גליון זרקור • 49

‫סיפור בהמשכים‪ ///‬תמר מור‬ ‫שרי תפסה את המקום של רוחמי ואין לה מושג עם מי‬ ‫ולא נעלבת משום דבר‪ ,‬אין לה שם‪ .‬אין שום סיבה לזכור‬
‫רוחמי הסתדרה בכלל‪ .‬היא חשבה שזה לא יפה‪ ,‬היא‬ ‫אותה‪ .‬לא פלא שגם ברשימות של משרד החינוך היא‬
‫ניסתה לשכנע את דבורי ואת ליבי שזה לא לעניין והן‬
‫חייבות לצרף גם את רוחמי‪ ,‬שנתיים הן היו רביעייה ואי‬ ‫לא נמצאת‪ ,‬היא בכלל לא בן אדם‪.‬‬
‫אפשר פתאום לחתוך ככה‪ .‬ליבי אמרה שלרוחמי יש‬ ‫קמתי בוערת‪" .‬את רוצה לחזור למגמה שלך עכשיו?"‬
‫חברות חדשות ולא נעים לה לפנות אליה‪ .‬דבורי הסבירה‬ ‫צפנת שאלה אותי ברכות הרגילה שלה‪ .‬היא לא יכלה‬
‫לה למה זה לא מוצלח ורק ירע את המצב וידגיש את‬
‫ההבדלים‪ .‬יופי‪ .‬עכשיו היא משלמת את המחיר כמו‬ ‫לדעת שאני כועסת‪.‬‬
‫תמיד‪ .‬אם לרוחמי יש טענות‪ ,‬למי פונים אם לא למירי?‬ ‫"תודה רבה"‪ ,‬אמרתי לה במאמץ ויצאתי משם‪ .‬אני כן‬
‫הפנסים בפארק קלושים והדשא רטוב‪ .‬בכל זאת היא‬ ‫אהיה בן אדם‪ ,‬אתם עוד תכירו בי‪ .‬האגרופים שלי נקפצו‬
‫חייבת להתרחק קצת מהמעגל ולקרוא את המילים‬ ‫כשידעתי שאעשה את זה‪ ,‬גם אם עוד לא ידעתי איך‪.‬‬
‫הראשונות‪ .‬עט סגול‪ ,‬העט של רוחמי‪ .‬חרוט בכאב‬
‫בדף‪ ,‬הרבה מחיקות‪ .‬ההתחלה גרועה עוד יותר ממה‬ ‫'אמת או חובה' הוא משחק שמספק לא רע את היצרים‬
‫הסדיסטיים של המין האנושי‪ .‬בינינו‪ ,‬בכל זאת מעודן‬
‫שהיא חשבה‪.‬‬ ‫יותר לשבת במעגל על הדשא ולחשוב על שאלה שתגרום‬
‫רוחמי תמיד היתה חברה שלה יותר מליבי‪ .‬בגללה בכלל‬ ‫לחברה התורנית להסמיק מאשר לראות אותה נאבקת‬
‫הן נהיו קבוצה‪ .‬היא מזכירה לה את זה עכשיו‪ ,‬וזה נכון‬ ‫מול אריה באיצטדיון ולהריע כמו בימי קדם‪ .‬שלא לדבר‬
‫מדי‪ .‬היא טוענת שלא מספיק מה שהיה עם ליבי‪ ,‬עכשיו‬ ‫על זה שאחרי הכל‪ ,‬בידי החברה הבחירה האם להשתתף‬
‫גם היא בגדה בה והרסה לה את האמון באנשים‪ .‬זה לא‬
‫נכון‪ ,‬זה לא נכון‪ .‬מירי קפצה אגרופים פגועים‪ .‬היא לא‬ ‫במשחק או לא‪.‬‬

‫התכוונה‪.‬‬ ‫הקשב שלה מוסח כשרוחמי‬
‫"אם היית נאמנה מספיק‪ ,‬היית דואגת לשמור לי את‬ ‫דוחפת לידיים שלה דף ונעלמת‬
‫המקום שלי‪ ,‬אבל את חושבת רק על הנוחות שלך"‪,‬‬ ‫משם‪ .‬בחושך אף אחת לא רואה‪.‬‬
‫היא מרגישה את הרשרוש ואת‬
‫רוחמי כתבה בסגול פגוע‪.‬‬ ‫המגע הקר‪ .‬דברים נחמדים לא‬
‫אני כן נאמנה‪ ,‬היא ענתה לה במחשבותיה‪ .‬מה יכולתי‬ ‫יכולים להיות כתובים בדף הזה‪.‬‬
‫לעשות כשדבורי העדיפה את ליבי‪ .‬יכולתי לריב ִאתה?‬
‫גם מירי משתתפת במשחק‪ .‬בטח‪ .‬נאנקת יחד עם כולן‬
‫הן שתיהן יותר חזקות ממני‪ ,‬תאמיני לי רוחמי ש‪...‬‬ ‫על גורלה של ליבי שתצטרך לשטוף את הכלים במקום‬
‫"מה את קוראת שם?" דבורי לחשה‪.‬‬ ‫ברכי ביום התורנות שלה‪ .‬מקשיבה בעיניים פעורות‬
‫לגילי שמודה בנמיכות רוח שהיא כן יודעת מי המחנכת‬
‫"איזה מכתב‪ .‬אני לא יכולה להראות"‪ .‬מירי החזיקה את‬ ‫שלהן בשנה הבאה אבל אסור לה לגלות‪ .‬מרחמת בכל‬
‫הדף חזק‪ .‬אסור לתת לעוד מישהו לראות את הכאב‬ ‫לב על רוחי שתיאלץ לתלות את התעודה שלה על הלוח‬

‫של רוחמי‪.‬‬ ‫ולהזמין את כולן להתבונן בה‪.‬‬
‫דבורי רכנה מעליה בעניין‪" .‬אני מזהה את הכתב של‬ ‫הקשב שלה מוסח כשרוחמי דוחפת לידיים שלה דף‬
‫רוחמי"‪ ,‬היא לאטה‪" .‬מה‪ ,‬היה לה באמת אכפת העניין‬ ‫ונעלמת משם‪ .‬בחושך אף אחת לא רואה‪ ,‬היא מרגישה‬
‫של החדר? כדאי שאני אראה מה היא אומרת‪ ,‬אולי אני‬ ‫את הרשרוש ואת המגע הקר‪ .‬דברים נחמדים לא יכולים‬
‫יכולה לעשות עם זה משהו‪ .‬באמת חשוב שניתן לה‬ ‫להיות כתובים בדף הזה‪ .‬לא כשליבי עזבה את רוחמי רק‬
‫לפני חצי שנה וזה המחנה הראשון שהן לא ארבעתן‬
‫הרגשה טובה"‪.‬‬
‫"זה לא הוגן‪ ,‬זה‪"...‬‬ ‫בחדר‪.‬‬
‫"אני אומרת לך שזה כן‪ .‬זה הרי לטובתה‪ ,‬אנחנו לא‬
‫הולכות לדבר על זה עם עוד בנות"‪.‬‬
‫רוחמי לא כאן כדי לראות‪ ,‬נתנה את המכתב והלכה לה‬
‫עם החצי השני של הכיתה‪ .‬אם דבורי תדע כמה כואב‬
‫לה‪ ,‬אולי היא באמת תוכל לעשות משהו‪ .‬זה לתועלת‪.‬‬

‫"נו‪ ,‬תני‪ .‬באמת"‪.‬‬
‫היא נותנת‪ .‬באמת‪ .‬והסגול של רוחמי בוער בהאשמה‪.‬‬
‫"תור דבורי"‪ ,‬ריקי מריעה‪" .‬אמת או חובה? אהמממ‪...‬‬
‫להקריא בקול את הפתק שאת קוראת עכשיו‪ ,‬זה נקרא‬

‫אמת או חובה?"‬

‫‪ 49‬תשע"ט‬ ‫‪51‬‬

‫סיפור על רקע הסטורי‬

‫מסקנות פשוטות‬

‫פרק ‪31‬‬

‫מה קורה כאן?‬

‫סיפורנו מתרחש מיד לאחר מלחמת העולם השניה בארבע זירות שונות‪.‬‬
‫בפרקים האחרונים פגשנו את סלבה‪ ,‬נער צעיר שהתעורר בוקר אחד בפנימיה צבאית אי שם בברית המועצות‪ ,‬שם‬
‫הוסבר לו שארצות הברית הרעילה את מחסני המזון של מוסקבה‪ ,‬מאות אלפים נהרגו וביניהם כל בני משפחתו‪,‬‬
‫וזיכרונו נפגע‪ ,‬כך שהוא אינו יודע מיהו ולא דבר על עברו‪ .‬ימים מספר לאחר מכן‪ ,‬בשעת שיחה עם חבר‪ ,‬צף בתודעתו‬

‫של סלבה רסיס מידע‪ ,‬המגלה לו כי הוא יהודי‪.‬‬
‫בזירה נוספת אנו פוגשים את דיויד‪ ,‬המשמש כקצין מודיעין בכיר בצבא האמריקאי‪ .‬לדיויד חברותא מבוגר‪ ,‬נכה‪ ,‬בשם‬

‫רולי‪ .‬דיויד נבהל מאוד כאשר הוא מגיע ללמוד עם רולי ומגלה כי הוא אינו מגיב לדפיקות על הדלת‪.‬‬

‫השניים מהצד יכול לזהות בקלות שהוא אינו מאמין שתהיינה‬ ‫מכונית הקאדילק הנכנסת לחנייה אינה מוכרת לדיוויד‪ ,‬וגם‬
‫כאלה‪ .‬לפחות לא בקרוב‪.‬‬ ‫לא האיש‪ ,‬בן גילו בערך‪ ,‬היושב מאחורי ההגה‪ .‬אבל במושב‬
‫האחורי יושב רולי הזקן לבטח‪ ,‬והאוויר הכלוא בריאותיו של‬
‫"אני אשתדל לבוא שוב‪ ,‬אם אמצא מישהו שיביא אותי"‪ ,‬אומר‬
‫רולי ומוציא את מטפחת האף שלו מכיסו‪" .‬תגיד לאבא שיהיה‬ ‫דיויד משתחרר החוצה באנחה‪.‬‬
‫"אתה החברותא של מר בלומפילד?" שואל הנהג ומשרבב‬
‫חזק‪ .‬ראינו הרבה נסים בחיים‪ ,‬ואני בטוח שנראה שוב"‪.‬‬ ‫את ראשו החוצה‪" ,‬אתה יכול לבוא רגע לעזור לו עם כיסא‬
‫"אני אומר לו"‪ ,‬הצעיר מרכין בנימוס את ראשו‪ ,‬ודיוויד מגלה‪,‬‬
‫במידת מה של הפתעה‪ ,‬שאין כיפה על קרקפתו‪" .‬ושוב תודה‬ ‫הגלגלים שלו?"‬
‫"בשמחה"‪ .‬רגליו הארוכות של דיוויד חוצות במספר פסיעות את‬
‫מר בלומפילד‪ ,‬ערב טוב"‪.‬‬ ‫החצר הקדמית‪ ,‬ולמרות שלא עשה זאת מעולם קודם לכן הוא‬
‫"הוא עורך דין?" אומר דיוויד בשעה שהמכונית נוסעת ברוורס‬ ‫מצליח בקלות לפתוח את כיסא הגלגלים‪ ,‬לייצב אותו ולסייע‬
‫לחברותא שלו לעבור מן הרכב למושב העץ הנוקשה‪" .‬כמעט‬
‫חזרה אל הרחוב‪.‬‬ ‫שברתי את החלון ופרצתי לבית שלך כדי לבדוק איפה אתה"‪,‬‬
‫"כן"‪ ,‬מאשר רולי‪" ,‬עורך דין מצליח מאוד"‪.‬‬ ‫הוא אומר לו אגב כך‪" .‬דאגתי לך‪ .‬אף פעם לא קרה שהגעתי‬
‫"בטח מתעסק עם תאגידים"‪ ,‬אומר דיוויד‪.‬‬
‫"כן"‪ ,‬מאשר שוב רולי‪" ,‬הוא עובד במשרד גדול במנהטן‪ ,‬כותב‬ ‫אליך ולא היתה תשובה לדפיקות שלי"‪.‬‬
‫חוזים בשביל כל מיני חברות גדולות‪ .‬אבל אני אף פעם לא‬ ‫"אני לא יוצא הרבה"‪ ,‬פניו של רולי נראות בצקיות מעט‪ ,‬והכיפה‬
‫אבין איך אתה מנחש את כל הדברים האלה אחרי שדיברת‬ ‫שנחה על שיערותיו הקלושות‪ ,‬הלבנות‪ ,‬מוסטת הצדה וחושפת‬
‫את הקרחת העגולה שבמרכז ראשו‪" ,‬אבל היום הייתי חייב‪.‬‬
‫עם בנאדם בסך הכל שתי דקות"‪.‬‬ ‫לא יכולתי לתת ללייבל'ה החבר שלי להתמודד עם זה לבד"‪.‬‬
‫דיוויד מושך בכתפיו‪" :‬יש לו בגדים של עורך דין‪ ,‬ושפת גוף‬ ‫"תודה שהגעת‪ ,‬מר בלומפילד"‪ ,‬אומר הנהג בנימוס חסר‬
‫של עורך דין‪ ,‬אבל הוא גרוע בתקשורת בין אישית ולא יהיה‬
‫מסוגל לשכנע שופט או חבר מושבעים‪ ,‬ואם יש לו מכונית‬ ‫חמימות‪.‬‬
‫יקרה כזו‪ ,‬נראה שהוא לא עובד בשביל הממשלה אלא בתחום‬ ‫"שתבשרו בקרוב בשורות טובות"‪ ,‬אומר רולי ומושיט לו את‬
‫אחר שמאפשר לו להרוויח טוב‪ .‬זה לא יכול להיות צוואות‪,‬‬
‫כיוון שאנשים פרטיים היו נפגעים מהיחס שלו ולא חוזרים‬ ‫ידו ללחיצה‪" ,‬ישועת ה' כהרף עין‪ .‬היד ה' תקצר?"‬
‫הנהג מרים את זוויות פיו כלפי מעלה‪ ,‬באופן שילד קטן היה‬
‫אליו שוב‪ .‬מה נשאר? תאגידים‪ .‬פשוט מאוד"‪.‬‬ ‫מזהה כחיוך‪ ,‬אבל בני אדם מבוגרים מבינים שהוא אינו אלא‬
‫"מאוד מאוד"‪ ,‬מסכים רולי‪" ,‬פשוט מאוד מאוד"‪ .‬הוא נאנח‪" .‬נו‪,‬‬ ‫רפלקס נימוסי וחסר משמעות‪" .‬תודה לך‪ ,‬מר בלומפילד"‪,‬‬
‫מה עוד הבנת? זה דווקא מקל עליי שלא אצטרך לספר לך הכל"‪.‬‬ ‫הוא אומר שוב‪" ,‬שתהיינה בשורות טובות"; ודיוויד המביט על‬
‫דיוויד לא מגיב מיד‪ .‬הוא מוביל את כיסא הגלגלים לעבר דלת‬

‫תשע"ט‪52 49‬‬

‫סיפור בהמשכים ‪ ///‬מ' קינן‬ ‫שהמשפחה לא שמעה מהם כלום"‪ .‬הוא מוחה שוב את מצחו‪.‬‬ ‫הבית‪ ,‬ומשתמש במפתח שנותן לו ידידו כדי לפתוח את‬

‫"הוא היה כזה ילד טוב‪ ,‬ג'וני"‪ ,‬עיניו של הזקן מצטעפות‪" ,‬אני‬ ‫הדלת הגדולה‪ .‬מכניס את כיסא הגלגלים פנימה‪ ,‬מדליק את‬

‫הכנתי אותו לבר המצווה שלו‪ ,‬הוא היה ילד כל כך נבון ופיקח‪,‬‬ ‫האור ואת תנור החימום‪ ,‬ומוביל את רולי אל מקום הלימוד‬

‫שרצה לדעת ולהבין הכל"‪ .‬הוא בולע‪" .‬נו‪ ,‬לא נועיל להם בשום‬ ‫הקבוע שלהם על יד שולחן הסלון‪ ,‬לפני שהוא אומר‪" :‬אני‬

‫דרך עם הפטפוטים שלנו"‪ ,‬הוא פוסק בהחלטיות‪" ,‬קדימה‪ ,‬הגיע‬ ‫חושש שאני מדמיין תרחישים גרועים מדי‪ ,‬רולי‪ .‬אבל אם‬

‫הזמן לדחוף את כל הרגשות הצדה ולהתחיל פשוט ללמוד"‪.‬‬ ‫אחד הנכדים של לייבל החבר שלך נעלם‪ ,‬אולי אני יכול לנסות‬

‫הוא מושך אליו את הגמרא ונאנח‪" ,‬אתה בטח טוב גם בזה"‪,‬‬ ‫לעזור‪ ...‬פושעים בדרך כלל משאירים אחריהם עקבות וסימני‬

‫הוא אומר‪" ,‬אבל אני גרוע בדחיפת מחשבות‪ .‬מהרגע שלייבלה‬ ‫דרך‪ ,‬ועושים לא מעט טעויות"‪.‬‬

‫התקשר לספר לי על זה הבוקר‪ ,‬לא הצלחתי לעשות כלום"‪.‬‬ ‫שפתיו של הזקן רועדות‪" .‬זה הנכד הבכור שלו"‪ ,‬הוא אומר‪,‬‬

‫ואז‪ ,‬לחרדתו של דיוויד‪ ,‬מתחיל הזקן לרעוד‪ ,‬ודמעות גדולות‬ ‫"ילד קטן‪ ,‬אפילו לא בן שבע"‪ ,‬הוא מושך באפו‪" ,‬וזה קרה כבר‬

‫ומהירות מציפות את עיניו וגולשות‬ ‫לפני כמעט שבוע‪ .‬המשטרה אומרת‬

‫מן העפעפיים החוצה‪ ,‬מרטיבות את‬ ‫שאם החוטפים לא שלחו שום דרישת‬

‫כפות ידיו שמנסות להסתיר את שברון‬ ‫שפתיו של הזקן רועדות‪.‬‬ ‫כופר עד עכשיו – זה סימן גרוע מאוד"‪.‬‬
‫לבו‪" .‬רוחמה ואני אהבנו את ג'וני כל‬ ‫"זה הנכד הבכור שלו"‪,‬‬ ‫"לפני כמעט שבוע?" פניו של דיוויד‬
‫כך"‪ ,‬הוא אומר‪" ,‬לפעמים הוא היה‬ ‫הוא אומר‪" ,‬ילד קטן‪,‬‬ ‫מכווצות בחוסר אמון‪" ,‬והעיתונים לא‬
‫מגיע לכאן אפילו לשבתות‪ ,‬וגם כשגדל‬
‫ונהיה איש חשוב הוא המשיך לבוא‬ ‫אפילו לא בן שבע"‪ ,‬הוא‬ ‫אמרו על זה כלום?"‬
‫לכאן לעזור לי עם הסדר והניקיון‪ .‬אני‬ ‫מושך באפו‪" ,‬וזה קרה‬ ‫"קודם כל – " אומר רולי‪" ,‬זה לא קרה‬
‫לא יכול לחשוב עליו בין כל הגויים‬ ‫כבר לפני כמעט שבוע‪.‬‬ ‫כאן אלא בשוודיה‪ ,‬כך שיכול מאוד‬
‫האלה כשאין לידו אפילו לא יהודי‬ ‫המשטרה אומרת שאם‬ ‫להיות שהם עוד לא עלו על הסיפור‪.‬‬
‫אחד שיזכיר לו שהכל משמים והכל‬ ‫ודבר שני‪ ,‬מאוד יכול להיות שהצנזורה‬
‫לטובה ושהקדוש ברוך הוא אוהב‬ ‫החוטפים לא שלחו שום‬ ‫מטשטשת את זה‪ .‬אתה מבין? ג'וני‪,‬‬
‫דרישת כופר עד עכשיו –‬ ‫הבן של לייבל'ה‪ ,‬לא נסע לשוודיה על‬

‫זה סימן גרוע מאוד"‪.‬‬

‫אותו מאוד"‪.‬‬ ‫דעת עצמו"‪.‬‬

‫"אני אעשה את זה"‪ ,‬אומר דיוויד‪.‬‬ ‫דיוויד מנענע בראשו מצד לצד בחוסר‬

‫"אתה מה?"‬ ‫אמון‪" :‬הבן של סגן השגריר שלנו בשוודיה נחטף‪ ,‬ואף עיתון‬

‫"אני אסע אליו לשוודיה"‪ ,‬קולו של המייג'ור נחרץ‪" ,‬יש לי‬ ‫לא עלה על הסיפור?"‬

‫כמעט מאה ימי חופשה לא מנוצלים‪ ,‬והבריגידר גנרל החדש‬ ‫רולי נושף‪" .‬ממך אי אפשר להסתיר שום דבר"‪ ,‬הוא אומר‪,‬‬

‫שלנו ממילא לא חושב שאני מי‪-‬יודע‪-‬מה נחוץ‪ .‬אני אסע‬ ‫"איך ידעת מה התפקיד של הבן של לייבל'ה? שמעת שיש‬

‫לשוודיה לפגוש את הבן של החבר שלך‪ ,‬להזכיר לו שה' איתו‬ ‫שם יהודי‪ ,‬בשגרירות שוודיה‪ ,‬או שהכרת את השם שלו?"‬

‫ולהבטיח לו שיהיה טוב"‪.‬‬ ‫"גם וגם"‪ ,‬אומר דיויד ומושך בכתפיו‪" ,‬השם ג'וני בראון‪ ,‬בלי‬

‫"אבל זו הפלגה של כמה ימים – "‬ ‫לדעת שיש שם יהודי – לא היה אומר לי כלום‪ .‬מה קרה שם‬

‫"וטיסה של כמה שעות"‪ ,‬משלים דיוויד‪" ,‬אני בטוח שלמודיעין‬ ‫בדיוק?"‬

‫הצבאי יש כמה עניינים לסדר בשוודיה‪ ,‬כלומר‪ ,‬אני יכול לחשוב‬ ‫"בנג'י‪ ,‬הבן של ג'וני והנכד של לייבל'ה‪ ,‬נעלם"‪ ,‬אומר רולי‬

‫בעצמי על כמה דברים חשובים שנדחו בגלל מחסור בכוח‬ ‫בצרידות‪" ,‬בהתחלה הגיעה דרישה מהחוטפים לא לפנות‬

‫אדם מיומן‪ ,‬כך שיש סיכוי טוב שאוכל לשלב בקלות בין שתי‬ ‫למשטרה ואזהרה חריפה שאם העניין יתפרסם בעיתונים‬

‫המטלות"‪ .‬הוא מתרומם על רגליו‪" .‬בעזרת ה'‪ ,‬יהיה טוב"‪.‬‬ ‫זה יהיה סוף הסיפור‪ ,‬אבל אחר כך הם ניתקו מגע‪ .‬כבר שבוע‬

‫‪ 49‬תשע"ט‬ ‫‪53‬‬

‫ספויגנרויםת‬ ‫מענין פה ‪ ///‬חבצלת‬

‫‪2‬‬ ‫גן חיות בחום‬
‫‪11‬‬
‫‪1‬‬

‫איך מתמודדים עם החום?‬

‫מזגן‪ .‬שותים‪ .‬צל‪ .‬כובע שמש‪ .‬לא יוצאים החוצה‪ .‬נחים‪.‬‬

‫תשובות מצוינות!‬

‫לא כל אחד יכול ליישם אותן‪ .‬בפרט אם הוא גר בגן חיות‬

‫ואי אפשר להסביר לו שצריך כובע שמש אפילו שהחברים‬

‫יצחקו עליו‪ .‬צריך להיות יצירתיים!‬

‫‪3‬‬ ‫‪6‬‬

‫דוב הקוטב יודע היטב ש ַמ ִים קרים – מקררים‪.‬‬

‫את הארטיק ֵּפרות הוא מרחרח בחשדנות‪ .‬מה זה? (‪)1‬‬
‫לקוף אין שום בעיה‪ .‬גם קרטיב וגם סככת פיקה‪ .‬איזה כיף‪)2-3( .‬‬

‫ואם כבר שמיכה – הפנדה וארי הים ממילא לא לא מזיזים את‬

‫עצמם‪ ...‬לפחות שינוחו על מצעי קרח‪)4-5( ...‬‬
‫לאורנג‪-‬אוטנג היה צריך להחביא ג'ירפת גומי בתוך שוקת מים‪ .‬הוא ‪4‬‬

‫חייב לשתות ולהרטיב את הפרווה לפני שיגיע לאוצר‪)6( .‬‬

‫הג'ירפה בעצמה גורסת ברצון סלט פירות קרחוני (‪.)7‬‬ ‫‪7‬‬
‫גם הלאמה גורסת סורבה אננס (‪ ,)8‬והדובון מלקלק אבטיח בלי‬
‫גרעינים (‪ .)9‬אבל הטיגריס בחיים לא יסכים‪ .‬צריך להכין לו ‪5‬‬

‫ארטיק‪-‬דם‪ .‬בררררר‪)10( ...‬‬
‫ללביאות שכרו בריכה ניידת מנופש פעיל‪)11( .‬‬

‫הפילפילונים נכנסים מתחת למפל (‪ ,)12‬אבל מה‬ ‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫עושים עם הגדולים? צריך להשקות אותם‪ ,‬שיגדלו עוד‬
‫קצת‪)13( ...‬‬

‫השועל החשדן מנסה להבין מה המלכודת כאן‪ ,‬בקרח (‪.)14‬‬

‫אין ספק שלבולדוג שבביתן השמירה יש יותר שכל‪:‬‬

‫הוא עשה מהקרח בריכת התפלשות (‪.)15‬‬

‫‪12 14‬‬ ‫‪10‬‬
‫‪13 15‬‬

‫תשע"ט‪54 49‬‬

‫דקרוגושית קל‪ :‬בינוני‪ :‬קשה‪:‬שעת פיצוח ‪///‬‬

‫פיסטוקים ‪ ///‬תשבצים ‪ /‬ידע‬

‫אתגרים ושעשועי חשיבה ‪ ///‬פ‪ .‬חריף‬ ‫מילה בסלע‬

‫לכל אחת מהמילים הלא שגרתיות שלפניכם יש ארבע הצעות‬

‫הסבר‪ .‬בחרו בהצעה הנכונה‪.‬‬

‫‪ַ .5‬קֶּפ ֶצת‬ ‫‪ַּ .3‬ת ְקִריׁש‬ ‫‪ַ .1‬ר ֶּג ֶׁשת‬
‫א‪ .‬היפראקטיביות‬ ‫א‪ .‬מצבור קרשים‬ ‫א‪ .‬ספינת סער‬

‫ב‪ .‬טרמפולינה‬ ‫ב‪ .‬שבץ מוחי‬ ‫ב‪ .‬תרמוסטט‬
‫ג‪ .‬חיפושית אדומה‬ ‫ג‪ .‬פסיפס‬ ‫ג‪ .‬אלרגיה‬
‫ד‪ .‬תנועה בלתי רצונית‬ ‫ד‪ .‬ג'ל‬
‫ד‪ .‬התקפת לב‬

‫‪ַ .6‬מְר ָען‬ ‫‪ֹ ּ .4‬בִרי ָתן‬ ‫‪ִ .2‬ס ְכ ָסְך‬
‫א‪ .‬בעל נטיה להרע‬ ‫א‪ .‬חומר ניקוי‬ ‫א‪ .‬ריב אלים‬
‫ב‪ .‬מדבר בשפה מוקפדת‬
‫ב‪ .‬חולה ירח‬ ‫ב‪ .‬זיגזג‬
‫ג‪ .‬שכיב מרע‬ ‫ג‪ .‬מוהל‬ ‫ג‪ .‬צמח לא מתורבת‬
‫ד‪ .‬מחולל מחלה‬
‫ד‪ .‬עולה מרוסיה‬ ‫ד‪ .‬קיינעס‬

‫בונדוקים ‪ ///‬חידות היגיון‬

‫אמת ויציב‬

‫בכפר אחד מתגוררים שני חברים בעלי נטייה לשקר בימים מסוימים‪ .‬האחד דובר אמת בימי שני‪,‬‬
‫שלישי‪ ,‬רביעי וחמישי‪ ,‬ומשקר ביתר הימים; והשני דובר אמת בימי ראשון‪ ,‬שני‪ ,‬שישי ושבת‪,‬‬

‫ומשקר ביתר הימים‪.‬‬
‫באחד הימים אמרו שניהם את המשפט הבא‪:‬‬

‫"אתמול שיקרתי"‪.‬‬
‫באיזה יום זה היה?‬

‫אגוזי מלך ‪ ///‬ידע יהודי‬

‫אב המון‬

‫לשם החודש הנוכחי‪ ,‬אב‪ ,‬יש משמעות נוספת רווחת‪ :‬הורה‪ ,‬אבא‪ .‬במשמעות זו נכללים גם‪ :‬אדון‪,‬‬
‫ראשון‪ ,‬עיקר וכדומה‪.‬‬

‫היכן במקורות משמעות נוספת למילת 'אב' – בהקשר שונה לחלוטין מהאמורים לעיל?‬

‫פתרונות לשעת פיצוח גיליון ‪47‬‬

‫אגוזי מלך‬ ‫בונדוקים‬ ‫‪32‬‬ ‫קבוקים‬
‫‪4311‬‬
‫חצי איש‬ ‫דואר נע‬ ‫‪0561‬‬ ‫פסיפס‬
‫לא‪.‬‬ ‫‪63520254‬‬
‫תופל‬ ‫‪0146306340‬‬
‫(דברים א‪ ,‬א)‪,‬‬ ‫אם כל חבר מקבל מכתב נגדי למכתב שהוא בעצמו‬ ‫‪6404566225‬‬
‫חלק מהשם אחיתופל‬ ‫שלח‪ ,‬בהכרח הוא שסך כל המכתבים יהיה זוגי‪ .‬אך‬ ‫‪21325531‬‬
‫– המפורסם בשל "עצת‬ ‫בפועל סך כל המכתבים הוא ‪( 21‬שבעה חברים כפול‬ ‫‪4064‬‬
‫‪3021‬‬
‫אחיתופל"‪.‬‬ ‫שלושה מכתבים) שזה מספר אי זוגי‪.‬‬
‫‪15‬‬

‫נחמי ידלר ירושליםהזוכים‪:‬‬ ‫פתרונות יש לשלוח עד שבוע מיום קבלת הגליון‪:‬‬

‫משפחת הייזלר מודיעין עילית‬ ‫לכתובת‪" :‬זרקור" רחוב ישא ברכה ‪ 28‬ירושלים או בפקס‪02-5372784 :‬‬
‫לשלוח בדף נפרד ולציין עבור מדור שעת פיצוח‬

‫‪ 49‬תשע"ט‬ ‫‪55‬‬

‫ַּת ְק ִציר‪:‬‬
‫ַעְר ִבי ֵמ ִציק ְלתֹו ָׁש ֵבי ַה ְּ ׁשכּו ָנה ֶׁש ִּמחּוץ‬
‫ַלחֹומֹות ֶּדֶרְך ִּפ ַּסת ַקְר ַקע ְק ַטָּנה‬
‫ֶׁשִּנ ְׁש ֲאָרה ְּב ַב ֲעלּותֹו‪ .‬עֹו ֵזר ַה ַּשׁ ְגִריר‬
‫ַמ ִּגי ַע ְל ֶאֶרץ ִי ְׂשָר ֵאל ּו ַמִּציג ֶאת ַע ְצמֹו‬ ‫פרק ל'‬

‫ְּכ ַׁש ְגִריר‪ְּ .‬בקֹו ְנ ְס ַט ְנ ִטינֹוּפֹול ֹלא‬
‫ַמ ֲא ִמי ִנים ַל ַׁ ּש ְגִריר ָה ֲא ִמ ִּתי‪ַׁ .‬ש ְגִריר‬
‫אֹו ְס ְטרֹו הּו ְנ ָגְרָיה עֹו ֵמד ְל ַב ֵּקר ַּב ְּשׁכּו ָנה‬
‫ַה ֲח ָד ָׁשה‪ַ .‬ה ָּשׁ ֵכן ֶׁשל הֹו ְּפ ְׁש ַט ֶטר ִמּוִי ָנה‬
‫אֹו ֵסף ִמ ְכ ָּת ִבים ֶׁש ִה ִּגיעּו ְל ָתא ַהּדֹ ַאר‬
‫ֶׁשל הֹו ְּפ ְׁש ַט ֶטר‪.‬‬ ‫ציירה‪ :‬אביגיל כהן‬ ‫|‬ ‫כתבה‪ :‬חיה‬

‫ַמה ֶּזה‪ֵ ,‬הם ִק ְּ ׁשטּו‬ ‫ּבֹואּו ֵנ ֵלְך ַל ְחּ ֹגג‬
‫ּפֹה ִל ְכבֹו ֵדנּו?‬ ‫ַּב ְּ ׁשכּו ָנה ַהְּיהּו ִדית‬

‫ּבֹואּו ִנ ְסּ ֹתם‬ ‫ַה ֲח ָד ָׁשה‪.‬‬
‫ָל ֶהם ֶאת ַהּבֹור‬
‫ִאי ֶא ְפ ָׁשר ַל ְחּ ֹדר ְלתֹוְך‬
‫ֶׁשל ַה ַּמִים!‬ ‫ַה ָּב ִּתים‪ֵ ...‬הם ָּבנּו ֶאת‬
‫ַה ְּ ׁשכּו ָנה ַהּ ֹזאת ְּכמֹו ִמ ְב ָצר‪.‬‬

‫אּו ַלי ִנ ְמ ָצא ָׁשם‬
‫ַמ ֶּ ׁשהּו ִל ְג ֹנב?‬

‫ַמה ֶּזה ֵא ֶצל ַהַּיהּוד?‬ ‫ֶא ְתמֹול ָע ִׂשי ִתי‬ ‫ַהְּב ָג ִדים ֶׁשָּלנּו!‬
‫ֵיׁש ָל ֶהם ֲח ִגי ָגה‬ ‫ֲע ָס ִקים טֹו ִבים!‬ ‫ַע ְכ ָׁשו ֵאין ָלנּו ַמה‬
‫אֹו ָמה?‬ ‫ַא ְמ ִׁשיְך ִל ְׁשאֹב ַמִים‪.‬‬
‫ִּל ְלּבֹׁש!‬
‫ירושלים‬

‫‪YERUSHALAYIM‬‬

‫שולם ‪P.P.‬‬
‫ש' ‪55‬‬

‫השולח 'זרקור'‬
‫ת"ד ‪5284‬‬

‫ירושלים ‪91052‬‬
‫עיתון רשום‬
‫ברשות הדואר‬