זרקור • גליון 50

‫סיפור בהמשכים‪ ///‬תמר מור‬ ‫שהקפסולה הזאת היא לא לניסיון‪ ,‬היא כבר עברה את כל‬ ‫החברות שלה מתקרבים שוב‪ .‬בלי לחשוב היא שולחת‬
‫האישורים‪ ,‬הרי אחרת היא לא היתה נותנת אותה לחנה‪.‬‬ ‫את השקית בקשת לתוך השיחים‪.‬‬
‫אבל כאב עמום מכה ברקותיה מיום ליום כשהיא קולטת‬
‫את המשמעות של מה שהם עשו‪ .‬כשמרים עצמה היתה‬ ‫הן באות לקחת את התרמילים שלהן‪ ,‬הן דוחקות בה‬
‫נערה‪ ,‬עוד אפשר היה למצוא איכשהו עבודה בלי תעודה‪.‬‬ ‫להצטרף לקבוצה כולה כשהן מתרחקות משם לחלק‬
‫השני של הפארק‪ .‬היא בשום אופן לא יכולה להתכופף‬
‫סייעת בגן‪ ,‬מוכרת בחנות‪ ,‬טלפנית‪ .‬משהו‪.‬‬ ‫עכשיו לשיחים בלי שמישהי תשים לב‪ ,‬ודבורי ודאי לא‬
‫מקצוע הקופאית כבר מזמן עבר מן העולם‪ ,‬ודיילת מכירות‬
‫את לא יכולה להיות בלי שתהיה לך תעודה בתוקף; שלא‬ ‫תאהב אם יהיו שאלות‪.‬‬
‫לדבר על שמרטפית‪ ,‬גננת או מטפלת שמאז תכנית החרום‬ ‫לא מתאים לה לחזור לבד בחושך‪ .‬היא לא תמצא את‬
‫הלאומית לגיל הרך דורשת חמש שנות התמחות ועמידה‬ ‫קבוצת השיחים הזאת שוב‪ .‬השקית תישאר שם לנצח‪,‬‬
‫וסיפוק המום מציף את מירי‪ .‬די לה בעיניים המאשימות‬
‫באינספור מבחני התאמה‪.‬‬ ‫של רוחמי; בשביל דבורי היא צריכה להיות חברה נאמנה‬
‫מה חנה הולכת לעשות כל החיים? איך היא ִאפשרה‬
‫לה‪ ,‬בהחלטה נמהרת‪ ,‬להרוס את הסיכוי היחיד שלה‬ ‫באמת‪ .‬כזו ששומרת על החברה שלה שיהיה לה טוב‪.‬‬
‫לפרנסה ולתעסוקה? שעון החול הלך ואזל‪ ,‬נכון‪ .‬אבל‬
‫היא לא יכלה להרשות לעצמה לקבוע את העתיד שלה‬ ‫לא הרבה אנשים מתברכים גם בטעם ייחודי וגם במשאבים‬
‫כלכליים שמאפשרים להשתמש בו‪ֲ .‬ח ֵברה של מאירה‬
‫תחת איומי אקדח‪.‬‬ ‫זכתה בשניהם‪ ,‬והדפסת בית חלומותיה היתה אמורה‬
‫מזכירה לעצמה שגם זה משמים‪ ,‬שהיא לא בדיוק החליטה‪.‬‬
‫שמה שטוב לחנה‪ ,‬יהיה‪ .‬שמסתמא יימצאו פתרונות‪ ,‬כאלו‬ ‫להיות פרויקט יצירתי בהחלט‪.‬‬
‫שמרוב לחץ היא לא יכולה להעלות בדעתה עכשיו‪ .‬בכל‬ ‫מרים לא יכלה להרשות לעצמה להפסיד את העבודה‬
‫זאת חרדה עמומה מכרסמת בה‪ ,‬נקטעת רק בצהריים‬ ‫הכדאית הזאת רק משום שמאירה תיווכה לה אותה‪.‬‬

‫כשה'שלום' העליז של חנה ממלא את הבית‪.‬‬ ‫דבורי בחורה זריזה ויצירתית‪.‬‬
‫"שלום חנה‪ ,‬היה טוב היום?" מרים החזירה לה בלי שיהיה‬ ‫מירי עוקבת בעיניים פעורות אחרי‬
‫התנועה הקלילה שבה היא שולפת‬
‫לה מושג מה פשר השמחה הגדולה‪.‬‬
‫"נחמד"‪ ,‬חנה אמרה בנימוס‪ ,‬מארגנת לעצמה ארוחת‬ ‫את התרמיל שלה מתוך הערמה‬
‫צהריים‪ .‬החלק הזה לא השתנה‪ .‬כמו שעון כל יום היא‬ ‫ומפילה ממנו משהו לא מזוהה תוך‬
‫כדי שרוחי וריקי מסבירות למירי מה‬
‫צריכה את שלה‪.‬‬ ‫קורה‪ .‬נראה שהן לא תזכינה לעתיד‬
‫"איך היה במגמה?"‬
‫חנה נבוכה‪ .‬היום היא בכלל לא ניסתה להיכנס‪ ,‬התחמקה‬ ‫מזהיר באבטחת אישים‪.‬‬
‫מהמעקב של רבקה איכשהו‪ .‬מבלה את זמנה בשוטטות‬
‫במסדרונות הסמינר ולומדת די הרבה על מה שמתרחש בו‪.‬‬ ‫מאירה הציעה אפילו לבוא לפגישה ביניהן‪ ,‬כדי לעזור‬
‫"המרק נראה טעים מאוד"‪ ,‬היא אמרה שלא ממין העניין‪.‬‬ ‫לחברה שלה להכיר את השטח‪ .‬מלכודת דבש נחמדה‬
‫מסכנה‪ ,‬כנראה הרגישה נבוכה‪ .‬מרים לא שאלה יותר‪.‬‬ ‫שאחריה היא תוכל להרשות לעצמה לשאול בידידותיות‬
‫הזרוע הרובוטית עדיין ייבשה את הכלים כשחנה כבר‬
‫היתה בחדר שלה‪ .‬לא מרגישה נעים לנעול‪ ,‬כן מוודאת‬ ‫מה שלום חנה‪.‬‬
‫שהדלת סגורה‪ .‬היא לא רוצה שאמא שלה תשמע את‬ ‫אולי מאירה תשמח דווקא אם תשמע שחנה עזבה‬
‫השיחה שהיא הולכת לנהל עכשיו‪ ,‬אבל אסתר היא הבן‬ ‫את המגמה בטריקת דלת‪ .‬מבחינתה זו תהיה השפעה‬
‫אדם היחיד שיכול לדעת דברים מהסוג שהיא מחפשת‪,‬‬ ‫מעוררת של הכדור; אבל מרים לא מעוניינת לספר לה‬
‫וגם לשתף אותה בידוע לה‪ .‬לפעמים דווקא נחמד שיש‬ ‫את כל זה‪ .‬יודעת בתסכול שהיא שוב תשחרר פרטים‬
‫אחות גדולה‪ .‬אסתר לא עונה‪ ,‬רבקה מנסה להתקשר‪.‬‬
‫עוד מעט היא תחשוב מה להגיד לרבקה‪.‬‬ ‫שהיא לא רצתה‪.‬‬
‫החלון היה פתוח והפלפלונים הצבעוניים שלה צמחו‬ ‫היא יודעת מה יהיה‪ .‬מאירה תתקוף מכל הכיוונים‪ ,‬היא‬
‫החוצה‪ ,‬מתגעגעים לימים שבהם אבותיהם קיבלו אור‬ ‫עצמה לא תעמוד בלחץ ובסוף תשכנע את עצמה שהיא‬
‫שמש בלי הגבלה‪ .‬חנה ריחמה עליהם ולא סגרה אותו‪.‬‬ ‫צריכה להסביר לה קצת מה קורה כדי שיהיה ברור בעוד‬
‫מחוץ למשטח המוכר יש גם רוח וריקבון שיכול להרוס‬ ‫שבוע‪-‬שבועיים למה הם מפסיקים את הניסוי‪ .‬סליחה‪ ,‬את‬
‫את הסיכויים שלך לצמוח; אבל הכל טוב יותר מאשר‬ ‫השימוש בתוסף שלהם‪ .‬היא צריכה להכניס לעצמה לראש‬
‫להיות בתוך חדר נעול‪ .‬איזה אוויר שיש שם‪ ,‬בחוץ!‬
‫"חנה"‪ ,‬אמר קולה המופתע של אסתר לתוך אוזנה‪ ,‬ואחריו‬
‫שתיקה‪ .‬מתאפקת כנראה מלשאול איך היא מתמודדת‬
‫עם תוצאות ההחלטות הלא חכמות שלה‪.‬‬

‫‪ 50‬תשע"ט‬ ‫‪51‬‬

‫סיפור על רקע הסטורי‬

‫חוטף בדמות חלבן‬

‫פרק ‪32‬‬

‫בואו נעשה קצת סדר‪:‬‬

‫הסיפור מתרחש בו זמנית בארבע זירות שונות‪.‬‬
‫בפרק הנוכחי נבקר בשתיים מהן‪.‬‬

‫באחת נפגוש את דיויד‪ ,‬יהודי דתי‪ ,‬קצין מודיעין בצבא האמריקאי‪ ,‬ששומע מפי רולי‪ ,‬החברותא הקשיש שלו‪ ,‬על חטיפתו‬
‫של ילד יהודי בשם בנג'י (בנימין) בראון‪ ,‬שאביו עובד בשגרירות ארה"ב בשטוקהולם‪ ,‬שוודיה‪ .‬דיויד רוצה להשתמש בחושיו‬

‫החדים כדי לסייע באיתורו של הילד החטוף‪.‬‬
‫בשנייה נפגוש את אברהם רבינסקי‪ ,‬פליט יהודי שמגיע לטשנקט שבברית המועצות‪ ,‬שם – לפי השמועה קל יותר לקיים‬
‫תורה ומצוות; ובמארחו יצחק דוידוב‪ ,‬מראשי הקהילה היהודית – המשוכנע בכך שאברהם הנו מלשין‪ ,‬שנשלח על ידי‬

‫הנ‪-‬ק‪-‬וו‪-‬ד כדי להביא למאסרם של בני הקהילה‪.‬‬

‫מפיהם‪ ,‬ולהתרכז במשימה שלקח על עצמו‪ :‬למצוא ילד יהודי‬ ‫למרות שכאשר דיבר עם רולי הזקן‪ ,‬והבטיח לו שיוכל בקלות‬
‫שנחטף‪ ,‬ולהחזיר אותו לזרועות הוריו‪.‬‬ ‫לנסוע לשוודיה ‪ -‬היה דיויד נשמע בטוח בעצמו; הרי שלמעשה‪,‬‬
‫כדי להגיע מארצות הברית לאירופה באמצעות מטוסי חיל‬
‫"אז מה?" הוא שואל ומפנה את פניו מן החלון אל הנהג‪" ,‬מה‬ ‫האוויר‪ ,‬הוא נאלץ לנצל לא מעט קשרים מן העבר‪ ,‬ולהזכיר‬
‫הסיפור הזה עם הבן של ג'וני בראון? מי חטף אותו?"‬ ‫לכל מיני אנשים טובות שביצע למענם במהלך שנות המלחמה‪.‬‬
‫העניין דרש מאמץ ולא מעט טלפונים וויכוחים‪ ,‬אבל בסופו של‬
‫הנהג המעונב משפשף את לחייו‪" .‬האמת?" הוא אומר‪" ,‬אין לי‬ ‫דבר האישורים המיוחלים מתקבלים‪ ,‬ודיויד ומזוודתו מוצאים‬
‫מושג‪ .‬ותאמין לי שאם היה לי‪ ,‬לא הייתי מחכה שיביאו אותך‬ ‫לעצמם מקום בבטנו של מטוס תובלה גדול ומרעיש העושה‬
‫את דרכו מארצות הברית לברלין המלאה בעיי חורבות ‪ -‬מזכרת‬
‫מאמריקה בשביל לדבר אתי על זה"‪.‬‬ ‫מן ההפצצות המסיביות של בנות הברית על גרמניה בימי‬
‫דיויד צוחק‪" .‬זה ברור"‪ ,‬הוא אומר‪" ,‬אבל אתה נראה לי אדם‬
‫המלחמה העולמית‪.‬‬
‫חכם‪ ,‬וברור לי שיש לך איזשהו ניחוש"‪.‬‬ ‫אם מר ָאּה של העיר ההרוסה עורר בלבו של דיויד אי אלו רגשות‬
‫"ניחוש? בטח"‪ ,‬אומר הנהג‪" ,‬אבל אין לי שום הוכחות"‪.‬‬ ‫של רחמים‪ ,‬הרי שנסיעתו למחנה העקורים שבשולי העיר כדי‬
‫"הוכחות ְלמה?" מתעניין דיויד‪ ,‬מביט אל העולם היפה שבחוץ‪.‬‬ ‫להעביר לפליטים שורדי המחנות חבילה גדולה מלאה בספרי‬
‫"הוכחות לכך שנאצים חטפו את בנג'י הקטן"' משיב הנהג‬ ‫קודש וציציות‪ ,‬מוחה מלבו כל רגש כזה‪ .‬עניין אחד הוא לקרוא‬
‫בפשטות‪" .‬יש כאן המון גרמנים במדינה הזו‪ .‬אני לא הייתי‬ ‫את הדיווחים והסיפורים שהתפרסמו בעיתונים לאחר שגרמניה‬
‫מופתע לשמוע שיש בשטוקהולם כל מיני נאצים שרוצים לסיים‬ ‫נכנעה והמחנות שוחררו‪ ,‬ועניין שונה לגמרי הוא לדבר עם‬
‫את המלאכה שהיטלר התחיל‪ ...‬ג'וני בראון מבליט מאוד את‬
‫היהדות שלו‪ .‬אני לא הייתי עושה את זה אם הייתי במקומו"‪.‬‬ ‫האנשים שעברו בעצמם את הזוועה הזו‪.‬‬
‫דיויד לא סבור שהרעיון שמשמיע הנהג נכון‪ ,‬ולו רק מפני‬ ‫שותק ומכונס הוא חוזר אל הבסיס הצבאי כדי להצטרף לשיירה‬
‫שבשטוקהולם עצמה קהילה יהודית עתיקה‪ ,‬שגדלה עוד יותר‬ ‫היוצאת לבסיס אחר‪ ,‬קרוב יותר לגבול עם שוודיה‪ .‬לאחר שנת‬
‫במהלך המלחמה ולאחריה ‪ -‬כך שאם האידיאולוגיה הנאצית היא‬ ‫לילה בחור נידח אי שם‪ ,‬על מיטת קפיצים דוקרנית במיוחד‪,‬‬
‫זו שדחפה מישהו לבצע פשע‪ ,‬לא היתה לו שום סיבה הגיונית‬ ‫הוא חוצה את הגבול לשוודיה‪ ,‬ופוגש בנהג שנשלח לשם על‬
‫להתחיל את מלחמתו ביהודים דווקא באמצעות חטיפת בנו של‬ ‫ידי השגרירות האמריקאית כדי להקביל את פניו ואת פני‬
‫אדם הנושא משרה בכירה בשגרירות האמריקאית‪ .‬אבל בכל‬
‫זאת הוא מהנהן בראשו ואומר‪" :‬כשאתה אומר 'המון גרמנים‬ ‫המסמכים המסווגים שהוא נושא עמו במזוודתו‪.‬‬
‫הוא פטפטן לא קטן‪ ,‬הנהג מן השגרירות‪ ,‬אבל רק לאחר‬
‫ונאצים'‪ ,‬למה אתה מתכוון?"‬ ‫שעתיים של נסיעה מסוגל דיויד להסיט הצידה את מראה‬
‫הנהג נאנח‪" .‬מה אתה יודע על שוודיה?" הוא מתעניין‪" ,‬אתה‬ ‫הפליטים שפגש‪ ,‬להפסיק להרהר בסיפורי הזוועה ששמע‬
‫יודע שהיא היתה ניטרלית במלחמה‪ ,‬נכון? ואתה יודע גם שמאוד‬
‫מאוד קשה לבני אדם ולמדינות להיות ניטרליות באמת‪ ...‬נכון?‬ ‫תשע"ט‪52 50‬‬

‫סיפור בהמשכים ‪ ///‬מ' קינן‬ ‫הנוראיות שעברו עליו בקרון המשא הפתוח‪ ,‬כשהשלג הרוסי‬ ‫אני בטוח שעם השנים‪ ,‬כולם יגלו שמתחת לשולחן שוודיה‬

‫כמעט הקפיא אותו למוות וכשהשמש הבוכרית בישלה אותו‬ ‫היתה מוכנה לעשות למען הגרמנים כמעט הכל"‪.‬‬

‫אט אט ‪ -‬התנחם אברהם רבינסקי בשמועות שדיווחו על‬ ‫"אנחנו כבר עכשיו יודעים שהם עשו לא מעט"‪ ,‬אומר דיויד‬

‫כך שחיי היהודים בטשנקט מתנהלים כמעט ללא הפרעה;‬ ‫ומשעין את ראשו אחורנית‪" .‬אבל תגיד לי‪ ,‬כשאתה אומר‬

‫וכשהוביל אותו מארחו למחסן נטוש וטען כי זהו בית הכנסת‬ ‫'נאצים'‪ ,‬עולה לך מישהו מסוים בראש?"‬

‫שבו מתכנסים בני הקהילה היהודית – לבו נשבר בקרבו‪.‬‬ ‫"כמה"‪ ,‬אומר הנהג ללא היסוס‪" .‬קודם כל – ישנו הבחור‬

‫בתי כנסת כאלה יכול היה למצוא בעוד מקומות‪ .‬בשביל‬ ‫שמביא את החלב לשגרירות‪ .‬הוא היה עצבני מאוד כששמע‬

‫להתפלל ביחידות בחדר חשוך‪ ,‬לא היה צריך לסכן את חייו‬ ‫שג'וני רוצה לשלוח את העוזר שלו כדי לראות איך הוא חולב‬

‫ולעבור את הנסיעה הנוראה הזו‪.‬‬ ‫את הפרות‪ .‬עם ג'וני הוא אמנם השתדל לדבר בנימוס‪ ,‬פחות‬

‫אבל כאשר הוא אומר זאת למארחו נמוך הקומה וטוב הלב‪,‬‬ ‫או יותר‪ ,‬אבל אני שמעתי איזה מילים הוא אמר על ג'וני ועל‬

‫הלה רק מושך בכתפיו ללא שמץ של‬ ‫היהודים כשחשב שאף אחד לא שומע‬

‫אהדה‪" .‬בבוכרה יש יותר אוכל מאשר‬ ‫אותו מלבד הסוס"‪.‬‬

‫ברוסיה עצמה"‪ ,‬הוא אומר‪" .‬זו הסיבה‬ ‫ננ""דדלההההיניייווירנהיווחוכפייאאהוחכשגחדדהוה‪,‬י‪,‬ואשחווש"צל"תש‪.‬שומי?מת"אב‪.‬בחלר ְיב‪,‬באלחךקו‪.‬לדטט"מץאם"‪.‬חהאאיאז"י?זב‪,‬לחןה"לשכאלהבמהםויא‪,‬וערתמוותושררלעהובנ"ם‪,‬ריםויןר‬ ‫"הסוס שבעזרתו הוא מביא את‬
‫שבגללה פליטים רבים כל כך מגיעים‬ ‫הקנקנים של החלב?" מבין דיויד‪.‬‬
‫לפה‪ .‬לא בתי כנסת‪ ,‬לא חיידרים‪ ,‬לא‬
‫ישיבות; לחם‪ .‬אבטיחים‪ .‬אורז‪ .‬בשביל‬ ‫"כן‪ .‬יש לו עגלה כזו עם סוס שלדעתי‬
‫היה בחיים כבר במלחמת העולם‬
‫זה הם באים לפה"‪.‬‬ ‫הראשונה"‪ ,‬אומר הנהג‪" .‬הוא שונא‬
‫המילים גורמות לאברהם להתכווץ‪,‬‬ ‫יהודים‪ ,‬זה בטוח‪ ,‬וכשאני חושב על‬
‫כאילו הכה בו מישהו באגרופו‪" .‬תורה‬ ‫זה ‪ -‬הכדים שלו גדולים כאלה – " הוא‬
‫ותפילה חשובים יותר מלחם ומאורז"‪,‬‬ ‫מרפה לרגע מן ההגה כדי להראות בידיו‬
‫הוא אומר‪" .‬צריך לעשות משהו‪ ,‬יצחק‪.‬‬ ‫כמה גדול כל אחד ממכלי החלב‪" ,‬אפשר‬
‫צריך לחשוב איך לגרום לאנשים לבוא‬ ‫להחביא בתוך כל אחד מהם ילד – בקלי‬

‫להשתתף בתפילות"‪.‬‬ ‫קלות!"‬

‫"אתה יכול לתלות מודעה"‪ ,‬אומר‬ ‫"אבל הילד נעלם בצהרים"‪ ,‬מזכיר‬

‫יצחק וצוחק‪" ,‬ככה בטוח מישהו יבוא‪.‬‬ ‫דיויד‪" .‬זו השעה שבה מביאים חלב‬

‫הבחורים מהנ‪-‬ק‪-‬וו‪-‬ד‪ .‬הם לא יחמיצו‬ ‫לשגרירות?"‬

‫תפילת מנחה כזו"‪.‬‬ ‫"הממממ"‪ ,‬הנהג שוקל את הדברים‪" ,‬לא‪ .‬האמת שלא‪ .‬כלומר‬

‫הבדיחה אינה משעשעת את אברהם‪" .‬אני לא טיפש"‪ ,‬הוא‬ ‫– אולי זה באמת לא יכול היה להיות הוא"‪.‬‬

‫אומר‪" .‬ברור לי שאתם צריכים לשמור על מידה מסויימת של‬ ‫"ואולי כן"‪ ,‬מתנגד דיויד‪" .‬אולי בדיוק באותו יום הגיע החלבן עם‬

‫חשאיות‪ .‬אבל אם באמת אין כאן כלום‪ ...‬אז צריך לעשות משהו‪.‬‬ ‫הכדים הריקים לשגרירות כדי לבקש תשלום או להשאיר עוד‬

‫חייבים‪ .‬אפילו במוסקבה אנשים מצליחים למצוא דרכים ללמד‬ ‫כמה צנצנות לבן‪ ,‬אחרי שבבוקר לא השאיר לכם את הכמות‬

‫את הילדים שלהם קצת תורה‪ ,‬קצת הלכות"‪.‬‬ ‫הנכונה‪ ...‬צריך לבדוק את זה"‪ .‬הוא שותק רגע ואחר כך מושך‬

‫הוא נשמע נחרץ בדעתו ונחוש מאוד‪.‬‬ ‫בכתפיו‪" .‬חוץ מהחלבן"‪ ,‬הוא אומר‪" ,‬מי עוד יכול היה לחטוף‬

‫אבל יצחק אינו מניח לעובדות האלה לשנות את דעתו‪.‬‬ ‫את הילד? יש לך עוד רעיונות?"‬

‫הבחור מלשין‪ .‬העובדה הזו ברורה לו‪ ,‬והוא יעשה הכל‪ ,‬כולל‬

‫הכל‪ ,‬כדי למנוע ממנו להזיק לקהילה היהודית הקטנה והנאמנה‬

‫לה' ולתורתו שמצליחה להתקיים בעיר הזו‪.‬‬ ‫במשך כל הנסיעה ממעמקי רוסיה לבוכרה‪ ,‬בכל השעות‬

‫‪ 50‬תשע"ט‬ ‫‪53‬‬

‫בנות עשרה ואמן מספרות‪4‬‬ ‫פרקי הווי ‪ ///‬מגישה‪ :‬ד' רוטנשטרייך‬

‫בצי ‪ -‬הלא היא בת ציון‪ ,‬כיתה י"גרק הקדמה קלה‬
‫אביגיל ‪ -‬כשמה כן היא‪ ,‬כיתה י"ב‬
‫אפי ‪ -‬אפרת‪ ,‬כיתה י"א‬
‫בתוש ‪ -‬בתיה‪ ,‬כיתה ט'‬

‫ֵא ְמ ֶע ְ ֹשֵרה‬

‫פרק ‪81‬‬

‫שינויים מחוץ לבית‬ ‫אמא מספרת‪:‬‬

‫השפופרת‪" :‬זה לא אמתי! את לא רצינית!" וכמעט נשפכה‬ ‫יצאנו לטיול אחרון של בין הזמנים‪ .‬עוד מעט‪ ,‬ממש תוך ימים‬
‫מהכיסא של הרכב למרגלותיו בצחוק של התרגשות ‪ -‬אלא‬ ‫ספורים ‪ -‬מתחילה לה שנה חדשה‪ ,‬ואנחנו רוצים להחליף כוח‬
‫גם אביגיל ואפי ובתוש‪ ,‬כל אחת הוסיפה כיד המלך‪ .‬ישי‬
‫ודיתי נמלטו מהרכב החוצה ואני דידיתי אחריהם‪ ,‬מקווה‬ ‫ולהתפלל על השנה החדשה בו זמנית‪.‬‬
‫שכל המבקרים בציון לא מסתובבים אלינו ומסובבים אצבע‬ ‫את מסלול הטיול תכננו בקפידה בנותיי החביבות יחד עם‬
‫אבא עמו"ש‪ ,‬ובצי ביררה עם חברותיה שלומדות הדרכת‬
‫על הרקה‪.‬‬ ‫טיולים על מסלול משפחתי ללא עלות‪ ,‬שמתאים גם לאמא‬
‫כנראה כל המבקרים היו עסוקים בעניינים שלהם‪ ,‬או שאולי גם‬ ‫כמוני‪ ,‬שהמסלול הארוך ביותר שהיא עושה במשך היום‬
‫הבנות שלהם צווחות ככה בהתרגשות כשחברה מתארסת ‪ -‬כך‬ ‫הוא מהבית ועד תחנת האוטובוס‪ ,‬או לחלופין מהמטבח ועד‬
‫או כך‪ ,‬אבא שלנו החליט לקחת את העניינים לידיים והודיע‬ ‫המיטה שלה‪ ,‬כשהיא מתכננת לישון שנת צהרים וכל שנייה‬
‫בקול נחרץ שעל כולן לצאת מהמכונית ולהירגע בזה הרגע‪.‬‬
‫אנחנו במקום ציבורי‪ ,‬ואין ראוי לבנות ישראל ככה להתנהג‪.‬‬ ‫מעכבים אותה בדרך‪.‬‬
‫אחרי עוד כמה אינפורמציות חשובות‪ ,‬כמו מתי הווארט והאם‬ ‫צעדנו במסלול‪ ,‬שכשכנו במעיין נסתר‪ ,‬צפינו במצפה ואכלנו‬
‫לעלות ולמי היא הודיעה ומתי בכלל מודיעים לכיתה‪ ,‬ואחרי‬ ‫לחמניות עם נקניקיות וקטשופ ומספר חתיכות אבטיח‬
‫שבצי נרגעה כששמעה שעדיין לא הודיעו רשמית אלא רק‬
‫לחבורתן המצומצמת‪ ,‬ושבעז"ה נחזור לכאורה מוקדם מספיק‬ ‫לארוחת הצהרים‪.‬‬
‫כדי שהיא תוכל לחגוג את האירוע ‪ -‬יכולנו להמשיך בתכנית‬ ‫לקראת מנחה נסענו לכיוון קבר ר' מאיר בעל הנס‪ ,‬ואז הגיע‬

‫המקורית ולגשת לתפילת מנחה‪.‬‬ ‫הטלפון‪.‬‬
‫היא היתה נרגשת‪ ,‬באמת‪ .‬התרגשה בצי החברה הנאמנה‪,‬‬ ‫זו היתה חברה של בצי‪ ,‬ובטעות ‪ -‬באמת בטעות ‪ -‬העבירה‬
‫התרגשה אביגיל ‪ -‬האחות הקרובה של החברה הנאמנה‪ ,‬ו‪-‬גם‬ ‫אביגיל את השיחה למצב 'רמקול'‪ .‬כך שמענו אותה כולנו‬

‫אני‪ ,‬אמתכן הנאמנה‪.‬‬ ‫באופן מיטבי‪.‬‬
‫נכון‪ ,‬התכנית המקורית שלי היתה לשפוך תפילה על כולם‪ .‬ישי‬ ‫הקול היה חצי חנוק‪ ,‬חצי מתלהב‪ ,‬חצי בוכה‪ ,‬חצי צוחק‪ .‬איך‬
‫מתחיל כיתה מכינה עם רב'ה‪ ,‬מה שאומר שבעז"ה עוד השנה‬ ‫ייתכנו חצאים רבים כל כך? זה מה שהיה‪" .‬בצי‪ ,‬את בעיר?"‬
‫הוא יתחיל ללמוד חומש‪ ,‬וזו שנה משמעותית כל כך לילד יהודי‪.‬‬ ‫עכשיו זיהיתי את הקול‪ .‬רבקה אורן‪ ,‬אחת החברות הטובות‬
‫דיתי עולה לכיתה א'‪ ,‬שלב משמעותי בחיים‪ ,‬שדורש תפילה‬
‫מיוחדת גם כן‪ .‬אביגיל נכנסת לאגף הבוגרות עם התחלת לימודי‬ ‫שלה‪.‬‬
‫מקצוע‪ ,‬ובצי ‪ -‬מתחילה את השנה המסיימת‪ .‬כן כן‪ ,‬יש לי בת‬ ‫"הממ‪ ...‬לא ממש‪ .‬יותר נכון‪ ,‬אני בטבריה‪ ,‬עוד כמה דקות‬
‫בוגרת‪ .‬ומה עם אפי ובתוש? לכל אחת יש התחלה בפני עצמה‬
‫שצריכה תפילה בפני עצמה‪ .‬וגם אבא ואני רוצים ומתפללים‬ ‫אצל ר' מאיר"‪.‬‬
‫"תתפללי עליי"‪ ,‬ביקשה רבקה‪ ,‬ובצי לפתה את לבה‪.‬‬
‫לסיעתא דשמיא בשנה הקרובה‪ ,‬ושנזכה לחזור בתשובה‪.‬‬ ‫גם אני ל ַפתי אותו‪ ,‬אבל מסתבר שכל אחת מאתנו חשבה על‬
‫היתה לי באמת רשימה ארוכה‪ ,‬אבל באו האירוסין והכניסו‬ ‫דברים שונים לחלוטין‪ ,‬ומסתבר כמובן שבצי צדקה‪.‬‬
‫אותי לסערת רגשות גדולה‪ .‬זהו‪ ,‬זה באמת אמתי‪ .‬גם אנחנו‬ ‫אני חשבתי שקרה לה משהו‪ ,‬או למשפחה שלה או לחברות‬
‫מגיעים לשלב הזה‪ ,‬גם בצי שלנו נכנסת לגיל שבו אפשר‬ ‫שלה או לסמינר; איזו תאונה או מחלה או פשיטה של מס‬
‫להתחיל 'לשמוע'‪ .‬גם בבית שלנו עומדים להשתנות דברים‪,‬‬ ‫הכנסה‪ .‬היא היתה נשמעת טראגית באופן חגיגי‪ ,‬והיה קשה‬
‫לנחש מה עומד מאחורי ההיסטריה השקטה שלה‪ .‬אבל בצי‬
‫הזמן לא קופא על שמריו‪...‬‬
‫"את מתרגשת מאוד מהאירוסין של רבקה‪ ,‬אמא?" שאלה‬ ‫ניחשה‪:‬‬
‫"לא‪ ,‬אל תגידי לי‪ ,‬אל תגידי! היום? באמת? את‪"- - -‬‬
‫אותי דיתי המתוקה כשצעדנו חזרה לרכב‪.‬‬
‫חייכתי אליה בפנים אדומות מדמעות‪' .‬כמה טוב ה''‪ ,‬חשבתי‬ ‫"כן‪ ,‬נכון שזה לא יכול להיות? אני לא מאמינה!"‬
‫לעצמי‪' ,‬שדאג באהבתו להביא את הבשורה לידיעתי בדיוק‬ ‫"היא מתארסת?" שאלה בתוש בלחישה קולנית‪ ,‬ונס שאבא‬
‫בזמן הנכון‪ .‬לפתוח לי את שערי הדמעות‪ ,‬להודות על העבר‬ ‫שלנו בדיוק החנה את הרכב‪ ,‬כי צווחות השמחה וההלם שבאו‬
‫אחרי ההודעה התמימה הזו היו עלולות להיות מסוכנות‬
‫ולבקש ולהתחנן הלאה'‪.‬‬
‫בתנאי נהיגה‪.‬‬
‫'מישהו צריך לחנך את הדור הזה'‪ ,‬חשבתי לעצמי אחרי שפרחה‬
‫נשמתי מהצווחות‪ .‬כמובן‪ ,‬זאת לא היתה רק בצי שצעקה אל‬

‫‪54‬‬ ‫‪50‬‬

‫אתגרים ושעשועי חשיבה ‪ ///‬פ‪ .‬חריף‬ ‫דקרוגושית קל‪ :‬בינוני‪ :‬קשה‪:‬שעת פיצוח ‪///‬‬

‫קבוקים ‪ ///‬סודוקו ועוד‬

‫פחות או יותר‬

‫יש לשבץ את הספרות ‪ 6-1‬כך שבכל שורה‪/‬טור‪/‬‬
‫מלבן מודגש תופענה כל הספרות הללו (היינו‪ ,‬כל‬

‫ספרה תופיע פעם אחת)‪.‬‬
‫באתגר זה לא ניתנות ספרות כלל‪ .‬במקום זאת‪,‬‬
‫צורת המשבצת מסייעת לקבוע את הספרה שבה‪,‬‬
‫כדלהלן‪ :‬חץ היוצא ממשבצת מסוימת לעבר חברתה‬
‫מורה שבמשבצת הראשונה יש ספרה גבוהה יותר‬
‫מזו שבמשבצת הסמוכה‪ ,‬וחץ נכנס – מורה להיפך‪.‬‬

‫(החץ יוצא לכיוון המשבצת הנמוכה יותר)‪.‬‬

‫בונדוקים ‪ ///‬חידות היגיון‬

‫גפרורים בריבוע‬

‫לפניכם שלושה ריבועים שלמים‪,‬‬
‫עשויים משנים עשר גפרורים‪.‬‬

‫כיצד תוכלו להרכיב מהם ששה ריבועים‬
‫– בלי לשבור אף גפרור?‬

‫אגוזי מלך ‪ ///‬ידע יהודי‬

‫חוצ‪-‬פנים‬

‫מי קיבל הוראה לעשות בבית ובחוץ את אותו הדבר? (אין קשר לבית המקדש)‬

‫פתרונות לשעת פיצוח גיליון ‪48‬‬

‫באוויר וביבשהאגוזי מלך‬ ‫בונדוקים‬ ‫קבוקים‬
‫קשת‪.‬‬ ‫לוקחים אויר‬
‫צורה א' – ( ַה) ֶּק ֶׁשת (בראשית ט‪ ,‬יד)‪ ,‬במובן של‬ ‫‪+ 232668‬‬ ‫עקוב אחרי‬
‫תופעת טבע הנראית בשמים כסימן למבול‪.‬‬ ‫‪+ 2268 + 22‬‬
‫צורה ב' – ַקׁ ָּשת (שם כא כ)‪ ,‬במובן של מומחה‬ ‫‪594‬‬
‫היודע לירות חצים מקשת‪ .‬החץ עף מקרקע‬ ‫‪54 4‬‬
‫לקרקע דרך האוויר‪.‬‬

‫משפחת גולדשמידט ירושליםהזוכים‪:‬‬ ‫פתרונות יש לשלוח עד שבוע מיום קבלת הגליון‪:‬‬
‫אתי שפירא ביתר עילית‬
‫לכתובת‪" :‬זרקור" ת‪.‬ד‪ 5284 .‬ירושלים ‪ 91052‬או בפקס‪02-5372784 :‬‬
‫לשלוח בדף נפרד ולציין עבור מדור שעת פיצוח‬

‫‪ 50‬תשע"ט‬ ‫‪55‬‬

‫ַּת ְק ִציר‪:‬‬ ‫פרק ל"א‬
‫ָה ַעְר ִבי מֹו ֵכר ַמִים ַּב ְּ ׁשכּו ָנה ֵמ ַהְּב ֵאר ֶׁשָּכָרה‬
‫ַּב ֶּשׁ ַטח ֶׁשּלֹו‪ּ .‬פֹוְר ִעים ֲעָר ִבים סֹו ְת ִמים ֶאת‬

‫ַהְּב ֵאר ְּב ַמ ְח ָׁש ָבה ֶׁש ִהיא ֶׁשל ְיהּו ִדים‪ .‬עֹו ֵזר‬
‫ַה ַּשׁ ְגִריר ַמ ִּגי ַע ְל ֶאֶרץ ִי ְׂשָר ֵאל ּו ַמִּציג ֶאת‬

‫ַע ְצמֹו ְּכ ַׁש ְגִריר‪ .‬הּוא עֹו ֵמד ְל ַב ֵּקר ַּב ְּ ׁשכּו ָנה‬
‫ַה ֲח ָד ָׁשה‪ַ .‬ה ָּשׁ ֵכן ֶׁשל הֹו ְּפ ְׁש ַט ֶטר ִמּ ִוי ָנה אֹו ֵסף‬

‫ִמ ְכ ָּת ִבים ֶׁש ִה ִּגיעּו ְל ָתא ַהּ ֹד ַאר ֶׁשּלֹו‪.‬‬

‫כתבה‪ :‬חיה ציירה‪ :‬אביגיל כהן‬

‫ִּכ ְמ ַעט ָׁש ַכ ְח ִּתי!‬ ‫ַע ְכ ָׁשו ֲא ַנ ְחנּו סֹוף סֹוף לֹו ְב ִׁשים‬ ‫ִא ָּמא ֶׁשִּלי ָׁש ְמ ָעה ֶׁש ָהְרסּו ָל ֶכם‬
‫ַה ַּשׁ ְגִריר עֹו ֵמד‬ ‫ְּב ָג ִדים ֶׁשל ְירּו ַׁש ְל ִמים‪ְּ ,‬כמֹו ָּכל‬ ‫ֶאת ַהְּב ָג ִדים‪ִ ,‬היא ָׁש ְל ָחה ָל ֶכם‬
‫ֶאת ִּב ְג ֵדי ַה ַּשׁ ָּבת ֶׁשָּלנּו ֵּבי ְנ ַתִים‪.‬‬
‫ְל ַה ִּגי ַע!‬ ‫ַה ְּ ׁש ֵכ ִנים‪.‬‬

‫ַה ַּשׁ ְגִריר‪ְ ...‬ס ָתם ּגֹוי‪ַ ...‬מה ֵּיׁש‬ ‫ַהְּב ָג ִדים ָה ֵאּלּו ֹלא ֶּב ֱא ֶמת ֶׁשָּלנּו‪...‬‬
‫ְּל ִה ְתַר ֵּגׁש ִמ ֶּמּנּו? הּוא ְּב ִדּיּוק ְּכמֹו‬ ‫ֵהם ֶׁשל ַה ְּשׁ ֵכ ִנים! ְו ָלנּו ֵאין ְּב ָג ִדים‪,‬‬
‫ָה ַעְר ִבי ׁשֹו ֵאב ַה ַּמִים‪ ,‬אֹו ַהּגֹוי ֶׁשל‬
‫ָמה ַה ִּ ׂש ְמ ָחה ַה ְּגדֹו ָלה?‬
‫ַׁש ָּבת ֶׁש ָהָיה ָלנּו ְּבִוי ָנה‪...‬‬

‫ַה ַּשׁ ַער ַה ֶּזה ִל ְכבֹו ִדי? ַמה‬ ‫ִמי ֶׁשהּו ַמ ִּגי ַע!‬
‫ָּכתּוב ָּכאן? אּו ַלי ַה ֵׁשיח‬ ‫ַה ַּשׁ ְגִריר!‬
‫ֵי ַדע‪ ,‬הּוא יֹו ֵד ַע ִל ְקרֹא‪.‬‬

‫ֵהם ָס ְתמּו ִלי ֶאת ַהְּב ֵאר!‬ ‫ָל ָּמה ֵהם צֹו ֲח ִקים?‬ ‫ָהא‪ֶ ,‬זה ְּב ַסְך‬
‫ֲא ִני ֲא ַל ֵּמד אֹו ָתם ֶל ַקח!‬ ‫צֹו ֲח ִקים ָע ַלי!‬ ‫ַהּ ֹכל ָה ַעְר ִבי!‬

‫ירושלים‬

‫‪YERUSHALAYIM‬‬

‫שולם ‪P.P.‬‬
‫ש' ‪55‬‬

‫השולח 'זרקור'‬
‫ת"ד ‪5284‬‬

‫ירושלים ‪91052‬‬
‫עיתון רשום‬
‫ברשות הדואר‬