שערי שמועות

מי˙ו‚ ˘עוב„ ב˘בילך תוכן הגליון דבר ראש המועצה לא פסקה ישיבה מכתב מורנו רה"י הגאון רבי אריה שפירא שליט"א כך מקובלני מבית אבא שיחה עם מורנו רה"י הגאון רבי נפתלי צבי יהודה שפירא שליט"א מה טוב חלקנו שיחה במעונו של המרא דאתרא הגאון רבי שלמה פולק שליט"א, ודבר תושבי המושב משה אמת ותורתו אמת לרגל הוצאתה מחדש של סדרת ספרי "קונטרס הביאורים" אורח חיים, שובע שמחות, נעימות מושב עם רבותינו הגאונים צוות משגיחי הישיבה שליט"א בשעריך, שערי שמועות הרב חננאל גינסבורגר שליט"א חושף ומספר על מאחורי הקלעים שמחים בבנין שלם צוות מפקחי הבניה משתפים על מהלך הבניה, ועל התכניות לעתיד בס"ד 2 3 4 12 18 21 25 30 עיצוב ועריכה גרפית: שיע ברים | סטודיו אורגינל ב"ה, תלמידי ובוגרי ישיבת שערי שמועות! את תפקידי הנוכחי כראש המועצה האזורית נחל שורק אני מאייש בס"ד מעל שנה, אך את הישיבה המפוארת 'שערי שמועות' ואת העומדים בראשה ומנהליה היקרים, זכיתי להכיר עוד קודם לכן. כתושב היישוב יד בנימין הסמוך, ראיתי תמיד בישיבה מקום להשראה, ובית יוצר לתלמידי חכמים. העובדה שבתוכנו מתנהלת לה אימפריה תורנית שזוכה להערכה בקנה מידה ארצי, ותחת דגלה חונים מאות תלמידים שאין להם בעולמם שום עיסוק אחר פרט ללימוד תורה ועליה ביראת שמים, מידות טובות ודרך ארץ – היא לא פחות ממרגשת ומפעימה בעיני. כך מאז, והיום עם התרחבות הישיבה פי כמה וכמה. ממקומי כיום, כמופקד על ניהול המרחב האזורי כולו, אינני יכול שלא להיזכר בדברי התלמוד הירושלמי במסכת חגיגה, הקובע ש'שומרי העיר' אינם רק אלו העוסקים בפעולות הביטחון וההגנה הפיזית על גבולותיה. לפי דברי הגמרא שם, תלמידי החכמים שבעיר, העסוקים בתלמוד, במקרא ובדברי תורה, אף הם שייכים למערכת השמירה וההגנה על האזור כולו. מאז התמניתי לתפקידי, התהדקו לשמחתי, קשריי, עם ראש הישיבה הגאון רבי אריה שפירא שליט"א, ועם חברי הנהלת הישיבה. בביקורים ההדדיים שערכנו – אני בישיבה, ואנשי הישיבה בלשכתי, שמחתי לגלות שחזון משותף רחב וגדול לכולנו: לראות את המקום בו אנו חיים, המקום בו אנו מגדלים את ילדינו – כמקום שבו אפשר לצמוח ולגדול בתורה, מידות טובות ויראת שמים. אני סבור, שמוסד תורני בסדר גדול שכזה כמו ישיבת 'שערי שמועות', נוטל חלק במהפכה החיובית העוברת על המועצה היקרה שלנו נחל שורק. קול התורה הבוקע מהיכלה החדש והמפואר השוכן במושב בית חלקיה, מזכיר את העיירות והכפרים באירופה שלפני השואה, מקום שבו השתלבו תורה, עבודה, וגמילות חסדים במקום אחד. לראות את תלמידי הישיבה ורבניה מתהלכים בין השדות המוריקים, כשברקע נשמע קולם של עדרי הבקר – הרי זה 'מעין עולם הבא' קטן, שנמצא רק אצלנו במועצה האזורית נחל שורק, מקום שבו שרים כולם יחד את שיר הבריאה, שיר חדש לאלוקינו. • • • ידידי ראש הישיבה, רבי אריה שליט"א, שאני נהנה בכל פעם מחכמתו ופקחותו; חבריי, מנהלי הישיבה, שותפים לחזון הצמיחה של כולנו; ואחרונים חביבים בני הישיבה, ובוגריה, שאף מחריפותכם השכלית והישירה טעמתי לא אחת – והתענגתי; אבקש בזאת לברככם: שאו ברכה, המשיכו בעוז ובכוח לגדל את מקום התורה האדיר שבניתם בתוככי נחל שורק, הוסיפו שקידה על שקידתכם ועמל על עמלכם, כי הצלחתכם – היא הצלחת כולנו. המועצה האזורית נחל שורק גאה בכם, ותמשיך לעמוד לימינכם הלאה והלאה בס"ד, מתוך ידידות הדדית ושיתוף פעולה פורה בברכה שי רייכנר ראש המועצה ידידנו ראש המועצה מר שי ריייכנר, בביקור אצל מורנו רה"י הגר"א שליט"א מי˙ו‚ ˘עוב„ ב˘בילך 2ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 3

אגרת מורנו ראש הישיבה הגאון רבי אריה שפירא שליט"א אֶ חָ י, ּבָ נַ י אהובַ י, דיתבי בתוונא דליבא, בני הישיבה הק', כל אחד ואחד בשמו הטוב שליט"א, ישאו ברכה מאת ה', ברכנוכם מבית ה' הן מודעת זאת מעולם, כי תקופת לימודו של בן הישיבה ביני עמודי דהישיבות הק' היא בעלת השפעה מכרעת על כל חייו הרוחניים, באשר תקופת השנים בישיבה שנות סגולה הן, ומה שרוכש וסופג לתוכו בזמנים אלו הן הן אשר יעמדו לו לאורך חייו לשעור קומתו הרוחנית ובכל עניניו, לטוב לו לביתו ולבניו אחריו כל הימים. וכבר מושרש לנו מאיתן אדוננו, אא"ז רבנו ראש הישיבה זללה"ה, שהישיבות הקדושות המה המעמיד של כלל אומת עם הקודש, וכמש"א חז"ל כי מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם אברהם זקן ויושב בישיבה יצחק ויעקב וכו', והיושב בישיבה הוא נשמת החיים של כלל ישראל כולו. ועל מאמר חז"ל כי מיום שחרב בית המקדש אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, מקובלנו שד' אמות אלו כהיום המה היכלי הישיבות הקדושות, אשר שם ומשם השראת השכינה בישראל. ומינה נלמד שאין בכלל אלא מה שבפרט, וכמו שהישיבה היא המעמיד ומקור החיים של הכלל ישראל בכל מציאותו, כך גם בפרט - תקופת לימודו של בן הישיבה בישיבה הק' היא היא מקור חיותו, ובה מתקיים ונעמד לו 'מעמד הר סיני' - לקבלת התורה מפיו של הקב"ה, שבד"א אלו משרה שכינתו וממנה תוצאות חיים להיושבים בה, ו'בקנין ד' אמות' אלו מעמידים ומוסיפים ומשביחים את אשר קנו בה בישיבה הק' על מנת להעמיד בכח זה את חייו ומקומו בתוך כרם בית ישראל. ואליכם אחי רעי ואהובי נקרא באהבה, הלא ברעותא דליבא עזה נתחברנו, קשר של קיימא נפש בנפש נקשרנו כולנו, בהדי הדדי עת ישבנו כאיש אחד בלב אחד דבוקים בתורת חיים של ק-ל אחד, לקנות קניני נצח ביגיעת התורה וביראת ד' טהורה - ודעת ד' בכל דרכי חיינו. ואהבה זו שנתקעה בליבנו אהבת אמת ואהבת עולמים היא – 'שמתוך כך זכרהו', ומי יתננו ירחי קדם יושבים על ספסלי ביהמ"ד נושאים ונותנים בעומק הסוגיות בעמל ויגיעה, חדוה ושמחה באור פני מלך חיים. וכאשר נקבע יום ב' באדר הבעל"ט ליום כנופיא יום אשר בו נתכנס כולנו יחד באהבת רעים, הנני בקריאה מלב ונפש לכל אחד ואחד מכם לקחת חלק בכינוס זה, לעורר אהבת קדומים ולזכור עת דודים, ולבוא לעמוד לימין הישיבה הקדושה בית תלמודנו, ומה רבה תהי' שמחתינו לחזות בבואכם בשערי השמועה באהל ׁשֵ ם הישיבה הק', ששים ושמחים בבנינה רואים בטובה ומתברכים בברכתה - מאת ד' נותן התורה, ברכת נצח. הדורש שלומכם וטובתכם כל הימים באהבה רבה ואהבת עולם ארי' שפירא +לא פסקה ישיבה 2ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 3

בית אבא כצופים מעזרת הנשים, נראה בית המדרש ככוורת דבורים עמלניות. מבעד לחלונות ההרמטיים חודרים הקולות, ריתחא דאורייתא השוטפת את מרחבי ההיכל כולו, ודומה היא עלינו כנעימה הערבה ביותר מסוף העולם ועד סופו, הבוקעת ועולה מ'היכל אברהם יצחק' אשר בפאתי בית חלקיה, ונותנת כבוד ומלכות לנותן התורה, אשר מובטחים מאיתו להופיע עליהם, ולגלות להם מסתר צפונותיה. והנה, תכונה נרשמת במרכז ההיכל. אל הבימה מתקרב מורנו ראש הישיבה הגאון רבי נפתלי צבי יהודא שליט"א, הפוסע לצד חבר תלמידים הדנים לפניו בשמעתתא ד'תרי איסורי' במסכתא יבמות. אל השקלא וטריא מצטרפים רבני הישיבה שליט"א, ויהי ההיכל למדורת אש. ועם הגיע זמן השיעורים היומיים, יורד ראש הישיבה שליט"א לחדרו בקומה הראשונה, שם מתקבלים אנו בסבר פנים יפות, לשיחת זכרון ומורשת, אשר יותר מסיפור דברים, הרי היא העמדת צורתה של ישיבה וצביונה, מאשר קיבל מורנו ראש הישיבה שליט"א מבית אבא, מרן רבנו ראש הישיבה רבי משה שמואל זללה"ה, לפניו ישב ושימש כדת של תורה, וקיבל הימנו פי שנים מרוחו בצורת מסירתה של תורה. מהלכים היינו איפוא בשבילי באר יעקב דאז, מדלגים מהם בעקבות הישיבה העולה לעיר הקודש למשך עשור שנים, שבים לבית התלמוד אשר בבאר יעקב, משיחים בכאב על פטירתו וסילוקו של אותו צדיק מרן ראש הישיבה זצוק"ל, ושומעים על הקמת הישיבה על קברו, ישיבת 'שערי שמועות'. אל שיחתנו מצטרף אחיו של ראש הישיבה, הגאון רבי יעקב שליט"א, בר חכימא וחביבא לאבוה מרן ראש הישיבה זצוק"ל, ומי שזכה ללמוד עמו בחברותא שנים רבות, ואף להיות דירתו אושפיזא דמשה לעתים קרובות. שמואל יודעים ללמוד! הבחורים של רבי משה מרן ראש הישיבה זצוק"ל הוכר כל ימיו כתופס ישיבה מובהק, שהעמיד את צורתה של הישיבה בכלל בדור אחרון, וממנו ראו וכן עשו. אמנם, לרב מובהק עשה הוא לו את בן דודו הגדול, מרן הרב מבריסק זצוק"ל, וכאשר שמענו וידענו, בבריסק – בחיי מרן הגרי"ז – לא היתה מסורת על 'ישיבה', שהרי מרן הרב מבריסק עצמו לא עמד בראשות ישיבה. מהיכן איפוא ינק מרן זצוק"ל וקיבל את החרדה ואת הסייגים לצורתה של ישיבה, באופן שלא פסקה מאבותינו? ראשית, אבא מארי זצוק"ל חי מילדותו באוירה של 'בית הרב', וינק יחד עם חלב אמו את התפיסה ואת המעמד של משפחת בית הרב, כצאצאי בית וולאזי'ן, ונכדי אבותינו רבותינו אלופי עולם התורה וראשי הישיבה דוולאז'ין, מרנן ורבנן מסמך מרתק ומאלף: לרגל ועידת "בשעריך", מתכנסים חברי הועדה המכינה בחדרו של מורנו ראש הישיבה הגאון רבי נפתלי צבי יהודא שפירא שליט"א, לשיחה של זכרונות ולקחים, גילויים מרתקים ודברי הימים, על צורתה של ישיבתה בצביונו ודמותו של אותו זקן, מרן רבנו ראש הישיבה רבי משה שמואל זצוק"ל, אבי מורנו ראש הישיבה שליט"א • על צורת השיעורים הכלליים והיומיים, על החרדה לצביונה של הישיבה ומורשתה, על המעבר לירושלים – והחזרה לבאר יעקב, ועל הנחלת תורתו הגדולה של מרן ראש הישיבה זצוק"ל לבחורים צעירים • ואיך קשורה שגרירות צרפת להקמת ישיבת "שערי שמועות"?... • לפתוח שער בעניני השמועה כך מקובלני מבי+ת אבא 4ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 5

כך מקובלני מבי+ת אבא רבי חיים, רבי איצל'ה, הנצי"ב, רבי רפאל, והדוד רבי חיים מבריסק. כך שנכון שבשנות בחרותו הבוגרות יותר קנה הוא את עיקר תורתו ממרן הגרי"ז, ולאורה יישר את דרכיו, אך אין לשכוח את מסורת אבותיו גאוני וולאז'ין, וכבר היה אבא מדבר בחרדה גדולה על כל שינוי ממסורת זו, ולדבריו, אין לנו רשות לשנות כהוא זה מבית אולפנא דוולאז'ין, ואנו, אין לנו אלא המשך מסורתה ודרכיה, ותו לא. מעבר לזה, אבא קנה גם תורה – לפני תקופת לימודו אצל מרן הגרי"ז – בישיבות ליטא; בישיבת ברנוביץ' אצל מרן הגה"ק רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד, בו ראה הוא רב מובהק, בישיבת מיר, כאשר בהזדמנויות שונות זכה גם לשמוע שיעורים ודברי תורה מפי מרנן הגאון רבי ברוך בער זצוק"ל ורבי שמעון שקאפ זצוק"ל, כך שמלבד האוירה שבבית, וכאמור, ראה הוא וגדל בכבשני עולם הישיבות של ליטא, בראשן עמדו גאוני ארץ ואלופי התורה של הדור ההוא, ועל ידיהם יצק הוא מים וקיבל וראה צורתה של ישיבה ודרכיה. כלומר, שממרן הגרי"ז קיבל הוא בעיקר את צורת הלימוד. אכן, והדברים ידועים. עם זאת, יש לציין שמרן הגרי"ז זצוק"ל היה מעורב בנעשה בישיבת באר יעקב, והרבה מספיקותיו שטח אבא בפני רבו הגדול. לא זו בלבד, בשנים הראשונות, לא היה אבא מארי ניגש למסירת השיעור הכללי ביום ראשון, לפני שהיה נוסע לירושלים, שעות נסיעה הלוך ושוב, ומשמיע את השיעור כולו בפני רבו מרן הגרי"ז. היתה גם תקופה בה שקל אבא להכניס ראש ישיבה נוסף לצידו, שיעניק לבחורים דרך וזוית נוספת ללימוד. הוא שטח את השאלה בפני מרו הגרי"ז, ששלל את ההצעה: "ישיבה שיש בה שני ראשי ישיבות" - התבטא הגרי"ז - "אין בה אפילו ראש ישיבה אחד"... הוא הוסיף וחידד, שדרך של 'רב ותלמיד' היא רק כזו שהתלמיד יודע מי הוא רבו, ונצמד לדרכו והולך לאורה. כאשר הגיעו פעם קבוצת בחורים חשובים מישיבת באר יעקב לשוחח עם מרן הגרי"ז בלימוד, התבטא מרן הגרי"ז בסיפוק: "הבחורים של ר' משה שמואל יודעים ללמוד"...! אגב, כאשר פתח בנו של מרן הגרי"ז, מו"ר הגאון רבי יוש'ע בער זצוק"ל, את ישיבתו בירושלים, שלח אבא מארי קבוצה נבחרת מאד, מאריות הישיבה של באר יעקב, לחזק את ייסוד הישיבה החדשה. ראשית חכמה יראת ד' אם בשילוב שבין שיטת בריסק לעולם הישיבות עסקינן: מה היתה גישתו של מרן ראש הישיבה זצוק"ל ללימוד מוסר בישיבה? 4ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 5

גם כאן, דומה שבבריסק לא התקדשה מסורת בענין זה. כחניך ישיבות ליטא, ראה אבא חשיבות עליונה בלימוד מוסר, כתנאי לצורת הבן תורה. "ראשית חכמה - יראת ה'". אך מעבר לזה, היתה לו תפיסה ברורה בענין הזה מזוית שונה. לשיטתו, כל סדרי הישיבה הם קודש קדשים, ואין לנטות מהם. ומאחר ובעולם הישיבות בדור שלפנינו התקדש 'סדר מוסר' כאחד מסדרי הישיבה, כך יש לנהוג כיום, ויהי מה. אין אנו משנים. סדרי הישיבה - חובה הם! כהמחשה לענין זה היה מתבטא אבא מארי ואומר, "אם בישיבה יהיה סדר מיוחד לנסיעה לרמלה )העיר הסמוכה לבאר יעקב( - כולם יהיו מחוייבים בנסיעה זו! סדרי הישיבה הם חובה לכל דבר, ועבור כל אחד". וכיצד נהג מרן ראש הישיבה זצוק"ל עצמו בענין זה? נאה דורש ונאה מקיים. הוא היה נוכח - ככל שהיה יכול והיה נוכח באיזור - בסדר מוסר בישיבה, והיה לומד מוסר ברצינות ובשפתיים דולקות. ידוע הסיפור, שפעם באמצע סדר מוסר כבה האור בבית המדרש, והנה, נשמע אבא מארי ממשיך את לשון הספר בו עסק )כמדומני שהיה זה שערי תשובה( - בעל פה... מורנו המשגיח הגאון רבי שלמה וולבה זללה"ה, היה שולח בחורים לראות את לימודו של אבא בסדר מוסר, ובפרט, בערב ראש השנה, או אז היה מסתגר אבא בחדרו ולומד מוסר בקול רם נוקב, היה מזרז המשגיח זללה"ה את הבחורים לעמוד מאחורי דלת החדר, ולשמוע את הקולות. אך את עיקר תפקידו בישיבה ראה מרן ראש הישיבה זצוק"ל, כמוסר התורה, ומסירת דרכי לימודה ועיונה. אכן. את הניהול החינוכי ומסירת השיחות, הפקיד הוא בידי מורנו המשגיח הגר"ש וולבה זללה"ה. כאשר המשגיח נעדר מהישיבה, היה אבא זצוק"ל מוסר את השיחות במקומו, וכן משתדל בימים אלו לפקוח עין על התנהלות הישיבה מהפן של הסדר הרוחני. גם כאשר היה אבא מארי רואה לנכון להאיר או להעיר, היה עושה זאת באופן של נעימות יתירה, מתוך 'וורט' או אמירה שנונה ונוקבת. הוא סבר, שבניגוד למשגיח - שזהו תפקידו לעתים, להטיל מרה ולגעור, הרי שהוא, כראש ישיבה, חייב לשמור על אוירת נעימות וידידות בכל עת וכלפי כל אחד. ניתן לשזור צד שוה ובריח תיכון בין כל השיחות שמסר מרן ראש הישיבה זצוק"ל? בודאי... תורה, תורה ותורה. כל השיחות והמאמרים, ללא יוצא מן הכלל, מתי והיכן שנאמרו, בסוף מתחברים לנקודה של חובת האדם בעולמו - וחובת בן תורה ובחור ישיבה בפרט, להיות "טרוד לדעת סודה". גם שדיבר אבא מארי על קירבת אלוקים ודרגה רוחנית, תמיד שייך את זה לשיא הדבקות בו ית', אשר כאשר למדנו מדברי אדוננו וזקננו מרנא בעל נפש החיים זיע"א - שיא הדבקות בו ית' היא בלימוד התורה. רק מה שכתוב! אם ננסה להגדיר בכותרת אחת ממצה: מה היה לוז "אשרי התלמידים ששומעים מרבם הלכה ברורה" מכתב נדיר זה המתפרסם כאן, נשלח ע"י מרן רבנו ראש הישיבה זצוק"ל לבנו יבלחט"א מורנו הגרנצ"י שליט"א, ששהה אז בחו"ל, ובמכתב זה מביע מרן זצוק"ל את ציפייתו וציפיית בני הישיבה לשובו ארצה למסירת השיעורים בישיבה. מתוך בתרי מכתב זה עולה גם משנתו של מרן זצוק"ל באשר לתפקידו של מגיד שיעור, ויחס רב ותלמיד: בעה"י, עש"ק. לבננו אהובנו העילאי, הרב נפתלי צבי יהודא שליט"א רוב ברכה אפתח בברכה, שבננו יהי' לעטרת צבי, בכשרונותיך הברוכים הן בהבנה והן בהסברה, שרש"י כותב בשה"ש "אשרי התלמידים ששומעים מרבם הלכה ברורה, וכן יאמר ד'". ונא לזכור... ותפתח בחח' אלול הבעל"ט להגיד שיעור, ותדע, שנוצרת בכוחותיך לכך ללמוד וללמד ולהעמיד תלמידים הרבה וכאמור שהבנה ברורה והסברה בהירה, הן הן הכלים המכשירים להיות מרביץ תורת ד' בישראל, ולזה עינינו צופיות ומיחלות. ועם אלה עמלה של תורה, ושמחה במסירתה. ובני הישיבה מצפים לשובך במהרה, גם להבין השיעורים שלי. ולך בננו, ברכת ד' בכל אשר תעשה, ולהתקרבות לד' יתעלה ע"י דבקות בתורתו. כרחשי לבב אביך באהבה רבה משה שמואל 6ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 7

שיטתו וגישתו של מרן ראש הישיבה זצוק"ל בדבר דרך הלימוד הנכונה? קצת קשה להגדיר משנה שלמה וערוכה. נעמוד על שתי נקודות: הראשונה - לבדוק ולהיצמד למה שכתוב, בלבד. הרבה ר"מים ולומדים מתפלפלים, שואלים, מקשים ומתרצים, ובשורה התחתונה מעמידים יסוד נפלא. אמנם לשיטתו של אבא מארי, אם היסוד הזה לא כתוב בגמרא או בראשונים - אין קשר בינו לבין הסוגיה. הוא יכול להיות יפה ומבריק, אבל הוא לא בהכרח אמיתי. בשיעוריו וכתביו, אבא עמל להיצמד בכל כוחו אך ורק למה שכתוב, בגמרא, ברש"י, ברמב"ם וברא"ש. כל יסוד שלא יהיה, אין לו מקור כתוב - איננו לא יסוד ולא שורש. אמר לי פעם בחור מהישיבה כאן, שנחשב לבחור למדן מופלג, שאחרי תקופה כאן בישיבה הוא פשוט נדהם לראות, איך שכל החידושים הגדולים של ה"קונטרס הביאורים", שהרבה פעמים הם עמוקים ומורכבים, אבל בסוף - כולם, ללא יוצא מן הכלל, יוצאים מתוך הכתוב בסוגיא. הנקודה השניה - דקדוק בכל תג ותג, אות ואות מדברי הראשונים, בדגש על לשונו של רש"י הקדוש. אבא היה יכול לשבת שעות ע"ג שעות, להבין מה היה קשה לרש"י, ומה ביקש ליישב באריכות או קיצור לשונו, וכיצד זה מיישב. למדתי איתו פעם סוגיה סבוכה, ששיטת רש"י שם נראית כמרפסין איגרא ממש. הראשונים מערימים עליו קושיות מגמרות מפורשות. אבא התעמק והתעמק, ואז קרא לי והראה לי על אות ו' ברש"י, שנראית כמיותרת. לאור זאת, הוא קרא את רש"י באופן שונה לחלוטין, וראה זה פלא - שיטתו יצאה מבוארת וזוהרת. מתי היו נמסרים השיעורים היומיים והכלליים? השיעור הכללי היה נמסר באופן קבוע ביום ראשון בשבוע. על הכנתו, היה שוקד אבא זצוק"ל כבר מיום חמישי בלילה, כאשר ככל שהתקרב מועד השיעור, בדגש על מוצאי שבת ובוקר יום ראשון - ניכר היה עליו המתח לקראתו. כשהיה מכין את השיעור, היה מסתגר בחדרו בישיבה, ועל הדלת נכתב בהאי לישנא: "לדופקי שער - לא יפתח בתשובה"... את השיעור היומי היה מוסר בימים שלישי רביעי וחמישי, וביום שני, יום אחרי השיעור הכללי - נמנע מלמסור שיעור יומי. אנקדוטה מענינת: כמנהג ראשי הישיבות אז, את השיעור כללי היה מוסר אבא בשפת האידיש. אמנם, עם הזמן, עלה הצורך מצד הבחורים, או אז החל אבא למסור את השיעורים בעברית. אלא שאחרי תקופה, הוא התבטא שהוא חש ב"בעברית זה שיעור אחר", ועל כן, מאז החל הוא למסור את השיעור שוב באידיש, ולאחר מכן היה מוסר שיעור חזרה על השיעור הזה בעברית... מפי השמועה שמענו, שמורנו ראש הישיבה יבלח"ט היה מופקד על שיעורי החזרה. אכן, מספר שנים הטיל עלי אבא זצוק"ל למסור את שיעורי החזרה על השיעור הכללי שלו. למסירת שיעור בהירות וברירות - תנאי מתי בכלל החל למסור מורנו ראש הישיבה שליט"א שיעורים בישיבת באר יעקב? היה זה בתקופה בה שהתה הישיבה בירושלים. פרט לאבא, מסר שם שיעורים גם הגאון רבי רפאל קונסטלר שליט"א, ואחי הגדול הגאון רבי דוד יצחק שליט"א, או אז הוטלה עלי המלאכה למסור גם שיעורים יומיים. היו הוראת מיוחדות שמרן ראש הישיבה זצוק"ל מסר והנחה בדבר ודרך מסירת השיעורים? מעבר לצורת הלימוד שקיבלנו ממנו, והיסודות הגדולים שהניח בכל מרחבי הש"ס, דומה שהדבר אותו ראה הוא חשוב ביותר במהלך מסירת השיעור - הוא הבהירות. ומרגלא בפומיה, שחסרון בבהירות - חסרון הוא בהבנה של המגיד שיעור. חשיבות גדולה ראה אבא זצוק"ל בבהירות, שכן מתוך תפיסתו הכללית והעמוקה על צביון רב ותלמיד, אחז הוא שרב חייב להעמיד את התלמיד על רגליו שלו. אין להסתפק בהנחלת יסוד או חידוש כזה או אחר, יש לפתח את כישורי התלמיד, לתת לו להבין מה קשה, מה התירוץ, וכיצד מתיישב הכל בתוך דברי הסוגיה )ראה במסגרת את מכתבו של מרן זצוק"ל לבנו מורנו רה"י שליט"א בענין זה(. על כן, משנה חשיבות ישנה לבהירות ולצלילות במסירת השיעור, שכן רק כך מסוגלים התלמידים להבין ולעקוב אחר מהלך השיעור, ולהשכיל ולקבל ממנו תועלת. מורנו רה"י שליט"א עם אביו מרן ראש הישיבה זצוק"ל 6ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 7

חלק גדול ונרחב בתורתו של מרן ראש הישיבה, הלא הוא תורתו שבכתב, הלא המה כרכי "קונטרס הביאורים" ו"שערי שמועות". אכן. אבא מארי זצוק"ל השקיע הרבה תשומת לב בכתיבת ספריו. ב"קונטרס הביאורים" הוא רשם את השיעורים הכלליים שמסר, וב"שערי שמועות" את ההערות שאת חלקן מסר בשיעורים היומיים. תורתו של אבא ב"קונטרס הביאורים" עמוקה מאד, כידוע. היו כבר מגדולי הדור הקודם שטענו לו שכדאי וראוי לפשט יותר את הדברים, אך אבא ענה להם שהם אכן צודקים, אך אם יגש למלאכה זו - של פישוט הדברים, היא לא תיגמר לעולם... והתורה העמוקה הזו מני ים, אכן ראויה להילמד אצל בחורים בני 17 -ו - 18 ?בחיי מרן ראש הישיבה זצוק"ל הוא מסרה לתלמידיו בחן אשר הוצק בשפתותיו, אך כיום, שהלימוד בתורתו הוא בעיקר מתוך ספריו, אין בזה לכאורה אתגר גדול מדי עבור בחורים צעירים? שתי תשובות בדבר: ראשית, בישיבתנו הק' לא מבקשים ללמוד קונטרס הביאורים לבד... אנחנו - מורנו ראש הישיבה הגאון רבי אריה שליט"א ואנוכי, לצד שאר רבני הישיבה שליט"א - משתדלים למסור בעל פה את תורתו הגדולה של אבא מארי, ולעשות לה אזניים ובית יד. זה המקום לזכור ולהזכיר, שאבא עצמו ראה בשיעורים אחד מאבני היסוד של הישיבה ושל הבחורים בישיבה. "באר יעקב - נהג לומר - מבוססת על שיעורים, ועל החזרה עליהם". זאת ועוד: כמו בכל דבר, גם בזה יש דרגות. וכפי מידת העמל והיגיעה - כך בס"ד ההצלחה והסיעתא דשמיא. אני מעיד, שלעתים כשאני משוחח עם בחורים צעירים מהישיבה, ונושא ונותן איתם בתורתו של אבא זצוק"ל, אני מגלה שהם ב"ה מגלים הבנה מופלאה ומעמיקה בדברים, ה' עליהם כן ירבו. בענין זה, אספר לכם מה ששמעתי ממנו: ישבתי ולמדתי איתו פעם בחברותא, כשנכנס בחור לחדר וביקש לשאול שאלה. הבחור הזה לא היה מגדולי הלמדנים, אבל הוא היה מתאמץ, לוקח את הקלטות של השיעורים של אבא, ומאזין להם שוב ושוב. אבא נהנה מהשאלה, האיר לו פנים, ענה לו מה שענה, והלה יצא מהחדר. כשהתרחק, אמר לי אבא בהתפעלות: הבחור הזה הוא הוכחה שהתורה לא נקנית בכלים טבעיים! דע לך, אמר לי, באופן טבעי, הקיר שעומד כאן בצד, יותר בעל כשרון מהבחור הזה... אם הוא שאל כזו שאלה - אות הוא ש"תורת ה' תמימה מחכימת פתי". אין לזה כל הסבר אחר. מי שיגע וטרוד לדעת סודה, התורה מחזרת אחרי קונה לגלות לו סתרי תורה וצפונותיה, כדברי רש"י במסכת סנהדרין. שומר הפקדון העיסוק הגדול הזה כל ימיו, בהרבצת תורה, בכתיבת השיעורים, בהחזקת הישיבה - לא בא, לכאורה, על חשבון שאר חלקי התורה? והרי אף שבהם היה בקי מרן ראש הישיבה זצוק"ל, בטח חשקה נפשו להשתלם עוד בקדשים וטהרות וכד', הלא כן? אספר סיפור, שיענה על הכל: כשהתגורר אבא זצוק"ל בגבעת שאול, היה נוסע מדי יום באוטובוס לשכונת הר נוף, לישיבה. יום אחד עלה תלמיד חכם אחד לאוטובוס, וכשראה את אבא, ניצל את ההזדמנות ופנה אליו בשאלה. מזה כמה ימים שהוא עסוק בסוגיא סבוכה במסכת זבחים, והוא לא מוצא פתרון לקושיה חמורה שמעסיקה אותו בשיטת רש"י שם, והוא מבקש לשטוח את השאלה. אבא ענה לו בהתנצלות, "ראה, כבר 30 שנה שלא עסקתי בזבחים, אבל מה יש להפסיד, בוא נשמע את השאלה". בעודם בנסיעה באוטובוס, שטח בפניו הת"ח ההוא את השאלה, אבא הקשיב, ואמר לו כך: "אם אני זוכר נכון, דומני שהנוסח שאתה מצטט מלשון רש"י - איננו מדוייק. דומני שכתוב באופן אחר, כאשר באופן הזה - לא קשה לכאורה קושייתך". הם נפרדו לשלום, הת"ח ההוא מיהר לבית מדרש סמוך, רק לגלות שראש ישיבת באר יעקב - שלא למד את הסוגיה 30 שנה - קלט ברגע את טעותו... ובכלל, סוגיות נשים ונזיקין מלאות בהמון הפניות וסוגיות שמתקשרות לזרעים, קדשים וטהרות. זה אופייני, שבעוד אצל חלק מספרי ראשי הישיבות אין כ"כ סימנים בסוגיות הללו, הרי שבקונטרס הביאורים יש בהם הרחבה גדולה, ואבא הראה שם את זרועו הגדולה כהנה וכהנה. כיצד ניתן לסכם את מורשתו העיקרית של מרן ראש הישיבה זצוק"ל בכל הנוגע לצורתה של ישיבה בזמננו? כידוע, לאבא היתה משנה עמוקה ויסודית באשר לצורתה של ישיבה בזמננו, אך נדמה לי שאת הכל ניתן לתמצת במילה אחת: שלא שינו! הוא סבר שאל לנו לשנות במאומה כלום ממורשת אבותינו ורבותינו, שקידשו את צורת בית הישיבה, ומהם יתד ופינה בל תימוט. הוא היה מספר הרבה, שהגיעו לסבא הקדוש, מרן רבי רפאל זצוק"ל, ראש הישיבה בוולאזי'ן, עם הצעות לשפר את סדרי הלימוד וכד'. רבי רפאל היה עונה תמיד: יתכן ואתם צודקים, אך מרן ראש הישיבה זצוק"ל במסירת שיעור בישיבה בהר נוף מרן רה"י זצוק"ל בהכנת השיעור 8ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 9

אני חש אחריות וחובה לשמר את הפיקדון שקיבלתי בדיוק כפי שקיבלתיו מאבותי, והם מאבותיהם. אין לנו כח לשנות מאומה, גם מה שנראה מועיל או טעון שינוי בשל ירידת הדורות וכד'. פעם דנו לפניו, שהניגון של קריאת התורה בימים נוראים, הוא ארוך יחסית, וביום כזה אולי כדאי לקרוא בניגון הרגיל, לחסוך מהזמן של התפילה, בפרט ביום גדול שכזה שכל רגע בו קודש. אבא כמובן סירב, אך מעבר לסירוב, הוא הביע חרדה של ממש מעצם הרעיון: לשנות ממסורת אבותינו? לא יקום ולא יהיה! כך היתה דעתו בכל הנושאים, הן בעניני הישיבות, וכן בעניני ציבור והנהגה. עולם השירה והנגינה תפס מקום אצל מרן ראש הישיבה זצוק"ל, במידה ואופן שלא היה מקובל - לפחות אז, בדור ההוא. הוא תמיד נהג כך, או שהתעורר לכך מחמת צורך מסויים? בשנים הראשונות, אבא היה נותן את קולו בניגון רק בזמנים מיוחדים, כמו בשמחת תורה, שבועות, אירועים מיוחדים וכד'. כמובן, שגם בזמנים אלו, היה מתבל את שירתו בשירת התורה, כשהוא חורז ומוסיף דברי תורה, מוסר ואגדה כהנה וכהנה, ויחדיו נוצר מארג של תורה ודבקות. עם השנים, ראה אבא בטביעת עינו, שלבחורים - כפי שהגדיר זאת - חסרה מעט חמימות. בשל כך, החל הוא לפקוד את הישיבה מדי סעודה שלישית, לסעוד עם הבחורים, לשיר ולשבח לק-ל חי. וכמובן, כידוע מה שסיפר אבא זצוק"ל, שגם בענין זה כבר קבלה בידו ממרן הגאון רבי ברוך בער זצוק"ל, שגם היה מטיב נגן, שלפני שהתחיל לנהוג לשורר במחיצת תלמידיו, נועץ בדעת רבו מרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל, ורק משאישר רבי חיים את הצעד - החל רבי ברוך בער אף הוא לנהוג כן. ומרגלא בפומיה דאבא מארי, שאלולא שרבי חיים היה מתיר זאת, לא היינו עושים כן, וכהיום הזה, מסתמכים אנו על ההורמנא של רבי חיים, ומנהג אבותינו בידינו אף בענין זה. הכל מעלין לירושלים כמה פעמים הוזכרה כאן תקופתה של ישיבת באר יעקב בירושלים. מה באמת פשר הענין הזה? לישיבה היה מבנה רחב משלה בבאר יעקב, מהיכי תיתי לקום ולעבור לירושלים? הענין היה נעוץ בקבוצת אברכים חשובים, תלמידיו המובהקים של אבא מארי, שגרו בירושלים, והם ממש התחננו שהישיבה תעבור לירושלים, בכדי שהם יוכלו להמשיך ולקבל מתורתו. הענין קרץ לאבא, שכל ימיו ביקש להשקות את העדרים תורה, מה עוד, שהיה גם גביר גדול מאד שהבטיח שהוא דואג למבנה רחב ידיים עבור הישיבה, כך שלא היתה למעשה סיבה לסרב. באופן זמני השתכנה הישיבה בישיבת עץ חיים בשכונת מחנה יהודה, ומשם עברה למשכן ישיבת פרשבורג בגבעת שאול. הגביר הנ"ל, שהבטיח מה שהבטיח, ירד לפתע מנכסיו, והישיבה מצאה את עצמה בירושלים ללא ביסוס כלכלי. לאחר תקופה היא עברה להר נוף, והשתכנה בתוך 2 דירות ברחוב הקבלן, אותן העמיד ידידו של אבא, הרב יודק'ה פלאי זצ"ל, לרשות הישיבה. במשך כל הזמן היו מגעים עם גורמים שונים לסידור מבנים כאלו ואחרים, ולבינתיים, עברה הישיבה למבנה ברחוב קצנלבוגן בהר נוף. סך הכל עשתה הישיבה עשור שנים בירושלים, רבותינו ראשי הישיבה שליט"א בסוד שיח 8ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 9

כאשר גדולי הת"ח שבירושלים )ביניהם ניתן למנות לדוגמה את הגאון רבי אשר אריאלי שליט"א ועוד( מגיעים אף הם לשמוע את שיעוריו של אבא, לצד בחורי הישיבה - שמנינם עמד אז על כמאה. השכירות במבנה בהר נוף העיקה מאד על אבא זצוק"ל. הוא חש שהעול כבד עליו, ואינו שווה את התמורה של הרבצת התורה, שאף היא פחתה בשל העול הכלכלי האדיר שהיה מוטל עליו. העירייה מצידה כבר הבטיחה מגרשים בשכונת הר נוף או רמות, אלא שנדרש הון עתק לבנות בהם מבנה ראוי לשמו. למען האמת, כבר בתקופה הראשונה של הישיבה בירושלים, אחרי שהוברר שכנראה אין מי שידאג לתרום בנין, אבא התלבט ארוכות על המשך דרכה של הישיבה, והאם לשוב כבר לבאר יעקב. הוא שלח אותי אבלח"ט לבני ברק, אל מרן הסטייפלר זצוק"ל, שהיה בשנה האחרונה לחייו, לשאול אותו מה לעשות. הסטייפלר שקע בשרעפיו כעשרים דקות )!(, ואמר לי בהאי לישנא: "לי ברור ובטוח, שטוב יותר לישיבה לחזור לבאר יעקב. אבל רבי משה שמואל הוא גברא רבה, וככל אשר יחליט בדעתו - כן יעשה". אבא החליט אז מכל מיני סיבות למצות את האפשרויות בירושלים, אך אחרי עשור שנים, חש שהעול מכביד עליו יותר ויותר. הוא התלבט אז ארוכות אם לעבור או לקחת התחייבויות כלכליות לבנין מבנה בירושלים. הוא שלח אותי אבלח"ט לבני ברק, אל מרן הסטייפלר זצוק"ל, לשאול אותו מה לעשות. הסטייפלר שקע בשרעפיו כעשרים דקות )!(, ואמר לי בהאי לישנא: "לי ברור ובטוח, שטוב יותר לישיבה לחזור לבאר יעקב. אבל רבי משה שמואל הוא גברא רבה, וככל אשר יחליט בדעתו - כן יעשה". זו היתה אחת מההזדמנויות שבהן עשה אבא גורל הגר"א, בדרך אותה קיבל מבית אביו. בפעם זו, עלה הגורל באופן ברור: "ּומֹשֶׁ ה יִקַּ ח אֶ ת הָ אֹהֶ ל וְנָטָ ה לֹו מִ חּוץ לַמַּ חֲנֶה הַ רְ חֵ ק מִ ן הַ מַּ חֲנֶה וְקָ רָ א לֹו אֹהֶ ל מֹועֵ ד וְהָ יָה כָּ ל מְ בַ קֵּ ׁש ד' יֵצֵ א אֶ ל אֹהֶ ל מֹועֵ ד אֲשֶׁ ר מִ חּוץ לַמַּ חֲנֶה". אחרי תשובה חד משמעית זו, חזרה הישיבה לבאר יעקב. להושיב ישיבה על קברו ובמעבר ל"שערי שמועות": מרן ראש הישיבה זצוק"ל נלקח לבית עולמו; מתי עולה המחשבה וההחלטה להקים את ישיבת "שערי שמועות"? האמת, שמאז פטירתו של אבא מארי זללה"ה, בער בי הרצון לפתוח מקום נוסף, עוד בית אולפנא רבתי - לצד ישיבתו המפוארת, באר יעקב, בראשות אחי הגדול הגאון רבי דוד יצחק שליט"א, בכדי להגדיל ספסלים ולהרבות את תורתו ודרכו בעולם. האמנתי, ועדיין, שאף אם הוא עצמו לא איתנו, תורתו אמת, ועלינו לעשות בית אב להמשיך את תורתו ומשנתו הגדולה. כדרכם של רעיונות טובים, הרעיון עלה וירד, שוב ושוב, אף שכמה מגדולי הת"ח והצדיקים שבדור, כשהתייעצתי עמם אודות הענין, דחפו ועודדו אותי באופן נמרץ לענין. בחסדי ה', בקיץ שנת תש"ע התכנסתי עם בן אחי, מורנו ראש הישיבה הגאון רבי אריה שליט"א, שאך למותר לציין את מעלותיו בתורה, בידיעתה, בהבנתה ובעמלה, ובסגולת מסירתה לדורות הבאים, ועל כל אלו - הקירבה הגדולה והארת הפנים המופלגת לה זכה מזקנו הגדול - אבא מארי זצוק"ל, ואו אז החל הרעיון לקרום עור וגידים. חשנו אז, שמשמים ממש מלווים אותנו ומאירים לנו את דרכנו. כלומר? אספר לכם: הקמת ישיבה, לצד העול הרוחני והחינוכי והתורני, היא גם אתגר כלכלי לא פשוט בכלל. כשההצעה התקדמה לפסים מעשיים, יצרתי קשר עם כמה אנשים, גבירים מופלגים מעבר לים, לוודא שהם יתנו גב כלכלי בסיסי לישיבה, לפחות בהקמתה. הללו נענו בחיוב, אלא שבשעת מבחן - הבטחותיהם לא יצאו לפועל. אז איך הוקמה הישיבה??... את מנת הדלק הראשונה קיבלנו בהפתעה גמורה. פניתי למישהו, שעל אתר נתן לי סכום אדיר, של עשרות אלפי דולרים, איתם הקמנו את הבסיס הראשוני. כאשר כסף זה תם, אינה ה' לידינו סיפור חריג ומשונה - שכולו סיעתא דשמיא אחת גדולה: לאחד מידידי יש דודה העובדת בשגרירות ישראל בצרפת. הוא כנראה סיפר לה על הישיבה - ללא ידיעתי. במקום עבודתה בשגרירות, מופקדת הדודה הנ"ל על מחלקה מיוחדת של ישראלים המבקשים לצוות את עזבונותיהם לאחר פטירתם, ומבקשים לעשות זאת באופן חוקי, ולשם כך ישנה זרוע מיוחדת בשגרירות המטפלת בענין באופן חוקי על פי חוקי ישראל וצרפת. ובכן, מגיעה אשה אלמונית לעובדת הנ"ל, ומתייעצת איתה למי לצוות את כל הונה. הדודה הנ"ל מספרת לה שנפתחה ישיבה חדשה בארץ ישראל, והיא ממליצה לה לצוות את ממונה למטרה זו. מאת ה' היתה זאת, וכך הוי, ובדיוק כאשר תמה מנת הכסף הראשונה, נלקחה האשה הצרפתיה לבית עולמה, והישיבה זכתה בעוד סכום נכבד מאד מאד. ראינו אז בחוש שמשמים רצויה דרכנו. אמנם אלו היו ניסים של התחלה, ובהמשך - ועד היום - נאלצת הישיבה להתמודד עם גיוס כספים לא קל, אך בתחילת דרכנו ראינו בזה מעין הארה והורמנא מן שמיא. כשראש הישיבה שליט"א נכנס להיכל הישיבה כיום - מה התחושה? וראש הישיבה הגאון רבי נפתלי צבי יהודה שליט"א עונה בעיניים נרגשות, ובתשובה רק מצטט פסוק מתהלים: מֵ אֵ ת ד' הָ יְתָ ה זֹּאת - הִ יא נִ פְ לָ את בְ ּעֵ ינֵ ינּו! רבותינו רה"י שליט"א עם להבחל"ח הגה"צ רבי חיים ואלקין זצוק"ל, בבואו למסור שיחה עם פתיחת הישיבה בקרית ספר 10ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 11

3360* il.co.pagi פאגי מברך את ישיבת שערי שמועות לרגל התחלת בניית מבנה הפנימייה ומאחל הצלחה רבה בפרוייקט. פאגי שותפים לדרך חיים השלם זה הבניין מ ִסָּלה ְ ְ ּ , סֹל ּו ַ ה רך ֶ ֶ ּ ד ְ ָעִר ּ ים, פַ ּנ ּו ב ּרו ַּ בשׁ ּ ְ עז רצוננו, וזהו כבודה של ישיבתנו הק', להיות כל בניה וחניכיה נוטלים חלק בועידה. ִע בוגרינו וידידינו הנצרכים לתיאום הסעה, מתבקשים ליצור קשר בהקדם בדוא"ל: com.gmail@b8592611 או להשאיר הודעה בקו הועידה, שמספרו 4970-652-08 הועדה המכינה 10ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 11

מיוחד לגליון "יושבי שער": יריעה מיוחדת, מלאת הוד קדומים והדר של תורה והוראה, בבית מורנו המרא דאתרא, הגאון הצדיק רבי שלמה פולק שליט"א, החולק מזכרונותיו ודברי ימיו בקרב גאוני התורה והיכלי הישיבות בדור שלפנינו, ודברי ברכה מבנו, רב המושב, מוה"ר הגאון רבי דוד פולק שליט"א · חן המקום על יושביו: שלשה מתושבי בית חלקיה, ותיקים יותר ופחות; שלשה קולות, סגנונות ומבטים, במונולוגים מרתקים על יחסי מושב בית חלקיה וישיבת "שערי שמועות" · איני דר אלא במקום תורה · מ+ה טוב ח_+לקנו מ+ה טוב ח_+לקנו הוד קדומים, כפשוטו, שורר בטקלין ביתו של מורנו המרא דאתרא, הגאון הצדיק רבי שלמה פולק שליט"א, אשר עשרות שנים – ולאורך ימים טובים – מכהן פאר ברבנות מושב בית חלקיה, ומתוה את דרכו בטח, על אדני תורה ויראה. כדמות של רב מדורות גאוני קמאי נראה עלינו המרא דאתרא שליט"א. איש אשר דורות ראו עיניו, אשר עמד ושימש ויצק מים על יד גדולי התורה וההוראה בדור שלפנינו, ומבארם דולה ומשקה מלא חפניים תורה ודבר ה' זו הלכה. אף ישיבת "שערי שמועות", שנמנית על חוג יוצאי ליטא, רואה בו במרא דאתרא שליט"א רב לכל דבר וענין, וראשי הישיבה שליט"א יוצאים ובאים במעונו לדון לפניו ולקבל את ברכתו, מאז ועד היום. לקראת ועידת הידידים והבוגרים "בשעריך", בקשנו, בהורמנא, להסב במחיצת מרא דאתרא שליט"א, להתחמם לאשו, ולקבל מצוף דבשו, דבש אשר ינק בהיכלי התורה של אריות דור קודם. אין זה מטבעו של הרב שליט"א, איש שכל עתותיו קודש ללמוד וללמד, לתפילה ועבודת ה', ברם אהבה מוציאה מן השורה, וכך, היינו מתכנסים במעונו הצנוע, כאשר על ימינו יושב בנו, מוה"ר הגאון רבי דוד פולק שליט"א, המשמש לצד אביו שליט"א כרבו של המושב, ואף מדבריו זכינו לשמוע בטוב טעמו. מבית ומחוץ הרב שליט"א שייך לעדת החסידים המפוארת, והנה כבר למעלה מעשור שנים, אשר ישיבה של יוצאי ליטא, חובשי מגבעות וחליפות קצרות, זוכים לנשיאת חן ושכל טוב בעיני המרא דאתרא שליט"א, באהבה ואחוה שלום ורעות... "בחורי ישיבה חסידיים" מתחייך המרא דאתרא שליט"א, "החיצוניות שלהם מראה רצינות ונכבדות, וזה אכן מקרין על הסביבה. בחורים ליטאיים, החיצוניות שלהם אולי מקרינה פחות, אבל הפנימיות והתוכן - יכולים להקרין ולשקף הרבה מאד"! והוא מספר: "הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין, הגיע פעם לישיבת מיר, ומסר שם שיעור. אח"כ שאל אותו המשגיח רבי ירוחם מה דעתו אודות תלמידי הישיבה, ואמר לו רבי מאיר שלשה דברים: א. שהם מידי מבוגרים וצריכים להתחתן. ב. שהחיצוניות שלהם קצת צורמת, ועוד איזה ענין שלישי. ענה לו רבי ירוחם, שבנוהג שבעולם, מי שיש לו פצעים בעור גוף וגם בעי' באיברים הפנימיים, המרא דאתרא שליט"א נושא דברים בסעודת מצוה בישיבה 12ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 13

הרי צריך קודם לטפל בבעיות הפנימיות – כגון לב ריאות וכדו', ואח"כ לטפל בענינים החיצוניים. וכיוצא בזה, כן ישיבה צריכה קודם לחנך את המח והלב, להשקיע אותם במקום הנכון, ואח"כ לטפל בבעיות חיצוניות"... אנו מזכירים בפני הרב שליט"א, כי למעשה, עם בואה של הישיבה לבית חלקיה, הפך המושב למקום עם ישיבה, מה שמשליך גם על תפקידו של המרא דאתרא... נענה מולנו הרב שליט"א מיניה וביה: "מרן הרב מפוניבז' אמר, שרב שאין לו ישיבה - זו לא רבנות )וכידוע לרב מפוניבז' גופא היתה גם ישיבה בעיר רבנותו – פוניבז', אשר כל תלמידיה עלו על מוקדה הי"ד(, נו, אז עכשיו יש לי רבנות לעילא ולעילא... אבל אפשר שהוא אמר כך דוקא בליטא, שהי' הרבה השכלה, והבעלי בתים היו רחוקים מעניני תורה ויראה, ולכן הרב היה צריך ישיבה של לומדים שדרכם יוכל יותר להשפיע. אבל בהונגרי' שהי' חינוך לבעלי בתים, והיו בעלי בתים הגונים ויר"ש, הרב היה מסתדר טוב גם עם הבעלי בתים"... עם זקני ארץ אנו חשים ששעת רצון היא זו, ומבקשים בהורמנא לשמוע מהגאון רבי שלמה שליט"א מעט על קורות הימים, ועלייתו ארצה: "ההורים שלי נהרגו בשואה, הי"ד, ואני באתי לפה לארץ, עם סבא שלי שהי' תלמיד ישיבת פרשבורג. לא היו אז בארץ הרבה ישיבות, ולאחר התיעצויות הלכתי לישיבת פוניבז' הקטנה, ואח"כ לישיבה גדולה של פוניבז', שם ספגתי מתורת מרנן הגאונים ראשי הישיבה זצוק"ל, ומהשיחות של המשגיחים מרנן רבי אלי' דסלר ורבי יחזקאל לוינשטין זצוק"ל. הייתי מסתובב גם אצל גדולי האדמור"ים, הרבי מויזניץ זצוק"ל, הרבי מבעלזא זצוק"ל, אבל את עיקר החינוך קבלתי בישיבה מראשי הישיבה והמשגיחים". הרב שליט"א נכנס גם למרן החזון איש זצוק"ל? הייתי שם הרבה פעמים. החזון איש גם הכיר אותי. הרב היה שואל אותו שאלות בהלכה וכד'? החברותא שלי פעם אמר לי, שאם יש שאלות בהלכה, אפשר לשאול רבנים כמו רבי שמואל ואזנר ושאר רבנים )שהיו אז מורי הוראה צעירים יחסית(, אבל את כל ה"קלוץ-קאשייעס" שלך לא צריך לשאול את גדול הדור... למעשה, אני הלכתי למרן החזו"א בתור 'חסיד', לראות את התפלות והיראת שמים שלו, ואת כל ההנהגה המרוממת, בבחינת כל הרואה פני דוד מיד נזכר הלכה. הרב שליט"א זוכר איזו הנהגה ממנו? אכן. בשעתו, כל הגבינות והלֶּבֶ ן היו עשויים מאבקת חלב, שהי' בה שאלה של חלב עכו"ם. מרן החזו"א התיר את זה מעיקר הדין, כיון שסבר שהיות ומטעם הממשלה ומשרד הבריאות מקפידים שלא יערבו בו חלב של חיות אחרות בגלל טעמי בריאות, ואף קונסים את מי שעושה כן, ובפרט שהחלב של שאר החיות היה אז יותר יקר מחלב בהמה טהורה - לכן מעיקר הדין דעתו היתה שמותר ואין לחשוש. נדמה לי שזה היה ההיתר שלו אמנם, היה ידוע שהחזו"א עצמו לא הי' אוכל מוצרים של אבקת חלב, וכך גם אלו שידעו והיו בסוד הענינים אצל החזו"א לא אכלו מזה, וכך גם אני נהגתי. והנה, הי' לי חברותא קראו לו ר' פנחס קולמן. פעם אחת אמרו לנו שהחזו"א קורא לנו. הוא הכיר אותי כי הרבה התפללתי שם, )כמובן לא על חשבון סדרי הישיבה, רק ביומי דפגרא וכדו'(. כשבאנו אצל החזו"א הוא שאל אותנו מה אוכלים בישיבה בבוקר? ואמרתי לו שלפעמים יש חצי ביצה או קצת סרדינים, וכך הוא המשיך ושאל והתעניין על מה שאנחנו אוכלים בישיבה. כשיצאנו, אמר לי החברותא שעניתי טוב, כי כנראה ש'הלשינו' עלינו לחזו"א שאנחנו לא אוכלים, והוא חשש לבריאות שלנו, ולכן חקר על עניני האוכל בישיבה לברר שאנחנו אוכלים בצורה בריאה... הי' בחור בישיבה, ר' ישראל מאיר זכריש, שבא מאמריקה, ואבא שלו הי' תלמיד של החפץ חיים. היתה תקופה שהוא היה חולה, ומרן החזו"א טרח ועלה את כל ההר כדי לבקר אותו, ואמר לו שהוא עכשיו חולה, וצריך לאכול את הגבינה בישיבה כדי שיתחזק ויהי' בריא. כל כך דאג החזו"א לבחורי הישיבה. תורתם אומנותם מאז שבאה לכאן הישיבה גם התרבו כאן המנינים בישוב. אומרים שזה פה כמו ב'זכרון משה'... בענין זה אזכיר לכם עוד ענין מתקופתי בפוניבז'. כשאני הייתי בישיבה היו מתפללים בשעה שבע, ואם הייתי קצת מאחר - הייתי הולך להתפלל בביהכנ"ס הלפרין. פעם המשגיח הגה"צ רבי חיים פרידלנדר זצוק"ל שאל אותי למה לא הייתי בתפילה בישיבה, ואמרתי לו שלא רציתי לדלג על פסוקי דזמרה ולכן הלכתי להתפלל במקום אחר. הוא אמר לי אז משפט פיקח מאד: 'אם אתה יודע שיש עוד איפה להתפלל, בסוף תפסיק לגמרי להגיע לישיבה. עדיף שתדע שאין מקום אחר, ובשעת הצורך תדלג על פסוקי דזמרה. וכך אדרבה, תקפיד תמיד להגיע בזמן'. מושב בית חלקיה מפורסם כמושב של ארלעכ'ע-איד'ן, כולם יראי שמים וקובעי עתים לתורה. האם מלכתחילה כך היה צביונו? את המושב בנו כדי שיהי' אפשרות פה בארץ לגדל בקר לחלב, ותרנגולים לביצים, ולא יצטרכו את הקופסאות שימורים שהיו אז. לכן אמרו אז, שמי שיהי' חקלאי יקבל פה דירה. הרב הראשון כאן היה הגאון ר' יוסף צימרמן, הוא דאג כמובן גם לרוחניות של המקום, ועל כן הוא התנה שכל מי שבא לפה צריך להתפלל במניינים של המושב. הוא גם רצה שיעבדו רק חצי יום, ובחצי השני יעסקו בתורה. זה היה הרעיון הראשוני של יסוד המושב פה. ולכן בחרו למושב אנשים כאלה שמצד אחד גדלו בכפרים ויעבדו בעבודת החקלאות והגידול, ומצד שני היו יראים ושלמים ולמדו בישיבה, זאת בכדי להעמיד את המושב באופן הראוי גם בעניני רוחניות. אבל כמובן שהעיקר אצלנו זה אנשים שתורתם אומנותם, ובני המושב צריכים ויודעים להעריך את זה עד היום, וע"כ שמו של המושב יוצא לתהילה. ולכן הנהלת המושב משתדלת לתת לישיבה את כל מה שהיא יכולה מצידה לתת, שכן אע"פ שאם אין קמח אין תורה, אבל התורה היא העיקר, וכל בני המושב מאוד מעריכים ומוקירים את הישיבה ואת הרבנים שליט"א, ובודאי שכל מי שיכול ישתדל לעזור לישיבה בכל מה שאפשר. הגאון רבי יוסף צימרמן זצ"ל, רבו הראשון של מושב בית חלקיה 12ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 13

אידיש'ע שטעט'ל מורנו המרא דאתרא שליט"א מטעים בפנינו, כי הוא חרג מגדרו בשיחה זו – שאינה לפי טבעו כלל, אך להשלמת הדברים, הוא פונה לבנו הגאון רבי דוד שליט"א, העומד לימינו ברבנות והוראת דבר ה' באתרא קדישא, ומכבד אותו להעביר אף הוא את תחושתיו וברכתו לישיבה הקדושה: מוה"ר הגאון רבי דוד פולק שליט"א: "עבורנו זו זכות שהישיבה בחרה את המקום פה לבנות את עצמה. אנו גם רואים שהמנהיגים של הישיבה, זה ממש גברא דמריה סייעיה, לראשי הישיבה שליט"א היתה סיעתא דשמיא מופלאה, כאשר בזמן כ"כ קצר יחסית הפכה הישיבה למעצמה כזו של תורה. אנחנו עוד זוכרים שבאו פה מנין או שנים של אברכים ובחורים, ואמנם המושב מצידו, הנהלת המושב והציבור כולו, קיבל אותם בחום וסבר פנים יפות, ונתנו – ועדיין נותנים להם – מה שאפשר מצידם, אך זה ברור שההצלחה של הישיבה זה בחינת חפץ ה' בידם הצליח, ועלה כפורחת משנה לשנה, מוסיף והולך. אני חושב לכשעצמי שאפשר ממש לקחת מוסר מהתופעה הזו, שרואים שאם יש מקום ואנשים שהקב"ה בוחר בהם ומעניק להם סיעתא, המקום הולך וגדל לאין שיעור, ובודאי שלכל אחד יש חלק בזכות הזו, הן אלו שמשפיעיחם מצד הישיבה, והן אלו שמושפעים מהישיבה. אני סבור שהעסק הזה הוא בבחינת "זה נהנה וזה נהנה", עיסקה טובה לכל הצדדים. יש לנו זכות כאן במושב שרואים את ראשי הישיבה, הבנים שליט"א של הגאון האדיר רבי משה שמואל זצוק"ל והנכדים שליט"א, וכל המשפחות לבית שפירא, אשר כל רואיהם יכירו את האצילות והתכונות הנפלאות שלהם, מורשה מבית אבא. ובעינינו רואים אנו גם את הגישה שלהם לציבור, לא רק לבחורים, אלא לכל בני האדם, לבעלי הבתים וכלל תושבי המושב, ולדעתי זו אחת מהסיבות המרכזיות של ההצלחה של הישיבה, נעימות, אהבת חברים, אוהבים לכל ואהובים על הכל. ולאידך גיסא, אין ספק שהישיבה מצידה קוצרת את הפירות של המושב הזה, אשר יסודתו בקודש ע"י הגאון רבי יוסף צימרמן זצ"ל, שהעמיד את התשתית של מבנה הקהילה והישוב כולו על יסודות של תורה ויראת שמים, עם גדרים ותקנות, כמו שהזכיר אאמו"ר מרא דאתרא שליט"א, באופן שהבחורים של הישיבה כבר באו למקום קרקע מוצקה, ומקום של אדמת קודש, שרק המתינה שיתהלכו בין שביליה בחורים שידברו בלימוד ויתעלו ביראה טהורה. ובפרט, שכאן זוכים לשקט מהמולת שאון העיר, ופנויים לעסק התורה מתוך הרחבת הדעת. והרי זו היתה שאיפתו של הגר"י צימרמן זצ"ל, ולהבדיל בין החיים לחיים, זו משאת נפשו של אאמו"ר שליט"א ועליה מוסר נפשו, שמי שהולך בבית חלקיה ירגיש אוירה של "אידיש'ע – שטעט'ל", שהאוירה הזו ממש תזעק מרחובות קריה. ואפילו שהמקום מצד טבעו מסוגל לנופש ומרגוע וכו', השאיפה היא שידעו הכל שהכל זה היכי תמצי לעבוד את ה', בחינת וקווי ה' יחליפו כח. מקבלים באהבה זה מזה ואני סבור, שהיחס בין הישיבה לבין המושב, הוא בחינת נותן ומקבל לכל הצדדים, מקבלין דין מן דין. שהרי ודאי שבעלי הבתים היראים והעסוקים לפרנסתם, מקבלים חיזוק ותועלת מבית מדרש רותח באהבת תורה, והרי זה מגדיר ומחדד את תכלית כל היהודי בעולמו. ומצד שני, כאשר הבחורים היקרים רואים את תושבי המקום, העמלים על לחם חוקם ועובדים קשה בכל שעות היום, ועם זאת רואים שממש 'קורעים' את עצמם לתפילת שחרית, לשיעורי תורה, לקביעת עתים וחברותא, מדקדקים במצוות – ובפרט במקומות כמו כאן, שיש מצוות תלויות בארץ, והתושבים באים ומבררים אצל הרב קלה כחמורה, שאלות של כלאים, מעשרות ושמיטה, ובכלל, שרואים יהודי חוזר מעמל יומו, והוא מגיע לשיעור דף היומי, וכדי שלא יירדם הוא נעמד ופוסע אנה ואנה בבית המדרש עם הגמרא ביד – הרי מקבלים מזה חיזוק נפלא לאבת תורה ואהבת השי"ת. תדעו, שמה שאנחנו רואים כאן, את האצילות והשקיעות בלימוד של הבחורים, אני גם שומע מרבנים במקומות אחרים, שמשבחים את הרצינות והדקדוק הלכה של האברכים בוגרי הישיבה, ובכלל את ההליכות שלהם, רואים שיש כאן בנייה עמוקה ואיכותית, גם בתורה, גם בקדושה וטהרה, והשקפה נכונה, ופשוט, שכל זה לא גדל מעצמו. יש כאן ראשי ישיבה, רבנים מופלגים, שמשקיעים בעצמה ובלהט את נפשם לטובת הבחורים, וככה זוכים להעמיד תלמידים שכאלו. אנחנו מכירים את חלקם, אנשים גדולים ממש, שמצד אחד משפיעים השפעות מופלגות ושאיפות לגדלות, ומאדיך, מבינים את הלך הרוח של הדור של בחורי הישיבוות הצעירים ומתנהלים איתם כפי רוחם, ומשלבים בין הדברים בתבונה ודעת והשכל, נפלא מאד. וכמו שאמרנו, אני מקוה שגם הבחורים שואבים חיזוק מהתושבים של בית חלקיה, וכולם מקבלים רשות זה לזה ונותנים באהבה זה לזה, ואנו תקוה ותפילה, שהמקום הקדוש הזה שנוסד ע"י הג"ר יוסף צימרמן זצ"ל, ואחריו יבלח"ט אבי מורי שליט"א, יגשים את יעודו כאשר הישיבה תופסת מקום של חשיבות והערכה מצד כל תושבי המושב, והשילוב הזה יזכה את כולנו לגדל דור שנזכה בו לביאת משיח צדקנו". מורנו רה"י הגר"א שליט"א נושא דברים במעמד הכתרת מוה"ר הגר"ד פולק שליט"א 14ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 15

חמישה חודשים )ועוד שתים עשרה שנים( ר' משה דויטש, מזכיר המושב בית חלקיה, נזכר בדפיקות על דלת ביתו באותו לילה, על תקופת הנסיון שמתארכת עד היום, על התרומה ההדדית בין הישיבה למושב, ומה הפתרון לפטפוטים בשתים עשרה וחצי בלילה נתחיל קצת בהיסטוריה: מתי אתה שומע לראשונה על ישיבת שערי שמועות? כמו הרבה סיפורים, גם זה התחיל בערב אחד. דופקים אצלי בדלת ר' חיים יהודה שפירא, החתן של ידידנו ר' יהושע באואר שליט"א, ואיתו אברך נחמד שאני לא מכיר אז, ר' משה מרקביץ שמו. הם דופקים, ושואלים אם אפשר לשוחח איתי. נו, בכבוד. הבנתי כבר לאיפה השיחה הולכת; מתרימים לאיזו ישיבה וכיוצא בזה. כיבדתי אותם, אמרתי שיכנסו, ניתן להם כמה שקלים – אולי קצת יותר, ושלום וכל טוב. אבל הם אומרים לי "אנחנו צריכים לשוחח". אנחנו יושבים, ואז הם מטילים את הפצצה: נפתחה ישיבה, כך וכך בחורים, כעת בקרית ספר, מחפשים מקום. היה להם מספיק שכל להסביר שזה רק משהו זמני, שלשה ארבעה חודשים, וחייבים מקום כי הם ממש תקועים וכו'. אבל אני, למוד נסיון, מסביר להם באדיבות שהם לא הראשונים, וכנראה שלא האחרונים. מספר רב של ישיבות ניסו לקבוע יתד כאן במושב, וזה לא הצליח – מכל מיני סיבות, מה שהביא אותנו להחלטה עקרונית שלא מקבלים ישיבות לתוך תחומי המושב ויהי מה. בענין זה כמובן חריגה ישיבת בעלזא, שמלבד מיקומה בקצה המושב ממש, הרי שאין לתלמידיה כל קשר וזיקה עם חיי המושב ביום יום, עיקרון עליו גם מקפידה הישיבה מצידה, כידוע. כך או כך, הם לחצו מאד מאד, סיכמנו על נסיון בן חמישה חודשים. הם היו מרוצים – "לא צריכים יותר. עד אז, אולי קודם – נמצא מקום של קבע". בפסח, כך סוכם, הישיבה נפרדת מאיתנו לחיים ולשלום. ואיפה ממקמים את האורחת החדשה, הישיבה הצעירה? בדיוק התפנה אז הקראוון של בית הכנסת 'אשכנז' – 'אהל קלמן'. המקום נמסר לועד המושב, בראשו עמד אז ר' יצחק כהנא. ניגשתי להתייעץ איתו, הוא גם נטה להסכים עקרונית לתקופת מבחן, אבל בתנאי אחד: שלא ישלמו שכירות. שלא ישלמו? מדוע? היה חשוב לנו שהם יישארו כאן אורחים... שוכר, הוא חצי בעל בית. אנו היינו עם יד על הדופק. סופרים את החודשים עד ראש חודש ניסן, ולהתראות. מסמר היה אסור להם לדפוק ללא רשות. אם נגבה שכירות, יתחיל כבר משא ומתן, להאריך חוזה, ענינים. אנחנו חתרנו למקום אחד – לראות את הישיבה עולה על משאית שמפנה את הריהוט בר"ח ניסן. מגיע ראש חודש ניסן, ו...? אה, עוד קודם הבנו שכאן מדובר במשהו אחר. לדעתי כבר באמצע החורף, התחלנו לקלוט שהישיבה הזו היא לא עוד ישיבה. נחשפנו מקרוב לר' אריה שממש גר כאן רוב ימות השבוע, נחשפנו לבחורים האיכותיים. ממצב של 'דיעבד', הישיבה הפכה ללכתחילה שבלכתחילה. מבלי לשים לב, התחלנו פשוט לרצות שהם מצידם לא יעזבו בראש חודש ניסן... ואז כבר ביקשתם שכירות... זה אינני זוכר. אבל ברור שלאט לאט, הישיבה התחילה לגדול, היא קבלה עוד ועוד מבנים – שאכן כבר עוגנו וסודרו בחוזה מסודר ורשמי. כאן התחיל תהליך של התפתחות וצמיחה של הישיבה ב"ה, שמצידה השתלטה על עוד ועוד מבנים, עוד רגע היו בולעים גם את המכולת... לא היתה לנו ברירה, אז 'זרקנו' אותם לשטח שהוקצה להם ועליו נבנה בית המדרש, כאשר אנו מייחלים כבר 'לזרוק' אותם מכל הדירות ברחבי המושב, ולהושיב אותם בצורה מסודרת בפנימיות שייבנו בקרוב בס"ד. מה המושב תורם לישיבה – זה כולם יודעים; באיזה היבט לטעמך, תורמת הישיבה מצידה למושב? אני סבור שבאופן כללי היא תורמת לרמה הרוחנית של המושב. עצם העובדה שהמושב זוכה שבתוכו יש כזה בית מדרש חשוב, בחורים נפלאים, זה משפיע על כל האוירה. אם ניכנס יותר לפרטים, לפני עשר שנים ויותר, המנין האחרון של מעריב במושב היה בחמש וחצי )בחורף(, איש לא חלם על מנין נוסף. אח"כ 'גירדנו' עוד מנינים בשעה שמונה, ואחרי דף היומי בעשר ורבע. היום, באחת עשרה ורבע, יש לך מנין פעיל, רובו המוחלט על טהרת "שערי שמועות"... אני לא רוצה להיכנס גם לפרטים של המנינים בשחרית, לא בטוח שראשי הישיבה יאהבו את זה, אבל בסך הכל, המושב הפך לשוקק חיים יותר, מכל הבחינות. מעבר לזה, הישיבה הביאה לגל משפחות אברכים שבאו להתגורר במושב, משפחות נפלאות ויקרות אחת אחת, שמוסיפות המון חן ותוכן למושב, ורוח צעירה ואצילית. אבל לא רק הם, בזכותם, נוצר מצב שעודד עוד אברכים, בוגרי ישיבות אחרות, לקבוע את מגורם במושב שלנו. שימו לב: כשהישיבה נפתחה, הפעיל המושב גן ילדים אחד, אולי שנים. כיום יש לנו ארבעה גנים מלאים, עם צפי לגן החמישי בקרוב. וכשיש הרבה גני ילדים, ישנה יותר פעילות, החיידר גדל אף הוא בכמות ואיכות, מתאפשרת יכולת להביא עוד מלמדים איכותיים – כלומר ההשפעה היא מעגלית ומתרחבת כל העת, ומשפיעה על הרמה הרוחנית, התורנית והחברתית של המושב כולו. אי אפשר גם להתעלם מהחלק הגשמי והכלכלי. תוספת של מאות בחורים מביאה עוד פרנסה, ובעקיפין גם גורמת לעליית הביקוש לשכירות דירות. גם שמו של המושב זכה לשדרוג, אנשים מכירים אותו היום יותר, נחשפים אליו ולאופיו המיוחד. הוא עלה רמה בזכות הישיבה. אז הכל טוב, ברוך ה'. אה, בוא נשים כאן הערה קטנה: הבחורים היקרים של הישיבה, עושים שטייגען עד שעה מאוחרת, 12 וחצי, אחת בלילה. אז הם חוזרים לפנימיות שלהם, שמחים, משוחחים בלימוד או קצת שיחת חולין, הכל נחמד – אבל במקרים רבים זה עלול להפריע! צריכים באמת לחנך יותר את הבחורים לשמור על השקט. יש לי רעיון יותר פשוט: תבנו פנימיות כבר! זה שבחורים חוזרים בשתים עשרה בלילה אחרי יום לימוד, כשהם במצב רוח טוב – זה דבר מקסים בעיני! המצב הזה בו הפנימיות מפוזרות בתוך דירות המושב, הוא המצב המשונה והמעוות, ואותו כדאי לפתור, ויפה שעה אחת קודם. הרב דויטש עם מורנו רה"י הגרנצ"י שליט"א, בועידת ידידי הישיבה 14ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 15

שאו שערים ראשיכם עשרות שנים משמש הרב בנימין פורגס שליט"א כגבאי בית הכנסת המרכזי "אוהל יוסף" בבית חלקיה, וכחבר הועד המנהל של המושב, הוא שב לחלום הישן שהתגשם, מתייחס לריבוי המנינים בבית הכנסת - וריבוי ההוצאות הכספיות הנגרמות בשל כך, וחותם בהתרגשות בסיפורו של ספר התורה אותו תרם לישיבה, כשהוא מוכנס אליה פעמיים. הרב פורגס, כמה שנים אתה גר במושב? המון. לא זוכר בדיוק כרגע, אולי בהמשך ניזכר. ובכל המון השנים הללו – לא קמה ישיבה במושב שהחזיקה מעמד כ"כ הרבה זמן, ויצרה קשר אמיתי והדדי עם המושב. איך אתה מסביר את התופעה של "שערי שמועות"? זה נראה שיש לכם קצת זמן, בואו, אספר לכם קצת על ההסטוריה שלנו כאן, ועל הקשר בין המושב לישיבות. אני באתי פה לגור לפני ארבעים ושתים שנים. היינו כאן בקושי חמישים תושבים. המון דירות ריקות, מקום שומם, משפחות שחלקן זקנות מאד וחלקן כבר קברו את ראשי המשפחה, אלולא שהייתי חייב לעשות זאת מכמה סיבות, לא הייתי מגיע לגור כאן. המקום לא היה מזמין ומשובב מדי. החלטנו, כמה מהצעירים יותר - כן היינו אז צעירים – שאם אנחנו כאן, אז לפחות נעשה מה שאפשר להפוך את המקום לנעים ומפותח יותר. נבחנרו לועד המושב, והתחלנו לפנות למועצה המקומית שידאגו לסלילת כבישים, וכן להקציב שטחים להרחבת המושב ובניית בתים נוספים שיגרמו לעוד משפחות צעירות להגיע. משפחות אכן התחילו להגיע בס"ד, ואז הבנו שצריכים גם לדאוג לתנאים לדור ההמשך. תלמוד תורה לבנים ובית יעקב לבנות יש ביסודות הסמוכה, חשבנו אז שצריכים אם כן להקים ישיבה, מעוז רוחני שישפיע על המקום. בתקופה הזו הוקמה הישיבה של הגאון רבי יעקב פרידמן שליט"א מתפרח, שאכן החזיקה כמה שנים, אבל אח"כ נסגרה. היו עוד כמה נסיונות שלא צלחו, מכל מיני סיבות, אבל כמו שהזכרתי, בבסיס תמיד היה את הרצון המקורי – שמושב בית חלקיה יקבע ישיבה בתוך תחומו. זה היה חלום ישן שלנו. חסידות בעלזא המעטירה, עליה אני זוכה להימנות, פתחה פה ישיבה בכניסה למושב, ואכן היא זכתה גם לשיתוף פעולה פורה מצידנו ומצד המועצה, אם כי מטבע הדברים, הציבור ושכבת הגיל, הזיקה שלה למושב פחותה יותר, והיא שומרת יותר על טריטוריה עצמאית. כשהגיע הרעיון של ישיבת "שערי שמועות", לא מיהרנו להסכים, כי זכרנו את הנסיונות שלא צלחו, אבל אני יכול לומר – ויעידו גם חבריי לועד המושב – ששקלנו את זה ברצינות ומתוך גישה חיובית, שכן כאמור, זה היה חלום ושאיפה ישנה שלנו, ולשמחתנו, זה התקדם והצליח, ועדיין מצליח באופן שלא יאומן, ברוך ד'. במושב כיום ישנו ציבור חסידי גדול וחשוב – לצד הציבור הליטאי של יוצאי הישיבות. איך הם קיבלו את הבשורה על ישיבה גדולה ליטאית? שמעו נא רבותי, אנחנו לא מכירים את החלוקה הזו. גם במושב אנחנו מתנהלים כאיש אחד בלב אחד, ואין שום משמעות לחצר, למגזר או לנוסח התפילה. כולם אהובים כולם ברורים, וברגע שאתה מתאים לצביון הכללי של המושב, לפי הכללים אותם קבע מורנו מרא דאתרא שליט"א, אתה בן תורה, שומר תורה ומצוות – ברוך הבא. להזכירכם, המושב התחיל והיה מיועד לששים וחמשה תושבים, וכיום יש כאן מעל מאתיים משפחות, חסידים, ליטאים, אברכים, בעלי בתים, כולם רצויים ואהובים, מתפללים ביחד, לומדים ביחד, ומשבחים ליוצרם בנחת רוח. כתושב ותיק, וגם כחסיד, איך אתה רואה את הישיבה? ראשית, כאמור, הישיבה בודאי שונה מישיבת בעלזא, שכמו שהזכרתי היא סגורה מאד בתוך עצמה, ומטעמים חינוכיים אין אינטראקציה והשפעה הדדית בין תלמידי הישיבה למושב ותושביו. אבל את החבר'ה של שערי שמועות אנחנו רואים, אוהו רואים; בדרך לישיבה, בחזור, לומדים בבתי הכנסת, מתפללים שם. זה נפלא בעיניי. אני מגיע לבית הכנסת אחר הצהריים, לשיעורים הקבועים שלנו, ואני רואה בחורים לומדים בחברותא, לומדים לבד, כותבים חידושי תורה, ואני ממש קורא "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". רואים גם את העדינות, את הדרך ארץ, הם מכירים את מקומם ויודעים להתנהל, ובזכותם המושב פורח בכל המישורים. טוב, זה כתושב המקום, אבל הרב פורגס מכהן גם כגבאי בית הכנסת המרכזי "אוהל יוסף", ובכובע הזה מה יש לך להגיד? לא הוסיפו לך כאב ראש של עוד מנינים, אגאנצ'ע שטיבלא'ך פתחו לך כאן... אדרבה, ההיפך. אם פעם, היה מנין אחד, ומי שפספס אותו היה צריך להרחיק ולחפש מנין אחר – אם בכלל, כיום יש כאן שפע של מנינים בכל התפילות, הבחורים נהנים מזה, התושבים נהנים מזה, כן ירבו. אני רוצה גם לציין לשבח, כגבאי, את הנהגת הבחורים בקשר לספרים. הם לוקחים הרבה ספרים מהארון, גמרות, ראשונים, משניות וכד', אבל הם מחזירים למקום, לא משאירים על הסטנדר. כגבאי, אני מעריך את זה מאד מאד. לא זוכר שהייתי צריך פעם להעיר על כך לבחור. אבל כל הטוב הזה עולה גם כסף. יותר חשמל, יותר נקיון. נכון מאד, אבל בית כנסת ראוי לשמו אמור לשמוח כאשר הוא נאלץ להוציא יותר כסף בנסיבות שכאלו. אל תשכחו, שבזכות האוירה הזו גם באים יותר אברכים ללמוד, יש כאן כוללים חשובים, כולם נהנים מהמהלך הזה. ומבחינה חינוכית, חברתית ורוחנית, אתה גם מזהה השפעה של הישיבה על המושב? בודאי. יש יותר ילדים בבית הכנסת, יותר אבות שלומדים עם הילדים, רואים יותר ילדים בתפילות, כתושב המקום – כל המראות הללו עושים לי טוב, ממש משמחים אותי. מה יותר משמח מלראות טיירע קינדרלא'ך יושבים בבית הכנסת, משננים משניות וחומש, לבד או אם אבא? הם נהנים מזה? אנחנו נהנים מזה! אנחנו גם מרוצים ומקבלים בברכה את דור ההמשך, האברכים בוגרי הישיבה שקבעו כאן את מושבם, יש למושב בס"ד המשך והתפתחות רוחנית. אנחנו רוצים לסיים במה שנוגע אליך אישית: לפני מספר חודשים, הכנסת – בפעם השניה – ספר תורה להיכל ישיבת שערי שמועות. ספר לנו קצת על התרומה העצומה הזו. הרב פורגס עם רבותינו ראשי הישיבה שליט"א בסיום כתיבת האותיות בספר התורה יוסי פורגס ז"ל שמח עם ספר התורה 16ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 17

עוד חוזר הניגון כילד, הסתובב איציק רינגל בהר נוף, ונחשף למחזה מפעים בישיבת באר יעקב – ששכנה אז בשכונה הירושלמית, כיום, המחזה שב על עצמו בישיבת "שערי שמועות", והרב רינגל רואה בהתפתחותה רק ברכה ומעלות לרוב. הרב רינגל, אתה מייצג גוון צעיר יותר של המושב, וגם שונה מנטלית משהו. לא מהסוג שגר כאן מתוך אידאולגיה של עמל כפיים, אלא יותר מהסוג של אלו שברחו משאון העיר, וחיפשו את המקום השקט לגדל בו משפחה בנעימות ושמחה ורווחת הדעת. איך אתם 'בולעים' את הישיבה שצצה לכם כאן לפתע? אכן, אנחנו חלק מהחבורה שהגיעה בחמש עשרה השנים האחרונות, חבורת הצעירים שהגיעה לפה למושב, ובאמת כמו שאמרתם, לא הגענו ממקום של רצון חקלאי וכד', אלא בשל המעלות האחרות של שהמושב מספק, חיים שלוים ושקטים יותר, נעדרי תחרות ומתח, לגדל את הילדים ברוגע ושמחה – מה שאתה לא יכול למצוא במקומות אחרים. ובאמת זו ההזדמנות לציין ולהוקיר – וסליחה שאני לוקח 'טרמפ' על הבמה שאתם נותנים לי - שמצאנו מקום נפלא, מקום של אנשים מיוחדים, אחד אחד פה, כל איש, כל משפחה, באמת שקשה למצוא ריכוז כזה אדיר של אנשים כ"כ מיוחדים ואהובים. אבל באמת, שכל הזמן פרט אחד היה חסר לנו: היה חסר לנו ישיבה. אנחנו יודעים מגדולי ישראל שהצלחה של מקום היא רק במקום שיש בו ישיבה, ואני יודע שגם בהסטוריה פה נעשו כמה וכמה נסיונות להביא ישיבות, וזה לא ממש צלח. לכן, שכשהתבשרנו שמשפחת מרן הגאון רבי משה שמואל שפירא זצוק"ל, באים לנטוע פה מקום של תורה, זו היתה שמחה גדולה. אני באופן אישי הכרתי את רבי משה שמואל זצוק"ל מהתקופה שהישיבה היתה בהר נוף, איפה שגדלתי בירושלים. חקוקה אצלי בראש איזו תמונה: שהייתי ממש ילד קטן, הלכתי לשמחת תורה לראות את רב משה שמואל בישיבה. הוא עמד במרכז המעגל, וסביבו כולם שרים את "מן המצר". זה נחקק אצלי, אפילו שעברו אולי כמעט ארבעים שנה מאז, זה חקוק אצלי בלב באופן אישי. ולכן כאשר ישיבה כזאת הגיעה, עם היופי ועם העדינות של משפחת שפירא, מאוד שמחנו. זה פשוט השלים לנו את הפאזל למקום מושלם. שאני נכנס היום בשמחת תורה לישיבה, ורואה את הגאון רבי צבי שליט"א עומד ומדבר, וסביבו בחורים שרים – זה מחזיר אותי לימי הילדות, לאותה התמונה. לא נכחד: בהתחלה היו חששות, אתה לא יודע איך זה יתקבל. בכל זאת מקום קטן ושקט, אבל עם הזמן כשראינו, פגשנו את הגאונים רבי אריה ורבי צבי, וראינו במי מדובר – זה פשוט היה מושלם. ההתלהבות היתה גדולה ואפילו נוצרו קשרים מאוד טובים, לי ולעוד מחבריי, באופן אישי עם הגאון רבי אריה שליט"א שגר איתנו כאן במושב. לראות אותו בשנים הראשונות של הישיבה, כשהוא צועד בשעה אחת וחצי - שתים בלילה, עם היד על הכתף של הבחור, אותי זה ריגש מאוד מאוד. לצערי הרב, היום מאחר שהישיבה גדלה לממדים מאוד גדולים, והתרחקה קצת, פחות אנחנו זוכים לראות את זה, אבל עצם זה שהישיבה גדלה ומתפתחת, זה מרגש ומשמח אותנו. ואולי, בכל זאת, יאמר מישהו, שהישיבה קצת חרגה מפרופורציות... כנגד זה, מה אתה מרגיש שהיא תורמת לך, למושב? אני לא מכיר מישהו שמשפיעים עליו טוב, והוא אומר: לא, תשפיעו עלי טוב באופן מוגבל... אני רואה בזה דבר מאוד מאוד טוב, רק מעלה. לראות את הבחורים פה, להפגש איתם ולהכיר אותם, בשבילי זה דבר מאוד גדול, אני מאוד שמח עם זה, ולא רואה עם זה בעיה. בהלצה אני אומר, שלפני כמה זמן היה פה נסיון פריצה, והסתבר שהגנבים ראו בחורים מסתובבים קרוב למקום שרצו לפרוץ, והם עשו אחורה פנה, אבל זה כמובן, זה אחד הרווחים העקיפים.... אני גם חושב שיש פה רווח גדול מאוד למושב, מזה שהילדים שלנו גדלים ורואים בחורים רציניים, שלא מכלים את זמנם לריק. אני זוכר שלפני כמה זמן, דברנו כמה אנשים פה במושב, וציינו לשבח כל מיני אברכים בוגרי הישיבה שקבעו את מושבם פה בישוב, שיש להם השפעה עצומה מאוד על המקום, וזה דבר נפלא, ובלי הישיבה לא היה את זה. לאברכים המאוד מיוחדים שהם תוצר של הישיבה, שקבעו את משכנם פה, יש השפעה עצומה גם על הנוער וגם על הבחורים והילדים, וזה דבר נפלא, אין ספק שזה מקדם מאוד את המושב בחלק ההרוחני. אני יכול להגיד לכם באופן אישי, שכל שנה לקראת הרישום של הישיבה אני מקבל המון טלפונים לנסות לדחוף ללחוץ, פה ושם, רק למבחן וכד'. אני כמובן בתור אחד שחושב שהנוסחה של הישיבה עד היום הוכיחה את עצמה, לא מתערב, ולא מנסה לדחוף, וגם לא בטוח שאצליח... אבל בהחלט, בכל מקום שאני מזכיר את בית חלקיה, אנשים מכירים את בית חלקיה בעקיפין דרך שערי שמועות, ואין ספק ששערי שמועות עשתה שם נהדר לבית חלקיה, ואנחנו שמחים מאוד וגאים בה. לפני כמה שנים, כשהישיבה עוד היתה צעירה במושב, שמעתי במקרה שחסר להם ספר תורה. רעייתי ואני, חשבנו בכל מקרה לכתוב ספר תורה לעילוי נשמת הורינו היקרים ז"ל, והחלטנו שזה מקום ראוי לספר תורה. ראינו את הבחורים, את ראשי הישיבה, את הצוות, התרשמנו מהם, החלטנו שזה המקום שיקבל את הספר. להזכירך, הרב פורגס, בכניסה למושב שוכנת ישיבת בעלזא... לא צריך לספר לי. היתה לי את הזכות להקים אותה... אבל בבעלזא יש ספר תורה, ואתה כתורם ספר תורה, רוצה שיקראו בספר וישתמשו בו, זה עילוי הנשמה, וזו המטרה. ולשערי שמועות היה מחסור בספר תורה. יותר מזה אספר לכם: כחסיד, לקחתי סופר שכתב את הספר בכתב האר"י – כמנהג עדות החסידים, ולא בכתב בית יוסף – המקובל יותר בקרב יוצאי ליטא ואשכנז. כשביררתי, סיפרו לי שמשפחת שפירא, כצאצאי בית הרב דוולאז'ין, נוהגים לקרוא גם בכתב האר"י, וכך התקדם הענין על הצד היותר טוב, ואכן חגגנו הכנסת ספר תורה בפאר והדר לפני כשנה וחצי, כאשר בננו היקר והאהוב, יוסי ז"ל, נוטל חלק בשמחה הגדולה, ורוקד עם ספר התורה. אלא שאחרי שספר הוכנס, התעוררו בו מספר שאלות. לא הקלנו ראש ח"ו, ולקחנו אותו שוב לסופר מומחה, שיתקן מה שצריך וניתן לתקן, תהליך שלקח למעלה משנה. באמצע חודש כסלו האחרון, רצה השי"ת, ויוסי שלנו, הבן האהוב והמיוחד שלנו, לא קם משנתו. במיתת נשיקה עלתה נשמתו לכסא הכבוד. בזמן זה בדיוק כבר עמדה מלאכת תיקון הספר תורה לפני סיום, וגלגלה ההשגחה, שבדיוק ביום השלשים לפטירתו של יוסי ז"ל, נכנס הספר שוב להיכל הישיבה, וכעת לעילוי נשמתו. היה מעמד מאד מרגש. הכנסת ספר תורה בזעיר אנפין, והיה כ"כ מרגש לראות את בחורי הישיבה, עם ראשי הישיבה, עם כל הכובד ראש, אגיד את זה באידיש – ה'ערנסטקייט', עם החום – ה'ווארמקייט', פלאי פלאות. אני משער – אם מותר לי, שבאותם רגעים ממש, גם בישיבה של מעלה היתה שמחה גדולה. יחד עם הסבים והסבתות שלו, וביחד עם מרן רבי משה שמואל, רקד יוסי שלנו לכבוד התורה הקדושה, כי היא לנו עוז ואורה. שמחת הכנסת ספר התורה המתוקן להיכל הישיבה מורנו רה"י הגר"א שליט"א בתהלוכת הכתרת הג"ר דוד פולק שליט"א לרב המושב. מימין נראה הרב יצחק רינגל 16ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 17

מש+ה אמת ותורתו אמת לרגל הדפסת המהדורה החדשה של ספרי "קונטרס הביאורים – שערי שמועות", מתורת רבנו הגדול מרן ראש הישיבה רבי משה שמואל זצוק"ל פקיע שמיה של מרנא ראש הישיבה רבי משה שמואל זצוק"ל, בכל עולם התורה בעומק גאונותו בתורה ובעמלו בה, ובמסירתה בטהרתה לאלפי תלמידיו, כאשר באמנה אתו מבית אבותיו ורבותיו. נאמן לדרכה של בריסק - לפיה עלינו לשעבד מוחנו ושכלנו לחוקי התורה ופנימיותה, ולנסות בכל כוחנו לחתור ולהבין את אמיתותה, ולא לנטות להבינה ע"פ סברתנו ושכלנו )וכלשונו, בצטטו את דודו הגדול, מרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל: "מדארף וויסען וואס שטייט און נישט פארוואס" - עלינו לברר 'מה' כתוב ולא 'למה'( - חידש רבנו זצוק"ל ושידד מערכות בכל מרחבי הש"ס, כאשר כל חידושיו חצובים ממקורות נאמנים מושתתים על אדני רבותינו הראשונים ז"ל, וכך היה צולל במעמקי ים התלמוד ומעלה בחכתו פנינים יקרים לאמיתה של תורה עד בי כל הרואה אומר ברקאי. אף אצל כל מרביצי התורה וראשי הישיבות בדורו זכה הוא להערכה עמוקה. ידידו מנוער, מרן הגר"ש רוזובסקי זצוק"ל התבטא עליו בשיחה עם מקורבים: "מקנא אני בעמקות של רבי משה שמואל. היכן שאנו מסיימים - שם מתחיל הוא". עוד אמר, כי אחרי דברי ראש הישיבה זצוק"ל ויסודותיו אין עוד מקום לחקור ולעיין, שכן כולם כולם מוצקים ואיתנים כברזל, כך אמר, בציינו כי כך הם פני הדברים עוד מימי בחרותו בלומז'א קודם שיצאו ספריו לאור. במהלך השנים, מבקש היה מרן הגר"ש זצוק"ל ממרן רה"י זצוק"ל את מחברותיו על המסכתות בהן עסק בישיבת פוניבז'. וכבר התבטא מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל, "עם כולם ניתן להתווכח, אך מה'רש"י של ר' משה שמואל' מפחד אנוכי. זוהי תורת אמת"! בשנת תשכ"ג הוציא רבנו זצוק"ל לאור את ספרו הראשון "קונטרס הביאורים" בכך, "גליא לדרעיה ונפל נהורא בבי מדרשא", בחושפו את זרועו הגדולה בירידה לעומק דברי הגמ' ורבותינו הראשונים בגאונות מפליאה ועמקות חודרת. עם צאתו, הכה הספר גלים רבים בכל עולם התורה בארץ ובחו"ל, והפך הוא לאחד מנכסי צאן הברזל של ספרי יסודות רבותינו ראשי הישיבות. ועד שנותיו האחרונות, עם צאתו לאור של כל כרך, היה עורך מרן ראש הישיבה מסיבת 'לחיים', בה מברך היה ברכת 'שהחיינו' בשם ומלכות בהתרגשות רבה. ]וכאשר הובאו פעם הספרים מבית הדפוס בתשעת הימים, הורה להטמינם בחדר סמוך, על שום השמחה שהם גורמים לו[. בפעם האחרונה בה חגגו את הוצאת הספר האחרון בחייו, התבטא בפני מקורביו, כי, לכל זאת זכה לא מן ההפקר, כי אם מחמת רוב 18ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 19

עמלו ויגיעתו לרדת לעומקן ואמיתותן של דברי הגמ' ודברי רבותינו, ולעתים היה מדיר שינה מעיניו ימים ולילות רצופים בבדי להבין שורה אחת בדברי הרשב"א, ולכך זכה למה שזכה. "את עניי ויגיע כפי ראה אלוקים", סיים. על ביטוי זה יחזור הוא גם באותה פעם בה הזדמן לישיבת לייקווד, ושם הראו לו את כרכי 'קונטרס הביאורים' כשהם מונחים על שולחנות הלומדים, בלויים מרוב שימוש. המראה הסב לו התרגשות רבה, והוא שב והתבטא בהודאה "את עניי ויגיע כפי ראה אלוקים". ••• כאמור, קנו ספריו שביתה אצל כל תופסי תורה, גדולי ראשי הישיבות, וכל לומדי תורה בכל אתר ואתר. תלמידיהם של מרנן הגאונים רבי נחום פרצוביץ זצוק"ל והגאון רבי אליהו מישקובסקי זצוק"ל העידו כי הספרים לא משו מעל שולחנם. ובכל פעם שנפגשו רבנו זצוק"ל והגר"א מישקובסקי זצוק"ל, היה קורא הגר"א זצ"ל לעומתו: "ר' משה שמואל, הרי לא יצאו ספריך לאור אלא בשבילי ולצרכי בעיונה של תורה". וכבר יושב היה הגר"נ פרצוביץ זצוק"ל בלימוד עם חברותא, והיו מתקשים בלימודם. יצא הגר"נ לכמה רגעים מן החדר, וחזר ובפיו יישוב נפלא לאשר היו מתקשים, והוסיף הגר"נ שחידוש זה לא אמר איש מעולם מאז מעמד הר סיני! לא יצאו הדברים מפיו, ועל פני החברותא מתפשט חיוך. על מה החיוך? - ישאל הגר"נ, ויען לו החברותא כי בצאת הגר"נ מן החדר, 'הציץ' הוא בקונטרס הביאורים לראש ישיבת באר יעקב, שם מבוארים היטב הקושיא והתירוץ. או אז נענה הגר"נ ויאמר, "אחרי ר' משה שמואל אין לנו מה להוסיף". וכשחידש חידוש לאמיתה של תורה והיה שש ושמח בשמחתה של תורה, התבטא רבי נחום: " עדיין צריך אני לשאול אדם אחד, וע"פ דבריו אדע האם נכונה שמחתי, ומאן ניהו - רבי משה שמואל". וכשנתעסק הגר"נ זצוק"ל בהדפסת ספרו של זקנו מרן הגרא"י פינקל זצוק"ל "דברי אליעזר", נזדמן לבית הדפוס והיה יושב ומצפה עד יצאו כרכי ה"דברי אליעזר" ממכבש הדפוס. עוד הוא ממתין, והנה קלטה עינו את "קונטרס הביאורים" עמ"ס נדרים יוצא הוא ממכבש הדפוס. על אתר נטל כרך אחד, והתיישב בקרן זוית, כשכולו שקוע בעיון בספר, וכך עבר עליו כמה שעות מרישא לגמירא. מה נאה וממצה היא שיחתו של יבלח"ט הגאון הגדול רבי דוד כהן שליט"א, ראש ישיבת חברון וחבר מועצג"ת: "ואין ספריו עוד ספר של שיעורים וחידו"ת, אלא ספרים של הדרכה ודרך בהבנת צורתא דשמעתתא, וניכר מתוך הספר העמל והיגיעה העצומה בכתיבת הדברים ובהעמדת היסודות, עד שהמעיין רואה את בעל השמועה כנגדו מתוך הספר, ולומד ממנו צורתא דשמעתתא של כל סוגיא וסוגיא. ומעיד אני על עצמי שבכל סוגיא שעסקתי ועיינתי בספריו של מו"ר מרן הגרמ"ש זצוק"ל, נפתחו עבורי שערי אורה ותמיד מצאתי בדבריו הערות חדשות ודברים מחודשים שמצא בלשונם של רבותינו הראשונים, ובכל נושא ונושא שכתב בספריו מצאתי כיוון ופתח למחשבה חדשה ועומק נפלא בסוגיא שכתב עליה". כל חייו עמל בכל כוחו בדקדוק וביאור דברי רש"י הק', והיה ממשמש בדבריו עוד ועוד, עומק לפנים מעומק, עד אשר ביארם לאשורם. ומה חביב היה אצלו ללמוד בעיון את פסקי הרמב"ם בכל סוגיא וסוגיא, וכל הבקי ורגיל בספריו יראה לנכון כי מדרכו להביא מד' הרמב"ם ודקדוק לשונותיו ביאור במרבית הסוגיות, ושפיכת אור חדש ומבהיק גם ביסודות המפורסמים והנדושים. במכתב הנדפס בספר הזכרון לזכרו "לשמש שם אהל", כותב לו ידידו הגאון רבי אפרים בורודיאנסקי זצוק"ל בתוך דבריו, "דבריו כולו מחמדים, וכל דילדה אמיה כוותיה תילד, הערות נכונות מנוסחות בעמקי שפה ובנוסח סדר קדשים". ••• ספרי קונטרס הביאורים – אליהם סופחו גם חלקי 'שערי שמועות', המופיעים כהערות קצרות יותר ע"ס הדף – הופיעו עד היום פעמיים, בשתי מהדורות. המהדורה הראשונה יצאה לפני כששים שנה, ולפני כעשרים שנה ראתה אור מהדורה חדשה ומפוארת, היא המהדורה המצויה כיום ברוב בתי המדרשות ואוצרות הספרים. אלא שאף מהדורה זו כלתה מן השוק, עד כי בשנים האחרונות לא ניתן היה להשיג כמעט את ספרי 'קונטרס הביאורים', ובודאי שלא כסידרה מושלמת על כל חלקיה. ומעשה בת"ח שליט"א שנזקק לאחד מכרכי הסידרה, ולא מצא את הספר בחנויות הספרים, ולא נחה דעתו עד ששלח ידיד שירכוש את הספר בחנות ספרים מפורסמת בריכוז חרדי בארה"ב, ומשם נשלח הספר ארצה... לפני מספר שנים, התעוררו בני משפחתו שליט"א )ועל צבאם בני משפחת בנו יבלח"א הגאון רבי יעקב שליט"א(, ונגשו להדפסת המהדורה מחדש, אחר שכאמור כלתה היא לגמרי מן השוק. בחודשים האחרונים אכן זכו הם לברך על המוגמר, וסידרת ספרי 'קונטרס הביאורים' - אותה ניתן לרכוש בחנויות הספרים, וכן במשרדי הישיבה בבית חלקיה - הודפסה מחדש ברוב פאר והדר, לשמחת וחשקת עמלי התורה. )'מוסף שבת קדש' - יתד נאמן, ויצא תשפ"ג( הקדשה בכת"י מרן רה"י זצוק"ל על ספרו "שערי שמועות" שניתן לאוצר הספרים בישיבת באר יעקב 18ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 19

; מארזים של המהדורה החדשה יוצגו למכירה במתחם הועידה 20ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 21

ְ מָ חו ְ מָ חות, ֹ בַ ע ש ׂ ו ֹ ש ׂ א ּ רַ ח חַ י ִ ים, ֹ נְ עִ ימו+ת... ֹ בחירת כותרת למאמר/כתבה/שיחה – מלאכה לא קלה היא. יש בה מעין חלון ראוה, זיקוק ודיקוק של תכני המאמר כולו, ואתה מבקש מצד אחד ללכוד את עין הקורא ולבו, ומצד שני לא לחטוא לאמת ולתוכן העולה מהדברים. תוך כדי שהיינו מהרהרים בכותרת לשיחה מאלפת זו, נשמע באזנינו ניגונו המרטיט של מרן ראש הישיבה זצוק"ל, אותו היה משורר בהיכלו בעידנא דחדוותא, "תודיעני אורח חיים, שובע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח". וכמו מאליהן, נשלחו הידיים והעתיקו את הנוסח לכותרת רשימה זו: אֹרַ ח חַ ּיִים; ׂשֹובַ ע ׂשְ מָ חֹות; נְ עִ ימֹות... אם תרצו, יש במלים הללו הכל: עבודת וגישת המוסר והיראה בישיבתנו הק', יש בה ראשית לכל דבר "אורח חיים" – למעלה למשכיל, תביעה לרוממות ולחיים של שיעור קומה רוחני. אך מאידך, קב חומטין ויותר של "שובע שמחות" ו"נעימות" שורֶה על בית המדרש ועל חניכיו, אוירה שמקורה ברבנים הגאונים המשגיחים שליט"א, אשר לצד מלאכת הקודש לשמירה על מוצאות ומבואות בית ד', עוד זאת מבקשים להאציל מרוחם כהנה וכהנה, ומאן דנפח מדיליה נפח – חיים של שמחה, של טובה ושל ברכה. וכך, בשעה של בין הסדרים, השיחות והועדים, מתכנסים היינו לשמוע מהם על צביונה של ישיבה ההולכת בדרכו של אותו זקן זצוק"ל, על התמודדותה עם פגעים של היום ואתגרי השעה, ועל סודה של רוח אהבת חברים ודיבוקם בה מתייחדת ישיבתנו הק'. על מקומו של לימוד המוסר ב"שערי שמועות", ודרכו של מרן ראש הישיבה זצוק"ל בענין זה; על מידת הידידות והאוירה הנעימה השוררת בישיבה; על דיבוק החברים, שבת אחים, הנקיות והרוממות בשפה ובהנהגה; והאם אך מקרה הוא של"שערי שמועות" התכנסו אנשים שמחים... שליט"א, מתכנסים לשיחת עומק לדרכו וסודו של בית מדרשנו צוות רבני ההשגחה בישיבתנו הק', הגאונים רבי אברהם רוזנבוים שליט"א ורבי יעקב שטרנשוס 20ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 21

אז נדברו יראי ה', ונקשב ונשמע, וימצא כתוב. אוזן שומעת נבקש לפתוח עם המושג המזוהה ביותר עם דמות המשגיח הישיבתי – לימוד המוסר. ובכן, מה המקום של לימוד המוסר ב"שערי שמועות"? השאלה היא דוקא על רקע העובדה הידועה, שב"ה הישיבה זוכה בעולם לשם חיובי ומפורסם על אודות דדך הלימוד של מרן ראש הישיבה זצוק"ל, דרך העיון והלומדות הישרה, ובכן, באקלים שכזה – מה מקום לימוד המוסר? הגר"א רוזנבוים: הדגש והנקודה בעומק, לטעמי, היא לא לימוד המוסר, כמו הנקודה הבאמת מיוחדת וחריגה – לטובה – בקרב בני הישיבה הק', שזה כח השמיעה והקבלה. ובחלק הזה ישנו קשר מובהק וגורם בין דרכה של הישיבה בלימוד ומסירת השיעורים, לענין עבודה המוסרית. הישיבה מרגילה את הבחור לשמוע, לבחון, לקבל, ולתת את דעתו על מה שהוא שומע. וההשפעה הזו – שמקורה כאמור בחמורות של בבא קמא ויבמות – ניכרת גם בעניני עבודה ויראת שמים. אני חש בשיחות, ב'ועדים', שהציבור לא 'מסכים' לשמוע, אלא רוצה, מעונין, וגם חוזר על הדברים ועובד עליהם. באים אח"כ לברר, לבדוק מראי מקומות, לדון בענינים. הגר"י שטרנשוס: בהמשך לדברי המשגיח שליט"א, ודוקא במה שנוגע לבוגרי הישיבה, אציין כאן עדות שאני רואה ושומע מתושבי מקום מגוריי – קרית ספר. אנשים מציינים בפני שבוגרי הישיבה מתאפיינים בבריאות נפשית ושמחת חיים. לצערנו, נוצרה איזושהי חלוקה לא כתובה לפיה היראת והשמים והשמחה – לא הולכות ביחד. יש החושבים שאברך ירא שמים צריך להסתובב בפנים דאוגות וזעופות, ואילו אם מישהו שמח ומשרה תחושה נינוחה ונעימה – יש לבדוק אחריו אם לא נכשל ח"ו בחוסר יראת שמים. מיותר לציין שגישה זו איננה נכונה כלל, וכאמור, לשמחתנו, בוגרי ישיבתנו הק' מתאפיינים בשילוב נכון ומבורך. חיים של יראת שמים, מונחות בלימוד ודקדוק הלכה, לצד שמחה, נינוחות, וחיים רגועים ושלוים. לטעמי, המתכון לחיים שכאלו הוא סיפוק מחיים בנויים שהולכים ומתפתחים, וכאן אני מתחבר לדברי הגאון רבי אברהם שליט"א: הבחורים בישיבה מתחנכים ומחונכים לבנייה עצמית, שכמובן, נוצרת אך ורק מתוך שמיעה עצמית, פנימית, ולא כפויה. אמנם אני לא הרבה שנים בישיבה – רק שמונה שנים, אבל ממה שאני שומע ומבין, אני יכול להבין שזו היתה רוח הישיבה מאז ומעולם, ולמעלה בקודש, כך גם היתה הרוח בהיכלו של מרן רבי משה שמואל זצוק"ל בבאר יעקב. אומר לכם משהו: בכל התמונות שראיתי ממנו, באלו שהוא לא שקוע בלימוד עם עצמו - הוא מחייך, חיוך טהור ומאיר. גם במסירת השיעור. וכמובן, שגם בניו וצאצאיו אחריו, רבותינו ראשי הישיבה שליט"א, תמיד רוח של נעימות ושמחה במחיצתם. מכאן מגיע, לדעתי, גם ההישג הנפלא של הישיבה, דבר מפורסם בכל עולם הישיבות, של היחס המופלא במידות, בבין אדם לחברו, במענטש'קייט. כשאדם בונה את עצמו מבפנים, הוא מגיע לכל השטחים, ומתקן ומעלה את עצמו. הכל כאמור מבוסס על מה שהזכיר מורנו המשגיח שליט"א – כח הקבלה והשמיעה. אין דבר כזה לחנך בכח. רק כאשר בחור מפתח את האזניים, את כשרון השמיעה, את הלב הפתוח, הדברים חודרים, והוא משכיל לבנות את עצמו למעלה למשכיל. מעלת חברנו שנראה כל אחד יש שיאמרו, שישנה אוירה משפחתית יתרה בישיבה, הרבה אוירה של ידידות; זה לא בא על חשבון ההכוונה לחיי שמירה על הגבולות? המשפחתיות לא גורמת לשחרור יתר על המידה? הגר"א רוזנבוים: לא יודע מי זה אלו שאומרים, תזמין אותם לישיבה שיראו בעיניים שלהם. אנחנו משפחה, כן, וכולם רואים את זה ככה; גם הבחורים, גם הצוות. זה בדיוק מה שגורם לכבוד המופלא שרוחשים הבחורים לרבני הישיבה, והאהבה והמסירות שמחזירים הרבנים אליהם. האוירה הזו גם מביאה את הבחורים לפתוח את לבם, לשתף בשאלות, באתגרים ובטרדות. וכשיש צורך להעיר ולגעור – גם זה נעשה באופן נכון. זה לא בא על חשבון הגדרים, רק שהצבת הגדרים נעשית באופן שבו עושים את זה במשפחה, תוכחה מתוך אהבה ונעימות. הגר"י שטרנשוס: אני סבור שהשאלה הזו נובעת, אולי, מאלו שנחשפו לשנים הראשונות של הישיבה. כאמור, אז טרם שימשתי בקודש, אבל אין לשכוח: מדובר היה בקבוצה של מייסדים, כולם בני קיבוץ מבוגרים, כאשר הישיבה טרם התגבשה לכדי שיעורים, מחזורים וגילאים. נו, בכזה מצב, ודאי שהאוירה שונה מישיבה של אבע מאות בחורים. אבל מעבר לזה, אני חושב שצריכים לחדד נקודה שנקראת ראש גדול, ורחבות. אנשים עלולים לפעמים לבלבל בין תופעה שלילית של שחרור שלא במקומו, ל'ראש גדול'. בהרבה מקומות, לאו דוקא בישיבות, ניתן לראות אנשים שמקיימים בינם לבין עצמם יחס של תחרות, מלחמה וכד', ובהרבה מקרים זה על רקע 'רוחני' כביכול, אבל באמת היא שזה נובע מראש קטן, צמצום, וחוסר פרגון ויכולת הכלה של סגנון אחר. הישיבה מתאפיינת, ועל כך שמחתנו, בפרגון ענק והדדי, אנשים שמחים אחד השני, רואים את המעלות של כל אחד, גם הוא לא באותו סגנון שלי בדיוק. זה נקרא ראש גדול, רחבות אופקים. ועובדה, התופעות הללו גורמות לפחות מתח, לנעימות ושחרור. זו גם הסיבה שפחות עסוקים כאן בלהרשים אחרים, או בלנצח אחרים. כשטוב לאחד – טוב לכולם, וחוזר חלילה. אחד אומר סברא טובה, החבר לא נכנס ללחץ של "איך אני מוכיח לו שהוא טועה בדבר משנה", אלא מפרגן לו, וגם אם ההוא טעה, איש לא יריע למשבתו. זו אוירה ששמורה לזכות המייסדים, בוגרי הישיבה, אוירה שנשמרת ב"ה עד היום. ואם כבר שאלות שאנשים שואלים – אני נפגש גם בשאלות ההפוכות בדיוק. אנשים מגיעים לשמחת תורה, שמחת בית השואבה, חתונות, שואלים אותי: מאיפה השמחה המתפרצת הזו? שאלו אותי את זה תלמידי חכמים ומרביצי תורה בישיבות חשובות. הם לא רגילים לראות בחורים שהשמחה פשוט פורצת מהם. כשישנה אוירה בריאה של משפחתיות, הכלה, קבלה של כל אחד, האוירה הזו משרה רוגע ושמחה גם על הפרט וגם על הכלל. הגר"א רוזנבוים: הישיבה גם מתייחדת בקשר האישי. יש קשר ושייכות עם כל בחור ובחור. אולי תתפלאו לשמוע, אבל המציאות היא שגם בחורים שלא נכנסים לשיחות או לועדים באופן קבוע – גם איתם יש קשר אישי. אנחנו לפעמים גם עושים ביקורים בחדרים. אלא שלא תמיד אנחנו מקפידים לעדכן על הביקור קודם, וגם לא תמיד מדובר בשעות קבועות. דעו לכם, מעולם לא נתקלנו בתגובה 22ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 23

של חוסר דרך ארץ מצד תלמיד בישיבה. הבחורים יודעים שיש דין וחשבון, שאנחנו בוחנים ומבקרים, אבל יודעים באותה מידה, שגם אם נחליט שצריכים להעיר או לקרוא לסדר, זה לא מגיע מרצון להוכיח או 'לתפוס על חם', זה הכל מאהבה של רב ותלמיד. אם בעניני ביקורות וכד' עסקינן: שמענו שהיו אומרים שישיבת "שערי שמועות" נקראת 'נקיה' מאד באופן יחסי, מכל מרעין בישין של טכנולוגיה וכיו"ב. מה סוד ההצלחה בס"ד בענין זה? הגר"י שטרנשוס: אקדים משהו ואומר, שלשמחתנו, הנקיות הזו באה לידי ביטוי לא רק בעניני מכשירים וכד', אלא בנקיות של שפה, של 'שפראך', של רמה אנושית. אני שומע את זה כסדר מבחורים שיש להם חברים ממקומות אחרים, או כאלו שהולכים או באים לחיזוק. אני חושב שהנקודות הללו מתחברות: כאשר ישנה רמה אנושית גבוהה, עולה גם כושר היכולת להתמודד עם נסיונות. בחור מרגיש שברמה שלו, זה לא מתאים לו. שה עלול לפגוע – ועובדה שאכן זה פוגע, רח"ל – ברמה האנושית והטהורה שלו. בישיבה גם נוצר ב"ה מצב של גאוות יחידה בענין זה. בחור מרגיש טוב יותר עם עצמו שהוא שייך לקבוצה הרצינית, שקיבלה על עצמה לא להתעסק עם היצר הרע הזה. חבר אני לכל אשר יראוך. מלפניו הוא מתפלל, מאתו הוא מבקש הישיבה מחזיקה בדגל של מורשת ומשנת מרן ראש הישיבה רבנו משה שמואל זצוק"ל. רבנו ראש הישיבה היה חניך בריסק בכל תהלוכותיו, איפה נכנסה במסגרת הזו ההתיחסות ללימוד המוסר? הגר"א רוזנבוים: אני זכיתי ללמוד בישיבת באר יעקב. צריך לעשות סדר בענין הזה, ולהזים את השמועות כאילו ראש הישיבה זצוק"ל לא למד מוסר ודיבורים מעין אלו. מי שהכיר את הישיבה ואותו מבין שאין אפילו צורך לענות על שאלות מעין אלו. מעידני, שבשנותיו האחרונות, היו צריכים להביא אותו על כסא למסור את השיעור בישיבה, וגם לסדר מוסר הוא היה מגיע במסירות נפש ממש, ויושב ולומד מוסר. אנחנו גם שמענו את הסיפורים והעדויות מאלו שהכירו אותו בצעירותו בלומז'א, שאחרי סדר מוסר ותפילת ערבית היתה שלולית דמעות מתחת למקומו. את ספר מסילת ישרים הוא ידע ישר והפוך בעל פה. לפני התפילה בבוקר, כידוע, הוא היה משנן בדרכו לישיבה את דברי הרמח"ל, "וכשאתה מתפלל, דע לפני מי אתה מתפלל, ומלפניו הוא מתפלל ומאתו הוא מבקש"... ומי לא זוכר את השיחות שלו, בקידוש בישיבה, בסעודה שלישית, הוא היה מדבר הרבה על צורת בן תורה, צורת בחור ישיבה, ממש ירד לפרטים על איך צריכים להסתובב, איך לאכול ומה לדבר. אספר לכם: בתקופת נעורי בישיבה, לא תמיד הייתי מחבב את לימוד המוסר, כמו הרבה צעירים. נעמדתי בסדר מוסר ליד ארון הספרים, וחיפשתי ספר 'מענין', אולי עם איזו הקדמה טובה, עם סיפורים מחזקים... פתאום אני מרגיש שמישהו מביט בי. אני מסתובב, ורואה את ראש הישיבה בוחן אותי, ואומר לי באידיש: "אברמ'ל, דו שטייסט דא צו לאנג )אתה עומד מדי הרבה זמן(, קח מסילת ישרים ותתישב ללמוד"... הוא פשוט הגיע עד אלי באמצע סדר מוסר להגיד לי ללמוד מוסר. להקדיש ליוצרם בנחת רוח אנשים רבים מציינים את הישיבה בשילוב מאד מושכל של "גילו ברעדה". ישנו משהו שמח, חי, גישמאק בחיי הישיבה. זה כולל גם את ההנהגה של הצוות, של הרבנים. האם זו הנהגה של לכתחילה, במכוון, או שפשוט התקבצו לכאן במקרה קבוצת אנשים שמחים יותר? הגר"א רוזנבוים: אישית, מצידי, אני בפירוש רואה את כלכתחילה, ומכוין לכך מתוך מגמה. יתכן שמעיקר הדין היה ראוי לחיות בכלל, ולהעביר את תורת המוסר בפרט, כמו בנובהרדוק לפני המלחמה, או בקלם של רבותינו, עם חשבון נפש נוקב ותביעות וניגון נוגה. אמנם, כל גדולי הדורות, ואף מרן ראש הישיבה זצוק"ל גופא, אחזו שבדורנו אנו - חובתנו להשתמש בכלים אחרים, ולהביא את אותן הידיעות, אותן התפיסות וההשקפות - אבל בדרך של שמחה, רוממות ודבקות מ ת ו ך א ה ב ה . איננו משנים ח"ו, ולא נוגעים בכהוא זה בתורת המוסר גופא, רק משנים את כלי ההגשה לכאלו שצעירי הדור הזה יקבלו אותם באהבה ובחפץ. א ס פ ר ל כ ם משהו: לפני מספר שנים, בבין הזמנים מיד אחרי פסח, השתתפתי בכנס של משגיחים, שבמסגרתו ישבו שלשה משגיחים גדולים לפאנל, רב שיח, וענו על שאלות של הציבור. אחת מהשאלות שחזרה על עצמה כל העת היתה - מה עושים מול העובדה שעשרות אחוזים מבני הישיבות לא נכנסים לשיחות המוסר. השאלה לא הגיעה ממקום של רצון של המשגיחים לנאום בפני ציבור גדול, אלא מתוך דאגה אמיתית, כיצד ניתן להשפיע ולרומם את בחורי הישיבה, שלא תשתכח תורת מוסר ח"ו. אני לא ישבתי על הבימה לענות תשובות, אבל את התשובה אענה כאן: הכנס הזה היה ביום ראשון, ובשבת שלפני כן, הגיע אחד המשפיעים החסידיים המפורסמים אלינו לקרית ספר. הוא עשה 'טיש' בכולל של ר' שלום בער סורוצקין, בית מדרש של 1000 מקומות, וכולו היה מלא עד אפס מקום, בבחורים ואברכים ליטאיים. גם אני נכחתי שם. הוא לא דיבר חצי שעה - כמו שיחת מוסר של משגיח, הוא דיבר כמה שעות רצופות. גם בליל שבת, וגם בסעודה שלישית, זמן רב אחרי צאת השבת, וכולם ישבו מרותקים. הוא דיבר שם על לעשות תענית דיבור בתחילת סדר א' לפחות עד שבועות, ולכל הפחות למראית עין, נראה היה שציבור גדול קיבל את זה על עצמו. אינני יכול לקבוע בודאות, אבל תחושתי הברורה היא, שחלק גדול מאד מתוך האלף שהיו שם - שייכים לאותם אחוזים שלא נכנסים לשיחות של המשגיח בישיבה שלהם. וזה פלא עצום - בישיבה, שהם חייבים מעיקר הדין, הם לא נכנסים. וכאן, בליל שבת, בבין הזמנים, איש לא מבקש מהם, והם מגיעים לשמוע שיחה של כמה שעות? והתשובה כמובן פשוטה: השיחה שם נמסרה מתוך שמחה, אוירה של חיבה, ידידות וקצת ניגונים. רבותי, ככה הדברים עובדים היום. יתכן וזה לא לשבחנו, אבל האם נרצה לוותר על יכולת ההשפעה שלנו לגמרי, ח"ו? אם רוצים להשריש, להעביר תוכן והשקפה, צריכים להשתמש בכלים 22ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 23

של שמחה, רוממות וחדוה. כאמור, אני מצידי משתדל בישיבה ככה לנהוג ולהנהיג, ולשמחתנו, הצוות של ראשי הישיבה והרבנים שליט"א, גם נוהגים פחות או יותר בקו הזה. לצד השקיעות בלימוד, הדיבור בלימוד - שאלו אבי אבות הקדושה והבריח התיכון, משתדלים להעביר את הרוח של היראת שמים מתוך שמחה ורוממות. שמעתי מהרבה אנשים שביקרו כאן, שה"אמן יהא שמיה רבה" בישיבה, "ה"מגן אבות בדברו" בליל שבת - פשוט מפעים אותם, איך הישיבה כולה בוערת כשהיא אומרת אותם. ומדוע? כי הם רואים דוגמא של תפילה, של קיום מצוות, מתוך שמחה של מצוה. אנחנו יודעים שתורה ויראת שמים הולכים שלובי זרוע, הא בלא הא לא סגיא. וכשרואים ראש ישיבה, ר"מ, משגיח, שמצד אחד שקועים בלימוד בכל כוחם, ומצד שני שמחים בעבודת ה', אומרים ק"ש ופסוקי דזמרה מתוך רצינות ורוממות - זה משפיע על הבחורים ב"ה. ק-ה אכסוף הגר"י שטרנשוס: מהצגת השאלה נדמה שאתם מצביעים על מצב שהוא קצת 'לא נורמלי', חריג... אכן, עובדתית אתם צודקים, אך צריך לדעת, שבאמת אדרבה, זו הצורה הנורמלית והמקורית ביותר, כזו שרווחה בהיכלי הישיבות של הדורות שלפנינו. למעשה, דומני שזה חוזר לנקודה שדיברנו בהתחלה, על ראש גדול ורחבות אופקים, שמביאים לעולם פנימי עשיר ומספק ומרתק. המשגיח ר' אברהם שליט"א הזכיר את התפילות של שבת, ובאמת שבת בכלל כאן היא משהו אדיר ולא מקובל. יש כאן בית מדרש שלם רותח ובוער, עם רבנים, שזה מחזה לא נפוץ כלל בישיבות. ואחרי סדר של כמה שעות, יושבים יחד מאה, מאתיים או שלש מאות בחורים, ל'עונג שבת', שרים 'ק-ה אכסוף', שירי הראש ישיבה זצ"ל, זה מעין עולם הבא ממש. השעות הללו, ההתכנסויות הללו ממלאות את נפש הבחור פנימה. וכמובן, הסעודה שלישית, בה מקפיד להיות נוכח מורנו ראש הישיבה הגרנצ"י שליט"א, וכמנהג אביו רבנו רה"י זצוק"ל, משמיע מנועם אמריו דברי תורה וחיזוק לצד נעימותיו וניגוניו של רבנו ראש הישיבה זצוק"ל. בחורים בשבת מתכנסים לשמוע 'ועד' מהמשגיח, הם שומעים שם ששבת היא מקור הברכה בגשמיות - אך לא פחות מכך ברוחניות, ואכן, בישיבה רואים בעיניים עולם רוחני שלם שפורח דוקא בשבת. ומדובר בסדרים ושעות שאף אחד לא כופה עליהם! שמעתי מיהודי חשוב מאד, נושא משרה מאד חשובה באחת מהישיבות הכי חשובות, שהיה לו בן בישיבה כאן. הוא נחשף לאחת היוזמות הנפלאות בישיבה, של לימוד חפץ חיים בעיון. גם בישיבה אצלו יש אגודת נוצרי לשון, שלומדים כל יום שתי הלכות. אבל כאן הוא רואה שמאה בחורים יושבים ולומדים חפץ חיים בעיון, וכותבים חבורות. הוא יצא מכליו ממש. להסביר את זה - אינני בטוח שאני יכול, איך זכינו לזה בס"ד. אבל לכם אני אומר, שאדרבה, בכך זכינו להחזיר עטרה ליושנה, שבחור צעיר יושב בישיבה וחש שטוב לו, שאוהבים אותו, שהוא מתעלה בתורה ובונה את עולמו הפנימי לחיים של רוממות". הגר"א רוזנבוים: זכינו בישיבה לנקודה נוספת, שבודאי גם תורמת לענין הזה. יש כאן דיבוק חברים שכמותו כמעט ולא נראה, בפרט בלימוד. יושבים בחורים מועד שלישי ושומעים שיעור יחד עם בחוורים מועד חמישי ושישי, מאותו מגיד שיעור, אותם מראי מקומות, קובעים ביניהם חברותות - בעיון, בבקיאות, זה מחזה נפלא, שללא ספק תורם גם לאוירה הנעימה והשמחה הכללית שיש בישיבה ב"ה. וכמובן ההזדמנויוית הנפלאות של 'שבת אחים' בישיבה, שבתות, יו"ט, מסיבות שונות, כולנו בני אב אחד נחנו, והולכים בדרכו של אותו זקן זצוק"ל, לשבת ולשורר יחד לק-ל חי בנעימה, האוירה הזו יוצרת חיבור פנימי, ואוירה נינוחה שמשפיעה על כולם. הגר"א רוזנבוים והגר"י שטרנשוס: וכשישנה אוירה שכזו, ]שאגב, זה המקום להזכיר את המובן מאליו: בישיבה יש כיום למעלה מ 400 בחורים כ"י, שנהנים מהאוירה הזו; אין לשכוח שזכות ראשונים שייכת לבוגרים ולמייסדים, שטבעו את האדנים, והעמידו את הבסיס של ההנהגה הזו בישיבה. הנה שכרם אתם ופעולתם לפניהם[, אין פלא שהיא משפיעה על איכות הלימוד, על ההתמדה, ואפילו על הלמדנות של הבחורים. כשבחור לומד במקום שלבו חפץ, מקום שיש לכל בחור את הכבוד שלו, את הנעימות והאהבה מצד הצוות והבחורים - הרי שיכולת הלימוד והשקידה שלו, כמו החשק והרצון שלו, עולים פלאים, וזהו איפוא המתכון שיוצר את דרכה היחודית של ישיבתנו הקדושה. הגר"א רוזנבוים שליט"א מלווה את מרן ראש הישיבה זצוק"ל. 24ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 25

שעת בוקר במשרדי הישיבה בבית חלקיה. בחדר המזכירּות יושבות מזכירֹות הישיבה, עושות את מלאכתן נאמנה. טפסים, טלפונים, בירורים נשלחים ומתעדכנים, צילומים מודפסים במכונה הענקית, והאוירה כולה משדרת שגרה ברוכה ויומיומית. קומה אחת למעלה יהום הסער. ריתחא דאורייתא, בחורים מקשים, רבנים מפרקים, אברכים שקועים בלימודם, מבואות הכניסה עמוסים בכובעים וחליפות )"כן, ידענו שככה זה הולך להיראות"... יעיד בפנינו ר' חננאל בהמשך(, ובחורים ממהרים מהכא להתם. כל האימפריה הזו, למעשה מתנקזת לכאן, לחדרי ההנהלה בקומת הכניסה לישיבה, אימפריה של ממש, עליה מנצח מנהל הישיבה ר' חננאל גינסברגר, כשלצידו מושכים בחוטים ר' שמואל פורת )'שמיל' בשבילכם(, ור' שמואל תורג'מן. כולם, כמובן, בוגרי ישיבת 'באר יעקב', אבן השתיה של ישיבת 'שערי שמועות'. קבלנים של עשיה אורח שיזדמן לישיבה כיום, יתרשם ממראה של מקום מסודר, בית מדרש מפואר במיוחד, מבואות מטופחים, דירות לראשי הישיבה וחדרי רבנים, לצד מתחם הנהלה מרווח ונעים. אבל אנחנו עוד זוכרים את הימים הראשונים. כן, עוד לפני המשרד שהשתכן במבנה של המושב הסמוך לישיבה, בימים שלמעשה כלל לא היה משרד. את הישיבה הצעירה ניהל ר' חננאל )"יחד עם ר' ישראל פרידמן, אברך יקר ונפלא, בוגר באר יעקב אף הוא, שנקרא אל הדגל בתקופה הראשונה" מקפיד ר' חננאל להזכיר( מטלפון נייד, כאשר כל בוקר מגיע הוא מביתו בביתר עילית – ואליו חוזר הוא בערב. "אברך צעיר הייתי אז" הוא נזכר, " שלש שנים אחרי החתונה. מו"ר, ראש הישיבה הגאון רבי אריה שליט"א, שליווה אותי בכל צעד בחיי עד אז, קרא לי לעזור קצת לישיבה שהולכת ומוקמת, ועד עכשיו למעשה זה מה שאני משתדל לעשות; לעזור קצת לישיבה". אולי לא כולם יודעים/זוכרים, אבל ר' חננאל גינסברגר היה אז מגיד שיעור בישיבה לצעירים בירושלים, שעוזב את משרתו, לטובת הקמת ישיבה צעירה. יש שיקראו לזה מסירות נפש. תראו, קטונתי מלהגדיר את זה כמסירות נפש. מה שאני כן יודע, שהרב שליט"א כן מסר את נפשו למען הקמת הישיבה. לא רק הוא. לפני למעלה מעשר שנים, בעודו מכהן כמגיד שיעור בישיבה ירושלמית, התבקש ר' חננאל גינסברגר "לבוא ולעזור קצת, רק לבדוק שהכל בסדר" בישיבה החדשה שנפתחת בקרית ספר, ומאז, הוא עדיין שם | בראיון מרתק לקראת ועידת 'בשעריך', הוא חושף קצת את מאחורי הקלעים של משרדי הישיבה, שב לספיקות ולאתגרי ההתחלה, לסיפוק והסיעתא דשמיא בהוה, ולחזון והשאיפות לעתיד בס"ד| יושב בשער המלך בשע+ריך, שערי שמועות 24ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 25

כל משפחתו, ממונו ואפילו מרצו ויכולותיו, נמסרו וצומצמו באופן מוחלט וטוטאלי למען הקמת הישיבה. עבורי, ועבור שאר חבריי תלמידי הרב שליט"א, היתה זו השראה ודוגמה אמיתית. ומשראיתי שהוא עושה הכל למען הישיבה, הבנתי והרגשתי שזה גם מה שנדרש ממני. אנו מאמינים שאף אדם לא מגיע למקום שלו בטעות. ואני שמח שהקב"ה זיכה אותי בתפקיד הזה, שכולו קודש להגדיל תורה ולהאדירה. אתה שומע שמקימים ישיבה חדשה, מבוססת על קבוצה מבאר יעקב ועוד בני 'קיבוץ' מכמה ישיבות אחרות. אתה חי בארץ ישראל, ויודע שב"ה מפת הארץ מנוקדת בהמוני ישיבות, מה שנותן מלכתחילה סיכויי פתיחה מאתגרים, ויעידו על כך ישיבות שנפתחו באותה תקופה, או אפילו קודם, שלא הגיעו לרמות שכאלו. מה חשבתם אז? תיארתם לעצמכם שהישיבה תגיע לאן שהיא הגיעה בס"ד? את השאלה הזו תצטרכו להפנות גם לרבותינו, הגאון רבי נפתלי צבי יהודה שליט"א ורבי אריה שליט"א, ממני נדרש לעשות מה שצריך בכדי שהמקום יוכל להתפתח ולעמוד. אבל אני חושב שהכותרת של התשובה היא, שאנו לא קבלני תוצאות, אלא קבלני עשייה. לאדם אסור לחשב רק מה יהיה בסוף ומה היעד. כמובן שצריכים חזון, אבל אי אפשר לפעול רק לפי מבחן התוצאה. אנו עושים, והקב"ה משמים מסובב את הדברים כרצונו. מקום תורה נחזור ברשותך קצת אחורה. הישיבה נפתחת במודיעין עילית, בתוך חלל של אוצר ספרים. כולם מבינים שזה לא תכל'ס, וחושבים על מקום ראוי לשמו. מהיכי תיתי בית חלקיה? חסרות ערים חרדיות? השאלה נכונה במהותה. הפעם הראשונה בחיי בה דרכו רגלי במקום הזה, היתה מיד אחרי חג הסוכות תשע"א. אמרו לי לנסוע לכיוון אשדוד, ואז להמשיך ישר, לעבור את יסודות, ולפנות ימינה לבית חלקיה. הזהירו אותי גם שזה כביש מהיר יחסית, ועלי להיזהר לא לפספס את הפניה ימינה... כמו שהזכרתם, היינו במצב שחייבים בדחיפות מקום ראוי לשמו, ומשעלתה ההצעה הזו, סברנו שדוקא ה'חסרונות' שלה, כלומר המרחק, השקט וההתנתקות – הם גופא המעלות שלה. אני מניח שתרמה לכך העובדה שגם ישיבת באר יעקב למעשה פעלה בזירה דומה פחות או יותר, קמפוס מבודד בתוך מושבה לא גדולה )בניני הענק שמאפיינים את באר יעקב כיום, לא היו אז אפילו בדמיון(, כך שעבור ראשי הישיבה שליט"א ועבורנו, התקדים היה כבר מוכר וחיובי. מעבר למאפיינים הטכניים של המקום, הרי שישנו גם את ענין המנטליות והאופי. בית חלקיה מתאפיינת באנשי עמל, יקרים ויראים, אנשים שבחרו לגור במושב על כל המשתמע מכך. כיום, החיבור בין תושבי המקום לישיבה נתפס כטבעי וחיובי ב"ה, מלכתחילה, נתתם את הדעת על חיבור בין קבוצת בחורים ישיבישער'ס, לאנשי מושב? כמו שאתם יודעים, כיום גם אני איש בית חלקיה גאה, כך שקל לי הרבה יותר להתייחס לזה. ובכן, תושבי המושב הנפלא שלנו, הם אנשים טהורים, ואוהבי תורה בכל נשמתם. מבחינתם, הם תמיד חפצו שהמקום יהיה תורני מובהק, ואף פעלו בכיוון זה. יעיד על כך האופי המיוחד והאצילי של בני המושב על כל גווניהם, כאשר על צבאם מורנו המרא דאתרא הגאון הצדיק רבי שלמה פולק שליט"א, דמות של תלמיד חכם מופלג, כדמות רב מהדורות הקודמים. כך שהחיבור הזה בבסיסו הוא טבעי ונכון, רק שנדרשה עבודת תיווך מסויימת לחבר ולהרגיל את הישיבה למושב ואת המושב לישיבה, ובשיתוף פעולה מבורך משני הצדדים, דומה שהוא עלה, עולה – ועוד יעלה בס"ד – יפה. אשראי שמימי נחזור רגע לימי בראשית. מדובר בישיבה צעירה, שמתחילה מאפס. אין גביר מסויים שלוקח על עצמו חסות חלקית או ביציקת יסודות בית המדרש, לצד מורנו רה"י הגר"א שליט"א, והמשגיח הגר"א רוזנבוים שליט"א במסיבת חנוכה תשע"א - זמן חורף הראשון בישיבה. נראה גם הרב שמואל פורת שליט"א 26ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 27

זמנית, נעזוב רגע את העובדה הפלאית, שכיום, כעשר שנים אחרי, הישיבה עומדת עם בנין מפואר; אבל מה למען ה' חשבתם בהתחלה? כשהזמנת את משלוח הלחם והחלב הראשון - מי היה אמור לשלם את זה? בעת הקמת הישיבה, נטל את העול הכלכלי על עצמו ראש הישיבה הגרנצ"י שליט"א. הוא קפץ למים, והקפיץ את כולנו יחד איתו. שנים שהוא שאף לפתוח עוד מקום תורה, מתוך מגמה להפיץ עוד ועוד את תורת מרן רבנו רבי משה שמואל זללה"ה, ומשרק נוצר חלון הזדמנות - הוא הסתער על המטרה בכל כוחו. איך הוא עשה את זה - אינני יודע עד היום. מורנו רה"י שליט"א, כמו שאתם יודעים, הוא אדם שאת הפעילויות שלו עושה בשקט והצנע ועם חיוך גדול וענווה, כך שגם אם תשאלו אותו מה הוא חשב כשדחף אותנו להקים, להתפתח, לרכוש - מסופקני אם תצליחו לשמוע את התשובה האמיתית... אבל זו עובדה: הוא התמסר לכך, ורתם לכך את כל מה שרק היה יכול, כאשר לימינו - אז ועד היום - עומדת הרבנית תליט"א, ומכח זה הישיבה קיימת ופועלת, והקב"ה המשיך והוביל אותנו עד הלום. בהקשר זה אספר לכם על שיחה שהיתה לנו פעם עם מנהל הסניף שלנו בעבר - ר' חיים זילברברג. באחת הפעמים בהם ניהלנו את המרדפים הקבועים והשיחות המרגיזות של בקשת הלוואה/אשראי/דחיית פרעון צ'קים וכיוצא בזה, שאלנו אותו בגילוי לב: תגיד, מה הסיבה שאתה עדיין משאיר אותנו כאן אצלך בסניף? מדוע אתה לא ממליץ לנו באדיבות לעבור לבנק אחר? הלא אתה יודע שרווחים גדולים מהחשבון שלנו - לא תראה בעתיד הנראה לעין. והוא ענה לנו בגילוי לב מצידו: "בתפקידי אני רואה המוני עסקים שנפתחים, שמגיעים לבנק עם ניירת חדשה ונוצצת, מבקשים קו אשראי, ואני יודע שתוך שנה עד שנתיים, עשרות אחוזים מהם )!( ייאלצו לסגור את העסק בשל אי יכולת כלכלית ותקציבית. אלו נתונים. ישיבה לעומת זאת, והרבה ישיבות מנהלות אצלנו את החשבון, לא נסגרה מעולם בכלל בעיות תקציב! אין לזה כל הסבר כלכלי הגיוני, וההסבר היחיד הוא שמימי. לכן, לישיבה עם אפס גב כלכלי, אעניק קו אשראי - לפני שאתן לעסק לממכר קרמיקה, למרות שבעל העסק החדש מציג לי אסמכתאות ודוחו"ת, ומנהל הישיבה מספר לי לכל היותר ש'או-טו-טו אנחנו הולכים להיפגש עם גביר גדול, שבעזרת ה' ישים כאן תרומה גדולה מאד', ושלל סיפורים כיוצא באלו". כאמור, זו עדותו של מנהל סניף בנק. אנחנו, מהצד השני, חווים את הסיעתא דשמיא הזו יום יום, כפשוטו. הנה, הרבה מהגבירים שחשבנו שאו-טו-טו ישימו תרומות גדולות - טרם שמו, ועדיין, הישיבה מתנהלת ופועלת בחסדי ה'. אולי כבר התרגלנו קצת, אבל את האמת אנו יודעים ורואים - מדובר במערכת של חסדי שמים, חד וחלק. נסים בקומת בית המדרש תתן לנו דוגמא למקרה של סיעתא דשמיא, משהו שלא רואים כל יום? קחו סיפור, בדידי הוי עובדה. אני יודע שזה נשמע קצת סיפור ששייך לעלוני הצדקה והישועות, אבל זה היה כאן, בבנין הזה, קומה אחת למעלה, )ר' חננאל קורא רגע לר' שמיל, שמצידו מהנהן בחיוב ומאשר את כל פרטי המעשה, אחד לאחד(: יום אחד אנחנו יושבים בשעות אחר הצהריים, ושוברים את הראש. עד השעה 30:6 ,זמן סגירת הסניף, אנו צריכים להשיג באופן מיידי 50 אלף ש"ח. צ'ק שלנו הוגש לפרעון, כובד ע"י הבנק, כאשר התברר שאנחנו מצידנו דוקא שכחנו לכבד את חשבון הבנק בהתאם... קיבלנו התראה לפיה אם עד השעה 30:6 אין כיסוי, הצ'ק חוזר, ומעבר לאי הנעימות וההפסד הכספי, הרי שמדובר גם בתהליך מאד מאד לא רצוי מבחינת דירוג כלכלי ועוד. מיצינו את כל הידידים, החברים והמכרים, וכסף אין. השעה 00:6 מגיעה, אנחנו יושבים כאן ומסתכלים אחד על השני, ואז מקבלים החלטה שכנראה מכאן, מהמשרד, לא תצא הישועה, ואנו עולים למעלה, לקומת בית המדרש. אם תגיע סיעתא דשמיא וישועה פלאית - האמנו - היא תבוא מבית המדרש. נו... השעה 10:6 .אנחנו מסתובבים בקומה העליונה, כשלפתע נכנס אליה אחד מהספקים הגדולים של הישיבה. לא הזמנתי ממנו שום מוצר, וגם אם כן - זו שעה שבה ספקים לא מביאים סחורה. "מה שלומך"? אני שואל אותו, "לשם מה הגעת? לא זכורה לי הזמנה שביצענו". והוא עונה לי בהאי לישנא - "אין לי מושג למה הגעתי". ואני עונה לו תיכף ומיד - "ולי יש מושג. עוד רבע שעה בדיוק חוזר לנו צ'ק של 50 אלף ש"ח. אני צריך העברה, אבל מיידית". השעה 20:6 .הוא מוציא מהכיס מכשיר, מבצע העברה און-ליין, כשאני מצידי מחזיק טלפון ביד שלי, ומעדכן את הפקידה בבנק שלנו בקול הכי רגוע וטבעי, שהכל בסדר, ויש כיבוד מלא לצ'ק. אנחנו מסיימים את הסאגה, ואז אני אומר לו - "בוא, כעת תספר לי בדיוק, אבל בדיוק, מה הביא אותך לישיבה כעת". "תראה" הוא מספר לי, כשעל פניו ניכר גם הלם, "סיימתי לפני חצי שעה סיבוב בישיבה בראשון לציון. אני גר בירושלים, וסימנתי ב'וייז' להגיע הביתה. אין לי מושג למה, אבל בדרך מראשל"צ לירושלים, אני פתאום מוצא את עצמי בבית חלקיה... פשוט לא הקשבתי ל'וייז'. ראיתי שאני כאן, אמרתי אקפוץ רגע לישיבה, נבדוק מה חסר, אולי צריך להזמין משהו. היה לי ברור שלא אמצא אף אחד במשרד, אז עליתי לבית המדרש, רק בשביל לפגוש אתכם ולשמוע שחסר לכם כעת סכום, שב'מקרה' יש לי אותו כעת בעו"ש למשך תקופה. זה הסיפור ביציקת מקום ארון הקודש בהיכל בית המדרש. נראה גם הרב שמואל תורג'מן שליט"א 26ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 27

בדיוק"... כאמור, את זה ראינו בעין. זה כמובן מקרה חריג יחסית, אבל הוא סיפור שאני אוהב לספר, כי לפעמים הנשיקות הקטנות האלה שהקב"ה נתן לך דוקא במקומות של החושך, ודוקא במקומות הכי מיואשים שיש - הן אלו שמרימות אותך למעלה. צוות? כמה שיותר הבה נדבר רגע על המודל הכלכלי של הישיבה: כיצד מתחלקת עוגת ההוצאות? איפה ה'בור' הגדול של התקציב? העוגה מתחלקת לשלושה. כשלושים עד ארבעים אחוז הולכים לרכישת מזון. שלושים אחוז נוספים מכסים את משכורות הצוות הרוחני והגשמי בישיבה, והשאר - להוצאות שוטפות. שלשים אחוז למשכורות? נו, משתלם לתפוס משרה ב'שערי שמועות'... את השאלה הזו שמענו לא אחת, ואנו מאד ברורים בתשובה: שערי שמועות מחזיקה הרבה אנשי צוות יחסית, בשיטה וכעיקרון. לא זו בלבד, אנו משתדלים שאנשי הצוות יקבלו מה שניתן וככל שיותר, כתמורה )יחסית כמובן, לא ניתן להגדיר את השכר הזה כתמורה מלאה להשקעתם האדירה והכבירה( על השקעתם. כיום זה לא סוד: צוות זו ברכה לתלמידים, ומדובר בגורם ראשון במעלה לקידומם ועלייתם. אנו מכירים את זה, יש בחור שתופס קשר עם המשגיח, יש שמתחבר יותר לר"מ, ויש כאלו שבכלל מוצאים שפה משותפת עם ה'משיב' הצעיר, בו הם רואים דמות קרובה יותר לליבם. מחובתנו לתת לבחורים מטריה רחבה ככל שניתן, הן לקידומם הלימודי )ישנן ישיבות בהן בחור עומד בתור למעלה מרבע שעה לקבל תשובה על שאלה במהלך ה'סדר'. אצלנו סבורים שזו לא הדרך(, והן לקידומם הרוחני. הישיבה מוציאה כיום כארבעים משכורות חודשיות, מתוכן עשר בלבד לאנשי כח האדם הגשמי בישיבה; והשאר לרבני הישיבה שליט"א העוסקים במלאכת הקודש והרבצת התורה. חשבון פשוט מעלה שהמפתח הוא איש צוות אחד לכל 15 בחורים, והאמינו לי, לו רק יכולנו, היינו מכפילים את התמורה המגיעה להם בשל מסירותם לכל תלמיד ותלמיד. ומה מצב ההכנסות? קחו כלל: ההכנסות אף פעם לא מגיעות כנגד ההוצאות. תמיד נזדקק לגייס עוד סכומים, וסכומים גבוהים. הגרעון שלנו החודשי )!( הוא סביב החצי מליון שקל, כלומר, כששה מליון שקלים בשנה. בסיעתא דשמיא אנחנו מצליחים להדביק את הגרעון השנתי הזה מידי שנה בשנה, בזכות נדיבי עם, וחסדי השי"ת אותם רואים על כל צעד ושעל. מליון וחצי ש"ח שנתיים הישיבה כעת ניגשת לקראת פרוייקט גיוס כספים לבנין הפנימיה בס"ד. יהיו שישאלו, אולי לא כדאי לצאת להשקעה הזו? נמשיך בשכירות דירות, זה אולי אפילו נחמד, פסטורלי. בבסיס השאלה עומד כמובן חוסר ידיעה בדבר העלות של שכירות ואחזקת הפנימיות כיום. אלו שני סעיפים, שכל אחד מהם לבד מעיק, מכביד ובור בלי תחתית. רק השכירות על המבנים השונים מגיעה מדי חודש לשמונים אלף שקלים. בשנה, מוציאה איפוא הישיבה קרוב למליון ש"ח )!( על חוזי שכירות בלבד, לפני שפתחנו את סוגיית האחזקה וההכשרה. כמו שאתם יודעים, אחזקת מבנה מתאים ומוכשר, אינה דומה לאחזקת מבנה של דיעבד ומשהו מאולץ. התענוג הזה של לקיחת וילות ודירות ברחבי המושב, דירות ישנות שלא מותאמות כלל לשימוש אינטנסיבי וישיבתי, והפיכתן לראויות לשימוש - עולה לנו מדי חודש עשרות אלפי שקלים. שיפוצים, תיקונים, ותפירת טלאים שונים ומשונים, כאשר בחלק מהמקרים זה כסף שאנו יודעים שהולך לפח, כי מדובר בהשקעה חד פעמית וזמנית מטבעה והגדרתה. ועוד לא דיברנו על הכשרת מבנים חדשים מדי תחילת שנה לטובת הבחורים החדשים הנכנסים לישיבה, הכשרה שמגיעה למאות אלפי שקלים בשנה. בסך הכל, עלות הפנימיות לכשעצמה, עולה לישיבה מדי שנה כמליון וחצי ש"ח ואף יותר מכך! כל זאת, מבלי להביא בחשבון את הנזק והמצב האבסורדי, בו בחור נאלץ לעשות דרך בת 10 דקות ויותר, פעמיים, שלש או ארבע פעמים ביום, מהפנימיה לבית המדרש, ואז לגלות שהוא שכח בפנימיה את הסוודר או את הדפדפת. שכנעת אותנו. אנו כעת מרימים תרומה יפה לקרן הבנין. רק מחר בבוקר, אתה מגלה שאתה תקוע עם חוב לחשבון חשמל, אתה לא לוקח "הלוואה" מהתרומה שנתתי לקרן הבנין? לא, למרות שהייתי מעונין. מסיבה מאד פשוטה: מדובר בשתי עמותות, המחזיקות בחשבונות בנק שונים ונפרדים. התרומות והוראות הקבע שמגיעות לאחזקה השוטפת נכנסות לחשבון עמותת שערי שמועות, ואילו התרומות והוראות הקבע שיועדו לקרן הבנין, נכנסות לחשבון אחר, תחת עמותה אחרת 28ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 29

כאמור, ומחשבון זה יוצאים התשלומים לקבלנים וכיו"ב. אם כבר: מה מצב התשלומים על בנין בית המדרש? סיימתם איתם, או שאתם עדיין סוחבים חובות על הבניה האדירה הזו? עדיין משלמים, אבל בניגוד להגדרתכם, זה לא נקרא 'סחיבת חובות', אלא התנהלות כלכלית מסודרת ומפוקחת היטב, ב"ה. גם כשבנק רוכש נכס הוא משלם אותו על פני עשר שנים, הוא לא 'סוחב חובות'... בעזרת אנשי מקצוע בנינו תכנית עתידית תקציבית, המבוססת על צפי של הוראות קבע, תרומות ידועות ויכולת תשלום של הישיבה, ועל פיה יורדים תשלומים חודשיים, בצורה סדירה ועקבית. לקראת בניית בנין הפנימיה, אנו שוקדים על תכנית מקבילה, כאשר התקציב של הבנין הראשון ממשיך להתנהל כרגיל, ועליו אנו מוסיפים תקציב נוסף ומהודק. להרגיש בבית יותר מעשר שנים שהישיבה קיימת, ועדיין, ארוחות הצהריים וסעודות השבת מגיעות ממטבח חיצוני. בבנין החדש והמתוכנן, שיכלול בס"ד גם מטבח וחדר אוכל - ישתנה מצב זה, או שכלכלית, כיום לא שווה להחזיק מטבח? השאלה במקומה. עלות אחזקת מטבח היא אסטרונומית, וכרוכה בתקציבים הרבה מעבר למצרכים ותשלום לטבח. כיום, ישיבות רבות בונות מטבח, אך בכדי להחזיקו, הן חתומות על חוזה עם טבח או חברה מסויימת, לפיו הטבח רשאי להשתמש במטבח גם לאירועים חיצוניים. זה לא נעים לפעמים, תתארו לכם שנכנס בחור למטבח, רואה בשר בקר משובח על הסירים, מבקש לטעום, והוא נענה בשלילה: 'לכם יש היום קציצות דג. הבשר הולך לאירוע ב'כתר הרימון'.... כלכלית, כאמור, כלל לא בטוח ששוה להפעיל מטבח בישיבה, וזו שאלה שנצטרך לתת עליה את הדעת בשעת מעשה. ישנו היבט אחר המדרבן אותנו כן להפעיל מטבח משלנו בישיבה, וזה משום צורה תקינה של ישיבה. בחור מאחר קצת לארוחה - נגמר לו האוכל, ואין מאיפה להביא מנה נוספת. בחור רעב, מבקש עוד תוספת - אין. אם כבר, זו סיבה רצינית בשלה אנו שוקלים כן ברצינות הפעלת מטבח פרטי. חשוב לנו שבחורים ירגישו בבית, שלא חסר להם כלום, ואם חסר - אנו מסוגלים לתת. פרט לזה, מדי פעם נדרשת הכנת והוצאת מזון, במקרים של אירועים, מזג אויר קיצוני - קור או חום, אורחים שמגיעים, משפחות ר"מים וכד'. במודל כיום - מה שהזמנו מבחוץ, זה מה שיש. מתוך הדברים הללו אנו למדים, שהישיבה מתנהלת כל העת תחת משטר כלכלי, ובחינה תמידית של הוצאות והכנסות. ובכן - - - רגע, לפני שתמשיכו, חובה לציין: זה נכון שאנחנו כל הזמן עם יד על הדופק, בודקים איפה אפשר לחסוך, ומשתדלים לצמצם במה שאפשר - מבלי לפגוע ברווחת הבחורים. אבל כבר שאל אותי פעם יהודי אחד: מה פירוש 'ישיבה בחובות?' אם אין לך איך להחזיר, אל תיקח הלוואות! עניתי לו פשוט מאד: בבוקר השמש זורחת, הישיבה נכנסת לפעילות ויהי מה. גם אם תורם פלוני הבטיח כסף ולא הביא עדיין, ארוחת בוקר צריכה להיות, חשמל צריך, ומים חייבים לזרום בברזים. כוונתי לומר, בכל מה שנוגע לקיומה הבסיסי של הישיבה, אין שאלה אם 'יש' או 'אין'. רשמית - תמיד 'אין', אבל למעשה - תמיד 'יש'. כעת, מה בקשתם לשאול? תוכל לתת לנו דוגמה של התייעלות כלכלית, התנהלות נבונה יותר? אין כמעט תחום שזה לא נוגע אליו. אם זה בתחום הספקים, אנו עורכים השוואות מחירים, ומביאים הצעות מחיר מהספקים הזולים ביותר, ואלו שהכי מתאימים לחומרים הנדרשים למנות המזון והצרכים שלנו. בשאר התחומים, הנסיון לימד אותנו שהזול הוא יקר, והקצרה לפעמים ארוכה. הנה, כשבנינו את הבנין, רכשנו ברזים שהיו אמורים להיות חסכוניים במים, ובמחיר זול ממש. אלא שאחרי תקופה קצרה הוברר שהם לא עומדים בשימוש המאסיבי של הישיבה, והחלפנו כעת את כל הברזים בברזים יקרים יותר - אך עמידים הרבה יותר, וגם חסכוניים במים יותר. כך בכל תחום, אנו מנסים למקסם תמורות, אך לא על חשבון איכות וטיב. ••• טוב, לקחנו לך הרבה מהזמן: תן לנו רק תחזית, שאיפה וחזון - איפה אתה רואה את הישיבה מבחינת התפתחות בעוד עשר, חמש עשרה שנים? אני לא כ"כ רגיל לסימולציות הללו. אני צריך לדאוג למחר ומחרתיים, אין לי זמן לדמיין מה יהיה עוד עשר שנים. אבל לכבודכם ננסה: אני רואה את הקמפוס של הישיבה מתפרש על פני שטח ענק של כמה וכמה בנינים, בנין בית המדרש, בניני הפנימיות, ובנין חדר האוכל. כמובן, כל הבנינים מתוחזקים היטב, והישיבה כבר אחרי סיום התשלום האחרון על בנייתם. אני רואה את רבותינו ראשי הישיבה שליט"א פנויים לעסק הרבצת התורה, צועדים בין המדשאות ומשוחחים בלימוד עם מאות הבחורים, ולא צריכים לחשב זמני טיסות ונחיתות לארה"ב ובירות אירופה. ואני אפילו מעז ורואה קריה של 'מעונות', דירות המיועדות לאברכים צעירים שזה עתה נישאו, המבקשים להישאר בהיכל הישיבה וליהנות מתורתה, והישיבה מעניקה להם תנאים גשמיים משופרים, כאשר הם מהווים את הגרעין של קהילת האברכים הסובבת את הישיבה. ומה תפקידו של מנהל הישיבה במצב אידיאלי כזה? עם השאלה הזו, ברשותכם, נמתין לעוד חמש עשרה שנה. תודה רבה! בתקופת הקורונה, עם אנשי המשטרה שבאו לפקח על מתוה הקפסולות 28ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 29

לא קל לתפוס את ר' חיים ור' בנצי לשיחה רגועה, וגם שאתה כבר תופס אותם, הם ביד עם שרטוטים הפרושים על פני מגילות ענק )"פרוגרמות" - הם מעדכנים אותנו בשם המקצועי של גליונות הנייר הבלתי נגרמים הללו(, מכשיר מדידה ביד השניה, אבל עם הרבה חיוך על הפנים. מתי התחילה המעורבות שלכם בחזון בניין הישיבה? אנחנו נכנסנו לתמונה תיכף עם התחלת התכנון המפורט של בניין הישיבה. הישיבה כינסה את שנינו לפונדק אחד, כאשר בנצי מביא את הידע התכנוני והנסיון בתהליכים מול הוועדות השונות, וחיים מביא את הידע המקצועי העשיר בהנדסה וניהול מבנים באופן שוטף. יחד עם שותפות הדוקה של מנהלי הישיבה קיימנו עשרות פגישות ומאות שעות של דיונים וחלופות, והגענו ברוך השם לתוצאה הנפלאה שלפניכם. היה דגש מיוחד בתכנון? ראשי הישיבה ומנהלי הישיבה הנחו אותנו מהשלב הראשון לתכנון בניין שמכבד בראש ובראשונה את תלמידי הישיבה, בית מדרש מרווח ונעים, לובי, מעברים נוחים. שהבניין יהיה מאוד נעים ונוח וגם מזמין.. הנה, כידוע לכם חדר האוכל הוא זמני ועדיין מרווח ומכובד דיו. זר לא יבין את כמות הזמן והמחשבה המושקעים בכל פרט ופרט. מסוג האבן והחלונות, עזרת הנשים המיוחדת, היציאות לגג, ועוד עשרות פרטים ופרטי פרטים. ארון קודש וריהוט שהגיע מאינדונזיה כאשר אנו עוקבים אחרי האוניות המובילות מידי יום לדעת מה קורה, וכן הלאה. ביני עמודי איזה אתגר מעניין חבוי בבניין? עזרת הנשים. אם תשימו לב, מתחת עזרת הנשים אין עמודים, עזרת הנשים היא בעצם חצי קומה שתלויה על ידי קונסטרוקצית פלדה מיוחדת, הדורשת תכנון מיוחד כך שהיא תעמוד ללא עמודי תמיכה תחתונים, ומפרטים יקרים להגנה מפני אש. הפתרון הזה נהגה תוך כדי הבניה המתקדמת של שלד הבניין. שנים ארוכות של מחשבה מעמיקה ותכנון רחב טווח עומדות מאחורי בניית המבנה הראשון של היכל בית המדרש – היכל אברהם יצחק מנהלי הפרוייקט, ר' חיים לנדסמן ור' בנצי ראקוב, מחברת הליווי והיעוץ 'אבני שלם', שליוו – ועדיין מלווים את הישיבה, מגלים קצת מאחורי הקלעים של תהליך הבניה, וחושפים מה מביא אותם היום, אחרי תום והשלמת תהליך הבניה, אל היכל הישיבה בבית חלקיה בחכמה יבנה בית שמחים בבנין שלם ר' חיים לנדסמן ור' בנצי ראקוב 30ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 31

הייתם גם שותפים ועדים לתהליך גיוס הכספים והמשאבים? בודאי. ליוינו ב"ה הרבה פרוייקטים חיים, ועדיין, המבנה של "שערי שמועות" הוא אחד הבניינים המושקעים שקיימים בעולם הישיבות. לא חסכו שם כלום באיכות ובנראות – כיאה לבית מדרש. מטבע הדברים זה עולה הרבה כסף. חיפוי הקירות בכל הבניין והריצופים השונים נבחרו אחרי חודשים של דיונים וייבוא מיוחד בשל הטיב המיוחד, כזה העמיד גם בפני שחיקה מסיבית. אין דין סלון הבית שלך, כדין בית מדרש המועמד לחריקות של סטנדרים וריקודים בשמחת בית השואבה. נדרש למשל קבלן מיוחד לחיפוי הקירות, חיפוי שיחזיק מעמד לאורך זמן, אך לא על חשבון נראות. גם עבודות הגבס והתאורה היו כרוכות בהמון חשיבה, ונהגו שם פתרונות שגם היו כרוכים בעלויות גבוהות. זו היתה המלצה שלכם, או דרישת הלקוח – הישיבה? חד וחלק שלנו, ומבחינה מקצועית. נשכרנו בכדי להביא את הנסיון וחוות הדעת שלנו, נסיון שרכשנו בהרבה שנים ובהרבה מצבים. בנין של ישיבה מלא בדינמיקה, בחיים תוססים של בחורים צעירים, והוא חייב להיות זמין, נח ומתאים בכל ימות השנה. אתה לא יכול לתכנן חדר אוכל, בלי להביא בחשבון את ימים נוראים למשל, אז אוכלים בישיבה כל הבחורים ללא יוצא מן הכלל. כך שהפתרונות שהצענו – חלקם כאמור יקרים יותר – הגיעו מתוך מחשבה עיקרית בדבר שתי נקודות: הראשונה, לכסות את כל המצבים והסיטואציות. השניה, שהמבנה יהיה פונקציונלי לטווח של שנים ארוכות בס"ד. השילוב הזה מכריח אותך להביא פתרונות יקרים – אך כאלו ששווים את התמורה בעזרת ה'. אבל כאן מתחיל הסיפור המרתק. אמנם אנחנו לא אחראים על חשבון הבנק של הישיבה ולא על גיוס הכספים, אבל מאחר ואנו אחראים על אישורי התשלומים לקבלנים ולספקים, היינו שותפים לתהליך, וראינו סייעתא דשמיא במנות גדושות ונדירות. היינו אומרים שחווינו 'מופתים' של ממש. באופן כללי אנחנו אוהבים לסייע בבניה של ישיבות ובתי מדרשיות, ומעולם לא הגיעו ראשי הישיבה או הגבאים ואמרו "הנה כל הכסף לבניה, צאו לדרך". תמיד מתחילים במעט מאוד כסף, קופצים למים, והקדוש ברוך הוא מסייע באופן ניסי לנחשונים האלו. אבל במקרה של הישיבה ראינו בחוש ניסים גלויים. ראינו ניסים בגיוס הכספים, מקרים שהיה נראה שלא נעמוד בהתחייבויות שלנו בדרך הטבע ולפתע קרה נס. וכשאנחנו מציינים את זה, שאיש לא יטעה לחשוב שהחבר'ה כאן ישבו במשרד והמתינו לנסים... ראשי הישיבה והמנהלים ר' חננאל ור' שמיל הטריחו את עצמם ללא לאות, ובמסירות נפש של ממש יומם ולילה, כדי לגייס שקל לדולר ואירו לשטרלינג, אבל בוודאי שהיו פה ניסים גלויים ממש. וכנראה שזו השיטה: אדם מוסר את נפשו ועושה ככל שביכולתו, ומשמים גומרים בעדו. את 'זמן אלול' כשפיקוד העורף הציל תנו לנו דוגמא לנסים... קחו: בניית השלד נפל בחורף מאוד קשה וקשוח, עם הרבה מאוד גשם שמפריע ליציקות הבטון. בפעם הראשונה שהגענו לשלב של יציקה, פגשנו לתומנו את ראש הישיבה ואמרנו לו שאנחנו צריכים דחוף יומיים שמש, כדי שנוכל להכין את הקומה ליציקה. "אנחנו מזמינים בטון, הודענו, "ונתפלל לטוב". ביומיים שאחרי, היה - בניגוד לתחזית! - יומיים שמש, וביום שאחרי היציקה גשם מבול שמועיל ליציקות! כשקלטנו את המופת, הקפדנו ללכת לראש הישיבה לפני יציקות לקבל את התמהיל הזה; יומיים שמש ויום מבול.. אבל הדוגמא היותר מפתיעה היא הנס הבא: כידוע לכם, בניין הישיבה התאכלס באלול תשפ"ב, בעיצומה של הקורונה. הבניין לא היה גמור לחלוטין, ולא מחופה מבחוץ, ובשל כך הוועדה לתכנון ובניה הוציאה נגד הישיבה צו פינוי והפסקת עבודה. כמובן שחובה להדגיש: הבניין היה בטיחותי לחלוטין וקיבל את כל האישורים המקצועיים הנדרשים לשם כך, כי כמובן לא היינו מכניסים אנשים לבניין שיש בו סכנה. אבל מבחינה רשמית ופרוצדורלית, ישנם אישורים שבלעדיהם אתה לא יכול להיכנס. היינו אובדי עצות עם הצווים. כולם הפעילו את כל מי שאפשר כדי למנוע את צו הפינוי, אבל בדרך הטבע מהנדסת הוועדה צודקת, ויש לפנות את הבניין. פנינו לחברי הכנסת והשרים וכל מי שיכול להשפיע ונראה היה כבר שאין ברירה, צריך למצוא פתרון אחר. ולהזכירכם שבית, המדרש הישן במרכז המושב כבר נכנס ר' חיים לנדסמן )מימין( מפקח על תהליך בניית השלד 30ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער 31

לשיפוצים להסבה לפנימיה. כבר התחלנו לחשוב על פינוי למקום שלישי, זמנית, עד קבלת האישורים. עוד לא מצליחים להתאושש מהגזירה הראשונה - והנה עוד גזירה: כשלוש שעות מקבלת צו הפינוי, הישיבה מקבלת טלפון מפיקוד העורף. פיקוד העורף והמועצה דורשים לסגור את הישיבה לזמן אלול כדי שבחורים לא יסתובבו במושב, וחלילה ידביקו את התושבים בקורונה. בסייעתא דשמיא חיברנו את שתי הגזירות, ואז קלטנו שיש לנו תרופה למכה: דרשנו מיד לקיים פגישה וסיור של פיקוד העורף והמועצה המקומית יחד עם הנהלת הישיבה בניין החדש. בשעת הפגישה נזרק 'במקרה' הרעיון שהתלמידים יעברו למבנה החדש, יהיו מבודדים שם, ולא ידביקו את כל בית חלקיה בקורונה... תיכף ומיד נציגי פיקוד העורף דרשו )!( שבחורי הישיבה ילמדו אך ורק בבניין החדש, ולא יסתובבו במושב על מנת שלא להדביק חלילה את התושבים. למשמע זאת ביקשנו פרוטוקול כתוב שיסכם את דרישת פיקוד העורף לעבור לבניין החדש, בנס, ולמרות שנדיר לקבל מכתב שכזה, המכתב התקבל בתוך שעה. עם המכתב הזה פנינו לבית המשפט והוכחנו שאכלוס הבניין היא דרישה נחרצת של המועצה ופיקוד העורף בשל הקורונה. כך, ב"ה לא פסקה תורה מבית המדרש אפילו יום אחד. הפנים לעתיד מודים על העבר, עם אתם סיימתם את עבודתכם לפני זמן רב, אבל אנחנו רואים אותכם מידי פעם מגיעים לישיבה. לנו אין בעיה, אבל אתם רוצים לספר לנו מה מביא אתכם לכאן? א. אנחנו מעורבים עדיין בחלקים שנותרו לבדק בית והמשך הבינוי בבניין הנוכחי, וגם מתקדמים לתכנון השלבים הבאים. ב. עד לאחרונה היו עניינים פרוצדורליים מול הוועדות השונות לאישורים שונים. ג. וזה החשוב מכל: אנחנו אוהבים את הישיבה אהבת נפש... אנחנו רואים שליחות בבניית בתי מדרשיות ובתי כנסיות שוקקי חיים ומלאי לומדים. אנחנו מגיעים לישיבה בכדי להיטען בכוחות על ידי צפיה בבית מדרש המלא מפה לפה, עולים לעזרת נשים לצפות בריתחא דאורייתא, נהנים לבוא לשמחות ולאירועי הישיבה יחד עם הילדים, ומלאי גאווה וסיפוק על כל דקת לימוד בבית המדרש ובבניין הישיבה. מה התוכניות לעתיד בס"ד? אנו כעת עובדים על מספר חלופות לתכנון של מטבח עם חדר אוכל ראוי, וכמובן חדרי פנימיות. שלב חלופות תכנון הוא שלב מאוד חשוב, שלוקח זמן ושיקול דעת לפני קבלת החלטות רציניות שמשפיעות על התפתחות של הישיבה, על עלות בניה, והרבה על עלויות התחזוקה של הישיבה. כך היה גם כשישבנו על הבניין הראשון. נתנו דגש רב על תחזוקת הבניין, אנחנו גם לומדים דבר או שניים מהבניין הקיים. מה למשל למדתם? אנחנו לא אוהבים וזה לא תפקידנו לתת מוסר, אבל דעו לכם, שהנתון הזה מבוסס עובדתית: בתקופות שהבחורים לא מקפידים על ניקיון הישיבה, הדבר מקבל ביטוי מאוד משמעותי בתחזוקת הישיבה ועלויות שונות. הקב"ה זיכה אתכם בבנין מפואר וראוי לשמו, שמרו עליו! 32ֹ יו ְשֵ ׁ ב ָ י שַ ׁ ער PB