"החוט המקשר"

כל העולם כולו- גשר צר מאוד הגשר כמרחב אלטרנטיבי 12 בעקבות הרכבת הרכבת העות'מאנית ושלוחותיה 22 לא כל כך נעים לראות מפעל סגור ואנחנו חשבנו שכבר שמענו הכל 26 מי לא מצא עצמו בוהה בזכוכית, חושק בבלתי מושג בעברו השני של חלון הראווה? אילו ידעו כל אותם השבויים בפנטזיה, כי מדובר בתעשייה מבין המזהמות והנצלניות בעולם, אולי לא היו כה מוקסמים מהאשליה המבוימת. עמ' 34 דרך הכותנה החוט מקשר

החוט מקשר מנחה אדריכלית איילה רונאל מגישה דניאל לשם

תודה נצחית לשילה, להורים, לאחים, לחברים ולתואר בארכיטקטורה – שהביא אליי את שאהבה נפשי

3 ארכיטקטורה של פרופורציות" מדע, טכנולוגיה ואסתטיקה )Chinwendu .)' ההתפתחות המתמדת של המדע והטכנולוגיה מאפשרת לנו לראות כי החיים מבוססים על מערכת של עקרונות וחוקים סדורים, על פי הם פועלות שתי הדיסציפלינות, כל אחת במישורה. ככל שהאנושות והידע מתקדמים, השימוש בחומרים לא קונבנציונליים מתרחב ומתערבב. כיום ניתן לראות שמלות עשויות ממתכת וחזית של בניין עשויה מבד. האופן שבו אדריכלות ואופנה מייצרות מרחב המאפשר יצירת זהות חזקה, מקיימת שיח מתמשך ופורה בין שתי הדיסציפלינות )2014, Farahat .)במחקרי אתחקה אחר הקשר והדמיון בין הדיסציפלינות והיכולת של השתיים להביע מבעדן רעיונות ואידאולוגיות.

"אופנה היא כמו זה הכל עניין תחומי האופנה והאדריכלות מוכרים לאנושות עוד משחר ההיסטוריה, האדם הקדמון חיפש דרכים לכסות את גופו באמצעות בגד וחלל מבני שיגן עליו מפני איתני הטבע ופגיעות אחרות )הלמן, 2012.) שתי הדיסציפלנות בעלות יכולת לשקף את הקונטקסט שבו נוצרו. מבעד לבניין או בגד אפשר ללמוד על ההקשר התרבותי, תקופתי ומעמדי בו תוכנן ועוצב ובעבור מי )רוטברד, 2007) כמו כן, השתיים מאפשרות הבנה של אורחות החיים בתקופות שונות ובכך משקפות עקרונות, רעיונות ואידיאולוגיות שהנחו את היצירה. הדיסציפלינות מבוססות על רעיון של צורה 2

IC IN ID AX M 7

RO NI DI XI כתוצאה מעידן גלובלי וקפיטליסטי שמייצר מודל כלכלי משתלם ככל הניתן ),Castells 2006 ,)נפרם הקשר בין מרחבי הצריכה ומרחבי הייצור של תעשיית האופנה )דונר, 2003 .)הדבר הביא להעמקת הבדלי המעמדות של השכבות המרכיבות את תעשיה זו )1995, Christerson.) הפרויקט מבקש לחבר בין מרחבי הצריכה והייצור של התעשייה, שבעבר היו שזורים זה בזה. חיבורם המחודש נעשה על בסיס תשתית הרכבת החיג'אית, בתחנות בעלות משמעות היסטורית- פוליטית-חברתית. אזורי ההתערבות מהווים פריטים בקולקציה, שהקריאה שלה תיעשה מבעד לקונטקסט המקומי. המרחבים מורכבים מקנה מידה שונה ואלו תורמים לחיבור המתבקש. 6

רקע המחקר הקשר בין דיסציפלינות האומנויות השימושיות 2 אודות הפרויקט 6 המחקר 12 בעקבות הרכבת 22הרכבת החיג'אזית ושלוחותיה 28 דרך הכותנה 34 חיבור מרחבי הייצור והצריכה פרוגמה 42 פירוט מרחבי ההתערבות גיליון אוגוסט כל העולם כולו - גשר צר מאוד הגשר כמרחב אלטרנטיבי 58ומחשבות להמשך קצה חוט קונספט עיצובי 40גישה עיצובית בעקבות מחקר לראות מפעל סגור לא כל כך נעים עליתם ונפילתם של מפעלי הטקסטיל בישראל

מגדל שלום מאיר מאז 1965

193 תחילתו של מחקר זה העמיק חקר בסוגיות לינאריות שונות בקשר שבין דיסציפלינות האופנה והאדריכלות. הניסיון לאתר את ההשפעות ההדדיות על ידי הזהויות הרבות והשונות במרחב המקומי. המשבר הפוליטי-חברתי הפוקד בימים אלו את מדינת ישראל, הביא לשינוי במחקר וזה קיבל תפניות רבות. האדם, שכל היום טרוד במציאות הכאוטית בה הוא מצוי, מחפש את הבריחה לעולמות אופטימיים, אוטופיים ושקטים. לכן, הפרויקט מונע מהצורך במרחבים שמאפשרים פרספקטיבה אחרת. גשר הינו מבנה אדריכלי. מחד, ההגדרה והפרוגרמה שלו ברורות וישירות. מאידך מדובר במקום שהוא "לא- שם-לא-כאן", הוא מייצר מצב בין "שמיים וארץ", שהיה, עצירה ופליאה. כמו כן מסמל את האפשרות לחיבור. מבנה זה מטרתו לחבר ולגשר על פערים פיזיים, אך יתכן שיש לו את היכולת גם לגשר על פערים מנטליים. כתוצאה מכך, מופו וסווגו גשרים במחקר זה בעלי משמעויות היסטוריות, חברתיות, פוליטיות ומקומיות. הגשרים וסביבתם מייצרים קולקציית "תדמיתנות". בשלב זה של הפרויקט תרתי אחר טיפולוגיות גשרים שונות שממחישות רעיון ויזואלי שיאפשר תרגום לדיסציפלינת האופנה. כל העולם כולו גשר צר מאוד

182

15 גשר ניצנה גשר בין מדינות רקע היסטורי גשר הרכבת הטורקי על נחל ניצנה היה גשר אבן שנבנה מעל נחל ניצנה )ואדי אל עוג'ה(, בתקופת מלחמת העולם הראשונה כחלק מהתשתית שהקימו הטורקים עבור מסילת הרכבת מנחל שורק לקוסיימה. הגשר פוצץ על ידי הבריטים על מנת למנוע מהטורקים העברת כוחות וציוד לסיני. שרידי הגשר הוכרזו כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל אולם לא נעשתה שום פעילות שימור. קונטקסט מרחבי בעקבות פיצוץ הגשר, מיחזור האבנים, סחף המים, גנבת אבנים וכרייה בערוץ הנחל נותרו רק האומנות כשחלק מהן נעקר ממקומו לאחר שבסיסיהן נחשפו. מדידת אומנות הגשר הראתה שרוחב הערוץ בתקופת הקמתו היה קטן מרוחבו ב-2016 מה שמצביע על התרחבות הערוץ בעקבות השיטפונות והכריה. כקילומטר מדרום לגשר נבנתה תחנת רכבת שלוחות ששירתו שם התפצלה המסילה ל-8 את המחנה הטורקי הגדול במקום. טכנולוגיית בניה הגשר על נחל ניצנה נבנה מכיוון צפון מזרח קשתות. יסודות הגשר לדרום מערב על גבי 8 )האומנות( נחפרו באפיק הנחל. הקשתות נבנו על ידי שימוש בפיגומי עץ שאיפשרו הנחת אבני הקשת ואבן הראשה בראשם. הגשר מולא באבני גוויל ואדמה ואבני גזית מסותתות בצד החיצוני.

גשר אלנבי גשר בין מדינות רקע היסטורי בשנות ה-90 של המאה ה-19 הקימו הטורקים גשר עשוי עצים, שנקרא אל ע'וריניה, מלשון 1897 אל-ע'ור - בקעת הירדן. בחורף1896– נפגע הגשר קשות בשיטפון, ובמקומו הוקם גשר עץ חדש. בעת נסיגת הטורקים מפני צבא האימפריה הבריטית במלחמת העולם הראשונה, נהרס הגשר. אחרי המלחמה, בנו הבריטים גשר חדש מבטון וקראו לו על שמו של אדמונד אלנבי. גשר זה התמוטט ברעידת האדמה של 1927 וגם לאחר תיקונו נמצא במצב רעוע. במקומו הוצב גשר זמני. בשנת 1936 הוקצה תקציב לבניית גשר חדש. בליל הגשרים פוצץ הגשר על ידי כוח מהגדוד השני של הפלמ"ח. הגשר שוקם בהמשך על ידי הבריטים, אך נהרס שוב במלחמת ששת הימים. קונטקסט מרחבי לאחר חתימת הסכם השלום עם ירדן בשנת 1994 הוסדר כמעבר גבול בין ירדן וישראל, אשר יופעל בצד הישראלי על ידי רשות שדות התעופה. כתוצאה מכך נבנה גשר מודרני חדש בסמוך לגשר הביילי הישן. טכנולוגיית בניה לאחר שלל השחזורים ובנייתו המחודשת של הגשר פעם אחר פעם, הוחלט לבסוף שאת גשר אלנבי העדכני יבנו מיציקות בטון גדולות ומרשימות. 14

17 גשר אבן העזר גשר בין עירוני רקע היסטורי המחלף נחנך בשנת 2002 ,החליף את השימוש . המחלף נבנה על בשני צמתים לאורך כביש 5 ידיד חברת חופרי השרון בעלות של 32 מיליון שקלים, במסגרת הפרויקט בוצעה גם הרחבה נתיבים בכל מסלולים בני 2 ל-2 של כביש 5 כיוון ממחלף קסם ועד מחצבת פיוניר בנחל רבה. קונטקסט מרחבי עם כביש 5050 .המחלף נמצא מחלף בכביש 5 כשני קילומטר מזרחית למחלף קסם, ומאפשר גישה לראש העין מצפון. מזרחה מהמחלף נמצא מחלף ראש העין מזרח ואחריו נמצא מחלף שער שומרון, אשר מוביל אל יישובי השומרון המרכזי. טכנולוגיית בניה הפרויקט כלל הקמת גשר באורך כ-110 מ' עם . הגשר נבנה מנציבי מפתחים מעל לכביש 5 4 קצה על גבי יסודות וכן מנציבי מרכז עגולים על גבי יסודות. בין הניצבים הונחו קורות טרומיות דרוכות הקשורות ביניהן על ידי קורות רוחב וכן יציקה משלימה מעליהן. משתמשים כלי רכב.

גשר מבצע קדש גשר בין עירוני קונטקסט מרחבי הגשר חוצה את מסילת הרכבת המחברת את תל-אביב לבני ברק ורמת גן. במסגרת הפרויקט הפך רחוב מבצע קדש לרחוב עילי. רוחב הגשר הוא 26 מטר ובאורך כולל של 550 מטר. גשר מבצע קדש, ממוקם במתחם "קניון איילון" בעיר רמת גן, בין רחוב "מבצע קדש" ל "ראול וולנברג". מדובר בצומת הדרכים המכילה את הלב הפועם של ההיי טק באזור, הכולל את קריית עתידים, ומתחם רחובות "הברזל", "הארד", "הנחושת". בנוסף, הגשר חוצה את נחל הירקון. טכנולוגיית בניה פלדה, בטון. תוכניות עתידיות הגשר יורחב בעתיד ב-46 מטר כדי לאפשר מעבר של הרכבת הקלה לכיוון רמת השרון והרצליה. הנסיעה על הגשר מאפשרת נסיעה ללא רמזורים בין רחוב ששת הימים לצומת ולנברג שטרית, בשני הכיוונים. משתמשים מדובר בנקודה אסטרטגית חזקה בעלת יכולת קישוריות גדולה מאוד. אזור אשר מחבר בין ת"א-ר"ג-ב"ב. אזור מסחרי בולט. כל אלו אשר מבקשים לעשות שימוש בגשר יכולים לעשות זאת, פרט למי שמתקשה לעלות גרם של כ-60 מדרגות. אין הנגשה. 16

19 גשר יצחק נבון גשר פנים עירוני רקע היסטורי הגשר הגיע לכותרות ולפרסום ארצי בגלל המשבר הקואליציוני שנגרם בעקבות עבודות שנעשו בשבת ודיונים בבג"ץ. לטובת התקנתם של יסודות הפלדה נדרשה סגירה של נתיבי איילון בימי שבת, במשך שישה שבועות. מחאה חרדית הביאה להתערבות משרד התחבורה: העומד בראשו דאז, השר ישראל כ"ץ, הורה על הפסקת העבודות והימנעות מחילול השבת. גשר יהודית נקרא עד לאחרונה על שם יהודית מונטיפיורי, שהייתה שותפה מלאה לפעילות הפילנתרופית של בעלה, סר משה מונטיפיורי, ולמסעותיו בעולם. הנצחתה הסתכמה בשדרות יהודית בשכונת מונטיפיורי, ובגשר המדובר. ואולם, כאמור, לאחרונה הוחלט לשנות את שמו של הגשר לגשר על-שם יצחק נבון. קונטקסט מרחבי מחבר בין שדרות יהודית שבשכונת מונטיפיורי לבין מגדלי אלון שבמערב שכונת ביצרון בתל אביב. הגשר נועד ליצור חיבור נוסף בין מרכז תל אביב לבין השכונות שממזרח לנתיבי איילון. טכנולוגיית בניה הגשר בנוי מפלדה בעל מפתח אחד, אורכו 110 מטרים, רוחבו 11 מטרים וגובהו כ-15 מטרים. הוא מורכב מכ-400,1 טון פלדה המרכיבים את כלל המבנה והמעקות. בגשר יש מסלול אופניים ושביל הולכי רגל עם ריצוף עץ, שביניהם מפריד אזור מנוחה עם ריהוט רחוב ומתקני חנייה לאופניים. , כי ציר ביצרון ושדרות הגשר עובר מצד לצד בצורת S יהודית אינם המשכיים. הגשר מתקן את הסטייה באמצעות התנועה. השפה האדריכלית של הגשר שואלת מוטיבים מעולם החי והצומח. המבנה הקונסטרוקטיבי שמחזיק עליו את מסלול התנועה בנוי מקורה מרכזית דמוית חוט שדרה התלויה מן הקשת המרכזית ממנו מתפצלות "עצמות" התמיכה. התפצלות הקשתות הצדדיות מהקשת המרכזית בנויה כהתפצלות של ענף עץ. עיצוב הגשר ניזון מדימויים אורגניים העוסקים במכניקה של גופים חיים בטבע. משתמשים גשר להולכי רגל ולרוכבי אופניים מעל נתיבי איילון ונחל איילון. בנוסף לכך, מטרתו שרת את נוסעי תחנת יהודית בקו האדום של הרכבת הקלה, המוקמת בתחילת שדרות יהודית. בשנים האחרונות בהן מחאות הן חלק בלתי נפרד מחיינו, ניתן לראות בימים המוסכים, אנשים אשר עושים שימוש בגשר כמרחב מחאה מוכר.

גשר המוגרבים גשר פנים עירוני רקע היסטורי עוד בראשית ימי הביניים ביקרו בארץ ישראל עולי רגל מוסלמים מהמגרב. ההיסטוריון והגאוגרף מוג'יר א־דין ציין כי השכונה נוסדה ב-1193 על ידי בנו של צלאח א־דין. הוא ייסד שם מדרסה שנקראה "אל־אפדליה" על שמו, ועם השנים היא הפכה למסגד שייח' עיד, על שמו של אחד ממנהיגי העדה המוגרבית בן המאה ה-17 .שייח' עיד נקבר בתוך המסגד, וזה הפך למוקד עלייה לרגל, בעיקר עבור הסופים. קונטקסט מרחבי שער המוגרבים הוא שער הכניסה להר הבית, השוכן בחלקו הדרום-מערכי שלו, והוא משמש מבקרים ושוטרים. הר הבית גבוה בעשרות מטרים מרחבת הכותל המערבי. בצדו הפנימי של שער המוגרבים שוכנת רחבת הר הבית ומצדו החיצוני יש סוללת עפר היורדת בשיפוע מתון עד הפינה הדרומית של רחבת הכותל המערבי. סוללת מעלה המוגרבים חוצצת בין רחבת הכותל המערבי לבין הגן הארכיאולוגי ו"מרכז דוידסון". הסוללה היא תולדה של הסטטוס-קוו שנקבע לאחר מלחמת ששת הימים. על- פי הסטטוס-קוו, הכותל הוא באחריות היהודים, והר הבית – באחריות המוסלמים )הוואקף(. כמו כן, הגישה להר הבית למי שאינו מוסלמי נעשית דרך שער המוגרבים בלבד. טכנולוגיית בניה בשנת 2004 התמוטטה הסוללה והתעוררה סכנה בעלייה ובכניסה להר הבית. דבר שהוביל לקביעה לפיה אין לעלות על הסוללה מטעמי בטיחות. כתוצאה מכך, דרשה המשטרה לבנות באופן מידי גשר עץ זמני על מנת שכוחות משטרה יוכלו לעלות דרכו להר הבית בעת הצורך. גשר העץ – הבנוי על פיגומי בנייה מברזל - נבנה מלכתחילה כגשר זמני ובטיחותו מותאמת לייעוד. עם הזמן, הגשר הזמני הראה סימני שחיקה. תוכניות עתידיות הקרן למורשת הכותל המערבי מסרה את האחריות לתכנון האדריכלי לאדריכלית עדה כרמי-מלמד, והחברה לפיתוח הרובע תמכה בכך. תוכניותיה של האדריכלית היו מקובלות על רשות העתיקות בכל הקשור לשמירה על העתיקות במקום. לפי התכנון, לגשר יהיו שבעה עמודים: ארבעה בתחומי הגן הארכיאולוגי ושלושה באזור הסוללה. משתמשים הגשר מוביל לשער המוגרבים, השער האחרון שנשאר פתוח בפני מי שאינו מוסלמי לעליה להר הבית. הוא משמש מתפללים שמבקשים לעלות להר הבית ואת כוחות הביטחון שמגיעים לרחבת הר הבית בעת הצורך. 18

ת האופנה, קובע את מקצבה כשמה כן היא, התיאוריה כלל השכבות. תיאוריה זו את הטון במרחב הציבורי נת לאישוש? הציבורי. על מנת לאגד את נת 1829 שאסר על עוניותו וסגנונו. תה לבנות 23

תיאוריית "הטפטוף מלמעלה" )1957, Simmel ,)היא תיאוריה שמבהירה כיצד הקונטקסט החברתי בו פועלת וכיוונה. על פיה, אופנה היא תחום אסתטי שבעזרתו קבוצות מביעות את מעמדן הכלכלי-חברתי. כמו כן טוענת שאופנה מונחלת מהקבוצה השולטת, הן תרבותית-כלכלית והן פוליטית, ומעצבת את הלך הרוח בכ רלוונטית גם עבור דיסציפלינת האדריכלות, שכן היא מונחלת על ידי שכבה יוצרת חזקה שביכולתה להכתיב א בשיתוף גופים ציבוריים. ובכן, מעניין לבחון כיצד אימפריות העבר עשו שימוש בתיאוריה זו והאם היא ניתנ האימפריה העות'מאנית שלטה במרחב טריטוריאלי כביר, ומנהיגיה הבינו היטב את הכוח התעמולתי של מאפיינים חזותיים במרחב תושבי האימפריה תחת יריעה אחת, שליטיה עשו שימוש בדיסציפלינות האופנה והאדריכלות. באופנה, הסולטן מחמוד השני ששלט באימפריה בין השנים 1808-1839 ,היה שותף בהבנת סמלי הלבוש. הסולטן קידם חוק בשנ עובדי ציבור עות'מאנים להשתמש בטורבן ככיסוי ראש, שהיה נהוג עד אז, ואפשר בידול בין גברים בשכבות ודתות שונות מבעד לצבע הסולטן הורה שהתרבוש ימלא את מקומו ככיסוי הראש הרשמי ברחבי האימפריה. התרבוש היה חלק מפרויקט רחב יותר. מטרתו הית מחדש את זהותה המודרנית ושיוונית של האימפריה העו'תמאנית. באותן שנים, חלה עליה חדה של חובשי תרבוש בערי האימפריה העות'מאנית, כולל בערי פלשתינה, על ידי תושבים יהודים, נוצרים ומוסלמים כאחד )קלנברג, 2020.) כמוהו עשה גם הסולטן עבד אל חמיד, ששלטונו החל בשנת 1876 ,והוא ראה באדריכלות שימוש ראוי להנחלת האידאולוגיה שקידמה גם היא מודרניזציה ואחדות. בשנות כהונתו המהפכה התעשייתית הגיחה מארצות המערב, ניצני המודרניזם מצאו דרכם לרחבי האימפריה העות'מאנית והביאו עמם פיתוחים מסיביים של טיפולוגית הבניה בארץ )פוקס, 1999 .)על מנת לייצר סדר, שליטה וארגון ברחבי האימפריה יחד עם הרצון להביע את קדמתם, התקבלה החלטה בקרב מנהיגיה "לרציונליזציה, סטנדרטיזציה ומרכוז של מנגנוני המדינה באמצעות פעולה נמרצת של חקיקה ומתקניה". בכל רחבי האימפריה נבנו מגדלי שעון כסימן לריכוזיות, מודרניזם והנחלת אידאל סדר חדש. כחלק מתהליך זה, הונחו גם מסילות הרכבת החיג'אזית שמעבר לתפקידה הפונקציונלי, נשאה את המסרים הסמויים שהביעו המגדלים )וישניצר, 2012.) 22 בעקבות הרכבת

25 את הגבול לסיני והגיעה עד קוסיימה כ-30 ק"מ מעזוז. כפי שניתן לראות, שליטי האימפריה העות'מאנית עשו שימוש באמצעים חזותיים ותשתיות תחבורה על מנת להנחיל את השקפת עולמם לכלל יושביה. גם בימינו שרידי האימפריה נוכחים במרחבים בהם פעלה, וחלקם אף הפכו לסמל היסטורי. עד היום אנו עדים לשרידים של האמצעים בהם עשו ש במרחבים בהם פעלה האימפריה לשרידי הרכבת. שרידי הגשר, כמו מסילת הרכבת כולה, קיבלו תואר של אתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, אולם בפועל לא נעשתה פעולת שימור מעולם. "בכל רחבי האימפריה נבנו מגדלי שעון כסימן לריכוזיות, מודרניזם והנחלת אידאל סדר חדש. כחלק מתהליך זה, הונחו גם מסילות הרכבת החיג'אזית שמעבר לתפקידה הפונקציונלי, נשאה את המסרים הסמויים שהביעו המגדלים"

מסילת הרכבת הראשונה הונחה בתקופת האימפריה העות'מאנית ועברה מיפו לירושלים. מסילה זו הוקמה על ידי חברה צרפתית, אשר רכשה את הזיכיון מידיו של מר יוסף נבון. המסילה נחנכה בשנת 1892 .תוואי זה משמש בפועל את רכבת ישראל בקו תל-אביב ירושלים )פיק, 1979.) קו נוסף נחנך בשנת 1905" רכבת העמק". זהו החיבור של מסילת הרכבת החיג'אזית מדרעא, דרך תחנת הרכבת סמח. קו זה עצר בתחנות: בית שאן, עפולה, חיפה ועד לדמשק. המטרה הייתה להוביל ציוד, חומרי גלם וסחורות שונות לנמל חיפה ששימש כנקודה אסטרטגית. העות'מאנים תכננו לחבר את המסילה החיג'אזית לירושלים דרך מסילת העמק ומסילת השומרון אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הגיעה המסילה רק עד אזור הכפר סילת א-ד'אהר, כ-40 קילומטרים מדרום לעפולה. בשנת 1915 מהלך המלחמה הוארכה מסילת השומרון עד שכם מדרום לעפולה. בשנת 1915 המלחמה הוארכה מסילת השומרון עד שכם. במהלך מלחמת העולם הראשונה, הצבא העות'מאני השלים את כלל מסילות הרכבת ושולחותיהן. כישלונם לכבוש את תעלת סואץ לא ריפה את ידם, ובמסגרת ההכנות הלוגיסטיות לניסיון נוסף האריכו את המסילה לאל-פאלוג'ה, היום מערבית לצומת הדרכים "צומת פלוגות )שפי, 1997.) באוקטובר 1915 הגיעה מסילת הרכבת לבאר שבע בה שכן המרכז הלוגיסטי של הצבא העות'מנאי בחלקה הדרומי של פלשתינה. המסילה המשיכה על גשר על נחל באר שבע, דרך ביר עסלוג' עד לנחל לבן ובמאי 1916 הגיעה המסילה לניצנה, מקום מושבה של המפקדה הטורקית האזורית. משם המשיכה המסילה כ-17 ק"מ נוספים עד עזוז, בארותיים ושם חצתה 24

29 בעבר, תעשיית הטקסטיל המקומי הייתה נדבך עיקרי ומקור גאוותה של החברה הישראלית. הענף עיצב את המראה הישראלי ופירנס רבבות רבות של עובדים )יעקב, 2017.) ראשיתה בשנת 1924 עם פתיחתו של מפעל "לודז'יה" ברחוב נחמני שבלב תל אביב. אחריו הוקם מפעל "אתא" במה שהיום מוכר כקריית אתא, שבמהרה הפך למפעל המוביל בארץ. מפעלי טקסטיל רבים המשיכו להפתח בכל קצוות הארץ גם לאחר קום המדינה, ואלו שימשו כמנוע חברתי-פוליטי-כלכלי. ההכרה של ישראל כמעצמת טקסטיל התהוותה בזמן מלחמת העולם השניה, כאשר מפעליה הרבים ואתא בראשם סיפקו מדים לצבא הבריטי. בשנות החמישים של המאה הקודמת הוקמו בתי האופנה "משכית" ו"גוטקס" שייצאו טקסטיל למערב )דולב, 2011.)

ענף הטקסטיל המקומי היה לעטרת ראשה של החברה הישראלית. מעבר לתרומתו לעיצוב הזהות המקומית, הוא שימש כמנוע כלכלי- חברתי. בימינו, על אף התמיכה הממשלתית, הענף הולך מדחי אל דחי ומעביר את מרחבי הייצור שלו אל מחוץ לארץ. זה לא כל כך נעים לראות מפעל סגור 28

31 אך כפי שידוע לכל, ענף הטקסטיל המקומי לא זכה לאריכות ימים, ודעיכתו החלה כבר בסוף שנות השבעים בשל משבר אנרגיה שהעלה את מחירי הדלק בישראל יחד עם תהליכי גלובליזציה מואצים. לא די בכך, בשנת 1977 ביטלה הממשלה את מכסי המגן, שמטרתם הייתה לשמור על התוצרת המקומית, וכך החלו לייבא סחורות מחוץ לארץ )הלמן, 2012.) התעשיינים עשו כל שביכולתם להמשיך ולהתחרות בכלים שהיו בידם. אלו לא הביאו לתוצאה הרצויה ולבסוף נאצלו לפטר עובדים רבים. בערוב שני העשורים שחלפו, המשיכו להסגר בזה אחר זה מפעלי הטקסטיל, ואלו שהצליחו העבירו את פועלם לגדה המערבית, רצועת עזה ומדינות שכנות כגון מצרים וירדן )בר-אור, 2009.) על אף שלא ניתן להחזיר עטרה ליושנה, כיום ישנם ניצני התחדשות בתחום האופנה המקומית שעושים חיל ומביאים כבוד לתעשייה שראויה לבמה לה זכתה בעבר.

במקביל, קמו מעצבים כגון "קסטרו", גדעון אוברזון, תמרה יובל ג'ונס, רוז'י בן יוסף ועוד רבים שבחנו את שאלת הסגנון העיצוב המקומי, אלו יצרו סגנון עיצוב מקומי ייחודי ומכרו את דגמיהם לבוטיקים סביב העולם )גולדשטיין, 2009.) נדבך נוסף שקיבע את מעמדה של תעשיית הטקסטיל היה הקמת עיירות פיתוח בשנות השישים, בהן נפתחו מפעלי ייצור גדולים כדוגמת כיתן בדימונה, בגיר בקריית גת ופולגת בערב. אלו ייצרו טקסטיל לתפוצה מקומית ובינלאומית. לאחר מלחמת ששת הימים, נוצר שיח פורה סביב האופנה המקומית, "היקסמות מהמזרח התיכון ומדינת ישראל הבלתי מנוצחת שלאחר מלחמת ששת הימים, הפכו את תעשיית האופנה הישראלית לאור לגויים" )רז, 1996.) 30

35

כיום רשתות אופנה מהירות עובדות במודל כלכלי שמאפשר להן לייצר 52 קולקציות בשנה, מה שמוביל להוזלת מחירים משמעותית בתעשיית הטקסטיל ויוצר עודף ושפע בתעשיית הטקסטיל.המודל שמוזיל את עלות הבגד, עולה ביוקר לאנושות מבחינות רבות. דרך הכותנה 34

חסרת אונים לעומת מרחבי של, היה בבית ה הישראלית דות מלאכה 37 'אוברסייז' המעוטרים בסוגי רקמות שונות אותן מייצרות על ידי נשים ערביות, פלסטיניות, דרוזיות ובדואיות ששמן נרקם על כל בגד שהן מייצרות על מנת להעלות את המודעות למצב ההשתכרות של נשים פלסטיניות. האמירה הפוליטית לא מתבטאת בבגדים בלבד, אלא גם בשם החברה, המסמל את האדישות של החברה הישראלית למצב ההשתכרות של נשים מהרשות הפלסטינית. על אף המאמץ הרב שמשקיעה החברה לעודד הזדהות והכרה בנשים הייצרניות, יש הטוענים שממד הניכוס הלאומי מתקיים בשל העובדה שמרחבי הייצור והצריכה מנותקים פיזית ומנטלית לא מאפשרים את ההזדהות וההכרה במלאכות הנשים הללו.

מנגנון עסקי זה מורכב מיחסי כוחות ומעמדות מוגדרים, כאשר הפערים של השכבות המרכיבות אותה נפערים ככל שחולף הזמן )ליבסק, 2019.) עמודי היסוד של התעשייה בנויים על גבם של שכבה במדינות מתפתחות ובתנאים מכפישים. מרחבי הייצור ל הצריכה מציגים את הקיטוב המתקיים בתעשייה זו. כך למ האופנה "משכית". במאמרה של יעל גילעת "אבן הבוחן" מדגימה את אופייה הצבוע של החברה שהאדירה את מוצריה של חברת משכית, ומנגד האומנים האמונים על עבו אלו נדחקו לשולי החברה. זו כתוצאה מההפרדה שנעשתה בין מרחבי הייצור, ההצגה והצריכה של המוצרים. כיום, כתוצאה מתהליכי גלובליזציה מוגברים, נותר מפעל טקסטיל אחרון בארץ מימים אלו, ואילו השאר נסגרו או העבירו את ייצורם למדינות מתפתחות. למרות זאת, כיום ניתן להבחין בניצני התחדשות בתחום ייצור הטקסטיל המקומי. חברת "אדיש" שהוקמה בשנת 2018 משתייכת לגל החדש הזה. החברה הצעירה הינה ישראלית-ערבית- פלסטינית, ונתפשת כמטאור בתחום האופנה הבינלאומי בשל שגשוגה המהיר להפליא. החברה מייצרת בגדי גברים 36

21

20

41 שלב ראשון זיהוי המרחב על ידי תחנת הרכבת, מסילות שפורקו. שלב שני סיווג הסביבה הטבעית והבנויה, הבנת הממצאים ויצירת גריד א-רגולרי כבסיס להתערבות. חלופה אחת דיסציפלינת האדריכלות חלופה שניה דיסציפלינת האופנה

התכנון של הפרויקט נעשה באמצעות בחינת מאקרו של כל אחת מהתחנות שמהוות מרחב התערבות, לאחר מכן יצירת גריד א-רגולרי הנובע מהסביבה הבנויה והטבעית של כל אחד מהאתרים. הגריד, אשר משתנה ממרחב למרחב, מהווה את נקודת המוצא של התכנון. באדריכלות, הגריד משמש כתוואי שמאפשר תכנון סדור של המרחב. נקודות המפגש מייצרות מרחבים בעלי צמתים, ואלו מאפשרים להגדיר אזורים שונים בכל אתר כגון מגורים, תעסוקה ועוד. כאמור, הגריד משמש גם את דיסציפלינת האופנה, גם כן בהיבט העיצובי. כלומר, ניתן לעשות שימוש בגריד המשתנה על מנת ליצור גזרות עבור תדמיתנות, מהן ניתן ליצור פריטי לבוש שונים. אלו יחד מאפשרים יצירת זהות מקומית בהתאם לכל אחד מהמרחבים השונים, ובכך יוצרים לא רק קולקציה נקודתית, אלא כזו שיכולה להתפתח ולגדול לכל אזור ובאמצעות להגדיר את מאפייניו החזותיים, שלבסוף מייצרים, תורמים ומחזקים את תחושת השייכות למרחב. הפרויקט בוחן את הקשר בין שתי אומנויות שימושיות, האופנה והאדריכלות מבעד לנקודות מבט שונות. האחת בוחנת את היחסים בין הדיסציפלינות בפן העיצובי ואילו השנייה בפונקציות המתוכננות. בפן הפרוגרמתי והפונקציונלי הקשר ברור וישיר - הפרויקט מציע לחבר מחדש את מרחבי הצריכה והייצור של תעשיית האופנה. ואילו בפן העיצובי, הקשר בין הדיסציפלינות מבוטא באופן שבו נעשה התכנון הן באדריכלות והן באופנה. קונספט עיצובי 40

43

ההיסטוריה של רכבת ישראל מתחילה בתקופת השלטון העות'מאני - מהנחת מסילת הרכבת יפו-ירושלים בסוף המאה ה-19 עבור רכבת העמק של תחילת המאה ה-20 ,דרך מסילות הברזל והרכבות הצבאיות של מלחמת העולם הראשונה. האימפריה העות'מאנית שלטה במרחב גאוגרפי עתיר ממדים. מנהיגיה היטיבו להבין את הצורך והמשמעות של תשתיות במרחב הציבורי בצירוף מאפיינים חזותיים. האומנויות השימושיות : אופנה ואדריכלות, היו לכלי חשוב בכדי להנחיל את האידאולוגיות שלהם. פרויקט זה מציע שימוש מחודש בתשתיות הרכבת החיג'אזית ושלוחותיה, באמצעות קשירת מרחבי הצריכה והייצור של תעשיית האופנה ואלו עוברים כחוט השני. שלוש תחנות נבחרו בקפידה מתוך מכלול רב, ולכל אחת מהן משמעות היסטורית-פוליטית-חברתית. בכל אחת מהתחנות תוכננו תוספות פרוגרמתיות במבנה האורבני שלהן. ההתערבות בכל תחנה נעשתה בהתאם למיקומה ולצביונה. התחנה הראשונה ממוקמת בעיר אל-קוסיימה שבמצרים היא העיר הדרומית ביותר מכלל התחנות של רכבת החיג'אזית. בה תוכנן פיתוח שדה חקלאי קיים לשדות כותנה מודרניים, מפעל התפלה שישרת את החקלאות המקומית ובית ספר חקלאי שיאפשר שילוב של תלמידים ישראלים-מצרים. התחנה השנייה ממוקמת בניצנה, שהוקמה על הריסות הכפר עוג'ה אל חפיר. במקום תוכנן מפעל טקסטיל שיקלוט את הכותנה המצרית הידועה באיכותה הגבוה. לבסוף, תחנת ההתערבות השלישית הממוקמת בקצה המערבי של פארק המסילה ביפו, שם האזור רווי בחנויות סיטונאיות השוכנות במבנים כדוגמת בית רומנו ההיסטורי. לעומת התחנות הראשונה והשנייה אשר מייצגות את מרחבי הייצור, תחנה זו מציגה את טיפולוגיית מרחבי הצריכה. הפרויקט מבקש לחבר בין מרחבי הייצור והצריכה ובכך גם ליצור קשרים בין העוסקים בתעשיית הטקסטיל. מטרת מהלך זה הינה צמצום המרחק הפיזי והחברתי בין המעמדות עליהן מושתתת תעשייה זו, ואף ביטול ההיררכיות הגלומות בה, יחד עם טשטוש הגבולות וקבלת ההיסטוריה הרבודה של כלל יושבי הארץ ושכנותיה. המרחב בו אנו חיים סבוך מורכב, שורשיו נטועים אי שם בעברן המפואר של אימפריות שנכחו ושלטו באזור. המורשת נותרה מאות שנים באזור גם לאחר התפוררותן. שאלת הבעלות על המקום חוזרת על עצמה לאורך ההיסטוריה. סוגיית הבעלות הטריטוריאלי מגולמת כחלק מההתפתחות המתמדת של תשתיות הרכבת. פרוגרמה 42

45

44 אל - קוסיימה התחנה הראשונה ממוקמת בקוסיימה שבמצרים. תחנה זו הינה הדרומית ביותר מכלל התחנות של המסילה המזרחית בתוואי הרכבת החיג'אזית, בזמן מלחמת העולם הראשונה. בתחנת אל-קוסיימה תוכנן פיתוח שדה חקלאי קיים לשדות כותנה מודרניים, מפעל התפלה שישרת את החקלאות המקומית ובית ספר חקלאי שיאפשר שילוב של תלמידים ישראלים- מצרים. אל-קוסיימה הינה עיירה חקלאית בצפון חצי האי סיני. משערים שהיא ממוקמת ליד קדש ברנע המקראית, כמו כן ישנה הנחה שזו היתה על "דרך שור", ובתקופה זו נקראה על ידי בני ישראל "עצמונה". תלמידי בית הספר החקלאי "מקווה ישראל" נטעו חורשת אקליפטוסים בעיירה בשנ 1916 ,ועל כן התכנון המחודש של בית ספר חקלאי המשלב תלמידים מקומיים וישראלים באתר. לאחר כיבוש סיני בשנת 1967 ,ביקר במקום העיתונאי צבי אילן. בספרו מתאר את המסחר והסחורות בעיירה: "ליד הכביש מצויים בשורה ארוכה חנויות "כל בו" לכל דבר: ירקות, פירות, בדים, מלבושין, כלי בית, סוכר, אורז וזרעים" וכן מה שעשוי להיות שימושי לבן המדבר ולעובר האורח.

49