The words you are searching are inside this book. To get more targeted content, please make full-text search by clicking here.
Discover the best professional documents and content resources in AnyFlip Document Base.
Search
Published by office, 2018-01-22 09:18:05

Genesis

in Modern Hebrew

Keywords: Bible,Old Testament,Hebrew

‫‪17‬בני ָאׁ ֵשר‪ִ :‬י ְמ ָנה‪ִ ,‬יְׁש ָווה‪ִ ,‬יְׁש ִווי‪ְ ,‬ב ִרי ָעה ו ֶש ַרח אחותם‪ .‬בני בריעה‪ֶ :‬ח ֶבר ו ַמ ְל ִכי ֵאל‬
‫‪18‬אלה צאצאי ִזלפה‪ ,‬השפחה שנתן לבן ללאה בתו‪ .‬אלה הבנים שילדה זלפה ליעקב וצאצאיהם‪ ,‬סך‬

‫הכול שישה עשר איש‪.‬‬
‫‪19‬בני רחל אשת יעקב‪ :‬יֹו ֵסף ו ִב ְנ ָי ִמין‪.‬‬
‫‪ָ 20‬אס ַנת בת פֹוטי ֶפ ַרע כוהן אֹון ילדה ליוסף במצריים את ְמ ַנׁ ֶשה ואת ֶא ְפ ַר ִים‪.‬‬
‫‪21‬בני בנימין‪ֶ :‬ב ַלע‪ֶ ,‬ב ֶכר‪ַ ,‬אְׁש ֵבל‪ֵ ,‬ג ָרא‪ַ ,‬נ ֲע ָמן‪ֵ ,‬א ִחי‪ ,‬ר ֹאׁש‪ ,‬מּו ִפים‪ ,‬חּו ִפים ו ָא ְרד‪.‬‬
‫‪22‬אלה הבנים שילדה רחל ליעקב וצאצאיהם‪ ,‬סך הכול ארבעה עשר איש‪.‬‬

‫‪23‬בנו של דן‪ :‬חּוִׁשים‪.‬‬
‫‪24‬בני ַנ ְפ ָת ִלי‪ַ :‬י ְח ְצ ֵאל‪ ,‬גּו ִני‪ֵ ,‬י ֶצר וִׁש ֵלם‬
‫‪25‬אלה צאצאי ִבלהה‪ ,‬השפחה שנתן לבן לרחל בתו‪ .‬אלה הבנים שילדה בלהה ליעקב וצאצאיהם‪ ,‬סך‬

‫הכול שבעה איש‪.‬‬
‫‪26‬מספר כל האנשים שבאו עם יעקב למצריים‪ ,‬כל צאצאיו חוץ מנשות בניו‪ ,‬היה שישים ושישה איש‪.‬‬

‫‪27‬נוסף על שני בני יוסף שנולדו במצריים‪ִ ,‬מספר כל בני משפחת יעקב במצריים היה שבעים‪.‬‬
‫‪28‬ישראל שלח לפניו את יהודה אל יוסף כדי שיסביר לו איך להגיע לגֹוׁ ֶשן‪ .‬כשהגיעו ישראל ובניו לגושן‪,‬‬

‫‪29‬הכין יוסף את מרכבתו ויצא לקראת אביו‪ .‬יוסף פגש את יעקב אביו‪ ,‬חיבק אותו ובכה זמן רב‪.‬‬
‫‪"30‬עכשיו‪ ,‬אחרי שראיתי שאתה חי"‪ ,‬אמר ישראל ליוסף‪" ,‬אני מוכן למות"‪.‬‬

‫‪31‬יוסף אמר ל ֶאחיו ולבני משפחתו‪" :‬אלך לפרעה ואומר לו‪' ,‬אחיי ובני משפחתי באו אליי מארץ כנען‪.‬‬
‫‪32‬הם רועי צאן כי יש להם עדרים גדולים‪ ,‬והם הביאו אתם את הצאן והבקר שלהם ואת כל רכושם'‪.‬‬

‫‪33‬אם יקרא לכם פרעה וישאל מה עיסוקכם‪ִ 34 ,‬אמרו לו‪' ,‬אנחנו וגם אבותינו רועי צאן מנעורינו ועד היום'‪.‬‬
‫כך תאמרו כדי שירשה לכם לגור בגושן‪ ,‬כי המצרים בזים לרועי צאן"‪.‬‬

‫יוסף מציל את מצריים מרעב‬

‫פרק מז‬

‫יוסף בא אל פרעה ואמר‪" :‬אבי ואחיי באו מכנען עם הצאן והבקר שלהם וכל מה שיש להם‪ ,‬ועכשיו‬
‫הם בגושן"‪2 .‬יוסף בחר חמישה מאחיו והציג אותם בפני פרעה‪.‬‬
‫‪"3‬מה עיסוקכם?"‪ ,‬שאל פרעה את האחים‪.‬‬

‫"עבדיך רועי צאן‪ ,‬כמו שהיו אבותינו‪4 .‬באנו לגור בארצך לזמן מה כי הרעב בכנען כבד ואין ִמר ֶעה‬
‫לצאן שלנו‪ .‬בבקשה‪ ,‬הרשה לנו להתיישב בגושן"‪.‬‬

‫‪"5‬כל ארץ מצריים לפניך"‪ ,‬אמר פרעה ליוסף‪"6 .‬הושב את אביך וא ֶחיך באזור הטוב ביותר‪ .‬תן להם‬
‫להתיישב בגושן‪ ,‬ואם אתה יודע שיש ביניהם אנשים מוכשרים‪ַ ,‬מ ֵנה אותם לטפל בעדרים שלי"‪.‬‬
‫‪7‬יוסף הביא את יעקב אביו והציג אותו בפני פרעה‪ ,‬ויעקב בירך את פרעה‪.‬‬
‫‪"8‬בן כמה אתה?"‪ ,‬שאל פרעה‪.‬‬

‫‪"9‬מאה ושלושים שנות נדודים עברו עליי"‪ ,‬השיב יעקב‪" .‬חיי היו קצרים וקשים בהשוואה לחיי‬
‫אבותיי בימי נדודיהם"‪10 .‬יעקב בירך את פרעה ויצא‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫‪11‬יוסף נתן ליעקב אביו להתגורר ב ַר ְע ְמ ֵסס‪ ,‬האזור הטוב ביותר במצריים‪ ,‬כפי שציווה פרעה‪12 .‬יוסף גם‬
‫סיפק מזון ל ֶאחיו ולבני משפחתו בהתאם למספר ילדיהם‪.‬‬

‫‪13‬בכל הארץ לא היה מזון‪ ,‬ותושבי מצריים וכנען נחלשו בגלל הרעב‪14 .‬בתמורה לתבואה שמכר אסף‬
‫יוסף את כל הכסף שהיה במצריים ובכנען והעביר אותו לבית פרעה‪15 .‬כשאזל הכסף במצריים באו‬
‫המצרים אל יוסף וקראו‪" :‬תן לנו מזון! כספנו אזל‪ .‬מדוע ִתראה אותנו מתים?"‪.‬‬
‫‪"16‬אם אין לכם כסף תנו לי את הבהמות שלכם‪ ,‬ותמורתן אתן לכם מזון"‪.‬‬

‫‪17‬הם הביאו את הבהמות שלהם ליוסף‪ ,‬והוא נתן להם מזון תמורת הסוסים‪ ,‬הצאן‪ ,‬הבקר והחמורים‬
‫שהביאו‪ .‬במשך שנה סיפק להם מזון תמורת כל הבהמות שלהם‪18 .‬כשחלפה השנה ההיא באו אליו בשנה‬
‫שאחריה ואמרו לו‪" :‬לא נסתיר ממך‪ ,‬אדו ִני‪ ,‬שכספנו אזל ואת בהמותינו כבר נתנו לאדו ִני‪ .‬לא נשאר לנו‬

‫דבר מלבד גופנו ואדמתנו‪19 .‬מדוע ִתראה אותנו מתים ואת אדמתנו הופכת לשממה? ְקנה אותנו ואת‬
‫אדמתנו תמורת מזון‪ .‬אנחנו ואדמתנו נשתעבד לפרעה‪ ,‬ואתה תיתן לנו זרעים כדי שנחיה ולא נמות‪ ,‬וכדי‬

‫שאדמתנו לא תהפוך לשממה"‪.‬‬
‫‪20‬יוסף קנה עבור פרעה את כל אדמת מצריים‪ ,‬כי המצרים מכרו את שדותיהם בגלל הרעב הכבד‪ .‬כך‬
‫הפכה כל הארץ לרכוש פרעה‪21 .‬יוסף העביר את העם מכל רחבי מצריים לערים‪22 .‬רק את אדמת הכוהנים‬

‫לא קנה‪ ,‬כי הם קיבלו מפרעה ה ְקצבה של מזון ולכן לא נאלצו למכור את אדמתם‪.‬‬
‫‪23‬יוסף אמר לעם‪" :‬קניתי ֶאתכם ואת אדמתכם עבור פרעה‪ .‬קחו זרעים ו ִזרעו אותם‪24 .‬חמישית‬
‫מהיבול תנו לפרעה ואת ארבע החמישיות הנותרות ִשמרו כדי לזרוע בשדה וכדי להאכיל אתכם‪ ,‬את בני‬

‫משפחותיכם ואת ילדיכם"‪.‬‬
‫‪"25‬היצלת את חיינו!"‪ ,‬אמרו‪" .‬הלוואי שנמצא חן בעיני אדו ִני‪ .‬אנחנו מוכנים להיות עבדים של פרעה"‪.‬‬

‫‪26‬החוק שקבע יוסף‪ ,‬לתת לפרעה חמישית מהיבול‪ ,‬ת ֵקף במצריים עד היום‪ .‬רק אדמת הכוהנים לא‬
‫הפכה לרכוש פרעה‪.‬‬

‫‪27‬בני ישראל התיישבו בגושן שבמצריים‪ ,‬התבססו והתרבו בה‪28 .‬יעקב חי מאה ארבעים ושבע שנה‪.‬‬
‫במצריים התגורר שבע עשרה שנה‪29 .‬כשקרב יום מותו‪ ,‬קרא לבנו יוסף ואמר לו‪" :‬שים בבקשה את ידך‬
‫מתחת לירכי והישבע לי שתיטיב אתי ותהיה נאמן לי‪ .‬בבקשה‪ ,‬אל תקבור אותי במצריים‪30 .‬כשאמות‪,‬‬

‫קח אותי ממצריים וקבור אותי ליד אבותיי"‪.‬‬
‫"אעשה כדבריך"‪ ,‬הבטיח יוסף‪.‬‬

‫‪"31‬הישבע לי"‪ ,‬ביקש ישראל‪ ,‬ויוסף נשבע‪ .‬ישראל השתחווה במיטתו‪.‬‬

‫יעקב מברך את בני יוסף‬

‫פרק מח‬

‫לאחר זמן מה ֶנאמר ליוסף‪" :‬אביך חולה"‪ .‬יוסף לקח אתו את שני בניו‪ ,‬את מנשה ואת אפרים‪.‬‬
‫‪"2‬בנך יוסף בא אליך"‪ ,‬נמסר לישראל‪ .‬ישראל התחזק והתיישב במיטתו‪.‬‬

‫‪3‬יעקב אמר ליוסף‪ֵ " :‬אל ׁ ַש ַדי ִנראה אליי בלוז שבכנען‪ ,‬בירך אותי ‪4‬ואמר לי‪' ,‬ארבה אותך‪ ,‬וצאצאיך‬
‫יהיו לשבטים רבים‪ .‬את הארץ הזאת אתן לך ולצאצאיך לעולם'‪5 .‬שני בניך‪ ,‬שנולדו לך במצריים לפני‬
‫בואי‪ ,‬יהיו מעתה לבניי‪ .‬מנשה ואפרים יהיו שלי כשם שראובן ושמעון שלי הם‪6 .‬הבנים שנולדו לך‬

‫‪52‬‬

‫אחריהם יהיו שלך‪ .‬הם ייקראו על שם אפרים ומנשה ויקבלו אתם חלק בארץ שייתן להם אלוהים‪.‬‬
‫‪7‬כשבאתי מפדן לכנען מתה רחל בדרך‪ ,‬במרחק מה מ ֶאפ ָרת (בית לחם)‪ .‬קברתי אותה שם‪ ,‬בדרך לאפרת"‪.‬‬

‫‪8‬אז ראה ישראל את בני יוסף ושאל‪" :‬מי אלה?"‪.‬‬
‫‪"9‬אלה הבנים שנתן לי אלוהים במצריים"‪ ,‬ענה יוסף לאביו‪.‬‬

‫" ָקרב אותם אליי בבקשה ואברך אותם"‪ ,‬ביקש האב‪.‬‬
‫‪10‬ישראל היה כל כך זקן שלא יכול לראות‪ .‬יוסף קירב את הבנים אל אביו‪ ,‬וישראל נשק להם וחיבק‬

‫אותם‪.‬‬
‫‪"11‬לא תיארתי לעצמי שאראה שוב את פניך"‪ ,‬אמר ישראל ליוסף‪" ,‬אבל אלוהים ִאפשר לי לראות‬

‫אפילו את בניך"‪.‬‬
‫‪12‬יוסף לקח את בניו מבין ברכי ישראל והשתחווה על פניו ארצה‪13 .‬אחר כך לקח יוסף את שני הבנים‪,‬‬
‫את אפרים העמיד לימינו ולשמאל ישראל‪ ,‬ואת מנשה לשמאלו ולימין ישראל‪ ,‬וניגש לאביו‪14 .‬אבל ישראל‬

‫שם את יד ימינו על ראש אפרים הצעיר‪ ,‬ואת יד שמאל הצליב ושם על מנשה הבכור‪15 .‬ישראל בירך את‬
‫יוסף ואמר‪" :‬האלוהים שלפניו התהלכו אברהם ויצחק אבותיי‪ ,‬שדאג לי כל חיי עד היום‪16 ,‬המלאך‬

‫שהציל אותי מכל רע‪ ,‬יברך את הנערים‪ .‬הם ייקראו על שמי ועל שם אבותיי אברהם ויצחק‪ ,‬ויתרבו מאוד‬
‫בארץ"‪.‬‬

‫‪17‬יוסף ראה שאביו שם את יד ימינו על ראש אפרים והדבר לא מצא חן בעיניו‪ .‬הוא אחז ביד אביו כדי‬
‫להעביר אותה מראש אפרים לראש מנשה ‪18‬ואמר‪" :‬לא אבי‪ ,‬זה הבכור! שים את יד ימינך על ראשו"‪,‬‬
‫‪19‬אבל האב סירב‪.‬‬

‫"אני יודע בני‪ ,‬אני יודע‪ ,‬גם הוא יהיה לשבט וגם הוא יהיה מכובד‪ .‬אבל אחיו הצעיר יהיה מכובד ממנו‬
‫ויהיה ַל ָגדול שבשבטים"‪.‬‬

‫‪20‬ביום ההוא בירך אותם ישראל ואמר‪" :‬כשאדם מישראל ירצה לברך אדם אחר הוא יאמר‪' ,‬יעשה לך‬
‫אלוהים כפי שעשה לאפרים ולמנשה!' "‪ .‬ישראל הזכיר את אפרים לפני מנשה‪.‬‬

‫‪"21‬בקרוב אמות"‪ ,‬אמר ישראל ליוסף‪" .‬אלוהים יהיה ִאתכם ויחזיר ֶאתכם לארץ אבותיכם‪22 .‬אני נותן‬
‫לך את ְׁש ֶכם שלקחתי במלחמה עם ה ֱאמֹורים‪ .‬זהו חלק אחד יותר ממה שקיבלו אחיך"‪.‬‬

‫יעקב נפרד מבניו‬

‫פרק מט‬

‫יעקב קרא לבניו ואמר‪" :‬היאספו כדי שאגיד לכם מה יקרה לכם בעתיד‪.‬‬
‫‪"2‬ב ֵני יעקב‪ ,‬היקבצו ו ִשמעו‪,‬‬
‫הקשיבו לישראל אביכם‪.‬‬

‫‪"3‬ראובן‪ ,‬אתה בני הבכור‪,‬‬
‫הפרי הראשון של כוחי‪.‬‬

‫היה לך יתרון בכבוד ובכוח‪.‬‬

‫‪53‬‬

‫‪4‬אך כיוון שהיית כמו מים סוערים‬
‫לא יהיה לך יתרון נוסף‪,‬‬
‫כי שכבת עם אשת אביך‬
‫וחיללת את נישואיו‪.‬‬

‫‪"5‬שמעון ולוי אחים הם‪,‬‬
‫חר ָבם משמשת אותם לאלימות ורשע‪.‬‬

‫‪6‬אינני רוצה להשתייך אליהם‪,‬‬
‫כי בכעסם הרגו בני אדם‪,‬‬

‫וכשרצו הטילו מום בשוורים‪.‬‬
‫‪7‬מקולל כעסם כי רב הוא‪,‬‬
‫וזעמם כי הוא אכזרי‪.‬‬

‫לכן אחלק אותם בין בני יעקב‪,‬‬
‫אפזר אותם בין בני ישראל‪.‬‬

‫‪"8‬יהודה‪ ,‬אותך ישבחו אחיך‪.‬‬
‫את אויביך תכניע‪ ,‬ובני אביך ישתחוו לך‪.‬‬
‫‪9‬אתה‪ ,‬יהודה בני‪ ,‬דומה לאריה צעיר שחזר מן הטרף‪,‬‬

‫שרובץ ואיש אינו מעז להפריע לו‪.‬‬
‫‪10‬שרביט השלטון לא יסור מיהודה‪,‬‬

‫תמיד יהיה לו בן שימלוך‪,‬‬
‫עד שיבוא ִׁשיֹלה‪,‬‬

‫ושבטים ישתחוו לו‪.‬‬
‫‪11‬את ה ַע ִיר שלו יקשור לגפן‪,‬‬
‫ואת בן האתונות שלו לגפן משובחת‪.‬‬

‫את בגדיו יכבס ביין‪,‬‬
‫ואת לבושו במיץ ענבים‪.‬‬
‫‪12‬עיניו יהיו כהות מיין‪,‬‬

‫ושיניו בהירות מחלב‪.‬‬

‫‪"13‬זבולון יגור ליד חוף ים‪,‬‬
‫ליד נמל שאניות עוברות בו‪,‬‬

‫וגבולו יגיע עד צידון‪.‬‬

‫‪"14‬יששכר חזק כמו חמור הרובץ בין גדרות הצאן‪.‬‬
‫‪15‬כש ִיראה שהמקום שהוא מתגורר בו טוב‬

‫‪54‬‬

‫והארץ נעימה‪,‬‬
‫ישעבד עצמו‬
‫ויהפוך לעבד‪.‬‬

‫‪"16‬דן יפעל כמושל לטובת עמו‪,‬‬
‫כאחד משבטי ישראל‪.‬‬

‫‪17‬דן יהיה כמו נחש בדרך‪,‬‬
‫כמו שפיפון ַבשביל‬

‫המכיש את הסוס בעקביו‪,‬‬
‫והרוכב נופל לאחור‪.‬‬

‫‪18‬אני בטוח שתציל אותי‪ ,‬ה'‪.‬‬

‫‪"19‬גד‪ ,‬גדוד ירדוף אחריו‪,‬‬
‫אך הוא יתקיף את הגדוד מאחור‪.‬‬

‫‪"20‬לאשר יהיה מזון בשפע‬
‫והוא יספק מעדנים למלך‪.‬‬

‫‪"21‬נפתלי דומה לאיילה חופשייה‪,‬‬
‫נותן ולדות יפים‪.‬‬

‫‪"22‬ענף פורה יוסף‪,‬‬
‫ענף פורה השתול על מעיין‪,‬‬
‫וענפיו מטפסים על החומה‪.‬‬
‫‪23‬יו ֵרי חיצים ישנאו אותו‪,‬‬

‫יתקפו אותו ו ִירו בו‪.‬‬
‫‪24‬אך קשתו יציבה‪,‬‬
‫וזרועותיו חזקות‬
‫כי ה'‪ ,‬אלוהי יעקב‪,‬‬

‫רועה ישראל וסלעו‪ ,‬מחזק אותן‪.‬‬
‫‪25‬אלוהי אביך יעזור לך‬
‫ו ֵאל ׁ ַש ַדי יברך אותך‬
‫בברכות מהשמים שמעל‬

‫ובברכות מהתהום שמתחת‪,‬‬
‫בברכות שדיים מלאים חלב ובהרבה ילדים‪.‬‬

‫‪26‬ברכות אביך גדולות מברכות אבותיי‬

‫‪55‬‬

‫ומגיעות מעבר לקצה הגבעות הנצחיות‪.‬‬
‫אלה הברכות שיבואו על יוסף‪,‬‬
‫השונה מ ֶאחיו‪.‬‬

‫‪"27‬בנימין יהיה כמו זאב טורף‪.‬‬
‫בבוקר יאכל את טרפו‪,‬‬

‫ובערב יחלק ממנו לאחרים"‪.‬‬

‫‪28‬כל אלה שנים עשר שבטי ישראל‪ .‬זה מה שאמר להם אביהם כשבירך כל אחד מהם בברכה משלו‪.‬‬
‫‪29‬יעקב ציווה על בניו‪" :‬בקרוב אמות‪ִ .‬קברו אותי ליד אבותיי במערה שבשדה ֶעפרון החיתי‪30 ,‬במערה‬
‫שבשדה המכפלה‪ ,‬מול ַממ ֵרא שבכנען‪ ,‬השדה שקנה אברהם מעפרון החיתי כדי שישמש לו לחלקת קבר‪.‬‬
‫‪31‬שם נקברו אברהם ושרה אשתו‪ ,‬יצחק ורבקה אשתו‪ ,‬ושם קברתי את לאה‪32 .‬זה השדה וזו המערה אשר‬

‫בו‪ ,‬שנקנו מבני ֵחת"‪.‬‬
‫‪33‬יעקב סיים לצוות על בניו היכן לקבור אותו‪ ,‬נשכב על המיטה ומת‪.‬‬

‫קבורת יעקב‬

‫פרק נ‬

‫יוסף השליך את עצמו על אביו‪ ,‬נשק לו ובכה‪2 .‬אחר כך ציווה על הרופאים ששירתו אותו לחנוט את‬
‫גופת אביו‪ ,‬וכך עשו‪3 .‬מלאכת החניטה נמשכה ארבעים יום‪ ,‬אך המצרים התאבלו על יעקב שבעים יום‪.‬‬
‫‪4‬כשעברו ימי האבל שלח יוסף שליחים לפרעה‪" :‬בבקשה מכם‪ ,‬דברו אל פרעה בשמי ו ִאמרו לו‪'5 ,‬אבי‬
‫השביע אותי כשעמד למות וביקש שאקבור אותו בארץ כנען‪ .‬עכשיו אני מבקש ממך רשות לעלות לכנען‬

‫ולקבור את אבי‪ .‬אחר כך אשוב לכאן'"‪.‬‬
‫‪"6‬ע ֵלה לקבור את אביך כפי שהשביע אותך"‪ ,‬אמר פרעה‪.‬‬
‫‪7‬יוסף עלה לכנען כדי לקבור את אביו‪ִ .‬אתו עלו שרי פרעה וכל המכובדים מבית פרעה וממצריים‪8 .‬גם‬
‫כל בני משפחת יוסף‪ ,‬כל ֶאחיו וכל בני משפחת אביו עלו לכנען‪ .‬רק הילדים‪ ,‬הצאן והבקר נשארו בגושן‪.‬‬
‫‪9‬גם מרכבות ופרשים עלו אתו‪ .‬השיירה הייתה גדולה‪10 .‬כשהגיעו לגֹו ֶרן ָה ָא ָטד שבעבר הירדן‪ ,‬התאבלו שם‬
‫אבל גדול וכבד מאוד‪ .‬שבעה ימים ערך יוסף אבל לאביו‪11 .‬הכנענים תושבי הארץ ראו את האבל בגורן‬
‫האטד ואמרו‪" :‬זהו אבל כבד למצריים"‪ ,‬לכן נקרא המקום שמעבר לירדן ָא ֵבל מצריים‪.‬‬
‫‪12‬בני יעקב עשו לאביהם כפי שציווה עליהם‪13 :‬הם נשאו אותו לכנען וקברו אותו במערה שבשדה‬
‫המכפלה‪ ,‬מול ממרא‪ ,‬שקנה אברהם מ ֶעפרון החיתי לחלקת קבר‪14 .‬אחרי שקבר יוסף את אביו‪ ,‬חזר‬
‫למצריים עם ֶאחיו ועם כל האנשים שעלו אתו לקבור את אביו בכנען‪.‬‬
‫‪15‬לאחר שמת אביהם‪ ,‬פחדו אחי יוסף כי חשבו‪" :‬אם יוסף שונא אותנו הוא עלול להשיב לנו רעה על‬

‫כל הרעה שעשינו לו"‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫‪16‬הם שלחו שליח ליוסף וציוו עליו לומר‪" :‬אביך הורה לנו לפני מותו לומר לך‪'17 ,‬בבקשה סלח לא ֶחיך‬
‫על הפשע ועל החטא שלהם כאשר השיבו לך רעה על טובה'‪ .‬כעת‪ְ ,‬סלח בבקשה לעבדי אלוהי אביך על‬
‫הפשע שלהם"‪.‬‬
‫יוסף בכה כששמע את דבריהם‪18 .‬האחים ניגשו ליוסף‪ ,‬נפלו לפניו ואמרו‪" :‬נהיה עבדיך"‪.‬‬

‫‪"19‬אל תפחדו!"‪ ,‬השיב יוסף‪" .‬האם אני במקום אלוהים? ‪20‬אמנם חשבתם ל ָהרע לי‪ ,‬אך אלוהים הפך‬
‫זאת לטובה כדי לעשות את מה שהוא עושה היום וכדי להציל רבים‪21 .‬אל תחששו‪ .‬אספק את כל צורכיכם‬

‫ואת צורכי ילדיכם"‪ .‬יוסף ניחם את ֶאחיו ועודד אותם‪.‬‬
‫‪22‬יוסף ובני משפחת אביו התיישבו במצריים‪23 .‬יוסף חי מאה ועשר שנה וזכה לראות את הדור השלישי‬

‫של צאצאי אפרים‪ .‬גם בני ָמ ִכיר בן מנשה נולדו כשיוסף עדיין היה בחיים‪.‬‬
‫‪"24‬בקרוב אמות"‪ ,‬אמר יוסף ל ֶאחיו‪" .‬אלוהים יהיה ִאתכם ויעלה ֶאתכם מהארץ הזאת אל הארץ‬
‫שהבטיח בשבועה לאברהם‪ ,‬ליצחק וליעקב"‪25 .‬אחר כך השביע יוסף את ֶאחיו‪" :‬אלוהים עוד יעזור לכם‪.‬‬

‫כשיעשה זאת‪ַ ,‬העלו מכאן את עצמותיי"‪.‬‬
‫‪26‬יוסף מת כשהיה בן מאה ועשר‪ .‬אחרי שחנטו את גופתו שמו אותה בארון קבורה במצריים‪.‬‬

‫‪57‬‬


Click to View FlipBook Version