את אמא ואת סבתא‬
‫זה נראה כמו חלום מרגש ומתוק‪ .‬רוצים‬ ‫ואת הגיסות העמוסות שלה? למה היא‬
‫מצטערת על הקניות האסורות ולא על‬
‫לגעת בו?‬
‫בואו נתפלל שיבוא כבר המשיח‪.‬‬ ‫הגלות?‬
‫יבוא ויגביר את כל הרצונות הטובים שלנו‪.‬‬ ‫דמעונת חצופה זולגת לה על הלחי‪ .‬למה‬
‫יבוא ויקח את כל החשקים שקשה לנו‬ ‫היא רוצה רק ליהנות כל היום? מתי זה‬
‫לעמוד מולם‪ .‬יבוא ויבעיר לנו את הלב‬
‫באהבת ה' ורצונו וישאיר אותנו טובים‬ ‫כבר יעבור לה?‬
‫ורוצים טוב כמו שאנחנו רוצים כל כך‬ ‫"כשיבוא המשיח"‪ ,‬אמא עונה‪ .‬מה‪ ,‬היא‬

‫להיות‪.‬‬ ‫שאלה את זה בקול?‬
‫הנה לנו עוד סיבה לבכות עליה בימים‬ ‫"את מתכוונת שאי אפשר לדעת מתי זה‬
‫האלו‪ .‬עוד משהו ברור להתגעגע אליו‪.‬‬
‫לרצות שתבוא הגאולה כדי שתגאל כבר‬ ‫יקרה?" הדס מתרגמת בעגמומיות‪.‬‬
‫את הנפש שלנו‪ ,‬שרוצה להיות טובה‪.‬‬ ‫"לא‪ ,‬חלילה‪ .‬אני מתכוונת שזה יקרה‬
‫לבכות על הריחוק ועל קול הנשמה‬
‫שנאבד לנו ברעש מסביב‪ ,‬ולייחל ליום‬ ‫בדיוק ביום שיבוא בו המשיח"‪.‬‬
‫שבו תימלא הארץ דעה את ה' כמים‬ ‫"מנין את יודעת?"‬
‫"יש לנו הבטחה"‪.‬‬
‫לים מכסים‪.‬‬
‫‏"והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה‪...‬‬
‫ושבת עד ה' אלוקיך‪ ...‬ומל ה' אלוקיך את‬
‫לבבך ואת‏לבב זרעך ‪ -‬כי מזמן בריאה היתה‬
‫רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או‬
‫רשע‪ ,‬וכל זמן התורה כן‪ ,‬כדי‏שיהיה להם‬
‫זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע"‪.‬‬
‫מימות אדם הראשון בגן עדן‪ ,‬יש בנו‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪25‬‬

‫לחסות בצל‬

‫מביט היה כמהופנט‪ ,‬חש איך לבו מתמלא‬ ‫גם חצר בית המדרש היתה מוצלת ממנו‪.‬‬ ‫רושלים‪ ,‬י"ג באב‪ ,‬ג' אלפים‬ ‫י‬
‫באושר על הזכות להיות כה קרוב אל‬ ‫"אבל אבא"‪ ,‬מחסיה היה אז ילד‪ ,‬אבל‬ ‫תתכ"ח‪:‬‬
‫כבר בקיא מספיק כדי לשאול‪" ,‬מותר‬
‫הקודש‪.‬‬ ‫בכלל להשתמש בצלו של בית המקדש?"‬ ‫החצר היתה זרועה אבנים‬
‫השנים חלפו‪ ,‬ו ִאתם גדל והתעצם חלומו‬ ‫"שאלה יפה‪ ,‬בני"‪ ,‬עיניו המוארות של אבא‬
‫של מחסיה‪ .‬מתי יזכה כבר להימנות על‬ ‫התמקדו בפניו הטהורות‪" .‬חכמים שאלו‬ ‫מפויחות‪ ,‬אך לא העובדה שכך נראית‬
‫תלמידיו של רבן יוחנן? הוא התאמץ‬
‫להתמיד בתלמודו כדי להיות ראוי לכך‪.‬‬ ‫על כך‪ ,‬ולהלכה נפסק שהדבר מותר"‪.‬‬ ‫החצר שבה בילה את כל שנות ילדותו‬
‫בינתיים ליווה אותו תחביבו הנושן‪ ,‬לשבת‬ ‫אה‪ ,‬איזו זכות! איזה תענוג‪ ,‬מי יכול‬
‫בחצר‪ ,‬תחת צלו של בית המקדש‪ ,‬ולהאזין‬ ‫לשער? לשבת תחת צלו של בית המקדש‪,‬‬ ‫היא שעמדה בגרונו כגוש לוהט בכאב‪.‬‬
‫לקולות הבוקעים מבית המדרש הסמוך‪.‬‬ ‫לשמוע שיעורים מפי גדול הדור‪ ...‬מחסיה‬
‫כאשר היה השיעור מתקיים בדיוק מול‬ ‫הביט דרך קבע בהשתוקקות אחר דמותו‬ ‫היה זה אור השמש ששטף אותה ללא‬
‫שער ביתם‪ ,‬לא היה מאושר ממנו‪ ,‬והוא‬ ‫של אבא שצעד בכל יום אל בית המדרש‪.‬‬
‫עקב בריכוז אחרי תנועותיו של רבן יוחנן‪.‬‬ ‫מעצור‪ ,‬מגלה ללא בושה את האופק‬
‫מתי החל מחסיה להבין שהחלום הישן‬ ‫מתי יזכה הוא עצמו לכך?‬
‫'כמה טוב שאנו‪ ,‬לפחות‪ ,‬גרים סמוך אל‬ ‫הריקני‪ ,‬העשן‪.‬‬
‫עלול להתנפץ?‬ ‫בית המקדש'‪ ,‬ניחם מחסיה את עצמו‪' ,‬כך‬
‫זה לא קרה ביום אחד‪ ,‬גם לא ביומיים‪.‬‬ ‫יכולים אנו לנשום את הווייתו‪ ,‬להרגיש‬ ‫אור אמרנו? לא‪ ,‬כי בעיניו של מחסיה‬
‫זו תקופה ארוכה שהעניינים בעיר החלו‬
‫להיות יגעים‪ .‬הרומאים החלו להציק‬ ‫את האש הבוערת בו'‪.‬‬ ‫היה הוא חושך אפוף אבל‪ .‬הוא מצמץ‬
‫לתושבי ירושלים‪ ,‬הפרושים ניסו לנהוג‬ ‫מה אהב הוא לשבת על אחת מהאבנים‬
‫בהכנעה אך הצדוקים לקחו את העניינים‬ ‫הפזורות בחצר הסמוכה לביתם‪ ,‬להציץ‬ ‫בעיניו הצרובות‪ ,‬רוצה לקרוא אל השמש‬
‫לידיהם והחלו להנהיג מלחמה בנציבים‬ ‫על הלומדים הממהרים להתקבץ אל בית‬
‫הרומאים‪ .‬הרוחות בעיר היו סוערות‪,‬‬ ‫המדרש‪ ,‬לראות את דמותו הקורנת של‬ ‫הבוגדנית אשר מעיזה לזרוח ביום מר‬
‫אנשים צידדו לכאן ולכאן‪ ,‬הרומאים גם‬ ‫רבן יוחנן פוסעת אל תוכו‪ ...‬אחר שנאספו‬
‫הם לא טמנו את ידם בצלחת‪ ,‬ויום אחד‬ ‫הלומדים כולם‪ ,‬היה משתרר בכל שקט‪,‬‬ ‫שכזה על מה שהיה ואיננו‪' :‬הרפי לך‪ ,‬לא‬
‫התעורר מחסיה למציאות מדכאת של‬ ‫שלאחריו עתידה היתה להפציע סערה‬
‫של ליבון ההלכה‪ ,‬או אז היה מחסיה מסב‬ ‫תהיי לנו עוד לאור‪ ,‬כי השם יהיה לנו'‪.‬‬
‫מצור‪ .‬אין יוצא ואין בא‪.‬‬ ‫את מבטו לאחוריו‪ ,‬מביט בהשתאות אל‬
‫אנשים התהלכו ברחובות שפופים‪,‬‬ ‫כותל ההיכל שסוכך עליהם בצלו; כארי‬ ‫אך מחסיה שתק‪ .‬משפיל את עיניו‬
‫עיניהם שקועות‪ .‬רעב החל לכרסם את‬ ‫רבץ הוא‪ ,‬רם ומתנשא‪ .‬דקות ארוכות‬
‫הלומות הצער‪ ,‬אינו מסוגל להישיר את‬

‫מבטו‪.‬‬

‫עשר שנים לפני‪:‬‬
‫"היום מסר לנו רבן יוחנן בן זכאי את‬
‫השיעור תחת צלו של בית המקדש"‪,‬‬
‫סיפר אבא כשחזר מבית המדרש‪ .‬אבא‬
‫זכה להימנות על תלמידיו של רבן יוחנן‪,‬‬
‫אשר לימד את שיעוריו בבית המדרש‬
‫סמוך ונראה לבית המקדש‪ .‬צלו העצום‬
‫של בית המקדש‪ ,‬חפף על כל האזור בהדר‪,‬‬

‫תשע"ט‪26 47‬‬

‫סיפור קצר לנוער ‪ ///‬חני רוטר‬ ‫להמשיך בתלמודו למרות הכל‪ .‬בית‬ ‫עם אספסיינוס מנהיג הרומאים‪ ,‬לכן‬ ‫העיר השאננה‪ ,‬והחיים המפכים החלו‬
‫המקדש שחפף עליהם בצלו‪ ,‬הוא זה‬ ‫ביקש מתלמידיו להוציא אותו חרש‬ ‫לזרום בקושי‪ ,‬אך עדיין היתה רוחו של‬

‫שנתן להם את הכוח להמשיך‪.‬‬ ‫בארון קבורה‪"...‬‬ ‫אביו של מחסיה איתנה‪.‬‬
‫אך יום אחד‪ ,‬התעורר מחסיה לבוקר‬ ‫"הוא נפגש עם אספסיינוס! הוא דיבר‬ ‫"לחסות בנועם השם"‪ ,‬קולו היה עמוק‬
‫אחר‪ ,‬מיוסר‪ .‬לאותו בוקר קדמו ימים‬ ‫אתו!" סיפר אמציה מן החצר הסמוכה‪.‬‬ ‫ומלא גוונים‪ ,‬הוא עמד בחצר‪ ,‬ידו על‬
‫אשר קשה עבורו להעלותם בזיכרונו‪.‬‬ ‫כתפו של מחסיה הצנום‪ ,‬מצביע על‬
‫הוא נחבא יחד עם בני משפחתו‬ ‫"הוא ביקש ממנו שלוש בקשות‪"...‬‬ ‫בית המקדש שנישא מולם בתפארה‪.‬‬
‫במחילה תת קרקעית בעיר התחתונה‪.‬‬ ‫מחסיה שמע‪ ,‬נפעם כולו‪ ,‬את הבשורה‪.‬‬ ‫"מה אנחנו צריכים יותר מזה?" אצבעו‬
‫ריח העשן שחדר אליה‪ ,‬לא הותיר‬ ‫את לבו תפסה בעיקר הבקשה‬ ‫עברה ונעצרה על בית המדרש‪ .‬הם‬
‫ספקות לגבי מה שמתרחש בחוץ‪ .‬חום‬ ‫הביטו שניהם באופק שהחל להיצבע‬
‫האש הבוערת ההביל את מעט האוויר‪,‬‬ ‫השלישית‪ :‬תן לי יבנה וחכמיה‪.‬‬ ‫בגווני שקיעה‪ ,‬ומנגד‪ ,‬כדמיון גלי הים‪,‬‬
‫אך הם שתקו‪ .‬צערם גדול היה מכדי‬ ‫'הוא פשוט הלך להקים שם ישיבה!'‬ ‫התנפצו נגוהות השמש השוקעת‬
‫למולם על כותל ההיכל הגבוה‪ .‬מחסיה‬
‫להמעיטו בדיבורים‪.‬‬ ‫אמר לנפשו בהתפעלות‪.‬‬ ‫רצה לקחת את הרגע הזה‪ .‬להשאיר‬
‫ובבוקר הזה‪ ,‬אחרי שהכל נגמר‪ ,‬העז‬ ‫ושוב העז החלום המתוק להתנגן בלבו‬ ‫אותו לנצח‪ .‬בלבו חש כי יבואו ימים‬
‫מחסיה לפסוע למקום שהיה פעם‬ ‫הכ ֵמה‪ .‬האם יזכה ללמוד תורה מפי‬ ‫קשים מאלה‪ .‬היתה זו עת רצון‪ ,‬והוא‬
‫'הביתה'‪ .‬במשך כל הדרך היו עיניו‬ ‫רבן יוחנן? אולי ל ַיבנה הפתרונים? עד‬ ‫שאף אותה עמוק אל נשמתו הצמאה‪,‬‬
‫מושפלות אל הארץ‪ ,‬לא מסוגל לראות‬
‫את המקדש החרב‪ .‬הוא נכנס אל החצר‪,‬‬ ‫יום אחד‪ ,‬התעורר‬ ‫ופתאום ידע מה יבקש‪.‬‬
‫היא היתה זרועת פיח ואבנים והרס ‪-‬‬ ‫מחסיה לבוקר אחר‪,‬‬ ‫"אחת שאלתי‪ ,‬אבא"‪ ,‬הוא הסב את‬
‫אך היה זה דווקא אור השמש שהמם‬ ‫מיוסר‪ .‬לאותו בוקר‬ ‫ראשו אל אביו‪ ,‬מבטו מתחנן‪ ,‬רצון‬
‫אותו‪ .‬להיכן נעלם הצל‪ ,‬צלו של היכל‬ ‫עצום בער בו לפתע‪" .‬לחסות בנועם‬
‫ה'‪ ,‬שחפף על האזור כולו? באיזו‬ ‫קדמו ימים אשר‬ ‫השם! מתי אזכה לשבת בבית מדרשו‬
‫רשות אתן חודרות לכאן‪ ,‬קרני שמש‬ ‫קשה עבורו להעלותם‬
‫בוגדניות? האם לא חשבתן להיחבא‬ ‫בזיכרונו‪ .‬הוא נחבא‬ ‫של רבן יוחנן?"‬
‫מעט מזעמו של היום? מצערן של‬ ‫יחד עם בני משפחתו‬ ‫"אכן‪ ,‬צדקת בני"‪ ,‬אבא בחן אותו‬
‫במחילה תת קרקעית‬ ‫בהתעוררות‪ ,‬סוקר את זיפי הזקן‬
‫הבריות?‬ ‫בעיר התחתונה‪ .‬ריח‬ ‫הצעירים שצמחו בצדעיו‪" .‬יתכן‬
‫רק רגעים ארוכים אחר כך הוא הרים‬ ‫העשן שחדר אליה‪ ,‬לא‬ ‫שהגיע הזמן"‪ .‬הוסיף‪ ,‬קולו לוחש‪.‬‬
‫את עיניו‪ ,‬אינו מצליח להכיל את‬ ‫הותיר ספקות לגבי מה‬ ‫מחסיה זהר‪ ,‬כל דאגות הרעב נשכחו‬
‫החורבן‪ .‬משפיל אותן חזרה‪ .‬הן יבשות‬
‫שמתרחש בחוץ‪.‬‬ ‫ממנו ברגע זה‪.‬‬
‫מדמעות‪.‬‬
‫אהה‪ ,‬כל חייו זכה הוא לשבת כאן‪,‬‬ ‫שנעשה גדול מספיק כדי לזכות‪ ,‬ניצבת‬ ‫"רבבב‪...‬בן יוחנן בן זכאי עזב אותתת‪..‬‬
‫לחסות בצל השכינה‪ .‬האם הכל נגמר?‬ ‫בפניו חומת המצור‪ ,‬חוסמת בפניו את‬ ‫תנו"‪ ,‬אתא בוקר‪ ,‬אבא נכנס אל הבית‬
‫אך לפתע‪ ,‬מבין ההריסות והשבר‪,‬‬ ‫האפשרות להגיע ליבנה‪ .‬לו רק יכול!‬ ‫וקולו מרוסק‪ ,‬עיניו אפורות‪ .‬חץ לוהט‬
‫החומות המנופצות והשכול‪ ,‬עלה וזהר‬ ‫ננעץ ברגע זה בנפשו של מחסיה‪.‬‬
‫אך לא‪ .‬החומה היתה מבוצרת עד כאב‪,‬‬ ‫אבל תהומי אפף את הבית ואת העיר‬
‫למולו החלום הישן‪ ,‬המתוק‪.‬‬ ‫וימים קשים באו אל משוש תבל‪ .‬הרעב‬ ‫כולה‪ ,‬גם הצדוקים חשו שאיבדו את‬
‫'לחסות בצל השכינה רצית?' החל‬ ‫הכביד‪ ,‬והקרבות שניהלו הצדוקים גבו‬ ‫מנהיג הדור‪ ,‬אך מחסיה חש שאיבד את‬
‫החלום להשמיע את צליליו חרש‪,‬‬ ‫את מחיריהם בדם‪ .‬אביו של מחסיה‬ ‫החלום‪ .‬האם לא יזכה ללמוד מפיו של‬
‫'כלום יש לך מחסה גדול יותר מהתורה‬ ‫היה אפוף געגוע‪ .‬הוא היה פוסע כל‬ ‫רבן יוחנן תורה? סיפרו כי בשעת לילה‬
‫הקדושה‪ ,‬שהיא וקודשא בריך הוא‬ ‫יום אל בית המדרש‪ ,‬מחפש אחר קולו‬ ‫נפטר רבן יוחנן‪ ,‬ותלמידיו הוציאוהו‬
‫של רבן יוחנן‪ .‬אך גם עבורו היוותה‬
‫חד הם?'‬ ‫הישיבה ביבנה נחמה‪" .‬אתה עוד תזכה‬ ‫בארון קבורה אל מחוץ לחומות‪.‬‬
‫'לך לך‪ ,‬בני'‪ ,‬כמו שמע הוא מבינות‬ ‫ללמוד אצל החכמים"‪ ,‬היה לוחש שוב‬ ‫בימים התהלך אפוף יגון‪ .‬בלילות לא‬
‫לערפל את אביו מוליכו על כפיים‪,‬‬ ‫ושוב באוזניו של מחסיה‪ ,‬אשר התאמץ‬ ‫מצא נחמה‪ .‬רק השמועות שחדרו אל‬
‫'לך לך‪ .‬פתוחה היא הדרך לפניך אל‬ ‫העיר הנצורה‪ ,‬הפיחו בו את התקווה‬
‫יבנה‪ ,‬שם תסתופף בצלו של רבן יוחנן‬ ‫מחדש‪" .‬רבן יוחנן חי!" המתיקו אנשים‬
‫אשר ממתין ומצפה לך ולשכמותך‪ .‬רק‬ ‫את הסוד מחיה הנפשות‪" .‬הוא רצה‬
‫שם מאיר את צללי החושך אורה של‬ ‫לצאת מן העיר הנצורה כדי להיפגש‬
‫סברה ישרה‪ ,‬רק משם בוקע אל חללו‬
‫של עולם ניחוח של עתיד וניגון טהור‬

‫של תקוה ושל אחרית'‪.‬‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪27‬‬

‫במה לבחור‬

‫שהתיכון מעניק להם 'טיפול המשך'‪,‬‬ ‫'אליאנס' זוהי תפיסת חיים‪ ,‬שאין להן‬ ‫מזל בוררת בזהירות גבשושית של‬
‫ומנתב את דרכן בבניית העתיד‪...‬‬ ‫כל סיבה להחליפה באחרת‪.‬‬ ‫אורז לבנבן על גבי מגש‪ .‬גם את‬
‫מילותיה היא בוררת בזהירות‪ .‬היא‬
‫"מה את אומרת‪ ,‬אמא?" שואלת דליה‪,‬‬ ‫גם דליה שבה הביתה עם בשורת‬ ‫רואה את האור הזורח מעיניה של‬
‫"מה הכי כדאי מכל שפע האפשרויות?‬ ‫המכינה הלימודית של 'אורט'‪ .‬יש‬ ‫מרים בתה‪ ,‬ויודעת כמה עמל השקיעו‬
‫כל כך הרבה תחומים קורצים לי! הא!!!‬ ‫לה כל כך הרבה תחומי התעניינות‪,‬‬ ‫בבית הספר כדי ליצור את הרוח הזו‪,‬‬
‫לבחור מקצוע זה באמת עניין מלהיב‬ ‫והשאלה היחידה היא ‪ -‬במה תבחר‪.‬‬ ‫האת האווירה ואת הרצון להיות‬
‫תיאבון הדעת שלה התעורר‪ .‬משהו‬ ‫מחוברים ל'אליאנס' יותר מאי פעם‪.‬‬
‫ומרתק!"‬ ‫העיר אותו‪ .‬מה כדאי – כימיה? פיזיקה?‬ ‫היא יודעת שאת מילותיה יהיה עליה‬
‫אולי ביולוגיה? ושמא מתמטיקה?‬ ‫לברור בקצב מואט אף יותר מברירת‬
‫מחמיא לה כל כך! המיליונר הגדול‪,‬‬
‫שאהרם פור‪ ,‬אביה של רוז ‪ -‬חברתה‬ ‫"דליה אדיבי‪ ,‬אני בטוחה‬ ‫האורז‪.‬‬
‫הטובה‪ ,‬סגר עסקת שטיחים ענקית‬ ‫שאת תוכלי לקבל מלגת‬ ‫לא רק התלמידות קיבלו טפסים‪ .‬גם‬
‫עם אביה! אין לדעת מי מצמד החברות‬ ‫לימודים ל'אורט'‪ .‬יש לך‬ ‫המורות קיבלו טפסים כדי לדעת איך‬
‫נרגשת יותר; האם רוז פור ‪ -‬ששמחה‬ ‫כישורים ברוכים ו'אורט'‬ ‫לנווט את הרוח הזו‪ ,‬שמפעמת בבית‬
‫על ההזדמנות הבלתי שגרתית‬ ‫הספר‪ .‬כל המורות‪ ,‬בלי יוצאת מן‬
‫לשרטט שטיח לפי טעמה האישי‪,‬‬ ‫תקבל אותך בזרועות‬ ‫הכלל‪ ,‬התבקשו לעזור להטמיע את‬
‫או חברתה ‪ -‬אסתר אדיבי‪ ,‬ששמחה‬ ‫פתוחות!"‬ ‫לימודי המכינה ואת החוגים הלכה‬
‫בשל העובדה כי אביה נבחר לייצר‬ ‫למעשה‪ .‬על המורות כולן הטיל המנהל‬
‫שטיחים עבור המיליונר שאהרם פור‪,‬‬ ‫איזה משפט מחמיא ומחמם‬ ‫את האחריות לכך שלא תישאר בת‬
‫עסקה שתכניס לאביה ‪ 35,000‬טומן‬ ‫את הלב! כמה טוב ומשמח‬ ‫מוכשרת ללא לימודי מגמה במכינה‬
‫שהמורות יודעות להעריך‬ ‫הלימודית של 'אורט'‪ ,‬ושלא תישאר‬
‫(‪ 17,500‬דולר)‪.‬‬ ‫את הישגיה הלימודיים! כמה‬ ‫אף תלמידה מכיתות הביניים ללא חוג!‬
‫ובכלל‪ ,‬יש בעסקה זו כדי להדק את‬ ‫כמורה‪ ,‬יודעת מזל אדיבי כי בנותיה‬
‫קשרי החברות ביניהן‪ .‬בפרט משום‬ ‫נעים שנותנים בה אמון‬ ‫נתונות בימים אלה בתוך מלכודת‪ ,‬וכי‬
‫שרוז רוצה לעצב את השטיח לחדרה‪.‬‬ ‫ובטוחים בהצלחתה‪.‬‬ ‫היא ‪ -‬כיתר המורות ‪ -‬נקראה להיות‬
‫רוז כבר הביעה את רצונה שהיא‪,‬‬ ‫שותפה ל'ציד הנפשות' המגמתי הזה‪.‬‬
‫אסתר‪ ,‬תלווה את בחירתה בתור בתו‬ ‫אדריכלות? צרפתית? אנגלית? הנהלת‬ ‫ציד נפשות? חוץ מגברת אבטליון‪ ,‬אף‬
‫של 'יצחק שטיחים'‪ .‬היא כה הוחמאה‬ ‫חשבונות או ייעוץ מס? ואולי ראיית‬ ‫מורה לא תסכים עם הביטוי החריף‬
‫מן הבקשה‪ ,‬וכמובן שהשיבה ברצון‪.‬‬ ‫הזה‪ .‬גם לא מי שמבינה בסתר ליבה‬
‫ביום המחרת‪ ,‬בתום יום העבודה‪,‬‬ ‫חשבון?‬ ‫כי 'אליאנס' הפנתה עורף ליהדות‬
‫הובאו אל בית אדיבי קלסרים עמוסים‬ ‫השאלה האם ללכת למכינה אינה‬ ‫השורשית‪ ,‬וכי פניה אל העולם הרחב‬
‫דוגמאות מרהיבות של שטיחים‪ .‬רוז‬ ‫קיימת כלל‪ .‬זוהי עובדה‪ ,‬הטבה שהיא‬ ‫ומשם ‪ -‬במדרון חלקלק עלולים‬
‫פור הוזמנה לבוא ולבחור עבורה‬ ‫בגדר חובה‪ .‬אולי זה נראה כמו היום‬ ‫הדברים להתדרדר עד‪ ...‬עד לנישואי‬
‫הראשון של עבודת הפרך במצרים‪.‬‬
‫שטיח‪.‬‬ ‫כולם באים – ובשמחה‪ .‬אבל לא ללכת?‬ ‫תערובת!‬
‫כפי המוסכם בין יצחק אדיבי ובין‬ ‫זה לא ברשימת האפשרויות! כל‬ ‫גם הבודדות שעוקבות אחר התהליך‬
‫שאהרם פור – בשלב ראשון תנסה‬ ‫התלמידות שציוניהן גבוהים נקראות‬ ‫המגמתי של בית הספר‪ ,‬מצדיעות‬
‫רוז למצוא דוגמה שמוצאת חן בעיניה‬ ‫לקחת חלק במכינה‪ .‬ולה גם לחשה‬ ‫בשתיקה כבושה ונסחפות עם הזרם‪.‬‬
‫מבין שלל הדוגמאות ואפשרויות‬ ‫המורה‪" :‬דליה אדיבי‪ ,‬אני בטוחה שאת‬ ‫כאן הן למדו‪ ,‬כאן הן עובדות‪ ,‬כאן הן‬
‫השילוב ביניהן‪ ,‬כולל שינוי הצבעים‬ ‫תוכלי לקבל מלגת לימודים ל'אורט'‪.‬‬ ‫מגדלות את בנותיהן‪ ,‬ומה להן לנהל‬
‫יש לך כישורים ברוכים ו'אורט' תקבל‬ ‫מערכה נגד ארגון מבוסס ומצליח? וכי‬
‫לכל צבע אחר שתבחר‪.‬‬ ‫חסר להן דבר? 'אליאנס' דואגת להן‬
‫על השולחן הגדול הונחו הקלסרים‬ ‫אותך בזרועות פתוחות!"‬ ‫למשכורת מבוססת ומסודרת‪ .‬היא‬
‫הגדולים‪ ,‬עמוסי הדוגמאות‪ .‬אסתר‬ ‫איזה משפט מחמיא ומחמם את הלב!‬ ‫דואגת לבנותיהן ושוקדת על הצלחתן‪.‬‬
‫פתחה את הקלסר הראשון‪ ,‬מחויכת‪.‬‬ ‫כמה טוב ומשמח שהמורות יודעות‬ ‫'אליאנס' כיום היא הרבה יותר מארגון‬
‫מאז שיחקה עם יתר ילדי המשפחה‬ ‫להעריך את הישגיה הלימודיים! כמה‬ ‫או רשת בתי ספר או שניהם גם יחד‪.‬‬
‫ב'חנות שטיחים' בהיותה קטנה‪ ,‬לא‬ ‫נעים שנותנים בה אמון ובטוחים‬
‫היתה בעמדת נותן השירות‪ .‬אבל‬ ‫בהצלחתה‪ .‬ואיזו תחושה נפלאה היא‬

‫תשע"ט‪28 47‬‬

‫סדרה בהמשכים ‪ ///‬דבורה צוף‬ ‫האפשרויות ‪ -‬הרי זה איבוד זמן‬ ‫הפעם אין זה משחק‪ ,‬הפעם זה אמתי‪,‬‬
‫לבטלה‪ .‬אם לא כותבים את אפשרות‬ ‫והפעם זו חוויה בוגרת מאוד‪ .‬לה ניתן‬
‫תקציר‪:‬‬ ‫א'‪ ,‬אין אפילו טעם לנסות לחפש‬ ‫התפקיד להעניק שירות‪ ,‬לתת ייעוץ‬
‫בבית ספר ה'אליאנס' שבעיר יזד שוררת‬ ‫אפשרויות נוספות‪ ,‬שכן אין כל סיכוי‬ ‫וללוות את בחירתה של רוז‪ .‬כמה‬
‫התרגשות בעקבות הבשורה על הקמת‬ ‫לזכור בעל פה מה בחרו‪ ,‬מתוך איזה‬
‫מכינה לקראת לימודים של מקצוע‬ ‫קלסר‪ ,‬ובאיזה עמוד בקלסר מופיעה‬ ‫מרתק! וכמה משעשע!‬
‫אקדמאי‪ .‬נפתחים שם גם חוגים ללימודי‬ ‫אסתר מנסה לדלות ממוחה כללים‬
‫העשרה לבנות‪ .‬מזל אדיבי‪ִ ,‬אמן של מרים‬ ‫האפשרות הנבחרת‪.‬‬ ‫כלשהם ששמעה בעבר מאביה‪,‬‬
‫ושל דליה‪ ,‬בעצמה מורה בבית הספר ‪-‬‬ ‫"הנה‪ ,‬זה קלסר של ציורים"‪ ,‬אומרת‬ ‫ְל ָמה מתאימה דוגמה של אליפסה‬
‫אסתר‪ .‬היא נוטלת את הקלסר הכבד‬ ‫ולמה ריבוע‪ ,‬מה המעלות של שטיח‬
‫אינה מרוצה מן ההתפתחויות‪.‬‬ ‫ומדפדפת‪ ,‬ושוב מזכירה לחברתה כי‬ ‫בצבעים בהירים‪ ,‬ומה של שטיח‬
‫אסתר‪ ,‬בת דודתן של מרים ודליה‪ ,‬לומדת‬ ‫גם כאן אפשר לשלב ציורים‪ ,‬להגדיל‪,‬‬
‫בבית הספר 'אוצר התורה' בשיראז‪ .‬אביה‬ ‫בצבעים כהים‪.‬‬
‫מנהל מפעל שטיחים‪ ,‬והיא נרגשת‬ ‫להקטין‪ ,‬ולבחור בכל צבע‪.‬‬ ‫אסתר מנסה להתעמק באפשרויות‬
‫בעקבות הזמנה גדולה של שטיחים‬ ‫"השטיחים כאן הם עבור חדרי ילדים‬ ‫ככל שניתן‪ .‬הנה! המסגרת המרהיבה‬
‫שמגיעה מאת המיליונר שהאראם פור‬ ‫מהקלסר הראשון‪ ,‬עם המרכז‬
‫קטנים"‪ ,‬אומרת רוז‪.‬‬ ‫מהקלסר השלישי והרקע של‬
‫– אביה של חברתה רוז‪.‬‬ ‫"לאו דווקא‪ ",‬מתנגדת אסתר‪" .‬זה‬ ‫השטיח השלישי‪ ,‬בתוספת גדילים‬
‫מתחיל עם דובי ובמבי ופרפרים‪ ,‬אבל‬ ‫במתכונת השטיח הרביעי‪ .‬קומבינה‬
‫את תראי שיש כאן גם תמונות בוגרות‬ ‫כזו‪ ,‬מקווה אסתר‪ ,‬תיתן לחברתה‬
‫– ספינה בלב ים‪ ,‬להקת ציפורים‬
‫תחושה מספקת של בחירה‪.‬‬
‫בשמים‪ ,‬אגם ברבורים‪" ...‬‬ ‫רוז מתעמקת באפשרויות‪ .‬צריך‬
‫רוז מדפדפת ומדפדפת‪" .‬לא"‪ ,‬היא‬ ‫דמיון מפותח כדי לקבל תמונה של‬
‫אומרת בעמוד האחרון‪" ,‬זה לא מה‬ ‫שטיח‪ ,‬המורכב משילוב של ארבעה‬

‫שאני מחפשת!"‬ ‫שטיחים‪.‬‬
‫רוז הושיטה את ידה אל קלסר נוסף‪,‬‬ ‫"בואי נסכם את האפשרות"‪,‬‬
‫מסכמת אסתר כפי שהנחה אותה‬
‫אך קפאה על מקומה‪.‬‬ ‫אביה‪ .‬לעלעל בקלסרים‪ ,‬שבהם כל‬
‫קול צרחות פראיות עלו מן הרחוב‪.‬‬ ‫כך הרבה דוגמאות‪ ,‬בלי לציין את‬

‫י"ד‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪29‬‬

‫לביבמזרח‪,‬הצלשבסוף‬

‫ואנוכי בסוף מערבמערב‬
‫איך אטעמה את אשר‬ ‫ישראל אשרמן‬
‫אוכל ואיך יערב?‬

‫רבי יהודה הלוי (ריה''ל)‪ ,‬מגדולי משוררי יהדות ספרד בתקופת תור הזהב‪ ,‬מבטא את כיסופיו בשירי ציון‪ ,‬בעודו‬
‫בממלכת ספרד שבסוף מערב‪ .‬תור של זהב פרח בחצי האי האיברי תחת שלטון המוסלמים‪ .‬גאוני ספרד המוקדמים‪:‬‬
‫רבנו בחיי והרי''ף‪ ,‬רבנו חננאל‪ ,‬בעל הטורים והאבן עזרא; אבירי תורה‪ ,‬פרשני מקרא‪ ,‬משוררים ודקדקנים וקול תורה‬

‫מהדהד בעוז מסוף מערב לכל העולם היהודי‪.‬‬
‫אט אט התפשטו הצללים בפאתי מערב‪ .‬הצללים התארכו ועמעמו את הזוהר‪ ,‬עטפו את החיים היהודים התוססים‬
‫וחנקו אותם באצבעות קרות של ערפל‪ .‬קמעה‪-‬קמעה האפיל היום כשהשמש שקעה‪ ,‬פיסה אחר פיסה‪ .‬הצללים‬

‫התפשטו עד סוף מערב וחושך השתרר‪ .‬קור‪ .‬אבדון מוחלט‪.‬‬
‫ויום ח' באב‪ ,‬הוא יום הפורענות הגדול‪ .‬היום בו נסנו מפני הצללים‪.‬‬

‫סחורות מוברחות‪ ,‬ואלו בלשו אחר‬ ‫בצל הפחד‬ ‫צללים פושטים מגרנדה‬
‫אנוסים בורחים‪ .‬בני המזל שנתפסו‬
‫הובלו הישר אל מדורות האוטו‪-‬דה‪-‬‬ ‫‪ 101‬שנים עברו מאז פרעות קנ''א –‬ ‫החורף היה חורף של שנת רנ''ב – ‪.1492‬‬
‫פה למוות; האומללים האחרים עונו‬ ‫‪ – 1391‬בהן חרבו כל קהילות ישראל‬ ‫זוג הרוכבים היו פרדיננד מלך ארגון‬
‫בייסורי שאול במרתפי האינקוויזיציה‪,‬‬ ‫בקסטיליה‪ .‬ששים אחוזים מיהודי‬ ‫ונווארה‪ ,‬ואיזבלה מלכת קסטיליה וליאון‬
‫כדי שיסגירו 'נוצרים חדשים' נוספים‬ ‫ספרד נאנסו באותן פרעות להתנצר‬ ‫– אלו ארבעת מחוזותיה העיקריים של‬
‫שגם הם שומרים בסתר על מצוות הדת‪.‬‬ ‫למראית עין‪ ,‬מצפים עד שהמלך ישוב‬ ‫ספרד‪ .‬במשך מאות שנים נגסו הנוצרים‬
‫ממלחמותיו וישיב להם את זכויותיהם‪.‬‬ ‫שהגיעו מצפון‪ ,‬מצרפת‪ ,‬שטחים‬
‫להתפלל עם העבריינים‬ ‫המלך שב מצרפת‪ ,‬אך אסר על הנוצרים‬ ‫מהח'ליפות המוסלמית ששלטה על‬
‫החדשים לשוב לדתם‪ .‬היהודים היו‬ ‫ספרד‪ ,‬לבד מממלכת גרנדה המוסלמית‬
‫במשך מאה שנים התקיים מצב‬ ‫המומים; איש מן המומרים לא חשב‬ ‫שנאחזה בדרום ספרד בעקשנות‪ .‬איזבלה‬
‫אבסורדי‪ :‬ריכוזים של רבבות אנוסים‬ ‫באמת להמיר את דתו‪ .‬ה'טבילה' לנצרות‬ ‫מקסטיליה ירשה את ליאון; פרדיננד‬
‫שדרו בשכנות לרבבות יהודים בגלוי‪.‬‬ ‫נועדה להציל את חייהם עד יעבור זעם‪.‬‬ ‫מארגון צירף את נווארה ודרום איטליה‪,‬‬
‫וכאשר נישאו שני המלכים‪ ,‬נשבעו לאחד‬
‫הריסות בנות ‪ 500‬של בית הכנסת בלורקנה‬ ‫והזעם לא עבר‪.‬‬ ‫את כל מחוזות ספרד לממלכה אחת‪,‬‬
‫היהודים שהתחבאו‪ ,‬או ברחו‪ ,‬או שהו‬
‫מחוץ לעריהם ונותרו בחיים מן הפרעות‬ ‫נוצרית וחזקה‪.‬‬
‫ביום המחרת רכבו פרדיננד ואיזבלה‬
‫‪ -‬קיבלו כתב הגנה מהמלך; אך קרוב‬ ‫אל תוך העיר גרנדה‪ .‬הכס המלכותי‬
‫למיליון מומרים נאנסו לקיים חיים‬ ‫בארמון אלהמברה הוזח הצדה‪ ,‬ואת‬
‫כפולים עד שיצליחו להמלט מספרד‬ ‫מקומו תפס ספסל המלכות המפואר‪,‬‬
‫המוארך‪ ,‬ששני מושבים היו בו‪ .‬פרדיננד‬
‫ולשוב לחיות כיהודים בגלוי‪.‬‬ ‫ואיזבלה משלו ביחד על ממלכת ספרד‬
‫שבר על שבר! גם דרך המילוט הזו‬
‫נחסמה בפניהם‪ .‬פלוגת פיקוח עלתה‬ ‫הנוצרית המאוחדת‪.‬‬
‫על כל ספינה שעזבה את ספרד‪:‬‬ ‫ממלכת ספרד המאוחדת? אכן‪.‬‬
‫פקידי מכס וגם כמרים ממסדר‬ ‫נוצרית? לא לגמרי‪ ,‬למגינת לבם הרע‪.‬‬
‫האינקוויזיציה ‪ -‬אלו בלשו אחר‬
‫תשע"ט‪30 47‬‬

‫ההא ואקטיליננ וט יס‬ ‫אנגליה‬ ‫הולנד‬

‫לאמריקה‬ ‫לונדון‬ ‫המבורג אמסטרדם‬ ‫רוסיה‬

‫גרמניה רוטרדם‬ ‫פולין‬
‫אנטוורפן‬
‫בלגיה‬ ‫קראקוב‬
‫צכיה‬
‫פריז‬
‫פראג‬

‫צרפת‬ ‫וינה‬

‫הונגריה אוסטריה‬

‫ספרד פורטוגל‬ ‫סיציליה‬ ‫מדינות‬ ‫הים השחור‬
‫ליסבון‬ ‫י‬ ‫הא‬ ‫הבלקן‬
‫י‬ ‫יבר‬ ‫חצי‬ ‫איטליה‬
‫הא‬ ‫יגוסלביה‬
‫פירנצה‬
‫רומא‬

‫גרנדה‬ ‫סלוניקי‬ ‫איסטנבול‬ ‫טורקיה‬

‫יוון‬ ‫ה א י מ פ ר י האיזמיר‬
‫סוריה ה ע ו ת ' ו מ נ י ת‬
‫אתונה‬
‫בירות‬
‫מרוקו‬ ‫אלג'יריה‬ ‫הים התיכון‬ ‫צפת‬
‫תוניסיה‬
‫פס‬ ‫ישראל‬
‫כרתים‬
‫ירושלים‬

‫קהיר מצרים אלכסנדריה‬

‫מסלולי הגולים מספרד‬

‫פחות מחודשיים חלפו מאז שנכנסו‬ ‫בבכי אי אפשר היה‪ ,‬מאימת המלשינים‬ ‫מנהרות סתרים קישרו בין מרתפי‬
‫הזוג המלכותי בשערי גרנדה‪ .‬בארמון‬ ‫הקשובים לכל רמז‪.‬‬ ‫הבתים או הובילו למחבואי סתרים‬
‫אלהמברה שסימל את איחוד ספרד‪,‬‬ ‫ביערות ובמערות‪ ,‬שם התקיימו חיים‬
‫הגיש טורקוומדה את הטיוטה אל‬ ‫כל ה ְשבועות שנשבענו לאל זר‪ ,‬כל‬ ‫יהודים שוקקים ומשותפים‪ :‬תלמודי‬
‫כיסאות המלכות‪ ,‬ושתי חתימות‬ ‫החרמות והנדרים‪ ,‬כל אלו בטלין‬ ‫תורה מחתרתיים 'בישיבה של מטה'‬
‫ומבוטלין‪ ,‬כי בלב כואב וקרוע הוצאנו‬ ‫בשעות‪-‬לא‪-‬שעות; שחיטה מהודרת‬
‫מלכותיות חרצו את הקלף‪:‬‬ ‫ומטבחים כשרים ומחתרתיים‪ ,‬מקוואות‬
‫"מכיוון שהודיעו לנו שבמלכויותינו‬ ‫אותם‪ ,‬מן השפה ולחוץ‪...‬‬ ‫נסתרים וטלית ותפילין‪ ,‬לילות שבת‬
‫היו כמה נוצרים רעים שהתייהדו ובגדו‬ ‫מאה שנים‪ .‬שלושה‪-‬ארבעה דורות‪,‬‬
‫באמונתנו הקתולית הקדושה‪ ,‬והסיבה‬ ‫ועדיין היו האנוסים נבדלים מגויי הארץ‪.‬‬ ‫ולילות סדר וחתונות חשאיות‪...‬‬
‫הגדולה לכך היתה – הקשר בין היהודים‬ ‫לא התחתנו בם‪ ,‬לא השתתפו בנשפיהם‪,‬‬ ‫אנוסים שטימאו את שפתיהם‬
‫והנוצרים‪ ...‬לכן‪ ,‬אנו בעצתם ועל פי ראייתם‬ ‫ואת חובותיהם הנוצריים לכנסייה‬ ‫במאכלות אסורים וחיללו שבתות‬
‫של כמה מן הכמורה‪ ,‬האצולה הגבוהה‬ ‫ביצעו בקיפאון‪ .‬זאת העבירו לילדיהם‬ ‫בכפייה‪ ,‬נשברו לרסיסים בערב יום‬
‫והנמוכה של מלכותנו‪ ,‬ואנשי מדע ומצפון‬ ‫שהעבירו לנכדיהם והיו לצנינים בעיני‬ ‫הכיפורים‪ ,‬בהתרת נדרים‪ :‬בישיבה של‬
‫אחרים מן המועצה שלנו‪ ,‬בהיותנו חושבים‬ ‫מעלה ובישיבה של מטה‪ ,‬אנו מתירין‬
‫על כך רבות‪ ,‬הסכמנו לצוות לגרש את כל‬ ‫הכנסייה‪.‬‬ ‫להתפלל עם העבריינים‪ ...‬ואפילו לפרוץ‬

‫היהודים והיהודיות ממלכויותינו‪".‬‬ ‫"כמה נוצרים רעים‬ ‫צו אלהמברה‬
‫שהתייהדו"‬
‫ספרד‬ ‫של‬ ‫הכספים‬ ‫שר‬ ‫אברבנאל‪,‬‬
‫פורטוגל‬ ‫של‬ ‫ואחר כך‬ ‫מיליון המראנוס (שם גנאי ספרדי‬
‫יצחק‬ ‫דון‬ ‫ליהודים המומרים) הטרידו את‬
‫רגשותיהם הנוצרים של זוג המלכים‬
‫הקתולים‪ .‬ההשפלות‪ ,‬המסים הכבדים‬
‫ולחצי הכנסיה לא הועילו‪ .‬ככל שתבלוש‬
‫אחריהם האינקוויזיציה‪ ,‬תענה ותשרוף‬
‫‪ -‬כל עוד חיים לצדם יהודים בגלוי‪ ,‬לא‬
‫יפסיקו המומרים לחיות כיהודים בסתר‪.‬‬
‫תומס דה טורקוומדה‪ ,‬האינקוויזיטור‬
‫הראשי האכזר‪ ,‬דיבר אל רגשותיה‬
‫הנוצריים של איזבלה‪ ,‬חזר ואמר וחזר‪:‬‬
‫באופן כזה‪ ,‬ספרד המאוחדת לא תוכל‬

‫להיות נוצרית‪.‬‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪31‬‬

‫על אדמת ספרד – דינו מוות אם לא‬ ‫תינוקו בן השבוע‪ ,‬אנוסים להתנצר‬ ‫"זמן הכה‬
‫יתנצר‪ .‬ברגע האחרון‪ ,‬תפסו עצמם‬ ‫למראית עין‪ ,‬ו ֵיצא עם ילדיו האחרים‬ ‫כחץ שנון בלבבי"‬
‫השלטונות בבהלה‪ :‬אם יעזבו המוחות‬
‫והכוחות היהודים את ספרד‪,‬‬ ‫אל הספינה?‬ ‫מתוך 'תלונה על הזמן'‬
‫תחרב הכלכלה! יהודים‬ ‫לו היו האנוסים (שעליהם נאסר‪,‬‬ ‫לרבי יהודה אברבנאל‪.‬‬
‫עשירים הושמו במעצר‬
‫ונכפתה עליהם המרת דת‪.‬‬ ‫כזכור‪ ,‬לעזוב את המדינה)‬ ‫ארבעה חודשים‪ .‬זה הזמן שהקציב‬
‫אומרים שנאסר על הרב‬ ‫מתגייסים לטפל ברכוש‬ ‫צו אלהמברה לשליש מיליון יהודים‬
‫שניאור לעזוב את ספרד‪,‬‬ ‫המגורשים‪ ,‬או ליטול‬ ‫כדי להסדיר את ענייניהם ולעזוב את‬
‫והוא ומשפחתו אולצו‬ ‫חסות על הנותרים‬ ‫המדינה‪ ,‬או רצוי יותר‪ :‬להתנצר‪ .‬נאסר‬
‫להתנצר למען יהוו דוגמה‪.‬‬ ‫‪ -‬היו מסגירים את‬ ‫עליהם להוציא מן המדינה כסף מזומן‪,‬‬
‫יש חולקים על כך שהם היו‬ ‫עצמם למוות בידי‬ ‫תכשיטים‪ ,‬חפצי ערך‪ .‬איך ישרדו את‬
‫אנוסים להישאר; רבי אברהם‬ ‫האינקוויזיציה‪ .‬אנוסים‬ ‫המסע כשאין להם פרוטה או שווה כסף‬
‫מטרוטיאל שגורש גם הוא‪ ,‬כתב כך‬ ‫לשלם בעד אכסניה? בעד מזון? בעד‬
‫בהקדמתו לספר הקבלה‪" :‬ורוב היהודים‬ ‫היו‪ :‬אנוסים להתעלם‬ ‫סוסים? עד כמה יועילו להם‪ ,‬וכמה יוכלו‬
‫וגדוליהם ושופטיהם ישבו בביתם והמירו‬ ‫מאחיהם ובשרם‪ .‬אנוסים‬ ‫לשאת עמם – בגדים‪ ,‬ספרים‪ ,‬רהיטים‬
‫דתם בדת אלהי נכר‪ ...‬ובראשם המון‬ ‫לשתות דם ומנועים מלחזק את‬
‫האפיקורסים הרב דון אברהם שניאור‬ ‫האנוסים החדשים‪ ,‬אנוסי הגירוש‪.‬‬ ‫וכלי בית?‬
‫רב קהלת ספרד הוא ובניו וכל אשר לו‪.‬‬ ‫ארבעה חודשים קרעה המצוקה‬ ‫מה יעשו בסב הישיש? בילד הקודח‬
‫וכאלה לאלפים ולרבבות יימחו מספר‬ ‫האכזרית את יהודי ספרד לגזרים‪ .‬לעזוב‬ ‫מחום? הם לא יעמדו בטלטלות הדרך‬
‫חיים שחטאו והחטיאו את הרבים ‪ ,‬לפי‬ ‫ולמות? להתפשר ולהישאר? להמתין‬ ‫אפילו לא שעות ספורות‪ .‬האם ישאיר‬
‫לנס? להסתתר? להעמיד פנים? כל‬ ‫האב מאחוריו את אשתו היולדת ואת‬
‫שעיני הרבים תלויים עליהם"‪.‬‬ ‫אפשרות היתה איומה מקודמתה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬היו כמאה אלף יהודים‬ ‫ואנה ‪ -‬נו!‬
‫שהותירו הכל מאחוריהם ויצאו לדרך‬ ‫לא היה מוצא קל‪.‬‬
‫הרת האסונות‪ ,‬שמרבית סיכוייה הם‬ ‫טולדו ‪ -‬נו!‬
‫ובזכרי קהלות אראגון‬
‫מוות‪.‬‬ ‫וקשטיליא ואנשי ספרד‬
‫הבעת גברה יד צר וגרש‬
‫בארץ נוד‬
‫אותם וגאונם הורד‬

‫מתוך‪ :‬קינה מאת מאיר הינוא‪,‬‬
‫ממגורשי ספרד‪.‬‬

‫קבץ בנודי‬ ‫"ייקל בעיני‬ ‫מורסיה ‪ -‬נו!‬
‫דמעות בנאדי‬ ‫עזוב כל טוב ספרד"‬
‫וקנא רב נאדי‬ ‫מקובל‪ ,‬שמגורשי ספרד נפרדו מעריהם‬
‫מתוך 'לבי במזרח' לרבי יהודה הלוי‬ ‫הבוגדניות בשבועה שלעולם לא ישובו‬
‫מתוך‪ :‬קינה לרבי‬ ‫לראותן‪ .‬כך קיבלנו את משפחת מרציאנו‬
‫אברהם אבן בקראט‪.‬‬ ‫הרב המקורב למלכות אברהם שניאור‬
‫ודון יצחק אברבנאל שר הכספים‪,‬‬ ‫וגרציאנו‪ ,‬מורנו וואנונו וקסטיליאנו‬
‫פורטוגל היתה המקלט הזמין ביותר‪.‬‬ ‫פעלו עד הרגע האחרון כדי לבטל את‬ ‫והמפורסמת שבכולן ‪ -‬טולדנו‬
‫המדינה השכנה שדמתה לספרד‪ ,‬ובה‬ ‫הצו‪ ,‬או לכל הפחות להשיג הארכה‬
‫או הקלות‪ .‬עד לראש חודש אב בוססו‬ ‫תשע"ט‪32 47‬‬
‫מאות אלפי יהודים בטירוף חושים‪,‬‬
‫ממהרים למכור בתים‪ ,‬רכוש‪ ,‬חפצי‬
‫ערך בעד פזוס עלובים‪ .‬עגלה וסוס‬
‫עלו יותר מביתו של יהודי‪ ,‬וכך גם‬
‫מקומות בספינות היוצאות‪ .‬בים‬
‫וביבשה – כל מי מן הגויים שיכל‪ ,‬ניצל‬
‫את המצוקה האיומה וגרף לעצמו‬

‫מנכסי העוזבים‪.‬‬
‫היום האחרון של חודש אוגוסט‬
‫‪ – 1492‬ז' באב ה'רנ''ב – מצא את‬
‫נמל קדיז מוצף באחרוני הנסים על‬
‫נפשם אל חופי צפון אפריקה שמעבר‬
‫לים התיכון‪ .‬בחצות הלילה‪ ,‬ח' באב‪,‬‬
‫יפקע המועד האחרון‪ ,‬ויהודי שיימצא‬

‫"ארץ ספרד!‬ ‫ז'ואן השני מלך פורטוגל הוכח כחתן‬ ‫האעאבזרררצהותוםתלזבככוחתתסרדלממצאילגעךזארפותהרומטהופוגואלת‪,‬יגווורסבקפשוניכדפהמוגגשלמהע‪.‬ה‪.‬‬
‫תני חשבון יהודים‬ ‫נאמן מאוד למלכי ספרד‪ .‬הוא חטף אלפי‬
‫אשר היו בתוכך‪"...‬‬ ‫ילדים יהודים ממשפחותיהם – ביניהם‬ ‫יכלו הגולים להתערות בקלות יחסית‪.‬‬
‫שני אחיו של רבי יוסף קארו – וניצר‬ ‫עשרות אלפים‪ ,‬ובראשם דון יצחק‬
‫מתוך קינה של מגורש אנונימי‬ ‫אותם בכפייה‪ .‬אלפיים מתוכם‪ ,‬ילדים‬ ‫אברבנאל ויהודה בנו‪ ,‬משפחת קארו‬
‫מגיל שנתיים ועד עשר‪ ,‬הועמסו על‬ ‫ומחותנם רבי אברהם סבע הקשיש‪,‬‬
‫עת רעה היתה לישראל‪ .‬זממם של‬ ‫ספינות ונשלחו לג'ונגלים של איי סאו‬ ‫שלא עמד בתלאות הדרך (צרור המור)‪,‬‬
‫המלכים הקתולים עלה בידם; בלא קשר‬ ‫טומה ופרנסיפה במערב אפריקה‪ ,‬שם‬ ‫רבי יצחק עראמה (עקדת יצחק)‪ ,‬רבי‬
‫לקהילה יהודית‪ ,‬שמרו האנוסים בסתר‬ ‫מתו כמעט כולם מרעב וממחלות או‬ ‫יעקב בירב בעל הסמיכה ורבי לוי בן‬
‫ובקושי על המצוות שבידם‪ ,‬אנוסים‬ ‫היו טרף לתנינים‪ .‬העשרות ששרדו‬
‫ומושפלים לאלילים‪ ,‬נתונים לעינויי‬ ‫ניסו לשמר את שרידי יהדותם במסירות‬ ‫חביב – הרלב''ח‪.‬‬
‫האינקוויזיציה ומסתתרים מ ִצלם שלהם‬ ‫ממלכת ספרד מאוחדת‪ ,‬חזקה‪ ,‬נוצרייה‪...‬‬
‫באימה‪ .‬זעיר מפה ומשם הצליחו להגר‬ ‫נפש עצומה‪.‬‬ ‫אבל לא‪ .‬קנאותם של המלכים הקתוליים‬
‫לקהילות פורטוגל וספרד באירופה‪,‬‬ ‫מספר פעמים פרסם המלך צו לגירוש‬ ‫אינה יודעת שובע‪ .‬האם יניחו ליהודים‬
‫באפריקה או באימפריה העות'ומנית‪ .‬יד‬ ‫היהודים מפורטוגל‪ ,‬וכשהיהודים‬ ‫להמלט אל החצר האחורית של ספרד‪,‬‬
‫האינקוויזיציה השיגה גם את המהגרים‬ ‫התאספו בנמלים‪ ,‬סגרו עליהם מאות‬ ‫אל פורטוגל השכנה? הן זהו לעג וקלס‪.‬‬
‫לעולם החדש – אמריקה‪ ,‬שהתגלתה אז‪.‬‬ ‫חיילים חמושים והטבילו אותם בכוח‬ ‫הם ישיאו את יורשת העצר של כס‬
‫מאה שנים‪ .‬שלושה דורות‪ .‬רק שרידים‬ ‫ספרד למלך פורטוגל‪ ,‬וסופסוף ישיגו‬
‫קלושים‪ ,‬צל של מצוות ומסורות נשארו‬ ‫לנצרות‪.‬‬ ‫את משאת חייהם‪ :‬בכל חצי האי האיברי‬
‫בידי האנוסים‪ :‬נרות שבת במרתף; שבוע‬
‫שבו לא אוכלים לחם; ליל סדר בירח‬ ‫'ולקחו מחמד עינינו‬ ‫לא יהיה מי שאינו נוצרי‪.‬‬
‫אביב מלא; לא אוכלים בהמות אסורות‬ ‫ובתי כניסיות וספרינו‬
‫וצמים עשרה ימים אחרי מולד חודש‬ ‫צלה הארוך‬
‫ובנים אשר טפחנו'‬ ‫של ספרד‬
‫ספטמבר‪.‬‬
‫ועוד צום אחד נוסף‪ :‬צום ‪ 31‬ביולי‪ .‬היום‬ ‫מתוך קינת מאיר הינוא‬ ‫"הלכנו למלכות פורטוגאל‬
‫בו ירד הכורת כמעט לחלוטין על יהדות‬ ‫נדדנו ממעגל למעגל‬
‫מעולם לא הוצאה פקודה על גירוש‬ ‫גם שם עלינו נתגלגל"‬
‫מפוארת של יותר ממיליון נפש –‬ ‫היהודים מפורטוגל‪ ,‬משום שבאופן‬
‫רשמי לא נותרו יהודים בפורטוגל‪ .‬כל‬ ‫מתוך‪ :‬קינת מאיר הינוא‬
‫"מיום ברא אלוקים אדם שמד‬ ‫'נוצרי חדש' כזה שהוטבל בכוח‪ ,‬התחייב‬
‫גדול כזה לא קדם‬ ‫בנפשו אם חזר ליהדות או ביקש לעזוב‬
‫את המדינה‪ .‬גורל האנוסים לא שפר;‬
‫על היהודים לאבדם "‬ ‫ארבעת אלפים מתוכם נרצחו בפרוגרום‬
‫בליסבון‪ ,‬עשרה אלף מתוכם הועלו‬
‫על מדורות האוטו‪-‬דה‪-‬פה‪ .‬הניצולים‬
‫הבודדים הם אלו שנמלטו בהיחבא‪:‬‬
‫משפחת קארו‪ ,‬האסטרונום רבי אברהם‬
‫זכות‪ ,‬רבי יוסף טאיטיצק‪ ,‬משפחת‬
‫אברבנאל‪ ...‬אחד מעיר‪ ,‬שניים ממשפחה‪.‬‬

‫'‪ 500‬שנה לגירוש ספרד''‬
‫בעברית‪ ,‬באנגלית‪,‬‬

‫בספרדית ובלדינו סדרה‬
‫המנציחה את מרכזיותם‬

‫של היהודים‬

‫בולים לזכר האסון בעברית‪ ,‬באנגלית‪,‬‬
‫בספרדית ובלדינו‪ .‬מימין לשמאל‬

‫תראו את מנהל הכספים היהודי‪ ,‬את‬
‫רופא בית המלוכה שהציל את חייהם‬

‫של המלכים וילדיהם ואת התוכן‬
‫(אסטרונום)‪.‬‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪33‬‬

‫ייזלצשפריקיירתהזויהשבכןולאממוטיווקלמסחנדוהוידככ!מתיהייןן‪.‬ת‪..‬‬ ‫לגדולים שבינינו‬

‫צתללביותת‬
‫שושי רובין‬

‫משחק של צל ואור הוא משחק מרתק‪ ,‬ההופך את כל המציאות‬
‫על פניה‪ .‬מה שהיה לבן עד לפני רגע‪ ,‬הופך בעקבות התאורה‬

‫הדולקת מאחוריו ‪ -‬לצללית חשוכה‪...‬‬

‫מחק‬ ‫חומרים‪:‬‬
‫סרגל אורך (‪ 30‬ס"מ)‬
‫‪ 7‬שמיניות בריסטול לבן‬
‫‪ 5‬שמיניות קאפה‬ ‫סכין חיתוך‬
‫דבק נוזלי 'אמוס' ‪' /‬ביג'‬
‫משטח מתרפא (זהו משטח ירוק שניתן להשיג בחנויות יצירה‪,‬‬
‫פנס לד‬
‫המון יצירתיות‪----‬‬ ‫עליו אפשר לחתוך בלי להשאיר חריצים בשולחן‪ .‬אם אין לכם משטח‬
‫כזה‪ ,‬אפשר לעבוד על פיסת קרטון‪/‬קלקר כדי שלא לפגוע בשולחן)‬

‫עיפרון‬

‫שימו לב ‪ :‬בקניית התאורה ‪ -‬בקשו מהמוכר פנס שלא יתחמם ויהיה בטיחותי לשימוש בתוך‬
‫הקופסה‪ .‬תוכלו להשתמש גם בתאורה צבעונית‪ ,‬זה יכול להוסיף הרבה עניין לתמונה‪.‬‬

‫לפני שמתחילים‪:‬‬

‫תבת הצלליות בנויה משכבות של מגזרות נייר‪ .‬בכל שכבה נוספים פרטים שונים לתמונה‪ .‬ככל שיהיו מגזרות רבות יותר‪,‬‬
‫יתוסף יותר עומק לתמונה (אם תכינו יותר שכבות ‪ -‬תצטרכו להגדיל את המסגרת בהתאם)‪.‬‬

‫הציורים יכולים להיות בנושאים שונים‪ .‬בדוגמה הזאת הכנתי תמונה לקישוט סוכה שמכיל את הפסוק 'כאייל תערוג'‪ .‬תוכלו‬
‫להכין תמונה של מערת המכפלה‪ ,‬כלי נגינה או כל רעיון אחר‪.‬‬

‫את השרטוטים שלפני החיתוך ציירו כ'כתב ראי' (הפוך) כדי שתוכלו להפוך את המגזרת ולא יראו את סימני העיפרון על‬
‫התמונה‪.‬‬

‫‪.2‬‬ ‫תהליך‪.1 :‬‬

‫סמנו מסגרת בעובי‬ ‫חתכו את שמיניות‬
‫‪ 1‬ס"מ‬ ‫הבריסטול לגודל‬
‫‪ 21*21‬ס"מ‪.‬‬
‫על ריבוע בריסטול‬
‫אחד‪.‬‬

‫‪34‬‬ ‫תשע"ט‪47‬‬

‫סיימנו את החלק של המגזרות‪ ,‬כעת נכין את המסגרת ונרכיב את התמונה‪:‬‬ ‫ציירו עליו את השכבה ‪.3‬‬
‫הראשונה‪ .‬השכבה הראשונה‬
‫חתכו ‪ 6‬מלבני קאפה בגודל ‪.11‬‬ ‫היא תוספת קטנה למסגרת‪:‬‬
‫‪ 1*21‬ס"מ ו‪ 6-‬מלבנים בגודל‬ ‫קצת ענפים‪ ,‬קצת עלים ושכבה‬
‫‪ 1*19‬ס"מ‪.‬‬ ‫דקה של אדמה‪ .‬הדוגמה‬
‫הדביקו מאחורי השכבה‬ ‫אמורה להיות מגזרת נייר‪,‬‬
‫הראשונה מסגרת ממלבני‬ ‫כלומר ‪ -‬ציור שאפשר לחתוך‬
‫קאפה‪( .‬מס' ‪)12‬‬ ‫מתוכו חלקים‪.‬‬
‫הדביקו למסגרת הקאפה את‬
‫השכבה השנייה‪ ,‬ומאחוריה עוד‬ ‫חתכו את המגזרת‪.4 .‬‬
‫מסגרת מלבני קאפה‪( .‬מס' ‪)13‬‬
‫הניחו אותה על ריבוע בריסטול ‪.5‬‬
‫‪.13 .12‬‬ ‫נוסף‪ ,‬העתיקו את התמונה תוך‬
‫שאתם מוסיפים לה פרטים‬
‫עשו כך לשכבות הבאות‪.14 .‬‬ ‫נוספים‪ .‬הפרטים הנוספים‬
‫השכבה הרביעית מודבקת‬ ‫אמורים להופיע גם על השטח‬
‫כולה יחד‪ ,‬כשכבה אחת‪.‬‬ ‫של השכבה הקודמת וגם‬
‫מאחורי כל השכבות הדביקו‬ ‫להמשיך ולהתפרס לכיוון‬
‫ריבוע נייר שלם‪.‬‬ ‫מרכז התמונה‪ :‬הענפים רבים‬
‫יותר ופונים יותר כלפי המרכז‪,‬‬
‫חתכו מהקאפה שני מלבנים ‪.15‬‬ ‫האדמה גבוהה יותר‪.‬‬
‫בגודל ‪ 8*21‬ס"מ ושניים‬
‫בגודל ‪ 22*8‬ס"מ‪ ,‬והדביקו‬ ‫חתכו את המגזרת‪ .‬הכינו ‪.6‬‬
‫אותם לצורת מסגרת‪ .‬המתינו‬ ‫את שתי השכבות הנוספות‬
‫לייבוש מלא של הדבק‪.‬‬ ‫מפורטות ומורחבות יותר‪.‬‬
‫הכניסו את ערמת המגזרות‬
‫לחלק הקדמי של המסגרת‪.‬‬ ‫השכבה הרביעית בדוגמה היא ‪.7‬‬
‫(אם אתם רואים שיש צורך בכך‬ ‫שכבה הכוללת השתקפות‬
‫‪ -‬מרחו דבק על המגזרות מהצד‬ ‫במים ומורכבת משלוש שכבות‪:‬‬
‫כדי שיידבקו היטב למסגרת‪.‬‬ ‫שכבה של אייל ליד אפיק מים‪.‬‬
‫(בשביל ציור קשה כמו אייל‬
‫חתכו ריבוע בגודל ‪ 22*21‬ס"מ ‪.16‬‬ ‫‪ -‬אפשר להעזר בשבלונה או‬
‫וחתכו חור בצדו‪( .‬מס' ‪)16‬‬ ‫בתמונה מועתקת) (מס' ‪)8‬‬
‫והדביק את פנס הלד לריבוע‬ ‫שכבה נוספת מכסה את אפיק‬
‫הקאפה בעזרת דבק חשמל‪/‬‬ ‫המים‪( .‬מס' ‪)9‬‬
‫סלוטייפ‪( .‬תמונה ‪)17‬‬ ‫שכבה שלישית של האייל‬
‫הדביקו את הקאפה לגב‬
‫המסגרת לגב המסגרת‪,‬‬ ‫הפוך בתוך המים‪( .‬מס' ‪.8 )10‬‬
‫כשהנורה בפנים‪( .‬תמונה ‪)18‬‬
‫‪.10 .9‬‬
‫‪.18 .17‬‬

‫חברו את השקע לחשמל‪.19 .‬‬

‫הדליקו את האור‪ ,‬וכמו קסם ‪-‬‬
‫התמונה נהפכת לתלת ממדית‬
‫ובמים צצה השתקפות האייל!‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪35‬‬

‫על כזו היענות ממש לא חשבתם‪...‬‬ ‫‪%‬‬
‫‪ 1517‬שיחות נכנסו אל המערכת‪ .‬גם במהלך הכנת הכתבה‬
‫עוד נכנסו תשובות‪ ,‬וממש לא יכולנו לוותר עליהן! תשובות‬ ‫בית הספר‬ ‫סקרים ‪ ///‬מגישות‪ :‬שרי וציפי‬
‫יצירתיות זרמו‪ ,‬מספרים הוקשו‪ ,‬ניחושים עלו‪ .‬הייתם‬
‫תלמידים מצטיינים‪ ,‬יצירתיים וערניים מעל לכל דמיון‪....‬‬ ‫של החופשה‬
‫משתתפים מכל שכבות הגיל של משפחת זרקור‪ :‬אבות(!)‪,‬‬
‫אימהות‪ ,‬תלמידות סמינר חשובות‪ ,‬ואפילו‪ ...‬תלמידי‬
‫ישיבות‪ .‬ילדים וילדות‪ ,‬פעוטות‪( ,‬טוב‪ ,‬לא ממש)‪ ,‬היה‬

‫מקסים לשמוע אתכם‪.‬‬

‫מוזמנים ליהנות‬
‫מהתוצאות!‬

‫שיעור מלאכה‪:‬‬ ‫שיעור ספרות‪:‬‬

‫במה אתם טובים במיוחד?‬ ‫למי אתם הכי אוהבים לספר מה קרה לכם?‬

‫‪1.1‬אני טוב מאוד בכתיבה‪ ,‬ומשתמש במתנת שמים זו‪21% .‬‬ ‫‪1.1‬לאמא כמובן‪ .‬היא תמיד מבינה‪45% .‬‬
‫התרגשנו להיווכח‪ ...‬אין כמו אמא בעולם‪ ,‬זאת‬
‫‪2.2‬אני מוזיקלי‪ ,‬יודע לנגן או לשיר‪26.5% .‬‬
‫ידוע לכולם!‬
‫‪3.3‬יש לי ברוך ה' ידי זהב‪ ,‬אני טוב ביצירות‪ ,‬בקישוטים ואולי‬
‫גם בציור‪23% .‬‬ ‫‪2.2‬ליומן האהוב שלי‪ .‬כן‪ ,‬ממש כמו בסיפורים‪5%...‬‬
‫שמרו על היומן היטב‪ ,‬יהיה לכם מעניין כשתגדלו‪...‬‬
‫שיביעותרי‬ ‫‪4.4‬אני אוהב את המטבח‪,‬‬
‫את הניחוחות ואת ההכנה‪29.5% .‬‬ ‫‪3.3‬לחבר שלי‪ .‬גם הוא מספר לי ואני מקשיב לו‪.‬‬
‫‪24%‬‬

‫‪4.4‬לא תמיד אני מספר‪ .‬אוהב לשמור גם דברים‬
‫לעצמי‪26% .‬‬

‫שיעור מתמטיקה‪:‬‬ ‫שיעור היסטוריה‪:‬‬

‫ביקשנו מכם לספר לנו בחמש מילים על מה שהייתם רוצים‬ ‫מתי אתם מסתכלים באלבומי התמונות?‬
‫להספיק בחופשה הזו‪.‬‬ ‫‪1.1‬בערב פסח‪ ,‬כשמרוקנים את המדפים‪ ,‬הזמן‬

‫לפעמים היו חריגות של שש מילים (חלומות גדולים מדי?!)‪ ,‬והיו‬ ‫אז נעצר‪21% .‬‬
‫גם רק שתי מילים‪"( ,‬רכיבת סוסים")‪ .‬היו שתכננו כבר המון תכניות‪,‬‬ ‫‪2.2‬בכל יומולדת של אחד מבני המשפחה‪ ,‬אנו‬

‫והיו כאלו שעוד לא הספיקו בכלל לתכנן את הקיץ שלהם‪...‬‬ ‫פותחים את האלבום התורן‪6% .‬‬
‫מוזמנים לטעום אתנו טעימה מהתשובות‪ ,‬הן בוודאי תפתחנה לכם‬ ‫‪3.3‬כשמפתחים תמונות‪ ,‬פעם ב‪23% ...‬‬
‫אפיקים חדשים ורעיונות מבריקים לתעסוקה חכמה‪ .‬מתחילים?‬ ‫‪4.4‬כשקורה שצריך תמונה כלשהי‪50% .‬‬

‫קוראים רבים רוצים לנצל את החופש כדי ללמוד דברים חדשים‬ ‫"מה הדבר שתבחרו להציל משֵרפה ח"ו?"‬
‫כמו‪" :‬ללמוד לשחק בחמש אבנים"‪" ,‬ללמוד לתפור יחד עם‬ ‫חוץ מתשמישי קדושה כמובן‪ ,‬אנשים רבים יבחרו‬
‫אמי"‪" ,‬לנסות לפתור משוואות בשני נעלמים" (גם בחופש?!‬
‫אשרייך‪ ,‬תלמידה מצטיינת‪" ).‬ללמוד לנגן באורגנית טוב יותר"‪,‬‬ ‫להציל את אלבומי התמונות‪.‬‬
‫"ללמוד לאפות דברים חדשים ומעניינים"‪ ,‬או "לדעת לצייר טוב‬ ‫תמונות הן נכס שיקר ללב עוד יותר מכסף או מתכשיטים‪.‬‬
‫גם הילד שלכם (כן‪ ,‬כן‪ ,‬בעז"ה‪ )...‬ייהנה מאוד להביט‬
‫יותר באקריליק"‪.‬‬
‫בהן ולשאול‪" :‬אבא‪ ,‬היית פעם בגיל שלי?"‬
‫נו‪ ,‬אולי עכשיו הזמן ללכת ולפתח‬
‫תמונות‪...‬‬

‫תשע"ט‪36 47‬‬

‫שחורכןללבאן‬ ‫שיעור חשבון‪:‬‬
‫חופשת קיץ תשע”ט‬
‫במהלך השניות הבאות‪ ,‬נסו להיזכר בפריטים רבים ככל‬
‫התרגיל שעשינו הוא תרגיל המפתח‬ ‫האפשר הנמצאים בחדר הסמוך‪ ,‬מבלי להיכנס אליו‪.‬‬
‫מאוד את הזיכרון ואת החשיבה‪.‬‬
‫ספרו כמה אתם זוכרים‪.‬‬
‫היכנסו לחדר‪ ,‬הביטו בחפצים הנמצאים בו‪,‬‬ ‫בכמה פריטים נזכרתם?‬
‫וכעת ‪ -‬נסו שוב את התרגיל‪.‬‬ ‫‪1.1‬בפחות מעשרים‪29% .‬‬
‫‪2.2‬בשלושים השניות הללו נזכרתי רק בעשרים‪39% .‬‬
‫וואו‪ ,‬המספר גדל מאוד!!! ככה זה כשחושבים!‬ ‫‪3.3‬יותר מחמישים‪15% .‬‬
‫‪4.4‬התחלתי לספור את הספרים ואת זוגות הנעליים‬
‫שיעור עברית‪:‬‬ ‫למשל ‪ -‬הגעתי למיליון ואחד דברים‪17% .‬‬

‫כמה שפות אתם דוברים?‬ ‫והיום נלמד קצת שפות‪:‬‬
‫‪1.1‬אני מדבר אידיש‪ ,‬אך יודע גם עברית‪6%.‬‬
‫המילה הארוכה ביותר בשפה•‬
‫‪2.2‬אני מדבר עברית ואנגלית‪30.5%.‬‬
‫‪3.3‬רק עברית‪43%.‬‬ ‫העברית המדוברת‪' :‬ולכשהתפוצצויותיהם'‪.‬‬
‫(נסו לומר זאת‪)...‬‬
‫‪4.4‬אני יודע יותר משתי שפות‪20.5%.‬‬
‫שלושה מיליון אנשים בעולם דוברים אידיש‪.‬‬

‫סינית היא השפה הכי מדוברת בעולם‪( .‬בואו נחשוב••‬
‫למה‪)...‬‬

‫השפה הכי חדשה הומצאה רק לפני מאה שלושים•‬
‫ושתיים שנה‪.‬‬
‫כיום מדוברות בעולם ששת אלפים שפות•‬
‫בסך הכל‪.‬‬

‫עליה" (התרגשנו מאוד!) "לגמור את הש"ס ולא להתייאש"‬ ‫"אני רוצה ללמוד לדבר בערבית"‪" ,‬להתקדם ולדבר טוב יותר‬
‫(אשריך!)‪" ,‬להתפלל הרבה שאצליח בסמינר החדש"‪" ,‬ללכת‬ ‫אנגלית" – קוראים רבים בחרו ללמוד שפה חדשה בחופש‪ ,‬ואחרים‬
‫לשמח חולים וגם נזקקים"‪" ,‬לנוח‪ ,‬אבל גם ללמוד לישיבה"‪ .‬כל‬ ‫רצו לשפר ידע בשפה מוכרת‪ .‬ללכת לחוג אנגלית‪ ,‬לדבר הרבה‬

‫הכבוד לכם!‬ ‫עם בת דודה מחו"ל‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫ואיך שכחנו את כל התשובות הקיציות?‬ ‫מה עוד רצו ללמוד? לצלם ילדים‪ ,‬לשבור שיא בהרמת ידיים‬
‫מקומות שרציתם לבקר בהם‪( ,‬הצפון אומנם מככב‪ ,‬אך‬ ‫(נשמע מעניין! צ' ש')‪ ,‬לקרוא שעון‪ ,‬לשחות‪ ,‬להכין אלבום דיגיטלי‪,‬‬
‫היה גם קורא אחד שביקש להספיק ג'יפים בנגב)‪,‬‬ ‫לסרוג‪ ,‬לבשל‪ ,‬לשחות‪ ,‬לעשות תסרוקות‪ ,‬לנסוע בהובר‪-‬בורד‪,‬‬
‫נופש ‪ -‬שוב ושוב שמענו בקשות לנופש משותף‬
‫עם המשפחה המורחבת‪ ,‬עם בני הדודים או עם‬ ‫לנגן בחצוצרה‪.‬‬
‫סבא וסבתא‪ .‬טוב‪ ,‬תמיד ידענו שאין כמו משפחה‪...‬‬ ‫והנה אמצעי ניצול לא שגרתיים‪" :‬להכין תאטרון בובות לאחים‬
‫(משפחת כץ‪ ,‬ספרו לנו על נופש אם התארגן‪)...‬‬ ‫שלי"‪" ,‬להרכיב פאזל של אלף חלקים"‪" ,‬לצבוע את כל השערים‬
‫גם הקייטנות נשמעו כל הזמן‪ .‬ילדות שרצו לעשות‬ ‫במרפסת" (אב מסור)‪" ,‬להספיק לדבר כל יום עם סבתי" (בוודאי‬
‫קייטנה‪ ,‬ילדות שרצו ללכת לקייטנה נוספת‪ ,‬ואפילו‬ ‫תצאי נשכרת מהעניין!) "לקנות נעליים לחתונה של אחי"‪ ,‬ועוד‪:‬‬
‫ללמד את בת הדודה חשבון‪ ,‬לכרוך את הספרים בארון‪ ,‬לענות על‬
‫קייטנה עוברת הוזכרה‪.‬‬ ‫כל החידות בזרקור‪ ,‬לעשות עבודה על מהות השמחה (מוזמנת‬
‫טיולים כמובן והרבה אטרקציות נכנסו אל הקו‪:‬‬ ‫לשתף אותנו בה)‪ ,‬לעשות הצגות‪ ,‬להכין תמונה על קנווס לסלון‪,‬‬
‫שיט בירדן‪ ,‬באולינג במעלה אדומים‪ ,‬קיפצובה‬ ‫להכין קישוט מושקע לסוכות‪ ,‬למיין תמונות‪ ,‬למיין את הבלגן‬
‫(שבע פעמים!)‪ ,‬ירכא‪ ,‬מעיינות‪ ,‬מסלולים רטובים‬ ‫בחדר‪ ,‬וכמובן ‪ -‬לקרוא הרבה‪ ,‬לסיים את כל הספרים שבבית‪,‬‬
‫ויבשים‪ ,‬פארק מים‪ ,‬גן חיות גדול‪ ,‬אקווה כיף ועוד‬
‫הרבה מקומות בארצנו הקטנטנה‪ .‬את המילה 'בֵרכה'‬ ‫ללכת הרבה לספרייה ועוד‪.‬‬
‫כמה קוראים רצו רק "לישון‪ ,‬לישון‪ ,‬לישון‪ ,‬לישון ולישון" (חשבתם‬
‫שמענו בלי סוף‪.‬‬ ‫שתהיו היחידים?‪ )...‬מנגד רצה קורא אחד חרוץ ללכת לישון‬
‫ואחרון חביב‪ ,‬הרוב קבע ש ‪' -‬אין תחליף לים!'‪ .‬הוא‬
‫מוקדם על מנת שיוכל לקום מוקדם‪.‬‬
‫הוזכר ביותר משליש התשובות‪.‬‬ ‫היו תשובות שהתרגשנו לשמוע‪" :‬לסיים מסכת ביצה ולחזור‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪37‬‬

‫שיעור טבע‪:‬‬ ‫שיעור זמרה‪:‬‬

‫מה מהדברים הבאים הוא 'בטבע' שלך?‬ ‫איזה צליל שומעים כעת?‬

‫‪1.1‬אני איסטניסט‪ .‬חובב ניקיון וסדר מושבע‪16% .‬‬ ‫‪1.1‬מים זורמים‪19%.‬‬
‫‪2.2‬אני אוהב ניצול זמן‪ ,‬עשייה‪ .‬כשהכל מתקתק יש לי סיפוק‪23% .‬‬ ‫‪2.2‬פתיחת אריזה‪ 59%.‬קוראי זרקור‪ ,‬ידענו שאפשר‬
‫‪3.3‬אצלי הכל שמח‪ ,‬מלא בשירים עסיסיים ובמרץ בלתי נדלה‪41% .‬‬
‫לסמוך עליכם!‬
‫‪4.4‬אצלי הכל מתובל וחריף‪ .‬נמשך לדוריטוס חריף אש ונהנה‬
‫מהחוויה‪20% .‬‬ ‫‪ . 33.3‬הוצאת נייר טישו מחבילה‪16%.‬‬
‫‪ .44.4‬סיבוב מנעול‪6%.‬‬

‫שיביעותרי‬

‫שיעור עברית‪:‬‬

‫רצינו לשתף אתכם בצד השני של הסקר‪ ,‬מאחורי הקלעים‪ .‬ביקשנו‪" :‬נסחו לנו שאלה‬
‫לסקר הבא"‪.‬‬

‫היו שאלות רבות‪ ,‬יפות‪ ,‬מסקרנות‪( .‬מממ‪ ...‬ממש לא ידענו במה לבחור!)‬
‫הבאנו לכם מקבץ קטנטן של דוגמאות‪ .‬חילקנו את השאלות שלכם לנושאים ודירגנו‬
‫אותן לפי אחוזים‪ .‬ושוב ‪ -‬זרקור מככב‪ 40% ...‬מהעונים בחרו לשאול שאלה מעניינת‬

‫בנושא 'זרקור'‪.‬‬

‫אוכל‪:‬‬ ‫בית‬ ‫שונות‬ ‫אוכל‬
‫‪5%‬‬
‫נחשו‪ ,‬האם ערך תזונתי של מלפפון שווה לערך תזונתי של מלפפון זהה ‪ -‬חתוך? •‬ ‫‪3%‬‬
‫מה אתם טועמים לפני שאתם יוצאים ללימודים?‬
‫מהו הרכיב השני במוצר 'שקדי המרק'? (לא חשבתם על זה‪•• )...‬‬ ‫ומשפחה‬
‫‪9%‬‬
‫בית ומשפחה‪:‬‬ ‫לימודים‬
‫מהו הדבר המעניין שאתם רואים מהחלון?‬ ‫‪11%‬‬

‫האם יש לכם תפקיד קבוע בבית? מהו‪ ,‬אם כן? ••‬ ‫זרקור‬
‫‪40%‬‬
‫לימודים‪:‬‬
‫איזה שיעור הייתם רוצים להוסיף למערכת?‬ ‫חופשה‬
‫‪32%‬‬
‫מתי אתם מתחילים להתארגן לשנה החדשה? ••‬

‫שונות‪:‬‬ ‫זרקור‪:‬‬
‫מה אתם עושים בשלושת השבועות כדי לקרב את הגאולה?‬
‫לו היו מציעים לכם למלא את •‬
‫איזו משאלה התגשמה לכם? •‬
‫למי אתם כותבים מכתבים‪ ,‬אם בכלל? ••‬ ‫מקומו של גיבור הסיפור באחד‬
‫מעמודי זרקור ‪ -‬מקומו של מי‬
‫חופשה‪:‬‬
‫הייתם בוחרים למלא?‬
‫כמה אחוזים מתוך החופשה שלכם אתם חושבים מה תעשו באחוזים •‬
‫האחרים‪?...‬‬ ‫כמה פעמים אתם מדפדפים •‬
‫ספרו על אטרקציה מעניינת המתאימה לגדולים •‬
‫וקטנים כאחד‪.‬‬ ‫בעיתון לאחר שגמרתם לקרוא‬
‫במה אתם נהיים טובים יותר בחופשה? •‬ ‫אותו?‬

‫איזה מדור אתם הכי אוהבים? •‬
‫(שאלה נפוצה במיוחד!)‬

‫אתם מוזמנים לערוך סקר משפחתי על שאלות הדוגמה שכאן‪ ,‬ולשלוח לנו את התוצאות!‬

‫והזוכה הפעם‪:‬‬ ‫מחכים כבר לשמוע אתכם שוב בסקר הבית ספרי הבא שלנו‪:‬‬
‫משפחת מייזליק‬
‫להשתמע!‬‫‪072-332-3060‬‬
‫ביתר עלית‬ ‫המערכת פתוחה עבורכם בעז"ה‬
‫מיום ראשון ג' באב ועד יום רביעי ו' באב‪.‬‬ ‫‪38‬‬

‫תשע"ט‪47‬‬

‫סדרה בהמשכים לבנות הנעורים ‪ ///‬ש' מלוביצקי‬‫ְמ ַחִּכיהאהשבמכםרִהמשמלההבבלמתִקילעאוליכשירתלבבפְדיקרכ‪ִ,‬רתואכב‪,‬היפותשתפהשיהלהאשבךרמלוסבשרל‪.‬קׁההכיערהובגתתכאמהגחררברימםיבהבטישליאילוצעמּחרנת‪,‬ווובצמושביכוהשלמביהקםהחיצומניגההעהבמןרביא‪,‬ןיצשחשיכֹ‪,‬דשביבתתררתתעבכאווםרשלֹללשהלברצאיבמםק‪:‬תיטויבויהבבבזבָשלחתלימיוהעעללנשיוהאתהבכחיטטרהתיחיוההתי‪.‬תוה‪,‬לגקומביבבה‪,‬תייתאמתלוהשרדוסושכקשּוסשאהלתגבשבראושייתתיויתהיצבַשיהגּהבגכהי‪.‬הייהעהתתלממתיהשישחהבאקבכלבבו‪.‬ת‪.‬מהשתהנמבבסלתילשלהםןחילׁגשהשלהמובמייעִָאבחולוקזבזאבּ‪;.‬תהרהועשואתמשהפאכחאדהרשתאחנםהעהבפיחכויותקבגיותתרלנׁהכהופההילגומפָותתושהפדיּוכשבתיייההשסבתהךשןסגיבלתיּקבלרעיתהקשדפקלבשחלכוויוודובבםווישהבתנלומהישיסשיפמאהבנַמרעחד‪.‬עיהשוייביםיםלאלהנהןראבדרותגהליפעתירולחונלישאיןההכםדושםייבלתאסאיהירירצ‪,‬בדקתח?שו‪ַ,‬אתדתוהרתב"שלרףבוכתתואבחייד‪,‬םרחתררמ‪..‬רםוהבוכשןח‪,‬לשו‪.‬תםו‪,‬תמרוהאאצאועיָרּימתדיחהההעעודו"ההתדחיצ‪.‬נוט"‪.‬וכרקקמ‪,‬ללתהואשההובלבגדלשות‪.‬למותלמלשםזנייבשקרעיאלהאירלתוכאישיהרהתוצב‪.‬עמֹםב‪.‬ימואירהשתבתכש‪.‬חאנוכולגהשיבחנלהתלסילסיירחגלליהלכת‪,‬רעםבגתיזובוכלםתצרליב‪.‬התבלייבוייררתתופיאזונששה‪.‬ויהילקבפםקורסאעשוףרלדסריוךריה‪.‬חלח‪,‬פמרנרפהאםסיתעלהשתיהשמסוילבהזילגלתוחעסוילילרבמתיתםתבאתשפתעתיהורובלווומתהילהןיישסיעקוסבאצעתרנעקאבעומצהנשבצהעב‪,‬מוכנחגןייטצגונהצששפתועםבודכרדהףםתשהעלתתכק‪,,‬שעויכולמהרלש‪,‬בנסההמדאדנאגלרילכגייהיאהח‪,‬תתבתבבילוברטזורסששדטלורזיחןהדוןאהווךייהרעהדשישסתםיייולוושעלעלעבליתבונשר‪.‬שיהירודאאכתעיאאתצליה‪.‬תיוישהיעשבעלןעו‪.‬םגפצוידאלללארהאפלעמאתי‪;,‬שחמיהלםנוללםחשהחיקןליקרוישניםדהדידייךיהברצרבחזאתולהיכהלנכרנאהדבאשאלההםהמםיותןֶתדוּוגבאםיבמשיםםשתלו‪.‬תסוארמייעיב‪,.‬בב"יהאשםווהתנעכהיאהמה‪,‬הולרעיתומהיותעמוגבימהשגוצעתהוחנחלהנושושהירערפתמתי‪-‬האןהרן‪,‬גיסהכהולשתקיל‪.‬עתכבחלידוימגתובעמיופילשיהבלוושרגהיששתאורהלשטושןיבובהולושמרששובמיהתוםצכילצעבנלבכן‪,.‬תלבבבהנםרפתעאנפןק‪.‬ממאובהלצפ‪,‬אדהותלויההיבאש‪.‬פבואבומעשיתייהההננאאעהא‪,‬סובויעיתללםתחגהביחהישלכשנתתסזיאנתתיווטיהביווללי"יע‪-‬יתזהוויתקוהרתיה‪.‬תי"רנילימנאאעהג‪.‬לן"שםמרע‪;,‬עריבםתוהנת‪,‬ללהם"בגאבאהכםשעהאובליחאגשל"שלאנדיארזועייןוךשלוענרלשאאשרנםותאלפפצתובלישזאעמדהעעיבהשתאתאיפינ‪,‬בבנןטתדהאםמיחכ"יפלללי‪,‬לכונערעחידיתומרוינסללוםבלהרסי‪.‬שיית"ןכענךןאזונאהשאאבמייששבו"‪,‬יתהוייהחישצעסאי‪,‬שרנדתאכיאהברולמנבזגאתההאוההיילשבלתולשמןיץלידבעיוושיו"זייליההה‪.‬ישתשגה‪".‬אעהרפנועםהא"ןןשררתשחיאהכ‪.‬גמהאם‪,‬מכייותדאנהתה"ביאבי""כדחוותזש‪.‬םבלמימ‪,‬תסחוירשבהאשגאיההללישלממזהלהיכיממוולחקזיוםכתתיהנתמעתומוליזשהתאבםר‪.‬ויבנויכתלהדרת‪.‬ריהוי‪.‬חבשהרחדדרויערםאםילדיז‪,‬יםיהאעבעאשעההמוייםימלתיריי‪.‬לחרקיפכלטלווהוצתנייתילאשןאעאנלרבהרתיכשלהםאויםמייסת‪.‬אאיהוקויםיהדךר"םאתפכשעתשבשחהה?בבש‪.‬הךליתסבכילכבסתוב"תרלובהשםשיבהיוםשש"יומ‪,‬במויליטודרותחי‪,‬שימלכמנמשהשול‪,‬רלכיתמולכבשאושהבביירהלעדזהבתמרלולרבוועמי‪,‬םקרזעהושלאננהההווהבעעקייבצלמסלמתהשילבעאשםותוההלובוווניאםבטלבךלירשופהלידקטזכהתזכללמתעולצלתגת‪,‬רתמגאקיתקלז‪,‬אןאומשנכבאבסתריעמםרת‪.‬העסחאולככירעממידלםייאאקעומוהרזדנדהימםנבגיכפושוהיצשתס‪.‬תאמי;רתכםותבכסהארהשלעארסםנ;ןגזמשעשת‪,‬הרכשנהללויעוותדרוח‪,‬אשוצקבבגגיישםמירבהמוםאד'ירהמעתתעהנרכה‪.‬יןרר‪.‬וקיהרזהטיכרשארקתח‪.‬מת‪,‬ככי‪,‬אמריהלבהוצב‪,‬םדסבהייםשםנליניאוןזעצםזלשבפ"לאשוןשומייהא‪,‬חלשרדמיהננאתהחהחרולאריושייתםן?יהיובביהוייתכוהלואושנןובהאבעסאעחילככםת"ב‪.‬יליהעלת"והמםאוררדםיתזונםעםלתקהםתקילארדויונהלנותיתהיי‪,‬אשריאמ‪.‬גרייהפ‪,‬אזמבילההההנהוגתיןצמלעכהדיפםזולחהליהנרעלואחבבםמוההמ‪.‬וןריןיםהישחהאבפןביבבגכירקביוות‪,‬הביילרפכבלרלאהודוהמדוחןוחתרןסקדןיםהל"קל?ל‪,‬רידןרבמאיצפבנכה‪.‬סקלדסשרותביאהמולויםעת"בש‪.‬יוווקי‪,‬יהקיוו"השלביל‪-‬אןילצאלהדששחדמתקבוורזסוסמלעינהנתמהארלייתושסילממרתטאא‪.‬שרשחתבחגשוסנלםכירבללב?ןלםשההעתיאהילב‪,‬עיחמוכ"םהיניהאאתרינמדסוביגעולו‪.‬עתנאמהההוזדורעדנאומווסקברפרעח‪.‬רתיכוה‪.‬הרלאררמהבדלההוורה‪.‬כובישימעררלוםסזליריכיינחחאידהת‪.‬אללובלומרמוםלןמשיבסםילפםרשיןנאהמיםמך‪9‬יתיכםרהי‪.,‬םיםלז"בך‪.‬ןזורויוש‪.‬נלסהמלתיי‪.‬ל‪3‬קהיונוענלםדעייהוכהיעקכ‪.‬רושללךליחוולויצהישפלאואלמבדוההרסוצהרדיכבפ‪-‬לביבגחולנשוודהבםדהבהמולודהלעכםוהךיברפדשמושיפא‪,‬כהדעזתלשאהאלייקהשאבמרתעתרישרשלאם‪,‬מםלאיעצאלםיייבהתוםהלקפותהללגת‪:‬זממתליאחיםיסיההםושכתעיתו‪,.‬נכשהותשכשםגייחיחדשוקרםוודהירעהםאיההאבכת‪.‬תאב'בד‪.‬רתועםרוסםסלםתבוב‪.‬ודחתע‪,‬יוררן‪47‬תשע"טבובשיןו‪5‬מחה‪3‬אהמהמללרכתךהת‬

‫נפגשים בצומת‪:‬‬ ‫בעקבות‬
‫ירושלים‬ ‫המכחול‬

‫הדרך המשותפת‪:‬‬ ‫מאת חוה בורשטין‬
‫אורות וצללים‬
‫שלושה ציירים יצאו לדרך‪:‬‬
‫הדרך המתפצלת‪:‬‬
‫הרבנית שרה טולידנו‪ .‬שולי רצון‪ .‬יצחק שרגא הלר‪.‬‬
‫ציור מונוכרומטי‪ ,‬ציור פוליכרוני ‪ ,‬ספקטרום מצומצם‪.‬‬
‫כל הדרכים מובילות אל‪:‬מתגעגעת‬
‫ימי בין המצרים‬
‫מהגערמפדולהוגריבתה ישולתנור?טובב‪-‬ככלךאוחופזן‪,‬רורתבוקימסמפחריופסחיתשסמינתטיאיו"דאררותתךיצו‪:‬להתדררבךולת‪.‬בנומהת‬ ‫לי‬ ‫בעממי היה‬
‫כך‬ ‫חושבת על‬
‫עולם חדש של קשרים חברתיים ‪ -‬וזה הזמן לשמוע על מה שאנחנו מפסידים‬
‫כשאנחנו דבקים ב'אזור הנוחות' אל תיבהלו‪ ,‬בסוף יש גם עצה פשוטה וישימה‬
‫רמקמכלחהולאהמיןשוללשפרתהוחטואליתדנוה‪:‬דלת!‬

‫שמכחוליה נוטפים צבעים של אהבת ירושלים‪ .‬הרבנית טולידנו‬
‫הינה בתו של הרב עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬ועיניה‪ ,‬שראו קדושה‬
‫רבה בבית‪ ,‬מביטות על העיר מבעד למסך רוחני וטהור‪ .‬הרבנית‬
‫טולידנו מורגלת לשכונותיה הוותיקות של ירושלים‪ ,‬מתפעלת‬
‫מכל חלון וקמרון‪ ,‬מתעמקת בגוני הצל על מדרכות‪ ,‬בוחנת אבנים‬

‫צמאות לקרני שמש‪ ,‬ומציירת‪.‬‬
‫בציור הפוליכרומטי הבדילה הרבנית טולידנו בין ימינו של הרחוב‬
‫המואר בחוזקה‪ ,‬לבין שמאלו המוצל‪ .‬קרני השמש מגיעות מצד‬
‫שמאל‪ ,‬הן מפלסות דרכן עד שהן נופלות על חפצים אטומים‬
‫העוצרים אותן בדרכן – ובנקודת המפגש בין האור והצל‪ ,‬שבה‬

‫הן נעצרות‪ ,‬שם הן מאירות בכל עוצמתן‪.‬‬
‫מקומות מוארים נצבעים בגוונים בהירים‪ ,‬ואילו מקומות מוצלים‬
‫נצבעים בגוונים כהים‪ .‬המקומות המוצלים מוארים‪ ,‬למרות‬
‫שקרני השמש לא הגיעו אליהם ישירות ‪ -‬הם מושפעים מן האור‬
‫השורר בסביבה‪ ,‬וכידוע מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך‪.‬‬
‫קרני השמש אינן מגיעות ישירות לכל מקום‪ ,‬אבל אורן מתפזר‬
‫ומאיר בסביבה‪ ,‬ולכן אין בציור פינה אחת חשוכה לגמרי – אם כי‬

‫ככל שהצל מעמיק‪ ,‬הוא כהה יותר‪.‬‬
‫הרבנית טולידנו מציירת אור וצל בירושלים‪ ,‬ויותר מכך‪ ,‬היא‬
‫חשה את האור והצל השוררים בה בין אדם לחברו‪ .‬לדבריה‪,‬‬
‫אנו עדים להרבה מאוד אור בירושלים‪ ,‬אור שמתבטא בתורה‪,‬‬
‫בחסד‪ ,‬בתפילה וכדומה ‪ -‬אולם לצערנו אנו עדים גם ללא מעט‬
‫צל המעכיר את האווירה‪ .‬עלינו למהר להסיר את הצל ולהאיר‬

‫את ירושלים בהרבה אהבת ישראל‪.‬‬

‫‪40‬‬ ‫תשע"ט‪47‬‬

‫על אמנים ואמנות‪ ///‬חוה בורשטין‬ ‫ממכחולה של שולי רצון‪:‬‬

‫היא צובעת את ירושלים באור ובצל ובהילה של יוקרה‪ .‬האור בציור מעשיר‪ ,‬מכבד ומייקר; והצל‪ ,‬לעומתו‪ ,‬איננו‬
‫מעיב על יופיה של העיר‪ .‬היפוכו של דבר‪ :‬הצל מדגיש את האור הקיים‪ ,‬הוא מעצים את תחושת הקדושה ומעלה‬

‫בדרגה את החולין‪ ,‬מעצם היותו קרוב אל האור‪.‬‬
‫הציור של שולי רצון נמצא כיום בתערוכה נודדת בארה"ב‪ ,‬וכשאנו מתבוננים בו מעל גבי העיתון‪ ,‬אנו מבחינים‬
‫בספקטרום מצומצם של צבעים‪ .‬כלומר‪ ,‬הציור איננו צבעוני ביותר‪ ,‬והצבעים הבודדים שנבחרו עבורו נעים על‬
‫רצף הנוצר משבירת קרני האור‪ .‬האור בתמונה מגיע מצד שמאל‪ ,‬והוא מודגש בצבעי לבן‪ ,‬בז' וצהבהב‪ .‬צבעי האור‬
‫בהירים מאוד‪ ,‬בוהקים וכמעט מסנוורים‪ .‬כיון שהאור מגיע מצד שמאל‪ ,‬נופל הצל בצד ימין‪ .‬החלקים המוצלים‬

‫כהים יחסית‪ ,‬ונצבעו בכחול כהה‪ ,‬סגול‪ ,‬חום‬
‫כהה וירוק‪.‬‬

‫בהתחשב באור הנופל בהדרגתיות על שטחים‬
‫כמו שיח‪ ,‬עץ או צלע הר שצורתם איננה‬
‫אחידה‪ ,‬נעשית הצביעה בהדרגה מכהה לבהיר‪.‬‬
‫באובייקטים מרובעים כמו חומה וקירות בתים‪,‬‬
‫שהאור נופל עליהם בצורה אחידה‪ ,‬ומורגש‬
‫מעבר חד בין אור לצל ‪ -‬נעשית גם הצביעה‬

‫במעברים חדים מכהה לבהיר‪.‬‬
‫ככל שהנוף בציור קרוב אלינו‪ ,‬כן הניגודיות‬
‫רבה יותר והדגשת הצבע והפרטים מודגשים‬
‫יותר‪ .‬בנוף המתרחק מן העין‪ ,‬מתבהרים‬
‫הצבעים‪ ,‬נחלשת הניגודיות בצבעים ופרטי‬

‫הנוף מטשטשים‪.‬‬

‫מושגים‬ ‫ממכחולו של יצחק שרגא הלר‪:‬‬
‫באומנות‬
‫שרגא הלר יושב בסמטאותיה ובחצרותיה של ירושלים‪,‬‬
‫מונוכרומטי‪ :‬מונו – אחד‪ ,‬כרומוס‬ ‫ומציירן מתוך אהבה עצומה‪ .‬ילדים ומבוגרים נאספים‬
‫– גון צבע‪ .‬ציור מונוכרומטי‬ ‫סביבו‪ ,‬מעודדים אותו במלאכת האמנות שלו ומוסיפים‬
‫מורכב מצבע אחד על גווניו‬
‫להשראתו‪.‬‬
‫השונים‪.‬‬ ‫על אף ששרגא הלר איננו תושב ירושלים‪ ,‬הוא טורח‬
‫להגיע ממרחק כדי לציירה על פי הסתכלות קרובה‬
‫פוליכרומטי‪ :‬פולי – הרבה‪,‬‬ ‫וממבט נוגע ואישי‪ .‬בדרך כלל הוא רושם את ראשיתו‬
‫כרומוס – גון צבע‪ .‬ציור‬ ‫של הציור במקום‪ ,‬ולאחר מכן הוא ממשיך את הציור‬
‫פוליכרומטי מכיל צבעים רבים‪,‬‬ ‫בביתו ומוסיף עליו מפרי דמיונו‪ .‬הלר סבור שלכל אמן‬
‫והוא ההיפך מציור מונוכרומטי‪.‬‬ ‫(סופר‪ ,‬משורר‪ ,‬צייר וכדומה) יש דמיון וחוש יצירתיות‬
‫המוסיפים יופי וייחודיות ליצירה‪ ,‬ובלעדיהם הצייר‬
‫ספקטרום‪ :‬רצף צבעים הנוצרים‬ ‫איננו אמן‪ ,‬אלא בעל מקצוע המעתיק בדיוק את‬
‫משבירת קרני אור‪ .‬בספקטרום‬ ‫הדברים שהוא רואה‪ .‬הציור של שרגא מתאר רחוב צר‬
‫מצומצם אין את כל גווני הקשת‪.‬‬ ‫בירושלים‪ ,‬ובדמיונו הוא רואה את הגגות האדומים‪,‬‬
‫את הצמרות הירוקות ואת האספלט השחור משנים‬
‫את צבעם‪ .‬הדמיון מוביל אותו אל רחוב שכל מרכיביו‬

‫מכוסים בגוני חום בלבד‪.‬‬
‫ציור בצבע אחד בלבד מכונה מונוכרומטי; והיכולת להדגיש בציור כזה את האור והצל‪ ,‬למרות‬
‫המוגבלות לצבע אחד‪ ,‬מרתקת בהחלט‪ .‬בציור מונוכרומטי יש יופי מיוחד ומסתוריות מפעימה‪.‬‬

‫כשם שבציורים של טולידנו ורצון הגיע האור מצד שמאל‪ ,‬כך גם בציורו של שרגא הלר‪.‬‬
‫הרווחים בין בית לבית מאפשרים לקרניים להביא אליהם את האור בעוצמה רבה‪ .‬האור הצבוע‬
‫בבהירות דרסטית‪ ,‬מספר לנו על יום חם במיוחד ששורר בירושלים‪ .‬ניגודי האור וצל מקבלים‬
‫מראה דרמטי המעורר סקרנות לגבי המתרחש בבתים שאור השמש איננו מגיח אליהם‪ .‬הדמות‬

‫הניצבת בכל זאת בפתח הבית‪ ,‬מעוררת חיבה‪.‬‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪41‬‬

‫ככה זה חברות‬ ‫תקציר‪:‬‬
‫בהווה‪ :‬הקקאו נאסף ממדפי החנויות עקב הדברה לא‬
‫מירי ומבחני החוץ שנאו זה את זה כבר מהיום בו נפגשו‬ ‫מבוקרת שהפכה אותו לרעיל‪ .‬דבורי חובבת הקקאו‪,‬‬
‫לראשונה‪ .‬היא אותם‪ ,‬זה לא היה פלא‪ .‬לגמרי לא בשבילה‬ ‫חברתה של מירי‪ ,‬מתקשה להתמודד עם האובדן ומנסה‬
‫לשבת לבד בשולחן ולענות בזמן מוגבל על רצף לא נגמר‬
‫של שאלות‪ .‬בטח לא כשאדים רעילים של לחץ עולים‬ ‫להשיג שוקולד בדרכים שונות‪.‬‬

‫באויר כל הזמן‪.‬‬ ‫‪ -‬פרק ‪- 23‬‬
‫גם החוצים והמגינים שלפניהם‪ ,‬מצדם‪ ,‬לא השתדלו‬
‫במיוחד להקל עליה את החיים‪ .‬אולי בגלל היחס שלה‬ ‫מחר‬
‫אליהם? אין לדעת‪ .‬אבל המאבק הזה לא היה הוגן‪ ,‬הם‬ ‫יהיה‬
‫יום‬
‫היו קבוצה והיא היתה אחת‪.‬‬ ‫יפה‬
‫בדקדוק את לפחות לא צריכה לכתוב הרבה מדי‪ ,‬אבל‬
‫המבחן בכל זאת היה קשה‪ .‬הלוואי שלפחות ה'חוץ' יהיה‬ ‫תשע"ט‪42 47‬‬

‫קל יותר‪ ,‬אומרים שהרבה פעמים זה ככה‪.‬‬
‫מירי ניסתה להתרכז ולנעוץ את הדגשים במקומם‬
‫המתאים להם‪ ,‬אבל בטור המקביל מישהי השתעלה‬

‫בלי הפסקה‪ ,‬קוטעת לה את הרצף‪.‬‬
‫"דבורי‪ ,‬הכל בסדר?" המורה המשגיחה התקדמה אליה בין‬
‫הטורים במבע מוטרד‪ .‬מירי סובבה את הראש בבת אחת‪.‬‬
‫"בסדר"‪ ,‬דבורי לחשה‪ ,‬אדומה מאוד ומתנשפת‪" .‬יעבור‬
‫לי עוד מעט אם ירצה השם‪ .‬המורה לא צריכה לדאוג"‪.‬‬
‫אבל צרורות קצובים‪ ,‬קולניים‪ ,‬המשיכו לקרוע את השקט‪.‬‬
‫הדגשים בורחים למירי נשפכים במקומות הלא נכונים‪.‬‬
‫גזרות ונושאים ותיאורי תכלית מתערבבים לה בראש‬

‫בקצב הנשימות של דבורי‪.‬‬
‫דבורי מחזיקה את העט ברפיון‪ ,‬כותבת בקושי‪ .‬היא נראית‬

‫לגמרי לא מרגישה טוב‪.‬‬
‫"אולי כדאי שתגשי למזכירה‪ ,‬לא נראה לי שאת מסוגלת‬
‫לכתוב את המבחן כך"‪ ,‬המשגיחה הציעה שוב‪ ,‬מסורה‬

‫ודואגת‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬אני בסדר‪ .‬אני מעדיפה לגמור את המבחן ודי‪ .‬תודה‬

‫רבה המורה"‪.‬‬
‫עוד חצי שעה של שיעולים ודבורי קמה מהמקום‪ ,‬הניחה‬
‫באין‪-‬כוח את מחברת הבחינה שלה על שולחן המורה‪.‬‬
‫השיעול טלטל אותה שוב עוד לפני שנגעה בידית הדלת‪.‬‬
‫מירי קמה בהחלטה וארזה את התיק שלה‪ ,‬מניחה גם היא‬
‫את המבחן הכמעט גמור על השולחן‪ .‬היא תסביר למורה‬
‫מה קרה‪ ,‬בטח יעלו לה את הציון לקראת החוץ; וגם אם‬
‫לא‪ ,‬לעבור היא תעבור בכל מקרה‪ .‬חשוב לה יותר לעזור‬
‫לדבורי עכשיו‪ ,‬היא נראית נורא והיא מכירה אותה טוב‬

‫מדי‪ .‬היא לא תבקש עזרה מאף אחד בצוות‪.‬‬
‫בחוץ‪ ,‬דבורי השקיעה את הראש בחלון הפתוח‪.‬‬
‫מירי הניחה יד דואגת על הכתף הרפויה שלה‪" .‬דבורי‪,‬‬

‫מה קורה?"‬
‫"אין ‪ ...‬לי אוויר"‪ ,‬דבורי היתה קטועה‪" .‬לא יכולה‪...‬‬

‫לנשום"‪.‬‬
‫"יש לך פשוט קוצר נשימה"‪ .‬מירי נשפה‬

‫סיפור בהמשכים‪ ///‬תמר מור‬ ‫"עולם אחר"‪ .‬דמעות קטנות בעיניים של דבורי‪" .‬לומדת‬ ‫בהקלת פתאום‪ .‬היא מכירה את זה טוב משבי‪ .‬אז דבורי‬
‫להעריך כל נשימה"‪ ,‬היא מכריחה את עצמה לחייך‪.‬‬ ‫לא הולכת למות או משהו‪" .‬את צריכה אינהלציה"‪.‬‬
‫"אינהלציה? אני?"‬
‫"זה קורה לך הרבה?" האחות שאלה בהזדהות‪ .‬מסמנת‬
‫במדבקות משטח גרון‪ ,‬בינתיים‪.‬‬ ‫ההלם שלה היה משעשע‪" .‬כן‪ ,‬קוצר נשימה זה לא מוצץ‬
‫וזה יכול בהחלט לקרות גם למבוגרים‪ .‬תתקשרי לאמא‬
‫"אף פעם לא‪ .‬אולי כשהייתי תינוקת‪ .‬אבל יש לי אלרגיה‬
‫נוראית השנה‪ ,‬תראי את הידיים שלי"‪.‬‬ ‫שלך ותלכי לקופת חולים"‪.‬‬
‫"ההורים שלי לא‪ "...‬רצף שיעולים חדש קטע אותה‪.‬‬
‫העור אדום ומקולף והאחות משתאה ומזדעזעת כיאות‬
‫ממראה עיניה‪" .‬אז מה‪ ,‬את יודעת מאיפה זה בא לך? או‬ ‫"בבית עכשיו"‪.‬‬
‫"אז בואי נלך שתינו‪ .‬את כבר בת שבע עשרה‪ ,‬הם יהיו‬
‫סתם פתאום תקף אותך רציני השנה?"‬
‫"בונים בית ספר לידנו"‪ ,‬דבורי סיפרה‪" .‬ושתלו כמה צמחים‬ ‫חייבים לטפל בך‪ .‬תראי איך את נראית"‪.‬‬
‫דבורי באמת נראתה גרוע‪ .‬עוצרת לנשום כל עיקול דרך‪,‬‬
‫חדשים‪ ,‬אומרים שגם זה יכול להיות קשור"‪.‬‬ ‫נזהרת מעליות כמו קשישה‪ .‬מירי סחבה את השקיות‬
‫"כן‪ ,‬בטח‪ .‬האבק של הבנייה‪ ,‬והפריחה‪ .‬הבא בתור בבקשה‪.‬‬
‫של שתיהן‪.‬‬
‫אז מה‪ ,‬מה תעשי?"‬
‫"לא יודעת‪ .‬ההורים שלי לא יכולים לעבור בגללי דירה‪,‬‬ ‫"דבורי‪ ,‬הכל בסדר?" המורה‬
‫המשגיחה התקדמה אליה בין‬
‫לא בטוח שזה באמת הצמחים"‬
‫הבאה בתור היתה ילדה בת ארבע שבכתה בהיסטריה‪,‬‬ ‫הטורים במבע מוטרד‪ .‬מירי‬
‫סובבה את הראש בבת אחת‪.‬‬
‫האחות הנהנה בראשה כמחוות הזדהות ופרדה‪.‬‬ ‫"בסדר"‪ ,‬דבורי לחשה‪ ,‬אדומה‬
‫אחר כך מירי חיכתה מחוץ לדלת חדר הרופאה‪ .‬מחכה‬ ‫מאוד ומתנשפת‪" .‬יעבור לי עוד‬
‫לדבורי שיצאה עם מרשם למשאף וינטולין למקרה‬ ‫מעט אם ירצה השם‪ .‬המורה לא‬
‫שקוצר הנשימה יחזור‪ .‬משם לבית המרקחת‪" .‬טוב‪ ,‬אני‬
‫צריכה לדאוג"‪.‬‬
‫הולכת עכשיו הביתה"‪ ,‬דבורי אמרה‪.‬‬ ‫אבל צרורות קצובים‪ ,‬קולניים‪,‬‬
‫"חכי‪ ,‬אני אלווה אותך"‪.‬‬
‫המשיכו לקרוע את השקט‪.‬‬
‫הולכות יחד ויש שקט ביניהן‪ .‬דבורי שוב משתעלת‪,‬‬
‫הלוואי שההתקף לא חוזר‪ .‬גם אם כן‪ ,‬כבר יש לה מה‬ ‫הנה הן כבר נכנסות‪ .‬היישר לעמדה של המזכירה הנחמדה‬
‫שהריצה אותן לרופאה שהפנתה אותן מהר לאינהלציה‪,‬‬
‫לעשות‪ .‬לשאוף נשימות ארוכות‪ ,‬מרגיעות‪.‬‬
‫אבל מה אני יכולה לעזור לה‪ .‬עוד משהו לתת לה‪ ,‬שיהיה‬ ‫לחדר האחות שבנס היתה פנויה‪.‬‬
‫האחות הושיבה את דבורי על כיסא בצד‪ ,‬מחברת בזריזות‬
‫לה קל יותר‪ .‬שהיא תרגיש כמה הדאגה שלי אמתית‪.‬‬ ‫את חלקי המסכה הירוקה ומפעילה את המכשיר‪" .‬שתי‬
‫"את יודעת‪ ,‬קראתי מחקר ששוקולד טוב לשיעול‪ .‬אולי‬
‫אני אנסה לדבר שוב עם השכנה שלי‪ ,‬זאת מהפטיפורים‪,‬‬ ‫דקות וכבר תרגישי הקלה"‪ ,‬היא הבטיחה‪.‬‬
‫שתמכור לך עוד קצת‪ .‬אני אגיד לה שאת לא מרגישה‬ ‫האדים הטובים באים‪ ,‬דבורי נרגעת בתוך המסכה‪.‬‬
‫שואפת אוויר לאט לאט‪ .‬השיעולים כבר לא קורעים‬
‫טוב"‪.‬‬ ‫אותה‪ .‬נחלשים והולכים‪ ,‬מתרחקים זה מזה‪ .‬היא עוצמת‬
‫דבורי השתעלה שוב‪ .‬שיעול כבד ומטריד‪" .‬לא‪ .‬אל תדברי‬
‫ִאתה‪ ,‬לא כדאי‪ .‬אני כבר אסתדר‪ .‬איך היה המגן‪ ,‬מירי?"‬ ‫עיניים‪ ,‬מרפה‪.‬‬
‫גם הנשימות של מירי מתרפות כשהיא רואה אותה ככה‪.‬‬
‫"לא כל כך התרכזתי‪ ,‬הייתי בלחץ ממך כל הזמן"‪.‬‬ ‫ככה זה חברות טובות‪ ,‬נמצאות אחת עם השנייה בכל‬
‫"את לא צריכה לקחת אותי כל כך קשה‪ .‬הנה‪ ,‬עכשיו‬ ‫מקום‪ .‬גם כשאי אפשר לנשום‪ .‬גם במחיר של לקבל ציון‬
‫כבר טוב יותר‪ .‬אני צריכה שיהיה אתי משאף‪ ,‬זה לא כזה‬
‫גרוע במגן‪ ,‬חשוב יותר שדבורי תרגיש טוב‪.‬‬
‫מלחיץ כמו שאת חושבת"‪.‬‬ ‫"את כבר נראית טוב יותר"‪ ,‬האחות מדברת באוזניים‬
‫"אבל אנחנו חברות"‪.‬‬ ‫של דבורי עשרים דקות אחר כך תוך שהיא מנתקת את‬
‫המסכה‪" .‬אבל תחזרי לרופאה לקבל הוראות הלאה‪.‬‬
‫"חברות לא צריכות לדאוג‪ .‬אנחנו יחד‪ ,‬נעים לנו ביחד‪.‬‬
‫את לא צריכה ככה לקחת ללב"‪.‬‬ ‫איך את?"‬

‫"אני רוצה לדאוג לך‪ .‬זה עושה לי טוב"‪.‬‬
‫את המילים האחרונות דבורי כבר לא באמת שמעה‪.‬‬
‫נפרדת ממנה בחופזה לשלום‪ ,‬הולכת לבד הביתה‪,‬‬
‫מתרחקת‪ .‬מירי מושיטה יד לצל שלה לתפוס אותו‪ .‬עוד‬

‫לא בא הלילה‪ ,‬הוא לא מספיק ארוך‪.‬‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪43‬‬

‫סיפור על רקע הסטורי‬

‫שיעור תחפושות‬

‫פרק ‪29‬‬

‫מה קורה כאן?‬

‫סיפורנו מתרחש מיד לאחר מלחמת העולם השנייה‪ ,‬בארבע זירות שונות‪.‬‬
‫בפרקים האחרונים פגשנו את סלבה‪ ,‬נער צעיר שהתעורר בוקר אחד בפנימייה צבאית אי שם בברית המועצות‪,‬‬
‫שם הוסבר לו שארצות הברית הרעילה את מחסני המזון של מוסקבה‪ ,‬מאות אלפים נהרגו ביניהם כל בני משפחתו‪,‬‬
‫וזיכרונו נפגע‪ ,‬כך שאינו יודע מי הוא ולא דבר על עברו‪ .‬ימים מספר לאחר מכן‪ ,‬בשעת שיחה עם חבר‪ ,‬צף בתודעתו‬
‫של סלבה רסיס מידע‪ ,‬המגלה לו כי הוא יהודי‪ .‬סלבה מתקשה לשאת את המציאות בה האחרון שמגיע לחדר האוכל‬

‫אינו יכול לאכול‪ ,‬ומחליט להסתפק בלחם ובירקות‪ ,‬ולצאת מחדר האוכל כדי להשאיר לתלמיד המאחר את מנתו‪.‬‬
‫בזמן שהוא שוהה בחוץ מבקש ממנו הספרן לעזור לו ולהביא חבילה של ספרים לאדם שממתין על יד השער שבחצר‬

‫הפנימייה‪ .‬מבטאו הזר של השליח מעורר בסלבה תהיות ושאלות‪.‬‬

‫"בחר לך דמות"‪ ,‬אומר לו המורה‪ ,‬עדיין עוטה על עצמו את‬ ‫קומיסר אלכס מוזז'וקין‪ ,‬הקצין שעל הארגז ההפוך‪ ,‬ממשיך‬
‫דמותו של הקומיסר הראשי‪" .‬אל תספר לנו את מי בחרת‪,‬‬ ‫לדבר על כך שאומן תחפושות אמתי אינו זקוק לאביזרים‬
‫רבים כדי להחליף זהות וצורה ‪ -‬אבל סלבה אינו מצליח‬
‫ונראה אם נוכל לזהות אותה‪ ,‬בסדר‪ ,‬חבריקו? מובן?"‬ ‫להאזין לו‪ .‬הוא מביט על עורפיהם של הנערים היושבים‬
‫דמות‪ .‬דבורים מזמזמות במוחו של סלבה‪ ,‬והוא בוהה בקצין‪.‬‬ ‫בשורה לפניו‪ .‬אם הם אינם תושבי מוסקבה‪ ,‬אז מי הם כן?‬
‫"אל תחשוב כל כך הרבה"‪ ,‬דוחק בו הקצין בחביבות‪" ,‬פשוט‬
‫ומה קרה לזיכרון שלהם?‬
‫תזוז‪ ,‬תעלה לבמה ותציג‪ .‬זה הכל"‪.‬‬ ‫"תקחו למשל את קומיסר מניקשוב – " ממשיך המורה‪-‬ליצן‪-‬‬
‫מישהו כבר אמר לו את זה פעם‪ .‬סלבה יודע זאת‪ .‬אבל כמובן‪,‬‬ ‫קצין להרביץ בהם את תורתו‪" ,‬מי מכם היה יכול לזהות אותו‪,‬‬
‫אינו מצליח להיזכר בזהותו של האיש‪ .‬ברגליים רועדות מעט‬ ‫לו היה יושב בלילה סמוך לאיזו תחנת רכבת‪ ,‬בין פליטים‬
‫הוא עולה על הבמה‪ ,‬ומופתע כשאור זרקורים עז מאיר‬ ‫וחסרי דיור אחרים‪ ,‬ומתחנן אליכם שתתנו לו פרוסת לחם‬
‫להחיות את נפשו אחרי שלושה ימים שבהם לא אכל דבר?"‬
‫בדיוק עליו‪.‬‬ ‫השאלה משעשעת‪ ,‬וחיוך עולה גם על שפתיו של סלבה‪ .‬אבל‬
‫מה הוא אמור לעשות עכשיו?‬ ‫במקביל מציף אותו עצב שקט וחונק‪ ,‬הגורם להמשך השיעור‬
‫אין לו מושג‪ .‬לגמרי לא‪ .‬אבל הוא מנסה בכל זאת לפסוע על‬ ‫להישמע כאילו בקע עמוק מתוך האדמה‪ ,‬והוא לא מצליח‬
‫גבי הבמה‪ ,‬לאט‪ ,‬רגלו האחת נגררת מאחוריו כאילו היתה‬ ‫להכריח את מוחו לפענח את משמעותן של המילים; זאת‬
‫קשורה בשלשלאות‪ ,‬כתפיו שמוטות‪.‬‬ ‫אף על פי שמבטו נעוץ בגבר זריז התנועה העומד לפניהם‬
‫"אסיר!" צועק מישהו מהקהל‪.‬‬ ‫ומדגים בשובבות מבודחת את שפת גופו של מנהל חשוב‪,‬‬
‫"יפה‪ ,‬כרבולת!" מריע מוזז'וקין‪" ,‬תן עוד!"‬ ‫גנב‪ ,‬חולה תשוש ולסיום – קצין יהיר‪ ,‬שנראה דומה כל כך‬
‫סלבה מביט ימינה‪ ,‬מביט שמאלה‪ ,‬וכשהוא מבחין בגבו של‬ ‫לקומיסר מנישקוב עד שהנערים היושבים בחדר מפחדים‬
‫כיסא העומד שם‪ ,‬מסתחרר ראשו‪ ,‬והעצב הנורא‪ ,‬המסמא‪,‬‬
‫שכבש כל חלקה פנויה בלבו מאז תיאר להם הקצין את מצבם‬ ‫אפילו לצחוק‪.‬‬
‫של הפליטים הרעבים היושבים בתחנות הרכבת ומתחננים‬ ‫"ועכשיו‪ ,‬תורכם"‪ ,‬אומר קומיסר מנישקוב המדומה‪ ,‬ומביט‬
‫לטיפת מים – גואה בו פתאום‪.‬‬ ‫בעין חודרת סביב סביב‪" ,‬ואני מקווה שאיש מכם לא יתחמק‬
‫"אמא!" הוא צועק‪" ,‬זה אני‪ ,‬יוסף שלך‪ ,‬אמא – "‬ ‫ממילוי חובתו הפטריוטית‪ .‬כרבולת‪ ,‬קדימה‪ .‬בוא נראה אותך"‪.‬‬
‫נעל עפה מן הקהל‪ ,‬ופוגעת בלחיו בעוצמה שתותיר עליה‬ ‫אותו‪ .‬כשמוחו מטושטש עדיין‪ ,‬פוסע סלבה בין הכיסאות‬
‫חבורה כחולה; ופתאום חודרת למוחו המציאות במלוא‬
‫חריפותה‪ .‬הוא‪ ,‬בטיפשותו‪ ,‬ניסה להציג סיפור מן התנ"ך על‬ ‫הפזורים בחדר‪ ,‬ומתקרב אל הבימה המאולתרת‪.‬‬

‫תשע"ט‪44 47‬‬

‫סיפור בהמשכים ‪ ///‬מ' קינן‬ ‫בזו‪ ,‬כאילו ביקש לנקות מהן לכלוך מאוס‪.‬‬ ‫במה העומדת במרתפה של פנימייה צבאית סובייטית! מה‬

‫ולאחר שהוא עושה זאת‪ ,‬הוא מופתע לשמוע את מחיאות‬ ‫קרה לו? הוא מטורף?‬

‫הכפיים העולות מן הקהל הקטן‪.‬‬ ‫"סלבה?" אומר הקצין‪" ,‬לא ביקשתי מלל‪ ,‬רק שפת גוף‪.‬‬

‫"עבודה יפה‪ ,‬עבודה יפה!" מריע מוזז'וקין ומנופף לעברו‬ ‫בחורים‪ ,‬מי זרק את הנעל?"‬

‫באגרוף קמוץ‪" ,‬כמה‪ ,‬לדעתכם‪ ,‬חברים‪ ,‬ניתן לו על הביצוע‬ ‫דממה‪.‬‬

‫הזה? שלוש מתוך חמש?"‬ ‫"אנחנו לא זורקים נעליים על חברים‪ ,‬גם אם המשחק שלהם‬

‫כמה ידיים מונפות‪.‬‬ ‫לא מוצא חן בעינינו"‪ ,‬אומר מוזז'וקין בחומרה‪" ,‬בפעם הבאה‬

‫"ארבע מתוך חמש?" ממשיך המורה לחקור‪ ,‬וכמה ידים‬ ‫שמישהו יבצע אקט משפיל כזה‪ ,‬הוא יושעה משיעורי משחק‬

‫נוספות מתרוממות מעלה‪.‬‬ ‫תכף ומיד‪ .‬סלבה‪ ,‬לא בדיוק הבנו מה אתה מנסה לעשות‪,‬‬

‫"חמש מתוך חמש?" תוהה המורה‪ ,‬וים של ידיים מתרומם‬ ‫אבל התרשמנו שהדמות שלך סובלת מייסורי גוף ונפש"‪.‬‬

‫באוויר‪" .‬יפה‪ ,‬סלבה!" שוב נשמע הקצין כשחקן נודד הניצב‬ ‫"כן"‪ ,‬מאשר סלבה ברפיון‪.‬‬

‫בכיכר העיר‪" ,‬כבשת את לבו של הקהל!‬ ‫"טוב"‪ ,‬המורה משפשף את לחיו ומביט‬

‫חמש מתוך חמש במופע הראשון שלך‬ ‫"אנחנו לא זורקים נעליים‬ ‫בו אגב כך במבט בוחן‪" ,‬יש לך פוטנציאל‪.‬‬
‫אצלנו‪ ,‬זה עניין לא פשוט בכלל‪ .‬אבל‬ ‫על חברים‪ ,‬גם אם המשחק‬ ‫אין לנו זמן להרחיב עכשיו בשאלה‬
‫עכשיו‪ ,‬חברים‪ ,‬בואו תראו איך מישהו‬ ‫איך מציגים תפקידים דרמטיים‪ .‬בכל‬
‫עם ניסיון מציג את אותה דמות בדיוק‪.‬‬ ‫שלהם לא מוצא חן‬ ‫מקרה‪ ,‬מה שאני רוצה ממך עכשיו זה‬
‫בעינינו"‪ ,‬אומר מוזז'וקין‬ ‫תפקיד פשוט‪ .‬בוא‪ ,‬תנסה להעלות לנו‬
‫אתה יכול לשבת במקומך‪ ,‬סלבה"‪.‬‬ ‫על הבמה אחד מן האנשים המוכרים‬
‫"תודה‪ ,‬חבר קומיסר"‪ ,‬לוחש סלבה‪ ,‬נסוג‬ ‫בחומרה‪" ,‬בפעם הבאה‬ ‫לכולנו; עובד הניקיון לדוגמה‪ ,‬או הספרן‪.‬‬
‫אל המדרגות המובילות מן הבמה מטה‪,‬‬ ‫שמישהו יבצע אקט משפיל‬ ‫ואין צורך במלל בשלב הזה‪ .‬אני מבקש‬

‫ומניח לקצין לעלות עליה במקומו‪.‬‬ ‫כזה‪ ,‬הוא יושעה משיעורי‬ ‫שפת גוף בלבד"‪.‬‬
‫"בבקשה"‪ ,‬משיב לו האיש בקול נמוך‪,‬‬ ‫משחק תכף ומיד"‪.‬‬

‫שיתר התלמידים היושבים בחדר אינם‬ ‫את עובד הניקיון טרם זכה סלבה לפגוש‪,‬‬

‫יכולים לשמוע‪" ,‬אחרי השיעור חכה לי‪,‬‬ ‫וגם היכרותו עם הספרן לא עמוקה‬

‫אני רוצה לשוחח אתך"‪.‬‬ ‫במיוחד‪ ,‬ובכל זאת הוא די משוכנע שיוכל לנעוץ בתלמידים‬

‫"בסדר‪ ,‬חבר קומיסר"‪ .‬אבן נוחתת על מפתח לבו של סלבה‪.‬‬ ‫היושבים בחצי גורן מבטים חשדניים הדומים לאלו שנועץ‬

‫הקצין לא טיפש‪ ,‬כמו שטעה לחשוב‪ .‬הוא הבין שמשהו לא‬ ‫בהם האיש בכל פעם שהם נכנסים לספרייה‪ ,‬כאילו היו‬

‫בסדר‪ ,‬והוא ירצה לדעת פרטים נוספים על ההתרחשות‬ ‫הספרים יהלומי הכתר של הצארית קטרינה‪ ,‬והם חבר פורעים‬

‫המוזרה‪.‬‬ ‫המבקשים לנכס את האוצר הלאומי לעצמם‪ .‬אבל גם המבט‬

‫אבל מה יאמר לו כדי להגן על עצמו?‬ ‫החשדני ביותר לא יוכל לגלות למי מן הנערים חסרה נעל‬

‫מה הוא יכול לומר‪ ,‬מלבד העובדה שכנראה כבר הציג‬ ‫אחת‪ ,‬וקל וחומר שלא יעזור לו להבין האם רצה הנער הזה‬

‫את הדמות התנ"כית הזו פעם‪ ,‬וכשהתבקש להציג משהו‬ ‫להגן עליו‪ ,‬כפי שהבין מיד‪ ,‬או שאולי דווקא לפגוע בו – כפי‬

‫– השורות שכנראה שינן היטב קפצו ויצאו החוצה מבלי‬ ‫שהבין מוזז'וקין‪ .‬ולכן‪ ,‬מהר מאוד הוא מרפה מן המבטים‬

‫להתייעץ אתו בנוגע לכך? שגם לו עצמו לא היה צל צלו של‬ ‫החשדניים ופונה לנגב אבק מעל מדפים דמיוניים באותן‬

‫מושג מה הוא עומד לומר – לפני שהמשפטים הכי פחות‬ ‫תנועות קצרות רוח שבהן עושה זאת האיש‪ ,‬ולאחר מכן‬

‫צפויים בעולם בקעו ויצאו מפיו בשפה זרה?‬ ‫שולף את העיפרון התחוב‪ ,‬כביכול‪ ,‬מאחורי אוזנו‪ ,‬וצועד‬

‫שפה זרה?‬ ‫באיום לעברו של תלמיד מרעיש‪ ,‬לאחוז בצווארונו‪ ,‬להוביל‬

‫האמנם?‬ ‫אותו מן הספרייה החוצה‪ ,‬ולאחר מכן לשפשף את ידיו זו‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪45‬‬

‫י ִשי ִביש ‪71‬‬
‫מילה אחרונה‬

‫שורות של דיווח; והתנהגותו של זה‬ ‫גלויות שהיה שולח מן הישיבה בכל‬ ‫לאמא היקרה‬ ‫שיחות של ערב שבת ‪ ///‬מגישה‪ :‬אם הבנים‬
‫שמעבר לקו מדביקה גם אותנו‪ ,‬היא‬ ‫שנות בחרותו‪ .‬לא היו אז מכשירי‬ ‫זה מכתב לך‪ .‬מכתב הפעם‪.‬‬
‫מעוררת אותנו לשים לב למה שקורה‬ ‫טלפון זמינים‪ ,‬ואת הקשר קיימו דרך‬ ‫כל העמדות של הטלפונים הציבוריים‬
‫לנו גם כשנדמה לנו שהכל אצלנו‬ ‫מכתבים וגלויות‪ .‬קראתי אותן אחת‬ ‫היו תפוסות‪ ,‬ובכל מקום שבו ניסיתי‬
‫משעמם; היא איננה מרפה ואיננה‬ ‫לאחת בסקרנות‪ ,‬אף שלא היו בהן‬ ‫להיעמד ולחכות‪ ,‬סומן לי שהשיחה‬
‫מניחה לסתם מילים לחלוף; אפשר‬ ‫בשורות מאוד גדולות‪ .‬אלו אותם‬ ‫תהיה ארוכה‪ ,‬שאביא כיסא לפחות‪,‬‬
‫להרגיש מה עומד מאחורי המילה‪,‬‬ ‫חיים בשינויים קטנים‪ :‬החליפו לו‬
‫ולא לתת לזה לשקוע ללא התייחסות‪.‬‬ ‫חדר‪ ,‬לסבא‪ .‬הגיע ר"מ חדש‪ ,‬הוא‬ ‫שאפסיק לנדנד‪.‬‬
‫את‪ ,‬אמא‪ ,‬לימדת אותי בשיחות הללו‬ ‫קנה מזוודה חדשה בכסף ששלחו לו‪.‬‬ ‫מה יש לבחורים לדבר ביום שבו הם‬
‫למצוא עניין במה שמתרחש עמי‪,‬‬ ‫הוא יבוא‪ ,‬הוא לא יבוא ומתי‪ ,‬ובעיקר‬ ‫עוזבים את הישיבה? מה צריך להאריך‬
‫להתעכב על יד חוויותי‪ ,‬להעמיק בהן;‬ ‫‪ -‬שלומו טוב‪ ,‬הכל בסדר ומקווה‬
‫ובעיקר ‪ -‬את לימדת אותי כמה אני‬ ‫היום?‬
‫חשוב לך‪ ,‬וכמה חשובות לך חוויותי‪,‬‬ ‫ששלומם בסדר ושהכל טוב‪.‬‬ ‫ולמה באמת רוצה אני לדבר? מה‬
‫הגלויות קטנות ואין בהן מקום כמעט‪,‬‬
‫גם כשאינני על ידך‪.‬‬ ‫ולפי הניסוחים הקצרצרים נראה‬ ‫דחוף??‬
‫שלום לעמדות התפוסות של הטלפון‬ ‫שסבא לא מצא בחוויות שלו הרבה‬ ‫אולי זו סתם אובססיה‪ ,‬איזה רצון‬
‫בישיבה הקטנה‪ ,‬אלו שהחזיקו אותי‬ ‫עניין לציבור‪ .‬אולי ממש כפי שחשתי‬ ‫להיפרד גם מן המכשיר הזה‪ ,‬כמו מכל‬
‫שייך אליכם ואל תפילותיכם ואל‬ ‫אני בתחילת דרכי כאן‪ .‬את זוכרת‬ ‫אשר מכילה הישיבה‪ .‬אנחנו בחורים‪,‬‬
‫שאיפותיכם‪ ,‬למרות המרחק‪ .‬אלה‬ ‫את ה'מה נשמע' שלך וה'ברוך ה''‬ ‫לא נשים זקנות ורגשניות‪ ,‬ובכל זאת‬
‫שאולי לימדו אותי לשוחח שיחה של‬ ‫שלי בשיחות הראשונות מן הטלפון‬ ‫אולי מרגישים גם שאר הבחורים‬
‫הציבורי כאן? ו'מה שלומי'‪ ,‬ו'ברוך ה''‪,‬‬ ‫בשיעור שלי‪ ,‬השיעור המסיים‪ ,‬מה‬
‫ממש‪.‬‬ ‫ו'מה בכל זאת' –'ברוך ה' הכל בסדר'‬ ‫שמרגיש בשקט הבחור שלך? הוא‬
‫בזכותם אני ממשיך אל הישיבה גדולה‬ ‫‪ -‬זוכרת? מינימום‪ .‬הגלויות שהייתם‬ ‫אומר זאת רק לדף‪ ,‬ככה‪ ,‬כשאף אחד‬
‫בשמחה‪ ,‬בשאיפה‪ ,‬בפסיעות גדולות‬ ‫מקבלים ממני‪ ,‬לו הייתי כותב ‪ -‬כך‬ ‫אינו שומע‪ ,‬שאף אחד לא יחשוד בו‬
‫מן הסתם הן היו נראות‪ .‬כמו דרישת‬
‫ומאמינות‪.‬‬ ‫שלום כזו שמספרת ש ַחי הבן‪ ,‬אבל‬ ‫שהוא אהמ‪ ...‬מתרגש‪.‬‬
‫(ובדקתי שם את העניין של הטלפונים‬ ‫כמעט איננה מספרת עוד מעבר לזה‪.‬‬ ‫מה פתאום מתרגש?‬
‫אבל למזלי הטוב‪ ,‬גלויות דואר אינן‬ ‫אבל נו‪ ,‬בכל זאת ‪ -‬ההרגשה הזו‬
‫יש שם כמה וכמה‬ ‫שימושיות היום ואינן משמשות‬ ‫הטיפשית שעוד לא רוצה לסיים‬
‫נוכל להמשיך לדבר)‪.‬‬ ‫כערוץ קשר מקובל‪ .‬אחר שנפוץ‬ ‫ממש; שלא רוצה לעשות את הצעד‬
‫הצלחה לבנך‪ ,‬אמא היקרה‪ ,‬והרבה‬ ‫הטלפון בעולם‪ ,‬ישיר ומחבר‬ ‫האחרון החותך אותנו מכל ההווי‬
‫לחלוטין‪ ,‬הן כנראה איבדו את מקומן‬ ‫הזה‪ ,‬שהיה חלק מאתנו‪ .‬נחכה פה עוד‬
‫נחת ממני‪...‬‬ ‫המינימלי‪ .‬דרישות השלום שלנו כיום‬ ‫קצת; בואו נמשוך את זה; בואו לא‬
‫הן מאפשרות הרבה יותר‪ .‬לשיחה‬ ‫נגמור את השיחה האחרונה בטלפון‬
‫בפרק זה‪ ,‬אנו נפרדים לעת‬ ‫של ממש יש תמיד שני צדדים‪ ,‬והיא‬ ‫הציבורי שלידו עמדנו בקור ובחום‪,‬‬
‫עתה משיחותיו של חנוכי‬ ‫מבקשת ממך יותר משתיים‪-‬שלוש‬ ‫בלילות ובאישוני בוקר‪...‬‬
‫לפני חודש הייתי אצל סבא ומצאתי‬
‫היוצא לבין הזמנים‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬בינות לתמונות ישנות‪ ,‬חבילה‬
‫אולי עוד נמשיך ללוותו בדרך‬ ‫של גלויות שסבא הביא מבית הוריו‪.‬‬
‫חדשה בחייו בישיבה הגדולה‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫תשע"ט‪47‬‬

‫דקרוגושית קל‪ :‬בינוני‪ :‬קשה‪:‬שעת פיצוח ‪///‬‬

‫קבוקים ‪ ///‬סודוקו ועוד‬

‫אתגרים ושעשועי חשיבה ‪ ///‬פ‪ .‬חריף‬ ‫‪32‬‬ ‫פסיפס‬
‫‪4311‬‬
‫‪0561‬‬ ‫יש לשבץ את כל מלבני הדומינו המופיעים מטה – בתוך‬
‫‪63520254‬‬ ‫התשבץ‪ ,‬כך שבסופו של דבר הם ימלאו את כולו‪.‬‬
‫‪0146306340‬‬
‫‪6404566225‬‬ ‫ניתן להפוך את המלבנים ולשבצם בכל דרך‪ ,‬אך לא באלכסון‪.‬‬
‫‪21325531‬‬ ‫הקיפו בעיגול רצף מסוים של שתי ספרות סמוכות שלדעתכם‬
‫‪4064‬‬ ‫הוא זה אשר תואם את אחד המלבנים למטה וסמנו ‪ V‬ליד‬
‫‪3021‬‬ ‫המלבן כאות לכך שכבר נעשה בו שימוש‪ .‬המשיכו כך עד‬
‫שכל הספרות בתשבץ תוקפנה במקבצים של שתיים שתיים –‬
‫‪15‬‬ ‫במקביל לכך שבכל המלבנים למטה ייעשה שימוש בהתאמה‪.‬‬
‫לעזרתכם‪ ,‬אחד המלבנים שובץ כבר במקומו ולידו סומן ‪.V‬‬

‫‪0-0 1-1 2-3 V 3-6‬‬

‫‪0-1 1-2 2-4 4-4‬‬

‫‪0-2 1-3 2-5 4-5‬‬

‫‪0-3 1-4 2-6 4-6‬‬

‫‪0-4 1-5 3-3 5-5‬‬

‫‪0-5 1-6 3-4 5-6‬‬

‫‪0-6 2-2 3-5 6-6‬‬

‫בונדוקים ‪ ///‬חידות היגיון‬

‫דואר נע‬

‫שבעה חברים קרובים המתגוררים בשבע ערים שונות החליטו לחזק את הקשר ביניהם‪ .‬הם סיכמו‬

‫שבתקופה הקרובה ישלח כל אחד מהם שלושה מכתבים לשלושה מהחברים‪.‬‬

‫האם ייתכן מצב שבו כל חבר יקבל שלושה מכתבים בדיוק משלושת החברים שאליהם שלח?‬

‫אגוזי מלך ‪ ///‬ידע יהודי‬

‫חצי איש‬

‫היכן בפרשת השבוע מופיע חלק משם אדם שהתפרסם בגלל עצתו?‬

‫אגוזי מלך‬ ‫בונדוקים‬ ‫פתרונות לשעת פיצוח גיליון ‪45‬‬

‫קר?‬ ‫בול פגיעה‬ ‫פיסטוקים‬
‫‪32971.1‬‬
‫כפור – דק ככפור‬ ‫‪10832.2‬‬ ‫קסם משולש‬
‫(שמות טז‪ ,‬יד)‪.‬‬

‫משפחת גרינולד ביתר עיליתהזוכים‪:‬‬ ‫פתרונות יש לשלוח עד שבוע מיום קבלת הגליון‪:‬‬
‫רחלי אירנשטיין אשדוד‬
‫לכתובת‪" :‬זרקור" רחוב ישא ברכה ‪ 28‬ירושלים או בפקס‪02-5372784 :‬‬
‫לשלוח בדף נפרד ולציין עבור מדור שעת פיצוח‬

‫‪ 47‬תשע"ט‬ ‫‪47‬‬

‫ַּת ְק ִציר‪:‬‬
‫ַעְר ִבי ֵמ ִציק ְלתֹו ְׁש ֵבי ַה ְּשׁכּו ָנה ֶׁש ִּמחּוץ‬
‫ַלחֹומֹות ֶּדֶרְך ִּפ ַּסת ַקְר ַקע ְק ַטָּנה‬
‫ֶׁשִּנ ְׁש ֲאָרה ְּב ַב ֲעלּותֹו‪ .‬עֹו ֵזר ַה ַּשׁ ְגִריר‬
‫ַמ ִּגי ַע ְל ֶאֶרץ ִי ְׂשָר ֵאל ּו ַמִּציג ֶאת ַע ְצמֹו‬ ‫פרק כ"ח‬

‫ְּכ ַׁש ְגִריר‪ְּ .‬בקֹו ְנ ְס ַט ְנ ִטינֹוּפֹול ֹלא‬
‫ַמ ֲא ִמי ִנים ַל ַׁ ּש ְגִריר ָה ֲא ִמ ִּתי‪ַ .‬הְּיהּו ִדים‬
‫ַּב ְּשׁכּו ָנה ַה ֲח ָד ָׁשה חֹו ְפִרים ְּב ֵאר‪ַ ,‬אְך‬
‫ֹלא ַמ ִּגי ִעים ַל ַּמִים‪ָ .‬ה ַעְר ִבי חֹו ֵפר ְּכ ֵדי‬
‫כתבה‪ :‬חיה | ציירה‪ :‬אביגיל כהן ְל ַה ִּגי ַע ְל ַמ ְטמֹון‪ּ ,‬ומֹו ֵצא ַמִים‪.‬‬

‫ְּד ִלי ַמִים!‬ ‫ֶזהּו ֶזה? ֲא ַנ ְחנּו ִמ ְתָי ֲא ִׁשים‬
‫ְּד ִלי ַמִים ִּב ְׁש ֵני ֵּגרּוׁש!‬ ‫ֵמ ַה ֲח ִפיָרה?‬

‫ֲא ִני חֹו ֵלם? ַמה ֶּזה?‬
‫ִמי מֹו ֵכר ּ ֹפה ַמִים???‬

‫ַמה ַּל ֲעׂשֹות? ֲא ִני ַמִּצי ַע‬
‫ָּכֶר ַגע ִל ְסּ ֹגר ֶאת ַהּבֹור‪ְּ ,‬כ ֵדי‬

‫ֹלא ְל ַה ְׁש ִאיר ּבֹור ָּפתּו ַח‬
‫ִּבְרׁשּות ָהַר ִּבים‪ַּ .‬ב ָּ ׁש ָנה‬
‫ַה ָּב ָאה הּוא ִי ְת ַמֵּלא ְּבַו ַּדאי‬

‫ִמ ֵּמי ְּג ָׁש ִמים‪.‬‬

‫ִּב ְז ִהירּות‪ַ ,‬חִּיים! ַא ָּתה סֹו ֵחב‬ ‫נּו‪ִ ,‬נ ְצ ָטֵרְך ְל ַׁשֵּלם ַעל ַה ַּמִים‪...‬‬ ‫ָצ ַדק ַהְּבדּו ִאי ַההּוא ֶׁש ִה ְב ִטי ַח ִלי‬
‫ִא ְּתָך ְׁש ֵני ְּגרּוׁש ְׁש ֵל ִמים!‬ ‫ֲא ָבל ְל ָפחֹות ָה ַעְר ִבי ַה ֶּזה ִי ְהֶיה‬ ‫ֶׁשֵּיׁש ָּכאן אֹו ָצר‪ַ ...‬מִים ֵהם ֶּב ֱא ֶמת‬
‫ָעסּוק ִּב ְׁש ִאי ָבה ְוֹלא ַי ְפִרי ַע ָלנּו‪.‬‬ ‫אֹו ָצר! ֵאי ֶזה ַר ְעיֹון ְּגאֹו ִני ֶזה ָהָיה!‬

‫ָל ָּמה ָּדחּוף ָּכל ָּכְך‬ ‫ְׁש ֵני ְּגרּוׁש ִנ ְׁש ְּפכּו ַעל‬
‫ְל ַנּקֹות ֶאת ַה ַּמ ְדֵרגֹות?‬ ‫ָהִר ְצ ָּפה‪...‬‬

‫ֹלא ָׁש ַמ ְע ָּת??? ַׁש ְגִריר‬ ‫ְׁש ֵני ֵּגרּוׁש ִמְּנ ֹח ֶׁשת ֵהם ַאף‬
‫אֹו ְס ְטרֹו הּו ְנ ַּגְרָיה עֹו ֵמד‬ ‫ַּפ ַעם ֹלא ְּכ ֵב ִדים ָּכל ָּכְך‪...‬‬

‫ָלבֹוא ְל ָכאן ְל ִבּקּור‪.‬‬ ‫ַמ ֵהר! ּבֹואּו ַּת ַע ְזרּו‬
‫ְל ַנּקֹות ֶאת ַה ַּמ ְדֵרגֹות!‬
‫ירושלים‬

‫‪YERUSHALAYIM‬‬

‫שולם ‪P.P.‬‬
‫ש' ‪55‬‬

‫השולח 'זרקור'‬
‫ת"ד ‪5284‬‬

‫ירושלים ‪91052‬‬
‫עיתון רשום‬
‫ברשות הדואר‬